פרוטוקולים/כספים/8100



5
ועדת הכספים
11.02.04

פרוטוקולים/כספים/8100
ירושלים, כ"ה באדר, תשס"ד
18 במרץ, 2004

הכנסת השש-עשרה נוסח לא מתוקן
מושב שני




פרוטוקול מס'
מישיבת ועדת הכספים
מיום רביעי, י"ט בשבט, התשס"ד (11 בפברואר, 2004) בשעה 09:00

1.הצעת חוק לתיקון פקודת הבנקאות (הלוואה ללא יכולת חזרה ללווה)
התשס"ג-2003 פ/712

2. הצעת חוק הבנקאות (שירות ללקוח)(תיקון – ריבית על יתרת זכות), התשס"ג-2003

חברי הוועדה: דניאל בנלולו – היו"ר
רוני בריזון
יצחק הרצוג
יצחק כהן
יעקב ליצמן
ניסן סלומינסקי
איוב קרא

חה"כ גדעון סער
יואב להמן – המפקח על הבנקים
ורדה לוסטהויז
פרדי וידר – איגוד הבנקים
מיקי טמיר
טל נד"ב
רונן רגב – המועצה הישראלית לצרכנות
ציון שמע – ההסתדרות החדשה

שגית אפיק

סמדר אלחנני

טמיר כהן

לאה קיקיון



הצעת חוק לתיקון פקודת הבנקאות (הלוואה ללא יכולת חזרה ללווה)
התשס"ג-2003 פ/712

שלום לכולם, אני פותח את ישיבת ועדת הכספים. הנושא הראשון – הצעת חוק לתיקון פקודת הבנקאות. המציעים – חברי הכנסת גדעון סער ודליה איציק.

אדוני היושב ראש. הצעת החוק הזו עברה במליאה כמעט פה אחד כבר לפני 7 חודשים. צר לי שהיא המתינה את הזמן הזה עד לדיון הזה, אבל אני מקווה שהיום נוכל,מאחר ומדובר בהצעה מאד נקודתית, להעביר אותה בקריאה הראשונה. אני אסביר בתמצית במה מדובר. אנחנו מדברים על אחד מסוגי סיכוני האשראי שבנקים לוקחים, וכאשר הם לוקחים הם מפילים את זה על ציבור הלקוחות, ואלה הן הלוואות, שבעגה המקצועית נקראות non-recourse. אני מדבר, כפי שעולה מסעיף (ה) להצעת החוק, על הלוואות שהן מעל 20,000,000 שקלים. הלוואות כאלה לא לוקחים עמך - -

כמה הלוואות כאלה יש?

בעיקר מדובר בתאגידים גדלים.

יכול להיות שהמפקח על הבנקים, שנמצא אתנו, יכול לתת נתונים. אני מדבר על תופעה שבה אין בטוחה כנגד כל סכום ההלוואה, אלא שהבטוחה היא בגובה נכס שהוא לא בגובה ההלוואה, והתוצאה היא שהבנק חושף את עצמו למצב שהלווה לא יוכל לפרוע את ההלוואה, ובעצם – הסיכון מתגלגל לכלל ציבור הלקוחות, לכלל בעלי החשבונות ולוקחי ההלוואות. נכון שיש נושאים נוספים שבהם בנקים נחשפים, מבחינת אשראי, אבל אני בא להתמודד עם תופעה אחת.

יש לך דוגמאות מעשיות, מקרים שראית?

אני לא יכול לתת דוגמאות מעולם העסקים אבל אני יכול לומר שבעולם העסקים זה מוכר, זאת אומרת – משיחות עם אנשים שמתעסקים בדברים האלה, הם ציינו את התופעה הזו. אני בעצם מציע מסלול שמטיל חובה של אישור ועדת ביקורת או של דירקטוריון, ובכך יוצר איזושהי מסננת, שלא כל מנהל בתאגיד בנקאי יוכל לקבל החלטה מהסוג הזה. הסעיף הזה הוא מעל 1,000,000 שקלים. אם הוועדה תחשוב שצריך לשנות את זה - - -

למה - - ?

משום שאני רוצה להתמודד עם חשיפה משמעותית של הבנק, ולא להגביל את עולם הבנקאות.

לסיכום, ומשיחות שהיו לי עם אנשי משרד המשפטים, אנשים מהפיקוח על הבנקים – עוד לפני הקריאה הטרומית הסכמתי שיובהר שבחקיקה הזו, שקובעת נורמה, אין כדי לפגוע בהוראות נוהל שמוציא מעת לעת המפקח על הבנקים. הוסבה תשומת לבי לכך ואני מוסיף עכשיו שאנחנו צריכים להוסיף סעיף עונשין למי שמפר את ההוראה הזו, בין אם בזדון ובין אם ברשלנות.

אני מעדיף לשמוע מאיגוד הבנקים ומהמפקח כי עסקות non-recourse הן דבר מאד מקובל בעולם הבנקאות. גם אתה, אדוני היושב ראש, וגם חבר הכנסת גדעון סער יסכימו אתי שכמה שפחות להתערב בעולם העסקים – עדיף. זו עסקה מאד סטנדרטית בעולם העסקים. אתה רוצה שאנשים ישקיעו, ואנחנו מדברים על מצוקת אשראי. מה שחבר הכנסת גדעון סער מציע, ויש בו היגיון מסוים – שמסלול האישור של הלוואה כזו, בכל זאת יעבור עין נוספת והמפקח יידע. השאלה היא רק אם המפקח סבור שיש טעם לזה. אולי כבר יש לו את הכלים לפקח. שאלה נוספת – אם איגוד הבנקים חושב שזה נכון.

הנושא הזה של הלוואות non-recourse היה להיט לפני מספר שנים. הוא התפתח במהירות בישראל והפך להיות מרכיב לפעילות מאד אינטנסיבית של הבנקים בישראל, לפני כ- 4-3 שנים. אנחנו הוטרדנו מהתופעה הזו. אנחנו מוטרדים מהלוואה כזו. יש סוגים שונים של הלוואות non-recourse. יש הלוואת non-recourse פורמלית, שבה פשוט, באופן פורמלי, לוקח ההלוואה אומר שהוא לא קשור לעניין, ושהבנק ייפרע מהנכס. יש גם non-recourse כלכלי, שבו הוא אולי חתום למטה, אבל החתימה שלו לא עוזרת לבנק. לפעמים החתימה לא עוזרת הרבה כי בלאו הכי אין לו הרבה ערך מוסף בכושר ההחזר.

אנחנו הוטרדנו, לכן, מההלוואות האלה, הן משום חוסר המחויבות של הבעלים, הן משום שחששנו ממימון בנקאי קל מידי ושיעורי מימון גבוהים. ב- non-recourse הזה השתמשו בעיקר לרכישת חברות. אנחנו חששנו שזה יהיה דלק שירים את המחירים. הבעלים, מאחר שהם לא מחויבים הרבה גם לא צריכים להתמקח הרבה על המחיר כיוון שהמימון הבנקאי הוא נדיב. כשאני מדבר על מימון נדיב אני מדבר על שיעורי מימון גבוהים. זאת אומרת – שהחלק של הבעלים ברכישה קטן יחסית, והחלק של הבנק גדול, יחסית. גם זה, בהחלט, מהווה איום, אם הפרקטיקה לא זהירה אצל הבנקאים. אנחנו גם חששנו, במידה מסוימת – אם עושים כזה מימון נדיב שברירת המחדל היא שאם זה לא הצליח החברה עוברת לבנק, אנחנו בעצם נמצאים במצב שבו הבנקים, לכאורה, על סף השקעה ריאלית או השקעה בחברות ריאליות שייפלו לידיהן, וקרו דברים כאלה. לכן הוצאנו הוראה. יש לנו הוראה בהוראות ניהול בנקאי תקין, שמטפלת בנושא הזה. ההוראה הזו מתייחסת: 1. לחובת הדירקטוריון לדון בנושא ולגבש מדיניות 2. היא מגבילה כמותית את סך כל ההלוואות מהסוג הזה ביחס להון הבנק, והיא מגדירה כהלוואות רלבנטיות להוראה, מבחינה כמותית, את ההלוואות שבשיעור מימון נמוך מסף מסוים. הסף, בהתחלה, נקבע ל- 75%, ומאחר שהתופעה המשיכה ביתר שאת - -

75% שווי הנכס מההלוואה – אז יש פה חשיפה של 25%.

אז זה היה שההלוואה היא יותר מ- 75% משווי הנכס. אנחנו הגענו למסקנה שזה גבוה מדי, לא שמרני מספיק, והורדנו את זה ל – 50% בתיקון שעשינו לפני כשנה.

זאת אומרת – המחיר של הנכס צריך לרדת בחצי כדי שלא תהיה יכולת חזרה. זה מה שאתה אומר.

והבעלים צריך לשים מכיסו חצי – כביכול. אבל זה לא חובה לקחת שיעור מימון. מה שההוראה אומרת זה שאם שיעור המימון גבוה מזה, אז תספור את זה באותן הלוואות שמוגבלות כאחוז מהון הבנק, והמגבלה היא לא אפקטיבית. זאת אומרת, מהבחינה הזו שיש להם עוד הרבה נפח לתת בשיעורי מימון גבוהים, ומהבחינה הזו אנחנו לא מפריעים. ההוראה הזו לא מפריעה יותר מדי. אמנם היא דוחפת, במידה מסוימת, את שיעורי המימון כלפי מטה, אבל זה קרה בלאו הכי, וזו הנקודה הבאה – מאחר שהבנקים נכוו מהעניין הזה, היום הנושא הזה הרבה יותר מתון. זאת אומרת, היום הבנקים זהירים. זה כבר לא להיט כמו שזה היה פעם.

ראית פרשות שהיו - -

כן, היו מקרים של הלוואות שהבנקים נאלצו לקבל או שעשו הסדרים כאלה כדי לא לקבל. יש, בהחלט, מקרים, ויש פוטנציאל.

אני מנצל את ההזדמנות שאני כאן כדי לומר שאם פעם מאד הוטרדתי, ואפילו עבדנו קשה כדי לעדכן את ההוראה ולהחמיר אותה, אני פחות מוטרד ממנה היום. היום אני יותר מוטרד מריכוזיות האשראי, כמו שאתם יודעים, בנושא ההלוואות לקבוצות לווים. על זה אני מותקף קשות בהקשר שכאילו אני פוגע במשק, כאשר אני אומר שהנושא הזה, של ריכוזיות המשק, וריכוזיות האשראי של הבנקים לחברות במשק, לקבוצות הגדולות במשק, זה בהחלט איום שאני רואה אותו כיותר מוחשי ליציבות הבנקים מאשר הנושא הזה.

מה אתם עושים בעניין הזה ?

אנחנו אוסרים את זה. קבענו מגבלות - -

אז תנו רוח גבית להצעות חוק של חברי הכנסת.

אני אומר שהנושא שמטריד אותי יותר, ואני מנצל את ההזדמנות לומר את זה גם לוועדה, זה הנושא של הריכוזיות, ואנחנו מטפלים בו, ומטפלים בו בנחישות משום שהוא נושא מרכזי. כפי שאמרתי, אני לא רואה בהלוואות ה- non-recourse דבר חיובי במיוחד מהבחינה הזו הצעת החוק פה היא ודאי לא דרקונית במובן שהיא לא אוסרת, לא מונעת – היא מצריכה או מחזקת את האחריות של הדירקטוריון להלוואות הללו. ככזו - אין לי הסתייגות ממנה. אין לי בעיה עם הצעת החוק הזו. יכול להיות שזו סנונית ראשונה בהרחבת החקיקה הבנקאית בנושאים האלה של פקודת הבנקאות.

אני מנכ"ל איגוד הבנקים. כל מתן אשראי הוא בבחינת חשיפה, כי עדיין לא הומצא אותו כדור בדולח שמאפשר לנותן האשראי להיות בטוח ב- 100% מלאים מתי תהיינה בעיות עם אשראי ומתי לא. כשמדובר על סיכון אשראי, מה שבאמת חשוב זה להעריך את איכות הבטוחות שנותן האשראי מקבל כאשר הוא נותן את האשראי. אני יכול להעלות על דעתי אשראי שהוא לא non-recourse, ובכל זאת – איכות סל הבטוחות שניתן כנגדו ירודה יותר מאיכות הבטוחות של אשראי שהוא recourse. אם, למשל, היחס בין ערך הנכסים שמשמשים כבטוחה הוא גבוה מאד יחסית לאשראי, וגם עושים הערכה – כל נותן אשראי צריך לחשוב אם הוא נמצא בתקופת גאות של השוק או בתקופת שפל של השוק. אם חושבים שנמצאים בתקופה בועתית אז אולי 70% מערך השוק הוא גבוה מידי. אם, למשל, לעומת זאת, נמצאים בתקופת שפל, אולי 70% זה לא מעט מדי. מה שאני רוצה לומר הוא שדווקא הניסיון לייחד את האשראים האלה כנושאי סיכון יותר גבוהים מאשראים אחרים, זה ניסיון שהוא קצת מחטיא. מה שחשוב זה איכות הבטוחות כנגד אשראי, וסל הבטוחות יכול לכלול כל מיני רכיבים. הטענה שדווקא זה יותר מסוכן, מעצם היותו non-recourse, לא כולל, לדעתי, את מה שקורה בשוק.

יש מסננות. המפקח יודע כי ההוראה היא שלו. יש נוהל דירקטוריון שאשראי מעבר לסכום מסוים – בין אם non-recourse או לא, חייבים להגיע לדיון בוועדת דירקטוריון, ועדת אשראי של הדירקטוריון, כדי לקבל את האישור. הרף לצורך העברת האשראי לדירקטוריון נקבע על ידי דירקטוריון של אותו בנק, ולא הרי בנק קטן מאד כהרי בנק גדול מאד. 20,000,000 שקל יכול להיות הרבה מאד לבנק קטן ויכול להיות סכום קטן, יחסית, לבנק גדול, מבחינת אופי העסקים שהוא עושה. אגב, גם המפקח על הבנקים, בהוראה שהוא הוציא בעניין אשראי לרכישת אמצעי שליטה, עושה את האבחנה. נדמה לי שנאמר שם – כך וכך מיליונים או חצי אחוז מההון, הגבוה ביניהם, כדי לתת ביטוי לעובדה שגדלים שונים של בנקים רלבנטיים לקביעת הסכום, לקביעת הרף. כך שקודם כל, כפי שאמרתי – אל"ף, מבחינת הסיכון, אין משהו שמייחד דווקא את האשראים האלה. אפשר להיות אחראי מאד, לנהל מדיניות אשראי אחראית גם במסגרת הזו, ואפשר להיות גם קל דעת באשראים שהם לא non-recourse. מה שחשוב זה הזהירות במתן האשראי, ולאו דווקא לגבי הדברים האלה. כפי שאמרתי – יש מסננות. בלאו הכי אשראים מעל סכום מסוים צריכים להגיע לוועדה, כך שהבקשה שיהיה עוד זוג עיניים שישזוף את האשראים האלה ממילא מתבצעת. יש כמה זוגות עיניים ששוזפות את הבקשות האלה, מעל סכום מסוים. לא ברור לי מה ההוראה הזו מוסיפה, אבל גם אם היא תתקבל היא תצטרף לעבור כמה שינויים בסכומים.

יש לי שאלה אל המציע – לגבי הסכומים. גם אני חשבתי על זה, כי אפשר ליצור כך פקק נוראי. דווקא אתה בא מהשקפת עולם שמאפשרת למגזר העסקי לתפקד. מצד שני אתה באמת רוצה אחריות ופיקוח. אז יכול להיות שהמפקח ייקבע לכל בנק את רף הסכומים.

דבר שני – לגבי המוסד שמאשר. יכול להיות שגם פה, המפקח ייקבע בכללים את המוסד. אני לא יודע אם ועדת הביקורת של הדירקטוריון היא הגורם המתאים. אתם צריכים להגיד מה נראה לכם, או פשוט- שתהיה פונקציה בדירקטוריון. אני חושב שיותר נכון שמי שעוסק בזה ביום יום יגדיר את זה.

הדבר האחרון שאני רוצה לומר למפקח על הבנקים – הרבה פעמים ערבויות אישיות של אנשים זה עורבא פרח, ו- Non-recourse, על בסיס מאזן של תאגיד גדול הוא בטוח הרבה יותר טובה. השאלה שלי היא מה עושים הבנקים בחו"ל, כי אחת הבעיות היא תחרות מול בנקים מחו"ל שפועלים בארץ, ומוכנים לתת לתאגידים הגדולים כאן מימון non-recourse על בסיס מאזנים, ומוכנים גם להתחלק בסיכון. השאלה היא האם זה נכון. כלומר, יש פה גם תחרות של הבנקים מול הבנקים בחו"ל. אז תגיד לי מה הניסיון שלך – או אם פרדי וידר רוצה להתייחס לזה.

דבר ראשון – אנחנו רואים קבלנים גדולים שפושטים את הרגל. נשיא התאחדות הקבלנים, סם אולפינר, היה כאן. הוא התריע על זה עוד בסוף תקופתי כיושב ראש ועדת הכספים, שהמצב הקשה יכול למוטט בנקים. אנחנו, לצערי, רואים את זה, שכמה מהקבלנים הכי גדולים בארץ הם על סף פשיטת רגל, והם מזעזעים את הבנקים. הערבות שיש לבנקים לא מספקת בכלל. לכן, כשאנחנו מדברים על הנושא של recourse ו- non-recourse, השאלה היא איפה הבנקים נותנים אשראי. היה בזמנו סיפור על ההייטק ועל הכבלים, שהבנק נתן ערבויות גדולות, נדמה לי שגם לערוץ 10, והממשלה רצתה להתערב. אני לא שומע שהמפקח על הבנקים עומד ומעיר לבנקים על כך. אני אומר שאין מספיק ערנות לקשיים שהבנקים נכנסים אליהם בתחומים של ההלוואות.

דבר שני – הסכום של 20,000,000 שקל הוא גבוה מדי. הייתי מוריד את זה לחצי.

יש כל מיני מצבים שאדם לוקח משכנתא – ממשלתית או לא ממשלתית, עבור הדירה שהוא קונה, והוא לא יכול לשלם. אני מבין שיש הוראות שזה לא יכול להיות חזרה ללווה - - -

לא, להפך. זה עם חזרה ללווה. בלי יכולת חזרה ללווה זה אומר שאתה, כבנק, מבטח את עצמך בנכס מסוים, בלי יכולת חזרה ללווה, דהיינו – הבטוחה שלך היא אך ורק הנכס. אם ערך הנכס יורד, הסיכון עכשיו הוא על המלווה, על הבנק. כאשר אתה לוקח משכנתא, יש יכולת חזרה עליך ויכולת חזרה לנכס. רוב הבריות אין להם דברים נוספים, אבל באופן עקרוני אפשר לרדת לנכסיהם גם מעבר לאותו נכס שהם נתנו כבטוחה.

אני מדבר כעת על הדירה שיש לו - - -

מה זה רלבנטי להלוואות של 20,000,000 שקלים?

שאלתי.

שם יש חזרה ללווה. בכל המקרים האלה יש חזרה ללווה, ואם הנכס אינו מספיק – הם יכולים לעקל גם את ה - - . הבנק מבטח את עצמו. יש ביטוח חיים שבמקרה וקרה משהו. במקרה של הנושים הקטנים הם מכוסים מכל הכיוונים. זה בדיוק מגלם את האבסורד.

אני רוצה שנרחיב יותר בנושא של הריכוזיות, ומה באמת המפקח עושה בעניין, כי לדעתי זו הבעיה העיקרית. הצעות החוק מסביב יכולות לתת תרופה מינורית לבעיה קשה מאד. הבעיה הקשה היא הריכוזיות של הבנקים במשק הישראלי, בשוק ההון, וזה שאין להם מתחרה במתן הלוואות לפירמות ואין לה מתחרה כמעט לשום דבר. זה הופך אותם למונופול הכי גדול פה, במדינה. בבעיה הזו צריכים לטפל. זו הבעיה העיקרית.

איומי ראש הממשלה על המפקח על הבנקים הם לא ראויים. זו לא הדרך.

ראשית, אני מאמין שבין הקריאה הראשונה לשניה והשלישית יהיו עוד הרבה שינויים. האם יש למציע עוד מה להוסיף?

אמרו כאן מספר דברים שאני חייב להתייחס אליהם. חבר הכנסת הרצוג התייחס לשתי נקודות. האחד – לעניין המוסד הפנים בנקאי שיאשר הלוואות מהסוג הזה. לעניין הזה, בניגוד לעניין השני, אני לא כל כך מקבל את ההצעה. אני מציע שעד הדיון לקראת הכנה לקריאה שניה ושלישית - - יגיד לנו את עמדתו, ואני מניח שאני אאמץ את עמדתו. אני חושב שהנורמה הזו צריכה להיות בחקיקה.

אנחנו רוצים לדעת מי הפורום שבאמת מתאים לאישור הלוואות כאלה.

מקובל עלי שהוא המתאים להמליץ, אבל אני חושב שהנורמה צריכה להיות בחקיקה, ולא להיות נשארת בידי הגורם המפקח.

הדבר השני – מקובל עלי שהסכום יהיה ורסטילי, לפי גודל הבנק, ואז אשאל מה חבריי חושבים: האם הם חושבים שצריך לקבוע רק נורמה שאין בה סכום בכלל - -

אני אומר – שהמפקח ייקבע אותה.

או הדירקטוריון עצמו.

הדירקטוריון של הבנק – בטח שלא. אני רוצה להתייחס לדברים שנאמרו על ידי פרדי וידר. אני לא חושב שהדברים יכולים להישאר בלי תשובה.

אני רק רוצה להוסיף שהכל באישור ועדת הכספים.

אני לא חושב. זה יכביד על העסקים. אין בזה שום היגיון ושום הצדקה.

אני רוצה להשיב לעמדה שבוטאה על ידי מנכ"ל איגוד הבנקים. נכון שאפשר למצוא הרבה הלוואות שהן כן recourse והם עם סיכון אשראי יותר גדול. המחוקק צריך בגבולות סבירים להתמודד עם תופעות של סיכוני אשראי ולצערי, בנושא הבנקאות, המחוקק איננו מספיק פעיל.

מאחר שעלתה כאן ההנחיה של הפיקוח על הבנקים, שמספרה 323, אני רוצה להבהיר שזו הנחיה שמתעסקת עם סוג מסוים של הלוואות שניתנו לרכישת אמצעי שליטה בתאגיד, אבל יש בהצעת החוק הזו הלוואות non-recourse שנועדו גם לרכישת נכסים אחרים – אגרות חוב של תאגיד או נכסי מקרקעין, שהוראת המפקח 323 לא עוסקת בה. במובן הזה, היא קובעת נורמה יותר רחבה. אני חושב שבסך הכל היא מידתית, כפי שנאמר גם על ידי המפקח, במובן הזה שאני לא שולל מהבנק את האפשרות לעשות את זה. בעלי הון זה דבר חזק מאד, ואני לא רוצה להטיל את כל העומס על המנהל שעומד מולם. אני רוצה שיהיה עוד מוסד בתוך הבנק שיקבל על עצמו את האחריות במקרה של סיכון אשראי מהסוג הזה, בהיקפים גדולים. אני מקבל את זה שההיקפים צריכים להיות מותאמים להיקף מול העסקים של כל תאגיד בנקאי.

הערה אחת – רמזתי קודם. אני חושב שזה בכל זאת ציון דרך בהקשר הזה. גם ביקשנו שההוראה הזו לא תוכל להתפרש כמבטלת או כמחלישה את ההוראות שאנחנו הוצאנו במסגרת הוראות ניהול בנקאי תקין, כך שמבחינה זו ביקשנו הערה שתדגיש את זה. אני חושב בכלל, שיכול להיות שזו התחלה של עיגון הסמכויות של המפקח על הבנקים באישור איזשהו פורום מקצועי או פרלמנטרי, שיעגן את הוראות המפקח על הבנקים. אתם ודאי יודעים שמבקר המדינה גם המליץ להקנות לנו סמכויות לקנסות מנהליים. שאלתי גם פה – מה תהיה הסנקציה אם עוברים על הוראה, ולפעמים לא הכל צריך להיות פלילי. זאת אומרת, יכול להיות שקנס גם ירתיע, בהקשר הזה. גם פה, מבקר המדינה הסמיך אותנו להטיל ענישה כזו, ואנחנו נגיש הצעה להכניס את החידוש הזה במערכת הישראלית. זה קיים במערכות אחרות, אך לא קיים אצלנו, עד היום.

מה היא הענישה?

שהם ישלמו כסף.

כמה הם ישלמו? אתה מצחיק אותם.

אל תהיה בטוח. זה גם לא נעים לשלם. אנחנו עושים עכשיו ועדות עיצומים, בנושא של הפרות של איסורים על הלבנת הון. תאמין לי שהם לא רוצים להיות בקטגוריה של מי שמשלמים כסף על הפרת הוראות.

הדבר השני שאני רוצה להתייחס אליו הוא ההערה של חבר הכנסת ליצמן. אני מסכים אתו שהנושא של אשראי לענף הבניה הוא נושא מדאיג. אנחנו אכן רואים ומתריעים על זה כבר הרבה מאד שנים. אנחנו רואים החמרה במצב של הקבלנים וזה בהחלט מהווה קושי לבנקים ומתבטא בהפרשה לחובות מסופקים.

הגדלתם את ההפרשות בגלל זה?

בטח. אנחנו עושים ביקורות ומחייבים אותם להפריש יותר. הבנקים עצמם צריכים להיות מודעים לסיכון ולהפריש בצורה הולמת. כרגע, למעשה, מה שיש לעשות בעניין הוא לנסות ולסייע לענף לא ליפול, לא לחנוק אותו.אבל מצד שני – צריך לשקף את המצב הקשה בסיווג של החובות הבעייתיים ובהפרשות לחובות מסופקים.

הבנקים הזרים נותנים non-recourse בארץ.

הסטנדרטים שלהם מבחינת שיעור המימון ומקדמי הסיכון שהם לוקחים היו שמרנים יותר ממה שהיה בבנקים הישראלים. הם השתתפו מעט, יחסית.

אני מבקש מהיועצת המשפטית לקרוא את החוק, כאשר יהיו מספר שינויים, והיא גם תציין אותם, ואנחנו נעשה אותם בהכנה לקריאה שניה ושלישית.

קודם כל – לעניין ההסכמה שהיתה כאן על סמכות המפקח להוציא נוהל בנקאי תקין, אני מציעה שנכניס את זה לסעיף 5 שעוסק בסמכויות המפקח. נאמר משהו כמו: המפקח רשאי לקובע מעת לעת נהלים, הוראות או הנחיות לתאגידים בנקאיים או לסוג מסוים בהם לשם ביצוע תפקידם על פי חוק זה.

אחרי כן – הוספת סעיף 8 כב: "(א) תאגיד בנקאי לא יעניק הלוואה, המובטחת בנכס כלשהו (בסעיף זה – הבטוחה), אם לפי תנאי הסכם ההלוואה או אגרת החוב, התאגיד הבנקאי רשאי לפרוע את ההלוואה במימוש הבטוחה בלבד, ללא יכולת לחייב את הלווה לפרוע את ההלוואה, אם מימוש הנכס לא הספיק לפרעונה המלא ...." "...אלא אם ניתן להלוואה כאמור אישור ועדת הביקורת או אישור דירקטוריון התאגיד הבנקאי;
(ב) לעניין סעיף זה, יראו הלוואה שניתנה לתאגיד, אשר הוקם לשם החזקה בנכס בלבד, ואותו נכס מהווה בטוחה להחזר ההלוואה, כאילו היתה הלוואה ללא יכולת חזרה ללווה, אם התאגיד הבנקאי רשאי לדרוש פירעון ההלוואה מהתאגיד הלווה בלבד.
(ג) אישור ועדת הביקורת או הדירקטוריון של התאגיד הבנקאי כאמור בסעיף קטן (א) יכול שיינתן לעסקת הלוואה אחת ויכול שיינתן לסדרה של עסקאות ובלבד שהתנאים להן והבטוחה להבטחתן הנן זהות.
(ד) תאגיד בנקאי ימסור תוך 14 ימים מתום כל רבעון למפקח דין וחשבון ובו פירוט ההלוואות ללא יכולת חזרה ללווה שאושרו על ידי ועדת הביקורת או הדירקטוריון ברבעון שהסתיים."

על זה גם אמרנו שהמפקח יכתוב לנו על המוסד.

אז נכתוב את זה בדברי ההסבר.

אני רוצה להגיד על זה מילה: יש לנו הוראה שלנו. אני אמרתי שאני רואה את החקיקה הזו כמחמירה עלינו במובן שאתם אומרים את דבריכם בהקשר שזה לא יעבור בצינורות הרגילים של אישור הלוואות בכל ההגדרות. אתם אומרים שלגבי הלוואות כאלה אתם סבורים שראוי להפעיל פרוצדורה מיוחדת, כך שאם אני אגיד – ועדת אשראי, אנחנו מחזירים את זה לפרוצדורה הרגילה. אם גם הסכום יהיה, וגם הפורום יהיה - - ההצעה הזו לא תוסיף. ההצעה הזו מחמירה במובן הזה שהיא אומרת: ההלוואות האלה צריכות להיות חריגות, כדי לארגן את הדירקטוריון או את ועדת הביקורת כדי להסכים - -

השאלה היא אם ועדת ביקורת או ועדת משנה מיוחדת.

או ועדת משנה מיוחדת של ועדת האשראי.

אנחנו רוצים לראות שזה המוסד המתאים. אני לא עוסק בבנקאות ואני לא יודע - -

ועדת משנה מיוחדת של ועדת האשראי של הבנק.

זה הגיוני.

ואז, במה זה שונה מהמסלול הרגיל?

המסלול הרגיל הוא המסלול של ועדת האשראי, בדרך כלל. בוועדת האשראי אתה דן באשראים מכל הסוגים. המיוחדת מדברת על non-recourse.

ועדת אשראי מיוחדת שתוקם לצורך זה.

ועדת משנה של ועדת האשראי העליונה של הבנק.

אני לא חושב שצריך להגיד ועדת משנה. ועדה מיוחדת. ועדת אשראי מיוחדת.

אני ממשיכה בקריאה: " (ה) הוראות סעיף זה לא יחולו על הלוואה, אשר סך הקרן שלה אינו עולה על 20 מיליון שקלים חדשים."

פה אמרנו שזה ישתנה, על פי סכומים שייקבע המפקח, בהתחשב בגודל הבנק. על פי סכומים שייקבע המפקח, בהתחשב, בין היתר, בגודל הבנק.

בהונו של הבנק.

מה שמשנה לך פה- אתה מתייחס להלוואות מסוג אחר, היחס שבין הלוואות non-recourse לבין סך כל האשראי. זה הרבה יותר מנטרל את הסיכון מאשר כל דבר אחר.

אבל אז זה יתייחס להלוואות מהסוג הזה כאל גורם הסיכון הדומיננטי, כאשר יש עוד גורמי סיכוני אשראי. לכן אני לא יודע - -

תשאל את יואב להמן.

אני חושב שאפשר להשאיר את זה לבנק ישראל.

לגבי הניסוח של: "בין היתר – הונו של הבנק", הונו של הבנק זה פרמטר בהחלט מוביל של התאגיד הבנקאי. זה פרמטר מוביל להגדרת הסיכונים. כדאי להשאיר – "בין היתר" ליתר ביטחון, אם יש באיזשהו בנק איזשהו מאפיין או יהיה פעם, ונרצה להגיד שבגלל זה אנחנו רוצים להחמיר או להקל.

- - לא תרצה לדעת אם הבנק הזה הוא לא extended בצורה לא סימפטית באשראים אחרים, לפני שתיתן אישור להלוואת - - זה יתבטא ביחס ההוני?

לא, זה יתבטא ביחס ההוני.

אם קבענו שזה מתחשב בגודל הבנק, אולי נוסיף את העניין שזה לא יפחת מ- 20 מיליון שקלים. הסכום קבוע כרגע בהצעה. אמרנו שנסמיך את המפקח, כי בנק קטן במיוחד, אצלו הסיכון מגולם בסכום יותר קטן.

תוריד את סעיף (ז).

- -

כרגע הצענו שהמפקח ייקבע את הסכומים. פה עוד כתוב – הנגיד. מבחינה עניינית זה לא נכון. קבעו איזושהי מגבלה על עולם העסקים שהיא נכונה והיא מידתית. לפי דעתי לא נכון שכל עדכון של הסכום - פוליטיקאים יתערבו בזה. זה לא נכון לעשות את זה.

תשאיר את זה לקריאה השניה והשלישית. כרגע נוריד, ואם נרצה – נחזיר.

בסדר, וגם ההוראה העונשית תיכנס בדיונים לקראת קריאה שניה ושלישית.

וגם את סעיף (ו0) - כרגע נוריד אותו.

מי בעד העברת החוק לקריאה ראשונה? מי נגד? תודה, עבר פה אחד.






































הצעת חוק הבנקאות (שירות ללקוח)(תיקון – ריבית על יתרת זכות),
התשס"ג-2003

אנחנו עוברים לנושא הבא שהוא הצעת חוק שהפכה להיות הצעה לסדר.

במקור זו היתה הצעת חוק. קיבלתי את הצעת הממשלה לחוק ולהצעה לסדר. אני שוב אעלה אותה כהצעת חוק. אני מקווה שתהיה תמיכה של רוב החברים להעלות אותה שוב כהצעת חוק לקריאה טרומית.

ייתכן שהצעה זו היתה מיותרת לגמרי אם היינו במציאות של שוק הון נורמלי, כמו בכל העולם. שוק ההון בישראל הוא לא נורמלי. לא יכולה להיות מציאות כזו של מונופול אדיר של הבנקים, שמהווים חלק אדיר בכל הפעילות הפיננסית במשק. אין להם תחרות. הם נטולי רסן ונטולי תחרות בכל מה שקשור בקביעת עמלות. אתם חשים את זה בזמן האחרון, וסוף סוף העניין הזה התפוצץ גם בציבור. בסך הכל, אי היכולת של גופים פיננסיים לתת הלוואות לפירמות מהווה מצב שבו אין תחרות בכלל. הם יעשו מה שהם רוצים. הם יגבו איזו ריבית שהם רוצים – כמובן בפיקוח של נגיד בנק ישראל - - -

אין ויכוח על זה.

נגיד בנק ישראל הוריד את הריבית? לבנקים זה אפילו לא מזיז. זאת אומרת, זה מזיז להם בצד ההכנסות. בצד ההוצאות זה אפילו לא מזיז להם, כי הם ממשיכים לגבות ריבית גבוהה מאד, שאין לה שום פרופורציה.

הצעת החוק הזו היא הצעה ראשונה בסדרת הצעות חוק שאנחנו מתכוונים להגיש בנושא הזה, לפירוק המונופול של הבנקים וליצירת תחרות במשק, ושחרור מכשירים פיננסיים שהבנקים מחזיקים בעלות עליהם, כאשר אסור להם, בשום פנים ואופן: ניהול קופות הגמל, למשל. זה דבר שהוא צורך, דבר שהוא אמת. יש סדרת הצעות שאנחנו עומדים להגיש עכשיו לריפוי שוק ההון הישראלי. ההצעה אומרת שתאגיד בנקאי ישלם ללקוח ריבית גם על יתרות זכות.

מה קורה היום?

היום אין דבר כזה. אם הוא ביתרת זכות מכריחים אותו לעשות פעולות, כמו רכישת פק"מ. הבנקים קובעים את הכל. בהיותם כלי שיווקי חסר מתחרים, עם שליטה מוחלטת בתוך אווירה של מונופול – ואני לא מבין למה הממונה על הגבלים עסקיים לא נכנס לתמונה. הם קובעים את הריביות. אין היום ריביות על יתרת זכות בעו"ש. הבנקים נותנים כל מיני אפשרויות לרכוש פק"מ, ובדרך הם מרוויחים עמלות. הם קובעים הכל. באווירה הזו לא ניתן להמשיך יותר. אם רוצים לשחרר את שוק ההון, אחרי שעשינו את הרפורמה בביטוח ואחרי שעשינו רפורמה בשוק הפנסיה, הצלע השלישית בשחרור שוק ההון היא טיפול במונופול הבנקים. לדעתי זה חשוב ודחוף אם רוצים להציל את המשק הישראלי.

טיפול השורש בבעיה היא אותם שינויים מבניים שאתה דיברת עליהם כדי להעמיד למשקיעים, למפקידים, לאלה שיש יתרת זכות להשקעה, שתהיה להם את האלטרנטיבה הרווחית ביותר שיכולה להיות במערכת השוק. אם, אכן, המערכת הזו היא לא מספיק תחרותית, אכן שינויים מבניים, מהסוג שדיברת עליו, על הפרדות של בעלות על קופות הגמל או קרנות הנאמנות והכנסה של מספרים נוספים לתחומים האלה בהם ההשקעות של המשקיע, המפקיד יישאו פרי חיובי – זה הכיוון הנכון.

מה שמדובר, על הטלה או חיוב של ריבית, ספק אם זה יהיה אפקטיבי באותה מידה, כי בכל זאת, התערבות מהסוג הזה זה להעביר את הניהול מהבנקים לנגיד בנק ישראל, לפי מה שהיה כתוב פה. דבר שני – האמת היא, למרות הכל, הסתייע, ובמדינת ישראל ירדה האינפלציה, הריבית ירדה - -

הם לא שמעו על זה, הבנקים.

הם שמעו, במיוחד בריבית הזכות. בהתחשב בעובדה שהריבית על הפקדות לזמן קצר היא בסביבות 1.5%-3%, אם היית מבקש מהנגיד לקבוע איזה ריבית מוצדק לתת ליתרת עו"ש זמנית קטנה בחשבון – זה יהיה בכל מקרה שברירים. כך שמהבחינה זו אתה מדבר על הנושא הנכון. אכן מגיעה למשקיע תמורה על כספו. אתה מדבר על הנושא הנכון מהבחינה הזו. זה לאו דווקא בחשבון העו"ש. גם בארצות הברית חשבון העו"ש בדרך כלל לא נושא ריבית זכות. אם רוצים ריבית – מעבירים את זה לחשבון אחר שנושא ריבית. בכל מקרה, בסביבה הכלכלית היום, הריבית הזו היא שולית. מבחינה זו - -

שזה יקזז את העמלות לפחות.

זה מעט. הריבית שמקבל מפקיד היא בדרך כלל נמוכה מריבית שהוא יכול לקבל על מלווה קצר מועד, למשל. אבל יש דמי ניהול, דמי שמירה, ובכל זאת, עדיין, היום – זה עדיף.

אתה צודק – ככל שתהיה תחרות יותר גדולה, שיותר גופים יוכלו להציע מכשירים כאלה של השקעה לזמן קצר, והם יהיו לא תלויים בבנקים, אז, אכן, המשקיע יקבל את הריבית המקסימלית שהשוק הישראלי יכול להציע לו. זה, למעשה, הקו שצריך להנחות אותנו בטיפול העתידי בנושא הזה של רפורמה בשוק ההון.

האם הנושא של חשבונות רדומים – שאני חושב שמדובר ב-3 חודשים?

10 חודשים. היתה פעם הצעה להוריד את זה ל-3 חודשים אבל היא לא עברה, עדיין.

יכול להיות שזה יהיה פתרון לעניין המעילות. כדאי לעשות פעם מדגם, ולבדוק את העניין. השאלה שלי היא – בריבית, גם בריבית זכות יש קרטל. האם אדוני, בתפקידו כמפקח על הבנקים, הגיש תלונה על הקרטל הזה, למשטרה.

שני בנקים: דיסקונט ולאומי, שייכים לביבי נתניהו. האם תגיש נגדו תלונה על כך שהוא עשה קרטל?

- -

למה אתה צוחק? הניהול הוא של הממשלה.

אתם, כמחוקקים, קבעתם הפרדות, שנתניהו לא יכול לקבוע - - -

אבל הממשלה יכולה לעשות משהו כדי שלא יהיה קרטל.

גם אם לוקחים את הרעיון של חבר הכנסת כהן, אם אתה רוצה ליצור מנגנון סביר, יכול להיות מצב שהלקוח יכול לתת הוראה שבכל זמן שאין בחשבון משיכה הוא ייחשב כפק"מ, או משהו מעין זה, לתקופות מינימום, או משהו. יש איזה היגיון בדברים.

דבר שני – אני כל הזמן שואל אתכם מה קורה בעולם, וגם כאן אני לא ארפה: מה קורה ב- current account בחוץ לארץ? האם יש ריבית על current account? כדאי שנדע.

דבר שלישי – טוען חבר הכנסת יצחק כהן שחלק מתפיסת עולמם של הבנקים היא כזו שהם מעודדים אותך להישאר במשיכת יתר ולא מעודדים אותך להישאר ביתרת עודף. אני לא בטוח שזה נכון, אין לי את הנתונים, אבל אולי תוכל להתייחס לזה.

קודם כל, אני רוצה לברך את חבר הכנסת כהן. הגיע זמן לשים את העניין של ריביות הזכות על השולחן, להתבונן ולהבין, כי אנחנו באמת לא מתנהגים כמו העולם.

אני רוצה להתייחס לשאלה של חבר הכנסת הרצוג – בארצות הברית, current account, חשבון צ'קים מהסוג הנמוך והפשוט ביותר – אין ריבית זכות. אבל, כחוט השערה ממנו למה שנקרא money market account, שהוא חשבון צ'קים לכל דבר ועניין, שהיתרה שנמצאת בו, מעל לסכום מסוים, נושאת ריבית. הריבית היא לא משהו שאפשר להתעשר ממנו בין לילה, אבל זה קיים.

זה מקזז את העמלות שם.

זה לא ממש מקזז את העמלות כי כל מבנה העמלות שונה. בכל מקרה, תישמע זעקת הבנקים שאי אפשר לתת ריבית לכל חשבון זכות – לא חשוב מה גודלו, ולא חשוב מה התנועות שבו. אלה טענות שהן כולן צודקות. מצד שני, אין שום היגיון שמישהו שאיננו מודע לכל האפשרויות, ואני מודה שיש היום אין סוף אפשרויות להוראות קבע, הוראות אוטומטיות והזזות מכאן ולשם – האדם הפשוט, שאינו מתמצא בדברים האלה, שמחזיק יתרת חשבון של 100,000 שקל בחשבון השקים שלו, למשך פרק זמן סביר, אין שום סיבה שהבנק לא ייתן לו ריבית סבירה על החשבון הזה. לדעתי זה נושא שצריך עכשיו להתחיל לטפל בו.

אני מבין מהמפקח על הבנקים שהחוק שניסה חבר הכנסת יצחק כהן להעביר הוא מוצדק.

אמרתי שמהבחינה הזו של שיתוף עוד גורמים בשוק ההון. לא דיברתי על חיוב הבנקים במתן ריבית על יתרות זכות.

אני חושב שזה חוק הוגן, זו הראיה שלי. לא יכול להיות שאדם יהיה ביתרה גדולה והבנק לא ייתן על זה שום דבר, בעוד שמצד שני הבנק לוקח עמלות וריביות. זה לא הוגן. צריך לגבות את הצעת החוק של חבר הכנסת יצחק כהן.

הסוגיה הזו, שתעלה לסדר היום הציבורי, הצעת החוק כמו שהיא בהחלט מעוררת שאלות שצריך לתת עליהן את הדעת. יש היום כלים בבנקים לתת ריבית ביתרת זכות. יש כלים כאלה, רק הבעיה היא שהציבור לא מודע להם. אם המטרה שתושג בדיונים על החוק שהבנקים ייקחו על עצמם ליידע את הלקוחות איך הם יכולים לנצל את יתרת הזכות שיש להם בחשבון, אפילו לתקופה קצרה, לאפשר לכלים האלה שיהיו כלים זמינים- זה כבר טוב. כאשר קרה משבר הבנקים הטלנו חובה על יועצי הבנקים ליידע את הציבור כשהוא בא להתייעץ, על הסיכונים ועל המגבלות שהם לוקחים על עצמם, כחובה. אם תהיה חובה על הבנקים ליידע את הלקוחות שלהם שהם יכולים ליהנות מיתרת זכות בפעולה מסוימת, הכי זולה – היה זה שכרנו.

אני מהמועצה לצרכנות. המועצה עוסקת בימים אלה בהכנה של דו"ח מקיף שיוגש לכנסת בעוד מספר שבועות על נושא משיכת היתר, כולל השוואה למה שקורה בעולם, וגם מענה לשאלה איך הגענו לתרבות של משיכות יתר חריגות שעולות כל כך הרבה כסף לציבור. במסגרת של הדו"ח הזה אנחנו נכלול המלצות גם בנושא של ריבית על יתרות זכות. בשלב הזה, בעיקרון, כמובן שאנחנו תומכים בהסדרה של חובה שתוטל על הבנקים לתת ריבית על יתרות זכות. אנחנו לא בטוחים לגבי שיטת היישום. את זה עוד נבדוק. מה שברור, בהתייחס למה שנאמר פה עכשיו, שבאופן וולונטרי, אין סיכוי שהבנקים – לפחות הגדולים – יתנו את הריבית הזו, מיוזמתם. גם אם הנושא עולה לדיון ציבורי, הסיכוי שהדבר הזה יגיע באופן וולונטרי הוא קלוש עד אפסי.

קודם כל – כל מה שקשור ליידוע לקוחות זה שקיפות, ואני חושב שזה דבר מאד חשוב. אם יש מה לעשות בעניין הזה, נבדוק. זה נראה לי מאד סביר. יכול להיות שלא בתוך עמי אני חי, אבל לקוח קטן, שיש לו בחשבון עו"ש 100,000 שקל – אני לא חושב שיש מישהו כזה, שיש לו סכום כזה ולא יודע שיש לו את זה, ולא יודע מה לעשות עם זה.

לגבי חו"ל - יש הסדרים שונים בכיוון של מה שנאמר. ההסדרים הם חבילות. מי שמחזיק יתרה מעל סכום של כך וכך אלפי דולרים, יש לו חבילה של הסדרים ותנאים עם הבנק. זו חבילה, ואם אתה יורד מתחת לזה, לא רק שאתה לא מקבל ריבית, עוד הרבה דברים קורים לך עם הבנק.

דבר נוסף – אני רוצה להביע תמיהה על הנון-שלנטיות והקלות שבה מדברים על קרטל. קרטל הוא מצב משפטי מסוים. אני מוכרח למחות על כך שבבית הזה מדברים בכזו קלות על קרטל, כאשר קרטל זו האשמה פלילית.

איזה מילה יש לך כדי לתאר את המציאות?

אני רוצה לחיות במדינה שבה האשמות פליליות נשמעות על ידי מי שמוסמך לכך. הגוף הזה מוסמך להרבה מאד דברים. הוא מוסמך לחוקק, אך לא ידוע לי שהוא מוסמך להאשים האשמות פליליות. זה ביטוי לא תקין. מאד חשוב לי להגיד את זה, ובקול רם.

בקשר לבחירת המילה – אתה צודק, אבל זו תחושה, במשך כל כך הרבה שנים.

ההגדרה תואמת את המציאות בישראל.

זה נכון שמדינת ישראל, כמו כל המשקים הקטנים במערב אירופה – אנחנו לא במצב של 2000 מתחרים, אלא במצב של מיעוט מתחרים בשוק. זה המצב שמאפיין את כל המשקים בסדרי גודל דומים – תבדקו בהולנד, בבלגיה, במדינות סקנדינביה. מה לעשות – גם במדינות כאלה, המצב הוא כזה שלא מצדיק, גם מבחינה עסקית טכנולוגית מקום לאלפי פעילים בשוק. כל מקום כזה מאופיין על ידי מספר קטן של פעילים.

אפשר לדון לגופה בהצעה של קופות הגמל, ואני לא רוצה להתייחס. דבר אחד אני רוצה להבהיר: שעניין קופות הגמל לא מעלה ולא מוריד מהנושא שנמצא כאן על השולחן.

אני רוצה לתת קצת רקע, כי חקיקה כזו כבר היתה בעבר.

תהיה גם חקיקה בעתיד.

אני רוצה להזכיר לכם, ופרדי וידר זוכר את זה, שהיה את העניין של ימי ערך. העשירים סבסדו את העניים אז, באותה תקופה. אם היה לך סכום גדול זה חיכה אצל הבנק כמה ימים. אני חושבת שדברי ההסבר שלך מדגישים בעיות אחרות, יותר חשובות אולי, אפילו – העניין הזה של משיכת יתר, האוברדראפט. בארצות האלה שדיברו עליהן לא קיים אוברדראפט.

הדבר הבא הוא ההפרש בין ריבית הזכות לריבית החובה. הריבית המינימלית הזו שתעודד אותך לבטל את משיכת היתר זה קצת wishful thinking. הבעיה היא משיכת היתר והריבית עליה, והפער בין ריבית הזכות וריבית החובה. הפער הוא עצום. אם ראית את המחקר האחרון שהתפרסם – הפער הזה הוא מהגדולים בעולם.

לפני שאתן את רשות הדיבור למציע, אומר כמה דברים: אני מצטרף לברכות. מתפקידנו גם לחשוב על החלשים ולא על הגדולים והעשירים. אני חושב שהדבר הזה עוזר. כל דבר, בעצם, שיכול להביא לתחרות, לביטול המונופולים ושינוי המבנה הארגוני. הדבר הכי חשוב, שאמר את זה חבר הכנסת דהן, זה נושא התודעה, נושא ההסברה לציבור. אני חושב שיש משהו לקוי בנושא הזה. אני חושב שתהיה כמה שיותר אפשרות להביא לתודעת הציבור את כל הנושא של העמלות, וכן הלאה. לכן, אני מברך את חבר הכנסת יצחק כהן ומקווה שלאחר שנסדר את זה כהצעת חוק, עם שינויים קטנים, זה יעבור.

כפי שאמרתי בתחילת הדברים, ייתכן מאד שהצעות החוק האלה, שאנחנו עכשיו מגישים, היו מיותרות במדינה מתוקנת, שבה שוק ההון היה מוסדר בצורה של חוסר ריכוזיות ויתר תחרותיות. בהיעדר מציאות כזו, ובמצב מאד קשה של מונופול של הבנקים, מונופול שקרוב לקרטל, אולי - -

עזוב את המילה "קרטל", אני מקבל את מה שאמר כאן פרדי וידר. בוא לא נשתמש במילה הזו.

בסדר. אני מקווה שנצליח עם זה. יש תמיכה גורפת של כל חברי הבית הזה, ויש גם תמיכה ציבורית לעניין.

אני מודה לכם, הישיבה נעולה.

הישיבה ננעלה בשעה 10:45