כנסת פתוחה

פרוטוקולים/עבודה/8391



5
וועדת העבודה והרווחה - 9.2.04

פרוטוקולים/עבודה/8391
ירושלים, י"ב באייר, תשס"ד
3 במאי, 2004

הכנסת השש-עשרה נוסח לא מתוקן
מושב שני


פרוטוקול מס' 119
וועדת העבודה, הרווחה והבריאות
שהתקיימה ביום שני , י"ז בשבט התשס"ד, 9.2.04 בשעה 12:00


ס ד ר ה י ו ם


1. החלטתו של ראש העיר ערד לסגור את מח' הרווחה בעירייתו ולהעביר את כל
התיקים שבאחריותו לטיפולה של המדינה.
2. שירותי מין תמורת ירקות.

חברי הוועדה: היו"ר שאול יהלום
יגאל יאסינוב

מוטי בריל, ראש עיריית ערד
מאיר כהן, ראש עיריית דימונה
דב גולדברגר, מנכ"ל משרד הרווחה
חיים פוזנר, מנהל אגף שירותים חברתיים ואישיים, משרד הרווחה
ישראל בודיק, מנהל מחוז באר שבע והדרום
בתיה ארטמן, יועמ"ש, משרד הרווחה
נועם הס, מנהל "עלם" מחוז דרום
דורית פרידמן, "עלם"
אסתר עמר, מנהלת אגף הרווחה, עיריית ב"ש
יהודה ברגר, ראש ענף פרסום בנק לאומי
כהן משה, מנהל מרחב דרום בנק לאומי
בעז גאון, מעריב

וילמה מאור

חבר המתרגמים בע"מ








1. החלטתו של ראש העיר ערד לסגור את מח' הרווחה בעירייתו ולהעביר את כל התיקים שבאחריותו לטיפולה של המדינה.

אני מתכבד לפתוח את הישיבה. חה"כ יאסינוב, מאחר וזה נושא שאתה העלית לראשונה, בבקשה דברי פתיחה קצרים.

אני אתייחס במשפט אחד לנושא הקודם. חבל כב' השר שהממשלה טובה אבל עושה טעויות.

לגבי הנושא ומה שקורה בעיר ערד. החלטתו של ראש עיריית ערד שנפלה לא מזמן, היא החלטה נוגדת את חוקי מדינת ישראל, שבה הוא החליט לבטל ולסגור את מחלקת הרווחה בעיר ובעצם לגזול מתושבי העיר הנזקקים. אני רוצה פה להגיד שבדיוק מאותם המסכנים שמדברים עליהם, הוא החליט לגזול את האפשרות לקבל עזרה מהעירייה.

זו אותה עיר וזה אותו ראש עיר, אשר חודש וחצי לפני כן בניגוד לחוקי ישראל, רכש רכב ללא אישור מועצת העיר, שזו עבירה. זה אותו ראש עיר שרק לפני חודש או שבועיים, החליט לשנות סטטוס במתן פטור מארנונה. למי שלא ידע, עכשיו כדי לקבל פטור מהארנונה או הנחה בעיר ערד, התושב חייב להביא דרכון. אם אף אחד לא יודע, גם זה נוגד את חוקי המדינה.

לא ייתכן שראש העיר ייקח את תושבי העיר ויישתמש בהם "כבני ערובה". יש לך אולי דרישות נכונות מול משרדים שונים, אבל אתה לא יכול לפגוע בתושבים בצורה כזאת. זה אסור וזה נוגד לחוק. ואני רציתי להגיד לך את זה בפנים. אם לא תחזור בכך, אנחנו נעשה הכל כדי להדיח אותך מהתפקיד ולמנות בעיר הזאת וועדה קרואה.

אני פניתי לשר הרווחה, בבקשה לבדוק את הנושא ולא לתת לפגוע בתושבי העיר.

תודה רבה.

לפני שאתה מגיב, אני באמת רוצה לשאול. אינני יכול להסתייג מהכאב של חה"כ יאסינוב, אני יכול להסתייג מהסגנון, אבל וודאי לא מהכאב.

ובכן, רק אנחנו עוסקים כאן, לא כולם תושבי ערד, הנתונים שלנו הם שגודל האוכלוסייה של ערד היא 28 אלף נפש. מתוכם 28 אחוז ילדים. ועולי שנות ה90- הם 42 אחוז מכלל תושבי ערד. 10 אחוז מעל גיל 65 מהעולים. הכנסתם של 37 אחוז מבתי האב בערד, נמוכה מ4,000- ש"ח לחודש. הכנסת 49 אחוז היא בין 4,000 ל8,000- ש"ח. ורק 14 אחוז, הכנסתם גבוהה מ8,000- ש"ח לחודש.

שיעור האבטלה החודשי היה 7.6 אחוז. ובמהלך שנת 2003 טיפלה מח' הרווחה של עיריית ערד ב4,480- תיקים. בהם בעיות זקנה, משפחה, נכויות שונות וכד'.

אדוני ראש העיר, השאלה היא כזו. אתה יודע יש אצלנו סיפור יהודי ידוע על אותה ספינה שהיא נטרפת בסערה ורב-החובל הולך לזרוק את החפצים כדי להקל על מסע הספינה והחפץ הראשון שהוא מוצא, זה זוג תפילין. הוא אומר, אני אקל. למעשה כל החברה שלנו לא רק בנויה לתת שירות - אלא חברה יהודית בנויה על שירות לחלש.

בשביל מה צריך אותנו למעשה אם לא נהיה באמת מדינה ועירייה שנותנת שירות לחלש ועוזרת לחלש. עד כמה שאפשר - אז באמת נהיה ככל העמים, בית ישראל. אבל אפשר למצוא מקומות הרבה יותר נעימים במקומות, לא במדינה שלנו. ובהרבה דברים אנחנו באמת עוזרים ואנחנו נחשבים, מלבד מכמה עתות מצוקה, בין המדינות הנאורות בעולם, בנושא הבריאות, בנושא הרווחה וכו'.

אין ספק שאתה במצוקה קשה ביותר. לא רק אתה, אלא כל העיריות במצוקה קשה, הראיה לכך שאנחנו עכשיו בעיצומם של ימי שביתה וזעקת השלטון המקומי הולכת וחזקה מיום ליום. ואנחנו כולנו שותפים לבעיות הקשות ביותר של השלטון המקומי. ולעובדה שיש רשויות מקומיות לפני התמוטטות, לא רק לגבי המשכורות של העובדים - אלא התמוטטות שירותים.

אבל מלכתחילה אני חושב שבעירייה שנמצאת במצוקה נוראית. ותכף נשמע גם את השר ואת המנכ"ל, הדבר הראשון שלא הייתי עושה - זה לא הייתי פוגע בחלשים. ז"א, אם אני צריך מחר לבוא ולחתוך בבשר החי - הדבר הראשון זה לבוא ולומר, קודם כל אני לא פוגע בחלשים. אני חותך בבשר החי בדברים אחרים. אבל בחלשים, ברווחה.

הרי אתה גם אחראי בין השאר לחינוך - לא לחינוך רק מבחינת בתי"ס - אלא לחינוך הילדים של ערד. וחינוך הילדים כלפי ההורים. איזה מסר קיבלו הילדים? במצוקה כלכלית חדשה של העיר - אומר ראש העיר, קודם כל, סוגר את מח' הרווחה. לא את מח' התברואה, לא את מח' שיפור פני-העיר, אפילו את מח' החינוך, לא את מח' הספורט. אלא דבר ראשון, אני סוגר את הרווחה לחלשים.

אם אני ילד בעיר הזאת, מה אני מקבל, איזה מין מסר - מסר הפוך מרעיון אנושי, מסר הפוך מרעיון יהודי, מסר הפוך מרעיון שאנחנו רגילים להיות טובי לב מבחינת "ואהבת לרעך כמוך".

זאת השאלה המרכזית. אין ויכוח שיש בעיות, כולל בעיות בנשר. שמעתי היום את ראש מועצת נשר שאומר: במה אני צריך לייעל, אין לי דובר, אין לי יועץ, אין לי זה, אין לי זה, מה רוצים שאני אחתוך את הראש שלי? לא יכול לייעל. אז אני אומר, בסדר, הבעיה בעיה מאוד קשה, אני מבין את זה. אבל בתוך המצוקה שלנו, בוא לא נסגור את הלחם האחיד, בוא לא נסגור את הרווחה. וכאן אתה, לא התפרסמת שסגרת את המתנ"ס - התפרסמת שסגרת כדבר ראשון את מח' הרווחה.

אני לא יודע מאיפה להתחיל לענות. נתחיל מחה"כ המכובד - קניתי אוטו יד שנייה, למרות שהחוק
במדינת ישראל מחייב אותי לקנות אוטו יד ראשונה. חסכתי 100 אלף ש"ח לעיריית ערד, עברתי על החוק. מה היית עושה במקומי?

קודם כל, לא הייתי עובר על החוק. עברת על החוק, זה הדבר הראשון שעשית, עברת על החוק.
האיש הזה עבריין, הוא עבר על החוק.

אני רוצה למחות על הסגנון של שינוי, שזה סגנון שלטוני פריצי. הוא יפטר אותו, הוא ייקח את שר
הפנים להדיח אותו, הוא קורא לו עבריין לראש עיר בישראל שנבחר ברוב גדול.

לגבי מבחני ההכנסה, לקחנו מבחני הכנסה שאתם כמחוקק אישרתם לביטוח לאומי, שאומר, לא מגיע הנחה למישהו שנוסע לחו"ל פעמיים בשנה. מה רע בזה?

לגבי הפעולה שדיווחתי עם שר הרווחה שאני הולך לעשות. אני אקריא את ארבע השורות כדי שתבינו על מה מדובר. כי למרבה הפלא כולם יודעים מי אני, אבל אף אחד לא קרא מה אמרתי.

העברת האחריות על שירותי רווחה לממשלת ישראל". לכבוד מר זבולון אורלב, הננו להודיעך כי החל מיום 1.3.04 הננו מעבירים את האחריות על שירותי חברה ורווחה בעיר ערד, לממשלת ישראל. צעד זה בא מתוך חרדה ודאגה לגורל המטופלים והשירות החיוני אשר העירייה אינה מסוגלת עוד להגישו..".

אני לא סוגר, אני לא סגרתי, לא הודעתי, חיכיתי כי ברגע שהשלטון המקומי הכריז על שביתה - אמרתי אני מקפיא את הכל, מתוך תקווה שממשלת ישראל וכנסת ישראל יביאו לפתרון הבעיה. לא פיטרתי, לא סגרתי, לא עשיתי כלום. ההבדל היחיד על מה שאני עושה למה שעושים בד"כ, אני לא משבית. ותשאל את עדי אלדר, הוא יגיד לך. אני מעביר את האחריות אליך - אתה חושב שצריך לקיים את החוק, תקיים אותו.

יש לך תקציב , תעשה אותו. אין לך תקציב, אתה נותן לי תקציב של העולם השלישי, תעבוד כמו עולם שלישי. ומדינת ישראל גורמת לערד להיות עולם שלישי. ולזה אני לא מוכן לתת את היד. אמרתי, רבותיי המכובדים אין לי כסף לתת את השירות הזה. אין לי, לא בגלל שאני חושב שהמסכנים האלו לא מגיע להם, הקמתי את הקרן לפיתוח ערד, שנותנת עד היום לעשרות משפחות בשבוע אוכל. אני דואג לתרומות מארה"ב כדי שיהיה להם אוכל. אז אתה תחנך אותי לגבי איך מטפלים במסכנים.

את שירותי החינוך יש לך אפשרות לשלם?

לא.

אז למה רווחה ולא חינוך?

אני אגיד לך למה. כי לגמרי במקרה, פרופ' גולדברגר הגיע לערד ולכן הוא היה הראשון בתור.

אני שואל מבחינה אינטלקטואלית או למידת הלוגיקה. זוהי תשובה, בגלל שהמנכ"ל בא ראשון,
אז סגרתי ראשון? מה שייך פה המנכ"ל? טוב שהוא בא אליך.

אני בא ואומר, לפי זה יהיה כאן מסר לכל מנכל"י המשרדים, אם אתם רוצים לשמור על שלמות המחלקות שלכם, אל תבקרו בערד. אבל הנתונים שלנו מראים כך. שרק לספורט נותנת עיריית ערד 5.2 מיליון ש"ח. לכל הרווחה פחות מ3- מיליון.

אז אני שואל אותך, למה? כמה פרופורציה צריכה להיות. נניח שיש מצב נורא ואומרים, לא יהיה ספורט. אני יודע מה זה ספורט לנוער וכו' ואני עצמי הייתי שחקן כדורסל שהייתי צעיר. אבל תבין את העניין, לא רווחה. איזה מסר זה יכול להיות.

כבוד היו"ר, מכיוון ששר הפנים שהוא חבר שינוי, דורש מהרשויות המקומיות להיות מאוזנות, זו
הדרך היחידה שלי להגיע לתקציבים של רות יוסף, אני צריך להיות מאוזן. עשיתי תרגיל, שאיינשטיין קורא לו "תרגיל מחשבתי", בואו נראה מתי אני מאוזן.

תקציב עיריית ערד היום הוא 115 מיליון, גירעוני 21, לפי חוק ההסדרים החדש. אני צריך לחסוך כמעט 22 מיליון ש"ח כדי להיות מאוזן. אני אגיד לך מה אני סוגר - תברואה, גינון, חינוך, תרבות, רווחה, דת, מינהל כללי, מינהל כספי, הנדסה, פיתוח עירוני ומוקד עירוני. כל הקליטה, איכות הסביבה, את כל החגיגות אני משבית. מוכר את כל הנכסים, מוכר את כל הרכבים של העירייה, סוגר את אמבולנס הטיפול נמרץ של ערד, ואז אני מאוזן.

למה אני מאוזן רק שם? כי כל העלות של פנסיה יושבת עלי. ברגע שאני מפטר עובד - אני ממשיך לתת לו את המשכורת. לכן אחרי שאני סוגר את הכל ונשאר עם 50 עובדי עירייה, שזה מחלקת הגבייה והמחלקה המשפטית, כי אנשים לא ישלמו לי ארנונה, אז צריך לחזק את המחלקה המשפטית. אני משלם מעל 30 מיליון ש"ח לשנה שכר ל- 550 פנסיונרים. זה המבנה שלא אני קבעתי אותו, אלא המחוקק כאן קבע.

לכן כשמדברים על תוכניות הבראה, כדי שעיריית ערד תהיה מאוזנת, המשמעות היא סגירת היישוב שקוראים לו ערד. שמדינת ישראל תחליט שערד צריכה להיסגר ואני אעזור לה לסגור אותו. אבל אי אפשר לבוא אלי עם כל מיני משחקים של מלים, למה סגרתי את זה ראשון ואת זה שני. אני מחפש את רונית תירוש שלושה שבועות, היא לא מוכנה לדבר איתי.

אנחנו צריכים עוד כסף, אני שורד ברווחה חצי מיליון ש"ח בחודש שאין לי. אז אם תיתן לי את החצי מיליון, אני אשמח לתת את השירות. אתה יושב כולך נינוח, מסתכל עלי ואומר לי תשמע, אתה תסתדר. מה זה תסתדר - אתה אישרת את תקציב המדינה - ידעת שחסר 1.8 מיליארד - אתה בא אלי עכשיו לגבי התוצאות.

פרופ' דב גולדברגר, איך אתה מבין המצוקה - מצוקה, הוכיח לך כאן ראש העיר. אני מניח
שאפשר להכפיל את ערד בכמה עשרות לפחות. האם באמת הוא היה צריך לעשות זאת, לפי השקפתכם, עם כל המצוקה התקציבית?

קודם כל, אני מבקש להפריד בין מצוקות כלכליות לבין התגובה של ראש העיר.

נכון שיש מצוקה קשה מאוד לרשויות ונכון שגם תקציבי הרווחה קטנים. ועדיין אנחנו חולקים על המעשה שהוא עשה, להודיע לעובדים שהם מפוטרים ושהנכים והמפגרים והקשישים מוחזרים הביתה. זה מעשה שהוא לא ייעשה. ואני בהחלט מקבל את מה שאמרת, קודם כל מהבחינה האנושית.

הוא הקריא לכם שתי שורות, את המשך המכתב הוא הקריא לעובדים בנוכחותי.

הוא יצטט.

"במקביל למכתב זה, אנו מוציאים מכתבי הודעה לעובדים על תחילת הליך פיטורין בגין צמצום
שירות. הצעתנו כי במקביל תטפלו בגיוס אותם עובדים אשר טובים ומסורים מהם אין בנמצא".

הסעיף הבא אחריו היה במכתב שכל הנכים והמפגרים והקשישים הסיעודיים, כולם יוצאים
לרחוב החל מה- 1.3 כי הוא מסיר אחריות.

אבל מעבר לנושא של ההתנהגות ההומאנית שהיו"ר דיבר עליה, ומעבר להבנה התקציבית, אנחנו מבקשים שיהיה ברור, שראש עיר שנוהג כך, קודם כל עובר על החוק. הוא עובר של שני חוקים. יש חוק שירותי הסעד מ1958- ועפ"י ראש העיר חייב לתת שירותי סעד.

לא סתם המחוקק קבע ב1958- את האחריות לאוכלוסיות החלשות בחוק. לא פלא גם ואתה יודע בדיוק מאיפה אני בא, שהוא לא קבע בחוק, לא את התרבות ולא את הספורט ולא את המתנ"ס ולא את הגינון. והרבה מאוד דברים הוא לא קבע בחוק. המחוקק קבע חובה ואחריות על ראש העיר לאוכלוסייה החלשה. משום שהוא כבר פחד אז ב58-, שאם הוא לא יקבע בחוק אחריות לאוכלוסיות החלשות, הם ייפגעו. ולכן האחריות הזאת היא חוקית קודם כל.

החוק השני הוא חוק חסרי ישע. יש חוק נוסף שגם בהם קבע המחוקק שיש אחריות על חסרי ישע לרשויות המקומיות ולמדינה. כדי שלא ייפגעו אותם נכים, מפגרים, קשישים, נכים, אוטיסטים ואח'. מישהו צריך לקבל אחריות עליהם. ולכן החלטה כזאת של ראש העיר, עם כל ההבנה למצוקות, היא פשוט בלתי חוקית.

ההערה השנייה שאמרתי לראש העיר. ראש עיר שקורא לממשלה לקחת אחריות על הרווחה ועל החינוך, בעצם אומר לממשלה, תנהלי את את העיר ערד וזאת ועדה קרואה. ואת המשמעות של ועדה קרואה היא כאשר ראש העיר אומר, אני לא מסוגל, לא יכול לנהל את העניינים ואני רוצה שאתם תנהלו את זה. אני אומר מעבר לכך שזו עבירה על החוק מה שהוא עושה - הוא קורא לממשלה לנהל את העיר במקומו. לזה יש שר פנים, יש תהליכים, כיצד עושים ועדה קרואה - ושר הפנים יצטרך לשקול. אם ראש רשות, ראש עיר, אומר אני לא מסוגל לנהל את זה - וודאי ששר הפנים יצטרך פשוט למצות.

אני מבין, כולם בעד אחד ואחד בעד כולם. יש כאן ראשי השלטון המקומי וראש ערים שודאי
אומרים, שמים כאן על המוקד ראש עיר אחד, בוא נגן עליו. ואני בא ואומר לכם, אתם לא צריכים להגן, בגלל שכולכם בהשבתה, וכולכם את המצוקה מראים.

וכל אחד יודע שערד במצוקה לא פחות מדימונה. ואעפ"י אני אומר לכם, כחבר שלכם, של אחד האנשים שמצדיק את השביתה שלכם, אתם יכולים למצוא אלף סיבות. העובדה שאף אחד מכם, אם הוא השבית - הוא השבית את כל העיר, כולל את חלוקת אשפה. אף אחד מכם לא נקט בצעד הזה שאמר, קודם כל אני מתעלל בחסרי ישע ב1.3- לא היום, אני מתעלל בעוד חודש, זה לא לזכותכם ואתם לא צריכם להגן על הגישה הזו. עם כל המצוקה לא צריכים להתעלל דווקא בחלשים. ההתעללות במקרה הכי גרוע, היא לכולם.

אז צריכים להגן, אני מבין שלכל אחד מכם, ואתם מגינים בעצם על שביתה. והלוואי ו- 15 הערים הגדולות לא היו תוקעות לכם סכין בגב והיו מצטרפות. אני מזדהה עם כל מילה שאומר יו"ר המרכז לשלטון המקומי שהוא מקיף אותם. אם יש מצוקה - היא צריכה להיות קשה כדי שהעניין ייפתר. והלוואי והיה נפתר אתמול בישיבה ממשלה סופית, אבל למה עוול כזה? תסגרו את המתנ"סים, תסגרו את הספורט, תסגרו את האשפה. תסגרו אבל לא את הנכים והמפגרים והמשפחות. למה הגנה, למה ההתפרצות הזאת? אוי לכם אם תלכו אחריו.

מוטי על מוקד כאן, כי יש איזו תחושה שהבחור הזה הולך להתעלל מה1- לחודש ברווחה. זה צעד מחאה, זאת אמירה להערכתי, הכי אמיתית.

גם למחאה יש קווים אדומים.

הצעתי לך להוריד אחוז אחד מהשכר והיינו מביאים עוד 100 מיליון לרווחה ואמרת לי, לא.

מר אורלב, אתה שומע מה שהוא אומר.

אני רוצה להגיד שבסופו של דבר אנחנו נגיע למצבו של מוטי, ואם לא ברווחה - נגיע לזה בחינוך.

יאסינוב, שמעת, אחוז אחד שכר, 100 מיליון ש"ח ייתן רווחה לעוד כמה משפחות של חסרי ישע.
והיא אמרה, מה פתאום.

מר כהן, אני הראשון שאומר לך, דימונה בוודאי אולי במצב יותר קשה מאשר ערד. ואנחנו
מאחלים לכולכם גם שתצליחו. אנחנו עדיין בשנה הראשונה, רק כמה חודשים עברו מאז כהונתכם. ואנחנו מבינים מה פירוש שנפלתם בהתחלה, בייחוד ראשי ערים חדשים שהם לוקחים גירעונית כזאת לידיהם - אנחנו מבינים את ההרגשה של הכניסה למיטה החולה הזאת.

הכל נכון - אבל אני אומר לך, לא בחדר הזה, אני אומר לך, אתם לא תקבלו גיבוי, אתם תקבלו גיבוי מבחינתי, אתה רוצה להשבתה, בבקשה. אתה רוצה לסגור את יום את החינוך - אולי, גם לא. חינוך מיוחד, מפגרים, וילדים קטנים - לא. אתה רוצה לסגור את המתנ"ס - בקשה. אתה רוצה שלא יפנו את האשפה מהבתים - בקשה. הכל עד אם הגיעו מים עד נפש. אבל לא להתעלל בחסרי ישע, זאת היתה צריכה להיות הפרוטה האחרונה שתישאר לתת להם.

אל תבקשו הצדקה לעניין הזה.

מי נמצא בקו החזית כל יום - לא אנחנו - למי אתם מטיפים?

אדון יאסינוב הח"כ, למה רחמיך לא נכמרו? למה הלב שלך לא כאב? למה אתה לא הזדעקת, למה אתה גילית איזה שהיא רגישות שהשר שלך…

השר שלי היום הולך להפגנה שלכם. זה השר שלי, איפה השרים שלך?

הרסתם את השלטון המקומי, איפה אתם הייתם?
שבר מוחלט יש, אין כסף לשום דבר. אתם
מטיפים לראש עיר שנבחר עכשיו.

מה אתה אומר - מה אתה מדבר.

בגללך אין תקציב לעיריות.

מר אבואב יש לי אליך שאלה. שאני ביקרתי בעירך ואתה סיירת איתי בכבודך, יפה מאוד בכל
השירותים. האם לא אמרת לי, הדבר הכי חשוב שיש לי פה זה הנושא הזה של הרווחה.

ברור. הכל קרס אצלו, הוא קיבל החלטה.

לא הכל קרס אצלו. הורידו לו את מענק האיזון במחצית. המצב נוראי ולא הכל קרס.

רבותיי, 80 רשויות לא משלמים שכר לעובדים הסוציאליים, על מה אתם מדברים. הכל קרס.

אני יו"ר איגוד העובדים הסוציאליים, עו"ס 27 שנים, מכירה למטה ולמעלה את מערכת הרווחה
ומורידה את הכובע לפני כל רשות ששורדת.

אבל מצד שני, לא מתכוונת לתת לו הנחה קטנה ברצפה של האחריות שלו. וזה יהיה המוטיב של מה שאני הולכת להגיד עכשיו.

אני רוצה להתייחס ללחם. מעוררת בי חלחלה, תרבות השיחה שהיתה פה היום לגבי זה שיושב משרד ממשלתי, ועושה איזשהו מבחן של ממוצעים בצריכת מזון. הוא הפך לאפוטרופוס, של סדרי אבות המזון הכי קיומיים. אז קודם כל, אני מבקשת מהם להפליג לעולם רחוק, כמו מצרים ירדן וסוריה, ששם מחיר הלחם והזבדה הוא פרוטות.

יש משהו מפחיד בחשיבה הדעתנית, שהיא חסרת איזו שהיא תרבות אנושית של אחריות, שבה החברה והמדינה אומרת. יש איזשהו קו מים שעליו מדינה מתחייבת ללא תנאי. וקו המים הזה, אם יש מפסידים, יש סבסוד. יש משהו בכל הכללים ומכיוון שהשיחה הזו הסתיימה אדוני, והרשיתי לי, אני לא רוצה לנצל את הזמן הזה, אלא להתייחס לנושא הבא.

להגיד גם לך, אני מבקשת ומתחננת, ראשית, איזו שהיא הכנסת קורטוב של תפיסת עולם קיומית תרבותית חברתית. דבר שני, כשאת אומרת 4.5 אחוז מקבלים - 4.5 אחוזים מתוך האנשים הלאה. את הולכת על ממוצע - בממוצעים בולמים את הקצוות. ותמיד ממוצע זה דבר לא אנושי.

אנחנו יושבים עם ד"ר בריל ואוכל להגיד לך שאישית הוא עורר בי המון הערכה. שיח מאוד מעמיק, מאוד רציני. יושבת פה מנהלת האגף, יהודית גלנס, חבורה אצילה כזאת שעם ההודעה הקשה - אתה היית צריך לפגוש אותם בשעות לא שעות, כשדליה יו"ר מחוז הדרום ואני הגענו, איך האנשים האלה ממשיכים להתמודד עם לטפל באוכלוסייה.

אני רוצה להזכיר שגם פרופ' גולדברגר לא הזכיר. ואני בטוחה שהשר אולי היה מזכיר כדי להשלים ואני חושבת שגם קטעו באמצע. מעל למערכת הזו מרחפת עננה אחת שיש בה עובדים סוציאליים שעובדים עפ"י 80 חוקים. שמטילים עליהם אחריות ומקנים להם סמכויות לגבי איזה שהיא חובה שהיא אינה מותנית בתקציבים. חבר'ה, כשעו"ס מגיע למח' ומגיע חסר ישע או ילד בסיכון או מטופל בסמים - יש סל של חובות מקצועיים, שראש עיר הפסיק לסגור את השירותים או שהוא מאיים עד 1.3.

השיחה עם ד"ר בריל היתה כזאת שברמה של התובנה השכלתנית - אני מורידה את הכובע. אבל אני אגיד לכם גם מה שאמרתי לו - יש משהו מפחיד במשחק השחמט על שיש קר-קפוא, אינטליגנט של מספרים של אחד ועוד אחד ועוד אחד - מביאים זה שלוש עשרה.

אז דבר ראשון גם הוא תפס תפיסה אחראית כלשהי, אני חושבת שהמהלך הראשון שלו היה כבר חסר אחריות. בלי להוריד מזה. ופה אני מסתכלת על המדינה ואדוני נציג הממשלה השולטת, אני הולכת להגיד לך משפט אחד כרגע שאחד הדברים שמפחידים אותי, זה הנאורות התרבותית החדשה, שבסגנון מאוד אינטלקטואלי אומרים דברים של מדינות של תקופות חשוכות. ואם תרצה להבין למה אני מתכוונת - אני מזמינה אותך לשיחה בהמשך.

לעניין של האחריות - ראשית אני מבקשת מד"ר בריל באופן אצילי, אחראי ובוגר, למשוך את ההחלטה של ה1.3-. אנחנו מחזיקים אמתלה לצו מניעה, אני לא רוצה להילחם בו - אני רוצה ליצור פלטפורמה במדינת ישראל. שהממשלה מעבירה תקציבים ראויים, שראש רשות יכול למלא את תפקידו כחוק. ושהאזרחים יקבלו שירותים עפ"י מדף הספרים. אבל בתווך יש קהילה מקצועית שהיא היום בן ערובה של המציאות הזאת.

ומאחריה יש קאדר של אוכלוסיות הכי חלשות וכאן אני אסיים במשל אחד. כולנו צריכים ללמוד מגוף האדם. כשיש בעיה של חמצן או כפור או כוויות או קור - מה עושה גוף האדם - את הלב, את המוח, את המערכות הראשוניות מגן עליהם. מקריב את החלקים הזניחים עד שמתאוששים או מוצאים דרך.

מה עושים במערכת כזאת - בדיוק את ההפך. הטרפה של ממשלת ישראל והיא עשתה הרבה מאוד טרפות אחרונות - לא מטהרת את הטרפה של ראש רשות בערד. ואני איתו במאבק העקרוני, אני אלחם בו עד חרמה באמצעי שהוא בחר בו. אנחנו העובדים הסוציאליים רוצים ראשי רשויות חזקים. דרך אגב, שהאוכלוסיות יצטרכו פחות אותנו והוא יוצר מערכת שהוא אחר כך יהיה עם אדמה חרוכה. אבל מי שישלם את המחיר - זה אותם אנשים שהם היום במצב שאין לה פה ומחר אף אחד לא יגלם את הנזק הבלתי הפיך. יש גבול לבני-הערובה האלה.

הממשלה הוקמה בפברואר, במאי היא הציגה פה תכנית כלכלית. נאותה תכנית קיצצו 500 מיליון
ש"ח, מענקי איזון ממשרד הפנים?

כן.

השר אז מחה על העניין הזה או שזה עבר בשקט?

לא, הוא תבע את זה בכוונה.

עבר בשקט, אחר כך הבטיחו שלקראת אוקטובר יתנו כסף. זו עובדה 500 מיליון ש"ח והוא עבר
בשקט ללא שום איום על מהפכה חלילה או שבירת כלים.

זה מה שרציתי שיאסינוב ישמע, לך ל"ישיבציה" תספר את זה לשרים.

לידיעתך, הצבעתי אז על תקציבים.

אני יודע שהצבעת, לך לשר תגיד למה הוא שתק. הוא רב עם המפד"ל עם 200 אלף ש"ח בכספים
ייחודיים, העיקר כדי שייקרא ששינוי ניצחה את המפד"ל. זה המאבק ששינוי יודעת לעשות. אבל לרשויות המקומיות, שום דבר לא.

משפט אחד לפרוטוקול. פקידי האוצר אמרו ואני מעיד שכל השרים נלחמים כאריות. השר היחיד
שבכלל לא דורש כסף בשביל משרד שלו - זה שר הפנים.

אולי אין להם עוד נציגים ברשויות המקומיות.

לא יודע למה, הם עצמם היו נדהמים מזה.

הישיבה הזו מתנהלת בעצם בצד משבר, אולי הכי עמוק שהשלטון המקומי אי פעם הגיע, הביאו
אותנו לזה בתולדות המדינה. אני לא זוכר משבר כזה חריף ורציני מבחינת ההידרדרות של הממשלה כלפינו.

אני רוצה פה בנוכחות כולם, לבקש מחברי מוטי בריל להחזיר את המצב לקדמותו, כי אנחנו עושים עכשיו מאבק גדול שגם ערד בפנים. אנחנו כולנו באותן מצוקות. אני רוצה לקרוא לך, לחזור מפיטורין ומסגירת המחלקה. ומה שנעשה, נעשה במסגרת כל השלטון המקומי. אתה לא לבד בעניין הזה.

דבר שני, אני רוצה לבקש מהיו"ר שאול יהלום, לקיים דיון רציני עם השלטון המקומי, על כל נושא הרווחה. יש לנו המון עניינים, אנחנו צריכים לקבוע מחדש כמה רשויות נותנות, כמה הממשלה צריכה לשים, מה האחוזים. להקדיש לזה לא רק סעיף, צריך להקדיש אולי כמה שעות כאן. אנחנו נבוא מוכנים לדיון הזה. אני בטוח שגם המשרד יבוא מוכן ולא דרך העניין של ערד, אנחנו כבר נפתח פה את כל הנושאים - יש לנו הרבה נושאים.

תודה רבה. לפני שהשר מדבר. מר מוטי בריל, האם אתה מקבל את הצעת היו"ר?

אני צריך לחשוב. אני רק רוצה עוד מילה אחת לפני שהשר מדבר. אני אחשוב על ההצעה של עדי.
כי היא נאמרה תוך כדי הישיבה. אבל צריך לזכור עוד דבר. חוק ההסדרים מחייב אותנו בשני דברים שהצביעו עליהם כלאחר יד: 1- הדרישה לתקציבים מאוזנים. 2- חבות אישית. ז"א, כל יום שעובר אנחנו שורפים כסף שאין לנו. אז נורא יפה לבוא ותבינו, אני בא מהצד של תמיכה ברווחה. אבל בסופו של עניין, שהימים חולפים והממשלה לא מעבירה כספים, גם את ה400- מיליון שהשר שיטרית הוסיף.

אין לי מה להוסיף על דברי עדי אלדר שהיו באמת דברים שנובעים מתוך גישה של כאב ומצוקה
ואצילות מצד שני.

הוא הציע לך, תעשה את המאבק יחד, תחזור בך מהמכתב. יחד תעשו מאבק ואני מניח שסדר עדיפות של המרכז לשלטון מקומי, אני מניח יהיה שונה. אבל מאבק קשה וכואב יהיה. הכאב הוא אותו כאב, אלא השאלה אם הוא מתחלק על כל האוכלוסייה שלא נותנים להם את השירות הבסיסי. ולהורים אין לשלוח את הילד שלהם לחוג ספורט או למועדונית, או יוצאים החוצה והאשפה נשארה. או שאנחנו רואים שעושים את זה לא לנו - לחסרי הישע של העיר. זאת השאלה היחידה כאן. הכאב אותו כאב.

אנחנו מאוד הופתענו לקבל את המכתב של ראש העיר שקיבלנו אותו בהפתעה בעצם באמצעות
ביקור המנכ"ל. אנחנו פנינו לראש העיר והבהרנו לו שמבחינתו מעבר לנימוקים שאמר ראש השלטון המקומי, שהם נשמעים שיקולים הגיוניים, ואני מאוד מכבד ראש שלטון מקומי שאומר כאלה דברים.

אגב, אתמול לא תמכתי בהצעת ההחלטה בממשלה אלא נמנעתי, משתי סיבות: 1 - מפני שלא היה ברור לי שמרכז השלטון המקומי מסכים להצעה הזאת. שני שרים התנגדו ושני שרים נמנעו. 2 - פחדתי מאוד, חששתי שהמקור לכסף הזה יילקח שוב מהחינוך והרווחה. ומי שישלם בעצם את ה400- המיליון זה שוב השלטון המקומי.

עד שלא ברור לי מאיפה נלקחים הכספים - חשבתי שאי אפשר לתמוך בכזאת הצעה. אז שתי המגרעות האלה הביאו אותי לכך שאני לא אתמוך. ואני בהחלט סבור שהממשלה חייבת להגיע להסדר. הצעה מתוקנת הוצעה על-ידי שר הפנים, שר האוצר ורה"מ.

בהמשך לדברי כבוד השר אורלב, אחרי ה- 400 מיליון, החלטת ממשלה, ישב איתנו שעתיים אחרי
זה שר, הוא נותן כבר 700.

אני אומר לך דוד, שגם בינינו לא תהיינה אי הבנות, אני צריך לדעת גם מאיפה המקור ל700-
שלא תהיה תנועה סיבובית. יעשו אחרי זה קיצוץ אחיד במשרדי הממשלה. ואז יתברר שאתה מממן בכיס אחד מעביר את הכסף לכיס השני. הדברים פה רציניים.

אני אומר את זה לשלטון המקומי, כדי שלא תהיינה בינינו לפחות, על השולחן הזה, חילוקי דעות באשר לצורך לפתור את בעייתם של הרשויות המקומיות. ודווקא מפני שאני רואה את השלטון המקומי כחלק בלתי נפרד מהשלטון במדינת ישראל. זאת רשות שלטונית לכל דבר ועניין וענייניה חייבים להיות מסודרים כראוי. ואני תומך בדיון גם על הרווחה וגם על החינוך וכל מיני תחום. אי אפשר לעשות חלוקה כזאת בין הממשלה לבין השלטון המקומי, שהשלטון המרכזי אומר רק מה לעשות והשלטון המקומי אין לו אמצעים לבצע את הדבר הזה. זה דבר לא מתקבל על הדעת ולכן בהחלט ראוי לסדר את הדבר הזה.

מבחינה זו אני חושב שאנחנו רואים את הדברים עין בעין. אבל מה שלא יכול להיות זה שרשות שלטונית ועירייה היא רשות שלטונית, תודיע על כך שהיא עומדת להפר חוק. זה בלתי מתקבל על הדעת. בשונה מהרבה שירותים שהשלטון המקומי נותן - ואני מכבד את השלטון המקומי - שירותי הסעד ניתנים עפ"י חוק. המחוקק, כנסת ישראל חייבה את השלטון המקומי במתן שירותי הסעד.

אמנם היא לא הגדירה כל שירות וכד' - אבל לא יכולה לבוא רשות שלטונית ולומר, אני מפרה חוק. רבותיי, זה התפוררות השלטון במדינת ישראל. ומאחר וראשי הערים, אני מכיר את רובם באופן אישי, אני יודע שמדובר בציבור באמת אחראי שעושה עבודה מאוד קשה. ולכן פניתי לראש העיר והפצרתי בו ואמרתי לו, אדוני, זה בלתי מתקבל על הדעת. הרי הפיטורין האלה יפטרו פקידי סעד שיש להם סמכות עפ"י חוק על חסרי ישע.

מדובר באנשים שמושמים במוסדות עפ"י צווי בתי משפט. וכמו שאמר יו"ר הוועדה, מדובר באנשים שאם אנחנו, השלטון, לא נדאג להם - אין מישהו אחר שידאג להם. מה זה למסור את המחלקה לממשלה - זה לזרוק את הזקנים, את הנכים, את כולם לרחוב. זאת המשמעות המעשית. כולנו זוכרים את תרגיל צ'יץ' שהיה ראש עיריית תל-אביב, שהיתה לו מצוקה כספית, מיד הוא היה מודיע שהוא מפסיק את האוכל לזקנים ואז כולם היו נבהלים.

חברים, אני חושב שבהחלט למאבקים יש קווים אדומים, ועכשיו יש מאבק של כל השלטון המקומי. קודם כל, אני רוצה לקבוע שאין שום בעיה כספית בין משרד הרווחה לבין עיריית ערד ביחס לשירותי הרווחה. ואם יש כזאת בעיה שאני לא יודע - אני קובע שהיא תיפתר.

רבותיי, תקציב עיריית ערד הוא 120 מיליון ש"ח. עפ"י ה75- אחוז שלנו, חלקה של הרשות המקומית המחויב, לא הנוספים, הוא בסדר גודל של 3 מיליון ש"ח. אז קשה מאוד לשכנע אותי שבתוך 120 מיליון ש"ח, ה3- מיליון ש"ח שמחויבים עפ"י חוק ושבהם מדובר באנשים הכי פחות חסרי ישע - דווקא את אותם 3 מיליון - אין. לא סגרו מחלקות אחרות - שום מח' אחרת לא נסגרה.

חברים, גם מאבק צודק צריך לנהל מתוך עמדה מוסרית. וכאנשי שלטון גם מתוך עמדה חוקית. ואין בעיה בינינו ביחס למאבק הכולל. יש קווים אדומים. אני משבח את השלטון המקומי שמעולם לא השבית את החינוך המיוחד. זה אות כבוד למדינת ישראל ולשלטון המקומי בראשו.

גם עכשיו במאבק סגרו את השלטון המקומי - לא. את החינוך המיוחד - לא סגרנו את החינוך המיוחד מפני שאנשים מבינים שיש קווים אדומים. אז את החינוך המיוחד לא סוגרים - את הנכים זורקים החוצה? ואת האוטיסטים שולחים הביתה? ולזקנים לא יתנו מזון? וילדים בסיכון יסתובבו ברחובות? ונערותינו שתכף תדונו עליהם, הכזונה תהיה ברחובות והאיש לא יטפל בה? מה זה הדבר הזה? זו סכנת נפשות.

לכן ביקשתי, פתחתי דלת בפני ראש העיר, אמרתי לו, אנא בוא אלי לפגישה. ראש העיר בא אלי לפגישה, נפגשנו נדמה לי לפני כשבוע. הסברנו לו, הפצרנו בו, שאלנו אותו, האם יש בעיה כספית בשירותי הרווחה - אנא תאמר לנו. מדובר במח' רווחה מעולה. במנהלת מח' מצוינת ועובדים סוציאליים מאוד מסורים. ובערד יש בעיות קשות. יש נתונים קשים.

לכן אני מצטרף לפנייתו של יו"ר השלטון המקומי ולפנייתו של יו"ר ועדת העבודה והרווחה, בהמשך למה שפניתי אליך ביום ראשון, אנא תודיע, אמנם קיבלנו מכתב מהיוהמ"ש של העירייה, שבו הוא עונה לנו באופן פורמלי על מכתבי אליך. אני גם לא מבין, אני שולח אליך מכתב, תכבד אותי, תכתוב לי אתה מכתב. אתה שולח לי עם העו"ד. שבו אנחנו מבינים מהמכתב שלא פיטרתם ואתם לא עומדים לפטר. כי אם היית כותב שב- 1.3 המח' לא תהיה, היית צריך לפטר חודש קודם, לא שלחת. אנחנו מבינים שאתה שוקל את העניין. אני לא רוצה לדחוק אותך לפינה.

אני שוב פונה אליך בכל לשון של בקשה, תודיע בצורה מכובדת שאתה נענה לפניית יו"ר השלטון המקומי, לפנייתי, לפניית יו"ר ועדת העבודה והרווחה, לא ייגרע מכבודך, זה רק ייחשב כאות מוסרי ואנא תאפשר למח' לשירותי רווחה להמשיך ולפעול.

תודה רבה.

אני מסכם את הישיבה.

אנחנו כאן פתחנו אשנב ליחס לשירותי הרווחה בתוך הערים. וקודם כל, נערוך כאן דיון ממצה ומקיף עפ"י יו"ר המרכז לשלטון המקומי, בהשתתפות צמרת משרד הרווחה. דיון ממצה ארוך ומקיף.

יחד עם זאת, במצב שנוצר, אנחנו שותפים למציאת פתרונות של המרכז לשלטון המקומי לכל הצרכים העירוניים גם בשעה של מצוקה. ואנחנו מקווים שהממשלה תמשיך להוליך את הפתרון שהתחילה בו אתמול, כדי שהנושאים ייפתרו ובהזדמנות זאת, יחד עם הנושאים שייפתרו - אנחנו קוראים לכם להפסיק את השביתה באופן מקביל.

יחד עם זאת, כפי שציינו כאן כולם, מאבק חייב להיעשות תחת מטרית ערכים מוסריים. וערכים המוסריים של החברה הישראלית לא מאפשרים בשום אופן, לא ערכים מוסריים, לא ערכים נפשיים ולא החוק, כך שהנפגעים במאבק הזה יהיו חסרי הישע, יהיו הנזקקים למח' הרווחה.

ולכן, אנו בטוחים שזו גם עמדת השלטון המקומי כפי שהובעה על-ידי היו"ר. וקובעים כאן שעל ראש עיריית ערד להיענות לבקשות ולבטל את המכתבים ולהצטרף למאבק הכללי שעורך מרכז השלטון המקומי. ואנחנו ממתינים מעבר להחלטתנו לתשובתך מרצון שלצערנו עדיין לא ניתנה כאן. ואני רק מביע צער ומחאה על כך שאתה אינך משיב לנו כאן, לקריאה של כולנו.

תודה רבה.




2. שירותי מין תמורת ירקות.

אנחנו עוברים לנושא הבא. קראנו תחקיר בעיתון מעריב של מחוז הדרום והזדעזענו.

אנחנו פותחים את הישיבה השלישית היום, תחת הכותרת "מין תמורת ירקות". שם היה מסופר על מצוקה כלכלית קשה מאוד שמביאה אמהות למכור הייתי אומר, לספק שירותי מין של בנותיהן הקטינות תמורת אספקת מזון וירקות להן, לקיום אנושי מינימלי.

מי שמטפלת בזה ומצאה את העניין, זאת עמותת עלם והמקום שהם ציינו היה באר-שבע. הם סיפרו בתחקיר על הצלת משפחה אחת או שתיים ועל הדרך שהם הגיעו. אנחנו באנו לכאן לישיבה, קודם כל לשמוע מה קורה, על הגורמים המשתתפים בעניין ואחר כך לראות האם אנחנו יכולים לשים את האצבע ולהגיד מה ניתן לתקן.

אני הייתי נותן קודם לעמותת עלם לספר מהשטח, מה קורה, מה אתם עושים, מה עוד לדעתכם אפשר לעשות. עם התייחסות עד כמה שאפשר לקשר את זה עם התחקיר, לא חובה.

ראשית, אני חושב שזה קצת "לטמון את הראש בחול" ולהגיד שזו תופעת באר-שבעית בלבד. אני
חושב שזה נחשף בבאר-שבע, אני כממונה מטעם עלם על אזור הדרום שכולל גם את תל-אביב מבחינתנו, אנחנו יודעים שהתופעה הזאת היא לא מייחדת את באר-שבע כעיר.

לפני שאתה מתחיל, תן לנו משפט או שניים על עמותת עלם.

עמותת עלם היא עמותה למען נוער בסיכון שהוקמה לפני למעלה מ- 20 שנה. היא מכילה שלל פרוייקטים, מרשת ניידות שיוצאות ועושות עבודת outreach מאתרת נוער מנותק ברחובות. יש לנו רשת של בתי קפה שהיא נקראת הפוך על הפוך ועוד פרוייקטים עם נוער עולה.

זאת עמותה התנדבותית?

עמותה שבראש ובראשונה מאוכלסת על-ידי מתנדבים, מוועד מנהל, נשיאת העמותה זאת גב'
ברק, היו"ר פרופ' יוחנן ווזנר, ומאות מתנדבים שעושים עבודת קודש בלילה, בסיורים עם הניידת.

בכמה מקומות אתם פעילים?

מעל 25 מקומות.

כמה עובדים יש לעמותה וכמה מתנדבים?

יש כ- 150 עובדים בשכר, רובם במשרות חלקיות, ומעל 1000 מתנדבי שטח. שכמו שצוין בכתבה
יוצאים בעיקר בלילה ובשעות אחה"צ לאותה עבודה ייעודית, מתנדבים שמוכשרים ומיועדים לאותם התפקידים.

יש לנו פרוייקטים שמטפלים באמת בקצה הרצף כמו שאנחנו טוענים.

איך העמותה מגייסת הכנסות?

התקציב השנתי של עלם עומד על סדר גודל של 25 מיליון ש"ח בשנה. ההכנסות, יש לנו סוגים של
שיתופי פעולה עם משרדי הממשלה, משרד הרווחה שבאמת פרוייקט הניידות נעשה מעבר לתיאום פעולה מקצועית, גם כן בסיוע של 700 אלף לשנה. ואנחנו עכשיו מנסים להדק יותר את הקשר סביב הפרוייקט הספציפי הזה.

הרשת של בתי-קפה נמצא בשיתוף פעולה של יחידות לקידום נוער, בעיקר משרד החינוך שגם שם אנחנו מעוניינים לתפור את השיתוף פעולה שעדיין לא סגור אלינו. וכמובן תרומות, קרנות, בארץ ובחו"ל.

אני רק רוצה לציין באמת עוד שלושה פרוייקטים חשובים שאנחנו מטפלים בהם. "גלגל" בירושלים שמטפל בהומלסים צעירים, כאלה שרואים אותם, מקבצים נדבות בצמתים בעיקר, רובם עולים חדשים. חה"כ יאסינוב שותף גם בוועדת הקליטה, מספר פעמים עלה הנושא הכאוב הזה. ועוד פרוייקט חדשני שהוקם בתל-אביב בשם "ערים בלילה" שמטפל בקטינים וקטינות שעוסקים במתן שירותי מין באופן מסחרי. דורית פרידמן שמנהלת את הפרוייקט תרחיב, כי אני חושב שזה מאוד חשוב.

המימון דרך אגב, לאותם פרוייקטים חשובים הוא כרגע בעלם בלבד. אנחנו לא מצליחים ליצור את השותפויות הנדרשות עם משרדי הממשלה השונים, על-מנת להמשיך.

יש לכם גם בתים שאתם מחזיקים?

יש לנו בית עכשיו שפתחנו כפרוייקט המשך ל"מישהו לרוץ איתו" שבהם אנחנו מנסים כן לתת
איזה שהיא רצפת קיום לאותם הומלסים שאותרו, צעירים.

איפה הבית הזה?

בתל-אביב.

אז יש בית בתל-אביב ששם אנשים מקבלים שירות מגורים כל היום?

הבית הוא פרוייקט חדש, אנחנו כרגע מאכלסים אותו, הוא ייתן מענה עד ל8- צעירים. בשיקום
היותר מתקדם. זאת אומרת, המישהו לרוץ איתו וגלגל, נותנים את רצפת הקיום המאוד מאוד ראשונית. הם מגיעים לשם, הם יכולים להתקלח, לאכול, לקבל טיפול רפואי, שיחה מאוד משמעותית, כמו שהם מתארים עם אחד המתנדבים. וכמובן הפניה לשירותים שנמצאים בקהילה. אנחנו לא מתיימרים לתת את כל המענים שקיימים.

לגבי הסיפור בבאר-שבע. הניידת היא בעצם כלי רכב שהופעל לעבודת רחוב. יוצאת בשעות לילה מאוחרת עם צוות מקצועי וצוות של מתנדבים. בד"כ איש מקצוע אחד, עם רקע של עבודה סוציאלית או פסיכולוגיה ואיתו 7-10 מתנדבים מבוגרים שהוכשרו לשוחח עם בני-נוער במטרה בעצם להשיג שלושה דברים עיקריים. אחד, זה שיחה בגובה העיניים מה שאנחנו קוראים, בין בן-אדם מבוגר לבין מתבגר.

הדבר השני זה התערבות בשעת משבר. ממש באותו רגע, אם ניתן לעשות משהו, כמו שצוין באותה כתבה. הדבר השלישי והמשמעותי, זה הפניה לגורם מטפל בקהילה עצמה. אנחנו עובדים בשיתוף פעולה מלא עם השירותים בקהילה. על-מנת ליצור איזשהו רצף של שירותים, איזשהו רשת טיפולית תמיכתית.

מה שקרה באותו ערב - אני חושב שנמצא פה גם בועז שהיה נוכח באותו סיטואציה, הוא יידע לתאר יותר טוב מה קרה שם באותו ערב. אבל אני באמת רוצה כאן להדגיש, אני חושב שאנחנו נחטא לעיקר אם אנחנו נתמקד רק, לא שהמקרה הוא לא חמור ולא דורש התערבות מיוחדת - אבל אם אנחנו עוד הפעם נסתום איזשהו חור עם האצבע וניתן מענה - אני חושב שפרוספר כבר אמר שכן אמר מה נעשה עם אותן שתי צעירות, אני חושב שכן ניתן המענה ההוליסטי שאנחנו מדברים עליו.

לכן אני שואל, מה היקף התופעה?

תפקידי הוא מנהלת פרוייקט ערים בלילה, שמופעל על-ידי עמותת עלם. מזה שלוש שנים עמותת עלם מפעילה את הפרוייקט הזה שהוא פרוייקט שיקומי טיפולי.

אני רוצה לציין רק בשביל הפרוטוקול. קודם יצא מהישיבה פה, הרב מיכאל מלכיאור, אם אני לא טועה שפספסתי.

הוא לא היה.

אני דמיינתי שהוא יושב. בכל מקרה אני מחזיקה בידיי דוח שהוכן על-ידי המרכז למחקר ומידע של
הכנסת מ- 14.5, שנושאו העיקרי היה "זנות קטינים בישראל".

הפרוייקט הזה התחיל כשותפות בין משרדית ביוזמת הממשלה. מי שיזמה את הפרוייקט הזה היתה המשנה ליועמ"ש לממשלה, הגב' יהודית קרפ. ביוזמתה במשך שלוש שנים, ישבו חמשת נציגי משרד הממשלה הרלוונטיים כמובן, כולל נציגים ממשרד הזה. והחליטו שמכיוון שקיימת תופעה של זנות קטינים בישראל ואין לנו שום גוף ידע שאפשר להשתמש או להמשיך איתו הלאה, כדי לבדוק איזה שהיא תכנית שיקומית - חייבים להתחיל למפות ולאפיין את אותם בני-נוער שמגיעים לעיסוק בזנות.

שנה וחצי עמותת עלם, כמי שזכתה באותו מכרז, מיפתה, מצאה את הילדים, אפיינה, גיבתה את הממצאים של העבודה באמצעות ביה"ס לעבודה סוציאלית של אוניברסיטת תל-אביב, שראיין את הילדים האלה במסגרת מחקר אטמוגרפי. בתום השנה וחצי, בדיוק לפני שנה וחצי, הגשנו מסמך מסכם שמתאר את פרופיל הילדים, את הדינמיקה, את המשולש הזה שנקרא "לקוח-סרסור ועוסק בזנות" ופה הסתיים הרומן שלנו בעצם.

מהו היקף הבעיה?

היקף הבעיה הוא כמאות ילדים מתחת לגיל 18, בנים, בנות וטרנסג'נדרים בכל רחבי הארץ.

כמה זה מאות?

מאות זה אומר קרוב ל- 1000 ילדים.

1000 ילדים פחות מגיל 18 עוסקים במין ברחבי הארץ?

מין תמורת כסף. אני רוצה להגיד משהו בנושא הזנות, אם נשאל כל מנהלת לשכת רווחה ברשות המקומית, על כמה ילדים היא יודעת, בין אם זה ביחידה לנערה במצוקה ובין אם זה בקידום נוער, כמה ילדים היא יודעת שהם מוכרים את גופם תמורת כסף, אני יכולה להגיד את זה אחרי שלוש שנים, בממוצע יש בין שניים לשלושה ילדים בכל רשות מקומית שיודעים עליהם, ושהם מטופלים.

אני רוצה לציין שכמעט 50% מהילדים העוסקים בזנות, הם ילדים שנחשבים בעינינו ובעיני הציבור הרחב, כנורמטיביים מאחר והם משולבים ומתפקדים במסגרות הנורמטיביות. לכן, על מחצית מהילדים האלה אנחנו בכלל לא יודעים.

את אומרת, מחצית מ- 1000 או מחצית מ- 2000?

אני אומרת ככלל. אני לא התייחסתי כרגע על המספרים, אני מדברת על המאפיין, מי מוכר
לשירותים ומי לא מוכר לשירותים.

אבל לכם הוא היה מוכר?

היום מטופלים בפרוייקט הספציפי 46 ילדים כאלה. מחציתם לא מוכרים היום.

אני גם מסתכל על הכמות, לא רק על הילד הבודד, מה שאת אומרת זה שיש 2000 ילדים קטינים?

אני לא חותמת על 2000, אני חותמת על 1000. מכיוון שלא ראיתי אותם, אז אני לא אומר את זה
פה. מחצית מהמטופלים שלנו אינם מוכרים לשירותים בקהילה ולא יודעים עליהם.

היא אומרת שאצלם כ- 40 מטופלים. רק 50% מהם נקשרים באותם 1000 שעליהם מדובר, ו- 50% לא. אפשר להבין מזה, שיכול להיות שיש הרבה יותר מ- 1000.

אני גם רוצה לסייג את העניין של המספרים. כי תראה אנחנו הרי עובדים שם במרכז שדורית
מנהלת אותו, סה"כ שתי משרות של אנשים שצריכים להחזיק בית, מחזיקים גם קו פתוח לקטינים וקטינות שעוסקים בזנות מסחרית וההתמקדות המרכזית כמעט הטוטאלית שלנו היא רק בתל-אביב.

את אחראית בתל-אביב לאותו בית, איפה הבית הזה?

מרכז היום של הפרוייקט נמצא בתל-אביב, בדרך מנחם בגין, לשעבר דרך פתח תקווה.

ושם גרים היום 8 ילדים?

זה מרכז יום שנותן שירות 9 שעות ביום, לא כולל לינה.

איפה הם ילונו בלילה?

אני רוצה להסביר. חלק מהתכנית השיקומית היא כזו שילדים שנמצאים בתהליך של יציאה ממעגל
הזנות, אנחנו מממנים להם לינה בהוסטלים פרטיים. מכיוון שילדים שעוסקים בזנות - לא ממש welcome במסגרות שיקומיות. זה קצת בעייתי, ולכן אנחנו מממנים להם באופן פרטי לינה, למי שנמצא באיזשהו תהליך שיקומי. זה לא מרכז הלנה.

אמרתם את היקף התופעה ואתם פוגשים את הקטינים האלה בשטח. והשאלה שלי אליכם, איך
אתם מרגישים, ז"א אתם מטפלים, הנה 8 ילדים, האם אתם מרגישים שרשויות הרווחה של המדינה עושות את כל הדרוש כדי לטפל בקטינים האלה.

הפרוייקט עצמו קם כפיילוט והוא פועל והמרכז נמצא בתל-אביב. הקשר שלנו עם עובדי רווחה הוא קשר חם שמסתמך הרבה על קשרים אישיים וכו'. אני חושב שאסתר עמר היא יודעת מה קורה בב"ש. ז"א, אנחנו פגשנו את שתי הקטינות האלה בב"ש במסגרת סיורי הניידת.

אני לא יכול למפות לך את העיר ב"ש מבחינת זנות קטינים כתופעה או לא כתופעה. וגם בנושא של תופעה יש לי מה להגיד, אני חושב שזה יותר עניין של סוציולוגיים או פילוסופים להגדיר תופעה או אין תופעה. אני יודע מה אנחנו פוגשים בשטח, אני גם יודע שאנחנו לא יחידים שפוגשים בשטח.

אני חושב ששווה לשאול מה קורה בב"ש. כי שוב, כמשל מייצג, אני חושב שבעיר אשדוד שהייתי יום לפני פרסום הכתבה, שמעתי דברים דומים. אני יודע טוב-מאוד מה קורה בתל-אביב, כמרכז, מאחר והפרוייקט עצמו יושב בתל-אביב. אני יודע אלו מקרים הניידת בירושלים פוגשת בגן העצמאות, שתי ק"מ בקו אווירי מפה, קטינים שעובדים בזנות בגן העצמאות.

אז ניקח את השבעה שנמצאים בירושלים (אני סתם זורק מספרים), ואת ה- 10 שנמצאים באשדוד וכן את הכמות שנמצאת בב"ש ובאשקלון ובעשרות ערים שאין לנו שום קשר איתם.

מר הס, לא הבנת את שאלתי ובכל אופן לא קיבלתי תשובה לצערי. אני לא צריך לשאול אתכם את השאלה הזאת, אלא אני צריך לשאול את הרווחה, אני צריך לשאול את המנכ"ל, את ראש העיר, אני בכוונה שואל אתכם בהנחה שאתם עדיין לא כל-כך ממוסדים.

השאלה היא כזאת, אתה בא ואתה מתאר מצב, שתפסתם בלילה אחד ילד באשדוד, שני ילדים בב"ש. הלכתם לרשות לרווחה, טופל העניין. אתם יש לכם ילדים שעומדים , בניתם בית, שמונה, אתה לא אומר לי, אם נשארו ילדים 100 שאתם לא מטפלים בהם או לא. ז"א, השאלה שלי היא האם אתם יודעים שאנחנו פחות או יותר במדינה עושים את המקסימום כדי לאתר את הילדים האלה ולטפל בהם, או שאתה בא ואתה ואומר, איזו הרגשה, מי מטפל בילדים, את מי זה מעניין וכל מיני דברים כאלה. השאלה היא: האם אנחנו יכולים לשפר תמיד ולהעלות, והאם אנחנו יכולים להיות רגועים שמטפלים ב- 1000.

אני לחלוטין לא חושב לרגע שלי יותר חשוב העניין מאסתר עמר שיושבת פה. אבל אני אומר, למדנו
משהו מאז שהפרוייקט הזה קם - ואנחנו יודעים את הטיפול המאוד מקצועי וייחודי שאותם קטינים וקטינות שעוסקים בזנות - באופן מוסרי - זקוקים לקבל. ופיתחנו איזשהו גוף ידע שעוסק בתחום הזה.

עכשיו להגיד לך שהרשויות עושות בצורה מקסימלית, אני חושב שלא. אני חושב שהיא תגיד יותר ממני כמה חסרים לה עובדים-סוציאליים, כמה הם לא יכולים לצאת לרחובות ולעשות את עבודת outreach וכמה העניין הזה חסר. אבל אני חושב שוב, שאם קמה ועדה כזאת מאוד מכובדת לפני שלוש שנים, שתבדוק את התופעה. אנחנו, אמרתי לך, לא רוצה להיכנס לעניין הזה אם יש תופעה או אין תופעה. אנחנו יודעים שזה קיים, לא רק אנחנו אומרים שזה קיים. אנחנו מבקשים מהממשלה להיכנס כשותפה מאוד משמעותית בפרוייקט כל-כך חשוב כמו "ערים בלילה".

ז"א, שאתה משיב לתשובתי שיש עוד הרבה מה לעשות ויש ילדים מוזנחים שלא מצאו אותם ולא
מטפלים בהם.

בהחלט כן.

אני שואל מאחר והמתין איתנו ראש עיריית דימונה, מר כהן, איך זה בדימונה?

אני מכיר פחות או יותר את מה שדורית אמרה. אני יודע מ"הפוך על הפוך" שיוצאת מן הכלל
בדימונה. אני רוצה להגיד דבר כזה, לעולם לא נגיד די לטיפול סוציאלי. לא יצא ראש רשות שיוכל בהגינות לומר: "או-קיי, יש לי מספיק עובדים-סוציאליים". אני עכשיו עושה מיפוי של אגף הרווחה, ואני אביא את הנתונים.

כדאי לציין אפרופו הדיון הקודם, שכשמר כהן נבחר לראש העיר דימונה, הוא חתם על הפניה של כאלה שראש העיר הקודם לא חתם, למרות המצוקה של דימונה והביא את אלה שהיו זקוקים לפנימיות. ואני חושב שכדאי לשבח גם אותו על העניין הזה ואנחנו מוקירים מאוד את זה.

להערכתי, ילדים מהסוג שעליהם הם מצביעים, אם היום הם נמצאים בשטח במספרים שהולכים ועולים, אנחנו צריכים לבדוק את עצמנו בתוך הרשויות ולבדוק איפה הכשל בין מערכות החינוך. אני שואל את זה כמנהל בי"ס לשעבר, איפה הכשל? כי כשאין קשר, זה כשל בין מערכת החינוך המקומית לבין הרווחה.

לכן, אני החלטתי בדימונה להקים מינהלת של רווחה וחינוך. היום הרווחה וחינוך בדימונה הם אחת. אני יצאתי מתוך הנחה ואני הרגשתי את הכאב הזה כמנהל בי"ס. שהיום צריכים לעבוד יד ביד. כי ילדים ברגע שאין קשר בין מחלקות הרווחה ומחלקות החינוך - ילדים כאלה נופלים בין הכיסאות ולא מאתרים אותם. אני בדימונה בזמנו כמנהל בי"ס, הוצאתי מורים בהתנדבות לסיורים בעיר. הם עשו פחות או יותר את מה שעלם עשו, כי הבנתי שרק המורים יוכלו לאתר את התלמידים.

אני פונה כאן לחבר'ה מעלם ואומר: לעולם לא נגיד די בבעיות תקציביות ושחסר זה או חסר זה. אבל אנחנו נוכל עם יד הלב לבוא ולהגיד, שעשינו את כל מה שאנחנו יכולים לעשות, רק במידה ואתם תיכנסו לתוך בתיה"ס. אני בדימונה מזמין אותם בידיים פתוחות, תיכנסו לתוך בתיה"ס, והעבודה שאתם עושים היא עבודת קודש, יוצאת מן הכלל. ואני יודע שהם עושים את זה בתנאים קשים.

אנחנו עושים עבודה בבתי-ספר.

אני מתנצל שלא יכולתי להגיד תודה לעמותה הזאת , רק בגלל זה נשארתי פה, אני צריך לרוץ
לישיבת סיעה. אתם עשיתם עבודה טובה ואני רוצה להגיד שאני עוד פעם פונה אליכם במה אנחנו יכולים לעזור. לצערי אני לא אוכל להישאר.

הפרוייקט עצמו הוא כרגע במימון של עמותת עלם בלבד. הממשלה עם שני משרדיה, לא מצאנו
עדיין את איש קשר שיוכל לאמת בעצם פרוייקט חשוב כזה. אני לא אופטימי עם השנה הקשה הזאת של עלם שנוכל להחזיק את הפרוייקט הזה כמו שהוא היום. ואני מקווה שתעזרו לנו למצוא את המימון המתאים. הפרוייקט עצמו מדובר על תקציב 400 אלף ש"ח בשנה, משהו כזה, אני מדבר על תל-אביבים עם שלוחות שהיא שולחת לכל הארץ.

אני רק דבר אחד יכול לעשות. אני אפנה לכל השרים שלנו בבקשה לעזור לכם. זה מה שאני יכול לעשות.

תודה רבה.

אני מנהל מרחב הדרום, מנהל את כל סניפי בנק לאומי מאשדוד דרומה. אנחנו נחשפנו לסיפור
בשבוע שעבר במעריב ואנחנו הזדעזענו כמובן כמו שאתם הזדעזעתם. ואנחנו אמרנו שאנחנו כארגון, כבנק, כבני-אדם, לא יכולים לעמוד כך מנגד וחייבים לעשות מעשה.

הוחלט על-ידי הנהלת בנק לאומי לעשות כאן משהו למען אותן משפחות במצוקה שאת סיפוריהן שמענו עכשיו. פניתי לראש עיריית באר-שבע ולגב' אסתר עמר, וביקשנו את עזרתם לאתר את האוכלוסייה שבמצוקה שאנחנו בעצם דרכם להגיע לאותן משפחות והחלטנו לאמץ מספר משפחות. בשבוע שעבר ביקרנו 26 משפחות, הבאנו להם מוצרי מזון. אני חושב שמאוד מאוד מכובד, אסתר עמר תעיד, הבאנו ירקות, פירות בשר ומוצרי חלב, ואפילו דברי מתיקה לילדים. איכשהו לתת להם קצת מהמעט שאנחנו יכולים לתת להם, על-מנת שהם יוכלו להרגיש לא בהתרסקות.

אנחנו נעשה זאת כל שבוע. השבוע נגיע ל- 26 משפחות נוספות, כך אנחנו חושבים לעשות את זה אני מקווה למשך שנה. כך נוכל איכשהו להציל עד כמה שאפשר פיות רעבים או למנוע מצבי מצוקה כל-כך קשים.

יש לכם סניף בדימונה?

יש לנו גם סניף בדימונה. אבל זה לא הדבר היחיד שאנחנו עושים, יהודה ברגר ימשיך.

אני מנהל הפרסום של קבוצת בנק לאומי. התחום של הפעילות הקהילתית הוא גם אחד מהדברים של הבנק שלנו, ואני מאוד שמח שגם ראש עיריית דימונה נמצא כאן, כי באמת זה מתקשר.

האמת היא שלפני שנתיים, הקמנו קרן כשבנק לאומי חגג 100 שנה. זו לא היתה בדיוק עת למסיבות ועת לחגיגות, וחשבנו שבעצם מעט הכסף שהבנק יכול להחזיר לקהילה, הוא על-ידי הקמת קרן בת 15 מיליון ש"ח אשר תטפל בנושא החינוך דווקא, כדי לתת את הצ'אנס לילדים להשלים תעודת בגרות, שהיא לדעתנו המפתח לחיים שלא יזדקקו אחר כך להגיע לאותם מצבים.

מה זה אומר?

אנחנו לוקחים באמצעות מספר עמותות, בעיקר באמצעות אוניברסיטת בן-גוריון שבנגב, קרוב ל- 40 קבוצות ילדים מ- 13 יישובים באזור הנגב, כולל דימונה, הילדים האלה מקבלים תגבור בשני המקצועות מתמטיקה ואנגלית, שבעצם מהווים את עקב אכילס של תעודת בגרות.

בנוסף לכך יש לנו שיתופי פעולה עם "אחרי", שזו קבוצה שבראשה עומדים עומר בר-לב וייה, שלוקחת ילדים מהרחוב ומכניסה אותם למסגרות. אגודה ציבורית, שתפקידה הוא לא רק להביא כוח-אדם נוסף לצבא, אלא גם לגרום לילדים שנמצאים בלי מסגרות, שייכנסו לאיזושהי מסגרת כדי שלא יגיעו בסופו של דבר, לאותן כתבות שאנחנו קוראים בעיתון. גם לילדים האלה, אנחנו מאפשרים השלמת בגרות.

אנחנו עושים את זה ב- 13 יישובים, 40 קבוצות, זה רק בנגב. אבל בעצם אנחנו נמצאים בכל רחבי הארץ, יהודים ולא יהודים, וה15- מיליון משמש למטרה הזו. וגם אנחנו הזדעזענו פשוט למקרה הזה, ואמרנו למרות שאנחנו לא עוסקים בחינוך, אנחנו כגוף מוביל במשק, כגוף פיננסי, לא יכולים לעבור על זה שבחורה תמכור את גופה תמורת אוכל.

איך מצאתם את המשפחות?

דרך מחלקת הרווחה.

קודם כל, תבורכו על כל מעשיכם ותרחיבו אותם כמה שאפשר ויישר כוח.

אני גם מציע לכם, מאחר ונמצא כאן, הפרוייקט הוא ב"ש, ותכף נשמע את גב' עמר. ומאחר והפרוייקט נמצא איתנו ראש עיריית דימונה, אני מציע שתשבו איתו ובאמת מעבר ל13- ערים, יכול להיות שאפשר גם בפרוייקט, נוסף ל13- ערים שדימונה נמצאת - זה יכול להיות כמו שעזרתם בחבילות וזה לב"ש.

גב' עמר, השאלה שלנו היא כזו - התופעה שבאמת אנחנו משבחים את עיתון מעריב ואת בועז גאון, באמת אפשר לעשות תחקירים על נושאים. אנחנו מאוד שמחים שמסבים תשומת לב גם לבעיות המאוד קשות של איכות חיי הרווחה שלנו, ומצוקה עד כדי מצוקה מזעזעת שהיא כבר מעבר לעוני ומעבר של קטינים שעוסקים בנושא הזה.

ואני שואל אותך, נניח שלא היתה עמותת עלם, הייתם מגיעים אליה או שיש עוד כאלה שאליהם לא מגיעים, או צריך לעשות משהו מעבר לגיחות, ואיך משוקמים הקטינים. ז"א, או-קיי, תפסו את שתי הקטינות האלה, אז אפשר להיות רגועים, שמישהו מטפל בהם?

אני רוצה להתחיל בתודות. תודה לאנשי בנק לאומי שנמצאים כאן. חבל לי, צר לי, שאנחנו
כמדינת ישראל לא מסוגלים, לא יכולים במשאבים שלנו כמדינה, כחברה לתת תשובה ולספק את האוכלוסיות החלשות ונעזרים במגזר השלישי. נעזרים בבעלי-עסק. יש בזה אלמנטים מאוד חיוביים של עזרה הדדית, של כל ישראל חברים זה לזה.

הייתי רוצה לראות את זה כתוספת מעל לבסיס, מעל ללחם. אלא באמת לתוכניות חינוכיות, לתוכניות העשרה, אבל שהחברות האלה, שהאנשים האלה לא יתעסקו עם הלחם. כי אני רואה את זה כחובה מוסרית שלנו כמדינה לספק את המזון וחבל שזה כך. אבל במציאות הזאת, כל מי שמושיט לעזרה - אני פותחת את הידיים ונעזרת. וזאת הזדמנות להגיד להם תודה.

הסיפור הוא כואב, קראתי ושוחחתי, אני עובדת עם אנשי עלם הרבה שנים ואנחנו עובדים באמת בשיתוף פעולה. אבל היה לי חשוב קודם כל לאפיין את האוכלוסייה שעליה אנחנו מדברים. אנחנו מדברים על האוכלוסייה של נערות בסיכון. אוכלוסייה של נערות בסיכון זו אחת מאוכלוסיות היעד שלנו במדיניות של הרשות ושל המשרד כאוכלוסיות בסיכון שאיתם אנחנו עובדים.

אנחנו מדברים על אוכלוסיית נערות המאופיינות בשוטטות, בנשירה הדרגתית ולפעמים טוטאלית ממערכת החינוך. בנשירה בעצם ובסכסוך מתמיד עם המשפחה, עם ההורים. בנערות שבעצם באיזשהו שלב נמצאות מצד אחד בגיל ההתבגרות שהוא גיל בפני עצמו מאוד בעייתי, ומצד שני הן נמצאות בשלב של איזשהו סכסוך עם עצמן ועם הסביבה החברתית שאיתן הן קיימות. חלק גדול מהאוכלוסייה הזאת היא אוכלוסייה שבכדי להגן עליה - אנחנו מפעילים חוק. לצערי אנחנו מפעילים את החוק לא תמיד יש לנו את הכלים. או הוצאה מהבית, או הגנה בתוך הבית, או מסגרת משלימה בתוך הקהילה. אבל לא תמיד יש לנו את הכלים להתמודד.

ואנחנו מגיעים למצב, אני אומרת והוא כואב, אנחנו לא מפעילים את החוק משום שאנחנו לא רוצים אחר כך להפר אותו. והדוגמא של שתי הבנות האלה, ובלי לציין שמות, מאחר וזה שני מקרים שכתוצאה מהחשיפה שלהם, אני ביקשתי ללמוד אותם, לראות מה אנחנו כאנשי מקצוע עשינו - וראו זה פלא - דווקא מדובר בשתי בנות שמבחינת המערכת שלנו כעירייה ושל המדינה כמדינה, עשינו את כל מה שאנחנו יכולים לעשות בגבולות הקיימים.

נערה אחת מאופיינת עם פיגור קל שסודרה במסגרת חוץ-ביתית, היא מעל לגיל 18 ואפילו קיבלנו המלצות מהמערכת הפנימייתית שיש לה קשר טוב עם אנשי הטיפול. היא מקבלת טיפול ויצאה לחופשת שליש עם התעודות, והבחורה הזאת החליטה שהיא לא חוזרת. לי אין כלים להחזיר אותה, זו נערה מעל גיל 18. על אף שעשיתי את המקסימום, ואפילו יותר מזה, העו"ס נמצאת בקשר עם הנערה ובנינו איתה תכנית שיקומית אחרי כתה י"ב. אין לי מה לעשות איתה, גם אין בידי אפשרות לעשות דבר, כי הנערה מעל לגיל 18.

לגבי מה שקורה עם הנערה השנייה, מיצינו את כל מה שיש לנו היום לתת לנערה הזאת. היא הספיקה להיות בצופיה.

בואי נתחיל בראשונה. את אומרת שהיום היא בגיל 18 וחודשיים, היא לא מתגייסת לצבא?

לא, היא עדיין לא סיימה כיתה י"ב, היא באמצע י"ב.

אבל היא נושרת, היא לא לומדת.

הגיעו אליה העובדים כרגע, ביקשנו ממנה לחזור לפנימייה. יצרנו קשר עם הפנימייה ביקשנו
מהפנימייה גם.

איזה פנימייה?

פנימייה בקרית יערים בירושלים. היא נמצאת במסגרת חוץ-ביתית. מסגרת מתאימה שאופיינה
לפי אבחון שיקומי, זו מסגרת חוץ-ביתית שיקומית.

ז"א, היא לא רוצה להיכנס למסגרת הזאת?

היא לא רוצה לחזור אחרי חופשה. אני אפילו בניתי איתה תכנית ל1- ספטמבר בשנה הבאה,
מאחר והנערה הזאת לא יכולה להתגייס, אבל היא גם לא יכולה לחזור הביתה והיא צריכה הוסטל שיקומי. אנחנו בתהליך של פתיחת הוסטל שיקומי לבנות מהסוג הזה, והיא אחת הנערות שכרגע נמצאת בתהליך של התארגנות לכניסה ב- 1 בספטמבר להוסטל השיקומי.

כל מה שאני כאן שואל ואני חוזר כל הזמן על השאלה. אין לי ספק שהעובדים-הסוציאליים
עושים המון וקודם נתנו להם כבר את השבחים. אני שואל האם היד היא על השיבר? זאת השאלה. אני מבין שהשטח הזה מלא כישלונות לצערנו הרב, ואין כאן תעודת ביטוח להצלחות. אבל האם העניין פרוץ, או שאתם יודעים על כל נערה כזאת, עד כמה שאפשר, מטפלים בה מה שאפשר. אם היא לא רוצה - היא חוזרת בה והיא לא מוכנה ללכת לדרך הנכונה יותר או השניה הנכונה, אז אני לא יכול בכוח. אבל אני אומר, האם אתם אומרים שולטים במצב.

לא. לגבי שתי הנערות האלה כן. שתי הנערות האלה בבדיקה, יש לנו קשר איתן, אנחנו לא
הרמנו ידיים לגבי הילדה הספציפית הזאת, כי אני מאמינה שעדיין לא איבדנו אותה.

אז בואי תגידי, איפה לא, למה לא?

כי אין לנו מספיק כ"א ואין לנו מספיק מסגרות. גם בתוך הקהילה וגם מחוץ לקהילה.

ז"א, את אומרת שאם את הלילה תיקחי את עמותת עלם ויהיה מזג אוויר יפה, קרוב לוודאי
שתמצאי עוד שתי נערות?

לצערי כן ולא יהיה לי מה לעשות איתן בלילה
ב- 12:00 בלילה, משום שאין לנו היום במדינת
ישראל מסגרות טיפוליות, שיקומיות, שיגנו על הבנות האלה. משום תורי ההמתנה בצופיה וזה לא סוד וזה מסילה.

אבל יש לפני צופיה ויש בתוך הקהילה ויש דירות ויש דירות סמוכות אלייך ויש מקומות. אז אל
תאמרי שאין לך.

אני אומרת שיש, אבל לא מספיק. אני לא אמרתי שאין.

לא, עשית מזה כאילו אם קורה משהו היום, אין לך מה לעשות. יש לך מה לעשות.

יש לנו את כל רצף השירותים, המיועדים לבנות האלה. יש לי את כל הרצף ויש לנו גם מקלט בפריפריה ובבאר-שבע, אבל מכל מקום, תורי ההמתנה הם מאוד ארוכים.

אני שואל, היום בלילה, יבואו אנשי עמותת עלם ויגידו לך, בואי יוצאים לסיור, תבואי לסיור
ותמצאי שתי בנות כאלה.

כרגע אין לי תשובה. ואני רוצה לנצל את הבמה הזאת, כי לסיים את הדיון וללכת הביתה, אז לא
עשינו שום דבר.

ז"א, יש תשובות, רק תור ההמתנה והמשאבים.

יש כלים תפעוליים. יש לי בתוך הקהילה מסגרות. אני גם מרימה את הכפפה שנאמרה כאן, הנושא
של טיפול בנערות כאלה, הטיפול בהן צריך לא להתחיל ברגע שהן כבר יצאו החוצה למקום - הטיפול מתחיל הרבה לפני כן בתוכניות חינוך, בתוכניות מניעה, בשיתופי-פעולה ברמה המקומית והמדינית של חינוך ורווחה. ועל זה צריך להשקיע לדעתי היום.

במניעת נשירה, אני חושב שהאמירות מאוד מוקדמות לגבי נשירת בתיה"ס תיכון. כמנהל
בי"ס, יש מרחב כל-כך גדול שלתוכו אפשר לצלול . לכן אם האמירה העירונית ואני אומר לך, 40 אלף איש, אני קיבלתי החלטה ששום נער או נערה, לא ינשרו מהמערכת בלי שזה שיגיע לשולחני כראש עיר. עד כדי כך גיבשתי את הנושא הזה. כי ברגע שהילדים האלה נושרים בסוף י', הדרך חזרה קשה מאוד.

לכן אני מציע שתתחילו את זה, וזה עם החלטה עם ראש העיר שאני מכבד אותו, שהנושא של הנשירה מכבידים את היד.

פרופ' דב גולדברגר, אתה רואה את השטח שמונח לפניכם, אני מאוד מכבד את עמותת עלם כפי שגם
נאמר כאן. תמיד יש לנו הרגשה, אלא אם כן תגיד לי, כמו שאמרת איזה פרוייקט שאנחנו לוקחים אותם כקבלנים מלכתחילה.

יכול להיות שפה זה לא, אבל בכל זאת אני שואל את השאלה, ברגע שעמותות מתנדבים עושות עבורנו עבודה באוכלוסיית הרווחה, זה אומר שמשהו כאן לא בסדר כי המדינה היתה צריכה לעשות את כל הדברים האלה. אז שאלה ראשונה. יכול להיות שהמקרה הזה הם הקבלנים שלכם כפי שאני הבנתי בחלק מהפרוייקטים?

יש פה אידיאולוגיה מאוד משמעותית. אנחנו חושבים שהנוער הזה הוא קודם כל מנותק
מהקהילה, ואנחנו רוצים להביא את הקהילה אל אותם בני נוער.

אתה אמרת שפרוייקט הניידות נעשה בשיתוף משרד הרווחה.

זה פרוייקט אחד מתוך עשרות עמותות נוספות.

נכון. הם אפילו מקציבים, ונקבת בסכום של כמה מאות אלפי ₪, זה עושה רושם שבא משרד
ואומר אני רוצה לטפל בתחום הזה, הטובים ביותר במקום שאני אעשה עכשיו מכרז בין החברות שיטפלו בעניין, אני חושב שעמותת עלם היא הטובה ביותר. הוא בא ואומר לכם, כמה זה עולה, עושה אתכם תחשיב, נותן 700 אלף ואתם עושים - זה בסדר. זה במקום שעו"ס - עושה את זה עמותת עלם - בסדר גמור. אז זו דוגמא טובה.

אבל בד"כ כשאני בא ואומר, מה שעושים עמותות מתנדבים, צריך לעשות הממסד של הרווחה. אז אני שואל, אומרת כאן עיר ואם בישראל, הגב' עמר, אומרת כאן, אני לא מסוגלת לתת פתרונות חירום בשעות חירום, לא בגלל שאני לא יודעת ולא בגלל שאין צורך - יש צורך ואני יודעת מה לעשות - אבל אין לי מספיק מקומות באותן פנימיות. זה דבר ראשון.

דבר שני, היא אומרת, אין לי מספיק אמצעים להקיף את הבעיה. היא אומרת, יש עוד כאלה שהם לא היו בערב הפשיטה של עמותת עלם ואני לא מגיעה אליהם, מחוסר כוח אדם. וגם היא אומרת, אם נניח אפילו יש כ"א, מה אני אעשה איתם בלילה, אז אני לא הולכת ולא מוצאת אותם.

השאלה שלי, ושמענו כאן ממחקר אחר, שאנחנו מדברים על פלוס-מינוס 1000 נערות במצוקה, שזה בערך אם נסמוך פחות או יותר על העמותה שעוסקת בשטח. האם יש תוכנית? אני מצפה לשמוע אם יש לנו משהו יותר מבני ובסיסי כדי לטפל בעניין.

אנחנו עוסקים בנושא מאוד קשה ולצערי הרב המשרד שלנו כל תחום וכל נושא שעולה כאן
בוועדה, עולה בכל מקום, הוא נושא מאוד בעייתי. גם לאחר שהפרידו אותנו ממשרד העבודה, נשארנו משרד שעוסק אך ורק בנושאים הכי קשים ואלה כל הפעולות שלנו.

אני האחרון שאחלוק על הדברים שנאמרו כאן. הבעיה היא בעיה קשה. המשאבים אינם מספיקים, אין ספק. ואעפ"י אני רוצה לומר לך, הנושא של נערה במצוקה, הוא אחד הנושאים, א: אנחנו מקצים לו הרבה מאוד כסף, יחסית. הסעיף של נערה במצוקה לא מקוצץ, למרות שהיה קיצוץ גדול במשרדנו ואתה יודע, אנחנו לא מקצצים ולא נוגעים בסעיף של נערה במצוקה. לא רק זאת - אנחנו גם מגדילים.

אני מעריך שעד מאי יהיו עוד 24 מקומות בצופיה, היות ואנחנו בונים עוד אגף. אנחנו משקיעים בתחום הזה בבניה. וצודקת אסתר, אין מקום. התופעה היא נוראה של עלייה בכמות. ואסתר לא הזכירה את האלימות של נערות, זה לא רק זנות, היא לא הזכירה כמה יש הידרדרות של בנות לסמים. כמה בנות שותות אלכוהול דבר שלא ידענו. הבעיה היא לא רק בקטע הזה שעולה במקרה היום בוועדה, לצערי הרב אנחנו עדים לזה בכל התחומים.

עמותת עלם עושה עבודה חשובה מאוד וגדולה מאוד. אבל אתה צריך לדעת וצריכים לדעת האחרים, אנחנו עובדים עוד עם עשרות עמותות שעוסקות בנושאים שונים של ילדים ונוער במצוקה.

זה לא שאנחנו לקחנו את כל הנושא ואמרנו, עכשיו עמותות יטפלו בזה. זה רחוק מאוד מזה. קודם כל, המשרד שלנו ישירות מנהל תחומים וחסות הנוער וילד ונוער, ויש לנו תחומים שאנחנו מנהלים ישירות. אחר כך הרשויות המקומיות. וב"ש מצטיינת בדברים הלאה. זה אחת הרשויות שעושות עבודה ענקית בכל התחומים. בתוקף תפקידי כמנכ"ל מזה 10 חודשים, ביקרתי בבאר-שבע 3 פעמים, אם זכרוני אינו מטעני.

ואמרתי גם לאסתר, אני מתפעל מפעם לפעם מהדברים שהיא עושה ומהחידושים ומהיוזמות ומהיכולת שלה גם לגייס משאבים. לא מספיק, אין לי ספק שלא מספיק. אנחנו עכשיו פתחנו דירה, היא אמרה, יש לנו דירה ביישוב ליד ב"ש שהוא מקלט חירום לבנות.

מלא.

אין מיטה פנויה. זה פשוט לא מדביק את הקצב של הצרות ואנחנו בתחום הזה משקיעים כמה
שאפשר. עמותות הם קטע מתוך העבודה בנושא רווחה.

אני אומר את זה כמי שבא מתחום העמותות. אנחנו מאמינים גדולים בשילוב הזה של הממשלה, רשויות מקומיות, עמותות והמגזר העסקי. כפי שאתה יודע, היום בשנים האחרונות, גם המגזר העסקי נכנס לנושא רווחה והוא מפעיל הוסטלים מעונות ודברים שפעם הוא לא עשה. הוא נכנס גם לתוך זה, מתוך שיקולים כלכליים, אבל הוא עושה עבודה מצוינת.

אל מול הקשיים והבעיות, העמותות עושות עבודה גדולה. הממשלה לא יכולה לגייס תרומות, עמותות מגייסות הרבה מאוד כסף וקרנות. ממשלה לא מפעילה מתנדבים, זה עושות עמותות. אין ספק שיש פה השלמה בלתי רגילה של העמותות על העבודה שעושים עם הרשויות המקומיות ועם הממשלה.

על העניין עצמו, תראו, רק לפני חודש נדרשתי לשלוש בנות, זה פורסם בעיתון בעמוד שלם, כך שאני לא מגלה פה. שלוש בנות, בנות 13 עד 15 נתפסו כשעסקו בזנות והן אמרו: אנחנו צריכות כסף לבילויים ולבגדים, לכן אנחנו עוסקות בזנות. קשה מאוד לרווחה גם לאתר אותן, מדובר בבנות נורמטיביות, בדקנו את זה, בנות שלא היו ברווחה ולא נשרו מביה"ס.

אתמול היתה כתבה, אמנם חיילת ובוודאי היא לא קטינה, אבל חיילת שיוצאת בגמר עבודתה במחנה, למכון ליווי.

יש פה איזושהי שחיקה ערכית שמעבר למשרד הרווחה. יש היום כבר שימוש בזנות כאיזשהו ערך
שאפשר דרכו להרחיב הכנסות. ויש פה איזה שהיא תפיסה שכל מדינת ישראל צריכה להתמודד איתה. זה לא רק רווחה, אנחנו משרד מוגדר.

מה ז"א, מישהי בחרה בזנות מרצונה החופשי, רק למען הכסף?

גם ההרכבות המוסריות הם פחותות היום לעשות את זה.

זו לא היתה אידיאולוגיה. מה שאני מתכוון שהיום נערה, הנושא של קיום יחסי מין הרבה יותר רחב בחברה הרגילה. ואנחנו מוצאים נערות רגילות מקיימות יחסי מין עם חברים. ובוודאי שבתוך האוכלוסייה שלנו.

אני אומר שזה חלק מתהליך השחיקה, כי לא מצאנו נערות עושות דברים אחרים, גונבות, משתמשות בסמים. ואתה מוצא כל פעם שיש עליית מדרגה שזה חלק מהתהליך של השחיקה הערכית בתוך המדינה, אני חושב.

גם בתקציב הזה וגם בקיצוץ האחרון, הוספנו כסף לנערה במצוקה ולא קיצצנו וב"ש צריכה, היא יודעת, אסתר יודעת, כי היא קיבלה עוד תקציבים.

אנחנו מסכמים ונאמר כך: אנחנו התוודענו תודות לתחקיר, התוודענו באמת לבעיה הנוראה הקשה, המרטיטה לבבות והנוראה בחומרתה של נערות העוסקות כקטינות בד"כ, בזנות. בשל מצוקה כלכלית.

אני חושב שכאן במקרה הזה, טורף הבעיה היה שהאמהות שותפות כאן. אני חושב שזה מה שעוד יותר זעזע שהאמהות שותפות יודעות ויוזמות. זה כאן היה הדבר הקשה ביותר.

אנחנו קודם כל מעריכים ומוקירים את כל העוסקים בנושא. בישיבה הובהר שרשויות הרווחה עושות הרבה בעניין. הובהר שהעמותות הפעילות בפרט עמותת עלם עושות הרבה בעניין. שמענו גם על התגייסות בנק לאומי ואנחנו מוקירים על כך.

ואנחנו רק באמת קוראים לאוכלוסייה הזאת, שהיא הכי הכי דרושה כנראה לפעילות, שהמשרד בנוסף לכל הדברים שנאמרו כאן, ימשיך וירחיב את פעילותו בעניין. אפילו ע"ח תחומים אחרים במצוקה של היום, כדי שבאמת נגיע למצב שלא נשמע כאן ממח' הרווחה, שהיא עומדת לפעמים אין אונים לשיקום צעירה או נערה שהיא מצאה אותה היום בלילה והיא לא יכולה, כי יש חוסר במקומות. אז באמת את מציעה פתרונות הקבע כמו הרחבת מוסדות, באמת יש למצוא את הפתרונות כמו, דירות והוסטלים זמניים כדי שלא ייווצר מצב שאפילו לא ילכו לחפש נערה, כי לא ידעו מה לעשות איתה ויתייאשו ממנה.

אותה תוכנית שהוכנה לפני שנה וחצי והוגשה. למי היא הוגשה והאם אפשר לבדוק באם אפשר להפעיל אותה.

אני 10 חודשים בתפקיד, לא ראיתי את זה.

היא הוגשה למר מנחם, הוא ראה אותה. הסיכום היה שאין כסף והתופעה היא חמורה.

אני מציע שתעבירו אלי את זה ישירות.

תעביר את התכנית למנכ"ל והעתק אלי.

אני אעשה את זה במקביל. אבל הרבה יותר חשוב ואני מזמינה אתכם באופן אישי לבוא לדבר עם
הילדים. יושבת מישהי מימיני שהיתה במקום, ראתה את הילדים ופגשה אותם, אתם תבינו שהקורלציה שמנסים לתפור במצב כלכלי, בעיסוק בזנות, היא לא מציאותית.

את לא יכולה להגיד שהיא לא מציאותית, היא לא רק. יש פה גם בעיות תרבות, יש עולות חדשות
ועוד כמה דברים.

מצב כלכלי הוא בהחלט ברקע סוציו-אקונומי בעייתי, הוא בהחלט קטליזאטור לעיסוק בזנות.
אבל להפוך את זה לליבה של העניין, זו טעות. אז אני אומרת, שלחתם אותנו ואני עושה את זה באהבה גדולה.

ומה הליבה של העניין לדעתך?

שני מאפיינים. התעללות מאוד קשה שהיא רגשית, פיזית או מינית. וחווית דחייה קיומית
שהיא בהקשר תרבותי. אלה שני המאפיינים לא רק בארץ, במדינות אחרות בהן מופעלים פרוייקטים של 20 שנה, אלה שני המאפיינים, דחייה והתעללות.

תודה רבה.




הישיבה ננעלה בשעה 14:00