פרוטוקולים/עבודה/8409




5
וועדת העבודה הרווחה והבריאות - 8.2.04


פרוטוקולים/עבודה/8409
ירושלים, י"ב באייר, תשס"ד
3 במאי, 2004


הכנסת השש עשרה
מושב שני נוסח לא מתוקן




פרוטוקול מס' 116
מישיבת ועדת העבודה והרווחה
שהתקיימה ביום א', ט"ז שבט תשס"ד, 8.2.04, בשעה 10:00


ס ד ר ה י ו ם

1. הצעת חוק משפחות חיילים שנספו במערכה (תגמולים ושיקום) (תיקון מס' 26) (שינוי בזכאות לבן משפחה של נספה), התשס"ג-2003
2. הצעת חוק משפחות חיילים שנספו במערכה (תגמולים ושיקום) (תיקון מס' 27) (סכום חודשי למימון צרכים מיוחדים לשכול), התשס"ג-2003

חברי הוועדה: היו"ר שאול יהלום
אריה אלדד
אילנה כהן

עו"ד רינת גזית, יועצת משפטית, אגף השיקום, משרד הביטחון
עו"ד נחמה פרלמן, יועצת משפטית, אגף השיקום, משד הביטחון
שרון ישראל, סגן ראש אגף השיקום, משרד הביטחון
חיים עידן, ראש תחום תגמולי משפחות ורווחה, משרד הביטחון
רחל תל-אור, ראש תחום סיעוד, אגף השיקום, משרד הביטחון
איציק שבתאי, אגף התקציבים, משרד הביטחון
יעקב ברקאי, רפרנט, אגף התקציבים, משרד האוצר
עו"ד שלומי מורדוך, לשכה משפטית, המוסד לביטוח לאומי
עו"ד רועי קרת, הלשכה המשפטית, המוסד לביטוח לאומי
כהן אסנת, אגף נפגעי פעולות איבה, המוסד לביטוח לאומי
שולי בר, רפרנט לנושא איבה, מינהל המחקר, המוסד לביטוח אומי
עו"ד אריאלה קלעי, ראש תחום (חקיקה), משרד המשפטים
אלי בן שם, יו"ר יד לבנים
רונית הורוביץ, משרד עו"ד מנע, ארגון נפגעי פעולות איבה

וילמה מאיר

ג'ודי וסרמן

חבר המתרגמים בע"מ


הצעת חוק משפחות חיילים שנספו במערכה (תגמולים ושיקום) (תיקון מס' 26) (שינוי בזכאות לבן משפחה של נספה), התשס"ג-2003

רבותי, שלום, אני מתכבד לפתוח את ישיבת וועדת
העבודה הרווחה והבריאות. הנושא שלנו, שני נושאים, הצעת חוק משפחות חיילים שנספו במערכה, תגמולים ושיקום, תיקון מס' 26, שינוי בזכאות לבן משפחה של נספה, זה חוק שעבר בקריאה ראשונה כבר בכנסת, חוק ממשלתי ואנחנו צריכים להכין אותו לקריאה שניה ושלישית. החוק השני זה הצעת חוק משפחות חיילים שנספו במערכה, תגמולים ושיקום, תיקון מס' 27, סכום חודשי למימון צרכים מיוחדים לשכול, 2003.

שני החוקים עברו בקריאה ראשונה, מונחים על שולחן חברי הוועדה ואנחנו עומדים להכין אותם לקריאה שניה ושלישית.

תיקון מס' 26. אנחנו מבקשים את התיקון שבחוק
משפחות חיילים בסעיף 28ג אחרי המילים, יודיע על כך לקצין תגמולים, יבוא - בתוך חמש שנים מיום השינוי, ובסיפא במקום חל השינוי במצבו, יבוא - חל השינוי במצבו, הודיע לאחר חמש שנים מיום השינוי, יהיה זכאי להגדלת תגמוליו רק מתאריך מסירת ההודעה.

למה התיקון הזה מתבקש, סעיף 28ג לחוק משפחות חיילים על פי הנוסח שלו היום תוקן בשנת 2000 והנוסח טרם תיקון מס' 20, זאת אומרת, כל השנים היה - חל במצבו של בן משפחה של נספה שינוי המזכה בהגדלת תגמוליו חייב הוא להודיע על כך לקצין תגמולים תוך שנתיים מיום השינוי. הודיע לאחר שנתיים מיום השינוי, יהיה זכאי להגדלת תגמוליו רק מתאריך מסירת ההודעה. כלומר, במשך כל השנים היה מצב שכל הורה שכול מקבל תגמול לפי הכנסותיו, ואם חל שינוי בהכנסה או הכנסה יותר גדולה, הכנסה יותר קטנה הוא חייב לדווח ואז התגמול משונה בהתאם, אם צריך. בשנת 2000 בעקבות מספר מצומצם ביותר של מקרים שהיו שכחו להודיע, נאמר על הקטנת ההכנסה, לדוגמה יצא מישהו לפנסיה, זכאי, כתוצאה מזה ההכנסה שלו קטנה וכתוצאה מזה התגמול צריך היה קצת לגדול. אם הוא דיווח אחרי יותר משנתיים הוא לא היה זכאי כבר להגדלת התגמול עבור התקופה הרטרואקטיבית. בא התיקון, ואמר, שהוא זכאי להגדלת התגמולים. בפועל, היו מספר מצומצם ביותר של מקרים, שני מקרים לשנה כאלה, וגם התגמול הרטרואקטיבי זה היה בדרך כלל למספר שנים מועט. לכן לא הגבלנו במשך זמן את התוקף של הבקשה והשינוי. בפועל מאז בתיקון בשנת 2000, הגיעו עשרות פניות.

מה, מה קרה?

בשנת 2000 היה תיקון חוק שביטל.

היה תיקון צורך לבטל תוך זמן מוגבל ואיפשר
להודיע למשרד הבטחון.

למה אם זה לא היה מוגבל אז היה כל כך מועטים,
וכשזה היה מוגבל.

קודם היה מוגבל, במשך כל השנים היה מוגבל,

שהוא צריך תוך שנתיים.

נכון, ואם הוא הודיע אחרי שנתיים אז הוא מקבל
מיום השינוי. הוא לא מקבל רטרואקטיבית.

ואז, מעט מאד אנשים.

נכון,

למה, צריך להיות הגיון בשנוי.

עד שנת 2000, ההורים לא היו מודעים לזה. בשנת
2000 כשהיה שינוי גדול בחקיקה, גם פרסמנו.

זאת אומרת, זאת הסיבה.

בהחלט. מודעות יותר.

לא מהות השינוי.

לא, לא.

זה שילוב של שני הדברים. אנחנו הרי רצינו בחוק
סוציאלי. היה מקרה אחד, שאני עצמי טיפלתי בו,

מה זאת אומרת, אדם כאילו עשה איזו השקעה.
אני יכול להודיע בעוד חמש שנים, ואני אקבל לכן אני לא מודיע, זה היה הרעיון?

בפועל, לא בדיוק.

זה מה שאת אומרת?

לא, אני אומרת שבשנתיים האחרונות כשאין
הגבלה,

מאחר ולא היה רטרואקטיבי,

מסתבר שיש מודעות יותר ואנשים הגישו תביעות
רטרואקטיביות לתקופות ארוכות, כך הם משדרים במשך שנים, של 15 שנה.

נכון, כנראה שאנשים לא הגישו במועד, ולא היתה
לכך הצדקה.

כן, אבל למה לפני 2000 הם לא עשו אותו דבר, גם
לפני 2000 אמנם השנתיים לא היה אבל הרעיון היה אותו רעיון.

הרעיון היה, שהשינוי בתגמול מיום הדיווח, זה
היה אחרי שנתיים, כך היה החוק. הרי בכל חוק לא יכול לכסות את כל המקרים,

זה ברור.

היה מקרה אחד,

אני רק לא מבין מה קרה, למה בשנת 2000 לא
הזרם, ואחרי שנת 2000 היה זרם נורא.

לא היתה הגבלה, לא שמו הגבלה בתיקון לשנת
2000.

לכן מה?

לכן, מה שקרה בפועל, שהיו עשרות מקרים של
פניות חלקן לא מוצדקות של אנשים שדיווחו - לפני 25 שנה חל שינוי אצלי בהכנסות. תשלמו לי תגמול מוגדל על 25 שנה.

אבל בדיוק הפוך. את אומרת שלא פנו. לא שפנו.

משנת 2000 פנו.

אז אני שואל למה עד שנת 2000, אני רוצה להבין
את פסיכולוגיה, כדי לדעת.

שום דבר לא הפריע להם.

למה עד שנת 2000, את אומרת היה מקרה או
שניים בשנה,

נכון.

ולא שלושים, נניח כמו היום. למה?

למה אני לא יכולה לתת לך תשובה. בפועל אני
יכולה לאמר מה היה.

אלי אומר בגלל הסברה.

אני יכולה להגיד מה שהיה. מה שהיה זה שאנשים
ידעו, כנראה קראו בחוק, וזה מה שהיה כתוב בחוק. אבל היה מספר בודד ביותר של מקרים, אחד לשנה או שניים לשנה, שבעקבותיו תיקנו את החוק. בזמנו שקלנו להגביל לתקופת זמן, אבל אמרו לא צריך. במילא יש רק שני מקרים, במילא זה רק למספר שנים מועט אחורה, ולכן לא עשינו את ההגבלה. בפועל, המציאות השתנתה והיו עשרות פניות על הרבה מאד שנים, דבר שאין בו את האיזון הראוי גם מבחינה תכלית החקיקה, גם מבחינה תקציבית, לכן התיקון היום בא להגביל שהתשלום המוגדל יהיה חמש שנים אחורה.

ומה אם הפוך? אם הוא חייב לך?

אם הוא חייב לי, אנחנו בדרך כלל מסתכלים
בצורה מאד ליברלית.

לא, החוק, עזבי ליברלית, החוק.

החוק, אדם חייב לדווח, הוא חייב פעם אחת לשים
את מבחן ההכנסות, הוא צריך לדווח אם חל שינוי. ובדרך כלל אנשים גם מדווחים. אין לנו נסיון,

לא, ניקח דוגמה. אדם ירדה הכנסתו, יצא לפנסיה,
ולא דיווח עשר שנים. הוא את תגידי לו - אדוני היקר, אתה מקבל הפרשים חמש שנים,

אם הוא לא דיווח קודם.

מקרה הפוך. אדם לא היה לו עבודה, וזה עדיין
קורה אצלנו, אז היה מגיע לו, הפוך, יותר גבוה, והוא עשר שנים עובד, האם את תורידי לו?

לא היתה לו עבודה.

לא היה לו עבודה. הוא מקבל לפי מובטל. מתברר
שכבר עשר שנים הוא עובד ולא דיווח. את מורידה לו עשר שנים אחורה?

לא.

למה את מורידה פחות?

יש הסכם,

אני חושב שממה נפשך, אם את אומרת, צריך
להיות אותו דין. אם את אומרת, אני לא אשלם לבן אדם יותר מחמש שנים אז גם אם נפלה טעות אצלכם, או לא בדקתם מספיק, עולה גם לא מורידים לו יותר מחמש שנים,

בגדול, זה נכון.

לא, א ני חושב שהאיזון צריך להיות לשני הצדדים.
לא יכול להיות שמה שחייבים לו, מדובר פה במשפחות שכולות, אנחנו לא מדברים על כל בן אדם שיעשו איתו מה שרוצים, אז בכל אופן יש לנו כבוד מיוחד למשפחה שכולה, אנחנו באים ואומרים - אם את אומרת, שלמרות שבדין היה מגיע לו שש שנים והוא יקבל חמש שנים אז גם הפוך, זאת אומרת, צריך להיות איזה שהוא שיווי משקל בין המדינה לבין המשפחה.

המציאות היא אכן כזו, וגם החוק, היה תיקון חוק
בשנת 2001 שלפיו הגדלנו מאד את סכומי התגמולים ובנוסף הוספנו סעיף שאומר שמתחם ההכנסה נעשה פעם אחת, ולכן יש כאילו הנחת יסוד שמה שהאיש דיווח זאת הכנסתו. אם יש מקרים יוצאי דופן שבהם מתגלה שיש טעות והתגמול צריך להיות נמוך יותר, בדרך כלל זה נעשה שנתיים אחורה שלוש שנים לא יותר, לפי מצב העניינים.

לפי רצון או לפי החוק.

גם לפי החוק, זה מה שמתבקש. בפועל זה מה
שעושים.

אני לא יודע מה זה מתבקש. אתן לך דוגמה, אדם
מתחיל לקבל את הגמלאות כמובטל, אחרי 15 שנה מתברר שכבר לפני עשר שנים הוא עובד, והיה מגיע לו פחות. תגידי לו אתה מחזיר רק שנתיים שלוש, על סמך מה? גם את צריכה שיהיה לך שהוא, מחר יבוא מבקר המדינה ויגיד לך, מה זאת אומרת, עשר שנים היית צריכה לגבות, למה רק גבית רק שנתיים שלוש, הבן אדם היה צריך לדווח לך. אז גם את צריכה גב חוקי. זאת אומרת זה לא איזה, אז כאן, אני אומר עיקרון אבל בואו נדבר.

מה שקרה בשנת 2000 התגמולים עלו בצורה
דרסטית ואנחנו ביד לבנים התחלנו להוציא חוברות ובטאון והסברנו להורים מה מגיע להם כתוצאה מכך משרד הבטחון לא דאג לעשות את זה כל השנים, והרבה הורים לא קיבלו מה שמגיע להם כי הם לא פנו ולא דיווחו. בשנת 2000 זה מה שקרה, לשאלתך - מאז נוצרה מודעות כי גם התגמולים עלו.

לגבי הענין השני שאתה מעלה, יש בהסכם שחתמנו בשנת 2001, אם הורה שכול יש לו הכנסה מסוימת, ואחרי שנה באים, שנה אחרי האסון, שנה ראשונה הוא מקבל אוטומטית את התגמול. אחרי שנה באים והוא צריך לדווח. אם נניח אחרי שנה הוא היה מובטל ושנתיים אחרי זה הוא התחיל לעבוד. בפרוש, יש לנו הסכם שלא בודקים. אם הורה שכול, זה מקרה נדיר שהורה שכול מתחיל לעבוד, רוב ההורים מפסיקים לעבוד, ויוצאים ממעגל העבודה. זה סטטיסטית זה בדוק הענין הזה. אם יש מקרה שהורה התחיל לעבוד,

הורה שכול לא יכול להתקדם לקבל ג'וב אחר
בעבודה?

רובם יוצאים ממעגל העבודה, זה בדוק.

בוא נאחל להם,

הלוואי שזה היה ככה. בפועל אנחנו יודעים שזה
לא קרה. אבל, אם בהסכם כתוב, שבמידה והורה שכול חוזר למעגל העבודה לא בודקים אותו.

זה היה עכשיו, אחרי מות קדושים אמור, היה
אנחנו שיגים אף פעם. לא שגים אף פעם אז היה בתפקיד מסוים ורצו למנות אותו, לא משנה שהוא, אבל התפקיד שהוא היה צריך לקבל תפקיד הרבה יותר בכיר, יכול להיות שלפי הפרש התפקידים היה מגיע לו לעליה, זו רק דוגמה להראות לך מקרה של אב שכול, של צריך,

אבל אנחנו בהסכם שלנו עם משרד הבטחון סוכם,
שבמידה והורה חוזר למעגל העבודה הוא לא צריך לדווח.

לא למעגל העבודה, אני מבין, התגמולים הם
פונקציה לא של עובד לא עובד, התגמולים הם פונקציה של הכנסה.

הכנסה מעבודה. ממעגל העבודה.

כן, מעבודה. ויכול להיות מצב, ואני מאחל לכל
ההורים ולכל אדם במדינה, אבל בפרט להורים השכולים, שהוא מתקדם בעבודה היה מורה, הוא לא יכול להיות מנהל בית ספר. היה מנהל בית ספר לא יכול להיות מפקח, היה אלוף משנה לא יכול להיות אלוף.

אלה מקבלים את התגמול.

בסדר, אני סתם אומר את זה מבחינתך שיש
התקדמות. אני אומר, ולכן אני בא ואומר יש וודאי מקרים, אבל אני מאחל לכולם שיהיה הפרש הכנסות.

זה לצערנו הרב, זה אתה צודק, שיש גם ירידת הכנסות, או בגלל מצב כללי או בגלל מיוחד שאין חשק לצאת לעבוד. אז באמת יותר מובן וודאי זה קיים. ולכן הדין, אם אני בא ואומר - אני משלם לך את מה שמגיע לך, לא רקטרואקטיבית מהרגע שמגיע לך, המדינה חייבת לך, צריכה לתת לך את זה מהרגע הראשון. כאן, בהסכמתכם, נוצר מצב שאומרים רק חמש שנים. נניח שמקבלים את זה.

אנחנו מקבלים את זה.

יפה, כי אתם מקבלים את, אז אני לא אבוא ואגיד
לא. אבל אני אומר הפוך, צריך להיות לפחות שלא יהיה יותר מחמש שנים. אני אומר, החוק צריך להיות זהה לשניהם. מה אתם אומרים?

אנחנו אומרים שלנו לא משנה גם אם תהיה כתוב
בחוק ממילא בדרך כלל לא נוצרים מצבים כאלה שבודקים. גם בגלל שמה שאמר פה יו"ר יד לבנים.

מחר יקום ראש אגף אחד או אחר, אכזרי ורשע,
מחר יהיה דו"ח מבקר המדינה, אני לא יודע מה יהיה מחר, בואו נסכם שבחוק יהיה איזון, אם אתה לא מקבל אתה גם לא משלם, כך נראה לי, קל וחומר שאת אומרת שאתם לא נוהגים לקחת אז אין בכלל בעיה. אבל אני חושב שהצדק המינימלי כלפי משפחה, אם אני מונע את קבלת ההפרשים לטובה, אני גם מונע את תשלום ההפרשים לרעה. כי את יודעת שהיום יש בעתון, באחד החיילות, חיל אוויר נדמה לי שהם קיבלו תשלום יותר גדול, על השכלה בשלוחה של אוניברסיטה, במעריב או בידיעות. הרי יש את הענין הזה שלמדו בשלוחות לא נכונות, עמוד שלם, זייפו תוארים וצה"ל עיקל את חשבונותיהם. מאות אנשי קבע בחיל האוויר הודו בהשגת תוארים במרמה לפני שמונה שנים. לאחרונה הם נדרשו להחזיר עשרות אלפי שקלים שקבלו בזכות התוארים. אחרי שסרבו נקט הצבא את הצעד הקיצוני ועיקל את החשבונות שלהם.

הם אמרו שאין להם.

במכתב ששלחו פרקליטיהם טוענים הנגדים כי
דרישת צה"ל להחזיר את החובות משוללת בסיס משפטי.

למשרד הבטחון אין את הבעיה הזאת. אפשר
להוריד.

לא, כאן הוא גם יכול, זה אנשי קבע, הוא יכול
להוריד, יש לו פנסיה,

זה ממש לא הוגן.

לא הוגן מה,

גם לקחו להם את התואר וגם לוקחים את השכר.

זה 400 אנשים, 400 אנשי קבע, רק בחיל האוויר.

נדמה לי שזה קצה הקרחון, כמות האקדמיה
שרצה בארץ זה דבר.

אני אומר, את רואה, שמונה שנים והצבא הולך
ומעקל, מחר זה יכול להיות לגבי משפחות,

יש הבדל בין הורים שכולים ואנשים.

אני לא יודע.

אני חוששת, אני אגיד לך כבוד היו"ר, זה יכול
לפעול כבומרנג גם.

למה?

אני אגיד לך למה. כי אם אתה אומר חמש שנים
הולכים אחורה, אז זה יאלץ את קצין תגמולים באמת ללכת אחורה חמש שנים. היום אני אומרת לך לא עושים את זה. אז לי אין בעיה לכתוב את זה בחוק. מה גם שהארגון מסכים. אבל יכול להיות שהורים יהיו במצב יותר רע, מאשר הם היום. צריך לקחת את זה גם בחשבון.

בואי נסכם שיש כאן, תודיעו לי בבקשה, עכשיו,
בהודעה ברורה לפרוטוקול שאתם מתיחסים לדברים האלה בסלחנות, אבל בשום מקרה זה לא יעלה על חמש שנים.

אני חושבת שיש לי מנדט להודיע, נכון ישראל.

כן.

עו"ד נחמה פרלמן מודיעה בשם משלחת משרד
הבטחון שבמקרים הפוכים כאשר יש טעות בדיווח שצריכים, קיבל בזכות, קיבל יותר המשפחה השכולה, הרי שההחזר יהיה לפי הנהוג היום, לפנים משורת הדין, ובשום מקרה לא יעלה על חמש שנים.

טוב, יש הערות, אפשר לאשר.

מאשרים לקריאה שניה ושלישית?

אתם רוצים מועד התחילה או מועד הפרסום.

מועד הפרסום מספיק לנו.

בסדר, מי בעד - פה אחד.

עוברים לחוק השני. תיקון מס' 27.









































הצעת חוק משפחות חיילים שנספו במערכה (תגמולים ושיקום) (תיקון מס' 27) (סכום חודשי למימון צרכים מיוחדים לשכול), התשס"ג-2003

החוק שאנחנו מבקשים הוא כזה, לפי סעיף 10
לחוק משפחות חיילים משולם לשכול תגמול חודשי שהגובה שלו נקבע בהתאם להכנסותיו. לכן לפי זה יש שלושה סוגי תגמול, יש תגמול מזערי למי שהכנסותיו מעל לסכום מסוים, תגמול למופחת לפי הכנסות ותגמול מירבי למי שמחוסרי הכנסות. נמצא כי לחלק מהשכולים, להורים השכולים במיוחד, בעצם רק מחוסרי ההכנסות צרכים מיוחדים שמצדיקים תשלום חודשי נוסף. למשל, הורים שכולים מחוסרי הכנסה מכל מקור שהוא, כלומר, אם יש הורים שכולים שאין להם שום הכנסה כלום, הם חיים רק על התגמול, לזה הכוונה. מוצע לקבוע שלאותה קבוצת הורים ישולם נוסף על התגמול החודשי גם מה שנקרא תשלום חודשי למימון צרכים מיוחדים כפי שיקבע באישור וועדת העבודה והרווחה של הכנסת על ידי שר הבטחון.

ההשפעה על תקציב המדינה תהיה בהתאם לשעור התשלום החודשי למימון צרכים מיוחדים אשר יקבע שר הבטחון וזה מוערך היום ב-24 מליון שקלים חדשים, לשכולים מחוסרי הכנסה.

זאת אומרת, יש רשימה של קריטריונים.

בוודאי, רשימת הקריטריונים תהיה.

בואי באותה הזדמנות נושא. מה קורה עם שכר
לימוד למוסדות השכלה גבוהה לבנים שכולים. ליתומים.

ליתומים, זה מכוסה, יש תקנות.

איך זה מכוסה.

יש תקנות ספציפיות שעוסקות בזה, לימוד
יתומים.

את יודעת, תסבירי לי, את בקיאה, מישהו מכם
בקי בזה,

פחות או יותר, באופן כללי כן. אם יש שאלה
ספציפית.

אני אגיד לך. התלונות שאני קיבלתי, זאת אומרת,
מכסים ליתומים את שכר הלימוד, והיה נוהג שהיתומים מודיעים לאוניברסיטה והיו מסתדרים בין משרד הבטחון לבית האוניברסיטה. בשנים האחרונות בא משרד הבטחון ואומר, לא - עכשיו הסדרים חדשים, אתה הולך משלם, מביא קבלה ומחזירים לך. באות אלי אמהות ואומרות, זה המון כסף, לפעמים זה 20,000 שקל, ואין לי כסף. והן אומרות, לפעמים זה נישואים שניים ואז הן אומרות זה כאילו אני צריכה ללכת לבעל ולבקש טובה שיתן לי עשרת אלפים שקל ועד שהוא יביא, זה הבעל עושה לי טובה, אלף פעמים וכל מיני דברים כאלה לבן.

אף פעם לא משלמים הכל בבת אחת.

אז בסדר, 5,000. הרבה אלפים, זה ככה, הרבה
אלפים. פעם אחת ששום אחד לא משלם, בקיצור, אתם שיניתם את השיטה. ואני מקבל תלונות בעיקר מאמהות, שהן לא מסוגלות לעמוד בשיטה הזאת. למה שיניתם את השיטה. אמרתם ששיניתם את השיטה בגלל שחשבתם שהילד יקבל סטיפנדיה, או משהוא כזה, אז למה שיניתם?

אני אגיד שתי מילים ואתן את התשובה לישראל
שרון, ראש אגף השיקום וראש היחידה לתגמולים והטבות, שהוא עוסק בנושא להרחיב.

אתה בקי בזה, שמעת על זה.

כן.

ראשית, אני לא חושבת שזה כל כך שייך לנושא
זה.

לא, מדברים, יושבים ליד שולחן.

אגיד למה. זה נושא שיותר מטפל בו ארגון אלמנות
ויתומי צה"ל, שהוא הארגון היציג גם של היתומים. אני אישית, ספציפית, לא שמעתי שום תלונה, ובדרך כלל לשולחני מגיעות תלונות אם יש. כך, שלא נראה לי שיש משהו מאד קולוסלי בתלונות.

אני בדרך כלל הייתי נותן לך, אין לי בחודשים
האחרונים, אבל עד לפני כמה חודשים כל התלונות מצטברות אצל חיים ישראלי, ואת יכולה לבוא, בדרך כלל הם נותנים לנו תוך דקה.

מכיוון שהוא פרש,

לא, אבל הוא לא נתן לי פתרון בגלל שהוא אמר,
זה נכון זה שינוי שיטה אצלכם, שבאמת מקשה מאד על אמהות.

למיטב ידיעתי אם זה נעשה, זה נעשה לא רק לגבי
יתומים, אבל שישראל יתקן אותי, אלא לגבי כל מי שלומד, כולל נכים גם, וזה בא מטעמי התיעלות. פשוט התיעלות ספציפית כדי שיכוסה הסכום האמיתי שמשולם לאוניברסיטה תוך כדי מעקב שהאיש באמת לומד. זה מה שאני יודעת. אני יודעת שאין תלונות בסדר גודל גדול, אני חושבת שזה כך צריך להיות, זה כספי משלם המיסים.

באופן עקרוני אין תלונות, אבל במקרים
ספציפיים, אצלי פנתה אמא, במקרה קיבוצניקית, זו התלונה האחרונה, שהקיבוץ, היא הסבירה את זה ביחסים בינה ובין בעלה השני, והסבירה שזה לא נעים לה שהוא יכסה לבן החורג שלו והוא עושה פרצופים, בסדר, הוא חבר קיבוץ וזה כמעט לוקח לו את כל התקציב של הקיבוץ. לא משנה. העובדה היא שהבעיה קיימת, זה אנשים פנו.

יתכן שהבעיה קיימת אבל היא מאד בשוליים.

השאלה איפה הוא לומד. במכללה או
באוניברסיטה.

מה זה משנה.

זה משנה מאד. במסגרת ההתיעלות שמנו לב, מזה
מספר שנים, שהמדינה או המוסדות להשכלה גבוהה, גובים תוספת לשכר הלימוד בשעור של כ-25%. דהיינו, אם כולכם מכירים שכר לימוד בסדר גודל של 10,000 אם שכר לימוד אוינברסיטה ממומן על ידי מדינה אז המוסד מוסיף עוד 25%. אנחנו הרשנו לעצמנו להתיעל.

באוניברסיטה?

באוניברסיטה, כן.

מה ההצדקה?

ככה המדינה טוענת שהיא מסבסדת אוניברסיטה,
על כן בדרך אחרת,

אז למה היא צריכה לגבות ממך.

השאלה הזאת להפנות, למשרד החינוך או
למוסדות אחרים. אנחנו הועמדנו בפני עובדה.

אם כך, נניח, אוניברסיטת בר אילן, שכר הלימוד
למתמטיקה 10,000 שקל לשנה, אם היה בא יתום מלחמה והיה אומר.

המדינה תשלם, 12,500 שקל.

מביא אשור ממשרד הבטחון היו גובים ממנו
12,500 שקל?

גם לגבי עובדי מדינה שכר הלימוד שלהם ממומן,
או אנשי צבא קבע ששכר הלימוד שלהם ממומן, ברגע שאתה בא לאוניברסיטה ואתה אומר שיש לך מישהו שמממן לך את שכר הלימוד, אוטומטי שכר הלימוד שלך יותר גבוה ב-25%.

אז התיעלנו, יצרנו רף עודף תקציב, והרשנו
לעצמנו לאותם היתומים לשנות סל הטבות, ומזה כשנתיים אנחנו משתתפים בשכר לימוד אצל אותם היתומים שלומדים במכללות, שם שכר הלימוד הרבה יותר גבוה. הוא מעל 20,000, ואנחנו משתתפים עד 22,500 שקל. דהיינו, אולי יש אלמנה קיבוצניקית נקודתית, אבל רוב המכריע של היתומים נהנו מההתיעלות שלנו והרווח הזה מושקע לאותה מטרה.

יפה מאד, תודה. עכשיו אני שואל אותך, מדוע לא
תיצרו קרן הלוואות, למקרים מיוחדים, שבאה משפחה, או בא יתום ואומר, אני מקבל את השיטה ואני אלך, אבל תתנו לי מקדמה או משהו כזה, מבחינה להקל במקרים מיוחדים, שתהיה קרן מיוחדת לדברים כאלה.

יש לנו שתי דרכים. דרך אחת, דרך ההקלות
שעומדים לרשותנו בהתאם למגבלות, ודרך שניה, אם אכן המצב הוא סוציואקונומי.

זה לא סוציואקונומי, זה מצב רגיל, לא
סוציואקונומי.

אנחנו יודעים לטפל, לא ככל, במקרים שהם
חריגים יודעים לטפל. יש לנו כלים, ואנחנו.

ואפשר יהיה לתת הלוואה למשפחה כזאת.

אני חושב שכן. זאת אומרת לא רוצים ליצור עוד
הלוואה שאנחנו מעניקים, כי הלוואה היא מסובסדת, היא מאד מסובסדת היא לא,

כן, אבל אתה מקבל מיד את הכסף. זה לא הלוואה
לטווח ארוך, אתה נותן לו, גם כך וכך אתה מחזיר לו מיד, אלא שכאן אתה נותן לו את זה מראש. לכן אין זה ענין של סבסוד, זה אותה שנה. אתה מקבל החזרה תוך כמה חודשים.

אתה מדבר על הלוואת בלון, משהו כזה.

בדיוק. הלוואת גישור. הוא מחזיר לך.

אפשר לשקול את זה, כשיטה, לא לצורך.

כן, במקרים שיתבקשו.

כי ההלוואות שלנו הן באמת מסובסדות ואנחנו
משלמים רק בגיל סבסוד לזכאים שלנו בסדר גודל של 30 מיליון שקל לשנה.

לא, אני מדבר במקרים מיוחדים כאשר יתברר
שצריך מקדמה לנושא של שכר לימוד, שאפשר יהיה לקבל.

אנחנו למטרה זאת לרכישת מקצוע אקדמי מאד
פרו,

אז אפשר לראות את זה כהבטחה שלך. הבטחה,
אני רושם כל דבר בפרוטוקול. כשאמרתם צרכים מיוחדים, נזכרתי בתלונות. לרשום בפרוטוקול שסגן ראש אגף השיקום מר ישראל שרון, הבטיח לשקול בחיוב במקרים מיוחדים.

איפה אנחנו עוסקים. אז מה הקריטריונים של הצרכים המיוחדים?

זה יהיה בהתאם לתקנות,

את כבר יודעת,

פחות או יותר.

לא, אני רוצה להבין, את כבר נותנת את הסכום,
24 מיליון, אחת מהשתיים או שאת שמה את החור ועושה את העיגול, במטרה כשאת אומרת אני אבנה קריטריונים שלא יחרגו מ-24 מליון, או שכבר עשית קריטריונים ויצא 24 מליון.

זה מה שאני הסברתי, מי שאין לו שום הכנסה מכל
מקור שהוא, אין לו שום הכנסה הוא חי רק על התגמולים, אין לו שום דבר אחר, הוא יהיה זכאי לאותה תוספת למימון צרכים מיוחדים.

כמה זה? התוספת.

התוספת 1,100 שקלים.

1,100 שקלים לא לצרכים, את קוראת לזה
לצרכים, זו תוספת לתגמול.

זו תוספת לתגמול שהיא תהיה.

לזוג הורים שכולים לחודש.

התגמול לזוג הורים, לבודד 80% מזה.

כאן מדובר על זוג או אדם שאין לו הכנסות מכל
מקור אחר. אדם שיש לו הכנסות מאד נמוכות של 300 - 500 שקל כמה הוא יקבל.

הוא לא יקבל, רק מי שאין לו הכנסה לחלוטין מכל
מקור שהוא.

ולפני כן כמה הוא קיבל? לפני התוספת? מה גובה
התגמול?

לפני כן לא קיבל. מה גובה התגמול?

מקסימום 5,500 שקל. בלי הטבות.

מקסימום 5,500 שקל ועל זה.

אז זוהי השאלה שאנחנו שואלים. נניח שיש לי
הכנסה, ממה יכול להיות, אני משכיר אופניים, 100 שקל לחודש, אני כבר לא אקבל כלום, מאותם 1,100. אני מקבל תגמול כמו שאותו אדם שאין לו בכלל הכנסה, זה אני מקבל תגמול. זה התגמול שלי. עכשיו את באה ואומרת, הגעתי למסקנה שיש אנשים שיש להם רק 6,000 זה לא מספיק. אז אני מעלה להם את זה בעוד 1,000, 1,100, זה יפה מאד. עכשיו אני אומר, אבל את קובעת לא כלל שבלבד שהכנסותיו לא יעלו על 1,100, על 500 על איני יודע מה, אלא את אומרת כלום, כלום. אני אומר לך, משפחה שכולה, זה לא צודק, משפחה שכולה שיש לה הכנסה מהשכרת אופניים ב-100 שקל לחודש, זה כל מה שהיא מקבלת, 100 שקל לחודש. אז היא מקבלת 6,100 והיא בבעיה, משפחה שמקבלת 6,000 את נותנת 1,100 משפחה של 6,100 את נותנת כלום. זה לא צודק. אני לא אומר שצריך לקחת בדיוק, אז אפשר לקבוע עד איזה גבול מסויים, אבל לא יכול להיות שבלי שום הכנסה כאשר לפעמים נתקעה לו איזו הכנסה שהוא כבר היה משלם אותה איזה שילומים מאיזה מקום ב-50 שקל לחודש. גמרנו, מה שיעשה, שיתרום את זה, אפילו לא יכול לתרום את זה. את אפילו לא נותנת לו אפשרות לתרום את זה. את אומרת, יש לך הכנסה, גמרנו. זה בתוך הכנסות. אז לפעמים יש אדם, הוא קנה מלווה חסכון לפני 80 שנה, ויש לו איזה הכנסה קבועה של 100 שקל, אז לא צודק לבוא ולהגיד אני שוללת ממנו את ה-1,100.

אני מבינה, התשובה לכך היא כזאת. כפי שאמר
מר בן שם, מבחן ההכנסות נעשה פעם אחת, בדרך כלל, ואחר כך לא בודקים יותר. נניח שגם אם יהיה לו את ה-100 שקל האלה, בפועל קצין התגמולים לא ידע, כך שזה לא יגרע מזכותו לקבל. זה בגדול. בפועל כך זה מתנהל.

למה, היה לו את ה-100 שקל ביום הבדיקה.

אם היה לו את ה-100 שקל ביום הבדיקה.

הוא הצהיר, הוא אדם ישר. תני לי דוגמה של
הכנסה אחרונה. מה יכול להיות הכנסה קטנה.

אני רוצה שיהיו מכירים לפניך.

עוברים רק כמה שעות, אני לא מרוויחה 100 שקל,

לא 100 שקל,

אז היא יכולה להגיד אני לא יכולה בדיוק על
הגבול, 600-700 אולי גם הנהלת ביטוח לאומי עושה לפעמים דברים כאלה, שיש מידרג. אבל לא קיצוניות. זאת אומרת יש לו איזה דיבדנד, הרבוע הכחול, איך זה נקרא מניה, יש לו מניה אחת אצל הקופאית הזאת.

לא זו הדוגמה, אבל נדמה לי מי שבתך הענין,
מלחין או קומפוזיטור, שמקבל מאקו"ם 3 שקלים בחודש תמלוגים על השמעת יצירה נדחת. ואני חושב שזה מגוחך לחלוטין.

יכול להיות בגלל הבן שלו שהיה זמר. הוא עוד
מקבל את זה. גם יכול להיות. את מבינה, הוא מקבל תמלוגים מאקו"ם, 10 שקלים. פעם היה לי חבר, שחיבר שיר אחד בחיים שלו, אז אולי על זה הוא מקבל תגמולים באקו"ם.

גם מכה גם העסקנות שלהם להודיע לי כל חודש
על איזה שיר שכתבתי לפני עשרים שנה עם אבא שלי, כל חודש שולחים לי מכתב שלא מגיע לי כלום. כבר הודעתי שאני מתכחש ליצירה. שום דבר. לא עוזר כלום.

מה הפתרון.

אני אגיד מה הפתרון, מקווה שזה יניח את הדעת.
ראשית כל, התגמולים עצמם הועלו בצורה מאד משמעותית בשנת 2001,

זה לכולם.

וגם גדל מספר האנשים שמקבל את אותו תגמול
מירבי של 5,000-6,000 שקל. בנוסף גם לפי התקנות שנביא לכם יש חלק מההכנסות שאנחנו בכלל לא מביאים בחשבון, כאילו זה לא הכנסה. זו רשימה די ארוכה שתראו. קצבת זקנה, קצבת שאירים, קצבת ילדים, תשלומים של נכי רדיפות הנאצים, עוד קצבת נכות כללית, כל אלה לא מובאים בחשבון כהכנסה. ולכן יש מקרים שבהם בכל אופן, למרות שאומרים שאין לו הכנסה מכל מקור שהוא בפועל שיש את הדברים האלה, לא לוקחים אותם בחשבון.

בנוסף התוספת הזאת שאנחנו מבקשים לתת אותה למימון צרכים מיוחדים, היא היתה על פי הסכם של ארגון יד לבנים, תביעה של ארגון יד לבנים, אל מול משרד הבטחון, זה מה שסוכם, וגם שוערך מבחינה תקציבית. הוערך וזה התקציב שעומד לרשותנו. חריגה מזה לא תאפשר לנו לתת גם לאלה שהיום נמצאים אצלנו במסגרת של זכאים. כי לפי הנתונים שבידי מספר אנשים, בתי אב, שמקבלים תגמול מירבי, את ה-6,000 שקל, זה 3694 מתוכם 1700 יקבלו או מקבלים את התוספת למימון צרכים מיוחדים. אין לנו אפשרות בימים האלה לגייס יותר כסף, האוצר לא יתן לנו גם את זה בקושי זה עבר וועדת שרים. ולכן אני חוששת שכל הענין הזה יפול ואנחנו מחוייבים כבר.

קודם כל את לא יכולה לחייב אותנו, אני עוד לא
שומע את דעתו של חבר הכנסת אלדד, נשמע, לאשר דבר לא צודק. אנו בהסכם, הרי אני לא אוכל להעיז פנים מחר ולהסתכל בעינים כשתבוא אלי משפחה ויגיד אני מקבלת מה שאתה רוצה ממני, אני תקועה עם הקואופ. שקניתי מניה מלפני 100 שנה והיא נותנת כל חודש שני שקלים, אז נכון שזה לא ביטוח לאומי ולא קצבת זקנה, וכל הדברים האלה, ואני ירדתי למרות שאין לי מה לאכול. כלומר עם שני השקלים אני יכולה לבקושי בשני שקלים. אז אני אומר, את לא יכולה לחייב אותנו לאשר דבר שאנחנו מרגישים על פניו שיש כאן אי צדק, כלפי המשפחות שנופלות. אז אני לא אומר לך, אם היית אומרת לי ככה, הסכום של עד 500 שקל, אני זורק מספר, זאת אומרת אני מקבל שלא צריך בדיוק, האמת היא מבחינה מתמטית, היית צריכה כל אחד עם ההכנסות להשלים ל-1,100 נניח. אני מקבל שלא, שלא חייבים. אז אם יש לו 500, איזה הכנסה, הוא כבר משורר גדול או משהו כזה, אז בסדר. אז אני לא מתייחס אליו, יש לו הכנסות מעוד משהו. אבל צריכה לקבוע לי איזה שהוא רף שהכנסות בפחות מזה לא יחשב כהכנסות. הכנסות משכר דירה, 500 שקל, בסדר היו 500 מחר הדולר יעלה יהיה 700 אני אומר יש לך דירה אתה משכיר, גמרנו, אני לא נכנס בענין. מה אני מתכוון. אבל יתכן אדם שיש לו רק איזה 100 שקל דפוקים מאיזה מקום שהוא חייב לקבל אותם, אני לא יודע ממה, אז גמרנו הוא ירד מהענין. אז זה לא צודק.

אחת מההכנסות שמנית קודם, שביניהם מסגרת
של קצבת ילדים או הכנסה מגרמניה, או משהו כזה שאין לו דבר כזה, ויכול להיות שהוא הכי מסכן.

אני חושבת שכרגע זה עדיין מוקדם מידי לטפל
בסוגיה הזאת, משום שכאן יש לנו.

אז מה, לא תחזרי אלי אף פעם.

אני אחזור אליך, אני אגיד לך גם למה. היום זה
מנוסח בצורה מאד כללית, ואומרים לשכול יש אולם, נוסף על התגמול החודשי תשלום חודשי למימון צרכים מיוחדים. לא כתוב איזה שכול, לא כתוב במה שאנחנו מציעים אם מדובר במחוסרי הכנסה מכל מקור שהוא, או משהו אחר. לכן, בתקנות נוכל לכתוב את מה שנראה יהיה לנכון, ואני גם אוכל להערך ולראות אם מבחינה תקציבית יש לי איזה מסגרת לכל מה שאמרת.

מקבל. תוך כמה זמן תביאי לנו את התקנות?

בזמן הקצר ביותר האפשרי מבחינתי.

אז בואי נסכם ככה. את תדעי את עמדת הוועדה,
תשתדלי למצוא אפילו, מבחינתי, אפילו תורידו. זאת אומרת, יכול להיות שתגיעי למסקנה שזה 50 משפחות, אז הסכום לא יהיה 1,100 אלא יהיה 1,000, המקסימלי. כמו שלקחתם מהאוניברסיטאות, וה-100 שקל ילך למימון אותם משפחות שעד רף. אבל חושב שעמדת הוועדה תהיה בתקנות, ואני מקבל. רק זה צריך להיות כאן - עבודה רווחה ובריאות. זה שמנו.

לזה יש הגדרה בחוק, צריך לבנות את זה.

אז צריך לשנות את החוק, הנה פה יש רעיון לשינוי
חוק.

נציג משרד האוצר, ענף תקציבים. הכוונה של
החוק כאן היא לא כוונה אוניברסלית, זאת אומרת, אי אפשר להגיד שלדרג איזה שהוא מדרג הכנסות מעל, מי שנגיד יש לו 0 יקבל 1,100, ומי שיש לו 500, יקבל 600 שקל. זאת לא הכוונה כי אז אנחנו בעצם נכניס את כל האוכלוסייה לאיזה שהוא תקבול, ובין 0 ל-1,100 שקל, זו לא הכוונה. הכוונה היא רק לגבי אנשים שלא מקבלים שום תשלום משום מקור אחר, שהיא היתה אוכלוסייה מוגדרת מאד, לפי מה שנמסר על ידי משרד הבטחון, שזו אותה אוכלוסייה של 1700 עובדים, ולזאת היתה הסכמה. כל הסכמה שתכלול בסוף, בסופו של עניין, תקציב גדול יותר מאותם 24 מיליוני שקלים, יצטרכו לבוא על חשבון תקציב הבטחון. הם לא ישופו על ידי משרד האוצר.

קודם כל צריך לקחת את הצדק, אחר כך את
השרירות לב. הצדק זה הרי שאמרת, זאת אומרת, אני בא ואומר אצלי הגבול לא 6,000 אלא 7,000. מי שמקבל, והכנסות מה איכפת לך מאיפה הוא מקבל את זה, תגיד תודה רבה והוא מקבל 500 שקל ואני רק משלים לו, ויש מדרג. ואני אומר ככה, זה הצדק המוחלט. אני בא ואומר, הוא שאמרתי אני לא יודע את דעתו של חברי, ח"כ אלדד, אבל אני בא ואומר אני לא מגזים בדיוק. אבל אני גם לא רוצה להגיע לאבסורד. אני מקבל את העניין שיש משפחות שאין להם הכנסות, ולכן צריך לתת להם כאן את התוספת וזה עולה 24, מצד שני בוא לא נאבק שהכנסות מגיעות לכלום אלא שני שקלים מאיזה מניה או מאקו"ם שהוא מקבל 5 שקלים לאורך שנים, גמרנו, מזה אני אוריד. לכן אמרתי, שצריך להיות, איזה גבול, והוא לא יהיה מידרגי. דידי, אם בתקנות יהיה כתוב עד 500 שקל זה נחשב 0, נניח, לצורך הענין, זה היה סביר בשבילי. עכשיו אתה אומר איך יגיעו בהסכם או שמשרד הבטחון כן יתן, יגיע למסקנה שזה 6 משפחות, ואז הם יודעים, 6 משפחות זה לא תוספת גדולה או שיורידו, במקום 1,100 יהיה 1,050, זה כבר בהסכם ביניכם ובין המשפחות. אבל אל תגיעו לכאן, הם גם יגיעו אליכם, תבינו, יבוא אליו ולאחראי, ויגיד לו, אדוני מה אתה רוצה, אני תקוע, אז זה נחשב, אחד שלידי מקבל עוד 1,100 ואני לא מקבל כלום, רק בגלל שאני תקוע באיזה משהו. אז אם אומר לו, שמע, יש לך הכנסה משכר דירה 500 שקל אני מרים ידיים. יש לך הכנסה, יש לך פנסיה, היום הפנסיה נמוכה היא באמת רק 560, מחר יהיה הסכם שעולה הפנסיות יוסיפו לכל עובדי המדינה עוד 100 שקלים יהיה 660. יש גבול שאני אומר לו, בסדר אני לא יכול להשלים לדייק בצדק. אבל אחד שמרווח 100 שקל מאיזה, יש לו נייר ערך אפילו, לצורך העניין שכל מה שהוא נותן זה 100 שקל, מה אני יכול לעשות.

נוסף לתגמול.

נוסף.

אני מבין מה שאתם אומרים אבל זה משנה את
המהות של ההצעה.

אני אומר לך, כמו שאתה קובע רשימה, מה לא
נכנס בתגמולים, תוסיף הכנסות עד סכום מסויים לא נכנסות לתגמולים. לנו זה לא משנה.

זה כבר נשמע הגיוני.

זו סוגיה צודקת שאף אחד לא חשב עליה, ואני
חושב בהחלט שצריך לקבוע 500 שקל זה סכום סביר בהחלט, ואני חושב שזה יהיה זניח מאד, זה יהיה אולי 10- 15 משפחות, כל הסיפור זה שטויות.

ואתם תגיעו להסכם כשיגיעו התקנות.

וזה צודק, וזה באמת צריך לנהוג ככה.

אני רוצה להוסיף קצת. אולי כן, לשנות התיחסות
של הוועדה בנוגע להצעה שלנו. הצעה זאת להעלות,

את ההצעה אנחנו מקבלים, רק לא עוד לא יכולים
בלי התקנה.

הבהרה, רק הבהרה. היא באה בעקבות תיקון
סעיף 10 לחוק בנוגע לאופן קביעת ההכנסות ושיעור התגמולים של הורים שכולים לפני כ-3 שנים. מ-2001. שם עשינו מהפכה, הנהגנו כבר אינטרוול הזה הורים שיש להם הכנסות עד 3,300 שקל, זה מתעדכן מידי פעם, הם זכאים פתאום לתגמול מירבי. לאחר ההישג הזה, בא תיקון, שמי שיזם זה יו"ר הארגון, הוא אמר זה יפה, העלתם באופן אבסולוטי, את שיעור התגמול המריבי. המירבי הוא הגבוה, בנוסף הכנסתם אינטרוול הזה שהורים שיש להם גם אופניים, וקצת מניות, קואופ, עד 3,300 שקל הם עדיין יקבלו תגמול מירבי, ובשלב הזה הגיע היו"ר בטענה שהתגמול שהוגדל באופן ניכר, הוא עדיין, כנראה שאינו מספק חלק מסויים מציבור של הורים שכולים, ואז במשא ומתן סיכמנו שאלה יקבלו עוד 1,100. זאת אומרת, המידרוג הזה הוא קיים, אנחנו כבר אימצנו.

אני רוצה להבין את מה שאתה רוצה לאמר לי.

אסור להוציא מההקשר את.

חוץ מזה הוא מקבל עוד 3,000.

אם יש לו עוד קצת, וקצת עד 3,300 שקל הוא
עדיין זכאי לתגמול המירבי.

אבל הוא יהיה זכאי ל-1,100?

לא, זה לא. אבל אסור להוציא מההקשר. 1,100
בא בשביל לשפר את המצב. בשביל להשלים את.

אתם בתקנות תפתרו את הבעיה באופן סביר. לא
ב-100% אבל באופן סביר.

600 שקל זה מאד סביר.

נציג ביטוח לאומי. מאחר ומשפחות שכולות עקב
פעולות איבה משולמים תגמולים זהים לאלה שמשולמים למשפחות לפי חוק משפחות חיילים שנספו במערכה, נבקש שלהצעת החוק יתוסף תיקון עקיף בחוק התגמולים לנפגעי פעולות איבה כך שיוכל סעיף 10ג גם לכלול את המשפחות.

על כל תיקון קבלנו פה החלטה עקרונית שתגיע
לכנסת עם זה. נכון הגב' פרלמן.

כל אחד צריך.

דבר נוסף שאנחנו צריכים, הכולה והתחילה של
התיקון יהיה מיום 1 בינואר 2003. זאת אומרת,

אתם מסכימים לזה, משרד הבטחון.

אנחנו מבקשים את זה.

זה ההסכם.

ובכן אנחנו בכל ההתראות שנתנו לגבי ההמשך
בתקנות, בהנחה שכבר תדעו את דעתנו, פחות או יותר, אז אנחנו מאשרים קודם כל את הצעת החוק משפחות חיילים שנספו במערכה, תגמולים ושיקום, תיקון מס' 27, סכום חודשי למימון צרכים מיוחדים לשכול, התשס"ג-2003.

מי בעד - ירים את ידו.
אין נגד.

פה אחד.

בנוסף לכך, אנחנו הכנסנו את ההערה שבמקביל לחוק נפגעי איבה וטרור, ולתקנות אמרנו, ונקדם בברכה את חברת הכנסת אילנה כהן, שבאה גם להצטרף, ונצרף אותה גם שהיא גם היוזמת ואני מאחל לכולם שיהיה לכם יום נעים ונגיע לתקנות ונראה מה הסידור שלנו.

תודה רבה.



הישיבה ננעלה בשעה 11:15