פרוטוקולים/כלכלה/7866
2
פרוטוקולים/כלכלה/7866
ירושלים, כ"ד בשבט, תשס"ד
16 בפברואר, 2004
הכנסת השש-עשרה נוסח לא מתוקן
מושב שני
פרוטוקול מס' 150
מישיבת ועדת הכלכלה
יום שני, י"ז בשבט התשס"ד (9 בפברואר 2004), שעה 12:30
ישיבת ועדה של הכנסת ה-16 מתאריך 09/02/2004
שימוש במין כאמצעי שיווקי
פרוטוקול
סדר היום
שימוש במין כאמצעי שיווקי
מוזמנים
¶
יצחק קמחי,עו"ד הממונה על הגנת הצרכן
עירית לבנה ממונה על חינוך לבריאות, משרד החינוך
שוש צימרמן מנהלת היחידה למניעת התעללות בילדים
ובבני נוער, משרד החינוך
יאיר קורח יו"ר התאחדות הסוחרים
היו"ר דוד טל
¶
אני מתכבד לפתוח את ישיבת ועדת הכלכלה של הכנסת. על סדר יומנו: הצעה לסדר של חבר הכנסת רוני בר-און.
רוני בר-און
¶
אני מצטער שדווקא האנשים שהיה חשוב שיהיו בדיון לא טרחו ולא הגיעו, בין היתר אלה שעניינם שמירה והגנה על שלומם של קטינים, שמירה על האינטרסים של נשים. ההצעה שלי לסדר שעלתה במליאה לפני כשלושה חודשים עסקה בשערורייה שקשה לי לראות בדמיוני חמורה ומבזה ממנה. המדובר בחנות שמוכרת בגדים - רשת "כן ולא" - שעשתה מבצע פרסום. אני מצטער מראש אם אני קורא לכל הדברים האלה, שבעיני נראים בהמיים, מבצע, שיווק או מכירות. החנות הזאת גרמה לאחד מהביזיונות היותר גדולים שהייתי עד להם. הציעו לנשים, לנערות, לילדים להתפשט בתמורה להנחה, בתמורה למתנות. הציעו חולצה בעבור הצצה, או זוג מכנסים בעבור שדיים, או מלבושים בעבור מבושים. ביקשו מילדות ומילדים להתפשט כדי לזכות בהנחה על זוג מכנסיים. הוכיחו שאין גבול לבושה, אין גבול לכבוד, אין גבול לכל דבר, הכל מותר בכדי לשווק סחורה. מותר לבזות ציבורים שלמים. האירוע קרה בחנות הבגדים "כן ולא" ברח' שינקין, שהוא הרס התרבות של הפוסט- מודרניזם שלנו. עשו שימוש ציני במין, בגיל ובאברי גוף לצורך שיווק. שום דבר לא עומד בדרך אל הכסף, ברדיפה אחרי הבצע. פשוט לא הפשיטו אותנו מהבגדים, הפשיטו אותנו מהכבוד, מהערך הבסיסי של כבוד האדם ושל כבוד האישה.
האירוע בחנות הבגדים "כן ולא" הוא לא אירוע בודד. אנחנו נתקלים חדשות לבקרים בהפקרות טוטאלית בכל מה שנוגע לפירסום ולשיווק, בניסיון שלהם לשגע את המוח של ציבור הקונים הכל עבור מולך הכסף, הכל עבור מולך המזומנים. כשאנחנו מסתכלים בטלוויזיה - למי שיש עוד כוח לצפות - אנחנו רואים תשדירי פרסום שבהם בחורה צריכה להבליט אברים בשביל למכור מיץ תפוזים. ואם זה לא מספיק ברור, אז עוד שוטפים אותה במים כדי שהחולצה תהיה שקופה ותיצמד עוד יותר לגוף. אז היא מסבירה שהיא רק מוכרת מיץ תפוזים. אנחנו רואים שצעיר וצעירה משחקים במשחקים של מעין התעלסות על מיטה, כאשר הפאנז' ליין הוא למכור סלולרי כזה ולא אחר. אנחנו מקבלים הביתה בדיוור ישיר קטלוג שבו בחורה רוכנת על גבר ויורדת עד שהיא מגיעה למה שנראה לכאורה כאיזה אקט של מין אוראלי, כל זאת כדי למכור עוד איזה זוג של מכנסים או למכור עוד בגדים מרשת פלונית או אחרת. זה סף הגירוי. זאת הדרך למצוא מסילות אל ליבם של הקונים. זהו יער אפל של פרסומת בזויה. מרוב היער לא רואים את האישה. עושים שימוש במין כאמצעי שיווקי כל הזמן, בכל מקום ובכל עניין.
העסק הזה הוא שטיפת מוח, יצירת נורמות, חינוך לעשות שימוש בדברים הנפסדים האלה. זה חינוך שמביא אותנו למצב שבו האישה מפסיקה להיות סובייקט, הילד מפסיק להיות סובייקט, הם הופכים להיות אובייקט. הילד, הנערה או האישה הם כלי מכירה פשוט.
לא עברו ימים רבים מאז הדיון הסוער בכנסת וכבר ראינו בעיתון איך מסעדה משכיבים נערה בת 16 על שולחן אוכל בביקיני מצומצם כדי שאנשים יאכלו סושי מהגוף שלה. מסבירים לנו שככה זה ביפן ואסור שנהיה שונים מהם. במקום ללמוד מיפן איך באים לעבודה 5 דקות לפני הזמן והולכים חצי שעה אחרי הזמן - למרות שלוקח שעה וחצי להגיע בתוך טוקיו למקום עבודה – במקום שנלמד מהם איך לא נכנסים הביתה עם נעליים ומכבדים את התא המשפחתי, אנחנו צריכים ללמוד איך אוכלים סושי מגוף של נערה. אנחנו שומעים את הדברים האלה השכם וערב, לפעמים 4 פעמים תוך כדי תוכנית אחת. אנחנו צריכים לשים לזה איזה שהם גבולות. תפקידנו להציב גבולות בפרסום ובשיווק. לא הכל מותר. צריך להיות גבול לדברים האלה. אם המפרסמים והמשווקים ובעלי העניין – המוכרים, הסוחרים, היצרנים והיבואנים – לא לומדים את זה בתובנה של דיבור, אנחנו צריכים לשים להם את הגבולות הסטטוטוריים.
הצגתי 3 רכיבים במליאה שאיתם אפשר לשים גבול לשערוריה הזאת. אחד זה הגבול הפלילי. יש עבירות פליליות על שימוש בקטין, על שימוש בגוף האישה לצורכי תועבה. שמחתי לשמוע שמספר ימים אחרי שהעליתי את העניין במליאה, הורה היועץ המשפטי לממשלה, מר אליקים רובינשטיין, לפתוח בחקירה פלילית כנגד בעלי החנות על השימוש הציני שהם עשו במין ובגיל של לקוחות. אני כולי תקווה שהחקירה הפלילית הזאת תוליד ממצאים, תוליד נאשמים, תוליד משפט, תוליד הרשעה ועונש קשה. הכוונה צריכה להיות לא רק במישור הפלילי, אלא גם במישור הנורמטיבי. הכוונה צריכה להיות במישור האתי. את המישור הנורמטיבי והאתי צריכים להביא המפרסמים. אם המפרסמים חפצי חיים, ואם הם רוצים להיות במצב שלא נאסור עליהם פרסומת, הם צריכים להיות אלה שקובעים את הקוד האתי. צריכה להיות מערכת של כללים שתקבע את הגבול, שתקבע את המותר, שתקבע את האסור.
היו"ר דוד טל
¶
איגוד המפרסמים בישראל כתב לנו כך: "איגוד המפרסמים בישראל, שמודע להשפעה שיש לשידורי פרסומת על הלקוח הפוטנציאלי, יזם לאחרונה מהלך לקביעת כללי הפרסום הלגיטימיים בטלוויזיה. מטרתו של מהלך זה הינו ניסוח אמנת פרסום מוסכמת ודיון בקוד האתי. שותפים למהלך גופי השידור השונים ואיגוד חברות הפרסום, כמו גם הגופים הרגולטורים". כנראה שהם כיוונו לדעת גדולים והם הולכים בכיוון הזה. אולי קצת מאוחר מידי, אבל עדיף מאוחר מאשר אף פעם.
רוני בר-און
¶
זה באמת מאוחר מידי, אבל עדיף מאוחר מאשר אף פעם. אני מציע שנעקוב אחרי ההתנהלות הזאת. אם ההתנהלות הזאת מבחינת לוחות זמנים, מבחינת מגמת הרצינות לא תוכיח את עצמה, אנחנו נכנס בנעליהם. אז זה יהיה הרבה יותר קשה, הרבה יותר מכביד והרבה יותר כואב.
צריך לזכור - אני הרבה שנים עסקתי בעשייה כלכלית פרטית - שלאנשים מטבע הדברים יש צורך וכוונה לגיטימיים לחלוטין למכור מה שיותר, אבל הרדיפה הזאת אחרי מולך הכסף לא יכולה לשבש את המהלך התקין של החברה במדינת ישראל. עם כל הכבוד לדברים שהם כתבו, חבל שהם לא טרחו ובאו לכאן.
הדבר השלישי זה הנושא של חרם הצרכנים. אני חושב שמכאן צריכה לבוא הקריאה לצרכן המפוקח, לצרכן האינטליגנטי – לא רק לצרכן באספקט הצרכני שלו, אלא גם לצרכן באספקט האזרחי שלו - להוקיע התנהלות שכזאת. הדרך הישירה, היחידה והכואבת להוקיע התנהלות מהסוג הזה היא חרם צרכנים. צריך לבוא ולומר שמי שמשתמש באמצעים כאלה יישאר לבד בחנות שלו. צריך לנדות, להחרים, לא לקנות, לא להיכנס למקום כזה שמשתמש באמצעי שיווקי ופרסומי כל כך זול וכל כך נפסד.
אני מצטער שלא נמצאים כאן האנשים הנכונים, יושבי ראש הוועדות הרלוונטיות, אבל זה מה שיש לנו בכנסת. אני מבקש לקיים את הדיון. אני מבקש שבמידה וניתן אנחנו נעשה גם מעשה סטטוטורי, כדי שאפשר יהיה לצאת מפה לא רק עם דיבורים אלא גם עם כלים.
אברהם רביץ
¶
אני מודה לך, חבר הכנסת בר-און, על כך שהעלית את הנושא. גם במליאה עשית את זה בצורה הכי מכובדת.כשעלו נושאים מן הסוג הזה ונושאים אחרים על ניצול מיני בוועדת חוקה - התקבלה שם חקיקה ענפה מאוד, עם ענישה שאמורה להרתיע - ביקשתי מחברי, חברי הכנסת החרדים, לא להתערב בזה בכלל. כל זאת מדוע? מכיוון שיש חשש - כך טענתי – שיאמרו שאנחנו מכניסים פה חוק דתי. זה נכון שלדת יש מה לומר בעניין הזה, אבל אני טענתי שעתידים חוקים דתיים לעורר התנגדות. אני יכול לומר לך שאכן בחוקים שהתקבלו כהגנה על נשים ועל קטינים בכל הנושא של ניצול מיני הדבר הצליח. התקבלו חוקים רבים שהייתי יוזם והייתי חותם. גם שיתפתי פעולה עם יעל דיין, שהתחילה את כל הפרשה הזאת. מה שהיה חסר לי זה הטיפול הלא דתי, הכללי.
אברהם רביץ
¶
כמובן. אני חיכיתי שתהיה התנגדות תרבותית, חברתית, חינוכית. טוב עשית שהעלית את הנושא מעל במת הכנסת. אפילו לגבי המקרה הזה היו כאלה שצעקו שזה נוגד את חופש הביטוי.
אני חושב שנכון היה אם הוועדה היתה יוצאת בקריאה מפורשת למועצה לצרכנותף כדי שתצא בהצהרה מפורשת שזה דבר שפוגע בצרכנים. לא ייתכן שייעשו מעשים מהסוג הזה והמועצה לצרכנות או הממונה על הגנת הצרכן לא יפעילו חרם קונים. אני זוכר שפעם אחת בארצות הברית עשו חרם קונים. אני לא זוכר על איזה מוצר הם עשו את זה, אבל זה מאוד הצליח.
רוני בר-און
¶
סעיף 7א לחוק הגנת הצרכן קובע כך: "השר רשאי לקבוע בתקנות, באישור ועדת הכלכלה של הכנסת, עקרונות כלליים ותנאים לפרסומת וכן דרכי שיווק המכוונים לקטינים, לרבות איסור פרסומת, דרכי שיווק העלולים להטעות קטין, לנצל את גילו, תמימותו או חוסר ניסיונו, או המעודדים פעילות שיש בה כדי לפגוע בבריאותו הגופנית או הנפשית, לרבות התפשטות". האם הותקנו תקנות כאלו? יש תקנות כאלו? אם יש, מה הן אומרות? ואם כן, למה לא הפעלתם אותן כנגד רשת "כן ולא"?
יצחק קמחי
¶
הבעיה לא בתקנות. אתה הזכרת כמה פרסומות, כמו את הפרסומת של תפוזינה שהיא פרסומת ידועה. אני מניח שכמשפטן אתה מכיר את פסק הדין ואת ההתייחסות של בג"ץ לפרסומת.
יצחק קמחי
¶
בג"ץ אישר את הפרסום. למישור העונשין שהעלית אני לא אתייחס. יש לי יד ורגל בנושא של האמנה של המפרסמים שהזכרת. בפגישה שלי עם יו"ר איגוד המפרסמים ביקשתי ממנו ליזום את זה.
רוני בר-און
¶
מיד אחרי שהדברים שלי פורסמו בתקשורת הופיע אצלי מוטי שקלאר, שהוא מנכ"ל הערוץ השני, כשבידו 2 קלטות. הוא הראה לי חומרים שהם פסלו אחרי מלחמת עולם עם המפרסמים. נער הייתי וגם זקנתי, כבר ראיתי דברים בחיי, אבל אחרי 5 דקות שראיתי את זה סגרתי את מכשיר הוידיאו. אי אפשר לראות את זה. מפרסם בר דעת במדינת ישראל ביקש לפרסם את זה קבל עם ועדה.
יצחק קמחי
¶
אחד הגופים שחסרים לי פה זה איגוד הפרסומאים. הנושא של אמנה הוא דבר ראוי. אותם מפרסמים הם אולי לא בעלי הדעה כי הפרסומאים עצמם קובעים את התכנים או איך הדבר ישודר, אבל הם בוודאי בעלי המאה ויש להם איזה שהוא מקום לבוא ולומר איזה סוג פרסומת הם רוצים לתת. היתה ישיבה אחת של איגוד המפרסמים לגבי העניין של חרם צרכנים. הם היו אמורים לעשות עבודה נוספת. אני עוד לא קיבלתי איזו שהיא תגובה. מבירור שערכתי איתם לפני כשבועיים עוד לא היה שום דבר.
רוני בר-און
¶
זה עובד דווקא בקהל שממנו בא הרב רביץ. כשהבד"ץ אומר לקוקה- קולה שאם הוא יראה עוד פעם פרסומת כזאת הלך ההכשר של הבד"ץ, אז קוקה קולה יודעת שאם היא לא תוריד את הפרסומת היא לא תוכל למכור למיליון וחצי אנשים.
יצחק קמחי
¶
כל אותם אנשים שעוסקים בפרסומים, אם זה הרשות השנייה או מועצת הכבלים, נאבקים יום-יום במטריות שאתה מדבר עליהן. אותן תקנות שהותקנו מכוח חוק הגנת הצרכן דנות רק בנושא של פרסומת לקטינים. הן בסדר כשלעצמן, אבל הן בעייתיות בהיבט של מה שמיועד לקטינים. אני יכול לטפל בהיבטים האלה. אם יש פרסומת במעריב לנוער, שהיא פרסומת שעומדת בניגוד לאותן תקנות..
יצחק קמחי
¶
הנושא של דרכי שיווק זה תיקון של השנתיים, שלוש אחרונות. זה משהו שאני מנסה לקדם. אני מנסה להוסיף את הנושא של דרכי שיווק לאותן תקנות פרסומת שכבר קיימות.
חרם צרכנים, לצערי הרב, הצליח רק במגזר החרדי. לא ראיתי חרם צרכנים עובד במגזר הלא חרדי. היו מספר ניסיונות. היה לאחרונה ניסיון בנושא של האינטרנט או בנושא של בזק. הדברים אומנם קיבלו תהודה מסויימת, אבל הם לא יצרו חרם. זאת לא הדרך. מאוד יכול להיות שנצטרך לחוקק איזה שהן נורמות. הקול שלכם בנושא הזה מאוד חשוב. מצער אותי שלא כל הנוגעים בדבר נמצאים כאן.
רוני בראון
¶
האם היית מכניס אותו לבית סוהר על שהוא מכר לקטין ב-25% הנחה חולצה כי הילדה הורידה את החזייה שלה? תאמין לי שאף אחד לא היה מתעסק עם זה.
יצחק קמחי
¶
את התוספת של התקנות בנוגע לדרכי שיווק התחלתי לעשות בשיתוף עם המשרד, בשיתוף עם המועצה לשלום הילד. מאוד יכול להיות שחלק מזה יתייתר אם אותם אירגוני מפרסמים ופרסומאים יקחו על עצמם איזה שהוא משהו.
יצחק קמחי
¶
אני לא רוצה לקבוע לוח זמנים. אני מקווה שבחודשים הקרובים זה יהיה משהו שאני אוכל לבוא ולהוסיף. זה לא יפתור את הבעיה שאתה מדבר עליה. טיפלתי בחברת גלידות, שפרסמה את הגלידות שלה בתור חזה של בחורות. הפרסומת הזאת ירדה, היא לא קיימת יותר. זה משהו שיכולתי לעשות, כי זה הופיע בעיתון לנוער.
היו"ר דוד טל
¶
אנחנו ננסה לבוא בדברים עם איגוד המפרסמים והפרסומאים. אנחנו ננסה לתחום אותם בזמן. אנחנו נראה את הקוד האתי שלהם, את האמנה. אני סבור שנכון וראוי שאדוני יבקש מהשר הממונה להתקין תקנות בנוגע לדרכי שיווק. אני הייתי שמח אם לא היתה הצעת חוק, או שלא היינו מחוקקים חוק בנושא הזה. היה רצוי שהמדינה תתנהל עם פחות חוקים, יותר עם הבנות והסכמות. אם גם זה לא יצא לדרך, אז לא תהיה לנו ברירה אלא לחוקק חוק. זה יפתור לבית המשפט כמה בעיות.
יצחק קמחי
¶
אתם חייבים לקחת בחשבון את מה שקורה בפסיקה ואת ההתייחסות של בתי המשפט. החקיקה הפלילית קיימת. נדמה לי ששמעתי מאיגוד המפרסמים שבכל בג"ץ שיצאו נגד הרשות השנייה בנוגע לפרסומת שנפסלה הם זכו.
רוני בר-און
¶
חופש היא מילה יפה, אבל הגבול בינה ובין אנרכיה ידוע ומפורסם. אנחנו מבקשים להציב את הגבול בין החופש לאנרכיה.
שוש צימרמן
¶
אני מאוד שמחה על הדיון הזה. אני מצרה על כך שמעט מאוד אנשים הגיעו. אני חושבת שהמסרים האלה שעוברים בפרסומות יוצרים נורמות התנהגות פסולות בכל הרמות אצל בגירים ואצל קטינים. לא איכפת לאנשים אם יהיה מרד צרכנים. למה מרד צרכנים לא מצליח כאן? כי לאנשים לא איכפת. אני שואלת את עצמי איפה התרבות החילונית. זה כואב לי. אנשים לא מבינים איזה מסרים עוברים בסיפור הזה של "כן ולא". המסר שעבר פה זה שמיניות זה זנות. זה נזק לא רק מבחינת המשמעות של זה לנשים, זה נזק גם לגברים. מה המסר על זוגיות? שאני מקבל מין תמורת משהו, לא תמורת מה שאני שווה והקשר שיש בינינו. אלה מסרים שעוברים. אני לא יודעת אם חקיקה תעזור או לא, אבל אני מאמינה בעבודה חינוכית. עבודה חינוכית לוקחת הרבה זמן, זה דבר קשה. כרגע אנחנו עושים פיילוט עם קבוצות בני נוער לגבי הנורמות שלהם. אם הם יעשו דברים מתוך בחירה, לא מתוך איזה שהוא טייס אוטומטי..
אברהם רביץ
¶
המזכירות הפדגוגית מתייחסת לכל הנושא הזה של צניעות? נדמה לי שאין בכלל אמירה או תשומת לב לכל הנושא הזה של צניעות בענייני מין, אהבה.
שוש צימרמן
¶
זה לא מדוייק. יש תוכניות חובה במערכת, כמו חינוך מיני וחינוך לחיי משפחה, שבהן עובדים על עניין של קשר, זוגיות, חברות.
שוש צימרמן
¶
בתוך הפיילוט שאנחנו עושים עם בני נוער זה נושא לדיון. מאוד קשה להתחרות עם המסרים שבאים מבחוץ, בעיקר מהחברה בוגרת. זה הופך נורמה.
עירית ליבנה
¶
בחוץ העולם פרוץ. אנחנו יכולים לתת כלים כדי לדעת, כדי לבחון. ההתמודדות שלנו היא יום יום, שעה שעה. צריך לתת לתלמידים כלים לבחון, כדי שכשנגיע למצב האופטימאלי הם יראו מה עושה להם השיווק או הפרסומת. זה כלי שניתן במערכת. בתוכנית הליבה יש גם חלק של ערכים. אסור לדבר על מותג וחברה מסחרית, אבל בהחלט יש התייחסות.
יאיר קורח
¶
אני רציתי להיכנס לסיבות של המפרסמים להשתמש באלמנטים כאלה. מה הם מנסים לעשות? הם מנסים להשיג פרסום, הם מנסים להשיג את תשומת ליבו של ציבור הצרכנים על-מנת שהוא יגיע אליהם. באותה מידה שאותה מסעדה לקחה בחורה והשכיבה אותה על השולחן ואכלו מגופה סושי.. אני זוכר פרסומת שבה הראו איזה שהוא אקט מיני בין שני סוסים. הפרסומת הזאת נפסלה באיטליה, אבל אושרה באיזו שהיא קומבינציה כזו או אחרת בארץ.
רוני בר-און
¶
השבוע ראיתי פרסומת לקפה, שכל אחד שולף מהכיס של השני איזה משהו שנראה כמו אמצעי מניעה, אבל כשמתקרבת המצלמה רואים שזו שקית קפה. זאת בושה.
יאיר קורח
¶
אני לא בטוח שאיזה שהוא חוק בעולם יוכל לעצור את דמיונו הפרוע של איזה שהוא קופירייטר. הקופירייטרים תמיד יפרצו גבולות. הם ילכו עם הרעיונות שלהם לכל מיני כיוונים. אני מייעץ לוועדה הזאת להמשיך את היוזמה של המפרסמים ליצירת אמנה. אתם תיזמו ותתערבו בניסוחה של אותה אמנה. תצרפו אליה את המשווקים, את המפרסמים, את רשתות הפרסום השונות – טלוויזיה, רדיו, שלטי החוצות. כולנו יחד נחתום על אמנה לגבי זה שיש גבולות שלא חוצים. הטכניקה יכולה להועיל לכולם.
רוני בר-און
¶
תמיד מתנפלים על הרשות המוסמכת. עו"ד קמחי, אל תראה בזה התנפלות. לא יכול להיות שיש חוק ותקנות מ1991 בענייני פרסומות, כששנתיים זה מונח כאבן שאין לה הופכין. השיווק והפרסומת הם בעלי אותה עוצמה לחיוב ולשלילה, זאת אומרת פעם אחת כד למכור ופעם אחת כדי להשחית. התקנות בעניין השיווק צריכות להיות מונחות במיידי. אין בעיה להעתיק את העקרונות שנקבעו לעניין פרסומת ולהכפיף אותם גם לעניין השיווק. צריך להתחיל לעבוד בעניין הזה עם סנקציות חריפות. זו בדיוק תורת הענישה הקלאסית. במקום שבן אדם רצה באמצעות צעד נפשע, באמצעות הפרת הנורמות המוסריות, החברתיות להפיק לעצמו תועלת הנאה תכה אותו. ברגע שמישהו יקבל 100, 150 אלף קנס על דבר נתעב כזה, כולם יבינו שעל פרסומת כזאת הם יצטרכו למכור חצי מיליון סוודרים כדי להרוויח בחזרה את הכסף של הקנס.
רוני בראון
¶
אז שבג"ץ יהיה אחראי לקטסטרופה הזאת.
ההצעה להביא את איגוד המפרסמים ואת איגוד הפרסומאים היא הצעה מצויינת. הילדים של הבן שלי, שהיום חשוף לתועבה הזאת, יהיו במצב שהם יהיו חשופים לאותה תועבה. אני את נפשי כמחוקק הצלתי. אם אני אחוקק חוק שבג"ץ יגיד שהוא לא חוקתי, אני ארים ידיים. אני את תפקידי צריך לעשות. אני מודיע לך שבג"ץ לא יבטל את זה.
היו"ר דוד טל
¶
אני חושב שכדאי שלא נגיע לחקיקה. מן הסתם היה נכון לנסח אמנה. אולי צריך לתחום את זה בפרק זמן של חודשיים, שאז תבוא בדברים עם איגוד המפרסמים והפרסומאים.
רוני בר-און
¶
זה קצת מאוחר מידי, במיוחד כשאנחנו מגיעים לפגרה. אני הייתי מבקש שאדוני יקבע פגישה בעוד חודש, כדי שלפחות נראה את הפרוגרמה הראשונה שלהם. אז ניתן להם עוד חודש או עוד חודשיים, כדי לבוא לפה ולהציע איזו שהיא מערכת נורמטיבית שאליה נוכל להתכנס. ואם לא, נעשה אנחנו.
היו"ר דוד טל
¶
אני מקבל את זה. ועדת הכלכלה תאפשר תוך 30 לאיגוד המפרסמים והפרסומאים ולכל מי שקשור לכך, כולל הרגולטורים השונים, להמציא לוועדה את האמנה של הקוד האתי. אנחנו נדון בנושא הזה. אם הדבר ייראה לנו אנחנו נאפשר עוד פרק זמן נוסף של 30 יום. במידה ולא, לא תהיה ברירה אלא להעביר חקיקה. אני קורא לשר הממונה להתקין תקנות בעניין דרכי השיווק. אני סבור שכדאי שזה ייעשה בלי חקיקה.
הישיבה ננעלה בשעה 13:20