פרוטוקולים/עבודה/8044



5
ועדת העבודה והרווחה - 3.2.04

פרוטוקולים/עבודה/8044
ירושלים, ט"ז באדר, תשס"ד
9 במרץ, 2004

הכנסת השש-עשרה נוסח לא מתוקן
מושב שני


פרוטוקול מס' 114
ועדת העבודה, הרווחה והבריאות
שהתקיימה ביום שלישי ,י"א בשבט התשס"ד, 3.2.04 , בשעה 11:10


ס ד ר ה י ו ם

הצעת חוק אימוץ ילדים (תיקון – הגבלת תקופת הליכי אישור אימוץ)
התשס"ג- 2003

בקשתה של ח"כ גילה פינקלשטיין

חברי הוועדה: היו"ר שאול יהלום
גילה פינקלשטיין

מוריה בקשי, משרד המשפטים
פרץ סגל, משרד המשפטים
איילת ששון, משרד הרווחה
רינה וגנר, משרד הרווחה
לאה רקובר, הנהלת בתי-המשפט
יפעת בויאר, המועצה לשלום הילד

ג'ודי ורסמן

וילמה מאור

חבר המתרגמים בע"מ











הצעת חוק אימוץ ילדים (תיקון – הגבלת תקופת הליכי אישור אימוץ)
התשס"ג- 2003

בקשתה של ח"כ גילה פינקלשטיין

במקרה שהישיבה במוסד הילדים לא כל-כך נעימה לילד, הוא מעונין לעבור כבר למשפחה
המאומצת, אז להגביל את ההחלטה בר אימוץ או לא בר-אימוץ לחצי שנה ואת בקשת האימוץ תוך שנתיים.

אני חושבת שחשוב לעגן את זה בחוק כי אנחנו מנסיוננו רואים שיש סחבת והזוג שרוצה לאמץ מחכה כל-כך הרבה שנים, לפי המצב של היום, מחכה כל-כך הרבה שנים, עד שהוא כבר מחליט לא לאמץ ומתייאש וחבל. בכל זאת אנחנו כאן בחוק הזה דואגים לילדי ישראל וילדים שהגורל התאכזר אליהם וכנ"ל לגבי הזוגות שמעונינים לאמץ.

הדאגה גם לילדים וגם לזוגות שרוצים לאמץ. אם אנחנו נגביל את זה, כמובן שיש חריגים. אני אשמח מאוד אם תעזרו לקדם את החוק.

חה"כ פינקלשטיין, עם כל הכבוד, אנחנו נמצאים במסגרת שקיבלנו אותה היתר מהמליאה, לפי הסכמת הממשלה. ונדמה לי שהממשלה חילקה בין שני הסעיפים, לא כן?

בעקבות הסעיף הזה, אנחנו קבענו נוהל שלא תוך שנתיים, אלא תוך שנה, אם לא הוגשה בקשת
אימוץ, זה יועבר ליועמ"ש לממשלה.

באיזה סעיף את הסכמת לוותר?

סעיף 1, . ואני חייבת להגיד שזה לא נשאר ללא הסדר. ז"א נקבע נוהל פנימי שבו אם תוך שנה, לא תוך
שנתיים, מיום שנמסרו הילדים המועמדים לאימוץ, לא הוגשה בקשה לצו אימוץ, זה יועבר ליועמ"ש לממשלה לביקורת.

זה לא החלק של שעתיים מבוכה בבית-משפט, ולכן חשבנו שנכון יותר, גם מהסיבה שיחסית זה המצבים הפחות בעייתיים, יש מוטיבציה לבקש, וגם באמת בכל זאת רצינו איזה שהיא ביקורת פנימית .

אז אני רוצה להבין, הסעיף הראשון של תיקון סעיף 6 שהוא לפי הסכמתך, חה"כ פינלקשטיין, הסכמת להוריד אותו?

כן.

להבדיל מהכרזת בר-אימוץ שזה הסעיף.

ולכן אנחנו נשארים רק בסעיף של ששת החודשים.

בשעתו הממשלה הסכימה לתמוך בסעיף הזה, אבל אנחנו לא המתנו לדבר מכיוון שהבעיה היא בעיה
שמציקה ומטרידה.

והשאלה אם באמת הדרך הנכונה היא הדרך לקבוע את זה באמצעות חוק או בדרך נוספת. מספר ימים לפני שהיועמ"ש לממשלה היוצא עזב את תפקידו, הוא כינס ישיבה אצלו בהשתתפות כל הגורמים, כולל הנהלת בתי-המשפט, כולל משרד הרווחה וכולל אנשי משרד המשפטים. לראות מה הדרך הטובה ביותר כדי באמת להביא לכך שהליכי אימוץ יינתנו תוך זמן מירבי מוקדם.

הגב' בקשי ערכה בדיקה איפה באמת הכשלים כדי שנוכל לאתר אותם, לא בדרך כזאת, כי הרי גם אם אנחנו נקבע את ההסדר הזה כפי שמוצע פה, גם כן, נדמה לי שזה היה בסיכום, שיינתן פתח לשנות ולהאריך את המועד בנסיבות מיוחדות. אנחנו רוצים שגם זה יהיה גדור בצורה מדויקת. מפני שהבעיה היא בעיה קשה.

מונחת לפנינו הצעת חוק שהממשלה הסכימה ואנחנו נמשיך בחקיקה, בהצעת החוק הזו.

אנחנו בהחלט מקבלים כל תוספת שאתם או תוסיפו או כל נושא שאתם רוצים לקבל לא בחקיקה. אבל הצעת החוק הזו המצומצמת שהורדנו ממנה ועשינו אותה רזה במחצית, אנחנו ממשיכים איתה.

אז אם יש לכם על העניין הזה שהסכמתם בו איזה שהם רצון לשיפורים, בבקשה.

מה שנעשה שוב, אגב זה היה עדיין בעקבות הצעת החוק הזאת, אנחנו פתחנו את כל הנושא של
המועדים לאימוץ. ומה שעשינו זה עברנו על כל תיקי האימוץ בשלוש השנים האחרונות, לא היתה סטטיסטיקה, פשוט עברנו תיק תיק, כדי לראות את אורך התנהלות ההליכים ומה היו הדברים שעיכבו את סיומן.

אנחנו מיפינו בתוך התהליך הזה מצבים ספציפיים שראינו אותם כבעייתיים, חלקם קשורים בהנהלת בתי-המשפט והיתה פניה של היועמ"ש, לנשיא ברק ולמנהל בתי-המשפט בנושא הזה. יש לנו כוונה בתקנות להוסיף כמה דברים. פה והתפיסה שלנו היתה קצת למפות את המצבים הספציפיים המעכבים, חלקם אגב קשורים גם בצדדים ולא בנו ובתי-המשפט.

פה יש רעיון, ביסודו תמכנו בו, באמת של איזשהי ראיית מכלול להליך. ז"א, להבדיל ממה שאנחנו מיפינו וראינו מה מעכב, פה יש איזו שהיא חשיבה בכל אופן שבית-המשפט יעצור אחרי תקופה מסוימת וינמק למה ההליך הזה לא הסתיים.

השאלה היא באמת, לא יודעת אם אנחנו לגמרי, רק שישה חודשים זה הזמן הסביר או לא, זה משרד העבודה והרווחה אולי יגיד יותר, אבל בגדול אנחנו יותר הלכנו על תהליך של מיפוי התהליכים.

נניח שנקבע ככלל את מחצית השנה, ושוב יהיו מקרים שיירשמו מנימוקים מסודרים, אתם
רוצים, אבל כל אחד יידע שהתהליך זה התביעה מהרשויות. לגמור תוך מחצית השנה.

אני רוצה להתייחס לשני דברים. אחד, באמת לטריגר של הצעת החוק במובן של הבדיקה שנעשתה שאותה
ציינה מוריה. אכן גילינו כמה צמתים שבהם אנחנו רואים עיכובים. ולכן לחלק מהדברים אנחנו רואים שיש מקום להסדיר בתקנות ולא בחקיקה ראשית.

בהתייחס להצעה הספציפית שכאן דובר על הסדרה בחקיקה ראשית, אנחנו תמכנו בהצעה לפיה תינתן החלטה תוך שישה חודשים. אנחנו רק חושבים שהנוסח צריך להיות החלטה בעניין בר-אימוץ ולא הכרזה. כי הכרזה זה הכרזה חיובית. הרי כשפונים לבקשה לבימ"ש, זה יכול להיות כל אחת מהאפשרויות. וגם להכפיף, בעצם לאחד את סעיף 2 ו3- במובן הזה שהחריג שמצוין בסעיף 3 לעניין סטיה מנימוקים מיוחדים, במקרים שבהם זה נכון לעשות, יצורף לסעיף ב'.

במובן הזה שסעיף 13 א', יהיה החלטה בבקשה להכרזת קטין כבר-אימוץ לפי סעיף זה תינתן בתוך שישה חודשים וכו', וסעיף ג' יהיה: ביהמ"ש יהיה רשאי בנסיבות מיוחדות ומטעמים ומטעמים שיציין בהחלטתו, לסתור מהאמור בסעיף קטן ב', שזו הכוונה בסעיף 3.

את מורידה בעצם את טובת המאומץ?

כי המקום הנכון הוא לא בסעיף 25. המקום הנכון הוא בכפוף לסיטואציה הספציפית כפי שמופיעה כאן.
סעיף 25 עוסק בחריגים אחרים וזה לא נכון להוסיף את זה כאן.

אפשר כמובן להוסיף את טובת הילד, אבל זה מיותר כי סעיף 1(ב) לחוק האימוץ מחייב כל החלטה שתינתן בכפוף לטובת הילד.

בהסכמות האלה, מי רוצה להעיר?

הייתי רוצה רק לציין שמבחינת בתי-המשפט אנחנו הבנו, פחות או יותר, היתה פה איזה אי הבנה. אבל
אנחנו הבנו שהנושא של החקיקה יידחה היות והיתה פניה של היועמ"ש לממשלה לנשיא ביהמ"ש העליון ולמנהל בתי-המשפט, להוציא הוראת נוהל שבעצם תאפשר פיקוח על הוראת סעיף 13.

אני הייתי מבקשת, מבחינת מערכת בתי-המשפט, לדחות את הדיון היום ולתת לנו זמן להיערך. ולבוא עם דברים הרבה יותר מסודרים לישיבה.

הרי לא מדובר על הנוהל שלכם. אתם בנוהל שלכם תקבעו ככל העולה על לבבכם.

הרי כל מה שאנחנו רוצים זה לחוקק חיקוק שהוא יתן לכם בדבר אחד בלבד, ההחלטה על הילד אחרי ההכרזה, החלטה אם הוא בר-אימוץ, חצי שנה.

לגבי החצי שנה, אם יורשה לי, אני אומר כמה מילים. אנחנו בדקנו את הנושא, העיכובים אינם נעוצים
בביהמ"ש בחלק ניכר של המקרים. יכול להיות שאם הכוונה של הצעת החוק היא לעשות פעולת פיקוח, אז בכל אופן תקופה של חצי שנה, היא תקופה מאוד קצרה והיא לא תקופה שבחיי המציאות היא נכונה.

אני רוצה רק לפרט. הדיון הראשון בד"כ נקבע תוך שבועיים. ז"א, מבחינת בתיהמ"ש תוך שבועיים נקבע דיון. יש בעיות רבות עם ההורים, אותם הורים שמסרבים לאשר את האימוץ. מדובר פה באנשים קשים שלא מגיעים לדיונים, שאינם מיוצגים.

יש חובת ייצוג, זה לא משנה.

ואז מה קורה, הם מוזמנים, ממנים להם סניגור, הם לא נפגשים עם הסניגור, בימ"ש שולח להם תזכורת
אחת ועוד תזכורת שניה, והזמן רץ.

אבל השאלה איפה שמים את האצבע, השאלה אם הפתרון הוא על בתיהמ"ש. אפשר לקבוע עכשיו שישה חודשים. אפשר גם לקבוע תקופה פחותה. השאלה אם אנחנו מגיעים לפתרון האופטימלי. ואם באמת פתרנו את הבעיה.

לפי דעתי אנחנו צריכים לשים את האצבע על הבעיה ואז לנסות לפתור אותה. הפקק הוא לא בבתי-המשפט, כי בתיהמ"ש עושים את המירב מבחינתם כדי להגיע להליכים הקצרים ביותר. מדובר פה באנשים מאוד מורכבים. צריכים לשמוע חוו"ד, יש בעיה של קשר עם ההורים, ההורים נשלחים לבדיקות של מסוגלות הורית, מתקבלות חוו"ד, יש לעתים הרחבה של הבדיקות.

מבחינת לוח הזמנים, אני שוחחתי עם כמה וכמה שופטים, תקופה של חצי שנה היא תקופה לא מציאותית. תקופה של שנה יכולה להיות סבירה בנסיבות האלה. וגם אז כמובן לאפשר לביהמ"ש להאריך.

אני רוצה להגיד לכם, כל ההליכים מתמשכים לא בגלל בתיהמ"ש. אם אנחנו נקבע פה שישה חודשים, אם הועדה תקבע שישה חודשים, והבעיות הם כאלה שיש בעיות עם ההורים, יש בעיות עם חווה"ד, יש בעיות עם המומחים. יש מעט מומחים, לעתים צריך להחליף מומחים. הנושא הזה מורכב וכל היושבים פה יודעים בוודאי, הרבה יותר ממני, כמה הנושא הזה מורכב וגם הנושא הזה רגיש. וביהמ"ש חייב להתייחס גם למורכבות של הנושא וגם לרגישות הרבה הכרוכה בתיקי אימוץ.

ובתיהמ"ש באמת נותנים את הדעת לנושאים האלה ובמיוחד עכשיו לאור ההוראה הפניה של היועמ"ש לממשלה לנשיא ברק וגם למנהל בתי-המשפט. יחד עם זאת, מבחינה עובדתית אין פה יכולת להכרזה בתקופה של פחות משנה אחת. אז הצעתי לא לקבוע בחוק הוראה שתהיה קשה לביצוע. ולפי דעתי לא תיתן יתרון ולא תשיג את המטרה שלה. תקופה של שנה היא תקופה מינימלית. מינימלית במובן הזה שבימ"ש כמובן יש לו שיקול דעת ובמקרים שהוא יצטרך, במקרים חריגים, יאפשרו לו מנימוקים מסוימים, מנימוקים שיירשמו, להאריך את המועד.

אני מוכנה להקריא סקירה של כל התהליך. מהשלב של הגשת הבקשה להכרזה של בר-אימוץ ועד ההחלטה.

ראשית, הדיון הראשון כמו שאמרתי, נקבע בד"כ תוך שבועיים. הרבה פעמים מדובר בהורים שאין להם כתובת קבועה, הם נעים ונדים, ואז יש בעיה אפילו ליועמ"ש לבצע המצאה. ואז גם אם בימ"ש מבקש לקיים דיון, לפחות שישה שבועות לוקח עד שמבוצעת ההמצאה. בשלב הבא מדובר פה במינוי של עוה"ד ופרקליטים להורים בהתאם לסעיף 24 לחוק האימוץ. שוב פעם, יש לנו פרק זמן נוסף שבו עד שמוגשים התצהירים מטעם ההורים. יש מקרים רבים שההורים אינם מעונינים בפרקליט הזה שמונה להם.

הם גם לא מעונינים בהליך.

אבל הם התנגדו להכרזה, אבל בידם האפשרות למשוך את ההליך והם לא עושים את זה תמיד בצורה
מודעת. באופן כנה הם מתנגדים לאימוץ ולהכרזה של ילדם כבר-אימוץ. מצד שני יש להם בעיות בתפקוד. הרי לא מדובר פה באנשים נורמטיביים. באופן כללי השופט שאמור לתת החלטה לגבי בר-אימוץ שוקל את כל השיקולים.

בד"כ ברוב המקרים כאשר הפרקליט ממשיך לייצג את ההורים, יש לו בעיה בשיתוף הפעולה שלו וצריך להזמין אותם עוד פעם ועוד פעם לביהמ"ש ולהכריח אותם בעצם לקבל את הייצוג. בכל המקרים, למעט מקרים בודדים, ההורים נשלחים לבדיקות של מסוגלות הורים. גם הדבר הזה זה תהליך שלוקח את הזמן שלו.

בשלב הבא מתקיימות הוכחות גם מספר ישיבות. החומר מבוסס על תסקירים, תצהירים, עובדים-סוציאליים, פקידי סעד, מגוון של עדויות. כל התהליך הזה הוא תהליך שלוקח זמן. החלטה של בימ"ש לפי דעתי, צריכה לקחת לפחות חודשיים אחרי שהוגשו הסיכומים. יש גם זמן להגיש את הסיכומים.

איך אתם את כל התהליכים האלה מספיקים לגמור ב- 10 חודשים, זה מורכב מאוד.

לא, אני אומרת בתוך שנה.

איך אפשר, זה כל-כך הרבה דברים וכל-כך הרבה מכשולים, זה כל-כך מורכב.

אם יורשה לגבי ההערה הזאת, מה לגבי הרשויות שהיו צריכות שנתיים כדי להגיש. בתי-המשפט עושים
את מלאכתם נאמנה ואני מחויבת לייצג אותם בפני הועדה. וכאשר שופט דן נושא ממש דיני נפשות, גם בהקשר של המאומץ, גם בהקשר של ההורים.

מה אומר משרד המשפטים, ד"ר סגל מה אתה אומר?

העמדה של הממשלה היתה ששישה חודשים זו תקופה שצריך לעמוד בה וכך רצוי שהדבר ייעשה. אם
באמת זו המסגרת המתאימה, מכיוון שהדברים הם קבועים באיזשהו סרגל ולא מה שבפנים, זאת השאלה אם זאת הדרך הנכונה.

אנחנו חשבנו וככה היה הסיכום אצל היועמ"ש לממשלה, לבדוק אחד לאחד את הגורמים. כי לפעמים הגורם, זה לא הגורם המרכזי, כי אם אח"כ אנחנו צריכים לערכאת ערעור וערכאת ערעור שניה, הרי שהדבר נמשך הרבה יותר. אז אם אנחנו גדרנו פה את השישה חודשים, לא נתנו מענה. אנחנו הרי רוצים לתת מענה לבעיה ולא מענה לאיזשהו שלב.

אנחנו כאן דנים רק בהצעת החוק הזאת.

אתם עדיין נשארים למרות הפירוט של הגב' רקובר, אתם עדיין חושבים שחצי שנה זה זמן סביר.

אם אנחנו נשתכנע לאחר מכן, הרי אנחנו עומדים פה לפני קריאה ראשונה, החלטת הממשלה היתה לתמוך
בהצעה בנוסח הזה, אנחנו נוכל לאחר מכן, אם נשתכנע מהדברים, נביא איזשהו מועד, אם זה יהיה שמונה חודשים או עשרה חודשים, זה לא הדבר הקובע בעניין.

את צריכה גם לקחת בחשבון, אני לא אמרתי את זה ברוח צינית, אפשר
את כל התהליכים האלה, שופט יושב, מקבל כל-כך הרבה דברים וכאן פתאום ההורים מוציאים לו את הנשמה, רוצים להחליף עו"ד, שירות המבחן לא מספיק, כל מיני דברים כאלה.

אז באיזשהו מקום, זה באמת יכול לקחת המון זמן, אם שופט יודע חצי שנה, הוא יכניס את עצמו למיטה הצרה הזאת. והוא יוציא את הנשמה לכולם והוא יבוא ויגיד, רבותיי, בינינו לבין עצמנו, כל יום הילד יכול לאבד את החיים שלו, הרי הילד הזה זה ילד שהוא נמצא או במוסד או במשפחה אומנת, או במשפחה, כל יום זה נזק.

או נזק שהוא יגרום, או נזק שיגרמו לו, או נזק נפשי, אי ודאות שגם היא נזק, או נזק למשפחה שבסוף זה לא יהיה. ויהיה לה קשר ויהיה קרח. ז"א, כל דקה זה נזק. עכשיו אין ברירה, אז עובדים אחה"צ.

באופן עקרוני השופטים שדנים בתיקים האלה, מודעים באופן מוחלט לחשיבות של הדיון המהיר
בתיקים האלה. ובאמת לא לי לבוא ולומר את הדברים האלה. השופטים מודעים לסבל שנגרם לילדים ולסבל שנגרם להורים המאמצים וגם לסבל שנגרם להורים שילדם נלקח לאימוץ. ועל השופט מוטלת החובה לשקול את מכלול השיקולים וזאת החלטה קשה ביותר.

ואני חייבת לומר לכם, אני שוחחתי עם כמה שופטים, הדבר הראשון שאמר לי כל אחד מהשופטים, מדובר פה בבעיות קשות וסבוכות. ואנחנו מודעים לצורך להגן על הזכויות של הילד, ואנחנו רואים כל הזמן לנגד עינינו את טובת הילד, אבל מוטלת עלינו חובה לראות גם את טובת שאר הצדדים. ואנחנו עושים את מה שמוטל עלינו. יחד עם זאת, פרק זמן של חצי שנה הוא פרק זמן קצר מדי. בתי-המשפט מודעים, השופטים שמטפלים בתיקים האלה מודעים לנזק שיכול להיגרם מהתמשכות ההליכים.

אנחנו נקבל את הצעתו של ד"ר סגל. אנחנו מאשרים את הצעת החוק לקריאה ראשונה.
זו רק קריאת טרומית. אנחנו מאשרים את הצעת החוק לקריאה ראשונה ואת הצעת הרוב החלקית, רק לסעיף הזה, ואנחנו מאשרים אותו באמת לחצי שנה.

אנחנו לישיבה הבאה, אם ירצה השם, בהנחה שהחוק עובר, הישיבה שמכינה את החוק מקריאה ראשונה לקריאה שניה ושלישית, אנחנו נזמין, אני מציע גב' רקובר, שתציעי שניים-שלושה שופטים שיבואו ויציגו, יבואו לועדה, אם הם ישכנעו אותנו שאי אפשר לגמור את העניין בחצי שנה במאמץ, אני מודה שזה מאמץ, שהם צריכים לקחת את הפרוייקט הזה כפרוייקט ולהשקיע בעניין.

אבל אם לא – אז נשתכנע, לא נראה בזה בעיה אם לדחות בעוד חודש-חודשיים-שלושה. אבל אני חושב שאני מסתכל על ילד ורואה אותו חצי שנה ללא החלטה, זה מזעזע.

בודאי שזה מזעזע גם בנוסף לזמן שנמשך קודם, אני מסכימה לכל הדבר הזה. אבל ההחלטה שבימ"ש
שצריך להחליט היא החלטה כאשר, מוטלת על החובה.

אבל את יודעת שלשופט זה עמוס כל-כך וסדר עדיפות וגם את הזמן הזה של השבועיים, אז שופט אחר יקבע
שלושה. אבל אם הוא יודע שמי שלא עובר לחצי שנה, הרשימה עוברת, ובודקים אותו והוא עבר כאן על החוק, אז תאמיני שזה יהיה אחרת.

אני רוצה רק לציין שכעובדה התקנות שמתייחסות למשל לדיון ראשון, יש בתקנות התייחסות לכך שתוך
30 יום צריך להיקבע דיון ראשון בבקשה מעין זו. ועובדה שאנחנו ראינו שאכן בשנים האחרונות, מאז שהתקנה הזאת אכן גם נכנסה ומעבר לזה נעשתה עבודת גם הטמעה של התקנה. דיונים נקבעים לכל המאוחר הראשונים, הדיון הראשון תוך חודש, וזה מצביע על כך שיש חשיבות בהכנסת הדברים או בתקנות או בחקיקה ראשית.

לגופו של עניין, אנחנו גם חושבים שכל התיאור כאן אכן הוא תיאור, אבל ביהמ"ש יכול בכל זאת להפעיל סד זמניים יותר הדוק, הן על המומחים, הן על ההורים, הן על עוה"ד. אפשר לקבוע שחוו"ד מומחה תוגש תוך 45 יום ולא תוך שמונה חודשים.

המומחה יברח.

אז מומחה יברח, יהיה מומחה אחר. זאת לא טענה, פשוט הערה שרציתי להגיד.

אני רק רוצה להעיר הערה, אני לא רוצה להתנצח, אבל אני רוצה להעיר שעל מערכת בתי-המשפט עובר
איזה תהליך בכל הנושאים. המהירות שבה נקבעים התיקים היא לא קשורה אך ורק להוראה בתקנות, זה חלק ממהפכה כללית שעוברת. הדיונים הרבה יותר קצרים ואני לא הייתי קושרת.

אז אנחנו רוצים להשתתף במהפכה.

אני רק רוצה להגיד שני דברים. זה נכון שהעניין הוא מורכב והבעיה היא גם בבתי-המשפט אבל לא רק.

אני חייבת לציין שאני מצירה על כך שהוחלט להוריד את סעיף 1, כי אנחנו מוצאים שהבעיה היא גם בקרב שירותי הרווחה. ז"א, לוקח הרבה מאוד זמן בגלל המורכבות של העניין, בגלל הקשיים שאיתם נאלצים להתמודד עם כל הגורמים שמעורבים, הורים מאמצים והורים. הרבה מאוד פעמים קורה שירותי הרווחה בעצמם מתעכבים, לא בכוונת זדון, אלא מתעכבים, קשה באמת להגיע להחלטה.

לא כל-כך ברור לי מה מנגנון הפיקוח, ובאמת מערכת בתי-המשפט היא רק חלק מן המורכבות.

אין לנו ברירה, החוק התקבל על סמך זה.

רק רציתי להגיד למי שריכזה את הבדיקה של התיקים ואת העיכובים. יש חלקים שמצאנו שיש
בעיה במערכת. יחד עם זאת צריך לקחת בחשבון את כל הדיונים שלנו כאן. שיש מצבים שמבחינת העניין, אם השופט הכי יעיל שבעולם, יהיה צורך ביותר מחצי שנה וזה לא נובע מרשלנות של אף אחד. אלה המצבים שנותנים איזה שהיא בדיקה בכל אופן להורים של עוד הזדמנות, או האבא נמצא פתאום, אבא לא ידוע.

אני לא חולקת על עצם זה שיש הליכים.

לא איכפת לי התייעלות, אני מקבלת אותה בברכה. אבל אם אנחנו נשים את האצבע על מערכת
בתי-המשפט, אם רוצים שמערכת בתי-המשפט תפקח על העבודה של כל הגורמים, אז זה עניין אחר. את זה צריך להגיד. אבל הטענה כלפי מערכת בתי-המשפט כשלעצמה היא לא נכונה. ולכן לא ישיגו בדרך הזאת את אותו יתרון שמבקשים להשיג.

השופט, בבואו לתת לפקיד הסעד בלשכת הרווחה, הוא בא ואומר, תגיש לי דוח, השופט יכול להגיד תגיש לי
דוח תוך שבוע. הוא יכול לבוא להגיד, תגיש לי דו"ח תוך חודשיים. הכל הוא יכול להגיד, והוא בוכה אני יוצא למילואים, אני לא יכול ותשמע ותבוא וזה.

וכל השופטים הרי רחמניים בני רחמניים, אז ככה זה נמשך. אבל אם השופט יודע, הוא גם אומר לו, אדוני היקר, תוך חצי שנה צריכים לגמור את העניין. אם אתה לא תגיש תוך שבוע את הדוח, לא נגמור. לכן השופט הוא לא המפקח, השופט הוא הדורש, הוא המכוון, הוא המוליך את כל התהליך, הוא המנהיג של התהליך. ולכן אם השופט יודע שהוא חייב לגמור את התהליך בחצי שנה, אז תאמיני לי שכולם יתיישרו. מי ימרה את פי השופט – אף אחד – לא ידוע לי בכל אופן.

הצעת החוק כרוכה בעלות תקציבית? אם כן – כמה?

כמובן שיש עלות תקציבית, כי יש סדרי עדיפויות.

זה מוסכם על כולם לנסות לזרז את זה.

או.קיי. אנחנו קיבלנו את החוק במתכונתו המצומצמת, כאשר הורדנו את הסעיף הראשון.

אני מודה לחה"כ פינקלשטיין ונגיש אותו בנייר כחול, ואחרי הקריאה הראשונה, נתכנס כאן להמשך הדיון.

תודה רבה.


הישיבה ננעלה בשעה 12:00