ישיבת ועדה של הכנסת ה-16 מתאריך 02/02/2004

הכשרת המורה בישראל

פרוטוקול

 
פרוטוקולים/ועדת חינוך/8022



31
ועדת החינוך והתרבות
01.02.2004

פרוטוקולים/ועדת חינוך/8022
ירושלים, י"ד באדר, תשס"ד
7 במרץ, 2004

הכנסת השש-עשרה נוסח לא מתוקן
מושב שני




פרוטוקול מס'
מישיבת ועדת החינוך והתרבות
יום ראשון ט' בשבט התשס"ד (1 בפברואר 2004), שעה 9:00
סדר היום
סיור באוניברסיטת בר אילן
נכחו
חברי הוועדה: אילן שלגי – היו"ר
גילה פינקלשטיין
מוזמנים
פרופסור משה קווה נשיא האוניברסיטה
פרופסור ישורון רקטור אוניברסיטת בר אילן
פרופסור מינה טייכר סגנית הרקטור
פרופסור זמירה מברך סגנית הרקטור
פרופסור יעקב נאמן
פרופסור דוד צוריאל מנהל בית הספר לחינוך, אוניברסיטת בר אילן
פרופסור ברכה קרמרסקי
דוקטור זהבית גרוס בית הספר לחינוך, אוניברסיטת בר אילן
דוקטור רחל שיף מרכז חדד לליקויי קריאה וכתיבה, אוניברסיטת בר אילן
פרופסור ישראל ריץ' בית הספר לחינוך, אוניברסיטת בר אילן
דוקטור שלמה רומי בית הספר לחינוך, אוניברסיטת בר אילן
פרופסור אריה כהן בית הספר לחינוך, אוניברסיטת בר אילן
פרופסור חיים גזיאל בית הספר לחינוך, אוניברסיטת בר אילן
פרופסור עודד שרמר בית הספר לחינוך, אוניברסיטת בר אילן
שמעון אוחיון עוזר ראש המחלקה, בית הספר לחינוך, אוניברסיטת בר אילן

זכריה צנעני בית הספר לחינוך, אוניברסיטת בר אילן
משה פרד בית הספר לחינוך, אוניברסיטת בר אילן
פרופסור אבי גולדשטיין המרכז לחקר המוח, אוניברסיטת בר אילן
פרופסור אהרון ולר המרכז לחקר המוח, אוניברסיטת בר אילן
דוקטור אלון קורנגרין המרכז לחקר המוח, אוניברסיטת בר אילן
פרופסור שרית קראוס המרכז לחקר המוח, אוניברסיטת בר אילן
דוקטור גיל דיזנדריך המרכז לחקר המוח, אוניברסיטת בר אילן
דוקטור רוני גבע המרכז לחקר המוח, אוניברסיטת בר אילן
מנהלת הוועדה
יהודית גידלי
קצרנית
יפה קרינצה
דברי ברכה בלשכת נשיא האוניברסיטה
היו"ר אילן שלגי
בוקר טוב. אדוני הנשיא, בבקשה.
משה קווה
בוקר טוב וברוכים הבאים. אני בטוח שהיום תראו פלח קטן מתוך האוניברסיטה שלנו. האוניברסיטה חוגגת בשנה הבאה 50 שנה לקיומה. זאת אוניברסיטה צעירה, דינמית, שיש לה הישגים שאני אפרט אותם.

היא הוקמה כחזון כמעט בלתי אפשרי. אחרי השואה חשבו המקימים שלה איך אפשר לייצר מין אדם יהודי משכיל, שייתן ביטוי לחכמת ישראל המתמשכת על פני 3,500 שנה, ברמה אקדמית. אנשים מחוץ לארץ יזמו את הרעיון, האוניברסיטה הוקמה על הרעיון לתת תשתית של זהות יהודית לסטודנט, על פני מגוון של קורסים שלומדים אותם באקדמיה, שזה שונה ממה שלומדים בתיכון.
היו"ר אילן שלגי
אתה עכשיו מדבר על הרמה של שנות ה-50, כשהאוניברסיטה קמה.
משה קווה
זה היה הרעיון. יש לנו שש פקולטות, פקולטה אחת, שהיא הגדולה בעולם, היא הפקולטה למדעי היהדות, שבה יש לנו פרופסורים, שמלמדים כל סטודנט, בנוסף למגוון הבחירה שלו, של תואר ראשון ושני משניים, שיש בדרך כלל. האקוויוולנט של אחד המשניים זה ספקטרום של לימודי יהדות. זה בהיקף מאוד רחב, מפילוסופיה, היסטוריה, כל מה שהעם היהודי לדורותיו ייצר על חכמותיו, עם השוואה לכמה של עמים אחרים. לומדים את הקוזרי ואת שפינוזה, ואת ניטשה, במרווח זמן קצר מאוד.

אם רוצים להגדיר היום איך החזון הזה מתממש בשדה, כל סטודנט שמגיע לבר אילן, בין אם הוא סטודנט דתי בין אם הוא חילוני, לוקח מגוון של קורסים שהוא רשאי לבחור. יש קרוב ל-1,000 קורסים. זה האוצר הכי גדול היום בכל מוסדות שיש בעולם כולו, של הוראה דרך קורסים שהצטברו באוניברסיטה במשך 50 שנה. חלק הועלו על ידי ספרים, חלק הועלו על ידי האינטרנט. אנחנו רוצים לשמר את זה.

אנחנו גאים מאוד שאנחנו מהווים בית יוצר לשיח תרבותי, שקשה מאוד לקיים אותו מחוץ לכותלי המוסד במדינה שלנו. מה שמסכסך את היהודים בארץ זו זהותם היהודית, הויכוחים של מה זה מדינה יהודית ודמוקרטית, שאין לי ספק שייקחו עוד לא שנה ולא שנתיים, מפני שלא רוצים להכריע בזה. אצלנו זה נעשה בצורה אקדמית, תרבותית, דעות שונות. אנחנו מלמדים מקורס של תרבות חילונית ועד תורת החסידות, של קורסים ש – we don’t preach, we teach. זאת אומרת, כל אחד בוחר לו לפי הפלטפורמה הנוחה לו, מבחינת המערכת החינוכית אליה הוא יגיע.

היופי הוא, שיש לנו אחוז מאוד גבוה של תלמידים של לא יהודים. יש לנו שתי מכללות, היינו הראשונים במדינת ישראל שהבאנו את ההשכלה הגבוהה לתחום הפריפריה. יש לנו חמש מכללות, ש-40 שנה טיפחנו אותן אידיאולוגיה, שזה חשוב מאוד, שהשכלה מקטינה את הפערים. יש לנו שתי מכללות שבהן 50% מהתלמידים יהודים ו-50% תלמידים ערבים, ואף פעם לא הייתה שם שום בעיה. תלמיד ערבי לומד את מקורותיו, התלמיד היהודי את מקורותיו, והם חיים יפה מאוד. בגליל המערבי הוא אחת מהן ובצפת השניה. כדאי לבקר שם כדיל ראות דוגמה לדו-קיום בתוך מערכת ההשכלה.
היו"ר אילן שלגי
ביקרנו באריאל, שהיא גם קשורה אליכם.
משה קווה
ה-B.A. הוא שלנו. כרגע אנחנו בתהליך של השתחררות מילדינו, אחרי 40 שנה הם עומדים להגיע לעצמאות. זה תהליך מלווה. תוך מספר שנים כל אלה תהיינה מכללות עצמאיות. היינו הראשונים שהגינו את הרעיון, ומיסדנו אותן.

אוכלוסיית הסטודנטים שלנו היא מאוד מיוחדת. זה מורכב 50% מבוגרי בתי ספר כלליים, 50% בוגרי בתי ספר דתיים. זו אוכלוסייה מתחככת, שאולי רק בצבא יש לזה אח ורע. כשזה נעשה בתוך האוניברסיטה יש לזה יתרון עצום, ואין לי ספק שיש לנו את כל הקשת הישראלית. יש לנו שרים מכל כיוון שסיימו פה, והם נכנסים לתוך הציבוריות הישראלית. נציג 60,000, 70,000 בוגרים שלנו על פני 50 שנה. כל בוגר רביעי של אוניברסיטה הוא שלנו.

היום אנחנו מונים, עם המכללות שלנו, מעל 30,000 תלמידים, וזאת המאסה הכי גדולה של תלמידים שמקבלים תואר לאוניברסיטה אחת. בתוך הקמפוס, יש בערך 17,000, 20,000 תלמידים, ועוד מעל 10,000 תלמידים מפוזרים בחמש מכללות. ההשכלה הגבוהה הניתנת על ידי אוניברסיטת בר אילן ושלוחותיה, היא היום הגדולה ביותר במדינת ישראל.

ששת הפקולטות שלנו מיוצגות בהנהגה של האוניברסיטה. חוץ מסגנית הרקטור, שהיא מבית הספר לחינוך, יש מהפקולטה למדעי החברה, שלושה ממדעי הטבע, שני פיזיקאים מתמטיקאים. אנחנו מאוד גאים שהפקולטות למדעי החיים ומדעים מדויקים הן המובילות אצלנו בתחום המדע.

אם אנחנו מסתכלים על העתיד, הקמנו אחד המרכזים הגדולים בעולם לחקר המוח. אתם תבקרו שם תשמעו יותר. שם חוקרים מילדות, כשהמוח מתחיל לצמוח, ועד שהוא מתחיל לדעוך, מה קורה באמצע. אנחנו עורכים ניסיונות שהם מעוררי מחלוקת בחלק מהקבוצות. הבאנו לפה הרבה מאוד אנשים מתחום המוסר, רבנים, שופטים, וקיבלנו גיבוי ציבורי.

אנחנו עושים את זה לפי אמנות בין-לאומיות, אבל אנחנו עושים חקר גם בקופים, מכיוון שמוחו מאוד דומה למוח האנושי. אין ספק שאם אנחנו רוצים לדעת על המוח שלנו, ולא רוצים לעשות ניסיונות בבני אדם, הדבר הכי קרוב כדי להציל אנשים ממצבים קשים, זה מחקר על קופים. אם מצליחים לאתר 15% מהמוח אחרי תאונה או אחרי ניתוח, למוח יש נטייה לבנות את עצמו.

בנינו בניין שעלה 18 מיליון דולר שקבלנו מתורמים. מיטב החוקרים, מיטב המעבדות שיש בעולם – אנחנו מביאים. בתקופה כל כך קשה למדינת ישראל, בבניין הזה יהיו 300 חוקרים רק למוח. זה מפעל בלתי רגיל.

הקמפוס החדש הוא הרחבה של מה שהיה. אנחנו מקימים בקרוב, במאי, בית ספר להנדסה. הוא ינפיק 1,000 תלמידים אצלנו. אנחנו נכנסים לתחום חדש בהנדסה. רוצים להקים את הביו-אנג'נירינג, שזה גם כן העתיד. במקום לעמוד ולקבל דיכאון בקופת חולים, אפשר יהיה בעתיד, על ידי צ'יפ קטן, לעשות את כל הבדיקות, עם כל מה שרוצים לדעת, גם את הגנטיקה. זה החלום העתידי של המחקר.

לקחנו לבית הספר להנדסה את האיש מספר אחת בשוויץ, שזה אחד ממוקדי ההנדסה הכי ידועים בעולם, הבאנו אותו באמצע האינתיפאדה, עזב את מה שהיה לו שם. לעלות לישראל בתקופה כזאת ולבנות בית ספר להנדסה, זה מעשה ציוני בלתי רגיל. למרכז המוח עשינו יבוא פנימי, לקחנו את מספר אחת של האוניברסיטה העברית, פרופסור אבלס. אנחנו מאוד גאים בשני המפעלים האלה.

סך הכל, יש לנו בערך 80 פטנטים, שיצרנו בפיזיקה, בכימיה, בביולוגיה. פרופסור מינה טייכר אחראית על אגף שלם, איך מביאים מערכת מחקרית למצב יישומי. חלק מהם אנחנו מצליחים למכור, ומהתמלוגים מקווים להחזיר את הכסף על השקעת הידע.

הסמל שלנו מאוד מיוחד, זה מיקרוסקופ יחד עם תורה. המדענים אומרים שאין סתירה ביניהם, וזה המיוחד של האוניברסיטה. אנחנו חניכים של הלוגו הזה, שאדם יכול להיות מדען, ולא להכניס לויכוחים מה היה, איך היה. המדע הוא טהור ואוניברסלי, והוא חייב להישאר אוניברסלי, לא יכול להיות שתהיה דיסציפלינה אמונית כזו או אחרת תכתיב לו עמדות. ההפך גם נכון, המדע לא יכול להכתיב עמדות ערכיות. העמדות הערכיות הן בלתי תלויות, והשילוב שלהם חשוב.

אני חושב שמדע שאינו מסובך עם עמדות ערכיות יכול להגיע לבעיות קשות כמו שיבוט ודברים אחרים. יש לנו ימי עיון שלמים על הנושאים בין מדע ומוסר, שזה אחד הדברים המרתקים באתיקה.

בגדול, ייצרנו פה בית מדרש יפה של תלמידים ממגזרים שונים, מהשקפות שונות, מפילוסופיות שונות, משתדלים לתת להם כאן בית. בתוך מדינת ישראל רווית המתח, זה מין גן עדן קטן, שבו לא משנה מה אתה חושב, כל עוד אתה אומר את זה בתצורה מתונה.

אני רוצה להציג את הצוות. הרקטור הוא פרופסור לפיזיקה. ישלו את המעבדה הלאומית באל-מליחות שהוקמה באוניברסיטת בר אילן. הוא שנה שניה רקטור. פרופסור מינה טייכר, מתמטיקאית ידועה. מתעסקת בעידוד המחקר,קשרים. אנחנו אוניברסיטה שעשינו הרבה מאוד קשרים עם מדינות באירופה, דווקא בתקופת האנטי-יהודיות באירופה. הקשרים המדעיים מאוד חשובים. חשוב לחזק אותם, לשמור על הקשרים האלה, לעשות אתם כנסים. פרופסור זמירה מברך, תרמה בתחום הציבורי. הייתה מדענית הראשית של משרד החינוך, הושאלה מבית הספר לחינוך וחזרה לשם כראש בית הספר, ועכשיו משמשת כסגנית הרקטור.

אתם הולכים לבקר בהמשך בבית הספר לחינוך. הוא אחד הגדולים, ואולי הגדול ביותר במדינת ישראל. הוא מייצר הרבה תלמידים לכל התארים. כשתבואו לקמפוס החדש, יש לנו בניין למדעי היהדות, זה הבניין הראשון שם. היתר זה מדע, הנדסה, ביולוגיה, בניין למוסיקה, אתיקה ומסר, פילוסופיה. יש לנו את המגוון של התרבות. הפקולטה האיכותית שלנו זה רוח ויהדות, שנותנות את התשתית הערכית.

מדעי החברה היא הפקולטה הגדולה ביותר, כשני שליש מהתלמידים שלנו באים מהפקולטה למדעי החברה, שזה כלכלה, מינהל עסקים, פסיכולוגיה - בין הטובות שיש בעולם – וכשתראו את כל זה ביחד, תראו שזאת אוניברסיטה דינמית. הייתי הרבה מאוד שנים בקיימברידג'. הם קיימים 500 שנה, כשסיפרתי להן מה אפשר במדינת ישראל לעשות ב-50 שנה, הם רואים את זה כדבר בלתי אפשרי. שם קצב הפיתוח זה רבע אחוז כל שנה. יש להם את המסורת, אני לא מזלזל, יש להם הרבה יותר חתני פרס נובל ממה שיהיו לנו ב-500 השנים הבאות. אבל פה, זאת אוניברסיטה דינמית, יפה, מכילה את כל עם ישראל. אני שמח שוועדת החינוך של הכנסת מגיעה, זה לכבוד לנו.
היו"ר אילן שלגי
תודה רבה פרופסור קווה, גם על זה שקבלתם אותנו, וגם על הפתיחה שלך. אנחנו פה בפעם הראשונה ולא האחרונה, ואני מתכוון בקדנציה הזאת. אנחנו רואים את תפקידנו כשומרי השכלה הגבוהה בישראל, כי אין לה יותר מידיי שומרים בפוליטיקה.
משה קווה
זה נכון. חבר הכנסת שלגי היה בין הבודדים שעזר לנו במאבק. עדיין לא ברור אם ה-100 מיליון שקל הם בתקציב או לא. אבל אני חושב שבלי ההתערבות שלו לא היה לנו סיכוי לקבל את זה.
היו"ר אילן שלגי
הצורך בהגנה על האקדמיה ובעידודה, הוא כמובן בנושא שהוא תמיד אקוטי: תקציב. אבל יחד עם זה, אנחנו ערים לזה שצריך בכלל לשמור על המעמד של ההשכלה הגבוהה, כדי לא לאפשר התערבות של גורמים שלא תמיד המדע, המחקר וההשכלה הם בראש מעייניהם. זה קשור גם לשאלה של עד כמה המדינה צריכה להתערב במבנה של האוניברסיטה.

אנחנו מודאגים מהמצב של מערכת החינוך בישראל. עלול להיות מצב שהירידה ברמה, ואפילו הכשל המערכת לדורותיה – זה כשל מצטבר – עלול חלילה להגיע לאקדמיה. דברת בהתחלה על כך שאתם נותנים לסטודנטים יותר, גם מבחינת הגישה המדעית, מחקרית, גם מבחינת הידע הכללי שלהם, גם מבחינת קירובם ליהדות ולציונות, מה שלא תמיד קבלו בבית הספר התיכון. הערתי שזה היה נכון בשנות ה-50, וזה היום נכון על אחת כמה וכמה.

ברור לי, שמערכת החינוך היום לא נותנת לתלמיד הישראלי די, לא בערכים ולא בידע. טוב שהאקדמיה הישראלית שומרת על רמה גבוהה. יכול להיות שתצטרכו לקחת על עצמכם עוד יותר משימות כדי להשלים פערים, אולי אפילו יום אחד להתערב ולסייע בחינוך, עוד לפני שהתלמיד מגיע אליכם. אם יש לכן מעורבות חברתית, ואתה הזכרת את זה, יכול להיות שאנשי האקדמיה יצטרכו להיות מעורבים על בסיס כזה או אחר גם במערכת החינוך. הם גם היום מעורבים כמובן, אבל להגביר את זה.

אנחנו מודעים לזה שחלקים גדלים והולכים בחברה הישראלית בכלל לא מגיעים להשכלה גבוהה. זה נכון גם בגלל פתיחת הפערים אצלנו. גם אם מנסים לאפשר לאוכלוסיות מהפריפריה להתקבל אוניברסיטאות, בעיקר למכללות, זה עדיין לא די. יש לנו מגזר שלם שבכלל לא מעוניין בהשכלה.

אני מאוד מודה לך על המאמר שלך הבוקר בעיתון "הארץ". אני סבור שצריך לעשות כל מאמץ – ונעשים מאמצים, שאני באופן צנוע מעורב בהם - כדי לקרב את האוכלוסייה הזאת, ולא באמצעות הפוליטיקאים שמובילים אותה, למדינת ישראל ולציונות.

הזכרת שיש לכם את הפקולטה הגדולה בעולם למדעי היהדות. לאחרונה, נדהמתי לשמוע, שבסך הכל מבחינת חוקרי יהדות, יש היום יותר בארצות הברית מאשר בישראל. אולי זה נתון שיש עליו מחלוקות.
משה קווה
זה אוסף של הרבה אוניברסיטאות, לא במקום אחד.
היו"ר אילן שלגי
כן, בסך הכל, היות ויש שם הרבה מאוד אוניברסיטאות שעוסקות בנושא יהדות. אסור לנו לאפשר מצב שהמרכז של חקר היהדות העולמי לא יהיה כאן. צריך לעודד את זה שחקר היהדות בישראל יפותח, המדינה צריכה להקצות משאבים גם לזה, וטוב שאתם מובילים בנושא הזה.

אני יודע על הפתיחות ועל המדע המאוד מתקדם שיש בבר אילן. הזכרת למשל, שמלמדים גם את שפינוזה, את מי שרוצה ללמוד את שפינוזה. אני גם יודע שהיום באוניברסיטאות, פרט לאוניברסיטת בר אילן, אין את מה שפעם היה מכונה לימודי חובה, לימודים כלליים. אני חושב שזה דבר מאוד חשוב, וזה מתקשר לצורך לתת לתוצר של מערכת החינוך הישראלית עוד השכלה רחבה וידע, שהיום הוא לא תמיד מקבל במערכת.

פגשנו את המפגינים פה בכניסה, ונתנו להם דף, היות שידענו על הכוונה שלהם להיות פה. היינו ב-27 ביוני בבית החיות באוניברסיטה בעין כרם, והראו לנו מה עושים, איך עושים, והתקיים גם דיון, שבו השתתפו גם נציגים של הארגונים האלה. ההחלטות שקבלנו שם, אקריא אותן.



"החוקים העוסקים בניסויים בבעלי חיים, והמחקרים עצמם כמובן צריכים להיות מאוזנים ככל האפשר, תוך המשך הניסויים, ומזעור סבלם של בעלי החים כל הניתן. הוועדה מייחסת חשיבות רבה לשמירת הוראות חוק צער בעלי חיים (ניסויים בבעלי חיים) התשנ"ד-1994, לרבות רוח החוק. על החברה להשכיל למצוא את האיזון הנכון, שיאפשר ניסויים בבעלי חיים,כאשר הדבר נחוץ, תוך מזעור מרבי של הסבל הנגרם לבעלי החיים.

הוועדה בוחנת אפשרות לעדכון המצב החוקי הקיים, לרבות עניין השקיפות של דיוני המועצה לניסויים בבעלי חיים". נדמה לי שבינתיים יש החלטה של בג"ץ בנושא הזה.

הוועדה רואה חשיבות עצומה בקיומו וקידומו של המחקר האקדמי והרפואי בישראל, ושמירה על מעמדו בקדמת המדע העולמי."

אנחנו מאמינים שאפשר גם להמשיך במחקר ובניסויים, וגם למזער את הסבל שנגרם לבעלי החיים.
מינה טייכר
המוטו שלנו הוא שאנחנו עושים ניסויים בבעלי חיים, בצורה ההומנית ביותר האפשרית.
היו"ר אילן שלגי
אנחנו שמחים להיות כאן. יש לנו כאן הרבה מכרים, גם אישיים. אנחנו מצפים לשעות הקרובות.
משה קווה
אתם מוזמנים עוד פעם. ראיתי את הדאגה האמיתית שלך בכל הישיבות שזימנתם בנושא של החינוך. לפי סטטיסטיקה זהירה, צריכים להיכנס בחמש השנים הבאות מעל 50,000 תלמידים להשכלה הגבוהה. האוצר לא מבין שצריך תשתית בשביל לקלוט אותם. הגיד שאי אפשר לקלוט אותם, זה קטסטרופה בכל היבט שתסתכל עליו. צריכים לאפשר לכל מי שרוצה ללמוד השכלה גבוהה. כמובן, צריכים לנהיות לו את הנתונים הנכונים להיכנס.

היה גידול עצום בהשכלה הגבוהה בשנות ה-90. כולנו נמצאים במיתון זמני, ומבינים את זה, אבל עדיין אין תוכנית חומש של האוצר להשכלה הגבוהה. אנחנו לא יודעים לתכנן. גם אם תוכנית החומש בשנים הראשונות מכילה הידוק חגורה זמני, אבל לאחר מכן פותחים את הדלת לכולם, צריך לאפשר את זה.

אני מבקש שהנושא הזה לא ירד מסדר היום. אנחנו נמצאים שנה שלישית בלי תוכנית.
היו"ר אילן שלגי
אני יודע. דברתי על זה גם עם שר האוצר. האוצר לא מסתיר את זה, הוא אומר שאם האוניברסיטאות יקבלו את שינוי המבנה כפי שהאוצר רוצה, נחזור לתקצוב חמש שנתי.
משה קווה
היינו יחד בישיבה. אתה יודע מה דעתי על האיום הזה. גם את זה צריך לעשות במקביל ולא בטור.
גילה פינקלשטיין
קודם כל, יישר כוח לנשיא האוניברסיטה. יש לי פה הרבה תלמידים ותלמידות שלומדים. הנשיא, גם בתקופות קשות, דאג לקדם, לפתח מסלולים חדשים, שמהווים מודל חיקוי לאוניברסיטאות אחרות, בנייה מסיבית גם בתקופות קשות.

חשוב ביותר הנשוא שהזכרת, גשר אל היחד, שלומדים פה חילוניים ודתיים, יהודים ולא יהודים, בוגרי ישיבות ובוגרי תיכונים, מגוון רחב של סטודנטים. דבר שלא הזכרת ואני יודעת, בני הגיל השלישי, שמוצאים פה כר נרחב ללמידה והתקדמות. כוחות הביטחון, שלא הזכרת, מוצאים פה מענה לדרישות שלהם.
משה קווה
נתנו תואר בצבא, להעלות את הדרגה כתוצאה מחינוך. הם עושים את זה בשנתיים, במקום שלוש שנים. חברת הכנסת פינקלשטיין, את רוצה להיות דוברת שלנו?
גילה פינקשטיין
יש לי תוכנית מלאה היום בכנסת, אבל חבר הכנסת שלגי פגש אותי ואמר: אני אבוא לבר אילן בלעדייך? לא יכול להיות. אז מצאתי דרך איך לפנות ולהגיע, כי כבוד גדול לי להיות כאן, במוסד כל כך מכובד, ובעיקר שיש לי נגיעה אישית, שכל כך הרבה מבני משפחתי למדו פה, החל מפרופסור שלמה מרגל, שהיה דיקן המדעים המדויקים, ילדיי, כלתי חתני, ובעלי. אני מיודדת עם הרבה ראשים שעומדים בראש האוניברסיטה, מנהלים את האוניברסיטה בהצלחה רבה. אני מאחלת המשך הצלחה, ומוכנה לתת יד בכל דבר.

ההכרות הראשונה שלי עם חבר הכנסת שלגי, יו"ר ועדת החינוך, הייתה כשהבנתי שהוא מוכן לתת יד לכל דבר שקשור חינוך ובקידום של החינוך. בחודש הראשון, כשהתחלנו את הדרך הכנסת התקשרו אליי מבית ספר בקרית אונו, שרוצים לצמצם את בית הספר.

התקשרתי לחבר הכנסת שלגי ואמרתי שביום שישי יהיה ביקור בבית ספר שילה בקרית אונו, ורוצים לצמצם את בית הספר, שהוא בית ספר ממלכתי דתי מאוד מוצלח. אמרתי שקשה לי לשנות ולהגיע לבית הספר ביום שישי. חבר הכנסת שלגי אמר לי: אין צורך, אל תבואי, אני אשמור על בית הספר במקומך. זאת הזדמנות להודות לו. לאורך כל הדרך הוא עוזר, ויש שיתוף פעולה יוצא מן הכלל. תודה רבה.
משה קווה
כולנו מחזקים אותך, אדוני היו"ר, שתצליח לשמור. דע, בר אילן היא הראשונה עשתה שינוי מבני. לכן, הטענה שאף אחד לא עשה כלום היא טענה מופרכת, והגיע הזמן שהאוצר יעשה את התוכנית הרב שנתית.
היו"ר אילן שלגי
אין ספק.















ביקור בבית הספר לחינוך של האוניברסיטה
דוד צוריאל
שלום לכם, ובוקר טוב. אנחנו מתחילים את הישיבה בהודעה. חבר סגל שלנו, דוקטור אפרים דרום, ביתו נרצחה בפיגוע שהיה ביום חמישי. כולנו המומים וכואבים. אנחנו היינו רוצים, ברשותכם, להתחיל בפרק תהילים, שפרופסור אריה כהן יאמר. בבקשה לעמוד.
אריה כהן
תהילים פ"ג.

פרופסור כהן קורא את פרק תהילים בקול.
היו"ר אילן שלגי
אני מבקש, בשם הוועדה, להשתתף בצערו של פרופסור דרום על רצח ביתו. במדינה שלנו, לאן שאנחנו פונים יש טרור, רצח, שכול. אנחנו עם חזק, יחד עם זה, כולנו כואבים על כל ישראלי שנרצח. כל משפחה שכולה, שמתווספת לשורה הארוכה של משפחות השכול, היא חלק מאתנו, וליבנו אתם.
דוד צוריאל
תודה רבה. יש לנו הסעה להלוויה, ונמסור לו את דבריך. יש לנו תוכנית עמוסה, אבל הייתי מעוניים שזה יהיה אינטראקטיבי, זאת אומרת במידה ולאורחים יש שאלות, הצעות, רעיונות, שיהיה כאן דו-שיח.

בחרנו להראות לכם מצגת. לאחר מכן, יש כמה חברים שיציגו פרוייקטים מיוחדים שהם עוסקים בהם. נושא המצגת הוא חינוך ומצוינות. זה מציג את בית הספר לחינוך ואת הפרוייקטים, המכונים הקתדראות, שקיימים אצלנו. יש לנו סגל של 120 חברי סגל., שכמובן רק חלקם פה.
זמירה מברך
"חינוך הוא תשתית" זו ציטטה מה-OECD, שעשו הרבה מאוד מחקרים. בעקבות המחקרים והאינדיקטורים שלהם הם קבעו שינוך הוא תשתיות, וצריך להשקיע בחינוך גם מהפן הכלכלי.
היו"ר אילן שלגי
אני זוכר את עצי אומר את זה כבר שנה, מלי לדעת שה-OECD טוען זאת.
דוד צוריאל
סקירה קצרה של בית הספר לחינוך. מספר הסטודנטים שלנו לתואר ראשון הוא 895, מספר הסטודנטים לתואר שני הוא 602, דוקטורנטים – 75, ועוד 34 בצנרת עד תשס"ד יהיו לנו כ-110 סטודנטים. סך הכל 2291, זה כולל גם את הסטודנטים להכשרת מורים, שלא נמצאים ברשימה הזאת. יש 650 סטודנטים להכשרת מורים, שבאים מחוגים שונים באוניברסיטה, ומקבלים את תעודת ההוראה שלהם במסגרת בית הספר לחינוך.

יש לנו מגמות לימוד שונות לתואר ראשון: יסודות החינוך, מינהל חינוכי, יעוץ חינוכי, חינוך מיוחד, חינוך בלתי פורמלי וחינוך לגיל הרך. בתואר שני יש יותר מגמות: מחשבת החינוך, תוכניות לימודים, חינוך חברתי, מינהל החינוך, יעוץ חינוכי, חינוך מיוחד, תקשורת וטכנולוגיה בחינוך, התפתחות הילד והוראת המדעים.

יש לנו שישה פרופסורים מן המניין, חמישה פרופסורים חברים, שישה מרצים בכירים, עשרה מרצים. בתעודת הוראה יש דרגות פחות בכירות, כי שם מדובר יותר על הכשרה מעשית. חלק מהאנשים נמצאים בהליכים עלייה חלקם פורשים, התמונה היא מאוד דינמית משנה לשנה. נכנסתי לתפקידי לפני כשלושה שבועות, ואני מחיל לנסות לגלות את כל המערכת המורכבת שיש לנו.

סך כל מספר הקורסים במחלקה הוא 525. הרצאות 207, תרגילים וסדנאות – 195, מעבדות – 3, סמינריונים – 77, עבודה מעשית – 18. יש לנו קורסים לתארים מתקדמים, לתזות. השתלמויות מורים, יש לנו 60 קורסים בשנה, 1,000 מורים במשך שנת הלימודים ו-1,000 בקיץ. זה הרבה אחריות לגבי דורות של מורים שמתחנכים אצלנו.

חינוך מיוחד היא המגמה הגדולה ביותר אצלנו, כמעט 190 סטודנטים, אחריה מינהל עם 145 סטודנטים ויעוץ עם 134.
זמירה מברך
חינוך מיוחד, זו המגמה היחידה בארץ שנותנת B.A ותעודת הוראה במקביל.
דוד צוריאל
בתואר שני יש פיזור קצת יותר רחב, כאשר המגמה הבולטת ביותר היא יעוץ חינוכי, והבאה אחריה היא חינוך מיוחד. סך הכל 627 סטודנטים לתואר שני, חלקם במסלול עם תזה, חלקם במסלול ללא תזה. אלה שלומדים במסלול עם תזה, יש להם אפשרות להמשיך לדוקטורט.

בתוך הכשרת המורים יש הרבה הכשרות, בהתאם למחלקות השונות שקיימות באוניברסיטה. כל המחלקות באוניברסיטה מיוצגות אצלנו, מלמד אופטומטריה, שזו מחלקה חדשה.

יש לנו מערכת מחשוב ותקשוב, שכוללת מעבדת מחשבים, מחשבים נישאים, מצלמות – זה כל העניין הטכני שאנחנו משלבים בהוראה. למידה מרחוק, למידה בסביבות וירטואליות.

יש לנו אג'נדה חברתית, של תרומה לקהילה. אנחנו לא נמצאים כאן במגדל שן, אלא מחוברים בצורה אינטגרטיבית, משולבת מאוד עם הקהילה שאנחנו חיים בתוכה. יש לנו מטרה לתרום לחברה בישראל, בכל התחומים שאנחנו עוסקים בהם.

מחקר ופיתוח בתחום החינוך. יש לנו מחקרים ישומיים ובסיסיים, מחקרים בין-לאומיים בשיתוף פעולה פורה גם עם אירופה וגם עם ארצות הברית וגם עם המזרח הרחוק. פיתוח תוכניות לימוד שונות, פיתוח מוצרים עתירי טכנולוגיה. מספר המחקרים הממוצע לאיש סגל בבית הספר לחינוך, כפול ממספר המחקרים הממוצע לאיש סגל במדעי החברה.

גולת הכותרת שלנו זה מספר הדוקטורנטים. יש נטייה היום שבאוניברסיטאות מקבלות את התארים הגבוהים, ובמכללות התארים הנמוכים יותר.
היו"ר אילן שלגי
האם יש איזו מגבלה של מספר התלמידים לתואר שלישי, כמה עולה לכם כל סטודנט כזה ובכמה זמן הוא מסיים את התואר?
דוד צוריאל
המגבלה היחידה הקיימת זה התקציב שיש לנו לממן תקנים. יש לנו מצוקת תקנים גדלה מאוד. רוב המרצים שלנו מנחים חמישה ושישה סטודנטים, כאשר המכסה הנדרשת היא שתי תזות. חלק רב מאתנו כורע תחת הנטל, כי אנחנו מרגישים צורך פנימי להנחות את הסטודנטים הקיימים. אני אישית מנחה היום 14 סטודנטים לדוקטורט, ועל המסטרנטים אני לא מדבר. יש עוד חברי סגל שמנחים כמוני. זה עומס קשה מאוד. אני לוקח אוו באהבה, כי ה מקדם גם את המחקר שלי.

זה עולה לנו כמספר התקנים. אם יהיו לנו יותר תקנים, נגדיל את הדוקטורט שלנו.
היו"ר אילן שלגי
אתה מדבר על תקן של חברי סגל, שמנחים את הדוקטורנטים.
דוד צוריאל
נכון. אנחנו מקבלים תקציב מות"ת, לפי מספר הדוקטורנטים. הבעיה היא שאין חלוקת דיפרנציאלית בתוך האוניברסיטה למחלקות שמקבלות יותר או פחות. זו בעיה פנים אוניברסיטאית.
זמירה מברך
יש הגבלה של ות"ת על קבלת סטודנטים לאוניברסיטה בכלל. הות"ת הקציבה לאוניברסיטת בר אילן, נדמה לי, 15,000 סטודנטים. אם אנחנו מקבלים סטודנטים מעבר למספר הזה, אנחנו יכולים לקבל אבל ות"ת לא מתקצבת.

לגבי תארים מתקדמים, תואר שני ושלישי, בבית הספר לחינוך, כמות הפונים אלינו היא גדולה מאוד. אחוז הדחייה בתואר שני הוא בסדר גודל של 50%. תואר שלישי אולי אפילו יותר. הביקוש הוא אדיר בגלל כמה דברים, אחד מהם זה הדרישה של המכללות שמי שמלמד שם יהיה בעל תואר שלישי. בית הספר לחינוך נחשב בית ספר טוב, וגם זה מוסיף. כמו כן, בתוך המגזר הדתי, מה שקשור לחינוך יש לו משקל יותר גבוה.

ההכשרה עצמה לא דורשת מעבדות, ברוב המסלולים, כך שעלות ההכשרה באופן יחסי לא כל כך יקרה.
היו"ר אילן שלגי
הסטודנט יכול לשבת בספריה או בביתו - - -
זמירה מברך
או לעשות מחקר שדה, לא מחקרים תיאורטיים בלבד, אבל אלה לא מחקרים שדורשים מעבדות. רוב התזות שלנו הן תזות כמותיות, אוספים נתונים בשדה עם קבוצות ניסוי, קבוצות ביקורת וכיוצא בזה.
היו"ר אילן שלגי
הדוקטורנטים הם גם חברי סגל זוטר, מרצים, מתרגלים?
זמירה מברך
חלקם, לפי הכישורים של האנשים והצרכים שלנו. בממוצע, יש 4.91 מונחים לאיש צוות שיכול להנחות, רק דוקטורנטים, שלא לדבר על התוספת של המסטרנטים. אשר על כן, צואר הבקבוק הוא התקנים. אם היו לנו עוד תקנים, יש ביקוש גדול, היינו יכולים לקבל הרבה יותר אנשים מבלי להוריד את הרמה. הדברים דומים גם בתואר שני.
דוד צוריאל
המסטרנטים שלומדים למסלול עם תזה חייבים הנחייה. מבחינה כלל אוניברסיטאית, וגם אצלנו, הרכב הסטודנטים הוא ממגוון רחב מאוד בכל הארץ, דתיים, לא דתיים, יהודים, ערבים. מבחינת המיגדר – הרוב בנות, זו בעיה של חינוך.
אריה כהן
יש עלות נסתרת בדוקטורט, כי שני סטודנטים שמונחים לדוקטורט זה רבע משרה, אז שמונה סטודנטים זו משרה.
זמירה מברך
זה נכון, אסביר. יש הסכם שכל חבר סגל שמנחה יוצר משני דוקטורנטים ויותר מארבעה מסטרנטים -משוחרר מהוראת קורס אחד. כיוון שחבר סגל חייב ללמד שמונה שעות או ארבעה קורסים בשנה, אז בגלל הכמויות האדירות של אנשים מונחים, כמעט כל מי שמנחה משוחרר מללמד קורס, ויש כאן עלות עקיפה.
היו"ר אילן שלגי
ולדעתכם, זה מקום שבו אפשר אולי להתייעל?
דוד צוריאל
תראה מה ההתייעלות שלנו. מספר סטודנטים לאיש סגל זה 24, כל חבר סגל מנחה בממוצע 8.6 סטודנטים לתארים מתקדמים. אין מה להתייעל, צריכים לעזור לקצת להנמיך את הלחץ.
היו"ר אילן שלגי
אני לא נוקט עמדה, אני שואל שאלה. מתוך חומר שאני קורא ושומע, אחת הטענות שקיימת כלפי אנשי האוניברסיטאות היא שהם לא מלמדים מספיק. מרצים נדרשים ללמד שמונה שעות, ואינם מלמדים שמונה שעות.
דוד צוריאל
יש קצת אי הבנה בציבור הרחב מה תפקידו של חוקר באוניברסיטה. ההרצאות ה חלק קטן של העבודה, רוב העבודה זה מחקר. אני יושב עד שעות קטנות של הלילה כדי לנתח נתונים, כדי לכתוב, כדי להנחות את הסטודנטים, כדי לארגן את הוועדות שאני חבר בהן. העבודה לא נמדדת כמו בתיכון – וגם בתיכון יש ודאי פעילויות מחוץ לשעות הלימודים.
היו"ר אילן שלגי
אני מכיר את התשובות. אני שואל, כאשר קבעו בזמנו שמונה שעות זה לא היה שרירותי. גם אז ידעו שחברי הסגל האקדמי עוסקים גם במחקר ובהנחיית מסטרנטים ודוקטורנטים.
דוד צוריאל
נכון, אז אתה שואל אם יש שיקול דעת בהורדת השעות האלה.
חיים גזיאל
אנחנו האוניברסיטה היחידה בה איש סגל מלמד שמונה שעות. ירושלים, תל-אביב, חיפה ובאר-שבע – שש שעות.
היו"ר אילן שלגי
גם הם נדרשים ללמד שמונה, אך בפועל אינם מלמדים שמונה.
חיים גזיאל
הם נדרשים ללמד שש שעות, זו המשרה של איש סגל שם.
זמירה מברך
לשאלתך, האם יש אצלנו חברי סגל שמלמדים פחות – וזה מה שקורה בהרבה מאוד אוניבסיטאות – מהמכסה המקובלת, התשובה היא לא. יש חברת סגל אחת שקבלה הנחה מפני שהיא חברה במל"ג, וגם זה בהסכם של המל"ג. מעבר לזה, כל חברי הסגל מלמדים את המכסה הנדרשת. אין אצלנו הנחות לאף אחד.
היו"ר אילן שלגי
כלומר אתם מלמדים שמונה שעות מבלי לחשב - - -
זמירה מברך
אנחנו מלמדים שמונה, ואלה שזכאים להנחה מקבלים את ההנחה.
דוד צוריאל
תיקון קטן, אלה שהם מורים שאינם חוקרים, מלמדים 16 שעות. מי שחוקר י לו את ההסכם ההיסטורי, ומי שלא חוקר לא מקבל את ההנחה הזאת. אני למשל, כראש מחלקה זכאי לקבל קורס פחות, אבל היות ואני מנחה 14 סטודנטים לדוקטורט וממילא ירדו לא שעתיים, אני לא יכול לבקש שיורידו לי עוד אחת. אין דבר כזה.
יהודית גידלי
האם מספר המונחים על ידי איש סגל בבר אילן דומה למספר המנחים באוניברסיטאות אחרות?
דוד צוריאל
אני לא יודע. אני יודע שהעומס אצלנו גדול.
היו"ר אילן שלגי
אתה משווה לחוגים אחרים באוניברסיטה שלך או לבתי ספר לחינוך באוניברסיטאות אחרות?
דוד צוריאל
אני שומע מכל מיני מקומות, אבל אני לא יכול לעשות את השוואה הזאת, אין לי נתון על זה.

תוכניות חדשות בתחום ההוראה. חינוך יהודי בארץ ובתפוצות, הכשרת מורים לתקשורת ואמנות יהודית.
זמירה מברך
לגבי הכשרת מורים, היחידה מתעדכנת כל הזמן לפי דרישות משרד החינוך. כשמשרד החינוך פותח מסלול חדש, למשל תקשורת, הם פונים אלינו ואז אנחנו פותחים מסלול. לגבי הכשרת מורים, אין מגבלה של ות"ת לגבי מספר הסטודנטים. יש לנו מגבלות שאנחנו מקבלים אנשים רק מסף מסוים ומעלה כדי לשמור על איכות, אבל לא מגבלה פורמלית.
ברכה קרמרסקי
אנחנו האוניברסיטה היחידה שיש לה מספר רב כל כך של סטודנטים להכשרת מורים, בכל התחומים, ובתחומי המדעים בפרט. במתמטיקה בשאר המקומות ישנם שניים, שלושה סטודנטים, אנחנו מגיעים אחרי סינון ל-30, וזו ייחודיות של בר אילן.
דוד צוריאל
פיתוח מקצועי. יש לנו הכשרת יועצים, לרבות יועצים לגיל הרך, הכשרת מומחים מתחום החינוך המיוחד לילדים עם צרכים מיוחדים, הכשרת מורים – סטאז' והשתלמויות מורים – הכשרת מנהלים ופיתוח מקצועי של מנהלים ומינהל החינוך, הכשרת מומחים לגיל הרך, הכשרת מומחים בתחומי החינוך החברתי, החינוך הבלתי פורמלי והחינוך האפקטיבי, הכשרת מומחים בתחום תוכניות לימודים והכשרת מומחים בתחום הוראת המתמטיקה והמדעים.

אג'נדה חברתית, תרמה לקהילה. סיוע לסטודנטים מהפריפריה ומהשכונות - - -
זמירה מברך
זה פרופר תרומה. האנשים שעובדים שם לא מקבלים על זה שום תמורה, לא אקדמית ולא כספית.
דוד צוריאל
קידום וסיוע לעולים חדשים וקבוצות אוכלוסייה חלשות, גישור ופישור בין חלקי האוכלוסייה, התמודדות עם קונפליקט בחברה הישראלית, חסות למכללות, קידום וסיוע לסטודנטים חרדים, תל"ם – התנועה ליהדות מתקדמת – וארגוני המורים. יש לנו תוכנית, שאנחנו רצים עם קבוצה של היהדות הרפורמית, שרוצה לקבל אצלנו הכשרה להוראה.
זמירה מברך
אני רוצה להרחיב לגבי קבוצת החרדים. נכון שהתוכנית היא בחיתולים, בצעדים מאוד קטנים, אבל אני חושבת שיש כאן פריצת דרך, אולי אפילו היסטורית. העובדה שקבוצות המגזר החרדי פנו אלינו וביקשו ללמוד אצלנו, בגלל הצרכים המיוחדים שלהם, תוכניות מיוחדות. ראינו בזה צעד גדול.
היו"ר אילן שלגי
אנשים בני 30?
זמירה מברך
בני 30+. יש לנו דרישות סף את מי אנחנו מקבלים ואת מי אנחנו לא מקבלים, אצלנו התוכנית היא רק לגברים, זו הייתה בשה שבאה לבית הספר לחינוך. בעבודה סוציאלית יש תוכנית לנשים, וכך גם במדעי המחשב – אבל אני לא בקיאה בזה.

התוכנית לחרדים היא בייעוץ ובחינוך מיוחד, שני תחומים שהם ביקשו והם מאוד זקוקים להם. זה מעט סטודנטים, על בלבול ראש בלתי רגיל, ואנחנו מרימים את זה בגל הפן הציוני, מדיני, חברתי.
היו"ר אילן שלגי
כמה כאלה סטודנטים כבר יש?
שמעון אוחיון
70.
זמירה מברך
בשנה הבאה הם ביקשו להמשיך לפחות תוכנית אחת, את התוכנית של החינוך המיוחד. צריכים לתקצב את זה כמובן, בגלל הלוגיסטיקה. רק מורים גברים.

תל"ם יש לנו תוכניות עם ארגוני המורים לתואר שני. יש שתי תוכניות חסות של ארגון המורים ושל הסתדרות המורים לתואר שני. ברוב הקורסים הם מפוזרים בין הקורסים השונים, בכוונה. חלק מהקורסים הם ייחודיים להם.
שמעון אוחיון
אלה קבוצות ייחודיות של ארגון המורים והסתדרות המורים, שהם מוכנים לתמוך ולסייע להם, וגם אנחנו. הם נותנים תוכנית לימודים רגילה לתואר שני, אם זה בתוכניות לימודים, אם זה במינהל חינוכי. אנחנו לא קוראים להן תוכניות ייחודיות אלא קבוצות ייחודיות. יש הבדל, משום שהתוכנית זהה. הם מקבלים יותר עזרה, הדרכה.

מתחשבים בזה שהם נשארים מחוברים מערכת בחינוך, ומוגבלים בזמן, ולכן מרכזים את הלימודים עבורם ליום וחצי, ונותנים להם עזרה, בעיקר בצד המתודולוגי, בסטטיסטיקה ומחקר כמותי. מטפחים אותם כקבוצה, תוך שיתוף פעולה עם ארגון המורים והסתדרות המורים, במיוחד לאחר כל מה שקרה המוסדות האחרים בחוץ לארץ.

אנחנו נאלצים להקצות מקום לקבוצות הללו – ארגון המורים והסתדרות המורים – על חשבון פונים רגילים. רובם כולם לא באים לכיוון המחקרי, לכתיבת תזה, אלא בעיקר להכשרה והעשרה. אנחנו עובדים עם הקבוצות הייחודיות האלה כבר חמש שנים.
היו"ר אילן שלגי
אלה קבוצות לתואר שני?
שמעון אוחיון
לתואר שני. במהלך עשר שנים היינו בין החלוצים שלתוכנית אקדמיזציה לתואר ראשון. היום, ברוך השם, כבר כמעט אין צורך, חוץ מכמה מכללות שעדיין תחת הפיקוח שלנו. היום זה שודרג לכיוון תואר שני. זה חלק מהחיבור שלנו לשדה החינוכי.
גילה פינקלשטיין
והארגונים מסבסדים את זה?
שמעון אוחיון
הם לא מסבסדים את התוכנית, הם מסבסדים את הסטודנטים עצמם. הם מעמידים לרשותם את המלגות.
גילה פינקלשטיין
רציתי לשאול על מאבחנים דידקטיים. זה חשוב לי, כי אני זוכרת שהרגשתי מחסור עצום במאבחנים דידקטיים. רחל עבדה בבית הספר שניהלתי והיא עזרה לנו. כאב לי עכשיו לשמוע שהיא כבר לא שם, כי היא קידמה מאוד. אהבתי את הצורה שהיא לימדה, הילדים אהבו אותה, וזה היה חידוש בבית הספר.
דוד צוריאל
נגיע לזה, כי רחל עוד תדבר.
רחל שיף
לחרדים, זה היה נושא הפגישה הראשונה.
זמירה מברך
זאת המטרה שלהם, אבחון דידקטי, רק שאין את זה לתואר ראשון ולכן היו צריכים ללמוד.
שמעון אוחיון
גם לגבי החרדים, עם כל הקשיים, אנחנו לא מקלים. הסברנו להם שלא ייתכן שהם יקבלו תעודה של מאבחן דידקטי ללא קבלת תואר ראשון לפחות. אנחנו, כאן באוניברסיטה, במתכונת רגילה מחברים את זה יחד עם התואר השני. הלכנו לקראת המגזר החרדי, כשהם תואר ראשון בחינוך מיוחד, הם יעברו השתלמות מועשרת, ואז הם יקבלו תעודה של מאבחן.
זמירה מברך
כדי שיהיה ברור מה המהפך, הם מקבלים תעודת B.A עם הלוגו של בר אילן, אף אחד לא יודע אם הוא חרדי או מישהו אחר. הם סטודנטים לכל דבר. לגבי ארגוני המורים, במידה וי להם בקשות מיוחדות אנחנו מנסים ללכת לקראת, בעיקר דברים טכניים, מארגון המערכת וכיוצא בזה, כי על דרישות אנחנו אף פעם לא מתפשרים.
רחל שיף
אני בניתי את התוכנית לחרדים, ואחד הפידבקים שאני מקבלת עכשיו, שעד עכשיו לילדים חרדים לא היה מענה כמו שצריך, והיום יש אנשים שיכולים לאבחן ולקדם אותם.
דוד צוריאל
יש תהליכים של פתיחות גוברת והולכת - אני רואה את זה ם בעבודתי כמאבחן – לקבל עזרה מהעולם החיצוני. עד עכשיו הם פחדו שמא זה יפריע לשידוך וכולי. היום זה עדיין קיים, אבל מוכנים יותר להיחשף ולעזור לילד, רואים את הדברים בצורה יותר נכוחה, כך אני חש.
מכונים וקתדראות שיש לנו, סקירה מהירה. המרכז לחינוך יהודי בתפוצות, המרכז לחקר קשיי התפתחות תינוקות וילדים בגיל הרך, המכון לקידום האינטגרציה בחינוך, קתדרה על שם מצ'אדו להשתנות שכלית, מרכז חדד לחקר דיסלקציה וליקויי קריאה, הקתדרה לחינוך וערכים לסובלנות ולשלום, מרכז להוראת המדעים, המכון לחקר החינוך הדתי ולקידומו, מכון לחינוך ומחקר קהילתי, מרכז להוראת ספרות השואה ולמחקרה, קתדרה על שם הרב הוקס ומרכז איילה. אלה כל המכונים והקתדראות שיש לנו.

המרכז לחינוך יהודי בתפוצות עוסק בעיקר במרכז למנהיגות בית ספרית יהודית, מרכז וירטואלי, פורום אינטראקטיבי למחנכים, ספרייה, פיתוח תוכניות לימודים בית ספריות. יש כ-10,000 אנשים שמשתמשים באתר באופן תדיר, ו-125 אנשים השתמשו במרכז למנהיגות בית ספרית יהודית. היו באים מחוץ לארץ, מקבלים את התוכנית שנה שלמה, וחוזרים לקהילות אחרי שנת ההכשרה שהם מקבלים אצלנו.

הקתדרה לילד עם צרכים מיוחדים. יש לנו ספריית מבחנים פסיכולוגים וחינוכיים, תמיכה במחקרים מתחום הילד החריג, מלגות לתלמידי מחקר, כנסים מדעיים – הכל בהקשר לחינוך מיוחד.

הקתדרה לחקר דרכי ההוראה שללימודי הקודש מוציאה סדרה של ספרי מחקר מטעם הקתדרה. היא מקיימת ימי עיון שנתיים לחוקרים, למורים ולסטודנטים.

מרכז חדד לחקר הקריאה והדיסלקציה מחולק לתחום אקדמי ותחום מעשי. בתחום האקדמי יש מחקר, הכשרת מורים ומאבחנים דידקטיים, פיתוח אבחונים ותוכניות ייחודיות להוראת תלמידים לקויי למידה, ארגון כנסים בין-לאומיים. בתחום המעשי, המטרה העיקרית היא קידום תלמידים וסטודנטים ביכולות קוגניטיביות לשוניות ואפקטיביות – רגשיות -אבחונים בעברית ובאנגלית, הוראה מתקנת לתלמידים שלא רכשו קריאה, קורסים לאסטרטגיות למיד בעברית ובאנגלית, תוכניות התערבות בבתי ספר. המרכז מקבל באופן פעיל ילידם שמופנים אלינו לקליניקה, ושם הם מאובחנים על יד צוות ומקבלים המלצות לטיפול.

המרכז להוראת ספרות השואה ומחקרה. הדבר העיקרי זה הגברת המודעות לספרות השואה באמצעות כנסים, מחקרים, ספרים שעוסקים בנושא הזה.

המכון חקר החינוך הדתי ולקידומו.יש כמה מחקרים שמתקיימים שם עכשיו: רוחניות בקרב בני נוער, עזיבת הדת בקרב מתבגרים, עולמן של בנות ציונות – בין כריזמה לרציונליזציה, תפיסה דתית בעיני תלמידים בעלי פיגור שכלי. המכון מקיים כנסים וימי עיון.

המרכז של פרופסור פנינה קליין. יש קליניקה אליה באים ילדים רכים, תינוקות. בעיות של ילדים עם תסמונת דאון, ילידים עם pervasive developmental disorders, ומטפלים בהם כדי לקדם אותם, לפתח אותם ולשלבם בחברה. בנוסף יש גם פעילות מחקרית. פנינה קליין נמצאת היום בדרכה לסינגפור, אבל היא אמרה לי להדגיש את המושג "תפריט מנטלי". היא עובדת על תפריט מנטלי עם ההורים והילדים, פיתוח של חשיבה בגיל הרך.

הקתדרה לחינוך לערכים, לסובלנות ולשלום, על שם ד"ר יוסף בורג. היא נוסדה במאי 1995. בראש הקתדרה עומר פרופסור עירם.
זמירה מברך
שר המשפטים של קנדה היה עכשיו אורח שלנו בקתדרה הזאת.
דוד צוריאל
המכון לחינוך ולמחקר קהילתי, בראשותו של פרופסור יעקב כץ. זה מרכז שעוסק במחקרים, פרוייקטים, סקרים, מלגות לסטודנטים, מענקים לחוקרים, קורסים מתקדמים, ימי עיון, הוצאת ספי, דוחות מחקר, השתלמויות וכל הנושאים שקשורים למחקר קהילתי.

זו סקירה קצרה של בית הספר לחינוך. אי אפשר להתעכב על כל הקתדראות וכל הפעילויות שקיימות. בחרנו מספר אנשים שייתנו סקירה, כל אחד חמש דקות, על הנושא בו הוא עוסק. נתחיל עם פרופסור חיים גזיאל, בבקשה.
חיים גזיאל
אני עומד בראש המכון לקידום ההוראה, הלמידה והאינטגרציה בחינוך. הוא הוקם ב-1982 על ידי פרופסור עמיר, עליו השלום. המכון הוביל את האינטגרציה בחינוך, אחרי המדיניות של הרפורמה בשנת 1966-1967.

היום, לצערי הרב, בגלל שנושא האינטגרציה הוא לא בסדר עדיפות לאומי ראשן, הכנסנו פן נוסף, של קידום ההוראה והלמידה בבתי הספר. זה מכון בעל אוריינטציה גם מחקרית וגם יישומית. אנחנו נמצאים בקשר עם למעלה מ-15 ישובים, עשרות בתי ספר.

יש תהליך של אבחון של המצב הקיים מבחינה לימודית, וישנו שלב ההתערבות, ואחר כך שלב המחקר וההערכה, הבוחן באיזו מידה מדיניות ההתערבות הוכיחה את עצמה, שינתה את פני ההוראה והלמידה בבתי הספר, בעיקר בתחומים של המיומנויות העיקריות כמו מתמטיקה, אנגלית, אוריינות. יש במכון גם יחידה העוסקת בצמצום האלימות, גישור וכדומה.

כדי להמחיש הלכה למעשה את מה שקורה במסגרת המכון, יש לנו את ראש האגף למתמטיקה כאן, דוקטור ברכה קרמרסקי, והיא תספר איך באמצעות שיטה שפיתחנו בתחום הוראת המתמטיקה הבאנו לשיפור בהישגים הלימודיים במתמטיקה בעשרות בתי ספר. בבקשה.
ברכה קרמרסקי
בוקר טוב. בחרתי לתת פוקוס לדברים שפרופסור צוריאל נתן, מחקר ופיתוח. לראות איך אנחנו לוקחים פרוייקט מהשם של האוניברסיטה בכובע של מחקר, ואיך הוא מיושם על התלמיד הפשוט.

בפן של המחקר, אנחנו מכירים את הנושא של המחקרים הבין-לאומיים, מחקרי PISA באוריינות קריאה, מתמטיקה ומדעים, שעליה לא נרחיב. לכל מחקר בין-לאומי כזה יש נגזרת של מחקר לאומי, המקרה הנוכחי זה היה חקר של תפיסות מורים בזיקה לאוריינות קריאה, מתמטיקה ומדעים.

את המחקר הזה עדיין לא פרסמנו, אבל יש בו ממצאים מאוד מעניינים, לראות איך מורים תופסים את הנושאים האלה. האם בכלל מורים תופסים את הרציונל של מה שבודקים אצל התלמידים. אני לא אפרוש כרגע את המחקר הזה.

אני רוצה להראות איך מהמחקר הזה אנחנו יורדים לשדה. כולנו יודעים שההישגים במתמטיקה "על הפנים". נעשות פעולות במשרד החינוך לנסות לקדם את הנושא. אחת ההמלצות היית לנסות להעלות את רמת המורים, בתחום של התמקצעות מורים למתמטיקה, ודווקא להתחיל בבית ספר יסודי, כי מסתבר שהבעיה מתחילה מלמטה ואנחנו בודקים את המצב למעלה.

אני רוצה להראות שאנחנו, בבית הספר לחינוך, לוקחים חלק מאוד פעיל בכל ההחלטות שנעשות במשרד החינוך. יש את הפרוייקט של התמקצעות מורים, שאני אחראית עליו. מגיעים לכאן מורים מבתי ספר מאזור המרכז, ואנחנו מנסים להעביר אותם את התוכנית של ביסוס ידע מתמטי, ידע פדגוגי וידע דידקטי.

הממצאים של המחקר הבין-לאומי של טימס היו מאוד קשים. נשאלת השאלה מה עושים. פרופסור יעקב כץ התחיל להוביל מהלך, וליחשה לו כבר ציפור שהמהלך הוא חיובי. מבחני טימס בדקו שכל הנושא של חשיבה כמותית במתמטיקה מאוד ירוד. הוא נטל מנדט לפתח חומרי למידה בתחום שלחשיבה כמותית, כולל השתלמויות. אוניברסיטת בר אילן לקחה חלק מאוד פעיל בכתיבת החומרים, החומרים האלה יום נלמדים בבית הספר.

בעקבות אותה פעילות, של חומרי למידה לחטיבת הביניים, גם המחקר של פיזה, של אוריינות, קריאה, מתמטיקה ומדעים, פרופסור כץ מתחיל להוביל מהלך דומה. מה אנחנו עושים אחרי הממצאים. תיעשה כנראה פעילות של ניסיון לפתח חומרים, ולכוון גם את המורים וגם את התלמידים לכיוון חשיבה חדש, ואני מקווה שגם אנחנו נהיה פעילים בפיתוח הזה.

הפרוייקט שפרופסור חיים גזיאל דיבר עליו, נקרא פרוייקט מתמטיקה בשיטת ה.ש.ב.ח.ה -הוראת מתמטיקה בחטיבת ביניים ויסודי. זה פרוייקט שבשנות ה-90 פרופסור זמירה מברך, אני וצוות מתמטי פיתחנו. מסתבר שהרציונל בתוכנית מאוד תואם את המגמות החדשות בעולם וגם את המטרות שפיזה מנסה להוביל. הפרוייקט הזה נותן לנו דוגמה בהסתכלות גם במובן של מה זה פיתוח, וגם מה זה מחקר של בית ספר לחינוך.

התוכנית עצמה היא תוכנית שבנויה על תיאוריות, והם מתבססות על שלוש תיאוריות מאוד מרכזיות, ששומעים עליהם היום הרבה מאוד: מטה-קוגניצה – חשיבה על חשיבה, שהתלמיד יכוון את הלמידה, מה שנקרא מכוונות עצמית. התיאוריה השניה היא תיאוריה של למידת עמיתים, והתיאוריה השלישית היא למידה לקראת שליטה.

המטרות של השיטה הן בראש ובראשונה לתת כלים לפתח חשיבה לכל התלמידים. המטרה הייתה לפנות לא רק לתלמידים הטובים אלא לכלל התלמידים. נקודה נוספת היא לפתח לומד בעל מכוונות עצמית, שהתלמיד עצמו יהיה אחראי על הלמידה ולא המורה מכוון ומאכיל בכפית את הלמידה. לעודד את הנושא של תקשורת מתמטית, לנהל שיח מתמטי, לפתח מיומנויות של למידה שיתופית ולמידה לקראת שליטה.

ראשי התיבות ה.ש.ב.ח.ה הם ראשי תיבות של כל העקרונות שציינו עכשיו. הלמידה בכיתה מתנהלת על הבסיס שהתלמידים מקבלים אסטרטגיה של שאילת שאלות, שמכוונות אותם להבין את הבעיה, לזהות אותה, להתייחס לאסטרטגיות, לנסות להבין את הדומה והשונה – אינטגרציה של החומר – וגם לעשות רפלקציה על הלמידה עצמה.

השיטה באה לידי ביטוי בחומרי למידה, בספרי לימוד שנמצאים בחטיבות הביניים. היום יש ירידה לפיתוח החומרים בבית ספר יסודי.יש ביקוש גדול לחומרים עצמם. יש ליווי חזק גם לתלמיד וגם למורה. לאור המסקנות של פיזה, ישנה מגמה לפתוח את החומרים ולהכניס משימות אחרות ברוח של פיזה.

מבחינה מחקרית, שיטת ה.ש.ב.ח.ה היא כר נרחב מאוד לעשרות מחקרים שפורסמו בכתבי עת, עבודות M.A. ודוקטורט. המחקרים עצמם הדגישו אפקט חזק מאוד לכל הגישה המטה-קוגנטיבית, הן לתלמידים חזקים והן לחלשים. חד-משמעית, המחקרים מוכיחים שהגישה המטה-קוגניטיבית מפתחת הבנה מתמטית ולא רק טכניקה. זאת אחת הביקורות שהעבירו על לימוד מתמטיקה, פיתחו טכניקה ולא הבנה.

המחקר מראה שהתלמידים מקבלים כלים של הנמקה, להסביר למה ומדוע אני מקבל את התשובה. שוב, אנטי-תזה של הטכניקה. הגישה המטה-קוגניטיבית מראה שהתלמידים מקבלים כלים של העברה ממשימה ידועה למשימה לא ידועה. כולנו יודעי שאחת הבעיות בהוראה היא בעיית ההעברה, בעיה מוכרת הוא יודע לפתור, תן לו בעיה שונה הוא לא יכול להתמודד אתה.

הנושא של מכוונות עצמית בלמידה, לתמיד יש את הנושא של ה- self regulation learning עמדות חיוביות למקצוע. הרבה מאוד מחקרים הראו שישנם הבדלים שיש בנים לבנות, ואנחנו מצאנו שהגישה המטה-קוגניטיבית מגשרת על הפערים.
יהודית גידלי
הפערים לטובת הבנים הם כשה לומדים בנפרד או ביחד?
ברכה קרמרסקי
כשלומדים יחד.
היו"ר אילן שלגי
כאשר אנחנו משווים את רמת התלמידים שלנו עם תלמידים בעולם, האם פעם נעשתה השוואה – ואני מדבר על מתמטיקה כי זה תחום שאשר להשוות - רמת בחינות הבגרות במתמטיקה אצלנו לעומת מדינות אחרות?
זמירה מברך
דברתי על זה עם פרופסור כץ, הוא אמר לי שיש כשיו ועדה שבודקת את הדברים, בעקבות הקריאה של המנכ"לית לעבור לשתי יחידות מתמטיקה חובה ולא שלוש. אני יודעת שבצרפת למשל, הרמה קצת יותר גבוהה, בוודאי בחמש יחידות, ואחוז התלמידים שניגשים שם לחמש יחידות הוא הרבה יותר גבוה. לגבי מדינות אירופה האחרות אין לי ממצאים, אני מוכנה לראות אם יש נתונים.
דוד צוריאל
אם מדברים על הבדלי מגדר בין בנים לבנות, יש לי כמה מחקרים שמראים שבתחום של רוטציה מנטלית, ההתמצאות המרחבית של בנים כבר בגיל 5, היא יותר טובה מאשר ההתמצאות המרחבית של בנות. יותר מזה, כאשר מנסים ללמד את שניהם כדי לצמצם את הפערים, מתברר שזה גורם להפך: הבנים מתקדמים עוד יותר מהבנות כאשר מלמדים את שניהם באותה מידה.

יש תיאוריות שאומרות שזה משהו במבנה המוח, ויש שאומרות שזה משהו על רקע של סוציאליזציה. בנים מכוונים לקראת התמצאות מרחבית ובנות להתמצאות חברתית.
יהודית גידלי
אם מלמדים בנפרד ההישגים טובים יותר.
ברכה קרמרסקי
אם זה רק נושא של פתרון בעיות מדעי, לבנות יותר קשה ולבנים יותר קל, לכן בשיטות מסוימות אפשר לצמצם את הפערים ולהעלות את ההישגים, מבלי לפגוע בבנים. המחקרים שלנו נעשו עם בנים ובנות יחד, וזה הראה שהבנות שפרו את ההישגים שלהם, וזה לא פגע בבנים.
דוד צוריאל
תודה. נעבור לנושא נוסף שאנחנו עוסקים בו, ופרופסור אריה כהן יציג אותו.
אריה כהן
אני אדבר על העשרת הזוגיות וחינוך לחיי המשפחה, פרוייקט שעוסק בהכשרת מנחים והפעלתם בקהילה במסגרת המכון לחינוך ולמחקר חינוכי. אם אומרים שהחינוך הוא תשתית, המשפחה היציבה היא התשתית של התשתית. כמעט בכל תרבות בעולם קיים מוסד הנישואים, ולאחרונה אנחנו רואים שמעמדו של מוסד זה נחלש. אחד ההסברים הוא שתוחלת החיים מתארכת, וכתוצאה מכך נותר לחץ על מוסד הנישואים. זו מערכת שלא נוצרה להחזיק מעמד כל כך הרבה זמן.

כפועל יוצא מזה, התפתחה תודעה שאנחנו אמורים לבנות תוכניות לחזק את המעמד הנישואים. מערכת הזוגיות חייבת לעבור תהליך של העשרה ושיפור. בארצות הברית יש כל מיני תוכניות, שהמפורסמת שבהן נקראת PAIRS. PAIRS זה גם זוגות וגם ראשי תיבות של practical applications of intimate relationship skill, שעוסקת העלאת המודעות וההבנה העצמית של כל פרט במערכת הזוגית, פיתוח כישורי תקשורת, ניהול משא ומתן, פתרון קונפליקטים וגם רענון של החושניות.

בשנת 1990 המנחה שלי לדוקטורט ואני נסענו לארצות הברית והשתלמנו בתוכנית הזאת. דוקטור זאב אפל הכניס את זה ופיתח את זה במסגרת הקהילתית. מאז יש לנו תוכנית לאנשים שלומדים להנחות קבוצות מהסוג הזה במשך שנה שלמה. חלק מהם תלמידים לייעוץ בתואר שני, חלק מהם באים מבחוץ, וארבע שעות בשבוע משך שנה עושים את ההשתלמות הזאת. הדרישות המינימליות הן תואר ראשון, יש הרבה עם תואר שלישי אפילו. בשנה השניה הולכים לקהילה, והם חייבים להנחות קבוצה של הורים לשיפור הזוגיות.

היום יש בארצות הברית מגמה וזה מתחיל גם בארץ, רבנים וכמרים שלא משיאים בני זוג עד שהם משתתפים בתוכנית הזאת. במסגרת הפרקטיקום שלנו, בעיקר מצאנו קשר עם בתי סוהר, עם חטו"ש – חינוך, טיפול ושיקום. במסגרת תקנות בתי הסוהר צריכים לתת לאסיר חטו"ש, ובמסגרת זאת אנחנו עושים את זה, בעיקר דוקטור אפל יזם את זה. בוגרים שלנו מנהלים קבוצה בבית הסוהר לאסירים, שבחלק מהפגישות גם בני הזוג שלהם משתתפים. אפילו היה לנו מקרה של אסיר שהשתחרר וביקש לחזור לבית הסוהר רק כדי לסיים את ההשתלמות. זה מעניין לראות את השינוי שחל בהם.

בעיריית ראשון לציון כל כך התלהבו מהעבודה של הסטודנטים שלנו, שהם מבקשים להנהיג את זה כמעט לכל מסגרת, ובוגרים שלנו עובדים בגני ילדים, בתי ספר להורים. פיתחנו גם תוכניות לעבודה קבוצתית עם מתבגרים. יש כנסים מדעיים, עבודות M.A., וכולי. זהו בקיצור.
דוד צוריאל
תודה. פרופסור ישראל ריץ', בבקשה.
ישראל ריץ
שלום לכם. אני ראש המכון לחקר החינוך הדתי, במסגרת המכון הזה קיימים מספר מבוטל של מחקרים ופרוייקטים. במקום לפרוש את כל הפעילות במסגרת של חמש דקות, בחרתי להמחיש את הפעילות בפרוייקט אחד.

הפרוייקט הזה הוזמן לפני כשנה על ידי מינהל החינוך הדתי, והוא עוסק בנושא עיצוב הזהות האישית והדתית של תלמידי החינוך הממלכתי דתי. עסקנו בנושא הישגים, וזה מה שבדרך כלל מעניין את אנשי החינוך, אבל אנחנו יודעים שהבית הספר נועד לקדם לא רק את ההישגים הלימודיים של התלמידים אלא גם את הצד החינוכי של התלמידים. פנה אלינו , מר שמעון אנדר מהחינוך הממלכתי דתי כדי לבנות כלי שבאמצעותו נתחיל תהליך בבתי הספר, של חיפוש דרך לקדם את הזהות האישית והדתית של תלמידי החינוך הממלכתי דתי.

פירושו של דבר, לא כלי שבודק הישגים לימודיים, אלא כלי שאמור לעמוד על באיזו מידה בית הספר מעודד תלמידים לחפש, לחשוב מי אני, לשם מה אני, מה הערכים שלי, לאן אני הולך בחיים, למי אני שייך ולאן אני שייך. לשם כך הזמנתי את דוקטור אלי שכטר לנהל את הפרויקט הזה, ושנינו מקיימים אותו.

לפרוייקט הזה יש שתי מטרות מרכזיות. מטרה אחת היא סימון יעד, הכוונה שהיא שנתחיל לדבר על מה אנחנו רוצים מהתלמידים שלנו, לא בתחום ההישגים אלא מבחינת הזהות שלהם. מטרה שניה היא לתת משוב לבית הספר, כדי שבתי הספר יעסקו בשאלה הפנימית שלהם, לאן אנחנו רצים להוביל את התלמידים מבחינה חינוכית וערכית.

לשם כל עשינו סקירת ספרות מאוד ענפה, ודברנו עם המון גורמים, הן פורמליים והן לא פורמליים כדי לקבוע מהן הזהויות האפשריות, ולאן ראוי שבתי הספר ינחו את התלמידים שלנו. פיתחנו כלי מאוד מורכב ולא קל, גם בצד האישי וגם הדתי. בעקבות פיתוח הכלי הגענו לעשרה מדדים שונים, שמייצגים שלושה, ארבעה תחומים. תחום אחד הוא יצירת הזדמנויות להזדהות, לומר באיזו מידה בית הספר מקיים עבור התלמידים הזדמנויות כדי ליצור זהות עצמית. באיזו מידה יש קשר עם המחנכים שמובילים אותם לכיוונים מסוימים.

התחום השני הוא הנושא האקלימי. באיזו מידה בבית הספר יש אקלים של חיפוש עצמי, של חיפוש זהות, לגיטימציה לחפש בתוך גבולות בטוחים.

תחום שלישי, באיזו מידה בית הספר מציב לפני התלמידים אפשרויות שונות. האם למורים יש נוכחות, האם הם מציגים עבור התלמידים יעדים וגם גבולות בעת ובעונה אחת.

התחום הרביעי הוא באיזו מידה יש תוצרים. בשלב זה של הפרוייקט אנחנו פחות מדגישים את התוצרים, מפני שאנחנו מדגישים יותר את העניין התהליכי.

יצרנו את הכלי שיש בו כ-100 שאלות, הוא הועבר לפני כחודש לכ-150 בתי ספר ברחבי הארץ, מהצפון עד הדרום. זו אחת הפעמים הראשונות שמועבר מחקר באופן טוטלי דרך האינטרנט, התלמידים ניגשים למחשב וממלאים שאלונים. בעקבות זה, אני יודע בדיוק כמה בתי ספר, כי יש לא מעט "פשלות" בשדה. כיתה שניגשת למחשב למלא, יש 100% מילוי. יש אחוז מסוים של בתי ספר שנמנים בכלל מלהשתתף בפרוייקט.
זמירה מברך
באופן פורמלי אומרים שלא משתתפים?
ישראל ריץ'
אנחנו לא רוצים לאיים על בתי הספר, כי המטרה שלנו זה לפתח תהליך של חשיבה. אם יש איום התהליך הזה לא יתקיים בכלל, לכן מי שלא רוצה להשתתף לא משתתף בשלב זה.

המילוי הוא ברמה אישית, אנונימי, וקבענו עם מינהל החינוך הדתי שהמשוב, בשלב זה, לא יהי למינהל, אלא אך ורק לבתי הספר. במשך הזמן, יש הידברות בין המנהלים לבין המינהל לחינוך דתי כדי לראות איך בדיוק לנהל את עניין המשוב, כדי שזה יהיה אפקטיבי. זה בעיקר גירוי לתהליך חשיבה פנימי בתוך בית-הספר, כדי לקבוע מהי הדרך החינוכית שלנו,ף שבהחלט יכולה להיות שונה מבית ספר לבית ספר.

אני רוצה לסיים ולומר, שלמרות שזה מחקר שמוזמן על-ידי המינהל לחינוך דתי ואנחנו מייעדים אותו לחינוך הממלכתי דתי, העניין שצריך להיות בפרוייקט הזה הוא כללי, בגלל שנושא הזהות חשוב לכל אחד ואחד בתקופת ההתבגרות שלו. לכן כאשר הציגו את התוכנית בפני צמרת משרד החינוך, מנכ"לית משרד החינוך גילתה התעניינות רבה בפרויקט הזה לחינוך הממלכתי, לשאלת חיפוש זהות בקרב תלמידי ישראל ולאו דווקא בחינוך הדתי. תודה.
דוד צוריאל
תודה. דוקטור רחל שיף, בבקשה.
רחל שיף
צהרים טובים. אני מנהלת מרכז חדד, מרכז לחקר הקריאה וליקויי קריאה. אני עוסקת בילדים ומבוגרים מתקשים בקריאה. המרכז משלב בין התחום הישומי לתחום המחקרי.

בתחום הישומי, המרכז מאבחן ילדים וסטודנטים עם קשיי למידה. הביקוש לאבחון מאוד גדול, בקרב ילדים רבים וגם סטודנטים. מי שנרשם היום לאבחון מקבל תור לעוד שלושה חודשים. תלמידים שמתקשים במיוחד, מקבלים במסגרת המרכז להוראה מתקנת הוראה אינדיבידואלית.

בנוסף, פיתחנו תוכניות התערבות בתוך בתי הספר, אציין כמה מהן. התוכנית הראשונה היא לכיתות א', תוכנית שפיתחנו בשנה שעברה והשנה היא התרחבה מאוד, היא אומצה על-ידי עיריית רמת-גן. זו תוכנית שבודקת על מספר מישורים. בנוסף לבדיקת הקריאה, אנחנו בודקים את היכולות קוגניטיביות ולשוניות. זה נעשה באמצעות אבחון התלמידים, הנחיית המורים, ואנחנו נותנים למורים כלים איך ללמד את היכולות האלה.



מחקרים מראים שככל שאיכות האינטראקציה בין ההורים לילדים בגיל הרך טובה יותר, כך האינטליגנציה של הילדים עולה. פיתחנו תוכנית שמפתחת את איכות האינטראקציה בכיתות א' בין מורים לתלמידים. אנחנו מלמדים מורים איך לשפר את האינטראקציה. הממצאים מראים בצורה מאוד ברורה שמורים שאיכות האינטראקציה שלהם עם תלמידים יותר טובה, הישגי התלמידים יותר טובים גם בקריאה, גם בהבנת הנקרא וגם בכתיבה.

התוכנית זוכה להדים טובים. אנחנו רואים שבמקומות שאנחנו משתתפים בהם, יחסית לקבוצת הביקורת, מספר התלמידים שמתקשים בקריאה הוא הרבה יותר נמוך. אנחנו רואים בתוכנית הזאת חשיבות רבה, מפני שהיא מונעת ליקויי למידה, שלא נגיע למצב שבכיתי יהיו 30% מהילדים שאינם קוראי, וזה מצב שקים היום בבתי הספר.

בכיתות א' שסיימנו, היה תלמיד אחד שלא קרא, באחרת היו שני תלמידים שלא קראו, ובנינו להם תוכנית להוראה מתקנת בהתאם לקשיים שלהם. אבל בסוף התוכנית הקשיים היו ממוקדים ולא ברמה כיתתית, כשכמות התלמידים שלא קוראים מאוד גדולה.

יש לנו גם תוכנית להוראה מתקנת בכיתות ב' עד ה'. זאת תוכנית שאנחנו מלמדים הוראה מתקנת, איך ללמד את הילדים. תוכנית נוספת, אנחנו עובדים אתה היום בכל כיתות ז' בגבעתיים, זו תוכנית שהמטרה שלה לפתח את יכולת האוריינות של התלמידים, ובאופן זה ללמד ילדים מתקשים בקריאה. שי שם שני צוותים, צוות אחד עובד עם כלל התלמידים, וצוות אחר עובד עם האוכלוסייה שזקוקה להוראה מתקנת בקריאה. הפרוייקט הזה התחיל בתחילת השנה ויש לנו כרגע ממצאי ביניים, שיש שביעות רצון מאוד גבוהה במערכת.
גילה פינקלשטיין
זה רק כיתות ז' או שאתם ממשיכים אתם אחר כך?
רחל שיף
ז', ח'. פרויקט קודם היה לנו בבית ספר צייטלין, כשחברת הכנסת פינקלשטיין הייתה המנהלת, והיא יזמה את הפרוייקט. קיבלנו יליד חינוך מיוחד לכיתה ז', והיום הילדים האלה עושים בגרות.

אנחנו נמצאים ברמת גן במספר תיכונים, לשם הכשרת מורים, לעורר את המודעות שלהם, וללמד אותם כיצד להתמודד עם לקויי הלמידה בכיתתם. יש לנו פרויקט באורייניות וגם באנגלית. פרויקט אנגלית יש לנו גם לסטודנטים לקויי הלמידה בבר אילן. קיימים סטודנטים, בעיקר לקויי למידה ודיסלקטים, שלא מצליחים לעבור את דרישת הסף של האוניברסיטה בלימודי אנגלית. פיתחנו כאן תוכנית שמלמדת אותם לקרוא, לכתוב אנגלית ולעמוד בדרישות האקדמיה. הסטודנטים לומדים בין שנתיים לשלוש, בהתאם לרמה שאליה הם נכנסים, וכל שנה הם עומדים בדרישות של המחלקה לאנגלית. חלקם הגדול ממשיך אחר לתואר שני, כיוון שהיכולת האינטלקטואלית שלהם היא ברמה גבוהה, והאנגלית היוותה עבורם מחסום.

יש לנו עכשיו תוכנית, שהשנה התחלנו בצורה יותר אינטנסיבית, ללמד אסטרטגיות למידה סטודנטים באוניברסיטה.
גילה פינקלשטיין
מה זה הקורס של אסטרטגיות למידה? האם אתם מלמדים ללמוד? זה חשוב מאוד.
רחל שיף
כן. גם בתיכונים וגם באוניברסיטה.
גילה פינקלשטיין
אתם צריכים לעשות הסברה, שייעדו שיש לכם את הקורס הזה. זה קורס מאוד חשוב, יש הרבה תלמידים שלא יודעים איך ללמוד. חיפשתי קורס כזה לתלמידים.
היו"ר אילן שלגי
אני רוצה לשאול את פרופסור גזיאל, אמרת בתחילת דבריך, שנושא האינטגרציה היום אינו
מה שהיה פעם. אתה יכול להרחיב על זה מעט?
חיים גזיאל
היום, במציאות, יש מה שנקרא לעקוף את האינטגרציה. זה תהליך שקיים כבר היום, שבו מקימים בתי ספר פרטיים או סמי פרטיים, זו הפרטה בדלת האחורית. המטרה היא לעקוף את האינטגרציה, למנוע את המגע של אוכלוסיות שונות בתוך בית-הספר. כלומר אם מדובר על אידיאל של 60% מבוססים ו-40% לא מבוססים, הרי המציאות הזאת לא התקיימה, ולצערי האינטגרציה לא הוכיחה את עצמה בגלל המציאות הזאת.

לכן, החלטנו ללכת בכיוון ההפוך, לקדם את החלשים ולהביא אותם לרמה כזאת שהאינטגרציה תהיה בטבעיות. התזה של המכון היא שאם אנחנו מקדמים את החלשים ומביאים אותם לרמה שהם יכולים להיכנס לאינטגרציה חברתית עם המבוססים – זה יהיה טוב יותר.
דוד צוריאל
זה מביא אותנו לנושא, אני רוצה להציג בקצרה. בבית הספר לחינוך שלנו יש נושא של אבחון דינמי של יכולת הלמידה. היה לנו בזמנו פרופסור פוירשטיין, שפיתח את התחום. המשכתי לפתח את זה בעקבותיו, בעיקר לגיל הצעיר יותר. המטרה היא לבדוק את פוטנציאל הלמידה של האדם.

יש הרבה ילדים שמתפקדים ברמה נמוכה, אבל יש להם יכולת אינטלקטואלית גבוהה, והשאלה היא איך אנחנו מגלים את היכולת האינטלקטואלית הגבוהה, למרות שעל פני השטח התפקוד הוא נמוך. אחת הבעיות עם זה שילדים מתפקדים ברמה נמוכה, מקבלים גם חינוך בהתאם לרמתם, ואז נוצר מעגל קסמים של נבואה שמגשימה את עצמה. השאלה היא איך לפרוץ את הגבול, ולהראות שלילדים יש פוטנציאל למידה גבוה וניתן לפתח אותו.

עשינו עשרות של מחקרים בתחום הזה, וגם ייבאנו תוכניות ופיתחנו תוכניות בארץ, שהמטרה שלהן לפתח חשיבה או למידה איך ללמוד. אחת הדוגמאות היא תוכנית שנקראת "התחלה "מבריקה. על משקל ה-head start יש לנו bright start. אלה תוכניות שרצות היום באור עקיבא, באזורים הדרומיים של נתניה, ביהוד וכולי. אלה תוכניות לגיל הגן, כשמטרה היא לתת לילדים התחלה טובה, שיוכלו להיכנס לבית הספר מוכנים. לא לתת להם עוד תכנים ו-basic skills אלא לתת להם איך להסתכל על אינפורמציה, איך ללמוד בצורה נכונה.

יש כ-15 מחקרים שהנחיתי בעבר, שבהם אנחנו מראים איך איכות האינטראקציה בבית מנבאת את יכולת ההשתנות השכלית של הילד. זאת אומרץ, ככל שהמשפחה, האם או האב, יודעים איך לתווך לילד, ליצור אינטראקציה מפתחת, בהמשך לא צריכים לעבוד קשה עם הילדים כי הם יודעים איך ללמוד בעצמם. הם יודעים איך להפיק תועלת מהחומרים שנותנים להם, איך לנצל את זה וללמוד בצורה מוצלחת.

פתחתי סדרה של אבחונים דינמיים לגיל הצעיר, שהיום רצים ברוב ארצות העולם. זה הולך ומחליף את מקומם של האבחונים הסטנדרטיים, שהם אבחונים מכשילים, כי הם לא מגלים את היכולת האינטלקטואלית האמיתית שלהם.



יש היום גם תוכניות שלוקחות את האבחונים האלה והופכות אותם לכלים של התערבות. יש כמה פרוייקטים שאני מעורב בהם היום, שעובדים עם הכלים האלה, לא ככלי אבחון אלא ככלים לפיתוח חשיבה. ההנחה היסודית היא, שאם אתה מלמד ילד איך לחשוב, הקנית לו כלי לכל החיים, אי אפשר למחוק את זה. אם מלמדים משהו מסוים הוא יכול להישכח, אבל אם מלמדים חשיבה זה דבר פרמננטי, זה סטרוקטורלי, זאת אומרת אדם לומד את זה וזה הופך להיות חלק בלתי נפרד ממנו, אי אפשר להשכיח את זה ממנו. כמו שאדם שלמד לרכב על אופניים, לא ישכח אפילו אם לא ירכב הרבה שנים.

זה מתקשר גם לנושאים של אינטגרציה חברתית, וגם לנושאים של טיפול בילידם עם צרכים מיוחדים, שזה בדיוק מה שצריכים ללמד אותם: איך ללמוד, ואז כל תוכן פתוח בפניהם.
רחל שיף
היון אני רואה את זה בצורה מאוד ברורה, כשמורים עושים את זה איזו השפעה יש לזה.
דוד צוריאל
דוקטור זהבית גרוס, בבקשה.
זהבית גרוס
צר לי שאני לא יכולה לדבר על פמיניזם בציבור הציוני דתי, שזה המחקר שלי. אבל אחד הדברים שהמחקר הזה יצא כנגדו, זה שמורים גברים מלמדים בנות. שמחתי אוד לגלות שקמה צעקה בשטח בעקבות הממצאים האלה, והדברים האלה מתחילים להשתנות. אנחנו רואים שיש קשר בין מגדל השן לבין מה שנעשה בפועל בשטח.

אני נמצאת לפניכם כשליחה של פרופסור יעקב עירם. הוא מתנצל שהוא לא נמצא פה אתנו, כיוון שהוא נמצא בכנס של אונסק"ו. הקתדרה לחינוך לערכים, סובלנות ושלום על שם דוקטור יוסף בורג, הוקמה ב-1995. הרעיון שעמד בבסיס ההחלטה להקים את הקתדרה היה הצורך לטפח הבנה וסובלנות לאור מגמות גוברות של קיטוב בחברה הישראלית. הטרגדיה הכי גדולה שקרתה לנו בשנה זו הייתה רצח רבין. הרעיון של הקמת הקתדרה הוחלט קודם לכן, אבל המפגש בין שני הדברים הללו יצר סדרת פעילויות מאוד מעניינת.

בשנת 200 זכתה הקתדרה למעמד של קתדרת אונסק"ו. המעמד מאוד מיוחד, שיש מעט מאוד קתדראות בעולם שזוכות למעמד הייחודי הזה. המטרה של הקתדרה היא לתרום לקיום יחדיו בן מגוון הקבוצות בחברה הישראלית, מתוך שתוף פעולה, הבנה וסובלנות חברתית, ולסייע לקובעי מדיניות החינוך ולמחנכים בשדה בתחום החינוך לערכים לסובלנות ולשלום.

יש לנו בקתדרה הרבה מאוד פעילויות בתחום המחקר, סדנאות, תוכנית לימודים, פרסומים רבים וחומרי למידה לכל רמות מערכת החינוך, ימי עיון, כנסים לאומיים ובין-לאומיים ושיתוף פעולה עם מוסדות להשכלה גבוהה, גופים בין-לאומיים, אגודות בין-לאומיות למחקר חינוכי.

ישנם הרבה חוקרים שעושים פרוייקטים מחקריים שונים, ובגלל שהזמן קצר, הייתי רוצה להתמקד בשתי פעילויות מאוד חשובות של הקתדרה. גול ת הכותרת של עבודת הקתדרה היא עבודת הסדנאות. קבוצה של מרצים, ביניהם גם מר שמעון אוחיון עברנו השתלמות בליגה נגד השמצה בתוכנית שלהם A World of Difference. עשינו לתוכנית הזאת אדפטציה לצרכים של החברה הישראלית. ישלנו כאן סדנאות לסטודנטים, בעיקר כאלה שלומדים לתעודת הוראה, אבל גם סטודנטים שבאים מקורסים כלליים. אלה סדנאות להידברות בין סטודנטים דתיים ושאינם דתיים.





אני עובדת בפרוייקט הזה כבר שמונה שנים. בתחילה עסקנו בקונפליקט בין דתיים לחילוניים, אבל בארבע השנים האחרונות אני עובדת עם סטודנטים בעיקר על הקונפליקטים שבין ערבים ויהודים. זה פרוייקט הידברות שלם, שנעשה בקמפוס, והוא מאוד מיוחד. קחו למשל יום כמו היום, שקרה לנו אסון מאוד גדול במחלקה, ואנחנו נכנסים לכיתה, ויושבים חצי סטודנטים ערבים וחצי סטודנטים יהודים, וצריך להתחיל לדבר. המתח הוא בלתי רגיל בכיתה. אני יודעת איך אני נכנסת לכיתה, אני לא יודעת איך אני יוצאת ממנה. יש לי תוכנית שנלקחה מהליגה נגד השמצה, ואני צריכה לעשות לה אדפטציה לסיטואציה בה אני נמצאת, לקחת את הנושא ולדבר עליו כביכול באופן כללי, וכמובן שהדבר הוא כמעט בלתי אפשרי. היו פיצוצים מאוד קשים בכיתה.

הרעיון של הסדנאות האלה הוא ללמד את עצמנו איך להידבר, ונקודת המוצא שלנו היא שאנחנו לא נולדים עם יכולת הידברות, אלא אנחנו צריכים ללמוד את זה. כל אחד מאתנו מביא לכיתה את המטענים האישים שלו. היה לי סיפור מאוד קשה כשהודיעו שאמורה להיפתח מלחמת המפרץ, נכנסתי לכיתה, חצי סטודנטים ערבים, חצי יהודים, והייתי צריכה להתחיל לדבר. הייתי צריכה לעבור תהליך מאוד ארוך כדי בשלה לעבוד עם מורכבות כזאת. יש דילמות מאוד קשות וטעונות.

יש כנס בנושא של חינוך לתרבות של שלום, עם פרופסור ארווין קוטלר. אנחנו חולמים על עידן של שלום, צריכים להיות כלים מתאימים להגשים את החלום.
זמירה מברך
אולי תספרי מעט על המחקר שלך.
גילה פינקלשטיין
זה חולל מהפך אצל מנהלי בתי הספר.
זהבית גרוס
ערכתי מחקר מטעם המכון חקר החינוך הדתי, לגבי תפיסות רטרוספקטיביות של מתבגרים דתיים. התלמידים קבלו לכתוב חיבור, שאלון סגור ואחר כך עברו ראיון אישי. הם התבקשו לדרג ארבע זהויות, לפי סדר החשיבות, ואיך הם רואים את עצמם.

התוצאות הראו שמקום הראשון הייתה הזהות הדתית, אחריה הזהות ציונית-דתית, האזרחית ולבסוף הנשית. המחקר הראה כי לזהות הנשית לא היה מקום בתוכניות בית הספר ולא בעולם הפנימי של הבנות.
היו"ר אילן שלגי
הזהות הנשית מגיעה בגיל מאוחר יותר.
זהבית גרוס
נכון, בעולמן של נשים בגילאי 35 עד 50 הזהות הנשית היא במקום הראשון. נשים שמשרתות בצבא בתפקידים גבריים – שם היו ממצאים אחרים. יש הפרדה בין תפקיד המין לבין זהות המין. מעניין לראות את השפעת הסוציאליזציה על התהליכים האלה. אצל חרדות הזהות הציונית-דתית היא במקום השלישי.
היו"ר אילן שלגי
כי ציונות אין שם בכלל.
ישראל ריץ'
זה לא מדויק. חלק ניכר ממצביעי ש"ס היו קציני צה"ל.
היו"ר אילן שלגי
אלה בדרך כלל חוזרים בתשובה.
יהודית גידלי
המחקר נעשה בבתי הספר הממלכתיים דתיים או גם בעצמאיים? היו הבדלים בין שני סוגי בתי הספר?
זהבית גרוס
בבתי הספר המקיפים הדתיים היו קצת יותר פמיניסטיות.
דוד צוריאל
תודה. בזה סיימנו את הסקירה הקצרה שלו, אנחנו מוכנים לעמוד לרשותכם בכל שאלה. שמחנו מאוד לארח אתכם אצלנו היום.
היו"ר אילן שלגי
אנחנו מאוד מודים לכם, ונשמח להיות בקשר.


ביקור הוועדה במכון לחקר המוח
מינה טייכר
צהרים טובים, אנחנו שמחים לארח אתכם במכון החדש שלנו לחקר המוח. מדעי המוח, השאלה איך המוח עובד, זו אחת השאלות הכי מעניינות לקראת המאה ה-21. לקחנו על עצמנו את האתגר הזה בצורה אינטר-דיסציפלינרית, כי אם לא כן, לעולם לא נוכל לענות על השאלה. אם ביולוגים, פסיכולוגים, אנשי מדעי המחשב, לינגוויסטים וקרימינולוגים לא יתעסקו יחד וינסו לענות יחד על השאלות – זה לא ילך.

מנקודת מבט נוירו-ביו-כימית, ההתקדמות קצת יותר קלה, מנקודת מבט נוירו-פיזיולוגית היא יותר קלה, פסיכולוגית וכולי, אבל אז מגיעים לאיזו שהיא התקדמות שאחריה נעצרים אם לא מדברים אחד עם השני.

הבניין הזה עלה בערך 18 מיליון דולר, כאשר חלק מזה הגיע מתרומה וחלק ממקורות מקומיים. אבל זו רק התחלת ההשקעה מבחינה כספית. אנחנו משקיעים גם סכומי עתק בציוד. הושקעו סכומי עתק בציוד כללי לכל הבניין, וציוד למעבדות ספציפיות לחוקרים החדשים.

בדקנו את כל מה שיש בתוך האוניברסיטה, ומכיוון שהמחלקה לפסיכולוגיה היא אחת המחלקות הכי טובות בארץ לנושא הזה, אז יש לנו כוח חזק מתוך המחלקה הזאת. מתוך המחלקה לנוירו-ביו-כימיה, מתוך המחלקה למדעי החיים היה את המשקל הגדול, ואנחנו מחזקים את זה עם אנשים בנוירו-פיזיולוגיה, מתוך מדעים מדויקים ובעיקר ממדעי החיים.

הבאנו את ראש מרכז המוח, פרופסור אבלס, שהגיע אלינו מהאוניברסיטה העברית בירושלים, והוא מביא אתו עוד קבוצה של שישה אנשים. המעבר הזה מהאוניברסיטה העברית לאוניברסיטת בר אילן הוא מעבר קשה מאוד, העניין הזה בהליכים. הוא מביא אנשים, צעירים בעיקר, מאוניברסיטאות אחרות חשובות בארץ, וגם אנשים יותר בכירים, מאוכספורד למשל. ההישג של להביא את האיש מהאוניברסיטה העברית לפה הוא ההישג העיקרי, כי זה כמו שלומדים תלמוד בחברותא. אנשים רוצים לעבוד טוב והם מגיעים, וכשיש שניים אז השלישי יותר קל.
גילה פינקלשטיין
אני מבינה שבאוניברסיטה העברית לא הודו לכם.
מינה טייכר
באוניברסיטה העברית עשו מאמצים גדולים, וכשהוא הקים את מרכז המוח שם נתנו לו הרבה מאוד אמצעים ותשתית. אגיע מיד למה יש פה ואין שם, שבזכותו הוא עבר לכאן.

אחר כך נצא החוצה, ואני אסביר לכם איך הארכיטקטורה של הבניין משפיעה על האינטר-דיסציפלנריות. הארכיטקט ישב עם כל האנשים שיזמו את הרעיון בהתחלה. הבניין כמעט משולש, צד אחד כולו מעבדות רטובות של מדעי החיים, צד שני הוא מעבדות של פסיכולוגים, שאם נכנסים לשם רואים שיש שם תאים קטנים לנבדקים פרטיים. הצד השלישי, הוא לתאורטיקנים: מדעי המחשב, מתמטיקה, פיזיקה וחדרי סטודנטים. כל פרופסור שלו שהחדר שלו בצד אחד, החדר של הסטודנטים לו אמור להיות בקיר אחר, ואז, כשהוא יוצא לבקר את הסטודנטים, הוא נפגש עם כל האנשים מהמחלקות האחרות.
היו"ר אילן שלגי
יש לכם גם פילוסופים בין אנשי המדע?
מינה טייכר
אנחנו בקשר עם פילוסופים, אבל הם לא נמצאים בבניין הזה. מי שכן נמצא בבניין הזה -וזה דבר ייחודי -זה לינגוויסטים. זאת אומרת, פילוסופיה של הלשון, ואיל המוח קולט שפה, גם בלבי הקליטה וגם בשלבי העיבוד, וגם בפגיעות מוח. יש לנו באמת קשת רחבה ביותר של אינטר-דיסציפלינריות.

יש לנו תוכנית לימודים לתואר ראשון במדעי המוח. זה דבר ייחודי, שאין אותו בשום אוניברסיטה בארץ. היוזם של התוכנית זה פרופסור אהרון ולר ופרופסור אבי דיכמן. אחד מהם מהמחלקה לביולוגיה והאחר מהמחלקה לפסיכולוגיה, והם יצרו את הרשת הזאת. שיבצו בתוך התוכנית את כל האנשים שעוסקים במוח, מכל מיני מחלקות באוניברסיטה, והם עוד לא ידעו שהם עושים מוח. חיבר את התוכנית הזאת יחד, וזה מייצר סטודנטים, שכשהם מסיימים את התואר הראשון, הם יכולים במהירות רבה להתחיל לעשות חקר מוח בלי השלמות.
גילה פינקלשטיין
מתי זה התחיל?
מינה טייכר
זה התחיל לפני שלוש שנים בצורה של פיילוט, כשהסטודנטים שסיימו קבלו תארים מהמחלקות השונות. כרגע זה נמצא במחלקה להשכלה גבוהה, כדי שבתואר שלהם יהיה כתוב "מדעי המוח". מבחינת התכנים זה אותו דבר, הם קבלו את מה שהם צריכים מכל הדיסציפלינות. זאת תוכנית מאוד עמוסה, הרבה יותר מאשר בתוכנית רגילה. כרגע, הסטודנטים שהתקבלו, כל אחד צריך לעשות השלמות של שנה, שנה וחצי, תלוי מאיפה הוא הגיע.

זה דבר ערכי, מבחינת ההוראה, מבחינת התנאים הפיזיים יש את הבניין, מבחינת תנאי המחקר זו האינטר-דיסציפלינריות שהבניין מספק, פלוס כל המעבדות והצרכים. פרופסור אבלס זכה לגרנט מאוד יוקרתי לשיתוף פעלה עם גרמניה בנושא הזה, ועוד הרבה גרנטים אחרים. אנחנו מאוד שמחים לכל הגרנטים שהוא זוכה, כי זה מחזיר לנו את ההשקעות.

עכשיו אני עונה על השאלה למה הוא הגיע. הסיבה היא כל הדברים שיש כאן. אינטר-דיסציפלינריות – חוקר, כשהוא צריך לכת לארץ אחרת, לאוניברסיטה אחרת להתייעץ זה קשה לו, אבל גם אם הוא צריך ללכת לבנין אחר בקמפוס, זה אחרת מאשר כשיוצאים ושואלים משהו, אפילו שאלה טיפשית. אם צריך לקבוע פגישה לעוד שבוע, אז השאלה כבר נעשית או מיותרת או שהיא נראית יותר טיפשית ולא שואלים. ואם מתביישים לשאול שלאות טיפשיות לא מגיעים רחוק. מוכרחים לשאול שאלות טיפשיות, כי זה שאח שלא מבין בו ומתחיל מההתחלה.

סיבה נוספת לכך שהוא עבר, זו התוכנית ל-B.A., שנותנת לנו כר שלם של סטודנטים, שיכולים מיד להתחיל לעסוק במחקר, עם הידע הנכון. הדבר השלישי, זו האפשרות לייצר תוכנית חדשה למרכז מוח בצורה האופטימלית. פרופסור אבלס הוא מהמובילים בתחום הזה, אבל כשהוא פוגש את כל הצעירים כאן – זה כר הכי יפה לפעולה בשביל לקדם את החוויה הזאת. הוא לא רוצה למסחר, הוא אומר שהכל זה ידע של כולם, ואנחנו צריכים להנחיל את העבודה הזאת לכולם.

כיוון שפרופסור אבלס בא מהאוניברסיטה העברית, יש לו הרבה שיתופי פעולה שם, שממשיכים.
גילה פינקלשטיין
כמה תלמידים יש לכם פה לשנה א'?
מינה טייכר
השנה עשינו הפסקה בקבלה לתואר ראשון, אבל מתחילים מחדש בשנה הבאה, כי רצינו שתהיה הכותרת של לימודי מוח. בעיקרון זה מתוכנן להיות ל-60 תלמידים בשנה.
גילה פינקלשטיין
לא היה לכם מחזור שסיים.
אהרון ולר
היו לנו שני מחזורים שסיימו, אבל במסגרת המחלקות. אנחנו עדיים ממתינים לאישור סופי של המל"ג.
גילה פינקלשטיין
גם הנדסה לא קיבל אישור סופי של המל"ג, נכון?
מינה טייכר
הנדסה קיבל את הזכות לרשום תלמידים. זה תמיד לוקח שלוש, ארבע שנים, זה כבר לקראת סיום. אני אבקש מכל אחד מהאנשים שיציג את עצמו לפני חברי הוועדה.
אבי גולדשטיין
אני פסיכולוג במקצועי. המחקר שלי הוא על המוח, על שינויים החשמליים שקרים במוח בזמן שאנחנו עושים איזושהי פעולה מנטלית. למשל, מה קורה כאשר אנחנו זוכרים דברים, מנסים ללמוד דברים, וכאשר אנחנו סתם נתקלים בגירויים שונים.

אני שם אלקטרודות על הקרקפת של אנשים, במיוחד סטודנטים שמתנדבים. נותנים להם כל מיני מטלות לעשות, ובודקים איך המוח שלהם מגיב לגירויים האלה. אני מנסה להשתמש בטכניקה הזאת בשביל לענות על כל מיני שאלות ממודלים פסיכולוגיים התנהגותיים וקוגניטיביים.

עד עכשיו, בפסיכולוגיה משתמשים בעיקר במדדים התנהגותיים, זאת אומרת בודקים כמה זמן לוקח לעשות משהו, כמה טוב עושים אותו, ועל ידי זה מנסים לבנות מודלים של איך המוח עושה את זה. כאן, יש לנו מכשיר שמראה לנו איך המוח באמת עושה את זה, בנוסף למדדים ההתנהגותיים.
אהרון ולר
לגבי פרופסור אבלס, ולמה הוא הגיע לפה. בתחושה, הוא הקים וניהל תוכנית שלמה לדוקטורט באוניברסיטה העברית, ולמד מהטעויות במידה רבה. פה הייתה לו הזדמנות לעשות את אותו דבר בגרסה משופרת. הוא גם איש מבוגר, לקראת פנסיה, ויש לו עוד כמה שנים לבנות לו דור המשך בכיוונים האלה, באידיאולוגיה שלו. לא דברתי אתו על זה, אבל זו ההרגשה שלי.
היו"ר אילן שלגי
ביקרנו באוניברסיטה העברית, וגם שם אחד הדברים שהציגו לנו היה המרכז לחקר המוח. לא ביקרנו במרכז שלהם, אלא הביאו אותם לחדר שבו ישבנו עם הנשיא והרקטור.
מינה טייכר
אין להם מרכז, לא בגלל שאין כסף, זה היה קונספטואלי. הוא ניסה להילחם בזה הרבה שנים, ולא הצליח לשכנע אותם.
אהרון ולר
נקודה שניה, הפילוסופיה של מדע, ואיך מדעי המוח מסתדרים עם אתיקה ופילוסופיה, זה דבר שהוא במהות פה. כשפיתחנו את התואר הראשון הבין-תחומי, יש לנו קורסים בכיוון הזה, התלבטויות איך לעשות קורס מתקדם בפילוסופיה למדעי המוח, דיונים שלמים עם פילוסופים בבר אילן. זה שהם לא בבניין זה מצער, ואולי זה ישתנה. אבל הרעיון להסתכל קצת מהצד ומלמעלה על מה שאנחנו עושים, לעשות קצת מטה-מדע - הוא מהותי פה, גם בדיונים בינינו וגם בעיצוב תוכנית הלימודים.

יש פה תוכנית בין-תחומים בהיסטוריה ופילוסופיה של המדעים, שהיא במבנה אחר, אבל המרצים מהתוכנית הזאת קשורים איכשהו אלינו. זה לא מספיק עם אינטגרציה המרכז עדיין, אבל זה יקרה.
גילה פינקלשטיין
על מה המחקר שלך?
אהרון ולר
התחום שלי נקרא פסיכו-ביולוגיה התפתחותית. אני מתעניין בהתפתחות מוקדמת של ילידם, אינטראקציה עם ילד, מה הבסיס הביולוגי הנחוץ להתפתחות תקינה, ומה משתבש כשההתפתחות היא לא תקינה. אני עובד בעיקר במודלים של חולדות, בודק הורמונים, מצבי תזונה - - -
היו"ר אילן שלגי
יש פה בית חיות?
אהרון ולר
כן. התלמידים שלי ואני מסתכלים על אינטראקציה עם ילד, ויסות רגש, ויסות אכילה, כל מיני מיומנויות בסיסיות בשלבים הראשונים של החיים, ומנסים לראות חשיבות של מערכת הורמונלית מסוימת או מערכת עצבית מסוימת. אנחנו עושים מניפולציות לנטרל אותן ולראות איך זה משפיע.

זה עיקר המחקר, יש לי גם שיתופי פעולה עם פסיכולוגים התפתחותיים ורופאי ילידם בפגיות ברחבי ירושלים וגוש דן, על מעקב אחרי התפתחות פגים ותינוקות עם משקל נמוך.
מינה טייכר
אני מצטערת שלא נוכל לעשות בצורה מקיפה לכולם, כי הבנתי שעוד מעט הוועדה צריכה ללכת ואני רוצה לעשות את הסיור בבניין. אז ממש בקצרה לכל אחד.
היו"ר אילן שלגי
אנחנו מתנצלים בשם אלה שעיכבו אותנו קודם.
אלון קורנגרין
אני במקורי כימאי, נדדתי לביו-פיזיקה במהלך השנים. תחום המחקר שלי כאן הוא התכונות החישוביות של תאי עצב בודדים. בעשור האחרון יש שינוי בחשיבה לבי תאי עצב בודדים. במשך הרבה שנים חשבו עליהם כעל אלמנט פשוט שלישוב, תכונת חיבור פשוטה, והמחשבה מתבצעת בין תאים. עכשיו אנחנו מתחילם לראות שגם לתאים בודדים יש תכונות חישוביות, של מחשב כיס. כיום אנחנו מעונינים מה תא אחד בודד יכול לעשות.
שרית קראוס
אני פרופסור למדעי המחשב. נושאי המחקר שלי קשורים לשיתוף פעולה בין גורמים, כאשר הנקודה היא על מערכות מחשב, שיכולות לשתף פעולה עם אנשים ועם מחשבים אחרים. יש לנו הרבה ידע איך מחשבים יכולים לשתף פעולה, וכאשר יש אנשים שנכנסים לתמונה – הבעיה קצת יותר קשה. נושאים כמו משא ומתן בין גורמים, כמו עבודה בקבוצות. נושא אחר זה מודלים פורמליים ל- mental state של אנשים.
גיל דיזנדרוק
ההתמחות שלי היא בפסיכולוגיה. אני בעיקר עוסק בהתפתחות שפה וחשיבה בילדים, בעיקר בני שנתיים עד שש. לחשוב עם מה ילדים באים לעולם, ואיך הם תופסים את העולם מבחינת הקוגניציה החברתית. איך הם מסתדרים בחברה, ואיך הם תופסים את האחר מבחינה קוגניטיבית ומבחינה פסיכולוגית.
רוני גבע
אני נוירו-פסיכולוגית. לפורום הזה אני מביאה את ההיבטים הקליניים יותר של התפתחות ילידם בסיכון, איתור של ילדים, פגים, עוברים שהם בסיכון, ובהמשך בעיות קשב, בעיות למידה, התנהגות אגרסיבית, אימפולסיביות.
מינה טייכר
תודה רבה. אני רוצה להוסיף שני היבטים מעניינים מבחינה אנושית של המחקר. יש לנו קשר עם המרכז לפגועי מוח של משרד הביטחון. קשר מאוד עמוק, גם בצורה טיפולית – אנשים עוזרים לאנשים שם לטפל - וגם מחקרים שנובעים מתוך זה. אנחנו מטפלים בנושא הזה בערך 20 שנה. קודם זה היה דרך המחלקה לפסיכולוגיה, דרך ראש המחלקה לפסיכולוגיה, והיום זה יהיה דרך מרכז המוח. זו עוד הצצה לדרך בה המרכז פועל, שלוקחים אנשים מדיסציפלינות שונות והופכים אותם ליחידה אחת, וגם לעודד את הצעירים, שהם העתיד שלנו.

פעם בשנה לוקחים את כל הסטודנטים לדוקטורט של המרכז, והולכים ליומיים למקום מבודד, והדוקטורנטים נותנים אחד אחד את ההרצאות על העבודה שלו. החוברת שחילקתי לכם היא תוצר של המפגש האחרון של חוקרים צעירים של בר אילן. אני מצטערת שלא הצלחתם לפגוש את פרופסור אבלס, כי אמרת, אדוני היו"ר, שזה לא הביקור האחרון שלכם פה. נשאיר לכם משהו לעורר תיאבון. נצא עכשיו לסיבוב.
היו"ר אילן שלגי
תודה רבה.

הישיבה ננעלה בשעה 12:50.

קוד המקור של הנתונים