כנסת פתוחה

פרוטוקולים/ועדת מדע/7785



5
ועדת המדע והטכנולוגיה
26.1.2004

פרוטוקולים/ועדת מדע/7785
ירושלים, י"א בשבט, תשס"ד
3 בפברואר, 2004

הכנסת השש-עשרה נוסח לא מתוקן
מושב שני




פרוטוקול מס' 52

מישיבת המדע והטכנולוגיה
יום שני, ג' בשבט התשס"ד (26 בינואר 2004), שעה 11:30

שנה לאסון מעבורת החלל "קולומביה" – השלכות אסון "קולומביה" על פעילות
החלל האזרחית.

חברי הוועדה: אופיר פינס-פז - היו"ר
גילה גמליאל
מתן וילנאי
אליעזר כהן
יעקב מרגי
לאה נס

שר המדע והטכנולוגיה אליעזר זנדברג

פרופ' יובל נאמן - יו"ר הסוכנות
אבי הר-אבן - מנהל הסוכנות
יצחק מאיו - אסטרונאוט (הגיבוי של אילן רמון)

אל"מ קובי בורטמן - ראש מח' כלי טיס בלתי מאוישים בחיל האוויר
סא"ל אלדד שמש - ראש ענף חלל, חיל האוויר
רס"ן מאיר מועלם - ראש מדור טכנולוגיות חלל וקצין פרוייקט
האסטרונאוט הישראלי

ד"ר חנה ויניק - מינהל למדע וטכנולוגיה
עליזה מויאל - מינהל למדע וטכנולוגיה
מרינה ספוזניקוב - מורה בחט' הביניים ע"ש קלאבין
רבקה רובין - מורה בחט' הביניים עמק חפר
ענת אלטר - מורה בחט' הביניים עמק חפר

אבנר ארליך - חטיבת הביניים עמק חפר
ליאור רויטמן - חטיבת הביניים עמק חפר
רובין ריקי - חטיבת הביניים עמק חפר
גיא אלה - חטיבת הביניים עמק חפר
רווח הילה - חטיבת הביניים עמק חפר
דור רוננס - חטיבת הביניים ע"ש קלאבין
רוזינסקי יורי - חטיבת הביניים ע"ש קלאבין
רוזנטל ערן - חטיבת הביניים ע"ש קלאבין

פרופ' זאב לוין - החוג לגיאופיסיקה ומדעים פלנטריים וראש בית-
ספר ללימודי הסביבה, אונ' תל-אביב
פרופ' דינה פריאלניק - ראש החוג לגיאופיסיקה ולמדעים פלנטריים,
אונ' תל-אביב
ד"ר דן בלומברג - המח' לגיאוגרפיה ופיתוח סביבתי, אונ' בן-גוריון
ד"ר נח ברוש - ביה"ס לפיזיקה ואסטרונומיה, אונ' תל-אביב
דוד פולישוק - החוג לאסטרונומיה, אונ' תל-אביב
פרופ' יורם זבירין - מנהל המוזיאון הלאומי למדע, חיפה
יוסי אסטרייחר - ראש אגף חינוך, המוזיאון הלאומי למדע, חיפה
רוברט ברץ - מורה בתחום האסטרופיסיקה, המוזיאון הלאומי
למדע, חיפה
איתן רייס - מנהל שיווק חלל, אל-אופ
ד"ר יוסי לשם - מנהל המרכז הבינלאומי לחקר נדידת הציפורים
מישל מנור - ראש תחום שיווק לתוכניות מו"פ מיוחדות,
תעשיה אווירית, מפעל מבט חלל
טובה קראוזה - מנהלת קשרי לקוחות ופרסום, החב' הממשלתית
למדליות ולמטבעות

ענת לוי

חנה כהן


שנה לאסון מעבורת החלל "קולומביה" - השלכות אסון ה"קולומביה" על פעילות החלל האזרחית

שלום לכולם, אני מתכבד לפתוח את ישיבת הוועדה. אני רוצה להתנצל בשמה של יושבת-ראש הוועדה, חברת הכנסת מלי פולישוק-בלוך, שעקב מחלה נבצר ממנה להשתתף בדיון. אני מאחל לה רפואה שלמה ומהירה.

אני רוצה להודות לכול האורחים שהגיעו לישיבה לציון שנה לאסון מעבורת החלל "קולומביה" והשלכות האסון הזה על חקר החלל וההתנהגות הישראלית בהקשר הגלובלי.

הציבור הישראלי כולו הזדעזע, הייתי אומר שאפילו עבר טראומה, בהקשר זה, משום שאילן רמון, זכרונו לברכה, השתתף כאסטרונאוט הישראלי הראשון בחלל והרגשנו כאילו כל אחד ואחד מאתנו נמצא על מעבורת החלל. עקבנו אחריו, אחר ההכנות שלו, עקבנו אחר השהייה שלו, היינו צמודים למקלטי הטלוויזיה גם לקראת הנחיתה וכשהעניין הסתיים באסון הרגשנו כאילו נלקח מישהו מהמשפחה שלנו, כי הרגשנו אליו קשר בלתי אמצעי וחזק. אין ספק שמדובר באסון כואב וכבד, בטראומה של ממש.

האסון הזה נחקר על-ידי הגורמים האמריקנים והתקבלו המסקנות כפי שהיו. אני לא רוצה להרחיב בעניין הזה, אולי אחרים שמבינים יותר בחקר החלל יכולים לנתח מה הביא לאסון, אם באמת המעטפת שהשתבשה בהמראה היא שהביאה לאסון בנחיתת המעבורת. אני בוודאי לא יכול לשפוט.

אנחנו רוצים לקוות שהאסון הזה, עם כל הצער הנורא שבו, לא יגרום לכך שישראל תתנתק מהמדע ומהמחקר בחלל. הבהרנו את זה הבהר היטב לרשויות האמריקניות וגם לדרגים הפוליטיים בארצות הברית. לפי מיטב הבנתי גם קיבלנו הבטחה שנמשיך להיות מעורבים בחקר החלל באמצעות ארצות-הברית. אני מבין שארצות-הברית תקבל בברכה שליחת אסטרונאוט ישראלי נוסף לחלל באמצעותה.

קראתי השבוע ראיון עם בנו של אילן רמון, זכרונו לברכה, שהביע שאיפה להיות אסטרונאוט בחלל. זה בהחלט מעורר הערכה. בכלל, הדרך שבה המשפחה קיבלה את האסון הכבד הזה מעוררת התפעלות. אין לנו אלא להתנחם בכך שחקר החלל יימשך. נחכה לראות מה קורה במאדים, ימצאו מים או לא, או שימצאו רק שרידים של מים. בכל מקרה, אני מקווה מאוד שישראל תמשיך להיות שותפה, אומנם זוטרה, אבל שותפה לחקר החלל.

כאמור, חברת הכנסת מלי פולישוק-בלוך הכינה את הישיבה הזאת. בפתח הישיבה אני מבקש לקרוא את דברי הפתיחה שלה, כפי שהעבירה לי אותם. היא כותבת כך: "מן החלל נראית ישראל קטנה ומקסימה", כך הזכיר לנו אילן רמון, זכרונו לברכה, מסיפון ה"קולומביה". בעינינו היה זה אך טבעי שאיש מקסים זה יעניק לנו מבט על עצמנו מנקודת מבט שונה ומאוד לא יום-יומית. אין פלא שאיש זה נבחר לייצג את ישראל כאסטרונאוט הישראלי הראשון. לא מפתיע שבקלות רבה הוא חיבר את כל פלגי הארץ הזאת, שהצית בישראלים את רוח התעוזה, הסקרנות והדמיון, שהפך את כולנו לחובבי חלל ומדענים בפוטנציה. לא מפתיע, משום שאילן רמון, עם ההיסטוריה שלו כבן לניצולי שואה או כטייס קרב, המקצועיות והרצינות שהפגין בעת שירותו על ספינת החלל, או אפילו רק חיוכו הנבוך והמבויש, אילן רמון היה לאדם שתאם בעיני רוחנו לאותו ישראלי אידיאלי, שכל כך כל להזדהות עימו, לאיש שאנו מחפשים סביבנו יום-יום ולרוב מתקשים למצוא. אילן רמון הזכיר לנו את הטוב שבנו: את האומץ לעמוד בפני אתגרים, את היצירתיות וההתלהבות שבעבודה המדעית, וגם את אהבת האדם - ולו בשיר שבחר או בגעגועים ששלח לאישתו ולילדיו.

"עבורי, כנציגת ציבור, אילן רמון הוא גם דוגמה ומופת, איש מקצוע מיומן העושה מלאכתו באחריות ובחריצות, ובאותה עת הוא גם רגיש לרגשות הציבור וער לעובדה שהוא מייצג את כלל אזרחי המדינה. הדבר התבטא היטב בחפצים שבחר לקחת עמו אל החלל.


"ישיבה זו של ועדת המדע והטכנולוגיה נועדה להעלות על נס את זכרו של אילן רמון, אך בה בעת לשפוך אור ולחשוף בפני הציבור ונציגיו את כל המערכת המדעית והטכנולוגית העוסקת בפעילות החלל בישראל. פעילות ענפה זו, הכוללת מחקרים תיאורטיים וניסויי מעבדה, תצפיות אסטרונומיות ומדידות אטמוספיריות, פיתוחים אופטיים ושכלולים הנדסיים, בניית לוויינים ושיגורי רקטות, מדהימה בהיקפה הרחב ובתוצאותיה האיכותיות, אבל היא רק קצה הקרחון למה שעוד נכון לנו. אם רק נעז לחרוג מהבלתי אפשרי של היום אל המציאות של המחר ונשקיע בנושא החלל את המשאבים הראויים, כי אז אילן רמון, זכרונו לברכה, יהיה שם ראשון ברשימה ארוכה של הישגים.

"מדעי החלל אינם נשארים נחלתם הבלעדית של העוסקים במדעים פלנטריים. אם נתייחס לדוגמה האמריקנית נראה כיצד השקעה בהנדסת חלל ובחקר החלל הפכה את האומה האמריקנית למעצמה טכנולוגית עשירה, שמטיבה עם בניה בשלל נושאים שנגזרו מנושא החלל אל תחומים רבים נוספים, כמו מחשוב, תקשורת, רפואה ועוד.

"עלינו, בכנסת ובמשרדי הממשלה, לנצל את המומנטום שהעניק לנו אילן רמון, ולהשקיע גם בחינוך, לילדים ולקהל הרחב, ולחזק את הקשר שבין האקדמיה לבין בתעשייה ולהרחיב את שיתוף הפעולה עם בעלות בריתנו וגם עם שכנותינו.

"בהקשר זה, ברצוני לסיים דווקא בציטוט של האסטרונאוט הסעודי הראשון, שהצטרף לטיסת המעבורת ב-1985: 'ביום הראשון, הצבענו כולנו על ארצותינו השונות, ביום השני הצבענו על היבשות שמהן באנו, ביום השלישי כבר היה ברור לכולנו שכדור הארץ הוא אחד ויחיד'. כך שגם תקוות השלום מהדהדת מחקר החלל, ולו נרוויח רק זאת מהשקעה בפעילות החלל, דיינו".

תודה לחברת הכנסת מלי פולישוק-בלוך. אני מבקש להודות גם לחברי הכנסת שהצטרפו אלינו. שר המדע יצטרף במהלך הדיון.

אני מבקש ממר אבי הר-אבן, מנהל סוכנות החלל הישראלית, להציג את המצגת על פעילות החלל. נמצא אתנו גם פרופ' יובל נאמן, שהיה שר המדע, זכור לטוב. נדמה לי שבתקופתו הוקמה סוכנות החלל הישראלית.

אני אנסה להציג את פעילות החלל, בעיקר בתחום האזרחי, אבל אני אזכיר גם את אותם נושאים שנבנו בחלקם על התשתית הקיימת ושמתבצעים על ידי מערכת הביטחון.

סוכנות החלל, בניגוד להרבה גופים ואגפים, היא גוף שהוקם על-פי החלטת ממשלה. תפקידיו הם: ניהול ותיאום תוכנית החלל האזרחית, מימון פעילות אקדמית - כי אנחנו גוף שנמצא בתוך משרד המדע ועוסק בפעילות מדעית - קידום טכנולוגיות חלל לטובת המגזר הפרטי והממשלתי וקיום שיתוף פעולה בין-לאומי עם מדינות אחרות בתחום החלל. אני אציג לכם לא מעט מדינות שלפי יוזמתם הוקם שיתוף פעולה אתם. לקחנו על עצמנו גם את נושא קידום החינוך הטכנולוגי בקרב הנוער. בנושא זה אנחנו עובדים הרבה עם משרד החינוך. אני חושב שאנחנו עובדים בצורה יפה.

הפעילות שלנו כלפי העולם הוצהרה ב-1988 כששיגרנו את הלווין הראשון שלנו "אופק-1" והוכחנו לכול העולם שיש לנו יכולת להכניס מדענים לחלל, בלי להיות תלויים בגורמים חיצוניים. בכך נכנסנו למועדון מאוד אקסקלוסיבי, שעד היום יש בו רק שמונה מדינות. הצטרפנו שלושים שנה אחרי ברית המועצות ששיגרה ב-1957 את הספוטניק הראשון. למדנו מאחרים ולאור זאת הפעילות שלנו מאוד ממוקדת. אני חושב שהיא מאוד מעניינת גם מבחינה מדעית וגם מבחינה טכנולוגית.

היו לנו שיגורים נוספים מ-92 ועד 2003. בשקף המוצג עתה אפשר לראות את הלוויינים השונים, החל ממשגר הלוויינים "שביט", שבאמצעותו שיגרנו את "אופק" שיוצר בארץ. "עמוס 2" למשל שוגר לפני פחות מחודש. אפשר לראות גם את "אופק-1", "טכסאט", לוויין סטודנטים ו"אופק" 3 ו-5.


אני אציג דוגמה לאחת היכולות של אותו לוויין מסחרי. אני אציג כמה צילומים אקראיים. למעשה באמצעות הלוויין המסחרי אנחנו מצלמים כל מקום בעולם. התמונות הללו נמכרות, ולולא אילוצים מדיניים היינו יכולים להיות ראשונים בעולם שיש להם צילומי לוויין מסחריים ברזולוציה כזאת. מכל מיני סיבות ואילוצים פוליטיים שלא היו תלויים בנו, אחרים הקדימו אותנו. יש לנו בהחלט במה להתגאות היום.

תמונה צבעונית אחרת שאתם רואים היא של סטוקהולם. עתה אתם רואים צילום מזמן מלחמת המפרץ, תמונה של ריאו דה ז'נירו. אפשר לומר שהיום הכל חשוף. כרגע יש לנו חמישה לוויינים תוצרת עצמית שחגים בחלל, שני לוויינים "עמוס 1" ו"עמוס 2", לוויין "ארוס", שהוא לוויין מסחרי, ו"אופק 5" שהוא לוויין שעומד לרשות מערכת הביטחון. "טכסאט" הוא לוויין סטודנטים שנבנה בטכניון, שוגר ב-1998 והוא עדיין פעיל. דרך אגב, מן הראוי לציין את התרומה של העלייה הרוסית שהיתה מאוד משמעותית בלוויין "טכסאט".

סוכנות החלל שלנו עוסקת גם בניהול פרוייקטים אינטגרטיביים. יש לנו מספר פרוייקטים שבהם מעורבות התעשייה והאקדמיה. כידוע, האקדמיה תמיד דורשת דברים מאוד מתוחכמים, והתעשייה, עם כל ההתקדמות, יכולה לספק רק מה שיודעים לעשות. כשמדובר גם בכספים אנחנו מערבים את הגוף האינטגרטיבי. לדוגמה, "טכסאט" הוא הראשון . "טאווקס" הוא לוויין שהתחיל עם הרוסים וכנראה שנשגר אותו עם סוכנות החלל ההודית. "סלושסט" הוא לוויין מחקר מדעי שנעשה בשיתוף עם ההולנדים. "דויד" הוא מצלמה מאוד מתוחכמת שפיתחנו. הגרמנים הציעו לקרוא לה "דויד", כי אנחנו מצטיינים במזעור. אמרו: מה שהמצלמות - גולית - יודעות לעשות, אתם תדעו לעשות עם "דויד".

אפשר לראות בתמונה את לוויין טכסאט" וכיצד הוא משולב יחד עם לוויינים אחרים. לגבי הנושא של "טאווקס" - הטלסקופ היה אמור להיות משוגר על לוויין רוסי של 6.5 טון. גם להם היו בעיות כלכליות והיום אנחנו מתכוונים לעשות את זה עם ההודים. מצלמת "דויד", שפותחה בחברת אל-אופ, היא מצלמה קלה שמצלמת בשנים-עשר צבעים.

מה שמוצג עתה בשקף הוא פרויקט מדעי עם ההולנדים. מדובר במיכל שמודד תופעות של שכשוך. למעשה זה היה אמור להיות הניסוי הראשון שהיה מוכיח תיאוריות מסוימות. לצערנו עקב אסון ה"קולומביה" כל לוח הזמנים עם נאס"א השתבש ולא ברור אם ההולנדים ישגרו אותו.

בשקף המוצג עתה אתם יכולים לראות פעילות בכור המחקר הגרעיני בנחל שורק. בצד ימין אפשר לראות מנוע חשמלי, מנוע מאוד מיוחד שיש לו עתיד בחלל. רפא"ל, כגוף שיודע להפוך נושא מדעי למערכת טכנולוגית, לקח את זה תחת חסותו. היום המנוע הזה משמש אחד הנכסים של מדינת ישראל בשיתופי פעולה עם גורמים אחרים. כמו כן, אתם יכולים לראות בדיקות סביבה בחלל. תנאי הסביבה מאוד עוינים. זה דבר שמחזיק מעמד על פני כדור הארץ ובחלל הוא מושמד מהר מאוד. יש לנו מעבדה שהוכיחה את עצמה בנחל שורק. הם בודקים כל רכיב שעולה לחלל ועד היום הם הוכיחו את עצמם, עובדה שלא היה לנו אף כשל בנושאים האלה.

חברת רפא"ל שנכנסה לנושא החלל מספקת מכלים ותת-מערכות בתחום החלל לחברות ברחבי העולם. למעשה שידכנו אותם תחת המטרייה שלנו ובשיתופי פעולה שיש לנו הצלחנו להכניס אותם לשוק זה. אחד היעדים שלנו הוא לאפשר לתעשיית החלל הישראלית להשתלב בשוק העולמי.

אחד הדברים שאפשר להתגאות בהם הוא מפעל בהר חוצבים. מדובר במפעל מיוחד במינו - אחד היחידים בעולם - שמייצר שבבים אטומיים, מאוד מדויקים, שישולבו בעתיד הקרוב במערכות הניווט העולמיות.

כמו כן, אנחנו עושים מחקר באוניברסיטאות. מוצגת לפניכם רשימה שלמה של מחקרים שמקיפים את כל תחומי החלל. המדענים שלנו בכל האוניברסיטאות זוכים להכרה בתחום הזה. הודות למחקרים האלה סוכנויות חלל גדולות בעולם משתפות אתנו פעולה.


לגבי המדבור - בגבול בין ישראל ובין מצרים, בנגב, ישנו פס. הפס הזה הוא דוגמה כיצד ניתן להפוך מאזור מדברי - שנמצא שמאלה - לאזור שיש בו קצת צמחיה. המחקרים שלנו שנעשים באוניברסיטאות השונות יכולים לספק מעקב ונתונים על התגברות התופעה הזאת ובאיזה מקומות התופעה מתגברת עלינו.

יש לנו שיתופי פעולה בינלאומיים עם מעצמות החלל בעולם, החל מצרפת, נאס"א, הודו, גרמניה, הולנד, רוסיה, אוקראינה. כרגע אנחנו נמצאים במשא ומתן עם קנדה, צ'ילה וברזיל.

אנחנו משולבים במערכות ה-GPS - מערכת ניווט שהיום כל אחד, תמורת 300 שקל, יכול לקבל מין מחשבון קטן שבאמצעותו הוא יכול למצוא את דרכו. יש מערכת דומה לזה, מערכת אירופאית "גליליאו", שבימים אלה אנחנו בשיחות עם האירופאים, כדי להשתלב אתם. מועצת השרים באירופה כבר קיבלה אישור להתקשר אתנו.

יש מערכת ביניים שתאפשר בסופו של דבר דיוקים גדולים לכל הצרכנים, אם זה צרכנים אוויריים, יבשתיים או ימיים. אנחנו משולבים ויש לנו תחנה שהיא אחת התחנות שמספקות נתונים למערכת.

יש לנו מוקד ידע באוניברסיטת תל-אביב, שיש לו אתר מאוד מעניין באינטרנט. זה האתר המטאורולוגי הטוב ביותר שיש היום במדינת ישראל. הוא מספק ומרכז את כל הנתונים שיש לגבי מדינת ישראל.

בחרמון יש לנו מצפה מיוחד במינו שקולט קרינה קוסמית - שערות מגנטיות. הוא מופעל על-ידי מדענים מרוסיה, שבזמנו פרופ' נאמן דאג שיגיעו לארץ. מדובר באנשים בעלי שם עולמי. בתחום הזה אנחנו היחידים.

יש לנו גם מרכז לאיתור גופים המאיימים על כדור הארץ. המרכז הזה הודיע לנו לפני שבוע שאו-טו-טו איזה גוף אולי יפגע בנו. מסתבר שזו היתה אזעקת שווא. בסך הכול אפשר לומר שהכנסנו רגל למערכת עולמית שדנה באיומים על כדור הארץ. אני מקווה שאנחנו נשתלב גם בהמשך.

חינוך נוער – אנחנו פועלים להקמת אתרים למיניהם. יש לנו מחקרים מאוד יפים ויש אתר מאוד יפה וחינוכי. ד"ר דוד פונדק מרכז את זה.

בזמן טיסתו של אל"מ אילן רמון, זכרונו לברכה, ביצענו עם תלמידים, בשיתוף עם משרד החינוך, ניסוי בו הם רצו להוכיח כיצד תופעה על פני כדור הארץ תתקיים בחלל. בשקף המוצג עתה ניתן לראות כוס עם גבישים שגדלים תוך חמש-עשרה שניות ולעומת זאת גם מה קורה בחלל. לשמחתנו תוצאות הניסוי הזה שודרו לכדור הארץ ולא מעט מחקרים ייכתבו על כך.

בניסוי אחר שהיה יחד עם מערכת החינוך שוגר כדור, יחסית קטן, כפי שרואים בדיסקוטקים, עם 800 מראות עליו. הכדור הזה שוגר לחלל, כאשר חלק מהמראות לוטשו על-ידי תלמידים מ-37 בתי-ספר בארץ, כולל מהמגזר הערבי. זה שוגר לחלל והילדים יכולים לראות בעין בלתי מזוינת בזריחה ובשקיעה את הנצנוצים האלה, ולומר: הנה, המראות שלנו נמצאות שם. הם יכולים לעקוב אחרי זה גם באינטרנט.

נושא חינוכי אחר הוא נושא נדידת הציפורים. הצלחנו להתקין על גבי ציפורים משדרים קטנים שבאמצעות לוויין צרפתי אנחנו יודעים את מיקומם. מאחר שמדינת ישראל משמשת כעין משפך של כל הציפורים מאירופה שנעות דרומה, אנחנו יכולים לעקוב אחר הנושא הזה. מספר בתי-ספר נמצאים כבר בעידן הזה. בשקף אפשר לראות מעקב באמצעות לוויינים אחר זוג נשרים, כאשר הזכר והנקבה נפרדים בחורף. הזכר הולך לכיוון אחד והנקבה לדרום אפריקה.

אני מקווה שהמעקב הזה הוא רק אחר ציפורים.

בינתיים זה על ציפורים, אבל יש עתיד גם לגבי מעקב אחר אנשים. בצילום המוצג עתה אפשר לראות נשר שלן בעבר הירדן ואוכל אצלנו. דרך אגב, נאמר לי שבערב הסעודית תפסו חסידה כזאת וטענו שהמוסד הישראלי שולח אותם לשם.

בשקף עתה אתם יכולים לראות את ניסוי האסטרונאוט הישראלי הראשון אילן רמון. ד"ר זאב לוין ירחיב על כך.

לסיכום, מדע פלוס טכנולוגיה פלוס חינוך פלוס תעשייה פלוס מעורבות ממשלתית ופלוס שיתוף פעולה בין-לאומי, זה המתכון להצלחה.

כדי שתראו שאנחנו לא המצאנו את הכול, אפשר לראות בשקף שכבר לפני 3,000 שנה היה לנו את האסטרונאוט הראשון לחלל - אליהו הנביא.

אני רוצה לבקש מטובה קראוזה, מהחברה הממשלתית למדליות ומטבעות, להציג את המדליה שהחברה הכינה לזכרו של אילן רמון. אני חושב שראוי להציג את זה לציבור.

המדליה הזאת תוכננה לציין את ההישג של האסטרונאוט אילן רמון, אבל לצערנו ממדליית הוקרה היא הפכה למדליית הנצחה. בצד אחד מוצג דיוקנו של אילן רמון ומהצד השני החללית ושמותיהם של חברי הצוות. המדליה יצאה בזהב, בכסף ובארד.

לא קיבלתי אישור מהמנכ"ל שלך, אבל אני לוקח בעלות לרגע על המדליה הזאת ורוצה לתת אותה לאסטרונאוט יצחק מאיו, שהיה גיבוי לאילן רמון. מר מאיו, אני נותן לך את המדליה למזכרת. אני חושב שראוי שהיא תהיה אצלך.

בביקור של השר זנדברג ושלי לפני כחודש בהודו הענקנו את מדליית הכסף לראש סוכנות החלל ההודית, הנכנס והיוצא, ולשר המדע שלהם.

תודה רבה.

המדליה הזאת היא גם להוקרה וגם להנצחה.

חברי מתן וילנאי, לשעבר שר המדע, רוצה להתייחס באירוע הזה לאילן רמון, זכרונו לברכה.

אני מתנצל שהגעתי מישיבה אחרת, שאני חייב לחזור אליה, אבל רציתי להיות כאן ולומר מספר מילים ואחר כך אני אחזור לישיבה שממנה באתי, כי שם צריך לאשר הרבה כספים שקשורים גם בנושא הזה.


סוכנות החלל, שמר הראבן תיאר בקצרה את פעולתה - אני מנחש שתקציבה השנה הוא 2.4 - - -

זה גדל ל-3.4 מיליון שקלים. יש לנו גם תוספות מיוחדות לפרוייקטים כמו "טאווקס" ואחרים.

הסוכנות עושה את כל מה שהיא עושה בתקציבים מגוחכים. נכון שזה נשען על תשתית מאוד רחבה של מערכת הביטחון, אבל סוכנות החלל, שפרופ' יובל נאמן ייסד אותה, עושה עבודה יקרה וחשובה כמעט בלי כסף. את הנקודה הזאת צריך לציין ולהדגיש.

ליוויתי את אילן בשנתיים האחרונות. השיגור של המעבורת נדחה 18 פעם. ליוויתי אותו עד השיגור האחרון, כאשר אחרי כל דחייה אנחנו משוחחים ואני אומר לו: אילן, סבלנות, והוא אומר: מתן, יש לי, אני אהיה שם, אני אחזור. רק בזה הוא לא עמד. תמיד היתה לי תחושה שיש גבול לכמה מושכים את האיש. הוא באמת היה יוצא דופן בעניין הזה.

אני רוצה להזכיר שהוקמה קרן בינלאומית גם להנצחת האסטרונאוטים, גם לטיפוח כל הנושאים שמר הר-אבן דיבר עליהם בתחום של חינוך, מודעות ותמיכה בכל מי שעוסק בזה. לפי בקשה אמריקנית אני מייצג את מדינת ישראל בקרן הזאת. ב-2 בפברואר יתקיים טקס אזכרה בוושינגטון. הם לקחו על עצמם גם לטפל במשפחות, גם להנציח את האסטרונאוטים האלה וגם להמשיך ולטפח את המחקר בחלל עם כל מה שכרוך בזה.

אנחנו יודעים היטב שאחד האפיונים של מדינות מתקדמות זה המחקר בחלל. למחקר בחלל יש הרבה מאוד מעגלים רחבים שרק בודדים יודעים שהם התחילו דרך המחקר הזה. מדינת ישראל היא אחת משמונה המדינות בעולם שיודעות לשגר. יש עוד מדינות שיש להם חלליות ודברים כאלה ואחרים בחלל, אבל רק בודדות יודעות לשגר. השיגור אצלנו הוא גם מורכב יותר. זה חלק מהעוצמה של החברה הישראלית וחלק מהעוצמה של מדינת ישראל, מה גם שזה בכספים מאוד מועטים ובצניעות רבה.

אני מודה למר הר-אבן ולפרופ' יובל נאמן על התרומה שלהם.

פרופ' יובל נאמן היה גם שר המדע והוא עדיין יושב-ראש סוכנות החלל הישראלית. פרופ' נאמן, בבקשה.

אני רוצה להוסיף כמה נקודות רקע לשני דברים: א. לעניין ההנצחה - כדאי שתדעו שאחד מהאסטרוידים שישנם במערכת השמש נקרא עכשיו על שמו של אילן, יחד עם יתר אנשי המעבורת. זה לא השם הראשון של ישראלי או של יהודי שנמצא היום בחלל. על הירח, בצד הנראה של הירח, יש פינה יהודית, עם מכתש גדול על שם הרלב"ג ונקרא "רבי לוי", וכן על שם אברהם אבן זכותא - ZACUT, על שם אבן עזרא וכן הוסיפו לשם גם את איינשטיין. זו פינה יהודית עם ארבעה מכתשים. בצד השני יש מכתש על שמו של יואל רקח – את זה אני סידרתי. על ונוס יש משטח שנקרא על שמה של עולה מרוסיה, אסטרונומית שעלתה בשנות ה-70, ותרמה תרומה חשובה ונפטרה. שמה אירנה קופו.

ב. לגבי פרוייקט הגופים שמאיימים על כדור הארץ - יש פורום בין סוכנותי, שנפגש אחת לשנה עם מדינות שיש להן סוכנויות חלל. ב-1994, אחרי שראינו בטלסקופים כיצד סלע אדיר – כוכב שביט - נתקע לתוך כוכב הלכת צדק, זה עורר מחשבות על מה שיכול לקרות לכדור הארץ, דבר שכנראה קרה כמה פעמים והשמיד את הדינוזאורים וכו'. הצעתי לראשי סוכנויות החלל שנתארגן ונשים לב לסכנות לכדור הארץ. אולי טבעי שהראייה הביטחונית בארץ נותנת הרגשה שצריך לשמור גם על כדור הארץ. אנגליה מוציאה היום סכומים גדולים על זה. האמריקנים עסקו בזה בהתחלה בדרך אחרת, אבל עכשיו גם בנאס"א עוסקים בזה. אנחנו רוצים להתחיל פרוייקט עזר שבו נוכל לעשות עבודה, במעט הכסף שיש לנו, למנוע אסונות כאלה בכדור הארץ בעתיד.

על פי מה שקבעה יושבת-ראש הוועדה, יוצגו עתה פעילויות הנצחה על-ידי מערכת החינוך. חטיבת הביניים על שם ”קלאבין" בירושלים ועל ידי חטיבת הביניים עמק חפר.

מערכת החינוך, שמרכינה ראש לזכרם של אל"מ אילן רמון וצוות מעבורת "קולומביה", תכננה והפעילה מספר אירועים בשיתוף עם המרכז הארצי לחטיבות הביניים במכון ויצמן, אוניברסיטת תל-אביב, אגודת החלל הישראלית והאגודה הישראלית לחקר האסטרונומיה. האירועים כללו מספר צעדים שעוצמתם גברה במהלך שלושת החודשים האחרונים, בכללם חידון שהופץ ברשת ופתרון משימה לאותם תלמידי בתי-הספר שעברו בהצלחה את שלב החידון. שלב נוסף הוא מפגש של תלמידים עם אסטרונאוט אמריקני שנמצא בימים אלה בישראל. את המפגש הזה יזמה גברת רונה רמון, אלמנתו של אילן רמון. תהיה פעילות שתוצג ברשת לכלל תלמידי מערכת החינוך במהלך כל החודש הזה וכן אירועי סיכום ביום עיון ב-2 בפברואר במעמד מנכ"לית משרד החינוך, מנהלת המחלקה למדע וטכנולוגיה ונציגי המשפחה.

זימנו את תלמידי חטיבות ביניים משני בתי ספר שיציגו ויתארו את מעורבותם.

אנחנו תלמידי "תפוח הפיס" בעמק חפר. אנחנו לומדים בבית-ספר רופין על-שם בן-גוריון. במשך שיעורי הטכנולוגיה והמדעים שלנו אנחנו מתעסקים בעיקר באסטרונומיה. במשך שלוש השנים האחרונות "תפוח הפיס" והתלמידים שהיו במשך השנים השתתפו בפרוייקט "גולשים בחלל", שהוא גם פרוייקט של מט"ח. לפני כחודש נרשמנו לתחרות חקר ואסטרונומיה של החלל על שם אילן רמון, זכרונו לברכה, וצוות ה"קולומביה".

בשלב הראשון של התחרות קיבלנו שאלון וירטואלי, בעיקר בנושא חלל ולוויינים. חקרנו במשך רוב היום על הנושאים האלה, סיכמנו חומר וענינו על השאלות. לאחר שקיבלנו את התוצאות גילינו שעלינו לשלב השני. בשם רוב אלה שהשתתפו אני יכול לומר שכולנו נהנינו. למדנו הרבה ולמדנו גם לעבוד בצוות, להתארגן ולחקור ביחד. למדנו גם איך לארגן כמויות עצומות של מידע וללמוד אותם בשעות ספורות.

השלב השני התחלק לשלושה חלקים. בשלב הראשון התבקשנו לעשות השוואה בין תנאי החיים על כדור הארץ לבין תנאי החיים על פני המאדים. אנחנו בחרנו את המשימה על המאדים.

הטיול השנתי שלכם הוא למאדים?

נקווה.

בשלב השני בחרנו לחקור על ספיריט ואפורטיוניטי, שלא מזמן נחתו על המאדים. בחרנו בהם כי בעצם הם נתנו את המידע האמין ביותר והמעודכן ביותר. זה היה מעניין מאוד.

בשלב השלישי נאלצנו לחקור את חלליות העבר ואת המידע שהביאו, כדי לתכנן ניסוי עתידני שיסתמך על המידע שהובא עד עכשיו ושנעזר בו כדי להמשיך הלאה.

בית הספר ע"ש "קלאבין" הוא בית-ספר שיש בו תגבור מדעים. בחודשים האחרונים השתתפנו באירועים לזכרם של אילן רמון וחברי צוות ה"קולומביה", זיכרונם לברכה. קיבלנו שאלון וירטואלי ברשת בנושא אסטרונומיה. מאחר שאנחנו אוהבים אסטרונומיה החלטנו לנסות ולענות על השאלון. אספנו מידע וחקרנו במשך יום שלם את השאלות שלא הצלחנו לפתור מהידע הכללי שלנו. לאחר מספר ימים נודע לנו שעלינו לשלב השני.

בשלב השני בחרנו לתכנן מושבת חלל שתהיה כמו עיר, לא על כוכב לכת כלשהו, אלא בחלל - בין כדור הארץ לירח. התמקדנו באקולוגיה ותכנון פנים המושבה. לצורך מחזור מים ביקרנו באתר של "מקורות" וגילינו איך "מקורות" מנקה את מי השתייה שלנו. לאחר מחקר קבוצתי ניסחנו שלוש שאלות מעניינות ורלוונטיות והכנו מצגת שתסביר את מהלך העבודה שלנו. כל המחקרים שלנו התבצעו בעזרת האינטרנט.

אנו מייצגים תלמידים מ-14 בתי-ספר וב-2 בפברואר כולנו ניפגש באירוע מסכם לזכרם של אל"מ אילן רמון וחברי מעבורת "קולומביה", זכרונם לברכה.

מר מאיו, אני מבקש שתספר לנו על החוויה האישית שלך.

מאוד מחמיא לי וזה כבוד גדול לקבל את המדליה.

צריך להבין שכשאילן ואני הגענו לשם, זה היה כמעט בלי הכנה. זה עולם אחר. שנינו באנו מעולם של חיל האוויר ובאנו למקום אחר לחלוטין. אם בחיל האוויר אנחנו לומדים כל הזמן איך להטיס מטוסים כדי לגרום נזק, הרי מה שלומדים שם זה איך להישאר בחיים ואיך לעשות דברים שהם קצת מעבר לדברים היום-יומיים. נתקלנו שם בקבוצה של אנשים מאוד מוכשרת, אנשים מאוד מיוחדים. קשה היום לראות קבוצה כזאת בקהל זה או אחר.

אני לפחות למדתי דבר אחר, דבר שאיכשהו קצת מתפספס. אנחנו שמים את הפוקוס באנשים שנמצאים למעלה, אבל כדי שהאנשים האלה יגיעו למעלה יש פי עשרה אנשים שנמצאים למטה, עושים את כל העבודה ועושים לפעמים עבודה יותר קשה והרבה יותר חשובה. אני חושב שפה צריך לשים את האצבע על האנשים האלה, על כל המדענים והמדעניות. הגוף הזה עושה עבודה מצוינת והיא זו שבסוף גורמת לכך שאנחנו רואים אנשים בחלל, לוויינים וכו'. אני חושב שמשום מה הקרדיט לא ניתן להם כל כך, וזה חבל.

פרוייקט האסטרונאוט הישראלי "מיידקס" - מחקר האבק מעל הים התיכון – הוא פרוייקט ישראלי. הוא התחיל לפני כארבע שנים בהם עבדנו עם אילן רמון ועם יצחק מאיו. הניסוי הוא פרי של הרבה עבודה מוקדמת שהתבצעה באוניברסיטת תל-אביב בשלושים השנים האחרונות. המחקרים התמקדו באבק ובקשר שלהם לאקלים ולגשם באזור הים התיכון. סוכנות החלל האמריקנית התעניינה בנושא הזה, כי גם להם יש בעיות הקשורות בהבנת התוצאות שמתקבלות מהחלל. כתוצאה מכך נבחר הפרוייקט הישראלי של אוניברסיטת תל-אביב.

לאחר שאילן רמון ויצחק מאיו נבחרו לתפקיד האסטרונאוטים התחיל שיתוף פעולה הדוק. חברה אמריקנית היתה אחראית על האינטגרציה של כל המערכת למעבורת "קולומביה". במשך שנים רבות נסענו הלוך וחזור לוושינגטון וליוסטון הן כדי להדריך את האסטרונאוטים והן כדי לעבור את כל בדיקות הבטיחות שנאס"א מעבירה. זה מחזיר אותי לשאלה, שכולם שואלים, אם חששנו. שאלנו את אותה שאלה את אילן רמון במשך כל התקופה ואני מוכרח להודות שכמו שאנחנו הרגשנו בטוחים גם אילן הרגיש כך ולאורך כל הדרך לא היה לנו שום חשש.


הניסוי עצמו יצא לדרך ב-16 בינואר. היתה התלהבות אדירה מהתוצאות הראשונות שהגיעו מהחלל. חלק מהתוצאות שודרו אל הקרקע. מדובר בנושא השדונים שהגיע מהחלל אל הקרקע והלהיב לא רק אותנו כמדענים, אלא את כל הקהילה המדעית בכל העולם.

הניסוי עצמו הורכב משני חלקים: חלק ראשון היה במעבורת שהיתה למעלה והחלק השני, שהתבצע בו זמני, היה שילוב של מטוס מחקר שטס בתוך סופות האבק מעל הים התיכון בזמן מעבר המעבורת מעל. הניסוי המשולב הזה הוא זה שהיה ייחודי. לצערנו הרב חלק ניכר מתוצאות הניסוי הזה לא הגיעו אל הקרקע. גם כשביקשנו שישדרו דברים אל הקרקע לפעמים שודרו דברים לא בצורה הנכונה או לא בזמן הנכון. כולנו חיכינו לסוף כדי שנוכל לקבל את הנתונים האלה. לצערנו הרב רוב הנתונים ממדידות האבק מעל הים התיכון מתבססות על מדידות המטוס. לעומת זאת, יש לנו די הרבה תוצאות ממדידות אבק מעל האוקיינוס האטלנטי, מערבית לסהרה, שעתה אנחנו בשלב של ניתוח הנתונים.

אני מעריך שההצלחה של ניסוי האבק מגיע לכ-50% הצלחה ממה שתוכנן. לעומת זאת, הניסוי של השדונים הצליח מעל ומעבר לציפיות, הרבה מעבר למה שחשבנו שנקבל מהחלל. חלק מהנתונים כבר פורסמו וחלק אחר עדיין נמצא בשלבי ניתוח. מידי יום אנחנו מקבלים נתונים חדשים שלא ידענו עליהם, אפילו ברגע זה יש הרצאה באוניברסיטת תל-אביב על ממצא חדש שהתגלה בפעם הראשונה בחלל. זה זוהה במקרה על-ידי אחד המדענים שלנו כשהוא עבר על מאות אלפי התמונות שיש לנו מהמעבורת. כזכור, גם קיבלנו קלטת אחת שנמצאה על הקרקע, שאלוהים יודע איך היא הצליחה להגיע בלי מצנח מגובה של 65 ק"מ. חלק מהנתונים שמצאנו בקלטת משמשים אותנו כרגע.

היום, שנה לאחר האסון, אני יכול רק לספר שאני זוכר את הוויכוחים והדיונים שהיו בזמן שהמעבורת היתה בחלל, על כך שזה בזבוז כסף ושחבל על הזמן. הטענה שלי היתה שאני חושב ששום לווין ישראלי, לא משנה כמה גדול וכמה יפה הוא, לא יצר את ההד בציבור כמו שיגור אסטרונאוט אחד לחלל. אני חושב שהנוער שאתם רואים פה הוא דוגמה נהדרת להצלחה שהיתה לנו, למרות האסון הגדול.

אני מאוניברסיטת בן-גוריון מהמעבדה לחישה מרחוק והדמאה פלנטרית שפועלת במסגרת שתי מחלקות: המחלקה לגיאוגרפיה ופיתוח סביבתי ובמחלקה לאלקטרו-אופטיקה. בציון שתי המחלקות אני מציין בעצם את תחומי הפעילות שבהם אנחנו עוסקים. הרעיון הוא להשתמש בכלים אלקטרו-אופטיים, כלי מכ"מ, כלים שנישאים על גבי לוויינים ופועלים מהחלל, כדי ללמוד על הסביבה שבה אנחנו חיים.

התחומים העיקריים שאנחנו עוסקים בהם הם: 1. חישה מרחוק של הסביבה. אני אדגים באמצעות שני שקפים את הנושא של חישה של רטיבות הקרקע באמצעות חיישני מכ"מ שנמצאים בחלל.

2. שימוש בלוויינים ומטוסים לחקלאות מדייקת. כרגע יש לנו מספר פרוייקטים בטורקמניסטן ובמונגוליה. אנחנו משתמשים בלוויינים, כאשר אין לנו גישה לחלקים גדולים מהאזורים האלה.

3. נושא אחר שאנחנו עוסקים בו הוא במימון של סוכנות החלל ומשרד המדע ומעט מימון של נציבות המים. מדובר בניטור של גופי מים גדולים בישראל, כאשר אנחנו מתמקדים בכינרת ועוסקים בהקמת מערך התרעה לשינויים באיכות המים בכינרת באמצעות לוויין. כמו כן ניטור ריכוזי כלורופיל באגן המזרחי של הים התיכון, עם דגש מסוים על הקישון ועל מפרץ חיפה. כמו כן ניטור השפעות שינויי האקלים על המצב האקו- סיסטמי בים סוף.

4. נושא אחר שאנחנו עוסקים בו בהרחבה בזמן האחרון הוא גילוי מטרות, לא בהכרח מטרות צבאיות, אלא גם ישויות אזרחיות. האיתור הוא מתוך הדמאות לוויין, מתוך קוביות היפר-ספקטרליות ונתוני מכ"מ. יש נתונים רבים שקשה מאוד לעבד אותם במהירות באמצעות כלים סטנדרטיים. אנחנו מנסים לפתח כלים לעבוד על זה. חיל האוויר האמריקני למשל מממן חלק מהפעילות ולמעשה כל מדינת ישראל קוצרת את הפרות של ההשקעות האלה.


אני אדגים בשתי שקופיות את הנושא של הערכת רטיבות קרקע. מדובר בפרוייקט במימון של סוכנות החלל ומשרד המדע. הרעיון הוא לעבוד באמצעות נתוני מכ"מ מן החלל וממטוסים. המכ"מ הוא כלי אקטיבי שמאיר את המטרה באורכי גל שאנחנו לא רואים בעין. הוא פועל בכל מזג אוויר, כיוון שהקרניים האלה חודרות את העננים ועוברות בכל תנאי האקלים עד לקרקע. היות שמדובר במערכת אקטיבית שמאירה ביום ובלילה, אנחנו לא תלויים בזה שהמערכת תעבוד רק ביום. הדבר החשוב מבחינתנו הוא שהוא רגיש מאוד לשינויים ברטיבות הקרקע. אנחנו פועלים גם ממערכת לוויינית וגם ממערכת מוטסת. המחקר הזה מסייע לחקלאות מדייקת, זה תומך במחקרי אקלים, כיוון שיש לנו מצבור של נתונים, מעין ארכיון, שאנחנו יכולים לעבד לאחור וללמוד על ההשפעה של שינויי אקלים על רטיבות קרקע ועל חקלאות וכן הלאה.

בשקף המוצג עתה אפשר לראות תמונת מכ"מ שצולמה בגובה של 715 ק"מ מעל כדור הארץ. אפשר לראות בתמונה את שדות הנגב. יש כאן גם תמונה של אותו אזור שצולמה באותו זמן מחלון של מטוס. בתוך הקוביה בצד ימין אנחנו רואים משיבי מכ"מ או מכשירים קטנים שהצבנו בשטח כדי לכייל את תמונות המכ"מ. אנחנו בעצם יוצרים מפה של רטיבות קרקע. בתמונה אנחנו רואים רטיבויות בשדה ניסיוני באשלים. דרך אגב, זו חווה ניסיונית גם של משרד המדע. רוב הרטיבויות נעות בין 4% ל-6% לחות קרקע ונקודה אחת שמגיעה לכ-30%. בביקור שעשינו לאחר מכן גילינו דליפת מים מברז. את זה בעצם הצלחנו לראות מתוך נתוני המכ"מ.

לסיכום, אני חושב שכל אחד מאתנו יסכים שהעיסוק במחקרי חלל מפתח גם את החוסן המדעי שלנו וגם את החוסן הביטחוני. התחום הוא מאוד דיסציפלינרי ולכן הוא דורש מימון מיוחד שלא מגיע מהמסגרות הרגילות. אצלנו במעבדה פועלים שישה תלמידי תואר שלישי, 14 תלמידי תואר שני ועשרות תלמידי תואר ראשון. הדבר העיקרי היום, שכל אנשי האקדמיה יסכימו אתי, הוא המחסור במלגות מחקר. ללא מלגות הסטודנטים לא ישבו במעבדות ולא יקצו את הזמן הדרוש כדי ללמוד את התחומים האלה.

אני רוצה לפנות תחילה לדור הצעיר שנמצא כאן. הנושא הוא דווקא העניין של אילן רמון, שהכרתי אותו היטב. כשנודע לי שמתכוונים לשגר אסטרונאוט ישראלי, מייד שלחתי מכתב לסוכנות החלל והתנדבתי. קיבלתי מכתב בו נאמר לי שיפנו אליי במידת הצורך. לאחר מכן נודע לי שאני מספר 27 ברשימה של המתנדבים. לא הצלחתי להיות ראשון, אבל הייתי בין הראשונים. אני מקווה שבכל זאת זה ייצא לפועל.

אני רוצה לדבר על פעילויות באוניברסיטת תל-אביב שקשורות לנושא חלל ושאני קשור אליהם בצורה זו או אחרת. נושא אחד הוא נושא של מטאורים, גופים קטנים שפוגעים באטמוספירה של כדור הארץ. חלק מגיעים מפני כדור הארץ. הנושא השני הוא גופים שקרובים לכדור הארץ ועלולים לסכן אותו. מוקד הידע בתחום הזה שפועל באוניברסיטת תל-אביב הוא במימון ובתמיכה של משרד המדע והטכנולוגיה וסוכנות החלל. הדבר השלישי הוא שיתוף פעולה בין-לאומי בבניית מכשירי מחקר חלליים, שגולת הכותרת שלהם היא "טאווקס".

הנושא של המטאורים החל מפעילות של נאס"א וחיל האוויר האמריקני ב-1998-1999. הבאנו לכאן מטוסי תצפית של נאס"א שפעלו מישראל, בסביבת ישראל, יחד עם גורמים ישראלים עם מכשירי מכ"מ מאוד מתקדמים של חיל האוויר, שהצלחנו לקבל אישור להשתמש בהם. צפינו בתופעות מטאוריות באטמוספירה הגבוהה. נעשו גם תצפיות מהקרקע. בשקף אפשר לראות צוות קנדי-אמריקני והאיש שרוכן מעל המצלמה הוא גנרל וורדן, שחלק מהאנשים כאן מכירים אותו, ושקשור לתוכניות חלל מתקדמות. ראינו שהציוד הזה מאוד טוב וגם אנחנו רכשנו ציוד כזה. למעשה יש לנו היום ציוד שמאפשר לנו לעקוב אחר מטאורים ולגלות אותם אוטומטית. בשקף שמוצג עתה יש תמונה של מטאור כזה משנת 2002.

הדבר היפה במיוחד, שהתגלה דווקא על ידי החלק הישראלי, הוא שתופעות כאלה אפשר לראות לא רק בגובה של 100 ק"מ, אלא גם בגובה של 200 ו-300 ק"מ. בשקף יש דוגמה לתצפיות מכ"מ שנעשו מישראל עם מכשיר מכ"מ מאוד מתוחכם, שמראה הדי מכ"מ בגובה מאוד גדול. נתונים כאלה אין בשלב זה לאף מדינה בעולם, למרות שהאמריקנים בונים עכשיו כמה מכשירי מכ"מ למטרה זו במיוחד.


יש כמובן צד חיובי וצד שלילי לנושא הזה. שיתוף הפעולה עם חיל האוויר הוא קצת בעייתי. לא תמיד מכשירי המכ"מ הם זמינים, כי הם צריכים לעשות את העבודה שלמענה הם יועדו. אנחנו צריכים מכ"מ ייעודי ולפתח תחנות רובוטיות וכו'.

מוקד הידע שנוסד לפני למעלה משנה מהווה נקודת קצה לממשל בנושא של גופים שמאיימים על כדור הארץ, אבל גם לפתח מודעות ציבורית. אני רוצה להזכיר שגופים בגדלים שונים פגעו ופוגעים בכדור הארץ. גוף מסוים כזה הביא להכחדת הדינוזאורים לפני 65 מיליון שנה. גופים כאלה עלולים ליפול בכל רגע. המכתש שאתם רואים בשקף שמוצג עתה נמצא באריזונה. זה מכתש יחסית גדול שנוצר על ידי גוף שגודלו 50 מטר בסך הכל. אם הפגיעה לא היתה באריזונה, אלא במנהטן, זה לא היה נראה טוב. אנשים שאמונים על הדברים האלה הקימו איזשהו סולם של סכנה, שתלוי גם בגודל של הגוף וגם בסבירות שהוא יפגע בנו. מי שקורא "מעריב" קרא אתמול את המאמר שמתאר את המקרה שמר הר-אבן הזכיר. לפני כשבועיים קיבלנו הודעה על גוף שעלול להתנגש בכדור הארץ בטווח של 24 שעות. כמובן שהידיעה עברה מאתנו, ממוקד הידע, למנהל סוכנות החלל, שיידע את הגורמים האמונים. זה לא משום שיש הרבה מה לעשות אם פגיעה כזאת מתרחשת בטווח של 24 שעות. אנחנו אמונים לבדוק את הדברים האלה ולראות אם הם עומדים להתנגש בכדור הארץ. למרבה המזל למחרת, לאחר תצפיות נוספות, התברר שהאיום נדחה והסכנה חלפה בשלב זה.

אחר כך הוא צלצל אליי ואמר שאני לא צריך לדאוג.

מוקד הידע מבצע תצפיות באסטרוידים כאלה שמאיימים על כדור הארץ עם טלסקופ של מטר אחד ועם טלסקופ חדש ייעודי שרכשנו במימון משרד המדע. לא היה לנו מספיק כסף להתקין אותו בבית מכובד ולכן התקנו אותו בצריף רעוע שיש לנו בחצר. אנחנו מקווים שבשנה הקרובה נשדרג את זה לכיפה אמיתית ונוכל לעשות תצפית לכל כיווני השמים.

מחקרים תיאורטיים מתבצעים בנושאים קרובים בחוג לגיאופיסיקה ומדעים פלנטריים. יש כמובן גם פעילות חינוכית, כנסים ואתר אינטרנט שמתעדכן באופן רצוף. אנחנו מקווים שנצליח להכניס גם תלמידי תיכון לעבודת חיפוש האסטרוידים, משום שמאגר הידע מאוד גדול ואפשר לעשות את זה מבתי ספר, אם רק יתנו לנו את המימון הדרוש.

אני מהחוג לגיאופיסיקה ולמדעים פלנטריים באוניברסיטת תל-אביב. זאת המחלקה היחידה באוניברסיטאות בארץ שעוסקת בתחום מדעים פלנטריים, תחום שחוקר את מערכת השמש וכל סוגי העצמים שנמצאים בתוכה. הקבוצה שלנו עוסקת בעיקר במחקר של כוכבי שביט. אלה גופים מאוד קטנים במערכת השמש, כמוהם יש מיליארדים בחלק החיצוני של מערכת השמש. המיוחד בהם הוא שהם נוצרו כשמערכת השמש נוצרה והם נשמרו פחות או יותר ללא שינויים במשך זמן החיים של מערכת השמש. מידי פעם גוף כזה חודר פנימה, כלומר עובר למסלול קרוב לשמש ואז הוא פולט חומרים שונים, כמו אדי מים, גרגירי אבק ונוצר שובל גדול שממנו ניתן שמו של כוכב מסוג זה.

החשיבות של חקר כוכבי שביט מתחלקת לשלושה חלקים עיקריים: 1. מחקר כוכבי שביט - אנחנו מקווים ללמוד על מערכת השמש על-ידי חקר החומר שנפלט מהגופים האלה. 2. גופים כאלה מתנגשים מידי פעם בפלנטות, בכוכבי הלכת של מערכת השמש, כמו הפגיעה של כוכב השביט בצדק לפני כעשר שנים. על ידי זה הם גורמים לקטסטרופות מהסוג של הכחדת דינוזאורים ומאורעות מהסוג הזה. דבר שני, חושבים שבכוכבי השביט שבהם היו מים בראשית מערכת השמש התפתחו המולקולות הביולוגיות הראשונות, כלומר צורות החיים הפרימיטיביות ביותר. על-ידי פגיעה של כוכבים כאלה בכוכבי לכת אחרים, כמו גם כדור הארץ, הובאו המולקולות הביולוגיות הראשונות האלה והתפזרו במערכת השמש. חושבים שכך זה קרה גם במערכות האחרות וכך התחילו להתפתח החיים. אפשר לומר שיש קשר הדוק בין מחקר כוכבי השביט למחקר של התפתחות החיים.

בעצם הכל נוצר מקטסטרופה.

גולת הכותרת של המחקר בכוכבי שביט היא משימות החלל לכוכבי שביט. היו מספר כאלה, חלקם הצליחו וחלקם נכשלו, בדיוק כמו משימות החלל למאדים. כדי לתכנן משימות חלל אנחנו זקוקים מצד אחד למידע על כוכבי שביט, כי אלה מבצעים הנדסיים מאוד מסובכים. מצד שני, ממשימות החלל לומדים הרבה דברים על כוכבי שביט וזה משמש אותנו להמשך המחקר.

משימות חלל דורשות תקציבים אדירים שמדינת ישראל לא יכולה להשקיע ולכן אנחנו שותפים בדרך עקיפה על-ידי תמיכה בשלושה תחומים: תצפיות, מחקר מעבדתי ומחקר תיאורטי. המחקר המעבדתי שמתקיים בחוג שלנו כולל מעבדה שבה משחזרים את התנאים שבהם נוצרו הגופים במערכת השמש, כלומר תנאים של טמפרטורה נמוכה ולחצים נמוכים, ומנסים ליצור חומר. החומר העיקרי שממנו עשוי כוכב שביט זה קרח ולכן מנסים ליצור קרח בתנאים האלה ולחקור את תכונותיו ולהבין איך כוכבי שביט נוצרו ואיך יכול להיות שיתפתחו בהם מולקולות מסובכות יותר.

סוג אחר של מחקר הוא הדמיה ממוחשבת. בונים מודל ממוחשב של כוכב שביט עם כל התהליכים הפיסיקליים והכימיים שמתרחשים בתוכו, ובעזרת המחשב עוקבים על ההתפתחות שלו וכך מנסים להבין מה קורה, כלומר ממה בנוי כוכב שביט ואיך הוא פועל. ההיזון החוזר בין שלושת סוגי המחקר יחד עם משימות החלל יביא אותנו להבנת הגופים האלה ואולי להבנת התחלת החיים בראשית מערכת השמש.

המבצע הקרוב אמור להתקיים ב-26 בפברואר אז תשוגר חללית בשם "רוזטה". מדובר במבצע מאוד גדול שהכנתו ארכה כעשר שנים ויותר. המבצע הוא של סוכנות החלל האירופית. אנחנו קשורים ישירות לחלק מהמכשירים שמותקנים על החללית הזאת. החללית אמורה לפגוש בכוכב שביט רק בעוד עשר שנים, כך שב-2014 אנחנו מצפים לקבל תוצאות מהמבצע הזה .

מבצע נוסף שישוגר בסוף השנה הזאת, דצמבר 2004, הוא מבצע של נאס"א. הרעיון הוא לשלוח גוף שיתנגש בשביט ויגרום שם למכתש מהסוג ששביטים גורמים בכדור הארץ או בפלנטות אחרות, ולחקור מה קורה לעומק ומה פיצוץ כזה עלול לגרום. אנחנו קשורים למבצע הזה על-ידי זה שאנחנו עושים את המודלים שגם מנבאים את מה שעלול לקרות וגם מנחים את תכנות המחשב. התוצאות של המשימה זאת אמורות להתקבל הרבה יותר מהר, ב-4 ביולי 2005.

בחוג שלנו יש קבוצה של 15 אנשים, תלמידי מחקר, שעובדים בתקציבים מזעריים. יש עניין גדול מאוד, שבחלקו כנראה נוצר כתוצאה מהמבצע של מעבורת "קולומביה". יש הרבה עניין ופניות רבות ללמוד את הנושא הזה ולהשתלב במחקר, אבל – כמו שאמרו כל קודמיי - אנחנו זקוקים לתקציב.

יושבי הראש של המוזיאון הלאומי למדע, טכנולוגיה וחלל, מר רקאנטי ואלוף במיל. איתן בן-אליהו, מצטערים שנבצר מהם להשתתף בישיבה. אלוף במיל. איתן בן-אליהו הצטרף למוזיאון לפני כשנה והוא הביא אתו תפנית בכיוון המחשבה והפעילויות שלנו. בין השאר הוא אחראי לזה שליווינו את התוכנית לחקר החלל, תעופה ואסטרופיסיקה ועכשיו המוזיאון נקרא "המוזיאון הלאומי למדע, טכנולוגיה וחלל".

לאחר שיגור המעבורת והאסון שקרה החלטנו שמן הראוי לקרוא את התוכנית על שם אילן רמון וצוות ה"קולומביה", זיכרונם לברכה. פנינו למשפחה וקיבלנו את ההסכמה והתמיכה שלהם. אנחנו חושבים שהתוכנית יאה והולמת למורשת של אילן רמון. התוכנית היא בעיקרה חינוכית והיא משלבת עבודה עצמית במעבדות, בתצפיות, במדידות וגם בבניית מודלים שבני הנוער משתתפים בהן. זה משולב כמובן עם יתר הדברים בתערוכה, כמו גם במוזיאונים אחרים למדע בארץ. מדובר במוצגים שהם אינטראקטיביים ומאפשרים את החוויה ואת ההתנסות.

בשנה הזאת היתה לנו פעילות רבה של הרצאות לציבור שמשכה קהל רבה. גם באולימפידע, שהיא תחרות מדעית לנוער, הנושא השנה הוא נושא החלל. האולימפידע משקפת את מה שאנחנו רוצים לעשות במוזיאון – למשוך כמה שיותר בני נוער מכל רחבי הארץ ומכל המגזרים, אנחנו מדברים על עשרות אלפים, לעסוק בנושאים של מדע וטכנולוגיה. המצטיינים עולים לשלב הגמר שכולל סדנאות וחידון הגמר, כמו במתכונת חידון התנ"ך.

אנחנו עובדים בשיתוף פעולה עם גופים אחרים, כמו למשל המכון לחקר החלל בטכניון וסוכנות החלל הישראלית. אנחנו בקשר גם עם מרכז הצפרות, שבראשו עומד ד"ר יוסי לשם. אחת התוכניות הראשונות היא לעשות פעילות בבתי ספר כאן, בארצות הברית וברוסיה. מתכוונים ליצור כך שיתוף פעולה בין-לאומי בתחום הזה. אנחנו מקווים שכל הפעילות הזאת תביא בסוף את המדענים לכל הצוותים שדיברו קודם.

הקונספט אולי מתחיל מכך שמדינת ישראל היא מדינה קטנה, אבל החלל שמעלינו הוא אין סופי. אנחנו רואים כיוון ברור של תנועה לחלל שמתבצעת על-ידי המדינות שמאתרות כל הזמן עניינים. חלק מזה הוא תחום הלוויינות. מעבר ללוויינות צבאית יש תוספת של לוויינות אזרחית בעלת משמעויות כלכליות. זה שוק שהולך ומתפתח ותעשיית ישראל צריכה להיות חלק ממנו. בעניינים האלה אנחנו ממוקמים במקום עם פוטנציאל לא רע. מבחינת יכולות מוחשיות וביצועיות אנחנו במקום שמאפשר להגדיל את הפוטנציאל ולהוציא ממנו עוד.

אני אתן דוגמה מחקלאות מדייקת, שאנשים לא כל כך מודעים לה. יש ויכוח גדול בעולם אם לאפשר מזון מהונדס גנטית או לא. האירופאים מתנגדים לזה והאמריקנים טוענים שכן. המקטרגים אומרים בין היתר שיבואו חרקים שילמדו להתגבר על המזון המהונדס ואז לא יהיה מה לעשות. האמריקנים אומרים שהם יחייבו כל חקלאי שמגדל מזון מהונדס לגדל בחלק מסוים של השדות חיטה שהיא לא מהונדסת, על מנת לשמר את האיכויות. השאלה היא איך מפקחים. התשובה היא שהפיקוח יהיה מהחלל. ההערכה היא שלוויין יוכל לומר מי מרמה ומי מקיים.

בהודו למשל, בכפרים המרוחקים, עוברים 50,000 אנשים בשנה טיפולים רפואיים כאשר הרופא יושב במרחק של מאות ואלפי קילומטרים מהמקום בו אותו אדם נבדק. בתחום התקשורת - כל מי שמשתמש בטלפון סלולארי יודע במה מדובר. גם תקשורת בין לוויינים היא תחום שמתפתח לצורך איסוף מידע מדויק על דברים מסוים. גם ניטור, איכות סביבה, נדידת ציפורים ועוד הם דברים שמגיעים לפעולות קרקעיות ליישומים כלכליים. אנחנו יכולים להיות שם. האירופאים מפתחים היום רשת שנקראת "גליליאו" שאמורה להיות רשת מתחרה ל-GPS האמריקני. מדובר ב-30 לוויינים בהיקף של כ-5 מיליארד יורו. אנחנו מנסים להיות בתוך העניין הזה. המטרה שלנו היא לשדרג את המעמד שלנו בסוכנות החלל האירופאית, על מנת שנוכל לקבל לפה, לפחות כקבלני משנה, חלק מהפעילויות האלה שעוזרות לתעשייה. המשמעויות הכלכליות יכולות להיות עצומות.

לגבי שיתוף הפעולה עם נאס"א – אנחנו מנסים להרחיב את שיתוף הפעולה הזה גם לפעולות של חינוך. אני רואה את החבר'ה הצעירים שיושבים כאן ואני חושב שחלל זה דבר מגניב. בתור ילד הייתי קורא את כל הספרים של אסטרופיסיקה וספרים של מדע פופולרי. אני מניח שהיום הם כבר לא מדע פופולרי, כי כבר עברו את מעגלי הדמיון שלהם. אלה דברים שמעוררים את ההתעניינות, אבל הם יכולים להביא אותנו גם למשהו מעשי, וזה דבר חשוב. הידע המדעי הוא ידע ישים, אבל גם בעל השלכות ארוכות טווח. חייבים לזכור שבלי המחקר הבסיסי לא נגיע גם לתוצאות מעשיות. את שני הדברים האלה חייבים לפתח.

ההדגשים שלנו הם על הידוק היחסים עם סוכנות החלל האירופאית, נאס"א וסוכנות החלל ההודית. כשחתמנו על ההסכם לשגר את "טאווקס" קיבלנו הצעה מההודים לקחת חלק בפרוייקט שלהם לשיגור חללית לירח שתגיע לשם ב-2007 ותקיף אותו. יש להם שם מקום ושאלו אותנו אם אנחנו מעונינים. העברנו מידע על כך לכל הקהילה המדעית ושאלנו איזה ניסויים, אם בכלל, הם מבקשים לעשות. קיבלתי אישור עקרוני מראש הממשלה להתקדם בעניין. כמובן שזו פונקציה של תקציבים, אבל האישור העקרוני כבר ניתן. בפעם הראשונה בהיסטוריה ישראל תהיה חלק מפרוייקט שישגר לווין לירח. אנחנו גם מאתרים מדינות שבהן תחום החלל הולך וגואה, תופס מקום יותר ויותר חשוב גם בצד המדעי וגם בצד הכלכלי. המטרה שלנו היא להיות חלק מהפרוייקטים האלה, על מנת שכשהשוק הזה יגדל אנחנו נוכל להיות שחקנים משמעותיים בו.

השאלה היא כמובן מי יממן ומאיפה הכסף. יש לי אוזן קשובה אצל ראש הממשלה וגם במשרד האוצר. משרד המדע איבד 50 מיליון שקלים בתקופה שלפני כניסתי לתפקיד. הכסף הזה הגיע לאומני ישראל במסגרת איזשהו מעבר, כאשר קיצצו תקציב שהממשלה החליטה עליו ותמורת זה לא קיצצו תקציב אחר לתרבות. אני לא מזלזל באומנות, אבל חייבים לדעת איפה אנחנו עומדים. 50 מיליון שקלים, שהם למעלה מעשרה מיליון דולר, הם כעשר שנות תקציב של סוכנות החלל הישראלית. הסוכנות מתפקדת ואנחנו מאגמים משאבים לצורך פעילויות. בשנה האחרונה קיבלתי תקציב ממשרד האוצר ומראש הממשלה לצורך פרוייקט משותף של לוויין עם הצרפתים. קיבלנו תקציב, וזה עוד לא סגור סופית, לצורך "טאווקס" ופעילויות נוספות. הדברים האלה הם בעלי משמעות ואנחנו לא יכולים למדוד אותם ביום או ביומיים, אבל אם לא נשקיע היום, בעוד עשר שנים לא יהיה כלום. אם לא היו משקיעים לפני עשרים שנה, היום לא היה כלום. את המסר הזה חייבים להעביר.

אני זורק את הכפפה גם לחברי הכנסת, מהקואליציה ומהאופוזיציה, ולראות כיצד אנחנו קובעים סדר עדיפויות שמדיניות מדע ומדיניות חלל תופסים בו מקום חשוב. את הפוטנציאל הכלכלי אפשר לראות גם מעבר לפינה. דברים אחרים הם מעבר לאופק.

יש היום מרוץ חלל ועכשיו אנחנו מוקפים בתוצאות של המרוץ הזה, מהחלליות ששוגרו למאדים, בסיס על הירח ותוכניות אחרות. מדברים על כך שהחלל יהיה במאה הזאת מה שלפני 300 שנה היו הימים והאוקיינוסים בדרך לתבלינים בהודו ומה שהיה הנפט במאה העשרים. אנחנו לא אמורים להיות אבירי היקום, ככל הנראה לא נהיה, כי תקציבנו דל מדיי, אבל לפחות להיות שותפים ומעורבים. אם לא נעשה היום, בעוד עשר שנים או עשרים שנה, כשזה יקרה, לא נהיה שם. אני מאוד מקווה שנדע למצוא את הדרך לאזן בין הצרכים לבין המציאות. הפוטנציאל במדינת ישראל הוא מדהים ואני חושב שנוכל גם לממש אותו.

אני רוצה להודות לשר המדע שניכר בו שהוא הגיע לתפקיד שהוא מוצא בו עניין רב.

אני רוצה להזכיר שאנחנו נמצאים פה לזכרו של אילן רמון. אני שומע שיש לנו קשרים עם נאס"א, במיוחד לאור האסון שקרה לנו בעקבות "קולומביה". אני חושב שנאס"א חייבת לנו הסברים מה היא מתכוונת לעשות לקראת הטיסות שיהיו בעתיד לחלל בכל הקשור לבטיחות הטיסה. כחכמים לאחר מעשה אנחנו מגיעים למחשבה של אפשרות בידוד החללית מכל הגופים המפלצתיים האחרים והפרדה בין הנזקים שקרו ל"קולומביה" וכן הלאה. אני חושב שמוכרחים לתת פתרון בטיחות לפני טיסות מאוישות. מוכרחים ואפשר.

אני רוצה להודות לכולכם. ציינו בישיבה מיוחדת שנה לאסון "קולומביה" בו נספה אילן רמון, זכרונו לברכה. בלי שהכרתי אותו בטוח שהצוואה שהיתה החשובה לו ביותר היא שהמדע יימשך, לא ייעצר ושישראל תמשיך להיות מעורבת בחקר החלל לצדה של המעצמה הגדולה ארצות הברית. זה לכבודנו, זה לזכותנו ואנחנו, שיושבים בבית הזה, רוצים לקוות שיתאפשר לכם לעשות את עבודתכם – העבודה המחקרית, העבודה האקדמית, המעשית והחלוצית. אנחנו נעשה כל מאמץ כדי לשרת גם את האינטרס הזה של ממשלת ישראל ושל החברה הישראלית כמיטב יכולתנו במסגרת סדרי העדיפויות המאוד קשים שלנו.


אני חושב שראוי שהתחום הזה יהיה בסדר עדיפות יותר גבוה ממה שהוא היום. אני שמח על כך ששר המדע רואה את הדברים האלה כפי שהוא רואה אותם. אני מקווה שזה יבוא לידי ביטוי מעשי בשנים הקרובות.

אני מודה לכולם, הישיבה נעולה.





- - - - - - - - -





הישיבה ננעלה בשעה 13:00