כנסת פתוחה

פרוטוקולים/מלחמה בסמים/7735




5
ועדה למאבק בנגע הסמים
20.01.2004


פרוטוקולים/מלחמה בסמים/7735
ירושלים, ד' בשבט, תשס"ד
27 בינואר, 2004

הכנסת השש-עשרה נוסח לא מתוקן
מושב שני

פרוטוקול מס' 42
מישיבת הוועדה למאבק בנגע הסמים
יום שלישי, כ"ו בטבת התשס"ד (20.01.2004), שעה 11:00

בעיית הסמים בקיבוצים.

חברי הוועדה: איוב קרא - היו"ר
נסים זאב
יחיאל חזן

המשרד לביטחון פנים: רפ"ק יפעת שטיינברג - ראש חוליית סמים

ציפורה וקס - מרכזת מדריכות לנושא סמים לחינוך ההתיישבותי

יעל נרדימון - ראש תחום פיתוח קהילתי

הרצל סיני - מנחה קבוצות

הרצל סיני - מנחה קבוצות

רפאל צרפתי - מרכז אגף החברה

יגאל גז - מנהל בי"ס הר וגיא
אלישע שחם - מנהל בי"ס הר וגיא

אתי בנימין - יו"ר הוועדה לביטחון ובטיחות

עו"ד שגית אפיק

בת-שבע פנחסוב

סימול


בעיית הסמים בקיבוצים

במסגרת הוועדה אנחנו עושים דיונים על כל מיני מגזרים וכל מיני מקומות שיש לנו מכתבים ופניות לבדוק מה קורה בהם בהקשר למלחמה בנגע הסמים. ראינו לנכון לקיים היום ישיבה בנושא הקיבוצים, כפי שהמליצו לנו, משום שחשוב מאוד לדעת מה קורה שם. בעבר עשינו ישיבות כמעט על כל המגזרים - המגזר הדתי, ההתיישבותי וכו', כל מגזר שיש לו נגיעה לסוגייה הזאת ראינו לנכון לקיים דיון בעניינו.

אני יודעת שכל התוכניות, החל מבית ספר יסודי ועד סוף י"ב, התוכניות בתנועה הקיבוצית או בבתי הספר של המנהל לחינוך התיישבותי בתיכונים, זהות לכל התוכניות הקיימות בארץ באופן מלא, כשאני יכולה לראות משהו מעשיר יותר ומלא יותר, כאשר רוב בתי הספר של התנועה הקיבוצית משויכים למועצות אזוריות ושיתוף הרשות למלחמה בסמים באותן מועצות נותן עוד נופח ועוד היבטים בהתייחסות לכל הקהילה ולא רק לבתי הספר. יש לי את הדו"ח המסכם של השנה האחרונה - תשס"ג. כל בתי הספר הקיבוציים, לפחות בחתך הגילאים ז'-י"ב, נחשפים לתוכניות המניעה בכל הרמות, מעבר למפקחים ומדריכים ארציים יש צוותי הדרכה בבתי הספר, כמעט אין היום בית ספר בארץ שלא מלווה על ידי הדרכה ממוקדת לתחום מטעם היחידה לסמים של משרד החינוך, כשיש תוכניות רבות. חלק מתוכניות הדגל במשך שנים היא תוכנית עמיתים, שהיא תוכנית בשיתוף עם הרשות למלחמה בסמים, של הכשרת עמיתים צעירים כמנהיגי ומובילי דעה במסגרות החינוך שלהם, כשהם הופכים להיות חלק מסייע וראש שמוביל את ההטמעה של אותן תוכניות בבית הספר. תוכניות המניעה הן תוכניות על כל הרבדים - הן תוכניות של ידע, הן תוכניות חרדיות, הן תוכניות של בדיקת עמדות וערכים בכל מיני מצבי חיים והן תוכניות שנותנות גם חלק חווייתי. זו התייחסות מאוד מקיפה ומוכללת בכל מיני נגיעות ולא רק כהתרעה או כמלחמה. חשוב לי להדגיש ולציין שרוב תוכניות המניעה היום בבסיס הן תוכניות עם ראייה של מקדמי בריאות ולא רק על החלק הפתולוגי של הסמים, אלא איך בונים כוחות בריאים ואיך משתמשים בכוחות כדי להתמודד עם אותן דילמות כשהן עולות ומלובנות באמצעות התוכניות. גם התנועה הקיבוצית נחשפת באופן כמעט מלא לאותן תוכניות.

אני רוצה לפנות למשטרה בקשר לפרשה בה היו מעורבים 63 נערים ממושבים וקיבוצים, אם תוכלי לתת לנו אינפורמציה על הנושא, מה המניעים ואיך מגיעים למצב כזה של פרשה כזו גדולה של בני טובים שנתפסים בעסקאות של סחר בנשק בתמורה לסמים.

המשטרה מטפלת בנושא הסמים בכל מגזרי האוכלוסייה ובכל בני הנוער בכל מוסדות החינוך. הקיבוצים הם אחד המקומות בארץ שהמשטרה מטפלת גם בהם. כשמגיע מידע או כשיש איזושהי תלונה המשטרה נכנסת, במידת הצורך, ומבצעת פעילות. גם נחשפתם בדיונים של הוועדה לכל מיני פעילויות פנימיות כאלה ואחרות וגם בתוך התנועה הקיבוצית. אנחנו מכירים את הבעיה וכמה שהיא חריפה בקרב בני הנוער בקיבוצים. לגבי הפרשייה הספציפית עליה אתה מדבר אני לא מכירה אותה ספציפית, אני ברמה הארצית מאוד. איך בכלל הדברים האלה יכולים להתבצע זה לא שונה ממקומות אחרים, אני לא חושבת שתושבי הקיבוצים שונים מכל אוכלוסייה אחרת במדינה הזאת.

בעיניי זה מלח הארץ. זה שקורים דברים כאלה, זה לא דבר שבשגרה.

לצערנו הרב זה כבר כמעט שגרה.

זו פרשה מזעזעת, זה לא דבר פשוט, את לא יכולה להגיד שזה כמו במוסררה או בחריסה, זה עולם אחר לגמרי.

זה נכון שזה פוגע בכל מגזרי האוכלוסייה. האוכלוסייה הטובה לא נקייה מהדברים האלה היום בכל המקומות, בכל בתי הספר התיכוניים.

אולי הרשות למלחמה בסמים תיתן לנו נתונים על הקיבוצים.

אנחנו כל שש שנים עושים סקר בקיבוצים. המדענית הראשית שלנו, ד"ר רחל בר-המבורגר, מאמינה שמה שקורה בקיבוצים זה בעצם הסמן הימני של החברה. היה לנו סקר ב-92', אחרי זה ב-98' ועכשיו ב-2004 ד"ר בן עטר עושה את הסקר ותוך כחודשיים יהיו לנו תוצאות עדכניות לגבי מה שקורה היום. כרגע אין לנו את הנתונים, אנחנו לא יכולים לדבר על 2004, אבל אם אנחנו מסתכלים על הסקר של 98' וממה שאנחנו יודעים בשטח, ומיד אפרט, הייתה עלייה גדולה בשימוש בסמים בקיבוצים. אנחנו מדברים על גילאי 18 עד 30, שחלקם הגדול חזר מטיולים, היה לפני או אחרי טיול.

האם השפעת הטיולים היא הגורם המרכזי?

תראה, אנחנו לא חושבים שהשפעת הטיולים היא הגורם המרכזי כי ממה שאנחנו יודעים מהסקר, וגם הייתה כאן ישיבה בנושא המטיילים והתרמילאים, חלקם הגדול השתמש בסמים לפני שיצא מהארץ והיום, בשנת 2004, אנחנו יודעים שרובם כבר מגיעים לטיול כשיש להם ניסיון מספיק גדול בשימוש בסמים והם משפרים אותו בטיול. חלקם הגדול יחזור אחר כך לתפקד, הם באים מהאוניברסיטאות, ראינו את התמונה באוניברסיטאות בסקר של האוניברסיטאות, מדובר על 40%-35% של שימוש, כש-75% מתוכם השתמשו כבר קודם. כלומר, גם בצבא וגם לפני זה. יש כאן איזשהו מודל של חבר'ה שמשתמשים בסמים.

ברמה הארצית אנחנו נמצאים ב-14 מועצות אזוריות, בהן יש גם קיבוצים ומושבים, אנחנו מקדישים הרבה מאוד עבודה לתופעה בקיבוצים. בקיבוצים יש גם את התופעה של חוקרים פרטיים, מעבר למשטרה. כלומר, יש כל מיני מודלים של עבודה, ואני מציעה שהרצל סיני, שהיה אחראי על התחום הזה במשך המון שנים ויש לו המון ידע, יסביר לנו דבר שמאוד חשוב שנבין - למה קורה התופעה הזאת. היום מתמודדים עם ההפרטה, קורים דברים בקיבוצים, זה לא מה שהיה לפני חמש שנים.

קודם כל, אני רוצה לציין שהתנועה הקיבוצית התארגנה לנושא מניעה, קיבלה את ההחלטה והכניסה את זה לביצוע כבר ב-1981, אז הוקם המדור לסמים שבנה מערך שלם של התארגנות ביישובים. הכוונה היא שכמעט בכל יישוב הוקם צוות שנקרא "צוות סמים" או "ועדת סמים" והצוות הזה עסק בנושא של מניעה, הסברה ובתחום האכיפה. באותו זמן נראה שהקיבוצים בונים את כל המערכת הזו כמערכת פנימית סגורה ולא משתפים את המשטרה, כיום המשטרה מאוד מעורבת בפעילויות האלה. היו מקרים שבגלל היקף העבודה וסדר העדיפויות של המשטרה נעזרנו לא פעם בחוקרים פרטיים במטרה לחשוף ולגלות ואת המידע העברנו אחר כך לטיפול למשטרה. ייאמר לשבחה של המשטרה שבשנים האחרונות הם הקימו יחידה שנקראת "נוער חשיפה" שכנראה גם האנשים שמשרתים ביחידות האלה הם משכמם ומעלה ויש לנו קשר הדוק עם המשטרה והיחידות האלה עובדות, רק אפשר לברך על הפעילות שלהם בנושא האכיפה, אבל זו די טיפה בים בהיקף של בעיית הסמים. התופעה של השימוש בסמים, לפחות בהיבט של התנועה הקיבוצית, לא מתמקדת רק בעבודה עם בני הנוער אלא אנחנו יוצרים את הקישור לקהילה כולה. הורים הם שותפים פעילים מאוד בתוכניות המניעה, גם הבית ספריות וגם החוץ בית ספריות. יש לנו בעיה בתנועה הקיבוצית, שהיא לא רק בתנועה הקיבוצית אלא בכל הארץ, שקבוצת הגיל הדומיננטית היא קבוצת הגיל 18-30, שכשמדברים על תלמידים אנחנו מדברים על 11%, כשמדברים על סטודנטים בגיל הזה מדובר ב-30%, 27%, 35%. זאת האוכלוסייה שאנחנו לא מצליחים להגיע אליה. אנחנו ברשות ישבנו שעות איך לפצח איזשהו קוד בכדי שאפשר יהיה להגיע לאוכלוסייה הזו, שהיא האוכלוסייה בעלת הסיכון הגבוה ביותר וביישובים קטנים יש לה קשר מאוד הדוק לתלמידים ובני נוער.

בגילאים 18 עד 30 בקרב לא סטודנטים מה ממוצע השימוש בסמים?

זה משהו מחקרי. פה מדובר על 24%, היום יש יותר.

27%.

אבל זה סטודנטים 27%.

לא, פה מדובר בסקר של הקיבוצים מ-98'.

וכמה הממוצע הארצי?

הממוצע הארצי אז באותם גילאים עמד על סביבות 9.5% אצל נשים ו-13.5% אצל גברים, כששם היה 24% ו-25%. כלומר, בקיבוצים היה הרבה יותר. לפי מה שאנחנו רואים פה מהנתונים של הסקר האחרון, של 2004-2003, הנתונים יותר גבוהים.

למה אין סקרים עדכניים של 2002?

לא עושים סקר כל שנה, זו עלות מאוד גבוהה. את הסקר הקיבוצי עושים כל 6 שנים. אז עשו ב-92', עשו ב-98' וב-2004 תוך חודש-חודשיים יהיו לנו תוצאות של הסקר הבא.

אני חושב שהיה סקר סטודנטים.

סקר גיאוקרטוגרפיה גדול היה ב-2001, הבא ב-2004. כל שלוש שנים עושים. זה הכל עניין של כסף.

אני חושב שההיקף של הקבוצה הבוגרת הזאת בתנועה הקיבוצית חופפת לגיל הסטודנטים, זה בערך אותו שיעור.

כלומר, שהעלייה תהיה בכיוון ההוא.

כן. לגבי הנושא של עבודה עם בני נוער, אנחנו מנסים, אבל צריך להבין שבנושא הזה של אכיפה ומניעה אין חוקים סלקטיביים - לצעירים חוק אחד, לבני נוער חוק שני - למרות שאנחנו חושבים שאנחנו יכולים להפעיל לחץ על בני נוער ותלמידים אבל באיזשהו מקום זה לא מדויק, הם יודעים יפה מאוד את התפקיד שלהם ואי אפשר להטיף לבני נוער מוסר כששלוש שנים מעליהם כולם יכולים "לחגוג", אם זה בערים ואם זה בקיבוצים. כשמדברים על בתי ספר קיבוציים, אתן לדוגמה את אחד מבתי הספר, שם נעשית לאורך שנים עבודת מניעה מאוד יפה ומכובדת, והם יציגו את זה, גם בבתי הספר האזוריים שהם בתי ספר קיבוציים, בחלק גדול מאוד מבתי הספר פחות מ-50% מהתלמידים מקיבוצים כי בתי הספר פתוחים ליישובים קהילתיים, לערים, לעיירות פיתוח שנמצאות בסביבה, זאת אומרת זה לא נטו קיבוצים. אמנם לבית הספר יש את האופי ואת הסגנון שמשתדלים לייחס אותו כבית ספר קיבוצי אבל האוכלוסייה שם גדולה מאוד. קשה היום גם למקד. צורת הבילוי של בני נוער ותרבות הפנאי שלהם משולבת. ילדים של קיבוץ א' לא מתבודדים בקיבוץ, הם יוצאים לסביבה, לעיר הסמוכה, לפאבים הסמוכים, מבלים ונפגשים. קשה היום מאוד לבודד ולייחד, למרות שביישוב הקהילתי עצמו נעשית עבודה מאוד יסודית בנושא מניעה והסברה, במיוחד בפעילות מטעם הרשות למלחמה בסמים שפועלים במסגרת המועצות האזוריות, שהן מאוד מעורבות, מאוד פעילות ומאוד משקיעות בנושא הזה. אני חושב שזה אחד הכיוונים היותר טובים למעורבות של הקהילה וגם של המערכת המוניציפלית.

איך היית מגדיר את העלייה הזאת? האם בגלל האופי העצמאי של הנוער והבוגרים או שזו מתירנות?

לא, יש כאן התפרקות כללית במוסד החברתי, בתפקיד ובמעמד של המשפחה. היום, באמצעות הרשות, שמנו דגש גדול מאוד על להעביר חלק מאוד מהחשיבה והאחריות לתפקיד המשפחה ואני חושב שלא מספיק הושקע במישור הממלכתי בנושא הזה של תפקיד המשפחה, המעמד שלה, הקשר המשפחתי, השייכות המשפחתית, היכולת של ההורים לקיים את הדיאלוג עם הבנים שלהם. אלה דברים שלכאורה נראים מאוד פשוטים אבל כשאתה נתקל במציאות מתברר שההורים לא מסוגלים אפילו לתקשר עם הילדים שלהם. הם אומרים להם, הם מכתיבים להם, אבל הם לא שומעים אותם ולא מקשיבים להם ואחר כך מחפשים את זה על הקירות. כשאתה רוצה להציג את הבעיה קל מאוד להציג, כשמדברים על תופעת השימוש בסמים היא בעיה חברתית, אבל במקום להקדיש הרבה מאוד מחשבה ומשאבים על מנת להתמודד עם הגישה החינוכית החברתית הרבה פעמים יותר קל לחפש את העציצים של המריחואנה. זה לא הכיוון. זה גם, אבל זה לא הכיוון היחיד.

איך מקבלים את התופעה הזאת בקיבוץ?

כשאנחנו הקמנו ב-81' את המדור יצאנו במין אמרה: "סמים וקיבוץ לא הולכים ביחד". כיום כולם לוקחים דוגמה ממשלת שוודיה שהצליחה ליצור איזשהו תהליך שמתגבר על תופעת השימוש בסמים. הם כאילו העתיקו מאתנו את הסיסמה שיצרנו ב-81', "סמים וקיבוץ לא הולכים ביחד", שם זה "סמים ושוודיה לא הולכים ביחד".

ומה אחוז המעשנים בשוודיה?

הם מדווחים על סביבות 7%-8%.

זו ירידה.

זו ירידה גדולה, היו להם 26%-30%.

אבל מה שיש לשוודיה ואין לנו זה את צורת האכיפה שבשוודיה היא כמעט טוטאלית.

מה בדיוק היה בשוודיה?

היא הייתה בשוודיה, היא יכולה לספר לכם.

אני הייתי בשוודיה אצל השגריר מזאל. מה שהם הראו שם שלפני כ-6-7 שנים היה אחוז שימוש בסמים אצל בני נוער בסביבות 27%-28% והם החליטו להתחיל לחוקק חוקים. בתור התחלה הפסיקו למכור סיגריות לילדים מתחת לגיל 18, אין כזה דבר שקטין יכול להיכנס לסופר ולקחת סיגריות. שתייה מתחת לגיל 20. כלומר, החוקים היו מאוד ברורים.

מה זאת אומרת?

היום הנכדה שלי, שהיא בת 4, יכולה להיכנס לסופר ולצאת עם שישיית משקאות חריפים, מה שהיא תרצה. אין אצלם כזה דבר. ראשית, לא מוכרים משקאות חריפים בסופרים.

עד גיל 20?

עד גיל 20, רק עם תעודת זהות. אנחנו ראינו את זה. כמו שאצלנו בודקים תיקים, אם יש לך משהו בתיק, אקדח או דבר כזה, שם בודקים תעודות. אתה נכנס לסופר, מה שאתה לא קונה אתה מציג תעודה.

זאת אומרת, לא נכנסים בכלל לסופר אנשים מחת לגיל 20?

יכולים לקנות לחם אבל ברגע שאתה עומד בקופה אתה מציג תעודה. דבר נוסף שהם עשו הוא במועדוני הנוער - בכל המועדונים עד גיל 20 אסור. זה לא כמו שאצלנו אסור לקנות אסור זה. אין! אתה הולך למועדוני בילוי עד גיל 20 והם אוכפים את זה. הם בודקים תעודות. אנחנו נכנסנו לאיזשהו מקום, ישבנו מהצד כמה שעות וראינו. אף אחד לא נכנס למקום בלי תעודת זהות ואין שתייה.

מעבר לאיסור השתייה יש איסור כניסה לנוער עד גיל 20.

נכון, במקומות שיש גם מבוגרים יש את ההבחנה וההפרדה. מה שהם עשו מאוד יפה, גם בנושא הסמים, הם עשו קמפיינים בצורה מאוד מסיבית אבל בדיבור ישיר להורים, כמו שאנחנו עשינו. "האם אתה יודע איפה הילד שלך נמצא? איפה הוא היה אתמול בלילה?" זה טרטר להם בראש כל היום, "איפה הילדים שלך מבלים? מה הם עושים? אתה לא יודע על מה לדבר עם הילד שלך?" שלחו אגרות להורים על נושאים שונים, החל מאלכוהול, עישון סמים, עישון סיגריות וההורים הפכו להיות קבוצות פעילות. יש להם משהו דומה למתאמים, משהו מסוג אחר, אבל הם רתמו את הקהילה. הכי משמעותיים בקהילה בשוודיה הן הקופאיות ועובדי המסעדות, כולם עברו הכשרות וכל הקהילה יחד נרתמת. כשזה עובד ברמה קהילתית ואתה מצליח לפתח איזשהו משהו אז יש לזה סיכוי. אם אנחנו אומרים לו ומפרסמים פרסומת ואחר כך עושים דברים אחרת אין לנו שום סיכוי להצליח. זה צריך לבוא מלמעלה, מראש הממשלה. אצלם הייתה אמירה מלמעלה ואכפו את זה. כמו שאמר הרצל, זרועות האכיפה מפותחות. אצלנו הבעיה שלא אוכפים. החוק ישנו, אנחנו לא מפעילים אותו.

מה שמעניין שרצו להילחם בנגע הסמים ובאו ומנעו גם מכירת סיגריות. ברמה המקצועית יש קשר בין סיגריות וסמים? אומרים שאין קשר בין סיגריות לסמים אך בשוודיה התחילו עם סיגריות.

גם אצלנו מערכת החינוך מדברת בעצם על חינוך לבריאות, לא להגיד לילד כל הזמן: "זה לא, זה לא, זה לא" אלא מה כן טוב לך. אם אתה מחנך מגיל מאוד צעיר, מהגן, על כל הנושא של עישון, על הכנסת חומרים אסורים לגוף, בקטע של בריאות ולא בקטע של "נו נו נו" וכל היום הענשות אז יש סיכוי שכשהוא יעמוד בפני הסמים הוא יבין שזה יעשה לו נזק. להרתיע אנשים ולהגיד להם כל הזמן "זה אסור, זה אסור" זה לא עובד, זה עובר להם פה. חינוך לבריאות.

הייתה לי איזושהי שיחה בעקבותיה חשבתי על רעיון להצעת חוק, שעניין של שידול לסמים, צריך להחיל את זה על גילאים קצת יותר מבוגרים, מעל 18, 22 לפחות. עכשיו את בעצם אומרת לי שבשוודיה יש עד גיל 20 איסור כניסה.

זה על משקאות. מכירת סיגריות עד גיל 18 ואתה רואה שהם לא מעשנים אצלם.

מה לגבי סמים?

אצלם החוק מאוד ברור, יש אכיפה, בבתי הספר יש בדיקות שתן ולא מפחדים מזה. אומרים שאם ילד משתמש ויש חשד שולחים אותו לעשות בדיקות שתן ואם הוא לא ממשיך טיפול אחרי זה יש ענישה והוא חוזר לבית משפט. החוקים אצלם מאוד ברורים. בנושא של סמים הם לא מוותרים, הם עושים בדיקות בבתי הספר.

אני שואל לעניין השידול לסמים.

למה אתה קורא שידול?

הכוונה שיש מישהו חיצוני שנכנס לבתי הספר, כשמדובר בתלמידים מעל גיל 18.

אתה מדבר על הסוחרים, לא על הילדים שנמצאים בבית הספר.

כן.

בדרך כלל אין פה שידול. מה, משדלים את הילדים? הרי הם מתחילים להשתמש בינם לבין עצמם, חבר נותן לחבר ואחר כך הם מחפשים את הסוחרים. להגיד שמישהו משדל אותם ומישהו מכריח ילדים להשתמש? זה לא המצב. השימוש בסמים בגיל צעיר הוא בדרך כלל שימוש חברתי, הם משתמשים במסיבות, הם עושים קומבינות וקונים ביחד. הלוואי שהיו משדלים אותם וזו הייתה הבעיה שלנו. הם מגיעים לבד לסוחרים. אני יודעת שביישוב שלנו, בכוכב יאיר, הם מסתובבים בטירה, טייבה, וקונים סמים, אף אחד לא משדל אותם. הם גם מוכרים לכל הסביבה אחר כך.

אני מעריכה שהשאלה שלך הייתה האם אכיפה חוקית לגבי אלה שנמצאים ליד בני הנעורים תוכל להפחית את הנגע.

גם. זו תוצאה. אני דיברתי עם אנשים שעישנו סמים בעבר והם טוענים שהעניין של הפיתיון והריגושים זה גם מעל גיל 18. כלומר, מבחינתם החוק צריך להחמיר לאו דווקא עד גיל 18, גם בגיל 20-22. עדיין אותו נוער צעיר מכדי לבוא ולומר שההחלטה נתונה בידו. כלומר, שגם מכירת סמים לנוער בן 19 ו-20 תהיה חמורה לא פחות מאשר לנער בן 14 ו-15.

לשם מה? לחזק את האכיפה החוקית?

כן. בנושא של מכירת סמים או שידול.

מכירת סמים או שידול לכיוון שימוש בסמים?

כן. היא דיברה על עד גיל 20 ואז חשבתי על זה.

לחזק את השלב הזה.

כן.

גם יעל אמרה, ואני מחזקת את מה שאמרתי פה קודם, שרוב ההתייחסות בשנים הצעירות יותר, אני לא מדברת כרגע על גיל 18 ואילך, היא בעיניי התייחסות הרבה יותר ערכית ומשמעותית מבחינת: "אני אדע, אני אבין ובצומת של השידול משהו ינצנץ לי בחשיבה איזה סוג של בחירה אני עושה".

'עצור בטרם תעבור'.

איזה סוג של בחירה אני עושה במפגש עם אותו משדל, כדבריך. התוכניות אכן מושתתות על זה. אני, כאדם מתבגר, מחזק את הכוחות שבי באותם צמתים. זה היום הדגש המאוד חזק של התוכניות שבשיתוף עם הרשות מועברות בכל מערכות החינוך. בשנים האחרונות הגילאים ירדו לגילאים יותר צעירים. בימים אלה יוצאת גם תוכנית חדשה לחלוטין לגילאים בוגרים, גילאי י'-י"א, תוכנית הנקראת "משמעות", שהבסיס שלה היא המשמעות של החיים שלך בכל תהליכי הבחירה שאתה עושה, כולל בנושא של סמים, דרך היבטים פילוסופיים, היבטים ערכיים ובדיקת דילמות. אחת המחשבות בבניית תוכנית לחתך הגילאים הזה הייתה בעקבות מחקר לפיו אחוז המשתמשים בסמים בגילאים שנחשפו לתוכניות בבית הספר, כשהדגש על גיל צעיר יותר, ירד במעט ועלה באותם גילאים של י"א-י"ב, שבעצם לחתך הגיל הזה בבית הספר לא היו התוכניות המרכזיות של התוכניות החינוכיות שלהם בבית הספר, היה יותר הכנה לצה"ל, זהות יהודית ואלכוהול ונהיגה, שגם זו תוכנית מניעה אבל בדגש על שימוש נכון באלכוהול. היום התוכנית היא עם דגש אחר, זה לא "אל תשמש" אלא "השתמש בתבונה". זה מה שהיה בגילאים המעט יותר גבוהים, אבל גם צריך לזכור שרוב החבר'ה מעל גיל 18 נמצאים בצה"ל וצה"ל לא מתפשר. אני יושבת בוועדות סמים צה"ליות והם אומרים שאותו בחור, כשהוא בן 18, אם תופסים אותו בצה"ל משתמש, סוחר וכו' הענישה מאוד ברורה, זה כלא וזורקים אותו מהצבא אם הוא השתמש מעל 4-5 פעמים. אותו אחד, אם הוא היה באזרחי ומשטרת ישראל הייתה תופסת אותו, היו אומרים: "אוקיי, מאה אחוז, חמוד", והם גם אומרים את זה, אומרים "למה לא נשנה את החוק?" אבל ההחלטה בצה"ל היא לא לשנות את החקיקה למרות השוני בין האזרחות לבין צה"ל. בצה"ל החקיקה מאוד ברורה.

מי רוצה לשנות את החוק? צה"ל?

לא, באו פרקליטים לצה"ל ואמרו: "איך יכול להיות שבאזרחות על אותו דבר יש הקלת ראש ובצה"ל הוא נזרק מהצבא, יושב בכלא וכו'". אז אמר ראש אכ"א שצה"ל לא יכול להרשות לעצמו להקל ראש כי מדובר פה בחיי אדם. אבל מה, חיי אדם זה גם אותם משתמשים בגיל 18 שנוהגים בכביש.

היו מקרים שהיה ניסיון לגדל סמים בקיבוצים?

הרבה. כל כך קל לגדל את זה! זה צמח דו-מיני שמרבה את עצמו ואין מקום שיש בו אדמה ומים שלא מגדלים בו. המריחואנה מאוד משובחת כי כנראה שבתהליך גנטי הצליחו להשביח את הזרעים כך שאחוז החומר הפעיל הוא לא מה שהיה פעם 2% אלא למעלה מ-25%. לכן אתה רואה שמוציאים מריחואנה, כמעט ולא מבריחים חשיש. את המריחואנה קל לגדל.

זה פופולרי לגדל בקיבוצים מריחואנה?

להגיע לחשיש זה לא קל. למה בקיבוצים? ובערים לא? איפה שיש עציץ ומים אפשר לגדל.

יש בחצר משטרת כפר סבא.

לא צריך קיבוץ בשביל זה. מגדלים את המריחואנה, החבר'ה יודעים יפה מאוד לייבש את זה.

חשיש לא?

לא, חשיש זה סיפור.

סליחה, זה אותו חומר, זה אותו צמח, אבל לגבי חשיש זה עיבוד אחר.

אתה צריך לגדל את החשיש לממדים של עץ כדי שהוא יפתח תפרחות ואז השרף של התפרחת הוא החשיש. המריחואנה זה העלים והגבעולים, אתה יכול לגדל עציץ ויש לך כבר עלים. החבר'ה מאוד מתוחכמים. לא צריך לייבש את זה כמו טבק, החבר'ה מייבשים את זה בפריזר, מייבשים את זה במיקרוגל, בקלות, ושמים את העלים האלה בקופסת גפרורים.

תן את הרצפטים.

אתה יכול לקנות ספר בסטימצקי.

אפשר להיכנס לאינטרנט, זה מאוד פשוט.

קופסת גפרורים נמכרת בין בני הנוער ב-50-60 שקל וכמות העלים בקופסה הזו היא בערך 15 גרם כי עד 15 גרם אם המשטרה תופסת אותם זה שימוש עצמי ולא סחר, והם יודעים את זה. סחר זה הפצת סם. ההתייחסות היא שונה כי מעל 15 גרם זו כבר עבירת פשע, זה חוק חמור כמו רצח ואונס. כך מתייחסים לזה בחוק, השאלה איך בתי המשפט מתייחסים לזה. כשאתה מדבר על בני נוער, הם שומעים את ההרצאות של המשטרה, הם יודעים עד איזה גיל הם מוגנים, את כל הדברים האלה הם יודעים טוב מאוד, והם יודעים שאם יתפסו אותם עם קופסת גפרורים עם 10 גרם זה לא נורא. אי אפשר לומר שמגדלים רק בקיבוצים היות שקיבוצים יושבים על אדמה.

זה נוח שם כי זה יותר מקום.

זה גם נוח בעציץ בגינה מאחורי הבית או בתוך הבית.

זה גם היה נוח באיילון.

נכון.

גם פה בכניסה לירושלים.

בכניסה לרחוב תל-אביב מישהו שתל יפה מאוד בעציצי הכניסה.

יש לך נתונים בתק"ם כמה נוער נעצר על עבירות סמים?

לא בתק"ם אבל בדרך כלל זה מדווח למשטרה ואתה יכול לקבל את זה דרכם הרבה יותר מדויק.

אין לנו נתונים מגזריים בכלל.

יש לתחנות המשטרה. פעם באזור בית שאן קראו לנו ואמרו: "תסתכלו איזה תמונה. אצלכם בקיבוצים מלא סמים ועפולה ובית-שאן נקי". כלומר, על כל בעיות הסמים שהיו בקיבוצים התלוננו והודענו למשטרה וזה נרשם. אף אחד לא בדק, לא בבית-שאן, לא בעפולה, וודאי שאף אחד לא הגיש תלונה. המחשב הוציא דף נקי. זה בהחלט לא קנה מידה.

יש איזשהו סקר על הקשר בין סמים לתאונות דרכים?

נעשה עכשיו מחקר באוניברסיטת באר שבע על השפעת סמים.

שמי יגאל גז, מנהל כללי של ביה"ס הר וגיא בקיבוץ דפנה. אני גר במטולה. לנו אין נתונים על העניין הזה בבית הספר אבל בתפיסה אנחנו בעיקר עוסקים בכיוון של התמודדות עם מצבי לחץ.

זה בית ספר רגיל?

זה בית ספר אזורי שמשרת נוער מ-14 קיבוצים, משתי מושבות גדולות וממטולה. ההתפלגות פחות או יותר היא 50% קיבוצים, 50% לא, תחת מועצה אזורית דוד עליון. שאלת על נושא הקשר לתאונות הדרכים וכל פעם שאנחנו מעלים את השאלה איך אנחנו מתמודדים עם בני הנוער. עיקר העיסוק שלנו בסוגייה הוא התמודדות עם מצבי לחץ, מה מוביל נער בן 14-15-16 להגיד כן לאלכוהול.

מה הגיל הכי מוקדם שנתקלתם בו בשימוש בסמים?

כיתה ד'.

אנחנו נתקלנו גם בגיל 9.

איפה? בקיבוץ?

בקיבוץ, אבל זה דווקא לא היה בן קיבוץ. גם בקיבוץ יש, אין ספק.

בתפיסה אנחנו משתדלים לעסוק בתוכניות שעיקרן סדנאות עבודה של נוער איך להתמודד עם מצבי לחץ וזה יכול ללכת לכיוון של האלכוהול באותה מידה כמו שזה יכול ללכת לכיוון של סמים וכמו שזה יכול ללכת להחלטה לא נכונה של נער בכיתה י"א שקיבל את רשיון הנהיגה שלו, ואפשר לראות את הקשר בין הדברים האלה.

יש הגבלה על עישון בקיבוצים לגיל מסוים?

בבית הספר שלנו אסור לעשן, מן הסתם.

עד י"ב?

עד י"ב.

ואין מחששות ודברים כאלה? פינת עישון?

ובתוך הקיבוץ מדליקים סיגריות?

למיטב ידיעתי, מהבחינה הזאת אין היום כל כך הבדלים בין הקיבוץ למושב ולעיר. לעיתים אני נתקל בנוער שבא ואומר לי: "אבל ההורים שלי מרשים לי לעשן, אתה לא מרשה לי לעשן?"

שיעשן בבית.

נכון.

זו שאלה עקרונית. בפנימייה, למשל.

רמי היה אומר "דג שמן תפסתי" כשהיה רואה נער מעשן בפנימייה.

היו רצים אחרי כל המעשנים. בדרך כלל קיבוצניקים אז לא עישנו בכלל, עד כמה שאני זוכר.

קשה לי להעריך את זה. לפנימייה הגיעו גם חבר'ה לא מקיבוצים, אני הגעתי מחיפה.

במחזור שלי לא עישנו בקיבוץ, אפילו סיגריות רגילות.

בין הנושאים שעלו כאן, הנושא הזה של גידול ושימוש, אני לא יודע אם יש לו איזשהן אסמכתאות בסטטיסטיקה, אני חושב שיש גידול בחשיפה. ניהלתי שיחה עם מפקד היחידה של נוער חשיפה והוא אומר שבשנים האחרונות חל גידול של 25% בחשיפה.

סמים זו עבירת חשיפה.

זה לא שמישהו בא לדווח.

כן. הנתונים המשטרתיים תמיד מראים על הפעילות ולא על היקף התופעה. זה לא שאני לא אומרת שאין עלייה או שהמצב לא חמור אבל הנתונים האלה הם לא האינדיקציה אם יש עלייה או יש ירידה. אם המשטרה היום תחליט לעבוד על בית ספר איקס באותו רגע יהיו הרבה יותר תיקים באות בית ספר, מחר היא תעבור לבית ספר אחר, באותו בית ספר שהיו בו הרבה תיקים לא יהיו תיקים בכלל. זה לא אומר שהתופעה יורדת או עולה.

האם בבית הספר שלכם היו הרחקות של תלמידים כתוצאה משימוש?

כדוגמת הכתבה שציטטת מתוכה, למיטב ידיעתי התחלנו את השנה עם איזשהן אמירות של תלמידים, ובדרך כלל הנוער שלא נוגע מציק לו, אני מאמין שזה פרי תוצאה של חינוך. זה מציק להם והם מעלים את זה לשטח לא בצורה שמית - "פלוני משתמש" - אלא הם מוצאים את הדרך להאיר את עינינו לכך שתחת עינינו הפקוחות קורים דברים, ולא בהכרח במסגרת בית הספר.

אתמול העידו על זה פה תלמידים.

על אמירות כאלה כמובן שאי אפשר לעבור לסדר היום ושואלים מה עושים ברמה של חשיפה והתמודדות מחד ומאידך פנייה לאנשים שמקצועם לחקור. כאן הטריגר לחקירה הייתה פנייה של בית הספר בעקבות חשדות שהועלו על ידי מספר תלמידים.

זה בבית הספר שלכם?

בית הספר שלנו מוזכר, לצערי, כאילו הסיפור הוא נחלתנו.

כי פשוט הזמינו אתכם פעמיים בשני מקרים נפרדים לוועדת הסמים של הכנסת.

אני לא חושב שזה קשור לכתבה.

לא, לא.

בכלל לא. אני נכנסתי לעניין הפרשה הזאת שקצת הייתה בחדשות בתקופה האחרונה אז רציתי לדעת אם אתה יודע יותר פרטים.

בהחלט, מאוד מעניין אותי מה קורה במגרש שלנו, קודם כל, ובהחלט מעניין אותי מה קורה במדינה, כל זמן הוא זמן נכון לשאול אם אנחנו עושים טוב ואם אנחנו צריכים לשפר או לשנות. אני יכול להגיד שבעיניי הקשר מתחיל עוד לפני הסם. אני יודע על איזושהי תופעה של מסיבות אזוריות עם אלכוהול. רציתי לדעת כמה בקלות הנוער יכול להשיג את האלכוהול, לאו דווקא בקיבוצים, ומתברר שבאפס מאמץ.

בקלות רבה.

גם עישון.

כבית חינוך אנחנו יכולים לעסוק בעיקר בהתמודדות עם מצבי לחץ ולהשכיל לרוחב את הנוער שלא נגע בעיקר ולהשפיע על חינוך. במידה רבה ה"תיק" או הצורך להתמודד עם התופעה חייב להיות קודם כל של המשפחות ומידת הידע שנמצא במשפחות, לתדהמתי, הוא מאוד מאוד נמוך. יש מידה רבה של הכחשה, ברגע שחקירה מוצאת ועולה מקרה התגובות ששומעים מהציבור המאוד קרוב לתלמידים מדהימות בחוסר הידע שיש בתוך הבתים.

היום עדיין ישנים באופן עצמאי בקיבוצים, נכון?

בהחלט לא. היום הקיבוצים מופרטים בעיקר בסביבתנו וחיים במסגרת של משפחה.

עכשיו הם ישנים במסגרת המשפחה?

כל נער בביתו, עם הוריו.

זה טוב.

אני יכול לספר שגם בסיפור האחרון שפורסם, ממידע שהגיע ממפקד החקירה, מדובר בנוער שבית המשפט אישר כניסה לבתיהם ועשה חיפוש בבתיהם.

וההורים נמצאים בתוך הבית?

כן. והם לא ידעו. בדרך כלל לא יודעים. מדובר, באופן רחב, מקרית שמונה, חצור, ראש פינה, קיבוצים, כולנו כמקשה אחת.

יש הרבה עצורים בפרשה?

למיטב ידיעתי לא היה עצור אחד. מתלמידי אף אחד לא נעצר. היה תלמיד אחד במעצר בית. נפתחו להם תיקי אי תביעה (א"ת).

איך הם מתקבלים אחרי שחוזרים מחקירה כזאת? מה התגובות?

בסיטואציה של החקירה בית הספר הוא לא חלק מהחקירה. מתי ביתה ספר מקבל באופן מסודר מידע? מרגע שהחקירה הסתיימה, לנער נפתח תיק אי תביעה, הוצמד אליו קצין מבחן ובמסגרת השיקולים שקצין המבחן, מוסדות הרווחה והמועצות מנהלים הם שואלים מה מקום בית הספר כאן ובמידת הצורך מעבירים את המידע הזה. זאת אומרת, באופן מסודר מידע אין. היכולת לבצע טיפול פרטני עם נער או נערה שנתפסו יכולה לקרות רק אחרי שהמידע מגיע באופן מסודר, או מהמשטרה או מההורים. הייתה לי סיטואציה של פנייה של הורה, אז כמובן יש את פסיכולוגית בית הספר בייעוץ וליווי ושאלה עם מה הנער רוצה להתמודד ברמה של מה אומרים האחרים ומה רמת הידע שנמצאת אצל האחרים. מעט מאוד המידע שנמצא באופן מסודר ורשמי על העניין.

אני רוצה טיפה להרחיב את העניין. השאלה שלך הייתה על הנושא של הרחקה בעקבות חקירה או בעקבות תפיסה או בעקבות חשד. על פי חוזר מנכ"ל של ספר החוקים של מערכת החינוך אסורה הרחקה של תלמיד החשוד בשימוש בסמים.

אני מכיר את עמדתה של המנכ"לית בנושא.

לעיתים זה לא מקל על המערכת אבל זה ספר החוקים שלנו, שיש בו הרבה מן הרציונל של מי ימשיך לטפל בילד אם הוא הורחק מבית הספר והיה איזשהו ריכוך של החוק הזה שבית הספר רשאי להמשיך ללוות תלמיד גם כשהוא נמצא במהלך של חקירה משטרתית, מה שבעבר היה אסור מטעמי זיהום חקירה. היום בית הספר רשאי, ויש אנשים המוכשרים במערכות החינוך, לטפל גם ברמה הזאת של המניעה בבתי הספר.

מעבר לחקירה המשטרה לא יכולה לעשות שום דבר?

אחד הדברים שבתוכניות ובליווי של המדריכים מטעם המשרד החינוך את בתי הספר הוא באמת לעבוד בשיתוף נכון גם עם המשטרה כי יש הבנה מאוד ברורה שהמשטרה היא לא רק החוק. לעיתים ניתן לחייב ילד זה או אחר או משפחה זו או אחרת בהמשך הליך טיפולי בסמכות החוק, מה שלא ניתן לעשות בדרך אחרת. שלב הביניים של אי תביעת קטין, שזה איזשהו שלב שיש הרבה חשיבה מאחוריו, מאפשר גם למערכת החינוך עדיין להיות בתמונה לא רק ברמת מניעה אלא גם ברמת התערבות ועזרה טיפולית. עוד נקודה שיגאל ציין היא נושא המשפחות, איך אנחנו מעצימים היום את המשפחות. בתוך התוכניות של משרד החינוך יש דגש מאוד חזק על שילוב משפחות בתוכניות המניעה ברמה בית ספרית, ברמה קהילתית, ברמה אזורית, ובחלק גדול ממערכות החינוך משתדלים מאוד ליישם את זה. שוב, סביב נוער במצבי סיכון, במצבי סמים וכו'. כך שבהסתכלות של תוכניות המניעה גם הנושא של שילוב המשפחה והעצמת המשפחה באמצעות התוכניות האלה היא חלק מאוד משמעותי מהדגש שתוכניות המניעה נותנות.

רציתי לשאול את הרצל - בראייה שלך, מה היית רוצה לראות מהממשלה או מאתנו, שייתן דגש על דברים מסוימים על מנת לפחות למזער את התופעה?

השאיפה המאוד יסודית ומובנית היא התחום של הקהילה והמשפחה.

מאיפה היית רוצה שזה יבוא? מהרשויות המקומיות? יש לכם מתאם של הרשות בגליל העליון?

כרגע לא.

יש לנו ועדה בית-ספרית.

זה לא בקהילה, זה רק בבית הספר.

מהרשויות הממלכתיות צריך לעבור, לדעתי, לרמה המוניציפלית. המדינה צריכה להעמיד לרשותה משאבים וביחד איתה לבנות מערך שלם של חשיבה לחיזוק הקהילה ותפקיד המשפחה ובמקביל לחזק את העבודה בבתי הספר ובכל תחום הסמים והאלכוהול ואת מערך האכיפה, שלפחות יוכל לעמוד בחוקים שהמדינה קבעה לעצמה, כי אי לעשות את הכל במישור התיאורטי. הדברים האלה הם בסיסיים. היום צריך להיות מושקע בנושא של תרבות הפנאי של צעירים.

הבעיה שבקיבוצים יש תרבות פנאי.

עזוב, זו לא בעיה של קיבוצים.

תרבות הפנאי בקיבוצים קיימת הכי טוב.

לא, לא.

בעיר יש הרבה יותר שפע מאשר בקיבוץ. ההיצע של מסיבות בארץ הוא לא רק שופע בתנועה הקיבוצית.

צריך גם להבין שאצל צעירים הסמים והאלכוהול הם בהרבה מאוד מקרים יותר אלמנטים של כלים לקשר חברתי ולא חומרים לשינויים במצבי תודעה. הרי סמים זו לא המצאה של המאה העשרים. אפשר לשאול למה דווקא בשלושים השנים האחרונות זו בעיה. מפני שבסביבה החברתית שהייתה קודם בני נוער היו מוצאים את עצמם בתוך סביבה חברתית שהיום לא קיימת. זה החינוך הבלתי פורמלי, אלה תנועות הנוער וחברות נעורים שהיום אנחנו יכולים להתרפק על נוסטלגיה אבל היום ללכת ולהשקיע בחינוך הבלתי פורמלי חשוב לא פחות מאשר בחינוך הפורמלי כי פה אנחנו יוצרים את הסביבה החברתית, את תרבות הפנאי ואת תרבות ההתנהגות של צעירים. היום לא מתייחסים לזה בכלל, זה לא באיזשהו מסלול של חשיבה. אם היו עושים את הדברים האלה הסמים היו מאבדים מהמשמעות שלהם בלי שהיינו צריכים לעלות על בריקדות.

מישהו רוצה להוסיף משהו?

לנושא שינוי האווירה הציבורית, אני חושבת שזו בעצם המשמעות של כל העניין.

למה הכוונה?

אני לא מספיק מכירה את התוכנית שנעשתה בשוודיה, שמעתי על זה הרצאה. אנחנו עובדים פה בכל מיני מישורים שסותרים אחד את השני.

אולי נקיים דיון על מה שנעשה בשוודיה עם גורמים מהשגרירות השוודית שיבואו לכאן ויסבירו לנו מה היה שם.

נשמח לבוא. חיים ואני היינו שם.

גם יחד איתך ועם חיים. נשמע מה היה שם ואיך הם מזערו את זה. זה יכול להיות רעיון טוב, נכון?

אני לא יודעת אם זה יעניין. צריך לחשוב את מי זה יעניין.

יעניין אותנו, שאנחנו רוצים למצוא תשובות. אולי צריך לשנות את כל הקונספציה ואת כל המדיניות. אנחנו נלחמים, יש מודעות ולא מגיעים לתוצאות, כל שנה יש רק עוד יותר עלייה בתיקים.

אנחנו ישראלים, אנחנו לא שוודים.

צריך למצוא דרך, אולי שינוי כיוון במדיניות. אני לא יודע מה צריך לעשות, נשמע איך השוודים הצליחו בפעולה שבעקבותיה חלה ירידה מקרוב ל-30% שימוש בסמים ל-7%.

הם במקום הכי נמוך היום.

אנחנו בממוצע של 11%.

תלוי באיזה גיל.

אנחנו לא יותר ליברלים משוודיה, בכל זאת יש לנו 11%.

יש לנו בעיות אחרות. אנחנו מתחילים במקום יותר טוב.

אולי באמת נעשה את זה ונשמע מהם, מהשגריר, יחד עם גורמים מקצועיים.

ח"כ חזן, רוצה להוסיף משהו?

אני כל פעם צופה מהצד בישיבות האלה, כל כך קשה לי לשמוע שבעצם רק מדברים ותוצאות כמעט ואין. זו הבעיה העיקרית שלי בוועדה הזאת. יש אנשי מקצוע, יש אנשים שמכירים, נלחמים ונאבקים, גם בתחום החינוך, גם ברשות, גם בכל מיני ארגונים ועמותות, אבל בפועל, לצערי הרב, ראש הממשלה לא שם דגש על הנושא, למרות שראש הממשלה אמר שהוא לוקח על עצמו את העניין. בשביל לפתור בעיה צריך לשים משאבים, לא צריך לשים דיבורים. כשאני בא לפה אני פשוט חושב כל הזמן לבד ובשקט כשאני שומע את כולם ובסך הכל אני חושב שסתם כואב הלב לשמוע שיש אנשים, גם במשטרה, גם בחינוך וגם ברשות, שהבעיה העיקרית שלהם היא משאבים, כך אני מבין. הייתי פה פעם בדיון שדן בכך שצריך לראות איך לבקש מרשות השידור לשים פרסום שלא יעלה כסף. יש לנו בעיה של תקציב וכך נראה הדבר הזה. משאבים זה הדבר העיקרי.

זה שם המשחק.

כמו שאמרה פעם מנכ"לית משרד החינוך, בשיחה עם הילד שלה הוא אמר: "אין בעיה בכלל, בחוף הים בדקה מקבלים מריחואנה או כל דבר". בחוף הים, כשבאים לשחות! הבעיה היא עם משאבים.

אנחנו מדברים על משאבים ואני, ב-81', הקמתי את המדור בתנועה הקיבוצית ועכשיו בגלל בעיה של משאבים סגרו אותו.

זה ברור.

ביקשו ממני עכשיו בהתנדבות לסייע.

אני הזמנתי את היועצת בהתנדבות וגם אנחנו מפסיקים.

קיצצו את הרשות בחצי.

אני מבין בדיוק על מה אתם מדברים ואני חושב שפה החטא הגדול. בסדר, אז הקימו מנגנונים ויש אנשי מקצוע.

אבל אם אין תקציב אין פעילות.

גם יודעים פחות או יותר מה לעשות ואיך למנוע אבל אם אין כסף לטפל בפעילות אמיתית אז זה המצב. נתתי כדוגמה את העניין של הפרסום, זה כבר מעיד על הכל. אנחנו יכולים לקבל פה החלטות ולהגיד "בואו לעשות" אבל אין תקציב.

שעות מעוגנות במערכת חינוך, מ-א' עד י"ב, ולא להיאבק על שעת חינוך אחת על עשרות תוכניות שאמורות להיכנס למערכת החינוך.

לי זה כבר ברור.

חייבות להיות מוגדרות על פי חוק שעות לתחום הזה, כמו שתלמיד חייב ללמוד מתמטיקה, אנגלית והיסטוריה הוא חייב את זה במערכת החינוכית שלו, מ-א' עד י"ב.

לצערי הרב במדינת ישראל כבר השלימו עם העובדה שסמים זה לא רק בשכונות המצוקה הקיצוניות בישראל, היום זה נמצא בכל חברה ובכל מקום ובשביל לפתור את הבעיה צריך להשקיע פה משאבים גדולים מאוד, לפחות בקרב בני הנוער.

זה איכות האדם המאבק הזה בסמים, זה לא אם יהיה מכור או לא מכור, זה האיכות שלו.

אנחנו נסכם את הדיון. אנחנו נזמן לוועדה את שרת החינוך או את המנכ"לית שיבואו לוועדה ויציגו תוכנית מניעה/הסברה חדשה, עם ראייה חדשה, זאת לאור העובדה שדווקא שרת החינוך ריבעה את התקציב שלה, דבר שאנחנו מברכים עליו. מאידך, אני חושב שצריך לקבוע נאמן או רכז לכל בית ספר בנושא המלחמה בסמים, אחד מצוות המורים או המנהלים.

בימים אלה יש תוכנית עבודה להכשרת אחראי על התחום בבית הספר, לא בהכרח יועץ ולא בהכרח אחראי על הוועדה הבית ספרית, אלא נאמן שיעבור הכשרה מטעם משרד החינוך. זה קורה ממש בימים אלה.

אם יש אני שמח. בנוסף לכך, אנחנו מצפים שבאותה פגישה יציגו לפנינו תוכנית אופרטיבית של שעות חינוך בנושא סמים כחלק אינטגרלי מהמערכת של כל בית ספר. אנחנו גם רוצים באותה תוכנית שיראו לנו את כוונתם להשקיע יותר בחינוך הבלתי פורמלי על מנת למזער את תופעת הסמים, בקיבוצים ובכלל.

אנחנו קוראים לראשי השלטון המקומי לפנות לראשי הרשויות המקומיות בישראל ולערב אותם יותר, כולל הפניית משאבים ראויים לכל רשות, כדי לבנות מערך חדש של הסברה, מניעה ואכיפה על מנת לצאת בתוצאות טובות.

אני קורא לראש הממשלה לקיים את הבטחתו מלפני שבוע על קיום ישיבה בהשתתפות נציגי הממשלה הרלוונטיים לנושא המלחמה בסמים וארגונים כמו הרשות למלחמה בסמים כדי למצוא דרך בהקשר לאסטרטגיה החדשה במלחמה הזאת, שהיא אסטרטגיה אמיתית על החברה בישראל.

אנחנו נקיים ישיבה מיוחדת אליה יוזמן שגריר שוודיה עם צוות שיסביר לנו מ-א' עד ת' כיצד מזערו בשוודיה את הסוגייה הזאת שעמדה על 27% וירדה עד ל-7%.

אנחנו קוראים לתנועה הקיבוצית ולראשיה לשלב יותר את המשפחות במלחמה היומיומית בנגע הסמים. אחת הסיבות, לדעתנו, להחמרה במצב בקיבוצים היא ההתנהלות העצמאית של אותם בני נוער וחוסר במקומות בילוי ופנאי ביישובים בהם הם גרים. תודה רבה.


הישיבה ננעלה בשעה 12:00