פרוטוקולים/כלכלה/7891



2
ועדת הכלכלה
21.01.2004

פרוטוקולים/כלכלה/7891
ירושלים, כ"ו בשבט, תשס"ד
18 בפברואר, 2004

הכנסת השש-עשרה נוסח לא מתוקן
מושב שני




פרוטוקול מס' 137
מישיבת ועדת הכלכלה
יום רביעי, כ"ז בטבת התשס"ד (21.01.2004), בשעה 09:00

1. הצעת חוק הגנת הצרכן (תיקון - עסקה לתקופה קצובה), התשס"ג 2003, של חה"כ אורית נוקד
2. הצעת חוק הגנת הצרכן (תיקון-פקיעת התקשרות שנעשתה בעקבות מכירה מיוחדת), התשס"ג 2003, של חה"כ שאול יהלום.

חברי הוועדה: שלום שימחון -היו"ר
דוד טל
יחיאל חזן

חה"כ שאול יהלום
חה"כ אורית נוקד
עו"ד יצחק קמחי -הממונה על הגנת הצרכן, משרד התעשייה המסחר
והתעסוקה
עו"ד חנה טירי -לשכה משפטית, משרד התעשייה, המסחר
והתעסוקה
רוני נוי-בר -משרד המשפטים
עו"ד עינת ברכה -יועצת משפטית, איגוד לשכות המסחר
גלית אבישי -המועצה לצרכנות
יוסי ברג -המועצה לצרכנות
ירון לוינסון -מ"מ מנכ"ל ויועץ משפטי, הרשות להגנה על
הצרכן
עידו רוזנברג -לשכה משפטית, חברת פלאפון
עו"ד איריס הרמתי -מחלקה משפטית, חברת פרטנר
אבי רימון -יועץ משפטי מירס
עו"ד טל שגיב וולף -חברת YES
עו"ד מיכאל הרצברג -יועץ משפטי, ויזה כ.א.ל

אתי בנדלר

לאה ורון

מיטל בר-שלום


1.הצעת חוק הגנת הצרכן (תיקון - עסקה לתקופה קצובה), התשס"ג 2003, של חה"כ אורית נוקד
2.הצעת חוק הגנת הצרכן (תיקון-פקיעת התקשרות שנעשתה בעקבות מכירה מיוחדת), התשס"ג 2003, של חה"כ שאול יהלום.

שלום, אני פותח את ישיבת הוועדה. על סדר יומנו שתי הצעות חוק. הצעת חוק הגנת הצרכן (תיקון עסקה לתקופה קצובה), התשס"ג 2003, של חה"כ אורית נוקד, והצעת חוק הגנת הצרכן (תיקון-פקיעת התקשרות שנעשתה בעקבות מכירה מיוחדת), התשס"ג 2003, של חה"כ שאול יהלום.

ברשותה של חה"כ נוקד ניתן לחה"כ שאול יהלום לפתוח. האם אתם רוצים שנחבר את הצעות החוק?

מה שתחליטו. אני מדבר על מכירה מיוחדת. אנחנו רגילים למבצעים שאומרים כי שלושה חודשים אנחנו נקבל את המוצר במחיר מסוים לחודש, כאשר בחודש הרביעי זה יעלה יותר. מה שקורה הוא שאני לא שם לב שעברו שלושה חודשים, ולאחר שנה אני מתעורר ואני רואה כי אחרי החודש הרביעי זה עלה לי 100 שקלים לחודש במקום 50 שקלים לחודש. לכן ההצעה שלי היא שאסור יהיה למוכר להמשיך את ההתקשרות, אלא אם כן הוא קיבל הסכמה בכתב מהקונה.

אני נתקלתי בתופעה שעסקים שונים חותמים על חוזים עם צרכנים, שבהם הם מבטיחים תנאים מסוימים בתנאי שהצרכן יהיה קשור בחוזה לתקופה מסוימת, למשל חברות הסלולארי. בחוזים האלה יש תנאים שמאפשרים להעלות את המחיר. אם הצרכן רוצה לסיים את החוזה, הוא חייב להגיע לחברה. הצרכן גם אינו יודע מתי מסתיים החוזה.

אני רוצה להציע שיביאו לידיעת הצרכן באופן שוטף את המועד שבו תסתיים ההתחייבות שלו לפי החוזה, ושלא תהיה הארכת התקשרות אוטומטית לאחר שהחוזה הסתיים. בנוסף, אני חושבת כי אנו צריכים לפעול למען זה שלא ייעשו שינויים מהותיים בחוזה החדש.

שינוי מחיר הוא שינוי מהותי. כמו שאמר חבר הכנסת יהלום, אם הוא שילם קודם 50 שקלים ועכשיו הוא משלם 100 שקלים, זה שינוי מהותי.

נכון. ההצעה שלי נותנת פתרון. קיבלתי נוסח של משרד התמ"ס.

אני רוצה לשאול את המציעים אם הם מוכנים שנאחד את הצעות החוק האלה להצעת חוק אחת?

אנחנו ניתן את הקרדיט גם לך.

גם השם שלך יופיע, חה"כ נוקד.

השם שלך יופיע אפילו קודם, כי המספר של ההצעה שלך הוא 633 ומספר ההצעה שלו היא 1,200.

אני מסכימה.

אם כך, אני רוצה להצביע בעד איחוד הצעות החוק.

ה צ ב ע ה

3

0

אין

מהי עמדת הממשלה?

עמדת הממשלה היתה להסכים באופן עקרוני להצעת החוק. אנחנו חושבים שזו הצעה מאוד חשובה. אני מסתכלת על ההיבט של חובת העוסק להודיע לצרכן לפני סיום מועד העסקה על סיומה, ולהציע לו האם הוא רוצה לחדש את החוזה ולקבל ממנו הסכמה מפורשת. כאשר אנחנו קראנו את הצעת החוק, היו דברים שחשבנו כי הם לא נדרשים וכי הם מעמסה על העוסק, כמו הפירוט של יתרת התשלומים. זה דבר שהצרכן מקבל ממילא בחיובים שלו. רוב העסקאות האלה נעשות בכרטיס אשראי, אז ממילא הוא מקבל את זה בחיובים של כרטיס האשראי.

ממש לא. האם קיבלת פעם חשבון של טלפון סלולארי? לא מדובר על עסקה בכמה תשלומים דרך חברת האשראי, אלא מדובר בעסקה עם חברת הסלולארי לתקופה בלתי קצובה, כאשר למשך 36 חודשים את קשורה בהסכם כזה שאם תפרי אותו, אז את תשלמי קנסות. הם מגדירים את העסקה הזו כאילו התשלומים במשך 36 החודשים האלה הם עבור המכשיר, ואילו ההתקשרות עם החברה עצמה היא לתקופה בלתי מוגבלת. לכן בהצעה שלכם אין מענה לנושא הזה, הן מבחינה זו שהצרכן לא יודע כמה תשלומים נותרו לו, והן מבחינת ההגדרה. זו לא עסקה לתקופה קצובה, כפי שאתם מגדירים זאת.

אני פעם בחודש שואל את העוזרת שלי מתי מסתיים החוזה שלי עם פלאפון.

יש לי פתרון. אני מציע שלא יינתן דיווח שוטף, כפי שחה"כ נוקד מציעה, אבל יהיו חייבים להודיע לצרכן חודש לפני תום החוזה שהחוזה מסתיים, ובמידה והוא לא יחודש יפסיקו את העסקה. כך בעלי העסקים לא יוכלו לבוא בטענה כי זה מטיל עליהם הוצאות.

אם בכל מקרה שולחים חשבון, אז מדוע שלא יציינו כמה תשלומים נותרו?

אני לא יודע כמה זה מעמיס על החברות.

איש לא בא ואמר שזה גורם לעומס בלתי סביר.

הסיפור של החוזה עם חברות הטלפון הסלולארי, הוא סיפור אחר. שם מדובר שהתשלום עבור המכשיר נפרס ל-36 חודשים. יכול להיות שזו עסקה גרועה, אבל גם אם יודעו לצרכן לפני תום מועד החוזה, הוא לא יוכל לצאת מההסכם. הוא יפר את החוזה בשנייה שהוא יתנתק מאותה חברה. הקושי שלנו הוא היום שאחרי ה-36 חודשים, שלכאורה אנו חושבים כי אנחנו עדיין צריכים להחזיק את המכשיר. שם אנו רוצים לומר שאותה חברה לא תוכל להאריך את החוזה. אם היא תרצה להאריך את החוזה, היא תצטרך להודיע לצרכן, ואם לא, העסקה מסתיימת.

יש לך טעות. העסקה איננה מוגדרת כעסקה ל-36 חודשים. היא עסקה לתקופה בלתי מוגבלת. התשלומים עבור המכשיר הם ל-36 חודשים.

יש הבחנה מסוימת בין עסקאות לתקופות קצובות לבין עסקאות לתקופות פתוחות. הצעת החוק באה להסדיר את העסקה לתקופה קצובה. אנחנו לא אומרים שלא ניתן להסדיר עסקאות לתקופות בלתי קצובות, אלא ששם ההסדר הוא אחר לגמרי. אנחנו התמודדנו עם הצעת החוק מתוך ניסיון לעזור בסיטואציות מסוימות. יכול להיות שיש סיטואציות אחרות שצריך להסדיר, אבל זה לא בהכרח נכון.

אנחנו בעד הצעות החוק. אני רוצה להסביר מול מה אנחנו מתמודדים. יש פה כשל שוק בכך שיש אינטרס לחברות להציע בתקופה הראשונה הנחה מאוד גדולה, בדיוק כמו שקרה היום לגבי הריבית המשתנה שהמפקח על הבנקים מסדיר את זה ואוסר לתת הנחה גם במחיר בגלל הניצול לרעה. אחרי שלושה חודשים שהצרכן שכח או לא ברור לו שהעסקה נמשכת, כי מבחינתו העסקה היתה רק לשלושה חודשים, הוא מגלה כי ממשיכים לחייב אותו בסכום הרבה יותר גדול. אם הוא עשה רכישה בהתחלה וכתוצאה מזה הוא החליט החלטה מסוימת, אין שום משמעות לרכישה הזו פתאום. נתנו לו עסקה שהיא עסקה אחרת לחלוטין.

הסיטואציה השנייה של כשל השוק, היא שהחוזה הסתיים אבל החברה עם הצדקות פטרנליסטיות, "שהצרכן לא ישכח", ממשיכה להמשיך את החוזה בצורה אוטומטית, למשל בתחום הביטוח. במקרה הזה זה לא יחול, ואולי כאי לוועדה להחיל זאת גם כאן. בתחום הביטוח צרכנים כבר לא עושים שופינג כיוון שמאריכים להם בצורה אוטומטית את החוזה. הצרכן חתם על עסקה, ופתאום, מתוך פטרנליזם מוחלט שהוא לא ישכח וייסע בלי ביטוח, מאריכים לו את החוזה.

בביטוח מודיעים על הארכת החוזה.

לא מודיעים. אלי מגיעות התלונות. נתתי את תחום הביטוח כדוגמא, אבל יש תחום אחד שהמפקח על הבנקים העיר על כך. יש פה כשל שוק, יש פה ניצול לרעה ולכן צריך לתקן זאת.

בכל מקרה החוקים האלה לא יחולו על תחום הביטוח.

זה לא יחול על תחום הביטוח, אבל אני נתתי דוגמא מתחום נוסף שהוא לא פחות אקוטי ובעייתי מאוד. אני מסכימה כי יש הבדל בין עסקאות שהן ללא פרק זמן, כמו עסקאות של טלפונים סלולאריים, לבין עסקאות לתקופה קצובה, אבל באותה הזדמנות שבאים לטפל בכשל שוק שדן בדיוק באותם מקרים, מן הראוי להכיל את כל המקרים ולא לייחד דיון נפרד לעניין הטלפונים הסלולאריים. יש בעיה. יש כשל שוק צריך לפתור.

אני לא נגד הצרכן, ואף בעבר היה לי הכבוד לעמוד בראש הרשות להגנת הצרכן, אבל אני לא חושב שאנחנו יכולים לפתור את מכל אחריות. אני חושב שדי בכך שאנשי העסקים לא יוכלו להמשיך לגבות את התשלום מעבר לפרק הזמן שנקבע, וכדי שהן יוכלו להמשיך את הכסף, הם יצטרכו לקבל הסכמה בכתב מהצרכן. אני חושב שבכך אנו פותרים את כל הבעיה. אנחנו לא צריכים ללווות את הצרכן יום-יום כדי לראות האם נותרו 27 חודשים או 26 חודשים לתום החוזה. די בכך שנאמר כי אנשי עסקים לא יוכלו להמשיך לגבות על אותו בסיס, טרם שיקבלו אישור בכתב מאותו צרכן.

יש כאן שני כיוונים. אפשר שהכלל יהיה אותו כלל, אבל צריך לקחת את שני הכיוונים האלה בחשבון. ההצעה שלי מדברת על כך שבתום התקופה יש בדרך כלל התייקרות שהיתה ברורה למוכר. אם דיברתם על הטלפונים הסלולאריים, אני רוצה לומר ששם בדרך כלל יש הוזלה לאחר תום העסקה. אחרי 36 חודשים הצרכן סיים לשלם עבור המכשיר. לעיתים לאחר תקופת העסקה יש הוזלה, וצריך שהחוק יכלול גם את זה.

בכל מקרה לא תהיה הארכה אוטומטית של העסקה ללא מודעות הצרכן.

אני חושבת שדווקא בהצעת החוק הזו יש הרבה מאוד פטרנליזם. אם עסק משיקול שיווקי מציע לחצרכן לקבל כמה חודשים במחיר מסוים ולאחר מכן המחיר יהיה אחר, זה עניין שיווקי שכל עולם העסקים מתנהל לפיו ושהצרכן מכיר אותו, מחפש אותו ורוצה אותו. אני לא חושבת שיש פסול בכך. הצרכן מראש יודע מהם התנאים של העסקה. בחקיקה יש הוראות מאוד מפורטות של גילוי ואיסור הטעייה. לפי החוק, העוסק צריך לתת לצרכן מסמך כתוב. הדברים האלה מוסדרים היום בחקיקה. אם ישנן בעיות מהסוג הזה, ניתן לפתור אותן במתכונת של החקיקה. הצרכן הוא אדם בוגר שיודע לבחון את החלופות.

הבעיה שמי שמוכר לו הוא יותר בוגר.

הצרכן התחייב והוא מודע למה שהוא התחייב. יש כאן הטלת עומס מאוד גדול למערכת של עסקים. גם הדרישה בכתב היא דרישה שמטילה עומס מאוד גדול. אנחנו חושבים שכרגע הכל מוסדר בחובות הקיימות בחקיקה.

אני מבין שאגוד לשכות המסחר מתנגד להצעות החוק האלה.

כן. הצעת החוק לא מתייחסת לסיטואציה בה אדם צורך שירות, עיתון למשל, והוא ממשיך לקבל את השירות באותו מחיר ששילם עבורו במשך שנה, למרות שהחוזה לא הוארך. מה קורה במקרה כזה? האם הוא לא צריך לשלם על עיתון שהוא כן קיבל?

אם אני חותם על מנוי לשנה לעיתון הארץ והם ממשיכים לשלוח לי 9 שנים נוספות את העיתון, הם יוכלו לבקש ממני תשלום רטרואקטיבי עבור 9 שנים? אני חתמתי רק על שנה אחת, מדוע הם ממשיכים לשלוח לי עיתון?

מדובר כאן על מערכות גדולות מאוד שמוטל עליהן עומס מאוד גדול, והצעת החוק הזו עשויה להיות כרוכה בעלויות גדולות.

יש שני סוגי צרכנים, צרכנים שחותמים לתקופה בלתי מוגבלת והם יכולים להתנתק מתי שהם רוצים ללא כל סנקציה, וצרכנים שקיבלו את המכשיר שלהם בחינם או בהנחה גדולה מאוד והתחייבו כי אם הם יוצאים במהלך 36 החודשים הראשונים, הם צריכים לשלם סכום כלשהו שמקביל להטבה שהם קיבלו. כל אחד מהצרכנים האלה יכול להתנתק בכל עת. אני רוצה לכוון את דבריי לרציונל שעומד מאחורי הדברים של חה"כ יהלום.

האם לא קיים מסלול שלישי שבו אני משלם דמי שימוש חודשיים ומחזיר את המכשיר מתי שאני רוצה?

בכל המסלולים אתה יכול להחזיר את המכשיר מתי שאתה רוצה, אבל אם אתה נמצא במסלול שבו ניתנה לך הנחה מאוד גבוהה על המכשיר ואתה התחייבת, אתה צריך לשלם סכום מקביל להנחה שקיבלת. ככל שאתה מתקרב לסיום 36 חודשים, כך התשלום שאתה תשלם הוא יותר נמוך. זו סוג של עסקת ליסינג. אין כאן משהו שמקפח את הצרכן. הצרכן מקבל אשראי בעסקאות האלה. בתום 36 החודשים הצרכן איננו נפגע ברוב המקרים. למעשה, הוא עובר לאותו מעמד של אותם צרכנים שהתקשרו לתקופה בלתי מוגבלת, ואין להם שום מחויבות ושום קנס. ב-10% מהמקרים האחרים, בעיקר בשוק העסקי, הצרכן משלם פחות, כיוון שלעיתים במרכיב של התשלומים הקבועים יש תשלום מסוים עבור ההנחה. אני לא מכיר מקרים בהם בתום 36 חדשים ישנה התייקרות. ברוב המקרים הצרכן נהנה.

במידה ובתום 36 חודשים משתנות זכויותיו של הצרכן לרעה, אז יש טעם לשאול את הצרכן האם הוא מוכן לשנות את תנאיו, או להזכיר לו כי התנאים שלו מעתה יהיו פחות טובים. אם התנאים שלו נשארים זהים או נהיים טובים יותר, אין שום הגיון לנתק את הצרכן הזה מהשירות. גם לצרכן שאיננו מתחייב אנחנו לא מודיעים על הניתוק, ועל כן אין סיבה שתהיה הבחנה בין שני הצרכנים האלה.

אני אראה לכם באמצעות הנתונים הסטטיסטיים שאתם פוגעים בצרכנים. רק 15% מכל הצרכנים מתנתקים במהלך השנה מהחברה שלהם. מחציתם מתנתקים בשל חובות. אנחנו עכשיו עוסקים רק ב-7% מכל הצרכנים שרוצים להתנתק.

15% בתחום שלכם זה מאות אלפי אנשים.

אתה גורם ל-93% מתושבי מדינת ישראל להרים טלפון או לשלוח מכתב לחברות הסלולאריות כדי להאריך את החוזה. הרבה ישכחו, ואז הם יתנתקו. אתם תגרמו להם סבל. הצרכן לא נפגע בשום צורה, כיוון שהוא תמיד יכול להתנתק.

מאחר ואנו מכירים את התחום הזה, אנחנו בדיוק איך הוא עובד. להבדיל מעיתון שבמקרה הגרוע לא נקבל אותו ביום ראשון בבוקר, אם הלקוח לא יודיע לחברת הסלולארי שהוא מעונין להמשיך להיות מחובר, למחרת בבוקר הוא יקום ולא יהיה לו מכשיר פלאפון. כולנו יודעים עד כמה העסקים תלויים במכשירי טלפון.

לאבא שלי לא היה טלפון לפני 20 שנה, והוא חי טוב.

זה נכון. לפני 25 שנה גם חיו בלי טלוויזיה.

חבר הכנסת טל, יש עכשיו מכרז על הזכיין החמישי.

כולנו יודעים שאין צורך בו.

זה עניין של חינוך.

מהניסיון שלנו, גם כאשר מציעים ללקוח הטבות ושולחים לו מכתבים מיוחדים שמציעים לו הטבות גדולות, אחוז קטן מאוד, 3%-5%, חוזרים אלינו. אנחנו מציגים פה מצב שבו למרות שבתום תקופת ההתחייבות לא משתנה לרעה מצבו של הצרכן, הוא ינותק.

האם אתה מוכן להודיע לו?

ודאי. אני חושב שצריך להודיע לו לקראת תום התקופה. בכל הרשיונות של המפעילים סלולאריים מוסדר העניין של התקשרות לתקופה מסוימת, עם כללים מוסדרים, עם חובות שמשרד התקשורת הטיל עלינו לצורך התקופה הזו ועם אי יכולת לשנות את התעריפים לפי ראות עיננו. כאשר באים להטיל חובות נוספים, השאלה היא במי פוגעים. לדעתנו, פוגעים בצרכן, בוודאי אם צריכים להודיע לו כל הזמן, ובוודאי אם מנתקים אותו בתום התקופה.

הדברים שנאמרו עד כה הם אינם מדויקים. זה שממשיכים לקיים את אותם התנאים לאחר תום התקופה הקצובה שלך ההתקשרות שלך עם החברה הסלולארית, אומר בהכרח כי התנאים שלך היום הם גרועים. במשך שלוש השנים בהם הוא היה כבול, היו מסלולים טובים יותר, מבצעים טובים יותר ובוודאי הוא יכל לקבל חבילה זולה יותר. זה שזה נשאר אותו דבר, זה רע. הם אומרים בתמימות כי הצרכן נשאר באותם תנאים ועל כן הם רוצים להמשיך את החוזה מעבר ל-36 חודשים. זה לא נכון. מדובר על תנאים שמזיקים לצרכן.

ברגע שנותנים לצרכן את זכות הבחירה, הוא יוכל לבחור אם להתנתק או לא.

חוזה כרטיסי האשראי הוא חוזה לזמן קצוב, לשנה. על פי החוק ניתן להאריך אותו לאחר השנה הזו מבלי לחתום על חוזה חדש, מאידך ניתן לבטל את החוזה כל יום, גם בעל הכרטיס וגם המנפיק, שלא לדר על כך שבעל הכרטיס יכול שלא להשתמש בו.

המשמעות של הצעת החוק הזו, הא שלאחר שנה ויום כאשר הלקוח ירצה למשוך כסף או לעשות עסקה, יגידו לו שהכרטיס מבוטל. זה יכול לגרום לו יותר נזק מאשר תועלת.

אז אתם מציעים שזה לא יחול על כרטיסי אשראי.

זה ממילא לא חל עליהם.

למה?

חוק הבנקאות חל עליכם.

חוק הבנקאות מדבר על הטעייה, וכאן אנו לא מדברים על הטעייה.

זה לא נכון.

אני כתבתי את חוק הגנת הצרכן. עד עכשיו שמעתי אתכם מדברים על הנושא של טלפון סלולארי, ויש לי רושם שהכוונה היתה להסדיר את הנושא של טלפון סלולארי, בעוד שההצעה היא כוללנית ומדברת על כל חוזה לזמן קצוב, חוזה עם רואה חשבון, עורך דין וחוזים של שירותים שונים. לדעתי, דווקא החוזים שעליהם מדברים כאן, הם לא לזמן קצוב. אלה חוזים שאומרים אם במשך שלוש שנים אתה יוצא מהעסקה, אתה משלם קנס, אבל אתה יכול להשתמש במכשיר כמה זמן שאתה רוצה.

מה אתה מציע?

בתחום הביטוח מקובל כי גם אם מישהו לא הפסיק את הביטוח ולא הודיעו לו שמפסיקים אותו, הביטוח ממשיך. יש הרבה אנשים שיפגעו קשות מהצעת החוק הזו. תבואנה חברות הביטוח לאנשים ותאמרנה להם כי החוזה בטל. אני בטוח כי עכשיו שוב יגידו לי כי זה לא חל על חברות ביטוח. אני רוצה לומר כי זה לא חל על הטעיה.

זה ממש לא נכון.

חוק הצרכן קובע כי זה לא יחול על תאגיד בנקאי.

הוראות חוק זה לא יחולו על שירות הניתן בידי אחד מאלה: תאגיד בנקאי כמשמעותו בחוק הבנקאות(שירות ללקוח), מבטח או סוכן ביטוח כמשמעותם בחוק הפיקוח על עסקי ביטוח.

זה לא חל על מבטח. ייתכן שעל חברת כרטיסי אשראי זה חל, ואז אנחנו נצטרך לבנות סעיף מפורש.

על זה בדיוק אנחנו מדברים. אתה ניסחת משהו ואתה חושב שזה ממשיך גם היום. מתברר שהנוסח השתנה ואתה אפילו לא מודע לזה.

החוק הזה מציע חובת גילוי נאות ותוצאה משפטית של אי קיום. לדעתי, חובת גילוי נאות הוא דבר חשוב שצריך לקיים אותו, אבל לא כך לגבי תוצאה משפטית של אי קיום. אם היה לי חוזה לשנה לעיתון ולא הארכתי אותו והם ממשיכים לשלוח לי עיתון, אז הם מתנדבים לספק לי עיתון. זה בשונה מחוזה לזמן בלתי קצוב שבו אני ממשיך לצרוך את השירותים, בטלפון או בביטוח.

אני רוצה שאנחנו נכין את החוק לקראת הקריאה הראשונה, ועד שהוא ישוב מהקריאה הראשונה, תהיה לכם אפשרות להגיש את ההסתייגויות שלכם. אתם תוכלו לנסות לשכנע אותנו בין הקריאה הראשונה לשניה ולשלישית. אם יהיו בין לבין דברים שהם כבדי משקל, כמו שהציע כרגע היועץ המשפטי של כרטיסי אשראי, ניתן יהיה לארגן את הדברים בכתב ולקבל גם תשובה.

אני מתרשם היום מכל אנשי העסקים שהם דואגים לצרכנים.

גם כאשר אתם מחייבים בכרטיס האשראי, אתם שולחים חיוב חודשי ובו מפורטים החיובים.

שבוע שעבר כאשר באתי להוציא כסף מהכספומט, הוא כתב לי כי אני מחויב ב-1.24 שקלים ,ושאל אותי האם אני מסכים לכך.

זה היה המאבק שלנו.

פעם לא ידעתי אפילו שמחייבים.

לי באמת יש כרטיס אשראי כל החיים, ואני לא מחדש את החוזה בכל שנה.

אבל אתה יכול כל יום לבטל אותו.

אורית, אני מבקש שתקראי את הצעת החוק שלך.

מקריאה את הצעת חוק הגנת הצרכן(תיקון עסקה לתקופה קצובה), התשס"ג 2003, סעיף (א).

לגבי סעיף קטן א', אנחנו לקחנו את העיקרון המרכזי שהוא הודעה על סיום חוזה ונשארנו איתו. לגבי יתרת הסעיפים הממשלה סוברת כי יש בכך מעמסה גדולה מדי על העוסק, כמו גם שהעוסק לא מחויב לשלוח כל חודש קבלה.

אם אני קוראת הנכון את הצעתה של חברת הכנסת נוקד, היא לא מחייבת לשלוח קבלה. היא אומרת שאם נשלחת קבלה או אחריות, אז תציינו את זה שם.

אנחנו חשבנו שההצעה היא גורפת מדי.

מה אתם מציעים?

אנחנו מציעים שברגע שלעוסק יש שליטה על הכיס של הצרכן, נחייב הודעה. ברגע שלעוסק יש הרשאה לחייב את חשבון הצרכן או הרשאה לחייב את כרטיס האשראי שלו, אלה יהיו העסקאות בהן אנחנו נחייב הודעה על סיום, כי ברגע שיש לו שליטה על החשבון שלו הוא יכול למשוך סכומים כמה שירצה.

אדוני היו"ר, אני חושב כי החלק הזה של ההצעה הוא ראוי. כלומר, לא להחיל את זה על כל סוג של עסקה, אלא רק על סוג של עסקה שבה יש לעוסק הרשאה לחייב את לחשבון הצרכן או הרשאה לחייב את כרטיס האשראי שלו. אני חושבת כי בכל היתר, ההצעה של חה"כ נוקד היא ראויה יותר.

אנחנו אומרים כי חובת ההודעה תחול אם העוסק רוצה להאריך את העסקה והוא מעונין להציע מחדש את אותה עסקה, בין אם זה באותם תנאים ובין אם זה בתנאים שונים. הוא יצטרך להודיע על כך 30 יום לפני מועד סיום העסקה. אנו חושבים ש-30 יום זה זמן סביר על מנת שהצרכן גם יוכל לבדוק האם יש הצעות יותר אטרקטיביות בשוק.

אני חושב כי זמן החיוב בעת משלוח החשבון הוא נכון יותר. חיוב על פי הרשה לחיוב חשבון או על פי כרטיס אשראי זה דבר שנעשה בין בית העסק לבין הבנק על ידי סרט מגנטי לחיוב. זה לא זמן שהצרכן מקבל משהו. הצרכן צריך לקבל חשבון מחברת הפלאפון או האינטרנט. הוא יודע מהבנק שהוא חויב, אבל לא מהספק שלו או מחברת כרטיסי אשראי, ולכן מה שנכתב בהצעה הוא יותר נכון.

אני חושב שההצעה היא ראויה וזה נכון שזה יהיה כך. אני חושב שאנחנו ניתן פה איזון וזה לא יהיה גורף מדי.

אבל זה יכול להיות בחשבון ולא פחות מ-30 יום.

השאלה היא האם אתה שולל את ההצעה לא לחייב לשלוח הודעה בדבר חיוב או קבלה, אבל אם הם שולחים זאת, אז שיציינו זאת באותה הודעה. אם הם אינם שולחים הודעה, אז שיודיעו על כך לפחות 30 יום לפני תום העסקה.

העיקרון שבהנחיות יהיה שהיד הארוכה של העוסק לא תיכנס לכיס של הצרכן מבלי שהוא יודע שהוא ממשילך לקחת ממנו כסף. ברגע שהוא רוצה להמשיך את העסקה, הוא צריך להביא לידיעתו של הצרכן כי בעוד 30 יום מגיעה העסקה לסיומה.

בוא נניח כי מתוך תקופה של 36 חודשים נותרה תקופה של 6 חודשים. באותה תקופה חברה מפרסמת מבצע נפלא שמוגבל לתקופה מסוימת. ייתכן שאם אני אדע שנותרו לי רק עוד 6 חודשים עד תום העסקה, שווה יהיה לי לשלם את יתרת הסכום.

האם את חושבת שכצרכנית לא מוטלת עליך שום אחריות.

ודאי שיש לי אחריות. כל מה שאני רוצה לדעת הוא איזו תקופה נשארה לי עד לתום העסקה. אני רק מבקשת שכאשר שולחים לי חשבון, שיציינו שם כמה תשלומים נותרו לעסקה, בדיוק מו שעושים בחברות האשראי.

אנחנו מדברים רק על מידע.

אנחנו צריכים להבין כי יש עלויות להוספת פרטים נוספים גם למי שנשלח לו חשבון חודשי. לאנשים יש לעיתים יותר מארבעה מכשירים.

מה זה שייך? לכל אחד מהם אתה שולחם חשבון נפרד. אתה לא שולח לי חשבון מרוכז.

שולחים גם מרוכז וגם נפרד.

לא בהכרח. הרבה מאוד לקוחות מבקשים לקבל את החשבון בצורה מרוכזת.

דוד, האם אתה מקבל את כל חשבונות הטלפונים של כל המשפחה שלך בחשבון אחד?

אני מקבל גם חשבון נפרד וגם חשבון מרוכז.

בחברת סלקום התחילו לציין את הפרט הזה.

צריך לזכור שלרשות הצרכן עומדים מוקדים לשיחות חינם.

אי אפשר להשיג אותם.

הצרכן שנתקל במבצע של חברה מתחרה, יכול להרים שיחת טלפון שלא עולה לו כלום, ולברר כמה זמן נותר לו עד תום תקופת ההתחייבות. לחייב את כל העסקים לשלוח להוסיף פרטים שיגדילו את המעטפה, זה לא נכון.

מדובר בסך הכל בעוד שורה.

זו עוד שורה אם יש לו מכשיר אחד, אבל אם יש לו 10 מכשירים זה עוד דף.

האם חלה עליכם חובה לשלוח חשבונות?

אנחנו שולחים חשבוניות לשני מיליון לקוחות כל חודש. אם נצטרך להוסיף ל-50% מהם עוד דף, אנו מדברים על עלויות היסטריות, כאשר כל מה שנדרש מהצרכן הוא להרים טלפון במידה והוא נתקל במבצע של חברה מתחרה.

אולי תיתן לוועדה פרטים קונקרטיים לגבי השאלה, כמה יעלה לחברה שאתה מיצג להוסיף שורה שבה תאמר כמה תשלומים נותרו.

זה ברור שאין לי כרגע את הנתונים. קשה מאוד לבדוק את הנתונים האלה. צריך לבדוק כמה מכשירים יש לכל לקוח והאם יש לו חשבון מפוצל או לא. בחודש מסוים ייתכן שהחשבונית היא יחסית ריקה ולכן אפשר יהיה לצרף את המידע, אבל בחודש אחר לא. על מה אנחנו באים להגן, על מצב שבו הלקוח יכול להרים שיחת טלפון שלא עולה לו אגורה ולברר את הנקודה? בשביל זה להטיל על החברות לעדכן במשך 36 חודשים בפרטים שרוב ימות השנה לא מעניינים אותו בכלל?

תכתוב לנו את הדברים האלה בהתייחסות שלך לאחר הקריאה הראשונה. אתם תשלחו לנו תזכיר בו תפרטו מהן העלויות הכלכליות שלכם. אנחנו לא מתכוונים לפגוע בעסקים שלכם.

הדברים שנאמרו כאן אינם שייכים להצעה שלי, אבל כאשר אני יושב ושדומע את אנשי החברות הסלולאריות מתנגדים לדבר כל כך פשוט, אני חייב להגיב. הם מפתים אותנו להיכנס עסקאות שמחזיקות אותנו צמודים אליהם במשך שלוש שנים. אנחנו רואים בשוק הרבה דברים שמתחדשים בתקופה הזו ואנחנו תקועים שלוש שנים.

כאשר אני רוצה להשיג את נציגי החברה שלי, זה הסיוט הכי גדול. אני מתקשר ועד שאני תופס אותם נשמע תקליט וכאשר אני לוחץ על המספר המבוקש, זה חוזר לתפריט הראשי. אם אתה מגיע לנציג השירות, זה לאחר רבע שעה לערך. זה שאנשים מבזבזים את הזמן, לא אכפת להם. לא כולם גם מתקשרים חינם, כי יש כאלה שאינם נמצאים ליד המכשיר הסלולארי ומתקשרים מבזק, וגם זה לא אכפת להם, אבל לכתוב שורה שאומרת כי העלות של היציאה מהחוזה תעלה סכום מסוים, זה ימוטט אותם.

להתקשר עם החברות האלה ניתן דרך הטלפון, אבל לסיים את העסקה לא ניתן לעשות דרך הטלפון. האדם צריך להגיע אליכם כדי לסיים את העסקה.

לא.

צריך לשלוח פקס, ולהתקשר על מנת לוודא שהפקס הגיע.

אז אנחנו מציעים סך הכל הוספה של 4 מילים. אני מקבלת את התוספת הזו.

ישנה את ההגדרה של עסקה לתקופה קצובה. אני חושבת כי לאור ההערות שנשמעו כאן, ההגדרה הזו מחייבת תיקון. אני אקרא זאת: "עסקה לתקופת קצובה-עסקה להספקת שירות או מוצר למשך תקופה מסוימת שנקבעה בחוזה". אני מבינה כי מה שמוצע כאן הוא להרחיב את ההגדרה והחיל אותה גם על עסקה לתקופה בלתי קצובה, שבה יש התחייבות לתשלום עבור מצרך או שירות הקשור בחוזה למשך תקופה קצובה.

מתכוונים רק לזה, כי ההנחה או ההטבה היא לתקופה קצובה.

לא מתכוונים גם לזה וגם לזה.

התמקדו כאן בנושא של הטלפונים הסלולאריים, אבל מהתלונות שמגיעות למועצה לצרכנות ולארגוני צרכנים אחרים, אנו רואים כי התופעה הזו חוזרת על עצמה בהרבה שטחים. למשל, אנשים מתלוננים כי הם קיבלו הצעת מחיר לחיבור לכבלים בסך 90 שקלים, ולאחר תקופה מסוימת המחיר קפץ ל-170 שקלים או ל-200 שקלים. כך קורה גם בחיבור לחברות אינטרנט.

אין שום מעקב על חיובי חברות הכבלים ו-YES. לאחר כמה חודשים פתאום מחייבים אותך על סרט שלקחת.

לכן מקובל עלינו שכאשר מדובר בעסקה, הכוונה תהיה לכל עסקה שבה יש לעוסק שליטה והוא עלול לנצל לרעה את הכיס שלנו. עסקה שבה יש לעוסק הרשאה לחייב את חשבון הצרכן והרשאה לחייב, כאשר העוסק מעונין להאריך את העסקה או לעשות שינוי מהותי.

אתה מציע דבר שאינו כלול באף אחת משתי ההצעות. מצדי, הוועדה יכולה לשקול את זה ולהרחיב את ההצעות גם בכיוון הזה. אתה מציע כי בכל מקרה ברגע שעוסק רוצה לשנות באופן מהותי את תנאי העסקה, הוא לא יוכל לעשות זאת מבלי להודיע על כלך מראש לצרכן.

אני חושבת זה נכון לשלב את זה בהצעות.

צריך לחשוב מהו שינוי מהותי.

עמדת הממשלה היתה להתייחס לעסקה לתקופה קצובה בלבד. אנחנו חושבים שההגדרה מיותרת מכיוון שעסקה בחוק הגנת הצרכן מוגדרת כמכירת נכס או מתן שירות למשך תקופה מסוימת.

אנחנו לא בוועדת שרים לחקיקה עכשיו, אנחנו בוועדת כלכלה.

הרחבת ההגדרה לעסקה לתקופה קצובה מביאה למצב שעשוי להיות אבסורדי, שבו לקוח שמלכתחילה התקשר לתקופה בלתי מוגבלת בידיעה שהוא מקבל שירותי תקשורת לתקופה בלתי מוגבלת, ימצא את עצמו מנותק מהשירות, אם הוא לא הודיע לי אחרת.

זה לא מוגבל.

ממילא השוק הזה הולך להשתנות.

תוכלו להרחיב את זה גם למצב שבו יש תשלומים על מכשיר ל-36 חודשים.

היום אתה הולך לסופר ולבית מרקחת ויכול לקנות מכשיר.

השאחה היא מה קורה בתום 36 חודשים. האם אני אמורה לנתק את הלקוח אם הוא לא הודיע לי אחרת?

אם הוא לא מאריך את ההתקשרות אז כן.

אבל הלקוח התקשר מלכתחילה לתקופה בלתי מוגבלת.

רוב האנשים מודעים רק לזה שהן התקשרו ל-36 חודשים, ולא לתקופה בלתי מוגבלת שבה רק התשלום עבור המכשיר הוא ל-36 חודשים. בדיוק על הסיטואציה הזו מדברת ההצעה.

אני רוצה לאשר שמה שחה"כ יהלום אמר זה נכון. אני יצאתי וניסיתי להתקשר לכוכבית 166, מוקד פלאפון, ובסוף אפילו סגרו לי את הטלפון.

בשביל ההגינות תבדוק גם את השירות של חברה אחרת.

אני מבקשת לקבל הנחיות מהוועדה, האם היא רוצה להרחיב אתה הצעות כך שהן תחולנה גם על שינוי מהותי בתנאי העסקה, ואם כן מהן ההוראות שמבקשת הוועדה לקבוע לעניין זה. האם הוועדה מבקשת שעל כל שינוי מהותי בתנאי העסקה תימסר הודעה על כך לצרכן? אני מניחה שלא מדובר על עדכון תעריפים לפי מדד, אלא על עלייה מעבר למדד. אני רוצה גם לדעת מה התוצאה של שינוי מהותי בתנאי עסקה שנמסרה עליה הודעה לצרכן. האם כתוצאה מזה הצרכן יהיה רשאי להודיע כי הוא מעונין לצאת מהסקה מבלי שתחולנה עליו תוצאות הפרת הסכם.

אני בעד להרחיב את ההצעה, כך שאדם יוכל להשתחרר מהעסקה מבלי שייחשב כמפר אותה, במקרה של שינוי מהותי.

אני חושב שקובעים כאן נורמות כל כך קיצוניות, מבלי להתחשב בנסיבות. מה הקשר למדד? אם המדד מושפע מירידת ערך המקרקעין והעלויות שלנו גדלות, אז אנחנו לא יכולים להעלות את המחיר? אין בעיה עם חובת הודעה. אנחנו מודיעים ללקוחות שלנו, גם אם אנחנו מעלים מתחת למדד. הוראות גורפות שהלקוח יכול להשתחרר מהעסקה אם יש שינוי שהוא קצת מעל המדד, הן הוראות שלא צופות הרבה נסיבות שמשתנות. זה יכול לגרום לנו לנזק כספי אדיר.

אז מהו שינוי מהותי לדעתך?

אנחנו נודיע על כל שינוי מהותי.

אבל מהו שינוי מהותי?

אני חושב שטשטוש ההבחנה בין עסקאות לתקופה קצובה לעסקאות לתקופה לא קצובה יכול לגרום לנו לתוצאות מאוד קשות. זה יכול לגרום לזה שבסופו של דבר לעסק תהיינה פחות אפשרויות להציע כל מיני עסקאות ומבצעים, מה שבסופו של דבר יפגע בצרכן. אני חושבת כי בכל מקרה צריך לשמור על ההבחנה בין עסקה לתקופה קצובה לבין עסקה לתקופה לא קצובה.

אנחנו נרד מהרעיון האחרון של שינוים מהותיים. זה מטיל עומס כבד.

אנחנו בעד ההסדרה, אבל לא כרגע אלא כמטריה נפרדת, כיוון שזה מעורר הרבה בעיות.

חה"כ נוקד, תקראי בבקשה את סעיף (ב).

מקריאה את הצעת חוק הגנת הצרכן(תיקון עסקה לתקופה קצובה), התשס"ג 2003, סעיף (ב).

אננחנו הצענו נוסח קצת שונה, אבל העיקרון הוא אותו עיקרון. הנוסח שלנו הוא: "בהודעה כאמור בסעיף קטן (א) יודיע העוסק באופן ברור כי העסקה תימשך לתקופה נוספת, רק אם יודיע הצרכן לעוסק על קבלת ההצעה. ההעסקה תסתיים במועדה, אלא אם כן קיבל העוסק הודעה מהצרכן..."

את מעבירה את האחריות לצרכן.

אם אני כעוסק שולחת לך הודעה ושם אני שואלת אותך האם אתה מעונין לחדש את העסקה, אתה כצרכן צריך לומר שאתה מעונין.

ואם אני לא מעונין.

אז העסקה תסתיים. החלופה השנייה עליה חשבנו, היא לכתוב שרק אם תגיד שאתה לא רוצה, העסקה תיפסק, עלולה להיות מאוד בעייתית.

אם אני לא מודיע דבר, זאת אומרת שאני לא רוצה שהעסקה תימשך.

אז העסקה מסתיימת.

זו כן הטלת אחריות מסוימת על הצרכן, במידה והוא רוצה להמשיך בעסקה.

מה קורה אם הוא לא רוצה להמשיך בעסקה?

העסקה מסתיימת. העסקה היא עסקה קצובה, ולכן כאשר מגיע מועד סיומה, היא מסתיימת.

חוץ מהבדלים בנוסח , אני לא רואה הבדלים בעיקרון, פרט לכך שהצעת הממשלה היא שהודעת הצרכן לעוסק חייבת להיות בכתב. אני שואלת מדוע מחייבים שהארכת העסקה תהיה בכתב.

מראש העסקה לא נעשתה בכתב, אז למה מטילים על הצרכן לעשות זאת בכתב.

למה הממשלה מציעה שההסכמה על הארכת העסקה תינתן בכתב?

גם אני מציע שזה יהיה בכתב, כיוון שאחרת היה על כך ויכוח. החברה תאמר ללקוח שהוא הודיע.

היום יש המון עסקאות שנעשות טלפונית.

אם אני מנוי לעיתון ומשלם בשלושה חודשים 50 שקלים, ולאחר מכן 200 שקלים. אני מטלפן לחברה והיא אומרת לי כי אני טלפנתי להמשיך את העסקה. איך אני יכול להוכיח שזה לא נכון?

הם יצטרכו להוכיח שאתה טלפנת. הם יקליטו את השיחות שלהם.

היום הכל מוקלט. בחברות ביטוח, כל מה שאתה אומר להם מוקלט.

אבל אין דרך אחרת שתשמש ראיה.

הכוונה היא לא ליצור מעמסה נוספת, אלא ליצור ודאות ראייתית. הבעיה היא עם אותם מקרים שבהם יגידו לי שאני הארכתי את החוזה למרות שלא הארכתי את החוזה. אני יכול להתעורר אחרי כמה חודשים ולראות כי ממשיכים לחייב לי את החשבון, למרות שאני ידעתי שהעסקה הסתיימה. מאוד יכול להיות שאיזו מוקדנית דיברה איתך ואתה היית באמצע איזה סידור ולא בדיוק שמת לב למה אמרת. הרעיון הוא לתת את ההוכחה הראייתית והסכמה פוזיטיבית של הצרכן. אנחנו מדברים על הסיטואציות בהן לעוסק יש אפשרות להיכנס לכיס של הצרכן, במקרים שלחיוב דרך כרטיסי אשראי או הוראות קבע.

אני הייתי אומר, בכתב או בהסכמה שיש לה ודאות ראייתית. זו יכולה להיות הקלטה או פקס.

ברגע שדורשים שליחת מכתב, מרבית הציבור לא יעשה את זה וזו הבעיה. ברגע שיבקשו מאותה גברת בעלת טלפון סלולארי שהודיעו לה שהעסקה עומדת להסתיים לשלוח מכתב, זה לא יקרה והם יודעים שזה לא יקרה. לכן מרבית העסקאות היום במשק נעשות בצורה טלפונית. אנחנו כצרכנים נותנים אישור בטלפון לחייב את החשבון שלנו, אז פתאום ביטול העסקה יהיה בכתב?

מדברים על חידוש העסקה.

אנחנו לא דורשים את אותה בקשה לגבי ביצוע העסקה מראש, ולכן זה לא סביר לדרוש זאאת לגבי ביטול או חידוש. לדעתי אין צורך בזה.

ההנחה היא שהלקוחות רוצים להמשיך בשירות גם לאחר 36 חודשים. 93% מבין לקוחותינו ממשיכים, ולכן זה צריך להיות הפוך. אם אנו מודיעים לאדם, אנו ננתק אותו רק אם הוא יודיע לנו. ההנחה היא חזקה משפטית שכולם רוצים להמשיך, ולכן הכלל צריך להיות שאנחנו מודיעים, ובמידה והלקוח רוצה להתנתק הוא מודיע לנו.

אני מתחיל להיות מוטרד. כנראה שהחוק בסדר.

אנחנו מטילים על האנשים מעמסה בשביל אתם 5% שמעונינים לעבור לחברה אחרת. מי שרוצה לעבור לחברה אחרת, חזקה עליו שיודיע על כך. רוב האנשים לא מנתקים לגמרי את הטלפון, אלא עוברים לחברה אחרת. מי שעובר לחברה אחרת, עושה זאת לאחר שהוא יודע שיש לו הצעה יותר טובה.

לי יש מכשירים ניידים של כל החברות, אבל יש חברה אחת שעשיתי איתה עסקה ל-3 שנים, ושום דבר לא השתנה לאחר 3 שנים. יש לי את הטלפון כבר 6 שנים, כאשר אני 3 שנים כלל לא משתמש בו, אבל החיוב נשאר אותו חיוב.

מה רע בזה? המחירים עלו.

אני אגיד לך מה רע בזה. אם הוא היה ניגש היום לאותה חברה ואומר לה כי הוא רוצה לעזוב, מיד היא היתה מציעה לו עסקה משופרת יותר.

אני עשיתי עסקה ל-3 שנים, כאשר בכל ודש שילמתי 60 שקלים עבור המכשיר. 3 השנים כבר עברו מזמן והמחיר לא השתנה. אני חושב שכבאר שילמתי פעמיים עבור המכשיר ואני אפילו לא משתמש בו. אני ממשילך לשלם את אותן מספר שיחות שהם נתנו לי כבונוס קבוע. אם היו מודיעים לי, הייתי פועל אחרת.

אין לנו בעיה עם ההודעה, אלא בעיה עם ניתוק המכשיר במידה ואתה לא מודיע. רוב הצרכנים אינם במעמדך. לרוב הצרכנים יש מכשיר אחד ובו הם משתמשים רוב הזמן. אחרי 3 שנים רוב הצרכנים רוצים להמשיך ולהשתמש במכשיר.

אני סיימתי לשלם עבור המכשיר. נניח שמתחשק לי להשתמש במכשיר רק פעם בשנה, האם אני יכול לומר להפסיק את ההתקשרות ולחדש לי מתי שאני ארצה?

כן.

איך היתי אמור לדעת על כך? אם לא היית פה היום לא הייתי יודע על כך.

היית מרים טלפון למוקד ושואל אותו.

הרמתי טלפון למוקד אבל זה לא עוזר.

ברגע שאין לך שום התחייבות על המכשיר, אתה יכול לנתק את הקו שלו בכל עת, והתחבר מחדש בכל עת. לנתק אנשים זה צעד מאוד דרסטית. זה עשוי לפגוע בעסקים שלהם, בנוחיות ובביטחון שלהם.

אני לא הבנתי מה העיקרון שנקבע בסופו של דבר לגבי ההצעה שבקשת הצרכן להאריך את החוזה צריכה להיות בכתב.

מה שחבר הכנסת יהלום הציע, בכתב או בדרך ראייתית אחרת.

הנושא של הדך הראייתית הוא ברור. אני לא צריכה לכתוב את זה בחוק כיוון שזה כך לגבי כל העסקאות שנעשות. חוק הגנת הצרכן מכיר בשורה ארוכה מאוד של עסקאות מכר מרחוק שנעשה באמצעות הטלפון או האינטרנט. לגבי כל אחת מהדרכים צריכה שתהיה ראיה בסופו של דבר, אבל החוק עצמו אינו מתייחס לצד הראייתי של הוכחת העסקה.

לעסקה יש שני שלבים. לעסקה ממושכת יש לב הרצה שאצלי הוא מבצע ואחרי זה יש שינוי. השאלה היא האם השינוי הזה שהוא לא תחילת העסקה אלא מעבר, יוגדר גם כן.

אני אכליל את זה.

אם הוא יוכל, אני מסכים.

לפי הנחיית הוועדה, אני אגדיר עסקה לתקופה קצובה גם עסקה בלתי קצובה שיש בה איזשהו מבצע.

בסדר גמור. אני קורא את סעיף 5 לפי מה שסוכם: "בחוק הגנת הצרכן התשמ"ה 1981 בסעיף 15 אחרי סעיף קטן (ג) יבוא (ד) במכירה מיוחדת שבמסגרתה נעשתה התקשרות לתקופה ממושכת שתיקבע בתקנות, לא יהיה תוקף להתקשרות בתום אותה תקופה, ויראו כאילו היא הוסכם בסמוך לתום אותה תקופת המכירה המיוחדת שהיא בטלה מתום אותה תקופה, אלא אם כן הציע העוסק לצרכן להאריך את ההתקשרות ביניהם לתקופה שלאחר תקופת המכירה המיוחדת והצרכן הביע את הסכמתו בכתב. כאן אני מסכים שזה יהיה כל דרך ראייתית אחרת להמשך ההתקשרות אחרי תקופת המכירה המיוחדת.

חה"כ יהלום, אם אני לא טועה ההצעה שהוועדה אישרה כוללת את כל סוגי המכירות, כולל מכירות מיוחדות, ולכן אנו צריכים הוראה כללית שאיננה רק מתייחסת למכירה מיוחדת.

הוא לא התכוון למכירה מיוחדת כהגדרתה בחוק הגנת הצרכן, אלא למבצע. הכוונה היא למכירה בתנאים מסוימים.

יש לנו הגדרה למכירה מיוחדת בחוק הגנת הצרכן.

אתי, אני משאיר את זה בידייך, ובלבד שיהיה ברור כי אחרי תום מבצע תידרש הסכמה להמשך החוזה.

אנחנו מציעים לקבוע את ההוראות האלה כאשר יש שינוי לרעה בתום תקופת ההתחייבות. אנחנו לא רואים מה הטעם להבדיל בין מי שהתקשר לתקופה בלתי קצובה למי שהתקשר לתקופה קצובה.

הטעם הוא שייתכן שבינתיים ישנם מבצעים חדשים.

הוא יקבל הודעה.

אני לא הייתי מרוצה מהחברה ואני רוצה לעבור לחברה אחרת.

אם אין שינוי, אז על מה החתמת אותי על תקופה של שלושה חודשים או על זמן לא מוגבל?

הוא רוצנה להמשיך את התקופה של 36 חודשים לעוד תקופה של 36 חודשים.

לא נכון.

אולי אתה תציע לצרכן חה"כ שמחון לעבור למסלול אחר שבו לא יצטרך לשלם דמי חיוב חודשיים באופן קבוע אלא לפי צריכה בלבד.

אני אודיע לו שתקופת ההתחייבות שלו הסתיימה, והוא יוכל לבחור לאיזה מסלול חדש הוא ירצה להיכנס.

כמה זמן מראש אתה תודיע לי?

30 או 60 יום.

אין שום סיבה שאם הוא לא נתן הסכמה מודעת להארכת ההתקשרות בתום תקופת המבצע, שזה יימשך. אם אתם מתעקשים כל כך זו ראייה לכך שאתם מפחדים.

אנו מכירים את השוק שלנו ואנחנו יודעים איך הוא עובד. השוק שלנו עובד בצורה כזו בה אדם רוכש מכשיר ל-36 חודשים. באותו אופן הוא יכול היה לשלם על המכשיר במזומן מראש, ולא היה נכנס לגדר החוק.

אני סיימתי לשלם על המכשיר במשך 36 חודשים. מה קורה איתי מהרגע הזה?

כאשר התשלום המכשיר מסתיים, המסלול נשאר בעינו. אם אתה רוצה לשנות את המסלול, אתה צריך להתקשר אלינו.

אבל בינתיים הצעת לכל העולם מסלולים חדשים. למה אתה לא מודיע לי עליהם?

אתה ממשיך במסלול שלך. אתה יכול לעבור למסלול אחר ואתה יכול לנתק את המכשיר מתי שאתה רוצה ללא שום קנס.

למה אתה לא מודיע לי על זה?

אני אודיע לך כפי שזה ייקבע בחוק.

איפה תודיע לי , בחשבונית או באינטרנט?

אתה תקבל בחשבונית הודעה, בהתאם לזמן שאתם תקבעו בחוק, כי תקופת ההתחייבות שלך הסתיימה. כאשר אנו אומרים התחייבות זו אמירה גורפת מדי. ניתן תמיד לצאת ממנה ולעבור למסלול אחר לפני תום ההתחייבות.

אני לא יודע אם תיאמתם את זה ביניכם או לא, אבל אתם מודיעים עכשיו לפרוטוקול שמעתה ואילך אתם תודיעו בחשבונית שלכם שתקופת ההתחייבות הסתיימה וניתן לעבור למסלול חדש.

כן.

כל מה שאנחנו מבקשים הוא שהצרכן יחליט אם הוא מעונין להמשיך בעסקה או לא. 36 חדשים זה הרבה זמן. אני רוצה להחליט האם להמשיך עם העסקה או לא.

אני רוצה להבי מה אתם מודיעים עכשיו.

אנחנו מודיעים כי אנחנו מוכנים להיערך כדי לעמוד במטלה הזו.

הוא אומר שהוא הודיע לך, אבל אם אתה היית אדיש להודעה אתה ממשיך במסגרת העבסקה.

זה מפספס את הרעיון.

אלא אם אני הרעתי לך את התנאים. אם בתום 36 חודשים אתה עובר מתשלום קבוע של 40 שקלים לתשלום קבוע של 80 שקלים, יש כאן רציונל וטעם שהצרכן צריך לתת את הסכמתו להמשך העסקה בתנאים שונים, אבל אם הוא ממשיך באותם תנאי אז מה הטעם?

אני רוצה להגיד שהחוזים האלה הם חוזים מקפחים, חד צדדים שאף בית דין לחוזים אחידים לא אישר אותם ולא יאשר. חבל שהמדינה לא חייבה אותן בזיכיון ללכת לבית דין לחוזים אחידים.

היא חייבה.

אבל הם לא עשו את זה. אם הם היו עושים את זה, הרבה דברים היו נפתרים פה.

האם לא היה איזה פסק דין בבית משפט מחוזי לפני שבועיים?

היה.

בשורה האחרונה בית דין לחוזים אחידים לא נתן וגם לא ייתן אישור לחוזים האלה. ההצעות האלה נועדו לפתור את הבעיות שקיימות. אני מגדיר את הצרכנים כצרכנים שבויים שתקועים ל-3 שנים.

הרבה יותר מ-3 שנים. זה יכול להיגמר גם אחרי 6 שנים.

אם לאחר שנה אני רוצה לשדרג את המכשיר, שוב מחייבים אותי ל-3 שנים. אתה נכנס למן סרקולציה.

אז תקנה את המכשיר במזומן.

בסופו של דבר השוק יהיה בתחרות ובסוף ניתן יהיה לקנות ב-200 שקלים את המכשיר.

צריך לעשות את האיזון הנכון ולא לפגוע יותר מדי. ההצעות שבהן אנו דנים הן הצעת מינימליות של גילוי נאות בכדי לתת אופציות נוספות לצרכן.

אני יועצת משפטית של חברת .YES

האם אתם שולחים חשבונית פעם בחודש לצרכנים שלכם?

מי שמעוניין מקבל חשבונית.

מה זה מי שמעונין?

החוזה שלנו עבר את אישור בית הדין לחוזים אחידים. הלקוחות שלנו מקבלים את החשבונית שלהם במסך הטלוויזיה. אנחנו במאה ה-21 והטכנולוגיה מתפתחת. תקופות המבצע אצלנו הן הרבה פעמים 6 חודשים או 12 חודשים, ולא 36 חודשים. הלקוחות יודעים שבתום תקופת המבצע או תקופת ההיכרות הם יעברו לשלם מחיר לפי מחירון.

אילך הם יודעים?

אני חוששת שבסופו של דבר אנחנו נצטרך להתמודד עם הצעת החוק שמבוססת על עולם אחר ואיננה נכונה לעולם שלנו.

איך הם יודעים?

לקוחות מקבלים תמיד הודעה מאיתנו עם תום תקופת המבצע.

אם כך, מה הבעיה?

אתם מגישים הצעת חוק מסודרת שמדברת על זה שאני צריכה ליצור קשר עם הלקוח.

בוודאי. את צריכה לקבל הסכמה מהצרכן.

מדובר אצלנו על עסקה לתקופה בלתי קצובה.

את מפתה כאן את הלקוח באמצעי בלתי הגון.

למה הוא לא הגון? אני מידעת אותו על הכל ובנוסף מתזכרת אותו אחר כך.

את מכניסה לראש הלקוח כי מדובר בינתיים על סכום של 30 שקלים לחודש. הוא מיד מתפתה לחתום ולשלם לך עירבון ולהתקין צלחת. בתום חצי שנה הסכום עולה ל-180 שקלים, מבלי שהוא הספיק להבין זאת. כל מה שאת צריכה זה לקבל את הסכמתו לכך.

זה דבר אלמנטרי. הצרכנים לא הולכים עם ראש בקיר.

זה לא שהצרכנים הולכים עם ראש בקיר, אלא שהספקים ונותני השירות הם הרבה יותר מתוחכמים מהם. זו הבעיה ועם זה הצעת החוק מנסה להתמודד.

בנוסף, את מחזיקה 8 עורכי דין, יועצי שיווק ומפרסמים ועושה שטיפת מוח. איזה מנגנון הגנה יש לצרכן?

בחוק יש מנגנוני הגנה לצרכן אני טוענת שההגנה שנדונה פה היא מוגזמת.

האם זה מוגזם לדרוש הסכמה בכתב לשינוי המחיר?

דרישה להוכחה בכתב, היא כבר לא רלוונטית היום.

אני עדיין לא קיבלתי תשובה לגבי החשבונית והפירוט שלה. את אומרת כי היא נמצאת רק על מסך הטלוויזיה.

אלא אם כן אתה מבקש זאת בכתב.

אז הנה אני מבקש זאת. אני אבדוק אותך. לאחר הקריאה הראשונה אני אציג פה את החשבונית. אני רוצה לשאול שאלה נוספת. נאמר והתקשר אלי מוקדן והציע לי עסקה מסוימת לחצי שנה או שנה, האם בתום התקופה אני מקבל מכם הודעה כי העסקה הסתיימה?

כן.

גם את זה אני אבדוק. האם יש פה מערוצי הזה"ב?

הם הוזמנו לדיון. הם גם לא שולחים חשבונית.

הכבלים כן שולחים חשבונית. עד שעברתי לחברת YES קיבלתי תמיד חשבונית.

אני לא קיבלתי חשבונית בחודשים האחרונים.

יש לוועדה פנייה בעניין ערוצי זה"ב על אי משלוח חשבוניות של ארנון בן חור.

הוא התלונן גם אצלנו במועצה.

הוא אומר פה שהוא פונה בתלונה לוועדה לגבי חברות שמספקות שירותים שונים שלאחר ההתקשרות הלקוחות עימן, הן מפסיקות לשלוח חשבוניות ללקוחות, כך שלא ניתן לעקוב אחר החיובים החודשיים והסכומים אותם גובות החברות הנ"ל. הואר מדבר על התקשרות עם ערוצי זה"ב, אבל הוא אומר שזה כולל גם את אינטרנט זה"ב, YES תב"ל וכו'. הוא אומר גם כי לעיתים חוסר ההתאמה שבין החיוב בפועל לבין מה שהובטח בזמן ההתקשרות עם החברות הנ"ל עומד על סכום פעוט של שקלים בודדים, אולם מדובר בסוגיה עקרונית בה הימנעות ממשלוח חשבונית מונעת מעקב אחר החיובים השונים. אני מבין שזה גם מה שרוצים למנוע מגישי הצעות החוק.

זה בסעיף הראשון שהקראנו.

אני רוצה לומר משהו.

נעלמת לי. בזמן האחרון הליכוד מחרים את ישיבותיי.

זה בגלל עיסוקים בוועדות אחרות. בהיסטוריה שלי אני נתתי שירות לקוחות בחברת הטלוויזיה בכבלים. האדם שכתב את המכתב, צודק. חברות הכבלים אינן שולחות חשבוניות. כאשר הלקוח מבקש חשבונית, הן שולחות לו את החשבונית באופן אישי. הן שולחות לו פעם בשנה חשבונית מרוכזת בשביל כל השנה, אבל הן לא שולחות לו מדי חודש בחודשו את עלות דמי המנוי שגובים ממנו, כי הטענה היא שאתה רואה את זה בבנק.

כאשר הייתי בכבלים הייתי מקבל חשבונית מפורטת. החיובים על ההזמנות זה שירות שאתה מזמין. ב-YES אני לא מקבל חשבונית בכלל. אני רואה בחיוב כרטיס האשראי כמה מחייבים אותי, אבל אני לא יודע על מה. אני מציע שהחברות הנוגעות בדבר תגשנה את ההסתייגויות שלהן, את חוות דעתן ומה הן מתכוונות לעשות ומה הן מציעות כחלופה, לאחר הקריאה הראשונה.

אם הצעת החוק בשלב הזה לא תתייחס לחובת משלוח הודעות חיוב או חשבוניות, לא ניתן יהיה להוסיף את זה אחרי הקריאה הראשונה, משום שאז זה יהיה ניסיון חדש.

אז בוא נכניס זאת כחלק מהחוק. להוריד תמיד אפשר.

אני מציעה שכדי שיהיה לנו מנוף להיתלות עליו לאחר הקריאה הראשונה, אני אכניס הוראה שלפיה השר באישור ועדת הכלכלה רשאי לתת לעוסק הוראות בדבר משלוח הודעות חיוב או חשבונית מס לצרכן. כך זה לא יהיה נושא חדש כאשר נדון בזה לאחר הקריאה הראשונה.

אם אתם תציעו הצעות אחרות, אז אנחנו נוריד את זה.

מאחר ומדובר במגזרים מאוד ספציפיים שבהם מתעוררות הבעיות, אולי ניתן לחשוב על פתרון הבעיה בהסדרים מיוחדים לענפים ספציפיים ולא לעשות זאת בחקיקה שתחול על כל המגזר העסקי, גם על העסקים הקטנים יותר שזו מעמסה יותר גדולה עבורם.

אתם לא מבינים על מה אתם מדברים. אני יכול לכתוב אנציקלופדיה על הדברים האלה. הבת שלי התקשרה יום אחד לשירות כלשהו. אני לאחר שנה וחצי גיליתי שאני מחויב עבור השירות. הרמתי טלפון לאותו שירות, אבל לא הצלחתי לחייב את החשבון, כיוון שמספר תעודת הזהות שהבת שלי נתנה הוא מספר תעודת זהות שגוי, אז היא כבר לא הבת שלי. הייתי צריך לערב את שר התקשורת כדי שיבטלו לי את החיוב. אני לא ראיתי אפילו חשבון אחד של אותו שירות. הם סגרו עסקה עם קטינה, וחייבו את החשבון שלי על שירות שהיא לא השתמשה בו מעולם.

הדבר הכי מהותי בהצעת החוק הוא שעסקה מסתיימת לאחר 36 חודשים, גם אם אין שינוי במחיר. יש רגע בו העסקה צריכה להסתיים והצרכן יכול לבדוק את החלופות בשוק. זה העיקרון המרכזי, ועל זה אסור לוותר.

הלקוח יכול לעזוב בכל עת.

תשלח לו S.M.S.

לקראת סוף הדיון אני מבין את ההצעה.

כל המאבק הזה של החברות לא לשלוח חשבוניות, זה כיוון שהחברות רוצות לחסוך את עלות המשלוח.

האם יש פה נציג אוצר?

עמדת הממשלה היא לתמוך בחוק. לא מדובר בהצעת חורק תקציבית , אבל בכל מקרה אני מבקשת לדעת אם יש עלות להצעת החוק.

אני רוצה הצבעה שמית.

נעבור להצבעה.

ה צ ב ע ה

דוד טל, אורית נוקד, שלום שמחון

0

אין

אנו מאשרים את ההצעה לקריאה ראשונה. תודה רבה, הישיבה נעולה.

הישיבה ננעלה בשעה 11:00