כנסת פתוחה

פרוטוקולים/סחר בנשים/7361




5
ועדת חקירה פרלמנטרית בנושא סחר בנשים בישראל
10.11.2003


פרוטוקולים/סחר בנשים/7361
ירושלים, ל' בחשון, תשס"ד
25 בנובמבר, 2003

הכנסת השש-עשרה נוסח לא מתוקן
מושב ראשון


פרוטוקול מס' 8
מישיבת ועדת החקירה הפרלמנטרית בנושא סחר בנשים בישראל
יום שני, ט"ו בחשון התשס"ד (10.11.2003), שעה 11:00

טיפול משטרת ישראל בתופעת הסחר בנשים.

חברי הוועדה: זהבה גלאון - היו"ר
אורית נוקד
מרינה סולודקין
גדעון סער
יורי שטרן

ח"כ עבד-אלמאלכ דהאמשה

ח"כ צחי הנגבי, השר לביטחון פנים
שמואל הרשקוביץ, מנכ"ל המשרד לביטחון פנים
ניצב בני קניאק, ראש מטה מבצעי, המשרד לביטחון פנים
נצ"מ אבי דוידוביץ, ראש יחידת ביקורת, משטרת ישראל
סנ"צ מאיר כהן, רמ"ד חקירות, המשרד לביטחון פנים
נצ"מ עירית בוטון, ראש מחלקת תפקידים מיוחדים, המשרד לביטחון פנים
פקד רענן כספי, ראש מחלקת חקירות, משטרת ישראל
עו"ד עודד ברוק, המשרד לביטחון פנים
עו"ד חנה קלר, יועצת משפטית, המשרד לביטחון פנים

עו"ד חובב ארצי, ממונה על עניינים פליליים בפועל, פרקליטות המדינה
מר אוהד בורנשטיין, מתמחה, פרקליטות המדינה

עו"ד רחל גרשוני – ראש תחום (עונשין), משרד המשפטים
עו"ד איתי פרוסט, סגן לפרקליט מחוז ת"א פלילי, משרד המשפטים
עו"ד בועז אורן, סגן מנהל היחידה להסכמים בינלאומיים, משרד המשפטים
עו"ד מירי שרון, היחידה להסכמים בינלאומיים ותביעות בינלאומיות מחוז ת"א, משרד המשפטים
גב' נתנאלה פוגל, מתמחה, משרד המשפטים
גב' רזית ועקנין, מתמחה, משרד המשפטים

דודו וולף, יו"ר הצוות למאבק באלימות בישראל, משרד ראש הממשלה

עו"ד יעל פלג פלפל, הלשכה לסיוע משפטי מחוז הצפון, הסיוע המשפטי
עו"ד עמי קובי, הסנגוריה הציבורית

מר דניאל מירון, מנהל מחלקת זכויות האדם, משרד המחוץ
עו"ד עדי שיינמן, אגף משפטי בינלאומי, משרד החוץ

מר מנחם וגשל, מנהל אגף תקון, משרד הרווחה
עו"ד דלית מוריה חביב, יועצת משפטית, משרד הרווחה

גב' בתיה כרמון, ממונה אשרות לזרים , משרד הפנים
עו"ד אלי פוקס ברומר, יועץ משפטי, משרד הפנים
עו"ד אילן שוויד, יועץ משפטי, משרד הפנים
עו"ד דינה דומיניץ, יועצת משפטית, משרד הפנים

גב' סימה רמתי, מזכירה ארצית לסיעוד שמירה וכימיה, הסתדרות

עו"ד סמדר בן נתן, יועצת משפטית, לשכת עורכי-הדין

גב' הילה קרנר-סולימן, מנכ"לית איגוד מרכזי הסיוע לנפגעות תקיפה מינית

גב' יהודית אופנהיימר, מנהלת "קול האישה"

עו"ד נעמי לבנקרון, מוקד סיוע לעובדים זרים
גב' גלית ספורטה, מוקד סיוע לעובדים זרים
גב' אנגי ג'קוב, מוקד סיוע לעובדים זרים

גב' ריטה חייקין, רכזת פרוייקט מאבק הסחר בנשים "אישה לאישה – מרכז פמינסטי חיפה"

גב' לאה גרין פטר-גולד, מנהלת "מכון תודעה"
מר ניסן בן עמי, מנהל "מכון תודעה"

ד"ר אינה פזין, מנהלת "קו חירום"
גב' מרינה פילטובסקי, "קו חירום"
גב' איטה לוין, מתנדבת "קו חירום"
גב' אילנה דטנר, מתנדבת "קו חירום"

עו"ד עינת הורקוביץ, המרכז לפלורליזם יהודי

עו"ד הלית כהן, שדולת הנשים בישראל
גב' אילנה לייטמן, מתנדבת, שדולת הנשים בישראל
גב' יונית שליין בן אור, שדולת הנשים בישראל

גב' ורד ניצן, תנועת שח"ר
גב' נילי גסר, תמר עמותה שמסייעת לזונות
מר אורי שדה, יו"ר תא אדם לזכויות אדם באונברסיטה, האגודה לזכויות האזרח.
גב' מיטל מנשרוף, שירותי תמיכה וייעוץ לארגונים לשינוי חברתי
גב' שרון סופר, ראש תחום חברה, מחלקת מחקר ומידע בכנסת

עו"ד מיכל לוצקי

סיגלית עדרי

סימול

אני טיפלתי בנושא הזה כמזכיר ממשלה, הייתה בשעתו מחלוקת מי יקים ומי יפעיל אותו, בסופו של דבר היא נפתרה על ידי מנכ"ל משרד המשפטים. הייתה הסכמה שתינתן קדימות לגבי עדות שהן נפגעות סחר בנשים ואם אני לא טועה, יש התחייבות להשתתפות במימון מצד ארצות הברית. השאלה שלי, האם אתה יכול לתת היום הערכה מחייבת לגבי מתי יתחיל לפעול אותו מקלט והיכן?

שאלה שניה, שנוגעת לנושא הברחת אותן נשים דרך הגבול המצרי - האם קיים שיתוף פעולה בינינו לבין מצריים בנושא הזה, האם הנושא הזה מטופל גם בדרג מדיני, מכיוון שזו לא תופעה שניתן להתייחס אליה רק מצד אחד של הגבול, ומה נעשה מול המצרים בכל הסוגייה הזאת?

שאלתי היא האם משטרת ישראל מתייחסת לסחר בנשים ולכל המפעל של סחר בבני אדם כאל פשע מאורגן? אני חושבת שפרשת מזרחי פגעה בכל המפעל של משטרת ישראל משום שחיפשו פשע מאורגן במקום שלא היה, ובמקום שהיה סחר בבני אדם - 3,000 נשים שהגיעו לארץ דרך הגבולות - לא התייחסו לזה ועדיין לא מתייחסים. שאלתי אותה שאלה את שר המשפטים טומי לפיד ולצערי הרב הוא לא ראה את הקשר בין התופעה של סחר בנשים לבין התופעה של פשע מאורגן.

שנית, יש לנו עכשיו צרות חדשות. פעם נשים שהגיעו ממדינת טג'יקיסטן, שאין למדינת ישראל יחסים דיפלומטיים איתה, אנחנו יכולנו לטפל בהן ולעזור להן לחזור דרך רוסיה. עכשיו היינו במקלט לנשים, נמצאת שם תושבת טג'יקיסטן, אני פניתי לקונסולה הרוסית בעניינה והם אומרים שהם לא רוצים לטפל בדברים האלה. נשים כאלה מוחזקות במשך שנים ארוכות בארץ. אולי משטרת ישראל יחד עם משרד החוץ צריכים לחשוב יחד עם פתרונות יצירתיים כי הנשים האלה יושבות במקלטים שלנו ואין להן מה לעשות.

כבוד השר, לגבי שיתוף פעולה בין לאומי - הרי גיוס הבנות לצורכי הזנות במזרח אירופה נעשה לאור יום. אין שום בעיה, יש מודעות בעיתונות, בכל עיר יודעים פחות או יותר מי מגייס אותן ואיך והדברים גלויים. באמצעות שיתוף פעולה בין המשטרות והמשרדים הרלוונטיים במדינות אלה ואצלנו אפשר היה לעצור את התנועה הזאת במקור. השאלה מה נעשה בכיוון הזה, האם אנחנו משתפים פעולה, האם יש שיתוף פעולה מצדם והאם גורמי הביטחון שלנו מנצלים את זמינות הידע במקומות האלה כדי למגר את התופעה פה.

ראשית, אני מצטרפת לכל השאלות שנשאלו על ידי חבריי. שנית, אנו נמצאים היום בתקופה שאנחנו מאשרים את תקציב המדינה ואני יודעת שתקציב מבטא סדרי עדיפויות. רציתי לשאול מה האחוז בתקציב שמוקצה לנושא של הטיפול בסחר בנשים.

הבעיה של סחר בנשים והפיכתן לשפחות מין היא עבדות בפועל, כולל "בתי הסוהר" בהם הן מוחזקות, וזו איננה בעיה קלה. הבעיה הולכת ונעשית יותר ויותר חמורה והפשע הזה מבוצע יותר ויותר. אני יודע שלמשטרה יש הרבה נושאים לעסוק בהם, נושאים חמורים יותר או פחות, אבל אני שואל האם יתכן שישנה פה גישה של אי מתן עדיפות, אולי קצת סלחנות אפילו לפשע הזה, כאילו שזה לא פשע חמור דיו כדי לתת לו עדיפות בטיפול המשטרתי היום-יומי. למה לא שמים לזה קץ? הרי ניתן לעשות את זה, המקומות ידועים ומוכרים לכולם, אם יש כאלה שלא מוכנים קל מאוד לגלות אותם, במידה ורוצים, אז למה לא שמים לזה קץ?

נפתח את הדיון עכשיו לנציגי הארגונים. נשמע את עו"ד נעמי לבנקרון ממוקד סיוע לעובדים זרים.

אני חושבת שרוב השאלות החשובות עלו, הייתי שמחה לשמוע התייחסות של השר כדי לדעת למה אני מגיבה.

עמותת "אישה לאישה" נמצאת בצפון הארץ, אני יודעת שבפריפריות אין כל כך צוותים משטרתיים מוכנים ומומחים בנושא הזה כמו, למשל, בתל אביב. שאלתי האם יוקם צוות כזה גם בחיפה, באילת ובבאר שבע, כי גם שם לא חסרים מכונים ודירות דיסקרטיות.

יש פה הרבה שאלות שאכן משקפות את כל מה שעולה במסגרת הדיונים בוועדה. אני כן בתחושה שנעשים דברים חשובים וטובים במשטרה כדי למגר את התופעה של סחר בנשים. גם מהדיונים בוועדה, גם מדו"ח הוועדה הבין משרדי וגם מהדו"ח של "אישה לאישה" ומוקד הסיוע לעובדים זרים עולה הנושא של אכיפה. השאלה שלי מה נעשה בפועל כדי להגביר את האכיפה של החוק שקיים שאוסר סחר בנשים.

אנחנו ארגון שמייצג פה ארגון בינלאומי שקיים כבר הרבה שנים ויש לנו קשרים עם ארגונים בינלאומיים, עם משטרות וממשלות בחו"ל. אנחנו מעלים מדי פעם בפני הוועדה את האפשרות שלנו לקשרים גם עם ממשלות, גם עם משטרות, גם בפני יחידת אתג"ר. עדיין לא קיבלנו שום תשובה לשאלה האם באמת אפשר לשתף פעולה בנושא הזה. אני אשמח לדעת מה קורה עם שיתוף הפעולה הזה.

אדוני השר, נשמח לשמוע התייחסות. קודם כל, נשמח לשמוע מה עושה המשטרה. אנו זוכים לשיתוף פעולה מלא בוועדה על ידי נציגי המשטרה, נציגי המשרד לביטחון פנים, שמגיעים לכאן - אבי דוידוביץ', פקד רענן כספי ואחרים - ובדרך כלל אנחנו גם נענים לכל הפניות. אנו מזמינים לכאן נציגי משטרה, בעיקר ממחוז תל אביב, שעוסקים בתחום ומפענחים פרשיות ולמרות שהם עושים עבודה נהדרת, תמיד אנחנו שומעים אותם סיפורים על כמה קשה, כמה הצוות קטן וכמה אין מספיק תקנים. הדבר הזה מטריד אותם ובאיזשהו מקום גם מתסכל אותם. ממה שאנחנו שומעים כאן בוועדה, מה שמתסכל אותם זה בעיקר העובדה שהמשטרה עושה, עוצרת, חוקרת, מביאה אנשים למעצר ומביאה אותם לדין ובסוף עושים עם אותם סוחרים עסקאות טיעון בבתי המשפט. אמנם הפרקליטות מערערת עכשיו ויש מודעות הרבה יותר גדולה, אך לבתי המשפט לוקח המון זמן עד שמעידים את עדות התביעה וכל הזמן אנחנו שומעים את התסכול הגדול של נציגי המשטרה, שבצוות הקטן והמצומצם שיש הם עושים ועוצרים ובסוף זה נתקע שנים בבית המשפט. אני משקפת כאן את הלך הרוח הזה כי באמת המשטרה באה לכאן ומדווחת על מה שהיא עושה, וכמובן שהיריעה רחבה.

תודה ליו"ר הוועדה ולחברי הכנסת, זו לי הזדמנות ראשונה להתייצב בוועדה שלכם ואני רוצה לברך אותך ואת הוועדה על היוזמה והאנרגיות שאתם משקיעים בנושא ועל היכולת שלכם לגלות עקביות ותקיפות כשצריך. אני בטוח שכבר יש תוצאות למעורבות שלכם בתחום הזה ועוד תהיינה בוודאי עוד הרבה מאוד תוצאות מעשיות, עד שנגיע למצב שבו נשוחח בוועדה הזאת אבל לא נתחיל את הדיון בשאלות למה, איך ומתי, אלא בדיווח שוטף על שימור ההישגים שהחברה הישראלית תשיג.

עלו פה מספר רב מאוד של סוגיות, שלגבי כל אחת ואחת מהן ניתן להתייחס בהרחבה. אסקור באופן כללי את המוטיבציה שלנו ואת ההחלטות המהותיות שאנחנו מקבלים ולאחר מכן, אם תתבקש הרחבה לגבי נושאים ספציפיים שעלו כאן, כל הצוות שעוסק בנושא במשטרה, במשרד לביטחון פנים ובמשרדים אחרים יוכל להתייחס באופן יותר פרטני לשאלות שהעלית.

בתחילת הכהונה שלי, כאשר הנושא הזה נחשף בפניי, אני אמרתי במספר מפגשים ובמספר ראיונות שיש לי מחויבות להציב את נושא המאבק בסחר בנשים בראש סדר העדיפות של הפעילות המיניסטריאלית שלי. אחרי תקופה קצרה הבנתי שזאת לא הגדרה מעשית, כי המושג הזה יאה לכל נושא שאנחנו עוסקים בו. הנושא של המאבק בטרור לא צריך להיות בראש סדר העדיפויות? נושא המאבק בתאונות הדרכים, המאבק בפשיעה בדרום, המאבק בסחר בסמים, המאבק בהלבנת הון, המאבק בפשע המאורגן ועוד עשרות סוגיות, שכל אחת ואחת מהן אי אפשר שתוגדר, לא על ידי כשר הממונה ולא על ידי מפכ"ל המשטרה כמי שמנהל בפועל את המשטרה, באמצע סדר העדיפויות או בתחתית סדר העדיפויות, כך שזאת לא הגדרה שיש בה איזה ממד תכליתי, זו יותר הגדרה רטורית שמשקפת דקלרציה, אבל דקלרציה שאין עמה שום עשייה אין בה הרבה ממש. לכן באה ההגדרה שהגדרתי לאחר מכן כיעד ספציפי, והיא שאני רוצה שבתקופת כהונתי ישראל תעבור למדרגה הראשונה מתוך שלוש המדרגות שקבעה מחלקת המדינה בארצות הברית ושעל פיהן מוגדרת העשייה של מדינה בתחום המאבק בסחר בנשים. אני מתאר לעצמי שאתם מכירים את ההגדרות האלה. ישראל בשעתו, בשנת 2001, הייתה בהגדרה השלישית, התחתונה, שאלה מדינות שאינן עושות די מאמצים על מנת לעמוד בסטנדרטים מינימליים במניעת צורות חמורות של סחר בבני אדם. המשמעות היא לא רק משמעות של הצבעה עלינו כמי שנמנית עם המדינות שאינן עושות די ויש בזה סוג של האשמה מוסרית, האשמה חברתית והאשמה אנושית, אלא כפי שידוע, יש תג מחיר להגדרה הזאת ומחלקת המדינה בארצות הברית קבעה שמי שלא תעמוד בסטנדרטים מינימליים עד שנת 2003 עלולה לספוג סנקציות כלכליות מצדה של ממשלת ארצות הברית, גם בתחום הסיוע ההומניטרי וגם בתחום הסחר הבינלאומי. בתקופה ההיא נעשתה פעולה מאוד מקיפה, גם במשרד המשפטים, גם במשרד לביטחון הפנים ובשיתוף פעולה עם רשויות אחרות של מדינת ישראל, הן רשויות פורמליות, ממוסדות, והן רשויות וולונטריות. בשנת 2002 ישראל דילגה אל המדרגה השניה, כי אכן הוכח למחלקת המדינה בארצות הברית שיש הפנמה של האזהרה הזאת ויש בצדה מחויבות בתחום האכיפה ובתחום ההגנה על הנשים האלה. המעמד שלנו היום בהגדרה השניה הוא שאנחנו משתייכים למדינות שהישגיהן בתחום מניעת הסחר אינם מושלמים. אפשר להיות מרוצים מכך שהתקדמנו בטבלה אבל המטרה, כפי שהוגדרה על ידי, היא להגיע אל המעלה העליונה - מדינות שעושות את הנדרש, לתפיסתה של ארצות הברית, בהקשר הזה, מדינות שנוקטות מאמצים מתמשכים ורציניים במיגור הסחר, בהיבטים של אכיפה, מניעה והגנה. בכל הדברים האלה באמת יש התקדמות, אבל אף אחד מאתנו, בשום משרד ובשום רשות, לא יכול לומר שעושים לנו עוול והגענו אל המדרגה הזאת ומשום מה לא מבינים או לא מתחשבים בעובדה הזאת. לא הגענו באף אחד מההיבטים האלה - לא במניעה, לא באכיפה ולא בהגנה - אל היעד. זה היעד שצריך להיות מוגדר, ואם בתקופת כהונתי לא נגיע אל היעד הזה אני אראה את זה ככישלון שלי ושל משרדי ושל משטרת ישראל. אם נצליח אז בהחלט אפשר לומר שבנושא הזה הלכנו את כברת הדרך הנדרשת כדי להיות בקדמת המאבק, לא לסיים אותו, כי אנחנו יודעים שבכל תחום של פשיעה, ברגע שיש מוטיבציה לעשות "כסף קל" ויש מוטיבציה של פעולה עבריינים אז המאבק הוא מאבק יום-יומי וסיזיפי ולאורך שנים, ובמדינות שהצליחו להגיע אל המדרגה הזאת, שאלה למעשה רוב מדינות העולם המערבי, יש תופעת סחר בנשים ויש תופעת זנות שמלווה בהתעמרות בנשים. התופעה הזאת לא נעלמה, אבל החברה בכל מדינה כזאת יכולה לחוש שהיא נוקטת את המאמצים הנדרשים וזה התפקיד שלנו.

עלו כאן נושאים שהם ייחודיים למדינת ישראל, להבדיל ממדינות אחרות, והם גם מקשים עלינו. הנושא המרכזי הוא הזמינות והנגישות של נשים כאלה לחדור אל גבולות הארץ. אולי אחרים מכירים, אבל אני לא מכיר מדינה אחרת בעולם שיש לה גבול של 320 קילומטר שהוא למעשה גבול שלום פרוץ. אין גדר, אין מכשול, אין שוטר על כל מטר, אין מערכות אלקטרוניות, אין מזל"טים ואין יחידות מיוחדות ששוכבות במארבים מבוקר עד ערב בגבול מצרים. למדינת ישראל יכולות מוגבלות והיא מעדיפה, במידה רבה של צדק, להקצות את עיקר המשאבים שלה - הן משאבי כוח אדם והן משאבים חומריים - לגבולות אחרים ולאזורים אחרים, שבהם האיום הוא איום מתמשך של קיפוח חיי אדם, של מאבק במתאבדים, של החדרת מכוניות תופת וכהנה וכהנה תופעות קשות שכולנו חווים. יחד עם זאת, כאשר למדנו על האפוקליפסה שמתקיימת בגבול מצריים עשינו שינוי דרמטי בהתייחסות של מדינת ישראל, משמר הגבול, צה"ל ומשטרה, אל התופעה. ודאי לא אחדש לאיש דבר, אבל אנחנו משודרים אל מחוץ לאולם הזה ובוודאי הצופים שלנו לא יודעים את עומק ההשפלה והאלימות שמופעלים באזור של גבול מצרים, כאשר כמעט מדי מספר לילות, לעתים אילו מספר שבועות מדי לילה, שיירות של מבריחים עושות את דרכן ממצרים אל ישראל באמצעות חציית הגבול הזה, כאשר הטכניקה היא שנשים, בעיקר מאזור חבר העמים ובעיקר ממולדובה, טסות לכאורה כתיירות לקהיר, בשדה התעופה נלקחות על ידי המדריך לכלי רכב, כלי הרכב האלה מובילים אותן אל גבול מצרים, לא ממש את הגבול מכל מיני טעמים, הן מתחילות ללכת ברגל, בדרך כלל בשעות הקטנות של הלילה, כעשרה קילומטרים, לפעמים יותר, בדיונות, כאשר משפחה מסוימת, בדרך כלל מהמגזר הבדואי, היא זו שקיבלה על עצמה את האחריות להוביל אותן ומשפחה אחרת, בדרך כלל אותה חמולה, אותו שבט, אותה משפחה של ישראלים מהמגזר אוספים אותם בצד הישראלי של הגבול על פי תאום מראש, עם כל הטכנולוגיה המודרנית - מכשירי קשר, קודים, מידור, נוהל דיבור בקשר וכלי רכב משוכללים, הרבה יותר משל משטרת ישראל, עם השקעה עצומה, כאשר בדרך חלקן פשוט נופלות, לא מסוגלות לעמוד במאמץ הפיזי, חלקן נאנסות וחלקן נרצחות ומושלכות לבורות ולא נודע כי בא אל קרבה. זו תופעה שאני לא יודע על קיומה במקום אחר בעולם, בהיקף שלה ובאינטנסיביות שלה. זה דבר מחריד, לא נתפס אפילו שבשנת 2003 הדבר הזה קיים, סחר שמלווה ברצח ובהתעללות בלתי אנושית בבני אדם.

הבעיה היא שיש פה שני צדדים - העגל והפרה, שרוצים להיניק או לינוק באותה מידה של מוטיבציה. במדינת ישראל יש את הצורך, את השימוש, את מה שקרוי בשפה המקצועית "המקובלות החברתית", הנושא של הזנות, של תעשיית המין הזו, הולכת ומתפתחת כי יש לה קליינטים, יש לה צרכנים שבכלל לא מתעסקים בשאלה איך אותה נערה הגיעה אל המכון שעל דלתותיו הם מתדפקים. מצד שני, לצערנו, אותן נשים, שאמנם אני משער שהן לא יודעות את מנת הסבל, הייסורים והסיוטים שהן יעברו, אבל בסך הכל רובן המוחלט יודעות לאיזה מטרה הן עושות את התהליך של הטיסה ושל קבלת מסמכים מזויפים, ובמהלך השנים אני מתאר לעצמי שגם העובדות האלה שדיברתי עליהן, של ההליכה הרגלית והסכנה הצפויה בה, מגיעות לידיעתן. לא מדובר פה באיזה דבר שהוא בחזקת סוד כמוס ואף אחד לא יודע עליו. ולמרות הכל, בגלל המצב הנורא בארצות שלהן ובגלל הייאוש והתקווה שכאן תיפתח להן מחדש היכולת לפרנס משפחות ולקיים חיים סבירים, המוטיבציה ההדדית קיימת ולכן הגבול הזה רואה כמעט מדי לילה את התופעה הנוראה הזאת.

החל ממרץ 2003 אנחנו פרסנו חטיבה שלמה של משמר הגבול בשיתוף עם אוגדה צה"לית, תוך ניסיון יום-יומי ללמוד, להבין ולייצר מענה לאיום הזה, כי כידוע האיום הזה מתפרס על פני מגוון של תופעות - הן סחר בנשים, הן הברחת עובדים זרים, הן הברחת אמצעי לחימה, הברחת טובין וגם מחבלים כבר עשו שימוש בגבול הזה כדי לעקוף מכשולים אחרים, להתגנב בעורפנו ולהיכנס משם. זה מאבק יום-יומי ועושים שם עבודה בלתי רגילה. אני הייתי במקום, שר הביטחון ביקר במקום, באופן שוטף מבקרים במקום מפכ"ל המשטרה, מפקד משמר הגבול ומפקד האוגדה הצה"לית, כולם אינם מרפים מן המאמץ לחזק את היכולות ולהגיע לעוד ועוד תוצאות, ויש באמת הרבה מאוד הישגים בכל המישורים, ובמישור שלנו - נמנעה כניסתן של הסעות רבות של נערות. אמנם עושים עבודה שמביאה לתוצאות אבל עדיין יש הרבה יותר חדירה מאשר לכידות. בעניין הזה יש כל הזמן תוספות של אמצעים, כמובן שהכל במגבלות הקיימות.

נושא מרכזי שעלה פה הוא נושא המקלט, בשורה שהוחלט עליה על ידי הממשלה בשנת 2002. המקלט אמור היה להיפתח במאי 2003, האחריות על הנושא הזה הוטלה על משרד הרווחה.

ינואר, מרץ, מאי.

אנחנו בשלב הסקירה, לא בשלב העקיצות עכשיו. הביטחון והאבטחה הוטלו על המשרד לביטחון פנים ועל משטרת ישראל, הנושא נמצא בשלהי ההיערכות הסופית שלו, המקלט ייפתח בפברואר 2004, עוד חודשים לא רבים. אם תרצו הרחבה בנושא, יוכל להרחיב על כך מנכ"ל משרדי שעוסק אישית בנושא יחד עם מנכ"ל משרד הרווחה וגורמים אחרים במשטרה. כפי שצוין כאן, זו תהיה בהחלט פריצת דרך, כי הבעיה המרכזית שלנו היום היא בתחום האכיפה וההרתעה. בסך הכל לא נוכל לעקור מן השורש את המוטיבציה וכנראה קשה מאוד יהיה גם לעקור מן השורש את המוטיבציה להגיע, לכן צריכה להיות חסימה של גבול מצרים ככל שהדבר אפשרי. כבר נעשו חסימות של כניסות לישראל בנמלי הים ובנמלי התעופה, אכן זה ייתן תרומה משמעותית, מעין "גדר הפרדה", אבל כיוון שכבר היום יש אלפי נשים ויכולות להיות עוד ועוד המטרה היא להגיע לאכיפה כלפי אלה שמרוויחים - אלה שמפעילים את מכוני הליווי, היבואנים והסוחרים, שהם משתמשים בנערות האלה כמטבע עובר לסוחר ואפילו מתייחסים אליהן פחות מכפי שמתייחסים אל מטבע בערך הנמוך ביותר. כדי לעשות את המפנה המהותי בתחום הזה נדרשת הרתעה. הרתעה יכולה להיות מושגת אך ורק באמצעות אכיפה אפקטיבית שבאה לידי ביטוי הן בפיצוח פרשיות, הן במעצרים ובסופו של דבר בענישה כפי שבתי המשפט יקבעו. לצורך כך נדרשת העדה של הנשים וההעדה הזאת נעשית היום באופן מחפיר, אין מילים לתאר. המקלט ייתן מענה מסוים, כי גם במקלט הזה ניתן יהיה לארח 50 עדות ואם נגיע לביצוע הרבה יותר משמעותי ואינטנסיבי של חקירות ומשפטים, כפי שאנחנו רוצים, אז בוודאי שגם 50 זה מעט, אבל בכל זאת זה אמור לייצר את גורם ההרתעה. אני יכול בהזדמנות הזאת לשבח את השינוי שמתפתח בפסיקה בתחום הזה, בתי המשפט כבר הטילו על עצמם אחריות במובן הזה שהנושא הוגדר כמחייב ענישה משמעותית. יש מקרה של מר גיימן, שהוטלו עליו 10 שנות מאסר, שזה עונש חמור באופן חסר תקדים, שלא היה כדוגמתו בישראל מעולם, ואפילו לעונש כזה, על פי חומרת הראיות ועל פי היקף העבירות והיותו מי שלמעשה עמד בראש מערכת מסועפת של מכוני ליווי בסגנון הדון-קורליאוני, הפרקליטות הגישה ערעור על קולת העונש ואנחנו מקווים שהנושא הזה יידון בהקדם. יש פרשות נוספות שגם להן מוקדשות כל האנרגיות שלנו, שכמובן אי אפשר לדבר עליהן כאן בשלב הזה, ויש כאלה שכבר מצויים בשלב של מעצר עד תום ההליכים. בסך הכל בתי המשפט מבינים, עכשיו תפקידנו לאתר ולאפשר את הכלים שבתי המשפט ייעזרו בהם. בעניין הזה הנושא של המקלט לעדות הוא חיוני, צריך לאפשר הגנה ואבטחה, צריך להגביר את המוטיבציה שלהן באופן כזה שאכן נראה משפטים שמסתיימים במהירות, תוך העדת הקורבן, שלא תצטרך לתפוס מקום לעוד פרק זמן בתוך המקלט. זו בהחלט בשורה חשובה, תפקידכם הוא ללוות אותנו, להציק לנו, לראות שאנחנו אכן עומדים במחויבויות שלנו ואם לא אז להתריע, וכמובן גם להיות שותפות ושותפים לכל המהלך, כדי לראות איך המקלט משיג את המטרה לשמה הוקם.

בעניין איחוד יחב"ל ואתג"ר אני רוצה שתהיו רגועים. באין באיחוד הזה כדי לפגוע ביעד הזה, האיחוד הוא איחוד ארגוני על רקע חובה של המשטרה לייעל את עצמה על בסיס הקיצוצים שנעשו בעבר. המטרה היא להפוך את יחב"ל ואת אתג"ר יחד לגוף חזק ביותר, עם עצמה גדולה, עם מיומנות, ובין היתר לא להפקיר אלא להמשיך ולחזק את המאבק בתחום הסחר בנשים.

לעניין סוגיות שאני לא כל כך מכיר הייתי רוצה שיתייחסו אנשים שלנו שיש להם יכולת להתייחס. נושא דמי הכיס לא מוכר לי, שמעתי עליו לראשונה, אני אשמח אם תהיה התייחסות. השאלה מדוע לא נסגרים המכונים מלווה אותנו הרבה זמן, הנושא מוכר לי אבל אני חושב שמי שתוכל לתת סקירה יותר מקצועית זו היועצת המשפטית שלנו או אחד המשפטנים האחרים. הבנתי שבעבר ניתנה תשובה אבל אפשר לחדד אותה שוב כי פה יש לכם יכולת לסייע בחקיקה, שאני מבין שכבר התחלתם לעסוק בה, שהמצב המשפטי של מכוני הליווי יהיה דומה למצב המשפטי של מקומות שבהם נעשים הימורים בלתי חוקיים ואז גם תהיה לקצין משטרה הסמכות, שלא קיימת היום, לסגור אתר כזה. אולי תתחיל בנושא הזה ניצב קלר, בנושא של המצב המשפטי וההבחנה בין מקומות של שימוש בהימורים ומכוני ליווי.

קודם כל, צריך לזכור שהעיסוק בזנות עצמו איננו עבירה, לכן רק אם מתבצעות במקום עצמו עבירות נלוות המשטרה יכולה להתערב. אם באמת באים למקום ומוצאים מצב כזה שיש שם עבירות של סחר וכד', אני חושבת שראוי להשלים הליך של חקיקה שייתן לקצין משטרה את הכלים המינהליים בתנאים מקבילים למה שקורה עם נושא הקזינו. לא ראיתי שגובשה הצעת חוק.

גובשה הצעת חוק.

אנחנו עוד לא קיבלנו. כמובן שאנחנו נסייע ונצטרף אליה.

אני הגשתי הצעת חוק שבאה בהתאם לרוח הדברים האלה לסגור את מכוני הליווי, אותם מקומות בהם מתבצעות עבירות סחר, בדומה למועדוני הקזינו, אבל בעיניי להיתלות בהצעת חוק שכרגע אינה קיימת כמענה לזה שהמשטרה אינה סוגרת את מכוני הליווי, הייתי אומרת שזה כמו אותו טובע שנאחז בקש. המשטרה צריכה לבוא לכל אותם מקומות, היא יודעת שבכל אותם מקומות מתבצעות עבירות סחר ועבירות סרסרות, מכים שם את הנשים ואונסים אותן והן מתפרנסות מזה, ובעצם הן לא מתפרנסות מזה כי הסרסורים לוקחים את הכסף, והמשטרה צריכה לבוא ולעשות פשיטות. יש גם עניין של שדר נורמטיבי והרתעתי, לשדר משהו הרתעתי - אנחנו באים, אנחנו סוגרים, אנחנו מראים לכם שככה אי אפשר להמשיך לפעול. הם צצים כפטריות אחר הגשם, כל יום אנחנו שומעים על עוד מקום וגם בבתים. שהמשטרה תבוא ותסגור את המקומות האלה. לפחות פעם ראשונה, פעם שניה, פעם שלישית, נראה אותם ממשיכים לעשות את זה.

אני חושבת שכדאי לשמוע כאן את הבעיות של המשטרה בנושא של התשתית הראייתית הנדרשת, אבל אין לי ספק שיש עשייה ואנחנו בדיונים המכינים שמענו את העשייה, שמענו דווקא שהשנה העשייה התמקדה באיכות יותר מאשר בכמות. לא פעלו נגד "הדגים הקטנים" אלא דווקא נגד "הכרישים", דבר שמחייב הרבה יותר כוח אדם, הרבה יותר אמצעים, הרבה יותר מורכבות והימשכות של חקירות. אני לא חושבת שאפשר לומר שהמשטרה אינה פועלת.

אני לא אומרת באופן גורף שהמשטרה אינה פועלת.

צריך לזכור שלא ניתן מבחינה משפטית לסגור כל מכון שפועל, אלא אם יש לך תשתית ראייתית נדרשת, ולא תמיד יש לך אותה. גם ברגע שתהיה חקיקה של הליך מנהלי זה לא אומר שאוטומטית כל מכון ייסגר, זה תלוי בעבירות שיתבצעו במקום.

אין ספק שיש כאן בעיות ואין ספק שאפשר להיתלות באותן בעיות שגם החוק מציב, ואנחנו הרי לא רוצים שתפעלו בניגוד לחוק, אבל אני חושבת שיש כאן עניין, ואני פונה כאן אליך, אדוני השר, אני רואה חשיבות מאוד גדולה בזה שאתה מופיע כאן בוועדה, מעבר לסקירה שסקרת, מה שבעיניי מהותי זה איך השר מנחה, איך השר רואה את הדברים, וכשיודעים שזה מה שהשר חושב זה משפיע. אמרת קודם בצדק: "אני אמרתי שבעיניי זה יעד אבל אני יודע שאני צריך לתרגם את זה. יש דברים שצריך לתרגם, אין מה לעשות". צריך לשדר שדר לשוטרים במחוז תל אביב, במחוז חיפה, בכל אותם מקומות, שיודעים שיש 300 מכוני ליווי, שזה מה שהמשטרה יודעת עליו, יש הרבה יותר, לא יכול להיות שאין איזה הנחיה שאומר השר: "רבותיי, אני רוצה שאתם תתייחסו לזה".

אם יותר לי להציג כאן נתון, בשנת 2003 עד היום בקשר לניהול ההחזקה של מקום לשם עיסוק בזנות נפתחו 193 תיקי חקירה לעומת 179 ב-2002. אז אי אפשר לומר שאין אכיפה.

אנחנו לא אומרים כזה דבר.

כמה שאני נוכחתי גם מהדיונים המשותפים שלהם, ואני חושבת שגם משרד המשפטים יכול להעיד ולחזק את זה, אני חושבת שבמשטרה נותנים את הדעת ואת המאמצים ונותנים גם את המקום הנכון לו ברמת העדיפות המשטרתית.

לכולנו ברור, וגם לוועדה הנכבדה, שאנחנו לא מדברים על אכיפה טוטלית. גם במדינות שכורתים יד לגנבים ממשיכים לגנוב. אנחנו מדברים על מאמץ מתמשך למנוע התפשטות של תופעה ולצמצם אותה. לפי הרבה אינדיקציות שיש לנו אנו רואים שבמישור של מניעה של התפשטות התופעה אנחנו יכולים לסמן לעצמנו איזשהו וי ואפילו יש אינדיקציות לכך שהתופעה בתהליך של הצטמצמות. מה שמפריע להמשיך ולהצטמצם בתופעה זה כמה דברים, ואי אפשר להתעלם מהמציאות שאנחנו נמצאים בה. למשל, מקומות בבתי מעצר. צריך להגיד את זה ביושר ולהניח את זה על השולחן. מעצר זה לכלוא בנאדם. אם אתה ביחידה אופרטיבית ורוצה לבצע כזה מעצר אתה כמעט צריך פרוטקציה אצל מפקד בית המעצר כדי שהוא יקלוט את העצור שלך. זה דבר מדהים. וזה נכון לפורצים, זה נכון לשודדים וזה נכון לאלימות במשפחה. ככלות הכל, אנחנו עוסקים במגוון של נושאים ולא רק בנושא של סחר בנשים. אז יש תכניות, ואולי כאן המנכ"ל של המשרד יוכל לפרט, תכניות שכנראה יבואו לידי ביטוי בשנה הבאה, אבל בינתיים, נכון להיום, כשאנחנו מסתכלים על 2003, זו מצוקה אמיתית.

הסיפור של המקלט זה לא רק מבחינת הטיפול בקורבן, שאני לא מזלזל בזה חלילה, אלא זה מבחינת הנטל והעומס שמוטלת על היחידה האופרטיבית. בהרבה מן המקרים היחידות האופרטיביות כמעט ונחנקות עם המטלה הזאת, שהן צריכות לקיים טיפול אנושי בקורבנות, והוועדה הנכבדה מודעת לנושא הזה.

לכן, כשמסתכלים על ממדי האכיפה, צריך לראות באיזה קונטקסט המשטרה פועלת. המשטרה לא פועלת באיזשהו ריק. אגב, אם הוועדה הנכבדה הזאת הייתה יושבת עכשיו על מגוון אחר של נושאים בתחום הפלילי, לא שאני משווה כמובן, אני רק נותן זאת כדוגמה - על קניין רוחני, על תאונות בדרכים, על סמים, על הימורים ועל עוד מגוון של דברים, תמיד אפשר לומר "הנה, זה מול העיניים". קניין רוחני זה מול העיניים, כולם רואים את הבסטות, תאונות דרכים זה כמעט מול העיניים, לא צריכים להפעיל מזל"טים כדי לראות עבירות תנועה. בסופו של דבר אתה חייב לעבוד לפי איזשהו סדר עדיפויות. אם אתה מסתכל על איכות האכיפה, על הפרשיות, על סטטיסטיקה שנוגעת לשיעור מעצרים עד תום ההליכים - שזה מבטא את האיכות של האכיפה - אתה רואה כאן שהאכיפה מתמקדת בפרשיות. ההחמרה בענישה, שאנחנו רואים אותה ומברכים עליה, לא נוצרה מעצמה, היא בגלל שהמשטרה הצליחה להביא קייסים נגד הדמויות המרכזיות, נגד הליבה של התופעה, ולא נגד שי"ן גימ"לים. זה לא תהליך שהתחיל אתמול או שלשום, זה תהליך שמתמשך כמה וכמה שנים. לכן, כשמסתכלים על ההתנהלות של המשטרה לאורך השנים האחרונות, אנחנו רואים שהאכיפה של המשטרה זוכה לשיפור מתמשך כל הזמן. אין פה איזושהי נפילה. ח"כ דהאמשה אמר קודם כאילו מתייחסים לזה בזלזול, אך זה לא המצב. כל הנציגים של המשטרה, כפי שגברתי היו"ר ראתה, מהדרג הנמוך ביותר עד לדרג הבכיר ביותר, מתייחסים לתופעה הזאת במלוא החומרה, בשאט נפש שאין כמעט מילים לבטא אותה.

לעניין צמצום דמי הכיס - לצערנו הרב, בגלל אילוצים תקציביים שאינם בשליטתנו, נאלצנו בחודשים האחרונים להוריד מ-200 ₪ ל-150 ₪, זה נכון. אגב, זה נכון גם בהרבה תחומים אחרים שנאלצנו להצטמצם, אפילו באוכל שמוגש לשוטרים בצוהריים הורידו מנה. פשוט אין מנוס, חייבים להצטמצם. אני מקווה מאוד שכשהמקלט הזה יתחיל לפעול הבעיה הזאת גם תיפתר, כי בסופו של דבר שם הן אמורות לקבל את כל השירותים ואולי גם זה ייתן איזשהו מעלה.

שאלה ח"כ אורית נוקד לגבי הנושא של התקציב, אולי יש תשובה לזה.

בהחלט. אני לא עשיתי, ואינני יודע אם ניתן לעשות באופן מעשי, מיון של כלל ההשקעה של כלל יחידות המשטרה, מדינת ישראל, משרד הרווחה, המשרד לביטחון פנים ומשרד המשפטים, תוך אפיון נקודתי מה מוקדש לעניין המאבק בסחר בנשים, אבל בהחלט אפשר לומר שמושקעים משאבים משמעותיים. היום כל היחידות המרכזיות, הימ"רים, עוסקות בסוגייה הזאת כהנחיה מחייבת של מפכ"ל המשטרה. הרבה מאוד משאבים מושקעים גם באגף החקירות, גם באגף המודיעין וגם באגף המבצעים כדי לעמוד ביעדים שנקבעו בנושא הזה. בהקשר של המקלט המשרד לביטחון פנים לקח על עצמו מחויבות בסכומים משמעותיים של מאות אלפי שקלים, משטרת ישראל ואנחנו יחד גם לקחנו על עצמנו את נושא האבטחה, שגם הוא ייטול מאתנו עלות של ממש. בהקשר הזה חשוב לומר - ארצות הברית הקצתה לנושא 200 אלף דולר שמצויים כבר בתקציב משרד הרווחה, עדיין משרד הרווחה נמצא בחוסר של כמיליון ₪ בעניין המקלט אבל בהחלטות משותפות של הגופים שעוסקים בכך הם לא עוצרים את ההיערכות והם רצים קדימה יחד עם מנכ"ל המשרד לביטחון פנים והיעד שנקבע לגבי פברואר לא משתנה ואנחנו נעמוד בו. סיפר קודם נצ"מ דוידוביץ' על מה שעובר על היחידות החוקרות, האופרטיביות. היום יש כבר שלושה ילדים שנולדו לנשים שמצויות היום תחת אחריות המשטרה. אני לא יודע אם מטפלים בחיתולים וטיטולים, אבל עדיין יש פה נטל שמשטרת ישראל נוטלת על עצמה, שהוא לא בהגדרת תפקידה ולא בתחום המיומנות האחראית שלה. הנושא של המקלט אמור לתת לנו פתרון מערכתי, מקיף, רציני ומקצועי לעניין של טיפול בקורבנות לקראת עדותן.

בתגובה לעו"ד חנה קלר, אני לא מקבלת את האימפוטנטיות שאי אפשר לעשות כלום עם בתי בושת. כשאומרים שאין חוקים, יש דבר שנקרא חקיקה ממשלתית ואולי אתם יכולים לצאת עם יוזמה מה לעשות עם דברים שהחוק הקיים לא מטפל בהם.

גם אם היה לנו החוק הזה, אנחנו היום נלחמים על כל מקום מעצר וודאי ראיתם בעיתונים את הטרוניה של ראש שירות הביטחון שמלין על כך שאין מספיק מקומות כדי לחקור מבוקשים שנלכדו וצריך לחקור אותם, אז הרי לא היינו הולכים היום ועוצרים אלפי אנשים שמעורבים בנושא, כך שהבעיה היא לא בעיה שיכול להינתן לה מענה דרמטי גם אם החוק הזה יעבור. החוק הזה פשוט יאפשר את אותם כלים שניצב קלר הבהירה לנו שחסרים לנו, בהתייחס לכלים שיש לנו לגבי סגירת מקום הימורים. אין טעם להמציא פה את הגלגל, אני מבין שיוזמה חקיקתית כזו כבר קיימת.

מדובר בסוגיה מאוד מהותית שמלווה אותנו כל ישיבה. אני מודה שאני לא כל כך רווה נחת מהתשובות שניתנות כאן בסוגייה הזו ואני מצטרפת לדבריה של ח"כ סולודקין. נכון שהחקיקה היא לא וו להיתלות בו, ואני ערה לדברים שאמר נצ"מ דוידוביץ', אנחנו רואים את התמונה הרחבה, אני יודעת מה קורה בבתי המעצר, אני יכולה לספר לך שאני בעצמי סיירתי בכל בתי המעצר בארץ פעמיים באופן מקיף וחרפת בתי המעצר זה נושא לוועדה אחרת, ויש מצוקה אמיתית, אנחנו רואים את התמונה והמשטרה אכן נאלצת להתמודד עם שורה של דברים. אני לא מקנאה בכם, בקיצור. אנחנו, בתפקידנו בוועדה הזו יש לנו מנדט אחד. אם היעד, כמו שאמרת אדוני השר, לעבור מדרגה בקטגוריות של האמריקאים, הדבר הזה מצריך אותנו לפעולה. מעבר לדברים החשובים שנעשים ומעבר למצוקות שקיימות, יש עניין של שדר חברתי, ערכי, נורמטיבי לאותם סרסורים בכל הדרגים. לא ייתכן הדבר הזה שאפשר לפתוח כל יום, חדשות לבקרים, מכוני ליווי ולהעסיק שם אישה, שתיים, עשר או חמש עשרה, תלוי במקום ותלוי באופיו. ראינו במו עינינו מקומות מסורגים, אם מחר תהיה, חלילה, שריפה, הן לא יכולות להימלט משם. כבר שמענו בוועדה עדים שטוענים שחלק מהסורגים גם מחושמלים. אני מדברת על הדברים האיומים, הגדולים, הידועים. אנחנו עצמנו, הוועדה בראשותי סיירה עם ימ"ר תל אביב במקומות האלה, המשטרה הראתה לנו את המקומות האלה, למה המשטרה לא שמה על זה את הסורגים שלה? יש מקומות שאפשר לסגור. אני אסיים בנקודה הזו, אני רוצה שזה מה שיחלחל. היום נצטרך להתייחס לזה בתכנית רדיו שהוועדה תשתתף בה, שאני מניחה שתעסוק גם בנושא הזה. אני אעלה את העניין הזה, אני צריכה לבוא עם תשובה ואני מודה שאנחנו לא באנו על סיפוקנו מבחינת התשובות שקיבלנו כאן, אבל אנחנו לא נרפה בעניין הזה.

אני רוצה לסיים בנימה אופטימית, לעדכן את חברי הוועדה בפסק דין של בית המשפט העליון שניתן לפני 4 ימים, ב-6 בנובמבר. בית המשפט העליון קיבל ערעור של המדינה, שהוגש על ידי הפרקליטות, והחמיר בעונשו של סוחר נשים שמעשיו לא לווו במעשי אלימות. זאת אומרת, העיסוק שלו היה סחר בנשים נטו. הוא לא אנס את הנשים, לא התעלל בהן, לא פגע בהן פיזית, הוא רק חי על רווחיהן וסחר בהן. בית המשפט העליון החמיר את העונש בשלוש שנים, מעונש של 5 שנות מאסר לעונש של 8 שנות מאסר. ההחמרה היא מאוד משמעותית וצריך לראות את המסר שבית המשפט משדר בזה. בית המשפט העליון קיבל את עמדת הפרקליטות בעניין הזה והדגיש את הערך החברתי שבשמירה על כבוד האדם ועל חירותו. פסק הדין הזה מאוד משמעותי, הוא מנחה את כל הערכאות למטה ומשדר אותו מסר שכבוד היו"ר דיברה עליו.

פסק הדין מדבר על סעיף 203א לחוק ואומר: "סעיף זה לא נועד לבער את תופעת הזנות, שכאמור אינה חדשה במקומותינו, אלא כדי להילחם באותו פן מכוער המלווה אותה כאשר נשים עוברות מיד ליד כחפץ דומם, נטול נשמה, תמורת כסף או שווה כסף ותוך שימוש במונחים שהיו מוכרים עד כה רק מדיני הקניין - מוכר, קונה וסוחר. מכאן שאת הסחר בנשים יש לראות בראש ובראשונה ככזה הפוגע בזכויות יסוד של האדם הואיל והוא שולל מהאישה את חירותה ורצונה, רומס את כבודה עד עפר, משעבד אותה לשיגיונותיו של הסרסור והופך אותה נתונה לחסדיו עד אשר יחזיר לעצמו את השקעתו בתוספת רווח נאה. עד כמה הופכת חירותה של האישה לדבר ערטילאי מלמדת התופעה שהסרסור רואה באישה שרכש אובייקט זמין לעבירות מין המבוצעות על ידו ואם מעיזה הקורבן להביע תרעומת או להתנגד היא זוכה בתגובה אלימה עליה תתקשה להתקומם בפני רשויות החוק הואיל והיא שוהה בישראל שלא כדין ולרוב בזהות שאולה. מכאן שהסכמתה של האישה לעסוק בזנות, ומקל וחומר להיות נמכרת לכל המרבה במחיר, אינה יכולה להכשיר את מעשיהם של אלה העוסקים בכך ובוודאי לא בחברה שחרטה על דגלה את נושא זכויות האדם".

זאת אומרת, בית המשפט קובע באופן חד משמעי מהי המטרה, מדוע הוא מעלה את זה לדרגה כל כך גבוהה ומצפה שתוטל ענישה מחמירה והוא מבטל את האלמנט של הסכמת האישה. דהיינו, הסכמת האישה להגיע לכאן ולעסוק בזנות אינה מהווה נסיבה מקילה שתביא להקלה בעונש. זה מאוד מאוד משמעותי. זה מצטרף לפסק דין אחר שניתן בחודש אוקטובר, שבו בית המשפט התייחס ופירש את המונח של "תמורה". החוק יצר אי בהירות ובתי המשפט עמדו על כך. יש לנו פה התקדמות מאוד משמעותית מבחינת דיני הראיות ונטל ההוכחה שמוטל בסוג הזה של העבירות ועכשיו גם ברמת הענישה. אני שמח לבשר את זה משום שזה נושא פרי, בית המשפט העליון נרתם, למעשה, למלחמה בתופעה.

אני מאוד מודה לך על ההתייחסות הזו. אנחנו באמת רואים שיפור מאוד משמעותי, הן של הפרקליטות בערעורים לעליון והן בפסקי הדין האחרונים של בית המשפט העליון שהם מאוד משמעותיים, אני מקווה כהלכה לבתי המשפט בערכאות הנמוכות יותר, שלא תמיד אנו רווים נחת מגזרי הדין שלהם.

אדוני השר, אני רוצה לסכם את הישיבה ולהודות לך.

שאלתי לגבי שיתוף פעולה בינלאומי והפעילות לגילוי מקורות.

אני אתייחס לשלוש נקודות שעלו כאן וגם לשאלות שלא הספקתי לענות עליהן. ראשית, יש שיתוף פעולה בינלאומי, הוא לא איכותי כמו שהיינו רוצים מכיוון שלחלק מן המדינות שמהן באות הנשים כנראה אין עניין רב במיוחד לעצור את שטף היציאה משם לכאן, מכל מיני טעמים. אבל עדיין יש פעילות בינלאומית ועדיין יש פרשיות שמערבות קשר עם מדינות המקור, מהן מגיעות הנשים, רק צריך לעשות כל מאמץ ולשפר אותה.

בתשובה לסוגייה שהעלתה ח"כ סולודקין, לגבי הקשר בין התופעה לפשיעה המאורגנת - הקשר הוא ברור, הוא מהותי, ארגוני פשיעה משתמשים בתעשייה הזאת ככלי לצבירת הון בהיקפים עצומים ולכן הראייה שלנו את הצורך במאבק הזה נגזרת הן מההיבט המוסרי והאנושי והמחויבות שלנו כחברה לקעקע את העבדות החדשה הזו, ויחד עם זאת יש בכך כמובן גם תרומה משמעותית למלחמה בארגוני הפשיעה בכלל.

לגבי התלונות שעולות בתקשורת על כך ששוטרים מבקרים במכוני ליווי, קיבלתי פה פתק שאני מבקש להקריא: "מדוברות המשטרה מבקשים לעדכן כי הטענה שהועלתה בעבר על ידי נערות ליווי כאילו שוטרים הם לקוחותיהן נבדקה ונמצאה שקרית. הנערות הודו כי בדו זאת מלבן כדי להעליל על השוטרים". יתכן שזה מקרה מסוים, יכול להיות שיש מקרים אחרים בהם לא היה מדובר בעלילה אלא בביקור אמיתי ולא מקצועי במכון הליווי. הנושא הזה לא כל כך מוכר לי. השאלה שהעלית לגבי הענישה המתבקשת, אני בהחלט אבדוק אותו יחד עם המחלקה המשפטית אצלנו במשרד לביטחון פנים ובמשטרה.

לסיכום אני רוצה לומר שמבחינתי, כשר לביטחון פנים, היעד שהוגדר - להעלות את ישראל אל המדרגה העליונה - הוא יעד שלא תהיה נסיגה ממנו, אנחנו נשקיע בו את המשאבים הנדרשים, אנחנו נפעל במלוא המרץ ובמלוא הנחישות כדי שנוכל להסתכל על עצמנו במראה בלי להתבייש וכדי שמדינת ישראל תהיה כזו שאין בה סחר בנשים ואין בה תופעות מכוערות ומקוממות כפי שנתגלו בה בנשים האחרונות.

אני חושבת שזו דרך מאוד נכונה ומאוד נאותה לסיים את הישיבה. אנחנו מתכבדים להזמין אותך אחרי שיתפרסם דו"ח מחלקת המדינה האמריקאי. אני מאוד מודה לך על הדברים שאמרת ועל סוללת האנשים שהבאת איתך, ולכל האורחים מהמשרדים והארגונים. גם הדברים שלא זכו כאן להתייחסות מעמיקה ומקיפה, ראיתי שרשמת לך אותם בנקודות ואני משוכנעת שתתייחס ותבחן שורה של דברים שהועלו כאן. תודה לכולכם.


הישיבה ננעלה בשעה 13:00