כנסת פתוחה

פרוטוקולים/עבודה/7818



ועדת העבודה והרווחה 5
14.1.2004

פרוטוקולים/עבודה/7818
ירושלים, י"ח בשבט, תשס"ד
10 בפברואר, 2004

הכנסת השש-עשרה נוסח לא מתוקן
מושב שני
פרוטוקול מס' 101
מישיבת ועדת העבודה, הרווחה והבריאות
יום רביעי, כ' הטבת התשס"ד (14 בינואר 2004), שעה 9:00

תקנות הרוקחים (מכירה של תכשיר בלא מרשם שלא בבית מרקחת או שלא בידי רוקח), התשס"ד-2003

חברי הוועדה: שאול יהלום-היו"ר
אריה אלדד
ג'מאל זחאלקה
יגאל יאסינוב
אילנה כהן
עיסאם מח'ול
מאיר פרוש

רחל גוטמן אגף הרוקחות, משרד הבריאות
יואל ליפשיץ,עו"ד משרד הבריאות
אלי מרום משרד הבריאות
ראובן קוגן אגף תקציבים, משרד הבריאות
עובדיה מועלם אגף הכימיה והפרמצבטיקה, התאחדות התעשיינים
יוסי שניר מנכ"ל הסתדרות הרוקחים
אייל פלום,עו"ד הסתדרות הרוקחים
ורדה מידר יו"ר הסתדרות הרוקחים
האני דאוד הסתדרות הרוקחים
ליאור ליכטנברג הסתדרות הרוקחים
עדינה מרקס מנכ"ל האגודה לזכויות החולה
ד"ר רון תומר ר' הוועדה המקצועית, ארגון הרוקחות בישראל
אבי אובל יו"ר ארגון תל"ם, אגדו לשכות המסחר
פאול ברקוביץ' קו-אופ הריבוע הכחול
אייל דונסקי מנהל תל"מ בחברת טבע וחבר הנהלת תל"ם
גל רוזן לובן קו-אופ הריבוע הכחול
רוני רייבר מנהלת תחום תרופות בלשכת המסחר
נטע כהן נציג פארמה ישראל
גבי קלרספלד חברת פז
ליאור רייטבלט מנכ"ל סופארם
אלעד שרגא חברת פז
יעלי דניאלי אחראית תחום הרגולציה
מידד גיסין יו"ר צב"י

ג'ודי וסרמן

וילמה מאור

יפעת שפרכר



תקנות הרוקחים (מכירה של תכשיר בלא מרשם שלא בבית מרקחת
או שלא בידי רוקח), התשס"ד-2003

אני מתכבד לפתוח את ישיבת הוועדה. הנושא שאנחנו דנים בו היום הוא תקנות הרוקחים (מכירה של תכשיר בלא מרשם שלא בבית מרקחת או שלא בידי רוקח), התשס"ד-2003. אני מודה לכל האנשים שבאו. בדרך לכאן קיבלתי חמישה טלפונים מאנשים שביקשו רשות לאחר כי הם תקועים בפקק. זאת הסיבה שביקשתי להתחיל כמה דקות אחרי כן. אני מודה לכל האנשים שבמזג אוויר כזה הגיעו לירושלים, גם לירושלמים שיצאו מהבית. אנחנו נשב היום עד עשרה ל-11. אני רוצה להתנצל בפני חבר הכנסת זחאלקה שיושב כאן איתנו, שבפעם הקודמת רצה לדבר ולא שמתי לב, או שהישיבה כבר ננעלה. מאחר והוא גם במקצוע רוקח, אז זה לא נגד הרוקחים.

התקנות כן.

קראתי בעיתון הנפוץ במדינה- ידיעות.. קודם כל מי שמדבר הרבה בכתבה זה גדי קלרספלד. האם הוא נמצא כאן?

כן

אני מאוד נפגעתי מדבריך המזלזלים, הפוגעים והלועגים, אבל זה מגיע לי כי אני איש ציבור. כל דבר שמישהו רוצה לומר, הוא יכול להגיד כאן בישיבה. אתה יכול גם להגיד בעיתונות, אבל קודם כל תגיד כאן. את הדברים שאתה לועג ומתקיף לא שמעתי ממך בישיבות. חיפשתי בפרוטוקולים אבל לא ראיתי שאתה מבקר את האיטיות, מזלזל בנושא של עולי רוסיה ואומר שעוד מעט נגיע לאמהרית. אתה מזלזל בציבורים בצורה די פוגעת. זה לא ענייני, זה עניינם. מה הערותיך לגבי הישיבות?

אני רוצה שהסיפור הזה יתקדם. אני מעדיף לא לדבר, כי אין לי מה להגיד.

יש לך המון מה להגיד. קראתי. תרביץ כל מה שאתה רוצה.

לנו אמרו שצריך ללכת עם עורך דין צמוד, לא שמעתי ששאר בעלי המקצוע הולכים עם עורך דין צמוד ומקבלים רשות לפני פתיחת הפה. בתור מה אתה כאן?

אני גם רוקח וגם עובד עם חברת פז.

אתה מייצג את חברת פז?

אמת.

משתמשים בדלק לתרופות? לא הבנתי את העניין של פז.

חברת פז מעוניינת למכור תרופות גם במסגרת תחנות הדלק, מיד לאחר אישור הרפורמה.

אתה עובד של חברת פז?

אני עצמאי.

איפה אתה עובד כרוקח?

אני עצמאי, נותן שירותי ייעוץ לכל מיני חברות.

אז אתה לא עובד כרוקח.

לא בדלפק. עבדתי בדלפק.

אני מצטער שכל מה שאמרתי שם הובן כך. מי כמוכם יודע מה זה אומר לדבר עם עיתונאים, שלא תמיד מצטטים כמו שצריך. היתה תרעומת על זה שהנושא נמשך פרק זמן של למעלה משנתיים ולא הגענו לאן שאנחנו צריכים להגיע.

אני רוצה להבהיר את העניין. יש כאן שני צדדים באופן גס ומאוד פרימיטיבי - פרט לחברי הכנסת - שיושבים משני צדי שולחן. הצד האחד זה בעלי חזקה היום, הרוקחים ובעלי בתי המרקחת, כשהצד השני זה כדוגמת אדוני, אנשים שרוצים מכאן ואילך לקבל עוד תחום לרווחיהם. אני מניח שאם היו חושבים שיפסידו, הם לא היו כאן. אין ספק שאנחנו לא רוצים – גם אדוני לא רוצה כרוקח, שוודאי תחום הרפואה וההיגיינה הרפואית.. - שיגדל נפח התרופות או כמות התרופות שעם ישראל צורך. זה מקובל על כולם. אוי ואבוי לנו אם מזה יתברר שאנשים אוכלים יותר תרופות. הייתי אומר שכמות התרופות היא קבועה ואז אין ספק שרווח של אחד הוא על חשבון הפסד של השני.

לא בטוח.

כך אני חושב. כך לימדו אותי בלימודיי האקדמיים. בעניין הזה צריך ללכת מאוד בזהירות. אם יש כאן רוקחים שטוענים שיש להם בעיות, אני לא אקפח את פרנסתם במהירות. כל דבר ייבדק ויישקל. אם למישהו אצה הדרך כמו לאדוני שמייצג את חברת פז להרוויח יותר מהר, אז לא בחדר הזה. אני אומר את זה במפורש. המטרה של הכנסת זה לא להגדיל את הרווח של חברת פז וילו. הוועדה היתה מתחילה לדון בזה מיידית אילו שר הבריאות היה מעביר. הדבר הזה התעכב שנתיים אבל לא אצלנו. אל תבוא אלינו בטענה.

כבודו, אי אפשר להתעלם מעובדה אובייקטיבית שהחוק עבר לפני שנתיים, כשבמשך שנתיים היתה פה, לכאורה, בדיקה זהירה. כולם מתכסים בשמיכה של שלום הציבור, אבל לא היא. צריך לשים את הדברים על השולחן. הדבר היחידי שמעניין אותם זה כספם. יש פה ,לכאורה, תהליך של שלום הציבור. אף אחד לא צריך לגלגל עיניים לשמיים.

אל תעליב את הרוקחים. היזהר בדבריך.

אני לא מעליב אף אחד. כבודו לא קרא את כל הכתבות. בין הישיבה הזאת לישיבה הקודמת התפרסמה כתבה נוספת בעיתון הנפוץ ביותר במדינה על כך שב-48 בתי מרקחת נמכרו תרופות מרשם ללא מרשם על ידי רוקחים. גם זה התפרסם. כל הנושא הזה של ביטחון ושלום הציבור..

כולם סורחים.

שנתיים מאז שחוקק החוק זה בהחלט זמן לא סביר בהתאם לרצון של המחוקק לקדם רפורמה. זה כל פעם נתקע. הפיליבסטרים התחילו במשרד הבריאות. במשך הרבה זמן הפליביסטרים האלה נעשו, במיוחד סביב רשימת התרופות. יש אינטרסים כלכליים לכל הצדדים שיושבים פה. תודה רבה.

לי אין שום אינטרס כלכלי. עד כמה שאני יודע, אין לי אף קרוב משפחה רוקח, בעל תחנת דלק או בעל חנות סטימצקי.

אבל חולים יש לך.

ודאי. המטרה שלי - אני חושב שאני מייצג עוד כמה חברי כנסת – זה רק האינטרס הציבורי.

כשאמרתי על האנשים שנמצאים כאן, דיברתי לגבי האנשים שבאו להופיע בפני הוועדה, לא לגבי האנשים שיושבים בוועדה. אני מתנצל אם הובנתי לא נכון.

האינטרס של חלק אחד של השולחן הוא רק טובת הציבור. סיפרתי קודם למה איחרנו ב-15 דקות את פתיחת הישיבה. אנשים התקשרו אלי ואמרו לי שהם נתקלים בפקקים. הם תיכננו להגיע לירושלים בשעה וחצי. מישהו אמר לי שכשהוא הגיע סמוך לירושלים, הוא שם לב שכבר עברה שעה וחצי. אמרתי שלמענו אני מוכן לדחות, למרות שזו טרחה של הציבור. אמרתי לו: תעשה לי טובה, את הקטע האחרון שנותר לך משער הגיא עד למעלה אל תיסע ב-150 קילומטר. יושבות כאן היועצת המשפטית, מנהלת הוועדה, שיודעות שאני בעצמי זירזתי את שר הבריאות. אסור לנו לנסוע ב-150 קמ"ש את חצי השנה האחרונה בגלל ששנה וחצי זה התעכב. אדוני, אל תבוא אלי בטענה, אני עושה את שלי ללא שום פיליבסטר. אני עושה את שלי במסגרת העדיפויות. אני לא חושב שהאינטרסים המזרזים הם כספיים. במסגרת סדר העדיפות של הוועדה אני לא עושה שום פיליבסטר. אני מבקש מכל מי שחושב כך לא להגיד את זה כלפיי. אני עושה את מלאכתי נאמנה, אבל כל דבר ייבדק.

הוזכרו פה, לצערי, שני צדדים של השולחן, אבל יש צלע שלישית וזה החולים עצמם. שמעתי איזשהו צליל של זלזול בהתייחסות לבריאות הציבור ולאלה שעומדים מאחורי זה. עם כל ההשגות שיש לי לגבי החוק הזה, אני בהחלט מחייב את הדיון הרציני והמעמיק בנושא הזה. אני לא רוצה להגיד למה אני מקווה שיגיעו בסוף, אבל חשוב מאוד שבנושא הזה ידונו בצורה רצינית, כמובן במגבלות העדיפויות. אני גם לא חושב שהנושא הזה הוא בסדר עדיפות עליון לעומת נושאים אחרים חשובים במערכת הבריאות.

היה לנו דיון גדול בנושא של מכירת תרופות ללא מרשם. אנחנו רואים את הנושא הזה כנושא מאוד בעייתי מנקודת הראות של הצרכן, מנקודת הראות של הקונה. עיני לא צרה ברוקחים או בבעלי האינטרסים האחרים. להיפך, שירוויחו ויתפרנסו בכבוד, אבל כמו שבכביש יש רמזורים, אנחנו מבקשים להביא כאן כמה רמזורים בפני המוכרים ובפני הקונים. בשביל הרמזורים האלה חייבים את הדיון.

כאשר גברתי תרצה להעיר על רמזור, אנחנו ניתן לה את רשות הדיבור.

אני רוצה להעיר למר שרגא, שלא כל הרוקחים מוכרים תרופות. יש הרבה רוקחים שנמצאים בחברות תרופות, באקדמיה, במחקר של תרופות. אנחנו כארגון הרוקחות מייצגים את כל הרוקחים, לא רק את הרוקחים שיש להם אינטרסים כלכליים.

גם לתרופות במסגרת הזאת יש השלכות ארוכות טווח. הנושא העיקרי זה החולה, הבריא ועתידם.

אנחנו יכולים להתחיל אחרי ההקדמה, שמצידי, אם לא היתה כתבה, היא היתה מיותרת. אני מאוד מודה על הכתבה לא בגלל הדברים שלך. כאן בכתבה יש דבר שלא חשבנו עליו. ידיעות אחרונות מג' בכסלו, 28.11.2003, מגזין ממון. זאת כתבה ארוכה. על האווירה של הכתבה הערתי בהתחלה. אני קורא. "כניסת התרופות למדפים הרגילים של רשתות השיווק בענף המזון תכניס מרכיב חדש לתמונה: הכשרות. רשתות השיווק המאורגנות אינן מוכרות על מדפיהם מוצרים שאינם כשרים, קחו למשל את ליקוויד ג'ל, הכדורים המצליחים של אדוויל, שאינם כשרים לא בארץ ולא בחו"ל. כמה צרכנים שומרי כשרות יודעים זאת? זה קורה בגלל מרכיב הג'לטין העשוי מעצמות בקר שמכילים.. אגב, על הקופסה לא מצויין מרכיב הג'לטין, רק בעלון ובאנגלית, כך ששומר כשרות תמים לא מעלה על דעתו שיש לו בעיה עם המוצר".

הייתי מבקש מכל היושבים כאן להתכונן לקראת הישיבה הבאה, שתעסוק בנושא הכשרות. אם אני היום הולך לקנות תרופה בבית מרקחת, אז יש רוקח שאני שואל אותו. אולי לא כל רוקח מבין בזה. אני שואל אותו אם זה כשר או לא. את מי אני אשאל כאן? את מוכר הספרים בסטימצקי? לא יהיה לי אף אדם שמתעניין בנושא. אני מבקש לדון בשאלה אם אנחנו לא צריכים שאחד מהסימונים יהיה סימון כשרות. בישיבה הבאה זה יהיה הנושא הראשון. לישיבה הבאה אני מבקש להזמין נציג מהרבנות הראשית לישראל שעוסק בתרופות.

גם בתכשיר מרשם יש בעיה של כשרות.

הריני להודיעך שאני קונה את תרופותי בבית מרקחת "מטוס" שבמקום מגוריי. הריני להודיעך שכשאני לוקח תרופות בפסח אני מתייעץ עם הרוקח שיודע להגיד אם התרופות כשרות או לא. אני חושש שאם אחר כך אני אלך לחנות ילו ואקח את אותה תרופה, מוכר הדלק או הפיצוחים או הבמבה לא ידע להגיד לי מה שאומר הרוקח. לכן אמרנו שאנחנו מחייבים את מה שלא מופיע היום על האריזה ולא מופיע בבירור בעלון לכתוב על האריזה.

אני שואל אם נושא הכשרות – לא אני העליתי, העיתון הנפוץ במדינה העלה.. זאת כנראה כתבה שיזמו אותה אנשי יחסי הציבור של ילו. אני מבקש שאנשי משרד הבריאות, אנשי הרבנות הראשית יבואו לכאן ויגידו אם התרופות צריכות הכשר, לא צריכות הכשר, האם יש בעיה של ג'לטין, האם יש בעיה של אבר מן החי, אין בעיה של אבר חי, האם יש בעיה של חלב ובשר ביחד. אני לא יודע כלום. מה זה הזלזול הזה? רק בפסח? מה, כל השנה לא חייבים לאכול כשר?

בעיית הכשרות היא כללית.

נכון, אבל אין את מי לשאול. אתה טועה.

השאלה איזו רבנות.

רק הרבנות הראשית לישראל. לפי חוק הונאה בכשרות, הבסיס הוא הרבנות הראשית לישראל. זה מספק אותי. לא צריך מעבר. קיבלתי אתמול בפקס מכתב מארגון הרוקחות בישראל והסתדרות הרוקחים. כאן הערתם על הרשימה. זה מוקדם מדי. כל מי שיש לו הערות על הרשימה עוד יכול לפנות לשר הבריאות, אולי הוא ייתן תיקונים. יהיה מקום לדון על הרשימה עד שאנחנו נתחיל לדון בה.

חוץ מאשר ההערות לרשימה, יש את נושא הפיקוח והבקרה שחסר.

זה נושא שצריך לדון בו.

יש פה, אולי, אפשרות, בניגוד למה שעו"ד שרגא אמר, שהרוקחים מתבצרים בצד שלהם. מצד אחד הרוקחים מוכנים ללכת בפתיחות, ומצד שני הם רוצים לעשות את זה בצורה מדורגת, הגיונית וברורה, לא בצורה גורפת.

זה כאשר נדון ברשימה. יש לנו עוד זמן. עוד אפשר לפנות לשר. אם השר יוציא את 3 התרופות שציינתם, למה אני צריך לדון בזה?

קיבלתי מכתב מסטימצקי. האם יש כאן מישהו שמייצג? אין? הם רק שולחים מכתבים?

בכל הישיבות הקודמות הם היו.

אולי הם מתעכבים. אני אגיד את העניין באופן כללי, יכול להיות שיש אנשים שזה קשור אליהם. רשימת סטימצקי אומרת: עד שאתה מוכר בתחנת דלק, תמכור בחנות ספרים, כי אדם יכול לקחת את התרופה, ללכת למדור הרפואה ולראות מה היא מכילה. למה משרד הבריאות לא הכניס את העניין לרשתות ספרים?

אנחנו עדיין דנים בנושא. תנאי הסף היה מקום שיש לו רשיון עסק. לצערנו בחנויות ספרים אין חובה של רשיון עסק לפי צו רישוי עסקים, ולכן..

מה ההיגיון של רשיון עסק?

זאת עוד נקודה של פיקוח ובקרה שעוברת את הרשויות ומשרד הבריאות. רשתות המזון נבדקות גם על ידי משרד הבריאות, גם על ידי המשרד לאיכות הסביבה לצורך קבלת רשיון עסק. לכן קבענו את זה בתור תנאי סף. זה נכון שבתנאים המהותיים זו יכולה להיות חנות ירקות אם אין לה רשיון עסק ואם היא עומדת בתנאים.

התכוונת להגיד שיש לה רשיון עסק.

נניח נוריד את הנושא של רשיון עסק. בתוך התקנות יש עניינים מהותיים שצריך לעמוד בהם – תאורה, גודל, מרחק.

הם אומרים: נוצר מצב אבסורדי ובלתי סביר, שעל פיו ניתן יהיה למכור בחנויות מזון. חנויות מזון צריכות רשיון?

כן.

בתי הארחה?

בתי הארחה לא מופיעים פה.

ומכוני כושר?

כן.

הם אומרים שזה אבסורד. האם לדעת הייעוץ המשפטי של הממשלה או של הכנסת הנימוק של רשיון עסק, שיכול לכלול בתוכו חנויות מזון אבל לא חנויות ספרים..? אתם צריכים שהרציונל יעמוד בסבירות משפטית. תחשבו על זה. אני אומר לסטימצקי: זה היה הרציונל של משרד הבריאות. צריך שבמסגרת השמירה על השיבר יהיה עוד גורם שייתן רשיון עסק. קרוב לוודאי שלרשיון עסק יש כמה קריטריונים מובנים בכל תחום שהם לטובת הציבור ושמבטיחים שהמקום יהיה עם דרגה מסוימת של היגיינה ציבורית. זה הרעיון. אתה יכול למכור ספרים בחנויות סטימצקי ובחנויות אחרות שתענוג להיכנס אליהן, וגם למכור ספרים במרתף חשוך, במקום ללא מיזוג, במקום מלא אבק וחום, כי הרי לא צריך בשביל ספרים רשיון. אמת? זה הפחד. זאת הבעיה.

הם יכולים באופן וולונטרי לבקש.

לא. בהקדמה כתוב מה זה עסק אחר. עסק אחר זה המקום היחיד שמורשה. חנות ספרים לא עונה על ההגדרות, כי היא לא עסק טעון רישוי.

אנחנו נחשוב על פתרון יצירתי לפעם הבאה.

פתרון יצירתי או סבירות משפטית. הנושא של חדר תרופות. האם יש כאן מישהו שמייצג את ההתיישבות?

אני לא מייצגת אינטרסים כלכליים.

רק 61 אחוז מהתרופות במדינה.

אמרתי שאנחנו משוחררים משיקולים כלכליים, אבל זכיתי לקריאות בוז. הוצאת תרופות מרשימת התרופות הזאת, שהיא בלתי מזיקה, למעט ההערות של החברים שלי, לא תגרום לפיטורי רוקחים או לאיבוד פרנסתם. 60% מהרוקחים מועסקים בשירות הציבורי. אני לא רואה ברשימה הזאת איום על פרנסתם של הרוקחים. במידה ויובטלו חדרי תרופות, לא יצטרכו לכתוב בתקנון את המילים "למעט חדרי תרופות". אני מבינה שיש ויכוח אם זה צריך להיות קיים או לא. אני לא מביעה עמדה בעד חדרי תרופות, אבל אני לא חושבת שצריך לומר שמקום שבו מחלקים תרופות לפי מרשם רופא, שזקוקות לתנאים הרגישים ביותר, כולל תרופות לחולי סרטן, תרופות בקירור - יש את כל האישורים והבקרה של משרד הבריאות לגבי המקום הזה - לא יוכל למכור את אותן תרופות שאינן מהוות סכנה לציבור ושאפשר למכור אותן אפילו בתחנת דלק. זה נראה לי פסקה מיותרת בתקנות.

קיבלתי הרבה פניות מההתיישבות. אמרו לי ששם זה מאוד נפוץ. הם גם אמרו את מה שאת אומרת. דנו בזה כבר. מדוע משרד הבריאות הוציא את חדר התרופות?

חדר תרופות הוא חריג בנושא של בית מרקחת שהוקם מתוך צורך לספק תכשירים רפואיים בפריפריה. אמרנו שלא בכל מקום זה כלכלי או כדאי להקים מקום שעומד ב-60 מטר או בתילי תילים של תנאים שמטילים על בית מרקחת. לכן לא פותחים שם בתי מרקחת ובפועל השירות הרפואי נפגע. התרנו פתיחת חדרי תרופות לקופות חולים שמקיימות איזו שהיא מרפאה או בית מרקחת בסמוך, שיכולים דרך הבית מרקחת שקיים לספק את תרופות בפריפריה תחת גורם מקצועי שנקרא רוקח או עוזר רוקח. המטרה היתה על תרופות מרשם בעיקר או על רקיחות מסוימות שצריכים לעשות, כדי שאדם לא ירוץ 30 קילומטר לאיזה יישוב שיש בו בית מרקחת בשביל מהילה של אנטיביוטיקה. לפתוח את זה לעניין מכירה כללית של OTC זאת לא המטרה, מה גם שרוב חדרי התרופות האלה הם מתחת ל-60 מטר ולא עומדים בתנאים שקיימים בתקנות. אנחנו לא אוהבים את חדרי התרופות. אנחנו רוצים לעודד שבכל ישוב ייפתח בית מרקחת ראוי כפי שכתוב בדין. להרחיב את הנושא של חדרי תרופות על מנת שימכרו תכשירי OTC זאת לא המטרה. אנחנו לא מעוניינים בזה.

אם אתם לא מעוניינים, תחסלו את חדרי התרופות. הבעיה תיפתר מעצמה אם לא יהיו חדרי תרופות. אומרת ליאורה דבר כזה: אני אדם קשיש שבקושי חי עם הקלנוע. אני יוצא מהבית לקופת החולים שלי. אין לי ילו על יד הבית שלי, אפילו סטימצקי אין לי ליד הבית שלי. שמעתי שאדם שנוסע ברכב לילו יכול לקנות אקמול. מה אתה רוצה? שאני אלך לרופא? שאני אבקש שירשום? למה שבמקום שאני נמצא, שיש עוזר רוקח..?

הוא יכול לקנות.

קודם נדבר על העיקרון, אחר כך נראה אם אני יכול לקנות. אתה מתיר במקומות הכי חשודים, כמו אצל מוכר דלק, או במקרה הטוב מוכר ספרים שאולי בשעות הפנאי מעיין במדף הרפואה. כאן יש אחות או עוזר רוקח, אז קל וחומר – אני מעדיף שיקנה שם. גם בקופת חולים אני יכול לקנות. אני היום הולך לרוקח ואומר: תן לי אקמול. תבין שיכול להיות מצב שקופות החולים יפסיקו למכור, כי אם יהיה OTC.. הרי כל זה מנגנון עם הנהלת חשבונות, עם אחיות שמתרגזות על כך שהן צריכות להתעסק בכסף. אם יהיה OTC, כל העניין של מכירת התרופות בבתי מרקחת של קופת חולים יכול להיעלם כי לא יהיה ביקוש. ה-OTC ימלא את המקום, הוא לא יצטרך לעמוד בתור בקופת חולים אצל הרוקחת כדי לקנות אקמול. אני נכנס לתחנת דלק, לוקח מהמדף ומשלם. המכירה של קופות חולים תיעלם מהשטח.

הלוואי.

מה אכפת לי שאני מאפשר את הOTC?

הוא יכול לקבל את התכשירים שם. יש שם עוזר רוקח. הוא יכול לקבל שם עם ייעוץ.

לא נכון, הרשימה מוגבלת. אפילו היום זה לא כך. זה לא חופף. אתה אומר לי? אני צרכן ידוע של תרופות.

יואל ליפשיץ

כל התכשירים ברשימה נמצאים גם היום בחדר תרופות.

מה פתאום. ודאי לא בפירמה הזאת. אני מדבר על אקמולי, הוא מוכר לי פרצמולי. יושבים פה אנשי מקצוע. איך אתם אומרים דבר כזה?

המטרה של חדר תרופות היתה להביא את השירות הרפואי של תרופות מרשם ליישובים. מעבר לזה, יש שם גם מכולת שתוכל למכור תרופות.

מכולת זה בסדר ועוזר רוקח לא?

הוא ממילא מקבל את זה שם. זה לא משנה אם זה מוכר דלפק, או..

אני לא מחייב אף אחד. כאן אתה ליברלי, נותן רשות.

אני רוצה להזכיר שני נימוקים שעלו בצד המשפטי בדיון הקודם. יש סעיף שאתה הזכרת, סעיף 16 – איסור ריפוי וייעוץ בעסק האחר. אנחנו כבר לא מדברים על מסגרת ממוסדת של הנפקת התרופות, אנחנו רוצים להכשיר עסקים אחרים. לכן אנחנו אוסרים שבמקום שנופל תחת מסגרת של עסק אחר יינתן ייעוץ כזה.

גם בבית מרקחת מוכרים..

בית מרקחת לא מוגדר עסק אחר. יצרנו חיה חדשה שנקראת עסק אחר, שאיננו בית מרקחת. אמרנו שבעסק האחר אסור לעשות ייעוץ רפואי.

אין פה בעיה של ההתיישבויות הרחוקות. אין שום חשש שהקופות תפסקנה למכור OTC, כי זה אחד ממקורות הרווח הגדולים ביותר של קופות החולים. זה מקור הכנסה פנטסטי שרק הולך וגדל, הם בחיים לא יוותרו עליו. הרצון שלהם הוא לאפשר את המכירה של הself service באותו חדר תרופות. באותם חדרי תרופות גדולים, שאנשים עומדים שם בתור לרוקח, רוצים שהאדם יקנה מהצד תרופות שמעשירות את הקופה.

מותר לו.

בטח שמותר לו.

הוא בלאו הכי עומד בתור.

רוצה קופת חולים לשחק כבית מרקחת, תשחק כבית מרקחת, רוצה לשחק כעסק אחר, תשחק כעסק אחר. לא ניתן לחיות בין השניים.

מה דעתך, חבר הכנסת זחאלקה? היית מתיר שבחדר תרופות יהיה הOTC?

אם במקומות אחרים, אז כן.

יש לי בעיה, כי כמו שלחולים יש ארון תרופות.. איפה הבקרה על התנאים?

זאת לא השאלה. השאלה היא אם באותו חדר תרופות, ששם עוזר..

למה לא.

השאלה היא למה בילו אין עוזר רוקח.

מה דעתך על חדר תרופות?

שיהיה.

אנחנו ברוב דעות של חברי הוועדה מוחקים את ההגבלה של חדר תרופות.

אבל לא דרוש רשיון עסק לחדר תרופות. זה עסק שעובד ללא רשיון. אנחנו מכשירים פה את השרץ.

בהגדרת עסק אחר יש המון דברים שאנחנו דורשים: עסק טעון רישוי לפי פרטים, רישוי עסקים וכל הדברים האלה. אם הוא לא מקבל רשיון, הוא לא יכול לעמוד. אם הוא לא עומד בתנאים, הוא לא יעמוד. כל מה שעשינו זה שהוצאנו שלושה דברים. הוצאנו אותם אפילו אם מקבלים רשיון, אפילו אם הכל בסדר. אחד מהם זה איטליז, השני חנות פירות וירקות והשלישי זה סמי בית מרקחת, הסגן של הרוקח שמוכר. אותו הוצאנו מהסייג. אם הוא לא הוא עונה לכל התנאים, כולל רשיון עסק, הוא לא יוכל למכור. אנחנו לא נותנים לו שום פריבילגיה.

היום הוא מוכר תרופות מרשם בניגוד לחוק.

משרד הבריאות לא מסוגל פוליטית לסגור אותו.

אם הוא לא מסוגל, אז שיפנה למשטרה.

עכשיו אתה מכשיר את השרץ. ברגע שהם קיבלו אישור, הם לא מבקשים רשיון, הם לא מבקשים רישוי, הם לא עומדים בפיקוח. אף אחד לא יכול לעשות להם כלום.

גם היום אין להם רשיון והם מוכרים.

הם עושים מה שהם רוצים. הם עושים מה שהם רוצים יום יום, שעה שעה.

חייבים לדייק במושגים. יש בית מרקחת שדורש רישוי ורוקח על פי משרד הבריאות, ויש חדר תרופות שדורש רישוי, כאשר כל מה שחסר בו זה המעבדה. פעם היו רוקחים שמערבבים תרופות. היום לא רוקחים, אז אמרו: לך למקומות שאפשר לעשות בהם מקום קטן יותר. יש מרפאות כפריות שזה בית מרקחת עם מגוון תרופות, ששם אחות מחלקת. זה על פי איזה נוהל מנדטורי משנת 38. אני חושב שאיש מקצוע צריך להנפיק תרופות כרוניות לחולים קשים וקלים. בריאות הציבור חשובה לא פחות מתחנות הדלק..

כל מי שחושב שהוועדה שלנו צריכה לדון בנושא הזה לטובת בריאות הציבור יכתוב לנו מכתב. אני מבטיח שתהיה ישיבה. זה הנושא הכללי. אנחנו דנו פה האם במסגרת שאנחנו נותנים קריטריונים ומשווים לכל מדינת ישראל.. יש כאן אלף דברים שאמרנו, כאשר בנוסף לכך רשיון עסק. משרד הבריאות הבטיח לפני כמה דקות שיביא פתרון יצירתי. גם אותו חדר תרופות צריך לעמוד באותם קריטריונים. אנחנו מוציאים שלושה דברים. אפילו שיש רשיון, אפילו שזה מעל 60 מטר, שיש מיזוג, עומדים רוקחים ויש משהו הכי טוב מבחינת ה-OTC, אם זה איטליז אנחנו לא מאשרים. אנחנו לא מצרפים איטליז לתרופות.

אפילו אם הוא כשר.

הדבר השני שאמרנו הוא פירות וירקות. היתה פה הצעה להוציא גם את זה. לא הבנתי למה. לכן מחקנו. איך שאנחנו מכירים, אף אחד לא עומד במטר מרובע, האחות שצריכה לעזוב את החולה לתת זריקה, לתת תרופה לזה שעומד בתור, תקלל את הרגע שיגידו לה OTC. היא תזרוק אותנו מכל המדרגות, כאשר ארגון האחיות יעזור.

צודק.

לכן תעזבו. הם אמרו: אל תגידו שדווקא אנחנו אסורים. קיבלנו את זה. אנחנו בסעיף 20 . "לא יאשר המנהל פרסומת משווה של תכשיר בלא מרשם בנוגע ליעילותו, איכותו ובטיחותו אלא אם כן שוכנע על בסיס נאות של השוואה, ובהסתמך על מחרקים מדעיים השוואתיים שפורסמו בכתבי עת מקצועיים מוכרים, כי לתכשיר עדיפות על פני תכשיר אחר". אתה אומר שכל פרסומת מותרת. אתה רוצה לומר שאדוויל יותר טוב מאופטלגין?

אדוויל יותר טוב מאקמול. אם מישהו רוצה לפרסם פירסום משווה בין שני תכשירים ולהגיד שהתכשיר שלו פועל יותר טוב מאחר, הוא יוכל לעשות את זה אך ורק לאחר הוא שיוכיח ויראה למנהל על בסיס מחקרים משווים בכתבי עת לרפואה שלתכשיר יש עדיפות קלינית או טיפולית.

אם שניהם צריכים מרשם, אז זה כן מותר?

אין פרסום של תכשירי מרשם. הסעיף הזה קיים ממילא בנוהל פנימי של משרד הבריאות.

האם יש הערות לסעיף 20?

יש בעיה אמפירית לקבוע אם תכשיר אחד יותר טוב מהשני. לאפשר פרסומת השוואתית – יהיה קשה למשרד הבריאות להחליט. אני הייתי מציע למנוע את זה, כי הצרכן לא מספיק חכם. אם הוא יודע להשוות, הוא גם יכול לקרוא באינטרנט או במקורות ספרות אחרים. אם לא, אסור להכשיל אותו.

אתה יכול לסמוך על המנהל שיודע את מה שאתה אומר. אם יש מחקר שהוכח..

אי אפשר לקבוע חד משמעית את הדבר הזה. תבוא חברה שנייה ותגיש בג"ץ.

אחרי הבג"ץ הראשון הוא ילמד לקח.

שתגיש בג"ץ. זה שיקול דעת של המנהל.

תהיה לרג'. למה אתם חושבים כל הזמן על הפרנסה שלכם? גם עורכי דין צריכים פרנסה.

יש כאן כמה תקנות שמגבילות את הפרסום של תכשירים. הראשונה שבהן זה תקנה 17, שבה כתוב: "לא יפרסם אדם תכשיר ללא מרשם אלא לאחר שקיבל אישור מאת המנהל". תקנה 20 מגבילה עוד יותר את שיקול דעת המנהל, לכן זה מצמצם ולא מרחיב. אם אתם חרדים לבריאות הציבור, אז מה שאומרת תקנה 20 מצמצם עוד יותר את שיקול הדעת של המנהל.

הם אומרים שנצמצם לחלוטין.

אז זה לא בתקנה 20, אלא בתקנה 17 צריך לאסור לחלוטין פרסומת.

מדברים על פרסומת משווה.

הם מציעים להשאיר את סעיף 20, רק הם אומרים: לא תאושר פרסומת משווה. אני אומר: יכול להיות שהחדירו לך לראש איזה שהוא תכשיר, אבל עכשיו גילינו שבפחות מחיר ובפחות תופעות לוואי כדאי לך לקחת תכשיר אחר. אתה תגיד לי: אני על ידי זה מונע מהציבור לדעת. אני אגיד לך: למה אתה מונע מהציבור לדעת את זה? אתה תגיד: בגלל שבזמנו בוועדה מחקו לגמרי פרסומת משווה.

אתה מדבר על יעילותו, איכותו ופתיחותו. זה מותר. האלמנט הזה לא קשור לכסף, לא קשור אם יש פחות חומר. אתה מדבר על יעילות, איכות ופתיחות.

מה זה יעילות?

התוצאה הסופית.

שהארנק שלי יותר שמן?

אתם תראו כמה אנשים יקנו יותר תרופות. זה משהו נורא.

תאר לך שאני רואה פרסומת שאומרת: אם אתה קונה פחית ספרייט זה יעלה לך שקל, אבל אם תקנה אריזה של שש פחיות זה יעלה לך חמישה שקלים. האם אני יכול לבוא ולומר שהפרסומת הזאת משווה ביעילות של ספרייט?

לא.

למה לא? יעילות זה תשומה-תפוקה. אתה חושב שיעילות זה השפעה רוחנית, פיזית ורפואית. מה זה אדם יעיל? אם אני מבקש לעשות במפעל הזה תוכנית התייעלות, אז חלק מהעניין זה שתהיה אותה תפוקה אבל שתעלה פחות כסף.

יעילות בתרופות זה מושג מדעי -כמותי, לא ערטילאי. השאלה היא עד כמה התרופה יעילה.

גם כאב הוא סובייקטיבי.

גם כאב ניתן למדידה בתנאים מסוימים.

אם אני אומר לך: אדוני היקר, יש לי תרופה שמורידה לחץ דם כשכל כדור בה עולה שקל, ויש לי תרופה B שגם בה כל כדור עולה שקל אבל מספיק כדור אחד ביום שעושה את אותו דבר. זה לא יעילות?

זה מחיר.

זה גם יעילות.

זה גם נוח לחולה.

הוא משקיע שקל ומקבל שניים.

במילון יש הרבה מילים – מחיר, עלות, נוחות. כל מילה..

אנחנו מאשרים את סעיף 20.

אני סבורה שהסעיף הזה לא מצמצם, אלא מההן אתה לומד עליו. יש כאן הרחבה. זה יפתח ג'ונגל. אני סבורה שיהיו כל מיני ניסויים קליניים השוואתיים. נכון שצריך לפרסם באיזה שהוא ז'ורנל. מחר יגידו שאדוויל הרבה יותר טוב מאקמול, כי הפרמטרים של היעילות בכאב הוכיחה את עצמה הרבה יותר. אנחנו לא נצא מזה. יש פה פרץ שלא נוכל לעמוד בו. יש לנו היום נוהל פרסומת שמתירה השוואה של מכירת תרופות. יכול מישהו להגיד שזאת התרופה הנמכרת ביותר, על סמך נתונים מבוססים של ה-MS. אנחנו לא מתירים ולא התרנו עד היום סופרלטיבים השוואתיים בין תרופות, לא לגבי יעילות, לא לגבי פתיחות.

מה זה נמכרת יותר? בטלוויזיה אומרים לך כל היום תיקח את זה, תיקח את זה.

יכול להיות שגם את זה צריך לאסור. אנחנו פותחים פה ג'ונגל מסוכן.

אנחנו הולכים צעד אחרי צעד בעניין הזה. אם משרד הבריאות ידבר בשני קולות, אנחנו ודאי לא נצליח. תפקידך להגן על הנוסח שהבאת. אם לא שינית אותו אצל שר הבריאות, מה את רוצה?

זה הנוסח של שר הבריאות. זה הנוסח המחייב.

אני צריכה להתמודד עם זה ביום-יום. השר לא מאשר פרסומות, עם כל הכבוד. גם היועץ המשפטי לא מאשר.

מספיק יש לנו להתמודד עם כל כך הרבה ארגוני רוקחים. אם מישהו רואה שיש לו הערה, שיבקש דיון, אני פתוח לשינויים. אל תתווכחו לי פה.

לגבי תרופות ללא מרשם שיימכרו רק בבית מרקחת אי אפשר לעשות כלים השוואתיים, חייבים ליישר קו. אם יש תרופה שלא תצא למרכולים אבל תהיה ללא מרשם אצל הרוקח, אני לא אוכל לגביה לעשות את ההשוואה. אני מבקש שאם משרד הבריאות בעד זה, שזה ילך לאורך כל הרוחב לגבי כל התרופות ללא מרשם. הרוקח הוא האדם שיכול לתת חוות דעת מה עדיף על מה בצורה בלתי משוחדת.

תלוי גם מה הוא מקבל מהצד.

נושא יעילות לא יכול להיות אחיד, אדוני, ל-6 מיליון תושבים. ישנם פרופילים שונים. יעילות זה לא דבר אחיד.

אם משרד הבריאות ירצה לשנות את סעיף 20, שיביא את זה לישיבה הבאה.

מדובר פה בשינוי מהותי. כשהתרופות יצאו למרכולים, קהל היעד שיחליט מה הוא בוחר יהיה הצרכן. עד עכשיו היה סטטוס אחד, עכשיו מדובר בסטטוס אחר. עכשיו אתה פונה ישירות בכל הסצנריו החדש הזה לציבור ומנסה להגיד לו מה טוב לו יותר או פחות. בוודאי אין לציבור, גם לאנשים יותר מסודרים, את הידע להבין במחקרים קליניים מי יותר ומי פחות, כי יש הרבה טריקים בתוך המחקרים הקליניים. יש עניין של איזה עיתונים מפרסמים בהם. יש עיתונים שקשה לפרסם בהם. יש עיתונים שאתה משלם כסף ואז מפרסמים כל דבר. עצם זה שכתוב שיש לפרסם בעיתון מקצועי זה עוד לא אומר כלום. הסעיף הזה הוא סעיף בעייתי מבחינת הציבור, כי לציבור אין את כושר השיפוט, אפשר למכור לו כל דבר. זה לא עוד סעיף קטן. זה לא כל כך משנה מה היה הסטטוס עד היום, כי עד היום זה היה סטטוס אחר שבו רק בעלי מקצוע ניפקו את התרופה. זה עבר את המסננת המקצועית שלהם עם האחריות שלהם. פה פונים ישירות אל הצרכן. זה צריך להיות מחמיר יותר, בוודאי לא באותו סטטוס.

יש לנו את המסננת, שזה המנהל. זה לא נתון כאן ליצרן או למוכר או למשווק. כל פרסומת צריכה אישור של המנהל, והמנהל יהיה או המנהל הכללי של משרד הבריאות או רוקח מורשה עובד משרד הבריאות בעל ניסיון ברוקחות תקופה של שנתיים לפחות. יושב אדם רציני ולא מאשר. כל מה שאתם אומרים ייכנס לשיקולים שלו. בנוסף לכך בסעיף 17 הגבלנו אותו – לא יפרסם אדם תכשיר בלא מרשם. סעיף 20 אומר שתהיה פרסומת משווה. זה לא מדוייק, כי גם היום אדם יכול להיכנס לסופר-פארם ולקחת מה שהוא רוצה. גם שם אני צרכן. לא הגבלת שלגבי התרופה הזאת לא תהיה שם פרסומת משווה. כאן הוא מגביל את המנהל, מזהיר אותו עוד אזהרה. כל השיקולים שאמרת ידועים לו, אז הוא בכלל לא יאשר פרסומת משווה. יכול להיות מצב שאיזו חברת תרופות תיקח מחיר מופקע על תרופה שיש לה תחליף ברבע מחיר. למה? יש אינטרסים. הוא אומר: דווקא כאן אני רוצה פרסומת משווה. הוא מזהיר אותו באלף אזהרות נוספות, שזה חייב להיות מדעי.. לנפגע יש כסף לעורך דין. תאמין לי שזה ייפול תוך דקה.

סעיף 21 (א) גודל אותיות האזהרות שבתקנה 17(ב)(2)(ב) לא יפחת ממחצית גודל אותיות שם התכשיר בלא מרשם שבפרסומת. (ב) האותיות יהיו ברורות וצבען יהיה נוגד את צבע הרקע עליו הן כתובות. (ג) כל פרסומת תכיל באופן ברור את האזהרות באמצעי שמע או אמצעיים חזותיים.

גם אנחנו צד בעניין. התמודדנו עם הנושא של האזהרות שצריך לשים על האריזות, טענו שהאריזות צריכות להיות על קופסת נעליים עם אלף ואחד מסרים מבלבלים. גם במודעה – אם מנסים להעביר מסר לצרכן.. חלק מהעניין זה גם שיווק התכשיר. אם גודל האזהרות שבתקנה, כשיש פה רשימה ארוכה של אזהרות..

בוא נקרא יחד: גודל אותיות האזהרה שב 17(ב)(2)(ב)..

בדרך כלל שם התכשיר בפרסומות גדול מאוד, הוא זה שמושך את העין של הצרכן. זה ייראה אבסורדי שבחצי מהגודל.. שליש זה בסדר.

אתה מציע שליש?

אני מציע שזה יהיה לשיקול דעתו של המנהל.

אם תקטינו את שם התרופה, גם האזהרות יקטנו במקביל.

כפי שמקובל היום בפרסומות.

נניח שהפרסומת היא לספרייט, ואתה אומר שבשביל חצי מספרייט יש לעיין בעלון. זה מוגזם. אבל יכול להיות אחרת, שלא ספרייט יהיה כתוב אלא טעם החיים. בסוף איך תרווה צמאונך? קנה קוקה קולה. הקוקה קולה לא יהיה גדול, הוא יהיה כמו דיאט. אני לא הייתי אומר חצי או רבע, אלא משהו סביר, כי אתה אומר: אם יהיה כתוב על חצי גיליון עיתון שיש להסתכל בעלון של אקמול, אז אנשים יחשבו שהשתגעת. יכול להיות ששם התרופה יהיה קטן.

לכן הצעתי את שיקול המנהל.

זה יכול להיות לשיקול המנהל, אבל שלא יפחת מגודל שאדם עם משקפיים יכול לראות.

אנחנו נבוא לישיבה הבאה עם הצעה הגיונית.

תבוא לישיבה כמו שבאת אז עם הקופסאות.

אני רוצה לתת את הדוגמה של תקנות חוק התקשורת, חוק הבזק ושירותים של טלפונים סלולריים. מוכרים לנו המון שירותים דרך הטלפון הסלולרי. נדרשנו לשים בפרסומת של עשר שניות ברדיו את המילים הבאות: השירות ממוקד שירות ומחירו כמחיר שיחה רגילה מהמפעיל שלך לבזק. את כל זה היינו צריכים לכלול בתוך הפרסומת, אחרת לא היו מאשרים את הפרסומת. בפרסומת כתובה זה נדרש להיות כתוב בגודל של שלושת רבעי מגודל הפרונט של השירות, גם לא במאונך אלא רק במאוזן. יש בחוקים הרבה מאוד תקנות דומות, שבאות למנוע את ההטעיה ולהעלים את הדברים הקטנים באותיות הקטנות. הדרישה הזאת לא חריגה.

כשהגיע מישהו למסקנה – יכול להיות שר הבריאות – שהאזהרה על קופסאות סיגריות לא מספיק גדולה, הוא הגיש בקשה לוועדת הכלכלה ולפני כמה ימים העלו את גודל האזהרה. אני מבין שאי אפשר להדפיס מהיום למחר, אבל אם ייווצר מצב שאחרי הרצת ה-OTC יגידו שלא רואים.. אנחנו לא רוצים לעשות דברים מגוחכים. בסוף אדם ישים את שם התרופה לפי גודל האזהרה, במקום שזה יהיה הפוך. צריך להיות הגיוני ולחשוב לשים אזהרה שרואים אותה והיא מספיק טובה. למה לך לקשור את זה בשם התרופה? אנחנו איגוד הגרפיקאים? המטרה שלנו היא מה שאמרת, שהאדם יוכל בפרסומת לראות את האזהרות. מה עושים מחר אם הוא מכניס שם חולה או רופא או ציור של בית מרקחת? מה, אני אכתיב לו את הגדלים?

סעיף 22. ראה המנהל כי בפרסומת אין מתקיימות הוראות תקנות אלה, רשאי הוא – (1) לחייב את בעל הפרסומת לתקן את הפרסומת, או לפרסם הבהרה שאישר המנהל, בשלושה עיתונים יומיים לפחות, מהם אחד בשפה הערבית כפי הפרסומת מטעה ואינה מדוייקת; (2) לבטל או לאסור פרסומו של התכשיר. לחייב את בעל הפרסומת לתקן את הפרסומת זה בסדר, אבל צריך להוסיף את המילה "ו/או" לפני המילים "לפרסם הבהרה".

אצל עליזה רוזן אין את המילים ו/או.

אני מדבר על המהות. אתה תתקן את הנוסח. לפרסם הבהרה שאישר המנהל. לפי זה הוא יכול להמשיך בפרסומת. אתה נותן לו שתי אלטרנטיבות. אחת, לתקן את הפרסומת. אם בחרת לפרסם הבהרה, אז הוא יכול להמשיך בפרסומת יחד עם ההבהרה.

זאת לא הכוונה.

רשאי הוא להורות על כל אחת מהאלטרנטיבות או על כולן ביחד.

זה צריך להיות בשפה שבה היתה הפרסומת עצמה. אם הפרסומת במקור היתה ברוסית, אז לא צריך לפרסם רק בערבית.

למה אתה מחייב אחד מהם בשפה הערבית?

יש עדיין ערבים שרואים פרסומות בעברית.

אז זה יהיה בעברית ב-3 עיתונים.

הם רואים עברית בטלוויזיה, קוראים עיתון בערבית.

תיתן שלוש אלטרנטיבות, כשכל אחת יכולה להיות לחוד וגם כולן ביחד.

וגם שהאזהרה תהיה במקום שהיתה הפרסומת. אם מישהו עשה פרסומת בעיתון ברוסית, הוא יפרסם באותו עיתון.

צריכה להיות כאן הוראה כללית מתקנת בצורה אקוויוולנטית לפרסום. קודם כל שתהיה גם פרנסה לעיתונים. צריך לדאוג שהתיקון יהיה אקוויוולנטי לפרסום. אחר כך מה שאתה עושה מינימום זאת שאלה אחרת.

סמכות ביקורת 23. רוקח מחוזי רשאי להיכנס לכל מקום שבו מוחזקים תכשירים בלא מרשם שלדעתו מיועדים למכירה, כדי לבדוק אם קויימו הוראות תקנות אלה, ורשאי הוא ליטול דוגמאות מהתכשירים בכמות המספקת לביצוע בדיקות שונות או לאסור את מכירתם. למה רק רוקח מחוזי?

או נציגו.

אני מציע יחד עם הרוקח המחוזי, גם מנהל.



יואל ליפשיץ

למנהל יש סמכות להיכנס לכל מקום.

האם זה המנהל לפי ההגדרה כאן, או יש הגדרה במקום אחר?

מה אכפת לך לכתוב גם את המנהל? אותו רוקח מורשה, שרוצה לראות איך העסק עובד בשטח, יכול לראות מה עשו עם התקנות. מה, הוא צריך לשלוח את המחוזי?

יש 6 מחוזות, כאשר לכל רוקח בין עוזר אחד לשניים. מדובר היום על הוספה של שלושה תקנים ארציים לצורך הפיקוח והבקרה. אם היום יש 500 בתי מרקחת פרטיים ועוד 1,000 של קופות חולים, אז פה מדובר על אלפי נקודות מכירה. אם אנחנו לא רוצים לשים לצחוק את כל התקנות האלו, אז חשוב שלא תאושר מכירת תרופה אחת מחוץ לבתי המרקחת לפני שיוקם מערך פיקוח ובקרה. בעוד שבתי מרקחת.., הרי בכל פיצוציה מוכרים גם דברים אחרים שאסור על פי חוק. בנושא התרופות, אם מצפצפים שם יצפצפו גם במקום אחר.

אתה תמים? חשבת שירשו למכור בקיוסק הזה? קשקוש בלבוש.

אז למה יושבים פה?

אתה בעצמך אמרת שאם יש 4,5 , אז גם אם יסתובבו 24 שעות הם לא יוכלו לעשות את זה.

משרד הבריאות מודה שהוא לא יכול לעשות..

אני ארכיון של מערכת הבריאות. אפילו אם תעשה 10, לא יכולים לעשות בקרה בכל הדוכנים ברחבי הארץ. בקושי על בתי מרקחת הם עושים.

בקושי על בתי מרקחת.

לא משנה אם יוסיפו אחד או שניים.

כיוון שאמור להיות נושא כלכלי ממומן מזה, אפשר לקבוע את זה.

שלא יטעו את הציבור על ידי כך שיאמרו שאם מחר מוכרים באיזו תחנת דלק זה יהיה מבוקר. זה קשקוש, זה לא מעשי.

זה חוק שנולד במשרד האוצר. שיתנו את הכסף.

אנחנו מוסיפים 5 וחצי תקנים לאגף הרוקחות. אם יהיה צריך עוד, נבחן את זה.

על שולחננו מונחות תביעות לפתוח יותר. מדובר בהמון נקודות מכירה. מכיוון שמדובר בבריאות הציבור, אנחנו לא יכולים לאשר אם אנחנו לא בטוחים שמישהו בודק את זה. זה מוסכם על כולנו. אומר משרד האוצר, אולי גם הבריאות: איך אני בודק את זה? אני בודק את זה על ידי זה שאני מחזק את אגף הרוקחות במשרד הבריאות ומוסיף לו חמישה וחצי תקנים. השאלה היא האם יכולים להסתפק בזה, או שאנחנו צריכים – לא מדבר על המספר – שהתקנים יהיו ספציפיים לנושא הזה. כמו שיש מפקח על נושא של בטיחות בעבודה ולא חיזקת את משרד העבודה כי אתה יודע שיש כך וכך מפקחים שזה תפקידם, כך.. השאלה אם אגף הרוקחות בא ואומר: יהיה לי עכשיו מקצוע חדש שנקרא מפקח OTC, או שהוא אומר: הם יהיו כלבויניקים. לישיבה הבאה אני מבקש שמשרד הבריאות יבוא לכאן, אולי גם צריך לבוא מנכ"ל משרד הבריאות עם תוכנית של אגף הרוקחות, שצריכה להיות לא סתם מספרים אלא צריכה להיות עם בקרה קבועה שאף אחד לא יכול לגעת בה. לא יכול להיות שלא יהיו אנשים רב-תכליתיים.

מדובר באגרות רישוי עסק.

הם יודעים את זה. זה יהיה הנושא השני בישיבה הבאה אחרי הכשרות.

אני מודה לכולם, הישיבה נעולה.

הישיבה ננעלה ב-10:50.