כנסת פתוחה

פרוטוקולים/ועדת חינוך/7711



ועדת החינוך והתרבות -43-
שגיאה! שם מאפיין מסמך לא מוכר.

פרוטוקולים/ועדת חינוך/7711
ירושלים, ג' בשבט, תשס"ד
26 בינואר, 2004

הכנסת השש-עשרה נוסח לא מתוקן
מושב שני


פרוטוקול מס' 143

מישיבת ועדת החינוך והתרבות
‏יום חמישי, כ"א בטבת התשס"ד (‏15 בינואר, 2004), שעה 10:45

1. סיור בחינוך במגזר הערבי

חברי הוועדה: אילן שלגי – היו"ר
טלב אלסאנע
אורי יהודה אריאל
מוחמד ברכה
מגלי והבה

חה"כ עבד-אלמאלכ דהאמשה
חה"כ ואסל טאהא
בינה בראון - משנה למנכ"ל, המשרד לאיכות הסביבה
מחמוד דיאב - מפקח מחוז צפון במגזר הערבי, משרד החינוך
חיר נבואני - יועץ השרה, משרד החינוך
עלי עדוי - מפקח כולל, משרד החינוך
ראג'י מנסור - יושב-ראש ועדת המעקב לענייני החינוך הערבי
עאטף מועדי - מנהל ועדת המעקב לענייני החינוך הערבי
מוחמד בשיר - ראש עיריית סח'נין
נביה אבו-סאלח - מנהל מחלקת החינוך בסח'נין
מוחמד חיאדרה - מנהל ביה"ס התיכון אלחכמה, סח'נין
אחמד בדארנה - מנהל מכללת סח'נין
ד"ר מחמוד חליל - מנהל המוסד להכשרת עובדי הוראה בסח'נין
ע'דל אבו ריא - דובר עיריית סח'נין
היבא בדארנה - תלמידה בתיכון אלחכמה בסח'נין
אמין קסום - תלמיד בתיכון אלחכמה בסח'נין
מורד סעיד אחמד - תלמיד בתיכון אלחכמה בסח'נין
הבישוף ד"ר אליאס שקור - נשיא מוסדות החינוך מאר אליאס באעבלין
ד"ר אליאס שאקור - סגן נשיא מוסדות החינוך מאר אליאס
ד"ר ראיד מועלם - נשיא האוניברסיטה, וסגן נשיא מוסדות החינוך מאר אליאס
אטרש עאס - מנהל בית-הספר להנדסאים, מוסדות החינוך מאר אליאס
עסאם חורי - מנהל בית-ספר תיכון, מוס' החינוך מאר אליאס
רמזי מוסאלם - סגן מנהל בית-ספר תיכון, מוס' החינוך מאר אליאס
ד"ר אמאל ברכה - מרצה לכימיה, דיקנית ביה"ס להנדסאים, מוסדות החינוך מאר אליאס
נאיף חמוד - מרכז מתמטיקה בתיכון וחבר הנהלה, מוסדות החינוך מאר אליאס
פאדי נחאס - עוזר למנהל האוניברסיטה, מנהל ביה"ס למחוננים, מוסדות החינוך מאר אליאס
מועין ערמוש - יו"ר ההתאחדות הארצית של ועדי ההורים הערביים
פאדי אבו יונס - יו"ר התאחדות הסטודנטים הערבים
חוסיין טראביה - מנכ"ל איגוד ערים לאיכות הסביבה אגן בית נטופה (המרכז לחינוך סביבתי)
מוסטפא אבו-ריא - יו"ר איגוד ערים לאיכות הסביבה אגן בית נטופה (המרכז לחינוך סביבתי), וראש עיריית סח'נין לשעבר
סוהא סיבאני - מנהלת עמותה להכוון לימודי
ג'עפר פרח - מנהל מרכז מוסאוא
אמל זיאדה - רכזת סנגור, מרכז מוסאוא
ג'ניפר עטאללה - סנגור בינלאומי, מרכז מוסאוא
ד"ר יוסף לוי - יועץ ועדת החינוך והתרבות של הכנסת

יהודית גידלי

רשמה: אירית שלהבת



סיור בחינוך במגזר הערבי


איגוד ערים לאיכות הסביבה אגן בית נטופה – המרכז לחינוך סביבתי

בוקר טוב לכולם, אני מברך בברכת ברוכים הבאים את ועדת החינוך והתרבות של הכנסת: יושב-ראש הוועדה חבר הכנסת אילן שלגי, חבר הכנסת מוחמד ברכה חבר הוועדה, חבר הכנסת מגלי והבה, חבר הכנסת טלב אלסאנע, חבר הכנסת אורי אריאל, חבר הכנסת עבד-אלמאלכ דהאמשה וחבר הכנסת ואסל טאהא, יועץ הוועדה ד"ר יוסי לוי, גברת יהודית גידלי מנהלת הוועדה והצוות המתלווה לסיור. הגיעו לכאן הרבה מוזמנים, שהוזמנו גם על-ידי ועדת המעקב לענייני החינוך הערבי, אני לא אמנה את כל השמות, וכן אנשי משרד החינוך ואחרים.

נתחיל במילות ברכה. אני רוצה להציע שנשתדל לקצר בדברים, כל אחד ידבר 2-3 דקות. יש לנו יום ארוך ואנחנו באיחור. ננסה לשמור עד כמה שאפשר על לוח הזמנים כדי שנוכל למצות את היום בצורה טובה ויעילה, לנו ולוועדת החינוך והתרבות.

אני מזמין את מר מוחמד בשיר, ראש עיריית סח'נין, לומר כמה מילות ברכה.

מאחר ויש לי שתי דקות אני כמובן לא אחזור על השמות. אני מברך את יושב-ראש ועדת החינוך והתרבות של הכנסת ואת חברי הוועדה, חברי הכנסת, מפקחים מטעם משרד החינוך, אורחים נכבדים, אהלן וסהלן בסח'נין.

שמעתי רק לפני חצי שעה מדובר העירייה ששלושה אנשים מהדרום התקשרו למשרד התיירות וביקשו לבקר בסח'נין. התגובה היתה: אל תלכו לסח'נין כי יש שם סכנה מסוימת. אז כנראה שלוועדת החינוך והתרבות יש אומץ. ברוך בואכם לסח'נין.

הם התכוונו שיש סכנה כי היום אנחנו פה ...

הרשו לי להגיד כמה מילים בקצרה על סח'נין. אני כמובן אשאיר את העניין המקצועי ליושב-ראש מחלקת החינוך בסח'נין. בסח'נין, כמו בכל ישוב ערבי אחר, חסרים מבנים לבתי-ספר.

תגיד לנו דבר מה על סח'נין, כמה תושבים יש בה וכדומה.

אני משאיר את זה לדוברים אחרי. אנחנו נחלק לכם גם חוברת עם כל הנתונים. בסח'נין יש 24,000 תושבים. אבקש ממר נביה אבו-סאלח לומר כמה מילים על העניין הזה.

בשנת 2004 בסח'נין יש עשרות כיתות שכורות. הדבר הזה מפריע לא רק לי כראש עיר אלא לכל אזרח. יש לנו בית-ספר שבנוי כולו מקרוואנים. אני מבקש שהעניין הזה יטופל בהקדם האפשרי, להקצות תקציבים לבניית בתי-ספר בעיר שלנו.

יש לנו בעיה רצינית שאנחנו לא יודעים את ההיקף המדויק שלה, בעיית השימוש בסמים. אנחנו נכין חומר בנושא הזה אבל צריך להקים כאן יחידה לטיפול בנפגעי סמים כדי להתגבר ולהגיע ללב ליבה של הבעיה הזאת.

אנחנו מבקשים שיוקם ויופעל מתנ"ס בסח'נין.

כולנו שמענו על קבוצת הכדורגל של סח'נין שמשחקת בליגת העל. זאת הקבוצה היחידה שמשחקת לא במגרש הביתי שלה אלא במגרשים אחרים כי אין לנו מגרש ביתי ראוי ותקין. אני מבקש את עזרת ועדת החינוך והתרבות של הכנסת בעניין הזה, להקצות לנו תקציבים כדי לשדרג את מגרש הכדורגל בעיר סח'נין.

ודבר אחרון, שאני מניח שגם ראש העיר שקדם לי, מר מוסטפא אבו-ריא, ידבר עליו, שיכירו באיגוד הערים של סח'נין כמוסד חינוכי.

אהלן וסהלן שוב. אני בשלב זה מסיים.

בוקר טוב, שלום לכולם. תודה רבה שאתם מקבלים אותנו כאן. אני מתנצל בשם כולנו שלא התחלנו בזמן אבל אנחנו שמחים להיות אתכם ואנחנו נשתדל לקיים את מלוא התוכנית שנקבעה ליום הזה.

אני מודה לראש העיר, מר מוחמד בשיר. אני כמובן מודה גם לחברי חברי-הכנסת שבאו לכאן, לחבר הכנסת מוחמד ברכה שהיה יוזם הביקור הזה, לחברי הוועדה: חבר הכנסת טלב אלסאנע, חבר הכנסת מגלי והבה וחבר הכנסת אורי אריאל, ואיתנו גם חברי הכנסת עבד-אלמאלכ דהאמשה וואסל טאהא. נמצא איתנו גם מר ראג'י מנסור, ראש ועדת המעקב לחינוך הערבי, וכן נציגים בכירים של משרדי הממשלה, מר מחמוד דיאב מפקח מחוז צפון במגזר הערבי, מר חיר נבואני יועץ שרת החינוך, גברת בינה בראון המשנה למנכ"ל המשרד לאיכות הסביבה, וסליחה שאינני ממשיך למנות את השמות.

נמצאים איתנו ראש ועד ההורים הארצי במגזר הערבי, מר מועין ערמוש, יושב-ראש התאחדות הסטודנטים הערביים, מר פאדי אבו יונס, ומר ג'עפר פרח ממרכז מוסאוא.

הפעם האחרונה ששמעתי שיחה שבה הזכירו את סח'נין היתה לפני כמה ימים בכנסת כאשר חבר הכנסת מוחמד ברכה ישב לידי ושכנע את ראש הממשלה, שישב לפנינו, שצריך לשפר ולבנות מגרש ואיצטדיון כדורגל חדש בסח'נין, ושמעתי את ראש הממשלה מתחייב בפניו.

אני מבקש לומר שמעבר לביקור, להכרות האישית ולהכרת הדברים בשטח אנחנו מתכוונים באמת לעשות ככל יכולתנו לסייע למערכת החינוך במגזר הערבי. אנחנו קיימנו ישיבה לקראת פתיחת שנת הלימודים שייחדנו אותה לבעיות במערכת החינוך במגזר הערבי.

אני רוצה לפתוח בדברים שאמרתי לפני חודשיים בירושלים בקונגרס הציוני הישראלי. אני מקריא כמובן רק מעט מן הדברים. פתחתי והקראתי קטע קצר ממגילת העצמאות, מההכרזה על הקמת מדינת ישראל: "מדינת ישראל תהא מושתתת על יסודות החירות, הצדק והשלום, תקיים שוויון זכויות חברתי ומדיני גמור לכל אזרחיה, בלי הבדל דת, גזע ומין, תבטיח חופש דת, מצפון, לשון, חינוך ותרבות". בהמשך הדברים אמרתי "מותר לנו לשאול עצמנו האם במערכת החינוך שלנו משתקף קיומו של עיקרון שוויון הזכויות המודגש במגילת העצמאות. האם השקענו די במערכת החינוך במגזר הערבי? האם לא יצרנו פער בתשתיות החינוך המביא לתסכול, לניכור ואף לעוינות? ועדת החינוך והתרבות של הכנסת קיימה לאחרונה דיון במצבה של מערכת החינוך במגזרי המיעוטים ונדרשה למצבה הקשה. הוועדה תקיים ביקור בחינוך הדרוזי" – מה שכבר קיימנו – "ובהמשך ביקור בחינוך הערבי ובחינוך הבדואי בנגב. דוח ועדת אור שפורסם לאחרונה צריך להיות תמרור מחייב לגבי כולנו. החזון הציוני מחייב אותנו לקרב את אזרחינו הערבים ולאפשר להם להיות שותפים שווים בדמוקרטיה הישראלית". אלה דברים שאנחנו בהחלט מאמינים בהם ואנחנו אומרים אותם בכל מיני הזדמנויות.

אנחנו בהחלט מודעים לכך שיש פערים, לא רק בתשתיות אלא גם בהקצאת אמצעים. האזרחים הערבים מהווים כ-20% מאזרחי המדינה, והילדים הערבים בבתי-הספר מהווים כרבע מכלל הילדים בבתי-הספר במדינה, והתקציבים עדיין לא מחולקים באופן הפרופורציוני הראוי.

תוכנית החומש שאמורה להסתיים השנה, אני מאמין שהיא תוארך ושגם ילמדו, לא רק מהדברים הטובים שנעשו אלא גם ממה שלא נעשה כראוי. לפחות לפי התוצאות של בחינות הבגרות – וזה מדד חשוב – עדיין יש פיגור בהישגים של המגזר הערבי. הם מגיעים ל-34% זכאי תעודת בגרות לעומת 51% במגזר היהודי, וגם בקרב הזכאים לתעודת בגרות השיעור של אלה שזכאים להתקבל לאקדמיה נמוך יותר מאשר השיעור במגזר היהודי.

אני סבור שמערכת החינוך הערבית צריכה לאפשר לתלמידים להתחבר יותר אל התרבות הערבית.

אני אומר עוד דברים בסיכום הדיון שלנו, בסוף היום, אבל אני בהחלט סבור שהגיע הזמן שמדינת ישראל תמנה במערכת החינוך סגן שר ערבי. במשרד החינוך בעבר היו שני סגנים. אני לא רואה שום סיבה מדוע כעת ממשלת ישראל לא תמנה סגן שר נוסף במשרד החינוך שיהיה מהמגזר הערבי.

אם יתמנה שר ערבי, זה יהיה חבר הכנסת ברכה. לחבר הכנסת ברכה יש שפה משותפת עם ראש הממשלה אז יש סיכוי.

היות ואנחנו מדברים על ממשלה וקואליציה שתהיה עוד 4 שנים אז אני מדבר על מישהו מחברי הקואליציה.

אני מעביר את רשות הדיבור לחברי חבר הכנסת מוחמד ברכה.

רבותי, אני לא אאריך בדברים. אני רוצה לברך את כל הנוכחים. קודם כול, אני מבקש לברך את היושב-ראש שנענה לצאת לסיור הזה. אני רוצה לברך גם את חברי הוועדה ואת צוות הוועדה שפעלו ועמלו כדי להוציא את הביקור הזה אל הפועל. אני מברך את כל האורחים, את כל הנוכחים, את ועדת המעקב לענייני החינוך הערבי.

אני רוצה לומר משהו לסדר, כאמור בלי להרחיב מילים. אני מציע שעכשיו, בגלל קוצר הזמן והמצוקה שנקלענו אליה מבחינת לוח הזמנים, אנחנו נשמע רק את אנשי המקום. אלה שיתלוו לסיור לאורך כל היום ישתתפו בסיכום שיהיה בנצרת ושם כל אחד יגיד את מה שהוא רוצה. אני מציע שבכל התחנות שיהיו לנו עד שנגיע לנצרת נתמקד באנשי המקום שרוצים להעלות דברים ואז בסיכום תהיה במה לכל האנשים, כולל אלה שיושבים פה. יש לפנינו עוד ביקור ארוך. אני מציע שנמעיט בברכות ונתחיל לעבוד. תודה רבה.

אני מודה לחבר הכנסת שלגי וגם לחבר הכנסת ברכה. אני מזמין את מר ראג'י מנסור, יושב-ראש ועדת המעקב לענייני החינוך הערבי, לומר את דבריו בקצרה.

בוקר טוב, אני מברך את יושב-ראש הוועדה ואת חברי הוועדה. את רוב הדברים שרציתי לומר אני אגיד בסיכום הביקור.

רציתי להפנות תשומת לב מיוחדת למטרת הסיור, שהיה מתוכנן בצורה אחרת. הכוונה שלנו היתה להראות את הקשיים האמיתיים שבהם נתקל המגזר הערבי. ראש העיר תיאר קצת מהם. היה קושי גדול מאוד לפתוח את שנת הלימודים באזור שהיה מתוכנן להיכלל בסיור הזה, במג'ד אל כרום, בעין מאהל וגם בסח'נין. לצערי הרב אנחנו לא נבקר בבתי-הספר האלה. יש בית-ספר תיכון אחד שצורף לסיור שייתן לכם דוגמה קטנה למצוקה הכללית של החדרים במגזר הערבי. אנחנו רצינו לפתור את הבעיה הזאת ולעבור לדבר על התכנים. מגיע לנו לדבר על התכנים ולא רק על הסביבה הפיזית של בתי-הספר. אני אפרט יותר בסיכום הדיון בסוף היום. יש גם חומר שאנחנו נפיץ לכל חברי הוועדה.

אני מקווה מאוד שיתקבלו החלטות ושתהיה עזרה, זה מה שאנחנו מצפים מהוועדה, על מנת לקדם את הנושא ולצעוד קדימה. תודה רבה.

תודה למר ראג'י מנסור. אני מזמין את גברת בינה בראון, המשנה למנכ"ל המשרד לאיכות הסביבה, לומר בשתי דקות את דבריה.

בשתי הדקות האלה, בדקה אחת אנחנו נראה סרט ובדקה השנייה אני אמשיך לדבר. הסרט הופק באוגוסט בשנה שעברה לקראת הכינוס העולמי ביוהנסבורג.

(הוועדה צופה בסרט)

זאת דוגמה לעבודה שאנחנו עושים בכל הארץ בחינוך סביבתי. החינוך הסביבתי נותן לנו ערך נוסף של שיתופי פעולה אין-סופיים בין כל מיני קטבים בחברה.

המקום שאנחנו נמצאים בו, איגוד ערים עמק בית נטופה, הוא איגוד הערים הערבי הראשון שהוקם על-ידי המשרד לאיכות הסביבה. יש לנו 8 איגודי ערים. הוא הוקם לפני כ-10 שנים, בשנת 1993. בתחום החינוך הוא מן המובילים בארץ. לא מן המובילים במגזר הערבי אלא מן המובילים בארץ ומן המובילים בהשוואה למדינות רבות אחרות שאני ראיתי.

אני רוצה לתת הרבה מאוד שבחים גם למר מוסטפא אבו-ריא שעזר לנו הרבה מאוד במשך כל השנים וגם למנהל האיגוד, מר חוסיין טראביה, ולאנשים המצוינים שעובדים אתו.

דיברנו על שילוב של סביבה ותוכן. נבנה פה עכשיו – ואנחנו נראה את זה בהמשך – מבנה חינוכי שישרת את כל הציבור בסביבה, הציבור היהודי והציבור הערבי. המבנה הזה הוא ערבי קלסי אבל הוא נבנה בבנייה ירוקה, בבנייה חוסכת אנרגיה, שומרת חום. התלמיד לא רק ילמדו איכות סביבה אלא יהיו במבנה שכל כולו איכות סביבה ויוכלו לחשב כמה חשמל הם חוסכים, כמה מים הם חוסכים ואיך נעשה השילוב המדהים של קלסיקה, של תרבות ערבית ושל דברים שהם שיא הטכנולוגיה.

אנחנו צריכים כאן עזרה ממשרד החינוך. אנחנו צריכים הכרה של משרד החינוך, לתת סמל מוסד למוסד הזה. עזרתה של ועדת החינוך והתרבות נדרשת בעניין הזה מאוד מאוד.

המקום משמש לנו גם ליצירת חומרי לימוד בשפה הערבית לכל הארץ, לספר לימוד על איכות סביבה שנכתב על-ידי אנשי המרכז. יש לנו כל מיני חומרי פרסום שנעשים על-ידי אנשי המרכז. יש בעיות שהן אופייניות לכלל המגזרים אבל מתבטאות ביתר שאת במגזר הערבי, למשל בעיה של ילדים ששותים חומרים מסוכנים בבית מכֵלים לא מקוריים. ביקשנו את עזרת המרכז בהוצאת חומר הסברה בערבית בנושאים אלה.

אני רוצה רק לשבח אותם. הלוואי ויהיו לי עשרים כאלה. תודה רבה.

איך זה אמור להתחבר עם ועדת החינוך והתרבות? מה נדרש מאיתנו?

לפעול מול משרד החינוך כדי שהמקום הזה יקבל סמל מוסד.

האם כבר פניתם?

מר חוסיין טראביה ידבר על זה אחר-כך.

תודה לגברת בינה בראון. אני מזמין את מר מוסטפא אבו-ריא, יושב-ראש איגוד ערים לאיכות הסביבה אגן בית נטופה.

אהלן וסהלן. אני מבקש לברך בברכת ברוכים הבאים את יושב-ראש ועדת החינוך והתרבות של הכנסת, את חברי הוועדה ואת כל המשתתפים. אני לא אמנה את כל השמות.

אני יושב-ראש איגוד ערים לאיכות הסביבה אגן בית נטופה, שמאגד בתוכו את סח'נין, עראבה, דיר חנא, עילבון, בעינה-נגי'דאת ואחרים.

חברי ועמיתי ראש העיר דיבר על הבעיות של החינוך בסח'נין. נכון, יש בעיות רבות בסח'נין, אני עד לבעיות האלה, אבל היום אני מנצל את ההזדמנות שאנחנו מארחים אתכם במוסד הזה ואני רוצה לדבר על ההצלחות ועל ההישגים של סח'נין בנושא איכות הסביבה. בזה יש לנו הישגים גדולים מאוד. כאן נמצאת היחידה הסביבתית הראשונה שהוקמה בציבור הערבי והיום זה איגוד הערים לאיכות הסביבה המוביל בין כל איגודי הערים בארץ בעשייה שלו. יש כמה נפשות פועלות שדאגו לנושא הזה ויש "משוגע" לעניין הזה, מנכ"ל האיגוד, מר חוסיין טראביה, שלא חוסך שום מאמץ כדי לשפר.

"משוגע" במובן החיובי.

הלוואי וכולנו נהיה משוגעים כמוהו, משוגעים לנושאים טובים.

אנחנו מיקמנו את המשרדים של איגוד הערים לאיכות הסביבה על שפת אגם, על בריכת מי הקולחין של סח'נין, והפכנו את המפגע הזה למשאב. על המים האלה יש לנו מכוני מחקר שעובדים כאן. יש לנו הרבה פרויקטים משותפים לסח'נין ולמדינת ישראל עם הרשות הפלסטינית, עם ירדן, יש לנו שיתוף פעולה עם טורקיה, יש לנו שיתוף פעולה עם מצרים. יש פרויקטים במימון של האמריקאים ולאחרונה נכנסנו לפרויקט Life עם האירופאים. אנחנו מפרסמים מאמרים ואינטרפרטציות שאנחנו מביאים לכל כנס עולמי שנושאו שימוש חוזר במי קולחין.

המקום הזה, שהפכנו אותו ממפגע למשאב, הפך גם ממפגע למפגש – מפגש בין תרבויות, בין עמים. הרבה מפגשים בין יהודים לערבים מתקיימים כאן.

עיקר העבודה שלנו הוא החינוך הסביבתי. להחדיר את התודעה הסביבתית לכל האוכלוסייה בסח'נין, במיוחד לתלמידים. לכן ביקשנו שכבוד הוועדה תבקר אצלנו כדי שתוכל לסייע לנו וללחוץ שנקבל סמל מוסד, שהנושאים הסביבתיים שיילמדו בסח'נין, שעות הלימוד של בתי-הספר שיילמדו באיגוד הערים לאיכות הסביבה יוכרו על-ידי משרד החינוך לאחר שייתן למקום סמל מוסד, כדי שנוכל לתת את התמורה המתאימה לעניין.

היתה לנו הרשאה תקציבית ממשרד החינוך למרכז הסביבתי, למבנה האקולוגי שאתם רואים בתמונה הזאת. אנחנו מקווים לקבל את עזרתכם כדי להחזיר קצת מהסיוע התקציבי, כדי להמשיך לבנות את הבניין הזה, שהיום נבנה בתקציב המשרד לאיכות הסביבה וקרן "ברכה".

אנחנו מקווים שאחרי המפגש הזה יתקבלו החלטות חיוביות בנושא הזה. זה הישג שלנו, של הציבור הערבי, זה גולת כותרת באזור שלנו. אנחנו גאים במקום הזה ואנחנו רוצים שכל המידע שיש לנו יחלחל לכל שכבות האוכלוסייה בציבור הערבי.

אהלן וסהלן, תודה רבה.

תודה למר מוסטפא אבו-ריא. אני מציע שנתלווה למנכ"ל האיגוד לסיור.

חברי הוועדה ביקשו לשמוע פרטים על סח'נין.

אני מזמין את מר נביה אבו-סאלח, מנהל אגף החינוך.

אחרי הטעם הטוב שהשאירו דבריו של מר מוסטפא אבו-ריא על איכות הסביבה קשה לדבר על הבעיות בסח'נין אבל בכל זאת אציג לכם את העובדות.

מספר התושבים בעיר סח'נין נושק היום ל-25,000. יש לנו 7,850 תלמידים, החל מטרום-חובה – כשהחוק חייב את סח'נין להסדיר את זה והכול מוסדר – החל מגיל 3 וכלה בתיכון סח'נין.

יש לנו 5 בתי-ספר יסודיים, שהם ענקיים. בכל אחד מהם לומדים 700-800 תלמידים. זה לא סביר וזה לא מקובל היום בעידן החדש. יש לנו שתי חטיבות ביניים ותיכון אחד ענקי של 1,000 תלמידים בכיתות י'-י"ב, 1,080 תלמידים במתחם אחד.

יש לנו 46% הצלחה מבין הניגשים.

יש לנו בעיית נשירה בסח'נין. הנושא היה מונח על שולחן ראש הממשלה בוועדה שהוא הקים לעניין הזה. היום 17.5% נושרים מהמערכת.

מה הממוצע הארצי?

במגזר הערבי הממוצע הארצי מגיע ל-27%. במגזר היהודי השיעור נע בין 10%-14%. אנחנו קצת מעל הממוצע הארצי.

זה מצטבר מכיתה ט' עד י"ב.

לפי הנתונים שלך, במגזר הערבי אתם בין המצטיינים.

לא בהכרח. בתמרה הגיע שיעור הנשירה ל-10%, ותמרה שווה לסכנין מבחינת גודל האוכלוסייה.

יש לנו בעיה בתחום הבנייה. יש לנו היום בסח'נין 72 חדרים שכורים, כולל בגני טרום-חובה וחובה ובבתי-ספר יסודיים. כמו כן יש לנו 29 חדרים יבילים וטרומיים. ביחד יש לנו 101 חדרים לא תקניים. אנחנו נמצאים בעיצומה של בניית 30 כיתות בסח'נין, בונים בית-ספר שלם אבל יש לנו בעיה כי קיבלנו בית-ספר בשיטת ה-PFI וכולנו יודעים ששיטת ה-PFI ירדה לטמיון. כבר שנתיים אנחנו מחכים לאישורים תקציביים ולדאבוני טרם קיבלנו את האישורים.

ניסיתי לתת בקצרה תמונה על מערכת החינוך בסח'נין. אנחנו גאים להיות בסח'נין ואנחנו גאים בילדים ובשיעור האקדמאים שמגיעים לאוניברסיטאות כי אנחנו מעל הממוצע במגזר הערבי.

תודה למר נביה אבו-סאלח. אני מזמין את מר חוסיין טראביה, מנכ"ל איגוד ערים לאיכות הסביבה.

בוקר טוב, ברוכים הבאים לאיגוד הערים בסח'נין. אני אגיד כמה מילים ואחר-כך אני אלווה אתכם בסיור וירטואלי באיגוד. יש גם אופציה אחר-כך לעבור בין המתקנים, על אף הגשם.

האיגוד קם בשנת 1993 כיחידה סביבתית ראשונה במגזר הערבי. זאת היתה יוזמה מקומית של ראש המועצה דאז, מר מוסטפא אבו-ריא, עם עוד שש רשויות מקומיות. הם הפכו להיות גוף סטטוטורי, איגוד ערים לכל דבר ועניין. מכבדים את כל הנושאים הסביבתיים שהם תחת התוכנית המחוזית ולפי קווי המדיניות של המשרד הראשי בירושלים.

בשנים 1994-1995, כששיחות השלום היו בשיאן, יצאה יוזמה שלנו ושל המחוז להפוך את המקום הזה למרכז אזורי להדגמת טכנולוגיות סביבתיות ושימור אנרגיה, מרכז אזורי שיבואו אליו אנשים מכל מדינות האזור, ילמדו וייפגשו. נושא איכות הסביבה הוא נושא חוצה גבולות. לא צריך לדבר פה על פוליטיקה. כולם הרי מכירים בחשיבות של אוויר נקי לנשימה וכן הלאה.

חבר הכנסת אורי אריאל, זה מהאסונות של אוסלו ...

אני קיבלתי את השטח הזה בזמנו מראש המועצה. אנחנו יושבים על שפת מתקן הקולחין של סח'נין והעברנו לכאן את המשרדים שלנו והמבנה נבנה בשטח הזה. אלה המתקנים שמטפלים בכל השפכים של סח'נין ואנחנו מהווים כאן מודל לעשייה סביבתית, איך ניתן להפוך מפגע לברכה לתושבי האזור.

אנחנו הצענו להפעיל כאן מו"פ, פיתוח של תוכניות לטיפול במים ובשפכים, שכולן מבוססות על ידע מקצועי ועל תוכניות מו"פ, כדי לעודד את הילדים בטכניון. נעשית כאן פעילות מחקרית לאורך השנים והיא משמשת גם סטודנטים באוניברסיטה ותלמידים מבתי-ספר תיכון שבאים לעשות כאן כל מיני עבודות אקוטופ וביוטופ ברמה של 5 יחידות לבגרות.

מה שאתם רואים בתמונות זה מה שקורא פה בחוץ בגינה בדרך כלל. אנחנו חוסכים לכם בגלל הגשם אבל זה מה שקורה פה בחוץ וזה מסלול שהתלמידים עוברים.

כל הטכנולוגיות שאנחנו משתמשים בהן כאן הן הבסיס לעשייה הסביבתית שלנו, לפעילות החינוכית שמתקיימת כאן. למרכז הזה הגיעו בשנת 2003 למעלה מ-50,000 מבקרים, רובם תלמידי בתי-ספר. יש לנו פעילות החל מגני ילדים ועד האוניברסיטה ואנו בונים תוכניות בחינוך סביבתי ובכל הנושאים המדעיים. באים אלינו מבקרים לא רק מששת הישובים. המרכז מוכר על-ידי משרד החינוך והמשרד לאיכות הסביבה כמרכז אזורי, מרכז ייחודי שמשרת את כל התלמידים שלומדים מדעי הסביבה. היום כמעט כל בית-ספר תיכון במגזר הערבי מלמד 5 יחידות מדעי הסביבה.

כל בית-ספר באזור או כל בית-ספר במגזר הערבי בכלל?

כל בית-ספר במגזר הערבי. מספר התלמידים מהמגזר הערבי שניגשים לבחינות בגרות במדעי הסביבה כמעט שווה לשיעור במגזר היהודי.

עושים עבודות מחקר לפעמים.

גם מנצרת באים לכאן. במקום 5 יחידות בגרות עושים עבודות מחקר.

כאן אתם רואים תלמידים בעשייה חינוכית.

אנחנו הבאנו מים לאדמה צמאה, יזמנו את הפרויקט הראשון במגזר הערבי.

זה התוצר של השקיה במי קולחין. כל הפירות שנאכלים היום באזור מושקים מהקולחין של המאגר הזה. זה פרויקט שלצערי נעצר בשל היעדר תקציבים אבל אנחנו מפתחים היום מאות דונמים ומשקים אותם במי קולחין מטוהרים, כולל ליווי מקצועי שלנו, כולל סדנאות, כולל הדרכה, כולל ייצור חומרים שיכולים לעזור לחקלאות.

לאיזה רמת טיהור של מי הקולחין אתם מגיעים? להשקיית פירות כאלה צריך להגיע לרמת טיהור של מעל 90%.

אנחנו מספקים לפירות האלה מים באיכות על-פי תקנות משרד הבריאות. יש לנו שתי מערכות: חלק מטוהר כאן וחלק מועבר לכרמיאל ולכן יש לנו כל מיני חסמים. יש פה גם החדרה וגם טפטוף. אנחנו מגיעים לטיהור ברמה שניונית.

בנושא המים הונחה כאן אבן הפינה של המרכז הסביבתי שהוא גשר לשלום בין אדם לאדם, בין סביבה לאדם. לצורך הפרויקט הזה הוקמה ועדת היגוי בין-משרדית. ד"ר חגית ניר, ראש אגף מדע וטכנולוגיה, אישרה את תוכנית הלימודים של המקום הזה. אמרו: תתחילו לעבוד בקרוואנים ולעשות פעילות ואחר-כך נממן לכם תקציב לבניית מבנים קבועים. יש לי פה הרשאה תקציבית מהשנים 1997-1999 שבוטלה חד-צדדית. הכסף שמשרד החינוך היה אמור להעביר עדיין לא הגיע אלינו. כל הכסף שמגיע היום לבנייה הוא רק מהמשרד לאיכות הסביבה.

הדברים שלך נרשמים בפרוטוקול. אנחנו רושמים פרוטוקול ואתם תוכלו בעוד כמה ימים לראות את זה גם באינטרנט.

זה הבניין הסביבתי שאנחנו יזמנו כאן שמטמיעים בו את כל האלמנטים הסביבתיים. בעצם זה יהיה מרכז מחקר לבנייה אקולוגית. זה משמר מים. אוספים את כל המים ומחזירים אותם. הקירות הם מבנייה מקומית, מחומר מקומי. הפרויקט הזה עלותו 6 מיליון שקל, אבל העלות היא 30% פחות מבנייה רגילה. מבחינת שימור אנרגיה אנחנו נלווה את הפרויקט הזה במחקר של תלמידים ושל חוקרים מהטכניון כדי להוכיח כמה אנחנו יכולים לחסוך. מכאן תצאנה המלצות לוועדות תכנון ובנייה, שלפחות מבני ציבור יכולים להיבנות בדרך הזאת ולחסוך גם אנרגיה וכסף.

אנחנו משמרים את המורשת. אנחנו מטמיעים בבנייה הזאת את כל האלמנטים שהיו כבר בעבר, שאבותינו עשו אותם ואנחנו הזנחנו אותם. זה למשל בדיר חנא, זה המבצר של דיר חנא. זה בעין חוד. אנחנו מביאים אלמנטים שהיו כבר במסורת ומטמיעים אותם בתוך הבנייה הזאת.

אנחנו בונים מיזוג שלא על בסיס חשמל. ככה תיראה החצר פנימית בתוך הבניין הזה. בעצם כל התכנון של הבניין הזה נעשה ללא ועדת תכנון. אני לא חושב שמישהו אי פעם עשה מחקר יסודי כל-כך כפי שאנחנו עשינו כאן. עשינו מחקר איך אנחנו יכולים להטמיע את כל האלמנטים האלה. כך זה מתחמם ביום וכך זה מעביר את האוויר הקר אל תוך הבניין. כך אנחנו גם נחסוך את החשמל למזגנים. כל הבניין הזה יפעל על אנרגיה סולרית ונוכל להתחבר גם לכבל של חברת החשמל ולתת להם עודף חשמל שיהיה לנו בימי שיא.

בכיתות יש כיפות וקמרונות. צד אחד מתחמם וצד אחר מתקרר, אוויר חם עולה למעלה ואז הוא מושך את האוויר הקר. כל הדברים האלה הם ברי-מדידה. אנחנו יכולים להתקין חיישנים וללמד ילדים כיצד זה פועל. זה מדע אינטר-דיסציפלינרי. לומדים שם פיזיקה וחשמל וכימיה וכל הדברים האלה.

בתוך הבניין יש 150 קו"ב שמחזירים את המים.

כל נושא ההסדרה, שימוש בחומרים מהטבע, כפי שבנו פעם בבנייה המסורתית, מאפר, מחרסית ומקש.

כמו שאתם רואים, בבניין הזה, שהוא גם ממוחזר, כל הטיח בפנים יהיה מאדמה עם קש, כמו כאן. בעצם אדם לא יצטרך לצבוע כל 2-3 שנים את הבית וגם אם ילדים יקשקשו על הקיר זה לא יעזור להם. רוב חומרי הבנייה הם מהמקום.

בתהליך הבנייה, כשעשינו מכרז הבאנו לכאן הרבה מאוד קבלנים שהציעו את השיטה שלהם. כל אחד הציג את הדוגמה האישית שלו. בסוף בחרנו את הדוגמה שאתם רואים כאן. אנחנו מעבירים מדור האבות, מהזקנים לצעירים. אני בעצמי לא ידעתי שלכל קשת יש שם בשפה הערבית. הבאנו את הזקנים שלנו כדי שילמדו אותנו מניסיונם. אנחנו מתעדים את כל תהליך הבנייה במקום הזה.

הילדים שמגיעים לסדנאות שאנחנו מעבירים כאן מייצרים את האדובי, הבלוקים מאדמה עם קש, והכול מצופה. זה החדר במבנה הישן, וכך אפשר לעשות אמנות בבנייה הזאת.

הרצפה לא תהיה מקרמיקה ולא תהיה מפוארת אלא תהיה המסטבה כפי שהיה פעם, אדמה מוחלקת.

זה המפעל של האדובי. זה תהליך בניית הקשתות.

יש לנו כאן אמן שמתעד את כל הבנייה מאל"ף ועד ת"ו.

יש לי שתי בקשות מוועדת החינוך והתרבות. הבקשה הראשונה, למסד את הפעילות שאנחנו מקיימים כאן בין כה וכה. אנחנו מרכז ששולח שלוחות לכל בתי-הספר במחוז, אנחנו מחזקים את בתי-הספר. אני לא רוצה להיות כמו מגנט שמביא אליו תלמידים. אני רוצה להיות מקושר עם כל בתי-הספר, לתת להם תוכניות, לחזק אותם מבחינת מדעים, מנהיגות, סביבה, אזרחות, דמוקרטיה ולקבל סמל מוסד. אנחנו ביקשנו לקבל סמל מוסד ואז אמרו שאין לנו בניין. עכשיו יש לנו בניין, יש לנו מרכז.

הבקשה השנייה, ההרשאה התקציבית, שזה החלק של משרד החינוך במרכז הזה, בוטלה באופן חד-צדדי. הביטול לא היה באשמתנו. הוא נבע מכך שלא היו לנו היתרים להתחיל לבנות. לא רצינו להתחיל לבנות בלי היתר ואז ההרשאה בוטלה. יש לי אסמכתה על כך. אני מבקש לחדש את ההרשאה, שמשרד החינוך ימלא את ההתחייבות שלו.

תודה רבה.

ננצל את ההזדמנות שנמצא איתנו מפקח מחוז הצפון במשרד החינוך, מר מחמוד דיאב, שיאמר כמה מילים בקצרה.

אני מפקח מחוז צפון במגזר הערבי. המגזר הערבי הוא מגזר מיוחד. יש מפקח מחוז למגזר הערבי, למגזר הדרוזי, למגזר הבדואי, מפקח מחוז ליהודים, אני לא יודע מה יש עוד. ככה אנחנו במחוז הצפון. אבל יש מנהל מחוז אחד.

אנחנו מברכים אתכם. הנוכחות של היושב-ראש ושל כל חברי הכנסת היא נוכחות מכובדת מאוד והיא משמחת אותנו. אהלן וסהלן למחוז הצפון.

אני רוצה להגיד כמה מילים על המקום הזה. היה לי הכבוד והעונג ללוות את המקום כאשר הוא קם. אני הייתי מפקח של העיר סח'נין לפני 5-6 שנים, כאשר ראש העיר היה ידידנו מר מוסטפא אבו-ריא. אני זוכר שהגעתי וביקשתי את סמל המוסד. לא זכור לי שבשלוש השנים האחרונות הוגשה בקשה מחודשת.

הוגשה בקשה בשנה האחרונה.

זה לא הובא לדיון. אני מציע שאתם תגישו בקשה נוספת ונקיים דיון רציני מחודש. אנחנו רואים מה מתרחש כאן ואנחנו מברכים ומעריכים את עבודתכם.

משפט אחד על הבנייה. אדוני ראש העיר החדש ואדוני ראש העיר היוצא, אתם יודעים כמוני את המציאות. אני יודע שיש בעיה של בנייה בסח'נין אבל תזכרו, במשך 5 שנים לא בניתם חדר אחד, ולא באשמת משרד החינוך. אני לא רוצה להיכנס לפוליטיקה הפנימית שלכם אבל אתם יודעים את האמת. עברו 5 שנים ובמהלכן היו תוכניות והמשרד רצה אך אתם משום מה, בלי לפגוע באף אדם, לא התקדמתם. ברור שיש כאן בעיה אבל היא נוצרה עקב פיגור של 5 שנים בבנייה. אכן מגיעה לכם בנייה אבל חבל שבמשך 5 שנים הדברים לא נעשו כמו שצריך.

אני רוצה להרחיב על הנתונים שמסר ידידנו מר נביה אבו-סאלח. בשלוש השנים האחרונות שיעור מקבלי הבגרות מכלל המחזור בסח'נין עלה מ-28% ל-46%, וזה נתון בדוק. מהמחזור ולא מהשנתון, לא מהניגשים לבחינות.

זה מהניגשים.

נוכל לשמוע עכשיו את מנהל בית-הספר. אלה הנתונים שמופיעים במחשב משרד החינוך.

סלח לי, אני צריך לעצור אותך פה. הנתונים המופיעים בשנתון הם שקובעים. לא מה שאתה אומר לנו עכשיו. מה שציין מנהל מחלקת החינוך הוא הנתון הרשמי. הנתון הזה הוא מהלשכה המרכזית לסטטיסטיקה וזה מה שפרסם משרד החינוך. במגזר הערבי השיעור עמד על 38% והוא ירד ל-34%.

אני מדבר על תיכון סח'נין.

סח'נין ירדו ל-30%.

תנו לי להגיד את הדברים. יש לנו 3 תקופות: תש"ס, תשס"א ותשס"ב. הנתונים שלי מתייחסים לתשס"ב. אין לי עדיין נתונים מתשס"ג. בתשס"ב הנתון הוא 46% בסח'נין. לא דיברתי על המגזר הערבי. במגזר הערבי הנתון הוא 41% במחוז הצפון. הממוצע הארצי הוא 30% או 34%, אני לא נכנס לזה.

אני מבקש מכם להתלוות אלי לסיור.


(יציאה לסיור בין 11:30-12:10)



מכללת סח'נין להכשרת עובדי הוראה

אני מבקש לומר ברוכים הבאים לכולם. זה כבוד גדול לסח'נין, לגליל ולמגזר הערבי, כבוד גדול מאוד שאנחנו מארחים כאן את הצוות המכובד הזה בכדי להגיש שירות נאות לציבור.

מכללת סח'נין היא המכללה הגדולה ביותר במדינת ישראל. היא מעסיקה 4,236 עובדים. יש לנו 46 בתי-ספר תיכוניים, 128 גני ילדים, 17 בתי-ספר יסודיים ו-22 בתי-ספר על-יסודיים. אנחנו נתנו שירות מראש הנקרה ועד אילת, בכל הישובים במגזר הערבי.

אני רוצה לציין בהערכה רבה את כל מי שעזר, קידם ותמך. תודה לכם שבאתם לכאן. זה פעם ראשונה בתולדות המדינה שוועדת החינוך והתרבות של הכנסת מגיעה לגליל. לכן כל הכבוד, עלו והצליחו.

אנחנו הפעלנו את תוכנית החומש, שעומדת להסתיים בימים אלה, ב-147 בתי-ספר. קיבלנו את פרס החינוך. היום אנחנו המובילים במדינת ישראל בכל המגזר הערבי. יש לנו קבלות. שיעור מקבלי הבגרות אצלנו עומד על 71%.

אני רוצה לציין שאנחנו המכללה היחידה במדינת ישראל שממומנת ללא כל סיוע ממשלתי, אנחנו לא מקבלים מהמדינה אפילו שקל אחד. אנחנו מקבלים תקציב רק פר תלמיד, כשהמועצות האחרות מקבלות הצטיידות, סדנאות, מעבדות, מחשבים ושכירות למבנים של בתי-ספר. אנחנו מקבלים רק פר תלמיד אבל ברוך השם, אלוהים שלח לנו סיוע. אני נולדתי ב-13 בינואר 1941, והתחתנתי ב-13 בינואר 1961. ביום החתונה מצאתי 200,000 דולר.

היה לך יום הולדת לפני יומיים.

אני מצאתי 200,000 דולר והקמתי את האוניברסיטה הערבית הראשונה במדינת ישראל. רק לפני שבוע הנושא עלה שוב לדיון בבג"ץ. יש לנו מוסד להכשרת עובדי הוראה ולצערי הרב לא היה לנו גיבוי אבל בזמן האחרון יש לנו גיבוי, קיבלנו את המוסד הזה. היינו בבג"ץ ובג"ץ אישר. שלושת השופטים ביקרו כאן וברוך השם יש לנו מוסד.

אנחנו עכשיו נמצאים בדיונים במועצה להשכלה גבוהה. ד"ר מחמוד חליל, מנהל המכללה, יסביר לכם בקצרה על הפעילות של המכללה.

אני רוצה לחזור ולציין שהמטרה שלנו היא לתת שירות נאות לציבור. התלמיד הוא הכתובת שלנו, כמו התנ"ך, הקוראן והברית החדשה. במקום הראשון בסולם העדיפויות אנחנו שמים את הפדגוגיה, את המקצועיות ואת המצוינות.

ברוכים הבאים, אהלן וסהלן. עלו והצליחו, תהיו בריאים. תודה רבה שאתם מבקרים כאן.

ד"ר מחמוד חליל הוא מנהל המוסד להכשרת עובדי הוראה, בבקשה.

שלום לכולם, ברוכים הבאים. ברוכים הנמצאים במכללת סח'נין להכשרת עובדי הוראה שיוסדה על-ידי הרשת הארצית של סח'נין, המכללה שעומד בראשה ומנהל אותה אבו נאזיר, ששכח להגיד, אולי בכוונה, שהוא זכה לפני כמה חודשים להיות חתן פרס איש החינוך במגזר הערבי מטעם המתנ"סים.

לאור הדיון הציבורי שמתנהל היום בנושא סגירת מכללות – ואתמול שודרה על כך כתבה בטלוויזיה – אני רוצה לציין שלדעתי אם יגיעו למסקנה שיש לסגור מכללות זאת תהיה טעות היסטורית נוראית של המדינה ונוק-אאוט לכל מה שקורה בבתי-הספר. לדעתי צריכים להגיע למסקנה שיש להשאיר, להצמיח ולטפח מכללות ייחודיות וייעודיות טובות, ואנחנו חושבים שאנחנו במכללת סח'נין להכשרת עובדי הוראה מכללה כזאת.

למה לדעתנו מכללת סח'נין היא מכללה ייחודית וייעודית? היא קבעה לעצמה מלכתחילה סטנדרטים גבוהים ועמידה בקריטריונים של המועצה להשכלה גבוהה ושל משרד החינוך. היא מטפחת ודואגת לרב-תרבותיות. במכללה יש סגל ערבי ויהודי ופעילות לאזרחות משותפת, וכאן יש לנו את המרכז הראשון לאזרחות משותפת בארץ.

1,200 אנשי סגל מהמגזר היהודי עובדים במכללה הזאת.

זאת המכללה הגדולה ביותר מבחינת סגל. 80% מהסגל הוא בעל תואר שלישי או דוקטורנטים וזאת תופעה שאין לה אח ורע בארץ.

נתוני הקבלה של הסטודנטים – ממוצע של 95 – שמים את המכללה בין המכללות הגבוהות ביותר מבחינת נתוני הקבלה.

זאת המכללה היחידה בארץ שיש בה גם הערכה מסכמת וגם הערכה מעצבת לסגל. קרי: פורטפוליו. זאת המכללה היחידה בארץ שבה הסגל מוערך על-ידי פורטפוליו, כמובן בנוסף להערכה הכמותית. כל בעל תפקיד מהיום הראשון בתפקיד צריך לשים תוכנית שנתית ובצדה תוכנית לחמש שנים לפחות.

במהלך הסיור שלכם תראו כי המכללה מצטיינת בכך שיש בה חדרי התמחויות. לכל התמחות יש חדר, כשמקבלים סטודנטים ודנים ועובדים בצורה טובה. יש במכללה 7 מרכזים יחודיים, שלא אפרט אותם כרגע.

יש לנו מרכז-נט, כלומר כל הקורסים מתוקשבים ונמצאים באינטרנט. התלמיד יכול להיכנס למחשב ולראות את הדברים בכל מקום ובכל זמן, להגיש שם מטלות ולדבר עם המורה בקליק של עכבר. המכללה שלנו זכתה במכרז משרד החינוך להפעלת לימוד מרחוק במגזר הערבי יחד עם ITHU.

רציונל המכללה הוא הכשרת מחנך בעל חשיבה ביקורתית בונה, בעל מודעות. כל זה מופיע בחוברות שחילקנו לכם ותוכלו להמשיך ולעיין בהן.

כך אנחנו תופסים את ההתפתחות הפרופסיונלית של הסגל. אני רוצה להדגיש מבין כל הדברים את השתלמויות המורים. כל המורים ללא יוצא מן הכלל משתלמים, או לדוקטורט למי שאין תואר שלישי או במסגרות אחרות, למשל במסגרת מכון "מופת" בתוכנית דו-שנתית. זה בכל הנוגע להתפתחות הפרופסיונלית של הסגל. מורה יודע שאם הוא לא משתלם, אם הוא לא משיג תואר שלישי, אם הוא לא עושה הוראה טובה הוא לא יוכל להישאר במערכת.

אלה המרכזים של המכללה. תוכלו לקבל התרשמות כללית. אלה המסלולים וההתמחויות: חינוך מיוחד, הגיל הרך וחטיבת ביניים. צריך לציין כאן את ד"ר ג'יהאד אלסאנע, ד"ר ג'מאל אסדי, ד"ר מרגלית זיו ואחרים.

כל המרצים שבאים למכללה מהאוניברסיטאות, פרופסורים ודוקטורים, באים עכשיו להגיד לנו: תגדילו לנו כאן את המשרה. השייכות למקום, האווירה החמה שיש כאן, עבודת הצוות – כל הדברים הללו מציבים את מכללת סח'נין בגאווה במקום טוב בין המכללות הייחודיות והייעודיות. זאת ההצדקה לקיום מכללות.

אני רוצה לסיים במשפט הבא, כאנשים המופקדים על מערכת החינוך בארץ, כאשר בדיון הציבורי מתעוררת השאלה על קיום מכללות אני שוב חוזר ומסכם, מכללות טובות וייחודיות הן היעד שלנו. אנחנו רוצים להיות בין המכללות הללו.

מה אתם מבקשים מהוועדה?

מכיוון שהתוכניות שלנו נמצאות עכשיו בשלב הסיום של בדיקות הוועדה של המועצה להשכלה גבוהה, אנחנו מבקשים מכם לדחוף את העניין לפני שהתלמידים שלנו מסיימים את שנה ג'. כמו כן, אנחנו מבקשים שיתוף פעולה בכל הכרוך בקידום מערכת החינוך במגזר הערבי שסובלת מקשיים, כמו שאתם יודעים. תודה רבה.

קודם כול, אני מתנצל על כך שבאנו לזמן כל-כך קצר ואני גם מבטיח שאם תזמינו אותנו נבוא שוב.

בשמחה רבה.

אנחנו מקיימים כעת בוועדת החינוך והתרבות בכנסת סדרה של ישיבות בנושא הכשרת מורים בישראל. קיימנו השבוע ישיבה ראשונה ובעוד שלושה שבועות נקיים ישיבה שנייה. אני מבקש, ד"ר חליל, שתבוא לאותה ישיבה, תבוא גם אתה מר בדארנה אם אתה יכול. יהיו שם נציגים מבתי-ספר לחינוך באוניברסיטאות, ממכללות. בישיבה הראשונה היו נציגים של כ-6-7 מכללות. חשוב לי מאוד שגם אתם תהיו בישיבה. הישיבה הבאה תהיה ב-2 בפברואר.

בשמחה רבה.

אני שוב רוצה להודות לכם. אנחנו נעלה כעת לספרייה אבל לפני כן אני רוצה לאחל לכולנו חיים מאושרים וטובים ושלום. אני מקווה שהחלום של ישעיהו הנביא יתגשם "וכיתתו חרבותם לאתים וחניתותיהם למזמרות, לא יישא גוי אל גוי חרב ולא ילמדו עוד מלחמה". שנגיע באמת לשלום אמיתי וצודק.

(יציאה לסיור בין 12:30-12:50)


בית-ספר התיכון אלחכמה בסח'נין

אתם מתארחים כעת בבית-הספר התיכון בסח'נין, בית-ספר אלחכמה, אצל המנהל, מר מוחמד חיאדרה. אני מזמין אותו להסביר בקצרה על בית-הספר. בבקשה אדוני המנהל. אחריו ידבר יושב-ראש הוועדה, חבר הכנסת אילן שלגי ויהיה לנו דיון פתוח עם תלמידי בית-הספר.

ברוכים הבאים, אהלן וסהלן. אתם נמצאים בבית-הספר תיכון סח'נין. אני לא אכנס כאן לנתונים סטטיסטיים, הכול מופיע בניירות שחילקנו לכם, כמה תלמידים יש לנו ומה המגמות, כמה חדרים יש לנו ומה חסר לנו, אילו פעילויות אקס-קוריקולום, פעילויות חברתיות אנחנו עושים. נמצאים איתנו נציגים ממועצת התלמידים, מפרלמנט התלמידים. אני מאמין בבית-ספרי. את כל זה אתם תקראו בניירות שחילקנו, אני לא אכנס כעת לפרטים.

בית-הספר שלנו קיים כבר 31 שנים. אני מנהל אותו כבר 31 שנים, מאז שנת 1974 ועד היום. אולי הארכת גיל הפנסיה תפגע בי, אני אמור לצאת לגמלאות בעוד 3 שנים.

במקרה יצא כך שגם הוא, גם המפקח שלו וגם אני כולנו למדנו באותה כיתה.

אני למדתי בנצרת וגם החברים האחרים למדו בנצרת. אז לא היה בית-ספר תיכון בסח'נין. בשנת 1970 הקמנו את כיתה י"ב בסח'נין, ובשנת 1974 התחלנו את המחזור הראשון של כיתה ט'.

יש לנו הרבה הישגים. על ההישגים שלנו במבחני הבגרות אני כתבתי בניירות שנתנו לכם. אמנם זה כתוב בערבית אך את המספרים אפשר להבין.

הנתונים ברורים.

המספרים מתייחסים לשיעור המצליחים מהמחזור, לא משכבת הגיל ולא מהניגשים לבגרות. אם הייתי בודק את שיעור המצליחים מתוך הניגשים לבגרות הייתי מוסיף עוד 15%. בדרך כלל אנחנו לא אוסרים על תלמיד לגשת לבגרות, זה חופשי. התלמיד ניגש ל-20 יחידות, 30 יחידות או 17 יחידות על-פי הבחירה שלו.

אין לנו מגרשי ספורט ואין לנו אולם. חבל שאין לנו אולם. אם היה לנו אולם הייתי מזמין את כל התלמידים למפגש הזה עם האנשים המכובדים שבאים אלינו לראשונה. זה האולם הרחב ביותר שיש לנו, שהיה מקלט והתאמנו אותו לצרכים שלנו.

שלושים שנה זה כנראה לא מספיק זמן כדי להקים אולם ...

למרות שיש לנו מרווח, יש לנו 20-30 דונם בהם מתוכנן אולם ספורט. חבל שאין לנו אולם. התלמידות שלנו הן סגניות האלופות בכדורגל. היום יש לנו שני משחקים. הודיעו לי עכשיו בטלפון שהתלמידות שלנו הן אלופות מחוז הצפון בכדורגל. בשנת 2000 התלמידים שלנו היו אלופי ישראל ובשנה שעברה היינו במקום שני.

החברה שלנו היא כבר לא שמרנית כמו בעבר. היום יש לנו חברה מודרנית. אנחנו לא מכריחים את הבנות לכסות את הראש או לחשוף את ראשן, זה הבחירה שלהן. הבנות שלנו היו אלופות ישראל במירוצי שדה 8 פעמים ו-6 פעמים ייצגו את ישראל בחוץ-לארץ בתחרויות בהן השתתפו מדינות מפורטוגל ועד סין.

הן השתתפו גם במשחקי המכביה.

לגבי הפסיכומטרי והמִצְרָף, אנחנו מבקשים להשאיר את המִצְרָף. בסך הכול 35% מהתלמידים הערבים ביקשו את המִצְרָף, כלומר 65% לא ביקשו את המִצְרָף. מתוכם 71% התקבלו ללימודים. גם אם זה 71% מתוך 35% עדיין אנחנו מבקשים להשאיר את האופציה הזאת כדי שהתלמידים שלנו ייקלטו באוניברסיטאות בישראל. אנחנו לא מעוניינים להבריח את התלמידים שלנו. היום יש לנו 1,000-1,200 סטודנטים בירדן.

היום יש לנו 2,200 סטודנטים באוניברסיטאות בירדן, מהם 500 באוניברסיטה אחת.

מדינת ישראל מפסידה אותם כשהם לא נמצאים כאן. ויש גם סטודנטים ברומניה ובכל העולם. אני חושב שהמדיניות צריכה להיות – ואתם קובעים את המדיניות – למשוך את התלמידים ולא להבריח אותם.

אהלן וסהלן.

תודה למר מוחמד חיאדרה.

(בערבית: ) אני מברך אותך שתהיה בריא. אני רוצה לנצל את הזמן באופן מתאים. המטרה של הביקור הזה היא הכרות עם מערכת החינוך במגזר הערבי, על הבעיות ועל ההישגים. לכן אני מבקש מהסטודנטים והסטודנטיות – בפרט שאתם מועצת הסטודנטים, אתם המנהיגים של הסטודנטים, אתם הפרלמנט – אם יש לכם איזה בעיות או שאלות בנושא התכנים, בעיות שקשורות ללימודים או הערות או ביקורות, תציגו אותם בפני יושב-ראש הוועדה חבר הכנסת אילן שלגי, יושב-ראש ועדת החינוך והתרבות. אני מבקש להיפגש אתכם. אני מקווה שהביקור הזה יביא תועלת גם לכם וגם לוועדה.

בסופו של דבר, אני רוצה לברך אותך בשם כל חברי הכנסת הערבים שהם חברי הוועדה. על מנת שתכירו אותם אציין את שמותיהם: חבר הכנסת מגלי והבה, חבר הכנסת עבד-אלמאלכ דהאמשה, יושב-ראש הוועדה אילן שלגי, חבר הכנסת ואסל טאהא, חבר הכנסת אורי אריאל, חבר הכנסת טלב אלסאנע ואני אחיכם חבר הכנסת מוחמד ברכה.

שלום, צהרים טובים, באנו לכאן היום שישה חברי כנסת, לצערי רק שניים מאיתנו יהודים, אבל אני יכול לומר לכם שבסיורים של ועדת החינוך והתרבות בכל רחבי הארץ אנחנו בדרך כלל מסיירים 3-4 חברי כנסת, לא יותר. חבר הכנסת אורי אריאל ואני תמיד נמצאים בסיורים, חברינו חברי הכנסת מוחמד ברכה, טלב אלסאנע ומגלי והבה הם חברי הוועדה, והיום הצטרפו אלינו גם חברי הכנסת ואסל טאהא ועבד-אלמאלכ דהאמשה שאינם חברי ועדת החינוך והתרבות אבל רצו להיות איתנו היום כאן.

אנחנו נוסעים הרבה ברחבי הארץ כי אנחנו סבורים שלא מספיק להכיר את מערכת החינוך מהמשרדים שלנו בכנסת או במשרד החינוך בירושלים אלא צריך לבוא ולראות את השטח ולשמוע את השטח. אנחנו גם תמיד מקפידים לדבר לא רק עם מנהלים ומורים וראשי הרשויות, עם כל הכבוד, אלא גם עם תלמידים.

ראשית, אני מתנצל על האיחור שלנו. זה בגלל המרחק ובגלל מזג האוויר. אני מתנצל גם שהזמן שלנו לא ארוך כפי שהיינו רוצים. אני באמת מבקש לשמוע כמה מכם, איך אתם כתלמידים ישראלים, ערבים ישראלים, רואים את מערכת החינוך, מה נראה לכם טעון שינוי ושיפור.

רובכם נמצאים כבר בסוף התהליך ואתם כבר מכירים טוב את מערכת החינוך ויודעים מה קורה בה. ראינו פה קודם בית-ספר יסודי שבאמת עצוב לראות אותו, ואני מניח שחלק מכם למדו בבית-הספר הזה, שכולו בנוי מקרוואנים, בניינים יבילים. חשוב שמדינת ישראל תדע להשקיע בכל מקום בארץ, גם במגזר הערבי, וישנם פערים שצריך בהחלט לצמצם אותם. צריך שלא יהיו בכלל פערים.

בבקשה, אני אשמח לשמוע כמה מכם ואנחנו נשתדל גם להשיב לשאלות.

יש הרבה דברים שמפריעים לי כתלמידה ערבית בבית-ספר אבל אחד הדברים החשובים ביותר עכשיו הוא ביטול המִצְרָף. מקומם אותי שכאילו אומרים שכאשר התלמידים הערבים לא מצליחים זה בגלל שהם לא מצליחים, וכשהם מצליחים במִצְרָף זה בגלל שהם מרמים ומעתיקים. כפי שידוע, הפסיכומטרי לא מותאם לחשיבה שלנו כערבים. זה מה שאני ראיתי כאשר התחלתי להתכונן למבחן הפסיכומטרי, שהמבחן הזה בנוי על-פי חשיבה מסוימת שלא מתאימה לי. לכן אני מצטערת מאוד על ביטול המִצְרָף ואני מבקשת להחזיר אותו.

אני רוצה להתייחס לדברים של היבא בדארנה. אני לא אענה לך כעת. אני רק אומר לך שאנחנו מתייחסים לנושא הזה במלוא הרצינות. אני מזמין אותך לבוא לכנסת בשבוע הבא, ב-21 בינואר, אולי עם מנהל בית-הספר. יבוא אדוני המנהל עם היבא ואולי עם עוד תלמיד אחד. יהיה דיון בנושא הזה בוועדת החינוך והתרבות, דרך אגב, בהשתתפות שרת החינוך. תבואי ותאמרי שם את הדברים.

רציתי לשאול אותך, אתה לא ראית בביטול המִצְרָף פעולה של גזענות? כשהתחילה שיטת המִצְרָף רק אצל הערבים היה שיפור.

אצל הערבים וגם אצל אחרים, אבל לא כפי שרצו.

היו טענות שצריך להזים אותן, שבמקומות מסוימים יש תופעות של העתקות, כפי שאת אמרת. ואז מצד אחד האוניברסיטאות אמרו: נקפיא את השיטה לשנה אחת, נראה בסוף שנה א' איך הסטודנטים שהתקבלו השנה לאוניברסיטאות על-פי המִצְרָף לעומת האחרים. קודם כול, האם הם סיימו את השנה, האם עברו את המבחנים. בהנחה שאמנם הסטודנטים שהתקבלו על-פי מִצְרָף, והם מיעוט המתקבלים, יהיו בממוצע שלהם דומים לאלה שהתקבלו על-פי השילוב בין בגרות ופסיכומטרי אזי כמובן השיטה הזאת תימשך. מדובר על ניסוי שיימשך כשנה. ראשי האוניברסיטאות התחייבו לנו שעד חודש אוגוסט הם יבואו עם נתונים ונקיים דיון נוסף בוועדת החינוך והתרבות ואז אפשר יהיה להחליט. אני מקווה מאוד שהטענות, ככל שקיימות, יוּזְמוּ ויתברר שאינן נכונות.

אני תלמיד בכיתה י"ב וזאת השנה השלישית שלי בבית-הספר הזה. אני יודע שחברי הכנסת הערבים מייצגים אותי פחות או יותר בכנסת אבל בכל זאת אני רוצה לנצל את ההזדמנות הזאת ולדבר על נושאים ספציפיים שמציקים לי, שנוגעים למדיניות האפליה שנוהגת הממשלה כלפי המגזר הערבי כבר למעלה מחמישים שנה, מאז קום המדינה.

אני רוצה לדבר על פסילת המִצְרָף, לא רק על פסילתו כשלעצמה אלא מעבר לזה. מה שאני מבין מהמדיניות הזאת, שכל דבר שרק מועיל לתלמיד הערבי אתם פוסלים. נכון שהפסיכומטרי עוזר לקבוע אם התלמיד יכול להצליח באוניברסיטה או לא אבל לערבים אתם לא נותנים את האמצעים הנכונים או את הכלים המתאימים ביותר להגיע לרמות הגבוהות האלה.

אני לומד במערכת החינוך כבר 12 שנים. אני למדתי בבית-הספר היסודי שבו ביקרתם אך ב-8 השנים האחרונות המצב לא השתנה. אני לא יודע מה הממשלה עשתה ב-8 השנים הללו.

אם אתה תסתכל מסביב לעיר אתה תראה ישובים שחונקים אותי מסביב ולא נותנים לי אוויר לנשימה. שר האוצר בנימין נתניהו אומר שהגידול במספר הערבים במדינת ישראל מציק למדינה וזה לא טוב. לא נעים לשמוע את הדברים.

אני רוצה להגיד דבר אחד, אני אמשיך להיאבק, גם אני וגם חבריי. גם אם המצב יהיה גרוע יותר אני אמשיך להיאבק. עם מה שיש לי אני אמשיך ללמוד ולא ארים ידיים אף פעם.

אני לא רוצה שתבוא לכאן, תהיה פה חצי שעה, תקשיב לנו וכאשר תחזור לירושלים לכנסת תשכח הכול. אני רוצה שזה ידליק אצלך נורה אדומה, שתידלק אצלך כל פעם כשתשמע על המצב שלנו. זה ממש מדכא, כואב ופוגע. לכן אל תתפלאו שאנחנו יוצאים להפגנות מחאה, תזכרו על מה אנחנו מוחים.

אתם נמצאים עכשיו בבית-ספר ותוכלו לסייר בו כרצונכם, ככל שתרצו. תראו את המגרש שלא השתנה כבר עשרים שנים, שהרצפה שלו בנויה אספלט וכשתלמיד נופל הוא נפצע ומדמם. בחורף אין לנו איפה להתאמן. גם מצב המעבדות שלנו הוא לא הטוב ביותר.

אם אני אדבר עכשיו על הכול אני אצטרך לדבר ברצף יום שלם או אפילו יומיים.

אמין, דיברת יפה מאוד.

נגעת בכמה נקודות חשובות.

אני מסכים כמעט לכל דבריך. אני סבור שמדינת ישראל צריכה לעשות כדי לצמצם ולהעלים לגמרי את הפערים. אני מקווה שהממשלה תסיק את המסקנות הנכונות מדוח ועדת אור. אני חושב שדבריך בהחלט ראויים לתשומת לב.

אני רוצה שכל הדברים שנעלה בפניכם כאן, שתזכרו אותם כשתהיו בכנסת ותעלו אותם בכנסת.

אני לא רוצה לדבר במילים אלא בצורה. המקלט הזה שאנחנו יושבים בו, לא היה צריך לשבת כאן. היינו צריכם לשבת באולם עם מזגנים. אבל תראו את הצורה שאנחנו יושבים בה. זה כל מה שרציתי לומר, שהצורה מדברת בעד עצמה.

(בערבית: ) הדברים מדברים בעד עצמם. זה לא רק המבנים ולא רק המִצְרָף. יש לכם בעיות בנושא תכני הלימוד?

אנחנו מבקשים קודם כול להודות לכם שוב. אני יודע שחיכיתם לנו וחזרתם והתכנסתם, אז אנחנו מתנצלים.

אל תחזרו לירושלים ותשכחו אותנו. אמרתי בתחילת הדברים, באנו לכאן משום שאנחנו רוצים לפגוש את השטח וחשוב לנו לדבר עם תלמידים. אז הדברים לא נשכחים. וכפי שאמרתי, אני גם מזמין שניים מכם לבוא אלינו בשבוע הבא לכנסת. חשוב לנו מאוד שהקול שלכם יישמע.

ראשית, הדברים שאמר יושב-ראש הוועדה הם דברים חשובים, שנציגים שלכם יבואו לישיבה של ועדת החינוך והתרבות של הכנסת שבה ידונו במִצְרָף. אנחנו נהיה בקשר עם המנהל ואתם תבחרו את מי שצריך.

אותם תלמידים עלו כבר פעמיים לירושלים והפגינו במועצה להשכלה גבוהה.

אם אתם כמועצת תלמידים תרצו להעלות עוד נושאים, אתם יכולים לבקש אותנו, לפחות את חברי ועדת החינוך והתרבות הערבים, לבוא אליכם ואנחנו נבוא במיוחד. אני חושב שאני מדבר בשם כל החברים, גם אלה שאינם חברי ועדת החינוך והתרבות.

) בכל רגע שיש לכם בעיה אתם יכולים להעלות אותה בפנינו. אם תרצו להכין נייר עבודה או מחקר או להעלות רעיונות אני מוכן לבוא אליכם בכל הכבוד ולעשות ישיבות עבודה וחילופי דברים. תודה רבה לכם. הלוואי ונתראה אתכם תמיד בנסיבות האלה.


(יציאה לסיור בין 13:15-13:55)


מוסדות החינוך מאר אליאס באעבלין

אנחנו לא נתעכב כאן זמן רב, נשתה רק כוס קפה ועוגה קטנה ונצא לסיור.

אני פותח את הביקור הזה בקול שמחה. אנחנו שמחים מאוד שכולם נמצאים פה. חבר הכנסת אילן שלגי, אני מכיר את שמך ושמעתי עליך הרבה דברים טובים, ואני רוצה לראות דברים יותר טובים כתוצאה מהביקור הזה.

אציג את החברים שלי מצוות ההנהלה שנמצאים כאן: גברת אמאל ברכה מרצה לכימיה, מר נאיף חמוד מרכז המתמטיקה בתיכון וחבר הנהלה, מר אטרש עאס מנהל בית-הספר להנדסאים, ד"ר אליאס שאקור סגן הנשיא, מר רמזי מוסאלם ומר עסאם חורי מנהלי התיכון, ד"ר ראיד מועלם מנהל האוניברסיטה ומר פאדי נחאס שעוזר לד"ר ראיד באוניברסיטה. אני האב שקור, אבונה אליאס שקור.

אציג לכם בכמה מילים מה יש לנו כאן. אתם נמצאים במוסדות החינוכיים מאר אליאס. אלה שלא מבינים מה פירוש "מאר אליאס" – בעברית זה אליהו הנביא.

אני אציג את האורחים. חבר הכנסת אילן שלגי יושב-ראש ועדת החינוך והתרבות, חבר הכנסת עבד-אלמאלכ דהאמשה, חבר הכנסת טלב אלסאנע, חבר הכנסת ואסל טאהא, חבר הכנסת אורי אריאל, חבר הכנסת מגלי והבה, מר ג'עפר פרח מנהל מרכז מוסאוא, גברת סוהא סיבאני, ד"ר יוסי לוי יועץ הוועדה, גברת יהודית גידלי מנהלת ועדת החינוך והתרבות.

חשבתי שאתם תזמינו את ראש המועצה שלנו. רק לפני שעתיים נודע לי שהוא לא הוזמן ואז התקשרתי אליו. לדאבוני הוא לא בכפר אבל בשמו אני מאחל לכם כל טוב וביקור מוצלח כאן.

התחלנו פה ב-1982 על הר שומם ששמו היה "הר המפלצת" (ג'בל אל-רול). כשעליתי על ההר נתתי לו שם חדש – "הר האור" (ג'בל א-נור).

התחלנו בבית-ספר תיכון עם 82 תלמידים ותלמידות והיום יש לנו יותר מ-3,700 תלמידים, החל בגני הילדים – יש לנו 290 פעוטות; המשך בבית-ספר יסודי שהולך וגדל, כל שנה מוסיפים לו עוד כיתות.

תלמידים נוצרים ומוסלמים?

לא, ישראלים.

בית-הספר היסודי יאכלס בסופו של דבר כ-850 תלמידים ותלמידות; בית-ספר תיכון שמאכלס לא פחות מ-1,500 תלמידים ותלמידות; בית-ספר להנדסאים, שבראשו עומד מר עאס, שהגיע בשיאו ל-750 תלמידים ולאחר מכן המספר ירד מפני שמשרד העבודה פתח מכללות להנדסאים בכל חדר קטן בכל פינה בארץ וזה הפך להיות פחות אטרקטיבי.

היה לנו גם מרכז הכשרה למורים, מרכז למופת, המרכז הגדול ביותר בארץ עם 1,250 מורים ומורות מכל רחבי הארץ. לדאבוני הרב בגלל הבעיות הכלכליות כל מרכזי המורים בארץ נסגרו, הן המרכזים היהודיים והן המרכז הערבי היחיד שפעל כאן, והיום יש לנו רק כמה חוגי השתלמויות במתמטיקה, בחינוך מיוחד ודברים כאלה, כ-500 מורים.

אנחנו בית-הספר היחיד בארץ למחוננים, עם סמל מותג, אך עד כה לא הצלחנו לגייס פרוטה אחת מהגורמים הרשמיים. זאת עבודתך, אדוני המכובד מאוד, לדאוג לאלה שאין להם קול חזק.

המחוננים – באילו כיתות הם לומדים? בני כמה הם?

בגיל בית-ספר יסודי וחטיבת ביניים.

לפני כשלושה חודשים, עם הסכמת המל"ג ועם אקרדיטציה מאמריקה ומהמל"ג שלנו, פתחנו מסלול אקדמי. יש לנו 3 כיתות אקדמיות. אנחנו נותנים תואר BSc. כל אחד מהמנהלים שנבקר אצלם יגיד לכם בקיצור מה יש פה, מי יש פה ומה עושים.

אני לא כל-כך חפץ לומר מאיפה באים התלמידים שלנו, כלומר מי מוסלמי ומי נוצרי, מי יהודי ומי דרוזי. יש לנו כ-35% מוסלמים וכולם כל-כך טובים, אני גאה בהם. יש לנו דרוזים ודרוזיות משפרעם, מירכא, מעוספיה, מדיר אל-אסד, מכל מיני מקומות. לפני האינתיפדה היו לנו 36 תלמידים יהודים מסביבת קריית שמונה והם קיבלו כאן תעודת בגרות. כאשר האינתיפדה פרצה לדאבוני הרב לא באו אחרים במקומם, עד שישרור קצת יותר שלום בארץ ואנחנו מקווים שזה יהיה במהירות האפשרית. בשנה שעברה היה לנו תלמיד יהודי אחד בהנדסאים. אנחנו שומרים כאן את המקומות של היהודים וכשיהודים יבואו אלינו הם לא יחפשו מקום, המקום מוכן, והם לא יהיו אורחים כאן, הם יהיו בני בית כמו כל שאר התלמידים והסטודנטים. יש לנו גם תלמידים נוצרים מכל העדות, והם לתפארת, באים אלינו מ-70 ערים וכפרים בכל רחבי הארץ, גם מהנגב ומירושלים.

הם גרים כאן? יש לכם מעונות?

כן. שכרנו 64 חדרים מהתושבים בכפר, וזה טוב לבנים אך לא טוב לבנות. לכן אנחנו בונים עכשיו שתי קומות, בכל קומה 1,200 מטר מרובע, חדרי לינה לסטודנטיות באוניברסיטה ובבית-הספר להנדסאים.

יש לנו יחסים טובים, אבל יותר מזה, יש לנו חזון רציני מאוד. אנחנו חושבים שיש לנו אפשרות ליצור כאן בארץ ישראל דוגמה לחיים בצוותא של אוכלוסיות שונות – יהודים, ערבים, נוצרים, מוסלמים – ובתוך הגיוון הזה (diversity) ליצור אחדות (unity). אני חושב שכל העולם מחכה לאיזה דוגמה כזאת, כשאנשים שונים מכל רחבי המחשבה האנושית, הערכית והדתית יושבים ביחד. אנחנו ארץ כל-כך קטנה ויש לנו ארבע דתות גדולות מאוד. האם נוכל ליצור איזה חזון של אחדות לטובת הבנים והבנות שלנו? זה בדיוק מה שאנחנו מנסים לעשות כאן, ועד עכשיו הצלחנו, אבל לא מספיק מפני שאין לנו די משאבים. אני מבקש שהכנסת תתעניין קצת יותר במקומות כאלה, שמנסים להיות דוגמה לא רק לישראל.

לא הזכרתי שיש לנו בסגל המורים 290 מורים ומורות, מוסלמים, נוצרים ויהודים (כ-25% מהמורים הם יהודים). אנחנו שכחנו שהם יהודים ואנחנו מוסלמים או נוצרים ונזכרנו רק בדבר אחד: אנחנו עובדים ביחד למען מטרה אחת.

זה בית-הספר שלנו. תודה שכללתם אותנו בסיור שלכם, למרות שהגעתם כל-כך מאוחר, אבל עדיף מאוחר מאשר בכלל לא. אני מציע לכבודכם לצאת עכשיו לסיור ובסופו של דבר נשב במשרד שלי, ניתן לכם מתנה קטנטנה, ספר שהוצאנו לקראת מועד עשרים שנה לקיום בית-הספר, עם כמה הסברים. אנחנו מחכים מאוד לתשובות חיוביות, לא רק נימוסים אלא אני איש מעשה. אני מודה לכם.

אבונה, האב אליאס שקור, תודה רבה שאתם מקבלים אותנו, תודה רבה גברת אמאל ברכה, וסליחה שאינני מזכיר את כל השמות הנכבדים הנוספים.

אני שוב מתנצל על האיחור. אנחנו שמחים מאוד להיות כאן. שמענו על המקום הזה, על המכללה, על בתי-הספר החשובים שיש כאן, על כל המסגרת החינוכית הגדולה הזאת שאתה עומד בראשה. אנחנו נשמח לראות ולהתרשם.

אני מציע שאנחנו נצא לדרך.

(יציאה לסיור בין 14:10-15:00)

אין לי מה להוסיף פרט לזה שאני רוצה לאחל לכם אומץ לב לממש את הצרכים ששמעתם שישנם בבתי-הספר שלנו, במגזר הישראלי הערבי שלנו, מפני שזה טוב למדינה, זה טוב לכולם. טוב שנהיה כולנו חזקים. אם צד אחד יהיה חזק והצד השני יהיה חלש – נהיה כולנו חלשים.

אני מודה לכם שבאתם לכאן. אני מעביר את השרביט לאדוני יושב-ראש ועדת החינוך והתרבות, בבקשה.

אבונה, האב אליאס שקור, באמת תודה רבה על כך שנתתם לנו אפשרות להציץ אל תוך העולם המיוחד שלכם. זה באמת מקום ייחודי, ששמעתי עליו מעט מאוד ועכשיו גם אני אהיה שגריר שלכם.

תודה.

אולי החברים שלי, חברי הכנסת, ירצו גם הם לבטא את הרגשותיהם ומה הם למדו כאן.

אני רוצה להגיד משהו תכליתי. אנחנו שמענו דברים חשובים מכל האנשים שנמצאים בעמדות אחריות במוסדות מאר אליאס: ד"ר עאס, ד"ר אדוארד, ד"ר ראיד מועלם ואחרים. הדברים העיקרים שאותם אנחנו יכולים לקדם – אני רוצה לחבר את זה במסמך ולהביא אותם לוועדה.

אני מציע לכם לא לבנות אשליות על הביקור הזה. זאת ועדה פרלמנטרית. אנחנו יכולים להמליץ, יכולים לדחוף, יכולים לקדם דברים, יכולים ליזום דיונים בנושאים שונים. אנחנו מבקשים מאוד שתגיעו לדיונים שנוגעים לצדדים שונים בעבודת המוסדות שלכם. אבל ההחלטה היא של הממשלה ושל משרד החינוך. לכן חשוב שהדברים האלה יעמדו על שולחנו של יושב-ראש הוועדה והוא יידע לנתב את זה. חשוב שיבואו מכאן אנשים וידברו על המחוננים, שיבואו אנשים וידברו על המכללות, שיבואו אנשים וידברו על המִצְרָף כל אימת שהנושאים האלה עולים בוועדה.

לצד ההתרשמות, שהיא חשובה לדעתי לכולנו, במיוחד לחברים שהגיעו לכאן בפעם הראשונה, חשוב שהדברים יבואו לידי ביטוי בנייר כתוב שנוגע לכל הנושאים שהעליתם. אני בטוח שאתם מסודרים, אני יודע שיש לכם את זה כבר.

אנחנו מודים לכם.

ברשותכם, אני רוצה לומר כמה משפטים.

ראשית, אני רוצה להודות לכם מקרב לב, לאבונה אליאס שקור, לצוות מוסדות החינוך. אני רוצה להודות גם למנהלי המחלקות, לצוות המורים בבית-הספר ובמכללת מאר אליאס.

בסיור הזה ראינו לא רק את הבניינים אלא חשנו גם את הרוח הנושבת במקום הזה, את החזון האמיתי. זה לא חינוך שכולל רק לימוד קריאה וכתיבה אלא ראייה כוללת של המציאות המורכבת, גם מבחינה חברתית וגם מבחינה פוליטית. דרך החינוך, דרך מוסדות החינוך אפשר גם ללמד אבל גם לחנך למטרה נעלית של דו-קיום אמיתי המבוסס על הכרה הדדית ומציאת המשותף. לדעתי אלה הדברים המייחדים את המוסד החינוכי הזה.

גם כאן וגם בסח'נין שמענו שכל יוזמה מבורכת הצליחה בכוחות עצמאיים, ללא סיוע חיצוני ממשלתי. זאת אומרת, אלמלא היוזמה הפרטית, המאמצים של האנשים כאן הדבר הזה לא היה קם. לא פעם קורה שלא רק שלא עוזרים אלא מציבים מכשולים. אנחנו שומעים שלא ניתנו היתרי בנייה ולכן האב אליאס שקור נאלץ לחפש כל מיני עיקופים. כדי להשיג את האישור החשוב ממל"ג הוא היה חייב לפעול בתחבולות, וזאת כשהוא לא בא להזיק אלא הוא בא לשרת מטרה, חזון, דבר חשוב. לדעתי זה מעיד על כך שיש ליקוי במערכות הקיימות במדינת ישראל, יש ליקוי במערכות השלטוניות במה שנוגע לאוכלוסייה הערבית.

כשמדברים על אבטלה ועל עוני, התרופה היא בחינוך. לכן כל השקעה בחינוך, אם בהשקעה תקציבית ואם בהורדת ההליכים הבירוקרטיים, המכשולים והחסמים, חשובה. אמנם אנחנו לא ממשלה, יש שרת חינוך, אבל ועדה יכולה להוביל מהלך לשינוי תפיסה בכל מה שנוגע לאוכלוסייה הערבית, לטפח לעזור ולסייע ביוזמות מבורכות כגון אלה.

קודם כול, אני רוצה להודות ליושב-ראש הוועדה ולחבר הכנסת ברכה, לכל מי שארגן את הסיור הזה. מבחינתי בוודאי זה היה יום מיוחד. כל דבר שראיתי היה חדש ולמדתי הרבה מאוד.

אתה עוד תלמד בסיורים כאלה. יש סיכוי שהעמדה הפוליטית שלך עוד תשתנה בעקבות הסיורים האלה.

אבל אתם לא עושים מספיק סיורים, אתם צריכים להזמין יותר.

אנחנו ניסע בהנחייתו של חבר הכנסת טלב אלסאנע לסיור בחינוך במגזר הבדואי.

אם תשאלו מה למדתי היום, למדתי מאבונה: "נעשה ונשמע", דבר חשוב. למדתי שאם יש בעיות בהיתרי בנייה כדאי לפנות לג'יימס בייקר. אולי אבונה יקשר אותי איתו.

בבקשה, תפנה אלי.

הוא רוצה לפנות אל בייקר בבקשה שיסייע לו לבנות כך התנחלויות.

תסתכל על אבונה שיושב בנחת ומחייך.

הוא ישלח את עקורי עיקרית ובירעם להתנחל בבירעם.

גם בזה יכול להיות שבייקר יעזור.

אני רואה שעושים פה עסקאות. ואז אפשר להגיע גם למדינה דו-לאומית.

אני רואה שזה כבר גולש לאט-לאט.

ראיתי פה דברים מעניינים מאוד. אין לי ספק, היוזמה הפרטית היא נכונה בהרבה דברים, והיא נכונה גם בחינוך. לא שהמדינה פטורה. המדינה לא פטורה בכלל והיא צריכה להשלים פה את מה שהיא לא נותנת אבל איפה שיש אנשים, אדם אחד לפעמים, הוא יכול להזיז את כל המערכת, יותר מאשר ועדת החינוך והתרבות או גורמים אחרים. אני רואה פה מנהיג גדול. ראינו גם בסח'נין דוגמאות כאלה. יש כנראה אנשים מנהיגים שיכולים להזיז את העגלה הזאת.

אני מסכים שהחינוך הוא הנושא החשוב ביותר, הוא לפני הכול. אם נדע להביא את זה לידי ביטוי תקציבי בכל המגזרים בלי יוצא מן הכלל – היום ראינו מגזר מסוים ונראה את המגזר הבדואי בסיורים אחרים – אם נדע להגדיל את תקציב החינוך אני חושב ששכרנו יהיה בעמלנו.

תודה רבה לכל מי שארגן, לצוות פה, למורים ולכולם. תודה רבה.

אני רוצה לקצר. דברים נוספים אנחנו נגיד בסיכום. אני רוצה להודות לאבונה אליאס על היוזמה הזאת, פרי יוזמתו האישית, ולצוות הטוב שעומד מאחוריו.

בדרך דיברתי עם היושב-ראש ואמרתי לו שזה אינדיקטור לחסרונות שיש בחינוך הממלכתי, במיוחד במגזר הערבי. אם החסרונות האלה ימשיכו זה יעודד יוזמות פרטיות אחרות עד שאנחנו נמצא את עצמנו בחינוך מופרט. אם יהיה חינוך מופרט, זה לא מפני שאנחנו רוצים לפטור את המדינה ואת משרד החינוך מאחריות אלא מפני שאנחנו באמת רוצים חינוך טוב יותר.

גם בחינוך מופרט יש אחריות של המדינה.

אני יודע, אבל לפחות אתה יכול ביוזמתך לפתח כל מה שאתה רוצה. את כל החזון שלך אתה יכול ליישם.

אני חושש שבסופו של דבר אנחנו נואשם בבדלנות, ולזה אנחנו לא מתכוונים ואנחנו גם לא רוצים לפטור את משרד החינוך. אנחנו תובעים ממשרד החינוך לטפח את המוסדות האלה, לעשות הכול בכדי לתמוך במוסדות כמו מאר אליאס וכמו מוסדות אחרים שאנחנו ביקרנו בהם.

הביקור בבית-הספר היסודי בסח'נין מדבר בעד עצמו. התופעה הזאת נפוצה בסקטור הערבי. דיברתי על זה בכנסת. בתי-ספר רבים בנויים ממבנים יבילים ובשנת 2004 זה מביש.

אני רוצה להצדיע לך אבונה. בביקור הזה הצגת לנו את הדוגמה: קודם כול מה אני עושה ומה אני יכול לעשות ורק אחר-כך אני בא לאחרים לבקש מהם סיוע. זה יכול להוות לנו מודל נאות במדינה הזאת – קודם כול מה אנחנו צריכים לעשות לעצמנו.

ראינו היום דוגמאות של מוסדות חינוך לתפארת וראינו דוגמאות הפוכות, כמו בית-הספר היסודי בסח'נין. שמעתי את המפקח, האחראי על האזור, אומר שבמשך 5 שנים לא הגישו תוכניות לבנייה בתוך סח'נין.

לא אמרתי שלא הגישו. אמרתי שלא היתה בנייה, וזה לא באשמת משרד החינוך.

הכוונה ברורה. זאת אומרת אנחנו צריכים לדעת לעשות הכול, לדעת איך לבקש את הדברים, איך להעמיד את הדברים ואיך לקדם אותם.

אנחנו נעשה סיכום כללי בהמשך אבל אני רוצה להגיד לך, אתה יכול לראות בנו שליחים שלך בכל פנייה. היתרון שלנו, של חברי הכנסת אילן שלגי, אורי אריאל ושלי – אמנם הוא התקנא בך שהיית יכול לפנות לג'יימס בייקר ולאחרים – יש לנו יתרון שכחלק מקואליציה אנחנו יכולים לפנות לממשלה ולדרוש ממנה. נהיה שליחיך במשרד החינוך לכל הבעיות שנידרש אליהן.

אני לא רוצה שתהיו שליחים שלי אלא של החזון שאנחנו מנסים ליישם פה. היום אני לא פונה לג'יימס בייקר, אני פונה לנשיא המדינה. הוא הבטיח לעזור וכשהוא מבטיח אני מקווה שהוא מקיים.

אנחנו גם מבטיחים ואנחנו מודים לך.

קשה להוסיף אחרי שכל החברים המכובדים אמרו כמעט הכול. הייתי רוצה להדגיש שתי נקודות.

ראשית, שהביקור הזה לא יסתיים במילים היפות האלה ובסיכומים על הנייר. אנחנו צריכים לצאת מפה עם מפת דרך. לא מפת דרכים. יש רק דרך אחת לעזור ולקיים את חובתנו כאנשי ציבור כלפי המוסדות האלה. צריכה להיות מפת דרך אחת ברורה איך הוועדה הזאת תמלא את חובתה כלפי כל מה שראינו. בלי ספק ראינו דברים טובים וחיוביים אבל זה לא משחרר אף אחד מאיתנו ולא משחרר את המדינה, את משרד החינוך ואת הממשלה מהמחויבויות שלהם.

שנית, הביקור הזה רק פותח לפנינו פתח והעבודה רבה. אנחנו צריכים לבקר גם בנצרת, שלא הספקנו להגיע אליה היום, ולראות גם מקומות אחרים. אני בטוח שגם שם נמצא הרבה מה לעשות. זה תפקידנו, זאת חובתנו ואם נקיים את זה על הדרך הנכונה כולנו נהיה מבורכים.

היה לי הכבוד לבקר במקום הזה. אני מכיר את המוסד.

אתה בן-בית פה.

אני מכיר, אני בן-בית, אח-בית, כפי שתרצה אבונה. אני רוצה להגיד כמה דברים.

במחוז הצפון ניתן למצוא את מספר בתי-הספר הפרטיים הגבוה ביותר במדינה. אחד המוסדות המובילים הוא המוסד שאנחנו נמצאים בו, מגן ילדים ועד כיתה י"ב.

עכשיו כבר עד האוניברסיטה.

אנחנו רואים בעבודה של בתי-הספר הפרטיים עבודה מבורכת. כמחוז אנחנו תומכים, במסגרת האפשרויות. בלי להיכנס לוויכוח, הפרטה או לא הפרטה, אני לא רוצה להיכנס לזה, אבל תרומתם משמעותית ביותר. ניתן כדוגמה את העיר נצרת. תעצמו את העיניים ותנסו לראות כיצד יתקיימו בתי-ספר בנצרת בלי בתי-הספר הפרטיים. 35% מילדי נצרת לומדים בבתי-ספר פרטיים. הם נקראים עדתיים אבל רבים מהתלמידים בנצרת הם גם תלמידים מוסלמים. אבונה אמר 65%. גם בנצרת השיעור שלהם גבוה.

בחיפה – 65% מהתלמידים הערבים לומדים בבתי-ספר פרטיים.

כ-35% מתלמידי נצרת – בתיכוניים זה אף יותר – לומדים בבתי-ספר פרטיים. אם מחר יחליטו לסגור את בתי-הספר הפרטיים בנצרת, תהיה בעיה של מאות כיתות שלא יהיה להן היכן להיות.

בבית-הספר שאנחנו נמצאים בו עד לפני שנה היה גם מרכז מורים. כאשר המדינה הקימה מרכזי מורים נבחר המקום הזה להיות מרכז מורים. המקום הזה תרם תרומה גדולה, שלא הוזכרה על-ידי אבונה. אני מחזק את כל מה שאמר אבונה אבל היתה גם תרומה בהתמקצעות בנושא המתמטיקה.

היא עדיין קיימת.

אני יודע. אנחנו תומכים בהשתלמויות מורים במוסד החשוב הזה במתמטיקה וכן בנושא מחוננים ובנושא חינוך מיוחד.

לבעיות של המוסד הזה ושל מוסדות פרטיים אחרים יש אוזן קשבת במחוז. כל מה שאנחנו יכולים במסגרת האפשרויות והכללים, אנחנו תומכים במוסדות האלה, ובמיוחד במוסד של אבונה. תודה.

אני הזכרתי את ההתמקצעות אבל טוב שהדגשת את זה עוד פעם. תודה.

זה עדיין לא הסיכום של הסיור אבל אני מבקש להעיר כעת שתי הערות בעקבות מה שראיתי.

קודם כול, כל הזמן הממסד אומר לנו: מה אתם עושים למען עצמכם? כשאנחנו דורשים אנחנו אומרים שזה זכות ולא חסד כי המדינה אחראית לכל אזרחיה והיא צריכה לתת. אבל מה שראינו כאן, אבונה, אולי הקדמת את אלה שהציגו את התיאוריות של העשייה והארגון. שם אמרו: קודם כול to be ורק אחר-כך to have. אתה עשית את זה ואני חושב שזאת דוגמה טובה. בחברה שלנו אנחנו מעודדים יזמות שבאמת תוכל לפתח את החברה שלנו.

יחד עם זה, אני חושש שצינורות העזרה שתרמו למקום הזה או למקום אחר הם לא יציבים. אף אחד לא יכול להבטיח לנו שהמקורות ימשיכו לתת כל הזמן. אולי זה חד-פעמי. האחריות מהיום והלאה היא של הממשלה. על המדינה לשאת בנטל הזה ולסבסד את זה כראוי. על מנת לפתח יותר, על מנת לתחזק יותר, על מנת להמשיך ביתר-שאת בעבודה אנחנו צריכים את העזרה הזאת. זאת החובה של המדינה, איך שתראה לנכון לתת ולפתח, ולא רק כדי להשאיר את המצב כמו שהוא היום אלא לפתח אף יותר. לא לחשוש: הנה יש לנו עוד מכללה כאן באעבלין, יש לנו עוד מכללה בסח'נין – ואני מכיר את הרגישות של המכללות בצפון, הרגישות של אוניברסיטת חיפה והניסיון שלנו גם בנצרת. במשך שנים יש החלטת ות"ת להקים מכללה בנצרת, יש הסכמה של חברי הכנסת הערבים - - -

יש גם הסכמה של יושב-ראש ועדת החינוך והתרבות.

ובאה שרת החינוך ואומרת לראש העיר: "אין לי זמן לשבת ולדון בהקמת מכללה בנצרת" – למרות שכל העבודה נעשתה כבר. זה מדאיג אותנו וגם מאותת לנו על כוונות לא טובות.

אני חוזר ואומר שהעשייה שלכם מבורכת. אנחנו מעודדים אתכם גם כאנשי ציבור וכעמותות וכאנשי שלטון מקומי, אנחנו אתכם. נשמח לראות אתכם מתקדמים יותר ויותר. בסופו של דבר זה משרת את החברה שלנו.

התינוק שנולד הוא רעב מאוד וצריך לבוש, מזון ומקום מגורים. אני מדבר על האוניברסיטה שלנו.

כמו שאמר ז'בוטינסקי.

אנחנו צריכים עדיין את עזרתכם. ולא כחסד אלא זאת חובה, ליצור בישראל דוגמה לקיום ביחד, לכיבוד השוני ולאיחוד המשאבים כדי להגיע לעתיד משותף לילדינו. תודה.

אני מבקש להודות לך ולצוות הנפלא שלך. יש לך פה אנשים צעירים נפלאים שעוזרים לך למשוך את העגלה הזאת. כלומר אתה מושך והם דוחפים במעלה ההר.

אני הולך אחריהם.

אנחנו נצא מפה כשגרירים שלכם. את היכולת הצנועה שלנו לסייע אנחנו בהחלט נביא לידי ביטוי. תודה רבה גם על הדברים שאתה ציידת אותנו בהם. אני רואה כאן ספר שאני בטוח שאני איהנה לקרוא אותו.

הספר תורגם כבר ל-28 שפות. את כל ההכנסה מהספרים שלי אני תורם למפעל הזה, אבל זה לא מספיק.



סיכום הסיור בחינוך במגזר הערבי

היינו כל היום אורחים של ועדת המעקב לענייני החינוך הערבי. כעת אנחנו מסכמים את היום הזה וגם נרצה לשמוע דברים נוספים שאולי לא ראינו במהלך הסיור. יש לי גם כמה שאלות שאולי אשאל בהמשך. מר ראג'י מנסור, בבקשה.

תודה רבה. אנחנו הכנו חומר לוועדה, כולל מחקר שאני אתייחס אליו. אנחנו נחלק את זה לחברי הוועדה אחרי האוכל. יש לי גם הצעה לוועדה מה ניתן לעשות כדי לקדם את הנושא הזה.

היום בסיור הכוונה שלנו היתה בין היתר גם לראות את המצב בשטח. כל הזמן אנחנו מעלים את הנושאים וגם מציעים אלטרנטיבה לבקשות שלנו. היום אני רוצה להתמקד ב-6-7 נושאים. אני מקווה מאוד שיושב-ראש הוועדה וחברי הוועדה יכללו חלק מהם בסיכום של הדיון וכולנו נעקוב ביחד אחרי מימוש הנושאים שאני אתייחס אליהם.

קודם כול ראינו את בית-הספר היסודי בסח'נין. נכון שלא כל בתי-הספר נראים רע כל-כך אבל אם אני מסתכל על הכפרים הלא מוכרים בנגב, כולם כך.

לחלק מהם גם את זה אין.

נכון. אבל גם בכפרים המוכרים בנגב חלק מבתי-הספר נראים כך, וכך גם במג'ד אל כרום, ויש אפילו כמה חדרים כאלה בנצרת ובאום אל-פחם. אנחנו רצינו מזמן לפתור את בעיית המבנים. לצערנו זה עדיין לא נפתר.

לממשלה היתה תוכנית טובה שהכריזו עליה לפני שנתיים, וזו השנה השלישית למימושה. אנחנו ראינו בה פתרון לבעיית מצוקת המבנים במגזר הערבי. התוכנית דיברה על 4,300 חדרים בכל הארץ, כאשר מהם 1,000 חדרים בשיטת ה-PFI שבינתיים הוקפאה ובוטלה. אנחנו מבקשים מהממשלה להפשיר את 720 החדרים המיועדים למגזר הערבי מתוך ה-1,000. לא נתנו את זה במתנה ולא אחרי חלום יפה אלא זה צורך אמיתי. הילדים מחכים לחדר ללמוד בו. אנחנו מבקשים שהממשלה תקצה תקציב חלופי, לא איכפת לנו מהיכן: ממפעל הפיס, ממשרד החינוך, מהממשלה. שהיא תממש כבר השנה, תחליף את ההרשאות התקציביות של ה-PFI שקיבלו הרשויות המקומיות בתקציב חלופי אחר.

מה ההודעה של הממשלה תפתור, שמתוך 700 חדרים שבכל זאת יבנו השנה 400 יבנו במגזר הערבי?

לצערי כל פעם אני שומע משהו אחר. אמרו לנו: במקום ה-720 או ה-1,000 בשיטת ה-PFI הם יבנו 600, זאת התשובה שקיבלנו.

השרה אמרה בכנסת שהיא בונה 400 חדרים במגזר הערבי מתוך כל מה שייבנה השנה.

400 חדרים זה חלק מההתחייבות של משרד החינוך. היא הרי כבר התחייבה לבנות 1,000 חדרים. עד עכשיו היא בנתה 230 חדרים במגזר הערבי, הרשאות תקציביות, לא כולל תקציב השנה הנוכחית.

המחסור כפי שדווח לוועדות החומש הוא של 1,500 כיתות.

בואו נלך על נוסחה משותפת לכולנו: שיממשו את מה שהתחייבו בתוכנית התלת-שנתית לבינוי, כולל במגזר הערבי. התחייבו לבנות במגזר הערבי 1,600 חדרים בשלוש שנים. האסטרטגיה שלנו בוועדת המעקב לא לדרוש משהו חדש אלא לדרוש שיקיימו את מה שהבטיחו. בצד הזה הבטיחו 1,600 חדרים.

כמה כיתות מה-1,600 נבנו עד עכשיו?

מזה נבנו עד עכשיו 400 חדרים, כולל 220 של מפעל הפיס. עד סוף דצמבר יסיימו את 220 החדרים והשאר במימון של משרד החינוך. בסך הכול נבנו 400 ומשהו חדרים.

זה מדביק את קצב הריבוי הטבעי?

בשביל להדביק את קצב הריבוי הטבעי צריך לבנות כל שנה תוספת של 4%.

כשמגישים תוכנית מדברים תמיד רק על המחסור העכשווי. אולי בכיתה הזאת יש לאכלס עוד 5 תלמידים אבל בין כה וכה הממוצע במגזר הערבי הוא 29 תלמידים בכיתה לעומת ממוצע של 26 תלמידים בכיתה במגזר היהודי. אנחנו נמצאים בכיתות צפופות יותר.

שמענו מה שהתלמידים בסח'נין אמרו. זה התקציב של הרה-ארגון וזה חשוב. זה לא קוסמטיקה, לא על מנת לצבוע את הקירות. מה שבנו פעם לא מתאים לצרכים היום. יש לנו ישובים שהיו יכולים להפעיל יום חינוך ארוך אך לא יכלו לממש את זה בגלל המצב הפיזי בתוך בתי-הספר, כי אין מקום לקיים את הפעילויות. מה הרה-ארגון אומר? להתאים את המצב היום לפרוגרמה הנכונה, רק זה. לפעמים אנחנו לא מוצאים אפילו מספיק חדרי שירותים בתוך בתי-הספר, לפעמים יש בעיות חשמל בבתי-ספר, הבעיות נערמות עד אין-סוף.

הממשלה הקצתה 10 מיליון שקל לג'עפר בתקציב החדש, זה לערבים וליהודים, לכולם, במקום 90 מיליון שקל. אז כאן באמת כולם מודאגים, גם במגזר היהודי. אני אומר: צריך לתת גם במגזר היהודי וגם במגזר הערבי. אם זה צרכים של שני המגזרים אז צריך לתת לשני המגזרים. אם היהודים יקבלו – זה גם לטובת הערבים, ואם הערבים יקבלו – זה גם לטובת היהודים.

אם לא נותנים ואתה כל הזמן רק מדבר ומדבר אז מה יהיה? ואני אומר, יהיה מה שסיפרו לנו שקורה בסח'נין, תיגבר בעיית הסמים. בעיית הסמים נובעת מבעיית הנשירה. העבריינות ופשיעת הסמים הרי לא יודעת גבולות. פושע מנצרת מגיע לנצרת עלית, ופושע מנצרת עלית מגיע לנצרת.

שיתוף הפעולה הפורה ביותר בין יהודים וערבים הוא בתחום העבריינות.

בתחום הפשיעה עשו שלום כבר מזמן.

לכן אני מדגיש את הנקודה הזאת.

שרת החינוך למדה כבר שיש תוכנית חומש ואמרה: הנה, אנחנו לא מקצצים. אז עם כל הכבוד, קודם כול כן מקצצים בתוכנית החומש. תבדקו, אתם חברי כנסת, אתם מצביעים על התקציבים. השנה הוקצו 29 מיליון שקל לתחום הפדגוגי במקום 50 מיליון שקל.

מתוך ה-50 מיליון שקל שהוכרזו, שבסוף היו 43 מיליון שקל, קיצצו את זה עכשיו ל-29 מיליון שקל.

יש כבר החלטה על המשך תוכנית החומש?

זה מה שאני מבקש. עם כל הבעייתיות של תוכנית החומש, היתה לנו הסתייגות איך לממש את תוכנית החומש ומי יפעל בתוכנית החומש, איך לייעל את ניצול המשאבים שהשגנו בתוכנית החומש. לא שמעו בקולנו, לא רצו. אין אנשים במשרד החינוך שיפעלו ישירות על מנת לתמוך בבתי-הספר. נמצא איתנו מפקח מחוזי והוא יודע את זה טוב מאוד, הוא גם חבר הנהלה. אז הביאו קבלנים מבחוץ והקבלנים דואגים רק להעשיר בכמה שעות עזרה. זה לא פותר לנו את הבעיה. מה שיפתור לנו את הבעיה מבחינה מקצועית זה לבוא ולפתח את הצוות שנמצא במגע יום-יומי עם התלמידים, זה מה שחסר לנו, ולא שיביאו לנו כוחות מבחוץ. כל הזמן התרענו.

תוכנית החומש מסתיימת השנה אבל אני מבקש להפוך את התקציב של תוכנית החומש לתקציב רגיל של החינוך הערבי על מנת שנוכל להמשיך בתוכניות שכבר התחלנו בהן ולפתח תוכניות חדשות. בלי זה אי אפשר להמשיך.

עוד שני נושאים בעניין הצרכים. ראשית, בעניין החינוך המיוחד. כוועדת מעקב לענייני החינוך הערבי אנחנו עזרנו למשרד החינוך. משרד החינוך אומר שיש לו כוונות טובות לתת שוויון בשעות השילוב. היה פער עצום של כ-20,000 שעות לפי תוכנית החומש – אני הייתי גם חבר בוועדת תוכנית החומש שבדקה את הנושא הזה. אמרו: בסדר אבל אין לנו משאבים. עתרנו לבג"ץ ובבג"ץ משרד החינוך התחייב ל-16,000 שעות, להזרים כל שנה 4,000 שעות נוספות למערכת. השנה השעות הועברו באיחור של 3 חודשים, בניגוד להחלטת בג"ץ. למה משרד האוצר לא מזרים כסף למשרד החינוך? מה זה, אני צריך להיות גם אחראי לקשר בין משרדי הממשלה? במשך 3 חודשים הילדים היו בבית וההורים התקשרו אלינו, אל המפקחים במחוז, יום-יום, עד שהשעות הגיעו בסוף נובמבר. אני מבקש שהעניין הזה יוסדר.

דבר נוסף, רצו לקצץ בהסעות לחינוך המיוחד. החינוך הרגיל פחות איכפת לנו, הרשויות יתמודדו עם זה, למרות שזה קשה, אבל איכפת לנו החינוך המיוחד. יש לנו תלמידים עם לקויות שמוגדרות קלות אבל זקוקים לכיתות שילוב. תארו לעצמכם ילד לקוי למידה בכיתה א', איך הוא ייסע ממקום למקום? הרי הוא לא יגיע לבית-הספר. רצו להוריד את ההסעות. אנחנו במאמץ גדול החזרנו את זה אבל אני רוצה לדאוג גם להסעות לחינוך המיוחד. כל תלמיד שמוגדר כזקוק למסגרת חינוך מיוחד יקבל הסעות מאורגנות, אי אפשר אחרת. אנחנו עובדים בשטח ומכירים את המצוקה הזאת.

בעניין המִצְרָף, שמעתם הסבר טוב מאוד מהתלמידים. אני לא אוסיף כעת, מה גם שיהיה על כך דיון בוועדה. אנחנו גם נסביר את העמדה שלנו. אבל כדאי שתשימו לב שזה קודם כול תהליך ואי אפשר לשפוט בשנה אחת האם אנשי הפריפריה הרוויחו ממנו או לא. מר ג'עפר פרח חקר את הנושא הזה והוציא מסמך. הוא כתב שהילדים מהפריפריה מגויסים ולכן עדיין לא השתמשו בזה. רק עוד שנתיים או שלוש שנים הם ישתמשו בזה. גם הם ייהנו, לא רק התלמידים הערבים.

כפי שאמרה התלמידה, אנחנו נותנים את התלמידים הטובים ביותר. מה פלא שנכנסו לפקולטות ה"יוקרתיות". אנחנו כחברה צריכים את השירותים של האנשים האלה. מי יעסוק בריפוי בדיבור? עולה מרוסיה לא יכול לעשות את זה, הוא לא יכול לתקשר עם הילדים שלנו בעלי הצרכים המיוחדים. בכל הנגב אין אף מרפא בדיבור ערבי אחד והאוכלוסייה שלנו סובלת.

אתה מתכוון לקלינאי תקשורת.

אם התלמידים שלנו לא נכנסו לאוניברסיטאות אז צריך לעשות תוכנית על מנת להביא אותם, על מנת להכשיר אותם ולהחזיר אותם לשטח כדי שיוכלו לשרת את החברה שלנו.

חומר על הנושא האסטרטגי הכבד הזה אתם תקבלו בהמשך, כולל מחקר. אנחנו בדקנו, וגם ועדות אחרות בדקו את המבנה הארגוני הקיים של משרד החינוך. כולכם יודעים את השיטה, זה פועל כך גם בישראל וגם במדינות אחרות בעולם, שיטת המירכוז (centralization) והביזור (decentralization). זה נהוג בארצות-הברית, בבריטניה ובמדינות נוספות. בישראל עשו את זה כלפי המגזר הערבי רק למחצה. העבירו את המפקחים הכוללים, כמו מר מחמוד דיאב – אצל היהודים עכשיו כבר אין העברה אלא זה בדרגה של האצלת סמכויות. יש הבדל עצום בין העברה והאצלה – אבל את הפיקוח המקצועי השאירו אצל מי שנקרא "הממונה על חינוך לערבים". זה פיקוח מקצועי, זה לא תשתית מקצועית, פיקוח מקצועי – חצי משרה של אנגלית אולי או משרה של מתמטיקה לכל המגזר הערבי.

גם היסטוריה.

לכל המגזר הערבי. לא רואים אותו כמעט בכלל. המפקחים הכוללים, כדי שתהיה להם תוכנית יעילה להתערב בבית-הספר, צריכים את הכוח הזה. הם יודעים לעשות תוכניות אבל אין להם סמכויות. יש נתק מוחלט, זה שייך למקום אחד וזה שייך למקום אחר, וכל זה פרט להתערבות הפוליטית וההתערבות של השב"כ בעניינים מינהליים. כל הדבר הזה לא תקין.

יש היום הכרה מכל המנכ"לים הקודמים של משרד החינוך, אני ישבתי איתם והם אמרו לי: משום מה יש מישהו שרוצה להחזיק את החינוך הערבי ביד. אז אנחנו בדקנו. עשינו סקר דעת קהל של כל האוכלוסייה הערבית – אנחנו ניתן לכם את הסקר הזה – ויש המלצות. בסקר הזה האוכלוסייה הערבית אומרת: אני רוצה מינהל לחינוך ערבי בתוך משרד החינוך, ושלא יחששו מאוטונומיה או מהיפרדות, עם מזכירות פדגוגית שמטפלת בעניינים הייחודיים של האוכלוסייה הערבית, וזאת זכות.

אתה ציטטת הבוקר את חוק החינוך המיוחד. הוא חוק טוב מאוד, המילים שכתובות בו יפות מאוד אבל הבעיה שלנו היא עם המדיניות, עם הקריטריונים השונים שמכניסים לנו. לשון החוק טובה, אין יותר טוב מלשון החוק, אבל הבעיה שלנו היא עם המדיניות.

אני מציע לחברי הוועדה קודם כול לעיין בסקר, בהמלצות הסקר, ולהמליץ למשרד החינוך לשבת איתנו על מנת לדון בהצעה שלנו. המנכ"לית בירכה ואמרה שהיא מוכנה אבל אם תבוא במקביל גם המלצה של ועדת החינוך והתרבות של הכנסת זה יהיה טוב ויפה.

דבר אחרון זה עניין התכנים. התלמידים בסח'נין אולי לא הספיקו לדבר על זה. אי אפשר היום לשלול מחברה שלמה ללמוד את היסטוריית האמת שלה. אי אפשר רק שהפקידים יביאו תוכניות ולהגיד: זה מה שתלמדו בבתי-הספר הערבים. אי אפשר. אם מלמדים על זה בבתי-ספר יהודיים אז צריכים ללמוד על זה גם בבתי-ספר ערביים. אנחנו כוועדת מעקב הכנו אלטרנטיבה לתוכניות לימודים בשני מקצועות הנוגעים באופן ייחודי למגזר הערבי: בהיסטוריה ובאזרחות. יש לנו גם את תוכנית החינוך לזהות לאומית מכיוון שאנחנו מאמינים שמי שיודע את הזהות הלאומית שלו קל לו יותר להבין את האחר, קל לו יותר לחיות עם האחר. אבל בלי להרהר על הזהות שלי, זה קשה. אנחנו מוכנים לשבת עם משרד החינוך ולדון על ההצעות שלנו. אני מציע שיישבו איתנו ואולי נגיע לתוכנית משותפת על מנת ללמד את הילדים שלנו בהתאם לתכנים החדשים שאנחנו מציעים.

אדוני היושב-ראש, אני מציע שנשמע עוד שני אנשים בקיצור נמרץ, גם את מר ג'עפר פרח וגם את מר פאדי אבו יונס יושב-ראש התאחדות הסטודנטים הערבים. חבל שמר מועין ערמוש יושב-ראש ועד ההורים לא נשאר. בקיצור בבקשה.

אני מנהל מרכז מוסאוא לזכויות האזרחים הערבים בישראל וחבר הנהלה בוועדת המעקב לענייני החינוך הערבי.

אני חושב שזה סיור חשוב מאוד. אני מברך את הוועדה שיצאה לסיור הזה, את כל חברי הכנסת שלקחו בו חלק.

אני רוצה להדגיש כמה דברים, בנוסף למה שהציג מר ראג'י מנסור.

אני חושב שהבעיה הקריטית – אתם ראיתם אותה בבית-הספר היסודי בסח'נין – היא הבעיה של בניית כיתות. כפי שנאמר, במשך 5 שנים לא נבנו כיתות בסח'נין.

כשאתה מדבר על כיתות, אולי תוכל להתייחס, שמענו במשך היום על מפעל הפיס. האם לרשויות הערביות אין ייצוג במפעל הפיס? האם מפעל הפיס בכלל לא מתייחס למגזר הערבי?

יש את ההתחייבות של מפעל הפיס לבנות 2,360 כיתות במסגרת התכנון הארצי, בנוסף להתחייבות של משרד האוצר לבניית 1,000 כיתות וההתחייבות של משרד החינוך ל-900 כיתות. זאת היתה כל התוכנית. מפעל הפיס לא בנה בגלל שהיה לו ויכוח עם משרד האוצר עד שלאחרונה הגיעו להסכם. עד כה מתוך 2,360 כיתות מפעל הפיס בנה 700 כיתות.

גם הנהלים מקשים.

אני לא רוצה להתייחס ל-PFI ולכל הסיפור המוכר הזה שצריך לטפל בו, ואולי ישתחרר משהו השנה. אבל צריך להתייחס לתחילת הדיון שהתקיים על הפרדת התקציב. הדיון הזה נדחה. אני חושב שחשוב מאוד לאפשר, במיוחד במצב של הרשויות המקומיות הערביות שלא יכולות לקבל את הכסף ולהזרים אותו לבנייה, לאפשר סעיף תקציבי נפרד לפיתוח. לא רק למשכורות של המורים אלא גם לפיתוח. זה בסמכות של הוועדה ואלה דבר שאתם יכולים לקדם מהר ככל היותר.

אדוני היושב-ראש, מה שאומר מר ג'עפר פרח הוא דבר חשוב מאוד וצריך להדגיש את זה. לאור המצוקה של הרשויות המקומיות – יש יותר מ-30 רשויות מקומיות שלא משלמות שכר - - -

הוא מבקש שיהיה כסף צבוע.

לא צבוע אלא בחשבון נפרד.

היום מכוח חוק המשכורות חסינות ואי אפשר לעקל אותן. הבקשה היא שגם את התקציבים המיועדים לבנייה במוסדות החינוך אי אפשר יהיה לעקל והם ילכו אך ורק לחינוך.

היום יש אפשרות לראש רשות לפתוח לכל פרויקט כזה חשבון נפרד.

אבל הוא לא רוצה. אם אין לו כסף הוא לא רוצה.

אני רוצה להזכיר לחברי הוועדה שלפני 3 שבועות היה לנו דיון בוועדה בנושא הזה כאשר משרד החינוך ביקש מאיתנו לאשר כללים כדי שיהיו חשבונות נפרדים ברשויות המקומיות. אנחנו לא אישרנו את הכללים האלה משום שבאותם ימים נציגי משרד החינוך לא הגיעו לוועדה ולכן סירבנו לאשר. אנחנו נחזור לזה בקרוב. עכשיו נציגי משרד החינוך כבר מגיעים לוועדה, גם היום הגיע נציג נכבד של המשרד, ואנחנו בקרוב נאשר את זה.

בהצעה שעומדת עכשיו על שולחן הוועדה אין התייחסות לתקציב הפיתוח. אני מציע שבהסתייגויות במסגרת החקיקה יתווסף גם נושא הפיתוח של כיתות.

הנושא השני שאני מציע שהוועדה תקיים עליו דיון, היה דוח שהוגש למשרד החינוך ולמועצה להשכלה גבוהה על העדפה מתקנת וטיפול לעידוד השכלה גבוהה למגזר הערבי. היום רק כ-9% מהסטודנטים באוניברסיטאות הם סטודנטים ערבים. אני לא בטוח שהמִצְרָף הוא הדבר הכי טוב. היה דוח שהונח על שולחן המל"ג ואושר, תקצוב חלקי ביותר. במכינות מספר הסטודנטים הערבים הוא שולי. כל הנושא הזה של המכללה, של מה שראינו כאן – משרד החינוך והמל"ג עשו תוכנית לפיתוח ההשכלה הגבוהה ופתחו יותר מ-30 מכללות בכל הארץ אך הם פסחו על האוכלוסייה הערבית. אני חושב שכדאי להביא את המועצה להשכלה גבוהה ולקיים דיון בנושא הזה, מה מל"ג עושה כדי להעלות את שיעור הסטודנטים הערבים. הם עושים שיטות אחרות לקבלה לאוניברסיטאות של תושבי עיירות פיתוח ואני חושב שגם כאן צריך להציג שיטות אחרות.

הנושא השלישי שאני מציע לקיים עליו דיון הוא נושא תקציב התמיכות. אנחנו בדקנו את תקציב התמיכות של הממשלה בכלל וכמה ממנו הולך לעמותות. מצאנו ש-1.5% מסך התמיכות הממשלתיות – שזה 3-3.5 מיליארד שקל – מגיע לארגונים ערביים. במשרד החינוך הסעיף הכמעט יחיד שהוקפא בתקציב התמיכות הוא סעיף התמיכות בארגוני חינוך ערבים. המוסד הזה יכול היה להגיש בקשה ולקבל תמיכה ממשרד החינוך, ולא רק מאר אליאס. אני חושב שכדאי להזמין את המשרד ולבקש הסבר איך הם מחלקים את התמיכות שלהם. בסמכות הוועדה לבקש את ההסבר, לדעת את הקריטריונים ולברר למה ארגוני חינוך ערביים לא מקבלים כמעט שום תמיכות במשרד החינוך.

אני מכיר גם קבוצות יהודיות שצועקות בקול רם על כך שהן מקופחות בתקציבי התמיכות.

אנחנו היום בקואליציה עם הרפורמים בעניין הזה.

צריך לקיים דיון מקיף בנושא הזה, מה הקריטריונים, מה הפרמטרים, איך קובעים.

לגבי תוכנית החומש, זה אכן תוכנית שהתווספה לתקציב. אנחנו במוסאוא בדקנו ביחד עם ועדת המעקב את הביצוע. חברים, כדאי שיוזמן משרד החינוך באמצע השנה, לא בסוף השנה, ויאמר כמה המשרד ביצע, כמה כסף הוצא. בין מה שבוצע בפועל ובין מה שהוקצב יש פער גדול. בסוף השנה כאשר ועדת הכספים אישרה את התקציב התברר שכמעט 40% מהתקציב שהוקצה לתוכנית החומש – זאת תוכנית שנועדה לגשר על פערים – לא נוצל. אני לא מדבר על בניית כיתות, אני מדבר על תוכניות פדגוגיות, 50 מיליון שקל. תסתכלו השנה בהצעת התקציב ותראו שהתקציב לתוכניות פדגוגיות קוצץ ל-29 מיליון שקל, והיה גם קיצוץ בבניית כיתות – לא נשאר כמעט כלום מתוכנית החומש. אני מציע שגם בנושא הזה תתקיים ביקורת צמודה ביותר, כמעט כל חודש להביא את האנשים, שייתנו דיווח, יגידו מה החסמים, ולבצע את הפרויקטים.

מה שנעשה בנושא הזה, בתמיכות ובדברים אחרים, במיוחד עם החרדים, אפשר לעשות את זה גם עם הערבים. העבירו תקציבים גדולים אבל במקום להשאיר אותם כתקציבי תמיכות לפרויקטים מיוחדים העבירו אותם לגוף התקציב. אני חושב שוועדת החינוך והתרבות יכולה לנסות לשכנע את משרד החינוך לפחות להכניס את התקציבים האלה שהתווספו – לא גישרו על פערים אבל הם התווספו לתקציב של האוכלוסייה הערבית – להכניס אותם לגוף התקציב ולא להשאיר אותם כך באוויר. היום אין להם אבא בעצם ואפשר תמיד לחסל אותם. אני חושש שבשנה הבאה זה יחוסל. תודה.

צהרים טובים. האמת היא שיש הרבה דברים שהייתי רוצה לדבר עליהם אבל בשל קוצר הזמן אני לא אוכל להרחיב עליהם את הדיבור. יש לי הרבה מה להגיד על המִצְרָף ועל ההחלטה להקפיא את המִצְרָף.

אתה מייצג את אלה שכבר התקבלו לאוניברסיטה.

ואלה שיתקבלו.

נכון, אני מייצג את אלה שהתקבלו אבל אני מגן על אלה שיבואו אחרי.

אני אייצג את אלה שעדיין לא התקבלו.

גם שמענו תלמידים.

בקשר למִצְרָף, אני לא מאמין שזאת השיטה הכי טובה לסייע לנגישות טובה יותר לתלמידים ערבים למערכת ההשכלה הגבוהה. אני סבור שגם המִצְרָף ובעיקר הפסיכומטרי מקבעים מצב של שכבה מסוימת מן החברה שיש לה אפשרות כן להיכנס לאוניברסיטה, וזאת השכבה שיש לה משאבים, יש לה את הכסף להכין את הילדים שלה כדי שיוכלו להתקבל לאוניברסיטאות. במיוחד במצב הכלכלי הקשה כעת, המצב של העוני והאבטלה באוכלוסייה הערבית שהם חמורים אף יותר מאשר באוכלוסייה היהודית, זה בולט אף יותר ופוגע בחברה הערבית ובתלמידים הערבים יותר מאשר בציבורים אחרים שאני חושב שגם הם נפגעים.

אני חושב שהיה צריך לתת הזדמנות לתוכנית המִצְרָף למשך 3 שנים. זאת תוכנית שנתקבלה בהסכמה בין שר החינוך והתרבות בזמנו, חבר הכנסת יוסי שריד, לבין ראשי האוניברסיטאות. כדי לא להגיע לשלב של חקיקה היתה הסכמה להפעיל את התוכנית הזאת למשך 3 שנים ואחר-כך לבוא ולבדוק. למען האמת, זה לא קרה. אני חושב שאי-קיום ההסכמה הזאת הוא מעילה באמון שניתן לראשי האוניברסיטאות ולשר החינוך או לשרת החינוך שבאה אחריו.

אילו היו נותנים לי אפשרות להציג תוכנית מה צריכים להיות מבחני הקבלה לאוניברסיטה הייתי אומר שהדבר ההגיוני ביותר והטוב ביותר הוא לעשות הגרלה, כמו שנהוג בכמה מדינות באירופה. כל הסטודנטים יירשמו לאיזה מקצוע שהם רוצים ויעשו הגרלה ביניהם. אני חושב שזה הכי צודק.

תתמקד יותר בבעיות של הסטודנט הערבי. במבנה החינוך הגבוה אנחנו נדון בהזדמנות אחרת.

אני רוצה לדבר על נושא המלגות. כסטודנט ערבי כאשר אני רוצה לבקש לקבל מלגה יש לי נגישות ללא יותר מאשר שתי מלגות, בהשוואה לסטודנט יהודי שיש לו המון אפשרויות, יש לו 10-11 הזדמנויות לכסות את שכר הלימוד שלו מהמלגות. לי אין את האפשרות הזאת.

גם בתוך המכללות – שמענו את סח'נין ואת אעבלין – אין אפשרות לקבל מלגת פר"ח וכך לכסות חלק משכר הלימוד. אני חושב שצריך לתת דחיפה בכיוון הזה, שתהיה גם לסטודנטים ערבים אפשרות לקבל מלגות.

באוניברסיטה יש לנו כסטודנטים גם בעיה להשיג חדר במעונות.

אולי תפרט על המלגות. מה יכול ומה לא יכול סטודנט ערבי לקבל?

חלק מהמלגות מתנות תנאים, שאתה יכול לגשת אליהן רק אם עשית שירות צבאי.

יש מלגה של המועצה להשכלה גבוהה והקריטריונים שם רובם לא נוגעים למגזר הערבי.

זה לעולים חדשים, לתושבי ישובים מסוימים, לישובים בקו העימות.

אם נוסיף לקריטריונים האלה גם תלמידים שבאים מישובים מאשכול אחת או מאשכול שתיים אז זה ישרת את האוכלוסייה הערבית.

אני מתנצל שאני חייב ללכת. אני מאחל לכם ארוחה טעימה ונסיעה טובה.

אנחנו מודים לך על הארגון, חבר הכנסת ברכה.

אני רוצה להדגיש, מעבר למלגות, שהן חשובות מאוד, יש מיליון ואחד דברים שהסטודנט הערבי נתקל בהם כאשר הוא נכנס בין כתלי האוניברסיטה. הוא רואה לפניו הרבה מאוד מכשולים ואין די תמיכה מארגונים שיכולים להעצים אותו, לעזור לו ולתמוך בו במשך הלימודים.

בדוח ועדת משנה של הוות"ת שאושר ותוקצב, למרות שהתקצוב לא מומש לגמרי, נכתבו כל מיני המלצות איך אפשר לתמוך בסטודנט הערבי. מלגות זה דבר אחד, בעיית שפה זה דבר שני, קבוצה רְאוּיָת קידום זה דבר שלישי. האוכלוסייה הערבית הרי אמורה להיות קבוצה רְאוּיָת קידום וצריכה להיות מכינה מיוחדת לאוכלוסייה הערבית. כל זה יכול לעזור לסטודנט הערבי.

ציינת קודם כאשר היינו בבית-ספר בסח'נין שוועד ראשי האוניברסיטאות מבטיח להציג לך נתונים עד חודש אוגוסט. כאילו זה יכול לשקף לך האם הסטודנטים שנכנסו בשיטת המִצְרָף הצליחו או לא הצליחו והאם השיטה נכשלה או הצליחה. אגיד לך כבר כעת שהנתונים האלה לא יתנו לך שום תשובה כי יש מיליון ואחד גורמים אחרים שישפיעו, על הסטודנט הערבי במיוחד. הוא נכנס לאווירה חדשה לגמרי, לשיטת לימוד שונה לגמרי, לשפה חדשה, ובכלל זה כל הבעיות הפוליטיות והכלכליות שגם הן ישפיעו עליו.

ההשוואה לא תהיה בין סטודנטים ערבים ליהודים. היא תהיה בין סטודנטים בכלל, כאלה שהצטרפו על-פי המִצְרָף ואחרים. גם בקרב הסטודנטים הערבים הרוב, כפי ששמענו גם היום, לא מתקבלים על-פי המִצְרָף, הרוב מתקבלים על-פי הפסיכומטרי. כלומר ההשוואה תהיה גם בין ערבים לערבים.

זה בדיוק מה שרציתי לציין, שההשוואה צריכה להיות בין ערבים לערבים.

שמחתי מאוד להשתתף בסיור הזה. חזרתי למקורותי כי כאן גידלתי וכאן גדלתי, במחוז הצפון, בין השנים 1976-1988. אני כמובן מכיר חלק מהאנשים. אני האיש שקלט את הערבים לעבודת המשרד וכך נענינו לפניות של השטח. מה ששמעת היום מיושב-ראש ועדת המעקב – אז היה מצב שונה לגמרי. השטח ביקש להשתלב בעבודת המחוז. שאלו את מנהל המחוז האם הוא יואיל והוא אמר: בשמחה. קלטנו את המגזר הערבי. מר מחמוד דיאב היה איתנו. אז היו לנו כוונות טובות מאוד. אני שמח לומר שבמשך השנים היו מעשים והיום כבר ראיתי תוצאות.

אני רוצה לדבר דווקא על המחצית המלאה של הכוס. היה לנו קשה מאוד לגייס את הבנות לבתי-הספר באותן שנים, ב-1976, והיום אין שום בעיה בלימודים של בנות שניגשות לבחינות הבגרות ולומדות עד סוף כיתה י"ב. יתרה מזאת, מי שמאכלס את כיתות ההנדסאים זה בעיקר בנות, ובמדעים יש יותר בנות מאשר בנים. בציוני בגרות אין הבדל בין בנים לבין בנות, ולא רק בגרות רגילה אלא בגרות איכותית, 5 יחידות בפיזיקה, כימיה, מתמטיקה, מדעים וכן הלאה. זה שינוי דרמטי שחל בתוך 25 שנים.

באותם ימים לפני 25 שנים היה לנו קשה לדובב תלמידים ומורים להציג את הבעיות שלהם. היום שמענו שהם דיברו באופן חופשי מאוד וקואופרטיבי מאוד, טוב מאוד. קרה משהו טוב שאיפשר להם לבטא את מה שהם מבקשים.

אני חושב שכל הדברים שהחברים אמרו כאן הם חשובים מאוד אבל אל מול הדברים שאתם מפנים ליושב-ראש הוועדה, ברשותך אני רוצה להפנות דברים אליהם, אל המחנכים ואל המנהלים. יש נושא שנקרא הכשרת מורים, יש נושא שנקרא בחירות מנהלים, יש נושא שנקרא בתי-ספר בניהול עצמי, תוכניות עבודה פדגוגיות. בידכם הדבר, בידכם המפקחים, המפקח על המחוז.

בסמכותנו גם לבחור מנהלים?

אינני מזלזל בחומר כלל ועיקר. בעיות שהיו אז בנושא החומר נשארו לצערי גם היום, כיתות במבנים יבילים, השכרת חדרים – כל הבעיות האלה היו חמורות וצר לי שהן חמורות גם היום. אבל כל מה שבידכם, הפדגוגיה האמיתית, הרוח – תעשו.

קל לי להדגים את זה דווקא היום, ביום של חורף. לילדים בטח היה קר ברגליים, כמו שלי היה קר ברגליים. כל נושאי החומר – לא נעים, קר, גשם, דולף, הכיתות לא כיתות. אבל לא נורא. יש חמור מזה. רק תדאגו שלא יהיה לתלמידים קר בראש. כשאני מדבר על הכשרת מורים ומנהלים ותוכניות עבודה – זה קר בראש, ואת זה צריך לקדם ובזה צריך לטפל. לכן ההמלצה החמה שלי אליכם היא לעבוד בתחומים האלה.

אני אוסיף עוד דבר על נושא ההשתלמויות. אני פונה אליך כמפקח המחוז. חשוב שיהיו פעילויות משותפות של יהודים וערבים ביחד בכל הנושאים, באמת להתחכך בנושאים, להתעמת בנושאים, לגבש נושאים במשותף. זה מחוז שבו פועלים כולם ביחד, כל בתי-הספר, ביֵש ובאין. מה שעברתם ב-25 שנים נותן תקווה, מבלי להמעיט בבעיות שקיימות.

אני רוצה להדגיש שאני לא מדבר על כלל הארץ אלא אני מדבר על מחוז הצפון. עד כמה שאני מכיר את המחוז הכרתי היום גם צדדים אחרים ותודה לכל מי שתרם לארגן את הסיור הזה.

אני רוצה להתייחס לשני נושאים שמר ראג'י מנסור העלה כאן והם חשובים מאוד בעיני. הכול חשוב אבל יש דברים שחייבים להכריע בהם. הדבר הראשון, מבני החינוך הערבי. אנחנו מדברים על ביזור ושילוב מזה שלושים שנים. אני הייתי בין אלה ששכנעו את ד"ר לוי באותה תקופה שנלך לשילוב במחוזות. הייתי חלוץ האנשים שעשו את זה בנגב ב-1974. מה יצא מכל השילוב? הפרידו בין פדגוגיה למינהל. זה הפרדה מלאכותית. אני לא צריך לשכנע אף איש, גם הוא יודע, זה מלאכותי. יש לנו היום ממונה לחינוך הערבי שאחראי על הפיקוח המקצועי, בדרך כלל פדגוגיה, ויש לנו מנהל מחוז האחראי על הפיקוח הכולל, בדרך כלל ארגון. אנחנו כבר שלושים שנה מדברים איך אפשר לשנות את המבנה הזה.

אני אומר את עמדתי האישית בנושא הזה. אני לא מאמין במתמטיקה לערבים או בכימיה לערבים. המתמטיקה היא מתמטיקה, והכימיה היא כימיה. לכן צריך שכל הנושאים המשותפים הללו יהיו בידי המחוזות. יחידה שתהיה במטה תטפל בנושאים הייחודיים: תרבות ערבית, שפה ערבית, היסטוריה, כל מה שצריך. זאת אומרת, לשמור על הייחוד מתוך עבודה משותפת של כולנו. אבל זה החלטה שלא יכולה להתקבל כאן. אני מציע שיהיו דיונים רציניים עם מטה משרד החינוך ושיתקבלו החלטות. אבל המצב הקיים – כוס שהיא חצי תה וחצי קפה – לא עובד.

רק עוד נושא אחד. אדוני היושב-ראש, משאב החומש הוא משאב חשוב מאוד. יש לשאוף שהמשאב הזה ימשיך. איך לנצל אותו ולְמַה – על כך ניתן עוד לדון.

מר ראג'י מנסור אמר את זה.

אני רק מחזק את הדברים. אני אומר את עמדתי שלי כעובד המשרד. אני לא יושב-ראש ועדת המעקב.

חשוב מאוד שאתה אומר את זה.

אני מצטער שלא נכחתי לכל אורך הסיור, עסקתי במשהו אחר. אני מדגיש בישיבה הזאת את הצורך שוועדת החינוך והתרבות של הכנסת תקיים ישיבה לאחר שתעיין במחקר שערכנו, שמופיע בספר שנתנו לכם, על נושא המבנה האלטרנטיבי של מערכת החינוך הערבי, על מטרות ועל תכנים. יש היום מוצר שכבר הוצג, יש היום הסכמה באוכלוסייה הערבית מה אנחנו רוצים ואני באמת מקווה שחבר הכנסת שלגי ילמד את זה ויחליט לקיים על זה ישיבה מיוחדת.

עוד לא חילקנו את הספר לחברי הוועדה. זה יגיע אליכם בהמשך.

אני מזכיר שבתחילת היום קראתי מתוך מגילת העצמאות ואמרתי שלא קיימנו נכון להיום את נושא השוויון. אי-השוויון בחברה הישראלית קיים לא רק כלפי המגזר הערבי אבל היום אנחנו מדברים בהקשר הזה. חובתנו, חובתה של מדינת ישראל, יהודים כערבים, להגיע לכך שיהיה במדינה הזאת שוויון. הזכרתי קודם שבחוק-היסוד: כבוד האדם וחירותו חסרה המילה "שוויון". הבג"ץ התחיל להשלים את זה, ואני מקווה שגם המחוקק יחזור לזה.

אני סבור שהפערים בחברה הישראלית בין חזקים וחלשים הולכים וגדלים והפערים בחינוך גם הם הולכים וגדלים משום שהמדינה מקצה פחות ופחות לחינוך. במסגרת סדרי העדיפויות במדינה החינוך, למרות שהוא התקציב השני בגודלו, לא מקבל מספיק ובקיצוצים האחרונים הוא נפגע עוד יותר. אנחנו אומרים את זה לא כקלישאה – החוסן הלאומי שלנו הוא בחינוך.

זה שדרום קוריאה וסינגפור משיגות אותנו במבחנים הבין-לאומיים – הן משיגות אותנו היום גם בתוצר לנפש וגם בכלכלה והן רצות קדימה. מה לעשות, העוגה העולמית היא אחת וכאשר אלה מתקדמים ואנחנו דורכים במקום המשמעות היא שאנחנו נסוגים. ובעובדה, אנחנו נסוגים.

חלקנו חסר.

אנחנו בהחלט צריכים לעשות מאמץ, אנחנו כוועדת חינוך ותרבות, להגיע לכך שהנתח של החינוך בתקציב הלאומי יגדל. בוודאי שכאשר יהיה שלום, ולזה כולנו מפללים, נוכל להרשות לעצמנו עוד יותר להטות תקציבים מהביטחון אל החינוך ואל הרווחה ואל דברים אחרים, אבל גם היום זה אפשרי.

כתוצאה מהפערים שקיימים בחברה וכתוצאה מהתקצוב המועט מדי של החינוך אז החלקים החלשים בחברה נסחבים עוד יותר למטה. אם בקרב האוכלוסייה החלשה שיעורם של בני המיעוטים הוא גדול יותר, וזאת עובדה, המשמעות היא שבחינוך שוב הפערים גדלים. אנחנו רואים את זה בתוצאות של הבחינות, גם במבחנים הבין-לאומיים וגם במיצב וגם בבגרויות וגם בקבלה לאוניברסיטאות, ואת כל זה אנחנו צריכים לשנות.

אני חושב שאחד הרעיונות שצריך לחשוב עליו ברצינות זה להגיע בשלב הראשון למצב של שירות אזרחי, כך אני קורא לו, לא לאומי, שירות אזרחי, בשלב ראשון בהתנדבות. שמדינת ישראל תקים מערכת של שירות אזרחי בהתנדבות שיפנה גם למגזר המיעוטים בישראל אבל גם לחלקים מהמגזר היהודי שאינם משרתים בצה"ל או אינם משרתים במה שהיום נקרא שירות לאומי. אדם צעיר, גבר או אישה, ישרת שירות אזרחי, וזה יכול להיות בתוך הקהילה שלו. אנשים שבשל מגבלות כאלה או אחרות לא יכולים לשרת מחוץ לקהילה שלהם יתרמו בקהילה שלהם, כולל בעבודה עם קשישים ועם חולים ועם ילדים ובחינוך המיוחד. אז גם יהיה קל יותר להעניק עוד זכויות לאנשים צעירים שנתנו שירות אזרחי למדינה.

אני מציע לנו לקבל החלטות שהן לא החלטות סופיות כי אנחנו נחזור לנושא. אנחנו קיימנו סיור ראשון במגזר הדרוזי ואחרי הביקור הזה היום נבקר גם במגזר החינוך הבדואי בדרום, ונחזור לעוד מקומות, ובינתיים נקבל מכם גם עוד נתונים (שמענו היום על סקר). הוועדה תחזור ותידרש לנושא החינוך במגזר המיעוטים.

בינתיים אני מציע לחבריי בוועדה לקבל היום החלטות כדלהלן:

1) ועדת החינוך והתרבות מודה לוועדת המעקב לענייני החינוך במגזר הערבי על היום המעניין והמלמד ועל האירוח במערכת החינוך במגזר הערבי.

2) ועדת החינוך והתרבות מודעת לפערים במערכת החינוך, המשאירים את המגזר הערבי מאחור, והיום נוכחה עד כמה התנאים והתשתית טעונים שיפור.

3) הוועדה קוראת למשרד החינוך להמשיך את תוכנית החומש להשקעות בחינוך הערבי ולקיים את ההבטחות לבינוי כיתות, להכשרת כוח-אדם מקצועי ולהשלמת השעות החסרות.

4) הוועדה קוראת למשרד החינוך לשנות את הקריטריונים בסעיפי התקציב לתמיכות, באופן שחלקו של החינוך הערבי יהיה כפי שיעורו באוכלוסייה.

5) הוועדה משוכנעת כי מצבו של החינוך המיוחד במגזר הערבי חמור ביותר וקוראת לממשלת ישראל להקצות משאבים נוספים לנושא חשוב זה.

6) הוועדה קוראת למועצה להשכלה גבוהה למצוא את הדרך הנכונה לשילוב האוכלוסייה הערבית בהשכלה הגבוהה.

7) הוועדה תחזור ותדון במצב החינוך הערבי ובפתרונות המוצעים על-ידי כל הנוגעים בדבר לביטול הפערים.

בסעיף על התקציבים אני מבקש להוסיף גם שהוועדה קוראת לקבע את הסכומים האלה, לצבוע את התקציבים.

בתוכנית החומש.

לא רק בתוכנית החומש. בתקציב המדינה אין שום תקציב צבוע לחינוך במגזר הערבי. אנחנו מבקשים שיצבעו את התקציבים שלנו.

אנחנו נוסיף בהמשך לסעיף השלישי: וכן לקבוע בבסיס התקציב את הסכומים המיועדים לפיתוח.

תודה רבה. הישיבה נעולה.


הישיבה ננעלה בשעה 16:10