כנסת פתוחה

פרוטוקולים/ועדת חינוך/7687




41
ועדת העלייה, הקליטה והתפוצות + ועדת החינוך והתרבות
05.01.2004


פרוטוקולים/ועדת חינוך/7687
ירושלים, כ"ה בטבת, תשס"ד
19 בינואר, 2004

הכנסת השש-עשרה נוסח לא מתוקן
מושב שני




פרוטוקול מס' 69
מישיבת ועדת העלייה, הקליטה והתפוצות

פרוטוקול מס' 133
מישיבת ועדת החינוך והתרבות
יום שני, י"א בטבת התשס"ד (05.01.2004), שעה 09:00

1. סכנה לסגירת האגף לחינוך ישראל תפוצות במשרד החינוך, התרבות והספורט - ישיבה משותפת של ועדת העליה, הקליטה והתפוצות וועדת החינוך והתרבות - ח"כ קולט אביטל, אילן שלגי
2. חינוך על יהדות התפוצות במסגרת תוכנית הלימודים - ח"כ קולט אביטל, אילן שלגי

חברי ועדת העלייה, הקליטה והתפוצות: קולט אביטל - היו"ר
יגאל יאסינוב
מיכאל מלכיאור
מרינה סולודקין

אילן שלגי - היו"ר
מרינה סולודקין
גילה פינקלשטיין
יוסי שריד

המשרד לקליטת העלייה: ד"ר סוניה מיכאלי - מדענית ראשית
יעל שלף זאבי - רכזת חינוך

דב אייזן - מנהל האגף לקשרי חינוך ישראל-תפוצות
רבקה בן-נון - מזכירות פדגוגית
עינת ברזילי - לשכת הדוברת
יהודית זמיר - מרכזת מטה שנער קרמינצר
פרופ' יעקב כץ - יו"ר המזכירות הפדגוגית
יחיאל לייטר - יועץ בכיר לשרה
חנה מרון - לשכת הדוברת
יפה גב

ורדה רפאלי - מנהלת תחום החברה הישראלית במחלקה לחינוך

ד"ר מלה תבורי

נחמן שי - סגן נשיא בכיר ומנכ"ל

ד"ר דוד רזניק

אדוארד רטיג - משנכ"ל הוועד היהודי האמריקאי, משרד ישראל והמזרח התיכון

עמוס גלבוע

ד"ר משה יצחקי - ראש החוג לספרות העם היהודי
ד"ר דוד מיטלברג - ראש החוג לסוציולוגיה - מרכז נושא העם היהודי

סימונה קדמי - סמנכ"ל הקונגרס בישראל

רונית רענן - מנהלת פדגוגית של רשת "אליאנס"

אייל טיברגר - מנכ"ל מועצת הנגידים במכבי עולמי

תרצה ריטקוביץ - מנהלת אגף תוכניות לימודים בנושא ישראל-תפוצות
איתן שקלי - מנהל הקרן

אורי אופיר - יו"ר ועדת החינוך של "משואה"
אלינא קרמר - מנהלת העמותה

אריק רוזנבלום - מנהל פיתוח משאבים ופרוייקטים מיוחדים

גדעון בן-דרור
לורן פוריס
ד"ר יוסי לוי

יועצת משפטית - ועדת העלייה, הקליטה והתפוצות: עו"ד הלית מגידו
יועצת משפטית - ועדת החינוך והתרבות: עו"ד מירב ישראלי

דנה גורדון

יהודית גידלי

סימול
1. סכנה לסגירת האגף לחינוך ישראל תפוצות במשרד החינוך, התרבות והספורט - ישיבה משותפת של ועדת העליה, הקליטה והתפוצות וועדת החינוך והתרבות - ח"כ קולט אביטל, אילן שלגי

בוקר טוב לכל המוזמנים, אנחנו מתכבדים לפתוח ישיבה משותפת של ועדת העלייה, הקליטה והתפוצות וועדת החינוך והתרבות. אנחנו מקדישים הבוקר את הישיבה הראשונה שלנו לנושא החינוך בארץ בנושא התפוצות. אני יודעת שמשלחת ראשונה של מחנכים הוזמנו בזמנו לארצות הברית על ידי הוועד היהודי האמריקאי, אני אז כיהנתי בניו יורק וקיבלתי את המשלחת, וכתוצאה מכך, כשהמשלחת חזרה, החליט השר לשעבר רובינשטיין לפתוח אגף במשרדו שעוסק בכל הנושא של הנחיית נושא התפוצות לתלמידי ישראל. האגף המשיך את פעילותו גם בזמן כהונתו של השר לשעבר יוסי שריד ואנחנו עומדים היום בפני האפשרות שהאגף הזה ייסגר. אני יוצאת מנקודת ראות שככל שלנו התפוצות חשובות וככל שאנחנו רוצים להנחיל לתפוצות חינוך בכל הנושאים שנוגעים לישראל כך גם צריך להיות תהליך הפוך. קיימות היום קהילות גדולות בעולם ואנחנו מגלים יחס של סולידריות כלפיהן. יש קהילה גדולה בארצות הברית, קיימת קהילה בארגנטינה, קיימות קהילות באירופה. חשוב שהנושא הזה יילמד בארץ ולכן נקודת המבט שלנו היא קודם כל לא פרסונלית אלא קודם כל לגבי הנושא עצמו, להמשיך ללמד את הנושא הזה חשוב לנו וגם חשוב לנו לדעת מהן תוכניות משרד החינוך והתרבות להמשך הדרך.

בוקר טוב לכולם. בדרך כלל, כאשר אנחנו מדברים על יחסי ישראל והתפוצות, גם בהקשרים של חינוך, אנחנו מדברים על ציונות ועל הרצון והצורך שלנו להביא את רוב העם היהודי למדינת ישראל. יחד עם זה, אמנם צריכים להתייחס אל הדברים בהיבט נוסף והוא עצם היותנו פה, היהודים במדינת ישראל, חלק מן העולם היהודי. מבלי לפגוע בהיבט העיקרי שהזכרתי קודם, יש לנו שותפות של עבר, של הווה ושל עתיד וצריך שאנחנו פה נדע לספר לילדינו ולחנך את תלמידינו לקשר הזה. הקשר הזה לא יכול להתמצות רק בכך שאנחנו לומדים על העבר - בהיסטוריה, בתרבות ובמורשת - אלא גם על הדברים שקורים היום. ישנן אסכולות שונות לגבי מהי היסטוריה וממתי היא מתחילה, האם זה 30 שנה או מועד אחר, אבל כאשר אירועים קורים ותהליכים מתרחשים בתפוצות מותר ונחוץ שגם מערכת החינוך במדינת ישראל תדע להביא את הדברים אל התלמידים. אם יש תהליכים של התבוללות או אם יש תהליכים של התארגנויות בקהילות שונות בעולם היהודי או אם יש אירועים קשים, כמו שהיו למשל בארגנטינה ב-25 השנים האחרונות, מן הראוי שמערכת החינוך פה תתייחס אליהם והנוער ישמע על זה לא רק מן האקטואליה, ככל שהוא עוקב אחריה. אנחנו בהחלט יודעים שמשרד החינוך נותן על זה את דעתו. לי לא מאוד משנה תחת איזה מבנה ובאיזה הגדרות המשרד פועל, מה שחשוב הוא שתהיה פעולה. גם כתבתי לשרת החינוך לפני כמעט שלושה שבועות, בהעתק ליו"ר הסוכנות מר מרידור: "הובא לידיעתי כי בדעת המשרד לסגור את האגף לקשרי חינוך ישראל-תפוצות, אני מאמין כי ככל שהדבר נכון הכוונה היא להתייעלות מבנית ולא שהפעילות החשובה כל כך תיפגע. אודה על התייחסותך". עד כה לא קיבלתי תשובה אבל אני מניח שנשמע את ההתייחסות היום.

אני רוצה להוסיף הערה אחת - לפני קיום הישיבה הזאת הזמנו את מנהל האגף הנוכחי, מר דב אייזן, תיאמנו את זה עם מר לייטר, עד אתמול ידענו שהוא משתתף ואכן הוא הגיע אבל לפני כמה דקות קיבלנו מכתב מלשכת המנהלת הכללית של המשרד שבגלל תהליכים משמעתיים איתו או נגדו הוא אינו יכול לייצג את המשרד בפורומים שונים, כולל ועדות הכנסת. כיוון שמר אייזן כבר נמצא כאן ודאי שנשמח אם ימשיך להיות כאן אבל הוא לא ייצג את עמדות המשרד ובמידה ויתייחס זו תהיה התייחסות אישית. מר אייזן השקיע ודאי מאמצים והוא הקים את האגף אז נרצה לשמוע גם את דעתו האישית בנושא הזה.

בהמשך ישיר לדבריו של ח"כ שלגי, משפטיו האחרונים היוו תיאור מדויק לקו העמדה של המשרד. אין כוונה לבטל את הפעילות של האגף, אדרבה - יש כוונה להכניס את פעילות האגף לשדר המרכזי של המשרד, הנחלת ערכים לתוך המערכת. יושב אתנו יו"ר המזכירות הפדגוגית, פרופ' יעקב כץ, נבקש ממנו בהמשך לומר כמה מילים על תוכניותיו לאימוץ פעילות האגף בתקנה התקציבית של האגף. כשאנחנו מדברים על קשר ישראל-תפוצות והפעילות של משרד החינוך ביחס לקהיליות היהודיות בחוץ לארץ, חשוב לציין שפעילות המשרד מגוונת והיא לא נמצאת דווקא באגף לקשרי ישראל-תפוצות. התוכנית אולי הגדולה ביותר שמשרד החינוך מעורב בה היא תוכנית חפציבה, תוכנית שלאחרונה שינינו את המבנה שלה ועבדנו בשותפות עם לשכת הקשר.

זה בברית המועצות לשעבר.

כן. אנחנו שותפים למימון של 45 בתי ספר עיוניים ברחבי ברית המועצות לשעבר וכ-180 בתי ספר של ימי א'. בעבר השותף הבכיר שלנו לפרוייקט הזה לשכת הקשר, אנחנו סברנו שהזמנים השתנו מאז 91', המציאות בברית המועצות לשעבר השתנתה ולכן לא יאה, לא נאה ולא נכון שהשותפות שלנו בנושאים חינוכיים תהיה דווקא עם גוף מודיעיני. לכן החל משנה זו יצרנו קשר עם הסוכנות היהודית, הם לקחו על עצמם חלק מהביצוע של הפרוייקט הזה בעקבות הקיצוצים בתוך המשרד והם אלה שמפעילים בפועל את התוכנית בברית המועצות.

תוכנית נוספת היא תוכנת חי"ל, גם בה השותף הבכיר שלנו היא הסוכנות היהודית. כאן מדובר על מימון בתי ספר בצרפת, בארצות הברית, בבתי ספר שקולטים מהגרים יהודיים, גם בברית המועצות לשעבר, ובעיקר מימון בתי ספר יהודיים בארגנטינה. התוכניות האלה קוצצו באותו שיעור של הקיצוצים בתוך המשרד אבל הקפדנו לשמור עליהן, למרות שהיו קולות שאמרו שאנחנו קודם כל מחויבים לילדי אופקים ונתיבות לפני שאנחנו נותנים תקציבים ליהדות העולם, אבל השרה מדגישה תמיד את ביקוריה בחוץ לארץ, שהיא מקפידה לבקר תמיד בבתי ספר יהודיים, שיש לנו לפחות אחריות מוסרית ליהודית העולם, לקשר בין ישראל ליהדות העולם ולטיפוח היחסים החינוכיים והזהותיים היהודיים בין קהילות ישראל בגולה לבין מדינת ישראל.

במסגרת הארגון מחדש של המשרד ראינו לנכון להעביר את הפעילות של האגף לקשרי חינוך ישראל-תפוצות למזכירות הפדגוגית. הסיבה לכך היא כזאת: מדובר על אגף עם תקנה תקציבית מצומצמת מאוד, כ-800 אלף שקל. אכן, התקנה התקציבית הזו קוצצה בשנתיים האחרונות, כמו כל התקנות התקציביות בתוך המשרד, אך גם לפני הקיצוצים דובר על פעילות מבורכת וחשובה אבל בכל זאת מצומצמת. מדובר על הנחלת ערכים, ערכים של הקשר היהודי בין ישראל לתפוצות. ערכים דומים למעשה נמצאים בתוך המזכירות הפדגוגית - מורשת וערכי הנחלת ערכים יהודיים וציוניים לתוך המערכת - ולכן לדעתנו גם הערך הזה של עידוד הקשר בין יהדות העולם למדינת ישראל, גם הוא צריך להיות במזכירות הפדגוגית, בידיו הנאמנות של יו"ר המזכירות הפדגוגית, ולכן מדובר על שינוי מבני ולא שינוי תוכני. ייתכן שהמזכירות הפדגוגית תרצה לתת דגש על פעילות אינטרנטית במקום פעילות של השתלמויות מורים או יותר דגש על השתלמויות מורים מאשר פעילות אינטרנטית. יש כר נרחב של שיקול דעת שיש למזכירות הפדגוגית אבל בוודאי אנחנו לא רואים צמצום אלא הגדלה ותגבור של הערך הזה ושל הפעילות הזאת, אם זה יבוא דרך המזכירות הפדגוגית או דרך אגף קטן בתוך המשרד. המזכירות הפדגוגית פועלת לא ב-20 או 30 בתי ספר אלא במאות בתי ספר ואנחנו רוצים להגדיל את הפעילות הזאת בקרב כלל בתי הספר, ולא שיצומצם לפעילות מצומצמת ומבוזרת בתוך אגף קטן.

איך תגדילו את זה?

אני רוצה לבקש מהיו"ר לתת את רשות הדיבור ליו"ר המזכירות הפדגוגית, שיתאר לנו מה תוכניותיו לגבי אותה תקנה תקציבית ואיך נוכל דרך השתלמויות מורים הקיימות היום בנושאים ערכיים גם להנחיל את הערך הזה.

פרופ' כץ הוא קוסם, כפי שהוא מוכיח בכל הופעה שלו בוועדה, שבכל פעם שיש קיצוצים הפעילות מתרחבת. זה כשרון מיוחד.

אני רוצה להוסיף שתי שאלות, מר לייטר דיבר בעצם על הרחבת הפעילות בחו"ל, אנחנו היינו מעוניינים בחלק הראשון של הישיבה לשמוע על הפעילות בארץ. אם אני מבינה פרופ' כץ אחראי על המזכירות הפדגוגית שמתווה תכנים ואת כל אותן תוכניות הלימוד ופה אנחנו מדברים על תפקיד שלפי כל הדעות הוא גם תפקיד ארגוני-ביצועי, כיצד פורסים את העבודה הזאת בבתי ספר וכו'. לפני שאעביר את רשות הדיבור לפרופ' כץ, ח"כ גילה פינקלשטיין חייבת לצאת בעוד שתי דקות אז ניתן לה את רשות הדיבור.

אני רואה כאן לפניי חומרים שאני מכירה מזמן שהייתי מנהלת בית ספר. לפני חמש שנים, כשנסעתי ללוס-אנג'לס לחפש בית ספר תואם שיתאים לחטיבת הביניים שלי ולתיכון שלי מצאתי בתי ספר ואז המורים שלי אמרו: "אני מורה לאנגלית" או "אני מורה למתמטיקה, אנחנו לא יודעים איך לפעול ומה לעשות. מצאנו בית ספר מתאים, יתחילו משלחות לנסוע ולהגיע, מה שרצינו - הקשר עם התפוצות, אך אין לנו חומרי למידה, איך נעשה ומה נעשה?" ואז פניתי למחלקה הזאת ונשלחו אליי חומרים. בשנים הראשונות לא ידענו מה לעשות, ברגע שהמחלקה הזאת הגיעה אלינו לבית הספר הקשר נהיה חזק יותר, היו לנו אמצעים, הייתה לנו כתובת ולחשוב עכשיו שהכתובת הזאת לא תהיה - נשאר חלל ריק. אני חושבת שהם עשו עבודה מצוינת, אני מכירה את חברי פרופ' יעקב כץ, המזכירות הפדגוגית באמת עושה מלאכת קודש, אבל לחשוב שמוחקים את המחלקה הזאת, והתועלת שאנחנו, כבית ספר תיכון עירוני עם 1,200 תלמידים, הפקנו מהמחלקה, זה באמת כואב לי. לכן עמדתי על זה, למרות הלחץ שלי לרוץ בין שתי ועדות היום,להגיד את המילה שלי כמי שהייתה 31 שנה בשטח ובשנים האחרונות נעזרתי בחומרים האלה, שהם חומרים מצוינים. הם התמחו בחומר איך להעביר את המסר לילדי התפוצות, איך להיות בקשר עם ילדי התפוצות, ובאמת כואב לי לחשוב שהם ייעלמו מהשטח.

אני מקבל כמחמאה את דברי ח"כ שריד, אני אוהב לשמוע שאומרים לי שאני קוסם מפני שסימן שראו איזה משהו וזו לא אחיזת עיניים. אומר כמה דברים לגבי תוכניות שכבר התחלנו ללא כל זיקה לעבודה הברוכה של האגף שבראשו עומד חברי, דב אייזן. כשהגענו למשרד הבנו שאחד הדברים המרכזיים שצריך לטפל בהם היא המורשת היהודית והציונית והתחלנו כבר אז בתוכניות על מנת לקדם את הנושא. אני לא רוצה להשוות אבל אני חושב שהתוכניות רצות בהיקפים גדולים יותר מאשר במחלקה עליה אנחנו מדברים.

ויש לכם משהו אופרטיבי?

דברים אופרטיביים, בוודאי, אני אדבר עליהם. היות שזה מתחת לכותרת של המזכירות הפדגוגית אז אולי לא יודעים, לא משייכים ולא רואים את הקשר עם התפוצות. קודם כל, יצרנו קשר הדוק ביותר עם המחלקה לחינוך של הסוכנות היהודית, יש לנו תוכניות שעובדים עליהן בימים אלה וגם לפני ימים אלה ואני אתן שתי דוגמאות קונקרטיות לדברים שכבר התחילו ויש עוד דברים בצנרת. שני הדברים הם למידה שיתופית בין מדינות, כאשר בתי ספר במדינת ישראל מתקשרים על בסיס תוכנית לימודים פורמלית, לא בלתי פורמלית ולא מחייבת אלא פורמלית כמו ספרות, כאשר הספרות הנבחרת היא ספרות שמתורגמת משפת אותה מדינה גם לעברית וגם מעברית לאותה שפה בה מדובר, אם זה ספרדית, צרפתית או אנגלית, ומשתתפים בזה בתי הספר היהודיים, לדוגמה שני בתי ספר במקסיקו משתתפים בפיילוט על הנושא הזה שאנחנו עומדים להרחיב גם מבחינת ההיקף של הצד הפדגוגי החינוכי וגם מבחינת הצד התקציבי. כמו כן, אנחנו עובדים על תוכנית מאה המושגים שעלתה לכותרות בחודשים האחרונים. התוכנית הזו תתורגם לשפות הקהילות היהודיות בעולם וכבר יש הסכמה עקרונית עם המחלקה לחינוך בסוכנות היהודית דרך הפלטפורמות המשותפות שלנו, הוירטואליות, של המשרד ושל הסוכנות, להפיץ את התוכניות האלה לכלל החינוך היהודי בתפוצות. כמובן שהם יעשו את העבודה והם יהיו השושבין הראשי כדי להביא את בתי הספר בהם יש שליחים, ואולי בתי ספר שאין בהם שליחים, כדי ללמוד את הדברים האלה, שוב - כתוכנית פורמלית, מחייבת, שנבחנים עליה, דבר שלא היה בעבר. אני חסיד גדול של אחריות של התלמיד להיבחן ולא רק ללמוד ו"לעשות חיים" בנסיעות כאלו ואחרות לארץ. דבר שלישי, איגום המשאבים עם ההשתלמויות שעומדות לרשות המזכירות הפדגוגית - הרי המזכירות הפדגוגית אחראית על כלל המקצועות במדינת ישראל. כמעט כל המשאבים, למעלה מ-90% מהמשאבים של ההשתלמויות במדינת ישראל, עומדים לרשות המזכירות הפדגוגית. אנחנו נכניס באופן מובהק את ההשתלמויות של הנושא הזה של ערבות בין יהדות התפוצות ליהדות ישראל לתוך ההשתלמויות האלה בחינוך הפורמלי, דבר שבלתי אפשרי בשום מסגרת אחרת מפני שלנו יש מיליונים שעומדים לרשותנו. אמנם יש קיצוץ והיו עשרות מיליונים בעבר, היום יש פחות מעשרות מיליונים, אולי השר לשעבר שריד זוכר את ימי הזוהר של תחילת שנות האלפיים או 1999, שאז היו 70 מיליון.

אני זוכר אותן כל יום, לצערי.

אבל אנחנו לא נוסטלגיים, אני מאמין שצריך להביט קדימה, לא אחורה בזעם.

לא, בגעגועים.

גם לא בגעגועים. מה שהיה - היה, אנחנו מתקדמים, אנחנו אופטימיים. אני בטוח שיהיה יותר טוב, תמיד צריך לקוות שיהיה יותר טוב. לכן, אנחנו כבר התחלנו לעשות את הדברים. אנחנו יכולים בקלות, מכיוון שהמורים מחויבים לגייס מאות ואלפי מורים לנושאים האלה, וכבר עשינו את זה בקיץ. נושא ההתייחסות היהודית לזכויות האדם ונושאים אחרים, הנושאים הם אוניברסליים, פירושו של דבר שהם מתאימים גם למה שקורה בתוכניות הלימודים שלנו בארץ וגם למה שנלמד בבתי הספר היהודיים בחו"ל. לנו יש את הכלים ואנחנו משתמשים בכלים האלה והשתמשנו בהם, משה בן עטר יכול להעיד גם על הקשר הטוב שיש לנו עם המועצה הציונית, הקרן הקיימת ועם המועצה לשימור אתרים למען ילדי ישראל וילדי התפוצות. זה מבלי לגרוע במאומה ממה שדב אייזן עשה.

כשאנחנו מדברים על דו"ח שנהר ואתה מספר לנו שמרחיבים, כשאנחנו מדברים על דו"ח קרמניצר - מרחיבים, כשאנחנו מדברים על מדעים אתה מספר לנו שמרחיבים, מתמטיקה - מרחיבים, אנגלית - מרחיבים. עכשיו, תסביר לנו איך מרחיבים כשמקצצים. אני רוצה להבין איך אתה מרחיב את הכל כאשר מקצצים את הכל. אתה יכול להסביר לי את הדיסוננס הקוגנטיבי הזה?

אני אסביר. זה לא דיסוננס, דיסוננס קוגנטיבי זה בראש.

זה הרבה יותר, זה שייך לפיזיקה בכלל. אני לא מבין את זה.

הוא לא אמר שמרחיבים.

כל נושא שמדברים הוא מספר שמרחיבים.

לא, אני אומר שאם מתכננים היטב ויוצרים מצב של איגום משאבים, שעומדים לרשות המשרד, במצב של קיצוצי תקציבים, בהחלט אפשר להרחיב את הפעילות. עובדה שהוספנו שעה למתמטיקה בכיתות ח' בחטיבות הביניים. איך עשינו את זה? הוספנו שעה באזרחות בחטיבות הביניים. איך עשינו את זה?

קיצצתם בדברים אחרים.

במה קיצצנו? בנושאי הלימודים לא קיצצנו.

אין פחות שעות השנה?

אלה הדברים החשובים והם הדגל של המשרד, לכן שם נלחמנו. 1,500 שעות באזרחות, 500 או 600 שעות ביהדות, הכל בחינוך הממלכתי. זה איגום משאבים, ח"כ שריד. בשביל זה הביאו אותי למשרד.

כנראה. אבל אתה מזכירות פדגוגית, מה לך ולאיגום משאבים?

זה חלק מהפדגוגיה היום.

יש לי שאלה. קראת את המושגים של ציונות?

כן, יש דיון על זה.

זה מחר.

אני אדבר איתך אחרי זה ואסביר.

אתה לא יכול להסביר, יש לי תלונות קשות מאוד, אי אפשר להסביר מה שאתם עשיתם בנושא של הרכב הדמוגרפיה של העלייה מברית המועצות, אי אפשר להסביר את זה במושגים של ציונות.

זה דווקא מעניין.

מחר, בישיבה.

אני מבינה שיש לנו לפחות נציג אחד של הוועד היהודי האמריקאי.

כן. קודם כל, אנחנו מודים על הכבוד, על כך שהוזמנו לישיבה הזאת. אני המשנה למנהל המשרד ואחראי על היוזמות שלנו בתחום החינוך. לוועד היהודי האמריקני היסטוריה של עבודה ושיתוף פעולה יחד עם משרד החינוך. כפי שהוזכר, כבר בשנות ה-90' הפעלנו רב-שנתיות, אשר בהן הובאו לארצות הברית משלחות במנהיגותו של דב אייזן ושל צמרת המשרד על מנת לעבור סמינר מרוכז על הקהילה היהודית. במשך 5 שנים הפעלנו תוכניות במסגרת של מלח"י - מנהלת חינוך ירושלים, ומסגרת דומות, כאשר הבאנו מנהלים וסגני מנהלים לסמינרים דומים. בשנים האחרונות אנחנו עובדים עם משרד החינוך ועם הסוכנות היהודית על השתלמויות עבור מחנכים אשר מתקיימות בשותפות עם מכללת אורנים בצפון, ישיבת אוהלי ציון בדרום ובמכללת לוינסקי בתל-אביב. יחד עם משרד החינוך הכנו ערכת לימוד על יהדות ארצות הברית המופצת בכ-600 עותקים.

תגיד שזה האגף כדי שלא יחשבו שזו המזכירות הפדגוגית.

600 עותקים?

הוא מופץ בערך ב-600 עותקים בבתי ספר, בתנועות נוער, במרכזי הדרכה של צה"ל ובמכללות להכשרת מורים. אנו עובדים בצורה מאוד קרובה עם אנשי משרד החינוך בכל הפרוייקטים האלה ובנוסף אנחנו עוסקים בפעילות ענפה של הדרכה על יהדות ארצות הברית עבור פורומים שונים מחוץ למסגרת של משרד החינוך, כולל עריכת ימי עיון לקבוצות מגוונות, כגון אותה קבוצה של חברי כנסת שישבו עמנו לפני שנה וח"כ שלגי ביניהם, אנשי משרד ראש הממשלה, אנשי מרכז המפד"ל ועד לקבוצות של תיכוניסטים מצטיינים במסגרת עמיתי ברונפמן שעמדו לצאת לחוץ לארץ, עד לרמה של הופעה עם לומדות, אף בפני כיתות לימוד ברחבי הארץ. מחוץ למשרד החינוך ספינת הדגל של הפעילות החינוכית שלנו היא עבודה שאנו עושים עם המכללה לביטחון לאומי בשותפות עם הסוכנות היהודית. שם אנחנו מעבירים הרצאות וימי עיון ולקראת סוף השנה, בשיתוף עם הסוכנות, סמינר בארצות הברית, לאותם סגני אלופים ואלופי משנה שעוברים את ההכשרה ומקבלים תואר שני בביטחון לאומי. אדלג קדימה כדי להסביר למה זה קשור ולמה זה חשוב, כי הניסיון שלנו עם אותה קבוצה, שהיא באמת אליטה של מערכת הביטחון, שבעצם התודעה הראשונית שלהם על יהדות ארצות הברית, ובכלל על העם היהודי היושב מחוץ למדינה, נקנית באותה כוס. לנו זה נראה דבר מאוד חמור וזה משקף משהו במערכת החינוך בדורי דורות, שבעצם אנחנו מגיעים למצב כזה שאדם יכול להגיע לדרגה של סגן אלוף ואלוף משנה והניסיון הראשון שלו הוא במסגרת אותו תואר שני. אילו הייתי נדרש להסביר במעט מילים את החשיבות העליונה שאנו רואים בכך היום הייתי מציע את המספר שש שביעיות. ב-15 השנים האחרונות העם היהודי עבר שינוי דמוגרפי חסר תקדים, נדמה כי בכל שנות פיזורינו, אולי להוציא את השנים האפלות של השואה, לא ידענו שינוי כה מהיר וכה משמעותי. כתוצאה מתהליכים מאוד מהירים של תנודת אוכלוסיות יהודיות שונות לצד התבוללות חסרת תקדים בארצות הגולה אנו מוצאים את עצמנו בעולם יהודי מרוכז מבחינת פיזור אוכלוסין ברמה גבוהה ביותר. כיום שש שביעיות של העם היהודי, למעלה מ-85%, חיים רק בשתי מדינות. שש שביעיות של היהודים החיים היום הינם או אמריקאים או ישראלים. כשלוש שביעיות חיים באמריקה, כשלוש שביעיות בישראל וכשביעית בכל יתר מדינות העולם. למציאות זו השלכות רבות.

מה התקציב השנתי שלכם פה בארץ לפעילות מהסוג הזה?

זה עולה ויורד לפי התוכניות אבל זה נע בין 50 אלף דולר לשנה לבין 150 אלף בשנה עם הכל ביחד.

אני רוצה להוסיף קוריוז - בשנות ה-70' וה-80' הייתה לכם תוכנית להביא פוליטיקאים צעירים מבטיחים מארצות הברית ואני הייתי בוועדה שבחרה ובמשלחת הראשונה הייתה הגברת לימור לבנת.

הנקודה עבורנו היא שבמידה רבה היכולת של עם ישראל לנווט את האתגרים של המאה ה-21 תיקבע במידת היכולת של היהודים בארץ והיהודים באמריקה להבין ולהידבר אחד עם השני, לכן האתגר הגדול הוא לא רק הידברות עם יהודי העולם אלא לימוד והוראה בארץ על יהדות ארצות הברית. על האתגר הזה אנחנו עובדים ביחד עם האגף שנים רבות וביחד עם הסוכנות היהודית. אנחנו רוצים להגיד שמבחינתנו אנחנו גוף אמריקני יהודי ולא יהיה זה ראוי, וזה לא מה שאנחנו באים לעשות, להגיד למשרד החינוך איך להתארגן לקראת האתגרים שלו, אבל אני כן רוצה, כמי שעובד בשטח, להגיד שבכל מצב אנחנו צריכים כתובת. אני אדבר בגילוי לב, הדבר שמדאיג אותנו הוא שאם הנושא הזה יגיע לשולחנו של פקיד זוטר ויהיה הנושא השלישי או החמישי שבסדר יומו הוא ילך לאיבוד. אם הנושא הזה יתארגן בצורה כזאת שהוא מגיע לאדם שיכול לקדם אותו, כמו שהיה, אז המצב יהיה אחר לגמרי. הנושא עבורנו הוא כתובת. זו גם הזדמנות עבורי, גם אישית וגם ארגונית, להביע הערכה לצוות של האגף שאיתם עבדנו, למר אייזן ולריקי יונה, שאיתם עבדנו שנים כה רבות.

ארגון איחוד הקהילות היהודיות ממקד את הפעילות שלו בישראל במקום הראשון באג'נדה של הארגון מתוך מחשבה שזו הדרך הטובה והחשובה ביותר כדי לשמר את היהדות בארצות הברית עצמה. לצורך זה ניתנות מספר רב של פעילויות, הגדולה בהן הייתה כמובן הכינוס הגדול, העצרת הכללית של האיחוד, שהתקיימה בירושלים לפני כ-6 שבועות והייתה הגדולה בהיסטוריה של המפגשים האלה, היו פה למעלה מ-4,000 נציגים של יהדות ארצות הברית וקנדה בנוסף על כ-2,000-3,000 ישראלים שחברו אליהם. זה היה מפגש חשוב ביותר אבל זה רק שיא, באופן שוטף אנחנו מקיימים משלחות רבות בסדרי גודל של בין 60 ל-70 איש, כאשר כ-4,000 איש מגיעים מדי שנה לישראל ומייצגים את החלק הפעיל בקהילות ובפדרציות היהודיות בארצות הברית, אנחנו מקיימים מפגשים מצומצמים ביותר בין נציגות של הקהילות היהודיות לבין הקבוצות המקבילות להן בישראל, אנחנו משגרים מרצים מישראל לארצות הברית, כאשר כל הזמן עומד לנגד עינינו הקשר הכל כך חשוב בין ישראל לבין היהדות בצפון אמריקה. זו הפעילות הישירה שלנו. באופן עקיף, אבל בהחלט לא זניח, ה-UJC הוא שותף מלא ומשמעותי מאוד לפעילות הסוכנות מבחינה כספית, בסדר גודל של כ-150 מיליון דולר בשנה. באופן פעיל חברים מתוך הארגון שלנו שותפים למוסדות הסוכנות, לתוכנית העבודה של הסוכנות וממילא גם לפעולות שהסוכנות מבצעת בתחום החיוני הזה. אנו סבורים שכל אפשרות של חינוך הדור הצעיר פה בארץ להיכרות עם היהדות בארצות הברית היא חשובה, במסגרת זו, תוך כדי ה-GA יתקיימו גם שיעורי מחנך ולימוד מיוחד בבתי ספר על יהדות ארצות הברית. אנחנו רוצים ומקווים שהמאמצים בתחום הזה יימשכו. כלומר, לא רק קבוצות מיוחדות אלא גם כלל האוכלוסייה. בעניין הזה העמדה שלנו, ככל שהיא חשובה, היא שצריך לשמר מסגרת בתוך משרד החינוך שתוכל לטפח את הנושא הזה ולשמר אותו. אני לא נכנס לכל השינויים הארגוניים עליהם שמעתי אבל אני מאוד מקווה, וגם הבענו את דעתנו בכתב, שהמשרד הזה ימשיך בשמירתו על קו הפעילות ועל תוכן הפעילות בנושא הזה מפני שאם זה לא ייעשה הקשר הכל כך חיוני הזה ילך וייפרם וילך וייחלש. תודה.

שמי סימונה קדמי, אני מייצגת את הקונגרס היהודי העולמי בישראל. הקונגרס היהודי העולמי הוא ארגון גג שמייצג את כל הקהילות היהודיות בעולם. כאן בארץ המשרד בארץ מנסה לאורך כל השנים להביא את דבר התפוצות ומה שקורה בעולם היהודי לידיעת הציבור בארץ. המשימה הזו לא קלה, יש קושי רב להרחיב את הידע, את המודעות ואת ההתעניינות של הציבור בארץ בנושא של העם היהודי בתפוצות, חיי הקהילות וכד', וגם דרך התקשורת הדבר הזה מאוד מאוד קשה. לכן, לפני קרוב לעשר שנים, כשנוצר קשר ישיר בינינו לבין מר דב אייזן, ראיתי את זה כברכה גדולה מאוד, מה שמר רטיג תיאר ככתובת. מצאתי שני אנשים - דב אייזן וריקי יונה - ממשרד החינוך, שני משוגעים לדבר שרואים בזה אידיאולוגיה, משימה קדושה, להביא להידוק הקשר והמודעות בין הדור הצעיר בארץ לגבי השותפים שלו בתפוצות ועל המצב הנוכחי, בו יש עלייה באנטישמיות וגורל הקהילות שעומדות בחזית היום על רקע הסכסוך כאן רק מדגיש עד כמה באמת יש גורל משותף ומחויבות הדדית בין העם היהודי בתפוצות לבין העם בישראל. זו הייתה ברכה גדולה לפני קרוב לעשר שנים שנוצר קשר שוטף עם דב אייזן וריקי יונה במשרד החינוך, היה פעם המנהל לחינוך ערכי לפני שהיה האגף, ובאמצעות האנשים האלו לפי עדות שאני יכולה באופן אישי לספר עליה, במשך שנים נערכו ימי עיון וכינוסים לכל דרגות מערכת החינוך, ממנהלי בתי ספר, מפקחים, מורים, רכזים וכד', שבהם אני יכולתי באמצעות משרד החינוך להעביר את המידע הרב שאנחנו פרסמנו לידיעת ציבור המחנכים ושבאמצעותם זה יגיע לדור הצעיר במדינת ישראל. אם מדובר על ספר קהילות שאנחנו פרסמנו בעברית, ספר הקהילות היהודיות בעולם, עיתון בתפוצות שאני עורכת באופן אישי שמביא ידיעות מהעולם היהודי לקורא הישראלי עם טבלאות דמוגרפיות שאנחנו הפקנו, החומרים האלו במשך למעלה מ-6-7 שנים מגיעים לעשרות אלפי אנשים בארץ, למחנכים, לתלמידים ולבתי הספר, באמצעות הפעילות הזאת של האגף לקשרי חינוך. אנחנו מאוד היינו שמחים שיימשך שיתוף הפעולה עם משרד החינוך בנושא הזה ועם האגף הזה, בייחוד עם האנשים שמבחינתי היו בשבילי כתובת מסורה ביותר להפצת החומר הזה ולהעלאת המודעות פה בארץ לגבי העם היהודי בתפוצות.

עכשיו, כשקיבלתי את המכתב שאני לא מייצג את המשרד, אני אפתח בדברים כמייצג את האזרח ואני מרשה לעצמי לומר דברים כאזרח. אני עובד במשרד החינוך והתרבות שלושים שנה, אני נחשב לעובד מצטיין של המשרד, יש לי על זה תעודות וקבלות. לפני 15 שנה ניהלתי את האגף להכשרת מורים במדינת ישראל, יש לי ידידות רבה מאוד עם האנשים, יש לי מכתבי הערכה שאת חלקם השר לשעבר שריד הכיר, ואני פניתי לשר החינוך לשעבר פרופ' אמנון רובינשטיין כעבור 15 שנה שעבדתי במערכת ובישיבה איתו ועם המנכ"ל שמשון שושני אמרתי: "רבותיי, מתוך שאני מכיר את המערכת יש לנו בעיה בנושא של העם היהודי, ישראל והתפוצות. אם מדינת ישראל היא מדינת העם היהודי היא חייבת לראות את עצמה כרואה את המערכת בראייה מקיפה ועם זה אפשר להתמודד בקשיים רבים אם תהיה יחידה שתעסוק בזה וזה יהיה עיקר עיסוקה" וביקשתי מהם, אחרי 15 שנה, עם כל הקבלות שיש לי, והיה לי מעמד מצוין במשרד, אמרתי להם: "אני לוקח על עצמי את השליחות הזאת". ועזבתי מערכת מפוארת בהערצה, כשאני אהבתי את העבודה ואהבו אותי, יצאתי לשליחות. השר לשעבר רובינשטיין ומר שושני הלכו לנציבות ואמרו: "אנחנו מעונינים", בנושא שייקרא קשרי חינוך ישראל-תפוצות. כך יזמתי את התפקיד והתחלתי לעבוד בו לבד, בקצה שולחן במערכת, ולאט לאט הצלחתי ליצור את הקשרים, ההתחלה הייתה עם הוועד היהודי אמריקאי. רציתי להכניס את זה למודעות. את מי זה מעניין? אומרים: "טוב, היית בדימונה? היית בקריית שמונה? מה אתה מספר לנו סיפורים על שיקגו, על קופנהגן? על מה אתה מדבר איתנו?" אמרתי שאנחנו בעם היהודי לא יכולים לחכות לפתרונות ליניאריים - אז תפתור את הבעיות של דימונה, תתחיל לפתור את הבעיות של יהודים במקום אחר. ולאט לאט, יחד עם חברים במסגרות שונות, התחלנו לעניין אנשים בתוך המערכת. התפיסה שלי הייתה לפתח את הרעיון בקבוצת עילית קטנה. לא להגיד "יש לי רעיון ואני צריך אגף ומנגנון" וכל הדברים האלו. קבוצה קטנה, "תן לנו להגביר את המודעות בתוך המערכת". בהתחלה לקחנו אנשים בכירים מיחידות שונות של המשרד כדי ללכת לכיוון שיהיה לנו רפרנטים באגפים השונים של המשרד, ילמדו על הנושא ויראו גם את הקהילות, כי כל אחד סוחב אתו את הדעות הקדומות שלו. חברנו עם הוועד היהודי האמריקאי, הצלחנו להוציא 4 קבוצות במערכת, שזה דבר מדהים. אנשים ביחידות השונות של המשרד, מהמחוזות, מהכשרת מורים. רצינו להראות גם מה מדינת ישראל עושה בשביל התפוצות כי זה צריך להיות הדדי ואז התארחנו אצל ח"כ קולט אביטל שהייתה אז הקונסול הכללי בניו-יורק. זה עשה לאנשים סוויץ' במוח, הם השתנו. אנשים חזרו הביתה ואמרו: "אתה יודע מה, דב? באמת לא חשבנו. כולם רדופים ביום-יום, לא חשבנו. אנחנו איתך". והתחלנו לאט לאט להכניס לתוך המערכת את הנושא, כיחידה קטנה. נקראתי "הממונה לקשרי חינוך ישראל-תפוצות", ישבתי לבד על שולחן קטנטן, זה מה שהיה. לימים הגיע השר לשעבר לוי, אמר: "אני רוצה להקים אגף לחינוך יהודי בתפוצות", שכר את שירותיו של מי שהיום הוא סמנכ"ל של המשרד למשאבים, דן אבוקסיס, ואמר לו: "תכין לי תוכנית שזה יהיה אגף לחינוך יהודי בתפוצות". הם שכרו חברה, שילמו הון עתק ובאו לנציבות עם מבנה שאומר: "אנחנו הולכים להקים אגף לחינוך יהודי בתפוצות עם 50 משרות", ויש חלוקה לארצות ולחלקים וכו', והנציבות אישרה את זה. יצאו במכרז שנקרא "האגף לחינוך יהודי בתפוצות". הלכתי למכרז הזה, למרות שהיה מועמד של השר לשעבר לוי, מועמד שהוא רצה, ובאותו זמן התחלף השלטון והשר לשעבר שריד הגיע לשלטון, אני חושב שהייתי מהראשונים שהוא בירך על התפקיד, ובזמנו נבחרתי, זכיתי במכרז והלכתי לאגף. כיוון שאתם חברי כנסת ודאי ידוע לכם שכשהוציאו את המכרז כתבו שחובה לדעת צרפתית. אני התקוממתי על הדבר הזה כי אני יודע אידיש ומי שהיה מועמד לא ידע אידיש.

היה מכרז כפול.

את זה לך מותר לומר.

איך בכל זאת אתה קיבלת את התפקיד?

קיבלתי את התפקיד.

פתאום למדת צרפתית בין לילה?

לא, הם שינו את המכרז.

אני לא הסכמתי שיהיה כתוב צרפתית.

שינו את המכרז, היו עליי המלצות שהגיעו לשר לשעבר שריד ולמנכ"לית שלומית עמיחי שדיברו בשבחי וקיבלתי את התפקיד. זמן מה אחרי שקיבלתי את התפקיד ביקשתי לשנות את השם כי הסוכנות נכנסה לאקסטזה: "זה תפקיד שלנו חינוך יהודי בתפוצות, למה אתם מתעסקים בזה?" וניסו להרגיע אותה. אני ביקשתי לשנות לנציבות את השם, אני לא רוצה להיות "חינוך יהודי בתפוצות", אני מעוניין בקשרי חינוך ישראל-תפוצות, ושינו את השם.

מה קרה עם 50 המשרות? כמה יש היום?

כלום, שניים, אנחנו שני אנשים. עזוב, זה סיפור אחר. שתי משרות, שני אנשים. ואני שיניתי את השם בנציבות! זה השם.

כמה אנשים עובדים במזכירות הפדגוגית היום?

בסך הכל עשרות רבות.

וכמה מהם יעסקו בנושא הזה? שניים?

לא.

יותר?

זה איגום משאבים.

יהיו הרבה שיעסקו גם בזה? גם אתה אישית?

אני אישית. אני הייתי שליח בקהילות ישראל בתפוצות, אני מכיר את התפוצות, עבדתי ליד בית ספר בתפוצות. יש לי את הכישורים גם בלי המכרז.

השאלה היא אם הכתובת של נחמן שי או של הקונגרס היהודי העולמי או של הוועד היהודי אמריקאי זה יהיה אתה. יפנו אליך?

אליי.

יש עכשיו פרסומת ברדיו ששואלים אדם: "איפה אתה עובד?" הוא אומר: "אני כבר עבדתי מספיק, עכשיו עובדים בשבילי", אז שואלים אותו: "כמה אנשים עובדים בשבילך?" הוא אומר: "כמה אנשים יש בבנק?"

אז הם יצרו את האגף בשנת 99' ונבחרתי אני, הייתי לבד וצירפתי אליי עוד עובד אחד בשנת 2000. אני מדבר כל הזמן על כך שיש לרשת את הנושא בתוך המערכת, מחוצה לו ובארגונים שונים. בשנת 2002 יצאנו בכנס מנהלים ארצי והזמנו אליו מנהלי בתי ספר יסודי ועל יסודי ונציגים שעוסקים בנושא הזה. לכנס הזה הזמנו את השרה ואת המנכ"לית. השרה הייתה אמורה להגיע, בגלל מחויבות אחרת היא ברגע האחרון לא באה אבל שלחה את דבריה. אני רוצה לקרוא לכם את הדברים. במאמר מוסגר אני רוצה לומר לכם כרגע, כיוון שקיבלתי את השחרור לדבר כאזרח, שיש לי הרגשה כמו פליט פוליטי שברח לכאן כמו לאיזו שגרירות זרה ומבקש חסינות דיפלומטית. זו הרגשתי האישית.

אתה זוכר מה קרה לפולארד.

אני רוצה לשתף אתכם בעוד הרגשה אחת - לאור מה שאני רוצה לומר לכם על התרבות הארגונית שפשטה במשרד, שאני לא מכיר אותה במשרד אחרי שלושים שנה, השרלטנות והכוחנות כמו שהם היום לא היו מעולם! אמרתי לאשתי כשהתחיל הדבר להתגלגל שדבר אחד אני בטוח, לא יגלו אותנו לארץ זרה. באותו מפגש במאי 2002 מסבירה השרה כמה הנושא חשוב: "משום כך אני מקדמת בברכה את הקמת האגף החדש לקשרי חינוך ישראל-תפוצות במשרד החינוך בראשותו של דב אייזן" ואז היא ממשיכה להסביר על הנושא שאנחנו עוסקים בו, תקשיבו טוב: "המשימה הזו היא המשימה החינוכית הלאומית החשובה ביותר בדורנו" והמנכ"לית ממשיכה.

אני מבקש לומר שני משפטים כי עליי ללכת. חלק מהבעיה בממשלה הנוכחית היא שכל דבר שמתפקד ועובד דווקא לשם נטפלים. זה דבר מדהים. אתמול טיפלנו, בין שאר השאלות, גם בשאלה שאני מקווה שנעלה פה בוועדה, על תוכנית של תלמיד שהפכה להיות בלי שום ספק תוכנית הדגל של כל העולם, עכשיו יש 11 אלף סטודנטים פה בזכות התוכנית הזו, ויכול להעיד על זה נחמן, גם צעירים, סטודנטים, חיילים, מפקדים, ישראלים, לומדים יחד עם העולם. מה עושה ממשלת ישראל? לוקחת את התוכנית הזאת, שאגב - מכניסה יותר כסף לקופת המדינה מאשר מוציאה, ומחסלת אותה! מורידה לא 5%, לא 10% - 95%! בשנה אחת היא מורידה את התקציב! בכל הכנות, אני לא יודע אם זו ממשלה פוסט יהודית, פוסט ציונית, או שזו סתם איוולות. אנחנו פעם אחרי פעם יושבים עם תוכניות במשרד החינוך שעובדות ושפועלות. להגיד שהכל נהדר חוץ מזה? לא, יש גורמים בעייתיים שצריך לטפל בהם, אבל דווקא הדברים שעובדים ומתפקדים, אותם מחסלים. אני פשוט לא תופס את העניין הזה.

הדברים שאמרתי הם מ-2002, אתה יכול להגיד "בינתיים השתנו דברים", אך קיבלתי מכתב בחתימת השרה, מכתב שמאוד נהניתי לקרוא ובפרסום שעשינו עם בית יציב על פעולות משותפות שעשינו הכנסתי את הציטטות. אומרת לי השרה: "פעולותיכם להגברת שיתוף הפעולה בין תלמידים ומחנכים מישראל לבין התפוצות היא חשובה ואני מברכת עליה. יישר כוח!"

יש בכל זאת שינוי, בטקסט הראשון זה היה "הכי חשובה", עכשיו זה ירד ל"חשובה".

זה הקיצוצים. כותבת המנכ"לית: "יש חשיבות רבה בהטמעת הנושא בקרב מחנכים בארץ ובתפוצות, יישר כוח". אלה מכתבים שאני מקבל אישית! ומתי החתימה של המכתבים האלה? מ-14/8/03.

עכשיו אני רוצה להראות לכם את השרלטנות. בחודש נובמבר מוציא המשרד, האגף לקשרי חוץ, לכל הקונסוליות, מפה: מה משרד החינוך עושה עם כולם, אם תהיה לכם בעיה באיזה נושא למי לפנות. חמישה מתוך כרטיסי הביקור פה הם לפנות לדב אייזן, מנהל האגף לקשרי חינוך ישראל-תפוצות. התאריך מעודכן לנובמבר 2003! ב-2 בדצמבר אני מקבל שיחת טלפון מהסמנכ"ל לאמרכלות במשרד שאומר לי: "תשמע, הייתה ישיבה בנושא הארגון מחדש, שיחיאל לייטר הוא היו"ר שלה, ובישיבה הזאת החליטו לסגור את האגף". אני נדהמתי. ככה, בטלפון! אני, לתומי, שמעתי את השרה, ראיתי את הפעילות הענפה עם התלמידים, לקחתי את חוק חינוך ממלכתי וראיתי שאין שם הזכרה לנושא לחנך לשייכות ומחויבות לעם היהודי. לא מוזכר העם היהודי בחוק חינוך ממלכתי. כתבתי ב-30 בנובמבר מכתב לשרת החינוך ובו אמרתי שאני מציע להכניס תיכון בחוק חינוך ממלכתי ולהוסיף לחנך לשייכות ולמחויבות לעם היהודי. לצערי לא קיבלתי תגובה עד היום. שלושה ימים אחרי שאני כותב את המכתב הזה - ואני באופוריה של ההצלחה של ה-GA, נפגשנו עם נחמן שי, התחבקנו עם חברים, הרגשה נהדרת! - שלושה ימים אחרי זה אני מקבל טלפון שהחליטו במשרד לסגור את האגף. אני אומר לו: "אדוני, תכתוב לי מה הייתה ההחלטה ומה המסקנות" ותשלח לי". סיפרתי את זה לחברים שאני עובד איתם, כדי שהם יידעו שעומדים לסגור, יש לנו פרוייקטים משותפים בצינור. אני מודיע את זה לחברים, מישהו היה כאן באחת הישיבות ודיברו כאן אז הוא אמר לי: "שמעתי שסוגרים את האגף". אני מקבל מכתב אחרי ארבעה ימים מלייטר שכותב לסמנכ"ל המנכ"לות עם העתק לשרה ולמנכ"לית - אני לא מקבל העתק - להעמיד אותי לדין משמעתי על חתירה נגד אושיות המדינה. זו המכתב שקיבלתי, לא דיברו איתי! לייטר ממונה עליי כבר חודשים, לא שמעתי שהוא רוצה לסגור את האגף, אף אחד לא דיבר איתי על זה, כלום! אפילו לזה שמאשימים אותי בקונטר-רבולוציוניות. מתי הזמין אותי לייטר? אתמול! אחרי שהוא ידע שהוזמנתי לכאן הוא הזמין אותי אתמול בבוקר ואמר: "ראה, השרה לא רוצה שתבוא לשם, אני מזהיר אותך. מה תאמר שם בוועדה?"

אז מדוע אנחנו שומעים את הדברים?

אני ידעתי שהוא מדבר בתור אזרח, זה בסדר, לנו מותר לשמוע את כולם.

אני אמרתי לו שעל מה אדבר בוועדה אני אחליט במקום. הייתה לנו שיחה של שתי דקות. חודשים הוא לא הזמין אותי! הוא הזמין אותי כדי לאיים עליי לא לדבר את מה שאני חושב ומאמין. בזה סיימתי.

אני עומדת בראש מטה שנהר קרמינצר במזכירות הפדגוגית, מטה שמופקד על יישום הדו"חות ועיקר העשייה שלנו מתמקד בהיותנו מדינה יהודית ודמוקרטית. אתמול שמעתי את פרופ' רובינשטיין שדיבר בכנס על ספרו ואמר שמגילת העצמאות היא בעצם המסמך המכונן ושהיום הוא חשוב יותר משהיה לפני 50 שנה. ואמנם מגילת העצמאות, שהיא אחד מבסיסי העבודה שלנו, מדברת על קשרי ישראל-תפוצות. אנחנו חייבים לעשות זאת. במסגרת המטה אנחנו מופקדים על שעות מורשת שנתנה שרת החינוך לכיתות ז' עד ט' בכל בתי הספר הממלכתיים. לי יש מפקחות בכל המחוזות בארץ והן בודקות את תוכניות הלימודים הבית ספריות, הן והמדריכות שלהן, על מנת לשפר את ההוראה בנושא המורשת.

מה אתם מספרים על התפוצות היום? את מספרת להם שיש שם גם יהודים לא אורתודוקסים? מותר לספר את זה?

יש גם כאן יהודים לא אורתודוקסים אז מה יש לי לספר?

אני לא רוצה להמשיך בשאלות.

אנחנו מבקשים לעסוק בכל הנושאים העוסקים בזהות היהודית במורשת התרבותית, גם כאן וגם בתפוצות. אם אמנם הנושא הזה יועבר למזכירות הפדגוגית הוא ייכנס מרגע זה לתוכניות הלימודים הבית ספריות ולהשתלמויות, ואמנם בהשתלמויות שעשינו בקיץ במורשת מעט נגענו בנושא של ישראל תפוצות, חשוב לדעתי שזה ייכנס למיינסטרים, למקום שבו אנחנו מחברים את נימינו כמדינה יהודית ודמוקרטית עם יחסינו עם יהדות התפוצות. כאשר הנושא עומד אצלנו על הפרק אנחנו אכן מעלים אותו במידה רבה לכלל מורי מורשת. לדוגמה, עכשיו עשינו השתלמויות בנושא זכויות חברתיות במדינה יהודית ודמוקרטית, השתתפו בה מאות רבות של מורים והפקנו חומרי למידה על מנת שאמנם הנושאים האלה יילמדו. נראה לנו שאם אמנם הנושא הזה מועבר אלינו נצטרך לקחת את חומרי הלמידה המצוינים שהופקו ולהמשיך ולהטמיע אותם. כלומר, אנחנו מהמטה מופקדים על חינוך הילדים בישראל, בשיתוף עם הסוכנות נעבוד על דיאלוג עם יהדות התפוצות.

כשיו"ר המזכירות הפדגוגית, שעל פי תפקידו הוא אדם עמוס עבודה, אומר שמעתה ואילך הגורמים המעונינים יבואו איתו בקשר ישיר אז לכאורה רצית לשדרג את רמת הקשר של משרד החינוך עם אותם הגורמים אבל אני תמה אם יו"ר המזכירות הפדגוגית, בעיקר עכשיו כשיש לו עוד כמה דברים לעסוק בהם, הוא באמת האדם שעכשיו יטפל בעניין באופן אישי. אם כן, אני חושב שזה דבר לא טוב, אני חושב שאתה צריך להתפנות לדברים אחרים. אם למרות שידיך עמוסות עבודה אתה הולך לקבל על עצמך עכשיו גם את התפקיד הזה אתה באמת איש מחונן וכל הקומפלימנטים שנתתי לך קודם הם כאין וכאפס לעומת הקומפלימנטים שאתה ראוי להם.

תודה.

אני חושב שזה אבסורד גמור שיו"ר המזכירות הפדגוגית פתאום יהיה עכשיו גם יו"ר האגף הזה באופן פעיל, כפי שזה הוצג על ידכם. אבל לא זה העניין העיקרי.

כשדב אייזן התמנה לתפקידו, אם אני לא טועה בזמן כהונתי, אני לא הכרתי אותו. הוא הלך למכרז, יש ועדת מכרז והיא ראתה בו מועמד ראוי. לפני כן היה מכרז כפול ועכשיו יש מכרזים כפולים. דב אייזן הוא חבר במר"צ אבל הוא לא חבר פעיל במר"צ. באמצע היה איזה רווח של איזה אידיוט שישב שם וחשב שדברים צריכים להתנהל מתוך איזשהו ניקיון דעת וניקיון כפיים. הסיפור של דב אייזן הוא לא הסיפור של דב אייזן, כי את הסיפור הזה כבר שמענו בשנים האחרונות מספר פעמים, הסיפור הזה חוזר על עצמו. זה סיפור של החלטות שמתקבלות באופן מאוד תמוה. אתה לא המקרה הבודד, תמיד יום קודם יש איזה מכתב המלצה, מוציאים מפה לעולם או למקומות אחרים, החלטות מתקבלות בחטף, מהיום למחר, אין שום הסבר למה ההחלטה הזו מתקבלת, שלא לדבר על זה שאני לא בטוח אם הוועדות האלה ממונות על הליכות ונימוסים במשרד החינוך והתרבות, אבל אלה לא הליכות ונימוסים, זה מה שנקרא "תרבות שלטון", מר לייטן, ותרבות השלטון היא תרבות אלימה, היא תרבות פרועה והיא תרבות של איומים, כי הוא לא האיש המאוים היחיד. הרי בכל יום באים אלינו אנשים ואומרים: "אם אתה תגיד ככה וככה יאונה לך ככה וככה". הרי הדברים הם לא סוד. אני חושב שאנחנו לא יכולים לנהוג בעניין זה, כמו בעניינים הדומים האחרים, בעצימת עין. אנחנו צריכים לומר את דעתנו על התרבות הזו. אחרת אם אנחנו עוצמים עין, למרות שגורלו של מר אייזן לפי דעתי כבר נחרץ, הרי לא נוכל לאלץ מישהו בעניין הזה, צר לי. לכן שאלתי אותך אם אתה זוכר מה קרה לפולארד כשאמרת שאתה עומד במקום הזה כאילו זו שגרירות שאתה נס אליה מאימת הרודפים אחריך. אני לא בטוח, הלוואי שיכול להימצא לך כאן סעד, אבל לכן אמרתי לך "אתה זוכר מה קרה לפולארד" - הסגירו אותו, וגם פה יסגירו אותך כנראה, כי אומרים שאותנו כביכול מעניין העניין ולא מעניין אותנו ההרכב, איך זה בנוי בדיוק במשרד החינוך ומה המסגרות. ואז בא פרופ' כץ ואומר שהעניין רק ישגה מאוד.

מהיום.

מהיום, ישגה מאוד ומר כץ יטפל בזה באופן אישי, אז מי אתה ומה אתה? יו"ר המזכירות הפדגוגית בכבודו ובעצמו עומד לטפל בזה באופן אישי אז מה הטיעון של הוועדה? יהיו יותר תקציבים, יהיו יותר שעות, זה רק ישתפר, זה רק יתרחב וזה רק יעמיק ויגביה וכל מה שאתה רק רוצה, אז מה? רק העניין מעניין אותנו. לכן אני לא חושב שהוועדה יכולה לפטור את עצמה מהערכה לגבי נוסח ההתנהלות הזה שמקובל היום במשרד החינוך והתרבות. זה לא עניין של נימוסיה האישיים של השרה ושל המנכ"לית שמחקה את השרה בהצלחה יתירה, שלא לדבר על המשנה למנכ"ל. כבר קיבלת מינוי? אתה כבר המון זמן לא במכרז.

כאדם חופשי וכאזרח אני רוצה להגיב.

לא, מר אייזן.

אם הוועדה לא מוצאת לנכון לומר משהו בעניין פרסונלי לכאורה, בעניינו של מר אייזן, אני הייתי מאוד ממליץ לומר משהו לגבי אופן ההתנהלות במשרד החינוך. החלטות מתקבלות מהיום למחר, בלי שום הכנה מוקדמת, מדובר בעובדים ותיקים. אני אומר שוב, זה לא מפני הכבוד שמגיע להם אלא זה מפני הכבוד שמגיע לנו אולי. ומגיע גם להם, כמו שנאמר - "בכל הכבוד, ויש כבוד". אני מציע שהוועדה תכלול הערה כזו משום שאת הסיפור הזה אנחנו שומעים חזור ושמוע. צדק ח"כ מלכיאור, ויו"ר ועדת החינוך יודע שאני חוזר על זה בכל ישיבה, שיש איזה דחף שאינו בר כיבוש במשרד החינוך לתקן את המתוקן. במקום לתקן את המקולקל מתקנים את המתוקן מתוך תקווה לקלקל אותו. יש כמה דברים שיש הסכמה כללית ורחבה שהם דברים טובים אז יש התעקשות לקלקל אותם ואז מעבירים את זה למזכירות הפדגוגית ומסבירים לנו שזה מעכשיו רק ייטב. אפשר להביא דוגמאות.

יש לי את מלוא האמפתיה והסימפתיה לדברים כפי שהוצגו פה על ידי מר אייזן. יחד עם זה, ודווקא משום היותי משפטן, אנחנו פה לא בית דין. אנחנו לא שמענו ואנחנו גם לא מבקשים לשמוע כרגע את משרד החינוך מבחינת ההתנהלות של הדברים.

למה? זה תהליך קבלת החלטות.

הדברים כפי שנאמרו פה נשמעו לי מאוד לא טוב אבל אני לא מבקש כעת תגובה של משרד החינוך לדברים האלה של ההתנהלות. זה נשמע מאוד לא טוב ואולי זה נושא לדיון אחר, עקרוני, לא פרסונלי. גם לי יש הרבה ביקורת על דברים שנעשים במשרד החינוך והתרבות ואתה מכיר את חלקה. יחד עם זאת, אני חושב שאנחנו לא בית דין ואנחנו צריכים להתייחס לנושא, להדגיש כמה חשוב לנו שהקשר עם התפוצות אמנם יימשך לפחות באותה רמה כפי שהיה עד היום, ואם יו"ר מזכירות הפדגוגית אומר שהוא מקבל עליו את האחריות האישית בנוסף לאנשים במטה שנהר קרמינצר ואנשים נוספים שיעסקו בזה, אני מוכן לקבל את זה. אולי נצטרך לבחון את זה בהמשך.

אני לא שותף לדברים מן הסוג הזה.

לא צריכים להיות שותפים לכל דבר. במהות אין לנו מחלוקת אך מבחינת הפרוצדורה אני לא סבור שאנחנו פה, בישיבה הזאת, צריכים להתייחס לתרבות השלטון או לאופן התנהלות ענייני כוח אדם בתוך המשרד.

מדובר על דרך קבלת החלטות במשרד החינוך.

אבל לא בדיון הזה, אפשר לקיים על זה דיון נפרד.

צריך, ובוועדה אחרת. יש את ועדת ביקורת המדינה.

אני לא שותף לזה.

צר היה לי מאוד לשמוע שמגרשים את האיש שיזם את התחום, יש לזה טעם רע. אני לא רוצה להיכנס לדברים שלא בתחום שלי אבל עצוב היה לשמוע את הסיפור הזה. שנית, אני חושבת שאנחנו כל הזמן הייתה פוסט ציונות בשמאל ויש עכשיו פוסט ציונות של הימין ומקצצים רק מתחומים שחשובים לנו בשתי הוועדות האלה. אני חושבת שזה מאוד מאוד מסוכן. אני לא מופתעת שמקצצים גם את האנגלית וגם קשרי חינוך, זו מדיניות שלמה שאני לא יכולה להסכים איתה. אני חושבת שזה אפילו מסוכן למדינת ישאל. אני מאוד בעד רפורמה והתייעלות ויש דברים חשובים, אבל כאן השינוי החד במדיניות כלפי האזרח ושינוי בכל הקונספט של מדינת ישראל, שהיא מדינה של כל העם היהודי ובזה אנחנו צריכים להתעסק, זה תחום חדש שגם כאן, בקשרי חינוך, מקצצים. אני מאוד תומכת ביושבי ראש הישיבה שלנו, אנחנו צריכים לומר למשרד החינוך שזה לא נכון ודווקא בזמנים האלה אנחנו צריכים לעודד את הקשרים עם התפוצות.

שמי משה יצחקי מאורנים, ראש החוג לספרות ומרכז את נושא העם היהודי במכללה. אני שמח להגיד שלפני חמש שנים, כשהוכרז על פתיחת האגף, הייתי בין אלה שעמדו באופן צמוד עם מר דב אייזן ואני מוכרח לומר שאני מצאתי אדם מחויב, אדם מסור, אדם עם מוטיבציה אדירה שבתקציבים המועטים שהיו לו הצליח יחד עם הסוכנות היהודית, עם הוועד היהודי אמריקאי, עם המכללות ועם בתי ספר במסגרת "שותפויות 2000", ליצור איזושהי מניפה מאוד משמעותית שאני חושש שהולכת להתמוסס בתוך התהליך הזה שעובר משרד החינוך. חשוב להדגיש שלא חשוב לאן זה יעבור ואיך זה יהיה, חשוב שתהיה יחידה עצמאית לטיפול בנושא. שתהיה יחידה, אם זה יהיה במסגרת המזכירות הפדגוגית או במסגרת אחרת, שתהיה יחידה עצמאית.

למכללות להכשרת מורים, שסומנו כמטרה על ידי כל מיני רפורמטורים של החינוך, הכניסו בשנה האחרונה בשותפות הועד היהודי אמריקאי, הסוכנות היהודית ומשרד החינוך בראשות של דב אייזן, תוכניות ייחודיות לתהליך הכשרת מורים, פרחי הוראה, במכללות השונות, כדי להטמיע את נושא העם היהודי, שייכות ומחויבות. מדינת ישראל אלופת העולם בלדעת איך לטפל בעם היהודי שנמצא בארצות המצוקה, מדברים על התבוללות ועל דברים נוספים, אך אנחנו לא יודעים איך לשוחח עם יהדות הרווחה. אני חושב שמה שעשה דב בתוך המשרד זה לפתח שפה חדשה בתוך המערכת, שראוי ללמוד אותה וראוי להמשיך בה.

אני ראש החוג לסוציולוגיה וראש המרכז ללימודי העם היהודי באורנים. מחר יהיו בדיוק 32 שנה מאז עליתי ארצה מאוסטרליה ואני מציין את העובדה הזאת על מנת שלא תחשדו בי באושיותיי. אחרי 15 שנה היה לי את הכבוד המפוקפק להיות פעמיים בכנסת, מפוקפק כי הייתי צריך לדווח על מחקר בתחום הירידה מהארץ. אז ידעתי שיש בעיה וזאת הייתה אחת מאכזבות חיי שאני מתמודד איתה גם בתור הורה ובתור אזרח. אני שואל את עצמי, ואולי כולנו נשאל את השאלה, למה לקח כמעט 50 שנה שיקום איזה דב אייזן ויצעק את הצעקה מדוע המזכירות הפדגוגית לא שמה את נושא קשרי העם היהודי על סדר יומה. זאת השאלה המרכזית. למה לקח למדינת ישראל כל כך הרבה שנים לנסות לעצב את המדיניות הזו כחלק מרכזי של חייה. אני דשדשתי רוב חיי בנושא של החוויה הישראלית, הייתי מעורב בזה עם אלפי אנשים - צעירים, סטודנטים, מרצים, מנהיגים מישראל - על מנת להטמיע את הנושא של ישראל בחינוך היהודי בתפוצות ולמדתי שהמפגש בין יהודי התפוצות וישראל חשוב לא רק שם אלא גם כאן. ילדי ישראל, מורי ישראל והורי ישראל רעבים לקשר עם התפוצות על מנת להגדיר מחדש את זהותם היהודית בת זמננו. מה יכול להיות יותר חשוב למדינת ישראל - מדינה יהודית ודמוקרטית - מאשר הקשר האינטימי, הרצוף וההדדי בין יהודי ישראל ויהודי התפוצות? לא באופן נומינלי, אלא באופן אמיתי ואישי. חייבת להיות כתובת ברורה ומובהקת עם סגל ועם תקציב שלוקח את הנושא המרכזי של מדינת ישראל, של בניית העם היהודי, כמשימה מרכזית של מערכת החינוך כולה כי עתידנו קשור בהצלחתו.

תודה רבה, ודאי לא תתפלא לשמוע שאני מזדהה עם כל מילה שאמרת. נשמע את ח"כ יאסינוב.

חבל לי שעד היום לא הכרתי אותך, מר אייזן, כי עשית עבודה טובה. אני אומר לך את זה בשיא הרצינות. לגופו של עניין, היום הוא יום היסטורי, אני לראשונה בחיי מסכים עם כל מילה של ח"כ שריד, ובזה אסיים.

אנחנו רוצים לסיים את הישיבה תוך אמירה מאוד ברורה שלימודי התפוצות הם נדבך חיוני בחינוך וזאת גם לעיצוב זהותם היהודית של תלמידי ישראל וגם לעצם הקשר בין ישראל לתפוצות. אנחנו כוועדות שכל אחת מהן עוסקת בנושא הזה מזווית אחרת - מזווית החינוך ומזווית הקשר עם התפוצות - נמשיך לעמוד על כך שהנושא הזה יהיה נושא לימודים שילווה את תלמידי ישראל וכך נמשיך לנהוג. אנחנו רוצים לפנות בקריאה למשרד החינוך לשקול מחדש את עניין סגירת האגף. אנחנו לא יכולים להכריח את משרד החינוך ובעניין הזה אנחנו גם לא נכנסים לנושאים פרסונליים. מכל מקום, אם לא כאגף אז אולי כיחידה. אנחנו מבינים שיש עניין של ארגון מחדש ואיגום משאבים אבל עם כל הסימפתיה וכל הרצון לעשות רפורמות חבל לשפוך את התינוק עם המים. יש פה תוכנית טובה, יש פה קבלות ויש פה הצלחות. אנחנו רוצים לפנות אל משרד החינוך בקריאה לשקול מחדש את סגירת האגף או היחידה ואם הדבר חיוני אז לפחות שתתקיים יחידה בתוך המזכירות הפדגוגית כדי שיהיה המשך לעבודה הזו, כפי שהותוותה, וכדי שתהיה כתובת ספציפית לכל מי שיצטרך לפנות.

ראיתי את הדברים האלה ואני מסכים להם, אני מציע שנוסיף שאנחנו רושמים בפנינו את הודעתו של יו"ר המזכירות הפדגוגית שרואה את עצמו אחראי אישית לנושא והגורמים שעובדים מול משרד החינוך והתרבות רשאים לראות בו כתובת לנושא.

ברשותך, אני חושבת שאנחנו נקבע שניפגש שוב תוך שלושה חודשים כדי לבדוק כיצד הדברים מתנהלים.

ברצון רב.

אני לא חושב שהוועדה צריכה לקבל את ההודעה של יו"ר המזכירות הפדגוגית ואני לא חושב שזה נכון. אני לא חושב שיו"ר המזכירות הפדגוגית צריך עכשיו להפוך להיות הכתובת הישירה בעניין זה.

אנחנו רק רושמים בפנינו.

זה לא במסגרת מנהל תקין.

אני דווקא רוצה להרים את הכפפה של ח"כ שלגי ושל ח"כ שריד, אני חושב שאנחנו צריכים לטכס עצה בתוך המשרד איך למנות מישהו בתוך המזכירות הפדגוגית, אני לא בטוח שזה צריך להיות במסגרת יחידה אבל בוודאי מישהו שרוב זמנו ורוב מרצו מוצא בתחום הזה.

יש לכם שני אנשים שמקדישים את זמנם, כולל אדם בכיר, אז שיהיה לפחות אחד מהם במזכירות הפדגוגית.

יתכן, אנחנו בהחלט נשקול זאת.

נחזור לנושא בעוד שלושה חודשים.

תודה לכולם.
2.
חינוך על יהדות התפוצות במסגרת תוכנית הלימודים - ח"כ קולט אביטל, אילן שלגי

הנושא הזה הוא המשך מאוד טבעי לנושא הקודם והיינו צריכים לעשות את זה כמקשה אחת, כי כשאני פניתי למשרד החינוך בשיחה שקדמה לישיבה הזו ביקשתי מיחיאל לייטר לדעת לא רק מה התוכניות של המשרד אלא מה בעצם המהות, מה מלמדים היום ובאיזה מסגרות. זאת אומרת, לקבל איזשהו פירוט מהי התוכנית עצמה, כיצד אנחנו מנחילים ידע על הקהילות, על איזה קהילות כן, על איזה קהילות לא, כמה זמן מתוכנית הלימוד. אלו הדברים שאנחנו רוצים ללמוד היום. בתור דוגמה וכהקדמה אני רוצה לספר על כך שכתוצאה מעבודת הכנסת הקודמת הוקמה ועדה בנושא היעלמותם של יהודים מארגנטינה תחת שלטון הגנרלים. הוועדה הזו עשתה עבודת קודש וזה חיזק מאוד את הקהילה בארגנטינה שראתה בכמה שאנחנו מתעלמים מהנושא פגיעה מאוד חמורה. בסופו של דבר, אחרי שהוועדה שמעה את הדו"ח גם המליאה שמעה את הדו"ח ואחת מההחלטות של מליאת הכנסת הייתה שבנושא הזה של מה שקרה לקהילה בארגנטינה אנחנו נפנה למשרד החינוך ונקרא לו לכלול גם את זה בתוכנית הלימודים. אני פניתי לשרת החינוך וקיבלתי תשובה תמוהה שאין זמן במסגרת הלימודים אבל אולי היא תשקול במסגרת שיעורי אזרחות דרך המזכירות הפדגוגית.

מדובר שם על מקצוע חדש, אני חושב.

אני לא מדברת על מקצוע חדש.

זה מה שהמכתב אומר.

כן, במסגרת מקצוע חדש.

אבל לא נאמר מתי.

אני מסכימה עם מי שדיבר פה מהוועד היהודי אמריקאי על שש שביעיות אבל יש עוד שביעית אחת שהיא לא פחות חשובה. יש יהודים בצרפת, יש יהודים בארגנטינה, יש יהודים באורוגוואי, יש יהודים באוסטרליה, ברומניה, בדרום אפריקה. חשוב מאוד שגם אנשים ידעו מה המורשת, גם ההכרה לקהילות וגם כיצד הן חיות היום. לכן הלימודים לא יכולים להתרכז רק בלימודי ארצות הברית, למרות שיש בכך חשיבות רבה. אנחנו רוצים להשלים עד כמה שניתן מהר את הישיבה הראשונה כדי לשמוע מה נלמד היום בבתי ספר. הערתי למשנה למנכ"ל של המשרד שהתייחס בעיקר למה שאנחנו מנסים לעשות היום בחו"ל כלפי קהילות יהודיות, אותי מעניין לשמוע לגבי הארץ כי לא פעם אנחנו שומעים מיהודי התפוצות: "אנחנו לומדים עליכם אבל תגידו לנו בבקשה מה אתם יודעים עלינו, למה אין לנו ברי שיח, למה יש כזו בורות בקרב תלמידי ישראל שלא יודעים איך אנחנו חיים" וכו'. היום אנחנו יודעים מהזווית של האנטישמיות אבל לא הרבה יותר מזה. המטרה שלנו כרגע היא לנסות לקבל איזושהי תמונה קצת יותר כוללת על מה נלמד היום ומה הכוונה לפתח במסגרת הלימודים. לאדוני היו"ר יש מה להוסיף?

תוכלי לראות את ההקדמה שלי לישיבה הקודמת כהקדמה גם לישיבה הזאת אבל אני אומר גם דברים בסיכום.

אציג את הדברים שאנחנו עושים במסגרת האגף. כפי שהזכרנו בישיבה הקודמת אנחנו שני אנשים, אבל דרך העבודה שלנו היא לעבוד עם כמה שיותר ארגונים. לא התייחסתי לתכנים בחלק הראשון של הישיבה כי אמרתי שזה מה שנעשה בחלק השני. אנחנו, במסגרת האגף, רוצים לחנך לשייכות ומחויבות לעם היהודי אבל הרצון שלנו לעסוק בנושא הזה הוא לא על ידי זה שניצור שיעור שיעסוק בנושא העם היהודי אלא אנחנו מעונינים להכניס את הנושא הזה כהוויה חינוכית של בית הספר. זאת אומרת, אנחנו חותרים לזה שבפילוסופיה החינוכית של בית הספר היהודי יירשם שאחת ממטרותיו היא העם היהודי בימינו והזירה ההיסטורית שלו וישאל את עצמו איפה אנחנו נמצאים כיום ולאן אנחנו הולכים. אנחנו עובדים על זה, לנסות לעודד את המורים בהשתלמויות השונות ובמסגרת השונות לבוא ולומר: "אנחנו רוצים לשלב את הנושא הזה במקצועות ההוראה השונים".

זאת אומרת, שזה יהיה מפוזר בשיעורי היסטוריה וכו'.

כן. ברגע הראשון שאתה שומע את זה, זה נשמע מאוד מוזר, אך כשאתה מתחיל יותר לחשוב על זה, זה מתחיל להתחבר. לדוגמה, אתה מלמד אנגלית, אם אנגלית היא כלי ואתה כמורה לאנגלית בבית הספר מודע לזה שזה נושא חשוב דבר באנגלית על העם היהודי. מה שאתה רוצה ללמד אנגלית - למד עם העם היהודי. אם אתה לוקח את העניין הזה שאתה רוצה גם לפתח קשרים של אינטרנט ותקשור, מורה לאנגלית נותן גיבוי לישראלי הממוצע, שהאנגלית שלא לא משהו, ומלמד אותו תקשור. יש מקצוע של תקשורת. מה זה תקשור? זה עיתונות, זה רדיו, זה טלוויזיה, זה סרטים, קולנוע. בבתי ספר יש עיתונים שתלמידים יוצרים, בואו נעשה מדור שעוסק בנושא העם היהודי. הלכנו עם הרעיון הזה לפני כשנתיים לאגף לתוכניות לימודים והרעיון הוא לעבוד עם כל האגפים, להתחבר לכל אגף ולומר: "מהי התרומה הייחודית שלך במומחיות?" אנחנו לא מומחים לכל אבל אנחנו יודעים איך לחבר את הדברים ואנחנו בלהט לרעיון ובחשיבות שלו. רצינו להקים ועדה, שתהיה מדיסיפלינות שונות, שתחליט מה תהיה מפת המושגים ומהם המוקדים.

אני מתנצלת שאני קוטעת אותך אבל אם אדם עובר הכשרה של מורה לאנגלית, הוא לומד את השפה האנגלית, הוא לומד ספרות אנגלית, מה מכשיר אותו ללמד משהו על הקהילה היהודית?

בשביל זה אנחנו באים, זה מה שאני אומר, זה תפקידנו. אני אחזור לזה, אלה שאלות שאני מתלבט איתן כל יום.

באנו לאגף לתוכניות לימודים ויצרנו ועדה עם אנשים מדיסיפלינות שונות, עם נציגות מהסוכנות היהודית שיש לנו איתה קשר לגבי התפוצות, ויצאו עכשיו קווים מנחים להוראת הנושא 'העם היהודי בימינו, שייכות ומחויבות'. ההישג הגדול הוא שמדובר בבית הספר העל יסודי הכללי והדתי. כלומר, הצלחנו להגיע לקונצנזוס ולהציע קווים מנחים לתוכנית לימודים במקצועות ההוראה השונים כדי ללמד את הנושא הזה. אנחנו נוציא לכל בתי הספר העל יסודיים מכתב שהמוטו שלו הוא עד כמה השרה רואה את החשיבות של הנושא בתוך המערכת, כי אני בסופו של דבר עובד עם מערכת החינוך. זוהי החוברת שהפצנו לכל בתי הספר העל יסודיים, הבאתי אותה איתי ומי שרוצה יוכל לקבל.

השלב הבא עליו אנחנו עובדים עכשיו - זימנו את כל המפמ"רים, המפקחים המרכזים על מקצועות ההוראה, ואנחנו עושים איתם השתלמות יחד עם המזכירות הפדגוגית ויחד עם הסוכנות היהודית, המפמ"רים ילמדו על הנושא של העם היהודי והאתגר של כל אחד מהם יהיה לבוא ולומר איך הוא משבץ את הנושא בתוך המקצוע שהוא עוסק בו. בהיסטוריה, באזרחות, בספרות. חפש את היצירות שמתמקדות בנושא.

גם בחיבור.

כל מקצוע שאתה מדבר עליו, אם תעלה אותו למודעות אתה יכול להתחבר לנושא. מה שאנחנו עושים בהשתלמויות למורים זה קודם כל לעניין אותם, כדי שירצו לבוא להשתלמות.

אבל אז זה נשאר די דיפוזי ולא פורמלי וכל אחד מלמד מה שהוא רוצה.

לא, ממשיכים הלאה. זה עניין של תהליכים. מה שאני רוצה להראות כרגע מבחינת העניין הוא שאנחנו מגיעים לבתי הספר ומעודדים אותם לעשות פעילויות בתוך המערכת החינוכית שלהם. הבאתי כאן 2-3 דוגמאות. זו דוגמה שעשו בבית ספר בגבעתיים, שהלכו לכיוון הזה, בית הספר מתגייס לעסוק בנושא הזה, מגייס את כל המורים, יושבים סביב השולחן, יש ישיבות מועצה שלהם וזה מה שהם עושים. כאן יש את התוכניות. יש לנו דוגמה כזאת בבית ספר בירושלים. אנחנו מביאים איזשהו רעיון לעשות את התוכנית הזאת תוכנית יישובית. איך אתה מעניין גני ילדים, בתי ספר יסודיים ועל יסודיים ואת היישוב, שהיישוב ידבר על הקשר עם העם היהודי? יש לנו כאן דוגמה ממוצקין - העם היהודי בימינו, שייכות ומחויבות, זו הסיסמה שלנו כל הזמן. שואלים אותי מה שלום העם היהודי וזה מה שאנחנו רואים. איך אתה עושה שיהיו שייכים? על מה מדברים? מה מחייב אותנו? אז יש לנו אנתולוגיה שיצרנו, באמצעים מאוד דלים כפי שתראו פה. כדי לקרב את המורים לעניין הזה הוצאנו לקט של מה שעשינו מגני ילדים, בתי ספר יסודיים ועל יסודיים. הסיסמה היא הסיסמה וכאן יש דוגמאות להורים כדי שזה לא יישאר תיאורטי, כי מה שלמדנו שאם אתה מזמן את המורים ומדבר על חשיבות הנושא אתה יכול להלהיב אותם אבל מה הלאה? אני יודע שאפילו מעמד הר סיני שהיה המאורע הפירוטכני הכי מוצלח מאז ומעולם לא הצליח בחינוך, היה אחריו את חטא העגל. אתה לא עושה חינוך על ידי הצגות גדולות, זה תהליך איטי וממושך. אז אחרי הדיבורים נתנו למורים דוגמאות מה ניתן לעשות מגן הילדים. המורים מקבלים כאן את האפשרות לפנות אחר כך לתוך המערכת ולעבוד איתה. ההיקף השני הוא ללכת לכיוון של לעודד תלמידים, קודם כל בתהליך הלימוד שלהם. יצרנו קלטות יחד עם מרכזי פסגה, שזה אגף במשרד, מה שהיה פעם מרכזיות פדגוגיות. עשינו יחד איתם את הקלטות האלה בהן אנחנו מביאים קטנים של סרטים שמתמודדים עם השאלות האלה, זה טריגר לתלמידים ולמורים בתהליכי הלימוד. בשבוע שהיה ב-GA, יחד עם מט"ח, הוצאנו שותפות גורל עם שאלות לתלמידים מה אנחנו עושים בתוך המערכת הזאת. הבאתי לכם דוגמה לעיתון של תלמידי תקשורת. אמרנו שהולך להיות כאן GA, בואו ניקח את התלמידים שלומדים תקשורת, הם יהיו העיתונאים ויסתובבו שם. זה העיתון שיצא עכשיו, "ידיעות מהתפוצות", שעל מה הם מדברים פה? "הבית באמריקה הלב בישראל". זו עבודה של תלמידים מירושלים, ממבשרת, שהוציאו את העיתון ואנחנו מחלקים אותו עכשיו בכל בתי הספר עם מדריך לבתי הספר לעסוק בנושא האקטואליה. יש לנו מחשבה שהתחלנו, והבאתי כאן את הפלייר. כיוון שאתה רוצה לעשות את זה כחלק מההוויה החינוכית ולא כמילים פורחות, אנחנו חותרים לזה שבלובי של כל בית ספר יהיה לוח קיר שתלמידים יכתבו בו על מה שהם קוראים על יהודי התפוצות ועל דברים שהם מקבלים מהתפוצות. חלק מהדברים שילמדו בכיתות יעלה ללוח וחלק מהדברים על הלוח ייכנסו לכיתות. יצרנו את הפוסטר הזה שחילקנו לכל בתי הספר בארץ, יסודי ועל יסודי, והוא הולך עם אותה הסיסמה. תארו לעצמכם שבכל בית ספר יהודי, בכניסה לבית הספר יהיה הפוסטר הזה, יהיה הלוח הגדול שעוסק בנושאים האלה וזה יהיה לנגד עיניהם של תלמידים ומורים ביום-יום שלהם, לא באיזשהו שיעור מ-8 עד 9 נדבר קצת על היהודים, אלא זו ההוויה שלהם. אני יכול להמשיך אך אני יודע שיש כאן עוד חברים שרוצים לדבר. אנחנו עובדים עם המועצה הציונית לישראל ומוציאים יחד איתם עיתון בשיתוף האגף. אני שמח שיושבת כאן ורדה רפאלי מהסוכנות היהודית, התחלנו לעבוד עוד בוועד היהודי אמריקאי, היא הייתה ביוזמה הראשונית, ואני שמח מאוד שהיא שובצה בסוכנות היהודית, אנחנו עושים עבודה יפה ואני מאוד נהנה מהעבודה המשותפת הזו. הצלחנו להכניס את הנושא הזה לתוך המערכות, לתוך בתי הספר. הדבר שמנחה אותנו זה לעבוד עם כולם - בכל יחידה במשרד יש לנו רפרנט לנושא ובכל מחוז יש לנו רפרנט בנושא. קחו בחשבון שאת כל זה עושים שני אנשים שלקחו להם מזכירה והם מתרוצצים ועושים לבד. זו עבודתנו ועל זה אנחנו נלחמים. כל המלחמה היא לעשות את הדבר הזה שלא יימהל באיזשהו מקום.

בכל הישיבה הזאת חסר לי גורם אחד שהיה יכול להיות רלוונטי והוא בית התפוצות. בית התפוצות תרם ותורם מידע על קהילות, ישנם ביקורים בבית התפוצות, זה קיים?

אנחנו עובדים יחד עם בית התפוצות, אני חושב שהמחשבה לסגור את בית התפוצות הייתה מחשבה אומללה. אני הצעתי להם שיקראו לזה "בית העם היהודי" ולא "בית התפוצות" כי זה שייך גם לישראלים והמיוחד בבית הזה הוא שהוא הבית של העם, הוא לא הבית של התפוצות. אני שמח שזה התקבל, אני יודע שזה הולך לקראת זה. אריק רוזנבלום, שעכשיו נמצא במט"ח, היה מנהל המחלקה לחינוך בתפוצות ועשינו כל מיני פרוייקטים יחד, עכשיו אנחנו מריצים בבית התפוצות פרוייקט שנקרא "סיפור משפחתי". אני גאה לומר שנתתי את השם, כי אנחנו לא מדברים על שורשים, כי שורשים זה קבור, רציתי דווקא את הלמעלה, איפה אנחנו היום ולאן אנחנו הולכים. קיבלו את השם "סיפור משפחתי", אלפי תלמידים בגיל חטיבות ביניים הולכים ומראיינים את המשפחות והצלחנו לעשות את זה עכשיו גם בתפוצות.

שמי דוד רזניק, נציג JENSA, חברה לחינוך יהודי בצפון אמריקה. אנחנו ארגון גג של חינוך יהודי בארצות הברית ובקנדה. בישיבה הזו, בשונה מהישיבה הקודמת, אני מייצג את הצד השני של המטבע - מה עושים בהוראת ישראל שם, אבל זה בעצם שוב לצד השני של המטבע משום שהמאמצים שאנחנו עושים שם להוראת ישראל, וגם כאן כפי שתראו, הם בעצם המשך הדברים בחינוך העם היהודי העולמי ביחד.

אנחנו מקדישים לנושא של מה ואיך מלמדים על ישראל בתפוצות הרבה מאוד ישיבות.

הדגש הוא רק על מאמצים שאנחנו עושים כאן ורוצים להמשיך ולהרחיב.

בוא נתרכז בזה.

מפני שמה שחשוב בימינו זה מה שמופיע ב-Home Page, אני מציג צילום של ה- Home Pageשל JESNA ברשת, שם מופיע בין הפרוייקטים המובילים פרוייקט "Israel on our lives". אנחנו עושים כאן בארץ, וזה תואם את חלק מהדברים שדב רוצה לעשות ואולי בהמשך המזכירות הפדגוגית. יש תכנים אבל מי יישם את התכנים האלו - זה הכשרת מורים. רוב המחנכים בחנוך יהודי בצפון אמריקה אף פעם לא היו בארץ. איך אפשר לחנך לארץ שם אם אף פעם הם לא היו כאן? לכן אנחנו, בהרבה מבצעים, מנסים להביא יותר מחנכים לארץ וחבל שמקצצים.

אני רוצה להפנות אותך למה שאמר החבר האוסטרלי לפני כמה דקות כי אני רוצה להגיד לך שאת זה אמרנו גם לפני עשר שנים ועשרים שנה ומאז לא קרה כלום. אז התכוונו להביא והיו תוכניות גדולות עם הסוכנות היהודית להביא כמה שיותר מורים להשתלמויות וגם לשבת יחד עם מורים ולהתוות את התכנים. אני מקווה שניפגש בעוד עשר שנים כולנו בריאים ושלמים ואז נוכל גם לשמוע שבאמת באים המורים בהמוניהם.

בין הפרסים שאנחנו מעניקים כל שנה שם ישנם פרסים למורים המצטיינים בצפון אמריקה והצלחנו להביא 20 מהם הקיץ להשתלמות כאן. מדובר במקבלי פרס למורים בבתי ספר יהודיים. חבל שמקצצים birth right לנוער, אנחנו בעד birth right גם למורים בצפון אמריקה.

20 מורים מתוך כמה?

מתוך 3,000. איך זה שמורה בבית ספר יהודי לא היה אף פעם בארץ? הם בעצם צריכים birth right גם למורים. אולי כדי לקבל רשיון הוראה בארץ צריך שיהיה כל סימסטר קורס אחד כחלק מהכשרת מורים בנושא של העם היהודי. אם מעכשיו יתחילו כל המורים לקבל קורס אחד כזה זה יכשיר את הקרקע לכל הפרוייקטים האלו.

זאת אומרת, אתה רוצה להפוך את זה כחלק מתוכנית הלימודים לפני הכשרת המורים עצמם.

נכון, כבר שם. הרבה נעשה במסגרת של "שותפות 2000", אנחנו דוחפים את הקשר החינוכי דרך "שותפות 2000", והנושא האחרון - גם בשיתוף האגף, לפני כחודש ישבנו קרוב ל-50 חברים במפגש, סדרה שלישית של מפגשים בין מחנכים בכירים מצפון אמריקה ומחנכים בכירים ישראלים כאן, בשיתוך מט"ח, אורנים והסוכנות ובשיתוך עם דב אייזן, ישבו כבר השנה השלישית ויש לנו תוכניות לשנה הבאה. ארבעה ימים אחרי ה-GA הם ישבו ועלו שני הצדדים של המטבע הזה - המאמצים שלנו שם לחנך על ישראל והמאמצים כאן לחנך על העם היהודי והיחסים עם התפוצות. מדובר על ארבעה ימים אינטנסיביים שהיו וימשיכו ואנחנו שמחים לראות שעלתה בדרגה המחויבות של משרד החינוך וצריך להודות להם על שהקימו לפני כעשר שנים את האגף, והמחויבות שלהם היום להעמיק את המחויבות בנושא הזה. שמחתי לקבל ממשרד החינוך את הטיוטה הראשונה של המושגים, כללו שם את הכרזת הקמת מדינת ישראל שבסעיף האחרון בה כתוב: "אנו קוראים אל העם היהודי בכל התפוצות להתלכד סביב היישוב בעלייה ובניין ולעמוד לימינו במערכה הגדולה של הגשמת שאיפת הדורות לגאולת ישראל". גאולת התעכבה קצת, ב-50 שנה, אבל ישנה הקריאה הזאת לאחדות של התפוצות ושל העם כאן.

למה, לא נעשה שום דבר ב-50 שנה?

חס ושלום, אני מתכוון לגאולה השלמה. השאלה בפני הישיבה הזאת היא מי יעשה את הקריאה הזאת להבא.

אבל לא זה הנושא של הישיבה.

של התכנים של הוראת העם היהודי בתוך בתי ספר בארץ, כדי שיראו את עצמם שותפים לעבודה המשותפת הזאת.

שמי ורדה רפאלי, אני עומדת בראש היחידה שנקראת "תחום חברה ישראלית" שעוסקת בנושא של החברה הישראלית בעם היהודי, שהוקמה לפני כשנתיים וחצי במאמץ של הסוכנות להתמודד עם השאלות שאתם מעלים פה. מתוך הראייה היהודית הגלובלית הסוכנות עמדה על החשיבות הרבה של השחיקה האדירה בתחום השייכות והמחויבות לעם היהודי, דבר שאנחנו רואים בכל סקר למעשה, ומיקמה את היחידה הזאת בתוך המחלקה לחינוך. אנסה לדבר יותר על התוכן ועל הקונספציה. כשאנחנו מנסים לבחון מי הישראלים שקרה להם משהו בתהליך ומנסים לבחון מה קרה להם אנחנו בעצם מוצאים שלושה מרכיבים עיקריים: יש נושא של ידע - למדו משהו חדש שלא ידעו קודם, יש נושא של בירור זהות - משהו קורה עם הזהות היהודית הישראלית מאז אמצע שנות ה-90' ששונה ממה שהיה קודם, צריך לברר את זה, לבחון את זה ולראות את העמדה הציונית, לאן הגיע הנושא של שלילת הגולה, מה אנחנו עושים עם זה היום, איך אנחנו משנים את יחסנו, כולל בירור זהות אישית, ואנחנו מדברים על התנסות - על מפגש עם יהודים מהעולם, על ביקור בקהילה, על שליחות לקהילה ועל אירוח אנשים מחו"ל. כששלושת המרכיבים האלה נמצאים באיזונים כאלה ואחרים משהו מתרחש.

את מדברת על עבודה עיונית כרגע.

אני עוד רגע אדבר על היישום של זה. עוד נושא אחד שעלה כאן ואני רוצה להתייחס אליו - אנחנו באופן מאוד מובהק נוטים לא לנתק את הציבור הממלכתי מהציבור הממלכתי-דתי. כשאנחנו מדברים על יחס לעולם היהודי, למעשה אין הבדל גדול מעשית בין הציבור הדתי והציבור החילוני מכל הגוונים, למרות שנמצא בעולם הדתי איזושהי התייחסות ערכית לנושא של העם היהודי, זה ודאי לא כולל את מה שח"כ שלגי העלה - אז מה עושים עם הזרמים הליברליים?

האם הילדים בישראל יודעים שיש בארצות הברית ובקהילות אחרות הרבה מאוד יהודים שכל שבת מגיעים לבית כנסת אבל במכונית?

80%.

זו שאלה טובה אם הם יודעים או לא. קשה לי לתת תשובה. ברור שמי שמתעסק עם זה יודע.

מי שמתעסק יודע, השאלה אם אנחנו מעבירים את המידע הזה. השאלה היא איך ילדים שחיים בארץ מתייחסים למה שעובר על תהליכי הזהות היהודית בחו"ל.

אחת הפלטפורמות החשובות בנושא הזה היא "שותפויות 2000", מערך הקשרים שהסוכנות הקימה שבעצם מחבר קהילה לקהילה. אם ניקח למשל חלק מהעבודה שאנחנו עושים בצפון דרך מכללת אורנים, אנחנו עובדים בבתי הספר התיכוניים של מזרע וכרמיאל בצורה הוליסטית ואנחנו יודעים שהילדים האלה נחשפים גם לידע, גם להתנסות של משפחות שבאות והולכות וגם לבירור זהות, אני בטוחה ששם תמצא תוצאות אחרות מאשר במקומות שלא עוסקים בזה, קשה לתת תמוכת חתך כוללת. בעקרון, עמדת הסוכנות היא לא לרכז את העבודה אצלנו אלא ליצור קואליציות, בעיקר עם מר אייזן ועם האגף, במטרה ליצור תשתית ישראלית לעיסוק בנושא. התשתית הישראלית הוקמה במובהק כדי לא להחזיק את המומחיות אצלנו אלא ליצור מוקדי עבודה בנושא הזה, כפי שד"ר יצחקי ציין, במכללות, באחווה, בלוינסקי, באורנים, בעזרת כספים של משרד החינוך ושל הסוכנות, הושקע מאמץ עצום בליצור קונספציה אקדמית לימודית של הנושא הזה. אנחנו עובדים עם תל"י על תוכנית חדשה שאנחנו עוסקים עכשיו בהטמעה שלה בכיתות ה'-ז'. היום יש את הפגישה הראשונה של קורס המפמ"רים שאנחנו עוסקים שם בהטמעת התוכנית שנעשתה על ידי הסוכנות ומשרד החינוך. אנחנו מנסים דרך השטח להטמיע תוכניות רבות ומגוונות לגילאים שונים.

יש לכם כבר חומר כתוב?

כן, הרבה מאוד. אחת התמות המרכזיות היא שגילינו שהישראלים מתחברים כולם לסיפור המסע - המסע האישי, המסע היהודי. בימים אלה אנחנו מוציאים לאור חוברת מקורות שעוסקת במסע היהודי בשני רבדים - גם כל המערך ההיסטורי של נקודת המוצא, כלי גולה, פרשות דרכים, ארץ היעד, מאברהם אבינו דרך ימי הביניים, שזה עוד תחום שלא עסקנו בו.

זה נקרא "היהודי הנודד"?

"עם במסע". ואנחנו גם עוסקים בזה ברובד נוסף של הסיפורים האישיים של האנשים - הנוער, העולים, כל המבנה של המערך הישראלי הופך את שאלת המסע כנקודת חיבור שמאפשרת לנו לצאת מתחום השייכות לסקטורים מסוימים ולעסוק בשאלות גדולות של העם היהודי היום. אנחנו מאוד מנסים שמרבית הזמן באמת יוקדש לנושא העם היהודי בימינו, הווה אומר תרבות, דמוגרפיה וקהילה בעולם שהוא פוסט שואה, שיש בו את תודעת השואה, אבל אנחנו לא עוסקים בשואה, בזה עוסקים מספיק.

זה בעיקר למורים?

לא. שמנו דגש על המורים אבל אחד התחומים שהסוכנות שמה לה למטרה זה מה שאנחנו קוראים "העשור המעצב". הצעירים של העם היהודי בין גילאי 17 עד 27 בישראל ובעולם דומים מאוד אחד לשני. הם דוחים את גיל הנישואים ואת גיל הבאת הילדים לעולם, הם עוסקים במחויבויות לזמנים קצרים, הם מחפשים הרפתקאות, שינויים ומשמעויות לחיים, ואנחנו מנסים להציף את קבוצת הגיל הזו בתוכניות שנשענות על הקונספציה הזו - שיש מפגש בין יהודים, שיש לימוד יהודי ושיש תרומה לקהילה. אנחנו עוסקים הרבה מאוד במרכזים שלנו, למשל עם שנת הי"ג, כדי להטמיע בתוך האלפים שעוברים את שנת הי"ג בארץ ועוסקים גם בלימוד והם עוסקים בלימוד של העם היהודי. אנחנו יודעים שניתן לעסוק בזהות יהודית בלי לעסוק בעם היהודי, אנחנו יכולים ללכת לעולם החרדי ולעולם ה ליברלי מודרני, אפשר למצוא יהדות משמעותית בלי המושג של כלל ישראל, בלי המושג של שייכות ומעורבות ובלי ערבות. אנחנו מנסים לשלב תמיד את הנושא של העם היהודי בימינו ואת תחושת השייכות והמחויבות ולהטמיע בכל המערכת את התחושה הזו בכל קבוצה. הצעירים מאוד פתוחים לזה. יש לנו גרעינים משותפים של עולים וישראלים שעובדים ביחד, חיים ביחד ותורמים ביחד, תנועות נוער, הציבור האורתודוקסי, מגוון מאוד רחב של תוכניות בהן אנחנו חושפים את הנוער, שאנחנו יודעים שהוא המנהיגות העתידית. הנוער שנמצא במכינות הקדם צבאיות הם העתיד של המדינה הזאת, אנחנו נראה אותם תוך 10-15 שנה בכל מקום. שם אנחנו משקיעים עבודה חינוכית מאוד גדולה בלחשוף אותם לנושא העולם היהודי בימינו.

אנחנו מנסים לפתוח את העיסוק לעיסוק מאוד רחב ומאז הקיץ אנחנו מעלים הצגה שעוסקת בחיפוש של נוער ישראלי אחרי הקשר לעולם היהודי, שנקראת "מגע רופף", הצגה שכיום רצה בבתי הספר ובתנועות הנוער כדי להצית את הנושא הזה ולא רק כתוכנית לימודים פורמלית אלא דרך כל החושים ודרך כל תפיסות העולם.

זו הצגה עם צוות קבוע?

הצוות קבוע, מדובר בתיאטרון מקצועי.

אם תתני לנו את הלו"ז אולי ננסה להתחבר לזה.

ב-19/1/04 אחר הצוהריים בירושלים, אני אשמח להעביר לכם הזמנה מסודרת. היריעה של הפעילות עוד רחבה מאוד. עוסקים בנושא הזה הרבה מאוד שנים ומאוד מרגש להגיע למעמד הזה שכל מיני פעילויות שנראו לנו מאוד אמורפיות ותלושות, היום אנחנו יכולים לשבת ולדון בהן במקום מכובד שכזה, זה מראה על הדרך הארוכה שעשינו עם הנושא הזה, ושדב אייזן תרם לזה כל כך הרבה בעשור האחרון.

שמי איתן שקלי, אני מנהל את קרן תל"י, גוף שאחראי היום על הליווי הפדגוגי של כ-120 מוסדות חינוך במגזר הממלכתי, כאשר לקחנו על עצמנו כמנדט לחזק את המימד היהודי בחינוך הממלכתי, בעיקר בבתי ספר יסודיים אך יש לנו כבר צמיחה של מוסדות על יסודיים. אחד העקרונות החשובות בחינוך תל"י הוא חינוך למעורבות, שייכות ומחויבות לעם היהודי. כולנו הושפענו מעבודתו של דב בנושא הזה וזה הפך להיות עקרון מנחה שכל מנהלי בתי הספר לוקחים על עצמם, אנחנו מבקשים מהם לבדוק בכיתות מה הם עושים בנושא הזה, אך מעבר להטפה אנחנו גם מציידים את מערכת החינוך בכלים כדי לעשות את עבודתם. לפני שנה יזמנו בשיתוף עם המחלקה של דב ואגף החינוך של הסוכנות היהודית פיתוחה של תוכנית לימודית לגבי מה עושים למעשה בשטח. ביקשתי ממי שעומדת בראש צוות הכתיבה, תרצה רוטקוביץ', להציג בפניכם את המפעל המרשים הזה. אנחנו מקווים שהשינויים במשרד החינוך לא יפגעו בו.

שלום לכולם. הבאתי רק את מפרט התכנים הראשוני, למי שרוצה יש כאן עותקים, התוכנית עצמה כבר בסיום הכתיבה, היא עוברת עכשיו תהליך של ייעוץ מדעי של שני יועצים - מוטי מתחום ההיסטוריה של העת החדשה ורפי מתחום החינוך של יהדות זמננו - ויועצים נוספים בתחומים ספציפיים כמו דמוגרפיה ואחרים שלא ציינו אותם כי הם קורים רק בחלקים קונקרטיים של התוכנית. התוכנית עוסקת במגוון תחומים והיא מיועדת להילמד בשעה פורמלית. בנוגע לשאלה שלך, התוכנית בנויה כתוכנית לימודים שנתית, משוערת לכ-30 שעות לימוד.

תל"י פועלת ב-300 בתי ספר, נכון?

הלוואי.

יש פחות. אנחנו מקווים מאוד, לפחות קיווינו עד הרגע, שתוכנית בשיתוף פעולה עם האגף של דב תגיע לקהלים רחבים יודע. זו לא תוכנית שאנחנו מפיקים עבור בתי הספר האלה, זו תוכנית שנכתבה על פי אותו מסמך שדב הציג מקודם - סילבוס לתוכנית לימודים, מה צריך להילמד בתוך תוכנית הלימודים. בחרנו מתוך אותו סילבוס שבעקרון מיועד לעל יסודי את אותם עקרונות שניתן להעביר גם בחינוך היסודי, לכן התוכנית כבר אצלנו מתחילה בכיתות ה'. כמו שאתם יכולים לראות במפרט, התוכנית כוללת מספר יחידות - היחידה הראשונה היא יחידת ידע דמוגרפי. גם אני בוגרת החינוך הממלכתי כאן בארץ, ילד ישראלי אינו יודע מה קורה עם התפוצה היהודית היום ויותר מזה - הוא גם לא יודע איזה תהליכים משמעותיים התפוצה הזאת עברה. אנחנו לוקחים ביחידה הזאת את 120 השנים האחרונות, כמובן לא את כל האירועים אבל מספר אירועים משמעותיים שקשורים לדמוגרפיה היהודית, ולאחר שהתלמיד לומד את אותם נושאי ידע על הדמוגרפיה אנחנו הולכים בדיוק לאותן שאלות ששאלתם - האם הילדים יודעים כמה יהודים נוסעים לבית הכנסת בארצות הברית, באוסטרליה, באנגליה או במקומות אחרים. אגב, גם בארץ יש יהודים שנוסעים לבית הכנסת. יש יחידה שלמה שנקראת "חיים של יהודים בחברה של רוב לא יהודי" והיא בנויה כולה על עיתון, לא עיתון של ישראלי שסוקר מה קורה בארץ כשיהודים באים לחו"ל אלא עיתון שמבוסס על מקומונים יהודיים למיניהם, במקרה הזה זה מקומון צרפתי, והעיתון הזה מתאר במדורים השונים איך נראים חיי הקהילה. דרך עבודת חקר שהתלמיד עובר הוא בעצם נחשף לחיי היהודים באותה קהילה וכמובן עושה השלכות דרך כל מיני פעילויות לקהילות אחרות בעולם. יחידה נוספת שנקראת "כל ישראל ערבים זה לזה" היא יחידה היסטורית. הנושא של שייכות ומחויבות הופך להיות פה היום דיון מאוד ער אבל הוא נושא מיני אז. אנחנו לוקחים מסמכים היסטוריים, גם תרום ציוניים, של ערבות הדדית בין קהילות יהודיות, אגב - לרוב בין קהילות בתפוצות. בחלק הזה של התוכנית שלנו ישראל עדיין מחוץ לתמונה. כלומר, מצב של הפגנה בדרום אפריקה לטובת יהודי ברית המועצות לשעבר, או לחילופין מצב של רעידת אדמה שגורמת להריסה של בית ספר במקום זה או אחר בדרום אמריקה והירתמות של קהילה עשירה יותר במקום אחר לטובת העניין וכו', מגוון דוגמאות על פי מסמכים היסטוריים, וכמובן גם משחק סימולציה שהתלמידים מתבקשים לעבור על מנת לבחון, אם היו באים ומבקשים מהם בקשות לסיוע, איך הם היו נענים לסיוע של קהילות שונות ברחבי העולם. יחידה נוספת, יחידה קשה לטיפול כפי שהבנתי מהמסמכים של הוועדה של דב ושל הסוכנות, קשה משום שיש שם אמירות שאין עליהן תמימות דעים ויש חילוקי דעות עליהן, יחידה שנקראת "רק בישראל", שעוסקת בייחודה של ישראל. אגב, מדובר על מדינת ישראל אבל לא רק, גם על ארץ ישראל. יש כאלה שיעדיפו לקרוא לזה "ייחודה של ארץ ישראל", יש קהלים שלמים בארץ ובעולם שיעדיפו לקרוא לזה כך. היחידה הזו עוסקת במהות אותה ייחודיות של ארץ ישראל ומדינת ישראל עבור העם היהודי כולו. גם כאן יש שילוב של מסמכים היסטוריים ומסמכים אוטנטיים בני זמננו, כולל מגילת העצמאות כמובן ועוד ועוד. יחידה אחרונה היא יחידה שאנחנו קוראים לה "נוקטים עמדה". התלמיד הישראלי, כמו בכל מקצוע אחר, נדרש ללמוד וללמוד ולא תמיד, גם לא בשיעורי ההיסטוריה והאזרחות, מבקשים ממנו לנקוט עמדה. אנחנו רוצים ליצור תלמיד ואזרח שיש לו עמדה כלפי הנושא הזה. זאת אומרת, שייכות ומחויבות במובן האמיתי של העניין. למדתי על היותי שייך למערכת מאוד גדולה, אולי כשאגדל אני רוצה להיות מחויב אליה, השאלה היא איך אני עושה את זה ורוכש את הכלים לנקוט עמדה בנוגע לנושאים שהם לא כל כך קלים לנקיטת עמדה. בזה אנו עוסקים ביחידה האחרונה. התוכנית נכתבת בשיתוף פעולה של שלושת הגופים - משרד החינוך, הסוכנות וקרן תל"י, כאשר ועדת היגוי מלווה את צוות התוכנית במשך כל הכתיבה. אנחנו גם מתכוונים להפיק סדנא שהיא סדנת הורים וילדים, ולא רק הורים, אפילו משפחה מורחבת, כולל אולי סבים, שהרבה פעמים זה הרבה יותר רלוונטי עבורם, על מנת להשלים את ההיבט החווייתי עליו דיברה ורדה. יש לימוד עיוני בכיתה, אנחנו רוצים להשלים את הלימוד הזה גם באמצעים חווייתיים למשפחה כולה.

הכנתם עזרים אודיו-ויזואליים כמו קלטות על קהילות, עדויות או דברים כאלה?

זה היה בתוכנית, בגלל הקיצוצים זה לא התאפשר.

היה מתוכנן סרט ואנחנו קיצצנו אותו.

אבל חומר למכביר יש אצלכם, אפשר להרכיב מחומרים שקיימים.

באמת באגף של דב, לקראת ה-GA, הוציאו איזשהו מפרט של תוכניות שיוקרו, את חלקן הקלטנו עבור מורים שיצטרכו אותן בעתיד, אני משערת שגם באגף של דב אפשר למצוא קלטות של תוכניות שנעשו בארץ בתחומים האלה, בעברית או עם תרגום.

להבא גם אפשר להטיל על כמה קהילות שיכינו על עצמם קלטת.

יש אתרי אינטרנט לחלק מהקהילות.

למקומות אפשריים שלא עולים כסף אנחנו מפנים. השימוש באינטרנט קיים לכל אורך התוכנית.

השתמשו פה בביטוי של איגום משאבים בתוך משרד החינוך. אני חושב שאחד הדברים שצריך להגיד בשמו של דב ובשם הנוכחים הוא שזה לא הנושא היחידי כי צריך גם לאגם משאבים מבין הפעילים בשטח חוץ ממשרד החינוך כי רק איגום משאבים, מיפוי השטח ומציאת היתרון היחסי של כל ארגון ויכולתו לתרום לעניין הוא שימוש אמיתי גם במשאבים של תורמים וגם בכספי המדינה.

יש מישהו שמרכז את המידע מה כל אחד עושה?

משרד החינוך והתרבות צריך שיעשה את זה.

כך נעשה עד היום. חשוב לציין כי זה אולי הדבר החזק והחשוב ביותר - הכיוון המיוחד שאנחנו שמים בתמהיל הזה הוא הנושא של היעזרות בטכנולוגיה ושימוש בכלים האלו כדי לחזק את אותן פעולות עליהן מדברים. אביא מספר דוגמאות: שני דברים שהתרחשו בשבוע של ה-GA ובשבוע התפוצות היה מצד אחד להגיע לבני נוער באמצעות מה שעשינו נכון לעכשיו, החוברת שיצאה כדי לאפשר לתלמידים ולמורים חומר בסיסי כדי שנוכל לנהל דיון אמיתי. ילדים אוהבים להתבטא גם בלי שיש להם מידע אבל אנחנו רוצים שהם יתבטאו תוך כדי עבודה. באותו זמן הדבר הזה התרחש בשפה האנגלית והספרדית ואם זה לא הגיע באמצעות דפים זה הגיע באמצעות אתר אינטרנט שבו, בשיתוף עם הסוכנות, עם ה-UJC ועם משרד החינוך דרך האגף, בעצם יצרנו במה באמצעות כלי שאנחנו משתמשים בו כבר מספר שנים בפרוייקט הנוער העולמי שבו בני נוער השתתפו ודנו בשאלות שעלו בדיון ב-GA והגיעו, אגב, למסקנות שונות לחלוטין מאלה של אנשי ה-GA. למשל, אחד הנושאים העיקריים היה השאלה האם אנחנו צריכים לעמוד מאחורי מדינת ישראל בכל שלב ובכל תנאי - 75% מהתלמידים, בני נוער מארצות הברית, מאוסטרליה ומישראל, אמרו שלא. כל מארגני ה-UGAC וכו' מאוד הופתעו מהאמירה הזאת.

כנראה שלא הצליחו להבין אותם.

בדיוק. זה לא רק זה, אולי זה גם דור חדש, צריך לדעת איך להתמודד איתו ולתת את הכלים. בין יתר הכלים זה כן השימוש הטכנולוגי. דוגמה נוספת הוא פרוייקט "נבחר", תוכנית לימוד ערך יהודי לאורך ההיסטוריה היהודית, יש לו אתר אינטרנט, ספרים וכו'. הרעיון שמתרחש עכשיו הוא שיש קבוצה בארצות הברית שלומדת את הנושא הזה, יש קבוצה בישראל שלומדת את הנושא הזה ביחד והנושא הוא מחויבות חברתית לאורך תקופות בהיסטוריה.

דרך אגב, מי שעושה את זה כבר למעלה מעשר שנים זה אורט. באורט ראיתי בפעם הראשונה, לפני למעלה מעשר שנים, רשת אינטראקטיבית בין תלמידים מברית המועצות לשעבר וארגנטינה, לדוגמה, שפתרו ביחד בעיות, שלמדו במשותף על בעיה, אם זה דף גמרא, אם זו בעיה במתמטיקה או אם זה משהו בתנ"ך. הדבר הזה, לדעתי, הוא כלי יוצא מן הכלל.

בהקשר הזה - הם עסקו פעם עם לא יהודים, כי מה שהיה חשוב להם היה הקשר עם תלמידים. מה שקרה במשך הזמן הוא שהם התחילו להבין שזה גם כלי אדיר לקשר עם יהודים ואז הם התחילו לעבוד עם יהודים. היה להם תהליך, ההתחלה הייתה לא עם יהודים ועכשיו הם רואים בזה את החשיבות ויש לנו הרבה פעולות בתחום הזה.

יש כמה סתירה בין הצורך במחויבות והשייכות. אנחנו יודעים שאי אפשר לקלוט אדם וליצור אצלו את הביטחון העצמי וההערכה העצמית במדינה בלי נושא השייכות. איך אתם מגיעים ומצליחים זו שאלה.

את הבנת לא נכון.

אני לא שמעתי לא מחויבות ולא שייכות.

לא, שייכות ומחויבות.

יכול להיות שזה ברור מאליו אך לי זה חשוב לשמוע כי לי זה לא ברור מאליו. גם בישיבה הקודמת וגם כאן אני לא שומעת איפה התרומה לקליטת העלייה בתוך התוכניות האלה, אפילו עידוד עלייה, האם זה נעשה בקבוצות? כמו כן, מה שקשור גם לקולטים וגם לנקלטים, איזה התייחסות חינוכית קיימת בתוכניות שלכם לנושא? איזו תרומה יש בנושא קליטת עלייה לעולים ואיזה תרומה יש לקולטים?

אני רוצה להתחבר למה שאמרה סוניה, אולי מזווית אחרת. אחת הבעיות שלנו יש בארץ לאורך כל התקופה היא הסטריאוטיפים - עלייה כזו הם שתיינים, עלייה כזו הם גנבים וכו'. עד כמה הנושא של רב תרבותיות, של לכבד מסורות שמגיעים איתם אנשים מהתפוצות, עד כמה זה נכנס לתוך התוכניות?

אני יכול להשיב על זה דרך תוכניות שפתחנו במכללה.

תוכל לומר לי אחר כך.

יש לי שאלה אינפורמטיבית - הייתה כאן התייחסות לאיטליה, ארצות הברית, חבר העמים, טורקיה וצרפת.

לדוגמה.

יש גם ארגנטינה ואחרים?

יש גם אחרים. השתדלנו לעסוק בתוכנית בכל קהילה מעל 1,500 איש.

סליחה שאני באה בתור אלה שנעלבו ולא נכללו, אבל יש קהילות שתרמו תרומה מאוד משמעותית להיסטוריה של העם היהודי והיום נשארו שם 300 איש או 800 איש.

אז יכול להיות שהם יופיעו במסמכים ההיסטוריים.

אני אתן לך דוגמה. לדעתי היסטוריה מרתקת ביותר וקהילה שתרמה הרבה להיסטוריה של העם היהודי היא יהדות פורטוגל, שלא נכללת בשום מקום ושכחו שבכלל הייתה קיימת. מדברים על ספרד אבל לא מדברים על פורטוגל. כדאי לזכור שגם אלה שיש בהם פחות מ-800 תרמו משהו.

שמי אורי אופיר, מעמותת משואה. עמותת משואה היא עמותה פרטית, כולה בהתנדבות, שלא נעזרת כמעט בכלום חוץ מאשר דב אייזן שמסייע לנו גם מבחינת הקשר עם התפוצות. זו עמותה ששמה לפניה את היעד להביא ילדים לישראל, והיא כבר הביאה קבוצות של ילדים מכל העולם לישראל במשך עשרות שנים לכבוד יום ירושלים. השנה הרחבנו את פעולתנו, אני הכנסתי את הנושא של אינטרנט ואנחנו משתמשים בתקשורת אינטרנטית עם ילדים. יש לנו אתר אינטרנט וקמפוס וירטואלי, בו ישנם עשרות נושאים ישראליים ויהודיים, מדברים בית ספר מול בית ספר, כתה מול כתה וילד מול ילד באחד הנושאים שהובאו היום, כשהמנחה הוא גם ישראלי וגם מנחה מחו"ל. נוצר קשר על בסיס השיעור הזה, מדובר על 30 שיעורים מתחילת השנה עד יום ירושלים, ולאחר מכן גם נוצר גם קשר אישי בין הילדים. בצורה כזו אנחנו נותנים בסיס חינוכי אך יחד עם זה גם את האפשרות הפרטית להתקשר אחד לשני. אנחנו מאמינים שילדים בגיל הזה, בני 12 בממוצע, שנקשרים, אז הקשר מאוד אמיץ. השנה יש לנו 12 בתי ספר ואנחנו מקווים להכפיל ולשלש את המספר בשנה הבאה.

תודה רבה. אני מבינה שלמכללת אורנים יש פה ייצוג רחב היום.

אני רוצה בשניים-שלושה משפטים להציג את היישום של מה שנאמר כאן באופן רעיוני. במכללה באורנים, בתחום עליו אני אחראי, אנחנו פועלים בשתי זרועות - זרוע אחת היא השתלמות מורים, אני 4 שנים ריכזתי תוכנית להכשרת מנהיגות חינוכית בנושא העם היהודי, הן למנהלי בתי ספר ולרכזי חינוך.

כמה אנשים עברו בתוכנית ב-4 שנים?

בסביבות ה-80. לצערי היא נסגרת כי סוגרים תקציבים אבל מה שזה עשה בבתי ספר בצפון זה פתח איזושהי מניפה שבה מנהלי בתי הספר נותנים את התשתית למורים שעוסקים בנושא ושיש להם את ההכשרה לעסוק בנושא להטמיע את הנושא במערכת. תחום שני, וזה תקדים היסטורי, הוא להכניס לתוך המערכת האקדמית לפרחי הוראה - כ-5,000 סטודנטים - להכניס לתוך תוכנית הלימודים בתהליך הכשרת המורים מקצב בנושא העם היהודי, מקבץ שאנחנו מתכוונים להרחיב. אני, למשל, נותן קורס שנקרא "סיפורי הגירה, מהגרים ומקום", וזה בתשובה לשאלה על תרומה לקליטה. אנחנו עוסקים בקורס גם בשאלות של נקודת המוצא, גם נקודת היעד, גם שאלות של הסתגלות, שאלות של מקום וכמובן ההבדלים בין התפוצות השונות ובין התפוצות לבין ישראל. בתוך התוכנית הזאת, וזו גולת הכותרת שאני מקווה שתתרחש, יש לנו תוכנתי להכשרת מדריכים למחנות קיץ בתפוצות - בצפון אמריקה ובחבר המדינות לשעבר. זאת אומרת, מה שאנחנו אומרים הוא שבתהליך הכשרה של סטודנט הוא לומד על העם היהודי, הוא עובר תהליך הכשרה לבתי ספר בארץ אבל הוא מתנסה במפגש פורמלי ובלתי פורמלי עם נוער יהודי בתפוצות, הוא לומד בסדנא של שנה על זהות, תרבות, פלורליזם, רב תרבותיות ועוד, הוא נוסע להדריך מחנה קיץ, ויש לנו 10 סטודנטים שחזרו ו-20 שמתכוננים לצאת השנה, הם מקבלים על זה קרדיט אקדמי והם טוענים שההכשרה הזו שלהם הקפיצה אותם בכמה מדרגות כמורים למערכת החינוך בארץ בנושא יהדות העולם. המפגש הזה הוא בלתי רגיל.

שני דוברים אחרונים, אנחנו חייבים לקצר.

אני גם אענה בנושא בקצרה. בפרוייקט אורן באורנים יש לנו מחלקה לדוברי רוסית, אחד מהחברים שלנו שעובד בתחום מקים עכשיו ארגון בינלאומי למחנכים יהודיים בשפה הרוסית שכולל את ישראל והתפוצות. אנחנו עובדים בתחום המחנכים בשפה הזו בכל העולם ובארץ בתוכנית נעלה, עם משפחות וסטודנטים. כמו כן, מאז 1999 פרוייקט אורן באורנים מביא מחנכים מהתפוצות - מרוד איילנד, מסן פרנסיסקו, מקונטיקט, מבוסטון - כשהמטרה של כל הדברים האלה להביא את כולם למפגש עם מערכת החינוך הישראלית - מורים מול מורים - על פיתוח תוכניות משותפות לבתי ספר בארץ ובתפוצות על מנת להשביח את ההבנה של העם הישראלי גם בישראל ובתפוצות. בסך הכל יש בעיה משותפת לישראל ולתפוצות - בחוץ לארץ, בבתי ספר יהודיים, מחנכים לזהות יהודית אנשים שלא חיים בקהילה יהודית או שזה לא נמצא נגד עיניהם ובישראל אנחנו רוצים ללמד על העם היהודי לאנשים שזה לא מובן להם מאליו דווקא בגלל שהם במדינה יהודית. לכן אנחנו שני צדדים שלשניהם חסרון אבל התוכן של החסר הוא אחר. רק בהשלמה של שניהם יחד, בעובדה אינטגרטיבית משותפת, אפשר יהיה להגיע לתפוצת העם היהודי ששייכת לכולם.

עוד משפט אחד - העולם מהווים את הגשר בין החוליות האלה, לכן המון חשיבה הולכת בכיוון, כי אם אנחנו מנסים להחליש דיכוטומיות ולפתוח את מועדון העם היהודי לכולם העולים שלנו מקבלים את הקול שמאוד שונה ממה שאנחנו אומרים: "עליתם, נורא נחמד, עכשיו תהיו כמונו". דווקא המועדון הכלל יהודי נותן להם תפקיד מאוד מרכזי כאנשים שמהווים גשר ומביאים לתוך החברה הישראלית קול אוטנטי מהעולם היהודי בתפוצות שמאפשר את הקשר הזה.

אני מתנצל, ההזמנה הגיעה אליי דרך כמה תחנות ולכן סדר הדברים כנראה התחלף. אני דיברתי ארוכות בישיבה הקודמת אך לא בנושא הזה. אני רוצה להבהיר את הנקודה של שש השביעיות, לדעתי החברים מכירים את הטענה הזו. ההוראה על יהדות אמריקה איננה משתלבת כראוי בנעשה בשטח היום. אני לא אומר את זה כביקורת, אני אומר את זה כיעד, כדבר שצריך להוסיף על המון הדברים שנעשים. יש לזה שתי סיבות: ראשית, היהודים האמריקאים הם לא רק שונים מאתנו בארץ ומהעם היהודי היושב במקומות אחרים, הם שונים באופן שונה, כי אמריקה שונה באופן שונה וההבנה של התרבות האמריקאית חיונית. לדוגמה, אי אפשר להבין יהדות רפורמית אמריקאית בלי להבין את צורת החשיבה האמריקאית שהיא כל כך שונה מזו שבארץ. אין לנו הרבה אנשים שיודעים לעשות את זה ואנחנו לא מכוונים מספיק להכשיר אנשים לזה. שנית, הפוקוס המבורך על זהות יהודית ישראלית, יש בו איזשהו מלכוד משום שהוא מוביל אותנו לחקור את השורשים שלנו כישראלים. השורשים שלנו כישראלים מובילים לארצות האיסלאם, מובילים למזרח אירופה, יכולים להוביל לפורטוגל, אבל על פי רוב אינם מובילים לארצות הברית. לכן, אם אנחנו חושבים על הנושא של שש שביעיות מבחינת הקדימות שצריך לתת לעניין הזה צריך גם לחפש דרכים חדשות לשלב את הנושא בתוך ההמון החיובי שנעשה.

אני רוצה לומר משהו בסוגריים - אני חושבת שההשפעה האמריקאים בארץ בכל מיני נושאים, כולל בנושא התרבות ובנושאים היומיומיים, כל כך גדולה שבעצם גם דרך זה הנוער מנתב חלק משימת הלב גם לאמריקה וגם ליהודי אמריקה. אני באיזשהו מקום לא כל כך מודאגת לגבי זה. הייתי רוצה שזה ינותב בצורה אחרת. נשמע את פרופ' כץ אחרון, אני מתנצלת, אנחנו חייבים לסיים, אלא אם זה משהו מאוד חיוני.

שני משפטים, אם תרשו לי. בתוקף היותי בעבר, ועד לפני שנתיים, מנהל מחוז, גם בפריפריה וגם במרכז הארץ, צר לי לומר שהנושא החשוב מאין כמוהו הוא נושא קטן וזעיר בחיי היומיום של מוסדות החינוך. שאלת שאלות ענייניות מאוד, אם יודעים א' ויודעים ב'. יודעים מעט מאוד. וחמור מזה, הם חסרי עניין בנושא. כל מה שתוכלו למצוא, ואינני מדבר על השנתיים האחרונות, הוא במסגרת יוזמות. כשהתחילו יוזמות של מנהלי בתי ספר ושל סמינרים יכולת לראות פעולות בנושא. נדמה לי שזו תהיה אשליה לחשוב שמשרד החינוך יוכל לאמץ את כל הנושא בלמידה רב תחומית וכן הלאה. מה שאפשר לצפות ממשרד החינוך, וזאת המלצתי כיועץ הוועדה, הוא שמשרד החינוך ייקח על עצמו לארגן את כל הכוחות החוץ משרדיים העושים בשטח. ממסדים חוץ משרדיים עושים הרבה מאוד, על משרד החינוך לארגן את זה לא כדי לעשות איגום משאבים - שזה המובן מאליו - אלא איגום המטרות, להתרכז בעיקר ולא להיכשל ב'תפסת מרובה לא תפסת'. יש יש כמה נושאים, יש להעמיק בהם ולאפשר לכל הגופים לפרוח בתנאי שהם עצמם יהיו מעונינים לעבוד יחד.

תודה רבה. אני חושבת שתרומתך הייתה מאוד חשובה ברגע הספציפי הזה. זה האתגר שאנחנו כרגע זועקים לו. פרופ' כץ, האם ואיך אתה חושב שמשרד החינוך יוכל להכניס את זה? האם יש מסגרות פורמליות אליהן הנושא הזה יוכנס ובאיזה מסגרות מדובר?

בהמשך לדבריו המחכימים של ד"ר יוסי לוי וגם בעקבות השאלות של היו"ר - מיעוט שבמיעוט נחשף לנושאים האלה. שלא נקבל פה אשליה שמיליון ושבע מאות אלף תלמידים נחשפים.

שמענו פה היום על כך שהוכנו כלים שלא היו קיימים.

אנחנו מדברים על גופים ואנשים עם רצון טוב וגם מקצועיות ברוב המקרים, ויש לידי מעין מצב של דז'ה-וו כשאני מדבר על יישום דו"ח שנהר ודו"ח קרמניצר, אנחנו נתקלים בדיוק באותן הבעיות. אנחנו במשרד החינוך בהחלט רואים ברכה בשיתוף פעולה עם הארגונים שמסוגלים לתרום. לא עם כל הארגונים, אני אומר בפירוש, אנחנו סלקטיביים בנושא הזה, משום שנכווינו יותר מפעם אחת וגם המשאבים אינם מצויים כדי לתת תמיכות לכל גוף שמגיש בקשה. אבל, בעקבות הדברים של ד"ר לוי, אנחנו בהחלט רואים את עצמנו כמתאם את תוכנית הלימודים בחינוך או בלימוד פורמלי ולא להשאיר את הדברים לפרוייקטים מזדמנים פה ושם. לכן התשובה של השרה, גם אם היא תשובה קשה, בנושא יהדות ארגנטינה, השאלה נשאלה והיא שאלה חשובה שיש לה השלכות לא רק על ארגנטינה אלא על קהילות יהודיות חשובות בעולם, כולל הקהילה בארצות הברית. אני, כיו"ר המזכירות הפדגוגית, שהשרה התייעצה איתי כיצד לענות, זה לא יהיה אחראי מצדי תוך שבוע לתת הבטחה שאנחנו מכניסים תוכנית לימודים שלמה, מסודרת, עם ספרי לימוד, עם חומרי למידה, עם סטנדרטים ומבחנים למערכת החינוך. את כל זה אנחנו צריכים לעשות ולהתארגן לזה, זה דבר חדש שלא נעשה. אני מברך את דב אייזן על הדברים שהוא עשה ואנחנו עשינו דברים בשותפות, אני אולי יותר בצורת ייעוץ פסיבי ודב בעשייה ובלהט כפי ששמעתם. אני לא רוצה לעסוק בהיסטוריה אבל אני מוכרח לומר שאם רוצים להגיע לכלל המערכת חייבים לעבור חשיבה מחדש ואת זה אנחנו עושים ונעשה עכשיו. אני לא יכול להבטיח לכם, עם כל הצער בדבר שיש לנו פתרון בית ספר למחר. לאף אחד מסביב לשולחן פה אין פתרון. אם אתה במכללת אורנים מספרים לי שעשרה סטודנטים יצאו בשנה שעברה ועשרים יוצאים השנה זה מצוין, זה עשרה ועשרים יותר מאפס, אבל בואו נדבר על מיליון ושבע מאות אלף תלמידים, את זה צריך לעשות וזאת השאלה שאני צריך לענות עליה. אני יכול לעשות פרוייקטים מכאן ועד להודעה חדשה, להפיץ אותם ולהגיע ל-3,000, 5,000 או 10,000 תלמידים, אך זה היה ולא יהיה יותר. כל עוד שאני במשרד לא נעסוק בזה כך. אין לזה שום משמעות. המשמעות היא להיות כלל מערכתי, שכלל המורים וכלל התלמידים יהיו מודעים לעניין ויקבלו את החומר הזה. זה יקרה רק דרך המורשת, רק דרך שעת חובה עם תוכנית לימודים ממוסדת. לצערי הרב זה לוקח קצת זמן עד שעושים את זה.

ודאי שהשאיפה צריכה להיות שיהיה מקצוע עם שעה המיועדת לעניין אבל עד אז אפשר בכל זאת להגדיל את הפעילות שתגיע ליותר מכמה אלפי תלמידים. אני יודע שבכל בתי הספר עושים מה שנקרא "פרוייקט שורשים" לקראת גיל בר המצווה. לפחות לחלק ניכר מהמשפחות יש גם היום קרובים בחו"ל, כאשר עושים את סיפור המשפחה ועץ המשפחה, ואפשר לשאול ילד או ילדה בגיל 12-13 האם יש להם קשר עם אותם בני דודים מדרגה שלישית שלהם שנמצאים היום בארצות הברית או באוסטרליה ולהמליץ להם ליצור איתם קשר דרך האינטרנט. עם המלצה כזאת פשוטה אני מניח שתהיה היענות, ומורה לאנגלית יכול לסייע בפעילות כזאת וגם לקחת במסגרת תוכנית הלימודים קטע מעיתון לילדים של הקהילה היהודית ולהביא אותו לכתה. בוודאי שבנושא של לימודי העברית והחיבור אפשר לתת לתלמידים אתגר לכתוב חיבור על חיי קהילה יהודית מסוימת. מאיפה ייקחו את החומר? היום באינטרנט יש הכל, אתה תמצא את הקהילות המרוחקות ביותר שיש להן אתרי אינטרנט ואפשר להגיע אליהן.

זה כבר קיים. יש פרוייקטים שונים מהסוג הזה והם מפותחים מאוד.

אתה אומר לי שמחוברים לזה 5,000-10,000 תלמידים, אני לא רואה סיבה שלא יהיו לפחות 170,000.

לכן אני נמצא, כדי לחשוב איך עושים את זה.

חוזר מנכ"ל זה בוודאי רצוי וכך גם השתלמויות מורים וכשלוקחים את התלמידים לבית התפוצות - וצריך לקחת אותם לשם - צריך לדבר עם התלמידים על בעיה קשה מאוד של העם היהודי שהיא סכנת ההתבוללות. אני סבור שצריך לספר לתלמידים לא רק על אחדות העם היהודי אלא גם על הבעיות המשותפות כמו סכנת ההתבוללות, איך צריך לקרב אנשים ליהדות ואיך אסור להחמיר ולהיות דקדקן כדי שלא נישאר בסופו של דבר רק קומץ של יהודים אורתודוקסים. צריך לדעת לספר לילדים שלא רק שיש אנשים שמגיעים לבית הכנסת במכונית אלא שיש גם מאות אלפי בנות מצווה שעולות לתורה. זה לא סוד וצריך לספר את זה. צריך להיכנס גם לסוגיות הלא פשוטות של המחלוקת בעם היהודי, לא במדינת ישראל אלא בעם היהודי, אי אפשר להתעלם מהדברים. דיברתם על הקשר בין הקהילות - נכון, אנחנו יודעים שהקשר בין הקהילות היהודיות היה קיים תמיד, גם בקשרי תרבות ושאלות ותשובות בענייני דת וגם בקשרי מסחר. אני זוכר איך רותקתי לספרו של א.ב. יהושע "מסע אל תום האלף" על הקשר בין הקהילה הצפון אפריקאית לקהילה בפריז ובגרמניה, וזה סיפור על מה שהיה לפני אלף שנה, בתום האלף הראשון. אם נדע לדבר עם הנוער שלנו לא רק על השותפות של העבר, שאיתה אנחנו כל הזמן הולכים, החל מאברהם אבינו, משה רבנו, דוד המלך והאסונות של הסופות בנגב והשואה, כל זה מאוד חשוב אבל בואו נדבר גם על ההווה ועל העתיד המשותף. אני חושב שבנוסף למשרד החינוך והתרבות יש פה הרבה גורמים שעושים הרבה ומאוד מודעים לעניין ואני מצטרף לקריאה שתעשו, גם אם יש שינוי מבני, אנחנו פה נחזור לנושא, לא נרפה, "נציק" לכם, במובן החיובי, ונסייע לך במה שאתה אומר, שאתה רוצה שאפשר יהיה לבנות מקצוע ושהדבר הזה יהיה לא רק כפי שהוא קיים היום בצורות השונות אלא כמקצוע חובה במסגרת הלימודים.

תודה רבה. אני רוצה להצטרף גם להבטחה על ה"הצקות" וגם להמלצות. אנחנו אולי רוצים לחזור על חלק מהדברים שנאמרו בישיבה הקודמת, אך נסיים בהחלטות שוודאי ינעמו לאוזניכם.

ועדת החינוך והתרבות וועדת העלייה, הקליטה והתפוצות רואות חשיבות עליונה בקירוב הנוער והציבור בישראל אל העם היהודי בתפוצות. הוועדות קוראות למשרד החינוך והתרבות להגביר את הפעילות לחיזוק תחושת השייכות והמחויבות של התלמיד הישראלי מול העם היהודי. הוועדות קוראות למשרד החינוך לעודד הכללת הנושא בכל תוכניות הכשרות המורים. נחזור לזה בעוד שלושה חודשים.

בהחלט כן. תודה רבה לכולם.

הישיבה ננעלה בשעה 11:30