פרוטוקולים/ועדת חינוך/8015
25
ועדת החינוך והתרבות
31.12.2003
פרוטוקולים/ועדת חינוך/8015
ירושלים, י"ד באדר, תשס"ד
7 במרץ, 2004
הכנסת השש-עשרה נוסח לא מתוקן
מושב שני
פרוטוקול מס' 130
מישיבת ועדת החינוך והתרבות
יום רביעי, ו' בטבת התשס"ד (31.12.2003), שעה 09:00
ישיבת ועדה של הכנסת ה-16 מתאריך 31/12/2003
פרוטוקול
סדר היום
פרוייקט אומץ - הצעת ח"כ יולי תמיר לדיון מהיר
פרוייקט אומץ
¶
ד"ר סלו וקסלר - מנהל פדגוגי
יעל תיירי - רכזת
אור נעמת - תלמיד
טל שמעון - תלמיד
טקלין ממאי - תלמיד
מוזמנים נוספים
¶
קובי חדד - מנכ"ל עמותת אלון, עמותה למעורבות חינוכית
יניב לוי - נציג מועצת תלמידים ונוער ארצית
מוטי בנאו
רותי לוי - תיכון אלון, רמת השרון
ד"ר יהודה יעקובסון - מנהל תיכון אלון, רמת השרון
היו"ר אילן שלגי
¶
שלום לכולם. לפני שאעביר את רשות הדיבור לחברת הכנסת יולי תמיר אומר שפגשנו את פרוייקט אומץ בעת ביקורנו בשדרות, בבית הספר התיכון הממלכתי-דתי. גם פגשנו את קבוצת התלמידים שנמצאת בתוכנית והבנו שכולם מרוצים ממנה ושיש לה תוצאות מאוד מרשימות בקידומם של תלמידים חלשים, או חלשים לכאורה, שבתוכנית הזאת מצליחים לקדם אותם וגם להביא אותם לבחינות הבגרות.
יולי תמיר
¶
הדיון הזה הוא המשכו של הביקור שלנו בשדרות. אני יצרתי קשר עם המורה יעל שניהלה את אומץ בשדרות. אני חושבת שכשהיינו בביקור כולנו התרשמנו באופן יוצא מן הכלל, אני מכירה את אומץ כבר הרבה זמן ואני חושבת שזה אחד הפרוייקטים היפים והמוצלחים. יש מעט פרוייקטים שעובדים עם תוצאות. התקשרו אליי פעם אחרי פעם אנשים שפעילים במסגרת אומץ כדי לומר שהפרוייקט מקרטע. רק לפני יומיים ראינו את התוצאות האיומות של הגדלת הפערים בחינוך, את הפער שעדיין לא נסגר בין המרכז לפריפריה ואת העובדה שהפער הזה הוא גם אתני. יש פער מאוד גדול בין מזרחים לאשכנזים ובין מרכז לפריפריה. מדינת ישראל משכפלת פערים, היא לא מונעת אותם, היא מעצימה אותם.
תוכנית כמו אומץ עושה שני דברים מאוד חשובים. קודם כל, היא מונעת נשירה. בעיניי שאלת הנשירה היא שאלה שלא נותנים עליה מספיק את הדעת. כשרואים את כל הציונים הגבוהים של תלמידי ישראל במערכת החינוך לא יודעים שזה אלה שלא נשרו, אלה שנשרו בכלל לא נכללים בסטטיסטיקה הזאת והם מין קהל שאף אחד לא נותן עליו את הדעת עד שהוא לא הופך לעברייני ואז הם בסטטיסטיקה האחרת, לצערי, של העבריינים, אבל בסטטיסטיקת התלמידים הם לא קיימים, הם איזשהו קהל נעלם. אומץ מטפלת בבעיה הזאת ועושה את זה על ידי דברים שלדעתי הם מאוד חשובים, בעיקר לתת לתלמידים כלים להאמין בעצמם ולהתמודד. תכף יבואו התלמידים של אומץ עצמם וידברו בשם עצמם. מה שאנחנו ראינו זה תלמידים שמסוגלים לעמוד מול קהל של ועדת החינוך של הכנסת ולהגיד: "אני מאמין בעצמי שאני יכול, אני גם אתמיד ואני גם אצליח".
התוכנית מקרטעת ואנחנו כבר בינואר וכל הזמן מקבלים הסברים תלושים ממשרד החינוך שיש בעיה בהפעלה וכו'. הדבר הזה נראה לי מאוד מקומם, כי משרד החינוך, כמו כולנו, ידע את העובדה המאוד ברורה שהשנה מתחילה ב-1 בספטמבר, לא ב-1 בינואר ולא ב-1 במרץ, ולא יכול להיות שפרוייקט כל כך חשוב לא מקבל פתרון לדרך ההפעלה שלו במשך חצי שנת לימודים, מה שאומר בעצם שהתלמידים של השנה הזאת כבר נפגעו. נדמה לי שזה דבר שאני אומרת כל פעם בישיבות ועדת חינוך - תמיד פותרים מה יהיה בשנה הבאה, אותי מעניין מה קרה לתלמידים של השנה הזאת, שהיו זקוקים לסיוע ולא קיבלו אותו. לכן, נדמה לי שהדיון הזה הוא חשוב כדי שנקבל כולנו יחד פה תשובה ברורה ממשרד החינוך מה הולך להיות עם הפרוייקט, מי הולך להפעיל אותו, האם המפעילים יכולים לקבל תשובה ברורה לגבי השנה הזאת ולגבי השנה הבאה והאם יש אפשרות במצב הנוכחי לתגבר פרוייקט כמו אומץ ולא לצמצם אותו.
היו"ר אילן שלגי
¶
מתוך הנייר שהכינה לנו מחלקת המידע וגם מתוך הדברים של יולי אני מבין שלא מוצגת פה בעיה תקציבית אלא איזושהי בעיה של בירוקרטיה שלא פעלה כראוי, שמכרז של החברה שמפעילה הסתיים ומכרז חדש טרם בוצע או אולי הוא בהליכים אבל שנת הלימודים כבר לקראת מחציתה. אני גם לא הבנתי עובדתית האם בשנה הזאת תלמידים התחילו בפרוייקט או לא. מה הבעיה ומהן העובדות? כשאת אומרת "מקרטעת", מה המשמעות?
יולי תמיר
¶
לצערי אני אומרת שלמשרד החינוך יש דרך מצוינת בתקופה האחרונה להרוג פרוייקטים חינוכיים, קוראים לזה "קשיים ניהוליים ובירוקרטיים". איכשהו כל מיני פרוייקטים שהיו והצליחו משום מה נעלמים. אף אחד לא מכריז שהם נסגרים, הם פשוט נעלמים ונמוגים. אני חושבת שהדיון הזה חשוב כדי שזה לא יקרה לאומץ, כדי שלא נבוא בעוד שנתיים ונגיד שהייתה בעיה מנהלית, אחר כך לא הצלחנו ובינתיים נגמרה השנה ובא פרוייקט אחר, כדי לא לתת לשיטה הזאת לעבוד הפעם ולעמוד על המשמר. אנחנו פה צריכים לשמור ולבקר שהמערכת לא תעשה את התרגיל הזה בנושא של אומץ.
ד"ר אבי לוי
¶
אני מנסה לנסר את הפרוייקט הזה במשך שנים רבות ולהפוך אותו לפרוייקט שכל"מי במסגרת משרד החינוך על מנת שהוא יהיה כמו פרוייקט מב"ר למשל, שפרוייקט אומץ הוא בערך הבן שלו - בדיוק אותן אמונות ואותם כללים, רק שאומץ מטפלת בתלמידים שיש להם 8-9 שליליים בזמן שמב"ר מטפלת בתלמידים שיש להם 3-5 שליליים, שגם הם לא היו יכולים להגיע לבגרות אם לא היו לומדים במב"ר. הפרוייקט הצליח להיכנס לתוך שעות המערכת ופר תלמיד יש כך וכך שעות - במקרה זה 3, במקרה אחר 9. יש 25 תלמידים, מכפילים כפול 3 ומקבלים 75 שעות, זה נמצא בתוך המערכת, built in, כבר עכשיו. לא צריך משנה לשנה להתמקח או להתווכח, אלא אם כן יבואו פיצוצים, חס ושלום.
ד"ר אבי לוי
¶
עכשיו, מה הבעיה האמיתית של הפרוייקט הזה? שהוא נתון בקלות לזעזועים מזעזועים שונים. אם יש קיצוץ בתקציב מיד הוא יכול להיפגע. למשל מב"ר לא כל כך, כי בדרך כלל בשעות שנמצאים במערכת פחות פוגעים. זה כאילו מכסף נזיל, מכסף שאני באתי אל עורך הדין היקר הזה, אמרתי לו: "בוא נארגן סכום כסף כדי שנעשה את הפרוייקט הזה" ועשינו אותו. אני אנסה להכניס אותו לשכל"מ (שכר לימוד), כמו כולם. ברגע שזה נכנס לשכר הלימוד ילד מקבל שעות. למשל, אם יש 20 ילדי אומץ, כל אחד מהם, לדוגמה, מקבל 4 שעות, אז יש 80 שעות בכיתה ואנחנו עושים פעולות רוחב. הרי לא לומדים 80 שעות בשבוע, אבל אז מקבצים את הילדים לחמישה ימים פה וארבעה ימים שם, כך שזה נעשה במקביל, ואז הפרוייקט יכול להצליח. מה שקורה הוא שהפרוייקט לא ממוסד בשכל"מ אז כל שנה כשהמשרד מקוצץ, על ידי משרד האוצר במקרה הזה, גם הפרוייקט הזה עומד כל הזמן בסימני שאלה ואז הוא ואני נדרשים לבוא את התקציב המקוצץ ממילא שיש לנו ולהתחיל לחפש ולארגן כל פעם מחדש את סכומי הכסף הנדרשים, עד שנאלצנו בגלל הקיצוצים להגיע למצב כזה כאילו המדינה עושה שנור. היינו צריכים ללכת למקומות אחרים ולעשות matching כדי שהפרוייקט יוכל להתקיים. אז עשינו matching עם הרשות המקומית, עם מנהל בית הספר והיום נאלצנו לעשות matching עם עמותת אלון שמוכנה לתת שני מתנדבים יקרים שיתרמו לפרוייקט הזה עוד כ-4-5 מיליון שקלים על מנת שיוכל להתקיים. היום המצב הוא שאם התורמים האלה יחליטו למשוך את ידם או שהמשרד לא ימצא דרך להתקשר עם עמותת אלון, בגלל הליכים בירוקרטיים שהוזכרו פה, לא יהיה כסף.
ד"ר אבי לוי
¶
אני מציג את הבעיות ובאמת יש בעיות. המצב הוא שאם עכשיו לא נשיג את ה-5 מיליון שקל האלה לא רק שהוא יקרטע הוא גם יתמוסס ויתפוגג. אומץ נכנס - אומץ יצא. פעם אני כבר סגרתי את אומץ וח"כ שריד פתח לי אותו מחדש, הוצאתי מכתב שסוגרים את אומץ כי לא יכולנו להמשיך, בתקופה שח"כ שריד היה שר החינוך, והוא קרא אליי ושאל אותי: "מה, אתה סוגר?" אמרתי לו: "כן, יש בעיות", אז הוא אמר: "לא, אומץ תתקיים". זה עדיין נמשך ומשנה לשנה אנחנו נלחמים עליו, אני חושב שזה לא מוצדק, אנחנו מאבדים אנרגיות ובמקום להתמקד בנושאים הפדגוגיים העמוקים ולטפל בילדים יוצא שמוטי בנאו ואני, שאנחנו אנשי פדגוגיה, נאלצים כל הזמן להילחם ולהתמודד עם נושאים תקציביים כאלו ואחרים.
מוטי בנאו
¶
העלות של התוכנית, אם אנחנו מדברים רק על כסף נזיל, היא 20 מיליון שקל, כלומר 10 מיליון שקל שכרגע נותן המשרד ו-10 מיליון שקל שאנחנו מקבלים מהבעלויות ומהשותפים. יחד עם זה, באותן 130 כיתות זה בנוי על כיתות ההכוון, שזה בסביבות 400 אלף שקל לכל כיתה. צריך לזכור שבעצם אנחנו מדברים על אותם תלמידים עם 8 שליליים, אני תמיד משווה את התלמידים האלה לדיסקט מלא וירוסים שצריך קודם כל לנקות אותם.
מוטי בנאו
¶
נכון להיום, כדי להפעיל את הפרוייקט, אנחנו צריכים לפחות 15 מיליון שקל, כפי שאמר ד"ר לוי, ולכן נאלצנו לחבור כאשר עמותת אלון נתנה את התורמים שיתנו 4-5 מיליון שקל.
מוטי בנאו
¶
כ-6,000 תלמידים. צריך לזכור, דרך אגב, שכל שנה זה מאוד משמעותי. אנחנו מתחילים בדרך כלל במכינות ב'.
מוטי בנאו
¶
זה התחיל ולא התחיל. יש את כוח האינרציה, בתי הספר קיימים ונושמים. יושב מולי המנהל, זה לא דבר של מה בכך, ישנה הכנה, הכשרת הקרקע והכשרת הלבבות, זה תהליך לא פשוט להביא לבניית תודעה משותפת שכל תלמיד באמת יכול לא רק לסיים אלא לסיים עם בגרות. אם זה לא הולך כמו שצריך, היינו את המנחים, כי העבודה הזאת דורשת מנחים צמודים וצריך כל הזמן למלא את המצברים של הרכזים ומחנכי הכיתות, שזה תהליך מאוד קשה ובעייתי, וגם אם אתה לא עושה את ההעברה הכספית לבתי הספר שתשמש את התהליך ותזרז אותו, אז יש בעיה. נכון, בתי הספר קיימים אבל זה קרטוע.
יוסי שריד
¶
אני קראתי את המסמך הזה ולא כל כך הבנתי. ברור לי שמדובר בתקציב, אבל הבנתי מהמסמך הזה שגם כשיש תקציב זה לא פותר את הבעיה כי יש הרבה מכשולים בירוקרטיים והתקציב לא עובר. אנחנו מכירים את הדברים - יש תקציב לכאורה אבל בפועל אין תקציב. הבנתי נכון?
היו"ר אילן שלגי
¶
זו השאלה ששאלתי, בעצם, אבל האמת היא שעוד לא קיבלתי תשובה. היה מכרז, יהיה מכרז, או שיש התקשרות עם אלון וצריך למצוא את הדרך?
מוטי בנאו
¶
המשרד עצמו הקציב את ה-10 מיליון שקלים. מה שקרה עם עמותת אלון, שאנחנו מאוד מכבדים אותה, הוא שהם היו צריכים לעבור הליך מבוקר, הייתה שם בעיה ואני מקווה שהיא תסתיים היום או מחר.
מוטי בנאו
¶
בשלב הזה היא תהיה לשנים. יחד עם זאת אני חייב לציין שהיא עושה מאמץ אדיר. בינתיים ניסינו למצוא כל מיני פתרונות ביניים.
קובי חדד
¶
רק הערה אחת, שעשויה להיות בעיה עם סכום הכסף שגויס לפני חודשיים. זאת אומרת, אנשים שנתנו את הסכמתם לתרום כסף לפני חודשיים לא בטוח שיסכימו בעוד שבוע או מתי שהדבר יאושר בוועדת רכישות התקציב. זאת הבעיה היחידה כרגע.
קובי חדד
¶
אנחנו גייסנו לטובת הפרוייקט שלושה גופים תורמים שנתנו את הסכמתם לתרום בין 3.5 ל-4 מילון שקל. הם נתנו את הסכמתם בחודש אוקטובר וכעת אנחנו נמצאים בינואר.
קובי חדד
¶
הגופים האלה לא שומרים את הכסף, הם מפעילים איתו פרוייקטים אחרים. מה שהיה נכון באוקטובר, לא בטוח שיהיה נכון בינואר.
קריאה
¶
גם התורמים יודעים כמונו שבעצם השנה מתנהלת וכבר לא יקרה משהו מאוד יוצא דופן השנה אז הם אומרים: "מה שמתנהל יתנהל, ממילא שום דבר מהותי לא ישתנה". בדרך כלל גורמי חינוך, אם הם לא נכנסים בתחילת שנת הלימודים הם לא רוצים להיכנס אחר, ובצדק מבחינתם. הם עובדים על שנות חינוך, שלא חופפות לשנות תקציב, וזו בעיה מתמשכת.
היו"ר אילן שלגי
¶
לפי הנייר הזה משרד החינוך מקצה 10 מיליון, הרשויות המקומיות 10 מיליון נוספים ויש גם תרומות, כמו שאמרת: "שאנחנו נאלצים לשנורר". את אותם 20 מיליון, 10+10, יש לך כבר?
היו"ר אילן שלגי
¶
אז זה בסופו של דבר רוב הכסף. חברת מרמנט סיימה את החוזה ב-1 בספטמבר, עם עמותת אלון אני מניח שאתם שוקלים להתקשר לא משום שהם גייסו תורמים אלא משום שהם ראויים כנראה. נכון, או שצריך לעשות מכרז בכלל?
יוסי שריד
¶
עד היום נער הייתי וגם זקנתי ואני לא מבין מה זה מכרזים בחינוך. פעם אני זוכר שהיה עניין כלשהו עם גורם גדול, אדם שהשתגע ומרצונו החופשי תורם למדינת ישראל 10 מיליון דולר בשנה, אף אחד לא הכריח אותו, והוא צריך להוציא מכרז. אמרתי: מה יהיה דפוס המכרז? ידוע שאנחנו מקבלים 10 מיליון דולר, האם יש מישהו שרוצה לתרום לנו יותר מזה? מה זאת אומרת מכרז? היו"ר, אתה שואל על מכרז - מכרז למה? אני רואה שאבי כאן קצת מהסס בנקודה הזו וודאי סיבותיו איתו, אבל מה המכרז?
היו"ר אילן שלגי
¶
הנושא הזה הופעל על ידי חברת מרמנט, שזו חברה שכנראה זכתה באיזשהו מכרז בעבר. אני שמעתי על החברה הזאת, היא עוסקת בכל מיני פעולות עבור משרדי ממשלה שונים. הפעם אני שומע על עמותת אלון דברים טובים. מצד אחד המשרד מעוניין להתקשר איתה, יחד עם זאת היא גם כנראה הצליחה לגייס תרומות. אני שואל אם הדברים קשורים.
ד"ר אבי לוי
¶
נניח שאנחנו עוברים מחברת מרמנט לחברת איתר ושיווק, אני רוצה שתדע שבדרך כלל המעבר הוא מעבר רק על הנייר. כי מה קורה? אם תשים לב למאפייני שיטת הפעולה של תוכנית אומץ, יש פה חמישה מרכיבים. אחד המרכיבים הוא כוח אדם איכותי. בתוכנית הזאת אתה לא יכול להשתמש רק במורים לצורך העניין הזה, יש מרתונים מבצעיים כאלה ואנחנו עושים 'הבא נתחכמא לו' בכל מיני פטנטים. מה שקורה הוא שאותם אנשי מקצוע בעצם רק עוברים מחברה לחברה. אתה שואל אותי אם חברת אלון נמצאה עכשיו כשירה וטובה - זה אותם אנשים, אז מה זה עמותת אלון?
ד"ר אבי לוי
¶
ההעברה נעשתה משתי סיבות: אחת, כי כמו שאמר שר החינוך לשעבר, אם בא מישהו ונותן לנו 5 מיליון שקל, אז מה, אנחנו נשאל חברה אחרת: "האם אתם רוצים לתת לנו 7 מיליון שקל"?
היו"ר אילן שלגי
¶
את זה הבנתי, אבל מרמנט עכשיו תתחלף או שאולי היא תזכה במכרז אבל מישהו אחר יהיה הגוף שמולו תתקשרו. אתם אומרים שכנראה זו תהיה עמותת אלון. אני גם שומע שעמותת אלון גייסה או מגייסת תרומות, וזה בסדר, אלה כנראה אנשים טובים שהנושא אכפת להם וההתקשרות איתם התעכבה משום שהיה חסר אישור מסוים שכנראה כבר קיים. אז לכאורה אפשר מחר לגמור את העניין או שיהיה עוד מכשול מנהלי?
ד"ר אבי לוי
¶
לכאורה מחר אפשר לגמור את העניין, אם הבעיה שנוצרה תוסר הכל יסתדר, אבל כמו שנאמר פה, הכל יסתדר עד הפעם הבאה.
ד"ר אבי לוי
¶
מבחינת ועדת הרכישות של המשרד, כשגוף כזה בא לעשות עבודה מבחינתנו הוא ספק עבודה, מעבר לזה שהוא גם תורם. הם כאילו עונים למכרז שהמשרד מפרסם וצריכים לעמוד במכרז, כאשר כדי לעמוד במכרז הם חייבים להיות עם מאזן מבוקר. ברגע שהמשפטנית בוועדת רכישות אומרת: "סליחה, איפה המאזן המבוקר?" והגוף לא יכול להמציאו ועדת רכישות אומרת: "סליחה, תביאו לנו מאזן מבוקר ואולי נאשר אתכם". עכשיו הם פתרו את הבעיה של המאזן המבוקר והם צריכים להביא את זה לוועדת הרכישות. כשמדובר בעמותה שמביאה גם גופים ניתן גם פטור ממכרז.
היו"ר אילן שלגי
¶
יפה, הנה אתה משלים לנו את התמונה. אתם יכולים לכך שוועדת הרכישות הזו אמנם תשב ב-1 בינואר, שזה מחר?
יולי תמיר
¶
במידה שזה יקרה, יש אפשרות שהמשרד קודם כל ישלם עכשיו לאלה שכבר עבדו וייתן הוראה להגביר את הפעילות ולסיים את הפרוייקט השנה בצורה מלאה ושלמה?
ד"ר אבי לוי
¶
כבר קרו מקרים כאלה. בדרך כלל אנחנו דואגים שעובדים שעבדו יקבלו תשלום. אנחנו נשתדל ועשינו די הרבה מאמצים כדי שזה יקרה, כי לפעמים החשבים אומרים: "אני לא משלם רטרואקטיבית" ולכאורה הם צודקים, אבל היינו באים ואומרים: "אנשים עשו את העבודה", אז הוא אמר: "מי אמר להם לעבוד?" ואנחנו אמרנו: "אנחנו אמרנו להם לעבוד".
ד"ר יהודה יעקובסון
¶
בעבר היו אצלנו בבית הספר כיתות מסוגים שונים ופרוייקטים שונים, כמו כיתות אתגר וכאלה שחלקן הוזכרו כאן.
ד"ר יהודה יעקובסון
¶
יש ייצוג כמעט לכל האוכלוסיות ברמת השרון. כשנכנסתי לתפקידי, בשנה הראשונה קיבלתי עדיין כיתות שראיתי שאינן מתפקדות. מספר התלמידים שבסופו של דבר ניגשו לבחינות הבגרות או שהצליחו לסיים היה קטן ביותר. לכן התרשמתי בעבר כשנחשפתי לפרוייקט אומץ ולסוג הפעילות שלהם וזה היה ממש חלום שלי. הפנייה שלנו הייתה לבית הספר להעלות פעילים של פרוייקט אומץ ולהפעיל אותו. הלכנו לסיור, אמנם לא בשדרות, נדמה לי שהיינו בקריית גת, והסיור היה מרשים ביותר. מדובר בדברים שקשה מאוד להאמין שיקרו בפועל, שתלמידים שיש להם 8 ציונים שליליים יגיעו אחרי סימסטר אחד למצב שבו הם מסיימים מתמטיקה ברמה של 3 יחידות זה נראה לנו כמעט חזיון שלא ניתן להשיג. השתכנענו, שלחנו צוות לראות וללמוד את התוכנית ואכן פתחנו את הכיתה הראשונה. מדובר ב-22 תלמידים שהיו בנשירה לחלוטין ממערכת החינוך. כלומר, בהדרכה של פרוייקט אומץ נשלחו המורים מבית הספר כדי להביא את התלמידים האלה מביתם ולשכנע אותם, כפי שכתוב: "אם יש לכם אמונה בעצמכם ומוכנות למאמץ תצפו להישגים" והיה קשה לגייס אותם, מדובר בתלמידים שנשרו לחלוטין ממערכת החינוך. אני חייב לומר שאחרי סימסטר אחד אכן הם ניגשו למתמטיקה וכולם עברו את הבחינה.
ד"ר יהודה יעקובסון
¶
במחצית י', וממש בתקופה הזאת מתחילת השנה הם עברו את הבחינה. לא רק זה, אלא שאני חושב שהיום המאושר ביותר שהיה לי כמנהל בית הספר היה כשניגשתי למורים שעברו על הבחינה וראיתי ציונים של 90, 80 ו-70 ושאלתי אותם מה הציונים עליהם הם עובדים והם אמרו לי: "אלה הציונים של התלמידים". שאלתי: "אתם רציניים?" והם אמרו לי: "מה אתה חושב? הם ממש חכמים הילדים האלה". אני חושב שהרגע הזה היה רגע של מהפך ורגע של הרגשה נפלאה. אבל גם אז קרה משהו שקורה השנה ולא בא לידי ביטוי, רק בתקציב עצמו כפי שהוזכר כאן מקודם, וזה המון קשיים בירוקרטיים. כבר בשנה שעברה הסבירו לנו שהם לא יוכלו לגשת לבחינה במתמטיקה של שלוש יחידות אחרי סימסטר אחד. ניסיתי להפעיל את כל מערכת החינוך ובסופו של דבר אושר להם בשנה אחת בלבד להגיש אותם. אגב, הרעיון בכיתה י' התבסס על כך שתסופק לתלמידים חווית ההצלחה כמה שיותר מהר, שיראו שיש להם אכן רמת מסוגלות. נתנו את האישור הזה לשנה אחת והשנה בשום אופן לא נתנו את האישור. ההסברים שניתנו לנו על ידי משרד החינוך הם שהמפמ"ר (מפקח מרכז) למתמטיקה מתנגד.
ד"ר יהודה יעקובסון
¶
אגב, הוא גם לא התנגד, אני פניתי אליו באופן אישי. פנינו לכל משוכה שהושמה בפנינו והוכחנו שהיא לא קיימת. לא עזר שום דבר, להפך - קיבלתי משדר נזיפה ממשרד החינוך כי קיבלתי מכתב והלנתי על כך שהמכתב לקוני ואיננו מתבסס על שיקולים פדגוגיים. הם דיברו איתי על עקרון הרצף אצל התלמידים, שכדאי שהם ילמדו מתמטיקה יותר מסימסטר. על מה אתם מדברים? מדובר על תלמידים שהיו מחוץ למערכת החינוך! על איזה רצף בכלל מדובר?
היו"ר אילן שלגי
¶
עוד נחזור לזה אחר כך. אבי, תחשבו איך אתם משיבים לעניין הזה, אבל זו שאלה שתתעורר אחרי שנדע שהפרוייקט אמנם נמשך אז אולי נשמע את האורחים משדרות.
ד"ר יהודה יעקובסון
¶
רק עוד משפט אחד - השנה פשוט הגדישו את הסאה. בתחילת השנה, אחרי שכבר בנינו כיתת אומץ שניה בגלל ההצלחה הראשונה הודיעו לנו ממשרד החינוך: "מצטערים, אין תקציב". התלמידים גויסו, הצוות נמצא, הסברנו אפילו להורים ולמשפחות את הרציונל ולא עזר שום דבר. מדובר באוכלוסייה מאוד קשה, אני מציע לבוא לראות את התקרות בכיתה ואת הונדליזם. מדובר בתלמידים שבמקרה אחד אפילו המשטרה עצמה אותם והם ניקרו את גלגלי המכונית של הניידת.
ד"ר יהודה יעקובסון
¶
אספתי את ההורים ואמרתי להם: "אני מצטער, אין לי לא בי"א ולא בי"ב". כמעט הייתה אלימות כלפי בעניין הזה כי ההורים שהילדים שלהם חוו את חוויית ההצלחה בשנה שעברה לא הסכימו בשום אופן לוותר על הפרוייקט.
ד"ר יהודה יעקובסון
¶
לא, הם לומדים בבית הספר אבל כל הזמן יש קשיים של הפעלה ומדי פעם המנחים לא באים. המנחים עושים עבודה מצוינת, אגב.
היו"ר אילן שלגי
¶
גב' יעל תיירי, אמרנו בתחילת הישיבה, לפני שהגעתם, שביקרנו בשדרות ומאוד התרשמנו. שם הכרנו את הפרוייקט הזה, היו שם גם ח"כ תמיר וח"כ שריד ודיברנו עם תלמידים, אני זוכר לפחות שניים מכם. ספרו לנו מה קורה כעת בשדרות.
יעל תיירי
¶
אתם דיברתם על תהליך שמקרטע, אני קוראת לו גווע. הוא עומד למות. לפני 7 שנים, כשבאו והציגו לנו את פרוייקט אומץ בחדר המורים, אמרנו: "האנשים האלה בכלל היו פעם בשטח? על מה הם מדברים? מה פתאום, לא יכול להיות", אבל כמו שציין המנהל, אחרי מחזור אחד של שלושה חודשים ומבחן ראשון במתמטיקה ראינו שאכן כל מה שנאמר לנו בהצגה של הנושא באמת מתממש לנגד עינינו, אז אמרנו שכזה דבר צריך להמשיך לטפח. יושבים כאן אנשים שלפי מה ששמעתי דנו עד עכשיו בעניינים של שקל יורד ושקל עולה אבל שוכחים שבעצם דנים פה בדיני נפשות, שזה מעל הכסף.
יעל תיירי
¶
מדובר בתלמידים שפתחו להם חלון הזדמנויות. נכנס אליי תלמיד ואומר לי: "גם אני יכול", אמרתי לו: "בטח שאתה יכול". כשהוא שומע שבחור מרמת השרון יכול אני אומרת לו: "אתה רואה שאתה יכול". רק לראות את זה בעיניים בבוקר זה שווה מעל הכסף ובאמת הרבה אנשי צוות שלי השנה עבדו בהתנדבות כדי שהחלום של התלמידים, שהתחיל כבר לפני שלוש שנים, אכן לא יגווע. אני כאן לא בשביל התלמידים האלה, כי הם כבר מסיימים, אני כאן כדי שהתהליך הזה יקבל בסיס רחב ושיהיה חלק מפירמידת סדר העדיפויות של העם שלנו בבניית החומר האנושי לשנים הבאות. אם יהיו לנו אנשים ואזרחים עם ערכים אז גם כל מה שנבנה פיזית יישמר והערכים המוצקים האלה ילוו אותם ואחר כך הם יהיו אזרחים טובים למדינה וגם יתרמו בתחומים אחרים, זו למעשה המטרה שלי. לכן עליתי לכאן ברגליי כדי לומר את הדברים, אבל יותר טוב ממני בטוח ידברו התלמידים שחוו את הדברים על בשרם.
טל שמעון
¶
אני בכתה י"ב. בכתה ט' חשבתי שאני לא אמשיך בבית הספר, לא חשבתי שאלך למסלול של בגרויות, זה נראה לי קצת גדול מדי. לפני כן היו קבוצת בוגרים, גדולים מאתנו, שעברו כבר את אומץ וראיתי שהם מצליחים אבל בכל זאת זה לא נראה לי. אומץ נכנס, ראיתי שיש מתמטיקה כבר בכתה י' אז המשכתי ואז אני רואה שעוד מעט יש לי תעודת בגרות מלאה ולא סתם נכנסתי לאומץ. אני מאמין שזה יכול לעזור להרבה אנשים.
אור נעמת
¶
שמי אור נעמת, אני אישית חושב שלא הייתי ממשיך ללמוד לולא אומץ היה קיים. לא האמנתי שאני אצא עם תעודת בגרות מלאה. אני חושב שזה כרוך המון גם ברצון של התלמידים וגם ביעל, שעומדת אחרינו ועוזרת לנו וגם כשאנחנו נופלים היא מרימה אותנו. זה לא קל. אני חושב שחבל לסגור את זה, צריך לעשות מאמצים להשאיר את זה כי זה מאוד עוזר לתלמידים, מקדם אותם ונותן פתח לחלון הזדמנויות.
יעל תיירי
¶
טקלין עלה לישראל ללא הורים, הוא חי בגפו עם אחות, מקיים את עצמו, מחזיק את עצמו ובא כל יום לבית הספר נקי ומסודר עם כל האביזרים. הבאתי אותו על מנת שתראו מה אומץ עושה גם לעולים חדשים.
ממאי טקלין
¶
אומץ עוזר לעולים, לא התקרבנו בכלל להצליח בלימודים בחברה של הישראלים ובעזרת אומץ הגענו לקצב שלהם.
יוסי שריד
¶
בוועדה הזו נאמר לא פעם שיש אנשים שכאשר אומרים להם "חינוך" הם מתחילים לפהק כי נדמה להם שזה תהליך ארוך עד אין קץ והאמת היא שבאמת התהליך הוא ארוך, כל אדם בר דעת מבין שצריך להתחיל מגיל שנתיים ולהתמיד עד בכלל, עד גיל שאדם לומד. אבל, מכיוון שזה לא המצב, הניסיון הוכיח שבכל מקום שטיפלו בילדים גם בגילאים הרבה יותר מאוחרים, שלא קיבלו "טיפול שורש", ההצלחות היו מיידיות ומסחררות ברוב המכריע של המקרים. זו עובדה, מה שמטיל על קובעי המדיניות אחריות גדולה - זה מוכיח שמי שדפוק זו המערכת, לא הילדים. אם אתה מאפשר להם אפילו כמה חודשים ללמוד בצורה אחרת, בשיטות אחרות ובהתנסות אחרת התוצאה מגיעה כמעט באופן מיידי. זה הוכח בכל מקום, אין פה חידוש. אתה אומר שראית את הציונים של 80-90 ולא האמנת, אני זוכר ניסיונות שהיו לי, ראש עיריית בית שאן תפס אותי פעם בחתונה, אמר לי: "קפץ אצלי שיעור הזכאים ב-17%", אמרתי לו: "מילא אמרת לי, שיישאר בינינו, אבל אל תחזור על זה כי זו שטות גמורה, אתה לא יכול לקפוץ ב-17%, תחזור הביתה ותבדוק את העובדות" והוא קפץ. אנחנו יודעים שגם פה ישנה השאלה מה איכות התעודה וכו', יושבים פה אנשים יודעי דבר, אנחנו יודעים את הכל. אבל זו עובדה, אפילו מאמצים קצרי טווח, בתנאי שהם נעשים באופן נכון, נושאים פרי מיד. זה לא השתיל שאתה שותל ולוקח זמן עד שהוא צומח ונותן פרי. יש ילדים שהחמצנו אותם, מה לעשות, אז מגיע להם שנתפוס אותם גם בשלבים יותר מאוחרים.
הדיון הזה בשבילי הוא קצת סוריאליסטי. אבי ומוטי דיברו על יחסי לאומץ ולשאר הדברים שהם עושים, היה "רומן גדול" בינינו, הרומן היה מבוסס בראש ובראשונה על ההכרה של כל הצדדים שיש מחויבות עמוקה ליוזמות האלה. אז יכול להיות שהחברים לא כל כך חופשיים בדיבור כי לכאורה אני לא מבין מה הבעיה - יש 10 מיליון ועוד 10 מיליון, לכאורה הכל בסדר. פה מדברים על יום רביעי הבא, אז בכלל תבוא גאולה לעולם, אומרים שיש איזה מכשול בירוקרטי. לא ברור לי על מה אנחנו דנים. אין לי טענות, אני גם מודע למגבלות.
ד"ר אבי לוי
¶
אני אומר שאפשר לסייע בכך שנצא בקריאה לאוצר למסד את הפרוייקט הזה כמו שהתמסדו פרוייקט אתגר ופרוייקט מב"ר. היום יש 1,000 כיתות מב"ר ו-1,060 כיתות אתגר. למרות שהיו קיצוצים קשים עשינו מלחמות קשות מאוד בתוך המשרד וברוך השם, הצלחנו להשאיר את הכיתות האלה, לפחות על פי מספרן. מפעם לפעם עשינו אולי שינוי קטן, אבל בסך הכל הצלחנו בכיתות האלה, גם של מב"ר וגם של אתגר, להישאר באותם היקפים למרות הקיצוצים הקשים שהושתו על ידי האוצר. פרוייקט אומץ חי כרגע מהכסף הזמין שיש לנו או אין לנו והוא ואני יושבים כל הזמן ועושים מאמצים להשיג כסף.
ד"ר אבי לוי
¶
בטח, הוא ואני יושבים על המדוכה, הוא כבר מקבל הכל גמור. אני צריך לעשות את המלחמה מול האוצר. אני מבקש שתצא מפה קריאה לאוצר שאנחנו מבקשים שאומץ יהיה פרוייקט ככל הפרוייקטים ויקבל את השעות שלו פר ילד כמו שמקבלים במב"ר ובאתגר.
יולי תמיר
¶
השאלה אם יש סעיף תקציבי שאומר שאומץ תהיה בבסיס התקציב ולא כל שנה ינהלו מאבק כי אנחנו רואים מה קורה - מתחילים לנהל את המאבק ועד שמסיימים אותו שנת הלימודים, במקרה הטוב, באמצע ובמקרה הרע היא בסופה. כיתה כזאת שלא נפתחה בבית הספר כבר לא תיפתח השנה והתלמידים האלה השנה כבר לא ילמדו. לכן השאלה היא איך ממסדים את זה, זה צריך להיות בבסיס התקציב.
ד"ר אבי לוי
¶
אמרו שבחלקו הגדול, 75%, הוא עובד. אני אומר שזה כמו מכונית שמורידים לה גלגל ומנצלים שלושה גלגלים. זה קשה, לפעמים ה-25% האלה הם בדיוק אותם אנשים שאנחנו לא יכולים להעסיק באמצעים המקובלים. אלה אנשים מיוחדים שצריך להעסיק אותם על חוזה מיוחד ובדרך כלל אלה האנשים הכי איכותיים. אז באמת הפרוייקט לא מקרטע, הוא יכול אפילו לגסוס.
יולי תמיר
¶
אני מקווה שהשנה הזאת יחד עם עמותת אלון איכשהו ישתרכו עד סוף השנה. צריך כבר עכשיו, לאור החידלון של משרד החינוך, לדאוג שבשנה הבאה זה יהיה בבסיס, זה יהיה מסודר וזה יהיה מתוקצב. הלוא צריך ללכת לגייס תלמידים לכיתה כזאת לפני שמתחילה שנת הלימודים, הוא צריך באפריל להתחיל לעבוד ולמצוא תלמידים לשנה הבאה. הדבר הכי גרוע זה מה שקרה להם - אתה מגייס תלמידים ואז שולחים אותם הביתה. לכן צריך היום לדרוש ממשרד החינוך התחייבות לסכום כסף קטן יחסית לתקציב משרד החינוך. מדובר על 4 מיליון שקל?
ד"ר אבי לוי
¶
את אומרת שכרגע הפרוייקט קטן אבל מכל עשרה אנחנו מגיעים לאחד, יש עוד תשעה בדרך שלא מטפלים בהם בגלל התקציב.
היו"ר אילן שלגי
¶
אז עכשיו אתה צריך השלמות. כמה אתה צריך להשלמות? עוד 10 מיליון מהשלטון המקומי פלוס 4 מיליון מתרומות?
היו"ר אילן שלגי
¶
אם כך, מה שחסר הוא שוועדת הרכישות תתכנס ותאשר את ההתקשרות והעניין ייצא לדרך גם פורמלית.
יוסי שריד
¶
עוד פעם אתה חוזר לעניין הסוס שלוקחים ממנו את התבן ואתה שואל אם הוא יכול להתקיים. ב-20 מיליון שקל גם אפשר לתת לסוס משהו לאכול.
יוסי שריד
¶
או שיעשו את זה לעומק או שיעשו את זה לרוחב, מה זה משנה? בכל מקרה, או שיהיו פחות כיתות או שאותן הכיתות יקבלו הכשרה פחות טובה. נסים לא מתחוללים, אבל כל הזמן אנחנו מחוללים כאן בוועדה נסים, שהסוס מקבל פחות ופחות והוא עדיין איכשהו חי, עד שיום אחד כולם מופתעים איך הוא מת.
יעל תיירי
¶
אני מורה שהייתה מורה רגילה והיום אני רכזת אומץ. אם תשאלו אותי איך אומץ מצליח במקום שאחרים לא הצליחו אני אגיד לך שאנחנו לא יותר טובים מהמורים האחרים, מה שעזר לנו, שאין למורים האחרים, אלה הכלים הנוספים, אותם ה-25% עליהם אנחנו נשענים. אמר לך התלמיד כאן: "אם אני נופל מרימים אותי". למה הכוונה? אם תלמיד ניגש למבחן ומקבל 50 עושים לו מיפוי במקום, רואים איזה קטעים לא יושבים אצלו טוב בראש, מערך תרגול שלם נכנס לעניין הזה ובודק אותו אחר כך גוף חיצוני-אובייקטיבי לראות שאכן התרגול היה אפקטיבי. אז אנחנו מגיעים למצב שהילד לומד את החומר שהוא לא יודע, לא רק את החומר שהוא כבר יודע ושיושב אצלו טוב, ואז הציון שלו עולה בהתאם. אם אתם משאירים את אומץ במתכונת של גלגל חסר, לא רק שהמכונית לא תיסע, היא תעמוד במקום ואולי אפילו תהיה רגרסיה לאחור במשך הזמן. יש היום ילדים בכתה ז' שבאו לבית הספר שלנו ואמרו למנהל שלי, שבאמת הוא איש גדול ויקר: "אתה יודע, אנחנו באנו ללמוד כאן בגלל שיש לכם כיתות אומץ". הם באו לבית הספר שלנו כי הם כבר רואים את האור בקצה המנהרה לקראת הסוף! הילד יודע כבר לזהות בכתה ז' שהוא יצליח רק אם יתנו לו את הקביים הנכונים, ובאמת אומץ מצליח בזכות צבר הצלחות וצבר הצלחות נרכש בזכות הגלגל הנוסף. לכן אני אומרת שדברים שאינם ודאיים ואינם עקביים לא מקבלים אחיזה במציאות אחר כך. אני לקחתי את זה כמפעל חיים והתלמידים יודעים שאני בכלל לא קוראת להם תלמידים, הם ילדים שלי, כי זו באמת נשמה יתירה עבודה מהסוג הזה והם גם יודעים מאוד להכיר תודה. זה מה שעושה את האור בעיניים לא רק לי, גם להם. אז אני אומרת חבל, חבל שזה לא רווח כמה שאפשר.
יוסי שריד
¶
אנחנו לא מגלים שום הבנה, זה הכל מן הפה ולחוץ. אין לנו תחושה עמוקה של מחויבות לילדים האלה. זה שאנחנו יוצאים ידי חובה זה לא יותר מאמפתיה.
היו"ר אילן שלגי
¶
אבי, אתה יכול להשיב לדברים של ד"ר יעקובסון לעניין אישור לתלמידי כיתות י'? גם זה נושא שראוי להתייחסות.
יוסי שריד
¶
אתמול אני מצלצל לבת שלי, כפי שאני נוהג לעשות מדי יום, ושואל מה היא עושה. היא פחות מעניינת אותי, הנכד יותר מעניין אותי. אז היא אומרת לי: "הוא יושב עכשיו על המחשב ומשחק". שזה יפה, הוא בן שנתיים. אין שום מחויבות לילדים האלה, זה הכל לצאת ידי חובה. אין איזו הכרה עמוקה שהחברה הישראלית חייבת להם.
ד"ר אבי לוי
¶
זה קשה, אני אומר לך, כי כולם רוצים שאתה תלך עם המיינסטרים, תעבוד רגיל, רוצים שהמנהלים יעבוד ככה ושכולם יעבדו ככה ואז השוליים באמת נופלים. בשביל לטפל בשוליים צריך לעשות מבצעים מיוחדים, צריך תכונות מיוחדות, צריך אנשים מיוחדים וצריך כסף מיוחד. הכל צריך להיות אחר. הם לא יכולים לעבוד כמו טרקטור, אנחנו צריכים לעבוד בשיטות אחרות. השיטות האחרות של הפרוייקטים האלה, כמו שאמר השר לשעבר יוסי שריד, הן אלה שאנחנו מפעילים.
ד"ר אבי לוי
¶
זו תשובה בשבילו. אם הוא רוצה לעשות עכשיו פתאום בחינה במתמטיקה לילדים מסוימים דווקא ביום חמישי ולא ביום רביעי אבל המערכת אומרת לו: "לא, עושים בחינה במתמטיקה ביום רביעי", הוא אומר: "אבל הילדים שלי אוהבים את יום חמישי".
ד"ר אבי לוי
¶
אני אומר לך שזה אותו דבר. הוא אומר שהוא היה רוצה שמערכת החינוך תיענה לצרכים הבסיסיים שיש לבית הספר כאשר ביתה ספר רוצה להגיש תלמידים במועד מסוים. אני טוען שבחינות בגרות צריך לעשות כמו משרד הרישוי - מתי שילד רוצה לבוא להיבחן שיבוא להיבחן. אבל אי אפשר לעבוד בצורה כזאת. אתה מבין למה אני מתכוון?
ד"ר אבי לוי
¶
אם הייתי יכול לעשות את זה כמו משרד הרישוי אז אם ילד של בית"ר ירושלים לא יכול להיבחן ביום ראשון כשהקבוצה שלו הפסידה אז שיבוא ביום ראשון הבא.
יולי תמיר
¶
בין השיטה שכל אחד יבוא להיבחן מתי שהוא רוצה לבין הבקשה יש איזה מרחק. חלק גדול מהבעיות כאן הן בעיות קואורדינציה בתוך המשרד, יש בעיות שהן בעיות חיצוניות ואחד הדברים המתסכלים פה הוא שאפשר היה להפעיל את זה עם קצת נכונות של המשרד לעבוד בצורה יותר יעילה. המפמ"ר לא אישר.
יולי תמיר
¶
כהבנה שבפרוייקט הזה יש חשיבות להישגים מיידיים אפשר לשבת ביחד עם אגף הבחינות ולהגיע להסכמה.
ד"ר אבי לוי
¶
אגף שחר נכנס הרבה פעמים לדיונים מאוד מאוד קשים, אתה היית שותף לאחד מהם עם דקלו, שהייתי צריך להרים אליך טלפון ישירות ואתה אמרת לו: "דקלו, תשתוק, תעשה את הבחינה". מה לעשות, אנחנו מיוחדים וייחודיים. הרבה פעמים אנחנו דורשים דרישות שקשה למשרד לעמוד בהן. למשרד יש תאריכי בחינות, פתאום אנחנו אומרים לו: "לא, אנחנו לא רוצים את תאריכי הבחינות האלה". זה קשה.
היו"ר אילן שלגי
¶
אני אגיד לכם מה אני מציע לכם. אני מציע שנקבע דיון נוסף, קצר, בנושא הזה בעוד שבועיים כדי שנשמע אם העניין התקדם, אם וועדת הרכישות אמנם ישבה, אם הדברים התחילו להתגלגל כפי שצריך והאם התחילו להיערך לשנה הבאה. נבקש שיבואו הנה גם אנשים מאגף הבחינות ואם אפשר תחזור גם אתה.
ד"ר סלו וקסלר
¶
אני רוצה להציע עוד משהו, שקשור גם לעניין הבחינות. אגף הבחינות בא עם טיעונים שחלקם טיעונים לא רלוונטיים לדעתי. אחד מהם הוא החשש מבג"צים, שאם יינתן לאומץ מבקשו גם במקומות אחרים.
ד"ר סלו וקסלר
¶
יחד עם הקריאה לתכנון צריכה להיות קריאה מצד הוועדה להסדיר את העניין הזה של בחינות חורף וקיץ, כמו שהיה בעבר. זו פרוצדורה שחשובה לילדי אומץ ולא רק לילדי אומץ, לדעתי זה חשוב לכל הילדים שמטופלים על ידי אגף שחר. כולם נהנים מהתהליכים האלה.
יוסי שריד
¶
עם היועצים המשפטיים אי אפשר לנהל מדינה, כי אם הם ימצאו מקל לדחוף בגלגלים הם יעשו את זה בשמחה. במקום לתפוס את תפקידם כמי שאולי יציעו הצעה איך אפשר לקדם עניין, לשפר אותו ולזרז אותו, אם הם יכולים להציע הצעה איך מעכבים עניין זה מה שהם עושים ואז זה תפקיד של שר לתת דפיקה על השולחן ולהגיד: "חבר'ה, אל תבלבלו לי את המוח, זה מה שאני רוצה, עכשיו תסדרו את זה". הבעיה שבסופו של דבר, כשנזמין לכאן את אנשי הבחינות, הבעיה תחזור לתקציב והם יגידו שאין להם תקציב.
קריאה
¶
אבל אין פה שום דבר שעולה להם תקציב, הם מקיימים את הבחינה במועדה על פי אותו נוהל רק שנה קודם. אין פה שום בעיה תקציבית, יש דברים שתקציב לא עונה עליהם.
היו"ר אילן שלגי
¶
תשמע מה אני מציע. ועדת החינוך והתרבות משוכנעת כי פרוייקט אומץ הוא חיוני ונחוץ. הוועדה נוכחה בחשיבות הפרוייקט הן בסיוריה במערכת החינוך והן במהלך הדיון היום. הוועדה התרשמה במיוחד מדבריהם של התלמידים והמורה שהגיעו משדרות.
היו"ר אילן שלגי
¶
אמרתי במיוחד. אנחנו נודה לכולם. הוועדה מעריכה את מאמצי אגף שחר ומשרד החינוך לקיים את הפרוייקט והיא מקבלת בברכה את הודעתו כי בימים הקרובים תתכנס ועדת הרכישות כדי לאשר התקשרות עם גורם מפעיל. הוועדה קוראת למשרד האוצר לכלול את פרוייקט אומץ בבסיס התקציב, כפי שנעשה לגבי מב"ר ואתגר ובכך למנוע קשיים חוזרים ונשנים בהפעלת הפרוייקט. הוועדה תעקוב אחרי הפעלתה פרוייקט ותקיים דיון נוסף בנושא חשוב זה במהלך חודש ינואר, אליו יוזמנו בנוסף לנציגי אגף שחר גם נציגי אגף הבחינות, וזאת בעקבות הערתו החשובה של ד"ר יעקובסון, מנהל תיכון אלון.
יולי תמיר
¶
בצדק אמרת שאנחנו ממליצים שהחל מהשנה הבאה הפרוייקט ימומן במלואו על ידי שכל"מ. צריך להגיד שבמידה ויש מפעילים חיצוניים משרד החינוך חייב לסיים את ההתקשרות איתם עד ראשית שנת הלימודים.
היו"ר אילן שלגי
¶
אני אוסיף בהמשך לאותו סעיף שיש למנוע מצב בו לא נעשתה התקשרות בטרם תחילת שנת הלימודים.
יוסי שריד
¶
אני לא כל כך מבין את העניין של ההתקשרות. אם באים אנשים ונותנים כסף, תמיד שמחתי לקבל כספים. אם הבנתי נכון, תקציב ההפעלה של אומץ הוא בערך 30 מיליון שקל בשנה, אולי עם תוספת קטנה שלא תזיק.
יוסי שריד
¶
אנחנו לא מתדיינים מול האוצר, אנחנו ועדת חינוך ומתדיינים מול משרד החינוך. אנחנו צריכים לדאוג לכך שלמשרד החינוך תהיה מחויבות בסיסית ל-30 מיליון שקל לאומץ. מבחינתנו התקציב הזה יכול לבוא כמצרף של תקציב המשרד והרשויות המקומיות אבל המשרד צריך להיות מחויב לזה.
יוסי שריד
¶
עשיתי חשבון שזה פחות או יותר הסכום שנותן אפשרות לנשום מבעוד מועד, אבל מכיוון שהזכרתי את המילה "מצווה" ומכיוון שאני מבין שאנחנו נועלים את הישיבה הזו, אני מתרשם שיש תחושה בוועדה של חוסר דחיפות בעניין המצווה הזאת.
היו"ר אילן שלגי
¶
תישאר רגע. רבותיי, אנחנו מאוד מודים לכם שבאתם, שמעתם שאנחנו נמשיך לעקוב ונקיים ישיבה נוספת. את חלק מכם נזמין, לא נטריח את כולם. תודה רבה.
הישיבה ננעלה בשעה 10:00