פרוטוקולים/ועדת הכנסת/7073



4
ועדת הכנסת
25/08/2003

פרוטוקולים/ועדת הכנסת/7073
ירושלים, ג' באלול, תשס"ג
31 באוגוסט, 2003

הכנסת השש-עשרה נוסח לא מתוקן
מושב ראשון



פרוטוקול מס' 49
מישיבת ועדת הכנסת
יום שני , כ"ז באב התשס"ג (25 באוגוסט 2003), שעה 10:00

הצעת חוק שידורי טלוויזיה מהכנסת, התשס"ג-2003

חברי הוועדה: רוני בר-און – היו"ר
דניאל בנלולו
רוני בריזון
אחמד טיבי
שאול יהלום

יו"ר הכנסת ראובן ריבלין
חה"כ אברהם בורג
דוד לב סגן מזכיר הכנסת
אלעזר שטרום
עו"ד שלמה תוסיה-כהן עוזר למנכ"ל, רשות השידור
עו"ד יורם מוקדי המועצה לשידורי כבלים ולוויין
מיכל רפאלי כדורי סמנכ"ל YES
עו"ד רמי בן נתן YES
עו"ד מיטל דמארי הרשות השנייה לטלוויזיה ולרדיו
עו"ד עמרי בץ שידורי קשת
עו"ד אורי שוורץ טלעד
אורי שלוש משנה למנכ"ל, חברת החדשות של ערוץ 2

אתי בנדלר

אתי בן יוסף

דקלה אברבנאל

הצעת חוק שידורי טלוויזיה מהכנסת, התשס"ג-2003

שלום לכולם, אני פותח את הדיון. בישיבה האחרונה נפרדנו בקריאת חלק מהצעת החוק. קראנו את סעיפים 1 ו-2 והיום נמשיך מסעיף 3. עו"ד בנדלר, בבקשה.

אני קוראת את סעיף 3 להצעת החוק.

לעניין סעיף 4: כאמור יהיו שלוש רמות של הוראות: הוראות החוק, תקנות שתתקין ועדת הכנסת וכללים שיותקנו על-ידי המועצה לשידורי כבלים ולוויין או המועצה שתבוא במקומה ברשות התקשורת. סעיף 4 דן ברמה השנייה – התקנות של הכנסת, תקנות מדיניות. אני מתחילה לקרוא את סעיף 4.

בשלב זה נכנס יושב-ראש הכנסת. בוקר טוב, אדוני היושב-ראש.

אני ממשיכה לקרוא את סעיף 4.

אני מבקש לשאול: בפסקה (3) כתוב "לרבות דרך קביעת ישיבות ועדות הכנסת…" – אלה קריטריונים; מי יקבע את הדברים בפועל?

אני מניחה שזה ייעשה בעבודת צוות התיאום, שיפעל בכנסת מול הגורם המשדר. ההסדר הנורמטיבי ייקבע כאן ובכללים.

אנחנו נקבע גם את הקריטריונים וגם את הגוף שיקבע איזו מוועדות הכנסת תשודר?

יכול להיות.

זאת שאלה. בסעיף 4 מדובר בתקנות מדיניות; זה עניין כללי. המילה "דרך" בפסקה (3) אומרת שוועדת הכנסת תקבע את דרך קביעת ישיבות ועדות הכנסת – את הקריטריונים. מי הוא זה שייקבע בפועל? אני מבין שאנחנו נקבע תדירות, רנדומליות, סיקור של כל הוועדות וכולי; את התמהיל.

בדיוק, וגם ייקבע הגוף שיקבע זאת בפועל. צוות התיאום, למשל.

לא צריכה להיות כאן אמירה ברמה הנורמטיבית, שהיום יש להחליט מי הגוף שיקבע זאת? אני מוטרד מהשאלה מי יהיה "העורך הראשי", שיקבע את הדברים.

הדברים פתורים והם במצב טוב מזה. היום כבר יש מצב קיים. ב-1988, רובכם לא הייתם כאן, ואז התחלנו בדאגה הזאת. בסופו של דבר דרך החיים סידרה זאת.

אך כעת עושים מעשה חקיקה, לא כדאי לסדר זאת בהסדר נורמטיבי? למה לנהל אחר כך מלחמות אגו ועתירות לבג"ץ? נניח שוועדת העבודה, הרווחה והבריאות תבוא בטענות שלא משדרים אותה, כי החומר שלה משעמם?

אני לא רוצה להיכנס לפוליטיקה של העניין. עמדת יושבי-ראש כנסת קודמים הייתה שבנושא הזה ראוי שיעסוק גוף שאינו פוליטי ולא חברי כנסת.

אני לא אוהב את הפתרון הזה; אני לא אוהב אותו בחסינות ולא בשכר. רוצים לקחת ואחר כך להפריט?

אני מבקש לסיים את דבריי. בכל יום רביעי יושב צוות, שכולל את הגוף המשדר ואת הכנסת; הם מחליטים בנושאים אלה לפי העניין.

בואו נהפוך את הנורמה הקיימת לחוק. כך מתפתח משפט: קודם יש נוהג ואחר כך הוא הופך למשפט. או אולי זה מוקש שלא רוצים לדרוך עליו?

לא. הפעם אתה רואה את הסכנה במקום שהיא איננה, חבר הכנסת בר-און. סעיף 4 מדבר על קביעות ועדת הכנסת והתערבותה בעניינים שונים. לעניין פסקה (3): למעשה ועדת הכנסת מנהלת את חיי הבית היום. בשידורים שהופקו על-ידי רשות השידור הייתה תורנות מזדמנת של ועדות היושבות בחדר ההרצאות ומצולמות על-ידי הטלוויזיה. ועדת הכנסת, או הגוף האחראי לכך בכנסת, היו יכולים לשנות את התורנות אילו התעורר נושא חשוב בעל עניין ציבורי רב. אני לא יודע כמה פעמים זה קרה אצל חבר הכנסת בורג, אצלי זה קרה פעם אחת, נדמה לי.

אפילו לא פעם אחת.

שינוי של ועדה ברגע האחרון? ודאי שזה קיים, לפעמים גם בדקה התשעים.

אבל זה לא הגיע אליי. זה קרה למטה, לא אצלי.

הדברים בהחלט יורדים למהות, באופן תאורטי. אפשר ליצור מצב שאנו מתערבים בתוכן ומעדיפים ועדה כלשהי על ועדה אחרת. בסופו של דבר מדובר בוועדות הכנסת ובוועדות הכנסת בלבד, על כל מגוון חברי הכנסת המשתתפים בהן. ועדת הכנסת תוכל לקבוע שיש חשיבות לעניין מסוים ביום מסוים; בדרך כלל היא לא תסטה מהנוהג.

יש כשל לוגי בעניין. מייצרים פרמטרים וקריטריונים, ואני שואל מי ישתמש בהם – מי יקבל את ספר הקריטריונים?

אני חושב שזה קצת יותר קל. בלי הסעיף הזה היה אפשר לשאול את השאלה מה היה קורה אילו; אבל סעיף 4(3) קובע שוועדת הכנסת תקבע את ההוראות. זהו העיקרון הנורמטיבי, ועדת הכנסת תקבע את ההתנהלות. ועדת הכנסת תקבע בתקנון שיש ועדת שידור, למשל, והיא גם תקבע את מי היא כוללת. עוד ייקבע שבמקרה שלא הוסכם – הדבר יבוא להכרעת היושב-ראש, למשל – כך אני מציע לפחות.

אם בסעיף הזה תיאמר אמירה הצהרתית, למשל: והכול בכפוף לכך שיינתן ביטוי הולם לעבודת הכנסת וכל ועדותיה – זה ייתן כלי מחייב.

זה מובן מאליו, לא צריך לומר זאת. נגיד שהתורנות היא של ועדת העבודה, הרווחה והבריאות בראשות חבר הכנסת יהלום ונניח שיושב-ראש ועדת הכנסת רוצה לדון באותו יום בנושא הסרת חסינות חברי הכנסת.

הוא לא רוצה, אבל אין לו ברירה.

בסדר, נניח שהוא רוצה לדון בפרוצדורה הנוהגת בנוגע לדחיית הסרת חסינותם של חברי כנסת. במקרה כזה יושב-ראש ועדת הכנסת יבוא ליושב-ראש ועדת העבודה, הרווחה והבריאות ויבקש ממנו להתחלף. הוא יטען לפניו שהנושא הזה מעניין יותר מהנושא האחר, שאף הוא חשוב ביותר, ויבקש להתחלף במקומות. יושב-ראש ועדת העבודה, הרווחה והבריאות ישיב שבהחלט יש היגיון בדברים ויסכים.

זה תלוי: את חסינותו של מי מסירים?

של חבר הכנסת יהלום. אתה מופיע שם בשלושה כובעים, חבר הכנסת יהלום.

בכל מקרה זאת שאלה מעניינת. יהיו מי שיזכו לכך. ממילא לא תמיד מצליחים להסיר את החסינות.

סעיף 6(ד) להצעת החוק עוסק בצוות התיאום. בצוות יחליטו על לוח השידורים של הוועדות בהתאם למדיניות שקבעה ועדת הכנסת. כלומר כאן יש כבר התשובה. ייתכן שוועדת הכנסת תרצה הסדר נוקשה יותר, ייתכן שהיא תשאיר יותר שיקול דעת.

וייתכן שהיא תקים מנגנון ערר, אך כל זה לא בחוק.

סעיף 4 קובע את סמכות הוועדה לבחירת שידורים; סעיף 6 קובע מה תעשה הוועדה ואיך יהיה הנוהג.

בסדר.

יושב-ראש ועדת העבודה, הרווחה והבריאות חבר הכנסת יהלום ביקש הסתייגות לפסקה (2) בסעיף 4 – היקף השידורים בערוץ ומשכם. ההסתייגות היא שלא יתקיימו שידורים בשבתות ובמועדי ישראל. אני מניח שלא יימצא כאן מישהו שיתנגד לכך. אין מתנגדים. זה מובן מאליו.

אם כן ההצעה התקבלה.

הערוץ לא יופעל מכניסת השבת ועד חצי שעה לאחר צאתה. אלא בעתות חירום, אם יולאם.

יש לנו הסתייגות כללית. אחד הביטויים שלה הוא הבקשה למחוק את פסקה (5) בסעיף 4. ההסתייגות היא חלק משרשרת של סעיפים נוספים שטעונים תיקון, לדעתנו. הכוונה לתשדירי חסות ושידורי חסות.

עו"ד בן נתן, ראה עצמך פטור מהצורך לחזור ולהתריע על כך. כמו בבית משפט: אם התנגדת פעם אחת, ההתנגדות היא לאורך כל התהליך. הדיון בנושא חסויות, הודעות חסות ותשדירי שירות יהיה דיון עצמאי. בדיון ההוא תגידו את כל שיש לכם לומר, אנחנו נענה, נקיים דיון, וההחלטה שתיפול שם תייתר את הצורך לדון בפרטים. היועצת המשפטית של הוועדה רשמה זאת לפניה.

תהיה ישיבה מיוחדת לעניין זה?

כן, או זה יהיה חלק מישיבה. אבל בוודאי זה יהיה פרק עצמאי. לא נדון בכך אגב אורחא, אלא נדון לגופו של עניין. התוצאה שתתקבל תשפיע באופן רוחבי.

אם אין הערות נוספות לסעיף 4, אני עוברת לסעיף 5. אני מזכירה ש"המועצה" היא המועצה לשידורי כבלים ולוויין הפועלת על-פי חוק התקשורת, בזק ושידורים. כפי שהזכרתי הופץ תזכיר לעניין הקמת רשות תקשורת, ואם התזכיר יהפוך לחוק, במהלך הטיפול בחוק ההוא נשנה את הגדרת המועצה כאן כדי שזאת תהיה אותה רשות.

אני קוראת את סעיף 5.

הכנת המכרז לבחירת הגוף המשדר הקבוע – לא בתקופת הביניים, מתן רישיון ועוד. שאלו קודם אם יהיה כאן רישיון או זיכיון – אני מבהירה שחשבנו שיהיה נכון יותר לדבר על רישיון, שיהיו לו תנאים נלווים, כמובן, כפי שהמועצה תמצא לנכון, כדי להסדיר את השידורים בצורה נאותה. המועצה גם תקבע כללים במגוון נושאים נוספים.

בתחילה חשבנו שראוי שהכנסת תקבע את הכללים האלה אך אחרי קבלת ההערות חשבנו שראוי להרחיק את קביעת הכללים מהגוף הפוליטי ולתת את הסמכות למועצה. אין כאן נציג למשרד המשפטים, אך נשלח משם מסמך עם הערות. אני לא צריכה למלא את תפקיד משרד המשפטים אך אזכיר בכל זאת שנציגי משרד המשפטים אינם שבעי רצון מרמת ההפרדה בין הגוף המשדר לבין הכנסת. לדעתם המועצה אולי צריכה למלא תפקידים רבים יותר – תפקידים שאנחנו הצענו להטיל על ועדת הכנסת או על צוות התיאום.

למיטב הבנתי – אם יותר לי, כמי שעסקה בתחום לא מעט כאן – ניסינו וגם מצאנו את האיזונים הנכונים בעניין. אני יכולה לומר זאת גם אחרי התייעצות משמעותית עם עו"ד יורם מוקדי, שמכיר את פעילות המועצה. יש לזכור גם שהיום המועצה מורכבת מ-13 חברים, ושישה מהם הם עובדי מדינה. אם רוצים לדבר על הפרדה בין הרשות המחוקקת לערוץ הכנסת, יש ליצור גם הפרדה בין פיקוח של מועצה שמורכבת בחלקה הניכר מאנשי הרשות המבצעת, כדי שלא היא תיתן הוראות בסופו של דבר.

בסדר. להערת גב' רפאלי לסעיף 5(ב)(2) אני חוזר לתשובה שנתתי לעו"ד בן נתן.

אני מבקש להרהר שנית בכל העיקרון. כוונתי לעיקרון שהמועצה היא הנותנת את הרישיון לגוף המשדר ואנחנו מכפיפים את ערוץ הכנסת לגוף שלמעשה גוף אנו מחוקקים בו ומשפיעים עליו, ויש בינינו לבינו קשרי גומלין בחקיקה. וכל זה יהיה נכון גם אם תהיה מועצה מאוחדת.

השאלה היא מהי ריבונות הכנסת ועד כמה היא מכפיפה עצמה. בנושא שהוזכר לפני כמה דקות – נושא החסינות – היה דיון דומה; דנו בכך שעות ארוכות. שם הנושא נראה פחות בעייתי, אפילו. בסופו של דבר ועדת הכנסת קבעה שהכנסת לא יכולה לתת חלק מסמכויותיה לגוף שאינו עצמאי של הכנסת.

הכנסת לא רוצה בכך.

יש מי שחושבים שהכנסת יכולה וצריכה לעשות זאת.

אנחנו קובעים שהכנסת אחראית על הכנסת. חלק מזה זאת השאלה איך אנחנו חושפים את עצמנו לציבור. האבסורד הגדול ביותר הוא שמחר המועצה יכולה לסגור את הרישיון – כך לפי החוק. היא יכולה להודיע שהיא לא נותנת רישיון לגוף המשדר. הרי היא מעניקה את הרישיון.

ואם יהיו ויכוחים בין המועצה לבין ועדת הכנסת, זה יביא למצב של תלות הדדית, אפילו: מחר ישנו את החוק איך להרכיב את המועצה; היועצת המשפטית של הוועדה רמזה על הרכב מסוים, ומחר יכולים להחליט כל מיני החלטות.

נוסף על כך יש להביא בחשבון שבכל מקרה נותנים עדיפות לשני הגופים. הרי מליאת רשות השידור תישאר בעינה; יש כאן שני גופי פיקוח תקשורת. אין סיבה שהכנסת תכפיף עצמה לגוף תקשורת מסוים ולא לגוף הממלכתי. האם לגוף הזה יש יתרון על מליאת רשות השידור?

לטענתי הכנסת צריכה להיות חופשית, עצמאית, בכל החלטותיה. היא צריכה, באמצעות הגופים שלה, להעניק לעצמה את כל הסמכויות. היא לא יכולה להיות כפופה למועצה שהיא עצמה מחוקקת את חוקיה.

תודה, אלה דברים חשובים.

חבר הכנסת יהלום, התלבטנו בנושא שאתה מדבר שעות רבות כשניסחנו את הצעת החוק שמובאת כעת לפני ועדת הכנסת כבר בקדנצייה הקודמת. זה נוגע לשאלה של איזונים ובלמים בנוגע לאופי של שידור שיכול להפוך להיות מניפולציה בידי הרוב בכנסת כלפי המיעוט.

וגם הפוך: לטענת חבר הכנסת יהלום עלולה להיות גם מניפולציה של המועצה על השידור.

מזה אתה חושש ומזה אתה לא חושש?

קודם כול אני מספר על השיקולים שהביאו אותנו ליצור מצב שבו נוכל להלך בבלמים ואיזונים כאלה שישאירו את הזאב שבע ואת הכבשה שלמה; והכבשה והזאב יכולים להשתנות לבקרים במקרה הזה.

קביעת המדיניות תיעשה על-ידי ועדת הכנסת, על-פי סעיף 4 וסעיפים אחרים; נוסף על כך יש קביעה עקרונית שהערוץ עולה לשידור על-פי החוק הזה ולא על-פי חוקים אחרים. התלבטנו מי תהיה המועצה שתטפל בנושא אם נחליט להוציא את הפיקוח על התוכן מידי הכנסת, אך הכול בהתאם למדיניות שנקבעה על-ידי ועדת הכנסת ועל-פי מטרות החוק הזה, שמציבות גם הן גבולות לשידורי הטלוויזיה מהכנסת. כלומר אין כאן הפקר מוחלט, אי-אפשר לטעון שמישהו הקים לעצמו מערכת.

אלה נימוקים לטובתי, שאין הפקרות.

קודם כול יש בלמים מבחינת השאלה מי נותן את האישור: החוק נותן לכנסת את האישור לשדר. כעת השאלה היא מי תהיה המועצה שתלווה אותנו. הכוונה של משרד התקשורת והממשלה, כפי שהדבר בא לידי ביטוי בהחלטות ממשלה שונות בקדנצייה הקודמת, היא שתוקם "ברית מועצות" של כל מועצות השידורים שהוקמו בישראל שלב אחרי שלב או טלאי אחר טלאי על-פי התפתחות התקשורת בישראל.

אבל היא לא תכלול את מליאת רשות השידור.

נכון.

הכוונה לערוץ 2, ערוץ 10, הכבלים.

וגם הלוויין, שהם במועצה אחת עם הכבלים. את כל המועצות בכוונתנו לאחד יחד – כלומר זאת כוונתה של הממשלה, כך היא החליטה. בזמנו אני הצעתי לצרף את מועצת רשות השידור ל"ברית המועצות" ולקבוע שם אגף מיוחד של השידור הציבורי. לדעתי השידור הציבורי לא מיועד להתחרות בערוצים המסחריים אלא לתת לציבור משהו שהוא יכול לקבל רק ממי שמשענתו אינה על פרסום אלא על תקצוב ממשלתי או אגרה, והוא חופשי יותר לתת דברים איכותיים. כפי שהדברים עומדים היום, הערוץ הראשון הרבה פעמים מצדיק את הרעיון הזה, ולעתים הוא מהווה תחרות בלי כל מגבלה.

קבענו שבשלב זה נבקש שהמועצה לשידורי כבלים ולוויין תפעל כאן; זוהי המועצה הציבורית יותר והמפרסמת פחות, והיא גם בעלת פחות אינטרסים כאלה או אחרים – יש בתוכה מערכת רגולציה שבאה לידי ביטוי במאבק בלתי מתפשר בתחרות בין הכבלים ללוויין, שגוברת והולכת; כי הרי כל עוד אנחנו במצב שהלוויין בסכנה כלשהי המועצה עדיין פועלת ברגולציית יתר. קבענו את המועצה הזאת מתוך כוונה שהמועצה הבאה תהיה "ברית המועצות" של כל הרשויות שאינן רשות השידור.

נכון, אפשר לטעון שמועצת רשות השידור, המועצה הציבורית, דווקא היא זו שתפקח.

אני מציע לא את זאת ולא את זאת.

אתה מציע רגולציה עצמית.

בכל הכבוד, חלק מתפקיד הכנסת הוא גם לפקח, לא רק לחוקק. היא תהיה תלויה ב"ברית המועצות" כשתרצה לשנות החוק?

הרעיון הזה עלה, והיו שצידדו בו וטענו שאסור שנהיה במצב שבו נציע הצעות שהמועצה לא יכולה לסרב להן, כמו שחבר הכנסת יהלום מרמז, או להפך – שהמועצה תדרוש מאתנו דרישות וָלא תקשה את ידה עלינו. אני חושב שהמערכת של החקיקה כולה עונה על הבעיה.

למה להכפיף את הכנסת לגוף אחר?

כדי לתת את הממד הציבורי.

זאת לא הכפפה.

אומרים שהמועצה תבחר הגוף ותעניק רישיון, זאת לא הכפפה?

זה נותן את הממד הציבורי לכך שהכנסת לא תעשה הפקר בערוץ השידור שלה.

וזה לא יהיה ערוץ שחברי הכנסת משפיעים עליו.

אתה לא חושש שהכנסת תעשה הפקר בחוקים שלה ובעבודה שלה? אתה חושש רק מהשידור שלה?

חבר הכנסת יהלום, אני לא יכול לשלול את ההיגיון של מה שנאמר.

הנקודה הזאת הייתה לנגד עינינו כשניסינו לחפש כל מיני איזונים כאלה ואחרים. יש לי אנלוגיה לבעיה: אנחנו בונים את האגף החדש של הכנסת, ויש לנו הרבה בעיות מול העירייה – רישיון, קרוואנים וכולי. כשמגיעים מים עד נפש אנחנו מודיעים לראש העיר, שקודם היה יושב-ראש ועדת התכנון והבנייה, שאנחנו מכריזים על עצמנו רשות עצמאית מתוקף חוק מסוים ונעשה מה שאנחנו רוצים. שבוע אחרי כן, ואחרי עוד כמה צעקות, מקבלים את מה שאנחנו רוצים.

אך אנחנו לא רוצים להגיע לזה כאן. יש שלב שבו הכנסת לא יכולה להפוך להיות גוף אקזקוטיבי. כשהיא מכריזה על עצמה רשות מקומית לצורך בניית האגף החדש, היא רשות לכל דבר ועניין, היא נעשית גוף אקזקוטיבי. אני לא רוצה לעבור את הקו הזה.

כך זה בצד הביטחוני. משמר הכנסת אינו כפוף למשטרה ולא לצבא.

חבר הכנסת יהלום, אני ואתה היינו בדיון הזה במקום אחר והייתה לנו אותה מחלוקת. לא הייתי רוצה שערוץ הכנסת יביא לכך שלכנסת תהיה יכולת אקזקוטיבית בו. לו יכולתי לטעון שהוא ערוץ ציבורי לחלוטין, כמעט בלי נגיעה לנו אבל נותן לנו את כל שירותינו – כך הייתי מציע. אני לא רוצה את היכולת המעשית של הכנסת בתחום זה, מעבר למה שיש היום. גם ועדת הכספים וחלק מהתקנות שהיא מאשרת – יש בהן דברים אקזקוטיביים.

מועצת רשות השידור, הערוץ הציבורי, או פוטנציאל "ברית המועצות", כי כאן אנחנו בשלב מעבר לקראת "ברית מועצות". הייתה לנו תחושה שלא נצליח להתעלות לרמה הציבורית שרשות השידור מייצגת.

אני מבקש שלא לדבר בטלפון הנייד, מר שטרום. יש לי חובה להרחיק חברי כנסת שעושים זאת, אז תאר לך מה עליי לעשות לאורחים.

וזה כשאתה עצמאי, תאר לך שהוא ישלוט עליך?

הייתה הרגשה שיש דברים שאנחנו רוצים להימנע מהם בערוץ מהסוג הזה: למשל נוכחות יתר של המערכת הפוליטית – עניין שיש לו ביטוי במועצת רשות השידור. אנחנו לא רוצים זאת. אנחנו רוצים את נקיות הדעת של הציבוריות של השידור.

וזה יהיה ב"ברית המועצות"?

בלי ספק.

ודאי.

זהו גוף שמובל גם בהרכבו על-ידי שר וממשלה. הרי מי ממנה את מועצת הכבלים? ממשלת ישראל.

יש שם גם אנשי ציבור.

חבר הכנסת בורג, לא תשכנע את חבר הכנסת יהלום. עובדה: הוא נתן דוגמה מחוק משמר הכנסת, שבא ממקור אחר לגמרי שאינו רלוונטי אלינו. מזה ברור שלא נוכל לשכנעו. הוא חושב שצריך לעשות לכל דבר הלאמה ולהפוך את הדברים לאקס-טריטוריאליים.

אקס טריטוריאליות זאת הבעיה. איננו יכולים להיות אי.

משמר הכנסת – זה עניין מובנה. זה נובע מחסינות חברי הכנסת וכל כיוצא באלה.

אתן דוגמה אחרת.

בעולם המשפט ככל שמרבים בדוגמאות המשמעות היא שהטיעון חלש יותר.

נניח שנושא תנאי חברי הכנסת בא לדיון. יושב-ראש הוועדה יכול לטעון שהוא חושש שכאן יגנבו את הקופה ולכן הוא ממנה ועדה של שלושה. בסדר; אבל הוא ממנה את הוועדה, לא הולכים להסתדרות או לממונה על השכר באוצר כדי למנות אותה.

אם רוצים למצוא בחוק כל מיני איזונים, בסדר; יכול להיות שתהיה ועדת שידורים שישב בה שופט עליון לשעבר, מנכ"ל רשות לשעבר ועיתונאי לשעבר. אני לא אומר שזה בלתי אפשרי. אבל זה יהיה משהו שהכנסת קבעה. אי-אפשר לתת את הסמכות לגוף שהוא חלק מהמשחק הפוליטי הישראלי. הרי שר מוביל את המוני, הממשלה מובילה את המינוי.

עלה מהדוגמה הזאת רעיון לא רע דווקא. הטענה היא שגם כשהוצאנו מידינו את עניין קביעת השכר, למשל, אנחנו בנינו את הגוף. אם כך, השאלה היא למה לא לבנות גם כאן את הגוף המפקח.

עוד גוף? אחרי שאנחנו רוצים לאחד את כל המועצות?

הייתה טיוטה מוקדמת, ויושב-ראש הכנסת יאמר אם אני זוכר נכון, ובה נאמר שבתוך מועצת הכבלים תהיה יחידה כלשהי שתהיה חלק מהמועצה הכללית אבל תהיה לה יכולת אוטונומית כלשהי: חשבנו שיהיו שם שני חברי כנסת לשעבר, למשל.

כן, הם יצטרפו כשהמועצה תדון בענייני כנסת.

אבל למה הגוף הזה צריך להיות חלק מהמועצה? כפוף לה?

אני מבקשת להעיר הערה. הייתי יושבת-ראש המועצה ואני גם מפוקחת באופן כבד על-ידי המועצה לשידורי כבלים ולוויין, שהיא גוף מקצועי ומתמקצע לדעתי. כאמור אני מקווה אישית ומקצועית שלא יהיו חסויות, אבל כשעולים עניינים מקצועיים כמו אלו למועצות יש כלים למדוד: הן יודעות לבדוק אם חרגו, אילו חסויות מותרות מהבחינה האתית וכולי.

אי-אפשר להתנהג כאי בודד כלפי העולם כולו, כמו שאומר חבר הכנסת בריזון.

או שמשחקים במגרש של כולם או שמשחקים במגרש פרטי. אם משחקים במגרש פרטי, יש לזה מחירים.

אז תגבילו את הגורם בחוק. תעלו אותו קומה אחת. אסור להיות כפופים למשהו אחר.

חבר הכנסת בורג, שיזם את הרעיון והיה בדיונים בנוגע לדרך, הזכיר עניין אחר: אפשר לקבוע שהמועצה – מועצת הכבלים או "ברית המועצות" – בשבתה בעניין ערוץ הכנסת, תשב בהרכב מיוחד ואליו יצטרפו כמה אנשים מסוימים. אז היא תשב כמועצה שדנה בנושא ערוץ הכנסת.

איך ייבחרו חברי הכנסת האלה?

זה קל לנו, את זה נסדר.

אחד מהתפקידים של המועצה הוא גם לבדוק אם הגוף המשדר לא חרג מההוראות שחלות עליו. אם הוא חרג, יש כלים למועצה לשידורי כבלים ולוויין, ולמיטב זיכרוני למועצת הרשות השנייה אין עדיין כלים כאלה, להטיל עיצומים כספיים. שוו בנפשכם: הכנסת תטיל עיצומים כספיים על גוף שישדר בשבילה? אפילו הקונוטציה יכולה להיות גרועה.

אז שהמועצה תטיל על הכנסת קנסות?

לא על הכנסת, על הגוף המשדר. מילת המפתח בנושא הזה היא התמקצעות. לכנסת אין הכלים לכך.

יש להביא בחשבון שהפיקוח על ערוץ כמו הערוץ הזה אינו מצריך עשרה אנשים. כיום אנחנו מפקחים על כ-100 ערוצים, 30 מהם מקומיים. במנהלת הסדרת השידורים, הגוף הביצועי שלנו, יש עשרה אנשים. לא צריך הרבה יותר מזה כדי לפקח על שלל הערוצים. הפיקוח נקודתי ומקצועי מאוד בתחומים מסוימים. למשל אם יהיו תשדירי שירות באופן שתקבע הכנסת, מישהו יצטרך לפקח עליהם, לצקת תוכן, להשוות לערוצים אחרים. אם יהיה סכסוך נקודתי יומי על ועדה שלא שודרה, לא בטוח שירצו להביא זאת לוועדת הכנסת; יהיה אפשר פשוט לפתוח את ספר הכללים ולהחליט.

להרכיב עכשיו גוף חדש שיפקח על הכול – זה פשוט בזבוז משאבים. הפיקוח די מינימלי אחרי פרסום המכרז והיציאה לדרך. ערוץ המוזיקה הייעודי שמשדר היום אינו גוזל יותר מ-2% מהזמן שלנו מבחינת הפיקוח.

אתה משווה אותנו לערוץ המוזיקה?

תודה. ההערות נשמעו. נמשיך הלאה.

אני רוצה לומר עוד דבר חשוב לפרוטוקול, דבר ששכחתי: יש להבחין בין שני סוגי שידור. שידור כשלעצמו – צילום המצב כפי שהוא; והדברים האחרים, המורחבים יותר. יש תקנון, יש הוראות, יש רגולציה. חופש התנועה גדול כל כך שכמעט לא מתערבים. אבל איננו יכולים לקבוע לנו כללים אחרים ממה שיש לשאר הציבור. לכן המועצה הציבורית, שכמעט אינה מתערבת בנושאי תוכן אלא אם אין ברירה, היא המתאימה לנו.

בסופו של דבר זהו גוף ממונה פוליטית. זה שיש שם עובדים שנחשבים מקצועיים, במקרה הטוב, זה לא רלוונטי; מחר הם יכולים להיות קומיסרים פוליטיים. החופש גמיש מאוד. אסור לשים את הגוף הריבוני החוקתי של מדינת ישראל תחת גוף שממונה על-ידי הממשלה בסופו של דבר, בצמרתו. אבל אם איני יכול לשכנע, אסתייג.

נכון. נמשיך.

אני עוברת לקרוא את סעיף 6 להצעת החוק.

סעיף קטן (ה) לא מיותר? אם זה עובד כנסת באופן אוטומטי הוא מפסיק בתפקידו זה.

אם מישהו רוצה להיאחז בקרנות המזבח, יש בעיה.

זאת כמעט חקיקה פרטית.

לא, כרגע אין אדם ספציפי כאן.

אני מבקש להעיר הערה לסעיף קטן (א): אילו שלושה עובדים ייקבעו? יש רף שאפשר לקבוע?

אתה מתכוון לרף עליון או לרף תחתון? למה להגביל את יושב-ראש הכנסת? אולי הוא ירצה שני עובדים מאוד בכירים ועובד אחד מאוד זוטר?

אילו יושב-ראש הכנסת היה יכול לקבוע חברי כנסת לפי יכולתם לא הייתי נבחר מעולם.

מה אפשר לכתוב כאן כקריטריונים? השכלה, שנות לימוד, ותק?

חבר הכנסת בנלולו בא ממוסד שבו הוא נכווה ברותחין. אבל כאן זה לא אותו דבר. פעם, לפני אלף שנה, היה מוסד שבו אנשים נכנסו בלי שום קריטריון. היו שם אנשים בעלי אינטליגנצייה רבה אבל מבחינה אינטלקטואלית הם היו אנאלפביתים. אחרי שהם נכנסו למערכת הם קבעו שרק דוקטורים לפיזיקה, מתמטיקה ומדע האטום יוכלו להחליף אותם.

אני לא עומדת במתח: מהו הגוף הזה?

אני רק יכול לומר שהבחירה לא קלה. כרגע היושב-ראש מנסה למצוא מישהו שבהגדרתו מילא תפקיד בכיר בכנסת ואינו חבר כנסת. וזאת מחט בערמת שחת.

נשמע את חבר הכנסת ד"ר טיבי.

אני אמנם סוטה מהסעיף אבל אני מבקש לשאול: יהיו שידורים מוקלטים ולא רק שידורים ישירים? זהו ערוץ הדמוקרטיה,

זהו ערוץ הכנסת.

בכל מקרה יש בו מידה מסוימת של ערך מכונן של דמוקרטיה. אני מבקש שייקבע שיהיה תרגום לערבית בתכניות המוקלטות.

אני לא חושב שזה חייב להיות. יש לנו מספיק מזה בכנסת. זה לא נעשה בזמני אלא בזמן יושב-ראש הכנסת לשעבר.

הערת חבר הכנסת טיבי נכונה מאוד. אבל צריך שיהיה גם להפך.

זו שפה רשמית של הכנסת.

זה גם יהיה הדדי. כשחברי כנסת מדברים בערבית נבקש תרגום לעברית.

אם השידור מוקלט – חייבים.

אני מציעה שבסעיף 4, בקביעת תקנות על-ידי ועדת הכנסת ברמה של מדיניות, נכתוב "לרבות תרגום...".

בסעיף 4(3), בפרק הזה בהוראות, ייאמר מפורשות שבקטעים מוקלטים יוכנס תרגום לערבית כשמדברים בעברית ולהפך.

בכל השידורים שאינם חיים? אנחנו מדברים אך ורק על שידורי הכנסת, כמובן, לא במוספים.

בשידורים אחרים – אם יש תרגום, הוא יוצג. בדרך כלל יש תרגום.

בשיטה הדיגיטלית אין בעיה.

לא, מישהו יצטרך לתרגם. אנחנו לא נתרגם.

אני מבקש להוסיף עוד עניין: המתרגמים לא חייבים להיות יהודים יוצאי עירק. זה רק ברשות השידור.

אתה גם רוצה לקבוע מי יהיו המתרגמים?

האם מדברים רק על שידורי ועדות?

מדובר רק בשידורי ועדות שאינם בשידור חי.

רבותיי, הלך לי חלק מדי.

אגב, בחלק מהנאומים שאני נואם, בכנסת ולא בכנסת, חשוב לי יותר התרגום לערבית.

אני מציע שצוות התיאום יקבע אילו תכניות ילוו בשפת הסימנים לאנשים כבדי שמיעה, ובלבד שזה לא יפחת מהאחוז שנקבע.

גם זה צריך להיות באותו סעיף, לדעתי.

החוק העצמאי מחייב בעניין זה.

זה לא ברור. הוחל עליו דין רציפות בוועדה של חבר הכנסת יהלום, אבל הצעת החוק שם לא עוסקת במפורש בערוץ הזה.

גם זה ייכתב בסעיף 4(3), בקריטריונים. אני מבהיר שכשנדון בקריטריונים – ונדון בהם בוועדה הזאת – עו"ד בנדלר תזכיר את העניין. אם היא תשכח, אתה תזכור, חבר הכנסת יהלום. אם אתה תשכח, אני אזכור. זה לא צריך להיות בחוק, אלה הקריטריונים של השידור.

בכל זאת אני מציע שזה יהיה בחוק, כמו שזה כתוב בכל החוקים האחרים הנוגעים לשידור.

אבל כאן לא קובעים קריטריונים לשידור; בחוק הזה קובעים את הגוף שיקבע את הקריטריונים.

כאן עומד לחובתך ולזכותך דבר הפוך ממה שאמרת קודם: אנחנו כפופים לחוקי מדינת ישראל. לא ייתכן שנעשה חוק ששייך לערוץ הכנסת שהוא אקס-חוקי לחוקים כלליים שקבענו. חוק התקשורת, החלק שעוסק בחיוב במתן שירות למאזינים או צופים כבדי שמיעה או חירשים לחלוטין, עבר בוועדת הכנסת. נדמה לי שהוא עדיין לא נכנס לתוקפו.

הוא בתהליך חקיקה. זהו חוק מתחקק. הבעיה היא שמשום שהחוק הוגש לפני הדיונים על הערוץ הזה, יכולה להיטען בעניין זה טענה של נושא חדש. לכן אני מציע להוסיף את הדברים כאן.

העיקרון מקובל. אם החוק ההוא יעבור קודם, הוא יחול ממילא. אם הוא לא יחול, נכניס זאת כאן.

אני מבקש לשאול עוד שאלה, בלי לחייב זאת: מדוע מראש ויתרנו על האפשרות שאם פעם נחליט – יהיה גם רדיו? למה קבענו במפורש רק שמדובר רק בטלוויזיה? נכון, לא חייבים לעשות זאת, אבל אפשר להוסיף כאן גם את המילה "רדיו". אולי אנשים שנוסעים באוטו רוצים לשמוע מה קורה בכנסת?

לא מספיק עם תאונות הדרכים?

אם נמשיך בקצב הזה תהיה טלוויזיה בכל מכונית עד שנסיים את החוק.

בואו נכניס זאת, ואחר כך נחליט.

אני מציע שנרשום את ההצעה. כשנגיע לדיונים הטכניים נחשוב על כך.

כשיגיע הרדיו הדיגיטלי לא תהיה בעיה. עד אז יש בעיה של תדרים. כרגע התדרים הם משאב מוגבל. כש"רדיו מורשת" קיבל רישיון הייתה חגיגה במחנה ישראל, חבר הכנסת יהלום יודע זאת. היום ההצעה תאורטית לחלוטין. כשתהיה שיטה דיגיטלית וכשהרדיו הדיגיטלי יהיה זול, לא תהיה בעיה.

בואו נכניס זאת בכוח; אחר כך נחשוב על המצב בפועל.

לעניין ההערה שלי: כמובן זה כולל גם את השידורים המוספים.

ככל שהדבר ניתן, כמובן. אני מניח שכן, אני לא רואה בכך בעיה. אם קונים סרט שמוקלט כמו בטלוויזיה בכבלים, נניח "כן, אדוני השר", לא נפתח כאן מערכת כדי לתרגמו גם לערבית אם הוא מתורגם רק לעברית; הרי כך הוא מוצג גם בכבלים. סרטים או שידורים מוספים שאנחנו לא היצרן שלהם – לא נוכל לפתוח בית חרושת ולתרגמם.

במקרה הסדרה הזאת תורגמה לערבית.

למה זה לא משודר באמת?

זה שייך לרשות השידור. הזכויות שלהם.

אני מבקשת לשאול מה הוחלט בנוגע להקלות לחירש. הנושא יעוגן בהצעת החוק הדנה בהקלות לחירש או הוא יעוגן בחוק הזה?

נכניס זאת במסגרת הקריטריונים של ועדת הכנסת.

נעבור לסעיף 7.

אני קוראת את סעיף 7(א). המנגנון המוצע כאן הוא שהכנסת תודיע מראש מה היא מקציבה לצורך העניין – נניח 15 מיליון ש"ח. אחר כך היא מפרסמת מכרז ומבקשת לדעת מה המשדרים יכולים לתת במסגרת התקציב הזה.

אך עדיין יהיו במכרז מרכיב של איכות ומרכיב של מחיר.

בוודאי.

אני משלימה את קריאת סעיף 7. לעניין סעיף קטן (ג): אנחנו בהחלט מצפים שוועדת המכרזים תיתן משקל נכבד להצעה של גוף משדר שתביא בחשבון גם את תדמית הכנסת, אופן החשיפה של כלל הציבור לעבודת הכנסת וכולי. אנחנו בהחלט סבורים שזה יהיה אחד מתפקידיו החשובים של הערוץ המשדר – להביא לידיעת הציבור את העבודה המעשית והרצינית שנעשית בוועדות הכנסת. כל מי שעובד בכנסת יודע שתדמית הכנסת מעוותת היום לא מעט בשל אי-היחשפות הציבור לעבודה הרצינית שנעשית כאן. חשוב לנו שהציבור יהיה חשוף לכך.

יש מכלול של דברים שתפקידם להיות החוטים המקשרים בין הציבור לכנסת: האינטרנט, ערוץ הכנסת וגם מרכז המבקרים שבכוונתנו להקים. כולם יחד הם הצינורות שבאמצעותם אנחנו יכולים להביא לכך שהציבור יהיה נגיש יותר להליכים הדמוקרטיים או לעבודה הפרלמנטרית.

עו"ד בנדלר, אני מבקש לשאול – ואני אינני מומחה בדיני מכרזים אם כי עשיתי משהו בתחום זה: את הרחבת בסעיף קטן (ג), בסיפה שלו: "וכן תיוועץ בצוות התיאום בשאלות הנוגעות לתדמית הכנסת או לאופן נגישות הציבור לתהליכי העבודה הפרלמנטרית", ואני מבין את הדברים ומסכים להם. אך כשכותבים זאת בחוק האם אין בכך ממד של הגבלה מבחינת השיקולים בדיני המכרזים? כי כך מגבילים את השיקולים כדי לבחור. בעצם אפשר יהיה לטעון שאנחנו קוראים ל"תדמית הכנסת" ול"נגישות הציבור לתהליכי העבודה הפרלמנטרית" שיקולי-על.

בלי ספק זאת אמת מידה חשובה, שתקבל משקל רב.

אז למה לכתוב זאת כאן אם אפשר להכניס זאת למכרז? אולי מישהו יטען שאלה שתי טענות-על כי הן מתוך החוק? שאלה שני "בנים יקירים" כי הם מובאים מהחוק?

חשבנו שלא להשאיר זאת לשיקול הדעת של המועצה.

זה נשאר לשיקול דעתה. כתוב "וכן תיוועץ…".

אולי המועצה תיוועץ בזמן בניית המכרז?

זה ברור.

איפה זה כתוב? זה לא כתוב.

זה המכרז.

איך תדמית הכנסת היא פרמטר לבדוק שהזוכה במכרז מקיים את התנאים?

יבדקו לפי מדד הכנסת, המכון לדמוקרטיה. אם אחרי שנה לא תעלה התדמית, נעיף את הזכיין, כמובן. אני מסכים שיש כאן טענה.

יבדקו אם מצלמים את המליאה ריקה או מלאה? יבדקו אם עשו תקריב? איזה מין קריטריון זה?

ציינתי לפרוטוקול שאנו רואים זאת כשלב, פעולה מתוך פעולות רבות שאנו עושים, כדי לשפר את הנגישות של הציבור לכנסת וכתוצאה מזה גם את התדמית של הכנסת.

אני חושש שמישהו יטען שיש כאן משהו בניואנס של "פראבדה". המשמעות היא שהמשדר יכול להיות מצוין, טוב וזול, אבל אם הוא לא מקבל עליו שיפור תדמית הכנסת, הוא בבעיה אתנו.

אני מציע שבמקום "לתדמית הכנסת", נכתוב "לדימוי הכנסת ולאופן נגישות הציבור לתהליכי העבודה". או "לדימוי הכנסת בכל הנוגע לנגישות של הציבור לעבודה הפרלמנטרית".

צריך לעשות שילוב. עו"ד בנדלר, אני מבקש שתימצא הגדרה אחרת.

אולי נשאיר רק את "אופן נגישות…"?

אני גם חושש מתדמית הכנסת אם נכניס זאת לתהליך וגם חושש מדיני המכרזים.

אולי: "לשאלות הנוגעות לאופן נגישות הציבור לתהליכי העבודה הפרלמנטרית"?

נחשוב על זה. נעלה זאת שוב.

נניח שהמדינה מוציאה מכרז לערוץ מוזיקה ישראלית. יש שם כותרת "ובלבד שהוא יבטא רק את היפה במדינה?".

אני מבקש להסביר. הסעיף קובע שיש כאן עניין חריג, שבו מתייעצים עם צוות התיאום. בדר ך כלל לא מתייעצים עם צוות התיאום, אך בנושא הזה, בשאלה איך להביא את נגישות הכנסת לציבור, כן מתייעצים.

"נגישות" זה לא "דימוי".

אז נוריד את המילים "תדמית הכנסת".

אני מציע להוריד את המילים "בשאלות הנוגעות לתדמית הכנסת" ולכתוב: "בשאלות הנוגעות לאופן נגישות הציבור לתהליך העבודה הפרלמנטרית".

בסדר.

זאת הייתה הערה נכונה.

ב"נגישות" יש רק עניין של מקצוענות – מי יודע להביא את הנגישות באופן הטוב ביותר.

לדעתי, לפי הניסוח כאן, התייעצות לא מספיקה. יש להגיע לכך שיהיה ביטוי לדברים בהכנה של המכרז. לא רק שיתייעצו אתנו.

נכון. מחובת ההתייעצות כבר שתינו נחלים של דיו. כל מי שעסקו בהקמה של רשויות יודעים זאת. תמיד התוצאה היא: התייעצנו – תודה רבה. צריך להיות משהו מעשי יותר, לא רק חובת התייעצות. צריך קצת בשר.

אבל בסוף שיקול הדעת הסופי הוא במכרז.

ודאי, צריך למצוא עוד משהו קטן שישים לנו רגל בין הדלת למשקוף.

אולי: "ותעבוד בתיאום עם צוות התיאום בשאלות הנוגעות לאופן הנגישות"? כלומר חובת תיאום ממש.

אני מבקש לשאול: בסעיף קטן (ג) מדובר על החלטה או על פרסום?

מדובר בשני השלבים.

אם כן, כדאי להפריד. בשלב עריכת המכרז אנחנו יכולים להתערב יותר, לכפות עצמנו באופן רציני יותר. נכון שההחלטה היא של המועצה, אבל אנחנו יכולים לבקש. בשלב בחירת הזוכה אנחנו זזים אחורה ת"ק פרסה על ת"ק פרסה.

גם בנוגע לשלב בחירת הזוכה סברנו, אולי בטעות, שהמועצה – ותהיה זו מקצועית ככל שתהיה – לא מכירה די את כל תהליכי העבודה בכנסת ולכן ראוי שגם בנושא הזה יהיה לנו מה לומר. נכון שהמועצה היא המחליטה, אך אנחנו נוכל להביע דעתנו בנוגע לרכיבים מסוימים בהצעות. שנוכל להסביר שמהניסיון שלנו אנחנו יודעים שהצעה מסוימת היא לא טובה.

נקרא לזה הליך שימוע לצוות התיאום לפני ועדת המכרזים.

זאת בדיוק היוועצות.

אתם בטח מכירים זאת טוב יותר מהתקשורת.

כך הוקם הערוץ השני.

נכון. אז עוד שמרו על הכללים אבל מאז זה התמסמס. פעם כשנועצו באגודת הסופרים גם בחרו את מה שהיא חשבה לנכון.

אני מבקש להבין את הכוונה: נניח שקובעים את המכרז, הוא מפורסם, ובאים גופים למכרז. נניח שהאגודה לזכויות האזרח תרצה להיות הגוף המשדר, זאת זכותה, נכון?

רק אם היא תענה על תנאי הסף.

אני חושב שכן. אבל אז צוות התיאום יוכל לטעון שהאגודה לזכויות האזרח, שכל הזמן מוציאה לנו את הנשמה ומבקרת את הכנסת, תיצור תדמית גרועה לכנסת? זה יהיה המצב? אני מבקש לשמוע דוגמה מוחשית מתי מתייעצים עם צוות התיאום. זאת אף-על-פי שהיושב-ראש מתנגד לדוגמאות. מה הצוות יגיד?

חבר הכנסת יהלום, מחקנו את הגדרת התדמית. תנאי ההגבלה הזה הוא בעל עצמה רבה יותר מתנאי המכרז האחרים משום שהוא בחוק. אם יהיו 100 עמודים במכרז ובהם כל התנאים אך בחוק ייכתב רק "לדאוג לתדמית של הכנסת". יטענו שאנחנו עושים כאן "פראבדה". זה צריך להיכנס לתנאי המכרז. צוות התיאום ידאג שהמועצה תכניס זאת לשם.

עם מספר מסוים של נקודות שווי.

האמת היא שאופן הנגישות של הציבור לתהליכים הפרלמנטריים הוא הדבר העיקרי.

זה מה שיוצר את התדמית.

כשמצלמים את המליאה, התדמית היא כמו שהמליאה נראית. אם יש שם אנשים שמשתדלים מאוד לעשות זאת, זאת בעיה.

יש היום טכניקות ממוחשבות לפתור בעיות כאלה.

נכון, הכנסת תהיה ריקה, אבל במסך ייראו אנשים יושבים בכיסאות.

אני מבקשת להפנות את תשומת הלב לסעיף קטן (ה). אנחנו סוטים כאן מההוראות הכלליות בנוגע לסמכויות בתי המשפט. סברנו שיש לעשות זאת גם כדי להאיץ את ההליכים. עד עכשיו במכרזים שהמועצה פרסמה תמיד היה ערעור; סליחה, היו מקרה או שניים שלא הוגש ערעור. זה עיכב עלייה לאוויר של ערוצים כתוצאה מזה. קודם היה דיון בבית המשפט המחוזי ואחר כך בבית המשפט העליון.

נכון, וחוץ מזה העניין הזה צריך להידון בבג"ץ, ולא להיחתך בבית משפט מחוזי, בכל הכבוד.

אפשר לכתוב שבית המשפט העליון יכריע בנושא בתוך חודש, לטובתנו ובהתחשב בתדמיתנו.

אקרא את סעיף 8. אני מסביר שיכולים להשתתף במכרז אחד משניים: מי שרשאי על-פי דין להפיק ולשדר תכניות חדשות בטלוויזיה בישראל: חברת החדשות של ערוץ 2, חברת החדשות של ערוץ 10, ערוץ ייעודי, אם יהיה, רשות השידור. אפשרות שנייה: תאגיד שמוקם לצורך המכרז הזה, ואז הוא צריך לענות על כל מיני דרישות.

JCS יכולה להשתתף?

לא. היום לא.

זאת בדיוק ההערה שלנו. אני מפנה להסתייגות שלנו מסעיף 8(1). מסכים שמי שצריך להימנות עם הגופים בסעיף זה הם מי שעו"ד מוקדי הזכיר. ל-JCS יש רישיון להפקת חדשות מקומיות בכבלים, זה לא מספיק.

אבל JCS יכולים לגשת על-פי פסקה (2).

גב' רפאלי-כדורי, הנוסח הזה עונה על הבקשה שלכם?

אנחנו מבקשים שייכתב "חדשות ארציות".

מידיעה אישית ידוע לי שהכבלים הקימו היום ערוץ חדשות מקומי כאשר היו פעם ערוצי חדשות מקומיים בכל עיר. מותר להם בסינדיקציה. לדעתי בשלב זה ערוץ החדשות המקומיות עדיין לא יכול לעשות זאת,

מותר להם לעסוק רק בענייני האזור, אסור להם לעסוק בחדשות ארציות.

אני יודע שמועצת הכבלים תשקול את האפשרות לתת להם לפעול בסינדיקציה, אחרי שהורידו אותם לשמונה אזורים במקום 16.

יש הבדל בין סינדיקציה לנושאים שאינם אזוריים. סינדיקציה זו הטכניקה.

קיבלנו, אני מבקש שתתקנו בהתאם.

אבל לפי פסקה (2) פתחנו את האפשרויות לגמרי. למה להגביל בפסקה (1)? הרי רוצים יעילות ואובייקטיביות. נניח שיש גוף ירושלמי שמפיק חדשות ברמה האובייקטיבית ביותר. למה הוא פחות טוב מחברת חדשות של ערוץ 10?

כל הגופים בפסקה (1) כבר מפוקחים. לא צריך לעשות כלום בעניינם.

העניין העיקרי הוא הפיקוח הציבורי; שם הוא לא קיים.

שיגישו מכוח פסקה (2), איננו מתנגדים לכך.

יש גם עניין של בעלויות צולבות, שבא לידי ביטוי בפסקה (2).

מי שניגש על-פי פסקה (2) – צריך לבדוק בעניינו עניינים שונים, כמו קשר פוליטי, בעלויות צולבות ועוד. מי שניגש על-פי הפסקה הקודמת בעצם נכנס באופן אוטומטי.

אני קורא את סעיף 8(א)-(ה).

רמי בן נתן

בסעיף קטן (ה) צריך לתקן "במשתתף".

נכון. הרישה של הסעיף היא: "מי מהמפורטים להלן אינו בעל שליטה במשתתף:".

אני משלים את קריאת סעיף 8.

בסעיף קטן (ז) יש לכתוב: "מהותה או חומרתה או נסיבותיה". וָלא, אלה תנאים מצטברים.

אנחנו אוהבים את המצטברים דווקא.

אבדוק זאת בחקיקה הקיימת, ברשותכם.

בסדר. זה ייבדק. נשמע את ההצעה של עו"ד מוקדי בכל מקרה.

אני יועץ משפטי של טלעד. אני מבקש להציג את ההסתייגות של טלעד לסעיף הבעלויות הצולבות לבעלי זיכיון בערוץ 2, סעיף 8(2)(ה)(2): על-פי מיטב הבנתנו הערוץ הזה לא אמור להיות ערוץ חדשות במובן הרגיל של המילה; הוא לא אמור להפיק תכניות חדשות, הוא אמור להביא את הכנסת לציבור. אם כן, למה לחסום את הדרך בפני זכייני ערוץ 2, שהם גופים שפועלים בתחום התקשורת? מה החשש? החוק אוסר בצורה הברורה ביותר על כל התערבות שהיא בשידורים. היום זכיין בערוץ 2 יכול להיות, בהגבלות מסוימות, משדר ערוצים בכבלים ובלוויין.

המגבלה תחול אם וכאשר חוק התקשורת ישונה ויגביל את הבעלויות הצולבות לגופים משדרים ביותר מפלטפורמה אחת. יכולתם של זכייני ערוץ 2 כפי שהם היום לשמש זכיינים כפי שהם היום תלויה ברצון שלהם או בעובדה שהם נמצאים ביותר מפלטפורמה אחת. הכוונה של הממשלה, כפי שהיא באה לידי ביטוי בהצהרת הכוונות שהובאה לפני ועדת הכלכלה, היא שמשנת 2005 – נובמבר או תאריך אחר – בעל שליטה בעיתון לא יוכל לשמש ביותר מפלטפורמה אחת בשידורים האחרים. יש ויכוח: למשל שר הפנים היום מתנגד לכל הרעיון; אולי בכלל תהיה רוויזיה בהחלטת הממשלה. כיום ברור שזכייני ערוץ 2 הם הזכיינים וככאלה הם נמצאים גם בערוץ החדשות. לפי החוק הזה אין מגבלה לקיימים בערוץ 2, כל עוד החוק אינו מונע מהם לשמש זכיינים בערוץ 2. אנחנו מתייחסים לגוף המשדר חדשות כאל גוף שקיים היום ומותר על-פי החוק. נכון שבשנת 2005 עלול להיווצר מצב שבו לא זכייני ערוץ 2 אלא המרכיבים של הזכיינים האלה יוכלו להיתקל בבעיה; אבל היא לא נובעת מהסעיף הזה שלפנינו, היא נובעת מהרצון ומהכוונה לשנות את החוק. כרגע אין שום מגבלה.

ודאי שיש כרגע מגבלה. איני יכול להתמודד במכרז.

לא רק אתה, גם בעלי המניות שלך. ייתכן שצריך לשנות את הסיפה לפחות בנוגע ל"בעל עניין".

למה חברת החדשות כן והם לא?

אם זאת הכוונה, היועץ המשפטי של טלעד צודק. אי-אפשר להטיל על טלעד מגבלה שלא קיימת עליה היום בנוגע לערוץ החדשות בערוץ 2. הרי גוף החדשות של ערוץ 2 מורכב מכל הזכיינים וממועצה ציבורית כזאת או אחרת. כל עוד הוא רשאי להיות שם הוא רשאי להיות כאן.

הוא יחליט באיזה כובע הוא הולך.

לא, מאפשרים לו ללכת בשניהם. זאת השאלה של הבעלויות הצולבות. האם גוף שגם כך יש לו השפעה משמעותית בשוק התקשורת הישראלי – בהנחה שיש לו החזקות מהותיות בעיתון והוא גם בעל זיכיון בערוץ 2 – יכול להיות גם הגוף המשדר מהכנסת?

אהבתי לעיתונות ידועה. אני אפילו לא יודע מה אמר עליי חבר הכנסת בורג בעיתון, כי אני לא קורא עיתונים, מלבד שניים.

"הצופה" הוא אחד מהם.

לא נראה בעיניי שקבוצות שונות במשק הישראלי יהיו רשאיות לקיים גוף חוקי כלשהו כל עוד הוא חוקי אך אנחנו נמנע ממנו להשתתף במכרז שלנו. ממה אנחנו מפחדים? אנחנו מפחדים מסימביוזה בין ההשפעה של ערוץ החדשות והעיתון. בשנות חלדי, והן רבות, לא ראיתי עוד סימביוזה כזאת. ראיתי סימביוזות אחרות, אך לא את זאת. ערוץ החדשות הוא ערוץ נפרד לחלוטין מבעלי המניות בערוץ 2.

טוענים שאנחנו צריכים לטפל בעניין גם מבחינת מראית העין וגם מבחינת החשש לסימביוזה בדברים האלה, והסכמתי לכך כשר התקשורת. נאמר שעלינו לטפל בבעלויות צולבות, קבענו שתהיה מגבלה, והיא תיכנס לתוקף מתאריך מסוים. על-פי המגבלה הזאת עיתון יוכל להיות בעל שליטה או בעל שליטה מסוימת בערוץ תקשורת אחד נוסף. אי-אפשר להיות גם בכבלים, גם ברשות השנייה וגם בעיתון. זה ייכנס לתוקף ב-2005, אם בכלל, כי יש בממשלה מי שחושבים שבכלל לא צריך להטיל מגבלה כי הכסף יברח. זאת תפיסה מסוימת. אני ועו"ד לחמן-מסר הסכמנו לעיקרון הזה. העיקרון הזה יחול בלאו הכי על ערוץ החדשות של הערוץ השני כשהוא ייכנס לתוקף. כל עוד הוא לא חל, למה להגביל את ערוץ החדשות של ערוץ 2 כאן?

אני מבקש להבין, איני בקי בכל המבנים; למשל "מעריב" הם בעלים בטלעד. אבל חברת החדשות שקמה, עצם קיום החברה כאישיות מביא לניתוק טלעד מהעניין החדשותי.

בהחלט. אני מבקש להבהיר.

רגע, קודם אבין מה אני אומר. בסעיף קודם התרתי לחברת חדשות, בגלל המחיצה הזאת, בין השאר, להתמודד על ערוץ שיש בו ציבוריות מוחלטת. כעת מבקשים להסיר את המחיצה ולתת ל"מעריב", לצורך העניין, נגישות מידית לערוץ הכנסת, בלי הפילטר.

זאת בדיוק הנקודה. גם חברת החדשות לא הייתה יכולה לגשת למכרז אלולא פסקה (1). אך חברת החדשות רשאית לגשת אף-על-פי שיש לה בעל מניות שהוא בעל עניין בערוץ השני.

אני לא בטוח שהדברים מנוסחים כך.

אם בשרשור, בקצה, זאת חברת החדשות – אז כן. אבל אם אלה מרכיבי חברת החדשות – אנחנו לא מעוניינים.

צודק. הייתי רק מוסיף זאת.

סעיף קטן (ו) הוא הסעיף שמחריג עיתונים.

זה קל, זה ברור מאליו.

שנית, סעיף קטן (ה) מגביל שליטה במשתתף. טלעד יכולה להיות חלק מקבוצה כל עוד היא לא בעלת שליטה. ייתכן שהסיפה קיצונית מדי וכדאי להורידה. כוונתי לסיפה בסעיף ה(2). בעל עניין בקשת למשל, אם הוא מחזיק 8%, זה לא סיבה לפסול אותו. כל עוד הוא לא בעל שליטה, אין סיבה. בעל עניין מוגדר כבעל 5%.

בסדר, נוריד את המילים "או בבעל עניין".

אגב, לעניין סעיף קטן (ז) והשאלה שעלתה קודם "מהותה, חומרתה ונסיבותיה" – צריך לכתוב כאן "או". בדקנו זאת בחוק הרשות השנייה.

כמובן. איפה אפשר למצוא מישהו שעונה על כל הדרישות יחד?

בוועדת האתיקה של הכנסת.

בסעיף 8(2)(ד)(4) אחרי המילים "או שהיה כזה" אני מציע להוסיף "בעשר השנים האחרונות".

זה צינון מספיק.

זאת כבר הקפאה.

נעבור לסעיף 9. אני מבהיר שהדיון היום הוא עד 12:00 אבל נקבע ישיבה נוספת לעניין זה.

אני מתחילה לקרוא את סעיף 9.

מה שכתוב בפסקה (1) זה לא פק"ל של מכרזים?

זה קיים גם בחוקים אחרים ולכן סברנו שלמען הסר ספק ראוי לכתוב זאת. זה רישיון.

בסטנסיל של החוק, שמקבלים כחלק מהצעת המכרז שצריך לחתום עליה, יופיעו כל הדברים האלה.

אני ממשיכה לקרוא את סעיף 9.

כדאי אולי להוסיף בפסקה (7) מקרה של צו הקפאת הליכים נגדו או של מינוי נאמן.

ודאי. מה בנוגע למפרק מפעיל ונאמן מפעיל?

לא בטוח שצריך לבטל רישיון.

כל הנשמות הטובות שלא זכו יקפצו. ממנים מפרק מפעיל או נאמן ואז מבקשים לבטל רישיון. אבל כתוב למעלה "רשאי", אז זה בסדר.

עוד לא מצאנו המועצות שיבטלו רישיון. אך יש דווקא מי שנכנס לפירוק: ערוץ 10, תבל.

בצד הסנקצייה החריפה מאוד של ביטול רישיון לפי הסעיף הזה יש סנקצייה אחרת, אפקטיבית יותר אולי, סנקצייה מנהלית של עיצומים כספיים.

כאן אין מחלוקות, זאת מצוות אנשים מלומדה.

אני קוראת את סעיף 10(א)-(ב).

בסעיף קטן (א) צריך אולי להוסיף "במישרין ובעקיפין, במידה אחת או בכמה מידות", או משהו דומה.

אם זה לא בבת אחת עוברים לסעיף קטן (ב).

בסדר, הבנתי.

אם האחוזים יצטברו לשליטה, נופלים לסעיף קטן (ב).

אני קוראת את סעיף 10(ג).

זה אומר שבסעיפים קטנים (א)-(ב) לא צריכים לעמוד ברשת של סעיף 8? אם מוסיפים את סעיף קטן (ג), המשמעות היא שלא רוצים להכניס אחרי הזכייה את מי שהיו אסורים מלהיכנס מלכתחילה לפי סעיף 8. אבל למה שמים את זה רק כאן? אם אסור להעביר 10%, גם סעיף קטן (ג) תופס.

אבל אפילו אחוז אחד אסור להעביר מאמצעי השליטה.

בסדר, זה ברור.

אני משלימה את קריאת סעיף 10.

סעיף קטן (ב) מטריד אותי. סעיף קטן (א) אומר שלא יועברו יותר מ-10%. בסעיף קטן (ב) יש לכתוב שאם כבר הועברו יותר מ-10%, הם צריכים להגיע לכדי אמצעי שליטה.

לא, גם ב-5% אם זה שליטה – צריך אישור.

בסעיף קטן (ב) מביאים בחשבון שניתנו כבר 10% או לא? הרי אפשר לתת עוד 10% בלי שהדברים יגיעו לידי האמור בסעיף קטן (ב). אפשר להעביר היום 10% ומחרתיים עוד 10%.

בתנאי הרישיונות אנחנו קובעים הסדרים מפורטים בנוגע להעברת אמצעי שליטה – זה גם עניין ה"במישרין או בעקיפין" שדובר כאן, וגם העניין המצטבר.

לפי הניסוח כאן סעיף קטן (א) מחייב את אישור המועצה רק בנוגע ל-10% הראשונים. אחר כך רק אם זה ייפול בסעיף קטן (ב) יהיה צורך באישור המועצה.

זה נוגע לכל עסקה מהותית של 10% או יותר, כי יש עסקאות כאלה שאינן מהותיות.

בסעיף אחד מדובר על 10% או יותר ובסעיף אחר מדובר על כל אמצעי שליטה.

נכון, כתוב בסעיף קטן (א) "או יותר", בסדר. לפי סעיף קטן (א) הוא יכול להעביר 24% במכה אחת.

האם יכול להיות מצב שלפי סעיף 10 הוא אפשרי אך המגיש לא היה זוכה במכרז בתנאים אלה?

אין בעיה, מי שלא היה כשר אתנו בסעיף 8 לא יוכל להיכנס בדלת האחורית באמצעות החלפות. הפסלות לפי סעיף 8 חיה לאורך כל תנאי הרישיון ולא רק במכרז.

אני משידורי קשת. בסעיף 10, ואחר כך גם בסעיפים 11-12 ואולי גם הלאה, הביטוי "בגוף המשדר" נוגע רק לגוף שנבחר במכרז. כלומר כל ההגבלות האלה לא חלות בשידורי ניסיון.

נכון.

למה לא להגביל בתקופת הניסיון?

אם נחיל על שידורי הניסיון את כל הכללים של הגוף המשדר נגיע ל-2011.

אפשר להגביל את תקופת הניסיון?

זה עולה בהמשך. אני מציע שתרשום לפניך את ההערה הזאת, עו"ד בץ. כשנגיע לדון בכך, נעסוק בה.

אפשר לעבור סעיף סעיף.

זה לא המקום להסתייגות הזאת. הטענה היא שלא החלנו את כל הסייגים גם על ערוץ הניסיון.

מניסיון אנחנו יודעים ששידורי ניסיון בסוף נעשים הדבר הקבוע ביותר. אנחנו רוצים להכפיף גם אותם להגבלות.

נראה. מי שיראה את החוק וידע שהוא לא יכול לעבור את המכרז, לא יתרוצץ ויגיע לשידורי הניסיון.

אני רואה שרשת לא שלחו נציג לדיון, יש כאן נציגים לקשת ולטלעד.

גם רשות השידור השתעממה והלכה.

אני מחברת החדשות.

אני חושבת שעו"ד בץ צודק בהערותיו במידה מסוימת. נדון בזה אחר כך. נכין זאת לישיבה הבאה.

בסדר, אבל כרגע לא נדלג לשידורי הניסיון.

אני קוראת את סעיפים 11-12. בעצם מדובר בסוג של כללי אתיקה. אך חשבנו שההוראה מהותית מאוד ולכן מצאנו לנכון לעגנה בחוק.

כדי לחזק את מה שאמרתי קודם: סעיף כזה ודאי צריך לחול גם על שידורי הניסיון.

נכון, לכן אמרתי שבמחשבה שנייה לדעתנו אתה צודק ולכן נבדוק זאת.

אני קוראת את סעיף 13. זה לדיון מחדש.

כפוף להסתייגות.

כפוף לדיון.

לא נקיים עכשיו דיון. בעוד חמש דקות אנחנו מסיימים.

אני קוראת את סעיף 14. לדעתי המילים "בין אם הוא מנוי ובין אם לאו" בסעיף 14(א) מיותרות. בסעיף קטן (ב) מדובר בחובה של בעלי הרישיונות לשידורי כבלים ולוויין להעביר את ערוץ הכנסת; לא מדובר כרגע בשאלה אם זה ייעשה תמורת הפחתת ערוצים אחרים או לא.

אנחנו מציעים שימוש במשאב שלנו כדי לחסוך מהציבור את התשלום והעלות של מנוי לכבלים ולוויין, בגלל סוג התכנים. המטרה היא שתהיה חשיפה לכלל הציבור ונגישות. באמצעות המשאב שלנו אפשר להעביר גם את הערוץ הזה.

יש ערוץ פנוי פיזית?

כן, במשאב שלנו יש לנו אפשרות להעביר עד שמונה ערוצים גם אנלוגים וגם דיגיטליים.

עד כניסת השבת?

כן. עלות הצלחת שיש להתקין זניחה לעומת דמי המנוי. השילוב הזה של הערוץ יהיה אטרקטיבי לציבור, כי הוא יוכל לראות גם את ערוץ 2, גם את ערוץ 10 וגם את הערוץ הייעודי ושידורי הערבית.

חלק מהערוצים האלה מוצפנים.

זה לא יהיה מוצפן, על מנת שתהיה נגישות.

זה לא מוצפן.

רבותיי, אני מבקש לאפשר לגב' דמארי לסיים את דבריה. אחר כך יישאלו שאלות.

עדיף שתהיה נגישות רחבה ככל האפשר בעלות מינימלית.

אני מבקש להשיב. נכון שיש רצון שהשידורים יהיו פתוחים ככל האפשר לציבור אך איננו יכולים לחייב את הציבור לשנות ממנהגו ולקנות את הצלחת הנדרשת כדי להגיע לשידורים שאת מבקשת לתת בצורה חופשית כל כך. עו"ד דמארי, את מציעה הצעה, אבל הדבר תלוי גם בציבור בישראל. למעלה מ-92% מהציבור בישראל מחובר לכבלים או ללוויין. התקנת הצלחת תלויה ברצונו שלכל אזרח ואזרח.

זמנו חשבנו במשרד התקשורת לסבסד את התקנת הצלחות בבתים כדי לפתוח ערוצי שידור; כי העלות לשחרר ערוץ מוגבל הייתה גבוהה בהרבה מהדרך שאת מבקשת. בסופו של דבר השאלה היא רצונו של האזרח; אם הוא לא ישים צלחת, לא יהיו לו שידורים. מאחר שרוב הציבור מחובר היום ללוויין ולכבלים – מצב שאין לו אח ורע בעולם, כמו מספר הטלפונים הסלולריים לנפש בישראל – הרי שהדברים מסובכים בהרבה ממה שהם הוצגו כאן. רק מי שיציב את הצלחת יוכל לראות את הערוץ. ואם אדם מחובר לכבלים הוא לא בהכרח ישלם עוד 150 דולר לצלחת כדי שיהיו לו שמים פתוחים, בהנחה שזה הסכום. הוא יעשה את החישוב שלו. זה יכול לקחת שנות דור.

גם אם אנחנו נשלם את הכסף, ולא נעשה זאת, כמה זמן לוקח להתקין צלחות במיליון בתי אב?

את חברת הלוויין חייבו לשדר בעמוס.

YES עשו את זה מהר.

נשמח לשחרר את הכבלים ואת הלוויין, כאשר כל הציבור בישראל יהיה מקושר בדרך כזאת או אחרת על-ידי הממשלה לצלחות. אך הואיל והצלחות אינן קיימות, אי-אפשר לקבל את ההצעה הזאת, אף שהיא נשמעת הגיונית ואף שהיא כלולה כאפשרות בחוק. אנחנו עומדים על כך שהיכולת שלנו לשדר את הערוץ תהיה כפי שמתואר בסעיף 14.

אם מה שאומר לי עו"ד מוקדי נכון ואכן YES, בחדירה המסיבית שלה לשוק, התקינה 400,000 צלחות בלמעלה משלוש שנים – אז גם אם אין בעיית תקציב יש צורך בשש שנים. וזה אם אנחנו משלמים ואם אנחנו מביאים את הצלחות.

יש בכלל מתקינים שיקבלו אישורים מוועדי בתים?

תנו לגב' רפאלי-כדורי עוד 400,000 צלחות והיא תתקין בתוך פחות מחצי שנה.

בהסתייגות שלנו ביקשנו הוראה שתקטין את הפגיעה בנו; כוונתי לסעיף 14(ב). סעיף זה יוצר הפקעה של רכוש של חברות הכבלים וחברות הלוויין. לטעמנו הפקעה הזאת לא מבוטלת. עשו זאת פעם אחת – ערוץ 33 כבר ניטל פעם אחת מחברות הכבלים ומחברות הלוויין; הטעם שעמד בבסיס העניין היה זהה – ולא ניכנס כרגע לשאלה אם הוא מצדיק את הפגיעה או לא: הוא שימש עילה להפקעת ערוץ 33. כעת רוצים לעשות את אותו דבר בשמה של אותה מטרה. הבקשה המינימלית שלנו היא שבמקרה כזה יבטלו את ההפקעה הראשונה.

הכנסת אינה מחליפה את הממשלה; היא זו שצריכה לקבוע מתי ואיך יאפשרו הפקעה של ערוצים לשידור ציבורי. טענת רשות השידור ידועה לי: לטענתה על-פי חוק רשות השידור בכל פעם שהיא מפיקה ערוץ היא יכולה לחייב את הכבלים והלוויין לשדרו ללא תמורה. הנושא תלוי ועומד לפני בג"ץ; טרם החליטו שם בנושא זה. אנחנו נכוף ראשינו, אלא אם כן נחליט שצריך לשנות את החוק.

שנית מכאן למדים שנושא ערוץ 33, שאינו ערוץ הכנסת אלא הוא המכלול שנוצר כתוצאה מעליית שידורי הכנסת לאוויר וכתוצאה מפיתוח של ערוץ נספח לערוץ הכנסת, והוא בעל מעמד שקנה לו שביתה כלפי הגופים המוליכים כמו הכבלים והלוויין – גם הוא נושא שתלוי ועומד לפני בג"ץ.

שמענו את מה שאמר מר בן נתן. הדברים צריכים להיות מופנים לממשלה עצמה. רשות השידור בחרה לא להיות כאן, ואני מצטער על כך. אין ספק שעליית ערוץ 33 כפי שהוא משודר היום הייתה תולדה של עליית השידורים מהכנסת לאוויר. כך זה היה בתחילת הדרך. השאלה אם ערוץ 33 היה יכול לקבל את אותה אכסניא אילו לא עלו השידורים מהכנסת לאוויר היא שאלה שמצריכה עיון ועומדת לפני הבג"ץ. עו"ד בן נתן, הסתייגויותיך בעלות עניין רב לך, בתור נציגו של הלוויין, אבל היא לא מענייננו.

יש לי שאלה של טמבל: יש לי טלוויזיה ואין לי כבלים; גם אין לי צלחת. כל מה שאני קולט זה בחוטים, ואני קולט את ערוצים 1 ו-2. האם אקלוט את השידורים של ערוץ הכנסת? לא.

גם היום אתה לא קולט את ערוץ 33.

אבל היום אני בכנסת, אני לא צריך.

אז אתה מודאג לעתיד?

אני רוצה לראות אותך בפנסיה, חבר הכנסת בריזון.

האם יש אפשרות טכנית לאנשים כאלה, שלא רוצים להכניס את הכבלים לביתם?

לא. מי שלא תהיה לו צלחת לא יוכל לראות את הערוץ כזה, כמו שהוא לא יכול לראות את ערוץ 10. בגלל מחסור בתדרים כרגע רק ערוץ 1 ו-2 יכולים להיקלט. כנראה יכינו תדר גם לערוץ 10. אבל זה עניין של משאבים יקרים.

אי-אפשר לעשות לערוץ הזה את מה שעשו לערוץ 10?

ייתכן, אבל זה יקר מאוד. זה מסובך גם בגלל מה שמשדרים סביבנו. שנית, אגרת התדרים למדינה תהיה גבוהה מאוד, הרבה יותר מעלות הערוץ.

לעניין הצלחת – העלות לגורם המשדר היא 200,000-300,000 דולר, זה אפשרי. זה זול יחסית.

זה אפשרי אם השידור אינו מוצפן. שידור זה אינו מוצפן, כמובן.

כלומר קיבוץ ששם צלחת אינו עובר על החוק והוא יכול לראות את הערוץ?

נכון. ודאי שזה חוקי. כדי שהקיבוץ לא יראה צריך להצפין את הערוץ. זה כאילו אומרים שכל מי שמאזין לרדיו פירטי עובר על החוק. זה עולה על דעתך?

לא, אך כאן מתקינים את הצלחת.

אין בעיה להתקינה.

לכאורה לפי חוק התכנון והבנייה צריך לקבל היתר להתקנת הצלחת. אבל זה עניין אחר.

התשובה שניתנה קודם חלקית ולא פותרת את הבעיה האקוטית ללוויין, וגם לכבלים לטעמי. ערוץ 33, כמו שנאמר כאן, אכן שימש לשלושה עניינים: שידור בערבית, שידורים מהכנסת ושידורים בלילה – ואני לא יודע מה משודר בלילה. הוא התחיל בשידורי כנסת. שידורי הכנסת מועברים. אגב, לא נתתם לעצמכם בלעדיות ולכן ייתכן שרשות השידור תמשיך לשדר את ערוץ 33: דיווחים אחרים מהכנסת.

אין ספק, זאת כוונתה.

ואז נמצא עצמנו משרתים מאבקי כוחות בין הערוץ החדש לבין ערוץ 33. מבחינת הכנסת זה מצב לא רצוי אבל זה לא ענייני; אני מדבר עלינו: אנחנו, בעלי רכוש, נאלצים לתת שני ערוצים לצורך המטרה הזאת. הדיון בבג"ץ עלה בעקבות הערוץ הערבי. מחינו, ובסופו של בג"ץ הותיר על המדוכה רק את שאלת התמורה שנקבל, אם נקבל, בגין העברת הערוץ. כמו שברור לכולם זהו עניין שעולה ממון רב לכבלים וללוויין וחוסך ממון רב לציבור; עו"ד מוקדי הסביר זאת לפני רגע. ההפקעה הנוספת הזאת, שנעשית בחוק הזה – ולכן לדעתי כן אפשר לטפל בעניין כאן – ההפקעה הזאת צריכה לומר כך: אנחנו לקחנו לטובת העניין של שידור פרלמנטרי את הערוץ החדש וכל הפקעה נוספת מאותו טעם בטלה.

הצענו נוסח לעניין זה.

זה תלוי בעמדתה של הממשלה. אני יודע מה אנחנו צריכים לעשות; שהממשלה תחליט.

לו אני הזוכה במכרז, המכרז שעו"ד מוקדי יפרסם, ואני ערוץ 10 לצורך העניין – הייתי רוצה לדעת אם ישדר אתי מהכנסת את השידורים הרציפים גם ערוץ 33. אולי אחליט שלא אגש למכרז אם לא תסדירו זאת.

לדעתי התשובה צריכה להיות שלילית.

הצענו נוסח כזה.

חוק שידורי הטלוויזיה מהכנסת הוא בהוראת שעה. ברגע שתיגמר הוראת השעה, זה ייגמר.

נכון, לא צריך לומר את זה. זה ברור לגמרי.

אבל ייתכן שיהיה בג"ץ שיעכב עוד ועוד.

תודה. אני מבקש לסיים את הדיון. עד כאן אומרים בשבת הגדול. התקדמנו לא רע היום. אני מבקש לציין כי למרבית הצער נציגי רשות השידור, שהוזמנו לדיון והיו נוכחים בפתיחתו – בין היתר מנכ"ל הרשות, שזיהיתי כאן, ואדם נוסף, עו"ד תוסיה-כהן – נכחו בפתיחת הדיון ויצאו אחרי כ-15 דקות. הדיון החל ב-10:00 ועכשיו אחרי 12:00. הם לא היו אתנו מרבית הזמן. כך או כך נמשיך בהקראת הצעת החוק ביום 15 בספטמבר בשעה 09:30.

אולי נקבע שנסיים את ההקראה בישיבה ההיא?

המועד הזה לא נוח לי. אני לא בארץ.

אפשר לקיים את הדיון ביום 10 בספטמבר, אחרי המליאה, ביום רביעי בשבוע.

גם זה לא נוח לי. אני מבקשת לקבוע את הדיון ב-15 בספטמבר. ב-10 בחודש אני בטוחה שלא אוכל להשתתף.

אני רוצה לגמור את ההכנה לפני תום הפגרה.

אם עו"ד בנדלר לא יכולה להיות נוכחת נקבע את הדיון ליום 15 בספטמבר. עו"ד מוקדי יהיה כאן בכל מקרה. בישיבה ההיא נקבע את הכול. נגמור הכול.

אני רוצה שעו"ד בנדלר תהיה בהצבעות. אני רוצה להצביע בישיבה הבאה.

אז אני מבקשת לא לקבוע את הדיון ב-10 בספטמבר.

אם היא לא נמצאת, נדחה את זה. שיהיה עוד יום.

אנחנו קובעים את הדיון הבא ליום 15 בספטמבר. אם לא נסיים אז, נסיים בשבוע שלאחר מכן.

אעשה מאמץ להגיע לדיון ביום 15 בספטמבר.

קובעים את ה15- בספטמבר עד שעו"ד בנדלר תודיע אחרת ליושב-ראש?

הישיבה תהיה ביום 15 בספטמבר בשעה 09:30. הישיבה באותו יום תסתיים ב-12:30.

תודה רבה.

הישיבה ננעלה בשעה 12:05.