כנסת פתוחה

פרוטוקולים/עבודה/7847



5
ועדת העבודה והרווחה - 24.12.03

פרוטוקולים/עבודה/7847
ירושלים, כ' בשבט, תשס"ד
12 בפברואר, 2004

הכנסת השש-עשרה נוסח לא מתוקן
מושב שני

פרוטוקול מס' 94
מישיבת ועדת העבודה, הרווחה והבריאות
שהתקיימה ביום רביעי', כ"ט בכסלו התשס"ד, 24.12.03, בשעה 09:05


ס ד ר ה י ו ם

תקציב עבור ילדים עם אוטיזם לשנת 2004

חברי הוועדה: היו"ר אריה אלדד
מתן וילנאי
חיים כץ

משה בר סימן טוב, רפרנט עבודה ורווחה, משרד האוצר
לילי אבירי, מנהלת היח' לטיפול חוץ ביתי לאוטיסטים, משרד הרווחה
ברוך יפה נוף, ממונה תקציבים, משרד הרווחה
מנחם וגשל, מנהל אגף נוער צעירים, משרד הרווחה
ברנדה מורגנשטיין, מנהלת אגף פיתוח שירותים, ביטו"ל
מלכה מוזס שביט, רכזת פניות הציבור ארגון בזכות
מרגלית תירוש, מנכ"לית אלו"ט
תמי יונה, מנהלת מרכז למשפחה, אלו"ט
רננה ישראל, אלו"ט
יצחק מימוני, אלו"ט
נעמי אחימור, ראש המינהל לשילוב חברתי - עיריית ראשל"צ
יצחק רוזנר, עירית חיפה
רגינה וייצמן, מנהלת מח' שיקום רווחה - עיריית ירושלים
שרה סלמן, מנהלת מטה צמ"יד, עיריית ירושלים
מידד גיסין, יו"ר צב"י צרכני בריאות ישראל
עמית עמליה, הורה לילד אוטיסט
קלרין שוורץ, אם לילד אוטיסט
דפנה אהרוני פראן, אם לילד אוטיסט
אריאל יהב, אם לילד אוטיסט
דן מורגשנטיין, אב לילד אוטיסט
תלמה קינן פינץ, אם לילד אוטיסט
טלי פינס, אם לילד אוטיסט
אורנה דביר

ג'ודי ורסמן

שירלי אברמי

חבר המתרגמים בע"מ







תקציב עבור ילדים עם אוטיזם לשנת 2004

אני מתכבד לפתוח את הישיבה על תקצוב השירותים לילדים אוטיסטים ולאנשים שסובלים
מאוטיזם. אני מראש מתנצל שניהול הישיבה הונחת עלי תוך כדי הליכה לועדה אחרת, כי אני התכוונתי בכלל להיות במקום אחר הבוקר. אבל הבנתי שמחמת איזה שהיא בעיה בלתי צפויה, יו"ר הועדה, שאול יהלום לא יכול לנהל אותה.

לאלה שאינם מכירים, שמי פרופ' אריה אלדד - אני במקור מנתח פלסטי. הגעתי לפוליטיקה לפני פחות משנה. ומכיוון שאני לא מכיר את כל הנפשות הפועלות, והספקתי לקרוא את החומר עד זמן קצר לפני הדיון. אני אבקש מכל דובר לפני שיתחיל, להציג בחצי משפט, את התחום שממנו הוא בא ואת תחום האחריות שעליו הוא מופקד.

אני מבקש להתחיל לעסוק בנושא מזווית ראייה של משרד הרווחה. גב' לילי אבירי, אם תוכלי להציג במספר מילים את הבעייתיות לקראת השנה הבאה, כפי שאת רואה אותה.

זו יחידה יחסית חדשה במשרד העבודה והרווחה, הוקמה לפני חמש שנים. עד לפני חמש שנים
האוכלוסייה עם האוטיזם לא היתה מטופלת במשרד העבודה והרווחה ובכלל לא היתה מטופלת בארץ. המקום היחיד שהיתה מטופלת זה היה במשרד הבריאות וההתייחסות היתה יותר כעין אשפוז, אשפוז יום, בתי-חולים, מסגרות חוץ ביתיות.

כשהייתי סטודנט, אני זוכר בתל-השומר גן-ילדים, מי היה מממן אותו לפני 25 שנה?

משרד הבריאות והתייחסו לזה כיחידת אשפוז. וזה באמת היו הניצנים אז. ולפני חמש שנים זה
המשיך, כמה גני-ילדים ובתי-חולים לחולי נפש וכמה מסגרות חוץ ביתיות, שמשרד הבריאות תקצב אותם כיחידות אשפוז. ולא היתה בכלל התייחסות לתחום הקהילתי.

לפני חמש שנים, הטיפול באוכלוסייה עבר למשרד הרווחה ואז הוקמה היחידה והחל הטיפול. בתחילה אנחנו קיבלנו רק את הטיפול החוץ ביתי במשך שנתיים שלוש. ולפני כשנתיים קיבלנו גם את האחריות על תחום הקהילתי באוכלוסייה. המחלקות לשירותים חברתיים, הם אנשי השדה שלנו ואמונות לטפל באוכלוסייה, לא היו מוכנים לטפל באוכלוסייה כקבוצת אוכלוסייה חדשה.

היה תהליך ארוך אצלנו במשרד. ולפני שנה וכמה חודשים, הם היו מוכנים לקבל את האוכלוסייה. וכאן התחיל גל של אנשים שנכנסו לטיפול, כי לפני כן הם לא היו. אנחנו לפני שנה וחצי בעצם התחלנו לטפל. היו לנו כ300- אנשים מחוץ לבית, וכ100- אפילו פחות אנשים בקהילה. במשך שנת 2003 התחילו אנשים רבים להיכנס למחלקות לטיפול ועברו אלינו.

ומה שקרה שהתקציב בעצם של שנה שעברה ושקיבלנו השנה, לא הוגדל, כלומר, אנחנו באותו סכום כסף ובמספר מועט של אנשים. יש קיצוץ מזערי יחסית למשרדנו, אבל מה שקרה יש גידול רב באוכלוסייה. ואז היינו מוכרחים כיחידה, להתחיל לראות איך אנחנו מעבירים תקציבים. לא לכולם, כלומר איך לצמצם את התקציבים. זה נראה כאילו מעין קיצוץ שלילי או משהו.

הגידול באוכלוסייה יכול לבוא מתחלואה פתאומית, מודעות לשירות חדש שנפתח, אבחון
יתר. אנחנו מכירים את התופעות האלה מהיפראקטיביות למשל, שהסטיגמה הזאת מונחת על מיליוני אנשים, כי יש כדאיות לתעשייה לממן אותה. איך נעשה האבחון, מי היום שם חותמת אבחונית באיזה שלב. ומה להערכת המשתמשים כאן, שאני מודע לעניין שיש לכולנו כאן. מה לדעתכם מידת האמינות באבחון היום בארץ.

לגידול באוכלוסייה רק אני רוצה למקד. כי מנסים להוביל את הדרישה לתוספת תקציב באותה
הקיצוץ או קיצוץ בגידול באוכלוסייה, ואני חושבת שזה לא הכיוון הנכון. הוא חשוב, אבל הוא באמת רלוונטי לכלל האוכלוסיות.

הייחוד של האוטיסטים או מה נגעה בו לילי קודם, שאנחנו בפיגור של 25 שנים מאז שהלקות הזאת הוכרה במדינת ישראל וע"י מדינת ישראל, עד ליום שבו החליטה מדינת ישראל להתחיל לתת משהו לילדים האלה. חוץ מאשר בתי"ח לחולי נפש או אשפוז יום כזה או אחר.

הפער הזה הוכר ע"י משרד העבודה והרווחה, הוכר ע"י משרד האוצר. עשינו בשעתו תכנון של חמש שנים - תכנון רב-שנתי, לכיסוי הפערים. עוד לא מדברים על גידול טבעי שכל שנה נוספים לנו 250 ילדים.

גידול מעליית מודעות של הציבור להפניה, לא גידול טבעי.

הגידול הטבעי היום נמדד ב250- ילדים כל שנה שנוספים. אנחנו מכירים או מגיעים לפתחנו 120
ילדים. ואנחנו לא מתכננים, לא המשרד ולא אנחנו, על גידול מעבר למי שמתדפק על דלתנו ועבר אבחון מפורט שהוא אכן עונה לקריטריון של P.V.D אוטיזם של פסיכיאטר, נוירולוג, התפתחותי. ז"א לא כל מי שכותב חשש ל-P.V.D. הוא אכן מתקבל.

והמספר הזה של 1500 איש בערך מקובל על העוסקים בכך.

המספר של הילדים הוא 2500. בגילאים שאנחנו מדברים עליהם לשירותים הקהילתיים, אנחנו
מדברים על 1500. בגיל הרך יש תוספת כל שנה של 240. אנחנו ביקשנו לעשות כרגע תכנון רק עפ"י המציאות של 120 ילדים.

שאם היה לנו איזשהו סידור של תכנון רב-שנתי, שהשנה רק לשירותים הקהילתיים, הם זכאים למינימום הזה. והיינו צריכים לקבל השנה תקציב של 14 מיליון והוא מגיע לפחות מ7.5- מיליון שנאמר בתחילת הדרך, הרי הקיצוץ הוא של 114% ולא של 14% כפי שנוטים להציג אותו. עכשיו יש טענה של האוצר, "לא ניצלו תקציב קודם".

אני רוצה להשלים את התמונה מבחינת משרד הרווחה. צריך לקחת בחשבון בשביל לנקות את

אנחנו לא מדברים היום על הבעיות לטיפול חוץ-ביתי. אני חושב שאת נושא טיפול חוץ-ביתי אנחנו פתרנו. קודם כל, חשוב שיהיה ברור. קיבלנו ממשרד הבריאות את המכסות, בעקבות דיונים שהיו במשרד העבודה והרווחה לציבור ההורים באמצעות אלו"ט. טיפול חוץ-ביתי זה רק ילד שמוצא מן הבית לשינה, כלומר אשפוז. קודם כל, זה מסודר. יש לנו פערים פה ושם, חבל היום לקיים על זה דיון.

כל מה שאנחנו מדברים, זה על הטיפול הקהילתי.

כמה ילדים מסודרים היום במסגרת החוץ-ביתית?

350.

אנחנו מדברים היום על הטיפול הקהילתי. לגבי הטיפול הקהילתי, משרד הרווחה נכנס לעניין הזה
לפני שנתיים. בניגוד לטיפול החוץ-ביתי, שמשרד הבריאות טיפל בו. הוא טיפל בו כך, הוא טיפל בו אחרת, הוא העביר אלינו חבילה שלמה ואנחנו התמודדנו איתה.

לגבי הטיפול הקהילתי לא היה טיפול קהילתי באוכלוסייה הזאת לפני שמשרד הרווחה נכנס. פירוש העניין הוא, שגם המח' לשירותים חברתיים, כשהם התייחסו לאוכלוסיית האוטיסטים, הם התייחסו לזה בתוך המערך של הפיגור או הנכויות.

כמו שלילי אמרה, וזאת הנקודה שצריך להבין לגבי הגידול. שמרגע שהמודעות עלתה לנושא הזה, מרגע שאנחנו התחלנו להפעיל בכמה מח' לניסוי, עובדים ייחודים לטיפול בנושא, יותר הורים פונים. יש לנו כרגע אוכלוסייה יותר גדולה, אנחנו נגיע השנה לפי הסקירה שלילי עשתה, לסדר גדול של בערך 2000 מטופלים. המשמעות של העניין הזה היא, שכשאתה לוקח את התקציב - אין קיצוץ. אבל שאתה לוקח את התקציב והתקציב הזה מתפזר בבת-אחת על אוכלוסייה יותר גדולה. וככל שהמודעות עולה - האוכלוסייה הופכת להיות יותר גדולה - התקציב פרקטית, אתה הופך להיות יותר קטן.

מי יכול לדבר בשם משפחה, לייצג את תמונת המצב לפני שנתיים ולפני שנה. אנחנו בודאי לא
נוכל לשמוע את כולם, זו לא במה לונטילציה כל-כך כמו ניסיון למקד את הבעיה.

אני רוצה רק מילה אחת כללית. מה שקורה, האוצר טוען שלא נוצל התקציב.

אנחנו נשמע את האוצר.

אני אימא לילד בן 11. אני זוכרת מהיום שהוא אובחן, שמונה שנים של פעילות, כי זה היה ילד
אוטיסט מתחום הבית, שכולם נפגעים, לא רק הילד האוטיסט - האחים שלו - המצב הכלכלי, המצב הפיזי, המצב הנפשי וזה מצב מאוד מאוד קשה.

השירותים הקהילתיים זה שמונה שנים של מאבק, נלחמנו שסוף כל סוף יהיה בכלל משרד שיטפל בנו. שסוף כל סוף יהיה אגף שיטפל בילדים האוטיסטים. ורק לפני שנה קיבלנו את השירותים לסומכים. אני מכירה משפחות ותיקות ששמו את הילד בהוסטל ואני חושבת לפי מה שאני מכירה באופן אישי, אם תבדוק כל הילדים האלה שנמצאים בהוסטלים, תמצא מצב שהילדים האלה הוצאו בגיל שמונה-תשע. היום הילד שלי בן 11, והסביבה, שאני לא מוציאה אותו מהבית לשירותים הקהילתיים. אם המדינה תעזור לי בסומכת, תעזור לי בנופשון. והמשפחות מסביבי שאני מכירה אותם באופן אישי. אנחנו אומרים את זה חד-משמעית, תעזרו לנו מעט בשירותים קהילתיים, אנחנו נחזיק עוד הרבה שנים את הילד בבית.

מישהו רק צריך להבהיר לי בשלושה משפטים, "סומכת" מה זה אומר?

"סומכת" זה עזרה הניתנת למשפחות בבית ע"י חונך או אישה שבאים ועוזרים למשפחות לטפל
בילדים, לשחרר את המשפחות, לעזור לילדים ללמד אותם אימוניות, להמשיך את מה שקורה בביה"ס. פשוט לתת למשפחות אפשרות לשרוד.

השירות הזה ניתן היום בהיקף לשנה הבאה, אני חושבת שפחות מ18- שעות לחודש לחלק מהמשפחות. ל135- משפחות בערך. כרגע במאגר שלי, יש 650 משפחות שפנו לעזרה.

איך אנחנו בוחרים את המשפחות שמקבלות את ה"סומכת"?

יש לנו קריטריונים מאוד קשים לקביעת נזקקות. כלומר, לא כל משפחה. משפחות שיש להם ילדים
יותר קשים, משפחות של שני ילדים, חד-הוריות. עשינו קריטריונים לקביעת נזקקות ורק למשפחות האלה נתנו.

לעניין הזה, אני אמרתי קודם בשיחה שהיתה לי עם ההורים, לפני שנכנסו לועדה. כל קריטריון
שיהיה קריטריון שוויוני שמבחינה זאת אנחנו נוכל לקבוע למי נותנים ולמי לא. אנחנו נקבע עובדות, זאת לא הבעיה לדיון היום, הבעיה לדיון היום היא שאיך שלא נקבע את זה, הסמיכה היא פשוט קצרה.

הסמיכה של הסומכת קצרה, זה אני הבנתי, אבל עכשיו מי קבע ש30- זה מה שאנחנו צריכים, ש18-
זה לא מספיק, אולי אנחנו צריכים 200 שעות בחודש. מה סדר היום שלך ואיך הסומכת נכנסת שעה ביום או שעה וחצי ביום, ועושה לך משהו מיוחד.

אני אימא לילדה בת 8 עם אוטיזם. נעמה עם אוטיזם שהולכת היום לכיתה א' בשילוב
בבי"ס רגיל בכיתה רגילה. סדר היום מבחינה כלכלית למשפחה, זה אומר שהיא הולכת לביה"ס עם סייעת והיא מתמודדת שם עם חומר וזה מקדם אותה מאוד. אני משלמת: 2400 ש"ח לסייעת שהולכת איתה לביה"ס שנמצאת איתה כל השעות, ואז בשעה 12:00 היא כבר מגיעה הביתה, ארוחת צהרים, קצת נחה, בשעה 2 עד שעה 7 בערב, היא נמצאת בטיפול שנקרא טיפול AB.A, שזה טיפול מאוד מתקדם, שהגיע לארץ לפני כחמש שנים, ואני יכולה לברך את מנכ"לית אלו"ט שפיתחה את הנושא עם A.B.A., יש את המודעות לA.B.A וזה אומר שהטיפול הזה עולה לי 5000 ש"ח בחודש, יש ארבע מטפלות סביב הילדה, כל שעתיים מתחלפת מטפלת.

אנחנו למעשה משפחה שלא מקבלת היום תקציב משום גורם, היות והיא לא בחינוך מיוחד, אני לא יכולה ליהנות משירותים של חינוך מיוחד, היות והיא כבר ב12- בבית.

איפה היתה נכנסת סומכת הנה?

במסגרת התוכנית ה-A.B.A הזכרתי את הסומכת שזה 30 שעות בחודש, מדובר על סכום
של ה700- ש"ח ומתוך התקציב של 5000 ש"ח שאני משלמת לכל ארבע מטפלות שעובדות עם הילדה, אז ה700- ש"ח האלה זה נקודת אור.

הסומכת היתה נכנסת לתוך תוכנית ה-A.B.A. ?

כן.

אני אבא לילד אוטיסט בגיל 7. מה שאני רוצה להגיד זה משהו פשוט. הסומכת זה עבור הילד
שלי לטיפולים. יש מותרות, בשבילי זה ממש טיפולים, אני אישית לא יכול לקחת אותו לטיפולים מכל מיני סיבות, כי אני עובד בשעות האלה והחונכת עוזרת לי לטיפולים, משמע שאני מפסיק את הטיפולים. אם זה מה שבסוף יקרה, אני אבקש מהמדינה לעשות המתת חסד. הילד הזה הוא כל-כך מסכן. אי אפשר לחיות כך יותר.

זה לא ועדת כספים. בסוף הדיון הזה אין עוד מיליון שעובר מנקודה א' לנקודה ב'. בואו ננסה
להוריד את הדיון מכותרות כמו "המתת חסד" למישור הרבה יותר הצידה.

אני לא מדבר על החיים שלי, אני הפסקתי לחיות לפני חמש שנים. תצילו אותו, מה אני מבקש?
טיפולים לילד לקחת אותו. יש כבר גבול, גם את זה לוקחים לי. אז היה לי שנה שעברה 30 שעות, זה בכלל לא הספיק לי כמעט לכלום. הורידו לי את זה ל18-. על כל שעה אני נלחם וגם את זה היום רוצים להוריד לי.

זאת בדיוק השאלה שאני הפניתי קודם. העניין של 30 שעות לחודש. אומר האיש הזה, "גם זה לא
מספיק לי לשום דבר". לכן שאלתי, המספר הזה נולד מאיזשהו רעיון טיפולי או מאיזשהו אילוץ תקציבי. אז השמיים הם הגבול בעניין הזה.

בתחילת הדרך ישבנו עם המשרד וניסינו למצוא את האופטימום, לא את המקסימום ולא
את השמיים. הגדרנו 86 שעות חודשיות, זאת העזרה הסבירה של 20 ש"ש לילד בשבוע. כי כל הספרות המקצועית מגדירה את זה כמינימום שצריך לטפל בילד באופן אינטנסיבי אחד לאחד. זה המינימום שיביא לתוצאות. מעבר לצד הרווחתי, 86 שעות. אבל משום שלא היה להם תקציב, אז אמרו, אנחנו נרד מהמינימום הזה. זה פשוט תוצאה של אין. אם היינו רוצים לבנות את זה נכון, היינו בונים לפי 86 שעות.

86 שעות זה האופטימום. אני לא אתחיל לפרט את כל הבעיות של האגף שלי כאן. שום דבר לא
עובד היום על האופטימום. נוטף דם מהאצבעות שאתה חותך. אבל אנחנו הורדנו את זה ל30- שעות. 30 שעות זה מה שחילקנו לכל משפחה, לא כי זה איזה שהוא אידיאל גדול, אלא אמרנו, בוא נראה מה המינימום שאתה נותן למשפחה שהיא עוד יכולה משהו לעשות עם זה. מה שטוענות המשפחות, ואני לא יכול להתווכח עם זה, שהשנה, בגלל מה שאמרתי קודם, זה ירד ל18- שעות. והרבה מאוד משפחות לא מקבלות כלום, נכון. זאת כרגע הבעיה.

אתה צודק כשאתה שואל מדעית. O.K. 30 שעות מה זה. זה משהו סתם, זה משהו שעונה. זה משהו שהיה פשרה בין האופטימום שדיברה גב' תירוש, לבין משהו שהיה לנו ואמרנו, לתת משהו למשפחות, ליותר משפחות איזשהו סכום. זה ברור אבל שכשאתה יורד מתחת למינימום, בשלב מסוים זה הופך להיות כלום לכולם.

אני אם לילד בן שמונה. אני שומעת פה מכולם את העניין הזה שיש פה בעיה של תקציב, אבל יש פה
גם בעיה עקרונית של מה קורה לפירורים האלה של התקציב, עד שהם מגיעים. ומה שקורה, זה שאחוזים רבים מהתקציב האלה הולכים לטמיון בשתי צורות עיקריות.

צורה אחת, זה שהתקציב הזה עובר דרך הרשויות המקומיות שאמורות להשתתף בו ברמה של בין 25 ל- 30%. לרשויות המקומיות אין אינטרס להשתתף בתקציב הזה. אנחנו בני-ערובה בין הרשויות לבין משרד הרווחה. אני במשך השנה וחצי האחרונות, מבלה בהתכתבויות עם נציגי משרד הרווחה, עם עיריית ת"א. העירייה לא העבירה טפסים של הבן שלי במודע ובזדון. ולאחר בירור מאוד מעמיק הסתבר שהם עשו את זה כי אין להם אינטרס להשתתף בסכום.

מעבר לזה, נוצרת בעיה שבאופן תיאורטי, אנחנו לא יודעים את התקציב וגם לא באופן מעשי. אני צריכה לנהל מו"מ עם נציגה של עיריית ת"א, שהיא בשבוע שעבר אמרה לי, "תפני לווראייטי". ואני אמרתי לה, שאם לאזרח שמשלם מסים במדינת ישראל והון על עירייה, אומרים, תפנה לווראייטי, שהיא תתפטר, שתסגור את הלשכה שלה ותיתן את המפתחות לווראייטי. אני לא מוכנה לחיות פה כקבצנית.

מה ההבדל בין זה לבין אדם שמאושפז בביה"ח ואומרים לו, תפנה ליד שרה תקבל מכשיר.

אם אני התבקשתי עקב זה שהבן שלי סובל מנכות לפנות ללשכת רווחה עירונית וזה מה שיש לה
להגיד לי. היא צריכה להגיד לי, "אנחנו נטפל בעניינך, אנחנו ננסה לקדם". להגיד לי, "תלכי לוורייאטי", זו תשובה שהיא לא ראויה להישמע במדינת ישראל. אני מצטערת, אבל זו לא תשובה שראויה להישמע ע"י אדם שמשלם כל-כך הרבה למדינה וגם אדם שמשלם פחות.

כל זמן שאנחנו חיים במדינה הזאת - למדינה יש איזשהו תפקיד ויש לה אחריות. אני בניגוד או לא בניגוד, אני מאוד אוהבת את הילד שלי, הוא חי איתי, כי אני רוצה שהוא יחיה איתי, אני לא אוציא אותו מהבית, חס וחלילה אם לא יהיה לי תקציב. אבל הנושא הוא אותו נושא. צריך לקבוע קריטריון מינימלי ולעמוד בו. זה לא ייתכן שאנחנו כל פעם נהיה במצב של קבצנים מול העירייה.

מתוך סל השירותים או האפשרויות שקיבלנו תמונה עליהם, את מקבלת משהו, ולהבנתך, את
רק לא מקבלת את הנתח שעיריית ת"א היתה צריכה לתת.

הנושא הזה הוא מאוד פרוץ. היות ויש פה הרבה אנשים מעורבים באמצע. יש גם נושא שהחליט מי
שהחליט שהתקציב הזה צריך לעבור דרך חברת כ"א. שזה גם סיפור שהוא קפקאי. היות והנימוק הוא שלפני כמה שנים, משפחות רימו, כל שאר האוכלוסייה סובלת.

אם אין תקציב, למה הוא צריך לעבור דרך חברת כ"א שרואה בחורה פעם אחת בשנה, היא בכלל לא יודעת אם הבחורה באמת בפועל עובדת עם הילד, ממלאים טפסים וכולם מרוצים. והכסף הזה שהוא כל-כך יקר, הוא מתבזבז בשני מקומות. בחברת כ"א והוא מועבר לעיריית ת"א.

זה שני דברים שפוגעים בלב התקציב הזה. זה יוצר מצב שהכסף לא מגיע לאן שהוא צריך להגיע. ונוצר מצב שאנחנו פונים ללשכות הרווחה העירוניות, הן מסתירות מאיתנו מידע. אני במשך שנה וחצי שמעתי כך: "אין שעות, יש שעות". קיבלתי 12 שעות ל4- שעות לחודש. אחרי זה, זה הגיע למצב שהייתי צריכה לפנות לכל החלונות הגבוהים, ממש שוק הכרמל.

אני חושבת שאחת הבעיות המרכזיות זה באמת שאנחנו לא מקושרים ישירות עם משרד הרווחה וזה נותן כלי בידי הרשויות המקומיות לשחק עם התקציב הזה, גם מהמעט שיש. ואלו הן שתי בעיות עיקריות שאני מבקשת לטפל בהם.

גב' אחימור נעמי, מייצגת את עיריית ראשל"צ. בוודאי לא יכולה לדבר בשם כל הרשויות
המקומיות. אני אשמח לשמוע מאחת מהרשויות.

הדברים שנאמרו כאן על הרשות מאוד מאוד קשים, אבל אני אתייחס לעיריית ראשל"צ. אנחנו
קיבלנו את הטיפול אלינו לפני כשנתיים. בשנה הראשונה זה היה קלי קלות, כי לא הייתה עדיין אוכלוסייה. הם הגיעו אלינו טיפין-טיפין. היום אנחנו הגענו בראשל"צ ל70- משפחות מוכרות. אני מאמינה שעם הזמן מספר המשפחות ילך ויגדל.

אני יכולה לתת למשל סדר גודל של היקף תקציב שמשלמים בראשל"צ, ושיסבירו לי, איך בתקציב הזה אנחנו יכולים להסתדר. אם אנחנו מקבלים 37 אלף ש"ח לנושא של מטפחים, נופשונים, טיפול במעון ילדים בקהילה. זה סדר גודל של הסכום שאנחנו מקבלים.

אנחנו לפי ההנחיות, צריכים להעביר את ההפעלה של הסמך מקצועי, המטפלות, המטפחים, הכל דרך חברות כ"א.

של מי ההנחיה הזאת?

של משרד הרווחה לצערי. זה כסף שאמור לממן גם כ"א. כי הנטייה היום להעמיס על מחלקות
לשירותים חברתיים עוד תחומים ועוד נושאים לטיפול ועוד נושאים לאחריות. ואז אני מבינה את התסכול של המשפחות, שעו"ס לא יכולה אפילו לפעמים להגיע אליהם ולהגיד להם, "בדקתי, עשיתי". אני רוצה שהמשפחות גם יבינו את הדברים האלה. עו"ס כל מה שקשור בטיפול באוכלוסייה בכל תחומי האחריות, אמורים לתת תשובות. כח-האדם לא גדל, גם עם העברת הטיפול באוטיזם למח' לשירותים חברתיים, אני יודעת שמספר התקנים שהמשרד קיבל מאוד מאוד מצומצם ואת זה רק צריך לחלק.

המחלקות לשירותים חברתיים גם צריכות לתת, ואני טוענת, שחלק מהשירות, זה לא רק השירות בעין שנותנים למשפחות, חלק מהשירות זה גם ההתייחסות של עובד, של אדם שיהיה במשרד ויוכל לתת את ההתייחסות. אז אם אין אדם שיוכל לעשות את הבדיקה היסודית ולהתייחס ולתת את התשובות בזמן למשפחות, אני מבינה מאין בא התסכול שלהם.

מחוסר תקצוב של העובדים כי אין מספיק כ"א במח' לשירותים חברתיים לתת תשובות בכל התחומים שמוטלים עליהם. ב: המשאבים לשירותים בקהילה מאוד מאוד מצומצמים. ואני צופה שהקושי הזה ילך ויגדל.

לצערי הרב ישנה חקיקה מאוד יפה סוציאלית ומפוארת, אבל בצידה אין את המשאבים. לדוגמה אצלנו בראשל"צ, ישנה חברה בשם "מרגלית" להסעת אוטיסט. אני צריכה לאותו בוגר שנוסע לאיזה שהיא תעסוקה מוגנת מחוץ לראשל"צ לממן הסעה - אין לי את הכסף להסעה הזו. והאימא לא יכולה לממן את הדברים האלה - היא צריכה לתת מימון למלווה - כי הוא לא יכול לנסוע ללא מלווה.

בניירות הרקע שקיבלנו נאמר, שהשתתפות של הרשויות המקומיות היא בגובה של 25% מכלל
התקצוב.

עירית ראשל"צ כנגד כל 75% שהיא מקבלת ממשרד העבודה והרווחה, היא נותנת את חלקה
ב25%-.

גב' ויצמן, להערכתך עיריית ירושלים משלימה את חלקה בעניין?

עד עכשיו, ירושלים משלימה את כל ה25%- מכל תקציב שהיא מקבלת מהממשלה, התקציב לא
מספיק. אני לא בטוחה שמחר, אם נקבל פתאום תוספת תקציב מאוד גדולה לפי הצרכים של האוכלוסייה, אני לא יכולה להגיד לך שעיריית ירושלים תוכל לתת.

יש רשויות שאין להם גם את ה25%-.

מה שנאמר פה זה שאם פתאום יתנו 100 מיליון ש"ח לאוטיזם, שהרשויות לא יהיה להם מספיק
כסף להשלים את ה25- מיליון.

ברשותך, אני רוצה להוסיף עוד נושא אחד שאני לא יודעת למה ההורים עוד לא העלו אותו -
הנושא של הנופשונים. עד השנה הנופשונים היו ממומנים ע"י משרד הבריאות ללא הגבלת ימים. משנת 2004, כל נער אוטיסט שחי בבית, זכאי עד 15 יום בלבד וזה לשנה ובהתאם לתקציב שיועבר. שלדעתי לא יספיק לירושלמים יותר מלהגיע לחודש מרץ.

המשמעות של נופשון, זו האפשרות למשפחה להביא ילד ללינה של לילה, שתיים בשבוע, בחודש, מתי שהוא רוצה, בחופשים, על-מנת שלילה אחד המשפחה תוכל לישון בשקט בבית או ללכת לחתונה, לסרט או מה שלא יהיה.

הפתרון הזה עומד ליפול ולא יהיה בשנה הבאה להערכתי. בירושלים יש נופשון אחד שנותן מענה לאוכלוסייה הזאת, אבל בארץ יש עוד.

כמו שציינו כבר, יש לנו מגבלות תקציביות שגורמות לכך שברגע שהתקציב מסתיים, יש לנו
רשימות המתנה של אנשים, אין לנו אפילו את האפשרות לעבוד לפי הקריטריונים שצוינו. ברגע שאין תקציב - גם מי שעומד בקריטריון וזה כנראה הבעיה בת"א. אין פשוט אפשרות לבוא ולתת לו מענה.

נקודה שניה, פותחו הרבה שירותים בקהילה. נוסף לנופשון נעשתה פעילות יפיפייה, יש מועדונית. יש למעשה רצף של שירותים שלמעשה מאפשרות להשאיר את הילד עם אוטיזם בקהילה כמה שיותר זמן. דבר שגם מאוד מאוד משמעותי למשפחה. יש לזה גם השלכה כלכלית. הרבה יותר זול להחזיק אותו בקהילה.

הקיצוץ, שבעקבותיו אנחנו שומעים על הבעיות התקציביות, גורם לכך שיש לנו את השירותים האלה כמעט על הנייר. כי אם נאמר בחיפה, איתרנו 15 ילדים שאפשר להציע להם את המועדונית שהיא מאוד זולה ומאוד מאוד יעילה, ברגע שהסתיים התקציב, כלומר נשארנו עם שלושה ילדים שיכולנו לתקצב אותם, עם שלושה ילדים אי אפשר לפתוח מועדונית כזו, ולכן אנחנו נמצאים באיזשהו מצב שהשירותים, לא זו בלבד שאינם מתרחבים, אלא גם מה שקיים, עלול להיפגע.

נקודה נוספת מההיבט של הרשות. כמובן שאנחנו העו"ס, שותפים בכל מה שקשור לקושי העצום והנטל העצום שמוטל כאן על המשפחות. אבל מה שקורה כאן יש לנו גם כן את האילוצים שהרשות מטילה עלינו. יש לנו אילוצים נוספים. אני מסכים שזו בעיה, אבל רשות מקומית שלמעשה יש לה את היועמ"ש שלה, והיא חוששת למעשה מיצירת יחסי עובד-מעביד עם אנשים אחרים, מוצאת את הפתרון או דרך המשרד, זה כמובן מעמיס עלויות נוספות. אני מסכים שיש צורך למצוא איזה שהיא דרך לייעל את התהליך וע"י זה להוזיל.

אני אם לילד אוטיסט בן 5.5. בנושא של הבסיס התקציבי לאוטיסטים, הכסף ניתן גלובלית, שכל
הסעיפים למעשה נמצאים שם ביחד. האוצר למעשה נתן כאן איזשהו סכום גלובלי ומשרד הרווחה תקצב בתוכו את כל הסעיפים השונים, בין אם זה תקציב לסומכות שעליו באנו להיאבק מכל הארץ ובין אם זה הנושא של הנופשונים. לא יכול להיות שבמשפט כזה, שבעצם ברגע שמקצצים - מקצצים בכל המגזרים.

מישהו קיצץ בתקציב, הדברים הונחו פה על השולחן.

בתקציב 2003 למעשה היית תוספת לתקציב שניתן, כיוון שהיו עודפים שלמעשה לא ניתנו ואז
בעצם התווספו לתקציב.

ולאחר מכן למעשה הייתה דרישה שהלכה וגדלה, אני מנהלת את הפורום לאוטיזם P.D.D בתפוז - באינטרנט, אני מיינתי את כל ההורים שנמצאים אצלי בפורום, שקיים מדור לאוטיזם, גשו לשם, תציגו את הנושא שלכם, תבקשו את העזרה שאתם זכאים לה. פנו מאות משפחות ומהר מאוד הם קיבלו את התשובה "אין, נגמר הכסף". שלמעשה, מי שהלך ובנה את התקציב הזה, לא בנה אותו עפ"י צרכים אמיתיים וסקירה של הצרכים.

התקציב לא ניתן גלובלי -הוא בנוי בתוך סעיפים. הסעיף הסומכים-סומכות זה סעיף אחר.

ברגע שאתה נותן לנופשונים, אתה לא נותן לסומכים. כי יש לך X כסף.

לא. כל סעיף מתנהל כסעיף עצמאי.

האם בקטע הזה הבנו שהתקציב לא קוצץ בפועל, אלא יש בו דילול כי מספר הפונים עלה
באופן משמעותי. אני מבקש בשלב הזה, לשמוע את האוצר. הושמעו פה דברים חמורים, אבל איש לא מאשים באמת שהורדתם כמו בתחומים אחרים בתקציב לשנה הבאה שקוצץ התקציב.

הטענה המרכזית אומרת שהתקציב כפי שנבנה בשנים הראשונות של העברת הפרוייקט למשרד העבודה הורווחה, לא עלה על גודל מדויק של אוכלוסייה, כי השירות לפני כן לא ניתן אף אחד. ולכן הוא לא נתפר לפי צרכים, אלא לפי השערות וההשערות לא היו נכונות.

דבר ראשון השירותים הקהילתיים באמת לא קוצצו, אפילו גדלו ככלל. כלומר לא בסכום גדול -
אבל גדלו. דבר שני, נכון להיום באף שנה מהשנים האחרונות, לא היה ניצול מלא של התקציבים לשירותים קהילתיים. והתשובה היא בטח שהשירותים האלה הם חדשים ולא הבשילו. השנה לדוגמא, לא היה ניצול מלא של כל הכספים לשירותים הקהילתיים. אנחנו לא הולכים להשתמש בזה בטענה, אנחנו מבינים שהסיבה לזה, לכך באמת שהשירות הוא חדש והגופים השונים עוד לא נערכו לניצול של כל התקציבים. ואולי השנה באמת זה יגיע להבשלה.

דבר שלישי, הייתה פניה אלינו מצד ארגוני האוטיסטים שאמרו, שיש אפשרות לעשות הקצאה יעילה יותר של הכספים, לפני שמדברים על תוספת תקציבית, בין המשרדים השונים. כלומר, להשקיע יותר באמת בגילאים יותר צעירים וכך יהיה צריך להשקיע פחות בגילאים יותר מתקדמים, ועל זה אנחנו עושים עבודה עם הארגונים ועם המשרדים השונים כדי לבחון את זה. כלומר, כן נעשית עבודה וכן חושבים איך אפשר לייעל את מתן התקציבים.

יכול להיות שבאמת לא צריך לתת תוספת תקציבית, אלא לחלק את התקציב בצורה אחרת בין המסגרות השונות לבין הגילאים השונים.

האם בראייה הארצית, אתם יודעים על acting של הרשויות המקומיות ברמה טובה?

משרד הרווחה צריך לענות. אבל כן, השירות הקהילתי הוא שירות לא רק לאוטיסטים אלא
בכל המסגרות, הוא שירות שניתן עם הרשויות המקומיות. כלומר, חלק מהתקציב ניתן ישירות וחלק כהוצאה מוכרת בהכנסה, שההכנסה היא באה מהרשויות המקומיות.

וכשאתם מסתכלים בתקציבי הרשויות, אתם רואים ביצוע בפועל של הסעיפים האלה.

בכל התקציבים של השירותים בקהילה, אנחנו לא רואים ביצוע בפועל מלא.

אני מבין שהתקציב מועבר דרך חברות כ"א. יש פה טענה שהתקורות שלהם הם כ- 50-60 אחוזים.
השאלה אם אנחנו לא שופכים כסף במקום להגיע לילד כמטרה, אנחנו מבזבזים אותו על מנגנונים אחרים. האם יש לדעתך איזו שהיא דרך לעקוף את התהליך הזה?

אני חושב שגם על שאלה הזאת היות וההחלטה הזאת היא החלטה בסה"כ של משרד הרווחה
שהם יענו על זה. בסה"כ כל השירות בקהילה הוא שירות של שנתיים החל מ2001-.
אם יש מקום לבחון שינוי של התקציבים והקצאה יותר נכונה שלה, אנחנו נעשה את
זה. אם יש תקלה בעבודה עם הרשויות המקומית, אז גם את זה צריך לפתור.

לפני שמדברים על תוספת - צריך לראות אם אין ניצול, מה הסיבה לזה שאין ניצול של הכסף.

מה משותף במילה שירותים קהילתיים? תחום הרבה יותר רחב וזה בידי משרד העבודה והרווחה.
הוא עכשיו קובע את החלוקה?

כן.

והרשויות, בהתאם למה שהם רוצים לתת, 25% והתקציב הזה לא מנוצל במלואו.

נכון לשנה האחרונה ולשנה קודמת, לא היה ניצול.

שלחו אותנו המשפחות, לעו"ס, להירשם לקח לנו שנה וחצי. אמרו לנו אם אתם רוצים ליהנות
מהשירותים - אתה חייבים להירשם. לפני כן לא היתה תמונת מצב מסיבה זו.

יש סתירה מאוד עקרונית בין דברי נציג האוצר לבין מה שקורה בפועל. וזה מתקשר למה
שאמרתי קודם. היות וברגע שהכסף מוזרם לרשות המקומית, אין לכם שום פיקוח איך הם משתמשים בכסף. הם מנצלים את זה לרעה. דבר שני, מה שקורה בפועל, אנחנו שומעים פה כל הזמן, שהתקציב לא נוצל. אם תקציב לא נוצל - איך ייתכן שכבר בשנה שעברה אמרו, "אין כסף".

אני מבין שמדובר בתמונה של תקציב שניתנה על תת דיווח כי לא היה צורך לדווח עליו קודם. אני
גם מבין שבשנים ראשונות של בניית מערכת חדשה כזו, המודעות הציבורית ואני מניח שהפורום שאת מנהלת בוודאי תורם להעלאת המודעות והגדיל את הפניות. ועדיין לא ברור לי, הפער שבין התשובה שמקבלות משפחות, דהיינו, אין לי. בזווית הראייה של האוצר שמסתכל על הסעיף ועוד רואה ביתרה ואומר, לא נוצל. אני מבקש ממשרד הרווחה לנסות להבהיר את הפער הזה בנקודת הזמן הזו.

צריך לקחת בחשבון בניגוד למה שאמרה הגב'. הכסף חולק לסעיפי תקציב. אי אפשר להתייחס
לכל התקציב כמקשה אחת.

לדוגמא, אתה יכול לקחת המועדוניות כנושא, אתה יכול לקחת את הנופשונים כנושא, ואתה יוכל לקחת את הנושא של הסומכים/סומכות שעליו נסב הדיון. אני חושב שיש כאן הסכמה שהנושא של הסומכים/סומכות הוא נושא מאוד חשוב. הוא נושא מאוד חשוב כי הוא נושא שתומך במשפחות ביומי, כדי שהם לא יצטרכו להוציא את הילד מן הבית כדי שהם יוכלו להתמודד עם הבעיה הזו. הסעיף הזה הוא סעיף מאוד חשוב.

מה שעשינו השנה, אנחנו לוקחים את הסעיף הזה בתחילת שנה, מחלקים אותו לרשויות המקומיות, לפי מפתח. וכשחילקנו אותו לרשויות המקומיות, ברשויות המקומיות לקחו וחילקו אותו על מספר המטופלים שיש להם, הגענו למצב שקיבלנו הערות למכתבים על העבודה שהתקציב ירד והפך להיות תקציב מאוד קטן.

נשאלת השאלה איך בסומכים/סומכות פתאום נוצר מצב שלא כולו נוצל, אומר נציג האוצר, שתי סיבות: א: אנחנו לא מתייחסים לתקציב הבסיסי. התקציב הבסיסי מובא בתחילת שנה. אמרו את המילה קודם "עודפים". העודפים כשהם עוברים הם העודפים של שנת 2002, נכנסים לתקציב שלנו, נכנסו השנה בחודש ספטמבר. שהכסף נכנס אלינו בספטמבר ואנחנו לא יכולים עפ"י הוראות החשב, לחלק את הכסף בתחילת שנה לרשויות המקומיות, אלא בספטמבר. ברור שזה כסף שנכנס אלינו עבור העודפים של השנה הבאה.

אי אפשר לשייך אותו מיד לרשויות שמיד ישתמשו בו.

לא. בדצמבר אנחנו יכולים. כשאתה מקבל את הכסף בספטמבר ואתה יודע שדצמבר כבר לא
משולם מהשנה אלא ישולם מהשנה הבאה, אז נשאר לך חודש וחצי-חודשיים. צריך להבין גם שיש גם מגבלות בירוקרטיות. בסעיף הזה צריך להבין שאם אנחנו מבודדים את נושא העודפים, אז אין כסף.

לפני שנכנסתי לדיון, ישבנו עם קבוצת הורים. קח את נושא המועדוניות, בנושא יש בעיות מגבלות אחרות של מגבלות מנגנוניות, מגבלות שאתה צריך לצאת מכאן עם כל הסיפור שהוא בעייתי בפני עצמו. אם נשאר לנו כסף במהלך השנה, אנחנו מבקשים להעביר את הכסף הזה מסעיף אחד לסעיף שני. וגם הוא בעצם, אני יכול להתחיל לעשות את הבקשה להעברות, רק באמצע השנה, כי עד אמצע השנה, למה שאני אבקש העברות, אולי בסופו של דבר זה כן ינוצל.

פירושו ששני דברים אנחנו צריכים לעשות לקראת השנה הבאה. אני מקווה שהעודפים שנשארו, הם עודפים שלא ילכו אלא עודפים שיישארו לטובת הסעיפים האלה. כי באמת המצוקה היא מאוד גדולה.

אתה מוכן להתחייב על זה עכשיו?

אני לא נציג החשב הכללי. בקשר לעודפים, חלק כן ניתנו ביוני-יולי (אם אני לא טועה) והיתרה
שנשארה עכשיו, אני לא יודע מה בתקנות של אוטיסטים.

האם האוצר ידע להתחייב על זה שהעודפים לא יגיעו למשרד, העודפים של השנה שלא הצלחנו
לנצל, בגלל שיצרנו איזה מפלצת בירוקרטית שלא מסוגלת לעזור לנזקקים. האם אנחנו יודעים להתחייב על זה שאותם עודפים שהם בעצם מלפני שנה, שעכשיו יעברו ל2004-, יגיעו אליהם בתחילת השנה?

המסגרת היא דרך החשב הכללי. אבל אני כן יודע שיש מגמה ורצון של החשב הכללי החדש, כן
להקדים לפחות. העודפים ניתנים בשיעורים במהלך השנה, או בשתי מנות לפחות. אז כן להקדים לפחות את החלק הראשון שלהם לאחרי שלושה או ארבעה חודשים. אני לא יכול להתחייב.

אתה מוכן לתת להם את זה כאישור להתחייב?

יש עודפים מחויבים ויש עודפים לא מחויבים. וצריך גם להבחין בין שני הדברים.

העובדים ברשויות המקומיות הם לא עדיפויות מחויבים. אבל אני אומר עוד פעם, הרי לא נפתור
את הכל עכשיו. לגבי העודפים להעביר אלינו בתחילת השנה, אי אפשר, כי זה כאן הפרוצדורה של הכנסת, זה לא יעזור. אבל אם אנחנו שאם תתקבל מהממונים עליה הרשאה להתחייב על בסיס העודפים, שיהיה ברור שלגבי הנושא הספציפי הזה. הרי יש לי אותה בעיה בהרבה מאוד סעיפים אחרים באגף שלי, זה לא הדבר היחיד. אבל אנחנו מסכימים, בתוך המשרד וגם עם האוצר.

באמת בנושא של האוטיסטים אני יכול לומר כאן גם להורים. האוצר באמת יוצא מגדרו לסייע. אני אומר את זה בהשוואה לסעיפים אחרים אצלי. הנושא הוא חדש, וככזה צריך לתחת לו איזה שהוא "פור". אני אומר לכם, עובדה שלא קוצץ בסעיף הזה.

אמר קודם יו"ר הועדה, אנחנו היינו כאן בדיון על קיצוצים במשרד הרווחה ותאמינו לי, שאם תשמעו על איזה קיצוצים מדובר - אתם תבינו את גודל העניין שבנושא הזה אין שום קיצוץ. יחד עם זה, המצוקה שלכם ברורה. אם אנחנו נוכל לדעת שבתחילת שנה נוכל על בסיס העודפים שאפשר להתחייב עליהם, ונוכל בתחילת השנה, לרשויות המקומיות לחלק את הסעיף כולו, הוא יתחלק בצורה יותר נכונה בין יותר משפחות עם מספר שעות לא אופטימלי, אבל מינימלי שיאפשר להם לחיות.

למשרד הרווחה יש תחושה דומה, כיוון שהוא בא מת"א, שרשויות עושות עוולות.

לא רק לא תחושה, אנחנו מפקחים על העניין הזה. רשויות מקומיות לא עושות מה שהן רוצות בגובה
התקציב.

אני חייבת לומר פה משהו להגנת האם הזאת, שבאמת נלחמה קשות ואני עזרתי לה להילחם.
אכן עיריית ת"א קיבלה כסף ואמרה, אני לא נותנת 25%, כי אני לא תכננתי את זה בינואר או מתי שזה לא היה.

ועיריית ת"א לא הסכימה לשתף פעולה כי אמרה, אין לי מאיפה. יותר מזה, שבמקרה הספציפי של עיריית ת"א, אני הצעתי שאנחנו, זה אומרים ההורים ואלו"ט, נשלים את ה25%- ושיתנו לנו את האפשרות להושיע את המשפחות שישבו על הגדר וגם לא נמצאה דרך לזה.

אני יודעת שעם חיפה, ירושלים וראשל"צ, נמצאות פה גם רשויות אחרות. הלוואי והרשויות האחרות היו ככה. ואולי לא בכדי הרשויות פה. אלה שפה, הם התלמידים הטובים שנמצאים בכיתה. כי להם איכפת והם משתפי פעולה. ואלה שלא פה, זה אומר מה יחסם לנושא. ואני עשיתי עם האימא הזאת מלחמות אינסופיות והיא לא קיבלה את הכסף.

אני חייבת להגיד גם לנציג הרווחה וגם לנציג של האוצר. אני חושבת שהתשובה שלך הצליחה
להקפיץ אותי, כי אני חושבת שהיא פשוט לעג לרש. במשך מאז שהמדינה הזאת קמה, מעל 50 שנה, לא היתה שום התייחסות למשפחות עם ילדים אוטיסטים וזאת הסיבה שאם מסתכלים אחורה לגבי ההוסטלים - משפחות פשוט לא יכלו לעמוד יותר במצב הזה של חוסר חיים שאנחנו חיים בו ביום יום.

ומשפחות התחילו לשים את הילדים שלהם עם כל האהבה הגדולה וכל הורה אוהב את הילד האוטיסט שלו, בגיל 8-9 והילדים שהגיעו להוסטל בגיל 8, המדינה מממנת 9,000-10,000 ש"ח לחודש. ז"א שבגדול המשפחה בסופו של דבר חיה עם מצפון לא נקי, הילד נמצא בהוסטל, רחוק מהעין של האימא האוהבת והמדינה מממנת 9,000 ש"ח ושומרת אותו, מתחזקת אותו, היא לא מקדמת אותו.

מעבר לזה ששמו בהוסטלים, ילדים נרצחו ע"י הסבא, ע"י האבא, וזה קרה לפני 30 ילדים עם הילד עופר מחיפה וזה קרה השנה הזאת, עם שתי משפחות. אחת מראש העין ואחת מחיפה ולא היתה תגובה בציבור.

ז"א, שלבוא ולהגיד לי היום, האוצר הולך לקראתכם, לא עושה קיצוצים, רבותיי, אתם באיחור של 50 שנה. אתם 50 שנה מתנהגים אלינו בצורה שהיא לא אנושית ולהתחיל להתייחס בצורה ריאלית לאנשים.

נדמה לי שהמצוקה הובהרה. נדמה לי שגם תמונת הפתיחה שלנו לא זכתה לערעור משום גורם
שהוא, שמדובר בתת-דיווח על תופעה ולכן התקציב כפי שהוא ניתן היום, אינו עולה על הצרכים.

נדמה לי שגם הובהר כאן שמשרד הרווחה מעביר חצי, אם לא 60% מהכסף לחברות כ"א שעושות
מזה כסף טוב. מתוך ה- 7 מיליון - זה 3 מיליון לחבורת כ"א, זה לא בושה.

אנחנו עוד רוצים לשמוע גם תשובות ולהיכנס לפתרונות, לא רק להאשמות. אנחנו מנסים
למצוא פתרון. באמת נדמה לי שבחדר הזה התכנסה קבוצה של אנשים שרוצים
לקדם את הנושא ולא לדחוק אותו לקרן זווית. אז בואו נשמע הצעות של המשרד,
לפתרון חברות כ"א.

אני אומרת שזה עלות מעביד. הרווח שלהם הוא מזערי. גם עלות שמעסיקה כ"א, היא לוקחת את
הסכום ונותנת 30-35%, עלויות מעביד יורד בלי רווחים.

אני מנסה עדיין להבין ממשרד העבודה, האם יש לדעתכם איזה שהיא הצעה למנגנון פעולה שונה
אחר שימונה בשנה הבאה, הוצאה של 50% לתקורות של חברות כ"א.

קודם כל זו טענה שאם 50% עובר לחברות במצוקה תקציבית כל-כך גדולה, אנחנו צריכים
לבדוק את עצמנו מחדש ואנחנו נבדוק את הדבר ואני אענה לאלו"ט שהיא מייצגת אתכם ואני אענה גם לכנסת. אנחנו נעשה תשובה ברורה בעניין הזה, קודם כל שתהיה תשובה.

דבר שני, בכל הצעקות כאן, מה שלא נשמע ואני מציע שזה יישמע, שגם אלו"ט שמקובלת על כולם, באותם פעולות שהיא מפעילה אותם, שהיא גובה את כל מה שהיא צריכה להעביר בשביל עלויות מעביד, המשפחה רואה הרבה פחות מזה. זה לא סותר את מה שאמרתי לפני דקה, נבדוק וניתן תשובה.

מה שנאמר כאן שאלו"ט מציגה כעלויות באוויר, לבין מה ששמענו מהמשרד.

אתם יכולים לעזור למשפחות עזרה סבירה, אתם יודעים להגיד את הסכומים. מה הסכום, במה
מדובר, 7 מיליון ש"ח למדינה זה לא כסף.

אנחנו מבקשים עוד 7 מיליון ש"ח. היתה תכנית כזאת עם האוצר ועם הרווחה ואני מבקשת שיהיו
עוד 7 מיליון ש"ח בדיוק שיכלו לסומכים/סומכות בתוך התקציב שירותים קהילתיים. אומרים לי פה אנשי הרווחה, לא. ולא לשכוח את הנופשונים והמועדוניות.

אחת הבעיות שלא נגענו בה קודם היא מדוע התקציב לא מנוצל, זה התעריפים הנמוכים לטיפול בכ"א אוטיסטים. אמרו פה, בשביל לטפל באוטיסט אתה לא יכול לקחת את הבת של השכן.

מי קבע את התעריפים?

ועדת תעריפים.

ובעניין הזה אנחנו בבעיה לא נורמלית. גם הנופשונים שפעלו השנה במועדוניות זה היה
מתוך בחינה שלי ושל אנשי המשרד. שבכל זאת נראה לאוצר איזה שהוא שימוש. התעריף כל-כך נמוך כשמקצים, א: שכר לשעה כל-כך נמוך. ב: מטפל על כל חמישה ילדים. על ילד שאני לא מכירה, אני יכולה לקחת אחריות כזאת. שלקחת חמישה ילדים עם מטפל אחד. הרי זה התאבדות, תסלחו לי, אף אחד מאתנו בסוף רוצה לגמור את חייו איפה שהוא. זאת הבעיה הכי קשה.

עשינו בשיתוף פעולה גיוס מתנדבים, די לאפשר את האחד על אחד בלי כסף בעצם. אבל כמה אפשר לעשות את זה.

הנושא הזה הוא נושא לא חדש. אנחנו הצגנו את השפעות הרוחב המאוד קשות שיכולות להיות.
בכל זאת, בדיון משותף העלתם את זה לפני שר הרווחה לפני שבועיים. ושר הרווחה בפרוטוקול, הוציא הנחיה לבדוק את הנושא של תעריף דיפרנציאלי לאוכלוסייה האוטיסטית, אבל להציג לו גם את כל ההשפעות שיכולות להיות עליהם.

לכולנו ברור שזה מקל שקשה להחזיק אותו בשני צדדים. מצד אחד אנחנו רוצים לתת שירות לכמה
שיותר אנשים, מה שמחייב לשלם תעריפים נמוכים לאנשים. מצד שני, אנחנו רוצים לתת את הטיפול האיכותי ביותר ע"י מטפלים מיומנים ואז נוכל לצמצם.

אני אם לילד אוטיסט בן 6.5. מבחינת כ"א זה פשוט מקומם אותי כל פעם מחדש. הבן שלי מקבל
סומכת, הוא קיבל 30 שעות כפיצול ל18- שעות. אחרי שלקח להם ים של זמן של סומכת לבן שלי, הם מצאו (אני גרה במודיעין) מישהי מרמלה ואחרי שהתרגלה לילד והילד התרגל אליה, זה לוקח המון זמן לילדים אוטיסטים להתרגל לאנשים שבאים אלינו הביתה זרים, הם החליטו שהם לא מוכנים לעבוד איתה, כי הם לא רוצים לשלם לה את הנסיעות. הנסיעות הכבידו עליהם ואז הם אילצו אותי להפסיק את עבודתה של הסומכת שעובד אצלי ולהחליף לי למישהי מקומית.

ז"א, שאם אין מישהי - הם צריכים לחפש מישהי. אני נלחמתי איתם, התקשרתי לרווחה והם הסכימו להמשיך לעבוד איתה כי הם ראו שאין ברירה. כשקיצצו ל18- שעות, הם הודיעו לי שזה לא משתלם להם ושהם לא מוכנים לעבוד עם הסומכת הזאת, או שאני מוותרת עליה - או שהם לא עובדים איתי יותר. והיא קיבלה 17 ש"ח לשעה, עכשיו היא עברה לחברת כ"א אחרת ושם היא מקבלת 18 ש"ח לשעה.

הסיבה שאנחנו לא ניגשנו לרווחה בהתחלה, זה בגלל שהיינו צריכים לבחור בין סומך/סומכת למועדונית. הילדים שלנו לא יכולים ללכת חוגים. אני לפני שנה רשמתי את הבן שלי לחוג מוסיקה, וההורים חתמו עצומה, שזה או הם או הילד שלי. ז"א, שבעל החוג אמר, אני נורא מצטער, אני נורא רוצה לעזור לך, אבל הילד שלך לא יכול להישאר כאן. והילד שלי יחסית בתפקוד גבוה, הוא רק נורא מתרגש וזה קצת מפריע, צריך לתת לו זמן להתרגל ולזרום עם החוג.

אז כששמעתי שתהיה מועדונית, אני נורא רציתי שיהיה מועדונית לילד - שיהיו לו לפחות חוגים, שיהיה לו הכל נורמלי. אם הוא לא יכול ללכת לחוג עם ילד רגיל - אז לפחות שהוא ילך לחוגים עם ילדים כמוהו. וזה התעכב לא פעם ומכל מיני סיבות, גילאים, משפחות שלא נרשמו, ובסוף הלכתי לסומכת. הסומכת אצלי מצילה לי את החיים. יש לי שלושה ילדים בן 6, 4 ושנתיים, כ"א יש לו בעיה אחרת, הם לא מודעים לסכנה, הם לא יכולים להיות לבד בחדר. אני לא יכולה להיות במטבח והם יהיו בסלון, אני צריכה להיות איתם. ואם אני צריכה להכין ארוחת צהריים, אין מי שישגיח מה הם עושים, הם יכולים לקפוץ, הם יכולים לחנוק אחד את השני תוך כדי משחק בלי לשים לב. צריך כל הזמן להשגיח עליהם, אי אפשר להשאיר אותם ולי אין חיים נורמליים שאני יכול נגיד, ללכת להתקלח בשקט או לעשות כל דבר בנלי שבן-אדם נורמלי עושה, אני לא יכולה לעשות את זה.

וכשבאה אלי סומכת שעתיים ביום, אז יש לי פתאום שעתיים שאני יכולה לעשות אוכל, ללכת להתלקח, לבשל, לנקות או להפעיל ילד אחר. וקיצצו לי 130 שעות ל18- שעות, כי ברווחה הבינו שאני מהמשפחות שאי אפשר לבטל להם לגמרי. ו- 18 שעות זה כלום.

אני רוצה להתייחס רק לנושא של חברות כ"א. נכון שאני מטפל בכל בעיות הבריאות של המדינה.
בשולחן הזה עלו כל הבעיות. לצערנו עם כל הכבוד לועדה, יש דברים שהיא רק יכולה להחליט עליהם, אבל הם לא מיושמים.

הנושא הזה עלה לדיון פה בועדה לא פעם אחת. הנושא קיים בנושא בחוק הסיעוד של ביטוח לאומי. בכל הנושאים שהמדינה משתתפת באיזה שהוא עזרה למשפחות של חולים או של פגועים, קיים הנושא הזה.

אני לא רואה שום דרך ושום אפשרות שהתקציב יעלה ב2004-. אני לא רוצה להזכיר את נושא התרופות, לא רק שלא הוסיפו לסל התרופות ל- 2003-2004, אלא האוצר רוצה להוציא 250 מיליון ש"ח מהסל. ולצערי זה יגיע גם אליכם.

אין במדינת ישראל שיקול של עלות תועלת. לא בתרופות ולא בטיפול באוטיסטים.

מה שאני אומר ואמרתי את זה לא פעם, הכנסת חייבת למצוא או לדון ולמצוא דרך לפחות, אם אנחנו מדברים על הקהילה הזאת, הצרה אצלנו שכל ההחלטות הן גורפות. לא מסתכלים בעיניים של מי שזקוק. טיפול שניתן בקהילה, חייבים למצוא דרך להעביר את התקציב הזעום ישר למשפחות. אבל זה דורש עבודה, זה דורש פיקוח, ואת זה לצערנו, המערכת משתדלת לא לעשות. הרבה יותר פשוט למצוא את הפתרון של כ"א ואף אחד לא יספר לי סיפורים, אחד אומר שיש להם עלויות. חברות כ"א מתעשרות, אם זה בנושא של עובדים זרים, אם זה בנושא של חוק הסיעוד, בכל הנושאים האלה חברות כ"א מתעשרות והכסף שמגיע לצרכן עצמו, הוא זעום מאוד.

יש פתרון מאוד פשוט. בשנה שעברה ולפני שנתיים, יש עוד תקציב שניתן למשפחות שהילדים
שלהם משולבים. שהוא בא ישירות ממשרד החינוך פה וזה נקרא "הפיה" היתה איזשהי תמיכה.

אני יודעת באופן אישי שהבחורה שליוותה את הבן שלי לגן, הציעו לה שתי אופציות בעירייה. א: את יכולה לקבל משכורת לכל דבר, עם כל התנאים הסוציאליים וכו'. ב: אנחנו יכולים לנכות לך רק ביטו"ל ומס בריאות וזה חוקי במדינה, היא התייצבה, היא מילאה שעות, הכל עם טפסים, הכל עם ביקורת כמו שצריך. אנחנו מדברים על תקציב של 700 ש"ח. בן אדם שמרוויח 700 ש"ח, בכלל לא מגיע מסים. הבחורה במקרה כזה, היתה תמיכה של משרד החינוך בסביבות 2200 ש"ח לחודש ברוטו אחרי הביטו"ל והמס הבריאות, הבחורה קיבלה 1900 ש"ח. האם העירייה יכולה באופן חוקי לעשות את הסידור הזה לגבי בנות של בוקר, אני בהחלט מאמינה שאפשר לעשות סידור דומה לגבי בנות של אחה"צ.

גם אלו"ט אמרה, אנחנו מוכנים להיות חברת כ"א לאותם 600 משפחות. אלו"ט הציגה את
האפשרות הזאת לתת בהתנדבות את הלוגיסטיקה שלה, משרד הרווחה לא מוכן לתת את זה.

הנושא הזה הוא נושא רחב. הוא לא נושא רק באוטיסטים, הוא נושא בהרבה מאוד תחומים.
יחד עם זה, אני לא אחראי על הנושא הרחב מאוד, אני אחראי על הנושא של האוטיסטים, ואני אמרתי, שאני מוכן לבדוק את הנושא הזה ואני אתן תשובה גם לאלו"ט וגם לכם.

אני רק רציתי להשלים משפט אחד לקתרין שלא הבהירה את הנקודה. שלמעשה כשהילד שלה
זכאי לסומך הוא לא זכאי למועדונית. כשילד בפיגור זכאי גם לסומך, גם לנופשון וגם למועדונית. וילד אוטיסט זכאי, או לזה או לזה.

אני מודה לכל מי שהגיע היום ולימד אותי פרק בסוגייה החברתית-רפואית הקשה הזאת.

נדמה לי שאנחנו נמצאים במדינת ישראל היום במצב שבו בגלל העדר שירות במשך שנים רבות, נמצאנו בשנתיים-שלוש האחרונות במצב של תת דיווח ונדמה לי שאנחנו הולכים, אולי עדיין איננו רואים את כל התמונה כולה, אבל אנחנו הולכים לקראת ייצוב, לפחות תמונת הצרכים של המערכת. ונוכל אולי בסוף השנה הבאה לגזור איזשהו דרישה תקציבית או צורך תקציבי שיהיה הרבה יותר ריאלי לעומת מה שניתן בעבר.

נדמה לי שבתוך התמונה הכללית של הטיפול באוטיזם היתה פה תמימות דעים שמי שמגיע לטיפול חוץ ביתי, הדבר הזה מסודר. ונקודת הכובד של הדיון והצרכים הם בתחום הסומכים, בתחום הנופשונים, בתחום הטיפול הקהילתי בכלל. הבנתי שגם בראייה של מדינה ושל כח יצרני של האזרחים, אנחנו יכולים בעזרת שיקולי עלות תועלת, להשיג תקציבים ממקומות שהתקציבים האלה משולמים היום ואינם מסייעים במישרין לטפל בילדים, אלא מסייעים לארגוני מעטפת כמו חברות כ"א, מסייעים לאשפז ילדים או להחזיק אותם בהוסטלים. ויכולנו בתקציבים האלה לעשות שימוש מועיל יותר, גם למשפחה, גם לילד הפגוע.

אני מברך בראשונה את משרד האוצר שגם בשנה תקציבית כל-כך קשה, לא פגע בתקציבים האלה. ברור לנו שמדובר בתת תקצוב לעומת הצרכים, אבל בשנה שבו הכל נפגע, אני מברך על-כך שלפחות התחום הזה לא פגעו בו.

אני מבקש שבתוך שלושה חודשים ישבו האוצר, אלו"ט ומשרד הרווחה, ויציעו לנו מנגנון, ואנחנו נזמן אותם לדיון חוזר בועדה. ויציעו לנו מנגנון לעשות שימוש נכון יותר בעודפים התקציביים שמועברים משנה לשנה, לעשות שימוש נכון יותר במשאבים שהמדינה מעמידה לרשות הנושא בתחום הטיפול בילד פגוע האוטיזם.

דרך שנוכל לדלג על פערי התיווך של ארוגני כ"א. ייתכן שהדרך שהוצגה בעיריית ת"א הוא מנגנון יעיל. יכול להיות שהעברה ישירה לעמותה שעוסקת בכך, היא מנגנון יעיל. ואני מודע לבעיה של העברה לעמותה אחת ולא לעמותות אחרות.

אני אבקש שתהיה פניה בכתב לעיריית ת"א. הוצגו האשמות כבדות לעירייה בתחום אי שיתוף פעולה. גם עצם העובדה שהם לא טרחו או לא הצליחו להגיע לדיון היום, ונבקש תשובה מהם.

ברור לי שזה לא הדיון האחרון בנושא. אבל כל מי שירצה להעביר לי הערות נוספות, מכיוון שזה לא הדיון האחרון, אני אשמח לקבל פניה בכתב.

משרד הבריאות בשונה ממשרד הרווחה, מקצה תקציב הרבה יותר גדול. מדובר ב2003- על תקציב
10 מיליון שש מאות אלף שקוצצו במעבר לשנת 2004 ל9- מיליון ארבע מאות אלף. למרות שמשרד האוצר באמת כל השנים ניסה לשמור על הסעיף בין הקיצוצים, השנה הזאת הוא לא הצליח.

מדובר ב350- ילדים אוטיזם בגילאי גן של עד גיל 6 שמשולבים בגני-ילדים לאוטיסטים. התקציב השנה הוא הספיק רק ל- 300 ילדים, ז"א 50 ילדים יצטרכו לצאת מתוך המערכת. ולעומת משרד העבודה והרווחה, משרד הבריאות מנצל את מלוא התקציב. לא נותרים עודפים משנה לשנה, ממש לא. חבל שד"ר גלבוע שהיא זו שמייצגת את כל נושא האוטיסטים איננה כאן, יכלה להסביר את כל נושא הטיפול בגנים המשולבים.

אני מודה לכל החברים שהגיעו ואני מתנצל בפני אלה שלא הצליחו להתבטא.








הישיבה ננעלה בשעה 10:26.