כנסת פתוחה

פרוטוקולים/ועדת מדע/7590



5
ועדת המדע והטכנולוגיה
9.12.2003

פרוטוקולים/ועדת מדע/7590
ירושלים, ה' בטבת, תשס"ד
30 בדצמבר, 2003

הכנסת השש-עשרה נוסח לא מתוקן
מושב שני


פרוטוקול מס' 39
מישיבת ועדת המדע והטכנולוגיה
יום שלישי, י"ג כסלו התשס"ד (9.12.2003), שעה 14:30

הקניין הרוחני וההשקעות בתחום התרופות.

חברי הועדה: מלי פולישוק-בלוך – יו"ר
ח"כ מתן וילנאי

משרד הבריאות: פרופ' רמי רחמימוב – המדען הראשי ויו"ר ועדת המקצוע בפיזיקה
ד"ר זלינה בן גרשון – מנהל מדעי בכיר, לשכת המדען הראשי; סגנית יו"ר ו. הלסינקי לניסויים גנטיים בבני אדם
עו"ד יואל ליפשיץ – לשכה משפטית

עו"ד טנה שפניץ – משנה ליועץ המשפטי לממשלה
עו"ד ד"ר מאיר נועם – רשם הפטנטים המדגמיים וסימני המסחר
עו"ד ישראל אלסלרד – סגן רשם הפטנטים
עו"ד אהוד נסימיאן – עוזר משפטי לרשם הפטנטים
עו"ד אירנה ויוסקובה – עוזרת משפטית לרשם הפטנטים
עו"ד טלי שטיין – רפרנטית לנושא הבריאות
גב' ענת הבר – מתמחה של רשם הפטנטים
עו"ד תמיר אפורי
מר אלעד זילברשטיין – מתמחה

מר יעקב מועלם – סגן הממונה על השכר
גב' נעמה אפיק – מרכזת מחשוב, אגף השכר והסכמי העבודה
עו"ד יואל בריס – הלשכה המשפטית

סא"ל תמיר מוריץ – יועץ משפטי, מפקדת קצין רפואה ראשי

מר יורם זרה – מנהל תחום הסכמי סחר רב לאומיים
מר יאיר שרן – סגן מנהל המינהל לסחר חוץ

פרופ' חיים גרטי - סגן הנשיא ליישומים טכנולוגיים, מכון ויצמן
פרופ' חגית מסר-ירון – לשעבר המדענית הראשית של משרד המדע; ראש הועדה לקניין רוחני של אוניברסיטת ת"א
פרופ' יצחק בינדרמן – הפקולטה לרפואת שיניים, אוניברסיטת תל אביב
ד"ר גד גלעד – יו"ר פורום מנהלי מו"פ רפואיים במרכזים רפואיים
ד"ר ישראל זיידרמן – יו"ר איגוד סגל המחקר, הסתדרות העובדים החדשה
ד"ר יצחק שריב – מנכ"ל חברת ידע (חברה למסחור פטנטים של החוקרים במכון), מכון ויצמן למדע
ד"ר ישראל פאר – מנהל רשות המחקר באוניברסיטת בר אילן
ד"ר מאיר פוגטש – חוקר ויועץ בתחום מדיניות קניין רוחני ומסחור נכסי יד
מר גבריאל קינן – מנכ"ל בר אילן חברה למחקר ופיתוח
מר ראובן שמר – משנה למנכ"ל יישום חברה לפיתוח המחקר של האוניברסיטה העברית
גב' חוה קליין – מחלקת תכנון ומידע, המועצה להשכלה גבוהה

בתי חולים
פרופ' שני מרדכי – מנהל המרכז הרפואי שיבא
פרופ' גבי ברבש – מנכ"ל ביה"ח איכילוב
פרופ' אדי קרניאלי – מנהל המכון לאנדוקרינולוגיה, סכרת ומטבוליזם, מרכז רפואי רמב"ם
פרופ' שמעון רייסנר – קרדיולוג, חבר ההנהלה, ביה"ח רמב"ם
פרופ' יהודה שיינפלד – מנהל מחלקה פנימית ב', ביה"ח שיבא
ד"ר אריה אורנשטיין – יו"ר המרכז לטכנולוגיות מתקדמות, ביה"ח תל השומר
ד"ר איתמר שליט – מנהל המח' למחלות זיהומיות, ביה"ח שניידר
ד"ר אהרון צוקרט – מנהל האגף למחקר ופיתוח, הדסה עין-כרם
ד"ר מיכל רול – מנהלת האגף למחקר ופיתוח, המרכז הרפואי ע"ש סוראסקי
ד"ר יצחק זיידס – סגן מנהל ביה"ח רמב"ם ומנהל ביה"ח ביקור חולים

ד"ר מרדכי ליפשיץ – ראש אגף רפואה בתי חולים, שירותי בריאות כללית
ד"ר יוסי עזורי – מנהל היחידה למחקרים קליניים, קופ"ח מכבי
ד"ר יוסף רוזנבלום – אחראי מחשוב מידע רפואי, קופ"ח מאוחדת
מר גדעון לשם – מנכ"ל מכון מור (חב' בת של הקופה), שירותי בריאות כללית

ד"ר יואב שכטר – מנכ"ל פארמה ישראל
מר נטע כהן – סמנכ"ל פארמה ישראל
ד"ר אהרון שוורץ – סמנכ"ל תכנון עסקי ויזמות חב' "טבע"
מר דורון בן עמי – מנכ"ל חב' לונדבק
גב' מיכל ברטוב – מנהלת אדמיניסטרטיבית, פארמה ישראל
מר דוד גורן – מנכ"ל חב' פייזר
מר ברק פלצ'י – חב' פייזר
גב' שרה רותם – מנהלת רפואית, חב' סרונו

עו"ד נעמי אסיא
עו"ד ארנן גבריאלי

עו"ד רון דול – יועץ משפטי של הנציבות
גב' טובה רקנאטי – מתמחה בלשכה המשפטית

מר מידד גיסין – יו"ר

עו"ד אבי גולדסובל – משרד עורכי דין גולד סובל וקירשן, מייצג את הטכניון וחממת הטכניון
גב' מיכל חכמי – עורכת פטנטים, משרד לוצטו אנד לוצטו

ד"ר שי פינטוב – יועץ לנציבות הדורות הבאים





הקניין הרוחני וההשקעות בתחום התרופות

אנחנו עכשיו עוברים לקניין הרוחני וההשפעות בתחום התרופות.

אנחנו ארגון הגג של חברות התרופות שמבוססות על מחקר ופיתוח, שחברות בהן בנוסף לחברות-בת ישראליות, חברות מהגדולות בעולם, שמביאות לנו את התרופות החדשניות. כ-1500 תרופות שפותחו ע"י חברת פארמה-ישראל נמכרות היום לציבור החולים בישראל. חברות העמותה, כולן ביחד, מייצגות יותר מ-60% משוק התרופות הישראלי. כל מה שאני הולך להציג הוא מנקודת המבט של חברות התרופות, אלה שמשקיעות כ-50 מיליארד דולר מדי שנה בפיתוח תרופות חדשניות.המסר שאני רוצה להעביר כאן הוא שחברות התרופות הבינלאומיות, אלה שממציאות תרופות חדשות, משקיעות בעיקר במדינות שמכבדות זכויות קניין רוחני. השאלה היא למה. תעשיית התרופות הבינלאומית משקיעה יותר מכל תעשייה אחרת – מחשבים, טלקומוניקציה, ועוד – במחקר ופיתוח רפואי. הם משקיעים כ-20% מהמחזור שלהם חזרה בפיתוח תרופות חדשות. הטכנולוגיה של פיתוח תרופה חדשה הולכת ונעשית יותר ויותר יקרה עם השנים. ההנחה היא שהיום, 890 מיליון דולר לוקח לפתח תרופה יחידה אחת, כולל ניסויים קליניים. משך הפיתוח גם הוא הולך ומתפתח עם השנים, בעיקר בגלל דרישות רגולטוריות ואחריות, והוא עומד היום על 12 שנה עד אישור ה-FDA, כשכולם יודעים שהניסויים גם ממשיכים אחרי האישור במה שנקרא Phase Four, כך שלאחר כ-15 שנה יש לנו תרופה שאנחנו יודעים שהיא יעילה,בטוחה ואפקטיבית. התהליך הוא ארוך מאוד. רק אחד מבין 5000 או 10,000 תרופות מגיעה להיות תרופה. מתוך 10,000 מולקולות שנבחנות אולי להיות תרופה, לאחר שלב הפיתוח הארוך, היא מגיעה לשוק. הנתונים האלה מסבירים למה התעשייה הזו תלויה תלות מוחלטת בקניין רוחני. לתעשייה הזו אין זכות קיום בלי קניין רוחני. העובדה שמדינות מכבדות זכויות קניין רוחני, למעשה מאפשרת לחברות להיות רווחיות מספיק כדי להשקיע חזרה את אותם 20% במחקר ופיתוח. הקניין הרוחני, היום, מאפשר את פיתוח מוצרי המחר. מכאן ברור שחברות תרופות, מכבדות, או מוקירות, מדינות שנתפסות בעיניהן ככאלה שמכבדות זכויות קניין רוחני ולהפך: מי שנתפס כלא מקבל זכויות כאלה משקיעים בו פחות.

אם אנחנו מסתכלים על המגמות של ההשקעות בעולם כולו בפיתוח תרופתי, אנחנו רואים שקיימת עלייה. כשאנחנו מסתכלים על אירופה במבט יותר מקרוב, אנחנו רואים שמשקיעים שם כ-20 מיליארד יורו ב-2002, זו ההערכה, כשהגרף עולה. ישראל, מה שאנחנו רואים בשנים האחרונות – יש לנו נתונים ממשרד הבריאות מ-1997 – מה שמאפיין את ישראל זה סטגנציה בהשקעות. אם אנחנו מסתכלים על הגרף של ישראל, הוא פחות או יותר נשאר אותו דבר, וזה בלי שום קשר למצב הביטחוני. פחות או יותר גרף שטוח, מול המגמה באירופה. איך אנחנו יכולים להסביר את הקיפאון הזה, כשאנחנו יודעים שישנה תשתית מצוינת למחקרים רפואיים. איך אנחנו יכולים להסביר את זה? אנחנו גם רואים שיש סטגנציה, בלי קשר למצב הביטחוני. יש נושא אחד חשוב, מהותי ומתמשך עם השנים. יש בארץ בעיות חמורות בכל מה שקשור למשטר הקניין הרוחני. ושוב, מה שאני אומר לכם, זה איך החברות תופסות את עניין ישראל. יכול להיות שעמיתיי ממשרד המשפטים יבואו ויגידו שהמצב מצוין, ויכול להיות שהוא באמת מצוין, אבל המבט שאני מביא לכם זה איך מסתכלים עלינו חברות התרופות, ואני אסביר גם למה הן מסתכלות עלינו בצורה כזו. כמובן שהבעיות האלה, כשמסתכלים על חברות התרופות הבינלאומיות שחושבות איפה להשקיע, מתכלים על ישראל ואומרים: פה עניין הקניין הרוחני גרוע מאוד, יש לנו מספיק אלטרנטיבות בעולם כולו, ונשקיע שם – וזאת התמונה של הגרף השטוח.

מה עושים באיחוד האירופי, למרות שהם משקיעים שם, ומשקיעים שם הרבה, הם רוצים לחזק עוד יותר את משטר הקניין הרוחני. איך הם עושים את זה? הם מדברים על חיזוק ההגנה על תיקי הרישום של חברות התרופות (תיקי הרישום זה אותו מידע שמגישה חברת התרופות למשרד הבריאות כדי להוכיח שהתרופה היא אמינה, יעילה, בטוחה ואיכותית, ומשרד הבריאות על סמך המידע הזה, מאפשר את שיווק התרופה). בארץ, בניגוד לכל המדינות האחרות, משרד הבריאות עושה שימוש במידע הזה כדי לאשר תרופות מתחרות. הוא לא מוסר את המידע הזה לחברות אחרות, אבל הוא משתמש במידע הזה כדי לאפשר תחרות של תרופות אחרות. מה אומרים באיחוד האירופי? למרות שהמצב שם טוב הרבה יותר ממה שקיים בישראל, הנציבות האירופית, שהיא הגוף הדמוקרטי באיחוד האירופי, ממליצה על מספר צעדים כדי להגדיל את כוח המשיכה של אירופה להשקעות: בלב לבן של ההצעות האלה, הגנה על תיקי רישום והרמוניזציה של ההגנה הזאת על תקופה של עשר שנים – זה מסמך מיולי השנה, של מועצת השרים שהיא הגוף המחוקק באיחוד, כבר הגיעה להחלטה הזו. ישראל מוציאה את עצמה מהקו הבינלאומי, וכך היא נתפסת. היא נתפסת כמדינה שמפירה זכויות קניין רוחני. כשאנחנו מסתכלים על כל העולם מה אנחנו רואים? אנחנו רואים שכל מדינות העולם המפותחות, וגם מדינות שפחות, כמו אסטוניה, לטביה – כל הנקודות האלה בחצי הכדור הצפוני הן מדינות שמעניקות את ההגנה הזו. המדינות שלא מעניקות, הן הפיליפינים, מלזיה, אינדונזיה, חצי הכדור הדרומי – מעט מאוד נקודות על הגלובוס.

מדינה הרוצה למשוך לתוכה השקעות במחקר ופיתוח חייבת שיהיה פה משטר קניין רוחני חזק. מדינת ישראל היום, לצערנו, נתפסת כמדינה שמפירה את זכויות הקניין הרוחני, מדינה שהוציאה את עצמה מהקו הבינלאומי. מה שצריך לעשות זה לחזק את משטר הקניין הרוחני, ובראש ובראשונה להכניס את ישראל לשורת המדינות המפותחות בנושא של תיקי הרישום. אני יודע שמחר הולך להתקיים דיון בין-משרדי בנושא הספציפי הזה. אני מאחל לכל הנוכחים שהולכים לשבת באותו דיון קבלת החלטות נבונה לטובת מדינת ישראל.

אני מוכרח לומר שהדיון בועדה הזו הוא בעצם דוגמה קיצונית בולטת לאיך משתמשים במונחים מוטעים, בסילוף של העובדות במגמה להתקדם אינטרסים שהם מאה אחוז לגיטימיים. האמצעים שמשתמשים בהם כדי לקדם את האינטרסים האלה הם מאוד בלתי-מקובלים בעיני. אני לא חושב שיש איזשהו צורך לדון בזכויות הקניין הרוחני בתעשיית התרופות. מדינת ישראל, בספר החוקים שלה יש אחד מחוקי הפטנטים הנוקשים ביותר, המתקדמים ביותר. מדינת ישראל, לדוגמה, מקנה הגנה של עשרים שנה, הרבה לפני ארה"ב. אין שום צורך להוכיח בפני אף אחד בעולם את עוצמת חוק הפטנטים הישראלי. אני כמעט 30 שנה במקצוע הזה, ולא שמעתי מעולם שמשרד הבריאות הואשם באיזושהי צורה, באיזשהו אופן, אי פעם, בזה שאינפורמציה שהגיעה לידיעתו במסגרת תיקי הרישום דלפה לאיזשהו מקום חיצוני, לכן השאלה שחיסיון התיקים נשארה והשמירה על התיקים המיוחדים לא רלוונטית בכלל, לא קיימת. מה כן מנסים לעשות? מנסים להגניב בדלת האחורית חגורת הגנה נוספת, מעבר למה שמופיע בחוק הפטנטים, על המוצרים שכרגע מוגנים בישראל. הם מנסים לעשות את זה, ראינו, מלפני דקות אחדות בשלוש דרכים: ראשית, לספר לנו שאנחנו דורסים ברגל גסה אמנות בינלאומיות, או ליתר דיוק את ה-39.3 ב(לא נשמע), מספרים לנו שאנחנו בכלל מחוץ לגדר, יחד עם קובה, הפיליפינים ומדינות מוזרות אחרות, וגם אומרים לנו שאנחנו נענשים כלכלית על זה כבר, ונענש על זה עוד יותר. ומה לעשות? שלושת הטיעונים פשוט לא נכונים. נקודה.

הטיעון הראשון שהנוהל סותר את האמנה הבינלאומית, עלה לדיון בבג"ץ לפני לא כל כך הרבה זמן. היבואנים ניסו לחסום את החוק שיבוא מגביל למדינת ישראל, עתרו לבג"ץ, ובג"ץ קבע חד-משמעית אמר שהוא לא קיבל את העתירה, וכדי להיות מאוד ספציפי, אני מצטט משפט אחד ממה שאמר בג"ץ: "ספק רב אם עצם ההסתמכות על רישום קיים היא בבחינת שימוש מסחרי בלתי-הוגן, כמשמעות מושג זה בהסכם". בג"ץ של מדינת ישראל הכריע חד-משמעית שאין בהסתמכות של משרד הבריאות, במידה והוא מסתמך על תיקי רישום קיימים – אין בזה שום סתירה לאמנות שישראל חתומה עליהן.

אחר כך אומרים לנו שאנחנו מחוץ לגדר. אני מוכרח לומר שבהמשך לעצרת האו"ם של אתמול, יותר טוב מחוץ לגדר, משום שארה"ב הוזכרה פה כמדינה שיש בה Data Exclusivity. אני מזמין את כל מי שרוצה, כל מי שמעוניין, להראות לי משפט אחד, תקנה אחת בספר החוקים האמריקאי, שמצביע על Data Exclusivity. הרוב המכריע של המוצרים האמריקאים הוא מוגן פטנט ומיוצר בין 8 ל-12 שנים לאחר הכניסה לשוק. כל החברות הגנריות האמריקאיות מגישות תיקי רישום ל-FDA שנים על גבי שנים לפני תום הפטנט. ה-FDA בוחר אותה, בודק אותה, נותן לה רישום טנטטיבי, והמוצרים האלה נכנסים לשוק ביום שבו פג הפטנט. נכון, שבין אחוז אחד לשני אחוזים מהמוצרים שיש להם הגנה נמוכה מדי, של פחות מארבע או חמש שנים, זוכים להגנה שיווקית נוספת, לא הגנה בחסות של Data Exclusivity. לא ארה"ב, לא קנדה, לא אוסטרליה, לא עוד רשימה ארוכה של מדינות, יש בהן מושג של Data Exclusivity, פשוט אין. לכן, כל ניסיון להציג אותנו מחוץ לגדר הוא פשוט ניסיון לא נכון.

הערה אחרונה היא לגבי ההשפעות בישראל. נסתכל דווקא על ההשקעות באירופה: אירופה, שהיא אלופת העולם בהגנה על Data Exclusivity, בחמש השנים האחרונות המחקר בורח מאירופה למרות כל ההגנות. יש לי פה רשימה במצגת, שמראה כיצד "פארמציה", שהיא איחוד של חברה נורדית, חברה איטלקית, וחברה אמריקאית, נמצאת בארה"ב. "נובארטיס" עכשיו מעבירה מרכז מחקר גדול מבאזל לארה"ב. "אוונטיס" העבירה מחקר בתחום החקלאות לארה"ב, ויש עוד רשימה מאוד ארוכה. לא זה הנושא. הנושא הוא אחר לחלוטין. לכן, אירופה מהווה דווקא דוגמה בדיוק הפוכה.

אם רוצים לבוא ולהסתכל על מה שכן מושקע בישראל, בישראל יש שני סוגי השקעות: השקעה בתחום המחקר המדעי הבסיסי פחות או יותר, שבו פארמה משקיעה מעט מאוד, למעט חברה אחת ויחידה שהמקור שלה בישראל. "טבע" לבדה משקיעה הרבה יותר מכל החברות האלה ביחד בתחום של המדע הבסיסי. היכן שפארמה משקיעה הרבה כסף, וזה לטובת שני הצדדים, זה בתחום המחקר הקליני, וזה אינטרס הדדי פשוט וברור. לכל חברת פארמה חשוב מאוד לגייס מקסימום חולים בשיא המהירות, במערכות בריאות מאוד משוכללות. אתם יכולים לסמוך על הנתונים שלהם, להגשה ולרגולטוריקה ולקבל אישורים. לכן, יש פה מצב שהפרה רוצה להיניק, העגל רוצה לינוק וכולם מאושרים מזה. התחום הזה ישאר כך, בין אם יהיה Data Exclusivity, בין אם לא יהיה Data Exclusivity, ואין שום קשר בין שני הדברים.

אם רוצים להכביד הכבדה נוספת על שוק התרופות בישראל, לגרום לזה שבתקציב השנה הבאה המחיר של התרופות יעלה בעוד 100-150 מליון דולר, על ידי הוספה של הגנות נוספות, אין שום בעיה. נוכל לחסוך מול ועדת הכנסת שאחראית לתוספת של דברים לסל הבריאות. לא שלא יהיה לה כסף, היא תצטרך לבדוק מאיפה מחזירים כסף. אם רוצים לגרש חברות גנריות מישראל, לא לקולומביה, לא לקובה אלא לארה"ב, זאת הדרך לעשות את זה.

יש ועדה בראשותו של מנכ"ל משרד המשפטים בשיתוף משרד התמ"ס ומשרד הבריאות, ואנחנו בקשר עמם, והם מנסים למצוא את האיזון. החשש מעליית מחירי התרופות הוא לא קשור. אנחנו חושבים שאנחנו יכולים לעגן את האיזון בין שני האינטרסים המתנגשים האלה. צריך לקבל איזושהי החלטה שהיא החלטה מאוד פשוטה. שמענו את הדיונים האלה, שמענו את כל מי שאפשר, עכשיו זה הגיע לשלב של קבלת ההחלטות.

משרד הבריאות, באישור תרופה, מסתמך על תיק הרישום, זה מה שרצינו למנוע. בדו"ח הנושא הזה קיבל כזאת עוצמה משום שבתחומים האחרים של הפיראטיות עשינו עבודה ממש גדולה עם המשטרה ומאוד העריכו את זה.

אנחנו לוקחים את חוות הדעת של משרד המשפטים, שכעיקרון החקיקה הישראלית עומדת במחויבויות הבינלאומיות, ולכן הסוגיה הזאת בעיקר מושפעת מאיך שהאמריקאים מעלים אותה מול ישראל. היא סוגיה מסחרית. יש פה ניגודי אינטרסים מסחריים, בסופו של דבר, בין חברות, כל אחת מהטענות היא לגיטימית, ומן הסתם, כשאנחנו באים לבחון את זה בעיניים מסחריות אנחנו מנסים לבוא ולהבין איפה טובת הכלכלה הישראלית, איפה טובת הסחר הישראלי. מן הסתם, אנחנו מסתכלים מה יש בארץ, מה הפוטנציאל שכן יכול לבוא לארץ ולקבוע את העניין.

החיים מוכיחים, בינתיים, שכעיקרון, עיקר התעשייה הישראלית היא תעשייה גנרית, חברות אתיות נכנסו לשוק הישראלי רק לאחרונה. ניסינו למשוך השקעות של חברות אתיות לישראל. אני חושב שהרבה מהן מודעות לכל היתרונות הטכנולוגיים, המחקריים שיש פה בישראל, הרבה מהם מיוצגים פה מסביב לשולחן, ומן הסתם נמנעו לאורך השנים לבוא לפה, לפעמים גם מסיבות שהן לאו דווקא כלכליות גרידא. זה עוד איזשהו פקטור בהחלטה שלהן אם כן או לא לעשות מחקר ופיתוח בישראל. אני לא חושב שזה השיקול הכי חשוב. בטח עוד אחד בתוך שורה של מרכיבים. אנחנו מן הסתם גם מתייחסים לזה, אבל לבוא ולתלות את ההשקעה או חוסר השקעה של חברות אתיות בישראל בדברים האלה היא לא נכונה.

למען גילוי נאות, אני באופן אישי ממומן על ידי חברות התרופות במחקרים שאני עושה. הדעה שלי בנושא היא חד משמעית: אנחנו נמצאים היום בסיטואציה שהייתי רוצה לבוא ולשבת ספוג בסטנדרטים של שוודיה, של דנמרק וכדומה. אנחנו לא שם. אנחנו מדינה של ששה מליון איש, במצוקה קשה, נאבקים על לנסות ולתת שרידי בריאות לאוכלוסייה שלנו, ובקטע הזה אנחנו פועלים לא רחוק. סל הבריאות מכתיב לנו איזה תרופות לתת. היכולת המועטה שלנו לנהל משא ומתן על מחירי התרופות, היא לא הולכת לטובת איזשהו רווח. אנחנו צריכים לתת בריאות ורפואה לאוכלוסיית מדינת ישראל.

זה מוצג כאילו העלאת מחירי התרופות הולכת להפיק רווחים כלשהם. אנחנו לא מפיקים מזה רווחים. זה כסף שזז לתוך המערכת. אם אנחנו יכולים לקחת תרופה, ואם חברת "טבע" הצליחה לתת לנו "פוסאלאן", וסליחה שאני נותן דוגמאות קונקרטיות: החליטו להכניס תרופה מסוימת לסל. העובדה שחברת "טבע" הצליחה לתת לנו את התרופה הזו בפחות מחמישית מהעלות שלה בזמן שנכנסה לסל, כמובן גרמה לאיזשהו reshuffle בכל מה שקורה בארץ. היו צעקות מכאן ועד הודעה חדשה, אבל אפשר היה בפועל לתת את התרופה הזו לאוכלוסייה הרבה יותר גדולה והרבה יותר בזול. אין לנו היום את הלוקסוס של לשבת ולדון באיך אנחנו מיוצגים בעיני החברות. אני מסכים בהחלט, ואני אומר את זה מהצד שלי שהוא לכאורה לא אינטרסנטי, עם מה שאמר הנציג של חברת "טבע": ההשקעות במו"פ של החברות הזרות הן פונקציה של מה הן יכולות לקבל כאן. זה לא השקעות אלטרואיסטיות. מדינת ישראל יודעת לתת קרקע נפלאה למחקרים קליניים, וגם אם אנחנו לא נהיה הכי לבנים, שקופים וטובים בקטע של הארכת משך תקופות הפטנט ועמידה בשער, של מניעת כניסה של תרופות גנריות, עדיין הן יבואו לכאן ויעשו מחקרים קליניים. זה בכלל לא לעניין. היכולת שלנו היום לחסוך כסף במתן תרופות לאוכלוסין, היא בסדר גודל יותר גדולה מכל ההכנסות של המו"פ ומקומות העבודה הפוטנציאליים. ולכן, בקטע הזה, בסיכומו של דבר הסוגיה היא סביב הנושא של היבוא הרוחבי. אני חושב שהנושא הזה של היבוא הרוחבי עשה טוב לאזרחי מדינת ישראל ויש לשמר אותו ולהפך: להקל עליו ולהציל אותו.

אני מגיע לישיבת הועדה מהרצאה שנתן סגן רה"מ. יש כינוס גדול בתל אביב של תעשיית ההיי-טק. הוא נתן הרצאה מדהימה על איך עשתה מדינת ישראל את הקידום של הטכנולוגיות והבאת התעשייה הבינלאומית וחברות העל למדינת ישראל. הוא אומר: "זה היעד העיקרי היום בפיתוח צמיחה". זה בדיוק כך. מדינת ישראל מבינה שיש לה 11% אבטלה, שהיא צריכה להביא להבאת כספים והשקעות של כסף זר למדינת ישראל, על מנת שמדינת ישראל תוכל לצאת מהבוץ הכלכלי שבו היא נמצאת. המערכת צריכה להיות מערכת של איזונים, שמהם צריכים להבין שהחיים זה לא בחירה בין אידיאולוגיות, של הטוב ביותר מול הרע ביותר. כל החיים זה בחינות ומחדלים. היום אנחנו נמצאים בהתמוטטות כלכלית אדירה, אז זה סדר של עדיפויות כי אנשים, אין להם מה לאכול. אז צריך למצוא דרכים על מנת להביא למדינה הזאת כמה שיותר כסף.

אני בסף הכל מייצג את החולים. דבר אחד צריך להבין: אם יהיה פיתוח של תרופות ומחקרים ייהנו מזה החולים, קודם כל. ואם לא יהיה פיתוח בגלל כל מיני סיבות שהצגתם פה, מי שישלם את המחיר זה החולים. עכשיו, בנושא התרופות, אני לא בטוח שכל אלה שיושבים פה יודעים שההשתתפות של החולה במחיר התרופה בהתאם לחוק הבריאות, 15%, זה ממחיר ירפ"א, המחיר המקסימלי בבית מרקחת פרטי, ואמר את זה נציג "טבע" יוצא מן הכלל. קופות החולים משלמות בין 10% ל-30% או 40% ממחיר ירפ"א. זאת אומרת שהחולה משלם לא 15% ממחיר התרופה, ובועדת העבודה כבר היה דיון בנושא הזה: לפי דו"ח וידקובסקי של משרד הבריאות, החולה משלם 39% ממחיר התרופה, אז על זה דנו בועדה אחרת, ואפשר להפנות דיון גם פה, והזכיר נציג קופת חולים מאוחדת, ולשם הגילוי הנאות, אני מבוטח של קופ"ח מאוחדת, הדוגמה שהוא נתן היא מצוינת. נכנסה תרופת ה"פוסאלאן" לסל אחרי שנה. קופ"ח כללית וקופות אחרות נותנות את התרופה של "טבע", ואני לא רוצה להיכנס אם היא יותר טובה או פחות טובה, שאפילו משרד הבריאות לא יודע את העלות האמיתית של התרופות לקופות החולים, אבל קופות החולים ממשיכות לקבל בסל התרופות בתקציב את המחיר של ה"פוסאלאן". עכשיו, זה נכון שקופות החולים לא מחלקות דיווידנדים, לא לבעלי מניות, והכל נשאר במסגרת השירות לחולה. אבל סל התרופות זה אולי התקציב היחידי בתקציב הבריאות, שהוא תקציב ייעודי וצבוע וצריך להיות רק לתרופות. עכשיו, אני רוצה להתייחס לאוצר. בכל דיון שאני יושב, משרד המפתח זה "הועדה לבריאות הציבור". אני הייתי שמח אם באמת היו מסתכלים קצת על החולים הקשים הכרוניים, על החולים הסיעודיים, על חולי הנפש, כמו שזה נראה בכותרות.

אני רוצה להתייחס רק לשני דברים: לא מדובר פה בהגנה נוספת. מדובר בעיקר בהגנה על אותן תרופות שאין עליהן מאיזושהי סיבה פטנט. כלומר, רוצים לתת להן איזושהי הגנה. על זה מדובר. יש מספר מאוד קטן של תרופות כאלה. אולי 12-15 תרופות כאלה.

עכשיו לגבי מחירים. היות ומדובר ב-15 תרופות, אנחנו מתעקשים על ההכנסה משום שהמדיניות חוצה קווים בינלאומיים. אנחנו מחוץ לגדר בקטע הזה. השאלה שצריכה להישאל היא לא השאלה של מחירים בכלל, מכיוון שבהעדר ההגנה הזו, אם יש תרופה שאין לה פטנט מאיזושהי סיבה, חברת התרופות שאין לה איזושהי הגנה, תחשוב פעם, פעמיים, שלוש, אם בכלל לייבא את התרופה הזאת לארץ. עכשיו צריך לשאול אצלנו: האם אנחנו רוצים שהתרופה כן תירשם, ואחרי 5-10 שנים תבוא חברת "טבע" ותעשה גנריקה, או שהתרופה לא תהיה כאן. זאת הדילמה.

אני רק רוצה לציין דוגמה אחת לארה"ב: לתרופה קוראים טקסון, והיא פרי פיתוח של ה-NIH, וה-NIH החזיר את הפטנט. חברת בריסטול-מאיירס שלקחה את הזכויות לא יכלה להשתמש בפטנט מכיוון שעד תקופת הפיתוח הפטנט לא היה בבעלותם. היום החברה הזו מסתמכת על תיק הרישום כדי לשווק את התרופה הזאת, שיכול להיות שמבחינת שני אחוז, זה כל מה שמדובר, אבל שני אחוז מ-40 מיליארד דולר שווי שוק...

אני פשוט רוצה להתחיל מהסוף. קודם כל, כל הבעיה היא במספר זעיר של מוצרים שאין עליהם פטנט, ויש להגן עליהם עוד קצת. אנחנו נעשה את זה עוד יותר קיצוני. אם מדובר לעשות התאמה בחוק שהיא דומה במהותה למה שקיים בחוק האמריקאי: עשינו את זה ב-98', אנחנו עומדים לעשות את זה היום, זו בעיה שחבל לשרוף את הדלק של המשתתפים. זה לא Data Exclusivity. זה Marketing Exclusivity, שנפתר בדרך אחרת, בצורה מאוד ספציפית, ואני אומר: בואו ניקח את החוק האמריקאי כקו מנחה, נלך לפיו, בדיוק כמו שעשינו ב-98'.

יש סידור של יישוב סכסוכים הדדיים. יש שם ועדה, מגישים בקשה לגופים המוסמכים, הועדה דנה בזה, ומגיעים להחלטה. באיזושהי דרך אחרת, ארה"ב, שכולה מזועזעת מהבעיה הזו, לא הגישה תלונה בנושא כנגד אף מדינה אף פעם, למעט מקרה אחד של ארגנטינה, שבו הגישו שתי תביעות: אחת בנושא אחר לגמרי, והשני בנושא הזה. בנושא האחר הגיעו לפשרה מסוימת ובנושא הזה התביעה נעלמה. כלומר, קצת מוזר לי שיש בעיה מזעזעת עולם, אבל אף אחד לא עושה כלום.

הייתי מעורב באופן אישי בסיבוב הקודם של חוק הפטנטים ב-97' או 98'. מרטין אינדיק דפק פעמיים בשבוע על הדלת של משרד האוצר ושל משרד הבריאות, שחוק הפטנטים הישראלי הוא פשוט אסון נורא וחייבים לשנות אותו, אחרת ארה"ב תחבור לא יודע למי. התברר, שאדון אינדיק, השגריר, ייצג בכנות ובתום לב מלא, את התעשייה שהוא נשלח בדרך המסודרת לייצג אותה. כשדאגנו להפנות את תשומת הלב של התעשייה האמריקאית, שהשגריר שלהם מנסה לפעול בישראל בניגוד למה שנכון בארה"ב, נשלחו שני מכתבים לשני סנאטורים ולמשרד החוץ, ויום אחרי זה, אין טענות יותר של השגרירות בישראל. לכן, יש להבין שלא צריך להיבהל.

אני שמחה שיש כאן נגיעה של הסכמה.

בעניין האמריקאים, חיזוק המונופול לא בהכרח מניב תוצאות חיוביות או שליליות. היקף המונופול באירופה בנוגע ל-Data Exclusivity זה עד 10 שנים. לעומת זאת, בארצות הברית יש את ה-Marketing Exclusivity, שזה יחסית דומה למצב באירופה, אבל לתקופה של חמש שנים. אז יש לנו הפרש גדול בין המצב בארה"ב לבין המצב באירופה.

זה נראה לי דבר שיש אפשרות למצוא לו איזשהו פתרון, לא לקיצוניות הזאת ולא לזאת, אבל פתרון יש. אני מציעה לכם, בכל מקרה, להיזהר מהכותרת שיש היום בעיתון, שמנהל בחברת התרופות השנייה בגודלה בעולם, שהודה שרוב התרופות לא משפיעות. אנחנו יכולים לדבר על המון דברים טובים, אבל כותרת אחת כזאת תחסל לכם את כל השוק.


תודה רבה לכולם.


הישיבה ננעלה בשעה 15:30.