כנסת פתוחה

_קליטת עולי אמריקה הלטינית



2
ועדת העלייה, הקליטה והתפוצות
22.12.2003

פרוטוקולים/כספים/7616
ירושלים, ו' בטבת, תשס"ד
31 בדצמבר, 2003

הכנסת השש-עשרה נוסח לא מתוקן
מושב שני

פרוטוקול מס' 64
מישיבת ועדת העלייה, הקליטה והתפוצות
מיום שני, כ"ז בכסלו התשס"ד (22 בדצמבר 2003), בשעה 10:00

קליטת עולי אמריקה הלטינית

חברי הוועדה: קולט אביטל - היו"ר
יגאל יאסינוב

אביטל טוך - המשרד לקליטת העלייה, מנהל המח' לפניות ציבור
דני טופז - המשרד לקליטת העליה, מנהל אגף תקציבים
קלאודיה כץ - המשרד לקליטת העלייה, מנהלת מח' תעסוקה
חנוך צמיר - המשרד לקליטת העלייה, משנכ"ל
אריק פודר - דובר המשרד
יולנדה שטראוס - המשרד לקליטת העלייה, מנהלת מחוז ת"א
דבורה גינימלקי - הסוכנות היהודית, מנ' אגף מידע ופרוייקטים במח' עלייה
מיכאל ינקלוביץ - הסוכנות היהודית, לשכת הדובר
אלי כהן - הסוכנות היהודית, סמנכ"ל
ציפי פינקוס - הסוכנות היהודית, מנכ"לית התאחדויות העולים
יגאל גידרון - משרד האוצר, רפרנט קליטה
רפי אלדד - משרד החוץ, מנהל מח' אמל"ט
יחזקאל לביא - משרד הפנים, מנהל האגף לתכנון אסטרטגי וממונה על
הפעלת נוהל "חבצלת"
אורנה פינדלינג - משרד התעשייה, המסחר והתעסוקה, שירות התעסוקה
מרים זינגר - משרד הבריאות, עובדת סוציאלית
דפנה דקל - המוסד לביטוח לאומי, הבטחת הכנסה
נחמה אפרתי - מרכז שלטון מקומי, מנהלת מח' קליטה, עיריית רעננה
הרב מאוריסיו בלטר - מרכז שלטון מקומי, רב קהילתי קרית-ביאליק
חנה גרינברג - מנהלת מחלקת קליטה, עיריית ערד
צבי אשכנזי - יו"ר התאחדות עולי אמריקה הלטינית
מילכה גרוס - מנכ"ל התאחדות עולי אמריקה הלטינית
עו"ד מריו סלדיובסקי- מזכ"ל התאחדות עולי אמריקה הלטינית
עו"ד ליאון אמירס - התאחדות עולי אמריקה הלטינית, יועץ משפטי
עו"ד אליעזר דלמן - התאחדות עולי אמריקה הלטינית, יו"ר לשעבר
אולגה נחמן - התאחדות עולי אמריקה הלטינית
מאיר קרסוק - התאחדות עולי אמריקה הלטינית, סגן גזבר
ד"ר דוד שכס - התאחדות עולי אמריקה הלטינית, יועץ
פול שמר - התאחדות עולי אמריקה הלטינית
שפרה לויצקי - מועצת ארגוני עולים, מנכ"ל
רחל לידרמן - ארגון "אלטרנטיבה לבורל"
דן משה שטיין - ארגון "אלטרנטיבה לבורל"
פליסה בורדניק - הר"מ, קרן השתלמות לריפוי במוסיקה
רבקה פלדמן - הר"מ, קרן השתלמות לריפוי במוסיקה

דנה גורדון

אסתר מימון

קליטת עולי אמריקה הלטינית

בוקר טוב. אני מתכבדת לפתוח את ישיבת ועדת העלייה, הקליטה והתפוצות. היום אנחנו מטפלים בשלושת הנושאים: אנחנו מטפלים בעלייה, אנחנו מטפלים בקליטה ואנחנו מטפלים בתפוצות של יהודי ארגנטינה. הנושא בכותרות, ואני רוצה לספר לכם סוד, אני טיפ-טיפה אשמה בזה, כי אני עניינתי כתב במעריב להכנת כתבה, רק לא ידעתי שהתזמון יהיה כל כך מוצלח, שיום אחרי הכתבה שלו, שעוררה הרבה מאוד הדים גם בכל התקשורת האלקטרונית, בדיוק תהיה הישיבה שלנו.

אני רוצה את הישיבה הזאת לחלק לשניים או לשלושה נושאים. אני רוצה למסור לכם בקצרה קצת רשמים, כי הייתי בארגנטינה לפני כמעט חודש, כאורחת קרן היסוד והסוכנות היהודית, ואני רוצה למסור לכם מה ראיתי שם, כי אלה דברים שצריכים להשפיע ולהשליך על מה שאנחנו מדברים כאן היום.

דבר שני. הייתי רוצה לשמוע סקירה גם מהתאחדות עולי ארגנטינה, גם מארגונים אחרים שמטפלים בעלייה הזאת, ודאי גם מהסוכנות היהודית וממשרד הקליטה, לא רק על נתוני העלייה, אלא, לצערנו, גם על נתוני העזיבה והסיבות לכך. חלק מהבעיות התחלתי כבר לראות בארגנטינה עצמה.

דבר שלישי. אני מניחה שכשנגיע לזה, נרצה גם לדבר על פתרונות אפשריים שיש לבעיה הזאת.

לפני חודש בערך, בסוף אוקטובר, תחילת נובמבר, הייתי בארגנטינה, וביליתי כמעט שלושה ימים שלמים בסיור די מעמיק בין כל הארגונים היהודים ובין כל מי שעוסק בעלייה, ובבדיקה של מה שקורה שם. אני רוצה לפתוח דווקא בדברים טובים.

יש תחושה של שיקום בקהילה, יש תחושה של התקבצות בתוך בניין חדש ויפה של האמי"ה, יש ערנות מאוד גדולה של הרבה מאוד לא יהודים שמבקרים כל יום בסיורים באמי"ה. נפתחו מחדש ארגונים שעוסקים בחינוך יהודי, שזו גם כן התפתחות מאוד ברוכה. החינוך היהודי, לפי מה שראיתי שם, יש בו היבטים מאוד חיוביים. למשל, מה שראיתי ברשת אורט זה דבר שראוי לחיקוי, גם בארץ.

אורט הוא בית-הספר שיש בו מספר התלמידים היהודים הרב ביותר, ומכינים אותם בצורה יוצאת מן הכלל, מבחינה מקצועית, למקצועות טכנולוגיים. יוצאים משם אנשים עם אפשרות כבר לעסוק בהנדסאות, במקצועות כמו אלקטרוניקה ובמקצועות כמו כימיה. יש תהום אדירה בין מה שלמדנו בבתי ספר - אני כבר לוקחת את עצמי כדור יותר ותיק - לבין מה שמלמדים היום.

בלי שהרגשתי בכך, היה צוות של תלמידים שליווה אותי מהתחלת הביקור ועד סופו, וכשגמרתי את הביקור, כבר מסרו לידי קלטת ערוכה של סרט על הביקור, וצילומים. הרוב הגדול של התלמידים יהודי, אבל יש, לקבלה, תור ארוך שמשתרך, של תלמידים לא יהודים, כי זה נחשב אחד המוסדות הטובים והמפוארים שיש שם.

בנושא העלייה והקליטה, התרשמתי שיש שם משלחת עם מוטיבציה מאוד גבוהה, אנשים מאוד יצירתיים, לא הפרופיל של השליח שהכרתי מזמן, אלא שליחים בעלי יכולות בלתי-רגילות. כשהייתי שם הגיעה יצאה משם גם משלחת לארץ.

לפחות דבר אחד אני רוצה לציין, כי הוא צריך להשליך אולי על חלק ממה שנדבר כאן לקראת סוף הדיון, והוא, שבין כל הפרוייקטים הניסיוניים והאחרים שקיימים יש פרוייקט חדש בשם "שחר". הוא לפחות הוצג בפני כפרוייקט חדש. והכוונה בו, שאם הפוטנציאל בערים עצמן, בריכוזים הגדולים, כמו בואנוס-איירס וקורדובה, מוצו, יש מיפוי מדויק של הקהילה היהודית, שבה 38,000 אנשים שנמצאים מתחת לקו העוני ובמצוקה מאוד גדולה.

צוותים של הסוכנות היהודית הלכו וראיינו את כל 38,000 האנשים האלה. יודעים שיש 38,000 אנשים, כי הם אלה שפנו למוסדות היהודיים. יש שלושה-ארבעה מוסדות שמעניקים סיוע ועזרה לקהילה, לכל אותם אנשים נזקקים ונצרכים.

38,000 האנשים האלה שפנו לעזרה, נשאלו שאלות כמו, האם אתם מעוניינים לעבוד, האם אתם מעוניינים לעלות לישראל ולמצוא שם עבודה. מבין האנשים האלה, הסוכנות היהודית מביאה לקורסים מקצועיים, להכשרה מקצועית וללימודי עברית במרכז מסוים בבואנוס-איירס, הכול על חשבון הסוכנות היהודית, כולל נסיעה באוטובוסים, כי לאנשים האלה אין אפילו פרוטה לאוטובוס מחוץ לעיר. באות משפחות שלמות, וביניהן אנשים שלומדים מקצועות שהוחלט עליהם תוך בדיקה בארץ, שהם המקצועות הדרושים בארץ - פחחות רכב, מכונאות רכב, קצבים, עובדים בבתי מלון, עובדים ועובדות בגריאטריה.

כאשר הייתי בארגנטינה הגיע, למשל, נציג של רשת "ישרוטל" עם מאגר של משרות, עם הבטחה שאנשים שיעלו יקבלו את המשרות האלה. כך גם, נדמה לי, נחתם הסכם עם יושב-ראש איגוד המוסכים, ואנשים שעברו את ההכשרה המקצועית שם יקבלו עבודה במוסכים בארץ. תוך כדי ההכשרה יש גם כיתות לעברית, אולפנים. המרכז הזה הפך לתוסס, גם תנועות הנוער פעילות ומגיעות לשם.

חזרתי פחות או יותר מעודדת מהמגמה הספציפית שראיתי שם. עם זאת, אני אחטא לאמת אם אני לא אגיד לכם שגם נפגשתי, לפחות עם כמה שליחים מאוד מרשימים - כפי שאתם יכולים להבין חלוקת העבודה היא בין מרכז לבין פריפריה, מה שנקרא "אינטריור", כל ערי השדה - ויש שליחה אחת מבין אלה שפגשתי שמאוד הרשימה אותי. בחורה רוסייה, שעשתה הסבה מקצועית ועובדת יפה מאוד בארגנטינה, בחורה בשם הלנה קוברסקי. היא באמת אישה מאוד מרשימה, זה סך הכול גורם נחת להיות מסוגלים לבוא ולהגיד לכם שפוגשים גם אנשים שעושים עבודה מצוינת. והבחורה הזאת סיפרה לי על כל תלאותיה, כשהיא מגיעה לערי שדה, כאשר היא נתקלת, קודם כול, במשפחות שחוזרות מכאן, עם הסיפורים, סיפורי חוסר הטיפול הנכון בעולים, כשהם מגיעים לארץ, עם היתקלות בביורוקרטיה.

פה אנחנו נכנסים ללב הדיון שיהיה לנו פה היום. מצד אחד, יש רצון ומשקיעים מאמצים אדירים כדי לאתר עולים ולהביא אותם לארץ, מצד שני, ניתן סיוע בעבר, חלק מהסיוע הזה עומד להתבטל, אם לא התבטל כבר, ועל כך דנו מול הממשלה, ואולי נדון בזה עוד היום.

אני חשה שהבעיה העיקרית לחוסר המוטיבציה היא לא כן או לא מידת הסיוע או סכום הכסף שיקבלו מהסוכנות היהודית או מהממשלה או מסל הקליטה, אלא תהליכי הקליטה בארץ וההיתקלות, לצערנו, בשתי בעיות עיקריות. היתקלות בבעיות ביורוקרטיות מאוד קשות, והיעדרה של תשתית אמיתית, במשרדי הממשלה או במקומות אחרים, לקלוט אותם מבחינה אמיתית וחברתית; חוסר היכולת לתקשר בספרדית עם פקידות, שאולי הקדישה בשנים האחרונות את מרב מאמציה לקלוט את העלייה מרוסיה, ולכן שימת הלב העיקרית היא לדבר ברוסית או קורסים לרוסים או כתוביות ברוסית או כותרות ברוסית, וחוסר היכולת להיקלט על-ידי גופים שמלווים את הקליטה בצורה רצינית בארץ. זה גורם נוסף.

זה הרושם שלי. שמעתי על מקרים מאוד ספציפיים של עולים, שחזרו לשם עם סיפורים קורעי לב. בסך הכול יכול להיות שהסיפורים עצמם הם לא כל כך קורעי לב, אבל הצרה היא, שמרגע שאנשים חוזרים למקומות כאלה, קשה מאוד לבוא ולתבוע מאחרים לעלות לארץ.

עד כאן מה שרציתי לדווח לפורום הזה. אתנו היום נציגי הסוכנות היהודית, משרד החוץ, משרד האוצר, המשרד לקליטת עלייה, משרד החינוך, משרד הפנים, משרד הרווחה, משרד התעשייה, וכן מרכז השלטון המקומי והמוסד לביטוח לאומי, וכמובן נציגים של התאחדות עולי אמריקה הלטינית ונציגי ארגון "אלטרנטיבה לבורל", שאני אבקש מהם בהמשך, לדבר, כדי לראות באיזה כיוונים אולי יכולים להיות פתרונות.

הישיבה הזאת הוכנה בשיתוף עם נציגי התאחדות עולי אמריקה הלטינית, ואני אבקש ממר צבי אשכנזי לפתוח ולסקור בפנינו קצת מן הבעיות שהעלית, נדמה לי, בפני שרת הקליטה, ושטרם קיבלת תשובה עליהן. אני רוצה לבקש גם מנציג הסוכנות היהודית, הסמנכ"ל, לתת אולי סקירה על המאמצים שהם עושים, וכיצד הם רואים את הדברים. אם אני לא טועה, בשנתיים האחרונות עלו כ-7,000 עולים, אבל ממה שאנחנו מבינים, יש גם נתונים שבסביבות 1,000 חזרו לארגנטינה.

לא מתוכם.

זה מתוך מה שראיתי בעיתונות.

זה לא מתוכם, וזה גם לא מה שפורסם במעריב.

בהמשך אני אעמוד על טעותי. מר אשכנזי, בבקשה.

תודה לך. בכמה מילים אני רוצה להציג את הבעיה. פנינו בחודש ספטמבר לשרת הקליטה, ובעקבות כך שלא קיבלנו תשובה, פנינו לחברת הכנסת קולט אביטל. בשנתיים האחרונות עלו מארצות אמריקה הלטינית 10,000 עולים: 7,500 בשנת 2002 וכ-2,500 השנה, כשבחודש דצמבר לבד יעלו כ-600-700 עולים. בשנתיים, בערך כ-10,000 עולים.

אנחנו מדברים בעיקר על ארגנטינה ואורוגוואי?

לא, על כל אמריקה הלטינית, כאשר 85% מהם מארגנטינה ואורוגוואי. כרגע הבעיות הן אצל כל העולים מכל אמריקה הלטינית, ולא רק אצל אלה שבאו מארגנטינה ואורוגוואי, שהיתה בעיה בוערת בשנה האחרונה.

אודות לסוכנות היהודית העולים קיבלו סיוע מיוחד. הם עלו בעקבות המשבר הכלכלי שהיה, בארגנטינה במיוחד, והתפשט ליתר המקומות, ליתר ארצות אמריקה הלטינית. הסוכנות היהודית התגייסה, וגייסה הרבה מאוד כסף מיהדות העולם, והעולים קיבלו הטבות מיוחדות.

אנחנו בארץ, כהתאחדות, כעמותה, כמוסד התנדבותי, גייסנו הרבה מאוד מתנדבים, ומרגע שהם מגיעים לארץ, מרגע שהם יורדים מהמטוס, אנחנו מקבלים אותם. יש מתנדבים שלנו בשדה התעופה, דוברי ספרדית. מכיוון שבמשרד הקליטה, למעט בן-אדם אחד, אין דוברי ספרדית, והיו ימים שהגיעו מאות עולים, מתנדבים שלנו עזרו בתרגום, עד לקבלת כל המסמכים הדרושים. ליווינו את העולים למונית, שלוקחת אותם למרכז הקליטה, ובמרכז הקליטה עצמו, מתנדבים שלנו מקבלים אותם עם מפתח של החדר ומזון שיספיק לכמה ימים. הם מגיעים בדרך כלל בשעות הלילה המאוחרות, לכן אנחנו דואגים שיהיה להם לפחות כוס קפה, עוגיה, חלב לילדים. למחרת, המתנדבים שלנו מלווים אותם לסידורים הראשונים: פתיחת חשבון בבנק, תעודת זהות – כל הסידורים הראשונים שהעולה צריך.

מכיוון שהזמן שהם נמצאים במרכז הקליטה הוא רק כחודשיים מתחיל הלחץ מיד בשבועיים או בשלושת השבועות הראשונים לחיפוש דירה. המתנדבים שלנו מלווים אותם, עד כמה שאפשר, לשכירת דירות ללא דמי תיווך.

מה העזרה שהם מקבלים בדיור אחרי החודשיים הראשונים?

בשנה הראשונה לא מקבלים שום החזר כספי לדיור, הכול כלול בסל הקליטה.

סל הקליטה כולל 300 דולר לחודש לשכר דירה, האם זה למשפחה או לאיש?

אין סכום מדויק. בסל נלקחה בחשבון גם ההוצאה לדיור. אדם יכול לשכור דירה ב-300 דולר, הוא יכול לשכור דירה ב-400 דולר.

אין דירות ב-300 דולר.

זו היתה רק דוגמה. מה שאני מנסה לומר, שאין סכום מדויק לשכר דירה. יש סל, וכל אדם עושה בו שימוש לפי שיקול דעתו.

כמה יש בסל?

זה תלוי בגודל המשפחה.

תן לנו דוגמה למשפחה של אבא, אימא ושני ילדים.

בסביבות 40,000 שקלים.

הסל מכסה חצי שנת מחיה, ושנה שכר דירה. בחצי השנה השנייה יש בממוצע 2,400 שקלים לחודש מחייה.

הם מקבלים 40,000 כשהם באים לחצי שנה, ועוד 2,400 לכל חודש במחצית השנה השנייה.

זה בממוצע למשפחה של ארבע נפשות. זה כולל גם שכר דירה, וזה, מלבד הסיוע המיוחד של הסוכנות בשנה הראשונה.

2,400 שקלים הם מקבלים אם הם לא עובדים. אם הם עובדים, הם לא מקבלים במחצית השנייה כלום.

אם הם עובדים, הם לא מקבלים. גם אני לא מקבלת.

אם אדם מוצא עבודה, הוא מקבל את סל הקליטה לשישה חודשים, ואחרי שישה חודשים הוא לא מקבל סיוע לדיור.

אם הוא עובד, הוא לא מקבל, מלבד הסיוע הנוסף של הסוכנות היהודית.

אם הוא לא עובד, 2,400 שקלים אמורים להספיק למשפחה שלמה? זה כבר הכול מן הביטוח הלאומי וכן הלאה?

אין ביטוח לאומי בשנה הראשונה.

מה הם מקבלים מהסוכנות היהודית?

התוכנית המקיפה, שכוללת את כל מרכיבי הסיוע, במסגרת התוכנית המיוחדת, התמיכה לעולה בודד נעה בין 6,000 דולר ל-22,500 דולר למשפחה של ארבע נפשות.

לכמה זמן?

מדובר על עד שלוש שנים, כאשר חלק מזה מיועד לסיוע בהתארגנות הראשונית, ולאחר מכן יש המרכיב של התמיכה ברכישת דירה, התמיכה בתעסוקה.

התמיכה ברכישת דירה היא מכם או מהממשלה?

היא בשותפות. כל התוכנית הזאת נעשתה ביחד עם משרד הקליטה ועם משרדי הממשלה השונים.

עכשיו היא בוטלה.

כל אלה שעלו ויעלו עד ה-31 בדצמבר 2003, התוכנית הזאת שרירה וקיימת לגביהם. אלה שיעלו לאחר מכן, זה לא תופס לגביהם. כל אלה שנמצאים במסגרת הזאת, שעליהם מתקיים הדיון, ודאי שהתוכנית הזאת שרירה וקיימת לגביהם.

אתה מדבר על אלה שכבר עלו או שיעלו עד ה-1 בינואר 2004, וכל מי שיעלה אחרי התאריך הזה, כל המענק והסיוע לדיור לא יהיה קיים.

הסוכנות היהודית מעוניינת שהתוכנית הזאת תימשך.

אני יודעת, גם הלכתם לבג"ץ בעניין הזה. אני פשוט מנסה לבדוק את העובדות, כי בתקציב של משרד הקליטה זה לא היה. יותר נכון, זה צריך להיות בתקציב משרד השיכון, אם אני לא טועה.

כפי שאמר אלי כהן, חברי, התוכנית היא תוכנית אחת, היא נעשתה מתוך ראייה כוללת, והיא נשענת על החלטות ממשלה, שבהן יש גם החלק של הסוכנות היהודית. יש הסיוע השוטף והרגיל של משרד הקליטה, שהוא לא מיוחד, כמו לכל עולה, ויש הצבע המיוחד של התוכנית המיוחדת, שמורכב בעיקרו משני כיוונים. הוא מורכב ממענק מיוחד, מעבר לסל הקליטה, שהוא תקציב סוכנותי, וניתן באמצעות החלטות של ועדה משותפת, הסוכנות היהודית ומשרד הקליטה- - -

40,000 שקלים.

סל הקליטה הוא כ-40,000 שקלים למשפחה של ארבע נפשות. זו הרוטינה, אין בזה שום דבר מיוחד. אני מנסה להבליט את הדברים השונים, המיוחדים. הדברים השונים, המיוחדים, מורכבים בגדול מהקטע של עד 20,000 דולר למשפחה, שוב כפונקציה של גודל משפחה, מה שציין אלי כהן, כשיש תת-כותרות על-פי התארגנות, דיור, תעסוקה וכן הלאה, ויש הקטע של משכנתה מיוחדת, שזה יוצא מתקציב משרד השיכון. אגב, כל מה שאני אומר נכון, כפי שנאמר כאן, למי שיעלה עד ל-31 בדצמבר 2003, כשגובה המשכנתה המיוחדת הוא כ-82,000 שקלים למי שיבצע את הרכישה עד סוף 2004.

אין כבר מענק.

בתוך זה מרכיב המענק הוא כ-27,000 שקלים, והיתרה היא הלוואה בריבית של כ-4%, ההלוואה הרגילה.

המענק קיים עד סוף 2004?

לגבי 80,000 השקלים המיוחדים האלה זה קיים. זה לא קיים במשכנתה הרגילה, כי זה תוספת למשכנתה הרגילה. כל אחד זכאי למשכנתה הרגילה.

הזכויות האלה שניתנו לעולים עומדות להם כל עוד הם נמצאים בקטגוריה של התקופה שהועמדה לרשותם. זה שהממשלה הפסיקה את זה ב-31 בדצמבר, זה לא אומר שמפסיקים להם את הזכויות שהוענקו להם.

מה שאתה אומר, שלא מפסיקים רטרואקטיבית. אבל אני שואלת, כי זה חשוב לכולנו, וגם לפרוטוקול, האם מה-1 בינואר 2004 אתה אומר שבכל זאת תמשיך להיות משכנתה מיוחדת בסך 82,000 שקלים?

למי שעלה עד 31 בדצמבר 2003.

מי שעלה אחרי ה-1 בינואר?

הוא לא יהיה זכאי לה.

זאת אומרת, שכל מי שעולה החל מה-1 בינואר, יקבל את המשכנתה כהלוואה, אבל כיוון שהוא יזדקק, אם הוא ירצה לקנות דירה, להרבה יותר כסף, המשכנתה תהיה יותר גדולה, אבל גם ההחזר שהוא ייאלץ לשלם יהיה יותר גדול, כאשר אנחנו לא בטוחים שהוא יוכל להחזיר, כי זה תלוי אם תהיה לו עבודה או לא. האם אני מדייקת?

אני רוצה להבהיר נקודה אחת. הסיוע המיוחד לדיור נשען על המשכנתה הרגילה. משכנתה רגילה הוא ימשיך לקבל, הוא לא יקבל את ה-80,000 שהזכרתי קודם לכן. המשכנתה הרגילה, שהיא פונקציה של גודל המשפחה, מרכיב המענק בה בוטל.

מרכיב המענק בוטל, ולכן נאמר לכולנו, כולל לוועדה הזאת, בוועדת הכספים, שמה שיינתן, זאת משכנתה מוגדלת. הבסיס של מה שנאמר לנו בוועדת הכספים, שאם קודם עולה חדש היה צריך להחזיר משהו כמו 780 שקלים לחודש על חשבון המשכנתה, עכשיו הוא ייאלץ להחזיר בסביבות 1,400-1,500 שקלים בחודש.

קצת פחות.

זה תקף לכל העולים שלא קנו, לא רק לעולים חדשים.

זה לכולם, לאו דווקא לעולים מאמריקה הלטינית.

זה אומר שאדם שלא עובד, או שהוא עולה חדש, זה הופך לדבר שהוא לגמרי פרוהיביטיבי. גם אם תיתן לו את ההלוואות הטובות ביותר, מניין הוא יכול להחזיר את הכסף? ואז אנחנו יושבים פה ורואים את העולים החדשים שזרקו מהדירות, כי הם לא יכלו לשלם את המשכנתה.

הנושא של המשכנתה כרגע הוא לא רלוונטי, מכיוון שלעולים אין הכסף אפילו להתחיל לחשוב על דירה. רוב העולים שהגיעו משתכרים די יפה. הבעיה שבגללה פנינו לשרת הקליטה היא בעיית החלשים - האנשים המבוגרים שעדיין לא הגיעו לגיל הפנסיה, האמהות החד-הוריות, החולים. פה יש בעיות רציניות מאוד.

האם יש לך נתונים באחוזים לגבי הציבור שעלה, בממוצע, עד גיל 50-55, כמה מתוכו מועסקים וכמה ממתינים לעבודה?

הבעיות הקשות בשנה האחרונה הן של כ-500 משפחות, שקיבלנו מהן פניות. אני מתאר לעצמי שיש עוד כמה משפחות, אבל אלה הבעיות הרציניות, הבוערות כרגע, ובזה אנחנו חייבים בשלב מסוים לטפל באופן פרטני. פה זה לא עניין של תקציבים. פה לא מדובר בתקציבים מיוחדים.

אלה לא בעיות של תעסוקה?

גם בעיות של תעסוקה. לאדם מעל גיל 50 או 55 או 58 אין שום אפשרות לקבל עבודה היום.

ואז הוא חי מ-2,400 שקלים לחודש.

ולאחר מכן, בשנה השנייה, הוא עובר לטיפול הביטוח הלאומי.

ברור שאין לו מספיק לתשלום שכר דירה. פה דיברו על עלות שכר דירה, ויש תופעה, כמו ברמלה, למשל. לפני שהגיעו לרמלה עולים מארגנטינה, שכר הדירה עמד על 300 דולר. שכנעו אותם להגיע לרמלה, משום ששכר הדירה נמוך, ואפשר לעבוד גם בתל-אביב. מאז שעברו לרמלה, העולים מארגנטינה, שכר הדירה עלה מעל 500 דולר.

אלה כוחות השוק. יש ביקוש לדירות, המחיר עולה.

יש פה נציגים של השלטון המקומי. יש לכם דרך לעבוד מול עיריית רמלה כדי לראות מה ניתן לעשות במקרים כאלה.

יש פה מרעננה ומקרית-ביאליק.

על שכר הדירה ברעננה, בכלל אין על מה לדבר.

יש מרכז קליטה, ואני מזכירה את מרכז הקליטה בהקשר של שכר דירה, מכיוון שהמשפחות שמגיעות, לרוב הפרופיל של העלייה היא עלייה של משפחות עם ילדים, הילדים נקלטים בבתי הספר העירוניים, והורים לא רוצים לגרום למשבר נוסף, אז בשיניים הם ישלמו את אותם 700 דולר ברעננה כדי לא לגרום למשבר. זה לא מדויק שעולים נמצאים חודשיים במרכז קליטה, יש בהחלט קריטריונים שונים ומשונים של הסוכנות היהודית, והיא מאפשרת לעולים להישאר גם שנה במרכז קליטה. בהחלט, כאילוץ, הם נשארים ברעננה, הם אולי היו רוצים בפנטזיה, אבל הם נשארים כדי לא לגרום לילדים למשבר נוסף.

דווקא ברעננה יש בעיה רצינית מאוד במרכז הקליטה עם עורכי-דין ורואי-חשבון, שאין להם שום אפשרות לעבוד פה במקצוע, וביניהם יש הרבה מאוד שרוצים לעזוב את הארץ.

האם מישהו מכם יכול לתת הסברים על התופעה של 1,000 משפחות או 1,000 האנשים שירדו? האם אנחנו יודעים מה קרה? למה? האם מישהו היה בקשר אתם?

זה ממש מתאים לוועדה הזאת, כי על ההצלחה של העולים הנקלטים, שהם הרוב, שומעים במכתבים ובאופן קצת וירטואלי, אבל את היורדים פוגשים עם הסיפורים קורעי הלב, וזה משפיע בצורה מאוד שלילית. אני חושב שצריך טיפול מונע, אבל זו כבר הצעה.

הסוכנות נטתה להציל אנשים במצב קשה, וגם להגדיל את הסכומים. השליחים בדרך כלל היו אחראים, אבל שלחו לארץ גם אנשים, שאחר כך התגלה שהם היו חלשים מאוד. יש שכבה של אנשים שלא יכולים לעמוד בתחרות של החברה הקפיטליסטית החופשית, אבל 1,000 המקרים הסוציאליים, או החמורים, שצבי אשכנזי מעלה, הם לא אותם אנשים.

על זה נדבר מיד. שאלתי שאלה ספציפית מאוד.

יש תהליכים של הגירה בכל העולם, של דחיפה ומשיכה. הדחיפה מארגנטינה, מתוך ייאוש, היתה גדולה מאוד, המשיכה של התקווה ושל ההקלות בארץ היתה גדולה מאוד. הדברים השתנו, ובכל תהליך של הגירה זה קיים.

ארגנטינה - תפסת את זה יפה - משתקמת איכשהו, יש כבר תקווה, ובישראל, בעיקר חוסר התעסוקה, וגם בעיות נוספות - ונדבר על אפשרויות פתרון - כל כך מעיקות על העולים, וכשאותו אדם או אותה משפחה בעלי תקווה, שהגיעו לכאן, מגיעים לייאוש בגלל חוסר עבודה, או שכר דירה שהם לא יכולים לשלם וקצת אטימות ביורוקרטית, זה תהליך טבעי מאוד, והוא לא נורא חמור, אבל הוא עלול להתגבר, כי המצב שם השתפר, ואנחנו לא יודעים מה קורה פה עם התוכניות הכלכליות. אנחנו צריכים טיפול מונע.

לטיפול המונע נחזור יותר מאוחר.

ברשותך, היושבת-ראש, אני אנסה להרחיב, ואני אתאר את קטע הקליטה בכללותו. קודם כול, שאלת קודם על מאפייני העלייה. הפילוח לפי גילאים מאוד משמעותי לדיון הזה, ואני מדבר כמובן על העלייה של השנתיים האחרונות. מגיל אפס עד 17.5 הגיעו כ-27%; בין 18 ל-34 – 24%; 35-45 - 15%.

עד גיל 35 זה יותר ממחצית העולים.

זה הרבה יותר, אנחנו מעל 60%.

הציבור הצעיר הוא מעל 60%.

אם תתני לי להוסיף לזה גם 45-54 זה כבר עוד יותר, כי זה 13%.

בגילאים בין 45 ל-54 מתחילה להיות בעיה למצוא עבודה.

לשאלתך, באופן יותר מדויק, 66% זה עד גיל 45. בין 55 ל-64 – 9%. מעל גיל 65 – 12%, שזה שיעור שדומה, פחות או יותר, גם לעליות האחרות, והוא גבוה אולי באחוז אחד משיעור הגילאים האלה בקרב האוכלוסייה הוותיקה.

האם אתם יודעים כמה מאלה עלו עם ילדיהם, כמשפחות?

אין לי הנתון מתחת ליד, אבל אפשר לתת תשובה מדויקת לשאלה, ואני מתחייב להעביר את זה ליושבת-ראש.

מכל הקבוצה הזאת, תגיד לנו כמה מהם נקלטו ובאיזה גילאים.

אני חושב שמרבית האנשים בתהליכי קליטה שונים, בשלבים שונים, שהם חיוביים. מי שבקורס או מי שעושה השמות כאלה או אחרות כרגע, אני רואה את כיוון הקליטה שלו כסביר. למרבית העולים, בשלב הזה, שנה עד שנתיים בארץ, אני מדבר על העלייה של השנתיים האחרונות, אני חושב שנבנו מסלולי קליטה סבירים. אני לא רוצה להגיד שהם מצוינים, זה תלוי כמובן במצב הכלכלי, אפשרויות התעסוקה וכן הלאה.

עם זאת, אנחנו יודעים לזהות, בעזרת הפריסה שלנו בשטח, של הסוכנות היהודית ושל ההתאחדות, קבוצה מסוימת של אנשים, שעליה בעיקר דיבר צבי אשכנזי – אגב, אנחנו מחליפים מידע, ואנחנו יודעים על מי מדובר ברמה הפרטנית – שהיא קבוצה קשת קליטה בהגדרה, כי היא מכילה בתוכה אוכלוסיות שהן קשות קליטה: גילאים מתקדמים מאוד, חולים, בעיות בריאות וכן הלאה. זו קבוצה שתלווה אותנו, לצערי, אני לא מבטיח פה פתרונות פלא. גם בפגישה שהיתה לנו בשבוע שעבר עם התאחדות עולי אמל"ט הבטחנו בדיקה פרטנית מול כל שם שמופיע באותה טבלה, אבל אני לא רוצה להשלות אף אחד, כי אלה מקרים קשים בהגדרה, ונצטרך להישען על תשתיות השירותים של מדינת ישראל, אם זה בריאות, אם זה ביטוח לאומי, טיפולים רפואיים וכל מה שקשור לזה, ועדיין זה סיפור קשה.

הייתי מבקש שלא יתקבל הרושם שזה מצבה של כל קליטת העלייה של השנתיים האחרונות מארגנטינה, כי אנחנו עושים עוול לעלייה עצמה. רוב האנשים במסלולי קליטה סבירים, ואפילו הייתי אומר, אופטימיים לגבי העתיד.

מעבר לתוכנית הסיוע המיוחדת, שפורטה כאן קודם לכן- - -

היא עומדת להסתיים.

היא עומדת להסתיים, אבל היא מאוד רלוונטית לגבי מרב האנשים שהגיעו.

מה קורה עם אלה שיגיעו עכשיו?

ההחלטה הפורמלית היא שהם נשענים על מערכת הסיוע הרגילה, ואין תוכנית מיוחדת. אני יודע שיש שיחות, אבל הן עדיין ברמה של שיחות, לא מעבר לזה, ואני לא יכול להתחייב, לנסות, ואולי להרכיב בכל זאת תוכנית סמי מיוחדת גם לעולי 2004, אבל הדברים האלה כרגע בבדיקה, ואני לא רוצה שייווצר הרושם שאכן זה עומד לקרות.

לשאלה שלך. אם עלו כ-7,000 איש ב-2002 רק מארגנטינה, וב-2003 יעלו כ-1,000, ואנחנו נוגעים ב-10,000 יחד עם אורוגוואי, עיקר העלייה נהנית מהסיוע המיוחד.

מעבר לסיוע הפרטני, מערכות הקליטה, ואני יודע שזה נכון גם לגבי הסוכנות היהודית, נתנו היבטים נוספים של סיוע מיוחד. למשל, בקטע התעסוקתי – אם תרצו, אפשר לפרט. נמצאת פה גם גברת קלאודיה כץ, שהיא ראש אגף לקליטה בתעסוקה אצלנו במשרד – היו היערכויות מיוחדות לקראת האוכלוסייה הזאת מתוך הכרת הפרופיל של העולים. נערכו קורסי רישוי, ירידי תעסוקה, קורסים מיוחדים לעברית, השתלמויות ערב, קורסים מיוחדים לפלסטיקה ודברים נוספים, מענקים מיוחדים לקליטה בתעסוקה. במקרה יש פה לקט שנעשה עם התנועה הקיבוצית, אבל זו רק דוגמה.

מה זה קורסים לפסלטיקה?

תעשיית הפלסטיקה. זה נעשה עם התנועה הקיבוצית ועם "בית ראשון במולדת". אלה קורסים מוצלחים מאוד.

אחרי שנה, כשהמפעלים הפסיקו לקבל את הסיוע הממשלתי, פיטרו את כולם.

זה יכול להיות.

אנחנו פה כדי לנסות לבדוק את הבעיות עד הסוף. אולי באמת אנשים מחזיקים עובדים כל עוד שהם מקבלים עבורם סיוע ממשלתי, ואחר כך מפטרים אותם.

אני אעשה שקר בנפשי אם אני אגיד שזה לא נכון, אבל זה נכון רק בחלקו. בחלק ניכר מקידומי התעסוקה, לאחר מכן האנשים כן נשארים במערכת. להגיד שאין מעסיקים שמנצלים את זה, זה לא יהיה נכון. אין ספק שזה לא 100%. שוב, זה הביטוי למדיניות עם הפנים ועם התוכנית המיוחדת לעולי ארגנטינה.

למשל, בנושא קהילה. בוצעו פרוייקטים מיוחדים באמצעות רשויות, בסדר גודל של כ-100,000 שקלים רק השנה.

אנחנו יודעים שכל הכספים שנועדו לרשויות מקומיות כבר לא קיימים בתקציב.

יש לנו בעיה ב-2004, לא נברח מזה. השרה שלי ישבה לפני שבוע על הכסא הזה, ואמרה את הדברים בצורה הכי ברורה, הכי כנה והכי שקופה.

אני רוצה בכל זאת לספר על העשייה, גם בקטע של הקהילה. פרוייקט פל"א המפורסם, למשל, הכנסנו גם לילדים בני הקהילה הארגנטינאית, ועדת תמיכות, קרן העזבונות- - -

ועדת תמיכות?

שאלתן משהו?

צריך לשים דברים בפרופורציה. יש 30,000 שקלים.

יש 36,800 שקלים.

הארגנטינאים לא קיבלו סיוע מיוחד מוועדת התמיכות.

אני כרגע מציין את המקורות ומסלולי הסיוע שלנו לקראת העלייה הזאת.

אם זה תיאורטי- - -

זה לא תיאורטי, זה סכום שעבר.

הם טוענים שהם לא קיבלו.

קיבלנו 30,000 שקלים.

גברתי, אני אחראי על מה שאני מוסר.

מתוך תקציב של 5 מיליון קיבלנו 30,000 שקלים.

שפרה לויצקי, אנא, אל תתקני אותי ברמה הזאת, כי אני מוסר מידע מדויק לוועדה. 33,800 שקלים זו היתה הקצבת התמיכות השנה, שנת 2003, להתאחדות עולי ארגנטינה. אתם יכולים להגיד שזה לא מספיק, אני לא אתווכח אתכם. אני מדבר כרגע על הנתונים.

נכון, לגבי שנת 2004 המצב יותר קשה, אף אחד לא ברח מזה, והצגנו את זה בצורה שקופה מאוד. לגבי התוכנית שלנו כמשרד, אולי בכל זאת ננסה להתארגן קצת שונה אל מול המצב. ננסה בשנת 2004 להתארגן על-פי הריכוזים הגיאוגרפיים, אפרופו הפתיח שלך. התאמה של לשכות, סניפים, כוח-אדם וכן הלאה, וננסה לפתוח נקודות מגע יותר אינטימיות, תרבותיות, עם דוברי ספרדית, במספרים גדולים יותר מאשר השנה.

כמה דוברי ספרית יש במשרד הקליטה?

יש. אני לא יודע להגיד את המספר כרגע.

אנחנו עומדים לעשות כנס גדול של עולי ארגנטינה, כדי לראות את הדברים קצת יותר מקרוב. ציינתי את עניין צוותי העבודה, מתוכנן יריד תעסוקה גדול מיוחד לעולי ארגנטינה, וכפי שציינתי קודם, הבדיקה הפרטנית כבר לקראת סיומה של אותה טבלה שעליה מדבר צבי אשכנזי, כשאני מודיע מראש שהמקרים קשים, ולא בטוח שיהיו פתרונות פלא.

מבין החומר שמנפיק המשרד לקליטת העלייה בשפות, האם אתם מפיצים בקרב העולים את אותו המידע שמופץ בקרב עולי רוסיה לשעבר בשפה הרוסית? האם יש אותן החוברות גם בספרדית וכולם מקבלים את המידע?

סליחה, יש אפילו אתר. אתר האינטרנט שבמשרד, תורגם גם לספרדית מאז שהתחיל הפרוייקט.

בזמנו דיברה השרה, ואני יודעת שזה היה קיים גם קודם, על מוקד טלפוני שפועל ממשרד הקליטה בשפות שונות. הוא קיים גם בספרדית?

מוקד המידע הטלפוני מתקיים, וגם בשפה הספרדית.

אני מטעם התאחדות עולי אמריקה הלטינית. הבנתי מוועדת הקליטה של הכנסת הקודמת, כשישבנו בנושא של תושבים חוזרים, שיש תקציב למשרד הקליטה, מה שנקרא "עידוד עלייה". האם הכספים האלה, שהבנתי שהם סכומים אדירים- - -

אלה לא סכומים אדירים. 85 מיליוני שקלים.

זה סך הכול 300 מיליוני שקלים בשלוש שנים.

זאת תוכנית שנתית.

התאחדות עולי אמריקה הלטינית מקבלת 30,000 שקלים, בהשוואה לזה סכומים כאלה הם סכומים אדירים. האם לא ניתן לכוון לפחות חלק מהסכומים האלה לנושא של פעילות בעלייה עצמה ולא כל כך לעידוד עלייה? האם ניתן לעשות זאת?

אתה מתכוון למניעת ירידה.

לפני שאני מתייחס. נאמר פה המספר 1,000, 1,000 יורדים. וזה הפך להיות כאילו דיברה בעשרת הדברות. זה הופיע בתקשורת, אני יודע, אבל הנתונים שלנו נמוכים יותר, ואנחנו לא יודעים על 1,000 עולים שירדו. על-פי ההערכות שלנו, ואני חושב שההתאחדות מצטרפת להערכות שלנו, זה סדר גודל של בין 400 ל-500, וגם זה הרבה, אבל אני מציע שלא ניתפס ל מספר 1,000, שהפך להיות מנטרה שכולנו חוזרים עליה.

לגבי השאלה של האדון שאני לא מכיר, 85 מיליוני שקלים לעידוד העלייה, זו תוכנית תלת-שנתית. בתקציב 2004 יהיה סדר גודל של 30 מליון פלוס, חלקו ילך נטו לפעולות עידוד עלייה מעבר לים, וחלקו בהחלט ילך לתחומים מוגדרים של מה שאתה קורא "שיפור הקליטה", כי אנחנו רואים את המעגל הזה יחד – קליטה טובה, תביא עידוד עלייה. לכן חלק מהכספים ילכו גם לכיוונים האלה, אבל אלה לא רק כספים שמיועדים לעולי ארגנטינה או לעידוד עלייה מארגנטינה. המשרד כרגע נערך, הוא בונה תוכניות שונות אל מול הקהילות השונות.

כדי להיות הוגנת, חבר הכנסת יאסינוב, אני רוצה להגיד שבישיבה שקיימנו, לפני שבוע או פחות מזה, בוועדת הכספים אמרה השרה לקליטת העלייה שמתוך 86 מיליוני שקלים, חלק גדול יוציאו על ירידי תעסוקה, למשל. זה ילך לתחום התעסוקה, לא סתם לפעולות יחצנות, אלא לדברים מאוד ספציפיים, כדי לעודד אנשים. אם זה הולך לסעיף מציאת תעסוקה בארץ, כי אז כולנו צריכים לברך על זה.

מתקן אותי התקציבן שלי, והסכום של 85 מיליוני שקלים זה ב-2004, זה לא התלת-שנתי, אבל, בהחלט, חלק מהכסף יוציאו על תוכניות קליטה בארץ.

בשלוש שנים, זה 300 מיליוני שקלים.

אני שותף לדאגה הזאת, וזה לא משנה אם זה 400, 500 או 1,000 איש. זו שאלה מדאיגה ביותר, וגם משפחה אחת שחוזרת לשם, הנזק לעידוד העלייה הוא משמעותי ביותר, וצריך למצוא לזה פתרון.

שאלת לגבי הנושא של הפסקת הסיוע ב-1 בינואר. עובדתית, בשנה הזאת יגיעו 1,492 עולים מארגנטינה, לעומת 6,000, ו-459 לעומת כמעט 1,000 מאורוגוואי. כלומר, זה כמעט שליש מהפוטנציאל.

אני רוצה לצטט בדיוק מה שאמרו האנשים שעובדים מטעמכם בארגנטינה. הם אמרו שהעובדה שיש לאנשים אפשרות לקבל את זכויותיהם עד ה-31 בדצמבר, פועלת כבומרנג נגדם, משום שזה אומר שאנחנו אומרים לאנשים, שאם הם יעלו עד ה-1 בינואר, טוב, אם לא, שלא יטרחו לעלות. זה הפך לחרב דמוקלס. לא כל אחד יכול בתוך יומיים או בתוך שבועיים להתארגן ולעלות לישראל.

אני אחזק מה שאת אומרת, ואומר שבשנה שעברה הייתי בדצמבר עם משלחת, ואנשים באו לסוכנות עם הרגשה שמפסיקים את כל זכויות העולים, לא רק את הסיוע המיוחד. הם חשבו שכל הזכויות שלהם נגמרו.

באמת הזכויות נגמרו.

לא, רק המיוחדות.

לא, גם הייבוא האישי. גם זה נגמר.

השאלה הזאת עמדה גם כשהוחלט על התוכנית, האם לעשות תוכנית כזאת – וזה גם נעשה בסיוע הממשלה, סיוע מרכז הקליטה – בהקצבה של שישה חודשים. מי שיבוא אחרי זה, מה הוא יגיד? הוא לא יעלה? כלומר, כאילו אנחנו רוצים שיעלו רק עכשיו. ההתייחסות הזאת לתת סיוע, כזה או אחר, היא באמת בעייתית.

התאחדויות העולים והמחלקה לעלייה ולקליטה עושים מאמצים אדירים, וצריך להודות להן על כך, ובכלל להתאחדות העולים, שעושה על בסיס התנדבות, בסיוע באופן פרטני, במסגרת של פרוייקטים, גם אישיים, שהם עושים, וגם אנחנו במסגרת של "בית וביחד", והנושא של משפחה מלווה משפחה, על מנת לנסות ולהקל את תהליך הקליטה. אבל השאלה בעינה עומדת, כי התוכנית המיוחדת, יש לה יסוד אחד, שזה בעצם יהיה תהליך של קליטה שיאפשר להם שתהיה להם הכנסה, שהם יוכלו לנצל את המשאבים, שיקבלו את הסיוע הזה על מנת להיקלט בארץ. ובאמת זה מוכיח ש-85% מהתוכנית הזאת כן הצליחה, וצריך לראות את הצד היפה שבעניין.

אני כרגע לא מדבר על 1,000, אמרתי שכל מספר הוא מדאיג. אני חושב שצריך למצוא פתרון. אם לא יימצא פתרון של תעסוקה, וזה לא תחום שאנחנו אחראים עליו, אנחנו יכולים לתת עוד 1,000 דולר, עוד 2,000 דולר, הקהילות היהודיות בעולם יירתמו, והממשלה תעשה "מצ'ינג", וניתן עוד 4,000 דולר, זה לא יפתור את הבעיה. פתרנו עוד ארבעה חודשי שכירות.
אני רוצה להסיר מהשולחן רמז שנאמר כאן לגבי העידוד המסיבי שלנו.

אתה מדבר על הגילאים?

על הגילאים והקבוצה הבעייתית לכאורה.

הסוכנות היהודית פועלת בהתאם לחוקי המדינה - חוק השבות, ואנחנו מעודדים את העלייה. למרות הכול, אנחנו מעודדים את כל העולים, אנחנו לא מפרידים בין סוג כזה של עולה לסוג אחר של עולה, וכל מי שרוצה לבוא וכל מי שירצה לבוא, אני מניח, שאנחנו נסייע לו, והמדינה, ביחד אתנו, בוודאי תעשה את המרב על מנת לקלוט אותו.

אני רוצה למקד את הדיון. תתקנו אותי אם אני טועה, אבל נראה לי שהדבר החיוני ביותר לדבר עליו הוא מקורות תעסוקה. אם אנחנו, כפי שאמרת, ואני מאמצת כל מילה שאמרת, יכולים להשקיע כמה שיותר כסף, ולתת עזרה כזאת ועזרה אחרת וכן הלאה, אם אדם לא ימצא לו מקור תעסוקה בארץ, הוא ימשיך להזדקק לסיוע מסיבי, או מהמדינה או מהסוכנות היהודית, או דרך הביטוח הלאומי או דרך הבטחת הכנסה, או חלילה ממקורות אחרים, לכן המפתח לקליטה הוא בתחום הזה, ודאי לגבי הקבוצה הזאת.

אני רוצה לבקש ממך, קלאודיה כץ, להגיד לנו כמה מילים על התעסוקה, לאחר מכן אני אפנה גם לארגון אלטרנטיבה.

אני אקדים קודם דברים אישיים שלי. מפריע לי שאנחנו דנים בעולים של 2002 ו-2003, ובאמת צריך לעזור לאנשים שנמצאים זמן קצר בארץ, והתקופה הראשונית קשה מאוד - גם אני הייתי עולה - אבל מי שעלה ערב 2002, ב-31 בדצמבר 2001, נמצא בדיוק באותו מצב, בדיוק באותם קשיים, ולא קיבל את המענק המיוחד.

זאת טעות, כי אנחנו לא מדברים על שנים.

הדיון כאן הוא על מענק, וקבלת המענק התחילה אך ורק ב-1 בינואר 2002. מי שהגיע בלי מענק, נופל בין הכיסאות, מבחינת התגמול והתוספת התקציבית הרצינית שהתקבלה לאחרונה.

לגבי המצב התעסוקתי. אני ודאי לא אהיה זאת שאכניס אשליות ואגיד שהכול נפלא. אני גם חושבת שאנחנו לא אמורים ולא מסוגלים, כמשרד הקליטה, לשנות את המצב התעסוקתי הכללי שקיים בשוק. עם זאת, אנחנו עושים המון לתעסוקת עולים, והראיה לכך הוא הרבעון הקודם, ששיעור האבטלה בקרב העולים, בכלל העלייה, על כל העשור שאנחנו אחראים עליו, היה אפילו נמוך משיעור המובטלים בקרב הוותיקים.

לגבי עולי ארגנטינה, אורוגוואי, זכאי המענק, 2002-2003. מארגנטינה ואורוגוואי עלו 7,047 עולים, חלק גדול מביניהם נמצא עוד בתקופת האולפן. מסך כול הקבוצה הזאת, 2,548 אנשים מבוגרים, בגילאי עבודה, שסיימו את תהליכי האולפן, אמורים, מבחינתנו, לגשת לשוק העבודה, ולראות איזה מסלולים ניתן לעשות. מתוך האנשים האלה, 1,547 איש הושמו בעבודה. זאת אומרת, השיעור הוא גבוה מאוד, אבל הוא שיעור מסוים מאלה שסיימו את האולפן ומאלה שבארץ מעל שישה חודשים, ויכולים להיכנס למסלולים, כאשר יש גם מסלולי רישוי.
לגבי אותה קבוצת רואי-חשבון ועורכי-דין, השקענו המון בקבוצה הזאת. זה מסלול ענק של כשנתיים במרכז קליטה, בליווי של סל קליטה, למרות שהם נמצאים במרכז קליטה. אם יש אנשים שרוצים לחזור, צריך לבדוק את זה באופן מיידי, ואני מתחייבת לכך.

גם אני ביקרתי בארגנטינה, במאי השנה, והייתי בשוק כשהתחלתי לפנות למישהו למסלול תעסוקתי-אישי, ואמרתי: אולפן שישה חודשים, עברית מיוחדת - נתנו דרך אגב גם לאותם רואי-חשבון - אבל אמרו לי: אולפן הוא רק חודשיים. קיבלתי התקף לב על המקום. החודשיים האלה הורגים את העולים.

את יכולה להסביר אם כך מה האמת? כמה הם מקבלים?

עולי ארגנטינה מקבלים את השהייה במרכז קליטה בחודשיים הראשונים.

כיוון שזאת כבר תלונה ששמענו עליה, וליד השולחן הזה, פנינו לסוכנות היהודית. הסוכנות היהודית אמרה לנו שאין בעיה להאריך את השהייה באולפן. אני רוצה לדעת מה באמת קורה.

כל עולה זכאי לאולפן של שישה חודשים, השאלה היא מה עולה עושה עם הזמן הזה ועם עצמו. ברגע שאת מגיעה למרכז קליטה. את יודעת שיש לך רק חודשיים, ואת צריכה אחרי זה לרוץ ולמצוא דירה, ואת צריכה לדעת שיש לך איפה לגור, ולפעמים את מגיעה לאשדוד, והמשפחה שלך בחיפה. הגעת לאשדוד משום שבאשדוד יש מרכז קליטה שמוכן לקלוט, ואז אחרי חודשיים את עוברת לחיפה, הפסקת את השהייה שלך באולפן, שהיתה בקושי חודש וחצי, את מגיעה לחיפה, מחפשים לך קבוצה מתאימה, כי כבר קצת התקדמת והתחלת ללמוד.

השקענו המון, יחד עם משרד החינוך, כדי לעשות הסברה בקרב העולים, אבל אם נאריך את התקופה מחודשיים שהייה במרכז קליטה לחצי שנה, קודם כול נכה בבעיה הכי קשה. אי-אפשר למצוא עבודה בספרדית, ולא ברוסית ולא בצרפתית. אפשר לעשות הכול, כל המוכרים בשוק הכרמל יודעים את כל השפות, פשוט לא יאומן איזו קליטה נהדרת יש להם לשפות, אבל מי שמגיע למעסיק, המעסיק דורש מהעולה, איפה שהוא לא יהיה, ידע מינימלי בעברית.

התמקדנו מאוד בתוכניות בעברית. מצדי שהעולים לא ידעו איך קונים לחם במכולת, כי מי שמוכר שם ידע את זה, אבל תוכניות העברית שלנו היום מתמקדות פרופר בעבודה וגם במקצוע של העולה. אוצר המילים שהעולה לומד היום גם באולפן, בעיקר פתחו תוכניות עברית תעסוקתיות, הן באמת מאוד ממוקדות לחיפוש עבודה.

את אחראית לתעסוקה ולא לאולפנים לעברית.

זה קשור.

זה קשור, אבל אני רוצה לשמוע ממך מה אתם עושים לאנשים מבחינת חיפוש מקומות עבודה, ומי עוזר לעולים למצוא מקומות עבודה.

דרך אגב, אני אחראית גם על אולפנים תעסוקתיים, ויש כאלה שישה בארץ.

חיפוש עבודה זה תהליך שנבנה לכל עולה ועולה, ומתחיל מעברית תעסוקתית, שמעמיד אגף התעסוקה--

גברתי, תמשיכי עם העברית התעסוקתית ותגיעי למקום עבודה.

--לסדנה לחיפוש עבודה, למרכזי הכוונה, לקידומי העסקה למעסיק. דרך אגב, בקידומי השמה שלנו, במימון מעסיקים, אנחנו קושרים חוזה מול מעסיק, ובו המעסיק מתחייב להחזיק את העולה תקופה נוספת מעבר לתקופת המימון. אנחנו עשינו בדיקה אחורה, והנשירה היא פחות מ-10%.

אני יכולה להפסיק אותך ולשאול עוד פעם את שאלתי. כל הזמן את מסבירה לי על מסלול כזה ומסלול אחר, ואולי אני פשוט לא מבינה את העברית הזאת, אולי גם אני עולה חדשה. תסבירי לי. חוץ מבקורסים ובסדנאות, איך אתם מתארגנים לכוון אנשים למקצועות רצויים בארץ.

אנחנו לא עושים רק קורסים. דיברתי כעת על מימון מעסיקים. יש מספר גדול מאוד של מסלולים לתעסוקה לעולים, וכל עולה מותאם למסלול, בהתאם להשכלתו, ניסיונו והידע שלו בשפה.

את יכולה לתרגם לי את זה, כי אני פשוט לא מבינה. תפסיקו עם המסלולים, אני רוצה לדעת איך אדם מוצא עבודה.

אדם שמגיע ארצה, והוא עולה מארגנטינה או אורוגוואי, וסיים אולפן, הוא מופנה למרכז הכוונה. יש כאלה שישה בארץ, שם הוא נפגש עם פסיכולוג תעסוקתי ופקיד השמה, ועבורו נבנה מסלול מיוחד, ומחפשים לו עבודה.

תודה רבה, אני מאוד מודה לך.

נורה לידרמן ואני מייצגים עמותה שפועלת עשרה חודשים בשם "אלטרנטיבה לבורל", ששמה לה למטרה את הנושא של עזרה בחיפוש עבודה לעולים חדשים מהאזור שאנחנו מדברים עליו. בצורה לגמרי התנדבותית, על-ידי מספר עולים ותיקים, התארגנו למטרה הזאת בלבד, במתכונת מקצועית, אבל מאוד מכוונת, למציאת עבודה לעולים, כמה שיותר מהר, והפנייתם למקומות עבודה.
אנחנו מחפשים את מקור התעסוקה ממקורות שונים, כולל בעיתונות, ויש הרבה מה לעשות בקישור עם מעסיקים, שכבר פונים במדיה לעולים, שאין להם שום אפשרות להגיע לאותם האנשים, הם לא יודעים איך לדבר אתם, ומקורות אחרים, כולל חיפוש יזום וכן הלאה.

אנחנו יודעים שיש גורמים רשמיים שפועלים בעניין ופעלו בעניין, וקיימים גורמים, כמו על"ה וכן הלאה, התנדבותיים, אבל היות וחשבנו, ואנחנו עדיין חושבים, וזה די ברור מהדיון פה, שהנושא הזה הוא כל כך קריטי וכל כך מהותי להצלחת כל תהליך הקליטה, חשבנו שזה ודאי יכול לעזור שקבוצה נוספת של אנשים פועלת.

אני רוצה לתת כמה נתונים, כדי להדגיש מה שעשינו, ואולי לתת היבט על הבעיה בכללה. מפברואר קיבלנו כמעט 1,500 פניות. אם אני שומע פה את הנתונים על סך כול העולים – 7,470, דיברו על 10,000, מדובר על שיעור גדול מאוד של אנשים, כי אלה אנשים שפונים, וילדים כמובן לא באים, וזה בהתחשב בכך שאנחנו אולי לא- - -

מאיזה גילאים מגיעים?

כל מיני גילאים בגילאי עבודה, מגיל 20 ומשהו עד גיל 60 ומשהו. מתוך אותם 1,445, שלחנו 945 אנשים לראיונות או למעסיקים פוטנציאליים – לא מדויק להגיד שזה 945, כי כמה אנשים הלכו גם כמה פעמים. זאת אומרת, נתקלנו בעולים מתקשים, אבל בכל זאת זו פרופורציה מסוימת.

כמה נקלטו בעבודה בערך?

עד אתמול ידענו על 247 אנשים שנקלטו בעבודה ראשונה. מדובר בעבודות פשוטות - סדנאות, מוסכים, מסעדות, אבל גם בבעלי מקצועות, כאשר אנחנו עושים מאמץ להגיע להצלחה גם במקצועות שדרישת העברית בהם היא קטנה, על מנת לתת לעולה את האפשרות, בפעם הראשונה, לצאת מבעיות היומיום, ללכת למקום עבודה ולעשות משהו שגם יתרום, בין היתר, ללימוד השפה. ההערכה שלנו שכ-70% עדיין מחזיקים מעמד בעבודה. אנחנו רואים בדאגה את המשך הפעילות שלנו בגלל אותן הבעיות שצוינו כאן, של מימון. עד היום, גם התרומה של העבודה וגם התרומה הכספית, באות בעיקר מאותם החברים שייסדו את העמותה, ופנינו לכל מיני מוסדות.

האם אתם ארגון וולונטרי, שלא קיבל עד עכשיו שום עזרה כספית משום מוסד ממשלתי?

שום מוסד ממשלתי. אנחנו גם עוזרים לאותם עולים שהולכים לראיונות עבודה. אנחנו לפעמים אפילו כותבים להם, בלועזית, מה להגיד ברגע שנכנסים, ואם עונים להם, מה לענות. אנחנו מלווים אותם גם לפגישות.

תודה. אני רוצה לחזור לגברת שדיברה ממשרד הקליטה, שאחראית לשירות התעסוקה. אנשים מגיעים לשם ומנסים למצוא עבודה, וזה מחזק את מה שאת אומרת, שמשום שעולים היו רק חודשיים במרכז קליטה, זה מביא אותם לכך שהם לא מסוגלים לחפש עבודה.

גם אצלנו זה כך, בהחלט.

אני משירות התעסוקה. אנחנו עובדים בשיתוף פעולה עם כל הרשויות – משרדי ממשלה, משרד הקליטה, הסוכנות, יש לנו קשר מצוין עם התאחדות עולי אמל"ט, וודאי שכל העולים שמסיימים אולפן צריכים לעבור דרכנו כדי שנעשה להם מה שנקרא "מבחן תעסוקה", כדי לקבל את דמי הקיום ממשרד הקליטה. אנחנו מפנים אותם לעבודה, ובמקרה שאנחנו לא מצליחים להשיג להם עבודה, הם מקבלים את דמי הקיום שלהם ממשרד הקליטה.

במסגרת הפעילות שלנו עם עולי אמל"ט יש לנו מספר ריכוזים, ששם יש יותר עולים מאמריקה הלטינית, ויש מקומות שיש לנו בהם עובדים דוברי ספרדית. במקומות אחרים, שאין עובדים דוברי ספרדית, אנחנו נמצאים שוב, בקשר עם התאחדות עולי אמל"ט ומסגרות אחרות, ואנחנו מקבלים סיוע בתרגום.

מבחינת השמות בעבודה. אתמול התכוננתי לפגישה הזאת, ושמעתי שדווקא בבאר-שבע היו השמות יפות מאוד, וחלקן בסיוע של מענק הקליטה של הסוכנות, היו השמות במלון "נאות-מדבר" לחדרניות ולעובדי מטבח, יש שם מפעל טקסטיל, שהיתה שם קליטה יפה, ומאפיה, שגם שם היתה קליטה יפה, ובהחלט זה בזכות העבודה של האנשים שלנו, שמשקיעים.

היה טיפול בשיתוף עם שאר הגורמים בקרית-ביאליק, שגם שם יש ריכוז גדול. שם הטיפול היה של פעולות הסברה וליווי של קבוצות שהלכו למכינות לעולים. ליווינו אותם מהשלב הראשון, תוך כדי התהליך, וחלקם הצליחו להשתלב בקורסי הכשרה מקצועית; חלקם, אלה שהעברית שניסו לרכוש לא הספיקה להם, צריכים תגבור נוסף. אנחנו נתקלים בדיוק באותן בעיות שכל שאר המשתתפים פה ציינו, ואחת הבעיות הרציניות היא השפה. כל עוד הם לא רוכשים את השפה, קשה להם להיקלט בעבודה. פתחנו מסלול נוסף, או אפיק נוסף, ויש לנו תפקיד בנושא התעסוקה.

כולם יודעים שבתקופה קשה כזאת של מיתון, גם מי שאינו עולה חדש, קשה לו מאוד להיקלט בעבודה, בוודאי שהעולים נפגעו מכך בתקופה כזאת שהקשיים גדולים מאוד.

בגדול, כמו שאחרים אמרו, יש קבוצות שנקלטות יפה. הבעיות הן בקבוצות המבוגרות יותר ובעניין של השפה.

את יכולה בטובך לתת לנו תמונת מצב מבחינה סטטיסטית.

לפי נתוני נובמבר, אלה הנתונים האחרונים שיש בידי, רשומים בכל רחבי הארץ 1,037 עולים מחפשי עבודה מארגנטינה, רבים מתוכם, למשל, ברעננה, ששם אנחנו יודעים שיש מרכז קליטה ויש הרבה עולים. דווקא אצלנו רשומים מעט מאוד, ממש מספרים מזעריים, כי הם מסתדרים בכוחות עצמם.

הם עדיין בשלבי אולפן, לכן הם לא בקטגוריה הזאת.

אולי הקהילה מאוד תומכת ואולי משרד הקליטה יותר פעיל. דווקא בפריפריה רשומים יותר עולים. בבאר-שבע רשומים 115 עולים, באשדוד 83 עולים, בנצרת-עלית 70 עולים, בקרית-ביאליק 66 עולים וכן האלה. אלה העולים שרשומים אצלנו. ודאי שעם כל שאר הגורמים שמטפלים בהם, אצלנו המספרים לא גדולים.

האם הם רק מארגנטינה?

לקחתי נתונים רק על העולים מארגנטינה. אמרת שהם מהווים 80% מעולי אמל"ט, וזה נותן תמונה מסוימת.

רציתי למנוע אי-הבנה אפשרית לגבי ההערה שהם חודשיים במרכז קליטה, וכאילו מפסיקים לאחר מכן את לימודיהם. הם לא מפסיקים, כי במקום שאליו הם מגיעים, הם ממשיכים את האולפן, זה נכון שהמעבר מקשה, אבל שלא ייווצר הרושם שהם מפסיקים את הלימודים.

ברגע שאדם יוצא ממרכז קליטה, הוא מגיע למקום, הוא גם צריך לחפש דירה, גם צריך לחפש מקום עבודה, אין לו בדיוק ממה לחיות, כמה הוא ירוץ ללמוד?

יש עולים שלא מקבלים אפילו את החודשיים האלה. אני זוכר איך הורידו אותי ליד התחנה המרכזית בירושלים, ובזה הקליטה נגמרה.

אתה עדות לכך שהקליטה שלך היתה מוצלחת.

באיזה שנה זה היה?

בשנת 1993.

אני רוצה לשים דגש על מספר נקודות בודדות, שמאוד מעיקות. הראשונה, צמצום תקציבים לגבי תשלום נסיעות לקורסים ייעודיים לתעסוקה. אני רוצה לתת כדוגמה קורס ליועצי מס, שנפתח באשדוד, עבור עולים עם רקע בהנהלת חשבונות בארץ המוצא. מאשקלון לאשדוד העולים צריכים לשלם את הנסיעות, והם לא מסוגלים לעשות זאת.

בכמה אנשים מדובר?

מאשקלון היה מספר לא רב מאמריקה הלטינית, מאמריקה הלטינית נרשמו ארבעה אנשים, ושניים כבר נשרו. תשלום נסיעות לקורסים במקרים כאלה, זה מאוד חשוב.

זו נקודה קלה, שאפשר להתגבר עליה. מדובר בתקציבים באמת קטנים.

דבר נוסף שמביא לפעמים לקריסה של משפחות זו ההתייקרות בסל בתרופות מסוימות. המצב של המשפחות הוא כל כך שברירי, שכל נטל נוסף פשוט מביא לקריסה, אפילו לשיקול לחזור לארגנטינה. היום יש כמה משפחות עם אנשים חולים, שזה השיקול שיחזיר אותם לארגנטינה.

אלה המשפחות שכלולות בקרב ה-500 משפחות?

כן. פעם היו סדנאות מורחבות לחיפוש עבודה מטעם משרד הקליטה. היו שוכרים חברה מקצועית, שהיתה מגיעה עם צוות, והיו מטלפנים למקומות עבודה, ומלמדים את העולים תוך כדי.

זה בדיוק מה שעושה ארגון אלטרנטיבה עכשיו.

פעם זה היה מתוקצב על-ידי משרד הקליטה. היום, הסדנאות לחיפוש עבודה הן מאוד קצרות, רק כתיבת קורות חיים ועוד כמה דברים על זכויות עבודה ולא יותר.

מדברים פה כל הזמן על העניין הכספי, ושכחו את העניין החשוב, האנושי. אני פה בארץ עוד מעט 40 שנה, עולה מארגנטינה. לפני 25 שנים הקמתי עמותה לריפוי במוזיקה. אנחנו נמצאים בשני מקלטים. כששמענו שבאה עלייה כל כך גדולה מארגנטינה, התחלנו לחשוב איך אנחנו, במסגרת שלנו, יכולים לעזור לעלייה, דה-פקטו, למצוא עבודה.

מה הקשר למוזיקה? באים אנשים בגיל 40, 45, 50, אנשים שהיו במצב כלכלי גבוה, ופתאום הם ירדו. אין להם מקצוע מסוים כמו רופא וכן הלאה. מה עושים עם אישה שנכנסת לדיפרסיה, לדיכאון - אין עבודה, אין לה שפה. התחלתי לחשוב ואמרתי: יש לנו פתרון.

מה הפתרון? הם יכולים לפתוח משפחתון פרטי, אבל לא סתם מטפלת, אלא שהיא תהיה ברמה. מה זה רמה? היא מכירה כל מה שחסר. כך עשינו את התוכנית. קודם כול, לעולים חדשים מפרו.

מי מכשיר אותם כדי לפתוח משפחתון?

ארגנו תוכנית לימודים עם העניין האומנותי ובדיוק מה שהם צריכים. איך לפתוח משפחתון, אולי משפחתון, אולי צהרון. נתנו להם השתלמות.

מי עושה את ההשתלמות?

מורים. מרצים שארגנו.

האם זה על חשבונכם או על חשבון משרד הקליטה?

עבדנו עם משרד הקליטה, כי יש לנו ניסיון משנת 1990, כשהתחלנו עם העולים, מורים למוזיקה מרוסיה.

איך פותחים עבודה? בלי עבודה מעשית אי-אפשר, לכן פתחנו בויצ"ו, באמונה, בכל מיני מסגרות, עם אפשרות לעבודה מעשית. אחרי העבודה המעשית הם ראו מה קורה בארץ בשטח הזה, והיום, אותן נשים פתחו משפחתונים. כולם עובדים, כולם שמחים. דבר אחד שעמדתי עליו הוא, שהלימוד הוא רק בשפה הספרדית. דברים שהיה צריך לתת בעברית, הבחורה שעובדת אתי ואני, ישבנו כל שיעור ותרגמנו לספרדית. זה הצליח, זה הביא עבודה.

הבאתי חוברת שיש בה תיאור של הפרוייקט, ובסוף יש לכם קצת סטטיסטיקה מה קורה אצלנו בקרית-ביאליק. אצלנו יש מאגר מידע על כל משפחה ומשפחה מ-418 המשפחות שהגיעו לקרית-ביאליק משנת 1996. 243 משפחות הגיעו מ-2002 ועד היום. במאגר נמצא בדיוק המצב התעסוקתי של כל אחד. שיעור האבטלה אצלנו היום הוא 6%. זה מספר קטן מאוד, ואני חושב שיש עוד דברים שצריך להוסיף חוץ מהעבודה שאנחנו עושים עם כל הארגונים. כמו שאמרתי, גם בלשכת התעסוקה יש מעט שנרשמים, גם במשרד הקליטה, גם הסוכנות היהודית.

אתה עושה את זה מטעם העירייה?

אנחנו עובדים יחד עם העירייה בנושא הזה.

העירייה עושה את זה יחד עם הסוכנות היהודית.

האוכלוסייה שהגיעה ב-2002-2003 זו אוכלוסייה שונה. היינו רגילים לעבוד עם עולים מדרום אמריקה, וצריך להבין שהגיעה קבוצה של אנשים שהיו במאגר החיצוני מאוד של הקהילה היהודית בדרום אמריקה, ואני חושב שיש לזה השפעה.

אלה אנשים חסרי מקצוע?

לא רק זה, גם חסרי מקצוע וגם חסרי זהות יהודית, וזה גם משפיע על הירידה. אנשים שהגיעו רק מתוך מצוקה. לא היה להם שום קשר עם הקהילה היהודית ועם היהדות. כאשר פתאום, בא המשבר הראשון, המקום לא אומר להם כלום. היו עולים שהיו קשורים כל חייהם עם הקהילה, והחליטו לעלות; אבל, יש מהגרים שרצו לברוח מארגנטינה או מאורוגוואי, בדקו איזה מקום נותנים את ההטבות הכי טובות; והקבוצה השלישית, אנשים שברחו, שלא היה להם אפילו הזמן לבדוק מה שקורה, לבדוק לאן הם מגיעים. קיבלנו פניות מהסוכנות על משפחות שאין להן איפה ללון, והם צריכים להגיע.

אחד מהדברים שצריך לעשות זה עניין של חינוך שם. אפילו עם העולים הפוטנציאליים צריך לעבוד על עניין הזהות.

יש לי השקפה קצת שונה משלך ממה שראיתי בארגנטינה. בביקור האחרון שלי הייתי בשלושה בתי ספר תיכוניים, בכיתות י"ב. ואני, שגדלתי שם, ומכיר טוב מאוד את הדברים, רואה שישראל לא מופיעה בבתי הספר, אפילו לא בעיתוני קיר. עשיתי תרגיל פשוט ושאלתי את התלמידים בכיתות י"ב: מה החדשות האחרונות מהארץ? זה היה בתקופת ההודנה, ומה הם אמרו? היה שקט, הם לא ידעו על מה שמתרחש בארץ. אלה תלמידים מבתי ספר יהודיים. כדאי שנחשוב איך אנחנו יכולים לחזק את העניין של החינוך היהודי שם, כי זה משפיע מאוד על כל מה שקורה כאן.

יש עוד דבר מעניין מאוד. יש אומרים: ירדו הרבה אנשים מקרית-ביאליק. יש הבדל משמעותי בהשוואה לפרוייקטים אחרים. יש לנו מאגר, ואנחנו יודעים מה בדיוק קרה עם כל משפחה, ואנחנו מדווחים על זה, גם לסוכנות, גם למשרד הקליטה, לפני שהמשפחה יורדת. אנחנו יושבים ביחד עם נציגים של הסוכנות ושל משרד הקליטה לראיין את המשפחה ולבדוק מה שקורה. יש ארכיון עם כל הנתונים.

בשנת 2002 היתה הגירה פנימית מאוד מעניינת. משפחה שלא הסתדרה בקרית-ביאליק, הלכה לעיר אחרת. היום אין דבר כזה, כמעט ואין הגירה פנימית. אנשים במשבר, במקום לנסות במקום אחר בארץ, עוזבים. אני חושב שצריך לבדוק היטב אם לא כדאי לעודד אותם, ואיך. קודם כול, הפסיקו הרבה מהטיולים, מפני שהמצב הביטחוני לא כל כך אפשר. צריך לתת להם להכיר יותר את הארץ, שיהיה להם חלון הזדמנויות במקומות אחרים, אם לא, אנחנו אבודים.

אצלנו יש רכז תעסוקה בהתנדבות, ויש לנו פורום אלקטרוני של כל העולים שהגיעו אלינו, ועם עזרה של ארגון ה"עולי", שכל שבוע מפרסמים הודעות של עיתונים בספרדית, וגם גורמים מהרשות שמחפשים עבודה, אנחנו מצליחים. יש לנו אתר אינטרנט של הפרוייקט שלנו בספרדית, אתר שבו כל האנשים העצמאיים יכולים לפרסם בחינם את המקצוע שלהם. יש לנו סדנאות עבודה עד אין-סוף, עוזרים לכתוב קורות חיים ואיך להתמודד בראיונות עבודה, אבל כל זה לא מספיק.

האמת שהמצב היום הוא קשה מאוד. עד לפני שנה היה קל להשיג עבודות פשוטות לאנשים, והיום קשה.

דבר נוסף שצריך להתרכז בו הוא עניין של תרבות תעסוקה. רוב העולים מגיעים ממקצועות חופשיים, עצמאיים – סוחרים וכן הלאה. הם לא היו רגילים לעבוד 12 שעות בעבודות פיזיות, והם אומרים שהעבודה קשה מדי, שהם לא רגילים לזה. קשה להם להתמודד עם מצב שהם צריכים לעבוד במפעל. הם היו סוחרים קטנים, הם היו פותחים את החנות ב-09:00, היתה סיאסטה אחר-הצהרים. אני לא מזלזל בזה. אלה החיים בדרום-אמריקה, זו התרבות שם. היום הם צריכים להתמודד עם עבודה במשמרות, שבוע בבוקר, שבוע בלילה, 12 שעות, וזה מאוד מקשה עליהם להשתלב בשוק העבודה, חוץ מזה שאין להם מספיק ידיעה של השפה כדי לשאוף לדברים יותר חשובים. כאן יש לנו דבר שנצטרך לעבוד עליו, אולי בסדנאות, לפני שמגיעים. צריך לחשוב על פתרונות בכיוון הזה.
דבר אחרון זה עניין הביורוקרטיה. יש לנו הרבה בעיות עם ביורוקרטיה. אני אספר מקרה קצר, שהיתה עליו כתבה ב"אורורה" לפני שבועיים. אדם הגיע, התראיין בסוכנות, אדם שהיה תושב חוזר לפי ההגדרות של הסוכנות. הוא הגיע לארץ, משרד הקליטה נתן לו מעמד של תושב חוזר, משרד הפנים לא מכיר בו כתושב חוזר.

יש לי עוד משפחה כזאת.

זו משפחה שיש לה בעיות בריאותיות, יש בה שני אנשים חולים. ברגע שמשרד הפנים לא מכיר בו כעולה חדש, כמו שמכיר בו משרד הקליטה, אלא שהם טוענים שהוא תושב חוזר, אין לו זכויות בבריאות, אין לו שום קצבת נכות. אלה שני אנשים חולים. שלושה חודשים אנחנו מסתובבים עם תמיכה גדולה, גם של הסוכנות, גם של משרד הקליטה, גם של הביטוח הלאומי, אבל במשרד הפנים הכול סגור, לא מצליחים שיבינו, שיתאמו בין שני המשרדים.

כיוון שאנחנו מתקרבים לסוף הישיבה, אני מבקשת שרק אלה שיש להם הצעות קונקרטיות, ידברו.

לפני כשנה, בתמיכת הסוכנות היהודית, הוצע רכז תעסוקה בחצי משרה, תפקיד הרכז זה ממש לצאת לשטח, לאתר מקומות תעסוקה, לקחת את העולה. זה הוקצה במיוחד לעולי דרום אמריקה, למרות שגם עולים אחרים נעזרים בזה. לשמחתי ולצערי, הוטלו על אותה רכזת עוד משימות, ובחצי משרה קשה מאוד לשלב את כל הדברים, במיוחד בתחום התעסוקה. התפקיד הזה הוא מאוד משמעותי.

התפקיד הזה היה מטועם הסוכנות היהודית. יש לכם עדיין את התקן הזה, או שהוא בוטל?

הוטלו עליה עוד תפקידים, וקשה מאוד לבצע את כל התפקידים, במיוחד עם תעסוקה. ולערד אין ערי לוויין מסביב, אין המפעלים כמו באזור ים-המלח, במיוחד בתחום המלונאות.

אני מאוד מתחברת לאדון שדיבר לפני בקשר לנושא של פער התרבות של התעסוקה. משנת 1999, כ-400 עולים מדרום-אמריקה, ואני חייבת לציין שהעולים שהגיעו ב-1999, 2000 ו-2001 רכשו דירות, מסודרים, עובדים, באמת קליטה יוצאת מן הכלל, והעולים האלה עוזרים לנו היום בקליטתם של העולים החדשים. הקליטה של שנת 2002 היא קליטה קשה מבחינת האנשים שהגיעו, מבחינת פער תרבות התעסוקה, שלא היו רגילים לעבוד בתנאי תעסוקה כמו כאן בארץ, במיוחד כאן אצלנו באזור ים-המלח. מה שכן היה טוב בקליטה, שיש לנו מרכז קליטה שהוא בית-ספר למלונאות. עולים שהגיעו במסגרת התוכנית של בית-הספר למלונאות, גמרו את כל המסלולים, זה מרכז קליטה "יפית", עם תמיכה, עם הכול. כל מי שמסיים שם את המסלול, מוצא עבודה.

אני אומר לחברי הכנסת, אנחנו דנים בבעיות מקרו ומיקרו. המקרו מאוד משפיע, והציונות צריכה לבנות כלכלה. אתם צריכים לקבל תמיכה מאתנו, כי אחרת נעסוק בקטנות בלבד. צריך קצת פרופורציה.
ההצעה של הארכת תקופת מרכז הקליטה היא מצוינת, וצריך לבדוק אותה, ועל-פי ניסיון קיים, גם בשישה חודשים נוצר מתח במקום, וצריך טיפול, ואני אפרט בהצעה הקונקרטית.

המקרים הסוציאליים הקשים, יש הצעה של צבי, ועדה פרטנית שתטפל. אני קורא לה "ועדה מקצועית-ציבורית"; הקבוצה המצליחה, לפרסם אותה ולתמוך בהם, ושיעזרו בקליטה; הקבוצה האמצעית היא הקשה, והיא דורשת מאמץ, כי הפרופורציה בין הכסף המושקע לעבודה איכותית קהילתית הדרכתית היא לא נכונה. זה כמו אינטרנט, הוא כל כך גדול, וכשאני צריך עזרה, אני לא מקבל.

פה צריך לחפש תוכנית שתגיד את הדברים הבאים: בונים גיאוגרפית-קהילתית צוותים בין-משרדיים כדי למנוע ביורוקרטיה, שבהם יהיה תפקיד מרכזי לנציג הציבור. יכול להיות שהריכוז יהיה בידי משרד הקליטה, שזה טבעי, אבל עם נציג ההתאחדות. זה מכריח את ההתנדבות להעלות את הרמה ולא רק לשלוח מלווים לתרגום, אלא לקחת את מיטב אנשיה, שיהיו בצוותים האזוריים לטיפול מונע ירידה ולשיפור הקליטה הטוטלית, ויתאמו בין המשרדים, ויהיה צוות שעובד, לא רק פרטני. אפשר להקים קבוצות עולים לקליטה עצמאית פעילה. לא עכשיו, זה דורש תוכנית. עכשיו צריך לכבות את השריפה של המשפחות הנזקקות.

זו הצעה שבהחלט נבחן ברצינות. היא נשמעת טוב.

אני מתנדב.

נודה לך אם תגיש לנו נייר על זה. הטיפול באמת צריך להיות גם קהילתי.

יש שני דברים אופרטיביים שאנחנו הולכים לעשות ביציאה מכאן. הראשון, בתחילת שנת 2002 פעלה מינהלת תעסוקת עולי ארגנטינה אצלנו במשרד, בראשותי. אני הולכת לחדש אותה, ויישבו בה כל הגורמים העוסקים בכך. התחלנו במגעים, עובדים ביחד, נמשיך לעבוד. השני, קיימנו ירידי תעסוקה לכלל האוכלוסייה, הם היו מוצלחים מאוד. במהלך תחילת 2004 נקיים יריד תעסוקה ארצי לעולי ארגנטינה ואורוגוואי, אולי גם כינוס ובדיקה. נעשה משהו מאוד רציני למקומות עבודה. לגבי סדנה לחיפוש עבודה, אין שום בעיה לעשות את זה.

זו בעיה תקציבית בעיקר.

זו לא בעיה.

כדי שלא נצא מהוועדה עם הרגשה שרק דיברנו על פילוסופיה ועל כל מיני תוכניות, אנחנו אומרים שהבנו מכאן שהבעיה היא תעסוקה, בעיקר לאנשים מבוגרים, בעיקר לעולה מגיל 60, שהוא היום בבאר-שבע, למשל, והוא צריך לצאת ולחפש עבודה באשקלון או בערד.

דיור.

מובן שדיור חשוב, אבל לפחות בנושא התעסוקה לאנשים המבוגרים, צריך להקים וועדה או לנסות להשקיע את כל מאמצינו לאנשים האלה, שחלקם הורים לעולים החדשים הצעירים, שכאשר הם חוזרים - בא כל כדור השלג הזה. בלי לטפל בנושא הזה, דהיינו, בפנסיונר שגר בקרית-ביאליק או בבאר-שבע, לא נוכל להתקדם. לדעתי, זו הנקודה שבה יש לטפל על מנת להציל את העלייה של ארגנטינה בתקופה שלנו.

מובן שהוועדה שלנו חייבת להגיש משהו בנושא, והנושא קשה ופוגע לא רק באותם עולים שעלו, שחשבו לעלות והחליטו לא לעלות, או שהחליטו לעזוב. אנחנו מדברים פה על דבר שעלול לפגוע בציונות, וזה נכון מה שנאמר כאן.

לצערי הרב, לא שמעתי כאן על בעיה נוספת שקיימת, שהיא הבעיה, שלא כל עלייה רואה את מימוש חלום הציונות, אלא שבר, שבר נפשי, שבר במשפחות, וכמובן פגיעה בחיים. יכול להיות שאם היינו נותנים לאותם עולים מארגנטינה להרגיש פה בבית חם, ולא רק לעמוד מול קשיים כלכליים, העניין הציוני והחלק הציוני היהודי היה גובר, ואנשים היו יכולים, כמו שעשו החלוצים הראשונים, להיות במצב קשה, אבל לדעת שיש אידיאל, שיש מחלה שקוראים לה ציונות, שהיא בעצם עוזרת להם להמשיך הלאה.

אני לא רוצה לפתוח פה דיון בנושא, אבל אני רוצה להזכיר, שלצערי הרב טיפלתי בבעיה שהיתה בנצרת עלית עם קהילת יוצאי ארגנטינה, שרב העיר פגע בהם קשות, ואנשים עדיין מרגישים את עצמם זרים. רב העיר אמר לעיתונות ש-70% מהעולים הם גויים.

בנצרת עלית יש בעיה מיוחדת עם כמה עולים, שהם באמת גויים.

הבעיה היתה שהם הרגישו התנתקות מהשכנים. הייתי עולה, אני רק קצת יותר מעשר שנים בארץ, ואני זוכר את זה עדיין. זה קשה כשפוגעים. זה אחד מהדברים, חוץ מהעניינים של משכנתה, כסף, אולפן, מרכז קליטה. אני הצלחתי בלי מרכז קליטה, אני רוצה להגיד שהדבר הראשון – ופה אני רוצה להגיד תודה לסוכנות – עם התוכנית שלכם לזהות יהודית, זה הדבר שצריך להמשיך בו בגדול. אם כל עולה יהיה קצת יותר ציוני, הוא גם יוכל קצת יותר לסבול פה. למדינה קשה, אין מאיפה להוציא יותר כסף, יש רק הסכומים שקיימים, ואנחנו לא יכולים היום להדפיס עוד כסף ולהביא לקהילה אחת או קהילה שנייה, ואני לא רוצה להגיד שלקהילה אחת צריך לתת ולקהילה שנייה לא. מגיע, לחלק מהעולים יותר, ובצדק, וזה צריך להימשך, כי קשה לאדם להגיע אחרי שהוא קיבל כבר מכה, ההתרסקות שהיתה עם הכלכלה בארגנטינה. קשה לו להגיע.

יש 85 מיליוני שקלים לעידוד העלייה. אם חלק מהם תוסיפו למרכזי קליטה, זה יהיה מבורך.

אני חייב להתייחס לנושא שהעלה חבר הכנסת. מחוסר זמן אנחנו לא יכולים לפרט את כל הנושאים, אבל אנחנו מנסים לתת הרגשה שהם חוזרים הביתה. זו הכוונה שלנו.

לא אמרתי לא, אמרתי שצריך לעשות יותר.

אני רוצה לסיים את הישיבה הזאת, שהיא ישיבה ראשונה, ודאי לא ישיבה אחרונה. אני רוצה לקרוא לכם את ההחלטות שלנו: בישיבתה היום, רואה ועדת העלייה, הקליטה והתפוצות בחומרה את בעיות קליטתם של עולי אמל"ט, בעיקר ארגנטינה, זאת, לאור ההשקעה האדירה שבהבאתם ארצה.

הוועדה קוראת לממשלה, או לסוכנות היהודית, להאריך את תקופת שהותם במרכזי הקליטה.
הוועדה קוראת לממשלה, למשרד הקליטה ולשירות התעסוקה לתת קדימות ביצירת צוותים לאיתור מקומות עבודה.

הוועדה קוראת לממשלה לתת סיוע לגופים הוולונטריים אשר מסייעים, הן בקליטת העלייה והן בחיפוש מקומות עבודה.

הוועדה פונה לסוכנות היהודית להגביר את החינוך היהודי הציוני בבתי הספר באמל"ט. פעם זה היה, וחבל שזה נעלם.

בסופו של דבר, לא נמלא את תפקידנו אם לא נגיד שנילחם בכל האמצעים שרק אפשר בנושא התקציבי, כדי שלא יקוצצו כל אותן התוספות שניתנו, ושבוטלו החל מה-1 בינואר 2004. זה נעשה כמאבק של קבע.

אני חוששת, ואני חושבת שזה מה ששמענו כאן מכולם, שהבעיה היא לא רק במענק הראשוני הזה. אם היינו מצליחים, דבר ראשון, לשים את כל כובד המשקל בנושא התעסוקה, על כל ההיבטים שהוזכרו כאן, כולל הניסיון, מצד אחד, כפי שהוא נעשה על-ידי הסוכנות היהודית, להכשיר אנשים, כולל הניסיון של שירות התעסוקה לאתר את מקומות העבודה המתאימים ולתת את ההכשרה, וכולל הסדנה הבין-תרבותית הזאת, כדי למלא את הפער התרבותי, אני חושבת שהיינו מצליחים הרבה יותר, ושזה היה מייתר במידה מסוימת את כל הסיוע שאחר כך יהיה צריך לתת לכל אותם אנשים שלא ימצאו עבודה. לכן, הבעיה היותר נקודתית היא בנושא התעסוקה.

עם זאת, אני כן רוצה לציין, ולכן דיברתי על ארגוני העולים ועל יתר הארגונים, ונרצה לקבל את הנייר, שהקליטה האנושית היא הדבר החשוב ביותר. אין צל של ספק שאיפה שמלווים את המשפחות האלה בשימת לב אנושית, הדבר דרוש, ולכן נצטרך לעודד את הגופים ואת הצוותים שיוכלו לעשות את זה ברמת הגופים הוולונטריים, ברמת העיריות, ברמת הגדלת התקנים אולי לחיפוש מקומות עבודה, אבל אולי גם בתחום הקהילתי. תודה רבה.

הישיבה ננעלה בשעה 11:50