כנסת פתוחה

פרוטוקולים/עבודה/7845



6
ועדת העבודה והרווחה
10.12.2003

פרוטוקולים/עבודה/7845
ירושלים, י"ט בשבט, תשס"ד
11 בפברואר, 2004

הכנסת השש-עשרה נוסח לא מתוקן
מושב שני




פרוטוקול מס' 87
מישיבת ועדת העבודה, הרווחה והבריאות
יום ב', ט"ו בכסליו תשס"ד, (10.12.2003), בשעה 09:00

פגיעה אנושה בקשישים הסיעודיים כתוצאה מקיצוצים בסעיף האשפוז הסיעודי
לקשישים.

חברי הוועדה: היו"ר שאול יהלום
משה כחלון
אילנה כהן
יאיר פרץ

ד"ר יצחק ברלוביץ – המשנה למנכ"ל, משרד הבריאות
שגיא בלשה – אגף התקציבים, משרד האוצר
אשר בטלמן – המוסד לביטוח לאומי
מרים בר-גיורא – מנהלת השרות לזקן
יצחק כספית – סגן יו"ר הגימלאים
גדעון בן-ישראל - יו"ר הגימלאים
ישראל ברזילי – א.ב.א.
פרופ' דן שניט – דיקן ביה"ס לעבודה סוציאלית, אוניברסיטת תל-אביב
אילן תמיר – איגוד בתי אבות
רוני עוזרי – מזכיר א.ב.א.
שמואל קידר – קופ"ח מאוחדת
שמעון כהן – מנכ"ל רשת משען
נעמי מחרז – עמותת אלצהיימר
יעל פרפל – עמותת אלצהיימר
רחל הרצוג – ההסתדרות הרפואית
ד"ר שי בריל – יו"ר האיגוד לגריאטריה
מידד גיסין – יו"ר צב"י
מנחם גרף – מזכיר ארגון בתי חולים גריאטריים
אורן – יו"ר ארגון בתי חולים גריאטריים
אבי בלצן – ארגון בתי חולים גריאטריים
יצחק ברלוביץ – משנה למנכ"ל משרד הבריאות
ד"ר איריס רפאלי – מנהלת מח' שיקום קהילתיים אגף גריאטריה
משרד הבריאות
רומנסה אסא – גמלאי, חולון
ליאון חסדאי

ג'ודי וסרמן

וילמה מאור

אתי בן-שמחון
פגיעה אנושה בקשישים הסיעודיים כתוצאה מקיצוצים בסעיף האשפוז הסיעודי לקשישים

שלום לכולם, אני מתכבד לפתוח את ישיבת ועדת העבודה והרווחה והבריאות. אני מתנצל על האיחור שנבע מנושא שגם קשור לבריאות המכון הפתולוגי.

הנושא שלנו – פגיעה אנושה בקשישים הסיעודיים כתוצאה מהקיצוצים בסעיף האשפוז הסיעודי לקשישים. האמת ניתנה להיאמר שעוד לפני כחודשיים או קצת פחות, וכאשר התחיל זרם התלונות מקשישים סיעודיים שמשרד הבריאות אמור לתת להם את מה שנקרא "הקודים", אני סברתי שהדבר הטבעי ביותר לעשות זה לשבת כאן בוועדה ולדון. אפילו כמה חברים שמעו שאני עומד לכנס את הוועדה.

קיבלנו פתאום הודעה שהעניין נפתר. הועברו 30 מיליון שקל ואין יותר בעיות. כמובן שרק שמחנו, אין לנו זמן לעשות ישיבות מיותרות. רציתי לשלוח פרחים לשר הבריאות, לשר האוצר, לכל מקבלי הקודים באותו יום. והנה התברר שהדברים הם לא בדיוק כאלה, ושיש פיגור גדול ושהסכום הזה או שניתן על חשבון שנה הבאה, או שהוא מתקציב שנה הבאה. בקיצור, הבעיות קשות.

יש כאן בעיה אנושית, יש כאן בעיה יהודית, יש כאן בעיה בכל סדר גודל של מלים, שהמלים אינן מספיקות כדי להגדיר אותם. אנחנו מדברים על 60 סיעודיים או תשושי נפש שאינם יכולים לעשות את רוב הפעולות היומיומיות שכל אחד מאיתנו שיושב כאן רגיל ועושה אותם. או שיש להם מצב של ירידה שכלית בדרגות קשות מאוד, ועל פי החוק – חוק הבריאות הממלכתי, משרד הבריאות חייב לטפל בהם ולאשפז אותם. ברגע שהם לא מאושפזים קורות כמה תוצאות. התוצאה הראשונה – שהם מוזנחים, לא מקבלים את הטיפול הנכון, ולצערנו הרב, צריך להגיד בצורה מפורשת, מקרי המוות מגיעים יותר מהר ממה שצריך. יש לדרוש ולספק טיפול לאותם אנשים. זאת אומרת, מדובר כאן בנושא של חיים ומוות.

הדבר השני, בכל אופן הם צריכים לפעמים להתאשפז, והם נכנסים לבתי חולים, ויש שם עומס עצום על בתי החולים, כשבלאו הכי רק לפני כמה ימים ראינו סקר שמספר המיטות ל-1000 נפש במדינת ישראל הוא בין הקטנים ביותר בעולם.

הכי קטן בעולם.

הכי קטן בעולם, אומר ד"ר ברלוביץ. זאת אומרת, אם אנחנו מסתכלים על פני הקשישה ששוכבת במסדרון בנהריה, אז מבינים כמה הוספנו למסדרונות ולפתחי המעליות מבחינה הזאת. בנוסף לכך, זה גם מביא תוצאה שהיא תוצאה של מאכעריות. זאת אומרת, יש מוסדות שקופצים על העניין ובאים ואומרים: אנחנו באים למשפחה ואומרים, אתם יודעים מה, אם אתם מתחייבים שתקבלו את הקוד לאשפז, עכשיו נאשפז אותכם ללא קוד. לא מדובר במוסדות היותר רציניים, היותר טובים, אלו מוסדות שנותנים טיפול יותר גרוע לקשישים. אלה מקצת מהתוצאות, ואנחנו נמצאים במצב של קודם כל בחינה, ואחר תביעה לטיפול יותר טוב בנושא. הייתי אומר כדי לאבחן ולדעת איפה היינו ואיפה אנחנו נמצאים היום, נבקש מהמשנה למנכ"ל של משרד הבריאות ד"ר ברלוביץ לתת לנו בדיוק את הסקירה.

אדוני היושב ראש, ברשותך, עוד נדבך נוסף שצריך להתייחס אליו בדיון הזה, הם אותם קשישים שעוברים ממעבר של אשפוז רגיל בבית אבות שעוברים להיות סיעודיים, והם על קוד של משרד הרווחה, ומשרד הבריאות לא מעביר את הקוד, ואז הם יושבים על קוד של סיעוד.

תרשה לי, חבר הכנסת יאיר פרץ, זה נושא מאוד רציני, ואני מכיר אותו, ולא נמצאה הדרך למצוא איזו רשות שכולם יכירו בה, בין אם זה משרד הרווחה או רשות אחרת, הייתי מבקש דווקא לא לעסוק בזה עכשיו. נעסוק בזה בישיבה מיוחדת. יש לנו עניין קריטי, של חיים ומוות. נכון שגם שם זה גורם לעיכובים, והם מוציאים את הנשמה למשפחה. אבל זה שווה ישיבה. נעסוק רק בנושא הקשה של הקודים. בבקשה.

על-פי חוק ביטוח בריאות ממלכתי, התוספת השלישית, נקבעה חובה על משרד הבריאות על המדינה לדאוג לממן השתתפות באשפוז סיעודי של אנשים שהם במצב סיעודי על חשבון המדינה. דא-עקא שהחוק גם קבע שהמחוייבות של המדינה הינה אך ורק עד לגובה התקציב. לא רק זאת, אלא בניגוד לחוק ביטוח בריאות ממלכתי באותו חלק שבאחריות קופות החולים, שיש לו מנגנון מובנה של עידכון התקציב, של עידכון עלות הסל על פי פרמטרים שמתעדכנים מדי שנה בשנה על פי דמוגרפיה והתייקרות המחירים, לגבי אותו חלק שהוא באחריות משרד הבריאות, בכלל זה גם הנושא של האשפוז הסיעודי, אין למעשה נוסחה שמעדכנת, והיא בעצם תלויה בראש ובראשונה ביחסים ובמערכת משא ומתן בין משרד הבריאות ובין משרד האוצר, ומדי שנה בשנה מתנהל משא ומתן על כל תקציב משרד הבריאות, ועל התקציב של האשפוז לחולים הסיעודיים כחלק ממנו.

יחד עם זאת, במהלך עשר השנים האחרונות, משרד הבריאות ושרי הבריאות לדורותיהם, נתנו לנושא הזה דגש מאוד מאוד חשוב, ולמרות מה שאמרתי, במהלך העשר השנים האחרונות מספר התקציב ומספר הקודים הסיעודיים הוכפל במשך עשר השנים האחרונות. כלומר, בסדר גודל של מסביבות 6,000-6,500 שהיה בשנת 1995 שחוק ביטוח בריאות ממלכתי נכנס לתוקף, אנחנו נמצאים היום בסדר גודל של קרוב ל-12.5 אלף פתרונות שהם על חשבון המדינה, כאשר מתוך זה 11.5 אלף או קצת פחות מזה במסגרת הקודים, ועוד כ-1,000 במסגרת מיטות מתוקצבות בבתי החולים הגריאטריים של משרד הבריאות, במחלקות הסיעודיות.

למרות מה שאנחנו אומרים ולמרות המכפלה, ולמרות שבשנים האחרונות ניתן מדי שנה בשנה למעלה מ-5% תוספת, העברתם של 600 קודים שניתנו מדי שנה בשנה, כולל גם השנה, היה נסיון כמו שאתה בטח יודע לתת רק 300, אבל בסופו של דבר ניתנו 600 בעקבות אותו מאמר של שר הבריאות. עדיין אנחנו נמצאים בפיגור קשה מאוד, בין מה שצריך לבין מה שהמדינה נותנת. הפיגור לצערנו הולך וגדל מדי שנה בשנה. כלומר, אם אנחנו מדברים אפילו במהלך השנה הזאת, הבאתי נתונים. אם אנחנו התחלנו את השנה עם מספר ממתינים בינואר שהגיע ל-800, אנחנו נמצאים היום בסוף נובמבר, זה נתון אחרון שיש לי, ל-1,250 אנשים שממתינים ובעצם היחיד שמונע -- -

עוד אלף בהליכים.

נכון. אבל הדבר היחיד לגבי אלה שבהליכים, שכל עוד שההליכים לא נגמרו ממילא אי אפשר לאשפז אותם. אני מדבר על 1,250 אנשים שההליכים נגמרו לגביהם, והדבר היחיד שמונע בעדם להתאשפז במסגרת בית חולים סיעודי בהשתתפות כספית של המדינה, זה אך ורק בעיה כספית. כלומר, אילו היה לנו היום תוספת של 1,250 קודים, כלומר, אותו סכום כסף שהוא מוערך בברוטו בסדר גודל של כ-120 מיליון שקל, אנחנו למעשה נוכל לתת פתרון מיידי לכל האנשים שממתינים. וזה המצב. כלומר, מה שקורה לאורך השנים, שלמרות שאנחנו מקבלים תוספת, מבחינה זאת האוצר דווקא גילה רוחב לב, אפשר להגיד במובן הזה, שהתוספת לנושא של האשפוז הסיעודי היתה מעל ומעבר לכל התייקרות מעבר לכל תוספת אחרת, בסדרי גודל של כ-5% שזה מעבר לכל התייקרות ומעבר לגידול האוכלוסייה. אבל הצורך באשפוז הסיעודי באוכלוסייה הזאת הוא הרבה הרבה יותר גדול. הסיבה לכך כמובן בין היתר, גידול תוחלת החיים של תושבי מדינת ישראל, הטיפול הטוב שהחולים מקבלים במוסדות הסיעודיים שבזכות זה מאריכים את חייהם ובזכות זה אנחנו כמובן לא יכולים לפנות קודים לאנשים אחרים.

בנוסף לכך המצב הכלכלי הקשה שישנו בשנים האחרונות לתושבי מדינת ישראל פוגע בראש ובראשונה באוכלוסייה של הקשישים. אם משפחות היו יכולים לפתור את הבעיה בכוחות עצמם, אם באמצעות מטפלת סיעודית בבית, או אם באמצעות השתתפות כספית יותר גבוהה במערכת פרטית, היום כל האוכלוסייה הזאת מטבע הדברים מגיעה לתור במשרד הבריאות. ולכן התחושה שלנו שכמה שאנחנו לא רצים קדימה כדי לתת את הפתרון, אנחנו למעשה ברמה האמיתית רצים אחורה. המצב הולך ונהיה יותר גרוע מדי שנה בשנה, וההצעה שלנו והבקשה שלנו והתחינה שלנו אפשר להגיד ואני חושב שאני מייצג פה די הרבה אנשים בתחום הזה, זה שהגיע הזמן שהנושא של האשפוז הסיעודי יהיה כמו כל זכות אלמנטרית אחרת של תושב במדינת ישראל. וכאשר אדם מגיע ומצבו הרפואי אכן מצדיק את זה, הוא יקבל את ההשתתפות של המימון של המדינה ללא קשר לאיזה שהוא תיכנות תקציבי או אחר, אלא בפירוש כזכות מובנית של כל תושב במדינת ישראל באשר הוא. זה דומה לניתוח לב שאדם צריך לעבור. אם אדם היום צריך לעבור ניתוח לב לא יגידו לו: אדוני, אתה לא יכול לעבור עכשיו ניתוח לב כי אין לך כסף. אדם שצריך להתאשפז לטיפול רפואי כזה או אחר, לא קובעים לו תורים על פי המצב הכלכלי של הקופה, אלא קובעים לו את התור לפי היכולת לבצע ולפי הדחיפות של החולה. באשפוז סיעודי, משום מה המצב הוא שהדבר הזה מותנה בתקציב, ולכן גם אם המצב הרפואי מצדיק זאת, אדם צריך להמשיך ולהמתין עד שיתפנה קוד או כתוספת או על חשבון מישהו שפינה אותו.

ואז זה אומר שכמה זמן מאז היום אדם ממתין, זאת אומרת ה-1,250 אחד אולי ממתין יום - - -

הזמן הממוצע היום הוא בסדר גודל כחמישה חודשים. אבל המצב הולך ונהיה יותר גרוע.

זאת אומרת האדם הכי ממתין הוא ממתין - - -

צריך להבדיל, בקרב האנשים שממתינים ישנם המקרים הדחופים. יש הגדרות של מה נקרא דחוף. המקרים הדחופים האלה מגיעים לצוות, לוועדה מיוחדת בלשכת הבריאות או אפילו במשרד הבריאות, ואנחנו נותנים להם פתרונות מיידיים ככל האפשר. אבל אם אין נסיבות מיוחדות לאדם, אלא הוא אדם רגיל מן היישוב שמצבו הרפואי הוא אכן סיעודי והוא נמצא בתוך המשפחה ומטופל, הוא ממתין בסדר גודל של כחצי שנה פלוס-מינוס, כאשר יש הבדלים מסוימים באזורים מסוימים בארץ וגם יש הבדלים בלשכות הבריאות, אבל בסך הכל זה זמן המתנה שכמו שאמרתי הולך וגדל מדי חודש בחודשו.

היום, נכון לרגע זה, בתקציב משרד הבריאות, כמה כסף יש עד סוף דצמבר לנושא הזה?

התקציב בשנת 2003 בדצמבר היה 1,191,170 אלף שקל, זה התקציב של משרד הבריאות לנושא של האשפוז הסיעודי, כאשר מתוך זה כ-30% השתתפות עצמית של המשפחות.

היום – אני לא רוצה שתגיד לי מה היה - נשאר כסף?

נכון להיום,יש תשלום לכל מה שאנחנו התחייבנולגבי חודש נובמבר, ששלם כמובן בצמבר. מה שנמצא בדצמבר נשלם בינואר.

כמה נשאר בתקציב? הורדתם, הורדתם, התחייבתם. כמה תקלטו עד סוף דצמבר?

מתוך ה-1,250 נצליח לקלוט להערכתי לא יותר מאשר ה-250. צריך להבין שבמהלך החודש הזה - - -

אני שואל, האם זה נכון שמשרד האוצר אמר לכם שבמצב שנוצר כרגע הןא מאפשר לכם להתחייב על 30 מיליון שקל מתקציב שנה הבאה?

זה נכון. יש לנו מחוייבות לגבי שנה הבאה. אנחנו משתמשים בכל גרוש שאנחנו מוציאים.

הישיבה הזאת היא ישיבה דחופה, מטבע הדברים קצרה. אני מבקש לא להתפרץ. מי שמתפרץ יכול לעשות את זה לא במסגרת של הישיבה. אני מתנצל. רוב היושבים כאן לא יקבלו את זכות הדיבור. לא הזמנו כאן אנשים לפי מי שיקבל זכות דיבור, אלא הזמנו כל מי שביקש. אז תבינו, מטבע הדברים. אני מנסה לברר את העניין.

אנחנו די אופטימיים. מה ששר הבריאות ביקש ממני להגיד, אנחנו עדיין לא סיכמנו את תקציב אשפוז סיעודי לשנת 2004, ואנחנו מקווים שבשנת 2004 נקבל תוספת יותר משמעותית למה שהתכוונו לתת .

יפה. אם היום באו ואמרו לכם, כבר תסתכנו ותקחו חלק מהתקציב, למה לא מוציאים היום מה-30 מיליון?

צריך להבין, כשאתה מתחיל את השנה יש תקציב מסוים לכל השנה. וזה נמצא.

כולל עוד 250 שיקבלו. נשארו לנו 1,000.

מה שקרה, שבמהלך השנה הוצאנו הרבה יותר ממה שהיה לנו מוקצב. ברגע שהיתה חריגה בתקציב התבקשנו על ידי החשב של המשרד להתכנס לתקציב. כתוצאה מזה צמצמנו את ההנפקה של קודים חדשים במהלך השנים האחרונים. בעקבות זאת, היתה פנייה, קיבלנו הוראה שיש לנו אפשרות להוסיף עוד 300 קודים למסגרת הזאת – 30 מיליון שקל, ועל סמך זה ניתנה הוראה ללשכות הבריאות להגדיל את כמות ההנפקה של הקודים בלשכות הבריאות. ההוראה בנושא הזה יצאה בימים אלה.

אני רוצה לכמת את זה, לצערי הרב, למרות שכל אחד זה עולם ומלואו. כרגע מחכים 1,250.

לא כרגע, עד סוף נובמבר .

אני שואל – ב-1,250, כבר אמרת של-250 יש תקציב, ועוד 300 – ה-300 כלול בעניין הזה. זאת אומרת אם תנצל את ה-300 ישארו 1000 איש בסוף השנה ללא פתרון.

בכיוון הזה ובקצב הזה ההערכה שלי שב-1 בינואר נימצא שוב עם אותם 1,300 לפי הקצב שממשיך הלאה, והמספרים ימשיכו לגדול בקצב של 100 או 70 בחודש כאשר המספרים יילכו ויגדלו. אלא אם כן, או שיסגרו בבת אחת את הפער שנוצר כדי שאפשר יהיה להתחיל שנה חדשה ללא תורים, או שבמצב הקיים אנחנו נצטרך לקבל תוספת מעל ומעבר למה שקיבלנו במהלך השנה הזאת, משום שללא תוספת כזאת אנחנו נרוץ קדימה, אבל בכל זאת נלך לאחור.

כמו שאמר ד"ר ברלוביץ, התור עומד על 1,200 איש. תור גדול יותר מהתור הרגיל שהיה נהוג בשנים האחרונות וגם בשנה האחרונה. נשאלת השאלה למה. הרי תקציב הקודים לא קוצץ בקיצוצים, והוא חרג מכל קיצוץ שהיה בתקציב המדינה, ועודכן מעל ומעבר לכל מה שעודכן, כל תקציב אחר, אני פה רוצה להדגיש, שבעוד שהתקציבים עודכנו עידכון חסר לפי החלטת ממשלה, פה זה עודכן אחד לאחד, לא רק 5% תוספת קודים ריאלי, אלא גם עידכון מחירים. גם המחירים עודכנו בדיוק לפי ההתייקרות שלנו בפועל.

אם כך, נשאלת השאלה למה תור ההמתנה גדל כך. התשובה היא, שהעובדה שמשרד הבריאות הפסיק לשחרר קודים החל מסוף חודש ספטמבר, תחילת חודש אוקטובר ועד חודש דצמבר מפאת אי עמידה, כמו שאמר ד"ר ברלוביץ בתקציב, אי עמידה תמוהה בעיניי כי מחירי המוסדות לא התייקרו, התקציב לא קוצץ, הכל הוקטן, זו שאלה שצריך לשאול את אנשי הכספים של משרד הבריאות למה זה קרה.

פשוט קיצצתם בתרופות.

מעבר לזה, שר הבריאות בוועדת הכספים לפני כשבועיים בדיון על תקציב הבריאות, זעק – תנו לי 30 מיליון שקל לקודים. ישיבה אחת אחרי זה אושרו בוועדת הכספים פניות תקציביות. עבור משרד הבריאות אושרה פנייה תקציבית אחת שבה מעביר משרד הבריאות 53 מיליון שקל מתקציב הקודים החוצה למימון גירעונותיו בבתי חולים. נראה מאיפה נבע הכסף הזה. מזה מספר שנים יש למשרד הבריאות עודפי הכנסות בקודים. מה המקור של אותן הכנסות? ברגע שקשיש מקבל קוד הוא נדרש לשלם השתתפות עצמית. ההשתתפות העצמית נקבעת על פי מבחני הכנסה קבועים. בשנים האחרונות נוצר מצב שההכנסות גדלו, ואותו גידול בהכנסות, עודפי הכנסות, במקום לבוא ולממן עוד קודם, משרד הבריאות מנצל את הכסף, הוא לוקח את הכסף וממן בזה את הגירעונות שיש לו בבתי חולים גריאטריים ופסיכיאטריים.

באותה נשימה, משרד הבריאות לא רוצה לסגור, למשל, את בית החולים "פלימן" שהוא המקור לרוב הגירעונות האלה. בית חולים "פלימן" בית חולים שעומד היום פול גז בניוטרל, בית חולים שעומד בתפוסה של 60%, שניתן היה למצוא פתרון לכל הקשישים בו במוסדות לא פחות טובים באותה עיר. בא משרד הבריאות ואומר לא, אנחנו לא נסגור את בית החולים הזה, ניקח את הכסף מהזקנים המסכנים לא נשחרר קודים ונממן בכסף של הקודים את הגרעון של בית החולים הזה. אז נשתמש ונלחץ בהם.

קל מאוד להאשים בממשלה אחד את השני, ועל ידי זה לרחוץ בנקיון כפיים. בית חולים "פלימן" זה גם עמד לדיון כאן, זה לא שייך. הבעיה היא כזאת, אתה צודק בדבר אחד, בוודאי בסעיפים כאלה גרעוניים הכסף צבוע, וכל מעגל צריך להיות סגור כשלעצמו. עזוב כרגע "פלימן" זה סיפור בפני עצמו.

גם אני עבדתי פעם במשרדי הממשלה כמעט בכל הדרגות. אתה איש משרד האוצר, אתה יושב במשרד הבריאות, על כל צ'ק שעובר לכל בית חולים, חותם עובד משרד האוצר. החשב שהוא איש שלך ששניכם תחת מנכ"ל אחד, מה יותר קל, אם זה נכון מה שאתה אומר. אתה קורא לחשב, ואתה אומר לו: אדוני היקר, כסף של מעגל הקודים הכל מעגל אחד, הכל מאגר אחד. כל כסף תראה מה ההכנסות, תקזז מההוצאות, תעביר רק לדבר אחד, מותר לך להעביר. לא לבית חולים ולא לשום דבר, ולא לגריאטריה, רק לזה. אם עשיתם את זה אז אחד מהשניים, או שאין לך טענה כי הוא עשה את זה, או שתגיד לי שביטלתם אותו כי הוא עבר על הוראות החשב הכללי. אם לא עשיתם את זה מה אתה רוצה? הרי אתה חותם על הצ'ק, אתה, אתה איש משרד האוצר, לא אתה באופן אישי, אבל החבר שלך.

מדובר פה בפנייה תקציבית, אני רוצה לחדד את הנקודה, לא מדובר פה על כסף שמועבר חשבית עדיין, מדובר פה על פנייה תקציבית. פנייה תקציבית היא תוצאה של החלטת מדיניות של משרד הבריאות שזה דווקא סמנכ"לית כספים ולא חשבות. אני מדבר על אותו כסף שמועבר.

לא, אני שואל אותך, כסף שהוכנס למשרד הבריאות, שולם על ידי משפחה שעכשיו ההכנסה שלה, היא יכולה לתת 100 שקל, הכסף הזה נכנס לחשבון. חשבון שמנוהל על ידי חשבות.

הוא מתוקצב. אני אסביר איך זה עובד. יש כמות מסויימת של הכנסות שמתוקצבות. זה לא כסף שאפשר להוציא אותו. בפועל נכנסו יותר הכנסות מאשר ל- - -

יפה. אז החשב לא יודע את זה?

החשב לא יכול להשתמש בכסף כל עוד הוא לא תוקצב. אז צריך לבוא סמנכ"ל כספים למשרד שלה ולתקצב את אותו עודף הכנסות. יש כמה אופציות. מה תסביר?

מה תסביר. אנשי האוצר נמצאים בכל חור.

לא יכול להיות מבחינת חוק.

תקשיב רגע. אנשי האוצר נמצאים בחתימה, אנשי האוצר יושבים בוועדת הכספים כשעושים העברות כספיות.

הפנייה נמשכה.

יפה, איפה הכסף? תעבירו אותו לקודים.

תרשה לי לסיים. בעניין הדרך שבה זה מתנהל, חשב משרד הבריאות לא יכול להשתמש בכסף לקודים כל עוד העודף לא תוקצב. כדי שהוא יתוקצב צריך להעביר פנייה תקציבית. נכון, פנייה תקציבית עוברת דרכנו. אבל באופן כללי אנחנו משתדלים לא להתערב במדיניות של משרד הבריאות.

זה מדיניות? לפי התיאור שלך זה מעילה בכספים ייעודיים. איזו מדיניות זאת?

התחיל משרד הבריאות להשתמש בעודף ההכנסה כדבר שונה. נכון, באופן תקין אולי לא היינו צריכים להתערב בזה, זו הכרזת מדיניות משרד הבריאות, היא לא קשורה להגדלת הגרעון התקציבי של מדינת ישראל. היא לא קשורה להחלטה של תקציב המדינה על מה שאחראי משרד האוצר באגף התקציבים. הוא אחראי על כסף פנימי שמשמש את משרד הבריאות והוא יכול להעביר אותו מ-X ל-Y על פי דעתו ושיקוליו המיניסטריאליים. במקרה הזה יעל אנדורן לא אישרה פנייה תקציבית ומשכה אותה, אחרי מספר ימים ואחרי משא ומתן היא הוחזרה, הסתבר שבגין טעות היא עברה, ועדת הכספים אמרה שהיא משכה, היא העבירה את אותה פנייה תקציבית, טעות שלא קשורה לוועדה הזאת. אנחנו מבחינתנו כדי לפתור את הבעיה באופן זמני עוד נתנו 6 מיליון שקל נוספים. למרות כל זאת, נתנו את 6 המיליון הנוספים.

מצידי שהאוצר יקח וינכה את הכסף שלקחו בטעות מתקציב 2004. האוצר יכול לסובב את הסעיפים לכל מקום שהוא רוצה. איך האוצר פותר 1,000 אנשים שלפי חוק בריאות מדינת ישראל צריכה לאשפז אותם, אם לא הם מתים. תקום ותגיד: אני, נציגו של שר האוצר, שולח 1,000 אנשים לתנאים שיביאו למותם, ואני אומר, יש בעיות עם החשבית,בטעות היא משכה ולא משכה.

אני לא יכול לקבל את הטיעון הזה. אם אתה בא וטוען שאני בתור רפרנט של משרד האוצר צריך להתערב בכל שינוי פנימי של משרד הבריאות שהוא מעביר כספים מ-X ל-Y, שתצא החלטה כזאת וכל שינוי פנימי שעושה משרד האוצר, אם הוא מעביר מפסיכיאטרי לגריאטרי ומגריאטרי לבריאות הציבור, מבריאות הציבור לבית חולים, ומפה לפה, אגיד לא.

אתם בלאו הכי לא מעבירים. אתם לוקחים הכל.

משרד האוצר מתערב כשמדובר על הגדלת מקורות או על הקטנתם. פה מדובר על העברה פנימית של סכומים מדבר אחד לדבר שני. זה לא מתפקידי להתערב בדברים כאלה.

בוא נדבר כך. עכשיו ממתינים 1,250. נניח לצורך העניין שמשרד האוצר מנצל את הכסף שלו מהכנסות כמו שאתה אומר, משרד הבריאות, כמה עודף הכנסות?

53 מיליון שקל.

53 מיליון שקל. הוא מנצל את זה, זאת אומרת שלדעתך הוא פותר את הבעיה היום. משרד הבריאות אם הוא יעביר את הכסף, הוא פותר 500 קודים.

יותר. מכיוון שההוצאה הממשלתית נטו היא 700 קודים עם הסכום הזה. עם הסכום הזה אפשר לפתור 700 קודים.

הבנתי. ד"ר ברלוביץ, יש כאן האשמה חמורה מאוד. אומרים לך דבר כזה, אתם במשרד הבריאות שראיתם את תוחלת החיים, את הבעיות וראיתם שהתור הולך ומתארך. אתם יכולתם לפתור בעיה של 70% מהבעיה אם הייתם עושים רק דבר אחד, אומרים – מה שהמשפחות שילמו הולך לעוד קשיש, הולך לעוד קוד. אומר כאן נציג משרד האוצר, 53 מיליון העברתם ואני אחרון שאגיד פרטים לא נכונים, אבל לא נדון על זה עכשיו, אבל כל דבר צריך לבוא באותו מעגל של עצמו. אומר כאן נציג האוצר: אם לא הייתם מוציאים ה-53 מיליון שקל האלה היו פותרים 70% מהאלף. מה תשובתך?

זאת דוגמה לאיך מסיטים דיון מהבעיה האמיתית לנושאים שהם בכלל לא לעניין. כולנו מסכימים שבסך הכל התקציב לנושא של האשפוז הסיעודי במדינת ישראל הוא חסר בצורה מאוד מאוד משמעותית, והקצב, לא משנה באיזה צורה, גם אם הקצב ניתן, הוא לא נותן מענה למספר האנשים שמגיעים אלינו לצורך הפתרון.

הנושא של תקציב מראש בנוי כך שבו סעיפי תקציב שהם ממקור אחד מכסים נושאים במקורות אחרים, וזה חלק מהמדיניות של משרד הבריאות, על מנת שבסופו של דבר לא יווצר מצב שבו במקום אחד כאילו במרכאות יש רווחה, ובמקום אחר - - -

לא תהיה רווחה. אפילו במקרה הזה רק 70% יישארו 300.

אז תתמודדו עם הגירעונות שלכם בבתי חולים.

אני מדבר על מצב שבו במהלך חודש אוקטובר, מי שזוכר את המשבר שהיה באותם ימים, היינו בסיטואציה שבה בתי חולים גריאטריים לחולים קשישים, היה חשש שלא יהיה להם מה לאכול בבתי החולים, כאשר תקציב הקניות של אותם בתי חולים התרוקן, והדרך היחידה היתה מראש והיתה מיועדת לכך –

והאוצר נתן 100 מיליון שקל לפתור את הבעיה הזאת.

--על מנת שנושאים מסויימים יפתרו באמצעות הכנסה ממקורות אחרים. אבל שוב, הבעיה הבסיסית היא שאין לנו שום בעיה.

מערכת הבריאות היא באמת ככברה. יש חורים בכל מקום, אני הראשון שיודע את זה פה בוועדה. אני הראשון שלא מאשים, אלא רק רוצה לעזור. אתה מספיק ותיק כדי לדעת שהאוצר משתמש גם בתירוצים האלה. חלק מהעניין של האוצר, הוא משתמש תמיד בעניין. חלק מהעניין זה תיקצוב נכון לכל סעיף. אם בחודש דצמבר נשארות יתרות חיוביות בכמה סעיפים, אפשר להעביר מכאן לכאן. אבל לא זו הנקודה. הוא אומר לך, אתם רואים את המצב הנורא, רואים שאין קודים, ובכל זאת לוקחים 53 מיליון שקל מסעיף הקודים של ההכנסות, ומעבירים אותו לצרכים הכי חשובים שיהיו. הם יהיו – נבוא לכאן נעשה צעקה. הוא אומר לך, אני אבוא ואשאל אותו. אם אתה מעביר את ה-53 אם הוא משלים את ה-30%. אבל קודם כל אתה צריך להעביר את ה-53 מיליון.

אני חוזר עוד פעם ה-53 מיליון היו מיועדים מראש. זה תהליך שקורה מדי שנה בשנה, שבו אתה בודק, מצד אחד את התקציב שיש לך, ומצד שני עודפי התקציבים. במידה ויש לך עודף תקציבי, אתה צריך לסגור מקומות שבהם יש גרעון בתקציב. לכן כאשר יש גרעון יש עודף תקציבי בסעיף מסויים של הכנסות, אתה צריך לכסות גרעון תקציבי שקיים בבית חולים סיעודי וגריאטרי.

פה, בסעיף הקודים יש גרעון.

לא, בסעיף הקודים אין גרעון, משום שהוא עובד לפי תקציב. התקציב שניתן לנושא הזה עובד על פי התקציבים - - -

אתה אומר כך – ברור שאין גרעון, אתה יודע מה, אם חס וחלילה עכשיו תפרוץ מגפה לקשישים בגלל השפעת או יהיה כאן חס וחלילה סארס, וחס חלילה ימותו אלף הקשישים לא יהיה גרעון. ברור. מה זאת אומרת, אם מנהל בית חולים שלא עבד לפי ההוראות והשתולל ועשה גרעון, זה גירעון. למה? בגלל שהספקים לא נותנים לה. אבל כאן כשעומדים בתור על פי חובתכם לפי התוספת השנייה, עומדים בתור 1,250 קשישים ולא מקבלים קוד, זה לא גרעון. איזו הגדרה זאת? זה שיא שיאו של הגרעון, אבל זה לא משנה.

אתה צריך לבוא ולומר, כל עוד שקיים קשיש אחד שעומד בפיגור אני לוקח את הסעיף הזה על הכנסותיו ומייעד אותו רק לזה, אחר כך נראה מה קרה. הוא לא ישלים. אל תגיד לו שישלים, הוא לא ישלים אם לא תתן אתה את ה-70%. נפתור בעיה של 300 נישאר עם 700 נבוא לראשון עם 700 ולא 1,250, לא הולך כך. אתם לוקחים את מה שאתם לקחתם מהסעיף. התביעה שלנו היא כפולה. לפתור את הבעיה. א. אתם מחזירים עוד היום, והוא יעזור לכם בוועדת הכספים, מייד נשמע את ה-53 מיליון לקשישים הסיעודיים ותשושי הנפש שאתם חייבים באשפוזים, ואני אומר לו, במקרה כזה אני תובע מהאוצר להשלים את ה-300 קודים. זאת השאלה, ולא לבוא ולהגיד אני נתתי למישהו אחר, יש לך גרעון למישהו אחר.

אתה מתווכח על מיליונים, אנחנו מדברים על גרושים.

ד"ר ברלוביץ, אנחנו רוצים לפתור את העניין. אני שואל אותך, התביעה הכי מוסרית והכי נכונה, וכאן האוצר צודק, שהיום אתה חוזר למשרד, לוקח באזניים את המנכ"ל ואת השר, ואומר: אנחנו מחזירים את ה-53 מיליון. אתה מסכים לזה?

מה שאני מסכים, זה שכל גרוש שנועד לחולים סיעודיים יועבר לחולים סיעודיים. כולל כל ההכנסות.

אני שואל אותך, אם יתברר לך שהיום משרד הבריאות אומר: כל כסף שהיה בקודים וכולל הכנסות של הקודים, אני מחזיר לקודים, כולל עודף ההכנסות שהיו, ואתם עושים חישוב ורואים כמה זה פתר - לפי דבריך זה יפתור 70% - האם אתם משלימים את ה-30% כדי שלא יהיה פיגור ועוזרים לו אם הוא צריך לעשות את ההעברה הזאת לוועדת הכספים.

כמובן שאנחנו עוזרים ואין שום בעיה אם אחד הרפרנטים של אגף התקציבים יתקשר אלי , עוד היום תעבור הפנייה הזאת. העניין הוא בקשר להשלמה. אני רוצה להתייחס לאפקטיביות של תור הממתינים. מה אומר המספר הזה 1,200. צריך להבין שגם אם ניתן היום 1,200 קודים, עדיין יהיה תור. מדוע?

ח"כ אילנה כהן

תתן אותם קודם. עכשיו תראה את הצד שלך.

מכיוון שמתוך 1,200 ממתינים בתור, כ-800 ממתינים או למקום ספציפי - - -

זה לא נכון. המספר ברוטו הוא 2,500. ה-1,200 זה כבר אלה שגמרו את הכל ואת ההמתנות.

ממתינים 2,500, מתוכם גמרו את התהליכים 1,200 שממתינים לאשפוז באמת. מתוך אותם 1,200 הרוב ממתינים למקום במוסד ספציפי. אומרים אני מוכן להתאשפז רק בשלווה גבעתיים.

מאיפה הנתונים האלה?

הנתון הזה הוא נתוני האגף הגריאטרי של משרד הבריאות שמפרסם מדי חודש נתונים לגבי אותו תור, ומפלח את התור לגבי מי נמצא בסוף התהליך, מי עדיין בתהליך. ומתוך אלה שסיימו את התהליך, דהיינו, 1,200 כרגע, כמה מחכים למוסד ספציפי, כמה מחכים לכל מקום שיתפנה, כיום זה 400, וכמה ממתינים לפי המלצת צוות מסויים, מאושפזים בבית חולים ולא איכפת להם לאיזה מוסד להגיע, אבל הצוות בבית החולים מייעד אותם למוסד שמתמחה באותה בעיה ספציפית שיש להם, מדובר על מעט. רוב האנשים ממתינים למוסד ספציפי מתוך רצון להיות בעיר מגוריהם.

מר בלשה, אני אומר לך שני דברים. אני מבקש ממך התחייבות, הרי מתפנים הקודים. נניח לפי דבריך שזה משלים, אבל יחסרו 20, יחסרו 300, יחסרו – אני מבקש התחייבות שאתם משלימים עד סוף השנה, ונעשה ישיבה על תקציב שנה הבאה. שנית, אתה צריך לתת את הכוח למשרד הבריאות, שהוא יודע שיש לו תקציב ממך בהבטחה שאני רוצה ללכת ל"שלווה גבעתיים. הוא אומר לי, שלווה גבעתיים אין מיטה, תמתין. תמתין בבית, תיקח עובד סיעודי וכו'. אבל אני ואמר לך, שאם אתה מסכים ללכת לגבעתיים שלווה עכשיו אתה נכנס. זאת אומרת, מה שאני אומר לך, תן את הכוח למשרד הבריאות, אם מחר יבואו 100 קשישים ויגידו לי: "אלה המקומות, לא נותנים לנו להיכנס", אני אגיד: מה אתה רוצה, אין מיטות, לא פתחו אגף חדש. אבל אני צריך תשובה. אדוני היקר, ב"שלווה" גבעתיים אין מקום, אבל ב"מלבן" נתניה יש מקום. אני צריך ממך את התשובה המשלימה שאתה אומר ברגע שיש קוד מבושל עד הסוף לפי דבריך, עד סוף דצמבר אם הם מעבירים את ההעברה אתה נותן השלמה.

התשובה שלי היא כן.

עוד לפני הדיון הזה פנה משרד הבריאות ואמר לנו תעזרו לנו, אנחנו נתנו עבור חודש דצמבר להשלמת סוף השנה 6 מיליון שקל, כרגע פנייה תקציבית שעל שולחני שתעבור השבוע, 6 מיליון שקל בקנה מידה שנתי 72 מיליון שקל, שבאמת נותנים פתרון להרבה מאוד קודים עד סוף חודש דצמבר, וזה באמת הצד שלנו בסיפור הזה.

אם יחסרו 500 אלף, גם תיתנו - מה שצריך כדי להשלים אם הם משלימים. את זה אני רוצה ממך.

אנו, גימלאי חולון, באנו אליכם נבחרי הציבור מכיוון שאנחנו מודאגים מאד מהמצב, ואנו שואלים השכם והערב: מה יהיה איתנו? הנושא של אשפוז חולים כרוניים במחלקות הסיעודיות הוא היחיד שלא נכנס לתוך חוק הבריאות הממלכתי. במשך שנים המדינה מסייעת לאנשים בעזרת מה שקרוי "הקודים" – סבסוד, אחרי בדיקת הכנסות האנשים ובניהם. בעקבות הקיצוצים של האוצר קיים איום, שלא יהיה מימון מספיק לעזרה זו. מגיע לנו להזדקן בכבוד, ולא להושיט יד לנדבות, לאחר שמסרנו את כל כוחנו ומרצנו למדינה. אני בעצמי חיה כעת בחרדה רבה, מכיוון שעלי לעבור שני ניתוחי החלפת מפרקי הירכיים, ואני שואלת: מה יהיה איתי אחר כך? כל חברה נמדדת ומוערכת על-ידי היחס שלה אל היסודות החלשים שבה, העשירים יסתדרו – יש להם אמצעים.

לא ייתכן שאנשים שמזלם הרע גרם לכך, שהם סיעודיים ואין מי שיסייע להם, כי הם בדרך כלל לא בני זוג, וגם מצב הילדים שלהם קשה, לא ייתכן שאנשים אלה יצטרכו לחכות חודשים לקבלת סבסוד מהמדינה, ועכשיו בכלל לא יהיה כסף, בגלל ההקפאה הרעת מצבם של הגימלאים על ידי הקפאה זאת מהווה התפרקות מדינת הרווחה, שאבות המדינה, ובראשם בן גוריון, שאנו מציינים כעת, לחמו לקיומה. חוק הסיעוד במלואו הוא דבר שהמדינה צריכה להתגאות בו. חוק זה צריך להיות הדגל של שירותי הרווחה. אנחנו לא מבינים איך אתם, נבחרי הציבור, מרשים לעצמכם, שיתקיים מצב בו גימלאים מחכים בביתם חדשים לאשפוז סיעודי. זאת בושה. חברי ועדת הרווחה וחברי הכנסת נותנים ידכם ומרשים לעצמכם להשפיל אותנו במצב, שאנחנו לא מאחלים לאף אחד מכם להיות בו.

תודה רבה. אני מזדהה עם כל מה שאת אומרת, למען זה אנחנו יושבים. תודה.

אני רוצה לומר דבר אחד. לשם שינוי אני רוצה לברך את נציג האוצר על כך שהביע נכונות. אני רוצה לפנות למר ברלוביץ על מנת להרים את הכפפה ולהביא ישועה לאותם גימלאים, אותם סיעודיים שזקוקים לאותו קוד על מנת שיוכלו לקבל את הטיפול הנאות.

תודה.

אני מייצג אנשים חולים מאוד במצב קשה מאוד. כשאתה מספר על מיליונים, אני מדבר על הגרושים. במשך שנה אחת אחרי שאנחנו שילמנו הרבה כסף למס הכנסה ולביטוח לאומי, אפילו אני עבדתי 5 שנים יותר כדי שתהיה לי פנסיה יותר גדולה, ואני רוצה להגיד לאוצר דבר חשוב. אדוני, אני באתי ב-1948 לארץ, אתה יודע מה היתה הארץ? לא. עבדתי בטוריה, עבדתי בפרדסים, עבדתי בכל המקומות. מה שאתה לא יודע בכלל.

שילמתי הרבה כסף למס הכנסה ולביטוח לאומי שהיום אלך לבית אבות. מה עשית לי? קודם כל אין לי כסף לתרופות – 300 שקלים כל חודש. אין לי. תרשום, תפתח את התיק שלי ותראה כמה כסף שילמתי לכם.

אני פליט ממלחמת המחנות. האוצר לוקח כסף מגרמניה ביורו ונותן לנו במה? בשקל. אתה יודע את זה או לא יודע. לא יודע נכון. כל אלה שאני מייצג אותם הם מסכנים. אם תבוא לראות אותם הראש למטה והרגליים למטה, אין להם רגליים כמו שאין לי.

תודה רבה אדון ליאון. אני מאחל לך רפואה שלמה. תודה.

שמעון כהן, מנכ"ל משען, בבקשה.

אנחנו מדברים על כ-4,000 גימלאים מכל רחבי הארץ. כשאני שומע פה את הדיון בין שני נציגי המשרדים, אני מבין את מה שנאמר פה על ידי מר ליאון. הכאב הזה לא ידוע במשרדי הממשלה. מה שאנחנו רואים פה, ההתנצחות המוזרה הזאת, יכול להיות שצריך להכניס יועץ ארגוני שיטפל במי מחליט מה במשרד האוצר והבריאות.

כדי שהדיון הזה לא יילך לפסים שאנחנו רגילים לראות, שאנשים מבטיחים ולא מקיימים - ומה שנאמר פה על ידי משרד האוצר לצערי הרב כנראה גם לא יתקיים בסוף - אני קורא לך, אדוני היושב ראש – תפקח על העניין. כי מה שאנחנו מכירים מלשכות הבריאות המחוזיות, זה לא מה שיקרה. הקפאה של חשב משרד הבריאות ללא כל בחינה מה קורה בשטח, היתה הקפאה אכזרית. אנשים מחכים לקבל את אותם קודים. קיבלו את האישורים – בפועל הם זרוקים ברחוב או בבתים עם בני משפחות שלא יכולים לטפל בהם.

צריך שהקריאה שהעלית פה היום תיושם. ועל זה אתה צריך לפקח באופן אישי, כי אני לא מאמין לאוצר, אני לא מאמין למה שנאמר פה ואנחנו שבעים מכל ההתחייבות. בסופו של דבר אנשים נמקים בבתים שלהם ולאף אחד לא איכפת.

צריך לקחת את אותם 2,500 איש ולבדוק מה קורה איתם. כי יכול להיות שיש 300 איש שעד שהם יעשו את התהליך הפנימי אצלם ימותו. ואתם צריכים מפה לתת החלטה שבודקים את אותם 2,500 איש ומוודאים שלא ימותו לנו לפני שהפקידים יפסיקו לריב ביניהם ויממשו את אותה החלטה הזאת. תודה רבה.

אני רוצה לדבר על המימד האנושי. במי אנחנו מדברים. פרופ' ברלוביץ יצר תמונה לדעתי לא מדוייקת. אני ארסן את עצמי. ביחס לתהליך של ועדת החריגים יצא כאילו מדבריו שהאוכלוסייה שהיא באמת במצב קיצוני שאין מי שיטפל בה, משרד הבריאות מסדר אותה, ואילו למעשה אלה שנשארים אותם 2400-2,500 בקהילה וממתינים לתור שלהם, הם לכאורה נמצאים במצב סביר. זאת לכאורה התמונה שיצאה, כי הם נמצאים עם המשפחות שלהם. לא כך הוא. צריך לזכור שמספר המשפחות הסיעודיות – האנשים הסיעודיים הוא כ-120 אלף שנמצאים בקהילה ומקבלים מחוק ביטוח סיעוד. אלה שהולכים למוסדות זה הקרחון הקשה שבהם או אין משפחות או משפחות קרסו, או אנשים שהם ניצולי שואה, או מקרים שמבחינה בריאותית רפואית ואחרת אין יכולת יותר להמשיך בקהילה. הרי אנחנו בעניין הזה דווקא על פי מחקר שנעשה מן החברות הכי מוסריות שבהן המשפחות נושאות בנטל בצורה פנטסטית. ולכן צריך להבין ולסמן לעצמנו. ה-2,500 ואני לא נכנס כרגע אם זה 2300 או 1900 אשר ממתינים בתור זה המצב הקיצוני ביותר שבהם המשפחה כשלה, האדם מרגיש שהוא לא יכול יותר, ולמעשה אם אנחנו ממשיכים להחזיק אותו בבית, אנחנו את המושג "אל תשליכני לעת זיקנה" משליכים מעבר לחלון.

תודה רבה.

זעקת הנושא, צריך להבין, אין לה גבולות בגלל שהנושא באמת נורא ואיום. אנחנו יודעים מה זה "אל תשליכנו לעת זיקנה ככלות כוחנו". זאת אומרת זאת בעיה מאוד קשה, וכמה שניתן לדבר לא נמצה. יושבים כאן אנשים או שהם עצמם כואבים או שיודעים את הכאב מהטיפול בו או מהקירבה לו. לכן אינני יכול לתת, התנצלתי מאוד שעשינו כאן ישיבה דחופה. אני שמח שהגענו כאן לסיכום. ואני מבקש מאוד את הסיכום כדלקמן:

המשנה למנכ"ל משרד הבריאות ד"ר ברלוביץ, היום אני מבקש לבוא למשרד ולהגיד אין כאן חוכמות. כל העברה מהמאגר הזה אין לה שום הצדקה בגלל שהכאב פה הוא נורא כפי שאמר פה דוד, זה הקצה של הקצה של הקצה, שכבר אי אפשר יותר. משפחה שמחה שעובד פיליפיני יטפל בו בבית. ולכן אין ברירה אלא לפתור את העניין. אתם נותנים את כל הכספים, ואחר כך נפתור את שאר הבעיות בתקציב הבא עלינו, אבל לגבי כל מה שנלקח מהמקום הסגור לנושא, מתחייב כאן נציג האוצר שעד סוף דצמבר העניין יושלם, והוויכוח בוועדת כספים יהיה על ינואר. עד סוף דצמבר אנחנו משלימים את העניין הזה, אם בכספים של העברה תקציבית בוועדת כספים ואם בהשלמה.

אני מבקש – אם יבוצע הסיכום הזה, צדק מר כהן, הוא פותר את העניין. כולנו כל כך סקפטיים, לכן במקום אחר הייתי שותה לחיים. אנחנו חוששים כל כך מהבטחות. אף על פי כן אני אומר אם כאן נאמר לנו על ידי נציג האוצר ואני מקבל דברים כפשוטם, שאם אתם מעבירים את הכל לנושא ומשלים עד סוף דצמבר אני מקבל את זה. אני אעקוב אחרי העניין בשבוע הבא, כדי לראות אם הדברים מתבצעים.

בשם אגודת "אלצהיימר" אני רוצה לומר מנסיוני האישי שלא מדובר רק על 2,500, זה קצה של הקרחון. מסביב לכל חולה כזה עם כל הכאב והצער יש עוד ארבעה אנשים לפחות שקורסים. באופן אישי משלמים בבריאות ובקריסה מוחלטת כלכלית ונפשית. צריך לקחת זאת בחשבון.



הישיבה ננעלה בשעה 10:40.