כנסת פתוחה

פרוטוקולים/ועדת חינוך/7515



17
ועדת החינוך והתרבות
7.12.2003

פרוטוקולים/ועדת חינוך/7515
ירושלים, כ"ז בכסלו, תשס"ד
22 בדצמבר, 2003

הכנסת השש-עשרה נוסח לא מתוקן
מושב שני




פרוטוקול מס' 113
מישיבת ועדת החינוך והתרבות
יום ראשון, י"ב בכסלו התשס"ד (7 בדצמבר 2003), שעה 09:00

1. סיור במכון ווינגייט, הצגת תמונת מצב.
2. פגישה עם נציגי הנבחרת הישראלית לאולימפיאדה באתונה.

חברי הוועדה: אילן שלגי – היו"ר

אפרים זינגר - יו"ר הוועד האולימפי
גילי לוסטיג - יו"ר היחידה לספורט הישגי
אורי אפק - יועץ ועדת החינוך
לאוניד קאופמן - מאמן נבחרת השחייה.

יהודית גידלי

איה לינצ'בסקי


הצגת תמונת מצב

בוקר טוב, אנחנו נמצאים שוב במקום החשוב הזה, היחידה לספורט הישגי של הוועד האולימפי הישראלי במכון ווינגייט , ואנחנו אורחים של אפרים זינגר המנכ"ל וגילי לוסטיג מנהל היחידה לספורט הישגי. נמצא אתנו גם אורי אפק, המנכ"ל לשעבר, והיועץ של ועדת החינוך התרבות והספורט לענייני ספורט.

היינו אצלכם כבר פעם אחת לפני תחילת השנה האולימפית, נפגשנו פעם גם בהדר יוסף וכמובן באירוע של פתיחת השנה האולימפית בכנסת. הצהרתי שיש לי כוונה ללוות אתכם כמה שאפשר, מבלי להוות מטרד אבל גם להכיר וככל האפשר לתמוך. אמרתי אפילו שהייתי רוצה פעם בחודש, להציץ פה ושם, לאו דווקא בישיבה או בביקור מסודר, ואני עדיין בהחלט מוכן לזה.

אני סבור שחשוב גם לספורטאים שירגישו שבאים מבחוץ, ובמקרה הזה מהכנסת, כדי להביע התעניינות ועידוד למה שהם עושים, אני מניח שככל שנתקרב לשיא יצטרפו אלינו עוד חברי כנסת ואנחנו רוצים להיות ידידים נאמנים של המשלחת האולימפית הישראלית, בתקווה רבה שהיא תצא בכבוד ותחזור בכבוד רב.

בוקר טוב ותודה שהגעתם הנה בימים טרופים ועמוסים אלה, אנחנו בהחלט מכבדים את הזמן שהצלחת למצוא כדי להקדיש לנושא המשלחת האולימפית. כמה משפטי רקע ולאחר מכן גילי ייתן סקירה מבחינת הספורטאים ואיפה אנחנו עומדים היום.

כפי שמסתמן כרגע, המשחקים האולימפיים באתונה יהיו משחקים מאד מיוחדים, ולהערכתי, וחזרתי מביקור עבודה שם מלפני שבוע, הם יהיו שונים ממה שהיינו רגילים בעבר. מבחינתנו כמשלחת ישראל זו הולכת להיות אחת המשלחות המורכבות והמסובכות ביותר שהיו אי פעם, ומצד שני עם רמת ספורטאים המבטיחה ביותר שהייתה לנו. כך שהשילוב של משחקים אולימפיים קשים ומסובכים עם ספורטאים בעלי איכויות ורמת ציפיות, יוצרים למעשה משלחת ישראלית מאד קשה.

כשאני מדבר על משחקים אולימפיים מסוג אחר, אלה הם המשחקים האולימפיים הראשונים אחרי ה- 11 בספטמבר וזו למעשה האולימפיאדה הראשונה בעידן החדש. זה יבוא לידי ביטוי במהלך המשחקים, ובחיי היום יום של הספורטאים כולם, לא רק של הישראלים, דבר שלהערכתי ייצור לא מעט אי נוחות, אבל זו תהיה אי נוחות של כולם, לא רק של כולנו ובמסגרת הזו אני בטוח שנהיה הכי טובים, מה עוד שיחסית לאחרים, אנחנו המנוסים יותר במצבים האלה.

המשלחת הזו תמנה כ- 30 עד 32 ספורטאים כולם מענפי ספורט אישיים, 12 או 13 ענפי ספורט. לשם השוואה בסידני היו 40 ספורטאים מ- 9 ענפי ספורט, כלומר זה יוצר משלחת שהיא למעשה אוסף ספורטאים בודדים ללא עוגן קבוצתי. בסידני הייתה השחייה העוגן בחלק הראשון והאתלטיקה בחלק השני, ופה יש מערכת של כמעט ספורטאי בודד לענף או שני ספורטאים, דבר שלא מקל גם על תהליך ההכנות כמשלחת וגם על השהות במהלך המשחקים.

על זה אנחנו מנסים לתת מענה ע"י גיבושונים שאנחנו עושים, ולפני שבוע קיימו את הגיבושון השני בטבריה, שלצערי לא יכולת להגיע, גיבושון שמבחינתנו היה מאד מוצלח. היה מרתק לראות את אותם ספורטאים ואנשי מקצוע מהענפים השונים איך הם מתחילים לאט להכיר איש את רעהו, לשבת אחד ליד השני, לתפוס את המסגרות המצומצמות, והשיא היה בערב קריוקי שקיימנו שם והתגלו שם כשרונות לא רגילים בתחום השירה, אחד מהם יושב לימיני.

מהבחינה הזו נגביר את האינטנסיביות כי המטרה הפעם, יותר מתמיד, היא להפוך את אותם ספורטאים בודדים ליחידה עם גאווה. זה לא פשוט מאחר ובניגוד למשחקי כדור, ושלושתנו באים ממשחקי כדור ויודעים שאולי אתה נמצא ביום חלש יחסית אליך אבל לקבוצה שלך יש יום טוב, ובסופו של דבר הם מנצחים, אז למרות שהיית חלש אתה גם יכול לנצח.

בענפי הספורט האישיים, אותו אתלט שייט או מתאבק, זה שהאחרים יזכו במדליה ויגיעו לגמר והוא ייכשל, מבחינתו זו לא הצלחה של משלחת, ואנחנו מנסים לעשות את הבלתי אפשרי ולהקנות את אותם ערכים, שגם אם לא כל כך הצליח לך אישית, בוא ותתמוך באחר כי מדינת ישראל מסתכלת על זה כיחידה אחת ולא כבודדים. זו משימה מאד קשה כי בבסיס, כל החברה האלה הם אינדיבידואליסטים, כי אם הם לא היו כאלה הם לא היו בענפי הספורט האלה.

במקביל, כחלק מהמציאות הישראלית אנחנו מתמודדים עם דבר שלא היה לנו לקראת סידני והוא הנושא של חוסר ודאות. עדיין מרחפים סימני שאלה מעל האמצעים שיעמדו לרשות ההכנות האולימפיות. את שנת 2003 הצלחנו פחות או יותר לשרוד אבל אנחנו נמצאים ערב שנת 2004 וזו שנה שאין בה מרווח לגמישות מבחינת תהליך ההכנות.

בגלל לוח זמנים מאד מדויק, מה שלא התבצע בתאריך מסוים לא יוכל להתבצע בתאריך מאוחר יותר, כי זה עניין של ימים. כך שהתקווה שלו כרגע היא שאותו ענן של חוסר ודאות יתפזר במהלך השבוע השבועיים הקרובים בזמן שמתקיימים דיוני התקציב.

למרות חוסר הודאות הצלחנו יחד, הוועד האולימפי ומנהל הספורט, לשמור על מימוש התכניות מקצועיות, כמעט במלואן, ולספורטאים אחדים במלואם. הצלחנו לגרום לכך שספורטאים במהלך השנה האחרונה, יקבלו את המלגות והתמריצים כפי שהבטחנו להם בתחילת השנה. אותם מלגות חודשיות מהקרן לספורטאים מצטיינים. הקרן שבמהלך השנה עמדה בסימן שאלה אם ייתנו את הכסף או לא ייתנו את הכסף, והצלחנו לתפוס את רשת הביטחון כדי שהספורטאים לא ירגישו בזה.

בסיומו של הגיבושון בטבריה קיימנו ערב חלוקת תמריצים, פרסים כספיים לספורטאים ויחד עם משרד החינוך חילקו קרוב ל- ¾ מיליון ש"ח, שזה סכום לא מבוטל לספורטאים, וחלק מהספורטאים הבולטים קבלו סכומים מאד משמעותיים. כך שהצלחנו ליצור מסביבם מעין רשת ביטחון, או לעזור להם להישאר ו"לחיות על האולימפוס", ולפחות לא להיות חשופים לפגעים שאנחנו רואים יום -יום בחברה הישראלית.

שתי שאלות נוגע לכסף. הראשונה, אני זוכר שהייתם בחשש שאותו סכום שראש הממשלה הבטיח לפני האולימפיאדה הקודמת, לקראת השנה האולימפית, לא יתקבל הפעם, מה המצב עם זה כעת?

ההבטחה קיימת.

שאלה שניה, דברתם על האבסורד שלמלגות לספורטאים אתם צריכים לשלם מע"מ. אני זוכר שביקשתי אז שתעבירו לי נייר של רואה חשבון או עורך דין שמתאר את הנושא מקצועית ונראה מה אפשר לעשות. מה קורה גם עם זה.

לגבי ההקצבה המיוחדת, לגבי שנת 2003, ממש בשבוע שעבר, לאחר המון מאמצים, ועדת הכספים אישרה הקצבה מיוחדת של 2.7 מיליון ש"ח לשנת 2003, שלמעשה רוב הכסף נועד לכסות גירעונות של הקרן למלגות לספורטאים מצטיינים ולאפשר בכך את אותה הזרמה ישירה של המלגות שעליה דברת.

כלומר היו לך ¾ מיליון למלגות והיתר היה לכיסוי גירעונות.

מהסכום הזה היה לנו בערך 1.2 מיליון שהלכו לקרן למלגות לספורטאים מצטיינים.

סיבה נוספת היא שאלה אשר מבטיחים את השתתפותם במשחקים האולימפיים המלגה שלהם קופצת ל- 5,000 ש"ח לחודש.

לגבי הנושא של המע"מ, מטפלים בזה ועדיין ללא הצלחה, אני אעביר את החומר, פשוט לא זכרתי. לגבי שנת 2004, ההבטחה עדיין קיימת נקבל את ההקצבה המיוחדת, בשבוע שבועיים הקרובים נקבל תשובה.

דגש נוסף שאנחנו שמים על הספורטאים, הוא שמדינת ישראל והחברה הישראלית משקיעה בספורטאי הישראלי לא מעט, לא מספיק, אבל יחסית לא מעט. המסר שאנחנו מנסים להעביר שהספורטאים יתחילו להבין, ואני רואה שמתחילים להבין לאט לאט, שמצפים מהם לקצת יותר מאשר לרוץ מהר יותר חזק יותר גבוה יותר, אלא גם לשמש מעין מודל לחיקוי לכלל החברה.

הם אמורים להפסיק לקטר, במיוחד כאלה שין להם סיבה לכך, ולהיות יותר שותפים גם בנושאים חברתיים שקשורים לכלל עם ישראל. אם הזכרת את נושא הסמים, אז בהחלט זה אחד הנושאים שעומדים כרגע על הפרק, ממשרד החינוך דברו אתי בסוף השבוע בבקשה לרתום את השחקנים האולימפיים להיות מובילי המסר הזה. כך שהמסר שלנו לספורטאים הוא שהם נמצאים במערכת הזו לא רק כדי לקחת אלא גם כדי לתת.

אני רוצה להשלים במשפט את השאלה בנושא הכסף. הנושא שמבחינתנו יש בו אי ודאות זה איך יעבור הכסף וזה נושא לא פחות חשוב. בזמנו כל התקציב היה בשליטה ישירה היום הוא עובד דרך מנהל לאיגודים שם זה מתנהל וכשקורים מקרים כאלה ואנחנו ממהרים, אנחנו במצוקה.

אני זוכר שדובר אז על סכום של 10 או 30 מיליון שניתן לקראת האולימפיאדה.

לקראת סידני הייתה מערכת שונה, לצערי אנחנו לא הולכים בכיוון הזה ואני מקווה שלא נצטרך להקים ועדת בדיקה אחרי אתונה שהמסקנות שלה יהיו אותן מסקנות שהיו אז. לקראת סידני ממשלת ישראל הקציבה כ-8 מיליון ש"ח בממוצע בשנה, במשך שלוש שנות תקציב, מעבר להקצבות השוטפות של הטוטו משרד הספורט וכו'. זה היה כסף שמיועד לוועד האולימפי למימוש תכניות מקצועיות של הסגל ההישגי של מדינת ישראל, וזה לא קיים.

אז דברת על 2.7 מיליון ש"ח שקבלתם, דברת על סכום שאתה מצפה לו ב- 2004 ולא אמרת כמה.

ב- 2004 אנחנו מצפים לסכום של 10 מיליון ש"ח, לפחות בשנה האחרונה.

כמה היה לפני סידני? דברת על 8 מיליון בשלוש שנים. בשנה האחרונה, הסכום שראש הממשלה אישר היה בנוסף, אם אני זוכר נכון.

היה ממוצע של 8 מיליון ש"ח לשנה במשך שלוש שנות תקציב. זה למעשה אפשר לנו לעבוד עם תכנית רב שנתית. כמות הכסף חשובה אבל לא פחות חשוב זה התזרים, מתי הכסף מגיע ולאן הוא הולך. כך ש- 10 מיליון זה חשוב מאד אבל חשוב הרבה יותר אם נדע על הסכום היום, בעוד שבוע או בעד שלושה חודשים וחשוב לאן הכסף מגיע. גילי הזכיר שלקראת סידני ההצלחה הייתה עיגון וריכוז משאבים.

האם היום המשא ומתן שלכם הוא מול משרד החינוך מול האוצר או מול גורם אחר?

מי שמנהל את המשא ומתן זה יו"ר הוועדה אולימפי והוא פועל בשני מסלולים גם מול שרת החינוך וגם מול משרד ראש הממשלה כאשר בעיקרון יש הסכמה על שני הנושאים, גם פחות או יותר על הסכום וגם על דרך העברתו.

זאת אומרת שאם ההסכמה הזו תמומש, דיינו.

כן.

אם תצטרכו בדרך עוד עזרה או דחיפה, תגידו לי.

אני גם מרגיש רצון להודות לך על זה שאתה מקדיש מזמנך. אני בהחלט חושב שזה יוצא דופן לבוא אלינו לשטח ולראות את הספורטאים אני חושב שזה גם חשוב לספורטאים שיודעים שיש הכרה בפעילות שלהם. זה לא יהיה לנו לטורח בכלל ונשמח אם פעם בחודש בצורה כזו או אחרת, באימון כזה או אחר נעשה מפגש קבוע כדי לראות את תמונת המצב.

מבחינתנו, מסתמנת משלחת של 30 עד 32 ספורטאים, שליש מהם ספורטאיות. נכון להיום יש 12 ענפי ספורט וזה בהחלט עושה את המשלחת ליותר מורכבת ומסובכת אבל גם נותן לנו סיפוק מזה שיש יותר ענפים סימן שהעבודה הרוחבית נעשית יותר טוב. כשלא מגיעים מהרבה ענפים, למדנו את זה מסידני, פשוט הקשחנו בחלק מהענפים את הקריטריונים, במיוחד בנושא של השליחים באתלטיקה קלה, ושליחים בשחייה.

מטרות המשלחת לנגד עינינו כבר ארבע שנים, ואנחנו לא משנים אותם, ואני אגיד לך את האמת, כשאנחנו מציגים את זה בכל מיני פורומים, כולל לספורטאים ולמאמנים שחייבים ללכת עם זה ולעבוד עם זה, לא פחות חשוב לנו שגם העסקנים מתוכנו מתוך הוועד האולימפי יהיו קשובים וילכו בצורה מאד עקבית אחרי הקריטריונים האלה.


אני שומע גם מספורטאים וגם ממאמנים, שהיום כל אחד רואה את עצמו מועמד למדליה. אני לא יודע אם קראתם את הכתבה השבוע את הכתבה עם היילה סטאין, הוא מועמד למדליה, כך הוא רואה את עצמו, אפשר לחשוב שהולכים לבזאר וקונים מדליה. הוא ומדליה זה שני דברים רחוקים מפה עד להודעה חדשה.

הייתה כותרת בעיתון לפני חצי שנה שאירה ריזנסון רעבה ללחם ומדינת ישראל מפסידה מדליה, היא הלכה לאליפות עולם והייתה מקום 33 לא קרובה אפילו לעשות קריטריון אולימפי, לא למדליה, להיכנס בכלל לאולימפיאדה. הנושא הזה, גם לספורטאים גם לעסקנים וגם למאמנים מאד משמעותי לנו.

הבחור האתיופי הזה בן 42 יהיה במשלחת?

יהיה במשלחת ואני תכף אציג אותה. חשוב לי להגיד את זה כי אני חושב שהמטרות חייבות להיות ריאליות, לא גבוהות מידי כמו אלה שאומרים 6 מדליות, שאין מה לדבר על זה, אבל גם לא נמוכות מידי, ואני חושב ש 2-3 מדליות זו בהחלט אפשרות ריאלית. כמו כל העולם אנחנו בודקים את עצמנו עד מקום 8 זה נותן לנו את האפשרות להשוות גם כלפי עצמנו, למה היה בעבר, וגם כלפי העולם.

הענפים שאין להם סיכוי לא יופיעו במצגת. באגרוף יש רק שניים שילכו, תאופיק בסיסי ומוחמד סבע, וזה מודולרי. שני המתאגרפים הולכים לאליפות אירופה ואחר כך מי שעשה את הקריטריון פה לא מגיע לתחרות בפולין או בבולגריה, תלוי במשקל, ואחר כך לתחרות השלישית. זאת אומרת שיש להם שלוש מדרגות ובכל מדרגה מי שיעשה, הבא בתור כבר לא הולך. הסיכויים באגרוף הם קלושים לצערנו.

הערה ליו"ר שביקר במגזר הערבי, עד היום מתוך 244 ספורטאים היו שני ערבים, אחד זה טורק הכדורגלן ועוד מרים משקולות אחד, אם הם יצליחו באגרוף אז יהיה עוד ערבי.

אתלטיקה קלה. אם דברנו על מדליות, אז אחד מאלה שמסוגלים לעשות מדליה ואפילו מדליית זהב זה אלכס אברבוך. הוא ספורטאי ברמה מאד גבוהה שכבר הוכיח שהוא יכול להתעלות ברגעים גדולים, הוא לקח מדליית ארד היסטורית לאתלטיקה קלה בסיביליה באליפות עולם, מדליית כסף באליפות עולם, מדליית זהב באליפות עולם במינכן ומדליית זהב באוניברסיאדה בבייג'ין, כך שהוא ספורטאי ברמה הגבוהה שיש.

מצד שני, מקצוע מוט הוא מקצוע מאד נזיל וכמו שאנחנו יודעים הוא יכול לא לעבור סיבוב, כמו שקרה לו גם באליפות עולם האחרונה. גם ספורטאים גדולים ממנו כמו בובקה לא עברו את הגובה ההתחלתי בשני משחקים אולימפיים. אבל בכל מקרה ספורטאי ברמה הגבוהה ביותר ואם מדברים על תקווה לזהב, הוא אחד משניים שיכול לעשות את זה בסיטואציה מסוימת. השנה הוא עשה 5.93 שזו התוצאה השניה בעולם ורק אחד עשה יותר טוב ממנו גובה של 5.95.

באולימפיאדה נדמה לי שעברו 6 מטר?

באולימפיאדה האחרונה האוסטרלי עבר 6.01. היום הקנים שמחזיקים את המוט צומצמו ולכן התוצאות הם פחות גבוהות מבעבר. אם הוא עושה 5.93 באולימפיאדה, זו מדליה בטוחה. אירנה לנסקי היא ספורטאית שסוף סוף הצליחה לשבור את השיא הבלתי מובן שכמה שנים החזיקה אסתר רוט שחמורוב שרק מראה כמה הייתה גדולה, היא מועמדת לחצי גמר, והיא ספורטאית מצוינת.

יש שני רצי מרתון, נכון לשבוע שעבר, מסיבה פשוטה, הקריטריון שלנו מבוסס על תוצאה A וההתאחדות לאתלטיקה קלה הבינלאומית, יחד עם הוועד האולימפי הבינלאומי ראו שהקריטריון שהם קבעו 2:12, היה נוקשה מידי ושהם נשארו בלי מרתוניסתים, ותאר לך שבאתונה, עם כל ההיסטוריה, לא ירוצו את המרתון המקורי. אז הם שינו את הקריטריון הבינלאומי ל- 2:15 שזה בעצם הכניס לנו את שני הספורטאים האלה שעשו את התוצאות האלה באליפות עולם ובמרתון טבריה. אם הם יהיו בשליש הראשון של המסיימים נראה בזה גאווה גדולה, ולא פחות חושב שאלה ספורטאים אתיופים ראשונים שזה מאד חשוב לקהילה.

ספורטאים נוספים שעדיין יכולים לעשות את זה ואדים בבקין בכידון שגם פה התוצאה קצת פחות קשה, למרות שהשיא הישראלי שלו נמוך מזה. יש גם את אנה טקאץ' שעלתה עכשיו לארץ, סבטלנה גנדזילוב ודניס חולב. הסיכויים פה הם של אנה טקאץ'.

אם יש עוד ספורטאי שמועמד להביא מדליה זה אריק זאבי שהוא ספורטאי ברמה גבוהה ביותר, זכה השנה באליפות אירופה מדלית זהב, הוא הראשון שהצליח להשיג שתי מדליות זהב באליפות אירופה, על זהב אין מה לדבר כי יש ספורטאי ג'ודאי, הינו, מיפן שמלפני סידני ועד היום לא הפסיד אף קרב, ובכל תחרות שהוא נוסע הוא חוזר עם הזהב על צווארו.

המשלחת שיש לנו בג'ודו היא טובה, אף אחד עדיין לא הבטיח את ההשתתפות שלו, עד ה- 21 במאי נדע את הספורטאים הנוספים, אין לי ספק שעוד שניים שלושה ג'ודאים יכולים להיכנס, הם צעירים ומוכשרים, לצערי הרב, אודי וקס נפצע עכשיו בתאונת דרכים והסיכוי לו להגיע לדאבוני הוא קלוש מאד, הוא נותח וכל שרירי בטן שלו בבעיה.

במתאבקים יש את גוטשה צ'צ'שווילי שזכה במדליית זהב בלתי נשכחת בצרפת באליפות בתחילת אוקטובר אבל במשקל שלו יש שמונה אנשים שכל אחד מהם יכול לזכות במדליה, הוא לא יותר טוב מאף אחד מהם, בתחרות הספציפית הזו הוא היה משכמו ומעלה, אבל להשיג מדליה בענף הזה זה לא פשוט.

יעקב מנשירוב זכה בהגרלה, לפעמים צריך מזל כי זה ענף של הגרלה, והוא זכה בהגרלה. בבית שם זה ללא רישום מוקדם כך שיכולים להיות בבית ששני הכי טובים יכולים ליפול. למשל יורי איבסייצ'יק, הבא בתור, נפל עם אלוף העולם ואלוף האולימפיאדה, האמריקאי שניצח את קרלין שהיה ארבע אולימפיאדות עם מדליית זהב, הוא נפל נגדו בבית ועף.

בהיאבקות יהיו לנו לדעתי עוד שניים, כנראה יורי איבסייצ'יק ומיכאל ביילין שעובר ל- 60 קילו. שניהם כבר היו במשחקים ויורי הגיע למקום רביעי בסידני ופעמיים היו לו שני קרבות למדליה ובשניהם הוא הפסיד לצערנו. באחד הוא "נרדם" על הטורקי אבל עם כל ההומור שבעניין זה התוצאה הכי טובה של מתאבק בכל המשחקים האולימפיים עד היום.

ביילין יורד מ- 66 קילו ל- 60 כי בפעם הראשונה באתונה יהיה גם היאבקות לנשים, ובגלל שבאולימפיאדה אי אפשר להוסיף למספר הספורטאים גם פר ענף, אז אמרו לענף ההיאבקות, אם נכנסו נשים צריך להוריד בגברים, ואז צמצמו משקל אחד בגברים. לכן המשקל שהוא היה כמעט בכל תחרות לוקח מדליה ב- 63 קילו, הוא עלה ל- 66 ולא כל כך הצליח לכן הוא עכשיו ירד ל- 60 קילו ואני מקווה שיצליח. גם פה זה מודלורי למשל גוטשה ויעקוב מנשירוב כבר לא יכולים להגיע כדי לא לתפוס מקומות של אחרים.

פבל גופמן מהתעמלות מכשירים עשה את הקריטריון שלו באליפות עולם במקום 17. מתעמל ברמה הכי גבוהה שהיה לנו אי פעם, לא היה לנו אף פעם מתעמל כזה. בברצלונה היה לנו את רון קפלן שהיה הכי טוב והגיע למקום 66 פה זה מתעמל שעולה לגמר. בגלל התקשורת והטלוויזיה שרוצים לראות רק את טובים, הגמר צומצם מ- 36 ספורטאים ל- 32 ועכשיו זה רק 24 שעולים לגמר. גם שם הוא מצליח בכל תחרות גדולה להגיע לגמר שזה פעם היה חלום בלתי ניתן למימוש ואם הוא יעפיל לגמר ה- 24 באתונה אנחנו נראה בזה הישג בלתי רגיל.

אני רוצה לשאול אלה שהיא אולי מיותרת ואולי לא לעניין, במסגרת קירוב הנוער לעניין, ואתונה היא בזמן חופשה של הילדים זאת אומרת שהם יהיו בבית לראות את הטלוויזיה, ראיתי אצל הנכד שלי שהוא בן 4 את האלבומים של הכדורגלנים, האם זה מעשי לעשות את אותו דבר לנבחרת האולימפית ברגע שתדעו מי הנבחרת?

היוזמה היא מסחרית לחלוטין.

אבל יש את החסות של ההתאחדות לכדורגל.

אפשר לתת גם מהתקציב של הוועד האולימפי ולקבל גם אחוזים. הבעיה היא שאת רוב הספורטאים שישתתפו במשלחת האולימפית, הילדים לא מזהים אותם.

אז ככה הם יזהו אותם.

גילי מציע שנעשה הפסקה במצגת ונלך לראות את הספורטאים.

סיור בחדר הכושר של הספורטאים

נמצא אתנו לאוניד קאופמן שרוצה להגיד כמה מילים כמאמן.

למשרד הספורט עם השר הקודם מתן וילנאי, היו הרבה יוזמות לייצב ולשנות את מעמד המאמן. אין מקצוע מאמן בארץ. אם אני הולך היום ללשכת האבטלה, לא יהיה מקצוע כזה.

אין תעודה מקצועית, אין רישיון?

מאיפה שאני באתי זה מקצוע שהוכר במשרד העבודה, במשרד החינוך זה נותן תואר אקדמאי ולי יש כזה בחינוך גופני ובאימון שחייה. בארץ אין כזה דבר, יש תעודה של בית ספר למאמנים שמאשרת לאמן. יש לי מ.א בחינוך גופני ואימון שחייה, לא משנה שגם עשיתי דוקטורט בארץ.

ב- 2000 יצא פרוייקט חדש לקראת 2004 לתת לכמה מאמנים בכירים בענפים שונים לעסוק רק באימון. לא לעשות עוד כמה תפקידים כמו לימוד בבתי ספר ובמכללות עבודה בבנק וכדומה. לי היו עוד שני תפקידים חוץ מלאמן הייתי מרצה מוביל בבית הספר למאמנים, רכז קורס ומרצה במכללה.

באו ברוח טובה, גם מנהל הספורט גם איגוד השחייה וגם היחידה לספורט הישגי ואמרו, אתה אחד האנשים שנבחרו לעבוד רק באימון שחייה. תאמן ארבע שנים שחיינים למשחקים האולימפיים. המשכורת שלך מובנית מ-א' ב' ו-ג', ולצורך העניין, מהכסף של משרד הקליטה, שזה הרבה כסף, 2500 ש"ח נטו. שכשדברו אתי על חוזה דברו על עד תום המשחקים האולימפיים ומזה אני חי ומזה התקציב של המשפחה ואני חושב שזה די בסדר. פתאום נודע לי שב- 2003 משרד הקליטה עומד להפסיק את הסיוע.

כי אתה יותר מעשר שנים בארץ?

כן. מצד אחד משרד הקליטה יכול להגיד את זה באופן חוקי ואני לא יכול לגשת בתלונה למשרד הקליטה. אבל אני נמצא בתפקיד מסוים שאני חייב לבצע אותו במקסימום לטוב ולרע, אבל לפחות יש סיכומים ויש חוזים. גילי עשה מאמץ מאד גדול והצליח להציל כמה חודשים אבל בסופו של דבר היום, 250 יום לפני המשחקים, אני מאמן במשכורת של 2500 ש"ח.

זה בטח לא בסדר, גילי דיבר אתי קודם ואמרתי שאני אנסה לדבר עם ציפי ליבני.

התחלתי מהמאמן כי אם יש החלטה של חריגים לספורטאים ואין למאמנים זה עדיין אומר עד כמה מעמד המאמן לא בדיוק מובן במדינה הזו. יש ספורטאי שהוא עשר שנים בארץ וייצג אותנו במשחקים האולימפיים ולא עושים לו יוצא דופן. היו כ- 20 מאמנים והיום מדברים על להשאיר רק שלושה בגלל שרק שלושה האלה עולים מעל עשר שנים בארץ שמכינים ספורטאים למשחקים האולימפיים.

אז היום, עם כל זה שאפילו ורד בורוכובסקי עוברת מאשדוד להתאמן אצלי, תמורת זה אני מאבד במשכורת 2500 ש"ח. למי אני יכול להסביר את זה? אני מסביר את זה לגילי, אני מסביר לאיגוד השחייה.

לדעתי כל הדבר בנוי לא נכון. צריך לאפשר לספורטאי שיהיה לו מאמן. למה זה צריך לבוא דרך משרד הקליטה ולמה התנאי צריך להיות שהמאמן עולה, ואם יש מאמן טוב שהוא לא עולה או שהוא פה יותר מעשר שנים, מה זה בכלל רלבנטי? זה לא בנוי נכון. אמרתי לגילי שייתן לי את הניירת. אני בהחלט אנסה לעזור ואני אדבר עם שרת הקליטה.

לגבי השאלה של מעמד המאמן, צריך להגדיר את זה, ויכול להיות שזה עניין לחקיקה. דברו עם יועצים משפטיים שלכם שידברו אתי ויעבירו לי טיוטא של הצעת חוק. כל הנושא של אימון, אם הוא לא מוסדר בחוק, ראוי שזה יוסדר, בלי קשר למשחקים אולימפיים. ישנו מאמן, מי נותן לו תעודה? לאיזה מקצועות ולאיזה תנאים? האם יהיה דירוג? וכו'. תכינו הצעה עם היועצים המשפטיים שלכם ותביאו לי. ככל שזו תהיה הצעה מקצועית ושלא עולה למערכת כסף או שהיא עולה מעט, יש יותר סיכוי שהיא תתקבל.

הבעיה היא פחות הגדרת פונקציה של מאמן וקריטריונים. על זה יש תקנות והיום ברור מי יכול לאמן מה צריך לעשות אדם כדי לאמן נוער, בוגרים נבחרת לאומית וכדומה. לא זו הבעיה. הבעיה מתחילה בכך שאין הגדרת משרת מאמן, לאוניד הוא מאמן, אין חולק על כך לפי כל הקריטריונים, אבל אין בשום מקום הגדרה של משרת מאמן.
במשרד החינוך יש הגדרה למורה ולמדריך ואין חיה כזו שנקראת מאמן. הסיבה פשוטה, כי בהגדרה של מורה הוא צריך ללמד X תלמידים ורק אם הוא מלמד X תלמידים אז זה שווה למשרה ומשרה שווה כך וכך שקלים בחודש. מאמן באופן טבעי לא עובד על כמות. לאוניד לא עובד מול כיתה של 15 שחיינים ורק אז יש לו משרה מלאה. בענפים האישיים, בחלק מהמקרים זה אחד על אחד ועל זה המערכת לא מצליחה לתת את הדעת.

האם לא דברנו פעם שייחקק חוק שייקרא חוק הכנות למשחקים האולימפיים. יכול להיות שבתוך זה צריך לדבר על הליווי, כולל הנושא החשוב הזה.

זה עדיין מונח על סדר יומה של הוועדה.

איזה ועדה?

אצלך, נדמה לי. היו שתי יוזמות והן נדחקו כרגע.

אנחנו לא נספיק לחוקק את זה עד האולימפיאדה אבל עכשיו זה הזמן לעשות את זה כי יש תשומת לב לכך. אני אבקש מדלית ואפרת שיחפשו מה יש לנו בעניין הזה. מתי זה היה בדיון בוועדה, איפה זה עומד והאם יש הצעת חוק שהונחה פעם או רק דיבורים, כי עכשיו זה הזמן לקדם את זה. זה יהיה אולי רלוונטי להכנות לבייג'ין אבל עכשיו זה הזמן להתחיל.

עכשיו זה הזמן לדבר על זה במסגרת דיון בכנסת על מה שנקרא עוד 100 ימים לתחילת המשחקים.

אורלב אמר לי שהוא יעביר לך את זה אישית.

גם הרעיון לעשות מאמנים לאומיים לחלק מהאנשים זה גם בא לקראת אתונה. בגדול, מה שאני מצפה ומבקש מהמערכת שהתנאים שיש לאותו מאמן שעובד, והוא עובד במשרה מסוימת כבר שלוש שנים ונשארה עוד שנה, לא לעשות בזה שינוי עכשיו. נגמרים המשחקים האולימפיים, עם גמר אולימפי או שני אולימפיים עדיין זה נגמר, כי כך היה ההסכם.

ככה זה. מערכת בירוקרטית עובדת בלי שכל. השאלה איפה אנחנו בני האדם יכולים להיכנס פנימה ולעשות את השינויים ההגיוניים.

אני עכשיו צריך להתחיל לאמן פחות ולחפש עוד עבודה באמצע ההכנות או להגיד להם שאני לוקח קורס להרצות.

תודה לאוניד ושיהיה בהצלחה.

אני אסיים את המצגת. בענף הטאקוונדו בסוף השבוע הזה הם היו בתחרות ההעפלה בצרפת ולצערי ארבעת הספורטאים הפסידו.

סליחה על השאלה ההדיוטית מה זה טאקוונדו?

זה סוג של תורת לחימה שיותר קרובה לקרטה. יש להם עוד הזדמנות אחת בפברואר אבל הסיכויים שלהם מאד קלושים, לכן לא שמנו שמות. בטניס יש לנו את אנה סמשנובה שהבטיחה את ההשתתפות שלה ויש עוד זוג, יוני ארליך ואנדי רם, שדרך אגב גם הם בוגרי הפנימייה, את מרינה קרבצ'נקו מטניס שולחן ראינו עכשיו בסיור.

יש לנו צוות כדורעף חופים שבהחלטה אסטרטגית נכונה החלטנו להתחיל להריץ אותם לקראת המשחקים האולימפיים בגלל שענף הכדורעף חופים מאד מתאים למדינת ישראל, בדומה לשיט, גם בגלל מזג האוויר וגם בגלל חופי הים ולא פחות חשוב שצריך למצוא רק שני שחקנים מוכשרים ולא 12. הם רצו והתקדמו מאד בדירוג העולמי, אורי עזר להם מאד במכנות אימונים.

סדרנו להם מחנה בלוס אנג'לס במשך שלושה חודשים. הם עשו סבב של משחקים באירופה ובקרוב הם ייסעו לשם.

בסיוף יש שלושה מועמדים תומר אור איילת אוחיון ואלכסיי צ'רמסקי. הקרירטיון שם הוא מאד קשה בגלל שגם בנשים ביטלו את התחרות הקבוצתית והוא נעשה קשה יותר בגלל שאחת התחרויות לקריטריון הייתה אליפות עולם שנערכה בקובה והיא נפלה על יום כיפור כך שלא איילת ולא צ'רמסקי יכלו להשתתף והמנהלת הייתה צריכה לחפש להם תחרויות חלופיות.

בקייאקים, קצת בהפתעה לרעה, רק ספורטאי אחד הצליח לעשות את הקריטריון באליפות העולם האחרונה וזה רועי ילין, אולי מהדמויות שיכולות להפתיע במשחקים האולימפיים. בחור מאד מוכשר והפסיכולוג שראיתם קודם עובד אתו באופן מאד צמוד ואני מאד מקווה שיחבר לו את הברגים. לקלגנוב יש צ'אנס בסוף מאי בפולין בתחרות היבשתית. הוא וליאור קרני אני מאמין שיעשו את הקריטריון, ליאור הייתה בכושר בלתי רגיל באליפות העולם אבל נפסלה. לאחר מכן היא לקחה מדלית ארד היסטורית, אבל לא במקצוע אולימפי.

לגבי הזוגית, המצב קשה, אני אתן דוגמא למה זה כל כך קשה ומה ההבדל בין אולימפיאדה לאליפות עולם. זו בעצם תחרות הגמר של אליפות עולם, אצל הגברים, רק שמונה ראשונים יכולים להגיע מאליפות עולם ואחר כך עוד חמישה באליפות היבשת, שם ינסה לעשות קלגנוב את מה שהוא צריך, ואנחנו מאמינים שהוא יעשה את זה.

אצל הנשים זה עוד יותר קשה, רק שבע באליפות העולם האחרונה ועוד שלוש בתחרות בפוזנן, והזוגית ששם אמרתי שהסיכויים אצלנו קלושים, רק שש באליפות עולם ועוד שתיים בתחרות הקריטריון כך שהסיכוי פה הוא מאד קטן. באליפות עולם יש כ- 45 עד 60 סירות, זה תלוי.

לגבי קליעה, נדמה לי שהמטווח נמצא באותו מצב שהוא מצולם פה. בינתיים אף אחד לא ראה את המטווח. יש לנו שני קלעים מצוינים שהשתתפו בכל המשחקים האולימפיים חוץ מאחד במלבורן. נכון שהם לא הצליחו אבל שניהם קלעים ברמה גבוהה ואנחנו מאד מקווים שהפעם הראשונה תהיה בדור שלנו שהם יצליחו לפגוע במטרה גם באולימפיאדה.

האמת היא שבקליעה, יותר מכל ענף אחר, ההבדלים בין האולימפיאדה לאליפויות עולם מתגלים בזירה האולימפית מפני שקליעה זה מקצוע שכמעט ולא מעניין אף אחד וגם דנילוב שזכה באליפות אירופה במדליית זהב חזר לארץ ואפילו שורה בעיתון לא הייתה על זה. פתאום הוא בא לאולימפיאדה ויש שם את כל אנשי התקשורת והטלוויזיה והוא לא רגיל לזה. לכן גם ביקור כזה ואמרתי את זה במיוחד לנושא של הקליעה, יכול להועיל. אני רואה את החלק שלנו כזה שצריך להביא לענפים האלה, אפילו בצורה מלאכותית, את אנשי התקשורת כדי שירגישו את זה.

אז נארגן את זה ונלך לראות אותו.

הם שני קלעים באמת מוכשרים. על קולסניק אני לא אדבר יותר מידי כי הסיכויים שלו קלושים. לגבי שחייה, ראיתם עכשיו את ורד בורכובסקי ואת יואב גת, שיש עליו סימן שאלה כי לצערנו הרב הוא הודיע על פרישה זמנית. זו פעם ראשונה שיש לנו ספורטאי שעשה את הקריטריון האולימפי, אבל לא רק עשה את הקריטריון בגדול אלא הוא גם מועמד לגמר אולימפי ובשחייה, שזה אחד הענפים המרכזיים באולימפיאדה ופתאום הוא נעלם מסיבות כאלה ואחרות, אז אני מאד מקווה שיחזור במהרה.

מתכוננים עוד מיקי חליקה, שילו איילון שמתאמן בארצות הברית, אניה גוסטומלסקי שראיתם עכשיו ושי ליבנת שהוא בחור צעיר שהתגייס עכשיו ואנחנו בהחלט מקווים שיהיה שם. הכל ידוע מראש וגם פה אתם רואים בדיוק מה הם צריכים לעשות בתחרות במדריד. כל אחד יודע כמה הוא צריך לשחות כדי להגיע למשחקים האולימפיים.

לשחייה אומנותית יש לנו צוות מדהים מירושלים שהוא דרך אגב הדואט הכי צעיר בעולם. אינה יופה בת 15 ואנסטסיה גלושקוב בת 18. פעם ראשונה באולימפיאדה שתהיה לנו שחייה אומנותית והם עשו את זה בגדול כשלקחו מקום 15 באליפות העולם האחרונה.

השיט הוא הענף המצליח ביותר שלנו, כשאנחנו מדברים במדליות אנחנו אפילו אומרים את זה בצורה חדה שהענף הזה חייב להביא לנו מדליה, גם בגלל ההשקעה הרבה שאנחנו משקיעים בענף הזה אבל לא פחות חשוב בגלל שהענף הזה הוא ענף הישגי מאד.

הספורטאי הבכיר ביותר שלנו זה גל פרידמן ואני חוזר לתחילת דבריי, שאם יש ספורטאי נוסף לאברבוך שיכול לביא לנו את זה, זה הוא. הוא הוכיח את עצמו וזכה כבר באליפות עולם וגם במדליות אחרות באירופה ובעולם, ובעברו יש כבר מדליה אולימפית. מוסיף לזה שהתחרויות יהיו ביוון באתר האולימפי, במקום שהוא טוב לו ונוח לו והוא מתאמן שם הרבה מאד שנים יחד עם ניקוס, שהיה מדליסט אולימפי באלטלנטה והוא חבר טוב שלו.

לי קורזיץ, שזכתה השנה באליפות העולם, היא ילדה צעירה נהדרת ומוכשרת מאד אבל היא טובה בסוג מסוים של תנאים, ברוח חזקה, ושם באיים הקנאריים,היא לקחה את אליפות העולם. היא משתפרת כל הזמן אבל הסיכויים שלה פחות טובים מאשר גל פרידמן.

לגבי שיט, דברת עכשיו עם אחד מהשייטים, אודי גל, שהוא חצי מהצוות יחד עם גידי קליגר ויש גם צוות בנות מצוין, ואחד הדברים שזיגי התייחס אליו בהתחלה, זה הנושא של צוות ספורטאים מוכשר, מה שלא היה לו בסידני. היה את שני קדמי וענת פבריקנט שהיו צוות מדהים מכל הבחינות גם מבחינת אישיות וגם ספורטאיות טובות אבל הן הצליחו להפסיד את המדליה. היו 11 שיוטים, וביום האחרון, מצוף אחרון, היה ויכוח על מדלית כסף או ארד, והם היו מקום רביעי.


אני מספר את זה כי בתיאוריה, מי שלא עשה מדליה, קשה לו לעשות מדליה אולימפיאדה, והן אף פעם לא הצליחו להשיג מדליה בתחרויות הגדולות, ואכן הם לא היו יוצאי מהכלל גם שם, למרות שתמיד יש יוצאים מהכלל. אז גם אודי וגידי לקחו מדלית כסף באליפות אירופה, וגם ניקי וורד לקחו מדלית ארד באליפות אירופה, כך שהם כבר עשו מדליה מה שעושה את החיים יותר קלים.

זה מה שיש, 23 ספורטאים, בניהם תשע ספורטאיות, כ- 40% ואני אומר שבסוף זה יגיע ל- שליש, ספורטאים מאד איכותיים, כאלה שלקחו כבר מדליות בתחרויות גדולות כמו אליפות אירופה ואליפות עולם. יש את אברבוך, גוטשה, זאבי, דנילוב, ורד ויואב, גל פרידמן ולי קורזיץ,. זאת אומרת משלחת יותר מצומצמת מסידני אבל מבחינת איכותה היא משלחת בלתי רגילה ואני מקווה שנעמוד בקריטריונים שהצבנו קודם.

אנחנו נהיה מרוכזים בכפר האולימפי ובעוד שני בסיסים נוספים. אחת המסקנות מסידני, שהמרתוניסטים והקייאקיסטים, בגלל שהם מתחילים מוקדם והמרחק מהכפר האולימפי יכול לשמש יתרון, לכן הם יגורו בסמוך לאתר, כנ"ל לגבי השיט. כך שיהיו שלושה בסיסים וזו ראייה לטווח ארוך כי אנחנו מודעים לזה שהבעיה העיקרית שתהיה לנו באתונה זה נושא התחבורה ולכן הסידור הזה נמנע הרבה מאד בעיות יכולות לצוץ עקב הבעייתיות הזו.

אני רואה שיש פה עבודה והכנה מקצועית מאד. אין לי ספק שהניהול שלכם, וההובלה שלכם, עם הניסיון הגדול והמסירות זה דבר שאין לו תחליף. חשוב שגם הספורטאים יעשו את שלהם, אבל התמיכה והליווי שהם מקבלים נותנים לי הרגשה טובה, שאנחנו עושים את המקסימום. דבר נוסף שצריך לעשות זה לתת לכם את האמצעים , אז אני שומע שזה בטיפול ואם יש בעיה, כמו הנושא של המאמנים, שאני יכול לעזור, אז ברצון. אבל אמרת שלגבי הכסף הגדול אתם אופטימיים.

את האופטימיות שלנו אתה מכיר, אם שמנו לפני שלוש שנים את הסלוגן, "התקווה שווה זהב" זה מעיד על אנשים אופטימיים, אנחנו אופטימיים בבסיס.

אני מקווה שאפשר לתת לאנשים האלה, בנוסף לליווי המקצועי גם את השקט הכספי, לקיום מינימלי. אמרתי שאם אפשר לעזור בנושא המלגות והמע"מ, ואני מניח שיש לזה השלכה גם לדברים נוספים, כי הרי לא רק לספורטאים יש את הבעיה של המע"מ.

בנושא המע"מ והמיסוי על מלגות הספורטאים, זה התחיל מהכדורגל והכדורסל כי התחילו להגיע שחקנים זרים וקמה קול צעקה, לא יכול להיות שלשחקנים זרים נותנים מלגות תחת שם כזה או אחר, בעוד שלשחקנים מהשורה משלמים את כל המיסים. מדובר בספורטאים שסך כל ההכנסות שלהם לא מגיע להכנסה חודשית של אחד מהחברה האלה. הכיוון שבו אנחנו הולכים זה לנסות ולבדוק אפשרות להצמיד את זה למלגות שאוניברסיטאות נותנות לסטודנטים מצטיינים. אנחנו גם מתייחסים לזה כאותו דבר כי למעשה אלו מלגות הצטיינות.

אם אתה מדבר על בונוס שספורטאי מקבל אחרי שהביא מדליה או הגיע לגמר, אז זה דומה, אלה מלגות הצטיינות.

זה כמו מלגות לסטודנטים מצטיינים. זו לא הכנסה, זה סוג מסוים של הכנסה אבל גם מלגה לסטודנט זו הכנסה. הראייה היא כבונוס ומלגה על הצטיינות. אנחנו גם בוחנים אפשרות לתת את מלגת ההצטיינות בסכום אחד. הבעיה היא שאנחנו מחלקים את זה ל- 12 חודשים ואז מתחילים להתייחס לזה כעין משכורת. יכול להיות שנבחן דרך אחרת שבה אנחנו נותנים את זה בסכום אחד לקרן של הספורטאי שממנה הוא ימשוך אחת לחודש. זה לא יקרה עד אתונה אבל זה הכיוון, אם לא נצליח למצוא את המסלול הרגיל.

דבר נוסף שנגענו בו היום הוא חוק ההכנות האולימפיות, שעכשיו הזמן לנסות ולקדם אותו. מטבע הדברים אנחנו עסוקים בהמון תחומים, ואחת הסיבות שהגדרתי שאני רוצה לבוא הנה ולהיות אתכם בקשר, זה שאם אני לא אקבע לעצמי משהו בלוח הזמנים, אני לא אגיע אליו.

החוק הזה עלה עכשיו ולא אתם העליתם אותו, אני נזכרתי בו תוך כדי הדיון. אל תתביישו לבוא אלי ולשאול אותי ולהזכיר לי, כי אתם יודעים שבתחום החינוך יש לנו המון דברים חשובים לעסוק בהם, דברנו על זה קודם, כמה המערכת בקשיים ובבעיות ואנחנו בהחלט עובדים קשה מאד ומנסים לתת טיפול ותשומת לב להרבה נושאים, אבל גם הספורט הוא בייבי שלנו, ובטח בשנה אולימפית, אז נשתדל לעסוק גם בו.

אחד הנושאים שקיימים בחלק מהמדינות האירופאיות ופחות נמצא במערכת החינוך אצלנו, כאשר מנסים להעביר ערכים של מצוינות והישגיות. אם עד היום מניעת נשירה זו הייתה חזית הכל, ולא משנה באיזה נושאים, בחודשים האחרונים מתחילים לדבר יותר ויותר על השגיות ומצוינות.

באותן מדינות שאני מדבר עליהם, ודווקא הן מדינות מערב אירופאיות, מכניסים חזק מאד לתוך מערכת החינוך את הנושא של הערכים האולימפיים. למעשה הערכים האולימפיים אומרים את הכל, זו התמדה, עבודה קשה זה מצוינות מסירות דבקות במטרה, זה כל אותם ערכים שהלוואי והחברה כולה הייתה נכנסת אליהם.

יכול להיות שניקח את חוק ההכנות האולימפיות ונסתכל עליו בצורה אחרת על מנת שהוא לא יהיה רק חוק שעוסק בהיבטים הכספיים, אלא גם בהיבטים הערכיים שלחשיבות שלהם יש משמעויות כספיות.

היבט נוסף של העניין, עלה לי כשישבתי בסוף השבוע להכין חומר לקראת דיון שיש לנו מחרתיים בנושא יעדי הציונות, 100 שנים לפטירת הרצל, ותוך כדי קריאת החומר, קראתי על מקס נורדאו, שאנחנו מכירים מהרחובות בכל עיר, שדיבר על יהדות השרירים. הוא היה רופא והיה סגנו וממשיכו של הרצל ודיבר על יהדות השרירים, והיהודי החדש. פה בארץ ידעו לטפח את זה ברמה כזו או אחרת ואחר כך נושא השרירים נותב יותר לכוח הצבאי, אבל זה בהחלט חשוב.

בעיקר שרירי הלשון והלסת.

גם היהודים, בוודאי בארצות הברית, יודעים לעסוק בספורט ויש להם את המודעות, ואני חושב שאפילו היום אצלנו, אצל אותו סקטור שלא משרת בצבא ועסוק כל הזמן בלימוד בכיוון מסוים אחד, ולא כל כך תורם לחברה, אני חושב שהם עוסקים בספורט ולא מזניחים את זה. במגזר החרדי יש גם שיעורי ספורט, לא עם דגש, אבל אני זוכר שראיתי את זה באחד המסמכים וחשבתי שטוב שהם מבינים שריך להפעיל קצת את השרירים.

אם הזכרת את מקס נורדאו, התחלתי לפני כמה חודשים לנסות לפתח ערוץ פעולה נוסף. הייחודיות של האולימפיאדה, שהספורט הוא רק אמצעי. אחת הבעיות והחולשות שלנו הוא שלא הצלחנו להעביר את המסר הזה לכלל מקבלי ההחלטות. זה לא רק ספורט, הספורט הוא האמצעי, דברנו על מצוינות, וכדומה, התחלתי לפתח ערוץ עם הסוכנות היהודית, כאשר הרעיון הוא לנסות במסגרת הדיאלוג וההמשכיות עם יהדות התפוצות, להציג להם אלטרנטיבה נוספת לצבא.

במשך השנים מכרנו תמיד ליהדות התפוצות את החייל הישראלי, ובחברה השסועה שיש לנו קשה מאד למצוא מודל לחיקוי שנמצא בקונצנזוס, כי יש תרבות כזו ותרבות אחרת ודתיים וחילוניים, הספורטאי האולימפי נמצא בלב הקונצנזוס, ובאמצעות אותם ספורטאים אולימפיים ניתן להתחבר לאותן קהילות ופדרציות, בעיקר בארצות הברית, לדור הצעיר שאוהב ספורט, הוא אוהב את הספורט האמריקאי, ובשביל צעיר יהודי אמריקאי לראות אלוף עולם זה משהו שבחיים לא יקרה רק עם מקסימום הוא יראה פעם בשנה עם אבא שלו לארוחה לארגון ששילם עליה 1000 דולר.

השבוע בא אלי אפרים לפיד בניסיון לגלגל את זה כעוד רעיון ליום שאחרי אתונה. אנחנו מנסים לחשוב על מגוון האפשרויות תוך כדי הכנה לאתונה, גם מתחילים לחשוב על היום שאחרי, גם בהיבט המקצועי, גילי מתחיל לחשוב כבר על בייג'ין 2008, ואנחנו מנסים לראות איך אנחנו תורמים לחברה.

הייתי בבייג'ין בתחילת ספטמבר ובאותו שבוע הוציאו כבר את החולצות של בייג'ין 2008, חודש קודם הייתי באתונה ורק אז יצאו האביזרים של אתונה.

כי החולצות באות מאותו בית חרושת.

שאלה נוספת, כדי להבליט את השנה האולימפית ואת הספורטאים ולהביא את הנוער להכיר ולהזדהות. האם התחברה לזה מערכת החינוך? האם מסובך להטיל על המורים לספורט בבתי הספר מטלה לדבר על זה עם התלמידים לפני השריקה להתחיל הריצה בשיעור הספורט?

בתחילת שנת הלימודים התחברנו לחמשת הכנסים האזוריים של המורים לחינוך גופני. את המצגת שראית פה עשינו שם, פלוס העברת חומרים כתובים שהעברנו להם, עם התמיכה של הפיקוח לחינוך גופני. להכניס את זה לתוך מערכת החינוך.

צריך לתת להם הוראות, לא תמיכה.

אמור לצאת חוזר של רונית תירוש שמדבר על השנה האולימפית. בבחינות הבגרות השנה תופענה שאלות על הנושא האולימפי לכיתות מגמות הספורט.

אבל לכל תלמיד במערכת יש שעתיים לפחות של ספורט בשבוע, אז למה לא להטיל על המורים לחינוך גופני לדבר על זה? את זה צריך לעשות משרד החינוך התרבות והספורט.

הצענו בכינוסים אזוריים שמקיימים אם זה יום ספורט אזורי או מפגש אזורי, לתת להם את הנושא האולימפי. מבחינתנו אין בעיה, להפך, אנחנו רואים בזה את אחד מהתפקידים העיקריים שלנו.

אחד הדברים שאני מתכוון לעשות, שלא קשור לספורט האולימפי, זה לקיים דיון על הספורט העממי בישראל כי זה חשוב. בצד המצוינות וההישגים לאולימפיאדה ובכלל, צריך להביא כמה שיותר אזרחים לעסוק בספורט וזה הספורט העממי. אבל לנושא השנה האולימפית כדבר ערכי, אפשר לקיים דיון, תבואו אתם לוועדת החינוך והתרבות, תביאו כמה מהספורטאים, נביא מורים לחינוך גופני, נביא תלמידים ממגמות ספורט ונעשה דיון שיביא שדרוג לעניין הזה בעיקר לצורך מערכת החינוך.

אנחנו מקיימים תחת הכותרת של האקדמיה האולימפית ימי עיון או חצאי ימי עיון במקומות ישוב. לפני כחודש קיימנו בהוד השרון חצי יום עיון כזה, היו כל תלמידי השכבה הבוגרת במוסנזון כשהנושא היה ספורט הישגי, ספורט לכל, שותפים או יריבים. גילי נתן את הפן של הספורט ההישגי והרצל חגי שעומד בראש איגוד הספורט העממי נתן מהפן שלו.

המסקנה הלא מפתיעה היא שבסך הכל ספורט עממי וספורט הישגי הם שותפים כי במחקרים עולה שרמת המודעות ורמת ההתעניינות של אנשים שעוסקים בפעילות גופנית מכל סוג שהוא בתחרויות ספורט הישגי ותחרותי, היא הרבה יותר גבוהה משל אנשים שלא עוסקים בכלל בספורט מכל סוג שהוא, ומפה העניין של ספורט הישגי שהוא שבספורט תחרותי, לקדם את הספורט לכל. כי ככל שיש יותר עניין, גם מקרב התלמידים וגם מקרב ציבור המורים, גם מקרב כלל האוכלוסייה, התמיכה הציבורית בספורט התחרותי הישגי, תגדל. כך שבהחלט יש שותפות בין השניים.

אני חושב שאנחנו יכולים לסכם כהחלטות של הוועדה, דבר ראשון, הבעת ההערכה והתודה שהבעתי קודם לאפרים זינגר, יו"ר הוועד האולימפי, וגילי לוסטיג יו"ר היחידה לספורט הישגי, שמובילים את העניין ואת ההתרשמות הרבה שלנו מהביקור.

דבר שני, אנחנו קוראים למשרד החינוך התרבות והספורט למנף את הנושא של השנה האולימפית כדי לחנך את הנוער באור של השאיפה האולימפית להישגים תוך כדי התמדה, השקעת מאמץ, לראות במצוינות ערך.

במיוחד אנחנו קוראים למשרד להפעיל את המורים לחינוך גופני לצורך הסברה ודיווח לתלמידים. להפנות את תשומת ליבם שאנחנו בשנה אולימפית, שיעקבו אחרי התקשורת, אולי להטיל על תלמידים משימות, כל אחד שיתרכז באחד הענפים האולימפיים וידווח על כך לחברים שלו. מדובר על כלל התלמידים ולא רק על מגמות הספורט.

יש בתי ספר שאין בהם אולם ספורט מתאים ויש ימים לפעמים שאי אפשר לצאת החוצה, ואז זה הזמן לדבר. לא רק שהמורה יוציא את הלוח על מבנה השרירים, אלא שידבר גם על דברים שמחנכים.

ואת הפגישה הבאה נארגן במטווח?

אנחנו יכולים לעשות מפגש אחד במפגש בהרצליה וזה יכול מבחינתי להיות גם בימי שישי. הדבר השני זה ביקור חווות הנוער בירושלים לראות את השחייניות האומנותיות. תודה רבה לכם תמשיכו להתאמץ ולהצליח.

הישיבה ננעלה בשעה 11:05