כנסת פתוחה

פרוטוקולים/ועדת מדע/7879



5
ועדת המדע והטכנולוגיה
21.12.2003

פרוטוקולים/ועדת מדע/7879
ירושלים, כ"ה בשבט, תשס"ד
17 בפברואר, 2004

הכנסת השש-עשרה נוסח לא מתוקן
מושב שני




פרוטוקול מס' 42
מישיבת ועדת המדע והטכנולוגיה
יום ראשון, כ"ו בכסלו התשס"ד (21 בדצמבר 2003), באילת

סיור ועדת המדע והטכנולוגיה באילת.

חברי הוועדה: מלי פולישוק-בלוך – היו"ר
עבד אלמאלכ דהאמשה
נסים זאב
דוד טל
יגאל יאסינוב

אלי אפשטיין - מנכ"ל מקורות
יובל כהן - מנכ"ל חקר ימים ואגמים
עמוס טל - מנהל מו"פ חקלאות ימית
הלל גורדין - משרד החקלאות
מיכאל בייט - משרד התשתיות
הדסה עדן - משרד הבריאות
גידי שגיא, ד"ר - ביולוג ימי
הלל אברמוביץ - מנכ"ל צלול
אורלי בן-שמאי - צלול
ג'ורג' היסל - צוות החוקרים
בני רון - צוות החוקרים
איריס מאירי - מרכז לאומי לחקלאות ימית
נועם מוזס - מרכז לאומי לחקלאות ימית
רוני דלאל - מנכ"ל ערדג
יוסי שמעיה - מנהל יחידת הערבה במקורות
איריס מאירי, ד"ר - מחלקת הרבייה

ענת לוי

סיגל גורדון





מו"פ חקלאות ימית –

בוקר טוב לכם, אנחנו מתכבדת לפתוח את ישיבת ועדת המדע והטכנולוגיה באילת, במרכז הלאומי לחקלאות ימית.

אנחנו שמחים לארח את חברי ועדת המדע והטכנולוגיה של הכנסת. נמצאים אתנו כאן גם אנשי ערדג, עמותת "צלול", נציגים של משרד התשתיות הלאומיות, משרד הבריאות, משרד החקלאות.

אני רוצה לפתוח בהצגה טלגרפית של חקר ימים ואגמים, חברת האם של המקום הזה. חקר ימים ואגמים לישראל היא חברה ממשלתית, מופעלת על-ידי משרד התשתיות הלאומיות. מנהל המחקר, עומד בראשו ד"ר בייט שנמצא כאן. החברה כוללת שלושה מכוני מחקר, המכון שלנו בחיפה, המכון הלאומי, המעבדה לחקר הכינרת, והמרכז הלאומי לחקלאות ימית.

פיתוח ידע וטכנולוגיה לניצול ושימור של משאבי הים, החופים והמים של ישראל. זה מתרגם לפעילות בתחומים שמייד אציג. כמה מאפיינים כלליים של החברה: כ-200 עובדים, מצבה שמצטמצמת עקב הקיצוצים של הממשלה.

בכמה?

מצטמצמת ב-20 עובדים, כ-10%. זה צמצום שנמשך על פני שנתיים וחצי. כארבעים חוקרים בעלי תואר שלישי. תקציב שנתי: כ-60 מיליון שקלים, שמחציתו מהממשלה. המחצית הזאת היתה נכונה לפני שנתיים, עכשיו זה קצת פחות.

כמה אישרו לכם עכשיו?

יש לנו הסכם עם הממשלה, עד לחודש האחרון הוא לא כובד, נכון לשבוע שעבר, ההסכם יכובד במלואו לשנה זאת.

30 מיליון?

זה לא 30 מיליון, אלא כ-27 מיליון שקלים. לגבי השנה הבאה, יש הסדר שמאפשר לנו לפעול כמעט לפי ההסכם, לא בדיוק, בחצי הראשון, לגבי החצי השני של השנה עוד צריך לדבר. אבל התמונה שונה לגמרי מהתמונה שהצגתי בישיבה האחרונה של הוועדה. אבל סוף טוב, הכל טוב, בינתיים אפשר לעבוד.

מאיפה בא החצי השני של התקציב?

מהכנסות, שזה בעיקר מענקי מחקר ועבודות מוזמנות, סקרים ומחקר. בעיקר ממענקי מחקר בארץ ובחו"ל, אוניברסיטאות ועוד. בעיקר מענקי מחקר, המקור המרכזי היום זה תוכניות המו"פ של האיחוד האירופי, כגורם בודד שבהם יש לנו הצלחה.

לחברה יש גם יכולות מקצועיות וגם אמצעים לעסוק בתחומים שבהם אנחנו עוסקים. התחומים הם: או קיאנוגרפיה - מחקרים וסקרים יומיים, השני, מדע לימנולוגיה, שזה מדע אגמים, אנחנו עוסקים במחקר וניתור הכינרת לגופי מים כבסיס לקבלת החלטות על תפעול הכינרת, הן במערכת משק המים הארצי והן ניצול ושימוש בכינרת לצרכים אחרים, ובכל הקשור לפיתוח וסביבתה. התחום השלישי, חקלאות ימית וביו-טכנולוגיה ימית.

תוכנית העבודה של החברה מתבצעת במסגרת שלושה יעדים רב שנתיים שהוגדרו באותו הסכם עם הממשלה, שהזכרתי קודם. הראשון, פיתוח כלים מדעיים בתמיכה בקבלת החלטות על ניצול ושימור הסביבה הימית של ישראל. השני, פיתוח כלים מדעיים לתמיכה בקבלת החלטות בתפעול הכינרת למערכת אספקת המים הארצית. השלישי, פיתוח תשתית מדעית טכנולוגית בענף החקלאות הימית בישראל לתעשיות ביו-טכנולוגיות נלוות.

מה שנשמע מייד ממנהל המקום הזה, על המו"פ שמתבצע כאן כבסיס לענף החקלאות הימית. אני רוצה לומר רק נקודה אחת. מדובר בענף שבשם שלו מופיעה המילה חקלאות, אבל מדובר ממש בהיי-טק, שמבוסס כולו על מו"פ שמתבצע כאן.

אני רוצה לתקן אותך, שבוועדת המדע והטכנולוגיה לא חושבים שחקלאות והיי-טק זה לא אותו דבר.

קלעתי לדעת גדולים. זאת הכוונה ואני מקווה שנשכנע אתכם בעניין הזה. אני רק אומר, מדובר בענף שיש לו פוטנציאל כלכלי אדיר למדינת ישראל, פוטנציאל תעסוקתי אדיר, והעיקר, מדובר ביצורים ימיים, שזה בעצם המזון היחידי שלא צורך מים מתוקים, ולא צריך להסביר מה המשמעות למדינת ישראל.

כמה מועסקים יש בכל הנשא של החקלאות הימית?

תכף עמוס ידבר על זה כאשר יציג את הנושא. היום תראו גם את המו"פ וגם את היישום שלו.

ברוכים הבאים, אנחנו תמיד שמחים שמגיעים אלינו אורחים לשמוע מה אנחנו עושים. מרכז לאומי לחקלאות ימית הוצג בפניכם, הוא חלק מחקר ימים ואגמים של משרד התשתיות הלאומיות.

65 אנשי צוות, 15 בעלי תואר דוקטור, תואר שלישי, 11 מחלקות מחקר, 20 סטודנטים בתארים גבוהים, יש כאן פוטנציאל עצום של יוזמה האינטלקטואלים של העתיד שיובילו את המדינה הזאת לאותה כלכלה שאנחנו רוצים בה.

הרקע למסרים שהמרכז עוסק בהם הוא: בעיית זמינות מים שפירים. חזינו כבר לפני הרבה שנים, שמים שפירים רבים לא יהיו, יש הערכות של מאיר בן-מאיר, שהיה נציב המים, שתוך 10-20 שנה, כמות המים שאפשר יהיה לקצוב בשנת בצורת, תהיה שווה לכמה שאנחנו צורכים לצרכים ביתיים, כך שחקלאות רגילה לא תוכל לחיות באותה תקופה. תוסיפו לזה את גידול האוכלוסין והסכמי השלום שיהיו בבוא היום, המצוקה היא מצוקה אמיתית, אנחנו לא נאיביים ולא חושבים שחקלאות ימית היא כל הפתרון, אבל ללא כל ספק, חקלאות ימית היא חלק מהפתרון, היא מסבה חלקים ממים מתוקים למי ים, שיש מהם בשפע.

מלח"י הוקם על-ידי ממשלת ישראל כגורם לאומי יחיד שעוסק בפיתוח עתודה טכנולוגית חקלאית, המבוססת על מי ים, כתוצאה מהמחסור הצפוי במים במדינת ישראל. זה לא הוקם אתמול, הוקם לפני עשרות שנים, צפינו וחזינו את הקושי הזה. הצלחנו לפתח יכולת כזאת, שהיא אלטרנטיבה לחקלאות המבוססת על מים מתוקים שיודעת לגדל דגים. כלובי הדגים זאת דוגמה של טכנולוגיה כזאת. אנחנו מדברים על גידול של דגים ביבשה, וביו-טכנולוגיה ימית, שהן אותן תשומות שנדרשות כדי לעשות חקלאות ימית טובה. כאנלוגיה, טכנולוגיה של טפטפות בחקלאות, שהיא טכנולוגיה ישראלית חכמה, אין להם תשומות ממש, חיסונים, מזונות מיוחדים - - -

זה לא אופייני רק לישראל, עשו את זה בכל העולם, אז מה הייחוד שלנו פה?

קודם כל, יש לנו מינים מיוחדים שלנו, שהנה אנחנו חכמים, אנחנו יודעים לעשות דברים מתוחכמים, אנחנו יכולים לחדור לתעשיות האלה שיש להן פוטנציאל, פוטנציאל שבעוד 20 שנה של כ-100 מיליארד דולר בשנה. זה מה שיש בתשומות האלה.

למה זה רק בים סוף ולא בים התיכון?

בים סוף זה היסטוריה, זה התחיל מאיכות המים.

זה התחיל גם מזה, שחיפשו תעסוקה ליישובי האזור.

זאת אומרת, אין בעיה לעשות בים התיכון את מה שאתם עושים פה?

יש פעילות בים התיכון.

היישום הוא גם פה וגם בים התיכון.

הטכנולוגיה של גידול ביבשה, שמתחילה להיבנות כאן, נעשית בכל מקום, בגן שמואל יש חווה קטנה, במעגן מיכאל מתעניינים.

במעגן מיכאל יש בריכות מאז שאני זוכרת את עצמי, זה רק מים מתוקים?

כן.

אין ניסיון להפוך את זה למים - - -

הילל גורדין הוא בדיוק בתפקיד הזה.

אם תרצו להמיר את כל חקלאות המים המתוקים במי מים, זה היה חוסך סדר גודל של 60 מיליון קוב בשנה, תחנת התפלה אחת בערך.

זה מה שמעבירים לירדן.

סדר גודל כזה. תקבלו מושג מהו הפוטנציאל שיש בחקלאות הימית במושגים של המרה של מים, הצעה של מים אחרים בתמורה למים המנוצלים בשיטות האלה. בראייה לאומית, מדובר ב-2,900 טון, הגידול השנתי בישראל הוא 15%-20%. החקלאות הימית מהווה כ-12% מסך כל דגי הים המיוצרים בישראל.

כמה מתוך זה פה וכמה בים התיכון?

הרוב הגדול פה, סדר גודל של 2,300 טון מיוצרים כאן ו-600 טון בים התיכון. אבל החקלאות הימית מהווה כ-21% מערך הדגים המיוצרים בחקלאות מים. לזה יש משמעות כשמדובר בהטמעה של טכנולוגיות חדשות שאפשר לנצל בקטע הזה.

אם מסתכלים על הסביבה שאנחנו נמצאים בה, ערבה דרומית, ומסתכלים על ציר של שנים בהכנסות במיליונים, מסתכלים על שלושה ענפים: תמרים, מחלבה וחקלאות ימית, תחילת החקלאות בערבה היא בתחילת שנות ה-50, אז למשל מסתכלים על משק החלב, למשק החלב לקח 50 שנה לעשות את מה שהחקלאות הימית עשתה בפחות מעשר שנים. זאת המשמעות הכלכלית על כל המשתמע ממנה.

תחומי המו"פ העיקריים שאנחנו עוסקים בהם: פיתוח של מינים חדשים בחקלאות ימית, לוקוס, נעשה סיבוב כאן ותוכלו לראות את הלוקוס. תחום שני, שיפור מינים קיימים בחקלאות הימית, למשל, דוגמה של גנטיקה, השבחה של דגים, למשל דניס של היום מושבח, במושגים כלכליים חוסך סדר גודל של כמעט דולר בעלות הייצור שלו לעומת דנסים אחרים שבאים מתוכניות ללא אמצעים שהפעלנו כאן. אנחנו מדברים על הכלאה רגילות כמו שעושים להכלאות בין סוסים, תרנגולות וכו'.

ופיתוח מוצרים שיש בהם עניין לתעשיית החקלאות הימית העולמית, זה מעניין, נתתי דוגמה של חיסונים, אנחנו דווקא יצאנו מהתחום הזה, אבל היא דוגמה של מחלות שתוקפות דגים כאן אבל הן תוקפות דגים בכל העולם. וכן יש סיכוי מצוין לתעשייה שתתבסס על התשומות האלה, שתתחיל עם החוכמה שיש כאן בארץ ותוכל להפיץ את מוצריה בכל העולם. הדבר שישווק אותה הכי הרבה, ההצלחה של החקלאות הימית בישראל. כמו שהחקלאות בישראל מצליחה למכור את תשומותיה בכל העולם, היא חקלאות קטנה, היא מתוחכמת, אבל מאחר והיא מתוחכמת, קטנה ומצליחה, מה שעשה אותה מתוחכמת ומצליחה, נמכר בחוץ לארץ ואלה הן התשומות שאני מדבר עליהן.

התחום הרביעי שארחיב עליו מעט את הדברים, פיתוח של חקלאות ימית במערכת יבשתיות. אנחנו עוסקים בשתי טכנולוגיות, האחת, בריכה משולבת מייצרת דגים, צדפות, אצות. טכנולוגיה, שכל אחד מהאורגניזמים חי ממה שהאורגניזם האחר מפריש. יש אפילו חווה מאוד מצליחה באזור מכמורת, יש לה פוטנציאל גדול של התרחבות, פוטנציאל שיווק של המוצרים שלה. היא ממוקמת בייצור של חילזון שמבוקש מאוד לייצוא. ומערכת אינטנסיבית שממוקדת בייצור של דגים הנשענת על ביו-פילטרים מיקרוביאליים. סילוק הפוספט העודף נעשה באמצעים מיקרוביאליים, אתם תראו את המערכת הזאת.

מה עושים עם המים?

ממחזרים אותם, מנקים אותם עד שמגיעים לרמה שהמשרד לאיכות הסביבה מאשר הוצאה שלהם לים.

שולחים את זה לים?

כן.

הרקע למאמץ המו"פ לגידול ביבשה, שאין טכנולוגיה כלכלית בעולם לגידול דגים במערכות ימיות ביבשה, אחרת לא היינו צריכים לעשות את המו"פ הזה. זאת גולת הכותרת של תוכנית המו"פ הנוכחית, החמישית והשישית של השוק האירופי, אנחנו שותפים עד היום בחמש תוכניות כאלה, אנחנו בתוך התוכניות האלה משום שאין להן פתרון.

אני מבינה, שבחלק מזה אתם מובילים את הצוות?

נכון.


חקלאות ימית בעברה הדרומית – אנחנו מדברים על חקלאות במרחק של 10 ק"מ, באזור אילות, המשמעות של זה, הובלה של מים לתוך היבשה. כל הרעיון של מחזור מים הוא חשוב מפני שהוא יוריד את העלויות בצורה משמעותית.

כמה זמן אתה צופה שזה ייקרה? 13 שנה אתם כבר בניסיונות - - -

מבחינת טכנולוגיה - - -

אני מבינה שהטכנולוגיה קיימת.

לא, הטכנולוגיה לא קיימת, הטכנולוגיה מתפתחת עכשיו.

יש טכנולוגיה להעביר ליבשה.

לא, עדיין לא. היא לא יעילה מספיק כדי להפוך אותה לכלכלית. הבעיה היא כלכלית.

אמרת שבמכמורת זה עובד.

מערכות אינטגרטיביות, מערכות שלא יהיה בהן דגים, הרב נסים זאב לא יאכל את היצורים האלה כי הם לא כשרים.

דגי דניס אי אפשר לגדל?

מגדלים, אבל זה לא דגש במערכת.

לפי מה נקבע המרחק?

התוכנית נקבעה על-פי הסכמות אזוריות, בגלל צרכים של העיר אילת והתפתחות העיר אילת.

זה היה יכול להוזיל את המחיר?

זה היה מוזיל את הובלת המים, מאחר ואנחנו מדברים על מחזור של מים, זאת לא כל כך בעיה. אחת התוכניות המרכזיות בסיפור הזה, מחזור המים.

אבל זה לא מרכיב מהותי.

בהחלט מהותי.

עם התפתחות הטכנולוגיה, הדברים פחות חשובים, התוכנית המרכזית היא מחזור המים. עדיין אנחנו מדברים על עלות מאוד משמעותית, ההשקעה זה הפיילוט שאנחנו עומדים להקים, אנחנו ניסע עוד מעט ותראו את הגדרות של משטח הפיילוט, הוא נמצא כאן מצפון לנו. אנחנו מדברים על השקעה לקילו דג של 7.5 דולר, לעומת השקעה בכלובים סדר גודל של 2 דולר.

ובים התיכון?

אנחנו מדברים על השקעה יותר גבוהה וטכנולוגיה הרבה יותר יקרה מגידול כלובים בים התיכון. אלא אם כן זה נעשה בתוך נמלים, ובנושא הנמלים יש לנו גם מה להגיד.

אני רוצה להבין את ההיגיון, למה רק 600 טון בים התיכון ו-2,300 טון כאן, למה אי אפשר להגדיל את זה?

מפני שהחווה היחידה שמגדלת דגים בכלובים בים התיכון נמצאת בתוך נמל אשדוד.

בים תיכון נעשו ניסויים בעבר להכניס כלובים לים. הים שלנו מאוד רוגש, בחורף יש סערות כאלה, עד היום, הטכנולוגיות שנוסו לא צלחו, או שהכלובים התפרקו בסערה, או שאוניה ניתקה מהעוגן שלה ועלתה על אחד הכלובים. עד היום לא הצליחו בזה. זאת השקעה מאוד גדולה.

החווה באשדוד עפה החוצה בסערה האחרונה.

אפילו החווה שנמצאת בתוך הנמל, בסערה הגדולה בפברואר 2001, נהרסה כליל ו-200 טון שחו עד ג'אסר א-זרקה. אז אין לנו היום טכנולוגיה, לומר ליזם, צא החוצה ואתה יכול להתפרנס מזה. גם בעולם זה עדיין לא קיים. ישנן תחילות של טכנולוגיות, שאנחנו מקווים מאוד שיתפתחו ויצליחו. יש התעניינות אבל זה ריסק עצום, והממשלה לא כל כך עוזרת. אם ביוון, הממשלה שמה 90%-100% מעלות ההשקעה, כאן, היחידה להשקעות הון במשרד החקלאות, בהסכמות עם האוצר, שמים 30%, ובתוך זה לא כלול ההון החוזר. זאת אומרת, היזם צריך להשקיע, למשל, חווה כזאת שתייצר 500 טון, צריך מיליון דולר להקים אותה, ועוד מיליון דולר להון חוזר עד שהוא רואה את הגרוש הראשון. הממשלה מתוך זה תגבה באותו בסדר גודל של 150,000 דולר. זאת אומרת, אין פה עידוד ממשי של הממשלה לעניין הזה. לעומת זאת, היא עוזרת יותר בהקמת מתקנים יבשתיים שיחסכו מים מתוקים. היא פונה לדייגים ואומרת, תגישו הצעה לבניית מתקן של מערכת סגורה, אנחנו נממן אתכם עד 80%. זה כן נעשה כי זה שילוב של נציבות המים שרוצה לחסוך במים, והאוצר שרוצה לחסוך במים, ומשרד החקלאות, אז לזה נמצא הכסף וזה בהרצה. בסוף השבוע הזה פותחים את המכרזים לכך.

את הבסיס לפיילוט הזה תראו מאוחר יותר. הפיילוט הוא מערכת שתייצר 100 טון, שיוצאו על-ידי ערדג. ערדג נכנסה לפיילוט הזה בתור היזם. היא מערכת שמתבססת על מערכות שאנחנו יודעים שהן עובדות, אנחנו רוצים להבטיח את עצמנו. 12 בריכות כאלה, עם טיפול במים היוצאים, לכל יש כבר אישורים, אנחנו עומדים לצאת למכרזים, התקלה עם הממשלה שלא העבירה תקציבים וזה עצר את כל תהליך הוצאת המכרזים. למרות שחלק מהמכרזים כן יצאו, גידור, עבודות קרקע, זה כן נעשה.

זה יהיה בשטח שהראתה לנו קודם?

זה יהיה אצלנו, כאן, באזור הזה. זאת מערכת צמודה למכון, שינויים טכנולוגיים שתשמעו עליהם יותר מאוחר.

זה רק למו"פ, לא לייצוא?

כן.

המגבלות שעמן יתמודד הפיילוט, זה בחינת כדאיות כלכלית של גידול דגים במערכות יבשתיות. זה מרכיב מאוד משמעותי. ממנו נגזרת תוכנית המו"פ שלנו במערכות גידול יבשתיות. השפעת מיקום השטחים, מרחק מהים. ציינתי נושא השאיבה. וביסוס הידידותיות לסביבה.

אתה יודע מה הבעיה שלכם, שהסדר הוא לא הפוך. אני יודעת שזה לא סדר עדיפויות אבל זה סמלי. קודם אתם שמים את הכסף ואחר כך שמים את הסביבה.

אני חושב שזה עולה כסף.

אני חושבת שאתם צריכים לשים דגש על הסביבה ואחר כך לראות כמה זה עולה משום שהסביבה גם עולה כסף.

אבל אף אחד לא יישם את זה. זה לא אנחנו. מה שחשוב זה מי שיישם, אנחנו רוצים יישום של חקלאות ימית. לכן מה שחשוב, וגם ציינתי את זה בפניכם, מהו אותו מו"פ שיוריד את עלות ייצור הדגים?

הוכחת ההיתכנות של הטכנולוגיה הזאת תאפשר יישום המוני, שזה תנאי, בלי זה אין לו שום סיכוי - - -

תוכנית כזאת מדברת על 300 מיליון דולר בשנה.

סדר גודל שאני כתבתי, 120 מיליון דולר, אני מדבר על 6 דולר לקילו. 120 מיליון דולר בדגים בלבד, אתה מדבר על כל התשומות. 1,000 מקומות עבודה ישירות בענף, בהנחה שזה 20 טון לעובד, וזה הרבה. ועוד 5,000 מקומות בענפים נלווים. אפשר להפוך את האזור הזה, על בסיס מה שיש בו, שמש, מים, המקום, החיבור למרכז מו"פ קיים, יכול לעשות מהאזור הזה פאר של אזור. שטחים יש בלי סוף. יש מאבקים על השטחים האלה.

אני מציע שנצא לסיבוב בשטח, תראו את ד"ר איריס מאירי, שתציג לנו את מחלקת הרבייה.

אני רוצה שיהיה ברור, אני חושבת שצריך לחזק את המו"פ כמה שיותר, יש לכם פוטנציאל כלכלי עצום. אנחנו תמיד את הקשר בין המו"פ, טכנולוגיות וכלכלה. זאת זווית הראייה הנכונה, מדע וטכנולוגיה זה לא לשם שמיים, אלא לעשות מזה פרנסה ולהביא לרווחה יותר גבוהה.

גם לעשות פרנסה זה לשם שמיים.

מה שאני מנסה לומר, אנחנו צריכים לעודד את המו"פ, אם יש לזה פוטנציאל כלכלי והוא יכול להביא רווחה לאזור הזה, זה מצוין. הוויכוח שיש, על הניצול של מי המפרץ לעיסוק כלכלי גרידא בלי מו"פ, לגידול בכלבים וההשפעה של זה היום, וזה לא קשור למו"פ בהכרח. זה הויכוח היחידי, לא על המו"פ, שלא יהיה חלילה ספק.

נושא של 20,000 טון בשנה, מה ההוצאות שאנחנו מוציאים כדי לייצר את הכמות הזאת?

תלוי ביעילות שלך.

לפי התשומות שלכם, מה ההוצאות שאנחנו מוציאים?

הקושי היום הוא קושי כלכלי, כלומר, עדיין אי אפשר להרוויח את זה.

כמה צריך להוציא בחשבון פשוט?

במושגים של היום אנחנו מדברים על רווח מאוד קטן, סדר גודל של 10%-20%. אבל הטכנולוגיה הזאת עדיין לא קיימת, יש לפתח אותה. בטכנולוגיה של כלובים מרוויחים הרבה יותר, ובסופו של דבר, את אותם דגים אפשר לייבא מיון, מתורכיה, ובזול.

העלויות הגבוהות הן רק לגבי השנה הראשונה, אבל במהלך השנים, הרווחים יותר גדולים.

אם זה יעבוד. זה לא עניין של השנה הראשונה, העלות היא עד הפיתוח של השנה הראשונה.

לכן, אחת הסיבות שבגללן הכנסנו את ערדג בתור פרטנר לסיפור הזה, אנחנו כמערכת מו"פ היינו צריכים לעשות הכל לבד, רצינו, שדווקא גורם עסקי כזה ומומחה ייכנס לתחום הזה, כדי שהוא ייעל את המערכות האלה במושגים של הממשק הישיר של זה.

תרשו לי, לפני שיוצאים לסיור, להבהיר משהו, מלי, אמרת שאחר כך נדבר על הנושא הסביבתי, יש לנו הרבה מאוד מה להגיד לזה. כרגע אני רוצה לומר דבר אחד, אין ספק בכלל, שהדרך של ישראל לממש את הפוטנציאל של חקלאות ימית ולחסוך את מאות מיליוני דולרים, כבר היום, 100 מיליון דולר שאנחנו מוציאים בשנה על ייבוא דגים, כמעט 70% מהצריכה אנחנו מייבאים, הדרך היחידה להתגבר על זה, לעשות חקלאות ימית ביבשה. מאחר ואין טכנולוגיה בעולם לעשות את זה היום, זאת מטרת הפיילוט שיש לו לוח זמנים מוגדר. יש לו לוח זמנים מוגדר של בין שלוש לארבע שנים כאשר המוצר הסופי זה חבילת ידע, תיק ליזם שאומר, ככה תעשה חקלאות ימית רווחית וידידותית לסביבה. לכן העניין של הכלכליות והידידותיות לסביבה משולב, והמחיר הסביבתי נלקח בחשבון בתוך עלויות הייצור, לכן הדברים האלה הולכים יד ביד, כאשר אנחנו מאמינים, שבסוף התהליך הזה, תוך ארבע שנים מהיום, נוכל לעשות את זה. היום, אי אפשר לעשות את זה.

מי מבטיח לכם, שמבחינת התחרות, תוכלו לעמוד בה? תסתכל מה קורה עם המיסוי בענף הטכסטיל, בביגוד. אולי יהיה מיסוי גם על ייבוא דגים?

התחשיב נכון להיום מראה שזה כדאי וככל שאנחנו מתקדמים הוא נראה טוב יותר, כולל בקטע של הוזלת העלויות של הטיפול הסביבתי.



כלובי הדגים באילת –

אנחנו לא נדבר היום בנושא פרנסה, אני מניח שזה חשוב, אבל הדבר המרכזי שאנחנו נלחמים עליו, בשאלה, האם אפשר לגדל בים וכמה אפשר לגדל בים. ד"ר גידי שגיא, הוא יועץ סביבתי של ערדג נכנס ללוות אותנו כבר לפני שמונה חודשים, בתמצית ננסה להציג לכם את הנושא.

אני ביולוג ימי ועוסק בתחומים של איכות מים וסביבה. עד לפני תשעה חודשים הייתי כאדם מן היישוב שעוקב אחר המתרחש במפרץ אילת ומסתכל מה מתרחש בנושא של מאבק של כלובי הדגים מול הסביבה והיתה לי התחושה, שהדברים לא בדוקים עד הסוף. פניתי לערדג, הצעתי להם, שאעשה בדיקה מעמיקה בנושא הזה ואלווה אותם כיועץ סביבתי אם אשתכנע שהם לא גורמים לנזק סביבתי למפרץ אילת. היום, אחרי שמונה חודשים בתחום הזה, לא רק שאני חושב, שהכלובים אינם גורמי נזק לסביבה, אלא אני מאמין, שהכלובים הם מנוף החזקה של שמורת האלמוגים. ללא שימור הכלובים, אנחנו נראה את כלייתה של השונית בקצב מהיר כפי שהוא מתרחש עד היום, ולדעתי, רק הכלובים יכולים להציל את המצב.

השונית באילת מתדרדרת מזה 30 שנה, יש לנו מאמרים משנות השבעים, השמונים והתשעים, לפני שהיו דגים. אני לא אכנס לעניין הזה, יש הסכמות בעניין. יש מגוון מאוד רחב של גורמים שפוגעים בשונית. צריך לזכור, שאנחנו מדברים על רצועת חוף קצרה מאוד של 12 ק"מ, נתונה להשפעות מאוד רבות של נמל, פוספטים, תיירות, ביוב, כל מיני דברים משפיעים, בין היתר, קיימים גם כלובי הדגים בחוף הצפוני. משום מה, כל הצעקה מופנית לכיוון כלובי הדגים, כאילו הם פוגעים בשונית.

משום שלגבי פוספטים נאמר, שכבר דאגו לנטרל את זה. לגבי שפכים אותו דבר. לגבי דברים אחרים, אותו דבר.

אני לא אדבר על מרביתם של הדברים האחרים, אני אדבר על הכלובים ואראה, שהכלובים עצמם אינם גורמים נזק לשונית. נתחיל דווקא מאזור הכלובים עצמם. הכלובים מוקמו בחוף הצפוני של אילת שזה חוף חולי שמושפע מנחל הערבה, אין שם גידול של אלמוגים טבעיים כתוצאה מסדימנטים שמגיעים לשם מנחל הערבה. באזורים שמגיעים סדימנטים באופן רציף, אנחנו לא מוצאים גידול של אלמוגים. האלמוג הוא בעל חיים, מסנן, שחי בסימביוזה עם אצות, והוא כל הזמן מלקט חלקיקים שמרחפים במים, שמשמשים כמזון, והאצות עושות ייצור ראשוני ומסייעות לגידול שלו. כך שהוא יכול לחיות גם כבעל חי, וכבעל חי הוא מסתייע באמצעות האצות שבתוכו. ברגע שיש חומר מרחף רב שאיננו מזון, האלמוג איננו מתקיים. אם תלכו לאורך חופי סיני, תראו, שבכל שפכי הנחלים, אנחנו לא מוצאים שונית אלמוגים. שונית האלמוגים נמצאת לאורך הרכסים, אבל בוודאיות עצמם אנחנו לא מוצאים התפתחות של אלמוגים.

אתה יכול להגדיר באחוזים מה מידת הפגיעה של כל אחד?

אני לא נכנס אליהם בכלל, אני מתמקד בכלובי הדגים.


אני רוצה להציג לכם, שכלובי הדגים אינם הילד הרע של המפרץ. זה על סמך מחקרים מאזור הכלבים. גורם הפגיעה העיקרי בשונית לדעתנו, יש את הנושא של איאוטריפיקציה, העשרה בדשנים שטוענים, שכלובי הדגים גורמים אל איאוטריפיקציה, אני אוכיח לכם שזה לא נכון. לדעתי, הכלובים יכולים להיות מנוף להצלת השונית. זאת נקודה נוספת חשובה.

לגבי ארבעה מחקרים שמתבצעים באזור הכלובים: המחקר הראשון, לגבי אוכלוסיית הדגה באזור הכלובים, בחוף הצפוני. סקר שנערך על-ידי ד"ר דני גולני, מחקר שמתבצע מעל 20 שנה, באותן שיטות עבודה, הוא בדק בשנות השמונים ובשנות התשעים ועכשיו את אוכלוסיות הדגים, גם לגבי מספר המינים, לגבי שכיחות הפרטים, גם לגבי משקלם, אנחנו רואים, שמספר הפרטים, המינים, דומים מאוד. ומספר המינים הנדירים גם כן לא השתנה בחוף הצפוני.

שיעור המינים המצטבר היה דומה בכל תקופה המחקר, על פני עשרים שנה, כלומר, לפני הכלובים, והבדיקה האחרונה היתה בשנת 2001. למעשה, אותו מבנה של מינים היה בעבר וכיום.

אם אנחנו מסתכלים על העקומה, אנחנו יכולים לראות מספר פרטים בדגימה, בשנת 1984, 1994 ושנת 2001 היה זהה, מספר מינים שאנחנו מוצאים והמשקל, בסך הכל אנחנו נמצאים בתמונה שאי אפשר לומר, שהתמונה הזאת גרועה יותר מאשר היתה לפני עשרים שנה.

מחקר אחר שהתבצע באזור הכלובים נעשה על-ידי פרופ' אהוד שפנייר, שהוא הציב שתי שוליות מלאכיות בסמוך לכלובים, האחת, בסמוך לכלובים, והשנייה, במרחק 400 מטר. השונית, בסך הכל מצע שעליו יכולים להתיישב בעלי חיים באופן עצמאי. תוך פרק זמן מצאו התיישבות מאוד גדולה של עשרות מינים של בעלי חיים על השונית המלאכותית, גם על השונית שמתחת לכלובים, גם השונית שנמצאה מרחק 400 מטר.

מספר מינים מסננים, דוגמת אלמוגים, נמצאו בשכיחות גבוהה ביותר בסמוך לכלובים מאשר בבקעות שנמצאות מרחק 400 מטר משם.

אני לא מבינה, הרי שונית וכל מה שמסביבה זה דבר שגדל במיליוני שנה. השונית במיוחד. תוך כמה זמן הוא עשה את המחקר הזה?

המחקר הזה נעשה בשנתיים. לבנות שונית זה מיליוני שנה. אלמוג גדל מאוד מהר, הוא מתיישב ומתחיל לגדול.

כמה זמן לוקח לו לגדול?

תלוי לאיזה גודל ותלוי איפה, בים הפתוח או בסמוך לכלובים. באזור הכלובים הוא גדל מהר יותר.

גם האמרה של המיליונים היא לא נכונה מבחינה גיאולוגית. זה עשרות אלפי שנים. אז קודם כל, זה לא מיליון. בי"ת, השכבה החיה היא לא בת עשרות אלפי שנים.

אני דיברתי על השונית.

תוך שנתיים תקבלי באופן טבעי אלמוג כזה. כלומר, אנחנו רואים שנבנתה שונית, עדיין זעירה, באופן טבעי, כך שהכלובים לא גרמו לאיזשהו מעצור בהתפתחות של האלמוגים. דווקא בסמוך אל הכלובים עצמם, תחת הכלובים עצמם ומרחק 400 מטר. המסקנה מכך, שהחומרים המשתחררים מגידול הדגים אינם מזיקים למינים רבים של בעלי חיים שהתיישבו בשונית המלאכותית בסמוך ומתחת לכלובי הדגים.

מה אנחנו רואים בתמונה שלפנינו?

אנחנו רואים חבל שמאגד את הכלובים, על החבל הזה אנחנו רואים התיישבות מאוד מסיבית של אלמוגים. האלמוגים גדלים יפה באזור הכלובים.

מחקר שני שנעשה, ראו שהאלמוגים כן מתפתחים, נבדק הנושא - - -

איך אתה מסביר את הסתירה הזאת?

אני אסביר את זה בסוף. אני הילד הקטן שצועק, המלך הוא עירום.

הזמן שאתם נותנים לנו הוא מאוד לא רציני. תכנון הזמן הוא קיצור של זמן וההצגה היא מאוד שטחית. אני מניח, שפרק הזמן הזה הוא לא רציני כדי לקבוע עד כמה זה נכון או לא נכון.

כל ההליך המשפטי מבוסס על הצד האקולוגי. אם הצד האקולוגי לא תופס, כל ההליך המשפטי לא תופס.

ניסוי שני נעשה על-ידי פרופסור בוקי רנקביץ, יחד עם ד"ר אוצ'יה בוניורני, שי שפיר וד"ר דרור אנג'ל מחקר ימים ואגמים, שבו בדקו את הגדילה של אלמוגים, שני מינים של אלמוגים באזור הכלובים והשוו את זה לשמורה באזור התחנה הבין אוניברסיטאית.

אחרי שבעה חודשים, אנחנו רואים הבדל בגודל בצורה מאוד משמעותית בין הכלובים באזור המכון הבין אוניברסיטאי לבין האלמוגים באזור הכלובים. אנחנו יכולים לראות שהגידול המרשים והרבה יותר מהיר הוא באזור הכלובים.

אם מסתכלים אחרי שהאלמוגים הולבנו, תראו את ההבדלים בגודל בין אזור הכלובים לבין המכון הבין אוניברסיטאי.

למה?

מכיוון שהפרשות הדגים משמשות מזון לאלמוגים. אמרתי קודם, האלמוגים הם יצורים מסננים, ברגע שנותנים לייצור מסונן יותר אוכל, הוא גדל יותר טוב. אם נותנים לו עודף במזון הזה, יכולים לגרום לזיהום ולפגוע בו. אנחנו אומרים, שהכלובים אינם פוגעים באלמוגים.

גם בנושא הרבייה אנחנו רואים הבדלים משמעותיים. מספר הביצים - - -

אתה יכול לתת דוגמה, למשל ביציות לפוליפ?

כן. פוליפ זה יחידה של אלמוג. אנחנו רואים, שבאזור כלובי הדגים היו 4.4 ביציות לפוליות ושם היו 2. או קוטר הביציות באזור הכלובים היה פי שניים גדול מאשר באזור השונית כי האלמוגים האלה היו במצב יותר טוב וגם השכיחות של האשכים בתוך אותם אלמוגים היתה גבוהה יותר.

התוצאות האלה אמרו לנו, הם גדלים כל כך יפה, נלך לכיוון של יצירת משתלה של אלמוגים, ניקח קטעי אלמוגים קטנים. נלקחו 5,000 מקטעים של אלמוגים שיוצרו על כפתורי פלסטיק והונחו בים על פני רשת בעומק של שישה מטר. מדי חודש נעשה מעקב, הניסוי נמשך בסך הכל 144 יום, כלומר, ארבעה חודשים. אנחנו רואים כבר בדגימה הזאת, שהגידול הוא מאוד מרשים. אם הולכים הלאה, תראו את גודל האלמוגים של שני מינים. קצב הגידול במשקל הוא בסביבות פי 15 במהלך 144 יום. כלומר, שאלמוגים חיים ומרגישים היטב באזור הזה.

הנושא הזה דורש הרבה יותר זמן, הביקור הקודם של ועדת המדע היה כארבע שעות אצלנו.



ביקור במתקן ההתפלה של חברת מקורות –

שלום לכולם, ברוכים הבאים למתקן מקורות בערבה. המבנה הזה הוא מבנה חדש שמשרת את כל הערבה, מקצה כביש הערבה ועד המקום הזה. הבעיה העיקרית שקיימת באזור הזה, שהאזור הזה לא מחובר למערכות ארציות, וזאת נקודת התורפה של האזור הזה, הוא לא יכול לקבל סיוע אם יש תקלה באיזשהו מקום, אין שום סיוע, אין שום עזרה.

חשוב להדגיש, שאנחנו נמצאים בינתיים במקום היחיד שמתפיל מים, גם את המים המלוחים וגם מי ים. נחדד עוד מעט בכמה מילים על הבעיות שמציקות לנו בנושא של מי ים, אנחנו נמצאים קצת בצרות. יוסי יציג את העניין בקצרה, אחר כך נרחיב.

אני מנהל יחידת הערבה במקורות, נעשה מצגת קצרה ונצא לשטח לראות את הדברים הלכה למעשה.

אנחנו מרחב הדרום, אנחנו פרוסים על אזור של קו אשקלון, היחידה שלי היא היחידה הדרומית ביותר, יחידת הערבה, מצומת הערבה עד אילת. מדובר באזור מדברי, של 3,500 קילומטר. אנחנו תחומים בגבול מצרים במערב, עם ממלכת ירדן במזרח, בדרום – מצרים, בצפון – מדבר פארן. עמוס הדגיש, אנחנו מנותקים לגמרי ממערכת המים הארצית. מה שאתם שומעים, כינרת, אקוויפר החוף, אקוויפר ההר, אנחנו מנותקים, כל אספקת המים המקומית שלנו, רוב המים המופקים פה מהקידוחים אינם ראויים לשתייה. מה זה אומר? שכל יישוב בערבה, עידן, חצבה, צופר, כל אחד מעשרת הקיבוצים שנמצאים פה, יש לו מוביל קטן למי שתייה. יש החלטה להרחיב את המתפיל מברז מי שתייה אחד לכל צורכי הבית, למעט גינון.

ההסכם עם ירדן אומר, שעשרה מיליון קוב נוספים, יש לנו אפשרות לקדוח בתוך ירדן. המשמעות של העניין, זה לא מעבר כמו מישראל לאזור הפלסטיני, זה לעבור בין מדינות, זאת אומרת, זה פיתוח מיוחד, זאת מדינה, מערכת אחרת, של כניסה ויציאה מוגדרת בין מדינות. עובדים כמו מעבר בין מדינות. יש אישורי מעבר של מי שנכנס ומי שיוצא, וגם את הקידוחים בתוך ממלכת ירדן אנחנו לא יכולים לבצע על-ידי קבלנים ישראליים.

כמה אנחנו מחויבים להעביר לירדן?

ההסכם שקיים, 30 מיליון קוב ראשונים, דובר על כך, ש-20 מיליון קוב שהיו צריכים לעבור מהירמוך, עוברים לכינרת, נעצרים בכינרת ומוחזרים בחזרה. ו-10 מיליון קוב נוספים, זה בעצם החלפה, אנחנו מספקים להם 10 מיליון קוב בכינרת ועוד 10 מיליון קוב כי קיבלנו בערבה אפשרות לקדוח.

דובר על 50 מיליון קוב בשנה.

פרשת משעל זה משהו אחר. ההסכם הבסיסי הוא על 30 מיליון קוב מים. חשוב לחדד את העניין, שאנחנו נמצאים בקידוחים, לא כולם מצליחים, אנחנו נמצאים באזורים - - -

איזה אזור זה על המפה?

אנחנו מדברים על אזור של עידן יש לנו קידוחים. אזור צופר, פארן, יש לנו קידוחים בשטח ירדן. ובאזור קטורה יש לנו עוד קידוח נוסף. סך הכול, 13 קידוחים שנמצאים בתוך שטח ממלכת ירדן, תפוקה של 8 מיליון. החשיבות של 8 מיליון האלה היא חשיבות קריטית כי אלו המים האיכותיים והטובים ביותר, אלה מים מתוקים מאוד. ככל שאנחנו עוברים מערבה, הקידוחים שלנו מלוחים יותר, עם הרבה יותר פוספטים, הרבה יותר ברזל. אם אנחנו מדברים על 8 מיליון קוב מים מתוך 30 מיליון קוב מים של ערבה תיכונה, 8 מיליון מקורם בשטח ירדן אבל אלה 8 מיליון שמאפשרים לנו למהול אותם עם מים מלוחים ואז להשקות. זאת אומרת, הערך המוסף שלהם הוא הרבה יותר גבוה מ-8 מיליון.

צריך לזכור דבר נוסף, זה כרוך בבעיות של כניסות ויציאות.

יש מקום להגדיל את זה?

אנחנו מרחיבים. בשנים האחרונות קדחנו שלושה קידוחים עם קבלן ירדני, קידוחים מוצלחים. קדחנו קידוח שנכשל, פשוט לא מצאו מים, הגענו לשכבה יבשה. קורה, קורה גם בשטח שלנו. ואנחנו הולכים להרחיב לקידוח נוסף.

באיזה עומק מוצאים מים?

אנחנו קודחים בעומקים של 400-500 מטר, אבל השכבות הטובות הן שכבות המילוי שהן יחסית די רדודות.

ועל פי ההסכם מותר לכם לקדוח עד 10 מיליון?

נכון, עד 10 מיליון.

קידוח הוא 700 אלף קוב לשנה, אם הוא טוב, אז זה שווה ערך לעוד שלושה קידוחים חדשים לפחות.

איזה איכויות מים אנחנו מספקים בערבה? למעשה, כל האיכות שאתם מכירים, החל ממים שפירים של שתייה, מי קו לחקלאות, זה מים מלוחים, הם לא טובים לשתייה אבל הם מספיק טובים לחקלאות. מים מליחים - - -

מה הצריכה הכללית?

כ-61 מיליון קוב בכל הערבה.

ואם אתה מחלק את זה לחקלאות ולשתייה?

השתייה בערבית היא שולית, היא אפס, היא ברזון קטן למי השתייה בכיור. אין מים בערבה שראויים לשתייה.

מתוך ה-8 מיליון קוב מים, כמה הולך לשתייה?

עוד פעם, הם טובים אבל לא למי שתייה. מי שתייה הם עד 200 מ"ג כלורידים לליטר, הקידוחים האלה שנחשבים לטובים ביותר בערבה הם 300-400 מ"ג כלורידים לליטר. הם נחשבים בשבילי קידוחים מתוקים אבל הם לא למי שתייה.

גם בערבה שותים ממים מותפלים?

כל הערבה זה מים מותפלים. יש החלטה, במקום ברזון קטן למי שתייה שנמצא בכיור המטבח, מנסים לקדם, כל מה שייכנס לבית, גם המקלחות וגם השירותים, הכל יהיו מים מותפלים כי יש חשש מחיבורי מים בין מתוק למליח ואז אין לנו שליטה על זיהומים או מה שקורה בתוך המים.

אתם עושים שימוש במים האפורים?

לא.

לא.

אל"ף, אם כבר זה רק באילת כי באותה יחידה - - -

אני חושבת שזה בכל הארץ - - -

אני מבקש שלא לדבר כאן על מים אפורים כי בעצם המקום שאפשר להשתמש בזה לפי אישורי משרד הבריאות, זה מבני ציבור, קרי רק לבתי מלון. אז כל הסיפור של מים אפורים עוד לא מוסדר.

אנשים לא יודעים מה זה מים אפורים.

מים אפורים זה מי מקלחות ומי כיורים.

כל המים שמשתמשים בבית, פרט לשירותים.

המים האלה מזוהמים כמעט כמו ביוב גולמי, אין כמעט הבדל מבחינת בקטריולוגית, מבחינת חומר אורגני וכו'. כדי למחזר אותם, צריך לטהר אותם לרמה מאוד גבוהה. כל הסיפור הזה לא כדאי וגם מסוכן כי את מעבירה בבתים שני סוגי מים, מים כאלה ומים כאלה ומחיבורים שונים יכולות להיות בעיות נוראיות. לא שווה להשקיע בזה, ממילא הביוב הולך היום בעיקר לניצול חקלאי והמים האלה לא מתבזבזים, אז עדיף לנצל אותם בשטחים חקלאים ולא בתוך הבתים עם הסיכונים שכרוכים בזה לבריאות הציבור.

היישובים בערבה נמצאים בברז קטן של מים מותפלים. אנחנו מדברים היום על מצב, שאנחנו רוצים שכל המים שיזרמו בתוך הבית יהיו מים מותפלים.

לדוגמה, היישוב באר-אורה שהולך לקום פה במועצה האזורית אילות, יהיה יישוב ירוק שכל המים אליו יהיו מים מותפלים, כולל הגינון, כולל המקלחות, כולל הכל.

מי שפירים, מי קו, זה מים מתוקים אבל לא למי שתייה, מים מליחים שיש בהם הרבה ברזל, גופרית או מים חמים, מים מותפלים, מי שטפונות ומי קולחין. כדי לספק את כל האיכויות האלה, נדרש טיפול מאוד גדול במים, החל ממתקן התפלה ועד מתפיל קטן דגם ערבה שמספק מי שתייה לבית.

מי שטפונות. אנחנו מנצלים גם מי שטפונות. מדובר על מאגרים, סה"כ כ-7 מיליון קוב בנפח מצטבר במאגרים האלה. אנחנו מעודדים את השימוש במים על-ידי הנחות. כמובן מחקר פיתוח, אלה המים שיש בערבה, והחקלאות צריכה להתאים את עצמה למים. מנסים למצוא כל הזמן את הזנים שמתאימים למים. אם מחירי המים הם 80 אגורות עד 1 שקל לחקלאות, ככל שהמים מליחים יותר, המדינה מעודדת החקלאים על-ידי כך שהיא נותנת להם הנחות, עד 40% ממחיר המים, כדי לעודד אותם לצרוך מים מליחים. מבחינתם, כנראה שבכל זאת יש פגיעה ביבולם החקלאי.

אנחנו מקררים מים. יש קידוחים בטמפרטורות של מעל 60 מעלות צלזיוס. צריך לקרר אותם, ויש לנו מתקני קירור וגם קולרים שאנחנו מורידים אותם ל-30 מעלות לחקלאות, מסננים אותם במערכות סינון מאוד מורכבות. אם מדברים על סינון, תמונה אחת שווה אלף מילים, תראו מה יוצא מהצינורות שלנו בקידוחים שיש בהם רמות ברזל. תראו את ה"שוקולד" הזה, אלה מים שיוצאים מהצינורות, כמובן לפני ההשקיה.

אם אנחנו מדברים על קידוחים, חבר'ה, קידוח זה לא טריוויאלי, זה לקדוח לפעמים בעומקים של קילומטר בתוך האדמה, קידוחים עמוקים מאוד. לאוורר את המים, לשקע חלק מהמשקעים, להכניס הגדרה בבוסטר למערכות סינון ורק אחר כך לבריכת הגירה.

אנחנו מחלקים את הערבה לערבה תיכונה, ערבה דרומית אילות, וכמובן אילת. שימו לב מה קורה באילת. 90% מהמים של העיר אילת, כ-12.5 מיליון קוב בשנה, אלה מים שמופקים ממתקן התפלה כאן שתכף נראה.

שימו לב לקצב הגידול בצריכה של העיר אילת בשנים 1986 ועד 1998. היינו בטוחים שמתקן התפלה לא יספיק ואנחנו חייבים להקים מתקן התפלה נוסף. ב-1991, 2000, 2001, 2002, ירידה כתוצאה מהמיתון והמצב הביטחוני, זה לא חיסכון במים.

מה זה, פחות תיירים?

פחות תיירות, תפוסה לא מלאה.

כמה ירידה היתה בענף התיירות?

אני רואה את זה בכמות המים, צריך לראות איך זה מתבטא בחדרי המלון. הצריכה בעיר היא צריכה קשיחה, אנחנו התושבים צורכים - - -

למה זה מונע ממך לתכנן את מתקן התפלת המים?

הוא מתוכנן, אבל אני שואל את עצמי, האם עכשיו להשקיע 30-40 מיליון שקל או לחכות עוד טיפה. היום אני יודע לספק את המים בלי המתקן.

כמה רזרבה יש לך?

היום יש לי רזרבה יחסית קטנה.

10%?

יש לי יותר מ-10% עם המאגר, בלי המאגר, הרבה פחות. תכף נדבר על המאגר, חובה לראותו, ללכת על המים, מאגר בגודל של אצטדיון כדורגל.

הכמות השנתית היא בכלל לא מעניינת. מה שחשוב, התשובה עם פיקים. מה שעשינו עכשיו על מנת לדחות את ההשקעה, בנינו מאגר גדול של 200 אלף קוב. הוא גם חירום וגם נותן לנו גיבוי.

לכמה ימים הוא מספיק?

בשיא הצריכה בקיץ, ארבעה-חמישה ימים. אם יש תקלה, הפסקת חשמל גדולה, אני יכול לתת מענה. ובחירום, אם אני מגיע למצב של חירום בעיר, אין גינון ואין שטיפת מכוניות, זה יכול להספיק ליותר.

ברגע שאתה משתמש ברזרבות, אתה מתגבר - - -

בהחלט. אם אתה שם לב, יש לי כושר ייצור ליותר ממה שהעיר צורכת מים, אני דואג למלא את המאגר לפני העונה ולהשתמש בו לפי הצורך בעונה. אתה רואה את תקופות השפל, דצמבר-ינואר, ולעומת זאת, אתם רואים את הקפיצה הגדולה בפסח, פסח זה אחת העונות החמות פה מבחינת תיירות, ישר יש קפיצה, כמו כן גם ביולי-אוגוסט.

כמה מים מספקים בעונת השיא?

55-57 אלף קוב ליממה, שהיכולת שלי היתה פחות מ-50 אלף קוב.

יש צעדים מיוחדים שאתה עושה כדי לשמר את איכות המים במאגר?

היות ולא רצינו ליצור מאגר שהוא צף באוויר, עשינו צינור הלוך וצינור נפרד בחזור. כל המים ייכנסו וייצאו מהמאגר כל הזמן, און-ליין. לא יהיו מים שעומדים.

מילה אחת על התפלה והולכים לראות את ההתפלה. ההתפלה מתפלגת בעולם היום בשתי שיטות עיקריות, לשיטת האיוד ולשיטה המכנית. בארץ ובכלל בעולם, המגמה היא לעבור לתהליכים ממברניים. מה זה תהליך ממברני? אם אנחנו מדברים בזמן אפס, אם אני שם כאן מים מתוקים ופה מים מלוחים מאוד, וכאן אני שם את אותה ממברנה, את אותו כרום חצי חדיר, המים, בלחץ, יישאבו לכיוון התמיסה המרוכזת. זה התהליך שקורה בטבע. מה שאנחנו עושים בהתפלה, את התהליך ההפוך, אנחנו לוחצים את המים המלוחים דרך אותו כרום חצי חדיר כדי ליצור מים מותפלים. אם נסתכל על הבלוקים, נראה את ההתפלה. לוקחים מי גלם. מי גלם, לא משנה אם זה מים מליחים, יש לי כאן קידוחים ב-1,200 עד 5,000 מיליגרם כלורידם לליטר. אנחנו דיברנו על מי שתייה, 200 מיליגרם.

כמה זה מי ים?

מי ים – 23,000 מיליגרם כלורידם לליטר. מה אנחנו עושים עם המים האלה? קודם כל מטפלים בהם טיפול קדם, סינון גס, סינון עדין. אנחנו חייבים להביא את המים לרמת ניקיון גבוהה מכל מרחף כזה או אחר לפני שאני מכניס אותה לאותה ממברנה עדינה. לוקחים משאבת לחץ להעביר את המים דרך הממברנה. בממברנה למעשה, לקחתי מים מלוחים והוצאתי שני זרמים החוצה, זרם אחד מי השתייה, המים המתוקים. הזרם השני, התרכיז של המלחים.

יש לנו כאן שני מתקני התפלה למים מלוחים ומתקן אחד למי ים. הרכז של המים המלוחים, של מתקן ההתפלה של המים המלוחים, נכנס 4,000-5,000 ויוצאים 9,000 כלורידים. 9,000 כלורידים זה עדיין יותר מתוק ממי ים, שהם 23,000. שאבתי אותם, סיננתי אותם, למה לזרוק אותם? אני מכניס אותם לכניסה של מי ים, ממתיק את מי הים, ככל שאני ממתיק את המלחים, האנרגיה שנדרשת ממני היא יותר קטנה, אני חוסך פה הרבה כסף ואני מתפיל את המים. התמלחת של מי הים כבר יוצאת כמעט 40,000 מיליגרם כלורידים לליטר, חבל לזרוק אותם, אנחנו נותנים אותם לחברת המלח והם מייצרים מזה מלח.

אתם נותנים אותם או מוכרים אותם?

עשינו אתם הסכם יפה, להם היתה תחנת שאיבה, לפנינו, שהם שאבו את בריכות האידוי שלהם באזור עברונה. הם לקחו מי ים ואידו אותם. אמרנו להם, תנו לנו את המערכת שלכם אליי, ספקו לי את מי הים ואתן לכם בתמורה את הרכז. בשבילו, באותו נפח של בריכה, הוא מייצר פי 2 מי מלח. אני מקבל ממנו מי ים והוא מקבל ממני את התמלחת שלי.

אינטרס הדדי.

כן.

חשוב להדגיש, הכל מוכן, לא יכולים להמשיך בצינור הקיים היום, אנחנו מדברים נניח על קו חדש. אנחנו בונים קו חדש, יש לנו את כל ההיתרים וכל רשיונות הבנייה, מה שקורה היום, הקו הזה עובד מתחת לקניונים, מתחת למלונות. לפני שבוע היה לנו פיצוץ, היה כמעט נזק באחד הקניונים. זאת אומרת, אנחנו חייבים להוציא את זה למרכז העיר. מה שמתכננים היום, להניח קו שילך באזור הצפוני, מחוץ לאזור המלונות, יהיה מוגן. את הקו הישן, להזרים תמלוחות בחזרה. היום, את העודפים אנחנו מזרימים לתוך תעלה פתוחה. הכוונה הבסיסית שלנו, שבצינור הישן נחזיר חזרה תמלוחות לים, ובקו החדש, שאנחנו נמצאים בסוף התכנון שלו, להתחיל לשאוב בחזרה מים מהאזור הצפוני.

ולא יבנו על זה בתי מלון?

לא, זה כבר מתוכנן, אנחנו הולכים ממש על הגבול.

אני מניח, שגם הקו הראשון היה מתוכנן. הקרקע היתה בתולית אז כשהנחתם את הקו.

אנחנו מתכננים לבצע את זה מה שיותר מהר.

עברנו לנקודה על הגבול.

חבר'ה, אי אפשר כך, בגלל קוצר הזמן, זה אפילו לא לטעום את הנושא, זה רק להריח. אני מודה לכם מאוד, היא מאוד מעניין ומרתק. תודה לכולם.