פרוטוקולים/ועדת מדע/7557



5
ועדת המשנה לאינטרנט ולטכנולוגיית המידע
9.12.2003

פרוטוקולים/ועדת מדע/7557
ירושלים, ל' בכסלו, תשס"ד
25 בדצמבר, 2003

והכנסת השש-עשרה נוסח לא מתוקן
מושב שני


פרוטוקול מס' 35
מישיבת ועדת המשנה (של ועדת המדע והטכנולוגיה)
לאינטרנט ולטכנולוגיית המידע
יום שני, ה' כסלו התשס"ד (1.12.2003), שעה 12:00

1.צמצום הפער הדיגיטלי (בהשתתפות יו"ר חברת סיסקו העולמית).

חברי הועדה: מיכאל איתן – יו"ר
ח"כ עבד אל מאלכ דהאמשה
ח"כ מלי פולישוק

משרד החניוך והתרבות: גב' יפה ויגודסקי – מנהלת מנהל מדע וטכנולוגיה
גב' ביאטריס אלמוג – אחראית על פעילות התקשוב במערכת החינוך
גב' קרן ברזילי-נהון – חוקרת בתחום האינטרנט, אוני' ת"א; מרכזת ועדת אינפורמטיקה ותקשורת של אונסק"ו

גב' שוש קלפר – מנהלת השירות למערכות מידע

אלי לשם – עוזר מנכ"לית המשרד

מר איתן מלמד – מנהל אגף המיחשוב

מר יורם ביטון – מנהל רשת האינטרנט,המוסד לביטוח לאומי
מר שמואל פור – מפקח ארצי, מקצועות מחשב
מר דוד רגב – ראש אגף ניתוח מערכות מידע

מר זאב אדלמן - ראש תחום האלקטרוניקה והמחשבים, לשכת המדען הראשי

מר גדעון פרבר - אגף ביקורת

גב' מוריה כץ - עוזרת למנכ"ל המשרד

גב' יסמין תקוטיאל - לשכת סמנכ"ל למנהל תשתיות

מר רפי הוידה - לשכת המדען הראשי

מר אברהם יעקובי - מנהל המח' לטכנולוגיית מידע

מר ג'ון מורגרידג' - יו"ר סיסקו העולמי
מר ג'ורג' בוטיפול - סגן נשיא סיסקו העולמי
מר רועי גולן - מנכ"ל
גב' זיקה אב-צוק - מנהלת פיתוח עסקי
מר שמואל אג'י - מנהל מכירות אזורי
מר דרור בן-גיא - מהנדס תוכנה
מר עזרא ברנע - מנהל מכירות אזורי
מר קווין ג'ונסון - מלווה
מר זאב גולדשטיין - מלווה/נהג
מר אופיר גמליאל - מנהל מכירות
גב' ענת גפן - מהנדסת תוכנה
מר חיים דהאן - יו"ר עמותת אופנים
מר חנן דקל - מלווה
מר לרי זיידנוובר - מנהל חשבונות
מר שלומי ירמוז - מנהל מכירות
מר אורגד לוצקי - מרכז הדרכה
מר דוד לן - מנהל מכירות
מר אמיר נפתלי - מהנדס תוכנה
מר גיא סופר - מהנדס חומרה
גב' סמדר סרנה - יחסי ציבור
מר רונן צור - מנהל מכירות
מר אסף קדם - יחסי ציבור
מר שלומי קרמר - מנהל מכירות
מר יוחאי רובינשטיין - מהנדס תוכנה
מר רני רוגל - מנכ"ל דוראן תקשורת
מר עמי שיבר - מהנדס תוכנה
מר בני שניידר - מנהל פיתוח
מר אופיר שריד - מנהל מכירות

ד"ר דינה לבל - מומחית לטכנולוגיה חינוכית ושיקומית, אוני' ת"א
מר גבריאל מלכה - ראש היחידה ללימודי המשך וללימודי חוץ, אוניברסיטת חיפה
ד"ר יואל רבן - המרכז הבינתחומי לניתוח ותחזית טכנולוגית, אוני' ת"א
עו"ד אבי רונן - מנכ"ל עמותת "בשער" – קהילה אקדמית למען החברה בישראל

מר יוני אבידן - מנהלת אדמיניסטרטיבית, פרויקט נטע
גב' ניצה אבידן - מנהלת תפעול עמותת תפו"ח
מר דוד אדמון - חבר ועד העמותה "חלון לעולם המחר"
מר דוד אוחיון - מנהל מרכז להב"ה, מגדל העמק
מר רוני אזולאי - מנהל מרכז להב"ה, נתיבות
מר שמואל אייל - מנהל חברת אייצ'י
מר ארתור איליגיאייב – מנהל מרכז להב"ה, אופקים
מר חנן אכסף - פרויקט "מחשב לכל ילד"
מר חיים אלטמן - מנהל פרויקט "חלון לעולם המחר"
מר גבי אלקובי - מנהל מרכז להב"ה, קריית גת
מר זוהר אלקלעי - ראש תחום טכנולוגיה, מנהלת להב"ה
מר שי אמסלם - מנהל מרכז להב"ה, בית שמש
מר אמנון ארבל - ראש תחום תוכן, מנהלת להב"ה
מר רוני בן אבו - מנהל מרכז להב"ה, צפת
מר עמיר בן-צבי - מנהל פרויקט תעסוקה לחרדים, ג'וינט ישראל
גב' ריטה בראשי - מנהלת אדמיניסטרטיבית, עמותת תל"לים (תמיכה לימודית לתלמידים מרותקים)
מר אלי גוז - ראש מנהלת פרויקט להב"ה
מר ראובן גורבט - מנהל השמה בפרויקט תעסוקה לחרדים, ג'וינט ישראל
מר בועז גל - מנהל מרכז להב"ה, קריית מוצקין
מר דורון דרמון - אחראי מחשוב "מדערום"
גב' סימה חיון - מנהלת מרכז להבה, גן נר
מר חאתם חסון - מנהל מרכז להב"ה שפרעם
מר חיים טורנהיים - נציג קרן ספרא בישראל
מר דוד יהלומי - מנהל שיווק, פרויקט להב"ה
מר אהרונוב יעקב - רפרנט מומחה זמין, להב"ה
מר נחשון ישראלי - מנהל תוכנית נטיעות (מחשבים לכל בתי הספר עם תוכן הלימודים עליהם)
מר רוני כהן - מנהל מרכז להב"ה, רמלה
גב' שרון כרמי - עוזרת יו"ר פרויקט להב"ה
מר פול לוונטל - פרויקט "מחשב לכל ילד"
מר ברוך ליפנר - עמותת תמורה (קרן פילנטרופית)
גב' דפנה ליפשיץ - סמנכ"ל עמותת תפו"ח
גב' עירית ליפשיץ - מרכז טכנולוגי חינוכי, פרויקט "אומץ"
מר בני מורן - מנכ"ל עמותת תפו"ח
מר אבשלום נוימן - מנכ"ל פרויקט "מחשב לכל ילד"
גב' שרון נמרודי - מתאמת ישובים, פרויקט להב"ה
מר אבי סייג - מנהל מרכז להב"ה, טירת הכרמל
גב' ליאורה פלד - מנכ"ל עמותת תל"לים (תמיכה לימודית לתלמידים מרותקים)
גב' אסתי פפר - יו"ר האיגוד הישראלי למחשבים וחינוך
גב' גילה קורנר - מנהלת מרכז להב"ה, נצרת עילית
מר הרשל קליין - חבר הו. הלאומית לאסטרטגיית חברת המידע מ' האוצר; רכז הכשרה מקצועית, ג'וינט ישראל
מר בוקי קמחי - מרכז טכנולוגי חינוכי; פרויקט "אומץ" (למידה מתוקשבת)
מר לירון רקנאטי - יו"ר עמותת תפו"ח
מר אהוד שרעבי - גיוס תורמים, עמותת "חלון לעולם המחר"

מר רוני בס - חבר הנהלה
גב' נאוה גלעד - מרכזת קבוצות משימה
מר דורון שקמוני - נשיא האיגוד

מר עמירם שור - יו"ר אגף האלקטרוניקה והתוכנה

גב' עירית כהן - סמנכ"ל ראש תחום משאבי אנוש ומנהלה, כלל ביטוח

מר יוסי אבני - מנכ"ל ANC
מר אריה אופנר - מנכ"ל CA ישראל
מר יורם אורון - מנכ"ל ורטקס
מר עוזי בטאט - מנהל שיווק ANC
מר אבשלום הרשקוביץ – מנכ"ל חברת גובלי
גב' שולמית ירקוני - מנכ"ל חברת IVN
מר מוטי סדובסקי - חברת SUN
מר צביקה פליישמן - מנהל חטיבת הממשלה, CA ישראל
גב' שי לי שפיגלמן - נציגת חב' מיקרוסופט

מר משה הראל - מנהל חב' "אינטרגם תקשורת" (חב' ייעוץ לתוכנית השישית האירופית)
מר ראובן סגן-כהן - מנכ"ל חברת "אופק העולם החדש" (חברת בת של יורוקום)

לשכת המהנדסים, האדריכלים והאקדמאים במקצועות הטכנולוגיים בישראל:
מהנדס צבי קרוגליאק – מנהל סניף ירושלים, אגודת המדע, מחשבים ותוכנה

עו"ד נעמי אסיא

מר דרור אוברמן - מנכ"ל עמותת סנונית
גב' שרית ברזילי - מנהלת פרויקטים חינוכיים, עמותת סנונית לקידום החינוך המתוקשב

מר רון נחמן - ראש עיריית אריאל
גב' חנה גולן - מנכ"ל עיריית אריאל

מר גל מור - כתב מחשבים ואינטרנט, YNET, ידיעות אחרונות

מר מיכאל ביילי - מנהל החטיבה לתורמים גדולים
מר יוש עמישב - מנהל החטיבה לתקשורת
מר אלון שמואלוף - סגנית מנהל החטיבה לתקשורת

מר איתן הילמן - מנכ"ל האיגוד הישראלי של משקיעי הון סיכון (IVA)
גב' שלומית ירקוני - מנכ"ל רשת הון סיכון לישראל
מר רמי קליש - קרן הון סיכון פיטנגו


צמצום הפער הדיגיטלי (בהשתתפות יו"ר חברת סיסקו העולמית)

הישיבה שלנו היום, של ועדת האינטרנט וטכנולוגיית המידע, שהיא ועדת משנה של ועדת המדע בראשות מלי פולישוק, נרגשת לארח אורח חשוב מאוד, שכולכם בטח שמעתם את שמו, ויש לנו הכבוד גם לפגוש אותו. ברשותכם, אני אפנה אליו במספר מילים באנגלית, ולאחר מכן אני אעבור לעברית והישיבה תתנהל בעברית.

We are very jealous about our language. We have a revived, an old-new language, and in the Israeli Knesset we have to speak Hebrew, and sometimes we can add English. I’m sorry about the inconvenience.

Dear Mr. Morgridge, it’s a great honour to welcome you in the Israeli Knesset. We appreciate very much the unique relationship established between Cisco and the State of Israel, and we appreciate very much your important role in creating, preserving and developing this relationship. The partnership between Israel and Cisco is based on mutual set of ideas, combined with commercial mutual interests. We believe in democracy, freedom and rationalism. These are the pillars on which the internet and the information technology could develop. The commercial relationship is based on Israel as a consumer of Cisco’s products, and on Cisco as a consumer of Israel human resources. We admire your approach, that support along the road - more investments in education. I’m sure that during your visit here in Israel, you will feel our warmest feeling for all of you personally and your company, and I wish you and us, Cisco and Israel, will work for continuation of our relationship. Thank you.

אני רציתי גם לברך בהזדמנות הזו את האורחים הישראלים שלנו. הישיבה מוקדשת לצמצום הפער הדיגיטלי שגם יושב הראש מקדיש לו מאמצים רבים, וגם רבים מהיושבים סביב השולחן כאן. אנחנו מדברים על הון אנושי, להבדיל מאוצרות טבע, שהטבע מייצר והאדם משתמשים ומנצלים, הטבע מייצר במאות ובאלפי ובמיליוני שנים, ובני האדם יכולים לעשות רק מעט על מנת להשביח או לייצר יותר אוצרות טבע מקובלים. לא כן הדברים ביחס להון האנושי. אנחנו יכולים להשביח את ההון האנושי. זה תלוי בנו. זה לא תלוי בטבע, זה תלוי במאמצים שאנחנו נעשה, ואנחנו נקבל תוצאות הרבה יותר מהר אם נעשה את המאמצים הנכונים גם ביחס לחברה כולה וגם ביחס לאותם אנשים בודדים, אחד אחד, שכבר נמצאים בתחום שבו אנו עוסקים – טכנולוגיית המידע. מבחינת ישראל זהו חלון הזדמנויות, מהפכת האינטרנט וטכנולוגיית המידע, זה דבר אדיר שנותן לנו הזדמנויות בלתי רגילות. אנחנו מדינה שאין לה אוצרות טבע, אין לנו כוח אדם זול, אין לנו קרבה לשווקים ויש לנו הרבה בעיות אחרות. כל זה יכול לבוא לידי פתרון בפיתוח טכנולוגיית המידע והאינטרנט כמשאב לאומי שממנו אפשר יהיה לייצר בחברת המידע הגלובלי מוצרים אינסוף, ולקבל תמורה בלתי רגילה.

הדוגמה שיש לנו מ"סיסקו" מראה מה אנחנו יכולים לעשות, חברה שלפני 20 שנה לא הייתה קיימת, שהבינה את החזון של האינטרנט וטכנולוגיית המידע, והגדולה שלה, שביססה את כל האסטרטגיה שלה, על האינטרנט, גם כמכשיר שיווקי, גם כמכשיר לפיתוח. היא נכנסה לתוך האינטרנט בכל התפיסה שלה, כחברה, כניהול, כחלק מהתרבות של האינטרנט. והיום היא חברה ששווייה 160 מיליארד דולר. בזמנו היא שברה את שיאי כל הזמנים. זה יותר מהתוצר של מדינת ישראל. בכל אופן, זה מראה מה אנחנו יכולים לעשות, ואני רוצה לסיים ולומר: חברים יקרים – השקעה של מדינת ישראל בצמצום הפער הדיגיטלי היא גם השקעה כלכלית, היא גם צדק חברתי וחברה חזקה. שני דברים שאנחנו חייבים אותם כמדינה שחייה בתנאים כל כך מחמירים, שעומדת מול תנאים כל כך רבים, שרוצה להשתלב בגלובליזציה ולהיות מקום שבו קל לחיות וגאים לחיות בו. ואת שתי המטרות האלה נשיג אם נצליח לגשר את הפער הדיגיטלי, להכניס למעגל האינטרנט וטכנולוגיית המידע את כל האוכלוסייה שלנו, ולתפוס את ההזמנות הזאת שההיסטוריה זימנה לנו בשתי ידיים.
יו"ר ועדת המדע, ח"כ מלי פולישוק.

I would to welcome you, our honourable guest, for coming here to our committee. It’s a great honour, and it’s very important, also, that people like you are coming to Israel, to Jerusalem, in these difficult times for Israeli people. So thank you again very much.

A couple of days ago, I visited your company in Natanya, and I’ve seen what you’re doing and I’m very impressed from everything that you’re doing, in all fields, but specially I was very happy to meet wonderful people there. What’s important is that these people, they don’t care only for their one home, or for your company, also this is the most important thing for all the community of Israel.

אני עוברת, כפי שעשה קודמי, לעברית. אנחנו תמיד זוכרים שאנחנו בפרלמנט הישראלי, ואני גם מברכת את הצופים בבית. אני לא יודעת כמה אתם יודעים, אבל בכל רגע נתון מהחדר הזה מסתכלים עלינו עשרות אלפי אנשים, ולכם בבית אני אומרת תודה שאתם יחד אתנו, כי חשוב לנו הקשר עם תושבי אזרחי מדינת ישראל, כדי שתדעו שאנחנו כאן, במיוחד בועדת המדע והטכנולוגיה, דואגים לעתיד מדינת ישראל, וזה לא מילים של מליצות וחגיגיות.

חשיבות ההון האנושי במדינת ישראל כמשאב לאומי בעל חשיבות ממדרגה ראשונה, ולא רק אנחנו כאן בישראל עושים את זה או צריכים לעשות את זה, ליתר דיוק, כל מדינות המערב והמזרח, כל המדינות המתקדמות בעולם מבינות היום, במאה ה-21, שאין דרך אחרת לקדמה ולרווחה, כי קדמה הולכת עם רווחה ביחד, כי כשאין קדמה גם אין רווחה. אין דרך אחרת מאשר השקעה בהון האנושי. אנחנו נמצאים בתקופה מאוד מדעית-טכנולוגית. כל דבר הוא פרי מדע. כל מדע הוא פרי טכנולוגיה. כל תעשייה שמייצאת לשוק הגלובלי שבו אנו מתקיימים חייבת להיות ברמה של טכנולוגיה גבוהה, אחרת היא לא יכולה לשרוד בעולם שבו אנו חיים. כדי להגיע לרמה גבוהה של טכנולוגיה ותעשייה, אנחנו צריכים כמובן את האנשים, את ההון האנושי שיובילו את המהנדסים, את המדענים, את הפיסיקאים את הכימאים ואת כל מי שיכול לתרום לאותה תעשייה שהיא זו שמביאה לנו את הדולרים היקרים האלה, משום שבלעדיהם אין מסים ואין רווחה. הכל קשור.

בישראל, התברכנו באיזו מין אווירה. בכנס שנערך לפני כחודש בניו-יורק, אומרים המומחים, לא מהארץ, שהחדשנות – ה-innovation – תתגלגל פה ברחובות. יש פה את המעוף, יש את החדשנות, יש את ההשכלה, אנחנו צריכים לנווט את זה לרמה גבוהה, וכדי לשפר את אותו הון אנושי שאת הבסיס הטוב שלו כבר יש לנו, חייבים להשקיע בחינוך למדעים ולטכנולוגיה. כל הפרויקטים שעליהם נדבר היום, שעליהם נשמע ונקבל את המצגות זה בעצם לכיוון אותו רעיון של שיפור ההון האנושי. אני שמעתי מאנשי ”סיסקו" מנתניה את פרויקט "נטע", ואני רוצה להציע כאן הצעה קונקרטית לועדת המשנה לועדת המדע והטכנולוגיה לענייני אינטרנט וצמצום פערים: נכריז על פרויקט לאומי משותף של "נטע", להב"ה, תפו"ח, "מחשב לכל ילד", "חלון לעולם המחר" וכל הפרויקטים הנוספים שקיימים. אנחנו נכריז על פרויקט לאומי משותף, ונפנה לראש הממשלה, כדי שהעבודה העיקרית תבוא ממשרד רה"מ, נחבר אצלו פרויקטים ביחד. יחד עם החברה למתנ"סים ויחד עם משרד החינוך כמובן, משרד האוצר והמדע, והתמ"ת, כל המשרדים האלה שותפים לאותם העניינים. אנחנו צריכים לחבר את כל התכניות הנהדרות האלה למטרה אחת משותפת, לתכנית אחת מורכבת, כי חלק מהתכניות, כפי שחלק מכם יודעים, חלקן חופפות, ויש כאן איבוד מאמצים שאין לנו אותם, וחלק מהתכניות משלימות אחת את השניה, ולכן גם הן חשובות, כי צריך את ההשלמה: אם אנחנו עושים פעילות בבית הספר, צריך שיהיה לילד מחשב בבית או במתנ"ס לפחות. אז הדברים משלימים אחד את השני, ואני רוצה להציע מפה, יחד אתך, ברשותך, שנעשה את זה ביחד: נכריז מפה על מכנה משותף, פרויקט לאומי, לראש הממשלה ולשרים הרלוונטיים, כדי להגיע ליעד של לא 3,000 איש כמו פרויקט "נטע" שאליו אתם שואפים, אלא לפחות ל-100,000 תלמידים. זה אפשרי, ואם כל אחד מכם, אלה שאינם נמצאים פה אבל ישמעו מאתנו בקרוב, יתן את חלקו וישקיע ונפעל במשותף ביחד, נעשה את השינוי. תודה רבה.

Thank you very much. I’m honoured to be here today. I think it’s the first time Cisco has been asked to present this data. I want to talk a little bit about out programs. The NETA program is a cultural part, a reflection of our global culture. I want to give you just a little background on Cisco and its outreach on a global basis: Specifically, our sense of dealing with our social responsibility as a global citizen. The agenda for this presentation touches a little bit on our position to the social responsibility, our concept, of partnering with others to address the digital divide, not only in this country, but around the globe. Our experience with the networking encounters, which is kind of the initial efforts in terms of providing technical education on a global basis, using the internet as the vehicle and the enabler to carry that out.
There are some specific programs we’ve undertaken, in addressing the least developed countries of the world, and bringing them into the digital age; for all the issue of gender, which is a specific issue in this country, although it’s an issue of all countries. Engaging the total population in technology, as against just the little part of the population. A particular program that we’re involved in with our government, the US Government, in what is called the Digital Freedom Initiative. I go from here to Senegal, which is the first country we’re undertaking these strategic efforts. Some of the programs we had with the international technology organizations, and specific training centers in Africa and then massively on equality initiatives, in terms of ensuring all the members of society to have an opportunity.

It’s interesting how companies develop cultures. Cultures can be constructed, or they can just kind of grow up naturally. In our case, it’s a little bit of both. And it’s typically a reflection of the leadership of the organization of the company or the institution, and one of the things that we develop very early on, is the idea that one of the pieces of our culture will be given back to the community. I noticed that you mentioned how successful our company is. That success is certainly, in part, arguing that it’s also a result of an opportunity that was presented to us, that we capitalized it. In a sense we were blessed as a company, and therefore feel a responsibility to give back on a global basis. What we actually look, at having what we would called a triple bottom line. Certainly, one of those is profits. We believe that in the capital, the profits are an important part of building your company and being successful, and we have the responsibility to our shareholders. But people are also a part of our bottom line, and people include not only our employees, our customers, our partners, and in a broad sense, the global community. And then, lastly, we feel that we need to give back, through our presents, on a global basis. The NETA project comes from our culture, in part, but it’s very much an Israeli local undertaking. It is our people here in Israel that helped conceive this project, and will continue making it successful.

We’re very big on partners because partners give you leverage. They permit you not only to capitalize on your own assets, but to capitalize on other people’s assets. In all of our programs, we had a long list of partners. We have partners who are in the industry, like HE and Sun. We have as partners education institutions around the world. We have partners such as the United Nations. We have partners such as the United States Government, with USAIE. All these are partners, and through leveraging all of their individual assets, there are programs such as the NETA program which will be successful.

The networking academy is an outgrowth of our fundamental belief that two of the big equalizers in the world today, are the internet, which you spoke so extensively about, and education. Both of these are fundamental in our world today, and we’re strong believers in their importance, and that’s reflected in our network in the academy program. About a decade ago, we moved into a community in East Paolo Alto, and we had our headquarters there. Just like this is a relatively poor community, economically challenged community, right across the fence from us was a school, and it wasn’t very long before our employees were climbing the fence and getting involved in that school. It was long after that that I ran over and met Mrs. Hardmuller, who was the principal. I introduced myself as a new neighbour and friend, and out of that association grew donations of equipment, and pretty soon an enlightenment that we had to give more than equipment. We had to give education. We had to train these people on how to use the internet, how to use the equipment we were donating. Our rule was networking a counter-program which has its goals to teach the fundamental of networking and how to design, install and maintain networks. We started very modestly: We did a trial program in a high school in south San Francisco, and the success of the program there passed us to launch it nationally, and the first year we had 64 institutions in seven states, that raised their hands and said: “we’ll teach your curriculum”. Today they are over 10,000 institutions around the globe in some 150 countries, that partner with us in teaching this networking academy curriculum, and it’s grown very rapidly in about a seven years’ period of time. We have over 10,000 academies, about ½ million students today are taking these curricula, here in Israel and in Palestine and around the globe. We trained about 25,000 instructors, people who perhaps were not experts, but its tense when we trained per-programmed semester, and they are now teaching for us. It’s translated into nine different languages, we did exams. We do a lot of testing in order to know what the students don’t know, so that we can direct them. As you can see, about a third of the academies are in the United States, in north America, but we have a lot of academies in Latin America, in Africa, throughout Europe, all through Asia and on into Japan. So, it’s interesting that in respecting the culture or the language, people can master this material.

In four semesters, about 270 hours of material, presented in what we call a blended environment, by that I mean it’s taught in the classroom with an instructor, also, all the material is presented online, so there’s no textbook as such. The textbook is the material presented online. We started out with four semesters, we now have 16 semesters. Some of it provided by our partners, some of it really fundamental, like how to wire or put a small network in a small organization of some sort. Some of it is quite advanced. We now have a model on security, so it’s very current, and it’s current on a global basis. As I said, here in Israel we have 66 institution that are teaching some part of this curriculum. We have some unusual where we have academies. One of these is Nazareth, where it’s a joint program of both Jews and Arabs, and they sit in the classroom together, master the material together, give hands on projects together.

The success in this program caused us to take on a challenge, and that was to actually establish academies in the least developed countries of the world, of which there are about 48 such countries. In a period of about two and a half years, we’ve been able to launch academies in some 34 of the least developed countries, in addition, countries that are considered economically challenged, some 150 networking academies, mostly in Africa but also in parts of Asia. Some 5-6 thousand students are taking part in it. As you can see, there’s a high percentage of female participation in mastering this material, and about 80% of the graduates have found jobs in presuming technology-based opportunities.

As I said, I’m leaving here and going to Senegal, where we’ve launched the Digital Freedom Initiative. This is a program that focused in the country on establishing technical training for small businesses, so that the leverage of the network, the internet, can be brought and applied in small businesses within the country. We’ve recently launched it, and launched it this past summer. We also have a technology treating initiative, with the IGU, in terms of brining technology-trained, here again, through our academy program, and consequently in Africa. We have an equality initiative. This is a program in Jordan, in conjunction with the King, the Queen, and the government, to take technology-training to all of the schools and high schools in Jordan, and we have, in addition, a program where we’re developing a standard math curriculum, and a standard science curriculum, in Arabic, for students initially in Jordan, for targeting them and take them to other Arab countries, the first of which is going to be Egypt.

In my business school for example, the Stanford Business School – a third of the students are women. If you go to the Stanford Law School – half of the students are women. In the Stanford Medical School – half of the students are women. In sciences – less than a tenth. I believe that a part of this is that we don’t start early enough to get women involved in science and technology, and as a result, we take half our resource and underutilize it. So what are the initiatives that we’re at, within the academy program, is to launch very specific gender programs. Do you know how to do a successful gender program? You do it by getting a female instructor. If you have a female instructor, it’s amazing how it just seems to enable a lot of girls and women to simulate their role in society. The success of the programs is that they are based on other people’s assets, and that’s why I’m here, because I’m looking for your assets to be part of our programs, and certainly one of those that are contributing are the peace-corps volunteers. They are part of our program in a sense of mentoring students, and also helping us find opportunities for those students, where they can take on partnerships to broaden and strengthen their training.

I’m delighted to spend some time with you today. I’m proud of the fact that we contribute not only dollars and equipment, but we contribute our most valuable asset – our human resources. It’s important in culture the way you build it and the way you develop it is by honouring it, by recognizing those attributes that are important to your culture, just like why we speak Hebrew in the Knesset. It’s all kinds of things, and that’s why I’m glad I made this trip. Thank you very much.

יש לי עכשיו גם כבוד להזמין לשאת דברים את מר ליאון רקנאטי, שאני באופן אישי מאוד מחבב ומאוד מעריך, ואני לא אספר את כל ההיסטוריה של היחסים בינינו, אבל בשלב מסוים שביקשתי לגייס אותו לטובת הנושא של צמצום הפער הדיגיטלי, אמרתי לו: "ליאון, לא הכסף חשוב. חשוב שאתה אישית, תבוא ותהיה מעורב, תהיה בדיונים עם הגוף שלך אישית תהיה נוכח, כי בעובדה שאדם כמוך בקהיליה הישראלית, שמעורב במה שנחשב בעיני רבים סדרי עדיפויות, עסקים, כסף, עשייה כזו", הוא מוכן לבוא, לעזוב הכל, שעות יקרות, עסקים גדולים, ואישית לשבת – מה קורה במקום פלוני, ומה קורה במקום אלמוני, ואיך מקדמים את הנושא של הפער הדיגיטלי – זאת תהיה תרומה גדולה מאוד. והוא נענה ומקושר לנושא, ומחובר לנושא, ואני יכול להגיד לו בהזדמנות הזאת כל הכבוד.

Mali Polishuk, Miki Eitan, Members of Knesset, dear friends, Mr. Morgridge. John, I want to tell you how pleased we are to have you with us, and to extend my heartful thanks for Cisco’s continued assistance to Tapuach, in rendering Israelis of all backgrounds and geographic locations, computer-conversant and cyber-literate, exposing our young people to a host of new opportunities that will transform their lives. We salute Cisco in its pursuit of a triple bottom line: profit, people, presents. We share Cisco’s pursuit of impact philanthropy, big and strong and productive global communities, in which every individual has the means to live, the opportunity to learn, and the chance to give back. That’s why any of these is enough to make a difference, it takes all three to set in motion an enduring cycle of health and prosperity. We’re also proud that this communal education and technological initiative is an outstanding demonstration of the added value of a collaborative effort, in government, business, and the non-profit world, with partners from Israel and abroad, and with partnership in this case of the project of NETA that we have inaugurated today, is the Jewish Agency and the United Jewish Appeal.

מיקי, תודה רבה לך על הדברים. אני רוצה לשתף את החברים בחוויה שהייתה לי כשמיקי היה שר המדע, ובא לבקר במוזיאון הלאומי למדע שנמצא בחיפה, בטכניון ההיסטורי. הוא מאוד התרשם ואמר לי: "ליאון, אתה עלול לעשות טעות שאתה לא מחובר לעולם האינטרנט ולא מספיק פועל בתחום". הפנמתי את המסר הזה ואת האמירה הזאת, וכשבשנת 2000 חיפשנו במסגרת קבוצת IDB לעשות פרויקט משמעותי לטובת הקהילה, הרעיון של האינטרנט עלה. אני בכלל רוצה לומר למיקי, שהמעורבות האישית, אני מאמין בה חזק מאוד. אני חושב שזה ההבדל בין להיות מעורב רק מבחינה כספית לבין להיות פעיל ולעזור מהניסיון האישי, העסקי והאחר, לגופים ולארגונים ולפעולות שמאמינים בהם. נכנסתי לפעילות בנושא החינוך למדע, בגלל שחשבתי, ואני עדיין חושב וחרד למעשה, לחינוך המדעי בישראל. אני חושב שהמוח היהודי הוא אחד הנכסים המשמעותיים שיש לנו, ואנחנו לא משקיעים בו מספיק. אנחנו עלולים לשלם מחיר יקר. כל ההישגים הכלכליים-טכנולוגיים שיש לנו היום נובעים ממערכת חינוך בעבר שהייתה בעלת משמעות ואיכות גבוהה יותר, יחסית למה שקיים בעולם, והיום אנחנו בכל תחרות השוואתית בנושאים הללו במקומות שלא מכבדים אותנו, ואני חושב שהקריאה של מלי היום לכל הפעילות שאנו עושים, גם בנושא של חינוך לאינטרנט כפרויקט לאומי הוא מאוד משמעותי, ואני בכל לב מאמץ את הקריאה הזו. אני חושב שאנחנו צריכים לפעול, כולנו ביחד, לשתף פעולה ולרכז את כל המשאבים שלא-גדולים שיש לנו כדי לנצל את התשתיות ואת הרצון הטוב ואת היכולות שיש במשרד החינוך, בבתי הספר, מחוץ לבתי הספר, ובכל הארגונים ועמותות שאני שמח שקמו וחשוב שקמו, כי לולא הן אני חושש שמצבנו היה גרוע יותר, ואני מאמין ששיתופי הפעולה והפרויקטים שאנו מדברים עליהם דוגמת זה של היום, הם צעד חשוב לקידום היכולות והנושא.

אני רוצה קצת לספר לכם על פרויקט תפו"ח, שכאמור התחיל לפני שלוש וחצי שנים, במסגרת של מחשבה עסקית שחיפשה איך לתרום לקהילה, ולעשות דבר משמעותי. החזון בעצם היה שהפער הדיגיטלי שהולך ונפתח בין מדינת ישראל למדינות אחרות, ובתוך ישראל עצמה, בין הפריפריה למרכז, הוא דבר חמור, מסוכן, וחייבים להשקיע בו. בנובמבר 2003, אנחנו מפעילים 48 מרכזי אינטרנט קהילתיים, ואל יקל הדבר בעיניכם. כל אחד מהמרכזים זה פרויקט בפני עצמו. אני זוכר את הפרויקט הראשון של מר דבש, ראש עיריית מצפה רמון, שאימץ את הרעיון, ותארו לכם שרעיון כזה, כשבאים כל ראש מועצה באופן טבעי, שואל את עצמו אם זה נושא שראוי להיכנס אליו, אם הדבר הזה הוא לא חד-פעמי, אם הוא יתמשך, מה תהיה תרומתו, איך להביא את כל מערכת החינוך לפעול במסגרת הזאת, איך להתארגן, וזאת מערכת מורכבת של הסכם בין גורמים עסקיים – החברות התורמות – לבין משרדי ממשלה שאז התחלנו אתם, כמו משרד החינוך ומשרד המדע. אני רוצה לומר לכם שהמודל הזה של מרכז אינטרנט קהילתי, הוא למעשה פרי יוזמתו של מיקי איתן, שהתחיל בזה כשר המדע בניסיון שנמשך פרק זמן, וחשבנו שמכיוון שהרעיון עצמו הוא מאוד נכון, מהבחינה הזאת שהוא לוקח משאבים ושם אותם במקום מרכזי, ומביא את כל האוכלוסייה אליו, והתגובות היו טובות, אבל הביצוע היה חסר תקציבים. אימצנו את הרעיון, ולשם הלכנו, כך שאני בעצם שמח שמיקי העלה את הנושא ב-96', ועכשיו, שבע שנים אחרי, אני חושב שעשינו כברת דרך ארוכה מאוד, כי תשמחו לשמוע שעד היום הקורס הבסיסי של אינטרנט ומחשוב, שזה בעצם הייעוד הבסיסי של תפו"ח, הועבר כבר ללמעלה מ-220,000 איש, והקצב הוא כ-10,000 איש בחודש. אני חושב שזה, אם מסתכלים על הניירות של התוכנית העסקית שעשינו בראשית הדרך, אמרנו לעצמנו: נפעל במשך כארבע שנים, ונגרום לכך ש-400,000 איש בישראל ידעו מה זה אינטרנט, ידעו לפעול באינטרנט, וינתן להם שוויון הזדמנויות, כי זאת שפה שבלעדיה היום קשה לתפקד בכל מובן. העברנו כ-10,000 קורסים, אנחנו משתמשים במדריכים בדרך כלל בני המקום. אנחנו נעזרים בבנות השירות הלאומי שעושות עבודה מצוינת, ואני גאה בעצם על שני דברים שפעלנו מראשית הדרך לאורם: האחד זה שיתופי פעולה. יש לנו שיתופי פעולה מאוד משמעותיים עם כמעט כל גוף שפועל בתחום הזה. אני אומר רק כמה, ואני מתנצל אם לא אוכל למנות את כולם: משרד החינוך, מפעל הפיס, חברת המתנ"סים, מט"ח, קרן רש"י, מחשב לכל ילד, חלון עולם המחר, תשומות 2000, איגוד האינטרנט הישראלי, ורבים נוספים. אין ספק שאם חלקם יכולנו לעשות שיתוף פעולה. שיתופי הפעולה הללו רק הולכים ומתרחבים, ואנחנו מייחלים ומקווים לעוד שיתופי פעולה.

כמו שאמרתי קודם, התחלנו את הפרויקט במצפה רמון, עם ראש העיר. מאז למעשה גילינו שכשראש המועצה רוצה, יש פרויקט ויש עשייה ויש השתתפות של התושבים. אם ראש המועצה מהסס או לא קורא לנו, הסיכוי הוא פחות. לשמחתי, אחרי ההצלחה של היישובים הראשונים, אני מזכיר כאן שמדובר בישובים בעיירות פיתוח, ביישובים שבהם יש לא מעט עולים חדשים, מדובר ביישובים ערבים, בדויים ודרוזים, מדובר בשכונות מצוקה, ובכל אחד מהמקומות, ככל שתפו"ח הלכה והתרחבה, ההתקשרות והחיבוק שהמועצות המקומיות נתנו לתפו"ח הלך וגבר, והיום אני חושב שאפשר להתברך בכך שכל ראש מועצה רואה את הפרויקט של תפו"ח כפרויקט שלו, ואנחנו רואים את עצמנו כמסייעים לתושבים במקום להגיע להישגים בתחום האינטרנט, וכעת אנחנו עובדים על תכנים נוספים, אם זה בתחום האנגלית, אם זה בתחום הלימודים, אם זה בתחומים של פרויקטים כנט"ע.

אני חושב שהדבר השני שהיה מאוד משמעותי, ובעצם אפשר את הפעילות, זאת ההתגייסות היפה של הקהילה העסקית בארץ. אני חושב שהיום, יותר ויותר חברות מודעות לחשיבות של החזרה לקהילה, של השתתפות בפעולות שמסייעות לכלל, ואני חושב שלמעלה מ-60 חברות חברו אלינו, לתפו"ח, והן משתתפות או בכסף או באמצעים כמו ציוד או מדריכים לפעולות אחרות. כאן אני רוצה לציין מאוד לשבח ולטובה את החברות של התקשורת כמו "בזק" ו"ברק", את חברות האינטרנט, וחברות מחשוב, וחברות עסקיות, וגופים פרטיים. חלקם אפילו אמצו מרכזי תפו"ח ביישוב שבו הם פועלים. אני חושב שזה מודל ודוגמה מאוד יפה, אני חושב שזה צריך רק לומר תודה לכל אחת מהחברות שמשתתפת ותורמת לעניין.

הדבר האחרון שאני רוצה להזכיר כאן ברגע זה, הוא הנושא של איגוד המשאבים. אני חושב שיש בארץ הרבה פעולות של התנדבות ושל עשייה בתחום הזה, כי יש לא מעט ארגונים, וחבל שחלקן נמצאות בתחרות אחת עם השנייה. אני מאמין שבשיתופי פעולה אפשר להשלים האחד את פעולתו של השני. אני חושב שזה מרכזי וחשוב, ואני חוזר על דבריי בנושא של שיתופי הפעולה, שאנחנו מאמינים בזה, רוצים בזה, ומבקשים בעצם מכם לפעול כדי שכל הגופים שפועלים בתחום הזה ימצאו את הדרך לחזק את עצמם, כך שהמכלול יהיה יותר מאשר סיכום הפעילות הספציפית של כל אחד מהם. תודה רבה.

אני רוצה לברך את יו"ר "סיסקו", את תרומתו לצמצום הפער הדיגיטלי, את חברת הכנסת מלי פולישוק, את מיקי איתן, שהוא יו"ר ועדת האינטרנט, והוא אבי הרעיון של פרויקט להב"ה. פרויקט להב"ה הוא פרויקט ממשלתי שמתקיים במשרד האוצר. הפרויקט הזה, שהיוזם שלו היה מיקי, הוקם בשנה שעברה על ידי שר האוצר סילבן שלום, והיום הוא נתמך על ידי השר במשרד האוצר, מאיר שטרית. לכולם ברור שחשוב לצמצם את הפער הדיגיטלי. הפער הדיגיטלי יכול להיעשות, וייעשה בצורה טובה, על ידי הקצאת משאבים של המדינה. המדינה מקציבה עשרות מיליוני שנים בשנה על מנת לצמצם את הפער הדיגיטלי, ועל מנת לאפשר להטמיע תהליכים דיגיטליים בחברה הישראלית. כאשר אנו מסתכלים על היעדים של להב"ה, אנחנו רואים שבבסיס זה מתן נגישות פיסית למחשב ולאינטרנט. את הפעולה הזאת אנחנו עושים על ידי הקמת מרכזים בערים, כאשר הישובים עצמם נבחרים לפי חתך סוציו-אקונומי וגודל האוכלוסייה. ככל שהחתך הסוציו-אקונומי נמוך יותר, ואני מדבר על רמה אחת, שתיים או שלוש, לפי הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, וככל שגודל האוכלוסייה גדול יותר, הפרויקט מקבל עדיפות באותו ישוב. המרכזים עצמם פתוחים משעה שמונה בבוקר עד השעה אחת עשרה בלילה, וזה מאפשר בבסיס מתן נגישות פיסית למחשב ולאינטרנט לאוכלוסייה. כאשר אנחנו משתמשים במרכזים עצמם, אנחנו בעצם באים להקנות מיומנויות של שימוש בכלים או במידע הדיגיטלי, אבל לא רק להקנות את המיומנויות של השימוש בכלים האלו, אלא מה שיותר חשוב לנו, זה להקנות הרגלי שימוש באינטרנט ובפלטפורמת התקשורת/מידע. ברור לנו שהשימוש היומיומי, וככל שנשתמש יותר, וככל שנטמיע יותר את השימוש באינטרנט ובמידע, אנחנו בעצם נצמצם יותר את הפערים הדיגיטליים, נכניס את האוכלוסיות, שאני מדבר פה על אוכלוסיות שאין ידם משגת, לתוך האולם הדיגיטלי, ובעצם זהו פרויקט חברתי ממדרגה ראשונה ופרויקט כלכלי. כיום, כשאנחנו מסתכלים על המשתמשים, יש לנו 32,000 מהם. כשאני אומר משתמש, כל משתמש שמגיע, אפילו אם הוא מגיע 30 פעם, זה משתמש בודד. בחזון שלנו, ובמטרה שלנו, להגיע למאה מרכזים. כשאני מדבר על 100 מרכזים, ובכל מרכז יש 40 עמדות מחשב, אני מדבר על 60,000 שעות מחשב ליום, שיאפשרו ל-30,000 משתמשים כל יום להשתמש במוצר הזה, ואני מדבר על אנשים שאין ידם משגת. אני מדבר על אוכלוסיות בפריפריות, שאין להן מחשב, ונאפשר להן בעצם להגיע למרכז ממשלתי, מרכז שנתמך על ידי המדינה כדי לצרוך את המוצר הזה. המטרה שלנו, שוב, אני חוזר, להגיע ל-30,000 איש שיוכלו להשתמש יום-יום במחשבים, משעה 8 בבוקר עד 11 בלילה, לפחות שעתיים ביום.

אם אנחנו מסתכלים, בקצרה, כאשר אנחנו מדברים על 11 מרכזים, ההתפלגות שלנו, בקורסים, זה בערך ילדים ותלמידי בתי ספר כ-50%, אוכלוסיות מיוחדות – נערות במצוקה לדוגמה, או ילדים חריגים – כ-8%, וגיל שלישי ובוגרים – כ-40%. המרכזים שלנו משמשים החל מילדים בגיל הגן, כשאנו מדברים על ילדים בגיל 4-5, ועד אוכלוסיות שמגלות גם בגיל ה-70 ובגיל ה-80 את עולם האינטרנט ופתאום יש להם כנפיים, פתאום הם גילו עולם חדש, פתאום הם שווים יותר.

ברמה הארצית, זה מתנ"סים, למידה מרחוק, אם זה משרדי ממשלה, ביטוח לאומי, משרד הקליטה, ופרויקט שאנחנו עכשיו מתחילים ליישם אותו, ואנחנו נכנסים לפיילוט, שזה משרד העבודה והרווחה, להביא מובטלים, מאוכלוסיות חד-הוריות או מובטלים אחרים שאינם מתמצאים בעולם האינטרנט ובעולם המחשב – במקום ללכת ללשכה להחתים יבואו ללהב"ה לעשות קורסים.

אני מצטרף לכל הדוברים שדברו לפני על כל נושא שיתוף הפעולה ואיגום המשאבים. בתקופה כזו, שהיא מאוד קשה, והשקלים נמצאים במחסור, אנחנו מקיימים מגעים לשיתופי פעולה, פונים לגופים ובחלקם הדרך כבר צלחה, ואני מעריך שבשנת 2004 הדרך תצלח עם האחרים גם.

אני תמיד אומרת שאני בעד אינטרסים אישיים, כי הסך הכל של האינטרסים זה רצון הכלל. אם באמת נשים את האינטרסים שלנו, וגם קצת את האגו שלנו בצד, רק לחמש שנים אולי ונראה מה המטרה המרכזית, אני חושבת שביחד יהיה אפשר באמת להגיע להישגים אדירים, כי הכוונות וגם העשייה היא נהדרת, בכל הפרויקט.

חנן אסף, יו"ר "מחשב לכל ילד", עכשיו תורך. בבקשה.

תודה רבה. ח"כ מלי פולישוק, האורח שלנו ג'ון מורגרידג', חברי הכנסת, ביקשו מאתנו בכמה מילים לתמצת את המהות של הפרויקטים, כאשר יש בלבול באמת בין כל הפרויקטים שפועלים בשטח. פרויקט "מחשב לכל ילד" הוא שונה במהותו מכל הפרויקטים שהוזכרו פה, מאחר והוא מיועד בשני קריטריונים עיקריים: אל"ף, הוא מטפל אך ורק בילדים מתחת לקו העוני. בי"ת, הוא מטפל אך ורק במחשבים בבתים של הילדים, לא במרכזים, לא במתנ"סים, לא בכיתות, מפני שהוכח שכאשר לילד אין מחשב בבית, כל שאר הדברים שעושים, היעילות שלהם נפגמת בצורה רצינית מאוד. שעתיים בשבוע בכיתת מחשבים בבית הספר איננה שקולה לחמש שעות ביום בבית. כל אחד שיש לו ילד בבית ומסתכל קצת במגרות שלו על יד המחשב יכול למצוא שם דיסקטים, סי.די. רומים שבורים, כרטיסים, חבלים, הילדים משחקים, מחליפים משחקים, משתמשים, מתקנים לבד את המחשב, מחליפים לוחות, קונים אביזרים, מכניסים כל פעם אופציות חדשות, דברים חדשים, משחקים חדשים, זה נהפך למרכז בתוך הבית זאת חוויה לגמרי שונה מאשר לבוא למתנ"ס או למרכז מקומי שהוא חשוב, אבל הוא איננו מהווה בשום פנים ואופן תחליף.

בי"ת, כפי שהשם של הפרויקט אומר, אנחנו רוצים להגיע לכך שלכל ילד במדינת ישראל תהיה גישה למחשב ולאינטרנט. אני רוצה לציין, אגב, שהעתיד בנושא הזה הוא לא כל כך רחוק, כי מי שמכם עוקב אחרי הטלפונים הסלולריים מבין שזה לא יהיה הרבה זמן עד שהצעצועים האלה שאנחנו קוראים להם טלפונים סלולריים יהיו בעצם מחשבים סלולריים, ואתם רואים מי המשתמשים הגדולים שלהם, כך שתוך כמה שנים באמת לכל ילד ביד יהיה מחשב. אבל היום, אנחנו רחוקים מזה. כמות המשתמשים באינטרנט באוכלוסיות הנמוכות היא אולי 3% מול 70% בעשירונים העליונים. זה פערים של כ-2500% בשימוש באינטרנט. ציין כאן ג'ון מורגרידג', שאחת הבעיות שלא רואים נשים במשרות היי-טק ובמקומות שונים, היא שהן לא נחשפות לטכנולוגיה בגיל מספיק מוקדם. אני רוצה לציין שאנחנו משתדלים לתפוס את הילדים החל מגיל שמונה. אנחנו מתחילים בכיתה ג' ועוסקים רק באוכלוסיות שבין ג' לו'. לדעתנו, ילדים שלא קיבלו הכשרה או שלא השתמשו במחשבים בגילאים האלה פותחים פער דיגיטלי מסוג אחר. זה פער שלא ניתן לסגירה לעולם. ההבדל בין ילד שהתחיל להשתמש במחשב בגיל שמונה לילד שהתחיל להשתמש במחשב בגיל 12 לא ניתן לסגירה, לא חשוב כמה כסף וכמה שעות תשקיעו בו. זאת אוכלוסייה אבודה מבחינת מדינת ישראל. לכן, הפרויקט "מחשב לכל ילד" שם לו כדגש להתרכז בשכבות האלה. בזמנו, כשהתחלנו, היו 300,000 ילדים מתחת לקו העוני, ורצינו להגיע לפחות ל-100,000 מהם, 20,000 ילדים בשנה ב-5 שנים. זה די קשה, כי בעלות מחשב של כ-1500$ - זה לא רק מחשב, זה גם חיבור לאינטרנט, זה תוכנות, זה הדרכה, זו בקרה פדגוגית, זו לוגיסטיקה – אם רוצים 20,000 בשנה, זה לגייס 35 מיליון דולר בשנה, כאשר הרוב מגויס על ידי תרומות. יש לנו תמיכה של ממשלת ישראל, מהרשויות, ממפעל הפיס, מתורמים נדיבים מחו"ל וכו', אבל לגייס סכומים כאלה זה עדיין קשה. בכל זאת, בשש השנים שפעלנו, הצלחנו לגייס למעלה מ-100 מליון שקלים, ואנחנו הגענו לסדר גודל של כ-13,000 בתים. זה מכסה בממוצע, לפי הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, קרוב ל-40,000 ילדים, 20,000 מבוגרים, שהם משתמשים במחשבים במאה ישובים והאנליזה שלנו מראה שלמרות שחילקנו מחשבים כבר לפני חמש שנים, שואלים: מה קורה? זה הרי מתיישן. 88% מהמחשבים עדיין פעילים. מסתבר שהילדים משדרגים לוחות אם, הם קונים מודלים חדשים, קונים תוכנות ומחקרים פדגוגיים שעשינו מראים בבירור שהם תורמים בצורה משמעותית לעלייה ביכולת המבצעית-הלימודית של הילדים.

אני רוצה לציין שהפרויקט הזה מאפשר היום, כאשר מדברים על 15,000 ילדים שמשתמשים בערך כ-4-5 שעות, הוא מוסיף 15 מליון שעות מחשב בשנה לילדים האלה, שזה המון. אני רוצה לציין שכמו שנט"ע נתמך על ידי "סיסקו", הפרויקט שלנו נתמך על ידי חברת "מיקרוסופט", שהיא התורמת העיקרית בפרויקט. למעשה, היא מספקת את כל התוכנות בחינם ואני מודה להם מעל הבמה הזאת. יש לנו גם תורמים כמו משפחת גנדל מאוסטרליה, תורמים אחרים מארה"ב ומהארץ, ותורמים גופים אחרים המסתייעים במשרד החינוך וברשתות אחרות, ויבואו כולם על הברכה. תודה רבה.

עמותת "חלון לעולם המחר", יציג אותם מר חיים אלטמן.

עמותת "חלון לעולם המחר" נוסדה בשלהי שנת 2000, פרי יוזמתו של דוד אדמון שנוכח כאן אתנו, ובתמיכתו של סילבן שלום שהיה ח"כ באותה תקופה. מטרת העמותה הייתה הקטנת הפערים בחברה הישראלית, וזה הנושא שאנחנו דנים בו היום. אנחנו מאמינים כי באמצעות הקניית יכולות והרגלי שימוש במדיה הדיגיטלית, נוכל להשיג את המטרה שלשמה הוקמנו. לכן, רכישת הציוד לבית התלמיד, כמו המחשב, המדפסת, חיבור לאינטרנט, קורס המחשבים שאנחנו מעבירים אותו, הוא רק אמצעי ולא המטרה עצמה. הדגש שלנו על הכשרה מקצועית בליווי ארוך-טווח של התלמיד. הניסיון מוכיח כי הקניית הכלים הבסיסיים והשימוש במחשב חיזקו את הביטחון העצמי של הילד ואת הציונים שלו בכיתה ואת היחס שלו לסביבה, ואת המוטיבציה שלו ללימודים. המטרה שלנו בטווח הארוך, לתת לילד הכשרה בסיסית במקצועות המחשב, כמו טכנאי, כמו תמיכה, כמו עיצוב אתרים, תכנות מחשבים, הכשרה שתסייע להם רבות ברכישת מקצוע לחיים בהמשך הדרך. פעילות העמותה שלנו מתמקדת בערי פיתוח, בפריפריה ובמקומות בעייתיים. בכל שנה אנחנו בוחרים מספר מצומצם של ערים אליהן אנחנו מגיעים לפי התקציב שעומד לרשותנו. עד היום חילקנו מלגות בבית שאן, שדרות ולוד. בחודשים הקרובים אנחנו עומדים לחלק ברמלה, מגדל העמק, טירת הכרמל, דימונה, אופקים וצפת. בכל עיר אנחנו מחלקים בין 100 ל-150 מלגות. העירייה משתתפת אתנו גם כן בפרויקט. אנחנו דורשים גם מהמשפחה השתתפות סמלית ביותר. בראש העמותה שלנו עומד מר יוסי רוזן, מנכ"ל החברה לישראל, בעמותה חברים ראשי ערים, ראשי משק וכלכלה, מנכ"לים. העמותה לא נתמכת מכספי ממשלה עד היום, וממומנת בעיקר על ידי קרן אדמונד ג'יי ספרא מז'נבה, בראשותה של הגב' לילי ספרא, אשר אמצו את הפרויקט ללבם ומלווים אותנו לכל אורך הדרך. אני רוצה לנצל הזדמנות חגיגית זו ולהודות מקרב לב לאיש יקר-ערך, מר יאיר תורנהיים, נציג קרן ספרא בארץ על פועלו ותרומתו הרבה להצלחת הפרויקט. עוד שותפים עמנו לדרך: חברת "מיקרוסופט ישראל", "אינטרנט זהב", "בזק" וחברות מתחום ההיי-טק.

העמותה פועלת משנת 2003 בשיתוף פעולה עם פרויקט להב"ה שהוצג כאן ועם פרויקט תפו"ח, כל אחד בתחום שלו, וכך אנחנו למעשה מאגמים את המשאבים, כל אחד בחלק החזק שלו. היתרון המרכזי של העמותה שלנו זו הגמישות שלנו מול התורמים, הגמישות שלנו מול הרשויות המקומיות, והחבילה שאנחנו נותנים לילד, שהיא שונה מחבילות קיימות, שאני חושב שהיא יותר מתאימה. אנחנו מקווים בשנים הבאות להרחיב את הפעילות ולחלק אלפי מלגות בכל שנה, והסיסמה שלנו היא "כל מחשב נוסף הוא ילד נוסף עם סיכוי להצלחה".

מה אנחנו רוצים לעשות בפרויקט נט"ע? המטרה שלנו היא לשנות את חייהם של 600 ילדים בכל שנה בפריפריה ולחנך אותם למצוינות דרך הטכנולוגיה, להפוך אותם לנבחרת החלומות של ההיי-טק הישראלי, ולהקנות להם ערכים של תרומה לקהילה. אלה שמונה הערים שבהן התחלנו כבר את פרויקט נט"ע: יש לנו כרגע, בשלב הזה 400 תלמידים שכבר לומדים בפרויקט.

מה זה בעצם פרויקט נט"ע ומה אנחנו עושים בו? פרויקט נט"ע זה תוכנית של שלוש שנים לילדים, כאשר ילדים בכיתה ט', בני 15, מתחילים ללמוד. התלמידים לומדים בשנה הראשונה איך לתקן מחשבים מא' ועת ת', גם hardware וגם software. לקראת סוף השנה הראשונה, קצת אחרי חופש פסח, הם בעצם ידעו כבר ממש לתקן מחשבים טוב, ואז הם יפתחו בערים שלהם, בקהילות שלהם, מה שאנחנו קוראים Call Centres, מרכזים שבהם גם אנשים בקהילה שיש להם מחשבים, ואנחנו יודעים שיש הרבה כאלה, בייחוד בפריפריה, מחשבים שנמצאים בבתים ואי אפשר לתקן אותם וסתם יושבים שם, האנשים יוכלו להביא את המחשבים אליהם, לתקן אותם, ואז הם גם יקבלו קצת הדרכה איך להשתמש, להחזיר אותם בחזרה להיות בשימוש. בשנה השנייה והשלישית, התלמידים ילמדו תוכנית תקשורת מחשבים, שהיא תוכנית שפותחה ב"סיסקו". גם התוכנית הקודמת פותחה על ידינו, אבל היא תוכנית שלקחנו את התכנים שלה מחברת HP. התוכנית הזאת מוכרת גם לבגרות. הילדים, לאורך כל שלוש שנות הלימודים שלהם יכולים לגשת לבחינות בינלאומיות ולהוציא תארים בינלאומיים, כמו A+, Network+ והתואר CCNA, שזה תואר של מנהל רשתות. אלה תעודות שמוכרות בכל העולם. בסוף השנה השלישית הם יוכלו גם להוציא בגרות. בשנה השנייה הילדים יתחזקו את ה-Call Centres וילמדו, אבל לאט לאט הם יתחילו להכניס את בני הנוער מכיתה ט' שהתחילו ללמוד לעבודה, ויעשו להם מעין mentoring להכניס אותם לעבודה וללמד. כמובן שהילדים האלה, אנחנו מקווים שחלק מהם, אנחנו בשיחות עם צה"ל כדי שיוכלו אחר כך הבוגרים שלנו ללכת גם להיות ביחידות הטכנולוגיות המובחרות של צה"ל.

מי זה האנשים? קודם כל, איך עושים את זה? בשביל לעשות את זה, צריך מורים טובים. אנחנו הלכנו לערים ובחרנו בכל עיר שני תושבים של העיר כדי להפוך אותם למורים בתכנית. רוב האנשים היו מובטלים קודם, חלקם מובטלי היי-טק. אנחנו לקחנו אותם, לימדנו אותם את הטכנולוגיה, לימדנו אותם איך ללמד אותה, ועשינו להם גיבוש קבוצתי. אנחנו יודעים, מהניסיון שלנו: תוכנית נט"ע מבוססת על שלוש שנים של ניסיון של תוכנית האקדמיות שג'ון מורגרידג' סיפר עליה, אז אנחנו שם למדנו גם מההצלחה וגם מטעויות שעשינו, שאמנם כל טעות עשינו פעם אחת, אבל אחד הדברים שראינו, זה שגם מורים צעירים שמגיעים לפריפריה ורוצים לשנות, הם מהר מאוד נשחקים, כי הם בודדים בעבודה שלהם, אין להם עם מי לחלק את החוויות שלהם, וגם לפעמים אין להם מקום שיזין אותם. אנחנו, את נבחרת המורים שלנו שבנינו. אל"ף, הם יהיו מין מערך תמיכה שכזה אחד בשני, אבל גם אנחנו נמשיך להזין אותם וללמד אותם גם לאורך שלוש השנים. המורים הם אלה שבחרו את התלמידים. הם פרסמו בכיתות, הם ספרו על הפרויקט, והם בחרו את התלמידים לפי קריטריונים שישבנו וחשבנו יחד אתם. יש אצלנו העדפה מתקנת לבנות, לעולים חדשים – אתיופים ומחבר העמים, ובערים המעורבות יש ערבים ויהודים.

כדי לעשות את כל הדבר הזה, צריך גם תורמים. קרן היסוד מביאה עבורנו את התורמים. זאת נבחרת יהודית של מאה אנשי עסקים מרחבי העולם, שהם, דרך הפרויקט, ייצרו קשר בינם לבין עצמם, וקשר לישראל. כמובן שאנחנו מקווים להביא לשינוי בקהילה. כדי לעשות מין פרויקט כזה גדול, צריך ארבעה שותפים, אז הנה השותפים הנפלאים שלנו, שכל אחד הביא את מה שהוא יודע לתת, וכולנו מרוויחים. אז יש לנו את קרן היסוד שאחראית מבחינתנו על גיוס התורמים ועל יצירת הקשר בינם לבין הפרויקט בארץ, יש לנו את הסוכנות היהודית, שהעלתה את הפרויקט לרמה הרבה יותר גבוהה מבחינת הקשר בקהילה, עוזרת לנו לנהל את הצוותים העירוניים. יש לנו את תפו"ח, שנותנת לנו את התשתיות הפיסיות ואת הניהול האדמיניסטרטיבי. אז עם כל הגופים האלה, ביחד, חוברים כדי לתת לנו את פרויקט נט"ע, שהוא גוף אחד גדול. זו המטרה שלנו כרגע. אנחנו נשמח אם נהפוך את זה להרבה יותר גדול.

אנחנו מאמינים שהדרך הטובה ביותר לחזות את העתיד זה ליצור אותו, אז בואו ניצור את העתיד כולנו ביחד. תודה רבה.

אנחנו לא פותחים את הנושא לדיון משום שהאורח שלנו חייב לצאת לפגישה עם שר האוצר ושר התמ"ת. אני מקווה שהוא יעביר מפה את המסר, ואת זה אני אומרת גם בשמו של כל מי שעוסק בחינוך או בחומרים לחינוך, וגם בשמך, מולי אייל, ובשם כולנו, שרוצים להפוך את ישראל למדינת מדע טכנולוגית שגל תושביה ברמה גבוהה. כל אחד ממקומו יכול להשתפר, ואנחנו מדברים על כולם, מכל שכבה שהיא, ואנחנו, באמצעות האורח שלנו קוראים לשר האוצר, בפעם המי-יודע-כמה, להשקיע את הכספים המעטים שיש לנו איפה שהם יביאו לצמיחה כלכלית, מה שאנחנו כולם מגדירים כמנועי-צמיחה. אין מנוע צמיחה יותר טוב מאשר תחום ההיי-טק, המדע, הטכנולוגיה. אין משהו אחר, ואם אנחנו נשכיל לקחת את מעט הכסף היחסי שיש למדינת ישראל ולשים אותו במקום הנכון, כולנו נוכל לברך על כך. אז אני קוראת שוב לראש הממשלה ולשר האוצר ולשר התמ"ת, לכל מי שצריך לשמוע אותנו, להשקיע את הכספים בדברים האלה, ובראש ובראשונה בחינוך למדעים ולטכנולוגיה. אנחנו עכשיו משיקים את פרויקט נט"ע, ביחד עם כל הפרויקטים האחרים. יש עוד המון פרויקטים שהיו פה, בועדת המדע, ושגם לא היו, אבל פרויקטים נהדרים ברחבי הארץ, ואני לא אמנה אף אחד כדי לא לשכוח את האחרים. לכולם יש לנו כבוד והערכה, וכל מה שאנחנו רוצים, בואו נעשה את הכל ביחד לעתיד טוב יותר. תודה רבה. תודה לכל מי שהגיע.