כנסת פתוחה

פרוטוקולים/ועדת מדע/7484



5
הכנסת - ועדת המדע והטכנולוגיה - 2.12.03

פרוטוקולים/ועדת מדע/7484
ירושלים, כ"א בכסלו, תשס"ד
16 בדצמבר, 2003

הכנסת השש-עשרה נוסח לא מתוקן
מושב שני


פרוטוקול מס' 36
מישיבת ועדת המדע והטכנולוגיה
שהתקיימה ביום ג', ז' בכסלו התשס"ד, 2.12.03, בשעה 13:05


ס ד ר ה י ו ם


שימוש בטכנולוגיות מתוחכמות (בתחום המחשוב) לשירות אנשים עם מוגבלות

חברי הוועדה: היו"ר מלי פולישוק - בלוך
נסים דהן
אופיר פינס

משרד הרווחה

שמואל פינצ'י , מנהל אגף שיקום, המוסד לביטוח לאומי

אנשי אקדמיה

ד"ר נעמי הדס לידור, יו"ר המועצה הארצית לשיקום, אונ' ת"א
ד"ר דינה לבל, מומחית לטכנולוגיה חינוכית ושיקומית, אונ' ת"א
גב' נעמי שרוייר, אחראית מחשוב, אונ' חיפה
גב' רחל תמיר, רכזת טכנו' במרכז התמיכה לסטודנטים, אונ' ת"א
גב' יעל מלצר, מנהלת מרכז התמיכה לסטודנטים, מכללה אקדמית תל-חי

בתי חולים

מר גבי זיליג, מנהל המח' לשיקום נוירולוגי, ביה"ח שיבא

עמותות וארגונים למען אנשים עם מוגבלות
מר דני דורי, מנהל פרוייקט קולות
גב' נעמי מורביה, נציגת מטה מאבק הנכים
מר ערן נמר, רכז ציוד ארצי בעמותת על"ה
גב' דניאלה קרידי, עמותת לשם
מר אלון שוב, אחראי מיחשוב בעמותת על"ה

מוזמנים נוספים
מר לורנס נורמי, מנכ"ל גרונטל
גב' חוה שלר, קלינית תקשורת, מילב"ת
יריב זריבי, חברת "לס-טוק"

מירב ישראלי

ענת לוי

חבר המתרגמים בע"מ




שימוש בטכנולוגיות מתוחכמות (בתחום המחשוב) לשירות אנשים עם מוגבלות

אנחנו היום מציינים יום מיוחד, יום הבינלאומי לזכויות אדם לאנשים עם מוגבלויות. כשפנה אלי
חה"כ הרב נסים דהן שבמסגרת ועדת המדע לקיים דיון בנושא, כמובן שנעניתי בשמחה וביקשתי להתייחס לשתי סוגיות שמאוד מעניינות, אנשים עם מוגבלויות. אנחנו נעסוק רק בפן אחד של הנושאים.

אנחנו נעסוק בטכנולוגיה לשירות אנשים עם מוגבלויות, טכנולוגיה שלפעמים הופכת אותם משחור ללבן, מבלתי יכולים להיות חלק מהחברה לשותפים כמעט מלאים בחברה. נשמע מספר מצגות שיראו איך עושים את זה. נושא אחר שלא נעסוק בו היום. איך אנשים עם מוגבלויות יכולים להצטרף ולהיות שותפים מלאים לעבודה בתחום ההיי-טק והטכנולוגיה, משום שבדיוק בתחומים האלה לא צריכה להיות הבחנה ולא צריך להיות שום שינוי בין אדם שיושב על כסא-גלגלים לבין אדם שיושב על כסא ללא גלגלים. אדם שמוגבל בידיו או אדם שלא מוגבל בידיו. ברור שלא עם מוגבלות אפשר, אבל בהרבה מאוד מהמוגבלויות אפשר להיות עובדים לכל דבר ובאותה שורה ובאותה רמה, כמו אנשים אחרים בתחום ההיי-טק והטכנולוגיה.

אנחנו מצטרפים להחלטת עצרת האומות המאוחדות לקיים מדי שנה את היום הבינלאומי לזכויות אדם של אנשים עם מוגבלויות. אני חושבת שאולי זו החלטת עצרת האו"ם היחידה שאנחנו נענים לו ברצון. כי בד"כ יש לנו בעיות עם החלטות האו"ם. זאת החלטה שאנחנו מקבלים באהבה רבה.

חה"כ נסים דהאן, שהוא ראש השדולה בכנסת לנושאים האלה יאמר כמה מלים.

אני שמח וכמו שאת ציינת, את נענית ברצון ואפילו בהתלהבות לקיים דיון בועדת המדע,
באחד הנושאים המרתקים ביותר. כשאנחנו מחפשים פתרונות לשילוב אנשים עם מוגבלות, הנושא הזה הוא אחד הנושאים החשובים ביותר והמרתקים ביותר בכיוון הפתרון המתאים. כשאנחנו מדברים על אנשים מוגבלויות, אנחנו מדמיינים לעצמנו נכים על כסא-גלגלים, או עם פרוטזות או על קביים.

מוגבלות שאנחנו מדברים עליה, על נושאי המוגבלויות, הנראים והלא נראים, הפיזיים, הנפשיים, מכל הבחינות. כל סוגי המוגבלויות נכנסים לקטגוריה הזאת שאנחנו מחפשים להם פתרון. והטכנולוגיות האלקטרוניות כאלה ואחרות, הן אחת מהפתרונות הטובים ביותר לאנשים עם מוגבלויות. האדם מטבעו הוא מוגבל. הוא מצא את הדרכים דווקא באמצעות הטכנולוגיות, איך להתגבר על המוגבלות שלו. כשהאחים רייט רצו להיות ציפורים, כי הם היו מוגבלים לעוף, הם פיתחו לעצמם מטוס. וכשהאדם המוגבל רצה להרים משקל מעל X קילו, והוא רצה להרים דווקא כמה טונות, אז הוא המציא מנוף. וכשהמציאו את הגלגל, זה היה הפריצה הגדולה בטכנולוגיה לטובת האדם המוגבל. קיצר לו מרחקים וכו'.

על אותה דרך אני רואה כאן את הנושא של טכנולוגיות למוגבלים, ממש באותו כיוון. לצערי הרב במקום מסוים זה נעצר. ואם החברה, היתה מקצה משאבים למחקר, לפיתוח ולעידוד המצאות בטכנולוגיות שיקלו את החיים על האנשים המוגבלים, כמו החירש, האילם, העיוור, או אדם על כסא-גלגלים שיוכל להשתלב בחברה, זה ניתן. אני מכיר וזכיתי להיחשף לעדות אישית של חולה, שהיתה מאה אחוז מוגבלת, מאה נכה בכל הגדרה, והיא הגיעה באמצעות הטכנולוגיה לחיים עצמאיים לחלוטין. היא נוהגת, היא מבשלת, היא מכבסת, היא מטפלת בילדים ונולדו לה ילדים. והכל באמצעות טכנולוגיות מאוד מתקדמות שפיתחו עבורה אנשים טובים. וכדאי שזה לא יהיה עוד פעם רק אנשים טובים שפיתחו עבור מישהו מסוים קרוב לליבם, אלא זאת תהיה טכנולוגיה בהישג ידם של כל המוגבלים, מכל הבחינות. חשוב מאוד שזה יהיה בעידוד ממשלתי, בתמיכה ממשלתית, בהכרה ממשלתית, בהכרה של החברה בהוצאות, בפיתוח ובשיווק. ושזה יהיה נגיש לכל אדם. ואם נצליח להגיע בסוף הדיון להמלצה בכיוון הזה - והיה זה שכרנו.

לפני מספר שבועות היתה כתבה על רונן פורת, שהוא מחובר למכשירים. אין הרבה אנשים שלא
ראו זאת, בטלוויזיה או בעיתונות. אנחנו הזמנו אותו היום, כי הוא אחד הדוגמאות היותר בולטות, איך הטכנולוגיה שינתה את חייו בצורה דרמטית ביותר. הוא שלח לנו e-mail, "תודה על הרצון הטוב, יהיה לי קשה להגיע, אך אשמח לשלוח נציג מטעמי, אוכל להשתתף בועידת וידיאו דרך האינטרנט". ואני מקווה שהוא רואה אותנו בזה הרגע דרך הטלוויזיה, ואני שולחת לך את כל האיחולים והברכות, רונן.

אני רוצה קודם כל להודות לך, לחה"כ אופיר פינס, שהתגייסתם למשימה החשובה הזאת
ולחבר הכנסת נסים דהן שמרים את כל הפרוייקט הזה. אני לא יודעת אם אי פעם ועדת המדע והטכנולוגיה עסקה בנושא חשוב זה. אם עסקה, אני שמחה על כך. ואם לא - אני חושבת שזו תחילתה של הידברות חשובה שמטרתה לגייס את הכוח של המדע והטכנולוגיה כדי לאפשר ולתת לאדם עם המגבלה את הפלטפורמה שבעזרתה הוא יוכל להיות חלק אינטגרלי בחברה. כשאנחנו מדברים על טכנולוגיות מתקדמות לנכים, אנחנו מדברים על אביזרים טכניים. על פרוטזה, על כסא-גלגלים, על מעלון ואלה חשובים ביותר כמובן. אך בדיון הזה ננסה להתמקד בפנים השונות של הטכנולוגיה. זו הפונה לאוכלוסייה שיש לה נכות נראית, כמו שחה"כ נסים דהן ציין. וזו הפונה לאוכלוסייה של נכות בלתי נראית. נפגעי הנפש, ליקויי למידה, חירשים. כי אם כסא הגלגלים והרמפה הם הפלטפורמה של הנכה הפיזי להשתלבות, אתרי אינטרנט שונים, כמו קולות לנפגעי הנפש, מאפשר לנפגע הנפש שמנותק בד"כ מהחברה, להיות חלק ממנה. או הדגשים בטקסט לקריאה במחשב, או שקצב ההקראה של הטקסט, יאפשרו ללקויי למידה לקרוא כמו כולם ולעמוד במשימות הלימודיות כמו כולם.

כשאנחנו מדברים על טכנולוגיות אנחנו חייבים להאיר שתי פנים לה. את הפן של האיש, שצריך להיות יכול להשתמש ולהיעזר בטכנולוגיה ואת הפנים של החברה, שצריכה לאפשר לאדם ולתת לו את האפשרות ההוגנת להשתמש בטכנולוגיה הזאת. כי מה יעיל כסא הגלגלים הכי משוכלל אם אין לו את הרמפה לעלות בעזרתה לתיאטרון הבימה. ומה יעזרו הטקסטים המודגשים בהקלטות לליקויי למידה, אם באונ' או בביה"ס לא מסכימים לבחון אותו בעזרת טייפ או בעזרת הקראה.

אני מקווה לשמוע בועדה היום, על הצרכים של האנשים המוגבלים מחד, מהטכנולוגיות המתקדמות, ובנוסף לכך נלמד על דברים חדשים ומתקדמים המאפשרים לאנשים אלה לתפקד. אולי נחשוב בועדה הזו ונמשיך לדון בה בחודשים הבאים איך אנחנו מחברים בין ההמצאות הטכנולוגיות והחשיבה הטכנולוגית המדעית באמת, לצרכים הפרטיים של כל אדם ומאפשרים לו בכך ליהנות ממנה, ולנו בעיקר, ליהנות ממנו כמתפקד.

אני מקווה שהדיון יהיה פורה ואני מקווה שיהיה לו המשך.

תודה רבה. וזה לא הדיון הראשון בועדת המדע, קודמיי בתפקיד באוקטובר 2001 אכן קיימו
ישיבה. אני חושבת שצריך לעשות את זה לעתים קרובות כדי לקדם נושאים. אני משתדלת מאוד שבישיבות שלנו אנחנו נהיה פרקטיים ולא רק נדבר על הבעיות, אלא גם נחשוב על איך פותרים את הבעיות. ואת העלית כאן כמה נושאים שאכן צריך לתת להם מענה. בין היתר, אין טעם בתוכנות מחשב אם לאדם אין את המחשב בבית. אז כדאי גם לזה לשים דגש.

אתמול קיימנו פה דיון מאוד מעניין על צמצום הפער הדיגיטלי. הפער הדיגיטלי נוצר מכל מיני היבטים. הוא גם נוצר ממצבים גם גיאוגרפיים, גם רמות של אוכלוסייה מבחינת הידע, ההשכלה וכו', וגם מוגבלות של אוכלוסייה. הדיון של אתמול אכן חל גם על האוכלוסייה שאנחנו מדברים בה היום.

אנחנו דיברנו להפוך את הפרוייקט לפרוייקט לאומי. ואנחנו פונים בימים האלה לרה"מ כדי שיהפוך את זה לפרוייקט לאומי. ואני בטוחה שאם אכן נשכיל ונצליח לעשות את זה ולגבש ביחד תחת מטריה אחת, את כל הפרוייקטים הנהדרים, כמו מחשב לכל ילד ועוד דברים נוספים, נוכל לעזור גם לאוכלוסיית האנשים המוגבלים.
כי הם בהחלט חלק מהאוכלוסייה וכך אנחנו רוצים שהם יהיו.

בין שאר הדברים שטיפלה בהם הועדה הזאת, זה נגישות למשרדי ממשלה. היום באמצעות האינטרנט, הוירטואליות של המערכת הטכנולוגית, אפשר בעצם להגיע למשרד הפנים בלי מדרגות. אפשר באמצעות המחשב ובלי האוטו, להגיע למשרד הפנים לדוגמא, ולעשות חלק מהפעולות. ואנחנו נמצאים בעיצומו של תהליך והממשלה הזאת הקציבה לזה 500 מיליון ש"ח, שזה סכום ענק, לכמה שנים, זה לא במכה אחת, כדי לעשות את הממשל זמין. וכשהממשל יהיה זמין, הוא יהיה זמין לכל האוכלוסיות, במיוחד לאוכלוסייה שלא יכולה באמצעים אחרים להגיע לממשל.

אני אשתמש ברונן פורת שהשפיע על כולנו. הוא בן 21, אחרי כל המסלול הישראלי, בחו"ל בטיול
הגדול. כאן אחרי שלוש שנים של פגיעה ב-A.L.S שזה מחלה ניוונית מתקדמת, ואני מבינה שאתה לא יכול לזוז, לא להזיז ידיים, רגליים, לא לדבר ולא לאכול, אתה אוכל באמצעות צנרת. יחד עם זאת, אתה מצליח לעשות את כל הדברים הבאים: אתה מדבר, אתה משחק משחקים, מתכתב ב- messenger , פותר תשבצים, מנהל חשבון בנק, מעבד תמונות בפוטו-שופ, שולח ומקבל עשרות מכתבים ביום, מפעיל DVD וצופה בסרטים. יש לך חיים מאוד מאוד פעילים.

זה נעשה באמצעות המחשב והטכנולוגיה שמסייעת לך ונותנת לך אפשרות של נגישות למחשב באמצעים שאתה יכול ולא באמצעים הרגילים שאנשים שמסוגלים להזיז עכבר, יכולים. אתה משתמש באמולייטר לעכבר, ז"א, עכבר שבמקום להזיז אותו ביד, אתה מזיז אותו באמצעות הראש ויש עליו נתק שהוא כמו פלסטר ויש מקלדת וירטואלית שהיא נמצאת על המסך ואתה בוחר את האותיות ומקליד עליהם ובצורה כזו, מדבר, מתקשר, קונה, הולך לבנק ומנהל פורום, שאני יודעת שהוא מאוד מאוד אקטיבי. הוא משתמש בכל התוכנות המדע כשכולם יכולים להשתמש ובאמצעות הטכנולוגיה הם פשוט נגישים. והוא לא צריך להשתמש, לא בידיים ולא באברים שלא עובדים אצלו כמו שעובדים אצל אנשים אחרים.

בעצם הטכנולוגיה השיקומית היא עובדת בשני מישורים. אחד, עוזרים לאנשים להיכנס לתוכניות מדע הקיימות, באמצעים שמותאמים אליהם. שנית, יש חומרות לתוכנות ייעודיות לאנשים עם בעיות תפקודיות. והתוכנות האלה צריך לפתח אותן במיוחד למטרה הזאת.

האוכלוסייה, היום אם מסתכלים עליה באופן כוללני מחולקת בצורה די גסה לשלוש. לאוכלוסייה ללא מוגבלות וזה בעצם כולנו, שיש לנו קצת מוגבלויות שלא נראות לעין, משקפיים, כאבי-גב, כאבי פרקים וכדומה. יש מוגבלות קלה-בינונית שאפשר לנוע ולעבוד ולהתקיים גם עם המוגבלות הזאת. ויש מוגבלות גבוהה שהאנשים צריכים תמיכה ועזרה, הם לא יכולים לתפקד בצורה עצמאית. את המודל קיבלתי מלורנס נורמי ואני מודה לך מאוד על זה.

הסביבה הטכנולוגית כיום מסודרת ככה, שרוב מוצרי המדע שמותאמים לאנשים ללא מוגבלות וקצת אנשים עם מוגבלות קלה יכולים להשתמש אתה. ולכן הפער בין מוגבלות גבוהה ולסביבה התפקודית זה פער גדול. מדובר היום על משהו שנקרא, עיצוב כוללני, שייקחו בחשבון ביצירת כסאות, או רמפות או מדרגות, או כניסות לבתים, שהם מותאמים לאנשים עם צרכים שונים. ואם זה יקרה, או כשזה קורה, הרבה יותר אנשים יכולים להשתמש במוצרי מדף והפער בין המוגבלויות הגבוהות לבין הטכנולוגיה, אפשרויות התפקודיות קטן.

המחשב הוא הכלי האופטימלי שיכול להקטין את הפער התפקודי ולגשר בין המוגבלות והתפקוד. ולכן אני חושבת צריכה להיות התייחסות מערכתית למחשב מותאם ולצורכי הנכה ולהסתכל עליו ככלי חיובי המגשר בין האדם עם הנכות ובין הסביבה התפקודית בכל תחומי החיים.

בארה"ב יצא הנשיא בוש ביוני 2001 עם הכרזה שהנשיא והממשלה הפדרלית תומכים בטכנולוגיות הדיגיטליות והאלקטרוניות וזה הביא לפיתוח עצום. והוא התחייב שבכל המוסדות הממשלתיים כל מי שצריך טכנולוגיה כזו הוא יקבל אותה. גם קלינטון לפניו תמך בזה. וכל התמיכה שלו מבוססת על חוק פדרלי שיצא, שהוא חלק סעיף מה-ADA שזה החוקים לטובת הנכים בארה"ב. הסעיף 508 במיוחד מתרכז בנושא של טכנולוגיה דיגיטלית וטכנולוגיה אלקטרונית כאמצעי מגשר לאנשים עם מוגבלויות.

בישראל, יש תמיכה ממשלתית, אבל התמיכה היא חלקית והיא לא מתואמת. ויוצרת אתגרים בשלושה מישורים. המישור של פיתוח הטכנולוגיה, התמיכה בנזקקי הטכנולוגיה. ז"א, תמיכה ב-hand user', המשתמש עצמו, ובעיה נוספת שאין ריכוז מידע והדרכה, אנשים צריכים לעבור טופס טיולים כדי לדעת מה מגיע להם, איפה לקבל ומה נמצא. הבעיה שבפיתוח היא נובעת מהאוכלוסייה של סה"כ 10%. האוכלוסייה היא גם מדוללת, כי לא כל האנשים משתמשים באותם המכשירים. יש צורך בהתאמה אישית של המוצרים וגם התאמה לעברית. כל זה גורם לפיתוח ייבוא יקר וכמובן התרגום גם כן יקר מאוד. אתגרים אחרים זה המקורות מימון שהם תמיד תלויים בסיבות הנכות, בפרוגנוזה, בפוטנציאל השיקומי. והתמיכה לא תמיד מכסה את כל העלות, ולפעמים ילד יכול לקבל תוכנה שעוזרת לו בתקשורת בביה"ס, אבל היא מוסדית, והוא מגיע הביתה ואין לו עם מה לדבר ואין לו עם מה לתקשר. הדבר האחרון והבעייתי, החוסר ריכוז בהפצת הידע.

אני קוראת בזה לכנסת להתייחס. שמעתי אתמול את הישיבה שלך ואני חושבת על הרעיון של הפער הדיגיטלי ולהפוך אותו לנושא ממלכתי. אני רוצה לצרף לזה פער תפקודי. פער תפקודי ודיגיטלי שיהיה נושא ממלכתי, שיהיה מרוכז. כי ההתייחסות הממסדית, התחיקתית, שמכירה בחשיבות המחשוב להקטנת הפער התפקודי של אנשים עם נכויות שונות, היא תתרום לרווחת בני-האדם וגם לרווחת החברה. דברים כאלה יכולים לקרות, כמו ההכרה בחיוניותו של המחשב ככלי שיקומי שאינו תלוי בסביבה, יכול לפתח את הנושא, אולי מחשב לכל נכה, אני לא יודעת אם זה רעיון מעשי, יגרום לתמיכה בפיתוח והשתתפות התעשייה והפצת המידע.

אני מצפה כמוך, חה"כ נסים דהן, צריך להיות ביסוס ממלכתי מושתת על מצע מגובש, של אנשי מקצוע, שאולי שיצאו מכאן ואנשים שמשתמשים ה- user hand של הטכנולוגיה יפותחו כדי שאפשר יהיה להסתכל על זה בצורה כוללנית. זה מדינת טכנולוגיה, יש הרבה עם נכות ואיכפת לנו.

לשמחתי אני עדיין לא בעלת מוגבלות, אם כי אני חושבת ורוצה לחזק את הדברים של דינה בתודה
שכולנו אי שם על הרצף וכדאי לזכור זאת. אם תשימו לב בתנועות ראש בלבד אני יכולה לפתוח את המצגת. אני באה לכאן בשני כובעים. אני מדריכה ומאוד פעילה כמרפאה בעיסוק במרכזים של הקרן מפעלי שיקום, ואני מרצה וחוקרת באונ' חיפה. העיסוק האחרון שלי בעיקרו, חוץ מעשייה קלינית.

קודם כל ריבוי שימושי בחיינו מחד גיסא, והתפתחות הטכנולוגיות מאידך, הם פותחים חלון הזדמנויות עצום, כפי שכולנו כבר מודעים לזה. השאלה הראשונה היא, האמנם, והנקודות השניות זה הצורך בתקציבי מחקר והצורך בפיתוח. בשנים האחרונות, במסגרת עבודת הדוקטורט שלי, ביקרתי אצל 120 אנשים בעלי מוגבלות שקיבלו טכנולוגיה. שנה לאחר קבלת הטכנולוגיה וההתאמה. למעשה בעזרתם אני ביקרתי מקרית שמונה ועד באר שבע. שתי נקודות עיקריות. אחת, מגוון שימושי המחשב היום הוא אינסופי. לדוגמא, סופר סת"ם שפגשתי בבני-ברק שבעזרת המחשב הוא למעשה עושה הגהה על ספר התורה, רואה היכן יש צורך לתקן ואח"כ בעזרות הקולמוס, מתקן ועובד. שימוש שני, זה נכה צה"ל שאיבד את יכולת הדיבור בעקבות פגיעת ראש ובעזרת מכשיר התקשורת ומסך מגע הוא מספר את סיפור הפגיעה שלו, שעד עכשיו הוא בעצם תיפקד ותיקשר רק להגיד, כן ולא. וחלק מהתהליך היה לבנות את כל הלוח התקשורת. ועוד נכה צה"ל שנפגע בלבנון, נפגע בחוליות הצוואריות והחלום שלו היה לשחק שחמט ברשת. הוא שחקן שחמט מומחה, וכל התנועות שיש לו, בעזרת תנועת הלשון ועכבר פה, הוא בוחר וביניקה ובהזזת הלשון, הוא למעשה יכול להזיז את כלי השחמט הוירטואליים וכך הוא משחק ברשת וזה היה אתגר רציני למצוא עזרים שגם יעמדו בקצב של תחרות ברשת. לעומת זאת הגעתי לאיזשהו אוהל בדואי בערד של בחור שגמר בגרות ומאוד רוצה לעבוד באמצעות מחשב ולעזור לתלמידים בסביבתו לתת שיעורי עזר, אבל הגעתי לסיטואציה שלא רק שאין חשמל למעשה ורק הגנרטור משעות החושך מפעיל באוהל את המחשב.

אז המציאות מראה שהאפשרויות הן אינסופיות. הטכנולוגיה יכולה לעשות מהפך מדהים להרבה מאוד אנשים. עם זאת כרבע מהלקוחות כלל אינם מאמצים את ההמלצות להתאמת טכנולוגיה. כשליש נוטשים את הטכנולוגיות בשלושת החודשים הראשונים. וכבר אלה שזוכים, מאמץ רב, ציפיות, מאבקים ותקציב יקר של הפרט ושל החברה, יורדים לטמיון.

אני קוראת קודם כל לתקציבי מחקר לבדוק איך לתת, למי לתת ובאיזה אופן. ואיך לשפר. לאחרונה עשיתי עוד מחקר על 40 לקויי ראיה, שחלק גדול מהם יש להם עזרים, הם נמצאים אי שם בארון, כי או שלא נבחר להם הדבר הכי מתאים, אלא רק לפי התקציב המצומצם שהיה, או שאין תמיכה ולא הגיעו לזה. הקריאה השניה זה לעניין של מאמצים בפיתוח. למעשה כולנו נודדים עם הבעיה הקשה של העברית, חלק גדול מגיור התוכנות הוא בעייתי לנו מבחינת הכיוון והטכנולוגיה והתאמה תרבותית. ובגלל שיש לנו בעצם קבוצת משתמשים כל-כך קטנה, זה לא כלכלי לאותן חברות. ואנחנו חייבים תמיכה ציבורית כדי להגיע לפתרונות. לאותן פתרונות שטובים לקבוצה גדולה וגם הצורך בפתרונות מאוד אישיים לחברים.

את אומרת אוכלוסייה קטנה, אבל אני תמיד מסתכלת על עסקים. כי הראש שלי תמיד גם
מסתכל הלאה בהיבט כלכלי. בסה"כ אם יהיה לנו כאן פטנטים נכונים והמצאות טובות, השוק הוא לא רק ישראלי, הוא אינסופי, הוא בכל העולם. אז לכן בואי לא נדבר על זה שזה לא כלכלי, תמיד זה כלכלי אם אנחנו ממציאים דברים.

בדברים מסוימים זה בהחלט יכול להיות. אבל בהתאמות המאוד ספציפיות לעברית.

ההתאמה היא אישית היא חיונית. אבל ברמה הכללית, נקודת המוצא חייבת להיות כזאת שהיא
מתאימה להרבה מאוד אנשים. ולהמשיך לכיוון הזה שלא להתייחס רק לפתרונות, אלא יש לנו המון קשישים שעובדים באינטרנט, זה כולנו אי שם על הרצף שמאבדים יכולת כזאת, עם קצת רעד ביד.

התקשרתי ליריב בכך שחיפשתי פתרון לנכה צה"ל אחר שבכלל לא מדבר, ורצינו תוכנה שתקרא תוך
כדי זה שהוא מדבר, משהו נוח והגענו לזה. לפני שבוע אותו נכה צה"ל פעם ראשונה כתב משפט ראשון למטפל שלו.

יריב הוא מפתח תוכנות לעיוורים וכבדי ראיה ובעל חברת "לס-טוק".

אני הגעתי מבאר-שבע והשותף שלי איציק מאור-יהודה. אני בחור עיוור ואיציק הוא כבד
ראייה. אנחנו התחלנו ביוזמה הזאת של לס-טוק, אנחנו החלטנו שבמקום לשמוע את האנשים האחרים מתלוננים על מה שחסר ועל מה שאין ולהתלונן בעצמנו, אנחנו ניקח יוזמה ואנחנו נעשה ואנחנו נפתח בשבילנו ובשביל הציבור שאנחנו מכירים, של העיוורים וכבדי הראייה. אנחנו הגענו לזה כי ראינו שחסרים הרבה דברים ומה שיש הוא מאוד מאוד יקר ונורא קשה לאנשים לרכוש אותו. אנחנו החלטנו לפתח תוכנות שיהיו במחיר יחסית נמוך ושיתנו את הפתרון המקסימלי לכל מיני בעיות שאנשים עיוורים נאלצים להתמודד איתם היום.
אחת הבעיות שאנחנו בעיצומו של הפתרון, זה מעבד תמלילים. כל הנושא של עבודה עצמאית של אנשים עיוורים. כשגילינו שהגענו לתוכניות שהיו קיימות לפני שלס-טוק קמה, עדיין מאלצות את המשתמש העיוור להיעזר באנשים אחרים כדי לדעת איך הוא בנה את המסמך שלו, או איפה הוא נמצא במסמך לפעמים או דברים מהסוג הזה. והמוצר שהבאנו לכאן להצגה אמור לפתור את הבעיה. מעבד התמלילים שלנו מדבר בעברית ובאנגלית.

למעשה יריב מייצג שתי בעיות. בעיה אחת איך הוא רואה את זה כמשתמש עם המון דברים
שהוא נתקל בהם. אח"כ מה הביא אותו לפתח. וחשבתי שהוא יציג מה הייסורים שלו בדרך לפתח.

זה מסמך שהכנו לצורך ההדגמה פה. אני יכול לבקש מהתוכנה שתיתן לי כיוון על מה שקורה
בשורה ספציפית.

כל מה שאנחנו רואים - אתה שומע?

כן. וזה תוכנה שפותחה ע"י איציק שהוא המפתח של החברה. ואני אחראי על כל הנושא של תמיכה
טכנית וכל הנושא של קשר עם הלקוחות. ואם יש משהו שאני יכול להביא בשם הלקוחות שלנו, אז אני אנצל את הזכות הזאת כדי לבקש בשם הלקוחות שלנו, שלמרות שהמחירים שלנו נמוכים אולי יחסית למה שקורה בשוק, עדיין הרבה מאוד אנשים נורא קשה להם לקנות את התוכנה ביחד עם המחשב, כי רובם לא עובדים ומתפרנסים מהקצבה של הביטו"ל, אז אולי דרך הועדה הזאת יהיה אפשר כן למצוא דרכים לעזור להם לרכוש את התוכנות האלה. כי אני יודע מה התוכנות האלה עושות. יש לנו מכתב מלקוחה, סופרת ילדים עיוורת בשם אריאלה סביר, שהיא כותבת במכתב הזה מה בעצם התוכנה הזאת עשתה לה. ואני יודע גם משיחות עם לקוחות אחרים שלנו, מה התוכנה הזאת עושה להם ואיך היא שינתה להם את כל הנושא של גישה למחשבים מהקצה אל הקצה. אם הועדה הזאת תשיג את המטרה זאת, אז עשינו משהו.

כמה עולה תוכנה כזאת?

2700 ש"ח.

אתם בקשר עם הביטוח-הלאומי בנושא הזה?

אני משתדל ליצור קשר עם כמה שיותר אנשים , עם כל מיני מרכזי שיקום למיניהם. ככה גם
התגלגלנו לנעמי שרוייר ולעוד אנשים. השאיפה הבאה שלנו זה לעזור לעיוורים מוחלטים להשתלט על כל הנושא הזה של אינטרנט ודואר אלקטרוני. ואנחנו נגשים אותה.

איך הגעת לעסוק בנושא?

אני כבד ראייה, לא רק בעין שמאל, רואה בעין ימין ב45%. פיתחתי בחברות היי-טק חמש שנים.
בשנתיים האחרונות עבדתי בתחום הטקסט-טרופיק שזה נושא שאנחנו מתעסקים פה היום. הכרתי את יריב דרך החברה האחרונה שעבדתי וביחד החלטנו לקחת את הנושא הזה לידיים. כי ראינו שאין שום גוף בארץ שמוכן לקחת את הדברים האלה לידיים ולפתח אותם ולא לוקח את זה לשום מקום. אנשים הם חסרי אונים, אין להם למי לפנות, ובמחירים שהם מציגים תוכנות בשוק היום, לא להאמין שאדם מהשורה יכול לקנות לעצמו תוכנה שתיתן לו את כל התוכנות.

איפה העסק שלכם ממוקם?

במרכז לעיוור בתל-אביב, הודות למנכ"ל שלנו, הרצל מוכתר, שתומך בנו בכל מה שהוא יכול.
החברה הזאת קמה מתוך אידיאולוגיה שאנחנו יודעים הכי טוב מה אנחנו צריכים. אנחנו יודעים הכי טוב מה טוב בשבילנו. ועד עכשיו זה הוכיח את עצמו.

בכל מקרה אנחנו צריכים לעזור גם בנושא הזה ואני רוצה לשמוע מה אומרים אנשי
הביטוח-הלאומי. איך אתם עוזרים להם לפחות בלהפיץ את המידע. אולי גם תאמרו לנו, מה אתם עושים למען אלו שזקוקים לטכנולוגיה. האם יש לכם כלים נוספים ליידע את האנשים עם המוגבלויות, מה מגיע להם מצד אחד, מה קיים בשוק מצד שני, ואיך האנשים יודעים על שני האנשים הנפלאים האלה והתוכנות שהם מפתחים?

אני אתחיל מהסוף. יריב שכח לציין שאת הציוד שהוא קיבל והוא משתמש בו, הוא קיבל במימון
המוסד לביטוח לאומי, מח' השיקום. אנחנו מדברים על אוכלוסיית עיוורים ליקויי ראיה, אנחנו מדברים על חירשים כבדי שמיעה ואנשים שסובלים מנכויות פיזיות וזקוקים להתאמת אביזרים בטכנולוגיה מתקדמת.

כשאנחנו מנסים לסייע לאוכלוסייה בטכנולוגיה מתקדמת, אנחנו עושים את זה בשני ערוצים. אחד, זה הסיוע לפרט שזה או האדם שנמצא בתוכנית שיקום, לומד וצריך ציוד עזר, או לאנשים עובדים שזקוקים לציוד עזר כדי להשתלב בעבודה. דגש על אוכלוסיית חירשים כבדי שמיעה ועיוורים.

לכמה אנשים אתם מגיעים?

בשנה האחרונה 2003, עזרנו בסכום של 4.5 מיליון ש"ח, בסיוע רכישת של ציוד עזר לכל האוכלוסייה
שמניתי קודם. במקרים המאוד קשים, העיוורים שצריכים ציוד עזר מאוד יקר, הסיוע מגיע עד 65 אלף ש"ח למכשיר לעיוור שצריך את עמדת העבודה כדי להשתלב במקום העבודה. אני בהחלט יכול לומר, העיוורים נפתחו עיניהם. הציוד הזה עזר להם להשתלב במקום העבודה, להיות חלק מצוות העובדים ולרדת מקיצבה, להתפרנס בעזרת הציוד שקיבלו מהמוסד לביטוח לאומי.

רוב האנשים שנעזרים על-ידינו לא זקוקים לסיוע המסיבי שציינתי לגבי העיוורים. בהחלט מספיק ציוד הרבה יותר זול וזה רוב הסטודנטים שלנו שצריכים ציוד עזר, מקבלים אותו כמעט בלי קושי, כאשר הברושור שחילקתי, מונח בכל מחלקות השיקום ובכל סניפי המוסד לביטוח לאומי.

אבל יש מעט מאוד אינפורמציה.

בנייר מהסוג הזה, מאוד קשה ומאוד מסובך לתת הרבה יותר. תפקידו להזמין את האדם שחושב
שצריך סיוע ברכישת ציוד שיפנה למוסד לביטוח לאומי.

אין אפילו טלפון.

כתבנו, נא לפנות לסניפי המוסד לביטוח לאומי.

אני מציעה לכם הצעה קצת יותר יעילה שיהיה מספרי טלפון.

אני מקבל את ההערה ומס' פקסים לטובת אוכלוסיית כבדי השמיעה.

אני גם מציעה לכם לעשות קו של 1-700 שלפחות לא ישלמו בפניה הראשונית אליכם, ושזה יהיה
נגיש לכולם. ואולי ממוקד אחד יוכלו אח"כ להפנות לכל הטלפונים האחרים.

בהחלט כן. אנחנו נעזרים והקמנו לשם כך מכונים ייחודיים שעוזרים לנו לאבחן את הצרכים של
הנכים, להמליץ לגבי ציוד העזר. אחד מהמכונים זה מכון יאן קרטן שנמצא בחיפה, שהציוד מומן ע"י המוסד לביטוח לאומי, כולל את ההתאמות של המקום שם. וכך יש לנו בארץ חמישה-שישה מכונים מפוזרים מבאר-שבע עד נצרת.

העובדים הסוציאליים שאמורים להמליץ לאנשים המוגבלים, מה הציוד הטוב ביותר שהם זקוקים וגם לנו לתת את האישור מה בעצם הציוד שחשוב לרכוש.

לכמה אנשים אתם עוזרים?

בשנת 2002, סייענו למעל ל200- איש.

אני שמעתי מחה"כ דהן שאנחנו מדברים על 60-70 אלף איש, שצריכים ברמה כזאת או אחרת סיוע.

הוא לא אמר 60 אלף צריכים, הוא אמר 60 אלף נכים.

לא, יש הרבה יותר נכים. אבל אלה שצריכים הסתייעות ברמה כזאת או אחרת של אינפורמציה, של מחשוב, של סיוע.

הסיוע שלנו כביטוח לאומי שמותר לכסות, זה לא לאורח חיים, אלא לצורך לימודים והשתלבות בעולם העבודה.

זה סיוע מאוד מצומצם. כל סיוע הוא חשוב וכל עשייה היא בהחלט מבורכת. אנחנו רק צריכים
לראות את הפרופורציות ולכמה אנשים אתם מגיעים, כי אין ספק ש200- איש מבורכים אמנם, אולי מאושרים, אבל זה בטח טיפה בים, לעומת כל אלה שצריכים.

אנחנו מכירים בעצם את האוכלוסייה בביטוח-לאומי. הברושור הזה שמוצג בהרבה
מקומות, הוא רק אמצעי אחד. רוב האוכלוסייה בעצם מוכרת אצלנו במוסד לביטוח לאומי. ופקיד השיקום, באמצעות הכלים המאבחנים יכול בהחלט ליזום.

והוא עושה את זה?

בוודאי.

עוד נקודה חשובה, למה שד"ר דינה לבל אמרה, על חשיבות הפצת המידע. ישבו פה מספר אנשים
שהיתה להם נגישות לשירות של ביטוח-לאומי. אני רואה בכל צרכן, בכל משתמש, כל שירות שקיבל סיוע מביטוח-לאומי כשגריר לאנשים נוספים. אותם אנשים שנהנו, מאוד חשוב שיפיצו את המידע הזה לחבריהם.

אחת הבעיות של אנשים עם מוגבלויות מעצם טיבם שהם מוגבלים, הם גם מוגבלים בקשר
ובנגישות לאנשים אחרים. בהרבה מאוד מקרים אנחנו יודעים שהם יושבים בביתם ואין להם ממש קשרים חברתיים רחבי תפוצה. לכן התפקיד שלכם לא רק לסמוך עליהם, אלא אתם חייבים להגיע לכולם. אז בהחלט פקיד הסיוע הוא בהחלט אחד המקורות שצריך להגיע ולהמליץ. השאלה היא אם הוא מכיר את התוכנות שעכשיו שמענו אליכם.

בוודאי מפני שהוא מסתייע באותם מכוני אבחון.

יש לי הרגשה שיש כאן כמה אנשים שלא לגמרי מסכימים. המטרה שלנו לא לנגח אלא לשפר, שיהיה לכם ברור. אני אומרת שוב, כל הכבוד על מה שאתם עושים - אני רוצה שתעשו עוד יותר. ומה שנעשה - זה כבר נעשה, אנחנו רוצים להשיג יותר.

אני מנהלת מרכז תמיכה לסטודנטים ליקויי למידה באקדמיה במכללת תל-חי. אני מייצגת
את המכללה וגם את עמותת לש"ם שהיא עמותה שהוקמה לפני עשר שנים. אני רוצה להציג את אנשי הקרן לשירותים לנכים שתרמו למכללת תל-חי ולכל המרכז למשאבים טכנולוגיים את ההצטיידות וחלק מהחומרים שאנחנו מביאים כאן, חלק מהתוכנות, הן תוכנות שבעזרתם של האנשים הנכבדים והחשובים קיבלנו ואנחנו בעצם איזשהו פרוייקט מודל. כי סטודנטים ליקויי למידה, לא כולם מוגדרים בביטוח הלאומי כנכים וכמשוקמים. אנחנו רואים במרכז שלנו מרכז שיקומי שמאפשר לסטודנטים להיכנס לאקדמה, לשרוד בה, להצליח ולהצטיין.

אנחנו נשמח לעשות אצלכם סיור, לראות את הדברים מקרוב.

אנחנו נשמח לארח את חה"כ. יש לנו 300 סטודנטים. 20% מהסטודנטים מהמכללה
האקדמית תל-חי הם ליקויי למידה. אנחנו פיתחנו סביבות למידה שכל הלימוד במכינת הקיץ שלנו, הם באמצעות טכנולוגיות עם כל המכשירים. מי שלא יכול לקרוא ולא יכול לכתוב, הוא שומע. יש לנו תוכנות מקריאות ומשמיעות. כל הסטודנטים שלנו לומדים באמצעות מחשבים, כולל מחשבים ניידים. קיבלנו את זה באמצעות גורמים נוספים לביטוח הלאומי.

אנחנו ממשיכים לרכוש את הטכנולוגיות בהתאם לצרכים שסטודנטים עוברים דרכנו ומביעים.
אנחנו שומעים איתם, עובדים איתם, ולפי מה שהם מבקשים, אנחנו מרחיבים. הרבה פעמים אנחנו לוקחים טכנולוגיות קיימות, לא מותאמות לסטודנטים ליקויי למידה, ומסדרים אותם כך שיוכלו להשתמש עבורם. או בדרך השימוש וכו'.

בנושא של תמיכה בקריאות, יש לנו טקסטים דיגיטליים שהוקראו ע"י תוכנה. אנחנו מקריאים ספרים, מבחנים, מאמרים. אני אדגים מבחן מוקרא שסטודנט יושב והמבחן מוקרא לו והוא עונה תשובות.

יש קול אדם ויש קול דיגיטלי. לאנגלית יש המון תוכנות, הן משתפרות ב10- השנים האחרונות
שאני עוקבת אחריה. התוכנות משתפרות משנה לשנה וזה גם לא יקר כל-כך. את המידע הזה צריך להפיץ באיזשהו מקום.

מכללת תל-חי החליטה שיש טעם לפתח תוכנה קטנטונת שתפתור את הבעיה של ליקויי למידה
לסטודנטים בכלל. היא פיתחה מערכת לקריאת טקסט זמינה לכל סטודנט, בכל חדר בתל-חי. תוכנה נוספת שיש לנו ואנחנו משתמשים בה כבר זמן. זאת תוכנית הקראה, עם ניסיון מאוד טוב שלנו איתה. אנחנו עובדים איתה ברצף. היא קוראת את כל המסך, כל האייקונים. כל דבר שאני אגע בו היא תקרא לי אותו. אני אדגים מבחן מוקרא. לכל משפט יש את ההקראה שלו. סטודנט יכול לעבור בין המשפטים. כל החלקים האלה מוקראים, מעובדים מוכנים למבחנים. בתוך כל מי שעובד במערכת Windows בלי לקנות שום דבר, יש לו בעצם אפשרות להגדיל את הטקסט, להגדיל את כל הדברים האחרים, בלי שום תוכנה. מי שמכיר את הזכוכית המגדלת, היא מובנית בכל מערכת של Windows, מהפשוטה ביותר. כלומר, אני יכולה לעבוד על Word , על כל מערכת שאני צריכה ואני מקבלת הגדלה בגודל שאני מעונינת, בקצב שאני מעונינת ובגודל המסך שאני מעונינת בו. צריך לדעת רק להשתמש בו.

אני רוצה להראות פתרון נוסף. יומן קולי, כמו שיש לי את ה-Palm, אנשים שלא יכולים להיות ב-Palm, לא יכולים את האותיות הקטנות לקרוא. אני מדברת והוא עורך לי את יומן הפגישות, בקול. אני יכולה לרשום מספרי הטלפון, והוא מסדר את ספר הטלפונים, אני יכולה לבקש ממנו שם של האדם שיש לי מספר טלפון, הוא מיד קורא לי את המספר. ואם אני מקשרת את זה לסולולרי, הוא מיד מחייג גם את המסר. יש פתרונות, לא יודעים עליהם אולי.

יש הרבה אנשים, גם לקויי למידה, שקשה להם עם סדר הא-ב. יש מקלדת, בקלי קלות, במחיר מינימלי, שאני פשוט מסדר אותה לא-ב לפי הסדר.

הכל אפשר לעשות, רק צריכים להביא את הטכנולוגיה. לא מספיק להביא את הטכנולוגיות. כל מי שיש לו טכנולוגיה, צריך גם הדרכה קצרה, הוא לא צריך לדעת מחשבים, אבל שיהיה להם איש ברקע, שכל בעיה ירימו טלפון ויפתרו את העניין. ככה אנחנו עובדים.

אני מציע שהועדה תתרכז גם בפערים הדיגיטליים.

זה נושא שדיברנו עליו בתחילת הישיבה. ואכן אנחנו מסכימים אתך שאנחנו צריכים ועוסקים
בפער הדיגיטלי, פער תפקודי. אתמול היתה לנו ישיבה פה בנושא הזה ואנחנו נמשיך לעסוק בזה, כי אכן אנחנו רואים את זה כמטרה החשובה ביותר לצמצום הפערים של האוכלוסיות השונות, כולל אוכלוסייה של אנשים מוגבלים. אנחנו חושבים כמוך.

אני אם לליקוי למידה, שעומד לנשור מביה"ס. כי נכון שהוא יסיים את השירות הצבאי, הוא יגיע
לתל-חי. אבל איך הילדים האלה לקויי הלמידה חולפים את ארבע שנות התיכון. בתיכון אין להם את זה. אין מורה שיהיה מוכן להקריא את השאלות ואין מורה שיהיה מוכן לקבל תשובות בע"פ. ולא ניתנת תוספת זמן בבחינות והילדים נושרים.

תוספת זמן בבחינות דווקא כן נותנים להם, אולי לא מספיק, אבל נותנים. אבל אני מסכימה אתך
שאכן צריך את הטכנולוגיה הזאת להעביר לא רק למכללה אלא גם לבתיה"ס. צמצום פערים דיגיטליים משמע לתת לכל האוכלוסיות שצריכות את הסיוע מסיבות שונות, לתת להם את האפשרות להשתמש בטכנולוגיה הזאת. אחד צריך את זה בגלל שאין לו רגליים, השני בגלל שיש לו ליקויי למידה והשלישי, בגלל שהוא גר בדימונה ולא היתה לו השכלה מתאימה. העניין הוא שזה חל על הרבה מאוד אוכלוסיות. ואם אני עושה הכללה גסה, אני חושבת שאנחנו מדברים כבר על יותר מ40%- מהאוכלוסייה. לכן זה צריך להיות בוודאי בבתיה"ס. לדוגמא, פרוייקט של מחשב לכל ילד, הוא בהחלט עונה לצרכים שלנו. ואם יהיה מחשב בכיתה ואם יהיה לו מחשב בבית, וכמובן תהיה לו את ההדרכה המתאימה, הוא יוכל לצמצם את הפער מה שהיום הוא לא יכול לעשות.

מילב"ת הינה עמותה ציבורית ללא כוונות רווח הפועלת משנת 1981 בתל-השומר. בצוות חמישה
יועצים מומחים מתחום השיקום, מרפאות בעיסוק וקלינאי תקשורת + 120 מתנדבים טכניים. מדובר במהנדסים, הנדסאים, אנשי מחשבים, אנשי אלקטרוניקה. ממקומות עבודה כמו, רפא"ל, מל"ם, תעשיה אווירית, יחידות מובחרות בצבא. הרבה מאוד מהאנשים האלה ברוב שעות היממה עסוקים ביצירת כלי מלחמה, ובזמן הפנוי הם מייצרים ומפתחים אביזרים עבור נכים. התקציב והמימון לפעילות שלנו באה מתמיכות משרדי ממשלה ומתרומות.

המתנדבים שלנו מפתחים מוצרים. במקרה ויש צורך באביזר שלא קיים בשוק לרכישה, או שחייב בהתאמה אישית. מדבר בכ400- עבודות בשנה, כאשר כל עבודה לוקחת בממוצע 40 שעות עבודה לפתח. המתנדב ילך לבקר בבית ה-hand user המשתמש, ישמע את בקשותיו ואת הצרכים שלו, יראה את הסביבה בה המוצר צריך לפעול ואחרי הפיתוח, הוא יבוא ויתקין את זה בבית הלקוח ויבדוק האם זה עובד. חוץ מזה אנשים שמחפשים איזשהו פתרון טכנולוגי שיכול לעזור להם לשפר תפקוד, יכולים לפנות למילב"ת ולקבל ייעוץ לגבי מה קיים, איפה קיים, מה ניתן לרכוש ואיפה תוך כדי התנסות באביזרים. יש לנו תצוגה שמשמשת למטרות התנסות. כל אחד יכול לפנות אלינו, אנחנו נענים לכל אחד שפונה הן טלפוני, הן בייעוץ אישי במרכז התצוגה. אנחנו לא עוסקים במכירה, אלא רק בעזרה בהתאמה ומציאת הפתרון המתאים. מעבר לזה אנחנו משמשים מאגר מידע ארצי לגבי טכנולוגיה הקיימת בארץ ובעולם. מרכז ההדרכה לסטודנטים ואנשי מקצוע מתחום הרפואה, החינוך, הרווחה, שיכולים לבוא אלינו לסייר, לקבל הרצאות בנושאים מסוימים. כל אחד בהתאם לצרכים שלו ולנושאים שמעניינים אותו. כאשר אנחנו מדברים על תצוגה בנושא של טכנולוגיה מסייעת שנוגעת לכל תחומי חיי היום-יום. קהל היעד שלנו הוא אנשים בכל הגילאים ומכל מקום בארץ.

אני הבאתי לכאן כמה פיתוחים של מתנדבים. הם הרבה מאוד עוסקים בפיתוחים, בטכנולוגיות מתקדמות, אבל זה מאוד קשה לצלם, כי רואים חוטים וכפתורים ולא כל-כך מבינים. הבאתי דוגמאות של פיתוחים בלו-טק כאשר ברור לנו שבלי הפתרונות בלו-טק לאנשים, אין גישה למערכת של ההיי-טק. מדובר במתקן שפותח עבור בחור משותק ב4- גפיים שמפעיל עכבר מסוג טרבול באמצעות הסנטר. בנו לו מתקן מתכוונן בגובה שמאפשר לו למקם את זה במקום האידיאלי, כך שהוא יוכל לשלוט בתנועות הראש באמצעות הסנטר. אנחנו רואים גם מתקן שפותח עבור עיתונאי שעובד רוב שעות היום בשכיבה עם מחשב נייד, המתקן הוא על גלגלים, גם מתכוונן בגובה ועליו מונח המחשב הנייד פלוס עוד כל מיני ציוד, אביזרים שהוא זקוק בזמן העבודה שלו. הפיתוחים האלה הם בהתנדבות מלאה, ללא עלות, אלא אם יש משהו שצריך לרכוש ולעשות את ההתאמה, ברגע שרוכשים מוצר, אז העלות היא על המשתמש. דוגמא נוספת, אנחנו רואים אפשרות לחבר מתג לעכבר. זה פותח עבורה בחורה שעובדת בעכבר בתנועת ראש הצידה, המתג ממוקם ליד הראש. על המקלדת יש לה מקלדת על המסך וירטואלית שסורקת אותיות. ברגע שהאות הרצויה מוארת, היא לוחצת על המתג באמצעות הראש והאות מודפסת על המסמך. כאן אנחנו רואים מספר מתקנים שפותחו עבור ילדה עם נכות מוטורית מאוד קשה. מתקן אחד שמאפשר לה להניח את הידיים ולזוז במרחב. מתקן שני עליו מונחת המקלדת בשיפוע הפוך, כי היא עובדת בצורה כזאת, ומתקן שלישי, להניח את הרגליים. בלי הושבה נכונה ליד המחשב, הילדה הזאת לא מסוגלת להפיק את התועלת מהמחשב.

השאיפה שלנו היא להגיע לכמה שיותר אנשים ולעזור לכמה שיותר אנשים. יש לנו בעיות תקציב שמונעות מאתנו להתפתח ולהגיע לכולם. אנחנו מקווים, מי שיכול לעזור -אנחנו שמחים.

לכמה אנשים אתם מגיעים?

בעניין של פיתוח, מתנדבים זה בערך 400 עבודות בשנה. יש בערך 5000 ייעוצים טלפוניים. אנשים
שמתקשרים באיזה שהיא שאלה שאנחנו יכולים לענות בטלפון. ויש בערך כ500- פניות של ייעוצים במקום של אנשים שבאים, יושבים עם יועצת ומנסים טכנולוגיות עד שמוצאים את הפתרון.

באיזה תקציבים אתם מדברים?

בערך מיליון ש"ח בשנה. כל המתנדבים עושים את העבודה שלהם בהתנדבות עם גיבוי מקצועי ע"י הצוות המקצועי.

המון תודה וזה היה מאלף.

עמותת על"ה שמוקמת בהר-הצופים עם האונ' העברית, מספקת שירותים לכבדי ראיה ועיוורים
בכל הארץ. יש לנו כמה שלוחות שבעזרת הביטוח הלאומי הקמנו, בכל האונ' בארץ. הבאנו שלושה מוצגים. הם לא היו על השולחן לזה, בלי העזרה של הביטוח הלאומי להביא אותם. מדובר כאן על טמ"ס (טלוויזיה במעגל סגור) , מחשב עם תוכנות מיוחדות ומכשיר הקראה חדשני.

טמ"ס זה בעצם מכשיר עם מצלמה שמסתכלת לכיוון הדפים לכבדי ראייה. כבד הראיה יכול
לראות את הטקסט שלו בהגדלה ובצבעים שהוא אוהב, עם ההגדלה שהוא יכול לעבוד. זה נותן לו פתרון לקריאה וגם לכתיבה. המכשיר הזה משלב בתוכו מסך של מחשב, כך שזה נותן שני פתרונות. גם הגדלה רגילה וחומר רגיל כתוב, וגם מחשב. מה שאנחנו רואים על המחשב זה תוכנה מיוחדת לכבדי ראייה שבעצם מגדילה כל מה שיש על המסך ומאפשרת התאמה לכבדי ראיה עם הגדלה שהוא צריך. בדומה למה שראינו היום, יש כבדי ראייה שעדיין לא מצליחים לעבוד עם תוכנות שיש בתוך ה-Windows ומתוך מערכות קיימות, ועדיין הם זקוקים למשהו מיוחד. אז התוכנה הזאת נותנת פתרון. המכשיר השלישי, זה מכשיר שפותח פיתוח ישראלי, של קיבוץ געש. זה בעצם מחשב ללא מקלדת וללא מסך. הוא נותן פתרון של הקראה, של סריקה של חומר כתוב והקראה מיידית. כך שזה מאפשר למשתמש בו לא ללמוד את כל המקלדת, יש בו מספר כפתורים מוגבל, הוא פשוט מקריא את הדף ששמים המכשיר.

כל סטודנט מקבל עמדה הביתה. אני אישית הרכז של הציוד. יש לנו כ - 300 סטודנטים בכל
רחבי הארץ, בנוסף ל100- שיש בירושלים. תקציב של 30 אלף ש"ח לכל אחד מרכישה. אני פונה לביטוח לאומי. אנחנו בהחלט צריכים את העזרה גם בשנה הבאה.

אני בעצמי לקוית למידה. אני הצלחתי לסיים את התואר השני באונ' חיפה רק בזכות הטכנולוגיה.
שני משפטים. אחד, זה לבקש למצוא איך גם תקציבית, אבל גם מבחינת מדיניות, להשקיע בשיתופי פעולה ומחקר בין הגופים השונים שיושבים בחדר הזה לבין הביטוח הלאומי, בין הגופים של המתנדבים, בין גופי האונ', למנוע מצב שאני בתור סטודנט לקוי למידה צריך לרדוף אחרי המומחים ואחרי הטכנולוגיה. איך אתם בתור הכנסת, בתור הועדה, יכולים לעשות מצב שמקומות כמו עמותת לש"ם, מכללת תל-חי, יכולים להסתייע בגופים השונים וליצור אחידות, אבל גם מענה. דבר שני, העובדה שאני הצלחתי להסתייע בטכנולוגיה בזכות העבודה המדהימה שאני לא ילידת הארץ. אני עליתי לפה מארה"ב ולכן שפת האם שלי היא אנגלית. ואני למזלי יכולתי להשתמש בתוכנות הכתבה באנגלית. ואילו אם הייתי דוברת עברית, הייתי בבעיה. אנחנו זקוקים לעזרה ממשלתית, מסודרת לפתח תוכנה של הכתבה קולית בעברית.

יש מחשוב מיוחד רק לאנגלית. צריך לגייר אותו וזה עולה הרבה כסף. אז קודם כל צריך עזרה
לגייר אותו.

אני לא רואה 200 בשנה, אני רואה כמה אלפים. והמידע הזה לא מגיע אלינו. כיוון ששמחתי שיש
כסף, ואני יודע שיש, מה שחסר זה הפצת המידע והברכה.

אני ייסדתי ואני מנהל היום של פרוייקט שנקרא ווייסר, שהבסיס שלו הוא בעצם ליצור איזה במה
למרכז למידע לאוכלוסייה של צרכנים בבריאות הנפש. כשעם הזמן מאוד מתפתח למערכת שגם עוסקת בניסיונות לפתח שירותים. דיברנו פה בהתחלה על הפער הדיגיטלי, אני חושב שהנושא הזה הוא אחד הדברים הכי מהותיים בקרב האוכלוסייה של בריאות הנפש וזה אוכלוסייה שאולי סובלת במידה מסוימת גם יחסית להזנחה, הן מצד ביטוח לאומי והן מצד גופים אחרים כלפי הבעיות שלהם. ובגלל ההתמודדות, בגלל המחלה, בגלל דברים שאנשים עוברים או מתמודדים איתם, שמשנים את מסלול החיים שלהם, הם נפגעים בצורה משמעותית מבחינת ההתפתחות המקצועית שלהם והיכולת שלהם, הן לרכוש השכלה, הן להתקדם בחיים. אנשים נושרים ממערכת החינוך ואחד הדברים הכי משמעותיים, זה הנושא של הנגישות למחשב, בפער הדיגיטלי, במוכנות לחברה.

אנחנו נעשה עוד ישיבות. אנחנו מודעים על הקיצוצים בתקציבים ואנחנו נילחם על
התקציבים איפה שצריך. אני מודה לכל מי שהשתתף. אנחנו נמשיך ונקיים דיונים על הנושא הזה, כי זה בהחלט חשוב. ונצמצם את הפער הדיגיטלי והתפקודי במדינת ישראל.



הישיבה ננעלה בשעה 14:30