כנסת פתוחה

פרוטוקולים/ועדת קליטה/7585




2
ועדת העליה, הקליטה והתפוצות - 2.12.2003


פרוטוקולים/ועדת קליטה/7585
ירושלים, ה' בטבת, תשס"ד
30 בדצמבר, 2003


הכנסת השש עשרה נוסח לא מתוקן
מושב שני

פרוטוקול מס' 57
מישיבת ועדת העליה, הקליטה והתפוצות
שהתקיימה ביום ג', ז' כסלו תשס"ד, 2.12.03, בשעה 09:00

ס ד ר ה י ו ם

זכויות עולים עם מוגבלות - לציון היום הבינלאומי לזכויות אנשים עם מוגבלות

חברי הוועדה: היו"ר קולט אביטל
ניסים דהן
יגאל יאסינוב
מיכאל מלכיאור
מרינה סולודקין

אידה בן שטרית, מנהלת גף מידע ופרסום, המשרד לקליטת עליה
יפה וולמן, עו"ס מחוזית, מחוז ת"א
אביטל טוך, מנהלת המח' לפניות הציבור, המשרד לקליטת עליה
מירה קידר, מנהלת אגף רווחה באגף לפעילות הקליטה, הסוכנות היהודית
שולה מיטבסקי, מינהל הגימלאות, המוסד לביטוח לאומי
רבקה פריאור, מנהלת מחקר, המוסד לביטוח לאומי
משה סימנטוב, רפרנט רווחה, משרד האוצר
רפי גולדשמיט, אדריכל, משרד הבינוי והשיכון
הניה ששון, ראש תחום פרט וקבוצות חריגים, משרד הבינוי והשיכון
בלה בן גרשון, המחלקה לבריאות הנפש, משרד הבריאות
דליה הופר, מנהלת השירות לשיקום, משרד הרווחה
מיכאל וישנפולסקי, אגודת נכים יוצאי חבר העמים
יפים בורשטיין, הסתדרות הנכים
לאה בלושטיין, סל"ע - מרכז סיוע לעולה במשבר
נטליה קורץ גולפנד, סל"ע - מרכז סיוע לעולה במשבר
דוד אלישיב, עמותת על"ה - עמותה לקידום העיוור
יעל אייזן, קופת חולים מאוחדת
טטיאנה פולסקי, אירגון לתמיכה הדדית "אידל"
יפים בורשטיין, נציג מטה מאבק הנכים באשדוד
סבטלנה ג'נט
מינה אביב

דנה גורדון

חבר המתרגמים בע"מ


זכויות עולים עם מוגבלות - לציון היום הבינלאומי לזכויות אנשים עם מוגבלות

בוקר טוב לכולם. אנחנו מציינים בכנסת היום את
היום הבינלאומי לזכויות אנשים עם מוגבלויות. מצאנו לנכון לפי הצעתו של חבר הכנסת דהן שהוא יו"ר השדולה בכנסת העוסקת בנושא הזה, לטפל בנושא בכל היבטיו בכל ועדות הכנסת ויהיה דיון על כך גם במליאה. לקראת היום התפרסם דו"ח בעיתונות שמתאר מצב עגום. אמנם במדינת ישראל יש מודעות ויש חוקים, אבל יש גם אחוז הרבה יותר גבוה יחסית של נכים באוכלוסיה. בישראל אחוז הנכים באוכלוסיה הוא 10% ומבין עולי חבר העמים אין לנו סטטיסטיקות מדוייקות, לפי התשלומים שמשולמים בביטוח הלאומי נראה שהאחוז באוכלוסיה הוא כמעט 16%. יחד עם זאת אנחנו יודעים שהאחוז הגבוה של הנכים באוכלוסיה הישראלית הוא לא רק בגלל שאנשים נולדים עם מוגבלויות, אלא בגלל המצב המיוחד שבו אנחנו נתונים, חלקו בגלל הטרור, חלקו בגלל תאונות דרכים קשות והבעיה היא בעיה קשה וחמורה. הבעיה הרבה יותר חמורה כשהיא נוגעת לעולים בגלל כל אותם הקשיים הידועים והמוכרים ואחת הבעיות היא שהעולה לא יודע תמיד לאן לפנות, כיצד לטפל בנושא.

בעיה נוספת היא הבעיה שנוגעת לכל האוכלוסיה, לא רק בעיית המידע לנכים עצמם, לעולים הנכים על זכויותיהם, הבעיה לכלל האוכלוסיה היא שאם יש חוקים הם לא מיושמים. נמצא שמאה אחוז בתי הספר לא נגישים לנכים. יש דברים שבהם ניתן לטפל, יש דברים שהכנסת איננה תמיד יכולה להם, אבל כאשר יש חוקים, כאשר יש הוראות מדוייקות שצריכות להיות מיושמות ואנחנו שומעים שברוב מבני הציבור אין נגישות לנכים, כאשר אנחנו שומעים על מערכת החינוך שכתוצאה מזה מעבירה מסר לילדים שלא כאן, לא בבית ספרנו, זה דבר שבו אנחנו יכולים לטפל.

אנחנו לא יכולים לטפל בכל בעיות החברה הישראלית אבל כיוון שהעולים הם מדגם מייצג של החברה הישראלית עם רגישויות נוספות, בועדה הזאת אנחנו ננסה קודם כל לעמוד על גודל הבעיה בקרב אוכלוסיית העולים ועל מה שאנחנו צריכים לקבל כהחלטות כאן בפנייתנו כלפי מוסדות ציבור וכלפי הממשלה.

אני רוצה לציין לטובה את המאמץ שעשה המשרד לקליטת עליה לקראת הישיבה שלנו היום. אני רואה שיש כבר פרסומים בשפות השונות, ברוסית אנגלית ועברית.

תוך כמה ימים יהיה בצרפתית ספרדית ואמהרית.

למה אנחנו צריכים לפרסם לציבור העולים בעברית?

זה בעיקר לציבור של העובדים המקצועיים.

לכל עולה חדש יש קרובי משפחה וקרובי המשפחה
קוראים עברית והם צריכים להסביר לו ולא תמיד החומר מצוי בכל השפות.

איך אתם תפיצו את זה? אתם תכניסו את זה דרך
הארגונים או בעיתונות.

אנחנו מכינים מערך הפצה שלם שיהיה
בשיתוף פעולה עם נציגות שיוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות. אנחנו נפיץ את זה במוקדים שלנו בכל הארץ, יש לנו 50 מוקדים של קליטת עליה, בנוסף יש לנו 70 תקנים ברשויות מקומיות ולשם אנחנו נגיע, אנחנו נגיע ללשכות לשירותים חברתיים ברשויות המקומיות בנוסף, לכל המערך הזה של עובדים סוציאליים ואנשים שמטפלים באוכלוסיה הזאת, מרכזי מידע של הסוכנות היהודית, מרכזי קליטה, התאחדויות עולים, ארגונים שעוסקים באוכלוסיה הזאת ועוד.

לצערי פיספסנו את היום הזה כי החוברת נמצאת
בדפוס ועדיין לא יצאה משם, אבל אנחנו ריכזנו בשנה האחרונה מידע על הרבה גופים, לא רק על הגופים הממשלתיים, אלא גופים מתנדבים ועמותות וכל מי שהצלחנו להגיע אליו, זה לקח לנו המון זמן כי ברגע שכבר חשבנו שסיימנו לרכז את החומר פתאום אחד הגופים שפנינו אליו אמר תפנו גם לזה וזה. זאת תהיה חוברת עבה ורצינית שתפרט את זכויות הנכים כאשר היא תהיה זמינה בסניפים שלנו. היא תהיה גם בסניפי קופות החולים והיא תהיה גם באינטרנט.

אצלכם יש נגישות לנכים?

אני לא מתחייבת על כל הסניפים אבל אני חושבת
שברובם יש.

אין נגישות למכון שעושים בדיקות לנכים.

זה שייך למשרד הבריאות.

כיוון שיש פה ריבוי גופים כולל ריבוי גופים
התנדבותיים, כיצד משרד הקליטה כגורם מתאם מנסה לכוון או להבין או ללמוד את הפעילות ומפעיל גופים אחרים ואיזה סוג עזרה הוא נותן, והאם ריבוי הגופים עוזר או לפעמים מסרבל.

וכמה שנים עולה נשאר עולה, גם במשרד הקליטה
וגם בביטוח לאומי?

אין אצלנו מסלול מיוחד לנכים שאיננו מתואם עם
גופים אחרים.

תודה גבירתי יו"ר הועדה שהואלת להקצות חלק
מהדיונים בועדה היום לנושא החשוב הזה של אנשים עם מוגבלויות ביום הנכה הבינלאומי שבכל העולם היום ידברו עליו. אני לא רואה בסדר יום הציבורי שאנחנו נמצאים במרכז העניינים אז אני שמח שבכנסת ובועדותיה הנושא הזה ידון במלוא כובד הראש ובמרכז העניינים ובסדר היום הציבורי של נבחרי הציבור.

אני רוצה להציג בפני הועדה את ד"ר נעמי הדס לידור, היא היועצת של השדולה בכנסת, השדולה לשילוב אנשים עם מוגבלויות וחלק גדול ממה שקורה היום מסביב ליום הזה זה בהכוונתה ועצתה הברוכה.

אנחנו כחברה, ב- 50 שנה האחרונות, נכשלנו בשילוב אנשים עם מוגבלויות בתוכנו. כולנו כחברה. אנחנו האנשים הבריאים שלכאורה אנחנו לא מוגבלים אבל גם אנחנו מוגבלים, רק המוגבלות שלנו היא בלתי נראית או שהיא לא מאובחנת. באותם אלה שאובחנה אצלם מוגבלות והם לא מסתירים את המוגבלות שלהם, החברה ב- 50 שנה האחרונות לא הקצתה את המשאבים המתאימים ואת הנכונות המתאימה והרצון הטוב לשלב אותם בחברה והם יכולים והם רוצים וראויים לכך. יש להם מספיק יכולות לתרום גם באותם חלקים שהם לא מוגבלים וגם באותם חלקים שהם מוגבלים, הם יכולים לתרום המון לחברה והם רוצים לתרום והם רוצים להיות חלק מהחברה בכל העניינים, בכלכלה, בחברה, בפוליטיקה בכל. החברה משום מה ויתרה על השילוב שלהם או מטעמי נוחות או בגלל בורות, אולי לא בורות מאשימה אבל בהחלט מחוסר ידע ובשנים האחרונות נצבר ידע רב ונסיון שניתן לשלב אותם וראוי וכדאי לשלב אותם, אבל אנחנו צריכים להתאים את עצמנו ואת החברה כולה כדי שהם יוכלו להיות משולבים בה.

חלפו הימים שלקחו עיוורים ושילבו אותם כמרכזנים, כי הטכנולוגיה קברה את האפשרות הזאת. היום יש טללפון עם מיתוג שיחות אוטומטי ואם פעם היו צריכים ללחוץ על כפתורים כדי למתג שיחות ונתנו את זה לעיוורים, לצערנו הרב גם את זה כבר לא נותנים להם לעשות ומבקשים מהם שישבו בבית והם יכולים לתרום, ולא רק העיוורים. היום יש טכנולוגיה שמקלה על החרש את השילוב בחברה ובחלק גדול מהמקרים חרש יכול לשמוע כאחד האדם. יש ניתוח קוכלרי שעולה הון תועפות ואת הטכנולוגיה הזאת הכנסתי כחלק מסל הבריאות כדי שכל חרש יקבל את זה על חשבון המדינה והניתוח הזה משפר משמעותית את מצבו של החרש. הוא יכול לשמוע כאחד האדם.

בועדה כאן אנחנו נתרכז במוגבלותם של העולים. אנחנו מדינת קליטת עליה ומאוד רוצים עולים. אני שמח שימי הסלקציה הסתיימו לפני 40 שנה, אז היתה סלקציה של גיל, של מצב סוציאלי כזה ואחר, היום אין יותר סלקציה, כל מי שרוצה להצטרף אלינו למדינת ישראל אנחנו מקבלים בזרועות פתוחות. אלא מה, אנחנו מקבלים אותו עד נמל התעופה. משם הוא צריך לפעול לבד. אם אין לו מוגבלויות אז הוא שורד, אבל אם יש לו נכות כזאת או אחרת אז מצבו רע ומר. אין במדינת ישראל כלים מתאימים מספיק כדי לקלוט אותו נכון. אני לא אומר שבארץ מוצאו היו יותר כלים, אבל אני חושב שאנחנו מחוייבים לעזור להם.

אני מודה לכם שהקדשתם את השעה הקרובה לנושא החשוב הזה, לדון במצבם של המוגבלים המתמודדים עם הקשיים שלהם. אני רואה שיש חוברת במספר שפות לדע את זכויותיך, אני מתאר לעצמי שזה לא עונה על כל הצרכים אבל זו התחלה טובה. יבורך משרד הקליטה על פועלו.

אני רואה בתוכן העניינים של החוברת התייחסות
לסיוע של המשרד לקליטת עליה, הביטוח הלאומי, בינוי ושיכון, משרד הבטחון אגף השיקום, המשרד לרווחה, משרד הבריאות, קופת חולים.

אני אסקור את המסלול של העולה. כשהעולה מגיע לארץ הוא מקבל סל קליטה. חצי שנה קיומו מובטח באופן אוטומטי, בחצי השנה השניה ישנו המשך סיוע שנקרא הבטחת קיום שניתן עפ"י קריטריונים של הביטוח הלאומי אבל הוא ניתן באופן כמעט אוטומטי על סמך אישור רפואי. לא עוברים ועדות רפואיות. הנכה והמוגבל אצלנו 12 חודשים מקבל את קיומו ללא צורך להתייצב בלשכת עבודה או להתייצב באיזה שהוא מוסד אחר.

איך הדבר הזה קורה, אתם מעבירים הנחייה
למוסדות שצריכים לשלם לו?

כאשר העולה מגיע לארץ הוא מקבל זכאות בנמל
התעופה ברוב המקרים ו15-20%- מהמקרים אנשים מקבלים בלשכות שלנו. באופן אוטומטי זה מתחיל מנמל התעופה. בנמל התעופה הוא נרשם, הוא מקבל תעודת עולה וסל קליטה, הוא נרשם גם למשרד הפנים, שירותי משרד הפנים נערכים במשרד שלנו. מנמל התעופה אנחנו יודעים עליו ואנחנו מדווחים עליו, אנחנו רק לא תמיד יודעים לאן הוא הולך, אם הוא הולך לקרובי משפחה או אם הוא הולך למסלול מסודר, מרכז קליטה או אחד המלונות שלנו, אז אנחנו יודעים פחות או יותר איפה הוא נמצא. אם לא, כל מה שנמסר לו זה חומר מידע והנחייה להתייצב במשרד תוך יום יומיים להביא פרטי חשבון בנק שלו. הסכומים הראשונים ניתנים במזומן והסכומים הבאים מוזרמים לחשבון בנק.

למשרדים שלכם יש נגישות?

אני לא יכולה לומר שבמאה אחוז מהמשרדים
שלנו יש נגישויות, בחלק מהמשרדים יש ובחלק אין.

מה האחוזים שבהם יש?

אני לא יודעת. אני יכולה לומר שבשני משרדים
מרכזיים בירושלים ובת"א אלה מבנים ישנים. יש לנו 17 לשכות שרובם נמצאות במבנים חדשים של משרדי ממשלה עם כל האמצעים, עם מעליות ואמצעי נגישות לנכים. רוב הלשכות עברו למבנים חדשים ואין שום בעיית נגישות. בת"א וירושלים שהלשכות נמצאות במבנים ישנים, העובדים מגיעים לאותו מקום שהם יכולים לתת את השירות לנכה אם הנכה לא יכול לעלות למשרד. יש 2-3 מבנים שהם שכורים ולא ניתן לשנות אותם, כל שאר המבנים מחיפה כרמיאל ועד לדרום כולם נמצאים במבנים חדשים עם כל האפשרויות לכניסה של נכים.

כאשר העולה מדווח לנו על חשבון בנק הוא ממשיך לקבל את כל הסיוע שלו באופן אוטומטי. אנחנו מבקשים ממנו לגשת לאולפן, ממליצים בפניו ללכת לאולפן, נותנים לו את כל האמצעים ויש אולפנים שנפתחים גם לחרשים וגם לעיוורים. פותחים אותם בקצב מסויים בדרום במרכז ובצפון לפי התקבצות של עולים, אי אפשר לומר מנדטורית שכל עולה עם מוגבלות שהגיע כרגע יהיה לו אולפן איפה שהוא ילך לגור, מפני שהוא הולך לגור איפה שהוא רוצה ולא איפה שיש אולפן. אבל משתדלים לקבץ קבוצת עולים ולפתוח עבורם במיוחד אולפן. אם לא, בכל מקרה הוא פונה לאולפן הרגיל, תלוי ברמת המוגבלות שלו, בגילו ובהרבה דברים נוספים.

הוא ממשיך לקבל את הסיוע כעבור חצי שנה, הוא מביא אישור מרופא שהוא חולה או נכה, הוא ממשיך לקבל את הסיוע חצי שנה נוספת. במהלך שנה שלמה יש לו סיוע אוטומטי לקיום ולשכר דירה. לקראת סוף שהשנה מפנים אותו לביטוח הלאומי, אם הוא נמצא איתנו בקשר. השיטה של קליטה הישירה תובעת מהעולה להיות בקשר עם המשרד. יש לנו אמנם רכזי רווחה בכל לשכה ויש עובדים סוציאליים בכל מחוז.

יש הסכם בין הביטוח הלאומי למשרד הקליטה
לגבי נכים קשים במיוחד, שהם מתחילים לקבל גימלה. אלה הנכים שצריכים עזרה סיעודית, תלות בעזרת הזולת, ואז הם מתחילים לקבל את הגימלה. הגימלה מורכבת משתי גימלאות, חלק סיעודי שמתחילים לקבל אותו אחרי שלושה חודשים בארץ ויש את המרכיב של קיצבת הנכות בגימלה שזה מתחילים לקבל אחרי חצי שנה וזה שונה מכל עולה אחר שמגיע לארץ והוא לא נכה קשה.

הסוכנות היהודית, כשיודעים שאדם נכה מגיע
ומקבל את אשרת העולה, האם מישהו מוסר לו מה הזכויות שלו לפני שהוא מגיע לארץ?

תלוי באיזה מדינה אנחנו עוסקים.

יש מדינות שבהם לא מקבלים מידע?

לא, תלוי מבחינת רמת אינטנסיביות. אני לא
יכולה להשוות את אתיופיה לארגנטינה לחבר העמים גם לא את מוסקבה לקזחסטאן. יש סידור מוקדם לגבי אוכלוסיות מסויימות שבעקבות נכות יש הסכמה עם משרד הקליטה שתגיע משפחה למרכז קליטה. אנחנו קולטים במרכזי קליטה עיוורים ואז הם מתחילים את האולפן.

יש לכם התראה מראש ומסוגלים לתת את הטיפול
הראשוני לעולה.

ברמה העקרונית. אני לא יכולה להגיד שזה נעשה
במאה אחוז מהמקרים.

יש לנו איזור אחד שהוא יוצא מן הכלל. במזרח
אירופה, בעיקר בחבר המדינות אין חובה לאדם לצורך עליה לארץ לפנות לשליח הסוכנות היהודית, הוא יכול לפנות רק לקבלת כרטיס, כי את האשרה הוא מקבל מהקונסוליה. קבלת הייעוץ של שליח הסוכנות היהודית היא ברשות.

אם הוא מקבל אשרה או כרטיס דרך הקונסוליה,
לקונסוליה יש מידע לאן להפנות אותו כשהוא מגיע לארץ, מה הזכויות שלו כנכה?

לא ברמה של שליחי סוכנות. שליחי סוכנות
מקבלים הנחיות, הדרכה, קורס מאוד יסודי על כל המוסדות, תהליך אחר לחלוטין של מגע יומיומי מבחינת הטיפול באנשים. הקונסוליות בחבר המדינות לא מתקשרות איתנו לצורך מידע על זכויות ספציפיות של אדם ספציפי וכאשר מדובר בסוכנות אז כן.

בתוך המערכת שלנו יש ייעוץ בין השליח באמצעות
הדסק, באמצעות גורמים בארץ, לגבי שאלות מאוד ספציפיות מהסוג הזה שאת העלית. ששליח מעלה סוגיית סידור מוקדם לגבי מקרים מורכבים.

אני כבן לאמא נכה יודע שעושים הדרכה אם יש
נציגות. נתקלתי בבעיה אחרת, למשל במולדובה אם יש נכה שרוצה לעלות יחידי, הוא לא יעלה ארצה ולא הסוכנות ולא נתיב ולא גוף אחר יעזור לו, כי אין במולדובה נציגות. הנציגות הכי קרובה נמצאת באוקראינה.

זה לא מדוייק. אם קרובי משפחה פונים אלינו
אנחנו פונים לפרלמנט מולדובה והם עוזרים.

זה אומר שהתשובה מטעם הסוכנות ומשרד
הקליטה לא היתה נכונה במלואה.

זה בהחלט קורה, אבל אי אפשר לכסות את תבל
כולה בנציגויות, אלא אם היו משם הרבה עולים.

אנחנו אכן ועדת עליה וקליטה ואנחנו צריכים
לדאוג לאפשר לאנשים לעלות לארץ, אבל הדאגה העיקרית הבוקר היא מאותו הרגע שאנחנו יודעים שאדם עומד לעלות או הגיע לארץ ויש לו מוגבלות מסויימת, אני רוצה לדעת שהוא מקבל את המידע הנכון, שמכינים אותו לקראת ידיעה מה זכויותיו. כיוון שיש כזאת חוברת, אני רוצה לדעת איך מתארגנים הגופים ומוסדות להעביר את המידע הזה ומצד שני מה היא הנגישות באותם המוסדות.

אני מבקש לשאול מספר שאלות עובדתיות. כמה
מתוך העולים מקבלים את הסיוע הנוסף של החצי שנה הנוספת מתוך כלל העולים. איזה סיוע נותנים לעולים שיש להם בעיות נפשיות, מחלות נפש. מה עושים בתחום של ילדים של עולים שבאים עם נכויות. ראיתי שבחוברת אין התייחסות לזה. זה אוכלוסיה מאוד פגיעה במיוחד אם באים רק עם הורה אחד, וההורה עם מוגבלות פיזית או נפשית ואז הילדים מאוד זקוקים, גם אם בריאים לגמרי מכל הבחינות, לעזרה מיוחדת. איך המשרד נערך כלפי אוכלוסיית הילדים?

אני אתחיל במקבלי הבטחת קיום. הסטטיסטיקה
היא לא חד משמעית משום שאבטחת קיום
מקבלים אצלנו גם עולים בגילאי טרום פנסיה, אז מספר המקבלים לא יעיד על מספר הנכים. החל ממחצית השנה השניה מי שמקבל את הסיוע המיוחד כולל גם חולים, גם נכים, גם הזכאות לדיור אצלנו היא חולים, נכים וגילאי טרום פנסיה. יש בעיה גדולה גם ברישום מאחר שעובד שלנו איננו מוסמך לבחון ולרשום אדם כנפגע בתחום מסויים. הוא מקבל אישור רפואי ולפי האישור הרפואי הזה הוא מתנהג אבל הוא אינו עורך לו רישום מיוחד אלא כאשר מדובר בדיור שזה השלב הבא.

מקבלי הבטחת קיום הם 10-15% מסך כל הזכאים. מדובר בעולים שהם חולים, מוגבלים וגילאי טרם פנסיה, 55 לנשים ו- 60 לגברים. אנחנו מסווגים בתוך זה אבל הסיווג איננו מדוייק מאחר שאנחנו בשנה הראשונה לא רושמים אדם כנכה עד שהוא מקבל את הזכאות כנכה, עד שהוא מוגדר כנכה ע"י הביטוח הלאומי. אנחנו לא עורכים רישום נפרד.

כמה זמן לוקח מהיום שאדם עולה לארץ עד שהוא
מקבל את הזכאות הזאת מהמוסד לביטוח לאומי?

צריך לעשות את ההבחנה מי הוא נכה לפי חוק
הביטוח הלאומי. עולה חדש יכול להיות נכה רק אחרי 12 חודשים שהוא בארץ, לפי החוק.

קודם הוא לא נכה?

לא שהוא לא נכה, הוא קודם לא זכאי לקצבת
נכות, רק אחרי 12 חודשים, זה לפי החוק.

זאת אומרת ששנה שלמה הוא לא מקבל את
זכויותיו.

הוא מקבל ממשרד הקליטה את אותם סכומים.

הנכים הנזקקים מאוד, זכאי השר"ם שנזקקים
לסיוע מיוחד מופנים מיד לביטוח הלאומי ונערך מעקב וקיים קשר כל הזמן. עובד שלנו נמצא כל הזמן בקשר עם רשויות רווחה, בענייני אפוטרופסות, זה כולל גם ילדים, אנחנו נמצאים בקשר יומיומי כי אנחנו מעוניינים לתת לאדם כסף ושהוא לא ילך לנו לאיבוד. אם הוא הולך לקופת חולים ולא בא אלינו עם חשבון בנק או משהו כזה, אנחנו נמצאים כל הזמן בקשר ואומרים לו לחזור עם אישורים כדי לדעת שאכן הוא עושה את כל השלבים הנכונים אפילו בתהליך הראשוני ממש.

נכים שלא נזקקים לעזרת הזולת מקבלים אצלנו את התנאים באופן אוטומטי ללא צורך בשום מבחן חוץ מאישור רפואי עד שנה ולאחר שנה הם עוברים לועדות הרפואיות של הביטוח הלאומי ואז הם מסווגים לפי דרגת הנכות ולפי חוקי הביטוח הלאומי.

אתם יודעים אחרי שנה כמה יש?

הביטוח הלאומי יודע את זה. אנחנו יודעים את זה
רק לפי הרישום לדיור. הערכה שלי ש- 7-10% של מקבלי הבטחת קיום הם נכים במוגבלויות שונות, מדובר ב- 15% מסך כל העולים.

סיוע לבעיות נפשיות, משפחות שמגיעות עם בעיות אנחנו נמצאים בקשר מיידי עם רשויות רווחה ומפנים אותם לרשויות הרווחה. בעיקר כאשר מדובר בילדים ומדובר באפוטרופסויות שונות שמדינת ישראל לא מכירה בהן מחו"ל, אנחנו מאוד מעוניינים שיהיה קשר ושכסף ילך לילד שזה מיועד לו, מפנים מיד לרשות המקומית, לרשויות הרווחה, נמצאים בקשר עם עובד סוציאלי, מקבלים דיווח לפעמים שבועי ולפעמים כל שבועיים שלושה מה מצב התהליך המשפטי ואיך נמצא הילד. אני לא יכולה לומר שילדים לא הולכים לאיבוד, כבר קרו לנו דברים כאלה והסקנו מהם מסקנה כי נמצאו ילדים שהגיעו עם סבא וסבתא שלא היו מסוגלים לטפל בהם, אבל לא ידענו את זה. לכן היום נמצאים במעקב הרבה יותר הדוק. אנשים מגיעים לקליטה ישירה וקשה מאוד להיות במעקב מהודק אחרי כל אחד מהמקרים, מאוד משתדלים, שנתיים שלוש לא קרו לנו דברים כאלה, לא הלכו לנו ילדים לאיבוד. אני לא יכולה להתחייב שזה יהיה גם בעתיד מפני שיש אנשים ששולחים ילדים ככה, אנחנו מנחים את כל שליחי הסוכנות ואת הקונסוליות ומבקשים לא לשלוח ילד בן 14 לבד לארץ. זה קורה בהרבה מאוד ארצות, זה אפילו קורה מארה"ב.

אם באה אמא חד הורית עם ילד, והאם היא עם
מוגבלות, במיוחד עם מוגבלות נפשית שמבחינות מסויימות זה עוד יותר קשה, האם יש מערך סיוע לילדים האלה?

אנחנו מפנים לשירותי הרווחה ויחד עם עליית
הנוער, עם כל גוף אפשרי מתאמים מסלול לילד אם האמא לא מתפקדת. לא תמיד ההורה לא מתפקד, לפעמים ההורה חי בסדר גמור כבר הרבה שנים עם הילד עם מערך תרופתי. אם לא, אנחנו מפנים לשירותי רווחה ומשתדלים לתאם שיהיה פתרון לילד ופתרון לאם לחוד. זה לא חד משמעי שכל אדם עם מוגבלות נפשית לא יכול לתפקד בתוך משפחה. אנחנו מתאמים את זה עם שירותי רווחה ואנחנו נמצאים כל הזמן במעקב. אין לכך תשובה חד משמעית כי כל משפחה שונה מהשניה ומשפחות יכולות להגיע בהרבה מאוד מצבים מורכבים. אם זה מגיע מראש עם ידיעה ויש יכולת לבנות מסלול קליטה, זה עדיף בכל מקרה. ישנם איזורים שלא תמיד קל לבנות מסלול קליטה.

אם יש מישהו בנמל התעופה שמעורר איזה שהיא דאגה שמא הוא לא יוכל להסתדר, קודם כל יש המון אפשרויות כבר מנמל התעופה, החל מהמלון שלנו בת"א וכלה במוסדות, יש אנשים שנשלחים משם ישירות למוסד ואנחנו מפנים ישירות את הכסף לשם. בגלל שאני ממונה על זה אני נמצאת בקשר מאוד הדוק איתם והם 24 שעות ביממה פתוחים. אם הם רואים משפחה שיש סיכוי שאחד מבני המשפחה, זה שאחראי על הילדים, לא יתפקד, הם לא יתנו לו לצאת עד שהם לא ידעו שהוא מגיע למקום מוגן. מקום מוגן יכול להיות או מוסד או המלון שלנו בת"א ששם יש שירותי רווחה ומתנדבים והעובדים שלנו שאחראים על זה. משתדלים מאוד שאנשים לא יצאו משם וילכו לאיבוד.

באשר למידע, זו ברכה גדולה ומתן המידע הוא לא פשוט. אנחנו הוצאנו חומר במהלך השנים, הוצאנו בעצמנו והשתמשנו אחר כך בספרים של עמותת סיכוי, זכויות האזרח. הוצאנו את זה בטרם היות האינטרנט לכל המשרדים שלנו, יש להם עד היום עותקים של גופים שמטפלים בכל סוג של פגיעה. מרגע שיש לנו אתר אינטרנט מסודר, משנת 1998, יושב באתר כל הזמן גם מידע של גופים שעוזרים לאנשים עם מוגבלויות וגם מידע על גופים שנותנים סיוע משפטי חינם לכל סוגי הבעיות. המטרה היא לא רק לעולה שיכנס ויוציא את המידע הזה, המטרה בעיקרה היא לעובד. החל מהשליח בחו"ל וכלה בעובד בארץ, עובדים של רשויות והרבה מאוד מקומות אחרים שמשתמשים במידע שנמצא באתר, להוציא את המידע הזה, לשלוף אותו בצורה עד כמה שאפשר ידידותית ולתת אותו ביד לעולה.

בתקופה הקרובה יתחיל סקר של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה שאנחנו שותפים בו, שימפה את רוב האנשים, את הצרכים שלהם, את המידע שיש להם וזה יאפשר לקבל תמונה מורכבת והרבה יותר מדוייקת מהתמונה שנמצאת עכשיו, כולל אנשים שלא פונים שאנחנו לא יודעים עליהם. זה מבצע מאוד גדול שיתן מידע לכל הגופים שמטפלים בכלל באנשים עם מוגבלויות ובעולים עם מוגבלויות, מידע הרבה יותר יסודי.

באשר לעזרה לגופים, יש לנו שני ערוצים של סיוע כספי. ערוץ אחד זה סיוע לרשויות ושם מושם דגש על פעילות לאנשים עם מוגבלויות ולארגונים שעוסקים בעולים עם מוגבלויות. זה בסיוע לרשויות. המסלול השני הוא מתן תמיכות.

מה התקציב?

אני לא יודעת, זה לא תקציב שאני נותנת. התקציב השנתי לרשויות קוצץ מאוד בשנתיים האחרונות ואני לא יודעת מה גודלו. התקציבים הנפרדים כמעט בכל רשות בין 5,000 ל- 15 אלף, אם זה אגודת החרשים, לפי תוכנית עבודה משותפת של המשרד שלנו, הלשכה המקומית והרשות, לגופים רשמיים, למועדון שעוסק באנשים עם מוגבלויות או לאגודה או לעמותה שעוסקת באנשים עם מוגבלויות באותה רשות. חוץ מזה ישנו גם תקציב תמיכות והוא מיועד לגופים שפונים.

היינו רוצים לדעת מה התקציב השנה ומה מתוכנן לשנה הבאה.

יש לכם קיצוץ של 134 מליון שקל במשרד הקליטה אז ברור איזה שינויים יהיו שם. בכל מה שקשור לעולים בכל המשרדים יש קיצוץ של יותר מחצי מיליארד שקל.

מה נותנים לעולה נכה בביטוח הלאומי?

יש את ההגדרה של נכה לפי חוק ואז הזכאות של עולה זה רק לאחר 12 חודשים מיום שהוא מוגדר כעולה והזכאויות שלו היא כמו כל נכה אחר.

כמה שנים הוא נחשב עולה?

עד 12 חודשים. אחרי 12 חודשים יש לו זכויות כמו לכל נכה אחר, ישראלי לכל דבר. בשנה הראשונה יש הסכם לנכים קשים במיוחד שזה הנכים הסיעודיים שזקוקים לעזרת הזולת ולהם אנחנו נותנים את החלק הסיעודי של הקיצבה שלושה חודשים אחרי שהם מגיעים לארץ והמרכיב של קיום בקיצבה שזה משלים או חילופי למה שמשרד הקליטה נותן, זה אחרי שישה חודשים. הזכאויות האלה הם עפ"י הסכם, הם לא עפ"י חוק. תמו 12 חודשים של שהייה בארץ הוא הופך להיות ככל נכה אחר תושב ישראל.

אני שואלת מתי אפשר להגיש את הבקשה, כי אנחנו נתקלים הרבה פעמים שרק אחרי שנה ואז שלושה חודשים אין להם בכלל קיום.

לפי החוק אפשר להגיש את הבקשה תשעה חודשים לאחר העליה.

אני יו"ר אגודת הנכים יוצאי חבר העמים. זו פעם שלישית שאני נמצא בועדה ואני שומע את דברי משרד הקליטה וביטוח לאומי, אבל לא זז שום דבר. אני יכול לומר שזה לא נכון שיש קשר בין הביטוח הלאומי ומשרד הקליטה.

אני עובדת סוציאלית במרכז סל"ע ואני כל הזמן מתעסקת גם עם עולים אחרי פיגועים וגם עם הנכים שבאים כנכים. קיבלנו הרבה פניות על השלושה חודשים הראשונים כי אין כסף לקיום לאנשים אלה חוץ ממשרד הקליטה. יש עולים שעדיין נחשבים כעולים והם קורבנות פעולות איבה, אני כבר 11.5 שנים מתעסקת עם משפחות העולים שנופלים במשבר הכפול הזה. ביטוח לאומי אישר לנפגעי פעולת איבה מאה אחוזי נכות ובעוד חודשיים שלושה ביטוח לאומי עומד לערער על הועדות שלו. הועדה שעושה את הבדיקות לאחר ערעור הביטוח הלאומי נותנת אחוזים מאוד נמוכים במקום המאה שהיו, 64% או 67%. אני אעביר אליכם רשימה.

אני יודעת שזה קורה במערכות אחרות, נכי צה"ל שנפצעו נניח במלחמת יום הכיפורים מטרטרים אותם בלי סוף בועדות, אדם שכמעט נקטעה לו רגל מדי פעם מודיעים לנו אחרי כל כך הרבה שנים שמצבו שופר, מה שבדרך כלל לא נכון. יש פה נטייה בכמה ועדות לנסות לשפר את המצב כדי להקטין את הנטל על המדינה. אני רוצה להבין איך הדבר הזה פועל.

אני הגעתי לועדה במיוחד עם הבן שלי בשביל
לקבל עזרה כי כבר למעלה משלוש שנים אנחנו בועדות ועדיין לא נפתרה הבעיה. מדובר בבעיית דיור. כעולים חדשים קיבלנו דירה מעמידר, היום הבית לא מתאים כי יש מדרגות לפני הבנין ואני לא יכולה להוריד את הילד וגורמת לו נזק בצורה שאני מורידה אותו. עברנו ועדה שאישרה לנו להחליף דירה ואז התקציב הוקטן. אנחנו ממתינים כבר שלוש שנים.

אני מעמותת על"ה, עמותה שמטפלת באוכלוסיית
עיוורים בנושא חינוך, במיוחד סטודנטים עיוורים וכבדי ראייה. חבר הכנסת מלכיאור שאל על ילדים רואים להורים עיוורים. אנחנו בעמותה נותנים זו השנה השלישית מלגות ומבינים את הבעייתיות שקיימת בנושא ילדי ההורים עם המוגבלות. יש לנו פרוייקט פר"ח שעוזר לילדים רואים של הורים עיוורים. חלק מהפרוייקטים אושרו ע"י משרד החינוך ויש סיוע מהמשרד.

יש לי שאלה לאנשי ביטוח לאומי. כשעליתי ארצה בשנת 90 חיכיתי לקיצבת נכות לדרגת אי כושר שנתיים, אני מבין שזה קוצץ לשנה. עדיין לא ברור למה צריך לחכות עוד שישה חודשים לאישורים או לקבל דרגת אי כושר. למה אי אפשר לקבל את זה אחרי שישה חודשים. הרי בן אדם שמגיע ארצה הוא כבר מתחיל לטפל בנושא של המסמכים הרפואיים מתחילת הדרך שלו.

עוד בעיה שאנחנו נתקלים בה, בעמותת על"ה אנחנו מוכנים לעזור למשפחות עולים, אבל אין אפשרות לקבל מידע מגורמי הרווחה מכיוון שיש פסיקה של משרד המשפטים, אסור להעביר רשימות. אנחנו לא נעביר רשימות אבל שיהיה איזה שהוא שיתוף פעולה בין הגורמים.

אנחנו ארגון לתמיכה הדדית "אידל", עמותה
לעולים נכים. אנחנו עושים הרבה פעולות לשילוב עולים בקהילה. אבל יש בעיה שבה אנחנו לא יכולים לעזור לנכים וזו בעיית הדיור. יש נכים שנמצאים בארץ 13 שנה ועדיין מחכים לדירה. במשך התקופה הזאת הם נודדים מדירה לדירה בשכירות.

אנחנו יודעים שיש 55 אלף עולים שמחכים מאז
שנת 92 לדיור.

מתוכם 16 אלף עולים נכים. קיבלנו הצעות דיור
לקומה שלישית ורביעית ולא לקחנו את זה, מה יכול לעשות אדם נכה עם דירה בקומה שלישית או רביעית או רחוק ממרכזים רפואיים או מרכזי קניות.

אני רוצה להסביר שכל נושא הדיור של עולים
חדשים ואצלנו עולה חדש הוא מי שעלה מספטמבר 89, נמצא בידי משרד הקליטה. כל נושא הדיור הציבורי וזה כולל גם דירות נר. אנחנו מעבירים את תקציבי רכישת דירות נר. דירות נר זה דירות שקונים עבור אוכלוסיה מוגבלת, עבור אוכלוסיית נכים מרותקים. מרותקים זה שם כולל, בין המרותקים יש כל מיני דרגות ואנחנו יודעים את זה. אני לא נכנסת להגדרות, אנחנו רק מעבירים את התקציב. בתחילת השנה תקציב עמד על 24 מליון שקל לעולים חדשים.

לכמה זה מספיק?

זה מספיק ל- 40-50 דירות. אני מדברת על דירות
לאוכלוסיה שאנחנו מגדירים אותה כנכים רתוקים, וזה כולל את ההגדרה הרחבה של הרתוקים. אבל היום זה 19.7 מליון כיוון שהתקציב קוצץ. זה התקציב שהועבר למשרד הקליטה במהלך שנת 2003.

כמה אנשים מחכים בתור?

התקציב לדירות נר שהוקצב לנו עמד על כ- 10
דירות.

את אומרת 40 דירות, היא אומרת 10 דירות ואני
רוצה לדעת, יש פה סיפור בין שני משרדי ממשלה שאחד מעביר לשני, איפה הכסף תקוע וכמה מקרים פתרתם השנה.

במהלך עשר השנים האחרונות היתה הקצבה
ממוצעת של 40 דירות לשנה. תקציב שאיפשר לנו רכישה של כ- 40 דירות נר בשנה. השנה קוצץ מאוד התקציב ואנחנו לא יודעים גם מה יהיה בשנה הבאה. השנה הוצאנו עשר דירות מתוך 63 רשומים מאושרים ממתינים כאשר אנחנו לא יכולים לספור רק את העולים החדשים שממתינים מהשנתיים שלוש האחרונות כי ברור לנו שיש אנשים שקיבלו לפני כן דיור ציבורי ומצבם הוחמר ואז הם מוגשים לועדת חריגים ואנחנו מאשרים אותם כזכאים. ברור שישנו עולה ותיק שקיבל לפני כן דירה ציבורית בקומה שניה כי הוא לא נזקק לכיסא גלגלים והיום הוא נזקק ואז אנחנו מאשרים. לפני שלוש שניים התקציב הספיק ואם אדם אושר לקבלת דירת נכים מיוחדת, נכנס לתהליך ועמד בתהליך בצורה מסודרת, הוא קיבל את הדירה. בשנה האחרונה ישנה מצוקה חריפה מאוד.

מתנהל כאן ויכוח סמוי בנושא אחר ואני מבקשת להבהיר אותו. אנחנו מאשרים דירה מיוחדת לאחד משני המקרים. כל המרותקים והנזקקים לשירותי כיסא גלגלים בבית ובחוץ, או עולים עם מחלות קשות שנזקקים לקרבת בית חולים אבל אז הם לא נזקקים לקומת קרקע הם יכולים לקבל גם בקומה שניה, נזקקים לבית חולים ספציפי במרכז הארץ, וזה מיעוט מקרים. עולה השאלה לגבי אותם נכים שאינם נזקקים לכיסא גלגלים אבל אנחנו מחוייבים את הדירה המיוחדת לתת אך ורק למי שנזקק לכיסא גלגלים. אנחנו משתדלים לעולה שהולך עם מקלות למצוא דירה בבית עם מעלית, אנחנו משתדלים למצוא דירה בקומת קרקע אפילו בבית שאי אפשר להכשיר אותו לכיסא גלגלים כי האדם לא משתמש בכיסא גלגלים, אבל יש מעט מאוד מדרגות, 2-3 מדרגות ובודקים את זה, אנחנו נותנים להם אז עדיפות בתור שברגע שנמצאת דירה העדיפות ניתנת לנכים קשים מוגבלים אשר אינם נזקקים לכיסאות גלגלים.
אנחנו מדברים על מאגר של דיור מתפנה. כל מרכז הארץ אלה הן דירות מתפנות, אלה הן דירות שנבנו לפני שנים והדירה שמתפנית אינה דווקא דירה שמתאימה לנכה. היא מתפנה בקומה שלישית, היא מתפנה בקומה רביעית ובנס היא גם מתפנה בקומת קרקע, גם אין לנו אפשרות לחזות כמה דירות יתפנו. אנחנו מדברים על אנשים שנזקקים ומעוניינים לגור במרכז הארץ. גם הדירות הרגילות הציבוריות במרכז הארץ הן מועטות מאוד ועל כן הן הולכות בעדיפויות לנכים קשים, אבל הם לא תמיד מתפנות באיזור שבו העולה רוצה לגור או בקומה שמתאימה לאותו עולה. ישנם נכים שהצענו להם דירות רבות מאוד ויכול להיות שעיסוקם בדחיית ההצעות.

רציתי לספר לכם שמהשבוע כל תוכניות בנין עיר
חדשות שלנו יהיו תוכניות נגישות, זה אומר ש- 5% מסך כל יחידות הדיור שמשרד השיכון יבנה יהיו דירות שאפשר יהיה להגיע עד הדלת עם כיסא גלגלים. זה חל על כל התוכניות שנמצאות בועדות תכנון ובניה לאישור. אנחנו מנסים להכניס את זה גם לכל החוזים שאנחנו יוצאים איתם לבניה השנה. הצענו להקצות דירות מסויימות שיהיה כבר נגישות, כי בהצעה מדברים עד הדירה, הצענו מנגנון שניתן זכויות לקבלנים, זכויות עודפות, תמורת זה שהם יתנו לנו דירות לשימוש לנכים. ההצעה הזאת לא התקבלה במשרד, לא רצו לקדם אותה, אבל זה כלי לספק דירות בלי שקל שיעלה למדינה. רק לתת זכויות לקבלנים ואותם דירות אחרי 15 שנה יחזרו למאגר וכך יגדל המאגר.

אני מארגון נכי ישראל. אני מכיר את האישה
הזאת, היא פנתה אלינו מספר פעמים לדירה. אני מכיר את האדם הזה כבר לפחות חמש שנים ופנינו גם לאביגדור יצחקי שהוא פנה לשר השיכון, פנה למחלקת איכלוס וביקש לפתור את הבעיה, הוא ישן למעלה משבועיים בספסל באשדוד. הוא עובר מדירה לדירה, אין לו איפה לישון, בגלל 30 אלף שקל שהוא התגרש והעביר את הבית, הוא נתן את זה מתנה, השאירו אותו עם כיסא גלגלים ברחוב. יש לי מקרה בחולון ברח' אהרונוביץ 63, בחור בשם יורי, עם מיטה חשמלית, עגלה רגילה ועגלה ממונעת, שברגילה הוא נכנס לשירותים, חדר אחד, אני לא יודע אם זה 20 מטר. בן אדם שלא יוצא מהבית, הוא לא מדבר עברית. אין לו אוויר, אין לו שמש, אין מי שיבקר אותו, איפה משרד הקליטה בנושא הזה. אנשים כאלה שלא יוצאים מהבית, אין להם ליווי?

אני נציג מטה מאבק הנכים באיזור אשדוד.
כשאתם מדברים על מצוקה אני לא יודע אם בן אדם שלא מצליח להיכנס לשירותים או למקלחת, זאת מצוקה. זה הרבה מעבר למצוקה. כששומעים פה את האידיליה הזאת של המספרים והכל בסדר מצד הממסד, המצב בשטח הרבה יותר גרוע. אפשר לתת הרבה דוגמאות, הדברים הבסיסיים זה ידע, אנחנו שוכחים שאנחנו מדברים על אנשים שמגיעים מחו"ל, אנשים עם שפה אחרת, מנטליות אחרת, אנשים שלא מכירים את החוקים פה והבעיה מתחילה דווקא בשדה התעופה. בשדה התעופה נציגים של משרד הקליטה מפנים את העולים דבר ראשון לפתוח חשבון בנק, להירשם לקופת חולים, הם לא מנחים אותם ללכת לביטוח לאומי. אנשים מקבלים סל קליטה, מפסידים חודשים שלמים עד שמצליחים להגיש איזה שהיא תביעה לועדה מסויימת, כאשר הם לא יודעים לאיזה ועדות הם יכולים להגיש. יש כל כך הרבה דוגמאות של אנשים מוגבלים שמקבלים שתי קיצבאות והם לא יודעים שמגיעה להם קיצבה שלישית והם חיים על פת לחם.

בחוברת המידע הזה קיים?

מאחר והזכאות לביטוח הלאומי היא בשלב הרבה
יותר מאוחר, בשדה התעופה הם מקבלים את האינפורמציה הבסיסית הראשונית וכמו שמכוונים אותם לפתוח חשבון בנק מכוונים אותם גם לביטוח לאומי.

זה לא נכון, השטח מראה שזה לא נכון. המידע
הזה לא ניתן.

מרגע שפונים לביטוח לאומי לוקח תקופה ארוכה
עד שמאושרת זכאות לנכות, זה תהליך, זה לא כל כך פשוט, יש ועדות רפואיות.

לביטוח לאומי יש חוברות הסברה גם בניידות גם
בנכות גם בשירותים מיוחדים. אנחנו יוזמים קיצבה גם במקרים שאנחנו מוצאים לנכון.

משרד הרווחה עובד עם הרשויות המקומיות, אדם
נכה באשר הוא גר הוא תושב שזכאי לקבל שירותים. זה לא רק ביטוח לאומי או משרד הקליטה אלא לאורך חייו השירותים המרכזיים מעבר לביטוח לאומי מתקבלים באמצעות לשכת הרווחה המקומית. יכול להיות שחלק גדול מהעולים אינם יודעים שהם יכולים לגשת ללשכת הרווחה, אבל כל תושב בכל בעיה רשאי לגשת ובהחלט יש תקציבי עולים ויש אפשרויות לעזור. לא ידוע לי שאם פונים לא מקבלים תשובה בלשכת הרווחה, ואם זה נכון זה מקרי, כי הם נענים לאנשים עם נכות. במחלקת הרווחה ובאגף השיקום במשרד הרווחה יש שירותים שהם נוספים על השירותים של המוסד לביטוח לאומי ומקומות אחרים. למשל אם מדובר בנכים קשים בקהילה, יש סיוע מיוחד לנכים קשים בקהילה עפ"י קריטריונים שקשורים למספר הנכים הקשים וכו', זה בנוסף לקיצבת ביטוח לאומי, אבל זה לא בחוק ולכן לפעמים מפסיקים לתת את זה ואי אפשר לתת את זה. אנחנו מנסים להעביר את זה לחוק, אבל יש את הסיוע שגם קוצץ מאוד, אבל חשוב לי להגיד לכם שיש אותו. יש הכשרה לתעסוקה לעולים חדשים במשרד הרווחה ותעסוקה גם לנכים מאוד קשים שזה תוספת של תעסוקה יומית וגם מעט שכר בדברים האלה דרך אגף הרווחה.

יש התייחסות לילדים עם נכויות באגף השיקום, יש תוכניות מיוחדות לילדים עם נכויות, מעונות מיוחדים, תוכניות שיקומיות, חלק מהתוכניות האלה הם כן בחוק ואפשר לקבל הרבה ואני ממליצה לפנות. במחלקות הרווחה יש שירותים שאפשר לנצל אותם.

אני פה כבר פעם שלישית. עליתי לארץ בשנת 90,
אחרי שנתיים קיבלתי נכות ומאותו זמן אני מחכה לדיור סוציאלי. לאיזה דרגת נכות אני צריכה להגיע על מנת לקבל דיור. כבר חמש שנים אני שומעת ממשרד הקליטה שאני ראשונה בתור.

אני רוצה להעלות סוגיה אחת, שנתקלתי בשני
מצבים של נכים אבל לא מוגדרים כנכים. משפחה שעלתה, האבא היה קטוע רגל, הוא עלה אחרי גיל 65 ואז כנראה הוא לא יוגדר בכלל כנכה אלא כקשיש. המקרה השני זה בחור צעיר שירו בו. הוא נורה ע"י אדם אחר, נסיבות הירי לא ברורות, הם עדיין בחקירה, אבל נמסר לי ע"י העובדת הסוציאלית שהוא נשאר נכה על כיסא גלגלים. היא אמרה לי שאם המשטרה תחליט שזה איזה שהוא אירוע פלילי או תקרית, הוא לא יוגדר כנכה ולא יקבל שום דבר.

שמענו דברים קשים ביותר, אני יכולה להבין אבל
לא לקבל שאנחנו מביאים עולים לארץ ולא מטפלים בהם כראוי ושהממשלה והמדינה לא נותנת את המשאבים הנכונים. זה דבר שאף אחד לא מבין למה. אם ממשלה לוקחת על עצמה להביא עולים לארץ ולדאוג להם פרק זמן מסויים על אחת כמה וכמה לגבי נכים שאין להם דרך לשיקום ולשיפור מצבם, המינימום שצריך להבטיח להם זה לקבל מידע על זכויותיהם בצורה רצינית, שהרשויות לא תטלטלנה אותו בין רשות לרשות, שהוא ידע מה מגיע לו וממי. אנחנו בשיא הבירוקרטיה מריצים אנשים ממוסד למוסד ובין הכסאות הוא לא יודע מה מגיע לו. יש פה איזה שהוא ליקוי בסיסי בדרך שבה אנחנו מנסים להעביר את המידע ולטפל באנשים.

קשה לי לקבל את הענין שאנשים הולכים לועדות רפואיות כשמסתמנת איזה שהיא נטייה שמאחוז נכות מסויים מורידים אותם באחוזים, זה לא סביר.

אנחנו כותבים חוברות אבל אנשים לא קוראים חוברות, הם רואים טלוויזיה, השאלה היא אם היום יש דרך יותר רצינית להעביר מידע.

זה נכון שמי שעולה לארץ בגיל 65 גם אם הוא
קטוע רגל הוא לא נכלל במסגרת נכה כי נכה מוגדר עד גיל 65. הנכות בביטוח לאומי היא נכות תפקודית, נכות בגיל עבודה. אחרי גיל עבודה זה גיל זיקנה ואז יש סידור אחר. זה לא חוק ספציפי לעולים, זה חוק נכות כללית, זה חוק שמדבר על אובדן כושר השתכרות והקיצבה לא משולמת בגלל נכות רפואית, יכול להיות נכה קטוע שתי רגליים והוא יהיה מנהל בנק והוא לא יקבל אגורה אפילו שהוא נכה קשה מבחינה פיזיולוגית, כי הנכות היא נכות תפקודית על אובדן כושר השתכרות. כושר ההשתכרות בנוי עד גיל זיקנה. בעקבות ההצעה לחוק ההסדרים, שיעלו את גיל הפרישה, גם גיל הנכות צריך לעלות.

לגבי מי שהפך להיות נכה תוך כדי ביצוע פשע, זה נכון שהחוק מדבר על זה שמי שנפגע תוך כדי ביצוע פשע לא יהיה זכאי לגימלאות, אבל הייתי רוצה לבדוק ספציפית לגבי המקרה המדובר.

אני יודעת שיש הרבה ביקורת על הועדות הרפואיות של ביטוח לאומי ועל הרופאים ועל היחס, אנחנו מודעים לזה ומשתדלים, אבל רופאים עושים את העבודה המקצועית שלהם, ההנחיות שלהם לקבוע נכות רפואית לפי המצב הרפואי, אין להם שום הנחייה לקבוע נכות רפואית לצורך קיצבה. אם הורידו את אחוז הנכות הרפואית סימן שמבחינה רפואית המצב השתפר ויש מצבים שהמצב משתפר. אם יש מקרים ספציפיים אני אשמח לקבל את תעודות הזהות ולבדוק כל מקרה.

אנחנו עשינו את זה היום כי זה יום שבו אנחנו
מציינים אותו היום בכנסת. אבל בזה לא תם הדיון ואני לא מתכוונת לחכות עוד חמש שנים עד שמצבן של הגברות יהיו יותר גרוע כדי שנראה איך אנחנו פותרים את הבעיות. נתכנס פה בערך בעוד חודש כדי להמשיך את הדיון הזה.

ועדת העליה, הקליטה והתפוצות תובעת ממשרדי הקליטה והשיכון להגדיל את התקציב לסכומים ריאליים על מנת לפתור בעיות דיור לעולים בעלי מוגבלויות קשות. על זה אנחנו נפנה לשרים אבל אנחנו גם נעשה מאבק בועדת הכספים.

הועדה תמנה צוות לבדיקת התהליכים לטיפול בעולים נכים בין הרשויות השונות והתהליכים להזרמת מידע חיוני להם. יש חוברות ועכשיו אנחנו רוצים לדעת שכשמישהו מגיע לשדה התעופה הוא לא יהיה במצב שבו הוא לא מקבל את המידע ולא אומרים לו שהוא צריך לפנות גם לביטוח הלאומי. כל אלה דברים שאנחנו לגבי הזרמת המידע נמנה צוות.

הועדה תטפל בכל המקרים הספציפיים שהועלו כאן היום, אבל אנחנו נעשה ישיבה לגבי הקריטריונים שמונהגים בביטוח הלאומי. נראה לי שהקריטריונים לא ברורים לנו, ואם הם לא ברורים לנו אז הם גם לא ברורים לעולים ואנחנו נעשה סיורים בשטח כדי לראות מה מיושם בשטח.








הישיבה ננעלה בשעה 11:20