פרוטוקולים/ועדת הפנים/7419



5
ועדת הפנים ואיכות הסביבה
26/11/03

פרוטוקולים/ועדת הפנים/7419
ירושלים, י"ג בכסלו, תשס"ד
8 בדצמבר, 2003

הכנסת השש-עשרה נוסח לא מתוקן
מושב שני




פרוטוקול מס' 93
מישיבת ועדת הפנים ואיכות הסביבה
יום רביעי, א' בכסלו התשס"ד (26 בנובמבר 2003), שעה 09:30

הצעת חוק שמירת הסביבה החופית, התשס"ג-2003.

חברי הוועדה: יורי שטרן – היו"ר
חמי דורון
אילן ליבוביץ
מיכאל מלכיאור
עמרם מצנע

עו"ד רות רוטנברג - יועצת משפטית – המשרד לאיכות הסביבה
עו"ד דן צפריר - לשכה משפטית – המשרד לאיכות הסביבה
ולרי ברכיה - סמנכ"לית תכנון ומדיניות – המשרד לאיכות
הסביבה
שאול נחאיסי - המשרד לאיכות הסביבה
עו"ד דלית דרור - משרד המשפטים
טל גיז - משרד המשפטים
יפתח ברמן - משרד האוצר
ורד קורח - משרד האוצר
חגית איזנמן - לשכת היועץ המשפטי – משרד התשתיות
נועם בריימן - לשכת היועץ המשפטי – משרד התשתיות
רפי טטרקה - מנכ"ל תשתיות נפט ואנרגיה – משרד התשתיות
רפי רגב - עוזר מנהל לתשתיות ונכסים – משרד התשתיות
יהודה היימלך - ראש יחידת איכות הסביבה – משרד התחבורה
עו"ד יהודה שטיין - לשכה משפטית – משרד התחבורה
רס"ן ויקטור וייס - ראש מדור איכות הסביבה – משרד הביטחון
רוני לב - קצינת ייעוץ – משרד הביטחון
מירב גבאי-פלג - מרכזת תכנון פיזי – משרד התיירות
יהודה זמרת - משרד הפנים
עו"ד אלי פוקסברומר- משרד הפנים
אילן שוויד - לשכה משפטית – משרד הפנים
סמדר לוי - לשכה משפטית – משרד הבינוי והשיכון
עו"ד שלמה שהם - נציב הדורות הבאים
ורד קירו -ראש תחום איכות הסביבה–נציבות הדורות
הבאים
נירה לאמעי - נציבות הדורות הבאים
עו"ד נילי ארז - יועצת משפטית – עיריית נתניה – מרכז השלטון המקומי
עו"ד נועה בן-אריה - מרכז השלטון המקומי
פול ויטל - מהנדס עיריית נתניה – מרכז השלטון המקומי בנימין כהן - מנכ"ל מועצות אזוריות–מרכז השלטון המקומי
איתן צוריאל - יועץ משפטי של עיריית אשקלון – מרכז השלטון
המקומי
דני קייזר - מהנדס עיריית ת"א – מרכז השלטון המקומי
ד"ר יעקב רוט - מהנדס עיריית חיפה – מרכז השלטון המקומי
עו"ד איריס פרנקל-כהן-יועצת משפטית – מרכז המועצות האזוריות
דן סתו - מנכ"ל אגף תכנון ופיתוח–מינהל מקרקעי ישראל דב באסל - מהנדס איכות סביבה – התאחדות התעשיינים
אינג' נתן חילו - מנהל אגף טכני – התאחדות הקבלנים
עו"ד תמי רוה - התאחדות הקבלנים
אהוד גלילי - מנהל היחידה לארכיאולוגיה ימית -
רשות העתיקות
זוהר לביא - נכסים ורישוי – חברת החשמל
ד"ר ראובן אורטל - רשות הטבע והגנים הלאומיים
ניר אנגרט - רשות הטבע והגנים הלאומיים
חיים סרברו - מנכ"ל מרכז למיפוי ישראל
דן סגל - עוזר ליועץ המשפטית – מרכז למיפוי ישראל
ברוך פרצמן - ראש תחום קרטוגרפיה – מרכז למיפוי ישראל
עו"ד גילי קירשנר - מרכז למיפוי ישראל
עו"ד אלי מורדוך - בתי זיקוק לנפט
פנחס כהנא - מנהל מח' תכנון במינהל פיתוח הקרקע – קק"ל
עו"ד אלי בן-ארי - עמותת אדם טבע ודין
רקפת כץ - החברה להגנת הטבע
דני מורגנשטרן
יניב מזרחי - גרינפיס
ניר פפאי - החברה להגנת הטבע
עו"ד מוטי ארד - לשכת שמאי מקרקעין
הילה בלט-ארד - לשכת שמאי מקרקעין
ישראל בן ישראל - אדריכל עיריית ראשון לציון
רועי בר - יועץ משפטי, עיריית ראשון לציון
עו"ד דינה בראון - קו צינור אילת-אשקלון
מיכה דרורי - התנועה הקיבוצית
עו"ד גלית רוזובסקי - מטעם בית המשפט לניהול שטח הגוש הגדול
עו"ד משה שוב
מוני אלימלך

איריס סניטקוב

יפה שפירא

מזל כהן


הצעת חוק שמירת הסביבה החופית, התשס"ג-2003

אני מתכבד לפתוח את ישיבת ועדת הפנים. אנחנו ממשיכים בדיון על הצעת חוק שמירת הסביבה החופית, התשס"ג-2003, הכנה לקריאה שנייה ושלישית.

בישיבה הקודמת ביקשנו מהאנשים שהביעו הסתייגות לגבי הגדרת תחולת החוק מבחינת המרחקים מחוף הים והתייחסות לשטחים בנויים קיימים לגביהם ניתן לפטור כל תכנית או פעולה או עיסוק חדש שיהווה בעצם מחסום גם לתכניות שמטרתן לשפר את המצב מבחינה סביבתית, אדריכלית וכו', לתת הצעות לתיקון הסעיף וקיבלנו אותן מכמה גורמים, כולל עורכי הדין שמייצגים את מרכז השלטון המקומי, בתי הזיקוק. קבוצה של עורך-דין שוב, הגוש הגדול, הגישה תיקונים כדי לשמור על זכויותיהם של אנשים בבת ים ועוד כמה מקומות.

ביקשנו מהמשרד לאיכות הסביבה לקיים התייעצויות נוספות בדבר הגדרת קו המים כאשר מרכז המידע של הכנסת התבקש במקביל לבדוק איך זה במדינות אחרות. אולי אין צורך שמרכז המידע יעשה את זה אם המשרד לאיכות הסביבה יודע למצוא את החומר הדרוש. בזה הסתיים הדיון הקודם.

ברשות העתיקות הגדרנו את הצורך בהוספת ערכי עתיקות או ערכי תרבות לערכים המוגנים כי זה לא מופיע פה.

פה נאמר שבגלל שהם מוגנים בחוקים אחרים כמו חוק העתיקות אז אין צורך להוסיף את זה בחוק הזה. אבל לא היתה החלטה. האם אין צורך להגיד זאת מפורשות?

מוגדר פה ערכי טבע ונוף, שגם להם יש חוקים שמגינים עליהם. אין שום סיבה שלא יהיה כתוב: ערכי תרבות, טבע ונוף. בתוך ערכי תרבות אפשר לכלול את העתיקות.

אני מציע שהמשרד יבדוק את זה. אני לא רואה בעיה.

היה נדמה לי שזה כלול.

האם קבלתם את ההצעות שהיו לנו?

כן. אחת מהן קיבלנו ממש אתמול בסוף היום. קיבלנו הצעה מבז"ן, קיבלנו גם פנייה מחברת החשמל.

הצעה של בז"ן מתייחסת לסעיף 5 שעוד לא הגענו אליו. בעצם שתי הצעות מתייחסות למה שכבר נדון בקשר להגדרת המרחב ואלה ההצעות של מינהל מקרקעי ישראל ושל השלטון המקומי.

קודם כל נפגשנו אתמול אצל מנכ"לית המשרד עם הנציג של מרכז מיפוי ישראל לעניין הגדרת קו החוף ואנחנו בודקים את האפשרות להיכנס לפרויקט של הגדרה מסודרת עם מפות וקורדינטות בצורה שנראית לי הכי מסודרת, הכי מדעית, הכי מדויקת.

אם להזכיר לוועדה הנכבדה, קיבלנו שלושה שבועות ואנחנו נשתדל לעשות את זה עוד קודם. כך שבעניין הזה הכיוון נראה לנו מתחייב. הוא יוצר בעיות, בעיקר כספיות, והזמן זה גם כן דבר שנוכל להתארגן אתו. אנחנו הבנו שמדובר על כמה חודשי עבודה עד שנגמור לעבוד, עד הכניסה של החוק לתוקף. אנחנו חושבים שזה יהיה הפתרון הכי ראוי והכי נכון להגיע אליו. ננסה להתגבר על הקשיים. בהקשר הזה ובכפוף לזה אנחנו נשב ונלמד את ההצעות השונות ואנחנו מתכוונים לבוא בדברים גם עם המציעים.

נתנו לכם שלושה שבועות להגדרה של קו החוף. אני מבקש להתייחס להצעה של השלטון המקומי ומינהל מקרקעי ישראל.

יש עוד הצעה שהיתה בהצעת החוק הקודמת, והיא שמעל 100 מטר יהיה אפשר לעשות תכנית שמיועדת לשיפור המצב.

בואו נבדוק שוב את האופציות שיש לנו. האחת אוסרת על כל פעילות שהיא במרחב של 100 מטרים הראשונים. זו ההצעה הנוכחית. באו אנשים ואמרו שאם אנחנו אוסרים כל שינוי בשטח הפנוי הקיים, נמנע בזה גם תכניות שהן למשל מצמצמות את הנזקים הסביבתיים של האתרים הקיימים או עושות שם כל מיני שיפורים אדריכליים שאפילו מבחינת רוח החוק הזה היינו צריכים לברך על כך. ביקשנו להתרכז בזה ולהציע לנו פתרונות. אני כעת מדבר רק על ה-100 מטרים הראשונים.

אני מציע שהשלטון המקומי יציג את הצעתו.

ההצעה של השלטון המקומי התקבלה אתמול בערב מאוחר. אני ראיתי אותה פעם ראשונה. היא הונחה פה על השולחן. אולי אפשר להשיג אותה. אני מבקשת שיינתן לנו זמן סביר ללמוד את הנושאים ולדבר עם המציעים. אני הבנתי שהיום אנחנו מתקדמים בקריאת הצעת החוק.

גם ההצעה של הגוש הגדול, שדיברה על גמישות של קו 300 מטר, שיהיו איזה שהם חריגים שיאפשרו התאמה מינימלית בתחומים האלה. שוב אני אומר, ההתאמה הזאת בעיניי חייבת להיות לשני כיוונים. זאת אומרת, הגוש הגדול מציע התאמה כלפי מטה, שזה יכול להיות גם פחות מ-300 מטר, ואני מציע שתהיה לנו הגדרה שמאפשרת חריגה גם כלפי מעלה, משהו שהוא בעצם המשך טבעי של אזור החוף אבל הקו הזה של 300 מטר הורס את הרצף.

לכן אני מבקש שכשתתייחסו ותדונו בהצעה של הגוש הגדול תראו האם אנחנו יכולים להבטיח אפשרות לחריגים מוצדקים ולפי כללים ברורים בשני הכיוונים של הגבול.

השאלה אם יהיה מנגנון שילווה את החוק.

לכן אני אומר שיהיו קריטריונים ברורים.

אנחנו ממשיכים בקריאת החוק. יקרא אותו עו"ד דן צפריר.

אנחנו סיימנו את תחום חוף הים בפעם הקודמת?

אני בדיוק הגדרתי מה לא סיימנו. אני מבקש מהמשרד לאיכות הסביבה לראות את ההצעות ולדון בהן מחדש, ואז לבוא לדיון בוועדה עם התייחסות להצעות שהוגשו כי הם הוגשו באיחור מסוים.

ההצעה שדיברת עליה, שהיתה עוד בכנסת הקודמת, לצערי לא הופיעה ברשימה הזאת. לכן אני מבקש מכם לשלוח אותה.

מה שדובר עליו, שחבר הכנסת גפני העלה, היה בנוגע לתכניות לשיפור המצב הקיים. זו נקודה שעלתה בסוף הדיון הקודם. אבל לנו היתה הערה שהעברנו עוד לפני שבועיים בנוגע להגדרה של שטח שמיועד לבנייה.

לאיזה סעיף אתה מתייחס?

לסעיף 2, הגדרה של תחום חוף הים. אנחנו העברנו בתחילת הדיון הקודם את ההערה שלנו בהתייחס לנקודה הזאת, שאומרת שבהגדרה של התחום היבשתי מוציאים בעצם מתחולת החוק מה שמוגדר בתור שטח - - -

אנחנו קיבלנו את זה מבחינת הצורך. מדובר על מיועד לבנייה או שבנוי למעשה.

הבעיה היא ששטח הוא מונח שלא מוגדר, להבדיל ממונחים כמו מגרש או חלקה שאלה מונחים מאוד ברורים איפה הם מתחילים ואיפה הם נגמרים. נניח שהחוק יאושר בנוסח הזה, למחרת יבואו וישאלו: מה השטח שהחוק לא חל עליו? יש תכנית שיש בה שני בניינים ובאמצע גן ציבורי ומעבר, על הגן הציבורי והמעבר החוק כן חל או לא חל? זה לא ברור.

מה אתה מציע?

אנחנו מציעים במקום שכתוב שטח יהיה כתוב מגרש או חלקה.

אין תמיד מגרשים וחלקות.

זאת בדיוק הבעיה. לדוגמה, יש שטחים בתמ"א 13, שטחים מאוד גדולים לאורך חוף הים שמיועדים לתיירות ונופש, שטחים נרחבים שרובם עוד לא בנויים ואין אפילו התחלה של תיחום בנוגע אליהם. מצד שני, תיירות ונופש ברור שזה סוג של בנייה. זאת אומרת, על השטח הזה תהיה איזושהי בנייה פה איזושהי בנייה שם. לבוא ולהגיד שעל כל השטחים האלה לא יחול החוק בכלל זה אבסורד. אין בזה שום היגיון כי החוק נועד להגן על השטחים האלה שכל כך קרובים לחוף.

הם לא כל כך קרובים.

אפשר לראות בתמ"א 13 שטחים שממש צמודים ולפעמים בתוך התחום של 100 מטר.

למה מגרש יותר מדויק?

מגרש שמיועד לבנייה, ברור איפה הוא מתחיל ואיפה הוא נגמר. מגרשים זה דבר שרשום בטאבו.

לא תמיד יש מגרשים.

נכון, אבל אם אין מגרשים זה אומר שגם אין תכנית לבנייה.

לא נכון.

הצעתכם להחליף את המילה שטח במילה מגרש.

אנחנו מחלקים את הדברים שלנו לשני חלקים. קודם כל אומרים: תראו, יש פה בעיה. בואו תכירו בזה ששטח באופן כללי זה דבר לא מוגדר.

על פניו זה לא נראה לנו. המילה שטח והמושג שטחים ושטחים פתוחים הם דברים שיש להם משמעות שהיא יכולה להחיל בקרבה את הדברים שאתה מעוניין בהם ואת המשמעות שהחוק מתכוון אליה. המונח מגרש או חלקה הוא מצומצם ומוגדר.

או שטח שניתן להוציא היתר בנייה לגביו. שטח שמיועד לתיירות ונופש, החוק יחול או לא יחול עליו?

אני לא חושבת שאנחנו צריכים להתווכח. המסמך שלך יהיה לפנינו כשנבדוק את כל ההצעות.

אני הבנתי שהנושא של קו החוף ותחום החוף לא סגור, הוא מחייב בדיקה. הבדיקה צריכה להיות יסודית. אנחנו נבוא עם עמדה מסודרת ונשים אותה פה להחלטה.

אני מבקש שני דברים ממך. א. את הצעתו של חבר הכנסת גפני שלצערי טרם הצטרף אלינו בדיון היום. תביאו אותה כהצעה נוספת בשביל שזה לא ייבלע לנו בפרוטוקול. ב. נכון שהגשתם מסמך. תקרא אותו מחדש בהתאם למה שכבר התרחש ותראה אם אתם יכולים להביא נימוקים משפטיים מאוד ספציפיים ואולי גם דוגמאות בשביל שבפעם הבאה נוכל לקבל התייחסות של המשרד לאיכות הסביבה. אם זה יתקבל על ידם, אני חושב שנאשר את זה בוועדה.

יש עוד גורמים, גם ממשלתיים.

לפי החוק המשרד לאיכות הסביבה הוא המשרד הראשי. לכן מחובתו לתאם את זה בתוך הממשלה.

הממשלה לא החליטה על מגרשים. זה שינוי מהותי.

הנושא הזה הוא אחד הדברים העקרוניים במרכז השלטון המקומי. אנחנו מבקשים שיהיה תיאום עם מרכז השלטון המקומי.

אתם מוזמנים באותה מידה להתייחס למה שנאמר או לשבת עם הירוקים.

אנחנו ממשיכים בקריאת החוק.

"3. (א) לא תאושר תכנית המייעדת קרקע בתחום חוף הים לבניה, לעבודה או לשימוש כמשמעותם לפי חוק התכנון והבניה, ולא יותרו או יאושרו עיסוק, פעולה, עבודה או שימוש בתחום חוף הים הטעונים אישור, רישיון או היתר לפי כל דין, אלא אם כן מתקיימים כל אלה:

(1) מיקומם בתחום חוף הים חיוני לנוכח טיבם ואופיים;
(2) הם לתועלת הציבור;
(3) הובטח כי יינקטו האמצעים הסבירים הדרושים כדי למנוע או לצמצם פגיעה בסביבה החופית, וכדי לשקם את הסביבה החופית ולהשיב את המצב לקדמותו אם תיגרם פגיעה כאמור; אמצעים כאמור ייקבעו בתכנית, אישור, ברישיון או בהיתר, לפי הענין.

(ב) בלי לפגוע בכלליות האמור בסעיף קטן (א) לא יינתן רישיון או היתר לביצוע עבודות חיפוש וניצול משאבי טבע בסביבה החופית, אלא אם כן העבודות מתיישבות עם הוראות כל אמנה בין-לאומית שישראל צד לה ושענינה חיפוש וניצול קרקעית הים."

מה ההערות לסעיף זה?

אני מבקש לקבל הבהרה האם ניתן בתחום שבין ה-100 ל-300 להגיש תכנית. אם ניתן להגיש תכנית וצריך לוודא שהתכנית אמנם לא פוגעת בערכי טבע, נוף וכדומה, כפי שכתוב כאן, זה תקין כי ממילא מוסדות התכנון דאגו, אני מאמין, שעל פי תכנית לא תהיה פגיעה כזאת והחוק הזה עוד נותן לכך משנה תוקף. אבל אם לא ניתן להגיש תכנית חדשה בתחום שבין ה-100 ל-300 אז יש בעיה מאוד גדולה.

תכנית למגורים אתה מתכוון? תכנית לתעשייה? למה?

התכנית צריכה לענות על שלושה תנאים מצטברים.

האם תכנית כזאת צריכה תמיד לכלול בתוכה גם אלמנטים של שיקום, השבת המצב לקדמותו וכדומה? לדוגמה, רחוב טרומפלדור, הירקון, נס ציונה, אני עושה שם תכנית היום. אין לה קשר לחוף הים.

החוק לא חל שם כי זו תכנית קיימת, תכנית שאושרה כבר. החוק הזה לא חל על התכניות הקיימות שאושרו כבר.

בכל מקום בו חלה תכנית, החוק לא חל?

בכל מקום שמיועד לבנייה על פי תכנית.

בכל מקום שיש תכנית שאושרה כבר על ידי מוסדות התכנון, החוק לא חל.

ניתן להגיש תכנית.

בין 100 ל-300.

בין ה-100 החדש, לא ה-100 הישן.

המצב היום, כפי שכולם פה יודעים, ב-100 מטר תמ"א 13 אוסרת בנייה. החוק הזה לא אוסר בנייה ב-100 מטר. הוא אומר: מותרת בנייה בתנאים מסוימים, אותם שלושה תנאים מצטברים. ב-100 מטר, החוק הזה כותב: לא תאושר תכנית אלא אם מתקיימים שלושת התנאים. בין ה-100 ל-300 הרי התכניות מאושרות, החוק הזה לא חל עליהם.

צריכים לשפר פה שתי נקודות והן לא סמנטיות. אני מתייחס לסעיף 3(א)(3). כתוב: "הובטח כי יינקטו האמצעים הסבירים הדרושים כדי למנוע או לצמצם פגיעה בסביבה החופית—". אם אנחנו מסתכלים על חקיקה סביבתית ואמנות, יש מושגים מקובלים ואנחנו מציעים לשנות: "הובטח כי יינקטו האמצעים המיטביים - לא הסבירים - זו ההנחה המקובלת או "הטובים ביותר הקיימים", ולהוריד את המלה "לצמצם". "הדרושים כדי למנוע" ולא "לצמצם". לא להשאיר את הפתח הזה.

אני מציע לאמץ את ההצעה הזאת ובמקום "סבירים" לכתוב "מיטביים".

סבירות היא דבר שמאזן. "האמצעים המיטביים ביותר" יכולים לעלות סכומי עתק.

זוהי הלשון של רוב החקיקה הסביבתית אצלנו. זה אומץ מהחקיקה האירופאית, אם אני לא טועה. זה לא אומר שיידרש דבר היפותטי שאולי קיים בחממה טכנולוגית, אלא מהטכנולוגיות הקיימות אתה חייב לתפוס את הטובה ביותר.

עם כסף אפשר להשיג הכל.

מיטבי זה לא מירבי.

אני רוצה להתייחס, בהמשך להערה של דני קייזר. נניח שיש תכנית מאושרת לבנייה בתחום שבין ה-100 ל-300 מטר, אבל רוצים בתכנית הזאת להכניס איזה שיפור, שינוי לטובת הכלל, אבל בעיקר לטובתו של מי שמכניס את השיפור. איך הוא יצליח להוכיח שהמיקום בתחום חוף הים הוא חיוני?

החוק לא חל עליו.

אם כתוב: לא תאושר תכנית המייעדת קרקע לבנייה, לעבודה או לשימוש אלא אם מתקיימים כל אלה, זה לא נכון.

זה לא תחום חוף הים כהגדרתו.

זה לא ברור לי לגמרי, ואם לי לא ברור אולי גם לאחרים לא ברור, שגם שינוי לתכנית, לא צריך יהיה להוכיח את כל האלמנטים האלה. אני אולי אציע נוסח. לדעתי זה לא ברור.

אני מודה שגם אני לא מבין את הפרשנות שבין 100 ל-300. כי אם אין בעיה, למה זה נכנס בכלל.

בהגדרות שכלולות בסעיף 2 של החוק נאמר: "למעט שטח בתחום שבין 100 מטרים לבין 300 מטרים לכיוון היבשה שערב יום התחילה היה מיועד לבניה על פי תכנית מאושרת". כמובן שהחוק לא חל על שטח בנוי. זאת אומרת, השטחים שהם מתוכננים לא נכנסים למסגרת החקיקה הזאת. לכן, אני מניח, שגם השינויים שייעשו בשטחים שלא כלולים בחוק.

זה לא ברור.

צריך לקחת בחשבון שחלק מחוסר הבהירות הוא שיש לנו מהחדש ומהישן. יש רצועה בין 100 החדש ל-100 הישן. זה אומר 100 לפי תמ"א 13 ו-100 לפי החוק.

נוצרת פה בעיה בגין העובדה שלא הצלחנו עדיין להגדיר את אותם 100 מטר. לכן, יש פה דיסוננס בין מה שקבוע בתמ"א 13, שעד היום עבדנו לפיו, לבין מה שהחוק מציע. אני קראתי לזה 100 ישן, תמ"א 13, ו-100 חדש. בין ה-100 ישן ל-100 החדש יש אלפי דונמים בתחום העירוני. בתחום הזה יש תכניות מאושרות. התכניות המאושרות האלה, שיש בהן זכויות בנייה, יצטרכו לעמוד בכל הקריטריונים שהחוק הזה מכתיב כולל תשלום פיצויים שמציעים עכשיו להעמיס אותם על הוועדות המקומיות.



אני מציע, במקום להתחיל את כל הסיפור מחדש, להעביר את סוגיית קו המים למועצה הארצית לתכנון ובנייה שדנה בנושא הזה ארוכות, מאות שעות, הזמינה עבודות, שמעה הרצאות. אני מציע להביא את זה לפתחה של המועצה. דרך אגב, גם על פי חוק, המועצה היא היועץ הלגיטימי של הממשלה.

לא של הכנסת.

בישיבה הקודמת נתנו שלושה שבועות למשרד לאיכות הסביבה לרכז את העבודה. אני לא רוצה לנגוע בזה יותר.

אני מבקש לשמוע הערות לשאלה שנשאלה, האם באמת ברור מהפתיח של החוק שבשטח שהוא כבר בנוי, כבר מתוכנן, תכניות חדשות לא חייבות לעמוד בדרישות האלה.

זה ברור בחוק.

זה לא ברור.

התחום בין ה-100 ל-300 הוא כמו גבינה שוויצרית. הוציאו מתוך תחולת החוק את כל השטחים המיועדים לבנייה על פי תכניות מאושרות. לדעתי זה ברור בחוק. אם רוצים להבהיר את זה עוד קצת, אפשר. אבל אני חוזר ואומר, יש אי-בהירות גדולה בקשר לרצועה שהזכרתי.

לזה נחזור. השאלה היתה, כשיבואו המתכננים ויציעו תכנית חדשה על השטח המתוכנן או על השטח הבנוי, האם התכנית החדשה תהיה תכנית שהחוק לא חל עליה או שהיא כבר תצטרך לעמוד בדרישות של סעיף 3? למיטב הבנתי לא.

החוק הזה, למיטב הבנתנו, בא להגן על חופי ישראל תוך התחשבות במה שקיים. אם בין ה-100 ל-300 קיימות תכניות שבהן יש זכויות ובהן יש ייעודים, זה לא בא לפגוע בהן. אבל אם מחר ירצו לשנות את הייעוד, אם מחר ירצו לעשות שם דברים שאין לגביהם זכות לא מוקנית ולא אחרת, אין שום סיבה שהחוק לא יחול. דינו כמשהו חדש. הרעיון הוא שמכאן ואילך אנחנו מתנהגים אחרת כלפי חוף הים. אנחנו מפסיקים להזיק, אנחנו מפסיקים לבנות בצורה שפוגעת בו. מה שקיים, קיים. אנחנו משלימים עם זה בלית ברירה.

למשל, בסעיף 3 אנחנו אומרים שהימצאותו באזור החוף היא חיונית. מדובר בבניין שכבר עומד.

ואני רוצה להפוך את הייעוד ולהקים שם בית חרושת.

נגיד אחרת. יש שם בית חרושת ואנחנו רוצים לבנות בניין מגורים. גם זה בלתי אפשרי.

נכון.

בהמשך לדברים שנאמרו פה על ידי היועצת המשפטית, המטרה של החוק הזה היא לעצור את מה שאנחנו כמדינה מעוללים לקו החוף שלה. באופן שיטתי אנחנו הורסים את קו החוף ואת החופים במדינת ישראל. יש פה שני דברים: א. זה משאב טבע; ב. לטעמי, יש פה זכות קניין של כלל הציבור, שזו זכות חוקתית.

אם יש היום מצב קיים, שהוא מצב היסטורי, הכוונה בחוק הזה היא לא להרע את המצב. מה שקיים היום קיים ואפשר לחיות אתו עד שהוא יגווע וימות בדרך הטבע, וכך צריך להיות כדי להגן על החופים. מה שאומר החוק, וכך אני מבין אותו, שלגבי כל תכנית קיימת ומאושרת על ידי מוסדות התכנון, החוק לא חל עליה. אם בתוך התחום יש בניין מגורים שהוא הרוס וצריך לשפץ אותו ואפילו אם יצטרכו להגדיל את זכויות הבנייה שם, גם זה עומד בתוך ההחרגה.

ממש לא.

אני מבין את זה כך.

נראה לי שאנחנו חוזרים פה לאותו דיון שהיה לנו בפעם הקודמת לגבי 100 המטרים הקיימים כאשר אנשים אמרו: מה קורה אם אנחנו רוצים כן לשנות לכיוון החיובי ואתם אוסרים על כל שינוי.

צריך להסביר ולומר שסעיף הגדרת תחום חוף הים אינו כולל את כל אותם מקומות שערב יום התחילה היו מיועדים לבנייה. מקומות שכבר בנו עליהם והם מיועדים לבנייה, מקומות שיש תכניות מאושרות ולא בנו עליהם, החוק, לצערי אגב, אינו חל עליהם. הדברים מאוד ברורים. אם למשל היה בניין ברחוב בר-כוכבא או ברחוב בן-יהודה של ארבע קומות ורוצים לבנות שם חמישים קומות, לצערי החוק לא חל.

אם היה שם בניין של ארבע קומות ורוצים לבנות עשרים קומות, זו תכנית חדשה.

אני מאוד מודה למהנדס העיר קייזר שהראה לנו לקונה עמוקה בחוק והיא שתכנית חדשה בתחום הבנוי לא תצטרך לעמוד בדרישות החוק, וזה לא טוב.

אנחנו לא מסכימים לפרשנות הזאת.

לא ברור לנו שאכן כל תכנית שיש לה בעצם תיחום, קו כחול, ניתן לשנות. אני אתן לכם שתי דוגמאות. בנתניה יש לנו שתי תכניות שאני קורא להן תכניות משפטיות כי הם נולדו מבתי המשפט, ובצדק. שמעתם את עיר ימים, שכבוד השופט גורן פסק עליה ועושים עכשיו שינוי. אפילו מגדילים את ה-100 מטר, עושים 150 מטר או 200 מטר, וכל השינויים ייעשו יחד עם כל הגופים הירוקים, ונתניה היא דוגמה לזה.

דבר שני, מקום המזבלה, העוולות שעשו בנתניה בשנים עברו, יש שם מזבלה נוראית שפוגעת במדינת ישראל ובעיר נתניה בפרט. אנחנו עושים עכשיו תיקון בתכנית על ידי אדריכל עמוס ברנדס שקיבל פרסים עכשיו באוסטרליה על נחל אלכסנדר, יחד עם הגופים הירוקים. הווי אומר בתיאום מלא עם המשרד לאיכות הסביבה, משרד התיירות. הראינו את זה לאדם טבע ודין, הראינו את זה לחברה להגנת הטבע. אם לא ניתן לעשות שינויים בתכנית שהיא יכולה לשנות בין ה-200 ל-300 מטר- - -

אם היו פעם המגבלות האלה, לא היתה לך מזבלה על המצוק בנתניה.

לדעתי, כמו שאמר ידידי דני קייזר, מהנדס העיר תל-אביב, כדאי להבהיר את הסוגייה הזאת. אם זה כל כך מעיק עלינו וכבוד היושב-ראש יכול לתת הוראה להבהיר קצת את הנקודה הזאת כדי שתכניות חיוביות שנעשו עם הגופים הירוקים תוכלנה לעבור, אנחנו בהחלט נודה לך.

לדעתי אתם פשוט לא מבינים שאנחנו בסיטואציה הפוכה ממה שמדאיג אתכם. אנחנו בסיטואציה שמאפשרת כעת כל תכנית חדשה בתחום הבנוי כי התחום הבנוי והתחום המתוכנן כבר יצאו ממסגרת החוק. לכן המאמץ שלנו צריך להיות בכיוון ההפוך.

זה לא כתוב.

יש הגדרות מהו תחום חוף הים.

אני מודה מאוד לשלושת הדוברים שהעלו את הבעיה הזאת ואנחנו חייבים למצוא לה פתרון. הפתרון הוא, תחומים שכבר בנויים ותחומים שכבר מתוכננים אינם נמצאים במסגרת החוק. על השינויים בהם בעתיד יחולו הוראות מיוחדות שהן לא מחמירות כמו בשטח הפתוח, אבל הן בכל זאת חייבות להיות מתואמות עם רוח החקיקה הזאת. למשל, מגרש שנבנה עליו בניין בן ארבע קומות, שלא יקום בו בניין של חמישים קומות ולא יהפכו בית מגורים למפעל. לכן אנחנו צריכים לדייק ובסעיף 3 לציין משהו שמתייחס לשטחים המתוכננים והבנויים. פה, אגב, אני לא רואה הבדל בין 100 מטרים הראשונים לבין 200 מטרים הנוספים.

אני רוצה לחזק את הדברים של היושב-ראש, כי זו הנקודה המרכזית. חיוני מאוד להכניס לטקסט את הלקונה שקיימת היום בחוק כדי שאי-אפשר יהיה להתפרע.

כדי שלא נחרוג לכיוון הקיצוני ההפוך, תציעו הגדרה מתונה שמתייחסת לתכנון ולשינויים באותם השטחים בעתיד ואיך תיראה ההתאמה היותר מתונה של התכניות האלה לדרישות חוק החופים.

אנחנו כממשלה, ניסחנו את החוק כך שלא תהיה בו פגיעה בזכויות ושהוא לא יעלה כסף, למיטב הבנתנו. נכון שיש כל מיני נקודות בדרך שלא ידענו שקיימות.

כל מה שאושר וכל מה שכבר נבנה ישאר, החוק לא חל עליהם. אבל אם כעבור שנים ירצו לשנות באותם שטחים שכעת הם מחוץ לחוק - - -

אתה מציע להחיל אותם בחוק רק לכתוב הוראה מתונה יותר מאשר סעיף 3.

אני חוזר על מה שאמרתי. אנחנו לא נוגעים בדבר קיים גם לא בתכנית מאושרת. אנחנו הוצאנו את זה אל מחוץ לחוק. אגב, זה הרבה יותר אנטי סביבתי בנוסח הזה מאשר בנוסח הקודם. לכן, כל מה שקיים היום או מתוכנן היום, בזה אנחנו לא נוגעים. אלא אם כן, בעתיד אם ירצו לשנות, להוסיף, לבנות מחדש וכו', חייבות להיות מגבלות ברוח חוק החופים שתחולנה על אותה בנייה חדשה, לא על זאת שכבר אושרה ויש לגביה זכויות.

אני מנסה לומר שאם מה שיהיה כתוב בחוק משמעותו פגיעה בזכויות, הרי כשמשנים תכנית יש מנגנון של פיצויים, ואילו כאשר עושים חוק, אם אנחנו לא עושים בו מנגנון פיצויים, זה לא עומד בתנאי חוקי היסוד. אנחנו סיכמנו עם האוצר שלחוק הזה לא יהיה עלות של פיצויים.

לכן הכדור אצלכם כעת. שמעתם פה מה אומרים חברי הכנסת, ואני מבקש שאתם תציעו לנו את הפתרון המנוסח על ידכם.

אני רואה פה הבדל עצום בין דעתו של המשרד לאיכות הסביבה, שחשב שכבר בחוק יש מגבלות על התכניות העתידיות, לבין עמדתך שחושבת שלא צריכה להיות שום מגבלה עתידית.

לא, לא.

כל מה שהיא אומרת זה שאם ייאמר משהו והוא במסגרת החוק, הוא הופך להיות הוראה שישלה משמעות מגבילה כזאת או אחרת. ברגע שיש משמעות מגבילה כזאת או אחרת, היא עולה כסף למדינה.

לכן יישבו היועצים המשפטיים, שמבינים את כל ההשלכות של החקיקה הזאת, גם בנושא הפיצויים וכו', והם יביאו לנו את הנוסח שיוסכם עליו.

כיוון שקטעו אותי קודם, התכוונתי להציע את ההצעה. לפי דעתי ברור שאנחנו לא רוצים לפגוע בזכויות קיימות. לכן הניסוח של הסעיף הזה צריך להיות ניסוח שצופה פני העתיד. ואם אין זכויות קיימות היום ומחר ירצה מישהו באותו בית של ארבע קומות לבנות חמישים קומות בתחום ה-300 מטר זה צריך להיות מקום שהחוק כן חל עליו.

הסעיף הזה לא יוכל לעמוד בשום מבחן חוקתי, גם אם משרד המשפטים חושב שהוא הגן על הזכויות של מי שיש להם זכויות על מקרקעין. לאורך כל רצועת החוף של המדינה ב-200 מטר האלה יש בעלי מקרקעין שהחוק הזה לא רק שמונע מהם כל אפשרות להנאה עתידית, הוא אפילו מטיל עליהם מס כי הוא קובע שהם יהיו אחראים שכל הרצועה הזאת תהיה נקייה ללא רבב. זאת אומרת, אתה אומר להם שהיום יש להם שטח שאי-אפשר לעשות עליו שום דבר, הם יצטרכו לדאוג שהוא יהיה נקי ולא יוכלו להעביר אותו לאף אחד.

איזה זכויות יש להם היום?

בתחום של 100 עד 300 מטר יש 200 מטרים שהיום לאנשים יש זכות קניינית. זכות קניינית היא גם הזכות שאדם מחזיק במקרקעין שהיום יש לו אפשרות לבנות עליה עם תכניות עתידיות. היום באים ואומרים בחוק שעשרות אלפי אנשים שמחזיקים מקרקעין גם עשרות שנים, מהיום לפי החוק הזה, בלי שום פיצוי לוקחים להם את זה ואומרים להם: עכשיו זה שווה כלום, ואתם גם תדאגו לנקות את זה. לא יתכן שחוק כזה ייצא מהכנסת בלי שום מנגנון פיצוי.

אני בעד הירוקים. אני גם לא מייצג קבלנים. זה יפוי כוח שיש לי לגבי ראשון לציון מערב. זה יפוי כוח לגבי הגבעה הצבאית בחוף תל-ברוך. קיבלנו פסק דין נגד המדינה לפנות אותו. צריכים לפנות אותו תוך חמש שנים. זה יפוי כוח שלישי, זה הגוש הגדול מעבר לירקון, היום אנחנו ממונים מטעם בית המשפט.

אני סבור שהנוסח הזה פה יכה אותם בצורה נוראה את האנשים למרות שיש שם תכניות מאושרות. מה פירוש תכניות מאושרות? אני אתחיל מדרום. ראשון לציון מערב, אני מדבר היום היום על החלק הצפוני שהוא בסך הכל כ-600 מטר מתוך 5 דונם. יש שם תכנית מאושרת במרחק של בין 100 ל-150 מטר. אחרי זה יש תכנית איומה ונוראה שמותר לבנות שם שלושה בלוקים שסותמים את כל הים. מותר שם לבנות בתי אבות, מותר שם לבנות מלון דירות. אמר ראש העיר: יצמחו לי שערות אם אני אתן לעשות פה בתי אבות. הכנו תכנית חדשה עם אדריכלים. התכנית עברה בוועדה המחוזית, עברה במועצה הארצית, עכשיו בגלל העיצומים היא לא נדונה. היא לא פוגעת בחוף כהוא זה. היא תכנית יפהפיה שתיתן נוף, שתיתן אוויר, בתיאום עם המשרד לאיכות הסביבה. דרשו מאתנו תסקיר, הגשנו תסקיר. זה עלה בערך מיליון שקל. נתנו לנו לבדוק אם יש זיהום למי תהום.

הנה התכנית של בת ים, תכנית בתוקף.

מה הבעיה אם היא בתוקף?

בחלק הזה של בת ים יש אזור קוטג'ים. אומרת עיריית בת-ים: אנחנו רוצים להפוך את זה לבנייה רוויה. מה פירוש שינוי?

על מה אתה מדבר, אדוני?

אני מדבר רק על שינוי.

אנחנו לא מדברים על שינוי. בנושא שינוי כבר יש סיכום.

מה יהיה עם השטח הירוק הזה?

אנחנו לא דנים בזה כעת.

לא כל השפעה על ערכי קרקע מצדיקה פיצוי. אם היא פוגעת לא בקניין אלא בציפייה של אנשים, זה איננו מוכר על ידי בתי המשפט. למשל, קרקעות חקלאיות, שהיו ציפיות שבפועל העלו את הערכים השמאיים שלו, בית משפט קבע לפי הייעוד שלהן.

אם מחר עובר חוק בירושלים שאסור לבנות יותר משלושים קומות, כאשר היום אין תכנית שמאפשרת לבנות יותר מ-30 קומות, אבל החליטו בחוק שזה חשוב לירושלים ואי-אפשר לבנות יותר משלושים קומות. אז לא יהיה על זה פיצוי. או אם יחליטו שבונים באבן ירושלמית גם בפתח-תקווה. זה מעלה את עלות הבינוי, זה מוריד את ערכי הקרקע. זה לא מצדיק בפיצוי, כי תכנית היא דין ואין לאדם זכות שהדין לא ישתנה. כמו שאין לו זכות שפקודת מס הכנסה לא תשתנה, אין לו זכות שתכניות לא תשתנינה.

כבוד האדם וחירותו, זכות קניין איננה מגינה על ציפיות, היא מגינה על זכויות מוקנות. זכויות מוקנות הן כאשר יש דין, תכנית מתאר בתוקף, שקובעת שיש זכות מסוימת ואז אתה לא יכול לפגוע בה.

הערה לסדר. היות ובריטואל הזה כבר היינו, סעיף 22, שהוא הסעיף האחרון של החוק, הוא קובע הוראות מעבר אם יש פיצוי או אין פיצוי.

אין פיצויים בחוק הזה.

כי אין מקום לפיצויים.

הסעיף מגן על זכויות קיימות, לא על ציפיות ולא על פנטזיות.

סעיף 22 הוא סעיף של הוראות מעבר. החוק עצמו לא קשור לעניין הזה. אני כבר הייתי בסרט הזה, ואני אומר לך, אדוני היושב-ראש, אם ידונו על נושא של מי נפגע ומי לא נפגע, מה הפיצוי ומה לא הפיצוי, אין חוק. לכן אני מציע לדון על החוק וכשנגיע לסעיף 22 נדון על כל הבעיות האלה שעליהן מדברים.

אני מקבל את זה.

אני אומר לכם, חברים, יש פה אנשים שמנוסים לא פחות מכם בסוגיות המשפטיות. לכן אם החוק הזה יפגע באמת בזכויות הקיימות, בית המשפט יחייב את המדינה לפצות.

אני מבין שאנחנו אמורים, שלושה או ארבעה אנשים לשבת ולבחון את מה שהצעת ולהציע הצעת ניסוח. כאשר לבן-אדם יש זכות מוקנית בחוק התכנון והבנייה לבקש ולהגיש תכנית ועל פי התכנית לבקש לעשות דברים ונוטלים ממנו את הזכות לבקש תכנית - - -

על איזה שטח אתה מדבר?

אני מדבר על השטח שבין ה-100 ל-300 מטרים, שטח שמיועד לבנייה. נאמר פה שלגביו אומנם אמר השופט שהחוק לא חל, אבל אמר חבר הכנסת יורי שטרן שהוא יחול בדרך אחרת על ידי הצעת ניסוח שלנו. אם ההצעה הזאת אמורה לשקף את מה שאמרה רותי, אנחנו צריכים בעצם להגביל את בעל הקרקע שם מלהגיש תכנית. הוא לא יוכל להגיש תכנית.

בעל הקרקע יוכל להגיש תכנית שתהיה חייבת לענות על שלושת הפרמטרים שנקבעו בחוק. זה המקסימום. אנחנו לא מונעים ממנו להגיש תכנית. זו פשוט היתממות.

אני יושב כאן ויש לי איזושהי תחושה איך מנסים למסמס את הזמן, למשוך את הזמן כדי שהחוק לא יעבור. צריך לגמור עם הסיפור הזה וללכת קדימה.

הדבר ברור מאוד. גם הסעיף שקראנו זה עתה, סעיף 3 שמדבר על שטח שהחוק אכן חל עליו, גם הוא לא מונע מאף אחד להגיש תכניות. יש פה קריטריונים לאישור התכניות. זה נכון בוודאי לגבי השטח הבנוי.

אני רוצה לדבר על השטח הפתוח, לא על שטח שמיועד לבנייה. יש המשך לסעיף 3(א), יש לו שני חצאים. יש חצי אחד שמדבר על בנייה, ויש חצי אחר שאומר: כל עיסוק, פעולה, עבודה או שימוש בתחום חוף הים.

שלא עומדים בקריטריונים.

הקריטריונים הם מאוד חמורים. הם צריכים להיות חיוניים, לתועלת הציבור וכו'. למשל, אנחנו עושים שימוש שנקרא חקלאות. השטחים הפתוחים אצלנו הם לא אבן שאין לה הופכין, אלא אנחנו עושים בהם שימוש.

החוק לא יכול לחול עליהם.

אני חושש שהוא כן חל.

אם זה היה מיועד לפני כן לשימוש מסוים, החוק לא חל.

כמו שבשטח בנוי לא משנים בו את המבנים הקיימים, כך גם אם אתה מנצל את האדמות שלך לחקלאות, החוק לא חל על זה.

לצערי הוא חל. המנגנון שהחוק בנה אומר כך: הוא חל רק על שטחים חקלאיים מכיוון שכל שטח שהיום הוא בנוי או יש עליו תחנת כוח או נמל או בסיס צבאי, החוק לא חל עליו. הוא נשאר לחול רק על השטחים הפתוחים. על השטחים הפתוחים אין תכניות קיימות, יש רק תכנית מתאר שקובעת שזה שטח פתוח. חקלאות לא עושים לפי תכנית.

שטחים חקלאיים מיועדים במסגרת חוק תכנון ובנייה. הביצוע הוא בשטח, אבל ההסדר, הייעוד הוא בחוק התכנון והבנייה.

אני לא רוצה לתת על זה הרצאה. למשל, ייעור היום זה לפי תכנית. חקלאות לא עובדת ככה.

אבל היא בשטחים שמיועדים לחקלאות.

סעיף 22(1). "אין בהוראות חוק זה כדי לפגוע בכל אחד מאלה: עיסוק, פעולה, שימוש או עבודה שניתן לגביהם אישור, היתר או רישיון כדין לפני תחילתו של חוק זה".

אני מציע שתקרא את כל החוק ואם חסר משהו תציע הצעה ספציפית כי אסור לנו לפגוע בקיים, זה הכלל.

לפי סעיף 22(1) אם היה לך אישור, אתה תמשיך לעבוד.

תתייחס ספציפית להגדרות הכתובות בהצעת החוק ותראה איפה צריך לתקן כדי לא לפגוע.

חקלאות זה גם לולים, חקלאות זה גם מבנים.

בניית לול דורשת היתר לפי חוק התכנון והבנייה.

הוא מתמצא יותר מאתנו בהסדרים שחלים על חקלאות. לכן יכול להיות שהוא רואה בניסוח הזה איזשהם חורים.

אתה תראה איפה ההגדרה לוקה בחסר ותציע לנו הגדרה מדויקת יותר.

"4. (א) לא יבצע אדם פעולה המהווה או העלולה להוות פגיעה בסביבה החופית אלא אם כן מתקיימים כל אלה:

(1) הוא פעל כשבידיו אישור, רישיון או היתר שניתן לו לפי כל דין ובהתאם לתנאיו, ולענין עבודה או שימוש כמשמעותם לפי חוק התכנון והבניה שלגביהם לא נדרש היתר לפי כל דין – הוא פעל בהתאם לתכנית החלה על המקרקעין;

(2) הפעולה המהווה או העלולה להוות פגיעה בסביבה החופית נדרשה לצורך מימוש האישור, הרישיון, ההיתר או התכנית כאמור בפסקה (1) לפי הענין;

(3) הוא נקט את האמצעים שנקבעו לפי הוראות סעיף 3(א)(3), באישור, ברישיון, בהיתר או בתכנית, לפי הענין, וכן את האמצעים שקבע השר לפי סעיף 19(1) ככל שקבע.

(ב) עם סיום הפעולה כאמור בסעיף קטן (א), ינקוט מי שבידיו האישור, הרישיון או ההיתר, או המשתמש או מבצע העבודה, לפי הענין, את האמצעים שנקבעו לפי הוראות סעיף 3(א)(3) באישור, ברישיון, בהיתר או בתכנית, וכן את האמצעים שקבע השר לפי סעיף 19(2) ככל שקבע, הכל כדי לשקם את הסביבה החופית ולהשיב את המצב לקדמותו".

אני רוצה להפנות את תשומת הלב לכך שסעיף 4 מתייחס להתנהגות הפרט, בעוד שסעיף 3 התייחס לרשויות, בעיקר מוסדות התכנון. הפנייה של סעיף 4 היא להתנהלות של כל אחד, של הפרטים על פי רשיונות, על פי תכניות. זה הסעיף הראשון גם שמהווה עבירה לפי החוק. הסעיף הקודם הוא לא סעיף שמהווה עבירה.

אנחנו רוצים להקים קו מתח נמוך לקיבוץ שפיים בתחום שבין ה-100 ל-300 מטר. קו חשמל מחייב הרשאה לפי חוק התכנון והבנייה, וההרשאה בסעיף קטן (1) אומר: היתר. זאת אומרת, הרשאה זה מעין היתר בנייה. מה זה קו חשמל שרוצים להקים במקום מסוים? אם אסור להקים קו חשמל אז אני לא יכול לספק חשמל.

גם לפי סעיף 4(1) ולפי ההוראות שאתם עובדים עליהן, אני מבינה לפי תקנות התכנון והבנייה, עבודה ושימוש טעונים היתר. זה מתיישב עם מה שנאמר בסעיף 4(א)(1). אני לא רואה בעיה עם זה.

אבל בסעיף 3(1) כתוב: "מיקומם בתחום חוף הים חיוני לנוכח טיבם ואופיים". אין לו קשר לחוף הים.

יש קשר למיקום הקיבוץ.

מה שאני רוצה לומר הוא שבכל מקום שכתוב שימוש או היתר זה כולל התשתיות הנלוות. כלומר אם אתה רוצה לבנות בית מלון, לבית מלון צריך כביש, קו מים וקו חשמל.

החוק לא מצפה שתפעיל בבית המלון חשמל עם גנרטור. הרי ברור שכשהתכנית נותנת אפשרות לבנות בית מלון, היא גם נותנת לו את האפשרות להקים קו חשמל.

אני לא מסכים לצורה הזאת. כי במקומות כאלה אפשר ליצור קו תת-קרקעי.

אז דורשים טכנולוגיה מיטבית. אני חושב שההגדרות מחייבות מצד אחד להתחשב בצרכים האמיתיים. ואם אתה נמצא על חוף הים וצריכים להקים שם קו חשמל, ברור שזה חיוני ולתועלת הציבור. מצד שני, יש דרישה להשתמש בטכנולוגיות הכי סביבתיות. לכן יש פה איזון. אני לא חושב שיש עם זה בעיה.

אנחנו החלטנו בסעיף 3, במקום שמדובר היה על טכנולוגיה סבירה, אנחנו מדברים על טכנולוגיה מיטבית.

ביקשנו להתייחס לתכניות ולשינויים עתידיים בשטחים שאינם כלולים במסגרת החוק לפי המצב הנתון שלהם, ואתם מתבקשים לתת את ההצעות שלכם לנוסח. הנוסח הנוכחי מאפשר כל תכנית שהיא, אנחנו מבקשים נוסח שמגביל את התכניות האלה אבל לא בצורה דרקונית.

בנוגע למצבים שבהם יכולה להיווצר עילה לפיצוי, ישנו הסעיף האחרון של החוק שמאפשר מנגנון מסוים לקביעת הדברים האלה. אם לא, בית המשפט יחליט, כי זו סוגייה שאין לגביה הסכמה בין המשפטנים, כפי שאני רואה.

אני חושב שאלה הדברים פחות או יותר שסיכמנו היום.

הישיבה הבאה ביום שני הבא בשעה 11:00. כל מה שתוכלו לעשות עד אז, תבורכו. תודה רבה. ישיבה זו נעולה.

הישיבה ננעלה בשעה 11:15.