כנסת פתוחה

פרוטוקולים/כלכלה/7326



ועדת משנה למאבק בתאונות דרכים, של ועדת הכלכלה -2-
שגיאה! שם מאפיין מסמך לא מוכר.

פרוטוקולים/כלכלה/7326
ירושלים, כ"ט בחשון, תשס"ד
24 בנובמבר, 2003

הכנסת השש-עשרה נוסח לא מתוקן
מושב שני

פרוטוקול מס' 4

מישיבת ועדת המשנה למאבק בתאונות הדרכים, של ועדת הכלכלה
‏יום שלישי, כ"ג בחשון התשס"ד (‏18 בנובמבר, 2003), שעה 12:30

1. תרומת כלי התקשורת למלחמה בתאונות הדרכים

חברי הוועדה: גלעד ארדן – היו"ר
שלום שמחון (יו"ר ועדת הכלכלה)

אהובה שפיגלמן - מ"מ מנכ"ל הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים, משרד התחבורה
רמי נבון - יועץ השר, משרד התחבורה
אבנר עובדיה - דובר משרד התחבורה
ד"ר רחל רותם - מ"מ מנהל תחום בטיחות, משרד החינוך, התרבות והספורט
רפ"ק עינת גיל צובארי - אגף התנועה, המשרד לביטחון פנים
נצ"מ משה בן -זיקרי - ראש מחלקת תנועה, המשרד לביטחון פנים
אבי בניהו - מפקד גלי צה"ל, משרד הביטחון
סרן עדי בן ש"ך - יועץ משפטי, גלי צה"ל, משרד הביטחון
אלדד קובלנץ - מנכ"ל גלגל"ץ, משרד הביטחון
גלית אלשטיין - רכזת המערכת, גלגל"ץ, משרד הביטחון
רונית כפיר - מגישה בגלגל"ץ, משרד הביטחון
ערן אלקיים - עורך מוסיקלי, גלגל"ץ, משרד הביטחון
סיגל ביטון - ראש אגף פרסומות, הרשות השנייה לטלוויזיה ורדיו
עו"ד יורם מוקדי - מנהל המינהל להסדרת השידורים לציבור, המועצה לשידורי כבלים ולווין
עו"ד ניר גרסון - לשכה משפטית, המועצה לשידורי כבלים ולווין
מיכאל מירו - קול ישראל, רשות השידור
בני בק - סמנכ"ל הנדסה, טלעד, זכייני הערוץ השני
עו"ד עומרי בץ - שידורי קשת, זכייני הערוץ השני
עו"ד הדס פלד - יועצת משפטית, רשת, זכייני הערוץ השני
עמוס נוימן - מנהל לוח תוכניות, ערוץ 10
לילך רחמני - מפיקה ועורכת, הטלוויזיה החינוכית
עו"ד שי גלעד - יו"ר ועדת בתי-משפט לתעבורה, לשכת עורכי-הדין
ד"ר אליהו ריכטר - ראש היחידה למניעת נפגעים באוניברסיטה העברית, הדסה, ו"מתונה"
אורנה קליין - מנכ"ל "מתונה"
אירית קריד - "מתונה"
אהרון לפידות - דובר עמותת אור ירוק
דני אורן - עורך ומפיק MTVS
יואל פלרמן - עורך מגזין "אוטו"
עמוס באר - "טלטרפיק"
ד"ר משה בקר - יועץ הוועדה

עדית חנוכה
רשמה: אירית שלהבת



תרומת כלי התקשורת למלחמה בתאונות הדרכים

אני רוצה להודות לכל מי שהגיע לכאן כי אני חושב שהנושא הזה חשוב מאוד. אני אפתח בכמה מילות רקע, למה החלטתי לזמן את הישיבה הזאת.

בשבוע שעבר הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים הגישה תלונה במשטרה נגד הכוכב של התכנית "המופע של סטיב", כאשר – ואת זה צריך להדגיש – בשבועות האחרונים משרד התחבורה והרשות הלאומית משקיעים מיליוני שקלים בקמפיין שנועד להזכיר לציבור לחגור חגורות בטיחות. כולנו יודעים, ואני מניח שיש פה גורמים מקצועיים שיודעים את זה טוב ממני, כמה חיי אדם אפשר לחסוך על-ידי חגירת הנוסעים בחגורות בטיחות. יחד עם זה, שודרה תכנית שהכוכב שלה נסע ללא חגורה. משרד התחבורה פנה לזכיין הרלוונטי של ערוץ 2 והבטיחו לו שזה לא יישנה אולם בשבוע שלאחר מכן אותו כוכב נסע שוב ללא חגורת בטיחות. הדוגמה הזאת לצערנו היא לא דוגמה בודדת.

אולי עלינו להתעודד מכך שבשבוע האחרון בטקס "מסך הזהב" זכתה התכנית של חיים הכט. אני מזכיר שהתכנית הזאת זכתה אך ורק על-ידי דירוג של הצופים במדינת ישראל, לא על-ידי שום ועדה מקצועית, הצופים הצביעו בידיים. תכנית שמדברת אך ורק על מחדלים בנושא תאונות דרכים זכתה בפרס "מסך הזהב" של השנה האחרונה בנושא תכניות תחקיר ותעודה.

אני חושב שלאור הדוגמאות – ואולי אני אפרט עוד מעט כמה מהדוגמאות שנתקלנו בהן בשנתיים וחצי האחרונות, מאז שהנושא הזה עלה לדיון – אפשר לראות שיש איזה כֶּשֶל בכל כלי התקשורת בישראל. אני שמח שכלי התקשורת מתרבים לאט-לאט והתחרות גדלה, אבל יחד עם התחרות וריבוי כלי התקשורת התפקיד שלנו בכנסת לוודא שהמסרים שעוברים מכלי התקשורת אל הדור הצעיר ואל ציבור הנהגים לא יהיו כאלה שיגבירו את כמות תאונות הדרכים.

אני רוצה להזכיר לנציגי כלי התקשורת שנמצאים כאן, שבשלוש השנים האחרונות של האינתיפדה, שנחשבת האינתיפדה הקשה ביותר, נהרגו כ-900 אזרחים אך באותו זמן בדיוק נהרגו כמעט פי שניים אזרחים בתאונות דרכים. כל אזרח שנהרג במדינת ישראל בתאונת דרכים זה אבידה כפולה ומכופלת שאנחנו לא יכולים להרשות לעצמנו. אי אפשר בכלל למדוד או להשוות את המצב בישראל למדינות אחרות בעולם כי דווקא בנושא של תאונות דרכים אנחנו צריכים להיות הרבה יותר קדימה ממדינות אחרות, וכך גם צריכה להיות ההתייחסות של התקשורת.

אני רוצה לחלק את הדיון הזה לשניים. קודם כול, הייתי מבקש מנציגי כלי התקשורת שנמצאים כאן לספר מה הדרך שלהם להתמודד או לבצע איזה בקרה ומעקב כדי שמקרים כמו שקרו בשבוע שעבר בתכנית "המופע של סטיב" לא יקרו גם אצלם. מעבר לזה, הייתי רוצה לשמוע מכל אחד מהנציגים כמה זמן, אם בכלל, הם מקדישים, בתכניות ובדיווחים, לנושא המאבק בתאונות הדרכים במסגרת מכסת השידורים וזמן האוויר החודשי שלהם.

צריך להדגיש שהמגמה של תרומה וסיוע לקהילה של חברות מסחריות היא היום מגמה מתפתחת בכל העולם. אנחנו בכנסת חושבים שהמאבק בתאונות הדרכים הוא אולי התרומה הכי גדולה שכלי התקשורת יכולים לתרום לציבור בישראל. כולנו יודעים שכאשר אדם יוצא בבוקר מביתו ועולה על כלי הרכב שלו הוא לא מתכוון לבצע תאונת דרכים אלא הרבה זה נובע מחוסר מודעות לכל מיני נושאים, כמו לדוגמה נושא חגירת חגורת בטיחות. היכולת שלכם להעלות את המודעות של הציבור להרבה מאוד בעיות רלוונטיות או דברים שמסכנים את חייו נתונה בידיים שלכם, של כלי התקשורת. לכן הייתי רוצה לשמוע מה האחוז מכלל השידורים שמוקדש, אם בכלל, לנושא הזה, והאם יש בכוונתכם לעשות משהו לטובת הציבור בנושא הזה.

בהתחלה הייתי מבקש לשמוע את הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים ואת משרד התחבורה, ואחרי זה את נציגי כלי התקשורת. חבר הכנסת שמחון, אתה יכול כמובן לעצור אותנו בכל רגע שתמצא לנכון.

אני מנהלת אגף התכנון ברשות הלאומית לבטיחות בדרכים ואני ממלאת את מקום מנהל הרשות, שכמובן היה שמח לבוא לכאן היום אבל היות וכרגע הוא ממלא תפקיד חשוב, הוא משתתף בטקס חלוקת תעודות לנהג הזהיר, זה אולי הדבר היחיד שיכול היה למנוע ממנו מלהגיע לכאן אישית. אני בהחלט מעבירה את ההתנצלות שלו על היעדרותו.

בשנים האחרונות הרשות הולכת בהחלט לכיוון של יצירת שיתופי-פעולה אסטרטגיים עם אמצעי התקשורת ההמוניים בדרך של מימון חלקי של פעילות, וכתוצאה מזה אנחנו מקבלים שיתוף פעולה בין היתר מהערוץ השני ומהטלוויזיה החינוכית. אבל המגוחך הוא שדווקא עם הערוץ הממלכתי מערכת היחסים שלנו היא משונה. יש בידי סיכום משנת 1992, שאני בעצמי חתומה עליו כי שימשתי אז עוזרת שר התחבורה ואני אישית כתבתי את הפרוטוקול, סיכום שבו שר התחבורה ומנכ"ל משרדו נפגשו עם מנכ"ל רשות השידור מר אריה מקל, עם היועץ דאז מר יוסף בראל ועם מר רפיק חלבי. סוכם שתמורת זה שרשות השידור תבטל את מנגנון הגבייה שלה של אגרת הרדיו ברכב ובמקביל משרד התחבורה ייקח את זה על עצמו, רשות השידור בתמורה תיתן לנו כתבות, ימונו כתבים של הטלוויזיה שיטפלו בנושא הבטיחות בדרכים ותהיה פינה קבועה ב"מבט לחדשות" עם ידיעות וכתבות על תאונות דרכים. זה היה בשנת 1992.

יש פה מישהו מרשות השידור?

כן, אבל זה באמת סיפור היסטורי. אלה דברים שכבר דנו בהם לא אחת.

לאחר מכן בשנת 1994 שני החשבים של שני המוסדות הנכבדים, של משרד התחבורה ושל רשות השידור, חתמו על הסכם. ושוב, כתוב שבתמורה לגביית האגרה אנחנו נקבל זמן אוויר.

סליחה שאני קוטע אותך. בואי נתקדם למצב היום. תתני לי את המסמכים האלה ואולי אחר-כך כשנבוא בדברים עם רשות השידור זה יכול לשמש אותנו. אני מבקש שתגיעי לתיאור המצב כפי שאתם רואים אותו היום מול כלי התקשורת.

היום יש לנו כמה שיתופי-פעולה. בעיקרון כמובן נשמר החופש העיתונאי וכל מדיום שיש לנו איתו שיתוף פעולה מטפל בזה במיטב הכישרון והיוזמה שלו, כשאנחנו מספקים, ככל שאנחנו יכולים, טיפים בטיחותיים. אנחנו אחראים על הפן המקצועי. זה עובד יפה מאוד בגל"ץ ובגלגל"ץ, זה עובד יפה עם הערוץ השני. כמו שאמרתי, עם הערוץ הראשון, למרות שיש לנו מסמכים, זה לא כל-כך קורה.

אנחנו יודעים שבערוצי הטלוויזיה יש מה שנקרא "זמן שידור ציבורי". היום הוא באמת מנוצל לגופים ולעמותות שאין להם הרבה תקציבים. התרגלו שם שלרשות הלאומית יש תקציב והיא משלמת מחיר מלא עבור זמן האוויר. כמובן שאנחנו היינו שמחים אם במסגרת הזמן הציבורי היו באים לקראתנו ומחייבים אותנו לא במלוא העלות. אני מדברת על ערוץ 1 וערוץ 2, ערוצים שאמורים לתת זמן שידור ציבורי.

ערוץ 2 גם אמור לתת זמן ציבורי?

כולם צריכים לתת.

יש פה נציג של הרשות השנייה? האם יש דבר כזה, זמן שידור ציבורי בערוץ 2?

יש תשדירים שמוגדרים "למען הקהילה", שהזכיינים מבצעים בשיתוף פעולה יחד עם הגופים המפרסמים. אני יודעת שהיו כמה תשדירים על מלחמה בתאונות הדרכים.

היינו שמחים אם היו מעמידים לרשותנו זמן אוויר בחצי חינם. בואו נתחיל עם חצי חינם, לא לגמרי בחינם. תזכרו שהמסר הוא מסר חברתי חשוב ויש פה אפשרות לחסוך חיים. התקציב של הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים מתכווץ משנה לשנה ואנחנו יכולים לעשות פחות ופחות עם התקציבים שלנו.

כמה אתם השקעתם בתכנית של חיים הכט? כדאי שיידעו שזה מומן על-ידכם.

אני לא יודעת. אני אברר ואעביר לכם את האינפורמציה הזאת. אני מחליפה פה גם את האחראית על ההסברה שלנו מפאת מחלתה.

בסביבות 160,000 ש"ח.

50,000 דולר לתכנית.

הרשות מפיצה מדי שנה בתפוצה של כמעט 500 עותקים – לעורכים ושדרים ומפרסמים ומשרדי פרסום – עלון על עשה ואל תעשה בתחום הבטיחות בדרכים. למשל בנוגע לרוכבי אופניים שחייבים להיות חבושים בקסדה וכדומה. אני לא מאמינה שיש מישהו שמתעסק בתחום הבטיחות שלא ראה את זה.

אני לא ראיתי את זה. אני רואה את זה עכשיו לראשונה.

זה מופץ ב-500 עותקים מדי שנה. זה עלון צבעוני ומצורף לזה מכתב יפה. זה מופץ למשרדי פרסום. יש משרדי פרסום שהפנימו את זה ויש כאלה שלא. אנחנו מפיצים את זה גם למשרדי פרסום וגם לכלי התקשורת, לעורכים ולשדרים.

הרשות קיימה גם ימי עיון, בשנה שעברה ולפני שנתיים, עם שדרים וכתבים. בימי העיון האלה אנחנו משתפים את הכתבים בנושאים שהולכים לעלות על הפרק ומבקשים את שיתוף הפעולה שלהם.

יש משרדי פרסום שאכן טורחים ומעבירים לנו עוד בשלב של התסריט, לפני ההפקה, את החומר. הרשות עוברת על התסריט ואם יש לה הערות - מעירה. לא כולם נוהגים כך.

הבעיה שלנו היא בעיקר בתכניות, תכניות שמופקות שלא בהשתתפותנו ושלא בידיעתנו.

האם יש לכם כלים כלשהם מול הפרסומאים או מול כלי התקשורת לדעת מראש שהולך להיות מופץ מסר לא נכון ולמנוע את השידור?

לא. אנחנו מפיצים את זה ומיידעים אותם, ואנחנו מבטיחים להם שאנחנו נשמח לעבור על כל תשדיר שיש להם ולהעיר הערות מקצועיות. אנחנו לא מעירים שום הערה בתחום חופש העיתונות או היצירתיות של היוצרים אלא רק הערות מקצועיות, כדי שהדברים יהיו נכונים מבחינת הבטיחות.

אני מוכרחה להגיד שבארצות-הברית כבר לפני 5 שנים, 90% מחברות ההפקה החליטו באופן יזום להכניס מסרים בטיחותיים לתשדירים שלהן, ואפילו בזמן שיש מרדף בסרט ומישהו דוהר אחרי מישהו ואין לו זמן לכלום, יהיה מישהו על-יד הנהג שיעיר לו שהוא לא חגור. כלומר, הם מכניסים מסרים בטיחותיים בתשדירים שלהם באופן יזום. אני לא חושבת שיש חוק בארצות-הברית שמחייב אותם לעשות את זה אלא זה נעשה באופן יזום שלהם.

אני חושב שגברת אהובה שפיגלמן מיצתה את הדברים. אני חושב שבאמת צרם לעין מה שקרה בשבוע שעבר, למרות שאתמול ראינו תיקון בתכנית הבאה בסדרה ואכן סטיב היה חגור ונהג המונית היה חגור. אני מאמין שהם פשוט הוציאו את הקטע בעריכה. הם פשוט לא שמו לב, זה כל הסיפור.

בתכנית ששודרה אתמול נהג המונית גם אמר לסטיב: תחגור חגורה. זאת אומרת, זה גם היה במלל. זה היה מודגש מאוד אתמול.

נכון. זה דוגמה מצוינת. הקמפיין האחרון של "מקליקים את העניינים" הוא קמפיין שמופנה לכיוון הילדים. כלומר, הילדים תופסים אחריות. באמת היו תגובות, שאנשים ישבו בבתים וראו את "המופע של סטיב" והילדים אמרו: אבא, תראה, הוא לא חגור. פה באמת באה לידי ביטוי כל הפרשייה שקרתה בשבוע שעבר. אני מקווה שבאמת נלמד הלקח.

המקרה הזה הוא לא המקרה היחיד. בשנתיים האחרונות היו מקרים רבים, מהתכנית "לימוזינה" של ערוץ 10, דרך גידי גוב שנוסע בדרכים איך שבא לו לאכול בכל מקום, דרך התכנית של קושניר שנוסע לטייל ברחבי ישראל, דרך הרבה מאוד פרסומות. יש הרבה תכניות שצריך לחשוב איך אנחנו נמנעים מהן בעתיד, שלא לדבר על פרסומות רבות כאלה.

אני הדובר של עמותת "אור ירוק". לסוגייה שאתה מעלה יש שני סוגים של פתרונות. אחד הוא פתרון סטטוטורי, כלומר לחייב, שזה נראה על פניו לא מעשי, זאת פגיעה אנושה בחופש הדיבור. האלטרנטיבה היא להעלות את המודעות.

רק רגע, למה זה לא מעשי? אני אזרוק לך רעיון. יתכן שהחוק יאפשר לרשות הלאומית לקנוס מפרסם או גוף שידור שמעביר מסר שהעמדה המקצועית קובעת שהוא מעודד לאי-זהירות בדרכים. בסרט מיובא, שאותו אי אפשר לערוך – כמו שבסיגריות שמים הערה: למרות שאתה קונה מאתנו סיגריות אנחנו מזכירים לך שזה יקרב את קצך, אז גם ברט אם יש קטע שמעודד לנהיגה לא זהירה אפשר לשים כתובית ל-5 שניות ולהזכיר שצריך לנסוע עם חגורה ולא במהירות של 170 קמ"ש כמו שנוסעים פה. זה לא נשמע לי כמו פגיעה דרקונית בחופש הביטוי.

אני מאמין שאתה מסתכל על מאבק ממושך מאוד וקשה מאוד וזה לא כל-כך מעשי.

אני מציע מקום אחד שלדעתי כן אפשר לנסות להפעיל בו רמה מסוימת של פיקוח. לפחות את הפרסומות של ערוץ 2 מאשרת ועדה ומוציאה מהן מילים פוגעות וכל מיני דברי הסתה. אפשר להחליט שלא יתירו פרסומות שיש בהן אלמנט שמעודד אי-זהירות בדרכים.

זה קיים.

הם יגידו לך שבתקנות הרשות השנייה לטלוויזיה ורדיו כתוב, לא במיוחד לגבי זהירות בדרכים אלא לגבי כל מסר שאינו מעודד בטיחות.

בטיחות ועבירה על החוק.

הבעיה היא, קודם כול, שזה רק בתקנות הרשות השנייה לטלוויזיה ורדיו וזה לא חל על כל כלי התקשורת בישראל, כולל העיתונות הכתובה וכל המדיה האלקטרונית. אבל לזה עוד נגיע.

קודם כול, אני שמח שזה חלק מן התקנות. אולי אפשר להרחיב את זה גם לאמצעי תקשורת אחרים.

לדעתי הדרך הנכונה לעשות את זה היא על-ידי העלאת המודעוּת הכללית. זאת אומרת, להקדיש יותר מקום באמצעי התקשורת לנושא הזה של בטיחות בדרכים.

אנחנו כעמותה עושים לצורך העניין הזה. אנחנו הכרזנו לאחרונה על פרס לעיתונאי או לגוף התקשורת שתרם את התרומה הכי גדולה בשנת 2003 לנושא הבטיחות בדרכים. הפרס הזה יוענק בכנס "אור ירוק", שאתה מוזמן אליו, בחודש דצמבר. אני יכול לספר לכולכם שקיבלנו שמות של המון מועמדים ויושבת ועדה מקצועית ובוחרת ביניהם את הזוכים. בדרך הזאת אנחנו מעודדים את התקשורת להתייחס לנושא הזה.

זה חל גם על עורכים ובמאים? נראה לי אולי חכם יותר לתת פרס כספי לכלי התקשורת שיעודד, לאו דווקא לכתב עצמו. כי לעתים כתב רוצה מאוד אבל אם לא נותנים לזה מקום, אם העורך מוריד או לא נותן נפח שידור אז אתה לא תדע על העשייה שלו.

דע לך שגלגל"ץ למשל מועמדים לפרס כתחנת שידור. כך שבהחלט אנחנו מתייחסים גם לכל הגוף עצמו. עם גלי-צה"ל יש לנו בכלל מסורת של שיתוף פעולה. עבדנו יחד עם גברת רונית כפיר ותמכנו בתכנית שהיא הגישה במשך קרוב לשנה שהיו בה הרבה מאוד מסרים של בטיחות בדרכים. אנחנו מבטיחים להמשיך בעניין הזה וכעמותה לתמוך בתכניות, גם ברדיו וגם בטלוויזיה, שיש בהן מסרים של בטיחות בדרכים. אנחנו מקבלים הרבה מאוד פניות. לאחרונה אנחנו מבררים גם כניסה אל תוך הטלוויזיה, אולי למגזין בטיחות בדרכים שאנחנו נממן. אנחנו בהחלט רואים בזה את הפלטפורמה החשובה ביותר שדרכה אפשר להגיע לציבור.

אנחנו במשטרת ישראל כמובן רואים בתקשורת פעיל מרכזי בלוחמה שלנו בקטל בדרכים ובצמצום תאונות הדרכים ומספר ההרוגים בתאונות הדרכים.

מעבר לאכיפה, מעבר לכל הפעולות שאגף התנועה עושה כדי לאכוף את כללי התנועה ומבצעי תנועה שאנחנו עושים, אם זה לא יבוא לידי ביטוי בתקשורת, זה יאבד לפחות חצי מהאפקטיביות.

כל עוד לא מראים ניצב שלכם נוסע בלי חגורה בג'יפ. היה אחד כזה בתכנית "בולדוג".

באגף התנועה אין כאלה.

מאחר ואנחנו מייחסים חשיבות גדולה לקשר שלנו עם התקשורת אנחנו תמיד מזמינים את התקשורת להצטרף אלינו לפעילות. אנחנו גם עושים מבצעים וגם מציגים בפני התקשורת פסיקות חדשות של בתי-המשפט או פעילות של יחידות מיוחדות שלנו.

יש דבר אחד שהוא משמעותי מאוד בעינינו ודורש תיקון. כוונתי לתשומת הלב שמקדישים בכלי התקשורת לקורבנות של תאונות הדרכים. אם אנחנו ניקח תאונת דרכים שיש בה 10 הרוגים, שזה קורבנות, אנשים שמתו, מול פיגוע טרור שהיו בו 10 הרוגים, הדם הוא אותו דם וזה אנשים שנהרגו. על פיגוע של טרור אנחנו נראה עשרות כתבות בעיתונים, ובצדק, כי כך צריך להתייחס לזה, זו מידת החשיבות שצריך להקדיש לנושא, אבל 10 ההרוגים בתאונות דרכים יזכו רק לאיזה מיני-כותרת בעיתון ובטלוויזיה, וזה חבל.

ככל שאנחנו נציף יותר את הנושא הזה, כך נגיע לתוצאות. רואים את זה, רואים שאנשים בכביש מתנהגים אחרת ונוהגים אחרת. זה נושא שלוקה בחסר ולדעתי צריך להעלות אותו לסדר היום בצורה רצינית יותר.

צריך להפריד בין תכניות קנויות או מוזמנות לבין מסרים סמויים שמופיעים בראיונות. למשל קבוצת השוטרים שנסעו לחקור את ראש הממשלה לא היו חגורים מאחורה, ראו את זה בבירור. היה לנו לאחרונה מקרה של שר שהתראיין והיה לא חגור. לכן, כמעריכה מאוד את חופש הביטוי, לדעתי כמו שיש עורך לשוני כדאי שיהיה גם עורך בטיחותי. הלשון העברית חשובה לי מאוד אבל גם הבטיחות. יהיה עליו לבדוק כל תכנית וכל תמונה לפני שהיא מופיעה, כי מסרים לא בטיחותיים סמויים הם גרועים מאוד. זה דבר אחד.

דבר שני, משרד החינוך מנסה פעמים רבות להזמין את התקשורת להראות פעילויות חיוביות אך התקשורת לא באה. היא באה כשחס וחלילה יש תאונה שבה מעורב תלמיד. נכון שזה מטבעה של התקשורת אבל כאן, בגלל שמדובר בבטיחות בדרכים, אולי כדאי לתת יותר מקום גם לפעילויות היפות שנעשות. יש לנו פעילות יפה מאוד עם הטלוויזיה החינוכית.

אתם רואים השפעה של דברים שמופיעים בתקשורת על התנהגות של תלמידים בבתי-ספר, כמודל לחיקוי? האם בחנתם את זה אי-פעם באופן מדעי?

סטטיסטית – לא, אבל בהחלט מבחינה חינוכית, מבחינת האמונה שלנו ביכולתם של ההסברה ושל החינוך להשפיע, אנחנו בטוחים שיש קשר.

להאמין? אני מאמין בבורא עולם. האם אתם לא בודקים את זה מדעית? ברור שיש השפעה כלשהי אבל השאלה היא במה כדאי להשקיע יותר ובמה פחות.

היו אצלי נציגים של דיימלר-בנץ. הם מריצים תכנית בכמה מדינות, כמו תאילנד, שרצו להפחית את תאונות הדרכים ואת הפגיעה של ילדים. הם הקימו מודל של דמויות לחיקוי וקיבלו זמן שידור גם מהטלוויזיה הממלכתית. זה פרויקט שעובד נהדר אבל עשו לפני כן מחקרים והתייעצו עם פסיכולוגים וכדומה. האם יש אצלכם משהו כזה?

יש. למשל בתקופה מסוימת אריק איינשטיין דיבר על בטיחות בדרכים ואז היתה תגובה חיובית מאוד של בני נוער, ובפרט הנהגים הצעירים. קשה לי להגיד שבדקנו אם אחר-כך הם היו מעורבים בתאונות דרכים כי זה בדיקה קשה מאוד אבל לפחות מבחינת עמדות וכוונות, היתה השפעה גדולה מאוד. במשך תקופה מסוימת מפקד בית-ספר לטיס דיבר על בטיחות בדרכים ואז היתה תגובה מצוינת של הצעירים. בטלוויזיה החינוכית יש לנו בדיקה על השפעת תכניות על ילדים צעירים. יש השפעה מצוינת גם על הילדים וגם על ההורים. זאת אומרת, יש דברים שאנחנו שומעים אחרי פעילויות. יש לנו פעילות יפה מאוד עם רשת ב'. אחרי תשדירים, אחרי ראיונות שמשמיעים ברדיו אנחנו מיד שומעים תגובה.

לכן אנחנו מבקשים, אולי אפשר לשדר בזמן שהילדים הולכים לבית-הספר וחוזרים ממנו, אולי אפשר לשדר לנהגים בשידור חי. הגשתי לכם הצעה בכתב אך אפשר לשנות אותה כי אנחנו לא יודעים בדיוק איך נכון לשדר את זה. חשוב שתהיה הודעה לנהגים: "בשעה זו ילדים הולכים לבית-הספר, בשעה זו ילדים חוזרים מבית-הספר, עזרו להם להגיע בשלום, עזרו למשמרות הזהב". אנחנו מבקשים את זה כבר זמן רב ואנחנו חושבים שזה יעזור.

דבר אחרון, אנחנו רואים שפעמים רבות יש בעיה של חוסר ידע. יש תקנות חדשות, יש תמרורים חדשים ואנשים לא מכירים אותם. אנחנו מכירים אותם כי אנחנו בברנז'ה מקבלים את זה. הציבור הרחב פונה אלי כל פעם ושואל: למה אנחנו לא יודעים? אני חושבת שצריך להקדיש מקום להסברה לציבור על תקנות חדשות ועל תמרורים חדשים. תודה רבה.

אני רוצה לנצל את ההזדמנות שאנחנו יושבים פה כדי להגיד כמה דברים, שהם גם רחבים יותר אבל גם צרים יותר.

העיסוק הזה בתאונות הדרכים במסגרת ועדת הכלכלה – זה לא תפקיד פשוט. במידה מסוימת הוא אפילו כפוי-טובה. חבר הכנסת גלעד ארדן הסכים להוביל אותו על אף שזה לא פשוט, כיוון שהוא לא מקבל על הדבר הזה מחמאות.

אם הבוקר היינו מקיימים פה דיון על איזה הקלה ברגולציה של הערוצים המסחריים, אני בטוח שהיו נמצאים כל ראשי הערוצים האלה, גם יושבי-הראש שלהם, גם המנכ"לים שלהם ואולי גם הבעלים שלהם. בואו נגיד את האמת, אם היה כאן איזה תיקון קל בעניין רשות השידור אז לפי דעתי היו פה כל הדירקטוריון של ערוץ 1. אם נניח היה צריך להתקין איזה משדר של גלי-צה"ל באזור הדרום – למרות שהוא רק ראוי לכל שבח – אני בטוח שמפקד גלי-צה"ל היה פה.

מפקד גלי-צה"ל נמצא כעת בכנסת בוועדה אחרת.

זה רק לשם ההמחשה.

אנחנו נדאג להעביר לו שהגנתם עליו. לשם האיזון אני אגיד שאם נניח היה צריך לקצץ 5 שקלים באגרת הרישוי שמשולמת ובסופו של דבר מגיעה לרדיו, אז היה פה מנהל הרדיו. הנה, איזנתי עכשיו בין גלי צה"ל לבין רשת ב' והכול בסדר.

למה אני אומר את זה? כיוון שכל שינוי הכי קטן – וחבר הכנסת ארדן ואנוכי העברנו כאן כמה מהלכים בענייני התקשורת – ממלא את חדר הוועדה מפה אל פה עד שאין יותר מקום.

יש לנו פה עניין רציני ומשמעותי, שלתקשורת יש השפעה עליו. אני יודע מה ההשפעה של חברי הכנסת. האמינו לי, אם היו פה עכשיו שלוש מצלמות, החדר הזה היה מתמלא גם בחברי כנסת, ואני מעביר ביקורת גם על עצמנו. אבל אני אומר, יש לכם השפעה, ויש נושא אחד שאין עליו תחרות, זה מניעת תאונות דרכים. בואו נגיד את האמת, על זה אין לי מה להתחרות עם אף אחד, ולאף אחד אין מה להתחרות בי, אם הצלנו נפש אחת בישראל כשמנענו תאונה.

אם היה מגיע לכאן לא מנכ"ל רשות השידור ולא מנכ"ל רשת, קשת וטלעד או כל היתר, כל העולם שמחמיא לעצמו באלף ואחת תכניות, אם העניין הזה היה משמעותי – נניח שהוא לא יכול להגיע כי הוא מאוד עסוק אבל אם הוא היה שולח את הדמות הכי פופולרית בערוץ שלו, נגיד לצורך העניין חיים יבין בערוץ 1, דודו טופז בקשת או מישהו בטלעד, אם הדמות הכי פופולרית היתה מגיעה לכאן אני כמעט בטוח שהחדר הזה היה פתאום מתמלא ב-70 חברי כנסת.

אני מבקש להגן על כבודה של גברת רונית כפיר. יש סקטורים שבהם היא פופולרית מאוד.

אם ה"תותחים" של ערוצי התקשורת במדינת ישראל היו מגיעים לכאן, אפילו מבלי לומר מילה אחת, רק יושבים פה, האמינו לי, המדרגה הזאת של מאבק בתאונות הדרכים היתה עולה עוד כיתה, עוד מדרגה, עוד עשר מדרגות.

אני רוצה להציע לחבר הכנסת ארדן שהוא יציע לכל הערוצים במדינת ישראל, לכל מי שעוסק במיקרופון, במצלמה, בדברים מהסוג הזה להקים מטה. אני לא מזלזל לא בעצמי וגם לא במי שהגיע לכאן. שכל אחד מהערוצים ישלח דמות פופולרית בתקשורת וכולם יישבו ויחשבו ביחד איך ניתן להוביל את המהלך הזה ואיך דרך התקשורת ניתן להעביר איזה מסר לאזרחים. אם מישהו ירים את הכפפה הזאת, אני מבטיח לכם שהוועדה הזאת תעמיד את כל מה שיש לה ואתם תראו איך לעניין הזה יש השפעה על האזרחים.

ביום שנבחרתי לכנסת הייתי מעורב בתאונת דרכים ולרוע מזלי למחרת הכנסת עמדה לקיים במליאתה דיון על תאונות הדרכים. הייתי חבר כנסת חדש וכמובן במשך כל אותו לילה אמרו בתקשורת: חבר הכנסת שמחון עשה תאונת דרכים. האמינו לי, מאז לא עברתי אף עבירת תנועה אחת, ואני כבר 8 שנים בכנסת, רק בשל מה שעברתי אז, אני נשמר מכל משמר.

תראו איזה כוח יש לדבר הזה, איזה כוח ענק יש לתקשורת הישראלית בידיים, אם היא תדע בדבר אחד להגיד: אנחנו לא מתחרים בינינו, אנחנו תורמים דבר קטן. הוועדה הזאת, שעוסקת בכל הרגולציה של התקשורת הישראלית, על כל המרכיבים שלה, תדע להחזיר שבעתיים. אני למעשה נותן לכם כרגע הבטחה. אני מוכן לומר את זה ובתנאי שנקבל את שיתוף הפעולה של התקשורת הישראלית למען צמצום מספר תאונות הדרכים.

אני מקווה שיושב-ראש ועדת המשנה למאבק בתאונות הדרכים יצליח לקדם במשהו את הנושא החשוב שהוא עוסק בו. אני מצפה שהדיון הזה לא יסתיים היום אלא שבדיון הבא אני אראה פה את דודו טופז ואת דן מרגלית ואת חיים יבין והם יגידו: אנחנו באנו לתרום, עכשיו אנחנו שמים את עצמנו על השולחן.

אתה יודע שדודו טופז השתתף בתכנית.

כל שם שאני אומר כבר גורם לכם לקפוץ. נעזוב לרגע את התחרות ביניכם ואת האיזונים. אני אומר שאם לשולחן הזה יגיעו בפעם הבאה מיטב הכוכבים של הטלוויזיה והרדיו, להגיד: אנחנו החלטנו לתרום חצי דקה בתכנית שלנו לעניין הזה, האמינו לי שזה ישפיע. אם כל ערוצי הילדים, ואני לא רוצה להזכיר כעת את כל השמות שלהם, יגיעו לשולחן הזה פעם אחת, יש לעניין הזה השפעה מאגית על הילדים שלי, אני יודע. בואו נעשה את זה פעם אחת. כמו שכל אחד מאתנו תורם באלף ואחד דברים, בואו ניתן כתף גם בדבר הזה.

אני רוצה להבהיר, שלא יתפרש מדבריו של חבר הכנסת שמחון שאנחנו עוברים כבר למשטר רישיונות אם תעשו תכנית על תאונות דרכים.

אני רוצה להביא לכם פרספקטיבה היסטורית. אם כאן הובא מסמך על הסכמה להכניס את נושא הבטיחות בדרכים בתקשורת על-פי הסכמה בין השר ובין רשות השידור בשנת 1992, אני רוצה לומר לכם במשפט אחד שלפני מלחמת העולם השנייה ואחריה תעשיית הסיגריות ותעשיית האלכוהול בארצות-הברית, בצורה לא ישירה ובוטה אלא דרך מימון בהפקה, הלכו למפיק ואמרו לו: הא לך סכום כסף, אנחנו מבקשים שתכניס סצינות בהן הגיבור מגיש סיגריה לגיבורה, מצית אותה ושניהם מעשנים, או כוס משקה – מי שזוכר את ג'יי-אר, תמיד דבר ראשון הוא הלך אל הבר בסלון המשפחה ומזג לעצמו כוסית משקה. תעשיית האלכוהול ותעשיית הסיגריות השתמשו בדברים הפשוטים האלה ליצירת נורמות חברתיות, ועל בסיס זה הם עשו עשרות ומאות מיליארדים. היום אנחנו מנסים להחזיר את הגלגל אחורנית על הנזקים של העישון.

כך שהעניין הזה של העברת מסרים דרך התקשורת, בעיקר התקשורת הוויזואלית, זה דבר שמשפיע עלינו בתת-מודע, וגם במודע לפעמים. זה הופך להיות לנורמה הרבה מעבר למה שאנחנו יכולים להעריך. מהבחינה הזאת, אנחנו פשוט אותם קופים בכלוב שנותנים להם בננות והם משתגעים מהכיף שיש להם. פשוט לא מבינים, אין לנו שום בקרה על העניין.

לכן, בין שמדובר על הדוגמאות שהצגת על דמויות להזדהות, אלופים או שחקנים או זמרים וספורטאים מוכרים שמתנהגים בצורה לא בטיחותית וזה יוצר ריאקציה או תחושה שזה בסדר כך, תת-הכרתית אפילו, זה לכיוון השלילי, ובין לכיוון החיובי, אם אותם גורמים כן חוגרים חגורת בטיחות או כן עושים פעולה חיובית מבחינה בטיחותית – לכל המרכיבים האלה יש השלכה ממדרגה ראשונה. אנשים פשוט לא יודעים להעריך את העניין הזה, זה שוטף להם את המוח ומשפיע עליהם מאוד.

בשנת 1979 יושב-ראש ועדת הכלכלה דאז קיים דיון בנושא הזה. מי שנכח פה היה מנכ"ל רשות השידור מר טומי לפיד והיושב-ראש פרופ' ירון. בעקבות התחייבות של מנכ"ל רשות השידור להקצות זמן מסודר לנושא הזה, היתה תכנית של 5 דקות ב"פריים טיים" מדי יום ראשון לפני "מבט לחדשות" (ב-20:55) שנקראה "די!", שהפיק אותה מר מתי רבן. היא שודרה במשך 4 שנים, בין השנים 1979-1982. אני רוצה לומר לכם שזה היה גורם מעורר, לא רק בהשפעה הישירה שלו על הנושא של בטיחות בדרכים, כי התכניות היו מגוונות מאוד.

אבל הדבר החשוב שזה עושה, ואת זה אולי שוכחים, לאמצעי התקשורת יש השפעה על מקבלי ההחלטות. חבר הכנסת שמחון סיפר לנו מה זה עשה לו כשפרסמו את שמו בחזקת דוגמה שלילית והוא לא רוצה שעוד פעם יתפסו אותו בעניין הזה. אבל מקבלי ההחלטות יכולים להבין – וזאת היתה הגדוּלה של חיים הכט, ולכן הוא קיבל את הפרס – שהוא העביר מסרים בטיחותיים ובאותו זמן העלה גם משהו למקבלי ההחלטות לגבי חכמי חֶלֶם, החלטות לא נכונות ודברים שנעשים בצורה לא יעילה.

הנושא של חילוט רכבים, שעומד להיכנס בקרוב בתקנות שיאושרו כאן, אני חושב שקיבל תאוצה בעקבות התכנית.

אני מכחיש.

הייתי מציע כמה הצעות. לדעתי נושא הבטיחות בדרכים יכול להיות נושא מרתק ממדרגה ראשונה. הראיה, שהצביעו כפי שהצביעו על התכנית של חיים הכט. מפני שאם עושים אותה נכון בתקשורת, אפשר להעביר את המסר, כי זה נושא חי. כל אדם שמבלה בכביש שעתיים ביום מרגיש את עצמו שייך לעניין. ניתן לבנות את זה בצורה כזאת שזה לא יהיה מצוות חכמים מלומדה: תעשה כך, תעשה אחרת, תשדיר שירות. לא, אנחנו מדברים על תכניות שהן חלק מהחיים.

אפשר לעשות מספר פינות קבועות בתקשורת. אני אומר לנציגי המשטרה, המכפלה של תקשורת על פעילות המשטרה יש לה השפעה פי אלף מונים גדולה יותר. די להראות עבירה אחת ביום של נהג שבאמת מסכן אחרים, שדוחף אחרים ומשתולל בכביש, והוא מצולם בווידיאו מניידת משטרה סמויה, ואחר-כך עוצרים אותו, ואחר-כך שולחים אותו לשיפוט מהיר, אפילו אם הוא משלם רק קנס של 100 שקלים, לא יותר, ורואים את הפנים שלו כשהוא צריך לשלם. המכפלה הזאת בטלוויזיה, שידור מדי יום בפינה קבועה, מהסוג של "עבירת היום", היא אפקטיבית. מדי יום ב-20 ניידות משטרה מתוך כמה מאות ניידות שנעות בשטח יהיו מצלמות וידיאו שיצלמו נהגים ויעצרו אותם, ואתם תבחרו לשדר את הקטע של סוג העבירה הכי רלוונטית, כשברור שהאדם הזה פוגע בנהגים אחרים ומסכן נהגים אחרים. צריך להראות את התהליך וליצור תחושה שאנחנו בונים משהו נגד אותם נהגים שמבצעים את העבירות האלה. אני מציע גם שהתקשורת תשדר פינה שבועית על "תאונת השבוע".

האם יש בעיה עם חוק הגנת הפרטיות להראות אזרח שנתפס עובר עבירת תנועה?

גם זה. לכן גם המשטרה מצלמת תמונות של עבירות מהירות מאחור ולא מלפנים.

דרך אגב, בנורבגיה מצלמים מקדימה בלי בושה, אין שום בעיה.

מה פתאום? הרי אם אני אטען שלא אני נהגתי אתם תגדילו את התמונה פי אלף להוכיח לי שזה אני.

אנחנו לא מצלמים מקדימה. אם אתה טוען שלא אתה נהגת אנחנו מעבירים את הדוח ומסבים אותו על מי שכן נהג בפועל.

רבותי, זה רק דוגמאות. אני הצעתי לשדר את "עבירת היום", ואני יכול להציע עוד חמש תכניות מעניינות אחרות שאפשר לשדר מדי יום.

אני מציע להפיק גם תכנית שניתן ללמוד ממנה, שתיקרא "תאונת השבוע", לעשות את זה חי. מדי שבוע מתרחשת איזה תאונה חמורה. את התאונה הזאת צריך לפרק לגורמים: מה קרה שם, למה זה קרה, איך ניתן למנוע את זה. פשוט להעביר מסרים שהציבור יכול להבין, שגם הוא לא היה רוצה להיות בסיטואציה ואתה בא לקראתו ונותן לו מידע מועיל, שאם הוא ישתמש בו הוא יכול למנוע את התאונה הבאה.

ניתן להפיק תכניות עונתיות, שמתמקדות כל פעם בבעיות מיוחדות, תכניות תחקיר.

אני חושב שיש מקום שהכנסת במקרים מסוימים תחייב איזה חשיפה מינימלית. ספורט זה סיפור שמבחינת ההשפעה שלו על הציבור, חוץ מזה שהוא מעניין אוהדים שרוצים לדעת האם הקבוצה שלהם עלתה או ירדה בליגה, אבל לכל מערכת חדשות במדיה יש כתבי ספורט.

אתה מציע לקבוע ברגולציה מינימום דקות שידור בחודש לנושא בטיחות בדרכים?

כתבי ספורט מגישים פינות דיווח קבועות, עמודים על פני עמודים.

בסוף חברי הכנסת עוד יערכו את התכניות.

זה נושא רלוונטי כי הוא נוגע לכל אחד, ואפשר לקבוע נורמות מסוימות, כמה חשיפה נותנים לנושא הזה.

העסק הזה מורכב מחקיקה, אכיפה והסברה ותהודה ושוב אכיפה. בתחום של חינוך, הסברה ותהודה יש תפקיד מרכזי מאוד לתקשורת, וגם בתחום של התהודה לפעולות חקיקה ולפעולות אכיפה יש מקום לתקשורת.

גלי-צה"ל וגלגל"ץ, שהן שתי תחנות נפרדות, מאופיינות בכך שהן פונות לקהל יעד צעיר. אנחנו רואים את העניין הזה בכמה היבטים: אל"ף, כנושא חדשותי. בי"ת, כנושא של חינוך של נהגים צעירים, החל מהשלב הראשון שהם אוחזים בהגה. גימ"ל, אנחנו בגלי-צה"ל משמשים גם בית-ספר לתקשורת ואנחנו צריכים להטמיע את הנושא הזה אצל הכתבים שלנו, החל מקורס העיתונאים. אנחנו באמת הכנסנו בשנתיים האחרונות פרק של הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים שעוסק בנושא הזה כי חשוב לי שהעיתונאים שעוזבים אותנו לקול ישראל או לערוץ 1 וכדומה ייצאו עם איזה מטען, אני לא אוהב את המילה שליחות אבל מודעות עמוקה לעניין הזה. כך ששתי התחנות פועלות בעניין הבטיחות בדרכים מתוך הראייה הזאת.

גלגל"ץ זה בכלל סיפור הצלחה של עשור. אני חייב להזכיר שהיוזמה באה משר התחבורה דאז, עם הרשות שהוקמה. מעבר לג'ינגלים ולמבצעים ולקמפיינים, התפתחה שפת גלגל"ץ של השדרים, שגברת רונית כפיר היא אחת המבטאים שלה. דומה הדבר בתחנה השנייה שלנו, בגלי-צה"ל, שם מר אריה מליניאק עושה שירות חשוב לתחום הזה כל אימת שהוא מדבר – כשהוא מדבר עם מאזינים וכשהוא מדבר על ספורט וכשהוא מדבר על תרבות וכן הלאה. זה לא שהוא צריך להקריא ג'ינגל או הודעת קריין. זה בדמו והוא עושה את זה המון בגלי-צה"ל, ובגלגל"ץ עושים דבר דומה.

אנחנו שמנו לנו כיעד אסטרטגי של שתי התחנות את הסוגייה של תאונות חיילים בסופי שבוע. אני לא יודע אם על שולחן הוועדה יש את הנתונים. זאת מכת מדינה. חיילים, בעיקר לוחמים, חוזרים הביתה עם הצ'ימידן, נותנים את הכביסה לאמא, אוכלים ארוחת ערב, הולכים לישון, קמים בשעה 11 בלילה, לוקחים את האוטו לפאב והחזרה הביתה בתום הבילויים גובה עשרות הרוגים ופצועים.

במסגרת הזאת אני יכול לדווח שבליל הסילבסטר תהיה לנו היערכות, אנחנו נהיה מחוברים לניידות של המשטרה הצבאית וביחד עם הדיווחים על מסיבות ופאבים אנחנו נהיה בקשר ונזכיר להם כל הזמן שיש אכיפה ושצריך נהג תורן, שהם חיילים במשמורת צה"ל גם כשהם בחופשה.

אתם מדווחים גם איפה יש מכמונות מהירות. השאלה אם זה טוב או לא טוב.

אני לא יודע. המשטרה תגיד. יש שירות כזה גם של פלאפון. זה יוזמה של המשטרה בכלל. אם אני יודע שיש שם מכמונת מהירות כל 2 קילומטרים ואני נוסע לאט, גם זה טוב.

אז אולי תדווחו גם בלי קשר למציאות.

זה לא עובד כך.

לפני שנתיים מר אלדד קובלנץ ואני הגענו למסקנה, בלי לשאול אף אחד בצבא, אני חייב לומר את זה, שאיגרת לנהג החייל, בין אם הוא בתפקידו נהג, בין אם הוא נהג בתפקידו המשני, בין אם הוא נוהג בחופשה, מכתב מראש ענף הבטיחות בצבא, ומכתב מראש אכ"א ומכתב מהרמטכ"ל הוא אפקטיבי פחות ממכתב שחתומים עליו הכוכבים הגדולים שנערצים על החיילים. בעקבות זה השדרים של גלגל"ץ חתמו על מכתב שחולק כבר בשנה שעברה ופורסם בעיתון "במחנה". אנחנו מתכוונים לחלק את זה בתקופה הקרובה ב-15,000 עותקים לפלטפורמה צעירה. אני לא יודע אם יש פה דוגמא. אם כן, אז יחלקו לכם עוד מעט.


אנחנו עושים הרבה מאוד קווים פתוחים, וחברנו ד"ר משה בקר השתתף בחלק מהם, עם מומחים של הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים ועם מומחים אחרים. לקראת פתיחת שנת לימודים אנחנו מקפידים כל שנה להסב תשומת לב ש הורים, תלמידים, מחנכים ונהגים, וכך גם לקראת קיץ ולקראת חורף, בשיחות עם מאזינים שמתקשרים לגלי-צה"ל ומבקשים תשובות על חלפים, על מחירים, על מיסים וכל מיני דברים כאלה.

יש דבר שמציק לי. שמתי לב שבתקשורת, וגם אצלנו – ואצלנו אנחנו מקפידים על זה כי אנחנו גם בית-ספר לתקשורת – כשיש תאונה בכביש החוף ומשפחה הולכת לעולמה מפרסמים את זה בראש החדשות. כשמתברר שהם מבקה-אל גרביה או מאום-אלפאחם זה יורד. אני חושב שזה טעות. צריך להתייחס לכל תאונה באותו אופן. לא צריך לקטלג את זה, אם זה ישראלים או עובדים זרים, הרי הכול מתרחש על הכבישים שלנו.

אני לא יודע על איזה כלי תקשורת אתה מדבר. אצלנו זה לא קורה.

אני גם חייב לשבח את מוקד התנועה של "קול ישראל". עד שהתמניתי להיות מפקד גלי-צה"ל הקשבתי פה ושם גם ל"קול ישראל".

יש לנו עובדים זרים פה, יש לנו ערבים ישראלים. יכולות להיות מחלוקות למיניהן אבל בתחום הבטיחות בדרכים – קלה כחמורה, גם בדיווח. אנחנו מקפידים על זה מאוד. שמתי לב שאצלי היה הבדל בדיווח בין מקרים שונים וזה לא קיים יותר. אני מניח שבעניין הזה אנחנו למדנו מהתקשורת הכללית.

יש הרבה מה לעשות. אני לא אוהב מבצעים. מבצעים יש להם מועד התחלה ומועד סיום, והאפקטיביות שלהם כמעט אפס, חוץ מזה שהשר מתראיין או חבר הכנסת מתראיין או סגן השר מתראיין. אני אוהב פעילות לאורך השנה. גלגל"ץ זה דוגמה לקמפיין הכי גדול והכי מסיבי, של 60 ג'ינגלים ביום, שמתמשך כבר עשור. הרשות במחקרים שלה יודעת להעריך את התרומה של הקמפיין של "בקליק" ו"בהקלקה".

אנחנו מפתחים עכשיו יוזמה חדשנית שלדעתנו יש בה פוטנציאל לסחוף אחריה צעירים בטרנד. ביטחון בדרכים יהיה נושא לוהט. אבל לא נפרט פה. זה פונה לקהל שלנו בגלגל"ץ, לצעירים לפני גיוס ולחיילים.

תן לנו קצת פירוט, שנדע.

זה לא משהו תחרותי. כתחנה צבאית, שצריכה ללוות את המתגייס משלב שהוא מלש"ב (מועמד לשירות ביטחון) ועד שהוא גומר את שירות המילואים שלו, אנחנו נהיה עם הקהל וניקח אותם לכיוונים האלה כבר מגיל צעיר.

יש לכם הכתבה של אחוז מסוים מהשידורים למטרה הזאת?

לא. אין לי הסכם עם הרגולטור שאני צריך לעשות קו פתוח כל שנה.

יש התגייסות מרצון.

כשיש עלייה במספר תאונות הדרכים אנחנו יוזמים בעצמנו שיבואו אנשים וידברו ביומן הערב אצל ירון וילנסקי: "שלום, מדבר שר התחבורה, או ראש אכ"א, אני פונה אל הנהגים הצעירים, אני פונה אליכם ומציג לכם את הסטטיסטיקה".

יכול להיות שנכון היה לקבוע מכסות. אין לי גם מכסה של שידורי ספורט ואין לי גם מכסה כמה צריך לשדר על צה"ל. יכולים להגיד לי: מה, אתה משדר על צה"ל רק 7%-8%? כשאתה קובע מכסה, זה יכול לפעמים להיראות כך. אני חושב שצריך לפעול באופן רצוני. איך אומרים, "מאבק בתאונות עושים באהבה ומודעות או לא עושים בכלל", כמו חומוס. אני לא בטוח שמכסות זה דבר טוב. אם כי אני חייב לומר שראיתי בלוח השידורים של רשת ב' שהם הרימו כפפה עם תכנית שבועית בהנחיית אבי אתגר ואנחנו שוקלים לעשות דבר כזה גם אצלנו. לדעתי זה מצוין, זאת דוגמה טובה. גלגל"ץ היא קפיצית וצעירה ואנחנו צריכים לחשוב איך לעשות את זה.

תודה רבה. אני רוצה לשבח את הפעילות שלכם, אם כי אני חולק על דבריך ש"עושים את זה מאהבה או לא עושים בכלל". גם אם מישהו לא אוהב את התחום הזה, אנחנו לא נאפשר לו לא לעסוק בו בכלל.

אני רוצה להבהיר למה אני מתכוון. אם הייתי מבקש מרונית כפיר שפעמיים בשבוע, פרט לג'ינגלים, היא תגיד "סעו לאט", אז היא היתה אומרת "סעו לאט". אני רוצה שרונית כפיר, בלי שאני אתן לה מכסה, ולא דיברתי איתה על זה מעולם, תעשה את זה מתוכה. אין לה מכסה וזה טוב הרבה יותר.

ואם זה לא קורה לבד?

בשביל להבין אותי, צריך להקשיב לגלגל"ץ. תודה רבה.

אני חושב שמה שקצת מבדיל את גלגל"ץ מגופים אחרים, שמעבר למספר הפעמים שמשודרים ג'ינגלים ולשיתוף הפעולה שלנו עם הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים, אצל כל שדרני גלגל"ץ – ורונית כפיר היא דוגמה אחת – בדי-אן-אי צרובה האג'נדה של בטיחות בדרכים. הבאנו לכם דוגמה איך אפשר ליצוק מסר של בטיחות בדרכים בתוכן צעיר ומגניב. אם תחנה כמו גלגל"ץ תהפוך את זה לדידקטי, המאזין ישר יסגור את הרדיו.

אתם נכנסתם פה לפינה כאילו אני מבקש שזה יהיה באמת איזה דבר דידקטי. נמצאים פה גם מפיקים שיספרו לכם, יש הרבה דרכים לעשות את זה בכל המדיה שלא בצורה דידקטית.

אנחנו עושים את זה בצורה לא דידקטית יום-יום.

(הוועדה מקשיבה להקלטה משידורי גלגל"ץ)

באמת כל הכבוד, יפה מאוד, אני נותן לכם את כל המחמאות. אבל צריך לזכור תמיד שזה לא כוחות כי אין הרבה תחנות כמו שלכם שמוקדשות רק למה שמתרחש בדרכים. אבל באמת, יישר כוח.

אני רוצה לומר משהו בתור מגישה בגלי-צה"ל של התכנית שמר אבי בניהו דיבר עליה. אני רוצה להדגיש מאוד את הקשר של התקשורת להסברה, שבעיני הוא חובה. אמצעי התקשורת יכולים לבוא גם עם מסרים סמויים, נניח יום אחד להשתמש בכוכבי פרויקט Y שיושבים שם בווילה שלהם, אבל אני לא ממש מצליחה לדמיין אותם נכנסים לאוטו ואומרים: "אוי, אתה נוסע במהירות 100 קמ"ש, תוריד מהירות." יש משהו מאוד לא סקסי בלנסוע לפי החוקים וצריך איכשהו להכניס את זה, באמת, שדווקא החבר'ה האלה יעשו את זה נכון. גם בג'ינגלים ובמסרים הגלויים חשוב שאנחנו נגיד מה צריך לעשות נכון.

אבל בעיני הדבר שהוא אולי בסוד העניינים הוא שיתוף הפעולה עם האכיפה, עם המשטרה. אולי יום אחד מישהו יעלה על רעיון של Reality show ונתגבר על החוקים של מה מותר ומה אסור לחשוף. תהיה תכנית שבשידור חי יראו איך תופסים את המניאק הזה שעוקף אותך מימין כשאתה מחכה לפנות במחלף. תמיד יש את אלה שחותכים מהצד ואתה אומר לעצמך: אני רוצה לראות שיעצרו אותם. למה לא עוצרים אותם? אני נוסעת בשדרות ירושלים, משדרת את ה"מקליקים מאחור, מקליקים מלפנים". אגב, הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים מצאה דרך מצוינת לעשות את הקמפיין הזה כן סקסי לילדים. ההורים לא סובלים את זה, את הילדים החוצפנים האלה, אבל זה הצליח. אנחנו משדרים בימים אלה ג'ינגל שמספר כיצד זה הצליח. אבל בלי השטוזה של האכיפה, אני לא יודעת כמה זה יהיה שווה.

יכול להיות שאחד הדברים שצריך לתקן בחקיקה זה הנושא של חוק הגנת הפרטיות, לאפשר בנושאים של מניעת תאונות דרכים להשתמש בצילומים בזמן אמת.

בזמנו העלינו רעיון לתכנית שהיא מין Reality show, של: בואו נעשה את זה גלדיאטורים, ניתן לציבור את הדם שהוא רוצה. אנחנו נראה בתכנית איך תופסים את העבריינים. העניין הוא שכולנו לפעמים קצת עבריינים אבל לא תופסים אותנו אז אנחנו ממשיכים. ברגע שתהיה החשיפה הזאת - - -

כל השכונה תראה שהאיש הזה מסכן את החיים של הילדים שלהם.

אגב, אני לא מסכימה עם ד"ר בקר לגבי הקנס של 100 שקלים. אני חושב שאם הקנס היה 10,000 שקלים, אם על כל ילד שחוצה באדום מחר ישללו לאבא שלו את הרישיון, תוך שבוע כל הילדים במדינת ישראל היו חוצים כראוי. ההורים שלהם היו באים אליהם, לא איכפת לי איך, עם נבוט ואומרים: אם אתה חוצה באור אדום אתה עף מהבית. אני חושבת שלצד ה: "חמודי, זה נורא מסוכן לחצות באור אדום ובוא ניזהר", צריך גם לבוא המישהו שאומר: "אוי ואבוי לך אם תעשה את זה" ולכן אני חושבת שזה גם עניין של אכיפה.

ד"ר בקר דיבר על התהודה שיש לאכיפה דרך אמצעי התקשורת. אני חושבת שהקשר בין המשטרה לבין אמצעי התקשורת צריך להיות הרבה יותר אמיץ. בתכנית שלי היתה פינה שנקראה "עבירת השבוע". מאזינים התקשרו לטלמסר ואמרו מה העבירה שהכי מעצבנת אותם. נניח שאמרו: עקיפה מימין על פס לבן, אז היינו מייצרים איזה שיתוף פעולה עם המשטרה והכרזנו: בשבוע הבא כל מי שעוקף מצד ימין, אוי ואבוי לו. בתכלס זה לא באמת קרה כך כי באמת יש בעיות חוקתיות.

ומי אמר לך שיש בכלל קורלציה בין מה שאת מתארת לבין תאונות דרכים? את מדברת כל הזמן על מה שאת מרגישה ועל מה שאת חושבת. מה לעשות שמחקרים בנושא תאונות הדרכים אין להם ולא כלום עם כל הדברים האלה. זאת הבעיה של כל הדיון הזה.

אני אתן לך את רשות הדיבור אחריה כדי שתטיל ספק בכל מה שנאמר פה עד כה.

יכול להיות שאני מדברת באמת לפי תחושות. אני יודעת שגורם מספר אחד לתאונות הדרכים זה מהירות מופרזת.

זה הגורם לחומרת הפגיעה בתאונה אבל לא לתאונה. זה ויכוח ישן, בואו לא נפתח אותו עכשיו.

אני כן אומַר למאזינים: שימו לב, בכביש אשדוד תל-אביב איפשהו, אני לא אגיד לכם בדיוק איפה, יש מכמונת מהירות של המשטרה. אנחנו אומרים את זה מדי פעם. המטרה לדעתי תושג בגלל שאנשים יסעו לאט יותר ויכול להיות שזה ימנע תאונות. אני לא יודעת אם זה בדוק, אני בטוחה שאתה יודע יותר ממני.

לדעתי כן צריכה להיות איזה קורלציה. אני לא יודעת, אגב, אם עשיתם את המבצע של הילדים ש"מקליקים" ביחד עם המשטרה. אני רוצה לדעת שלא רק שהילדים ירצו ויחשבו שזה מגניב להעיר להורים שלהם לחגור אותם אלא שגם ההורים, אם הם לא עושים את זה, יהיה את השוטר שיתפוס אותם.

זה נעשה עם המשטרה.

לדעתי שיתוף הפעולה צריך להיות נרחב יותר ואולי צריך לזרוק איזה עצם של Reality showשבה תופסים את ה-Bad guy, מראים אותו ומצלמים אותו מקדימה ונותנים לו קנס, והקנס צריך להיות גדול ושמן. לדעתי הקנס צריך להיות יחסי להכנסה שלהם, יש אנשים שקנס של 250 שקל לא מדגדג להם את הארנק.

דרך אגב, בעוד כמה שבועות "קשת" תקרין סדרה נוספת של תכניות של חיים הכט, שעשה השוואה בין סינגפור לבין ישראל בכל מיני תחומים, ובין היתר בטיפול בתאונות הדרכים, איפה הם התקדמו ואיפה אנחנו התקדמנו בנושא הזה. אני חושב שניתן יהיה ללמוד שם כמה דברים.

בנושא צירוף כתבים לניידות משטרה – זה כבר נעשה בעבר. ברדיו – אין בעיה כי החשיפה של הנהג היא פחותה. בטלוויזיה – היו כתבים שהצטרפו לניידות המשטרה. הבעיה היא שאם האזרח לא רוצה שישדרו אז אנחנו לא משדרים. בדרך כלל כן משדרים כי הם לא מביעים התנגדות.

אתם פונים אליו לשאול אותו אם מותר לשדר את זה?

לא. אנחנו קודם מצלמים ואם אחרי זה הוא אומר שהוא לא רוצה שישדרו את זה, אנחנו לא משדרים.

יש אכן בעיה להקרין את זה בטלוויזיה אבל אולי הכנסת תוכל לתת פה פתרון. בסך הכול מדובר באינטרס ציבורי מובהק.

הדיון הזה, חשוב ככל שיהיה, הוא גם סימפטומטי לכל הבעיה. קודם כול, נושא תאונות הדרכים, עם 500 הרוגים פחות או יותר (אבל אנחנו מזמן לא סופרים), הוא מין non-issue בתקשורת הישראלית. ב"ידיעות אחרונות", העיתון של המדינה, אני לא יודע על הנחיה מפורשת אבל שוררת שם לפחות רוחו של המפקד, שזה לא דבר שמתייחסים אליו. צריכים באמת תאונה של 10 הרוגים כדי שתופיע סקירה על "סוף שבוע דמים", או איזה משהו חגיגי שאפשר לעשות ממנו כותרת ראשית.

או אם לא היו אירועים אחרים.

עם כל הכבוד, אם פנינה רוזנבלום מתגרשת עוד פעם זה לא פחות חשוב ...

שגרת תאונות, כולל תאונות קטלניות, כל עוד היא לא עוברת סף מסוים זה לא מעניין פה אף אחד. זה מצב נתון.

דבר שני, בכל הרשתות והגופים יש כתבים מקצועיים, יותר או פחות. אם הם לא היו מקצועיים בתחילת דרכם – למשל כתב לענייני משטרה – לפחות עם הזמן הם לומדים את החומר ואת הז'רגון המקצועי. לנושא הבטיחות בדרכים אין כתבים, אין איש שמבין ומכיר את החומר. אף אחד לא קורא מחקרים. אני לא מדבר על לימודים פורמליים, ואם יש מישהו שהוא יוצא מן הכלל אז אדרבא, אבקש את סליחתו. הידע הוא לא מעמיק בכלל, ומספיק לשמוע תגובות של אנשים.

התכנית של חיים הכט היא דוגמה אופיינית. דיברו פה על כך שניתן לצלם איך אנשים נוהגים. רק על הדרך שחיים הכט נוהג צריך להוריד אותו מהכביש. זאת דוגמה משום שמה שחיים הכט עשה בתכנית אחת שחולקה לשלושה שידורים היה חוסר ידע מוחלט, חוסר מקצועיות שזועק לשמים, אי-הבנה מה זאת תאונה ולמה תאונה נגרמת, מה הסיבות. כל הדברים האלה לא טופלו בתכנית. חוץ מהעובדה שזאת היתה תכנית מתלהמת ולכן היא זכתה באהדת הציבור, מהבחינה המקצועית היא כישלון מוחלט, במקרה הטוב.

אתה יכול להסביר למה אתה מתכוון?

אתן דוגמה אחת. לעמוד ולצלם את משטרת ישראל עושה פעולות אכיפה בסוף כביש הסרגל על עבירות מהירות ותופסת נהג שנוסע במהירות 110 קמ"ש, ולטעון שקיים איזה קשר בין העבירה הזאת, שהיא עבירה על החוק ותפקידם של האדונים האלה לטפל בה, לבין תאונות דרכים, זה חוסר הבנה של המאטריה. באירופה, מה לעשות, אנשים נוסעים לעבודה במהירות של 140 קמ"ש.

יש גם דוגמאות אחרות.

אני לא רוצה לדבר כאן על התכנית של חיים הכט, על חוסר הבנה מוחלט בהבדל שבין נורמות חוקיות לבין נורמות תעבורתיות, שזה שני דברים שונים לגמרי.

אבל לא רק התקשורת אשמה. היא פועלת במידה רבה על-פי התפקיד שייעדה לה המדינה – ואני מדבר כרגע על המחוקק ועל הממסד. כי מה המדינה אומרת? בסופו של דבר התאונה נגרמה בגלל שפלוני עשה עבירה. בגלל ש-100 פלונים עשו עבירות אז יש לנו 100 תאונות. זו לא תופעה, זאת לא בעיה, זה מספר מסוים של מקרים, מקרי-ביש, בכוונה או לא בכוונה, שקרו לאנשים. אם זה המסר שיוצא לתקשורת – וכפי שאמרתי, בתקשורת אין אנשי מקצוע שמומחים בתחום הזה – אם זה המסר אז מה הם אשמים? מבחינת התקשורת התאונה המסוימת אינה שונה ממעשה גניבה שעשה מישהו. כל עוד זה לא הופך למה שנקרא "תופעת מדינה" – ואף פעם זה לא באמת תופעת מדינה כי זה מתפרס על פני הזמן – אז התקשורת לא מטפלת בזה. כי מה יש לספר? פלוני עשה דבר מסוים אז הוא פויה, ואם את הפלוני הזה יתפסו והוא יקבל קנס של 10,000 דולר אז הבעיה תיפתר?

אני חייב להעיר לך הערה. כשאני מדבר על העלאת המודעות, אני לא מדבר בהכרח רק על עבירות שהציבור עושה. בעוד 10 ימים אנחנו נקיים למשל דיון, עם שר התחבורה ושר האוצר, על האבסורד בכמות המשאבים שמדינת ישראל מקצה לפיתוח התשתיות שלה ולמלחמה בתאונות הדרכים לעומת הנזק הכלכלי שנגרם מתאונות הדרכים. יכול להיות שצריך להגיד גם את זה. התקשורת יכולה לעשות תחקיר גם בנושא הזה, כמה חיי אדם אפשר היה להציל כאן בתקציב קטן יחסית לעומת כמה שמשקיעים במלחמה בטרור, שזה לא כל-כך תלוי בנו כמו אולי ההפחתה במספר תאונות הדרכים. אני לא מסכים אתך שהמודעות של הציבור זה המסר היחיד שאנחנו מחפשים.

אבל התקשורת לא עושה תחקירים כאלה. מדוע התקשורת לא פנתה עד היום למדינה ולא דרשה מהמדינה דין וחשבון? משום שהמדינה, עם התשתית הירודה ועם ההדרכה העלובה מאוד לנהגים ועם כל המחדלים שלה, המדינה לא אשמה. היא מזמן אמרה שהנהג היחיד אשם, הוא שעובר את העבירה. נצ"מ בן-זיקרי ואנשיו ילכו לתפוס אותם, ישלחו אותם לבית-המשפט ובזה זה נגמר. כיוון שזאת הדרך שהמדינה הולכת בה כבר כמה עשרות שנים - - -

מי זה המדינה?

אני מדבר על התפיסה של משרד התחבורה ושל מע"צ. אני מדבר על העובדה שבנוגע לתקשורת, שאין ערוך לחשיבותה, וכל האנשים פה משני צדי המתרס מודעים לחשיבותה, אין תכנית מסודרת, אין אסטרטגיה על איזה מסרים רוצים להעביר.

מפקד גלי-צה"ל מחליט על המדיניות שלו. המדיניות שלו היא מדיניות תקשורתית, כי הוא מבין בתקשורת, אבל אין שום הכוונה מקצועית של מה חשוב ומה לא חשוב. מה זה "לעקוף בזהירות"? (ביטוי שנשמע בתכנית של גלגל"ץ) אחרי שאני מתחיל לעקוף אז אני צריך לנסוע בזהירות?

זה לא נכון. דווקא במקרה של גלגל"ץ ושל גלי-צה"ל אנחנו לעולם לא מעבירים מסרים שחשבנו עליהם רק באותו בוקר. אנחנו מקבלים אותם מהרשות הלאומית לבטיחות בדרכים, ואך ורק אותם מעבירים.

ההבדל הוא שגלגל"ץ הוא יוצא מן הכלל, הוא גוף שמעביר מסרים ובמהותו הוא גוף שלא עושה עבודה של התקשורת הרגילה. זאת אומרת, הוא לא חוקר, הוא לא מעביר חדשות במובן הרגיל.

בסופו של דבר כששומעים את הדיון הזה, רואים שהמדינה מצידה לא באה עם שום דבר מוסדר. דובר כאן על עניין של תקנות תעבורה. יש חדשות לבקרים שינויים בתקנות אך אין אפילו העברה מסודרת שלהם לציבור. תנסה אתה כאזרח רגיל לקבל את קובץ התקנות, לא תמצא אותו מסודר. אפילו עורכי-דין מתקשים להשיג אותן. יש שורה שלמה של בעיות בהעברת מסרים, מידע ומחקרים. אין מחקר בכלל. כך שכל העסק הוא בעייתי.

אני חושב שאתה הלכת כאן עכשיו שלושה צעדים קדימה. אתה רוצה שכאשר כלי התקשורת יטפלו בזה, יהיו להם הכלים המקצועיים, שצריכים להתחיל מהמדינה. אבל אנחנו מדברים בכלל על כך שצריך להיות לזה נפח תקשורתי, קודם כול, וכדי שאם יש מסר בתקשורת הוא לא יהיה שלילי. אני חושב שאנחנו נמצאים שלושה צעדים מאחורי מה שאתה ניסית להגיד. אתה צודק, ברור שהיתה צריכה להיות הרבה יותר מקצועיות בטיפול בתחום הזה אבל אנחנו עוד לא שם.

דרך אגב, הדוח של חבר הכנסת לשעבר נחום לנגנטל מונה הרבה מאוד פרקים. היתה פה ועדת חקירה פרלמנטרית והדוח שהיא הוציאה התייחס גם לזמן שהאזרח מחכה בבית-המשפט עד שמתנתק הקשר בין העבירה לבין המסר החינוכי של ההרשעה, והתייחס להרבה מאוד כשלים במערכת של מדינת ישראל. אני לא מנקה את המדינה מאחריות.

התקשורת מצדה טיפלה מעט מאוד בדוח הזה כי בסופו של דבר התקשורת לא ראתה בדוח הזה דבר חשוב מאוד. אז קודם כול, כמו שאנחנו תמיד יודעים, התקשורת אשמה ...

בסופו של דבר המחוקק צריך להנחות את המערכות שכפופות לו, דהיינו את מערכות השלטון, לגבש אסטרטגיה מאורגנת, שיטתית, מבוססת-מחקר ולנסות לעודד את התקשורת לטפל בזה בצורה מקצועית ועניינית ומעמיקה כמו שהיא עושה בתחומים אחרים.

זה שהמנכ"ל ומנהל קול ישראל לא נמצאים פה זה לא בגלל שהם מפחיתים מעוצמת הבעיה. אני מנהל חטיבת החדשות ואני חושב שזה לא מעמד פחוּת. זה גם מענה למה שחבר הכנסת שמחון אמר, שאין די חברי כנסת שמתעניינים בתחום. לצערי, וגם מתוך הכרותי את הוועדה, שאני מכבד אותה מאוד ובגלל זה גם באתי, אין מספיק נוכחות של חברי כנסת. אם הטיפול בנושא היה מתרומם בשיתוף של כל הגורמים יכול להיות שהיינו מגיעים להישגים אחרים.

מה שחבר הכנסת שמחון אמר הוא שלצערנו חברי הכנסת מתעניינים קודם כול במה שהתקשורת מתעניינת בו.

זה תלוי אם מקדימים את הביצה לתרנגולת או להיפך.

אני אענה קודם על עניין השידורים ברדיו. הקמנו בזמנו את "קול הדרך" כמענה להסכם שחתם עליו יושב-ראש הרשות לבטיחות בדרכים דאז, מר עתניאל שנלר. לכן גם אמרתי שלא ניכנס להיסטוריה. היו ויכוחים למה הוקמה "קול הדרך". לא הגיע כסף לרשות השידור למימון התחנה, הכסף עבר למקומות אחרים ו"קול הדרך" עדיין המשיכה לפעול. אני לא אכנס לזה, אפשר לדבר על זה ארוכות.

נכון להיום, מתחילה לנשוב רוח חדשה בינינו לבין הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים. היתה לנו שיחה קצרה לפני כן עם מר רמי נבון. אני מקווה שהעניין יתקדם וזה יתן מענה להרבה בעיות, מבחינת הרדיו בשלב בראשון, וזה יעבור גם לערוץ הממלכתי. זה נמצא בערוץ של הידברות מתקדמת. אני רץ מרתון ואוהב לראות קדימה ולהיות אופטימי. אני אופטימי בעניין הזה ומקווה שהדברים יסתדרו.

אם הם מתנדבים לסייע בנושא הזה זה מבורך אבל אני חושב שהמחויבות שלכם כרשות ממלכתית וכ"קול ישראל" היא בלי כל קשר לרשות הלאומית לבטיחות בדרכים.

אני אספר לך מה אנחנו עושים בצורה וולונטרית ואז אתה תבין. דבר ראשון, יש לנו פינה שבועית - - -

בוא נתחיל מהשלילי. האם אתה יודע על איזה בקרה שיש בטלוויזיה למניעת מסרים שליליים?

אני לא יכול לתת לך תשובה מוסמכת. אני רק יכול להגיד לך שאנחנו כעורכים שמים לב לדברים האלה. אלה דברים built-in אצל הרבה אנשים שעובדים בעיתונאות בכלל. אבל להגיד לך שיש שם בקרה, כמו שד"ר רחל רותם ציינה, שיושב שם איזה רגולטור של בטיחות, זה רחוק מלהיות כך. זה עניין יותר תרבותי, ופה אני אולי מקבל את הדברים שאתה אומר, שזה עניין של שינוי תרבותי אצל כולם, גם אצל העיתונאים.

אם זה יהיה על סדר היום של העורכים, לשים לב שלא יועברו מסרים שליליים, זה יהיה פשוט סעיף על סדר היום בישיבות שבועיות, אז ישימו לב לזה, אין ספק. זה עניין של תשומת לב.

תיכף בעקבות דבריי תבין בדיוק את השיטה שאני עובד בה.

מדי יום שישי יש פינה שבועית של שמעון וילנאי. שמעון וילנאי הוא כתב שנרתם במשך שנים ארוכות ורבות למלחמה בנגע תאונות הדרכים. הוא מוגדר במערכת ככתב לענייני בטיחות דרכים.

וגם לחקלאות ולתעשייה ומסחר.

בסדר, אבל אין עוררין ואף אחד לא יכול להגיד שהאיש הזה לא מקדיש את חייו לנושא הזה, ורק צריך להוריד את הכובע בפניו.

כמו שאמר מר אבי בניהו, מדי יום חמישי בשעה 8 משודרת תכנית בהנחיית אבי אתגר בנושא בטיחות בדרכים, תכנית שנקראת "סוף הדרך". היא התחילה לפני 3 חודשים ביוזמה של מר יוני בן-מנחם ושלי. אמרנו שזה נושא חשוב, והנה זה כבר נכלל בלוח השידורים.

שעת השידור היא לא כל-כך מרכזית. רוב האנשים כבר הגיעו הביתה ורואים חדשות.

צריך להתחיל עם משהו. אמרתי לך, אני רץ מרתון. לא עושים מהפיכות.

אבל אתה ראש חטיבה, אז תקדימו את זה לשעה 6 בערב כשאנשים נמצאים בדרכים. למה ב-8? חשוב שהמבוגרים גם ישמעו מסרים בנושא זהירות בדרכים.

הכל תהליכים. תיכף תשמע את כל המכלול ותבין. יש לזה האזנה רבה. גם אסור לשכוח שיש לזה המון פרומואים במהלך היום וכל הדברים האלה כבר מתגלגלים. כלומר, יום חמישי מוקדש לבטיחות בדרכים, לקראת סוף השבוע.

בתכנית שלי – "שעת חברה" – במשך הרבה שנים ראיינתי מומחים רבים בנושא בטיחות בדרכים. ד"ר משה בקר, נפצה אותך, אל תדאג. לא פעם אחת הקדשנו ימים מיוחדים לתכניות האלה.

מוקד התנועה של קול ישראל גם כן הוקם באופן וולונטרי. יצא לי להיות המקים שלו. המוקד הזה קם מתוך תפיסה של שותפות עם כל מנגנוני הממשל. בתוך זה built-in אנחנו מכניסים מסרים שהרשות הלאומית לבטיחות בדרכים מבקשת. אנחנו עושים את זה בצורה וולונטרית. יכול להיות שעכשיו אנחנו נתקדם ונעשה את זה באופן ממוסד יותר. זה דבר שרץ 24 שעות ביממה 364 ימים בשנה. אנחנו עובדים גם עם אגף התנועה של המשטרה, עם מע"צ, עם כולם, מתוך תפיסה מערכתית. זה גם הדבר שאני הולך להוביל אליו.

לגבי הטלוויזיה, היו הרבה מגעים שיצא לי להיות נוכח בהם. היו תכניות. היתה תכנית של אריה מליניאק בערוץ הראשון.

היו ימים.

היתה גם תכנית ברדיו בערבית. הדברים נתקעו כי כרגע, מי כמוך יודע, אתה יושב פה בדיונים ויודע שרשות השידור כורעת תחת הנטל.

אני לא יודע איך קורה שדווקא שני התחומים שאני מטפל בהם, ספורט ותאונות דרכים, את שניהם אתם דופקים.

דיברו על יוזמות משותפות למיניהן אך הן לא הסתייעו. אני בטוח שהדלת פתוחה. אני הרי אמרתי לך שאני אופטימי. אני חושב שהצעד הראשון שאנחנו עושים עם הרשות, שהוא צעד רציני מאוד, יוביל מהר מאוד ל- - -

אתם עושים הרבה מאוד דברים חשובים אבל לא יכול להיות שבערוץ הממלכתי אין שום תכנית שנוגעת לנושא הזה, פשוט לא יכול להיות. אני לא יודע על אילו יוזמות משותפות אתה מדבר, מה תורידו ומה תוסיפו. אם זה עולה כסף אז תורידו ממקומות אחרים.

אלה דברים שנמצאים כרגע בדיונים רציניים והמנכ"ל נתן קדימות גבוהה מאוד לכל הקשור לבטיחות בדרכים. בגלל זה הוא גם עוזר למוקד התנועה ומקדם אותו כדי שהדברים האלה יתפסו חזק, מתוך תפיסת העולם שלו, שהוא רוצה שהנושא הזה יהיה חזק ברשות השידור על כל שלוחותיה. אני מאמין שהדבר הזה יסתדר.

מאחר וכמו שאמרתי אני בחור אופטימי, אני רוצה להסתכל קדימה, לא אחורה. אפשר לבוא חשבון, להגיד שההוא עשה ככה או אחרת. אני חושב שעלינו לשנס מותניים, ואדרבה, אם אתה תיכנס לעניין אני רק אשמח, אותו דבר עשינו גם עם קודמיך בתפקיד. צריך להיכנס אל עובי הקורה, להיכנס לדיונים על הצעות ורעיונות. זה לא חייב להיות בצורה הפורמלית אלא גם בצורה הלא פורמלית. אנחנו פתוחים לזה מאוד ואני חושב שמה שאנחנו צריכים לעשות, כל נציגי התקשורת, פשוט להתחרות בינינו על העניין הזה. אני רואה את זה כאירועי טרור בכביש, לא פחות.

אני חולק על חבר הכנסת שלום שמחון בנושא הזה. יש בינינו הסכמה על העלאת המודעות ושיתוף פעולה בין כוכבי תקשורת, זה חשוב. אני ראיתי תכניות מחוץ-לארץ, ואולי יספרו לנו על מודלים, שיש להן רייטינג גבוה מאוד. אני יכול להזכיר גם את התכנית של חיים הכט שזכתה להתעניינות רבה. ראיתי בחוץ-לארץ אפילו שעשועונים בנושא בטיחות בדרכים. השאלות בשעשועונים לא תמיד חייבות להיות "מי משחק ב'קטנטנות' את חוליה".

התכנית של חיים הכט מומנה על-ידי המדינה.

ואפילו הוכרה ל"קשת" כהפקת מקור.

יש קומבינציות. אני אומר, בואו נשנס מותניים, נלך קדימה ונתחיל לזהות את הדברים האלה ולהתקדם. אני מאמין שבצורה כזאת נצליח להעלות את הנושא הזה על סדר היום.

מר נוימן, אני חייב להעיר הערה לערוץ 10 ומבקש שתעביר את זה הלאה. בתכנית של עמנואל רוזן, "זה הזמן", הוא מצא לנכון להכניס ל"מצעד האיוולת" בדיוק את הנושא שאנחנו דנים בו היום, התלונה שהוגשה על-ידי משרד התחבורה נגד הכוכב של "המופע של סטיב", את הטיפול של משרד התחבורה בזה שהכוכב מהווה דוגמה לנסיעה ללא חגורת בטיחות. עמנואל רוזן סבור שיש לנו הרבה דברים חשובים יותר מלהתעסק בשטות כזאת. אני לא אקרא פה את הדברים שהוא אמר אבל הייתי מבקש להעביר את המסר למנהלי הערוץ.

גם בתכנית הזאת עצמה יש דברים שיכולים לשמש לך משקל נגד לטיעון הזה.

זאת דוגמה שמצאתי, ולדעתי זאת התכנית עם הרייטינג הכי גבוה אצלכם, אז חבל.

אני יושב-ראש ועדת בתי-משפט לתעבורה בלשכת עורכי-הדין, אולי היחידי, פרט לד"ר בקר, שהוא לא מהתקשורת. מאחר שאני לא באתי מתחום התקשורת, אני האזנתי קצת מהצד לדברים שנאמרו כאן. אני חייב להאיר את הפן המשפטי של העניין.

יש לנו את חוק המאבק בתאונות דרכים שמכוחו קמה הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים.

אפילו ראש הממשלה לא מקיים אותו. הוא צריך לבוא ולדווח לכנסת שלוש פעמים בשנה אך הוא לא עושה את זה. שלחתי לו מכתב בעניין הזה, ועוד מעט אשלח מכתב יותר דרסטי.

אז אולי גם תגיש תלונה ואז רשויות החוק יצטרכו לטפל בעניין. אבל בינתיים אנחנו חיים ונושמים מכוח אותו חוק, בין אם הוא מקוּיָם ובין אם לאו.

יש לנו רשות לאומית לבטיחות בדרכים שמוקצבים לה סכומי כסף לא מבוטלים והיא זאת שצריכה לדחוף את התקשורת. היא צריכה בעצם להשתמש בטוב בכל אותם ערוצים כדי להעביר את המסר. למה שלא נתחיל בהם?

על מה מבוסס הידע שלך? האם בדקת את תקציב הרשות, איך הוא מנוצל, לאן הוא הולך? איך אתה יודע?

כאזרח שצופה בטלוויזיה ושומע את תשדירי הרדיו, ושומע את המסרים שמועברים, קודם כול לדעתי הם ממוקדים מאוד בדברים מאוד ספציפיים. תקנות התעבורה מונות כ-580 תקנות, פקודת התעבורה מונה 70 סעיפים, ובסך הכול כ-650 הוראות חוק שמי שעובר עליהן, או לפחות על רובן, עלול לגרום לתאונת דרכים. ומה שאני שומע בתקשורת זה רק מסרים על חגורות בטיחות. כבר שנים אנחנו רואים את התשדירים על חגורות בטיחות מקדימה ומאחור. כאילו שברגע שכולם יהיו חגורים נפתור את כל הבעיה.

אתה שומע את זה בדיוק 35 ימים.

אדוני היושב-ראש, אני מציע שהרשות הלאומית לבטיחות בדרכים תפזר את המסרים שלה, אולי הם יקבלו ייעוץ מאנשי מקצוע על מה באמת צריך לשים את הדגש. כניסה לצומת באור אדום היא הרת אסון, אמנם רק קנס של 1,000 שקל ולא יותר אבל התוצאה היא הרסנית. בואו תתחילו עם זה. אולי הציבור חושב שלהיכנס לצומת באור כתום או בתחילת האור האדום זה מותר, זה בסדר, שהוא יצליח לעבור את הצומת בלי שום בעיה. צריך להעביר את המסרים האלה.

כמו שאמרת, יש 600 תקנות. המסרים הבטיחותיים הם מורכבים מאוד. כשהרשות מוציאה תשדירים בתשלום, נושא אחד שמטופל באופן רציני עולה לה היום 9 מיליון שקלים. יש לנו בין 15-20 מיליון שקל להסברה של כל הנושאים. להזמין קמפיין על פרט קטן כמו חגורות בטיחות – קמפיין ה"מקליקים" – עולה 9 מיליון שקל. תאר לעצמך להעביר מסר על התנהגות של הולך רגל על-יד מעבר חצייה והתנהגות של נהג על-יד מעבר חצייה. להעביר מסר כל-כך מסובך יעלה לרשות 10 מיליון שקלים, אם אנחנו משלמים עבור זמן אוויר. לכן אין תחליף לעבודה מסודרת ולהתגייסות מרצון של אמצעי התקשורת לטפל בנושאים המורכבים של הבטיחות בדרכים.

בעניין התייחסות התקשורת והתנהגות ניצב במשטרה: זה למשל דוגמה לטיפול לא נכון של התקשורת בבעיה שנובעת מכך שפשוט התקנה כתובה לא נכון ורישיונות הרכב כתובים לא נכון. זה דוגמה לעבירה לכאורה על החוק שאינה באמת עבירה על החוק.

אני מבקש לשמוע את נציגי הזכיינים. אני מבקש שתתייחסו לשאלה האם יש אצלכם איזה מנגנון בקרה על תכניות ועל פרסומות, ושתספרו לנו על יוזמות עתידיות.

אני משנה למנכ"ל טלעד, מייצג את מר עוזי פלד, שהתנצל שלא יכול היה להשתתף היום בדיון. אני אתחיל קודם כול במה שאנחנו עושים לאורך כל השנה בשנים האחרונות.

כל שנה אנחנו מעלים קמפיין שאומר: "נוער ינהג אחרת". זה קמפיין שעולה במסגרת תשדירי שירות שלנו.

בפינות השונות ב"קפה טלעד" כל מי שמבקש להגיע ולהתראיין, אנחנו תמיד פתוחים, ונהיה פתוחים גם בעתיד.

כמה דקות שידור הקמפיין הזה?

זה במסגרת המחויבויות שלנו בערוץ השני. אלה תשדירי שירות ארוכים למדי.

מי היא הנציגה של הרשות השנייה לטלוויזיה ורדיו כאן?

היא יצאה לרגע.

היא לא אמרה לי עדיין מה המחויבויות שלכם, ואם הרשות השנייה בודקת את זה בכלל.

תשדירי השירות האלה הם במסגרת שידורי חינם.

במסגרת "קפה טלעד" בבוקר מוזמנים נציגים של המשטרה והם מגיעים לדבר על כל נושא, כולל הזהירות בדרכים. הם מוזמנים גם היום להגיע כדי לפרוס את הבעיה ככל היותר.

גם ב"נקודת מפגש", תכנית שעסקה במפגשים בין נוער ערבי ונוער יהודי, היו דיונים בנושאים האלה בצורה נרחבת מאוד.

עשינו דרמה שנקראה "תסתכל לי בעיניים", שעסקה במפגש בין קרובי הרוג לבין נהג שגרם לתאונה, שגם זכתה לתהודה קשה למדי.

ב"זמן השלישי", שהיא תכנית למבוגרים, עשינו פינות שעוסקות בזה. זה תכנית שעוסקת בגיל המבוגר יותר, בהנחיות למבוגרים איך לחצות כביש, איך להתנהג. עוסקים בנושא הזה מדי תכנית, בכל פעם.

ב"עובדה" לאורך השנים היו פינות או תכניות ואילנה דיין עסקה גם בנושא הזה.

מה קיים היום? מה הבקרה? ומה התכניות לעתיד?

לגבי הבקרה: בעצם מנהלי תכניות צופים בכל תכנית. הנושא הזה הוא חשוב ביותר. הם מתייחסים לאספקטים השונים של מניעת שידורים אשר גורמים לעבירות תנועה למשל. כל נושא נסקר. ב"טלעד" אנחנו מקפידים מאוד על השרשת לשון החוק, על נהיגה כמו שצריך, ולא נותנים לשום נושא לעלות לאוויר אם הוא עלול לגרום לעבירת תנועה בדרך כלשהי.

האם למנהלי התכניות, לעורכים, נעשתה פעם איזה הדרכה מאורגנת או סדנה בתחום הזה?

לאו דווקא רק בנושא הזה כי ישנם נושאים רחבים מאוד שצריך להסתכל עליהם.

ללא ספק יש המון נושאים, אבל אנחנו מדברים על הנושא הזה, שגובה מאיתנו הכי הרבה קורבנות, יותר מכל נושא אחר. אני מעלה את זה כנושא למחשבה אצלכם.

אני אעביר את הבקשה שלך הלאה. יש הנחיות בהרבה מאוד נושאים, כולל הנושא של איך לנהוג ואיך להתנהג עם בני אדם ואיך לא לזרוק אוכל או כל נושא אחר שצריך לבקר אותו.

הכול פנטסטי, יש המון נושאים, אבל גם אם יהיה מלוכלך וכדומה – לא ימותו, ומתאונות דרכים מתים הכי הרבה. לכן הכנסת הקימה ועדה מיוחדת, ועדת המשנה למאבק בתאונות הדרכים. אין כאן ועדת לכלוך אך יש ועדה בנושא תאונות הדרכים.

במסגרת שני ימי שידור, ב"קפה טלעד", בתכניות שונות, בכל המקומות האלה יש התייחסות לנושאים הללו.

אז אין בקרה מאורגנת על ההיבט של הבטיחות בדרכים.

ישנה בקרה אבל היא לא תמיד נצפית.

כיצד מתבטא היום העיסוק של "טלעד" בנושא הבטיחות בדרכים?

בעיקר ב"קפה טלעד", בתכניות שמיועדות לקשישים, כמו "הזמן השלישי", בתכניות לנוער ערבי, ובשוטף בפינות השונות.

זה לא נראה לי מצב מעודד כל-כך.

ב"מסע עולמי" יש מדי פעם איזה חגורת בטיחות ...

עכשיו אנחנו נקפיד על זה, נבדוק את זה.

איפה משודר "איסוזו צ'לנג' "?

בערוץ הספורט. זה גם דברים שלא כדאי לעשות בבית, לא צריך לקחת מזה דוגמה.

אני עורך ומפיק, שותף בחברת הפקות יחד עם חברת "מימד". למי שלא יודע, חברת "מימד" – אולפנים, ניידות שידור, ערוצי שידור וכדומה.

אנחנו הסתכלנו קצת בעולם. בעולם יש המון תכניות. צר לי לתקן אתכם, כל מה שקרה כאן נורא טוב ויפה אבל אם אנחנו מדברים על שינוי דעת קהל ומעורבות, אנחנו מדברים על פריים-טיים בטלוויזיה, שם זה קורה.

אני גם חייב להגן פה על חיים הכט. אולי התכנית שלו לא מקצועית אבל היא עושה את העבודה.

תלוי איזה עבודה היא עושה.

היא עושה את העבודה וצריך להוריד את הכובע בפני "קשת" ובפני חיים הכט שעושים את העבודה. אולי זה לא אקדמי אבל זה עושה עבודה. אולי זה לא מאה אחוז אבל זה עושה עבודה.

הדברים שנאמרו שם לא נכונים עובדתית.

בואו לא ניכנס פה לדיון הזה. מר יואל פלרמן, עזוב לרגע את המקצועיות. העיסוק של ממשלת ישראל, המשאבים שהיא תקצה למלחמה בתאונות דרכים מושפעים מאוד מחיים הכט, אם הוא עוסק בזה בפריים-טיים או לא. אין מה לעשות, ככה זה עובד. בזה בלבד אפשר לראות את החשיבות של התכנית שלו. עזוב לרגע את המקצועיות.

בצרפת, לדוגמה, מדינה שהיתה מוכה בתאונות דרכים הלכו על מבצע כולל והורידו ב-18% את מספרן.

1,400 הרוגים פחות בשנה בצרפת.

מה שהם עשו שם כלל אכיפה קיצונית מאוד ביחד עם עידוד תכניות טלוויזיה בפריים-טיים.

אנחנו מפיקים היום, עם מימד, עבור "קשת" ספיישל שמיועד לפריים-טיים. הוא מתבסס על שאלות טריוויה, כל כולן בתחום הנהיגה. אנחנו עושים את זה בראש אחד עם משרד התחבורה, הכול יהיה מקצועי מאוד. זה ספיישל אינטראקטיבי שבו ישתתף הקהל בבית והקהל באולפן. נעשו דברים דומים בעולם, בהולנד, בבלגיה ובצרפת ושם זה זכה לאחוזי רייטינג מטורפים. אני בטוח שגם בארץ זה יקרה כי הנושא הזה לא זר לקהל, השאלה היא רק איך מגישים לו את זה.

דוגמה נוספת, שיש דומות לה בעולם, אנחנו נמצאים בתהליכי הפקה של פינות בנות דקה שאמורות להיות משודרות בערוץ 1, "שישים שניות על ...", כל פינה כזאת היא עיצה בתחום הנהיגה: חגורות, אוויר בגלגלים וכדומה. איזשהו כוכב תקשורת יוביל את זה וזה ישודר לפני החדשות ואחרי החדשות.

גולת הכותרת של שני הפרויקטים האלה היא הכסף. הכסף לא מגיע מהמדינה והוא גם לא מגיע מגורמי השידור, למעט "קשת" שכן משתתפת. הכסף הגדול מגיע מגורמים מסחריים שרוצים להיות מזוהים עם הדבר הזה ונותנים כסף בשביל החסות, בשביל המעורבות, בשביל הזיהוי שלהם עם הפרויקט הזה.

למה אני פונה אליך? הפרויקט של "שישים שניות על ..." לא עולה לרשות השידור אף אגורה וכולם אוהבים את זה, ממנכ"ל רשות השידור ועד מנהל הטלוויזיה. אבל זה נמצא אצל היועץ המשפטי (יניר). אני חייב לציין, זה לא נמצא אצלו זמן רב, אני לא רוצה להאשים פה אף אחד. כולם נורא בסדר, באמת. אני לא אומר שזה תקוע כבר חודשים. אני רק מקווה שזה ייצא משם מהר כדי שנוכל לעשות את זה כבר בחורף הקרוב.

זה חלק מהתכניות שלנו.

מה בוחנים משפטית בפינות האלה?

עד כמה שאני מבין, בוחנים את נושא תזוזת הכספים.

אין שום בעיה. זה גוף ציבורי וצריך לראות איך הכול מתנהל, אם זה מתנהל כמו שצריך.

מבחינת החסויות.

פרויקט נוסף שאנחנו עובדים עליו בימים אלה מתבצע מול ערוץ 10, שאני גיליתי שם פתיחות מדהימה לנושא הזה. גם הוא מיועד לפריים-טיים. אני לא רוצה להרחיב עליו את הדיבור.

אני רוצה לנצל את הבמה הזאת לדבר אחד. "מימד" משקיעה משאבים רבים בתכניות האלה, באולפנים, בניידות שידור. הנושא הזה הוא בדמנו, באמת, זה לא מליצה. כשאני מדבר על כסף מסחרי, אני גם אומר בזה שחשוב שהרגולציה תהיה גמישה. אני יודע שעכשיו כולם יתחילו לחייך: אה, זה מה שהוא בעצם רצה, הקלות. אבל בלי איזה גמישות ברגולציה – ואני מדבר על פרסומת סמויה – הגופים המסחריים שאמורים לממן את הפרויקטים האלה לא ירוצו לזה. צריך לקחת את זה לתשומת הלב. אגב, אני מזמין את "אור ירוק" להשתתף באחד הפרויקטים.

"רשת" תעלה בחודשים הקרובים תכנית שבועית בפריים-טיים שתעסוק במניעת תאונות דרכים. הז'נר והמנחה ידועים, עוד מעט יעשה לזה פיילוט, אבל מטעמים של סודות מקצועיים אנחנו לא נחשוף אותם בשלב הזה.

אני מקווה שאחרי הישיבה הזאת ישארו גם תכניות רגילות במדינת ישראל.

יושבים פה מתחרים ולכן אני לא רוצה להיכנס לפרטים אבל יש בקנה כוונה להעלות תכנית כזאת. גם פנינו לפני חודשיים לעשות את זה בשיתוף עם הרשות לבטיחות בדרכים. בגלל שיקולי תחרות אני לא אכנס לפרטים. אני גם לא רוצה לספר על העבר.

עוד כמה זמן זה אמור לעלות לשידור?

אנחנו מתכוונים להעלות את זה לשידור, כמובן אם הפיילוט יצליח, אחרי חודש מרס.

כיום קיים אצלכם משהו בנושא הזה, חוץ מ"סטיב"?

אני רוצה להגיד מילה על "סטיב". קודם כול, "רשת" ידועה כזכיין שחורת על דגלו ערכים, ובין היתר הערך של מניעת תאונות דרכים. לא הבאתי כאן רשימה של דברים ששידרנו בעבר אבל אני חושבת שגם המנחים שלנו וגם סוג התכניות שלנו מדברים בעד עצמם. מה שהיה עם "סטיב" – גם לא צריך לצאת מפרופורציות. היה מה שהיה. זה לא תכנית שהצילום שלה לא היה בשליטתנו ולכן ברגע שהבעיה הוצפה, תיקנו את זה.

60% מההפקות אמורות להיות שלא בשליטתכם, אם אני זוכר נכון את החוק שעבר פה.

זה משהו אחר. זה לא דרמה, שיש מפיק מטעמך שנמצא בכל שלבי ההפקה. צילמו פה Reality, ואנחנו תיקנו את זה. מי שראה את השידור אתמול בערב, הוא היה למעשה תשדיר שירות לחגירת חגורות בטיחות. גם האופן שבו החגורה היתה, גם משך הזמן שהחגורה היתה, גם העובדה שנהג המונית הדגיש את זה. אני חושבת שזה תרם ועשה הרבה. בואו נראה מה בכל זאת "סטיב" עשה, ואני חושבת שהוא עשה אתמול בשעת פריים-טיים הרבה מאוד.

לגבי פרסומות, יש אצלנו מנגנון שתפקידו לאשר פרסומות. כמו שאנחנו יודעים, יש מגבלות רבות על פרסומות. בין היתר, פרסומת אמורה לעמוד בכללים של בטיחות, ובמסגרת הבטיחות כל אותם כללים של מניעת תאונות דרכים. פרסומת שלא עומדת בכללים האלה, נפסלת אצלנו במסגרת אותה מחלקה שעוסקת באישור פרסומות בצפייה מוקדמת. מחזירים לתיקונים ומעלים רק פרסומת שעומדת בכללים. כמו לגבי כל שאלה משפטית, במקרה של ספק הם פונים למחלקה המשפטית לבדוק אם התקנה אומרת כך או אומרת אחרת, אבל יש מנגנון שעוסק בזה.

כמובן שגם בתכניות יש בקרה. אנחנו צופים בכל תכנית. בתכניות Reality לפעמים קורה מה שקורה אבל זה לא משהו שצריך להעיד על הכלל, להיפך.

אבל כרגע אין שום תכנית שעוסקת במניעת תאונות דרכים?

יש תכנית בקנה.

זה יכול להיות גם פינה בתכנית בוקר או באלף ואחת צורות אחרות. העובדה היא שאין לכם כרגע שום דבר שעוסק בתאונות דרכים.

אבל יש להם תכנית בעבודה, שאני נורא מצטער שהם עושים אותה כי אני רציתי לעשות אותה.

אני רוצה להביא לך קצת מספרים על התכנית "רישיון להרוג", בעקבות דבריו של מר פלרמן. אני רוצה להזכיר ש"קשת" שידרה את זה בפריים-טיים ועבדה הרבה על ההפקה, גם אם רוב הכסף הגיע מהרשות הלאומית לבטיחות בדרכים. "קשת" השקיעה הרבה מאוד מאמצים בהכנת הסדרה הזאת. קצת מספרים, כדי לסבר את האוזן, בפרק הראשון כבר הגענו לרייטינג של 28%, שזה רייטינג גבוה מאוד שאנחנו לא רגילים אליו. צפו בסרט בממוצע 658,000 אנשים. אני מדבר רק על הפרק הראשון כי אלה הנתונים שיש לי אבל אתם יודעים שהיו עוד שני פרקים.

בקשר לפן המקצועי, שמר פלרמן חולק עליו, אנחנו שיתפנו פעולה בצורה מלאה עם הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים. זה לא איזה גחמות פרטיות של "קשת", וכמובן שהכול נעשה מתוך כוונה טובה, ולדעתי גם נעשה בצורה מקצועית ומושלמת. אם אנשי מקצוע רוצים לחלוק, בבקשה.

"קשת" גם העמידה פלטפורמה באתרי האינטרנט שלה ובטלפונים כדי לאסוף תגובות של הצופים. בשבועיים שאחרי הקרנת הפרק הראשון פנו דרך אתר האינטרנט של "קשת" 5,000 צופים שרצו להשתתף בצורה אקטיבית במניעת תאונות הדרכים, על-ידי הרכבת מצלמה על הרכב או דברים דומים. 12,000 גולשים נכנסו לאתר ודיווחו על מפגעים בדרכים. כל התלונות האלה, אגב, הועברו למשטרת התנועה, אף שאני שמעתי רחשים שהן לאו דווקא טופלו. דרך אגב, לשים סרט תעודה כזה על תאונות דרכים בפריים-טיים, גם זה היה מעשה שהוא כביכול אמיץ מצד חברה שהיא חברה מסחרית ושמטרתה לעשות כסף.

אנחנו מתכוונים להעלות פרק רביעי נוסף של התכנית "רישיון להרוג". כרגע הוא בשיפוץ ובתהליכי עשייה. הוא ישודר בעונת החורף הקרובה.

פנו אלינו כבר מחברת היי-טק, חבורה של טייסים שיש להם איזה פטנט לשים מצלמות על רכב והם מוכנים להשקיע בזה כסף, ויראו את התוצאות האלה.

גם דודו טופז, אני יודע לפחות על קמפיין שהיה צריך לצאת לפועל, אף שנדמה לי שבסוף הוא לא יצא אל הפועל.

זה יצא, עם סיסמאות שילדים כתבו. הגיעו עשרות אלפי סיסמאות שילדים הציעו.

דודו טופז, שהזכירו כאן את שמו ותהו אם הוא כן מתגייס או לא מתגייס, התגייס וקרא לילדים להמציא סיסמאות וחולקו פרסים. וכמובן שאני לא צריך להזכיר לכם את הרייטינג של דודו טופז, שזה מתכניות הפריים-טיים הטובות והמובילות במדינה, וגם שם אפשר היה לראות את זה.

מעבר לה, לפני פסח שמענו שיש עלייה חמורה בתאונות דרכים. חיים הכט יצא ועשה פילרים שבהם הוא תפס נהגים בלי חגורות בטיחות.

חילקנו את הצל"שים.

אני מזכיר גם את מה שמר דני אורן סיפר, שעומד לצאת שעשועון אינטראקטיבי בתחום הבטיחות בדרכים.

אני רוצה להעלות שוב את שאלת הבקרה. אני חושב שצריך לעשות איזה סוג של הדרכה מקצועית לעורכים ולמנהלי התכניות כדי שתהיה להם מודעות, מה לחפש כשהם בודקים פרסומות ותכניות. בסיכום הדיון אנחנו נפנה לכל בעלי כלי התקשורת והמנכ"לים ונשאל את עמדתם בנושא הבקרה.

אני כבר אומר מראש את הסיכום. אני חושב שחקיקה, או רגולציה בכלל, זה אמצעי אחרון שצריך להגיע אליו. אני חושב שבסך הכול כולנו פה חושבים אותו דבר על חשיבות הנושא. אבל אני כן רוצה לראות מכם איזה היענות לבקרה בנושא הזה. יכול להיות שעכשיו הם שמו לב למסר הסמוי שעבר דרך "סטיב" אבל יכול להיות שהיו עוד אלף מסרים שלא שמנו לב אליהם, ואם עכשיו נתחיל לחפש כן נמצא אותם, ואני לא רוצה בכלל להגיע למצב הזה.

אגיד עוד משפט אחד בעניין הרגולציה. כשקובעים רגולציה יש איזה נטייה לעמוד ברגולציה ולא יותר. אני חושב שדווקא כשלא קובעים את הכללים אפשר להרוויח יותר. אפשר לראות את הנתונים ש"קשת" הביאה על התכנית של חיים הכט ויש עוד אלפי תכניות שבהן היתה התייחסות לזהירות בדרכים, דקה פה ו-5 דקות שם, הנושא הזה נכנס בהרבה מאוד תכניות. הרגולציה דווקא יכולה לעשות את ההיפך ועלינו לזכור את זה אם נגיע לשלב כזה.

אני מצטער שהצטרכתי לצאת באמצע הדיון. אני מבית-ספר לרפואה בהדסה ירושלים, ראש היחידה למניעת נפגעים.

יש המון מחקרים שמראים שיש מעט מאוד השפעה של חינוך, תקשורת המונים וכדומה על התנהגות.

אתה יכול להעביר לנו מחקר כזה?

כן.

מחקר מהארץ או מהעולם?

מהעולם וגם מהארץ.

אני חושבת שקשה להוכיח את הקשר.

בתחום הזה יש כן חשיבות אדירה לחקיקה, והערך החינוכי של חקיקה הוא אדיר.

אתה לא מתכוון בהכרח לחקיקה שתחייב כלי תקשורת לעסוק בתחום או לא להוות דוגמה שלילית. אתה מדבר על חקיקה עונשית על עבירות תעבורה. זה לא נושא הדיון.

דבר שני, צר לי לומר אבל יש לנו בעיה אדירה עם בורות, חוסר ידע, והשפעה של אינטרסים מסוימים על תוכן המסר באופן שגורם לסילוף המסר ואפילו למסרים מטעים. אני אתן לך דוגמה קלסית, קצת עצובה. לפני שבוע שוחחתי עם רקטור האוניברסיטה העברית ודיברנו על נושא שאני עוסק בו הרבה מאוד: מהירות הורגת. הוא אמר: אבל מה עם גרמניה? יש שם מצב טוב למרות שאין שם מגבלות על מהירות. נאלצתי לשלוח לו המון חומר להראות שהמצב בגרמניה גרוע פי שניים מהמצב באנגליה למשל ושהסיפור בגרמניה הוא הרבה יותר מסובך.

יש הרבה רכילות, חוסר ידע ואי-דיוקים לגבי מה עובד ומה לא עובד במניעת קטל בדרכים. צר לי לומר שהתקשורת, ואלה שמזינים את התקשורת, משחקים תפקיד גדול מאוד בזה, ואנחנו לא מצליחים להגיע לאנשי תקשורת ולנסות להסביר להם את עובדות החיים. היום הם יותר חלק מהבעיה מאשר הפתרון.

אם יש לך מחקר כזה, אני אשמח לראות אותו. כרגע זה נראה לי לא כל-כך סביר.

האם יש מחקרים כאלה שנעשו בארץ?

ערוץ 10 מאמין שיש שלושה מישורים שבהם אנחנו יכולים לתרום לעניין הזה.

הראשון, באופן ישיר על-ידי שידור תשדירים מכל הסוגים שעוסקים במניעת תאונות דרכים. בעניין הזה אנחנו פתוחים לכל גוף, לכל עמותה, לכל מי שרוצה, שרק ישלח חומר. בסך הכול זה זמן אוויר. אנחנו גם עושים את זה במהלך השנתיים בהן אנחנו פועלים.

השני, שילוב של מסרים כאלה בתכניות. מר דני אורן דיבר על משהו שאנחנו נעבוד עליו בהקשר הזה.

עד היום לא שידרתם תכנית בנושא מניעת תאונות דרכים.

לא היתה תכנית ייעודית בנושא הזה אך כן שידרנו פינות. שידרנו תכנית שנקראה "G10" שבתוכה היתה פינה שהתייחסה לנהיגה בטיחותית בשטח. אנחנו מתעסקים באופן קבוע בדיווחים על תנועה ועל מפגעי בטיחות בכבישים בתכניות הבוקר. אנחנו עושים את זה כל הזמן.

השלישי, טיפול בנושא הזה מתוך עין ביקורתית במהדורות החדשות ובתכניות תחקיר. אותו עמנואל רוזן שהזכרת קודם עשה גם אייטם שביקר את כל נושא התימרור והשילוט של מע"צ ושל המועצות המקומיות, כששמים לפעמים תמרורים סותרים. המהדורות שלנו, שהן ארוכות יותר מהמהדורות בערוצים האחרים, יש בהן מספיק זמן והן נותנות יריעה רחבה יותר של טיפול דרך סיפורים אנושיים על נפגעי תאונות דרכים, ובחינה בעין ביקורתית מחדלים של תשתיות. אני חושב שתסכימו אתי שיש כאן נושא הרבה יותר משמעותי מאשר עבירות מהירות.

חלק מהבעיה זה נקודת המבט, כאילו צריך הרבה יותר זמן בחדשות כדי להתעסק בנושא, כשזה הנושא שגובה הכי הרבה קורבנות.

השורה התחתונה היא שאנחנו חושבים שהתייחסות ביקורתית לעניין הזה יכולה להועיל בשני הצדדים, גם בצד של המשתמש וגם בצד של - - -.

מה הצפי שלך לגבי התכנית שאמורה לעלות אצלכם לשידור?

היא תעלה לשידור בתוך 4-6 חודשים.

אני מפיקה של תכניות ילדים בטלוויזיה החינוכית. בשנים האחרונות עבדתי מול ד"ר רחל רותם ממשרד החינוך, התרבות והספורט והפקנו את "אדום ירוק", 13 קליפים שמעבירים לילדים בגילאי 7-10 בדרך שאנחנו חושבים שהיא קומוניקטיבית, דרך מוזיקת ראפ, כל מיני סוגיות של בטיחות בדרכים. הליווי המקצועי היה צמוד מאוד והקליפים האלה מהווים עכשיו בסיס לתכנית לימודים שתיכנס לבתי-הספר.

זה קליפים עם דמויות קבועות, דמויות שהילדים יכולים להזדהות איתן?

זה האדום והירוק מהרמזור שיוצאים מהרמזור.

אני רוצה להציג לך ולד"ר רחל רותם את מה שהראו לי מדיימלר-בנץ. אני חושב שאולי תמצאו בזה עניין ואולי נוכל לקדם את זה ביחד. זה משהו קצת מתקדם יותר מהאדום והירוק של הרמזור.

זה תלוי בגילאים.

אני עורכת בשנים האחרונות את התכנית "בחדר של חני", שהיא תכנית יומית בטלוויזיה החינוכית. אני קוראת לכל הגופים, גם "בטרם" שעובדים איתנו למשל בנושא הכנסת בוסטרים ומודעות, וגם משרד החינוך, וגם הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים, כדאי להשתמש כמה שיותר במסך של הטלוויזיה החינוכית, כל זמן שהטלוויזיה החינוכית תישאר, וזה תלוי בכם. ניתן להשתמש בנו להעביר מסר לילדים, וכמובן להעביר תקציבים ככל האפשר. אני מאמינה שכן אפשר על-ידי חינוך להעביר מסרים בצורה ברורה.

עשינו גם תכניות בערבית בנושאים הללו עם הטלוויזיה החינוכית.

גם דיבבנו חלק מהדברים לערבית וגם עשינו תכניות אחרות של הטלוויזיה החינוכית בשיתוף פעולה עם משרד החינוך והתרבות.

אתם מוכרים חסויות, נכון?

זה לא קשור למכירת חסויות. אם יסגרו את הטלוויזיה החינוכית אז בעצם סוגרים את המסך הזה, אבל אנחנו גם מקבלים בנוסף לתקציב שלנו, שהוא לא גבוה, עזרה מכל מיני גופים. בזמנו קיבלנו עזרה ממשרד החינוך להפקה הספציפית הזאת של בטיחות בדרכים.

אני מנכ"ל "מתונה". ד"ר אליהו ריכטר הוא אחד מהיועצים המקצועיים של "מתונה" ואנחנו עובדים אתו בשיתוף פעולה. אנחנו כעמותה נמצאים לצערנו מן הצד השני של התמונה כי ללא כסף אנחנו לא יכולים לקנות דקות שידור או שניות שידור ועלינו לפנות לתקשורת כדי לנסות לקבל זמן שידור ולהסביר פתרונות שלדעתנו הם יעילים מאוד ומקצועיים ושנובעים מתוך התייעצויות שונות.

אני רוצה לתת כדוגמה את ערוץ 1 בטלוויזיה. פניתי למפיקה, גברת טובה ביאלה, שעשתה את התכנית המפורסמת על ויקטוריה באוסטרליה, שהיא מכורה לנושא בטיחות בדרכים, אוהבת את הנושא ופעילה בו מאוד. היא אמרה לי: תשמעי, זה לא עובד בערוץ הראשון, הם לא מעוניינים להתעסק בשום דבר שקשור לבטיחות בדרכים, נקודה. כל אחד יכול להגיד שהוא עושה כך או אחרת, שירי הלל לכל מיני גורמים שבאמת עושים פחות או יותר אבל בעצם הם לא רוצים להתעסק בזה. ולמה? זה לא סקסי, זה לא מוכר רייטינג וכולי. אף אחד לא מוכן לתת זמן שידור להצגת פתרונות. הם רוצים להראות את האמא השכולה, את הדמעות והכאב, את ההתעסקות סביב החלק "הסקסי" הזה אבל בעצם בתכלס אף אחד לא מתעסק עם פתרונות כמו שצריך.

מדברים על תכניות, אבל למה לא להכניס את זה לחדשות? אם יש לנו איזה פרויקט מצוין, אני צריכה לחזר אחרי אנשים שיבואו ויקשיבו, שיחזירו לי שיחת טלפון? אני שולחת מכתבים לערוץ 10 לאנשים ספציפיים, לערוץ השני, לערוץ הראשון ואפילו לא טורחים לשמוע. אני מנסה להגיד שכל אחד יכול לתת את הדוגמאות שלו אבל אנשים לא רוצים לשמוע. הם מתעסקים ברכילות, מתעסקים בדם ובכאב אבל לא מתעסקים בנושא הבטיחות בדרכים בתכלס.

סליחה, גברת סיגל ביטון, את מהרשות השנייה לטלוויזיה ורדיו? שאלתי כמה שאלות כאשר לא היית פה. הייתי שמח אם תישארי לסיכום כי אני רוצה לבקש מכם משהו.

למזלנו אנחנו נמצאים במצב שמדינת ישראל נפתחה מבחינת התקשורת ויש הרבה ערוצים. התכנית של חיים הכט הוכיחה שאם משהו נעשה בצורה נכונה – אני עוד לא מדבר אם המסרים היו נכונים, אני מדבר בצורה נכונה מבחינה טלוויזיונית – אז הרייטינג שלו הוא יוצא מגדר הרגיל, כ-28% שזה פנטסטי.

זה אומר שמה שיש לנו כאן הוא כלי חזק מאוד. אנחנו הוצאנו את הענק מתוך הבקבוק. השאלה היא האם אנחנו נותנים לו משאלות או הנחיות נכונות כדי לקדם את העניין. מהבחינה הזאת צדק מר יואל פלרמן מפני שהבעיה הגדולה היא שלא מספיק שאחרי הישיבה הזאת, בין בעקבות חקיקה ובין מרצון טוב, תבוא התקשורת ותאמר: אנחנו מרימים את הכפפה הזאת שנקראת יותר בטיחות בדרכים בתקשורת וניתן יותר בכל מיני דרכים, כך או אחרת. אבל אם על המסרים שיועברו אין בקרה מקצועית – בדיוק כמו שאתה מבקש בקרה האם השחקן מופיע עם חגורת בטיחות או לא מופיע חגור בה – זה לא מספיק. יש הרבה מאוד תכנים. דיברו על העניין של פרחי בר, וזה מסר אחד, אנחנו מדברים פה על אלף מסרים שונים שבהם מעוררים מודעות ומפתחים ידע וצריכים להרחיב את המעורבות של הציבור בנושא הזה. לכן מוכרחה להיות בקרה מקצועית.

אתה איש המקצוע היחיד במדינה.

אני הייתי היועץ של התכנית של חיים הכט ואחרי שתי תכניות אמרתי לו: כוונתך רצויה, הרייטינג רצוי אבל התוצאה הסופית לא רצויה. ואז הוא אמר לי: "אתה מוכן להגיד לי את זה on camera? אני ככתב אובייקטיבי מוכן בתכנית השלישית להכניס קטע שבו אתה אומר את הדברים האלה ותסביר לי מה היו הבעיות, למה התכניות האלה נכשלו מבחינת היכולת לחנך את הציבור". התכנית הזאת למעשה היתה מראה, הראו בה כל מיני דברים מכוערים. אבל ההר שם הוליד עכבר. הוא ראיין אותי על-יד הטייסים שהציעו לשים מצלמות, ואמרתי לו את הדברים on camera. ואחר-כך הוא אמר לי: "משה, אני מצטער, לא הצליחו להכניס את זה."

אם נפח הפעילות בנושא הזה יגדל, אני מאמין שההשפעה של הישיבה הזאת תהיה מתוך כך שתהיה מחויבות גדולה יותר להכניס את הנושא הזה בכל מיני דרכים. צריך לעשות מה שאני עשיתי בגלי-צה"ל כשגלגל"ץ עוד היה גלגלי-צה"ל. שפירא היה אז מפקד התחנה והוא כינס את כל הכתבים ואני נתתי להם שלוש הרצאות, השתלמות מקצועיות על הדגשים, הבעיות והמסרים הבטיחותיים שצריך להעביר.

הדבר השני, אני רוצה להעיר הערה חשובה מאוד שאין לה ביטוי בתקשורת במדינת ישראל. בעולם נכנס עניין של פריצה בזמן אמת אל תוך הרדיו שלך במוקדים אזוריים בזמן אמיתי, כשיש בעיות מסוימות שקשורות בחשיכה, בגשם, בערפל, בתאונת דרכים, בבור, בעבודות בכביש, בכל מיני דברים שיוצרים סיכון בטיחותי ברמה המקומית. יש היום חלוקה של רדיו מקומי אבל צריכה להיות לו מערכת שידור שיכולה לפרוץ לכל התדרים. כלומר, אתה נוסע ושומע מוסיקה או תכנית מסוימת ברדיו ופתאום מופיע מין פולס חשמלי ומודיעים לך: אם אתה נמצא בכביש מספר זה וזה בקילומטר זה וזה, דע לך שבצומת הזאת היתה תאונת דרכים, יש בור, יש ערפל, יש סיבוב חלק עם שמן וכך הלאה. כלומר, להתחיל לנצל את הרדיו המקומי שיש לנו באזורים השונים, עם רשת דיווח על מפגעים.

אין פה נציג של הרדיו האזורי.

הרשות השנייה לטלוויזיה ורדיו מייצגת אותם.

אפשר להעביר מסרים בתכנית בזמן אמת. אפשר גם להעביר תזכורות כמו "אל תירדם", אם השעה מאוחרת מאוד, וכך הלאה. יש הרבה מסרים שאפשר להעביר לנהג ולדעתי ההשפעה של זה היא חיובית מאוד.

אני רוצה להצטרף למה שעמיתתי אמרה על המקום שמקבל הנושא הזה בתקשורת. לפני כשנתיים היה פיגוע בבנימינה שנהרגו בו שלושה חיילים, ובאותו יום נהרגו שלושה אנשים בתאונות דרכים, ביניהם פרופסור באוניברסיטת חיפה שעשה מעשה מדהים, הוליוודי ממש, כשהוא זינק לפני אוטו, דחף את הנכד שלו, הציל את חיי הנכד ושילם בחייו על מעשה הגבורה. 19 העמודים הראשונים של העיתון באותו יום מוקדשים לפיגוע בבנימינה ורק בעמוד 20 מופיע תיאור של כל שלושת ההרוגים מתאונות הדרכים, כולל הסיפור המדהים הזה.

יכול להיות שעשיתי טעות שלא הזמנתי לכאן היום את העיתונות הכתובה. עשיתי את זה בכוונה כי אני אקיים איתם דיון נפרד והיום רצינו להתמקד יותר בתקשורת האלקטרונית. יכול להיות שזאת היתה שגיאה אבל אני לוקח את זה לתשומת לבי.

לזה יש השלכה, וכאן אני רוצה להצטרף למה שמר יואל פלרמן אמר. הקריאה שלנו כעמותה היא שהמדינה חייבת לקחת על עצמה את האחריות לטיפול בתאונות הדרכים ולספק לאזרח את אותה מידה של ביטחון כשהוא יוצא לכביש כמו שהיא מספקת לו על גבולות המדינה. הדבר הזה בינתיים רק בקושי מתחיל לזוז.

זה לא קשור לנושא התקשורת.

חברת YES לא פה, חברות הכבלים לא פה. מי שמכיר את מפת התקשורת הטלוויזיונית יודע שבערך 2/3 מהציבור לא נמצא בערוץ 2, ברשות השידור או בערוץ 10 ולא נחשף להרבה מאוד דברים טובים שקורים בערוצים האלה.

כששולחים ברכות על איזה תכנית כזאת או אחרת, למשל התכנית של חיים הכט, כמובן צריך לתת ברכות קודם כול למי ששם את הכסף. מי ששם את הכסף יכול להיות שצריך לפזר את הכסף בצורה אחרת כדי שיגיע לקהל מסוים שיכול להיות שנמצא בערוץ הספורט או בערוץ המוסיקה וב-MTV ובערוץ YTV ובערוץ ביפ. דרך אגב, יכול להיות שהנוער שרק קיבל רישיון נמצא בערוצים האלה ולאו דווקא צופה בתכניות בערוץ הראשון.

הציע כאן חבר הכנסת שמחון, ואני יודע שבנושאים אחרים זה גם עבד, שיישבו הערוצים עצמם או חברות הכבלים ו-YES מול חברי הכנסת, יסתכלו להם בעיניים ויגידו איך הם הולכים לתרום בנושא. בכבלים ובלווין יש ערוצים בודדים שתרמו, כמו ערוץ הילדים והחדשות המקומיות בכבלים, ויש ערוצים אחרים שלא תורמים בכלל, ויש גם ערוצים שמכוונים לנוער שלא כל-כך תרמו. יש כאלה שלא מודעים. יש כאלה שבטח לא מודעים למה שהכנסת רוצה מהם בנושא הזה, וכדאי שהם לפחות יבינו את המסר.

בנושא של שידור משחקי נבחרת ישראל, להבדיל אלף הבדלות, היתה איזה יוזמה של הכנסת לשבת עם הגורמים המשדרים וזה הביא להבנה של מי משדר ולאיפה לא משדרים את זה וכך הצליחו לעשות קצת סדר. יכול להיות שדבר דומה יעזור גם פה. כי להטיל חובה רגולטורית על הדברים האלה, זה בעייתי מאוד, בפרט שיש נושאים כואבים אחרים, כמו סמים, סיגריות, עבירות מין ודברים אחרים שגם בהם אנחנו חושבים שהערוצים האלה צריכים לטפל, ולא רק תאונות דרכים. לכן, קודם כול צריך לנסות את הגישה היפה.

יש משדרי שירות שיכולים להיות משודרים גם בערוצי הכבלים כל עוד הם לא פרסומת ממש. יש המון ערוצים בכבלים ובלווין שאפשר להשתמש בהם. אם לא רוצים לשדר אותם בערוץ 1, בבקשה שישדרו אותם בערוצים האלה. להערכתי חלק מהערוצים האלה יסכימו לשדר אותם. בוודאי אפשר להעביר את התשדירים גם אל הכבלים והלווין. אנחנו מפספסים פה חלק גדול מהקהל.

אז איפה הבעיה?

יינתן זמן אוויר חינם?

חינם או לא חינם, זה שיקול הדעת של כל ערוץ. להערכתי חלק מעבירים היום חינם וימשיכו להעביר חינם. אני יודע שתשדירים של האגודה למלחמה בסרטן מועברים חינם. וגם אם ידרשו תשלום עבור המעבר, יכול להיות שזה מחיר ששווה לכם לשלם תמורת החשיפה הזאת, אבל זה כבר ביניהם לבין הערוצים.

אנחנו נדבר עם הכבלים ועם הלווין ישירות.

אני מבקש לסכם את הדיון.

כמו שאמרתי באמצע הישיבה, למרות שעלו כאן כמה רעיונות, כמו לאפשר לרשות הלאומית לבטיחות בדרכים לקנוס גופי תקשורת שמהווים דוגמה שלילית בתחום הנהיגה הזהירה, או לאפשר לשים איזה כתובת אזהרה, אני חושב שהחקיקה או הרגולציה בנושא הזה צריכה להיות רק מוצא אחרון.

הצעד המיידי שצריך לעשות, לעניות דעתנו, ואני שוחחתי על כך גם עם יושב-ראש ועדת הכלכלה חבר הכנסת שמחון, הוא לא רק להעלות את המודעות בציבור. קודם כול צריך להעלות את המודעות אצל המנהלים בכלי התקשורת. לכן אנחנו נשלח את סיכום הישיבה לכל המנהלים.

אני בהחלט רוצה לברך על היוזמות ששמענו כאן מחלק מהערוצים, על תכניות שישודרו בפריים-טיים שתפקידן להעלות את מודעות הציבור. אבל מעבר לזה, קודם כל אנחנו מבקשים שבכל גופי השידור במדינת ישראל, במסגרת הבקרה שנעשית על התכניות, תיעשה גם איזה הדרכה, כמו שפירט ד"ר בקר, מדי תקופה מסוימת – וזה יכול להיות בנהלים הפנימיים של כל ערוץ – בכל הקשור למסרים שצריכים לעבור או מסרים שלא צריכים לעבור בתכניות הטלוויזיה או על-ידי הכוכבים של כל אחד מהערוצים. חשוב להגביר את המודעות של המנהלים שלא יעברו מסרים שליליים, בעיקר לא לדור הצעיר כי הם אלה שבדרך כלל נוטים לחקות את הכוכבים. כאן אני רוצה דווקא לשבח את הפעילות של משרד התחבורה ומקווה שאתם תתמקדו אף יותר בעניין הזה כדי למנוע עוד דוגמאות שליליות, שכמו שראיתי, הופיעו בשנים האחרונות בהרבה מאוד תכניות.

כמו כן, אני מבקש לקבל בכתב מכל אחד מן הערוצים פירוט על התכניות שהוא צפוי לשדר בעונת השידורים הקרובה – אני לא מבקש מכם התחייבויות – ועל הנפח התקשורתי שיתפוס הטיפול במלחמה בתאונות דרכים. אם זה בצורה של תכנית, אם זה בצורה של פינות, כל דבר שאתם משדרים. אנחנו רוצים לראות את זה בכתב.

אני אומר פה משפט לא יפה אבל חבר הכנסת שלום שמחון אמר אותו ואני מרשה לעצמי לחזור על זה. כלי התקשורת והרגולציה שעוסקת בהם נדונים פה לעתים תכופות בוועדת הכלכלה. יושב-ראש הוועדה אמר כאן, ואני מצטרף לעמדתו, שאנחנו רואים בנושא הזה תרומה ציבורית מהמדרגה הראשונה להצלת חיי אדם במדינת ישראל ולפיכך אנחנו נתחשב בזה גם כשכלי התקשורת יבואו לכאן עם בקשות להקלות מסוימות מול הרגולציה הקיימת. יכול להיות שלא צריך להגיד את זה אבל מכיוון שזה נושא כל-כך חשוב אני מרשה לעצמי להגיד את זה.

לא כל-כך ברור לי איך מתנהלת ברשות השנייה לטלוויזיה ורדיו הבקרה על הפרסומות. קיבלתי הרבה מאוד דוגמאות שליליות לפרסומות ששודרו והועברו בהן מסרים שליליים. אני לא יודע באילו סנקציות אתם יכולים לנקוט, אם בכלל, נגד מפרסמים שביקשתם מהם להימנע מהעברת מסרים כלשהם ובכל זאת זה שודר. הוצגו לי קמפיינים שלמרות שנאמר שיש שם מסרים שליליים, בכל זאת שודרו כפי שהם עד שהקמפיין הסתיים. הייתי רוצה לקבל מכם בכתב תשובה, איך אתם מנהלים את הנושא הזה ומה הכלים שיש ברשותכם. יכול להיות שהכנסת תשקול בנושא הזה כן להטיל סנקציות על מפרסמים. אני לא קובע עמדה כרגע. אני רוצה לקבל את התשובה בכתב. יכול להיות שאני טועה לחלוטין בקונספציה.

אני רוצה לבקש שתצרף לנו את הדוגמאות שנתנו לך כדי שנוכל להתייחס אליהן.

יש לי מלאי גדול של דוגמאות משלוש השנים האחרונות.

דבר אחרון, בהמשך לרעיון שעלה כאן על תכניות Reality TV כדי להראות לציבור הרחב עברייני תנועה שמסכנים את הציבור, אולי צריך להשתמש בזה רק בעבירות חמורות מאוד, כדי שהציבור יראה מי האנשים האלה. הייתי מבקש לקבל תשובה בכתב מאגף התנועה ומהלשכה המשפטית שלכם, האם זה מעורר בעיה משפטית בשל חוק הגנת הפרטיות. יש גם הרבה מאוד עמותות פרטיות וולונטריות שרוצות לפעול בנושא הזה ובגלל חוק הגנת הפרטיות הן לא יכולות. יכול להיות שהכנסת תשקול לאור זאת לתקן את חוק הגנת הפרטיות ולאפשר הקרנת תכניות כאלה, אם נמצא לנכון שזה יסייע. אבל לפני שנחליט אנחנו רוצים לקבל את עמדתכם.

אני רוצה להודות שוב לכולכם על ההשתתפות בדיון. תחשבו על הדברים. תהיה ישיבה נוספת של הוועדה בעוד כמה חודשים כדי לראות אם היתה התקדמות. תודה רבה.


הישיבה ננעלה בשעה 15:00