כנסת פתוחה

פרוטוקולים/ועדת מדע/7421



5
ועדת מדע וטכנולוגיה – 17.11.2003

פרוטוקולים/ועדת מדע/7421
ירושלים, י"ג בכסלו, תשס"ד
8 בדצמבר, 2003

הכנסת השש עשרה נוסח לא מתוקן
מושב שני

פרוטוקול מס' 32
מישיבת ועדת המדע והטכנולוגיה
שהתקיימה ביום ב' כ"ב בחשון התשס"ד, 17.11.03 בשעה 10:00

ס ד ר ה י ו ם
סכנה לקיומה של תכנית החממות הטכנולוגיות בשל קיצוץ תקציב 2004

חברי הוועדה: היו"ר מלי פולישוק-בלוך
אליעזר כהן

רון נחמן – ראש עיריית אריאל
ישראל ברגיל – משנה למנכ"ל הרשות לפיתוח ירושלים
דליה פרשקר – מנכ"ל GRYP השקעות
עמרי טלמון – יועץ טכנולוגיה וניהול
ד"ר קלרה וינוקור – מדענית חב' נובה
ד"ר דן גרינשטיין – רע"ן תשתית טכנולוגית מת"ט/מפא"ת
חגי שלום – יו"ר החממה בק"ש (מיטב) ואחד הבעלים
יהושע לוינברג – ממיסדי חב' גילת ומבעלי "CAPITAL POINT” ערן דודזון – מנכ"ל קרן פרוסיד, יו"ר פורום החממות המופרטות
ליאור שחורי – מנהל פיתוח עסקי, תכנית החממות
רינה פרידור – חממות טכנולוגיות, לשכת המדען, תמ"ת
שי יפתח – רכז תמ"ס, אג"ת, אוצר
ערן בנדולי – שותף מנהל קסניה-וונצ'רס – חממת קרית גת
ליאור אבירם – שותף ישראלי רוברטס זוסמן ושות'
דוד הלר – שותף מנהל קרן הון סיכון ורטקס
מור אמיתי – מנכ"ל חברת קומפיוג'ן
עופר יודפת – מנכ"ל מיינדגאוד
אהוד רם – מנהל קרן הון סיכון ספארק
אבי רווה – יועץ עסקי לפרוייקים בחממות
שלמה חרובי – חבר מועצה המנהלת של ל.נ יזמות
עירית רפפורט – חברת פוליסי בע"מ
צבי מודן – משרד המדע והטכנולוגיה – אוריינות מדעית
דנה נויפלד – מ.מ.מ. של הכנסת
דורון אהרן – מ.מ.מ. של הכנסת
דניס בארט – דוברת יו"ר ועדת המדע
אמיר גל-אור – שותף מנהל קרן הון סיכון אינפינטי, יו"ר חממת
באר-שבע
גלן שוואבר – שותף קרן הון סיכון JVP, יו"ר חממת JSI ירושלים
יאיר אמתי – מנכ"ל מתימו"פ – מרכז התעשיה הישראלית למו"פ
מיכה חריש – שר המסחר והתעשיה לשעבר
אייל ליפשיץ

ענת לוי

חבר המתרגמים בע"מ

בוקר טוב לכולם. אנחנו בסדרה של ישיבות חרום
אפשר לקרוא להם להצלת המו"פ, ויתרה מכך להצלת מדינת ישראל. משום שלפחות פה בוועדה אנחנו מאמינים שרק מהתחום הזה שנקרא מדע וטכנולוגיה, מו"פ, היי-טק, תבחרו איזו מילה שאתם רוצים, תצמח ישועה למדינת ישראל, מדינת ישראל תוכל להתחרות בעולם, תוכל לייצר ולייצא ולספק פרנסה לתושביה. זה ברמה הכללית ביותר. וזה מה שאני מנסה לקדם מאז שנבחרתי לתפקידי. קיויתי שמהתקציב הקודם אנחנו נגדל, שמה שהיה לנו יהיה עכשיו הרבה יותר. משיחות שהיו לי עם שני השרים באוצר ובמיוחד עם בנימין נתניהו גם היתה לי הרגשה שהם מבינים שזאת הדרך. וכשהצגתי בפניהם את התכנית שלי איך מגבירים צמיחה באמצעות התחום שאנחנו עוסקים בו היום, לא רק חממות אלא כללית, הסכים אתי שר האוצר, הסכים אתי מנכ"ל ראש הממשלה יצחקי ועוד רבים וטובים, שרים ואחרים, כמובן השר אולמרט, שר התמ"ת, והתוצאה שקיבלתי היא את תקציב 2004, את הצעת התקציב, שלא רק שלא מוסיפה אגורה אלא מקצצת שלושים, ארבעים וששים אחוז במחקרים במו"פ, בכל התחום שהמדינה תורמת לצמיחה כלכלית.

בשבוע שעבר אנחנו עסקנו פה סביב השולחן הזה של הוועדה בנושא של הצלת המחקר ומכוני המחקר הממשלתיים, שמצבם, יש כאלה שהגיעו אפילו לששים אחוז. רק לפרוטוקול אני אומרת וגם לידיעתכם, אתמול סיירה ועדת המדע בים המלח. אני לא יודעת כמה מכם היו שם לאחרונה אבל המצב הולך ונעשה חמור מיום ליום. אם לא תיעשה פעולה מקיפה וברמה לאומית להצלת ים המלח אז האתר הזה, שהוא ייחודי לא רק בישראל אלא בעולם כולו, פשוט לא יהיה. שלא לדבר על פרנסה שאפשר להוציא מים המלח, הן מתיירות, בהיקף של למעלה מעשרה אחוז מהחדרים התיירותיים במדינת ישראל הם בים המלח, למעלה מארבעת אלפים חדרים, מפעלי ים המלח, זאת אומרת כל הפרוייקט האדיר הזה, שלא לדבר על האתר הייחודי מבחינת מה שהטבע העניק לנו, ירד לטימיון.

ולמה אני מספרת לכם את זה, כי גם זה קשור למו"פ. מקצצים מחקרים, ובלי מחקרים, בלי איסוף נתונים ומהם מחקרים אי אפשר להתחיל אפילו לפתור את הבעיה של ים המלח. יש שם תופעה של בולענים, בטח שמעתם על זה, אתה לא יודע מה היקף התופעה, מה הצפי להיות מחר בבוקר, כמה בולענים עוד יהיו. אתה לא יכול לדעת גם אם אתה לא עושה מחקר. אז זה רק תחום אחד שבמקרה אתמול ושבוע שעבר נגענו בו, וגם בזה הממשלה מקצצת.

נזדעקנו לשמוע על החממות, וכאן אני עוברת לישיבה של היום, ואני רוצה לקצר כדי להספיק לשמוע את כל מי שיושבים סביב השולחן. החממות הם ייחודיות, אני לא צריכה לספר לכם, שחלק גדול מכם מקורב לנושא החממות מה היתרון של חממות, כאן בישראל ואולי כבשורה מציון, מה רעיון החממות עושה לפיתוח תעשיות בהמשך הדרך או להגדלת הידע שלנו בכל מקרה. אנחנו התבשרנו שגם פה מקצצים ממאה שלושים מיליון לשמונים מיליון, והיד עוד נטויה. אני אומרת לכם את השורה האחרונה של הישיבה. אני הודעתי ליותר משר אחד, גם לשר האוצר, גם לראש הממשלה במכתב, שחור על גבי לבן, גם לשר התמ"ת, אני לא אצביע לתקציב כפי שהוא היום. אז אני לא יכולה להתחייב לכם שאני לא אצביע על קיצוצים, כי יכול להיות שחלק מהגזירות לא תהיה ברירה ונצטרך לקצץ. אבל כפי שזה היום, שמקצצים, או הורסים בעצם כל מה שיכול להביא אותנו לצמיחה, לדעתי זה יותר מעקום, זה פשוט פשע. ואני לא אתן את אצבעי לכך. ואם זה חשוב להם שאני אצביע יחד עם התקציב אז שהם יתחשבו גם בנושא הזה. ולמדתי בשמונה חודשים האחרונים שאין דרך יותר טובה לשכנע מאשר בדרך הזו. אז זה הכוח שלי לשכנע. כי בדיבורים כנראה נכשלתי, עובדה שמבטיחים לי ועושים הפוך.

מה שכן אני עושה, אני מנסה לשכנע כמה שיותר חכ"ים לחשוב כמוני, ולשמחתי אני יכולה לספר לכם שיותר ויותר נאומים אני שומעת פה במליאה ובוועדות הכנסת של חכ"ים שאין להם שום נגיעה למחקר ופיתוח, למדע ולטכנולוגיה, שהם מתחילים לדבר על מנועי הצמיחה האלה, ומבינים גם הם שזאת הדרך לצמיחה ואסור לקצץ בדברים האלה אם אנחנו רוצים להמשיך ולשרוד פה.

הקיצוץ הוא של משרד המסחר והתעשיה או משרד
המסחר והתעשיה בתוך התקציב שלו סידר את הקיצוצים כפי שהוא רואה את זה. האם משרד האוצר נכנס לכל אלמנט?

בשני המישורים אתה צודק, הקיצוץ הוא גם פה וגם פה. השאלה שלך היא נכונה בשני המישורים. כל שר יכול לעשות כיווץ והרחבה במסגרת תקציבו. ודאי שהוא יכול. אז שר התמ"ת יכול להחליט שהוא סוגר את מרכז ההשקעות, שיש שם כמה מאות מיליונים, ומעביר את הכל למו"פ. הוא יכול לעשות את זה. אולי הוא צריך הסכמת ממשלה בשביל דבר כזה גדול, אבל בגדול הוא יכול להוביל מהלך כזה במסגרת הסמכויות שלו. בגדול אני אומר, ותיכף נשמע גם את איש האוצר, אני אומר לכם שהאוצר מנסה לנהל את הכל. זאת אומרת הוא נכנס לכל סעיף, אפילו לרחם שלנו הנשים, שאומר לנו מתי כן הפריה, מתי לא הפריה, ממש לפרטי פרטים האוצר מתערב ומנסה לקבוע. עד כדי כך שהשרים עצמם מתלוננים מה אתה מתערב לי, תן לי לנהל.

אז כאן יש מלחמת כוחות בעצם. במסגרת הכללית האוצר בא ואומר צריך לקצץ, כי אין לנו כסף. השאלה לאן מחולק הכסף ואיפה כן ואיפה לא. ואני חוזרת על סיפור שאני מספרת כל ישיבה שלפני שלושה שבועות הצבעתי נגד העברת תקציבים למשרד השיכון בוועדת הכספים, והייתי היחידה מהקואליציה לצערי הרב, שהעבירו מאה מיליון שקל לבניה בהתנחלויות. אומרים לי יש שם גידול טבעי. גם ברעננה שאני גרה יש גידול טבעי. אז הולכים לבתים במקומות שיש, חסר בתים ריקים במדינת ישראל? כשאין כסף אין כסף לשום דבר, זה מה שאני באה וטוענת. לא יתכן שיש מאה מיליון שקל לפרוייקטים אלה שיש להם תחליף ואין כסף לדברים כאלה שיכולים להביא מקומות עבודה להרבה מאוד אנשים, ולא רק מקומות עבודה. אז לשאלתך, שני הערוצים האלה הם בהחלט קיימים, ואנחנו צריכים להילחם בשני הערוצים.

חשוב לי לציין ששר התמ"ת, שהיו לי כמה שיחות איתו בנושא הזה הוא בהחלט נגד הקיצוצים שעושים לו בתקציבו. זה טבעי, לא ראיתי שר שלא נגד. העניין הוא שכאן הרחיקו לכת בקיצוץ שעשו במשרד התמ"מ בתחומי המו"פ. וזה לא רק בחממות, זה גם אצל המדען הראשי, שהורידו שם בערך שליש, וגם בתחומים אחרים. בעניין הזה אולמרט בהחלט ביחד עם כל מי שיושב פה כנגד הקיצוצים. כנגד האוצר במקרה זה. אבל גם הוא בתוך משרדו יכול למשוך את השמיכה הקצרה הנה והנה.

שמעתי את השמות, ואני חושב שהולך להתרחש פה
משחק כדורגל עם קבוצה אחת בלבד. יש שוער, ויש נציג אחד לכנסת, גבירתי הזכירה שצריך לשכנע חברי כנסת, אז אין את מי לשכנע. ולגבי השוער אפשר ישר להתחיל מול השוער.

כלל ידוע הוא בכנסת שחברי כנסת כמעט ולא
מגיעים לוועדות. זה נקרא ועדת כנסת, לצערי הרב חברי כנסת לא כל כך מגיעים. הסיבה לכך כי במקביל יש הרבה ועדות, וכל אחד חבר בכמה ועדות. אני אישית התפטרתי מחלק מהוועדות כדי למקד את הפעילות פה ובוועדת כלכלה ואני מסרבת ללכת לעוד ועדות כי אי אפשר באמת. זו בעיה שאנחנו מתעסקים איתה יום יום פה, ואין מה לעשות. אבל יחד עם זה דיון של ועדה בכנסת הוא דיון חשוב, כי יש לו הדים כלפי חוץ. מה שהוועדה קובעת זה מה שקובע מבחינת הכנסת, זו האמירה. הפרוטוקול עובר הלאה לכל מי שצריך. זה כלי שלנו בכנסת להביע את הדברים, לזעוק אם צריך, לדרוש אם צריך וגם לקבל החלטות אם צריך. אנחנו יזמנו פה חקיקה שתקבע אחוז מסויים למו"פ, שהממשלה לא תוכל לחרוג מזה. אז גם יוזמות חקיקה וגם פניות לכל הגופים הרלוונטים באים מפה. אין לנו כלי אחר. בדרך כלל באמת ישנם שלושה ארבעה חברי כנסת. בדרך כלל אנחנו דווקא משופעים יחסית עם חברי כנסת, אבל זה לא צריך להרתיע אותנו. אנחנו אומרים את האמירה שלנו, מהוועדה הזאת אחר כך יוצאים מכתבים, יוצא הלחץ, יוצאות הדרישות, וגם חשוב לנו להכיר את הבעיות וגם בינינו. עכשיו לחץ ציבורי שמתחיל מפה הוא גם מאוד חשוב. אז מכל הבחינות האלה, ומה עוד שיושב כאן גם איש האוצר, שיפנים אני מקווה את כל מה שייאמר פה. ולכן הישיבות האלה, בהחלט יש להם מקום. אבל אם אתה מרגיש שאתה מבזבז את זמנך אתה לא חייב להישאר.

אני מעבירה את זכות הדיבור והשרביט לרינה פרידור, שהיא מנהלת, יוזמת, האמא והאבא של הפרוייקטים האלה, שבלעדיה אין כאלה פרוייקטים. בבקשה.

קודם כל אני ממש מתפעמת מההיענות ומהנוכחות,
כמעט כל מי שהוזמן להשתתף ולהירתם למאבק נמצא פה איתנו, ונמצאים פה אנשים, כמו ששמעתם, ממנהלי ומובילי קרנות הון הסיכון החשובות ביותר בארץ, יזמים שעשו את זה דרך החממות, ולא דרך החממות, וכיום הם מנהלים חברות היי-טק מצליחות. זו בעצם הצבעה ברגליים. ולפני שאני מתחילה להציג את העניין בצורה מסודרת, שמתי לכם על השולחן מכתב, שקיבלתי מממשלת מכסיקו. הוזמנתי, כמו שאני מוזמנת מדי פעם, לדבר בכל מיני כנסים של חממות טכנולוגיות. תכנית החממות הטכנולוגיות מאוד מוכרת ומוערכת בעולם, ואנשים באים ארצה, ואין משלחת שמגיעה ואין לה על האג'נדה פגישה אתי וביקור בחממה. הם באים כבר עם השמות ועם הידיעה המוקדמת. אני חזרתי ממכסיקו לפני שלושה ימים, קיבלו אותי בכבוד מלכים, עם המון הערצה לישראל, וישראל עמדה במרכז הדיונים, כשהיו נציגים ממדינות רבות באירופה ובאמריקה. בלי שום פרופורציה ישראל עמדה במרכז הדיונים. אני רוצה לקרוא לכם קטע ממכתב ההזמנה, מזמין אותי מנכ"ל משרד הכלכלה המכסיקני ואומר בין השאר: "אנחנו רואים במדיניות החממות הטכנולוגיות בישראל את המצליחה ביותר בעולם. עבורנו כל דיון על חממות טכנולוגיות הוא לא רלוונטי אלא אם ניקח בחשבון את המודל הבולט ביותר, המודל הישראלי". ככה רואים אותנו בעולם, ולא אחד ולא שניים. צריך להזכיר את זה, שזו תכנית ממשלתית ישראלית שהצליחה והצליחה בזה שהיא השיגה את היעדים שלה, ובעולם בכל אופן היא מאוד מוערכת.

אנחנו מגיעים לעניין קיצוץ התקציב. מלי כבר הזכירה, התקציב שלנו בשנת 2003 היה מאה שלושים מיליון שקל. זה כבר תקציב מקוצץ דרך אגב, האוצר שם לנו באיזה שהוא תרגיל, ששי לא אשם בו אבל אנחנו נדבר עליו, חמישה עשר מיליון בצד משנת 2002 והשנה הודיעו לנו על שמונים וחמישה מיליון, אתמול כבר דיברו על שמונים מיליון. המשמעות של העניין הזה היא לא פרופורציונלית. המשמעות של העניין הזה שהכסף שיהיה לנו ילך להתחייבויות של שנה ב' וההתחייבויות שקשורות בזה הקודמות, וכסף לפרוייקטים חדשים יהיה אולי לעשרים וחמישה פרוייקטים שמאכלסים כשש חממות, שכדאי להפעיל אותם בהיקפים של כארבעה פרוייקטים לחממה. מתוך עשרים וארבע החממות. זה אומר הרס מוחלט של התכנית. ואת המספר הזה צריך פשוט להבין. זה לא קיצוץ, זה הרס של התכנית. מפני שאולי במגזרים אחרים או בחברות גדולות הקיצוצים הם כואבים וקשים, אבל אצלנו אין שום שומן של הישרדות ואין עתודה לימי חרום והעסקים הקטנים האלה והמיזמים הקטנים האלה יתפרקו, ירדו לטימיון ויחד אתם התכנית.

אני לא צריכה להסביר לאנשים מה זה חממה טכנולוגית, אבל מאוד חשוב לי לצאת מנקודת מוצא נכונה לפני שאנחנו מתחילים לדבר. יש כל מיני דיבורים, יש קרנות הון סיכון, יש כסף. זאת המציאות. הכסף הפרטי לא הולך לשלב הזה. ותהיה הקרן גדולה וחזקה ככל שתהיה. אנחנו מדברים על השלב שאדם יחיד יש לו רעיון בדרגת בשלות מסויימת מאוד בוסרית, הוא עוד לא הוכיח שום דבר, אין לו שום תשתיות מסביבו ומתחתיו, והאדם הזה בלי איזו שהיא תכנית מיוחדת, וזאת התכנית שהקמנו בשבילו, אין לו שום סיכוי לעשות את קפיצת הדרך, זה מה שאנחנו עושים עבורו, ולהגיע בתום תקופת החממה, עם כל מה שהוא מקבל בחממה, למצב שכסף פרטי דבר איתו ברצינות. חלק משקיע, חלק לא משקיע, אבל העיקר מדבר אתו ברצינות. לכסף הפרטי יש כבר במה לגעת, יש כבר רעיון מוגדר, הוכחת יתכנות, הבנה של השוק, הגדרה של המוצר, איזה שהוא מודל עסקי, מה שלא היה בהתחלה ומה שהחממה גרמה לכך שיהיה בתום השנתיים. הדרך עוד ארוכה ורבה. כל אחד מהפרוייקטים צריך הרבה יותר כסף והרבה יותר זמן. אנחנו מדברים על פיתוח מוצרים מבוססי טכנולוגיה, וההצדקה לזה שהמדינה מתערבת דרך התכנית בצורה מאסיבית היא כשל שוק מוחלט בהטמעה של הרעיונות האלה ובנתינת ההזדמנות לרעיונות האלה להוכיח את עצמם. זאת התכנית. לא יותר מזה. זאת אומרת כשבאים ואומרים לי צריך עוד כסף, צריך עוד זמן, בטח שצריך עוד כסף, בודאי צריך עוד זמן, ואנחנו מקוים שחלק גדול מהבוגרים שלנו באמת יגיעו לכסף הזה, אבל אז הוא כבר יהיה ברובו ממקורות פרטיים. אבל בלי ההתנעה המאסיבית הממשלתית בהתחלה זה לא היה מתרחש.

יש לי את אחת הדוגמאות הכי יפות, יושב פה מור אמיתי, מנכ"ל קופיוג'ן, ויש לי פה ציטוט ממי שיזם את חברת קומפיוג'ן, אמר מי שיזם והקים את חברת קומפיוג'ן בחממת שדה בוקר, היו שלושה יזמים צעירים מאוד, אחרי צבא פחות או יותר, הוא אמר: יגידו אנשים מה שיגידו על פרוייקט החממות אבל בלעדיו לא היתה היום קומפיוג'ן. אני לא הייתי מסוגל להסביר מה הרעיון הזה שלנו לאף משקיע. היתה פחות מודעות לביו-טכנולוגיה בארץ, ולערבב עם זה מחשבים, זה לא נפל לקריטריונים של אף אחד, עד שעשינו את המכירה הראשונה. וזה הסיפור של החממות. מתן הזדמנות. אז בחלק יפה אנחנו מצליחים לאפשר לאנשים להוכיח את עצמם, בחלק אחר הם נכשלים, אבל הכשלון זה הסיכון שהמדינה לוקחת, כי אם לא היה סיכון אפשר היה ללכת לבנק ולקבל את הכסף. ואת זה צריך להבין.

יש לנו עשרים וארבע חממות פרושות על פני כל הארץ ויש משמעות גדולה לפרישה הזאת, כי למעלה ממחצית החממות שלנו נמצאות באיזורים פריפריאליים ועוד שלוש חממות פועלות בירושלים, שזה לא איזור פריפריאלי אבל זה איזור חשוב. ככה שיש פרישה טובה מאוד. המיזם שלנו ממומן כמו שאתם יודעים במענק של בין שלוש מאות לחמש מאות אלף דולר, פרוייקטים בפריפריה מקבלים יותר מאשר במרכז הארץ, כשהממשלה נותנת שמונים וחמישה אחוז והכסף הפרטי צריך להביא חמישה עשר אחוז. היזמים בדרך כלל לא מביאים את זה והחממה עוזרת להם להביא את זה ממקורות פרטיים. היום בחממות המופרטות לפחות המקורות הפרטיים הם בעלי החממה והם מראש מקבלים את האחריות להביא לפחות את המימון הזה למשך תקופת החממה. בדרך כלל הם מביאים יותר, כי הם כבר שותפים שיש להם אינטרס בעניין והם רוצים לעשות את הדבר בדרך הנכונה ביותר והכי מהר שאפשר ולהגיע הכי מהר לשוק. אז המימון המשלים הוא בדרך כלל יותר ולפעמים הרבה יותר מהחמישה עשר אחוז.

יש לנו בכל נקודת זמן כמאתיים מיזמים פועלים בנקודות התקדמות שונות בכל החממות. עשרים וארבע חממות אמרתי, ובכל חממה כל שנה יתקבלו ארבעה חמישה פרוייקטים, יצאו ארבעה חמישה פרוייקטים, חיים או מתים, וזה מכשיר משומן שעובד נהדר.

אני רוצה שוב לספר לכם, חזרתי משני כנסים השבוע, היה לי שבוע מאוד צפוף, בצרפת ובמכסיקו. מה שקורה בחממות טכנולוגיות בעולם, הם מופעלים בצורה של נכסי דלא-ניידי שמתקיימים מהשכר דירה ומהתשלום על שירותים והם מהר מאוד מתמלאים בחברות שלא רוצות לצאת ושגם הבעלים לא רוצים להוציא אותם, כי מהבוגרים יותר קל לגבות את הכסף ומהחדשים הבעייתיים נורא קשה לגבות כסף. והמטרה מוחמצת פעם אחרי פעם, והם בעצמם כבר מספרים את זה. פעם אני הייתי אומרת את זה. עכשיו אני שומעת את זה, זה מה שקורה להם. אצלנו זה לא יכול לקרות. יש חלון זמן, נותנים את ההזדמנות, בתוך חלון הזמן, עם קצת בית הלל וקצת הארכה, לא הגדלת תקציב, רק מי שחוסך מקבל את ההארכה ,אתה צריך לעזוב את החממה. ניצלת את ההזדמנות, כל העולם לפניך. ותמיד יש מקום לפרוייקטים חדשים. עוד לא קרה לנו שחממה לא קיבלה פרוייקט בגלל חוסר מקום וחוסר כסף.

וזה אחד הגרפים הכי חשובים שלנו. מה שאנחנו מראים פה, זו שאלה שאני נשאלת בדרך כלל, זאת שנת התחלת התכנית, והגרף האדום זה הכספים הממשלתיים שהושקעו בתכנית והגרף הכחול זה הכספים הפרטיים שהושקעו בפרוייקטים. זה לא כולל את מה שהושקע בחממות, שזה עוד כסף. אם אתם שמים לב, בשנת 1998 היתה נקודת האיזון, ומשנת 1998 ועד סוף שנת 2002, חמש שנים הממשלה השקיעה בתכנית החממות מאה מיליון דולר, והכסף הפרטי הגיע לחמש מאות מיליון דולר. והפער כמו שאתם רואים הולך וגדל. וזה כל הסיפור. החממות האלה התחילו כסיפור פילנטרופי פחות או יותר. זאת אומרת אני אף פעם לא חשבתי שזה פילנטרופי, אני מהתחלה פעלתי כתכנית מקצועית עניינית עסקית אבל בציבור, בגלל הרקע וכל מה שהיה, והיו גם קצת כספים פילנטרופיים. היום כפי שאתם רואים הכסף הפרטי מצביע ברגלים, וזאת המטרה בעצם שרצינו להשיג, להטמיע את הכסף הפרטי בעזרת הרבה פחות כסף ממשלתי. וזה עובד.

אנחנו רואים פה מצבם של חברות שסיימו את תקופת החממה בחמש השנים האחרונות. מי שפעיל בתוכם זה למעלה מחמישים אחוז. בדרך כלל החברות שיוצאות מחממה ומגייסות השקעות, שזאת המטרה שלנו, הם למעלה מחמישים אחוז. בשנת 2000 הגענו לשבעים ושישה אחוז. חזרנו למימדים של לפני שנת 2000 ואנחנו נמצאים בסביבות החמישים אחוז של הצלחה בגיוס הון פרטי לחברה שיוצאת מחממה, שזאת כמו שאמרתי המטרה שלנו. זה אחוז מאוד גבוה. מקובל בעולם שסטרט-אפס מטכנולוגיה, שלוש שנים מיום ההתחלה, עשרה אחוז שורדים. אנחנו מדברים על אחוז הישרדות. מה שיהיה אחר כך, הכל יכול לקרות. אבל אחוז הישרדות מאוד מאוד גבוה כפי שאתם רואים.

מתוך עשרים וארבע החממות שלנו שתים עשרה פועלות במסלול המקורי, המסורתי, ושתים עשרה כבר נמצאות במסלול ההפרטה. שבע מתוך המופרטות פועלות בפריפריה ושתיים מתוך המופרטות פועלות בירושלים. בין קבוצות המשקיעים שלקחו על עצמם אחריות בחממות המופרטות נמצאות קרנות כמו GCB, ורטקס, אינפיניטי, טבע, פיטנגו, גיזה, ויטא-לייף, סטייג'-ואן, קרן שלום, ועוד רבות נוספות. ויש עוד משקיעים חיצוניים בתוך הקרנות האלה שאני לא יודעת להגיד מי הם אבל הם קיימים. בחממות המסורתיות יש גם קבוצות חזקות של משקיעים פרטיים, שזה קבוצת רד, האחים זיסאפל, בחממת רד בתל השומר וקבוצת עופר בחממת ניות בנצרת.

העניין של ההפרטה היה הימור שאנחנו לקחנו. היה הימור גודל מאוד. ואנחנו חשבנו שאנחנו נצטרך לרוץ אחרי המשקיעים ולשכנע אותם. מה שקרה זה שהמשקיעים רצו אחרינו, ואנחנו היינו בעמדה מצויינת שיכולנו לסנן כמו שצריך משקיעים, ומי שיושב פה יודע שאנחנו דחינו חלק גדול מאוד מהמשקיעים והקריטריונים שלנו היו קודם כל שהם יעמדו בהתחייבות הבסיסית של שני מיליון דולר במשך שלוש שנים, שזה הניהול של מנהלת החממה, וכל המימונים המשלימים שצריך לחמישה פרוייקטים בשנה במשך שלוש שנים, זה בערך שני מיליון דולר. אבל זה לא היה מספיק. אנחנו רצינו לראות שמדובר בקבוצות שמה שמעניין אותם זה השלב הבא. זאת אומרת שהם יוכלו, שיהיה להם לתוך מה להיכנס בהשקעות הגדולות הבאות. ואחרי שהשתכנענו בזה, וגם שיש להם את היכולת ואת המיומנויות המקצועיות לעשות את זה בשלבים הבאים, רק אז אישרנו את הקבוצות, וכמו שאתם רואים הקבוצות הן קבוצות חזקות מאוד. זה קורה בתקופה שכסף פרטי בכלל לא מושקע במיזמים מבוססי טכנולוגיה, בודאי לא בשלבים יותר ראשוניים, ובעצם זאת היתה כמו שאמרתי הצבעה ברגליים.

לכן אנחנו צריכים לעשות את כל המאמצים כדי להגן על התכנית הזאת. המשמעויות הן מאוד קשות של תקציב מהסוג הזה שלא יאפשר לנו לעמוד בהתחייבויות מול המשקיעים, שכמו שאמרתי הצביעו ברגלים ולקחו אחריות ושמו את כספם בחממות.

אני לא יודעת איזה מסמך קיבלתם מוועדת הכנסת, אבל במסמך שאני הפצתי ואני חושבת שרובכם קיבל אותו בזמנו, כשהודיעו לנו על הקיצוץ הגדול הזה, אז אני ציינתי כמה נתונים מאוד חשובים שצריך לזכור אותם. הנתון הראשון הוא שהרוב המכריע של הפרוייקטים בחממות לא היה מתבצע אם לא היתה ניתנת לו הזדמנות. זאת אומרת זה לא חממות מול קרנות הון סיכון בכסף פרטי. אנחנו מדברים על פלח שלא היה מתקיים בלי ההזדמנות המיוחדת הזאת. ואני יכולה להגיד לכם שתשעים וחמישה אחוז לפחות היה נעלם מהנוף או מאחר את השוק. יש גם את העניין של להגיע בזמן אל השוק.

הנתון השני ראיתם אותו, שבחמש השנים שעד סוף 2002 המדינה השקיעה מאה מליון דולר והמגזר הפרטי שם חמש מאות מיליון דולר. למעלה מחמישים אחוז מהפרוייקטים בוגרי החממות מצליחים לגייס לקראת סיום התקופה השקעה פרטית שמאפשרת להם המשך של לפחות שנתיים. עשרות חברות בוגרות חממה פועלות בהצלחה במשק הישראלי, מעסיקות, מפתחות, מגייסות ומוכרות. יש לי רשימה שנוכל לרפרף עליה ביחד, כי תמיד שואלים אותי תגידי שמות. יש לי פה רשימה שיש בה שמות טובים ומכובדים של חברות מוצלחות, ואני רוצה להדגיש שההצלחה היא לא רק יציאה לבורסה. אלה הדברים החשובים שרציתי להגיד. לגבי הנזק שייגרם כבר ציינתי את העניין בתקציב, ואת השאר אנחנו נשמע מהאנשים שיושבים פה.

אני מבינה ששר התמ"ס לשעבר, מיכה חריש, היית
אחד מהדוחפים לכל הרעיון הזה, נכון?

התכנית שהגשתי למשרד התעשיה והמסחר ב92-',
התכנית היתה כבר קיימת, היא היתה בשנה, עוד לא בשניה, עוד ראינו מה תהיה התוצאה של הגל הראשון של השנתיים, כמה מהם יצליחו וכמה לא. ואולי זאת הנקודה הראשונה שהייתי רוצה לציין. ההערכות המוקדמות לגבי סיכויי ההצלחה של הפרוייקטים בחממות היו בסדר גודל של כעשרה עד חמישה עשר אחוז. אלה הממוצעים בעולם של הצלחה בחממות טכנולוגיות. אני זוכר את העניין, כי אני התחלתי להיות מודע כשאמנם לא התחלתי את התכנית אבל כשבתכנית שלי התבלטו כתשעים אחוז מאלה שעל פי התחזית לא מצליחים. בתום השנתיים גילינו שאחוז ההצלחה היה הרבה יותר גבוה מאשר הצפי. זה מסתובב היום סביב החמישים אחוז, בגל הראשון היה אפילו יותר, כי באופן טבעי המיון היה הרבה יותר קפדני וההיצע היה הרבה יותר נרחב. אבל שאלנו גם את השאלה מה קורה עם אלה שלא מצליחים. והתשובה היתה שבעצם ההכשרה הכי טובה לחברות ההיי-טק במדינות ישראל ניתנת בחממות הטכנולוגיות. קיבלו אותם בשמחה גדולה מאוד כי לימדו את האנשים לא רק את מה שהם התמחו בו אלא גם בעצם הכשירו אותם לפעילות העסקית שמתלווה לפעילות ההיי-טק.

אני רוצה לתקוף את העניין מהרמה המקרו-כלכלית. אין חילוקי דעות היום במדינת ישראל שהבעיה הראשונית הכלכלית, ולא רק הכלכלית, גם החברתית, זה ליצור מחדש צמיחה. יש מנופי צמיחה שהם מוכרים, חלקם תשתיות, חלקם בעידוד עסקים קטנים, אבל המנופים על פי הניסיון בעלי הסיכוי הגבוה יותר לסחוב כלפי מעלה את המשק הם בתחומים של הטכנולוגיה והמדע.

הדבר המדהים שקרה שאין חילוקי דעות על ההנחות היסודיות. קרה ההיפך, קרה פה איזה שהוא כשל, לפי דעתי, של הכנת התקציב וחלוקה של העדיפויות, כי אין לי צל של ספק בדבר אחד, הצעדים ההכרחיים שנעשו בקיצוץ התקציב יעמיקו את המיתון בארץ. הם מצמצמים ביקושים, יגדילו גרעונות. כדי להתחיל להפוך את המגמה מוכרחים ליצור צעדים של צמיחה. אני לא סתם הזכרתי את העסקים הקטנים כי הם יוצרי התעסוקה הגדולים אבל הם לא בתחום הטכנולוגי. הנושא הטכנולוגי והמדעי יכול לתת מחדש את אותו דבר שנתן בשנות התשעים, את העוצמה של מדינת ישראל בשוק הגלובאלי, קודם כל מבחינה כלכלית. העובדה שבצמיחת המשק הטכנולוגי בנסד"ק מדינת ישראל היתה שלישית אחרי ארצות הברית וקנדה, היא היתה קודם כל הפגנת כוח כלכלית, ושנית היא היתה גם יצירת מעמד בעולם הגלובלי שבתוכו אנחנו משחקים, שהביא לגל ההשקעות הגדול למדינת ישראל שנתן אחר כך תנופה נוספת, ובואו נזכור, בהיי-טק, אנחנו מדברים על הפגיעה של הבעיה הבטחונית בתיירות, הפגיעה בהיי-טק, בנושאים של מסעדות ושל נדל"ן וכדומה היתה יותר גדולה מאשר הבעיה שהיתה לנו. ישנו ויכוח על אינטל בקרית גת, צריך לבדוק איזו תעסוקה נוספת יש מחוץ לאינטל כתוצאה מאינטל שמייצאת גם בימים הכי גרועים מעל למיליארד דולר בשנה.

אם ההנחות האלה מקובלות אז צריך לראות מהם אותם המנופים. ישנו המו"פ שעליו אין שום ויכוח עם האוצר, וכל השנים הם טענו, אפילו בויכוח על חוק עידוד השקעות הון בתעשיה, הם טענו המו"פ זה המנוף הגדול, המו"פ התעשייתי על מרכיביו. גם שם יש קיצוץ.

אני אגיע לתקופה האקטואלית. המיתון בתחום ההיי-טק העולמי מתחיל להראות סימנים של סיום. ארצות הברית מתחילה לצמוח, יפן מתחילה לצמוח, אירופה מתחילה לצמוח. יש סימני צמיחה. חלק מהתעשייה הישראלית מתחילה להרגיש את הביקושים. אין ספק שההתפרצות הבאה, אני מקווה שהיא לא תהיה בסדרי גודל של סוף התקופה של 2000 אלא עליה יותר מתונה, תופיע בארצות הברית כמה חודשים לפני שהיא תופיע בישראל. ודאי בתחום ההשקעות. מאחר ויש כוח אדם מובטל בתחום ההיי-טק בארץ, שזאת העתודה לצמיחה העתידית, וב92-' היינו עדיין מהנדסים מאוד זולים, עם מחסור של מקומות עבודה, 95' כבר היה מחסור בכוח אדם, הסכנה שכוח אדם איכותי יברח מהארץ בתקופה של כמה חודשים היא סכנה מאוד גדולה.

בתוך המעגל הזה לחממות יש כמה איכויות מיוחדות. ראשית הזכרתי כבר את הכשרת כוח אדם, שחלקו יוצר תעסוקה בתוך חברות חדשות ויוזמות חדשות וחלקם יוצרים כוח אדם איכותי נוסף בתעשיות ההיי-טק הישראלי. דבר שני, בתחום של הטכנולוגיה והמדע זה הדבר היחידי שמפוזר מקצרין עד דימונה. אם נבדוק את יתר תקציבי המו"פ הם מתמקדים באופן טבעי בכמה ריכוזים גדולים, שהם תל אביב, חיפה, מכון ויצמן, האיזור של נס ציונה. אפילו בין חיפה לתל אביב לעתידים, בחדרה לא נמצא היי-טק. ולכן יש לזה גם מנוף של יצירת תשתיות לטכנולוגיה ומדע באותם המקומות שמוכרחים איך שהוא להעלות אותם. אני חושב שבכל המכלול הזה ההורדה של התקציבים היא לא גודלת. ואפשר להסביר אותה רק בדבר אחד. בעומס של התמודדות עם קיצוצי תקציבים חוסר תשומת לב לנושאים שהם מחוללי הצמיחה ומחוללי ההכנסות שבאות לאחר מכן.

מילה אחרונה, כל שקל או דולר שמופקד בתוך החממות הטכנולוגיות חוזר למדינה למעשה במכפלות גדולות מאוד. אבל גם מבחינת החישוב התקציבי העתידי של המדינה יש פה השקעה שחוזרת בטווח קצר מאוד יחסית.

אני שמחה לשמוע את מה שאני אומרת כבר שמונה
חודשים גם מפי אלה שהיו במערכת קודם, כי קשה מאוד לשכנע בביצוע של הדברים. זאת אומרת כולם מסכימים שזאת הדרך, את הנאום הזה שאתה נאמת עכשיו אני נאמתי לפני שר האוצר שלוש פעמים לפחות, והוא הסכים אתי שאכן זאת הדרך, ומי כמו ביבי מקושר להיי-טק, ובכל זאת קיבלנו את התוצר הזה. אז אני במקומות אחרים כבר אמרתי את זה בצורה הכי בוטה שאני יכולה לומר, שלצערי הרב לא ביבי מנהל את משרד האוצר אלא אגף התקציבים. ולכן זאת התוצאה. אני לא אומרת את זה מתוך השמצה או לא השמצה. זו פשוט עובדה. אגף התקציבים תפקידו להסתכל על תקציב המדינה ולראות את השורה התחתונה, האם אנחנו חורגים או לא חורגים, וטוב שכך. אבל הוא חרג מסמכויותיו והוא בעצם קבע לנו תקציב שמחסל כל סיכוי לצמיחה פה במדינת ישראל, ועל כך אני מלינה ובגלל זה אנחנו פה, כדי לשכנע אותו שצריך לעשות אחרת, את משרד האוצר כולו, לא רק את הנציג שנמצא פה.

קודם כל צריך לזכור את הקונטקסט שבו אנחנו
נמצאים כרגע. נראה לי שהדיון קצת התנתק מהמצב. אנחנו מדברים על קיצוץ, אני חמש שנים באגף תקציבים ואני מכיר גם את ההיסטוריה קצת לפני, אנחנו מדברים על קיצוץ, אמנם הוא קיצוץ גם בצד ההוצאה וגם בצד ההכנסות. אם לא היה הקיצוץ הזה אז לחברות שהיו יוצאות מהחממות לא היה סיכוי להתקיים יום אחד אחרי. כי הסקטור הפרטי לא היה יודע לגייס הון בשוק ההון. צריך להבין, זו המשמעות של גרעון. זה הקונטקסט. בסופו של דבר הסיוע לחממות, חשוב ככל שיהיה, לא יכול לחפות על מצב שבו כתוצאה מגרעון הממשלה נאלצת לגייס בשווקים, להנפיק אג"חים, לגייס, היא בעצם לוקחת את המטרות של הסקטור הפרטי. זה לא מכסה, בסופו של דבר גם מי שפועל פה, היה מפסיק לעבוד פה, אני מדבר במונחים ארוכי טווח.

אני רוצה שיהיה ברור דבר אחד לפני שאתה
ממשיך. אף אחד מהיושבים פה לא מנותק מהמציאות הישראלית. כולנו מבינים ויודעים שיש קיצוץ נוראי בתקציב. אני רוצה שלא תחשוב שאנחנו לא יודעים איפה אנחנו חיים.

כשאנחנו מדברים על סיוע למיגזר העסקי, או
מערכת יחסי הגומלין בין השלטון לבין המגזר העסקי, המשמעות של גרעון מול המשמעות של סיוע, זה לא עומד בקנה אחד.

זו השקעה, זה לא סיוע.

זו השקעה של המדינה בסקטור מסויים. לגופו של
עניין, לגבי הקיצוץ, השרים אוהבים לקבוע מה קורה בתוך תקציב משרדם. הדרך הכי נוחה לנו והכי טובה, כמו שאנחנו רואים אותה, היא לבוא ולהגיד שצריך לקצץ בפעילות א' או בפעילות ב' כי היא לא תומכת בצמיחה, או מכל סיבה אחרת, היא לא יעילה או כל מה שאנחנו לא רוצים. בפועל מה שקורה שכמובן כל שר מתנגד למה שקורה אצלו ואז אנחנו מקבלים את הקיצוץ שהיה לנו בפעם האחרונה, שהוא ברובו קיצוץ שאנחנו קוראים לו קיצוץ רוחבי בעברית תקנית, ובמקרה הזה בגלל היקף השינוי הפיסקלי מדובר בקיצוץ די גדול, בקיצוץ של כשלושים אחוז מהתקציבים שהם לא קשיחים. במעבר משנת 2002 לשנת 2003 קיצוץ של כשלושים אחוז. וזה לא רק בתקציב המדען הראשי.

להבדיל צריך להגיד את זה ואנחנו נגיד את זה בכל פעם, המדען הראשי, ובכלל תקציבי המו"פ, לפחות מה שתחת אחריותי, לא קוצצו קיצוצים ייעודיים. להבדיל נאמר בתקציב משרד הבטחון הקיצוץ ייעודי, ספציפי, ומעבר לזה הוא היה שותף לקיצוץ הרוחבי. תקציב המדען הראשי שמנו אותו בצד ואמרנו מה שרוחבי רוחבי, אתה לא יכול להגיד או.קיי., אני מוציא משרד אחד או פעילות מסויימת אחת מתוך הקיצוצים הרוחביים שאנחנו מחייבים בהם את כל משרדי הממשלה. במובן הזה בהחלט מדובר בקיצוץ רחב, אבל אני מזכיר עוד פעם, אנחנו די שמרנו, לפחות ניסינו לשמור. ואין אפשרות להבדיל ולהגיד או.קיי., אז המדען הראשי יוצא החוצה או משרד התמ"ס יוצא החוצה ופה אנחנו מקצצים פחות. זה בסופו של דבר סדרי עדיפויות.

למה אין אפשרות?

כי כל משרד היה רוצה, זו המשמעות, לשני
הצדדים. בסופו של דבר שרים בממשלה, הממשלה החליטה על סדרי עדיפויות, וזו המשמעות של להחליט על סדרי עדיפויות. אתה יכול להחליט שאתה מקצץ במקום מסויים, אתה יכול להחליט שאתה מקצץ קיצוץ רוחבי, וכל שר בטוח שהפעילות שלו היא הפעילות הכי חשובה. תשאלו את שר השיכון, הוא יגיד לכם שהפעילות שלו היא הפעילות הכי חשובה ואם אנחנו נתמוך בענף הבנייה בוודאות המשק יצא ממיתון. כל כלכלן שמבין קצת את ענף הנדל"ן יגיד שזה לא נכון, אבל הוא יגיד שזה כן. הדיון הוא לא דיון בין כלכלנים, הדיון הוא דיון בממשלה, דיון של סדרי עדיפויות. מעבר לזה, כמו שאמרת יש אפשרות בתוך משרד, כל שר יחליט על סדרי עדיפויות, לנהל את תקציבי משרדו. אנחנו גם הצענו לשר התמ"ת לשנות סדרי עדיפויות בתוך המשרד. והוא מסיבות שלו החליט שהוא לא מעוניין, לא כרגע.

מה התקציב של משרד התמ"ת?

אני יכול להגיד לגבי תקציב המדען, זה משהו כמו
מיליארד שקלים. אין לי את המספר המדוייק, זה בסביבות שני מיליארד. קצת פחות. אני אעביר לכם את המספר המדוייק. זה גם משתנה, זה תלוי בהיקף העודפים שמועברים. אני יכול להעביר לכם את המספרים.

בהרכב אתה מתעלם מהעניין של התמלוגים
שנעלמו. אתה מציג פשוט מספר לא נכון.

אני אומר עוד פעם, גם אנחנו הצענו לשר התמ"ת,
להנהלת המשרד, לעשות איזה שהוא שינוי בסדרי העדיפויות ובין היתר להקצות יותר מקורות למחקר ופיתוח בהנחה שמחקר ופיתוח התשואה שלו יותר גבוהה. ובחרו שלא לעשות את שינוי סדרי העדיפויות הזה. בסופו של דבר בעולם של מגבלת תקציב יש מגבלות, ולפעמים גם זה נפגע. אני אומר עוד פעם, זה נכון שמחקר ופיתוח זה השקעה ממשלתית, והפיתוח של התחום והסרת חסמים כמו שעושים בתכנית החממות יש לו משמעות, ויש מקום להשקעה כזאת. גם אנחנו חושבים שבסופו של דבר יש למחקר ופיתוח השפעה חיצונית חיובית ולכן רצוי שהממשלה תתרום כי אותה השפעה חיצונית כמובן שהמשקיע הבודד והיזם הבודד לא רואה. אבל גם אנחנו בסופו של דבר בתוך מגבלת המקורות.

עד עכשיו אתה הגנת על המשרד. עכשיו אני שואלת
אותך כמי שמרכז תעשיה ומסחר, זאת אומרת פרופר את הנושא הזה, האם אתה כאחראי על הנושא הזה מנסה למשוך יותר תקציבים או מנסה לשכנע לפחות את החברים שלך באגף התקציבים שכדאי, לא בגלל שיש אינטרס כזה או אחר אלא כדאי למדינה להשקיע.

אנחנו פועלים בשני מקומות. ראשית כמו שאמרתי
בתוך תקציב של משרד התמ"ת, אנחנו מנסים לשכנע, וזה בעיקר מול הקולגות שלנו במשרד התמ"ת, וגם בעבודה משותפת או עבודה רוחבית פנימה שלנו, אבל זה במקום מאוד מסויים, מאוד מוגדר, פורום תל"ם, ששם אנחנו מנסים לעגן תקציבים של כמה משרדים, וגם זה היום הופך להיות מאוד מאוד קשה, לטובת תמיכה בפרוייקטים, פרוייקטים של מחקר ופיתוח אבל זה פרוייקטים במחקר ופיתוח קצת יותר ארוך טווח, שמתבצע רובו באוניברסיטאות.

אנחנו צריכים שאתה תהיה שותף למאבק שלנו להגביר, שוב, ברור שכל אחד מושך לכיוון שלו והשיכון רוצה יותר וזה רוצה יותר. אנחנו כאן, מההשקפה שלנו ,ואני חושבת שאתה שותף לה, שהתחום הזה שאנחנו מדברים הוא מנוע הצמיחה העיקרי, המהיר, בטווח הקצר, וכל המילים שכבר נאמרו, היחידי שיש במדינת ישראל. רק זה. אז אתם צריכים להיות בעלי האינטרס, אתם אגף התקציבים, אתם רוצים להגדיל את הסעיף של ההכנסות במדינת ישראל ואתם עושים הפוך. זה צריך להיות האינטרס הראשון שלכם כמי שממונה על המאזן של המדינה להגביר את ההכנסות. ומה אתם עושים, בדיוק הפוך. אני אגיד לך למה, נכון שהממשלה מחליטה אבל הממשלה קיבלה, ואנחנו יודעים את העובדות, אנחנו שמים את הכל על השולחן, לא מנסים לתת מלים יפות, הממשלה מקבלת ממשרד האוצר תקציב, ככה זה עובד, ואז מתחילים לעשות את התיקונים הקטנים. אז קודם כל ברמת התפיסה העקרונית הבסיסית מדינת ישראל כמדיניות היתה צריכה להחליט שההון האנושי, כל מה שמתחת לכותרת של הון אנושי, יקבל עדיפות. לא לחתוך רוחבי. זה הדבר הכי לא נכון לחתוך רוחבי בהיקפים כאלה של שלושים ארבעים אחוז. זו פשוט טעות לעשות דבר כזה. כי מה הדין של, אני לא רוצה להיתפס אם זה טיילת בחברון או, אני לא רוצה ללכת על הנושא המדיני דווקא, אבל יש מספיק תחומים שהם יכולים להידחות למחרתיים. יש היום מצב אקוטי. כולנו מסכימים שזה מצב אקוטי. איך מצילים את המדינה, על ידי שמגבירים צמיחה. איך מגבירים צמיחה, אך ורק על ידי התחומים האלה.

אני מוכרחה להגיד לך רינה שאני נדהמתי לשמוע שיש לכם חמישים ואחד אחוזי הצלחה, כשזה מקובל עשרה. היה לפני שבוע כנס בניו-יורק של הרבה מאוד משקיעים, היה שם שר התמ"ת, שמעתי מאנשי עסקים שהיו שם. מסתבר שעדיין ישראל נחשבת כמקום שהכי כדאי להשקיע בו, למרות המצב הפוליטי. אנחנו מושווים במספרים אבסולוטים ללונדון, לאנגליה, היכן אנשים מתכוונים להשקיע בשנת 2004. זאת אומרת בהחלט מתייחסים אלינו כמקום שצריך להשקיע. בטבלה שמראה את ההשקעות בפועל שנעשו של קרנות הון סיכון ישראל עומדת במקום הראשון. הדיבורים שנאמרו שם הלא פורמלים מדברים על זה שאם אתה הולך להשקיע במו"פ או באיזה שהוא רעיון חדש קודם כל תבדוק בישראל האם עוד לא עשו את זה, כי הרעיונות מתגלגלים פה ברחוב. ואנחנו, תסלחו לי על הביטוי, המטומטמים, שלא מבינים שיש לנו כאן את ביצת הזהב ולא משתמשים בזה. אז עושים חתך רוחב. ומקצצים את המקום היחידי שיכול להביא צמיחה. אני לא מבינה את זה, אני אמנם לא כלכלנית בכירה, לא פרופסור למתמטיקה ולא לכלכלה, אבל ההיגיון הבריא צריך להתחיל לעבוד גם במשרד האוצר, מה לעשות.

לי יש שאלה לאוצר, אתם לא רואים את זה כנושא
צמיחה עיקרי?

אנחנו חושבים שיש מקום להשקעה ממשלתית
ולתמיכה ממשלתית במחקר ופיתוח מתוך ראיה שבסופו של דבר יש לזה השפעות חיצוניות חיוביות.

זה סיסמאות. אתה מדבר על המקורות הפנימיים,

שוב אני אסביר, תהליך קבלת ההחלטות, אפשר לבוא ולקצץ קיצוץ ייעודי וכל אחד פה סוחב את השמיכה עליו. צריך לזכור, אנחנו גם ככה במצב תקציבי שכל משרד מרגיש וכל שר מרגיש, קיצצו כבר בתקציב משרדו והוא לא יכול לעמוד בזה. בסופו של דבר שני המספרים האלה צריכים להתחבר ביחד. על תקציב המדען הראשי אנחנו ניסינו להגן ומנענו קיצוצים שהם קיצוצים ייעודיים. אבל בסופו של דבר הקיצוץ שאנחנו משיטים על כולם, חייבים להשיט גם כאן.

אנחנו קבוצה של משקיעים שרכשה את השליטה על
חממת הטכניון. אנחנו עובדים עם ארבע קרנות הון סיכון, נציג של אחת מהם נמצא פה, קרן נוספת שלום, קרן נוספת ויטל-לייף שמושקעת בבוסטון-סיינטיפיק, חברת הציוד רפואי אחת הגדולות בעולם, שותפה באופן מאוד ישיר בחממה שלנו, כבר השקיעה באחת מחברות החממה, וג'ונסון אנד ג'ונסון, שהשקיעה אצלנו בחממה ישירות בשלוש חברות בשלב ההקמה, שזה נדיר מאוד שחברה כל כך גדולה מתחילה ומשקיעה בשלב ההקמה, כל זה בזכות העובדה שקרנות הון סיכון מקצועיות מנהלות את החממה ולא מדינת ישראל. יש לזה משמעויות גם פוליטיות בינלאומיות שעלולות להתגלגל לצערי למימדים חמורים, שבוסטון סיינטיפיק, ג'ונסון אנד ג'ונסון, קרן הון סיכון בשם הרבור-וס גם היא שותפה אצלנו, קרן הון הסיכון הגדולה בעולם, יבינו שאנחנו הולכים לסגור את החממה הזאת. זה פרט נוסף למה שהוצג קודם, זה גם מעשים שבוצעו בישראל, השקעות בפועל.

אני רק מנסה להוסיף זוית ראיה נוספת על מה שנאמר ולא לחזור על דברים שנאמרו קודם. היום, ואני פה מייצג למעשה את כל החממות המופרטות בישראל כיושב ראש הפורום, השקעות הון סיכון בחברות בשלב ההקמה נעשות אך ורק בחממות הטכנולוגיות. כל הקרנות הגדולות מחכות שנה, שנתיים, שלוש, להקטין סיכון ולראות שהחברות קמו. אם נגדע להם את מקור ההשקעות היחידי היום, החממות, עוד כמה שנים נבין את המשמעות שפשוט לא יהיו יותר השקעות בחברות סטרט-אפ. וזה ענף שמכניס לישראל מאות מיליוני דולרים של משקיעים זרים.

עוד נקודה שלא צויינה וצריך לזכור אותה, היום החממה שלנו, חממת הטכניון במיוחד אבל גם חממות נוספות מהוות אפיק יחידי למיסחור טכנולוגיה אקדמית. הטכניון שותף שלנו בחממה. יצא רק אתמול מכתב לכל המדענים בסגל האקדמי של הטכניון, כל מי שרוצה מוזמן, וזה גם בפועל קורה, להביא את הרעיון האקדמי לחברה עסקית במסגרת החממה. אין אפיק אחר במדינה שלנו להפוך מחקרים אקדמים לחברות מצליחות. פעם היה כמו שאמרתי, היום אין, רק דרך החממות.

דבר נוסף שלא הודגש, החממות היום החדשות, שהתחילו לפעול רק השנה, חתומות על חוזים. אנחנו חתומים על חוזה עם מדינת ישראל. התחייבנו ומסרנו ערבות בנקאית ,התחייבנו לעשות חמש השקעות חדשות כל שנה. התחלנו לבצע אותם. משמעות של ביטול חוזה היא אחרת מאשר קיצוץ תקציבי בכל מגזר אחר. זה יכול להגיע לבית משפט ויש כאלה שכבר הולכים לכיוון הזה. ואנחנו מנסים להימנע מזה אבל המשקיעים שלנו לוחצים לקיים חוזה ואם לא לבטל אותו, את המשמעויות הזכרתי קודם.

הדבר האחרון, אני לחלוטין לא מסכים עם האמירה שלך שפה מדובר בתמיכה במיגזר העסקי. אנחנו לא צריכים תמיכה, לא אנחנו ולא קרן ורטר של מיליארד דולר וקרנות נוספות, לא צריכים תמיכה. אבל המדינה צריכה לתמוך בחממות כי כמו שאמרתי אין דרך אחרת להתחיל מחדש את תעשיית ההיי-טק בישראל. זאת הדרך היחידה.

שם המשחק זה מינוף, ואתם שוכחים באוצר, וגם
דרככם לחברי כנסת, שאחת ההצלחות הכי גדולות של מדינת ישראל נעשתה בעצם בתחום הזה של ההיי-טק על דרך של מינוף. זה אותו סיפור של יוזמה שעשרות בודדות של מיליוני דולרים הכניסו למדינה מספר מיליארדים. זה עשרות בודדות אולי של מיליארדים אבל הכניסו, ואפשר להראות את הקשר למינוף, לסיכון שהמדינה לקחה. אתה מדבר על מקורות ועל הקטנת המקורות, אני אומר אתם גם פוגעים מהגדלת המקורות ממקורות מחו"ל. קרנות הון הסיכון שנכנסו לנהל את החממות מביאות לא רק ידע ניהולי אלא גם יכולת גיוס של כספים ממקורותיהם בחו"ל וכל אחת מהקרנות שמעורבות פה כבר הוכיחה את זה. אחד הסיפורים המעניינים שאנחנו יודעים את זה למעשה, הזכיר את זה ערן קודם, שמעניין משקיעי חו"ל ,ואין הרבה דברים שמעניינים היום כסף חיצוני, שאנחנו מאוד מסתמכים עליו, זה סיפור החממות. כלומר החממות יכולות למשוך גם ישירות, כמו השתתפות של ג'ונסון אנד ג'ונסון, וגם משקיעי הקרנות, שרובם ככולם אלה משקיעים זרים, שמזרימים כסף לקרנות על מנת שישקיעו אותו הלאה במיזמים מעניינים דוגמת החממות. אני יכול לספר שמאז שאנחנו נכנסנו כשותפים לחממת הטכניון ואנחנו הפצנו את הסיפור הזה בקרב המשקיעים שלנו הזרים, תאגידים כמו היטאצ'י ואחרים, אנחנו שומעים כמה זה מעניין אותם, והם רוצים להעמיק את המעורבות שלהם כי הם יודעים שיש להם איזה שהוא כלי שדרכו הם יכולים לתעל את העניין שלהם העסקי ואת הכסף שלהם פנימה. והפעולה שלכם למעשה יכולה להמית את החממות תגדע למעשה את הכלי שדרכו יכול להיות מוזרם כסף חיצוני רב למדינת ישראל, דוגמת פרוייקט יוזמה, אבל כאן יש פרוייקט חממות שהוא סיפור הצלחה לא פחות ממנו.

אני אתייחס בזריזות לשלוש או ארבע נקודות. אני
בניגוד לך לא רואה פה השקעה שלכם במיגזר העסקי. אני רואה פה שותפות בינינו לביניכם להנבטת אותם היזמויות. אני מייצג קבוצה של משקיעים, שדרך אגב היא היחידה שעוסקת רק בהשקעה בחממות והיחידה שהפריטה שתי חממות. אנחנו עד היום רק השקענו כסף. המדינה הפריטה, אנחנו השתתפנו בהפרטה. אנחנו רק משקיעים כסף בחממות. לנו יש הרבה אפיקי השקעה. אחת הסיבות שאני לפחות עושה את זה כי אני היה אלוהים בעזרי, ובין השאר בגלל שהמדינה עזרה לי לפני חמש עשרה שנה אז אנחנו מאוד הצלחנו כלכלית. אני חושב שזו הדרך שלי לפחות ושלנו לעזור ליזמים צעירים. אני רואה פה שותפות ביניכם ובינינו. אנחנו עד היום השקענו מיליונים של דולרים, הבאנו מיליונים של דולרים ממשקיעים גרמניים בהמשך למה שאמר דוד הלר ויש לנו התחייבות חתומה מהם להשקיע בכל פרוייקט שאנחנו נצביע עליו ככדאי למשך השלוש שנים הקרובות. בנק ענק, גרמני, שלא רוצה להיחשף בארץ. ואנחנו עד היום לא הוצאנו דולר אחד מהחברות, אנחנו רק משקיעים, כמוכם. ואני חושב שאתה צריך להסתכל על זה גם במובן של גרעון, אנחנו בגילת שילמנו מס הכנסה רק בעובדים או רק במס חברות במאות מליונים. בעצם אתה צריך להגיד או.קיי., איך פותרים את הגרעון, באמצעות צמיחה. ולראות את זה כהשקעה ולא כמשהו שיוצר גרעון. אם אנחנו נצליח עם החממות האלה אז בעצם הפסדנו הלוקאלי יצא בשכרנו לטווח יותר ארוך.

עוד נקודה אחת קטנה שאני חושב שכדאי להזכיר אותה, אני לא נציג העולים ואני יליד הארץ אבל ראיתי הרבה מאוד מהיזמים בקצרין למשל שהם עולים חדשים. הסיכוי שלהם לגייס הון מקרן כמו ורטר עם רעיון לא בשל, עם תכנית עסקית שלא קיימת, עם עברית שכמעט לא קיימת עדיין ברמה שניתן להציג, גם לא אנגלית, אם לא היינו נותנים לאותו מדען רוסי לפתח את המד טמפרטורה מרחוק שלו או איזה שהוא קיט למציאת איזו שהיא מחלה, אף אחד לא היה נותן לו כסף. ויש פה עניין שאותו יזם בקצרין או באריאל או בקרית שמונה או באופקים הסיכוי שלו לממש את החלום של אותו עולה חדש או תושב הפריפריה הוא אפסי אם החממות לא היו תומכות בזה. ויש פה גם לדעתי עניין ציוני, לעזור לקליטת עליה ולעזור לתושבים מהפריפריה להקים תעשיות מתוחכמות במקום כמו אופקים, שבינינו, לא נעים לי להודות, אני לא הייתי מגיע לאופקים אם לא היתה לנו שם חממה. וגם משקיעים אחרים אני לא מאמין שהיו מגיעים לאופקים אלמלא היתה חממה.

תיכף אני אבקש מקלרה לדבר כי היא באמת דוגמא
לעולה חדשה שעשתה את זה דרך החממות. אבל אני רוצה לומר לכולכם, אני לא מבקשת לקצץ מהמיטות לחולים ומהמסכנים והנכים, אני באה וטוענת שהמשרד, משרד האוצר קבע, כהשקעה, כפי שאמרת, הוא גם שם את זה בסעיף השקעה, לא הוצאה, השקעה בתשתיות פיזיות, רכבות וכבישים, וזה מבורך. אבל אם ניקח שליש מהתקציב שהוקדש, שישה עשר מיליארד שקל שהם דיברו על תקציב לתשתיות לאומיות מסוג זה, ונגיד שתשתית לאומית שאנחנו מדברים עליה היא תשתית לא פחות חשובה, אולי היא בעצם יותר חשובה מכל תשתית אחרת, ניקח רק שליש, לא חצי מהתשתיות האלה, שזה חמישה מיליארד שקל, כהשקעה, לא כהוצאה, אולי התייחסות כזאת למספרים ולתכנים תביא את השינוי. יכול להיות שזאת הדרך. תחשוב על זה עד סוף הישיבה.

אנחנו מדברים פה על פחות מאחד אחוז משש
עשרה מיליארד.

אם היו מוותרים על אחד אחוז משש עשרה
מיליארד אז התקציב של רינה לא היה מקוצץ.

כרגע אני עובדת בחברת נורה, הייתי יזמת של
פרוייקט אחד בחממה טכנולוגית בקרית ויצמן. הפרוייקט שלי הצליח ובזמנו אנחנו העברנו את הפרוייקט הזה לחברה גדולה באנגליה, וכולנו היינו מרוצים, אבל אני לא רוצה לספר סיפורים אישיים, למרות שיש לי הרבה סיפורים אישיים על קליטת המדענים. היום אני רוצה רק לשאול, כל הזמן אנחנו אומרים מילת מפתח כאן זה מו"פ. אבל מה זה מו"פ, מחקר זה אוניברסיטאות. פיתוח, אף חברה היום לא מוכנה לקחת פרוייקט לפיתוח לשנתיים. אף חברה, אפילו חברה כמו אינטל, חברות שאני עובדת איתם, הם לא מוכנים לקחת פרוייקט לכמה שנים לפיתוח. הם רוצים משהו קצר, כמה חודשים, פיתוח ולהתחיל לייצר. אז פיתוח זה רק בחממות. וזה לא משהו ייחודי לישראל. זה התכנית הרגילה אפילו במכסיקו אני מבינה שהיום יש תכנית כזאת. פתאום אנחנו שומעים שיש לקצץ בגשר הזה בין מחקר ופיתוח. תכנית חממות זה הדרך היחידה להביא פרוייקטים חדשים. אני לא מדברת על המשקיעים, פרוייקטים חדשים מעולים חדשים, להביא פרוייקטים מחו"ל, לא רק מרוסיה אלא גם מארצות הברית, מגרמניה. היום מדברים על אנטישמיות, מצרפת יש המון אנשים שמוכנים לבוא, מדובר על הדוקטורים, עם ניסיון רב. לבוא לכאן. יש לנו דוגמאות כאלה. כאן בירושלים יש חברות מצליחות. מביאים פרוייקטים מוכנים. אבל הם לא יכולים לקחת פרוייקט ומייד ללכת למסלול הרגיל של המדע. מכל מיני סיבות. הם צריכים זמן, וזמן הזה ותמיכה זה התכנית, תכנית החממות.

היתה לי הזכות להקים את החממה באריאל, עם
השר משה נסים ואחר כך עם מיכה חריש. הייתי הראשון בארץ שהפריט אותה, בעצם הכניס את האחים עופר שותפים בחמישים אחוז. לא בארבעים ותשעה אחוז, בחמישים אחוז. ואת החממה הפריפריאלית המופרטת, עם ידידי שנמצא פה, איל ליפשיץ מפריגרין היינו הראשונים שחתמנו עם רינה את ההפרטה של החממה. אני רוצה עכשיו לומר מנקודת מבט של ראש עיר ומי שהיה בכנסת הזאת חבר כנסת וישב עם אגף התקציבים.

בזמנו היה דיון בוועדת הכספים של הכנסת עם ועדת הכלכלה וועדת העליה. היו שמונת אלפים, תשעת אלפים מדענים שהגיעו מרוסיה. חיפשנו דרכים להחזיק אותם וחיפשנו כל מיני דרכים איך ההון האנושי הזה, הידע הזה, לא יברח מכאן. והצלחנו כל כך עם העניין הזה שששת אלפים ברחו לחוץ לארץ, ושלושת אלפים או שכבר הלכו לעולמם או שמזדקנים או שנקלטו פה ושם. הצבר כזה של ידע, של הון אנושי שהגיע לא קרה דבר כזה במדינת ישראל. שוב פעם, על אותם הדברים שאנחנו דנים פה בוועדה הזאת. אני ואמר את זה לך כבא כוח של אגף התקציבים. אנחנו הפסדנו את זה. אני מדבר כרגע על החממה הטכנולוגית. כשההיי-טק היה בסדר ואז הכסף היה נהדר, הכל טוב ויפה, אמרו מי צריך את החממות הטכנולוגיות. כשההיי-טק נפל אין משהו אחר שיכול להחזיק. את ההצהרות כמו: "אנחנו עמק הסיליקון", שאנחנו מספר אחד, עשי לי טובה, חברת הכנסת מלי פולישוק, אני לא קונה את זה. אנחנו הולכים להיות מדינת עולם שלישי, בטכנולוגיה ובטכניקה של משרד האוצר, עם אגף התקציבים. אנחנו הולכים להיות מהר מאוד מדינת עולם שלישי.

אין לך מחלוקת אתי, אני רק אומרת בעולם עדיין
חושבים שאנחנו בסדר.

גם הבלוף הזה ילך לעולמו. אני עכשיו חזרתי
מבוסטון, נפגשתי עם אנשים שהם בעלים של חממות טכנולוגיות. כשאני בא ואומר שאני יושב עם איל ליפשיץ כאן, שהוא עשה אתי הסכם עם כרמל ורניה, בא כוח של מדינת ישראל, גם אתה בא כוח של מדינת ישראל, אנחנו עשינו הסכם, חתום. איך הפרצוף שלי מבחינת האמינות שלי, איך אני בכלל מצטייר לעולם, כאחד שעושה עסקים, מי יעשה אתי עסקים בכלל. אני עשיתי אתו הסכם חתום לשלוש שנים פלוס אופציה לעוד שלוש שנים. איזה מן דבר זה, ככה מקיימים הסכמים? כל הסיפור פה, בין מאה שלושים לשמונים וחמישה מליון, סה"כ ארבעים וחמישה מליון שקל. תעשה חשבון כמה עולה הכסף של השכר עבודה של כולם פה. אני מתנדב, לא מקבל כסף. אבל אחרים מקבלים כסף, תעשו חשבון, תסתכלו. הכי קל זה לשבת בעמדה של האוצר. אני ידוע את זה, ישבתי אתכם, ישבתי אתכם הרבה שנים שם. הכי קל להגיד פלט. מה זה פלט, בוא תהרוס את הכל. אנחנו נישאר עם הפיסחים, עם החיגרים, עם הקצבאות. איפה הצמיחה של המדינה.

זה לא בקטע שלך, זה לא בקטע של הפקידים. אלה שמקבלים את ההחלטות יושבים שם מוגנים. אנחנו מכירים את זה. לכן אני פונה אליך ואני פונה למלי ולסיעת שינוי. אני ליכוד. אני פונה אליך, אם לא תפעילי לחץ פוליטי, חבל על הזמן. אתם תשימו את זה בדרישה. ח"כ כהן, אתה איחוד לאומי, וזה יתפוס. ולהגיד את זה, זה באינטרס הלאומי ממדרגה ראשונה, צריך לשים את זה במקום הראשון. ואולי תעשו קואליציה פעם אחת, לחבר ביחד את כל הגורמים הפוליטים, שיפסיקו לריב ובדבר הזה שיתאחדו ויגידו כולה ארבעים וחמישה מיליון שקל כדי שרינה פרידור, שמובילה את העסק הזה כבר שתים עשרה שנה פה, תאמין לי, אני לא יודע, היא מזוכיסטית עם כל מה שהיא עוברת פה. אני אומר לכם חברי הכנסת, קחו את זה כפרוייקט. את רוצה רעש תקשורתי ,את רוצה רעש ציבורי, תגידי, נעשה את זה. אבל אני אומר כאן, זה לא הבעיה של נציג אגף התקציבים. בואו נעשה את זה עניין פוליטי, ועל זה נרוץ קדימה.

זה ברור, זה עיקר המאבק שלנו.

אני רוצה להגיב לדבריו של רון נחמן. בכל הקיצוץ
שעשינו אין שום פגיעה בהתחייבויות עבר של הממשלה. אני לא יודע על איזה התחייבויות אתה מדבר אבל מבחינתנו, התקציב של המדען בנוי בצורה די פשוטה, כל ההתחייבויות שהוא חותם עליהם הוא משלם בדרך כלל בשנה הנוכחית, ומה שלא אנחנו פשוט מעבירים לו כסף משנה לשנה. בכל הקיצוץ שעשינו אין שום פגיעה בהתחייבויות שהממשלה חתמה עליהם.

כדי לשים את הדברים בקונטקסט הנכון, ומבחינת מדיניות ממשלתית, בהשוואה למדינות אחרות, עדיין בכל הקשור לתמיכה במו"פ אנחנו מהמובילים.

רציתי לציין רק שלוש נקודות. אחת קצת להוציא את הקונטקסט של החממות מקרנות הון סיכון כי עוד מעט יחשבו שהם הקימו ומימנו. רוב ההשקעות בחממות היו מכל מיני אנשים פרטיים, ומה שחשוב מהרבה מאוד מפעלים קטנים שזו היתה הדרך היחידה שלהם בכלל לממן פיתוח. אני יודע על כמה זיווגים כאלה שהמפעל מימן את החמש עשרה אחוז והצליח לעשות פיתוחים. ולכן אל תראו את זה, כי כל פעם שמסתכלים על קרנות הון סיכון חושבים למה אנחנו צריכים לעזור לחבר'ה האלה שיש להם הרבה כספים. זה לא המצב בחממות.

דבר שני, להביא אתכם רגע לקונטקסט שאתם לא מדברים עליו, רק מזכירים אותו כבדרך אגב, וזה עסקים קטנים. בכל העולם היום מבינים שעסקים קטנים זה הבסיס. תסתכלו על החממות כעל עסקים קטנים. יש להם פוטנציאל לגדול אבל היפה בחממות שמפתחים שם משאבה או חסם עורקים ולא תמיד זה יהפוך לעסקה של מאות מליונים, הוא יהפוך לבית חרושת של ארבעה מיליון דולר, ושיהיו לנו הרבה כאלה, וזה הכל מפוזר בכל רחבי הארץ. אני חושב שבהקשר הזה שהאוצר מדבר, לפחות מנכ"ל משרד המסחר והתעשיה שמעתי ושר המסחר והתעשיה על העסקים הקטנים, זה עוד עסקים קטנים שיושבים בכל הפריפריה בארץ.

אני חושב שחלק מהויכוח פה הוא לא לעניין. אי
אפשר לשבת ולהתווכח עם האוצר מה יותר חשוב, משרד המסחר והתעשיה או משרד השיכון. אני לא יודע, בטח לא האנשים שפה. דבר אחד בטוח, אין פה אחד שלא משוכנע שהחממות זה מנוף צמיחה אדיר. אבל אני טוען שהויכוח צריך להיות בתוך המסחר והתעשיה. למשרד המסחר והתעשיה יש תקציב. ובתוך המשרד צריך לגרום לזה שהתקציב של החממות יהיה יותר גדול מתקציב אחר. יתכן יותר גדול מתקציב המדען. לא יודע אם יותר גדול, אבל היחס צריך להשתנות. כי דלתא שהחממה נותנת להערכתי, ואני חושב פה תשאלי את כולם, היא יותר מהדלתא של השקעה בפיתוח באיזה מפעל. ולמה, כי ראשית מגיעים לכאן אנשים שבשום מפעל קיים אף אחד לא יחלום להשקיע או ללכת להיכנס לפרוייקטים כאלה. זאת אומרת כשהמדען נותן כסף הוא נותן כסף לדברים שהם אולי ימשיכו את המפעל, והמפעל בלאו הכי ישקיע את הכסף הזה. אז מהמדען הוא בא ולוקח ומוצץ עוד קצת. אבל כל נושא החממות הוא לא יקום, וכמו שמישהו אמר, מתוך שלושת אלפים אותם מהנדסים חכמים, ובעצם היתרון היחסי שיש למדינת ישראל הוא לא במהנדסים, בסין יש מהנדסים יותר טובים, אני מכיר אותם. אבל זה באינטרפנריות שלנו והמוכנות של אנשים להיכנס ואפילו להיכשל, לקחת משהו שיש סיכוי שהוא ייכשל. במדינות אחרות האופי של העמים האלה לא קיים. ולכן בלי הדבר הזה אין שום סיכוי שבעצם האינטרפנרים האלה יבואו לידי ביטוי, והיות והם אינטרפנרים יעזבו את הארץ, ילכו לאמריקה יקבלו כסף, ילכו לצרפת יקבלו כסף ויעשו את זה. אני חושב שהמלחמה צריכה, אני לא אומר שמשרד המסחר והתעשיה לא צריך להילחם ולעשות הפגנות והכל, אבל בתוך משרד המסחר והתעשיה לפי דעתי זה צריך לקבל עדיפות עליונה, למרות שאני בא, אני היחיד פה אולי שבא מהתעשיה באמת.

אני מנכ"ל חברת קומפיוג'ן, אולי אחד האנשים היחידים פה שלא אינטרסנטים ישירות לטובת החממות. קומפיוג'ן לא היתה קיימת כנראה בלי תכנית החממות, אבל אם תסגרו את החממות אולי יהיה לי יותר קל לגייס אנשים טובים, זה אולי אינטרס מוסווה שזה לא יהיה קיים. אני יכול לדבר שעה שלמה על כמה זה חשוב, מכיוון שהבאתם רק אנשים שזה מה שהם חושבים אני חושב שזה יהיה בזבוז זמן.

יש כמה דברים שאפשר לעשות. אחד אפשר להציק למסכן מהאוצר או למישהו אחר, ואני מניח שכל אחד מאיתנו אם היה קובע לבד את התקציב במדינת ישראל הוא היה מעביר הרבה מאוד כסף לחממות וגם היה מוצא מאיפה להוריד, כי זה ממש לא בעיה, לכל אחד מאיתנו יש כמה מליוני דולרים שהוא לא אוהב איפה שהם, או בשטחים, או בבריאות, או אצל הדתיים, לא בעיה לעשות את זה. ברור לי שזה האג'נדה שלנו, והשם של הוועדה הזאת, ועדת המדע והטכנולוגיה, לא ברור לי אם האג'נדה שלך זה לטפל בסדרי העדיפויות של תקציב משרד המסחר והתעשיה, השאלה מה הכוח של הוועדה הזאת, המטרה של הוועדה הזאת, אם היא ממליצה אז מה היא יכולה להמליץ. לא נראה לי, אבל אם אני טועה אני אשמח לשמוע את זה, שהוועדה הזאת יכולה להמליץ שמדע זה יותר חשוב משיכון. אז זה ברור שבדיוק כמו שהביקורת שאת ואנשים אחרים העבירו קודם על משרד השיכון, שברור שהם תמיד יגידו שיותר חשוב לבנות בתים או מסילות רכבת, אז ברור שהוועדה הזאת תמיד תהיה בעד מדע וגם אני בעד מדע וגם אני חושב שצריך להגדיל מאוד את התקציבים, ואם יביאו אותי לעוד מקום להגיד את זה לאנשים שלא חושבים ככה אני מוכן לבוא.

אני חושב שהדבר שאתם צריכים לעשות הוא יותר קשה, יותר מעניין, ואולי בגלל זה גם מתחמקים ממנו. צריך להגיד בתוך התקציבים של המדע, בסוף האוצר או ביבי או מי שיחליט יחליט כמה כסף לתת, ואם אפשר להשפיע אז אני בעד להשפיע שזה יהיה יותר למדע, אני חושב שזה חשוב. אני חושב שמה שלא פחות חשוב, וזה משהו שהוועדה הזאת אולי כן יכולה לעשות, זה להמליץ על איך לחלק את התקציבים שכבר מושקעים במדע במדינה הזאת. התקציבים האלה הם לא רק באים ממשרד התעשיה. יש תקציבים ענקיים שהולכים היום לספורט, יש תקציבי המדען אנשים הזכירו אותם קודם, יש תקציבים של החממות, אני חושב שהשאלה הרבה יותר רלוונטית, וזה משהו שקצת יותר קשה לענות עליו, השאלה האמיתית צריכה להיות האם אנשים פה חושבים שצריך להעביר כסף, כמו שמישהו פה אמר, ואני מעריך את התשובה הזאת, להעביר כסף, אם אין, מתקציבי המדען לחממות. זו שאלה טובה. עוד שאלה טובה האם אנחנו מוכנים להקטין את התקציבים של האוניברסיטאות בשביל להעביר כסף לחממות. זו שאלה טובה.

תודה רבה, אני בהחלט מסכימה אתך בחלק
מהדברים. אני כן מסכימה אתך שהדרישה שלנו צריכה להיות, ותיכף אנחנו נסכם ואני אומר את הדברים האלה, גם משר התמ"ת. רק בכסף שהשר רוצה להעביר לקוקה קולה אפשר לא רק לסגור את הבור אלא גם למנף את כל החממות וכששמים אחד מול השני אני לא חושבת שפה בחדר הזה יש סימן שאלה בכלל מה יותר חשוב.

זו השאלה הקלה, זה ברור שעל זה מסכימים, אבל
תשימי את זה מול אוניברסיטאות, זה מה שצריך לעשות. דרך אגב, גם אני מסכים איתך, אני חושב שצריך להשקיע המון, ולא בקוקה קולה, אבל בשביל לעשות דיון כזה כמו שצריך צריך להביא לפה נציגים של קוקה-קולה.

אני לא חושבת שצריך, כי אין לזה סוף, כי אני לא
יכולה להביא את כל הנושאים שבעולם ואין צורך להביא את הנציגים של קוקה קולה. אני לא בונה את השקפת עולמי בגלל שאני יושבת בראש ועדת מדע וטכנולוגיה. אני בחרתי להיות יושבת ראש ועדת מדע וטכנולוגיה משום שאני מאוד מאמינה בדרך הזאת, שרק על ידי התחום הזה אפשר להגיע לצמיחה. זו הסיבה היחידה שרציתי בתפקיד הזה, ויכולתי לבחור גם תפקידים אחרים כאן בכנסת. אני לא שיניתי את דעתי בגלל התפקיד, ממש ההיפך. אנחנו פה כי אנחנו חושבים שזה מה שיציל. ותאמין לי, אני יושבת בוועדת כלכלה ואין יום שאין שם נושא אחר, לא פחות חשוב. ואני לפעמים יושבת בוועדת כספים, ואין שם נושא שהוא לא פחות חשוב, ועדיין אני משוכנעת שרק זה יציל את מדינת ישראל, המדע, הטכנולוגיה, המו"פ, ההיי-טק.

אני רוצה להתייחס לסוגיית הפריפריה שלא
הודגשה פה מספיק. החממות הטכנולוגיות בפריפריה הם בעצם המקום היחיד שיוצרות איזה שהוא גירוי טכנולוגי שמאפשר לרתק אנשים מהזן הזה אל הסביבה הזאת. אחרת כולם בורחים לכיוון המרכז. אנחנו מכירים את זה בקרית שמונה, אלה האתרים שאנחנו מצליחים לרתק שם אנשים, אחרת אף אחד לא יישאר בפריפריה וילכו למרכז. ולכן באמת ישנה הדגשה לגבי החממות של הפריפריה, זה דבר שהוא בעל חשיבות עליונה אחרת אנחנו פוגעים באופן הכי ישיר בפריפריה.

זה לא מספיק כדי לקיים חממה, היא צריכה גם לשאת את עצמה כלכלית. והעובדה שאנחנו השקענו בה, השקענו בה גם מיליונים, וזו הנקודה השניה שאני רוצה לומר, המדינה באופן אולי יורידי לא תפר הסכמים. באופן פרקטי היא מפרה הסכמים. ואני יכול להגיד לכם שאם הקיצוץ הזה יישאר אני אשקול לסגת מן ההפרטה ולקחת חזרה את הכסף. אנחנו שמנו שם מיליונים, כאשר אם המדינה תגיד לי בסדר גמור, אני חתמתי איתך על הסכם, אני עומדת בו, אבל אם לא יהיה לה כסף לתת לי להכניס ארבעה חמישה פרוייקטים בשנה אז היא לא עומדת בהסכם, למרות שמשפטית היא עומדת. אני לא ארצה להיות שם. אני אקח את הכסף בחזרה ואני אחזור להיות מתנדב כיושב ראש של החממה ואפסיק להיות משקיע. כי אם אין כסף לפרוייקטים אז זה נקרא שלא עומדים בהסכם במובן הכי מהותי של העניין.

אני רוצה לחזור למשהו שרינה הציגה לפני כן וזה
שבלי תכנית החממות הרבה מהפרוייקטים האלו פשוט לא היו קיימים. אנחנו מנהלים קרן של שש מאות שבעים מיליון דולר. המשקיעים שלנו הם מכל רחבי העולם. אנחנו יכולים להשקיע גם בארץ אבל יש לנו גם מנדט להשקיע בארצות הברית, באירופה, במזרח. הפרוייקטים הקטנים האלה של יזם אחד בודד עם רעיון, אנחנו לא היינו שמים לב אליהם, אנחנו היינו אומרים תקחו שנתיים, אם הם חוזרים הם חוזרים, ברוב המקרים הם אפילו לא היו מצליחים לגייס גרוש והמדינה היתה מפסידה אולי יזם עם רעיונות מאוד טובים.

שוב בעניין של הפריפריה, ירושלים הרי לא נקראת פריפריה אבל בחממה בירושלים אנחנו רואים הזדמנות גם להחזיר את ההיי-טק לבירה, כמו שכבר יודעים רוב ההיי-טק חזר להיות באיזורים במרכז הארץ, חסר פה יזמות בירושלים, ואני חושב שהחממות בירושלים יש להן תפקיד מאוד מרכזי בבניית הכלכלה של ירושלים. וזה גם משהו שאנחנו רואים.

מבחינת הכסף שאנחנו שמים אנחנו לא מדברים על המינימום שנדרש על פי תקנות של 83 או תכנית ההפרטה. אנחנו הצגנו את התכנית למשקיעים שלנו, אנחנו קיבלנו החלטה להשקיע אולי חמישה מיליון דולר בשלב ההתחלה. אבל אם נניח אנחנו נשקיע בחמש עשרה פרוייקטים ומתוכם אולי רק שליש יצליחו, שזה חמישה פרוייקטים, אנחנו נראה בחמישה הללו הון סיכון לכל דבר, אנחנו נשקיע אולי בפרוייקטים האלה עד שלושים מיליון דולר, אנחנו מדברים פה על יותר ממאה מיליון דולר שיוכלו להגיע מגורמים בחו"ל, מקרנות אחרות בארץ לתוך חברות פה בירושלים, מאות מקומות עבודה, עם כל ההשלכות של זה. פריחה וגידול במה שנובע ממס הכנסה וכו'. בשביל השקעה כל כך קטנה המנוף הוא אדיר פה, ואנחנו פשוט נפסיד את זה.

אני מתייחס להיבט התהליכי. התחיל פה תהליך
לפני שתים עשרה שנה. למעשה עכשיו הוא בשלב ההאצה ומכבים את המנועים. זה נראה לי, את אמרת קודם טמטום, זה הרבה מעבר לזה. אם נתייחס רק למספרים, אפשר לקרוא מספרים במסמך שאתם נתתם, הקטע של התקבולים זה כבר עשרים וארבעה אחוז. בואו נהיה קיצוניים, אני חושב שאם היינו מדינה מתוקנת היינו צריכים להגביר את המכפלה הזאת בסדרי גודל, אבל זה פשוט לא קורה. אני לא בליגה של הקרנות הגדולות, אנחנו מביאים כסף ברמה של מאות אלפי דולרים. עשיתי שני סיבובים בארצות הברית בשלושה חודשים האחרונים, הבוסט מתחיל. עכשיו אם אני בא למשקיעים שלי ואומר להם חבר'ה, חותכים את הקטע של החממה, וזה אחד מתוך אחד עשרה פרוייקטים שיש לי, זה פשוט נראה רע. אני אצא מזה אולי, כי יש לי מספיק פרוייקטים אחרים שמצליחים, אבל לבוא ולהגיד עכשיו קיצצנו, אנחנו לא נוכל לתת לך להכניס את החמישה פרוייקטים, כשהתכנית הזאת אנחנו רצים אחריה שנתיים ולדעתי יש לה סיכויים מצויינים להצליח, וגם בחממה שלנו בנתניה לצורך העניין החממה תשלם את עצמה בעוד שנתיים שלוש רק מחברות שיצאו ממנה, בצורה מסודרת על בסיס האחוזים שיש לנו שם כבר, אז לעצור את התהליך הזה ברמה של עשרה מיליון דולר קיצוץ זה נראה לי פשוט משהו שלא יכול להתקבל על הדעת.

אני הצגתי את זה לחבורת משקיעים שלי מיוסטון, שבאה לארץ, שזה לא כל כך, כלומר אני יכול להגיד שהרבה מאוד אנשים מוכנים לבוא לארץ בגלל נושא החממות כי הם רוצים לראות מה זה. לא מבינים על מה מדובר. אתה אומר להם אנחנו בארבע מאות אלף דולר מצליחים להרים פרוייקט. שמים לו את הסטרט כמו שצריך. אומרים אי אפשר, איך אתם עושים דבר כזה. חממות בקליוולנד שראיתי הם מדברים על סדרי גודל אחרים לגמרי של כסף ורמת ההצלחה שם היא הרבה יותר נמוכה. גם אם נניח נחזור במהלך הזמן לעשרה אחוז, זה מצויין. זה לא טוב, זה מצוין. ואנחנו יכולים להיות שם. אני כבר יש לי תכניות מגירה מה אני עושה אם סוגרים לי את הסיפור הזה, אבל זה לא יתכן.

באופן טבעי רציתי להעיר את מה שהיה נראה לי
כחוסר הפנמה של ההתחייבות התקציבית הקשיחה בעצם לעניין הזה כלפי החממות המופרטות, אבל נראה לי שאולי על זה כבר דיברנו קצת. אני רוצה להגיד מילה על העיתוי. להבדיל מכביש שאתה דוחה את ההקמה שלו בשנה, לא קרה אולי כלום, העיתוי פה בנושא הזה של ההיי-טק הוא קריטי לגמרי. הקרנות הישראליות בעוד שנה תלכנה ותגייסנה כסף. היום מה שמייצר להם בשלב השיא והגורם היחידי שמייצר את החברות האלה ונותן להם את האפשרות במה להשקיע זה החממות. אתה תפגע היום בחממות, גם לקרנות שתגייסנה ב2004-, לא יהיו חברות ישראליות להשקיע בהם. אין ואקום בעולם. אם לא יהיה להם איפה להשקיע פה הם תלכנה להשקיע את זה בחו"ל. הם תעמודנה במינימום שהן חייבות אם הן חייבו לפי רולינג של מס הכנסה ואת היתר תשקענה בחו"ל. זה כסף שברח מישראל. הקרנות הבינלאומיות לא תשקענה בישראל. לקח שנים להביא את ישראל למפה הזאת, להעמיד את ישראל בסדר היום של ההשקעות שלהם. קל מאוד להבריח את זה, אחרי זה זה יהיה בלתי אפשרי להביא את זה חזרה, אם בכלל נצליח. העיתוי הוא קריטי.

אנחנו פועלים בארץ שלוש עשרה שנה, אנחנו קבוצה שמקימים חברות ויש לנו השקעות בכל השלבים, החל מחברות כבר מאוד מבוגרות שמייצרות הרבה שנים. הוזמנתי לכמה פגישות בנושאים של הקיצוץ של התקציב. ובאתי רק לפגישה הזאת כי אני חושב שהפגישה הזאת היא החשובה ביותר. החברות שלנו בכל השלבים מקבלות כסף מהמדען. השלב הזה הוא הכי קריטי. ולכן אנחנו כאן והשאר כבר נאמר.

הדיון פה מזכיר לי נסיבות דומות לפני כארבעים
שנה, בניסיון לשכנע את האוצר שמה שקראו אז תעשיות עתירות מדע זה הנושא שיש לדון בו ולא נניח תעשיית המכוניות שהיתה אז, אלא שאז המדינה התנהלה בשיטת הפתקים, והיה די בישיבה לילית אחת עם שר האוצר דאז פנחס ספיר כדי שכמה חוקים במדינת ישראל ישונו, ואני לא אפרט, ובזה הוא נתן בעצם בעיטת פתיחה הססנית לכל הנושא שלא היה קיים אז. אחרי הקבלות שישנם אני די תמה שצריך לשבת פה ולנסות לשכנע. זה האבסורד. קבלות יש, כבר לא צריך ללכת בלילה לפנחס ספיר. ואני הייתי מציע לאוצר לחזור ארבעים שנה אחורה ולאמץ אז את גדולתו של האיש.

אחד הדברים שהוא עשה אז, הוא הורה להכיר בהוצאות מו"פ כהוצאה ולא כהשקעה. ורק בנושאים האלה. זאת אומרת היתה דיפרנציאציה ברורה בין הנושא שקראו לו עתיר מדע והיום היי-טק לבין תעשיות אחרות. ולא התביישו בזה. אמרו זה צריך לקדם. ולא היה כסף ובכל זאת עשו את זה.

אני רוצה הערה קצרה לגבי האיך כי דיברנו על
המה. לגבי האיך, הזכיר פה עמרי את פנחס ספיר, ויש הבדל גדול בין פנחס ספיר לשר האוצר הנוכחי. אני חושב שזה אולי אחד הפתחים. שר האוצר הנוכחי הוא אחד המעטים שכבר היתה להם חשיפה בינלאומית אמיתית, כולל לגייס כספים, והוא עמד בפני משקיעים, בתקופה הקצרה שבין הפוליטיקה, והוא יודע מה זה לגייס כסף ואת החשיבות והקושי של לגייס כסף. אני חושב שצריך לעלות מעל הפקידים של האוצר, שאני לא מזלזל בהם, אלא יכול להיות, ואני לא מכיר אותו אישית, אבל יכול להיות שאדם שעשה את זה בעצמו וישב מול משקיעים ויודע מה זה יסתכל קצת אחרת על בעיה כמו שדיבר ערן ודיברו אחרים קודם, מה המשמעות, איך אנחנו פוגעים באפשרות שלנו להמשיך לגייס כספים למדינת ישראל.

בהיבט המקרו אני חושב שפקידי האוצר וגם שר
האוצר נושאים את הדגל בממשלה הזאת ובעבר בכנסת לתהליך של הפרטה. אך לפני מספר חודשים הסתיים תהליך הפרטה של חממות טכנולוגיות, נכנסו גופים פרטיים, אנחנו מייצגים גוף פרטי שהוא לא קרנות הון סיכון אלא כסף פרטי שבא מהיי-טק וחוזר להיי-טק. אנחנו כבר למעלה מעשר שנים פעילים בהיי-טק בארץ, השגנו השקעות מאריקסון, ההשקעה הראשונה שאריקסון עשתה בישראל נעשתה בחברה שלנו. לאחר מכן מכרנו את החברה לקונצרן אמריקאי ואנחנו מחזירים כסף ומשקיעים אותו עכשיו דרך תכנית החממות בהיי-טק, ואנחנו מגייסים את הניסיון שלנו של עשר השנים האחרונות כדי לעזור באמת למיזמים וליזמים צעירים להיכנס לשוק ומסמנים כסף פרטי שלנו. כחלק מתהליך הפרטה. ועכשיו לבוא חודשים אחרי שחתמנו על הסכם, הסכם משפטי עם המדינה, של הפרטה, לבוא ולהגיד לנו סליחה, טעינו, לא התכוונו, זה פשוט אבסורד. וכן יש פה מחוייבות של המדינה.

אני פעם שימשתי בחיי כיושב ראש ועדת הכספים
של הכנסת. אני קצת מכיר את האינטראקציה כנסת, ועדת שרים, אגף תקציבים. המוקד להכריע את הנושא הזה הוא בוועדת הכספים בדיוני התקציב. הרפרנט של אגף התקציבים חייב להגן על האוצר אבל מאחר ואנחנו יודעים איזה שינויים דרסטיים יקרו בוועדת הכספים לקראת התקציב ואנחנו מדברים פה על נושא שמבחינת ההיקף התקציבי הוא פעוט, הוא פחות מטעות סטטיסטית, לכן מיקוד של דיון בנושא הזה בוועדת הכספים, ואת זה את יכולה להוביל, יכול לפי דעתי את הנושא של החממות לשנות. אני אראה כטעות להתחיל להתמודד בין תקציבי המדען הראשי. אגף התקציבים יפתור לא מעט בעיות עם כספים יותר גדולים מזה לקראת דיוני התקציב וצריך להטיל על אגף התקציבים להביא את ההצעה, והם יודעים מאיפה לקצץ.

אני נפגשת עם אנשים, אנשים פשוטים שעובדים
בהיי-טק בכל מיני רמות. ואני שומעת מהם לא מאחד, קיצצו לנו במשכורות. אני שומעת גם מעובדי מדינה. קיצצו לנו במשכורות. גם לי קיצצו וזה בסדר גמור. אבל אמרו לנו שזה הולך לצמיחה. אז למה מקצצים בצמיחה, את זה אנחנו לא מבינים. אנחנו מבינים למה מקצצים במשכורת שלנו, אנחנו לא מבינים למה זה לא הולך לצמיחה.

אני מודה לכל הדוברים. קודם כל המאבק הוא לא
בין המדען הראשי לפרוייקט החממות כי זה צריך וזה צריך, ומי שמקצץ למדען הראשי שלושים אחוז או יותר, הרי זה גם אבסורד שעל זה אנחנו גם זועקים פה בדיוק באותה חומרה. רק שם הסכומים באמת יותר גדולים, לא מדובר על עשרה מיליון דולר, אלא שם מדובר על כמה מאות מליוני דולר שקוצץ. האבסורד הוא כפול כי גם התמלוגים מקוצצים.

אני רק רוצה לסכם ולומר, כפי שאמרתי בתגובה לשאלתך בתחילת הישיבה, הנושא הזה של ההפרטה בהחלט רעיון טוב להתייחס אליו, כי שר אוצר שכל כך רוצה לקדם הפרטה לא יכול להפר את ההסכמי הפרטה שרק עכשיו הוא חתם, ואכן יש כאן הפרת הסכמים. אני גם עורכת דין אז אין ספק שיש כאן הפרת הסכמים.

הקיצוץ בכסף הוא קטן אבל באופן יחסי לפרוייקט החממות משמעותו חיסול פרוייקט החממות באופן מעשי. והמשמעות האמיתית היא שאי אפשר להניע מכונית בלי סטרטר. גם אם המנוע בסדר. הסטרטר הוא החשוב. וכאן אני מתייחסת לזה כמו לסטרטר של המנוע. ולכן אנחנו מדברים על מנוע צמיחה, זה הסטרטר של מנוע צמיחה, ולא רק שלא צריך לקצץ אותו, צריך להוסיף עליו כסף אם אתה רוצה שהסטרטר הזה באמת יזיז מנוע רציני. אז אין ספק שאנחנו צריכים לדרוש גם מהאוצר לא לבצע חתך רוחב באופן אטום ולא חכם, אני אגיד את זה בזהירות, באמת לא חכם, שפוגע גם בסטרטר עצמו וגם במנוע הצמיחה. דווקא כן להשקיע מה שיכול להציל אותנו, את הכלכלה הישראלית, ובעצם להפנות משאבים בסיומה של שנה, ואני אומרת שזה בסיומה של שנה כי כל שנה כזאת של מו"פ וחממות טכנולוגיות ומדען ראשי יאפשרו הגדלת מס הכנסה שמתקבל בקופת המדינה, יאפשרו יותר יזמים שיבואו למדינת ישראל, הרבה יותר כסף ייכנס לקופה ולא צריך לעשות הפוך על הפוך.

המשפט האחרון הוא לא פחות חשוב. אני דורשת גם משר התמ"ת לעשות את החשבון שלו. לא יתכן באותה נשימה לחתוך או לחסל פרוייקט חשוב כל כך כמו פרוייקט החממות וביד שניה לתת מאה מיליון, שזה פי שניים כמעט מהקיצוץ, להעברת מפעל קוקה-קולה, שלא נותן שום ערך מוסף לכלכלה הישראלית. אז גם שר התמ"ת צריך לעשות את החושבים שלו ולהעביר את הכסף לאן שהוא צריך ומחוייב להעביר. אבל זה לא מפחית מהחובה של האוצר להפנות יותר כספים לכל התחומים האלה של מנועי צמיחה. אני ודאי מסכימה עם כל הנאמר פה שהמאבק העיקרי צריך להיות פוליטי, וזה מה שאני מנסה לעשות ולשכנע את כל חברי הכנסת, גם אלה שלא יושבים פה, אני צריכה את הכוחות שלכם ואת הידע שלכם בשביל שיהיה לי את הכלים והתחמושת בשביל לשכנע את האחרים, ולכן הישיבות האלה מאוד חשובות. אני עושה את זה כל הזמן, גם בסיעה שלי, ויש לי כבר הרבה שותפים, שר המדע הוא איתנו וגם יושב ראש ועדת משנה למיסוי והיי-טק בוועדת הכספים, רצאבי, הוא בדעה הזאת, וגם רוני בריזון חבר ועדת כספים בדעה הזאת, אלה רק ארבעה אנשים מתוך "שינוי" אבל גם אחרים חברי כנסת מדברים על מדע וטכנולוגיה כי כולם מבינים את החשיבות. גם בקשר עם הירשזון, ובהקשר הזה גם עם שר התמ"ת שגם הוא שועל פוליטי בעל ניסיון שמבין ששם יהיה המאבק העיקרי והוא מתכוון להפעיל שם את המאבק העיקרי שלו ואני כמובן אסייע ואדחוף במה שאני יכולה.

בכל זאת אני חוזרת ואומרת, עם כל האילוצים הכספיים, עם כל המצב הקשה, באמת קשה של מדינת ישראל, אסור לנו לחתוך את הענף הזה כי הוא הבשורה והסיכוי היחידי לצאת מהבוץ שבו אנחנו נמצאים. תודה רבה לכולכם ונמשיך להיפגש.

הישיבה ננעלה בשעה 12:00