כנסת פתוחה

פרוטוקולים/ועדת חינוך/7358



11
ועדת החינוך והתרבות
13.11.2003

פרוטוקולים/ועדת חינוך/7358
ירושלים, ל' בחשון, תשס"ד
25 בנובמבר, 2003

הכנסת השש-עשרה נוסח לא מתוקן
מושב שני




פרוטוקול מס' 93

מישיבת ועדת החינוך והתרבות
יום חמישי, י"ח בחשוון התשס"ד, 13 בנובמבר 2003, שעה 19:55 במרכז למורשת המודיעין

טקס השבעה לחיל המודיעין

חברי הוועדה: אילן שלגי – היו"ר
אורי אריאל

האלוף (מיל') מאיר עמית - יושב-ראש המרכז למורשת המודיעין
תא"ל משה שחורי - קצין מודיעין ראשי
אל"מ גיל ארז - מפקד בית-הספר למודיעין
סא"ל דובי פרישמן - קצין ביטחון, חיל המודיעין
יהודה פרידמן - מנהל המרכז למורשת המודיעין
נטע זיו-אב - מזכירת המרכז למורשת המודיעין
מפקדים בחיל המודיעין
חיילים בחיל המודיעין
אביאל אהרון - עוזר פרלמנטרי של יושב-ראש הוועדה

יהודית גידלי

הילה לוי














טקס השבעה לחיל המודיעין

שלום לחיילות ולחיילים. ועדת החינוך והתרבות של הכנסת שמחה להתארח אצלכם. נמצא איתי חבר הכנסת אורי אריאל ואנוכי חבר הכנסת אילן שלגי, יושב-ראש הוועדה. ברוב זמננו בוועדת החינוך אנחנו עוסקים בנושאים הקשורים למערכת החינוך, אבל אנחנו יודעים שהחינוך בישראל לא מסתיים בסוף כיתה י"ב אלא נמשך הלאה, בוודאי במהלך השירות הצבאי ואצל רבים אחרים גם אחר כך. השתלבותם של חיילים בצבא ובחיל היא בעיקר בטקס ההשבעה ואנחנו יודעים שעבורכם זהו יום חגיגי היום. דומני שגם המשפחות שלכם פה ולכן לא נחזיק אתכם דקה אחת יותר ממה שצריך. אנחנו רוצים לשמוע אתכם, איך אתם מרגישים ובעיקר בהקשר של ההתחלה, ההתחייבות או השבועה. אתם לא בתחילת השירות הצבאי ממש, אבל אתם די חדשים בצה"ל. היות ואתם גם יוצאי מערכת החינוך איך אתם מרגישים כאדם צעיר, שעכשיו גם מתחיל לתת. עד עכשיו קיבלתם כל הזמן מהמערכת ועכשיו אתם מתחילים לתת למדינה ולחברה בכלל. זכות הדיבור לצעירים.

אני בוגרת תיכון 'בליך' וקיבלנו שם הרבה תמיכה בהכנה לצבא, כולל בגדנ"ע. הרבה בנות קיבלו שוק בטירונות כי בצבא מחליטים עבורנו מה לעשות, מתי אנחנו אוכלות ומתי אנחנו הולכות לישון. ההכשרה הגדנ"עית מאוד עזרה לי.

אני אגיד לך במלוא הצניעות שאני סגן אלוף במילואים בפיקוד הגדנ"ע.

הגדנ"ע הכין אותנו ונתן לנו גישה חיובית לצבא. לא קל להיכנס למסגרת, שאתה נמצא בה 24 שעות ביממה, במיוחד בתקופת הטירונות והקורס. יש בנות שבוכות וזה לא קל והגדנ"ע, למרות שזה רק שבוע, נתן לנו המון.

עשיתי טירונות 02 שהיתה שינוי בשגרה. הגדנ"ע עזר לנו מאד, אבל בסך הכל לא יודעים לאן מגיעים. בבית הספר אנחנו רגילים ללמוד כשבע-שמונה שעות וכאן בקורס אנחנו לומדים משמונה בבוקר עד עשר בלילה עם קצת הפסקות באמצע. מאוד קשה להתרגל לזה, אבל אני אישית מאוד נהנה מהקורס שאני עובר ומהאנשים שהיכרתי. אני מרגיש שהקורס הזה מותח לי את הגבול ומראה לי למה אני יכול להגיע, כמה אני יכול להשקיע ומה אני יכול להשיג.

מעולם לא חוויתי חוויה אינטנסיבית כזאת. הקורס גרם לי לעבוד קשה, תכונה שלא היתה לי קודם לכן. מדובר בסדר גודל עצום של לימודים, דבר שלא חוויתי מעולם. למידה בצורה כזאת תועיל לי גם בהמשך הדרך והיא נתנה לי הרגלי עבודה ומשמעת.

כמה זמן אתה נמצא באורח החיים הזה?

חודש וחצי.

אם אתה כבר מרגיש שזה הקנה לך הרגלי עבודה, זה מצויין.

חינוך הוא דבר שנבנה עם השנים. תמיד מספרים שהצבא הוא הדבר הכי משפיע והכי בונה אישיות ואמנם אני רק חודשיים וחצי בשנה, אבל רואים את השינוי. בטירונות יש הרבה דיסטנס, מרגישים זרים במסגרת ולאט לאט, ככל שמתקדמים בשירות, זה משתנה. אני מרגישה את היחס של המפקדים ואנחנו מתחילים להרגיש חלק מהמסגרת. הם מחנכים אותנו לערכים שהם ערכי צה"ל, אבל הם מתחברים לנו לערכים שקיבלנו בבית. המסגרת קשה ומעולם לא הייתי בכמות כזאת מסיבית של שיעורים, אבל זה בונה. בהתחלה בוכים ואחר כך מתרגלים.

השיר 'לילה ראשון בלי אמא' עוד מוכר?

יש הרבה צעירים שחושבים היום לוותר על השירות הצבאי, אבל אני חושבת שאסור. זה בונה ומחזק ומשאיר חוויות אחרות אצל הצעירים הישראלים.

מה המשמעות לגבייך של טקס השבועה?

הנוסח מדבר על שמירה על סודיות ועל נאמנות ואלה הערכים שאסור לחרוג מהם, אפילו לא לאמא. המעמד מאוד מרגש כי זה להרגיש מיוחדת ולא כולם עוברים את הטקס הזה. אני מרגישה שאני באמת עושה משהו חשוב למדינה שלי, שאני נותנת מעצמי קצת מעבר.

איך ההרגשה שלך, יובל, לקראת הטקס?

אני יודע שאני נכנס לקהילת המודיעין שתתן לי הרבה, גם הרגלים טובים. אני חושב שאני הולך לחוות המון דברים שאדם רגיל לא חווה.

עליתי ארצה בגיל שש ובשבילי הטקס הזה הוא קצת מעבר לאיזושהי התחייבות לצבא. חיל המודיעין נותן לי ידע שרוב האנשים לא יודעים, וזה אומר שהדברים האלה יישארו איתי גם אחרי שאני אשתחרר. זאת שבועה לסודיות שנשארת איתי לכל החיים וזה לא משהו שנגמר כשאני מסיימת את השירות. לי זה מאוד חשוב ומאד ערכי.

זאת אחריות גדולה, נכון?

כן, מאד.

בבית הספר שלמדתי בו, תיכון המדעים והאומנויות בירושלים, לא היתה הכשרה של הגדנ"ע והרגשתי שזה מאוד חסר לי. למדתי בפנימיה, אבל השוק של הכניסה לצבא גדול מאוד ואולי גדנ"ע היה מרכך את זה. בהתחלה היה לי קצת שוק, אבל גם בטירונות וגם כאן בבה"ד המפקדים דואגים ותומכים בנו מההתחלה עד הסוף. חשוב להם שכל חניך יהיה מרוצה ולכל חניך יהיה טוב. אם יש בעיה רפואית או מנהלתית, המפקדים עוזרים וזה עוזר לנו מאוד להתאקלם. אני מרגיש שאצלנו בקורס מדגישים מאוד את חשיבות ההשבעה מלכתחילה וזה היה משהו שנבנה. אתה יודע שהיום אתה נכנס לחייל, למשהו באמת חשוב וכשאתה אומר "אני נשבע", זה דבר שאתה צריך להאמין בו.

כבר עברת טקס שבועה אחד בצה"ל, בטירונות. מה שונה בין שני המעמדים האלה, מבחינת ההרגשה שלך?

הטירונות היתה קצרה, ההשבעה הגיעה בשבוע השלישי ולא ייחסתי חשיבות גדולה מדי להשבעה.

אבל קיבלת נשק וספר תנ"ך.

הטקס התקיים בלי הורים, עברנו שיעור או שניים לפני כן על חשיבות השבועה והרגשתי שזה קצת נשכח. היום אני מרגיש חשיבות הרבה יותר גדולה לשבועה. אני מרגיש שאני אגיד את השבועה במלוא הכנות ובמלוא ההכנה אליה. הבהירו לי את החשיבות של זה ואני יודע מה אני הולך לעשות.

אמרה פה אנה שזה לכל החיים ולגבי הבנים מדובר גם בשירות מילואים של עוד שלושים שנה אחר כך.

גם לגבי הבנות. בנות משרתות 36 חודשים?

רק שנתיים.

אתם לא עומדות על כך שזה יהיה 36 חודשים?

תחזירו אותנו לבקו"ם, שנוכל לחזור לקרבי ואז נשרת שלוש שנים.

אצלי בגדוד יש קצינת מודיעין במילואים.

אבל שירות המילואים של הבנות מסתיים ברגע שהן הופכות להיות אימהות.

ההרגשה שלי היתה קצת שונה בעניין ההשבעה של הטירונות. בטירונות היינו 45 בנות ביחד במחלקה אחת ונשארתי בקשר עם רובן כמו גם עם המ"כית שלי. הקורס היה מדהים, אבל הטירונות היא דבר שונה – בפעם הראשונה לובשים את המדים הירוקים, נשבעים, צועדים, לוקחים נשק וכל זה עשה לנו משהו. בפעם הראשונה באמת הרגשנו שייכות לצה"ל. לקורס באנו בתור חיילות ולטירונות הגענו כאזרחיות. ההשבעה הזאת היא השבעה לתוך המודיעין, השבעה לתוך המשפחה לכל החיים. בטירונות עברנו התאקלמות וכאן עבדנו קשה. למדנו ועברנו מבחנים.

בתקופת בית-הספר התיכון שמעתי כל הזמן את צמד המילים 'כור היתוך' וכשנכנסתי לצבא סוף סוף הבנתי מה זה.

אני זוכר את התחושה הזאת.

פתאום אתה פוגש אנשים מערים שונות, אנשים שונים ממך לגמרי, אתה נמצא איתם 24 שעות ביממה, אתה מתקלח איתם ועושה הכל ביחד. זאת הרגשה שונה ולא כמו בבית הספר, שכולם מהסביבה. בצבא אלה אנשים שגם אם אתה אוהב או לא, אתה צריך כל הזמן להיות איתם ולדעת להסתדר. אני ישנה עם שמונה בנות בחדר ובבית אני ישנה לבד בחדר. פתאום נמצאים עם כל כך הרבה אנשים וזה שונה. הכניסה לצה"ל בשבילי היתה בהתחלה קשה. אחר כך אמרתי לעצמי שאני לא צריכה לקחת את זה כל כך קשה והתחלתי לקחת את זה הכי אופטימי שאפשר. אמרתי לעצמי שאני חייבת לקחת את זה בקלות, ולא משנה כמה קשה לי. הרגשתי טוב עם עצמי וזה מאוד עזר לי.

למדתי בבית הספר 'קציר' ברחובות ואני חושבת שהכינו אותנו בצורה מאוד טובה לצבא, עם הרבה הרצאות. המיונים למודיעין מתבצעים הרבה זמן מראש כך שידעתי מראש לאן אני הולכת בצבא, בניגוד להרבה חברות שלי. כשמגיעים לטירונות, למרות שחושבים שיודעים הכול, יש קצת שוק. למרות שאני מאמינה בנאמנות לצבא ולמדינה ועד כמה שהשבועה בטירונות אמרה לי הרבה, בשביל השבועה בחיל המודיעין עבדתי הרבה יותר קשה. אני יודעת דברים ואני מרגישה שאני הולכת להיכנס לקהילה.

הם מסיימים היום קורס?

חלקם.

זאת שבועה משמעותית כי אני מרגישה שמודיעין הוא המקום האמיתי שאני הולכת להיות בו. בתוך צה"ל אני שייכת למודיעין וזה החלק העיקרי מבחינתי. המפקדים שמים הרבה דגש על החשיבות והיחודיות של המודיעין מבין החילות האחרים עם כל מיני שיעורי מורשת קרב.

רציתי להתייחס לשתי נקודות שדיברו עליהן כאן, גם על מה שעושה לי הכניסה למודיעין וגם על ההשבעה לכל החיים. להיכנס למודיעין בשבילי זה ממש סגירת מעגל כי אבא שלי היה שנים רבות במודיעין והוא השתחרר לפני כמה שנים משירות מילואים. בכל פעם שזימנו אותו למילואים הוא היה הולך, מתנדב ומגיע ליחידה. גם ההשבעה היא סגירת מעגל ואבא שלי, שיהיה פה היום, מאוד יתרגש.

תודה. אני רוצה לומר לכם שמאד התרשמתי מהדברים שלכם וגם מזה שאתם מדברים באופן חופשי ולא מתרגשים מכל המפקדים שנמצאים כאן – מפקד הבסיס, מפקד החיל. אני לא הייתי כזה גיבור כשהייתי טוראי. אנחנו נמצאים כאן כאורחים של האלוף במיל' מאיר עמית, שהוא שר לשעבר, ראש המוסד לשעבר, ראש אמ"ן לשעבר ועוד תארים שוודאי שכחתי. המורשת של חיל המודיעין מתחילה עוד לפני מאיר, אבל הוא בוודאי מאלה שמגלמים אותה יותר מרוב האנשים.

הייתי בצבא למעלה משלושים שנה ועברתי את כל התפקידים, ממ"כ ועד מספר שתיים של הרמטכ"ל. הייתי בכל החילות ובשבע השנים האחרונות שלי בצבא הייתי במודיעין. אני יכול להגיד לכם שהמודיעין הוא השאור שבעיסה. אתם צריכים להיות גאים על כך שאתם במודיעין מפני שהתרומה של המודיעין לצה"ל היא גדולה.

חברי ועדת החינוך של הכנסת פגשו קודם חלק מהחניכים והם הביעו רצון לפגוש גם חלק מהמפקדים ולשמוע מהם את אשר ירצו לשמוע. בבקשה.

התרגשנו בטקס ואני מקווה שגם אתם, למרות שלא נשבעתם ועברתם את זה גם כסגל, בוודאי הסמלים והקצינים. התרשמתי מהשיחה עם החיילים הצעירים, שיש בהם עוד את התום והנחמד של ההתחלה, של ההתחדשות. יש לי הרגשה שכאשר נשוחח אתכם נשמע עין מעט יותר בוגרת וצינית, אבל אני בטוח שגם אתם נהנים ממה שאתם עושים. רצינו לשמוע אתכם ואני מקווה שלמרות שהמפקדים הבכירים שלכם פה, מפקד החיל ומפקד הבה"ד, תרגישו חופשיים לספר לנו איך אתם חשים בכלל בשירות שלכם, גם בהתחייסות לערב הזה שכולל כניסה והצטרפות של חיילים חדשים לחיל, דבר שעברתם לא לפני זמן רב. היות ואנחנו ועדת החינוך, אותנו מעניין בעיקר האספקט שנוגע לתחושת השייכות של החייל לצה"ל ולמדינה והערכיות שבשירות. איך התחושה שלכם מבחינת החיילות והחיילים שמגיעים אליכם? עד כמה הם מגיעים עם מוטיבציה ורצון לשרת ומה אתם תורמים ומוסיפים להם מעבר לידע המקצועי? נשמח לשמוע אתכם ואם יש לכם אלינו שאלות או משאלות, בהחלט אנחנו מוכנים להיענות.

אני מבקש ממי שידבר להתייחס לשתי שאלות: 1. האם חברים או מכרים שלו לא משרתים או עזבו את הצבא באמצע הדרך לא בגלל שקרה משהו, אלא בגלל שהם "התפרפרו". 2. האם אתם מרגישים פראיירים? בעת הזאת מדברים על צבא, על צמצומים, יש בעיות וכן הלאה.

אני לא מכירה אף אחד שעזב באמצע הדרך, לפחות לא מהחברה הקרובה שלי.

כל החברים שלך התגייסו?

כן. הבנים התגייסו לקרבי והבנות מ"כיות או מדריכות.

מהיכן את בארץ?

מקיבוץ משמר הנגב. לגבי השאלה השנייה: לא, אני לא מרגישה פראיירית. אני מרגישה זכות גדולה לשרת את המדינה שלי ועל אחת כמה וכמה בחיל המודיעין ועוד יותר מזה להדריך ולפקד על חניכים שעומדים לשרת בחיל. בקורס שלי אנחנו תמיד שואלים, בעיקר את הבנים, אם הם באמת רוצים לשרת פה. הם יכולים להיות קרביים ויש להם גם נתונים. כשאנחנו שואלים למה הם אומרים שזה מעניין, שהם הולכים להפעיל את הראש שלהם, שהולכים להתייחס אליהם כמו אל בני אדם. תוך כדי הקורס אנחנו מקנים להם ערכים כגון: רוח צה"ל, הרבה תכנים של יהדות, שייכות למדינת ישראל והקורס שלי, לדוגמה, ערך סיור בבית התפוצות. מעבר למקצועיות אנחנו מקנים לחניכים קודם כל את אהבת המקצוע. העבודה שלנו כאנשי מודיעין היא עבודה סיזיפית ואנחנו חוזרים ועושים הרבה דברים שלא תמיד באמת מביאים ידיעה מודיעינית גדולה. צריך לעבוד קשה כדי להשיג את זה ולכן הם צריכים לאהוב את מה שהם עושים. בנוסף לכך הם ג'ובניקים ויש להם תנאי שירות של קרביים, דבר שהוא די מתסכל. רובנו מפקדים של עצמנו בזמן משמרת כי קצין לא נמצא 24 שעות ביממה במדור, בבסיס או בחוליה. דבר נוסף הוא ערבות הדדית אחד לשני, כבוד אחד לשני, עזרה ושייכות.

זה כבר קורס שני שאני מדריך ומספר חניכים באו אליי ואמרו לי: בתקופת הלימודים בבית הספר אף אחד לא האמין בי ותמיד הייתי חלש, אבל פה אני מרגיש שפתחתי דף חדש, אני ממש מצליח ואני רואה שאתם מאמינים בי. דיברת קודם על ערכים ואחד הערכים שיש בבה"ד, שהוא עדיין בית ספר, הוא שחיילים מרגישים שהמפקד שלהם מאמין בהם, הוא לא ייתן להם ליפול, הוא לא יעזוב אותם, אם צריך הוא יתגבר אותם ואם יקרה להם משהו בבית הוא יתעניין.

האם אני שומע מדבריך קצת ביקורת על המורים בבתי הספר?

בהחלט. אני לא יודע אם זה המקום להגיד, אבל פה המפקד הוא אדם שאתה יכול לשאוף להיות כמוהו ובבית הספר, לפחות בבית הספר שלי, היו אחד או שניים שהיו כאלה. אתה רואה שהחיילים משקיעים פה המון. הם לומדים 16 שעות ביום ומגיעים להישגים שהם לא היו מאמינים שהם מסוגלים להגיע אליהם.

שמענו מהם דברים דומים.

הם יודעים שיש מישהו שאכפת לו מהם והם מרגישים שייכות. לדעתי זה מגיע מערכים מסוימים שאנחנו מקנים, הם מקבלים יחס אישי, יום הזכרון ליצחק רבין מקבל את הכבוד שמגיע לו ויום הזכרון לחללי צה"ל מקבל את הכבוד שמגיע לו. יש עוד אלף ואחד דברים שהם חובה, אבל גם אם הם לא היו חובה היינו מלמדים אותם כי ברגע שחייל מקבל את הערכים האלה, הוא מקבל יותר ביטחון עצמי ויותר תחושת שייכות. בסוף הקורס רואים קתרזיס וחיילים מאוד מאוד מרוצים מההישגים שלהם ומהדרך שהם עשו. זאת הרגשה מעולה ואני מאוד שמח שאני עושה את זה. אני חוזר לכאן מסופי שבוע עם חיוך.

בסופו של דבר הרוב בא מהבית ואת המעט אנחנו מוסיפים. צריך לזכור את זה.

האם יש כאלה מכם שהם בנות או בנים של אנשי חיל המודיעין?

כן.

אני רוצה לשאול את הבנות – אם היו אומרים לכן שאתן משרתות 30 חודשים בגלל שמשקיעים בכן הרבה כמו לוחמות, זה היה עוצר אתכן מלהתגייס למודיעין?

הרבה פעמים זה מכשול שאנחנו משרתות כל כך מעט זמן. אין לנו הזדמנות להתקדם הלאה.

הרבה פעמים יש תחושה שהשירות קצר מדי. הרבה מהשלבים בשירות של איש מודיעין, בוודאי של אנשים שמתחילים קורסים בבה"ד 15, כל כך ארוכים שאת השירות מראש מייעדים להגיע עד לרמה מסוימת במדרג התפקידים. זאת אומרת שבנות, ואני חווה את זה, מרגישות הרבה פעמים שיש גבול ולא כל הדלתות פתוחות גם אם יש המון רצון. נכנסים גם עניינים כלכליים ובעיות הקידום היום בצבא לא קשורות לבנות, אבל הרבה פעמים עצם השירות הקצר לא מאפשר קידום. זה עניין שבעינינו הוא מתסכל. ברגע שמבינים לאן מגיעים בתפקיד ולאיזה תפקידים מכובדים אפשר להגיע, יש הרבה אכזבה כשמגלים שהזמן קצר.

יכול להיות שנתחיל לחוקק ונאריך את שירות הביטחון של הבנות, אבל זה לוקח זמן וזה לא יחול עליכן.

אם הרמטכ"ל ירצה וקמנ"ר ירצה זה יכול לקרות די מהר.

אני מפקד הקורס של גל ויעל ואני רוצה להוסיף לדברים ולומר שאכן, אנחנו לפעמים משבצים בנות ויודעים שהן תעשינה תפקיד אחד או שניים ולא תהיה להן אפשרות לעבור לתפקיד אחר, כמו שיש לבנים, אבל אני יודע שכאשר אומרים למישהי אצלנו במרכז לחתום שירות סדיר נוסף לא בתנאי קבע, בדרך כלל הן לא רוצות. ליעל יש המון מוטיבציה ורצון, אבל לא אצל כולן זה כך.

קידום בעיניי הוא לא להתקדם הלאה אלא להתקדם בתוך התפקיד הספציפי שלך ובבסיס שלך. חפיפות הן ארוכות ורק אחרי שנכנסים ממש לתפקיד מתחילים לחשוב על פיתוח ועל שינוי דברים. למעשה, כשמתחילים לחשוב על שינוי דברים, צריך כבר להשתחרר. עוצרים דברים באמצע וחבל, כי אחר כך אף אחד לא ממשיך את זה.

שס"מ קיים עדיין?

כן, אבל לא באותם היקפים שהיו פעם כי הצבא תחת קיצוץ משאבים.

יש קד"צים?

לא. גם הקד"צ קוצץ לנו ועכשיו אנחנו עומדים בפני בג"ץ. אפשרו לנו להשאיר רק קד"צ שמזכה בנקודות באוניברסיטה.

מי מכם מתכוון אחרי השחרור ללכת ללימודים אקדמאים?

(רוב הנוכחים מצביעים)

מי מכם מתכוון לא לקחת הפסקה אלא להיכנס ישר ללימודים?

(מצביעים אחד או שניים מהנוכחים)

וכל האחרים יסעו להודו או לדרום אמריקה?

חלקנו גם צריכים להרוויח את הלימודים שלנו ולכן אנחנו צריכים לעבוד.

האמיני לי שאני מכיר את זה. מה את רוצה ללמוד?

תרפיה במחול. זה לא קשור לחלוטין למה שאני עושה עכשיו.

אני לא אשאל מי מבין הקצינים יחתום קבע.

מספר הרוצים לחתום בחיל המודיעין גדול פי כמה וכמה מאלה שאנחנו מסוגלים להכיל.

אני מנהל האתר. חתמתי קבע שלושים פעם, כל פעם שנה אחת. מחוויה לחוויה הגעתי ל-33 שנות שירות. לו הייתם נותנים לי את הגיל שלכם, הייתי חוזר על זה פעם נוספת. אני חושב שהאושר הפנימי, החוויות, הלימוד והרחבת הדעת שנתן לי השירות הצבאי גרמו לכך שיש מעט מאד זמן להעביר את כל זה כמורשת לאחרים.

אני רוצה לאחל לכם בהצלחה. חשוב מה שאתם עושים, אני לא צריך לשכנע אתכם ואם אנחנו, הקשישים, יכולים לעזור לכם במשהו, אנחנו עומדים לרשותכם. אני מטפל מידי יום בכמה חיילים וחיילות ובדרך כלל מדובר בבעיות טובות, כאשר לא גייסו חייל ליחידה יותר טובה וכן הלאה. היום הכל נגיש ואם אתם חושבים שיש דברים שאנחנו יכולים לעזור לשנות בצבא או בחברה בכלל, בשביל זה אנחנו נמצאים. תודה.

אני מבקש גם להודות לכם ובהזדמנות זאת לומר לכם, המפקדים, כי ערב כזה אתכם ואצלכם עושה לנו טוב. גם אנחנו שרתנו, גם הילדים שלנו שרתו ומשרתים והצבא הוא חלק מכולנו. זאת בהחלט חוויה לבוא הנה, לחוות כמה שעות של הדבר היפה והחשוב הזה ולפגוש אנשים צעירים. העולם בחוץ, בעיקר בפוליטיקה, הוא לפעמים ציני ומטבע הדברים אתה מטפל יותר בדברים שצריך לשפר ולתקן. כשאנחנו באים הנה אנחנו רואים שיש כל כך הרבה דברים טובים, יפים וחיוביים ויש נוער נפלא שצומח. ערב כזה גורם לי באמת לתחושה טובה מאוד ונותן לנו למלא את הבטריות של האופטימיות. תודה רבה לכם ושיהיה לכם בהצלחה כי ההצלחה שלכם היא ההצלחה שלנו.

תודה רבה לכם. שמחנו לארח אתכם ואני מזמין אתכם לבוא פעם נוספת, אולי בסיום קורס קציני מודיעין.

תודה רבה לכולם, הישיבה נעולה.


הישיבה ננעלה בשעה 20:20.