ישיבת ועדה של הכנסת ה-16 מתאריך 17/11/2003

העלייה בשימוש בסמים בקריית ארבע ובהתיישבות הדתית

פרוטוקול

 
פרוטוקולים/מלחמה בסמים/7445



5
הוועדה למאבק בנגע הסמים
17.11.2003

פרוטוקולים/מלחמה בסמים/7445
ירושלים, י"ד בכסלו, תשס"ד
9 בדצמבר, 2003

הכנסת השש-עשרה נוסח לא מתוקן
מושב שני




פרוטוקול מס'
מישיבת הוועדה למאבק בנגע הסמים
מיום שני כ"ב בחשוון התשס"ד (17 בנובמבר 2003) בשעה 11:00
סדר היום
העלייה בשימוש בסמים בקריית ארבע ובהתיישבות הדתית.
נכחו
חברי הוועדה: איוב קרא – היו"ר
ניסן סלומינסקי
מוזמנים
חנה שביל – מנהלת לשכת הרווחה בקריית ארבע
עדי מינץ – מנכ"ל מועצת יש"ע
שלום גליל – רכז נוער, מועצה מקומית בית-אל
יונתן עמית – פסיכולוג במרכז למתבגר, מועצה מקומית בית-אל
איריס מורדקוביץ' – מנהלת שרות סמים, אגף תיקון ונוער מנותק, משרד הרווחה
יעל להמן – יועצת בכירה במחוז ירושלים, משרד החינוך
רחל נויבאר – מדריכה בנושא סמים, משרד החינוך
לאטוטה בלנקה – מחלקת סמים, משרד הבריאות
סנ"צ יעקב בן-משה– ראש ענף חקירות מחוז ש"י, המשרד לבטחון הפנים
פקד אסף ציוני – קצין נוער מחוזי, משרד לבטחון הפנים
יעל נרדימון – ראש תחום התארגנות קהילתית, הרשות למלחמה בסמים
מ"מ מנהלת הוועדה
ריקי אליה
קצרנית
שרון רפאלי


העלייה בשימוש בסמים בקריית ארבע ובהתיישבות הדתית
היו"ר איוב קרא
שלום לכולם. אנחנו בוועדה למלחמה בנגע הסמים החלטנו בעקבות פרסומים ונתונים שהגיעו אלינו לקיים דיון בעלייה במספר בני הנוער וצעירים בסיכון המשתמשים בסמים, גם בעלייה במשתמשים בסמים בקביעות ובמספר המכורים לסמים בקרב בני נוער במגזר ההתיישבותי-הדתי בקריית ארבע. זו תופעה שלא שמענו עליה בעבר, והיא מאוד מדאיגה את הציבור שחי שם. החלטנו לקיים את הדיון היום כדי להגיע אולי למסקנות ולהמלצות ולעזור לציבור שמודאג מהתופעה הזאת.

אנשים שנמצאים פה ומייצגים חלק ממשרדי הממשלה הנוגעים לסוגייה הזו וגם אנשים שגרים בבית-אל, בנציבות מועצת יש"ע, קריית ארבע, יוכלו לתת לנו את התשובות לעניין הזה; אבל חשוב לי למצוא דרך למגר את התופעה הזאת. הייתי בביקור ב"רטורנו", מוסד מניעתי-סוציאלי, והופתעתי לגלות שהתופעה קיימת גם במגזר ההתיישבותי. הנתונים מדאיגים. יש עלייה מתמדת גם במספר המשתמשים, במספר המכורים ובמספר המכורים וכן בפתיחת תיקים במחוז ש"י. זה כשלעצמו צריך להיפסק, זו סוגייה מאוד כואבת. ביישובים שונים מעבר לקו הירוק בחודש יוני האחרון מספר הנערים והנערות שמטופלים היה 588. לעומת 2002 זו עלייה דרסטית, שצריך לתת עליה את הדעת.

הנתונים על תיקים שנפתחו בגין עברות סמים לבגירים ולקטינים בין השנים 2000-2003 במגזר ההתיישבותי הם כדלקמן:
תיקים שנפתחו לבגירים ב- 2000 – 397 לעומת 2003 – 534, כמעט כפול.
תיקים שנפתחו לקטינים ב- 2000 – 145, ב- 2002 – 191, ב- 2003 – 212. משמעות הדבר היא עלייה של 46.2% בפתיחת תיקים לבוגרים, ובקרב קטינים – עלייה של 34%. כל הנתונים האלה מדאיגים מאוד.
קריאה
זה שונה מכל הארץ?
היו"ר איוב קרא
יחסית במגזר ההתיישבותי הפרופורציה היא יותר רצינית, אין שום פרופורציה לעומת מגזרים אחרים, כי למעשה, המגזר הזה כמעט לא היה נגוע בכך עד לפני מספר שנים לעומת מגזרים אחרים.
קריאה
אולי לא דיווחו.
היו"ר איוב קרא
אולי. אנחנו לא חיים שם, אנחנו מקבלים נתונים. אנחנו רוצים שהמגזר הזה יהיה נתון וימשיך להיות לתפארת עם-ישראל. כשאני רואה את זה זה מדאיג אותי כי אני חשבתי שאלה מלח הארץ. כשאני רואה עלייה של קרוב ל- 50% בפתיחת תיקים, בשימוש בסמים, בסחר בסמים זה מאוד מדאיג אותי. הסחר בסמים עוד יותר מדאיג אותי כי זה לא רק שימוש, אלא גם סחר בסמים. מדברים על המתח והמצוקה הכלכלית כסיבות לשימוש בסמים, אבל סחר בסמים בקריית ארבע ובמעלה אדומים, זה צריך להדליק נורה אדומה. אני אשמח לשמוע אתכם. נמצאים פה נציגי משטרת ישראל, אולי נפתח אתכם בהצגת נתונים על האכיפה ועל הפרופורציה, איך אתם רואים את התופעה הזאת. במחוז ש"י כמעט אפס תיקים נפתחו על עברות סמים בתחילת שנות ה- 90 לעומת מאות תיקים שנפתחים היום. נשמע מכם רקע, ואחר-כך יתייחסו המשרדים הרלוונטיים, מועצת יש"ע ואנשי ההתיישבות.
יעקב בן-משה
אני ראש ענף החקירות במחוז ש"י, ואסף הוא קצין הנוער המחוזי. אנחנו מדברים על עלייה, אבל עלייה נובעת משתי סיבות: העלייה האמיתית מבחינת הלגיטימציה לשימוש בסמים בארץ, זה מאופיין בכל הארץ בתוך הקו הירוק וכמובן גם בתחומי איו"ש. יש יותר נגישות לסמים, יותר "פתיחות", ואולי גם המצב הביטחוני גם משפיע; הסיבה השנייה לעלייה היא הקמת צוות "נוער חשיפה" ב- 2000 שאסף עומד בראשו. למעשה, הייתה פשיעת סמים גם לפני-כן, אבל היא לא נראתה לעין. כאשר נוער חשיפה התחיל להיכנס לעבודה הזאת בתחום הנוער והסמים. העבירות היו קיימות, אבל אף אחד לא חשף אותן ולא טיפל בהן, ופתאום אנחנו רואים עלייה של עשרות אחוזים, אולי מאות. בשנת 99' טיפלנו ב- 23 קטינים, לא יכול להיות שבשנת 2003 אנחנו מטפלים ב- 233 תיקים כאלה. זה לא מכיוון שהמספר הוכפל פי עשרה או פי תשעה, אלא משום שנוער חשיפה נכנסו לכל היישובים, כולל ליישובים העירוניים: מעלה אדומים, גבעת זאב, אריאל, וגם ליישובים הכפריים יותר. אנחנו אפילו נכנסים לתוך בת-עין, לקריית ארבע שהוא מקום יותר קטן. אם אנחנו משווים בין ישוב היהודי בחברון, ישובי גב ההר וישובי אזור בית-אל ועופרה לבין מקומות של ריכוז חילוני, כמו: מעלה-אדומים או גבעת-זאב או אריאל, התופעה היותר בוערת אצלנו היא באריאל, באלפי-מנשה, בגבעת זאב ובמעלה-אדומים. נכון שיש תופעת שימוש בסמים גם בישובים הדתיים יותר, אפילו בביתר-עלית היא קיימת.
היו"ר איוב קרא
קריית-ארבע.
יעקב בן-משה
טיפלנו גם בפרשיות בקריית-ארבע.
היו"ר איוב קרא
אתה יכול לתת לנו נתונים על ממוצע ארצי? כמה מהממוצע בהתיישבות, ומה הייתה העלייה בממוצע הארצי לעומת העלייה במגזר ההתיישבותי?
יעקב בן-משה
אני יכול להגיד לך שזו פונקציה של עשייה. אנחנו יושבים עם 200 אלף תושבים יהודים בעיקר באזור ש"י, ובירושלים יושבים קרוב ל- 500 או 600 אלף תושבים. בירושלים פתחו 220 תיקים לנוער בנושא סמים, בש"י פתחו 233 תיקים; איך זה יכול להיות? זו פונקציה של עשייה. לא שיש תופעת סמים יותר חמורה בש"י, אלא בש"י החליטו לקחת את המשימה הזאת על הכתפיים, והם נכנסים לכל המקומות; בירושלים 220 תיקים לעומת 233 תיקים בש"י לא מסתבר לפי כל קנה-מידה, זה רק פונקציה של עשייה. אם אנחנו נגדיל את "נוער חשיפה" מקצין וארבעה חוקרים לעוד ארבעה חוקרים, אני מבטיח לך שתראה בשנה הבאה 400 תיקים. שימוש בסם יש בכל המקומות.
היו"ר איוב קרא
כמה נוער חשיפה יש בירושלים?
יעקב בן-משה
אם אנחנו מונים את כל חוקרי הנוער, יש בערך 30+ חוקרים; אם אנחנו מונים את כל חוקרי הנוער במחוז ש"י, זה פחות מחצי.
היו"ר איוב קרא
אז בכל-זאת יש פחות כח-אדם ובכל-זאת יש חשיפה.
יעקב בן-משה
שוב, תלוי איפה מפקד המחוז מחליט לשים את האצבע. אם מפקד מחוז ש"י אומר שהוא רוצה שנוער חשיפה ייכנס לעניין הסמים, הוא יעשה את זה. אנחנו כאן מוטים מהנתונים האלה, כי אם אני הייתי אומר לך שבירושלים יש 220 תיקים ואצלנו יש 233 תיקים היית אומר שיש תופעה חמורה בש"י, אבל זה לא נכון, אין תופעה חמורה יותר, אלא יותר עבודה.
היו"ר איוב קרא
אני לא מבין את זה, אני רוצה ללמוד את זה. חצי מכח-האדם מטפל בפחות תושבים בלי שום פרופורציה, ובכל-זאת מספר התיקים כמעט זהה.
יעקב בן-משה
פונקציה של עבודה. זה אומר שנוער חשיפה משקיע כאן יותר, נכנס לקרביים של כולם, מקבל את הפרשיות ומגיע עד הסוחרים, למדיחים ולמספקי הסמים. אין כאן פרשייה שנותרת בלי פתרון; לא יכול להיות שקטין יגיד שהשתמש בסם ולא ישאלו אותו מי הספק שלו, מי הביא אותו לסם הזה, מי החבר שלך שנתן לך בפעם הראשונה. זאת חולייה מקצועית יותר.
היו"ר איוב קרא
איך אתה מסביר שבקריית-ארבע יש גם סוחרי סמים, ולא רק משתמשים?
יעקב בן-משה
אני לא יודע אם בקריית-ארבע יש סוחרי סמים או שהם באים מתחום הקו הירוק. אנחנו לא מדברים על הסמים הקשים, אלא על מריחואנה---
היו"ר איוב קרא
אני מבקש לא להשתמש בביטויים "סמים קלים-קשים", אנחנו חוטאים למטרה.
יעקב בן-משה
אני מסכים אתך, אבל יש איזו לגיטימציה להשתמש בסמים "הקלים" יותר. כשמדברים על מריחואנה יותר קל לקבל את זה, ולומר שמשתמשים בסמים קלים. אנחנו לא רואים תופעה חמורה כזו באזור ש"י של שימוש בהרואין ובקוק שנחשבים סמים קשים.
היו"ר איוב קרא
בקריית-ארבע מדווח לנו שיש 10 סוחרי סמים בקרב בני-נוער. 50 משתמשים בסמים ו- 10 סוחרי סמים בוגרים.
יעקב בן-משה
בוא נעשה קצת סדר. קודם-כל עבירות סמים לא מדווחות, המתלונן והמוכר – שניהם נהנים מהעסקה, ואף אחד לא מדווח עליהם. אנחנו צריכים לחשוף אותן כדי להתחיל לכמת אותן. אני לא יכול להגיד לך מה התופעה במחוז ש"י כמו שאני לא יכול להגיד על כל מקום אחר, אי-אפשר לכמת את עברת הסמים, אני יכול להגיד לך כמה אני חושף. במחוז ש"י חשפנו כך וכך תיקים; בירושלים – יכול להיות שמשום שהאזור הזה יותר מבצעי עם בעיות ביטחון שוטפות – הם עוסקים פחות בחשיפה. אנחנו עוסקים רק בחשיפה, זו ההנחיה של מפקד המחוז, זו ההגדרה של החולייה: נוער חשיפה, כהגדרתה כך היא. אנחנו מטפלים באוכלוסיית קטינים, בעיקר בין הגילאים 12 עד 18. מה זה סוחר סמים בקריית-ארבע? אני לא מכיר מידע שלנו שיש סוחר סמים בקריית-ארבע שהוא מקביל לסוחר סמים באזור אחר בקו הירוק – בלי להגיד שם של עיר. זו לא תחנת סמים פעילה שמישהו נכנס לכספומט, שם 100 שקל ומקבל מנה. זה לא עובד כך. מדובר בקטין שקנה כמות גדולה יותר של סמים והתחיל למכור אותם בתוך היישוב. זו עברת סחר. הוא סוחר סמים בהגדרה, ולכן הוא מקוטלג ככה. אם אתה שואל אותי אם הסוחר הזה מקביל לסוחר סמים באזורים שיש בהם כספומטים, זה רחוק מלהיות ככה.
היו"ר איוב קרא
זה סוחר. כמות של מסחר, זו כמות של מסחר.
אסף ציוני
סוחר הוא סוחר על-פי הגדרה של החוק הפלילי. אתה שואל אותי אם זה מקביל למה שקורה במקומות אחרים---
היו"ר איוב קרא
אני בטוח שזה לא לוד, בלי להגיד שמות. אני גם לא יכול לתאר לעצמי שזה יכול לקרות שם, אבל יש מגזר שאתה מצפה ממנו לא להיות לוד, בסדר? בוא נקרא לילד בשמו. בגלל זה אנחנו מקיימים את הדיון הזה.
אסף ציוני
אני לא מתכוון להמעיט מהחומרה, זה חמור מאוד, וזה עדיין סחר בסמים. זו אוכלוסיית נוער, וזו הבעיה הגדולה ביותר.
היו"ר איוב קרא
איך ילדות טובות דתיות, לא עברייניות, מידרדרות למצב כזה?
אסף ציוני
לא מדובר רק בדתיות, גם בחילוניות, הרוב למעשה.
היו"ר איוב קרא
אני יודע, אבל קריית-ארבע---
ניסן סלומינסקי
איוב, קריית-ארבע זה לא מה שאתה חושב.
היו"ר איוב קרא
לא מקריית-ארבע במקרה הזה.
אסף ציוני
שואלים את השאלה הזאת כל הזמן: "איך אתה מסביר את זה שהנוער הזה הגיע למצב כזה?" אין הסבר חד-משמעי.
היו"ר איוב קרא
איך בחורה הגיעה מבית-אל לכיכר ציון פעם ראשונה, קנתה שם סם וחזרה שוב לבית-אל לקחת את המעות שלה? היא ילדה טובה מבית טוב. יש אחד שהוא בן של רב מפורסם.
אסף ציוני
אמר יעקב נכון, יש תחושה של יותר מתירנות ופתיחות גם בנושא הסמים. זה נתפס כאילו כדבר פחות חמור מבעבר, ככה הם רואים את זה היום. כל אחד יכול להגיע לזה מכיוון אחר: אחד יכול להגיע לזה מלחץ חברתי; אחד יכול להגיע לזה כי הוא היה בדיכאון והוא שמע שזה עוזר; ואחד יכול להגיע לזה מתוך צורך להתנסות; אחד מלחצים בגלל המצב הביטחוני; אחד משום שהוא בא ממשפחה במצב סוציו-אקונומי נמוך. כל אחד מגיע לזה מכיוון אחר. אני לא מכיר מחקר שקבע שהסיבה העיקרית היא X. הרבה פעמים תראה שזה מגיע מרצון להתנסות ולחץ חברתי.
עדי מינץ
אני רוצה בשתי מילים לנסות לנתח את מבנה האוכלוסייה ביש"ע ואחר-כך גם להתייחס לממצאים כי דיברתי אתמול עם מפקד המחוז, וניתחתי את העניין הזה גם אתו.
ביש"ע יש קודם-כל ערים
מעלה-אדומים, אריאל. האוכלוסייה במעלה-אדומים דומה לאוכלוסייה בגילה או ברמות, כנ"ל גם באריאל.
יעקב בן-משה
באריאל זה אפילו חמור יותר כי יש שם יותר עולים.
עדי מינץ
חוץ מזה יש מגזר היישובים הקהילתיים שגם הם מחולקים ליישובים קהילתיים חילוניים ודתיים. ביישובים הדתיים שבהם האוכלוסייה יותר גדולה יחסית גם בהם יש הבדלים בין סוגי יישובים. במידה מסוימת קריית-ארבע שונה מאלקנה; מבחינת כמות התושבים הם מתחילים להשתוות, אבל מגוון האוכלוסייה הוא שונה בהם משום שלקריית-ארבע במשך השנים הגיעו הרבה מאוד עולים, הגיעו מפוני שכונות; ובסופו של דבר כאשר הנוער גדל ומתחנך התוצאה של הבתים שבהם הוא גדול באה לידי ביטוי גם בתופעות.

לגבי היישובים הקהילתיים הדתיים, גם זה דבר שאנחנו מנתחים במהלך השנתיים האחרונות. הנוער הזה עובר תהליכים, לא כל נער מסוגל לעמוד במתח האידיאולוגי שהוריו גידלו אותו בו וגם לא במתח הדתי כי בסופו של דבר יש התנגשויות – אני לא אכנס לתחום של הפסיכולוגים בעניין. אבל התופעות האלה מגיעות לידי כך שקיימת מרדנות, והיא באה לידי ביטוי בסוגים שונים של פריקת עול, ולפעמים זה מגיע לידי סמים.

באותה שיחה שניהלתי עם מפקד המחוז הוא אמר לי שני דברים: מדובר בעיקר על סמים קלים. יש לכך משמעות כי הידרדרות מתחילה מסמים קלים, ובסופו של דבר מגיעים להתמכרות לסמים קשים, ואז הוא הופך לסוחר. באופן יחסי לשאר המקומות בארץ התופעות הן הרבה יותר קלות, ורואים שם פחות; כמובן, תושבי יש"ע נמצאים בתוך זכוכית מגדלת או בבניין זכוכית שהתקשורת מסתכלת וברגע שזה יוצא החוצה זה בולט מיד. דבר נוסף שהבנתי מתוך הבדיקה שעשיתי, שנעשה מאמץ והושם פרוז'קטור על הנושא הזה, במיוחד בשנה האחרונה בפעילות מאוד מבורכת של משטרת ש"י שהפיקה תוצאות. התוצאות היו חשיפה של התופעות האלה.
היו"ר איוב קרא
בשנת 2000 הוגשו 163 כתבי אישום; ב- 2001 – 302 כתבי אישום; ב- 2002 – 352. זאת-אומרת, יש עלייה כמעט מידי שנה של 50 תיקים.
עדי מינץ
עלייה בחשיפה. זו תופעה מבורכת מאוד, טוב שעולים עליהן. צריך להבין גם שהקהילות שהתופעות האלה מתגלות בהן מוקיעות אותן, הן לא אוהבות אותן.
היו"ר איוב קרא
לפני שהגעת דיברתי על הנתונים שקיבלנו על עלייה של 46% בני-נוער, 34% עלייה בקרב בגירים. 15% יותר בקרב בני-נוער.
עדי מינץ
הקהילות הסגורות האלה בדרך-כלל משתדלות לזהות בעצמן את התופעות האלה, ואם בעבר החביאו את הדברים האלה היום מבינים שההחבאה גורמת לכך שהתפוח הרקוב מרקיב תפוחים נוספים. לכן כאשר הקהילה יודעת על תופעות מהסוג הזה היא מוקיעה אותן, פונה למשטרה, מבקשת לטפל, והדברים האלה מטופלים היום הרבה יותר טוב מאשר בעבר. אחד הכשלים הוא הטיפול בגמילה; יש חוסר בתקציבים בנושא הזה. יש מוסד שנקרא "רטורנו" שמטפל בגמילה, אין לו תקציבים, הוא לא מסוגל לקלוט עוד ועוד, והדרישה היא די גדולה. באמת, אם אפשר יהיה לספק כספים נוספים ותקציבים נוספים כדי לאפשר את הפעילות המבורכת הזאת, אז צריך לעשות את זה.
היו"ר איוב קרא
מה מועצת יש"ע עושה לטובת העניין?
עדי מינץ
מועצת יש"ע קודם-כל אוספת את הנתונים מהרשויות; דבר נוסף, שנה שעברה הוגדרה כשנת הנוער. עשינו פעילות בקרב הרשויות לבחון איזה טיפול צריך לתת לנוער לפני שהוא מגיע לבעיה. כאשר הבעיה מגיעה מי שצריך לטפל בה היא המשטרה. צריך למצוא ולבחון איך מסייעים לנערים האלה לפני שהם מגיעים לכך. אצלנו בעיקר מנסים לשים פרוז'קטור על הבעיה, לנסות להסביר לרשויות איפה הבעיה הזו קיימת, והחשיפה בעניין הזה היא טובה, אבל כשיש חשיפה מרובה מידי הציבור הרחב חושב שיש הטעיה, ויש פה הרבה יותר מאשר בציבור הרחב, ולא היא.
יונתן עמית
אני פסיכולוג במרכז למתבגר בבית-אל. חיה חדשה שאני מטפל בה כמה חודשים. קודם-כל, אני שמח לציין שאני לא חולק על שום דבר שנאמר פה, הדברים נכונים, אבל בכל-זאת אני חושב שהתופעה חמורה מאוד, והיא מחמירה בכל יום שעובר. היא כן מחמירה, וכן יש גלישה לשימוש בסמים יותר מסוכנים. החשיפה עובדת חזק יותר בשנים האחרונות ונחשפים יותר דברים, ועדיין אני מעריך שאנחנו בקצה הקרחון. לעניות דעתי, הצד שצריך להתרכז בו פחות מגמילה הוא תכניות המניעה. יש תכניות מניעה, יש תכניות שיקומיות, אבל אין למעשה הערכה מקצועית של היעילות שלהן. כל הזמן משקיעים כסף בגמילה, אבל אין שום הערכה מקצועית מה באמת מועיל ומה לא.
היו"ר איוב קרא
כמה זמן אתה שם?
יונתן עמית
בבית-אל אני כמה חודשים, עבדתי לפני-כן בישיבה שבה עבדתי בשיתוף עם נוער חשיפה. היה שם הרבה מאוד, אבל גם לפני שנוער חשיפה נכנס היה שם אפילו יותר. כך שאני מסכים עם הניתוח שנוער חשיפה בעצם חושף את מה שיש, והעלייה בחשיפה היא עלייה ביעילות החשיפה.
היו"ר איוב קרא
תן לנו להבין, מאחר שיש לך ניסיון, אני רוצה לדעת איך חדר דבר כזה לתוך בני ישיבות. קשה לי להבין את זה.
יונתן עמית
אני אסביר. אף על פי שאותה ישיבה שבה עבדתי היא ישיבה שמגיעים אליה מכל הארץ, מאילת ועד רמת הגולן, היא ישיבה ייחודית לחבר'ה עם קשיי למידה. בכל-זאת מההיכרות שלי עם נוער היישובים – אני עובד גם עם הזולה של חצרון, אם שמעת עליה – חבר'ה מגיעים ומשתמשים. כיכר ציון מלאה חבר'ה שמשתמשים בכל מוצאי שבת; מי שמכיר את הנוער יודע שיש שימוש גדול. איך מגיעים לזה? אני ראיתי קשר מאוד חזק בין כמה גורמים: יש קשר חזק בין נשירה גלויה וסמויה ממוסדות הלימוד לבין נתק מערכי הקהילה, שנובע בין השאר ממה שעדי אמר לגבי לחץ דתי-אידיאולוגי, אבל לא פחות מזה – מהדרישה למצוינות. יש בציבור שלנו דרישה מתמדת למצוינות, מי שלא עומד בזה, יוצא ממרכז החברה ומזהה את עצמו מכל מיני גורמים. רובן לא סיבות כלכליות, ולא סיבות רגילות, אלא דווקא בגלל ניתוק מערכי הקהילה משום שהוא לא מצליח לעמוד בקצב. אחרי זה יש נגישות מאוד גבוהה. אני באמת לא יודע אם סוחרי הסמים הם אלה שקראנו עליהם פעם, אבל כל אחד שרוצה לא בעיה להשיג מה שהוא רוצה. זה זול, נגיש, זמין בצורה שלא תיאמן, הכמויות שמסתובבות לא ייאמנו, והמחירים מאוד נמוכים.
היו"ר איוב קרא
לא הבנתי את הקשר בין בחורי הישיבות לבין כיכר ציון.
יונתן עמית
האחוזים בישיבה מצוינת כלשהי יהיו אפסיים, ואלה יהיו בדרך-כלל החבר'ה שיש להם נתק מערכי הקהילה או משום שהם לא מסתדרים עם ההורים שלהם, או משום שהם לא מסוגלים לעמוד בדרישות המצוינות. אלה יהיו בדרך-כלל החבר'ה הכי פחות מצוינים. ההידרדרות אחר-כך היא מאוד קלה. ברגע שהוא מזהה עצמו עם קבוצת הנידחים והמנותקים, מישהו כבר מציע לו את השימוש, וההמשך קל מאוד.
היו"ר איוב קרא
זו אחת הסיבות.
יונתן עמית
יש פה כמה סיבות: נשירה, קושי לעמוד בדרישות ונתק מערכי הקהילה עם נגישות מאוד גבוהה. ארבע סיבות שאני רואה. אני מסכים שיש השפעה מאוד כבדה לתרבות הנוער הבינלאומית שכן חודרת לכולם. תרבות הנוער הבינלאומית פונה לדרך של שימוש די חופשי במריחואנה על כל סוגיה, והיום גם מקובלות לשימוש בחומרים הרבה יותר מסוכנים, כמו אקסטזי ודומיו. תכניות המניעה שקיימות היום, אבל אני מרגיש שהן רק מגרדות את הציפוי של הצבע. צריך לפעול בבתי-ספר או על מסלולים מקצועיים שהחבר'ה האלה רוצים וצריכים ויהיו מסוגלים להצליח בהם ולמצוא את עצמם שם, ובה צריך לשלב גם תכנים ערכיים וגם גישה טיפולית. אגב, אני לא חושב שהמצב הביטחוני משפיע אצל אף לא אחד מאלה שדיברתי אתם, בכלל לא!
היו"ר איוב קרא
יש כאלה שטוענים שהאינתיפאדה והמצב הביטחוני הן הסיבות העיקריות.
יונתן עמית
לחלוטין לא! אין שום קשר.
עדי מינץ
זה לא מה שאני שמעתי.
קריאות
---
ניסן סלומינסקי
חבר'ה, מה אתם רוצים? זו דעתו.
יעקב בן-משה
אתה מדבר על נוער מאוד מגזרי, אבל לא הנוער של אריאל.
יונתן עמית
לא על אריאל, לא על מעלה-אדומים.
היו"ר איוב קרא
הוא בא מהשטח, עובד הרבה שנים בקרב ההתיישבות, והוא סותר את דעת המשטרה.
יעקב בן-משה
הוא לא סותר את דעת המשטרה, הוא מתייחס לאוכלוסייה מאוד ספציפית בתוך יש"ע. הוא עובד עם מגזר מאוד ייחודי של חבר'ה דתיים יותר, אבל זה לא החבר'ה של אריאל או של מעלה-אדומים ולא של אלפי מנשה ששם הם יגידו לך שגם הבעיה הביטחונית מטרידה אותם.
יונתן עמית
מסכים במאה אחוז, לא התייחסתי לאוכלוסייה שאני לא מכיר.
שלום גליל
אני רכז הנוער של היישוב בבית-אל, חדש בתפקיד. לפני-כן הייתי רכז הדרכה בישיבה התיכונית.
קריאה
תהיתי למה לא באו מיישובים אחרים מהגוש.
היו"ר איוב קרא
לא רק יישובים, גם אישים חשובים בקהילה החליטו לא לבוא, ואני חושב שהטיוח לא פותר בעיה. צריך להקיף את הבעיה כולנו ביחד, למזער אותה או למגר אותה.
שלום גליל
המועצה בבית-אל לא מטייחת את הבעיה. היא הקימה מרכז למתבגר בתקציבים אדירים. כרכז נוער, אנחנו מטפלים באופן שוטף בנוער. אני רוצה לדבר על פרוייקט אחד שהוא בנושא מניעה ולא בנושא של טיפול ושיקום. אנחנו בבית-אל הקמנו פרוייקט "משפחות מאמצות", ואנחנו מועמדים לפרס משרד החינוך על זה. הפרוייקט הזה מצמיד לכל שכבת גיל משפחה צעירה שתלווה אותו לא בתור אימוץ עקב בעיות סוציאליות, אלא ליווי של קבוצות הטרוגניות של דתיים וחילוניים. הם מתכנסים אצלם פעמיים-שלוש בשבוע, ומכיוון שהם לא הורים אין מחויבויות. אני בעצמי משפחה מאמצת כזאת, אנחנו מלווים את שכבת "התקומה", חבר'ה שמסיימים עכשיו צבא. בשכבת הגיל שלנו היה בחור שצרך סמים, ואני יכול להגיד שבזכותנו הוא הגיע ל"רטורנו", כי אנחנו פתחנו לו את הכיוון למקום הזה. עכשיו בתור רכז נוער שמרכז את הפרוייקט, אני חושב שאנחנו מצליחים להגיע לאחוז מאוד גבוה של הנוער, ואני רואה את זה כתכנית מניעה די מוצלחת.
יונתן עמית
שלום, אתם 99% מהנוער, ואחוז משתמש. אלה שמשתמשים הם אלה שלא מגיעים למשפחות מאמצות.
שלום גליל
אני לא חושב.
היו"ר איוב קרא
אני רוצה לשאול. בישראל משתמשים או התנסו קרוב ל- 10% מבני-הנוער, ממוצע כלל ארצי. כמה אצלכם יש בקרב הנוער?
יונתן עמית
2% זו הערכה מקסימלית.
שלום גליל
גם חבר'ה שלומדים במקומות מחוץ לבית-אל, יש התנסות גם במקומות אחרים, לאו דווקא תושבי בית-אל שמתנסים.
יונתן עמית
30 מתוך 1500 בני-נוער, זה 2%.
היו"ר איוב קרא
הרשות למלחמה בסמים, בבקשה.
יעל נרדימון
כל נושא השימוש בסמים ביש"ע עלה בשנתיים האחרונות. אנחנו מרגישים שהייתה פה נכונות של ראשי הרשויות לחשוף את הבעיה. אני לא מאמינה שזה לא היה קודם, אנחנו נאיבים. הייתה התעוררות, התחילו להגיע פניות, ואנחנו נכנסנו לחלק מהיישובים. בזמנו היינו בקרני-שומרון, אנחנו עובדים במעלה-אדומים, בבקעת הירדן הייתה לנו מתאמת והיא עזבה. אנחנו עובדים גם באפרת, גם בגוש עציון. אנחנו לא מחזיקים מתאם בכל מקום כי היישובים לא גדולים. היינו בקריית-ארבע בקשר רציף בכל מיני תכניות, יש לנו מתאמת במועצה אזורית שומרון, באורנית עשינו פרוייקטים, באלפי מנשה.

הרשות לא נכנסת לכל מקום עם מתאם, ובגלל בעיית ההסתובבות והנגישות באזור יש"ע, אנחנו החלטנו שנכון יותר להכין תשתיות במקום. כלומר, להכשיר צוותים שיעבדו בתוך המקום, ולא יצטרכו להביא מרצים ממקומות אחרים, כי אף אחד לא מוכן להיכנס היום ליישובים.
היו"ר איוב קרא
יש כאלה שלא.
יעל נרדימון
בסדר, אבל גם כשאני מגיעה באים לקחת אותי מנקודה מסוימת בדרך, כי אנחנו לא מרגישים מספיק בטוחים. אין ספק שמרצה לקבוצות הורים לא יגיע ב- 20:00 ויקיים 10-15 מפגשים, לא ריאלי. לכן בכמה מקומות התחלנו להכשיר צוותים; קרני-שומרון הכשרנו קבוצה. הם הביאו את האנשים, ואנחנו הכשרנו אותם לעבוד בנושא סמים עם בני-נוער ועם מבוגרים; כנ"ל לגבי אפרת וגוש-עציון, במעלה-אדומים, באלקנה וכו'. יש הרבה פתיחות, אנחנו מתקצבים לפי פעילויות, והמרכז הוא קבוצות של בני-נוער בסיכון. חסר לי כאן מאוד אילן שמש בנושא של קידום נוער. אמרתי כשהזמינו אותנו לישיבה, שמאוד חשוב שקידום נוער יהיה. יש תופעת נוער הגבעות ביש"ע – אתה בטח מכיר – ויש שם בתי-הספר שהם לא בדיוק בתי-ספר. כלומר, יש שם כל מיני תופעות שהיה מעניין לשמוע עליהן. יש התמודדות מאוד קשה עם סמים, אבל לא רק, אלא גם ניתוק מהבית ויציאה מהמסגרות. זה לא עולה כאן.
עדי מינץ
בתוך נוער הגבעות הנושא הזה הוא שולי.
יעל נרדימון
בסדר.
היו"ר איוב קרא
מעניין אותי נוער הגבעות, אולי תתייחסי לזה.
יעל נרדימון
אנחנו עובדים עם הגורמים שנמצאים בשטח, אין ספק שהעבודה של משטרת ש"י ראויה לציון באזור, ואנחנו מקווים שיהיו מספיק תקציבים בשנה הבאה להמשיך את העבודה.
היו"ר איוב קרא
מה צריך לתת גושפנקה למלחמה הזאת?
יעל נרדימון
שעות הפנאי חסרות. צריך למצוא מסגרות לבני-הנוער, וכמו שאמר נכון יהונתן חשוב לשלב יום לימודים ארוך ופעילות בקהילה. מאוד קשה להעסיק אותם, הם באים הביתה, והם לא סתם מגיעים בסוף לכיכר החתולות בירושלים או בכל מקום אחר. צריך למצוא תעסוקה ביישובים, פעילויות אחר-הצהריים, עבודה עם ההורים שהיא מאוד קשה. בחלק מהיישובים – ראינו את זה באפרת – יש לגיטימציה אצל ההורים לשימוש בסמים.
היו"ר איוב קרא
האם ביישובים המעורבים יש יותר לגיטימציה לשימוש בסמים לעומת יישובים שהם דתיים פרופר?
יעל נרדימון
ממחקרים של הרשות בקרב אוכלוסייה דתית יש פחות שימוש סמים. המסגרת המשפחתית, האמונה, הדת עושות את שלהן גם בנושא הסמים. אבל, כמו שהגדיר נכון יהונתן, בגלל בעיות של נשירה ואי-עמידה בציפיות ובלחצים אנחנו רואים את זה גם שם, אבל זה ודאי לא מגיע לממדים שנמצאים אצלנו. באוכלוסייה מעורבת יש חשיפה גדולה יותר לשימוש בסמים, אבל יש גם התמודדות. אני רואה בשנה האחרונה שאנחנו מוצפים בבקשות להתמודד עם הנושא. זה לא היה לפני שנתיים. היום אני מקדישה הרבה מאוד תקציבים ליש"ע כדי לנסות להתמודד עם זה, והם בונים לבד תכניות.
היו"ר איוב קרא
למה הרבה אנשים שפנינו אליהם לא גילו היענות להשתתף בדיון?
יעל נרדימון
מאוד מפתיע אותי. אני הייתי בטוחה שאני אראה פה אנשים גם מגוש עציון וגם מאפרת, כל היישובים שאנחנו עובדים בהם ברציפות. כל ראשי המועצות שאנחנו יושבים איתם, מאוד מפתיע אותי שהם לא פה.
היו"ר איוב קרא
אתכם הם פתוחים, אין בעיה.
יעל נרדימון
מאוד פתוחים. להיפך, הם מזמינים אותנו, הרי כפי שאתה יודע אנחנו לא באים לבד.
איריס מורדקוביץ'
אנחנו רואים עלייה מאוד חדה בבקשות ובדרישות האינטנסיביות לפתוח טיפול. אני מדברת על היבט הטיפול ולא על מניעה.
היו"ר איוב קרא
תתייחסי להיעדר מסגרות טיפוליות.
איריס מורדקוביץ'
אני אתייחס, אני גם נתתי הרבה מאוד נתונים.

כשכמות הפניות אלינו התחילה להיות גדולה מאוד ומספר הפונים גדל דרשנו להעביר מטופלים ליישובים אחרים. אנחנו יושבים ביישובים עם עובדים סוציאליים בתוך היישוב; התחילה תופעה שפנו מהיישובים והתחלנו לחפש יישובים שמוכנים לקלוט את בני-הנוער האלה לטיפול, וזה הפך להיות בעיה מאוד גדולה. הבעיות התחילו מהשאלה "איך נארגן מונית שתצא פעמיים ביום ליישוב הספציפי?", זה הפך לבלתי נסבל. אז עשיתי בדיקה באמצעות המפקחת שלי במחוז ירושלים וראיתי תופעה קשה שהגיעה גם לדובר המשרד וגם ללשכת השר. יש לי נתונים על 17 יישובים. רוב היישובים היום מודעים, מבקשים ומוכנים להתייחס לתופעה. יש יישובים – כמו מגילות שיש בהם סמים – ולא היו אפילו מוכנים לענות לנו, יש לי נתונים קשיחים ממנהלי לשכות רווחה מכל היישובים האלה.

אנחנו יושבים היום ב- 3 יישובים, מעט מאוד. אני מדברת על הנוער כרגע, אבל יש גם בעיה עם מבוגרים. אני מחלקת את שני סוגי הטיפול. לא מעט עלה פה השם של "רטורנו"; זו מסגרת פנימייתית שנותנת מענה בקצה הרצף, ובחלקה היא גם במימון שלנו, גם הנוער וגם המבוגרים. זו מסגרת באחריות המשרד. יחד עם זה, אף על פי שחושבים שהפתרון לטיפול הוא בתוך מסגרת פנימייתית אני לא מסכימה עם זה. זה נכון בקצה הרצף, לא צריך לשלוח כל נער או נערה לפנימיה כדי לקבל טיפול. נכון לקבל את הטיפול בבית, במקום שהם נפלו ובמקום שיש בעיה, במקום שההורים עוצמים את העיניים והגיע הזמן שיפתחו, במקום שאין פעילות אחר-הצהריים וצריך לעשות אותה הרבה לפני שמגיעים לטיפול, אבל מגיעים לטיפול ויש המון בעיות. אנחנו יושבים באורנית, בקרני-שומרון ובאלפי-מנשה, והבקשה שלנו מהם היא לעבוד אזורית, וכאן אנחנו נכנסים לבעיה הבאה. אנחנו מוכנים להיכנס בפינצטה כי יש מעט מאוד תקציבים היום. אנחנו דורשים מכל יישוב שאנחנו נכנסים אליו לעבוד אזורית, אנחנו צריכים לחבור בכל דרך כדי לשכנע את היישובים שאם הם מודעים לבעיה הם צריכים לעבוד אזורית. ביישובים שאנחנו כבר נכנסנו אנחנו עובדים אזורית, ביישובים שנכנסתי אליהם לאחרונה – אפרת – ביקשו מאיתנו שנה. אחרי לחצים מצדם יכולתי להעביר תקציב שיעבור ל- 2004 לאפרת וליישובי הגוש, פתאום הם לא מוכנים לעבוד אזורית. הנה כבר יש לכם כסף לעבוד ביישוב, תתחילו לעבוד; לא עובדים כבר חודשיים. אנחנו מדברים על כסף שכנראה יופנה גם למועצה האזורית מטה שומרון, אבל צריך לעבוד אזורית, צריכה להיות יכולת של היישובים לעבוד יחד ולחבור לתכניות משותפות, ופה אני קוראת לכם.

מההיבט של טיפול, כשיש מצוקה ולחץ, אינתיפאדה ממושכת ומחסור בפעילויות אחר-הצהריים יש הרבה משברים ופנייה לטיפול. אנחנו רואים את זה בכל הנתונים ובכל המחקרים, וכדאי לא לעצום את העיניים. הילדים והנוער חיים שם במצוקה, וכשאין פתרונות הם פונים לסמים.
היו"ר איוב קרא
יש לך נתונים?
איריס מורדקוביץ'
אני נתתי המון נתונים, לקחו מסמך גדול שאני כתבתי וציטטו, כולל הטבלה.
בלנקה לאטוטה
אני רציתי להוסיף על דבריה של איריס בקשר לרטורנו. ברטורנו המתבגר נכנס נקי מסמים. אם הוא משתמש הוא צריך לעשות קודם-כל גמילה. למשרד הבריאות יש רק 16 מיטות למתבגרים בכל הארץ, ולצערי הרב, אין לנו מספיק תקציב כדי להגדיל את המיטות, וזו בעיה מאוד רצינית. גם למלכישוע, הקהילה הטיפולית השנייה שמטפלת בנוער, נכנסים נקיים בלי שימוש. יש פה פער מאוד גדול, והרבה מאוד אנשים פונים, ואין מענה בשבילם.
יעל להמן
אני יועצת בכירה במשרד החינוך. אני אדבר על בתי-הספר, על העשייה וגם על מה שאנחנו רואים. חוץ מזה הייתי בוועדה שבדקה שבדקה מטעם משרד החינוך את נושא נוער הגבעות.
היו"ר איוב קרא
דברי על זה, זה חשוב לי.
יעל להמן
כן.

יושבת לידי רחל נוייבאר, מדריכה מאוד ותיקה, ואנחנו רואים שני תהליכים במקביל: מצד אחד יש בהחלט גידול בחומרה, ולא רק בסמים אלא בהרבה מאוד תופעות. יש החמרה לא דרמטית, אבל קיימת; מצד שני יש הרבה יותר מודעות. ניסינו להיכנס למוסדות חינוך ולמועצות לפני מספר שנים ונתקלנו בהתנגדויות, היום כמעט אין, יש במקומות מאוד מסוימים ובעיקר בישיבות יותר "קדושות". ברוב המקומות רמת המודעות מאוד גבוהה, מזמינים כניסה. כשקורה משהו יש המון עשייה, אחר-כך יש רגיעה ושוב התנגדות, לא רוצים שזה יהיה מרכז העשייה, ואנחנו גם לא חושבים שזה צריך המרכז. זה צריך להיות חלק משיפור הנתינה לכל התלמידים. אני מאוד מסכימה עם הניתוח שעלה פה; אני כן חושבת שלמצב הביטחוני יש השלכה, אנחנו רואים את זה לא רק בסמים, ויש פתרונות מערכתיים שהיישובים מתחילים עכשיו למצוא. ריבוי המסגרות שיש אך ורק ליש"ע, כמו "אהבת חיים" שאתה עמדת בראשו, כמו "לח"ן", "שדה-בר", "הבית האדום", "אבנת" וכדומה – אין כדוגמתם בשום מקום בארץ. כל הזמן נפתחות מסגרות חדשות, וזו תופעה ייחודית ליש"ע, שאין כזו בכל הארץ. אלה ניסיונות שבאים מהשטח לפתור את הבעיה של הנוער שלא יכול לעמוד בלחץ המוסדות הישיבתיים והאולפניסטים, וזה עוד יותר מחריג אותם – פתרון שיותר שוב בעיה. אנחנו מדברים הרבה על נוער שאומר שלא יילך לישיבה באולפנא, אלא יילך כבר ל"לח"ן" כי הוא בטוח שלא יצליח. לכן נפתחות עוד מסגרות שבתוכן מעשנים סמים, חלק בעצימת עין ובחלק לא. עצם הפתרונות שיוצאים מהשטח הם לא תמיד הפתרונות הנכונים, ויש צורך להגיע לפתרונות מערכתיים הרבה יותר גדולים לפתור את הבעיה של הנוער הבלתי מצטיין. נפלא שיש נוער מצוין, ויש נוער כזה. התפיסה שאתה אמרת היא נכונה: יש נוער מעולה שבמעולים, מי שלא מעולה שבמעולים – קשה לו. אנחנו מציירים את הירידה כגשר מאוד צר,שברגע שנופלים מהגשר הצר נופלים עמוק. את הגשר צריך להרחיב.

אנחנו נכנסים היום לרוב מוסדות החינוך בכל מיני תכניות מניעה שנבדקים מחקרית, רחל ברמבורג בדרך-כלל בודקת אותם, זה לא נכון שהם לא נבדקים מחקרית. נכון שאין שביעות רצון של מאה אחוז שהכנסנו תכנית מניעה והכל ייפתר, אבל בתכניות מניעה יש הרבה מאוד חשיבה, והן מטפלות בדרך-כלל בדברים הרבה יותר כוללים, לא רק בסמים. למשל, תכנית המניעה למגזר הדתי "ובחרת בחיים", עצם השם אומר מה זה אומר. כמו-כן, יש ירידה בגילאים, יש תכניות בחטיבות הביניים וגם בבתי-ספר יסודיים שמונה שנתיים יש כבר טיפול די אינטנסיבי שהתחיל בשנה שעברה בכל בתי-הספר. סמינר עמיתים הוצג בכנסת לפני שנתיים בפורום גדול, ואנחנו רואים בו הצלחה מאוד גדולה, ויש לזה גם הדים מאוד חזקים בבתי-הספר. אתמול הייתי במקרה בקריית-ארבע, שם הייתה ירידה בשנה האחרונה אחרי הטיפול האינטנסיבי. החשש הוא שאחרי שיש ירידה ומאוד מרוצים זה יעלה שוב, אז צריך כל הזמן לדרבן ולעשות עוד. אנחנו יושבים המון על המדוכה, הבעיה היא קשה, ואין מישהו שיש לו פתרון. אם מישהו יציג פתרון אנחנו נשמח, אבל הגברת המודעות היא הפתרון. באפרת נעשתה עבודה יוצאת מן הכלל עם תחרות של כל בתי-הספר, בשיתוף של כל הקהילה. עשייה כזו עוד לא הייתה. קוימו ערבים לקהילה כדי לעורר את ההורים שנרדמים. אפשר לעשות ניתוח של כל קהילה שאני מכירה, יש הבדלים גדולים מאוד. הסיפור של אפרת אינו דומה לסיפור של קריית-ארבע, זו אוכלוסייה אחרת, המניעים הם אחרים, צורת הבילוי היא אחרת.

לגבי "נוער הגבעות", הסתובבתי בכל הגבעות ומצאתי מעט נוער, אפשר לספור אותם, יש גם אנשים מבוגרים. זה מעיד על קצה של נוער שמורד בכל העולם, אבל פה הוא קיצוני יותר בכל מיני אצטלות דתיות ואחרות, חלקן שהם מאמינים בהן בכל לב. בקצה הזה יש גם הרבה הפקרות מכל הכיוונים, אבל במספרים ממש זניחים; מה שכן לפעמים הם מושא להערצה, וזאת הבעיה, כשמגיעים ליישובים הם אומרים: "אני לא שם, אבל הייתי רוצה להיות שם". זה שהם מושא להערצה לחלק מהנוער זה דורש טיפול. יש היום טיפול אינטנסיבי בנוער ברוב המועצות. יש מחויבות מאוד עמוקה של היישובים, וזה דבר נפלא, זה הולך ומתפתח מהר מאוד.
היו"ר איוב קרא
נציגת קריית-ארבע, אנחנו רוצים לדעת מה אתם עושים בקריית-ארבע?
חנה שביל
אני רוצה להעיר כמה דברים. לגבי נושא ההגעה שבאים ולא באים, אתם רואים שהחדר קצת דליל, אין ראשי מועצות. מאתנו הזמינו למשל את הרב ליאור ועוד אישים מכל יישוב. גם אני קצת התלבטתי, ורחל יודעת שאפילו אמרתי לה ברגע מסוים "בשביל מה לבוא בכלל". אני שמעתי גם מיישובים אחרים חוסר רצון להגיע, ואני לא מייחסת את זה בשום אופן לזה שרוצים להסתיר או חושבים שאין לנו בעיה או מטאטאים מתחת לשולחן; ממה שאני התרשמתי, העניין לא הובא בצורה שרוצים לקיים דיון שיקדם את הנושא.
היו"ר איוב קרא
יושב-ראש המועצה הוא עדיין קצובר?
חנה שביל
כן.
היו"ר איוב קרא
אז תשאלי אותו אם אנחנו בעד קידום קריית-ארבע או לא.
עדי מינץ
אני לא בטוח שהוא יודע שאתה יושב-ראש הוועדה, יכול להיות שאם היה יודע היה מגיע.
חנה שביל
דווקא הוא אמר שחשוב שאני אבוא, לכן לא התלבטתי יותר.

מדברים ששמעתי מחברים כאן רציתי לספר על מה שנעשה אצלנו. "נערי הגבעות" היא ססמה גדולה ומנופחת, והעיתונות אוהבת את זה, ואנחנו כבר שנתיים בודקים מי הם. אין מספרים כאלה בכלל, אין נוער שם. יש שם כמה בודדים, יוצאים-דופן, אנשים מבוגרים שהגיעו או החליטו שזו הדרך שלהם. אני גם לא יודעת כמה זה נושא להערצה, יכול להיות שלפני 5 שנים היו תופעות כאלה, אבל בשנתיים האחרונות בפירוש לא. הייתה אצלנו לפני כשלושה שבועות מישהי שעושה מחקר על הנושא, היא ישבה איתנו כדי לשמוע, ואחר-כך הלכנו לסייר בכל הגבעות וחיפשנו מתחת לכל סלע ועץ.

כולנו יודעים שהרשות למלחמה בסמים עושה עבודה גדולה וממושכת, וגם אנחנו הצצנו ורצינו להיעזר בהם ולעשות משהו ביישוב שלנו. יש פער מאוד גדול בין הרעיון עצמו לבין האפשרות לסייע; אני לא מוצאת גמישות מבחינת הצרכים היישוביים המיוחדים. לכל יישוב יש הצרכים שלו – אפרת היא לא קריית ארבע. אתה שאלת האם ביישובים המעורבים יש יותר סמים מאשר ביישובים בעלי אופי מסוים, כל השאלות האלה הן השטח, זו המציאות. הרשות לא בנויה או לא חושבת כמו שאנחנו רואים את זה. כשמקיימים ערבים לציבור שהרשות למלחמה בסמים נותנת בהם הרצאה של דוקטור ושל פרופסור ושל מומחים אחרים, ההשתתפות היא כמעט אפס. אני לא המצאתי את זה, ואני יודעת את זה גם מנתונים אחרים. אולי יש מקומות שזה מצליח, אבל נשאל "למה" – אנשים לא רוצים להיכנס לקטגוריה הזאת. ההורים לא רוצים שיגידו שאולי זה קרה להם או זה בדרך. אנשים לא משתתפים בזה ודוחקים קצת את הבעיות הצדה. יש פרוייקט מאוד יפה שהשקיעו בו הרבה מחשבה וכספים של נוער שעובר הכשרה של משרד החינוך, בדרך-כלל היותר פעילים. הם חוזרים לשטח ומאבדים את הראש, כי אין מדריך שהוא איש מקצוע, אין מישהו שנמצא איתם סביב השעון ויכול לתת את החיזוק---
יעל נרדימון
אבל יש יועצת בבית-ספר, את מערבבת פה כמה דברים.
חנה שביל
אני לא מערבבת, זה מה שקורה בשטח. אם אין מישהו שיכול להדריך אותם---
יעל להמן
היועצים עברו הכשרה. אין להיכנס לפרוייקט שאנשים לא עברו בו הכשרה. קודם יש הכשרה של אנשים.
קריאה
יואב כהן הוא היועץ---
חנה שביל
יואב יושב בישיבה התיכונית, יותר מאשר באולפנא אצלנו.

העניין הזה לא מגובה מספיק, וזה נושא מאוד רגיש וקשה, ואנחנו יודעים כהורים שאנחנו עומדים הרבה פעמים בחוסר אונים, אז ודאי עם נוער אחר.

לגבי שעות הפנאי, כשהרשות למלחמה בסמים או "מצילה" מטפלים בו, הוא חוזר לסטיגמה – "אני שייך לקבוצה", מי הקבוצה הזאת, ועד שאנחנו מאתרים. צריך להיות טיפול מערכתי, דיברו גם על מערך יישובי, ואני חושבת שזה רעיון נכון מאוד, אבל צריך להיות מערך בתוך כל יישוב שכולל את כל הגורמים שיש להם נגישות לנוער: חינוך, מתנ"ס, רכזת תנועות נוער, רווחה; לא לשים את השלט "מניעת סמים" כנושא. לדוגמה, בקריה ראינו פעילות מאוד אינטנסיבית של הנוער הטוב שלנו בנושא "מאחז הגיבורים". יש הרבה חילוקי דעות בשל הסיכון הביטחוני ועל אחריותם של ההורים, אבל רואים תופעה של פעילות מאוד יפה של נוער שנרתם ומשקיע בלי סוף. חשבנו שאם טוב להם וחשוב ליישוב, ננסה לאתר 3-4 חבר'ה שאנחנו יודעים שהם משתמשים בסמים, יודעים שיש בעיות הגעה ללימודים ולבית-ספר בכלל ונצרף אותם. הבאנו אותם להיות פעילים בסעודה שלישית במוצאי שבת, היו מזמורים, הייתה הרצאה, החבר'ה היו המומים. אפשר גם למצוא דרכים אחרות. הרבה עשו בעניין של "לא לסמים – כן לספורט", זו גם דרך אחרת. אבל בפירוש לא לתת את הכותרת של הפעילות הזאת. צריך לתת דגש להפעלה מערכתית של כל הגורמים שעוסקים בנוער. במשרד הרווחה יש מחלקות כמו: "נערה במצוקה", "נוער וצעירים", "נוער עם סמים", "קידום נוער" – מה זה? למה? אני כבר לא מדברת על איגום המשאבים שאפשר לצאת מהדעת בגללם. צריך לתת פעולות והתנסויות חיוביות לא רק לנוער שיש איתו קשיים, אלא נוער שיוכל להשתלב עם פעילויות חיוביות, עם עשייה יפה, עם כיף. אצלנו יש הגדרה די ברורה של חילונים ודתיים, אלה שהולכים למועדון החילוני משתתפים בגיבוש בהרי יהודה, ואלה שהולכים לקפה הטיפולי לנוער הדתי – לא משתתפים. לאן אנחנו מגיעים? לפעמים אלה בני אותה משפחה שבה ילד אחד עזב את הדת, ילד אחד עוד לא, או שהוא לא הולך עם כיפה כשמבקשים ממנו.
רחל נויבאר
אני חושבת שאני הוותיקה מכולכם בתחום. במחוז אני עובדת כ- 7 שנים בהדרכה מטעם משרד החינוך, ואני אחראית על אזור יהודה. רציתי להגיד שני דברים: לגבי הסיבות, הציבור הציוני-דתי-לאומי לא שונה מכל הציבור בארץ; כשכולם הלכו לנח"ל הוא הלך לנח"ל, כשכולם מחפשים חוויות מרגשות שמעניקות משמעות נוספת, הוא עושה את זה גם בדרכו שלו. תופעת ה-New-age של הנוער החילוני שנוסע להודו לא פוסחת גם על הנוער הזה, הדברים מחלחלים מהילדים הגדולים לצעירים. האחים שלהם הופכים אותם למודל לחיקוי, ורעיונות שהם מביאים לשם יורדים גם למטה, הילדים מאוד פעילים ואקטיביים, והייתי אומרת שזו לא תופעה של נוער שוליים בלבד, אלא גם של הנוער הטוב. נוער רמת-השרון הוא בדיוק הנוער של ההתנחלויות, נוער מעולה, חושב ומושפע מהאקלים בכל העולם. אנשים רואים טלוויזיה, מקבלים ערכים אחרים מאלה שהמשפחות שלהם מחנכות וקולטים את זה. בשנים האחרונות ההתייחסות של היישובים מאוד משמעותית. עלו כאן שלושה יישובים שאני עובדת איתם, ואני יכולה להגיד איך אני רואה את זה מהנקודה של משרד החינוך. תפקידנו להעביר תכניות מניעה, וכבר נאמר שאף אחד לא יודע עד כמה הן עובדות, אבל כל הזמן מנסים לשפר, ואין יום שאנחנו לא מחברים עוד דבר ועוד דבר, משתדלים לעשות כמיטב כוחותינו. הסיפור של אפרת עלה כאן בתור מודל. כשאני הגעתי אליהם ואמרתי שהמצב הוא כזה, וצריך לעשות, גם שם בהתחלה הייתה הכחשה. אולי משום שיש שם מרכיב של אנשים שעלו מארצות-הברית יש להם מודעות יותר גדולה ותרבות של תפיסת השור בקרניו ולהפסיק להכחיש ולהתחמק – ולפתור את הבעיה. היישוב התגייס על כל מערכותיו: הרווחה, החינוך, הישיבות והאולפנות – כולם התחילו לעסוק בזה, ואנחנו רואים את הפרות. כל הצעה שהבאנו להם הם חטפו וביקשו עוד. בקריית-ארבע אני עדיין מחזרת על הפתחים; נכון שיש פעילות בכל מיני מקומות, אבל עדיין הגישה היא "מה את באה עם זה?", כאילו אני מביאה את הסמים. אין מודעות לבעיה שקיימת וצריך להתמודד אתה ולפתור אותה. ניסיתי לקיים ימים מרוכזים דרך המרכזייה הפדגוגית שהיא מרכז העשייה החינוכית שם, אפילו יותר ממחלקת החינוך – לא הלך; דרך המדריכה היישובית – לא הלך; צלצלתי אפילו לסגן מחלקת החינוך דיין, וביקשתי את עזרתו. יש עדיין חסימה ביישוב שלכם להתמודד עם הדבר. הילדים שעוסקים בזה הם לא פחות טובים מאחרים. אנחנו צריכים קודם לאתר אותם ולטפל בהם, אבל אני מדברת על תכניות מניעה, להגיע לילדים הצעירים ולהשתדל לעבוד איתם. עושים את זה כי צריך לעשות את זה, משרד החינוך לוחץ ואני מנדנדת, המפקחת שואלת, וכולי, אבל אין רצון הפנימי של אדם לפתור את הבעיה שלו. בבית-אל הייתי אומרת שיש משהו דומה, עדיין לא כל גוש הישיבות והאולפנות עוסקים בדבר. האולפנות והישיבות הקדושות בכלל לא מתעסקים עם זה, וזה שוב מוגדר כבעיה של נוער שוליים, ואני אומרת, זו לא בעיה של נוער שוליים, זו בעיה של מיטב הנוער. אני עובדת גם עם הנוער החילוני, ואני מכירה את התמונה גם שם; מיטב בתי-הספר במחוז ובעיר, הילדים שלומדים פילוסופיה ופיסיקה הם הילדים שמובילים בבתי-הספר את תרבות השימוש בסמים. אנחנו יכולים להגיד שזה לא כך, אבל אני רואה. אין שום מצב שאפשר להגיד שזה לא קורה לילדי הרבנים, קורה לכל המשפחות הטובות. אני בטוחה שבישיבות שלומדים בהן הילדים הטובים עדיין לא קיבלו תכנית מניעה, כי יש משהו באריסטוקרטיה של היישובים שמטפלים בנוער שוליים, אבל לא תכניס לישיבה "המשובחת" תכנית מניעה, כי "לא מדובר עלינו, אנחנו עדיין מחוץ לדברים". אני יכולה לתת לך נתונים מדויקים. במצב הזה היינו. היינו באפרת גם ככה פעם; בקריית ארבע כן משתדלים לעשות, אבל אין תחושה של הבנה עד הסוף עד כמה זה חמור. אני מתייחסת לשלושת היישובים שעלו כאן, וזה הדירוג שאני רואה כמדריכה בשטח יום-יום, כמכשירת יועצים, כמכשירת ילדים בסמינרי עמיתים, כמארגנת השתלמויות אין-סופיות לצוותים של בית-ספר, לרבנים ולמדריכים, ואני רואה כמה באים. יש הרבה מה לעשות, אבל קודם-כל הכרה במצב, ולהבין שאם לא עושים פעילויות מניעה, כשהילדים נכנסים לזה, זה מאוד קשה.
עדי מינץ
שאלת מה הסיבה שלא הגיעו ראשי הרשויות, ואני אגיד במשפט אחד. כאשר מעלים נושא כזה לוועדת הכנסת יש לו קונוטציה מסוימת. בהכירי את ראשי הרשויות, לרובם הנושא חשוב, והם רוצים לטפל בהם, וכשאני מעלה נושאים דומים בישיבות של הנהלת מועצת יש"ע הנושאים בהחלט מטופלים. אבל כל ציבור שנמצא במגננה בגלל סיבות אחרות ואומרים לו שיש אצלו גם תופעות מהסוג הזה, נכנס לתוך מגננות ולא רוצים להיות שותפים לדבר שיקבל היבט תקשורתי. זו פחות או יותר הסיבה, כפי שאני מנתח את זה. אף על פי שאם היו רואים את האופן שבו ניהלת את הדיון הדברים היו משתקפים בצורה שונה.
היו"ר איוב קרא
אני רוצה לסכם את הדיון בכמה המלצות חשובות: הוועדה למלחמה בסמים רואה בנוער ובבגירים של אזור יש"ע מהטובים ביותר שיש במדינת-ישראל. עצם הדיון היום בא כדי למגר תופעה שבנסיבות שונות מכרסמת במגזר חשוב זה, וצריך לעצור את זה לפני שהיא תיהפך לביצה גדולה מאוד ביישובים, שלפני מספר שנים לא נשמע שקיימת סוגייה כזו בקרב אותם יישובים.

הוועדה פונה לכלל הציבור במגזר ההתיישבותי ובקריית-ארבע לראות בטיפול המניעתי גורם שרק יכול לעזור ולקדם את מיגור התופעה הזו, ופונה למשרד החינוך להמשיך לפעול ביתר שאת בשיתוף פעולה עם הגורמים השונים ביישובים ובקהילה ועם מועצת יש"ע כדי להביא למיגור התופעה. הוועדה מתפלאת על אי-הנכונות לשתף פעולה בסוגייה זו מצד גורמים שונים, וכל טיוח שלה יגביר את התופעה, לצערי הרב.

אני פונה לרשות למלחמה בסמים לקבוע אשכולות של יישובים ביש"ע ולא לפסוח על אף יישוב כדי לתת לו מענה מבחינת הטיפול, גם אם הוא קטן. אני בעד שתעשו אשכולות ותחברו, חשוב מאוד לתת גיבוי ולא להתחבא מאחורי מחסה שכאילו אין לנו מענה משום שאלה יישובים קטנים. כך נוכל לתת מענה נכון על העניין. לצערי, למרות ההצהרה שהעניין לא חמור, אני רואה בחומרה את הגילויים שהגיעו לוועדה, מאחר שמדובר באוכלוסייה הטובה ביותר שיש מבחינת מוסר, דת וחינוך בעם-ישראל. גם אם בעיניהם היא קטנה, בעיניי היא גדולה מאחר שמדובר באוכלוסייה מיוחדת שלא ידעה דבר כזה בעבר. כולנו כאן מצווים לעשות הכל כדי להחזיר את המצב לקדמותו כדי שלא נראה לא סוחרי סמים, גם אם הסוחרים הללו הם דגיגים קטנים, ולא לוויתנים. אנחנו חייבים להחזיר את מה שהיה בעבר, שנוער ההתיישבות יימשיך להיות מלח הארץ.

אני מציע למשרד החינוך – ואני אפנה את זה במכתב לשרת-החינוך – לקיים מערך הסברה מיוחד במגזר זה בשיתוף עם הרשויות המקומיות, כולל הפניית משאבים במסגרת פעולות המניעה. לדעתי, בציבור כזה הדבר הכי חשוב הוא טיפול מניעתי. ההסברה היא הדרך שיכולה למגר כשלעצמה את התופעה הזאת. סיטואציות וסיבות שונות מביאות את הקהילה הזאת למצב הזה. הסברה נכונה וכיוון חשיבה נכון שמשום מה לא מגיעים אליו כנראה, והם הסיבה לתופעה. אם יש הסברה נכונה, אין לי ספק שנוכל למגר ולמזער את התופעה.

אני פונה אל משרד הרווחה למצוא דרך לקיום מסגרות בשעות הפנאי יחד עם הרשויות המקומיות. אם לילד אין מה לעשות לאחר שעות הלימודים טבעי שיהיו בודדים כאלה שיילכו לכיוונים לא רצויים ויהיו מעידות שאחד הביטויים שלהן הם סמים. אין לי ספק שזה יכול לקרות בכל מקום, על אחת כמה וכמה כשאין מסגרות טיפוליות או מסגרות לשעות הפנאי. לכן גם יחד עם ראשי הרשויות ועם משרד החינוך צריך למצוא משולש וטיפול נכון תוך שיתוף פעולה כדי להביא למצב שיהיו מסגרות. אם מבלים כל-כך הרבה זמן בלי מעש במקומות האלה מטבע הדברים זה מה שדוחף אותם לעשות דברים, אפילו בלי הכרה, במיוחד בקרב בני-נוער. בני-נוער שהגיעו לגיל גיוס או עד גיל 21 בלי להשתמש בסמים, אני מעריך שדרכם של הרוב בימי חייהם תהיה ללא סמים, זו דעתי.

אני פונה למר מינץ לקבוע ישיבה במועצת ישיבה. אני מוכן לסייר שם, ולא למטרות תקשורת, מצדי תסגור את זה לתקשורת. חשוב לנו להציל נפשות בישראל. זה נוער שכולו תורם ועושה הכל למען בטחון ישראל, וכל פגיעה באוכלוסייה כזו זו פגיעה ביטחונית-כלכלית במדינת-ישראל. אני מציע שתתאמו עם הוועדה למלחמה בסמים ביקור עם כל הגורמים, לסגור דלתות ולשמוע כיצד אפשר לתת יותר גושפנקה למלחמה הזאת. אני מוכן לבוא לכל ישיבה שתחליטו עליה במועצת יש"ע ולהעלות את הנושא הזה יחד עם כל הגורמים שנוגעים בדבר, יחד עם משטרת ישראל, כל מה שצריך לעשות כדי להביא לבשורה טובה במגזר הזה. הראייה שלי היא חיובית, לא שלילית. כשהייתי מ"פ אבטחה בקדומים עוד כשהקימו אותה, אם הייתי צריך לחשוב אז שאני אשב בדיון כזה על הנושא הזה לא הייתי מאמין. אבל זה מה שקורה וזה קורה בכל חברה, בכל חברה יכולים אלמנטים להידרדר, וגדולתה של חברה היא לדעת לעצור את זה. אתם מקלים ראש, אני לא. אני חושב שזו אחת התופעות החמורות, כי אם הדבר הזה מכה בחברה כזו אז לא נשאר מקום אחר שלא יכה בו. לכן חשוב מאוד לא לפחד להתמודד עם הבעיה ולגלות פתיחות עם כל מי שמטפל בסוגייה הזאת כדי למצוא דרכים למזער ואפילו למגר את התופעה. תודה רבה לכולם.




הישיבה ננעלה ב- 12:35

קוד המקור של הנתונים