ישיבת ועדה של הכנסת ה-16 מתאריך 12/11/2003

הזיכרון של רצח רבין בקרב בני נוער

פרוטוקול

 
פרוטוקולים/מעמד הילד/7403



5
הוועדה לזכויות הילד – 12.11.2003

פרוטוקולים/מעמד הילד/7403
ירושלים, ז' בכסלו, תשס"ד
2 בדצמבר, 2003

הכנסת השש עשרה נוסח לא מתוקן
מושב שני

פרוטוקול מס' 24
מישיבת הוועדה לזכויות הילד
שהתקיימה ביום ד', י"ז בחשון התשס"ד, 12.11.03 בשעה 09:30


ס ד ר ה י ו ם
הזכרון של רצח רבין בקרב בני נוער
נכחו
חברי הוועדה: היו"ר מיכאל מלכיאור
רן כהן
מוזמנים
רותי גילת – מרכז רבין
ג'ונתן סבג – מרכז רבין
אילנה רבינוביץ – מרכז רבין
מאיה טקסיר – הנוער העובד והלומד
הוד לייש – הנוער העובד והלומד
שי שלום-חדד – תלמיד
יוחנן בלסון-לוי – תלמיד
אריאלה גרייבר – תלמידה
חגי הלמן – תלמיד
טל – תלמיד
טל – תלמידה
מנהלת הוועדה
רחל סעדה
נרשם על-ידי
חבר המתרגמים בע"מ
היו”ר מיכאל מלכיאור
אני מתכבד לפתוח את הישיבה. היה לנו חשוב,
מאחר והיו כל מיני דיווחים על מה שהיה השנה ביום הזכרון ליצחק רבין, מה כן היה בבתי ספר, מה לא היה ובאיזה סוג של בתי ספר. היה לנו חשוב לדון בנושא בוועדה ובכוונה לוועדה הזאת היום הזמנו בעיקר תלמידים כדי לשמוע את דעתם על הנושא. אנחנו גם מתוך הוועדה נמליץ המלצות גם למשרד החינוך וגם לכנסת מה אפשר לתקן ולשפר לגבי כלל ההוראה בבתי הספר ובמיוחד לגבי הנושא הזה של יום הזכרון, שנוגע לא רק לבתי ספר, גם לתנועות נוער ובכלל בחברה הישראלית הזכרון, אני חושב שזה נוגע לאמצעי תקשורת ולכל דבר שאנחנו חשופים לזה בציבוריות הישראלית.

נתחיל עם החברים שהגיעו ממרכז רבין, שיתנו לנו איזו שהיא סקירה על איך הדברים נראים, גם מבחינת התקנות או החוקים שקיימים בנושא הזה ואיך בפועל הדברים מתבצעים ומה רצוי לעשות כדי שהדברים ישתפרו.
ג’ונתן סבג
אני אספר קצת על המרכז, רותי מנהלת מחלקת
החינוך ואילנה ממחלקת החינוך יספרו יותר על הפרוייקטים עצמם ואיך אנחנו מתמודדים. מרכז רבין הוקם מטעם חוק שנחקק בשנת 97', יש חוק מרכז רבין, והוא בא במקביל לחוק יום הזכרון ליצחק רבין, שמגדיר בדיוק את הפעילות שלנו, שזה פעולות שבהם יועלו דמותו ופועלו של יצחק רבין ופעולות שיוקדשו לחשיבות הדמוקרטיה בישראל ולסכנת האלימות בחברה. אנחנו רואים ברצח רבין אירוע מכונן בחברה הישראלית, ומתוך התפיסה הזאת יוצאות כל הפעולות שלנו והמשמעויות הנובעות מהרצח. אנחנו לא רק באים להאדיר את שמו של רבין ואת פועלו כמדינאי, כמצביא, דווקא בתחום שהוא שיפר בכלכלה ובחברה, אלא מה המשמעויות מרצח פוליטי במדינת ישראל, איך זה משפיע על החברה שלנו, על החינוך, על התרבות הפוליטית, על הילדים, ומה הפעולות שאנחנו צריכים לנקוט.

בגדול אנחנו פועלים בכל החתכים. אנחנו פועלים בבתי ספר, מיסודי, השנה הוצאנו תכנית חדשה שתרחיב עליה אילנה לבתי הספר היסודיים, בחטיבות הביניים, בצבא בכל הדרגים, מטירונים עד מפקדים ובכלל, פונים אלינו הרבה אנשים שזה השפיע עליהם הדבר הזה ורוצים שאנחנו נסייע להם. והפעילויות שלנו מתחלקות במשך השנה באופן שלקראת יום השנה אנחנו יותר מקדישים לפעילויות של פועלו ומורשתו של יצחק רבין ובמשך השנה יותר על החברה הישראלית, על ההשפעות של הרצח ומה הסיבות שהביאו לכך.

אנחנו רוצים לשמר את המורשת ואת הזכרון של רבין, זה הנושא של הדיון, בצורה שזה יהיה כמו הגדה של פסח, ואנחנו את ההגדה של פסח קוראים כל שנה ואנחנו מעלים על הנס את יציאת מצרים ולנסות לבנות איזו הגדה לבתי הספר ולתנועות הנוער ולחברה הישראלית שכל שנה או כל פעם שנקרא בתכנים האלה שאנחנו נייצר אנחנו נדע מה קרה, מה הוביל לזה ומה המשמעויות של זה.
היו”ר מיכאל מלכיאור
אגב, אנחנו זוכרים את יציאת מצרים, מותר לי
להעיר רק בנושא הזה, אנחנו זוכרים כל בוקר, כל ערב, כל פעם שעושים קידוש, כל פעם שמניחים תפילין.
ג’ונתן סבג
אבל היום זה יותר פשוט כי יש לנו אנשים ממעגל
ראשון שהכירו את רבין, שיכולים לדבר עליו, יכולים לספר על פועלו. אבל עוד מעט, כשמה לעשות, ייכחד הדור של האנשים שעבדו איתו, שהכירו אותו, אנחנו בכל זאת רוצים שזה יישאר, אנחנו לא מחזיקים את זה רק לשנים הקרובות. ובאמת עם יד על הלב עוד לא הצלחנו לגבש את ההגדה הזאת, את התוכן המלא. אבל אנחנו שולחים זרועות בהרבה כיוונים. וחשוב לנו מאוד גם לשמוע את הילדים ולראות מה זה עושה להם, ולאיזה כיוונים אנחנו עוד צריכים ללכת. ויש לנו כיוונים גם מגוונים וגם טובים אני חושב ותרחיב עליהם רותי.

עוד דבר אחד על משרד החינוך, אמרת שנמליץ למשרד החינוך על פעולות, אנחנו מאוד נשמח, אנחנו בסך הכל צריכים את העזרה של הוועדה הזאת כי להגיד במשפט אחד אין לנו היום את משרד החינוך.
רותי גילת
קודם כל אני מודה לכם על ההתכנסות הזו, אני
חושבת שבאמת זה ראוי לציון האירוע וההתכנסות עצמה, ועל כך שהגיעו הילדים לכאן ואנחנו חושבים שמאוד חשוב לשמוע את קולם. אני רוצה להתייחס קצת אחר כך אולי גם למחקר שנערך ב98-' על העמדות של בני נוער וילדים בנושא של רצח רבין על ידי מרכז רבין. יכול להיות שבאמת כדאי לבדוק מה קרה מאז, מפני שאני חושבת שאחד הדברים שאנחנו באמת מתמודדים איתם, היום אנחנו שמונה שנים אחרי הרצח וצריך לזכור שהיום נולדים לעולם, נכנסים כבר לכתה ב' ילדים שלא נולדו כשרבין נרצח. וזה מביא לתקופה חדשה. כי ילדים שהיו ילדים צעירים בתקופת הרצחו של רבין, אז גם אם הם היו מאוד צעירים, בני שמונה, תשע, בכל זאת הם חוו את האוירה שהיתה בבית, במשפחה, ברחוב, בחוץ היתה טראומה כל כך קשה וכל כך גדולה שבכל זאת בתודעה שלהם נספגה התודעה של משהו קשה שקרה.

בשנה שעברה עשינו פרוייקט מאוד מעניין, שנקרא זוכרים במכתב. בפרוייקט הזה ילדים, אני בעיקר רוצה לספר את זה לילדים כי אני חושבת שלהם זה יהיה מאוד מעניין, ילדים שכתבו למשפחת רבין מייד אחרי הרצח מכתבים וציירו ציורים, ילדים צעירים בגן או כתה א' ציירו ציורים וכתבו כמה מלים, ילדים יותר בוגרים באמת בכל הגילאים, גם כאלה שהיו בצבא וגם אחרי צבא, מכל קצוות הארץ ומכל המגזרים של החברה הישראלית כתבו מכתבים למשפחת רבין וללאה וסיפרו איך הם חווים את החוויה הקשה הזאת, מה עובר עליהם. וכמובן שזה היה מלווה במכתבי ניחומים וכדומה. אנחנו בשנה שעברה רצינו לדעת מה קורה עם הילדים האלה, איפה הם היום, שבע שנים לאחר הרצח. מה הם אומרים, מה הם מרגישים, מה העמדות שלהם לגבי מה שקרה בארץ. איפה הם נמצאים עם מה שקרה. אנחנו שלחנו ארבע מאות מכתבים לכתובות שהיו לנו. חלק מהכתובות כמובן השתנו, יש ניידות, אבל בכל זאת תחשבו על זה שילדים שהיו בטווח גילאים שלכם, אלה שהיו בני שתים עשרה אז הם היו בני תשע עשרה, היו בצבא, ילדים שהיו בני עשר היו בני שבע עשרה, לפני גיוס, ילדים שהיו כבר בני חמש עשרה, שש עשרה, היו כבר אחרי גיוס, ואנחנו קיבלנו תשובות מכל מיני מקומות בארץ, ומחוץ לארץ, היו ילדים שהיו בטיולים בכל מיני מקומות בעולם, ההורים שלחו להם את המכתב והם מאוד התרגשו וכתבו לנו מכתבי תגובה. היו מכתבים יותר פוליטיים ומכתבים פחות פוליטיים. היו מכתבים של ילדים מהמיגזר הדתי, מהמיגזר הערבי, מהמיגזר הבדואי וכמובן מכל מיני מקומות אחרים. התשובות היו מאוד מאוד מעניינות, אבל יחד עם זה היתה הרבה מאוד, אם אני יכולה לומר מה המשתנים המשמעותיים, הרבה מאוד ייאוש. הרבה מאוד חוסר תקווה. הרבה מאוד, אז מה יהיה הלאה, אנחנו מחפשים את התקווה, אנחנו מחפשים את השינוי, אנחנו מחפשים את האחרת. גם הרבה מאוד הצבעה על הנושאים שאנחנו עוסקים בהם בעיקר, שאלימות היא לא הדרך ולא הפתרון ואנחנו לא נוכל בדרכי האלימות לשנות את המציאות הישראלית, לשנות את המציאות החברתית, לשנות את המציאות הפוליטית, לשנות את מה שקורה במדינה. זה אחד הפרוייקטים שעשינו בשנה שעברה והיה מאוד חשוב לנו לראות מהם התגובות של ילדים ובני נוער, אף על פי שלא נערך כאן מחקר אלא זה היה באמת יותר פרויקט כדי לבדוק את הדברים.
היו”ר מיכאל מלכיאור
הייתי רוצה שתתמקדי יותר, שמענו לפני כן שאין
שיתוף פעולה בכלל עם משרד החינוך ואני חושב שהם סירבו בכוונה להופיע היום בהוראת השרה זה אולי גם מצביע על משהו בכיוון הזה, אף על פי שהם עושים את זה כמדיניות כללית יותר. תתייחסי בבקשה למה קורה היום, במיוחד ביום הרצח, לא נתפרש על כל השנה, אבל מה קורה היום, גם בתנועות הנוער, גם בכלל, גם יחסית למה שזה היה בשנים הראשונות. איך את רואה את ההתפתחויות ומה צריכים לעשות.
רותי גילת
לגבי תמונת המצב לגבי משרד החינוך והפיחות
שאנחנו חווים אותו הוא בכמה תחומים. אחד, היה בנוהל או בנוהג מדי שנה לערוך כנס למפקחים ומנהלים של משרד החינוך ובו לפתוח את יום הזכרון של יצחק רבין כפתיחה רשמית. באותו יום התכנסו מנהלי בתי הספר מכל קצוות הארץ, והפיקוח, וזה היה באיזה שהוא מקום מרכזי, ככה שהדברים נעשו ונשמעו מכל גווני הקשת, זאת אומרת שאפשר היה בעצם להשמיע את הדברים לגבי ההתייחסות לשבר בדמוקרטיה הישראלית, לרצח, לאיש וכדומה. כבר שנתיים לא נערכות הפגישות האלה, הפגישות האלה הופסקו. בעצם הכנס, העצרת הזו שהיתה צריכה להיות בוטלה בשנה שעברה בפעם הראשונה כשהיתה מתוכננת על ידי משרד ההסברה. לצערנו הרב זה מה שקרה.

יחד עם זה יצא השנה מכתב מאוד מדאיג, יש לי אותו פה ואני רוצה להראות לכם אותו, של חנה נאמן, שממונה על החינוך העל יסודי במשרד החינוך. ובמכתב הזה היא מבקשת, אני אקרא אותו כלשונו: "לעמיתי מנהלי בתי הספר שלום, בחודש הקרוב נציין שני ימי זכרון, שמונה שנים לרצח ראש הממשלה יצחק רבין שנרצח ביב' בחשון, רביעי בנובמבר 1995, שנתיים לרצח השר רחבעם זאבי, גנדי ז"ל, שנרצח בא' בחשוון, שבע עשרה באוקטובר 2001. שני אירועים קשים אלה קרו בעשור האחרון. תלמידינו זוכרים אותם באופן בלתי אמצעי ואף היו שותפים לשיח הציבורי שסבב אותם. ראוי בימי זכרון אלה לקיים שיח עם התלמידים על אישיותם, פועלם ומורשתם של יצחק רבין ורחבעם זאבי ז"ל, תוך שימת לב לאירועים הקשים והאוירה שקדמו לרציחתם ובמקביל התמקדותם בלקחים הראויים שעל כולנו להפיק כתוצאה מכך. לפיכך אנו מצפים מכם לציון ימי הזכרון בבית ספרכם ולארגון דיונים, שיחות והפעלות אודותם. נודה לכם אם תרצו לשתף אותנו בפעילויות מיוחדות שראוי שיהיו לנחלת כלל ציבור התלמידים. מצורף בזה רשימת האתרים וכדומה". הכותבת היא חנה נאמן, מנהלת האגף העל יסודי. זו ההנחיה של משרד החינוך. היה יוצא גם חוזר מנכ"ל לפני כל יום השנה. זה קיבלנו ממנהל בית ספר.
ג’ונתן סבג
אנחנו מאוד רוצים את משרד החינוך. אנחנו לא
מקבלים גישה, אין לנו גישה אליהם. יש לנו כמה פרוייקטים קטנים שאנחנו עושים מול בתי הספר או מול מפקחים איזוריים והם אומרים לנו אל תוציאו לתקשורת כדי שנשמור את הקיים, שזה לא חס וחלילה יעשה במקומות אחרים הדים ואז אוי ואבוי.
רותי גילת
אני מוכרחה אבל יחד עם זאת לציין שפניות של בתי הספר אלינו לקבל חומרים, אנחנו לפני יום הזכרון מוציאים מידעון, זה המידעון שלנו, לקראת יום הזכרון אנחנו מוציאים מידעון שיש בו את כל החומרים שמצויים במרכז כדי לרכוש אותם וכדי להכין בבית הספר את יום הזכרון. יש לנו הרבה מאוד חומרים, וגם הכנו שתי הפעלות, אחת לבתי הספר היסודיים ואחת לבתי הספר העל יסודיים.
היו”ר מיכאל מלכיאור
כמה בתי ספר פונים אליכם?
רותי גילת
אנחנו עוד לא עשינו את החשבון, בעצם עוד לא
עשינו את הסיכום על השנה. אני חושבת שמאות. אבל השאלה לאיזה צורך. אם מדובר על חומרים לקראת יום הזכרון, יש הרבה יותר פניות. יש מאות פניות. אנחנו לא שולחים סתם כך, אנחנו שולחים לבית הספר את המידעון ובפנים יש שתי דוגמאות לפעילות ורשימה של כל החומרים שיש לנו, סרטי הוידיאו, הקלטות, חומרים כתובים, טקסטים, חוברות וכדומה.
ג’ונתן סבג
יש הבדל בין מי שמבקש רק לטכס של יום הזכרון
למי שמבקש לפעילות שנתית.
היו"ר מיכאל מלכיאור
מה לגבי תנועות נוער?
רותי גילת
יש לנו בהחלט קשר עם תנועות נוער, אנחנו בהחלט
שומרים על קשר עם תנועות הנוער. לא עם כולם.
ג’ונתן סבג
הנוער העובד והלומד לקח את מורשת רבין כנושא
מנחה בקורס מדריכים שלהם, ויש שיתוף פעולה טוב מאוד.
רותי גילת
מתנועת "עזרא" ו"בני עקיבא" לא הגיעו. השנה הם
הגיעו לעצרת, פגשתי ילדים מבני עקיבא בעצרת. תנועת הצופים עשתה עצרת שלהם גדולה מאוד בכיכר רבין, זה היה ביום רביעי כשחזרנו מבית הנשיא, הם עשו כנס שלפי העיתונות היו שם עשרת אלפים בני נוער. חוץ מזה אנחנו נתנו גם השתלמות לכל ההנהגה של שבטי צטופי דן, עשרים וחמישה מהמנהיגים של צופי תל אביב ושבט דן בגוש דן ואנחנו הכנו אותם לקראת פעילויות שונות. בשנה שעברה היתה לנו עצרת, מפגש של כל תנועות הנוער בצוותא, שבעצם זומן על ידי מתן, שהיא תנועת העל שעובדת עם כל תנועות הנוער. והשנה הם לא עשו את זה, והיה דיון מאוד מעניין בשנה שעברה.
היו”ר מיכאל מלכיאור
יכול להיות שכדאי שתיזמו קצת יותר מוקדם.
רותי גילת
אנחנו מחזרים אחריהם אבל יש להם המון
פעילויות, יש להם סדר יום די מלא.
היו”ר מיכאל מלכיאור
זה סדרי עדיפויות, עם כל הכבוד לסדר יום של מתן,
רותי גילת
אבל מתן בהחלט יכולים היו להרים את הכפפה,
אין שום ספק.
היו”ר מיכאל מלכיאור
אני חושב שאנחנו מפה גם, מהוועדה שלנו, נעשה
פניה למתן, הם יוכלו עכשיו להתחיל להיערך לשנה הבאה, אני חושב שיהיה מספיק זמן.
רותי גילת
הם באמת עשו פעילות מקסימה בשנה שעברה ואין
שום סיבה לא לחזור עליה. להיפך, כולם עשו בהרגשה שהיו רוצים עוד מזה.

אנחנו עובדים עם מועצת התלמידים בעיריית תל אביב, שזה בעצם הנציגים של כל מועצות התלמידים בעיר, ולקראת יום הזכרון היה להם יום עיון. הם בהחלט עשו השנה הכנה, לנוער עבודה היתה השנה הכנה לקראת הזכרון. תראו, הגענו לבית הסוהר גם, אפילו הכלא שבו יושב יגאל עמיר, בית כלא איילון, גם הוזמנו השנה בפעם הראשונה, והיתה סדנא לששים אסירים, והם בעצם לא רצו שהמנחה שלנו ילך הביתה, הם רצו מאוד שהוא יישאר איתם שם. היה להם מאוד מעניין.
היו”ר מיכאל מלכיאור
אני מציע שניקח פסק זמן מהפעילות השונה של
מרכז רבין, שאני מבין גם שמקצצים לכם,
ג’ונתן סבג
קיצצו לנו בתקציב, מהתקציב הראשוני שהקמנו
את המרכז עד היום בחמישים אחוז. ל-2004 ההקצאה שלנו מהאוצר הוא שש וחצי מיליון ₪, לעומת חמש עשרה. בשיא זה היה חמש עשרה ועכשיו זה ירד לשש וחצי.
אילנה רבינוביץ
מרכז רבין הוא אחד מהסוכנים של יום הזכרון לרצח ראש הממשלה. כלומר פונים אלינו למעשה פניות וולונטריות, אלא אם כן אנחנו יוזמים. כלומר צריכים לבדוק את הקשר הזה משני הכיוונים, גם היוזמות שלנו וגם הפניות אלינו. אז למשל כשמדובר בתנועת הנוער, אז באמת תנועות הנוער של בני עקיבא, בית"ר ועזרא לא פונות אלינו בבקשת חומרים. אולי הם נכנסים לאתר, למרות שבשנה שעברה כשהיה אותו כנס שעליו דובר היו שותפים, היו נציגים של בית"ר, של עזרא ושל בני עקיבא, והיה להם קשה, אנחנו עברנו תהליך, בהכנה של אותו כנס, עברנו תהליך עם הנציג של עזרא, שהיה לו מאוד קשה, ודיברנו, כלומר בהחלט היה תהליך. היו אנשים ממקומות שונים שעברו איזה שהוא תהליך. וזה באמת מתחבר לאחד הקשיים שעלה מאוד חזק השנה, ואני רוצה רק להשלים דברים שג'וני פתח אתם לגבי המטאפורה שהוא השתמש על ההגדה.

כל מי שיושב כאן למעשה היום שותף בעיצוב של אותם תכנים שיהיו ליום הזכרון בעוד עשר שנים, אולי בעוד מאה שנה ואולי בעוד שנתיים. ואנחנו כל הזמן מודעים לעניין הזה של ההתהוות. אנחנו משתדלים להיות מאוד רגישים בעבודה החינוכית שלנו, מול הפניות הטלפוניות, מול סיפורים די מיואשים שלפעמים אנחנו מקבלים, מול בקשות שמופנות אלינו, לשמוע את כל הקולות האלה ולתת מענים שונים במסגרת התכנים שלנו ליום הזכרון, כאשר התפיסה שלנו, וזה בא לידי ביטוי דרך תכניות, שיתכן שבימים שסביב יום הזכרון צריך לדבר אולי באמת יותר אודות רבין ואולי אודות הרצח, אבל התהליך שאנחנו צריכים לעסוק בו בחברה הוא למעשה תהליך שנמשך שלוש מאות ששים וחמישה יום בשנה. זה אחד המסרים שאנחנו מנסים לצאת אתם מהמרכז ואנחנו מאוד מודעים למחלוקת שיום הזכרון מעורר, והשנה זה עלה בצורה חדה מאוד. קשה להתעלם באמת מהרקע הפוליטי לרצח, קשה להתעלם מהמסרים הפוליטים שהסיפור הזה מלווה בהם, אבל אנחנו משתדלים לעמוד על כל המסרים ולתת תשובות שונות. זה מאוד חשוב לנו. מאוד היה מעניין לשמוע מהילדים, כי מה שאני יודעת ממידע שמגיע אלי מה נעשה בבתי ספר, ואני משוכנעת שכל אחד יספר כאן משהו שונה.
היו”ר מיכאל מלכיאור
אני רוצה רק להגיד לגבי התלמידים, הישיבה הזאת
זומנה בהתראה יחסית קצרה, לכן גם לא ציפינו ולא הזמנו גם קשת רחבה מאוד. לנו מאוד מאוד חשוב הדברים שלכם ממרכז רבין ואנחנו נפיק מזה מסקנות. אני חושב שהמכתב הזה של משרד החינוך זה פשוט מזעזע. אני חושב שאנחנו גם נפיץ את העניין וגם נסיק מסקנות מזה. אין פה שום השוואה. אנחנו לא מדברים, עם כל הכבוד, אנחנו בעד לזכור כל אחד ואחד, אבל אם אנחנו מקבלים שהרצח של ראש ממשלה ומה שקדם לזה והמשמעות של זה הוא מאורע מכונן אז אי אפשר, מה שנעשה פה זה פשוט עוול עצום. כל דבר ודבר, יכול לצאת חוזר של משרד החינוך לגבי האיזכור של גנדי, וזה בסדר גמור. רק זה שאתה שם את זה בדיוק באותו מעמד, באותו משקל, ואתה אפילו אומר שהדברים שקדמו לרצח זה כאילו אותו דבר, זה אומר שאין שום דבר. זאת אומרת אם הכל אותו דבר אז אין שום דבר. וזאת בדיוק הנקודה.

יש לנו פה היום תלמידים, אספנו בכל זאת קשת רחבה של בתי ספר, יש לנו תלמידים מבית ספר ממלכתי ומבית ספר ממלכתי דתי ומבית ספר פלורליסטי. וגם צעירים מתנועות הנוער העובד והלומד.
ג’ונתן סבג
אנחנו פרסמנו מפת אירועים, הרשויות פונות אלינו,
אנחנו עושים אירועים גם עם אמנות לעם. אין שום אירוע שנעשה עם מועצה מקומית או עם איזו רשות.
אילנה רבינוביץ
בדרך כלל טקס יש. במקרה ברנקו-וייס עבדנו
אתם פעמיים. אנחנו לא יודעים אם בכלל היו טקסים, אין לנו שום מושג. זה נתון לאוטונומיה של בתי הספר. המסר הוא שיש אוטונומיה.
היו”ר מיכאל מלכיאור
אני השתתפתי וביקשתי להיות הדובר המרכזי
באירוע של שתי אולפנות בפתח תקווה. באולפנות של בני עקיבא. השתתפו למעלה משלוש מאות תלמידות וזה היה אירוע של שעתיים מאוד קשה. אני לא בטוח שיזמינו אותי עוד פעם אבל הדיון היה נוקב, טוב, מצויין. מה שאני הייתי כן מצפה מיום כזה, ואני מאוד רוצה לשבח את האולפנות שבכל זאת יזמו את הדבר הזה ואפילו הזמינו אפיקורס בנושא כמוני, שלא מסתיר גם את מה שקרה בתקופה לפני הרצח ואת כל הדברים שקשורים כך.
רן כהן
בסך הכל הדעת נותנת שהציווי לא תרצח הוא ציווי
בעל חשיבות עצומה, לעזוב את כל המחלוקות הפוליטיות, בחוק לא מופיע שום דבר, לא על הסכם אוסלו, לא על שום דבר. מופיע הרצח. העניין של הלא תרצח זאת צריכה להיות הזדמנות הכי טובה, מה ילמדו, על לא תרצח מימי משה רבנו, פה יש לא תרצח נוכחי, של ראש ממשלה ושל הרס הדמוקרטיה וכו'. זה שזה לא נעשה באוכלוסיה שמשם יש סכנה אולי שיצא הרוצח הבא, אני לא צריך לעשות את זה לא בגן שמואל ולא ברמת אביב ג', משם הסיכוי שיצא הרוצח הבא הוא מאוד קטן.
היו”ר מיכאל מלכיאור
אף על פי שראוי לעשות בכל החברה שלנו,
רותי גילת
הדת היהודית מציינת את רצח גדליהו בן אחיקם
כיום משמעותי, ויחד עם זאת,
היו”ר מיכאל מלכיאור
לא בטוח שזה יום כל כך משמעותי, אבל זה נכון
שזה יום צום עד היום הזה,
רותי גילת
הוא מצויין בלוח השנה.
היו”ר מיכאל מלכיאור
אני אגב הייתי חושב שזה כן היה טוב אם היו
עושים את זה כיום צום, אנחנו הצענו את זה לפני כמה שנים, אפילו יום צום משותף. זה היה עושה משהו משותף גם לציבור החילוני והציבור הדתי בארץ, ואני חושב שראוי עדיין לחשוב על העניין הזה כדבר משותף. היו טיעונים לכאן ולכאן.

אני מאוד רוצה לשמוע את התלמידים, ויש פה פרוייקט משותף של בית ספר ממלכתי דתי ובית ספר ממלכתי, אמנם אי אפשר להגיד שבית ספר הימלפרב מייצג רק את המיין-סטרים של בתי הספר הדתיים אבל זה אכן בית ספר ממלכתי דתי מצויין ואני רוצה שתציגו את הפרוייקט המשותף שלכם ותגידו מה אתם חושבים על מה שאמרנו פה. יש פה מבוייאר ומהימלפרב. בבקשה.
טל-תלמיד
אני אדבר על זה, אבל קודם, לפני שזה ייהפך ללא
אקטואלי אני רק רוצה להתייחס לגבי מה שדובר לגבי תנועות הנוער. אני מדריך וחניך שלוש שנים כבר בתנועת בני עקיבא. אני חושב שהעניין הוא כזה, התנועה עצמה נמצאת עכשיו בתקופה שבעצם עוברים הרבה שינויים ומתחילים מאיזה שהוא נושא עיקרי, לכן מבחינת ההנהלה הארצית התקופה הזאת מאוד לחוצה. לדעתי זאת בעיה אחת, יש להם בעיה גדולה מאוד להתחיל לפנות למוסדות וכל התהליך הזה של פנייה לאיזה שהוא מוסד שמנציח את רבין ואחרי זה העברה לסניפים, כל המעברים האלה, זה מאוד בעייתי מבחינתם. הסניף שלנו באופן אישי, אחרי שראינו שאין התייחסות לזה, אני יודע שאנחנו באופן אישי עשינו איזה שהוא צעד, ואנחנו עושים, זו כבר השנה השניה או השלישית שאנחנו מקיימים טקס משותף עם שני שבטים חילונים של הצופים והשנה גם הצטרף שבט דתי אחד של הצופים, ובעצם מקיימים איתם, באופן עצמאי, טקס.
היו”ר מיכאל מלכיאור
טל, אני חושב שפתרת את ההנהלה הארצית קצת
בקלות מידי, זה הכל עניין של סדרי עדיפויות. נכון שחודש הארגון ושבת ארגון וכל זה זה הכל טוב ויפה, אבל בכל זאת.
טל-תלמיד
מה שאני חושב שצריך לעשות, לא צריך לפנות לדרג
הגבוה יותר של התנועה, להנהלה הארצית אלא לנסות לפנות יותר לסניפים עצמם.
היו”ר מיכאל מלכיאור
עכשיו תתייחס בבקשה לפרוייקט שלכם.
טל-תלמיד
אנחנו בבית ספר הימלפרב ובוייאר בתי הספר
ממוקמים בשכונת בית וגן וממש נמצאים אחד מול השני, ככה שהמושג הזה של לגלות מה נמצא בצד השני של הכביש הוא מתבטא בצורה מאוד מוחשית אצלנו. מסתכלים הרי בצורה קצת אבסורדית, שבעצם נמצאים בקצוות של העם בישראל, שני צדדים, שני חלקים, שבעצם נמצאים ממש אחד מול השני, באותם גילאים, אותם תחומי עיסוק, ובעצם לא יוצא להם להיפגש. ולוקחים את היום הזה, את יום רבין, בתור הזדמנות לבוא ולגשר ולפתוח איזה שהוא צוהר כזה למתינות שיהיה לה המשך לפחות אצל אותם אנשים. זה מתחיל באיזור ראש השנה, שמקיימים מפגש ראשון של שמיניסטים בסדנאות. השנה המפגש התמקד בנושא אהבה, אהבה בין בנים לאותו עם, בין אנשים. ובעצם דובר שם הרבה גם על הנושא. בסיום הסדנא בעצם המורים שהעבירו את הסדנאות האלה אמרו שאותם תלמידים שרוצים להעביר סדנאות באיזור יום רבין בנושא שיפנו אליהם וגם אותם תלמידים שרוצים להנחות את הטכס. לקראת היום התחילו חזרות על הטכס, טכס משותף של שני בתי הספר, שעוסק בשני דברים.
טל-תלמידה
רציתי להגיד, כשבאנו לעבוד על הטכס הזה רצינו
לחפש משהו שונה, כי להרבה אנשים קשה להתחבר ליום רבין, ולדעתי לפחות גם לי אישית זה קשה בגלל שהפכו את זה למשהו שהוא מאוד שמאלני ומאוד מזדהה עם השמאל. אנחנו רצינו לבוא מכיוון אחר, מכיוון שזה לא משנה. ואז באנו וכתבנו את רוב הקטעים שהיו בטכס, אנחנו כתבנו, אנשים ישבו וכתבו, והשירים אנחנו הכנסנו שירים חדשים. הרבה פעמים אנשים לא מרוכזים ולא מעניין אותם לשמוע דברים שחזרו עליהם עוד פעם ועוד פעם, ובאמת ביום של הטכס ההקשבה היתה, לא ראיתי אף פעם טכס שאנשים היו כל כך מחוברים וכולם ממש הקשיבו ולא נרדמו. כי זה היה מעניין, זה אנחנו כתבנו, זה התחבר לכל אחד, דיבר לכל אחד.
רותי גילת
זה מה שאני שומעת כל הזמן. רצינו משהו אחר,
חיברנו משהו לבד.
היו”ר מיכאל מלכיאור
את אומרת שבשנים הקודמות מה שהיה היה
משעמם, לא נוגע, לא מחובר.
טל-תלמידה
היה טכס קבוע כזה שבהתחלה מקריאים את
תולדות חייו של רבין, סיפור הרצח, את הנאום של הנכדה שלו, פחות או יותר אותם דברים. ואני יכולה להגיד שלפחות, עם כל הכבוד לרבין והוא עשה הרבה דברים אבל אני חושבת שבטכס עצמו צריך להזכיר אותו אבל צריך להתמקד יותר במה עכשיו, מה עושים עכשיו עם הרצח הזה. צריך לבוא ולהזכיר מי היה רבין ואז לבוא ולהגיד אז מה אנחנו עושים היום, איפה עובר הקו, מה בסדר,
היו”ר מיכאל מלכיאור
ומה עושים היום?
טל-תלמידה
אין לנו תשובות.
היו”ר מיכאל מלכיאור
אבל מה אתם הצגתם, את אמרת שהצגתם משהו
שכן התחבר השנה. אף אחד לא נרדם וכולם היו קשובים ודרוכים.
טל-תלמידה
האמת שרוב הקטעים שהקראנו וכתבנו הם קטעים
מאוד פאסימיים, הם שואלים שאלות ולא נותנים תשובות.
שי שלום-חדד
הם כאילו באים לעורר, להראות את הסכסוך
במהותו, מה קורה באמת היום. קטע שטל כתבה, שהוא היה קטע נורא יפה, והיא הקריאה אותו יחד עם תלמיד מהימלפרב שהעביר את הטכס, הקטע התמקד בעניין של הלגיטימציה, זאת אומרת למה מותר לעשות את זה אבל אסור לעשות את זה. למה מותר לזרוק אבנים בשבת, למה אסור לפתוח דיסקוטק, למה מותר זה, למה מותר זה. וזה היה קטע שכמובן הוא לא התיימר להביא תשובות ושום דבר בטכס לא התיימר לתת תשובות כלשהם כי זה לא התפקיד של הטכס. התפקיד של הטכס הוא לבוא ולעורר ולהעביר לאנשים בעצם את התוצאות של הרצח הזה היום. את האקטואליה שלו היום. כי כמו שהיא אמרה, באמת זה מאוד חשוב, כמובן אפילו הסתכלתי קודם וראיתי במה שחילקתם וכתוב שסעיף אחד של החוק של יום הזכרון מציין שחובה להזכיר את מעמדו של רבין וחובה להזכיר את תולדות חייו וזה נכון מאוד לדעתי. אבל ראיתי גם את הסעיף השני שמחייב להתמקד בשני הסעיפים ולא מספיק באחד מהם, שהוא טוען שחייבים להראות את האקטואליה של זה היום, את הסכסוכים בחברה והעניין הזה.
היו”ר מיכאל מלכיאור
איך הדינמיקה בין בתי הספר?
שי שלום-חדד
האמת היא שהדינמיקה היא מאוד טובה. אני
אישית עברתי לבוייאר שנה שעברה. הייתי בהימלפרב מכיתה ז'. טל אמרה קודם, חציתי את הכביש, לא רק באופן מטאפורי. ואני זוכר בתור ילד קטן את כל המפגשים שהיו עם השמיניסטים, אני זוכר שהשמיניסטים היו הולכים למפגשים ביחד עם בוייאר וזה היה נורא מושך. אני חושב שהעניין הזה של הפגישות ההדדיות האלה זה היה נורא חיובי. אני זוכר שקינאנו בהם תמיד שהם יכולים לדבר עם הצד השני ונותנים להם את האישור, נותנים להם את האור הירוק לעשות את זה. וכשאנחנו הגענו השנה אני חושב שהפגישות התקיימו, לפחות הפגישה שאני הייתי בה, הסדנא הראשונה שאני הייתי בה, כשדיברנו על אהבה, זה היה נורא מוצלח. אתה לומד להכיר את האנשים שממול, בסך הכל זה אנשים שאתה רואה כל יום ואין לך שום דרך לדבר אתם, זה נורא אבסורדי, כי הם מולך פשוט.
היו”ר מיכאל מלכיאור
ככה אנחנו בנינו את החברה שלנו, שמגיל שלושה
חודשים, עוד בחדר לידה מותר להיות ביחד אבל מגיל שלושה חודשים זה כבר הופך להיות מסוכן מדי, משהו נדבק בנפש אחד בשני.
רן כהן
התכנים המרכזיים שאתם מדברים עליהם הם
תכנים שקשורים לעניין של הטראומה והעיסוק שלה, קשיים של היום או קונפליקטים של היום, אבל לא רצח.
טל-תלמיד
מדברים על הרצח אבל אפשר להגדיר את זה ככה,
ההסתכלות היא כזאת, מסתכלים על מה שהיה, בוחנים את מה שהיה, מה שהיה לפני זה, ומסתכלים גם לעתיד, זאת אומרת מה אנחנו עושים היום שיכול לסכן את זה ומה אנחנו צריכים לעשות כדי שדבר כזה לא יחזור.
טל-תלמידה
העניין הוא שאנחנו גדלנו על זה. אנחנו בכיתה ד' או
ג' היינו כשרבין נרצח ולי לפחות בתור ילדה למדנו את זה בתור משהו, זה היה מן אבל כזה, אף פעם לא באמת הבנתי כאילו מה זה אומר. האמת שעד השנה שבאנו וישבנו ודיברנו על זה ובעצם ניסינו לראות מאיפה זה בא וראינו את הקלטות של מה שהיה לפני הרצח. ובסדנאות שהעברנו התחלקנו לזוגות, תלמיד מהימלפרב ותלמיד מבוייאר, במקרה אני הייתי עם טל, ובעצם הזוג היה צריך למצוא נושא דיון לקבוצה שהוא מעביר בשביל להעלות שאלות ובעצם לפתור מהי הזהות שלנו. בעצם הגענו למסקנה שהרצח נבע מזה שיגאל עמיר לא הסכים לדעות של רבין והוא חשב שזה הפתרון. ואז אנחנו רצינו לבוא וכאילו לשאול את האנשים מה הזהות שלכם ועד איפה הייתם מוכנים ללכת בשבילה. אז עשינו על זה בשאלות, בסיטואציות שונות, נגיד נתנו את הדוגמא של נצרים שהיתה לפני שבועיים בחדשות.
ג’ונתן סבג
טל אמרה קודם שכאילו השמאל ניכס לעצמו את
הרצח. יש בעיה מרכזית בהנצחה של יצחק רבין שאין הסכמה על הסיפור של הרצח. יש הסכמה שהוא נרצח מהיריות של יגאל עמיר אבל הימין לא מסכים שהוא היה שותף לכל מה שקדם לרצח, שזה רק איזה עשב שוטה ולא יותר מזה, ואנחנו גם תוהים כל פעם, אנחנו מנסים כל שנה מחדש לראות איך תהיה בנויה העצרת או האם לעשות כן אנשים פוליטים, לא להביא פוליטיקאים. ואני אומר את זה שגם בשנים שהבאנו אנשים פוליטיקאים מהימין שנאמו בכיכר, לדוגמא היה נתן שרנסקי והיה קצב, הם לא באו. נגיד שהעצרת היא תמיד מזוהה פוליטית בכיכר, אבל גם לטכס השנה בהר הרצל באו שלושה שרים, מופז, טומי לפיד וסילבן שהוא חבר של המשפחה. איפה שאול יהלום, ואיפה כל אלה שמדברים על זה שהשמאל ניכס לעצמו את הרצח, הם לא באו לשם.
חגי הלמן
לא השמאל הפך את הרצח לפוליטי ולא הימין הפך
את הרצח לפוליטי. החברה כולה הפכה את הרצח לפוליטי, ולדעתי זו נקודה שחשוב להדגיש אותה. הרצח היה פוליטי אבל ברגע שאתה קושר אותו לכל נושא אוסלו ותהליך השלום,
רן כהן
אין שום סיבה בעולם שהשמאל לא יחליט ביום
הזה להעלות גם את דמותו של רבין בתור מי שהוביל את תהליך השלום וגם בתור מי שנרצח על מזבח המאבק הזה. אין שום סיבה שהימין בישראל ביום הזה יגיד שהוא לא שותף לתהליך אוסלו , שהוא לא מקבל את תהליך אוסלו, אבל רצח פוליטי של ראש ממשלה בישראל, ועוד מישהו שיצא משורות הימין הקיצוני, לא יקום ולא יהיה יותר בישראל. אין סיבה לא שהשמאל יברח בגלל שהימין יטפל רק ברצח או שהימין יברח משום שהשמאל מטפל גם בתהליך השלום. זה שני דברים נפרדים. אגב גם בחוק לא כתוב תהליך השלום. אין שום סיבה שלא נטפל בזה. כעם אנחנו לא חייבים לומר את אותם הדברים בדיוק. הדבר היחיד המשותף ביום הזה הוא לא תרצח. לא תרצח ראש ממשלה, לא תשנה מדיניות פוליטית בעזרת אקדח. אתה לא תרצח ראש ממשלה כדי לרצוח את דרכו שנבחרה על ידי העם. זה בעצם הדבר העיקרי. הלא תרצח חייב להיות בכל הצדדים.
חגי הלמן
ואני חושב שבאמת צריך להפוך את זה ליותר
מרכזי ביום רבין כי עדיף אפילו לוותר על האשמה של חברה, של ציבור גדול, עדיף לוותר על זה אם זה מה שעשוי למנוע את הרצח הבא. עדיף לוותר על זה, עדיף לוותר על האיזכור הפוליטי כדי למנוע את הרצח הפוליטי הבא. לוותר על ההקשר של הרצח לתהליך השלום ביום הרצח עצמו.
היו"ר מיכאל מלכיאור
יש פה דבר, אני חושב שאמרת את זה, יש פה בעיה.
זה שאתה אומר שאפשר לעשות את זה כך שלא תהיה בעיה, שיש דבר משותף לכולם ואז יש נרטיב של השמאל ונרטיב של הימין, זה לדעתי פשטני מדי. יש פה דבר עמוק, הדבר העמוק הרי זה לא עצם הרצח. עצם הרצח, אני מניח שתשעים וחמישה אחוז מהחברה בישראל אין לה בעיה לגנות את הרצח. אבל יש דברים יותר עמוקים פה, ואי אפשר להתעלם מזה ואי אפשר להינתק מזה, אלא אם כן הופכים את היום להיות ממש יום פרווה. יום של שום דבר. כמו שפה בחוזר של משרד החינוך. וזה הדה-לגיטימציה, וזה לא דבר פשוט, כי כל חלקי החברה צריכים לשאול את השאלה. אבל העובדה שהיתה דה-לגיטימציה, דמוניזציה של איש ושל דרכו, שהביא לרצח. שזה לא היה דבר מקרי שרבין נרצח. אני זוכר בחודשים לפני הרצח, אני זוכר בעצמי, אני הרציתי בכל מקום, התרעתי לפני שזה ייגמר ברצח. זה לא היה כל כך מופרך, זה שרבין לא האמין שדבר כזה יכול לקרות זה דבר אחד, אבל עובדה, היתה אוירה כזאת, כזאת דה-לגיטימציה. ואי אפשר לנתק את זה לגמרי שזה היה ציבור מסויים שעשה את זה. ואז אנחנו נכנסים לקונפליקט הזה שאנחנו מצד אחד רוצים לכלול את הציבור הזה, הציבור הזה מעולם לא לקח על עצמו שום אחריות, ויש פה דילמה עמוקה שאנחנו מתעלמים מזה בזה שאנחנו אומרים טוב, אפשר לעשות שני נרטיבים שונים, או מה שאתה אומר, אפשר להתעלם מהצד הזה. זה לא כל כך קל להתעלם מהדבר הזה.
טל-תלמיד
שאלת מקודם לגבי העניין הזה, אם היתה הצלחה
בהתנחלויות, בערים מעבר לקו הירוק, ואני חושב שגם אם יש בנאדם שהוא מתנחל, ויכול להיות קיצוני ומאוד ימני בדעות שלו, ויש לו זיקה עדיין ליום הזה, ואני בטוח שלכל עם ישראל, אני מקווה שלכל עם ישראל יש זיקה לזה עדיין, העניין של לא תרצח, הוא מרגיש והוא מזדהה עם היום, הוא רוצה להגיע לעצרת, וברגע שהוא מגיע לשם הוא רואה שלטים שמונפים שם, כתוב לצאת מההתנחלויות – הפתרון היחיד, דברים כאלה. הוא לא מרגיש שהוא שייך.
רן כהן
אחת הפגישות הכי טובות שהיתה לי על הבמה של
העצרת הזאת היתה עם ניסן סלומיאנסקי. הוא בא מהתנחלות, והוא היה באמת מאוד מכובד. תאמין לי, התחבקנו, משום שאני חושב שזה יום משותף שלי ושלו ביחד. אני לא מבקש שיבואו, אני מבקש שבאלון מורה, באפרת, בגוש עציון, אמרתי לחגי, אני שייך לשמאל, אני יודע שסכנה גדולה בשמאל זה סרבנות. מה אני עושה, אני לא מוותר. אני הולך לכל מקום ואני יוזם ואני מלבן, למה? כי אני לא רוצה שיהיו סרבנים. סרבנות יוצרת בעיה מאוד מאוד קשה בעם ישראל. תסכים איתי שזה רחוק מאוד מרצח, בטח מרצח ראש ממשלה ורצח פוליטי, אבל זו תופעה שהיא רעה. אני צריך לעקור אותה במחנה שלי. למה, כי הסכנה של סרבנות שרות בשטחים, כשהייתי מפקד בצבא שפטתי סרבנים שהיו חברים שלי. למה, כי ככה, כי זה הצבא שלי.

מאחר והסכנה של רצח פוליטי כמעט לא קיימת מצד שמאל, היא קיימת במיעוט קטן ושולי בצד ימין, אבל שם הזירה שבה זה קורה, אז לכן אני מצפה מאנשי הימין, ולמה אני מעלה את אנשי ההתנחלויות, אני חושב שאילו אני הייתי אחראי שם הייתי דואג שמה שיצא מהימין יצא ימין טהור. עניינים של ארץ ישראל השלמה, עניינים של אמונה, דברים שרחוק מזרח ממערב מרצח. כי מה לעשות, יגאל עמיר הכתים את הציבור הזה, לא אנחנו. מי שרצח את אמיל גרינצוויג הכתים את הציבור הזה, לא אמיל גרינצוויג הכתים את הציבור הזה. מי ששרף לי את האוטו ארבעה מטר מהראש שלי בלילה כי אני חוקקתי חוק להריסת האנדרטה של ברוך גולדשטיין שפיארה רוצח מתועב בישראל, וחתכו לי את הצמיגים. מה לעשות, את עקירת האלימות מהצד הקיצוני, אז הימין שהוא מאוד קיצוני, מאוד פנאטי, מאוד קטן, אבל צריך לבודד אותו.

זה כמו עשבים רעילים בשדה נפלא. תארו לעצמכם שאתם חקלאים שמגדלים שדה, הייתי הרבה שנים חקלאי, יש לך שדה נהדר אבל לשדה הזה פולשים עשבים רעילים. מה אתה עושה בתור חקלאי, אתה עוקר את העשבים הרעילים כדי שלא יזהמו לך את השדה. זה הכל. וכולנו מחוייבים לזה. אנחנו מחוייבים את העשבים הרעילים לעקור אם יש מצד שמאל, הימין חייב בזה אם יש עשבים רעילים בצד ימין. היום הזה, שהוא יום רצח רבין, הוא פשוט הזדמנות יוצאת מן הכלל לכל אחד לעשות זאת בשיטתו. ולכן אולי צריך באמת לפתח דרך שבה גם באמת אנשים שהם מימין, שמתנגדים לאוסלו, אולי אפילו שחושבים שאוסלו אסון, אבל הם חושבים שהרצח הוא אסון שאסור שיחזור.
טל-תלמידה
רציתי להגיד רק שאני חושבת שבאת ודיברת על זה
שהרבה דברים עוקרים מהשורש, וזה לא נכון,
לדעתי גם סטיקרים כמו "שרון בוגד" או כל מיני דברים כאלה, זה נראה לי אירוני שמצד אחד המדינה באה ועושה יום ליצחק רבין אבל בפועל במשך השנה עושים הרבה דברים שהם לא,
היו”ר מיכאל מלכיאור
יש פה דברים הרבה יותר עמוקים. מה שאת אומרת
זה חשוב טל, אנחנו לא קיבלנו את זה שגם מהשמאל יכול לבוא רוצח, לכן אין סימטריה. זה נושא מאוד עמוק, אני לא חושב שאנחנו נפתור את זה פה. אני חושב שהגענו לכמה דברים מעניינים ואני רוצה מאוד לשמוע את התלמידים של בית ספר רעות בירושלים. אני רק רוצה לספר לך לפני שאתה עוזב שהמנהל של בית ספר רעות הוא בעצם הועזב מהבית ספר הקודם שהוא היה המנהל שלו בגלל שהוא עשה, התלמידים הכינו בבית הספר מיני-משפט או דמי משפט על מה שהביא לרצח, ועל סמך זה רשת החינוך ששם הוא היה שייך פיטרו אותו וזה היה אחד מהגורמים שהביאו להקמת הבית ספר הפלורליסטי של רעות. אז בואו נשמע מכם מה אתם עושים.
רן כהן
אם תרצה ליזום משהו בעניין של המכתב הזה אני
שותף אתך לפניה לשרה, היא צריכה לתת הסברים למליאת הכנסת.
רותי גילת
חשוב להעביר דרך זה את המסרים למה זה מדאיג.
כלומר שזה ייצא לא בכיוון של נגד גנדי ולא בכיוונים הרסניים אלא בכיוונים שאפשר יהיה להוציא מזה משהו טוב.
יוחנן בלסון-לוי
אני חושב שבית הספר לא שם דגש כזה גדול, לפחות
אצלנו, על רבין. כן היה לנו טכס בבית ספר עם כל בית ספר והיה לנו יום שמוקדש לזה. בכל השנה זה לא שיש לנו הרבה. אנחנו מדגישים את זה אבל לא משהו עיקרי. אנחנו מרגישים שיש טכס, אבל לא גדול. זה משפיע, אנחנו שמים את זה כאלמנט,
היו”ר מיכאל מלכיאור
היית רוצה שיציינו יותר?
יוחנן בלסון-לוי
אני חושב שזה מספיק. אנחנו לא מדברים כל כך
הרבה על העבר, אנחנו מדברים על איך זה משפיע על העולם של היום ועל ההווה.
אריאלה גרייבר
אני אריאלה, מכיתה ז'. לדעתי העובדה שאנחנו בית
ספר פלורליסטי ובאים אליו ילדים גם דתיים וגם חילוניים זה שם דגש על הרצח של רבין כי זה היה אחד מהגורמים, שמישהו דתי, שכאילו הוא בא ורצח אותו בגלל ההיבט שלו לצד היותר שמאלי, והעובדה שאנחנו חיים כאילו ביחד זה ממש מדבר על הקטע של הרצח של רבין. ולדעתי זה גם שם דגש גם אם לא מזכירים את זה, זה העובדה שאנחנו חיים ביחד, זה דגש על הרצח של רבין.
היו”ר מיכאל מלכיאור
את אומרת זאת אחת המסקנות אולי מהרצח
שאולי צריכים להתחיל ללמוד ביחד, או לעשות מפגשים,
שי שלום-חדד
כל העניין הזה של מפגשי דתיים חילוניים, בכל
מובן שהוא, אם זה בתי ספר, אם זה יישובים קהילתיים, ניקח לדוגמא את כפר אדומים, שאני פשוט מכיר באופן אישי, זה נורא יפה לראות את האוירה.
היו”ר מיכאל מלכיאור
הבעיה שזה תופעה, יש מחקר שיוצא על זה בימים
האלה שזו תופעה מאוד מאוד שולית. זו תופעה חשובה, לפחות אני חושב כך, זו תופעה מצויינת, אבל היא כל כך שולית בחברה הישראלית, אולי קצת בירושלים אנחנו מכירים את זה יותר כי יש באמת מגוון של בתי ספר שעוסקים בנושא, אבל הרוב הגדול, המוחלט, תשעים ושמונה אחוז, פשוט זה לא קיים. אז שנדע את העובדות, פה זה יכול להצטייר קצת אחרת בגלל שמי שמעוניין לבוא למפגש כזה באופן טבעי זה אנשים שפתוחים לעסוק ולעשות דברים משותפים. אבל אני לא בטוח שזה נחלת הכלל במדינת ישראל.
הוד לייש
אני מהנהגת התנועה, אני מרכז ספציפית את
כל השנת שרות של הנוער העובד. אחרי הרצח הנוער העובד והלומד הפך בהחלט את הרצח הזה לסמל ולארוע מכונן בתוך הנוער העובד והלומד, העלה קודם את הנושא של בני עקיבא, לפחות בתוך הנוער העובד והלומד שנת הפעילות בנוייה באמת שחודש ספטמבר הוא חודש ארגון, מסתיים בטיולי סוכות, לאחר מכן בעצם בכל הנוער העובד והלומד, מכיתה ד' עד יב' וגם המדריכים הבוגרים, בעצם התוכן הראשון, המערך הראשון הוא מערך לציון זכר הרצח של יצחק רבין ,שכולל בעצם גם נושאים אקטואלים.

הייתי מרחיב קצת את היריעה מעבר למה שנאמר פה, צריך להגיד, הרצח בראש ובראשונה לדעתי, והתוכן המרכזי הוא בנושא הדמוקרטיה. יש ויכוח גדול, ואין מה להסתיר אותו, לגבי קבלת הדמוקרטיה כערך עליון בתוך החברה הישראלית, ואנחנו עוסקים בעיקר בתוכן הזה, שזה מתקשר להרבה ערכים נוספים, כמו שיוויון זכויות. סך הכל בתוך חלק מהשנים שם דגש גם על פעילות משותפת, הנוער העובד והלומד מכליל גם את הקן הערבי, גם את זה צריך לזכור, גם הזכרון של הרצח בתוך הציבור הערבי במדינת ישראל הוא תוכן חשוב. אנחנו שמים דגש בתוך זה על מפגשים משותפים איתם. קורס המדריכים, כמו שציינו פה קודם,
היו”ר מיכאל מלכיאור
יש לכם מפגשים משותפים עם ציבור דתי?
הוד לייש
בחודש של הפעילות יש השתתפות בטכסים
עירוניים. הדגש המרכזי הוא בכל קן וקן בעצם מצויין, יש טכס לזכרו של יצחק רבין, עובר מערך שמטרתו באמת ראשית להנחיל את זה מכיתה ד', מערך שהשנה בעיקר התקשר לנושאים של דמוקרטיה, של מציאות חברתית, בהחלט הרבה הקשרים שכאלה. יש לנו מבצע ארצי, יום לפני יום הזכרון, מבצע ארצי שבו אנחנו בעצם מציינים את הרצח, שבו משתתפים כל חניכי השכבה הבוגרת, ואני חושב, מהבחינה הזאת, וגם השנה במיוחד, אפשר היה לראות שלדעתי ככל שהרצח הולך ומתרחק יש יותר נטייה בהחלט לעשות את הרצח הזה משהו, לדעתי התהליך הזה שהיה ויכוח שקורה גם בימים אלה מבחינת ההאשמות את השמאל לנכס אל מול הימין, בסופו של דבר הדבר הזה בעיקר מהווה לדעתי להרבה הרבה גורמים בתוך החברה אפשרות לברוח מציון הרצח ואפשרות לברוח מהסיבות והחקר של הרצח. הדוגמאות של היריקות על האנדרטה השנה, שבעקבותיהם גם הנוער העובד והלומד נמצא שם בכל השבוע בין העצרת לבין יום הזכרון הממלכתי, היו שם חברי נוער עובד שבעצם שמרו על האנדרטה, בעצם משמר כדי שלא יקרה אירוע זה שנית. אני חושב שבתוך העניין הזה בהחלט הניסיון שלנו מתוך הזיהוי בעיקר של הזמן, שאנחנו שמונה שנים בסך הכל, אם הדיון פה הוא כלפי העשורים הבאים ולא רק כלפי מה שהיה עד עכשיו, המטרה שלנו היא בהחלט לראות איך הדבר הזה נשמר, מתוך הזיהוי של הרצח הזה, הוא נקודת שבר בתוך החברה הישראלית, נקודה שהציפה הרבה הרבה מהמתחים ומהמחלוקות בתוך החברה הישראלית. יושבים פה תלמידים ובני נוער, אז בסך הכל צריך להגיד, התלמידים שיושבים פה ביום הרצח, בשנת הרצח היו ילדים שאני מאמין שהם בקושי זוכרים את הרצח. צריך מהבחינה הזאת לדאוג ולהזכיר בצורה יותר אינטנסיבית במערכת החינוך של היום את הרצח הזה ולהפוך את זה למערכי הדרכה ולהפוך את זה לאירועים ולטכסים, רק ככה אני חושב שאנחנו נעשה את זה בצורה ראויה.
מאיה טקסיר
רק להוסיף לגבי משרד החינוך שזה לא מפליא
המכתב הזה. זה איזה שהוא רקע שלדעתי נמצא כבר הרבה זמן. אני אתן דוגמא שמשרד החינוך הוציא בשנה הראשונה לרצח מערך פעולה והכותרת של זה היתה "שנה למותו". כנ"ל לגבי התוכן שזה משהו שלדעתי הוא רק ממחיש עד כמה יש נתק. ואני חושבת שחוץ מזה שמדברים על אירועי הזכרון גם צריך להתעקש על התוכן שלהם. לטובת העניין גם אם בכל הארץ יהיו אירועי זכרון אבל הם רק יעסקו ברבין האיש ולא יעסקו בנושא הדמוקרטיה ולא יעסקו בנושא הרצח אז גם בזה יהיה פיספוס. כמו שנאמר, יש הרבה עומק במחלוקת הזאת. צריך להתמודד איתה, לא להסתיר שזה היה על השלום, לא להסתיר שהיתה הסתה, לא להסתיר שום דבר, פשוט להתמודד עם זה, בצורה של דיאלוג, לא בצורה של סטיגמות, לא בצורה של יצירת שנאה, שזה יכולה להיות גם כן בעיה מאוד רצינית.
חגי הלמן
אני מכתה ט' ברעות. אני ארגנתי משלחת
שיצאה מטעם בית ספר לקונגרס הציוני לנוער שהיה סמוך מאוד ליום רבין השנה. נרשמו קבוצה מכובדת של תלמידים, גם ימנים וגם שמאלנים, קבוצה שמאפיינת את בית הספר, וביקשו ממני אחר כך לראות את סדר היום של האירוע. והם ראו שהסעיף האחרון היה אירוע לציון שמונה שנים לרצח רבין. לא היה כתוב יותר מזה. היה רק את המשפט הזה. הם אמרו לי אנחנו לא יוצאים. וזה בעצם הסיפור. זו כל הנקודה. שאנשים מחרימים את הטכס מכיוון שהם בטוחים שאם יגידו רבין יגידו גם אוסלו. או אם יגידו רבין יגידו תהליך השלום. וצריך משני הצדדים של הקשת הפוליטית צריך למנוע מאנשים להסתכל על זה ככה. אנשים רואים אירוע לזכר רצח רבין אז הם אומרים אה, בטח הארגון הזה שמאלני. צריך שזה יפסיק לקרות. וזה צריך לבוא גם מהשמאל.
היו”ר מיכאל מלכיאור
אבל חגי, עד איזו נקודה צריך לטשטש את הנסיבות
שבהם קרה הרצח. אתה טוען בצדק שאחת מהמטרות פה זה באמת למנוע הסתה כלשהי ולמנוע שדבר כזה יכול לקרות. אבל אם אתה לא מוכן להתמודד ולדבר על מה שהביא לרצח, אם אתה אומר הרצח הזה היה מנותק לגמרי מכל המציאות שהיתה, אז אתה מפספס כאן את המטרה. נרצח ראש ממשלת שבדיה למשל, עכשיו נרצחה שרת החוץ, ראש הממשלה שנרצח היה הרבה שנים ראש ממשלה, מאוד אנטי ישראלי אגב אבל זה סיפור אחר. ושרת החוץ עכשיו שנרצחה בתוך חנות כלבו, בא אחד משוגע ורצח אותה. אולי היו לו דעות, אולי לא, אבל בודאי שזה לא דבר גדול. בסדר. אז אפשר להפוך גם את רצח רבין להיה אחד עשב רעיל, שוטה, ולנתק את זה. ברגע שאתה מתחיל לטפל בעומק של הדבר האמיתי אז אתה גולש לתוך הויכוח של המחנות במדינת ישראל. יש את הדה-לגיטימציה גם הדתית לדרך של אדם. זה מאוד בעייתי. גם הנושא של דמוקרטיה, היום זה דבר ששנוי במחלוקת. אתה היום תראה לפי הסקרים במדינת ישראל שחלק גדול מהציבור שלנו חושב שגם המילה דמוקרטיה זה משהו שמאלני. ויש הרבה בימין כמובן שיחלקו על זה ושהם אלף אחוז דמוקרטים לא פחות מאנשים בשמאל וזה ברור לגמרי, אבל ברגע שאתה מתחיל לגעת בזכויות אדם, בכבוד אדם, בדמוקרטיה, אז הסכנה שאתה גולש לכך שחלק מהאנשים יגידו אם זה כך, אנחנו לא באים. האם אנחנו מתוך זה צריכים להבין שאסור לטפל בכל הדברים האלה, להגיד כאילו שיגאל עמיר בא מהירח, היה עב"מ, נחת פה, רצח ובזה נגמר הסיפור.
חגי הלמן
להיפך. אני לא חושב שצריך לטשטש, אבל לדעתי
צריך אפילו פחות להציג את רבין האדם, וזה מסיבה פשוטה שלא מציגים את בגין האדם, שגם היה ראש ממשלה. צריך להראות את המצב במדינה לפני זה, צריך להראות את ההסתה שהיתה, צריך להראות את ההפגנות.
ג’ונתן סבג
לא צריך לפחד מויכוח פוליטי, אם אנחנו מסכימים
על הדמוקרטיה, והיום כמו שאמר הרב מלכיאור יש סכנה גם לדמוקרטיה, אם אנחנו מסכימים על הדמוקרטיה אז אין בעיה שיהיה ויכוח פוליטי גם בסוף יום דיון על רבין. יגידו אני הימין, אני השמאל, אנחנו נסכים על גבולות הדמוקרטיה, נסכים על חופש הביטוי, מה זה הסתה, ואז אין בעיה גם לפחד מויכוח פוליטי ולהזכיר את אוסלו. אתה תבוא ותגיד אני נגד אוסלו, מתנגד לאוסלו, אני בעד אוסלו, אבל זה לא אומר שמותר רצח פוליטי, זה לא אומר שמותר הסתה, מותר שתחת המטריה של הדמוקרטיה יהיה ויכוח. בדמוקרטיה לא כולם צריכים להסכים. מותר תחת המטריה של הדמוקרטיה לחיות בדעות שונות. אבל היום כשאתה מטשטש את הזכרון של אוסלו ומה הביא לרצח אתה מאבד את הכיוון ואתה מאבד את למה הגיע הרצח הזה בכלל.
היו”ר מיכאל מלכיאור
אבל הוא נוגע בדבר שבעצם טל אמרה אותו דבר,
יש פה בעיה, זה מאוד לא פשוט, טל אמרה את זה בחצי משפט בהתחלה, ברגע שזה מזוהה אצלה עם משהו שמאלני אז היא מתנתקת. השאלה איך אפשר על אף זה לעשות את זה. זה היה תהליך, אבל אנחנו פה בכל זאת. אני רק אומר, יש פה דבר שהוא אינהרנטי בעייתי ואנחנו מטשטשים את זה על ידי זה שאנחנו מחדדים את חילוקי הדעות. זה פה קרה בכנסת שבאמצע נאום של אחד מחברי הכנסת אז חלק ממשפחת רבין עזב את האולם. בדיוק בנקודות האלה. בגלל שמי שדיבר אמר שצריך להפסיק את כל ההקשר הפוליטי והרקע לזה ואז משפחת רבין בחלקה עמדו וקמו ובאמצע הטכס הרשמי בכנסת עזבו את האולם. זה היה רגע קשה. אני הבאתי את זה רק כדוגמא למה שאנחנו פה מדברים בצורה תרבותית מסביב לשולחן עם עמדות שונות אבל אנחנו מבינים את הצד השני של העניין. במליאה למעלה זה נעשה בצורה לא תרבותית, בצורה מאוד בוטה. אני לא חושב שאנחנו יכולים להגיד, כי הרגשות מאוד עמוקים פה, הכעס וההרגשה של חלק מהאנשים במדינה שבעצם הרוצח הצליח. רצה להשיג דבר מסויים, הוא הצליח. ולכן יש פה המון המון כעסים כי אנחנו נמצאים באמצע תהליך, אנחנו לא נמצאים מעבר לתהליך והיום אפשר לדון מבחינה היסטורית מה היה אז וכו'. בעיצומו של אותו ויכוח, זה חלק מהעומק של הקושי בעניין הזה. אני חושב שמה שמאוד קשה זה להבין את הצד השני. בטכס פה אמרתי אני יכול להבין, נדמה לי שפה זה היה חבר הכנסת שאול יהלום, שהוא היה ביטוי של מחנה שגרם לדה-לגיטימציה הזאת. אבל זה בעייתי. אני כן רוצה שהוא ישתתף, אני כן רוצה שהוא יהיה חלק מזה. אז איך אני יכול לדאוג, לבקש ממנו לדבר בטכס ולא לצפות מזה שהעמדה שלו הבסיסית היא לא של אדם שעשה חשבון נפש אחרי הרצח, גם לא חשבון נפש לגבי זה שהוא יכול להיות איש ארץ ישראל השלמה ולהתנגד להורדת כל התנחלות ולחשוב שאוסלו זה הדבר הכי גרוע שקרה למדינת ישראל. צריך לא להסכים גם לדמוניזציה של השני. אנחנו לא שומעים את השני, אנחנו לא מקשיבים, אנחנו לא מרגישים את השני. ופה הקו המאוד דק הזה שמצד אחד להילחם בשביל דמוקרטיה, מצד שני ללמוד לכבד את הדעה ולא לעשות דה-לגיטימצה. מצד שני לא לעשות גם משהו פרווה. זאת אומרת לא להוציא את הרצח מתוך ההקשר הפוליטי שזה כן קרה, זה האיזון. וזה איזון מאוד מאוד מאוד קשה. אני שמח שאני לא עומד במרכז רבין שאני צריך להביא פתרונות לדבר הזה, אף על פי שכולנו עובדים במידה מסויימת במרכז רבין מבחינה זאת שמי שרבין היה מאוד חשוב לו אנחנו צריכים להתמודד לעומק, ואני חושב שבישיבה הזאת התחלנו לעשות את זה, עם המורכבות.

אני חושב שגם הגענו למספר מסקנות מעניינות. אנחנו נוציא פניה לשרת החינוך כמסקנה, דבר שאני חושב שבאמת מזעזע פה, ונעשה את זה בצורה מכובדת, ואני חושב שגם מרכז רבין קיבלתם קצת פידבקים, למדתם מאנשים שביטאו דברים בצורה מאוד ראויה, ואני מודה לכם שבאתם, לצעירים ומובילים של הנוער עובד ולומד שהגעתם ולתלמידי בתי הספר שהשתתפתם והשכלתם אותנו ואנחנו נמשיך לעבוד עם זה בוועדה. תודה רבה לכולכם.


הישיבה ננעלה בשעה 11:00

קוד המקור של הנתונים