כנסת פתוחה

הצגת תכנית נ.מ.ש (נערות מובילות שינויים) התכנית המשותפת לשדולת הנשים בישראל ולמשרד החינוך, התרבות והספורט












5
הועדה לקידום מעמד האישה – 18.11.2003

הכנסת השש עשרה נוסח לא מתוקן
מושב שני

ישיבה מס' 51
הוועדה לקידום מעמד האישה
יום שלישי, כ"ג בחשוון התשס"ד (18.11.2003)
ס י מ פ ו ז י ו ן

הצגת תכנית נ.מ.ש (נערות מובילות שינויים) התכנית המשותפת לשדולת הנשים בישראל ולמשרד החינוך, התרבות והספורט.

חברי הועדה: גילה גמליאל – היו"ר
אתי לבני

שרת החינוך התרבות והספורט – לימור לבנת
רינה ברטל – יו"ר שדולת הנשים בישראל
אלה גרא – מנכ"ל שדולת הנשים בישראל
יהודית פלוטקין – מנהלת הרשות לקידום מעמד האישה
קרול סולומון – יו"ר חבר הנאמנים של הסוכנות היהודית
מרים שכטר – הממונה על שוויון בין המינים במשרד החינוך
מיכל כפרי – יועצת שרת החינוך לעניין מעמד האישה
יאיר אפטר
עדי ויניצה
נציגות בתי ספר





הצגת תכנית נ.מ.ש (נערות מובילות שינויים) התכנית המשותפת לשדולת הנשים בישראל ולמשרד החינוך, התרבות והספורט

גב' לימור לבנת הנכבדה, שרת החינוך, התרבות והספורט; כבוד חברי הכנסת, עמיתים, גב' קרול סולומון הנכבדה, יו"ר חבר הנאמנים של הסוכנות היהודית לארץ ישראל, נציגים נכבדים של העצרת הכללית של איחוד הקהילות היהודיות; גב' יהודית פלוטקין הנכבדה, מנהלת הרשות לקידום מעמד האשה, משרד ראש הממשלה; גב' רינה ברטל הנכבדה, יו"ר שדולת הנשים בישראל; גב' אלה גרא הנכבדה, מנכ"ל שדולת הנשים בישראל; גב' מרים שכטר הנכבדה, הממונה על השוויון בין המינים במשרד החינוך; מנהיגות צעירות יקרות מאוד מבתי ספר תיכונים, עמית מתל אביב, עמי אסף מן המועצה המקומית הוד השרון, הרצוג מן המועצה המקומית גזר וכרם מירושלים ודקל ממעלה אדומים; אורחים יקרים וחברים.
לכבוד רב לי לקיים את הסימפוזיון הזה בנוגע לפרויקט "נערות מובילות שינוי" במסגרת ועדת הכנסת לקידום מעמד האישה שאני יושבת הראש שלה, במשותף עם עם העצרת הכללית השבעים ושתים של איחוד הקהילות היהודיות המתקיימת השבוע בירושלים. מדינת ישראל נהנתה בעשורים המוקדמים של עצמאותה מתדמית ייחודית שלפיה נשים נהנות ממעמד שווה לזה של גברים. תדמית זו ניזונה ממספר מקומות, כמו הרומנטיקה של תקופת החלוצים, בארץ ישראל, כאשר גברים ונשים צעירים התחלקו באופן שווה במשימות החלוציות הכבדות ביותר, כמו ייבוש ביצות וסלילת כבישים. הדמות המיתולוגית של גולדה מאיר, האישה הראשונה והיחידה עד כה בהיסטוריה שלנו שהגיעה להיות שרת חוץ וראש ממשלה. העובדה שנשים, בדיוק כמו גברים, מחויבות על פי חוק לשרת בצבא ההגנה לישראל. אף על פי כן, למעשה אחרי הקמת מדינת ישראל נשים מעולם לא היו שוות באמת ובתמים לגברים, למרות שהחקיקה שלנו היתה מלכתחילה מתקדמת וליברלית מאוד בנוגע לזכויות הנשים. הגישה המתעלמת מסוגיות של שוויון נשים בישראל השתנתה ב-1975 כאשר הוקמה ועדת חקירה פרלמנטרית לבחינת מעמד האישה בישראל. היתה ציפיה לממצאיה של ועדת זו, אשר הוצגו שנתיים לאחר מכן לראש הממשלה מנחם בגין וחשפו מציאות עגומה. בעקבות זאת ראש הממשלה מינה יועצת למעמד האישה ורק בתחילת שנות התשעים, כמעט עשרים שנה לאחר מכן, הוקמה בכנסת הועדה לקידום מעמד האישה. בין התוצאות המעודדות של ועדה זו אני יכולה לציין, לדוגמה, את הגידול במספר חברות הכנסת. בהשוואה למצב בעבר, שבו נשים מעולם לא היו מיוצגות על ידי יותר מעשר חברות כנסת, הכנסת כיום נהנית מן המספר הגבוה ביותר של נשים עד כה, שמונה-עשרה מתוך 120 חברי הכנסת. בנוסף בממשלה הנוכחית של אריאל שרון מכהן המספר הגדול ביותר של שרות בהשוואה לכל ממשלה קודמת, שלוש שרות מתוך עשרים ואחד שרים. גב' לימור לבנת, שרת החינוך, התרבות והספורט, גב' ציפי ליבני, שרת הקליטה, וגב' יהודית נאות, השרה לאיכות הסביבה. היעד שלנו כיום הוא להגדיל את מספר הנשים בכנסת, לפחות לששים מתוך 120 ובהתאמה גם בין שרי הממשלה.
בתחום החינוך כמעט ששים אחוז ממקבלי התואר הראשון כיום הם נשים. מעל לחמישים אחוז ממקבלי התואר השני וקרוב לחמישים אחוז ממקבלי התואר השלישי.
תוצאה מעודדת נוספת של עבודת הועדה בשנים האחרונות נוגעת לצבא. ניכר מאוד שתפקידים רבים יותר ויותר בצה"ל שבעבר היו שמורים לגברים בלבד פתוחים היום גם לנשים. רק אתמול הועדה אישרה להצבעה שנייה ושלישית במליאה הצעת חוק חדשה הנוגעת לייצוג שוויוני של נשים בתחום הספורט. הועדה אמנם יצרה התקדמות אדירה בתחום מעמד האישה, אבל עדיין צפויה לנו דרך ארוכה לפני שהנשים בישראל יהנו משוויון הזדמנויות מוחלט לזה של הגברים.
אחת המטרות שלי היא שנושא קידום מעמד האישה יזכה בעתיד למשרד ממשלתי משלו, במקום ועדה בלבד, כפי שיש לו היום. זאת למעשה המציאות במדינות מתורבתות רבות בעולם שיש להן בין שאר משרדי הממשלה גם משרד לענייני נשים.
לאור מה שציינתי לעיל ובעקבות ממצאים של מחקרים עדכניים גילינו שנערות, בנות עשרה, כאשר הן מגיעות לבית הספר התיכון, מסתירות את הנטיות החברתיות שלהן ואת יכולותיהן המקצועיות. בדרך זאת הצעירות הללו אינם מצליחות להגשים את עצמם והן הופכות עצמן כבר משלב מוקדם של החיים נחותות יחסית לגברים. אין ספק שהמצב הזה מנציח את בעיית אי השויון בחברה הישראלית.
הפרויקט שנציג היום, נערות מובילות שינוי, בעברית נמ"ש, פותח ומיושם על ידי שדולת הנשים ומשרד החינוך ומטרתו היא להתמודד עם הבעיות האלה. זאת אומרת, להגביר ולפתח מנהיגות בקרב נערות שכבר נכנסו לשנות העשרה של חייהן במסגרת בתי הספר התיכונים.
על כולנו לקוות שיישום התוכנית הזאת יתרום לגישור על הפערים בין המגדרים בחברה שלנו ויציע הזדמנויות שוות לנערות בישראל. אני באופן אישי מאמינה שככל שנשים רבות יותר יהיו מעורבות וינהיגו ענייני ציבור כבעלות משרות בכירות, מחוקקות ומקבלות החלטות, העולם שלנו יהיה טוב יותר. אני מודה לכם מאוד על תשומת הלב.
עכשיו הרשו לי בבקשה להזמין את גב' לימור לבנת הנכבדה, שרת החינוך, התרבות והספורט, עמיתתי לסיעת הליכוד, שתברך אותנו ותרחיב בנוגע לתפקיד הייחודי של משרדה ולפרויקט נערות מובילות שינוי.

שלום, הן בעברית והן באנגלית, שלום בוקר טוב מכובדי. אני אדבר בעברית ויש לכם תרגום. בראש ובראשונה אני רוצה לברך.

קודם כל באמת לברך את יושבת ראש הוועדה לקידום האישה, חברת הכנסת גילה גמליאל על העבודה המצויינת שהוועדה עושה בראשותה ועל שיתוף הפעולה שאנחנו כולנו ביחד משתפים בנושא הכל כך חשוב הזה. יו"ר שדולת הנשים רינה ברטל, אנחנו מיד נדבר על שיתוף הפעולה ההדוק בין השדולה לבין משרד החינוך. מנהלת הרשות לקידום מעמד האישה הנכנסת ואני רוצה לברך אותך יהודית פלוטקין על כניסתך לתפקיד כל כך חשוב שיש בו המון עבודה והרבה אתגרים ואני בטוחה שתעמדי בהם בצורה הטובה ביותר. הממונה על שוויון בין המינים במשרד החינוך, מרים שכטר, נמצאת פה גם היועצת שלי למעמד האישה מיכל כפרי שגם אותה אני אזכיר בהזדמנות הזאת משום שזה תפקידה וזה גם האתגר שלה בחיים למעשה, הנושא של מעמד האישה אז גם למיכל מגיע באמת בהזדמנות הזאת ישר כח גדול.
ידידתי, יושבת ראש חבר הנאמנים של הסוכנות
יו"ר חבר הנאמנים של הסוכנות היהודית לארץ ישראל, ידידתי קרול סולומון. אני רוצה לנצל את ההזדמנות הזאת – יש לנו כאן גם מחוקקים ממינסוטה. נמצאת כאן סנטור סנדרה ליפפז, גם כן, ברוכים הבאים כולכם. ברוכים הבאים. הרשו לי לנצל את ההזדמנות הזאת כדי לשבח את כולכם על העבודה החיונית שאתם עושים, הן בסוכנות היהודית והן בארגונים האחרים המעורבים, הן למען מדינת ישראל והן למען העצמת נשים. אני חושבת ששתי המשימות האלה, שני היעדים האלה, שני האתגרים האלה כל כך חשובים ואני יודעת שאתם עושים עבודה נהדרת. אני רוצה לשבח אתכם על כך.
מגיעות להן מחיאות כפיים סוערות לכל מי שבאו לכאן מארצות הברית ומסייעים כאן ומסייעות כאן גם למדינת ישראל ובארצות הברית כמובן עושים עבודה חשובה ביותר וגם כמובן לשוויון הזדמנויות בין המינים באמת מגיעות כל הברכות, התודות וההערכה. נמצאים כאן איתנו גם מנהלות, מנהלים, מורים, מורות, מנחים ומנחות ובעיקר תרשו לי להגיד תלמידות ותלמידים של התכנית שלנו, נערות מובילות שינוי, נמ"ש שהיא תכנית שאנחנו ביחד עם שדולת הנשים והיא תוצג עוד מעט, מובילות אותה.
אני כמובן כמו תמיד מרגישה כאן בפורום הזה ממש בבית. זה לא סוד שלכל שר ואולי גם לכל שרה יש את הבייבי שלו וחברותי שיושבות כאן יודעות שהבייבי שלי היא התכנית נערות מובילות שינוי ואני אומרת כי התכנית הזאת חייבת וצריכה להמשיך עוד, להמשיך ולהתפתח ולגדול ולצבור עוד ועוד ולהיות בעוד ועוד תכניות, עוד בתי ספר לעוד ועוד נערות ולעוד ועוד נערים ולכן זה בייבי כי זה עוד קטן, אבל זה מתפתח וזה יתפתח במהלך שלוש השנים האחרונות בצורה מצויינת ואני מאמינה שיתפתח עוד בהמשך.
למעשה זה צעד ראשוני מרגש מאד במסגרת מהפיכה רחבה שאנחנו מובילים במערכת החינוך ואני מדברת על המהפכה הפמיניסטית כי פמיניזם הוא לא רק תיאוריה או אידיאולוגיה אחת, הוא אחד מסיפורי ההצלחה של המאה העשרים שהיטיב את חייהם של עשרות מיליונים ברחבי העולם.
מי שנולדו לשחר של שוויון הזדמנויות ומעורבים בדיון העכשווי על שוויון של שכר ועל ייצוג שווה, לפעמים נוטים קצת לשכוח את ההישגים הענקיים שהיו לנשים במאה הקודמת, למשל זכות בסיסית שהיום נראית מובנית מאליה לבחור ולהבחר, זה בהחלט לא היה כך. להשכיל, לרכוש מקצוע, דברים שהיו רק לפני מאה שנה ממש חלום, פשוט חלום אבל הם נקנו במאבק קשה מאד והמהפיכה הזאת התפשטה למסדרונות הכח וההשפעה והשלטון, מהמטבח למפעלי התעשייה ועד לאקדמיה.
אחת המטרות של המהפיכה הזאת היא לאפשר צמיחה של מנהיגות נשים. היכולת להנהיג לא קשורה באיזה כרומוזום גברי, בגופן של נשים לא הושתל איזה גן שמורה להן להיות פאסיביות, אין שום גן שמונע מנשים להפוך למנהיגות אבל יש כנראה בכל זאת איזה שהוא באג, והבאג הזה כנראה הושתל במערכת והתמקם אי שם בהיסטוריה לא רק אצל נשים אלא גם אצל גברים ועל הבאג הזה אנחנו צריכים להתגבר ביחד.
אם אנחנו רוצים לפתח מנהיגות נשים, שוויון הזדמנויות צריך להתחיל ולעשות את זה כבר משלבי הילדות, תוך כדי כך שננצל את המשאבים והתשתיות שעומדים ברשותנו וקודם כל לפני הכל, התשתית החשובה ביותר היא תשתית החינוך. מערכת החינוך הישראלית לא מושלמת ואני לא אגלה לכם סוד אם אני אומר שאנחנו גם עושים טעויות ואנחנו פועלים הרבה פחות או משיגים פחות ממה שהיינו רוצים להשיג אבל אני חושבת שמערכת החינוך מאמינה, מערכת החינוך הישראלית מבטאת הכרה בשוויון ערך האדם ובאנושיות שמשותפת לכולנו.
המטרה שאליה אנחנו מכוונים מתן הזדמנות שווה לכל אדם לממש את הפוטנציאל שגלום בו או בה, לתועלת עצמו או עצמה ולתועלת החברה האנושית כולה.
החזון הוא חזון של שוויון הזדמנויות ולחזון היסודי הזה מתייחס אחד משישה הדגלים שאותם הנפתי כשנכנסתי לתפקידי כשרת חינוך שהוא שוויון הזדמנויות בין המינים. אנחנו צריכים להגדיל את המודעות שלנו למסרים סטריאוטיפיים שמתייחסים לשוויון או לחוסר שוויון במסרים שמועברים לילדות, לנערות וגם לילדים ולנערים וליצור מסרים חדשים במקום אלה הישנים. אני משוכנעת שלדוגמה האישית יש ערך חשוב ביותר בתוך התהליך הזה ולא מיותר כאן אולי להזכיר כשנכנסתי לתפקיד כשרת חינוך זה היה לפני שנתיים וחצי, זה קרה, זה כאילו במקרה אבל לא יכול להיות שזה מקרה, זה היה ביום האישה הבינלאומי ב 8- במרץ 2001.
בנאום הבכורה שלי אני אמרתי שאני רואה את עצמי מחוייבת לחלוטין לפעול בנושא שוויון הזדמנויות בין המינים ובאמת עשינו את זה. יושבת כאן מרים שכטר שהיא היום ממונה על שוויון בין המינים במערכת החינוך, תפקיד שקודם לא היה, לא תקן והיה מן משהו חלקי כזה אבל היו היא עושה את זה בתקן מלא. אנחנו למרות הקיצוצים תקציב השוויון בין המינים במשרד החינוך הוא פי שלושה ממה שהיה קודם, הוא עדיין קטן אבל הוא בכל זאת פי שלושה, הוא הרבה יותר גדול ממה שהיה. אלפי גננות ומורות עברו בשנתיים וחצי האחרונות השתלמויות בנושא המגדר. הקמתי ועדה לבדיקת סטריאוטיפים במגדרים בתוך ספרי הלימוד, בראש הוועדה עמדה מנכ"לית שדולת הנשים עו"ד אלה גרא, ההמלצות של הוועדה הזאת מיושמות באופן הדרגתי במערכת החינוך, אי אפשר להחליף את כל הספרים בבת אחת אבל אנחנו מיישמים אותם בצורה הדרגתית ובכלל אני משתדלת לעבוד עם נשים עד כמה שאני יכולה. לא שיש לי משהו נגד גברים אבל יש לי הרבה בעד נשים ויש לי הרבה מאד בעד עבודה עם נשים ולכן גם מנכ"לית המשרד ובתפקידים אחרים מיניתי ככל שיכולתי וככל שאני יכולה ממשיכה למנות בעיקר נשים כי אני מאמינה שיש צורך לתת העדפה מתקנת לנשים, אבל אמרה את זה קודם חברת הכנסת גמליאל, יו"ר ועדת הכנסת למעמד האישה, אמנם יש לראשונה 18 נשים בכנסת וזה הרבה יותר מאי פעם אבל זה עדיין כמובן מעט, מעט מדי.
גם תוצאות הבחירות המוניציפליות, דיברנו קודם רינה ברטל ואנוכי, יו"ר השדולה, גם תוצאות הבחירות המוניציפליות השאירו לנו רק שתי נשים ברשות עיריות שהיו גם קודם לכן. לא הצלחנו להגיע להישג בתחום הזה, אמנם ערים גדולות וחשובות אבל עדיין.
יש כנראה עליה במספר חברות מועצות הערים אבל עדיין בהחלט הישגים נמוכים מדי לנו כנשים ולנושא של מעמד האישה.
קשה, קשה מאד למצוא נשים רבות בעולם העסקים, אם כי יש שינוי במוקדי קבלת ההחלטות, גם כאן יש שינוי. זה הון אנושי אדיר ומבוזבז ומדינת ישראל לא יכולה להרשות לעצמה את הבזבוז הזה.
אני לא יכולה כאן להמנע מלהתייחס לכתבה שהופיעה בעיתון הארץ בסוף השבוע. אני קראתי אותה רק אתמול כי לא הייתי כאן בסוף השבוע הזה. היא היתה כתבה שערורייתית והחברות הזרות שלנו כאן לא מכירות את זה אבל הישראליות ודאי מכירות את הדברים. הכותרת שלה היתה איפה הגברים כולם והיא עסקה בהגמוניה הנשית בפרקליטות המדינה והם טענו שזו בעיית הבעיות של מערכת התביעה בישראל. היו בה בכתבה הזאת אמורות חמורות ביותר, סקסיסטיות שובניסטיות כמו הגיעה עוד פרגית ללול, או הן ביצ'יות מטורפות עם דם מתחת לציפורניים, אלה אמירות שאין להן שום מקום בחברה מתוקנת, דמוקרטית, שרוצה לראות את עצמה חברה שוויונית והיא פוגעת בציבור שלם של נשים מעצם היותן נשים, כלומר בגלל מינן בלבד ואני רוצה להגיד כאן עוד משפט אחד בחוסר צניעות. כולנו יודעות שכשאנחנו מתמודדות על תפקיד אנחנו צריכות להוכיח כישורי יתר כדי לפעמים כפל כישורים כדי להגיע לאותו מקום שגברים מגיעים אליו ביתר קלות. כדי שנשים יצליחו להגיע לעמדות השפעה הן צריכות להיות יותר טובות בדרך כלל מאשר הגברים שמתמודדים על אותם תפקידים ואני רוצה לנצל את ההזדמנות הזאת כדי לברך את הנשים שמכהנות בתפקידים בכירים במשרד המשפטים, דווקא גם מקצועיותן וגם על האנושיות שהן מגלות שמתקיפים אותה בכתבה הזאת. הקשחת הטיפול והמאבק נגד אלימות סחר בנשים, תקיפה מינית, אלימות במשפחה, נעשתה באופן סיסטמטי לא רק על ידי השדולה ועל ידי הכנסת אלא גם במשרד המשפטים וגם על ידי הנשים שנמצאות שם. אם הן לא היו שם, ספק אם זה היה קורה בצורה שבה זה קורה ומגיע להן על זה ישר כח גדול ואני דוחה בשתי ידיים את האמירות המאד מאד חמורות שנאמרו באותה כתבה. אלה אמירות פרימיטיביות, חמורות ביותר וכולנו צריכים לעשות הכל כדי לדחות אותן מתוך המערכת. אני ציפיתי להרבה יותר תגובות בעקבות הכתבה הזאת.

ח"כ לבני אני חושבת שחשוב מאד מה שאת אומרת עכשיו וזו עוד הוכחה לכך שאת החינוך שלנו לשוויון הזדמנויות בין המינים אנחנו צריכים לתת לא רק לבנות, לא רק לילדות שנמצאות כאן רבות מהן שפגשתי בכניסה ששותפות לתכנית, אלא גם לבנים וגם לתלמידים אחרת אנחנו מאבדים בדרך לא רק את הילדות אלא גם את הילדים.
אנחנו צריכים לשאול את עצמנו איפה אנחנו בדרך באמת כאן מאבדים חלק מהפוטנציאל של הבנות. נערות משלימות את בחינות הבגרות בממוצע גבוה מזה של הבנים, בכל המקצועות כולל במדעים, ממוצע הציונים לסטודנטיות לתואר ראשון עולה על זה של הגברים, השאלה היא עכשיו לאן כל המצטיינות האלה נעלמות אחר כך, מה קורה להן בדרך, איך אנחנו מפסידים אותן אחר כך.
התכנית הזאת נערות מובילות שינוי, שתוצג מיד ואני לא ארחיב עליה את הדברים כי היא תוצג כאן אבל כל הרעיון הוא לתפוס את הנערות בשלב הקריטי של ההתפתחות, בשלב שבו הן מעצבות את הזהות שלהן כנשים צעירות ובשלב הזה אנחנו רוצים להעביר להן את המסר שלא רק שהן צריכות לממש את הפוטנציאל שיש בהן אלא שזה יהפוך אותן לנשים הרבה יותר נפלאות, לבני אדם הרבה יותר טובים ובאופן אישי אני רוצה עוד להזכיר שאני התחלתי את הפעילות שלי הפוליטית ואת החניכות שלי כפמיניסטית ואת הפעילות הפוליטית שלי בנושא מעמד האישה ואת החניכות שלי כפמיניסטית בשדולת הנשים. אני נבחרתי לראשונה ב- 92 לכנסת, אז גם הוקמה הוועדה לקידום מעמד האישה, שם נפגשנו חברות כנסת מימין ומשמאל כשהמכנה המשותף לכולנו היה שהכרנו קודם בפעילות משותפת בשדולת הנשים ולמרות חילוקי הדעות הפוליטיים בינינו שלפעמים הם מאד קשים, בכל הקשור לחקיקה ולפעולה למען שוויון הזדמנויות בין המינים, אנחנו למדנו לשתף פעולה במאבקים האלה, במאבקים הציבוריים הללו ואני משוכנעת לחלוטין שפעילות הוועדה לקידום מעמד האישה ושדולת הנשים הביאה בעשור האחרון לפריצת דרך משמעותית ביותר בכל מה שנוגע לחקיקה. עכשיו נותר לנו בעצם לאכוף את החקיקה, להטמיע את המסרים בציבור ובחברה לא רק בין הנשים.
בסיומו של הסרט "אנני אוקלי אשת לפידות" ANNY GET YOUR GUN זה שם הסרט באנגלית אומר ידיד לאנני לנצח פירושו להפסיד. ולהפסיד פירושו לנצח ואז אנני שהיא אלופת הצלפים מפנימה את העצה הרעה הזאת שהיא קיבלה והיא יורה ומחטיאה בכוונה ובעיני זה סוף מאד עצוב. המסר שאנחנו מבקשים להעביר לכן הנערות שנמצאות כאן באולם והנערות שלא נמצאות כאן באולם הוא בדיוק הפוך. תזכרו לנצח פירושו לנצח. אני מאמינה בכל ליבי שהנצחון הפרטי של כל אחת מכן הוא נצחון גדול של כולנו, של החברה בכלל ושל החברה בישראלי בפרט, בהצלחה.

תודה רבה לך גב' לימור לבנת הנכבדה, שרת החינוך, התרבות והספורט. עכשיו לכבוד רב לי להזמין את גב' קרול סולומון הנכבדה, האישה הראשונה שנבחרה לתפקיד יו"ר חבר הנאמנים של הסוכנות היהודית לארץ ישראל.

ח"כ גילה גמליאל, השרה לבנת וחברי הפאנל הנכבדים. ההערות שלי יהיו מעט פחות רשמיות, מעט יותר אישיות. אני רוצה להתחיל בשליחת מכתב אהבה בחזרה אל חברתי השרה לימור לבנת שלא רק – יש לנו ביטוי בצפון אמריקה שאומר, you can talk the talk, but what really counts is if you walk the walk והפירוש שלו הוא שאפשר לומר הרבה דברים. בשורה התחתונה מה שחשוב הוא מה שאתה עושה. בממשלות שבהן היא מילאה תפקידים, בנוסף לתחומי האחריות העצומים האחרים שהיו לה בתיקים השונים, היא מעולם, אפילו לדקה אחת, לא הסיטה את תשומת ליבה ואת זמנה ואת הההשקעה האישית מנושאים הנוגעים למעמד האישה בארץ. כולנו, אם אנחנו גרים בישראל ואם בתפוצות, באמת חייבים לה חוב אדיר של תודה.
מכתב אהבה קטן נוסף כי אני לא מכירה אותה באותה המידה לח"כ גמליאל, כיוון שהיא הוכיחה שגיל ותבונה לא בהכרח – לא חייבים להיות באים בשנים כדי לצבור תבונה. את היית האישה הראשונה שעמדה בראש אגודת הסטודנטים והאנרגיה והלהט הזה ילכו איתך, אני יודעת, גם באתגרי הכנסת. ולרינה ברטל ואלה גרא, בעיקר, משדולת הנשים בישראל, אני מברכת אותן על העבודה היוצאת מגדר הרגיל שהן עשו וימשיכו לעשות למען נשים בהקשר של שיפורה של החברה הישראלית. באופן אישי אני תומכת בשדולת הנשים מזה זמן רב. אני גאה לומר שהסוכנות היהודית משקיעה גם היא, השקיעה בעבודתה של שדולת הנשים ובעיקר באותו חלק של התוכנית שכינס לכאן את הצעירים שנמצאים בחדר היום.
אם כן זאת זכות אישית גדולה עבורי. כיוון שאחת המטרות שלי בקבלת התפקיד הזה כיו"ר חבר הנאמנים של הסוכנות היהודית הוא שכולם יבינו בדיוק מה עושה הסוכנות היהודית. אני לא אעביר – זה יכול להיות אולי סמינר באורך שנה ואני לא אכנס לכל זה פרט לכיוון אחד קטן. הסוכנות היהודית לארץ ישראל נוסדה בשנת 1929. היא תיפקדה בתור ממשלת ישראל לפני הקמת המדינה. בן גוריון, בתבונתו, כאשר המדינה הוקמה סוף סוף ב-1948, הסוכנות היהודית לארץ ישראל לא פורקה. מה היה הנימוק, מדוע הסוכנות היהודית לא פורקה אז. הרי הגשמנו סוף סוף את חלומנו. קיבלנו את מדינת ישראל. הסיבה לכך שהסוכנות לא פורקה היתה שבן גוריון ראה את מדינת ישראל כמי שמיועדת לא רק לישראלים, אלא לכל העם היהודי. אני חושבת, אני מקווה שזה מנגנון נוסף לחיבור ולהבנה מדוע אנחנו כאן היו. כי יש סוגיות שקושרות אותנו אלה לאלה. האם יש חילוקי דעות? האם נסכים על הכל? לא. הרי לגבי אותם אנשים מאיתנו השייכים לעם היהודי, אנחנו העם היהודי. הסכמה היא לא משהו שבא עלינו בצורה נורמלית בקלות או בטבעיות, אבל הדבר הזה בהחלט לא עצר בעדנו. אבל למרות שיש סוגיות שקושרות אותנו אלה לאלה ולמרות שאנחנו תאונות של הגיאוגרפיה, ההכרח לדבר ולפעול כאיש אחד בסוגיות הרציניות ביותר שמשפיעות עלינו כעם, שמשפיעות על ישראל כחברה, זהו הכרח עבורנו. כדי שנוכל באמת ובתמים להתקדם ולהשיג, למלא את צרכי העם שלנו, אלה סוכני השינוי שאנחנו צריכים להיות בהקשר של חברה משתנה, חברה העומדת בפני אתגרים מחוץ, ואתגרים מפנים. אבל אנחנו קשורים יחדיו בדם ובתקווה ובחלומות ואל לנו לשכוח שאנחנו ביחד. העתיד של כולנו קשור. השגה, הקמה של מדינת ישראל אזרחית, דמוקרטית ופתוחה היא משהו שכל בני העם היהודי בכל המקומות בהם אנו חיים צריכים להשקיע בו כמיטב יכולתנו, הן להשקיע משאבי אנוש והן להשקיע משאבים כספיים. לימור דיברה על העובדה שיש דלתות שכבר נפתחו. אני רוצה לדבר בעיקר אל הצעירות הנמצאות כאן היום, כי אתן ירשתן דלתות שנפתחו עבורכן. נתיבים שיש לכן הזדמנות לצעוד בהם בגלל תוכניות כמו התוכנית הזאת. בהחלט תקוותי היא שכאשר תעברו דרך הדלתות האלה בעצמכן, תרימו תרומה משלכם, תלכו בעקבות חלומותיכן והחזון שלכן לחברה כאן, שגם אתן תהיו מסורות כמו לימור והנשים בפאנל הזה להקפדה על כך שהדלתות האלה ישארו פתוחות כדי שדור נוסף יבוא בעקבותיכן.
אני רוצה גם לדבר על העבודה ש – וכל מי שמכיר אותי יעריך את זה במיוחד – כדי לעבור בצורה אפקטיבית דרך הדלתות האלה ולזכות בהעצמה אמיתית ולהשתמש בכוח הזה בדרך המועילה ביותר האפשרית אסור להתבייש. אל תחכי למישהו שיבוא אליך ויבקש ממך לעשות משהו. הציעי את עצמך, גם אם דרך ארגון התנדבותי, לא משנה הדרך שבה את נכנסת לתוך מרקם החיים כאן, ראי את הדברים שאת רוצה לשנות, אבל אל תדברי עליהם. עברי דרך הדלת ופעלי. ככל שרבות יותר מאיתנו יעברו דרך הדלת ויפעלו, כך העולם סביבנו ישתנה יותר. זה מעניין, ואני מקווה שזו לא כפירה, במובן מסוים יש חלק גדול מאוד ממני שלא מאמין בסוגיות הנשים. האם הן קיימות? האם יש סוגיות הנוגעות אך ורק לנו, כן. אבל על ידי פעולה למען זכויות הנשים אנחנו פועלות לשיפור של החברה ככלל. לפעמים מטריד אותי שאני חוששת שכאשר הקטגוריה של זכויות הנשים עולה שמבחינה מסוימת היא דוחקת אותן לפינה, שאנחנו מדברים רק מנקודת הראות של התועלת האישית. זו לא תועלת אישית כלל. דרך המנסרה של זכויות הנשים כל היבט והיבט של החברה מניב תועלת על ידי התמודדות עם הסוגיות שאולי נוגעות לנו באופן ייחודי כנשים. זה מסר חשוב מאוד מבחינתי. כיוון שבשלילה של גישה או באי-הקשבה ליתרונות שאנחנו יכולות להביא לשינוי ולעיצוב החברה סביבנו, נשלל מן החברה כולה משהו חשוב ביותר.
הנושא השני שעליו אני רוצה לדבר במונחי האנשים הצעירים ביותר בקהל היום הוא זמן. כאשר תתבגרו מעט או אולי אפילו יש לכם בעיות זמן עכשיו, יש מעט הלם עתיד, החיים אכן הופכים להיות מורכבים יותר בגיל צעיר יותר. זמן הוא נושא חשוב ביותר. אם אתן רוצות לעשות דברים רציניים בחיים, אם אתן רוצות לקחת על עצמכן אחריות רצינית, נדרש זמן רציני. אני מעודדת אתכן להבין זאת מלכתחילה ולהכיר בכך, אבל להבין שדברים רציניים מאוד לא מתרחשים בלי השקעה רצינית והדבר דורש השקעה אישית רצינית. לפעמים החלטות רציניות ביותר צריכות להתקבל במעין להטוטנות. עבור כולכן אני מקווה שתחליטו שלחיים אין משמעות אלא אם כן אתן פועלות להגשמת חלומותיכן ואתן מובילות את הדור שלכם למשהו טוב יותר, משפרות את המורשת שנמסרה לידיכן, תהיה אשר תהיה, את הכוח ואת היכולת שלנו להיות סוכני שינוי עבור כל ההיבטים של החברה הישראלית. אני מאמינה שאולי זה קצת חוצפני אבל אני מאמינה באמת שאני יכולה לדבר לפחות בשם הנשים בחדר הזה המייצגות את קהילות צפון אמריקה כאן. יש לנו ידיים ארוכות מאוד ואנחנו יכולים להושיט אותן מעברו השני של העולם ומעבר לים ואנחנו באמת איתכם במאה אחוזים. אנחנו עם אחד, אנחנו נישאר עם אחד וזה באמת מקור החוזק של ישראל, של העם היהודי. תודה.

תודה רבה לך גב' קרול סולומון, יו"ר חבר הנאמנים של הסוכנות היהודית לארץ ישראל. עכשיו לכבוד לי להזמין את גב' רינה ברטל הנכבדה, יו"ר שדולת הנשים בישראל. בשם כל הנשים בישראל אני רוצה להודות לך על העבודה האדירה שלכן. זאת הזדמנות מצוינת עבורי להודות לך על שיתוף הפעולה המצוין איתכן. תודה.

בוקר טוב לכולם. מי שמכיר אותי יודע שאני בדרך כלל לא מתרגשת כל כך מהר, אז אני מוכרחה לומר שהבוקר אני מאד נרגשת ומתרגשת, גם מהדברים שנאמרו מעל הבמה וגם לראות איזה שהוא חלום שהוא באמת קורם עור וגידים וקורה וזו פריבילגיה גדולה מאד לאנשים שיש להם חזון ומעוף שהחזון והמעוף הופכים למציאות ואתם כל מי שנמצא כאן, גם הנשיאות הנכבדה וגם הקהל שנמצא פה, אתה חלק מחלום שהפך למציאות ותודה רבה לכם.
חברת הכנסת גילה גמליאל, השרה לימור ליבנת, הגב' קרול סלומון יו"ר חבר הנאמנים של הסוכנות היהודית, אני מניחה שזו פעם ראשונה שאישה מכהנת בתפקיד כל כך בכיר, חברתי הטובה גב' יהודית פלוטקין, כל הנשיאות, חברות הכנסת הנכבדות שמכבדות אותנו כאן היום, אני חושבת שגם חברי כנסת הוזמנו למפגש הזה ומשום מה הם לא הגיעו. תסלחו לי שאני כך מדברת אבל כך אני מרגישה, זה חלק מהעניין. גב' מרים שכטר, חברתי הטובה אלה גרא מנכ"לית השדולה וכל האנשים הנפלאים שנמצאים כאן באולם הזה. בשביל מה צריך לאת התכנית הזאת, למה היא חשובה, למה היא חושבה היום. אז בראש ובראשונה אני רוצה לומר שמשרד החינוך מזה הרבה שנים עוסק בנושא של חינוך לשוויון ושוויון בין המינים וגם השדולה היתה זו שיזמה את התכנית הזו לפני עשר שנים.
מה קרה בעשור הזה ומה יקרה בעשור הבא ולמה התכנית חשובה ולמה חשוב שיושב כאן אגף שלם של נערים שגם הם משתתפים בתכנית. מדוע זה חשוב, אני לא אחזור על הדברים שהשרה אמרה, הם כמובן כולם נכונים.
אם אנחנו לא ניקח את העתיד בידינו הוא לא יהיה ואם לא יהיה עתיד בידינו ולא נוכל לשנות את פני הדברים כפי שאנחנו היינו רוצות ורוצים לשנות אותם אנחנו נעמוד במקום ולא נזוז קדימה. נמ"ש, נערות מובילות שינוי, יושבת בקהל בת שבע שטראוכלר חברתי הטובה, חברת הנהלת השדולה, השם זו המצאה שלה. השם הוא לא פשוט, השם הוא קשה. למה נערות חייבות להוביל שינוי, למה חייבות נערות להיות מנהיגות, אין צורך להסביר את הנושא הזה לקהל הזה, נערות לא חייבות ונערים לא חייבים אבל קורה משהו בחברה שבה אנחנו חיים שהיא למעשה מנוהלת ברובה על ידי גברים. אני טוענת, אנחנו סיימנו עכשיו את הבחירות המוניציפליות ברחבי הארץ ואני טוענת שבין באר שבע לאשקלון אין מלחמה ובין רעננה ולכפר סבא גם אין מלחמה מדוע צריך את כל הגנרלים שיהיו ראשי ערים. מדוע נשים לא יכולות לכהן בתפקידים כאלה וזה קשה ואמרה השרה שלא תמיד מלמדים אותנו לנצח, יושבות כאן בקהל היום נשים שהתמודדו, חלקן הצליחו יותר וחלקן הצליחו פחות, ואלה שהצליחו יותר תצרכנה להצליח עוד יותר בפעם הבאה ואלה שלא הצליחו הפעם תצרכנה להמשיך ולנסות, כי זה שם המשחק ואת המשחק הזה יודעים הגברים מצויין ואנחנו יודעות אותו פחות טוב ולכן הבנות שנמצאות כאן והבנות שלא נמצאות כאן ונמצאות בבית הספר היום, מה שאנחנו מבקשות להעביר דרך התכנית הזו, זו העצמה אישית בתוך כל אחת ואחת מכן, שכל אחת שיושבת כאן או נמצאת בבית הספר, תדע שאם היא רוצה היא יכולה ואם היא יכולה היא תצליח וכאשר היא תצליח היא תראה לכל הסביבה שלה, לביתה, לחבריה, לבן זוגה, להוריה שהיא מסוגלת והיא יכולה והיא טובה וראויה וכל שיקרה לאחר מכן, יקרה אבל החוזק הפנימי שלה הוא זה שיוביל אותה וכשניצור את המעגלים האלה של בנות ונשים ונאחד את הגברים לתוך העניין הזה כי גם הם יבינו שרק בחברה שוויונית וצודקת, רק בחברה שבה שני המינים שותפים מלאים לכל דבר ועניין, רק בחברה כזו אנחנו נרצה לגדול ולגדל את ילדינו ונכדינו, רק אז לא נזדקק יותר לאג'נדה נשית בלבד, רק אז נוכל לשים את האג'נדה הנשית בצד ולומר אין צורך יותר ביום האם, אין צורך יותר בתכנית נמ"ש, אין צורך יותר לקיים דיונים בכנסת ישראל היום בשעה ארבע וחצי אחר הצהרים על כתבה מבישה באחד מהעיתונים המובילים במדינת ישראל והכתבה הזו היא מופיעה גם בשפה האנגלית.

היא נכתבה על יד אישה.

יש לי בעיה עם זה, אז אני לא אציין את זה. זו זכות הדיבור שלי ואני אציין מה שנוח לי לציין, יש לי בעיה עם העניין הזה ולכן הכתבה הזו מה שאני מנסה לומר שהיא כתובה באנגלית, זה אומר שהיא מופצת בעולם, זה לא איזה משהו קטן פנימי בעיירה קטנה שכוחת אל בעיר הזו, כך אנחנו נראות וכך אנחנו נראים כחברה. אני מתביישת וזה לא מקרי כי הסיבה היחידה לכתבה הזו היא שהנשים הצליחו, הן הצליחו בתפקידן שהרי אם הן לא היו מצליחות לא היתה כתבה וזה הנושא וזה העניין.
אני רוצה לסיים את דברי בעוד שניים שלושה משפטים. אני מבקשת לומר ששדולת הנשים הקימה ועדת היגוי לצורך התכנית הזו. בוועדה השתתפו הגב' מרים שכטר, הגב' שירלי כהנוביץ מהמועצה לקידום נשים ולמדע בטכנולוגיה, מר שמעון דוד ממהט, גב' סוזי יוגב שסיימה את תפקידה כיוה"לן ואני מניחה שנציגה אחרת של צה"ל תיקח חלק כרגע בוועדת ההיגוי וכמובן חברות הנהלת השדולה, אני מבקש להודות לכולן על העבודה האמיצה והקשה שהן מצאו בהובלת הפרוייקט ובהולדתו.
אני מבקש משפט שני ונוסף לומר שהתכנית שלנו נכנסת בימים אלה למגזר הערבי. אנחנו נכנסות עכשיו לארבעה, חמישה בתי ספר, אנחנו נכנסות כרגע למספר בתי ספר ברמלה, בנצרת, בחיפה, בטייבה, בסאג'ור ובעתיד נכנס בכפר יסיף בדבוריה ובישובים נוספים.
אני רוצה לסיים את דברי ולומר שיכולים לבוא אנשים עם חזון, עם מעוף ועם חלום אבל אם אין מי שיעזור להם ויסייע להם בהגשמתו ימות החלום ולא יהיה וזה נכון שעשינו בשדולה מאמצים גדולים מאד לקדם את הנושא אבל לא היינו יכולות לקדם אותו ללא העזרה המאד אישית של השרה, וכל מה שהיא אמרה כאן על המקום שממנו היא באה לתוך הפמיניזם הכל דברי אמת. אנחנו מאד מעריכות ומודות על שיתוף הפעולה בלעדייך ובלי המשרד לא יכולה היתה התכנית לצאת לפועל.
אני רוצה מאד להודות לחברתי לעבודה הגב' מרים שכטר שגם בלעדיה הדבר הזה לא היה יכול לצאת אל הפועל ואני משוכנעת והשרה דיברה על הולדת הפרוייקט והיום בהיותו תינוק קטן בהמשך לחלום ולמעוף אני אומר מעל הבמה הזו מה אני הייתי רוצה.
הייתי מבקשת שהתכנית הזאת תכנס לתכנית הלימודים של בית הספר במסגרת לימודי מגדר ולימודי בגרות. ושהבנים והבנות שמתחנכים במדינת ישראל בנוסף ללימודים כללים של מתמטיקה, גיאוגרפיה ותנ"ך והיסטוריה ומדעים ילמדו גם את לימודי המגדר. הם לא פחות חשובים מלימודים אחרים.
ובסיכומו של דבר הם יהפכו את כולנו לאנשים טובים יותר, לחברה צודקת יותר שוויונית יותר וחברה שתוכל יום אחד כשהשלום יבוא, היא תוכל להחליט איזו חברה היא רוצה להיות פה במדינת ישראל. המדינה שלנו לכל התפוצות, לכל הפזורה, ליהודים בישראל וליהודים שיעלו ויבואו. תודה רבה לכולכם.

תודה רבה לך גב' רינה ברטל, יו"ר שדולת הנשים בישראל. עכשיו אני רוצה להזמין את גב' אלה גרא הנכבדה, מנכ"ל שדולת הנשים בישראל. היא תציג לנו את הפרויקט, נערות מובילות שינוי, בעברית נמ"ש.

שלום לכולם. אני אעזר במצגת שהוכנה כפרוייקט סיום על ידי אחת הקבוצות של נערות מובילות שינוי מבית ספר מקיף ג' באשדוד והמנחה שם היתה מיכל זוילי ואני רוצה להודות לה ולתלמידות על היוזמה היפה.
המצגת היתה אמורה להיות קצת יותר קצרה, הגענו עם הגרסה הארוכה ביותר אז אני קצת אנסה לקצר בהצגה.
הקצב שבו המצגת עולה גם כן משקף את הטכנולוגיה המאד מפותחת של בית הספר.

שלום לכל הנוכחים, אנחנו נציגות של בית הספר האזורי עין כרם ואנו עברנו כמו בתי ספר רבים אחרים את הסדנא של נמ"ש, נערות מובילות שינוי. תחילה ברצוננו לדבר על תוכן הסדנא. הסדנא כללה מספר מפגשים בהם דנו בנושאים שונים וביניהם מושג הפמניזם ומשמעותו ומעמד הנשים בחברה הישראלית.
עסקנו בדימוי השלילי שנוצר לאישה הישראלית בתקשורת בארץ שמתבטא בין היתר בפרסומות שונות בטלויזיה. נושא שלא שמנו לב לקיומו לפני הסדנא וכאן שינתה באופן קיצוני את השקפת עולמנו.
רוב הפרסומות בטלויזיה בעיתונות אינן משקפות את המוצר שמנסים למכור לנו אלא מציגים את הנשים כאובייקט מיני. את המסר הזה שדולת הנשים מנסה להחדיר למודעות הציבור ונלחמת רבות למען מטרה זו.
גילינו בסדנא שהדימוי של האישה חודר לתודעה שלנו כבר בהיותנו ילדים כאשר הורינו משמיעים לנו אגדות ילדים. אגדות אלה כולן מבוססות על סטריאוטיפים מיניים, בין היתר האישה מתוארת שם כתלויה בגבר, כרגשנית שמחכה כל חייה לאביר על הסוס הלבן ואנחנו לא כאלה.
בחברתנו מקובל לחלק עבודות ומשרות באופן מגדרי ומקצועות הגברים נמצאים תמיד בחלק העליון של הפירמידה. נשים שכן מפתחות קריירה מחוייבות לטפל במשפחה ובילדים ולגברים לא מוצמד תפקיד זה, שלא בצדק.
למדנו בסדנא להאמין בעצמנו ולדעת שאנחנו יכולות להגיע לכל שאיפותינו ומטרותינו, בזכות מי שאנחנו, לא משנה למי אנחנו שייכות והרצון שלנו זה הדבר הכי חשוב.
לפני המפגשים הגענו עם ראיה לא ברורה לעתידנו הרחוק ואף לעתידנו הקרוב שהוא שירות בצה"ל. מדריכתנו הבהירה לנו שאנחנו תמיד צריכות לשאוף לגבוה ביותר ולעשות מה שאנחנו רוצות מאהבה ומרצון.
עכשיו לאחר סיום הסדנא אנחנו חושבות ברצינות רבה יותר על השכלה גבוהה והשגת מקצוע מכובד לצד קיום משפחה. התכנית שעברנו היתה מאד מעניינת וחווייתית וכללה בתוכה בין היתר סרטי וידאו ומידע שימושי. נוצר גיבוש גדול בקבוצה ונקשרנו מאד אחת לשניה ולמנחה עצמה שלימדה אותנו רבות.
בראש ובראשונה נקיטת עמדה, לקיחת יוזמה ואסרטיביות כשיש צורך בה. בלי קשר לאיזה מין אנחנו משתייכות. הסדנא גרמה לנו הנאה רבה ואף קיימנו אותה בימי שישי שהם ימים חופשיים שלנו. בגלל הצלחתה של הסדנא והאפקטיביות שלה הסדנא מועברת השנה לכל שכבת י'.
לסיכום ניתן לומר שהסדנא הגבירה את המודעות העצמית לשנות והמודעות לחברה שיש מה לשנות בה והשפיעה עלינו רק לטובה.
ברצוננו להודות להנהלת בית ספרנו ובראשה למנהלת שרה רביבו שאישרה את קיום הסדנא בבית הספר שנה שעברה ואף העניקה את הסדנא לכל שכבת י' השנה ושהביאה את כולנו לכנסת. אנחנו רוצות להודות ליחידה לשוויון בין המינים ולעומדת בראשה מרים שכטר, אנחנו רוצות להודות לשדולת הנשים בישראל ולעומדת בראשה רינה ברטל. בנוסף ברצוננו להודות לשרת החינוך לימור ליבנת שביצעה את השיקול הנכון והכניסה את התכנית לסדנת הלימודים כי בלעדיה כל זה לא היה קורה, הסדנא באמת השפיעה עלינו רק לטובה ולמדנו ממנה המון.
לבסוף רצינו לומר תודה מיוחדת למדריכה שלנו שלימדה אותנו היום ונפיק את כל מה שהיא לימדה אותנו בטווח הקרוב וגם בטווח הרחוק, בתיה לוי תודה. וזהו תודה רבה והמשך יום נעים.

טוב, אפשר לראות את התוצאות בעצם הנאום. אני רוצה להזמין את דנה בורנשטיין ואלה קגן מבית ספר עמי אסף מועצה אזורית דרום השרון.

שלום אנו תלמידות מבית ספר אזורי עמי אסף בבית ברל השייך למועצה האזורית דרום השרון. בית הספר עמי אסף היה מבין בתי הספר הראשונים שנכנסו לתכנית שוויון בין המינים ועל כן אנו רוצות לספר לכם.
לפני כשנתיים נכנסה היועצת לכיתה וסיפרה לנו כי אז עומדים להתחיל בפרוייקט שעוסק בשוויון בין המינים. חלק התעניינו, חלק היו אדישים לעניין. חשבנו עוד פרוייקט. כיום אנו יכולות לומר כי זו היתה בהחלט התנסות אחרת ובמיוחד חשוב מה שהפקנו מהחוויה שעברנו. גילינו שכל אחת באה לסדנא מרקע שונה עם תרבות שונה, חינוך שונה ודיעות שונות ובעת הדיונים בכיתה נוכחנו להפתעתנו כי לא כל הבנות מאמינות בשוויון זכויות ושוויון הזדמנויות בין גברים ונשים.
במהלך הסדנאות עסקנו בפעילויות שונות כגון ניתוח פרסומות מעיתונים, משחקי תפקידים וקריאת אגדות המדגישות את התכונות הפאסיביות לכאורה של האישה ואת הסטריאוטיפ המאצ'ואיסטי של הגבר. תוך כדי פעילות קרה תהליך מעניין. שמנו לב שהבנות בכיתתנו שהיו פאסיביות מלכתחילה לא הביעו את דעתן לטוב או לרע, התקוממו והחלו לדבר ולומר את דעתן.
האמצעי החזק ביותר בו השתמשה המנחה היה הצגת פרסומות. פרסומות שמציפות את חיינו בכל תחום ובכל אשר נפנה, מנצלות בבירור את מיניות האישה על מנת למכור מוצרים. הדבר לא נעשה כך ביחס לגברים. היו אמצעים נוספים שגרמו לתגובות חזקות בקרב הבנות, בעיקר סיפורי האגדות שבהן הבחורה היא החלשה והאביר על הסוס הלבן הוא שמציל אותה. אלמנט זה מופיע ברוב האגדות שההורים נוהגים לקרוא לילדיהם בגיל הרך. זהו הגיל שבו הילדים קולטים ומפנימים נורמות וערכים המשפיעים על עיצוב השקפת עולמם. לאחר המפגשים נערכו דיונים משותפים לבנים ולבנות והורגש כי הבנות באות להוטות יותר וחזקות יותר ויודעות כיצד להתמודד עם ההקנטות של הבנים בייחוד עם משפטים כמו בנות למטבח או נשים לא יודעות לנהוג.
הסדנא תרמה מאד לכל הבנות, למודעות שלהן, ביחס לאי השוויון הקיים בין גברים לנשים. למדנו כי שוויון בין המינים הוא חשוב ונחוץ ובמיוחד למדנו כי בהתנהגות אסרטיבית ניתן לקדם את מעמד האישה. יש צורך עצום להעלות את המודעות בחברה ולפתח בקרב הבנות תכונות כגון אסרטיביות, בטחון עצמי ושאיפה לעצמאות. על מנת להעלות את מעמד האישה ולתת לה כלים להתמודדות עם המציאות המודרנית. תודה.

אני רוצה להזמין את נציגת המנחות, את גברת עדי ויניצה ומר יאיר אפטר נציג המנחים. יש גם גברים.

בוקר טוב. אני מנחה בתכנית נמ"ש מימיה הראשונים. העבודה עם הבנות בבתי ספר שונים ברחבי הארץ היתה מלמדת מאד עבורי משמעותית אבל הייתי רוצה לדבר דווקא מזווית אישית יותר על הפרוייקט היום.
אני רוצה לשתף אתכם בשלושה רגעים משמעותיים מבחינתי בתכנית הזאת. הרגע הראשון היה הרגע בו אחת הבנות אותן הנחיתי באחת הקבוצות, סיפרה לי כי הותקפה מינית ובעקבות ההשתתפות בתכנית היא החליטה להגיש תלונה למשטרה. הרגע הזה נשאר בין שתינו. הקבוצה לא היתה שותפה לו אבל מבחינתי ומבחינתה הוא היה משמעותי, אישי ומרגש. היא בעצם אמרה לי כי ההחלטה להתלונן היתה מבחינתה סוג של אמירה, עניין של עיקרון של להפוך רגעים שזוהו אצלה עם עלבון, עם מצוקה וחרדה למקור של חוסן וגאווה.
הרגע השני היה הרגע שבו נערה מקבוצה אחרת החלה תוך כדי התנהלות המפגשים לנתב את המודעות, התובנות והרצון לשינוי שהתגבשו בה לטובת התנדבות. התנדבות בקו סיוע לנערים ונערות בני גילה הנמצאים במצוקה. מבחינתה היא אמרה לי ולקבוצה, התכנית תרמה לא רק למודעות האישית שלה אלא מעבר לזה לתרגום של אותה מודעות לעשייה חברתית, לחציה של הקו ולהחלטה אותה היא ניסחה במילים, אני פשוט אצטט מתוך מכתב שהיא כתבה לי עם סיום התכנית, החלטתי שבמקום להמשיך להתלונן שככה זה ומה אפשר לעשות, להראות לי ולאחרים שזה יכול להיות אחרת, ושאפשר לפחות לנסות.
הרגע השלישי הוא רגע של תובנה דווקא אצלי. הוא קרה במהלך הצפיה שלי בבנות אחת הקבוצות, שחלק מפרוייקט הגמר שלה לטובת הקהילה כלל מצגת ביקורתית, אותה הן התנדבו להכין ולהגיש במהלך ערב עיון פתוח לקהל שנושאו היה הצגת נשים בתקשורת הישראלית בכלל ובפרסומות בפרט.
הן עשו זאת בפורום מכובד מאד, בנוכחות ראש העיר, אנשי אקדמיה שעוסקים בנושא כבר שנים רבות ובני עירן. במהלך אותן דקות לאחר שבועות רבים של כתיבה והכנות, מצאתי עצמי מתבוננת מהן מהצד ובעצם לומדת מהן. לומדת כיצד הן מגייסות אסרטיביות כדי לדבר לראשונה בפני קהל רב, כיצד הן מנסחות תובנות ביקורת, שורות תחתונות שזכו לתשואות רבות, גם מאנשים מלומדים שעוסקים בנושא כבר שנים רבות.
עצם העמידה מול הקהל היתה למעשה עמידה מול עצמן. מול התובנות החדשות שהן גייסו, מול הביקורת האישית שהן העלו, מול השורות התחתונות שהן ניסחו לטובת ראיה אחרת, ראיה שלהן, ראיה ביקורתית, נשית, צעירה, אלטרנטיבית.
אני אוהבת את הפרוייקט הזה. אני אוהבת את פרוייקט נמ"ש בגלל כמה סיבות. בגלל ההזדמנות לנסות לעשות את השינוי מבפנים. בגלל הנערות שהן מציבות לי בכל פעם אתגרים לא פשוטים. נמצאות כאן נערות שהנחיתי בשנה שעברה מבית ספר עמית בתל אביב. בגלל האמון, האמון שמתפתח בינינו בכל פעם מחדש והיכולת לשתף, להעביר ביקורת, לעורר דיון, שיחה. בגלל השם האופטימי של הפרוייקט הזה, השם הזה מתמקד בעתיד, בעשייה ובהובלה.
ובגלל עוד סיבה אחת בגלל ההזדמנות האישית שלי לחזור לגילן, לראות את עצמי בכל אחת מהן, ביישנית, מבולבלת, תוהה לגבי העתיד ויכולתי להציע לו דברים כשם שהוא יציע לי, ומנסה להשתפר בזכותן בכל פעם מחדש. תודה רבה לכם.

שלום לכולם, אני מנחה בתכנית ומנחה את המנחים בתכנית של נערים. אני זוכר את עצמי כילד לא אוהב לשחק כדורגל אבל רץ אחרי כדור, אוהב לשחק עם בנות אבל כל פעם מחדש נבהל, נלחץ מהעובדה שאני רוצה להיות גם עם בנות, רוצה לשחק איתן, לדבר איתן.
כנער הרגשתי כחריג. לא אהבתי את הגישה המצ'ואיסטית לנערות, לא אהבתי את הדיבור על זיונים, תסלחו לי על המילה, לא אהבתי את המרחק שאני צריך לשמור, לא אהבתי להתחרות לא אהבתי. חשבתי שאני חריג וכשהגעתי לתכנית גיליתי שאני ממש לא חריג, שיש הרבה מהנערים כמוני אבל זו איזה שהיא תרבות שאנחנו הנערים, אנחנו הבנים גדלים עליה. תרבות שהיא תרבות סקסיסטית, תרבות מצ'ואיסטית שמסמנת לנו כל פעם מחדש את המקום שבו אנחנו צריכים להיות ולפעמים זה לא המשחק שלנו אבל אנחנו משחקים את המשחק והעבודה של 14 המנחים הנוספים, כולם גברים שנכנסים לכיתות, שנכנסים לקבוצות, זה בדיוק לשבור את המשחק הזה, את המשחק המצ'ואיסטי, את המשחק שבסופו של דבר מייצר את אותה תרבות סקסיסטית, את אותה תרבות שפוגעת בנשים, בנערות אבל גם בהם, גם בנערים עצמם וכמובן בחברה כולה.
כשאנחנו מדברים על אלימות, כשאנחנו מדברים על הטרדות, כשאנחנו מדברים על חוסר רגישות, כשאנחנו מדברים על יחסים שיש בהם בעיקר כאב, הרבה מזה זה דיכוי שגם הנערים עצמם עוברים בתהליך ההבנייה שלהם, בתהליך הלמידה שלהם וזו בדיוק המטרה שלנו של כל המנחים להכנס לכיתות, לעבוד עם נערים, לדבר איתם על רגשות, לדבר איתם ברגשות, לדבר על אותם דפוסים, לדבר על התרבות ועל התהליכים שהיא מיוצרת בתוך החברה. אם הוזכרו פה פרסומות אז דרך פרסומות.
איך לאמץ תפיסה יותר הוגנת ותפיסה יותר שוויונית כלפי נשים אבל גם לראות בצורה ביקורתית את המחירים הכל כך כואבים שהם בעצמם משלמים במשחק הזה שכמו שאמרתי קודם שאצל רובם הוא משחק לא שלהם.
אני לא איש בשורות. אני לא בא לספר על איזה שהן הצלחות גדולות. העבודה עם נערים היא עבודה מאד מאד קשה, כל מנחה שתשאלו אותו הוא ידבר אתכם קודם כל על הקושי וזה קשה. זה קשה כי הגבריות המצ'ואיסטית לא מסתיימת בחצר בית הספר או בשכונה היא נכנסת גם לתוך הכיתה והיא נכנסת גם לתוך המפגש הקבוצתי וההתמודדויות הן התמודדויות מאד מאד קשות.
עם זאת אולי זו בדיוק הסיבה למה התכנית הזאת כל כך חשובה ולמה חשוב להכניס אותה לתוך מערכת החינוך, כי סקסיזם חוצה מגדר, עבודה על תפיסות חוצה מינים, והעבודה הזאת היא קריטית גם עם נערים כי גם הם בסופו של דבר משלמים מחיר מאד מאד יקר על הפוזיציה הזאת, על המקום הזה שבו הם נמצאים וכאן באמת המקום להודות גם למשרד החינוך, גם לשדולת הנשים על המוכנות ללכת בכיוון הזה. על הראיה קודם כל, על ההבנה ועל העשייה המשותפת ובאמת החשיבות שמקנות גם לעבודה עם נערים כי בסופו של דבר השינוי הוא באמת שינוי של כולם. כולנו צריכים לעבור את התהליך הזה גם אנחנו הגברים, גם אנחנו הנערים, וגם בעתיד אני מקווה שזה יכנס גם לגני ילדים וגם לבתי ספר יסודיים כתכנית הרבה יותר הוליסטית, תכנית המשכית שתיצור תרבות חדשה, אווירה חדשה ובאמת עתיד טוב, הרבה יותר טוב לכולנו, גם לנערים אבל גם לנערות כמובן. תודה רבה לכולם.

תודה רבה. עכשיו ננסה שוב להציג את הפרויקט.

אני רוצה להודות מאד לשרה שלקחה את הזמן להשתתף איתנו הבוקר ועל כל העזרה ולמיכל כפרי, תודה רבה. תודה על כל העזרה. לפני שאני אתחיל אני רוצה להוסיף עוד כמה תודות לצוות השדולה ובעיקר לאיילה אילת שמובילה את התכנית הזו במשך 13 שנים מצידנו ולאיריס צור ממשרד החינוך שבלעדיה גם כן לא היינו יכולות לבצע את התכנית.
אני אקצר מאד, אני רק אתן לכם את המסגרת של המצגת, שתראו גם את העבודה היפה שהנערות הכינו, הן הכינו את זה כהצגה לדור הבא. הרעיון הוא אנחנו עכשיו בסוף פרוייקט וצריך לשכנע את השנה הבאה שכדאי להם לקחת חלק בפרוייקט. מדוע? בהגיעך לגיל הבגרות ולתיכון בוודאי שמת לב להבדלים שחלו בינך כבת לבין הבנים. ההבדלים עלולים להופיע בתור יחס מיוחד שמעניק מורה מסוים לבנים לעומת זה שהוא מעניק לבנות, יכול להופיע בתור האפשרויות שמעמידים בפני הבנים להמשך לימודיהם לעומת אי הצגתם לבנות בשל היותן בנות. את עלולה להחשף ליחס זה גם מחוץ לכתלי בית הספר, בצבא, בעבודה, במשפחה ואת יכולה פשוט להתבונן טיפה יותר לעומק בעיתונים ובפרסומות ובהרף עין תמצאי את ההבדלים בין הבנים לבנות, לכן אנו מציעים לך לקחת חלק בפרוייקט נמ"ש, נערות מובילות שינוי ובכך להגביר את המודעות ולנסות להגיע למצב של שוויון בין בנים ובנות.
כמשתתפת בפרוייקט ינסו להעניק לך כלים להתמודדות עם המציאות והמכשולים המחכים לך בשל היותך אישה. כמובן שזה מאוייר יפה, כתוב פה בבירור מהן מטרות הפרוייקט, המטרה העיקרית היא להקנות לך ידע בנושאים של אי שוויון חברתי בין המינים, הסיבות להיווצרותם וההשלכות הנובעות מאי שוויון.
פיתוח מודעות עצמית ושינוי עמדות בתחום של שיוויון בין המינים. עידוד הנערות לבחירת מקצועות מדעיים וטכנולוגיים כמנוף להצלחה בעתיד וכתנאי להרחבת אפשרויות הבחירה בצבא, בלימודי ההמשך ובעבודה. הגברת המודעות ליכולת ולפוטנציאל של הנערות להשתלב בעתיד בעולם הכלכלי, הפוליטי, הטכנולוגי והצבאי וחשיבות השתלבות זו.
טיפוח מנהיגות והעצמת נערות בבתי הספר התיכוניים ותרומה לקהילה.
אני רק אעבור על החלק הזה ויכל להיות שאם לא יהיה לנו זמן ליותר אז אני אסיים. אני אספר לכם מה בעצם קורה במפגשים של נמ"ש. אנחנו עובדות על פיתוח אסרטיביות, על השקפת התקשורת ועולם הפרסום, על תפקידים בחברה, על תפיסות סטריאוטיפיות לגבי גברים ונשים, על התקשורת, איכות התקשורת בין הבנים והבנות, חיזור והצבת גבולות, על דימוי עצמי מול תדמית, על התנהגות במצבי לחץ ועוד.
אני רוצה להגיד לכם שעל כל אחד מהנושאים האלה במצגת, הם עבדו ופיתחו פה קצת איורים, קצת ציטוטים, אני ברשותכם אמשיך עוד כמה דקות. אני חושבת שלוח הזמנים שלנו מאפשר לנו עוד חמש דקות ונגיע עד כמה שנגיע ושם נסיים.
מובא כאן ציטוט משון רודריך מהי אסרטיביות. להיות אסרטיבי פירושו להיות מסוגל להביע את עצמך בבהירות בצורה ישירה ונאותה, להעריך את מה שאת או אתה חושב או מרגיש, להעריך ולכבד את עצמך על מה שהינך.
כאן הם הכינו איזה מן מבדק שאת יכולה לבדוק עד כמה את אסרטיבית ומידת האסרטיביות שלך ומאחלים בהצלחה למתמודדות במבחן הקשה הזה שתיכף נגיע אליו.
קיבלת מבחן והמורה או המורה נתן לך ציון נמוך ממה שמגיע לך לדעתך מה תעשי, אפשרות אחת אני אשב בשקט במקום ואבכה אם המורה נתנה היא כנראה יודעת מה היא עושה. אפשרות שניה אני אלך למורה בצעקות שהיא מפלה תמיד לרעה ואדרוש ממנה את הנקודות שלי או אני אבקש מהמורה לבדוק שוב את המבחן שלי כי חוששתני שחלה טעות. מי שעונה 2 אנחנו נראה בסוף מה התוצאה.

את יושבת במסעדה האהובה עליך ומזמינה את המנה הקבועה. המלצרית מגישה לך ויש לאוכל טעם מוזר. מה את עושה? את יכולה לאכול את האוכל למרות הטעם הדוחה, את יכולה לבקש מהמלצרית להחליף את המנה כי היא שונה מהרגילה ואם אי אפשר אשמח לקבל אחרת במקום או אני אעיף את הצלחת למלצרית על הפנים למה היא מביאה לי מנה מקולקלת.
דוגמה שלישית מהחיים. אני הולכת עם חברה לקנות בגדים, לא מצאת דבר המוצא חן בעיניך אבל חברותיך מתעקשות שמכנס מסוים מתאים לך בדיוק מה תעשי. אקנה את המכנס, החברות שלי מבינות הרבה יותר ממני באופנה. אפשרות שניה, אני אגיד לחברות שלי שאני זו שהולכת עם המכנס ולכן אני צריכה להרגיש איתו בנוח או שאסלק את החברות שלי מהחנות ואגיד להן שהן לא מבינות כלום ושהן סתם מציקות.
יש עוד שאלות במבחן הקשה הזה. המורה ביקשה לעשות עבודה בזוגות יצא שאת עבודתך תעשי עם בחיר ליבך. מצידו את עושה את העבודה לבד ומצרפת את שמו, מה דעתך. (1) לי אין צד בעניין, סוף סוף יהיה לי מה לעשות בשבילו (2) אני אומר לו שהוא חוצפן ומתנשא ואיך הוא בכלל חושב לעצמו שאני אעשה את העבודה ששנינו אמורים לעשות (3) אני אסביר לו שהעבודה מיועדת לשניים ואין בכוונתי לעשות את העבודה לבדי. לכן או שישתף פעולה או שימצא פרייאר אחר.
אני רואה שהבנים באופן קונסיסטנטי מגיבים כפי שאנחנו מצפים שהם לא יגיבו ואיזו הפתעה.
אם רוב התשובות שלך הן 1 אז ראו מה קורה. תיכף נראה. תשובה (1) התנהגותך פאסיבית, הנך מוותרת על עמדות וזכויות ומתחמקת ממחויבויות. את נוהגת להשפיל עיניים, לגרור רגליים ולגמגם. הינך חושבת בצורה של הכל באשמתי, אין לי זכויות ואחרים יודעים יותר, חבל מאד שאת נכנעת.
אם ענית תשובה שניה, התנהגותך אגרסיבית, הינך דורסת את זכויות הזולת, מכלילה, מרימה את קולך, מאיימת ומביעה זלזול בסובבים אותך, כדאי שתתעשתי. אם עניתם את התשובה השלישית, התנהגותך אסרטיבית, הינך מבטאת באופן ישיר, פשוט וקל את דעותייך, מחשבותייך ורגשותייך, גישתך עניינית ואת מכירה בזכויות הזולת. חזק ואמץ.
אני אעצור כאן. אני חושבת שהמצגת הזאת עשתה את כל העבודה עבורינו. אני רוצה רק להזכיר לכם היא הוכנה על ידי קבוצה של תלמידות מכיתה י' לקראת סוף הפרוייקט. אני חושבת שאת המסרים העיקריים שלנו הצלחנו להעביר להן בצורה יפה ואני חושבת שגם הם הצליחו להעביר את המסרים לסובבים אותם בצורה יפה ובכך גאוותנו. אנחנו מודות שוב לשיתוף הפעולה היוצא מן הכלל עם משרד החינוך ואני רוצה שוב להודות לחברת הכנסת גילה גמליאל ולוועדה לקידום מעמד האישה בכנסת על זה שארחתם אותנו כאן הבוקר ואיפשרתם לנו להצגי את התכנית ואני בטוחה שאת רוצה לסיים, אז אני אסיים כאן. תודה רבה.

תודה רבה לכולם. לכולן, יש כאן יותר נשים. אני רוצה לומר לילדות הנערות והנערים שנמצאים כאן שאתם עוברים עכשיו תהליך של חברה מתוקנת יותר, שוויונית יותר וטובה יותר לכולנו. אני רוצה להודות מעומק הלב לגב' רינה ברטל, לשדולת הנשים בישראל שעושה עבודת קודש. אני רוצה להודות לשרה לימור ליבנת, אני רוצה להודות לכל מי שהגיע לכאן, כמובן ליושבת ראש הסוכנות האישה הראשונה אני חושבת שנתת לנו כבוד גדול בהישג הזה, ההישג הנכבד ששם עכשיו הדלת תהיה פתוחה אבל לכולם, לכולן אני רוצה לומר שאיפה שיחשבו לסגור לנו את הדלת, אנחנו נכנס מהחלון.
אני רוצה להודות לאלה גרא על הצגת הפרזנטציה, אני רוצה להודות לחברות הכנסת למלי פולישוק בלוך, לח"כ מרינה סולודקין, לח"כ אתי ליבני שרוצה עוד לומר מספר מילות ברכה שהיא תחליף אותי בתפקידי בעתיד כיו"ר הוועדה לקידום מעמד האישה ואני רוצה להודות לכולן. אני רוצה לומר לכם שזה פשוט מראה שרק על ידי חינוך נכון הדרך תראה אחרת והעולם שלנו יראה טוב יותר. תודה רבה.

שלום לכולם. שני משפטי סיום, אני מבינה שכבר אין לנו סבלנות. ראשית כל פעם ראשונה שאני נחשפת לתכנית הזאת והיא פשוט מרגשת אותי, היא יוצאת מן הכלל.
אנחנו נעשה אותו דבר היום אחר הצהרים בין ארבע לארבע וחצי כשנדבר על אותה כתבה וננסה לשנות את המודעות של חברי הכנסת, לא מודעים לסטריאוטיפים לגזענות שכתבה תמימה כזאת כאילו בעיתון לוקחת עמדה.
אנחנו ממלאות את התפקיד האחר בכנסת כחברות כנסת. אנחנו נאפשר באמצעות חקיקה לפתוח את הדלתות לנערות האלה שתרצנה לבוא, אנחנו נחוקק חוקים לגבי ייצוג הולם בחברות ציבוריות מעבר לחברות ממשלתיות. אנחנו נפתח את המקצועות בצבא ליותר וליותר נשים, אנחנו נעשה חקיקה שהשוויון ייעשה גם הלכה למעשה. תודה.

אז תודה רבה, הארוע הסתיים.

* * *