כנסת פתוחה

פרוטוקולים/מלחמה בסמים/7376




5
ועדה למאבק בנגע הסמים
11.11.2003


פרוטוקולים/מלחמה בסמים/7376
ירושלים, ו' בכסלו, תשס"ד
1 בדצמבר, 2003



הכנסת השש-עשרה נוסח לא מתוקן
מושב שני




פרוטוקול מס' 15
מישיבת הוועדה למאבק בנגע הסמים
יום שלישי, ט"ז בחשון התשס"ד (11.11.2003), שעה 11:00

בעיית הסמים במגזר הערבי.

חברי הוועדה: איוב קרא - היו"ר

ד"ר חורחה גלסר
עאדל אמוריא - יו"ר אגודת אל-הילאל
רות לקט – מנהלת תוכניות מניעה סמים, טבק, אלכוהול בשפ"י
סנ"צ אורית היימן – ראש מדור מחקר פלילי באמ"ן
ד"ר חורחה גלסר – מנהל המחלקה לטיפול בהתמכרויות
איתן גורני - סמנכ"ל הרשות למלחמה בסמים
יעל נרדימון – ראש תחום התארגנות קהילתית
סאלח ג'בארה - ראש עיריית טייבה
אליזבת חאג' חורי - מתאמת למאבק בסמים בנצרת
מוחמד סמארה – מנהל לשכת הרווחה - עיריית רמלה
ראסם קאסם – עובד סוציאלי – עיריית טירה
איריס מורדקוביץ' - מנהלת השירות לטיפול בנפגעי סמים, משרד הרווחה
זועבי חנ"א - רווחה, נצרת
עאדל אבו ריא – מנכ"ל האגודה למלחמה בסמים במגזר הערבי

עו"ד הלית מגידו

ריקי אליה

סימול


בעיית הסמים במגזר הערבי

בוקר טוב לכולם. החלטנו לקיים דיון היום על בעיית הסמים במגזר הערבי בעקבות מידע שהגיע אלינו, שהשימוש והסחר בסמים במגזר הערבי הוא גבוה מהמגזר היהודי. מה שחשוב לי בדיון הזה הוא לעקוב ולראות כיצד אפשר לסייע למגזר הערבי. על פי הנתונים שהעבירו לי שיעור השימוש בסם לא חוקי כלשהו גבוה יותר בקרב תלמידים ערביים-ישראלים מאשר בקרב אוכלוסיית התלמידים בישראל. כמו כן, נמצא שבקרב נוער ערבי לומד שיעור השימוש בסמים לא חוקיים אחרים, קשים, גבוה יותר מאשר שיעור השימוש בסם הקנאביס. על בסיס נתוני מחקר משנת 2001 עולה כי היקף השימוש בסמים בקרב הנוער הערבי נאמד ב-11% לעומת היקף השימוש בסמים בקרב הנוער היהודי, הנאמד ב-10%.

יש צרכים ובעיות מיוחדות למגזר הערבי שאני מבקש ממשרדי הממשלה להתייחס אליהם: יש צורך במסגרת ייחודית לנוער נפגע סמים, כמו כן הגברת מודעות הורים לבעיית הסמים, מחסור במסגרות בלתי פורמליות והעדר טיפול ביישובים קטנים. בגלל הגודל של היישוב אי אפשר לקבוע מסגרות לצורך הטיפול באותם נפגעים, ולכן אני מתפלא על הטיעון הזה מכיוון שאם יש יישוב קטן אפשר לעשות קולקציה, אשכול של יישובים לעניין הזה, לאו דווקא בכל יישוב בנפרד.

החלק הכי קשה זה לחבר יישובים.

אם יש אינטרס משותף לכמה יישובים מה הבעיה לעשות את זה?

אתה צודק בהחלט, התפיסה היא מאוד נכונה, רק הביצוע קשה.

גם במגזר היהודי.

יש גם צורך בטיפול מיוחד והקמת מסגרת מיוחדת לנשים.

כמו שראית בחיפה.

כן, זה משהו מדהים שם.

גם את חיפה אנחנו מחזיקים בשיניים.

תכף תתייחסו, אני מעלה את הנושא לסדר היום כדי שנשמע את ההתייחסות שלכם ונראה מה לעשות.

בנושא חינוך יש מיעוט בימי הדרכה יחסית להיקף האוכלוסייה, יש פחות כוח אדם מקצועי בבתי ספר, העדר מודעות מספקת להתמודדות עם הבעיה בבתי ספר ובעיות נוספים.

יש צורך בעריכת מחקר מקיף בנושא בעיית הסמים במגזר הערבי בקרב בני נוער. אין מספיק נתונים מדויקים וברורים לגבי השימוש בסמים בקרב בני נוער ומבוגרים בהשוואה לנתונים במגזר היהודי.

לפני יומיים הוציאה הרשות למלחמה בסמים ערכת מרצים בנושא הסמים בשפה הערבית, אני מציג לכם העתק. אנחנו משתדלים מאוד שהחלק של האוכלוסייה הערבית במדינת ישראל לא יהיה מקופח יחסית לאוכלוסייה היהודית. הדברים שמופיעים בנייר הוועדה, שהתקבלו מאתנו, מראים שיש הרבה מאוד עשייה גם בתחום האוכלוסייה הערבית, כשגם אני וגם מנכ"ל הרשות למלחמה בסמים אומרים שאנחנו צריכים לנהוג בדרך של אפליה מתקנת כלפי המגזר הערבי. אני מוכרח לציין בצער שעקב הקיצוצים ייפגע הכל וגם תיפגע הפעילות שלנו במגזר הערבי. אתמול הייתה לנו ישיבת חלוקה של קרן החילוט ובאופן מודגש סייענו לאגודת אל-הילאל ב-50 אלף ₪ לצורכי מרכז לנוער שהם מקימים בכפר סכנין. הם האגודה היחידה מלבד משרדי ממשלה שקיבלה מאתנו סיוע. בהגינותם הם ציינו כאן שעיקר הכסף שלהם ועיקר העבודה שלהם ברשות למלחמה בסמים ולמרות הקיצוצים אנחנו מאוד משתדלים לפגוע באל-הילאל הכי פחות שאפשר.

על פי הנתונים כן פגעתם.

נאלצנו לפגוע. אל-הילאל במגזר הערבי היא ה"אחות" של אל-סם במגזר היהודי. באל-סם אנחנו פוגעים יותר, כי הם במגזר היהודי ויכולים לנסות לגייס תרומות. אנחנו מכירים בבעיה הקשה של התרמה במגזר הערבי והבעיה הקשה שלהם בעיריות, עקב המצב הכספי של העיריות. לכן אנחנו משתדלים עד כמה שאנחנו יכולים. עאדל אמוריא חבר במוסדות שלנו, הוא חבר המועצה ויושב אתנו בכל הפורומים ורואה בדיוק איך הדברים מתנהלים ואני חושב שהוא יכול להעיד להגנתי אם יש צורך בכך. יש לנו 15 תקנים ביישובים ערביים ועוד 12 תקנים בערים מעורבות, כל הדברים האלה עלולים היום להיפגע אבל אנחנו נשתדל במגזר הערבי לפגוע פחות מאשר במגזר היהודי.

במחקר שלפניי כתוב שיש צורך במציאת מסגרות טיפוליות.

יש לנו קצת קושי בנושא הטיפול, לאו דווקא קושי תקציבי כי תקציבים הקצבנו. בשנים הקודמות הקצבנו תקציבים וגם נתנו כספים לאנשים שמטפלים במגזר הערבי, איכשהו הם לא הצליחו לצאת החוצה ולהגיע לאנשים ובסופו של דבר היום התקציב לטיפול הולך למקומות שסמוכים למגזר הערבי, ואז הם נותנים טיפול. אנחנו תמיד נהיה מוכנים ללכת ולרכז סכום מסוים גם לנושא של הטיפול הערבי.

יש כוונה אופרטיבית להקים מסגרות?

לדוגמה, שנתיים הקצנו כספים לכתיבת תכנית מניעה מיוחדת למגזר הערבי, כי אמרנו תכנית מניעה שאתה מעביר בין אוכלוסייה לאוכלוסייה זה לא תמיד יכול להיות תרגום, כי זו מנטליות שונה ותפיסה אחרת, ושנתיים לא הצלחנו למצוא יחד עם משרד החינוך מישהו שיבנה לנו תכנתי ספציפית לצורכי תכנית המניעה ובינתיים אנחנו משתמשים בתכניות הישראליות הרגילות גם לצורכי המגזר הערבי. חומרים כן עשינו - עשינו קמפיין מיוחד במגזר הערבי ויש לנו חומרים מיוחדים בשפה הערבית שאינם זהים לחומרים בעברית. במסגרת האפשר אנחנו באמת משתדלים לשעות את המקסימום.

אני אוסיף כמה דברים.

יעל עובדת עם המגזר הערבי, אני הסמנכ"ל.

בחודש הבא אנחנו פותחים קורס למכורים נקיים כמסבירים שיעבדו ביישובים השונים, יש 25 מועמדים ואני משערת שנסגור על 5. הכוונה למכורים נקיים שיהיו מסבירים ביישובים השונים, יתנו הרצאות, אם זה בבתי ספר ואם זה בקהילה, בנושא הסמים. זה כולל סיפור אישי ומתחבר להרבה מאוד עבודה בשטח. זה חסר במגזר הערבי, במגזר היהודי יש הרבה.

זה חייב להיות מכורים?

בוודאי. הסיפור האישי של מכורים הוא גם חלק מתכניות מניעה, גם עבודה בקהילה מול הורים ומול אנשי מקצוע שונים. במהלך השנה קיימנו שני ימים, אחד יום לאנשי דת במגזר המוסלמי ואחד במגזר הדרוזי, כשעכשיו אנחנו מדברים על לעשות גם יום למגזר הבדואי, וכתוצאה מהימים האלה התחלנו לעשות היום לפי אזורים השתלמויות יותר ממושכות. היה יום עיון אחד גדול שכתוצאה מזה היום אנחנו כבר עושים השתלמויות באזורים השונים לאנשי הדת, כי אנחנו מאמינים שיש להם הרבה מאוד השפעה ביישובים שלהם.

דבר נוסף שאנחנו עושים - זו שנה שניה שבמגזר הבדואי, שם יש מחסור מאוד גדול בכוח אדם, שאנחנו עושים יחד עם מכללת קיי השתלמות למנחי קבוצות בקסייפה, גם להורים וגם לבני נוער, שמתמחים בנושא שימוש בסמים, כשבתום בתום השנה השניה, שזו השנה הזאת, הם יתחילו לעבוד ביישובים - יתנו הרצאות וסדנאות.

לא מדובר במכורים.

לא, אלה אנשי מקצוע. יכולים להיות מורים, יועצים, עובדים סוציאליים. זה דבר שאנחנו גם מממנים.

אנחנו נמצאים היום ב-12 יישובים, אנחנו נצומצם לקראת שנה הבאה ומי כמוך יודע בכמה, אתה היית אצלנו ושמעת את המספרים.

חלק מנושאי הדגל במלחמה שלנו זה על הגדלת התקציב.

גם במגזר הערבי יש בעיה של ניצול תקציבים. גם אם אתה מקצה כסף ליישוב, ניקח לדוגמה את כפר קאסם, הם לא מצליחים לנצל את התקציבים שאנחנו מקצים להם. גם בגלל החולשה של המועצה או הרשות המקומית הם לא מצליחים להוציא את התקציבים ובסוף השנה אנחנו נשארים עם חלק מהתקציבים לא מנוצלים ברשות.

קודם כל, אני רוצה לברך את יו"ר הוועדה, זו הפגישה הראשונה שלי כאן בוועדה ואני מאחל לה הצלחה. שמי עאדל אבוריא, יו"ר אגודת אל-הילאל למלחמה בסמים, אשר פועלת משנת 1977. עד שנת 92' האגודה פעלה בשני מישורים - טיפול ומניעה. מאז שנת 92' האגודה פועלת רק במישור אחד - מניעה, חינוך והכוונה. לאגודה שני סניפים, אחד בסכנין ואחד בשפרעם, והיא נותנת פעילות על ידי ניידת הסברה שנרכשה דרך הרשות למלחמה בסמים. הניידת הראשונה הייתה משנת 92' והיא הוחלפה לפני שנה.

גם כניידת הסברה?

כן.

יש רק אחת?

כן.

כמה יש במגזר היהודי?

אחת. יש גם מסביר ערבי בשם יונס, מהצפון, שמסתובב גם עם הניידת שלנו לפי הזמנה.

הניידת פועלת בערך ב-40 יישובים ערביים, מסתובבת כמעט בכל שבוע 5 ימי עבודה ומכסה את רוב הפעולות הנדרשות מהאגודה במגזר הערבי. נכון שזה לא מספיק, אבל זה מה שאנחנו יכולים לעשות במסגרת המגבלה התקציבית שעומדת בפנינו. הרשות למלחמה בסמים היא הגוף העיקרי שמתקצב את אל-הילאל. בערך 70% מתקציבנו כיום הוא דרך הרשות, על אף שהיה לפני 6-7 שנים 50%. זה לא בגלל שהרשות הוסיפה אלא כי יתר הגופים קיצצו אותנו, כגון הרשויות הערביות שהיו משתתפות בכ-20%-30%, כולן ירדו בגלל הבעיות שאדוני מכיר. האגודה מתוקצבת גם על ידי ועדת העזבונות, בהמלצת הרשות למלחמה בסמים, ועל ידי קרן "מתן - הדרך שלך לתת" של גב' שרי אריסון.

מה קורה עכשיו?

אני לא יודע, אך לפחות לשנה הזאת (2003) הם תקצבו אותנו ב-80 אלף ₪.

האגודה פועלת מבחינה תקציבית בכ-400 אלף ₪ לשנה. לפני 6-7 שנים האגודה פעלה במסגרת של 800 אלף ₪. מבחינה מקצועית האגודה אינה מצליחה לכסות את כל הבקשות והדרישות שמגיעות מהיישובים הערבים בגלל המרחב הגיאוגרפי בין הסניפים שלנו, בשפרעם ובסכנין, אבל אנחנו מנסים לכסות את הפער הזה על ידי ניידת ההסברה, למרות שגם זה לא מספיק. עד לפני שנה גם משרד החינוך היה מהגופים שתמכו באגודה ומסיבות בירוקרטיות האגודה הפסיקה לקבל ממשרד החינוך סיוע. אין לנו טענות כלפי המשרד, הקריטריונים שונו כך שהתקציבים כנראה הוסבו למקומות אחרים. במגזר הערבי אין אף גוף שמקבל תקציב ממשרד החינוך שפועל במישור ארצי.

אתה לא מקבל ממשרד החינוך שום עזרה?

שום דבר.

אי אפשר היום, שינו את הקריטריונים.

אני רוצה לנצל את ההזדמנות הזאת ולבקש מהיו"ר שיפעל בנושא, אולי בכל זאת הקריטריונים ישונו. חבל שאף גוף ערבי לא מקבל תקציב. אמנם יישובים מקבלים, אבל זה לא משביע רצון.

איך מטופל אזור הנגב?

הבעיה שלנו היא שיש מרחק רב בין הצפון, בו מתרכזת רוב הפעילות, לבין אזור הנגב, כך שאנחנו מטפלים בו רק באמצעות ניידת ההסברה. למשל, הגענו לכפר חורה ולרהט. אמנם זה מעט, אבל באופן יחסי זה בסדר ואין לי טענות כלפי היישובים עצמם, יש לי טענות כלפי המוסדות הרלוונטיים ומשרדי הממשלה שאינם יכולים לכסות את החלק שלהם בפעילות הזאת. אתן למשל דוגמה - במועצה מקומית רהט הביעו רצון להפעיל את התכניות שלנו אבל מצד שני אמרו שאין להם כסף אפילו למלא דלק לניידת שתסתובב שם. פנינו לכל מיני משרדי ממשלה, אמרו לנו: "אם להם אין כסף אז גם לנו לא יהיה כסף". בסופו של דבר רק החלק של הרשות למלחמה בסמים הוא שמנוצל והיא שנותנת אותו באופן גלובלי לאל-הילאל.

אגודת אל-הילאל קיבלה במשך השנים את התמיכה המוראלית והתקציבית מהרשות למלחמה בסמים ואין לה כיום שום דרישות. בהיותי גם חבר המועצה ברשות למלחמה בסמים אני מודע לכל המגבלות וייאמר לשבחם של אנשי הרשות שאין שום דבר שחופף וגובל באפליה תקציבית. להפך, אנחנו מרגישים שמאז כניסתו של המנכ"ל החדש, מר חיים מסינג, המגזר הערבי מקבל קצת יותר ממה שקיבל קודם. הדרישות שלנו הן רק ממשרדי הממשלה הרלוונטיים, כגון משרד הרווחה ומשרד החינוך. מבחינת התכניות שאל-הילאל מפעיל, כולן הסברתיות והכוונה שלהן להרחיק את בני הנוער מהסכנות הטמונות בשימוש בסמים. החל מהשנה הבאה תפעיל העמותה מרכז בסכנין שיטפל בבני נוער, כמו שאל-סם מטפלת היום בבני הנוער בגילאי 12-17.

למה אין סניף משולב בנגב? למה הסניפים צריכים להיות בשפרעם ובסכנין? זה קרוב מדי.

היום אנחנו פועלים כדי לנייד את הסניף בשפרעם. ביקשנו מעיריית שפרעם לעזור לנו בכך שנוריד את הסניף פיזית, כי פיזית יש לנו סניף שנבנה בסיוע מוסדות רלוונטיים, כגון משרד הפנים בזמנו, עבור אגודת אל-הילאל, כדי שיפצו אותנו ונבנה במקום אחר או לפחות נשכור מקום אחר בנגב.

התכתובת היא עם ראש העיר?

כן, עם ראש העיר, שגם הצליח הפעם, והתכתובת הזו נמצאת אצל יגאל שחר, הממונה על מחוז הצפון, הוא צריך לתת את האישור שלו.

אני אעזור לכם לטפל בזה.

אנחנו נשמח מאוד. זה בקצרה, אשמח להשיב על שאלות.

נשמע את נציגת משרד החינוך לגבי האפשרויות לסייע למגזר הערבי ודרך איזה צינור אפשר לסייע. אי אפשר לומר שאי אפשר לתת לעמותות ונגמר הסיפור, צריך לראות מה אפשר לעשות כדי לגבות אותן. משרד החינוך מקצה משאבים, יחסית, לעניין הזה, צריך למצוא צינורות איך אפשר בכל זאת להעביר גם למגזר הערבי.

משרד החינוך עושה פעולות רבות בתוך המערכת לפני הגורמים החיצוניים, בהמשך אדבר גם על בעיות שמאוד מטרידות אותי שלא קשורות בתקציב אלא לבעיית מודעות וקושי לגייס את הגורמים המשפיעים גם ברשויות המקומיות של המגזר הערבי וגם במערכת החינוך, יש חוסר מודעות וקשה מאוד לפצח את העניין הזה. אני אומרת את זה פה על השולחן כי אנחנו משקיעים המון במגזר הערבי כחלק מהעבודה שנעשית בכלל המגזרים. אנחנו לא נותנים עדיפות בולטת לשום מגזר, מכיוון שהמגזר הערבי הוא חלק מהאוכלוסייה הישראלית וכך אנו מתייחסים למגזר הזה, יש לנו מדריכים בכל הארץ שמנחים את בתי הספר ועומדים בקשר עם הגורמים, עם הרשויות והרשות למלחמה בסמים כדי לקדם את הפעולות. יש לנו 6 מדריכים במגזר הערבי, לא כי אנחנו לא רוצים יותר אלא כי אין מספיק כוח אדם במגזר הערבי, אין עדיין יוצאים בכל בתי הספר, דבר שמאוד מקשה כי השטחים הם מאוד גדולים, ויש לנו אפילו מדריכה אחת שאינה ערבייה, מהמגזר היהודי, שמדריכה ברמלה, בלוד ובמשולש, כי רק עכשיו אנחנו מכשירים מדריכה מהמגזר הערבי שאני מקווה שבשנה הבאה היא תשתלב.

מה צריכים להיות הנתונים של אותו מדריך?

הוא צריך להיות יועץ חינוכי בדרך כלל והוא צריך לקבל הכשרה בנושא. מאחר ומשרד החינוך הרחיב את מעגל היועצים רק בשנה שעברה, במגזר הערבי הוסיפו 150 יועצים, הם עוד לא היו במצב שהם יכולים להתמקד בנושא סמים, הם היו צריכים קודם ללמוד איך להיות יועצים בבתי הספר.

המגזר הערבי שייך למחוזות והפעילות שנעשית במחוזות היא פעילות שמוענקת במידה שווה למגזר הערבי ולמגזר היהודי, כמו הכשרות למורים, קיום סמינרים לתלמידים שיהיו מנהיגים בנושא הזה, אנחנו רואים בזה חשיבות מאוד גדולה, והנחיות לבתי הספר. אנחנו מספקים חומרים, ומיד אדבר על השאלה אם התכנית צריכה להיות שונה, אנחנו תרגמנו כבר שתי חוברות לערבים לאחר התייעצות עם אנשי מקצוע שלנו עם תוספות מאוד קטנות שמיוחדות למגזר הערבי ואנחנו גם מתרגמים לערבית מדריך למניעה והתערבות שמנחה את כל המערכת איך לפעול, תרגום שייקח מספר חודשים אבל נמצא כרגע בתהליך. הגענו ל-132 פעולות בבתי הספר בתשס"ב, שזה בערך 25% מבתי הספר. אני מאוד לא מרוצה מהנתון הזה, אבל זה לא כי אנחנו לא נותנים שירות אלא כי אין מספיק יונקים לשירות הזה. אולי הוועדה הזו צריכה לחשוב איך לעזור לנו לעורר מודעות בקרב קובעי מדיניות כמו יועץ השרה לנושא של המגזר הערבי, הבדואי והדרוזי, כמו מי שעומד בראש המינהל. יחד לחבר אותם לעניין הזה, כי הם עסוקים ומוטרדים בבעיות אחרות - מוניציפליות ואחרות - ולא נותנים לנושא הזה מקום כפי שראוי לו.

לגבי המדריכים - אותו הדין במגזר הערבי כמו במגזר הדתי היהודי שיש מאפיינים ייחודיים והמדריכים הערבים והדתיים היהודיים עובדים מאוד בצמוד, כי הם מצאו שיש מכנה משותף במסרים, כמו הנושא של הדת וכמו הנושא של מקום המשפחה. ישנה עבודת מסטר שעשה מסטרנט בסיוע הרשות למלחמה בסמים, מכון אמג'ד, והוא בעצמו אומר שחוץ מאשר שני מאפיינים - נושא המשפחה ונושא הדת - הוא לא מוצא שום סיבה לעשות תכניות אחרות לכלל האוכלוסייה. זו גם התפיסה שלנו.

גם אני בדעה הזו.

אני חושבת שאסור לנו להוציא תכניות אחרות כי זה גם מסר לא נכון.

אבל צריך לפחות למצוא מסגרת איך אנחנו מגבים את המסקנה הזאת.

אנחנו עושים את זה, יש לנו תכניות, וגם תרגמנו כדי שלפחות בשפה הערבית יהיו עוד חומרים. המדריכים שלנו מזמינים אנשי דת לתכניות, כשהתכניות כבר מופעלות מופיעים בהן אנשי דת, גם אנשים שמרצים בשפה הערבית, אבל אנחנו לא בעד שזה יהיה רק בערבית כי אנחנו חושבים שזה לא נכון, גם כי זה חלק מהחברה וגם כיוון שהיום ההשפעות התרבותיות הן אחרות, היום העולם הוא כבר כפר גלובלי אחד והילדים, גם מהכפרים הערביים וגם מהערים, מעורבים עם האוכלוסייה היהודית וההשפעות דרך האינטרנט הן אותן השפעות. לכן גם בעניין העלייה אנחנו לא חושבים שעולים צריכים תכניות ייחודיות, הם כן צריכים אספקטים מסוימים וגם קצת לדבר עם אנשים בשפתם כי שפה היא גם תרבות, וזה מה שאנחנו עושים. יש לנו תכנית מניעה ישנה שנעשתה בשפה הערבית, אנחנו עומדים בקשר עם המגזר ואוספים מידע וראינו שהם לא מבקשים משהו אחר. הרי תכנית מניעה עוסקת בעבודה על העמדות של האדם, על בדיקת הצרכים למה אדם בכלל זקוק לסמים, עוזרת לו לזהות את הכוחות שיש לו כדי להימנע מהשימוש בסמים, להכיר את הפיתוי, להבין את המידע ולקבל החלטות. כל הדברים האלה הם אוניברסליים, הם לא מאפיינים אוכלוסייה זו או אחרת.

תקציב משרד החינוך הוא מאוד מועט לפעולות של מערכת החינוך. נכון ל-2003 הוא היה 2.5 מיליון ש"ח, אני לא יודעת מה יהיה ב-2004. אנחנו מגיעים בערך ל-2,200 בתי ספר ללא עזרת הרשות למלחמה בסמים, כשבשנה הבאה אפשר לומר שלא תהיה בכלל עזרה לפי התקציב שהוגש למינהלת. בתקציב של משרד החינוך, שהוא 2.5 מיליון ₪ לכל המערכת, אנחנו לא יכולים לעזור לגופים חיצוניים אלא אנחנו רוצים לפתח את מה שאנחנו עושים ולהכשיר יותר ויותר אנשים מתוך המערכת, כי המרצה הכי טוב הולך ובא והמורה הכי גרוע נמצא עם הילדים וצריך לעשות אותו יותר טוב.

אני מבקש לקבל נתונים מהמשטרה על פעילות אכיפה.

בנושא אכיפה אין לנו פעולות אכיפה מגזריות אלא האכיפה היא ככלל לכל עבירות הסמים ועל כל מגזרי האוכלוסייה, למעט בני נוער שזו אכיפה ייחודית. פעילות ייחודית מול מגזרי אוכלוסייה נעשית באגף קהילה-משטרה. האגף הזה נותן את מלוא תשומת הלב לכל מגזרי האוכלוסייה.

איזה פעולות ותכניות אופרטיביות יש למשטרה בעניין הפיקוח והאכיפה בנושא הסמים?

תלוי איפה אנחנו מזהים מוקדי בעיות, זה לא קשור למגזר יהודי או מגזר ערבי. יש פריסה מאוד גדולה של מש"קים במגזר הערבי. היום יש 62 מש"קים במגזר הערבי: בטירה, בקלנסואה, בטייבה צפון, בג'לג'וליה, בכפר ברעא, בכפר קאסם, בג'וואריש ועוד. במחוז מרכז יש 10 מש"קים. בתל אביב יש מש"ק אחד בעג'מי ובירושלים באבו גוש. במחוז הדרומי יש בתל שבע, שגב שלום, הרואר, רמת נגב, ישוב רותם, סך הכל 10 מש"קים. במחוז הצפוני, שזו עיקר הפריסה, יש 40 מש"קים. סך הכל 62 מש"קים. יש תכנית לפריסה הרבה יותר נרחבת, אך כאן אנחנו חוזרים לבעיות התקציב.

יש לכם כוונה להציב עוד מש"קים ובגלל חוסר תקציב זה לא יוצא לפועל?

כן.

כמה אתם מתכננים?

יש תכנית מאוד מפורטת, שאני מכירה אותה לפחות חמש שנים, שנגנזה בגלל בעיות תקציב. התכנית לא כוללת רק מש"קים, היא כוללת גם תחנות משטרה ואת כל הפריסה המשטרתית.

לגבי בני נוער, מה הפילוח המגזרי?

יש לנו 26 עובדי נוער דוברי השפה במגזר הערבי שאמונים על הפעילות בעיקר בצפון הארץ. המפכ"ל הכריז על שנת 2004 כשנה שנושא הטיפול בעבריינות בני נוער יהיה בעדיפות ולכן יינתן טיפול לנושא בני הנוער של כל המגזרים, כי גם זיהינו בעיה וגם זה דור העתיד של החברה הישראלית וצריך לתת את הדעת לא רק לעבירות סמים אלא גם לעבירות אחרות, אבל עבירות סמים נכללות בתשומת הלב המרבית בשנת העבודה 2004.

יש לכם פילוח איפה עומד המגזר הערבי לעומת המגזר היהודי מבחינת אחוזים?

אנחנו לא מסתמכים על הנתונים של תיקי השימוש, אנחנו לא יכולים להגיד כמה משתמשים יש, יש את המחקרים של הרשות למלחמה בסמים, וגם על סמך תיקי הסחר קשה מאוד לקבוע מסמרות. מה שאנחנו כן יכולים להגיד זה שיש מעורבות גבוהה של המגזר הערבי בעבירות סחר וייבוא סמים בעיקר מול הגבולות, אם זה לבנון, ירדן או מצריים.

בסחר מעורבים גם בני נוער?

בסחר מעורבים בני נוער. אנחנו רואים בעיקר בערים כמו רמלה ולוד שיש בני נוער שנכנסים בגיל מוקדם לסחר בהרואין. בדרך כלל עבירות הסחר בקרב בני הנוער הן יותר בנושא של הקנאביס באזורים אחרים של הארץ ולא תמיד רואים בזה סחר כי הם קונים ומוכרים לחברים, אבל בהיבט של ההרואין זו באמת תופעה קשה של בני נוער צעירים שנכנסים לנושא הזה.

האם במגזר הבדואי יש יותר סוחרי סמים?

תלוי במקומות היישוב. בדרום הארץ אנחנו רואים בולטות של המגזר הבדואי מול גבולות מצריים וירדן. יש סוחרים מהדרום שעובדים גם מול הצפון. ככלל, יש מעורבות בגלל נתונים אובייקטיביים של שפה ושל נגישות רבה יותר לסוחרים מעבר לגבולות.

גם אנשי ביטחון מעורבים בזה?

שמעת את נציג מצ"ח בישיבה הקודמת בנושא אנשי ביטחון.

אני מברך את ראש עיריית טייבה שבא להשתתף בישיבה. איך אתה, כמנהיג וכראש רשות, רואה את האפשרות למזער את הנזק ואת התופעה הזו במגזר הערבי והיכן דרוש לך גיבוי? מה הדברים שלדעתך צריך להעלות על סדר היום שלנו?

אני מברך את הוועדה על שנקטה יוזמה ושמה את האצבע על הבעיות הכואבות של המגזר הערבי. הבעיות האמיתיות שאנחנו נתקלים בהן, של נרקומנים, של מסוממים, של משפחות, של ילדים מוכים, יש סיפורים מסמרי שיער שעומדים בפתח הלישכה שלי. לדוגמה, נרקומן מחכה בפתח של העירייה על מנת שיוכל לקבץ נדבות של 50 ₪ או 100 ₪ כדי לקנות את המנה שלו, שם אתה רואה בדיוק את הבעיה האמיתית של נגע הסמים.

שמעתי פה הרבה דברים. היו לי המון עיסוקים אבל אמרתי שאני חייב לבוא לכאן היום. בטייבה, לדוגמה, אין שום תקן ושום דבר, לא מהרשות למלחמה בסמים, לא ממשרד העבודה והרווחה ולא מאף אחד, אין תקציב לנושא.

טייבה היא אחד המוקדים הפגועים בנושא הסמים.

אין שום דבר, אפילו ההצעה העלובה האחרונה שהגיעה לפני שנה וחצי או שנתיים מהרשות למלחמה בסמים על חצי תקן. 33 אלף תושבים, וטייבה היא עיר בעייתית לא רק מהבחינה הזאת, בכמה תחומים, ואנחנו מנסים להתמודד עם הבעיה הזו ולא מסתירים אותה. בואו נשים את הבעיה על השולחן ונפתור אותה ביחד. אי אפשר לפתור אותה כשמביאים חצי תקן. אני סירבתי לקבל חצי תקן, אמרתי שאני מעדיף לקחת עובד סוציאלי שאני אשלם לו ונשבור את הראש לבד.

לא כל המידע נמצא בידי אנשי המקצוע, גם בטייבה וגם בשאר המקומות חייבים לרכז את המידע. בטייבה ידוע לנו בוודאות על 350 עד 450 משתמשים כבדים בקוק פרסי ו-2,000 משתמשים בגראס וחשיש. מעבר לזה יש לא פחות מ-500 משתמשים באקסטות ובכדורים למיניהם. מדובר במבוגרים, בבני נוער, בנשים - זה נוגע בכולם.

התופעה של הסמים, של הגראס והחשיש, היא תופעה שהולכת ומתרחבת, גם בגלל המגזר היהודי. כל מה שקשור בנרגילות האלה זה גראס וחשיש. אלה בתי קפה שעובדים, אתה מוציא רשיון לעסק לבית קפה, הולך, אפילו לא יודע איזה סם שמים בפנים. התופעה הזו של הנרגילות הולכת ומתרחבת בכל המגזר הערבי ומשם קל מאוד להידרדר במדרון החלקלק. צריך, לדוגמה, מישהו שיסתובב בבתי קפה, ישב עם בני הנוער ויסביר להם במה הם משתמשים, שזה לא בריא ולא בסדר. משם זה ממשיך לגניבת רכוש ועבריינות. את כל זה לעשות עם חצי תקן זה מסחרה, סליחה על הביטוי. ידוע מה המצב של רוב הרשויות, הכל מתחיל ומסתיים בתקציב.

המצב של טייבה בתקופה שלך לא רע.

יחסית. אנחנו עולים על דרך המלך. אני בטוח שבעוד שנתיים-שלוש לא נצטרך את עזרת הרשות למלחמה בסמים, אבל בשלב הנוכחי, כשאנחנו מטפלים בהרבה דברים שקשורים לטייבה, אנחנו זקוקים לתקציב. זו לא רק בעיה של טייבה, אם זה בטייבה זה מגיע גם לכוכב יאיר, לכפר סבא, לטירה. משם זה מגיע לעבריינות ולנשק, זה גורם גם לבעיות ביטחון. משם זה לא בעיה להידרדר גם לכיוון פלילי וגם לכיוון ביטחוני. המש"ק פותר חלק מהבעיות, בעיקר כשהעבירה כבר מתבצעת. ההצעה שלי, מניסיוני, היא שצריך באופן מיידי טיפול בשני קצוות - בקצה הראשון לטפל במי שעדיין לא התקלקל, התלמידים בבתי הספר היסודיים ובתיכונים, כשבתיכונים הבעיה הזו די נפוצה. צריך להתחיל בבתי הספר היסודיים באופן מיידי, וכאן משרד החינוך יכול לעזור. בקצה השני לטפל במכורים שכבר איבדו כל תקווה בעולם, שלא מתביישים מהמשפחה ומאף אחד. צריך לטפל בשני הקצוות באופן מיידי, והטיפול בשני הקצוות ברור. לדעתי את המכורים הקשים צריך לשים במסגרת, באיזה מוסד. לדוגמה, בטייבה יש מוסד ששייך לעמותה, אך הטיפול שם מוגבל וגם להם יש בעיות תקציב. אם יש בטייבה 10 או 15 או 20 מקרים כאלה, אז כדאי אותם לקחת ולשים במסגרת, במוסד. לגבי בתי הספר אנשי החינוך יודעים מה אפשר לעשות. הרשויות המקומיות יחד עם אנשי המקצוע צריכים להתלבש על קבוצת הביניים שבאמצע, שיכולה להידרדר ועוד אפשר להציל אותה. אנחנו עושים את זה בהצלחה רבה על ידי נרקומנים שיצאו, שתומכים באנשים. זה הכלי הכי טוב. זה יעיל שנרקומן שיצא מבעיות של סמים, חזר לדרך הישר והוא איש נורמלי ונורמטיבי ומתפקד, כאשר הוא בא ועוזר, אתה לא יודע כמה זה עוזר, לפעמים מעבר לכל התיאוריות. את הנושא הזה כדאי לפתח. אנשים כאלה שמוכנים להתגייס, אני מוכן לפטור אותם מארנונה, להכניס את ילדיהם לגן ללא תשלום, אני יכול לצ'פר אותם בדברים קטנים, אך גם להם עצמם יש את הרצון והחשק לעזור ולהוציא אנשים מהמעגל הזה.

לגבי משרד החינוך, יש מה שקרוי "שיקום שכונות". אני תומך במה שנאמר כאן, שלא צריך לתת מאפיינים מסוימים לטיפול במגזר הערבי. נרקומן זה נרקומן. במקום שיש דברים ייחודיים למגזר או ליישוב, כן צריך לטפל. לדוגמה, אם בטייבה יש שכונות מהן יכולים לצמוח נרקומנים ועברייני סמים, אני יכול להצביע עליהן. שם משרד החינוך יכול לעשות שיקום שכונות ולהשקיע. צריך לשים יועץ חינוכי בבתי הספר האלה, ובעיה למצוא יועץ חינוכי במגזר הערבי אך אפשר גם יועץ מהמגזר היהודי. אפשר לשים בבית ספר מיוחד כזה שני אנשים ובבית ספר אחר לא לשים. כך נותנים טיפול מיוחד ויותר אפקטיבי, שיכול להשיג את המטרה.

אנחנו היינו בטייבה מיום שהרשות הוקמה לפני 13 שנה. כבר אז נאשף קייס עבד דרך הרשות, עבדנו יחד שנים, ולאחר מכן עם חאג' יחייה ועם אחרים.

מה נהוג במקום בסדר גודל של טייבה?

בטייבה היה בנאדם הייתה משרה מלאה. נאשף קייס עבד כל השנים במשרה מלאה, כשהרשות למלחמה בסמים תקצבה כמו בכל מקום בארץ. באיזשהו שלב אמרו למתאם שלנו שאי אפשר להמשיך להחזיק אותו, העירייה לא יכולה לתקצב את המשרה המלאה, וכיוון שהוא עובד סוציאלי בכל מקרה הציעו שהוא ירד לחצי משרה. גם תקציב פעילות לא היה. אנחנו ישבנו אז עם החשב המלווה וניסינו למצוא את הפתרונות אך לא הצלחנו. העירייה לא הצליחה לעמוד בתקציב. מבחינתי לטייבה, כמו לכל יישוב גדול, יש משרה מלאה עם תקציב פעילות. סדר הגודל שלנו ביישוב כזה הוא בסביבות ה-100 אלף שקל. טייבה לא יכלה לשים את הכסף ממול, לא הצליחו להוציא אגורה מתקציב הפעילות כי העירייה לא הצליחה לשלם לאף אחד, והיו רצים אחריו. אז זה לא שלא ניסינו. הייתה גם בעיה של בני נוער שמשתמשים בסמים, ישבנו אז יחד עם המתאם ואמרנו שנפנה לסניף אל-סם בתל אביב, שהוא ישלח וייתן כיסוי בנושא של טיפול בנוער. לקחנו בחור מטייבה, לדעתי היום הוא כבר בשיקום מעשי, והוא קיבל הכשרה בתל אביב ועבד שם במשך שנה, ניסה לתת מענה לבני נוער. בממוצע היו בין 2 ל-3 בני נוער שהגיעו לטיפול. הייתה בעיה מאוד קשה להביא בני נוער לטיפול ולאט לאט זה נסגר. כלומר, זה לא שלא נעשו ניסיונות. אז אמרנו שאולי ישלחו לטירה לטיפול, ניסינו מכל הכיוונים. אני אשמח אם ראש עיריית טייבה ירים את הכפפה ונרים אותה יחד, הבעיה הייתה בעיה כלכלית ותקציבית, לא בעיה של הרשות למלחמה בסמים. הרשות למלחמה בסמים תשמח להיות בטייבה במשרה מלאה.

גם כדי לרקוד טנגו צריך שניים.

אנחנו נערוך ביקור של הוועדה בטייבה ועד אז תתנו פתרון לטייבה.

אין לנו בעיה, רק שטייבה יגידו שהם רוצים.

שמי מוחמד סמארה, אני מייצג את ראש עיריית רמלה בנושא. אני מאוד תומך במה שאמר ראש עיריית טייבה. שמעתי מכם על הפעילות שלכם כאילו יש את העירוב, אבל אתם לא מורגשים בשטח בכלל. לא משרד החינוך ולא הרשות למלחמה בסמים. בקשר למשרד החינוך, אני מפקח לשעבר על תכניות למניעה בשימוש בסמים במשרד החינוך במשך שנה אחת, אז היו תכניות של חמו ושל שושנה וייס.

עד לפני עשרים שנה.

לפני הרבה שנים. מאז אני לא יכולתי להמשיך בתפקיד והתפטרתי בגלל שלא היו לי אמצעים כדי לעשות את התפקיד. אני יצאתי מיוזמתי כי לא מצאתי שום כלי. לגבי הרשות למלחמה בסמים אין לנו תקנים, לא בטירה ולא בטייבה.

לרשות אין תקנים, צריך להבין את זה. זה לא תקן, זה חוזה. הלוואי וזה היה תקן.

אנחנו רוצים ומבקשים להתמודד, הבעיה היא שאנחנו כבר במהירות שיא בהידרדרות. זה עובר מסמים למסחר, לביטחון, לנשק, יום-יום יורים, יום-יום הורגים, זה כבר התחיל להיות בלתי נסבל. כאילו זה לא נמצא במדינת ישראל העניין הזה.

בעניין של הנוער, היה אצלנו מבקר המדינה ובדקנו את העניין של התיקים שנמצאים אצלנו בלישכה בנושא סמים. הייתה שם שאלה: "מתי התחלת להשתמש?" האנשים האלה השיבו: "12 שנה", "11 שנה", "7 שנים", וכשאנחנו עושים את החישוב מתברר שהבנאדם התחיל מהתיכון או מחטיבת הביניים. כל הזמן מנהלי בתי הספר מטייחים, אומרים: "לי סמים אין". עשינו קצת בירור בתוך בית ספר תיכון בטירה ומצאנו שכבר האנשים האלה הכניסו את הסמים אל בית הספר, יושבים מול בית הספר ומוכרים את הגראס, את החשיש ואת הכל. בטירה מישהו בא, השכיר חממה של שני דונם וגידל של גראס. טונות של גראס הוא הוציא משם. פה ושם עוברים ברחוב ורואים שתילים, ומחלקים את זה. זאת בעיה שאף אחד לא שם לב אליה. עם כל הצער, גם במשטרה לא יכולים להתמודד. יש לנו תחנת משטרה שם, אני מתנדב של המשטרה ומסייע בערבים עם ניידת, בקושי אנחנו מוצאים ניידת לסייע. זו בעיה שהתחילה להיות מאוד כואבת.

אם אנחנו מסתכלים על משרד העבודה והרווחה, היה לי תקן של סמים שנהפך לחצי תקן. אתה רוצה מדריך, אתה צריך להשתמש בכלים לבדיקות, בערכות בדיקה, ולא נותנים תקציב. נותנים אלף-אלפיים שקל וזה נעלם ונבלע בתוך התקציב של העירייה ואתה לא יכול לנצל את זה.

לגבי הרשות למלחמה בסמים בבתי הספר - אני לא בדעה שאין יועצים ואין אנשי מקצוע, יש לנו.

הכוונה ליועץ חינוכי.

יש. היום החבר'ה הצעירים מסיימים אוניברסיטאות ויש לנו אפילו כוח אדם שלא מוצא עבודה. יש לנו, רק צריך להכשיר אותם. אני לא מכיר שום תכנית שעובדת בתוך בתי הספר הערביים.

בוודאי שיש.

שעובדת. אני לא אומר שצריך לתקן אפילו.

היא עובדת.

אני מכיר את שושנה וייס אישית ודיברנו על זה שנעשה תכניות למניעת שימוש באלכוהול. גם אלכוהול זו בעיה, בעיה יותר קשה מסמים. יש לנו גם בעיית אלכוהול בנוער. אני ראיתי פה סטטיסטיקות על שני מיליון במגזר הערבי, תדעו לכם שזה מתחיל במגזר הערבי, זה קודם אצלנו ואנחנו מוכרים למגזר היהודי. אם אתם עושים את המניעה אצלנו אתם תחסכו הרבה.

היום יש גם גאונים אצלך, אל תדאג.

בשיתוף של הגאונים שלנו, אנחנו מכירים את השטח.

היום זה סטודנטים, זה אנשים משכילים.

בתקופה הזו אנחנו צריכים להתחיל מאיזושהי נקודה. הפעילות הקיימת כלל לא נראית בשטח ואם אתם רוצים לעבוד יש אנשי מקצוע ויש ראשי ערים כמו מר סאלח ג'בארה שמוכנים לשתף פעולה ומוכנים לעשות.

גם ראש העיר שלך.

אם הוא לא היה מעוניין לא היה שולח אותי לכאן.

מה המצב בנצרת?

אני עובדת כמתאמת למאבק בסמים בנצרת מזה 9 שנים. נצרת היא חלק מהמגזר הערבי ותופעת הסמים קיימת גם שם. פרוייקט מהמאבק בסמים קיים בנצרת אבל למרות תכניות המניעה אנו רואים את תופעת הסמים הולכת ומתפשטת, במיוחד בקרב בני נוער.

פעילות מניעה יש, יחידת טיפול יש, אבל את המרכזים לנוער והמסגרות הבלתי פורמליות אין. אני חושבת שזה מאוד חסר במגזר הערבי ובנצרת גם. בנצרת 60 אלף תושבים ואין מרכזים לבני נוער. נער אמר לי: "אני מגיע לפעילות מניעתית פעם בשבוע, פעמיים בשבוע, מה אני אעשה בשאר השבוע? הבית שלי לא כל כך טוב, אני בבית הספר לא כל כך טוב, מה אני אעשה בשאר השבוע?" אני חושבת שזו הביעה - לבני הנוער אין מרכזים ומסגרות שיקלטו את בני הנוער האלו וימנעו מהם להגיע לסמים. אם יטפלו בבעיה הזו אני חושבת שזה מאוד יכול לקדם את פרוייקט המאבק בסמים.

מה השירות לטיפול בנפגעי סמים עושה מבחינת טיפול?

אנחנו פרוסים כרגע ב-15 יחידות לטיפול בנפגעי סמים במגזר הערבי ובעוד 12 יחידות בערים מעורבות. סך הכל אני מדברת על 27 נקודות טיפול.

מה כוללת תחנה כזו?

תחנה כזו כוללת בדרך כלל עובד סוציאלי במשרה חלקית או במשרה מלאה, בחלק מהמקרים מדריך שהוא מכור שנקי לפחות שנתיים שמסייע באיתור ובחלק מהמקרים יש מענים נוספים.

מאיפה הם מקבלים את השכר? מהרשות המקומית?

כן.

בטייבה ובטירה גם יש יחידות טיפול כאלה?

תכף אתייחס גם לטייבה ולטירה.

אני רואה שטייבה לא מקבלת שום דבר.

היא מקבלת לא מעט, אני אתייחס לזה מיד.

היה לנו תקן, לקחו חצי, נשאר חצי על חשבון העירייה שלא יכולה לשלם משכורת.

אם נתייחס למה מקבלים ובכמה יישובים, אם נסתכל בגדול על הפריסה, אני חושבת שיש מעט מאוד יישובים היום במגזר הערבי שבאמת פונים אלינו ואומרים שהם צריכים טיפול. יש אולי שלושה יישובים שהיום פונים ורוצים שנתגבר או ניתן ובאמת אנחנו לא יכולים לתת מענה. למספר יישובים ניתן מענה וכשיש יישוב שפחות מתפקד אנחנו מעבירים את התקן ממקום למקום. מיד אתייחס לסכנין ולטירה בהקשר זה.

ברשות המקומית יש עובד סוציאלי שנותן טיפול פרטני, קבוצתי ומשפחתי לפי הצורך, יש את המדריך שנותן את האיתור ובחלק מהיישובים יש מרכזי יום שנותנים מענה יומי למטופלים. אם אני לוקחת לדוגמה את נצרת כעיר שיש לה את כל המערך הטיפולי אז בנצרת יש גם עובד מטפל, גם מרכז יום, גם עובד נוער וגם עובד איתור. יש ממש מערך גדול שנותן את המענה.

אני רוצה להתייחס לקשיים שגורמים לתזוזות של התקנים. אחד הקשיים שלנו שהרבה מאוד מהיישובים הערבים הם יישובים קטנים מאוד וכשיש יישוב קטן אנחנו נדרשים לתת חלקיות תקן - חצי תקן או רבע תקן. מאוד קשה להפעיל פרוייקט עם חלקיות תקן.

למה אתם לא עושים אשכול?

אנחנו מנסים כבר כ-7 שנים לעשות אשכולות, זה לא הולך. אני אשמח לסיוע. מאוד קשה לעשות חיבורים בין הרשויות, שיהיו מוכנים 3, 4, 5 יישובים להתחבר. יש לנו תכנית מגירה איך לעשות חיבורים ואז נוכל לעשות פרוייקטים גדולים עם מספר עובדים סוציאליים, שיהיו יעילים יותר ליישובים, גם לעובדים שיעבדו יחד וגם למטופלים שיגיעו ויהיה שם מגוון של טיפולים ויותר מטופלים יגיעו. כשיש פרוייקט גדול יש הרבה עובדים, יש העשרה של סוגי טיפול וגם הרבה יותר זרימה של מטופלים - רואים מטופלים נכנסים ויוצאים. זה משהו שאפשר לקבל סיוע ולא מצליחים, צריך לעשות טיפול אזורי.

דבר נוסף בעייתי זה עניין התקציבים שעלה פה בכל מיני דרכים. הרבה מאוד תקציבים שמוזרמים לא קל לרשויות להוציא אותם. כשאנחנו מעבירים את אחד מ-15 התקנים הרשויות ברוב המקרים מאיישות את התקנים בהיבט התקציבי. כשאנחנו מעבירים תקציבים למרכזי יום או לקבוצות ילדים בהרבה מאוד מקרים הם לא יכולים לאייש אותם, או שזה נבלע בתקציבי עירייה. זה לא מגיע ליעד בסוף ואז אנחנו מגיעים לסוף-שנה כשהתקציב אצלנו. זו בעיה.

דבר נוסף שהוא בעיה מהפן של המטופלים - אנחנו רואים במגזר הערבי שצריך לעשות הרבה מאוד עבודה כדי להביא את המטופלים לטיפול. יש עובדים אך לא תמיד יש מטופלים שמגיעים. לכן יש מצב כמו בטירה, שבאיזשהו שלב אנחנו מפחיתים את התקן ומעבירים אותו ליישוב אחר כי אנחנו רואים שלאורך זמן יש פחות מטופלים. זו גם הדוגמה של סכנין - אני נתתי אתמול הוראה להעביר חצי תקן מסכנין. זה עבר ממקום אחר ששם לא הצליחו להרים את הפרוייקט. אנחנו מאוד רגישים לתנועות על פי הצרכים ועל פי איפה אפשר להרים פרוייקט.

לגבי טייבה - אם נתייחס למטופלים שמגיעים לטיפול, מה שאני רואה בשנים האחרונות זה שלקהילה טיפולית בטייבה מגיעים מטופלים. הקהילה מלאה, אנחנו רק מדברים על להוסיף. העמותה שדיברת עליה זו עמותה שמקבלת היום תקציבים באמצעות משרד הרווחה ובאחריות משרד הרווחה. ככל שאנחנו מוסיפים מכסות תמיד המכסות שם מלאות, מטופלים מגיעים לפנימיות. אנחנו היום יושבים עם הקהילה הטיפולית בטייבה וחושבים על מענים נוספים בשני היבטים - מצד אחד אני רוצה לומר שיש שיתוף פעולה עם עיריית טייבה, אני ערה שם בתכניות הבנייה ויודעת שאתם תומכים ומסייעים בבנייה, מהצד השני יש הרבה מאוד עבודה ומה שאנחנו רוצים לעשות זה לתגבר את הקהילה הטיפולית בטייבה, שזו לא רשות מקומית אלא עמותה, אך זה נתקע בבעיות תקציביות שאני לא יכולה להגיד פה שאני יכולה לפתור אותן כי משום מה לעמותות יש תקן אחר. צריך למצוא דרך לשים דווקא את העובד הסוציאלי בטייבה, שיעקוב אחרי המטופלים, ואולי את מרכז היום לשים שם בתוך הקהילה הטיפולית כי משום מה זה עובד יותר, מטופלים מגיעים יותר לקהילה הטיפולית של העמותה מאשר לרשויות המקומיות.

אפשר דרך הרשות המקומית ואז אנחנו נתמוך בעמותה.

ניסינו, זה לא התקדם כל כך בתקופה האחרונה.

אבל אי אפשר להשאיר את טייבה, עיר של 33 אלף תושבים, עם בעיות מיוחדות, בלי שום תמיכה.

אני נפגשתי עם נציגים של טייבה מספר פעמים.

אנחנו נפתור את זה, נעשה סיור בטייבה.

צריך גם לקחת בחשבון את חלוקת הארץ מבחינת הריכוז של השימוש בסמים, במיוחד בטייבה וטירה.

טייבה זה המקום מספר אחת על פי הפרסומים.

לכן עלינו להפנות את תשומת לבו של משרד הרווחה לכך שכפי שמשרדים אחרים מסבים תקציבים לעניינים אחרים אז שהמשרד הזה יפעל בכיוון ההפוך ויפנה תקציבים ליישובים אלה. רוב המחקרים אומרים שטייבה, טירה והערים המעורבות הן לב השימוש בסמים ולב הבעיה.

אנחנו במשרד הבריאות מודעים ומודאגים לבעיות במגזר הערבי, לכן גם יש לנו אפליה מתקנת, למשל אם יש לנו 50 מיטות ב-3 אישפוזיות, מתוכן 20% מוקצות לאוכלוסייה הערבית. בנוסף לכך, יש לנו בתמרה אישפוזית לגמילה של עוד 20 מיטות רק לערבים.

אני מקווה שזה לא ייסגר בקיצוצים.

לא. נתנו הוראה לסגור אישפוזית אחת בבאר שבע אך השר התערב והצליח למצוא תקציב כדי להשאיר אותה על קנה. כרגע לא סוגרים.

לגבי אישפוז לטיפול באלכוהול - יש לנו 30 מיטות ברמת גן, גם שם מאושפזים ערבים, אך בנוסף הוספנו 10 מיטות לאוכלוסייה הערבית. זאת אומרת, מבחינת מיטות שתושבי המדינה מקבלים המגזר הערבי מקבל יותר.

מבחינת מרכזים אבולטוריים, בכל המרכזים האבולטוריים אנחנו מגיעים לכ-20% של אוכלוסייה ערבית. בנוסף לכך יש לנו כ-25 מטופלים באום אל פאחם וכ-100 בנצרת. נצרת הפכה להיות ספינת הדגל של הטיפול החדש באומפרופין. זו אחת ההצלחות הגדולות שיש לנו היום, הטיפול החדש. אומפרומורפיום זה תחליף סם כמו מתאדון. האוכלוסייה הערבית משום מה נגד מתאדון. למרות רצונות של משרד הבריאות לפתוח, כולל בטייבה, מרכזים לטיפול בתחליף המתאדון לא הצלחנו לשכנע ראשי ערים וראשי יישובים, הם לא משתפים פעולה.

אליי לא הגעתם אף פעם, אני בטוח.

אליך לא, אני מדבר בעבר. רשמתי פה 400-500 איש על טיפולים אופייטיים, אני חושב שעל המקום אני צריך לקבל מכתב ממכם לשר או לאדם אחר במשרד הבריאות על מנת לפתוח כבר היום מרכז. דבר אחד צריך לדעת - הרבה פעמים טיפול באוכלוסייה קשה הוא גם טיפול מונע. אנחנו ראינו את זה ביישוב קדימה, אחד הראשונים שהתחילו את הפעילות. הייתה בעיה משטרתית רצינית ביותר לפני כ-20-25 שנה. ברגע שהתחיל הגורם הטיפולי עלתה המודעות של כל האוכלוסייה, זה הקטין את הבעיה וגם המשטרה הצליחה לשלוט על הבעיות שיש שם. טייבה זה דווקא ה-מקום שכדאי להקים בו מרכז מתאדון, בו נותנים תחליף סם, או יחד עם אומפרופין. ודאי משרד הבריאות יהיה מעוניין בזה למרות כל הבעיות התקציביות. כשיש לחצים מוצאים את הכסף לעשות משהו, במיוחד כשמדובר על בריאות. אנו יודעים שכל אדם כזה הוא פוטנציאל להפוך לחולה איידס, לחולה הפטיטיס ולאדם שיכול לגרום נזק דרך עבירות רכוש או עבירות אחרות. אלה דברים שאנחנו מאוד מעונינים למנוע. אם מקום כמו טייבה יהיה מעוניין לפתיחת מרכז גמילה זה יהיה חיובי.

לגבי אלכוהול דווקא הייתה התפתחות חיובית. אפילו נשים פנו מהמגזר הערבי, כשאנחנו לא ציפינו שאדם באוכלוסייה המוסלמית יצהיר שיש לו בעיה של אלכוהול. המודעות הגיעה לכך שאנשים מבינים שטיפול עוזר ופונים לטיפול גם בעניין האלכוהול, ולא חשוב מאיזה מגזר.

אני מקווה שבעיות התקצוב לא יהיו לכל כך הרבה שנים ושנתגבר עליהן בשלב כלשהו. חשוב לצאת מהישיבה פה עם פנייה של היו"ר לראשי ערים וראשי יישובים, שיהיו מעונינים לקבל את הניידת שמחלקת את המתאדון, לפתוח מרכז טיפול במתאדון ולהסתכל על זה כבעיה רפואית ולא כבעיה משטרתית בלבד. אנחנו מדברים פה על מחלה, ומחלה צריכה טיפול, צריכה מרפאה כדי לטפל בחולים.

לגבי טייבה - יש מין פרובינציאליזם, שיש פחות בעיות במגזר היהודי ויותר במגזר הערבי. תמרה לא רחוקה מטייבה וכשאני צריך ללכת לטיפול ואני הולך מפה לתל השומר זה לא רחוק, רק 50-60 ק"מ ואני מגיע. הרבה ירושלמים הולכים לתל השומר לקבל טיפול, אפשר לנסוע לעיר אחרת לקבל טיפול. האישפוזית בתמרה היא אישפוזית שפועלת טוב, יש שם מקום, אין שום סיבה לפתוח אחת נוספת.

מטייבה לתמרה זה שעה וחצי-שעתיים נסיעה לכל כיוון.

אני הייתי במרכז הכי טוב שיש לטיפול בנפגעי סמים בפריז, בית חולים פומפידור. מגיעים לשם אנשים ממרחק של שעתיים נסיעה ברכבת כדי לקבל טיפול כי רוצים מקום טוב. מדובר בצרפת, אנשים עם כסף, יש להם טיפול ביישובים אבל אנשים מעדיפים להגיע לבית חולים טוב. אנשים שמעונינים בטיפול יכולים להשיג אותו. אנחנו לא רואים בעיה שמישהו יגיע ממרחק, בסך הכל מדובר באישפוז גמילה של שבוע עד שלושה שבועות. בנאדם מגיע, מסיים את הגמילה והוא נקי. מבחינת אישפוזי גמילה אין שום סיבה שמישהו מטייבה לא יגיע לתמרה. לגבי טיפול אמבולטורי בוודאי כדאי שנפתח שם וכמה שיותר מהר, במיוחד טיפול בתחליף סם.

אני רוצה להסב את תשומת לבו של ד"ר גלסר שבמגזר הערבי יש סלידה מהקבוצה של האנשים שבאים לקבל את המתאדון. אנשים לא סובלים אותם, במיוחד לראות אותם באים לניידת בשכונה מסוימת וכו'. אני בטוח שרוב האנשים במגזר הערבי כאן לא יאהבו לראות את הניידת ליד ביתם. היה רעיון לפני כמה שנים להחליף את הדבר הזה. כי מה אומרים לך? "אני כל הזמן נגד הבנאדם הזה ופתאום אני נותן לו גושפנקא חוקית וציבורית שיבוא לידי לקבל מתאדון". ההצעה לפני כמה שנים הייתה להקים מרכז למתאדון במקום נידח ושאנשים יבואו לשם ואף אחד לא יראה אותם. אני לא יודע למה ההצעה הזו לא מומשה.

אפילו למצורעים היום אנחנו לא מתייחסים כך. זה מאוד מקומם אותי, אנחנו מדברים על מחלה כמו כל מחלה אחרת. חולי סוכרת הולכים בלי בושה לקבל את הטיפול, למה נרקומן לא יכול לקבל טיפול?

עובדה שהבעיה קיימת.

צריך לחנך את האוכלוסייה.

אתה לא יכול להעביר את אירופה למזרח התיכון. יש מצב נתון.

אבל אל תוותר על החלום.

לפני 20 שנה חילקו מתאדון לאנשים בתל אביב במזבלה של חירייה כי במקום אחר אי אפשר היה. עברנו 20 שנה והיום מחלקים בצפון תל אביב.

זה באוכלוסייה היהודית.

היה לנו סיפור בטבריה, שרצינו להקים שם מרכז חוסן ורצו להקים אותו בקצה הכי רחוק של אזור התעשייה של התעשיות המלוכלכות. אז גם אמרנו לא ועמדנו על זה - או שלא יהיה מרכז חוסן או שהוא יהיה בתוך אזור מגורים סביר. זה חלק מהאוכלוסייה. אותו הדבר צריך לחול גם על האוכלוסייה הערבית. אלה אזרחים שלהם, אנשים חולים שלהם, אנשים שלהם שדורשים טיפול. טבעי שאתה לא רוצה שיהיה ליד הבית שלך, גם מעון של ילדים מפגרים לא רוצים ליד הבית, אבל אנחנו, כאנשי רשויות, צריכים לעמוד על זה.

לפני שלוש שנים ממשלת צרפת הכריחה בחוק את כל בתי החולים הכלליים במדינה לפתוח מרכז טיפול, בנוסף לכל הטיפולים שיש.

אז למה שזה לא יהיה בבית חולים?

אני פונה ישירות אליכם שיושבים בכנסת. ממשלת צרפת הכריחה בחוק, עכשיו כל בתי החולים בצרפת פתחו מרכזי טיפול לנפגעי סמים. אתה צריך לראות באיזה מקומות זה נעשה. לא רק זה, אשפוז גמילה נעשה גם במחלקות פנימיות. אתה רואה ליד בנאדם שסובל ממחלה פנימית כלשהי נרקומן שעושה גמילה, בחדרים עם תנאים של מלון 5 כוכבים. רואים את זה כמחלה, זו מחלה כמו כל מחלה ומטפלים בזה כמו בכל חולה.

אנחנו יכולים לדבר עד הבוקר על הבעיה הזאת, אנחנו סתם מבלבלים בין המציאות לבין מה שכתוב על הנייר. מה שכתוב על הנייר זה אחרת לגמרי ממה שאנחנו יכולים למצוא בירקה, בסכנין, בטירה ובטייבה. אנשים יגרשו אותם, אנשים יעשו המון בעיות, יעשו אינתיפאדה שם נגד הקבוצה הזאת. אני תומך במה שאתה אומר וגורס אותו הדבר, אני רוצה שהם יקבלו את המתאדון בשכונה שלי, אבל המציאות היא אחרת. אם אנחנו נמשיך לדבוק בכך לא נעשה שום דבר.

מה הבעיה לעשות את זה במקום כמו קופת חולים?

בבקשה, המחוקקים לפניכם, תציעו להם לחוקק חוק שבמוסדות בריאות, כולל בתי חולים פסיכיאטריים וכלליים, יהיה טיפול בנפגעי סמים.

אפשר לתת זיכיון לבית מרקחת שיחלק את זה.

אפשר, אבל רק תדע שזה כך התחיל בישראל עד שהרגו את הרוקח.

זה הופך להיות מסחרי.

צריך לא רק להיות צודק, צריך להיות חכם. גם אם תהיה חקיקה עכשיו זה ייקח זמן.

בינתיים נמצא כאן ראש עיר, אני פונה אליו ישירות - בבקשה תבקש משר הבריאות וממנכ"ל משרד הבריאות שאתה מעוניין לפתוח מרכז כזה בעיר שלך.

השאלה אם זה יכול להצליח.

למה לא?

שווה לנסות.

אני מוכן ללכת על זה, אין לי בעיה. אני מוכן ללכת לכל ניסיון שימזער את התופעה.

גם עם המש"קים היו בעיות בהתחלה ובסוף נפתח המש"ק ותראה איך הם עובדים היום בטירה. בסוף אנשים מתרגלים. אם אתה עובד איתם אתה יכול.

אני חושבת שמה שהציג משרד הבריאות לגבי הטיפול זה טיפול חלקי וזה לא משרת עד הסוף את האוכלוסייה. התמכרות זו מורכבות של בעיה פסיכו-סוציאלית. חלק מהטיפול תרופתי, אבל יש גם את החלק של הטיפול של העובד הסוציאלי. אני חושבת שמשרד הבריאות חייב לבדוק את עצמו עד כמה הוא משתף את שאר המשרדים, כמו משרד העבודה והרווחה, בתכניות הטיפול.

אנחנו מתואמים על כל תכנית.

אני חושבת שלא.

זה לא תמיד מצליח אבל אנחנו כל הזמן יודעים על התכניות.

אנחנו מתואמים אבל לא מסכימים.

אני פונה לאש עיריית טייבה - ב-26 יש לנו כנס העצמה למשפחות נפגעי סמים בנתניה, אני חושב שאדם כמוך צריך להיות שם באותו יום.

זה בדיוק יוצא ביום חג עיד אל פיטר.

אתה תקבל הזמנה. היום ההזמנות יצאו.

הזמנה יצאה לכל ראשי הרשויות?

לא, אתה תקבל ספיישל.

נסכם. אנחנו רוצים לקדם את כל הנושאים שעלו פה. דבר ראשון אני מציע שבטירה וטייבה יהיה פיילוט מרגע זה לטיפול בסוגייה הזאת, מאחר ויש שני ראשי ערים שלדעתי מאוד היו רוצים למגר את התופעה הזו ביישוביהם. אני קורא לכל המגזר הערבי, אני רוצה פיילוט מיוחד, אני רואה שיש אי הבנות בהקשר לאפשרות ללכת למלחמה בנושא הזה בשיתוף פעולה. אני קורא לכל נציגי הממשלה, לרשות למלחמה בסמים, לבוא במגעים עם שני ראשי הערים ולמצוא את הדרך הכי טובה כדי להגיע להבנות על נושא המשאבים והתקציבים. ממשרד הבריאות נזרקה כפפה לראש עיריית טייבה, ואני מאמין שגם לראש עיריית טירה לא תהיה בעיה, תנסו ללכת למעלה, אפשר לפתוח מרכזים לחלוקת מתאדון.

מספיק מרכז אחד שם באזור, בין טירה לטייבה יש 5 דקות.

ראש עיריית טייבה כבר מוכן, אני מעריך שגם ראש עיריית טירה.

אנחנו מוכנים ללכת לטייבה.

אנחנו מוכנים לקבל אתכם.

לגבי הרשות למלחמה בסמים, אני מבקש להעביר את המשאבים הראויים והחשובים.

אלה משאבים שעכשיו אנחנו נלחמים עליהם.

מבחינה פרופורציונית זה מגיע להם, במיוחד כשמדובר ביישובים שהם חוד החנית בראייה שלילית מבחינה חברתית-כלכלית. אנחנו צריכים לעזור לראשי הערים להפוך את המצב למצב כלכלי-חברתי חיובי, דבר שכולנו צריכים לתת לו גיבוי.

אני קורא לראשי הערים במגזר הערבי לשתף פעולה ולפעול למיגור התופעה הזו. אני רואה שבנצרת המצב פחות או יותר סביר.

גם נצרת, שפרעם עובדים מאוד יפה, גם תמרה עובדים מאוד יפה.

אני רוצה שבכל היישובים הערביים תהיה נכונות כמו בטייבה ובטירה. זה מצריך הפניית משאבים ונכונות מצד ראשי הרשויות לעזור ולשתף פעולה עם כל הגורמים הנוגעים בדבר, לרבות עמותת אל-הילאל, שהיא חוד החנית במלחמה הזו.

אני גם פונה לאנשי הדת מכל העדות במגזר הערבי לראות בסוגייה הזאת סוגייה דתית אפילו, שמחייבת אותם לעזור לראשי הערים ולכל מי שנוגע בדבר. אנשי הדת הם גורם חשוב מאוד במלחמה בתופעה הזו.

אני פונה לממשלה ולרשות למלחמה בסמים לפעול ולתת את כל המשאבים הראויים. אני יודע שנעשית עבודה טובה אבל אני חושב שצריך פה לתת את הדעת על כך שהציבור הזה, שמבחינה חברתית-כלכלית מרגיש קיפוח חזק, מטבע הדברים פונה לזוויות שלא צריך לשבת בהן ומסתבך בסוגיות של סמים ואלכוהול בשל המצב החברתי הסוציו-אקונומי הנמוך שבערים הללו. לכן צריך לתת יותר גושפנקא למלחמה הזו דרך העמותה או דרך הרשויות. אני חושב שצריך לתת דחיפה בעניין הזה. אני לא אצביע לתקציב שיש בו קיצוץ בנושא הרשות הלאומית למלחמה בסמים וגם בנושאים אחרים. אני גם אדבר עם שרת החינוך. אני לא אצביע לתקציב שיש פה פגיעה בנושא הסמים, אמרתי זאת לשר האוצר ואפילו לראש הממשלה.

אני קורא לשר לביטחון פנים להמשיך את התפתחות המש"קים, לדעתי זה גורם מרתיע מאוד חשוב באכיפה של החוק ושל הסדר ביישובים. יזמתי ביקור של ועדת הפנים בטייבה כשהיה ראש העיר הקודם ואני זוכר כמה קשה היה בתקופה ההיא, אפילו שרפו את המקום פעם.

אני פונה למשרד הבריאות ולמשרד הרווחה ומבקש למצוא דרך יחד עם הרשות למלחמה בסמים למצוא מסגרות טיפוליות פורמליות ובלתי פורמליות, שחסרות מאוד במגזר, ואם יש צורך אני מוכן להתערב כדי להביא לאשכולות של יישובים. יש להתאים מבחינת מרחק ומבחינת קשר בין יישובים, הסיבה הזו של יישוב קטן לא צריכה להיות "סיבה למסיבה".

הוועדה תערוך בקרוב ביקור בטייבה ובטירה, אני מקווה שעד אז יבואו בדברים שני הצדדים - הממשלה ושני ראשי הרשויות - ויבשרו לנו על התקדמות בדברים שעלו פה ואם יהיו עוד דברים במחלוקת הוועדה תתערב ותשמח לסייע בנושאים שעל הפרק.

הוועדה תפנה, גם בכתב וגם בעל פה, לשרת החינוך כדי שתגביר את ההסברה בקרב הנוער במגזר הערבי, כולל מציאת פתרונות מעשיים לתופעה שלדעתי היא קשה מאין כמוה היום במדינת ישראל.

אני מבקש שתתבצע פנייה לוועדה לעזבונות שתשים לב השנה באופן מיוחד לבקשות של העמותות של הרשות למלחמה בסמים ותשים דגש בתמיכה שלה.

הוועדה פונה לוועדת העזבונות במשרד המשפטים כדי להפנות משאבים ראויים לעמותות של המגזר הערבי שמטפלות בסוגיית הסמים וגם לכל הנוגעים בסוגייה הזו.

כולל הרשות למלחמה בסמים, כמובן.

לרבות הרשות למלחמה בסמים והרשויות המקומיות. תודה רבה.


הישיבה ננעלה בשעה 12:30