כנסת פתוחה

פרוטוקולים/ועדת חינוך/7426



17
ועדת החינוך והתרבות
12.11.2003

פרוטוקולים/ועדת חינוך/7426
ירושלים, י"ג בכסלו, תשס"ד
8 בדצמבר, 2003

הכנסת השש-עשרה נוסח לא מתוקן
מושב שני




פרוטוקול מס' 92
מישיבת ועדת החינוך והתרבות
יום רביעי, י"ז בחשוון התשס"ד (12 בנובמבר 2003), שעה 9:00

סיור הוועדה במוזיאון המדע בירושלים

חברי הוועדה: אילן שלגי – היו"ר

עידית עמיחי מנהלת מחלקה למוזיאונים, משרד החינוך, התרבות והספורט
ריקי לקרוץ מנהלת נוער שוחר מדע, משרד החינוך
עינת ברזילי דוברות משרד החינוך והתרבות
מיה הלוי מנהלת מוזיאון המדע
דעה ברוקמן ראש תחום קשרי חוץ, מוזיאון המדע
פרופ' פיטר הילמן מנהל מדעי, מוזיאון המדע
אסתר ברזנר ראש תחום הפעלה חינוכית, מוזיאון המדע
מילכה ביקשטיין עוזרת בכירה למנהל אגף תרבות, עירית ירושלים
פרופ' נאוה בן-צבי יו"ר הוועדה המנהל, מוזיאון המדע, נשיאת מכללת הדסה
שמואל ציטרונבלט נציג יצבור בהנהלת מוזיאון המדע
אמיר אלשטיין אינטל ישראל
נדים שידאן הקרן לירושלים
נורית שניר ראש תחום פיתוח תכנים, מוזיאון המדע
ד"ר גדעון בן דרור יועץ ועדת החינוך והתרבות בכנסת

יהודית גידלי

יפה קרינצה












סיור ועדת החינוך והתרבות במוזיאון המדע בירושלים

בוקר טוב. באנו למוזיאון המדע לביקור חולים. החולה, שהוא המוזיאון עצמו, נראה מצוין אך אנחנו יודעים שמצבו קשה. מן הדברים שראינו עד עכשיו - וכולנו מטיילים ומבקרים במוזיאונים בארץ ולא רק בארץ - אנחנו רואים שיש פה מוזיאון מאוד מיוחד. חשוב במיוחד לבי נוער, ולציבור בכלל.

מיד שמתי לב שיש הסברים בשלוש שפות. אני זוכר ביקור לפני הרבה שנים במוזיאון מדע בגרמניה. היה מרתק, אבל הכל רק בשפה אחת – גרמנית. לפני שבועיים הייתי בתערוכה של בוטיצ'לי בפריס – הכל רק בצרפתית. נכון שהשפה שלנו פונה לפחות אנשים מאשר השפות ההן, אבל זה חשוב מאוד שאנחנו מאפשרים גם לציבור שאינו מכיר את השפה שלנו – כמובן ערבים שהם חלק מאזרחים המדינה, וגם אנגלית, לכל אורח אחר.

ראיתי את הטבלה עם המספרים. אני סבור שצריך לסייע למוזיאון, אבל על זה נדבר אחרי שנשמע אתכם.

בעניין שלוש השפות, עברית וערבית הן שתי שפות רשמיות במדינת ישראל, אבל אצלנו זה לא רק בגלל שזאת שפה רשמית, אלא אנחנו משרתים באמת את אוכלוסיית מזרח ירושלים במוזיאון. בשנה שעברה ביקרו כאן כ-5,000 תלמידים ממזרח ירושלים. אנחנו מסוגלים לארח את התלמידים ממזרח ירושלים כי יש לנו כתוביות בשלוש שפות, מצגות מחשב בשלוש שפות, ומדריכים בשלוש שפות. זאת אומרת שיש לנו את האפשרות לתת את השירות הזה.

לי יותר נוח לשבח את המקום כי אני לא עושה פה את היום-יום. כמו שאמרת, באת אולי לביקור חולים, אבל אני הייתי מדברת יותר על קידום בריאות. זה מקום בריא שצריך לקדם אותו למקומות אחרי. מיה הזכירה את השורשים של המקום באקדמיה ובקרן ירושלים – שהיא מאוד אוהדת אותנו ומבינה. אנחנו מתכוונים להתנהג כמוסד מדעי, חינוכי תרבותי, שמחובר בין השאר גם לעולם האמיתי, וזה אולי הקטע החזק.

לשמחתי, לא רק ברמה של ועד מנהל אלא ברמה של דחיפה, אנחנו עובדים מאוד חזק עם התעשייה, עם המסחר, והדבר הנוסף שיש לנו זה שאנחנו עובדים בתוך העיר ירושלים. לי יש את הצרה האישית שלי שאומרת בואו נסתכל על הנגב, על הגליל, נלך לפריפריה. בתור אחת שעשתה עלייה לירושלים מצפון תל-אביב, עצוב לי מאוד שלא מסתכלים על ירושלים באמירה הרבה יותר חזקה. להגיד שהעיר בורחת לנו, היא נראית אחרת וזה לא מה שחלמנו עליו – אם יש מקום שעושה אמירה ירושלמית שמסתכל לעתיד ומסתכלת מאוד חזק גם מאיפה באנו זה המקום הזה. בשום מרקום אין איזה אמירה: נתמוך במקום, אבל גם נזכור שהוא בירושלים.

הייתי רוצה לבקש מחבר הוועד המנהל, אמיר אלשטיין מנהל משותף של אינטל ישראל, שהם שותפים שלנו בכמה וכמה פרוייקטים שייתן את המבט קדימה, כי במצב של ביקור חולים כדאי להסתכל איפה אנחנו רוצים שהבריא יהיה.

תודה רבה. אומר שני דברים. דבר ראשון זה להסתכל על מוזיאון המדע בתור קטליזטור אנושי, ואיך ילדים גדלים להיות מדענים ואנשי תעשיית הייטק מעולים. היכולת של אדם צעיר, במיוחד במסגרת משפחה או בית ספר, להתחבר לעולם מדעי היא לא פשוטה. כיתות לימוד במשרד החינוך, אין להן שום מדיה שמלהיבה את הדמיון. לא לגעת, לא לראות משהו מתוחכם שההשקעה ההונית בו היא גדולה, זה דבר שלא מרחיב את הדמיון.

התלמידים היום גם מתמודדים עם בעיות אחרות. יש להם הרבה מקומות מסעירי דמיון בזול. בסרטים, בוידיאו, וכן האלה. לכן, אם פעם היה מספיק לקרוא בספר משהו של ז'ול ורן, שמחבר לחוויה מדעית, היום זה לא עובר את סף הגירוי שלהם. מקומות כאלה מחברים צעירים לחשיבה שמדע זה דבר מסקרן, מסעיר, ואלי מעשי, והם יכולים לראות את העתיד שלהם בזה. אין לנו מקומות כאלה, את זה לא מקבלים במשרד החינוך, הוא לא בנוי לזה מבחינת תשתית ולא רעיונית.

משרד החינוך חייב לתמוך בזה, זה חלק מהאחריות שלו. התעשייה והמסחר חייבים לתמוך בזה, זה חלק מהצרכים הטבעיים שלהם. המוניציפליות צריכה לתמוך בזה, כי אנשים רוצים לעודד אנשים טובים שיישארו בתחום שלהם, בטח בבירת ישראל.

לאט לאט נוצרה סיטואציה שלאלה שיש כסף זמין מיידי לטווח הקצר, הם דואגים לטווח הארוך, שזה נראה לי הפוך לגמרי. אני, בתור תעשיין, צריך לדאוג בכסף זמין לטווח הקצר, על זה בודקים אותי המנהלים שלי. מדינה בודקת כסף זמין לטווח ארוך. והתוצאה הערכית במדינת ישראל לאחרונה היא מאוד מדאיגה. כסף זמין מושקע לטווח קצר. אם אתה בא עם רעיונות לטווח ארוך – אתה לא מדאיג אף אחד. ארוך – יש לנו מספיק בעיות היום.המוזיאון הזה הוא דוגמה.

יש לזה הסבר נוסף. המיניסטר לא יכול לחתוך סרטים אם זה לטווח ארוך.

אני חושב שיש כאן מיקרוקוסמוס של הרבה בעיות, ובגלל שאתם אמונים על זה בחברה הישראלית, אפשר לעזור. בתור דוגמה לגזירת סרט, אנחנו רוצים להביא לכך תערוכה של איינשטיין. יש תאריך רשמי שקשור להולדת המדען, בעינינו הכי דגול במאה ה-20 וה-21 בינתיים. אנחנו יודעים מה השורשים שלנו, תאריך הזה הולך להיות חגוג בכל העולם. אנחנו רוצים להביא תערוכה של מדינת ישראל בבירת ישראל, של מדען בשם איינשטיין – ואין לנו כסף.

אין רשות ממשלתית שחושבת שזה דבר מספיק חשוב, גם ערכית וגם ייצוגית, בשביל לטפל בו. אני אומר שאם המוזיאון לא יקבל תמיכה לזה, נלך שוב לאינטל ישראל, לטבע, לחברות כאלה, ונגיד להם: תדאגו לתדמית הייצוגית של האזרחים במדינת ישראל. נראה לי משהו לא נכון קורה פה.

אם אפשר לקבל קצת נתונים על זה, על מה קורה בעולם, על מה אתם ישבתן לעשות, אז יש לי רעיון למי לפנות. אני חושב שצריך לפנות, בין היתר, לנשיא המדינה. אני מזכיר לכם שאיינשטיין קיבל הצעה מדוד בן-גוריון להיות נשיא המדינה.

אנחנו יודעים שכל פעם שנוגעים באדם קריטי שיכול להגיד "כן", צריכים לשמוע הרבה אנשים שאומרים ש"כן" זה התשובה הנכונה. אמנם הרעיון הזה הוא טוב, אבל אנחנו צריכים תמיכה ציבורית שגורמת לנשיא להחליט שהוא עושה החלטה טובה.

זה קצת מצחיק. אני יושב באינטל ישראל ומקבל מאינטל קורפוריישן בקשה לעזור לאינטל בארצות הברית להקים תערוכה בנושא איינשטיין, כי אנחנו מומחי התוכן, וכנראה יש לנו תכנים שאנחנו עושים בישראל – זה הרי ברור שאנחנו עושים –שניתן להם הבנה איך אנחנו עושים. אני מתבייש להגיד שאין שום רשות במדינת ישראל היום שמרימה את הדגל. אני בסוף אעשה יבוא מארצות הברית לתערוכה בישראל. זה יהיה עצוב.

היינו בביקור – משלחת של ועדת החינוך והתרבות- וכשמדברים אתנו על ישראל וכוחה הגדול במדע מגיעים לאיינשטיין. הם רואים את איינשטיין כמישהו ששייך לנו.

גם אנחנו. הגיע הזמן גם שנשים כמה שקלים על השולחן בשביל התחושה המשפחתית הזאת.

נדבר על הפרספקטיבה ונדבר על ההווה. הפרספקטיבה היא 2005 – 100 שנה לשנה המופלאה של אלברט איינשטיין. זה הולך להיות שנת הפיזיקה בכל העולם. האיחוד האירופי הכריז שזה הנושא המרכזי. מוקמות היום ברחבי העולם הרבה מאוד תצוגות שיוצגו ב-2005 על איינשטיין, כולן בשיתוף האוניברסיטה העברית, כי פה יושב כל ההון האינטלקטואלי במסמכים של איינשטיין. פה יושב מרכז החקר על איינשטיין. הפעולה הכי גדולה שעושה האוניברסיטה העברית, זה בשיתוף פעולה עם מוזיאון הטבע בניו יורק, שהקימו תערוכה מאוד גדולה שהייתה מוצגת שם. היא עברה לשיקגו, והיא נפתחת ביום ההולדת של איינשטיין,ב-14 במרץ, בבוסטון. זה יום המדע בישראל, יום ההולדת של איינשטיין. גם בזה יש לנו קצת חלק, שהצענו שזה יהיה התאריך.

בכנסת זה מצוין כבר כמה שנים, כיום המדע.

והמרכז של הפעילות בכנסת היא התחרות שאנחנו עושים, שנקראת תחרות מדענים צעירים בישראל. זו תחרות שאנחנו עושים בשיתוף ובתמיכה של אינטל, כבר כמה שנים. הזוכים נוסעים לתחרויות של האיחוד האירופי ולתחרות אינטל העולמית.

תמיד כל השנים, מיום הקמתה – ופה אני חוזרת לצרות שלהיום – זכתה לתמיכה של מינהל המדע והטכנולוגיה. ישנו סעיף בתוך היחידה של נוער שוחר מדע שנועד לתמיכה בתחרויות. השנה, התקנה הזאת של נוער שוחר מדע, קוצצה ב-70%. התוצאה – מימנו את השוטפות של יחידות נוער שוחר מדע, וקצצו לאפס את התמיכה בתחרות שלנו. התמיכה בדיעבד כבר התקיימה, כי 2003 כבר נגמרת, יום המדע היה במרץ. משרד החינוך ברך, השרה ברכה את התחרות הזאת, המנכ"לית ברכה. כולם רואים בזה הרבה מאוד גאווה, כי זו באמת תחרות יוצאת דופן. אינטל נכנסו לתחרות הזאת.

התחרות נמצאת בעולם, ישראל זוכה בפרסים, בני הנוער פוגשים. אבל אנחנו לא מסוגלים לעמוד בגירעון שנוצר. קבלנו בשנה שעברה 450,000 לתחרות הזאת, בשנה קודמת 450,000 שקל לתחרות הזאת, והשנה אפס.

התחרות זה לא לראות מתוך 20 ילדים מדענים מי הוא הטוב. התחרות הזאת מתחילה שנה לפני כן לחשוף לכל התיכוניסטים ולכל המורים בתיכון ערכי מדע, הזדמנויות, שיעורים. התוכנית הזאת בעצם היא הזדמנות לידע. בסוף יש איזה יומיים נורא מעניינים, מסקרנים מבחינה תיאטרלית, אבל התוכנית בנויה על שנה של העשרה.

השנה נוספו לה תחרויות למורים בארצות הברית. אנחנו פותחים את זה באמת בקשת מאוד רחבה. זאת אחת הנקודות שעומדת על הפרק, של היעדר כסף, על פעילות שכבר בוצעה. מה שאפיין את התקציב של המוזיאון , זה שמאחר והא גם גוף תרבות והוא גם חינוך, והוא גם גוף חינוך מדעי, הוא קיבל תמיכות מכמה רגליים ציבוריות, כולן במשרד החינוך והתרבות.

ממינהל תרבות קיבלנו בהתאם למוזיאון. לאור זה שמיקמו אתונו לאחרונה באיזה רה-ארגון, בתור איזה מוזיאון אזורי ולא מוזיאון ארצי יכול להיות שנפגענו כספית. זה לא בהשוואה לשנה שעברה, כי למזלנו התוספת שניתנה על ידי טומי לפיד החזירה את רוב הכסף לתקנה לשנת 2003, אבל לא קדימה.

מינהל המדע והטכנולוגיה נמצא במצב כספי איום ונורא, כמו שאמרתי לכם התקנה קוצצה ב-70%, ואנחנו לא יודעים מה יקרה עם המינהל.

הדברים לא שייכים זה לזה כי משרד החינוך יכול לדאוג להכניס כסף לתקנה מסוימת, למטרה מסוימת, אם הוא רוצה בזה, אם זה חשוב למדינה הזאת, ללא קשר בכלל למינהל. זה לא רלוונטי.

אתם כותבים פה "תחזית 2003". הייתה מצפה לראות תחזית 2004.

אין ספק שאנחנו נמצאים בבעיה עוד יותר קשה כשאנחנו מסתכלים קדימה, כי למעשה אנחנו מקבלים הודעות על כמה כסף נקבל כתמיכה, באוקטובר לגבי השנה שכבר גמרנו.

אני מודע לזה.

אני יודעת שלפעמים חברי כנסת כשהם לא מודעים, שואלים איך הצלחנו לתכנן את השנה אם לא ידענו כמה נקבל. זה הרי עצם קיומנו. אנחנו יושבים באותה בטן מאוד רכה, באותו תקציב מאוד גמיש, שהוא תקציב הקצבות והוא הראשון שנפגע. מוסדות מהסוג שלנו של חינוך מדעי, בתקופה כזאת הם הראשונים שנפגעים. מוסדות שנמצאים בעיר כמו ירושלים, הם הראשונים שנפגעים. כי אם בעיריית תל-אביב -הוצאתי כאן נתונים מ-2001, כי אין לי נתונים עדכניים של השנה – נותנים למוזיאונים סדרי גודל של 10 מיליון, 12 מיליון שקל בשנה, אנחנו מקבלים מעיריית ירושלים - - -

אל תספרי את זה לבית התפוצות. היינו שם לא מזמן.

נכון, גם בית התפוצות בשנים קודמות קיבל יותר. אף אחד לא אמר שהגוף הזה לא משרת את תושבי ירושלים קודם כל, גם לא עיריית ירושלים שרואה בו גוף חשוב. אבל הסכום שאנחנו מדברים עליו לשנה זו הוא 240,000 שקל.

זה פחות מחצי.

240,000 שקל לתמוך בגוף תרבות מרכזי, שמשרת - - -

כמה מקבל מוזיאון ישראל?

מוזיאון ישראל מקבל לדעתי מיליון ומשהו. מוזיאון ישראל מעולם לא קיבל תקציה עירוני, כמו שגם הבימה לא חיה מתקציבים עירוניים. יש מספר גופים שנחשבים לגופים לאומיים.

הבימה בוכה על זה שהוא מוסד לאומי. הוא משווה את עצמו לקאמרי, שיש לו גם את העירייה. העירייה גובה מכם ארנונה?

היה לנו עכשיו סיכום ארנונה לפי החוק החדש, כי ב-2003 יש שיוני. שילמנו הרבה שנים לא ארנונה אלא אגרת פינוי אשפה. עכשיו יש איזה רה-ארגון לפי החוק החדש, אחרי הבג"ץ שהיה בחיפה. אנחנו אמורים להתחיל לחזור לשלם ארנונה, שתגיע לסדר גודל של 100,000 שקל ב-2006.

מה עם תקנת ירושלים?

תקנת ירושלים זה הכסף שאנחנו מקבלים מהתרבות, אבל אנחנו יושבים בבסיס התקנה, כשהיא הייתה בשיאה, ב-400,000 שקל. תיאטרון החאן יושב על בסיס התקנה ב-4,300,000. כשיושבים בתקנה כמו זו עם 400,000 שקל בשיא התקנה – אפילו אמרו לי שזה 380,000 - אז גם אם יחזירו לתקנה הזאת את כל המשאבים שהיו לה, הסכום הוא לא סביר.

את מדברת על קיפוח של מוזיאונים לעומת תיאטרון.

קיפוח של מוזיאונים בכלל. במינהל תרבות מוזיאונים מקופחים מאז ומעולם. הרשויות היו אלה שנתנו את ההחזר ל-40%, 50%, תמיכה ציבורית. עיריית ירושלים לא מסוגלת. היא אומרת שהכסף היחיד שהיא נותנת זה הכסף שהיא מקבלת מהממשלה דרך תקנת ירושלים, ושם אנחנו יושבים בבסיס התקציב בסכום מגוחך.

אז מהעירייה אין לנו ישועה, משרד החינוך אומר: קיצצו. המינהל הפדגוגי אומר – שזה היה תחום שנתן לנו הרבה מאוד תמיכה בעבר – לא. הכניסו עוד מוזיאונים לאותה תקנה, קיצצו את התקנה ב-40%, ומודדים רק לפי ביצוע בפועל. כיתה שמזמינה ביקור אבל ביטלה ברגע האחרון, אנחנו לא מקבלים עליה פיצוי. אם הגיעו רק חצי מהתלמידים - כי בגלל שזה בירושלים לא הסכימו לצאת – לא מכירים לנו כי הכיתה לא מספיק גדולה.

המורים שאנחנו מזמינים בחינם, כדי לחשוף אותם, לא נספרים על ידי משרד החינוך.

המרכז הפדגוגי בעצם מעניש אתכם.

מענישים אותנו על ימין ועל שמאל. אם קבלנו ב-2000 1,300,000 שקל מהמינהל הפדגוגי, השנה אנחנו מקבלים 360,000. זה לא בקנה מידה שאפשר בכלל להסתכל על זה. מספרים שקשה להבין איך מצפים שגוף יצליח להתמודד אתם.

בהכנסות עצמיות אנחנו מצליחים, למרות המצב הקשה, לעשות כל הזמן פעילויות, ולהיות כל הזמן פעילים. אבל אי אפשר לכסות הוצאות של מוסד בהכנסות עצמיות.

אני רוצה להזכיר שוב את הנושא של חינוך מדעי. כוועדת חינוך, אתם ערים יותר מכל קבוצה אחרת לנושא של הדאגה האמיתי שיש לנו לחינוך המדעי. להישגים שלנו במתמטיקה, בחינוך, בתרבות, בכל נושא שקשור לנושאים האלה. לסגור את המוזיאון זאת אלטרנטיבה שמאוד מדאיגה אותנו, ואנחנו לא רוצים להגיע לזה. אני יודעת שלאנשים אכפת, אבל בסופו של דבר it goes down to money. לסגור את המוזיאון שמוליך איזה דגל, וכמו שהזכירה נורית, עובדים עם מורים, עם תלמידים, עם policy makers, עובדים בתוך העיר הזאת עם המשרד. ברמה האנושית עם המשרד אנחנו עובדים יפה. מעריכים אותנו, יוזמים, מקבלים את היוזמות שלחהו. אבל כשזה מגיע לשורה התחתונה - -

אני מוכרחה להגיד על המחויבות של האנשים כאן – אם אתם מסתכלים על ההוצאות שלנו, ההוצאות שלנו לשכר הן מזעריות. המשכורות שמקבלים כאן – בשום מקום לא נותנים. אני עומדת גם בראש מפעל גדול, אין דבר כזה כמו המשכורות כאן. אנשים עובדים פה קשה, זה לא פשוט, ויש חרדה אמיתית האם נשלם משכורות. מיה ואני אומרות: נשלם משכורות. אנחנו מחייכים ונראים טוב, אז זה מרמה לרגע, אבל המצב שלנו אקוטי, גם בטווח הקצר וגם בארוך.

אולי אני לא צריכה להגיד את זה, אבל אני מאוד מקווה שבזמן הקצר ימצאו לנו את הדברים, כי יצאנו לאמירה מאוד חזקה. מוכרחים, דווקא במצב הקשה הזה של המדינה לא להזניח את הנוער. אם נזניח את הנוער שנה שנתיים מחוסר אפשרות לחשוף אותם לנושאים של מדע וללמוד אותם - אנחנו מאבדים דור שלם. אני חושבת שהאמירה היא מעבר למוזיאון המדע, אלא מתוך ירושלים.

אני מוצא את עצמי שוב ושוב אומר דברים שאני מאמין בהם, אבל נשמעים לי כבר כמנטרה. ההון האנושי שלנו הוא בבני אדם, והחוסן הלאומי שלנו הוא בחינוך. אנחנו מדברים על תשתיות, שזה האוטוסטרדות והמחלפים והרכבות - אבל אלה התשתיות שלנו.

גם זאת אוטוסטרדה, מסוג אחר.

נכון מאוד. כשאנחנו רואים שבמבחנים בין-לאומיים הנוער שלנו הוא בעשירייה הרביעית במדעים, וזה הולך ופוחת אם אנחנו משווים למבחנים בשנים קודמות, אז משהו לא בסדר. משהו לא עובד. אם יש מערכת חוץ בית-ספרית, חינוך בלתי פורמלי, שהוא כל כך איכותי, ונסמך על אנשים מקצוע ועל האקדמיה -אם את זה לא מטפחים ומביאים – לא בכוונה כמובן - לחנק של מקום כזה, אז באמת אנה אנחנו באים.

כשאנחנו מדברים על חינוך למדעים, זה לא רק לפיזיקה ולמתמטיקה הגבוהה, שהיא חשובה ביותר. באוניברסיטאות יש כאלה שאומרים לי שעם כל הקושי, בשנים הקרובות עדיין נהיה בצמרת המדע העולמי, אבל אנחנו צריכים שיהיו לנו גם את ההמונים, שיוכלו להשתלב בתעשייה, בטכנולוגיה. כדי שישראל תהיה במקום שבו אנחנו נמצאים, כחברה מתקדמת שנמצאת בקדמת המדע, בקדמת הטכנולוגיה העולמי. זה עלול להיגמר, כי אם נהיה במקום ה-33 בעולם, אחרים ישיגו אותנו. אם אנחנו לא נדע לתת את הקדימויות הנכונות לחינוך בכלל - אבל היום אנחנו מתרכזים בנושא של החינוך למדעים - אנחנו עלולים באמת למצוא את עצמנו בעוד דור כמדינת עולם שלישי, חס וחלילה.

מימי איינשטיין דרך ימי דו"ח הררי, בתחילת שנות ה-90, אנחנו עלולים למצוא את עצמנו בעשור הבא של המאה ה-21 במצב שכבר יהיה קשה לחזור ממנו.

אנחנו לא יכולנו להגיד את המנטרה הזאת יותר טוב, רק לך יש ביד משהו שלנו אין. יש לך את הכוח של האמירה החזקה במקום הכי חשוב. אני חושבת שגם מבחינת המודל שמשרד החינוך הולך אליו, המודל של ההפרטה -אנחנו כבר מופרטים. התעשייה תומכת בנו, אנשים פרטיים, קרן ירושלים. אנחנו רק מבקשים שהחלק הציבורי בתוך זה יהיה נאות. להיות עם 13% תמיכה של חלק ציבורי, תוך כדי תהליך של גדילה, זה בלתי אפשרי.

מה שאני צריכה זה את המשפט הנוסף, אחרי כל מה שאמרת, שננסה לחשוב בצורה יצירתית או בצורה מאוד חזקה, שאנחנו הולכים לתמוך במקום הזה.

הכסף לא אצלנו, אנחנו לא חותמים על הצ'קים. אבל בהחלט נעשה מאמץ, מעבר לזה שהיום נצא מפה עם איזה שהם אמירות כדי שהדברים ישתנו. אני גם יודע את התשובות שאני אקבל. יאמרו לי: חסר כסף גם לזה, חסר כסף לזה. זה עניין של קדימויות לאומיות, ובתוך מה שיש אנחנו צריכים לאפשר למקום חשוב כל כך שישרוד. אני לא רוצה להגיד שיתפתח, שיגדל. אם רק לפני שלוש שנים אפשרו לכם לבנות אגף נוסף, ועכשיו, חלילה לא תוכלו לתפעל גם לא את האגף הקודם, אסור שניקלע למצב הזה. אני מבקש שתעבירו לי עוג נתונים, בנוסף לטבלאות האלה על מספרים והשוואות של מספרים. אם אפשר, תנו ליועץ המשפטי לשכם לצטט גם את התקנות הרלוונטיות.

יש לי כמה שאלות. שאלה ראשונה לגבי המיוחדות של המוזיאון, למשל בהשוואה למוזיאון המדע בחיפה. שנית, על האפקטיביות. לפעמים ארגונים עובדים, מה ההשפעה על הפצת המדע, הידע והטכנולוגיה באותם מוסדות שמקבלים לפחות את הלימוד הזה. האם יש לכם בקרה, מעקב באותם מוסדות, האם זה הועיל לשיפור הידע, הלמידה וגם ההישגים.

שאלה שלישית, יש כאן אוכלוסיות יעד שונות, שאינן דווקא חינוך. אני לא נכנס לפרטים, אני דווקא מסתכל על עובדי ההוראה. אני חושב שגם מסגרת מעמד המורים וקידום כישוריהם, המספר הוא נמוך להבהיל לגבי ירושלים וסביבתה. אני חושב שאתם לא נותנים מספיק שירות לשיפור היכולות של המורים בתחומים האלה. רביעית. כמה כסף חסר לכם בפרופורציות לתקציב הרגיל שאתם מפעילים.

הערה אחרונה, בהמשך לדברי היו"ר. משרד האוצר מקצץ במשרד החינוך בטענה שאין בעיה של מקורות, יש בעיה של תפוקות, של הישגים. המונחים של השוואות בין-לאומיות, מדינת ישראל ב-input שלה נמצאת במקום גבוה. בהישגים – מקום נמוך. את אומרת שיש מקורות, השימושים בהם הם לא אפקטיביים.

אתם הרי לא רק מקום של תצוגה. האם יש לכם רעיונות להגברת האפקטיביות של תהליך הלמידה בתחומים האלה, במוסדות החינוך, כולל במכללות להכשרת מורים?

אתחיל בשאלה של האוכלוסיות. כמוסד שמטפל במורים, בנתונים שיש לנו אני חושבת שאנחנו הגוף שנותן הכי הרבה שירות למורים בארץ, או מקום שני.

אסור לשכוח שחלקם הגדול לא נספר. אנחנו עובדים פה עם מורים בחינם, וכל מבקר שמגיע בחינם לא נספר.

ומעבר לזה, יש תמיד בעיה עם מורים שבאים להשתלמויות: אם יש גמול, על מה נותנים גמול ועל מה לא נותנים גמול. כל הנושאים האלה מקשים. עדיין אני חושבת שאם משווים אותנו למוזיאונים אחרים בארץ, כמות המורים שאנחנו טפלים בהם, היא בסדרי גודל יותר גדולים.

באיזה מספרים מדובר?

אנחנו מטפילם בסדר גודל של 3,000 מורים בשנה, שהם רשומים. יש מוזיאונים שמטפלים ב-200, 500 מורים – זה מספרים גדולים.

מבחינת הסיוע הכספי פר קפיטה, מה פרוש הדבר 3,000 כאלה שבאים ללא תשלום?

אנחנו נותנים את כל הפעילות ולא מקבלים תשלום עבורה.

אתם מקבלים סיוע לפי מספר המשתתפים, כך הבנתי. מהו הסיוע פר קפיטה?

היום אנחנו מקבלים סיוע מאוד נמוך פר קפיטה, כי המדינה נותנת בתוך התקנה של מינהל פדגוגי מעט מאוד כסף.

כמה זה המעט הזה?

360,000 שקל על ביקורים בסדר גודל של 30,000 תלמידים ו-5,000 מורים. אם לא לוקחים את המורים בחשבון זה 12 שקלים לאדם.

אם תצרפי את המורים זה יוסיף לך עוד 40,000, 50,000 שקל בשנה.

נכון. זה כסף קטן, אין לזה תמורה. אני רוצה לחזור לשאלה של האוכלוסיות. אוכלוסיית המורים זו אוכלוסייה אחת שאנחנו מטפלים בה, אבל אחד הדברים שאנחנו מנסים לעשות במוזיאון, זה לטפל באוכלוסיות שזאת ההזדמנות שלהן לפגוש מדע. אני חושבת שהדוגמה כי טובה הייתה בפרוייקט של קרן ירושלים.

קרן ירושלים עזרה לנו לפתוח במשך חמישה שבועות, יום בשבוע בחינם את המוזיאון. קבלנו בתרגיל הזה את ים חמישי אחרי הצהרים בחינם. היינו בטוחים שקהל לא יבא, ביון חמישי אחרי הצהרים בירושלים אנשים מכינים את השבת. הגענו ל-2,000 מבקרים שהגיעו ביום חמישי אחרי הצהרים בכניסה חינם, כל פעם. כששאלנו אותם אם הם מכירים את המוזיאון. 80% אמרו שזה ביקור ראשון, לא במוזיאון המדע – במוזיאון בכלל. זאת אומרת שיש לנו משאבים היום של מוסדות ציבור, שהפער של הכסף זה חשיבה אחרת. בבריטניה בימים של תאצ'ר, המוזיאונים היו בתשלום. היום המוזיאונים הם ללא תשלום. אבל המוזיאונים מחויבים היום - - -

בירושלים הגענו ל-20,000 מבקרים באותו חודש בגלל הכניסה בחינם.

אפילו במגדל דוד הגיעו.

אז אני אומרת שיש פה איזושהי חשיבה, שצריך לעשות חשיבה לטווח ארוך בנושא הזה. בלונדון, שהמוזיאונים היום בחינם, הם מחויבים לאוכלוסיות. הם צריכים להוכיח שבגלל שיש כניסה בחינם, והמדינה משלמת את זה כי זה לא בחינם באמת, הגיעו אוכלוסיות שלא היו מגיעות בדרך אחרת. יש למוזיאונים בכלל, ולמוזיאונים למדע בפרט, פוטנציאל להיות המקום המרכזי בו קהל נחשף למדע. כמו שאמרנו, הקהל לא הולך לאוניברסיטה.

אירופה היום כולה עסוקה תחת הכותרת של science and society. איפה החיבור בין המדע לקהילה.

כאשר מגיע אליכם בית ספר, האם גם התלמידים, או בית הספר, משלמים וכמה.

כן, התלמידים משלמים - - -

דרך מה שנקרא תשלומי הורים, אנחנו מכירים את זה מהכיוון ההוא.

בדיוק. אם הם מירושלים זה 20 שקל, אם הם מגן ילדים זה 14 שקל, אם הם מחוץ לעיר זה 24 שקלים. זה מחיר לתלמיד. תלמיד מקבל פעילויות פה לעשות ומשהו שהוא לוקח הביתה, אבל כל תלמיד מירושלים גם מקבל כרטיס מנוי חינם כשהוא מגיע הנה. הוא יכול לבוא עם כרטיס המנוי שלו כמה פעמים שהוא רוצה במהלך השנה לבקר במוזיאון. אף אחד לא משלם תמורת זה, כי זה שירות לילדי ירושלים. במרכז המשאבים הזה עומד מידען לשירותם, הם יכולים להיעזר בו גם בעבודות אחר כך. ההתייחסות שלנו היא בהתייחסות הקהילתית.

קימת הצעת חוק שאני הנחתי, בסיוע של בני נוער - מין גוף שנקרא הפרלמנטר הצעיר -שיאפשר כניסה חינם למוזיאונים לבני נוער, תלמידים,בשעטות אחרי הצהרים או בתקופת חופשות. זה מתוך מגמה שהנוער ייחשף יותר למוזיאונים בכלל, ויחזור למוזיאונים בסופי שבוע עם ההורים.

זה קורה, אנחנו רואים את זה.

בעתיד אותם בני נוער יהיו הורים שיביאו את המשפחות שלהם.

רציתי בתור תשובה, כמו יהודיה טובה, לתת שאלה. האם יושב ראש הוועדה והיועץ יסכימו שהיועץ יעבוד אתנו כמה שעות, וישאל אותנו את השאלות החשובות, שאולי אנחנו לא שאלנו מספיק. אתה דברת על אפקטיביות. אפקטיביות נמדדת לפי קריטריונים. כמו בכל הנושאים יש לנו קריטריונים. אנחנו יכולים לדבר על אפקטיביות פר אנשים שביקרו, פר זמן ביקור, פר פנטרציה לתוך המערכת. הייתי מאוד שמחה שההנהלה המצומצמת של המוזיאון תשב אתך, ותשאל שאלות שהן חינוכיות כלכליות. אני מאמינה, וכולנו במוזיאון מאמינים, שאנחנו לא ממצים את כל הפוטנציאל החינוכי.

נורית הזכירה את זה במילה כשאמרה שלא סופרים אותם. מה שהיא התכוונה להגיד – יכולנו יותר. יש לנו מודל של התערבות במכללה למורים. במכללה אחת זה עובד מאוד יפה עם מורים, עוסקים בהם בתהליך לימוד, אבל גם דרך לימוד במוזיאון ודרך הכשרה שלהם. אבל יש עוד דברים.

למשל, כשאתם מדברים בכלל, בוועדת החינוך, על המקום של המכללות למורים, אם הן צריכות להיות עצמאיות, אם הן לא צריכות. כולנו יודעים ששורש הקושי הוא במשיכה של אנשים טובים ללמוד בכלל את המקצוע. אני מאמינה שיש לנו מקום חשוב.

אני בהחלט בעד. אני מניח שד"ר גדעון בן דרור יירתם לזה ברצון.

בעניין המורים, ניתחנו שני מודלים שעובדים היום מאוד יפה. מודל אחד עובד כבר שמונה שנים במכללת ירושלים לבנות. כל הבנות שלומדות מדעי הטבע במכללה לומדות פה קורס של יום בשבוע. הן עוברות השתלמות, ויש לנו כבר שמונה מחזורי בוגרים. נעשית עכשיו עבודת דוקטורט של אסתי ברזנר, שמנתחת את התוצאה במסגרת הוראת המדעים, להתערבות הזאת שנעשית מול המערכת הזאת.

יש לנו מודל שפיתחנו עם גננות. אנחנו מקיימים שנה רביעית השתלמויות דו-שנתיות לגננות במזרח ירושלים, איך להפוך את סביבת הגן לסביבה מעשירה ללימודי מדע, כי אין להן אמצעים אחרים. אני חושבת שתוך שנתיים נגמור להכשיר את כל הגננות במגזר הציבורי במזרח ירושלים.

אבל אלה פרוייקטים נקודתיים. אפשר את המשאבים האלה, אם מנצלים אותם נכון, לחשוב איך מודלים כאלה להפיץ הרבה יותר . מודלים שהתפתחו במוזיאון נחקרו קצת, בחלקם – אנחנו מחכים לתוצאות של עבודת הדוקטורט של אסתי ברזנר - חלקם בהערכה מקומית שלנו. חות מזה יש לנו הרבה מאוד שיתופי פעולה עם מוזיאונים למדע באירופה ובארצות הברית. הנושא הזה הרי מעסיק את כולם, מה האפקטיביות של הפעילות הזאת. יש קצת מחקרי הערכה, נשמח לחשוב אתך ביחד.

יחסית, יש מעט מחקרי מהערכה. אני חושבת שזה החלום הגדול שלנו, בעניין של הבנת הציבור את המדע והחשיפה. אני ממש רואה את המרכזיות שיכולה להיות לנו. כשאני אומרת שתחשוב אתנו, זה גם תחשוב על מקורות שיכולים לעזור לנו. מיה התחילה תהליכים מאוד טובים עם הקהילה האירופית, אבל זו השקעה לטווח ארוך. אנחנו עדיין זקוקים לכל עזרה מיידית, שמראש יהיה שם ברור שזה לא לרגע רק.

הגשנו בקשה, אנחנו לא יודעים אם היא תאושר. הגשנו ל-12 מוזיאונים באירופה, בשיתוף מינהל חינוך ירושלים, שייתן לנו את המורים והתלמידים, ובשיתוף המינהל הפדגוגי במשרד החינוך, על איך לקשר בין מוזיאונים ובתי ספר בחינוך לא פורמלי, ולהציג מדע יותר עדכני דרך מוזיאונים. אנחנו מפתחים את זה בתחום הבריאות, כל מוזיאון מפתח בתחום אחר, והמאגר הזה ישרת את כל המוזיאונים למדע באירופה. עוד לא קבלנו אישור. זו בקשה מאוד גדולה, של 19 מוסדות, שתי אוניברסיטאות אירופאיות. אני מאוד מקווה שנקבל את חלקנו ונוכל לעשות.

אנחנו מנסים לחפש כסף גם בתחום הציבורי, לא רק פה. אבל זה נורא קשה. אני לא יודעת אם אתם מכירים את האיחוד ואת התהליכים. אלה תהליכים ארוכים, קשים מייגעים. אנחנו יושבים שם עם שלוש בקשות, אנחנו מנסים עם עוד.

יש לכם אגודות ידידים שתומכות בכם? הרי המוזיאונים נשענים ברובם על תרומות. מה עם אגודות הידידים?

אני רוצה לומר מילה על קרן ירושלים שהקימה את המוסד הזה ורבים אחרים בירושלים. אחת הדאגות של הקרן בשנים האחרונות, אלה אותם מוסדות לתפארת כמו המוסד הזה, שהקרן בנתה, והקרן הביאה תרומות, וממשיכה להביא תרומות, מתוך מחויבות לירושלים ולמה שקורה פה. אני חושב שרבע מסך הכל תקציב המוזיאון בא כתרומה דרך הקרן לירושלים.

במשך השנים, כולל השנה האחרונה. הקרן מחויבת, אבל הקרן ותורמיה שואלים איפה המדינה, איפה העירייה. כלומר, התורמים שואלים את הקרן לירושלים. אנחנו לא המקיימים את ירושלים בלעדית. זו שאלה שחוזרת כל פעם שאנחנו חוזרים לתורמים שהם ידידי ירושלים, חברי המוזיאון וכן הלאה. ככל שהם בוחנים את הנתונים מי נותן כמה, אז יש להם את השאלות.

לגבי למה מוזיאון, היום אין ויכוח בעולם, זה כבר כמו למה צריך אוכל כל בוקר. זה כבר משהו טריוויאלי, משהו בבסיס של הקיום שלנו, ובכלל לא צריך לערער, להתווכח ואולי גם למדוד ולהעריך. על כן אנחנו מוצאים גם חלק מחברינו תומך כי הוא מבין שמוזיאון מדע בירושלים הוא כמעט ברור, הוא כמעט חלק מהדברים הבסיסיים של העיר. אבל הם שואלים באמת איפה עיריית ירושלים ואיפה משרד החינוך, ואיפה מדינת ישראל ביחס לקיום שירותים.

אני עובדת במשרד החינוך והתרבות, אני אחראית על המוזיאונים, שזה שייך למינהל התרבות. המוזיאונים מקבלים כסף גם מהמרכז הפדגוגי של משרד החינוך, שבמחשבה לעתיד אנחנו מנסים למזג את הקריטריונים ולאפשר שלא יקרה כזה דבר שמוזיאונים יקבלו עונש על מצב בטחוני שלא מאפשר ביקורים. זו תוכנית שאנחנו מנסים ליישם אותה לשנה הבאה.

המדינה מתקצבת את כל התרבות בתקציב לא ראוי, ובניגוד להמלצת אונסק"ו. השנה מיה הלוי כתבה פה את הסכום שהיא צפתה, 594,000. למעשה בזכות הכסף שהתרבות קבלה משינוי, המוזיאון יקבל 771,000 ₪, זה בעצם דומה מאוד למה שהם קבלו בשנה שעברה – אז זה היה 801,000.

שזה הרבה פחות ממה שקבלנו לפני שבע שנים.

זה לא כל כך הרכבה פחות. אני רוצה ליפות את כוחה של הוועדה החשובה הזאת, שוודאי יש לה משקל, להתריע בפני האיום של קיצוץ תקציב התרבות בשנה הבאה מ-400 מיליון ל-250, ואפילו כבר מדברים על 225 מיליון. זה אומר שאם השנה המוזיאונים תוקצבו ב-30 מיליון – מדובר על 52 מוזיאונים שאחד מהם זה מוזיאון ישראל שמקבל 11 מיליון - אין כסף לתת למוזיאונים.

הייתה החלטה לפני שלוש שנים להעביר את המוזיאונים למדע ממשרד המדע למשרד התרבות, יש לזה מחיר, ומשרד התרבות והחינוך חייב להתגייס לכך. אני לא יודעת כוחו של מי יכול להשפיע על תקציב המדינה, אבל לתת יותר כסף למוזיאונים, כי אחרת כל המוזיאונים יקרסו. יש לנו כבר סיור שני במוזיאון שקורס. זה מגדל קלפים. אנחנו יכולים למצוא הרבה מוזיאונים לא גדולים, שלא יכולים לתקצב את עצמם לפעילות שוטפת, שלא לדבר על מוזיאון המדע שחייב תערוכות משתנות ופרוייקטים, אחרת אין לו הצדקה.

אני רוצה לשאול אותך מה עם משרד המדע. למרות שהכסף הועבר ממשרד המדע, 3 מיליון שזה מה שמחולק לארבעה מוזיאונים, משרד המדע יכול לתקצב לפרוייקטים מדעיים, כי יש פה זיקה. אני לא מבינה מה שנאמר פה, שלעירייה אין כסף. לכולנו אין כסף, אבל זה באמת מוזיאון ששייך לעירייה. מה הלחץ שמופעל על העירייה? 240,000 זה כאילו העירייה מתנערת לגמרי. מוזיאון ארץ ישראל בתל-אביב מקבל מיליוני שקלים. גם מוזיאון בית התפוצות, שלא מקבל לכאורה,מקבל את המיליון ₪.

בהקשר של העירייה, חוץ מתקנת ירושלים, לעירייה יש מחויבות לתקצב, כמו שיש לה מחויבות לתקצב כל גוף תרבות אחר.

השרה נפגשה עם אורי לופוליאנסקי לפני חודש, וב-19 בחודש יש פגישה נוספת ביניהם, ואני הולכת מכאן לפגישה של כל מנהלי מוסדות התרבות בירושלים, כי הקמנו פורום משותף שבו אנחנו מנסים ללחוץ על עיריית ירושלים לעשות למען התרבות בירושלים. אני חברה בפורום הזה, ואני אפילו בוועד הפעולה של הפורום הזה, אבל אני רוצה להזכיר לכם שבסיס התקציב בשנת השיא היה 400,000 שקל למוזיאון המדע. גם אם נקבל – - -אני נלחמת יותר מאשר בשביל המוזיאון, בשביל יתר מוסדות העיר. החאן מקבל את כל הכסף המיועד.

את החלוקה הזאת קבעו אנשים, אז אנשים יכולים לשנות את החלוקה הזאת, כי היא לא מוצדקת. היא מבוססת על הנחות יסוד מוטעות שמוזיאונים מקבלים תרומות.

אני מסכימה אתך. אנחנו עושים פעולות, נפגשנו עם ראש העיר עם התורם שלנו. התורם שלנו הארי בלומפילד היה בארץ, הוא אמר לראש העיר: "אני אתן עוד 100,000 דולר השנה. אני מצפה לפחות שתיתנו גם אתם סכום כזה". התורם לא קיבל את התשובות, וגם אנחנו, ועוד לא קיבלנו את הכסף.

באשר לעיריית ירושלים. אני חושב שאתם צריכים להפעיל את הלחץ המרבי שאתם יכולים, בכל האמצעים הלגיטימיים. יכול להיות שמעבר למצוקה התקציבית, השתנו קצת העדיפויות בעיריית ירושלים.

באשר לתקציב המדינה – אני מתייחס לנושא התרבות בכלל – זה לא היה מסודר ולא ראוי שבשנה שעברה היה צורך שתהיה מין זריקת הצלה כזאת של מפלגה -במקרה המפלגה שלי -שחשבה שמן הראוי, ובלית ברירה נרתמה למין שיטה שלא מקובלת עליה. אבל היות ולא היה מוצא, הצלחנו לקבל תמיכה מקבילה לתמיכות שהועברו לגורמים אחרים, ואמרנו שאנחנו דורשים שתהיה תמיכה גם לתרבות.

השנה זה לא צריך לחזור על עצמו. גם בוועדת החינוך הייתה ישיבה בהשתתפות שרת החינוך והתרבות, בה הודענו שלא נסכים לפגיעה בתקציב התרבות. בדברים שלי בדיון על תקציב המליאה לקראת הקריאה הראשונה, חזרתי על הדברים האלה. התייחסתי גם למספרים שאמרה פה עידית עמיחי. אני יודע על 251 מיליון נכון לרגע זה, בשנה שעברה התקציב הופחת ל-303 מיליון, ואחרי שהייתה זריקת העידוד הראשונה של 28 מיליון, שהשרה הצליחה לקבל חזרה, ואחר כך עוד אותו סכום ייחודי של 45, הגענו ל-376. אני חושב שהשנה צריך שבתקציב יהיה לפחות הסכום הזה. לא ה-400 וכמה שהיו קודם, אלא אותם 376.

אני מקווה שתקציב התרבות בכלל יהיה יותר גבוה מאשר המספרים שנראים כרגע בתקציב. בתוך הנתח של התרבות, ככל שיהיה גודלו, צריך לעשות שהמוזיאונים, ובוודאי מוזיאון מדע, יהיו נהנים יותר בחלק היחסי. גם התיאטרונים במצוקה קשה מאוד, וכל ענפי התרבות. קשה לומר איפה צריך לתת יוצר ואיפה פחות. כל עוד יש קריטריונים – אז זה מה שיש, אם זה לא נראה צריך אולי לשנות אותם.

אפשר להגיד שכל תרבות היא גם חינוך, וכל מוזיאון הוא גם מחנך, אבל כאשר מדובר על המדעים ומצבם הקשה של המדעים במערכת החינוך הפורמלית, אני סבור שמשרד החינוך צריך להיות קצת יצירתי ולחשוב גם על תקציב שאיננו דווקא בקופסה של תקציב התרבות.

מינהל מדע וטכנולוגיה ביחידה כמו נער שחר מדע, שתקצבה שנים פרוייקט מאוד גדול – חצי מיליון שקל תמיכה -שהוא חינוך למצוינות בתחום המדעים פשוט נעלמה לחלוטין. אנחנו פרסמנו את החוברת לשנת הלימודים הבאה, כי אם לא נפרסם בוודאי לא נוכל לעשות. אנחנו יודעים ששנות התקציב חותכות אותנו בפעילות. אין להן משמעות בפעילות חינוכית. אנחנו כבר עם עבודה מאוד אינטנסיבית ל-2004, כשלא קיבלנו את הכסף ל-2003.

מה שאני יכול עוד לעשות זה לבקש משרת החינוך והתרבות שגם היא תמצא זמן לבקר במוזיאון המדע.

היא הייתה פה עם ראש הממשלה בפתיחת האגף הזה לפני שנתיים. היא ברכה כמי ששותפה - - -

אני אציע לה לבוא יחד עם ראש עיריית ירושלים.

זה אפילו יותר טוב.

המספרים שחסרים בסך הכל הם לא גדולים בשביל מוסד שהוא כל כך פעיל. אם היינו מוסד שלא באים אליו, שלא עושה פעילויות – יש פה תשתיות קודם כל אנושיות. יש פה צוות מקצועי, ייחודי. לאסוף אותם אחר כך, אחרי שסוגרים, זה מאמץ אדיר. יש פה גם תשתיות פיזיות, יש פה תשתיות של ציוד. יש פה השקעה ציבורית אדירה שעושה עבודה כל שנה. הפער הוא לא גדל בשביל לקיים כל כך הרבה פעילות שיש כאן. הערך המוסף הכלכלי על כל תמיכה הוא אדיר.

כשאני מספרת את זה לחברים במוזיאונים למדע באירופה, הם המומים. כשאני מספרת את זה לעמיתים במוזיאוני המדע בארצות הברית הם המומים. גם בארצות הברית, שאנחנו יודעים שמוזיאונים חיים מכספי חסויות, עדיין מוזיאונים מקבלים 30% מתקציבם מהכספים הציבוריים.

האם בישראל, בנוסף לכם, קיים רק המוזיאון בחיפה?

מבחינה פורמלית יש ארבעה מוזיאוני מדע. יש מוזיאון מדע בחיפה, יש גן המד שפועל במכון וייצמן ברחובות, יש אנחנו ויש מוזיאון מדע קטן בפתח-תקווה. אלה מוכרים כמוזיאוני מדע על ידי מדינת ישראל. לכל מוזיאון יש סיפור שלו.

מביניהם, מבחינת התקציב, איזה הוא הגדול יותר?

מוזיאון המדע בחיפה. למוזיאון המדע בחיפה יש יתרון אדיר, הוא על שם רקנאטי, ובאמת ליאון רקנאטי פועל לשמור את שם הוריו. לנו בלומפילד נותן את הכסף, כמו שתורמים תורמים מחוץ לארץ. הם לא מרגישים את אותו סוג מחויבות, למרות שיש המשך קשר אתו. רק אתמול הוא ראה את הכתבה בג'רוזלם פוסט, הוא כבר שלח מייל, ומה קורה, ואני מודאג -אבל הוא רוצה לראות מה המדינה עושה. זו התשובה שלו.

גן המדע ברחובות פועל במסגרת מכון וייצמן, ומכון וייצמן מגייס תורמים, כגוף.

הקשר שלכם עם האוניברסיטה העברית הוא לא דומה?

הוא קשר מקצועי אבל לא קשר של כספים.

מצד שני היא מנסה להקים מוזיאון טבע בפני עצמו עכשיו.

אבל לא בכספים שלהם. הם מנסים כל הזמן לפעול בכספים נוספים. האוניברסיטה מאוד שמחה, אנחנו גם מעסיקים את הסטודנטים.

נהיה בקרוב בביקור של הוועדה באוניברסיטה העברית. נדבר אתם גם על זה.

אז אני מתארת לעצמי שתכירו את העמיתים שלנו במרכז המעבדות, נוער שוחר מדע.

יש המון תוכניות חינוכיות חדשות במערכת החינוך. יש להם בעיה של הטמעה. בירושלים מגייסים אותנו לצורכי הטמעה, כי אנחנו הגוף שיכול לקשר בין אמצעים שונים למורים, לתלמידים. אל"ף לא מגייסים אותנו מספיק, כי זה קשור בתקציבים. בי"ת, זה בתהליכי התהוות. פונים אלינו בכל תהליך הטמעה, כי אומרים שאנחנו עושים את העבודה הכי טוב. אנחנו הגוף שיכול להפוך את התשומות לתפוקות אפקטיביות. זה רק לא קורה מספיק ביחס ליכולת המקצועית שלנו, וביחס למה שאנחנו רוצים לעשות.

נקודה נוספת זה החינוך למצוינות, שאנחנו הולכים אתו גם עם הקטנים וגם עם הגדולים. הגדולים דרך התחרות הזאת, שזה בפרשיה ארצית, והקטנים זה דרך פרוייקט שלנו שנקרא שגרירי מדע, שגם הוא דועך בגלל חוסר תקציב. אנחנו לוקחים קבוצות קטנות של תלמידים עם מוטיבציה, שינחו וידריכו קודם כל את עמיתיהם התלמידים, ואז זה מפתח אצלם את המצוינות וגם את הקשר לתלמידים האחרים. זה גם בפרישה קהילתי, הם פונים החוצה. ובכלל יש לנו קשר אל הקהילה דרך הפרוייקטים האלה.

שוב, כל פרוייקט כזה הוא פרוייקט שדורש תקציבי, והפרוייקטים האלה הם הראשונים ליפול כי אין תקציב. או תערוכות נודדות, שזה פתח לקהילה. לכל קהילה נודדת שמגיעה נגיד לירוחם, באים גם קשישים, גם הורי התלמידים וגם גנים בסביבה. הפרוייקטים נופלים כי אין תקציבים. התערוכה קיימת, הצוות המקצועי קיים, התוכנית החינוכית קיימת, הכל רק מצפה לצאת ולא קורה שום דבר, כי אין כסף.

יש כסף, יש בעיה להגיע. ככל שתפקוד המוזיאון יהיה יותר מובנה ביחס לתוכניות הלימודים וליעדים במד וטכנולוגיה יהיה מנוף יותר גדול להגיע למשאבים. אחרת, זה בגדר נחמד לבקר.

נעשה פגישה אתך ונברר.

מורה מקבלת חומר על האינטרנט והכנה לקראת ביקור, הוא מקבל גם חומר להמשך ביקור. מעבר לזה יש התייחסות לקוריקולום הספציפי, כך שזה יושב מובנה מאוד בתוכנית הלימודים. אבל זה לא מספיק, נשמח להרחיב את הנושא הזה.

אני ורצה לומר כמה דברי סיכום, והם יהיו גם החלטת הוועדה. אני חוזר על הדברים שאמרתי קודם. באנו למוזיאון המדע לביקור חולים. החולה נראה מצוין, אך אנו יודעים שמצבו קשה. מוזיאון המדע הוא ייחודי ביוזמותיו ובעל הישגים מדהימים בקרוב הנוער אל המאתגר והמרתק שבמדע.

התרשמנו ביותר מן המוצגים והאנשים המצוינים שבמוזיאון. תלמידי ישראל נכשלים שוב ושוב במבחנים בין-לאומיים בתחומי המדעים בשל כשל חמור במערכת החינוך לדורותיה. עד לפני שנה הכיר משרד החינוך והתרבות בחשיבות החינוך המדעי הבלתי פורמלי, ובהצלחת מוזיאון המדע כהשלמה חוץ בית-ספרית לתלמידי ירושלים, ואחרים. השנה קוצצה תמיכת המשרד במוזיאון ביותר מ-50%. גם עיריית ירושלים הפחיתה תמיכתה בלמעלה ממחצית. הכנסות מביקורים פחתו בשל המצב הביטחוני.

ועדת החינוך והתרבות קוראת לשרת החינוך והתרבות ולראש עיריית ירושלים לבקר במוזיאון המופלא הזה, להתעדכן בתרומתו החשובה לנוער, ולהירתם להצלתו.

תודה רבה, הישיבה נעולה.

הישיבה ננעלה בשעה 10:30.