כנסת פתוחה

פרוטוקולים/ועדת מדע/7311



5
הוועדה לענייני מחקר ופיתוח מדעי וטכנולוגי
09.11.03

פרוטוקולים/ועדת מדע/7311
ירושלים, כ"ג בחשון, תשס"ד
18 בנובמבר, 2003

הכנסת השש-עשרה נוסח לא מתוקן
מושב שני




פרוטוקול מס' 27

מישיבת ועדת המדע והטכנולוגיה
מיום ראשון, י"ד בחשוון, התשס"ד (9 בנובמבר, 2003) בשעה 10:30

ביקור במעבדה לחקר הכנרת, אתר ספיר, טבחה

חברי הוועדה: מלי פולישוק-בלוך
עבד אלמאלכ דהאמשה
יגאל יאסינוב

ד"ר יובל כהן
ד"ר אסף סוקניק – מנהל המעבדה לחקר הכינרת
ד"ר מיכאל ביט – מדען ראשי, משרד התשתיות
רחלי דוד – המשרד לאיכות הסביבה
רונית אשכנזי – מנהל מדע וטכנולוגיה, משרד החינוך
מאשה צאושו – מדריכה לביולוגיה
ד"ר ישראל זיידרמן – יו"ר איגוד סגל המחקר
ליאורה לבטון – גורן, רע"ן מחקרים וסקרים, לשכת המדען
המשרד לאיכות הסביבה

ענת לוי

לאה קיקיון



הפלגה בספינת המחקר של המעבדה לאתר הניטור המרכזי של איכות מי הכנרת
הצגת מערכות ניטור

שלום לכולם, אני מתכבדת לפתוח את סיור הוועדה במכון לחקר הכינרת. אנחנו נצא להפלגה בספינה אל רפסודת הניטור, בלב הכינרת.

שלום לכם, וברוכים הבאים לרפסודה. הרפסודה הזו ממוקמת במרכז הכינרת, במקום העמוק שלה. השטח שלה הוא 70 מ"ר ואנחנו משתמשים בה כמתקן מרכזי ליישום של טכנולוגיות מתקדמות לניטור הכינרת. הטכנולוגיה העיקרית שאנחנו מיישמים כאן היא מתקן טבול, שנמצא במים. הוצאנו אותו למטרות של תחזוקה, ולכן תוכלו לראות אותו, לפניכם. אם היינו באים לכאן בזמן פעולה רגיל שלא, לא היינו רואים אותו, משום שהוא נמצא כל הזמן במים. המתקן הזה פועל כצוללת שעולה ויורדת בעמודת המים, על ידי זה שהיא מכניסה ומוציאה מים כנגד איזושהי ריאת אוויר שנמצאת בפנים, ומשנה את הציפה שלה. על ידי כך נקבע המיקום שלה בעמודת המים, כך שהיא מרחפת בצורה די חופשית – עולה ויורדת. אליה מותקן מתקן של סנסורים שיכולים למדוד בזמן קצר מאד מספר פרמטרים של איכות מים.

אנחנו מודדים כאן, באופן רציף, פרמטרים כמו PH, חמצן, עכירות, ריכוז אצות – על ידי מערכת פלורסנסיה, ומודדים טמפרטורה של המים. אנחנו מקבלים סדרה של נתונים שמועברת בטלמטריה אל המעבדה. המערכת הזו מקבלת אנרגיה מפאנלים סולריים שבנינו כאן, על הרפסודה הזו, אבל זו מערכת שהיא צרכנית קטנה של אנרגיה. עיקר צריכת האנרגיה מיועדת לדוגם ולמקרר מים שקשור אליו. דוגם המים הוא בעל צינור דגימה שיורד יחד עם הצוללת הזו אל עמודת המים, ובעזרת תוכנית ממוחשבת לאיסוף מים הוא אוסף, שואב מים, מכל נקודה ונקודה שהצוללת נמצאת בה. את המים האלה הוא מזרים לבקבוקי דיגום שנמצאים בתוך המקרר. אנחנו יכולים לאסוף דגימות מעומקים שונים, ללא מגע יד אדם. היתרון הוא שאנחנו יכולים לאסוף דגימות בכל זמן שאנחנו רוצים – שבתות, חגים, לילות וכן הלאה. אפשר לבוא ולאסוף את הדגימות ולקחת למעבדה, לביצוע אותן אנליזות שאנחנו לא יכולים לבצע בעזרת האמצעים האלקטרוניים שיש לנו כרגע. כמובן שהפיתוח של אמצעים אלקטרוניים נוספים הוא חשוב- אנחנו לוקחים חלק בו- נושא של חישה של אוכלוסיות של אצות, דיפרנציאציה של אוכלוסיות של אצות הוא אחד מהנושאים שאנחנו מטפלים בו בעזרת מכשור שבוודאי ראיתם או שמעתם ברפסודה הקודמת שעצרנו לידה.

אפשר לרדת מהספינה, ולעלות לכאן כדי לראות את חדר הבקרה שלנו, שנמצא כאן. מעבר לבקרה היותר מתוחכמת אני רוצה להצביע על עוד אמצעים נוספים שאנחנו מפעילים מכאן. אמצעי אחד הוא אמצעי מאד פשוט – הדליים האלה שנמצאים כאן, בשני הצדדים. הם מיועדים למדידת כמויות האבק שנופלות לכינרת. שמים שם כמות מים מדודה, ואחרי פרק זמן בודקים כמה מרחפים ומאיזה סוגים יש בתוך המים האלה. יש לזה חשיבות אדירה, כי אנחנו רואים היום באבק שמגיע על הכינרת באופן ישיר כחלק ממקורות הנוטרינטים שמגיעים לאגם, ובעבר לא לקחנו את זה בחשבון. גם המידע שיש לנו הוא מתחנות מדידה דומות שנמצאות סביב הכינרת, והן מושפעות מפעילויות מקומיות, על החוף. זו הפעם הראשונה שאנחנו יכולים למדוד מה קורה במרכז האגם, באופן ישיר. היתה לנו כאן בעיה של ציפורים, שבאות לכאן לנוח ולצפות באגם. הם הותירו זיהום בדליים. האלקטרונאי שלנו והצוות פיתחו פה מערכת חשמול, כדי לנטרל אותן. יש פה קורמורן שהתיישב פה. הוא בן בית כאן.

המיקום הוא לא מקרי. זה, פחות או יותר האמצע של האגם. לא האמצע הגיאוגרפי, אבל בכינרת יש תופעה של גלים פנימיים, וכמובן שאת נקודת הניטור המרכזית צריך לקבוע במקום שאינו מתנדנד, באופן יחסי, אלא נמצא במרכז התנודה, אחרת מודדים בשעות שונות מים שהם בעצם מים אחרים.

דבר שני – אותו גוף שאסף סוקניק קרא לו "הצוללת" זה בעצם דבר שקיים באופן מסחרי. הוא בדרך כלל מופעל ממצופים, אבל כל הקומפלקס של הדוברה הזו היא פרי פיתוח מקורי, מהבחינה של שילוב האמצעים ויצירת הפלטפורמה, כולל הרעיון המקורי שאסף הזכיר, של חיבור דוגם מים ומקרר שמופעל על ידי אנרגיה סולרית, דבר שמאפשר לקבל דגימות מים לבדיקה במעבדה בכל מצב של הים ובכל שעה, בכל עומק שרוצים – על ידי שליטה ממוחשבת מהמעבדה. זה פיתוח מקורי שנעשה על ידי צוות שלם של מהנדסים ואלקטרונאים, והובל על ידי המדענים של המעבדה. מהבחינה הזו יש כאן מערכת ייחודית, שאני חושב שאנחנו רק מתחילים עכשיו לנצל את הפוטנציאל שלה, בכיוון של לתת מידע על מה שקורה, בזמן אמת. ככל שיהיו לנו יותר חיישנים, שיפותחו כאן או בעולם, ואפשר יהיה להוסיף אותם למערכת, כך אפשר יהיה לתת יותר מידע בזמן אמת, ולשלב אותו במודלים שעושים סינתזה של כל התהליכים. בסופו של דבר ניתן לקבל שני דברים: התראה, כמה שיותר קרוב לזמן אמת, על דברים שקורים עכשיו, ובחינה של תרחישי תפעול שונים בכל המרחב של הכינרת, מבחינת מה יקרה אם נעשה כך וכך. זה חלק בלתי נפרד של המערכת הכוללת של פיתוח יכולת להגיד מה קורה עכשיו וגם מה יקרה בעתיד.

את זה אתם לא עושים במסגרת התוכנית החמישית של האיחוד האירופאי?

לא. זה אותו פרוייקט שאמרתי שאסף יציג בהרחבה, של נציבות המים, שהוא הפרוייקט הכי גדול, הכי שאפתני, שעשינו אי פעם, של פיתוח מודל לבחינת תרחישים. כאשר התחיל פיתוח המודל הסתבר שכדי להפעיל אותו צריך נתונים בתדירות ובאיכות שלא היו בידינו, ושהצריכו את הקמת הדבר הזה, שקראנו לו – הרפסודה האקולוגית, Eco Raft. זה חלק מפרוייקט המודלים, אבל גם כשהפרוייקט הזה ייגמר אנחנו מקווים שזה יישאר לנצח, כפוף לכל מה שקורה אתנו, כפי שאתם יודעים. אנחנו מקווים שתהיה פה תחנה, ונוכל להוסיף לה יותר ויותר פרמטרים. יש גופים נוספים שרוצים להצטרף ולהשתמש ביכולות האלה. אנחנו חושבים גם על הדברים האלה. קודם כל, גופים בארץ – שירות מטאורולוגי שרוצה נתונים מאמצע הכינרת, מכון גיאולוגי שיש לו עניין בכל מיני נושאים של ספציאציה, של מרכיבים שונים באבק, אוניברסיטאות – זו פלטפורמה באמת ייחודית.

תוכל למכור את השירותים.

לא למכור. אנחנו רוצים נתונים שיתרמו לרמה הכוללת, לא מדובר בעסק מסחרי. זו באמת פלטפורמה ייחודית.

כמה עולה להפעיל או לתחזק אותה?

הרבה עשרות אלפים, והרבה יותר, אם לוקחים בחשבון, בחישוב רב שנתי, את מערכות העגינה. יש פה הרבה עניינים – צריך לצלול, לבדוק, לתחזק כבלים. יש כאן נושא של רישוי ובטיחות, אנשים עולים על הרפסודה.

הרעיון הוא שאנחנו הקמנו פה פלטפורמה לצרכים הספציפיים של מערך הניטור והמחקר בכינרת, והוא צריך להשתלב, להערכתי, בדרישות ובשאיפות מחקריות של גופים נוספים, ואני חושב שהדוגמה היותר טובה, שכרגע אפשר יהיה להראות את ההתחלה שלה, זה העמוד המטאורולוגי הזה, והשבשבת המסתובבת, אבל האמצעים המטאורולוגיים האחרים לא קיימים. הרעיון הוא שיתוף פעולה עם השירות המטאורולוגי, כאשר אנחנו העמדנו לרשותם את הפלטפורמה, והם נדרשים לשים את האמצעים. בגלל קיצוצי תקציב הם דוחים את זה משנה לשנה.

אני מציע שתרדו מהספינה, ותעלו לסיור על הרפסודה.















































הצגת פעילות המעבדה

אנו שמחים לארח את ועדת המדע והטכנולוגיה של הכנסת בחדר הישיבות של "מקורות", ואנו ודים ל "מקורות" על השימוש בחדר הישיבות. אני רוצה, באמת, לברך את כולכם, ולהודות על ההזדמנות שאתם נותנים לנו להציג את מה שאנחנו עושים – עבודה לחקר הכינרת, מצע לצמיחה כלכלית ובטחון סביבתי.

אני רוצה לפתוח בהתנצלותו האישית של נציב המים על כך שגם אנשי נציבות המים וגם אנשי מנהלת הכינרת, שקשורים לנציבות המים, שתכננו להיות אתנו כאן היום, לא יכולים להיות כאן היום עקב דיון תקציבי דחוף בכל המערכת של נציבות המים. נציב המים טלפן באופן אישי וביקש למסור את הדברים.

הנושא היום הוא המעבדה לחקר הכינרת – פעילות הניטור והמחקר של הכינרת. חשבנו, כרקע, להציג לכם את חברת האם – חקר ימים ואגמים לישראל, חברה ממשלתית, שהמעבדה לחקר הכינרת היא חלק ממנה. אעשה את זה בצורה טלגרפית, ומייד אחרי זה, ד"ר אסף סוקניק, מנהל המעבדה, יציג את הפעילות של המעבדה לחקר הכינרת, שהיא מטרת הביקור. החברה לחקר ימים ואגמים לישראל היא חברה ממשלתית, שכפופה למשרד התשתיות הלאומיות. בלי יותר מידי פרשנות, אם רוצים ברמה של סיסמה של שורה אחת – זה מה שאנחנו עושים, ומי שייכנס יותר לעומק לפעילות שלנו ויראה גם חלק ממנה היום – אני מקווה שנצליח לשכנע שזה באמת מה שאנחנו עושים.

אותנו לא צריך לשכנע. אנחנו כבר משוכנעים.

החברה כפופה למשרד התשתיות הלאומיות. במשרד פועלת, במסגרת של המערכת המקצועית של מנהל המחקר למדעי האדמה, שבראשותו עומד ד"ר מיכאל בייט, שנמצא כאן, שהוא גם המדען הראשי של המשרד, גוף שמרכז את המכונים הממשלתיים שעוסקים בתשתית של מדעי הטבע, מכון גיאולוגי, מכון גיאופיזי, ואנחנו הגוף הגדול מבין השלושה. החברה כוללת 3 מכוני מחקר: המכון הלאומי לאוקיאנוגרפיה, שהוא הבנין הגדול והקצת מוזר בכניסה הדרומית לחיפה, שמשמש גם כמכון הלאומי לאוקיאנוגרפיה – חקר הים, וגם המנהלה, והשירותים המרכזיים של כל החברה, המעבדה לחקר הכינרת, כאן, שנמצאת על יד הבניין הזה, והמרכז הלאומי לחקלאות ימית, שנמצא באילת, בסמוך לגבול עם ירדן. הוא מהווה את מוסד המחקר הגדול בארץ מדרום לבאר שבע.

לשם אנחנו נגיע בקרוב.

המשימה הכללית שלנו, של כל החברה – פיתוח ידע וטכנולוגיה לניצול ושימור של משאבי הים, החופים והמים של מדינת ישראל. זו בעצם משימה לאומית, וזה גם תפקיד ממלכתי. בכל העולם יש מוסדות דומים לנו, וברובם הם או סוכנויות ממשלתיות, או יחידות ממשלתיות, או גופים כמונו. אנחנו התחלנו כיחידה ממשלתית. הפכו אותנו לחברה מטעמי נוחיות בלבד, בעיקר של גיוס תרומות לרכישת מבנים וספינות, אבל בעצם אנחנו ממלאים תפקיד ממלכתי, או אם תרצו – מטלות שלטוניות.

כמה מאפיינים של החברה בכלל – יש בה כ-200 עובדים, כמעט כולם אקדמאים, מהם כ-40 חוקרים בעלי תואר דוקטור. בנוסף, יש אצלנו מספר גדול מאד, יחסית, של סטודנטים לתארים מתקדמים, שרשומים באוניברסיטאות, אבל עושים את עבודות המחקר אצלנו, בהנחיה של החוקרים שלנו. המספר הוא באמת מרשים. בשנה שעברה היו אצלנו 73 סטודנטים שעשו עבודות מחקר לתואר מוסמך ודוקטור. מבחינתנו זה הוא כוח אדם יוצא מן הכלל, שחלקו ממומן על ידי האוניברסיטאות וחלקו ממומן על ידנו. אנחנו גם גאים על זה שבצוות שלנו יש מספר גבוה מאד, יחסית, של עולים חדשים, כמעט מכל קצווי הגלובוס, אבל במיוחד מברית המועצות, לשעבר. בתחומים שבהם אנחנו עוסקים היא היתה אימפריה. בתחום הזה קיבלנו כמה מקצועות מבוקשים שפשוט לא היו בארץ. מבחינתנו זו היתה מתנה גדולה, כולל גם כאן, במעבדה. אתן לכם קוריוז. חיפשנו במשך 6 שנים גנטיקאים לטיפוח דגים באילת, ופתאום בא זוג מסיביר לאילת. זו היתה מתנה, מבחינתנו, כי הם הקימו תוכנית לתפארת, באילת.

התקציב השנתי שלנו הוא כ- 60 מיליון שקל. כמחציתו אמורה להגיע מהממשלה, וכמחציתו – הכנסות עצמיות, דהיינו – מענקי מחקר ועבודות מוזמנות. את הנקודה הזו חייבים להבין, כמוטיב מרכזי בעבודה שלנו: ממשלת ישראל מקבלת מאתנו 100%, אבל משלמת 50%, כאשר היא משלמת. כרגע אנחנו בבעיה. חלק גדול מהמחקר לניטור הכינרת נעשה כאן בעזרת מענקי מחקר בינלאומיים וגם ממקורות בארץ, כמו, למשל – תוכניות המו"פ של האיחוד האירופי. נציבות המים, הממשלה – מקבלת את כל התוצרים, כאשר היא משלמת בעצם רק מחצית מהתקציב, בעיקר את התשתית שמאפשרת לנו להביא את מענקי המחקר.

זאת אומרת, שיש כאן שקל מול שקל, ואנחנו סוגרים את העסק אנחנו מפסידים 30 מיליון.

מה זה מענקי המחקר? מענקי המחקר לא נותנים שכר של חוקרים ראשיים, הם נותנים תקציבי פעולה. מי יכול להביא את מענקי המחקר? אותם חוקרים ראשיים שממומנים על ידי הממשלה. לחברה יש יכולות מקצועיות באמצעים ייחודים בישראל, שברובם יש רק אחד כזה בארץ – ראיתם דוגמאות, הספינה שהפלגתם עליה, הרפסודה – זו ספינת המחקר היחידה, הגדולה, שמופעלת על ידי מדינת ישראל "שקמונה" שמופעלת על ידי המכון שלנו בחיפה, בים התיכון. לספינה יש סיפור מדהים. היא שימשה מבריחי סמים בארצות הברית. החוק שם אומר שאם תופסים מבריחי סמים, מחרימים להם את הרכב. ואז, תפסו את הספינה, שמו עליה יד. יוחאי בן – נון, זכרונו לברכה, שהקים את החברה, הצליח לגרום לזה שיתרמו את הספינה למדינת ישראל. הוא עשה מבצע מאד יפה, וארגן את חבריו מיחידת החבלה הימית מ- 48 שייסעו לארצות הברית ויביאו את הספינה. הספינה הגיעה הנה, ומכרנו את הספינה הישנה. בכסף בנינו את הגשר העליון. הסיפור, שהוא בגדר שמועה, שחודש אחרי שמכרנו את הספינה היא טבעה. יש כל מיני שמועות על העניין. מכל מקום, יש הרבה מאד אמצעים ייחודיים ואתם תראו אותם גם באילת.

תחומי המחקר והפיתוח שלנו הם שלושה: 1. מחקרים וסקרים ימיים, של הסביבה הימית של ישראל: הים התיכון, מפרץ אילת וים המלח. 2. לימנולוגיה – מה שנעשה כאן, מדע האגמים, מחקר וניטור הכינרת.

אתה מדבר על גופי מים. גם נחלים הם גוף מים.

כן, אבל בזה אנחנו לא עוסקים.

מי עוסק בזה?

בנחלים לא עוסקים כמו שצריך, אבל מי שעוסק זה רשות שמורות הטבע, נציבות המים, המשרד לאיכות הסביבה. המשרד לאיכות הסביבה הוא גוף יוזם ומממן אבל הוא לא גוף מבצע. מי שמבצע זה בחלקו יחידת ניטור נחלים של רשות שמורות הטבע, בחלקו – נציבות המים, השירות ההידרולוגי - - -

הם עושים בכלל מחקרים, או לא?

עושים, אבל אני חושב - - -

לי יש הרגשה שלגבי מעיינות ונחלים – אין מי שדואג להם, ומייבשים אותם, בעצם.

צריך לעשות יותר. אנחנו עוסקים בנחלים ומוציאים על זה דו"ח שנתי, בהקשר של התרומה שלהם לים.

למה, בעצם, אתם לא עוסקים בנחלים?

אנחנו מוכנים. אמרנו מאז ומתמיד שאנחנו מוכנים לקבל את המנדט, כמו שאמרנו שהמעבדה פה היא לדעתנו הגוף האידיאלי לעסוק גם בכל מאגרי המים שפזורים במדינה. צריך גם עליהם מידע כמותי. אלה, בעצם, אגמים קטנים. יתנו את המנדט והאמצעים – נעשה את זה בשימחה.

כמה זה יכול לעלות?

איני לא יכול לשלוף מספר, אבל מדובר במיליונים.

לגבי ניטור נחלים באמת קיים שיתוף פעולה, גם תקציבי, בין רשות שמורות הטבע לבין המשרד לאיכות הסביבה. רשות שמורות הטבע מבצעת, בעצם, ניטור מאד קפדני, בנחלים הראשיים במדינה. בעצם, מי שמנטר מאגרי קולחין באופן קבוע,ז ה גם אותה רשות שמורות הטבע, אבל במימון משרד הבריאות. מה שקורה, ואני מסכימה שניטור מבוצע בצורה טובה, וכמובן שאפשר תמיד יותר, אבל מחקרים לא מבוצעים. אפשר להעלות שם את הרמה, ללא ספק.

יש לי השגות גם לגבי הניטור, אבל זה לא הנושא של הדיון היום.

מעבר לזה, אני מתייחסת גם לייבוש מקורות מים. הייתי במקורות הירקון, של "מקורות". יש שם ייבוש מוחלט של כל מקורות המים שם. נראה לי

זה כבר מתקשר לנושא של שיקום נחלים.

לפני השיקום לא צריכים להרוס.

כל מה שקשור ברשויות נחל, בנושא של שיקום נחלים – לכל נחל יש את מנהלת הנחל - - -

זה קצת מסטה אותנו, די רחוק מהנושא.

אני חשבתי שאתם גם אחראים על נחלים.

לא, למעט הקטע שקשור לים. התחום האחרון הוא חקלאות ימית וביוטכנולוגיה ימית, ועל זה תשמעו באילת.

מה שאנחנו עושים נוגע לכמה בעיות שחלקן הן בעיות קיומיות של המדינה- ממשבר המים, פיתוח והרס החופים, הגברת הפעילות במימי החופים בכל מה שקשור להתפלה, גז, תוכניות לאיים מלאכותיים וכן הלאה. נושא הביטחון וגידול החשיבות האסטרטגית של חיל הים מחייב שיהיה גורם שייתן לו אינפורמציה מדעית לכל מה שהוא צריך. גם השלכות של שינויי אקלים הוא נושא חשוב, שכל העולם עוסק בו, ויש לו חשיבות בראייה ארוכת טווח גם בהקשר לים וגם בהקשר לכינרת ואגן ההיקוות. גם באלה אנחנו עוסקים כאן, ולא אפרט.

1. פיתוח כלים מדעיים לתמיכה בקבלת החלטות על ניצול ושימור הסביבה הימית של ישראל – את זה עושים בעיקר במכון בחיפה, וקשור למחקרים הימיים. 2. פיתוח כלים מדעיים לתמיכה בקבלת החלטות על תפעול הכינרת ומערכת אספקת המים הארצית 3. פיתוח תשתית לתעשיית חקלאות ימית בישראל.

הן מבחינת הצורך לקבל ולתת input מדעי, והן מבחינת המימון – החברה מאד פעילה במישור הבינלאומי. הפעילות הבינלאומית שלנו, שהיא מאד מגוונת, כוללת: 1. שיתוף פעולה עם מוסדות מחקר, כמעט בכל רחבי הגלובוס – אוסטרליה, יפן, ארצות הברית, אירופה ומדינות מתפתחות 2. השתתפות בתוכניות המו"פ של האיחוד האירופי – ולמרות שאין הנחתום מעיד על עיסתו, אנחנו, יחסית לגודל, נחשבים בהחלט להצלחה של ישראל בתחום הזה, מבחינת היקף הפרוייקטים שאנחנו מנהלים ומעורבים בהם. 3. השתתפות בתוכניות מחקר אזוריות ובינלאומיות, בעיקר בתוכניות מחקר גדולות שקשורות לים התיכון, עם שיתוף פעולה עם כל המדינות של ארצות הים התיכון, ללא יוצא מן הכלל. 4. סיוע למדינות מתפתחות, דבר שלאחרונה מקבל ביטוי במיוחד כאן, על ידי הכשרת אנשים ממדינות מתפתחות. 5. ייצוג המדינה בארגונים בינלאומיים רלבנטיים, שבהם אנחנו לא מייצגים את החברה אלא את המדינה – כמו, למשל, באונסק"ו, ועוד ארגונים.

מכאן נעבור בצורה יותר מפורטת לפעילות של המעבדה לחקר הכינרת. ירצה על כך אסף סוקניק, שהוא מנהל המעבדה.

דאגתי שיהיו פה חוברות וחומר מקצועי שאנחנו דואגים לפרסם מידי פעם. אנחנו מוציאים דו"ח שנתי של המעבדה לחקר הכינרת, שסוקר את פעילויות הניטור והמחקר בכינרת. הוא יוצא בערך באפריל, כאשר בו מסוכמות כל הפעילויות של השנה הקודמת. לכן הדו"ח שלפניכם הוא לשנת 2002. ישנם גם תקליטורים עם הדו"ח. ישנה חוברת של דו"ח מצב הכינרת אחרי חורף 2003 ולמי שיש עניין נוסף – אפשר לבקש מאתנו, ונדאג לשלוח חומר.

המשימות והיעדים של המעבדה – מעקב אחרי איכות מי הכינרת, זיהוי וחיזוי מגמות שינוי באיכות המים בכינרת, הבנת התהליכים הלימנולוגיים. לימנולוגיה היא תורת האגמים, תורת המים המתוקים. אנחנו עוסקים במערכת לימנולוגית מורכבת שהתהליכים הפיזיקליים, ביולוגיים וכימיים שמתקיימים בה הם אלה שמשפיעים על איכות המים. אנחנו פועלים גם לגיבוש המלצות לתפעול האגם, לשמירה על איכות המים. יש לנו המלצות שמבוססות על ניסיון מדעי וידע בתחום הספציפי. באופן כללי אנחנו מראים את הרכב הפעילויות שלנו ואת השילוב ביניהן בניטור ומחקר. לכולנו ברורה המשמעות של מחקר, כך נדמה לי. אנחנו משלבים בין פעילויות ניטור שהן מערכת של מדידה ובדיקה רציפה ונמשכת מול מחקר ששואל שאלות ספציפיות על המערכת. את זה אנחנו משלבים מתוך מודלים אקולוגיים למטרה של בחינה של תרחישים והערכת סיכונים, לצורך גיבוש המלצות טיפוליות – על הכינרת ועל אגן ההיקוות של הכינרת.

הזכרתי ניטור, ובספרות המקצועית ישנן פעולות שונות שנכנסות תחת ההגדרה של ניטור. באנגלית היינו קוראים לזה : monitoring, או survey, או surveillance, והתרגום לעברית הוא : ניטור, סקר, מעקב, כאשר תוכנית ניטור היא תוכנית מורכבת, ארוכת טווח, קבועה, שבאה להגדיר מצב נתון של מערכת אקולוגית, למדוד את היציבות שלו ולנסות ולנתח מגמות שינויים שחלים במערכת. סקר מאופיין בפעילויות קצרות טווח למטרות מיועדות ייעודיות. למשל – כאשר אנחנו באים לבחון את מערכת הניטור הקיימת אנחנו מבצעים סקרים, האם נכון, צריך וכדאי להכניס אלמנט נוסף. הדוגמה הרלבנטית: אנחנו בודקים את רמות חיידקי המעיים בכינרת, שמקורם בזיהום ממקור פרטי – ביוב, ואנחנו פועלים בשיטות המקובלות כבר הרבה מאד שנים. לאחרונה, בספרות, יש דרישה וצורך לזיהוי של של טפילי מעיים מסוג של חד תאיים. אנחנו מבצעים מהלך בדיקה של גיבוש שיטות הדיגום, גיבוש שיטות המדידה, תדירות המדידה, מבצעים סקר בדיקת התכנות, ובמידה ונמצא שיש צורך לבצע את הבדיקות האלה, אנחנו מוצאים את המזהמים האלה בכינרת – אנחנו נכניס את זה כחלק ממערך הניטור.

כל המזהמים האלה באים מהביוב?

המזהמים האלה באים מהביוב ומבעלי חיים.

הביוב עדיין נשפך לכינרת?

הביוב לא נשפך באופן ישיר לכינרת, אבל ישנם אירועים של גלישה של מאגרי קולחין.

ואתם מפקחים שאין מקרים מעבר ל - - ?

אנחנו לא עוסקים ברמה של פיקוח.

לא אתם, אבל ישנו מי שמפקח?

ישנו גוף שמפקח – מינהלת הכינרת. ישנה היום גם התארגנות של נציבות המים דרך גוף יותר מרכזי, שפועל תחת צוות היגוי ניטור כינרת כאגן היקוות, שבעזרתו אנחנו גם יוזמים בדיקות מהסוג הזה, והוא גם דואג להפעלה של הגופים השונים ותיאום ביניהם.

אם אתם מאתרים מקום של זיהום, מסיבה כזו או אחרת, אתם יכולים לדעת את המקור שלו?

בדוגמה שנתתי קודם זיהינו נוכחות של מזהמים בדרום הכינרת, של אורגניזמים ממקור צואתי, באזור שיש בו הזרמה של מי ירמוך אל הכינרת. אנחנו יודעים שמי הירמוך הם יחסית ברמה נמוכה, אך לא היינו מודעים לזה שגם המזהמים האלה נכנסים. למי שיש את ההחלטה על הטיפול יש את הנתונים.

מישהו מזהם את מי הירמוך, באיזשהו אופן.

מי הירמוך בעצם זורמים מסוריה ומירדן, ובהסכם עם ירדן אנחנו מזרימים מי ירמוך בחורף.

אני יודעת, אבל אתם לא יכולים לאתר מי המזהם.

אנחנו לא יכולים לאתר.

אני שואלת את השאלות האלה כי הייתי בסיור בגרמניה, היה להם נהר מזוהם לחלוטין, כי כל מפעל שפך את שפכיו לתוכו. היום הם יכולים לדעת בוודאות, עם מערכת מאד משוכללת, איזה מפעל מזהם ומתי, לפי המיקום שלו לאורך הנהר הזה, וכמובן – לפי האופי של המפעל. כאן אין מפעלים, אולי, אך יכולים לדעת מי הגורמים הפוטנציאליים לזיהום.

הדוגמה של הירמוך היא חריגה. הדוגמה שאת נותנת, כאשר למספר מדינות או מספר רשויות או מחוזות יש שליטה על נהר, אפשר להשליך אותה למה שקורה בירדן העליון. אנחנו יכולים לאתר מקורות זיהום – למשל, מבריכות דגים, מאזורי חקלאות – על סמך מאפייני הזיהום.

ואתם עושים את זה?

אנחנו פועלים בחלק מזה, כאשר הפעילות שלנו איננה ממוקדת באגן ההיקוות של הכינרת, אלא ממוקדת בכינרת, וכאשר זה מגיע לכינרת אנחנו יכולים להגיד מה מקור הזיהום, רק באופן חלקי.

השאלה היא – אם אתם מוצאים שמי הירמוך מכילים כמות ענקית של מזהמים. מה אתם יכולים לעשות?

יש לנו הסכמים, בעניין הזה.

אנחנו לא גוף מפקח. אנחנו מזהים את התופעה, ומדווחים עליה.

למי אתם מדווחים?

לצוות היגוי – ניטור כינרת, ולנציב המים, שזה בעצם אותו גוף. באחריות נציב המים לקבל את ההחלטות איך לפעול, וכיצד.

זה גם במסגרת סמכויות המשרד לאיכות הסביבה, כמובן. אנחנו עוסקים כל הזמן בהסרת מפגעים ומניעתם. גם אגן היקוות הכינרת הוא כמובן בתחום האחריות שלנו. אנחנו עוסקים כל השנה במניעה של זיהומים מתעשייה, במניעה של זיהומים ממקורות אגרו-אקולוגיים, רפתות - -

ובהצלחה גבוהה?

אפשר לומר- בעשייה מרובה.

יש לכם את כל הסמכויות שאתם צריכים כדי לעצור מפעלים מזהמים?

בהחלט כן. יש מגוון רחב של תקנות המים שעוסקות בהזרמה של שפכי תעשייה, בערכי סף בתעשייה. אנחנו מפקחים ונותנים קנסות, בעבירות קנס בהקשר הזה. רק לאחרונה, למשל, הייתי בסיור באזור התעשייה דלתון, שנמצא באגן היקוות הכינרת. מצאנו שם יחד עם מפקח של המשטרה הירוקה הזרמה של שפכים במערכת הניקוז, שאמורה להיות נקיה ולהכיל מי גשם, באופן ישיר לוואדי. אזור התעשייה נקנס ב- 2,000 שקלים.

אז הוא ימשיך לעשות את זה.

אני חושב שהנושא של האכיפה הוא מורכב, ודורש הרבה מאד מאמץ.

תסגרו את העסק, ותראו שהוא לא יזהם יותר.

לגבי השאלות של איך פועלים הגופים השונים, השקף שלפניכם מסכם. המעבדה לחקר הכינרת פועלת בכינרת ובאגן ההיקוות במסגרת מחקרים ומחקרים בינלאומיים. יחידת אגן ההיקוות של מקורות פועלת באגן ההיקוות ומודדת פרמטרים כימיים, מנסה לכמת את כמות המזהמים ולאתר את המזהמים, שמגיעים לכינרת. השירות ההידרולוגי של נציבות המים נותן מידע על כמויות המים, מפלסים וכן הלאה. ישנם עוד גופים קטנים, יחסית, שפועלים, כמו – מעבדת מידע וגופים אחרים, שלא הכנסתי אותם לשקף. אני רוצה לומר שנבנים בסיסי נתונים. כל המידע מתרכז בהם. כשלעצמם הם לא אומרים הרבה, אלא לאנשי המקצוע שיכולים לנתח ולהבין אותם, ולבוא עם המלצות התפעוליות. המלצות אלה עוברות אל נציב המים, שיש לו, בעצם, שני זרועות: מנהלת הכינרת בפיקוח, וחברת "מקורות" בביצוע תוכניות השאיבה, מבחינת כמויות מים.

במה עוסקת המעבדה? המעבדה עוסקת בניטור ובמחקר, כמו שהגדרתי קודם. הניטור השוטף נכנס לקטגוריות הקלאסיות של ניטור פיזיקלי, כימי ביולוגי, וריכוז הנתונים על בסיס יומי. הבאתי פה גם רשימה של רכיבי ניטור יותר ספציפיים. אנחנו אוספים הרבה מאד מידע מיטאורולוגי ופיזיקלי מהכינרת, ניטור הידרו-אקוסטי לאומדן אוכלוסיות הדגים, שזו פעילות ספציפית שבעזרתה אנחנו מאתרים ומעריכים את גודל האוכלוסיות, את מצבן הפיזיולוגי, כחלק ממערך הביולוגי של שרשרת המזון, איתור חיידקים אינדיקטוריים, גורמי תחלואה ממקור צואתי, חומרי הדברה – במים, בחומר המרחף וגם בדגים. זו פעילות שגם משולבת עם גופי הפיקוח, שמטרתם לנסות ולמנוע אירועים עבריינים של דייג בעזרת חומרי הדברה, והיו מקרים כאלה, בכינרת. איתור מתכות כבדות, כחוליות ורעלני כחוליות – נשאלתי גם על זה, והערכת איכות מים, שזה תחום די מורכב גם להסבר וגם להבנה, איך אנחנו מעבירים את כל הידע שאנחנו צוברים בצורה מתומצתת אל מקבלי ההחלטות. הדוגמה הראשונית, אולי, היא איזשהו מדד של מיטאורולוגים שאומרים מה יהיה מצב זיהום האוויר – גבוה, נמוך, וכן הלאה. אנחנו ניסינו לבנות איזשהו מדד של איכות מים בכינרת.

אין קריטריונים ברורים בעולם?

ישנם קריטריונים ברורים, כל זמן שמדברים על פרמטר מדוד. אם את רוצה לשלב את אותם פרמטרים לתוך ערך אחד, צריך לקחת ולהעריך – באיזה פרמטרים משתמשים, איזה משקל נותנים לכל אחד מהם - -

אין כאן בארץ? לא עשו דברים כאלה?

זו מערכת די מורכבת, שאם היא נעשית, היא נעשית ספציפית לגוף מים ספציפי, וגם בכינרת היא נעשתה, למטרות הכינרת.

אנחנו עוסקים במספר גדול מאד של נושאי מחקר, בפרוייקטים של מחקר ופיתוח – נושאים של מקורות המלח בכינרת, אגן ההיקוות כמקור לנוטרינטים ומזהמים, ניהול האגם ואגן ההיקוות ומדיניות פיתוח אזורית, הערכה כוללת של איכות המים בכינרת, שיפור ואבחון מערך הניטור – הזכרתי קודם כדוגמה. אנחנו מכניסים יותר ויותר אלמנטים של ניטור סינופטי, ואני אראה דוגמאות על זה, חישה מרחוק, מערכת ניטור מרחבית, תחנות ניטור קבועות, אוטומטיות, כדוגמת הרפסודה שראינו, עידכון רכיבי הניטור בכינרת ובאגן ההיקוות לגבי מיקום תחנות, דיגום, תדירות דיגום, איזה פרמטרים אנחנו מודדים, וכן הלאה.

אנו עוסקים גם בשאלות לגבי הפיזור המרחבי של תהליכים ביו-גיאוכימיים בכינרת. באוקטובר השנה נקיים סדנה במימון קרן "מינרווה" בכינרת, בשיתוף עם חוקרים מגרמניה וסטודנטים שלהם, בנושא תהליכים ביו-גיאוכימיים בשכבת הגבול בכינרת, בין שכבות הגבול המימיות ושכבת הגבול מים- קרקעית, נושא מדעי מאד מובהק עם תמיכה מאד חזקה מקרן "מינרווה" והקבוצה הגרמנית שמשתפת אתנו פעולה. כמו כן - נושאים של חומרי הדברה ומזהמים אורגניים בכינרת ובאגן ההיקוות, אוכלוסיות הפלקנטון – שזה הוא מדד, כאשר מדובר בכל אותם אורגניזמים שמרחפים במים, ומחלקים אותם לצמחים – פיטופלנקטון ולבעלי חיים זעירים – זואופלנקטון – זו דינמיקה מהירה, יחסית. היא מעידה על מצב איכות המים באגם. זיהוי מינים הוא מאד חשוב, וכמו כן – פיזור מרחבי, יחסי גומלין בין מינים. כל אלה נבחנים.

אני מבינה שככל שיש יותר- איכות המים עולה.

ככל שיש יותר מינים – איכות המים גבוהה יותר. אנחנו רוצים לראות שהמינים באים מקבוצות שונות, שלא יהיו הרבה כחוליות, וכן הלאה.

נושא מאד מרכזי, שהשארתי אותו בסוף הרשימה, אבל הוא אלמנט מאד חשוב בפעילות שלנו – פיתוח מודלים להדמיה וחיזוי של תהליכים לימנולוגיים-אקולוגיים בכינרת, וכל זה במטרה להעריך את איכות המים ושינויים שעלולים לקרות, תרחישים והערכת משמעות תרחישי טיפול שונים בכינרת.

למעבדה יש שיתוף פעולה עם גופים ממשלתיים: נציבות המים, בראש ובראשונה. אנחנו פועלים כזרוע מחקרית ניטורית עבור נציבות המים, אגף הדיג, משרד החקלאות, מרכז שיתוף פעולה בינלאומי של משרד החוץ. אנחנו בונים תוכניות להשתלמות צוותים טכניים מארצות מתפתחות. גם היום יש לנו במעבדה משתלם מגאנה. יש לנו שיתוף פעולה עם המשרד לאיכות הסביבה, עם משרד המדע, מנהלת הכינרת ורשות ניקוז כינרת.

כשאתה אומר שיתוף פעולה, אתה מתכוון שהם מממנים מחקרים?

משרד המדע – כן. הם מממנים מחקרים, ואנחנו גם יושבים בוועדות ומשלחות מקצועיות של משרד המדע, וכדומה. גופי תכנון אזוריים נדרשים לחוות דעת שאנחנו נותנים, וכמובן שיש לנו שיתוף פעולה כמעט יום יומי עם "מקורות" בנושאים שונים שנוגעים לכינרת והמשך הזרמת המים מהכינרת. אנחנו משתפים פעולה עם מרבית המוסדות האקדמיים בארץ, גם עם המכללות שנמצאות אצלנו באזור: מכללת עמק הירדן, מכללת תל-חי. מדובר כגם ברוסים, גם בהדרכה של סטודנטים וכן הלאה. מאחר ואנחנו לא מוסד אקדמי אנחנו לא נותנים תארים, אבל העבודה המדעית לתארים גבוהים מתבצעת אצלנו, במעבדה. אני רואה בזה הכרה ביכולות המקצועיות והמדעיות של חוקרי המעבדה.

כמה מילים על המערכת האקולוגית של הכינרת. זו מערכת מורכבת, משתנה בזמן ובמרחב, ומגדירה את איכות המים. אם אנחנו שומרים על מערכת אקולוגית יציבה, אנחנו גם נוכל לספק מים באיכות טובה, וזה המוטו שמוביל את המעבדה, בהבנה שלה של המערכת – הבנה טובה עם הכוונה נכונה בייצוב המערכת האקולוגית, תביא לאספקת מים באיכות טובה מהכינרת.

בתחתית פירמידת המזון, היצרנים הראשונים – אצות. בעמדת הביניים – הזואופלנקטון, בראש הפירמידה – הדגים. חיידקים ובעלי חיים חד תאיים תורמים לפירוק החומר האורגני, חומרי דשן מזהמים משפיעים על פעילות המרכיבים השונים של שרשרת המזון. אלה הם הרכיבים העיקריים, ואם אנחנו רוצים קצת לסבך את התמונה אפשר לראות את האינטראקציות ביניהם עם הקרקעית שתורמת מזינים, חומר אורגני שמתפרק בשכבות התחתונות, אצות - -

מה הם המספרים?

המספרים באים לתת איזשהו משקל לכל תהליך ותהליך. אנחנו רואים את ההפרדה. יש פה איזושהי הפרדה מלאכותית בין המערכת הביולוגית והמערכת הביו-כימית. הפיזיקה נכנסת פה כקרינה, רוח, גשם, ומדיניות תפעול, זיהום. אלה הם הגורמים החיצוניים.

בחוברת שקיבלתם יש את התרשים הזה עם קוד. כל מספר רשום באיזה תאריך הוא.

ההבנה של המערכת נותנת לנו להסתכל על הכינרת בממדים שונים, כאשר זה הממד הפיזיקלי. בקיץ הכינרת משוכבת – למעלה ישנה טמפרטורה גבוהה, ואתם רואים את זה לפי סקאלת הצבעים, ולמטה – שכבה נמוכה. הסכמה הזו היא סכמה מעוותת, כאשר מזרח- מערב זה במציאות 12 ק"מ, ופה, יחסית ל- 42 מטר עומק, הסכמה הזו מעוותת. אנחנו רואים פה את הכוחות הפיזיקלים שפועלים במערכת – המטלימניון, שכבת הביניים, מתנדנדת כתוצאה מרוחות יומיות שפועלות ודוחפות את המים. התנודה הזו גורמת לגלים פנימיים והרחפה של חומר מהקרקעית והסעתו- רובו- אל תוך השכבה העליונה. חלק מאותם תהליכים תורמים לפעילויות הביולוגיות גם בקיץ. אנחנו רואים פה, לפנינו, את המערכת הקייצית – למטה היא חסרת חמצן ולמעלה היא רוויה בחמצן, עם פעילות ביולוגית של אצות, שמייצרות חמצן בתהליך הפוטוסינתזה, אותו זואופלנקטון שצורך אותן, ודגים שמסתובבים במערכת. המערכת הזו היא פעילה, מאד דינמית, ואנחנו רואים פה איזושהי תמונת מצב, כאשר התהליכים האלה יתייצבו לתקופת זמן מסוימת, ובחילופי עונות התהליכים משתנים.

כאשר מדברים על הכינרת, כמובן שאי אפשר לא לדבר על מפלסי הכינרת, ויש פה שקף שמראה את שינוי מפלסי הכינרת מ-69 עד היום. היום אנחנו במינוס 211, או קרוב מאד לזה. השינויים האלה הם ברובם תוצאה של מאזן מים, שמשמעותו – כמה גשמים נכנסים, שפיעת נחלים, התאיידות ונפח השאיבה מהאגם. חלק מהרכיבים האלה הם חיוביים, חלק הם שליליים. המפלס יירד כאשר התוצאה של המאזן הזה היא שלילית, והוא יעלה כאשר התוצאה של המאזן הזה היא חיובית. אנחנו רואים פה את הקווים האדומים, כאשר חצינו את קו ה- 213 ב-99, עם מגמה של הורדה. היום אפשר לדבר שוב על תהליך של החזרת המפלסים למינוס 213.

לפניכם כמה תמונות רקע, כדי להראות את מצב הכינרת בשנים האחרונות. לפניכם התמונה מדצמבר 2002, ותמונה ממרץ 2003, מספר חודשים לאחר מכן, מאותה זווית. ניתן לראות שמפלס המים עלה. לצמחיה שאתם רואים, שהוצפה, יש תרומה מסוימת לנוטרינטים וחומרי פירוק אחרים. היא לא בטלה בשישים, אך היא קטנה יחסית לכמות המזהמים שמגיעה מאגן ההיקוות.

עכשיו אני אעבור על כמה פעילויות חשובות שהמעבדה מבצעת וביצעה, והובילה בשנים האחרונות – הנושא של כחוליות. נושא זה הוא מהותי בקביעה של איכות המים בכינרת. זה נושא שלא התייחסנו אליו עד לפני שנת 94. בשנת 94 היתה בכינרת פריחה של אצה כחולית. אנחנו רואים שבשנות ה- 80 וה-70 הרמות היו נמוכות, ובשנת 94 היתה פריצה של ריכוזים גבוהים בכמויות גדולות של כחוליות. בקיץ של 94 זו היתה אצה שנקראת אפמיזומינון, שנראית במיקרוסקופ כחוטים, עם יכולת לקבע חנקן אטמוספרי, ולהוסיף למאזן החנקן של הכינרת.

כשזה קרה, איש לא ידע את המשמעות של הדברים. הדבר היחידי שהיה ברור הוא שזה סיכון עצום לכינרת. אני, אישית, הוצאתי את נציב המים באמצע סיור ממלכתי, ואמרתי לו שהוא חייב להגיע לכינרת. אם לא היתה פה מעבדה שהיתה תוקפת את הנושא, והוקם כאן צוות מיוחד, לא היו יודעים איך לתקוף את הנושא הזה. הנושא הזה הוא איכות המים. אלה המים שאנחנו שותים. צריך להבין את החשיבות העצומה שיש למעבדה.

מה קרה ב-94 שזה התגלה?

אני לא יכול לשים את האצבע על מה בדיוק קרה. ישנם מספר אירועים שקרו. למשל – שנת 92 היתה גשומה מאד, אחרי שנת בצורת, כמו שראינו בשנים האחרונות, עם עליה מהירה מאד במפלס המים, וכניסה משמעותית של נוטרינטים. יכול מאד להיות שהמערכת הגיבה מספר שנים אחרי כן. למשל – אביב 92 לא אופיין בפריחה גדולה של אצות. באותו זמן גם היתה התמוטטות של ענף המדגה של הלבנונים, של הסרדינים בכינרת, עם תופעה של פגיעה באוכלוסיות הזואופלנקטון. ישנם מספר תהליכים שאני לא חושב שאנחנו יכולים לשים עליהם את האצבע בוודאות. בהרבה מאד מקרים היכולות שלנו הן יכולות בדיעבד.

מה עשיתם? איך התגברתם על זה?

היתרון במערכות ביולוגיות כאלה הן שהן מופיעות, פורחות ונעלמות. אם תהיה פריחה של אפניזומנון היום, אני יכול להגיד לך בוודאות שב- 15 בנובמבר היא תיעלם. הטמפרטורות האופטימליות של אפניזומנון הן לא טמפרטורות חורף. אנחנו, קבוצה שכללה בתוכה חוקרים מהמעבדה, מהמכון בחיפה, מאוניברסיטת תל אביב ומ "מקורות", קבוצה שיש לה ניסיון בזיהוי של רעלנים, פעלנו קודם כל לזהות האם האצה הזו היא רעילה. לא ידענו שהיא רעילה משום שלקרובי המשפחה של האצה יש רעלים. לא מהסוג שמצאנו, בסופו של דבר, אלא יותר מסוכנים. אנחנו מצאנו רעל מתון, יחסית. הקבוצה הזו שארגנו פעלה כדי לזהות את רמת הרעילות ולזהות את החומר הפעיל. בסופו של דבר זיהינו את החומר הזה.

ב-94 גיליתם את האצה. מי יודע מה היה לפני כן?

לפני זה כמעט ולא ראינו כחוליות בכינרת. בוודאי שלא ראינו את הכחוליות מהקבוצה הזו. לשם כך יש לנו מערכת ניטור. כך בנוי מערך ניטור, על שיטת עבודה מסודרת, קבועה, ארוכת טווח, כשאני יכול להשוות את מה שאני רואה היום למה שהיה במערכת לפני 10 שנים וגם לפני 30 שנה.

בסופו של דבר, הקמנו, בשיתוף עם "מקורות" מערך מדידה וניטור, שכולל גם את מערכת האספקה או הזרמת המים של "מקורות" במוביל הארצי, שאנחנו מודדים את התכולה של הרעלן ושל האצות האלה, ויכולים, לפחות ברמה של אזהרת המערכת – יש לנו ספי פעולה מסוימים שמעליהם אנחנו מגבירים את התדירות של הבדיקות, אחרי זה מודיעים לרשויות, וכן הלאה. מבחינה זו, לפחות ברמה של יכולות לזהות, לכמת את הנוכחות של הרעלנים האלה – יש לנו את כל הכלים. יותר מזה, גם שאלנו שאלות האם אפשר בעזרת שיטות של טיפול במים לסלק את הרעלנים האלה, וגם כאן יש לנו תשובות. זה הביא אותנו גם לשאלות מהותיות לגבי החשיבות של הרעל הזה לאורגניזם, איך הוא פועל במערכת של בעלי חיים, וכן הלאה. במקביל, ראינו גם שהתפוצה של כחוליות אחרות הולכת ועולה בשנים האחרונות, ומצאנו קבוצה נוספת של כחוליות שמייצרת רעלנים. המין הזה נקרא מיקרוציסטיס. הוא מייצר קבוצה של רעלנים שנקראת מיקרוציסטינים. גם פה יש לנו הרבה מאד עבודת מעקב, וכן הלאה.

אני רוצה לומר משהו – יש, בעצם, מהצוות הזה, שבראשו עמד אסף סוקניק, תיק פעולה שיצא לפני שנה. הוא כולל מקרים ותגובות, כמעט כמו שעושים במערכת צבאית, וכפי שעושים במערכת ניהול סיכונים מסודרת במדינות אחרות, בהקשרים האלה. יש שם התייחסות למה הם הכלים למדוד, הערכת סיכונים – מה יכולות להיות הרמות שמסכנות את המים, ומה הסיכוי, בכמות כזו של אצות, לכמות כזו של רעל, ותרחיש של פעולות של מקרים ותגובות, שאומר איזו התרעות נותנים ברמות שונות. הכל בשיתוף עם חברת "מקורות". כלומר, יש היום תיק מסודר, כשכל אחד יודע מה תפקידו, וכל אחד יודע מה לעשות כאשר הוא מקבל דיווח. הכי חשוב הוא שנעשתה הערכת סיכונים מסודרת. הדו"ח הזה יצא לפני שנה והוגש לממשלה. יש כאן מערכת אופרטיבית שמתחילה כאן ונמשכת אצל ספק המים, בידיעה של נציבות המים שממונה על כל העניין.

אבל מה שחשוב הוא שאם אנחנו מפסיקים את המנגנון הזה, אנחנו בעצם לא יודעים מה אנחנו שותים. זו המסקנה המרכזית.

לא רק זה, אלא שאם קורה משהו דומה לזה, אין לך כתובת אל מי לפנות.

אתה גם לא יודע שצריך לפנות, כי אתה לא יודע מה אתה שותה. התוצאה יכולה להיות מה שכמעט קרה היום בפתח תקווה, בבית החולים.

לומדים מהסוף. הוא אומר שגם אם אנשים יורעלו ממה שהם ישתו, הם לא יידעו למי לפנות כדי לקרות למה זה קרה.

לא יכול להיות שבמדינה כמו מדינת ישראל לא יהיה מישהו שיבדוק בכל יום איזה מים אנחנו שותים. זה דבר בסיסי. הגענו לכך שהמכון הזה ייסגר, כי אין לו כסף. זו הבעיה האקוטית שלנו, היום. לפי התקציב, שאנחנו עוד מעט צריכים להצביע עליו, המכון הזה עומד להיסגר. לא יהיה כסף, לא רק למחקרים, אלא גם לא לתשלום משכורות ולא לכלום. הגענו לרמה הכי בסיסית שלא נדע איזה מים אנחנו נשתה, במדינת ישראל, אלא אם כן נראה את התוצאה הסופית.

המערכת הזו היא גם מערכת לדוגמה. היא מראה איך לטפל באקויפר או במאגר של מים גדול ועיקרי. יש עוד שניים כאלה: אקויפר ההר ואקויפר החוף, שאינם מטופלים בצורה כזו. כלומר, אין איזשהו גוף מרכזי שמטפל בהם. בשנים האחרונות התחילו יותר לטפל בהם.

נציבות המים עושה את זה, נכון?

הלוואי ששם היו מערכות כמו שקיימות כאן.

אם כבר הזכרת את זה – אנחנו קיימנו דיון אחד בוועדת המדע, על הנושא הזה של אקויפר החוף, כפועל יוצא של עבודת מחקר שנעשתה בנציבות המים על ידי שרה אלחנני. אנחנו, ביום שלישי, היינו אמורים לקיים ישיבת המשך, יחד עם ועדת הפנים ואיכות הסביבה בכנסת. ועדת הפנים ביקשה מאתנו לדחות את הישיבה בגלל אילוצים, והישיבה אמורה להתקיים בקרוב, כדי לראות מי מטפל, ואיך. אתה אומר לי, בעצם, שאפשר ללמוד מפה איך אפשר וצריך לטפל.

גם נציב המים אומר את זה. כולם אומרים שזה המודל איך צריך לטפל בגוף מים מבחינת ניטור ומחקר מדעי כבסיס לקבלת החלטות. הלוואי והיו כאלה גם בגופים האחרים.

בשביל לעשות ניטור באקויפר ההר צריך לעשות קידוחים מאד עמוקים, והעלויות הן עלויות כבדות, אז פשוט לא עשו את זה.

אבל באקויפר החוף אין כזו בעיה.

באקויפר החוף יש בעיות אחרות. אין איזה גוף מרכזי שבוחן את כל ה - -

ואם יתנו לכם תקציבים, אתם מסוגלים לעשות את זה?

לא זה לא התפקיד שלנו. זה תחום אחר.

טיפול בנחלים, במאגרי מים – זה התחום המקצועי שאנחנו יכולים לטפל בו. נושא האקויפרים דורש התמחות מקצועית אחרת, של גיאולוגים והידרולוגים, שלא כל כך מיוצגים בצוות המחקר שלנו.

מה התקציב השנתי שלכם?

הוא אומר ש – 60 מיליון שקל.

של המעבדה או של כל החברה?

של כל החברה.

יש תקציב לכל החברה, והמעבדה היא חלק מהתקציב הכללי הזה.

מה שאתם רואים לפניכם זה מה שראינו מהסירות – מערכת ה- enclosures. מה שראינו בים זה רק החלק העליון, ואלה הם השרוולים שיושבים בתוך המערכת, בתוך האגם, וכאן אנחנו רואים קצת נתונים שנאספו, מ-2001 עד דצמבר 2002. יש פה פירוט של מבנה אוכלוסיות האצות, לפי הקבוצות השונות של האצות. הוא נמדד ומוערך ישירות על ידי אותו אמצעי שנמצא על הרפסודה ומשודר למעבדה. אנחנו יכולים לראות את השינויים בין השרוול הפתוח, השרוול הסגור והאגם. זה ללא התערבות איזושהי תוספת או שינויים שנעשו בתוך השרוולים עצמם.

ציינתי שאנחנו מנסים להכניס גישות מתקדמות לניטור ומחקר הכינרת. אחד האמצעים שלא הצבעתי עליו כאשר היינו במרכז הכינרת, זו מערכת עצמאית של שרשרת מדי טמפרטורה, שנמצאת קרוב מאד לרפסודה ושולחת סדרה של מדי טמפרטורה אל תוך עמודת המים. כמובן שאנחנו רואים רק את התחנה המטאורולוגית שנמצאת מעל המים, והנתונים משודרים למעבדה. אנחנו רואים כאן את האנטנה. הנתונים נאספים. למשל – נתוני טמפרטורה, עומק המים.

מה הטמפרטורה בעומק המים?

בעומק המים הטמפרטורה היא 16 מעלות, כמעט קבוע, לאורך כל השנה. הטמפרטורה של המים העליונים משתנה בהתאם לעונות השנה.

זו היא התוכנית של הדוגם, וזו היא ה data שנאספת בעזרת המערכת הזו. אנחנו רואים כאן גרפים כאילו תלת ממדיים של עומק, עם תאריך והצבע. הצבע משקף פה את הטמפרטורה – המים הקרים למטה, והחמים למעלה, עכירות המים, PH וכלורופיל. שימו לב שיש התאמה בין עכירות וכלורופיל. זה מצביע לנו שרוב העכירות נתרמת על ידי אוכלוסיות האצות. במקרה הזה אנחנו רואים פריחה של אצה שנקראת פרידיניום, והיא מאד אופיינית לכינרת. היא לא הופיעה בשנים האחרונות, והשנה היא הופיעה בצורה חזקה מאד, עם פריחה מאד אינטנסיבית. אינפורמציה כזו, שמתקבלת לגבי כלורופיל, מינואר עד אפריל – אני יכול להראות פה שיש כמעט 90% recovery של data. כמובן שכל בעיה של תחזוקה מתבטאת בחוסר מידע במערכת.

לפניכם שקף שמתאר איך נראה הקיץ, מבחינת הפיטופלנקטון. אנחנו רואים שיש רמות נמוכות. אנחנו רואים אירועים קצרים, יחסית, של ריכוזים גבוהים יותר. ככל שנתקדם לחודשי ספטמבר-אוקטובר, נקבל קצת יותר אצות. ככל הנראה, עם ירידת הטמפרטורה. כמו כן – תהיינה יותר כחוליות.

אנחנו רואים פה תמונת לווין עם איזושהי הדמיה לריכוז כלורופיל, מה שמראה לנו שפיזור הכלורופיל במרחב הכינרת אינו אחיד. כמובן שפיתוח טכנולוגיות של חישה מרחוק, נושא שאנחנו עובדים עליו בשיתוף עם מדענים מאוניברסיטת בן גוריון בנגב, זה אחד האפשרויות לכסות את הפיזור המרחבי של האצות בכינרת. אנחנו גם הכנסנו אלמנט אחר שאנחנו קוראים לו – מערכת ניטור תת מימית נגררת. מבחינות רבות יש פה איזשהו דמיון, אנחנו רואים כלי כמו מטוס תת מימי קטן, עם כנפיים קדמיות ואחריות. הוא נגרר אחרי הסירה עם כבל הגרירה. הוא מופעל ממחשב הסירה ויש לו אפשרות לנו מעלה ומטה, כי הכנפיים יכולות לשנות את הזווית שלהן, והכלי יכול לעלות ולרדת בעמודת המים. יש לנו נתונים גיאוגרפיים, נתוני קרקע ונתוני מיקום של הכלי עצמו. על הכלי יש חיישנים שאוספים נתונים של טמפרטורה, עכירות, כלורופיל. מזה אנחנו יכולים ללמוד על הפיזור המרחבי. את הכלי אנחנו גוררים בכינרת במסלול מסוים, ואת הנתונים אנחנו יכולים לשלב או לחתכים של מזרח ומערב, ותמונה מרחבית של פיזור הכלורופיל. אם אנחנו לוקחים את כלל הנתונים המרחביים לשכבת עומק מסוימת, אנחנו יכולים לעשות אינטגרציה של פיזור הכלורופיל. הדמיה טובה דומה למה שראינו קודם, הדמית לווין.

אני מבין שלחלק הצפוני אתם לא נכנסים.

יש אזורים שלא נסקרים. יש בעיה של טיפול במערכת הזו באזורים רדודים.

דרך אחרת היא בעזרת שיטות ספקטרליות. יש כאן מערכת ספקטרלית שנותנת לנו מידע על קבוצות האצות השונות, כאשר אנחנו טובלים אותה בעמודת המים במספר גדול של נקודות אנחנו יכולים, בעזרת מערכות GIS, לתת לנתונים צורת הצגה וכימות נוספת.

הזכרנו לא פעם את הנושא של המודלים שאנחנו מפתחים. בעזרת קבוצת מחקר של אוניברסיטה ממערב אוסטרליה, שמובילה בתחום של מודלים לימנולוגיים, יחד אתם אנחנו מפתחים מודל חד ממדי ותלת ממדי לכינרת. ה- input שנכנס למודל זה כולל פרמטרים מטאורולוגיים, זרימות של נוטרינטים ומים אל הכינרת. המידע שיוצא מהמודל, אחרי העיבוד המתמטי, הוא מידע של איכות מים, זרימות, עליית מפלס, מליחות, וכדומה. במודל התלת מימדי, לאותם פרמטרים תהיה גם התפלגות מרחבית, כדי שנוכל לראות את השינויים שמתקבלים במרחב הכינרת.

לפניכם כמה תוצאות של הדמיה. אלה הן תוצאות מדודות של טמפרטורת המים בכינרת בחודשים השונים. כאן אנחנו רואים את תוצאות המודל עם קרבה די טובה בין התוצאות המחושבות לתוצאות המדודות. יש גם הדמיה לא רעה לריכוזי הכלורופיל. ישנם כמה מודים שהמודל לא מצליח לנבא אותם, וזה דורש עוד שכלול של המערכת הזו.

המעבדה עוקבת גם אחרי מצב אוכלוסיות הדגים בכינרת, ומספקת המלצות, בעיקר לנציבות המים ואגף הדיג של משרד החקלאות. אנחנו עוסקים בשיטות הדיג, אכלוס דגיגים ושימור אזורי הטלה בכינרת.

השקף האחרון מנסה לייצג במספר מוגבל של פרמטרים את איכות המים בכינרת לשנת 2002. ישנם פה נתונים מרוכזים לגבי המידע שקיים בבסיס הנתונים, מבוסס על ממצאים, ופילוג הערכים המדודים בכל שנות הניטור. המלבנים הכחולים מייצגים ערכים מומלצים על ידי אנשי המקצוע – אנשי המעבדה ואחרים, שאומרים שמים באיכות טובה צריכים להיות בערכים מסוימים. העיגולים מייצגים את הערכים הממוצעים הנמדדים של אותו פרמטר, לכל חודש וחודש. שימו לב – יש לנו חריגות בנושא המליחות בשנת 2002, ויש לנו חריגות בנושא הבקטריה. פה ושם יש חריגות נוספות, אך בסך הכל, מעבר לפרמטרים האלה, איכות המים ב-2002 היתה סבירה. כמובן שאם אנחנו רוצים לקחת ולשקלל את הפרמטרים האלה לתוך פרמטר אחד, המערכת יכולה להיות יותר מורכבת, ולא תמיד להראות סטיות בפרמטרים נוספים, כאלה או אחרים.

לפניכם חלק מהטכנולוגיות שלא הראיתי, כי אנחנו בבעיות של תחזוקה. במסגרת שיתוף פעולה אזורי, במימון נורבגי, הקמנו פה מערכת ניטור שצריכה להיות בדרום הכינרת, באזור בו הירמוך נכנס. זו מערכת אוטונומית שמודדת ומשדרת, אך היא דורשת תחזוקה ובמיוחד דורשת מניעת ואנדליזם. כמה שבועות אחרי שהתקנו אותה באגם מישהו כנראה ניסה לקפוץ מעליה עם אופנוע ים, ונעשה נזק.

אנחנו מזמינים אתכם להמשך הביקור, במעבדה.

אני מודה לך על הסקירה. ואנחנו נילחם יחד אתכם שלא תפגעו. הישיבה נעולה.

הישיבה ננעלה בשעה 14:00