כנסת פתוחה

הכנסת החמש-עשרה_________נוסח לא מתוקן

5
ועדת משנה למפגעי איכות סביבה
11.11.2003
הכנסת השש-עשרה נוסח לא מתוקן
מושב שני




פרוטוקול מס'
מישיבת ועדת המשנה (של ועדת הפנים ואיכות הסביבה) לנושא מפגעי איכות הסביבה
יום שלישי, ט"ז בחשוון התשס"ד (11 בנובמבר 2003) שעה 13:00

תופעות סביבתיות חמורות עקב התייבשות ים המלח.

חברי הוועדה: לאה נס - היו"ר
משה גפני
יצחק הרצוג
ואסל טאהא
עמרם מצנע
יורי שטרן

ניר בקר - המשרד לאיכות הסביבה
גלית כהן - ממונה יישום מדיניות סביבתית,
המשרד לאיכות הסביבה
עו"ד ראובן לסטר - חבר הצוות, המשרד לאיכות הסביבה
רון פרומקין - צוות אקולוגי, המשרד לאיכות הסביבה
אלי רז - אקולוג, המשרד לאיכות הסביבה
עלי פורטי - סגן מתכננת מחוז הדרום, משרד הפנים
יעקב קידר - מנהל מח' רב צדדי, משרד החוץ
אברהם רותם - מהנדס מועצה אזורית תמר
אמנון פישמן - ראש מועצה אזורית תמר
אסף מאיר - אגף תקציבים, משרד האוצר
אוהד אורנשטיין - מנהל מינהל כימיה ואיכות הסביבה,
משרד המסחר והתעשייה
עמוס ביין - המכון הגיאולוגי
גבי גולן - משרד ראש הממשלה
בלהה גבעון - מנהלת עמותת נגב בר-קיימא
דוד ירוסלביץ - סגן נציב המים
מנחם צין - סמנכ"ל בכיר לתפעול, מפעלי ים המלח
גדעון ברומברג - מנהל יישומי, ארגון ידידי כדור הארץ
תמר קינן - ארגון איכות הסביבה
עמיר אידלמן - מכון ירושלים
לואיס סוקולובסקי - מהנדס מועצת מגילות
נירה לאמעי - נציבות הדורות הבאים
יהודה דרורי -
חגית אייזנמן -

יפה שפירא

תמר מרימוביץ


תופעות סביבתיות חמורות עקב התייבשות ים המלח

אני מתכבדת לפתוח את הישיבה בעניינו של ים המלח, אוצר טבע יחיד במינו. כולנו יודעים, או יותר נכון אפילו רואים, את מצבו הקשה. הדוח שיוצג בפנינו היום מדבר על נזקים בתשתיות לחקלאות, לסביבה, לתיירות. הוא נאמד במיליוני דולרים, אבל הבעיה היא לא רק הנזק הכלכלי. אנחנו נשמע פה על נזקים יותר חמורים, שיכולים אפילו לסכן חיי אדם, כמו תופעת הבולענים שנשמע עליה.

היה חשוב לי לכנס את הישיבה הזאת היום בדחיפות, משום שממסקנות של הדוח עולה שהתופעות המסוכנת בים המלח הולכות ומואצות. גם אם היום תהיה החלטת ממשלה להזרים מים – ואני לא אתחיל לדבר עכשיו על איזה מים ומאיזה כיוון - אנחנו בסכנה ב-20 שנה הקרובות עם התופעות שנוצרו עד היום. זאת אומרת שאנחנו נצטרך למצוא פה פתרונות, תוך ידיעה שמה שהיה אתמול לא יספיק למחר. אני רוצה להודות למשרד לאיכות הסביבה, שסוף כל סוף יזם את המחקר ואת הדוח הזה, שיציג אותו דוקטור עמיר אידלמן מהמכון לחקר המדיניות במכון ירושלים וגלית כהן מיישום מדיניות של המשרד לאיכות הסביבה.

אני אתחיל בגורמים שהביאו את המשרד לאיכות הסביבה להתחיל להתעסק בנושא הזה, מאחר שהנושא באמת נחקר באמצעות מכוני המחקר של משרד התשתיות במשך עשרות שנים, לפחות כל ההיבט המדעי בנושא ים המלח. ראשית, נתחיל בנושא של שינויים קיצוניים בסביבות ים המלח. במחצית השנייה של המאה ה-20 יש שינויים קיצוניים דרסטיים ביותר, פגיעה בתשתיות, במערכות הטבעיות, באגן הדרומי ששם הסיפור קצת אחר והנושא של הגבהת הסוללות. מדובר על עצירה של תוכניות פיתוח - אם זה לתיירות, תעשייה והתיישבות – שכבר היום מתרחש. אנחנו ראינו היעדר מדיניות ממשלתית כוללת לאזור. יש מדיניות, יש מנגנונים שמנהלים את האזור, אבל באופן סקטוריאלי לפי נושא ולא משהו שהוא כולל יותר.

מטרת מסמך המדיניות – לתת איזושהי ראייה כוללת, להציג את ההשלכות הסביבתיות, הכלכליות והחברתיות. זאת פעם ראשונה שנעשה מחקר אינטגרטיבי, מסמך אינטגרטיבי, שרוצה להציג את המצב מכל ההיבטים על ההשלכות השונות, אם זה הנושא הסביבתי, הכלכלי והחברתי על מנת לבחון את אחריות המדינה על תוצאות התהליכים באזור ולתת המלצות למדינה לנקוט באמצעים שיביאו או לייצוב התהליכים באזור – וזה מה שהגדרנו קודם, אם בכלל יש אפשרות לייצב את התהליכים באזור. היום אנחנו יודעים שהמטרה הזאת נראית קצת רחוקה מאוד. כמובן שמדובר על מהלכים שיאפשרו לממש את פוטנציאל האזור. אנחנו רואים בזה אזור בעל ייחוד בינלאומי, בין המיוחדים ביותר שיש לנו בוודאי בישראל. אנחנו בהחלט רואים את הצורך להמשיך לממש את הפוטנציאל שלו, גם מבחינת הפיתוח וגם מבחינת השימור .

החלטת ממשלה התקבלה בינואר שנת 2003, החלטת ממשלה שפה אחד הוסכם עליה. הממשלה מכירה בקידום עתיד ים המלח, שמחייב עריכת בדיקות מעמיקות בסוגיות השונות להשלכות הכלכליות הסביבתיות הלימנולוגיות והגיאולוגיות וכל הקשור בזה על מנת לבחון את ההשלכות של ירידת המפלס, כאשר מטילים על השר לאיכות הסביבה – בזמנו זה היה השר לשיתוף פעולה אזורי יחד עם שר התשתיות – להקים ולרכז צוות מקצועי, להכין מסמך מדיניות לעתיד ים המלח. הצוות כבר פועל, ויפעל בליווי של ועדת היגוי.

אחת השאלות שעלתה כאן לגבי הפתרונות העתידיים האפשריים היא לגבי סעיף 5 שלא מובא כאן. זה אותו סעיף שאומר שצריך לבחון במסגרת מסמך המדיניות הזה גם את הפתרון של הובלת מים מתעלת ימים, ולא רק בתוואי של ירדן עליו אנחנו מדברים היום, אלא גם בתוואים השונים בים התיכון. בזמנו שר החוץ בנימין נתניהו ביקש זאת, והוסף סעיף 5.

אחד - יש התערבות של הממשלה או שאין, ושני - יש תעלת ימים או אין. יכול להיות מצב אחד של עסקים כרגיל שבו הממשלה מחליטה לא להתערב באופן דרסטי בתהליכים ולא לקיים תעלת ימים. זה התהליך שנדווח עליו, זה הדוח הראשון. מצב אחר שיכול להיות הוא שהממשלה מתערבת ופועלת לקראת תעלת ימים, וזה תסריט מספר 2. תסריט מספר 3 – הממשלה כן מחליטה להתערב, אבל מקורות המים הם אחרים, אולי מים שפירים אולי מים אחרים. הוצאנו מכלל אפשרות שתהיה תעלת ימים ולא תהיה איזושהי התערבות של הממשלה, כי חשבנו שלא יכול להיות מצב שבו איזושהי מדינה אחרת – קרי ירדן – הולכת לפתרון כזה ללא התערבות וללא הסכמה של מדינת ישראל. אלו התסריטים, שלושה תסריטים כאמור.

אנחנו הגדרנו בתחילת העבודה שלושה תסריטים שיכולים לשנות את המצב. אחד – התהליכים שמתרחשים בים המלח כיום ימשיכו, ולא תהיה התערבות. השאלה היא איך המדינה נערכת למצב כזה, שבו התהליכים ימשיכו להתקיים.

אפילו אם מחר יחליטו לעשות תעלת ימים, התהליכים שאנחנו רואים אותם כיום יימשכו לפחות 20 שנה. אצלנו בצוות יש ויכוח אם זה 20 או 40 שנה. התהליכים האלה יימשכו הרבה זמן, ולכן המדינה צריכה להיערך לכך שיש לה חבל ארץ שמתרחשים בו תהליכים כאלה. לים המלח יש פוטנציאל בלתי רגיל, הוא וירושלים נחשבים למקומות התיירות העיקריים, ולכן צריך להמשיך לפתח ותו. הצוות שגיבש את המסמך הזה, כמו שנאמר קודם, היה צריך להיות צוות רב תחומי: דוקטור עמוס ביין שהוא מנהל המכון הגיאולוגי והוא עוסק בכל הצדדים של התשתית, צוות כלכלי שבו חברים ניר בקר וערן חקלאי, צוות אקולוגי עם דוקטור פרומקין ואלי רז, שהוא גם תושב האזור, וצוות משפטנים. עורך דין ראובן לסטר נתן את הייעוץ המשפטי.

אולי אומר כמה מילים שמגדירות את גודל הבעיה. בתחילת המאה הקודמת נכנסו לים המלח שני מיליארד קוב בשנה, כשהיציאות היו בערך באותה מידה, ולכן מפלס הים לא השתנה ועמד על מינוס 392 פחות או יותר. היום או בתחילת המאה ה-21 הכניסות הן בין 400 ל-600 מיליון קוב בשנה, כשהיציאות הן למעלה ממיליארד, ולכן אנחנו נמצאים במה שנקרא "מאזן שלילי". המאזן השלילי הזה נגרם משתי סיבות: לוקחים מים במעלה, ישראל, ירדן, סוריה, מנצלות את המים במעלה, ירדן, ירמוך, וגם מפעלי ים המלח, לצורך התעשייה, גם שלנו וגם הירדנית, תורמים משהו בסדר גודל של 25% מהגירעון הכולל לסיפור הזה.

יש אנשים שחושבים שהים יתייבש לגמרי. במודלים שעושים, המסקנה מראה שהים לא יתייבש, אלא הוא ילך ויצטמק ילך ויצטמק, ואם תימשכנה הזרימות כפי שהן היום, מפלס הים יתייצב בערך בעוד 100-150 מטר נמוך יותר מכפי שהוא מהיום.

מה העומק האמיתי שלו?

ים המלח מורכב משני אגנים, האגן הדרומי והאגן הצפוני. האגן הצפוני הוא אגן עמוק. עומקו בחלק המרכזי למעלה מ-400 מטר, בעוד שהאגן הדרומי היה בסדר גודל של 10 מטר. כשמפלס הים ירד מ-392 למינוס 400, החלק הדרומי התייבש לגמרי, ואנחנו רואים היום רק בריכות, וגם בתי המלון חיים בחסדי הבריכות שמטופלות על-ידי מפעלי ים המלח. המפלס יגיע לשיווי משקל חדש במפלס של כ-100-150 מטר, וזה ייקח כ-100-150 שנה.

למה המערכת לא תתייבש לגמרי? משתי סיבות. אל"ף - שטח האידוי הולך וקטן, אומנם לא הרבה, ובי"ת – הדבר העיקרי הוא שהרכב המים נהיה יותר מלוח, והאידוי עומד ביחס הפוך לריכוז המים.

תהליך הירידה הוא קבוע?

לא, הייתי אומר שב-50 השנה הקרובות, ירידת המפלס תמשיך בסדר גודל של מטר בשנה, ואחר כך הירידה תלך ותואט.

גם בשנים גשומות זה קורה?

זה בכלל לא קשור לשנים הגשומות, בהנחה שאנחנו שומרים פחות או יותר על הכניסות שנכנסות היום לים המלח. הירדן בסך הכל נותן מעט מאוד מים לים המלח. כל המקורות המקומיים הם בתהליך של הפחתה. לכן ההנחה שאנחנו נמצאים בזרימות קבועות, גם היא לא נכונה וגם היא תלך ותפחת.

אמרת דבר מעניין, הירדן הוא לא מקור? אני חשבתי שהכל מגיע מהירדן.

הירדן היום כמעט חסום. מי הביוב, קצת תמלחות ומים לא טובים מגיעים.

אנחנו מדברים על העיקרון. חשבנו שהירדן הוא עורק החיים לים המלח.

ישראל בשאיפה לשאוב בין 400 ל-450 מיליון קוב למוביל הארצי. אלה מים שבעבר נכנסו לים המלח.

זה מה שאנחנו בדיוק אומרים, שהיום זה המצב, אבל בעיקרון הירדן היה מוביל.

אין ויכוח על זה. אנחנו מדברים על גריעת מים של כ-700 – ואולי אפילו יותר - מיליון קוב בשנה. אם נחסיר 700 מיליון קוב ממאזן המים השפירים של ישראל, ירדן וגם סוריה, בתנאים הנוכחיים זאת נראית סיטואציה בלתי אפשרית.

בוא נגיד שיש לנו מים בירדן ומהיום אנחנו מובילים מים לירדן, איך אנחנו משפרים את הנזק שנעשה? לפי מה שאתה אומר, את הנזק שנגרם לא נוכל לתקן.

אם התושבים באזור מקבלים החלטה להחזיר את המצב לקדמותו, פותחים את הסכרים ומכניסים את המים לירדן, ואז אנחנו לאט לאט בקצב של חצי מטר בשנה נתחיל להרים את המפלסים בחזרה, רק שנצטרך לתת לתושבים מים אחרים. כלומר, כל תוכניות ההתפלה שאתם קוראים בעיתון שהן נעצרות, נצטרך להכפיל ולשלש אותן, וגם כמובן לשכנים.

אם יעלה המפלס בחצי מטר לשנה, מה יהיה לגבי כל הנזקים שכבר נגרמו עכשיו, כמו הבולענים?

ללא ספק, תהליך החזרת המצב לקדמותו הוא תהליך מרפא, מבחינה זו שהמפלסים לאט לאט יעלו, אזורי הבורות והנזקים התשתיתיים פשוט יכוסו בהדרגה. בשוליים התופעה תימשך עוד הרבה זמן, אבל בגדול מרבית אזורי הנזק ייעלמו עם הרמת המפלס. כמובן שמבחינת מפעלי ים המלח, גם שלנו וגם הירדנים, התהליך הוא שלילי, כי בכל המצב הנוכחי הזה המפעלים מקבלים חומר גלם, כלומר מי הים הם באיכות יותר טובה והם מעלים את יעילות ההפקה של המינרלים.

ממילא בניית תעלה כזאת תיקח 10-15 שנה.

זה הפתרון של מים שפירים. אם מדברים על תעלת ימים, זה ייקח עוד הרבה יותר זמן. אחת התופעות השליליות שנוצרות זה תופעת הבורות. לאורך ים המלח יש אלפי בורות. נוצרים בולענים ברצועה שמסכנת את כל הפעילות באזור הזה.

גם בצד הירדני?

גם בצד הירדני, אבל במידה פחותה, וזה נובע מהסיבות שגורמות להיווצרות הבולענים, כלומר בגלל מבנה החורף והתנאים של תת הקרקע, התנאים הם קצת שונים, אבל בוודאי שהתהליך גם מתקיים בצד הזה. אצלם דווקא בחלק הדרומי מול מפעלי ים המלח לפני שנים לא רבות אחת מהסוללות הראשיות של המפעלים הירדנים קרסה, אנחנו חושבים שזה כנראה מסיבה של בולענים שהפילה את הסוללות.

האם העולם מתעניין בנושא? אולי יש רעיונות לפתרון מחוץ לישראל?

העולם מאוד מתעניין בזה.

אולי זה צריך להיות איזשהו פרויקט בעל חשיבות עולמית וצריך לגייס את העולם לזה?

יש בורות בעולם, הבורות הם לא ייחודיים לים המלח.

מה הפתרונות שמצאו שם?

בואו נתקדם ונגיע לזה אחר כך. היום מדובר על מובל השלום שניסו לדחוף קדימה. הרעיון היה שלא ישראל ולא ירדן יביאו את הכסף כדי לממן את הפרויקט, אלא יוקם פה קונסורציום עולמי מאמריקאים, מהבנק העולמי, מהאיחוד האירופי ומחברות גדולות – וכולם יתרמו כסף כדי לשנות את מצבו של אגן בעל ייחוד וחשיבות עולמית לתיקון המצב. אם מישהו מאמין בזה, זה תהליך שיכול לעבוד.

זה הסבר לתופעת הבורות. אני לא בטוח שאנחנו רוצים להיכנס לזה. לגבי הנזקים הנוספים, אמרנו שאחד הנזקים זה הבורות.

לגבי הבורות דיברת בקיצור. אותי זה הדבר הראשון שמפחיד. הרי בניינים יכולים לקרוס. אנשים אומרים שבית מלון יכול לקרוס. נופשים מטיילים שם. אנחנו מתחילים לדבר פה על דיני נפשות.

האנשים שמעורבים בנושא רואים את אחת ממטרות הדיון להתריע בפני הבעיה שבה עומד האזור הזה. תופעת הבורות והנחלים שנהרסים ומעמיקים מסכנים את כל התשתיות ואת כל תוכניות הפיתוח, ובמצב הנוכחי אין מושיע. אנחנו פה כדי להיעזר בוועדה.

מי אחראי לזה?

זאת אחת השאלות שצריך לברר אותה.

אם חס וחלילה יקרה אסון, את מי יאשימו?

אני מציע לתת לעורכי הדין ולמהנדסים לדבר.

השאלה שמציג חבר הכנסת גפני היא מרכזית.

נמצאים פה נציגים ותושבים ממועצות מקומיות שגם שואלים מי האב שלהם.

אני מציע שכדי לסגור את הסקירה, רק נראה דוגמה של הפירות של העבודה של המכון הגיאולוגי, שמביאים את זה לשפת תכנון ומציגים את אזורי הסיכון. לגביהם תישאל השאלה מי אחראי ומי צריך לפעול בהם. נמצאים פה מהנדסים של מועצות אזוריות וראש מועצה אזורית. שווה לשמוע מהאנשים שחיים שם איך נראים הדברים.

בסך הכל אנחנו לא אומרים מי אחראי, אלא מנסים לקבוע מה הסיבות לתופעות שקורות, ולתת איזשהו צפי מה יקרה בעתיד, מתוך הנחה שכמעט לא ניתן לעמוד נגדה, ושאנחנו עם התופעה הזאת חיים עוד הרבה שנים, ולכן זה המצב.

לפי הצפי שלכם, האם יכול בניין לקרוס?

ללא ספק, וקרסו כבר. יש בניינים שקרסו. אומנם מדובר ב"דברים קטנים" יחסית, ואולי למזלנו הם לא היו מאוישים באותו רגע, אבל הסיכון קיים בכל רגע ורגע. בסך הכל בעבודה הזאת הכוונה היא להציג את כל מה שקרה עד עכשיו מהמצב שהיינו בו לפני 50 שנה, ומה בטווח של ה-50 שנה הקרובות. בהצגה הזאת אנחנו מנסים להראות איפה יהיה קו החוף החדש, איפה תהיה רצועת הבורות, מה אזורי הסיכון של הבורות. אם נתחיל מהצד הימני, מצד מזרח, נראה שהקו החיצוני הכחול זה מפלס הים שיהיה ב-2050. קו אחד שלפניו שמאלה זה מפלס הים ב-2025. הקו הכחול הבא הוא פחות או יותר המפלס הנוכחי. כשהולכים שמאלה, ישנו הקו שהיה כשהמפלס היה ב-392.

הכתמים האדומים, הרצועות האדומות הם אזורי בורות שממש קיימים בשטח היום, עם איזושהי הרחבה מסוימת, אבל אין אזורי בורות ספציפיים. אנחנו מסוגלים להגיד, פחות או יותר, איפה האזורים שבהם קיים פוטנציאל להתפתחות בורות גם מעבר לאזורים הללו. על זה אנחנו מלבישים את תוכניות המתאר הנוכחיות, ואנחנו רואים שתוכניות המתאר נופלות בתוך אזורי הסיכון, בתוך אזורי הבעיה.

בצד הכי שמאלי יש פס ירוק, שהוא מציין את הגבול של התופעה שבגללה נוצרים הבורות.

זה הפס שאנחנו חושבים שמערבה לו, לא קיים סיכון מבחינת התשתיות, בעוד שמזרחה קיים סיכון, ופה המהנדסים צריכים להנחות איך מתמודדים עם הבעיה.

האם הבורות נוצרים כאשר האדמה מתייבשת?

זה מעבר לרק אדמה. כל התהליך של קריסת התשתית בגין ירידת המפלס זה תהליך מאוד מורכב. זה תהליך שקשור לאינטראקציה שבין מי התהום ומפלס הים לשכבת מלח שבתוך הקרקע. שינוי המצב גורם להמסתה, ולכן נוצרים חללים בתת הקרקע, שבסופו של דבר קורסים. כלומר, כל הגדרת הסיכון נובעת מאינטגרציה של הרבה משתנים, שיחד מאפשרים לתת הערכה איפה האזורים המסוכנים.

איפה נמצאים פה בתי המלון?

לא בקטע הזה. האגן הדרומי הוא מצב מיוחד. כפי שאמרנו, האגן הדרומי התייבש באמצע שנות ה-70. היום כל המים וכל המלונות לא יושבים על יד מפלס הים, אלא יושבים למרגלות הבריכה המרכזית, הבריכה הראשית של מפעלי ים המלח. דווקא הם עומדים בפני תופעה אחרת. הבריכה הזאת שהיא חוף הים שלהם מתרוממת כל שנה, וזאת מסיבות תפעוליות של מי שאחראי על הנושא הזה. יש פה בעיה ספציפית של בתי המלון, שדווקא צריכים להתמודד עם עליית מפלס שקשורה לבעיית הבריכות, וזה מטופל בנפרד.

מה לגבי הכבישים?

דרך אגב, אם שואלים איזה קטע של כביש עתיד להיסחף או בסכנה של היסחפות, צריך לדעת שהמכון הגיאולוגי פשוט מסמן אותם.

עם מפות שמראות איזה קטעים מסוכנים. בנושא הכביש, צריך לדעת שליד עין גדי – כתוצאה מהתהליכים האלה - גשר עין גדי קרס. כיוון שחלק מהכביש עובר שם ממש באזור הכי מסוכן מבחינת הבורות, מע"צ בשנים האחרונות השקיעה הרבה מאוד כסף כדי לבנות תשתית מלאכותית שמחזיקה את הכביש בקטע הכי מסוכן, אבל זה לא אומר שאין קטעים מסוכנים אחרים.

אני רוצה להגיד מה המסקנות שלנו. מצב ים המלח זאת לא תופעת טבע, אלא יציר אדם. מנצלים את מקורות המים הטבעיים שלו, ולכן נוצרה התופעה הזאת. יש סביב ים המלח בולענים שמאיימים על התשתיות, ויש נזקים לחקלאות ולתיירות.

הערתם הערה לגבי הירדן, אבל יש פה אי הבנה מסוימת. אם הסכרים על הירדן היו מוסרים, בתהליך טבעי המצב היה מתקן את עצמו. הבעיה היא שעצרנו את זרימת המים בירדן.

אבל הבנתי שגם אם היום נכניס מים שפירים, עדיין לא נתקן את המצב.

ים המלח שהיה במפלס 392 לפני 50 היה ים משוכב, וגם השכבה העליונה היתה יותר מתוקה מהשכבה התחתונה. מבחינה פיסיקלית, הוא החזיק מאות שנים במצב הזה. איך הוא נוצר? מי הירדן שנכנסו יצרו שכבה קלה יותר, שצפה על המים המלוחים. אלה היו 90%-92% מי ים המלח ו-8% מים מתוקים, וזה היה מצב יציב. זאת השכבה שגם מתאדה, והמצב הזה איזן את עצמו. כשירד המפלס כ-10 מטר והאגן הדרומי התייבש, אותו שיכוב נשבר, והכל התערבב ונוצרה שכבה אחת. אם תשאלו אותנו, זה היה גם המצב לפני 1,000 שנה, אבל במאות השנה האחרונות פה השתנה משהו מהותי.
אם משנים את המצב ומחזירים חזרה את כניסת המים המתוקים, נחזור למצב של ים משוכב. למעשה, בכל חורף – גם החורף של השנה שעברה, כיוון שהוא היה גשום במיוחד – היו זרימות חזקות ובאופן זמני נוצרו שתי שכבות.

איך זה ישפיע על מי התהום?

נוצרות שתי שכבות מים, וכשנחזיר את הזרימות הטבעיות למערכת, לאט לאט המערכת תתמלא, כשהעליונה תמיד תהיה יותר מתוקה מהשכבה התחתונה. מבחינת הרכב המלחים, זה לא משתנה משמעותית, כי המים המתוקים בטלים מבחינת תרומת המלח. הם תורמים מים. דרך אגב, תעלת ימים מכניסה מי ים, ולכן היא גם משנה משהו בהרכב הכימי, יש לה בעיה מסוג אחר.

מי התהום נמצאים בשווי משקל עם גוף המים, כלומר הם רוצים להתאזן עם האגן. כשמתרומם המפלס, גם מי התהום עולים יחד אתו. בעבר כשהמפלס היה מלוח ומלא, מי התהום לא המסו את המלח, ולכן לא היה תהליך של יצירת בורות. ברגע שנרים את זה בחזרה, עדיין המלח יהיה במצב שהוא מומס, אבל אזורי הסכנה העיקריים יכוסו, יוצפו במים. להערכתנו, אם נחזור למפלס של מינוס 400 - לא למינוס 392 בכדי לא להציף את כל המפעלים – או מינוס 405, 80% מאזורי הבעיה של הבורות יוצפו.

ואם אנחנו רוצים לפתור את הבעיה של הבורות שנראית כאקוטית?

אבל התשובה לשאלה הזאת היא תיאורטית, כי אף אחד לא הולך לפתוח את הסכרים.

מה היה קורה אם היית פותח את הסכרים?

מפלס הים היום הוא מינוס 416.5. צריך לקבוע מפלס יעד, למשל מינוס 400, כלומר לעלות חזרה 16 מטר. אם נחזיר את כל הזרימה הטבעית למערכת, זה אפשרי תוך 20 שנה.

אם כך, מה שאמרתי נכון. גם אם היום "תפתח את הברז", 20 שנה אתה תהיה בסכנה.

אבל לא הולכים לפתוח אותו. אגב, בולענים בים המלח היו כבר לפני למעלה מ-3000 שנה.

לאורך כל ההצגה נראה שבטווח הנראה לעין לא יהיה שינוי במאזן המים. אם מציעים לפתוח את סכר דגניה, צריך לזכור ששואבים ממי הכינרת בין 200 ל-300 מיליון מטרים מעוקבים, וחסר לים המלח הרבה יותר מזה, זאת אומרת צריך עוד השלמות ממקורות אחרים שזורמים לים המלח וגם אותם עצרו.

ראינו סכרים נסחפים, ראינו בולענים וראינו איפה הם עומדים להתהוות. הדבר הזה יימשך עוד 10-20 שנה לפחות, אם לא כפול מזה. לכן אני חושב שהיה שווה לשמוע את האנשים שגרים במקום, את ראש המועצה ואת המהנדסים, ולשמוע מהם איך הם רואים את התופעה ומה מציק להם.

אני אאפשר לנציגי המועצות לדבר ואחר כך נשמע את המשרדים, כי בסך הכל מי שצריך לקחת את האחריות זה משרדי הממשלה. אנשים פה שואלים מי האחראי ומי מגן עליהם.

מה שהכי מעניין אותנו זה לדעת איך אתם מאשרים שם בנייה, זאת אומרת איך רשויות התכנון אצלכם עובדות.

נשאל את משרד הפנים אחר כך.

ים המלח יושב היום בתחומי מדינת ישראל על שתי מועצות אזוריות, מועצה אזורית תמר והמועצה האזורית מגילות. נמצא אתנו גם מהנדס המועצה האזורית מגילות. בראש ובראשונה אני מודה על קיום הדיון. אני חושב שזה מעבר לחשוב. אני חושב שמעבר לזאת, טוב מראה עיניים, וחשוב יהיה לבוא ולראות את הדברים בשטח. אנחנו לא מסוגלים להציג כאן את מה שאפשר לראות ולהבין מהשטח.

אמרה יושבת-ראש הוועדה שים המלח הוא נכס בין-לאומי, ושצריך לקבל את ההחלטות האם רוצים שהוא יוסיף להתקיים והאם רוצים להוסיף ולקיים את הקיים ולפתח את מה שקיים באזור הזה. פה צריך להגדיר נשיאת אחריות. אמרה גלית כהן שלא רק הטבע מעורב במעשה. המעשה הוא מעשה ידי אדם, זאת הרבה יותר אקולוגיה מאשר טבע. שאלו אותי מה קורה עם קרן נזקי טבע. לא קרן נזקי טבע ולא הביטוח הממשלתי, חברת ענבל, מוכנים לשים ידם בנושא אחריות הביטוח. הם אומרים שזה לא טבע, אלא ידי אדם. מדינת ישראל צריכה, לדעתי, להחליט מי הוא האחראי, ולהערכתנו לקחת אחריות. את האחריות הזאת צריך לגלגל אחר כך על מי ממשרדי הממשלה ליישום ולביצוע, אם התקבלה ההחלטה בסעיף הראשון שצריך להמשיך לקיים ולפתח את האזור הזה.

ישנם שלושה ביטויי אורך לבעיה, לתהליך: האחת – נסיגת הים שיוצרת הלאה את כל השרשרת של הבעיות האקולוגיות, השנייה - היפערות הבולענים, והשלישית – התחתרות לאחור של הנחלים. עכשיו צריך ברובריקות הרוחב להכניס את הנושא של לקיחת האחריות, את הנושא של ביטוח בגוף ובנפש והביטוח ברכוש.

ציינו פה קודם שמבנה קרס. המבנה שקרס, קרס בלב אזור תיירות, חניון תיירות של קיבוץ עין גדי. בנס לא נפגעו שם אנשים, מישהי מצאה את עצמה בתחתית הבור והוציאו אותה משם. מדובר כאן בתשתיות לא רק מוניציפליות, תשתיות ארציות. כביש 90, הכביש הראשי, נפתח על ידי מע"צ אחרי שבחלק מהיישומים אמרו אנשי המקצוע שחלק מהכביש הזה עובר באזור שעלולים להיפער בו בורות. מע"צ פתחה את הכביש, הציבה יריעות וסללה מחדש את הכביש, כדי שבמידה שייפער בור, לא יהיה אסון בנפש.

האם אתם עומדים לבנות באזור הזה? האם יש תוכנית תמ"א באזור?

כפי שציינו כאן, ישנם אזורים שבהם יודעים שעלולים להיווצר בורות. באזורים האלה אנחנו כרגע נמנעים מפיתוח. יחד עם זאת, די ברור שלמהנדסים יש – ואם אין עדיין, יהיו - פתרונות. באירופה ובארצות הברית - ברוסיה ובלטביה יש עיר שלמה שבה 35,000 תושבים יושבים על בורות. יש פתרונות ישימים. כמובן שהם יקרים יותר מאשר לבנות במישור החוף.

יש היום מספר צוותים שפועלים בנושא, אם זה מסמך המדיניות ואם זאת ועדת מנכ"לים במשרד התשתיות ובמשרדים נוספים. כשצריכים לתת מענה, מפעילים בין היתר צוות הנדסי שצריך לתת מענה לפתרונות מעשיים, לפתרונות ישימים. די ברור שבהיעדר מדיניות של לקיחת אחריות, הצוותים המקצועיים לא ייקחו אחריות, הם לא יביאו את הפתרונות הישימים ויחתמו על לקיחת אחריות.

אתה יושב בוועדה שמאשרת את הבנייה. האם אתה מאשר לגורם תיירותי להקים שם בית מלון? האזור של בתי המלון יושב על קו המים.

האזור של בתי המלון, חלקו לא מאוים. הראו פה קודם קו ירוק. בין היתר, יש פה מעורבות תקציבית, כי "הקו הירוק" הזה הוא קו כללי, וישנם אזורים שבהם כן ניתן לבדוק את השטח ספציפית ולאפשר בינוי. זאת תופעה גיאולוגית בעיקרה.

מה קורה עם התושבים שלך במועצה שלך? האם הם לא חרדים?

קודם כל, התשתית הכלכלית של קיבוץ עין גדי בתוך הבורות, אם אלה שטחים חקלאיים ואם אלה שטחים תיירותיים.

אנחנו רואים עכשיו דוגמה של בורות שנפערים במטעים. המטעים האלה יצאו מכלל שימוש. זה ענף שלם שעליו היה מבוסס יישוב פשוט איננו. זאת דוגמה מתחום החקלאות. אם אתם רוצים לראות דוגמה מתחום התיירות, תראו את מה שהיה אתר תיירות בעין גדי, אתר חניון עין גדי. כמו שאתם רואים, המבנים קורסים לתוך בורות.

אני חושבת שצריך לחשוב איך דואגים לגבי מה שקורה עכשיו. אני אפילו לא הייתי נותנת אישור לשום דבר לפני שפותרים את הבעיות.

עומדת על השולחן השאלה האם נוטשים, האם משקמים, האם מעתיקים תשתיות. צריך להבין את המשמעויות של נטישה, ומה שהראה פה אלי רז זאת נטישה. אם מטע התמרים נופל, זזים הצידה. אם אזור התיירות נופל, זזים הצידה. מעבר לקריסה הכלכלית, יש פה גם קריסה מורלית. לדעתנו, צריך לפעול להעתקה ולשיקום של תשתיות, ככל שמתאפשר.

האם הממשלה מעורבת בזה?

אנחנו בתהליך של עירוב הממשלה. התקבלה החלטה של ממשלת ישראל לגבי מסמך המדיניות. ועדת הכספים דנה בנושא. ועדות נוספות דנות בנושא. צריך להתכנס איכשהו לקבלת החלטה.

מר רז הראה מטע שנטשתם אותו, בגלל שנפערו שם בורות. האם הממשלה התערבה בזה?

הממשלה לא התערבה בזה. חבר הכנסת גפני, מזה שנים אנחנו מנסים ליצור חיתום של חברת הביטוח הממשלתית ענבל, ונתקלים בסירוב.

למה?

פעם אחת בשל הטענה "אנחנו לא אחראים". פתחתי ואמרתי שצריכה להתקבל החלטת מדיניות ללקיחת אחריות. כתבתי לשר התשתיות הלאומיות שחברת הביטוח לא מתערבת, וקיבלתי תשובה מהלשכה המשפטית של משרד התשתיות, שמדינת ישראל אינה נושאת באחריות להיפערות הבורות.

נגעו פה קודם המלומדים ובעלי המקצוע בנושא של מקור הבעיה. מקור הבעיה הוא בהחלט מעשה ידי אדם, עצירת המים שמילאו את ים המלח, והמקור הזה נמצא בידיים של מדינת ישראל.

אבל הזיכיון של מפעלי ים המלח, אני בעתירה בבג"צ כבר כמה שנים נגדם.

הם שחקני משנה.

לא רק שחקני משנה, אבל אם עכשיו מאוד שקטים.

מעבר לבעיות שמוצגות כאן, יש בעיות נוספות, שמפעלי ים המלח בהחלט גם מעורבים בהן. נגעת בנושא בתי המלון, שם יש בעיה נוספת של עליית מפלס הבריכות התעשייתיות, ששם מפעלי ים המלח מעורבים ומעורבים גם כספית בפתרון הבעיה, אבל בהחלט צריך לתת לזה את הדעת ברצינות ולהגדיר אחריות. צריך להבין שקיימים פתרונות, הם עולים כסף, אלא אם כן ההחלטה תהיה שסוגרים את העסק ותשתיות שנופלות - נופלות, תושבים יסתדרו או לא יסתדרו ופוטנציאל הפיתוח של התיירות ושל התעשייה יתקיים או לא יתקיים.

מה קורה בצד הירדני? יש שם בנייה של בתי מלון חדשים. תיירות ים המלח המתחרה בנו הולכת וגדלה בצד השני. האם יש שם בעיות דומות?

החוף הירדני הוא שונה מהחוף הישראלי. כדי שיהיו בורות בחוף, צריך שיהיה חוף. כל החוף הצפוני של ים המלח ושבו הירדנים מקימים את המפעלים שלהם, אין בו מספיק בשר להתפתחות הבורות. בנוסף לזה, אנחנו רואים שגם בצד שלנו, בחוף הצפוני, אין התפתחות של בורות, התנאים קצת משתנים בציר צפון-דרום. בדרום ישנה תופעה. החוף שם הוא רחב, והתופעה קיימת. כפי שנאמר פה, היא כנראה גם איימה על המתקנים של התעשייה הירדנית בדרום.

חלק מבתי המלון שלהם לא בקטע הצפוני.

מדובר במלון אחד או שניים.

פועלים צוותים, בין היתר במינויים של משרדי הממשלה, גם צוות הנדסי וגם המכון הגיאולוגי, למיפוי גבולות הבעיה. צריך לתת את הכלים לפעילות של הצוותים האלה, לחידוד קווי הבעיה, איפה קיימת הבעיה, איפה כן ניתן לפתח במרחבי הקיום של הבעיה. אם אמרנו שבקיבוץ עין גדי תשתיות קיימות נופלות, בנווה זוהר לדוגמה אישרנו עכשיו תוכנית סטטוטורית להרחבת היישוב, וזה קריטי איפה עובר קו הפוטנציאל. אם הוא עובר על הקו של התוכנית הסטטוטורית, לא ניתן להקים את היישוב. אם הוא עובר כמה עשרות מטרים משם, כן ניתן להקים את היישוב.

צריך להיות גם חיזוי עתידי, הרי אתה לא בונה יישוב להיום. השאלה היא האם נעשית גם עבודת חיזוי של התופעות הללו.

צריך לזכור בחיזוי עתידי של תהליכים שמתפתחים, כמו תופעת טבע, שהחיזוי הוא לא אחד לאחד. אתה קורא את המגמה, ואנחנו יכולים לתת פחות או יותר את הכיוון, אבל אי אפשר לדעת אם זה יהיה 10 מטר לכאן או לכאן, בלי בדיקה פרטנית של תת הקרקע.

אני חושבת שלא כדאי לעסוק בפיתוח של אזור כזה היום, לפני שהתחלנו בעבודה יותר רצינית.

ישנה עבודה של בעלי מקצוע, גם המכון הגיאולוגי עובד על זה מספר שנים וגם צוות הנדסי עובד על הנושא יותר בכיוון של הפתרונות ההנדסיים, בצורה שאומרת - אנחנו יודעים שקיימים בורות, ודנים בשאלה איך ניתן לקיים שימור, קיום ופיתוח באוזרים שבהם קיימים בורות. בהחלט שתי הסוגיות, ניתנת עליהן הדעת בצוותים המקצועיים. מדובר בהגדרה של לקיחת אחריות והקצאת משאבים כספיים שצריכים להיות מיושמים, כדי להמשיך לקיים את האזור ולפתח אותו.

אני מאוד מקווה שגם נגיע לדיונים מקיפים על ים המלח, לא רק על הבעיה הספציפית - שהיא מרכזית כמובן - של ירידת המפלס אלא על כל האקולוגיה באזור ופתרונותיה. אני באמת לא מבין למה התוכניות הגרנדיוזיות שצצות מדי פעם בסוף נגמרות בשום דבר. אני מקווה שפעם נגיע לאיזושהי תעלה, או מים סוף או מים תיכון, שתציל את ים המלח והפרויקט הזה יהיה בינלאומי, כי לא מדובר בנכס לאומי אלא מדובר בנכס בינלאומי. אני מניח שאפשר למצוא כסף, לא רק במסגרת תוכניות השלום למזרח התיכון החדש, אלא במסגרת היותו אתר אקולוגי איכותי וייחודי שחשוב לאנושות כולה.

אבל מה תהיה ההשפעה של ערבוב המים של ים הסוף וים המלח? אני חושב שזה דבר שחייבים לבדוק היטב.

אין ספק שכל ההיבטים האקולוגיים חייבים הרבה יותר מחקר. הרצל פעם חשב שתהיה תעלה, הוא לא בדק את הרכב המים, אבל היום אפשר לבדוק.

האמת היא שהם באמת הציגו את שלוש הברירות, אבל הם קודם כל אמרו שהם מדברים היום על ברירת המחדל הראשונה. התחלנו את הישיבה בכך שגם אם תתחיל ליישם את הפתרון הטוב ביותר, אתה צריך לשרוד את השנים הקרובות.

דיבר לפניי יושב ראש מועצה אזורית תמר. אולי הדברים שאומר לא לרוחו, אבל אני חושב שהמועצה האזורית מקבלת הרבה מאוד כסף מבתי המלון, שכמעט לא חוזר לתשתיות לתיירות. חלק מהכסף וחלק נוסף שצריכים לגבות ממפעלי ים המלח חייבים להוות יסוד לקרן מיוחדת לשיקום האזור. אם ניצור איזשהו בסיס כספי, מזה אפשר להתחיל לממן את הפעילויות שאמורות לפחות לעצור את ההידרדרות ואחר כך אפשר לחשוב על פעילויות השיקום.

אני בטוח, לא רק מקווה, שאם ממשלת ישראל תפנה לכמה וכמה קרנות בינלאומיות וגורמים בינלאומיים בבקשה להשתתף בקרן הזאת, שמטרתה היא כך וכך, הם יעזרו לה.

מי בממשלה?

אני חושב שזה המשרד לאיכות הסביבה.

אבל המשרד לא יודע מזה.

המשרד לאיכות הסביבה יזם את כל ההכנה של מסמך מדיניות.

אם נחליט בפורום הזה שזו הדרך וזה הקו וזה הכיוון, אפשר לבוא לממשלה ולהגיד לה שתחליט מי יהיה האחראי ומי יבצע. בכל זאת, זאת שאלה שיכולה לחכות בתור. קודם כל צריך לסמן את הכיוון ולדעת איך ייראה הפתרון, ואז להחליט מי יהיה אחראי על היווצרותו.

מי לוקח את האחריות? מישהו חייב להתחיל לטפל בזה ולקחת אחריות על כל התופעות שקורות באזור. אני לא מורידה מערך ההשקעה של התושבים והמועצות.

אני כעת מאלתר פתרונות, אבל אפשר להקים מנהלת ים המלח במשרד הפנים למשל, שתרכז את הפונקציות הבין משרדיות ותתאם ביניהן.

זאת אומרת כל המשרדים הנוגעים בדבר - התשתיות, הפנים, החקלאות, התיירות ואיכות הסביבה.

המטרה היא נכונה, אבל זאת לא דרך ביצוע.

זה כבר קיים וזה לא עובד.

אני לא דיברתי על המטרה, אני דיברתי על בסיס ספציפי כספי, כי בסך הכל יש פירות לים המלח, שכעת לא מופנים בשום צורה שהיא להשקעה חוזרת לשיקום הים ולשיקום החוף.

כמו המפעלים שם.

הייתי רוצה להתייחס לדברים, כי הדברים לא מדויקים.

אני אנסה לייצג אותך, מר פישמן. אני חושב שהדיון הזה הוא מאוד חשוב. אנחנו לא דנו על ים המלח בקדנציה שלי, כי עסקנו רבות בים התיכון ובדגים ובשוניות באילת.

מה התפקיד של הוועדה ומה התפקיד של הממשלה? תפקיד הוועדה זה לא לפתור את הבעיות. תפקיד הוועדה זה לפקח האם הממשלה עושה עבודתה בעניין הזה, כן או לא, ואם לא - להגיד לממשלה "אנחנו מחכים לך לראות מה תעשי". יכול להיות שהמועצה האזורית צריכה להעביר לזה כסף, יכול להיות שלא. אני לא יודע. אף אחד לא יכול לחייב את המועצה האזורית להפנות לזה את המשאבים, כמו שאף אחד לא יכול להתערב בכסף שיש לך ולהגיד לך מה לעשות אתו. אם אתה רוצה להתערב, תהיה שותף. כמו שאתה לא אומר לעיריית תל אביב מה לעשות עם הכסף, אתה לא יכול להגיד למועצה אזורית תמר מה לעשות עם הכסף, כי לא בדקת מה היא עושה עם הכסף.

אתה יכול לא לתת להם כסף.

לא נותנים לנו כסף.

שלא תהיה אי הבנה בעניין, לא נותנים. אנחנו מדברים על משאב לאומי, ואת זה אמרת קודם חבר הכנסת שטרן. מדובר על מקום תיירותי בינלאומי, שאליו מגיעים אנשים מכל העולם. אין לנו הרבה מקומות דוגמת ים המלח.

המדינה התערבה פה. זה לא שאמרו שקרה משהו, ולכן על התושבים המקומיים לשאת באחריות לכך. מדינת ישראל התערבה, ובצדק, כי לא היו מים, וגרמה לכך שים המלח יגיע לאן שהגיע. הממשלה לא עוסקת בעניין הזה, להוציא דוח של המשרד לאיכות הסביבה, שזה בסדר גמור. שיבואו ויגידו מי נושא באחריות אם יקרה משהו לאוטובוס ליד עין גדי, חס וחלילה. מה המדינה תגיד? שהיא לא בעניין? שהיא לא נתנה זיכיון למפעלי ים המלח? האם היא לא מחליטה על כל דבר קטן וגדול שקורה באזור ים המלח? איזה מן דיבורים אלה? הממשלה פשוט לא עושה עבודתה, ואני אומר את זה מסיבות מאוד אובייקטיביות. יש לה הרבה בעיות אחרות, יש הרבה נושאים אחרים שהיא עוסקת בהם, וכל עוד לא קרה אסון לאומי, המדינה לא התערבה.

לכן אנחנו מקיימים פה ישיבה בנושא.

מה התפקיד שלך, חברת הכנסת נס? ועדת הפנים ואיכות הסביבה לא יכולה להגיד לממשלה מה לעשות. ועדת הפנים ואיכות הסביבה יכולה להגיד לממשלה שהיא נושאת באחריות לעניין הזה. היא תחליט מי אחראי למה שקורה שם ומה קורה כאשר חס וחלילה יש אסון. מותר לה להגיד לראש המועצה האזורית להעביר לשם כסף. ראש המועצה האזורית יישב לדון עם משרד הפנים, או עם המשרד שהממשלה תחליט עליו, כדי לשמוע כמה כסף הוא יקבל. אז יתקיים דיון, ולא יגידו לו "שמע, יש לך כסף מתיירות". גם לעיריית תל אביב יש כסף מתיירות מבתי מלון, אז מה? אז אומרים לרון חולדאי מה לעשות עם הכסף שהוא מקבל מהילטון? שיבואו למשא ומתן עם המועצות האזוריות באזור הזה, ויגידו להן שמכאן ואילך זה צריך להיות כך וכך, אבל אנחנו נושאים באחריות, כי הממשלה היא הריבון שצריך לקבל אחריות על העניין הזה.

זה ברור. אנחנו יושבים פה ואנחנו הרשות המחוקקת.

אני כל הזמן אומר שהכנסת יותר טובה מהממשלה הזאת, זאת לא פעם ראשונה, זה חידוש?

גם מכמה קודמות שהיית שותף בהן.

אני לא עוסק בהיסטוריה, אבל לשיא הגיעה הממשלה הזאת. אגב, כשאני הייתי יושב ראש הוועדה הייתי חבר בקואליציה, ותעיד מנהלת הוועדה, שאני הלכתי הרבה פעמים נגד הממשלה כשחשבתי על טובת העניין.

בסך הכל אנחנו מבקרים פה את הממשלה ביקורת נוקבת, אבל ביקורת בונה, כי אנחנו רוצים להגיע לתוצאה הנכונה. זה תפקידנו.

צריך להגיד לממשלה: אנחנו מבקשים פרק זמן, למשל שלושה חודשים, ארבעה חודשים, אבל שתחליט קודם כל מי אחראי.

אבל אחריות יש להם מהיום, כי אם חלילה מחר ייפול אוטובוס לבור, האחריות נופלת על משרד התשתיות.

הסוגייה שהעלה חבר הכנסת גפני בנושא האחריות מאוד חשובה, ונידונה בדוח. ראשית, הדוח הוא לא רק של המשרד לאיכות הסביבה או של משרד התשתיות, הוא נעשה במשותף. יש פרק שלם שמתייחס לאחריות לנזק ובכלל לכל ההיבט המשפטי. נמצא כאן עורך דין לסטר, שיוכל לומר כמה דברים.

אני קודם כל רוצה לחזק את מה שנאמר על ידי חבר הכנסת גפני. במקרה הזה, אפשר לקבוע בוודאות שהממשלה שלקחה את המים בהחלטה של הממשלה והעבירה את המים מהצד המזרחי לצד המערבי, ועל ידי כך הורידה את מפלס ים המלח, כל נזק שייגרם - הממשלה תהיה אחראית לגביו. הפרק הזה מופיע בדוח, האחריות לנזק נופלת על הממשלה, כי היא גררה את המים מים המלח.

יותר מזה, ברגע שהדוח הזה יוצא - ואנחנו כותבים בדוח שיש סכנה לנפש - אני טוען גם משהו אחר, שיש כאן רשלנות ברמה של רשלנות פלילית אם לא עושים משהו, כי היום יודעים, מה שבעבר אולי לא ידעו, שיש בולענים ושיש סכנות והממשלה צריכה לעשות משהו בנידון. היא לא יכולה לשבת ולהגיד שאין לה תקציב ואין לה עניין בנושא. זה לא הולך ככה. אם הוועדה הזאת תבדוק את העניין, היא תראה שיש סכנות ממשיות. זה ידוע, יש אפילו מפה. שמענו על התביעה הייצוגית. אין ספק שאם יקרה משהו בעתיד, זה גם רשלנות ברמה של אחריות פלילית.

אני חושב שהממשלה כן לוקחת אחריות. ברמת העיקרון יש שלוש ועדות שכרגע פועלות - שתיים מהן לקראת סיום פעילותן - בנושא ים המלח. אחת מטפלת בנושא הגנת המלונות, שדיבר עליה אמנון פישמן, ראש המועצה. בישיבה האחרונה שהייתי נוכח בה כבר הוצג פתרון, שמסתמן כפתרון טוב וקביל בנושא של הגנת המלונות מפני הצפה. ועדה נוספת מטפלת בנושא הבולענים. גם בצוות ההנדסי - ויושבים פה חברים מהצוות - הוצגו פתרונות די מתקדמים, וגם כמובן בצוות המחקרי ביולוגי, ויושב פה דוקטור ביין. בסך הכל כן מגיעים לכלל פתרון בשתי הסוגיות האלה. הוועדה הנוספת בראשות השר לאיכות הסביבה, לפחות לטעמנו צריכה לרכז את כל הבעיות האלה בוועדה אחת.

בכל מקרה, הפתרון הכולל של תעלת ימים שהוזכר קודם, בסופו של דבר זה פתרון שנבחן בעבר יותר בהקשר של קונסורציום בינלאומי. הרי ברור לכולם שהעלות שעליה דובר, בלתי אפשרי לצפות מהממשלה שתשיג את הכסף כאן ועכשיו. יש כמה פתרונות אפשריים, בהסדרים גיאופוליטיים כאלה ואחרים, והמצב הנוכחי קצת חלש. מה גם שלא ברור מה יקרה כשיזרמו מי ים לים המלח מבחינה כימית.

הנושא האחרון שרציתי להתייחס אליו זה נושא הביטוח ולשאלה מה יקרה אם מחר ייפול אוטובוס בעין גדי.

מה קורה אם אתמול נפל מטע תמרים.

אני מתייחס לזה אחרי שהתקיימה ישיבה בנושא בוועדת הכספים, שבה עלה נושא הביטוח, וחלק גדול מהנוכחים כאן נכחו גם בישיבה הזאת. הממשלה, או לפחות משרד האוצר בעניין זה, פועלת בשני כיוונים – לראות איך מפצים את קיבוץ עין גדי ואת המועצה על נזקי העבר. הפעילות כרגע מתבצעת מול מס רכוש. אנחנו כרגע בתהליך, ואני מניח שזה ייקח עוד מספר שבועות.

זאת אומרת שהמדינה לוקחת אחריות.

בוודאי. אני חושב שאמנון פישמן יודע את זה, כי היינו בקשר אתו במהלך הפעילות גם מול מס רכוש וגם מול חברת ענבל שמסייעת לנו כרגע לגבש איזשהו מנגנון. אני לא רוצה כרגע לדבר על קרן או על מנגנון ביטוחי כזה או אחר, שיפצה או יעניק איזשהו כיסוי מותנה, בצורה זאת או אחרת, אולי גם באמצעות פרמיה לנזקי הבולענים שעלולים לקרות בעתיד. זה בגדול הרעיון, אבל איך בדיוק זה יהיה נדע בעוד מספר שבועות.

לפי דעתי חשוב להבהיר שגם אם הממשלה לא לוקחת אחריות, היא אחראית. הבעיה היא לא רק נפילת האוטובוס של מחר, אלא הפיצוי לקיבוץ עין גדי ולמועצה על נזקים שכבר קרו, ואני מניח נזקים שיקרו גם בעתיד.

אבל קיבלת כבר תשובה חלקית.

אני התרשמתי ממה שאני למדתי כשביקרתי בשטח. מדברים הרבה, אבל עוד לא קיבלת דבר, שזה אחד מהמאפיינים שלנו. אנחנו מדברים הרבה ומקבלים החלטות, אבל בפועל ובשטח חיים אנשים כבר תקופה ארוכה מאוד עם בעיות כלכליות קשות מאוד. לא צריך לתאר את המציאות, בטח לא של חלק מהקיבוצים, גם של קיבוץ עין גדי.

לפני שמכריזים הכרזות ונכנסים לכל מיני סיסמאות של תעלת ימים חדשה, כדאי ללמוד מהמקרה הזה, שאנחנו עדיין רחוקים מהיכולת לעשות חיזוי מה אנחנו משפיעים על ידי מהלכים כאלה או אחרים על הסביבה בה אנו חיים. לפעמים התופעות הן ארוכות שנים, אבל בסופו של דבר גם מבחינה כלכלית - לאלה שבוחנים את זה מבחינה כלכלית - זה הופך להיות בלתי מאוזן לחלוטין ואנחנו צריכים אחר כך להשקיע סכומי עתק כדי להחזיר את העניין.
ממה שאני למדתי, נושא של תעלת ימים כזאת או אחרת עם השקעות אדירות, יש בו גם הרבה מאוד סימני שאלה מבחינת ההשפעה על ים המלח וסביבתו בסופו של דבר.

חשוב שהוועדה שאיננה ביצועית, תדבר באופן שאיננו משתמע לשתי פנים על עניין האחריות ועל זירוז הדוח.

לא רק האחריות, אלא ההיערכות כדי לאפשר לחיות שם.

בהחלט, ולראות מה הן ההמלצות. אני מבין שבשלב זה יש מסקנות, אבל יש גם המלצות, מה צריך לעשות כדי להתמודד עם הבעיות האלה - זה על בסיס של נתונים, של עובדות ומסקנות, אבל מה הן ההמלצות?

בסוף דצמבר יהיו המלצות.

נושא ההמלצות לא כל כך פשוט, צריך להחליט מה עושים עם התופעות האלה, כדי שלא יסכנו חיי אדם ורכוש מעבר לסביר.

שמי יהודה דרורי. אני כתב פרלמנטרי, אבל אני הייתי מקורב לנושא של תעלות הימים בשעתו כעוזר יצחק מודעי. יצחק מודעי טיפל בזה בצורה הכי אינטנסיבית שיכולה להיות, והוא עשה אפילו חקירה ניסיונית, כדי לראות כמה הדברים יעלו ומה יקרה שם. אומר שלושה דברים שהם בבחינת אגדה, ולכן כדאי לרדת מהם. ראשית, הוא היה מהנדס כימאי, והוא בשעתו בדק את הנושא של השפעה של מי תיכון על מי ים המלח, ומצא שאין שום השפעה. זאת השפעה מזערית, עלובה, ורק מישהו מפיץ את זה, כי הוא לא מעוניין לערבב את מי ים התיכון עם מי ים המלח, ואני לא אגיד יותר אף מילה על זה.

שנית, הגיע למסקנה, שגם תעלה מים סוף וגם תעלה מים תיכון זה עניין של לפחות שבעה עד תשעה מיליארד במחירים שלפני 15 שנה. היום גם כן יגיעו למחר הזה בקלות. הוועדה הזאת לא מתכנסת פה פעם ראשונה. בכנסת ה-15 היו שלוש ישיבות שדנו בנושא הזה. כתוצאה מזה הממשלה לקחה אחריות על ידי זה שהקציבה 24 מיליון שקל, אם אינני טועה, למכון הגיאולוגי על מנת לבדוק את זה.

לא, הוקמה חברת תעלת ימים.

אני מדבר על החלטה של ועדת הכנסת האחרונה, שהמכון הגיאולוגי קיבל כסף מהממשלה על מנת לבדוק את זה. גם המשרד לאיכות הסביבה וגם משרד התשתיות שילם עבור זה.

אני לא רוצה לחלוק על כל מה שאמרת, אבל מה שאמרת פה פשוט לא נכון.

לכל אחד יש עובדות משלו.

דבר שלישי ואחרון, בכנסת הקודמת העלה חבר הכנסת אליעזר כהן, שהיה אז פעיל מאוד בוועדה, הצעת חוק פרטית שמספרה 3666 והוא קרא לה "הצעת חוק המועצה לשימור ים המלח". בה הוא הציע שכל משרדי הממשלה יתרכזו ביחד וייקחו אחריות ויביאו הצעות לפתרונות, אחרי שיהיו התוצאות של המכון הגיאולוגי. אחד הדברים שהוא הציע לבחון זה דבר שבחן בשעתו יגאל אלון המנוח, וזה התוואי הצפוני, שהוא התוואי היחיד שבא היום בחשבון מבחינת מהירות ומבחינת עלויות. זה תוואי שאפשר היום לא להעביר אותו בצינורות, אפשר להעביר אותו בצינורות כמו צינורות - -

מנהרות הכרמל.

לא מנהרות הכרמל, פשוט עמק יזרעאל, בתוואי של רכבת העמק, שזה תוואי אפס כמעט, שהוא אדמה של המדינה שלא צריך להפקיע שום דבר ולהעביר את זה לעמק בית שאן, ואולי אפילו בעמק בית שאן המים יכולים ליפול 200 מטר, ואז תהיה תחנת כוח רצינית מאוד. לא רק זה, אלא אפשר את ערוץ הירדן הריק לנצל ולהעביר את מי הים לים המלח. דבר כזה יכול להתבצע בעלות של כמה מאות מיליונים. יש מסמך שלם שיגאל אלון והמהנדס שלו הכינו בשעתו.

זה לא נבדק לעומק.

זה נבדק. הוא מצא לפחות שלוש חברות בינלאומיות שהיו מוכנות לבנות את זה על חשבונן, אם הממשלה תקנה מהן את עודפי החשמל ואת המים המותפלים, כי גם דיברו על הקמת תחנת התפלה בגלל תחנת הכוח הזאת.

הדברים האלה כולם כתובים ומוזכרים בהצעת חוק שהוגשה בכנסת וכתובים בוועדה, אבל יש מישהו שמאוד לא מעוניין להביא את מי ים התיכון למי ים המלח, כי זה יפריע לביזנס, ואת זה צריכים לדעת. הם יכניסו מקלות בגלגלים בכל מקום שרק אפשר יהיה, ואני לא רוצה להגיד מילים נוספות, אבל כולכם יודעים מי.

לא, אנחנו לא יודעים.

חברה שהולכת להפסיד בגלל זה.

שמי אבי רותם. אני מהנדס המועצה. אני מרכז את הצוות ההנדסי. אחרי ששמענו את הדברים האלה, אני רוצה לרדת לקרקע. אנשים חיים במקום, ואנחנו רוצים שאנשים ימשיכו לחיות במקום. איך אנחנו מאפשרים היום למכוניות לנסוע בכבישים בים המלח ואיך אנחנו מאפשרים היום לאנשים לחיות?

נמצא פה נציג משרד התשתיות הלאומיות?

עמוס ביין הוא נציג של המשרד, כי המכון הגיאולוגי שייך למשרד התשתיות הלאומיות.

אני בקטע הזה הזרוע הביצועית שלו. צריך לתת פתרונות. מה שאמר חבר הכנסת גפני נכון מאוד. אי אפשר לפצל את זה בין הרבה משרדים, צריך להגדיר קודם כל מי היא הכתובת בממשלה שמטפלת בנושא ים המלח.

אני מסכימה אתך שמישהו אחד צריך לרכז את זה, כדי שהנושא לא ייפול בין הכיסאות, למרות שזה חייב להיות מתואם בין הרבה משרדים כי זה נוגע להרבה משרדים.

צריך תקציב ייעודי למטרה, אי אפשר לעשות את מה שעשינו עד עכשיו. ההחלטה שפה דובר עליה, החלטה של 11 מיליון שקל, שגופים שונים ומשרדים שונים מעבירים הסתיימה. ה-11 מיליון שקל האלה נגמרו. אין היום כסף להמשיך את העבודה השוטפת, כדי להתמודד עם תופעת הבורות.

אני הוא זה שיצטרך לתת את הדין מחר. אם מבנה נופל או אוטובוס נופל, באים אליי. כשנפלה משאית לתוך בור, אני נחקרתי במשטרה. צריך לתת פתרונות, ופתרונות קיימים בעולם. צריך לאפשר חיים במקום, לא לנטוש את המקום, לא לעצור בנייה. צריך לאפשר חיים עם בורות, ודברים כאלה קיימים בכל העולם. יש מדינה "זנוחה" בשם פלורידה, שם מתפתחים 200 בורות בשנה, וחיים שם. יש יישוב ובו 45,000 תושבים בספרד ויש גם באנגליה אזור שבו יש בנייה מעל בורות. זה קיים בעולם, וצריך להעתיק חלק מהדברים. חלק מהדברים אנחנו פיתחנו, והראינו שניתן גם להקים מבנים באזור של בורות, אבל צריך תקציב. צריך לתת לנו את היכולת להתקדם.

יש לי הערה אחת נוספת לחבר הכנסת יורי שטרן, שדיבר על מועצה אזורית תמר ועל מפעלי ים המלח. יש פה דבר שהוא חסר פרופורציה. לגבי הגורם לירידת המים ולבורות במדינת ישראל – אומרים שישנם שני גופים באזור, המועצה האזורית העשירה תמר או מפעלי ים המלח, והם יממנו את זה.

שכחת את המועצה השכנה מגילות.

הוא דיבר על מועצה אזורית תמר. כמהנדס המועצה, אני אומר שאת כל הארנונה שהיא גובה מבתי המלון היא מחזירה בשירותים מוניציפליים לבתי המלון.

לא רק בשירותים מוניציפליים, שלושה ורבע מיליון שקלים השנה בהגנות החוף.

אנחנו משתתפים בהגנת החוף. המועצה היתה זאת שהקפיאה. המדינה היתה זאת שעודדה ולחצה על המועצה לפתח ולאפשר את הבנייה. נאמר פה מפעלי ים המלח - רבותיי, גם אם לא היו קיימים המפעלים, ים המלח היה יורד. אני לא איש מפעלי ים המלח ויש לי המון ויכוחים איתם, אבל אני מודיע לכם שאם לא היו מפעלי ים המלח היינו נמצאים בבעיה אקולוגית חמורה פי כמה וכמה. נניח שהמפעלים הישראלים והירדנים מורידים 25%. אז היינו בירידה של 20 מטר, אז מה? כל השטח של בתי המלון היה מליחת מלח. עם משטח מלח ורוחות במקום, אי אפשר לקיים חיים במקום.

זה קל לומר סיסמאות, שיש מועצה עשירה ושיש מפעלי ים המלח. רבותיי, לא אלה הגורמים שצריך לבקש מהם לממן ולפתור את הבעיה. הם שותפים, הם חיים במקום.

זה בדיוק העניין, שהם שותפים.

בוודאי שהם שותפים. מי שדחף את מע"צ לסלול את הכביש היתה המועצה. מי שנותן היום פתרונות הנדסיים זאת המועצה. יש לנו שיתוף פעולה מלא עם משרד התשתיות, אבל מי שדחף אותו להיכנס לנושא הבורות זאת המועצה. נאמר פה שיש פתרונות בנושא הביטוח, אבל אני אומר שאין. אנחנו חשופים היום לכל תביעה. הצוות ההנדסי שעובד ביקש שיפוי, כדי שבעוד 15 שנה אי אפשר יהיה לתבוע אנשים פרטיים. אף אחד לא מומחה בנושא הבורות. לא למדנו בטכניון איך לטפל בבורות. ביקשו שיפוי מהמדינה, שאי אפשר יהיה לתבוע בעוד 10-15 שנה את אותם אנשים שהמליצו המלצות, כמו בהליך של נוהל. משרד המשפטים אמר שאין דבר כזה. נכון להיום אנשים חשופים בפני תביעות משפטיות.

אנחנו פונים לוועדה בבקשה שתעזור לנו להציג את הנושא בפני הממשלה, ולעזור לנו לקיים חיים במקום, אחרת נגרום למצב שכל חבל ים המלח יינטש.

לכן אנחנו נמצאים פה, אנחנו לא ניתן לזה לקרות.

אולי אני אגיד משהו בתור איש משרד התשתיות הלאומיות, כי המכון הגיאולוגי זה יחידת סמך במשרד התשתיות. בסך הכל הוא לא נושא באחריות כוללת לכל תופעת ים המלח. הוא יושב ראש בשתי ועדות, שאחת מטפלת בהגנת החופים - יש עוד ועדה נוספת של משרד התיירות, אבל היום עיקר הכובד נופל על משרד התשתיות הלאומיות - וגם בכל נושא ההתנהלות סביב נושא הבורות, גם בהגדרת הבעיה ומיפוי סיכוניה וגם במימון או קידום הצוות ההנדסי. זאת כל אחריות המשרד. כל ההסתכלות הכוללת ונושא הביטוח איננו בתחום אחריות משרד התשתיות. זה לא הוטל עליו.

לכן, אני חושב שאחת מהצעות ההחלטה שראוי לקבל, לפחות לדעת אנשי המקצוע ואנשי המקום, זה שהוועדה תמליץ באופן חד-משמעי להטיל על משרד אחד את האחריות הכוללת, לא כמינהלת ולא כגוף שמתאם, אלא שהוא אחראי לבצע את העניין הזה.

הוועדה צריכה להמליץ לקבל אחריות. בלי להעמיד תקציבים מתאימים לעניין, כמובן שזה ללא שיניים.

אני רוצה להגיד משהו לגבי מפעלי ים המלח. מפעלי ים המלח הם באמת שחקן מרכזי בסיפור הזה. צריך לזכור שמפעלי ים המלח משלמים תמלוגים למדינת ישראל כל שנה. לדעתי, בין השאר לכן צריך ליצור לינקייג' בין התמלוגים לבין הכסף שמוקצה לנושא הזה.

בתור גיאולוג, מה יש לך להגיד לגבי הדברים שאמר פה אדון דרורי?

כמו שאנחנו מבינים, הדיון היום מדבר על ברירת המחדל, על המצב הנוכחי.

למרות שבמקביל אליו צריכה להתפתח באותו קצב ובאותה זמן החלופה. החלופה צריכה להיות במקביל, אבל אי אפשר להתעלם מהמצב.

בשביל לקדם את החלופה הזאת, צריך לבדוק את ההשלכות של מובל ימים. למובל ימים הזה יש שלושה חלקים – מה יקרה בים המלח, מה יקרה בתוואי שדרכו מעבירים את המים, ומה יקרה לנקודה שממנה שואבים. אם מדברים על התוואי מים סוף, הנושא של שאיבה של כמויות מים שאנחנו מדברים עליהן בכל מקרה שהן בסדר של מיליארד עד מיליארד וחצי קוב הוא בעיה לא פשוטה ולא פחותה אולי במשמעותה מהבעיות של ים המלח.

ממה שאנחנו יודעים עד היום, אין ספק שנוצרות בעיות בים המלח. בניגוד לדברים שנאמרו פה, יש בעיות חמורות וקשות, השאלה היא אם הן אלה שמונעות את קידום התעלה. זה לא אמרנו, אבל צריך להמשיך ולבדוק את הבעיות. אני לא חושב שכדאי להיכנס לדברים הפרטניים. התוואי של בית שאן, עמק יזרעאל הוא אחד התוואים. הוא נבדק בזמנו ונפסל על הסף כתוואי הכי פחות מתאים. בינתיים יש אולי הערכות אחרות והסתכלות אחרת.

אולי אפשר לבדוק את זה שנית.

אני מציע שהוועדה גם תמליץ לממשלה להקצות את המשאבים הנדרשים, על מנת שתימשך החקירה הנדרשת בקצב מואץ להעריך את ההשלכות של מובל ימים.

יש לך איזה מסמך - -

לא כדאי להיכנס לזה.

כן כדאי, אני אומר שאין דבר כזה. אני אומר שאתה רק אומר את זה.

אני מאוד מודאג ממה שאני שומע. שמי גדעון ברומברג. אני מנהל יישומי של ארגון ידידי כדור הארץ. זה ארגון ישראלי ירדני פלסטיני כאחד, שמקבל מידע גם מהממשלה הירדנית, גם מהרשות וגם מישראל.

סך הכל כרגע אנחנו דנים על עתיד ים המלח. יש החלטת ממשלה, אבל ההחלטות עומדות ליפול במקום אחר, בוושינגטון. בזמן שיש החלטת ממשלה שדורשת לבדוק את כל שלוש האופציות לעתידו של ים המלח - המוביל, הזרימה של מים חזרה לירדן או המצב הנוכחי - באותו זמן ממשלת ירדן מקדמת את נושא התעלה בשיתוף עם הבנק העולמי. כבר קיים TERMS OF REFERENCE למסמך הזה, ויש משרדי ממשלה שנותנים יד לזה, בראש ובראשונה משרד התשתיות, שבניגוד להחלטת הממשלה שדורשת לבדוק את כל האופוציות, המסמך שהכין הבנק העולמי בעיקר מתעסק אך ורק במוביל מים סוף לים המלח. מצד אחד יש החלטת ממשלה - שהיא נכונה ושאנחנו תומכים בה - לבדוק את כל האופציות, כאשר יש משרד ממשלתי שנותן יד לקידום פרויקט אחר.

יותר מזה, נאמר פה על ידי נציג משרד האוצר שקיימות מספר ועדות. גם כאן יש ועדה של משרד התשתיות ומשרד החוץ להמשך שיתוף הפעולה עם ירדן. שוב, איפה המשרד לאיכות הסביבה? הוא לא יושב שם. גם ארבע הוועדות שעוסקות בנושא ים המלח לא מדברות בפה אחד, אבל יש החלטת ממשלה אחת. אנחנו מבקשים מהוועדה הזאת לקרוא לכך שכל המשרדים חייבים לפעול בהתאם להחלטת הממשלה. זאת נקודה אחת.

נקודה שנייה מתייחסת לתקציבים. לא חשוב מאיפה המים הולכים להגיע, את הפתרון לא נראה עוד 15-20 שנה. חייבים לטפל בזה היום, ולכן הרעיון של קרן הוא בהחלט רעיון נכון, אבל השאלה היא מי צריך לשלם. לא יכול להיות שמשלם המסים הכללי ישלם עבור הנזק שנגרם על ידי שני גורמים: משק המים - שזה בעיקר חקלאות, אנחנו מדברים על 450 מיליון קוב שלוקחים מהכינרת, כאשר זה מה שמקבלת החקלאות בסבסוד – והמפעלים, גם בצד הישראלי וגם הירדני. חייבים להטיל אגרת מים, אגרה שתכניס כסף לקרן ותקדם את הנושא כיום, עד שנמצא פתרון. לדעתנו, תפקיד הוועדה כיום לוודא שממשלת ישראל מדברת בפה אחד, ולא במספר שפות שונות. כאשר נוח לדבר בישראל, מדברים על החלטת ממשלה. כאשר נוח לדבר בוושינגטון, לא מזכירים בכלל את החלטת הממשלה.

אני מקבלת את כל מה שגדעון אמר בארבע ידיים אילו היו לי. יש רק נקודה מאוד חשובה. כל התהליך של בחינת התעלות בעצם דוחה את הפתרונות המיידיים. צריך לעבוד בשני מישורים, במישור של הפתרונות המיידיים העכשוויים לתת מענה למצוקות שמתרחשות ברגע זה, ואת עצירת התהליך. לא מספיק רק לטפל בכבישים ובפתרונות הנדסיים, אלא לנסות לעצור את התהליך, שזה לא יהיה עוד שנתיים. תעלה או פתרון אחר שייבדקו לעומק, אפילו עצם הבדיקה, ייקח שנים רבות. לכן אני חושבת שבשלושת המישורים האלה צריך לעבוד בו זמנית ובמקביל.

אותי מסקרן לדעת מה היה קורה אם היתה לנו ירידת מפלס של מטר ו-20 סנטימטר לשנה בים המתיכון ואיך המדינה היתה מגיבה לאור המצב הזה. האם באמת רון חולדאי היה אמור לטפל במפגע הזה, כמו שהוא אמור לטפל בביוב ועושה את זה?

ים המלח זאת תופעה ייחודית. זה המקום הכי נמוך בעולם. הוא מאופיין כמקום תיירותי. התיירות נפגעה במקום הזה משני כיוונים: מהמצב שבו אנחנו שרויים כרגע, מהמצב הפוליטי-מדיני, אין תיירים, ומהמצב האקולוגי. הים חטף מכה חזקה בבטן. הים הוא נכס לאומי לטוב ולרע, שאסור להפקירו. הייתי מאוד רוצה שהממשלה, באמצעותכם, תיקח אחריות על הים, לא משנה כרגע מה מצבו, למרות שזה מאוד חשוב. זאת אחריות הממשלה לטוב ולרע. אנחנו מאוד מבקשים שאתם תייצגו אותנו בצורה הטובה ביותר, כי אנחנו תולים בזה תקווה מאוד גדולה.

אני מאוד מוטרדת דווקא מהדברים האחרונים ששמעתי כאן ממנכ"ל "ידידי כדור הארץ במזרח התיכון". אנחנו יודעים על קיומו של צוות ההיגוי. בזמנו גם פעלנו מול המשרד לאיכות הסביבה, וביקשנו מהמנכ"ל דאז להיות חלק מצוות ההיגוי הזה. איכשהו הדבר היה בתהליך של הכנסתנו להחלטת הממשלה ובסוף זה לא קרה. אבל אני חושבת שהוועדה הזאת של הכנסת כגוף שמפקח על הממשלה צריכה לרדת לעומק הדברים לגבי השפות השונות שבהן מדברת הממשלה.

אם אכן קיים חשש שהממשלה במקביל פועלת בכיוון אחר לגמרי, רצוי שפקידי המשרדים הרלוונטיים יתנו על זה דיווח לוועדה הזאת, כפי שהם אמורים לעשות לפי החוק.

טוב שאמרת "אם אכן".

אני רוצה רק להדגיש נקודה שלא עלתה כאן עדיין לדיון, וזה הנושא של ערכי טבע, שהם לא רק נכס בקנה מידה ישראלי, אלא עולמי כי יש שם מינים ואוכלוסיות מאוד ייחודיים שנמצאים אך ורק באזור הזה של חוף ים המלח ואזורי המעיינות. הנזק שיכול להיגרם מהמשך ירידת המפלס יכול לבוא לידי ביטוי בשנים הקרובות באובדן המים שהיום נמצאים בבריכות של עינות צוקים, הפריצה של הסכרים שהיום מחזיקים שם את המים, העלאת המליחות של מעיינות ושינויים במגוון של המינים ושל החי והצומח באזור הזה. יכול להיגרם בסופו של דבר נזק בלתי הפיך. יש נזקים שאפשר לתקן. מינים שנכחדים, אי אפשר להחזיר אותם.

כאן יש בעיה גם כשמדברים על תעלות שיבואו מכיוון הירדן. האם העובדה שהיום בירדן זורמים מעט מים וקצת ביוב מצדיקה, במקום לשקם אותו, להזרים מים מלוחים? אני בספק. במקום לפתור בעיה של הירדן, אנחנו הולכים ליצור בעיה נוספת גם שם. צריך לחשוב על כל ההשלכות האקולוגיות של פגיעה בערכי טבע, שהן גם אלה שמביאות תיירות לאזור בין היתר ולראות איך אנחנו פותרים את הבעיות בטווח הקצר של 10-20 שנה הקרובות, עד אשר יימצא פתרון, כדי למנוע את אותם נזקים בלתי הפיכים.

לכן הרבה משרדים, כמו המשרד לאיכות הסביבה, חייבים להיות שותפים לכל הפתרונות.

אני שמח שהנושא עלה על ידי גדעון ברומברג של רעיון המוביל מים סוף לים המלח. רק כדי להעמיד את הדברים על דיוקם מאוד בקצרה, אומר שזה נכון שבמקביל מנסים להתקדם בבדיקה בהובלה של משרד התשתיות - וחלק מהאנשים יושבים פה - בערוץ אחר, וזה לבקשת הירדנים לשיתוף פעולה עם ירדן, יחד עם הבנק העולמי. הרעיון הוא לבדוק היתכנות של היבטים סביבתיים, היבטים מדעיים, מחקריים הנדסיים כלכליים וכדומה, של אחת האופציות שגם עלתה בהחלטת הממשלה - שמבחינת הירדנים היא עדיפה - של מוביל מים סוף לים המלח. דרך אגב, המשרד לאיכות הסביבה שותף לעניין.

בשלב מאוד מאוחר נודע לנו.

אני מבינה שזה לא מספק.

יש מכתב של השרה לאיכות הסביבה, ששואלת למה הם לא שותפים לזה.

האם אתם עומדים בראש?

לא, משרד התשתיות הלאומיות.

כל הזמן חוזרים למשרד התשתיות, למרות שהוא כל הזמן אומר שהאחריות שלו נורא קטנה ומוגבלת. אני חושבת שהוא צריך להיות מאוד דומיננטי.

הוא יחידת סמך.

הרעיון הזה הוצג בוועדת הפנים ואיכות הסביבה הקודמת של הכנסת בהרכב הקודם של ועדת הפנים ואיכות הסביבה.

אולי תתייחס לעניין שני הקולות שממשלת ישראל משדרת.

אני אמרתי שאנחנו בוחנים גם את האופציה הזאת ומנסים לבדוק את ההיבטים הסביבתיים, המדעיים וכו' של האופציה הזאת, אבל זה לא סותר את החלטת הממשלה. לפי מה שאני זוכר, החלטת הממשלה מונה שלוש אופציות.

אנחנו דוגלים בפלורליזם...

בוועדה שהוקמה, שגם שם אנחנו חברים, בודקים את ברירת המחדל. בהיבט הירדני בודקים את האופציה של תעלת ימים, אבל בודקים היתכנות, לא הולכים על הפרויקט, לפחות לא בשלב הזה.

כאשר משקיעים 10 מיליון דולר לבדוק רק אופציה - -

יכול להיות שגדעון יודע דברים שאני לא יודע. הדבר הוא ארוך טווח, זה לא לטווח קצר. זאת בדיקה שתארך הרבה מאוד שנים.

זאת הבעיה, שאנחנו לא יכולים להרשות לעצמנו ועדות בדיקה שאורכות הרבה מאוד שנים, כי גם הביצוע אורך זמן. אנחנו במינוס כל לכך גדול, שאנחנו לא יכולים להרשות לעצמנו ועדות ארוכות טווח.

חבר הכנסת טאהא, אני עומדת לסיים ולסכם את הישיבה.

אני רוצה להפנות את תשומת הלב להצעת החלטה שאנחנו מעלים פה. למרות שנאמר שיש מספר ועדות שעוסקות בנושא, אני חושב שהפעולה במספר החודשים האחרונים שמטרתה לעורר את הנושא במלוא עוצמתו ולדרבן את הוועדות השונות שעוסקות בנושא - ורק מתוך פעולות בוועדות הכנסת שמדרבנות ודוחפות - היא דבר חשוב מאוד.

בסך הכל אני יכולה לסכם הרבה מאוד דברים. ראשית כל, אף אחד לא יוותר על ים המלח לא בארץ ולא מחוצה לה, ולא על החיים שסובבים אותו, ואני מתכוונת לתושבים, לתיירות ולכל ערכי הטבע.

צריך לא רק לבדוק את ברירת המחדל, אלא לממש את המסקנות שיגיעו בקרוב. אני חושבת שגם בלי המסקנות הרשמיות שנקבל, אפשר להבין שמשרדי הממשלה חייבים לבוא עם תוכנית היערכות מיידית למה שקורה היום בשטח, כדי שלא נהיה במצב מביך בגלל תופעות שיכולות לקרות, כמו פגיעה בדיני נפשות וגם נזקים אחרים שנגרמים באזור, ואני לא אחזור על כל הסכנות.

במקביל, חייבים למצוא את האופציה הראשונה והמהירה לטיפול. אי אפשר לדבר על בדיקה שתארך שנים, כי גם היום אנחנו באיחור של 20 שנה. נפנה לכל גורמי הממשלה המתאימים, כדי שמשרד אחד ייקח על עצמו את האחריות. יהיה שיתוף פעולה של כל המשרדים הנוגעים בדבר, אבל ברור שמשרד ממשלתי אחד - והממשלה בראש - ייקח את האחריות לים המלח.

לרבות כסף.

ברור. תודה רבה, אני נועלת את הישיבה.

הישיבה ננעלה בשעה 14:45