כנסת פתוחה

פרוטוקולים/ועדת חינוך/7309



20
ועדה משותפת – עלייה קליטה
ותפוצות+חינוך ותרבות– 5.11.2003

פרוטוקולים/ועדת חינוך/7309
ירושלים, כ"ג בחשון, תשס"ד
18 בנובמבר, 2003

הכנסת השש עשרה נוסח לא מתוקן
מושב שני

פרוטוקול מס' 48, 90
מישיבה הוועדה המשותפת של ועדת העלייה הקליטה והתפוצות וועדת החינוך והתרבות
שהתקיימה ביום רביעי, י' בחשוון התשס"ד, 5 בנובמבר 2003, בשעה 8:30

ס ד ר ה י ו ם

קליטת תלמידים עולים במערכת החינוך – ישיבה משותפת של ועדת העלייה הקליטה והתפוצות וועדת החינוך והתרבות

חברי הועדה: קולט אביטל – יו"ר ועדת העלייה הקליטה והתפוצות
אילן שלגי – יו"ר ועדת החינוך והתרבות
יגאל יאסינוב
מרינה סולודקין
גילה פינקלשטיין

צבי הנדל – סגן שרת החינוך
עמיהוד בהט – מנהל גף קליטה ועלייה, משרד החינוך
מאיה שריר – מדריכה ארצית להנהלת הלשון, משרד החינוך
דוד מהרט – יועץ לשרת החינוך, משרד החינוך
צמח סבן – מפקח ארצי על החינוך המיוחד, משרד החינוך
דר' ורה רז'יקוב – דוברת למגזר הרוסי במשרד החינוך
שרי יאיר – אחראית הסברה במשרד החינוך
מירלה גל – מנכ"לית המשרד לקליטה ועלייה
פנחס מזר – עוזר מנכ"לית המשרד לקליטה ועלייה
חנוך צמיר – משנכ"ל, משרד לקליטה ועלייה
אריה קורת – מנהל אגף קליטה בקהילה
יעל שלף זאבי – רכזת חינוך בלתי פורמלי, משרד הקליטה
אפרת כהן – רפרנטית חיתום, משרד האוצר
סילבינה מנקר – הסוכנות היהודית
לאה בטבבו – האגודה הישראלית למען יהודי אתיופיה
נורית טזזו – האגודה הישראלית למען יהודי אתיופיה
ד"ר ליאון גרינברג – ממונה קשרי חוץ, "נתיב"
לנה ברגמן – רכזת מענקים, קרן החדשה לישראל
מילנה אבז – רכזת קואליציה למען נוער עולה, שתי"ל
חנה דשבסקי – המועצה לשלום הילד
נסטסיה פולנסקי – עמותה למען נוער בסיכון ומצוקה
מיכאל גינקר – מרכז השלטון המקומי
שרית אלנבוגן – חוקרת במכון ברוקדייל
רומן גרביץ – הג'וינט
יצחק זהבי – מכון ברוקדייל
חן ליפשיץ – חוקרת בכירה במכון ברוקדייל
ענת פנסו – הג'וינט
ניבי דיין – הג'וינט
גדעון בן-דרור – יועץ לועדת החינוך והתרבות
נועם עזרא – ארגון הורים ארצי
ניל גילמן – יועץ בהתאחדות עולי בריטניה
מרים דוכן – התאחדות עולי צרפת
רומן שניידר – מנהל האגודה הישראלית למען ילדים עולים
אולג בורשטיין – תלמיד כתה י"ב בבי"ס יוהנה ז'בוטינסקי
קטרינה פוגורליוק – תלמידת כתה י"ב בבי"ס יוהנה ז'בוטינסקי
שלומית גרוסמן – נציבות הדורות הבאים
אברהם ירדאי – ס' יו"ר איחוד הארגונים של עולי אתיופיה
אביב דוד – איחוד הארגונים של עולי אתיופיה
אברהם נגוסה – מזכיר ארגון "מכנף דרום לציון"
מולו עלם טמיית – ארגון צפון אמריקה למען יהודי אתיופיה
אלי ברדנשטיין – עיתון "מעריב"
הודיה קין – מרכז מחקר ומידע
אביטל אפל – מרכז מחקר ומידע
טל בר-יוסף – עוזרת פרלמנטרית לח"כ קולט אביטל
ז'אנה לוקשינה – עוזרת לדובר הכנסת בשפה הרוסית

דנה גורדון
יהודית גידלי

הילית מגידו

חבר המתרגמים בע"מ

אנחנו פותחים ישיבה משותפת של ועדת החינוך והתרבות וועדת העלייה הקליטה והתפוצות, בנושא של קליטת תלמידים עולים במערכת החינוך. זהו נושא שאפשר לומר עליו שמאז קום המדינה הוא נושא שעולה תדירות וחשוב שהוא תמיד יהיה על סדר היום, הרי תמיד חשוב לנו לקלוט עולים.

למזלנו תמיד גם יש לנו עולים, אמנם לא במספרים שהיינו רוצים, אבל הם איתנו ותמיד אנחנו רוצים לשפר את קליטתם, להקל על העולים ולסייע להם להיטמע בחברה הישראלית. מערכת החינוך היא כמובן המערכת שעוסקת בעיקר בילדים ובנוער, שהם דור העתיד, הקליטה היא כמובן כוללת ומורחבת מעבר למערכת החינוך, ובודאי חברתי היו"ר קולט אביטל תתייחס לכך.

על כל פנים, חשוב לנו ביותר שמערכת החינוך אמנם תקדיש את תשומת הלב את האמצעים ואת המשאבים המרביים, למרות הקשיים התקציביים, כדי לסייע בקליטת העולים החדשים.

הנתונים הקיימים בפנינו, מן הדוחות של מרכז המחקר והמידע, הם גם בפניכם ואפשר לומר שמה שעולה מן הדוחות האלה זה שיש נשירה גדולה של ילדי עולים ממערכת החינוך, הנתונים מתייחסים לתלמידי כתות ט' עד י"ב, והם מראים שבקרב עולים מברה"מ לשעבר הנשירה היא פי 4 מאשר הנשירה בקרב הישראלים הותיקים. גם בקרב העולים יוצאי אתיופיה המצב לא טוב אם כי הוא פחות חמור, הנשירה היא קרוב ל- פי 2 מאשר אצל הישראלים הותיקים, ואת המצב הזה הרי כולנו רוצים למנוע.

אנחנו ראינו שהיו הבטחות של משרד החינוך והתרבות לתת הקלות לתלמידים עולים, בעיקר בבחינות הבגרות בהתחשב בקשיי השפה, מה שכנראה מתבצע לאט יותר מאשר חשב המשרד כאשר הוא הצהיר בחודש מאי 2003 מפי המנכ"לית, שבתוך שבועות אחדים יפורסמו ההקלות. נכון להיום אולי נשמע גם חדשות, אבל נכון לשבוע שעבר הם טרם פורסמו.

למעשה, הישיבה הזאת היא ישיבת מעקב אחרי ישיבה מאוד מורחבת ומאוד מעמיקה, שקיימנו כאן ביחד עם מערכת החינוך במאי 2003. באותה ישיבה, שהתקיימה בנוכחותה של מנכ"לית משרד החינוך, קיבלנו הבטחות לגבי כל אותם התנאים המיוחדים שאותם אנחנו צריכים לתת לתלמידים העולים, בין אם מחבר המדינות בין אם ממדינות אחרות.

דיברנו אז על שלושה סוגי הקלות: קודם כל האפשרות להתחיל ולהבחן במקצועות לא הומניים, מקצועות מדעיים כמו מתמטיקה או מקצועות אחרים, בשפת אמם. אנחנו ראינו שחלק גדול מהבעיה או מהכישלונות בבחינות הבגרות, לפחות לגבי בני נוער שעלו אחרי גיל 12, נבע מחוסר היכולת שלהם להבין את השפה. אז קיבלנו הבטחה, שהחל משנת הלימודים הנוכחית תשס"ד יתחילו כבר בתוכנית הזו, ומכל מה שאנחנו ראינו עד היום לא יצא שום חוזר מנכ"ל ולא יצאה שום הוראה. אנחנו יודעים שעד שנת 1998 באמת אפשרו לתלמידים, ואז ההישגים היו יותר גדולים.

שני מכלולים נוספים, או שלושה מכלולים נוספים, זה מספר שעות הלימוד או ההוראה הנוספת, כלומר שעורי עזר בשפה העברית, כרגע מדובר על שעה שבועית אחת. אז קיבלנו בעצם שתי הבטחות: א – שזה לא יופחת. ב – שיעשו מאמץ להגדיל את זה. להזכיר לכולנו, שהיתה תקופה שהיו עד 5 שעות לימוד שבועיות. כאשר אנחנו מדברים על צורך לקלוט תלמידים, ואני זוכרת ויודעת זאת על בשרי כי אני נכנסתי לבי"ס תיכון בלי לדעת מילה אחת בעברית, הבעיה של התלמיד היא לא רק לקרוא אלא להבין. אני חושבת שהמפתח הוא, מספר שעות ההוראה בעברית.

דבר נוסף, שחשוב לנו מאוד לשמוע היום מסגן השר, זה התוכניות לגבי הסבה או יותר נכון לאפשר ליועצים פדגוגים לגשת לקורס הסבה, אשר יאפשר להם להיכנס למערכת החינוך. אנחנו דיברנו על מגשרים, שאלה אנשים שיכולים לתת את הייעוץ הפדגוגי לתלמידים בעיקר בבתי הספר התיכוניים, הכוונה היתה ועודנה להעסיק יועצים כאלה בשפת האם של התלמידים, אתיופים ורוסים.

אנחנו יודעים שכדי להיכנס למערכת החינוך, היועצים האלה צריכים תואר שני אבל גם צריכים לקבל הסמכה מיוחדת. הובטח לנו שיהיה קורס מיוחד, ואנחנו שומעים שאולי קורס כזה ייפתח עוד השנה או בתחילת השנה הבאה, באוניברסיטת בר-אילן, אנחנו חוששים שאלה שמועסקים כעת במערכת ייפלטו מתוך המערכת באוגוסט 2004, ובעצם מכיוון שהקורס אורך שנתיים אנחנו נישאר ללא יועצים מגשרים כאלה עד פברואר או עד קיץ 2006.

אלה התשובות שאנחנו רוצים לקבל הבוקר.

אתמול היתה כתבה בערוץ השני בטלוויזיה, והמספרים שניתו שם הם די מדאיגים. מדובר על נשירה של כמעט 16% מקרב תלמידים מחבר העמים, ו- 6.4% מקרב תלמידים אתיופים. מה שלא נאמר שם, זה גם מה הן תוצאות הנשירה הזאת. יש בפניי גם סקירה על עבריינות בקרב בני נוער, ואנחנו יודעים שהיום כמעט 22% מהתיקים שנפתחים לעבריינים בני נוער הם בדרך כלל מקרב העולים ואלה הם אותם ילדים שנפלטו ושנשרו ממערכת החינוך, כך שיש קשר ישיר.

הבעיה היא לא רק ההישגים או חוסר ההישגים במערכת החינוך, או הלימודים עצמם, אלא מה קורה לבני הנוער כאשר הם נפלטים מבתי הספר, ולכן התמריץ לפתור את הבעיה הזאת צריך להיות כפול.

מכיוון שכפי שאמרתי בפתח דבריי זוהי ישיבת מעקב, ואנחנו בעצם התכנסנו כאן היום כדי לשמוע תוצאות של כל הדברים שהובטחו לנו, אני חושבת שאלה השאלות שאני רוצה להפנות הבוקר לסגן שרת החינוך.

אני אבקש מסגן שרת החינוך צבי הנדל, להביא בפנינו את עמדת המשרד ועדכונים, אולי בסיוע גורמים נוספים מהמשרד, אחר כך נשמע את מנכ"לית משרד הקליטה מירלה גל, לאחר מכן את חברי הועדה ולבסוף כמובן המוזמנים האחרים.

קודם כל, הכבוד הוא כולו שלי להיות במקום הזה עם נושא כזה. בנוסף, בתחום הדיבור שלי, ברצוני שלאחר מכן עמיהוד בהט ישלים את הפרטים כי השאלות הן נכונות והן במקום.

הבעיה היא גדולה ואני לא רוצה להתחמק ממנה, אני חייב לומר שבעת הזאת של הקיצוצים ישנו נושא אחד ויחיד במשרד החינוך שלא קוצץ כלל. האם לומר לכם שאני מאושר מזה? אני הייתי מעדיף שהוא יגדל, אבל בהוויה או במצב שאנחנו נמצאים בו כרגע, זוהי שמחת העניים שאני יכול לשמוח, שזהו הנושא האחד והיחיד שלא נגעו בו באף אחד משלבי הקיצוץ, ואני מקווה שנצליח לשמור על זה גם עכשיו בשלב האחרון במעבר משנת 2003 לשנת 2004.

במקביל לבעייתיות שהיא קיימת, חייבים לזכור שאם למשל ניקח את העלייה הברוכה מאתיופיה, מאלה שניגשו לבגרות בשנת 1993 רק 8% מתוכם קיבלו תעודת בגרות וכיום אנחנו עומדים על סדר גודל של מעל 40% שקיבלו תעודת בגרות. אני לא אומר שזה משאת נפשי, אבל יש גידול תמידי משנה לשנה בקצב מסויים. גם בעלייה מברה"מ לשעבר, אם בשנת 2001 עמדנו על 56.4% מקבלי תעודת בגרות השנה עלינו ל- 57.7%. זוהי עלייה הדרגתית, אולי לא בהיקף ראוי, אבל העלייה היא תמידית. כאשר אתה מסתכל על השנים, אתה רואה שבכל שנה יש עלייה באחוז מקבלי הבגרות וגם באחוז הלומדים, כלומר הנשירה הולכת וקטנה, למרות שעדיין קיימת בעיה ואני לא מנסה להתחמק ממנה.

אני חייב להודות ולציין, שלכנסת יש תפקיד חשוב בהקשר הזה של המעקב. יש משמעות לישיבות האלה וזה מהווה זרז, כי "מרובים שולחי עמך ישראל" ואתה בסופו של דבר מנסה לטפל בכל החזיתות ובודאי שהשולחן הזה או השולחנות סביב יתר הועדות מהוות זרז.

עמיהוד בהט, הממונה והאחראי על נושא הלימודים לנקלטים בעליות השונות, ייתן לנו פרטים מדוייקים. בימים האחרונים התפרסם כבר בצורה רשמית גם הנושא של ההקלות בבגרות, שתכנסנה לתוקף כבר בבחינות החורף. אבל אני מציע שנקבל פרטים יותר מדוייקים בכל התחומים, כולל הקורסים, שעליהם שאלה היו"ר קולט אביטל.

מר בהט, אולי תוכל גם לקרב אותנו מעט להגדרות: מיהו עולה? מיהו ילד עולה? וכו'.

לצורכי הבגרות, גם בזה עשינו שתי קבוצות שעליהן נשמע בהמשך. גם מי שלא מוגדר כעולה בחוקים הכלליים של סל הקליטה וכו', מאחר ולצורכי בחינות לבגרות יש משמעות גם אם הוא קצת ותיק, עשינו שתי הגדרות: עולה חדש, ועולה ותיק.

אני אומר מספר דברים תחילה על הבגרויות, לאחר מכן גם על עניינים נוספים.

בשעה שמנכ"לית משרד החינוך נתנה את הבטחתה בחדר הזה לפני הקיץ האחרון, בעצם כבר היו מעוצבים הקווים הכלליים של העדכונים או השינויים למיניהם וכבר אז הבהרנו פחות או יותר במה הולך להיות מדובר. העניין הוא שמשרד החינוך עומד לפרסם קובץ שלם, במזכירות הפדגוגית קוראים לו "מורה נבוכים", לכל עניין בחינות הבגרות ולאו דווקא לעניין העולים, והפרק הזה של העולים נמצא שם "במקום טוב באמצע". הכוונה היתה להוציא את הכל ולכן זה התעכב, אך ברגע שראינו שזה מתעכב יותר מידי שלפנו את אותו פרק 4 על העולים מתוך הקובץ הגדול הזה, שודאי ועדת החינוך תראה אותו במהלך הזמן, והוא ייצא ויהיה תקף כפי שאמרה לנו המנכ"לית, בחורף זה.

יותר מזה, גם במועד ב' בקיץ האחרון היתה הקלה ראשונה כבר בתוקף והתלמידים הורשו במועד ב' לתרגם את קטע ה- unseen באנגלית לשפת אמם, שזו היתה הסנונית הראשונה עוד לפני חורף שנה זו.

אני אפרט כעט לגבי השינויים והעדכונים בתנאי ההיבחנות, שזה נקרא "דרך חישוב הציון", לעולים חדשים. הנקודה הבסיסית היא, שתלמיד שעלה לארץ בכתה ז' או ח' אינו דומה לתלמיד שעלה לארץ בכתה י"א. הציפייה שלנו מתלמיד שהגיע לארץ בגיל 12 או 13, בעניין השפה והיכולת שלו לפתור בעיות לימודיות בגלל השפה, היא מטבע הדברים הרבה יותר גבוהה מאשר בכתות העליונות.

כפי שצבי הנדל אמר קודם, חילקנו את אוכלוסיית העולים לשתי קבוצות. עדיין תחום הזכאות נשאר מגיל 12 ועד 18, אלא שהיא נחלקת לשני חלקים: 1 – תלמידים שהגיעו החל מגיל 12 וקבוצה זו נקראת לצורך העניין עולים ותיקים. 2 – תלמידים שהגיעו החל מגיל 15 והשתלבו במערכת וזו קבוצה שנקראת לצורך העניין עולים חדשים.

אני רוצה להדגיש דבר נוסף, גם בעניין הזה גילינו פה גמישות כאשר אפשרנו להצטרף לקבוצה של החדשים, גם למי שהחל את לימודיו בארץ ב- 1 באפריל של כתה ט', או שהגיע לכתה י' לפני הגיעו לגיל 15, וגם הוא זוכה מן ההקלות החדשות של העולים החדשים "הטריים".

מהן ההקלות?

אני מבין שהיום זו ההזדמנות הראשונה שעולים ישמעו על ההקלות האלה, כי החוזר טרם יצא.

הבטחות הם קיבלו, אבל הדבר היחידי שאנחנו רוצים לדעת זה שהן גם נכנסות לתוקף.

אצל "העולים הותיקים" השינויים אינם גדולים, והם בעצם יהיו נתונים באותם כללים שקיימים כיום, עם בחינות מותאמות לעולים במקצועות החובה שאינם מתמטיקה ואנגלית.

אפשרות לקבל תוספת של רבע שעה על כל שעת בחינה, במידה והם בוחרים לעשות מבחן ב- 5 יחידות בשפת האם, תינתן להם האפשרות להיבחן באנגלית ב- 3 יחידות.

החידושים או העדכונים העיקריים הם כמובן לגבי העולים החדשים יותר, כאשר כאן מדובר על בחינות לעולים במקצועות החובה, למעט מתמטיקה ואנגלית, ובהן יקבל כל עולה חדש בונוס של 5 יחידות, למרות שהוא עושה בחינות לעולים.

מהי שפת הבחינה? לא הבונוס.

בבחינות לעולים, שפת הבחינה היא השפה העברית.

אבל דובר פה על כך, שיאפשרו להם לעשות בחינות בשפתם. זה לא מה שסוכם כאן, ע"י מנכ"לית משרד החינוך.

למיטב זכרוני, לא דובר על בחינות בשפת האם.

מה יש בשפת האם?

מדובר פה על אפשרות לקבל 5 נקודות בונוס על בחינות החובה, שהן כולן בחינות מותאמות לעולים בשפה עברית שמתאימה לעולים ובהיקף חומר שמתאים לעולים.

אני רוצה להזכיר לך, שבישיבה הקודמת דיברנו על בחינה בשפת האם וזה מה שאתם אמרתם. אם החלטתם לשנות, מינימום הייתם צריכים לבוא אלינו ולהגיד 'החלטנו לשנות' ולא לבוא היום ולהגיד 'הנה, זה מה שקבענו'.

הבעיה היא שכדי להקל על האנשים לעבור את בחינות הבגרות, דובר כאן בהרחבה על הצורך שבמקצועות מדעיים לאפשר להם לעבור את הבחינה בשפת אמם, וכך היה נהוג עד שנת 1998. אנחנו קיבלנו כאן מידע והבטחה ממנכ"לית משרד החינוך שכך יהיה, כלומר לחזור למתכונת הזאת. מה שאנחנו שומעים עכשיו, אינו תואם את מה שקיבלנו כאן בתור 'ההחלטה'. אנחנו ביקשנו את זה, אבל ההחלטה אז היתה של משרד החינוך עצמו.

בבחינה במתמטיקה, העולה החדש יענה בשאלון רגיל כי אין שאלונים מיוחדים במתמטיקה לעולים, וגם כאן יקבל העולה החדש בונוס של 10 נקודות על הבחינה. במקצועות החובה האחרים הוא יקבל בונוס של 5 נקודות אם הוא יעבוד על שאלון לעולים חדשים, אבל אם הוא יעבוד על השאלון הרגיל הבונוס יהיה 15 נקודות.

מר בהט, יש כאן פרוטוקול שאומרת מנכ"לית המשרד שלכם: .."ראשית אני מתחייבת שההתאמות יהיו בתשס"ד יקרו כולן, כלומר אז היא תוכל להביא לידי ביטוי את הידע שלה בין אם זאת בחינה בעל-פה או בחינה בשפת האם שלה, ולא יהיה משקל לידיעת השפה העברית, המדובר הוא במקצועות ההומניים ובמדעים".

פה יש איזושהי הצהרה מאוד משמעותית, שאולי היישום שלה גם דורש תקציבים שהיום קשה להשיג אותם, אבל מן הראוי שתאמרו לנו 'אנחנו שינינו'.

אגב, אני לא בטוחה שזה כרוך בתקציבים.

אולי זה ההסבר, אבל צריך שיבואו ויאמרו לנו 'אנחנו מצטערים אבל לא נוכל לקבל את ההחלטה הזאת'.

זאת קודם כל החלטה מהותית. זאת אומרת, הבונוסים כבודם במקומם מונח אבל הכוונה היתה לבוא ולהקל על האנשים כדי שיהיו מסוגלים לעבור דברים שבאמת ידיעת העברית מפריעה להם, ולתת להם את האפשרות הזאת.

הרי בבחינה במתמטיקה או בפיזיקה, חשוב מאוד שנבין את השאלה.

בבחינה במתמטיקה ובפיזיקה, יש תרגום השאלות לרוסית. באנגלית כפי שאמרתי קודם, ניתן לשתי הקבוצות גם לותיקים וגם לחדשים לתרגם את יתר התרגום לשפת אמם ולא לעברית.

לפי מה שהבנתי עד עכשיו, יש להם אפשרות לבונוסים כמו כן השאלות במבחני המתמטיקה והפיזיקה מתורגמות ובנוסף בבחינה באנגלית ניתנת להם האפשרות לתרגם את ה- unseen לשפת אמם ולא לעברית.

התרגום של שפת האם, זה נכון רק לגבי רוסית וגם לגבי אמהרית?

רק לגבי רוסית, וזה לא תוצאות השינוי שחל עכשיו.

כלומר, זה היה גם קודם לפני ההבטחה הזאת. אז מה קורה לגבי עולים מאתיופיה או דרום אמריקה?

זה לא קיים כרגע.

האם מתכננים לתרגם גם לשפות אחרות, או רק לרוסית? מה עם העולים האחרים שמתקשים, כמו האתיופים?

אני חושב שזו פונקציה של מספר הנבחנים ובמידה והמספר יהיה כזה שצריך לתרגם, אז נתרגם.

חייבים לשבת על זה עם מנכ"לית משרד החינוך.

לגבי מקצועות הבחירה ישנם שני סוגים: מקצועות בחירה עתירי מלל, כולל ביולוגיה, ומקצועות בחירה שהם בעיקר מדעים כמו כימיה פיזיקה מחשבים ואלקטרוניקה.

במקצועות הבחירה עתירי המלל, מאחר ואין שאלון לעולים, העולים הותיקים מקבלים שאלון רגיל ומטבע הדברים הם מקבלים בונוס של 10 נקודות, מלבד תוספת רבע שעה על כל שעת בחינה כפי שאמרתי קודם שזה נותנים לכל העולים בכל המקצועות. העולים החדשים, יכולים להיבחן בע"פ וזה חידוש מאוד משמעותי בנושא הזה.

מדובר רק על העולים מרוסיה?

כל העולים שעלו אחרי גיל 15, יוכלו להיבחן בע"פ.

באיזו שפה היא הבחינה בע"פ?

בעברית, אבל בעברית קלה שמאפשרת להסביר היטב את כל השאלה כדי שאפשר יהיה להבין אותה וכדי שהעונה יוכל לענות עליה בעברית. אם הוא מעדיף לענות על שאלון רגיל, אותו עולה חדש מקבל בונוס של 15 נקודות, לעומת 10 של העולה הותיק.

כימיה פיזיקה מחשבים ואלקטרוניקה, לגבי העולה הותיק זה כפי שאמרתי קודם, שאלון רגיל ללא שום תוספת, והשינוי כיום הוא לגבי העולה החדש שמקבל שאלון רגיל ובונוס של 10 נקודות.

אלה הם השינויים לגבי אותה קבוצה של תלמידים שהגיעו לארץ לאחר גיל 15.

אני יודע שבשנה שעברה הגיעו לארץ 6,000 נערים עולים מארגנטינה, והשנה הגיעו משם למעלה מ- 1,000. אלה ממש חדשים בארץ, אז אם אין להם תרגום של השאלות לשפתם והבחינה בע"פ היא בעברית איך מתמודדים עם זה? תחשבו לתת לזה פתרון.

לגבי בחינות הבגרות על אף המתכונת הישנה, צבי הנדל ציין קודם את העלייה המדהימה בציבור העולים האתיופיים שניגשו לבגרות ובשנה האחרונה יש גידול של מ- 36% ל- 45% עם הצלחה של 41% בבגרות, וגם את זה כדאי לראות כשאנחנו מדברים על נושא הבגרויות, וזה דבר מאוד מיוחד אפילו על רקע העלייה בציונים בשנים האחרונות. גם בקרב האוכלוסייה של יוצאי חבר העמים, קיימת עלייה של 1% בזכאים לגשת לבחינות הבגרות, על אף המתכונת הישנה.

הנתונים שהוצגו כאן הבוקר, הם נתונים קשים שאכן מוכרים לנו במשרד ואני יכולה לומר שמרגע שח"כ ציפי ליבני קיבלה על עצמה את תיק המשרד לקליטת עלייה, הנושא הזה נמצא בראש סדר העדיפויות של המשרד. הן הנושא של העצמת השפה העברית והן הטיפול בנוער במצוקה, נוער עבריין.

על אף העובדה שכל משרדי הממשלה, ואנחנו בתוכם, נדרשנו לבצע קיצוצים קשים מאוד בתקציב שלנו, שני הנושאים שציינתי אותם כרגע לא רק שלא קוצצו אלא נהפוך הוא, במסגרת תקציב 2004 אנחנו אפילו העלינו את התקציב של אותם שני תחומים, ואנחנו מדברים על תוספת מאוד משמעותית מבחינת המשרד לטיפול גם בנושא של השפה העברית וגם בנושא נוער במצוקה ובסיכון, כי אנחנו מבינים שנמצא שם הרבה מאוד בגלל העובדה שנשירה מבית הספר באה כתוצאה מאי ידיעת השפה העברית על בוריה.

שרת הקליטה דיברה על כך מספר פעמים והיא נתנה תיאורים קשים מאוד, של ילדים "שנזרקים" לבתי הספר מבלי שהם ידעו את השפה העברית, וכמובן שזה משפיע לא רק על מקצועות הלימוד העבריים אלא משפיע גם על המקצועות בתחומי המתמטיקה הפיזיקה ועל כל תחום אחר.

במסגרת ועדת התיאום שבין הממשלה לסוכנות היהודית, שהתקיימה ביוני 2003, שרת העלייה והקליטה הגישה הצעה לטפל בנושא של השפה העברית והוקמה ועדה משותפת לסוכנות היהודית למשרד החינוך ולמשרד לקליטת עלייה, ועדה שאני עומדת בראשה, והועדה הזו הגישה את המלצותיה לפני מספר ימים. עם זאת אני חייבת לציין שהועדה חולקה לשתי תתי ועדות, האחת שנוגעת לחינוך הפורמלי במסגרת בתי הספר והשנייה נועדה לטיפול בהעצמת השפה העברית בחינוך הבלתי פורמלי, כלומר לא במסגרת בתי הספר. אפשר לומר שלנו אין "דריסת רגל" בבתי הספר, כי בתי הספר הם בתחום האחריות של משרד החינוך.

לעומת זאת כל מה שנוגע לתחום הבלתי פורמלי, אם זה לימודים בשעות אחה"צ או תוכניות לימוד אינטראקטיביות או תוכניות לימוד באמצעות ספרים מורים או מתנ"סים וכל מה שאפשר בתחום הזה, אנחנו הגשנו המלצות שאני מאוד מקווה שניתן יהיה לראות את היישום שלהן בתקופה הקרובה. מדובר על דברים שבחלקם הם חדשים שעד כה לא נעשו, ואני מאוד מקווה שעם תחילת שנת התקציב הבאה 2004, אנחנו כבר נוכל לצאת עם תוכניות אופרטיביות.

האם תוכלי לתת לנו דוגמא, כדי לסבר את האוזן?

אנחנו מדברים למשל על שימוש בטלוויזיה או בתוכנות מחשב, שימוש בספרי לימוד שלצדם יהיו גם תוכניות אינטראקטיביות, אנחנו מדברים על שימוש בחדרי מחשב שקיימים היום במספר מקומות בארץ, כמו התחברות לפרוייקט להבה שבמסגרת הפרוייקט הזה ניתן יהיה גם ללמד עברית, ועוד דוגמאות אחרות.

גם במסגרת התמיכה שלנו ברשויות והתמיכה בעמותות וארגוני מלכ"רים למיניהם, כבר בימים אלה כאשר אנחנו יוצאים עם התמיכות ל- 2003 אנחנו נתנו עדיפות לכל אותם ארגונים שמטפלים בין היתר גם בלימוד השפה עברית, והדברים האלה באים לידי ביטוי בעבודה השוטפת היומיומית של המשרד. שני הנושאים האלה: העצמת השפה העברית, וטיפול בנוער בסיכון, קיבלו עדיפות עליונה במסגרת המשרד.

בכל מה שנוגע לחינוך הפורמלי במסגרת בתי הספר, כאן אנחנו נדרשים למשרד החינוך ואני מודעת לזה שקיימת ועדה שהוקמה במשרד החינוך בעקבות דו"ח שוהמי, גם אנחנו מחכים למסקנות של הועדה.

אני רוצה לציין נקודה חשובה נוספת, במשרד החינוך מדברים על טיפול מגיל 12, אנחנו חושבים שצריך לטפל בילדים הקטנים גם כאלה שרק מגיעים ארצה וגם כאלה שהם בגיל גן חובה ולקראת ביה"ס, כי אם אנחנו לא נטפל בהם מהרגע שהם נכנסים למערכת החינוך אז אי ידיעת השפה העברית תיגרר לאורך שנים. לכן בהמלצות שלנו, אנחנו חושבים שיש מקום להכניס את לימודי השפה העברית כבר בגיל הרך ולהכין את הילדים כמה שיותר טוב לקראת הלימודים בבתי הספר.

בין היתר, אנחנו בוחנים תוכניות להחלת אולפנים גם על נוער מתחת לגיל 15 בתקופות הקיץ ובעיקר בתקופת החופשות הארוכות, ואנחנו בודקים מול האולפנים השונים שאיתם אנחנו עובדים, יכולת לבצע אולפנים קצרים ומזורזים בתקופת החופשות, על מנת שהילד שנכנס לבית הספר גם אם הוא בן 6 או 7 יבוא לשם עם איזשהו ידע בסיסי בשפה העברית.

אני משוכנע שאחד הכלים שבו המשרד יודע וידע להשתמש ולהיעזר בו, זאת הטלוויזיה החינוכית או בשמה הרשמי הטלוויזיה הלימודית, שאנחנו בעד זה שהיא תישאר קיימת וגם תעסוק בסיוע לעולים. בד"כ לעולים גם קשה כלכלית לקבל שיעורי עזר אם הם עולים כסף, והיעזרות בטלוויזיה בעיקר בשעות אחה"צ יכולה מאוד לסייע בזה.

אם הבנתי נכון במסגרות הפורמליות, בנושא העצמת השפה העברית שכיום יש שעת לימודים אחת בשבוע, האם התוספת שאתם ממליצים עליה תלווה גם באמצעים? ואם היא תלווה באמצעים האם הכוונה היא הגדלת מספר השעות במסגרת הפורמלית, והאם אתם תסייעו למשרד החינוך כדי להגדיל את מספר השעות ואני מדברת ברמת ההמלצות, או האם אתם מדברים על מסגרות שונות שאתם תקימו אותם? מה יותר יעיל?

כפי שציינתי, במסגרת בית הספר עצמו המנדט הוא של משרד החינוך. אנחנו כמשרד קליטה בפירוש חושבים ששעה או שעה ורבע בשבוע לא מספיקות על מנת להביא את הילד לרמה הנדרשת. אנחנו יודעים שיש מקומות שבהם נעשה איגום של שעות, ובמקום שתלמיד יקבל שעה שבועית אז לוקחים את מספר הילדים הנמצאים באותה מסגרת או באותה כתה או באותו בי"ס, לוקחים את סה"כ השעות שמגיע לכל אחד ואחד מהם ויוצרים איזושהי מסגרת המאפשרת הרחבת השעות, גם אם לא פרטנית אז לפחות כקבוצה.

יש יוזמות שהן של בתי הספר ויש יוזמות שהן של ערים, לדוגמא: בירושלים או בתל-אביב או חולון יש יוזמות מקומיות המאפשרות הרחבת השעות במסגרת הלימודים עצמם, אבל אין לי ספק שזה לא מספק. היכולת שלנו להרחיב את השעות במסגרת בית הספר היא מוגבלת, ולכן אנחנו באים ואומרים: אנחנו נעשה את מה שאנחנו יכולים מחוץ לכותלי בית הספר, במסגרות הלא פורמליות אם זה במתנ"סים או באותן תוכניות כפי שציינתי קודם, דרך הטלוויזיה או המחשב וכל דרך אחרת שניתן.

אנחנו בדקנו עלויות, אני לא יכולה לבוא ולומר שנוכל לכסות את מלוא העלויות של התוכנית שהגשנו, אבל אנחנו כאמור עושים מאמצים גדולים על מנת להגדיל את התקציב, הדבר נעשה ואנחנו גם בדין ודברים עם הסוכנות היהודית ואנחנו מקווים שבימים הקרובים, במחצית נובמבר, יהיה כאן ה- "ג'נרל אסמבלי" ואנחנו מאוד מקווים שאנחנו נוכל גם דרך הסוכנות היהודית, שכבר הביעה באופן עקרוני את הסכמתה להגדיל את הסכומים לצורך לימודי השפה. אני מקווה שבסך הכל הכללי אנחנו נראה שינויים, לפחות בכל מה שנוגע לחינוך הבלתי פורמלי.

נתוני הנשירה אכן מאוד מדאיגים ואני שמחה לשמוע מסגן שרת החינוך שקיים שיפור והמספרים קטנים, אבל עדיין הם מאוד מדאיגים ואנחנו חייבים להתרכז בזה ולשפר את המצב, כי אחרי הכל אנחנו רוצים שיבואו עוד עולים.

אני רואה כאן שתי נקודות בהן אנחנו יכולים לשפר את המצב. קודם כל, קיימת בעיה במסלול הקליטה הישירה אשר נהוגה היום. לפני שנים, ריכזו את כל העולים שהגיעו באולפנים מרכזיים ואני זוכרת שמכל בתי הספר בגוש דן היו באים למשך שלושה חודשים לאולפנים המרכזיים. לאחר שהתלמידים שהו במשך שלושה חודשים באולפנים המרכזיים, הם הגיעו לבתי הספר עם ביטחון עצמי גבוה יותר.

יש לחזור לשיטת האולפנים המרכזיים, לקחת עיר מסויימת ולרכז בה את כל העולים החדשים שהגיעו מהאזור למשך שלושה חודשים, כדי שלא יגיעו ישר לבתי הספר ויתקלו בבעיה של קשיי שפה וחוסר בתקשורת אלמנטרית כדי להבין את השפה הבסיסית, של חומר לימודי שהוא בשפה העברית וזה מאוד מקשה עליהם. אל לנו לשכוח שהרבה מאותן משפחות הן במצב כלכלי קשה, וההורים אפילו מעודדים את הילדים שלהם לעבוד ולעזור בפרנסת המשפחה.

נקודה נוספת שאותה רציתי לציין, זה שאנחנו סופרים את מספרי השנים שיש להם זכאות לכך שהם נקראים עולים חדשים. אני זוכרת שבבית ספרי ההורים תמיד היו מתווכחים שהילד עוד חדש ומגיע לו להיות עולה שנה נוספת, כי זה הבדל עצום אם יש להם את ההטבות של העולים החדשים. גם אם עולה חדש הגיע בכתה ג', עד כתה י"ב כאשר הוא מסיים את לימודיו בתיכון וניגש לבגרות, עלינו לתת לו את כל הסיוע האפשרי וההקלות לעולה חדש ולא לספור את השנים. כי בכל שנה שהוא יישב בכיתת האם בבית הספר תקל עליו, וכך הוא ילמד את השפה ויתרגל אליה.

זה לא יהיה צודק כלפי אותם עולים שהחלו את הלימודים בכתה י', כי אלה שבכתה י' יקבלו את אותם תנאים כמו הילדים שהגיעו בכתה ב'.

אבל כיום ילד שהגיע לארץ בכתה ב', כאשר הוא מגיע לבגרות בכתה י"ב הוא לא מוכר כעולה חדש וזה חבל. מדוע לא לסייע להם, בכל זאת הם "שונים" מהילדים שנולדו בארץ להורים ישראלים. צריך בהחלט לעיין בנושא הזה, ולעשות חשיבה חדשה שלא לספור להם את השנים ולאפשר להם להיקרא עולה חדש גם אם הוא הגיע בכתה ד' או כתה ה'. זו בהחלט עזרה, ואני ראיתי מקרוב כיצד הילדים מתייאשים כי מאוד קשה להם בשפה. השעה השבועית הזאת היא כלום, כי הם מגיעים ישר לתוך הכתה עם קשיים עצומים בשפה.

ברצוני לומר שמאוד שמחתי לשמוע את מנכ"לית משרד הקליטה, אני לא שמחתי להמשיך לשמוע הבטחות של משרד החינוך. אתם בעצם נוהגים בדרך של להבטיח ולא לקיים, כמו שלא קיימתם הבטחה שקיבלנו פה בישיבה הקודמת, כמו שלא קיימתם הבטחה שלא "לזרוק" החוצה מורים חדשים, אני גם לא מאמין שתקיימו את ההבטחה לפתוח קורס ליועצים חינוכיים.

אני כבר לא מאמין לכם, והיום אני מתבייש שאני מייצג את הקואליציה ואתם בשם הקואליציה אומרים לנו את זה. האם זה לא היה כתוב על הקיר שאנחנו נגיע למצב הזה? ואם לא ידעתם על זה לפני כן, האם בישיבה הקודמת לא נתתי לכם הצעת חוק שלי שמדברת בדיוק על הגדלת שעות לימודי העברית לעולים? עד היום אפילו לא עניתם לי על זה ולא אמרתם אם אתם תומכים או לא תומכים. נתתי את ההצעה למנכ"לית משרד החינוך וביקשתי, תגידו לי מה ניתן לשנות פה. לא קיבלתי תשובה, כי אתם לא רוצים לתת.

כל מה שהבאתם היום זה שטויות, ומה שאתם נותנים פה זה בעיניי מס שפתיים כי כמעט ולא שיניתם כלום. אם אתם רוצים לשנות זאת אז תשנו ואל תבואו אלינו לאחר שצעקנו "איפה מה שהבטחתם?", פתאום מתברר שיש פרק 4 שבו מדובר משהו בנושא, אבל גם היום לא קיבלנו זאת בכתב. לא עשיתם זאת, כי אתם לא רציתם שנקרא את זה ונלמד את זה לפני הישיבה.

אני רוצה לומר לכם, שאם היום הייתי חייב לגשת למבחן במתמטיקה או בפיסיקה בשפה העברית, לא הייתי עובר אותו ואני מודה ומתוודה בזה. אני אומר לכם שמה שאתם עושים זה פשוט להביא את הילדים למצב שהם חייבים לעזוב את בית הספר כי הם מתביישים לבוא לשם. זה המצב, ושום דבר לא השתנה לכיוון ההטבות.

אני כבר לא כועס כי אני חושב שכעסנו מספיק בישיבה הקודמת, היום אני מתבייש שזה מה שקורה. אתם פשוט מזלזלים בכנסת, ומזלזלים באינטליגנציה של כל האנשים שיושבים פה היום. היום אתם באים ואומרים שמשרד החינוך הביא לשינוי, לא הבאתם ואל תשקרו.

המצב בקרב הנוער העולה הוא מאוד קשה, גם מבחינת הנשירה מבתי הספר, גם עבריינות, וגם דבר שהוא חשוב מאוד שזה ירידה של משפחות שלמות של עולים בחזרה לברה"מ בגלל המצב של הנוער. הסיבה העיקרית שהמשפחות הגיעו לכאן היא לא כדי לשפר את המצב הכלכלי שלהם אלא מסיבה יחידה והיא העתיד של ילדיהם וכאשר הם רואים שהעתיד הוא מאוד בעייתי, אז קיימת ירידה.

אתמול התקבלו נתוני הירידה, ומדובר ב- 40,000 איש שחזרו לברה"מ לאחר עשר שנות שהייה בישראל.

זה מספר מאוד מדאיג, אבל אנחנו צריכים לזכור שהמדובר הוא בערך ב- 4%.

אבל לאן הם חזרו? לא מדובר בארה"ב או אוסטרליה, מדובר ברוסיה עם עתיד בלתי מוסבר ובלתי מובטח, גם בנושא של אנטישמיות.

אנחנו מתמודדים עם מצב של "ירושה" קשה של שר החינוך לשעבר יוסי שריד והמנכ"לית שלומית עמיחי, אשר בשנת 1999 עשו שינויים דרסטיים במשרד החינוך בנושא בגרות לעולים. היה מאבק מאוד חזק וקשה מצד ארגוני עולים וקואליציות למען נוער עולה ונוער בסיכון, וגם אני כאן בכנסת החמש עשרה פניתי וביקשתי משרת החינוך לימור ליבנת ומהמנכ"לית לשנות את המצב הקיים ולחזור למצב שהיה בשנת 1998.

עכשיו אנחנו רואים שהם לא חזרו למצב שהיה בשנת 1998, ואני חושבת שיש סיבות לכך. קיימת פקידות בכירה במשרד החינוך, אשר מפריעה לשרת החינוך ולמנכ"לית המשרד לחזור למצב שהיה בשנת 1998, ואנחנו בשתי הועדות צריכים לעזור לכם כדי להשוות את מה שהיה בשנת 1998 למה שיש היום, ולהוציא טיוטא חדשה עם מסקנות של ועדות הכנסת מדוע זה כך. אני לא חייבת להתערב, אבל הנושא הזה של הבגרות הוא מאוד חשוב וזו נקודה מאוד עדינה.

כאן דיברו הרבה בנושא של לימודי שפה, ואני רוצה לומר שכל הפתרונות המלאכותיים שמציעים במשך השנים גם משרד הקליטה וגם המשרדים האחרים, זה לא יכול לעזור. אנחנו מבקשים דבר שהוא עבור כל המדינה, שיעורי השפה העברית בטלוויזיה. המטרה היא, שהמדינה תהיה קולטת עלייה בטלוויזיה החינוכית ולא רק לגבי העלייה מרוסיה או אתיופיה או ארגנטינה.

אני הייתי במושב דתי וראיתי ישישות תימניות שלומדות עברית בגיל 80, כי הן רוצות לדעת לדבר עברית בצורה נכונה. אנחנו כל הזמן שואלים, איך יכול להיות שעניין של שניים או שלושה מיליונים יכולים להפריע למיליונים של אנשים ללמוד את שפת המדינה. אני חושבת שכולנו כאן בעד לימודי השפה, משום שזה המפתח להצלחה ולקליטה מוצלחת.

אולי במסגרת המגעים שלנו עם שרות הממשלה ציפי ליבני ולימור לבנת, נאמר להן די לפתרונות מלאכותיים כמו אולפנים פה ושם, תנו לנו טלוויזיה חינוכית בעידן הטלוויזיה. אני מאוד מקווה היו"ר אילן שלגי והיו"ר קולט אביטל, שאנחנו במסקנות שלנו נלך היום על איזה שהם שינויים מאוד חשובים בנושא זה.

אני מבקש מסגן שרת החינוך צבי הנדל, להתייחס לדברים של חברי הכנסת, בעיקר אלה שהם נציגי עולים, ואולי אתה או מר עמיהוד בהט גם תואילו להבהיר לנו מה הם השינויים לעומת שנת 1998 ועד כמה נעשו החמרות שטרם הוחזרו ומדוע לא.

חבר הכנסת יאסינוב דיבר מעומק ליבו דברים שיוצאים מן הלב ונכנסים לי ללב, ואלה דברים נכונים. לכן אני אפסיק להיות דיפלומט ואשים את הקלפים על השולחן.

אני הקדמתי ואמרתי "בגמגום", שהסעיף היחיד במשרד החינוך שלא נגעו בו זהו תקציב קליטת עלייה. אז מה? יש בזה חסר עצום, אין לנו כסף לעשות את מה שרצינו לעשות ואנחנו עושים את המעט שאנחנו יכולים "בתרגילים אקרובטיים". הרי הטוב ביותר היה, שיעמוד מורה או בוחן ביחד עם התלמיד כשהוא דובר אותה שפה כדי שיוכל לדעת באם התלמיד יודע מתמטיקה או לא, ולא שיבחן אותו בעברית כדי לדעת באם הוא יודע מתמטיקה.

כולנו מבינים את זה, עמיהוד בהט מומחה בתחום הזה במשך שנים והוא לא קיבל את מה שהוא רצה, אבל אלה הדברים שיכולנו לעשות בתקציב הנתון, שהוא היחיד שלא קוצץ. אני מאוד מאושר מכך שזה לא קוצץ, אבל אי אפשר לתת מזה 10 שעות עברית בשבוע אלא רק שעה. אי אפשר להגיד שמישהו ממשרד החינוך לא מבין שפחות מ- 10 שעות בשבוע זה לא מדביק את הקצב, כולם מבינים שהרי רוב האנשים שיושבים שם הנם אנשי הוראה, מהמנכ"לית ומטה. מאז שאני נמצא שם, לא ראיתי הרבה אנשים שלא נרתמו בזעקה אדירה בקיצוץ הגדול שעבר.

עד שנת 1998 מבחני הבגרות היו בסדר, ואז מישהו "התעורר" וחשב שצריך לשנות כי העולים כבר יודעים מספיק. אני יכול לרדת לרמת וכחנות פוליטית, אבל זה לא ויכוח פוליטי אלא זה צריך לחצות את כל המפלגות. העולים הם לא עניין פרטי של אף אחד מאיתנו, זהו עניין לאומי ממדרגה ראשונה ונדמה לי שכמעט ואין דבר חשוב יותר ממנו.

אתמול הייתי בסיור באזור הצפון ששם קיימת בעייתיות בתקציב, ובעידן של מצוקה כלכלית זה הזמן לרעיונות חדשים לפריון ולהתחדשות. יש מספר בתי ספר, שגייסו "למילואים" מבוגרים ולא רק פנסיונרים, שבאים ועושים "מילואים" בבתי הספר בעיקר בקטע של העלייה, כתוספת תגבור וחיזוק כולל מתן שיעורי עזר פרטיים.

אני מעודד זאת ביתר המקומות, ומשרד החינוך צריך לעודד בתי ספר לארגן "ימי מילואים" כאלה של אנשים, יש רצון טוב לתרומה ולא תמיד התרומה היא כספית או במזון וכו' בעתות מצוקה, אלא גם תרומות מהסוג הזה. מאחר וראיתי שזה מתקיים בחלק מהמקומות, ומאחר וראיתי קבוצת עולים מאתיופיה במוסד חינוכי ברמת הגולן, אשר הביא לתוצאות בגרות של 98%. זאת אומרת שאפשר, רק שצריך הרבה רצון הרבה common-sense והרבה מוכנות לחרוג מהמסגרת ולעשות דברים לא קונבנציונאליים. אין אחד שלא יכול להגיע לתוצאות באמת, אבל המצוקה בדרכים הקונבנציונאליות היא גדולה.

אנחנו בסוכנות היהודית, שותפים לעבודה ביחד עם עמיהוד בהט ועם משרד הקליטה, והעבודה שלנו נעשית בעיקר במסגרת של מרכזי קליטה בחינוך הלא פורמלי. השנה התחלנו בפרוייקט חדש, שלא מאפשר להסיר את כל המגבלות, אבל במסגרת הפרוייקט אנחנו עובדים עם ההורים והילדים, במרכזי קליטה במקום שיש לנו מחשבים, ובאמצעות המחשב אנחנו יכולים לשפר את השפה העברית של הילדים, מדובר בעיקר בילדים אתיופים ביחד עם ההורים.

אני באמת חושבת שהקושי הגדול של הילדים במערכת החינוך הוא אדיר, וגם לדעתי יש הרבה מאוד פרוייקטים ורעיונות שניתן ליישם אותם, השאלה היא תקציבית. אי אפשר לתת שעה או שעתיים או שלוש שעות בבית הספר ובכך להפריד בין התלמידים, ראינו בהרבה בתי ספר ילדים עולים שמופרדים מיתר הילדים ואני אישית חושבת שזה לא טוב. כמובן שצריך לתת להם את השעות בנפרד, ואנחנו נמשיך ללכת אחר הצהרים לפרוייקט הזה של שעורי עזר והכנת שעורי בית, את כל הדברים שניתן לעשות במסגרת הלא פורמלית, אבל המסגרת הפורמלית חייבת להיות מאוד מסודרת וגם שתהיה באותה מתכונת בכל הארץ.

הסוכנות היהודית שותפה לכל הפעילויות, מוכנה להמשיך לתרום ומוכנה להיות שותפה לא רק רעיונית אלא גם תקציבית, אבל חייבים להיות פרטנרים לנושא.

אני עובדת בג'וינט במכון ברוקדייל, ואנחנו עורכים כבר משנת 1991 מחקרים בקרב הקהילה של יוצאי אתיופיה. שרית אלנבוגן הקולגה שלי מתמחת במחקרים בקרב יוצאי הקווקז.

דיברו פה הרבה על נוער ועל בחינות בגרות, ואני רוצה להסב את תשומת הלב לגיל הרך. במסמך שהגשנו לכם פה, אנחנו בעצם מפרסמים בצורה פומבית לראשונה, מחקרים שאנחנו עושים עכשיו בחמשת השנים האחרונות, בקרב הילדים יוצאי אתיופיה בגיל הרך, בעקבות פרוייקט "פת" שמבצע הג'וינט בעשרה ישובים בארץ, עם משרד החינוך ועם משרד הרווחה.

אנחנו מציגים פערים של 40 נקודות אחוז, בקרב ילדים בגילאים 3 ו- 6. קיימים פערי ענק כבר בגילאים הצעירים, כשאין הבדלים בין ילדים ותיקים וחדשים ואם לא יפתרו את הבעיות בגיל צעיר הנושא לא יזוז. ילדים המגיעים לכתה א', לא מנצלים את הסיטואציה החינוכית שהם יושבים בה, אם הם יושבים בכתות הטרוגניות עם פערים ענקיים ומטילים על המורה ללמד כתה עם פערים כאלה. אם לא תינתן תשומת לב מיוחדת לילדים האלה, עוד לפני שהם מגיעים לכתה א', זה לא יזוז.

אני חושבת שציינתי זאת בדבריי, גם לדעתנו הטיפול צריך להתחיל כבר בגיל הרך ולא בגיל 12 כפי שזה נעשה היום.

אני מהאגודה למען ילדים עולים, ואנחנו בעצם אלה שפתחו את המאבק הזה לפני כשנתיים למען שינוי, או ליתר דיוק, חזרה לאותם נהלים שהיו בבחינות הבגרות כדי שיקלו על הילדים העולים.

בחודש מאי השנה, הייתי כאן בפורום המכובד הזה שבו התחייבה מנכ"לית משרד החינוך לשנות את הנוהלים בבחינות הבגרות. באתי גם היום והבאתי איתי שני ילדים עולים תלמידי כתה י"ב, כדי שהם ישמעו שאכן משהו ישתנה לטובה כדי שיוכלו להבין את הידע שלהם במקצוע ולא הידע שלהם בעברית. הילדה שנמצאת פה יודעת היסטוריה, אבל היא לא יודעת לכתוב טוב בעברית והבחינות עדיין בודקות כיצד היא מתנסחת בעברית ולא עד כמה היא יודעת את המקצוע.

בישיבה הקודמת נכחה כאן ילדה אחרת, וכאשר ביקשתי ממנה לבוא איתי שוב כי אולי נשמע בשורה טובה, היא אמרה שהיא לא רוצה כי היא לא מאמינה. לא רק ח"כ יאסינוב לא מאמין, גם הילדה עצמה לא מאמינה וגם אנחנו לא.

המטרה של האגודה למען ילדים עולים, היא השתלבות מוצלחת של ילדים עולים בארץ ובמערכת החינוך בפרט, ואני יכול לומר שזה לא קורה כי הילדים אינם משתלבים טוב במערכת החינוך. בכתבה ששודרה אתמול בערוץ השני בטלוויזיה, נאמר שקרוב ל- 16% מכלל ילדים עולים בתיכון, יוצאי ברה"מ, נושרים מהלימודים.

אני שואל את עצמי לאן הם הולכים? הרי הם לא הולכים לחוגים, הם פשוט הולכים לרחוב ושם טוב להם, כי יש להם שם חברים שמדברים בשפה שלהם ומקשיבים להם ולכן אנחנו אחר כך קוראים בעיתון, "אחד מכל ארבעה עברייני נוער, הוא עולה" ואלה ילדים שלא נמצאים בכתות.

בכל המאבק שלנו, אני חשבתי שמשרד החינוך מזלזל בילדים עולים ובקהילת העולים, אבל היום אני רואה שהמשרד מזלזל בכנסת שזה שיא הדמוקרטיה ושיא המכובדות.

אני מהאגודה הישראלית למען יהודי אתיופיה. לפי הרושם שקיבלתי וממה שקראתי על מה שקורה עם התלמידים העולים, אני רק יכולה לחזק את מה שנאמר פה לגבי הנשירה של תלמידים יוצאי אתיופיה שגם היא מגמה שרק עולה ועולה. חבל שזה יקרה, וצריך לדאוג ולהשקיע משאבים כמה שיותר כדי שלא נגיע למצב כזה.

אני רק אחזור על מה שנאמר כאן קודם לגבי הצלחה של תלמידים עולים שזה 41%, אני רק מקווה שהנתון הזה מתמקד לגבי העולים שהגיעו רק בשנים האחרונות, או מכלל כל העולים שעלו מאתיופיה.

השאלה היא, כמה מתוך ה- 41% האלה ניגשו לבגרות.

אני תלמיד כתה י"ב בביה"ס יוהנה ז'בוטינסקי בראשון לציון, הגעתי לארץ לפני פחות מארבע שנים ואני לומד במגמת מחשבים ומשקיע הכל אבל קשה לי מאוד. מבחינת השפה אני מקבל קצת עזרה, אבל למשל השנה היה לנו מבחן בגרות בלשון שאפילו בתחילת השנה אמרו לנו שמחצית מהתלמידים העולים בטוח שלא יעברו, כי זה מאוד קשה. הרבה תלמידים גם עוזבים את בית הספר, הם מעדיפים ללכת לעבוד במקום ללמוד, כי הם לא מבינים את השעורים. לא נותנים מספיק שעות, ושעורי עזר יש לנו רק במספר מקצועות בסוף יום הלימודים.

אני ממרכז השלטון המקומי, מחומר שקראתי כאן וממה שנאמר כאן, לא כל כך הבנתי איפה עומד נושא היועץ החינוכי והכשרתו.

תפקידו של יועץ חינוכי הוא לתווך בין תלמידים עולים והסביבה, לסייע להם במצב משבר ולתת להם מענה טיפולי חינוכי לכל אחד מהם.

לכל אחד שנמצא פה ויש לו מגע עם התלמידים, יש חשיבות רבה לתפקיד הזה כי הרכזים האלה מסוגלים להחזיק את התלמיד ולמנוע את התדרדרותו לרחוב וכפי שאני מכיר את המצב, אני יודע שבמקום שהרשות המקומית אינה דואגת להכניס למערכת רכז מטעמה המקום נותר ריק.

יש בבתי הספר יועצי עולים, ובדרך כלל מועסקים מטעם הרשות המקומית ואם הרשות המקומית אינה מסוגלת להתארגן עבורם כספית, יש כאן בעיה. מכל מקום מדובר פה באנשים בעלי תואר שני, אבל אני מכיר עשרות רכזים ורכזות כאלה בעלות תואר ראשון והן עובדות יפה מאוד מטעם השלטון המקומי ואף אחד לא מונע מהן להיכנס למערכת. אז צריך להיות קריטריון אחיד ותקן אחיד ליועץ החינוכי.

זאת היתה שאלתי קודם, ולא קיבלנו תשובה. זה במסגרת הדברים שלא כיסית עוד, ואנחנו שמענו שהיתה אמורה להיות החלטה או שהיתה החלטה שיתחיל קורס באונ' בר-אילן. מה קורה בינתיים בתקופה מאוגוסט השנה, כשהאנשים לא יוכלו להיות מועסקים עד לעוד שנתיים כאשר ייגמר הקורס? אני מצרפת את השאלות של נציג השלטון המקומי, כי יכול להיות שאפשר להתגבר על זה על ידי כך שלא צריך תואר שני.

אני מאגף חינוך ונוער בג'וינט, ואני רוצה להתייחס לשתי נקודות קצרות.

לציין תוכנית עשייה משותפת עם משרד החינוך בקרב ילדים עולים בגיל הרך, וחשיבות ההשקעה בשפה העברית החל מהגיל הרך אל בתי הספר היסודיים, ולציין שילדים עולים חדשים אכן מגיעים עם פחות שעות שנחוצות בתוספת עברית, דווקא בתוך החינוך הפורמלי ולקרוא למשרד החינוך כמה שפחות, כי אנחנו רואים את הפגיעה בילדים האלה.

דובר על נשירה של ילדים מעל גיל 14, אבל בקרב האוכלוסייה האתיופית אנחנו רואים נשירה של ילדים כבר מגיל 9 ושוטטות של קבוצות ילדים בעיקר בשכונות עם ריכוז גבוה של עולים, כאשר אין בעצם גוף ממסדי שמסוגל לתת להם מענה. מדובר בילדים מגיל 9 עד 13, וכדאי להתייחס גם לנושא הזה ולבצע פרוייקטים עבורו.

אני מבקש להתנצל בפני כל אלה שיש להם בודאי דברים חשובים לומר לנו, אנחנו נשמע שוב את סגן שרת החינוך צבי הנדל ואת מר עמיהוד בהט ממשרד החינוך ולאחר מכן נסכם.

נאמר פה על ידי מספר דוברים שמומלץ שמשרד החינוך יטפל בעולים גם מתחת לגיל 12. הטעות שנקלעתם אליה לגבי גיל 12, היא כי במבחן הבגרות אם זה לעולה חדש או לא לעולה חדש מוזכר גיל 12, אבל גם בגני הילדים ובודאי בכתות א' ו- ב' בתוכניות משותפות ביחד עם גופים אחרים ותוכניות ישירות, קיימת עבודה אינטנסיבית ובודאי שהגיל הרך הוא משמעותי ואין עוררין על כך.

עם כל הכבוד לכל היושבים כאן כולל אלה שדיברו, אתם לא יודעים איזה קרב ענק אנחנו מנהלים כל יום למען נושא קליטת העלייה, ועד כמה משמעות יש לעובדה שמשרד שלם קורס מרוב קיצוצים.

אני בהחלט מקבל את מה שאמרה קודם מנכ"לית משרד הקליטה, באשר לחשיבות של הפעילות לגיל הרך וצריכים לחבר לכך את מה שאמר כעת סגן שרת החינוך צבי הנדל. אנחנו הזכרנו את הבגרויות והזכרנו עוד שניים או שלושה נושאים ספציפיים, כי זה היה נושא הועדה, ולכן אלה היו הדברים.

אם נפרוש כאן את מאות המיליונים שאנחנו משקיעים בפרוייקטים בגיל הרך, עם הג'וינט ועם החברה למתנ"סים אחרי הפעילות הפורמלית ולפני הפעילות הפורמלית, אנחנו גם היחלנו על כל חטיבות הביניים עוד 4 שעות תקן, כדי לטפל דווקא באותם עולים שפגה זכאותם והוספנו עוד שנת זכאות אחת. כיום אנחנו שוקדים לעשות את אותו הדבר גם לחטיבות העליונות ,כי נקלענו למציאות אחרת. הרי המציאות של שעה לילד, היא מציאות שנכפתה עלינו כרגע בגלל מיעוט העלייה הטרייה. שהרי כאשר יש עלייה טרייה רבה יותר, אין שעה לילד כי אם 5 ילדים יושבים ביחד, אז יש להם 10 שעות או 15 או 20 שעות.

אני מזמין את הועדה לסיור כדי לראות את קליטת העלייה, במאות השעות שמתבצעות בשטח, לילדים שמקבלים 10 ו- 15 שעות בשבוע.

אנחנו גם פועלים בגיל הרך ופועלים בחטיבות היסוד, והיישום של דב שושני עד כמה שאנחנו בוחנים אותו עכשיו, מרחיב בעצם את תחום הזכאות של העולים עד כמעט תחילת דרכם ומאפשר למנהלים לתת לילדים עולים כמה שעות שצריך.

באשר להשוואה בין המתכונת הקודמת למתכונת החדשה, אין לי פה כרגע את המתכונת הקודמת, אבל אני אוכל להעביר לכם זאת בצורה מסודרת. כמו גם את התשובות המלאות והמדויקות up to date לעניין הקורסים ליועצים. לגבי נושא היועצים, לא נוכל להוריד את הרמה כדי לעשות "יישורי פינות". משרד החינוך קבע משיקולים שלו שלא נוגעים לעולים, שיועץ חינוכי בישראל יהיה רק בעל תואר שני. אין סיבה לבוא ולהוריד את הרמה, כדי לאפשר כניסה של אחרים.

אם תוכל להעביר לנו זאת בכתב, במהלך הימים הקרובים.

מה שאנחנו בהחלט נעשה, זה נמשיך ונעקוב. כפי שאמר סגן שרת החינוך צבי הנדל, תפקידן של ועדות הכנסת הוא להיות העין הציבורית המפקחת. קיימות כמובן עיניים נוספות, כמו התקשורת וגורמים ציבוריים אחרים אבל אנחנו העין המפקחת הנבחרת על ידי העם.

לכן, בנוסף לעבודה השוטפת וקבלת מסמכים מכם בכתב ושיחות שלכם עם ראשי הועדות וחברי כנסת אחרים, אנחנו נקיים בתוך כחודשיים ישיבה נוספת של שתי הועדות בנושא הזה. אני משוכנע שאז גם כל אלה שלא הצליחו היום להגיע לרשות דיבור, נוכל לשמוע אותם.

אני רוצה להצטרף לאותן המסקנות, אבל להוסיף עליהן עוד שתיים.

אנחנו עכשיו נקראים למליאה, ואני רוצה להפנות זאת לסגן שרת החינוך. מי שיעשה את המאבק, ומובטח לך, כדי להגדיל את תקציבי החינוך זה אנחנו. אני מודיע לך, שאצלנו זאת הקדימות והיא תמיד היתה.

אם יגדילו את התקציב, את תתמכי בו?

אם יגדילו את התקציב בענייני חינוך ובענייני עלייה, אז כן. אבל בעיקר כדי להחזיר לאלה ולפנסיונרים את מה שגזלו מהם.

דבר נוסף, אולי בתוספת למה שאנחנו נרצה לבקש ולדרוש ולהמשיך לתבוע ממערכת החינוך גם אם האמצעים שלה מוקטנים, אנחנו גם אולי נפנה בקריאה לארגוני מורים, בעיקר לגמלאים, גם אם אנחנו יודעים שמצבם היום לא הכי מזהיר, אולי יש ביניהם כאלה שיירצו לעשות מעין שנת שירות לאומי, להתנדב ולבוא להמשיך לתת את מה שהם יכולים לתת לעלייה החדשה.

אני מקריא את הצעת ההחלטה שנסחנו היו"ר קולט אביטל ואנוכי, ואני מקווה שגם חברי הכנסת האחרים שנוכחים כאן יצטרפו אליה.

הועדות רואות בחומרה את היישום האיטי של ההקלות לתלמידים עולים בבחינות הבגרות, וקוראות למשרד החינוך התרבות והספורט להחיש את יישומן.

הועדות קוראות למשרד ליישם הקלות בשפת הבחינות גם לעולים מיוצאי אתיופיה, ארגנטינה, צרפת ומדינות אחרות, וגם במקצועות החובה.

הועדות קוראות למשרד להביא את לימודי העברית ושעורי העזר לכל בית, באמצעות הטלוויזיה החינוכית שבה יש לראות כלי ממלכתי המסייע לקליטת העלייה.

הועדות קוראות להסתדרות המורים ולארגון המורים העל יסודיים, ליזום הפעלה של מורים גמלאים ומורים בשנת שבתון, לסיוע בהתנדבות לתלמידים עולים.

הועדות קוראות לראש הממשלה ולממשלת ישראל, להעמיד למשרד החינוך התרבות והספורט, תקציב שיאפשר תגבור שעות עזר לתלמידים עולים והקלות נוספות שאינן מתאפשרות כיום.

הישיבה ננעלה בשעה 10:00