כנסת פתוחה

פרוטוקולים/כלכלה/7240



2
ועדת הכלכלה
29.10.2003

פרוטוקולים/כלכלה/7240
ירושלים, י' בחשון, תשס"ד
5 בנובמבר, 2003

הכנסת השש-עשרה נוסח לא מתוקן
מושב שני




פרוטוקול מס' 81
מישיבת ועדת הכלכלה
יום רביעי, ג' בחשוון התשס"ד (29 באוקטובר 2003), שעה 9:00

פתיחת "נתב"ג 2000" (טרמינל 3) והמכרזים להפעלת הדיוטי-פרי

חברי הוועדה: שלום שמחון – היו"ר
יחיאל חזן
דוד טל
מלי פולישוק-בלוך

גבי אופיר מנכ"ל רשות שדות התעופה
יעקב דיין סמנכ"ל כספים וכלכלה, רשות שדות התעופה
יורם שפירא ראש אגף מסחר ונכסים, רשות שדות התעופה
רינה פאר סגן בכיר ליועמ"ש, רשות שדות התעופה
דפנה עין דור כלכלנית בכירה, משרד התחבורה
עו"ד צביה בלאו לשכה משפטית, משרד התחבורה
שאול מרידור אגף תקציבים, משרד האוצר
ורד קורח משרד האוצר
סולי סקאל יו"ר קבוצת סקאל
עו"ד יעקב נאמן יועץ משפטי, קבוצת סקאל
עו"ד שאול פלס קבוצת סקאל
עו"ד הלנה ביילין יועצת משפטית של ג'ימס ריצ'רדסון
יואל גבאי מנכ"ל שקם
עו"ד אורי צימלס יועץ משפטי, שקם
רפי פרידמן מנכ"ל החטיבה, שקם
חגי ישראלוביץ יועץ משפטי, המשביר לצרכן

לאה ורון

יפה קרינצה







פתיחת "נתב"ג 2000" (טרמינל 3) והמכרזים להפעלת הדיוטי-פרי

שלום לכולם. אני רוצה לפתוח את הישיבה בנושא פתיחת "נתב"ג 2000" ומכרזי הדיוטי-פרי השונים. ועדת הכלכלה של הכנסת קיימה לפני מספר חודשים מועט סיור ברשות שדות התעופה, והתרשמה לחיוב מהנחישות של המנכ"ל והצוות שלו לעמוד בלוח זמנים מואץ כדי שרשות שדות התעופה תפתח את "נתב"ג 2000" בזמן. אמנם הרבה מעבר לזמן המתוכנן, אבל כפי שהבנתי, מאז שהמנכ"ל הנוכחי, גבי אופיר, נכנס לתפקידו הוא עושה מאמצים גדולים כדי שנעמוד בלוח זמנים סביר, וכדי שבעונת התיירות הבאה, בקיץ הבא, נתב"ג 2000" ייפתח.

יחד עם זאת, במהלך הסיור שלנו עלו מספר נושאים שהגענו בהם לסיכום בין מנכ"ל הרשות וביני. סיכמנו שבשלב כזה או אחר נזמן דיון בוועדה כדי לעסוק במכלול הנושאים שעומדים על סדר היום, וזה כולל כמובן שורה של מרכיבים שמאוד חשובים לוועדת הכלכלה, שאמונה על התחום הזה בכנסת ישראל. כפי שהבנו סיום בנית "נתב"ג 2000", כלומר טרמינל 3, לוותה בקשיים ובלא מעט דחיות. אנחנו מאוד מקווים שכפי שאמר מנכ"ל רשת הוא ייפתח ב-15 ביוני, אלא אם כן נשמע דברים אחרים בהמשך.

באיזו שנה?

בשנה הבאה, שנת 2004. זה נכון שזו אחת הפעמים הבודדות שלא הופעת, לא היית בסיור הזה וזה דבר יוצא דופן. אני מקווה שבסיור הבא תהיה.

כמובן שהפתיחה של טרמינל חדש כרוכה בנושאים נוספים, כמו הכנת תשתית תעבורתית אל ומהטרמינל, סיום ההתחשבנות עם תושבי הסביבה - מי כמוני מכיר את זה כחקלאי וכמושבניק - סידורי הביטחון והקצאת שטחי מסחר. בנושא הקצאת שטחי המסחר יש להתייחס לנושא בשני מישורים. גודל השטחים, ייעודם, תחרות על אלו הליכים מתקיימים לצורך הקצאת השטחים המיועדים למסחר, והאם תתקיים תחרות אמיתית על כיסו של הצרכן, באופן שלא יינתן בסופו של דבר מונופול למומחה בתחום מסוים.

אני מעלה את העניין, כיוון שאם יש סיבה מרכזית לזימון הדיון היום, זו העובדה שוועדת הכלכלה של הכנסת אמונה על ההגנה של הצרכן הישראלי. הדיוטי-פרי הוא מרכיב חשוב בחייו – חשבנו אפילו להזמין את אלי יצפאן היום ובסוף ויתרנו, אולי נעשה את זה בדיון הבא. אני מעלה את העניין כיוון שלפחות ועדת הכלכלה הנוכחית, מגלה רגישות גדולה לנושאים של הגנת הצרכן. לתחרות בדיוטי-פרי יש השפעה מאוד חשובה, אם יש תחרות אמיתית, ואם הישראלי מוציא פחות, ואנחנו יודעים שהישראלים מרכזים לא מעט מהקניות שלהם כבר בארץ. יש לכך השפעה גם על השוק המקומי בכלל. כדי למנוע מצב שחלקים מסוימים של השוק המקומי יקרסו. כפי שאתם יודעים, מבקר המדינה לפני מספר שנים, בדו"ח שלו, נדמה לי משנת 99', הציג את העובדה שהסכמות לא אחראיות של מי מהזכיינים עשויות להשפיע בסופו של דבר על התחרות בשוק המקומי.

מאחר ואני מבין שהתכנסנו פה לא מעט בעלי עניין, אני רוצה לומר מראש שאני מודע לכך – ואני אומר את זה במיוחד לגבי אופיר, מנכ"ל רשות שדות התעופה – כי בימים אלה מתקיימים הליכים מכרזיים על חלק ממוצרי הדיוטי-פרי, וכן כי ישנם הליכים משפטיים. מאליו מובן שוועדת הכלכלה לא שמה עצמה במקום ועדות המכרזים החוקיות, ואין בכוונתה לא להתערב בהם, ואף לא לדרוש מידע העלול לפגוע בהליכים המתקיימים בדין. אני רוצה שתדע את זה, מר אופיר, הבהרתי לך את זה באופן בלתי משתמע לשני פנים בשיחת הטלפון בינינו, ואני יכול להניח שגם גורמים נוספים אמרו לך את עמדתי המקצועית בעניין הזה.

עם זאת, ככל שהמידע שאנו מבקשים לקבל במהלך ישיבה לא מתנגש עם ההליכים שהזכרתי, הרי שהוועדה בהיותה ועדה פרלמנטרית, שבתחום ענייניה הפיקוח על רשות שדות התעופה, מצפה לקבל מכם תשובות מלאות ובלתי מתחמקות. אני חוזר ואומר, שאם יישאלו שאלות שהתשובות עליהן אינן עומדות בכללים שאמרתי, הרי שאתם רשאים- ואף יותר מזה זוהי חובתכם - שלא להשיב עליהן במועד זה. הוועדה לא חושבת שהיא בית משפט, ובגלל זה שחררתי את היועצת המשפטית מהישיבה הנוכחית, כדי שאתה תבין שאין לי ממש עניין להתערב.

כל מה שמעניין אותנו זה ארבעה מרכיבים חשובים מאוד. אחד, שנתב"ג ייפתח סוף-סוף בזמן, ואתה תאמר על זה מספר דברים. העניין השני הוא הנושא של הבידוק הביטחוני, והכוונה להטיך היטל נוסף - כפי שעלה בסיור שלנו – של כארבעה דולר, כדי להכניס את המכשור הדרוש לטובת הבידוק הביטחוני. אני מבין שבעניין הזה אתם טרם מסתדרים האוצר, ויש כוונה להטיל את זה על הצרכן. אתה כמובן מבין שחברי ועדת הכלכלה נעמדים על הרגליים בעניין הזה, למרות החשיבות של העניין, כיוון שהחלק השני של הדיון הזה עוסק בעניין נוסף, שנדמה למישהו שרק המדינה במצב קשה והאזרחים הם במצב טוב. גם האזרחים הם לא במצב טוב, וגם לאזרחים קשה בימים אלו, ואין שום סיבה שבכל דבר אנחנו נמצא את הפרה החולבת, שזה האזרח, ונטיל עליו מעמסה נוספת.

אני מאוד מבקש שגם החברים שהגיעו הנה – אני מודע לעובדה שכל אחד מייצג פה גורמים נוספים – יבינו שוועדת הכלכלה היא לא בית משפט. אני חוזר על זה בכוונה, גם כדי שהצגת הטיעונים תהיה מספיק עניינית, כי אמרתי מה נקודת המבט שלנו. נקודת המבט שלנו היא שנתב"ג ייפתח בזמן, שהנושא של האגרה הנוספת לטובת הבידוק הביטחוני ייפתר, שתהיה תחרות אמיתית בשטחי המסחר בנתב"ג – זה לא עסק פרטי של אף אחד – עם סדר גודל של מיליוני נוסעים שיוצאים מכאן בשנה, אין שום שסיבה שבעולם שלא ניצור שם תחרות שתוזיל את העלות לצרכן הישראלי. אין שום סיבה שוועדת הכלכלה לא תתייחס גם לשוק המקומי, שאין לנו עניין שייפגע בסופו של דבר. אם תהיה תחרות אמיתית בנתב"ג, אין לי ספק שהשוק המקומי ייפגע פחות. אנחנו לא רוצים להגביל את ההכנסות של רשות שדות התעופה, אבל בטח שלא להגיע למצב שידרוש את התערבות הממונה של הממונה על ההגבלים העסקיים, של מבקר המדינה ושל גורמים אחרים.

הנקודה הזאת, לנו היא מאוד חשובה, מאוד רגישה, ואני מקווה מאוד שבדברים שאתה תציג פה, מר אופיר, נקבל תשובות לגבי חלק מהדברים. אני מקווה גם שפתיחת הדברים שלי מניחה את דעתך ואת חששותיך לגבי אופי הדיון שאנחנו מתכוונים לנהל, ואני אומר את זה במלוא האחריות. לנו חשובים הדברים שאמרתי, ויש לנו כוונה לשתף פעולה ככל האפשר, כדי שתעמוד בלוח הזמנים שהצבת לעצמך, ותיקח בחשבון שכמי שמוביל חברה עם מנוף כלכלי אמיתי המשק, אתה צריך לחשוב עם ההיבטים האחרים של המשק הישראלי ולקחת אותם בחשבון.

מבחינת סדר הדיון, אנחנו נאפשר למנכ"ל הרשות לפתוח. אבקש אחר ממי שרוצה להתייחס, להתייחס באופן ממוקד, קצר, ובסופו ש דבר נשתדל להגיע לסיכום, אלא אם כן לא נצליח, ונשאיר את זה לפעם אחרת. בבקשה, מר אופיר.

אני מודה ליו"ר, בוקר טוב לכולם. הרשות לא מרגישה שהיא מגיעה לכאן לאיזה בית משפט. היו לנו מספיק שיחות, ושאלנו מה מהות הפגישה, וכשהובהר, אנחנו שמחים להתייצב כאן, ולתת את כל הנתונים בשקיפות המלאה.

לגבי טרמינל 3, המכונה "נתב"ג 2000". הוא ייפתח בין ה-15 ליוני לבין אחרי החגים. 15 ביוני הוא ערב פתיחתו של הקיץ ותנועת הנוסעים המרבית, שאנחנו בדרך כלל מעבירים כל שנה. לא היינו רוצים לעבור לטרמינל 3 כשאנחנו נמצאים בשיא תנועת הנוסעים. ה-15 ביוני, כפי שנקבע על ידי, הוא תאריך אתגרי מסיבה פשוטה. ככל שניכנס מוקדם יותר ל"נתב"ג 2000" ייטב לרשות, ייטב לאזרחי המדינה. ייטב לרשות מבחינה כלכלית, כי המשמעות של פרוייקט שמונה סדר גודל של כמיליארד דולר על כל הבניה מסביב – עלות בנית טרמינל 3 היא 600 מיליון דולר, מערכת הכבישים, רכבת, המערכות השונות זה מגיע לכדי מיליארד דולר – רק הפחת במשך כשנה זה בסדר גודל של למעלה מ-50 מיליון שקל, ולכן ישנה חשיבות בכניסה המוקדמת.

לצערי הרבהה-15 ביוני עומד כרגע על גבול מסוים שצריך עדיין לבדוק אות, ואני מתעקש על ה-15 ביוני. יחד עם זאת, אנחנו לא חוצים מעבר ל-2004.

אחרי החגים?

אני אומר אחרי החגים, כי זה חלון הזמן בפועל - - -

זה כבר יוצא קרוב ל-2005.

אני מדבר על בין אוקטובר לדצמבר, סוף שנה. לא הייתי רוצה לעבור לטרמינל 3 כשאנחנו נמצאים בשיא תנועת הנוסעים. לנו אין ניסיון בישראל לגבי היקף הפרוייקט של מעבר לטרמינל 3, אבל יש לנו ניסיון בבניית שדות תעופה וטרמינלים בעולם. הונג קונג – שזה שדה בין-לאומי מעולה – נכשל כישלון טוטאלי מעצם זה שנכנסו בצורה לא נכונה. באתונה, לעומת זאת, יש לנו לקחים חיוביים מאוד. לכן אנחנו לומדים את העניין. חודש לכאן או חודש לשם, זאת לא המהות. הציניות של באיזה שנה זה ייפתח, ובאיזה חודש זה ייפתח, אנחנו לא בשלב הזה שנצטרך להגיב. כשעם ישראל ייכנס, אנחנו צריכים לתת את מיטב השירות לנוסע.

אני חושב שמדינת ישראל, לכשנגזור את הסרט, תתגאה בפרוייקט הזה. מאז 48' לא התמודדנו עם פרוייקט בסדר גודל שכזה, גם בהיקפו, גם במורכבותו. בסך הכל, אנשי הרשות הם אנשים מקצועיים. אין ספק שהפרוייקט הזה סבל טלטלות לא מעטות. פשיטות רגל של הקבלן הטורקי – כפי שאתם זוכרים – דחה במספר חודשים. הכנסנו את מנרב – לא בתקופתי, אני הגעתי מאוחר יותר, לאחר שהשתחררתי מהצבא. עובדים זרים. דרשנו סדר גודל של קרוב ל-600 אנשים, כבר מזה קרוב שלשמונה חודשים. ראיתי חוסר יכולת של משרדים שמטפלים בנושא, עם כל הרצון הטוב שלהם, ועם כל זה שזה פרוייקט לאומי, אנחנו לא מצליחים להוביל את העניין, עד נכון לדקות אלו.

על אף הכל אנחנו נלחמים בשיניים לסייע לקבלנים לקבל עובדים זרים, לאחר שניסינו להביא גם עובדים ישראלים. זה נשמע מוזר. פרוייקט לאומי, בסדר עדיפות ראשון, רבין זכרונו לברכה היה מבין יוזמי הרעיון, ואנחנו מתמודדים יום יום, שעה שעה לגבי העובדים. אתה, כיו"ר הוועדה יחד עם הוועדה ראית, בסיור שערכתם אצלנו, את כמות העובדים בנושא הזה. יחד עם זאת, אני מודה שגם מבית, במשך התקופה הזאת, היו עיצומים של ועד הטכנאים והמהנדסים, כחלק מסכסוכי העבודה, שגם הם תרמו לנושא הזה.

אני יכול להגיד לך, אדוני היו"ר, שהפרוייקט הזה ייפתח. אני מקווה מאוד שזה יהיה ב-15 ביוני, במידה ולא הוא ייפתח רק אחרי החגים, כי אני רוצה שעם ישראל לא יסבול במירכאות כתוצאה מהמעבר. אין לי ספק, שזה אחד הפרוייקטים הלאומיים שמדינת ישראל יכולה להיות גאה בהם.

לשאלתך, חה"כ טל, זה ייפתח אחרי החגים בשנת 2004. אם אתה רוצה, אתן לך גם את התאריך העברי.

כבר ענית לי על זה. אני לא יודע למה אדוני מתחיל בתחילת הישיבה בטונים כאלה צורמים. יש לנו אוזן מאוד מוזיקלית, אני לא יודע למה אתה אומר שנה פה, שנה שם, חודש פה חודש שם. אנחנו מדברים על חמש שנים. יש פה איזשהו מחדל, ואני, כחבר הוועדה, מבקש לדעת מי אחראי למחדל. עכשיו שרבבת גם איגודים מקצועיים - הגם שאני בא מסיעה שקרובה לאיגודים המקצועיים – השאלה היא של מי המחדל בשנים הארוכות האלה, חמש שנים?

אני מתנצל אם זייפתי מבחינה מוזיקלית, כי זה לא החלק החזק שלי. אני לא מקבל על הסף את המילה "מחדל".

חמש שנים זה לא מחדל? לעומת הנצח לא, אבל לעומת החיים שלנו - - -

אני ממליץ, במקום להתרשם מדפי העיתון, להגיע לרשות ולבדוק באופן מהותי את מה שעבד לגבי טרמינל 3, עד הבאתו לקצה. אני מודה, שניתן היה לעשות דברים טובים יותר. מי שלא עושה לא טועה בהיקפים כאלה, את זה אתה יודע מצוין. חבל שלא סיירת אתנו באותו יום, כשתיכנס פנימה תראה את ההיקפים. אני חושב שהפרוייקט הוא פרוייקט גדול מאוד, ואני מתכוון, לקראת סיום "נתב"ג 2000", להקים צוות בדיקה פנימי, שיבצע בדיקה לגבי כל הלקחים, כי אני מניח שאנחנו נבנה עוד שדות תעופה אחרים במדינת ישראל. אנחנו הולכים לבנות שדה תעופה נוסף, בין-לאומי, בצומת תמנע, כפי שאתה יודע. יש הרבה מאוד לקחים. אני מקבל את הכל. אבל פסיקה חד-משמעית, כפי שאתה אומר, זה אפילו מעליב בשלב זה.

למה? אדוני, האלוף בצה"ל - - -

הויכוח עכשיו ביניכם?

לא, אסביר. יש דיון מאוד לוהט, ויש לי יצר רע מאוד להיות שם, בוועדת חוק, חוקה ומשפט. אני יכול להיות, וצריך להיות שם. אבל בגלל שאני מכבד את הוועדה הזאת ואת הנושא הזה, אני מגיע לכבד את אדוני. אם אדוני ירצה, אשחרר את אדוני, ואדוני ינהל פה דואט בינו ובין המנכ"ל, וזה בסדר.

אני רוצה להזכיר לאדוני שהתפקיד שלנו זה לפקח על הרשות המבצעת, ואנחנו צריכים לעשות את זה. עצם העובדה שאני מעלה שאלות - לא צריך לראות את זה כהתרסה. אני רוצה רק להבהיר כמה דברים.

זה בסדר, נראה לי רק שנכנסתם לפינה אישית ביניכם.

חס וחלילה, אנחנו בקושי מכירים. אם היית אלוף בצה"ל, תאר לעצמך שכאלוף היה לך פרוייקט לבצע, ומשום מה הפרוייקט הזה לקח שנה ועוד שנה – אחרי חמש שנים לא היית מסיק מסקנות לגבי המחדל הזה?

אני לא נביא לעתיד, וגם לא לעבר. קבלתי את הפרוייקט הזה לפני שנתיים - - -

זה לא אישי, יש איזו רציפות של שלטון.

סליחה, אני רוצה להניע את הדיון. אין ספק שהעיכוב ב"נתב"ג 2004" שבסופו של דבר יהיה ב-2004, הוא דבר שצריך לבדוק אותו. אם תרצה, חה"כ טל, שנקיים דיון נפרד בוועדה, עם כל הגורמים מתחילת הדרך, אשמח לעשות את זה.

אני מקבל את זה. ניזום פנייה בנושא.

זה מאוד חשוב, אבל אני חייב לענות לשאלה האחרונה. אילו אני הייתי מתכנן את "נתב"ג 2000" ובודק קדימה, יכול להיות שלא הייתי מצהיר על התאריך הזה.

הוא היה קורא לו "נתב"ג 2007".

חשבתי שאתה הולך להגיד שאז היית עושה את זה בזמן, זה יותר רציני.

יכול להיות גם שהייתי מקדים את תאריך הכניסה. אני לא יודע להגיד.

אני מציע לך, בפעם הבאה תקראו לזה "נתב"ג 3000".

מר אופיר, לא התייחסת לנושאים האחרים.

זה היה פתיח, ועכשיו אתייחס לנושא המכרזים. צריך לזכור שעיקר ההכנסות ברשות הם מאגרות ומנוסעים מסחריים. 52% מההכנסות הן מהנושאים המסחריים, ו-48% הן בנושא אגרות נוסעים ומטוסים. זאת החלוקה, פחות או יותר, כאשר את עיקר הרווחים אנחנו מקצים לטובת פיתוח רשות שדות התעופה. שדות התעופה הפנימיים, ובנייה של נמלי תעופה, כמו למשל תמנע, ועוד הרשימה ארוכה.

48%, 52% - זו גם החלוקה המקובלת בעולם?

לטעמי לא. אנחנו די מוכשרים כדי להניב נכס בצורה מיטבית ברשות, כי אחרת היינו צריכים להשית את עיקר ההוצאות על אזרחי המדינה. זאת אומרת, אם זה רק 48%, ואנחנו נרצה לבנות את תמנע, ונרצה להכניס מערכות ביטחוניות פנימה, ונרצה לשפר את שדות התעופה הפנים-ארציים, במקום 13 דולר שגובים היום, האגרות יהיו אולי בסדר גודל של 23, 30 ו-40 דולר לכרטיס. אנחנו מבין המדינות שרמת האגרות בהן היא נמוכה. אנחנו גם מבין המדינות שלא גובים מכל נוסע שמגיע דמי פיתוח. למשל, בשדה התעופה בקנדה, אמרו לי שגובים סדר גודל של 15 דולר מכל מי שמגיע, ויש עוד רשימה כזאת. על פי חוקי הרשות ובאישור הממשלה, אנחנו תאגיד שמטרותיו כלכליות עד כמה שניתן.

יש לכם גרף שאומר כמה אתם גובים, וכמה מדינות אחרות? לא לתת איזו דוגמה אחת בעולם, שגובים יותר.

כן. אנחנו נוכל לתת בהזדמנות מסמך מאוד מסודר, שמראה את המיקום שלנו מבחינת האגרות לנוסע. למשל, שדות תעופה פנים ארציים הם הפסדיים. אנחנו משלמים כתוצאה מזה שאין אגרות לשדות תעופה פנים ארציים, 17 מיליון דולר בשנה, ואת זה אנחנו מכסים דרך הטיסות הבין-לאומיות.

בנובמבר 2000 הועבר מכתב על ידי ועדת הכלכלה לרשות שדות התעופה – אז אתה עדיין לא היית שם, היה מאבי קוסטליץ – שביקשנו בו שני דברים. ביקשנו את שיטת הצמדת האגרות הנגבות על ידי רשות שדות התעופה, ושניים את התשלומים השונים – ובכללם אגרות – הנגבים על ידי הרשות בעבור השירותים הניתנים על ידה.

עוד שני משפטים וסיימתי, ואני אעביר את רשות הדיבור למר דיין שיענה. סך הכל, במעבר לטרמינל 3 אנחנו עוסקים במאות מכרזים. מכרזי הדיוטי פרי הם חלק, אבל הם מאוד מרכזיים מבחינתנו, האלקטרוניקה וה-LTP שזה הבשמים, הטבק והסיגריות. כמובן שיש עוד עשרות רבות של מכרזים, שהם יקבעו את עתידה של הרשות, כדי להמשיך להבטיח יציבות כלשהי, למרות התקופה הכלכלית הקשה הזאת.

אני מלווה את הפרוייקט הזה כמובן, בנוסף להרבה מאוד פרוייקטים, יחד עם חבריי שנמצאים כאן. מר שפירא אחראי על החלק המסחרי. הוא ייתן סקירה על כל התפיסה של נושא המכרזים, כיצד מלווים. מר דיין, סמנכ"ל כספים, יסביר באופן מהותי גם לגבי השאלה שלך, אדוני היו"ר, וגם בכלל הכנסותיה של הרשות בצורה מפורטת. הגברת רינה פאר, היועצת המשפטית שלי נמצאת כאן, אני מקווה שהיא לא תצטרך להתערב כאן. בכל פעם שאנחנו עוברים קו אדום, תעצרי אותנו ברשותך, כי אין לנו פה שום יעוץ אחר.

בפגישה הזאת, אני לא מתכוון לדון בפרטי המכרז של האלקטרוניקה או של נושא הבשמים, כי הנושאים האלה נמצאים בתהליך מכרזי. ד"ר יעקב נאמן כתב לנו התייחסות כלשהי, נתנו תשובה כמובן. הנושא הזה גם נמצא בבית המשפט המנהלי בתל-אביב, בבית המשפט העליון, ומן הדין לא לענות. אין לי כוונה להיכנס לזה, ואני חושב שזה לא נכון מבחינה חוקית.

אני מבקש שמר דיין יענה לשאלת היו"ר.

אני מייצגת את ג'ימס ריצ'רדסון, עו"ד יעקב נאמן מייצג את קבוצת סקאל. רציתי לומר שגם אנחנו משיבים בעתירות, אנחנו נמצאים בבית משפט בהליכים משפטיים.

גברת ביילין, אמרתי את הדברים האלו בפתיחת הדברים.

100%, אבל בגלל שהוזכרו הנוכחים, רציתי להצטרף.

יתרה מכך, עשיתי מה שאני לא עושה בדרך כלל והקראתי מן הכתב, כדי שהדברים יהיו ברורים. יחד עם זאת - אני לא יודע אם היית בפתיחה - הסברתי בדיוק מה מעניין את ועדת הכלכלה. ודאי שהעניין של ועדת הכלכלה יכול להשפיע על האופי בו הדברים יתנהלו בעתיד, כיוון שיש לנו עניין לדעת מה הולכים לעשות בדיוטי פרי. זה בסך הכל עניין שנוגע לכל אזרחי ישראל. יש לנו עניין לדעת האם בדיוטי פרי תתקיים תחרות אמיתית, יש לנו עניין לדעת האם השיקולים שנוגעים לחלוקת שטחי המסחר בדיוטי פרי נותנים מענה למה שהאזרח צריך בעתיד. יש לנו עניין לדעת האם המכרזים האלה לא ישפיעו - ולכן הזמנו לכאן את נציג האוצר – במידה מסוימת, השפעה שלילית על השוק המקומי.

יש לנו עניין בהגנה בסופו של דבר, על הצרכן הישראלי. זה תפקידה של הוועדה. גם אם יש כאבי בטן למישהו, אני לא יכול לראות דבר שמופיע יותר מידיי, מלווה יותר מידיי בתקשורת. הייתי מעדיף במצב רגיל שהגופים המתאימים יבקשו להופיע בפני הוועדה, ולא שאנחנו נבקש מהם להופיע. לפעמים נדמה, שכאשר מישהו מזמין אותך לכנסת, אז הוא רוצה להעמיד אותך בפינה, הנה הוא רוצה להתערב. אין לנו עניין בכיוון הזה. מר אופיר יודע שככל שהוא ירצה, בכל עניין, להופיע בפני ועדת הכלכלה, תמיד עדיף שהוא יבקש את זה קודם, מאשר שאנחנו נבקש. כיוון שברגע שאנחנו מבקשים את זה, את מבינה שאני לא יכול, עם כל הרצון הטוב שלי, להגיד לחה"כ טל או לחה"כ פולישוק או לאחרים כיצד לנהוג בדיון. אני יכול לכוון אותו, אבל לא יותר מזה.

לכן אני ממליץ בהזדמנות הזאת שאנחנו נפגשים פה, גם להבא להבין שתמיד כדאי להקדים תרופה למכה, כיוון שאם הדברים היו מוצגים בפני ועדת הכלכלה קודם לכן, הייתה משמיעה את דברה. לא יושבים אנשים טיפשים בכנסת, יש פה אנשים מאוד נבונים שיודעים בדיוק מה הם רוצים, ומסוגלים לומר את הדברים. גם אם בקשתי באופן חברי מחה"כ טל לאפשר לי להניע את הדיון, זה לא אומר שאין לו מה לומר בעניין. יש לו הרבה מה לומר בעניין, ואנחנו מתכוונים לומר את זה, כדי שאם ייווצר מצב חדש, שהדברים יילקחו בחשבון על ידיכם, כי אנחנו לא מחליפים את רשות שדות התעופה. אין לנו עניין בזה, ואנחנו גם לא מתכוונים.

אנחנו רוצים שתשמעו אותנו, ושלא תאמרו אחר כך ש"נתב"ג 2000" היה צריך להיות "נתב"ג 3000", כמו שאמר עו"ד יעקב נאמן. שלא תגידו אחר כך שאמרנו לכם שאנחנו צריכים להתערב בתחרות שלא קיימת בתוך הדיוטי פרי. אנחנו לא רוצים להגיע למצב הזה שבעוד שנה שנתיים נגיד לכם שיש פה הגזמה פראית, יש פה השתוללות, ואנחנו מתערבים. אחר כך יגיד מנכ"ל רשות שדות התעופה, איך יכול להיות, כבר היה מכרז, כבר הייתה הכרעה, כבר קרו הדברים, והנה המחוקק מתערב. זאת לא כוונתנו, ממש לא.

לכן אני מציע, לא רק למר אופיר אלא גם לחברים אחרים, שנוגעים לגופים ממשלתיים אחרים, לקחת בחשבון שלפעמים אפשר לבקש להופיע, לא תמיד צריך להיות מוזמן.

אדוני היו"ר, תכוון אותי ברשותך. הבנתי שהנושא העיקרי הוא נושא טרמינל 3 והדיוטי פרי. האם אנחנו נכנסים רק לטרמינל או גם לדיוטי פרי? אם לדיוטי פרי, אמר המנכ"ל שהוא לא מתכוון כרגע לעסוק בנושא הזה.

גם אני אמרתי את זה.

הוא מנוע.

אני לא יודע, אני לא משפטן.

בשביל זה אני פה.

בסדר, אני רק רוצה לומר לגברתי שוועדות הכנסת לא מנועות לדון בכל דבר, אפילו שהוא תלוי ועומד בבית משפט. את מכירה ודאי את הפרדת הרשויות, הם עוסקים בשלהם, אנחנו עוסקים בשלנו. אם אנחנו מתעסקים רק בטרמינל, כדאי שנדע את זה. ואם זה כך, חבל שעו"ד יעקב נאמן יישב פה, וחבל שהגברת ביילין תשב פה.

אמרתי שאנחנו עוסקים פה בשלושה מרכיבים. אחד, בכוונתנו ש"נתב"ג 2000" ייפתח במועד, בין ה-15 ביוני לבין סיומה של שנת 2004. שניים, בנושא כוונת רשות שדות התעופה להטיל אגרה נוספת של ארבעה דולר על נוסע לצורך הבידוק הביטחוני. הנושא השלישי הוא שטחי המסחר בטרמינל 3, ועל זה רצינו לקבל תמונה.

כולל המכרזים של הדיוטי פרי?

כן. בבקשה, מר דיין.

בוקר טוב. אתן קצת נתוני רקע, אפרט קצת מה שהמנכ"ל התחיל, גם בעלויות של "נתב"ג 2000" וגם בשיטות המימון. בשנים 94' עד ספטמבר 2000, שיעור הצמיחה ברשות היה אחד הגבוהים, בין 8% ל-10% לשנה בממוצע. הכנסות הרשות גדול מכ-200 מיליון דולר ל-400 מיליון דולר. בשנת השיא, שנת 2000, הגענו לתנועת שיא בין-לאומית של 9.3 מיליון נוסעים, ו-400 מיליון דולר הכנסה. מאז ספטמבר 2000, אנחנו נמצאים בירידה, ובשנת 2002 סיימנו בכ-6.8 מיליון נוסעים, ואנחנו מקווים שהשנה נסיים באותו מספר של נוסעים בין-לאומיים בנתב"ג.

95%, 96% מהכנסות הרשות הם מנתב"ג בלבד. כל שדות התעופה האחרים מפסידים כסף, כפי שאמר המנכ"ל. יש גירעון בכל שדות התעופה הפנים ארציים, של כ-17 מיליון דולר, משום שאין אגרות בין-לאומיות.

ההכנסות שלנו מתחלקות לשני מרכיבים. יש את ההכנסות התעופתיות, ויש את ההכנסות המסחריות נכסיות. ההכנסות התעופתיות בשיא שלהן, הגיעו לכ-200 מיליון דולר בשנת 2000. בשנה הזאת נסיים בכ-150 מיליון דולר הכנסה תעופתית. הכנסה תעופתית זה אגרת נוסע יוצא, היום היא 13 דולר, והיא מהנמוכות בעולם. יש לנו את ההשוואות הבין-לאומיות, ההכנסה הזאת היא כ-13 דולר לנוסע יוצא ועוד כשלושה וחצי דולר לנוסע נכנס. יש לנו אגרות נחיתה, אגרות חנייה, אגרות פיקוח אווירי. כל ההכנסות האלה תורמות כ-48% מהכנסות הרשות, וכפי שאמרתי, בשיא שלהן הן היו 200 מליון דולר, והיום אנחנו בפחות מ-150 מיליון דולר.

שנת 2003, היא השנה הזאת, אנחנו נסיים בתנועת נוסעים בין-לאומית של 6.8 מיליון, והכנסה של 300, 305 מיליון דולר בלבד, כלומר 100 מיליון דולר פחות מההכנסה בשנת השיא. מאז ספטמבר 200, הירידה המצטברת בהכנסות היא כ-250 מיליון דולר.

משנת 2000?

מספטמבר 2000 עד היום. כל ההכנסות שלנו צמודות לשער היציג של הדולר. אין שיטת הצמדה אחרת, אין שיטת הצמדה למדד. היו דיונים על כך בזמנו, חברות התעופה מתנגדות, משום שהכנסותיהן גם כן בדולרים או ביורו. לכן, ההכנסות שלנו גם הן בדולרים. אני רוצה להגיד שגם הדולר נשחק. ישנו שיעור האינפלציה האמריקני, ה-CPI, ואנחנו אפילו לא מצמידים את ההכנסות ל-CPI. מאז 94', כמעט לא עלו האגרות בשדה התעופה. בהשוואות שאנחנו עושים, האגרות אצלנו הן בין הנמוכות בעולם.

ההכנסה השניה הגדולה זו ההכנסה המסחרית נכסית. בשיא היו 200 מיליון דולר, השנה נסיים בכ-150 מיליון דולר הכנסה מסחרית. עיקר ההכנסה היא הכנסה מהדיוטי פרי. שוב, גם כאן אנחנו נמצאים בירידה, משום שכל הכנסות הרשות הן פונקציה של תנועת הנוסעים. אם אין נוסעים, ההכנסות יורדות. גם ההכנסות התעופתיות וגם ההכנסות המסחריות. אנחנו נמצאים בירידה בהכנסות גם במסחר. בשיא שלהן, ההכנסה של הרשות רק מהדיוטי פרי, בשנת 2000, הייתה הין 130 ל-140 מיליון דולר, הכנסת הרשות. לא מדובר על פדיון החברות, אני מדבר כרגע רק על שתי החברות הגדולות של הדיוטי פרי ה-LTP, שזה בשמים ואלכוהול, ואלקטרוניקה -שאלה המרכיבים העיקריים של ההכנסה. וזה קיים מזה שיש מס קניה, מע"מ וכך הלאה. הפערים במחירים גורמים לכך, פלוס האוכלוסייה שעוברת בשטח יחסית קטן - - -

אתה מדבר בשנת 2000 על כ-9 מליון נוסעים, ועכשיו על 6.8 מיליון. אבל השדה הזה מתוכנן בטווח של שנים, להגיע למספר נוסעים של?

16 מיליון נוסעים. אתייחס לזה.

אתה יורד לסוף דעתי?

כן. ההכנסות המסחריות שלנו, בשיא של הרשות היו בין 130 ל-140 מיליון דולר. היום אנחנו נמצאים בירידה מאוד גדולה בעיקר בדיוטי פרי, כי זו פונקציה פר נוסע יוצא. כשמספר הנוסעים היוצאים יורד יש פחות רכישות, פחות קניות. גם הפדיון של החברות ירד וגם הכנסות הרשות ירדו. הפדיון של שתי החברות הגדולות, אלקטרוניקה וריצ'רדסון, בשיא שלו בשנת 2000, היו 360 מליון דולר, וההכנסה שלנו הייתה 130, 140 מיליון דולר. כרגע, גם הפדיון ירד משמעותית, וגם ההכנסה של הרשות ירדה לכ-80, 90 מליון דולר אתם נסיים בשנת 2003.

לנו יש הכנסות גם מדברים אחרים כמו חנייה – כ-8 מליון דולר. כל חברה שפועלת בנתב"ג משלמת דמי הרשאה, אם זה ממ"ן – מסוף מטענים בנתב"ג – אם זה תמ"מ, אם זה קייטרינג, אם זה שירותי תעופה. כל ההכנסות האלה הן ההכנסות המסחריות, וכפי שאמרתי, הן יגיעו השנה ל-150 מיליון דולר.

יש יוצאים מן הכלל או שכולם משלמים?

כולם משלמים. כל חברה שפועלת בנתב"ג, יש אתה חוזה.

רק על האוויר כנראה לא משלמים שם.

עדיין.

כל חברה שפועלת בנתב"ג משלמת אחוז מהפדיון בדרך כל, וגם בעבור הנכס. לפעמים דמי ההרשאה כוללים גם את הנכס עצמו, בעיקר בחברות הגדולות, משום שההכנסה שלנו מהן היא גדולה, ולכן הערך הנכסי פחות חשוב. יש הכנסה נטו מנכסים לממשלה וכן הלאה, של כ-20 מיליון דולר.

הצמיחה הזאת, אפשרה לרשות לממן את "נתב"ג 2000" ללא עזרה ממשלתית. רשות שדות התעופה לא לקחה שקל אחד מהממשלה במהלך השנים 94' עד היום, כתוצאה מהמדיניות הזאת, וכתוצאה מהכנסות ועבודה על צד ההוצאות. מאז ספטמבר 2000 הורדנו עלויות, באחזקה ותפעול וכוח אדם ב-360 מיליון שקל במצטבר. מאז ספטמבר 2000 אנחנו עובדים על צד ההוצאה. יש פרישה מרצון, מקטינים מספר עובדים, עלויות השכר יורדות, מפחיתים תנאים וכך הלאה, כדי לאפשר את המימון של "נתב"ג 2000".

ואתם עדיין ברווח גדול.

כן, בהחלט. ההכנסות האלה אפשרו לנו לממן פרוייקט של מיליארד דולר, מאז 94'. המנכ"ל כבר אמר שעלות המבנה עצמו של "נתב"ג 2000" זה כ-600 מיליון דולר, אזורי תמך זה 100 מיליון דולר, אנחנו מפתחים את אזור המטענים, יש לנו כבישים, השתתפנו ברכבת – כ-30 מיליון דולר – וכך הלאה.

כמה עלתה הדחייה של הארבע שנים?

אסביר. לא לקחנו שקל אחד. כל המימון הזה בא מהעודף התקציבי שלנו. עודף תזרימי ועודף תפעולי שיש לרשות כל שנה, שבשנות השיא היה בין 80 ל-90 - - -

כשהתחלתם, כמה עודף היה לכם בקופה כדי להתחיל את הפרוייקט?

העודפים היו בשנת השיא מעל 100 מיליון דולר של עודף תזרימי.

זה לשנה, אבל כמה היה לכם מצטבר?

התחילו את הפרוייקט בשנת 94', אז גם ההכנסות היו לא גבוהות, היו כ-200 מיליון דולר, אבל תמיד היו עודפים. הסיכום של כל העודפים בשנים האלה הוא כ-700 מיליון דולר, ולקחנו 315 מיליון דולר גיוס חיצוני. לקחנו 100 מיליון דולר מכספי ערבויות ל-30 שנה. גייסנו כספים מהבנקאות הישראלית של כ-215 מיליון דולר, שהתחלקו בין חמישה בנקים, במימון מאוד זול יחסית, בעמלה של 0.8 פלוס ליבור לחצי שנה, זה 1.8. זה מאוד זול במונחים דולריים, ביחס לכל מה שנעשה בחברות אחרות. מימנו את הכספים בארץ, בעלות הזולה ביותר, ואנחנו נהנים מזה. כל העודפים האלה מיועדים להחזר, במידה ויהיו עודפים.

אנחנו כרגע בונים תזרים מזומנים לעוד עשר, שתים עשרה שנה, כשלוקחים בחשבון את סיום הפרוייקט. הפרוייקט מסתיים בשנת 2004, ואנחנו מתחילים לרדת מרמת הוצאה של 200 מיליון דולר בשנה בשנות השיא, לרמה של כ-30, 40 מיליון דולר בשנה בפיתוח, משום ש"נתב"ג 2000" מסתיים. נותר להוציא בערך 50, 60 מיליון דולר. אנחנו מסיימים אותו ביוני 2004. מבחינת הוצאה, בוודאות גמרנו את כל ההתחשבנויות עם כל הגורמים. יש חשבונות סופיים, אבל בגדול רוב ההוצאה כבר הסתיימה.

אם אני חוזר לנושא של המסחר, כל המכרזים הגדולים שלנו הם בין-לאומיים. המטרה שלנו היא להביא מכסימום תחרות בין הגורמים השונים, גם הישראלים. פתחנו את זה גם לחברות אחרות, וגם עשינו אותם מכרזים בין-לאומיים, בעקר המכרזים הגדולים שיש להם השפעה מאוד גדולה על הרשות. המטרה העיקרית שלנו היא יציבות פיננסית לעתיד, ויכולת החזר גם של הלוואות, וגם לממן פרוייקטים אחרים שהמנכ"ל דיבר עליהם, כמו תמנע – שם אנחנו מדברים על פרוייקט של כ-150 מיליון דולר.

אני רוצה לתת עוד נתון אחד. הרשות מממנת ביטחון במונחים שנתיים, בשוטף, כל שנה 50 מיליון דולר. זה כולל עובדי ביטחון, אם זה מאבטחים ואם זה סלקטורים, ציוד וכך הלאה. ואנחנו כרגע נדרשים לפרוייקטים הרבה יותר גדולים, בהשקעות של 70 מיליון דולר, שזה מה שדובר על ידי היו"ר, זו הטכנולוגיה החדישה. כל הזמן אנחנו פועלים על צד ההוצאה כדי להפחית עלויות שוטפות ולהגדיל את מקורות הפיתוח. תודה.

איך הורדתם עלויות ב-360 מיליון דולר? זה קרה במשך שלוש שנים?

כן. יש לנו שני מרכיבים עיקריים בהוצאה השוטפת. יש מרכיב השכר, ומרכיב ההוצאה התפעולית – אחזקה ותפעול. נחנו גם בתחום השכר נשארנו פחות או יותר באותה רמה נומינלית של לפני שלוש שנים. פיטרנו עובדים, הגענו להסכמים של פרישה מרצון של הרבה עובדים - - -

כמה פרשו?

בין 130 ל-150 אנשים.

מתוך?

אז זה היה 1,200 עובדים. זה יפה.

ב-2002 היו 1,290 עובדים, היום יש לנו כ-1,195 קבועים, וזה לא קל לפטר עובד קבוע. פיטרנו כ-100 עובדים בנטו, שזה הרבה, זה כמובן בתאום עם הממונה על השכר, בתוכניות פרישה מרצון, ולא בניגוד לרצון העובדים. כרגע, זה הכל בהסכמות עם העובדים.

כמה השכר הממוצע אצלכם? נעשה לחוד, פועל פשוט ופועל בכיר.

הגבוהים – זה מגיע ל-330,000 שקל לשנה עלות בממוצע. הנמוכים – יש גם 110,000 שקל.

זה שחברה טורקית הפסיקה לעבוד והעברנו את זה לחברה ישראלית, זה גרם לעלויות נוספות לרשות?

הבעיה לא הייתה התוספת הכספית, הבעיה הייתה הפיגור.

חוץ מהפיגור.

הפחת היום הוא כ-25 מיליון דולר. כשנפתח "נתב"ג 2000" לפעילות מלאה, זה גדל ל-70 מיליון דולר. כלומר, התוספת של הפחת החודשי היא בין ארבעה לחמישה מיליון דולר.

תודה רבה. בבקשה.

התחילו לבנות את הפרוייקט במאי 1998, וזה לא היה בגלל רשות שדות התעופה. דיברו עליו ב-94, ואז דיברו על "נתב"ג 2000", אז בואו נשים את הפרופורציות, פרוייקט כזה לא בונים בפחות מארבע חמש שנים, מה שלא יהיה, וזה מביא אותנו ל-2003 בכל מצב.

אם היינו גומרים ב-2002 לא היינו באים בטענות, אבל אנחנו גם לא נגמור ב-2004, כנראה.

הטיית האיילון, היה בג"ץ עם דיון נוסף.

אנחנו יודעים, היינו אצלכם ושמענו את כל העובדות, שמענו גם את שוחט שאמר איך הוא פעל.

בעשר הדקות הקרובות אנסה להציג את הפרוייקט כולו, ואחר כך ניכנס לנושא של המתחמים המסחריים בפרוייקט. קודם כל, הפרוייקט משתרע על כ-1,700 דונם. הייתם שם, ראיתם את זה. מתוך זה כ-270,000 מטר מרובע מבונה. ישנם שני בניינים מרכזיים, בניין אחד נקרא הבניין הקרקעי והשני הבניין האווירי. יש שני אזורי תמך, אזור תמך מזרחי ואזור תמך מערבי. במצגת לפניכם אתם רואים את מכלול הכבישים, מגרשי החנייה וכביש רב-מפלסי שנכנס לתוך הפרוייקט.

הבניין האווירי מטפל אך ורק לנוסעים היוצאים ובהתחברות למטוסים. הבניין הקרקעי מטפל בכל התחום של הנוסעים, של הצ'ק אין והביטחון, הנוסעים הנכנסים שאוספים את המזוודות ואזור מקבלי הפנים, כל המשרדים, כל המחסנים וכל האזור הלוגיסטי – נמצאים בבניין היבשתי.

באזור התמך המזרחי יש לנו האנגרים למטוסים, מחסנים, מרכז אנרגיה גדול מאוד, שיודע לספק את כל תצרוכת האנרגיה של נתב"ג באופן עצמאי לחלוטין, מבנה משרדים, מבנה דואר אוויר, מבנה מטענים - כ-35% מהמטענים מגיעים במטוסים שיש בהם נוסעים . במתחם המערבי יש יותר נוסעים מסחריים, מלון וכדומה.

מבחינה מסחרית. בטרמינל הזה ישנם שני מרכזים מסחריים, ועוד מרכז אחד לווייני. יש מרכז אחד מסחרי שנמצא באזור החופשי לגמרי, שהוא לא דיוטי פרי בכלל. אחרי שמבצעים את הצ'ק אין, יש אזור פתוח שנועד לשרת את כל מי שמגיע לשדה התעופה, ושמו "שחקים". המקום השני הוא הדיוטי פרי, שאנחנו קוראים לו "הכיכר". שני מוקדים עמדו בתכנון. כל קהל הנוסעים יכול להיכנס ולעבור בכל המתחמים. בסך הכל, יש כ-40,000 מטר מרובע מסחר, שזה מתחלק לחנויות, למחסנים ושטחי משרדים.

כמה יש היום?

25,000. המכרזים העיקריים של טרמינל 3 לפי קטגוריות, מדובר על קבוצות כמובן, זה לא בצורה מפורטת. שתי הקבוצות הראשונות הן קבוצות הדיוטי פרי וה-TAX FREE – פטור ממע"מ – שתי הקבוצות האחרות הן קבוצות שלא פטורות מסים. אנחנו רואים בשקף מצד ימין את המכרזים המרכזיים, שזה מכרז הבשמים והקוסמטיקה, מכרז האלקטרוניקה, מכרז הספורט, התכשיטים והשעונים. אליהם מצטרפים מכרזי האופנה, הממתקים, צעצועים, מזכרות, ספרים ומוזיקה.

בכל דבר כזה זוכה זכיין אחד?

לא, אני מבטיח שאכנס לזה. לנושא ההסעדה – יש מזון מהיר, יש בתי קפה, יש מסעדות ויש אוטומטים למזון. נושאים אחרים גדולים הם חדרי אח"מ, בנקים, המרות מט"ח, שירותי נס"ר – אני חייב לציין שזה אולי המכרז הגדול ביותר במדינה לשירותי נס"ר -זה לנושא הטלפוניה.

מה ראשי התיבות של נס"ר?

נקודת סיום רשת. זה הטלפון שיוצא מהשקע. זה כרגע גם נמצא במכרז. שירותי תקשורת אחרים לסוגיהם השונים, עד רמת מתן שירותי אחזקת מחשבים. שירותי חנייה – והרשימה ארוכה. יש מאות של מכרזים שמתנהלים היום. יש מכרזי תשתית גדולים מאוד של מבני משרדים, בתי מלון, מפעלי מזון, מטענים סיימנו בימים האלה מפעיל נוסף, וכדומה.

תנאי הסף ברמה העקרונית – אני לא נכנס כרגע לנושא המכרזים הספציפיים – אנחנו דורשים שני משתנים מרכזיים: ניסיון בתחום הספציפי שאנחנו דנים בו, ושתיים, שיש היקפי פעילות בתחום. לגבי כל המכרזים הרחבנו בצורה מהותית את מי שיכול להשתתף במכרזים. גם פנים ארצי – גופים שפועלים בארץ – וגם גופים בין-לאומיים.

יש מגבלות על הזכייה, כדי שלא ליצור שגוף אחד ישתלט על כל המתחמים. קודם כל, שני המכרזים המרכזיים זה הבשמים והקוסמטיקה והאלקטרוניקה. פה, ההחלטה הראשונה של המדיניות שלנו, שמי שזוכה באלקטרוניקה לא יכול לזכות בבשמים והקוסמטיקה, והפוך. שלא הקהל יהיה כבול ולא אנחנו נהיה כבולים בידיים של גורם אחד, וזאת המגבלה הראשונה.

בנוסף, ניתן לזכות בעוד שתי הרשאות נוספות, שהן לא דיוטי פרי, ולא יותר מארבע הרשאות בסך הכל. זאת אומרת שלא יהיה מצב שיהיה מישהו שיזכה בכל מיני מכרזים. אנחנו רוצים להגביל גם שתיווצר תחרות בין הזכיינים עצמם, כי בסופו של דבר צריך לזכור שעיקר התחרות היא קודם כל על הזמן של הנוסע. הזמן של הנוסע הוא מאוד מוגבל בטרמינל, וכל אחד רוצה שהנוסעים ייכנסו אליו, הוא רוצה לעשות את זה יותר אטרקטיבי, וככל שנגביר את כמות הגופים שיפעלו בתוך הטרמינל, אנחנו נגדיל את התחרות בתוך הטרמינל. אנחנו רואים את זה גם היום, ויודעים מה קורה בשדות תעופה אחרים בעולם.

נעבור עכשיו לכל אחד מהמרכזים, ונראה מה יש בכל אחד מהם. מרכז שחקים זה אותו מרכז שנמצא בבניין הקרקעי. הייחודיות שלו זו הזכוכית היפה בגודל 2,200 מטר מרובע, שמשקיפה על כל הצד האווירי ועל כל הפעילות המבצעית שמתרחשת בשדה התעופה. חילקנו את סוגי החנויות לבתי קפה והסעדה והחנויות האחרות, ואני מתמקד רק בתחומים האלה. הכנסנו את כל המגוון שאין היום בכלל בנתב"ג, של סוגי המזון שקיימים היום. החל מפאסט פוד בשרי, דרך חלבי, דרך נקודות מתוקות, דרך בתי קפה וכדומה. בנוסף, הכנסנו חנויות במגוונים שונים של פעילות, יש רימה שלמה: מתנות, בשמים, דראגסטור, שאין לנו היום, יהיה בית מרקחת שאין לנו היום, ואנחנו יודעים שיש לזה ביקוש מבחינת הקהל – למרות שזה לא כל כך כלכלי – אלקטרוניקה, מזכרות, צעצועים, אפנת ילדים וכדומה.

המקום השני זה אולם מקבלי הפנים, האזור שמחכים ומקבלים את הקהל שחוזר מחו"ל. גם במקום הזה הולכות להיות פעילויות בתחום של מזון, מתנות, ממתקים ופרחים כדי שיוכלו לקבל את הקהל שמגיע. האולם המרכזי זה אולם הדיוטי פרי, מה שאנחנו קוראים הכיכר. מבחינת הסעדה נתנו את כל התחומים, על מנת שיינתנו סוגי השירות וגם רמת התחרות.

אנחנו מגיעים לתחום המרכזי שהוא תחום הדיוטי פרי. אפשר לראות בשקף את כמות הפעילות שהולכת להיות שם, את המגוון. הרחבנו את המגוון בעשרות מונים על מה שיש היום, הגדלנו את כמות החנויות, את גודל החנויות, את התחרות בין החנויות.

המכרזים הם בין-לאומיים ויש התעניינות גם בחו"ל. בכל אחד מהקונקורסים יש שלוש זרועות של יציאה למטוסים. יש בכניסה חדר אח"מ, ובכל קצה שלהם יש חנות ספרים ועיתונים, בית קפה, וחנות last minute של הדיוטי פרי.

אם אנחנו מבינים נכון, הקרב הוא על האלקטרוניקה והבשמים, לפי מה שאני קורא בעיתונים.

אתה צודק.

אז למה אין, נגיד, שלוש פעמים אלקטרוניקה וארבע פעמים בשמים?

צריך לזכור שאנחנו רוצים למכסם את התועלת לאזרח. ככל שנבלבל אותו יותר, ככל שנגדיל את התחרות בפנים באותו סוג של מוצר, המחירים יעלו, כי הכדאיות הכלכלית למפעיל תהיה יותר נמוכה, וברגע שהמחירים יעלו לאזרח לא תהיה את הכדאיות הכלכלית שקיימת היום. התחרות נובעת גם מול הגורמים בתוך הארץ, מול המטוסים, ומול איפה שאתה חי בחו"ל. אין פה מקום שהוא נפרד, ושיכול לעשות רק מה שהוא עושה. עובדה, מי שבודק היום את הדיוטי פרי במדינת ישראל, הוא נחשב לדיוטי פרי הכי זול בעולם, נקודה. אנחנו בודקים את הסקרים האלה, ואנחנו גם מפקחים על זה. בתוך החוזים יש לנו אפשרות, ואנחנו מפקחים על סל מוצרים וכל מה שקשור בזה.

אגב, איך מגיע הפטור ממס בדיוטי פרי? למה צריך לתת פטור? מתי זה התחיל?

בהיסטוריה של מדינת ישראל זה לדעתי לפני 40, 50 שנה. אני לא הייתי שם. הנושא התחיל בפעם הראשונה באירלנד. כל המטוסים שטסו מאירופה או מהמזרח לארצות הברית נחתו באירלנד, כי זו הנקודה הכי צפונית, ומשם היו טסים לארצות הברית. אז עלה הרעיון הגאוני של הדיוטי פרי שם, לפני 50 וכמה שנים.

תודה. לפני הגורמים הפרטיים אני רוצה התייחסות של משרד האוצר. יש לכם מה להגיד בעניין?

באופן עקרוני, אנחנו לא מתערבים במכרזים הפנימיים של רש"ת. יש לנו הרבה ויכוחים ודיונים עם רש"ת על סל ההוצאות, סל ההכנסות, וכל מה שקשור לאגרות מנוסע. כמו שציין פה המנכ"ל, היום ההכנסות מחולקות בערך חצי חצי בין הנוסעים לבין ההכנסות המסחריות. דווקא פה, המטרה של רש"ת מתלכדת עם המטרה שלנו, של מיכסום התועלת, להביא כמה שיותר תמלוגים לרש"ת או דמי הרשאה, אבל ברור שזה משליך על האגרה של הנוסע. ככל שהמכרזים האלה יניבו פחות הכנסות, בסופו של דבר הנוסע יצטרך לשלם את ההפרש, אם יחליטו לבנות שדה תעופה בתמנע ולפתח עוד ועוד דברים בצד האווירי.

אני לא נכנס לכל נושא ה-BFS, שזה הבידוק הטכנולוגי. לגבי המכרזים, אנחנו לא מתערבים כרגע, גם בגלל שזה בהליך משפטי, וגם בגלל שכרגע אנחנו לא מוצאים פסול - - -

למה אתה לא נכנס לעניין של הבידוק הביטחוני? זה משהו שהמדינה תשתתף בו?

לפי מיטב הבנתי, רשות שדות התעופה תממן את הפרוייקט הזה. זו עמדת האוצר.

רשות שדות התעופה, כלומר אני, הנוסע.

לא. עמדת האוצר לאורך כל הדיונים הייתה שהנוסע הנכנס או היוצא לא צריך לשלם תוספת אגרה בשל פרוייקט הבידוק הביטחוני, למרות שהוא עולה הרבה כסף. מי שצריך לשם את זה זו רשות שדות התעופה, מתוך זה שהיא תתייעל או מתוך זה שהיא עושה דברים אחרים.

אני לא יכול שלא להיות מרוצה מהעובדה שאתם מסבירים לאזרחי ישראל בכל בוקר שהמצב הביטחוני הנוכחי יעלה להם הרבה מאוד כסף. אם זה הכיוון – אנחנו מבינים אותו, וכדאי שכל אזרח יידע את זה. בבקשה, עו"ד נאמן.

תודה רבה, אדוני היו"ר. הייתי רוצה קודם להסביר מדוע הוועדה הזו חייבת להתערב במה שקורה ברשות שדות התעופה. לא רק משום שהחוק שנמצא בפניי קובע ששר התחבורה והוועדה הם גוף מפקח על רשות שדות התעופה. זה לא איזה גוף מסחרי עצמאי. לא אכנס לניתוח החוק כרגע, אם יהיה צורך ניכנס.

ברשות יש מחדל נוראי, וצדק יו"ר הוועדה שהוא מסתכל מבחינת האזרח. מי משלם את זה בסופו של דבר? האזרח משלם את זה. מה שקורה בזיכיונות הדיוטי פרי, בסופו של דבר מוטל על האזרח. זה לא איזה משחק בין הרשות ובין מקבלי הזיכיונות. מדובר באי תקינות מנהלית חמורה ביותר במנהל הציבורי, וזה מחייב את התערבות הוועדה.

אומרים שזה בבית משפט. הבוקר קבלתי מכתב, שפשוט התגלגלתי מצחוק כשקראתי אותו, אדוני מנכ"ל הרשות. "אל תתערבו, זה בית משפט". ראשית אדוני, לא נאמרה כל האמת. מאז מרץ 2002 אין כלל של סוביודיצה לגבי נושאים אזרחיים. רשות ממשלתית שמוציאה מכתב שעל פניו נוגד את החוק, זה כבר דבר חמור. יתרה מזאת, במקום לענות לגופו של עניין למכתבים שלי, אמרים: "זה בהליכי מכרז".

רק לפני חודש קבלתי פסק דין חמור ביותר נגד הרשות, שביטלו מכרז בגלל מעשים שאני לא רוצה לכנות אותם איך שבית המשפט כינה אותם.

אולי אדוני יאיר את עינינו? חשוב שזה יהיה בפניי לפני שאני מצביע.

אעביר לכבודו את פסק הדין עוד היום.

רק את המשפט הרלוונטי.

בית המשפט כבר נתן לזה פומבי, אז אין בעיה שזה ייאמר כאן.

זה היה בעניין שמירה וביטחון. נפסל מכרז בגלל הליכים פסולים ביותר ברשות, עם הוצאות מאוד משמעותיות.

זה קשור למישהו מרמת גן, נכון?

כן. לא אכנס לסיפור, הוא פיקנטריה בזכות עצמה. פתאום יש איזו כסות, בית המשפט מטפל בנושא הזה. אין שום איסור לוועדה הזאת להתערב באי תקינות מנהלית שקורית ברשות.

ראשית, לריצ'רדסון מאז נובמבר 2002 יש זכות להפעיל ללא מכרז -שזה דבר פסול על פניו, נוגד את הוראות החוק. אני כבר לא מדבר בשביל זה, האזרח – כפי שהעיר יו"ר הוועדה. אני מדבר על מכרז הקוסמטיקה. הוציאו את מכרז הקוסמטיקה, ואמרו שריצ'רדסון כבר יושבת שם, מי ייגש למכרז בטרמינל 3 – והמנכ"ל היום אמר גם כן – כשהתאריך עוד לא ברור. 2004, מתי ב-2004, לפני החגים, אחרי החגים, גם לא אמרו לנו איזה חגים. לא סתם אמרתי נתב"ג 3000. יצרו פה מכרז שלא מאפשר לאף גורם רציני להיכנס למכרז הזה, חוץ מריצ'רדסון.

למה?

כי לא ידוע מתי ייפתח טרמינל 3. המכרז הוא רק על טרמינל 3, ומי ייכנס כשהוא לא יודע מתי הוא ייכנס, מה התנאים, מה יקרה אז, מה תהיה כמות הנוסעים, מה יהיה המצב במדינה. לעומת זאת, במכרז השני, הדבר בדיוק הפוך. הוא הדין לגבי המוצרים. לגבי המוצרים של הקוסמטיקה – הרחיבו את מספר המוצרים. לגבי המוצרים שנוגעים לאלקטרוניקה – מצמצמים אותם.

אני אומר בצורה הכי ברורה, אלה הליכים פסולים, ולא צריך לחכות עד שבית המשפט יגיד את זה. הכנסת מייצגת את אזרחי מדינת ישראל, שבסופו של דבר ישלמו על מחדלי הרשות.

איך מנמקים את האיפה ואיפה בין שני סוגי במכרזים?

אמרתי שקבלתי הבוקר מכתב שאומר שלא ינמקו לנו, זה יהיה במסגרת הליכי המכרז. אין נימוק. אני חושב שנגעת בלב הבעיה. גם אתמול קבלתי מכתב אחר, שאומר לי: במסגרת הליכי המכרז נברר את הדברים האלה. רשות ציבורית צריכה לתת נימוקים, ולא להתכסות מאחורי תלכו להליכים אחרים או תלכו לבתי המשפט. הצבעת נכון על הבעיה. אין שום הסבר לזה. בכל ההסברים ששמענו במצגת היפה הזו, לא דובר בכלל על הנושא הזה, התעלמו מזה.

יש פה דמי הרשאה מופרזים שהרשות קובעת, שבסופו של דבר מתגלגלים על האזרח. העודפים שיש ברשות -כפי שהצבעת עליהם – ברגע שקובעים דמי הרשאה מופרזים – ואני לא אכנס ניתוח הכלכלי, אם הוועדה תרצה אגיש דו"ח כלכלי - - -

אני לא סתם שואלת, כי אתמול בוועדה דברנו על דמי הרשאה של בזק, וביקשו מאצנו אחר כך לצמצם את זה. אולי אותו עיקרון חל גם פה. זה אותו עיקרון בסך הכל.

יכול להיות שאחרי שנזכה במכרז הם יבואו לבקש - - -

זה בדיוק מה שאמרתי, קיבלו מעין מכרז, ואחר כך אמרו לנו שנצמצם את דמי ההרשאה משלושה מיליון לאחד. למה שפה זה לא יהיה אותו דבר?

עוד יותר מזה. הרשות הצביעה בצדק על הירידה בכמות הנוסעים מ-9.3 מיליון ל-6.8. כשיש דמי הרשאה מינימליים וכמות הנוסעים יורדת, באופן ברור ביותר יוצרים מצב שצריכים להעלות את המחירים לאזרחים. יותר מזה, במכרזים החדשים יש מספר נושאים. יש כלל ברור מאוד, תושבי מדינת ישראל קונים הרבה יותר באלקטרוניקה, תיירים כמעט ולא קונים באלקטרוניקה. הדברים ברורים מאוד. בגלל המסים שיש במדינת ישראל, בגלל היבוא למדינת ישראל. מי שנוסע – אני לא צריך לפרט – יודע את השוואת המחירים.

אני רוצה לסכם, כי אני יודע שהוועדה מצומצמת בזמן. יש פה במצב שהרשות עשתה, מחדל, פגיעה בציבור, ואין כל מקום להתכסות מאחורי זה שזה בהליכי מכרז או בבית משפט. כשמכרז על פניו בלתי הגיוני, הוא פוגע בציבור, והכנסת כמייצגת אזרחי מדינת ישראל, לא רק שרשאית, אלא מן הראוי שתתערב בדברים האלה, ולא יחכו עד 10 השנים שמישהו יזכה במכרז.

הדברים שאתה אומר זה בסדר, אבל אתה יכול להניח שאין בידינו מספיק נתונים, כדי שגם אם נחליט לעשות צעד חריג ולהתערב נוכל להתערב. אתה הרי מייצג את אחד מהצדדים.

אני בוודאי מייצג אחד מהצדדים. אגיד מה אני מציע לוועדה הנכבדה. לבקש את הנתונים מהרשות, לתת לנו שלושה ימים – אני לא צריך יותר – להגיב עליהם, והוועדה תחליט. על מספרים אין ויכוח, יהיו בפניכם המספרים, אתם תראו את הדברים בצורה מאוד בולטת, גם את האיפה ואיפה וגם את האבסורד שבמכרזים הללו.

אני רוצה לשאול את היועצת המשפטית של הרשות. נאמרו פה דברים חמורים, בהנחה שזה נכון, זה שערורייתי, אבל אני לא רוצה לקבוע עד כמה זה נכון או לא. איך קורה שברשות, אבא שלי ניסה כמה פעמים להתקבל לשם, ולא הצליח לקבל איזושהי זכות להפעיל - - -

אבא שלו הוא איש רב פעלים, הוא נמצא בכל מקום.

אבא שלי הוא האבא הקבוע, שמנסה בכל רשות להיכנס, ולא מצליח. איך מקבלים זכות ללא מכרז?

זכות ללא מכרז לעשות מה?

להפעיל את הקוסמטיקה מאז נובמבר 2002.

אין סיטואציה כזאת.

זו הטיה. הם נכנסו עם מכרז, רק המכרז נגמר ואז הם נשארו.

עו"ד נאמן, אולי לא הבנתי. אמרתי בתחילת דבריי, ואני יכול עכשיו להיתלות באילן גבוה כמו עו"ד נאמן. בית משפט זה בית משפט. אנחנו לא בית משפט, אנחנו הכנסת. התפקיד שלנו הוא לפקח עליכם, וזה מה שאנחנו עושים כאן. אנחנו לא שופטים, אנחנו רק מבררים את העובדות.

אני יועצת לרשות שדות התעופה. העצה המשפטית שלי לרשות שדות התעופה היא לא להשתתף בדיון הזה, ככל שהוא נוגע - - -

אתם שומרים על זכות השתיקה? אני לא מבין, אתם נמצאים בוועדה נכבדה מאוד של הכנסת הזאת, וחובת הנאמנות של גברתי היא לרשות ולאזרחי מדינת ישראל.

אתה כנראה ממנה לא תקבל תשובה.

סליחה, אני אעמוד על זה שאקבל את התשובה. נאמר פה משהו. אם טעה עו"ד נאמן, אני רוצה לדעת את זה.

בוא נשאל את עו"ד יעקב נאמן אם הוא יכול לתת לך תשובה.

סליחה, טופלים עלינו - - -

לא טופלים עליכם, אני מנסה לברר נקודה פשוטה.

נכון, אבל התוצאה של מה שאתה מנסה לברר זה שג'ימס ריצ'רדסון יושב בניגוד לחוק. אני רוצה להשיב.

אני כבר נותן לך. אל"ף, השאלות שנשאלו פה הן במקום. כמובן, שכפי הצגתי בפתיחת הדברים אתם יכולים להגיד שאתם לא עונים. אני מציע שעד שעו"ד נאמן יחשוב על תשובתו לחה"כ טל, אם ישנה כזאת, את תטעני את דברייך כדי שהדברים לא יישארו בחלל האוויר. אני אבקש אחר כך להשיב לשאלותיו של חה"כ טל.

אני לא מייצגת את הרשות.

אני מבין שעורכי הדין בינם לבין עצמם כנראה לא יכולים להסתדר, כמו שחברי הכנסת לא יכולים.

יכולים. בסוף אנחנו החברים הכי טובים של עצמנו. אני לא מייצגת את הרשות, ולא אכנס לשיקולי הרשות. ההיסטוריה, אפילו הקרובה, שהייתה עתירה של ג'ימס ריצ'רדסון נגד הרשות, אחר כך הייתה עתירה של סקאל נגד הרשות, וכשאנחנו מגישים עתירות נגד הרשות סקאל משיבה, וכשהם מגישים עתירה אז אנחנו – ג'ימס ריצ'רדסון – משיבים, כך שהרשות היא תמיד שק האגרוף בינינו, ואני לא מייצגת אותם לחלוטין.

אני רק רוצה להתייחס לנקודה אחת. עו"ד יעקב נאמן אמר שכל מה שבית משפט קובע, זה לא מונע דיון, וזה מצחיק. יכול להיות. אני רוצה לומר מבחינה משפטית, גם אותו סיפור שהוא סיפר שעכשיו הוא זכה בו נגד רשות שדות התעופה, זה פסק דין. הכנסת חוקקה חוק חובת מכרזים, המכרז הוא בחוץ, ובאותו רגע מי שדן במכרזים זה בתי משפט, ככה החליטה הכנסת, אלא אם כן רוצים לתקן את החוק.

היום, רק לעניין הזה שג'ימס ריצ'רדסון יושבת על החצרים למרות שלא היה מכרז, אני רוצה להגיד שגם זה נמצא בדיון זמן ארוך. זה כבר הותקף, זה נמצא במהלך דיון בבית משפט, זה כבר היה בצווים שמניים בעליון, היום זה במחוזי. זה סיפור מאוד ארוך, אנחנו בהחלט מוכנים לטעון לזה אם צריך, אבל נדמה לי שזה לא המקום.

אתם צריכים אולי מגשר?

לא, אנחנו יכולים לטעון, אני רק לא חושבת שזו הבמה.

גברת ביילין, אני רוצה להציג את העניין. הרשות אומרת שזה כרגע נתון בבית משפט, ואנחנו לא יכולים להתעסק עם זה ולענות. בא עורך הדין יעקב נאמן ואומר: אתם יכולים ועוד איך, כי כך הוא חושב, ודווקא מתפקידכם לפקח על העניין. ואת כרגע אומרת - - -

ככל שזה נוגע לנו. אני לא מתערבת בענייני רשות. צוין שג'ימס ריצ'רדסון יושבת כאילו באופן פרטיזני. אני מודיעה לכם אל"ף שאנחנו דוחים את זה, בי"ת שזה בדיון ארוך בבית משפט. זה רק לצורך הפרוטוקול, אני לא רוצה להתווכח.

אני רוצה לומר לך מה אמר חה"כ טל – יכול להיות שהוא לא הובן, בדרך כל הוא מובן מצוין. בנו עכשיו טרמינל חדש, הטרמינל הזה עומד להיפתח בעוד איזה זמן. אני רוצה לדעת אם האבא שלי מראשון, יש לו את האפשרות להיכנס לטרמינל החדש. אז בא חה"כ שמחון ואומר לו שאין סיכוי שזה יקרה, כיוון שמי שהיה שם קודם, והוא יושב שם, יש לו את אפשרות התנועה הזאת קדימה, שבה הוא לא יכול להיות. אז ודאי שאבא שלו לא יהיה בפנים, נכון לרגע זה. אני לא שופט ביניכם, אני רק אומר שאתם לא מתייחסים למה שנאמר פה.

נכון שאני בעבר יוצאת משרד המשפטים, פרקליטות המדינה, ואני נמשכת כאילו לראות בעיניהם. אבל אני לא רוצה להתייחס לזה, זה לא ענייני. ככל שזה נוגע לג'ימס ריצ'רדסון, אנחנו אומרים שאנחנו יושבים כדין. זה נמצא בהליך, והאמירה שנאמרה פה היא לא לעניין.

זה בדיוק מה שאני מנסה להגיד לך. זה ממש לא מעניין אותי אם אתם נמצאים שם כדין, ואם סקאל לא יזכה במכרז הזה. מצדי שלא יזכה, העניין הזה לא רלוונטי. לגבי מה שמעניין אותי, ואני חייב לומר שלא קבלתי תשובות לעניין הזה, ואני כנראה לא אקבל תשובות. נדמה לי שרשות שדות התעופה עסוקה אתכם בעניינים שאני לא יודע למה הם קשורים, בהתכתשויות משפטיות.

אני לא קבלתי תשובות, וגם האוצר לא נתן פה תשובות, האם זה המבנה הכי נכון כדי שהאזרח יקבל את השירות הכי טוב, עם התחרות הכי טובה. אם זה סקאל, אבא של דוד טל או אמא שלי, זה לא מעניין אותי בכלל. זה ממש לא רלוונטי לגביי. אני רוצה לדעת למה יש פה רק חנות אלקטרוניקה אחת, ולא שלוש חנויות. למה יש רק חנות בשמים אחת, ולא שמונה חנויות בשמים. אם זה עסק כל כך טוב, למה שלא יהיו עוד אנשים. אני לא מצליח להבין את הדבר הזה.

האם הדבר הזה, בסופו של דבר, הוא בוננזה של רשות שדות התעופה? גם הם אומרים שהם מרוויחים הרבה מאוד כסף. התחשיבים שלהם הם כאלו וכאלו, הם צברו בעבר, וכנראה יצברו גם בעתיד. מה זה אומר, שאפשר להוריד את העלויות לצרכן. מה אומר משרד האוצר, הוא כל הזמן שומר על הגבול העדין בין היכולת שלו להבין שהוא צריך ליצור שם תחרות, להוריד את המחיר לאזרח הישראלי, שיבזבז שם פחות דולרים או שקלים, לבין העובדה שהוא צריך לממן את הרשות. אותי, מעניינות הנקודות האלה. אתכם, מעניינות כנראה נקודות אחרות, וזה דבר לגיטימי, ובגלל זה באתם הנה. אני לא לבד פה, יש לי חברים בוועדה, וכל החלטה שתתקבל תתקבל בתיאום, בסופו של דבר.

אדוני היו"ר, לגבי השאלה אבקש מחברי עו"ד פלס להשיב. הויכוח שלנו הוא לא עם חברת ריצ'רדסון, אני רוצה שיהיה ברור.

בוודאי שלא, גם לא שלנו.

אנחנו מפנים את האצבע המאשימה לרשות הציבורית.

אנחנו חותרים לסיום, ברשותכם. גברת ביילין, הייתה הצעה של עו"ד יעקב נאמן לגבי סיום הדיון, שלא התייחסת אליה. חשבתי שאת הולכת להגיב עליה.

לא הגבתי כי אני לא רוצה לענות בשם הרשות. רציתי להעיר רק בשם ג'ימס ריצ'רדסון.

אדוני היו"ר, במענה לשאלתו של חה"כ טל, כעניין של עובדה. בנובמבר שנה שעברה הסתיים המכרז והזיכיון של ריצ'רדסון בשדה התעופה, מכרז הקוסמטיקה. מדובר על מכרז בהיקף של 170 מיליון דולר לשנה בשנות השפל. זה הועבר לידיהם ללא מכרז, והם יושבים שם עד
עכשיו ללא מכרז. על העניין הזה יושב המכרז החדש בטרמינל 3. זה עניין של עובדה.

הויכוח שלנו עכשיו הוא עם הרשות כמי שמופקדת על הנושא הזה, וכמי שמנהלת את העניין.

איך יכול לקרות דבר כזה? מדברים כאן על מאות מיליוני שקלים. זה לא מכרז קטן, אפילו לא של בזק, של השלושה מיליון שקל.

אם הוועדה הנכבדה הזאת מוכנה לבקש מהרשות, זו רשות ציבורית, היא צריכה לתת לוועדת הכנסת את כל המידע, כיצד, על איזה בסיס ומה היו הנתונים הכלכליים שעליהם התבססו דמי ההרשאה המינימליים במכרזי הדיוטי פרי.

ברשותך, אנסה למצוא משהו מאזן. מאחר ואני לא חושב שבעניינים האלו כדאי לפתוח את זה לכל חברי הוועדה, ומאחר והגיעו הנה שלושה חברים, אז נקים ועדת משנה אד הוק כדי שנוכל לעסוק באופן אינטימי מול מנהל הרשות במה שצריך לעסוק, ולקבל ממנו את הנתונים. אני ברשותכם ארכז את העניין הזה, ונקיים כבר בתחילת השבוע הבא פגישה, אולי ברשות שדות התעופה, ביום ראשון או משהו כזה. אם נידרש לחזור חזרה לדיוני הוועדה אז נחזור אליהם. אם זה מקובל על חברי הוועדה.

זה מקובל עלינו, אבל אני מציע לאדוני לא לוותר על התשובה שאנחנו צריכים לקבל מהיועצת המשפטית של הרשות. לא יכול להיות - הייתי פעם חבר מועצת העיר, הייתי חבר כנסת – למדתי ולימדו אותי כל הזמן חבריי ממרצ ומשינוי, עליונות שלטון החוק. זה כבר אצלי בתוך הדם, אני לא יכול להתנתק מזה.

גבי אופיר יענה על זה, כיוון שאני בסיכום.

אני רציתי לדעת אם יש הבדל בין היחס לאלה ליחס לאלה, ועל זה לא קבלתי תשובה.

גם עם הלקוח של האדונים נאמן ופלס נערך משא ומתן להארכת השהות שלו ללא מכרז. אין שום הבדל ביחס.

אני רוצה את כל הדברים האלה לשמוע ולהבין. זה משהו ציבורי.

אני מאוד מבקש לאפשר למנכ"ל הרשות לענות.

אני לא משפטן, ונאמרו פה דברים קשים על ידי ד"ר יעקב נאמן. ההיבט הפסיקתי משפטי, זה כבר שיח משפטנים. האסטרטגיה שלנו - ואני יכול לומר את זה כמנכ"ל – הייתה שהמעבר לטרמינל 3, בהחלטת המועצה, הם מכרזים שרצינו שיהיו רק לטרמינל 3. זו תפיסה שהתקבלה על ידי המועצה ועל ידינו. זאת אומרת שייווצר מצב שהזכיינים שנמצאים היום בטרמינל 1, לחלקם נצטרך להאריך את התקופה מעבר לתקופת האופציה, כי כלכלית ליצור מכרזים משולבים זה דבר חמור ביותר. מכרז משולב, לטעמי, יש לו יתרון בלתי רגיל לאותו אדם שנמצא בטרמינל עצמו, כי הוא בקי בפרטים.

לכן אמרנו שאנחנו לא רוצים מכרזים משולבים. זאת אומרת, מי שזוכה ייכנס לטרמינל 1 ועובר ל-3. אנשים שבאים מבחוץ, היכולת שלהם במשך תקופה קצרה להתייצב בטרמינל 1 ולעבור ל-3, זה מפחיד אותם באופן עקרוני, ולכן יש יתרון בלתי רגיל לאלה שנמצאים עכשיו בטרמינל 1. לכן, לא רק רצ'רדסון ולא רק סקאל, יש לנו עוד עשרות מכרזים שנבדקו ואושרו על ידי ברמת הכיוון.

יחד עם זאת, אנחנו צריכים לקבל החלטות מקדימות לגבי מכרזים בטרמינל 3, להתחייב מתי הזכיינים ייכנסו בדיוק. אבל הסברתי קודם את הבעיות שמלוות בניה של טרמינל בסדר גודל שכזה, ולכן מצאנו הגנות לקבוצה של זכיינים בחלון זמן מסוים. מה שקרה בפועל, ריצ'רדסון קיבל – על אותה מדיניות ואסטרטגיה – הארכה של זמן ההרשאה, בתנאים שמבחינתנו הם מיטיבים לרשות, בתנאים שהיו אז. וידידי סקאל שנפגשתי אתו חודשים – אני שנתיים ברשות - והוא אתנו משנת 91'. הוא זכיין לא קל, אבל מצוין. בסך הכל הוא מגלגל פה עסקים בצורה טובה מאוד, זכה במכרזים. לצערי הרב, באחד המכרזים הוא נתן פי 2.25% יותר מהזכיינים האחרים.

על אותו משקל שעורכי הדין אמרו שהאריכו לריצ'רדסון ללא מכרז, היה משא ומתן עם סקאל, ארוך ומייגע, כדי להאריך גם לו את התקופה עד לכניסה ל"נתב"ג 2000". הניסיון הזה לא צלח מבחינתנו. היה לנו מאוד חשוב שסקאל ימשיך אתנו, באופן שלא ישמע לשני פנים. מצד שני, גם רצינו שהאזרח ימשיך לקבל את השירות הטוב בטרמינל הישן. נכשלנו במשא ומן הזה, ולכן נכנסנו למכרז משולב.

אני רוצה לסכם את הישיבה.

יש ל הערה של משרד התחבורה. בנושא של מועד פתיחת טרמינל 3, שר התחבורה מודע לכל המגבלות הנוגעות למועד הפתיחה, אבל נכון להיום מועד הפתיחה המאושר על ידי משרד התחבורה הוא ה-15 ביוני 2004, ואין מועד אחר.

בסדר, סיכום הישיבה הוא כדלהלן. ועדת הכלכלה מתכוונת עד פתיחת נתב"ג למלא את תפקידה ולפקח על עבודת רשות שדות התעופה, כדי שכל ההליכים הדרושים לפתיחת נתב"ג יהיו כאלה שיניחו את דעתה, ושלא נידרש אליהם אחר כך, כולל גם בקשות חברי הכנסת לעסוק גם בעניינים שקדמו לכך. לצורך העניין, אנחנו מקימים ועדת משנה בראשותי, שתתכנס לא בימי עבודת הכנסת הרגילים, ותיפגש גם ברשות התעופה, וגם עם החברים הנוגעים בדבר שיש להם אי אלו עניינים, מתוך כוונה ללמוד מקרוב ולפקח ככל האפשר, כדי שהאזרח במדינת ישראל יקבל את השירות הכי טוב עם פתיחת הטרמינל החדש.

לכן כבר ביום ראשון הקרוב, אחרי שנבצע את התיאום הנדרש, ניפגש ברשות שדות התעופה עם המנכ"ל והצוות שלו, וכמובן שאחר כך ניפגש גם אתכם, וגם עם גופים אחרים שנוגעים לעניינים אחרים, כמו למשל עם משרד האוצר בנושא הבידוק הביטחוני שצריך להגיע לידי סיום. עם שר התחבורה בנושא התכנון התעבורתי, מתוך כוונה שגם הרכבת וגם הנושאים האחרים יגיעו לסיום בזמן המתוכנן, כדי שיהיה אפשר לומר שאנחנו לא רק מגיעים לפרוייקט ברמה לאומית גבוהה באופן הכי מוצלח, אלא גם שיהיה מוצלח אחרי ההפעלה שלו.

אני מניח שהדברים שנאמרו פה ושהוועדה שמעה לגבי המכרזים והאופי שלהם, נפלו על אוזניים קשובות. אני מניח שיותר פרטים נוכל לקבל באופן יותר סגור. אני אומר עוד פעם, אין לנו עניין להתערב בהליכים המשפטיים, אבל יש לנו עניין לעשות את העבודה שלנו ולפקח על כל מה שקורה. לכל אחד מאתנו יש הרבה שאלות, שייתכן שאנחנו לא מבינים בהם. יכול להיות שהדבר הכי טיפשי שאמרתי פה זה שדרושות שתי חנויות אלקטרוניקה ושבע חנויות בשמים. יכול להיות שבשיחה יותר קרובה אבין שהשיקולים המסחריים הם שיקולים אחרים, וזה צריך להיות אחרת. אני לא רוצה להיכנס לזה כרגע, אבל אני מקווה מאוד, אדוני מנכ"ל רשות שדות התעופה, שהסיכום הזה עונה גם על דעתכם.

תודה רבה, הישיבה נעולה. בעוד שתי דקות אנחנו עוברים לנושא הבא.


הישיבה ננעלה בשעה 10:35