כנסת פתוחה

פרוטוקולים/ועדת הפנים/7150



ועדת הפנים ואיכות הסביבה -5-
שגיאה! שם מאפיין מסמך לא מוכר.

פרוטוקולים/ועדת הפנים/7150
ירושלים, כ"ד בתשרי, תשס"ד
20 באוקטובר, 2003

הכנסת השש-עשרה נוסח לא מתוקן
מושב ראשון


פרוטוקול מס' 76

מישיבת ועדת הפנים ואיכות הסביבה
‏יום שלישי, י"א בתשרי התשס"ד (‏7 באוקטובר, 2003), שעה 15:00

1. כינוס מועמדים לראשות הרשויות המקומיות לטקס חתימה על אמנה להגנת הסביבה: "בוחרים בסביבה בריאה"

חברי הוועדה: יורי שטרן – היו"ר
יצחק הרצוג
עסאם מח'ול
לאה נס
ניסן סלומינסקי

יושב-ראש הכנסת ראובן ריבלין
חה"כ רן כהן
חה"כ אתי לבני
חה"כ מיכאל נודלמן
חה"כ מל פולישוק-בלוך
חה"כ אילן שלגי
שמואל חן - מנהל קשרי ממשל, ארגון הגג חיים וסביבה – מנחה הכינוס
ד"ר מיקי הרן - מנכ"לית המשרד לאיכות הסביבה
עדי אלדר - יו"ר מרכז השלטון המקומי וראש עיריית כרמיאל
גיורא רוזנטל - מנכ"ל מרכז השלטון המקומי
שלמה שהם - נציב הדורות הבאים
ד"ר עו"ד דב חנין - יו"ר ארגון הגג חיים וסביבה
חה"כ לשעבר יוסף תמיר - נשיא ארגון הגג חיים וסביבה

מועמדים לראשות ערים ולמועצות

צבי בר - ראש עיריית רמת-גן
יעל גרמן - ראש עיריית הרצליה
אפי שטנצלר - ראש עיריית גבעתיים
דניאל וקנין - ראש עיריית בית-שמש
יוסי שבו - ראש עיריית נס-ציונה
דוד אפרתי - ראש מועצה מקומית הר אדר
שחר בן-עמי - ראש מועצת שהם
אלי לוי - ראש מועצת להבים
אמנון מרחב - סגן ראש עיריית מודיעין
דורון ספיר - מ"מ וסגן ראש עיריית תל-אביב יפו
יוסי לוי - סגן ראש מועצת שהם
אנדריי אוזן - מ"מ ראש עיריית באר-שבע, ממונה על תיק החינוך ומועמד לראשות העיר
משה בורוכוב - סגן ומ"מ ראש עיריית באר-שבע ומועמד לראשות העיר
יעקב פלהיימר - מועמד לראשות עיריית פתח-תקווה
אבינועם גרנות - מועמד לראשות עיריית כפר-סבא
סיימון גולדמן - מועמד לראשות עיריית כפר-סבא
יעל מגן - מועמדת לראשות עיריית באר-שבע
ישראל גודוביץ - מועמד לראשות עיריית תל-אביב יפו
פאר וישנר - מועמד לראשות עיריית תל-אביב יפו
מוטי חטיאל - מועמד לראשות עיריית ראש פינה
כרמל סלע - מועמד לראשות מועצת חוף הכרמל – גבע כרמל
אהרון חלפון - מועמד לראשות מועצת כפר יונה
כרמי גילון - מועמד לראשות מועצת מבשרת ציון
ישראל וזאן - מועמד לראשות מועצת פרדס חנה-כרכור
טלי שחר - מועמדת לראשות מועצת כוכב-יאיר וצור יגאל
הדס שכנאי - מועמדת למועצת עיריית תל-אביב יפו
דרור עזרא - מועמד למועצת עיריית הרצליה
יצחק הפנר - מועמד למועצת עיריית נס-ציונה
יוסי מלכה - מועמד למועצת צורן
סיגל שיינמן - מועמדת למועצת עיריית ראש העין
פנחס כהנא - מועמד למועצת עיריית כפר-סבא
ענת אשד - מועמדת למועצת עיריית מודיעין
ריקי אשכנזי - מועמדת למועצת עיריית מודיעין
יוסי בר-דוד - מועמד למועצת עיריית מודיעין
יצחק ספוקוייני - מועמד למועצת עיריית אשקלון
ד"ר ריקי שי - מועמדת למועצת עיריית אשקלון
ליזי אורון - מנהלת האגף לאיכות הסביבה, מועצת שהם
עדינה זילברשטיין - יושבת-ראש הוועדה לאיכות הסביבה בעיריית הרצליה
משה בהגאון - פתח-תקווה
גיל לבנה - שהם
אברהם כהן - פרדס חנה
יצחק קמוס - פרדס חנה
רנית נחום-הלוי - ירושלים
גילה מורדוכוביץ' - באר-שבע
ביסט בילאו - כפר יונה
דני מורה - להבים
דוד וולינצקי - משמר השרון
לאה קצנל - מידענית, פעילת בחירות, באר-שבע
יהושע (שוקי) פורר - פעיל בחירות, מודיעין-רעות
יואש עמר - פעיל בחירות, מודיעין-רעות
אליהו דביר - פעיל בחירות, מודיעין-רעות
יהודה שיינברג - פעיל בחירות, כפר-סבא
דורון בלייר
הדס בן-אור


ארגונים לאיכות הסביבה

שרון קלייזר - ארגון הגג חיים וסביבה
נאור ירושלמי - דובר ארגון הגג חיים וסביבה
דוד מנחם חן - ארגון הגג חיים וסביבה
ד"ר עשהאל בן-אור - ד"ר לפילוסופיה יהודית, ארגון הגג חיים וסביבה
ליאורה אהרון - מנהלת "אזרחים למען סביבה בגליל"
אלי בארי - המועצה לישראל יפה
עפרה אורבך - יו"ר העמותה לשימור אתרים ונוף במודיעין
דורון גרינבאום - פעיל איכות הסביבה, קריית טבעון
ישראל קוריס - פעיל איכות הסביבה, קריית טבעון
אליקים שחף - הקואליציה לשימור הרי יהודה
ג'ף גולדשטיין - הדסה, הקואליציה לשימור הרי יהודה
דניאל מורגנשטרן - המועצה הלאומית לאיכות הסביבה
רוברט שפרפלד - מתנדב בקרן היינריך פל
שירה ברזילאי - עתיד ירוק, מרכז המגשימים
דינה הלר - עתיד ירוק, מרכז המגשימים
מרים סיימון - עתיד ירוק, מרכז המגשימים
סיגל יניב-פלד - מנהלת הקרן לסביבה ירוקה
קמיל שיקלי - הגל הירוק, אינטרנט למען הסביבה
הלן רוטמן - Lions
שלמה עידן - יו"ר עמותת כחול וירוק, חוף הכרמל
רפי רייש - עמותת האדריכלים, עמותת כחול וירוק, חוף הכרמל
אורלי רונן-רותם - עמותת כחול וירוק, חוף הכרמל
דוד דרומלוביץ - המחנות העולים
פרופ' שמואל מנדלינגר - חוקר, אוניברסיטת בן-גוריון
עודד מזרחי - קשרי חוץ, אביב תעשיות מיחזור
רחל קנב - ויצ"ו תל-אביב
גלית לוינטנט - עיתונאית "השבוע בחדרה"

יפה שפירא

יעקב היכל

רשמה: אירית שלהבת



כינוס מועמדים לראשות הרשויות המקומיות לטקס חתימה על אמנה להגנת הסביבה
"בוחרים בסביבה בריאה"

כבוד יושב-ראש ועדת הפנים ואיכות הסביבה של הכנסת חבר הכנסת יורי שטרן, יושב-ראש מרכז השלטון המקומי מר עדי אלדר, מנכ"לית המשרד לאיכות הסביבה ד"ר מיקי הרן, יושב-ראש "חיים וסביבה" עו"ד ד"ר דב חנין, נשיא "חיים וסביבה" והיושב-ראש הראשון של ועדת הפנים ואיכות הסביבה חבר הכנסת לשעבר יוסף תמיר, חברי הכנסת, מועמדים לראשות הרשויות המקומיות, חבריי לארגוני איכות הסביבה, ברוכים הבאים לכינוס "בוחרים בסביבה בריאה", מפגש המועמדים לראשות הרשויות המקומיות עם חברי הכנסת וחברי ארגוני הסביבה.

הכינוס הזה מהווה מפגש ארצי ראשון מסוגו של המועמדים המתמודדים בבחירות לראשות הרשויות המקומיות, שיתקיימו ב-28 באוקטובר, עם ארגוני הסביבה ועם חברי הכנסת מכלל סיעות הבית, שהביעו נכונות להאזין ולבחון את עמדותיהם של המועמדים בתחום איכות הסביבה. הכינוס הינו פרי יוזמת "חיים וסביבה", ארגון הגג של ארגוני איכות הסביבה. הוא מתקיים בחסות ועדת הפנים ואיכות הסביבה של הכנסת, בראשות חבר הכנסת יורי שטרן, ובשיתוף מרכז השלטון המקומי, בראשות מר עדי אלדר.

אין ספק שנושא איכות הסביבה הפך במערכת הבחירות לרשויות המקומיות לנושא מוביל. סקר של החברה להגנת הטבע בתל-אביב הראה כי 74% מהתושבים המתכוונים להצביע ייחסו חשיבות רבה לנושא איכות הסביבה בהקשר להחלטתם באיזו רשימה ובאיזה מועמד לרשות העיר לבחור. הנושאים שעמדו בראש סדר העדיפויות בתל-אביב היו רעש, זיהום אוויר, תחבורה ציבורית ורכבת. ברשויות מקומיות אחרות, דוגמת אשקלון, עומדות להתקבל הכרעות על פרויקטים – כמו תחנת הכוח הפחמית – בעלי השלכות סביבתיות בקנה מידה לאומי אך גם בקנה מידה שמשמעותי לתושבים המקומיים.

מטרת הדיון היום ללבן מול המועמדים לראשות הרשויות המקומיות את עמדותיהם בנושאי איכות הסביבה ובריאות הציבור בתחום מגוריהם וללמוד על יחסם לסביבה.

בשם "חיים וסביבה" אני מבקש להודות מקרב-לב לחבר הכנסת יורי שטרן, יושב-ראש ועדת הפנים ואיכות הסביבה של הכנסת שהוא ידיד נאמן לארגוני איכות הסביבה. תודה מיוחדת נתונה למנהלת הוועדה, הגברת יפה שפירא, ולצוות הוועדה המלווה כבר שנים בנאמנות את הנושא הסביבתי ומסייע לקידום כנסים כאלה. תודה ליושב-ראש הכנסת על הסכמתו לכבד את האירוע בנוכחותו. הדבר מעיד על החשיבות שהכנסת מייחסת להגנת הסביבה. תודות מגיעות גם למרכז השלטון המקומי ולעומד בראשו, מר עדי אלדר, על סיוע בהזמנת ראשי הערים המכהנים לכינוס זה. אני מקווה שזאת תחילת דרך של שיתוף פעולה בין הרשויות המוניציפליות לארגוני הסביבה.

מסמך הקובע את סדר היום העולמי בתחום פיתוח בר-קיימא, הידוע בשמו "אג'נדה 21", קובע בפרק 28 כי "שורשיהן של הרבה מהסוגיות שאג'נדה 21 עוסקת בהן נעוצים בפעילויות המקומיות. בתור רמת הממשל הקרובה ביותר לאזרח הן – הרשויות המקומיות – ממלאות תפקיד חיוני בקידום פיתוח בר-קיימא, בחינוך הציבור, בגיוסו ובתגובה לצרכיו."

אני מתכבד להזמין את חבר הכנסת יורי שטרן לשאת דברי פתיחה.

תודה. אני חושב אכן שהאירוע הוא חשוב. קודם כול אני מברך אתכם, את המועמדים לרשויות, כולל ראשי הערים המכהנים, על שמצאתם זמן בטירוף הזה של קמפיין הבחירות להגיע לאירוע שלנו.

המטרה שלנו היא למקד את נושא איכות הסביבה במפה הפוליטית העירונית של מדינת ישראל כנושא חשוב לבוחרים. זאת המגמה בשטח ואנחנו רוצים לתת לזה מעמד של פעולה משותפת ולהוסיף את משקלה של הכנסת למה שהציבור חש מזמן, והוא שאיכות הסביבה, שמירה על הטבע, על הנוף הפתוח, על הניקיון, על כל מה שאנחנו כוללים במושג הרחב הזה "איכות הסביבה", ששמירה על זה היא ערך חשוב לתושבי מדינת ישראל. המצב, כפי שאנחנו יודעים, הוא לא מהטובים בעולם והוא מידרדר משנה לשנה. אנחנו חייבים לעצור את זה, ואחד הצעדים לכך הוא באמת הפיכת הנושא לנושא מרכזי בפוליטיקה, גם המקומית וגם הארצית.

לכן הברכה היא קודם כול לאלה מהמועמדים שהגיעו. היו כאלה שהתנצלו מראש ושלחו לנו את חתימתם בפקס. אנחנו מקבלים גם את זה ואנחנו מקווים שהחוג הזה של נאמני איכות הסביבה מקרב פעילי ציבור מקומי, ראשי הרשויות וראשי הערים, שהמעגל הזה יתרחב.

אני מודה מאוד ליושב-ראש הכנסת על שנתן את מעמדו ואת כובד משקלו לאירוע הזה, ואנחנו עדיין בפגרה, ולמרכז השלטון המקומי על שהיה שותף לאורך כל הדרך, ויהיה שותף בעשייה הזאת, וכמובן לארגון "חיים וסביבה", ארגון הגג של הארגונים ה"ירוקים", ודרכו אני מברך את כל הארגונים ה"ירוקים" שהודות להם הפוליטיקה מתחילה להתייחס ברצינות רבה יותר לנושא איכות הסביבה.

הכנסת עושה צעדים משלה, ולא רק בדיונים שהיא מקיימת. אפשר להגיד על הכנסת הזאת הרבה דברים טובים והרבה דברים לא טובים אבל אני מבטיח לכם שזאת הכנסת "הירוקה" ביותר בתולדות המדינה. יש בה לובי סביבתי חזק מאוד. אנחנו מקווים שהודות לקונסטלציה הזאת נקדם את העניינים בצורה חותכת, ואולי אף אכזרית לעתים. מעבר לזה, בהסכמה ובברכה של יושב-ראש הכנסת אנחנו הופכים את הכנסת לכנסת "ירוקה", זאת אומרת למתקן שייתן בעצמו דוגמה להתנהגות סביבתית נכונה.

אני רוצה לברך את חברי הכנסת, ולא רק את חברי הפנל שיש שלטים הנושאים את שמותיהם. בנוסף להם, ולא פחות חשובים, נמצאים איתנו חבר הכנסת רן כהן, יושב-ראש הוועדה לענייני עובדים זרים, חבר הכנסת וחברי השותף לי לוועדת הפנים ואיכות הסביבה ניסן סלומינסקי, חברת הכנסת אתי לבני, ונציב הדורות הבאים השופט שלמה שהם, והרי כל מה שאנחנו עושים הוא באמת למעננו ולמען הדורות הבאים. וכמובן, אחרון חביב, המשרד לאיכות הסביבה. השרה התנצלה, היא רוצה להשתתף בדיון אך לא יכולה כי יש לה בעיות עם הגרון והיא מיוצגת על-ידי המנכ"לית שלה.

על כל פנים, לכם, למועמדים, לאלה שיחתמו על האמנה אני רוצה להגיד, זה אמנם אקט סמלי ואין לו כוח משפטי, זאת אומרת אנחנו לא נוכל לתבוע אף אחד בבתי-דין, אבל אנחנו נדאג למעקב ציבורי. הפעילים ה"ירוקים" בכל ישוב וישוב, בכל מועצה ומועצה, בכל רשות ורשות ידאגו לדווח לנו איך אתם ממלאים את ההתחייבויות שלקחתם על עצמכם בחתימה על האמנה. אנחנו מקבלים את החתימות שלכם כערובה לכך שאם תזכו להיות ראשי ערים או ראשי אופוזיציה או סגני ראשי ערים, בכל תפקיד שהוא תדאגו לבדוק את אותן המטרות אשר ציינו באמנה הזאת.

תודה רבה, ואני מתכבד להעביר את זכות הדיבור ליושב-ראש הכנסת, שהוא גם מה"ירוקים" ביותר שהכנסת ידעה אי-פעם.

ביום הכיפורים ובראש השנה אומר שליח הציבור לפני תפילת מוסף "הנני העני ממעש עומד נרעש ונפחד". אני רוצה להתחיל את דבריי: הנני העני ממעש מספיק עומד כאן בפניכם בפתח כנס, שהוא חשוב ביותר אם בסופו של דבר תהיה מחויבות ציבורית. אותו ציבור, ששליח הציבור מבקש לקבל ממנו תפילתו כתפילת זקן "שפרקו נאה וזקנו מגודל וקולו מעורב ונעים בדעת עם הבריות". כלומר, הוא לא צריך שיהיה לו קול מי יודע מה אבל העיקר שהבריות אוהבים לשמוע את קולו.

מכובדי, אדוני יושב-ראש ועדת הפנים ואיכות הסביבה, חברי ועדת הפנים, אדוני יושב-ראש מרכז השלטון המקומי בישראל, כל ראשי הערים, כל ראשי הערים המיועדים, כל מי שהציבור יחליט לבחור בו, אנשי "חיים וסביבה", אנשי כל המועצות וכל הארגונים "הירוקים". אני העני ממעש בעניין זה מכהן במשך 16 שנים בכנסת ונמצא בכל הוועדות שבהן אנחנו מבקשים לעשות חסד עם ארצנו. אנחנו מתגאים בה מאוד ומפתחים אותה בקצב אדיר אך לפעמים אנו שוכחים שכולנו באנו הנה ואהבנו אותה כאשר דאגנו למראיה הנווה ולאיכות החיים הבלתי מתפשר בה.

הייתי חבר מועצת עיר במשך 10 שנים, עיר לא קטנה כמו ירושלים. אני יודע שחברי הכנסת בדרך כלל הם שמחוקקים את החוקים שקובעים את הסדרים אבל מי שבסופו של דבר צריך לשלם עבור כל אותם צרכים אלה ראשי הערים. לפעמים אומרים אנו להם: תבן לא ניתן וגם שום משאבים לא נעמיד ואתם תהיו חייבים ומחויבים לעמוד בכל הדברים שאנחנו דורשים ללא פשרה. זה דבר שהוא סתירה בהגדרה.

אני רואה פה מספר לא מבוטל של ראשי ערים שאני מבקר בעריהם. אני לא רוצה לתת לאף אחד קומפלימנט שמא אחר-כך יאשימו אותי שאני נותן קומפלימנט למישהו מהמפלגה הלא נכונה או למועמד לא נכון במפלגה הכן נכונה. כל הדברים האלה הם בטלים מול הצורך שלכם לעמוד באמת מול המאבק העיקרי של האזרח בישראל, וזה חיי היום-יום ואיכות הסביבה שלו.

עמותת "אדם טבע ודין" ערכה סקר ייחודי לקראת הבחירות לרשויות המקומיות ובו ראינו שהישראלים צורכים פחות מים מבעבר, שאיכות המים שאנחנו שותים נמוכה יותר, שהרשויות המקומיות לא תמיד עומדות בתקני מיחזור הפסולת כמתחייב בחוק. מתברר עוד כי חלק מהרשויות פוגעות באיכות האוויר שתושביהן נושמים כאשר הן משתמשות בצי הרכבים שלהן בסולר זול, וכך הלאה וכך הלאה.

אלה הן כמובן מטלות ומשימות כבדות. לפעמים ראשי הערים אומרים: אנחנו רוצים אף יותר מכם לעשות ולעזור אבל הרי אתם לא העמדתם לרשותנו את אותם דברים שהייתם צריכים להעמיד לנו. אני מציע שגם אנחנו חברי הכנסת, וחברי ועדת הפנים ואיכות הסביבה בעיקר, נחתום על אמנה. האמנה היא לעזור למי שעושה ועומד בכל הדרישות, כי הטבע שלנו הוא תמיד לעזור לנכשלים, ולנכשלים חשוב לעזור, בשביל זה יש משרד העבודה והרווחה (לשעבר משרד הסעד). אנחנו צריכים לעודד את אותם ראשי ערים שעושים עבודתם נאמנה. מי שמצליח לעשות, צריך לתת לו ביתר שאת וביתר און את כל המשאבים שאנחנו נדרשים לתת.

אני שמח שגם נציב הדורות הבאים נמצא איתנו כאן, השופט שהם. אני חושב בהחלט שצריכה להיות ראייה חדשה בוועדת הפנים ואיכות הסביבה ובכנסת בכלל. אני מברך אותך, יושב-ראש הוועדה, על האמנה שאתה יוזם. אנחנו צריכים לעשות מעקב, שכל החברים הטובים שנמצאים פה ועבדו ועובדים וייבחרו פעם נוספת, או כאלה שהם חדשים מקרוב באו, ששיערום אבותינו וגם רצו בהם בוודאי, כולנו נהיה שומרי הציבור ונעקוב שמי שחותם אכן יבצע. אנחנו מצידנו נצטרך להעמיד בפניהם את כל המשאבים שבלעדיהם הם לא יוכלו לעשות דבר.

אני מודה לכם מאוד על שבאתם לכאן. אני באמת רואה בזה עבודה חשובה ושיתוף פעולה יפה בין הכנסת ובין השלטון המקומי, כפי שאנחנו נוהגים לעשות מפעם לפעם. הכנסת עומדת לרשותכם ללא הבדלי השקפות. אני מברך את כל ראשי הערים למחנותיהם. אני מודה לכם על כך שבאתם. שתהיה לנו גם שנה טובה וגם שנה ירוקה. תודה.

תודה ליושב-ראש הכנסת, חבר הכנסת ראובן ריבלין.

מרכז השלטון המקומי היה שותף מלא לכינוס הזה והוא גם שמנווט את הרשויות המקומיות בעת קמפיין הבחירות. אני מבקש להזמין את מר עדי אלדר, יושב-ראש מרכז השלטון המקומי לדברי פתיחה.

ליושב-ראש הכנסת ידידנו – הוא באמת ידיד של הרשויות המקומיות – חבר הכנסת ראובן ריבלין, ליושב-ראש ועדת החינוך והתרבות של הכנסת חבר הכנסת אילן שלגי, לחבר הכנסת לשעבר יוסף תמיר, ולמי שבעצם עומד מאחורי כל הכינוס הזה, שדחף למרות כל מיני ספקות שהעלינו על העיתוי אך הוא לא ויתר, ואני אומר את זה לזכותו, חבר הכנסת יורי שטרן יושב-ראש ועדת הפנים ואיכות הסביבה של הכנסת. כשאני רואה את כל מי שיושב כאן אני אומר לך: יישר כוח על היוזמה ועל הדחיפה. אני חושב שזה דבר יפה מאוד, דווקא כשאנחנו עומדים ממש בישורת האחרונה לקראת הבחירות המקומיות לעשות כנס כזה. חבריי ראשי הערים שהגיעו והמועמדים הטוענים לכתר שכולם מצאו זמן דווקא ביום כזה להגיע לכאן, חברי הכנסת, אנשי איכות הסביבה, מנכ"לית המשרד לאיכות הסביבה וכולם.

נושא איכות הסביבה הוא נושא שמרבים לדבר עליו אבל לא עושים מספיק. זה נושא חביב מאוד, ואני לא חושב שאיזה מועמד יקום ויגיד שהוא נגד איכות הסביבה. ככל שאנחנו מתקדמים עם השנים נושא איכות הסביבה הופך להיות אחד הנושאים הכי חשובים בחיינו. קודם כול, המדינה הולכת ונעשית צפופה. לפי הסטטיסטיקה אני חושב שאנחנו המדינה הצפופה ביותר בעולם, במיוחד אם ניקח בחשבון שהאזרחים מצטופפים באזור המרכז בעיקר, ופחות באזור הגליל והרבה פחות בנגב. אנחנו מוצאים את עצמנו במדינה שלאט לאט הופכת לגוש בטון גדול וענק. מי שיצא לו לטוס מעל שמי הארץ ראה בבירור עד כמה החיים במדינה שלנו צפופים ולוחצים.

איכות הסביבה בעיני זה לא רק ניקיון הרחוב והמדרכה או פינוי האשפה, שרבים נוטים לחשוב שזה איכות הסביבה. במושג "איכות סביבה" לדעתי כלול עולם ומלואו. כלול בזה חינוך, תחבורה, ריאות ירוקות, מיחזור – הכול קשור בעצם לאיכות הסביבה.

אני אתייחס לכמה נושאים, ברשותכם. קודם כול אדבר על נושא שהוא כואב מאוד. נכון שהחורף הקודם היה חורף מבורך וירדו בו הרבה גשמים ולכן איכשהו דחקנו את נושא המים מסדר היום הלאומי. תשימו לב, אף אחד לא אמר לנו לייבש את הגינות ואת הפארקים ולא היינו צריכים להילחם אבל הנושא הזה קיים כל הזמן. היום במדינת ישראל, ואנחנו מחשיבים את עצמנו למדינה מתקדמת בעולם, בנושא איכות המים ובעיקר בטיפול במי השופכין לדעתי אנחנו דומים למדינה בעולם השלישי. אנחנו לא עושים מספיק. תראו את נחלי הביוב שזורמים במדינה ולא מטופלים, שפוגעים באיכות החיים, אם בחלחול למי התהום ופגיעה במשאב הכי חשוב לנו, במים, ואם ביצירת יתושים שגורמים למחלות ואף למוות של בני אדם. עדיין מדי קיץ עולה למשל קדחת הנילוס לכותרות. הנושא הזה של טיהור מי השופכין דורש טיפול יסודי ומעמיק במדינת ישראל. אנחנו כחברה לדעתי לוקים בטיפול בעניין הזה, לא עושים מספיק, לא מספיק כופים את החוק על הנבחרים, על אלה שלא שמים יד ומרוויחים זמן וממשיכים לזהם את מי התהום ומזהמים גם את הים התיכון. בעצם אנחנו מזהמים דרך זה את כל אורחות חיינו. בעיני נושא הטיפול במי השופכין של המדינה בא הרבה לפני מיחזור ולפני דברים נוספים שאנחנו מדברים עליהם. יש לנו בעיה קשה מאוד בנושא.

איכות סביבה ברשויות מקומיות היא לא רק איכות סביבה ברשות עצמה אלא הרשויות קשורות זו בזו. ראש עיר יכול להיות ראש עיר מצוין בתחום שלו, לדאוג לניקיון ולכל מה שקשור באיכות סביבה אבל אם עיר שכנה לא מטפלת במכלול הנושאים הקשורים לאיכות סביבה זה כאילו שהוא לא עשה דבר. כי עשן ממזבלה מעשנת מגיע לעיר שלו, העשן מגיע לכל מקום, והיתושים מגיעים לכל מקום ולא מבדילים בין עיר לעיר.

אני אומר לחבריי ראשי הערים שיושבים כאן וגם לחברי הכנסת ולמשרד לאיכות הסביבה, אנחנו צריכים לחשוב ביחד איך נוכל לחזק את היחידות הסביבתיות, את מי שצריך בעצם לקשור את הערים ביחד, כל אחת לסביבה שלה; איך אנחנו מטפלים יחד במפגעים סביבתיים ולא כל אחד לעצמו. יושב-ראש הכנסת הזכיר את עניין התקציבים. לצערי המשרד לאיכות הסביבה קיצץ לאחרונה כמדומני בתקציבים של היחידות הסביבתיות, של מי שאמור בעצם לשמור ולפקח על הנושאים שכל-כך חשובים לנו בחיי היום-יום.

חייבת להיות שקיפות מלאה בכל נושא הקשור לאיכות הסביבה. אני חושב שצריך לחייב את כל הערים והמועצות במדינת ישראל לפרסם מדי שבוע בשבוע או פעם בשבועיים את איכות המים ואיכות האוויר שאנחנו נושמים, שתהיה שקיפות של כל מה שנעשה באיכות הסביבה במדינת ישראל. אני אומר את זה לכל עיר ולכל ישוב. רק כך נוכל להביא למודעות את נושא איכות הסביבה במדינת ישראל.

לסיום, שר הפנים לא נמצא כאן אבל אני רוצה להציע למשרד הפנים, ברשויות המקומיות יש לנו ועדות חובה וועדות רשות. ועדת איכות הסביבה ברשות מקומית היא לא ועדת חובה אלא רק ועדת רשות.

גם ועדת חינוך ברשות מקומית היא עדיין לא חובה וצריך לתקן את זה. יש אבסורדים.

אנחנו עוסקים היום באיכות הסביבה. אני מציע לשר הפנים – ואולי ועדת הפנים ואיכות הסביבה תוכל לקדם את זה – לקבוע כי ועדת איכות הסביבה ברשות מקומית היא ועדת חובה. כך נוכל להעלות במדרגה נוספת את נושא איכות הסביבה. תודה לכולם.

אנחנו נעשה את זה במשותף עם ועדת החינוך והתרבות. יושבים פה שלושה ראשי ועדות: ועדת החינוך והתרבות בראשות חבר הכנסת אילן שלגי, ועדת המדע והטכנולוגיה בראשות חברת הכנסת מלי פולישוק-בלוך, הוועדה לבחינת בעיות העובדים הזרים בראשות חבר הכנסת רן כהן וחברת הכנסת לאה נס יושבת-ראש ועדת המשנה לאיכות הסביבה של ועדת הפנים ואיכות הסביבה.

אני מבקש להתנצל בפניכם על שאני נאלץ לעזוב. אני כמובן אחתום על האמנה.

אנחנו נפטור את יושב-ראש הכנסת מהצורך לבוא שנית ואני מציע שאנחנו נעשה במעמד חגיגי את טקס החתמתו על האמנה. כל מי שיחתום יצולם ויוכל להשתמש בצילום כרצונו.

(יושב-ראש הכנסת חותם על האמנה)

תודה ליושב-ראש הכנסת, חבר הכנסת ראובן ריבלין שכיבד אותנו בנוכחותו באירוע. יושב-ראש ועדת הפנים ואיכות הסביבה של הכנסת הזכיר את כל חברי הכנסת שהוזמנו והגיעו אבל באמת חשוב לי לציין שהיתה היענות יפה מאוד של כל חברי הכנסת, כולל יושבי-ראש ועדות, כמו חברת הכנסת לאה נס יושבת-ראש ועדת המשנה לאיכות הסביבה, חבר הכנסת אילן שלגי יושב ראש ועדת החינוך והתרבות, חברת הכנסת מלי פולישוק יושבת-ראש ועדת המדע והטכנולוגיה. לשמחתי כולם אכן נענו.

תודה למר עדי אלדר על דברים מעשיים מאוד שהוא אמר שנוגעים לכל הנוכחים כאן.

באוגוסט 2002 התקיימה ביוהנסבורג "פסגת כדור הארץ". כמה חודשים לאחר מכן ממשלת ישראל קיבלה החלטה על קידום אסטרטגי לפיתוח בר-קיימא. בין השאר ההחלטה אומרת: "מדיניות ממשלת ישראל תתבסס על עקרונות של התנהלות פיתוח בר-קיימא. המשרד לאיכות הסביבה יהיה המשרד העיקרי שיופקד על יישום החלטה זו גם ברשויות המקומיות." אנו מקווים כי גם הרשויות המקומיות יאמצו עקרונות אלה וכי המועמדים הנמצאים איתנו כאן יפנימו נושאים אלה ויפעלו ליישמם לאחר הבחירות.

אני מתכבד להזמין את מנכ"לית המשרד לאיכות הסביבה, ד"ר מיקי הרן, לדברי ברכה.

אחר-צהרים טוב. אני מבטיחה לקצר בדבריי. קודם כול, אני רוצה לשלוח לכם את ברכתה של השרה. אין ספק שהיא היתה רוצה מאוד להיות באירוע החשוב הזה אך נבצר ממנה ואני ממלאת את מקומה.

אני רוצה לומר תודה מיוחדת לחבר הכנסת יורי שטרן, יושב-ראש ועדת הפנים ואיכות הסביבה, שעוזר לנו, יחד עם חברי הכנסת, לקדם בוועדה שלו נושאים חשובים מאוד, שרובם ככולם הם איכות סביבה. על הפרק עומד כעת חוק החופים שהוא חשוב מאין כמוהו, חשוב גם לחלק מהרשויות המקומיות; מר עדי אלדר יושב-ראש מרכז השלטון המקומי – אני אתייחס לדברים שהוא אמר, לחלק מהם לפחות. אין ספק שאנחנו משתפים פעולה בנושאים של איכות הסביבה וחשוב לנו מאוד לדעת שמי שיושב בתפקיד יושב-ראש מרכז השלטון המקומי מכיר בערך של איכות הסביבה; חבר הכנסת לשעבר יוסף תמיר; אנשי הארגונים הירוקים; כמובן כל יתר חברי הכנסת; כל המוזמנים.

אנחנו נמצאים פה באירוע שהוא מאוד-מאוד חשוב. בנושאים של איכות הסביבה פעמים רבות אנחנו נוטים להסתכל על מה שקורה בעולם כי זה כמו כדור בדולח שמראה לנו מה אולי יהיה בתחום שלנו בעוד כמה שנים היות וחלק ממדינות העולם מתקדמות לפנינו בתחומים האלה של איכות הסביבה.

אנחנו סבורים שהחתימה על אמנות, ובעיקר לרשויות מקומיות, היא בעלת חשיבות ראשונה במעלה משום שמדינה לא יכולה לקדם את הנושאים של איכות הסביבה אך ורק בעזרת חוקים ובעזרת המשרד לאיכות הסביבה. זה בלתי אפשרי, בשום מקום בעולם זה לא קורה כך. בבחירות שהתקיימו לא מכבר לראשות עיריית חיפה היינו עדים לכך שחלק מהנושאים שעלו על הפרק היו נושאים של איכות הסביבה. זאת הדרך הנכונה, זה מה שקורה בעולם כולו ברמה של הרשות המקומית, ברמה של האזרחים. זה המקום שבו צריך להתבצע חלק חשוב מהפעילות בתחום איכות הסביבה.

גם אנחנו במשרד לאיכות הסביבה עשינו באוגוסט סקר. רצינו לראות מה המודעות של האזרחים בנושאים שאנחנו מקדמים אותם, האם המודעות עלתה או לא עלתה. מדי פעם אנחנו עושים סקר כזה. בסקר באוגוסט ראינו שבממוצע הנושא של איכות סביבה הוא שני בחשיבותו עבור התושבים. בערים כמו תל-אביב נושא איכות הסביבה היה הראשון בחשיבותו אבל ברוב הערים נושא איכות הסביבה היה הנושא השני בחשיבותו.

פירקנו את הנתונים כי רצינו לראות מה זה אומר "איכות סביבה" כי זה באמת נושא קצת גדול, וכפי שאמר מר עדי אלדר מכיל בתוכו עולם ומלואו, עשרות נושאים. הסתבר שהאזרחים פונים בעיקר לאותם נושאים שלפי דעתם רשות מקומית היא זאת שיכולה לקדם אותם. הם ציינו במקום הראשון ניקיון – זה לא הפתיע אותנו, את זה אנחנו רואים תמיד – אך במקום השני היה פארקים ושטחים פתוחים שזה לפי דעתי שינוי גדול מאוד. זה בפירוש מעיד על כך שאנשים מבינים שאם אנחנו לא נטפל היום בנושא השטחים הפתוחים אי אפשר יהיה לחזור אחורה. זה קיבל את אחד המקומות הגבוהים ביותר, במידה רבה להפתעתנו. ואחר-כך כמובן נושאים כמו רעש וזיהום אוויר, כאשר בערים כמו הקריות או תל-אביב וגם ברמת חובב ובבאר-שבע הנושא של זיהום אוויר קיבל מקום חשוב יותר, וזה לא מפתיע בגלל הסיבות הסביבתיות.

במילים אחרות, האזרחים שלנו מכירים, מודעים, הנושאים האלה חשובים להם, אולי במידה מסוימת לפעמים יותר מאשר לנבחרי הציבור. ולכן חשובה מאוד החתימה על האמנה הזאת, בהנחה שכולנו כמובן גם נקיים את מה שכתוב באמנה. המשרד לאיכות הסביבה קבע את אג'נדה 21 כעשרת הדברים החשובים ביותר ואני מקווה שאלה הדברים שיאומצו ואיתם יתקדמו.

הייתי רוצה להתייחס לחלק מהדברים שהוזכרו פה, מעבר לסקר, בנושא היחידות הסביבתיות. המשרד לאיכות הסביבה מכיר בחשיבות היחידה הזאת ולכן למרות הקיצוץ הבלתי נמנע שהיה השנה בתקציב שלנו, בסדר גודל של 80%, החלטנו שבשנה הבאה אנחנו לא נקצץ בה. כמו שאתם יודעים עושים קיצוץ רוחבי אבל רוב התקציבים הם לא ניידים אז זה יוצא מהתקציב שאותו אפשר לחלק. המשמעות היא שזה יבוא לצערנו על חשבון דברים אחרים, אני מקווה שלא על חשבון האכיפה. לידיעתכם, כ-20 ראשי רשויות נמצאים היום בחקירות במשרד לאיכות הסביבה וזה רק כעת, בעבר היו גם אחרים. אני מציינת את זה כדי להזכיר שלא תמיד הכול כל-כך ורוד וטוב. זה גם לא בהכרח דבר כל-כך רע, פעמים רבות חקירות כאלה מסתיימות בסופו של דבר בהסדרה ובהבנה.

אני חושבת שהרשויות המקומיות היו יכולות לקדם עוד חוקי-עזר. ייכתב חוק-עזר לדוגמה וכל הרשויות המקומיות יאמצו אותו כדי שלא נהיה במצב שברשות אחת יהיה חוק בנושא רעש ואילו ברשות אחרת לא יהיה חוק כזה. כדאי מאוד שהרשויות תאמצנה לעצמן עד כמה שאפשר חוקי-עזר באיכות הסביבה וניהול על-פי עקרונות איכות הסביבה – את ה"איזו 14,000". יש כבר כמה רשויות שעשו את זה וכנראה שזה מוצלח מאוד ועובד נכון.

דיברו כאן על זכות הציבור לדעת. אני חושבת שבנושא הזה כדאי באמת לקחת דוגמה מהמשרד לאיכות הסביבה. הפעילות שלנו, רובה ככולה, כל ההיתרים, כל הנתונים, כל הנתונים על האנטנות הסלולריות, הכול נמצא באתר של המשרד לאיכות הסביבה. זאת המדיניות שלנו ואנחנו משתדלים להעלות כל נושא ונושא אל האתר שלנו. אני חושבת שזה נושא שכדאי לרשויות המקומיות לקדם.

אני אסיים את דבריי ואאחל לראשי הרשויות המכהנים, למועמדים, לכולם הצלחה והמשך פעילות בנושאים של איכות הסביבה, בין אם הם ימשיכו בתפקידם ובין אם לאו. הנושא הזה חשוב וניתן לתקוף אותו מהרבה מאוד כיוונים. תודה רבה.

יש מי שנדמה לו כאילו בין עקרונות הפיתוח והקיימוּת חייבת להיות התנגשות עקרונית. אנחנו שואלים, האומנם? אני מתכבד להזמין את יושב-ראש ארגון "חיים וסביבה" ד"ר דב חנין, כדי לברך ולהציג בקצרה את השקפתו על השאלה הזאת ומתוך ראיית עתיד הרשויות המקומיות בשנים הקרובות.

אני אטול עוד 20 שניות מזמנך ואודה לכל המתנדבים מ"חיים וסביבה" שסייעו בהרמת האירוע הזה. בהזדמנות זאת אני רוצה להודות גם לאומנים שסייעו בכתיבת האמנה, ידידי שנמצא כאן, הד"ר לפילוסופיה יהודית עשהאל בן-אור, ואמי מורתי שעיטרה את האמנה.

גבירותי ורבותי חברי הכנסת, יושב-ראש מרכז השלטון המקומי, נציב הדורות הבאים, מנכ"לית המשרד לאיכות הסביבה, עמיתיי בארגונים הסביבתיים, ראשי הערים והמועמדים לרשויות הערים.

משהו מתחיל לקרות לנושאים הסביבתיים אצלנו, משהו מתחיל לקרות. במשך שנים רבות מאוד הנושאים הסביבתיים היו דחוקים לגמרי לפינה. אבל אם נסתכל על השנה האחרונה נראה כמעט בכל שבוע כותרות של עיתונים בנושאים סביבתיים, כמעט בכל שבוע נראה כתבה במהדורות החדשות של הטלוויזיה בנושאים סביבתיים. בכל סקר שמתפרסם – וגברת הרן הזכירה אחד מהם – נראה עלייה ברורה במודעות הציבור הישראלי לנושאים סביבתיים.

משהו קורה. קודם כול קורה דבר רע, קודם כול קורה דבר מדאיג. אבל קורה גם משהו חיובי. איזה דבר רע קורה? המשבר הסביבתי שאנחנו עוברים הולך ומעמיק. אנחנו לא מדברים היום על בעיות סביבתיות פה ושם, בעיות נקודתיות. אנחנו מדברים על משבר סביבתי לרוחב כל הגזרה. כשאנחנו מדברים על סביבה אנחנו לא מדברים על סוגייה של מותרות, למי שכבר גמר לפתור את הבעיות החשובות של החיים ומתפנה לעסוק בזוטות. אנחנו עוסקים בבעיה גדולה, אנחנו עוסקים בעניין של חיים ומוות קודם כול.

כאשר בגוש דן 1,100 איש ואישה מתים מדי שנה מזיהום אוויר אנחנו מדברים על בעיה שהיא קטלנית יותר מאשר בעיות אחרות שאנחנו עוסקים בהן הרבה יותר. וכאשר אנחנו בארץ כל-כך קטנה וצפופה – ומר אלדר הזכיר את זה קודם, צפונית לבאר-שבע אנחנו כבר צפופים יותר מאשר הולנד – מי שלא מתגורר בגוש דן לא יכול להתנחם. יש לנו נתונים שבפרמטרים מסוימים זיהום האוויר במודיעין או בירושלים גרוע יותר מאשר בגוש דן, וגם מי שהרחיק לקריית טבעון למרבית הצער לא יכול לנשום אוויר טבעי. התקרית של ערב יום כיפור מלמדת על כך פעם נוספת.

יש אצלנו עלייה מדאיגה מאוד בתחלואה ובתמותה ממחלות סרטן. זה לא נובע מהזדקנות האוכלוסיה. את העלייה הזאת בתחלואה ובתמותה מסרטן אנחנו רואים בכל קבוצות הגיל, גם אצל צעירים. ההסבר לעלייה בתחלואה ובתמותה מסרטן גם לא נובע מהצטרפות של קבוצות אוכלוסיה שמגיעות מאזורים שתמונת המחלות בהן היא שונה. אנחנו רואים את העלייה הזאת גם בקרב ילידי הארץ, אנחנו רואים את העלייה הזאת גם בקרב ערבים, בקרב אנשים שלא היו בצ'רנוביל. אחרי שההסברים האלטרנטיביים האלה נשללים אנחנו חוזרים למשתנים הסביבתיים כמסבירים את התופעה המדאיגה הזאת של עלייה בתחלואה ובתמותה מסרטן, משתנים כמו מים, אוויר, איכות המזון שאנחנו אוכלים, אורח החיים שלנו.

אז יש דברים מסוכנים ויש דברים מדאיגים. הדבר החיובי הוא שהציבור הישראלי מתחיל להבין שסביבה איננה רק פרחי בר, עם כל החשיבות של פרחי הבר. סביבה היא קודם כול בני אדם, סביבה היא הבריאות שלנו, סביבה היא החיים שלנו, סביבה היא העתיד שלנו וההווה שלנו. כשאנחנו מדברים על סביבה אנחנו מדברים על עצמנו. הציבור התחיל להבין את זה ואני חושב שהגיע הזמן שגם המערכת הפוליטית תבין את זה: בכנסת – והתחילה פעולה בכנסת, בממשלה – והוזכרה החלטת הממשלה, אני מקווה שהיא גם תתבצע, ובשלטון המקומי.

המשבר הסביבתי הוא משבר קשה. תהליך ההרס של הסביבה שלנו הוא תהליך מהיר מאוד. דיברנו על זיהומים, דיברנו על בריאות. מהפכת הפירבור יש לה השלכות סביבתיות קשות מאוד, לא רק בחיסול השטחים הפתוחים אלא גם בפגיעה באיכות החיים של אלה שגרים בערים, במרכזי הערים, במרכזי הישובים הגדולים יותר.

אז המשבר הוא קשה והוא מסוכן והוא מהיר, אבל המשבר הזה איננו גזירת גורל. הוא קשור לדפוס שבו אנחנו בחרנו להתנהג ובו אנחנו בחרנו לנהל את החברה שלנו ואת הארץ שלנו – להרוס את הסביבה שלנו ולצרוך את הסביבה שלנו במקום לקיים אותה ולהתקיים בתוכה.

החשיבה הסביבתית החדשה לא מתנגדת לפיתוח. היא מציעה מודל אחר של פיתוח, זה המודל שזוכה לכינוי "קיימוּת" (sustainability). קיימוּת היא מודל שיש לו יותר ויותר תמיכה בעולם – ועידת ריו 1992, ועידת יוהנסבורג 2002. זה רעיון שזמנו הגיע, והגיע הזמן שהוא יגיע גם אלינו.

במרכז רעיון הקיימוּת, כפי שאומר חתן פרס נובל לכלכלה אמרטייה סן (Amartya Sen), ההבנה שהמפתח לאיכות החיים איננו בהאצה של המירוץ הצרכני שבו אנחנו קונים יותר וזורקים יותר ומבזבזים יותר ומייצרים יותר בשביל להרוויח יותר. המפתח לאיכות החיים הוא בשימוש יעיל, חסכוני ונבון במשאבי הסביבה שלנו, תוך חלוקה צודקת של מה שאנחנו מסוגלים לייצר.

צדק סביבתי הוא הרעיון שמחבר נושאים סביבתיים וחברתיים לתפיסה הזאת של הקיימוּת. כי זקנים וילדים ונשים ועניים ותושבי שכונות וערבים נפגעים יותר מהמפגעים הסביבתיים.

Local agenda 21 – "סדר יום מקומי למאה ה-21" – הוא אחד מתחומי ההתפתחות המעניינים ביותר של החשיבה הסביבתית. הזירה המקומית, גם בישראל, צריכה להיות ותהיה זירה של התמודדות קריטית עם הנושאים הסביבתיים. הבוחר הישראלי מתחיל להתייחס לנושאים הסביבתיים כשהוא בא להחליט למי להצביע בבחירות המקומיות – לזיהום אוויר, לתחבורה ציבורית זולה ויעילה, לשטחים הפתוחים, לחוף הים, לפארקים, לגינות המשחק, לזיהום מי השתייה. זה שינוי חשוב. עשרות ארגונים סביבתיים מקומיים, עשרות יוזמות סביבתיות פרוסות היום בכל רחבי הארץ.

השלטון המקומי יכול וצריך להיות מפתח של השינוי. אני מאחל לכולנו לא רק חתימה טובה אלא גם עשייה טובה. בהצלחה לכולנו.

תודה רבה. אחרון הדוברים במסגרת דברי הפתיחה והברכה, אחרון חביב נשיא "חיים וסביבה" חבר הכנסת לשעבר יוסף תמיר. יוסף היה מקים השדולה הראשונה לאיכות הסביבה בכנסת ואחר-כך כיהן כיושב-ראש ועדת הפנים ואיכות הסביבה של הכנסת לאחר שנבחר פה אחד לתפקיד. יוסף הקים את ארגון "חיים וסביבה", ארגון גג של ארגוני הסביבה בישראל כבר לפני למעלה מ-25 שנים ומאז ועד שנת 2000 שימש כיושב-ראש הארגון בהתנדבות. מאז שנת 2000 ועד היום מר יוסף תמיר משמש כנשיא פעיל מאוד של "חיים וסביבה". בבקשה.

כבוד יושב-ראש ועדת הפנים ואיכות הסביבה, כבוד יושב-ראש מרכז השלטון המקומי, ראשי ערים, חברי כנסת, מוריי ורבותיי, מאז שנות הכנסת השישית הפכה מעורבות בית המחוקקים בהגנה על סביבת האדם בישראל לקרן אור באפלה האקולוגית-סביבתית שאפיינה את המתרחש בישראל כבר אז, לפני 40 שנה.

המפנה היה כרוך בשכנוע, המלווה בהתארגנות על מנת לבלום את ההתפשטות של המפגעים, הבלתי הפיכים בחלקם הגדול, שפגעו בנוף הארץ, במקורות הטבע הנדירים שלנו ובאימת הזיהומים שהחלו להופיע בכל חומרתם.

צעדיי הראשונים לפני 40 שנה היו בניסיון למנוע את הקמת תחנת הכוח רידינג ד' בלב לבו של גוש דן ההולך ומתפשט ומתעבה באוכלוסיה צפופה. מי עמד מאחורי הקמת רידינג ד'? ראשי הערים של תל-אביב, מרדכי נמיר ז"ל ויהושע רבינוביץ. מי הפעיל אותם? הסתדרות העובדים הכללית או קבוצת שרגא נצר. מי הפעיל את אלה? עובדי חברת החשמל שלא רצו לנסוע 30 קילומטר דרומה בחולות שבין תל-אביב ואשדוד אם התחנה תוקם שם. ומשלא הצליחו, במידה רבה להפתעת הציבור בתל-אביב דאז, החליטה ממשלת לוי אשכול לחוקק חוק מיוחד כדי לבנות את התחנה הזאת. אז אנחנו הקימונו בכנסת את השדולה הראשונה שהקיפה 8 סיעות כנסת ובלתי מפלגתיים והכשילה את העניין. שתי ועדות עסקו בנושא במשך שנים, ועדת הפנים וועדת הבריאות.

החצייה של הנושא הסביבתי הבין-מפלגתי הזה הביאה להתקוממות הכנסת. בחצות לילה של אחד הימים האחרונים לפני הבאת הנושא הזה לקריאה שנייה ושלישית זימן יושב-ראש הקואליציה ישיבה דחופה בה הופיעו כמה שרים, וביניהם משה קול שהיה שר הפיתוח ואחרים וכפו משמעת סיעתית כדי להביא לידי הכרעה בקריאה השנייה והשלישית. למרות זאת, 32 הצביעו בעד החוק ו-28 נגדו.

כשאני הבאתי בפני סיעתי אני בכנסת בעיות כמו שראיתי אותן לנכון באותם ימים, על הלחץ הסביבתי האורבני המתפשט ועל המצב של הכנרת שהיתה נתונה כבר אז בסכנה, אמרה לי הגברת אסתר רזיאל-נאור ז"ל, יושבת-ראש הסיעה: אני לא מבינה אילו נושאים חבר הכנסת הצעיר הזה מביא בפנינו. מה שייכת הכנסת לכנרת ומה עניין הכנרת אל הכנסת?

לא פחות חמורה היתה תגובת הקואליציה הרחבה לנושאים אחרים. אני לא אמנה אותם עכשיו. אבל בסופו של דבר הדיון התכוף בנושאים הסביבתיים קיבל ממדים מסוימים, אם כי מזעריים מאוד. אם תשאלו אותי היום, אחרי 40 שנה, אם התחדשו הדברים לטובה או התפתחו לרעה, קשה לי להשיב. אם היום ראש עירייה בדרום הארץ מצדד בהקמת תחנת כוח פחמית בנימוק שזה יעסיק יותר עובדים וייתן יותר פרנסה, הוא למעשה חוזר על מעשה נמיר ורבינוביץ בעניין רידינג ד'. אם אני אסיק את המסקנה הנכונה, שום דבר לא השתנה. הרבה דַבֶּרֶת, הרבה הכרזות, הרבה סיכומים, הרבה חתימות על כרוזים. לפני עשר שנים חתמתי בבית הנשיא על מנשר דומה. מישהו זוכר אותו?

הדבר הביא אותי באותם ימים לחפש מוצא והקימותי את הוועדה העל-סיעתית של קרוב ל-25 חברי כנסת, ביניהם ערבים – מר תאופיק טובי היה חבר יחד עם מר פרוש. הנושא הסביבתי הפך להיות נושא על-מפלגתי א-פוליטי השייך לכלל הציבור, שעוסק בענייני הציבור נאמנה. תחת לחץ הפעילות הזאת הקימונו את הוועדה – קראנו לה "שֶדֶל", "שֶדֶל חברי הכנסת". ואז קיבלתי הודעה מהוועדה הלאומית לשפה העברית ואמרו לי ש"שֶדֶל" זה לא מילה עברית נכונה וצריך לקרוא לזה "שדולה". כך נולדה השדולה הראשונה בישראל.

חבר הכנסת משה ברעם היה אז ראש הקואליציה. הוא הושפע מהפעילות של הוועדה הזאת וביקש ממני שאני אציע איזה מוצא כיצד לשלב את הכנסת בפעילות הסביבתית. הרעיון היה שתקום ועדה אד-הוק – לא ועדת כנסת סמכותית – בנושא הסביבתי. מר ישראל ישעיהו, יושב-ראש הכנסת, קרא לה "ועדת סביבה (אקולוגיה)".

אחרי תקופה מסוימת עשיתי מאזן של הנושא הסביבתי. אני אמנה את הנושאים בראשי פרקים. הבעיה הראשונה היתה הקניית התודעה הציבורית לציבור הרחב. אני חושב שהצלחנו בכך מאוד-מאוד. התודעה הציבורית הרחבה הביאה לכנס הנפלא שמתקיים פה היום. החינוך הסביבתי הפך להיות נכס של מוסדות החינוך לסוגיהם, מהנמוכים ועד הגבוהים ביותר. אנחנו פרצנו פירצה רצינית בטלוויזיה שהתכחשה לחלוטין לנושא הסביבתי. העיתונאי מיקי רוזנטל ניפץ את חומת ההתעלמות והניכור לבעיות הסביבה ברשתות הטלוויזיה בסרטי הבולדוג המפורסמים שלו. בארץ קמו למעלה מ-100 עמותות של מתנדבים למען הסביבה שבהן עשרות אלפי חברים.

אולם הנושא נמצא במצב חמור מאוד. ריבוי האוכלוסין, ניצולם האכזרי של מקורות הטבע והצרכים ההולכים וגדלים של בני האדם הביאו אותנו למצב שכדור הארץ כולו – כפי שכבר אמר מר דב חנין – בסכנה ומעמידים בפני סכנה את עצם קיום המין האנושי. בתנאים כל-כך חמורים אני חושב שעלינו לתת את הדעת שבבחירות הקרובות, שתהיינה ב-28 בחודש הזה, נושא איכות הסביבה והבעיות הקיומיות האקולוגיות יקבלו את מלוא הביטוי והחשיבות והמשמעות והמהות שלהם. תודה רבה.

מגיעות ברכות ליום הולדתו ה-89 של יוסף תמיר.

המתנה הגדולה בשבילי היא הכנס הנפלא הזה. לראות את כל זה אחרי כל-כך הרבה שנים של פעילות גורם לי נחת-רוח מסוימת. תודה רבה.

אני מאחל לכולנו, לחברי הכנסת ולראשי הערים, להיות פעילים כמוך בעוד כך וכך שנים.

תודה רבה למר יוסף תמיר. נמצאים איתנו ראשי ערים מכהנים, כמו מר צבי בר מרמת-גן, מר אפי שטנצלר מגבעתיים, גברת יעל גרמן מהרצליה, כמו גם נציגים מכהנים במועצות המקומיות, כמו נציג ה"ירוקים" בתל-אביב מר פאר וישנר, אבל גם מועמדים שניגשים לראשונה לבחירות לראשות הרשויות המקומיות. אנחנו מאחלים לכולם מקרב לב הצלחה רבה. אני מתכבד להזמין את יושב-ראש ועדת הפנים ואיכות הסביבה של הכנסת, חבר הכנסת יורי שטרן להנחות את הפנל ההפוך של חברי הכנסת עם המועמדים לראשות הרשויות המקומיות. קראנו לזה "פנל הפוך" כי חברי הכנסת ישאלו את המועמדים על התכניות שלהם אחרי הבחירות בתחום איכות הסביבה.

תודה. אני אסביר מה פירוש הפנל ההפוך. אני פונה לחברי הכנסת כי אנחנו פה בתפקיד שאנחנו לא רגילים לו. אנחנו פה לא כדי להביע את דעתנו ואת עמדתנו אלא כדי לתת במה למועמדים ולשאול אותם. לכל אחד מאיתנו יש דגשים משלו ולפי הדגשים האלה אני מציע לעשות משאל רחב ככל האפשר. בזה אנחנו ניתן במה לראשי הרשויות ולמועמדים. אני רוצה לנצל את התפקיד שלי כיושב-ראש וכפותח את הפנל כדי לתת זכות דיבור למר צבי בר. כראש עיר ותיק, מה היית ממליץ לראשי הערים לעשות, איפה הם יכולים להיות יעילים, ואיפה אנחנו ככנסת יכולים לסייע? כל זה בשתי דקות.

כשאנחנו מדברים על איכות הסביבה אנחנו עוסקים במהות החיים במדינת ישראל. מדובר גם על אסתטיקה, אם זה פנס ואם זה מדרכה ואם זה ספסל ואם זה צורת בניין ואם זה צורת גן ואם זה שירותים בבתי-ספר – הכול חד הוא. לאזרחים זה איכפת, עוד לפני שהמציאו את הוועדות למיניהן.

קצת לא נוח לי מהשאלה איך אני אתמודד עם הנושא הזה. קודם כול, אני לא ראיתי אף אחד מגיב כאשר קמו ראשי ערים ולקחו את חיריה והכריזו עליה כפארק של 5,000 דונם. את זה עשו ראשי הערים. כך הם גם קלטו עלייה. אדם שלא נותן דעתו לאיכות הסביבה לא יכול להיות ראש עיר כי זה מהות החיים, וזה מטריד את התושבים וזה איכפת להם. לכן אני מציע לא לשאול אלא להחליט שעובדים ביחד, כל הזמן ביחד עם השלטון המקומי ועם הרשויות.

למשל, סתם בונים לגובה בבורסה? מי שלא מבין, הרי זה בשביל ליצור גנים למטה, זה לא סתם. לפני הרבה שנים רצו לבנות שיכונים על הר נפוליון אז הכרזנו שיוקם שם פארק ונאלצתי לשלם פיצויים ב-5 מיליון דולר. רוצים לבנות בניין עיריה, 20,000, מבטלים ובונים פארק. זאת אומרת, זה אצלנו בדם, גם אצל עמיתי שיושבים כאן וגם אצל אלה שיישבו בתפקידים בעתיד.

יש לי בקשה, אני מבקש מכם עזרה, ממנכ"לית המשרד לאיכות הסביבה, בנושא האנטנות הסלולריות. בית-המשפט במדינת ישראל פסק שראש עירייה לא יכול למנוע התקנת אנטנות סלולריות בעירו, נקודה. תסבירו את זה בבקשה לתושבים. בצדק הם קובלים על כך שיש קרינה, שזה לא אסתטי. יישב המשרד לאיכות הסביבה עם משרד הבריאות ויוציאו הודעה שבמדינת ישראל אין סכנת קרינה. אנא, שזה לא ייפול על שכמיהם של המתמודדים היושבים כאן.

צריך לשנות את תמ"א 36.

כעת זה נופל על הכתפיים של ראשי הרשויות המקומיות. ידידי הוותיק חבר הכנסת יורי שטרן, אני רוצה שתדע שרק הולכים קדימה בנושאי איכות הסביבה, שיש מהפיכה. יש אספלט אקוסטי וקירות אקוסטיים ויש שמירה על קווי בנייה, יש לנו רגישות לכל הנושאים האלה. יש שינוי משמעותי אדיר. ראשי ערים באזור תל-אביב הקימו אגד ערים, הוציאו כסף והולכים לתכנן פארק – והשרה לאיכות הסביבה ביקרה שם – של 5,000 דונם, שזה פעמיים וחצי הסנטרל פארק. זה לא הישג למדינת ישראל? וכהנה וכהנה וכהנה.

לא יכולים לתפקד אם לא מבינים שזה מהות הדברים. לכן כשאנו נשאלים על יחסנו לאיכות הסביבה, אני לא אוהב את השאלה כי אנחנו הרי עושים את זה, זה בנימים ובעורקים שלנו. אלה הדברים שהכי חשובים לתושבים ואנחנו הכי קרובים אליהם ויודעים את הצרכים ואת הבעיות. זה מתחיל בניקיון, בצואת הכלבים. יושב פה יושב-ראש ועדת החינוך והתרבות – כל זה ייצא ממערכת החינוך, שם העסק הזה צריך להתחיל. אני הצעתי לגבי ה-5,000 דונם האלה שרוצים לעשות מהם פארק לאומי, שבט"ו בשבט הבא אנחנו כבר נתחיל לנטוע שם נטיעות עם ילדי ישראל. זאת אומרת, לרתום את העגלה אפילו לפני הסוסים ולא לחכות, לא לתקנה, לא לחקיקה, לרוץ קדימה כי אם לא ניתן את התשובה הזאת אי אפשר יהיה לחיות כאן. תודה.

תודה רבה. ראשון חברי הכנסת שביקש לשאול הוא חבר הכנסת עסאם מח'ול שצריך לעזוב.

תודה רבה. קשה לי לשאול ולא לשמוע תשובות. לכן אני אתחיל בהצעת משימה ואשאל בקצרה בסוף הדברים.

המשימה שאני מציע למועמדים לראשות ערים, לקרוא את המחזה של איבסן "אויב העם" ולדאוג לא להיות כמו ראש העיר שם.

השאלה העומדת על הפרק היא האם אנחנו יכולים לפתח ז'רגון חדש כשאנחנו מתייחסים לשאלות של איכות הסביבה. החל למשל מהדיבור על "ביטחון אישי סביבתי", או "אונס קבוצתי סביבתי", שבעצם זאת המהות של זיהום אוויר וזאת המהות של זיהום מים. מדובר כאן על דברים שאפשר לדבר עליהם במילים חריפות מאוד. האם אפשר לאמץ במערכת הבחירות של כל אחד מהמועמדים את הסיסמה: "אין דמוקרטיה בלי איכות סביבה", למשל? אני חושב שהשאלות האלה הן במהות ההגדרה של נושא איכות הסביבה, שהוא יכול לפגוע פגיעה חוצה מקום וחוצה דורות.

שאלה נוספת, שהיא קונקרטית יותר, והיא נובעת מהדיונים שלנו בוועדה לאיכות הסביבה בכנסת, נוגעת לאותו תירוץ, לאותה טענה כאילו יש ניגוד כי כאשר רוצים איכות סביבה צריך לוותר על מקומות תעסוקה. האם מקובל על המועמדים שיש ניגוד כזה? כאשר מעסיקים יגידו שהם לא יכולים לעמוד בתקנים שאתם מבקשים או שהחוק מבקש מכיוון שאז הם לא רווחיים מספיק והם יצטרכו לסגור ואז יפגעו בתעסוקה, חשוב מה התשובה שייענו על כך המועמדים.

אני רוצה להקשות על המועמדים ולהציב בפניהם אתגר נוסף. אני תוהה האם המועמדים מוכנים להתמודד, דווקא עם כל הרגישויות של ישראל, עם נושאים שמסכנים את איכות הסביבה כאשר מדובר ברדאר של תחנת "חץ" על-יד בקה אל ערביה למשל או נושאים אחרים הקשורים לצבא? האם מוכנים להתמודד עם הצורך לקבל אינפורמציה על הצורה שבה מטפלים בפסולת גרעינית בדימונה? אני חושב שהשאלות האלה הן שאלות מרכזיות ואם אין לנו את האומץ להתמודד איתן אז אני חושב שאנחנו לא בדיוק מפנימים את הצורך בטיפול בבעיות של איכות הסביבה.

תודה. כמה מהמועמדים לראשות ערים רצו להתבטא. האם יש ביניכם מי שמוכן לעשות את זה בתשובה לשאלות של חבר הכנסת מח'ול? בבקשה.

אני ראש עיריית בית-שמש, עיר המונה 70,000 נפש, 45 דקות מבאר-שבע, 20 דקות מירושלים, 40 דקות מתל-אביב. בכלל המדינה היא קטנה.

מכאן אני ניגש ישר לשאלות שכבר נשאלו ושאלות שעוד תעלינה. אני מבין שפחות מחפשים תשובות ויותר מצפים לפתרונות. אני רוצה לומר, במדינה של 20,000 קילומטר מרובע יש צורך לשנות את כל התפיסה. העיר התאומה שלי בסין, העיר הנצ'ו, 40 קילומטר דרומה לבייג'ינג, גודלה כמדינת ישראל הגדולה כולה. פה מדברים על מרכז הארץ, צפון הארץ, דרום הארץ. נוח לי כראש עיר להעלות עכשיו את הנושאים הנוגעים לפינה הקטנה והיפה שלי אבל אני חושב שהתפיסה חייבת להיות שונה לחלוטין.

לא אשא על כתפיי דברים שאין בכוחי כראש עיר לשאת. אני מודה, אחת הבעיות זה לא מה רצוי. כל חבריי ראשי הערים יאמרו אותו דבר, ולא משנה אם אתה ראש עיר גדולה או ראש עיר קטנה. יש קונצנזוס על מה רצוי. השאלה היא מה מצוי וכיצד מצמצמים את הפער בין הרצוי למצוי, ורצוי לצמצם עד כמה שניתן ביניהם. כשאתה בודק את הפער בין הרצוי למצוי אתה רואה שבעצם הבעיה מתמקדת בכסף.

אני חושב שבמדינה הקטנה הזאת יש נושאים רבים משותפים שמצריכים טיפול מערכתי. חסרים לי פה נציגי האוצר הנכבדים, חסר לי פה שר האוצר, שהם בעצם קובעים את המדיניות באשר לכל מה שאנחנו מדברים עליו כאן. רבותי, המדיניות של ראש עיר, ולא משנה מי הוא, נגזרת מהתקצוב של נושאים שונים. כך ההתייחסות שלי כראש עיר, כך ההתייחסות שלי כמדינה, כך ההתייחסות שלי כתושב. אם אנחנו מתבשרים שהמשרד הזה תוקצב במקום נמוך בסדר העדיפויות אז אנחנו יכולים כאן לדבר גבוהה אך אלה סתם דיבורים.

סליחה, זה בגלל שראשי ערים מתייחסים לסביבה. קודם כול תחליפו את המילים "איכות סביבה" ב"הגנת הסביבה". תפסיקו להתעסק בקוסמטיקה העירונית, תעסקו בבעיות סביבתיות.

אינני מלאך ואני לא בא לפתור את כל הבעיות, זה בלתי אפשרי. ברצוני להעלות כמה נושאים בקצרה כדי לסבר את האוזן.

ידידי מר צבי בר דיבר על בעיית האנטנות, שזאת בעיה שקיימת בכל רחבי מדינת ישראל. צריך להיות טיפול מערכתי ולא נקודתי. כעת כל אחד מתמודד בזמנו החופשי, אחד מצליח יותר והשני פחות, זה מפריע לזה.

דבר שני, גברתי הנכבדה מנכ"לית המשרד לאיכות הסביבה יכולה לומר לכם שרמלה משפיעה על בית-שמש ובית-שמש משפיעה על רמלה בתחומים רבים מאוד. מה המרחק בין באר-שבע לבית-שמש? המרחקים האוויריים קטנים מאוד ויש השפעות הדדיות. רבותי, מי שחושב שמתעסקים כאן באיזה בועות קטנות ושיש חומות גדולות ואין השפעות הדדיות בוודאי טועה. אני לא מומחה גדול אבל אלה שיעורי בית שכל החוקרים והמדענים שעוסקים בתחום הזה יודעים בוודאי יפה מאוד. לכן חייבת להיות ראייה מערכתית של מדינה קטנה שגודלה 20,000 קילומטר מרובע.

מדברים על מכוני טיהור, על נחל שורק, מדברים על זיהום נחלים. רבותי, מישהו שאל את עצמו איך מקימים מכון טיהור? כראש עיריית בית-שמש הקמתי מכון טיהור והוצאתי 80 מיליון שקל. לא קיבלתי אגורה אחת מאף אחד. האם אני יכול לעמוד בזה? לא. הושטתי יד לשכניי – מטה יהודה, טלזסטון וחברים נוספים – שייתנו לי רק חלק מהעלות אך לא קיבלתי דבר. מכון טיהור זה איכות חיים? בוודאי שכן. זה איכות סביבה? בוודאי שכן. אבל לא כל ראש עיר מסוגל לעשות את זה.

מר דני וקנין, הזמן שלנו קצר מאוד.

ידעתי, אני מגיע לביוב ואתה מפסיק אותי.

זאת אחת הבעיות שלכם, שתמיד את הביוב אתם משאירים לסוף.

במפגש שלנו יש מרכיב של דו-שיח שאולי לא מתקיים עד כה בצורה כזאת. ניקיון העיר, העדיפות שאתה נותן לאכיפת החוק ועוד אלף ואחד דברים אתה יכול לעשות ללא כל קשר כמעט למדיניות של משרד האוצר וגם ללא קשר לשכנים שלך. לכן אנחנו צמצמנו את האמנה שלנו לדברים שבהחלט אם ראשי ערים וראשי רשויות יתנו להם עדיפות המצב יהיה טוב יותר.

זה בדיוק מה שניסיתי להבהיר. ראשי ערים הם לא מלאכים אבל הבעיה היא לא אצל ראשי ערים ולא תלויה ברצון שלהם. כדאי לתקוף את הבעיה במקום הנכון. ידידי חבר הכנסת יורי שטרן, אין דבר שאינו קשור למה שאמרתי כאן, למדיניות של המדינה. במילים אחרות, אני מחזיר את הכדור לכל חבריי הנכבדים שיושבים כאן ויש להם זכות הצבעה ויש להם זכות להעלות את הנושאים בפני השרים הנכבדים. זה מתחיל משם ולא מאיתנו. אנחנו חיילים טובים שמשתדלים לעשות במלוא החופניים ולא בכול מצליחים. אבל אם אתם רוצים באמת את הקידמה, ושזה לא יסתכם בפגישה של קיטורים, יש צורך לשנות את הבסיס. הבסיס הוא תקציב המדינה שצריך להתחלק אחרת לחלוטין. יש לנו אתרים ארכיאולוגים נפלאים, וגם הם קשורים לאיכות החיים, אבל מי מתקצב? מחפשים כמה גרושים אצל ראש עיר. ראשי ערים לא מסוגלים לעמוד במטלות היפות שיכולתי להרצות עליהן כאן שעה שלמה.

אני חושב שאם ראשי הערים יעמדו במטלות שבהן הם כן יכולים לעמוד, יעמדו בכנות וברצינות, כבר נהיה במצב טוב יותר.

השואלים הם חברי הכנסת והסדר שלהם יהיה כדלקמן: חברת הכנסת לאה נס יושבת-ראש ועדת המשנה למפגעי איכות הסביבה של ועדת הפנים ואיכות הסביבה של הכנסת, אחר-כן חבר הכנסת אילן שלגי יושב-ראש ועדת החינוך והתרבות, חברת הכנסת מלי פולישוק יושבת-ראש ועדת המדע והטכנולוגיה, חבר הכנסת מיכאל נודלמן מהחלוצים של החקיקה הסביבתית, וחבר הכנסת יצחק הרצוג.

אני רוצה להמשיך את הרב-שיח שהתנהל כאן ולהגיד שאני חושבת שהיום הזה בא להגיד לנו שהגיע הזמן שלא נמשיך לדבר עוד ועוד על תקציבים, כי הבעיות והיעדר התקציבים יימשכו, אלא לדעת שאיכות סביבה, או המשרד לאיכות הסביבה, או הוועדה לאיכות הסביבה שיש בכל רשות הם בסדר עדיפויות גבוה כי זה שאלה של חיים.

חבל שראש העיר מר צבי בר כבר הלך. כל הדברים שהוא ציין הם נכונים ויפים. נכון שברשויות המקומיות עושים ורוצים ויש מגמה נכונה מאוד, אבל זה עדיין לא מספיק. יש עוד דברים חשובים רבים, זיהומים ומזהמים ודברים מסוכנים שעליהם צריך לדבר ולבדוק ולהתריע בפני התושבים. נכון שזה מתחיל באמת בפנס, אני לא מזלזלת בכלום – אני עצמי התחלתי כסגנית ראש מועצה בגבעת שמואל ועמדתי בראש מחלקה של איכות סביבה.

נמצאים פה כמה ראשי ערים שאני מקווה שיוכלו להתייחס לכך,
במוצאי יום הכיפורים נתבשרנו כי הכשל הנדיר, לדברי בעלי בתי הזיקוק, שאירע לפני כשלושה שבועות הוא לא בדיוק נדיר והוא חזר על עצמו. בישיבה דחופה שכינסתי עלתה בעיה שנוגעת לניטור הקבוע של פליטת מזהמים במפרץ חיפה. נוצר מצב שהתושבים לא יודעים לאיזה זיהום ולאילו כמויות של זיהום הם נחשפים מדי יום. השאלה שלי מופנית לא רק לראשי ערים מאזור מפרץ חיפה אלא לכלל הרשויות, כולל בית-שמש, כל אלה שיש להם אזורי תעשייה ומפעלים מזהמים: איך אתם פותרים את הבעיה של ניטור קבוע של זיהום אוויר, לתת מידע אקטואלי לתושבים על זיהום אוויר, מים וקרקע כדי שהתושבים יידעו איפה הם חיים בדיוק וממה הם צריכים להיזהר? תודה.

מאחר וכל הנושאים ידועים, לנו כראשי ערים שמתמודדים ומקווים להיבחר ב-28 באוקטובר יש תפקיד חשוב. נכון שהמדינה קטנה וכל אחד משפיע על השני, נכון שלמשרד לאיכות הסביבה יש אחריות גדולה מאוד אבל כשאנחנו מטפלים ברשות שלנו – ובעניין הזה יש לי תמיד ויכוח עם כל הגורמים, גם התכנוניים – כל אחד מאיתנו צריך לדאוג לסביבה המצומצמת שלו.

נכון שצריך לטפל בעשרים אלף דברים. אני דואג שהמים בנס-ציונה יהיו באיכות טובה, אני דואג שהביוב שלי יטופל נכון, אני דואג שיהיה נקי, אני דואג שלא יהיה רעש לתושבים, אני דואג שהבנייה תהיה בצפיפות נמוכה ונלחם עם כל העולם, אני דואג לבטל תכניות ולהקים פארק של 850 דונם ובינתיים תובעים אותי ודורשים פיצויים מפה ועד להודעה חדשה, ואני מודד את הקרינה על-פי תקני איכות הסביבה. תפקידנו לבצע את כל אלה ואנחנו עושים את זה. העיר צריכה להיות נקייה ומסודרת. מחנכים את התושבים ובעיקר את משמרות הילדים ששותפים לפרויקטים של איכות הסביבה. אם כל אחד מאיתנו יעשה את זה במסגרת שלו וזה יתרחב אני חושב שאנחנו נגיע לתוצאה טובה. ידידי ראש עיריית בית-שמש, אם כל הזמן נאשים את כל העולם נדמה לי שלא נתקדם. תמיד אפשר להאשים את האוצר, כל הזמן יש לנו טענות, וכמובן גם ערפאת תמיד אשם. אני חושב שכל אחד צריך לטפל קודם כל בתחום שלו ובמסגרת שלו.

אני מצטער שלא נמצאים פה הרבה מאוד ראשי ערים ומועמדים רציניים. האנשים שהגיעו לכאן הם אלה שמבינים שהנושא הזה חשוב. באתי במיוחד כי חשבתי שהנושא חשוב. אני מברך את כל מי שהגיע לכאן מכל רחבי הארץ רק בשביל לחתום ולהגיד את דעתו, גם המועמדים וגם ראשי הערים המכהנים.

אני חוזר ואומר, כל אחד צריך לטפל בבית שלו, במסגרת שלו בצורה הכי טובה וכך זה יתרחב החוצה ונגיע למצב שכולנו נחיה טוב יותר, באיכות חיים טובה יותר.

לא ענית על השאלה שלי. פניתי לראשי ערים שבסביבותיהם יש מפעלים מזהמים, כמו במפרץ חיפה או בבית-שמש. גם אם לא ברשות שלך אלא ברשות שכנה יש מפעלים מזהמים, זה מזהם גם את המים, גם את האוויר וגם את הקרקע. התושבים זכאים לדעת את כמות הזיהום ואיזה זיהום נמצא יום-יום. אני מדברת על ניטור. שאלתי איך הרשות המקומית מתמודדת עם זה. אתה ענית יפה מאוד אבל לא על השאלה שלי.

אני לא רוצה לפרט כעת מה אנחנו עושים מדי יום. אנחנו מפרסמים את כמות הבדיקות במים ואת איכויות המים, אנחנו מפרסמים את נושא איכות הסביבה בעיתונות המקומית. לא ציינתי רשימה מה אנחנו עושים מדי יום אבל אנחנו עושים את זה.

לגבי הזיהום: בעלי המפעלים התחייבו ושילמו מכיסם כל אחד כ-5 מיליון שקל. למשל בעל מפעל "נשר" למלט שילם עבור פילטרים. המשרד פעם קיבל תקציב של 100 מיליון שקל.

לתושב אין זה משנה. התושב רוצה לקבל מראש הרשות את הנתונים והם צריכים להתפרסם.

יש שם מדידה קבועה. יש לנו יחידה לאיכות סביבה שהיא פשוט "עשר", שמודדת ומראה.

מצוין. אז תְלמד את הרשויות במפרץ חיפה.

אתם התייחסתם לאזור הצפון ולמרכז. אני ממלא מקום ראש עיריית באר-שבע ואני מועמד, אני ממונה על תיק החינוך בעשר השנים האחרונות. מעבר לכל הפעולות היפות שעשינו לחינוך לאיכות הסביבה וכל הפעולות שצוינו פה על-ידי חבריי, אני רוצה להעלות בעיה כואבת של אזור הנגב.

אנחנו מחנכים את הילדים לאיכות הסביבה בכל מערכת החינוך בפעולה משותפת, אנחנו מנסים לנקות את העיר, מנסים ליפות אותה, מנסים שתהיה עיר ירוקה יותר וכל מה שצריך אבל אני שואל אתכם שאלה: מה יכול לעשות ראש עיר מעבר לכך שהוא צריך לסגור את אתר רמת חובב לכניסה וליציאה כדי למנוע את הריחות המסוכנים ואת המצב של סכנת חיים שאנחנו נמצאים בו יום-יום ושעה-שעה? מה יכול לעשות ראש עיר בניטור אוויר באזור תעשייה שהוא לא בתחום השיפוט שלו? הרי אי אפשר לטפל בבעיה הזאת.

היות והמנכ"לית פה, ואני מכיר אותה באופן אישי ויודע שהיא לקחה את העניין הזה לתחום אחריותה לטיפול רציני ובסיסי, אני חושב שאי אפשר ליצור מצב שאזורי תעשייה יהיו בתחום שיפוט שלא בתחום של עיר מסוימת. היום רמת חובב היא מועצה אזורית בפני עצמה. אנחנו כרשות לא מסוגלים לעשות מאומה בעניין הזה. זאת אחת הסכנות הגדולות ביותר של העיר באר-שבע. לכן אני ממליץ לוועדה להעביר את אזור רמת חובב לתחום העיר באר-שבע ועל-ידי כך נוכל לנקוט באמצעים ולעזור לתושבים בדבר הקשה ביותר.

מר אנדריי אוזן, יש לך מתנגדים בתוך העיר שלך.

אין לי מתנגדים. אני מועמד ואני אומר את דעתי בעניין הזה.

אני עשיתי טעות וביקשתי מהצלמים לעשות את מה שהבטחנו. זה לא ימשיך הלאה. מי שעוזב באמצע לא יצולם ואז לחתימתו יש ערך כי בעתיד אנחנו נדרוש את מילוי ההתחייבות אבל לא מעבר לזה. בבקשה תישארו, לפחות מפאת הכבוד לאחרים. בבקשה חבר הכנסת שלגי, יושב-ראש ועדת החינוך והתרבות של הכנסת.

אני רואה פה לא רק ראשי ערים מכובדים אלא גם מועמדות ומועמדים מכובדים מאוד. אני מבקש לשאול שתי שאלות, אחת בנושאי חינוך ותרבות והשנייה בנושא החופים. על השאלה השנייה הייתי מבקש שתשיב ראש העיר שלי, גברת יעל גרמן.

הנושא של חינוך לאיכות הסביבה ותרבות של איכות הסביבה עדיין מפגר אצלנו. הייתי מבקש שמישהו מהמועמדים הנכבדים יתייחס לכך. אנחנו מפגרים אחרי המדינות המתפתחות. ידענו לייבא מארצות-הברית את הסמים, את המתירנות, את הג'אנק פוד. לא ידענו לייבא תרבות שלטון, שקיפות ותרבות של איכות סביבה.

השאלה השנייה מתייחסת לחופים, לחוק החופים בכלל אבל בפרט לנושא של זיהום החופים, כולל הזיהום התעשייתי והזיהום שבני אדם משאירים בחוף; הנושא של סגירת חופים על-ידי צה"ל, על-ידי רשויות המדינה, ודרך אגב גם על-ידי רשויות מקומיות – אני סבור שצריך להגיע למצב שאדם שבא לשפת הים לא יצטרך לשלם דמי כניסה. קחו את הכסף מהארנונה של העסקים בחוף, מאלה שמתירים להם לפרסם על שפת הים, כולל מהמטוסים שעוברים למעלה עם כרזות מתנופפות.

יש איסור מפורש בחוק לגבות כסף.

ובפרט לגבי הרצליה אני מבקש לדעת מה תעשי, גברת גרמן, כדי להציל את חוף הים של הרצליה שאני גדלתי בו. רק לפני יומיים הייתי שוב בחוף אפולוניה – אין מצוק, אי אפשר להגיע לחוף. אנחנו יודעים ממה זה נובע אבל אני שואל מה תעשי בחמש השנים הבאות אם תיבחרי.

קודם כול אני מברך על הרעיון ואני מציע בהזדמנות הזאת לכולנו כמה הצעות קונקרטיות. אני מציע להקים שדולה משותפת של חברי הכנסת וראשי הערים בנושא הזה כדי שיהיה גם המשך ולא ניפגש רק בעוד כמה שנים.

השאלה מצוינת. כולנו מתרפקים על ניסיון העבר שפעם ילדים אמרו "לא לקטוף את פרחי הבר". אנחנו בגבעתיים, ואני יודע שבעוד ערים אחרות בארץ, מחנכים כבר מגיל גן הילדים בחינוך טרום-טרום חובה בכל הקשור לאיכות הסביבה, החל בפרויקטים משותפים עם המשרד לאיכות הסביבה ועם המחלקה לחינוך, ואנחנו פועלים איתם ביחד כבר כמה שנים, המשך בסוללות שהילדים מביאים לגן ולכיתה, המשך במיחזור, המשך בצמחייה, בטיפול בצואת כלבים וכל השאר, שזאת מכה שאנחנו מכירים.

דבר נוסף שעשינו יחד עם ארגון "חיים וסביבה", יצא בטאון "ירוק כחול לבן". כל גננות העיר, כל המורים בעיר, כל מנהלי בתי-הספר קיבלו מאיתנו את החוברת מדי חודש והוקם גם פורום שמונה 140 איש שבו שותפים אנשי חינוך, אנשי ציבור ותושבים בכל הקשור לאיכות הסביבה. הם מקיימים אחת לחודש הרצאה וסיור באתרים במקומות שונים בארץ וכמובן בעיר.

כולנו שותים כרגע מים מבקבוק אבל המים הם בעיה של כולנו. אני לא רוצה לדבר עלי כי אנחנו בגבעתיים הרכבנו מסננים על בארות המים ואיכות המים בגבעתיים אולי אף עולה על המים שבבקבוק הזה. אבל יחד עם זה, אם לא נפעל כולנו למיחזור המים – במקום שהמים יישפכו לים – אנחנו נמצא את עצמנו בעוד שנתיים, שלוש או ארבע שנים מול שוקת שבורה, והלוואי ואני אתבדה. לכן כולנו חייבים למצוא פתרונות למיחזור המים והחדרתם חזרה, גם בעת בניית בניינים חדשים, כמו שאנחנו עושים, בכל מתחם בנייה חדש מחדירים מים למי התהום. יחד עם זה יש למחזר את מי השופכין לניצול טוב הרבה יותר. אנחנו כאילו המדינה העשירה ביותר בעולם אבל אין לנו טיפת מים להשתמש בהם לצרכים שלנו.

בעיה נוספת היא כל נושא התנועה והחניה שנוגעים לאיכות הסביבה ולמידת זיהום האוויר. שבעה ימים בשבוע כל המכוניות נוסעות כאשר בכל רכב יושב אדם אחד בלבד, הנהג, שמשוטט בפקקי התנועה. הגיע הזמן שנחשוב על פתרונות איך לצמצם את מספר המכוניות, עם יותר נוסעים בכל כלי רכב. לא ארחיב על כך כעת אבל אני זורק רעיון.

אפשר לקבוע שבשבת לא נוסעים ...

אפשר לפתח את הרכבת. יש דבר כזה שנקרא רכבת.

אני לא מדבר על השבת. אני מדבר על פקקי התנועה באמצע השבוע, ואנחנו בעד שבני אדם ייסעו וייקנו גם בשבתות.

ודבר אחרון, כל אחד ואחד צריך לדעת שמה שהוא עושה הוא למען הדורות הבאים, כמו בחיריה, כמו התכניות של המשרד לאיכות הסביבה ושל ראשי ערים בגוש דן על פארק איילון, כמו מיחזור האשפה כשאנחנו מובילים אותה למקומות אחרים, כבר לא באזור הזה, בעלויות של מאות מיליוני שקלים שנופלות עלינו בלי לקבל אף לא שקל אחד מהמדינה עבור ההובלות דרומה.

כמו שכעת חותמים על אמנה דקלרטיבית, אני חושב שאנחנו ראשי הערים צריכים באמת ובתמים לשקוד על הכנת אמנה, כמו שעשינו לפני כמה שנים עם מרכז השלטון המקומי והבאנו את זה להחלטת הממשלה, אמנה שבין החברות הסלולריות לבין מרכז השלטון המקומי, שקיבלה תוקף ממשלתי. לצערי הרב תמ"א 36 כמעט והרגה את האמנה שעבדנו עליה במשך למעלה משנה בשקיפות מלאה כדי שתושבי מדינת ישראל יידעו איפה ממוקמות אנטנות.

לסיום, כל מה שאנחנו עושים הוא חלק מכברת דרך ארוכה. במסע הזה יש עוד הרבה ללכת, וללכת אפשר במשותף כולנו. תודה.

לפני שאני מעביר את רשות הדיבור לגברת יעל גרמן אני רוצה להגיד, יש פה הרבה מועמדים שאינם ראשי ערים ואולי במידת מה הם מופלים לרעה בפורום הזה אבל אני מציע שאתם תקחו מפה הרבה מאוד רעיונות. יש עוד שלושה שבועות לקמפיין וכאן עלו רעיונות טובים שבאים מאנשים בעלי ניסיון. אתם תוכלו לנצל את הידע הזה כתוספת ליידע שכבר היה לכם.

אני ארים את הכפפה שחבר הכנסת אילן שלגי הגיש לי אבל לפני כן אני חייבת להשלים את הדברים שאמרו מר אפי שטנצלר ומר יוסי שבו.

אני חייבת לציין שיש הרבה מאוד דברים שראשי ערים כן יכולים לעשות, בניגוד למה שאמר כאן ראש עיריית בית-שמש. אני כן רואה את עצמנו אחראים להרבה מאוד נושאים. אנחנו אחראים לנושא של הפארק, כמו שאמר מר יוסי שבו, וגם בהרצליה אנחנו מקימים פארק של 720 דונם שלא תהיה בו בנייה. התפקיד שלנו כיושבי-ראש ועדות מקומיות לא להרשות בנייה בפארק ולהילחם בבעלי קרקע שמעוניינים בבנייה; אנחנו אחראים לחבר סוף-סוף את כל יחידות הדיור לביוב. בהרצליה למשל יש עדיין מאות יחידות דיור שאינן מחוברות לביוב, שמחוברות לבורות ספיגה, וכך לדעתי בהרבה מאוד מקומות. לאט-לאט אנחנו בהחלט מתכוונים להקדיש את כל המשאבים כדי לחבר את כל היחידות למכון טיהור ראוי לשמו; אנחנו אחראים לכך שמכון הטיהור יהיה משודרג ברמה שלישונית כך שאפשר יהיה להשתמש במים שלו להשקייה, וזה דבר שאנחנו יכולים לעשות, לא המדינה. לכל אחד יש מכון טיהור – לבאר-שבע זה עלה 80 מיליון שקל וגם לנו זה עלה 80 מיליון שקל – אבל אני לא מכירה הרבה מכונים שרמת המים שלהם מאפשרת השקיה, אז זה התפקיד שלנו, של העיריות, לשדרג את המכונים כך שאת כל הפארקים ואת כל הריאות הירוקות וכל השטחים הירוקים אנחנו נוכל להשקות ממי מכון הטיהור; אנחנו גם אחראים במידה רבה לניצול מי הנגר (מי הגשמים). כפי שמר אפי שטנצלר אמר, ניצול מי נגר הוא אך ורק מדיניות של הוועדה המקומית. לנו בוועדה המקומית יש מדיניות לנצל את מי הנגר, ודרך אגב לא לתת יותר מאשר 80% בנייה בכל אזור בנוי ולהפשיר ולאפשר בכל מגרש לפחות 20% ירוק, שאפשר יהיה לחלחל.

אבל אנחנו לא יכולים לעשות הכול. כפי שציינו כאן, אנחנו לא יכולים להיות אחראים לתמ"א 36. אנחנו נציגי ציבור היושבים בוועדות המקומיות. המחוקק נתן בידינו את הסמכות לקבוע בענייני בנייה ובענייני חוק. והנה באה תמ"א 36 ועיקרה מכל תוכן ומכל סמכות את האפשרות שלנו לקבוע היכן תהיינה אנטנות. יש לנו בעיה של אנטנות. ברגע שניתן היתר, וזה יכול להיות לפני 10 שנים או 8 שנים, הוא לצמיתות, לא ניתן לבטל היתר אלא אם כן נביא הוכחות שהקרינה מסוכנת. הקרינה, רבותי, כרגע לא מסוכנת אבל מי ישורנו ומי יודע אם הקרינה שהיום איננה מסוכנת לא תהיה מסוכנת בעוד עשר שנים?

יש פה שתי ועדות שדנות בזה, ועדת המדע והטכנולוגיה וועדת הפנים ואיכות הסביבה. אנחנו נקיים על זה דיון.

אני מבקשת לשנות את תמ"א 36 ולהחזיר את הסמכויות לוועדות המקומיות שהן אלה שמייצגות את הציבור. כרגע אני לא יכולה לייצג את הציבור. אני פשוט עומדת ללא כל אפשרות לייצג את הציבור ולהיענות לדרישותיו.

מה שאנחנו יכולים לעשות בזעיר אנפין זה באמת לשמור על החופים. אם יש לנו משאב טבעי אחד שהוא אולי המשאב היקר ביותר שיש לנו הרי זה באמת החוף. אלא שקורה מקרה שהוא קצת לא הגיוני. בסך הכול עשר רשויות לאורך כל חוף הים מחזיקות את כל החוף עבור כל מדינת ישראל. נוצר מצב שכל רשות שמחזיקה את החוף – ואנחנו בעיריית הרצליה מחזיקים קרוב ל-7 קילומטר חוף – אנחנו מסבסדים עבור מדינת ישראל ב-10 מיליון שקל מדי שנה מהארנונה של התושבים שלנו כדי להחזיק את החוף ולתחזק אותו.

כמה הכנסות יש לכם?

יש לנו הכנסות של 1.9 מיליון שקל והוצאות של 12 מיליון שקל. עיריית הרצליה ותושביה מסבסדים ב-10.1 מיליון שקל מכספי הארנונה עבור 400,000 תושבי מדינת ישראל שמגיעים לחופי הרצליה. זה לא נורמלי, לא מתקבל על הדעת ואי אפשר לדרוש מעיר לשאת בעלויות של 10 מיליון שקל עבור שאר תושבי המדינה.

מה כן אפשר לעשות? אפשר להפנות את הבקשה למשרד הפנים, ולחברי הכנסת אילן שלגי ומלי פולישוק-בלוך יש בוודאי קשרים עם משרד הפנים וגם עם השרה לאיכות הסביבה. משרד הפנים צריך לקחת על עצמו להחזיק את חופי מדינת ישראל כי החופים צריכים להיות פתוחים.

אבל לא מספיק שהחופים יהיו פתוחים לכל הקהל. מה שחשוב לא פחות זה לפתח פיתוח בר-קיימא כדי להשאיר את החופים חופשיים מכל בנייה. אני מחזיקה בידי מחקר שאנחנו עשינו בעיריית הרצליה: "מסמך מדיניות לפיתוח בר-קיימא של המצוק החופי בתחומי העיר הרצליה". מסמך כזה לדעתי צריכה המדינה לעשות כדי לדעת איך אנחנו מפתחים ואיך אנחנו משמרים, קודם כול את המצוק.

את יכולה לחסוך לעצמך את הדיבור כעת כי יהיה דיון בנושא הזה.

בתחילת המושב נתחיל לדון בחוק החופים. אני מזמין את כל המשתתפים, בלי קשר למה שיקרה בבחירות, אני מניח שכל אחד מכם ימשיך לפעול בתפקיד כזה או אחר, אני מזמין אתכם להיות שותפים בדיון על חוק החופים כי זה אכן נוגע להרבה מאוד אנשים, גם לרשויות שיושבות על החוף אבל גם לאלה שמשתמשים בחוף.

אני מבקשת בכל זאת לסיים ולומר שהמצוק החופי במדינת ישראל גילו 60,000 שנים. עיריית הרצליה לקחה על עצמה גם לעשות את המחקר וגם לשמור על החוף ועל המצוק אבל זה יעלה לנו 16 מיליון שקל שאני לא יודעת מאיפה נמצא אותם. אני פונה אליך ואל חבר הכנסת יורי שטרן ואל כל הנוכחים כאן לעזור לעיריית הרצליה אכן לשמור על החוף ולשמור על המצוק.

אני מודה לשני הדוברים האחרונים שחסכו לי שתי שאלות, במיוחד בתחום מי הקולחין ומי הגשמים. אני חושבת שזה אחת הבעיות, שאנחנו לא משתמשים במים האלה, לא להחדרה למי התהום ולא להשקיה.

חסכת לי גם את השאלה על הים. אני מבטיחה לך, אם חבר הכנסת יורי שטרן לא יעשה אז אני אעשה את זה. ועדת המדע והטכנולוגיה עוסקת גם במחקרים ואנחנו נשתמש במחקר שאת הצגת פה כדי לעשות ישיבה בנושא. אני מציעה כמובן לעשות את זה ביחד. אז חסכת לי גם את השאלה הזאת. אני חושבת שהים צריך להיות ללא גדרות, פתוח לכול. אין ספק שצריכה להיות רשות אחת שמטפלת בכל החוף, רשות ממלכתית ולא תחת כותרת של עיר כזאת או אחרת. אין לי ספק בכך ואני אנסה לקדם ואני מקווה ומאמינה שחבר הכנסת יורי שטרן יהיה שותף לעניין.

בכל זאת יש לי כמה שאלות על מיחזור וטיפול באשפה. על כך אף אחד לא דיבר פה.

בנושא ההפרטה של הטיפול באשפה: אני באה מהעיר רעננה שבה זה מטופל יפה, יש כמה קבלנים במקביל כך שאף אחד לא מחזיק את העירייה בצוואר ויש גם תחרות בין הקבלנים. אני רוצה לשמוע מה דעתך בנושא.

כל נושא מיחזור האשפה, הזכירו פה הרבה את הפארק הגדול על-יד רמת-גן אבל לא דיברו על המיחזור שנעשה שם שהוא מדהים ועל הטכנולוגיה המתקדמת שבאים מכל העולם ללמוד אותה. אני מציעה שכל אחד מכם ילמד מה אפשר לעשות עם אשפה.

אתם ראשי הערים נורא אוהבים מדשאות אבל אתם שוכחים שאנחנו לא באירופה. בפאתי ערים אני לא ראיתי ירק אחר אלא רק מדשאות ואני חושבת שאתם צריכים לתת על זה את הדעת. אני רוצה לשמוע מה עמדתכם.

מדברים כל הזמן על שטחים פתוחים. הזכירו פה קודם את רמת-גן שבנויה לגובה באזור הבורסה. אני חושבת שזה צריך להיות המודל, שמרכז עיר בנוי לגובה, כדי להשאיר כמה שיותר שטחים פתוחים, וזה לא נעשה די.

ועוד משפט אחד על האנטנות, אנחנו קיימנו הרבה ישיבות בוועדת המדע והטכנולוגיה על האנטנות. כמה שניסינו לחפור ולחפור לא מצאנו איש מדע, פרט לאחד שטוען שיש לו מחקרים שמראים שזה מזיק, רוב החוקרים לא רואים את הקשר. אדרבה, אומרים שעל-יד האנטנה הקרינה נמוכה יותר ואם תרחיקו את האנטנה הקריאה מהמכשיר תהיה גבוהה הרבה יותר. כך שאם אתם רוצים לצאת באמנה שממחר מפסיקים להשתמש במכשירים סלולריים במדינת ישראל אז תסירו את האנטנות אבל מכיוון שזה לא מציאותי אז אני חושבת שזה סתם מילים בעלמא ואי אפשר יהיה להסיר את האנטנות. רק צריך למצוא את הדרך להציב אותן בצורה שתהיה מזיקה פחות. תודה.

אני מציע שהפעם נשמע מישהו מן המועמדים ולא מראשי הערים.

אני מועמד במועצה המקומית פרדס חנה כרכור. אני יושב פה כמעט שעה וחצי ואני פשוט חושב שאני לא גר במדינת ישראל. פרדס חנה-כרכור נראית ממש כמו ג'בלייה או עזה, ופה מדברים על דברים כל-כך יפים. אני באמת מצר שלא מתייחסים גם למה שקורה אצלנו. אני מציע שחברי הכנסת יבואו פעם לראות איך אנחנו חיים. חצי מתושבי פרדס חנה חולים, אין מקום בבתי-חולים. אמנם חשוב מאוד שמדברים ומביאים דברים כאלה לכאן אבל אולי הכנסת תיתן דעתה גם למה שקורה אצלנו כדי שהדברים ישתנו.

לא שמעתי פה דבר על נושא הפרטת המים. למי שלא יודע, פרדס חנה היא הישוב היחיד במזרח התיכון שבה עשו הפרטת מים והעבירו אותם לחברה קבלנית. זה אסון. מה שמעניין את החברה הקבלנית זה רק איך לעשות כסף ולהמשיך ולעשות כסף. אנחנו שותים מים באיכות גרועה יותר מכולכם כי מה שמעניין אותם זה לעשות כסף. הם עושקים אותנו, נותנים בערך ביטול של 11 מיליון שקל בשנה שהולכים לכיסים של הקבלן הפרטי במקום למועצה המקומית.

כל הדברים שנאמרו כאן הם בהחלט חשובים ואנחנו אכן למדנו כאן מראשי הערים גבעתיים ורמת-גן, הרצליה ונס-ציונה איך לעשות את הדברים. זה משובב את הלב אבל זה גם מקומם. אתם חייבים לבוא פעם אחת ולראות איך אנחנו נראים. זה חשוב מאוד. זה לא רק מה צריך לעשות אלא את הדבר הבסיסי הזה שפה אני שומע מכולם אין לנו. אנחנו, רבותי, חיים בג'בלייה. לכן חבר הכנסת יורי שטרן וחברי הכנסת הנכבדים, יושב ראש מרכז השלטון המקומי שבוודאי יודע את הבעיות של פרדס חנה-כרכור, אתם חייבים לבוא אלינו ולראות מה קורה אצלנו, גם אם אני לא אבחר. תודה.

אבל אם אתם כל-כך חריגים אז אין לנו טעם לבוא.

אנחנו חריגים, לכן אני מרגיש שאנחנו לא חיים כאן.

אני איש חינוך שמתמודד על ראשות עיריית כפר-סבא. אני רוצה לענות בקיצור. קודם כול נתחיל מהחינוך. נושא המיחזור צריך להתחיל מתכניות בתוך בתי-הספר. בתי-הספר בעירי ימשיכו – וחלקם רק יתחילו – למחזר קודם כול את מה שהם יכולים למחזר. בית-ספר יכול למחזר יחידת מיחזור גדולה מאוד, לא רק נייר אלא גם הרבה מאוד דברים אחרים.

כבר עשו את זה אצלך פעם בעיר אבל אחר-כך ---

לדעתי בתי-הספר צריכים להיות מוקד המיחזור, משתי סיבות. אל"ף, כל ילדי העיר נמצאים תחת רשות העירייה, ובי"ת, כל ילדי העיר נמצאים בבתים שלהם. לכן, קל לגייס את האוכלוסייה דרך בתי-הספר. זה נושא אחד, המיחזור.

נושא שני קשור להערה של מר דני מורגנשטרן. לפני כמה שנים נאמר לי כתושב כפר-סבא לקחת פח כחול, פח ירוק, לזרוק לפח כזה ולפח אחר. עד שכמה מתושבי כפר-סבא עקבו אחרי המשאיות וגילו שכל המשאיות מגיעות לאותו מקום ושופכות את האשפה באותו מקום. אז הסוף של המיחזור לא היה מסודר, וזה לא היה באשמת עיריית כפר-סבא אלא אינני יודע באשמת מי. זאת אומרת, לא יכול להיות מיחזור אם אין נקודה אחרונה שלוקחת את זה, או גורמים פרטיים – ואני בעד גורמים פרטיים – או שהממשלה מסדירה את זה, דהיינו משרד הפנים ומשרדים אחרים, כולל גם צה"ל, שיש לו הרבה מה לעשות, והרבה מאוד גורמים אחרים. אם הם לא עושים את זה, חבל להתחיל לבלבל את המוח לאוכלוסייה בעיר ולעשות פרסומות ולצבוע את הפחים ולהציב שלטים. המיחזור של בקבוקי הפלסטיק מצליח, גם בכפר-סבא, גם ברעננה, גם במקומות אחרים מסיבה אחת בלבד לדעתי, מכיוון שיש מפעל שמתפרנס מזה ומייצר רהיטים מהפלסטיק הממוחזר. את הרהיטים שלהם, רהיטי גן, אני מציג כל פעם בפני התלמידים בבתי-הספר בעירי, שיבינו מה אפשר לעשות מהדבר הזה שהוא אחד המזהמים הגדולים ביותר שיש לנו היום, שכל הישראלים קונים אותו בטונות.

לפיכך צריך לצאת מפה עם התיזה שאם אין נקודה סופית, אין לראש העיר מה לחפש במיחזור. הוא לא יכול לאסוף את הזבל אצלו בחצר אלא אם כן יש לו לאן להוביל אותו. זה תשובה לחברת הכנסת מלי פולישוק-בלוך.

אם לא היו לכם בחירות ב-28 באוקטובר היינו יושבים כאן עוד כמה שעות. היות ואתם צריכים למהר אז אני מבקש אתכם לקצר בדברים. בבקשה, סגן יושב-ראש הכנסת חבר הכנסת מיכאל נודלמן.

אני חושב שהמדינה שלנו היא לא דוגמה כל-כך טובה לאיכות הסביבה אבל אני גם חושב שלא כל דבר אפשר לפתור ברשויות המקומיות.

אני שמח שהיום חותמים על האמנה הזאת אבל הייתי שמח יותר לו היו חותמים על עוד אמנה עם הממשלה בנושאים הללו. רק בשנה האחרונה הממשלה קיבלה החלטה – על-פי חוק שחוקקו חברי הכנסת – על מדיניות סביבתית. במשך כל השנים חיינו בלי מדיניות סביבתית ולכן אני לא כל-כך מופתע שמצב איכות הסביבה הוא כמו שאנחנו רואים כעת.

אני חושב שיש בארץ שלושה אזורים שיש בהם סכנה גדולה לחיי בני אדם. אני לא מדבר על אסתטיקה, על ניקיון וכדומה, אלא על סיכון לחיי בני אדם: אזור התעשייה רמת חובב, זיהום אוויר בגוש דן, ואזור מפרץ חיפה. מר אנדריי אוזן אמר: "זה לא שלנו, זה של מועצה תעשייתית רמת חובב ואנחנו לא יכולים לעשות שום דבר". אני לא מקבל את דבריו. אתם השלטון, בשטח השיפוט שלכם יש יותר מ-100,000 תושבים, אזרחי המדינה. מה אתם מתכוונים לעשות כדי להגן על האזרחים שלכם מפני סכנות רמת חובב?

למה אני שואל את זה? כי אני נלחם בעניין רמת חובב כבר שתי קדנציות ולא שמעתי די את הקול של העירייה, לא שמעתי די את הקול של האוניברסיטה ואפילו לא שמעתי את הקול של בית-חולים סורוקה. אנשים מגיעים לשם עם מחלות מסוימות אך לא עולה משם שום קול, יש שקט מוחלט. רק חברי הכנסת עושים מלחמה. מה אתם מתכוונים לעשות בקדנציה הבאה? אני לא מקבל את הטענה שזה לא בעיה של עיריית באר-שבע.

אני סגן וממלא מקום ראש העיר באר-שבע ומועמד לראשות העיר. החזקתי במשך 5 שנים את תיק איכות הסביבה ואני גאה שבתקופה הזאת עשינו מהפיכה. נגמר אצלנו עידן היתושים, התחלנו במיחזור ואנחנו בין היחידים שעשו מיחזור של חומרי בניין. אני מציע שהכנסת תנסה גם היא לקדם את הנושא במכון התקנים כדי שנוכל למחזר חומרי בניין ולהשתמש בהם בכבישים ובדברים אחרים. כפי שגברת מיקי הרן זוכרת, הוגשו נגד עיריית באר-שבע שלושה תיקים וכולם נסגרו בתקופה הזאת. יכולתי לספר הרבה אבל אני אומר שזאת מהפיכה ואני מקווה להמשיך את המהפיכה גם בקדנציה השנייה.

יחד עם זה, חסרים לנו כמה דברים. דבר ראשון, אני סבור שיש להתחיל בחינוך כבר בגיל הרך ולהגיע עד למעלה. כמו שהיום כאשר אתה מנסה לגעת בילד בן 4 הוא אומר: "אל תיגע בי, זה הגוף שלי," שאותו ילד יוכל להגיד להוריו: "אל תזרקו את פיסת הנייר הזאת". התכניות הלימודיות צריכות לבוא מכל הארגונים הסביבתיים, מוועדת החינוך וכך הלאה.

הנושא הוא מורכב וכולנו מכירים שזה בעצם הפיכה של כל הטעויות שעשתה הממשלה החל משנות השבעים כאשר הקימה את האתר, והמשך בשנת 1996 כאשר קיבלה את החוק על אתר פסולת יחיד בכל הארץ, כך שהיום מגיעה פסולת לבאר-שבע גם מחיפה. המשרד לאיכות הסביבה יודע שעקב הלחץ, הן של חברי הכנסת והן של עיריית באר-שבע, סוף-סוף התקבלה החלטה על שינוי תב"ע 14 והוחלט לחפש אתרים נוספים, ואני מקווה – כמו שאומרים "בקרוב אצלכם" – שגם במרכז וגם בצפון תרגישו מה זה אתרי פסולת רעילה.

בקשר לרמת חובב עצמה, אני חייב לציין שבהיותי גם חבר מועצת רמת חובב עקבתי מקרוב אחר השינויים שנעשו שם בשלוש השנים האחרונות, על החלטות אסטרטגיות שהם קיבלו בלחץ של חברי כנסת, כמו חבר הכנסת נודלמן שכל הזמן ניהל את המלחמה וחבר הכנסת יורי שטרן שלא היסס וכינס את ועדת הפנים לשני דיונים, אחד בכנסת והשני ברמת חובב עצמה, וכתוצאה מכך נתקבלו שתי החלטות היסטוריות. הראשונה, סגירה של כל בריכות האידוי עד שנת 2005 וחיפוש של פתרון קצה. אנחנו כבר הגשנו שלושה פתרונות קצה ואני מקווה שיקבלו חלק מהם. וההחלטה השנייה, שכל מפעל ומפעל צריך לדאוג בעצמו לבנות מתקן טיהור שפכים, וגם שהמפעלים החדשים שיגיעו לשם יצטרכו לבוא מראש עם פתרונות.

אני רוצה להגיד לכם שבלי התערבות של חברי הכנסת ובלי התערבות של ועדת הפנים ואיכות הסביבה כל זה יישאר רשום על הנייר בלבד. למה? כי בעצם מי שחייב להשקיע את הכסף זה המפעלים וקשה מאוד להוציא כסף מהכיס. אני מקווה מאוד שבלחץ של ועדת הפנים ואיכות הסביבה, בלחץ של חברי הכנסת ובהחלטה של משרד הפנים שתיתן לנו עוד כמה חברי מועצה נוספים במועצה התעשייתית רמת חובב, כולל נציגי ציבור, יהיה קל יותר להילחם, וזה עדיף מאשר לספח את האתר לבאר-שבע. אם יספחו את אתר רמת חובב לעירייה שהיא כולה בגרעון, כמו שרצו לעשות בחיפה – תשימו לב, היום ברמת חובב 90% מההוצאות הן על טיפול בבעיות האקולוגיות. תתארו לעצמכם שאותם 30 מיליון שקל יידרשו מעיריית באר-שבע, שגם כך יש לה גרעון של 700 מיליון שקל. אז מי יטפל בתחום האקולוגיה?

אני מקווה שבקדנציה הבאה אני אנהל את העיר ואז אני אתקן קודם כול את הגירעון ולאחר מכן נטפל גם בבעיות האלה. תודה.

אחרון השואלים, חבר הכנסת יצחק הרצוג, שהוא מהפעילים ביותר בכנסת בתחום איכות הסביבה.

היות שהזמן קצר, אני מציע שבאמת נסיים. אין לי כוונה להלאות פה את כולם. יש לי שלוש הערות קצרות.

ראשית, חבל שאין פה הרבה ראשי עיר בני מיעוטים. אני מעלה את זה מכיוון שבמגזר הבדואי, הערבי והדרוזי סובלים מהמון בעיות. הם עוד לא הגיעו בכלל לדון בבעיות של איכות סביבה. אדוני היושב-ראש, אני מציע שבמקום שיש תכנית בניין מאושרת יאשרו אותה, אפרופו הפרשה של עין-חוּד. כלומר אם יש כבר הסכמה של כל הגורמים הירוקים, וזה לטובת פארק הכרמל ולטובת התושבים, הייתי מקדם את זה. אני מציע לקיים דיון נוסף בנושא הזה.

ההערה השנייה מופנית לידידי מר כרמי גילון שמתמודד בישוב חשוב מאוד, על אם הדרך לירושלים. כשאני נוסע לירושלים אני רואה כל פעם כיצד פאת יער נוספת הולכת ונעלמת מול עינינו. האם יש לך מה לומר בעניין הזה? כי באמת אזור מבשרת ציון, הישוב שבו אתה מתמודד, הוא אחד האזורים היפים ביותר בארץ.

ולבסוף, למי שנותר פה מגוש דן, על נושא פי גלילות: נדהמתי למדי מההכרזה של השר פריצקי, חשבתי שהיא ממש לא במקומה והיא מחזירה אותנו אחורה. אשמח לשמוע התייחסות של ראשי הערים מגוש דן להחלטה הזאת.

לצערי בכביש שאתה נוסע בו כנראה כבר לא נראה הרבה יערות. אנחנו מנסים להציל כעת את דרום היישוב מבשרת ציון, שהיום הוא אזור תעשייה ומחצבה לשעבר, משיני הרווחיות שאפשר להוציא מן הקרקע הזאת. כך שלא איש בשורות אני לגבי מה שאתה רואה היום. מה שעוד נשאר לעשות במעט הקרקעות שנותרו זה להפוך אותן לריאות ירוקות אבל נדמה לי שמהכביש הראשי הרבה לא תראה, צר לי.

על הרעיון של השר פריצקי על הטמנה דיברו כבר זמן רב. השאלה אם זה באמת בטיחותי. אם באמת יבואו מומחים ויאמרו שההטמנה היא בטיחותית, לפחות כמו ההרחקה ונסיעה של מאות משאיות עם חומרים מסוכנים שיכולים לגרום לאיזה אסון ואולי אפילו יותר, אז אני בהחלט חושבת שצריך לתת את הדעת לפתרון הזה, אבל בתנאי שבאמת יש לנו חוות דעת שהטמנה היא בטיחותית.

את יודעת מה יקרה בסוף, יגידו שאין תקציב. אנחנו הרי מכירים את המדינה.

נכון, אז זה יחזור אליכם.

לגבי פי גלילות: אני באופן אישי סבור שיש לפנות את פי גלילות. ראש עיריית תל-אביב יפו גם הציע לעשות בחלק הצפוני של רמת אביב ג' פארק אולם ההצעה שלו לצערי לא התקבלה במועצה המחוזית ובסופו של דבר כנראה שלא יהיה שם פארק, כך אני מעריך. אני מקווה שכל מי שיכול לסייע ולעזור בוועדה המחוזית אכן יסייע ויעזור ואכן נוכל לקדם את הענין.

אני חייב עוד הערה אחת לעניין הטיפול בפסולת, לשאלתה של חברת הכנסת מלי פולישוק-בלוך. היא היתה גם בביקור באתר חיריה. בכובע השני שלי אני יושב-ראש איגוד ערים דן לתברואה ואנחנו הקמנו באתר חיריה מפעל ביולוגי לטיפול בפסולת. גם מר אפי שטנצלר שותף לעניין יחד עם גבעתיים ושאר ערי גוש דן בשיתוף פעולה עם המשרד לאיכות הסביבה. המפעל הביולוגי הזה הוא מהמתקדמים בסוגו בעולם, הוא מטפל ב-200 טון פסולת ליום. בעיקרון, מצד אחד נכנס לתוכו זבל ובצד השני יוצא חשמל. כבר היום אנחנו מפיקים במתקן הביולוגי באתר חיריה חשמל מזבל. בנוסף, על הר חיריה יש היום 61 בארות גז שמהן ניתן להפיק כ-10 מגה-ואט חשמל. אנחנו כבר מפיקים שם חשמל מ-5-7 בארות ואני מקווה שבתוך פרק זמן קצר, כשנסיים את כל ההליכים של המכרזים, נפיק אנרגיה מכל 61 הבארות. בסופו של דבר מדובר באנרגיה ירוקה. לא רק שאנחנו פותרים את הבעיה של ההר אלא באותו מהלך מפיקים גם אנרגיה. היה ביקור של כמה חברי כנסת אצלנו. נשמח לארח כל גורם שירצה לבוא לאתר. תודה רבה לכולם.

בעקבות ההכרזה של השר פריצקי על פי גלילות אנחנו כבר מכינים ישיבה שבה אנחנו נשקול את כל האופציות. בשבילי זה הפתעה גדולה למדי לאחר החלטת הממשלה על פינוי האתר, אבל נשמע אם זה אכן הדבר הנכון לעשות במציאות שלנו. היו עוד כמה אנשים שביקשו מאוד לדבר. אתן דקה לכל אחד.

אני מועמד לראשות עיריית כפר-סבא. רציתי להתייחס לשאלה של חברת הכנסת מלי פולישוק-בלוך על הטיפול בזבל. סגן ראש עיריית תל-אביב דיבר פה על טיפול בזבל בתל-אביב בקרייה ואני מלא התפעלות. עיריית כפר-סבא פנתה אלי כנציג "שינוי" בבקשה שאדבר עם השר פורז כדי שאולי הוא ייתן לה כסף – 10 מיליון שקל – להקים מעטפת למזבלה בכפר-סבא כדי שהמיץ של הזבל לא יחלחל לתוך האקוויפר. באותו שבוע הגיע אלי אדם מסוים ואמר לי שב-2 מיליון שקל אפשר להקים מפעל לטיפול בזבל להפקת אנרגיה. אני שואל את כל ראשי הרשויות המקומיות שנמצאים פה איך זה שעד עכשיו לא הקימו מפעלים כאלה בכל הארץ? אני מבטיח שאפשר לעשות את זה בכפר-סבא, על אחת כמה וכמה שאנחנו גם שכנים של העיר קלקיליה ואפשר לעשות מפעל זבל משותף. להזכירכם, כאשר משאיות זבל עברו שם אז גם באמצע האינתיפדה לא ירו משם.

אבקש שמנכ"לית המשרד לאיכות הסביבה תתייחס בסוף לכל השאלות.

אני מועמדת לראשות עיריית באר-שבע. בבאר-שבע איכות הסביבה זה לא עניין של מותרות אלא זה עניין של חיים ומוות. תוחלת החיים בבאר-שבע היא הנמוכה ביותר בארץ. ילדינו סובלים מאסטמה, מגירויי עיניים, כל לילה אנחנו נאלצים להגיף את החלונות שלנו מפני הסירחון. הדבר החשוב ביותר הוא שקיימת פצצה מתקתקת בעירנו. ראש העיר הנוכחי - - -

אני עוצר אותך. אל תדברי על ראש העיר. תגידי לכל הציבור הזה מה את רוצה לעשות. את לא באסיפת בחירות.

במאי 2004 הולכת לצאת הרכבת שתעביר כימיקלים מסוכנים דרך העיר באר-שבע. אני חושבת שזה אחד הדברים הקטסטרופליים ביותר שניתן לעשות במאה העשרים ואחת, להקים פסי רכבת שיעבירו מאות אלפי טונות של כימיקלים מסוכנים דרך עיר מאוכלסת. חייבים לשנות את תוואי פסי הרכבת כך שיעקוף את העיר.

אבקש מד"ר מיקי הרן להתייחס גם לזה.

וכשחומרים מוטענים על גבי משאיות זה טוב יותר?

משאיות זה מסוכן אבל על אחת כמה וכמה בטח שלא רכבת.

אני פעיל איכות הסביבה בקריית טבעון. ראיתי קצת זחיחות בשני עניינים ואני רוצה להעיר על הנושאים האלה.

דבר ראשון, לגבי מה שאמר מר חנין. 1,100 אנשים שנפטרים מדי שנה בגוש דן, אם זה מלימפומה או מבעיות קרדיו-וסקולר, זה 100 מיליון דולר לשנה, כסף בטוח. צריך לחשוב על זה ולהפנים את זה.

מה קריית טבעון עושה בעניין הזה? תתייחס לנושאים שהעלינו.

אני דווקא מפנה דברים למודעות של חברי הכנסת ושל הממשלה.

דבר שני, ניטור הוא לא הפתרון, זה רק שקיפות לתושבים של מצב האוויר. זה לא מנקה את האוויר. באירוע ב-15 בספטמבר כל תחנות הניטור הראו שהכול בסדר על אף שריחף ענן של הפצצה מעל טבעון. גם זה נושא לבדיקה.

אני יושבת-ראש הוועדה לאיכות הסביבה בעיריית הרצליה. אני מציגה לכם נושא למחשבה לגבי פסולת הבניין. אני חושבת שצריך לטפל בזה באופן ארצי ולהפוך את זה למיחזור.

סגן ראש עיריית באר-שבע, מר משה בורוכוב, ציין שהם עושים את זה.

עושים את זה בכלל הארץ?

לא, רק בעיר באר-שבע. הרי אחת המטרות שלנו היא בהחלט שאנשים מהרשויות השונות ישמעו אחד את השני ויוכלו לאמץ רעיונות ופרויקטים טובים.

לפסולת בניין אין תשתית אצלנו בהרצליה. אני לא רואה לה מקום ואפשרות ולכן אני חושבת שכדאי לעשות את זה ארצי ולפתור את בעיית פסולת הבניין.

אני מועמדת לראשות מועצת כוכב-יאיר וצור יגאל המתאחדות ביום הבחירות. אני פוליטיקאית בתחילת דרכי. אני אשתדל לדבר מהר, ולא תאמינו אבל גם בנושא יחסי ציבור. אני חושבת שאחד הדברים שאתם יכולים לעזור לכל האנשים שהגיעו לכאן – וצר לי לקלקל את האופוריה אבל הם מעטים מכיוון שלפי מספר הרשויות ומספר המועמדים בכל רשות לדעתי אנחנו מיעוט שבמיעוט – לפחות אתם יכולים לעזור ביחסי ציבור של האירוע הזה, בבידול אותם אלה שכן טרחו ובאו וכן חושבים שאיכות הסביבה הוא נושא ראוי וזה לא רק מס שפתיים מבחינתם. פרסמו את השמות, עודדו ואולי זה יהיה תחילתו של אותו פורום ואותו לובי שדיברו עליו כאן.

אנחנו בהחלט מחויבים לאלה שהגיעו. אנחנו נפרסם את השמות. היו כמה ראשי ערים שטרחו לפחות לשלוח חתימה שלהם בפקס והתנצלו כי היום יש גם טקסי אזכרה לחללי מלחמת יום הכיפורים ולצערנו הרב ולדאבוננו יש גם הלוויות מהפיגוע האחרון, לכן לא כל מי שהבטיח לבוא אכן הגיע.

אני מ"באר שבע בראש" עם מר צביקה פוגל ומ"שינוי".

אני רוצה להעלות נושא שלהפתעתי טרם עלה כאן, שהוא בתחום בעיות שמעסיקות את ראש העיר. בתוך תחום כל עיר יש שטחים של מוסדות שונים, הן ממשלתיים, הן חינוכיים והן תרבותיים שהמועצה עצמה לא יכולה להיות אחראית על תחזוקתם, על ניקיונם, על יופיים. יש הרבה שטחים בתוך גדרות מוסדות למיניהם שהם מוזנחים, לא מטופחים, מלוכלכים, שלא מהווים דוגמה חינוכית או תרבותית טובה, ולעירייה ולראש העיר אין סמכות לאכוף על המוסדות האלה. צריך איזה תיאום. צריך לדון איך אפשר בתוך עיר לאלץ מוסדות שונים לטפל באופן נאות בשטחים שלהם.

הכלים כביכול קיימים.

מדברים כאן על זיהום אוויר. יש אישור של כל הרשויות לתדלוק מכוניות בגז. פרט לעובדה שהעלות היא 25% בלבד, זה פשוט לא מזהם. חשבתי שכדאי היה לצרף את זה לאיזה מקום באמנה. זה בסמכות הרשות המקומית. מה שעשו בכנסת, מישהו ניסה לקחת על זה חזקה ולעשות תכנית מיתאר. יפה אמרה גברת יעל גרמן, אם זה בתכנית מיתאר – הצילו אותנו מזה. אם זה יישאר בתכנית מיתאר לא יתאפשר היתרון שאפשר להפיק אותו כבר היום. לי יש כבר היום מכונית שנוסעת על גז.

תודה. אני חושב שאנחנו באמת פספסנו את הנקודה הזאת באמנה. האמנה מתייחסת, כפי שאתם ראיתם גם על הקיר, לכמה היבטים של שמירת איכות הסביבה אבל את הנקודה הזאת של תחנות דלק לתדלוק בגז פספסנו. אנחנו נוסיף את זה בהמשך.

עלו פה למעלה מ-15 נושאים מרכזיים וחשובים בנושאים של איכות הסביבה. אני לא אלאה את הנותרים בהתייחסות לכל אחד ואחד מהם, למרות שבכולם ללא יוצא מן הכלל למשרד לאיכות הסביבה יש עמדה מקצועית או פעילות או אכיפה או חקיקה. כל הנושאים שעלו ללא יוצא מן הכלל הם בטיפולנו, חלק יותר וחלק פחות. אבל אני אנסה לגעת בשניים-שלושה נושאים כדי לסבר את האוזן.

לגבי תמ"א 36: בנושא הזה שמעתי פה ממש נימות של צער מצד ראשי הרשויות, ולא רק פה, אנחנו שומעים את זה מהרבה ראשי רשויות. אני מוכרחה לומר לכם שהמשרד לאיכות הסביבה אחראי על הצד המקצועי. בצד המקצועי כבר נאמר מה שנאמר פה קודם על-ידי חברת הכנסת, אין בעיה שאנחנו יודעים עליה כיום, ולהיפך, כמה שיש יותר אנטנות אז יש לנו פחות קרינה בראש. אני בטוחה שאם אני אשאל למי פה יש טלפון סלולרי יתברר שכולם מחזיקים את הטלפון הזה, לכן הסרת האנטנות זה לא הפתרון. יחד עם זה אני חושבת שנכון שלרשות מקומית תהיה זכות לומר איפה היא רוצה את זה, במגבלות מסוימות. למשל לא על בית-אבות ולא על בית-ספר.

זה מה שאנחנו מבקשים, שנוכל להגביל הצבת אנטנות על-יד מוסדות חינוך ועל-יד בתי-אבות.

בסדר, יכול להיות. צריך למצוא את הדרך לעשות את זה.

אנחנו לא נפתור פה את כל עשרות הבעיות שעלו בדיון. אני רק אומרת שדבר אחד בטוח, השקיפות היא חשובה. היום האזרח יכול להיכנס לאתר של המשרד לאיכות סביבה ולראות איפה נמצאת כל אנטנה ואנטנה.

לא כתוב שם כלום.

אם לא כתוב כלום אז תפנו אלינו, אל ראש האגף, ויהיה כתוב שם. אם יש אנטנה, צריכים להיות כתובים כל הנתונים לגביה. כך זה צריך להיות ואם זה לא כך, זה לא בסדר.

רק אומר שיש את אותו "תקן ענבר" המפורסם, שהוא סמנכ"ל אצלנו במשרד, לטיפול שלישוני במים. היינו רוצים מאוד שהנושא הזה אכן יתקדם כמו שצריך ושכל העיריות יגיעו לאיכות מים שניתן להשקות בה השקייה בלתי מובלת. אנחנו דורשים את זה למשל מעירייה כמו הרצליה בעזרת --- אבל זה כלי קטן שלא מחייב את כל הרשויות אלא רק חלק מהן. אבל אני מקווה שהתקן הזה יעבור. בהחלטת ממשלה יש כבר הבטחה לטיפול בנושא הזה, בחוק ההסדרים החדש. הנושא הזה בוודאי יגיע לדיון בוועדות הכנסת ואני מקווה שנטפל בו שם.

המשרד לאיכות הסביבה הציע מצד אחד להקים מועצה תעשייתית שלא תהיה כפופה לעיר מסוימת, לא רק בדרום אלא גם בצפון. מצד שני להגדיל את הייצוג של הרשויות המקומיות במועצות האלה כדי שהן תוכלנה להוות משקל ולהוציא משם את משרדי הממשלה או את כל מי שאוכף משום שתפקידו לא לשבת בתוך מועצה כזאת. זאת ההמלצה שלנו בשתי המועצות התעשייתיות הגדולות הקיימות.

אני חושבת שזה המקום שראשי הרשויות יתאחדו יחד. זה פרויקט לדוגמה שבו לראשי הרשויות יש מה להגיד.

בהקשר הזה, אם אנחנו מדברים על פסולת בניין, זה נושא שעומד על סדר היום של המשרד לאיכות הסביבה לשנה הבאה, והוקדש לזה גם כסף מהאוצר. הרשות המקומית יכולה להשתמש פה בכלי שנקרא "טופס 4" – זה לא פותר את כל הבעיה אבל זה פותר את חלקה – ולא לתת טופס 4 אלא אם כן מי שבנה מראה קבלות שהוא הביא את הפסולת לאתר מוסדר. יש כבר כמה אתרים מוסדרים כאלה ואני מקווה שיהיו עוד. יש תכניות-אב לכל אזור ואזור שעוסקות בפסולת בניין. נקדם את תכניות-האב האלה ונרוץ עם זה קדימה. הנושא הזה באמת חשוב וניתן לפתור אותו.

אנחנו אומרים כבר שנים רבות שברגע שמטמינים הסכנה פוחתת מאוד. לכן מה שאנחנו אמרנו, לא מעניין אותנו כרגע מה בדיוק התכניות של המקום הזה כי למען האמת זה לא לגמרי בסמכותנו. העיריות מסביב רוצות נדל"ן? זה בעיה שלהן, אז זה צריך לזוז למקום אחר. אבל בכל מקרה אסור לאתר הזה להישאר כפי שהוא, זה מה שאנחנו אומרים. לא רק שם אלא גם בבאר-שבע ובקריית אתא. משום מה רק פי גלילות עולה לחדשות אבל האמת היא שיש לנו שלוש חוות כאלה, שלושתן בצמוד לאוכלוסיה. החוות האלה צריכות לרדת מתחת לפני הקרקע, להיות מוטמנות ואז הסכנה מהן יורדת, ואז גם האזור נשאר פתוח, שזה כבר עניין מסוג אחר. צריך לשקול את העניין הזה בסדרי עדיפויות, אחד מול השני. זה לא משהו אידיאלי. אידיאל שזה יהיה בים, שזה יהיה במקום אחר, שזה יהיה במדינה אחרת, בעזה. אני אומרת שצריך לבחור בין סדרי עדיפויות. אם העדיפות היא להשאיר את זה שם ומעל פני השטח כי אולי יבנו שם נדל"ן וזה מקלקל את הנדל"ן, אז לא, זה לא אופציה נכונה.

זה לגבי פי גלילות, וכנ"ל גם כשמדברים בבאר-שבע על רכבת. אל תשכחו מה האלטרנטיבה. האלטרנטיבה היתה שתחנת ההטענה של החומרים המסוכנים תמוקם בתוך העיר. זה טוב יותר? סוף-סוף אחרי מאבקים רבים הצלחנו להוציא את המסוף הזה מתוך העיר. בשלב זה נוסעים ברכבת, זה לא הדבר הכי טוב בעולם אך יותר טוב ממה שהיה קודם, ובעתיד אולי אפשר להציב מטרה להוציא את זה בכלל מהעיר. בנושאי איכות הסביבה צריך לעסוק בסדרי עדיפויות ובקדימויות.

אי אפשר שלא להתייחס לנושא הניטור בעקבות מה שהיה ערב יום הכיפורים. ניטור הוא בעייתי משום שיש לנו למעלה מ-1,000 מזהמים שונים. תחנת ניטור בודקת אחד, שניים, שלושה, ארבעה, חמישה חומרים, משהו כזה. היא לא יכולה לבדוק את כל החומרים שמנטרים אותם בשטח ולכן ניטור בפני עצמו הוא לא פתרון. בחיפה למשל התחנות מודדות סוקסים ונוקסים, שהם הגזים שיוצאים מפליטה של דלק, וזה לא מה שיצא מהארובות. אבל בכל זאת היה פה אירוע שחייבים ללמוד ממנו לקח ובוודאי לשנות גם את תחנות הניטור. דרך אגב, גם אם היו משנים והיתה עכירות לא בטוח שהיינו רואים את זה כי יש עניין את אינווקסיה, אבל אנחנו כן הולכים לקראת זה שתהיה למשרד לאיכות הסביבה אפשרות להקים מודל, לנתח וגם אם לא מדדנו לומר בדיוק מה היה איפה על-פי המודלים המקובלים שאפשר לעשות בהם שימוש. אנחנו בדרך, המכרזים יוצאים, המודלים האלה יעמדו לרשותנו והמערכת הזאת תשתפר.

זה מפעל שהשקיע למעלה מ-100 מיליון שקל בשנים האחרונות בנושאים של איכות סביבה. לא הכול פתור. אסור שיהיה מה שקרה. אבל אחרי שקורה אירוע כזה התפקיד שלנו לבדוק למה זה קרה ולא לאפשר שזה יקרה פעם נוספת. המפעלים האלה נכנסו מייד לבנייה של מערכת שתיכנס לפעולה אם יקרה עוד פעם דבר כזה. הבעיה היא שזה לוקח כמה חודשים. אנחנו נצטרך להתאזר בסבלנות למשך כמה חודשים אבל לא נוותר. כל אימת שיש בעיה כזאת תפקידנו ותפקיד הרשויות המקומיות להתעקש על פתרון נכון למען האזרחים.

לדעתי אחרי הבחירות צריך לקיים המשך של הרב-שיח הזה בין חברי כנסת וראשי רשויות. אני מציע לך, אדוני היושב-ראש, ליטול יוזמה בעניין הזה ולהמשיך כי אני חושב שעלו פה הרבה נושאים מעניינים. אנחנו בהחלט יכולים לסייע בנושאי איכות סביבה על-ידי כך שניקח כמה נושאים כל פעם, זאת אומרת נחליט מראש על מה אנחנו מדברים ונטפל בסוגיות האלה.

גברת יעל גרמן, לך יש חוף ים ולצערי לי אין חוף ים. אם תושבי רעננה, כפר-סבא, רמת השרון והוד השרון כולם באים לשחות אצלך אין שום סיבה – אני באמת חושב כך – שהתושבים שלך יממנו לכולם את חוף הים. צריכים לחשוב על הקמת איגודי ערים, לקחת סביבה שלמה של משתמשים באותם חופים ולעשות איגוד ערים שיתחזק את החוף כדי שזה לא ייפול על שכמי עיריית הרצליה או עירייה אחרת. אני חושב שצריך ללכת בכיוון הזה.

אני רוצה להודות לכל המשתתפים, לאלה שנשארו ולאלה שהיו והלכו כבר. אני מבין את האילוצים. אנחנו גם חרגנו מהמסגרת שקבענו לעצמנו.

אל תשכחו לחתום על האמנה. אנחנו נדע איך לתת לכם קרדיט על כך. אני אישית חייב להגיד שהופתעתי. פתאום ראיתי כמה שיש צורך בשיח הזה שחשבתי שמתקיים גם כך בין המשרד לאיכות הסביבה לבין הרשויות. כנראה שיש בכל זאת מחסור בהידברויות כאלה. אנחנו נעשה כמה וכמה ישיבות כאלה. אני מקווה שאחרי הבחירות נוכל לעשות את זה במועד רגוע יותר.

תודה רבה לכם ובהצלחה בבחירות.


הישיבה ננעלה בשעה 17:30