כנסת פתוחה

פרוטוקולים/ועדת מדע/7357



5
ועדת המדע והטכנולוגיה - 26.10.2003

פרוטוקולים/ועדת מדע/7357
ירושלים, ל' בחשון, תשס"ד
25 בנובמבר, 2003

הכנסת השש עשרה נוסח לא מתוקן
מושב שני




פרוטוקול מס' 23
מישיבת ועדת המדע והטכנולוגיה
שהתקיימה ביום ראשון, ל' בתשרי התשס"ד, 26.10.2003, שעה 11:15
הפרוטוקול מתורגם מאנגלית

ס ד ר ה י ו ם

חשיבות הטכנולוגיה והחינוך המדעי טכנולוגי לצמיחה כלכלית, בהשתתפות ד"ר קרייג בארט, נשיא חברת אינטל העולמית

חברי הועדה: מלי פולישוק בלוך – היו"ר
אריה אלדד
אתי לבני
מיכאל נודלמן
אהוד רצאבי

שר האוצר בנימין נתניהו
ד"ר קרייג בארט, נשיא אינטל העולמית
פרופ' אילן חת, נשיא מכון וייצמן
פרופ' יהודית בירק, האקדמיה הלאומית למדעים
פרופ' נאוה בן-צבי, נשיאת מכללת "הדסה" ירושלים
פרופ' יצחק פרנס, האוניברסיטה העברית
מר אלישע ינאי, מנכ"ל מוטורולה
מר חמי פרס, קרנות הון סיכון "פיטנגו"
ד"ר חיים איילון, יו"ר הועדה לצמצום הפער הדיגיטלי
מר חזקיהו אריאלי, מנכ"ל העמותה למצויינות בחינוך
מר ליאון רקנאטי, יו"ר עמותת "תפוח"

ענת לוי

חבר המתרגמים בע"מ

ד"ר קרייג בארט, גב' ברברה בארט, חברַי חברֵי הכנסת, כאן הם יושבים, חברי הכנסת. היום איננו יום פעילות בכנסת ולכן הם מעטים. אורחים נכבדים, בוקר טוב.
אני שמחה מאוד לראות כאן את כולכם. ברצוני לקבל בברכה את אורחנו המכובד ד"ר קרייג בארט. אני יודעת שבאת לישראל לשעות ספורות בלבד ואני מודה לך שמצאת את הזמן לבוא לפגישת ועדת המדע והטכנולוגיה בבית הנבחרים שלנו. ד"ר בארט הוא המנכ"ל והנשיא העולמי של אינטל מאז 1998 והוא מוכר כאן היטב, לכן אין פלא שהחדר הזה מלא אנשים. לא תמיד המצב כזה. ברצוני לברך אותך על התוצאות המצוינות שאינטל הראתה ברבעון האחרון, כפי ששמעתי, כפי שקראתי. סך כל הרווח של החברה היה 1.7 מיליארד דולר, וזאת עלייה של 144 אחוז ברווחי החברה. הלוואי שהיה לנו כאן נתון דומה בתקציב שלנו.
בפגישה הזאת משתתפים אנשי מפתח ממגזרים שונים. מתעשיית ההייטק, מן האקדמיה, מתחום החינוך, וכן אנשי ממשל ועובדי ציבור. ברצוני לקבל בברכה גם אורח נוסף מחו"ל, ברשותך, מר אריק בן-אמו, שהוא יו"ר פאלם ו- 3Com, ברוך הבא.
ד"ר בארט, שמחתי מאוד לשמוע שבחרת לדבר איתנו על חשיבות הטכנולוגיה והחינוך למדע וטכנולוגיה לצמיחה כלכלית. זאת כיוון שבימים אלה אני עסוקה במאמץ מרוכז לשכנע את הממשלה להקצות כספים נוספים לתחומים הללו. אני מאמינה שהיתרון של ישראל נמצא בהון האנושי שלה. אני מאמינה שההון האנושי הוא משאב לאומי, התשתית הלאומית החשובה ביותר שלנו. אני מאמינה שממשלת ישראל צריכה להקציב שני מיליארד שקל נוספים למדע ולטכנולוגיה, שיכללו בתקציב שנת 2004. כפי שכולנו יודעים היטב, כלכלת ישראל נמצאת במשבר חריף מאוד. ידוע גם היטב שהדרך היחידה להשיג צמיחה כלכלית בטווח הקצר היא באמצעות השקעה גדולה בכל ההיבטים של תעשיית ההייטק. הכנתי ביחד עם כמה אנשים נוספים בחדר הזה נייר עקרונות לתוכנית כלכלית שתחזיר לפחות חמישים אלף מובטלים לעבודה בתוך שנה אחת. שלחתי לך את המסמך הזה ואני מקווה שהיתה לך הזדמנות לקרוא אותו. הייתי רוצה, ברשותך, ד"ר בארט, לנצל את שירותיך הטובים כדי לשכנע את ראש הממשלה שלנו, מר שרון, שאותו אני מניחה שתפגוש היום, ליישם את המדיניות הזאת ולהשקיע במחקר ופיתוח, בתעשיית ההייטק, בחינוך, ככלי שיביא לצמיחה כלכלית. אני יודעת שאתה יכול לעשות את זה. אנחנו לא יכולים. בבקשה, העבר את המסר שלי, לפיו הוא יכול והוא צריך להוביל את המדינה כדי שישראל תהיה מדינת מדע, מדינת טכנולוגיה מתקדמת, בכך שהוא יקדם את מגזר ההייטק בישראל לראש סדר העדיפויות. אנחנו יכולים לעשות את זה בראש ובראשונה על-ידי שיפור החינוך למדע ולטכנולוגיה. בנושא זה נשמח מאוד לשמוע ממך.
אחרי נאומו של ד"ר בארט אני מקווה שיהיה לנו זמן לדיון קצר, כיוון שאחרי השעה שתים-עשרה אנחנו חייבים לעזוב את החדר הזה כי יש מסיבת עיתונאים. לכן אני מתנצלת על כך. ד"ר בארט, הבמה שלך.

תודה על ההקדמה הנאה. אני לא חושב שכדאי לפתח ציפיות גבוהות מדי לגבי היכולת שלי לשכנע מישהו בממשלה לעשות משהו. בארצות הברית אני מתקשה מאוד לשכנע את הממשלה שלנו לעשות את מה שאני חושב שהם הדברים הנכונים, כך שאולי היכולת שלי כאן בישראל תהיה דומה. עוד נראה.
לעונג לי לדבר בפניכם היום ואני באמת רוצה לדבר על שלושה דברים. אני מתכוון לדבר מעט על העבר, מעט על ההווה ואז לעבור למעט ספקולציות לגבי העתיד. בעבר אני רוצה לדבר מעט על ההיסטוריה של המעורבות של אינטל כאן בישראל. אני רוצה לדבר על העבר כיוון שאני חושב שהוא אמת מידה, ציון דרך למה שאנחנו צריכים לעשות בעתיד. בשנה הבאה נחגוג את יום השנה השלושים שלנו כאן בישראל. ייסדנו את מרכז הפיתוח שלנו בחיפה בשנת 1974, כך שהשנה הבאה היא יום ההולדת השלושים שלנו. באנו לישראל ב - 1974 מסיבה פשוטה מאוד. באנו כיוון שהיה מחסור במיומנות טכנית בארצות הברית והיה עודף של מיומנות טכנית כאן בישראל, מדענים ומהנדסים בעלי רמת השכלה גבוהה. היה לנו אדם בשם דב פרומן שהיה עובד של אינטל, והוא טען ביעילות רבה לטובת ישראל, היה שגריר מצוין של ישראל. הוא שכנע אותנו שזה יהיה מקום טוב לבוא אליו ולהשקיע בו. במהלך השנים המשכנו להשקיע. היום אין לנו מרכז פיתוח אחד, אלא שלושה מרכזי פיתוח. יש לנו שני מפעלים גדולים. אנחנו מפתחים כל דבר, החל ממיקרו-מעבדים חזקים ויעילים מאוד למחשבים אישיים, ועד למיקרו-מעבדים לרשתות המיועדים לתשתית טלקומוניקציה, רכיבים שנכנסים לטלפונים סלולריים. יש לנו מגוון פעילויות ייצור כאן הכוללות כל דבר מרכיבי לוגיקה מהירים, שמפעילים מיקרו-מעבדים במחשבים אישיים, ועד לעבודה ניסיונית במה שאנחנו מכנים MEM, מודולים מיקרו-אלקטרוניים, הרכיבים הקטנים שהם שילוב של רכיבים אלקטרוניים ומכניים, אבל בקנה מידה מיקרוסקופי מאוד. במהלך השנים אני חושב שיצרנו מערכת יחסים מוצלחת עם העם בישראל, עם הממשלה בישראל. יחדיו עשינו דברים גדולים. אולי הראוי ביותר לציון הוא מוצר חדש בשם "סנטרינו מובייל טכנולוג'י", שהוא מיקרו-מעבד, תשתית לתקשורת סלולרית והרכיבים שביסודם כולם נולדו במרכזי הפיתוח כאן בישראל והצליחו מאוד בכל רחבי העולם ובמידה מסוימת תרמו להצלחה שלנו ברבעון האחרון. לכן אנחנו מעריכים מאוד ומודים מאוד על שיתוף הפעולה איתכם בישראל.
זה היה מעט על העבר. אני חושב שאולי מעניין אפילו יותר להביט אל העתיד, אבל לעצור לרגע בהווה. אני חושב שיש שינוי דרמטי בתשתית הכלכלית העולמית ובתשתית התחרותית העולמית בימים אלה ממש. הרשו לי לתת לכם מושג למה אני מתכוון כשאני אומר זאת. לפני עשר שנים, עשרים שנה, שלושים שנה, כאשר אינטל רק הגיעה לישראל, התחרות היתה בעצם בין כלכלות מבוססות. היא היתה בין ארצות הברית, יפן ואירופה המערבית. במהלך עשרים ושלושים השנה מאז, בשנות השבעים, השמונים והתשעים של המאה העשרים, התחרות עדיין היתה בעיקר בין שלושה המרכזים הגיאוגרפיים המפותחים האלה. כמה ארצות אחרות נכנסו לתשתית הכלכלית של העולם. במיוחד טייוואן ודרום קוריאה. מעניין לציין את ההשפעה שיש לשתי הכלכלות האלה על התשתית הכלכלית של העולם יחסית לאוכלוסייה שלהן. לטייוואן יש אוכלוסייה של פחות מעשרים וחמישה מיליון איש. לדרום קוריאה יש אוכלוסיה של פחות מחמישים מיליון איש. לשתי המדינות האלה היתה השפעה דרמטית בתחום ההייטק לא רק בטכנולוגיית הייצור, אלא יותר ויותר ביצירת טכנולוגיה, יצירת הארכיטקטורה לדור הבא של הרכיבים הטכנולוגיים. לשתי המדינות האלה, כפי שציינו, יש ביחד אוכלוסיה של פחות ממאה מיליון איש. במהלך השנים המעטות האחרונות נכנסו לשוק העולמי שלושה אזורים גיאוגרפיים נוספים, רוסיה, ברית המועצות לשעבר, סין והודו. בסך הכל, לשלוש המדינות הללו יחד יש אוכלוסיה של כשניים וחצי מיליארד איש. לכל שלוש המדינות הללו יש מסורת חינוכית עשירה ולמרות העובדה שרבים מאזרחי המדינות האלה אולי לא משכילים דיים, עדיין מקושרים בעיקר לכלכלה חקלאית. אם מניחים שעשרה אחוז מן האנשים במדינות הללו הם בעלי השכלה מתקדמת, ואני חושב שזאת הערכה סבירה. פירוש הדבר הוא שיש כוח עבודה אפקטיבי של 250 מיליון איש בעלי מיומנות גבוהה, כאלה שיכולים למלא פחות או יותר כל משרה הקיימת בשאר העולם היום, כל משרת צווארון לבן, כל משרה הנדסית, כל משרה טכנולוגית. אז אם טייוואן ודרום קוריאה היו יכולות ליצור השפעה אדירה כל כך עם אוכלוסיות של פחות ממאה מיליון איש, אפשר רק לדמיין מה יקרה עם שלוש המדינות הללו שהזכרתי שנוספו לשוק הכלכלי העולמי עם אוכלוסיה של שניים וחצי מיליארד איש. היינו יכולים להוסיף אזורים גיאוגרפיים נוספים שרוצים גם הם להיות מעורבים - דרום אמריקה, כל מקסיקו ומדרום למקסיקו, אוכלוסיה של חמש מאות מיליון איש. בעולם דובר הערבית יש שלוש מאות מיליון איש. אם מצרפים את כל אלה, אפשר להגיע בקלות ללמעלה משלושה מיליארד אנשים שנכנסים היום לשוק הכלכלי העולמי שלא היו שם לפני עשר שנים.
אז מה המשמעות של הדבר הזה לגבי שחקנים מבוססים במבנה העולמי היום, לאנשים כמו אזרחי ארצות הברית, אנשים כמו אזרחי ישראל, אנשים באירופה המערבית, אנשים ביפן. מה המשמעות שלו במונחי התחרותיות שלהם במבט קדימה? אני חושב שהמשמעות פשוטה מאוד. בישראל יש רמת חיים גבוהה יחסית. בארצות הברית יש רמת חיים גבוהה. ביפן יש רמת חיים גבוהה. רמת החיים קשורה, בפשטות, לרמת החינוך, לרמת ההשתתפות בכלכלת העולם שהאזרחים יכולים להיות מעורבים בה בצורה פעילה. באופן כללי ככל שרמת ההשכלה הממוצעת גבוהה יותר, רמת החיים של המדינה גבוהה יותר. אז אם רוצים להתחרות במבט קדימה, בעיקר עם כל המצטרפים החדשים לתשתית הכלכלית, חייבים להתחרות, באופן בסיסי, על בסיס ידע ועל בסיס חינוך. זה ברור, אם מביטים בהודו, אם מביטים בסין, אם מביטים ברוסיה, האופן שבו הם מנסים להתחרות היום. להודו יש תוכנית לאומית והיא מתכננת להיות בירת התוכנה של העולם. לרוסיה יש תוכנית והיא מתכננת להיות בירת ההנדסה של העולם. לסין יש תוכנית והיא מתכננת להיות בירת הייצור וההנדסה של העולם. לכל שלוש המדינות הללו יש תוכניות לאומיות המוקדשות להשתתפות. הייתי יכול להפליג הרבה מעבר לשלוש המדינות הללו, ולהתחיל לכלול מדינות כמו ברזיל, ארגנטינה וצ'ילה, וייטנאם. מדינות אחרות ברחבי העולם שיש להן תוכניות לאומיות מאותו סוג ממש. כולן רוצות להשתתף ברמת הגבוהה ביותר האפשרית של תרומה כיוון שאלה המשרות שמניבות את שעורי ההשתכרות הגבוהים ביותר. אלה המשרות שמניבות את רמת החיים הגבוהה ביותר. מה פירוש הדבר לגבי ישראל, מה פירוש הדבר לגבי ארצות הברית. המסר שלי אליכם הוא בדיוק מה שהייתי אומר ליו"ר המקביל בארצות הברית. הנושא הזה מדאיג אותי. באמת, ממשלות יכולות לעשות ארבעה דברים, וארבעה דברים בלבד, מבחינתי, כדי להתחרות במבט קדימה.
ארבעת הדברים האלה פשוטים מאוד. הראשון הוא חינוך. כשאני אומר חינוך אני לא כולל רק חינוך ברמה אוניברסיטאית, אלא גם בית ספר יסודי ותיכון, רמת K-12 בארצות הברית והגדרות שוות ערך ברחבי העולם. אנחנו חייבים להכין את הצעירים בחברה להצליח במבט קדימה. פירוש הדבר הוא שהם צריכים לקבל את החינוך הטוב ביותר האפשרי בשנים המוקדמות כדי שיוכלו להמשיך לאוניברסיטה ולתרום. יש כמה דברים שאפשר לעשות. חלק מנושאי המפתח שאפשר לעשות בתחום הזה הם למעשה להתייחס למורים כאל אנשי מקצוע אמיתיים, לשלם להם על בסיס ביצועים וכשרון ולתת להם זמן לשיפור היכולות שלהם עצמם במונחי התפתחות מקצועית כאשר הם מתקדמים. חשוב מכל, עלינו לדרג אותם על בסיס היכולת שלהם ליצור אצל ילדים עניין בהשכלה והצלחה בהשכלה.
הדבר השני שממשלות יכולות לעשות הוא למעשה להשתתף במחקר ובפיתוח. ברחבי העולם ממשלות הן המקור העיקרי למימון מחקר בסיסי ופיתוח בסיסי. במידה גוברת והולכת מחקר ופיתוח נעשים באוניברסיטאות המחקר הראשיות ברחבי העולם. אחד המסרים הפשוטים ביותר שאני מעביר לממשלת ארצות הברית הוא שהדבר החשוב ביותר, אולי, שהם יכולים לעשות הוא למעשה להגדיל את הכספים, להגדיל את ההקצאות למחקר ופיתוח בסיסיים שמתבצעים באוניברסיטאות המחקר שלנו. אנחנו נאבקים בארצות הברית לקבל מאה מיליון נוספים, מאתיים מיליון נוספים שיופנו לקרן המדע הלאומית (National Science Foundation), שהיא המממן העיקרי אצלנו למדעים הפיזיים ולמחקר הנדסי בארצות הברית. כשאנחנו מבקשים כספים נוספים אומרים לנו לעיתים קרובות, אולי אותו מסר שאתם מקבלים כאן, שאין עוד כסף. ואז אני מביט בחלק מהפעילויות האחרות בארצות הברית, כמו למשל סובסידיות לחקלאות, סובסידיות לתעשיית הפלדה, סובסידיות לתעשיית העץ, סובסידיות לדיג שפמנונים, סובסידיות לעגבניות, סובסידיות לחסילונים. הייתי יכול להמשיך עוד הרבה, אבל אני אסתפק רק בסובסידיות לחקלאות שבארצות הברית מסתכמות בכ - 30 עד 40 מיליארד דולר בשנה. אין לי שום דבר נגד חקלאות. אני אוהב לאכול, כמו שרובכם אוהבים לאכול, אבל לדעתי חקלאות היא תעשייה של המאה ה - 19, לא התעשייה של המאה ה - 21. לא התעשייה שבאמצעותה הכלכלות המבוססות יתחרו ברחבי העולם. אז אם הממשלה יכולה לעשות משהו, מה שהיא צריכה לעשות הוא סדר עדיפויות לגבי הכספים שהיא מוציאה, ותמיכה במחקר שיפתח את התעשיות של המאה ה - 21, לא את התעשיות של המאה ה - 19.
הדבר השלישי שממשלות יכולות לעשות הוא להקים את התשתית שתאפשר לאזרחים שלהן להיות תחרותיים. התשתיות הללו לובשות צורות רבות. במאה העשרים, במאה התשע-עשרה התשתיות הללו שיפרו את מסילות הרכבת ואת הכבישים ודברים כאלה למען תובלה עיקרית של מטען. במאה העשרים ואחת התשתיות מיועדות בעיקר להעברת רעיונות, להעברת מידע. כלומר הקמה של התקשורת של המבנה, הקמה של האינטרנט, הקמה של תשתית הפס הרחב ואני שמח מאוד לראות שבישראל, אני חושב החל מ - 31 באוקטובר שנה זאת, אישרתם בחוק את פרוטוקול הפס הרחב האלחוטי, מה שנקרא פרוטוקול WiFi 802-11 לשימוש מסחרי ולשימוש של אזרחים פרטיים כאן. למעשה במלון שלנו אתמול בלילה קיבלנו רשות מיוחדת להתקין רשת WiFi כדי שאני אוכל להוריד את הדואר האלקטרוני שלי. אבל כמה מאיתנו ניסו להיכנס לרשת הזאת, ושמנו לב שהיו שתי רשתות אחרות במלון אתמול בערב, שאני לא חושב שהיה להן אישור. אבל תשתית מהסוג הזה נבנית גם אם הממשלה מאשרת אותה וגם אם לא. לא אומר לכם באיזה מלון הייתי אתמול כי אני לא רוצה שרשויות החוק יחפשו את האנשים האלה. אבל התפתחות התשתית הזאת חשובה לא פחות מהתפתחות המחקר והפיתוח ותשתית החינוך.
במידה גוברת והולכת ממשלות יכולות לא רק להקל על התפתחות התשתית הזאת, אלא הן יכולות להדגים את התועלת שבה כפי שנעשה כאן בישראל ובארצות הברית יותר ויותר ובמדינות רבות אחרות בתקשוב של הממשלות ובהנהגה בשימוש בטכנולוגיה המאפשר לאזרחים קשר דו-סטרי עם הממשלות בדרך יעילה ומועילה יותר.
הדבר האחרון שממשלות יכולות לעשות הוא לא להזיק. לרוע המזל במקרים רבים ממשלות דווקא מנהיגות מדיניות שלמעשה פוגמת בהתפתחות התעשייה, בהתפתחות הצמיחה של הכלכלה. לא אבחר דוגמה מכאן בישראל, אבל הרשו לי לבחור דוגמאות מארצות הברית, כי אני חושב שהוגן שאני בתור אזרח ארצות הברית אהיה ביקורתי ביחס למדינה שלי. ממשלות, בשל הכלל של תוצאות לא מכוונות, יכולות להזיק במונחי מדיניות מיסים, במונחי מדיניות יצוא, במונחי כמה דברים שיכולים להקשות על תעשייה להצליח. ברור שאם אנחנו מביטים במאה ה - 21, המבוססת על ידע, המבוססת על מידע ומבוססת על תרומת משרות בערך גבוה, הדבר הרצוי הוא להקל על האזרחים ליצור משרות שכאלה. אחת הדרכים שבהן ניתן לקדם יצירת משרות היא להקל על הוצאת טכנולוגיה מן האוניברסיטאות אל התעשייה לצורך פעילויות סטארט-אפ. אחת הדרכים שבהן ארצות הברית עושה את זה במהלך עשרים או שלושים השנים האחרונות היא בצורת אופציות למניות לעובדים. לתת לעובדים תמריץ לעבוד קשה, לגרום לחברה שלהם להצליח. האם זאת צורה של נזק? כיום מתנהל דיון סוער בארצות הברית להכריח חברות לרשום כהוצאה אופציות למניות, מה שכלל הנראה יבטל את הקצאת האופציות בצורה רחבה, ולדעתי זה בדיוק מה שלא נכון לעשות אם רוצים ליצור תעשיות מניעות ולקחת רעיונות חדשים וליצור מהם חברות בעלות ערך מוסף. דברים אחרים כמו זיכויים ממס על מחקר ופיתוח, זיכויים ממס על השקעות, מדיניות מס המעודדת יצירה וגידול של תעשיות הם דברים שממשלות יכולות לעשות, אבל הן יכולות גם להעביר מדיניות מסוג המגביל וגורם נזק לצמיחת תעשיות מן הסוג הזה.
לכן באמת ארבעת הדברים הללו שאנחנו בוחנים מיועדים לכך שממשלות ברחבי העולם יצליחו להתקדם: מדיניות החינוך שלהן, הדגש שלהן על חינוך. לא רק דגש, ברור שמדובר בתוצאה הסופית שמקבלים ממנה. לכן, לא מדובר בהכרח בסכום הכסף שמוציאים, אלא כמה המערכת יעילה ביצירת תוצאות.
שנית, דולרים למחקר ופיתוח, כיוון שמבלי לדרבן את התעשיות לקראת העתיד לא יהיו רעיונות או אנשים שעברו הכשרה כדי להוציא את הרעיונות הללו לשוק וליצור תעשיות. שלישית, הצבת תשתיות. לתשתית יש חשיבות קריטית והממשלה יכולה להוביל בתחום הזה כיוון שהיא שולטת מבחינה טכנית בחוקים ובתקנות ובמימון לבניית התשתית הזאת.
והדבר האחרון הוא הנושא הרגיש של אי גרימת נזק דרך המדיניות בנושאים שונים. מעולם לא עבדתי בממשלה. אני לא מקווה לעבוד אי פעם בממשלה. אני מבין כמה קשה לממשלות ולמנהיגי ממשלות להעביר חקיקה בצורה אפקטיבית ולהביא ליישומה. אני רק מבקש מממשלות לנתח בצורה ביקורתית את החקיקה שהן מעבירות כדי לוודא שהיא איננה מזיקה לצמיחה ולמבנה הכלכלי העתידי שלהן.
כנראה שאני לא יכול בעצם להפסיק בדיוק כאן. אני צריך לציין שהיה לנו דו-קיום נפלא במשך שלושים שנה כאן בישראל. אני באמת חושב שיש שני דברים ששלובים זה בזה ברחבי העולם לצורך התפתחות כלכלית, צמיחה כלכלית. פעולות נבונות מצד הממשלה ואיתה סביבה שקטה וסובלנית שבה ניתן לעשות עסקים. אני חושב שאצטרף לשאר חברי האזרחים האמריקאים ואאחל לכם טובות בכל הקשור לתהליך השלום כאן בישראל וביכולת לקדם את תהליך השלום הזה. אנחנו מעורבים מאוד במלחמה בטרור בארצות הברית, ואני מבין שיש נושאים דומים שקיימים גם כאן. ככל שנוכל להיפטר במהירות רבה יותר מן האקלים השלילי הזה כך הדבר יקדם, אני חושב, התפתחות כלכלית והשקעות רבות יותר של הקהילה הבינלאומית כאן. אם כן גבירתי היו"ר, אלה כל ההערות שלי. אם את רוצה לפתוח את המשך המושב.

תודה רבה ד"ר בארט על דבריך המעניינים מאוד. אני בטוחה שכולנו למדנו ממך רבות. לרוע המזל, כפי שאמרתי, יש לנו זמן קצר בלבד, אבל הייתי רוצה לתת למשתתפים הזדמנות לדון בנושא. קודם כל, מר אריק בן אמו, אני מבינה שאתה רוצה לומר כמה מילים.

הרשו לי פשוט להוסיף כמה הערות למה שהיה לקרייג לומר לכם. ברור שאני מסכים במאה אחוז למה שקרייג בארט דיבר עליו במונחי התפקיד שהממשלה יכולה למלא באופן כללי, בעיקר בנקודת הזמן הספציפית הזאת. הרשו לי רק להוסיף הצעה אחת נוספת לך, גבירתי היו"ר, ולחברי הכנסת.
אני מאמין ברגעי משבר ואני חושב שהרגע הזה יכול להיחשב כמעט משבר, חשוב ששלושה צדדים ישתפו פעולה. אנשי הממשל הארצי או המקומי, אנשי המגזר הפרטי וגם אנשי קהילת הארגונים שלא למטרות רווח. בתקופה שבה צריך לצמוח חזון חדש לקראת עשר, חמש-עשרה, עשרים השנים הבאות עבור האיזור הזה בעמק הסיליקון קרייג בארט ואני ועמיתים רבים אחרים שלנו מעורבים ביצירת חזון שכזה לעמק הסיליקון לתקופה הבאה. חזון כזה יכול לצמוח אך ורק כתוצאה של תקשורת עמוקה בין שלוש קבוצות האנשים הללו. לכן יש ליצור צורות שבהן הדיונים הללו יתקיימו, שבהם הרעיונות הללו יעלו ותצמח מחוייבות עם אותו חזון משותף. כאשר ברגע שהחזון הזה יוסכם באמת ובתמים הרי שהמדיניות המתאימה תצמח לאורך ארבעה התחומים שאותם קרייג סיכם. אני מאמין שזאת הצעה מעשית, גבירתי היו"ר, לעשות יותר ממה שאתם עושים היום, כלומר להזמין מנהיגים של עולם העסקים. אני מבקש גם לעודד אתכם להזמין מנהיגים של ארגונים שלא למטרות רווח שיעזרו לעורר את הרעיונות שיצרו חזון שכזה. אז, אני מאמין, המדיניות שתעלה תהיה נאורה הרבה יותר. תודה רבה.

תודה רבה. אני שמחה מאוד לארח בוועדה שלנו אורח חשוב מאוד נוסף, שר האוצר, מר נתניהו.

אני רוצה להודות לך, מלי, על הרשות להשתתף בוועדה ובביקורו של מר בארט כאן. אני לא יודע, מר בארט, אם יש לך זמן. אני בהחלט אפנה זמן מה ואם יש לך אפשרות, בגלל שהייתי רוצה לספר לך בפירוט רב יותר מה כוונתי. קודם כל ברוך הבא. אתה מבקר באחד מבתי הנבחרים החסונים ביותר. הוא חסון מאוד, שש-לקרב, אבל אנחנו לא עוסקים כאן בקרטה, רק במהלומות מילוליות. אבל בסופו של דבר דברים מתבצעים כיוון שאני חושב שיש לנו הזדמנות מצוינת עכשיו בישראל לבצע שינויים מיבניים שיעבירו אותנו לעמדה תחרותית יותר והדבר הזה ישפיע על תעשיית הטכנולוגיה הגבוהה ועל תעשיית הטכנולוגיה הנמוכה, אם יש בכלל דבר כזה, טכנולוגיה נמוכה, שישאר בעולם. זאת שאלה שאנחנו צריכים לבחון. הסיבה, או אולי הסבר למה שאנחנו עושים יכולים להתמצות בעלון שראיתי שזיעזע אותי. ראיתי אותו לפני שבוע. מישהו חזר מסינגפור. אני תמיד נותן כדוגמה את אירלנד. אירלנד היתה מאחורינו בהכנסה לנפש. בתחילת שנות התשעים אנחנו היינו בסביבות ארבעה-עשר אלף, והם היו קצת פחות. עכשיו הם עשרים וחמישה, אני חושב, או מתקרבים לעשרים ושישה. הם, אני חושב, השיגו את בריטניה בתוצר מקומי גולמי לנפש. לכן אני תמיד נותן את הדוגמאות של דברים שהם עשו למען שווקים חופשיים, אבל זה שום דבר בהשוואה לעלון הזה. עכשיו, אירלנד מונה חמישה מיליון, ישראל שישה מיליון. סינגפור בחרה בעלון הזה להשוות את עצמה למדינה שלנו. הם אמרו שאוכלוסיית סינגפור היא שישה מיליון. אוכלוסיית ישראל שישה מיליון. הם בחרו בנו בגלל טכנולוגיה ודברים אחרים וגודל. ואז הם אומרים, הכנסה לנפש בישראל שישה-עשר אלף, הכנסה לנפש בסינגפור שלושים ושבעה אלף. עכשיו, סינגפור היתה מאחורינו לפני עשור וחצי בלבד. כך שאנחנו פחות או יותר מדשדשים במקום והם, סינגפור, אי, ואני יכול להוסיף לכך שגם ספרד, ניו זילנד, אוסטרליה, זינקו קדימה. וכולן עשו את אותם הדברים. אם מסתכלים במה שסינגפור אומרת שהם רכיבי המפתח של המדיניות שלהם, אני חושב אם אני זוכר נכון שבעלון הזה, הם אומרים כלכלה חופשית, נמלים חופשיים. תגיד את זה לעמיתי הישראלים. מספר שלוש, מיסים נמוכים. מספר ארבע, אפס בירוקרטיה. הם לא אומרים מעט בירוקרטיה, הם אומרים אפס בירוקרטיה, זאת הצהרה קיצונית. אני בטוח שיש להם בירוקרטיה מסוימת, אבל ברור שיש להם מעט מאוד ממנה.
מה שאנחנו עושים עכשיו הוא, שאנחנו חייבים להבין שמה שעשינו בעשרים השנה האחרונות הוא תערובת, בליל של דברים. מצד אחד היתה לנו הצמיחה בהיי-טק שאתה מכיר היטב, אבל בעת ובעונה אחת הכבדנו על הכלכלה שלנו במידה אדירה, אדירה, בתזוזה לכיוון תשלומי העברה, אני חושב במידה שאין לה תקדים בכל העולם. אתן לך דוגמה, משנת 1990 עד 2002 מספר מקבלי קצבת סעד או תשלומי העברה גדל - הרשה לי לומר תחילה שהאוכלוסיה גדלה בשלושים אחוז תודות לתוספת העולים, תוספת טובה מאוד, של מהגרים מברית המועצות לשעבר, שלושים אחוז. אבל מספר מקבלי תשלומי הסעד או ההעברה גדל ב - 600%. כלומר פי עשרים מן הגידול באוכלוסיה. זה טירוף. אין שום מילה אחרת לתאר את הדבר הזה. יש אנשים נזקקים באמת, שאינם יכולים להשתתף במגזר הזה, אנשים כרותי גפיים, או עיוורים, או זקנים או אנשים אחרים. ברור שיש לנו הרבה מתחזים, אנשים שמעמידים פנים. והמספר אסטרונומי. כדי לשלם על זה העלינו מיסים וכאשר העלינו את שיעור המס כמובן שקיבלנו פחות ופחות מס. קודם כל אנשים נסעו לחו"ל או שהם הפסיקו לשלם או שהם רימו או שהשקיעו בסינגפור או באירלנד או בלונדון או בבודפשט, לשם כסף ישראלי זרם. כמובן שקיבלנו פחות ופחות מיסים, ונאלצנו לכסות את הפער בהלוואות, ולקחנו הלוואות. בנק אחד נתן לנו שיעור ריבית גדול וכדי לכסות את זה הלכנו לבנק הבא והם נתנו לנו כדי לכסות את ההלוואה מהבנק הראשון. אתה מכיר את זה, וקיבלנו שיעור ריבית גבוה יותר, כך שהגירעון גדל עוד יותר. עכשיו צריך ללכת לבנק שלישי והבנק השלישי אומר, זהו, אתם לא מקבלים כלום. אז במשך השנתיים וחצי האחרונות ישראל לא הצליחה לגייס דולר, אפילו לא דולר אחד בשווקים הזרים. עמדנו על הסף, ואני חייב לומר את זה בפתיחות ובכנות כי אחרת מה שאנחנו עושים לא יהיה ברור לך ולעמיתיך ואני חושב שחשוב שהוא יהיה ברור, הטווח, ההיקף של מה שאנחנו עושים. מה שאנחנו עושים נובע מן העובדה שהיינו על סף התהום, עמדנו ליפול להתמוטטות כלכלית. אני לא יודע אם היינו מרוחקים שבועות או חודשיים מההתמוטטות, אבל עמדנו להגיע להתמוטטות כלכלית שקרתה לכלכלות אחרות כיוון שלא היינו מסוגלים למלא את הצרכים שלנו. מה שהיינו חייבים לעשות במהירות רבה היה ההיפך ממיסוי והוצאה, דהיינו הפחתה דרמטית של ההוצאות והפחתת מיסים דרמטית ככל שהיתה אפשרית במצב הנתון. עשינו את זה. עשינו את שני הדברים. קיצצנו את תשלומי הסעד ואת הדבר התחיל, אני חייב לומר בכנות, בצורה נועזת קודמי בתפקיד, בפעם הראשונה, והמשכנו בכך בגדול, בגדול מאוד ובתוצאה משמעותית. אנחנו מפנים סכום גדול מאוד של כסף, מאה מיליון שקל, להקמת יחידה מיוחדת בשנה הקרובה במשטרה שתבדוק הונאות של הביטוח הלאומי. אנחנו מתחילים כאן בפרויקט וויסקונסין. אנחנו מתקדמים במהירות רבה לעבר הפרטה. הפרטנו את אל-על. דיברו על זה במשך שבע-עשרה שנה. אנחנו עשינו את זה בארבעה חודשים. אנחנו מתכוונים למכור את הבנקים, הבנקים שנמצאים בבעלותנו, ככל הנראה בשוק החופשי כדי, בין השאר, לחזק את השוק. אנחנו עומדים להציג, אם הכנסת תאשר אותם, ואני בטוח שהיא תאשר, חוקים מושכים מאוד להשקעות חוץ. לדוגמה, בואו ניקח חברה כמו אינטל, רק לדוגמה. אז אינטל, אני מאמין, השקיעה כסף שלכם, פחות או יותר שלושה מיליארד. הדבר היחיד שאתם צריכים לעשות הוא להשקיע עכשיו. זאת עיסקה מצוינת עבורכם. רק חצי מיליארד או יותר, מבאר-שבע - זה ממש ארכאי כי באר-שבע עומדת להיות מחוברת לכביש חוצה ישראל ולרכבת מהירה, אבל היא עדיין מה שאנחנו מכנים איזור פיתוח, מדרום לבאר-שבע, שבקרוב אפשר יהיה להגיע אליו בדקות, ומצפון לכרמיאל, אותו הדבר. בכל אופן, אם תשקיעו שם לפי החוק המוצע, אתם תשלמו אפס מס לנצח, אפס מס על דיווידנדים לנצח. עכשיו אתה אומר, באמת, אנחנו משוגעים? התשובה היא לא. זה הולך לקרות ממילא כי הגלובליזציה תניע את זה. למה לא לבוא ראשונים. לכן אם השקעתם, בהתחשב בהיקף ההשקעות שלכם, אני לא יודע אם לתת לכם הנחה או לבקש פי כמה. אם אתם מאמינים בכל מה שאנחנו עושים, כולל התשתית, ואנחנו עושים הרבה, הרי שהיתרונות האחרים של ישראל ברורים לכם. אני לא חושב שיש ספק כלשהו בהם. אחרת לא היית כאן.
אבל מה שאנחנו עושים הוא שינוי של הכלכלה במהירות רבה. הרשה לי - סלח לי שאני אומר עוד דבר אחד שאיננו בתחום ההיי-טק, אבל אני חושב שזה טוב מאוד בהשוואה לסינגפור. בחנתי את סינגפור בדקדקנות כפי שאתה יכול לראות כיוון שאני מנסה להביס את חוקי ההשקעות שלהם. אבל סינגפור עשתה שני דברים קריטיים מאוד לגבינו. אחד, הם מחויבים לחלוטין למחיקת הפער הדיגיטלי וגם אנחנו מחויבים לכך. ברגע שיהיה לנו כסף, ויהיה לנו, כי הכלכלה לא תמשיך להתכווץ, אפילו לא השנה, חוץ מאשר מה שהשביתות יעשו. אבל זה ייעשה גם למרות זאת. אנחנו נשקיע כספים עודפים בראש ובראשונה במחיקת הפער הדיגיטלי בצורה גדולה, גדולה מאוד. יש לנו כמה תוכניות בקהילות ואנחנו פשוט נכפיל אותן, לא פי שניים, אנחנו מדברים על פי עשרה, פי חמישים, לחדור לכל בית ספר, לכל משק בית.
הדבר השני שהם עושים הוא שהם הפכו את סינגפור למוקד. אנחנו הסתכלנו על זה וזאת הנקודה האחרונה שאני רוצה להעלות כאן. אנחנו מכסים את המדינה הלוך ושוב במסילות רכבת ובכבישים מהירים. הכסף קיים. כבר עשינו את זה. הוא כבר בצינורות והוא מתקדם במהירות. ופירוש הדבר הוא שאתה צריך לקחת את זה בחשבון לגבי כל השקעה שאתה רוצה אבל אנחנו עושים משהו נוסף. אנחנו באמצע השלבים האחרונים של בחינה של משהו שעליו הכרזתי לפני מספר חודשים. כיוון שרוב הסחורות המיוצרות עוברות לאסיה, הן חייבות להגיע מאסיה לשווקי המפתח, שימשיכו להיות צפון אמריקה ומערב אירופה. לצפון אמריקה הן חוצות את האוקיינוס השקט ונפרקות בחוף המערבי, נפרקות על רכבות או סירות שחוצות את פנמה לחוף המזרחי. זה פותר את הבעייה של שוק אחד. את השוק השני, שהוא גדול לא פחות, צריך להזין באמצעות ספינות, שחלק מהן עוקפות את קייפטאון ומפליגות לרוטרדם ומזינות משם. אבל התנועה שגדלה במהירות הרבה ביותר בעולם, והיא מתפוצצת, והיא תמשיך להתפוצץ בעשור הבא ובשני העשורים הבאים, היא תנועה אסיאתית. תנועת סחורות מסחרית שעוברת דרך תעלת סואץ. כבר עכשיו הספינות גדולות מדי ועד שהתעלה תורחב כבר עכשיו יש לנו גשר יבשתי. בדקנו את נושא הגשר היבשתי ומסיבות שלא איכנס אליהן כאן, נראה שזה קריא מאוד. אז אנחנו רוצים להשתמש במפרץ אילת-עקבה. לעקבה כבר יש תשתיות בנויות. אולי ניכנס למשא ומתן בנושא הזה. לחבר רכבת שצריכה לנסוע בסך הכל מאה מייל (160 ק"מ) עד החיבור לאשדוד ולחיפה בים התיכון. החשיבות של הדבר הזה היא שישראל תשב על הדופק, יהיה לה דוכן אגרה על הדופק של תנועת הסחורות העולמית. עכשיו, לא היית עושה את זה אם היית לומד משהו מסינגפור על יצירת מעבר חופשי - לא רק נמלים חופשיים, משהו שברור שאנחנו עושים עכשיו - אלא גם איזורי סחר חופשי, מתקני תקשורת, מתקני שירותים פיננסיים. כמובן ששילוב של כל אלה עם יכולות ההיי-טק של ישראל יוצר אפשרויות עצומות, מעבר לעובדה שתהיה לנו רכבת לאילת כך שנוכל גם להקים כמה ערים בנגב. אלה אדמות מדינה ואתם יודעים שערי מדבר כיום, בניגוד למה שהיה לפני חמישים שנה, יש להן משיכה עצומה. אז יש לנו אפשרות לשנות את המדינה מהר, מהר מאוד.
אנחנו מאמינים במקסימיזציה של מספר הרפורמות על כל שביתה כללית, וזה מה שאנחנו עושים. אבל המסר החשוב ביותר שאני יכול להעביר לך הוא שחבילת הרפורמות שיש לנו כאן וחבילות התמריצים הכלכליים שיש לנו כאן והמחוייבות שלנו לא רק להיי-טק, שבו נדון בנפרד, אלא גם לעולם הדיגיטלי ולחינוך של הצעירים שלנו הם, אני חושב, משהו שמציב את ישראל באמצע התמונה, משהו שאתם צריכים להשקיע בו יותר. ברור שאנחנו רוצים שתשקיעו כאן, אבל אני לא מאמין בפילנתרופיה. כלומר, אני מאמין בה, אם מישהו רוצה להיות פילנתרופ. אבל כיוון שהתפקיד שלכם הוא לעשות דברים אחרים אני מפציר בכם לבחון את התוכניות האלה. לראות אם אנחנו רציניים, לומר לנו מה אתם צריכים. תגידו לנו מה אתם צריכים. כי אנחנו רוצים להכפיל, לפחות להכפיל, את ההשקעה הנוכחית שלכם. תודה.

כיוון שהשקענו במידה שווה באירלנד כפי שהשקענו בישראל, ראיתי איך הכלכלה האירית צמחה, והיא צמחה על בסיס פעילות ממשלתית אגרסיבית, משיכת השקעות זרות ישירות. היא גם צמחה על בסיס איכות שיש להם, שיש לישראל, שהיה מבחינה היסטורית בסיס של כוח עבודה בעל השכלה טובה מאוד באירלנד במשך עשרות רבות של שנים. למעשה הם ייצאו את כל הצעירים כיוון שלא היתה תעשייה שיכולה היתה לנצל את כישוריהם. בתוך חמש השנים האחרונות הם זכו לראות בפעם הראשונה מזה מאה שנה זרימה נטו של אירים בחזרה לאירלנד, דבר שנראה לי מעניין מאוד. אני תומך גם בהערות שלך לגבי סינגפור וההתמודדות שלה עם רוב הכלכלה הצומחת, ממשלת סינגפור עדיין בולטת בגישה הפרגמטית שלה. בלי שטויות, בלי בירוקרטיה, מקבלי החלטות בנקודה אחת שמתממשקים עם אנשים ומושכים השקעות. אני מציין לפני גם לעתיד את ההערה שלך לפיה יש שתי הגדרות של תע"ה (ROI). הראשונה היא תשואה על השקעה. השניה היא תשואה על הטרדה. תודה.

יש לנו עוד 20 דקות, או 25, אז מי שמבקש לדבר. אני מבקשת שכל אחד יציג את עצמו.

אני יו"ר מוטורולה כאן בישראל. גם אנחנו נמצאים בארץ כבר 40 שנה, ומצליחים יפה. יותר מ - 4,500 עובדים. כיוון שאנחנו מדברים על חינוך, אני רוצה להודיע לכם שביצענו כאן בישראל בעשר השנים האחרונות קפיצה אדירה בחינוך להיי-טק. רק כדי לתת לכם קצת נתונים - אנחנו לא מאושרים - אבל לפחות כדי להכיר את העובדות. היתה לנו תוכנית שרבים מאוד מן הנוכחים בחדר הזה היו פעילים בה מאוד, היא התחילה בשנת 1995. היו לנו 1,000 בוגרים בכל שבע האוניברסיטאות שלנו במתמטיקה, פיזיקה, אלקטרוניקה, מחשבים וכו', אנשי ההיי-טק. היום יש לנו שמונת אלפים, בשבע האוניברסיטאות ועוד רבים מאוד במכללות. רק לצורך השוואה, בארצות הברית, אם מודדים את ה- PSAT ורק מחפשים מועמדים למדעי מחשב דומים - מתמטיקה, פיזיקה - היו לכם מתוך מיליארד וחצי בארצות הברית, מועמדים ל- PSAT לאוניברסיטה [לא ברור] היו לכם חמישים אלף או שישים אלף, אותו יחס בין חמישה או שישה מיליון התושבים שיש לנו, פחות מאשר 250 מיליון אצלכם והמספר הזה נשאר. בארצות הברית אין שינוי גדול אז מה שיש לנו עכשיו, ישראל מבחינת כוח מוח בהשכלה גבוהה, אנחנו גדולים בערך פי שמונה משהיינו קודם לכן. דברים דומים קרו בארצות שהזכרת, אבל כדי להוציא שמונת אלפים בשנה, זה אומר לפחות ארבע שנים של חיים אקדמיים וארבע שנים של תיכון. אז זאת השקעה שהמדינה עשתה וזה כוח חזק בצורה מדהימה שיעזור לאינטל וגם לנו, במוטורולה, וגם לכל התעשייה. אז זה משהו שצריך להזכיר. להרבה מאוד אנשים בארץ מגיע קרדיט גדול על זה. למעשה, אנחנו התקרבנו לגבול העליון. סך כל הסטודנטים לשנה הוא בערך 70,000. מתוך זה לבערך עשרת אלפים יש בגרות חמש יחידות. אז אם לא נתחיל להשקיע ולדחוף כלפי מעלה את תלמידי התיכון משלוש יחידות לחמש יחידות ולהגדיל את המספר של עשרת אלפים לשנה לעשרים אלף ולתת עוד תקציב, עוד תשומת לב לתיכונים, אנחנו מתקרבים לתקרה. אז זה החינוך. אנחנו צריכים להמשיך להשקיע בכל תחום האוניברסיטאות. במקום לקצץ תקציבים, לתת עוד. להתמקד בתחומים שיכולים להביא לנו צמיחה כדי שהתוצר המקומי הגולמי יוכל להיות אותם שלושים ולא שש-עשרה.
העניין השני הוא מחקר ופיתוח כמו שד"ר בארט ציין. אנחנו עובדים עם הממשלה על כמה תוכניות, אבל שמענו כאן על תשואה על הטרדה, נקודות מגע יחידות, יש לנו אהדה בכל הכנסת, כל התקציב. אני הייתי באופן אישי בישיבות תקציב של הממשלה. אז אהבה ואהדה הם לא העניין. אנחנו צריכים ביצוע. אנחנו צריכים לא נקודה אחת אלא כמה נקודות. אין אף אחד שמתנגד לזה, אבל השורה התחתונה היא ששום דבר לא קרה. זאת הבעייה. אז אני רוצה לעודד אתכם להמשיך לדחוף את הנושא ולסגור את הפער. אני מעריך מאוד את הביקור שלך כאן. זה כבוד עצום בשבילנו. תודה.

מר וגב' בארט, אורחים נכבדים. תודה רבה שבאתם לכאן. אני אדבר בקצרה כדי לא לגזול מזמנם של עמיתי. אני צריך לומר דבר אחד על האזרחים שלנו בישראל. היה שיפור בגלל שני גורמים. קודם כל המסעדות הסיניות. כל העובדים שם מתאילנד. שנית, ההיי-טק. המונחים האלה, CNO, DCO, VC, לא משנה - לא הכרנו אותם, אבל עכשיו כולנו מדברים במונחים האלה. ביקרתי במפעל שלכם בקריית גת לפני חודשיים בערך. התרשמתי מאוד ממה שראיתי ומהתרומה של אינטל לבירת הנגב ולכל מדינת ישראל. מה שמר נתניהו אמר על חוקי עידוד ההשקעות בישראל. זה נחמד מאוד, אבל זה לא מספיק. נפגשתי עם גזבר החברה והיו הרבה בעיות במימון של חוקי העידוד האלה שיש לנו בישראל. לא הצגתי את עצמי ואני אתחיל בזה. בחיים הקודמים שלי, לפני שמונה חודשים, עבדתי כרואה חשבון בישראל ועסקתי בבעיות של היי-טק ומדע. עכשיו אני חבר ועדת הכלכלה ואני יו"ר ועדת המשנה להיי-טק של ועדת הכלכלה. לפיכך אני מודע מאוד, הייתי אומר, לבעיות מן הסוג הזה ומה צריך לעשות. אבל בקשר לתפקידים שלנו כחבר כנסת, חבר בבית הנבחרים, אני תמיד מסתכל מה אנחנו צריכים לעשות וחוץ מלהתווכח ולהתדיין מה אנחנו מציעים. אני יכול לומר לכם דבר אחד, בסיעה שלנו - אני שייך לסיעת שינוי - יש לנו את שר המדע, יש לנו את גב' פולישוק-בלוך שהיא יו"ר ועדת המדע ויש לכם אותי, ואני יודע שהצבנו את נושא המדע, ההיי-טק וכל מה שכלול בזה ואחד משני הנושאים העיקריים שהמפלגה שלנו תטפל בהם. לפיכך אני מחוייב לא רק לאי-קיצוץ בתקציב אלא להקצבת כספים נוספים לתקציב הישראלי למדע. אני מחוייב לראות את המדע ואת ההיי-טק כתשתיות לא רק לרכבות וליזום חוקים חדשים למען המדע ולמען עידוד משקיעים זרים בישראל, כי זה באמת לטובת ישראל. תודה רבה.

תודה רבה על ההערות שלך. כל הדברים היפים שעליהם אנחנו מדברים, תלויים בפתרון שאנחנו נותנים לחטיבות הביניים ולבתי הספר התיכוניים ואפילו לבתי הספר היסודיים. אני חושב באופן אישי שאנחנו בצרות בישראל. הגורם המוגבל הוא לא כסף. יהיה נחמד לקבל עוד שני מיליארד שקל בשנה לחינוך. זה לא הגורם המגביל. ביקרתי בבתי ספר מצפון לדרום וגיליתי שיש שלוש בעיות מרכזיות. אחת, המדע התפתח מהר כל כך שהמורים לא מעודכנים. שתיים, המורים שיש לנו, יש להם רצון טוב, אבל מערכת הכשרת המורים לא עובדת היטב. שלוש, לבתי ספר אין ציוד שיאפשר לערוך ניסויים וללמוד את רוח המדע. אלה שלוש הבעיות העיקריות. עכשיו אנחנו צריכים למצוא פתרון בתוך האילוצים. אי אפשר לומר, תנו לי עוד עשרה מיליארד שקל. הנקודה היא לפתור את הבעייה עם המורים הקיימים שאנחנו לא יכולים לפטר אפילו אחד מהם. יהיה נחמד לומר שאנחנו יכולים להעלות את משכורות המורים. אנחנו לא יכולים לְשַׁלֵּשׁ את המשכורות. החלון הזה השתנה. המורים באילת, ירוחם, נתיבות וכולי. גמרנו ל... הילדים הנחמדים מן הערים הגדולות. אנחנו חייבים להסתמך על עיירות הפיתוח. אז איך עושים את זה עם המורים הקיימים, עם הכספים הקיימים, עם השעות הקיימות. אי אפשר לתת עוד שעות. אי אפשר לְשַׁלֵּשׁ את מספר השעות. יש מספר מוגבל של שעות בשבוע. איך עושים את זה? הדרך היחידה לעשות את זה, דרך אחת יעילה לעשות את זה, היא לגייס את מוסדות ההשכלה הגבוהה לעזור לבתי הספר מבלי להחליף את בתי הספר. העבודה שלנו היא לא להיות מורים בתיכון. איך עושים את זה? עיירות פיתוח. אז איך עושים את זה עם המורים הקיימים, ועם הכספים הקיימים, עם השעות הקיימות. אי אפשר להגדיל את השעות. אי אפשר לשלש את מספר השעות. יש מספר מוגבל של שעות בשבוע. איך עושים את זה? הדרך היחידה לעשות את זה, דרך אחת יעילה לעשות את זה, היא לגייס את מוסדות ההשכלה הגבוהה לעזור לבתי הספר מבלי להחליף את בתי הספר. העבודה שלנו היא לא להיות מורים בתיכון. איך עושים את זה? בונים מתקנים מרכזיים בקמפוסים של אוניברסיטאות. שם יש את הציוד המתוחכם ביותר. איך אפשר ללמד ילדים לאהוב מדע כשהם רואים סרט על מלחמת הכוכבים ואז באים, הם עושים שניים, שלושה ניסויים שבהם הם מפילים שני עצמים איך מושכים את תשומת הלב שלהם? עשינו את זה בירושלים ועכשיו יש לנו שלושת אלפים מ"ר עם אלקטרו אופטיקה, מיקרו אלקטרוניקה, טכנולוגיה גבוהה. דחפנו את המערכת. אבל עבדנו עם המורים הקיימים. אנחנו בוחרים את המורים. ככה המורים עוזרים כל הזמן. דרך אגב, כדי להודות לך, אינטל עזרה לנו לבנות את המחשבים הראשונים. הם נתנו לנו את המחשבים המתוחכמים ביותר. אפילו עזרו לנו לתכנן את השולחנות למחשבים. אז מה שאני חושב שצריך לעשות. התקציבים טריוויאלים, שני מליון שקל לשנה, זה 400,000 $ לשנה. אנחנו משרתים מדי שנה שלושים אלף ילדים. אני לא מדבר על אלפים. אם יש לנו שירות ייחודי כזה בעולם אפילו בישראל, פתרנו את הבעייה. בשביל זה אנחנו צריכים חצי מיליון. תאמין לי שזה יכול להיות מהיר יותר וזול יותר אם נעקוף את הממשלה. רק תגיד שאתה מוכן לעזור ותראה איך אנחנו נתקדם עם הכסף הזה.

תודה על ההזדמנות לדבר. כיוון ששמענו על בתי הספר ואני לא רוצה להוסיף, אני בקיא יותר בהשכלה הגבוהה. אני חושב שעדיין יש לנו סטודנטים מצוינים. עדיין יש לנו אוטוריטות ראשונות במעלה בעולם בתחום המדע, אבל אנחנו צריכים תנאים מתאימים. מה שמדאיג אותי עכשיו הוא שכאן בכנסת יש הרבה אנשים שמדברים על כמה זה חשוב, אבל לא הרבה נעשה. הבעייה עם ההשכלה הגבוהה היא שכאשר מצמצמים את המתקנים, את המבנה, את התשתית, לא מרגישים את זה תוך זמן קצר. יראו את זה רק בעוד עשר שנים ואז יהיה מאוחר מדי. זה מה שמדאיג אותי כי אני מתחיל לראות מדענים עוזבים. אני מתחיל לראות אנשים מאוכזבים. אני מתחיל לראות שהם לא יכולים לתת את התנאים המתאימים. למדענים צריך לתת את התנאים הנכונים לעבודה וכאן אנחנו נמוגים באיטיות ואנחנו לא מרגישים את זה עדיין. אבל אני רואה את זה כבר עכשיו בכל מיני סוגי מדע. בגלל זה אני חושב באמת שמה שמלי אמרה בהתחלה, אנחנו חייבים להילחם על התקציב, לא בגלל שחסר לנו כל כך הרבה תקציב. הפער של מה שחסר לנו עכשיו יגדל והוא ישפיע על כל ההשכלה הגבוהה בישראל בתחום המדעים. פחות בתנאים האחרים. אבל במדעים. אם לא נעשה את זה עכשיו יהיה מאוחר מדי. תודה.

פרופסור יהודית בירק, האוניברסיטה העברית והאקדמיה הלאומית למדעים:
הערה אחת מהירה בנושא החינוך. קודם כל עכשיו יש לנו מספר לא קטן של מכללות אקדמיות להנדסה. הן עושות עבודה נהדרת עם אנשים המסורים להוראה והחברות צריכות לעודד אותן. דבר אחר הוא משאבים למורים. בישיבה בוועדות שונות הבנתי שיש הרבה מאוד פוסט דוקטורנטים שחוזרים מארצות הברית או אירופה או מכל מקום והם לא מצליחים למצוא כאן עבודה. הם רוצים לחיות בישראל. אחת האפשרויות היא לגייס אותם כמורים בבתי ספר תיכונים, אבל זה צריך להיות מאמץ לאומי מתואם. הם לא יכולים לעשות את זה לבד. אז צריך להיות מאמץ לאומי לגייס את האנשים האלה ולתת להם גאווה כמו שהיתה לנו כשהיינו בתיכון והיו לנו מורים מצוינים, סופרים ומדענים וכולי. אולי זה יעזור הרבה. תודה.

קודם כל אני רוצה לומר, ד"ר בארט, שכבוד גדול לארח אותך בישראל. אני חושב שאינטל היא התומך מספר אחד של הטכנולוגיה בישראל בכך שהקמתם כאן מרכזי מחקר ופיתוח, השקעתם באמצעות כספים של אינטל וכולי וכולי. אני חושב שמה שכולנו באנו לכאן לחלוק הוא הצורך להפוך את ישראל למדינת מדע וטכנולוגיה. כדי לעשות את זה אנחנו צריכים להשקיע. אנחנו צריכים להשקיע משאבים, אנחנו צריכים להשקיע כספים. מדינה לא יכולה לשרוד אם היא רק מקצצת תקציבים. אפשר לקצץ תקציבים יום אחרי יום אבל אם לא נשקיע במערכת החינוך, המערכת תיסוג לאחור. אין מקום שני לחדשנות בעבודה הזאת. אז אנחנו צריכים להשקיע יותר בחינוך. אנחנו צריכים לחזור למקום שבו עבדנו לפני שנים רבות, והמקום הזה הלך והידרדר מדי שנה.
שנית, אם לוקחים את ארבע העצות שלך, אנחנו לא יכולים לקצץ את תקציבי המדענים הראשיים. אנחנו צריכים להכפיל אותם או אפילו לשלש אותם, אבל אנחנו בהחלט לא יכולים לקצץ אותם. זה מה שנמצא בלב יצירת החדשנות. לגבי העצות השלישית והרביעית שנתת לנו אני חושב שאנחנו באמת צריכים לערוך שינויים במונחי רגולציה, במונחי מערכות המס בישראל, ולהפוך את ישראל למדינה אטרקטיבית יותר. אני לא חושב שאנחנו צריכים לחקות את אירלנד. אני לא חושב שאנחנו צריכים לחקות את סינגפור. אני חושב שאנחנו צריכים להיות לפניהן, להיות יצירתיים יותר וחדשניים יותר.

אני חושב שיש מסר עיקרי שאני חושב שאנחנו צריכים להביע שוב. אינטל יושבת ממש בחזית במעורבות שלה בקהילה, במגוון הפרויקטים הנהדרים שאתם מעורבים בהם בחינוך ובקהילה. אני חושב שמה שחסר בארץ הוא אולי דיון ער הרבה יותר ושיתוף פעולה בין שלושת הגופים שמיוצגים למעשה בפתרון הזה. הממשלה, התעשייה והארגונים האחרים העוסקים בחינוך. כולנו עושים הרבה אבל אנחנו לא מתקשרים מספיק ואנחנו לא משתפים פעולה מספיק. שמענו על הדוגמה של סינגפור. סינגפור, ורבים מאיתנו נחשפו לזה ישירות. כולנו קיבלנו משלחות מסינגפור שבאו לישראל כדי ללמוד מאיתנו בתחומי החינוך והתעשייה. היתרון של סינגפור הוא בכך שהם יודעים איך ליישם את הדברים כיון שיש להם אופקים רחבים מאוד ואין להם הרבה בירוקרטיה. אם היינו יכולים להמציא שיטה שבה היינו צריכים לשתף פעולה כדי לפעול, אני חושב שנוכל לקדם הרבה בכספים הקיימים אפילו לפני שיש לנו כספים וברור שתוספת כספים תתרום לזה.

תודה שבאת. תענוג לארח את השותף שלך, פרופסור... לזכות לי להיות כאן. אני נשיאת מכללת הדסה בירושלים. אני עובדת עם אנשים צעירים שלא היתה להם תקווה במדע ובטכנולוגיה ואנחנו מנסים לתת להם אותה. אני מתנדבת כיו"ר במוזיאון המדע ואני גאה מאוד לשרת במוזיאון המדע של ירושלים. אנחנו עובדים בשיתוף פעולה הדוק עם אינטל. אנחנו מנהלים את הפרויקט הגדול ביותר בישראל למדענים צעירים. התמזל מאוד מזלה של ישראל שאינטל איתנו, עובדת איתנו, חיה איתנו. דבר אחד נוסף שעשיתי ובגללו רציתי לדבר. הייתי ראש הוועדה לבדיקת החינוך המתמטי בישראל. הממצאים שלנו היו מה עובד הכי טוב. אני חושבת שהבעיה שלנו היא שאנחנו לא חושבים בשיטתיות. אנחנו שוכחים שאנחנו במדינת הגירה, ושיש לנו סוגים רבים ושונים של תלמידים ומקומות רבים שאליהם הם הולכים. אנחנו חייבים לחשוב בשיטתיות. אין קבוצה אחת שאליה צריך ללכת. אנחנו צריכים לעודד אנשים, נשים וגברים להצטרף אלינו, אל כוח המורים שלנו, כדי לעשות את הדברים אחרת. אנחנו חייבים לעודד כוחות בתעשייה לשנות את החינוך. אנחנו חייבים לעבוד בשיתוף פעולה. אנחנו חייבים להפסיק לדבר ולהתחיל לעבוד. אנחנו חייבים לעבוד בשיתוף פעולה - התעשייה, אנשי החינוך, הממשלה.

הייתי יו"ר של אחת מרשתות החינוך הגדולות. עבדתי בוועדת משנה במטרה לנסות להקטין את הפער בישראל. אנחנו שמחים מאוד ונדהמים מן ההתקדמות של ישראל בתחום הטכנולוגיה. השאלה שלי היא, לפי הידע שלך, מה אתה יכול להציע לוועדה שלנו לעשות - מה אנחנו יכולים לעשות כדי להיות חלק מזה?

הרשה לי לנסות להשיב לשאלה שלך בהקשר של הדיון הרחב יותר שלנו. קודם כל נהניתי מאוד להקשיב להערות השונות. זה כמעט הפך להיות סמינר חינוכי. אני באמת כיוונתי את ההערות הראשוניות שלי יותר לכיוון יכולת תחרות בשוק העולמי, אבל אני חושב שהשניים כרוכים כל כך זה בזה שכמעט אי אפשר להפריד ביניהם. הרשו לי לסטות מעט אם אפשר ולהגיב לכמה מן ההערות המוקדמות יותר.
ראשית מעמיתי במוטורולה. אני חושב שישראל עשתה עבודה נהדרת מבחינת הייצוג הפרופורציוני מבחינת מתמטיקה ומדעים. אבל אני גם חושב שחשוב לשים לב שארצות הברית מייצרת חמישים אלף מהנדסים בשנה. סין מייצרת כארבע-מאות אלף מהנדסים בשנה. פרדש, מדינה אחת בהודו בעלת אוכלוסיה של פחות מעשירית מאוכלוסיית הודו כולה מייצרת יותר מקצועני IT מאשר ארצות הברית כולה מדי שנה ואנחנו יכולים עוד להמשיך לרוסיה. הנקודה שאני מבקש להדגיש כאן היא שתהיה תחרות עצומה כל כך בעתיד על הידע והמשרות יוצרות העושר בתחום ההיי-טק, ויש חשיבות עצומה לכך שאתם תשוו את עצמכם לא רק למדינות שכנות, אלא תביטו בהקשר הכלל-עולמי, תראו כמה מן האנשים האלה מסיימים את לימודיהם מדי שנה ומה אתם צריכים לעשות כדי להכין את עצמכם לקראת זה. כל נושא חינוך הצעירים, אחרי שהייתי בוועדות מקבילות בארצות הברית לגבי שיפור החינוך למדע ומדעים. אני מסכים איתכם לחלוטין שהנושא הוא באמת התפתחות מקצועית של מורים. כי אלא אם כן המורים מתפתחים וזוכים להשכלה וממשיכים לגדול אי אפשר לצפות מהם לעשות עבודה טובה עם ילדים. אני תמיד רואה בעיני רוחי תמונה של ילד בן תשע שיודע יותר על מחשבים מאשר המורה והמורה נבוך לעמוד לפני הילדים כדי לנסות לשתף אותם בשימוש בטכנולוגיה בכיתה. אז השכלת המורים היא בעלת חשיבות מכריעה. דרך אגב, אני לא יודע על שום מחקר בארצות הברית שמראה מתאם חיובי בין הוצאה דולרית לבין איכות חינוך. השאלה היא יותר איך מוציאים את הדולרים מאשר המספר הכללי של דולרים שמוציאים.
נושא הפער הדיגיטלי ואיך לוודא שכולם מעורבים הוא נושא סבוך. הוא רלוונטי לישראל אבל, אם לומר בכנות, ההכנסה לנפש אצלכם גבוהה כל כך בהשוואה למקומות רבים אחרים בעולם שקיימת בהם אותה שאלה ממש. הדרך שבה ראיתי אנשים אחרים תוקפים את הנושא הזה למעשה מראה בבירור שאין הכרח לבעלות על הטכנולוגיה כדי להשתתף בה. צריך רק גישה לטכנולוגיה. לפיכך יש מושג שלם של מרכזים קהילתיים או מועדונים או כל מנגנון אחר שבו משתמשים כדי לדאוג לכך שהטכנולוגיה תהיה נגישה לילדים כדי שתהיה להם הזדמנות להתוודע אליה, להכיר אותה ולהשתמש בה בהשכלתם העתידית, זה חשוב. לעיתים קרובות אנחנו נכנסים לדיונים על איך אפשר לדאוג שלכל אחד יהיה מחשב. אני חושב שכנראה זה הדיון הלא נכון. הדיון הוא איך דואגים לכולם לגישה לטכנולוגיה. יש דרכים רבות שבהן ממשלות וספריות ציבוריות ומשרדי דואר ובתי ספר אחרי שעות הלימודים יכולים לספק גישה לטכנולוגיה. זה באמת עניין של הקמת התוכניות האלה ולא ניסיון פשוט לצבור את הדולרים הנדרשים כדי לתת לכל אחד ואחד באופן אישי את הטכנולוגיה.
השיחה כאן נשמעה לי, אם לומר בכנות, דומה מאוד לשיחות שניהלתי בארצות הברית בכל מקום. אנחנו מתלוננים על איכות החינוך בבתי הספר אצלנו. אנחנו מתלוננים על ההתפתחות המקצועית של מורים. אנחנו מתלוננים על תקציבי החינוך. אנחנו מתלוננים על תקציבי המחקר והפיתוח. מה שלא כיסיתי אתם התלוננתם עליו היום. אבל אני חושב שהדבר החשוב הוא שאי אפשר רק להתלונן. חייבים לצרף כוחות ולעשות משהו בעניין כי זה באמת ההיבט הקריטי של העמדה התחרותית שלנו בעולם במבט קדימה. או שמעניקים לצעירים השכלה שתאפשר להם להתחרות עם המיליונים הרבים כל כך ברוסיה, הודו, סין ותאילנד ומלזיה והפיליפינים ויותר באמריקה הלטינית וברחבי שאר העולם. או שמכשירים אותם להיות תחרותיים או שהמדינות שלנו לא יהיו תחרותיות. אז בעצם אין ברירה במה שאתם חייבים לעשות.

תודה רבה לך. אני רוצה להודות שוב לד"ר בארט על בואו לוועדה. דבריך האירו את עינינו. הביקור היה חשוב מאוד והיה חשוב מאוד גם שמר נתניהו שמע אפילו מעט ממה שאמרנו.
אני מקווה מאוד שאתם תמשיכו להשקיע בישראל כיוון שהדבר יועיל לכם וגם לנו. אני מקווה לראותך שוב בישראל, גוזר את הסרט במפעל החדש.
תודה רבה לכולכם שבאתם.

הישיבה ננעלה בשעה 12:35