כנסת פתוחה

פרוטוקולים/ועדת קליטה/8159



2
ועדת העליה, הקליטה והתפוצות - 21.1.04

פרוטוקולים/ועדת קליטה/8159
ירושלים, כ"ח באדר, תשס"ד
21 במרץ, 2004

הכנסת השש-עשרה נוסח לא מתוקן
מושב שני


פרוטוקול מס'
ועדת העליה, הקליטה והתפוצות
שהתקיימה ביום רביעי, כז בטבת התשס"ד, 21.1.04, בשעה 09:30

ישיבה שניה

ס ד ר ה י ו ם

הצגת הפרוייקט הלאומי האתיופי ע"י יו"ר הפרוייקט מר ראובן מרחב

חברי הוועדה: היו"ר קולט אביטל
רומן ברונפמן

ראובן מרחב, יו"ר הפרוייקט הלאומי האתיופי
נגיסט מנגשה, מנכ"ל הפרוייקט הלאומי האתיופי
חנוך צמיר, משנכ"ל, המשרד לקליטת עליה
ד"ר סוניה מיכאלי, מדענית ראשית, המשרד קליטה עליה
גדעון גבן, חשב המשרד לקליטה עליה
דב אוחיון, מנהל מח' העולים מאתיופיה
אנדריאה ארבל, אחראי קשרי חוץ וקהילה, הסוכנות היהודית
יגאל גידרון, רפרנט קליטה משרד האוצר
עמיהוד בהט, מנהל גף קליטת עליה, משרד החינוך
דפני מושיוב, מפקחת היחידה לקליטה עליה, משרד הרווחה
איה חריף, ס. מנהל אגף הפרוייקטים, קרן היסוד
דני פינס, ראש אגף שילוב עולים בתעסוקה ויזמות, הג'וינט
טספאי אדרגו, מנכ"ל מרכז התנדבותי לעולי אתיופיה בחדרה
זמיר גגנאו, איגוד הסטודנטים יוצאי אתיופיה
אברהם נגוסה, מנכ"ל "מכנף דרום לציון"
אלישבע דרר, רכזת הנציגות בפרוייקט הלאומי
נורית טזזו, לוביסטית, אגודה ישראלית למען יהודי אתיופיה
אביב דוד, רכז ארצי, איחוד הארגונים של עולי אתיופיה
טמייט מטועלם, ארגון צפון אמריקה למען יהודי אתיופיה
שמוליק דוד, יועץ לובי, ארגון שתי"ל
מזור ביינה, מנכ"ל ראו בנים
חנה שוסטר, רכזת פרוייקטים
מתי אליאס, ג'וינט ישראל, מנהלת תוכניות
שלמה אקלה, מרכז ליהדות אתיופיה

הלית מגידו

דנה גורדון

חבר המתרגמים בע"מ

הצגת הפרוייקט הלאומי האתיופי ע"י יו"ר הפרוייקט מר ראובן מרחב

בוקר טוב. זאת הישיבה השניה שאנחנו מקיימים. אני לא רציתי להגיד שראובן במרחב אבל הוא
כבר במרחב. אנחנו אפילו לא נשאל אותך מה תרומתך למינויו של השגריר בלונדון, אבל אנחנו כן נדבר על הפרוייקט הלאומי האתיופי.

אני רוצה להגיד לך, בסה"כ אנחנו מקיימים פה הרבה מאוד ישיבות בנושאים האלה. אני חושבת שאחוז מאוד גבוה מהישיבות שלנו מוקדשות לכל הכשלים שיש בדרגה של העלייה מאתיופיה להיקלט בארץ. חלק מהם אובייקטים, חלק מהם אנחנו חושבים שניתן לעשות דברים בצורה אחרת.

לפני שאתה סוקר את הפעילות שלכם. אני רציתי להגיד דבר אחד, כמעט בכל תחום ובכל נושא, אנחנו הגענו למסקנות כאן גם אם לא רשמיות שריבוי הגורמים שמטפלים באותו הנושא במקביל בלי תיאום אחד עם השני, זה לפעמים על אותה אוכלוסייה באותו היום. במקום להתפשר על אוכלוסיות, ז"א להגדיל את הפריסה אם הם היו מתאמים ביניהם, זה אחד הדברים המפתיעים, לא מפתיע טוטאלית, אבל אנחנו סבורים שאילו אפשר היה להגיע למה שנקרא יותר איגום משאבים בין הגורמים שמטפלים בנושאים האלה, כדי לעשות דבר כפי שאתה קורא לו, פרוייקט לאומי. יכול להיות שכל הדבר הזה היה נראה אחרת.

אני מודה לקולט פעמיים. פעם בתור אקס קולגה מאוד טובה ונאמנה בעבודה. ופעם בתור יו"ר
הועדה כי היא ועדה מאוד חשובה ומאוד חיונית בארץ כמו שלנו.

היא כל-כך חשובה וכל-כך חיונית שיו"ר הכנסת רוצה לבטל את הועדה הזאת.

אני לא באתי לפה לבד. הפרוייקט הלאומי האתיופי הוא שותפות של שלושה גופים: קודם כל
הקהילה האתיופית, ממשלת ישראל ואיגום של ארבעה ארגונים שהם יהודיים, ארגונים גלובליים יהודיים, שזה הסוכנות היהודית, הג'וינט, איחוד הקהילות היהודיות וקרן היסוד.

כל הגופים האלה הם מיוצגים בועד המנהל של הפרוייקט שיושבים בו עשרה אנשים בראשותי. הועד המנהל פועל בחסותה של המועצה הבינלאומית שיש בה 19 איש מארגונים שונים. הם שלושה אמריקאים, היו"ר העמית שלי הוא אמריקאי, פרופ' נאסאט שהוא מיוזמי הפרוייקט, לצערנו העמוק הוא חולה עכשיו. אחרת יכול להיות שהוא היה בא לכאן. מנכ"ל הפרוייקט היא נציגה מאוד בכירה של העדה האתיופית, זו גב' נגיסט מנגשה וחנה שוסטר שהיא מרכזת את הפרוייקטים לתכניות של הפרוייקט.

לפני כשלוש שנים במלאת 10 שנים למבצע שלמה וכ20- למבצע משה, ביוזמה של הסוכנות היהודית נוצרה חבירה של שלושת הגופים. היתה הרגשה שאם עכשיו לא ייעשה מעשה מאוד רציני לקידום העדה האתיופית, אנחנו נחמיץ שעת כושר היסטורית ואנחנו נמצא במצב של בכיה לדורות. אנחנו נחמיץ את שעת הכושר ההיסטורית שהיתה לנו בהתרוממות הרוח במבצע משה ובמבצע שלמה. ואנחנו נגרום לעדה ולמפעל הציוני בכלל, עוול לדורות.

ולכן נעשתה עבודת חשיבה מאוד גדולה, עבודת תכנון שיזמה אותה הסוכנות שהמסקנות שלה היו שצריך להתרכז לעשות עבודת מאמץ מאוד רצינית, לקבוצת הגיל מלידה עד 35, מתוך הנחה שזאת קבוצת הגיל הנושאת שהיא תביא את הבשורה לקהילה ותקדם אותה לשנים רבות. כיוון שבארץ קורים הרבה דברים בבת-אחת, לפני כשלוש שנים פרצה האינתיפאדה, הכספים שהתחילו להיאסף בארה"ב על בסיס של דולר בארה"ב מול דולר של ממשלת ישראל, הוסבו למטרות אחרות. נעשו כל מיני מגביות חירום ומפרוייקט מאוד שאפתני של 660 מיליון דולר על-פני תשע שנים, העניין בעצם הוקפא כמעט לחלוטין. נוספו לזה עוד קצת מחלוקות בין השותפים וקצת בעיות בהרכבת המוסדות. ורק לקראת סוף 2002 היתה תזוזה. אחרי שבהסכמה של כל הגופים נבחר יו"ר לפרוייקט שזה אני.

במאמר מוסגר - אני עצמי כפי שאתם רואים, לא בדיוק אתיופי. משנות ה60- שעבדתי מטעם המוסד באתיופיה, היתה לי זיקה מאוד עמוקה לנושא. אני ראיתי את היהודים האתיופים במצוקתם, ראיתי אותם בזמן שעם ישראל לא רצה לקלוט אותם ואיילה סלסי לא רצה לתת להם לצאת. ובשנים יותר מאוחרות היתה לי הזכות כמנכ"ל משרד החוץ להניח את היסודות המדיניים במבצע שלמה. וכיוון שבמשך השנים אני עקבתי אחר הנושא והיה קרוב ללבי, מצאו יוזמי הפרוייקט לנכון לקרוא לי לעמוד בראשו ואחרי שנים ראיתי שהדבר הזה הוא רציני ויש לו סיכוי והוא חשוב. אני הסכמתי.

כפי שכולכם יודעים צמוד לתהליך הבחירה שלי היה גם תהליך בחירת המנכ"לית, נגיסט מנגשה אשר לצערי בתהליך הכניסה שלה לתפקיד חלו עיכובים. משרד רה"מ הקים בזמנו וטו על טיסתה, והדבר נפתר כמו הרבה דברים בארץ רק בבג"צ. לי היה קושי גדול משך כל הזמן לשמור על מקומה מפני שאני אמרתי מראש, שאני לא מוכן להיכנס לתפקיד אם לא יהיה מנכ"ל אתיופי. ולשמחתי היא נכנסה לתפקידה ביולי 2003.

מה שעשינו מאז, אחרי שבחצי השנה הראשונה, הקמתי את המוסדות הארגוניים שלו, הנחתי לו את התשתית החוקית והקונספטואלית האופרטיבית. מה שנגיסט ואני עשינו מאז, אנחנו השלמנו את הארגון של המטה. אנחנו שלושה וחצי אנשים ואנחנו לא מתכוננים לגדול. והשלמנו הקמה של ועדות מקומיות בשש ערים בהן אנחנו מתחילים לפעול בשנה הראשונה. שחררנו את הכספים הראשונים, שלושה מיליון דולר מארה"ב. כמעט גמרנו את המבנה המשפטי של הפרוייקט עצמו, מפני שהיו כל מיני עיכובים מצד השותפים. ובעצם הכנו תכנית אופרטיבית במתכונת מוקטנת של 10 מיליון דולר לשנה הראשונה שהיא שנת 2004. 25 מיליון דולר לשנה השניה 2005, ו40- מיליון דולר לשנה השלישית שהיא 2006.

לנו חשוב יותר כמה כסף כל שנה, כדי להבין מה הקונספציה שאמרתם, שאתם רוצים ללכת בעיקר
על קבוצת גיל עד גיל 35. וחשבתם על תוכנית אופרטיבית שמצריכה 660 מיליון דולר. מהם קווי הפעולה, מה אתם רואים כעיקר היעד?

העדיפויות שאנחנו קבענו לעצמנו ואת הפירוט תיתן נגיסט מנכ"ל הפרוייקט. כיוון שלא היה
תרגום של התכניות הקונספטואליות שתוכננו בזמנו ותכניות עבודה בשטח, ריכזנו גוף תכניות ארצי שאני בהתחלה ניהלתי אותו ואח"כ העברתי אותו לניהול נגיסט. שקבע עדיפויות קודם כל לטפל בבניית הקהילה, אח"כ לטפל בנוער ובתעסוקה ובחיזוק המשפחה.

שני דברים שנוגעים לשותפות - אנחנו לא רוצים להחליף אף אחד. אנחנו לא מתכוננים לגדול כארגון. אנחנו רוצים להיות שולחן, דבר שקורה היום, שמסביבו נפגשים על הגורמים. והכוח שלנו בזה שאנחנו לא מאיימים על אף אחד ואנחנו יודעים בדיוק כשזה מגיע לעבודה של כל גוף, כל גוף חושב שיקחו לו משהו ואנחנו רוצים לתאם את כולם. והכוח העיקרי שלנו זה שאנחנו מקובלים על העדה ובסה"כ גם מקובלים על רוב הגופים שעוסקים בעניין הזה. מפני שהגישה שלנו היא חסרת כל פניות.

אנחנו דואגים גם לתיאום כל הדברים מסביב השולחן שלנו, נפגשים כולם בתהליך מאוד מאוד ממושך של הידברות והחלפת תוכניות. כאשר כולם לאט לאט מרחיקים את הקלפים שלהם לחזה וחושפים אותם ומדברים בצורה פתוחה בנושאים שהם בעבר לא נהגו לדבר בהם.

אנחנו פועלים על בסיס של ועדות מקומיות כאשר בראש כל ועדה כזאת עומד ראש העיר הנבחר ולידו מכהן סגן הקהילה האתיופית. כאשר באווירה המקומית יש תמיד 50% נציגות של הקהילה. וזה דבר שהוא בעצם ללא אח ודוגמא, כאשר זה פרוייקט גדול ראשון מסוגו שבו לקהילת העולים עצמה יש תפקיד ובעצם כח הכרעה בתוכניות עצמן. זה דבר יוצא מן הכלל והוא חשוב מאוד והוא בתהליך ביצוע.

באלו ערים אתם פועלים?

בשנה הראשונה, בבאר שבע, בקרית גת, בלוד, ברחובות, בנתניה ובחדרה. ואנחנו השנה נרחיב
לעוד ארבע ובשנה אחרי לעוד חמש.

בעקרון בזמנו היה דולר מול דולר. דולר של היהודים בתפוצות מול דולר של הממשלה. הממשלה, התיקון מצידה בהתחלה רוכז ע"י משרד רה"מ ואחרי שמשרד רה"מ שהוא ניווט את זה בהתחלה אח"כ בעצם לא עמד בציפיות בשביל לרכז את הכספים השונים מהמשרדים.

ואחרי התלבטות ארוכה שכללה התכתבות שלי עם מנכ"ל משרד רה"מ, התכתבות של יו"ר איחוד הקהילות היהודיות עם מנכ"ל משרד רה"מ ומכתב אישי שלי לרה"מ וטיפול שלי עם מזכיר הממשלה. היתה החלטה של משרד רה"מ להעביר את אחריות התיאום לשרת הקליטה. אנחנו בירכנו אותו על המינוי שלה. אנחנו רואים בה את הגורם המקצועי המרכזי בתוך הממשלה בעניין הזה. ואנחנו מצפים לשיתוף פעולה פורה כולל ריכוז הכספים שצריכים לעמוד מול השתתפות יהודי התפוצות.

אנחנו עומדים עכשיו, נגיסט ואני ערב פגישה עם המועצה של איחוד הקהילות היהודיות ואנחנו הולכים לומר להם בצורה ברורה לגמרי. אם אנחנו נדגיש שאין אחרי העניין הזה baking מוחלט של איחוד הקהיליות היהודיות לשנים הבאות, כולל פניה שלנו לקרן היסוד לממש את השותפות שלהם, אחרי שאת השותפות עם ג'וינט ועם הסוכנות אנחנו בעצם הסדרנו פה בתהליכי עבודה מסודרים וטובים. אנחנו לא חושבים שלפרוייקט יש זכות קיום, אלא אם הוא לטווח ארוך. והכוח שלו הוא רק בזה שאנחנו נסתכל קדימה לשנים ונוכל להביא את העדה למצב של הבלטת המצוינים שבה. ויש מאות דוגמאות של מצוינות, נגיסטה היא הבולטת שבהם, יש מאות אחרות. מהנדסי מחשבים, קצינים, עו"ס, משפטנים. ואנחנו רוצים שכולם ילכו למעלה ולא ירדו למטה.

אני רוצה להוסיף כמה דברים כדי שנוכל לכוון את הדיון. ראובן אתה הצגת את המסגרת הכללית
והיא תואמת למה שגם אנחנו פה חושבים ואני חושבת שכך פתחתי את הדיון, על ריבוי הגורמים שפועלים בשטח לפעמים ללא קשר אחד עם השני.

ולכן אם יש שולחן אחד שמקובל על כולם, ודאי על הקהילה האתיופית תוך כדי שיתוף בתהליך קבלת ההחלטות עם הקהילה עצמה. כי הקהילה היא זו שיודעת הכי טוב מה היא צריכה ואיך לבצע את זה, כי אז אני חושבת זה המיוחדות וזה הכיוון המאוד נכון.

אני הייתי רוצה שבדיון הזה נתמקד בשני כיוונים. כיוון אחד הוא הכיוון המהותי, ז"א איך, מדוע ובאיזו שיטה אתם מגיעים לסדרי עדיפויות. למשל, בדיונים שניהלנו כאן על כל הנושא של הנוער הבעייתי שעוזב בתי"ס ואנחנו ביקרנו בשבוע שעבר במרכז של על"ם נוער שמגיע להתמכרות בסמים וכו'. בסופו של דבר הגענו למסקנה שהטיפול צריך להיות אינטגרטיבי ושהוא חייב לכלול גם טיפול במשפחות. לא רק בנערים עצמם אלא בעיקר והיום אני משוכנעת עוד יותר, שאם אין טיפול מערכתי במשפחות, אנחנו לא מגיעים לשום תוצאות. זה גם כולל את מערכת החינוך, מה היא מלמדת וכיצד היא מלמדת. אבל זה גם כולל את המשפחות. ולכן אני הייתי רוצה שתגידו לי אם סדרי עדיפויות שאליהם הגעתם הם תוך כדי התייעצויות עם גורמים מחקריים ועל סמך גורמים מחקריים. זה דבר אחד שאנחנו רוצים כדי להבין. נניח שהיה לך 660 מיליון שאותם אתה צריך, כי לא סתם הגעת למסקנה שזה מה שצריך. איך את רואה את סדרי העדיפויות תוך אמירה שלי שברור לגמרי שאתה לא מתרכז רק בתחום אחד. אתה הולך בכמה תחומים במקביל.

דבר שני, אנחנו שמענו כל מיני מספרים שגם קיבלנו עליהם אח"כ תגובות סותרות. שלפי ההערכות של הסוכנות היהודית כדי לקלוט משפחה חדשה של עולים חדשים מאתיופיה, התקציב המינימלי הדרוש הוא מאה אלף דולר פרוס על פני שבע שנים. האם זה מספר נכון, האם זה מספר שאתם לוקחים אותו בחשבון שאתם בונים את ה660- מיליון או האם ה660- מיליון האלה הם דרושים לפעילות שלכם. ומה שנקרא סל הקליטה, משכנתאות וכו', זה דבר שהוא בנפרד. האם ה660- מיליון זה דבר שכולל את הכל מכל וכל.

לצערי מה שאמרת על ההתרוצצות מול משרד רה"מ, לא יכולתי להתאפק מלהרים גבה כי בסופו של דבר, גם כשאנחנו מדברים על תקציב הקליטה וישבנו בועדת הכספים על תקציב הקליטה הזה, א: לסעיף האתיופי אין התייחסות בתקציב משרד הקליטה בעצם. אין כסף השנה, אני לא מצאתי כסף, שום סעיף במשרד הקליטה לנושא הזה. ב: גם התקציב הכולל כשאתה מסתכל על הקליטה, מתפזר בין המון משרדים.

במשרד הקליטה קוצצו בסביבות 120 מיליון, במשרד השיכון שהוא זה המבצע את כל נושא השיכון קוצצו 350 מיליון, חזרו מ 20- מליון אבל הם הלכו לכיוונים אחרים. אז אני רוצה להבין כשאתם מדברים על מספרים, על מה אתם מדברים. אתם מדברים על תקציב שחלקו כבר קיים, לוקחים אותו בחשבון, זה תקציב נפרד. אלה דברים שאנחנו צריכים לדעת פשוט כדי לקבל איזה שהיא תמונה כוללת לאיזה כיוון אנחנו הולכים.

הפרוייקט האתיופי לא מעלה אנשים. הפרוייקט הלאומי האתיופי עוסק בעולים מאתיופיה שהם
פה. ולכן כל השאלה של שיקום וסל קליטה היא בעצם לא רלוונטית לגבינו.

אנחנו מדברים על תוכניות נוספות והביטוי שנכנס באנגלית הוא afresh many, היה מדובר על afresh many כשהתחיל העניין בכל תרועה גדולה אמרו, שהפדרציות יתנו 4% מעבר לקמפיין השנתי וזה ייעוד לפרוייקט האתיופי, ואז התחילו לאסוף את הכסף. אח"כ באו דברים אחרים, מגביות חירום, ישראל במצוקה, אמבולנסים וכד', והעסק הזה התאדה. אבל נשאר קצת כסף. אבל מדובר על many afresh כאשר ההבנה היתה שהממשלה תיתן many afresh מתקציבים שלא נגעו לאתיופים. בתקציבי הממשלה אם מחפשים טוב, אפשר למצוא אפילו אחרי הקיצוצים. אנחנו מדברים בהכרת פיילוט ראשונה שהיא קטנטנה במונחים גם ממשלה, גם ארגוניים יהודיים, 10 מיליון יחד. הממשלה בשנת ההפעלה הראשונה צריכה לתת 5 מיליון דולר.

מכמה משרדי ממשלה?

משישה משרדי ממשלה. ועכשיו חובת ההוכחה היא על הממשלה. היא היתה קודם על משרד
רה"מ, עכשיו היא עברה למשרד הקליטה. אנחנו בעניין הזה מאושרים שיש לנו כתובת כל-כך ברורה במשרד הקליטה.

5- Add value של הפרוייקט הוא בכך שאנחנו באים לממשלה ואומרים, על כל דולר שאתם תשימו נוסף לעניין האתיופי, תקבלו עוד דולר נוסף לעניין האתיופי. לא מדובר על התקציבים הקיימים לנושא האתיופי.

כיוון שמדובר על פרוייקטים בערים שונות, הרי בסה"כ בכל אחת מהערים ראש העיר או סגן ראש
העיר לקליטה, גם כן תלוי בכספים שהוא מקבל מכם לצורך הקליטה. אם אתם תבואו ותגידו לראובן מרחב אתה צריך כך וכך כסף כי אתם עובדים בכך וכך ערים, הרי אנחנו ממילא כבר נותנים את זה לערים האלה, תסתדרו ביניכם בעניין הזה.

לפני התייחסות לשאלה הישירה. נאמרה פה אמירה לגבי תקציב משרד הקליטה ב2004-
קליטת העליה האתיופית - אני הייתי נוכח בדיונים בועדת הכספים והייתי נוכח באמירה של השרה, כוונתה היתה שהעלייה העתידית הגדולה שהיא על סדר היום הציבורי היום, אינה מתוקצבת ואם היא אכן תתחולל, אנחנו נדרוש תקציבים מיוחדים. היא לא אמרה ולא זו המציאות שבתקציב 2004 מול תחזית העליה הרגילה שאנחנו הגשנו, שהיא בין 3000 ל3500- אין תקצוב לקליטת העדה.

לשאלתך - כל הרעיון כפי שהציג אותו ראובן זה שיהיה תיאום וחשיבה משותפת ואכן גם בועדות ההיגוי המקומיות, שעובדות ברשויות עצמן, יש נציגות של אנשי משרד הקליטה וגופים אחרים. ולכן כל פרוייקט שיאושר ברמה המקומית הוא לא יגרום ליציאת פרוייקט אחר והוא לא יהיה במקומו. במילים אחרות, הוא תמיד יהיה תוספת לפעילות המתקיימת באותו יישוב.

ז"א, שבעצם בששת הערים האלה אתם רואים תוספת תקציבית.

אנחנו רואים תוספת פעילות חשובה מאוד. מרגע
הולדת הרעיון עוד לפני שהפרסונות היושבות כאן
הצטרפו למערך, היה ברור שעובדים ביחד ועובדים בתיאום.

תוספת פעילות מתורגמת גם לתוספת תקציבים.

יש לנו את התשתית התקציבית שלנו שאף אחד לא זז ממנה בשקל.

לפני שאני אתייחס לשאלות ספציפיות שלך, אני רוצה להקדים ולהגיד. הפרוייקט לא מעולי
אתיופיה, הוא פרוייקט של כל כך הרבה גורמים שיושבים סביב שולחן אחד, גם בתהליך הבניה ותהליך קבלת החלטות, אני מקווה מאוד ביישום. במיוחד נציגי יוצאי אתיופיה שהיא מורכבת מ17- ארגונים, עומד בראשה אברהם נגוסה, זה הגוף החזק ביותר שעומד מטעם הקהילה מאחרי הפרוייקט, גם ביישובים שנבחרו בשש יישובים וגם כן ברמה הארצית.

בעצם הפרוייקט הלאומי הוא יוזמה של הסוכנות היהודית שהם הביאו את הדבר הזה לדבר מאוד מבורך על מנת לתת מענה לבעיות ולאזרחים יהודיים יוצאי אתיופיה. עדיין עולים מאתיופיה לא מתרוממים בקליטה פה במדינת ישראל. המטרה להביא לקליטה בחברה הישראלית בשלמותה, בחינוך, תעסוקה ובנית קהילה. הביסוס הוא בהיגוי ותיאום שאת הקדמת ואמרת לנו, יש הרבה מאוד גורמים שמפעילים לקליטת עולים מאתיופיה, תכניות שונות. מרבית התוכניות לא כל-כך מתואמות בין הגורמים וגם כן מונצחות בתוך קהילת יוצאי אתיופיה והרבה מאוד משאבים זורמים. העבודה היא עבודה מערכתית ומותאמת שתוכל למנוע כפילויות ובחלוקת עבודה מאוד ברורה.

כמו כל השותפים שהם נמצאים בפרוייקט לאומי והם השותפים האמיתיים שמשתתפים כמו שאמרתי, גם בועד המנהל וגם במועצה וגם ביישובים שאנחנו מתחילים אתם. השיטה היא מודולרית, היא צומחת וניתן להפעלה, היא בשלבים. התכנית היא למשך תשע שנים. אני מקווה מאוד במשך תשע שנים, במודולריות שלה גם צמיחה תהיה מבחינה תקציבית. כי התקציב של 660 מיליון דולר לא אקטואלי כבר. בגלל סיבות שונות של אינתיפאדה, ממשלה, מדינה מתקשה עכשיו בתקציבים וגם האמריקאים החברים שלנו, המצב הוא כל-כך קשה.

מבחינת הצלחת הפרוייקטים ילווה בתוכניות הערכה על-מנת להבטיח הצלחה. לכן הוא גם מתמקד בתוכניות בעלי סיכויי הצלחה. מה החדשנות של התוכנית של הפרוייקט - החדשנות היא הפעלת המודלים החדשניים המבוססים על לקחי העבר. כלומר, נלמד על בסיס התשתית של פרוייקט לאומי הוא הניסיון הקודם של גופים שונים. הפרוייקטים הקיימים שהיום כמו פק"ת, מוקדי קליטה, פרוייקטים שונים אחרים שמופעלים היום, הם הבסיס והתשתית של פרוייקט לאומי. פרוייקט לאומי לא ימציא את הגלגל מחדש, ישתמש בניסיונות בתשתיות הקיימות.

תפיסת התכנון שלנו היא במקום לעבוד לביזור רחב הוא יהיה עבודה בראיה כוללנית מערכתית, כמו שאת אמרת, המשפחה, לא יעסוק הפרוייקט רק בחינוך בילדים בלבד, יעבוד גם עם בבניית קהילה, יעבוד גם בתעסוקה. אם אין תעסוקה, אם אין פרנסה במשפחה, תהיה בטח מניעת נשירה, התדמית של המשפחה תמיד תהיה למטה. לכן שילוב של שלושה דברים, גם תעסוקה, גם בנית קהילה, להביא את יוצאי אתיופיה שהיא בעלת יכולת ותרומה משמעותית למדינת ישראל שהוא שילוב של שלושה דברים ביחד.

תעסוקה זה גם הכשרה מקצועית.

כן הכשרה מקצועית. התכנית מתבססת מגיל לידה עד גיל 35. בשתי רמות. ברמה יישובית
שנבחרו שישה יישובים וגם ברמה הארצית שהוא כמעט כל יוצאי אתיופיה. היא לא רק מוגבלת עד גיל 35 בלבד.

גם מבחינת התקצוב, התקצוב ביחסית פרופורציונאלית. מרבית הכסף כ60%- יהיה ליישובים שנבחרו ו40%- יופעל לתכניות הארציות. במקומות שאמרתי הגישה היא כוללנית יותר שיהיה מנוף יותר, תהיה התחלה שווה. התחלה שווה במובן הזה, החלופה הנבחרת. היו כמה חלופות בבחירה של אוכלוסיית יעד. שהגענו להחלטה שמגיל 0 עד 35, הסיבה היתה מרבית עולי אתיופיה קרוב ל60%-, 60 אלף נופלים מגיל לידה עד גיל 35. לכן מרבית העולים יכולים ליהנות מהפרוייקט וגם כן הצעירים הם אחוז גבוה בקרב יוצאי אתיופיה.

ההשתלמות שלהם תהיה קלה ולא רק קלה, היא תהיה איכותית יותר. אנחנו מאמינים במדינת ישראל ואני חושבת שגם בכל מקום יש עלייה, שיבנו פה מדיניות חברתית. נכון שהיום ההשקעה באוכלוסייה הצעירה שהיא מגיע עד לגיל 35, השקעה בכל המעברים. מעברים לכיתות א', מעברים לחטיבות ביניים ולתיכון, ומעברים לאוניברסיטה. כל החיזוק הזה שיכול להביא את העולים מאתיופיה יותר למעלה לשדרוג יותר גדול.

החדשנות של הפרוייקט הזה בנוסף, אני חושבת שצריך להדגיש השתתפות של יוצאי אתיופיה 50% בועדות היגוי מקומיות, גם שלא של יוצאי אתיופיה בועדות ארציות, הוא משמעותי ביותר משתי סיבות. סיבה אחת, יוצאי אתיופיה הם המומחים האמיתיים לבעיות ולאזרחים של יוצאי אתיופיה. והסיבה השניה שהמנטליות, הידע, היכולת הוא דבר הכרחי ומרכזי על מנת להשריש אותם כמודל ליוצאי אתיופיה עצמה. לכן זו החדשנות שלו.

חדשנות נוספת שאני יכולה להוסיף - בפעם הראשונה אני חושבת ששישה גופים יושבים סביב שולחן אחד עם הניסיון שלהם, עם היכולת שלהם, עם התקציב שלהם, עם התשתית הקיימת שלהם רוצים להוביל ולהביא את הפרוייקט הזה, הוא דבר הכרחי וחשוב.

אני לא יכולה להציג לכם תקציב למשך תשע שנים.

אנחנו לא רוצים לשמוע על תקציב. אנחנו רוצים לשמוע לאיזה כיוון, איך את רואה. יש לך עכשיו
מצב נתון, היכן את רואה את המצב בעוד שנה, בעוד שנתיים.

סגנון העבודה שלנו הוא כך - קודם כל יש ועדות עם תכניות עבודה לבניית יעדים ואסטרטגיות של
תכנון פרוייקט לאומי. משתתפים בהן כ130- איש.

בקביעת סדר העדיפויות, נוער במצבי סיכון הוא בסדר עדיפות גבוה. היה גם דיון על מצב של פשיעה בקרב עולים וגם בקרב עולים מאתיופיה. המצב הוא חמור ביותר גם מבחינת פשיעה, סמים, ועוד דברים אחרים. נשירה סמויה ונשירה גלויה שהיא כנראה היום לפי הנתונים, כפולה ביחס לאוכלוסייה רגילה במדינת ישראל.

לכן הפרוייקט הזה רוצה לתת אימפקט לנושא הזה, הוא בעדיפות ראשונה. העדיפות השניה שנקבעה, בגרויות והשכלה הגבוהה. היום אנחנו רוצים להביא יותר סטודנטים לאוניברסיטה. חיזוק של תלמידים בבגרויות. כמה שאפשר למנוע נשירה. לתת להם את כל האפשרויות של גם סיוע להורים בבתיה"ס, שיהיה להם מישהו שילווה, ידריך אותם וגם יהיה להם את הידע והמיומנות על-מנת להתמודד עם בעיות יומיומיות במערכת החינוך. סדר עדיפות שלישית הוא תעסוקה בבניית קהילה. אנחנו מאמינים, להביא את עולי אתיופיה להשתלמות חברתית וגם כן כלכלית במדינת ישראל.

אלה שלושת התחומים. יש שאלה מרכזית שעולה בין החברים שלי. היום אין 660 מיליון דולר. עובדה במקום להתחיל ב30- מיליון דולר, אנחנו מתחילים ב10- מיליון דולר היום את הפרוייקט. האם זה נכון לפזר את כל הכסף הזה במקום להתעסק במשהו ספציפי אחד מכל שלושת התחומים. במקום לפזר את הכסף לחינוך, תעסוקה ובניית קהילה. ב2004- נדון עליה וב2005- יכול להיות שנגיע להחלטה משותפת של הגופים ביחד ספציפית להביא אימפקט לפרוייקט הזה.

באיזו שיטה אנחנו משתמשים ומגיעים לסדרי עדיפויות - אני חושבת שהועדות ביישובים. לכל יישוב יש צרכים משלו, אין לו מתכון אחיד שלכולם ישמש. ועדת ההיגוי יישובית היא תקבע את הצרכים, את סדר העדיפות שלה.

בכל זאת, כדי שאני אלמד מה המצוקה הגדולה ביותר היום. האם היית אומרת שזה בני-הנוער?

אני אתבסס ממיפוי התכניות והצרכים של שישה יישובים שעשינו. מזה אנחנו לומדים, הרבה מאוד
תוכניות לחינוך סביב הילדים. מעט מאוד תוכניות בתעסוקה בבניית קהילה. בנית קהילה קצת יותר, בתעסוקה הרבה פחות.

היו"ר קולט אביטל היום כן מושקע יותר בילדים, אבל יש לקונה בכמה נושאים אחרים.

בשני נושאים - הקהילה והתעסוקה. פה זה המצב הקריטי במיוחד, כרגע תעסוקה הרבה פחות. לכן
הבאתי את הנושא הזה וצריך לעשות חושבים. גם מהלמידה שאנחנו עשינו פרוייקט ל2005-, אולי יתעסק במשהו ספציפי הזה שאנחנו נוכל לקבל החלטה על זה.

לגבי שאלתך מהסוכנות היהודית על 100 אלף דולר במשך תשע שנים, כן הוא נכון. אנחנו לא עשינו שום למידה כלכלית בנושא של קליטה ראשונית.

היו"ר קולט אביטל הנושא הזה הוא לא רלוונטי לכם. כי ממילא הוא לא תלוי בתחשיבים שלכם. אגב, אני זוכרת
שה100- אלף דולר לאיש שנאמר לי ע"י יו"ר הסוכנות, נאמר לי גם לדעתי כיוון שהוא גם כלל את המשכנתא.

החברה הכלכלית צריכה ללמוד ולהבין את התקציב הזה למה זה מיועד. אני לא חושבת
שלדעתי זה כולל משכנתא. כי היום משפחה בת שש נפשות שמקבלת משכנתא, היא בעצם מעל 100 אלף דולר. לכן הוא לא יכול לכלול גם את המשכנתא.

זה פחות וחד פעמי, זה לא לפי נפש.

היו"ר קולט אביטל ודאי שזה לפי משפחה. אנחנו דיברנו על 100 אלף דולר קליטה למשפחה.

הפרוייקט הלאומי לא יתמקד בגיוס כספים רק מבעלות הברית. תהליך העבודה שאנחנו עושים
אותו להביא את אנשי עסקים ישראלים להקים פורום, גם יתרמו כסף וגם ינסו להביא למציאת עבודה. אנחנו כרגע מפתחים את הדבר הזה. הגופים הנוספים שהם מיועדים לממן את הפרוייקט הלאומי, אנחנו כרגע במגע עם קרנות פרטיות וגם עם קרנות שונות בארץ ומחו"ל. היו לנו כמה פגישות ואנחנו הולכים כן להביא את זה. כולל גיוס של לובי, צוות משימה בארה"ב הוא דבר הכרחי.

כבר יש לפרוייקט הלאומי יו"ר, עמית מארה"ב ואנשים אחרים. כרגע אנחנו הולכים להרחיב את צוות המשימה על-מנת גם לגייס כסף, גם לעשות לובי לפרוייקט לאומי. אנחנו גם הולכים להקים כרגע, לובי בכנסת לנושא של יוצאי אתיופיה. יהיו חברים בו ח"כ מכל המפלגות. כי היום פרוייקט לאומי לא צריך להיות מבודד, גוף שצריך להיות חזק ביותר. שיהיה גוף מתאם ויכריע את האזרחים שלו מאתיופיה.

היו"ר קולט אביטל אני רוצה לקבל אם אפשר חידוד נוסף. אני מתארת לי שאתה בא ואתה אומר פרוייקט לאומי
כמה אנשים מתוך הקהילה לא מועסקים, כמה אנשים מתוך הקהילה לא נקלטו בגלל סיבות אחרות. לגבי הנוער אנחנו יודעים פחות או יותר מה האחוזים שנוער נושר, נוער במצוקה.

ואני גם מתארת לך שיש לך איזו שהיא השקפת עולם לאן ואיזה כיוון אתה רוצה להביא. ז"א, איזה יעד. אם היום יש לנו כך וכך אנשים בלתי מועסקים, איך אנחנו באופן הדרגתי רוצים שהקהילה הזאת.

דבר נוסף שאולי אני לא שמעתי אותו ממך, אבל מאוד חשוב לי, תראו הבעיה היא לא רק שאנחנו נבנה קהילה, כי אנחנו לא רוצים לבנות רק קהילה בתוך קהילה, הבעיה היא גם איך אנחנו באמת יוצרים את הגשרים ואת הקשרים בין הקהילה הזאת, שתהיה יותר מעורה בתוך החברה הישראלית. שהחברה הישראלית מסוגלת לפתיחות יותר גדולה ולקליטה יותר נכונה בתוכה. ז"א, אנחנו לא הולכים רק על יצירת גטו. אנחנו רוצים ליצור קהילה שיש לה את התחושה של קהילה טובה, מכובדת, אבל גם שהיא חלק אינטגרלי מהחברה הישראלית.

אני כרגע מסתמך קצת על ניסיון קודם. אם חנוך צמיר זוכר אז הייתי בזמנו מנכ"ל משרד הקליטה
ובעצם הייתי מחוייב לנסות להוציא אותם מקרוואנים.

הדבר הראשון שעשיתי כשהגעתי למשרד הקליטה, מיניתי איש מאוד בכיר שיעסוק רק בנושא האתיופי. והנושא האתיופי קובע לעצמו ייחוד משלו. מדוע - משום הפערים הם כל-כך גדולים. יש פער עצום בין החזון המאוד עמוק שהניע את הקהילה הזאת לבוא הנה ובין האפשרויות שלהם בעצמם להתמודד עם המציאות הישראלית. וזו חובה של כולנו היום, גם של הקהילה, מפני שהיא מסוגלת לזה במידה רבה. לעשות מה שאפשר כדי להדביק את הפער הזה בהקדם האפשרי.

ואת האחריות המשותפת הזאת כל השותפים לקחו על עצמם. השנתון של הקהילה הזאת 2300-2400 איש בשנה. מה שהיינו רוצים שהפרוייקט הזה ייגמר. שכל שנה 2300-2400-2500 כמה שיהיו עוד, אנשים שיוצאים לשוק העובדים יצאו עם השכלה מתאימה, עם חינוך טוב. רובם ישרתו בצבא, יבואו לצבא כשהם מוכנים. ואחד הפרוייקטים שאנחנו עושים קודם כל עם משרד הקליטה שיש לה בזה ניסיון עצום. ולדאוג שכל שנתון 2004 יעבור הכנה לצבא.

האנשים האלה ילכו וילמדו מקצוע ויפרנסו את עצמם ואת המשפחות שלהם. על בסיס שנתונים מקרים. את הרווחים האלה צריך למלא. כשהאנשים יתפרנסו ותהיה להם גאוות יחידה ונעזור להם לטפח את המורשת שלהם שהיא עשירה ומגוונת ויוצאת מן הכלל. הציונות שהאנשים האלה לקחו איתם כשהם באו הנה, זה בעצם אחד היישורים הגדולים ביותר שקיבלנו להצדקת התנועה הציונית. זה נכס ענק. יש להם מוטיבציה עצומה, אני רואה אותם בצבא. שני הבנים שלי שירתו עם אתיופים בצבא, סיפרו לי דברים יוצאים מן הכלל. אני נפגש עם מנהיגות מקומית, אני נפגש עם מנהיגות ארצית. את צריכה לבוא פעם לראות את האנשים האלה איך הם מדברים, איך הם מציגים את הדברים. זה נכס יוצא מן הכלל.

אם ניקח את המאקרו נטפל בו כמו שצריך ויפרנסו את עצמם ולא יחיו מהבטחת הכנסה שהיום 75% או 73% מעל 45 חיים מהבטחת הכנסה. האנשים האלה באו מאתיופיה, לכל אחד היה הכבוד, היתה לו אדמה שלו, הנחלה שלו, המשפחה שלו. ופה הוא גם נזרק לשום דבר. צריך קודם כל שיהיה להם בסיס להשיב לעצמם את הכבוד שיש להם. הם אנשים יוצאים מן הכלל. אני רוצה לתת להם את הכלים האלה ולעזור להם והם יכולים לעזור לנו לעזור לעצמם. זו בעצם התפיסה בשלושה משפטים.

אני רוצה לברך על הפרוייקט הזה. א: מסיבה שזה פעם ראשונה בהיסטוריה ואני יושב פה כמה
שנים, שאני בכלל שומע ארגון שמדבר על שנת 2005 כאילו זה מחר. זה ארגון לדעתי יחיד בארץ שמדבר על 2007-8, כאילו זה מחר. וזה באמת מה שחסר לנו בכל מערכות התכנון. התכנון האסטרטגי, טווח ארוך לא קיים. ואם יש פה ארגון שמתיימר ואני אומר ומאחל לו, אבל מתיימר גם לתכנן את צעדיו עד תשע שנים קדימה ועפ"י זה גם לקרוא לזה, כל הכבוד.

אני חייב להגיד שלי באופן אישי היה ניסיון של הקמת ארגון שעסק בעיקר בעבודת מטה וקיום מערכות. אני עשיתי את זה גם בתחום קליטת העלייה אבל בחיפה. לקחתי בעצם אותו מודל לפני 10 שנים והקמתי עמותה לקליטת עלייה שדחפה קדימה את קליטה העלייה בעיר בצורה יוצאת מן הכלל. לנו יש גם נושא של התעסוקה האתיופיים.

אני מציע גם שתבקרו ברשות, תלמדו את המבנה של הרשות וגם מה שאנחנו עושים בקרב גם נוער וגם המבוגרים האתיופים. זה מותרות, בחיפה האתיופים מותרות, כי אנחנו קולטים אם אני לא טועה בסה"כ, כ2300- איש בחיפה. והתנאים שהם מקבלים הלוואי על כל הקהילה. אבל בכל זאת תלמדו את הנושא שם, גם תעסוקה, גם שילוב וגם חיזוק הקהילה. גם זה מה שמלמד אותנו שבעצם השילוב, זה מילת מפתח כמו שאת אמרת, תלוי בפרופורציות בין הקהילה הקולטת לבין הקהילה הנקלטת.

דבר שני, אני לא מסכים עם קולט בנושא בניית הקהילה. אני חושב שגם בניית הקהילה, זה חיזוק הקהילה, העצמת הקהילה. אני גם הייתי ברשותכם מפריד את זה מתחום התעסוקה, נכון שזה קשור, אבל זה נושא בפני עצמו. אתם רציתם שיהיה משולש לנושא החינוך, והכנסתם את החיזוק הקהילה לתוך התעסוקה.

היו"ר קולט אביטל זה נושא בפני עצמו.

זה צריך להיות נושא בפני עצמו.

היו"ר קולט אביטל אם אתה לא עושה את זה, אתה גם לא יכול לטפל בנוער.

לא רק לטפל בנוער אתה גם לא יכול לטפל בקהילה עצמה. קודם כל אתה צריך לחזק אותה
שהיא תטפל יחד אתך בקהילה הזאת.

אז לכן אני מאוד מברך על התכנית. אני מקווה שהממשלה תעמוד בחזון. זה נושא חשוב. אני חושב שאחרי שאתם התארגנתם, קרנות כמו קרן חדשה ומוריה יהיו מאוד חשובות לפרוייקט.

היו"ר קולט אביטל הבעיה היא לא רק לעשות שם, הבעיה היא איך קולטים בארץ, בזה אנחנו דנים עכשיו. אני רוצה
לדעת אם נקוטצ' שותפים גם מבחינה כספית.

לא. אנחנו מתעסקים בעולים שנמצאים בארץ ולא בעליית עולים משם.

היו"ר קולט אביטל לא זאת שאלתי. חשוב לי לדעת ואם אין לך תשובה היום חשוב לי שבכל זאת נקבל איזה

אם נקוטצ' השתתפו גם כספית בנושא הזה בארץ. ב: כיוון שנקוטצ' הם אלה שמשיגים את שימת ליבנו לכך שיש כסף לנושא הזה בקונגרס האמריקני שלא מנוצל על-ידינו ומפציצים את כל העולם ובן דודו בהמון מכתבים לקונגרסמנים ומקונגרסמנים.

חשוב לי מאוד לדעת אם ברמת המשאבים. אני מבקשת ממך להפנות את השאלה הזאת, אם יהיו מוכנים להעמיד לרשות הפרוייקט הזה משאבים כולל מהקונגרס האמריקני.

אני רוצה להשיב על זה כי יש לנו יו"ר עמית, יש לנו אנשים באמריקה ואנחנו ככלל, אנחנו עושים
פעולות באמריקה רק עם הגוף האמריקאי. לכן הנקודה שאת מעלה היא מאוד חשובה. ואנחנו נביא בפתחם של החברים האמריקאים במועצה. נקוטצ' הם אחד מ17- הארגונים שיושבים בנציגות.

אתה אמרת הרבה משפטים חשובים, אבל בעיני משפט אחד חשוב ביותר. אתה אמרת שאתם
בניתם שולחן שסביבו אנשים יושבים, מדברים לאט ולאט פותחים ומרחיקים את הקלפים מהחזה. זה היה משפט מפתח מבחינתי, גם שתוכל יותר להרחיק את הקלפים מהחזה של הג'וינט, של הסוכנות, של משרד הקליטה, של ארגונים חברתיים ואזרחיים של העדה האתיופית. ככה תוכל לתאם את הפעולה ולהפיק את התועלת.

זה מבחינתי הלב של הפרוייקט.

אני אומר לך בצניעות שכך פעלתי בהתחלה. אני שמח שקיבלתי את דעתך מהניסיון הקודם שלך.

זה הערובה להצלחה. אם תוכל לעשות את זה, הפרוייקט יקום על הרגליים.

ועדות ההיגוי זה בהתנדבות.

הכל בהתנדבות.

אנחנו באים למקומות, אנחנו לא ממציאים שום גלגל. אבל החיבור בין ועדות מקומיות ורצון של
הקהילה ומטה מצומצם, שבעצם שוב מתרגם רצון של העדה, זה לא מודל שקיים בהרבה מקומות. אנחנו מתבססים הרבה על ניסיון וכולנו יושבים מסביב השולחן. אנחנו נשלב את ועדות ההיגוי, זה דבר שנמצא בבדיקה. אנחנו הקמנו צוות מאוד קטן שיבדוק אפשרות שכל ועדות ההיגוי ישתלבו ויקימו צוותים משולבים, כי בסה"כ זה אותם אנשים.

אנחנו הרי הקמנו פרוייקט ייחודי להערכתי לפני כשלוש שנים. הרעיון היה להתיישב בשכונות
עתירות עולים. לקיים מוקד קליטה שלמעשה יש לו שלוש מטרות עיקריות. א: להוות כתובת לעולים שגרים בתוך השכונות האלה או בתוך היישובים.

אנחנו עובדים היום עם מערך קצת יותר ברמת היישוב. ב: לנסות לפעול ע"י המפקדים שביצענו שם את הצרכים האמיתיים של עולים מתוך הקהילה. ג: לנסות לעשות את המיפוי כמה שיותר רחב של התשומות התקציביות שנכנסות לנושא של קליטת עולי אתיופיה.

אנחנו כל הזמן מדברים על נושא של איגוד משאבים ולנסות שלא יהיו כפילויות בתוכניות. לנו חשוב מאוד שהרשות תהיה אחראית על הנושא הזה. כלומר, עצם זה שתקציב ההפעלה של המוקד הוא של משרד הקליטה, זה חלק אחד, אבל החיבור לרשות כלומר, החיוב של הרשות להיות אחראית על גורל תושביה הוא בעינינו קרדינלי וחשוב. הצוות שמפעיל את המוקד, יש מה שנקרא מנהל המוקד, יש מזכירת מוקד, יש רכז תעסוקה במוקד ויש פעילים של המוקד. הם כולם ב99%- מבני הקהילה האתיופית. חלק יושבים בתוך השכונות האלה.

זה פרוייקט חדש.

זה פרוייקט שהתחיל לפני כשלוש שנים. אנחנו למעשה מנהלים רישום ממוחשב של כל הפניות
שמגיעות למוקדים. כל עולה שנכנס אנחנו רושמים בדיוק על מה הוא פונה ומה הוא מבקש ומנסים להיות מין מתווכים בסיוע לאותם העולים.

אנחנו סיכמנו את שנת 2003 פניות כתובות של המוקדים, כ9500-.

אני אגיד לך מצפון לדרום. זאת עפולה, חדרה, נתניה, רחובות, רמלה, לוד, יבנה, קרית מלאכי
ואשדוד.

היו"ר קולט אביטל והם בת.פ. או בתשלום ישיר של משרד הקליטה.

של הרשות. כל החוזה שלנו להפעלת המוקד הוא מול הרשויות המקומיות. המשכורות של האנשים
הוא שלנו, אבל כל המותרות שניתנו לעמותה, כלומר, המשרדים, ארנונה, חשמל, מים, פקס טלפון וריהוט, ההוצאות שוטפות שלהם ע"ח הרשות.

אנחנו הקמנו ועדת היגוי שמשותפת גם לקהילה וגם לרשות. בראש ועדת ההיגוי הזאת עומד ראש העיר. לנו חשוב שלפרוייקט הלאומי ברמה של הועדה הזאת, אכן יעמוד ראש העיר. ומאוד מקובל עלי מה שנגיסטה אמרה וראובן אמר, שאנחנו צריכים לשאוף לועדה יישובית שכוללת את כל התחום של טיפול בעולי אתיופיה באותו יישוב. כאשר מתוך זה יצאו תת ועדות.

מתוך 9500 פניות שהיו, בניתוח של הפניות האלה, קרוב ל50%- היו בנושא תעסוקה. כלומר, בפירוש נושא תעסוקה הוא נושא חשוב לקהילה עצמה. ניסינו לבחון מה הפניות האחרות הן בפירוש בנושא של חינוך, בנושא של רווחה, בנושא של בעיות משפטיות. וכמובן בחלק מהמקומות גם בנושאי דיור.

אבל המסה הגדולה היתה בנושא תעסוקה. כשניסינו לבחון למה זה אז ראינו שזה משום שיש לנו רכז תעסוקה במקום.

מה אחוז ההשמה.

אנחנו גם את הנושא הזה בדקנו. אנחנו יצאנו לפני שנה בפרוייקט משותף.

היו"ר קולט אביטל תן לנו תשובה, כמה מתוך ה50%- שפנו וביקשו עבודה, כמה אחוזים מביניהם.

בנושא של ההשמות - היו לנו כ780- השמות. מתוך המספר, זה קרוב ל1700- ששולבו בקורסים
מקצועיים בתחומים שונים.

הבעיה העיקרית בעיני בנושא של ההשמות, היא א: סוג ההשמה. ב: היכולת של העולים, השרידות של ההקמה. כלומר, עד כמה אנשים מחזיקים מעמד בתוך עולם העבודה שהוא עולם חדש. לחלק מהם לא לכולם.

גם במפקדים שעשינו בתחום של התעסוקה, התברר לנו שבגילאי 26-44, אחוז המועסקים הוא גבוה מאוד. הוא כמעט מתקרב לאחוז המועסקים בחברה היהודית הכללית. הבעיה הגדולה, כלומר ההפרשים הגדולים ביותר, הם בתחום של נשים.

הנושא של המיפוי של התכניות שפועלות בתוך השכונות האלה - אני חייב להגיד שמתקציב המוקד פרופר שמשרד הקליטה מעביר מעבר לנושא של אחזקת כח-אדם, אנחנו מפעילים בעצמנו כ7- עד 10 תוכניות בכל מקום. כאשר אנחנו נכנסים לנישות מאוד ספציפיות שלא מכוסות ע"י אחרים. אנחנו מתחברים לכל הגופים האחרים שפועלים. שזה ג'וינט, פק"ת, קרן ידידות וכו'.

אני דוגמא אחת פשוטה שתבינו את מורכבות הבעיה. מתוך שכונה אחת מצאנו קרוב ל56- תוכניות שפועלות בו זמנית. אנחנו ספרנו 56 תוכניות שפעלו ב2003- בכל התחומים. גיל הרך, חינוך, נוער בסיכון, תעסוקה, בנית קהילה, תוכניות לשדרוג. אני חושב שהעניין הוא בהחלט שאם אנחנו מצליחים. א: לעשות מיפוי נכון, לעשות חלוקה נכונה, לעשות מה שנקרא חלוקה תקציבית בין כל מי שעוסק בעניין הזה. שלא נדרוך אחד על השני. ב: אני חושב שמה שנגיסטה וראובן אמרו, השילוב של בני הקהילה הוא בעיני גם הכי חשוב.

כלומר אני חושב שהגישה הזאת שאומרת שמה שלא יהיה 50% מבני הקהילה הם הועדות האלה. הדבר בעיני הכי חשוב זה לשלב ולערב ולתת להם את ההכרעה, לא לבוא עם תכניות אלא לשאול רבותיי, מה אתם צריכים.

בנושא של הפיזור הגיאוגרפי - אני חושב שיש לנו פה בעיה.

אני פשוט רוצה לחזק את מה שקודמיי אמרו. אנחנו כבני העדה רואים את הפרוייקט הזה
כהזדמנות היסטורית שישנה עכשיו. אנחנו רואים גם שבפעם הראשונה את הגורמים, משרדי הממשלה, ארגונים וולונטריים, נציגי העדה, שיושבים סביב השולחן דנים, מתכננים והולכים לבצע. גם זו היסטוריה.

אני חושב שלממשלה יש הזדמנות עכשיו, כי העדה מסוגלת לקחת חלק בזה, לעזור ולקדם את הקהילה. מה שאנחנו מבקשים מועדת העליה והקליטה, מח"כ, שתלחצו ותעזרו לנו שהממשלה תעמוד בהחלטותיה. לממן את ה50%- של הפרוייקט הלאומי.

הפרוייקט הוא מאוד מאוד חשוב ואף אחד כאן לא מתנגד לכך שצריך להפעיל אותו.

אני חייב לציין לגבי הנציגות ודרכי הפעולה של הארגון. מדובר כאן על נציגות של כ17- ארגונים שפעילים ושותפים לעניין הזה. אבל כאן חשוב שכולנו נדע שהנציגות הזו היא לא נציגות שמייצגת בצורה נאותה את הקהילה. הראיה לכך שבהרבה מן היישובים, שיש התנגדות מאוד מאוד קשה לדרכי הפעולה. וכשאתם רוצים להיכנס ולהכניס את התכניות הללו יש התנגדות לא קלה ולא פשוטה בניסיון ליישם את התכניות.

אתם משתתפים.

אנחנו כרגע לא נמצאים בתוך הקבוצה של ה17- איש מסיבה מאוד מאוד פשוטה, שאנחנו טוענים
שהנציגות כפי שאמרתי קודם, איננה מייצגת. עד היום אנחנו עומדים ומסתכלים מהצד בכל העניין הזה, אנחנו לא נקטנו יוזמות ולא פעלנו. אנחנו רק הסתכלנו מהצד כצופים איך העניינים מתגלגלים ואיך העניינים זורמים.

אם זה פרוייקט שמיועד לקהילה. וקולט אביטל ואני התרשמנו שזה פרוייקט באמת מיועד לכל
הקהילה. ואני לא שמעתי שיש פה איזה שהיא סלקציה או משהו כזה חלילה וחס. אז למה אתה אומר שאנחנו נעמוד בצד, זה לא חבל.

זאת בדיוק הנקודה. הנציגות שנבחרה כמו שאמרתי קודם, היא לא נבחרה באופן שהיה צריך
וראוי שיהיה.

אתה חושב שלקהילה כולה יש אפשרות לבחור בצורה שהיא תספק את כל הקהילה.

אני לא אגיד שתספק במאה אחוזים אבל לפחות לשאוף להגיע לאחוזים מאוד מאוד גבוהים.
אני רק אומר לצורך העניין כאן איך שהדברים פעלו - לקחו מס' עמותות שלצערי רובן ככולן, יש איזה קרבה כזו או אחרת בדרכים כאלה ואחרות, והם אלה שבחרו בעצמם ובינם לבין עצמם. וזה יצר התנגדות בקרב הקהילה.

יש ביטוי אחד אמריקאי, אם אתה לא יכול להכות, תצטרף. ויש ביטוי צרפתי, רק אלה שלא
נוכחים תמיד אשמים. אז חבל מאוד לא להצטרף. אני לא רוצה להיכנס לפוליטיקה בין הארגונים.

זו לא פוליטיקה בינינו לבין הארגונים, אלא זה לצערי הרב, גם הממסד כאן מנצל את העניין הזה
ולוקח הרבה פעמים את אנשי שלמה.

הארגון שלכם לא נהג כשורה. היתה לכם הזמנה להצטרף לתהליך של בחירות דמוקרטיות, לא
עשיתם. שיקול שלכם, אני לא מתערב בזה.

כשאני באתי לפרוייקט, מצאתי מצב של נציגות שקיבלו אותה, וידאתי שהזמינה אתכם, ואתם לא הרמתם את הכפפה. הדבר השני הוא שאחרי זה אתם התחלתם במסע של הכפשות. אמרתם שחילקנו כספים וירדתם לי מהגב רק אחרי שכתבתי מכתב לעו"ד שלכם, ואמרתי, אם לא תפסיקו, אני לא אהסס לנקוט באמצעים. אני יכול לשלוח לך את ההעתקים של המכתב, אני גם אשלח אותם לחה"כ ברונפמן.

אמרנו ברדיו אמהרית אתיופית שהעדה שומעת את זה, כמה פעמים וכתבנו ליו"ר הארגון ודיברנו
גם אישית עם האנשים הללו ולא הגיעו. החבר הוא חדש כנראה הוא לא שמע את כל ההיסטוריה.

הג'וינט מהתחלה מסודרים בתוכנית, מאוד מעורבת בכל הועדות המקצועיות. יו"ר הועדה
בנושא גיל הרך הוא רמי סולימני שהציג את נושא פה. אני נסעתי לחו"ל יחד עם נגיסט להציג את זה לפני הפדרציות ביחד עם נציג הסוכנות.

זה באמת ניסיון ייחודי שצריכים למצוא את כל הדרך לגבות ולתמוך בזה.

אני הייתי רוצה לסכם את הישיבה בשלושה דברים.

קודם כל, אנחנו רוצים לברך לא רק על קיום הישיבה אלא על קיום הפרוייקט. אני חושבת שאין לנו שום דרך להתמודד עם בעיות של קליטה, אם אנחנו לא משלבים כלים ואם אנחנו לא מדברים על תכנון. ומי שלא מבין שהנושא של הקליטה, זה לא רק איך קולטים את העולים, אלא איך מסתכלים על כל החברה הישראלית, אז הוא לא מבין את הבעיות שלפנינו.

העובדה שיש לפחות ניסיון ומאמץ לשלב את כל הארגונים שעוסקים בנושא הזה. א: החשיבה. ב: בתכנון. ג: אני מקווה גם בביצוע. הוא בעל חשיבות ממדרגה ראשונה. ואני שמחה שהמשרדים הממשלתיים הרלוונטיים משולבים בזה.

דבר שני, אנחנו נרצה להמשיך לעקוב ולקבל איזה שהם נתונים קודם כל, אם אפשר ממך על המוקדים, איזה שהיא סקירה כדי שנוכל להתרשם. שנית, נרצה לבקש מכם לקבל גם רשימה קצת יותר ספציפית מבחינה תכנונית על איזה ערים אתם רוצים ללכת בשלב ראשון, בשלב שני וכו'.

דבר שלישי, אנחנו נפנה ואנחנו גם נפעיל כמה שאנחנו רק נוכל לחצים על משרדי הממשלה שצריכים לבוא לקראת הפרוייקט הזה כדי לאפשר לו ליישם אותו. לתת את התקציבים שמיועדים לשנה הזאת. אם אני לא טועה מדובר במשהו כמו 5 מיליון דולר שצריכים לבוא דרך משרד הקליטה. אנחנו נפנה לשרת הקליטה. כדי שאנחנו גם נדע אם הדבר הוא מעשי, באיזה לוחות זמנים. כי בלי זה, זה לא ילך ובלי זה גם לא תקבלו את Meshing franc מחו"ל.

דבר אחרון, מבלי להיכנס לשום פוליטיקות, אני רוצה לפנות לכל הארגונים האתיופיים שלא מיוצגים בתוך הגוף הזה, אני מקווה שרומן יצטרף בקריאה, אף אחד לא יכול לחייב אתכם, הכל פה וולונטרי. אבל באמת לטובת העניין, אני רוצה לקרוא לכם להצטרף למאמץ. יש הנהלה חדשה, יש הנהגה חדשה, שימו בצד את מה שהיה בעבר. מי אמר מה על מי. עכשיו צריך להיות פרוייקט משותף לכולם. וחבל שאתם לא תהיו שם, חבל שלא תתרמו גם אתם מהידע שלכם. סה"כ אני בטוחה שאתם ארגון, אז אתם גם דואגים לחברי הארגון. מתוך אותה דאגה לקליטת העלייה, אני רוצה לפנות אליכם ולכל מי שלא הגיע, פשוט להצטרף, בלי זה אנחנו נמשיך להתקוטט אחד עם השני, כולל בערים וחבל.

תודה רבה.

הישיבה ננעלה בשעה 11:02