כנסת פתוחה

1. ביקור בטיפת חלב "השלום"



5
הוועדה לקידום מעמד האישה
08.10.03

פרוטוקולים/מעמד האישה/7220
ירושלים, ט' בחשון, תשס"ד
4 בנובמבר, 2003

הכנסת השש-עשרה נוסח לא מתוקן
מושב ראשון



פרוטוקול מס' 47

מישיבת הוועדה לקידום מעמד האישה
מיום רביעי, י"ב בתשרי, התשס"ד (8 באוקטובר, 2003) בשעה 10:30

1. ביקור בטיפת חלב "השלום", מבשרת ציון
2. ביקור בטיפת חלב במרכז הקליטה "הראל" במבשרת ציון

גילה גמליאל – היו"ר

דני עזריאל – ראש מועצת מבשרת ציון
מוריה אשכנזי
ד"ר חן זמיר
פרופ' יונה אמיתי
ברי קנישקוב
מירה חיינוביץ
נעמי אדלשטיין
הלנה קירמאיר
מאיר רוסו
איילה מאיר
רונית טהר
פריאות
ממיט
כריסטינה קוסמה

דנה גורדון

לאה קיקיון










1. ביקור בטיפת חלב "השלום", מבשרת ציון

שלום לכולם, אני מתכבדת לפתוח את ישיבת הוועדה.

לכבוד הוא לנו שחברת הכנסת גילה גמליאל הגיעה אלינו. אני, באופן אישי, רוצה להודות לה בשם כל אחיות בריאות הציבור. כאשר היתה ישיבה אצלה בכנסת היא נתנה תרומה גדולה לאין שיעור לטיפות החלב, שנחשפו לסכנה שהן תעבורנה לקופות החולים. היא הצליחה להעלות את הנושא על פני המפה, והגענו למצב שבעזרת סיעת הליכוד כולה, בעזרתה של חברת הכנסת גמליאל, הצלחנו לעבור את התהליך של הפיצול. אנחנו נמצאים במאבק. עברנו קריאה ראשונה, אך המאבק שלנו לא תם. אנחנו כל הזמן דואגים. אני מדמה את עצמי לציפור טרף שמחכה לעוט על כל מי שמנסה להעביר אותנו לקופות החולים, ויש עדיין כאלה שמנסים.

אני רוצה לציין כאן שהשירות שלנו הוא שירות ייחודי, שירות אוניברסלי, שנותן את עצמו לכל האוכלוסייה. אין כאן הבדל בין חברים בקופות חולים שונות. לא משנה אם מקבל השירות הוא עובד זר או עולה חדש. מי שרוצה, אפילו אם הוא מתגורר בעיר אחרת, יכול לבוא לתחנה שלנו ולקבל את השירות. אין שום מגבלה בקבלת טיפול. בשל הייחודיות שלנו זכינו בפרס מגן הילד של ראש הממשלה, בזמנו של ראש הממשלה יצחק רבין, זכרונו לברכה. יש לנו את אות ההוקרה של ארגון הבריאות העולמי, על הנושא של הטיפול המונע. אנחנו יכולים להתגאות, בזכות האחיות שלנו, בכך שהכיסוי החיסוני שלנו הוא שווה ערך לזה שקיים בארצות כמו שבדיה. אנחנו אפילו עולים על הנתונים שמגיעים מארצות הברית. כאן הכיסוי החיסוני מגיע לערכים מאד גבוהים של למעלה מ-90%. מדובר על ילדים וכל קבוצות האוכלוסייה שצריכה להתחסן. אנחנו דואגים להם. זה בזכות הפעילות שאנחנו עושות, ה- reaching out, כלומר, ביישום. אני, בתור אחות טיפת חלב, כאשר אני רואה שאישה לא מגיעה לתחנה, ולילדה מגיע חיסון, אני אחפש אותה באמצעים שונים, כולל ביקורי בית. לא אתיר שיהיה כאן איזשהו מחדל שבו ילד לא יקבל חיסון או שילד לא יעבור בדיקת שמיעה. מעבר לזה, בקבלה רגילה שאנחנו מקבלות – למשל, כאשר מגיעה משפחה חדשה, או כאשר אנחנו שומעים על מקרים של דיכאון לאחר לידה, על אלימות במשפחה, פגיעה בנשים. אלה דברים שהייחודיות שלנו בהם היא מעל ומעבר. אני לא חושבת שיש עוד סקטור שהוא בעל מיומנות כזו, שנותן שירות מכפר ראג'ר בצפון ועד אילת בדרום. אנחנו מכסים כמעט 80% מכלל הטיפול המונע בארץ.

אני שוב אומרת – לכבוד לי שבאת לכאן, כי באמת אנחנו כולנו משמשות את בריאות הציבור, ומעריכים את המאמץ שעשית. אנחנו מקווים שהאנשים כאן יוסיפו ויציגו את הפעילות שלהם. טיפת חלב כאן זה מבנה, אך יש לו פעילות גם בתוך הקהילה.

אני רופאת המחוז פה, של ירושלים רבתי, כולל גם בשטחים שמעבר לקו הירוק – בקעת הירדן וגוש עציון. אני מאד שמחה שבאת לכאן, אלינו. השירות שלנו הוא שירות בן 100 שנים, פחות או יותר. התחילה אותו הנרייטה סולד בירושלים העתיקה, כשהיה כאן לילדים גרענת בעיניים, ולא היה להם מה לאכול. אני חושבת שכדי לקלקל דבר כזה צריכים אומץ, מצד אחד, כי אף אחד לא יודע מה יהיה המצב כאשר יקלקלו, והרושם שלי הוא שיהיה צורך להקים את זה מחדש, ובמחיר גבוה יותר, גם במחיר בריאותי. יש כאן גם איזשהו חוסר בחשיבה לטווח ארוך. כל מי שיושב פה היה בטיפת חלב. מדדו אותנו, שקלו אותנו וחיסנו אותנו, ואנחנו יושבים פה היום.

למבשרת יש דימוי קצת אליטיסטי. כאשר בדקנו את אשכולות היישובים – מבשרת והר אדר הן השמיניות היחידות שלנו. אני חושבת שהתחנה פה היא אופיינית לכל המקומות האחרים, של אחיות שאני אומרת שאין כמותן. זה מין חינוך ואופי כזה שהן לא יושבות בשקט. הן מחפשות את האנשים, יוזמות. כאשר מגיעה משפחה חדשה, עוד בטרם שילמה ארנונה, מייד אחות של בריאות הציבור דופקת להם בדלת. ככה זה הולך. זו שיטת העבודה – לא יושבים פה ונחים. מחפשים כל הזמן, ומעורבים כל הזמן בקהילה. אם אני רוצה לדעת אם יש מחלה זיהומית, אם יש בעיה בריאותית – אני שואלת את אחיות התחנה, ואין דבר כזה שהן לא יודעות. הן בדרך כלל גם תושבות אותו יישוב, והן יודעות. איך הן יודעות? – אני לא יודעת, אך הן יודעות. לפעמים מדובר בדברים מאד עדינים, והן מוצאות את הדרך הנכונה והטובה לעשות את זה. פה זה מקום שכל אחד יכול לבוא ולהיכנס. אין שום מכשלה, שום עיכוב, לא צריך להראות שום כרטיס חבר. מספיק שהוא עובר פה, הוא לא צריך להיות אפילו תושב. זה דבר מאד פשוט. כל אדם, כל אם, כל ילד – יתקבלו. אין שום מגבלת קבלה. אין תנאי קבלה.

הדבר המיוחד, שנראה אותו אחר כך, זה הנושא של קליטת העליה. קליטת העליה האתיופית היא ממש דבר מדהים פה. נכון שהיו פה גלים קודמים של עליה מארצות אחרות, ואני לא הכרתי אותם, לצערי, כי עדיין לא הייתי בתפקיד, אבל אני זוכרת שהגיע גל עולים גדול בבת אחת, ואז אמרנו שנקים במרכז הקליטה תחנה של טיפת חלב. זה משהו ייחודי ויוצא מגדר הרגיל, שאנשים שבאים מתרבות אחרת, עם בעיות מאד משמעותיות, בתוך שנה לא רואים הבדל – אותם חיסונים, אותו מצב בריאות, אותו שיעור גדילה. איך זה קורה? – זה הודות למאמץ שמשקיעים. זה לא משהו היולי או מקרי. אלה הן העובדות. אני לא רוצה להכביר במספרים, הכינו פה האחיות מצע שלם לדיון. השירות הזה הוא חשוב. הוא בליבנו, ואנחנו מוכנים לעשות כל דבר שהוא על מנת לשכנע שלא כדאי, לא רצוי ואפילו אסור לצמצם אותו או לסגור אותו כפי שהציעו.

יצא לי לפגוש את טיפת חלב לעומק, לפניי ולפנים, כאשר הייתי מנכ"ל המשרד לביטוח לאומי. ראיתי את העבודה הזו כאחד הדברים הכי חשובים לחברה הישראלית. אני לא יודע כמה מכם זוכרים את התקופה שבה קופות החולים היו על כרעי תרנגולת, והם באו להתחנן לכספים. המוסד לביטוח לאומי התנדב לגבות עבורם כספים. היה חוסר איזון בין הקופות השונות. הדבר הנפלא שיש בכלל בבריאות הציבורית זה הנושא של השוויון, כפי שהוזכר כאן. הנושא הזה הוא חשוב מאד גם מבחינות אחרות – מהבחינה של חוסר מחויבות להיכנס לביורוקרטיה כלשהי. לפעמים חוסר הרצון הזה נובע מבעיה כספית. בדרך כלל אנחנו מגלים את זה אצל זוגות צעירים – אין להם כסף לשלם דמי חבר, ואז הם לא ייכנסו לקופת החולים. פה זה מקום שנותן את המינימום שהמדינה מחויבת לתת כשירות בריאות לציבור.

יש את חמשת המ"מים שז'בוטינסקי דיבר עליהם בזמנו. אחד הדברים הבודדים שנשארו כאמיתיים, מטעם המדינה, זה הנושא הזה של בריאות הציבור וטיפות החלב. אם גם את זה מורידים, ומעבירים לקופות החולים אנחנו יודעים מה יהיה. כולנו יודעים מה קורה בקופות החולים – אם אתה מעוניין בתוספת שירות מסוג מסוים –צריך להוסיף כספים. מה יהיה אם לא, לא ישקלו את התינוק בזמן? או לא יתנו מספיק חיסונים? אלה דברים שאסור שיקרו. לצערי הרב, הממשלה, בנושא הזה, הולכת לחטוא בגדול. כבר "אכלנו אותה" בחינוך, בעניין הזה. היום, כשמדברים על חינוך חינם – אין. דברים אחרים שאמורים להיות בחינם – אין. נשאר רק נושא הבריאות לתינוק. אם את זה רוצים לקחת, זה בדיוק כמו הסיפור עם הסוס, רק שפה הסוס הוא הציבור הרחב. גם כך המצב אינו טוב.

חשוב שבאת לכאן, וחשוב שהוועדה שבראשותך מטפלת בנושא הזה, בצורה ציבורית. אנחנו מאותה מפלגה, ושייכים לממשלה, אבל לפעמים אנחנו צריכים להגיד להם: עצרו. עד כאן. כל הכבוד לך שנרתמת לעניין הזה. אני אומר שבנושא הזה כדאי שנאמר – חברים, לא לדרדר את זה יותר. אם זה יגיע לשם זה יהיה חמור. אנחנו מזהים היום, פה, במבשרת, פנים מאירות לתינוק ולאם החדשה. הוזכר כאן קודם הנושא של מצבים לא הכי קלים שיש לזוג הצעיר, ולאם הצעירה, להתמודד אתם. שיתחילו גם להתמודד עם ביורוקרטיה? אני זוכר שאחד הדברים הראשונים שעשיתי כמנכ"ל הביטוח הלאומי, לגבי הנושא של מענק לידה, היה שלא צריך בכלל מגע בין האם והביורוקרטיה. כל המגעים נעשים בין בית החולים לבין המוסד לביטוח לאומי, כולל התשלום. אני חושב שחשוב להשאיר את זה במסגרת הציבורית, לתת את השירות המינימלי הזה. אם תוכלי לעזור בעניין הזה, תזכי למקום של כבוד.

אני מנהל המחלקה לאם ולילד המתבגר של משרד הבריאות, שנותנת את התמיכה המקצועית להפעלת השירות לטיפות החלב בחינוך המיוחד ובבתי הספר, ומתמודדת עם הנושא של הרפואה המונעת.

כל נושא הרפואה המונעת, שהואר כאן על ידי קודמיי, מחייב התייחסות רחבה ביותר, משום שזו רשת הביטחון לציבור מפני תחלואה. ככל שהרשת הזו תיפרם, יהיו יותר תורים בקופות החולים, בחדרי מיון ובמחלקות האשפוז. מעבר לאימפקט הבריאותי של זה, יש לזה גם מחיר כלכלי מאד גבוה. יש תחשיבים, בארץ ובחו"ל, שמראים שכל שקל שמושקע ברפואה מונעת, חוסך 5 עד 10 שקלים ברפואה המתקנת. שמעתי לא מעט מילים בכנסת. ניסו לשכנע את האוצר. גם בראיה של כלכלה, זו הרשת שצריכה את החיזוק דווקא בימים הקשים האלה, כשהמצוקות גוברות, והקשי של הציבור בהתנהלות היום יומית הופך את התחלואה לפצצת זמן.

מבחינה מקצועית, ד"ר חן דיברה על זה בצורה מאד ציורית – קומנדו, סיירת – אחיות בריאות הציבור והרופאים העובדים במערכת פיתחו אקספרטיזה יוצאת מן הכלל בתחום הזה. אני עבדתי 25 שנה בבתי חולים, כרופא ילדים, וגם בקהילה, ואני מכיר את הלך המחשבה של הרופא, אם זה בקופת החולים ואם זה בבית החולים. הרופא שמתמודד עם תחלואה, כשבא אליו ילד לבדיקה של 8 עד 10 דקות, הוא לא מעוניין להתעסק עם רפואה מונעת. הרעיון של איחוד השירות עם קופות החולים נשמע כמו סיסמא רטורית, שרק נשמעת יפה, אך בתרחישים שזה נוסה בעבר זה אומר התמוטטות וקריסה של הרפואה המונעת בישראל. כשמגיע ילד חולה אף פעם לא יתעסקו עם המדידות, החיסונים, ומעקב ההתפתחות בצורה מסודרת.

באופן פרדוקסאלי, דווקא בתקופות של מצוקה, ההחלטות הולכות לפי הדברים הדרמטיים. הרבה יותר קל לעשות לובי לחולה סרטן או לחולה בטיפול נמרץ מאשר לשירות כזה. אם בסדרי העדיפויות של חלוקת התקציבים מדובר על קיצוץ של אחוז אחד בבתי החולים, של 20% בשירות המונע, זה פשוט דבר בלתי נתפס. אני שמח שיש אנשים בכנסת משני צדי המתרס, שמבינים את גודל האבסורד ועומדים בפרץ למנוע את ההחלטות מהסוג הזה. השירות שלנו סבל וסובל מכרסום רציני, ונמצא באיום מתמיד. אמרה יעל דוידסון, שעצם העובדה שכבר במשך 30 שנה שומעות אחיות בריאות הציבור שעומדים לסגור את השירות, זה פוגע מורלית, פוגע ביציבות, פוגע בכל המערך של השירות. קופות החולים, כאשר התבקשו לתת את ההערכה התקציבית שלהם אם הן תיקחנה על עצמן את השירות, שתי קופות חולים נתנו הצעת מחיר שגבוהה פי 2 או 3 מהעלות הנוכחית של הפעלת השירות בידי משרד הבריאות. כשמגיע רגע של אמת גם באוצר, כנראה, יודעים שזה לא רציני, אבל עצם הנפנוף באופציה הזו, עצם האיום הזה, מזיק.

יש ואקום גדול בשירות לתלמיד בבתי הספר. הילדים בגיל בית הספר מגיעים לרופא פעם בשנה-שנתיים, כאשר יש להם בעיה אקוטית, אבל ההתמודדות עם כל תחלואי הנוער, עם יצירת הרגלי הבריאות הנכונים, לעמוד בפרץ בפני עישון, סמים, התנהגויות מיניות מסוכנות, אובדנות ואנורקסיה – מי עושה את זה? אנחנו עומדים בפרץ, והנה, מורידים לנו 20%. צריכים לתפוס את הדברים לא רק בראייה של מצוקת הרגע. אז עושים כיבוי שריפות, מורידים 20% מהתקציב, וממוטטים את השירות. גם כך הוא נשחק וכורסם מאד בשנה אחת.

עצם הביקור שלך כאן, וההתייחסות התקשורתית לנושא זה צעד יוצא מן הכלל בהעלאת המודעות של מקבלי ההחלטות, לא רק של הציבור, לגבי החשיבות של השירות הזה והאיומים המתמידים עליו.

אני אחות בשירות הבריאות לציבור. אני רוצה להוסיף לדברים שנאמרו, ושאני מתחברת אליהם – כשאנחנו מדברים על טיפת חלב לעומת קופת חולים אנחנו מדברים על שני תחומי מומחיות. המניעה היא מומחיות אחת, כאשר עובדים עם בריאים – איך מונעים את המחלות, מאתרים אותן מוקדם ככל האפשר, לעומת הטיפול שניתן בבית החולים. אם פרופ' אמיתי דיבר הרבה על העניין של השילוב, והסביר שכאשר ילד חולה לא עושים לו את כל הדברים, גם אותו צוות שעובד בקופת החולים, ואמור לעסוק בחולים ובבריאים יחד, אי אפשר שאותו אדם יעשה זאת, כי אלה שני תחומי מומחיות. צריך לדעת שמניעה זו מומחיות. כשעובדים עם ציבור בריא זה לא אותו הדבר כמו שעובדים עם ציבור חולה. למי שיש מחלה מסוימת, הוא צורך את השירות בעצמו. הוא הולך לקופת החולים, ולא צריכים לחפש אותו. כאשר אנחנו עובדים עם אנשים בריאים, המטרה שלנו היא לגלות ולאתר מוקדם ככל האפשר. כאשר עובדים עם אוכלוסייה בריאה ורוצים לתת עוד ועוד חינוך לבריאות, כדי למנוע, כדי לא להגיע לכל המחלות הכרוניות שיכולות להיות, באוכלוסייה בריאה, כביכול, זאת התייחסות אחרת, אלה אסטרטגיות פעולה אחרות, וזו מומחיות בפני עצמה. לכן, השילוב, כפי שאנחנו חושבים, אינו יכול להיות, אלא אם כן יעבדו תחת כיפת גג אחת, אך זה מנדט של ארגון שמתמחה במניעה, לעומת מנדט של ארגון שמתמחה במתן טיפול מתקן.

אני המפקחת המחוזית. הכנו חומר בעזרת כל הצוות במחוז, ואני רוצה לחלק לכם אותו. אני מקווה שהוא יוסיף ראייה נוספת על כל מה שנאמר פה.

בנוסף, יש לנו כאן זוג הורים ותינוק, ויש להם כמה דברים לומר.

לבת שלנו קוראים פאני, והיא מטופלת בטיפת חלב מגיל מינוס 9 חודשים, כלומר, מתחילת ההריון. באתי לכאן אחרי שניסיתי להיות מטופלת בקופת חולים, וקצת התאכזבנו. הגענו לפה ומההתחלה קיבלנו טיפול מעולה – את כל הבדיקות של לפני הלידה, ואחרי הלידה הבאנו את התינוקת לכאן. היא עוד מעט בת חודשיים. אנחנו נהנים מכל רגע שאנחנו נמצאים פה. הטיפול מצוין. מכירים אותנו פה, ויודעים לטפל בנו בכל כך הרבה חום ואהבה. זה פשוט נחמד להגיע למקום כזה. חוץ מזה שאני יודעת שלא מביאים לכאן ילד חולה, אז אני לא חוששת להביא את הילדה שלי לכאן. אני מביאה אותה לשקילה, למעקב. לכל אמא צעירה יש שאלות רבות. אנחנו מביאים אותה לכאן בלי חשש שהיא תתפוס וירוס. הכל נעשה ממש בכיף. ממש כיף לבוא לפה.

אתם עולים חדשים?

אנחנו כאן 14 שנה. הגענו מקזחסטן וממוסקבה.

אני רוצה לחדד נקודה – האם הזו ציינה שהיא לא חוששת לבוא לכאן כי היא יודעת שלכאן לא מביאים חולים. אם נתאר את הסיטואציה שכרגע יושבת אחות בקופת חולים, ומקבלת את המטופל של טיפת חלב, אם נכנס ילד עם חום גבוה ושלשולים, מה יהיה סדר העדיפות בטיפול, באותו רגע? קודם כל, תהיה חשיפה של אותו תינוק בריא לזיהום ויראלי. מצד שני סדר העדיפות יהיה לוותר על הטיפול בתינוק הבריא, כי המקרה השני הוא אקוטי. זו הסכנה.

הראיה של האוצר היא באופן שלא רואים את מה שמצוי מתחת לפנס, אז ודאי שהראייה היא לא לטווח של לראות מה יש מאחורי הפנס. אם אנחנו נותנות היום חיסון של שתי טיפות נגד שיתוק ילדים, אתם יכולים לראות, מנגד, את המאבק של הנכים. מתוכם, קבוצה גדולה היתה של נפגעי פוליו משנות ה- 50. איזה עלות יש בזה למדינה? אני נותנת שתי טיפות ומונעת מחלה שהעלות שלה, אם היא תתפתח, חס ושלום, היא הרבה יותר יקרה.

נשארו 4,000 נכים כתוצאה ממגפת הפוליו של שנות ה- 50. האוכלוסייה בישראל היתה אז כמיליון וחצי איש. כלומר, לו מגפה כזו היתה פורצת במדינה כמו המדינה שלנו היום, היה מדובר בסדרי גודל של עשרות אלפי חולים.

אם אני עושה בדיקת שמיעה ומאתרת לקות בשמיעה, יש לי את כל האופציות לאן להפנות. התפקיד שלנו גם מהווה רמזור, לדעתי. אני מאתרת בעיות, ואני יודעת לאן לנתב לטיפול, כי הייחודיות שלי היא במקצועיות שלי, הבלעדית, של אחות בריאות הציבור, בראייה ממש רחבת טווח. מדובר על כל ההיבטים: קשר עם שירותי הרווחה, עם מחלקת החינוך – עם כל המחלקות ברשויות.

חשוב שלא לתת לאקט הזה לעבור ולהשאיר את השירות כפי שהוא. מילא אם היינו שירות לקוי. יש לנו את דו"ח מבקר המדינה מלפני שנה. יש לנו כמה קבוצות חלשות באוכלוסייה. קבוצה אחת היא התינוקות. קבוצה שניה היא קבוצת הקשישים. קופות החולים התחייבו לתת את החיסון נגד דלקת הריאות וחיסון נגד שפעת. הם התחייבו לחסן את כלל האוכלוסייה המזדקנת שלהם, החל מגיל 65. הנתונים שהיו בפועל הם שבקושי הגיעו ל- 28 עד 30 אחוז. אז ניתן להם גם לטפל בתינוקות? זו הרי ממש סכנה. זו סכנה שאורבת בפתח. אני לא מוכנה להרשות למצב שלאיזה שהוא תינוק יחסר חיסון נגד דלקת קרום המוח או נגד שיתוק ילדים, או נגד דיפטריה. היתה תקופה שהורידו חיסון נגד שעלת. מה קרה? – התחילה שעלת.

פי חמש. זה אומר עליה של 500% במקרי השעלת.

כל עוד אני לובשת את התלבושת הזו, ועד יומי האחרון, אני מאמינה בבריאות הציבור. אני אומרת שוב: זו ממש סכנה לאוכלוסייה העתידית.

אני שמחה לבוא לכאן. כשעלה לפני כמה זמן הרצון לקצץ את עניין השירות בטיפות החלב, בזמן הדיונים על התוכנית הכלכלית, זה היה אחד מהנושאים שהיוו קווים אדומים שהצבנו לעצמנו, בוועדה לקידום מעמד האישה. זה היה חלק אינטגרלי מההכרה שלנו בחשיבות העליונה של הטיפול המונע, הקליטה, המעקב תוך כדי מהלך ההריון, כל מה שקשור באלימות בתוך המשפחה – דברים שנחשפים כאן. לטעמי, מה שהצגתם כאן זה דבר שהוא מאד חשוב לעתיד. אחת הבעיות הקשות שלנו, במדינה, שהראיה היא אף פעם לא לטווח של עשר או עשרים שנה קדימה, אלא יותר ראייה שמצטמצמת לפן של מגבלות התקציב פר קדנציה. אז נוצרות הבעיות, ונוצרות סיטואציות מאד קשות שמנסים להעביר את קבלת ההחלטות פר משרד, כלומר- שמשרד הבריאות יחליט האם הקיצוץ יהיה בטיפות החלב או בטיפול במחלות סופניות. עוד נושא שעולה היום על הפרק, בהקשר הזה – האם יהיה קיצוץ בטיפולי המבחנה או בדברים אחרים. אני לא חושבת שזה בדיוק צריך להיות השיח. אמרתי את זה גם במספר ישיבות שקיימנו בנושא הזה. הקימו איזושהי ועדה, שהיא, מצד בתי החולים וקופות החולים תצטרך להחליט מה סדר העדיפות. אני המלצתי להם לא לקבל את התפקיד, שהוא יוקרתי עבורם, כביכול. הצעתי להם לבטל את זה על הסף, ולהשאיר את זה לקובעי המדיניות, שיקבלו הם את ההחלטות. כאן מדובר בראיה של קביעת מדיניות, ולא של קבלת החלטות שרירותיות, שאמורות לקבל את הפן הרגשי. צריכה להיות כאן ראייה אסטרטגית לטווח הארוך.

אני רוצה לומר שגם מוריה אשכנזי וגם דני עזריאל עשו עבודה מאד גדולה כאשר הנושא הזה רק עלה, בזמנו, על סדר היום. דני עזריאל הוא האדם שבזכותו יש לי את המנדט לכהן כחברת כנסת. הוא מאד סייע לי, בזמנו, וזו ההזדמנות להודות לי. גם מוריה אשכנזי עשתה עבודת קודש, ונלחמה על מנת לסייע לכל האנשים כאן. זה בוער בעצמות, כפי שאמרתם קודם. לצערי, אני רואה שיש סימפטום שמופיע לפעמים, שכאשר רוצים להראות שנגזרות גזירות קשות, גוזרים גזירות חמורות ואחר כך מתפשרים. כנראה שאין מה לעשות, ושהסצנריו הזה יחזור על עצמו בכל פעם, בהקשר של טיפות החלב. לפעמים גם מראים גזירות שלא באות לידי ביטוי, כדי להראות שהיתה התפשרות. אני יכולה להבטיח לכם שכחברת כנסת וחברה בוועדה לקידום מעמד האישה, לא אתן יד לפגיעה בטיפות החלב. אני הגעתי לכאן היום כי הבטחנו שתהיה המשכיות, ואמרנו שנקיים סיורים על מנת להעלות את המודעות. הדברים האלה גם יעוגנו בצורה המתחייבת מהמציאות. נעשה את כל שביכולתנו על מנת למנוע את זה.

אתם ודאי נשארים פעורי פה נוכח הנתונים שנשמעו כאן היום – איך לא חושבים על זה, איך לא רואים את הדברים. לצערי, כשמגיעים לדרג של מקבלי החלטות, לפעמים מציגים תמונות כל כך קשות, וצריך להחליט בין רע לגרוע. כאן, בהיבטים האלה, צריך לחדד את הראיה קדימה. זה דבר שמאד לוקה בחסר. תמיד צריך להציג את מה שלא רואים היום. מה הבעיה בטיפות החלב? שהטיפול הוא טיפול מונע. טיפול מונע מקבל הנחות כלכליות לטווח רחוק. אם בזמנו ניתן חיסון נגד מחלת הפוליו, היום, כל הטיפול בנפגעי המחלה עולה פי כמה וכמה מאשר המניעה. אין בכלל מה להשוות מבחינת העלויות. אני תמיד דואגת להציג את הנקודה של שינוי התפיסה – נכון, אולי בנקודת הזמן הזו, למקבלי ההחלטות, קל יותר לסגור. כמו שנאמר קודם – אם נראה מה יקרה בעוד 20 שנה, הרי שאז העלויות תהיינה הרבה יותר גבוהות, ולא יהיה מאיפה לקצץ.

אני רוצה להודות לכם. אני רוצה לציין שהיו צריכים להצטרף עוד מספר חברי כנסת. לצערי, כיוון שמדובר פה בזמן של פגרה, רובם עסוקים במחויבויות אחרות, וחלק הודיעו הבוקר שהם נאלצים לבטל את השתתפותם. על כל פנים, המסר יועבר אליהם, והדברים יקבלו את הביטוי גם בפן הזה.









































2. ביקור בטיפת חלב במרכז קליטה "הראל", מבשרת ציון

אני רוצה להציג את עצמי- שמי רונית, ואני אחות בתחנה. התחלתי לעבוד כאן במאי 99 כשהודיעו על העליה ההמונית שמתחילה להגיע. משרד הבריאות התגייס, ואנחנו היינו נותן השירות הראשון שהתחיל לעבוד פה באתר. התחלתי לעבוד בעזרה לצוות. היתה פה התגייסות המונית. עבד פה צוות של אחיות שגויסו מכל המחוז לעשות את הבדיקות הראשוניות לגילוי מחלות, ולמתן חיסונים ראשונים שנותנים לפי נהלי משרד הבריאות, לפי קבוצות גיל – כל גיל והחיסונים המתאימים לו. עשינו השלמות חיסונים של עשרות חיסונים ביום. באו לפה אחיות מכל המחוז. זו היתה ממש כוורת רוחשת באזור. אחרי פחות משנה קיבלתי את האחריות על התחנה, ומאז אני עובדת פה. יש לי מספר אנשי צוות: אירית, שהיא אחות בחטיבת הביניים פה, היא עוזרת לי בעבודה. יש לי אחות שנולדה באתיופיה ועלתה בגיל 16 לארץ. היא לומדת עכשיו לימודי השלמה להסמכה. הקשר הבלתי אמצעי שלה עם הקהל, בהיותה דוברת את השפה ומכירה את המנטליות, מאד עוזר לי. יש את שלי, שהיא דוברת אמהרית, והיא המזכירה שלנו שעוזרת לי מאד בעבודה. בגלל שהקשר הוא עם האם, אני חייבת מישהו שידבר את השפה ויתרגם את דבריי לאם ואת דברי האם אלי. הקשר הוא קשר מתמשך. אני נפגשת עם האמהות לפחות פעם בחודש. מאד חשוב לי הקשר. עוד אחת בצוות היא פריאות, שהיא מחנכת לבריאות. היא עבדה שנים בגבעת המטוס. היא מיומנת, מכירה את הקהל.

אם תסתכלו סביב תראו את הפלקטים שהכנו. אנחנו מתחילים בדברים בסיסיים שלנו הם ברורים. לנו לא צריכים לומר לרחוץ ידיים אחרי ביקור בשירותים. לנו לא צריכים להגיד איך להתקלח ואיך להשתמש בנייר טואלט. אלה הם דברים שאני חייבת לשנן כאן יום יום ובכל ביקור. אני מספרת למפקחות שלי על העבודה שלי. אני נותנת את הטיפות של החיסון נגד פוליו, וההוראה היא להדריך על רחצת ידיים אחרי ביקור בשירותים. אני לוקח את הילד לברז, ומלמדת אותו איך לרחוץ ידיים בסבון.

אדם נוסף איתנו בצוות הוא שמעון, שמחלק תרופות לאלה שחשודים בשחפת. יש לנו את חיה שגם היא דוברת אמהרית, והיא מגשרת בין בית החולים הדסה לבין הנשאים, במקרים של HIV. היא המגשרת והיא חלק מהצוות שלנו, שעובד יחד בצורה מלוכדת.

אחרי שתיארתי לכם באופן כללי את העבודה בתחנה, שכוללת המון הדרכה והמון דברים מעשיים, אפשר להבין את דבריו של ד"ר לבנטל שאמר שהעבודה בתחנה הזו משמעותה להביא את האנשים למאה ה- 21. זה חוזר על עצמו בכל ביקור וביקור. כאשר אנחנו מקבלים הודעה על עליה שצריכה להגיע, יש לי רופא דובר אמהרית שבודק את העולים בדיקה ראשונית. הוא לא רופא של קופת חולים. זה חשוב. הוא רופא של משרד הבריאות. הוא עושה את האבחון הראשוני, ואם הוא מוצא איזה ליקוי או חשד לליקוי הוא מפנה הלאה לקופת חולים, או לאן שצריך. כאשר מתקבלת הודעה על עליה אני בקשר עם האתר. מודיעים לנו את שעת הנחיתה הצפויה, ואנחנו כבר עומדים דום ומחכים. אנחנו מגיעים לבית של המשפחה אחרי שהם נכנסים. אנחנו בודקים בדיקה ויזואלית לראות אם יש דברים חריגים, כמו דלקות עיניים או דבר אחר שמצריך טיפול. כך אנחנו עוברים מדירה לדירה, בודקים את כולם ומדברים עם כולם. אני, מעשית, בודקת פנקסי חיסונים. למחרת בבוקר אני או הצוות שלי יוצאים שוב לביקורי בית, לראות אם דברים נעשו, אם יש צורך בעזרה בדברים הראשוניים. אנחנו מסבירים להם את הכל – איך מדליקים בויילר, וכן הלאה. יש גם את הצוות של האתר שמדריך אותם. בדרך כלל, זו לא בדיוק העבודה הרגילה של אחות בטיפת חלב. אנחנו בודקים שיש להם נייר טואלט ומגבות, ואת המצרכים הבסיסיים הדרושים. אם יש תינוק במשפחה אנחנו מזמינים אותו לתחנה, ומתחילים במעקב כדי לבדוק את מצב בריאותו.

לפני שאני מציגה את ממיט, אני רוצה לומר בקצרה – ב-2001 הוחלט במשרד הבריאות לפתוח תחנה באתיופיה, במתחם של השגירות.פתחו שם טיפת חלב. נסעה לשם תדלה, האחות שקודם סיפרתי עליה. הם הכשירו שם אחות, שמתחילה לקבל שם קהל, לעשות בדיקות שחפת וצילומים. הם פותחים שם פנקסי חיסונים שאני מקבלת פה. אנשים כבר מקבלים שם את החיסונים הראשוניים והבדיקות הראשוניות. בביקור הראשון שלי אצל המשפחה, בארץ, אני פותחת את הפנקסים כדי לוודא שאת החיסונים הראשונים, החשובים להגנה על בריאות התושבים פה, ניתנו. באתיופיה יש מחלות שפה לא נפוצות. יש כמה חיסונים שניתנים באתיופיה כדי למנוע את הפצת המחלות פה. אני פותחת כל פנקס ובודקת שמחזיק הפנקס חוסן. היתה תקופה שהיתה בעיה עם החיסונים. התגייסנו וישבנו פה שעות, כדי לחסן את כל אנשי אותה עליה.

שמה של אישה שאני רוצה להציג בפניכם הוא ממיט. היא הגיע לארץ לקיבוץ נתיב הל"ה. אליציה שעובדת בבית שמש קלטה אותה. זו סגירת מעגל שהן נפגשות כאן היום. יש לממיט מילים מאד טובות להגיד עלינו. ניסינו אתמול לשאול מה זה בשבילה טיפת חלב, מה אומר לה המקום הזה. נשמע מה יש לה לומר.

(מתורגם מאמהרית): מה שאני מקבלת בטיפת חלב זו הדרכה לגבי התפתחות הילד, מעקב על המשקל. אם אני לא יודעת מה לעשות אני פונה לטיפת חלב, והם נותנים עצות והדרכה.

אתמול, כאשר פגשנו אותה והזמנו אותה לדבר פה, שאלנו אותה מה זה בשבילה טיפת חלב. היא ידעה מאד יפה להגיד את ההבדל בין תחנה לבריאות המשפחה לבין קופת חולים. היא אמרה שפה הטיפול הוא כדי למנוע מחלה, ושכאשר חולים הולכים לקופת חולים. זה, בעיניי, ההצלחה שלנו, שהצלחנו לשדר לה מה זו התחנה לבריאות המשפחה.

אני רוצה להוסיף שבאות לכאן אמהות עם תרופות שהן קיבלו בקופת חולים, כדי לקבל כאן הסבר מה לעשות, איך לקחת את התרופות. הם לא מקבלים שם את ההסבר הזה. אפשר לפנות כאן בכל שאלה. מקבלים תשובה עם קשר אישי ועם יחס חם.

יש סיפור שתמיד מרגש אותנו כאשר אנחנו חוזרים ומספרים אותו. זה קרה לפני יותר משנה. ילדה פה אחת הנשים בבית חולים בירושלים. שמענו על כך שהיא קצת שונה מבחינת ההתנהגות שלה. אצל הישראלים זה נקרא "דיכאון אחרי לידה". ביררנו מה קורה עם האישה והתברר שהפנו אותה, דרך קופת החולים, לאשפוז פסיכיאטרי. סגרנו את התחנה מייד והגענו לאותו בית החולים. אירית, אני ותדלה היינו שם. הגענו לבית החולים ודיברנו עם הפסיכיאטרית שטיפלה באותה אישה. הסברנו שבעדה זה נחשב שנכנס באישה הזו שד, ושעד שלא יעשו טיפול לאישה להוצאת השד, היא לא תבריא. היתה בעיה איך לשחרר אותה. המשכנו לנסוע לבית החולים, והאישה כבר קיבלה תרופות פסיכיאטריות. תדלה הצליחה להיכנס לוועדה הפסיכיאטרית שמתכנסת מידי כמה זמן, ועדה שיש בה הרבה רופאים מכובדים. היא הסבירה להם מה קורה לאישה הזו מבחינת ההוויה של העדה. הצלחנו להוציא את האישה מבית החולים הפסיכיאטרי. היא קיבלה את הטיפול שהיא היתה זקוקה לו – הוצאת השד. היום האישה במצב טוב. ה אחד הדברים המופלאים שהיו, בהתערבותנו המעשית והלוחצת.

אני מקדמת בברכה את מאיר רוסו, מנהל אתר הקליטה , אתו אנחנו עובדים בשיתוף פעולה הדוק. אנחנו ממש משפחה, אפשר לומר.

המתחם הזה, שאנו נמצאים בו, קיים משנת 72. הוא הותאם לקליטת עולי אתיופיה משנת 99. הוא נפתח מחדש. הוא היה סגור. הוא בעצם, מצד אחד, שכונה בתוך מבשרת, ומצד שני הוא מתנהל כמרכז קליטה לכל דבר. אפילו יותר מכך, לדעתי – יותר ממרכז קליטה רגיל. זה הוא מרכז קליטה ענק. אין אח ורע בארץ לכזה מרכז קליטה. יש בו 1,300 עולי פלשמורה. הם עוברים פה גיור ולימוד באולפנים. אחרי שנה וחצי, בממוצע הם עוזבים לדיור של קבע. התהליך הזה, בפרק זמן הזה, אנחנו עושים את המקסימום שאנו יכולים כדי לחבר אותם לחברה הישראלית, עד כמה שאפשר. החברה הישראלית היא דבר מאד מורכב, וזו משימה לא פשוטה. הם לא קונים בדירות במבשרת. יקר פה. הם קונים דירות באזורים כמו נווה יעקב, בית שמש, ראשון לציון, רמת אליהו. הם מפוזרים כמעט בכל הארץ.

אני יכול לומר שהמרכז פה הוא מאד מורכב. אנחנו מגיעים כאן לסדר גודל של בערך 11 כיתות אולפן בבוקר. זה המון. יש פה בממוצע בין 250 ל- 300 משפחות.

זאת כאשר מרכז הקליטה הזה מיועד לקבל בסך הכל 500-600 נפש בלבד. כלומר, התפוסה היא כפולה כאן.

המספרים נעים כל הזמן. 1,300 נפש זה בהחלט לא מעט. זה צפוף, אך מצד שני המרכז בנוי על שטח עצום, ענק, של כ- 40 דונם. הוא חוצה רחובות רוחביים של מבשרת ציון, עובר בתוך שכונות שלה. המבנה שלו הוא מורכב. מצד אחד, משרד הקליטה הוא זה שמממן פה את רוב הפעולות. התקציבים הם תקציבי המשרד, באמצעות הסוכנות שהיא הקבלן הטיפולי, לצורך העניין, הגוף המטפל. במקביל אלינו עובד קבלן, זכיין של משרד הקליטה- "עמידר", בכל מה שקשור לתחזוקת המבנים. אין פה תוספת מבנים. כל המבנים שקיימים כאן, כמו תחנת טיפת החלב - -

המבנה הזה היה דירה, של שתי משפחות.

כאן התגוררה משפחה של עד 5 נפשות. משפחה של עד 5 נפשות מקבלת יחידת דיור כזו.

אני קצת מרגישה מצוקת דיור, כאשר ילדים גרים עם הורים, סבא וסבתא ולפעמים יש מקרים - - -

כמה זמן הם אמורים להיות כאן?

עד שנה וחצי. השאיפה שלנו היא לכמת את הקליטה שלהם לשנה. זה מאד בעייתי, בעיקר בגלל תהליך הגיור, שיש לו כללים וחוקים אחרים. אי אפשר לתחום אותו כמו באולפן עברית, לקבוע שהוא מסתיים בפרק זמן מסוים. עם גיור יש כללים אחרים.

לגבי מה שאמרה רונית טהר – אנחנו עושים פעולות משלנו. אנחנו משתדלים שהצעירים לא יהיו כאן. כלומר, חתך הגילאים של מ-17 עד 26, מופנים לתוכניות צעירים בארץ.

גם אם הם עם משפחות וילדים?

בפירוש. בעיקר אם הם משפחות וילדים. כל צעיר בחתך גיל של 17 עד 25 עובר איזשהו הליך מיון, ומבחנים. זה מוכיח את עצמו. הבעיה היא שהם חוזרים אחרי שנה, כשהתוכנית הסתיימה. כמו שיש אפשרות לתעסוקה, ופה פתחנו אפיקים במאמצים שלנו עם האגף להכשרה של משרד העבודה. היה עיכוב של כמה חודשים. הם רוכשים דירות, אך מצד שני אנחנו במצב שיש כאלה שלמעשה גמרו את החובות שלהם, גמרו את הגיור שלהם, ואין להם לאן ללכת. זו בעיה רצינית מאד. בזה אנחנו צריכים להיזהר, כי כל עוד התחלופה עובדת, זה בסדר.

נשאלתי לגבי תחלופה – מ-99 ועד היום החלפנו פעמיים וחצי את האוכלוסייה.

צריך להבין שמבחינה בריאותית, הגילאים פה הם מאפס ועד 120, כלומר- זה לא רק תינוקות ואימהות. פה יש סינון בריאותי לכל האוכלוסייה בכל קבלה.

מה שיפה פה הוא מה שאת אומרת – כי אם המקום לא היה כאן, אם היתה מגיעה מישהי
עם כל ההערכות המקצועיות, ואומרת את הדברים שאמרת – אולי גם אותה היו מאשפזים.

זה הרבה יותר מורכב. אתם מוזמנים לבקר במרכז הקליטה, יש שיפורים, אבל אם נחזור לעניין הבריאות- אני חושב שאנחנו כאן המודל בדיוק לעניין של למה צריך תחנה של טיפת חלב. אנחנו יושבים פה בסמוך לשתי תחנות של קופות חולים – אחת מהם של קופת החולים הכללית, שרצתה מאד לבוא לכאן. קופת חולים מכבי היגיעה לכאן בשנת 99, ופתחה את האתר. קופת החולים הכללית דרשה גם את האפשרות לפתוח פה תחנה. פינינו דירה והם בנו כאן מרפאה. אני אומר לכם שיש פה שתי קופות חולים, הקשרים מאד טובים וקופות החולים נהדרות – אך אין תחליף לתחנת טיפת החלב פה. לא יעזור כלום. הטיפול, ומה שמקבלות כאן האמהות מהרגע הראשון – אין לכך תחליף בקופות החולים. אולי הן תהיינה ערוכות לכך בעתיד, אך כיום אין לטיפת חלב תחליף, במיוחד לא באתר כל כך סוציאלי כמו מרכז הקליטה כאן, במבשרת. יש כאן שירותים וטיפול תוך הבנת המנטליות. קשה לי לראות את קופות החולים מתמודדות עם דבר כזה, היום.

אנחנו גם עושים את המעקב של נשים בהריון. זה לא כל כך פשוט כמו שזה נשמע. הרבה פעמים אנחנו יוצאים החוצה, לאתר, כדי לאתר את האישה. אישה עם בטן, סביר להניח שהיא בהריון, אך ברקע התרבותי כאן לא מדברים על זה. עד שלא רואים בטן, אף אחד לא יודע שהאישה היא בהריון. אנחנו יוצאים החוצה וקוראים להן לבוא אלינו. אנחנו מבצעים את מעקב ההריון, לראות שהן תגענה ללידה בצורה אופטימלית, גם מבחינה בריאותית וגם מבחינה נפשית. אפילו אחרי 5 לידות – אישה שילדה באתיופיה, בבית, הרי שפה היא הולכת לבית החולים ללדת. אנחנו עושים את ההדרכה.

המעבר, השכנוע – זה תהליך שאני לא רואה מישהו אחר עושה את זה.

אנחנו מדברים איתן על תזונה, על לבוש מתאים, על היגיינה. זה מגיע למצבים כאלה שאני רוצה לחסן אישה נגד אדמת. אני צריכה לחסן נשים בגיל הפוריות נגד אדמת, פעמיים. אסור לחסן בהריון, ולפעמים קשה לנו לקבל מהאישה את האינפורמציה המדויקת, אם היא בהריון או לא.

כל ביקור הוא לא ביקור של 10 דקות, אלא של חצי שעה, במקרה הטוב. זה צריך להיות בנחת. האישה צריכה להרגיש שאני מקדישה לה את כל תשומת הלב, ושהיא יכולה לשאול את כל השאלות. תוך כדי שיחה עם נשים עולים דברים שלא עולים דברים, אפילו בשיחות עם אנשי הצוות של האתר. עולים אפילו נושאים של אלימות במשפחה. אני חייבת ליצור קשר עם עובדת סוציאלית מהצוות של האתר.

נמצאת אתנו כאן גם נציגה של משרד העבודה והרווחה.

אני מרכזת את תחום האלימות במשפחה במשרד הרווחה. הקולגה שלי במערכת הבריאות היא דבורה איציק, שהיא מנהלת ארצית של כל התוכנית לאיתור נשים נפגעות אלימות במערכת הבריאות. אנחנו יודעים שיש תוכנית מאד יפה בשיתוף עם טיפות החלב, יש פיילוטים מאד יפים. כשראיתי שאלימות במשפחה זה אחד הנושאים היה לי חשוב, דווקא פה, בגלל שזו תחנה של טיפת חלב בתוך מרכז קליטה, להגיע. אנחנו מאד מתלבטים עם האוכלוסייה הזו. אנחנו יודעים עכשיו שזו אוכלוסייה שצורכת את שירותי טיפות החלב בצורה מקסימלית. אם אני משווה את זה לשירותי הרווחה, שזה דבר הרבה יותר סטיגמטי, ויותר קשה להם להגיע לשירותים האלה - -

- - -

אנחנו אמנם עובדים סוציאליים, והאג'נדה שלנו בעיקר היתה נושא של טיפול – אם משווים את קופות החולים לנושא שירותי הרווחה, לפחות המיתוס הוא שהם נכנסים לתמונה כאשר יש בעיה. אנחנו, במשרד הרווחה, ואני בתפקיד שלי, מנסה לומר, להצביע ולמקד את החשיבות בנושא של מניעה, ודאי וודאי בנושא של מניעת אלימות במשפחה. זה גם כלכלי, וברור שזה מונע את ההעברה הבין דורית בין אם נפגעת אלימות לבת נפגעת האלימות. ברור לנו שלמניעה יש תפקיד משמעותי ביותר, חשוב ביותר וקריטי, והנושא של האוכלוסייה האתיופית מאד מרתק אותנו, מהרבה מאד בחינות. אפשר ממש לקנא בתרבות העשירה ממנה הם באו. אנחנו צריכים להיות מאד זהירים, כקולטים, בעניין הפטרונות שלנו, ולהיות רגישים למה שאנחנו אומרים להם, ואיך. בשפה האמהרית, קודם כל, אין תרגום למילה "אלימות". יש תרגום לתוקפנות, אך המשמעות היא מאד קיצונית ובוטה, לא כמו שאנחנו משתמשים במילה. בחברות מסורתיות כל נושא הסוד חשוב מאד. אנחנו כל הזמן מתלבטים האם אנחנו מאמצים את התוכנית הזו שקיימת בטיפות חלב אחרות ברחבי הארץ גם לגבי האוכלוסייה הזו. אנחנו מתלבטים מה לשאול, איך לשאול, האם נקבל תשובה, האם כאשר נשאל שאלה לא נפספס את הנשאלת, ובכך נפספס את המומנטום שלנו והתפקיד שלנו.

עובדות טיפת חלב הן הקומנדו, הסיירת. הן אלה שמפנות לשירותי הרווחה. הן מכירות את השטח. השנה פתחנו במבשרת ציון יחידה לטיפול באלימות במשפחה במחלקת הרווחה פה. היחידה היא אמנם קטנטונת, אך אנחנו מאד מקווים שזה יעמיק את התחום של המומחיות והטיפול. מעניין אותי לדעת מה אתם שואלים ואיך.

אצלנו,במערכת שלנו, עובדות 4 עובדות סוציאליות. זה לא מעט.

זה הרבה מאד.

והן עמוסות עד הגג. הן לא כאן היום. באנו עם צוות מצומצם, כי רוב הצוות שלנו נמצא ביום השתלמות, בין היתר בנושאים שעליהם אנחנו מדברים כאן.

איך מתבצע הטיפול?

לעובדות הסוציאליות יש קשר הדוק מאד עם רונית טהר. כל עובדת סוציאלית אצלנו מופקדת על שני תחומים. תחום אחד הוא הפרטני, ויש לה בתחום טיפולה את מספר המשפחות שלה. התחום השני הוא תחום כלל אתרי – למשל, החד הוריות, או טיפול ביתומים, או קשישים. כולן נמצאות בקשר ישיר עם רונית טהר.

הן גם בקשר עם מחלקת הרווחה פה?

יש קשר, אבל לצערי הוא רופף, בגלל סיבות היסטוריות.

כשהגענו לפה, ב-99, היה פה פרוטוקול של מרכז קליטה בתנאי קיבוע. כל מנהלי המחוזות בתחומים – קבעו כך. אני לא קיבלתי את זה, לחלוטין, וקבעתי שלא יכולה להיות בועה בישוב. הזמנו את מנהלי המחוזות, ישבנו אתם, ופירקנו את העניין. גם גיבשנו תקציבים, שהמועצה המקומית, עם כל בעיותיה, לקחה על עצמה חלק גדול מהדברים. לימים, באו מנהלי המחוזות של הקליטה ושל הרווחה, ואסרו על שיתוף פעולה. לכן מאיר רוסו קצת זהיר בתשובתו. אבל אנחנו בכל זאת משתפים פעולה. העובדים הסוציאליים כאן כן נמצאים בקשר אתנו. הם לא אוהבים לדבר על זה, בגלל האיסור, אבל ככה זה. היה לנו תקציב, עד תחילת השנה הזו, שקיבלנו, כדי לטפל בבעיות שונות – תאורה, מים, גינון, גנים, ועוד. הורידו לנו תקציבים וקיצצו.

המועצה אכן קוצצה בתקציבים וזה פוגע בנו, אין ספק.

שלחנו לשרת הקליטה מכתב שאנחנו נפסיק לתת את השירותים. היא הציעה הלוואה ב- 50%, וגם אותה לא קיבלנו.

הזמן שלנו מאד מוקצב, ולכן אתייחס לעניין של אחיות בריאות הציבור. הן נמצאות גם בגנים ובמערכות כאלה. אנחנו עושים את המעקבים מגיל אפס ועד גיל 5.

לצערי יש הרבה מקרים של אלימות במשפחה, וכאשר הם צפים על פני השטח זה כנראה כבר מאד קיצוני. נשים יכולות לבוא לכאן ולא לומר מילה, ורק כאשר אחות דוברת אמהרית תראיין אותן הן תזרוקנה איזו מילה, אולי. הן לא ממש יתארו את העניין וידברו. יש פה מקרה של אישה בהריון שהגיעה לבית חולים עם פנס בעין. בית החולים ביקש ממנה את רשותה לדווח למשטרה, כי בלי רשותה אסור להם לדווח - -

על צוות חדר מיון יש חובת דיווח.

היא פשוט סירבה לדבר. היא טענה שלא קרה לה דבר, אלא שהיא נפלה. אנחנו יודעים בדיוק מי עשה לה את זה. זו לא פעם ראשונה, ומדובר באישה לפני הלידה.

מקרי אלימות במשפחה לא מטויחים פה. הם מטופלים על הצד הטוב ביותר. יש פערי מנטליות, ובגלל זה אנחנו נעזרים בצוות שלנו, שלמעלה מ- 50% ממנו הם אתיופיים.

אני בכל זאת חושבת שאחד הדברים החשובים פה זה הקשר הבלתי אמצעי. מקום האיתור זה פה.

חלק המקרים, לצערי, לא מגיעים לפה. החלק שמגיע לכאן הוא מאד משמעותי.

טיפת החלב היא המקום לאיתור מקרים ואירועים כאלה. יש לנו גם את הטופס שגיבשנו כאן, בתוך הצוות, איך מדווחים, ואנחנו יודעים איך לטפל בזה בדרך העקיפה. לא בדרך הישירה, כדי לא לשבור את האמון. יש לנו דרך עקיפה איך להגיע בחזרה לאותו מקום, ובזה אף קופת חולים לא תטפל.

יש גם מקרים שאנחנו נתקלים בהם, שהם לא כל כך גלויים, כמו פנס בעין. הגיעה לכאן בחורה בת 17 עם תינוק, מאתיופיה. אני יודעת שהיא לא עצמאית בטיפול בילד. אנחנו מקבלים אותה פה, בתחנה, כי יש לה תינוק. אנחנו נותנים לה תמיכה סופר גדולה, כי היא בעצמה ילדה. אנחנו גם נכנסים לעניין ההדרכה. אני גרה ביישוב, ומביאה איתי לפעמים פריטים שאוכל לתת לאנשים ולהראות להם מה לקנות. למשל – גרביים לתינוק, תחתונים, וכן הלאה.

כאן גם המקום להזכיר שיש לנו מרכז בגד, שמפנים לפה אנשים שייגשו, ושם הם מקבלים הדרכה, ויכולים לרכוש בפרוטות, רק כדי המחויבות, בשקל או שניים – בגדים, פרטי לבוש, ועוד. יש כאן מרכז בגד יפהפה שנותן להם את מלוא צורכיהם. הוא מיועד לכלל האוכלוסייה, עם דגש על האוכלוסייה האתיופית.

רונית סיפרה על מקרה מאד ייחודי, ולא היו לי מלים. היגיעה אמא בהריון שיש לה בת מתבגרת, והיה חשש להתעללות מינית במשפחה. העצה שהאם קיבלה מהצוות והאחיות הובילה את האם לפנות בעצמה למשטרה ולהגיש תלונה. לנו היו חששות, היו רמיזות, אך לא יכולנו לשים את האצבע מה בדיוק קרה, ומי האדם. על ידי ההעצמה שהנשים מקבלות כאן, ויש לנו כאן מתנדבת שעוסקת בבריאות האישה, מעבר להדרכה סביב ההריון - הן מקבלות כלים נוספים כדי להתמודד עם חייהן האישיים. אלו דברים שבתוך העדה לא מדברים עליהם. אלה דברים שנסגרים בחדרי חדרים. ההעצמה שהיא קיבלה כאן מהאחיות הובילה אותה לגשת למשטרה, להגיש תלונה בשם הבת שלה. הדברים מתגלגלים בצורה כזו שבאמת יש עם מי לדבר. נכון שזה רק מקרה אחד, אך הוא חשוב.

היו לנו כאן בקושי 3 שוטרים בחצי משרה, ומינואר קיבלנו כבר תחנה מלאה עם 38 תקנים, ויש כאן את יחידת הג'יפים הכי גדולה בארץ, בהתנדבות, ויחידת פרשים.

העולים מאד חברותיים אתנו. הם תמיד מזמינים אותנו לשתות איתם ל"בונה" שזה טקס של שתיית 3 ספלי קפה. הרבה פעמים אני מודיעה מראש שאני מוגבלת בזמן, ואוכל לשתות רק ספל אחד. "דבו" הוא הלחם המסורתי שממיט הכינה לנו, ואתם מוזמנים לטעום. אני חושבת שזה מבטא יחסי גומלין, שאנשים כאן מרגישים צורך להודות לנו.

מה שקורה הוא שאנחנו לא יכולים לדווח בשם הנשים, כמו שקורה עם קטינים וקשישים. כל הנושא של מניעת האלימות ואיתור מוקדם מבוסס על תהליך ממושך, תהליך איטי של יצירת קשר ואימון עם האישה, ולא תמיד משיגים אותו. אנחנו הוצאנו תדריך יפה בשירותי בריאות הציבור על הנושא של מניעת אלימות. זה עובד כבר בכל התחנות בארץ, ולא כפיילוט. לא תמיד זה מסתכם במפגש אחד. לפעמים האישה רק שומעת בפעם הראשונה. אנחנו תמיד נזהרים לא לשאול בצורה כזו שתהיה חודרנית ואז נאבד את האישה. זה אחד העקרונות המאד מהותיים בתוכנית שלנו. האישה יודעת שאצלנו ניתן לבוא ולדבר. הרבה אחיות מדווחות שאחרי פעם או פעמיים האישה נפתחת לדבר, אחרי שנוצרו יחסי אמון.

אז יש חיסון שהוא טיפול מיידי. רואים מייד את התוצאה. נותנים חיסון ולא תהיה מחלה. נושא של אלימות במשפחה מחייב טיפול ממושך, מתמיד, עם המון סבלנות ואמפתיה לנשים. לפעמים אישה מוכה יכולה, אולי, לעורר כעס. לכן, כל מי שמטפלת באלימות אצלנו עוברת את הסדנה הזו, של 8 מפגשים, כדי שהיא תבין מה עובר על אותה אישה. אנחנו, בהכשרה, מטפחים את האמפתיה לנשים האלה, כדי ליצור יחסי אימון שישיגו את התוצאות.

העברנו את הסדנה הזו לאחיות במעלה אדומים ובבית שמש, וגם פה התחלנו. עם השאלון, שהוא מאד מסוים ומשמעותי - -

אנחנו מצליחים להפנות את הנשים. יש לנו גם קשרים מאד טובים עם אנשי הרווחה. הזנו אותם, אבל אני מבינה שנבצר מהם להגיע היום.

אני ממש מודה לכם על זמנכם ועל החשיבות שראיתם לבוא ולבקר, ולהכיר את העשייה של אחיות בריאות הציבור בקהילה. ניסינו, על קצה המזלג, להביא את הפעילות הרחבה שלנו. היא הרבה יותר רחבה ממה שהצלחנו לפרוס פה, בזמן הקצר. כמו שראיתם, זה נוגע לקהילה, לנשים הרות, לתלמידי בתי ספר, ובראייה כללית יש יחודיות בבריאות הציבור, והיא המעמד שלנו והיכולת שלנו לגשר, לתווך, לעזור בכל הקשור בקידום בריאותם של התושבים במקום. השירות שאנחנו מציגים ומספקים הוא שירות שוויוני ואוניברסלי. סל השירותים הוא אחיד. יש לנו גם את הדיפרנציאציה לקהילות היחודיות שלנו. אנחנו נותנים לכלל האוכלוסייה טיפול א-סטיגמטי, ללא קשר לחברות בקופת חולים כלשהי. אנחנו שמים דגש על מניעת מחלות, קידום בריאות, וכמו שנוכחנו לראות – קשרי העבודה שלנו עם המועצה, עם הרווחה, עם החינוך, עם המשטרה ועם גורמים וולונטריים שעוזרים לנו הם חזקים ביותר.

אני רוצה להדגיש עוד פן אחד – אחיות בריאות הציבור הן נשים, וקהל היעד שלהן הוא ברובו נשים. מדובר גם באלה שבאות לטיפול, וגם בגננות, מורות, סייעות, עובדות סוציאליות. נשים מול נשים. הייתי רוצה להוסיף לגבי חשש לאוכלוסייה הרחבה שלנו שאנו נמצאים כאן עבורה. אנחנו יודעים שהם מסתייעים בנו, מבחינה מקצועית. שמנו לב שבפרספקטיבת הזמן, נשים שבאות ומקבלות מאיתנו את השירות – הן מנסות לקבל מאתנו את המקסימום, ומנסות להשיג מהקטע הזה גם למקומות נוספים ולשימושים מושכלים במקומות אחרים.

יש עוד קטע אחד – אחיות בריאות הציבור עובדות סביב לארגון. שמנו לב שעם הזמן אנחנו מנסים להוות קבוצת תמיכה לנשים, שהן תלכנה, תלמדנה, תקדמנה את עצמן, גם למען עצמן וגם למען הארגון שלנו, בסופו של דבר. זה פן נוסף. בתוך כל העשייה היום יומית שלנו אנחנו מנסות לשים גם דגש כלשהו גם לקטע הזה. אנחנו מאד מקווים שתהיינה החלטות נבונות ומושכלות בעניין שלנו.

הצלחנו, לפחות בקטע הזה של טיפות החלב, להשאיר את הסטטוס קוו. נדאג גם להמשיך את זה בעתיד. אני רוצה לומר יישר כוח על כל העבודה לאחיות ולאנשים שבאו לכאן, גם מהפן המוניציפלי. לגבי טיפות החלב – אין ספק שזה עניין בסדר עדיפות עליון בהיבט של הוועדה לקידום מעמד האישה. מבחינתנו זה היה "ייהרג ובל יעבור" בנושא התוכנית הכלכלית. היתננו את ההצבעה שלנו בעד או נגד בנושא הזה, וזה עבד. בסופו של תהליך נמנעה ההעברה של טיפות החלב לקופת החולים. אנחנו נדאג להמשיך על מנת שהדבר הזה לא יקרה בעתיד.

לגבי האוכלוסייה האתיופית – אין ספק שזו אוכלוסייה נפלאה ומבורכת. אני מקווה שכל עניין הקליטה כאן יהיה זמני, ושהם יוכלו להשתלב באינטגרציה מלאה בכל הארץ. אין לי ספק שבסופו של תהליך, גם הקהילה האתיופית וגם העליה הרוסית ישתלבו כאן בצורה מלאה.

אני מודה לכם, הישיבה נעולה.


הישיבה ננעלה בשעה 11:45