כנסת פתוחה

פרוטוקולים/ועדת קליטה/7279



2
ועדת העלייה, הקליטה והתפוצות
20.10.03

פרוטוקולים/ועדת קליטה/7279
ירושלים, ט"ז בחשון, תשס"ד
11 בנובמבר, 2003

הכנסת השש-עשרה נוסח לא מתוקן
מושב ראשון




פרוטוקול מס' 43
מישיבת ועדת העלייה, הקליטה והתפוצות
יום שני, כ"ד תשרי (20 באוקטובר 2002), שעה: 10:00

סקירת השרה לקליטת העלייה, חברת הכנסת ציפי לבני,
על פעילות המשרד ותקציבו

חברי הוועדה: קולט אביטל – היו"ר

יולי אדלשטיין
רומן ברונפמן
יגאל יאסימוב
מרינה סולודקין
גנדי ריגר

חנוך צמיר משנה למנכ"ל, המשרד לקליטת העלייה
דני טופז מנהל אגף תקציבים, המשרד לקליטת העלייה
שרה כהן מנהלת מחלקת רווחה, המשרד לקליטת העלייה
קלאודיה כץ מנהלת מחלקת תעסוקה, המשרד לקליטת העלייה
תמיר מימרוד יועץ השרה, המשרד לקליטת העלייה
טובה פינקלשטיין יועצת משפטית, המשרד לקליטת העלייה
חביב קצב מנהל אגף בכיר לדיור

אריה אזולאי יו"ר, הוועדה לקליטת העלייה, הסוכנות היהודית

ד"ר מלה תבורי לשכת הקשר – "נתיב"

יגאל גידרון רפרנט תעסוקה, משרד האוצר

מיכאלה גרזון סגנית מנהל אגף אכלוס, משרד הבינוי והשיכון

עמיהוד בהט מנהל גף קליטת עלייה,
משרד החינוך, התרבות והספורט
מיכאל כהן סגן מנהל מינהל כוח אדם, תיאום ובקרה,
מנהל המחלקה למורים עולים,
משרד החינוך, התרבות והספורט

דפני מושיוב פיקוח ארצי – קליטת עלייה,
משרד העבודה והרווחה

יעקב צבאג מנהל רשות לקליטת עלייה, עיריית ירושלים
מרכז השלטון המקומי


מיכה פלדמן סל"ע – מרכז סיוע לעולה במשבר
נטשה קורץ גולפנד סל"ע – מרכז סיוע לעולה במשבר

שפרה לויצקי יו"ר, מועצת ארגוני עולים
שושנה רון מנכ"ל, ברית יוצאי בוכרה, מועצת ארגוני עולים
נחליאל דיסון מנכ"ל, התאחדות עולי אמריקה וקנדה,
מועצת ארגוני עולים
סידני שפירא מנכ"ל, הפדרציה הציונית דרום אפריקה,
מועצת ארגוני עולים

תמר דסטה לוביסטית, אגודה ישראלית למען יהודי אתיופיה
נורית טזזו לוביסטית, אגודה ישראלית למען יהודי אתיופיה

אביב דוד רכז ארצי, איחוד הארגונים של עולי אתיופיה

אברהם נגוסה מזכיר, ארגון "מכנף דרום לציון"

מילנה אבז רכזת הקואליציה למען נוער עולה בסיכון,
ארגון שתי"ל

אירמה אמשיקשווילי יו"ר, ארגון יוצאי טביליסי

אלכסנדר קלנטרסקי נשיא, פורום לדיור סוציאלי

ד"ר אברהם שרנופולסקי מנהל, בית הטכנולוגיה הירושלמי

גולדברג בלה

ברמן אלכסנדר מני

דנה גורדון

דרורה רשף



סקירת השרה לקליטת העלייה, חברת הכנסת ציפי לבני, על פעילות המשרד ותקציבו

בוקר טוב לשרה, בוקר טוב לחברי הכנסת ולכל המוזמנים. אני מתכבדת לפתוח את ישיבתה הראשונה של ועדת העלייה, הקליטה והתפוצות במושב החורף ואנחנו שמחים שהייתה לנו הזדמנות דווקא לפתוח היום בסקירתה של השרה. אנחנו עומדים, כידוע לכם, בפני תקציב חדש. השבוע, אם אני לא טועה, הוא כבר יובא – לפחות בחלקו – לוועדת הכספים. בין עכשיו לבין סוף חודש דצמבר אנחנו גם נצטרך, בכנסת, לקבל החלטות לגבי מהותו, תוכנו וסעיפיו השונים של התקציב הזה.

רצינו לבקש מהשרה הבוקר לסקור בפנינו, קודם כל, את עיקר פעולות המשרד שלה מאז היא נכנסה לתפקיד, איך היא רואה את סדרי העדיפויות מצד אחד ומצד שני גם רצינו לנצל את נוכחותה בוועדה כדי להעלות אתה את כל אותם הסעיפים שהם פרובלמטיים, או שיהיו פרובלמטיים בתקציב החדש.

אנחנו, כמובן, מודעים לזה שחלק מהזכויות לעולים בוטלו, אם לא רובן, אנחנו יודעים שחלק גדול מציבור העולים נפגע כבר. היינו רוצים לדעת מה מחשבותיה של השרה וכמובן, לקבל בעצמנו את ההחלטות לגבי כל אותם הדברים שעליהם נצא אנחנו, כחברי כנסת, למאבק. אין צל של ספק שבתחום הזה של ביטול הזכויות שהוענקו לעולים, אין בין אופוזיציה לבין קואליציה שום הבדלים כאן, בוועדה.

אנחנו נבקש אולי מגברתי השרה לומר לנו כיצד היא רואה את קליטתם של עולי אתיופיה במיוחד ואולי לעמוד על כל אותם האמצעים שנוגעים לעידוד העלייה לארץ. כולנו מודעים לכך שיש משבר בתחום הזה ושהמשבר הוא די חמור. איך את רואה את המקומות שבהם יש פוטנציאל ומה אנחנו עושים כדי לעודד את הפוטנציאל, מה אנחנו עושים במיוחד לגבי כל אותן מדינות שאליהן מגיעים היהודים במקום להגיע לארץ.

האם תרצי לסקור קודם או תרצי קודם לשמוע שאלות כדי שתוכלי להתייחס?

איך שנוח לך, לא אכפת לי.

אם לחברי הכנסת יש שאלות קצרות - - -

אז אפשר להתחיל בשאלות, בסדר.

חבר הכנסת ברונפמן.

קודם כל אני רוצה לברך את השרה ואת היושבת ראש, על כך שאנחנו פותחים את המושב בסקירה של השרה, אני חושב שזה דבר טוב וחיובי. אני רוצה לרכז את השאלות שלי – כולן – בתחום הדיור הסוציאלי לנזקקים. אני חושב שזה אחד מהדברים הקשים ביותר, שלא הצלחנו לפתור בעשור האחרון והשאלות הספציפיות הן: האם המשרד פועל להשוואת קריטריונים בין משרד הקליטה לבין משרד השיכון? זה הדבר הראשון.

משרד האוצר רצה להשוות את הקריטריונים. אנחנו פעלנו הפוך.

יושב פה פקיד של משרד האוצר, אז אם לא נשמע ממך, אז - - -

[

טוב, אני אתייחס לזה בהמשך. השוואת הקריטריונים היא לא לטובת העולה.

אוקי. האם יושבים בוועדות לדיור סוציאלי נציגים של ארגונים ציבוריים? ואם כן, האם יש שקיפות מלאה לזה? ומה בכלל התוכנית של המשרד לצמצום התור, מאחר שהיום המצב מאד בעייתי.

תודה. חבר הכנסת יאסימוב.

אני מקדם בברכה. אני רוצה גם להצטרף למה שאמר רומן, אבל השאלה שלי היא יותר ספציפית ויותר חשובה היום. ידוע לך, שבשבועיים-שלושה שבועות האחרונים עלו ארצה כמה מאות עולים. אותם עולים היום, אינם יכולים – בגלל השביתה במשרדך – אפילו להירשם ולהתחיל לקבל סל קליטה. מה שיצא הוא שהאנשים האלה – כמה מאות משפחות – זרוקים ברחוב ולא יכולים לקבל טיפול, לא יכולים לעשות שום דבר ובעצם, ועד העובדים במשרדך פועל נגד העלייה. פשוט נגד עלייה. כי יש ועדת חריגים. אם הם היו הולכים נגד מדיניות הממשלה, הם היו פונים לוועדת חריגים, הם היו פותחים משרדים רק למשפחות האלה.

דרך אגב, בנושא הזה – הייתה בהתחלה בעיה בשדה התעופה, עם ההגעה שלהם. הם לא היו יכולים לעבור את השלב הראשון וטיפלנו בזה דרך ועדת חריגים מול ההסתדרות והם נענו לפנייה שלנו.

אני יודע, אבל מה שקורה היום הוא שהאנשים האלה לא יכולים להתחיל לקבל סל קליטה ולכן הם לא יכולים להתקיים.

את זה הם מקבלים בשדה.

מה שקורה הוא שהם כבר כמה שבועות בארץ, מדובר בכמה מאות משפחות, שאינן יכולות להתקיים.

בסדר, את זה אני אבדוק.

תודה. רק חברי כנסת. שאלות של הנוכחים – אחר כך. בבקשה.

תודה רבה. אני אתייחס קודם בכלליות ואחר כך אעבור לשאלות שנשאלו, שחלקן נמצאות מטבע הדברים גם על סדר היום שלנו, אז אני אוכל לשתף את הוועדה ולומר איפה זה עומד.

אני אתחיל באמת בעניין שהתרחש תוך כדי פגרת הכנסת – כי בדרך כלל היינו עושים כאן את הדיונים במקביל – הנושא של התקציב, ואתן התייחסות לתוכן, מה היה, מה השגנו, איפה הבעיה כרגע.

אני דווקא רוצה להגיד באמירה מאד כללית שבאופן יחסי – אפילו לא באופן יחסי – למרות קיצוץ מאד מאד גדול בתקציב המדינה, של עשרה מיליארד ₪, דווקא הקבוצה שהפגיעה בה היא המינימלית ביותר היא קבוצת העולים. ודווקא המשרד שהקיצוץ בו הוא המינימלי ביותר – אם בכלל, ותכף אני אתן פירוט – זה משרד הקליטה. בעצם, במהלך העבודה על התקציב יכולנו לראות שהטקסט, או העקרונות שביטאנו, הממשלה הזאת, שלפיהם הנושא של עלייה וקליטת עלייה הם נושאים מרכזיים בסדר העדיפויות של הממשלה, קיבלו גם ביטוי תקציבי, כי אני לא כל כך מאמינה באמירות שאין בצידן ביטוי תקציבי. דווקא כן יכולנו לראות את זה במהלך הדיון התקציבי האחרון ואני אתן פירוט לגופו של עניין.

אני לא מתייחסת לנושאים שמשפיעים, ברמות כלכליות כאלה ואחרות, על העולים, כמו על כל אזרחי המדינה הזאת. כי העולה הוא קודם כל אזרח המדינה, אז אם יש תהליכים שהם תהליכים שמקשים על כלל האזרחים, הם גם מקשים עליו, אבל אני כן רוצה לדבר על נושאים ספציפיים שעוסקים בעולים.

נכון שהיו בהתחלה תוכניות שיצרו כותרת של "הנה העולים הולכים להיפגע מהתוכנית", אבל בעבודה קשה, בהתחלה מול ואחר כך יחד, עם משרד האוצר, הצלחנו להגיע להישגים יפים מאד ואני אפרט אחד לאחד. לא רק בתקציב משרד הקליטה, אלא גם בתקציבים של משרדים אחרים, בעיקר בתחום הדיור, שהיו לגביהם מחשבות לשנות קריטריונים, דבר שהיה משפיע ישירות על העולים.

אני אתחיל דווקא בתחום הדיור. היו כמה תוכניות שפורסמו ולכן חשוב לי, דווקא בגלל הפרסום שהיה לתוכנית, שיידעו חברי הוועדה איפה אנחנו עומדים היום. זה נכון שמבחינת תקופת הזכאות לדיור ציבורי ביקש משרד האוצר להפחית את תקופת הזכאות מ-15 שנים לשבע שנים. מאחר שהנושא הזה נראה לנו ראוי לטיפול, ניהלנו דיון עם משרד האוצר וכיום הסיכום הוא – וזה חלק מתקציב 2004 – שאכן יש הפחתה של תקופת הזכאות, אבל זה יורד מ-15 שנים לעשר שנים ולא לשבע שנים. צריך לזכור שבעבר זה היה שבע שנים והוגדל רק בשנים האחרונות לחמש עשרה שנה. אני חושבת שעשר שנים זה בהחלט בסדר. קבענו הוראות מעבר מאד נוחות לעולים שנמצאים כבר בארץ, כי חששתי שתהיה סיטואציה דוגמת זו שקרתה עם המשכנתאות, שפתאום הם מוצאים את עצמם, כאלה שכבר עברו את שבע השנים - - -

יש תוקף רטרואקטיבי?

לא, להיפך. יש הוראות מעבר מרחיבות למי שכבר נמצא כאן. אני אתן את הפירוט.

קודם כל, מי שעולה החל מה-1.1.2004 תקופת הזכאות שלו היא עשר שנים מיום העלייה, זה ברור.

סליחה, זכאות למה? הרי המענק למשכנתא בוטל.

יש זכאות לדיור ציבורי וזה קשור גם לזכאות למשכנתאות.

זה קשור לאותה זכאות שהמבוגרים מקבלים?

ברמה העקרונית: גם כשמדברים על ביטול המענק בתוך המשכנתא שמקבלים העולים, עדיין המשכנתא שלהם היא עם זכאות מיוחדת. זאת אומרת: שונו תנאי הזכאות ובמקום המענק יש היום הלוואה של 150%, אבל בסך הכל הזכות הזאת ניתנת לעולה ולא ניתנת לאזרח רגיל. התנאים שלה השתנו במהלך השנה האחרונה. התנאים האלה – הזכות שהייתה לחמש עשרה שנים שונתה לעשר. חביב, אם אתה רוצה תוסיף מבחינת מה שאומרת הזכאות, ואני אחר כך אתייחס להסכמות שהגענו אליהן.

הזכאות מתייחסת לכלל הזכאויות לדיור לעולים, המשכנתא והדיור הציבורי. אלה שני המרכיבים - - -

עזרה לעולים מבוגרים בשכר דירה.

אני אגיע לזה, סליחה. אני אגיע לזה.

כדי לקבוע הוראות מעבר סבירות למי שכבר הגיע לארץ, קבענו שמי שביום ה- 1.1.2004 עדיין לא נמצא שבע שנים בארץ, תקופת הזכאות שלו תהיה עשר שנים מיום העלייה – כלומר, זה נותן לו לפחות שלוש שנים פלוס כדי להתארגן – ומי שביום ה- 1.1.2004 כבר נמצא יותר משבע שנים בארץ, מקבל עד ה- 31.12.007. נתנו להם עוד שלוש שנים להתארגן ובלבד שזה לא עולה על חמש עשרה שנה. זה, אני חושבת, הגון, זה נותן מרווח סביר מאד ואני חושבת שאלה הסכמות ראויות.

עכשיו – וזה גם נוגע לשאלה שלך בנוגע להשוואה בין העולים החדשים לבין הוותיקים - בעיקרון, לעולים יש עדיפות מבחינת תנאי הזכאות, גם בהשוואה למטופלים על ידי משרד השיכון. הייתה כוונה של האוצר להשוות, אנחנו נלחמנו נגד ההשוואה והגענו להישגים ולהסכמות גם בנושא הזה. למשל: בנושא של סיוע בתשלום שכר דירה למשפחות חד-הוריות עולות יש מעבר למבחן הכנסה. אנחנו ביקשנו שמבחן ההכנסה של החד-הוריות העולות יהיה בתוספת של 25%. זה אומר שיחסית למשפחה חד-הורית שאיננה עולה, הזכאות שלהם היא יותר גדולה. אין השוואה של אחד על אחד.

הקו התחתון יעלה ב-25%.

בדיוק. כנ"ל בנוגע לזכאות לדיור ציבורי. גם כאן היה רעיון שתהיה זהות בין הזכאות של עולים לבין זכאי משרד השיכון, גם כאן סיכמנו שהעולים שעונים על כל התנאים שנקובים בנוהל יקבלו עוד 25%.

ההבדל בין הוותיקים לעולים זה שאצל הוותיקים, מי שעובר את מבחן ההכנסה לא זכאי. לעולים יש תוספת של 25% למבחן.

אתה יכול לתת לנו איזשהו מושג מהו מבחן ההכנסה?

הממוצע הוא 6000 שקל.

זאת אומרת שלגבי עולים זה 6000+25%.

בדיוק. העלינו את הרף כדי שזה יאפשר להם איזשהו מרווח.

אני הבנתי שמבחן ההכנסה הוא 3200.

מדברים על 5000, היה 6000, בכל מקרה מה שסוכם כרגע עד סוף השנה, הוא 6000.

המבחן הוא מבחן של משרד השיכון. אנחנו לקחנו את נוסחת משרד השיכון, שזה בעצם מה שקיים וביקשנו להוסיף עליה 25% כדי שלא יהיה שוויון מוחלט.

בנוגע למשכנתא, יש מה שנקרא תוספת למשפחות שנמצאות מעל חמש שנים בארץ. הייתה כוונה, במסגרת ההצעה שבתוכנית הכלכלית, לבטל את התוספת הזאת למשפחות בעלות ותק של חמש שנים. ביטלנו את הרצון לבטל וזה נשאר אותו דבר.

הייתה מחשבה לקצץ, בממוצע, כשלושים אחוז מהסיוע בשכר דירה לעולים קשישים, חבר הכנסת יאסינוב - - -

זו שמועה שמסתובבת עכשיו.

אבל לא צריך שמועות. אני אומרת לך מה התוצאה. הצעת התקציב באמת כללה קיצוץ של כשלושים אחוז בסיוע לשכר דירה – לא יהיה היום קיצוץ ספציפי לעולים החדשים – יש קיצוץ כולל, בכל התקציב, לכל מי שמקבל שכר דירה בכלל מהמדינה, עולים ואחרים, בשיעור של שבעה אחוז בלבד. בוטלה ההוראה הספציפית.

צריכים להודיע את זה.

זה אומר שהעולים נמצאים במצב כמו האוכלוסייה הרגילה, ביחס לכולם יש פחות שבעה אחוז, אבל ביטלנו את הסעיף המיוחד שהיה ביחס לעולים קשישים, ששם הם היו אמורים להיפגע בשיעור של שלושים אחוז ואני חושבת שזו החלטה דרמטית.

אפשר לפתוח סוגריים ולהגיד לך שאת צריכה להסביר את זה, כי יש שמועה שגובלת כבר בהיסטריה ואנחנו לא יודעים מה המקור שלה.

אני אגיד לכם מה המקור. היו פרסומים, כשהוגשה הצעת התקציב, שלקחו את ההצעה שהוגשה ופרסמו אותה ובאמת יצרו דינמיקה כזאת. עכשיו, דרך אגב, אני מקריאה לכם ממש מתוך סיכום חתום. מה שאני מקריאה הן לא הבנות כלליות. זה סיכום שנחתם לפני שהצבעתי על התקציב בממשלה, ביני לבין משרד האוצר. זה נכנס בתיקונים לתקציב שמגיע היום לכנסת. מה שמגיע אליכם כבר כולל את כל התיקונים האלה. כל הדרמה שהייתה קודם על הפגיעה בעולים החדשים – בעצם היום לא רק שאין פגיעה, אלא ביטלנו את מרבית הפגיעות ובחלק אפילו קבענו רף שהוא, לדעתי, יותר נוח לעולים. כל אלה הם נושאים שאינם בתקציב משרד הקליטה. הם חלק מתקציב משרד השיכון, אבל אלה הן ההסכמות שהגענו אליהן בנוגע לדיור עם משרד האוצר.

נושא נוסף, שהיה לנו אותו גם לפני שנה, היה הנושא של המשכנתאות לעולים מאתיופיה. היה ביטול גורף של כל המענקים בכלל, עולים ולא עולים. בנושא של העולים מאתיופיה אני בזמנו דרשתי וגם כאן – דרשנו ביחד, בעצם – אמרנו שהנושא הזה מיוחד, מדובר באנשים שנמצאים במרכזי קליטה והאינטרס שלנו, מעבר לצורך בקליטה, זה גם לשחרר אותם, להוציא אותם ממרכזי הקליטה. גם השנה כמו בשנה שעברה, קיבלתי בנוסף עוד מאה מיליון שקל לדאוג למהלך הזה.

המאה מיליון שקל של השנה שעברה - - -

אלה נוספים.

נוספים. מה קרה למאה מיליון של השנה שעברה? כי גם אז לא הייתה החלטה אם אתם הולכים על משכנתא מלאה, כפי שניתנה – ואז מדובר בשלוש מאות משפחות – או שאתם הולכים על תנאים מופחתים.

לא על תנאים. ההחלטה שעשינו הייתה למי נותנים. זאת אומרת: חלק מהכסף הלך, קודם כל, לפינוי של אתרי קרוואנים שעדיין היו וזה כבר מומש. נכון?

זה במימוש סופי.

במימוש סופי. זה נועד באמת להוציא באופן סופי את אותם אלה שנשארו באתרי הקרוואנים.

בכמה אנשים מדובר?

אולי תיתן סקירה.

כשהתחלנו את המבצע היו כשלושים יחידות משפחתיות, אנחנו עומדים היום על 14 יחידות משפחתיות שנשארו ללא פיתרון – הרוב יחידים – באתר הקרוואנים.

אז אנחנו מדברים על 16 משפחות, זהו?

זה תקוע באתר קרוואנים. אתם צריכים להבין: המשמעות של אתר כזה כל עוד הוא לא מתפנה – מעבר למשפחות שנמצאות במצב קשה – זו משמעות תקציבית מאד גדולה. באתר כזה היו סידורי שמירה מיוחדים, היו בו אספקות של שירותים מיוחדים.

הם מרוכזים באתר אחד?

הם מרוכזים בשלושה אתרים.

אבל זה חלק קטן מהתקציב.

כמה זמן אתה עומד על מכסה של 14?

בשבועיים האחרונים. יש עיכובי ביצוע.

ירדנו החודש מ-30 ל-14, אבל זה חלק קטן מהמאה מיליון, כמה מיליונים בודדים. אני מדברת על סדרי עדיפויות. סדרי העדיפויות שקבענו היו: קודם כל לקחת סכום – שהוא לא גבוה – שמיועד לפינוי אתרי הקרוואנים, פינוי ממרכזי קליטה קיימים – חביב, תן את הפירוט של זה.

אנחנו מדברים על משפחות, כולל משפחות חד הוריות, המתגוררות במרכזי קליטה ובאתרי קליטה. זה היעד שלנו, כשהמטרה שלנו היא שיפנו כמה שיותר, על מנת לקלוט - - -

כמה הצלחתם לפנות השנה?

יש לך את המימוש עד אפריל.

היו לנו עד אפריל מימושים מאד גדולים, אבל אנחנו מדברים עכשיו על המימושים האחרונים. הכוונה במאה מיליון השקל, המענק שהשרה מדברת עליו, היא לטפל בשלוש מאות מקרים עד סוף השנה. שלוש מאות יחידות משפחתיות, זה 1200 נפש.

זאת אומרת שאתם החלטתם על מענק לשלוש מאות משפחות.

כן.

וזה עתיד להסתיים בסוף השנה?

בשנת 2004 אני מקבלת עוד מאה מיליון.

שזה יספיק לעוד שלוש מאות משפחות.

נכון, ועכשיו אני אומרת יותר מזה: גם בראייה כלכלית, מאחר שמדובר באנשים שנמצאים במרכזי קליטה, להערכתי בשנת 2004 נהיה במצב בו יהיה צורך להוציא עוד. אז נחזור עם צורך בתקציב נוסף. אני אומרת את זה בקול רם. כרגע אחת הסיבות שזה מגיע לסוף השנה היא שאת התקציב קיבלנו רק באפריל ושלקח לנו זמן לקבוע עם משרד האוצר את הקריטריונים שלפיהם אנחנו רוצים לפנות. בשנת 2004 זה כבר יהיה במסלול משותף ממש החל מינואר, כי הסכום קבוע והקריטריונים גם הם נקבעו.

אם אנחנו מדברים על עולי אתיופיה, האם יש בתקציב שלך לשנה הבאה ביטוי כלשהו לעליית יהודי אתיופיה וקליטתם בארץ?

את רוצה עכשיו? כי אולי אני אגמור קודם את התקציב ואז אני אתייחס ליהודי אתיופיה.

זה התקציב.

בסדר. אז דני, אתה תתייחס בתקציב. רק עוד שני דברים שאליהם אני רוצה להתייחס בתקציב לפני שאני אגיע לעולי אתיופיה.

בתקציב הייתה הצעה לבטל שני מחוזות במשרד הקליטה ולפטר כארבעים עובדים. הסיכום שהגענו אליו במהלך הדיון על התקציב זה ביטול של מחוז אחד. להערכתי, ביטול המחוז הזה לא יפגע בשירות שמקבלים העולים.

איזה מחוז זה?

אנחנו נמצאים כרגע בדיונים לגבי מחוז המרכז, אבל זה גם נושא שצריך לעבוד מול ועד העובדים, מול ההסתדרות, זה נושא שאני מעדיפה לא להתייחס אליו ספציפית, אבל גם המקורות שיתפנו כאן יעבדו לטובת משרד הקליטה, שזה דבר חשוב.

אני רוצה להתייחס רגע לכל הנושא התקציבי: כמו כל משרדי הממשלה משרד הקליטה סופג קיצוץ בתקציב הקיים בשיעור 15%, שזה הקיצוץ הרגיל. מה שדיברתי עליו עכשיו זה חוץ מהקיצוץ הרגיל, לגבי תוכניות שהיו במשרד האוצר בנושאים שונים שעליהם נלחמנו. הקיצוץ הזה יתבצע בדברים קיימים, אבל קודם כל אני הולכת לשנות חלק מסדר העדיפויות בתקציב 2004, בתקציב הקיים.

נוסף לכך, הגשתי תוכנית שהיא כרגע עדיין רעיונית. זה גם בין היתר בראיית הדברים שאת אמרת, שיש קשר בין העלייה לבין הקליטה. אני חושבת שיש צורך לחזק כאן נושאים מעודדי עלייה, לחזק את הקשר של היהודי – לפני השלב שהוא עולה, עוד כשהוא נמצא בחו"ל – עם משרד הקליטה ועם פעולות שאנחנו עושים כאן, לעשות פעולות בקרב קהל שעד היום הייתה בקרבו פחות עבודה, כמו צפון אמריקה, לחזק עבודה בקהלי יעד יותר פוטנציאליים, בעיני, מאחרים. כמו למשל צעירים. אין ספק שאדם צעיר שנמצא לפני לימודים אקדמאיים או תוך כדי לימודים, או לפני הקמת משפחה, הפוטנציאל שלו לבצע עלייה לארץ הוא הרבה יותר גדול, הסיכוי שהוא יישאר כאן אחרי שהוא מגיע הוא סיכוי הרבה יותר גדול, כי הקליטה היא רק שלו ולא של משפחה וילדים. מה שאנחנו למדנו זה – וזה ברור ולא צריך סקרים בשביל זה – שקהל מהסוג הזה, אם עובדים בקרבו, העלייה שלו היא הרבה יותר מוצלחת, שלא לדבר על מונחים של תרומה כלכלית עתידית לכלכלה הישראלית.

אני שוברת כאן, במידה מסוימת, את הראייה הקלאסית אולי של המשרד, שאנחנו מקבלים אותם בשדה התעופה. הרי הסוכנות מביאה, אנחנו קולטים. זאת הייתה החלוקה הקלאסית. ואני שמחתי דווקא לראות אתמול כותרת מאד גדולה. אם תרומתנו הייתה בזה שהסוכנות הולכת היום לעשות את כל הפעולות האלה, בהתאם לאותם קריטריונים, בקרב הקהילה של יהודי צפון אמריקה, בקרב האוכלוסייה הצעירה, זה באמת מצוין. הנושא של עלייה קבוצתית – שאני חושבת שהוא נושא ראוי, כי הוא תומך ויש לו סימנים חיוביים – זה נושא שבין היתר אני גם מתייחסת אליו בתוכנית שהגשתי, וכתוצאה מכך קיבלתי בתקציב התחייבות להשקעה תלת-שנתית של שלוש מאות מיליון ₪ נוספים לתקציב הקיים שלי – 85 מיליון בתקציב הנוכחי ועוד בשנה הבאה ושנה לאחר מכן. אלה תוכניות שבחלקן גם הגדרתי אותן בסדר העדיפויות של המשרד הזה עם כניסתי לתפקיד ודיברתי על זה כאן. דיברתי על הנושא של העברית, שהיא גם חלק מהעניין הזה, ודיברנו כאן על הנושא של מינהל הסטודנטים. אז לא רק שאני חושבת שאבוי היה לנו אם זה היה מתבטל, אלא מאחר ואני חושבת שהמקום הנכון שצריך לעבוד בו לעידוד עלייה הוא בקרב צעירים, אני רוצה באמת להתמקד בזה וחלק מהתקציב יעבור גם לכיוון הזה. זה עוד לא מתורגם לתת סעיפים, כלומר: זה עוד לא מתורגם לתוכניות. אני, לקראת שנת 2004, אתרגם את זה לרמה של תוכנית.

לכן, השורה התחתונה מבחינת משרד הקליטה היא שקודם כל, נכנסנו לקיצוצים התקציביים ויצאנו עם עודף. גם הדברים האלה צריך שיאמרו. אני לא חושבת שיש עוד משרד ממשלתי שזאת הייתה הסיטואציה שלו בתקציב הנוכחי. במונחים מספריים, התקציב שיש לי לשנת 2004 בסך הכל, גדול יותר מהתקציב שהיה לי בשנת 2003. נקודה.

הדבר השני זה באמת מה שעשינו בנושא הדיור מבחינת הכוונות שהיו. יש פגיעה מסוימת, אבל מול הכוונות אני חושבת שהגענו להישגים גדולים וסליחה שאני מחמיאה לנו בעניין הזה. זה נכון, צריך לומר, שיש קיצוץ. כלומר, אם אני צריכה לבטל מחוז, אני אבטל מחוז. אם אני צריכה לפגוע באותם 15% אם זה יהיה בעבודה מול רשויות מקומיות בתוכניות הקיימות או בתהליכים הרגילים, זה ילך ככה. בנוגע לתמיכות – זה גם יקרה. אבל אני חושבת שקיבלנו מקורות ליצור את סדרי העדיפויות הנכונים בשנה הבאה. אז אני כבר אומרת באופן חד משמעי: אני מתכוונת להתייחס בחרדת קודש לסכום הנוסף הזה. אני לא הולכת להשתמש בו כדי למלא עכשיו את מה שמקצצים לנו, כאילו לא היה קיצוץ. זאת לא הכוונה, זה לא הסיכום שלי, לא עם ראש הממשלה ולא עם שר האוצר בעניין הזה, זה נועד לפתח תוכניות חדשות שהן גם בתחום הקליטה וגם בתחום של עידוד העלייה, ואני אתייחס לזה אם יהיה לנו גם זמן. מדובר בשורה שלמה של דברים. אני רוצה להעביר את משרד הקליטה בכלל ואת כל הנושא הזה לשנת 2004. יש היום מערכות מידע שאתה יכול באמצעותן גם להגיע לאנשים שנמצאים מחוץ למדינה, יש אינטרנט, יש שורה שלמה של דברים שאפשר לעשות כדי לעודד את הקשר עם היהודים עוד לפני שהם מגיעים הנה וגם לעודד מידע עבור עולה שנמצא כאן. שלא לדבר על הצורך של העולים להזדקק לפקידות ממשלתית, בירוקרטיה ממשלתית שהם חלק מהדברים שאנחנו מתכוונים לחסוך בהם, לדעתי, לכל אדם. זה מה שאני מתכוונת לעשות עם התקציבים האלה ואני אתייחס לזה יותר מאוחר, אבל זאת הכוונה. עד כאן בנוגע לתקציב.

בנוגע לעלייה מאתיופיה שני דברים, ותכף גם דני יתייחס לעניין התקציבי, לגופו. אני ביקשתי שייקבע יום עיון אחד לפחות, שיהיו שותפים בו כל הגורמים שעסקו עד היום בנושא הקליטה של העלייה האתיופית. עברנו כמה שנים טובות. אני חושבת שהגיע הזמן לעסוק בהפקת לקחים. אני בטוחה שיש דברים שאפשר לעשות יותר טוב, אני חושבת שחלק גם ראוי להידברות, לא רק בין המשרדים הרלוונטיים שעוסקים בזה, אלא גם בין העולים עצמם, על ארגוניהם, על המייצגים שלהם. יש את הפרויקט הלאומי האתיופי שהתחיל לרוץ רק עכשיו. אני לא רוצה להיות במצב שבו נוסף עוד "עב"מ" – או, יותר טוב, עוד גורם – לטיפול שכולם רצים בו במקביל. יש תופעה. כל התחום הזה של הקליטה, בכלל, אפרופו תקציב, זה תחום שיש בו גם השקעה גדולה. יש ארגונים מחו"ל, יש את יהדות העולם, יש כאן כסף שהוא לא מתורגם נכון לסדר עדיפות נכון, בעיקר במה שנוגע לעולי אתיופיה. זה נושא שמעורר ומעודד גם גורמים לא ממשלתיים לעסוק בו, אבל הוא לא מאוגם, לטעמי, כפי שהוא צריך להיות. לכן ביקשתי להתכנס, ממש יום, מנותקים – לא איזו שעה דיון פה ושם, אלא מנותקים – במקום שנשב כולנו, כל הגורמים, נחשוב מה היה, נחשוב איך נכון ללכת.

למשל, נושא השכונות שהיום העולים מתגוררים בהן. נטיית הלב שלי הייתה לעודד עולים שעוזבים – זה אפרופו המשכנתאות, איך נעשה בהן שימוש. על מה היה לנו ויכוח? למה לקח זמן עם המאה מיליון? – אני חשבתי שנכון לעודד עולים שעוזבים מרכז קליטה ללכת דווקא לעיר חזקה. לא ללכת לשכונה שבה נמצאים כולם. אני ביקשתי לתת עודף, לתת תוספת, למי שהולך לשורה של ערים שאנחנו נקבע שהן חזקות ודווקא שם אין את אותן שכונות של יוצאי אתיופיה. אני מודה שבוויכוח הזה מול משרד האוצר לא הצלחתי ומאחר והגענו כמעט לסוף השנה והתקציב לא מומש, אמרתי: אני על זה לא אפוצץ את כל העניין. אבל, אני חושבת שזה נכון. תראו: אנחנו לא מפנים היום עולים למקומות שהם יגורו בהם. יש היום קליטה ישירה, גם מי שמגיע וגם מי שעוזב את מרכזי הקליטה וזה נכון גם לעלייה האתיופית. אבל נטיית הלב של מי שעוזב – ואני יכולה להבין אותה ברמה האנושית – היא ללכת למקומות שהוא מכיר שם, למקומות שהוא מרגיש נוח וזה אומר, שוב, אותן שכונות. אנחנו מגיעים למצב שבו יש – אני הייתי בביקור בשכונת קריית משה ברחובות, ששם עומד בית ספר בשכונה שהוא בית ספר ריק, כי מסיעים את כולם ובצדק לבתי ספר אחרים בעיר, וזה דבר שנכון לעשות, ומצד שני השכונות הולכות, מתמלאות ומתרחבות, זו סיטואציה שאני חושבת שראויה לטיפול.

יש גישות שונות. יש כאלה שאומרים: במקום לעודד אנשים לעזוב, בואי תתני טיפול יתר בשכונות האלה. זה נכון שיש גם טיפול יתר בשכונות האלה. יש את המוקדים האתיופים שאנחנו ממשיכים אותם. נעשו כבר מחקרים, יש לנו כבר חלק מהתוצאות. אני חושבת שאפשר להמשיך בטיפול הקיים, כי כרגע התקציב הוא פר הטיפול הקיים, אבל אני גם חושבת שצריך לעשות חושבים על כל העניין הזה, בעיקר לאור העובדה שיש להניח שבשנה הבאה יגיעו יותר עולים. לא רק שהעלייה הזאת לא תידלדל, מבחינת הנתונים המספריים, אלא יש להניח שיגיעו יותר, אני לא יודעת כמה. במקום שנטפל בבעיות אחרי שהן נוצרות, בואו נראה איך אנחנו עושים את זה נכון.

רגע. הביטוי התקציבי?

נכון, את צודקת, לא נתתי תשובה. דני, בוא תיתן תשובה לעניין התקציבי.

לגבי הנושא של המספרים הקיימים, סדרי גודל, אנחנו מתוקצבים כפי שהיינו מתוקצבים בינואר 2003. הצעת התקציב של 2004 לוקחת בחשבון פחות או יותר את אותו מספר.

כמה עולים אתם לוקחים בפוטנציה, מאתיופיה, כולל השנה?

שלושת אלפים.

אנחנו לוקחים בחשבון שלושת אלפים עולים מאתיופיה, אבל אני לא נכנס כרגע להחלטת הממשלה על הבאת קבוצה הרבה יותר גדולה. לנושא הזה אנחנו בכלל לא מתוקצבים.

ואם תחליט הממשלה שהיא משנה מדיניות - - -

אה, בוודאי, זה לדרוש תקציב נוסף.

כמה תקציב יש לעלייה כוללת?

פוטנציאל כפי שאתם רואים אותו בכל העולם.

אנחנו היינו רוצים להגיע - - -

לא לכמה אתם רוצים להגיע. התקציב בנוי על איזשהו צפי של עלייה.

התקציב כולו בנוי על שלושים. זה לא יהודי אתיופיה, זה סל שונה.

- - -

זאת אומרת, מהעולם כולו עשרים אלף ועוד שלושת אלפים יהודי אתיופיה.

צריך לומר דבר אחד שיהיה ברור: כשאנחנו מדברים על קיצוצים, אני לא עוסקת בנושא של סל הקליטה. מבחינתנו, אם מגיעים מאה אלף, מאתיים אלף, מיליון, זה עובר – ברגע שנגמר התקציב כאן – למשרד האוצר.

זה משנה, כי המעטפת שלך תשתנה אם זה עשרים אלף או מאה אלף.

זה תקציב נפרד.

את תוכלי לעשות את כל הפעילות שהמשרד עושה אם פתאום יגיעו מאה אלף? לא. אני לא מדבר רק על סל קליטה. אני מדבר על כל המערכת.

יש סל קליטה ויש כל פעילות אחרת.

רגע, אני אענה לך. שני דברים: קודם כל, אני אמרתי את זה גם הפוך, כשניסו אנשי משרד האוצר להגיד לי: ירד מספר העולים, בואו נוריד בתקציב. אמרתי: לא. למה? התקציב שניתן לעולה עם ירידתו מהמטוס, סל קליטה והנושאים הטכניים, פחות מטרידים אותי. כי זה מספר שהוא טכני. יהיו יותר – האוצר ייתן יותר. יהיו פחות – זה לא כסף שאני מקבלת אותו. גם הקיצוץ אף פעם לא מגיע לשם. לא מורידים 15%. עושים מה שנקרא תקציב קשיח. אתם מכירים את זה, זה לא תחום שאני מתעסקת אתו, לכן מבחינתי זו בעיה של האוצר וגם אם יש פחות – אני לא נהנית מזה.

אני לא קיבלתי בזמנו – וזה עונה למה שאתה אומר – את הטיעון, שכרגע יש פחות עולים, אז אני צריכה לעשות פחות. בראייה שלי כל העיסוק של המשרד זה לא עיסוק של שנה ראשונה שעולה מגיע לארץ. זה עיסוק לאורך זמן, זה עיסוק למשך שנים. בראייה שלי זה גם בכלל נושא חברתי שראוי שנעסוק בו גם עם ציבור הוותיקים שנמצאים כאן בארץ. לכן, כשאני מסתכלת על תוכניות – אם אתה לוקח בחשבון, תכף, כשנסתכל על תוכניות, גם את מה שקיבלנו היום כתוספות - אני חושבת שאני יכולה לתת מענה. למרבה הצער, גם המספרים שצפויים בשנה הבאה הם לא גדולים אבל אני בטוחה שנוכל לתת מענה, מאחר וקיבלתי תקציב, גם לתוכניות הנוספות.

יחד עם זאת התקציב לא נותן מענה – וזה חד משמעית, אני אומרת את זה כל הזמן - למימוש של החלטת הממשלה, תרגום של החלטת הממשלה, אם הוא יהיה דרמטי מבחינת מספר העולים שיגיעו מאתיופיה, ההחלטה על כמה תדרוש גם החלטה על כמה כסף. נקודה. זה דבר שידוע, הוא ידוע גם לאנשי האוצר.

התשובה כרגע היא שתוכנית הממשלה איננה כוללת עלייה דרמטית.

אבל הוא יודע את זה. יש דיון נפרד –

- - -

מה שאמרתי עד עכשיו לנושא ההיערכות והפקת הלקחים, לא עונה על מספרים. יש היום את החלטת הממשלה לגבי הוועדה בראשות אברהם פורז. הוועדה הזאת לא רק תצטרך לקבוע כמה, היא תצטרך גם לקבוע את התקציב ואת המקורות התקציביים, נקודה. גם האוצר – ויושב פה נציג האוצר ואת יכולה לשאול אותו – יודע, שכל החלטה כזאת תצטרך להיות מלווה בתקציב נוסף.

מה שאני שואל – הממשלה החליטה לפני שמונה חודשים. למה לא מתרגמים את ההחלטה - - - הרי יש רוויזיה.

לא, לא. אין רוויזיה. סליחה. אתה יודע את ההחלטה היטב. אני לא מייחסת לך חוסר ידיעה של ההחלטה.

ההחלטה ברורה חד משמעית.

לא נכון, סליחה.

אז תסבירי לי.

ההחלטה קובעת ועדה שתקום כדי לקבוע גם את הכמויות, גם את האיך וגם את הכמה, לא רק מבחינת העולים, אלא גם מבחינה תקציבית. אתה יודע את זה, כי אתה פועל כדי שהוועדה תקבע את ההחלטות שבעיניך הן ההחלטות הנכונות. אתה לא יכול להגיד שאתה לא מודע לקיום של הוועדה הזאת. הוועדה היא בראשות שר הפנים, אני חברה בוועדה הזאת, היה דיון אחד עד עכשיו ואתה טוען נגד זה. אני מכירה את המלחמה שאתה מנהל כדי שהוועדה תקבע את ההחלטה, אבל זה לא מצב שיש החלטה ועכשיו רק אין לזה תקציב. אין עדיין החלטה כפי שאתה רוצה שתהיה על ידי הוועדה. ברגע שתהיה החלטה כזאת, באופן חד משמעי אני אומרת: לא רק שהמשרד אין לו תקצוב אם יוחלט על יותר משלושת אלפים עולים, גם משרד האוצר יודע שבמקרה כזה הוא יצטרך לתקצב יותר את משרד הקליטה, נקודה.

כולם יודעים את זה. זה לא חדש.

אם יש לך עוד שנייה בנושא של התקציב הכולל אני רוצה לשאול, אם בתקציב שלך ואם בתוכניות המשרד שלך יש גם התייחסות להחזרת ישראלים מחו"ל.

בוודאי. אני אתייחס לנושא של הישראלים. אחד הנושאים שמאד מטרידים זה באמת הנושא של קהילת היורדים הישראלים שחיים בחו"ל. דרך אגב, חלק מהתקציב הנוסף שביקשתי מתייחס לנושא הזה. החלק הקשה בסיפור הזה הוא שיש קושי אפילו בקבלת נתונים מספריים. אנחנו יודעים איפה יש קהילות שיש בהן קבוצות גדולות יותר של ישראליים. אני רציתי, למשל, לקבל נתונים שמיים. החלום שלי היה לפנות, לעשות פילוחים ולמקד את העשייה שלי בקרב הקבוצה הזאת – לא באיזו רמה אמורפית, אלא לעשות פעילות שהיא ממש נקודתית. לפנות למשפחות שאני יודעת שיש להן ילדים, לעשות קייטנות בקיץ, לפנות באופן יותר נקודתי. אין לי את היכולת לעשות את זה, ביקשתי כרגע מהגורמים שאחראים על הנושא הזה לאסוף מול משרד החוץ נתונים, לנסות לקבל חתכים של משרד החוץ ומשרד הפנים – כי אנחנו יודעים מתי בן אדם יוצא מהארץ, אבל זה לא אומר שאני יודעת איפה הוא גר אחר כך, אלא אם כן הוא פונה לקונסוליה. חלק מהפעילות שלי, באותה תוכנית שקיבלתי עליה כסף נוסף, עוסקת בקהל הזה ואני רוצה לפנות אליו. דיברתי גם על אמצעי תקשורת, על שנת 2004. יש היום קהל, יש תקשורת שמופנית אליו, יש את הטלוויזיה הישראלית בחו"ל, יש לו מקורות מידע שאני רוצה להשתמש בהם, אני רוצה לעבוד בקרב הקהל הזה. התשובה לשאלתך היא כן, וזה במסגרת אותה תוכנית שלגביה קיבלתי תקציב נוסף.

אנחנו פועלים היום, בין היתר, בקרב הקהילה של הישראלים בדרום אפריקה. אחד הנושאים שבעיני הם חשובים זה קשר עם תנועות נוער בארץ וקיבלתי עכשיו כבר עדכון שהכוונה היא לפתוח שם יחד עם הצופים, נדמה לי, קשר עם הדור הצעיר. אני מאמינה שהפעילות בתחום הזה צריכה להיות בעיקר בקרב הדור השני של מי שעזב. כי מי שעזב, אני מניחה שלעשות מעבר פעמיים בחיים יהיה לו יותר קשה, אבל קבוצה צעירה שיש לה קשר עם תנועות נוער זה קהל טוב.

פעולות נוספות שעשינו כבר השנה, שהן גם בתחום של עידוד עלייה – ואני חושבת שגם הן נעשו לראשונה – אלה מבצעים שונים של קשר עם תיירים. תיירות יהודית שמגיעה לארץ. עשינו את זה בשתי דרכים שונות: אל אילת, שאליה הגיעו עשרת אלפים יהודים צרפתיים במהלך חודש אוגוסט, שלחנו את אנשי המשרד שלנו שעשו פגישות עם האנשים האלה ונתנו להם חומר. בראייה שלנו, אנחנו לא רוצים להציק לתייר שמגיע לארץ. בעינינו, כל תייר שמגיע לארץ, טוב שהוא מגיע. אבל, אנחנו כן רוצים לפתוח לו פתח אל אפשרות העלייה, לתת לו אינפורמציה, כי אנחנו חושבים שברגע שמזכירים למישהו את האופציה הזאת ונותנים לו מקורות מידע, התרגום של זה לעלייה יכול להפוך את זה ליותר מעשי.

חוץ מהמפגשים שעשינו באילת – שזה היה באמת יום שבו היו שם כל עובדי המשרד דוברי הצרפתית ונפגשו עם כל העולים, גם אני ירדתי לשם – ארגנו מבצע יחד עם התאחדות בתי המלון וחילקנו עכשיו חוזרים בקרב התיירים. מאחר שהנחנו שעכשיו ערב חגים ורוב התיירות היא תיירות יהודית, כל תייר שהגיע לבית מלון קיבל מידע בכל השפות, קיבל מספר טלפון של משרד הקליטה כדי לקבל מידע. מבחינתנו, זה נותן שני דברים: קודם כל, זה נותן לו מידע אם הוא רוצה לשאול שאלות בנושא עלייה, וזה טלפון שקיים בדרך כלל בשדה התעופה, שעובד 24 שעות, הוא אפילו לא לפי שעות קבלה או משהו כזה, ושנית זה נותן לנו עוד נתונים על אנשים. אני מאמינה גדולה באיתור. אמרתי את זה קודם לגבי היורדים, זה נכון גם ביחס לפוטנציאל עלייה. בן אדם שהרים טלפון ויש לי כתובת שלו, אני יכולה ליצור אתו אחר כך קשר.

חלק מהתוכנית שלי – אם אני מדברת על התוכנית שקיבלתי עליה תקצוב נוסף – זה לקיים מאגרי מידע רחבים יותר, שהם מאגרים פוטנציאליים. מי שהרים טלפון, זה אומר שעבר לו בראש רעיון העלייה. אני רוצה לחזק את זה. אחד כזה, הסוכנות יכולה ליצור אתו קשר באמצעות השליחים שלה כשהוא חוזר הביתה. אלה חלק מן הדברים שעשינו.

אפרופו שאלתך בעניין עידוד עלייה. אני לא חושבת שמתוך העשרת אלפים יעלו בשנה הבאה לארץ תשעת אלפים תשע מאות תשעים ותשעה. תהליך של עלייה לוקח זמן, אבל אני חושבת שכל פעולה שאנחנו עושים בנושא הזה היא חשובה.

בנוגע לעידוד עלייה דיברתי על הנושא של הצעירים. בנושא של תעסוקה – אני תכף אדבר על מה שאנחנו עושים כאן בארץ בנושא, אבל – אנחנו רוצים לתת מידע דרך האינטרנט, כולל מידע לפני שאדם עולה לארץ, ביחס לאופציות תעסוקה. אחת ההסתכלויות שלנו היא שלעומת ישראלי שמחפש תעסוקה במקום המגורים, עולה שמגיע עכשיו לארץ יבחר את מקום המגורים לפי התעסוקה. הוא כבר עשה את אקט העקירה ומבחינתו, אלמנט הוודאות של התעסוקה יכול להביא אותו לגור במקום שאולי מלכתחילה הוא לא חשב עליו. לכן אנחנו רוצים לתת את המידע הזה בדבר מקומות אופציונליים עוד לפני העלייה, אם אפשר, בוודאי סמוך למועד הגעתו לארץ.

מבחינת הנתונים – חשוב לדעת ואלה הנתונים של הרבעון השני של שנת 2003 – אחוז הבלתי מועסקים בקרב העולים קטן יותר, 9.6%, מאשר הבלתי מועסקים בקרב הישראלים הוותיקים, שזה 9.8%. עד כאן הבשורה המשמחת. זה גם נכון שהרבה מאד מהם לא עובדים במקצוע שלהם. העובדה שאדם לא עובד במקצוע שלו היא בעייתית משני היבטים שונים. האחד, מבחינתו. אדם שקם בבוקר ובסוף היום יש לו, אומנם, שכר לפרנס את משפחתו, אבל הוא לא מרוצה בעבודה, עדיף בוודאי שיעבוד במקצוע שלו. גם מבחינה כלכלית, במונחים כלכליים של מדינת ישראל, התרומה לשוק העבודה של אדם שעובד במקצוע שלו היא הרבה יותר גדולה, בעיקר כשאנחנו מדברים על אוכלוסייה שהיא בעלת תארים אקדמאיים, בעלת מקצוע, שההשתלבות שלה במקצועות שלה כבר הוכיחה את עצמה. העלייה הגדולה של שנות התשעים תרמה לכלכלה הישראלית בשיעור אדיר. לכן אני רואה כחלק מהמטרות שלנו כאן ביחס לעולים, לעשות להם את השידוך עם מקומות העבודה במקצועות שלהם.

אנחנו גם רוצים, אם אנחנו מדברים על עידוד העלייה, להקל בנושא של רישוי. הרבה פעמים אלה נושאים טכניים. את מכירה את זה, אני חושבת, גברתי היושבת ראש, מהעלייה הצרפתית, שהייתה להם בעיה עם השפה, עם מקצועות שונים, שהבחינות לא היו בשפה הרלוונטית. זה נושא שאני מתכוונת להתלבש עליו. להקל על מי שבא הנה למצוא את עצמו במקצוע שלו. דרך אגב, אפרופו שפות – אני גם מעדכנת את הוועדה שפתחנו את אתר האינטרנט גם בספרדית, כדי לאפשר קשר גם עם העלייה הדרום אמריקאית.

בנוגע לתעסוקה, רק להשלים – מאחר וכבר פתחתי את הנושא הזה – כדי להפוך את זה לישים, החלטנו על שורה של ירידי תעסוקה בכל הארץ. הראשון התקיים באשקלון, הדרישה וההשתתפות היו מאד מאד גדולים – אולי, קלאודיה, את רוצה לעדכן מה היה ומה התוכניות בעניין הזה.

הצענו כשלוש מאות וחמישים מקומות עבודה. המטרה הייתה באמת אך ורק לאשקלון – לפעמים אנחנו עושים גם ירידים ארציים או מחוזיים – העיר אשקלון מוכת אבטלה ולא בצדק, אפשר לשפר שם את המצב.

פנו כשלושת אלפים עולים, שזה בערך השיעור התמידי שלנו. חזרו מספר מעסיקים ללא עובדים, בעיקר בתחומי הבנייה. אנחנו התאמנו את מקומות העבודה. לא פתחנו את הכל רק לאקדמאים, אלא בדקנו את המובטלים באשקלון והתאמנו את מקומות העבודה. יתכן מאד שיש קושי מסוים לגייס אנשים לענפים מסוימים.

איזה סוג תחומי עבודה אתם מוצאים?

ממהנדסים ועד שירותים, ממסגרים וחשמלאים מוסמכים עד תפסנים בבניה בתיעוש. אנחנו לא הלכנו על "הפועלים השחורים", מה שנקרא, אלא באמת על עבודות שיש להן תגמול - -

אני מוכרחה להסתייג מהמושג הזה, פועלים שחורים.

פועלים, בסדר. אני מדברת על כך שלא הלכנו על עבודות שאין בהן הכנסה מכובדת וגם עבודה מאד מאד קשה, אלא באמת התאמנו את הדברים. כעת אנשים נמצאים במשא ומתן מול מעסיקים. העמדנו שם ביריד עמדה לכתיבת קורות חיים. היו כאלה שהגיעו, לא היו מאורגנים מבחינת קורות חיים והמעסיקים דרשו חלק מהדברים – עשינו את זה על המקום. העמדנו לרשות המובטלים גם פסיכולוגים תעסוקתיים שהכינו אותם לפני הראיונות מול המעסיקים. את התוצאות אנחנו בדרך כלל מקבלים תוך חודש.

יש לנו עכשיו בתכנון יריד בתל-אביב.

יש לנו ככה: באור עקיבא בשלושים באוקטובר, בבאר שבע בארבעה בנובמבר, בתל-אביב ב-13 בנובמבר, בחיפה ב-25 בנובמבר. ייתכנו שינויים, אבל אלה התאריכים המתוכננים.

מה עם ירושלים?

ירושלים מתוכננת בסביבות תחילת דצמבר. פשוט אין תאריך עדיין.

הכוונה היא לעשות ירידים ברצף, כמעט בכל מקום בארץ. כשנעשה בתל-אביב, אנחנו מתכוונים להביא אנשים באוטובוסים מכל האזור, כי תל-אביב היא לאו דווקא המקום בו נמצאים העולים, אבל היא במרכז. ממקומות כמו בת-ים, חולון, ראשון – מקומות בהם יש קבוצות גדולות של עולים – אנחנו מתכוונים להביא את המעוניינים ליריד, למפגש עם המעסיקים.

אפרופו תעסוקה, עשינו פרויקט חדש. הנושא של חד הוריות עלה לכותרות במהלך השנה הזאת, כשבעצם מרבית החד-הוריות הן בקרב העולים החדשים. עשינו פרויקט של אמהות חד-הוריות. קלאודיה, את רוצה לספר?

כן. החלטנו שאנחנו רוצים להקל על אמהות חד-הוריות את ההחלטות שמכאיבות להן בקשר לכניסה לשוק העבודה ולתת להן כלים אפשריים כדי להשתלב בעבודה. האפיון של אמהות חד-הוריות עולות קצת שונה מזה של כלל האוכלוסייה. יש מוטיבציה לעבוד, חסרה מאד העברית, לפעמים אנשים רכשו מקצוע, אבל הרבה זמן היו בבית ואיבדו את המיומנויות, כמובן שמאד קשה להתמודד מול מעסיק ישראלי וכן להבין מה הוא רוצה – כי ביתר המקומות אין שום בעיה, אפשר להסתדר בכל השפות האחרות, אבל כאן אכן צריך את זה. לקחנו את כל היועצים שלנו בנושא הזה והקמנו מספר מאד גדול של קבוצות חד-הוריות לצורך למידה של עברית תעסוקתית ומיומנויות משא ומתן מול מעסיק פוטנציאלי. העדכון של השרה הוא 525 עולות, אבל נכון לשבוע שעבר זה כבר 585.

585 מה?

עולות חד-הוריות שהשתלבו בקורסים של עברית תעסוקתית ומיומנויות מול מעסיק.

בשלב הזה מדובר רק בקורסים.

כן. בשלב הזה מדובר ב-150 שעות וזה בשיתוף עם משרד החינוך. אנחנו מתאימים קבוצות הומוגניות ועדכנו את תקן הקבוצה מ-25 ל-15 איש על מנת להגיע למקסימום, כי הידע בעברית בין החד-הוריות מאד מאד שונה.

דרך אגב, גם בקרב העולות החד-הוריות שיעור המועסקות הוא הרבה יותר גבוה מאשר בקרב הישראליות. לכן ביקשנו – זה מתחבר לעניין של הדיור – את התוספת של ה-25% במבחן ההכנסה, כי חששנו שאחרת יהיה מצב שבו, כדי לקבל דיור, יהיה להן שווה להפסיק לעבוד, ולא רצינו שזה יקרה.

מבחינת נתונים מספריים של אגף התעסוקה, האגף נתן שירות – שירות, זה לא מציאת עבודה – ל-48,300 עולים. יש פרויקטים חדשים שאני מתייחסת אליהם: לימודי עברית תעסוקתית, כי גם כאן למדנו שלא מספיק שאתה מדבר עברית כדי לקנות במכולת, אלא שבשביל למצוא עבודה, בעיקר במקצוע שלך, אתה צריך להיות "מאוכוון" שפה. 3816 עולים למדו עברית במשך 150 שעות. אלה היו 159 כיתות בשנת 2003. הפרויקט של האמהות החד-הוריות, עכשיו קלאודיה סיפרה עליו. קידומי העסקה – מימנו 2111 עולים בשנת 2003 בפרויקט הזה והם כבר מועסקים בפועל. מרכזי הכוונה נתנו שירות ל-2830 עולים – דרך אגב, מרכזי הכוונה נלקחו כדוגמה על ידי משרד התעשייה והמסחר עכשיו, כשעלה הנושא של האמהות החד-הוריות. הם דיברו על הקמת מרכזי הכוונה ואת הדוגמה הם לקחו מהמשרד שלנו. אנחנו עובדים אתם בשיתוף פעולה. סדנאות לחיפוש עבודה, רכזי תעסוקה בלשכות וכולי. אני לא אכנס כאן בדיוק לכל קורסי הרישוי, קורסי הסבה וכן הלאה.

מבחינת עולי אתיופיה, בפרויקט "אשת חיל" – שזה פרויקט לעידוד תעסוקת נשים אתיופיות , הושמו חמש מאות עשרים נשים במקומות עבודה במהלך השנה. אנחנו ממשיכים להפעיל רכזי תעסוקה בעשרה יישובים, הקמנו חממה תעסוקתית לעולי אתיופיה באשדוד – יש ארבעים עולים בשנת 2003 – 33 עולות עברו קורס הסבה לאחיות מוסמכות, היו קורסי נהיגה, מחשבים, גרפיקה ממוחשבת, בניית ציפורניים, ספרות, שהשתתפו בהם 350 עולים בשנת 2003. בשנה זו 11,830 עולים חדשים הושמו בעבודה ואני חושבת שזה נתון מאד מרשים. עד כאן בנוגע לתעסוקה.

אפרופו סדר עדיפויות. במפגש הראשון או השני שלנו כאן דיברתי על שני נושאים שמאד מטרידים אותי ואני רוצה לומר שהם גם יקבלו ביטוי תקציבי מבחינתי. האחד היה השפה העברית והשני הנושא של נוער בסיכון – אני, דרך אגב, יכולה לפרט עד כמה שתרצו. זה תלוי לאיזה רמות אתם רוצים להגיע – למרות ששני הנושאים האלה הם לא פרופר נושאים שהיו במסגרת משרד הקליטה, כי הנושא של העברית זה בדרך כלל משרד החינוך, אולפנים, והנושא של נוער בסיכון ודומיו הם בשותפות עם משרד העבודה, אני חושבת שהם נושאים מרכזיים, חברתיים.

בנושא של העברית – נדמה לי שכבר עדכנתי את הוועדה – הגשתי הצעה לוועדה המשותפת לממשלה ולסוכנות היהודית, לוועדת התיאום, לקיים צוות שיגיש מסקנות ביחס לחיזוק העברית, בעיקר בקרב בני נוער. בעיני, יש מצב בלתי נסבל שבו נער עולה "נזרק" לבית ספר – אני ממש אומרת את המילים כפי שהן – וצריך להתמודד עם הכל חדש: שפה חדשה, חברה חדשה, מורה חדשה, עיר חדשה, ארץ חדשה וגיאוגרפיה בעברית, שבה הוא מקבל בין שעה לשעה וחצי לשבוע. הסיכוי שילד כזה יוכל להיקלט בבית ספר הוא נמוך. אנחנו לא נותנים לו את הכלים. אנחנו לא צריכים להתפלא שאחר-כך שיעורי הנוער הנושר הם כל כך גדולים. אני הגעתי לעברית דרך דיון שהיה אצלנו בנוער נושר.

לכן הקמנו ועדה, שסיימה עכשיו את העבודה שלה, בראשות מנכ"לית משרדי. כבר יש תוכניות ליישום. חלק מזה אלה תחומים של משרד החינוך פרופר, שיצטרכו להם תוספת תקציבית. בעניין הזה פניתי גם לסוכנות היהודית. בזמנו הקמנו את הוועדה כוועדה משותפת יחד עם הסוכנות היהודית, כי נצטרך לזה מקורות תקציביים נוספים. דיברתי בנושא גם עם יו"ר הסוכנות ואני מקווה שהסוכנות תתגייס למשימה הזאת. בכל מקרה, אפרופו החיבור לשנת 2003 – חוץ מהסיפור של אולפן, של מורה פרונטלית ל-x תלמידים, וככל שיש פחות עולים ככה הם מקבלים פחות, כי אין מספיק עולים כדי להקים כיתה ואז יש כאלה שמחכים כדי להקים כיתה – רבותיי, יש היום לימוד מרחוק. יש היום אינטרנט. בעיקר כשאני מדברת על ילדים שממילא עובדים מול המכשירים, מול הכלים האלה, מה שלנו, כמבוגרים, זה זר קצת יותר. אני מתכוונת בכל מקרה לייעד לעניין הזה חלק מהתקציב הנוסף שקיבלתי ולפתח את הנושא של לימוד מרחוק באמצעות תוכנות, באמצעות אינטרנט.

יצרנו קשר גם עם פרויקט "תהילה", שזה הפרויקט של המחשוב שקיים בערים. לראשונה משרד הקליטה שותף בפרויקט היום, כמו כל המשרדים, כדי לתת גם לעולים את החלק המיוחד להם וברגע שנפתח תוכניות מיוחדות – אנחנו רוצים לצאת במכרזים – שיהיו במרכזי "תהילה" ובבתי ספר כלים שהם לאו דווקא הכיתה הפרונטלית. ברגע שזה יהיה – וזה גם מתחבר לנושא של עידוד עלייה – אני חושבת שאין שום סיבה שיהודי, לפני שהוא עולה לארץ, גם אם הוא מתכנן עלייה בעוד שנה, לא יתחיל כבר עכשיו ללמוד עברית ולא יחכה לכיתת האולפן, שאותה הוא יקבל בכל מקרה.

בנוגע לנוער בסיכון. כאן התקציב של שנת 2004 – זה אמנם לא במונחים של עשרות מיליונים מבחינת המשרד וזה דרש קיצוצים במקומות אחרים, אבל – כולל פי ארבעה פעולות שעוסקות בחברה, רווחה, נוער בסיכון. לראשונה גם המשרד עושה תוכניות מיוחדות. אם אתם רוצים פירוט, נמצאת פה גם האחראית לנושא במשרד, שעושה עבודה באמת מצוינת. יחד עם הרשות למלחמה בסמים אנחנו הולכים, לראשונה, לצאת בשורה של פיילוטים כבר במהלך השבועות הקרובים בכמה ערים. הפיילוטים יעסקו בנושא של חשיפת הבעיה של נוער עולה לסמים, בנושא של מניעה – יש מקומות שערכנו מחקרים ויש לנו תוצאות מאד בעייתיות.

אתם משתפים פעולה עם ארגונים כגון על"ם ואחרים?

ביום ראשון יש לי פגישה גם עם על"ם. בוודאי שזה גם ג'וינט. אני מדברת על החידוש בעבודה משותפת עם הרשות למלחמה בסמים, ממש כתוכניות משותפות של המשרד עם הרשות. שרה, את רוצה לתת התייחסות לנושא הזה?

כן. השוני לגבי השנים 2003-2004 הוא, שנעשתה איזושהי חשיבה מערכתית ששותפים לה מרבית הגורמים שעוסקים בנושא של נוער עולה בסיכון, בכל המערכות. גם במסגרות הפורמליות וגם בשיתוף משמעותי ביותר של עמותות, ארגונים ואנשי מקצוע בתחום. הפתיח היה בעצם ההתערבות שאנחנו כרגע עושים בארבעה יישובים במסגרת התוכנית היישובית "מסיכון לסיכוי" ביישובים בית שמש, אשקלון, נצרת עילית וחדרה. שם נוצרת – בשיתוף עם אשלים, משרד החינוך, משרד הרווחה, הרשות למלחמה בסמים, משטרת ישראל, כמעט כל הגורמים הרלוונטיים לעשייה שקשורה לנוער בסיכון – תוכנית יישובית כוללנית שאמורה להקיף את מרבית הנוער שמצוי על פני רצף הסיכון באותו יישוב. התוכניות נמצאות כרגע בשלבים שונים במרבית היישובים. יש שיתוף פעולה משמעותי ביותר מתוך היישוב ויש איזושהי תחושה של, באמת, תפנית, ברגע שיצרנו התערבות.

התוכנית היא מאד מורכבת ובנויה על מספר נדבכים. חלק נכבד ממנה בנוי בעצם על מרכזי תרבות פנאי שמיועדים גם לשפר את המיומנויות של השליטה בשפה העברית, במסגרת שהיא מעבר לשעות הלימודים, אבל אני חושבת שאחד הדברים היותר משמעותיים כאן הוא הקשר המאד משמעותי עם מה שנעשה במסגרת שעות בית הספר והחבירה למשרד החינוך. כי מה שקורה בשעות הלימודים משמעותי גם למה שנעשה לאחריהן. אנחנו מדברים לא רק על שעות פנאי אלא גם על שעות סיכון, שעלולות להיות גם במסגרת של בית ספר.

אחד מהרכיבים זו תוכנית חדשה, שאנחנו רוצים את המודל שלה להרחיב גם במסגרת שנת 2004, וזה הליווי של נוער עולה עובר חוק. ליווי רגיש-תרבות. זה נעשה באמצעות אנשי מקצוע בתחום מיומנויות של קצין מבחן לנוער, שייצרו את הקשר עם הנער שיצר את העבירה ממש עם ביצוע העבירה ולא רק לאחר כמה עבירות מצטברות. שייצרו קשר עם הנוער, בשפתו, ועם ההורים. המקום של ההורים משמעותי ביותר – אנחנו רואים שזה תחום שהוזנח – אנחנו כבר לא מדברים יותר על דור מִדְבָּר, יש כאן איזושהי אמירה שקיימת לכל אורך השיח בין השירותים ואנחנו מדברים על דור מְדָבֵּר. הטיפול בנערים ובנערות שאנחנו מזהים אצלם קשיים ומצוקות, צריך להיעשות במקביל עם המשפחות.

עוד משפט אחד, לגבי התוכנית עם הרשות למלחמה בסמים: כל התבנית של התוכנית בנויה על עבודה עם הורים ואני רוצה כאן לציין את התשומות המאד-משמעותיות של, לדוגמה, מילנה משתי"ל, שהייתה שותפה יחד עם צוות נוסף, קואליציה של נוער יוצאי חבר המדינות, והם הכניסו תכנים מאד משמעותיים לבנייה שאנו בונים בשיתוף עם הרשות למלחמה בסמים.

קיימנו בנושא הזה דיון עם מפכ"ל המשטרה וצוות של המשרד. אחד הנושאים שאנחנו רואים – אם אנחנו מדברים על עבריינות – זה שיש גם הבדל בראייה. בראייה של הישראלי הוותיק המשטרה היא לא גורם עוין. בראייה של העולה קיימת בעיה, בעיית תקשור מבחינת השפה ולטעמי יש גם פחות מדי שוטרים מועסקים שהם עולים חדשים. אני חושבת שברגע שחלק מהכוח שעוסק בזה יהיה בעצמו עולה, זה גם יקל עליהם. סיכמנו, באמת, על תהליך של קליטת עולים במשטרה, בשירות בתי הסוהר ובמקומות נוספים כאלה. גם מבחינת תעסוקה זה אלמנט חיובי, אבל אני חושבת שגם בנוגע לטיפול.

נדמה לי שהייתה פה החלטה משותפת שלכם ושל המשטרה. בנוסף לקליטת עולים למשטרה עצמה – אני מבינה ש-800 אנשים כבר מועסקים. זה מה שנאמר לנו על ידי מפכ"ל המשטרה – דובר על עשרה או שנים-עשר איש שיהיו אנשי קשר מבין ארגוני העולים. התקנים האלה היו אמורים להיות מאוישים על ידי משרד הקליטה ונאמר לנו על ידי המשטרה ששום דבר לא קרה בעניין הזה. האם את יכולה לומר לנו אם יש לכם כוונה?

אני לא מכירה את הנושא הזה.

זה "מצילה".

אה. מצילה.

הייתה החלטה. מדובר בפרויקט רב-שנתי מול המשטרה, תעסוקתית, כאשר הם הבטיחו לקחת שוטרים קהילתיים עולים, על מנת להקל על המפגש בין המשטרה ובין העולים.

אבל הם טוענים שהנושא תקוע אצלכם.

אצלנו?

מפכ"ל המשטרה טוען.

מתי זה היה?

באותו יום שאת נפגשת אתם – בערך לפני חודש.

אני לא מודעת לזה. אני, בכל אופן, עובדת בפרויקט משותף יחד אתם - - -

אני אבדוק את זה.

מדובר על שנים עשר אנשי קשר, בנוסף לקליטת עולים חדשים למשטרה.

הם העלו משהו שסוכם עליו לפני שנתיים או שלוש והוא בוטל. אני בכל מקרה אבדוק את זה.

זה לא קשור להתאחדויות העולים. פה עולה נושא חדש ואני שומע אותו בפעם הראשונה. שווה בדיקה.

חבל על הדיבור. אני אבדוק את זה.

קודם כל, בנוגע לעולים שמגיעים עכשיו, אפרופו העיצומים: הגיעה אלי, באמת, ממש לפני שהתחילו העיצומים, בעיה של עולים שמגיעים ונתקעים בשדה. טיפלנו בזה מול הוועד ויחד עם הוועד גם מול ההסתדרות והם שחררו לנו את השדה.

רק את השדה.

אני יודעת. עובדי שדה התעופה שחררו. הם מקבלים, באמת, סל קליטה בשדה, שם הם עוברים כבר חלק מתהליך הקליטה. זה נכון שמול שאר המשרדים הם עדיין סופגים את העיצומים.

העניין הוא אחר, שאנשים מצאו את עצמם זרוקים ברחוב.

מה זה זרוקים ברחוב?

אני רוצה, אולי,להשלים.

אני אביא לך היום דוגמאות של שתי משפחות - - -

אז תביא, בסדר.

שנמצאים אצל קרובים, בסדר, אבל שם חמישה עשר איש בדירה של שניים וחצי חדרים.

ומה הסיבה?

אבל מה זה קשור?

האנשים האלה לא יכולים ללכת ולשכור דירה, כי הם קיבלו רק את החלק הראשון של הסל בשדה התעופה. הם לא יכולים להתחייב לחוזה שכירות, כי הם לא יודעים מתי הם יקבלו את היתרה. עוד דבר אחד – הם לא יכולים לתת צ'קים כי הם לא יכולים להזמין צ'קים, כי הבנק אומר: עוד לא קיבלתם סל קליטה, אז עד שהכספים לא ייכנסו החשבון שלכם מוקפא. האנשים האלה נמצאים במדינה חדשה, בלי כלום.

אני אבדוק מה אני יכולה לעשות.

אולי אני אתייחס. תראי, אנחנו עשינו הו-הא אדיר מהבאתם של עולים מעיראק. הכסף שהושקע ביחסי ציבור – איפה אריה אזולאי – לפני יומיים או שלושה ראיתי כתבה באחד העיתונים, שעולים שהגיעו לפני שבועיים מעיראק, זרוקים בחדרי מדרגות, גרים בחדרי מדרגות - - -

איזה שטויות. לא ראית את זה לפני שבועיים, ראית את זה לפני יותר זמן. זו הייתה פשוט שטות. זה לא נכון, אבל תכף אני אתייחס.

מטבע הדברים היכולת שלי לעזור היא רק עד כדי הרצון של ההסתדרות לעזור. אני, עם הנושא של השדה, פעלתי דרך כל הגורמים כדי לשחרר את זה. אני אבדוק עכשיו ככל יכולתי במסגרת העיצומים מה ניתן לעשות.

זה עניין של כמה מאות איש. וזה לא עניין של שביתה נגד מדינה, נגד מדיניות או נגד משרד האוצר. זו שביתה נגד אותם שלוש מאות איש.

חבר הכנסת יאסינוב, אנשים ששובתים רוצים לפגוע בציבור, כדי שהציבור ידבר. כך זה עובד.

אבל השרה פנתה באופן אישי.

אני, בעניין הזה, באמת פניתי באופן אישי, דיברתי עם הוועד אצלנו וגם עם נציב שירות המדינה ועשינו את כל הסיבוב כולו כדי לשחרר את השדה. אני אראה. אני מניחה שהם לא מחר בבוקר יפסיקו את העיצומים בעניין הזה, אבל נראה איפה הנקודות שבהן באמת אפשר לפנות לוועדת חריגים, בנושאים הומניטריים או דברים מהסוג הזה. בדרך כלל לנושאים האלה הם נעתרים.

בנוגע למה שאתה אמרת. המשרד לא השקיע כסף ביחסי ציבור בנוגע לעולים מעיראק. לדעתי, אגב, זה גם היה לא נכון. כשהם הגיעו הסתבר לי שמי שקובע לאיזה מרכז קליטה הם ילכו זה הסוכנות היהודית ולא אני. זה גם נושא שכתוצאה ממנו החלטתי להעלות את מערכת היחסים בינינו לבין הסוכנות. רצו בהתחלה להעביר אותם לבאר-שבע, הם לא רצו – ואם אתם שואלים אותי, בצדק. כי הייתה להם משפחה בחדרה – והנושא הזה נפתר כמעט ברמת טיפול אישי של אנשי משרד הקליטה, כולל ליווי שלהם ליום הראשון לבית הספר, לתת להם בגד ובאמת כל מה שהיה צריך. למיטב ידיעתי, אף אחד מהם לא גר בחדר מדרגות, כולם גרים במקומות מסודרים. חלק מהם לא רצו מרכז קליטה-כן רצו מרכז קליטה, לא רצו לשכור דירה-כן רצו לשכור דירה. במקרה הזה התקשורת עבדה לכל הכיוונים: גם צילמה את האווירה החגיגית כשהם הגיעו וגם כל תלונה שהייתה להם בדרך, אבל בסדר. זה טופל.

בנוגע לשאלות שהיו בנושא הדיור, הזכאות היא מאד רחבה, התור הוא מאד גדול, היכולת של המשרד לתת פתרונות דיור בשיטות שהיו נהוגות עד היום – ברמת מקבצי הדיור – היא מאד נמוכה. מקבצי הדיור זה פרויקט מופלא מבחינת מי שמצליח להגיע לגור שם, אבל הוא מאד יקר והתוצאה היא שמתי-מעט מצליחים להגיע והשאר עומדים בתור, שזו סיטואציה בעייתית. ייאמר שהם לא נמצאים ברחוב, הם מקבלים שכר דירה, אבל יש אווירה לא טובה, אפילו ברמת התחושה, כשאדם מרגיש שהוא עוד לא הגיע למקום שלו ורק עוד כמה שנים הוא יגיע למנוחה ולנחלה.

אנחנו במשרד הגענו לכמה רעיונות שאמורים לתת איזשהו מענה. אני לא רוצה להיכנס לפרטים כאן, כי לצערי עוד לא הצלחנו לסכם עם משרד האוצר, למרות שאנחנו די מתקדמים. אני רוצה לתת שורה של פתרונות שחלק מהם יהיו במסגרת המקלטים. חלק מזה יהיה דומה לרעיון שהיה בזמנו של שכירות ארוכת-טווח. אחת הבעיות שהיו זה לא רק אם אתה גר בשכירות או במקבץ, אלא שבשכירות אדם צריך כל שנה להחליף דירה. לאדם מבוגר זה מצב קשה, כשאין לו ודאות במקום שהוא גר בו. אז חוץ מזה שיש כל מיני שירותים בתוך המקבץ, הרעיון הוא באמת לתת שורה של פתרונות, חלק מהם מקלטים, חלק מהם שכלול מסוים של שכירות ארוכת טווח. אני מאמינה שאם המצב הזה יהיה קבוע ולא רק פיילוט לחודשיים כפי שהיה בסוף 2002 תחילת 2003, השוק יתחיל לעבוד. אם יידעו יזמים פרטיים שיש היום פרויקט מהסוג הזה שרץ למשך כמה שנים, אז לאט לאט, לדעתי, יתחילו להיבנות מעין מקבצי דיור לעולים. היזמים יידעו שהמדינה מגבה את שכר הדירה מבלי שזה יחייב אותם לצאת במכרזים או לחכות שיעבירו תוכניות לשינוי ייעוד. היום היזמים יודעים שיש מקומות פנויים, אבל בגלל שהם מחויבים – ובצדק – לעבור תהליך מכרזי, שוויוני, פתוח, הם לא יכולים מחר בבוקר לרוץ עם זה.

היו בזה הרבה בעיות. הצלחנו – לא בתקופתי, זו שיטה שאני ירשתי, כולל את ההורדה בשכר הדירה – להגיע למחירים ראויים, אבל הרבה מאד מחכים בתור. אני רוצה לקיים שורה של פתרונות, אני רוצה לעודד ולאפשר – אני עוד לא רוצה לרדת לפרטים בעניין הזה – רעיונות שלנו שעולה שרוצה לגור עם המשפחה, המשפחה תוכל לקיים אותו בכבוד, ברמה של חדר נוסף או משהו כזה. אני אשמח לבוא לוועדה להציג את התוצאות שיהיו אחרי העבודה עם משרד האוצר ומשרד השיכון. גם כאן, חלק ניכר מהדברים הם לא דברים שאני יכולה להרים לבד, אני צריכה את משרד השיכון. אלה הרעיונות, ולדעתי תוך מספר ימים אנחנו כבר נוכל להציג תוכנית.

השאלה היא גם איזה סוג עדיפויות הממשלה תיתן לדיור לנזקקים, לעולים, לעומת דיור מעבר לקו הירוק. זאת השאלה.

זאת ממש לא השאלה שבתקציב שלי. למה? כי לי, בתקציב משרד הקליטה, יש – אמנם בגדר של הרשאות להתחייב ולא כמזומן – סכום ניכר שניתן לפתרונות דיור לעולים.

לשכירות.

הוא לא לשכירות, הוא למקבצי דיור בלבד. התוצאה בשנים האחרונות היא, שזה מצוין למי שכבר הגיע לשם, אבל רע מאד למי שעומד בתור ובתור מחכים הרבה מאד שנים. בנושא הזה המשרד אין לו שום הבחנה וזה לחלוטין לא רלוונטי. מבחינתי, אני צריכה לתת פתרון דיור לעולה שהחליט לגור בראשון ולעולה שהחליט לגור באריאל. זה בכלל לא מאכוון את העולים לגור במקומות מסוימים. מחובתי, דרך אגב, לא להפלות לרעה את העולה שהחליט לגור באריאל, אבל זה גם לא אמור להפלות אותו לטובה. זה אמור לתת פתרון דיור, אנחנו נותנים את זה על בסיס מקומות שיש לנו לגביהם נתונים של ממתינים, של קבוצות של עולים שמגיעות ואני רוצה לתת את זה ברמת הפרט. גם כאן, יש את הסיטואציה אפרופו העברית. הפתרונות ניתנים תמיד פר מקומות שיש בהם ריכוז עולים, שזו הדרך הנכונה לקבוע קריטריון ראוי. מצד שני, אם עולה החליט לגור במקום שאין בו ריכוז עולים, הוא צריך לחכות יותר? זו גם סיטואציה לא נכונה. אם אני הולכת לשיטה שדומה לשכירות ארוכת טווח, אז כל עולה יוכל לממש את הסכום העודף שהוא מקבל, בשכירות ממישהו פרטי במקום שבו הוא גר, ולא יהיה צריך לחכות. לא תהיה כאן תוספת תקציבית. זה אפרופו ההערה שלך, בקשר לשטחים. לא תהיה כאן תוספת תקציבית.

לא לזה התכוונתי, התכוונתי למדיניות ממשלתית כוללת. אנחנו ישבנו פה – וזה באמת לא מופנה כלפייך, כרגע – עם מנכ"ל משרד השיכון וניסינו לברר אתו איזה סוג פתרונות הוא הולך לתת. הכוונה היא – עד כמה יש בממשלה מדיניות של השרים כולם, שנותנת איזשהו פתרון. אם שישים אלף אנשים מחכים לפתרונות דיור, יש תקציב במשרד השיכון – שוב, זה לא מופנה אלייך או למשרד שלך – עד כמה ניתן, במסגרת סדרי עדיפויות של עבודה משותפת של הממשלה, להגיע לכך שגם משרד השיכון יקצה קצת יותר כסף.

זה חלק ממה שאמרתי. אמרתי שאני לא יכולה לספר היום בדיוק מה קורה. רוב השיטות כבר נדונו, זה לא שזה משהו ממש חדש. אני רק רוצה לנסות ליצור מניפה מסוימת, שעולה יוכל לבחור מתוכה. שהוא ירד מרשימת הזכאות ברגע שהוא בחר תהליך מסוים, וגם תהיה לו ודאות. גם עולה שנמצא במקבץ דיור נמצא באי ודאות מסוימת. זה לחמש שנים, לעשר שנים, גם הוא לא יודע מה יקרה אחר כך. אותו דבר בשכירות ארוכת טווח – זה לחמש שנים, יהיה או לא יהיה. אז אני רוצה לנסות ליצור ודאות, כשלצערי באמת אין לי עוד סיכום סופי. יש לי סיכום חלקי עם משרד האוצר, אנחנו עוד בוויכוחים ועוד לא הגענו לסיכום עם משרד השיכון. אם אני אגיע לסיכום גם עם משרד השיכון, יכול להיות שזה ייתן מענה גם למה שאת אומרת. אני אשמח להגיע הנה לוועדה ולעדכן. זה עונה ברמה העקרונית. אני כבר רוצה להיות אחרי זה, אז לדעתי תוך כמה ימים או שבועות אנחנו גומרים איזושהי תוכנית.

חביב, הייתה שאלה – לא הייתה תשובה – ביחס לנציגי ארגוני העולים בוועדות. אני לא יודעת את התשובה.

- - - יושבים נציגי הציבור בוועדות האלה, מוזמנים – לא בהכרח לכל ועדה הם מגיעים, אבל גם מי שלא מגיע יש לו את הפרוטוקולים, יש לו הכל, שקיפות מלאה.

תודה רבה.

אם למישהו יש בעיה עם זה – שיפנה. אני רואה את עצמי מחויבת בשקיפות, אז אם מישהו מרגיש שהוא לא קיבל את זה – שיפנה.

הערה נוספת, שהיא חדשה מבחינת המשרד – זה לא קשור לתקציב, אבל זה קשור להחלטות הממשלה האחרונות על פירוק משרד הדתות, מאחר והנושא של הגיור גם הוא עלה כאן והוא נושא רלוונטי לעולים – משרד הקליטה יקבל לסמכותו את האולפנים.

את אולפני הגיור? זו חדשה מאד גדולה.

כולל התקציב.

יפה. זו חדשה מרעישה.

אני רוצה רק לומר משהו בסוגריים. זאת החלטת הממשלה, שביחס אליה יש עכשיו דרמות פוליטיות ניכרות. בעניין הזה אין בעיה לאף אחת מהשותפות הקואליציוניות. אני רק רוצה רגע לומר – אני לא יכולה להשתחרר מהיותי עורכת דין – אני לא מקבלת את בתי הדין לגיור.

לזה לא ציפינו. זאת הייתה ידיעה מרעישה באמת.

זאת החלטת הממשלה שעברה, שסביבה כל הדיון, אבל הנושא הספציפי הזה לא שנוי במחלוקת. הדברים שבמחלוקת לא קשורים למשרד הקליטה או לעולים, אלה הנושאים של הרבנות הראשית.

עוד הערה אחת שדיברנו עליה כאן ביחד ויש בנושא הזה בשורות – הנושא של התמיכות, שקיבלנו לשנת 2003 וכנראה בשנת 2004 נהיה באותו ריטואל - - -

איזה תמיכות?

התמיכות לארגונים. הרי הן ירדו למספרים מאד מאד נמוכים ובעקבות פעילות משותפת של הארגונים ושלי, הפניות נעתרו והיום, בשנת 2003 זה עומד סביב ה-6 מיליון בסך הכל לעומת ה-3 מיליון שאתם הגענו לשם.

מתי נקבל את האישורים? זה כבר סוף אוקטובר.

חבל שאריה דווקא לא נמצא כאן, מי שאחראי לזה. זה אמור להיות בטיפול מהיר. איפה זה נמצא?

ביום רביעי אנחנו מתחילים בוועדות.

אז בקשתי היא להתחיל את זה ממש בקצב.

אוקי. אנחנו נתחיל בשאלות. יש, נדמה לי, חצי שעה לרשותנו, שכוללת גם את תשובות השרה, כי אנחנו צריכים לגמור ב-12:00. יש לי רשימה של דוברים. לפי הנוהג אנחנו נעשה חבר כנסת ושואל. יש שני חברי כנסת שלא שאלו שאלות והם נמצאים כאן. יש המון דברים שלא דיברנו עליהם, אבל יהיה לנו עוד זמן.

אני רוצה להודות לך, אל"ף, שהתייחסת לפחות לתחום אחד שהוא, לדעת הוועדה הזאת, מאד קובע עם תהיה קליטת עלייה או לא, וזה תחום העבודה והתעסוקה. לא דיברנו על נושא חינוך, לא דיברנו על נושא גיור – נדבר על זה בפעם אחרת, חוץ מזה שקיבלת את האולפנים – על דיור כן ענית, אבל יש דבר אחד שאני כן ארצה להוסיף לרשימת השאלות: מעבודת הוועדה הזאת הסתבר לנו, שבהרבה מאד מקרים אנחנו מדברים על בעיות וקשיים בקליטה, כולל בחינוך, בגלל שהשטח מקבל הודעה על עלייה בערך יום או יומיים לפני שהעולה מגיע. ואז, אין זמן להביא את הילד לבית הספר הנכון. יש פה איזה חוסר תקשורת או חוסר תכנון בין הסוכנות ובין המשרד שלכם, בכל הנוגע לצפי מסודר. כי הרי אם אנשים באים, למשל, מאתיופיה, אז פחות או יותר יודעים על זה כשבועיים-שלושה מראש.

המידע הזה לא קיים, כי אלה החלטות אישיות.

אחד כזה שנוחת בארץ, באותו רגע שהוא נוחת - - -

בדיוק. רק אז הוא מחליט: ימינה או שמאלה.

היו הרבה מאד קשיים עם בתי ספר, עם מקומות, עם מרכזי קליטה, אני אומרת לך שזה קושי שמופיע. דרך אגב, אותה בעיה מופיעה גם – להבדיל אלף אלפי הבדלות – לגבי אנשים שאנחנו יודעים מראש, עוד לפני שהם מגיעים לארץ, שהם בעייתיים. אלכוהוליסטים, או סמים.

העליתי את הנושא הזה במפגש משותף שהיה לי עם יושב ראש הסוכנות, אף על פי שהוא נושא שהוא "פר-אקסלנס" בטיפול הסוכנות.

אוקי. חברת הכנסת סולודקין ואחריה יש לי רשימה.

שאלתי לשרה: עכשיו זו תקופה שאנחנו מתכוננים להצבעות. הצבעה ראשונה על התוכנית הכלכלית, תקציב המדינה לשנת 2004 וכולי. יושבים כאן חברי קואליציה וזה זמן למאבק. אני רוצה לשאול אותך איך את מרגישה – אם אפשר להחזיר את הזכויות לעולים וגם, חשוב מאד, להחזיר אותן בתחום של מענקים למשכנתא.

יש גם שאלות, בגלל הקיצוצים התקציביים, בנושא של הצגת תוכנית בתי המהנדס. האם את מתכוונת לחדש אותם?

בתי טכנולוגיה.

אולי קודם נעבור על כל השאלות. בבקשה.

קודם כל תודה רבה, עכשיו אנחנו יודעים שיש קיצוץ של 7% בעזרה לשכר דירה. דבר שני, הפורום שלנו – אני מהפורום לדיור סוציאלי. אני רוצה לתת לך מכתב. במכתב הזה כתוב שהפורום שלנו יכול לעשות תוכנית לבניית דיור סוציאלי.

בכל הארץ?

כן. בכל הארץ. דבר שלישי. מר קצב אמר שיש שקיפות של הכל. כל מה שיש בקשר לדיור סוציאלי. אני לא יכול לקבל תשובה ממשרד הקליטה על שלוש שאלות. כאן יש מכתב אחרון מ- 21 בספטמבר.

מה השאלות?

רשום פה בנייר.

אנחנו לא נתחיל בשאלות פרטניות, אלא אם כן הן נוגעות לכל הפורום. זה בנושא דיור ציבורי?

פה יש מכתב. אני - בטוח דיור ציבורי. ולא יכול לקבל תשובות. ורק שאלה אחת: גברת שרת הקליטה, מה את חושבת? מתי יהיה קיצוץ בתור לדיור סוציאלי מ-60,000 שיש עכשיו, ל-10,000 בערך. כמה זמן צריך? אנחנו רוצים לדעת. תודה רבה.

קודם כל, גברתי השרה – אני ממש מרגיש לא נוח לשאול. יכול להיות שהתייחסת לדברים כשלא הייתי, אבל את מבינה שבאותו זמן הייתי בוועדה עם הצבעות ולא יכולתי לבוא לפני כן, אז רק שאלה אחת, נקודתית, עם כל הקשיים שאני בהחלט מבין ומזדהה אתם והמאבקים שלך שאני מכיר. יש נושא אחד שהוא גם חצי אמוציונאלי וזה הנושא של הספרייה בירושלים, שמכונה "הספרייה הכי גדולה במזרח התיכון של ספרות רוסית". הגורל של הספרייה, כל שנה, תלוי בשיתופי פעולה בין משרד הקליטה לעיריית ירושלים. הייתי רוצה לדעת מה העדכונים בנדון לגבי השנה. תודה.

ראשית, אני רוצה לברך את השרה על היוזמה שלה לתיאום יום עיון של הפקת לקחים לגבי הקליטה של עולי אתיופיה, שזה משהו שנחוץ לנו לאחר עשרים שנות קליטה – מה המשרדים עשו, מה נעשה ומה לא נעשה.

אני רוצה להתייחס לשתי שאלות. אחת, לגבי מינהל הסטודנטים לסטודנטים יוצאי אתיופיה. לצערי הרב, מספר הסטודנטים יוצאי אתיופיה הוא היום סטטי. אולי אפילו במגמת ירידה. הסיבות לכך הן רבות, אבל יש לפחות שני דברים מרכזיים שאנחנו מגלים והם קשורים ישירות לעניין תקציבי. האחד זה שיש מגבלה במינהל הסטודנטים – כל מי שמעל גיל 28 אינו זכאי למימון של מינהל הסטודנטים – וזו מגבלה מאד מאד קשה, כי סטודנטים שמחליטים ללמוד בגיל יותר מאוחר, לא זכאים והם לא יכולים ללמוד.

נקודה שנייה היא לגבי סטודנטים לתואר שני. אם מחליטים לממן לימודים לתואר השני, זה אמור לעזור לאותם סטודנטים להשתלב בחברה, אז צריך לפתוח את זה לכולם. ישנה מגבלה שלא יעברו שנתיים מאז סיום התואר הראשון. זו מגבלה מכשילה, לפחות כפי שאנחנו רואים אותה, ואני רוצה לשמוע כאן מה משרד הקליטה מתכוון לעשות בעניין זה, כי זה מאד פוגע בציבור הסטודנטים.

הנושא השני שאני רוצה להתייחס אליו זה הנושא של משכנתאות.

תקצר, בבקשה.

אוקי. לגבי המשכנתאות. את קודם אמרת, השרה, שצריך לחשוב על הפיזור של האוכלוסייה. אנחנו לא יכולים לצפות שבתקציב שהעולים מקבלים – עם כל הכבוד, זה תקציב נחמד וטוב – הם יגיעו לשכונות היוקרתיות בערים החזקות. כי בסופו של דבר התקציב שהם מקבלים מאפשר להם להגיע לשכונות הללו, עתירות האוכלוסייה, של בני העדה.

הכוונה הייתה להגדיל את התקציב.

אנחנו נברך. חשוב מאד שהתקציב הזה יוגדל. מה גם, שלפחות לגבי המשכנתאות הנוכחיות, אנחנו יודעים שהן ניתנות רק לבעלי משפחות. ליחידים ובודדים לא מתייחסים. אני גם לא יודע מה התוכניות לעתיד.

תודה. יעקב צבאג.

אני מנהל רשות הקליטה בירושלים ואני גם נציג מרכז השלטון המקומי. אל"ף, ברכות, גברתי השרה. אני חושב שבתקופה שבה קיצצו לכולם, הצלחת להגדיל את התקציב משמעותית בנושא כל כך חשוב.

בנושא התעסוקה, אני חושב שעדיין נשארו כמה מגבלות קטנות, שכדאי להתייחס אליהן: לדוגמה, הם לא יכולים ללמוד בבוקר, אבל הם צריכים להתפרנס בבוקר. יש פה איזשהן מגבלות שאם העולה רוצה ללמוד אחר הצהריים אז הוא לא זכאי לחלק מהמענקים, וכולי. מדובר באולפני עולים בעברית ואחר כך זה משליך על אולפן תעסוקתי.

אתה צודק בהערה שלך.

סליחה, כיוון שאתה נמצא פה בוועדה, אני מניחה שאתה מדבר בסגנון מאד מקוצר. אנחנו פשוט לא מבינים על מה אתה מדבר.

אוקי. דבר שני שאני רוצה לסבר לגביו את האוזן, הוא בנושא שדיברת עליו, על נוער וסמים. ירושלים לא מופיעה במכלול הזה, לצערי. לירושלים יש בעיות הרבה יותר מסובכות ואני אספר סיפור קטן. מדובר ב "מסיכון לסיכוי". שרה איננה, ראיתי שהיא יצאה, אבל יש לנו קבוצת נוער שגרה בפסגת זאב, נווה יעקב. נוער עולה, שחלקו לא מרגיש יהודי משום שהוא לא הוגדר כיהודי. הילדות שלהם מתרועעות עם נוער ערבי, משום שהן מרגישות הכי נוח שם. גם אלה, הערבים הנוצרים, הם לא בדיוק מוסלמים ולא בדיוק פת"ח, ולא בדיוק אחרת, ונוצרים חיבורים מסוכנים למדינת ישראל, גם לאוכלוסייה וגם לילדים. כדאי לקחת את זה לתשומת לב.

זה, אגב, נכון גם לגבי נוער לא עבריין.

כן. את הדברים האחרים העלו – הנושא של בית הטכנולוגיה, שאת תעני עליו והנושא של הספרייה הרוסית. הספרייה הרוסית – עיריית ירושלים עומדת בהתחייבות, בתקווה שגם המשרד יעמוד בה.

משרד הקליטה השנה העביר תקציב.

לא ל-2003.

ל-2003 העברנו.

אני מרכזת הואליציה למען נוער עולה, אז השאלה שלי מתייחסת לעבריינות נוער. גם בחדר זה וגם אצל השרה התקיימו דיונים בקשר לאחוזים הגבוהים של עבריינות בקרב נוער עולה. התשובה שנותנים היום כל המשרדים לבעיה, זה שיש את התוכנית "מסיכון לסיכוי", שהיא בארבע ערים מתוכננת, בשתיים פועלת וסך הכל זו טיפה בים, כש-25% מנוער עבריין זה נוער עולה. השאלה היא האם המשרד יכול להוביל מהלך קצת יותר רציני להתמודדות עם הבעיה הזאת, כמו שלדוגמה עבדנו בצורה מאד יפה עם שרה בנושא של סמים. זאת אומרת, להתחיל להתאים את הבניה לנוער עולה. לעשות משהו דומה, פחות נקודתי, יותר ממוקד ורציני בעבודה עם נוער עבריין עולה. לדוגמה על קצה המזלג – 22% מהפונים או המטופלים של רשות המבחן לנוער הם עולים. וזה בשנת 2002. אבל התקציבים, העבודה, כוח האדם, עומדים על אחוזים בודדים. אז השאלה היא אם אפשר להוביל מהלך קצת יותר רציני בנושא הזה.

בקשר לבתי הטכנולוגיה, רוב בתי הטכנולוגיה בערים הגדולות נמצאים על סף סגירה. השאלה היא מה אתם מתכננים השנה ובשנה הבאה בקשר לפרויקט של בתי טכנולוגיה.

שאלה קצרה בנושא ירידי תעסוקה. מברכת על היוזמה, מבקשת ליידע ולשתף עד כמה שאפשר את ארגוני העולים, שזה בעצם מטה לחמם ועבודתם היומיומית מול העולה הפרטני.

יש שתי בעיות עם התמיכה של משרד הקליטה בעמותות. בעיה ראשונה היא שעכשיו, בשנת 2003, נקבל רק בנובמבר התחייבות. זה לא בסדר.

נכון.

השאלה היא מה יהיה ב-2004? אפשר לקבל התחייבות או לא?

בשנת 2003 לא הייתה תמיכה בתעסוקה. זה חשוב מאד בשביל 40 עמותות לקבל תמיכה בתעסוקה.

אני מהאגודה הישראלית למען יהודי אתיופיה. היושבת ראש הזכירה כבר בעיה אחת, בנושא של התיאום בין משרד החינוך וגורמי העלייה והקליטה. נקודה שנייה שאני רוצה להזכיר במסגרת הקליטה היא שאנחנו עדים לכך שלא מעט מהעולים נשלחים למרכזי קליטה שנמצאים בשטח של הקיבוצים. הם מרוחקים ממרכזי ערים וזה יוצר איזשהו גטו. ברגע שהם יוצאים לדיור קבע הם כאילו בזה הרגע נחתו מאתיופיה. הם לא מצליחים להתארגן ללכת לעיר, להסתובב, לדואר, לבנק, הם לא רוכשים את המיומנות הזאת במסגרת הקיבוץ.

נקודה שנייה שאני רוצה להעלות היא הנושא של האולפנים והתעסוקה במרכזי הקליטה. אני חושבת שבמהלך השנתיים או שנה שהם נמצאים במרכזי קליטה, העולים האלה לא יוצאים למסגרת עבודה, באולפנים – בגלל כל מיני אילוצים ובעיות טכניות – הם לא מקבלים את השיעורים בזמן שמתאים להם, בעיתוי שמתאים להם ונוצר מצב שהם בעצם יוצאים ממרכזי הקליטה כשהם לא מוכנים, לחלוטין, לחיים עצמאיים בדיור הקבע.

בתחום הדיור, מההסבר של השרה, אנחנו יודעים שהעזרה הראשונה היא למשפחות. יש עולים – לא מספר קטן – שהם זוג קשישים או קשישים בודדים או צעירים בודדים, שכרגע אין להם מענה בעניין המשכנתא. אני אשמח לשמוע מה התוכנית של משרד הקליטה לאוכלוסייה הזו.

הדבר השני – אני לא מקבל את ההסבר שלך בעניין של החלטת הממשלה בתחום העלייה ואני חושב שיש החלטה שהתקבלה פה אחד על ידי הממשלה וזו אחריות של הממשלה לבצע את החלטותיה.

אברהם, אין שום בעיה. בעניין הזה אני רוצה להגיד רק דבר אחד: כל מי שיגיע הנה, אני אטפל בו כפי שצריך. אתה לא מפנה את זה לכתובת הנכונה וגם את זה אתה יודע.

יש עולים מועמדים שנמצאים במצב קשה. מצד אחד משרדך פועל בצדק לעודד עלייה מארצות אחרות, לבקש מהיהודים לעלות לישראל. מצד שני אנחנו רואים שלגבי עידוד עלייה מאתיופיה, אפילו המשרד נותן תירוץ של תקציבים כדי לחסום את העלייה משם. לכן זה לא מקובל עלי וזו גישה לא נכונה. הממשלה אחראית לבצע את החלטותיה.

כבוד השרה, את אמרת שהסכום הכללי של התמיכות הגיע כבר לשישה מיליון. אני לא הבנתי - - -. כשהגשנו אמרו לנו שזה שבעה. זה הגיע לשישה?

מה שאלתך?

השאלה שלי: למה זה הגיע לשישה מיליונים?

מה הסכום?

מה הסכום הכללי לכל התמיכות ומתי נקבל תשובות.

לשנת 2003?

כן.

שישה מיליון. אמרתי את זה קודם.

את אמרת. כן. פשוט – זה היה חדש ורציתי לדעת מה הסיבה. כשהגשנו אמרו לנו שזה שבעה מיליון ועכשיו זה ירד לשישה והאם ניתן כבר עכשיו לתכנן מערכים לתכנון תמיכות בשנה הבאה? זה יהיה, אולי, יותר אפקטיבי.

שמענו כאן מהסקירה שיש בעצם שינוי במגמה של משרד הקליטה, להתרכז בעידוד עלייה מצפון אמריקה.

להוסיף, להוסיף. זה לא בא על חשבון עלייה משום מקום אחר. הם לא היו מספיק על המפה, לדאבוני.

יש התרכזות יותר בנושא הזה. השאלה היא: השם של משרד הקליטה היה לפני שנים "משרד העלייה והקליטה". בעצם, שינו אותו ל"משרד לקליטת העלייה". השאלה אם זו מגמה ובעצם חוזרים למצב הקודם, שבו המשרד עוסק גם בעלייה וגם בקליטה. אולי כדאי לשנות את השם בחזרה.

השם, מאז הקמתו בשנת 1968, הוא: "המשרד לקליטת העלייה".

אף פעם לא שינו. תמיד "המשרד לקליטת העלייה".

אבל השאלה שלו לא נוגעת רק לשם, היא נוגעת לתוכן. אני הבנתי את השאלה.

כן. שאלה שנייה: לגבי הנושא של כל מיני תוכניות שנעשות, כמו מאגרי מידע לגבי עולים בארץ ועולים פוטנציאליים מחוץ לארץ, לגבי נושאים של תעסוקה, ירידי תעסוקה – כל הנושאים האלה, או חלקם לפחות, מבוצע על ידי התאחדויות העולים. השאלה היא למה לא נשב עם התאחדויות העולים ונעשה דיון – כמו שהולכים לעשות עם עולים מאתיופיה – עכשיו, לפני שעושים את כל הפעילות. חלק מהדברים כבר נעשים, חבל להמציא את הגלגל מחדש.

קודם כל, אני רוצה להודות לשרה על הסקירה היסודית שלה, אבל באיזשהו מקום, מכל הסקירה, יש לי הרגשה שאנחנו, ארגוני העולים, לא כל כך באנו לידי ביטוי. לא הייתה התייחסות מספיקה. אנחנו, בצורה בלתי אמצעית, פועלים חזיתית עם כל הבעיות של העולים. אני מאד מאד שמחה עכשיו לגבי התוספת של התמקדות בעלייה, בעיקר מארצות הרווחה, אבל הנושא המרכזי הוא התעסוקה. אנחנו לא חיכינו לשינוי או להדגשים על תעסוקה, ואנחנו, דרך מועצת ארגוני העולים, מקיימים מטה תעסוקה לכל דבר: אנחנו מקבלים הצעות עבודה במגוון תחומים, החל בהיי-טק וכלה בפועלי ניקיון, ויש לנו קשר דרך אמצעי התקשורת למובטלים בפוטנציה בקרב העולים. מה שאני שואלת הוא: האם תהיה התייחסות בתמיכות לארגונים לקראת השנה הבאה. כי אנחנו עובדים ועושים עבודה יסודית ביותר.

הנושא השני, בעניין נוער בסיכון. הפרויקט הזה קיים כבר שנים וזה נושא חינוכי מאד חשוב. מה שאני רוצה לדעת: האם יהיה דגש על מי שעושה את העבודה בין ילדי העולים שנוטשים את מערכת החינוך – שמגיעים בערך ל-25% - לבין מציאת הפתרונות לאותו נוער עולים, ואלה המגשרים. בפרויקטים הקיימים ההתייחסות אליהם הייתה די שולית והם עושים את העבודה הטובה ביותר, כי הם מכירים את השפה והם נכנסים למשפחות. הייתי רוצה מאד שתתנו את דעתכם על כך שתהיה התייחסות לגבי המגשרים שעושים את הפעולה כדי למנוע הידרדרות של נוער לסמים, לפשע, וכולי. לסיכום: הייתי רוצה לקוות שיהיה דגש רב יותר בשנה הבאה על הפעילות שלנו בנושא תעסוקה וגם על נושא של מגשרים בנוער בסיכון.

אם תרשי לי, אני רוצה להוסיף שאלה: קודם כל, ממה שאני מבינה מציבורים שונים של עולים, נכון שאת נתת אינטרנט ומוקדי מידע, אבל עדיין קיימת בעיה לעולה לקבל איזשהו פרסום אחד, בסיסי, יסודי, שאנשים יכולים לפתוח אותו כמו ספר מעודכן.

יש.

לא מעודכן. אני מספרת לך על אנשים שמכתתים את רגליהם כבר שנה וחצי לחפש פרסום כזה. לא מעודכן, אין לאן לפנות, לא יודעים מספרי טלפון.

את מדברת על חוברת?

חוברת. דבר שני – שוב, עולים שנקלטו בעבודה בארץ, קבוצות מאד רחבות של עולים, אמרו לי שבסך הכל הליכי הקליטה טובים, מוצלחים, אין להם תלונות, פרט לדבר אחד: כל הנושא של רישיונות נהיגה. אנשים שנהגו עשר שנים בחוץ לארץ, בתי הספר פה מכשילים אותם, מוציאים מהם כספים בלי סוף ומשרד התחבורה לא מתייחס לנושא הזה. האם יש מישהו במשרד שלך שיוכל לטפל גם בנושא הזה?

טוב. יש מעט זמן להרבה שאלות. אני אשתדל לענות למה שאני יכולה ברמה העקרונית, ואחר כך אתן את רשות הדיבור, באמת, לאנשי המקצוע של המשרד. אז ברמות העקרוניות, לפי סדר הדוברים:

מרינה – פשוט לא היית בתחילת הדיון. אני, את "המלחמה" בנושא התקציבי, סיימתי ביום ההצבעה על התקציב ואני חושבת שאפילו סיימתי אותה בהישגים יפים ולכן אני לא רואה טעם לחדש אותה.

מאד חשוב לדעת שיש גורמים פוליטיים שעכשיו, לפני הבחירות, אומרים בכלי התקשורת בשפה הרוסית שהם החזירו את המענקים למשכנתא. בגלל זה אני שואלת אותך.

את יכולה להגיד ברמה ספציפית יותר?

כן. אני אגיד לך אחר כך.

יש גם גורמים טובים שמנסים לרכוב על הסוס.

למה אני אומרת את זה? כי אם אפשר להחזיר אנחנו יכולים ללחוץ.

הבנתי. אז אני אעשה הבחנה בין שני הדברים.

עוד משפט אחד. יש עכשיו בחירות מוניציפליות ויש הרבה מאד אנשים - - -

אבל שמענו את זה.

לא, זה היה צריך להגיד לפרוטוקול, למה זה פתאום צץ.

טוב. לזה יש לנו עוד שבוע, נדמה לי, עשרה ימים.

יש את הנושאים התקציביים הרגילים שדיברתי עליהם ויש את הנושא של מענקי המשכנתאות. אני חשבתי אז ואני חושבת גם היום, שזו הייתה טעות להוריד את מענקי המשכנתאות. בזמנו ביקשתי שיהיו גם הוראות מעבר יותר סבירות וקיימנו על זה אז גם דיונים. יש, תיאורטית, איזושהי ועדה שנשארה פתוחה לבקשתי, לדרישתי, עם מנכ"ל משרד ראש הממשלה, אבל אם אני רוצה להיות ריאלית אז בעצם אין מענקים ולמרות שהעניין נשאר פתוח לפי דרישתי, אני לא רואה את זה מתקדם למשהו חיובי. זאת כבר החלטה שהיא שלכם. אני לא רואה בזה משהו שמחר בבוקר יכול להשתנות, למרות שאני מבינה שההחלטה – האמת היא שאת ההחלטה בזמנו בנו על זה שנותנים הלוואה יותר גדולה וגם ירד שיעור הריבית במשק, אז בסך הכל הפגיעה תהיה מינימלית. זה היה הרציו מאחורי זה. אני בזה הגעתי ל"דד אנד". אני לא יכולה להגיד שאני אצליח להביא את זה מחר. אז נכון שכנראה בשביל לרצות אותי משאירים עוד איזושהי ועדה פתוחה, אבל אני מאמינה גדולה שאי ודאות זה הדבר הכי רע. יכול להיות שצריך להגיד כך או כך.

אני מאד מודה לך, בגלל שבשיח טרום-בחירות זה היה מאד חשוב לשמוע ממך שאין דבר כזה, אין דיון ואין כוונה להחזיר.

הדיון היה לבקשתי, יש ועדה, לקח אותה משרד ראש הממשלה, בזמן האחרון לא היה בה שום דיון. זה אחד.

הדיור הסוציאלי – זה לא שישים אלף, זה פחות, אבל זה לא משנה, זה הרבה. זה חמישים.

חמישים ושניים אלף.

חמישים ושלושה.

זה הרבה, אני לא חולקת על כך שזה הרבה, אבל רואה גם חלק מהתפקיד שלי לא לפתור את הבעיה על ידי קיצוץ, שגם זו הייתה שיטה. הרי תבינו - מה היה הרעיון בלקצץ את הזכאות? זה מקטין את התור. אבל, אני רואה את התפקיד שלי כצורך לתת פתרונות ולא לקצץ בזכאות. לכן אמרתי קודם שאני עובדת על שורה של פתרונות. אני אקרא את מה שכתבת כאן, מר קלנטרסקי. אני לא יכולה לתת לזה כרגע התייחסות. יכולות להיות שתי אפשרויות: מאז ביטול חוק הדיור הציבורי נוצרה בעיה חדשה בכלל בכל היכולת לתת דיור ציבורי, דיור המדינה, ולכן כל הפתרונות הם פלוס מינוס סביב אותם רעיונות שאמורים לתת פתרון, אבל לא פתרון ישיר של בנייה חדשה של המדינה. לצערי, דרך אגב, אבל לא ניכנס עכשיו לדיון על חוק הדיור הציבורי.

בנוגע לספרייה הלאומית.

הספרייה הלאומית הרוסית.

הספרייה הלאומית בשפה הרוסית. דרך אגב, אם היא הייתה מוגדרת כספרייה לאומית, לא הייתה לנו בעיה. היא לא מוגדרת בכלל.

יש גם תיאטרון לאומי שלא מקבל סבסוד, זה בסדר.

עוד לפני חודש פניתי בבקשה לקיים ישיבה מיוחדת בנושא ולהעביר את הספרייה למשרד החינוך, כי בינתיים זה עניין חינוכי. היא פחות מוגדרת כמשרד קליטה.

להעביר את זה למשרד החינוך, זה עוד לא אומר שזה יתוקצב.

ברור, אבל אם מגדירים את זה כספרייה לאומית, זה פותר בעיה.

בנוגע לספרייה. העבירו לי נתונים בנוגע לתמיכה שהועברה בשנים 2000 עד 2003. אז עד 2003 הועברו בסך הכל מתקציב המשרד כ-800,000 ₪. ועדת עיזבונות נתנה עוד 500,000 ₪.

נו, אז ודאי שחבל שזה ייסגר.

לכן זה חבל מאד שזה ייסגר. השנה אני יודעת שהוגשה בקשה לוועדת העיזבונות על 800,000 ₪. אנחנו הצטרפנו לבקשה הזאת. אנחנו המלצנו לוועדה.

אלה שני מסלולים.

כן, אבל בעבר, בסך הכל, ועדת העיזבונות אישרה חצי מיליון. אם היום אתה מקבל מוועדת העיזבונות, לא משנה לך המקור. נכון?

- - -

יש פה עוד עניין אחד.

אולי כדאי לדבר על שיפוץ כדי להחזיק ספרייה כדי שהיא לא תיסגר.

לנו אין בעיה עם זה, אני רק אומר שכסף שמיועד, ובא עם כיוון של שיפוץ, אי אפשר לשנות לו את הכיוון.

אבל למה זה הכיוון?

בהמלצתכם. בזמנו, כשיולי אדלשטיין היה עדיין שר הקליטה, הוחלט שהכסף של העיזבונות ילך לשיפוץ משום שלכם אין כסף לשיפוצים. עיריית ירושלים תיתן 300,000 ₪ כל שנה ומשרד הקליטה ייתן 300,000 כל שנה וה- 600,000 האלה יחזיקו את הספרייה.

זאת אומרת שמה שחשוב לנו עכשיו - - -

אלה ה- 300,000 של משרד הקליטה.

זה שגם אם יעבור כסף של עיזבונות, הוא לא יהיה לשיפוצים אלא לאחזקה. נכון?

כן.

ועוד דבר אחד: צריכים לדאוג שאתם, בעיריית ירושלים, תשנו את החלק שלכם בחוזה ותתחייבו – כי היום כתוב שזה שקל מול כל שקל ממשרד הקליטה. אתם תתחייבו ל-300,000 ₪ שנתיים, מול כל השקעה.

גם השנה נתנו את זה.

טוב. אני רשמתי לי כמה דברים שבכל מקרה אני אבדוק, וזה יהיה אחד מהם.

בנוגע למי שמפסיק ללמוד עברית כי הוא מתחיל לעבוד, זאת באמת בעיה ולכן אנחנו אפשרנו היום קורסי ערב. זה נכון שמי שעובד לא מקבל דמי קיום, אבל אם הוא עובד הוא לא צריך את דמי הקיום. יש עכשיו קורסי ערב, זאת הערה נכונה, כי מה שקרה זה שמי שהתחיל למצוא עבודה הפסיק ללמוד עברית, והתוצאה הייתה שהוא נתקע, אולי, עם עבודה סבירה, אבל בדרך כלל לא במקצוע ובלי שהוא מדבר עברית מספיק טוב.

הפרויקט המשותף למשרד ולרשות למלחמה בסמים אמור לצאת בפיילוטים במקומות שונים. עדיין לא נקבעו המקומות, אז אתה לא יכול להגיד שירושלים היא לא אחת מהם.

לא, היא לא נכנסה בשנה שעברה. זה מה שאמרתי.

אלה פרויקטים חדשים שאנחנו מתחילים אותם השנה.

זה "מסיכון לסיכוי". כן.

מה שאתה אומר – וזה כבר מתייחס להערות שהיו כאן ביחס ל"מסיכון לסיכוי" – "מסיכון לסיכוי" זו תוכנית שמתחילה, בעצם, רק עכשיו. לצערי הרב סוכם רק על ארבעה מקומות. חלק ממה שאנחנו רוצים לעשות זה להרים - - -

כפיילוטים?

כפיילוטים. אבל למרות שבדרך כלל בפיילוט רצוי לחכות כדי להפיק מסקנות, על פניו נראה לנו שחלק מהמסקנות שהגיעו אליהן ובעקבותיהן הקימו את התוכנית, מצדיקות אותה. אם אני לא יכולה לעשות את כל התוכנית, אז לפחות אני רוצה לקחת ממנה אלמנטים ולפתוח ולעשות את זה בעוד יישובים, יחד עם הרשויות המקומיות וזה גם מה שאנחנו רוצים לעשות בשנת 2004.

כשאמרתי שחילקנו את התקציב הזה, בין היתר התכוונתי לקחת אלמנטים שקיימים בתוכנית הזאת, גם אם לא מאה אחוז של התוכנית. כי גם כאן יש מצב שבו נבחרות ערים מסוימות לקיים בהן פרויקט מסוים, כשיכול להיות שיש עולים במצוקה לא פחות גדולה, אבל הם במקום שיש בו פחות עולים, יש בו פחות פיילוטים ופחות עיסוקים.

הנושא של שיתוף ארגוני עולים בירידי תעסוקה יילקח בחשבון, נרשום לעצמנו, נעשה להבא.

הנושא של התמיכות – זה שישה מיליון. זה מלכתחילה היה צריך להיות שלושה מיליון ואחרי פניות שלכם ופניות שלי גירדנו וקיבלנו ונעתרו לבקשתנו וקיבלנו עוד שלושה מיליון. לכן זה מגיע לשישה מיליון. התשובה למה זה רק באחד בנובמבר היא – אתם צודקים – כי נלחמנו עד עכשיו כדי לא לחלק שלושה מיליון. אז זה אמנם באיחור, אבל לפחות זה סכום פי שניים.

חלק מהנושאים שהועלו ביחס לעולי אתיופיה, כמו הנושא של הקיבוצים ומרכזי הקליטה בתיאום עם משרד החינוך, רציתי שהמשנה למנכ"ל חנוך צמיר, שעוסק בזה, ייתן תשובה, אבל כבר אין זמן. אני מציעה שזה יהיה אחד הנושאים שיעלה ביום העיון.

אז אולי נוסיף ליום העיון את הנושא של שדרוג המחלקה האתיופית במשרד הקליטה לאגף?

אני מציעה שתשבי עם חנוך, תעלו את הדברים, במסגרת הדיון הכולל זה גם יהיה אחד הדברים שנעלה. אני לא מודעת לזה אם זה טוב או רע.

יש ישיבה מיוחדת של הוועדה בשבועיים הקרובים, שמתייחסת לנושא הזה.

אברהם נגוסה, הנושא של המספר. אנחנו חוזרים כל הזמן לאותה נקודה. יש את הוועדה. אני אומרת את זה ואני אחזור ואומר: כל עולה שמגיע הנה לארץ, צריך לקבל את טיפול משרד הקליטה וזה מתחבר גם להערה שאתה שאלת (נחליאל דיסון). השם והחלוקה ההיסטורית שהיו קיימים זה "המשרד לקליטת העלייה" ולכאורה התפקיד שלנו מתחיל בנמל התעופה בן-גוריון. עלייה זה באמת טיפול של הסוכנות היהודית. אני לא הולכת עכשיו לשלוח שליחים להעלות עולים לארץ. לא כך אני רואה את זה. אבל בין היתר, באמת, אני חושבת שהנושא של תיאום, גם ברמת הפעולות וגם ברמת הקשר, במקומות שבהם נעשה עד היום פחות, יכול ליצור דינמיקה טובה יותר. אני מדברת עם הסוכנות היהודית, אני לא מתכוונת להחליף אותה ואמרתי מקודם בחצי חיוך: מספיק שהתחלתי לדבר על זה אפרופו תקציב 2004, והנה אני כבר רואה שיש איזו דינמיקה חיובית – בעיני – ואם התוצאה תהיה שהסוכנות באמת תגביר מאמץ בארצות האלה, אז מבחינתי, עצם הדיבור הצליח. לפעמים מסתבר שדווקא תחרות היא דבר טוב.

יש ועדה בראשות משרד הפנים. אני אטפל הכי טוב שאני יודעת בכל עולה שיגיע, ואם תבוא מסה – האוצר גם יודע שהוא צריך לתקצב את זה.

למיטב ידיעתי יש, אני אבדוק את זה.

יש מדריך לעולה. יש מדריך לעולה בכל השפות – לא ברור.

לא מעודכן. תביאו לי.

אני אשלח ליושבת ראש.

אני זוכר שבזמני קיבלתי את זה. לא יודע מה עכשיו.

אני אבדוק את זה.

הנושא של רישיונות נהיגה – לא הייתי מודעת לזה, אני אבדוק את זה. הנושא של המגשרים – זה באמת דבר מאד מאד חשוב. את רוצה להתייחס לזה?

המגשרים מופעלים על ידי הרבה מאד מערכות וגופים שונים. אין גורם אחד שמרכז את העבודה. עודי בהט ממשרד החינוך יצר פורום שמנסה לשקף כרגע וליצור תיאום בעבודה של כל המגשרים במערכת החינוכית. אני חושבת שאם תשמעו אותו תוכלו לגלות הרבה מאד גופים בנוסף למשרד החינוך או למשרד הקליטה שמתקצבים ונותנים את התשומות שקשורות לפעולה של הגישור. זה לא פרויקט אחד. זו עבודת תשתית שלא הולכת להתחסל כרגע.

כן, אבל הקיצוב שלכם הוא מאד נמוך בנושא הזה.

כן, אבל אני אומרת מלכתחילה שאנחנו נותנים לכל הנושא הזה בתקציב 2004 פי ארבע ממה שזה היה בשנת 2003. זה לא ישירות רק למגשרים, אבל זה כל הנושא הזה של הקליטה החברתית, של הקשר, של העבודה עם הנוער, של העבודה מול הקהילה, הכל הולך לקבל ביטוי. בשנת 2003 אמרתי שזה סדר עדיפות שלי, בשנת 2004 אני גם נותנת לזה ביטוי תקציבי.

עכשיו לגבי הנושא של ארגוני העולים בכלל. אני רוצה לומר פה משהו ברמה העקרונית – ואני שומעת שאומרים: למה אתם עושים ככה, אנחנו עושים ככה – אני מסכימה שלא צריך להמציא את הגלגל. יש הרבה פעולות בשטח, עשיתי מיפוי, ככל שאני יכולה לדעת, של סך כל הפעולות שנעשות בחתך פר ערים, כדי לדעת מי פועל ואיפה.

חלק מהדברים אני רואה כתפקיד שלי ואני לא חושבת שאני יכולה להוריד מעצמי את האחריות, בכך שיש ארגונים שעושים את זה. אני כן מאמינה גדולה בשיתוף פעולה, אבל אני לא רוצה לתת לארגוני העולים, למרות שמבחינתם זה אולי יותר תקציב – ואני אומרת את זה על השולחן: אני רוצה לקבוע את סדר העדיפויות, אני רוצה להוסיף קצת לתקציב, אני רוצה שזה יהיה בפיקוח שלי, אני רוצה לדעת שאני עושה את זה. זה חלק מהאחריות שלי. לכן, חוץ מתקציב התמיכות שהוא נפרד ועובר על פי סדרי עדיפויות, יש דברים שאני רוצה לעשות, אני רואה בהם אחריות שלי, ואני לא רוצה להעביר לא את האחריות ולא את התקציב – תסלחו לי – לארגוני העולים שיעשו את זה עבורי.

במקרים כאלה יש לי גם הגבלות משפטיות, כמו לכל משרד ממשלתי. יש לנו קריטריונים כלליים ואם הייתה לי דרך לקנות שירותים או לעשות משהו מהסוג הזה, היה לי יותר קל. אבל לקחת תקציב, לחלק אותו לרוחב בלי שאני יכולה לקבוע ישירות איפה לשים את הדגש על פי סדר עדיפות שלי, אני לא רוצה.

את צריכה לפקח.

לכן הנושא של התמיכות הוא נפרד, הארגונים ייהנו ממנו, אבל אני לא מתכוונת לתת יותר לארגונים שיחליפו את התפקיד שלי. אני כן רוצה לשתף פעולה. אני גם ראיתי, ישבתי עם ארגון עולים מסוים – לא חשוב איזה – שעוסק בנושא של תעסוקה. יש נטייה לחלק מהארגונים לשמר את הצורך של העולה דווקא בהם, שזה תהליך פחות טוב, מבחינתי. כי עולה שמיושם בעבודה יורד לי מהראש, מהלב ומהתקציב. לכן, יש אפשרות לעבודה משותפת מצוינת עם ארגוני העולים ברמה של שיתוף במידע ובכל דבר, אבל אני לא רואה את העבודה כנתינת תקציב לארגוני העולים, שאצלם תהיה הרשימה של המובטלים או של מקומות התעסוקה. בואו ניישם אותם בעבודה ביחד.

אנחנו רוצים לשתף פעולה.

בסדר, לכן שיתוף פעולה הוא דבר שייעשה, אבל זה לא יהיה, אני לא הולכת לתת - - -

זה לא יהיה במקום.

זה לא יהיה במקום. את התקציב אני רוצה לנצל על-ידי לפי סדרי העדיפויות שלי. אבל שיתוף פעולה – בכיף. אם לכם יש מקומות שמחפשים תעסוקה ויש עולה אחד שזה לא מיושם – אז בטח שזה צריך לקרות.

קלאודיה, את רוצה להתייחס לנושא של בתי טכנולוגיה?

פרויקט בתי טכנולוגיה הופעל, כידוע, עבור מהנדסים עולים, מבוגרים יותר, שלא מצאו את מקומם בשוק הרגיל. הוא הופעל במימון של 75% של משרד הקליטה, על ידי כך שאנחנו מימנו בעצם אנשי שיווק ומהנדסים - - - בתוך הפרויקט ואת המעטפת הנדרשת. הפרויקט הופעל באמצעות ועדת רשויות מעיריות שונות ויחד עם ההצלחות, זכה להמון קשיים. גם לביקורת מאד קשה מתוך המשרד וגם בעירייה – כל פעם העולים היו תלויים בעירייה כזו או אחרת. יש איזו עירייה שעד היום לא שילמה לעולים את הכסף, לא נגיד מי, ויש גם עירייה, גם לא נגיד מי, שאמרה שמתאריך כזה וכזה אנחנו לא משתתפים ב-25% שלנו. זאת אומרת שמבחינת העולים, הרלוונטיות של השאלה היא יותר לעיריות מאשר למשרד הקליטה.

אצלנו זה עובד יופי, במקרה, אבל אם אתם לא תתנו את ה-75%, לא נוכל לתת את ה-25%.

בסדר עדיפות שלי אני לא רואה עדיפות לבתי טכנולוגיה, נקודה.

זה הכי פשוט להגיד את זה ככה, גברתי השרה.

אני מעולם לא הסתרתי את הדברים. אני אומרת את זה בקול רם.

מה שאנחנו עושים כרגע, אנחנו בודקים אפשרות להקים, אולי, בית טכנולוגיה ארצי, מרכזי, באמצעות המכרזים שלנו.

שזאת התשובה הרלוונטית. אני לא רואה המשכיות לזה בצורה כזאת ואנחנו מנסים לעבוד עם משרד המדע, מנסים להרים פרויקט שייתן מענה מסוג דומה ברמה הארצית.

בשמכם ובשמנו אני רוצה להודות לשרה על הסקירה המקיפה.

תודה לכם.

אנחנו שמחים שקיימת איזושהי התקדמות לעומת השנה שעברה. ממה שאנחנו מתרשמים בוועדה הזאת, בסך הכל ציבור העולים סובל מכל אותן הבעיות החברתיות של כל החברה הישראלית, בתוספת. בהרבה תוספות. מטבע הדברים, אנחנו נמשיך לטפל בבעיות האלה ובראש ובראשונה בכל בעיות החינוך – ואנחנו שמחים שתהיה תוספת. אחת הישיבות הראשונות שקבענו לנו כאן היא כדי לשמוע מה משרד החינוך הולך לעשות כדי ששעות ההוראה לעולים לא תקטנה. אנחנו נמשיך להיאבק בדרכנו שלנו כדי שבכל זאת הגזרה בכל מה שנוגע למשכנתאות, למענקי המשכנתאות, תבוטל. אנחנו לא בטוחים עד כמה נוכל להצליח, אבל זאת לפחות כוונתנו. ואנחנו מקווים להמשך הזרמת מידע ושיתוף פעולה עם המשרד שלך.

בשמחה רבה.

תודה רבה.

12:15.