כנסת פתוחה

פרוטוקולים/ועדת קליטה/7145



2
ועדת העלייה, הקליטה והתפוצות
10.09.2003

פרוטוקולים/ועדת קליטה/7145
ירושלים, י"ג בתשרי, תשס"ד
9 באוקטובר, 2003

הכנסת השש-עשרה נוסח לא מתוקן
מושב ראשון




פרוטוקול מס' 42
מישיבת ועדת העליה, הקליטה והתפוצות
יום רביעי, י"ג באלול התשס"ג (10.09.2003), שעה 09:15

קליטת תלמידים עולים מאתיופיה הגרים במרכז הקליטה "קלישר" בבאר שבע בבית הספר התיכון "מרכז הנוער" בישוב המאכלס תלמידים עם צרכים ייחודיים-חה"כ קולט אביטל

חברי הוועדה: קולט אביטל -היו"ר
יגאל יאסינוב

דוד יאסו -מנהל מחלקת אתיופים, המשרד לקליטת עליה
עודי בהט -מנהל גף קליטת עליה, משרד החינוך, התרבות
והספורט
יוכבד חג'בי -מפקחת קליטת עליה בית ספר ממלכתי דתי-מחוז
דרום, משרד החינוך, התרבות והספורט
מאיר סבג -מחמ"ד מחוז דרום, משרד החינוך, התרבות
והספורט
איציק פרידמן -מפקח ארצי "רשת עמית"
אשר ישראלי -מנהל מרכז הקליטה "קלישר" בבאר שבע
בתיה איוב -מנהלת האגודה הישראלית למען יהודי אתיופיה
תמר דסטה -לוביסטית, האגודה הישראלית למען יהודי
אתיופיה
אברהם נגוסה -מזכיר ארגון "מכנף דרום לציון"
מולו-אלם טמיוט -ארגון צפון אמריקה למען יהודי אתיופיה
טורוק מולט -מנהלת מרכז היגוי של עולי אתיופיה

וילמה מאור

מיטל בר-שלום








קליטת תלמידים עולים מאתיופיה הגרים במרכז הקליטה "קלישר" בבאר שבע בבית הספר התיכון "מרכז הנוער" בישוב המאכלס תלמידים עם צרכים ייחודיים-חה"כ קולט אביטל

שלום, אני פותחת את ישיבת הוועדה. אנחנו רוצים היום לדבר על קליטת תלמידים עולים מאתיופיה בבאר שבע, בשני בתי ספר תיכוניים דתיים. אף אחד מאיתנו לא חולק על העובדה שבי הפלשמורה הולכים לבתי הספר התיכוניים האלה. מכתבות בטלוויזיה, אני הבנתי כי בית ספר אחד הוא טוב, מצויד ומאוכלס, ובית ספר אחר שעומד לידו הוא יחסית ריק, ומצבו לא טוב. חלק מהבעיה נובעת מהעובדה שבית הספר הזה הוא גם בית הספר לתלמידים בעלי בעיות מיוחדות, ולכן חלק מהמחנכים ומאנשי העדה חוששים מצירופם של ילדי הפלשמורה לאותם בתי הספר, בגלל החברה הלא רצויה של אנשי שיכולים להשפיע עליהם לא טוב. תמר, אני מבקשת שאת תפתחי את הדיון.

לפני חודש הגיעה אלינו שיחת טלפון למשרד מפי אחד שסיפר שהלך לבית הספר הזה לצורך כתבה מטעם ארגון כלשהו עבור הקהילה, והוא מזועזע ממה שראה שם. הוא סיפר כי ההנחיה של הישוב היא, כיוון שאין בית ספר תיכון דתי שיכול לקבל אותם, אז מפנים אותם למרכז הנוער שהוא בית ספר שמקבל אליו תלמידים שהמסגרת הנורמטיבית פלטה אותם. אני שאלתי איך זה יכול להיות. הוא אמר לי שהוא דיבר עם הילדים האלה וזה מה שהם אמרו לו. אני פניתי לסוכנות כי חשבתי שהם האפוטרופוס של הילדים האלה. אחרי יומיים חזר אלי שלמה מולה, שאמר לי שהמנדט שלהם הוא בתוך מרכז הקליטה, ועל מה שקורה מחוץ לזה אחראי משרד החינוך. פניתי ליהודה הארון, המפקח הארצי במשרד החינוך, שאמר לי כי לא ייתכן מצב כזה. הוא ערך בדיקה והפנה אותי לגברת חג'בי. אני חשבתי שאני אקבל תשובה משכלת, אך היא אמרה לי כי אין להם פתרון אחר, ואם אני אביא לה פתרון אחר, נורמטיבי, היא תפנה את הילדים האלה לשם. אני אמרתי לה שזה לא תפקידי, אלא תפקידו של משרד החינוך למצוא להם מקום נורמטיבי. היא אמרה לי שאין מה לעשות ואם אני רוצה, אני יכולה לפנות למנהל מחמ"ד באזור. כאשר ראיתי כי מדובר בסחבת, פניתי לתקשורת. יותר ממה שאנחנו יכולים להגיד, הילדים ביטאו את הכאב שלהם ואת הרצון שלהם ללמוד ולנצל את התקופה הזו ללימודים איכותיים. לצערי, משרד החינוך, הסוכנות היהודית וגם משרד הקליטה לא נתנו את הדעת בנושא הזה.

האם זו תופעה מוגבלת רק לבאר שבע?

עד היום היינו רגילים לראות הסללה של ילדים אתיופים לכיתות נפרדות בתוך בתי הספר. היום אנחנו רואים גם הסללה למסגרות שהם ייחודיות, בגלל בעיות טכניות שזה לא מתפקידי לפתור אותן. מה שאותי מדאיג, הוא זה שהילדים האלה קולטים את ההוויה הישראלית דרך בני נוער שהם לא כל כך נורמטיביים, גם מבחינה התנהגותית וגם מבחינת לימודית. מדובר בעולים חדשים שמגיעים, וזה מה שהם רואים. יש כאלה שאומרים לי שהם לומדים בכיתות נפרדות. אבל אני טוענת שזה לא כך, כי הם נפגשים עם התלמידים האלה בהפסקות.

האם זו השנה הראשונה בה התופעה הזו קיימת, והאם ידוע לך האם התופעה הזו קיימת רק בבאר שבע, או שיש בעיה כזו גם במקומות אחרים בגלל חוסר מקום או סיבה אחרת?

נכון לעכשיו, זו האינפורמציה היחידה שיש לנו. אנחנו לא ערכנו בדיקה נרחבת בנושא. אני לא יכולה להגיד בוודאות כי זה המקרה היחיד. יכול להיות מאוד כי ישנם מקרים נוספים שלא הובאו לידיעתנו. אני לא אתפלא אם ישנם מקרים נוספים, כאשר אני רואה עצימת עיניים של מערכות.

עודי, האם אתה מוכן להתייחס לכך?

אני מציע שקודם כל המחמ"ד והמפקחת במקום יתייחסו קודם כל למקום עצמו, ואני אחר כך ארחיב בנוגע למדיניות, כי יש לזה השלכות על כל המערכת.

תמר, אם היית מגיעה אלי, הייתי מסביר לך את הנתונים, ויכול להיות שלא היינו יושבים כאן היום. אנחנו מדברים על מחוז דרום שקולט בצורה מסיבית מאוד עולים, ללא התראות מוקדמות.

האם באמצע השנה גם נקלטים ילדים?

ודאי. כל טיסה שנוחתת, אנחנו נערכים. יש לנו 8 מרכזי קליטה במחוז. אנחנו מדברים על קבוצה מסוימת של "רתמים", "תללים", "קלישר" ו"נורית", ששניים מהם נמצאים בבאר שבע ושניים מהם נמצאים ברמת הנגב. שני מרכזי קליטה נמצאים במרחק שעה מבאר שבע, ואנחנו אמורים להסיע ילדים קטנים שצריכים להגיע עד באר שבע כדי ללמוד. שנה שעברה היה פתרון יצירתי, שהתלמידים האלה ילמדו בבית ספר דתי "מושבי שדה", בפיקוח של החינוך הדתי עם מורים דתיים.

שעות נוספות.

לא, כאולפן. אנחנו מדברים על 4 קבוצות אולפן שלומדות במרכז טכנולוגי "עמית" שההשמה שלהם שם לא נעשתה מלכתחילה, אלא נעשתה בגלל אילוצים. קיים רק מקיף אחד בבאר שבע, ובשכבת הגיל של כיתה ז', יש 320 ילדים. בתוך המקיף הזה ישנה גם כיתת אולפן.

כמה ילדים יש כרגע?

במקיף הדתי יש 1,200 ילדים.

אני שואלת כמה עולים יש.

בכל מחוז דרום יש 5,000 עולים מאתיופיה ו-2,000 עולים מחבר העמים, שמהווים בערך 20% מכלל אוכלוסיית החינוך הדתי במחוז.

כמה תלמידים עולים מאתיופיה נקלטו בבית הספר מרכז טכנולוגי?

במרכז טכנולוגי "עמית" נקלטו 70 תלמידים. מדובר בקליטה בכיתות אולפן. גם הכיתה שנמצאת היום במקיף הדתי, לומדת ככיתת אולפן. ברגע שיש 10 כיתות ז' במקיף הדתי, אין אפשרות פיזית לקליטה כל כך גדולה של תלמידים. זה בית הספר עם השכבה הגדולה ביותר בארץ בחינוך הדתי.

במחוז הדרום ישנם אזורים רוויים עולים. ישנם בתי ספר ש-80% מהתלמידים שלהם הם עולים. גם במקיף הדתי ראינו כמעט 38% עולים מאתיופיה. המצב הזה אינו בריאה מבחינה אינטגרטיבית לקליטתם ושילובם בחברה. אם היו פתרונות של בתי ספר מקיפים, הם ודאי לא היו בבית הספר הזה. אין לי ספק שהם לא צריכים להיות שם, זה ברור.

זה ברור גם שאתה צריך למצוא להם מסגרת מתאימה.

לאן לקחת אותם, לאשדוד?

אתה לא יכול למצוא יש מאין, ולכן השאלה צריכה להיות מופנית למשרד החינוך. כיצד משרד החינוך נערך למצב הזה בפתיחת שנת לימודים. יש גבול לכמה ילדים אתה יכול להכניס לבית ספר שהוא רווי ומלא. זה לא עוזר לאף אחד, גם לא לתלמידים החזקים. מה משרד החינוך עושה כדי להציב מסגרות נוספות, כאשר מדובר על מגמה שקיימת ותמשיך להיות קיימת בסדר גודל של 70-100 עולים לחודש. מה אנחנו עושים? האם אנחנו אומרים זה מה שיש וזהו?

היום יש 70 ילדים ומחר יכולים להיות 60 ילדים או 40 ילדים. המספרים הם כל הזמן בתנועה, כיוון שילדים נקלטים, אך ילדים גם עוזבים. נמצא פה מנהל מרכז קליטה "קלישר", והוא יכול לספר כי יש משפחה שנשארת שנה ויש משפחה שנשארת פחות. על פי רוב אין בעיה עם קליטה של בודדים שעוברים מבאר שבע לאשדוד, לאשקלון או לדימונה. אך כאשר מדובר על כיתות אולפן, מדובר על 4 קבוצות גיל שיש לתת להן תשובות.

על אחת כמה וכמה. כאשר אתה מדבר על כיתות אולפן, אתה יכול למצוא מסגרת אלטרנטיבית.

בבאר שבע אין מסגרת אלטרנטיבית.

האם אתה לא יכול ליצור כיתות אולפן, כפי שיצרת שנה שעברה?

אין מקום פיזי במקיף הדתי בבאר שבע המכיל 1,200 תלמידים.

בגלל בעיה של מקום, אתה מביא אותם לשכונה לא טובה שממנה הם יכולים מלכתחילה, עם כל קשיי הקליטה, ללמוד רק דברים שהם לא רצויים לכולנו.

אני חוזר ואומר שתמיד צריך להמשיך ולנסות למצוא פתרון טוב יותר.

אנחנו לא מדברים עכשיו על התיאוריה, אלא על הפרקטיקה. נכון לעכשיו התחילה כבר שנת הלימודים, ואנחנו נמצאים במצוקה מסוימת. איזה פתרון אתם מתכוונים להציב לבעיה הספציפית הזו. בואו נניח שמדובר רק בבעיה מוגבלת ספציפית למקום הזה. מדובר על קבוצה שלכל הדעות יכולה רק לגדול. כרגע, בשנת הלימודים הנוכחית, היא לא תצטמצם, אלא רק תגדל.

לא בטוח. חלק מהם עוברים למגורי קבע. היא לא תגדל.

הם לא יעזבו את מרכזי הקליטה עכשיו, כי אין פתרונות דיור.

אין גם אפשרות לקלוט שם יותר. במקום הזה יש הרבה הטבות שאין במקום אחר, כמו הזנה, יום חינוך ארוך וכו'. אני לא רוצה לדבר בשמם של התלמידים. יש פה תלמידה שלא אנחנו הבאנו, אלא ועדת הקליטה הזמינה אותה. אני לא רוצה לספר כאן על המספר היפה של יחידות הבגרות שעושים העולים החדשים באתיופיה ברחבי מחוז הדרום.

יש לנו דיון קצר, ואני מבקשת שהוא יישאר ענייני. איך אנחנו פותרים את הבעיה הזו?

אתה אמרת שהבעיה היא בגלל שלא קיבלתם התראה מוקדמת, ולכן לא הכנת את המקום. או שאתה מנסה להתחמק ולהביא רק מס שפתיים, או שתענה על השאלות. מה עשו הילדים האלה בשביל למצוא את עצמם בבית ספר גרוע?

הילדים לא עשו כלום.

הדבר השני שאני רואה, הוא שילדים אתיופים חייבים למצוא מקום אך ורק במסגרת דתית.

השאלה שלך לא תקבל תשובה כאן, כי זו החלטה של הממשלה. זאת המדיניות.

אנחנו נמצאים במצב מצוקה שהוכתב למערכת החינוך על ידי הגורמים שאין להם שיג ושיח עם הנושא החינוכי, שמחליטים היכן לשכן את מרכזי הקליטה במדינת ישראל.

מה זאת אומרת?

זאת אומרת שהסוכנות היהודית ומשרד הקליטה, ואני לא שולט בחלוקת התפקידים ביניהם בעניין הזה, בשיתוף עם האוצר, קבעו היכן יוקמו מרכזי קליטה ברחבי הארץ. אין שום הידברות, שום התייעצות ושום תיאום בין המערכות האלה למערכת החינוך, איפה יש תשובות למערכת החינוך, בייחוד בהתאם לאילוצים הקיימים על ידי בתי הדין הרבניים, ולא על ידי משרד החינוך, באיזה רשת חינוך ילמדו הילדים האלה. למשרד החינוך אין שום בעיה שילדי אתיופיה ילמדו בפרופורציות בהן לומדים כל תלמידי ישראל. 20% בחינוך הדתי, ו-80% בחינוך הממלכתי. אפילו אנחנו ביוזמה שלנו, כדי לפתור את הבעיה בשנה שעברה, הוספנו אותם לבתי הספר הממלכתי, תוך כדי עימות עם בתי הדין. ההוראה שהתלמידים האלו ילמדו רק בחינוך דתי, היא לא של משרד החינוך. אם יש מחוז בו יש הרבה ישובים, כמו מחוז הצפון הכולל את חצור, צפת, יישובי עמק בית שאן, קיבוץ לביא וכרמיאל, אז ניתן לפזר את הכיתות בצורה נכונה. ההתלבטות שלנו במצב מצוקה כזה היא האם להסיע רחוק, או ליצור פרופורציה של 80% ילדים אתיופים בכיתה. זה מצב בו אנחנו צריכים לבחור את הרע במיעוטו. אנחנו בדרך כלל מסיעים רחוק, כדי לא ליצור את הריכוזים האלה.

זאת אומרת שאתה אומר כי הבעיה הראשונה היא מדיניות הפיזור של משרד הקליטה.

אין צל של ספק, ונכתבו על כך הרבה מאוד מסמכים שהועברו לשרים ולמנכ"לים. בשבוע שעבר נכתב עוד מכתב כזה המבקש לא להביא יותר קבוצות ילדים ל"רתמים" ו"לתללים". יש לנו פתרונות לא טובים, אבל יותר טובים מאשר בנגב.

אף רשות לא מעונינת לקלוט.

אנחנו הקדשנו ישיבה אחת או יותר לנושא של הפנימיות. האם אין אפשרות במצב של מצוקה לקחת ילדים אתיופים ולהביא אותם לפנימיות טובות, המקומות מעט יותר מרוחקים, ובלבד שהשכנות תהיה שכנות שגם קולטת טובה.

בישיבת וולפסון בבאר שבע, נקלטו 16 ילדים מ"קלישר" בפנימייה.

אני לא מדברת רק על באר שבע.

אנחנו בעד כניסתם של הילדים האלה לפנימיות. אנחנו מנסים בכל דרך להעביר ילדים שמעונינים ושמקומם בפנימיות, להגיע לפנימיות. יש בעיה כספית גדולה מאוד עם העניין הזה. התקיים משא ומתן גדול מאוד בין השרה והאוצר בעניין הזה כדי לקבל עוד תקנים לפנימיות. אני יכול לומר ש-100 ילדים חדשים מתוך המחזור האחרון, בשנת הלימודים הזו, נקלטו ב-5 פנימיות, 20 ילדים בכל פנימייה. גם זה נעשה כחלק מהפרוייקט של עליית הנוער, מבלי שהיה תקצוב מלא לכל העניין. אי אפשר לעבור את מה שהמערכת לא יכולה לספוג מבחינה תקציבית. יש גם כאלה שאינם מעונינים להגיע לפנימיות, כ הם רוצים להישאר קרוב לבית. אנחנו ומרכז ההיגוי בעד לא לשלוח באופן גורף לפנימיות האלה, אלא להשאיר את השליטה על הילדים גם בבית למי שמעוניין בכך.

איך אנחנו פותרים עכשיו את הבעיה? מה התשובה שיש לנו לגבי בית הספר הספציפי הזה ולגבי הקבוצה הספציפית הזו? אולי יש דרך ליצור הפרדה ומסגרות שונות בתוך בית הספר.

לבית הספר הזה יש גם צד שני, יש אלמנטים חיוביים שאנחנו לא פוגשים בהרבה בתי ספר בארץ. אני מציע שהדברים שיישמעו על ידי מרכז הקליטה, שזה הסוכנות היהודית ולא משרד החינוך, וגם על ידי המפקחת שמכירה את ההתייחסות של בית הספר הספציפי הזה לילדים האלה, ומכירה גם את התוצאות. יש גם צד שני למטבע, אך אנחנו נשתדל בעתיד להעביר את הילדים למקומות אחרים ולא לבית הספר הזה, בגלל הסביבה החברתית שלו.

אני הייתי רוצה לשמוע את המפקחת.

אני מלווה את קליטת עולי אתיופיה כבר 11 שנים. יש לנו 8 מרכזי קליטה. אנחנו רואים בכך אתגר חינוכי ודתי, ושמחים מאוד על כל קליטה על אף הקשיים הרבים שעומדים בפתחנו. אני מלווה מקרוב מאוד את כל המסגרות שיש לנו במחוז דרום. זה נכוון שהמסגרת שם היא לא אידיאלית, אבל באילוצים הקיימים, אנחנו בנינו מערך חינוכי מאוד תומך בתלמידים. המורות עברו השתלמות שנה שלמה ברמה אקדמית כדי ללמוד איך לטפל בתלמידים עולים. גם מנהל בית הספר מטפל בילדים בצורה מאוד תומכת. הוא מכיר כל תלמיד שיושב שם. יש קשר הדוק עם רכזות הקליטה שמלוות את התלמידים, יש קשר רציף של מרכזי הקליטה כחינוך משלים של התלמידים. אני לא יכולה להגיד שהתלמידים סובלים שם. בקיץ ארגנו להם אולפן קיץ מדהים עם פעילות חברתית גדולה. אמנם זה הרע במיעוטו, אבל הוא טוב. כאשר נחזור למחוז, אנחנו נשמח לחשוב על אפשרויות אחרות. כפי שציין עודי והמחמ"ד, אני כל יום מקבלת שיחות טלפון המבשרים לי כי עולים נוספים שצריך לשבץ אותם. זה לא משהו שמודיעים לי עליו ביוני, ואז אני יכולה להיערך ולהיות יותר יצירתית. יום-יום אנחנו מקבלים עולים חדשים.

נציג משרד הקליטה, אנחנו יודעים כי למרות הלחץ שקיים, העלייה מאתיופיה היא לא עלייה מסיבית, אלא עלייה קטנה ומבוקרת מסיבות שונות. מה שאנחנו שומעים פה היום מחזק את העובדה שאם היה בא פתאום גל עלייה של כמה אלפים, המערכת פה בארץ לא היתה ערוכה לקבל אותם. אנחנו מקבלים סך הכל 200 עולים חדשים בחודש. ישנן רשימות של עולים ואנחנו יודעים מי המועמדים לעלייה. יש להניח שאנחנו יודעים מראש מי מגיע. אנחנו פחות או יותר יכולים להיות ערוכים ולתת התראה למערכת החינוך, ולא להנחית זאת.

הסוכנות טוענת כי רק שבוע לפני ההגעה של העולים, ניתן לקבל פירוט של הילדים.

זה נכון שהרשימה מוכנה וערוכה באתיופיה, אבל צריך להבין כי אנחנו יודעים רק יומיים לפני הגעתם של העולים. הרשימה העדכנית מאתיופיה מגיעה לסוכנות, והסוכנות מעבירה אותה אלינו יומיים-שלושה לפני הגעתם של העולים.

למה?

זה שייך למי שמארגן ומקשר בין אתיופיה לארץ. לנו אין את המידע שהזכרת, למרות שאנחנו יודעים כמה מגיעים. בתכנון שלי, אני יודע מה צפי ההגעה שיש במשך השנה, ולפי זה אני פועל.

האם אתה יודע את הצפי הכמותי?

אני יודע את הצפי הכמותי. אני יודע מספרים מוחלטים, אך לפעמים יכולים להגיע פחות ממה שתכננו, ולפעמים יכולים להגיע יותר ממה שתכננו.

אם אתה ידע פלוס מינו כמה ילדים אמורים להגיע השנה?

אני יכול לומר כמה יגיעו פחות או יותר, אך אני לא יכול להעביר את המידע הזה, כי אני לא יכול להתחייב. ברגע שאני מקבל מספרים מוחלטים, אני מעביר את המידע הזה למחוזות. כאשר מגיע אלי שם ומספר הילדים שלאותה משפחה, אני מעביר את המידע למרכזי הקליטה.

כל זה אתה עושה יומיים קודם.

זה נעשה יומיים קודם. אין לנו את המספר המוחלט.

בזמן בו אנחנו לא מדברים על עלייה המונית, ולא מדברים על כך שאנחנו לא יודעים מי האנשים שמחכים כמה שנים שם, אנחנו יודעים מי מועמד להגיע, ומי מגיע. אנחנו יודעים היום, לשמחתנו או לצערנו, שמגיעים פלוס או מינוס 200 עולים חדשים בחודש, 1,400 עולים בשנה. סביר להניח שאם אנחנו מדברים 1,400 עולים, 20%-30% הם ילדים.

60% הם ילדים.

אז אנחנו יכולים לדעת מראש ולהודיע למערכת החינוך שתיערך לכך.

נאמר כאן לפני כן כי ישנם מרכזי קליטה קיימים. משפחה מגיעה ואמורה לשהות שנה אחת ואחרי שנה היא צריכה לצאת ממרכז הקליטה. אני לא אפתח מרכזי קליטה, אם יש לי מקום למשפחה אחת או ארבע משפחות שיכולות להיכנס, כמו שעשינו אתמול. אתמול הגיעו עולים שנקלטו בבאר שבע, בדימונה ובניצנה.

גם את זה אתה יודע. יש את כל הנתונים במחשב. צריך בסך הכל לשים רשימה מול רשימה.

אני אמרתי כבר כי אנחנו לא מקבלים את הרשימה מאתיופיה.

במי זה תלוי שתקבלו את הרשימה הזו מאתיופיה?

בשליחי הסוכנות ומשרד הפנים. אסור לשכוח כי פתיחת מרכזי קליטה תלויה במכרז. מי שמאשר את המכרז זה האוצר. משרד הקליטה והסוכנות לא יושבים ומקבלים החלטה לבד. כרגע יש לנו 22 מרכזי קליטה. ייתכן שעוד חודש אנחנו נצטרך עוד מרכז קליטה, אבל אז אנחנו נצטרך לצאת למכרז, ולכן אנחנו לא יודעים היכן יוקם מרכז הקליטה, בבאר שבע או באזור המרכז.

אני רוצה לומר לך משהו, ואני מקווה שלא תכעס, אני שומעת דרכך את הקול של הבירוקרטיה שאנחנו שומעים הרבה שנים.

אל תשכחי שאני נמצא באותה מערכת.

זה מה שמצער אותי.

אנחנו כל הזמן אמרנו שצריך להיות תיאום בין מערכת העלייה ובן המערכת הקולטת. עד היום אין תיאום כזה. אנשים שם ממתינים שנים רבות, למרות שהנתונים שלהם ידועים. אנשים במשרד הפנים, לאחר שנשלחו האישורים, כבר יודעים כמה ילדים הם בגיל בית ספר וכמה ילדים הם בגיל גן. לכן, היה ניתן לערוך תיאום.

מה אתה מציע?

אני מציע שיהיה תיאום. הצרכים המיוחדים של הקהילה הזו ידועים, ולכן משרד החינוך צריך להיערך לצרכים המיוחדים, כמו בית ספר דתי. אם הם יידעו את מספר הילדים שצריכים להגיע, הם יוכלו להיערך, אך התיאום הזה לא קיים.

הפתרון לילדים בגיל תיכון, בעיקר, זו הפנימייה, בתנאי שההורים והילדים רוצים את זה. זה לא צריך להיות בכפייה. היום בבאר שבע יש 15 ילדים שמסתובבים ללא מסגרת, כי הם רוצים ללכת לפנימייה, אבל אין תקציב לכך. בטבריה, 6 ילדים מסתובבים ללא מסגרת. היום, שבועיים לאחר פתיחת שנת הלימודים, עדיין יש ילדים שמסתובבים ללא מסגרת.

יש שני מישורים, אחד הגדול שהוא גדול מאיתנו, והשני שהוא היום-יומי שבגללו אנחנו כאן. בכתבה שפורסמה נעשה עוול. צריך להבהיר שלסוכנות היהודית אין שום נגיעה לשיבוץ התלמידים. זה נעשה על ידי משרד החינוך, כמו בכל מקום אחר. התפקיד שלנו הוא לדאוג לכך שהתלמידים יקבלו את המיטב, בכל מערכת חינוך שבה הם נמצאים.

האם זה המיטב?

אין לנו כל טענה לבית ספר עמית טכנולוגי. זה בית ספר קטן המכיל 170 תלמידים. מנהל מכיר באופן אישי כל תלמיד ועוקב אחרי התקדמותו. את(תמר) קוראת לזה הסללה.

למה לא הבאת את הדוגמא להסללה של אותם ילדים שבכו על מרקע הטלוויזיה?

אני אובייקטיבי לגמרי, כי אני רוצה את הטוב ביותר שניתן להשיג בנתונים הקיימים עבור תלמידנו. אנחנו עוקבים אחרי כל תלמיד באמצעות מערכת של מרכז קליטה שנמצאת בקשר עם בית הספר, המורים והמנהל. כמובן שלא מדובר על מצב אידיאלי, אבל אם אני משווה את אותם ילדים לילדים בבתי ספר תיכון אחרים, אני יכול לומר כי הם לא נפגעים מאלימות, מהמגע עם הילדים ולא מהתנאים הפיזיים. הם מקבלים ארוחה, טיולים וציוד.

תספר בדיוק מה קורה שם.

את תפסת מישהו מסוים שיש לו טענה. אנחנו לבדוק האם כצעקתה. אף אחד מהתלמידים עצמם, 25 תלמידים, לא בא בטענות קשות, אלא ההפך הוא הנכון.

אני הייתי רוצה לבקש מהתלמידה שיושבת פה לספר לנו מה קורה בבית הספר.

טוב לי בבית הספר. זה בית ספר רגיל. יש בגרות, יש מקצוע.

האם את מרוצה מבית הספר?

כן.

אני מקווה שהיא לא נבחרה באופן מגמתי.

אולי אנחנו נעזר בתרגום. אני רוצה שיוסבר לילדה כי אנחנו רוצים לטפל בבעיה, ולכן אנחנו רוצים לדעת אם קיימת מבחינתה בעיה עם המפגש עם הילדים שהם ילדים חלקם עם בעיות של פשע. מה מידת המפגש ביניהם? האם הם נתקלים בהם, והאם יש בעיה אם כך?

מבחינתי ומבחינת הקבוצה שמגיעה מ"קלישר", אנחנו לא מבחינים בשום דבר וטוב לנו. לילדים שמגיעים מ"נורית", אני לא מבינה למה, אבל יש להם בעיה עם כך שהם נמצאים בבית הספר הזה.

האם את יודעת שבגלל רמת הלימודים בבית הספר הזה, האזרחות שלך יכולה להישלל? האם הסבירו לך שבית הספר הזה עושה לך גיור?

חה"כ יאסינוב, זה ממש לא לעניין. זו לא הבעיה.

זו הבעיה. אני לא יכול להאמין למה שאומרת הילדה הזו, כאשר יושבת פה ההנהלה, נציגות ממשרד החינוך.

היא אפילו לא מכירה אותם.

אני לא יכול להאמין לדברים של הילדה כאשר יושבת פה נציגות משרד החינוך, והיא יודעת שהיא לומדת במרכז גיור.

לא מדובר במרכז גיור. השם של בית הספר הוא מרכז נוער. זה סמל מוסד, כמו כל סמל מוסד למדינת ישראל. יש פה ילדים שהם אולי ברמה אחרת, אך אין לזה כל קשר לגיור.

אני חושב שהילדה פוחדת להגיד את האמת כיוון שלחצו עליה.

אנחנו מזמינים אותך לבוא לביקור.

אני עבדתי במרכז נוער בירושלים. אני אשמח לבוא לביקור.

היוזמה להביא את התלמידה היא לא של משרד החינוך, אלא של הסוכנות.

אני מעדיף להאמין לתמר.

אני שאלתי את תמר אם היא יודעת האם התופעה הזו קיימת בעוד מקום. אני בא מלוד, וגם שם ישנם שלושה ילדים שהגיעו לפני ארבעה חודשים, ועדיין לא רשומים לבית הספר, כי העירייה טוענת שבית הספר הממ"ד אינו יכול לקבל אותם. זו לא תופעה מקומית בלבד.

אני קיבלתי את התלונה הזו אתמול משלמה מולה. בערב העניין הזה נבדק עם ירדנה כהן, מנהלת מחלקת החינוך של עיריית לוד שהכחישה מכל וכל את העניין הזה. היא אמרה לי שאין ילד שלא נקלט, וכי אולי מדברים על סל קליטה שקשור לכסף ולא לקליטת ילדים.

בכל אחת מהישיבות שלנו יש משקע רגשי המינימום שניתן להבין מכל אחת מהישיבות שלנו, הוא שאין תכנון ואין תיאום בזמן שניתן היה לתכנן ולתאם, דווקא כשאין אמצעים וכולנו במצוקה ושאין כל כך הרבה עולים, כדי לתבוע ממערכת החינוך להיערך אחרת. בסיכום הישיבה הזו אני רוצה לבקש שני דברים. אני מבקשת ממערכת החינוך לחזור אלינו תוך שבוע עם תשובה סבירה לגבי אותו בית הספר, מה ניתן לעשות כדי שהילדים שנמצאים כרגע במסגרת הזו, לא ייפגעו. אולי ניתן ליצור מחיצה או קיר, מערכת בתוך מערכת או מערכת נפרדת כדי שלא יצטרכו לעמוד מול ילדים שהשפעותיהם לא חיובית. אני בדרך כלל בעד אינטגרציה, אך לא במקרה הזה. במקרה הזה ההשפעה יכולה להיות רק שלילית. הבעיה היא לא עד כדי כך מסובכת, עד כי לא ניתן לתת עליה את הדעת. אני רוצה לקבל בעוד שבוע תשובה לגבי איך אתם נערכים במסגרת הספציפית הזו.

עם חידוש המושב, אנחנו נערוך ישיבה אחת שתיארך זמן רב עד שנגיע לאיזושהי רמה של קבלת החלטות על תיאום בין המערכות ועל תיאום מראש. לא יכול להיות שמשרד הקליטה יידע רק יומיים מראש מי מגיע לארץ, ואז הוא מודיע לשאר הגורמים. אנחנו נתקלנו בזה ברמה אחרת, עם אלכוהוליסטים שמגיעים מרוסיה. אם אנחנו מחליטים שאנחנו רוצים לקלוט אלכוהוליסטים מרוסיה, ואני לא באה לשאול את השאלה האם כן או לא לקלוט אותם, אז אנחנו צריכים לדעת על כך מראש כדי להכין את המסגרות המתאימות. באותה מידה, ילדים נטולי בעיות שבאים לארץ, קיים צורך לגייר אותם כי זו מדיניות הממשלה, זה התנאי לעלייתם לארץ, ולכך ניתן להיערך מראש. צריך ליצור במשרד הקליטה מערכת תיאום בין מה שיש במרכזי קליטה לבין מה שמגיע לארץ ולקחת בחשבון שהפיזור בארץ יהיה מותאם לא רק למקומות במרכזי קליטה, אלא גם למקומות שקיימים במוסדות חינוך, בעיקר בפנימיות. זה יכול לתרום לקליטתם יותר מאשר להעביר את כולם למקום אחד וליצור פקק אחד. בעניין הזה אנחנו נטפל. הדבר שאותי מפתיע שוב, הוא שאין חשיבה מערכתית בין משרדי הממשלה, ושבסוף הכנסת צריכה ליצור את המסגרות האלה, ואז השרים מתרעמים ושואלים מדוע אנחנו מטפלים בזה. התשובה היא שהשרים לא מטפלים בזה. תודה רבה, הישיבה נעולה.

הישיבה ננעלה בשעה 10:15