פרוטוקולים/ועדת חינוך/7085



24
ועדת החינוך והתרבות
27.8.2003

פרוטוקולים/ועדת חינוך/7085
ירושלים, י' באלול, תשס"ג
7 בספטמבר, 2003

הכנסת השש-עשרה נוסח לא מתוקן
מושב ראשון




פרוטוקול מס' 72
מישיבת ועדת החינוך והתרבות
מיום רביעי, כ"ט באב, התשס"ג (27 באוגוסט 2003) בשעה 10:10

1. היערכות לפתיחת שנת הלימודים במגזרי המיעוטים – (הלס"י) –
ח"כ מוחמד ברכה.
2. מצוקת החינוך הערבי – (הלס"י) – ח"כ מוחמד ברכה.

חברי הוועדה: אילן שלגי – היו"ר
מוחמד ברכה – מ"מ היו"ר
עבד אלמאלכ דהאמשה
יוסי שריד
אחמד טיבי
אורי יהודה אריאל
טלב אלסנאע
משה גפני

רונית תירוש – מנכ"לית משרד החינוך
סלאח א-שייך – מפקח על החינוך הדרוזי במחוז חיפה, משרד החינוך
לאה רוזנברג – סמנכ"לית המנהל הפדגוגי, משרד החינוך
יאיר סמוכה – סגן סמנכ"לית המנהל הפדגוגי, משרד החינוך
שמחה שניאור – סמנכ"ל ומנהל מנהל הפיתוח, משרד החינוך
עקיבא סלע – יועץ למנהלה לשוויון, משרד החינוך
איציק תומר – סמנכ"ל ומנהל מנהל הכשרה והשתלמות, משרד החינוך
ג'לאל אסעד – מרכז החינוך הדרוזי והצ'רקסי, משרד החינוך
יעל פרבר – מקשרת בין משרד החינוך לכנסת
גיא בר-נתן – משרד תיאום ובקרה, משרד ראש הממשלה
אמיר וייס – מרכז אגף תיאום, משרד ראש הממשלה
אפרת כהן – רפרנטית אגף תקציבים, משרד האוצר
שאול סוטניק – מנכ"ל מפעל הפיס
אורנה מיארה – ע. מנכ"ל מפעל הפיס
יעקב אגמון – סמנכ"ל מרכז השלטון המקומי
כמאל ריאן – יועץ למגזר הערבי במרכז השלטון המקומי
יוסי וסרמן – מזכ"ל הסתדרות המורים
עפרה דונסקי – משנה למזכ"ל הסתדרות המורים
מוטי סמט – הסתדרות המורים
רושדי חזקיה – ארגון המורים העל-יסודיים
ארז פרנקל – יו"ר ארגון ההורים הארצי
שירין גבאי – יו"ר מועצת תלמידים ארצית
אבי נחמני – סגן יו"ר מועצת תלמידים ארצית
ראג'י מנסור – יו"ר ועדת המעקב לחינוך הערבי
עאטף מועדי – רכז ועדת המעקב לחינוך הערבי
עאוני בנא – יועץ משפטי, ועדת המעקב לחינוך הערבי
רים מזאוי – מרכז מוסאוא
אבי קמינסקי – איגוד מנהלי מחלקות חינוך
רולא חמדאן – שתי"ל
מחמוד אבו ליל – ראש המועצה המקומית עין-מאהל
סאלם אבו רביעה – ראש מועצת כסיפה
מוצלח אל-עזאזמה – יו"ר ועד הורים שגב שלום
יוסף לוי – יועץ לוועדת החינוך והתרבות
פארס אבו עבייד – המועצה הערבית לחינוך ותרבות
טמילה בטר – נציגת ועדת המעקב לחינוך ערבי
ג'בר אבו כף – יו"ר המועצה האזורית בכפרים הבלתי-מוכרים
סוהא סיבאני – מנהלת העמותה להכוון לימודי
אמין פארס – כלכלן, מסואוא
מוחמד כנעאן – ראש המועצה המקומית מג'דל כרום ודובר ועדת המעקב לחינוך ערבי
יפה שושן – יועצת מנכ"לית משרד החינוך
ג'יהאן סלאם – המועצה לשלום הילד
סעיד סלימאן – משרד החינוך
אחמד הרייד – משרד החינוך
סעיד חסן – משרד החינוך
סאלח אל-שייך – ממונה על החינוך הדרוזי, משרד החינוך
פואז עאמר – נציג המגזר הדרוזי בהנהלת ארגון הורים ארצי
גדעון בן-דרור – יועץ ועדת החינוך והתרבות
חביש והיב – ראש מועצת ירכא
ראמז ג'ראייסי – ראש עיריית נצרת

יהודית גידלי

שרון רפאלי


1. היערכות לפתיחת שנת הלימודים במגזרי המיעוטים – (הלס"י) –
ח"כ מוחמד ברכה
2. מצוקת החינוך הערבי – (הלס"י) – ח"כ מוחמד ברכה

בוקר טוב לכולם. זמננו מוגבל, כי בשעה 12:00 מתחיל באודיטוריום טקס פתיחת שנת הלימודים, ואנחנו נתחיל אותו בזמן. הדיון בהיערכות לפתיחת שנת הלימודים במגזר המיעוטים מתקיים לשתי בקשות שקיבלתי משני חברי-כנסת: חבר-הכנסת מוחמד ברכה וחבר הכנסת טלב אלסנאע. אנחנו בהחלט סבורים שיש לקיים דיון מיוחד בהיערכות במגזר המיעוטים משום שזה מגזר שהקשיים בו יחסית למערכת החינוך הם רבים הן במצב התשתיות, במצב הבינוי, במצב השיפוצים, במצב כח האדם בהוראה. אנחנו סבורים שיהיה צורך גם במהלך שנת הלימודים לתת תשומת לב למגזר המיעוטים---

אני מציע שנקרא לזה "המגזר הערבי"---

ברכה כתב "מיעוטים".

אני כבר מסיים, וברכה יוכל לתקן.

בחלקה הראשון של שנת הלימודים הזאת אנחנו נקיים סיורים של הוועדה במגזר הדרוזי-צ'רקסי, במגזר הערבי ובמגזר הבדואי. עכשיו חבר-הכנסת מוחמד ברכה, בבקשה.

ראשית אני רוצה לתקן משהו בכותרת. הדיון הזה מתקיים על-פי הצעתי לסדר שהועלתה ב- 4 ביוני תחת הנושא "מצוקת החינוך הערבי" ואחר-כך בכינוס חירום של מליאת הכנסת ב- 15 באוגוסט תחת הנושא "פתיחת שנת הלימודים במגזר הערבי"---

היה כתוב "מיעוטים".

זה לא מה שאני הגשתי, בכל אופן. כשאנחנו מתייחסים למגזר הערבי אנחנו מתייחסים לכל גווניו ולכל עדותיו, ואנחנו מתייחסים לזה כמקשה אחת.

אני רוצה לציין שחשוב מאוד שמנכ"לית המשרד משתתפת בדיון הזה ונוטלת בו חלק מרכזי. אמנם הייתי מצפה שגם שרת-החינוך תמצא את הזמן הפנוי היות שגם היא תהיה ב- 12:00 כאן, לפחות שעה-שעתיים מזמנה למערכת החינוך הערבית שיש בה כ- 24% מכלל התלמידים במדינת ישראל.

לצד החשיבות של קיומו של הדיון אני חושב שהוא מתקיים באיחור, 4-5 ימים לפני תחילת שנת הלימודים כמעט אי-אפשר לעשות דברים. ראוי היה לקיים את הדיון הזה בזמן יותר סביר, במיוחד שכאמור הנושא הועבר לוועדה ב- 4 ביוני שנה זו. אבל טוב מאוחר מאשר אף פעם. אני כמובן, לא רוצה לתת סקירה כללית. יש פה אנשי מקצוע: מר ראג'י מנסור, יושב-ראש ועדת המעקב לענייני החינוך הערבי, ייתן את הסקירה המרכזית מטעם הציבור הערבי כאן.

אתמול התקיימה ישיבה של הנהגת הציבור הערבי שכוללת את ראשי המועצות הערביות, חברי-הכנסת וארגונים שעוסקים בענייני חינוך, והאוירה הייתה מאוד קודרת, גבירתי המנכ"לית. יש כמה מוקדים שמחייבים תשובה מהירה; אני מתכוון בעיקר ליישובי הקבע בנגב וגם על הפזורה בנגב או היישובים הבלתי-מוכרים, בעין-מאהל, במג'דל כרום ובמקומות אחרים שכמובן יפרט לגביהם ראז'י. אני ער לאוירה שהייתה אתמול בישיבה שדיברתי עליה, וללא תשובות ברורות בנושאים המרכזיים והבוערים וגם תכנית לגבי הנושאים האחרים: נושא של בינוי וכדומה, אני חושב שיהיה קשה לפתוח את שנת הלימודים ב- 31 באוגוסט. לכן חשוב שהיום יינתנו תשובות לפחות על המקומות הבוערים. יש כל מיני דברים שאפשר לציין אותם, אני כמובן לא אתעכב עליהם, אבל יש שני נושאים בנוסף למה שראז'י יסקור.

דבר ראשון, נושא הישגי הבגרות. אמנם אנחנו לא יכולים לתקן את זה בישיבה הזו, אבל הנתונים צריכים לשמש נר לרגלינו בכל מה שנוגע לחינוך הערבי. בשנה הקודמת התברר שמהזכאים לבגרות רק 60% במדינת ישראל קיבלו תעודת בגרות. לעומת זאת, בסקטור הערבי 34%, מתוך זה בקרב הערבים הדרוזים – 36%---

אין 60%, מוחמד, הלוואי שהיו 60.

זה הנתונים.

לא. 60% בכללי, אין. אין 50%. יש בערך 46%.

במגזר הבדואי מדובר על 23%-24%. הנתונים האלה הם נתונים קשים מאוד. לא מזמן התפרסמו מחקרים בינלאומיים בנושא של הבנת-הנקרא לתלמידי הכיתה החמישית, וישראל כיכבה במקום ה- 21 אם לוקחים בחשבון את כל התלמידים בישראל, אבל כשהוציאו את התלמידים הערביים זה עלה למקום ה-12 הלא-מחמיא במיוחד, אבל זה מתריע על קיומן של שתי מערכות חינוך במדינת ישראל: חינוך לערבים וחינוך ליהודים. אני לא מדבר על תכנים, אלא על רמת השירותים. בעקבות הבג"צ וועדת שושני יש מגמה להשוות, אבל להשוות מהיום והלאה בלי לסגור את הפער, אני חושב שזה ישמר את הפער. לכן צריך לתת תשובה על הפערים.

הנושא השני הוא נושא ספרי הלימוד שהועלה לפני כמה רגעים בוועדת החינוך על הפקעת מחירים, אבל גם בנושא של השאלת ספרי לימוד. בתי-הספר קיבלו הודעה על קיום הפרוייקט ב-1 ביולי, ולכן אי-אפשר היה להפיק ממנו את התועלת המיוחלת. זה על רקע קיצוץ קצבאות הילדים ב- 20 באוגוסט, והמכה הזו קשה למשפחות ברוכות ילדים, בעיקר בקרב האזרחים הערביים והחרדים. לכן נושא מחיר ספרי הלימוד והשאלת ספרי הלימוד היה יכול לשמש נושא מאוד חשוב כדי להקל על המשפחות ברוכות הילדים והעניות, אבל הדבר הזה לא בא לידי ביטוי.

הנושא האחרון הוא הנגב. לפני כמה ימים דיברתי שם. מערכת החינוך בנגב כמעט קורסת. אמנם מר שוחט שהתפרסם שהתבטאויותיו הגזעניות כבר איננו במערכת, וזה חשוב; אמנם באיחור של שנתיים, אבל זה לא רק שינוי של כיסאות מוסיקליים, אלא צריך להיות שינוי בגישה בכל מה שנוגע גם ליישובי הקבע, אבל בעיקר למצוקה האיומה שקיימת בקרב התושבים בכפרים הבלתי-מוכרים. צריך לציין שעד היום קרוב ל- 70 אלף תושבים ערביים בנגב שחיים בכפרים הבלתי-מוכרים אין אף בית-ספר תיכון, וזה לא יכול להתקבל על שום היגיון שעולה על הדעת. אני מודה לאדוני היושב-ראש, ואני מציע שמר ראג'י מנסור יאמר את דבריו.

אני רוצה לשמוע את חבר-הכנסת טלב אלסנאע ואחריו ידבר מר ראג'י מנסור.

אדוני היושב-ראש, חברי-הכנסת, נציגים של בתי-ספר, ראשי רשויות, נציג של ועדת המעקב, יש חשיבות רבה לחינוך בכלל ובמיוחד לאוכלוסייה הערבית. אנחנו יודעים שכשמדברים על אבטלה כולנו מודעים לחשיבות החינוך כדי להתמודד איתה; כשמדברים על אלימות אנחנו מודעים לחשיבות החינוך כדי להתמודד עם האלימות. אלה תופעות שהחינוך הוא הפתרון. לכן כשהאוכלוסייה הערבית סובלת ממצב סוציו-אקונומי וחברתי ושיעור גבוה מתחת לקו העוני, ההתמודדות עם האבטלה ועם העוני מתחילה גם היא במערכת החינוך. קיבלנו הרבה דפים, וכל דף משקף בעיה, זה אומר שיש לנו המון בעיות במערכת החינוך, אבל כולן מתחילות בבעיה בסיסית אחת: הגישה של משרד החינוך כלפי מערכת החינוך הערבית. האם הגישה היא שוויונית? האם התקציבים המוקצים לתלמיד הם שוויוניים או יש גישה שונה שגורמת לתוצאות שונות בכל מערך החינוך. אנחנו יודעים שהשיעור הגבוה של החינוך המיוחד נמצא בקרב האוכלוסייה הערבית; מצד שני, שעות החינוך המיוחד לאוכלוסייה הערבית נמוך מאוד לעומת המצב החינוך המיוחד בחינוך היהודי.

על תופעת הנשירה מדברים כבר כמה שנים, מקימים ועדות: ועדת פרץ, ועדת כץ. לא חסרות ועדות ולא חסרות המלצות. אם ההמלצות האלה מיושמות, אם יש מעקב של משרד החינוך אחרי היישום של ההמלצות האלה. האם יש תקצוב כדי ליישם את ההמלצות? או שההמלצות האלה מיושמות חלקית עד הקמת הוועדה הבאה שגם היא תמליץ, אבל אז ההמלצות לא ייושמו בעתיד. לא יכול להיות שבעידן שבו מדברים על התפתחות מדהימה בעולם אנחנו ממשיכים לדבר במערכת החינוך הערבית על כיתות, על שולחנות ועל כיסאות. צריך לגמור פעם אחת את התופעה הזאת. הכל צריך להיות צפוי: הגידול הטבעי צפוי, אין בו הפתעה. אפילו הגידול הטבעי הגבוה בנגב הוא צפוי. לא צריך לקרות שבתחילת שנת הלימודים צריך לרוץ ולהביא כיתות וקרוונים. אפשר לתקצב את זה מבעוד מועד כדי לסגור את הפערים האלה.

אני רוצה לציין שתי תופעות חשובות: קודם כל, עניין ההישגים בבחינות הבגרות שהוא מיוחד למגזר הערבי ולמגזר הבדואי בפרט. אמנם יש התקדמות לעומת שנים קודמות, אמנם עשו כמה צעדים קדימה, אבל אנחנו רחוקים מאוד מלהדביק את הפערים, וזה לא מקרי. צריך לגבש תכנית להעלאת ההישגים בבחינות הבגרות. תעודת הבגרות צריכה לאפשר למקבל התעודה להיכנס לאוניברסיטה; לא להגיד שיש לו תעודת זכאות לבגרות כשיש לו 3 יחידות באנגלית או במתמטיקה או בערבית ואז הוא גם לא מתקבל לאוניברסיטאות. התעודה תיבדק ותיבחן רק אם היא מקנה את היכולת לבוגר להתקבל לאוניברסיטה; התופעה השנייה היא שיעור הנשירה: מדוע שיעור הנשירה בנגב על-פי נתוני משרד החינוך הוא כ- 37%? על-פי הסקרים שנערכו במערכת החינוך הבדואית עצמה זה הרבה יותר גבוה, לדעתי. איך אפשר להתמודד כשמשרד החינוך בעצמו מסיבה כלשהי, בוודאי לא פדגוגית, לא מקים בתי-ספר תיכוניים בכפרים הלא-מוכרים. הרי החברים שלנו מהמועצה האזורית של הכפרים הלא-מוכרים הגישו תכנית מפורטת איך אפשר לסגור את הפערים בעניין של הכיתות, ויש צורך בהקמת מערך חינוך לחינוך המיוחד, אבל גם לבתי הספר התיכוניים. כשחבר-הכנסת יוסי שריד היה שר החינוך לפני 4 שנים הייתה המלצה להקים שני בתי-ספר תיכוניים; מדוע לא מקימים אותם?

הוא לא הספיק.

הוא רק המליץ.

לפחות הוא הכיר בזה. יש אפשרות, זה משרד החינוך, לא האיש.

יש יותר מ-16 בתי-ספר יסודיים, ומצד שני בוגריהם חייבים כל תחילת שנה להסתובב ביישובי הקבע ולמצוא להם כיתה או כיסא ושולחן. זה לא הגיוני. את הבעיה הזו התלמיד לא צריך לפתור, אלא המערכת.

בעניין היועצים החינוכיים וקציני הביקור הסדיר שכל פעם מעלים אותם מחדש, וגם אין פתרון. לדעתי, צריך גם בתכנים של מערכת החינוך להגביר את עניין המורשת, את עניין הפתיחות; זה לא רק ללמוד לקרוא ולכתוב, אלא גם להכשיר את הבוגרים לחיים במלוא משמעות המילה. לדעתי, מערכת החינוך בקרב האוכלוסייה הערבית סגורה במידה מסוימת, המסרים שמועברים לה מופקדים על המערכת לא לגלות פתיחות. כשאני מבקר בבתי-הספר היהודיים אני חש שיש יותר פתיחות, יותר נכונות לשמוע דעה אחרת; כאן יש שוב גטו שרק מיישמים בו את תכניות מערכת החינוך ולא מכשירים את הבוגרים לעולם הגדול עם התכנים ועם המשמעויות הרחבות של הדבר.

לסיום, בדיון הזה היה חשוב מאוד שהשרה תהיה. זה נושא חשוב מאוד, וחבל שהיא לא נמצאת. תודה רבה.

בוקר טוב. במסמך שהגשנו לפני יותר מחודשיים העלינו את הנקודות שבו לאורך כל שנת הלימודים בפני משרד החינוך וגורמים רלונטיים. אנחנו לא באים בדרישות שלנו ערב פתיחת שנת הלימודים. אני יודע שהישיבה הזו היא לא ישיבה חגיגית, אנחנו מקווים שתהיה ככה. תקוותנו שנמצא פתרונות לבעיות החמורות שמונעות מאיתנו, היישובים, לפתוח את שנת הלימודים הזו. הייתי מקווה גם לא לדבר על עניין הבינוי, העניין הפיסי. אמנם זה ליווה אותנו במשך כל השנים וכנראה שימשיך גם בעתיד. התבשרנו בתכנית הטובה של משרד החינוך לפני שנתיים שיש תכנית לפתור חלק גדול מהבעיות, וגם אלה הלא-תקינים, המסוכנים, גם לגידול הטבעי הייתה התייחסות. אולם לצערי, חלק מהתכנית הוקפאה, וזה החמור ביותר. לא למצוא אלטרנטיבה, לא למצוא שום תקציב אחר שימלא באמת את הצורך הזה. מדובר בשיטת ה- PFI – 1000 חדרים, מהם 720 למגזר הערבי. כאשר מדברים על 720 שהיו אמורים להיבנות והתלמידים ייכנסו אליהם, ולא נבנו אלא הוקפאו בלי שום מקור תקציבי אחר כדי למלא את הצורך הזה. הצד הזה צריך למצוא את פתרונו מיד כדי שנספיק לקראת השנה הבאה למצוא מקומות לילדים שלנו.

מפעל הפיס בעצמו מפיץ את המסמך הזה, ונראה שמתוך יותר מ- 800 חדרים למגזר הערבי ב- 3 שנים הוא הספיק לבנות 105 חדרים. כלומר, ההפרש הזה הוא הגורם לרשימה הארוכה של צרכים, כיתות, מבנים, יישובים שלא יודעים איפה להכניס את התלמידים ב- 1 בספטמבר, בעוד כמה ימים. אני לא מדבר גם על המבנים האסבסטוניים, המבנים המסוכנים בכפרים הלא-מוכרים שלא ראויים לשימוש בני-אדם. גם דו"ח בריאות יש להם, גם דו"ח תקינות יש להם, והבעיות צצות בכל פתיחת שנת לימודים.

יש יישובים רבים שלא יכולים להכניס את הילדים מכיוון שהיו קיצוצים בתקציבים של הרה-ארגון שהיה אמור לתת מענה אמיתי למבנים הישנים וגם להקים אותם, לא רק לשפץ; כל חדרי הספח החסרים, מעבדות, וכדומה, וגם לתת מענה לבעיית הבטיחות. בתקציב הבטיחות הדל שקיבלנו לפני שנתיים הייתה מסורת – גם בוועדת החינוך של הכנסת לפני כל פתיחת שנת לימודים – 20 מיליון שקל נותנים לעניין הזה בכל הארץ. התקציב השוטף ירד לפחות מהרווח, אז מאיפה ימצאו הרשויות המקומיות תקציב לנוכח המצוקה הכספית להכין את מה שיש היום, ונגיד שזה תקין למחצה כדי להכניס לשם תלמידים. הבעיה הזו חמורה. יש לנו בכפר מג'דל-כרום בעיה מורכבת בגלל המחסור ומהתקציבים שלא יכולים להגיע ליעדם; גם בכסייפא שבנגב אין מקום להכניס תלמידים וגם בכפרים הלא-מוכרים, בעיקר במעבר מחטיבות ביניים לחטיבות העליונות שזה עדיין בחוק החינוך החובה, וצריך למצוא פתרון גם למקום שיבוצם של התלמידים – זו חובת המדינה כיוון שאין להם רשות מקומית – וגם למצוא פתרונות למבנים. הקטע הזה הוא חשוב, אבל אין לי יותר זמן לפרט את זה.

לגבי הגיל הרך, אנחנו יודעים שמשרד החינוך קבע חוק שהיה אמור שייושם בהדרגה: אשכול אחד או שניים. אנחנו עשינו מחקר במגזר הערבי, וזה הפך להיות חובה – לא רק חינם – שכל תלמיד צריך להגיע לגנים. מצאנו באשכול אחד שכולו יישובים ערביים ש- 12% מהתלמידים אינם מגיעים; באשכול שני 22% מהתלמידים לא מגיעים, ואין מי שידאג להם. מצאנו שהמצוקה הפיסית עומדת בראש ובראשונה, וגם דברים אחרים נלווים. שלא לדבר על היישובים הלא-מוכרים שלא נופלים באף קריטריון ולא באף אשכול למרות מצבם הקשה. אנחנו הגענו לסיכום עם משרד החינוך ונקווה שנממש אותו שהכפרים הלא-מוכרים ייכללו בתוך החוק מכיוון שמצבם חמור ביותר, והם לא נופלים באף אשכול כי לא מכירים בהם כיישובים.

בעניין תכנית החומש. לא רוצים לדבר על תכנית החומש. השנה הבאה היא השנה האחרונה לתכנית החומש. אבל כבר יש משאבים שהושקעו, יש דברים שנעשו, ואם מסתיימת השנה הבאה ואין תכנית חומש אז אין תקציבים. הבקשה שלנו היא לפחות להפוך את התקציב של תכנית החומש לתקציב הבסיסי של התחום הפדגוגי של המגזר הערבי כדי להמשיך לפחות בתכניות שהתחילו בהן, ולא כאילו בזבזנו את חמש השנים לשווא מכיוון שאחרי שמסתיימת התכנית זה תקציב ביטוח שהוא תקציב נוסף, ואין מאין להביא לנו את התקציבים להמשך התכניות שכבר החלו בהן. יש הסכמה מקצועית, יש צורך, גם המנכ"לית אומרת. אבל אנחנו רוצים שבאמת תהיה החלטה ונדאג שכל התקציב – 50 מיליון שקל שהוקצו לתחום הפדגוגי נוסף על הבינוי – יהיה מהתקציב הרגיל של משרד החינוך וייעודו לתחום הפדגוגי של החינוך הערבי.

לגבי התקצוב. כל פעם שמשרד החינוך אומר שהוא הולך לתקצוב חיוני, גם השנה הרגשנו הודות להמלצות דו"ח שושני. אבל בדו"ח שושני אחרי 5 שנים נחזור שוב לאפליה מפני שיש 3 קריטריונים שמיועדים לאוכלוסייה ייחודית. אנחנו לא מתנגדים לתמיכה לאוכלוסיות ייחודיות, אבל אם אנחנו מדברים על שוויוניות בחינוך צריך שכל הקריטריונים יהיו שוויוניים. שלושת הקריטריונים הם: עולים חדשים אחרים 1984, ארץ עלייה ויישובי עדיפות לאומית א'. נו? ואנחנו? הכותרת היא שוויוניות ואנחנו רוצים שוויוניות. אם יש משהו שיכול לתמוך באוכלוסיות ייחודיות, בבקשה. גם אנחנו אוכלוסיות ייחודיות. הכפרים הלא-מוכרים בנגב הם אוכלוסייה ייחודית ביותר. גם כל הכפרים שיש בהם מתחת ל- 5000 תושבים במגזר הערבי מנותקים ומרוחקים – גם הם אוכלוסיות ייחודיות שצריך לדאוג להם בדיוק כפי שדואגים לאוכלוסיות החלשות במגזר היהודי.

בעניין אגף שח"ר. בשנות ה- 60 הוקם כדי לגשר בין האוכלוסייה המזרחית במדינת ישראל לבין האוכלוסייה המערבית-אשכנזית. זה היה טוב, תכניות מופלאות, אנשי אגף שח"ר מקצוענים ביותר, עד שקיבלנו מהם שירות זה היה בשנות ה- 90 והתחלנו עם המחלקה לביקור סדיר – אני אתייחס גם לעניין הזה של קב"סים, עניין שיקום שכונות ומרכזי פרוייקטים של רווחה חינוכיים – עד שפנינו לבג"צ. קיבלנו החלטה שהבעיות שלנו הן יותר מ- 50% תקציב. אבל אמרו לנו אתם רק 20% מהאוכלוסייה אז תקבלו 20% מתקציב אגף שח"ר. דרך-אגב, היו התכתבויות עם המנכ"לית ש-20% אנחנו לא משיגים, והיא נתנה לנו 16%. זה טוב, התקדמנו, אבל אנחנו רוצים עוד. היום אנחנו מתבשרים ש- 38% מתקציב אגף שח"ר מוקפא או מקוצץ. פירוש הדבר הוא שהתכניות האחרונות שאין להן התחייבות להרבה שנים יורד שוב מהמגזר הערבי, ושוב חזרנו. שנה אחת נהנינו מזה ושוב אנחנו חוזרים לזה.

לא ברור ראג'י, מה זאת אומרת "שוב חזרנו"?

אגף שח"ר במשרד החינוך הקציב מהתכניות שלו 38%, ואנחנו בשנה האחרונה אחרי החלטת בג"צ התחלנו לתגבר יותר תכניות כדי לתמוך בהישגי התלמידים; תלמידים חלשים, תלמידים מרקע סוציו-אקונומי נמוך לפי התכניות הטובות של אגף שח"ר. היום אנחנו שואלים עם מה נמשיך בשנה הבאה? לא יודעים. קיצצו לנו בתכניות, ומי שיקבל את המכה זה המגזר הערבי מכיוון שהוא חדש בתכניות, וזה קל להוריד לו את התכניות ולא למגזרים אחרים שמפעילים אותן בהם כבר שנים.

לעניין צורכי בני נוער, את המבנה הארגוני של משרד החינוך, שמעתי מהמנכ"לית שגם העניין הזה הוקפא. אבל יש היום כוונות להחליף את המבנה. הבעיה העיקרית שלנו מהמבנה הארגוני הקיים בגלל מדיניות המירכוז-ביזור. איפה הערבים? במירכוז או בביזור או חצי-חצי? אמרו בכנסים שמישהו רצה להחזיק בחינוך הערבי ביד. אנחנו לא רוצים שיחזיקו אותנו ביד, אנחנו תושבים, ואנחנו רוצים להיות בתוך המבנה הארגוני של משרד החינוך. יש לנו גם הצעה, ויש לנו גם מחקר על זה. בקשתנו היא להיות חלק מהוועדה שמכינה את ההצעה החדשה למבנה הארגוני של משרד החינוך. יש לנו דעות של חברי-כנסת, ראשי רשויות, אנשי חינוך מהשטח שיש להם קונספציה מה הם רוצים להיות כדי שהמבנה הארגוני החדש יתמוך במערכת. לא לדבר על דרישות, לא לדבר על תוצאות בגרות, לא לדבר על מספרים סותרים בנשירה כאילו אנחנו במדינה אחרת, ולא יודעים כמה נושרים בנגב. כל פעם אנחנו מקבלים מספרים אחרים שגם מוגשים לוועדת החינוך בכנסת. בשנה שעברה הוגשו לחבר-הכנסת ברכה שני מסמכים סותרים.

נכון.

אנחנו רוצים שבאמת נהיה מתוכננים. יש לנו אבא ואמא, משרד החינוך, אנחנו חלק מהמדינה. אנחנו בתכנית, אנחנו לא מחוץ לתכנית, ואני מקווה שכך נהיה.

תודה רבה. חבר-הכנסת טיבי, בבקשה.

תודה, אדוני היושב-ראש. היות שראג'י הציג הצגה מקיפה את הבעיות שבפניהם ניצבת מערכת החינוך במגזר הערבי אני רוצה להתרכז בכמה מהן ולנצל את נוכחותה של המנכ"לית, הגברת רונית תירוש. יש נקודות שצריך לחזור עליהן גם אחרי שהן נאמרות פעם אחר פעם ומהוות אינדיקציה למצב הרעוע של המערכת.

קודם-כל, רמת החינוך ביישובים הבדואים המוכרים והלא-מוכרים. כבר נאמר הכל על שיעור הזכאים לתעודת בגרות הן במגזר הערבי בכללותו, על כל עדותיו: דרוזים בדרום, כפרים ערביים במשולש ובגליל, שיעור זכאות נמוך המוכיח את הצורך במענה של תשובות נוקבות. הנקודה השנייה היא כיתות הלימוד. פעם אחר פעם אנחנו ניצבים בפני המחסור הזה לפני כל תחילת שנת לימודים. כאשר נמצא פתרון זמני בדמות חדרי אסבסט שגורמים למחלות אנחנו עדיין נשארים במחסור רציני מאוד של מאות כיתות לימוד במגזר הערבי. הנקודה השנייה היא החינוך המיוחד במגזר הערבי. במגזר הערבי הצרכים הם גדולים יחסית לצרכים במגזר היהודי, ואף על פי כן המחסור במערכת החינוך המיוחד הוא גדול. הקואליציה למען החינוך המיוחד חילקה כאן נייר עמדה על המחסור בקלינאי תקשורת. אני נתקל בבעיה הזו פעם אחר פעם. במגזר היהודי יש 1320 קלינאי תקשורת, ואילו במגזר הערבי יש נכון לעכשיו רק 56 קלינאי תקשורת למרות הצורך הגדול יותר יחסית ליהודים. יש כל מיני סיבות לכך, למשל סיבות אקדמיות של צרכים, כמו סף גבוה לקבלה למסלולים אקדמיים. יש מסלולים בשלושה מקומות: באוניברסיטת תל-אביב היה מסלול, ועכשיו יש גם מסלול במכללת הדסה ובחיפה. בכל-זאת, כמובן, זה לא מספיק. נכון שצריך לעשות העדפה מתקנת גם בקבלת תלמידים ערביים בשל המחסור החמור בצרכים של החינוך המיוחד בקלינאי תקשורת, אבל זה לא מספיק. אנחנו נתקלים בבעיה אחרת: בכוחות עצמנו אנחנו מנסים לתקן את זה – בנוסף לדרישה שלנו ממשרד החינוך ומההנהלה – בניסיון לשלוח תלמידים לחו"ל. חוץ לארץ הקרוב ביותר זה ירדן, למשל. יש רצון שהתלמידים ילמדו בירדן קלינאות תקשורת, אבל המועצה להשכלה גבוהה לא מכירה בכך באופן אקדמי בתעודת הבוגר באוניברסיטאות הירדניות שהן ברמה אקדמית מאוד טובה.

לא מקבלים אותם כאן ללימודים?

כל שנה מתקבלים 3 תלמידים.

יש כמעט 60 סטודנטים ערבים באוניברסיטאות בירדן.

כל שנה מתקבלים 3 תלמידים ערביים ללימודים כאן. זה הרבה יותר נמוך. כשאני הייתי בבית-ספר לרפואה גם אמרו שיש סף מאוד גבוה. בשנה שלי היו 17 סטודנטים ערביים מתוך 80, שנה לאחר מכן היה 1. אחרי שנתיים לא היו בכלל.

הנקודה הרביעית הכואבת שצריך להעלות אותה בקול בוטה ורם היא המעורבות של השב"כ במערכת החינוך במגזר הערבי. הנושא לא חשוב אם ערוץ 10 חושב שהוא עשה סקופ כשהוא חשף את ב' או א', הוא טועה. כבר יותר מ- 20 שנה הדבר הזה קיים.

למה 20? 35 שנה.

זה נושא רציני. הדבר חמור שבעתיים כאשר אני נתקל בשיקולים מאוד מוזרים של מפקחים; תוצאות תמוהות של מכרזים; מינויים עוד יותר תמוהים של מנהלי בתי-ספר. אתה לפעמים רואה מנהל בית-ספר שאין לו תעודה, אין לו תואר. פתאום הוא מנהל בית-ספר, והוא שם רגליים על השולחן ואומר: "אני פה הקובע". יש לו גב! הוא יכול להתעמר במורים, במורות, במזכירים, בוועד ההורים, בכולם. יש לו גב! והרמה האקדמית שלו היא מתחת לכל ביקורת. אני לא מדבר על אחד. יש מקרים בוטים שכל ערבי מכיר אותם. יש מכרזים שאתה מלכתחילה יודע שלמועמדים יש נתונים אקדמיים מעולים, ואחד בטח יזכה; אבל אז פתאום צץ מועמד שלא שווה להיות שמש בבית-ספר. כדי שיהיה גילוי נאות, לא תמיד משרד החינוך או הממשלה או שלטונות השב"כ אשמים, לעיתים הרשות המקומית אשמה במניעים הקלוקלים האלה. פעם שיקולים ביטחוניים, שיקולים חמולתיים פעם אחרת.

שותפה באשמה.

מי סובל? מערכת החינוך, התלמידים, הרמה החינוכית, הרמה האקדמית. אני יודע על מכרזים תפורים. בושה וחרפה שיש רמה כזו של מפקחים במערכת החינוך! מדובר בפסאודו-מוכתרים שמישהו הנחית לנו אותם. אנחנו נמצאים במאה ה- 21, ואני בז לחלק מהמפקחים האלה שאתם ממנים לנו! אני לא מוכן לפנות אליהם בשאלה אפילו! תת-רמה! מאיפה מביאים לנו את המפקחים האלו? זו הרמה של המגזר הערבי? זו הרמה של האקדמאי במגזר הערבי? תת-רמה של מפקחים? פונקציונרים? תודה רבה.

שמע, זה היה נאום.

נחזור לזה, שמענו פה דברים חמורים.

מאוד.

אני כמובן תומך בכל מה שחבריי אמרו, מה שראג'י מנסור סקר על מערכת החינוך בכלל. אני רוצה להדגיש פה רק נקודה אחת שאולי לא זכתה להדגשה נכונה. בוועדת המעקב העליונה של הציבור הערבי הייתה נטייה גדולה מאוד לא לפתוח את שנת הלימודים אם לא יהיה טיפול נכון, וענייני שישרת. אני מאוד מקווה שלא נגיע לזה; אנחנו לא רוצים את זה, אבל שהציבור הערבי לא ייאלץ לזעוק באותו יום ולקלקל את שמחת התלמידים ואת שמחת הלימודים. אני רוצה להעלות שתי בעיות קונקרטיות של שני כפרים שטיפלתי בהם בחודשים האחרונים וגם פניתי לוועדה בעניינם. הבעיה הראשונה אינה בעיה של תקציב ולא של חדרים או של בית-ספר, אבל היא נוגעת, כנראה – כפי שהעלה חבר-הכנסת טיבי – ברמה הפוליטית. בשגב שלום יש בית-ספר יסודי א', ומשום מה מנהלת בית-הספר חייבת להתחלף פעם בשנה. מזה 3 שנים כל שנה צריך להחליף מנהלת בית-ספר וועד הורים. פנינו לוועדה, אני לא יודע לאן זה יגיע עכשיו, אם החליפו או לא, אבל יש כוונה רצינית להחליף כל שנה. השאלה היא, גבירתי המנכ"לית על שום מה? מי פוחד פה? מה זה מסמל? למי זה טוב שמנהל בית-ספר יתחלף פעם בשנה? קשה למצוא מנהל בית-ספר אחד שיכול לתפקד בצורה סבירה. הבעיה השנייה היא בכפר משהד. כפר משהד נמצא בצפון בין כפר כנא לבין נצרת, והוא כפר יחסית קטן לכפרים שסובבים אותו. הילדים עם מוגבלות חייבים לצאת לנצרת ולכפר-כנא בהסעות כדי לזכות במינימום של לימודים ושל חינוך. לאחרונה, כפי שקורה בהרבה מועצות – אין תקציב! לא שתקציב משרד החינוך זורם, אבל במועצה אין כסף. יש עיקולים, ותקציב החינוך יורד לתוך הבור בלי סוף של המועצה, והתלמידים לא זוכים להסעות. הקבלנים שהסיעו אותם אומרים: "רבותי, בלי כסף לא נסיע אותם". מי כמוני יודע שבחודשי הקיץ התלמידים המוגבלים האלה זקוקים יותר משאר התלמידים הרגילים ליום של נופש, למסגרת חוץ-חינוכית. מכיוון שלא הייתה הסעה הם לא יכלו להשתתף. אני לא יודע אם התלמידים האלה יוכלו לפתוח את שנת הלימודים שלהם; והשאלה היא גבירתי, האם תיפתח שנת הלימודים לתלמידים המוגבלים האלה מכפר משהד. הבעיות אינן חדשות, יש לי בבית תכתובת. הבעיה של משהד עלתה לפני חודשים ארוכים בסוף שנת הלימודים הקודמת, והבעיה של שגב שלום מאז ראשית שלוש השנים האלה יש התכתבויות. אני שואל מה יעשה המשרד עם הבעיות האלה? האם הבעיות האלה אכן תזכינה לתשומת לב ולפתרון?

לסיום, בעניין בעיית התקצוב, אני זוכר שהיו החלטות לא פעם ולא פעמיים והייתה התקדמות כלשהי. אני ראיתי כוונה להפריד בין התקציבים האלה לבין התקציב של המועצה. למה לא מומש? מי תקע שם גלגלים? עד מתי בגלל חוסר תקציב שמגיע למועצה והולך לגירעון גם התלמידים צריכים לסבול? תודה רבה.

אדוני היושב-ראש, הכל מתחיל בקונספציה ובהשקפת העולם, והשאלה היא איזו השקפת עולם מדריכה היום את משרד החינוך בכל מה שקשור לאזרחים הערביים במדינת ישראל. שוויון במצב שנוצר לאחר 55 שנים אינו מספיק. לכאורה, מה יכול להיות טוב יותר משוויון? אבל שוויון בעצם מנציח פערים. אם מתחילים היום במדיניות של שוויון אז הפער נשאר בעינו. לכן אין מנוס, אלא לנהל מדיניות שקרויה בדרך כלל מדיניות של "העדפה מתקנת". זאת-אומרת, שצריך לתת יותר, לא שוויון, אלא לתת יותר. אם מבינים את המשמעויות של קיפוח בכל תחום, אבל בעיקר בתחום החינוך. אני זוכר, שבקדנציה הקודמת אחד מחברי הסיעה שלי רץ אליי מבוהל – הוא היה חבר בוועדת החינוך – כי הוא שמע האשמה קשה מאוד שנאמרת בפה מלא בוועדת החינוך שיכולה לקנות לה אחיזה בארץ כמו שלנו, ואחר-כך להדהד מסוף הארץ ועד סופה – שחברת כנסת האשימה את שר החינוך בלקיחת כסף מיהודים ונותן אותו לערבים. בארץ זה נקלט. האשמה יותר קשה מזו לא יכולה להיות. חברת-הכנסת הייתה לימור לבנת.

מי היה זה שלוקח מהיהודים ונותן לערבים?

שר-החינוך.

יוסי שריד.

בוודאי, אני אמרתי. הוא רץ אליי מבוהל משום שהוא אמר שזה יהיה כמו אש בשדה קוצים. לכן בראש ובראשונה צריך להיקבע כלל של העדפה מתקנת.

עניין אחר של השקפת עולם זה מה אנחנו עושים עם הכפרים הלא-מוכרים. הכפרים הלא-מוכרים של הבדואים – ולא רק של הבדואים – לא שייכים בכלל למשרד החינוך. זה לא עניינו של משרד החינוך. שניאור זוכר שהייתי צריך להסביר לעובדים שעבדתי איתם במשרד החינוך שזה לא ענייננו בכלל. כל הזמן אמרו לי "הם לא-מוכרים". אמרתי, מה זה ענייני בכלל אם הם כן מוכרים או לא מוכרים? כמו שדיברו איתי להבדיל אלף-אלפי הבדלות – כי לא מדובר באזרחי מדינת ישראל – על ילדים של הורים שכן הוכרו כיהודים או לא הוכרו כיהודים, כן עובדים זרים, לא עובדים זרים. מה זה מעניין את משרד החינוך בכלל? הם ילדים? הם כאן? משרד החינוך צריךם לתת להם חינוך באופן שוויוני ועל-פי מדיניות של העדפה מתקנת. אשר-על-כן זה לא עניינו של משרד החינוך כמו שזה לא עניינו של משרד הבריאות. שערו בנפשכם שבכפר לא-מוכר לא תהיה מרפאה; מה זה שייך? הזכירו לי כאן העובדים שהייתה לי הזכות לעבוד איתם במשרד החינוך שהטרחנו את עצמנו בשעתו לשר-הפנים והסברנו לו את העניין, ואמרנו לו שחייבים לבנות שני בתי-ספר תיכוניים בכפרים הלא-מוכרים של הבדואים, ולא היה מקל אחד שלא הכניסו בגלגלים של התכנית הזו. שר הפנים דאז, נתן שרנסקי, לא היה נלהב במיוחד לעזור. למען גילוי נאות, צריך לומר שגם לא היה קל להגיע לתמימות דעים גם בין הבדואים לגבי המיקומים. גם זה לא עזר. אתה משכת את בית-הספר לכאן, אז אמרו שהוא לא צריך להיות כאן, אלא במקום אחר. כל פעם משכו את השמיכה, ושיחקו לידיים של מי שלא רצה את זה בכלל, אבל זה שוב עניין של השקפה בסיסית; הכפרים הלא-מוכרים יכולים להיות לא-מוכרים, הילדים לא יכולים לחכות עד שהבעיה הזו תיפתר, וכאן יש בעיה עם המתנה של ילדים; הם כבר נכנסים למערכת החינוך, הם עוברים מכיתה לכיתה, אתה לא תחזיר אותם אחר-כך לכיתה א' או לכל כיתה אחרת, ואת הילדים האלה כבר מחמיצים.

נקודה שלישית היא לעניין איש השב"כ. כמובן יכולה להישאל השאלה מדוע אני לא נפרדתי ממנו; קודם-כל אני רוצה לומר שעשיתי טעות מנקודת ראות של מראית עין. גם לא הספקנו, כמה אפשר להספיק בתקופה קצרה כזו? אף על פי שבתקופה שלי אני יכול לומר בנאמנות שהשיקולים לא היו שיקולים של שב"כ, אלא רק שיקולים חינוכיים ופדגוגיים. לא פעם היו הסתייגויות של עובדים במשרד היו מביאים כלפיי, וזה אפשרי כמובן. אני מקווה ששיקול הדעת שלי היה ענייני. יחד עם זה, הדברים נאמרו במסגרת הגילוי הנאות, אבל הם צריכים לשוב ולהיאמר: יש השחתה עצומה במכרזים, ותמיד הייתה. אני לא יודע לומר אם יותר או פחות, אני לא עד כדי כך בקי בדברים, אבל יש השחתה עצומה במכרזים במגזר הערבי, וחלק גדול מההשחתה צריך לתלות את הקולר בצווארם של אנשים מתוך המגזר שרוצים ביקרם של אנשים כאלה ואחרים – ואני יכול להוכיח את זה – ובאמת מתקבלות תוצאות איומות לפעמים; אנשים ללא כל הכשרה שעומדים במכרז מול אנשים שיש להם כל הכישורים וכל הנתונים הם דברים בלתי מתקבלים על הדעת. תבדקו. עד כדי כך שביקשתי מעוזרי הנאמן עבדול ח'לים זועבי שנדמה לי שהוא ידוע בנקיון דעתו ובנקיון כפיו, שנוציא – והוצאנו – חוזר לכל מאן דבעי שאם יתגלו גילויים של מינויים שמעלים עליהם את החשד של שיקול לא ענייני מתוך קרבה משפחתית, נניח, האיש מסכן את עבודתו במשרד החינוך. עד כדי כך כי ממש הרגשנו שהרקב מחזיק בשורשיםבאמת הגיע הזמן שאפילו לצורכי מראית עין – אני לא יודע עד כמה השיקולים האלה נשקלים – איש השב"כ לא יהיה במשרד החינוך; אין דבר יותר מנוגד מאשר חינוך מצד אחד ושב"כ מצד שני. שב"כ לחוד וחינוך לחוד, והדברים לא צריכים להתערב.

בשעתו אנחנו קידמנו והגענו לשלבים מאוד חשובים של הקמת מכללה ערבית בנצרת. גם זה עניין מסובך ונפתל, אין גורם בארץ שלא רוצה להכניס מקל בגלגלים הנעים לאיטם; אבל זה היה כבר במועצה להשכלה גבוהה, ואושר בידיהם, וראש המועצה להשכלה גבוהה שהלך לעולמו בימים האחרונים, לצערנו, היה כבר בקשר עם נצרת ובא לשם, ראה ושמע, והיה כבר מקום; אבל התכניות האלה בטלות ומבוטלות אפילו בלי הסבר ציבורי נאות. אני חושב שזו שגיאה כבדה מאוד מנקודת ראות של האינטרס של המדינה הזו. זו טעות, וכמו על שאר הטעויות בוודאי נצטער גם עליה, וכדאי מאוד לתקן אותה מבעוד מועד.

אם אני טועה יתקנו אותי האנשים הבקיאים ממני, אני רוצה לתת אילוסטרציה להעדפה מתקנת. אם אני לא טועה, הקצאת הבנייה בכל המגזרים היא מאכזבת ביותר, לא הייתה שנה כל-כך גרועה מבחינת הכיתות והמבנים מזה עשרות שנים, אבל באותה שנה שאנחנו יכולנו לקבוע סדרי עדיפויות, נדמה לי ש- 35%-37% מן ההקצאות היו למגזר הערבי. מכיוון שאתם יודעים שהשיעור היחסי של האוכלוסיה הערבית אינו 35% וגם אין לו 37% אז זו המשמעות, והדברים האלה הם בפועל, הכיתות האלה קיימות. הן עומדות על תילן ואפשר לראות אותן במו-עין.

תודה. לפני שאתן רשות לחבר-הכנסת גפני, אני רוצה לומר שאנחנו ודאי נצטרך בסוף הישיבה הזו כאחת מההחלטות שלנו לקרוא לכך ששיקולים ומינויים במערכת החינוך בכלל, כולל במערכת החינוך הערבית, יהיו על-פי שיקולים מקצועיים בלבד, ולא תהיה תופעה של אפילו מראית-עין וחשד להעדפה במכרזים על בסיס פוליטי, משפחתי או אחר, ובשום-אופן לא יכול להיות שיימשך המצב שבמדינת ישראל יהיה נציג של שב"כ שיש לו קשר כלשהו למינויים מקצועיים. זה בשום אופן לא יכול להתקיים במדינה חופשית! אם לשב"כ יש נתונים פליליים או נוגדים לבטחון המדינה לגבי אדם מסוים – לא משנה מאיזה מגזר הוא – שיפעל נגדו כחוק, אבל לא יכול להיות שיושב נציג של שב"כ בתוך מערכת החינוך הממשלתית, ולעמדתו יש השפעה על מינויים מקצועיים. הדבר הזה עליי בהחלט לא מקובל.

אם עומדים למנות מנהל שהוא פצצה מתקתקת, שיסכלו.

שיעצרו אותו. לא ייתכן שבשל עמדות של אדם או דעות של אדם תישלל ממנו המשרה אם הוא עומד בקריטריונים המקצועיים.

שאלת נוהל: מה השם הרשמי של המחלקה שמטפלת בנושא חינוך הערבים? מישהו מוכן לענות לי?

האם המנכ"לית או מישהו מהמערכת במשרד החינוך יכול להשיב לשאלתו של חבר-הכנסת טיבי?

האם מדובר במחלקה לחינוך לערבים? זה השם הרשמי?

האגף.

האגף לחינוך לערבים? למה ליהודים יש אגף "חינוך יהודי", ולערבים יש אגף "חינוך לערבים"? זו שאלה. זה לא רק הבדל סמנטי!

אנחנו נכתוב בעניין הזה מכתב, ואני מאמין שזה ישתנה.

זה יהיה ההישג שלך. אם גם התוכן ישתנה. זה לא מקרי.

זה ייפתר. בבקשה, חבר-הכנסת גפני.

אדוני היושב-ראש, אני שמח על משב הרוח המרענן שבדבריך האחרונים אתה מכניס את הנאיביות שלא יתערבו. טוב מפעם לפעם לחדש. כשאתה קודם שאלת השאלות אני קצת חייכתי, אבל בסדר. אני מברך אותך ומברך את חבר-הכנסת ברכה על הדיון הזה על הנושא של החינוך בפתיחת שנת הלימודים במערכת החינוך, איך קראתם לזה?

הערבית.

אבל לא קראתם לזה ערבי. המיעוטים.

זה השם שהופיע בהצעה לסדר.

זה יפה מאוד בפתיחת שנת הלימודים. אני לא נמצא פה היום, אלא באתי במיוחד. אני באתי רק לדיון הזה, ואני חושב שהדבר הזה הוא במקומו, והקיפוח במגזר הערבי הוא קיפוח מתמשך. אני מקבל את מה שאמר שר החינוך לשעבר, ח"כ יוסי שריד, ילד שנמצא במקום כלשהו, כמו שמסדרים לו מרפאה צריך לסדר לו מערכת חינוך. הכפר מוכר או לא-מוכר, הילד נולד לכפר הזה, לא הוא יצר אותו וצריך לתת לו את מערכת החינוך. מדינת-ישראל לא תרוויח מזה שהילדים יסתובבו בלי מערכת חינוך, והילדים יסתובבו כך שגם פיסית אי-אפשר יהיה לנהל את מערכת החינוך. הסתפקתי אם בכלל לדבר; יש פה חברי-כנסת ערביים שאני סומך עליהם בעניין הזה, הם מכירים את המערכת הזו גם טוב ממני, אבל לאחר מה ששמעתי כאן אני שמח שהדיון הזה הוא בפגרה, מכיוון שאם הוא היה בזמן כינוס הכנסת הדיון הזה כאן באולם ההרצאות היה משודר בטלוויזיה בשידור ישיר; ואם היו שומעים את הדיון הזה בעולם היו חושבים שאנחנו מדינת עולם שלישי, אולי אפילו פחות מכך. אני שמעתי את נאומו של חבר-הכנסת טיבי. אני לא יודע מה עשתה לי ההרגשה הזאת, אבל אני שואל מה עשתה ההרגשה הזאת למשרד החינוך? גבירתי המנכ"לית, אנשי משרד החינוך המכובדים שעושים מלאכתם נאמנה, נשחזרו את מה שאמר ח"כ טיבי---

חבל שתשחזר, אני אתייחס לזה.

זה התפקיד שלך.

חבר-הכנסת טיבי הוא חבר-כנסת מכובד, ויש הרבה דברים שאני מתייעץ איתו. מספיק ש- 30% ממה שאמר נכון. יש בעיה במגזר הערבי, ובזה אפשר היה להסתתר מאחורי העניין ולומר שאלו בעיות ביטחון, והשב"כ מעורב, שזה דבר חמור כשלעצמו; הרי אפשר לטפל בבעיות ביטחון ואפשר לטפל במערכת חינוך, אלה שני דברים שונים. אמר חבר-הכנסת טיבי, נוסף לכל הבעיה הזו, בא משרד החינוך ורשויות מקומיות – רשויות שלטוניות שלא קשורות לנושא הבטחוני – ומכניסות מפקחים ומנהלים, מכניסים למערכת מציאות כזו שבה מערכת החינוך לא תוכל להתקדם גם אם שניאור יבנה להם בניינים כמו שצריך. מכיוון שלי יש קצת הבנה במיעוטים, אני רוצה להגיד לכם שכשמערכת החינוך מקוצצת – והמצב במדינה הוא קשה כך שמערכת החינוך, לדעתי, לא תוכל לעמוד בהם – הראשונים שנפגעים בהם הם המיעוטים. מכיוון שעל-פי רוב השיקולים הם נטיות ההצבעה של ההורים. על-פי רוב במיעוטים מצביעים למפלגות מסוימות, אז אותם זורקים ראשונים. לא התכוונתי לשום מיעוט אחר מלבד המיעוט הערבי. אנחנו מדברים על מגזר במדינת-ישראל שתוצאתו תהיה באמת פצצה מתקתקת; מכיוון שמה המשמעות של העניין שילד גדל בלי מבנה, הוא לומד באסבסטון, יושב לו מנהל עם רגליים על השולחן; אני מסכים שאחמד טיבי הגזים. הוא לא ישב עם רגליים על השולחן, אבל הוא מנהל שמערכת החינוך במגזר היהודי על כל סוגיו לא הייתה מכניסה מנהל כזה. מפקח שרמתו החינוכית איננה מתאימה למפקח. האמיני לי שחלק מדבריו הם אמת, בחלק האחר הוא גם אמר אמת, אבל אני לא יכול לאמת את זה. התוצאה של הדברים היא שמדינת ישראל אחרי 55 שנות קיומה אומרת: "תראו מה קרה פה במדינה?" חלק מהאוכלוסיה, אני לא רוצה להוציא מהפה שלי מה גדל! מה אתם מצפים, שמה יהיה? שהילדים האלה שגדלו במצוקה כזאת ובקיפוח כזה, מה אתם רוצים, שהם יהיו נאמנים? זה האינטרס שלנו כיהודים שהמגזר הזה, תהיה בו מערכת חינוך ראויה לשמה! תודה רבה.

אני מבקש לשמוע שלושה ראשי רשויות. בבקשה, מר ראמז ג'ראייסי, ראש העיר נצרת.

אדוני היושב-ראש, אני חושב שהפגישה הזאת היא בעלת חשיבות גדולה מתוך ציפייה שאכן תניע בכיוון של שינוי חיובי שיביא לפתרון בעיות אקוטיות במערכת החינוך במגזר הערבי. עם כל החשיבות של הנושאים הגדולים-הכלליים, יש חשיבות גדולה מאוד לטיפול מיידי בהרבה מאוד בעיות נקודתיות לקראת פתיחת שנת הלימודים. פתרונות שיתנו אפשרות לפתוח את המערכת בצורה מסודרת. אני מדבר בשמי וגם בשם יושב-ראש ועדת המעקב שוויק ח'טיב שנבצר ממנו להגיע לישיבה הזאת. לאחר ישיבה סוערת מאוד אתמול של ועדת המעקב שבה ראשי הרשויות המקומיות הציגו תמונה קשה בהרבה מקומות שחלק מהם צוינו: הנגב, כפרים לא-מוכרים, עין-מאהל, מג'דל-כרום, סכנין ואחרים. היה רוב בוועדה לא לפתוח את שנת הלימודים. הזדקקנו למאמץ רב כדי לשכנע שלא תתקבל החלטה כזאת, אלא לפתוח את שנת הלימודים ולתת לילדים את השמחה של היום הראשון של שנת הלימודים. ממש מתוך אחריות שכנענו את אלה שסובלים ממצוקה יותר קשה מאחרים לא ללכת לכיוון של החלטה להשבית את שנת הלימודים. הישיבה הזאת הייתה אחד הנימוקים לא להשבית גם מתוך תקווה שמהישיבה הזאת נצא עם המלצות ויתקבלו תשובות אופרטיביות ממשרד החינוך בחלק מהנושאים שיובילו לכיוון הקלה במצוקה. מתוך התקווה הזאת התקבלה החלטה לבוא, להשמיע, לדון ולנסות כל דרך כדי לפתור את הבעיות.

שאם לא תיפתרנה השביתה בלתי נמנעת.

כן.

הנושא של העלאת רמת החינוך במגזר הערבי, לדעתי, הוא לא רק חשוב למגזר הערבי, אלא חשוב למדינת ישראל. העלאת הרמה והאינטליגנציה חשובה לקידום יחסים בריאים בין שתי החברות: הערבית והיהודית במדינה. פערים ברמה סוציו-אקונומית נמוכה שחלק ממנה היא גם בגלל רמת חינוך נמוכה מביאה לשיח שונה מאשר במצב של העלאת הרמה שבה מגיעים לשיח יותר בריא ומסוג אחר. אני רוצה להתייחס לנקודה מאוד חשובה, לדעתי, שנקראת "חוק חינוך חובה". החוק מטיל על המדינה לספק את החינוך לכל הילדים בלי קשר לרשות מקומית קורסת, בלי קשר לכפרים מוכרים או לא מוכרים, בלי קשר לכל תנאי אחר. זה דבר בלתי מותנה. היום יש הרבה רשויות מקומיות במגזר הערבי שקורסות; השער נעול, לא באים, וזה מטיל ספק על התנהלות תקינה של מערכת החינוך, גם של פתיחת שנת הלימודים.

אני מציע לקיים דיון בין-משרדי כדי לתת פתרון: או שרשויות מקומיות לא יגיעו למצב של קריסה בהתערבות המדינה בשלב מוקדם כדי שלא תגענה למצב של קריסה, ואז גם מערכות השירותים ומערכת החינוך יתקיימו באופן תקין, או דרך אחרת: כדי לספק מערכת חינוך תקינה גם במקרה של רשות מקומית קורסת. זה גם נכון לגבי בנייה ועיקולים. שמחה נמצא כאן, יש היום רשויות מקומיות שפרוייקטים של בנייה בהן נתקעו לא משום שאין תקציב ולא משום שאין תכנון, אלא משום שהכסף שאמור להגיע לאותו פרוייקט לא מגיע; הוא מגיע להוצאה של השלטון המקומי, עיקולים, והפרוייקט מופסק.

שרתים, מזכירים, וכו' התחיל בהתערבות של ועדת החינוך והביא לחוק שפתר את בעיית תשלום המשכורות לעובדים, איום קשה מאוד על מערכת החינוך. צריך ליצור דרך שתפתור את הבעיה הזאת בשריון של תקציבי הפיתוח שיגיעו לאותו יעד ולא לעיקולים.

יש חשיבות גדולה שתקום מכללה אקדמית בנצרת במסגרת המועצה להשכלה גבוהה ולא כשלוחה של אוניברסיטה מחו"ל, אלא במסגרת המועצה להשכלה גבוהה עם כל האחריות, החובות והזכויות שמוקנות למכללות מהסוג הזה. לדבר הזה יש חשיבות גדולה. הייתה סדרת החלטות במועצה להשכלה גבוהה שהופסקה, והיו החלטות גם בוועדת החינוך בקדנציה הקודמת שחייבו מעקב. כנראה, כשקדנציה מתחלפת המעקב נקטע. יש חשיבות גדולה מאוד להמשיך בכך.

אני מצטרף לדבריו של חבר-הכנסת גפני אף על פי שהוא לא נמצא פה, שההשקעה בחינוך במגזר הלא-יהודי זו ציונות לשמה. אני משוכנע במאה אחוז בדעה הזו, וכך זה צריך להיות.

אני רוצה להתייחס לנושא כלל עדתי בעדה הדרוזית---

המצב הנוכחי הוא ציונות לשמה.

לדעתי לא. אם ישקיעו יותר בחינוך במגזר היהודי זה יהיה ציונות לשמה. לכך אני התכוונתי.

נמצא איתי פה יושב-ראש הנהלת בית-הספר למדעים הדרוזי. למנכ"לית היה חלק גדול בעשייה בהקמת בית-הספר הזה שהתחלנו ללמד בו בשנה שעברה. בית-הספר הזה מיועד לכלל העדה הדרוזית; יש בו שתי כיתות בכל שכבה. כבודה קיבלה את ההחלטה, אבל אין המשך. לא ייתכן שמכל היישובים בשני המחוזות לומדים בו, ואין אישור להסעות. איך יגיעו התלמידים? מימנו שנה שלמה את בית-הספר על חשבון המועצות. נכון להיום מצב המועצות אינו מאפשר; אם לא יהיו לנו ההסעות לא יהיה לנו בית-ספר, לצערי; ואני חושב שגם ראש-הממשלה וגם שרת-החינוך וגם המנכ"לית וכל מי שיכול לסייע בכך היה לו חלק בעשייה נהדרת בהקמת בית-הספר. שם מקור הגרעין שיוביל את כל היישובים שלנו, כך אנחנו מאמינים, וכך אנחנו רוצים שיהיה.

אני הופעתי במקום האחרון ברשימת הבגרות, ואני לא מתרגש. אני לא מתרגש מזה משום שאני יודע מה המערכת. רוב העניין הוא משחק של מספרים: יישוב אחד לקח כמה תלמידים חלשים, לימד אותם לבית-ספר אחר לא לתעודת בגרות אז שיעור הזכאות אצלו גבוה יותר, ושלי לא. אבל זה יכול להשפיע לרעה בהמשך הדרך, ולמה אני מתכוון? בירכא יש בית-ספר תיכון אחד שיש בו כמעט 700 תלמידים. אם המדיניות של משרד החינוך היא לא לקלוט תלמידים מחוץ למערכת, אלא לשמור על התלמידים האלה בבית-הספר, צריך לתת להם את המסגרת המתאימה לזה. יש במשרד החינוך מח"ט – מרכז חינוך טכנולוגי – כדי למשוך את הילדים האלה דרך המחשב ללמוד ולצאת אזרח טוב בעתיד, בעל מקצוע. מועצת סכנין יכולה להשיג 10 יישובים כאלה, ואנחנו לא מצליחים להשיג את זה. הגשנו בקשה בשנה שעברה באמצעות המכללה למנהל; העלינו את הבעיה לביקורת אצלנו, כבוד המנכ"לית, ולא הצלחנו לעשות את זה. אם אני עכשיו חותם עם המכללה של סכנין אז בחודש הבא יהיה לי מח"ט, אני לא רוצה שזה יקרה לי. אני רוצה שמי שמנהל אצלי את המכללה למנהל תהיה לו אפשרות למח"ט. גם אם יש בעיה תקציבית השנה, תנו את הפתיחה בתקציב. אני לא צריך בניין, יש לי מספיק בניין; ידידי שמחה יושב פה, והוא יודע.

דבר שלישי, אני רוצה לומר מילה טובה למחלקת בינוי, ולכל מי שקיבל החלטות במשרד החינוך. לדעתי, מחלקת בינוי במשרד החינוך בראשותו של שמחה שניאור עשתה עבודה נהדרת. אני הצלחתי לבנות 3 בתי-ספר בקדנציה הזו ולסגור את הפערים של כיתות לימוד. אנחנו מתכוונים לסיים את בינוי הכיתות כי יש לנו בעיה עם הגנים שצריך להתמודד איתה עד שיהיה בכל יישוב בינוי הולם, תנאים מינימליים ואווירה חיובית. תודה.

בקטע של עין-מאהל אני מציג לפניכם תמונה גרועה מאוד, חמורה מאוד על החינוך בסקטור הערבי. בעין-מאהל יש היום כ- 10 אלפים נפשות; בית-הספר היסודי האחרון נבנה ב- 1974. עברו 30 שנה, ועד היום לא בנו בית-ספר יסודי חדש. 1100 תלמידים לומדים בבית-ספר אחד שנבנה ב- 74'; 1100 תלמידים משתמשים ב- 10 תאי שירותים. המצב התברואתי-בריאותי חמור ביותר. אפילו משרד הבריאות קבע שקשה בתנאים האלה לפתוח את בית-הספר. למרות כל הפניות למשרד החינוך וכל התכניות שהכנו אישרו לנו ב- 2002 את בית-הספר בשיטת ה- PFI. ב- 2003 הקפיאו את ה- PFI. היום יש הצעה לפתור את הבעיה אבל במבנים יבילים ולא רגילים. אנחנו נקבל את זה בשנה הזו כפתרון זמני, אבל מה להבא? האם נשער מהו גורל ה- PFI? לכן אני מבקש גם ממר שמחה שניאור שבשנה הזאת, בימים הקרובים, יוציאו לנו השערה תקציבית לבניית בית-ספר במסגרת משרד החינוך. לא יכול להיות ש- 1100 תלמידים אין להם מענה עכשיו. בשעה הזאת הילדים שלנו ברחוב! שכרנו דירות כל הזמן, ועדיין שוכרים. בבתים האלה השתמשו בעליהם, והיום התלמידים שלנו ב- 1 בספטמבר, אין להם מקום ללמוד, אף על פי שיש לנו עכשיו פתרון זמני דרך שמחה ודרך המנכ"לית – ואני מודה להם שמצאו לנו תקציב מסוים כדי שנוכל לפתוח את שנת הלימודים – אבל מה נעשה בהתחלת השנה? אין לי עכשיו תשובה.

בית-ספר מקיף שאושרה לו פרוגרמה ב- 89', עד היום – 14-15 שנים עד שגומרים פרוגרמה אחת של מקיף? ואנחנו חושבים עכשיו על בניית מקיף נוסף כי בחטיבת הביניים היום יש 8 כיתות בכל שכבת גיל. עין-מאהל מוכר לכולם כמקום ראשון באבטלה זה שנים; המצב הסוציו-אקונומי באשכול הראשון והשני; מספר התלמידים הלומדים בחינוך המיוחד הוא הגבוה ביותר במדינה; מספר החירשים והאילמים הוא מהגבוה בעולם. למרות הפניות הקודמות במשך שנים – בשנות ה-90 ועד היום – לא היה כל מענה לא מהמחוז ולא מירושלים בנושא של בית-ספר לחינוך מיוחד. תארו לעצמכם 60 תלמידים ב- 7:00 בבוקר מחכים להסעה כדי שיסיעו אותם לנצרת או לכפר-כנא או לסכנין או לכפר מנדע, ואין להם טיפול ראוי, אין להם סייעת שמלווה אותם, ולא מטפלים בו. ביקשנו הרבה פעמים כדי לבנות בית-ספר לחינוך מיוחד בעין-מאהל.

שלום לכולם. בכפרים הבלתי-מוכרים יש לנו בעיה אחרת לגמרי ממה שמתרחש במדינה בכלל. אנחנו לא שייכים למדינה; כל פקיד שם הוא גנרל שבונה לו חומה, וברגע שצריך להציג את האוכלוסיה המוגבלת למנכ"לית אות לשרת החינוך או לכל משרד אחר, מציגים אותם כנציגים של הבדואים. זו תופעה שאנחנו צריכים להתנער ממנה כדי שזה לא יבוא על חשבון הילדים שלנו. השר שריד בתקופתו החליט להקים 2 בתי-ספר תיכון, 2 בתי-ספר יסודיים, וזה טורפד. דרך בג"צ חייבנו את משרד החינוך שיחברו את בתי-הספר לחשמל ובעקבות הבג"צ שמו לנו גנרטורים בבית-הספר. אדוני היושב-ראש, לבתי-הספר שלנו חסרים רק גלגלים כדי למשוך אותם לאן שצריך. בסך הכל אלה קראוונים, זה ארעי, ואנחנו דורשים שיהיה לנו – אפילו אם זה ארעי – בכל הכפרים הבלתי מוכרים. ב- 13 הכפרים יש לנו 16 בתי-ספר. מכיוון שעיכבו את החלטת השר והקימו בית-ספר ליד בית-ספר כדי לא להקים אותו ביישוב אחר, אנחנו היום במחסור של בתי-ספר יסודיים ותיכון, כפי שאמרתי, אין בכלל; יש לנו מחסור אדיר בגני-ילדים לגילאים 3-4. משנה שעברה חסרים לנו 160 גנים. בשנה שעברה הקמנו 3 גנים בלבד, וכשאנחנו רוצים לדבר עם המנכ"לית, עם משרד החינוך ועם שרת-החינוך אנחנו לא מקבלים אוזן קשבת, ומציגים לנו את זה כאילו אנחנו לא האנשים המייצגים אף על פי שאנחנו ועדים מקומיים שנבחרו כחוק וכן ועדי ההורים. החבורה שנמצאת שם משיגים אנשים שקשורים אליהם כלכלית ומציגים אותם בפני המנכ"לית ובפני כל זרועות הממשלה כאילו הם הנציגים. המצב קשה וחמור מאוד: ל-38 כפרים אין בית-ספר יסודי אחד. הילדים שלנו נוסעים עשרות קילומטרים, מטרטרים אותם כל היום, ובמקום ללמוד הם רק מטיילים ברכבים לא תקניים. בכל הכפרים הבדואים אין אפילו בית-ספר אחד או כיתה אחת לחינוך מיוחד; לוקחים אותם לעיירות הקיימות, שם נותנים להם חדר שהם יושבים בו וחוזרים בסוף היום. הילדים שלנו לא מטופלים כמו שצריך. אני דורש שתקום ועדה שתחקור את העניין של החינוך בכפרים הבלתי-מוכרים בדרום. לא ייתכן שבמרכז מקבלי ההחלטות כל הפקידים בדרום מתארגנים ומזייפים, לא מדווחים את האמת. ברגע שאנחנו מספרים על המצוקה שלנו, אנחנו מושתקים בידי אנשים שמציגים אותם כנציגים של הבדואים. אין לנו מה לחשוש, גם לא משב"כ. אם יש מישהו מהשב"כ הוא מוזמן לחקור.

משרד-החינוך מתיייחס לנגב אחרת מכיוון שתמיד הוא לוקח קבלן משנה. כאשר מפנים את הבדואים לחינוך – כנראה משתלם לו לתת לקבלן. יש מועצה לכפרים הבלתי-מוכרים, ואפשר לשתף אותה, ולעבוד מול משרד החינוך, וכך להוריד את כל הלחץ הזה. אנחנו רוצים להיות חלק בלתי-נפרד ממשרד החינוך ולא אגף בפינה שאף אחד לא שומע עליו ולא רואה אותו.

אוכלוסיית הפזורה, הכפרים הבלתי-מוכרים, היא הגדולה ביותר, יותר מהכפרים המוכרים. כאשר ביישובים המוכרים קיימים עשרות בתי-ספר, וביישובים הבלתי-מוכרים רק 16 בתי-ספר, והם רק בתי-ספר יסודיים וחטיבות ביניים. אני שואל את המנכ"לית: למה אתם מקימים בית-ספר יסודי וחטיבת ביניים בישובים הלא-מוכרים, ואתם לא יכולים להקים אפילו בית-ספר תיכון אחד? מה משמעות הדברים האלה? איך אתם מרשים לעצמכם להקים גנים ובתי-ספר יסודיים, ולא בית-ספר תיכון אחד שישרת את האוכלוסיה שיש בה מאות תלמידים שעולים מחטיבות ביניים. כאן אפשר לסמן רק דבר אחד ויחיד: אתם מעודדים נשירה באזור! הנשירה שלנו מתרחשת רק בבתי-ספר תיכוניים. מה משמעות המדיניות הזו כאשר אתם לא מקימים במקומות האלה בית-ספר תיכון?

בכל המגזר הבדואי יש 3-4 מפקחים כלליים. למה אין אפילו מפקח אחד מקצועי? נודע לנו שיש רק מפקח אחד מקצועי שבא מהצפון פעם אחת בחודש. מה משמעות הדברים האלה? למה אין מפקחים מקצועיים לאנגלית, לערבית, לחשבון? האם זו מדיניותו של משרד החינוך במגזר הערבי בנגב?

יש פה נציג של ועד הורים משגב שלום, מר אל-עזזמה.

יש לנו בעיה בהחלפת המנהל. תוך 3 שנים התחלפו לנו 3 מנהלי בית-ספר. כאילו אמרו שיש עד שעה 14:00 מנהל בית-ספר, ולמחרת בבוקר יש מנהל חדש בלי להתייעץ עם ועד ההורים ובלי לשאול אף אחד. יש לי מכתב ממשרד החינוך בדרום שבו נכתב שהמנהל שוחרר לתפקיד במועצה; הוא מנהל מחלקת חינוך במועצה שנה. אחרי שנה הוציאו אותו מהמועצה מסיבה כלשהי, והוא מנהל בית-ספר בואדי נאעם, גם באל-עזזמה. אחרי 3 שנים מוסרים לי מכתב שהמנהל הזה היה בחופשה ללא תשלום. איך יכול להיות שמנהל בחופשה ללא תשלום הוא מנהל שנה במועצת שגב-שלום ומנהל שנה בית-ספר באל-עזזמה. היו אומרים אחרי 3 שנים שהמנהל הזה חוזר למקום שלו כי זה בית-הספר הקבוע שלו.

חבר-הכנסת ברכה יחליף אותי ל- 3 דקות, אני מבקש סליחה.

היה לנו מנהל בשנה שעברה שקיבל את כל התמיכה ממשרד החינוך בדרום, ולצערי הרב, השנה הוציאו אותו והחזירו את המנהל הקבוע. אומרים שזה בית-הספר שלו, הוא היה 3 שנים בחל"ת, וכנראה שבית-הספר הזה רשום על שמו. לא יכול להיות שיש מכתב שאומר שהמנהל שוחרר לפי בקשתו, ומשרד החינוך אומר שהוא יצא לחופשה ללא תשלום במשך 3 שנים. תוך שנתיים וחצי יש לנו 3 מנהלי בית-ספר.

אני מאמין שלא ניתן לפתור את כל הבעיות ששמענו בשעתיים. ישיבות כאלה מאוד רצויות לפחות פעם בשליש ובתדירות גבוהה יותר.

הייתם אצלי במשרד. אצלי במשרד זה המקום לענות, לא פה.

אני רוצה לסכם את עניין החשבון המוגן. היינו בסרט הזה, שנתיים בוועדת-החינוך. זה עניין של 3 דקות, השרה יכולה להחליף בתקנה, ואז יש חשבון מוגן. לא יכול להיות שדואגים למורה ולא דואגים לתלמיד. היום הכסף כולו מתנקז לעיקולים, וחבל על הזמן. אם אלה עיקולים מיושב-ראש הרשות, אם אלה בעיות מקומיות. אפשר לתרץ את זה בהרבה מאוד דברים. תכל'ס, בלי חשבון מוגן אנחנו לא מייעלים את כספי החינוך. את הכספים מנצלים לניקיון, למים, לחשמל ולדברים אחרים. אני החתמתי 34 ראשי רשויות ערביות, החתמתי את מרכז השלטון המקומי, ואנחנו ביקשנו וקיבלנו 3 המלצות של ועדת החינוך, והשרה אומרת: "התייעלות בתכנית הבראה". איך נסביר שמשרד הפנים כופה עלינו תכניות הבראה, ושרת החינוך במקום שתגיד תודה רבה שאתם מייעצים או מציעים לייעל את הכספים של משרד החינוך. התהליך הוא הפוך. לא רוצים תודה רבה ולא צל"ש, אבל לפחות שהכסף יגיע לייעודו, וכספי המדינה יהיו מיועלים.

לגבי מג'דל-כרום, משרד הבריאות נכנס 10 ימים לפני פתיחת שנת הלימודים לחדרים טרומיים ואסבסטונים וקובע שאין להיכנס לחדרים האלה ב- 1 בספטמבר. אני לא יודע מי הקוסם שיכול לפתור את הבעיה הזו 10 ימים לפני פתיחת שנת הלימודים. אם המענה יהיה בחדרים יבילים אנחנו דורשים שהאספקה תהיה מידית, ולא דרך המועצה המקומית. בבית-ספר "אל-מותנבי" במג'דל-כרום מדובר ב- 14 חדרים טרומיים. פנינו לבג"צ, והוא הורה לספק חדרים יבילים בעלות של 720 אלף שקל. 350 אלף שקל כבר עוברים בחשבון המועצה המרוכז. יש לנו יתרה של 350 אלף שקל. אם בימים הקרובים ה- 350 אלף שקל לא יעברו ישירות לספק או לקבלן אז גם ב"אל-מותנבי" לא ילמדו. 14 חדרים ועוד 7 חדרים שמשרד הבריאות מורה שהם לא טובים לשימוש זה 21 חדרים.

בעיה נוספת, גבירתי, בעניין בטיחות בבית-ספר המקיף, מדובר שם בגדר שהיום מכינים וגומרים; אבל עד שהמשרד יבדוק אנחנו עוברים את ה- 1 בספטמבר ואז אין לנו את ההעברה החודשית של משרד החינוך והמורים יהיו בלי משכורות. אני מבקש באמת, לא לעכב את שחרור הכסף ולבוא ולבדוק, כי הכל תקין.

תודה לכל הדוברים. אחרי הדברים הנוקבים, הקשים והפחות קשים, הזמן שנותר צריך להיות לרשותה של המנכ"לית.

תודה רבה. יושבת כאן לא רוזנברג שהיא סמנכ"לית לענייני המנהל הפדגוגי, והיא אחראית על מגזר המיעוטים, ואני מקווה שכל הבעיות שהוזכרו כאן אכן ידועות לה בצינורות המקובלים דרך המחוזות ונוכל לטפל בכל בעיה. התיאורים שהועלו כאן הם תוצר של מדיניות מתמשכת של המדינה שיצרה פערים וחוסרים בהיקפים ללא פרופורציות הגיוניות, גם לטעמי. אני רוצה להצהיר כאן שאני בעד לצמצם מידית את כל הפערים – אני לא אומרת את זה בציניות אף על פי שזה נשמע ככה. אני אומרת שאני בעד, ומובן שאני משקפת את מדיניות שרת החינוך. אני בעד לתת מידית את כל המענים---

את כבר 3 שנים במשרד החינוך. רק מקצצים, 3 שנים מקצצים!

אני בעד לתת מידית את כל המענים והפתרונות בנושא הבינוי; אני בעד להעביר מידית ממשרד האוצר את כל התקציבים שמגיעים כדי לכסות את הפערים של 55 שנה. אם אני לא אספיק, אז לפחות התכוונתי, ואני לא צינית.

מה עשינו ומה עוד נעשה? ההיקף של האוכלוסיה הערבית הוא כ- 20%, ולפחות על פניו אנחנו צריכים לתת תמיד 20% מהתקציב לתכניות גם לאוכלוסיה על-פי חלקה היחסי של האוכלוסיה. אבל אמר בצדק חבר-הכנסת שריד שהוא בעד העדפה מתקנת, ולא בעד הקצאה שוויונית או שווה. אני אחבר בין שני הדברים: אני בעד העדפה מתקנת ליצירת שוויון הזדמנויות, ליצירת הזדמנות שווה כדי להגיע למיצוי אופטימלי של כל נער ונערה. בעניין הזה אני רוצה לומר מה עשינו עד כה. ראשית, בנושא הבינוי יש אכן חוסרים רבים – ולא משנים עכשיו אם המספרים בעייתיים או לא – אבל העובדה היא שיש חוסרים. לפני שנה בערך כשהיינו בקבינט החברתי הגשנו תכנית של בינוי מידי של 15 כיתות להקדים את ההרשאות של 3 שנים, ודרשנו שיאפשרו לנו לבנות במידי 5000 כיתות. הממשלה לא קיבלה את התכנית שלנו כפי שהגשנו אותה, אלא אמרה: "אנחנו נקבל תכנית של 4350 כיתות לפי החלוקה הבאה שהייתה למורת רוחנו. למשרד החינוך הקצו 1000 כיתות, למפעל הפיס 2350 כיתות ולשיטת PFI 1000 כיתות. אנחנו לא אהבנו את זה כי אנחנו מאמינים בשיטת הבינוי---

לכלל המערכת.

כן. ושניאור והמנהל התמחו בה, והם עושים את זה יוצא מן הכלל. הבעיה היא שהתפוקות של משרד החינוך היום הם הרבה יותר מהירות וטובות; אלא שהייתה החלטת ממשלה ולא יכולנו להתנגד לה. היותר גרוע מבחינתנו, שחלק מהתכנית בכללותה, כל נושא ה- PFI הוקפא. זה חשוב לענייננו כאן, משום שה- PFI הוקצה למרבית הבינוי במגזר הערבי והחרדי כי שם לא מדובר בתוספת של כיתה בתוך בית-ספר קיים, אלא ממש בבינוי של מבנים גדולים ושלמים, לא בחלקים. לכן אין טוב יותר משיטה כזו של יזמות פרטית שתבצע את זה במידי. מסיבות שאינן שמורות עמי, אלא במשרד האוצר הוחלט להקפיא, ואז נוצר המשבר. כרגע תפקידנו הוא לוודא שיינתנו הפתרונות לפתיחת השנה, ואכן אנחנו פועלים כך. גם בישיבה האחרונה שאתה נכחת אצלי במשרד לפני שבוע עלה עניין עין-מאהל ובעיות נוספות, ואני אמרתי שאנחנו בהחלט נרכוש מבנים נוספים כדי לאפשר גם לעין-מאהל מבנים חדשים. זה לא פתרון טוב תמידי, אבל לפחות כרגע לנוכח המצב הוא פתרון חלקי בהחלט סביר. אני רק רוצה לציין שסך 200 היבילים שבנינו השנה הם מכספים שכואב לי הלב שאני מוציאה אותם, אני לא צריכה לקנות יבילים. זה חסר שנוצר בגלל הקפאה של ה- PFI והתמהמהות של מפעל הפיס. לכן מכסף יקר מאוד שנועד לדברים אחרים אני משלמת יבילים, כי אני לא רוצה שיהיה ילד אחד שיסתובב ללא קורת גג. ולא יהיה ילד כזה. לא יהיה מצב כזה. מתוך 200 היבילים שרכשנו 89 הם למגזר הערבי.

ועוד 16 למזרח ירושלים, כלומר כמעט 50%.

אני לא כוללת את מזרח ירושלים כרגע. מתוך 100% הכסף שהוקצה, 45% הולך למגזר הערבי בנושא היבילים. אני שמחה שבינתיים בשבוע האחרון מפעל הפיס הודיע שהוא הפשיר את ההקפאה שהוא גזר על עצמו, והוא ימשיך בבינוי. זו לפחות בשורה. יש עוד רעיון שהיום יובא לשולחנו של שר-האוצר בפגישתנו---

הפשיר את מה שהיה מיועד לביצוע.

כן, כן.

לגבי ה- PFI הייתה לנו הצעה יצירתית, שהחברה למשק וכלכלה תיתן הלוואת גישור למדינה; היא תתחיל לבנות, ובכספי PFI שיתקבלו יתנו להם את זה בבוא היום. זה דבר שבעיניי הוא די פשוט להחלטה. היום אחר-הצהריים אנחנו אצל שר-האוצר, ואני מקווה שהוא יקבל את ההכרעה, ואם הוא יקבל הכרעה חיובית תהיה לנו בשורה נהדרת שאכן אנחנו עוקפים את בעיית ה- PFI.

אני רוצה להתייחס לבעיית הפזורה. שאל אותי חבר-הכנסת טלב אלסנאע אם אנחנו צריכים לענות בשם משרדים אחרים. כן, אנחנו מוצאים את עצמנו עונים לפעמים בשם המשרד לבטחון הפנים, בשם הפנים. בנושא הפזורה זה ממש עניין של משרד הפנים ולא שלנו. יש לנו עניין להתערב, ואנחנו גם מתערבים. אם הייתה לי הסמכות הייתי עושה. לא סתם הצהרתי בתחילת הדיון מה שהצהרתי, אני התכוונתי, אבל זה לא בידי.

באדמות הפזורה יושבים אזרחי המדינה. לא בונים יסודיים כי יסודיים זה גם מבנים כאלה ואחרים. אבל למה אני לא נותנת יבילים לתיכון? נניח שזו צריכה להיות הטענה. אם נתתי ליסודי ולגנים יבילים, למה לא לתיכון? כי תיכון לא מתאים ליבילים. תיכון דורש מעבדות, דורש ספרייה. אסור לי לבנות מעבדות שיש בהן חומרים כימיים מזיקים במבנים יבילים. אני לא יכולה לנהל תיכון אמיתי במבנים יבילים. יש לי עניין, האמינו לי, שיהיה שם תיכון; הרי זה עולה לי כסף להסיע את הילדים. מה אני צריכה להסיע אותם? אגב, רשמתי בפניי גם את הנושא של חינוך מיוחד, ובצדק. אני באמת לא רוצה להסיע אותם, ואנחנו נבחן גם את הנושא הזה. אני לא יכולה, המדינה לא נותנת לנו לבנות מטעמים סטטוטוריים כאלה ואחרים. הייתי בשמחה עושה את זה. זה בידי משרד המשפטים, פרקליטות המדינה, משרד הפנים. כשאני אמרתי לפני שבוע שיש כוונה להקים מועצה אזורית לפזורה גיחכתם. אולי אתם מצויים ממני יותר---

לא, אף אחד לא גיחך, אבל זה היה מעט, זה כל העניין.

אני באמת בתמימותי רוצה להאמין שתוך חצי שנה תקום מועצה אזורית שתיתן פתרון כדי שאני אוכל להזרים גם כסף אליה, לבנות דרכה. אני כן מתרשמת שיש כוונה אמיתית. אפילו דיברתי עם מנכ"ל משרד הפנים, והוא אמר לי תוך חצי שנה. מנכ"ל הוא חבר מקצועי, זה לא ברמה פוליטית. לכן אני נוטה להאמין שיהיה פתרון במהלך השנה הזו, ואנחנו סוף-סוף נוכל ליישם דברים שאנחנו רוצים לעשות הרבה זמן.

בינתיים אין מקומות לתלמידים המוכרים---

ראג'י, אל תפריע לי. אני אמרתי, אף ילד לא יהיה ברחוב. האחריות היא עליי. למה מישהו חושב שיש לי עניין שילדים יסתובבו ברחוב. התפקיד שלי הוא לא לשתוק ולהקשיב רק, כמו שחשב גפני.

לך יש היכולת לפתור את הבעיה ביסודיות. למצוא פתרון טוב יותר מאשר לאלתר בתחילת השנה מקומות.

זה מה שאני עושה. אני גם פועלת, ואתם יודעים שאנחנו פועלים.

בנושא ההישגים הלימודיים אני אתחיל בתכנית החומש. פגשתי בתכנית הזו בעיצומה; לא אהבתי אותה. אהבתי את הכסף שיושב שם, אבל לא את הדרך שזה הוצע. איציק תומר יושב כאן והוא יודע. אני אמרתי לא אחת שגם באמצע אני מוכנה לשנות מהלך; אם אתם רוצים שהכסף יעבור לרשויות אז קחו את הכסף, ובבקרה משותפת נראה שהכסף הולך לערוצים הנכונים. שינויים רבים לא נעשו, אבל נעשו אי-אלו שינויים. אתם יודעים שבעניין הזה הייתה לי אוזן קשבת. הייתי מוכנה לכל מהלך שתציעו, ובלבד שבאמת יהיה טוב. אני חושבת ששינינו והתגמשנו; ביקשתם שהתכנית תמשיך. התכנית היא תכנית ממשלה עם תקציב ל- 5 שנים, וזו השנה האחרונה שלה, שנת תשס"ד. אני לא יכולה להתחייב שהיא תימשך, הלוואי שכן. אבל צריך לומר שבמסגרת הזו עשינו בדיעבד משהו חכם: קנינו ממנה שעות לחינוך מיוחד ושילוב, ואלו הן השעות בבסיס. אם נרצה או לא נרצה זה יהיה הרבה יותר חכם לשנים הבאות. זה חלק שימשיך ומחייב את המשרד גם בשנים הבאות; כלומר, גם אם התכנית לא תהיה, למעשה חלק ממנה, נתח, כ- 20 מיליון מתוך 50. לכן אני אומרת שהרווחנו משהו. לא התכוונו שזה מה שיקרה, אבל זה יצא נהדר. אני גם מחויבת בבג"צ לתוספת של 4000 שעות. אני עומדת בזה למרות הקיצוצים, לא קיצצתי בזה, וגם בשנה הקרובה אני אוסיף את ה- 4000. היום בדיון אצל שר-האוצר נדבר על חוק השילוב, אז אין ספק שגם כאן יתוסף נתח נכבד מאוד לטובת המגזר.

ביקשתי לעשות הערכה לגבי תכנית החומש ולהעביר לי את התוצאות ואת התוצרים, ועל-פי דו"ח הערכה של ד"ר גיל שילד יש עלייה של 4% במגזר הערבי בבגרויות בזכות תגבורים שניתנו במסגרת תכנית החומש. אני חייבת לומר שיש בעיה של טוהר בחינות במגזר, אבל גם אם יש בעיה עדיין יש עלייה. זאת-אומרת, גם אם העלייה שאנחנו נציג לפי הממצאים היא קצת מוגזמת עדיין יש בהחלט עלייה; למשל, בשנת תש"ס עד תשס"ב, בלי לקחת בחשבון את הקיץ הזה במגזר הבדואי מ- 17% בגרויות בתש"ס ב- 2000, ב- 2002 עלינו ל- 26%; במגזר הדרוזי מ- 29% עלינו ל- 37%; בערבי-מוסלמי עלינו מ- 29% ל- 34%; ואם אנחנו רוצים להשוות למגזר היהודי שם הייתה עלייה מ- 46% ל- 52% בעוד שבכל המגזרים בארץ זה נע בין 41% ל- 46%. בזרם הבדואי שיעור העלייה הוא הגבוה ביותר; הוא עדיין נמוך, הוא התחיל מנקודת פתיחה מאוד נמוכה.

מה עושים כדי שרמת ההוראה במגזר הבדואי ובכלל תשתבח עם השנים? אנחנו מקצים תקציבים בעיקר בדרום להכשרה של כוחות הוראה מתוך המגזר הבדואי גם במכללת "אחווה", באוניברסיטת "בן-גוריון", בכל המוסדות האקדמיים בסביבה כדי ליותר כוחות הוראה בדואים לקבל הסמכה. עד כה המדינה שילמה הרבה מאוד כסף להביא בדואים מהצפון לדרום; זה לא הוכיח את עצמו כי הם לא התמידו שם וחזרו חזרה, ולכן עברנו לתכנית שתכשיר מתוך הדרום את הכוחות לחינוך הפדגוגי לדרום עצמו.
דבר נוסף שאנחנו מקדמים הוא מסלולי ייעוץ לאקדמיה כדי שיהיו לנו יותר יועצים דוברי ערבית ופסיכולוגים למגזר עצמו. אלה שני מסלולים שאנחנו מממנים במלואם. זה אפרופו העניין של קלינאי תקשורת.

לגבי דו"ח ועדת שושני והתקצוב הדיפרנציאלי, אני לא רוצה להיכנס לפרמטרים. בצדק אמר חבר-הכנסת שריד, צריך העדפה מתקנת. בפרמטרים שנלקחים במדד קיים נושא העלייה. אומרים במגזר הערבי שמשום שהם לא עולים אז אנחנו לא שוויוניים. אנחנו צריכים לתת מענה לאוכלוסיות ששפת ההוראה בבתי-הספר, קרי: ערבית או עברית אינה שפת אמם, והם צריכים על זה פיצוי, כמובן, מוגבל לשנים, וגם דיפרנציאלי למדינות שמהן הם הגיעו. אלה הפרמטרים שנכנסו למדד. אם היינו חושבים בעקבות הסימולציות המדגמיות שעשינו שהפרמטר הזה יפגע קשות במגזר הערבי היינו עושים שינוי. לא רק שלא ראינו שהוא פגע, אלא לשמחתי, - ואני אומרת שהיה אומץ לב לשרת-החינוך לקבל החלטה שהיא הולכת עם המדד ועם ההשלכות שלו – אנחנו מתוך 25 אלף שעות שהוספנו השנה באמצעות משרד האוצר בעקבות החלת התכנית 16 אלף שעות הולכות למגזר הערבי; דהיינו, 64% מהתוספת התקציבית שניתנה לתקצוב אישי הולכת למגזר הערבי. חלק אחר ממנה – נכבד גם הוא – הולך לחרדים, ולממלכתי נשאר מעט מאוד.

כי המטרה הייתה להשוות.

אני לא יודע מהערבים אומרים על זה, אבל אני מוכן להחליף.

מאה אחוז.

אני בירכתי על זה, ואני אומרת שוב: כל פעם להכות בה ולהשמיץ אותה בעניין הזה זה ממש לא הוגן, כי היא הלכה פה למהלך מאוד אמיץ, ובאותה מידה אפשר היום להשמיע נגדה שאלו תקציבים שהיו יכולים ללכת ל...והלכו ל... היא אמרה והיא בירכה על זה. אני אומרת שוב, תוך 5 שנים נלך למאגר שוויוני פתוח, ואז תהיה תוספת של 100 אלף שעות שמתוכם 70 אלף שעות מתוך התכנית יילכו למגזר הערבי. אז אני חושבת שצריך לברך על זה, ולהגיד תודה לפעמים. מאוד אהבתי את הדרך שאומרים תודה על דברים, ולא שמעתי מכם תודה, ואני נורא מצטערת על זה. רק קראתי בגלובס את הטענות.

זה לחיוב.

לא היה זמן.

תודה על הכוונות הטובות. נגיד תודה על הביצוע גם.

מאה אחוז. הנה, אני מספרת על ביצוע.

אני מזכירה, אף על פי שהמגזר הוא 20% מהאוכלוסיה מגיע לו יותר בגלל העדפה מתקנת, והוא גם מקבל יותר.

בסך הכל, אם אני מסתכלת על התוספת מתוך כלל השעות שניתנות למגזר מול כלל השעות שניתנות למגזר היהודי, תהיה תוספת של 30% למגזר לעומת 5% למגזר היהודי. זו בהחלט העדפה מתקנת, ואני ממש מברכת על זה. פעם ראשונה בהיסטוריה שהמשרד מנהיג מדד אחיד, אין שני מדדים. גם עם יש לכם ביקורת על הקריטריונים בפנים אני הבטחתי שבמהלך השנה נבדוק עוד האם יש בעיתיות. אבל פעם ראשונה שיש מדד אחיד, ולא אומרים שזה הסל של הערבים, ועכשיו נפעיל מדד כזה. אין דבר כזה!

נושא של אשכולות 1,2 על-פי הממ"ס לגילאי 3-4 זו החלטת ממשלה, והאוצר צריך לתת כל שנה השלמה אשכולות 2,1 ואחר-כך 3 ואחר-כך 4 וכן הלאה. זה הוקפא ביום שהגעתי זה היה קפוא. אין תוספות. ביום שתהיינה תוספות אתם נמצאים שם, אף אחד לא יגרע את זה מכם. לא תמצאו שנתתי לאיזשהו יישוב. הקפאתי, לא נמשיך לתת. גם ליום לימודים ארוך לא נותנים תוספות. מה שהיה – נעצר. ברגע שייתנו אני ממשיכה. אמרתי לכם שיש לי עניין מיוחד – אני לא אזכיר את המניעים שלו – לתת גני ילדים טרום חובה במגזר הערבי. אני יודעת בדיוק מי לוקח את הילדים האלה, לאן לוקחים אותם ואיפה מלמדים אותם. אני לא רוצה, אני רוצה אותם אצלנו. לכן ברגע שתינתן תוספת, אם אתם תצביעו על יישוב – יהודי לצורך העניין – שנתן בתקופה הזו, ולא נתן למגזר אז יש לכם מקום להגיד. לא היה, ואני מבטיחה שלא יהיה כזה מצב. אני גם רוצה להתהדר בתוצרים של הישגים ייחודיים נהדרים. מי פוגע בממוצעים של המדינה? מגזרים חלשים. אין עניין לפגוע בהם או להמשיך לפגוע בהם, ולכן אנחנו עושים הכל כדי לשפר.

לגבי אגף שח"ר, אני לא קיצצתי למגזר. אני קיצצתי אותו, לצערי, עקב קיצוצים קשים מאוד במשרד, אז הוא קוצץ לכל המגזרים. אני מבטיחה דבר אחד: הוא יקוצץ שוויוני לחלוטין. לא יווצר מצב שאחרון-נכנס הוא הראשון-יוצא.

הקיצוץ יהיה שוויוני.

אני הגעתי בנקודת זמן. אתם צריכים לבחון את העבודה של המנהל ושל המשרד לפי המדיניות שקיימת בקדנציה הזאת בנקודת זמן מסוימת. בנקודת הזמן הזאת אני מאוד גאה לשבת פה. אנחנו עושים יותר ממה שחלק חשבו. לא יקחו מכם את זה משום שנכנסתם אחרונים. לאה, תרשמי לך את זה, תוודאי שאכן אבי לוי מודע לעניין.

לעניין המבנה הארגוני, אני לא עצרתי אותו. בגלל בעיות שעושים לי בנציבות שבמשרד האוצר – כן מפטרים, לא מפטרים, כן אפשר להזיז בן-אדם, אי-אפשר להזיז בן-אדם – נגיע לזה, ואם אני אחדש את זה אני אשמח מאוד לראות את החוברת שאתה הצגת כאן.

אף על פי שיש מבחני משוב ארציים בכיתות גבוהות: ב', ה' ו-ח' אנחנו גם מנהיגים בכיתות ד' ו-ו' בחינות בתקציב נוסף כדי לעקוב מקרוב אחר ההישגים, ולא לראות פתאום בבגרות שנפלו או לא נפלו. אני רוצה מוקדם ככל שניתן לראות איפה זה עומד ולתת את המשאבים כדי לתקן את הטעון שיפור.

את הפיקוח המקצועי אני מבטלת. זה לא שבמגזר הערבי אין מפקח במקצוע כזה או אחר. אני לא מאמינה בשיטה הזאת.

לגבי המכרזים והמינויים. אין סקטור מלחיץ יותר, מתערב יותר כמו הסקטור הערבי בנושא מכרזים. זה ידוע, ואפילו חבר-הכנסת שריד ציין את זה. אני עושה הכל כדי למנוע שיקולים זרים שאינם שיקולים פדגוגיים, ולהימנע מהם. יכול להיות שיש עוד מה לתייג, אני אראה את זה, אני מאוד מתעקשת. אנחנו עושים הרבה מאוד שינויים ומאשרים, למשל, יותר מינויים של נשים לניהול – זה היה זר למגזר ולמורת רוחם של חלק, אבל לומדים להכיר.

אין מפקחות.

יש. כדי להרגיע, הנושא מוכר לי. נעשה כל מאמץ כדי שיהיו רק אנשי מקצוע. בהזדמנות זו אני ארשום לפניי לבדוק ולמפות את מי שנמצא שם ללא הסמכה. אני אעשה מיפוי, ונעשה הכל כדי שיועברו הסמכות. אני מאוד מודה לכם, ותהיו אופטימיים, אנחנו באמת פוזיטיביים.

אני העליתי שתי בעיות---

עניינים נקודתיים תעבירו ללאה רוזנברג שנמצאת פה. היא אחראית על פתיחת שנה מסודרת.

הדיווח נמצא, הוא אצלי כל יום ומטופל כל יום.

---

אני בעד. הופתעתי לשמוע שמישהו אמר שהשרה---

צריך להגיד פה שאנחנו היינו בעד. מי שמתנגד לחשבון היהודי זה מרכז השלטון המקומי.

---

שרת החינוך לא מתנגדת. היא מאוד בעד, אני מאוד בעד. אם אנחנו נראה שעם השלטון המקומי לא מסתדרים אני ארמוז לכם שתפעילו חקיקה.

לסיום אני רוצה לברך ברוח הדברים שלך. וסרמן יצא, וחבל. שילמד מכם. לא משביתים את שנת הלימודים, וביחד אנחנו פותרים את הבעיות ופותחים את השנה בצורה מסודרת. אני מודה לכם על שיתוף הפעולה.

אני מבקש ברוח אופטימית וחיובית זו שקודם-כל נסכם את הישיבה:

הוועדה מודעת לפערים הקיימים בין הישגי התלמידים במגזר הערבים במבחני הבגרות ובמבחני המיצ"ב ובמבחנים הבינלאומיים לבין הישגי כלל תלמידים ישראל, והוועדה מצרה על מצב זה.

הוועדה קוראת לממשלת ישראל לקבוע תכנית פעולה שתביא לקידום מערכת החינוך הערבית ולסגירת פערים בינה לבין מערכת החינוך הכללית ונקיטת מדיניות של העדפה מתקנת.

הוועדה קוראת למשרד החינוך ליתן פתרון מיידי לבעיות המחסור בכיתות הלימוד בחלק מיישובי המגזר הערבי, וכן ליתן מענה לבעיה הכאובה של אי-קיום בתי-ספר בכפרים הלא-מוכרים.

הוועדה מביעה תקווה כי הטענות בדבר הטיית מכרזים ומינויים לתפקידים במערכת החינוך הערבית מוגזמות. מכל מקום, היא רואה במשרד החינוך את האחראי המלא והבלעדי לכך שמינויים יבוצעו על-פי שיקולים מקצועיים בלבד. בכל מקרה, אין מקום למעורבות כלשהי של השב"כ במינויים במערכת החינוך.

הוועדה תקיים בקרוב 3 ביקורים במערכת החינוך הערבי. תודה, חברים.


הישיבה ננעלה ב- 12:10