פרוטוקולים/ועדת הפנים/7038



5
ועדת הפנים ואיכות הסביבה
13/08/03

פרוטוקולים/ועדת הפנים/7038
ירושלים, כ"ו באב, תשס"ג
24 באוגוסט, 2003

הכנסת השש-עשרה נוסח לא מתוקן
מושב ראשון



פרוטוקול מס' 68
מישיבת ועדת הפנים ואיכות הסביבה
יום רביעי, ט"ו באב התשס"ג (13 באוגוסט 2003), שעה 09:30

סגירת תיקים על ידי משטרת מחוז תל-אביב – הצעה לסדר-היום של
חבר הכנסת אהוד יתום.

חברי הוועדה: יורי שטרן – היו"ר
יעקב אדרי
חמי דורון
אהוד יתום
אופיר פינס-פז

סנ"צ אביחי דורון - ראש מחלקת תביעות פליליות, מחוז תל-אביב
המשרד לביטחון פנים
סנ"צ נורית זיו - ראש מדור אלימות במשפחה –
המשרד לביטחון פנים
פקד אילן סלומון - קצין מדור תביעות – המשרד לביטחון פנים
עו"ד אבישי פדהצור - הנהלת בתי המשפט

יפה שפירא

מזל כהן









סגירת תיקים על ידי משטרת מחוז תל-אביב

אני פותח את ישיבת הוועדה בנושא שהופנה אלינו ממליאת הכנסת. את הנושא העלה חבר הכנסת אהוד יתום והוא: סגירת תיקים על ידי משטרת מחוז תל-אביב. חבר-הכנסת אהוד יתום, בבקשה.

עיינתי בתקשורת, כהרגלי מדי יום, ונוכחתי לדעת שמשטרת ישראל, בהנחייתו או על פי החלטתו של סגן ניצב אביחי דורון, החליטה לסגור 13,000 תיקים פליליים של אזרחים. החליטו לסגור את התיקים האלה על עבירות שגילן ארבע שנים ומעלה. זאת אומרת, אותה עבירה, על פי תפיסת עולמי, על פי הבנתי הרגילה הסבירה, שנעשתה ארבע שנים ומעלה, ואותה עבירה שנעשתה ארבע שנים ומטה, אחד ילך על פי הליך פלילי והשני לא ילך על פי הליך פלילי, וכל זה נובע משום בעיית כוח אדם במשטרת ישראל. זה יוצר אפליה לכאורה בין מי שזכה במרכאות בחנינה מהמשטרה לבין מי שעשוי להיעצר על ידה בעתיד על עבירות דומות. אני חושב שאנחנו צריכים לתת את הדעת על העניין הזה.

יש כאן גם פגיעה במי שנפגע על ידי העבריין. כלומר, אם למשל היכו אותי ואני הגשתי תלונה למשטרה, הפוגע יוצא פטור בלא כלום ואני נשארתי עם הסנוקרת באף מבלי שאני יכול בצורה כזאת או אחרת למצות את הדין.

זה יוצר מצב של לעג לחוקים. יש חוקים, החליטו שזאת עבירה אז בואו נשנה את הקריטריונים בגדול. היו כבר על זה ביקורות גם של בית משפט עליון גם של היועץ המשפטי לממשלה. בואו נשנה את החוקים ונגמר הסיפור. מדוע בגלל בעיות של כוח אדם במשטרה אדם יוצא פטור בלא כלום? אם אתם רוצים לעשות את הדבר הזה, בבקשה לכו להליך מסודר של שינוי הרף הפשיעתי ואז נדע לדוגמה שלהכות שכן זה בכלל לא עניין של תלונה במשטרה. שישברו אחד לשני את השיניים ונגמר הסיפור.

אחרי שהעליתי במליאה את הנושא הזה כהצעה לסדר, היא החליטה להעביר את הנושא הזה לדיון בוועדה הזאת. לתפיסתנו כולם שווים בפני החוק. אומנם נדהמתם לגלות את העומסים הבלתי נתפסים, אבל החלטתם למעשה על צוות חיסול לעבירות וזה פשוט לא עולה על דעתי. אני חושב שזה יוצר מצב בלתי אפשרי, שיש מי אשר נפגע והוא מוותר על זכותו להגנה בפני החוק. אני חושב שדבר זה כבר נאמר גם בעבר.

אני יודע שיש לכם החלטה שאומרת שעל עבירות עוון אשר עונשי המאסר עליהן הן עד חמש שנים ממילא נסגרים אחרי חמש שנים אם בפרק זמן זה לא מוגשים כתבי אישום. עקב ההחלטה הזאת התעורר ויכוח קשה בעד ההחלטה ונגדה, ולמעשה הסיבות שבגינן המשטרה החליטה על העניין הזה, שוב על פי האינפורמציה שבדקתי ומצאתי, זה שבית המשפט העליון ראה בחומרה את העובדה שמוגשים כתבי אישום שלוש שנים לאחר ביצוע העבירה, מבקר המדינה קבע שמוגשים כתבי אישום בעבירות שוליות שלא היו צריכים להיות מוגשים והנושא השלישי זה הצטברות תיקים שטרם טופלו בשל מחסור בכוח אדם.

אני חושב שההחלטה שלכם היא החלטה לא טובה שיוצרת מסר לציבור: תבצעו עבירות קטנות. אדם ביצע עבירה ובוטל ההליך הפלילי נגדו, מחר הוא יבצע את אותה עבירה פעם שנייה, למה לא? הוא יגנוב פה קצת הוא יגנוב שם קצת, הוא יכה פה קצת, הוא יכה שם קצת, כי הרי הוא קיבל הכשר על עוול בכפו, כפי שנאמר, וזו הבעיה בכללותה, אדוני היושב-ראש.

תודה. אני אולי אוסיף עוד ממד שאותי מאוד מבהיל בסיפור הזה והוא ממד אפלייתי. הרי במציאות, תלונות של מי לא מטופלות בזמן? של אנשים חלשים שאין להם כוח ללחוץ על המערכת. כמה שאתה יותר עני ואין לך עורך-דין חזק או בכלל אין מי שייצג אותך, כמה שאתה מתקשה בשפה ככה התלונה שלך מטופלת במשטרה בדרך כלל. לכן האיטיות הזאת לא מתחלקת בצורה שווה בין האזרחים אלא אוכלוסיות שלמות יוצאות לא מוגנות על ידי החוק. לכן אנחנו רוצים לשמוע מכם איך המהלך הזה נראה מבחינתכם.

אני לחלוטין מסכים עם שניכם.

יופי, נגמר הדיון, תבטלו את ההחלטה ובא לציון גואל.

אם יורשה לי לפרט. תפיסת העולם שלי לגבי מה התפקיד של תביעה ואיך תביעה צריכה לתפקד היא כזאת: ראשית, התביעה נותנת שירות לאזרחים של האזור שהיא אחראית עליו. היא נותנת שירות בזה שהיא מביאה לידי מיצוי משפטי את התלונות שלהם. ברור מאליו שלא כל תלונה של כל אדם שמגיש ניתן לטפל בה, אבל אני תופס את התפקיד של התביעה דווקא כזו שצריכה לטפל במירב התלונות של האזרחים מכיוון שהתלונות הכי קטנות של השכן שמישהו הכניס לו דבק למנעול וזה לא מטופל באופן שגרתי במשטרה מכיוון שצריך לעשות איזשהו תהליך של תיעדות וכו', אותו שכן אין לו מזור למצוקה שלו, הוא צריך בסופו של דבר לעבור דירה מכיוון שאף אחד לא עוזר לו, לרבות לא באמצעים החוקיים שהוא זכאי להם.

בשביל להגיע למצב הזה צריך לעשות שני דברים. אחד, להקים איזושהי מערכת שבה ניתן לטפל במירב התלונות כאמור מבחינת תהליכי העבודה. דבר שני, להגיש כתבי אישום באופן מהיר יחסית. זאת אומרת, אני מדבר על ממוצע רצוי של סדר גודל ארבעה-חמישה חודשים מיום ביצוע העבירה. זה פחות או יותר הזמן שלוקח לחקירה להעביר את התיק לתביעה ולתביעה להתארגן ולהגיש כתב אישום. ככה אני תופס את התביעה וככה אני רוצה שהתביעה תעבוד ממחר לצורך העניין. המחר הזה מבחינתי הוא כבר די היום.

המציאות שאני נתקלתי בה כשהגעתי למחוז תל-אביב היתה מציאות כזאת: במחוז תל-אביב מתקבלים מדי שנה 110,000 תיקים. הפיגור בתביעה בלבד של התיקים האלה היה בסדר גודל של מעל 25,000 תיקים, שזה פיגור שנמשך לאורך שנים. בשנים האחרונות הוא קצת התעצם בגלל שהגיעו יותר תיקים והיו בעיות כוח אדם אחרות.

הנתון הזה עובר משנה לשנה או שכל שנה נוספים לך 25,000?

כל שנה נוספים 20,000 חדשים.

זה לא שבשנה הבאה יהיו לי 50,000, אלא אני אטפל ב-12,000 ויגיעו 15,000 אז יהיו לי 3,000 שהתווספו, לדוגמה.

זאת עלייה זוחלת כלפי מעלה כל שנה.

תוך שלוש שנים 10,000 תיקי פיגור. מתדפקים על דלת המפלג יותר מ-20,000 תיקים בשנה.

אתה אומר שאתם מטפלים ב-110,000 תיקים חדשים כל שנה ואתה מפגר ב-3,000 תיקים מתוך 110,000.

לא. לתביעה מגיעים סדר גודל של 21,000 תיקים בשנה.

למה אני צריך להשוות ולייחס את ה-3,000? הם אחוז ממה?

מתוך 21,000. 18,000 מטופלים.

מה שאתה אומר זה כך: מתוך 110,000 תיקים בערך 70,000-80,000 נסגרים.

לא בהכרח. חלקם עוברים לפרקליטות.

חלקם לא גלויים, חלקם בחקירה עדיין, חלקם מגיעים לפרקליטויות, חלקם מגיעים אלינו.

כמה תיקים מגיעים לתביעה המשטרתית?

סדר גודל של 21,000.

כמה מגיעים לפרקליטות?

סדר גודל של 10,000.

זאת אומרת שבערך 70,000 נסגרים.

נכון. מה שקורה בפרקליטות אתם בעצם פחות יודעים.

אנחנו יודעים כמה כוח אדם יש להם לעומתנו.

זה כבר עובר אתכם, זה כבר לא מעסיק אתכם.

זה לא מעסיק אותם כתביעה, כמשטרה.

אבל אביחי מדבר על כ-3,000 תיקים של התביעה.

אתה מוסמך לסגור תיקים?

בהחלט.

על פי איזה חוק?

חוק סדר הדין הפלילי.

מותר לקצין בדרגה מסוימת לסגור תיקים מחוסר ראיות, מחוסר עניין לציבור. מאיפה יש לך סמכות, אחרי שיש כתב אישום, להחליט שלא יהיה כתב אישום?

לא נסגר ולו תיק אחד שהיה בו כתב אישום.

הוחלט שצריך להעמיד לדין אבל החלטתם שאין כוח או אין זמן או אין חשק או אין כסף?

לא, לא. לא היתה החלטה שצריך להעמיד לדין.

אבל הוחלט לפתוח תיק.

אני אסביר את המצב הנוכחי. יחידת החקירה ממליצה להעמיד לדין אדם והתיק עובר לתביעה. התביעה סוברנית להחליט אם יש ראיות או אין ראיות, אם יש עניין לציבור או אין עניין לציבור. שום תיק שהוגש בו כתב אישום על ידי התביעה לא נסגר.

על מה מדובר? על מה הזעקה?

הזעקה למעשה נולדה מכך שכ-13,000 תיקים פליליים של אזרחים שהיו אמורים ללכת למשפט נסגרו כשהנימוק הוא אחד ויחיד, על פי מה שאני הבנתי, חוסר כוח אדם.

לא רק.

בוא תסביר קודם מה ה-13,000 האלה?

קודם כל, הנתון 13,000 הוא נכון?

נכון. במהלך השנים חלה הצטברות זוחלת של תיקים שלא טופלו בגלל מחסור בכוח-אדם. זה לא פעם ראשונה שהמצב הגיע ל-25,000 תיקים. לפני שלוש שנים בערך הוא הגיע ל-27,000 תיקים. לפני שש שנים הוא הגיע ל-22,000 תיקים. זאת אומרת, אני יכול לומר שבמהלך שנות ה-90 עד 2000 כולל 2000, אחת לשלוש-ארבע שנים בוצעו מבצעי סגירת תיקים בסדרי גודל שבין 5,000 ל-8,000 תיקים כל פעם – בסך הכל מעל 20,000 תיק בתוך המבצעים האלה בשנות ה-90.

אני לא באתי לשחזר עוד איזשהו מבצע. כמו שאמרתי בהתחלה, אני רוצה בדיוק כמוך לטפל דווקא בתלונות הקטנות של האזרחים.

רוצה אבל לא יכול. צריך אבל לא יכול בגלל בעיית כוח-אדם.

בגלל בעיית כוח-אדם ובגלל עוד בעיה אחת. מכיוון שראו שלא מצליחים לעמוד בקצב הזה אמרו: נעשה לפחות החלטה מושכלת אחת. אני מדבר על משהו שקרה לפני חמש, שש, שבע שנים. אנחנו נקבע קריטריונים ברורים למה נחשב מועדף ומה נחשב לא מועדף. במועדפים אתה מכניס כמובן את כל תיקי הפשע, תיקי האלימות במשפחה והנגזרות של אלימות במשפחה: איומים, הטרדות וכו', ותיקים נוספים שהמשטרה חשבה שצריך לתת להם עדיפות בתקופה כזאת או אחרת. התיקים המועדפים טופלו, פחות או יותר, און-ליין.

תסביר לנו מה זה תיק לא מועדף.

תיק לא מועדף יכול להיות לדוגמה תיק סמים לשימוש עצמי. ב-99% גם סמים קלים ולא סמים קשים. תיקי גניבות פעוטות.

למה לא להסיר את זה מחוק סדר הדין הפלילי.

אתה המחוקק. הוא יגיד לך: תחוקק חוק.

שיגיד לי.

המשטרה באמת חשבה שצריך לעשות איזשהו מחסום שדרכו לא יכנסו עבירות קלות. ראיתי את המצב הזה ואמרתי: אני חייב להגיע לאיזשהו קו אפס שבתוכו אני אצליח לטפל בשוטף פלוס עוד קצת. העוד קצת הזה מתייחס לשנים 2002, 2003, טיפול שוטף רגיל אינטנסיבי בשביל להגיע למצב שבנובמבר השנה אני אגיע לשום פיגור. שום פיגור, פירושו של דבר סדר גודל של 750 עד 1,000 תיק שזה שוטף של שבועיים, שזה משהו שאי-אפשר לרדת ממנו.

תגיד לנו איך אתה מוציא את ה-13,000 תיקים? אתה עובר תיק תיק? מי עושה את העבודה? אתם מודיעים על מבצע, אתה מקים צוותים ואז הקריטריונים הם גניבות קלות, סמים קלים, שימוש בסמים.

הקריטריונים הם עבירות עוון שבוצעו בין השנים 1997 עד 2001.

מה יש לנו בעוון? יש לנו המון דברים.

תקיפות קלות, גניבות, החזקת רכוש חשוד כגנוב. אני כן רוצה לטפל בעבירות האלה. אני רוצה לטפל גם בהומלס שגונב את בקבוק הבירה מהמכולת.

נשלם לו אנחנו את המחיר של בקבוק הבירה.

עיקר הפוקוס שלי הוא עבירות אלימות ובריונות. אלה העבירות שעושים את החיים שחורים.

גניבה שהיא לא בהגדרה של פריצה, לפי מה שאתה אומר זו תהיה עבירה קלה שבה אתה לא תטפל, אני מבין.

זה לא נכון. תלוי איזו גניבה, תלוי ממי. כשאדם גונב תיק מאשה ברחוב בעיניי זה סוג של עבירת אלימות.

בן-אדם שנכנס לתוך חצר ודרך החלון הפתוח נכנס לדירה.

זו עבירת התפרצות. עבירת התפרצות זו עבירת פשע.

אביחי, קיצורו של עניין, מה שאתה אומר זה שהעבירות האלה ראויות שמשטרת ישראל תטפל בהן רק אתה לא יכול.

על פי איזה חוק אתה עושה את זה?

חוק סדר הדין הפלילי.

מה כתוב שם?

יש בחוק סעיף שמאפשר לתובע שהגיע אליו תיק, לא להגיש אותו אם ראה שאין עניין לציבור.

אתה סוגר אותו מחוסר עניין לציבור.

או מחוסר ראיות. תלוי בבדיקה.

הטענה של חבר הכנסת אהוד יתום וברשותך גם שלי, בשביל זה גם באתי לישיבה הזאת באופן מיוחד, היא שיש לך 13,000 תיקים שראויים לכתב אישום לפי החקירה המשטרתית. אתה בא ואומר: אין לי כסף, אין לי זמן, יש לי סדרי עדיפויות, אני לא מגיש כתב אישום. אתה סוגר את התיקים לא מחוסר ראיות, יש ראיות. עובדה שהגיעה אליכם המלצה להעמדה לדין.

זה לא אומר שיש ראיות.

אבל אתה לא בודק את זה.

אתה בעצמך אומר שזה לא הקטע. הקטע הוא שיש לך עומס עבודה ואתה צריך לעשות סדרי עדיפויות. על פי איזה חוק אתה סוגר תיקים? חוסר עניין לציבור זו שאלה מאוד מעניינת, שזה דבר מאוד סובייקטיבי.

זה דבר כל כך לא מוגדר. אני אתן לך דוגמה שהיא בוודאי לרוחך. דנו על פינוי מאחזים והתנהגות השוטרים בפינוי חוות גלעד ושם נסגר התיק על ידי מח"ש מחוסר עניין לציבור. אמרתי: איזה חוסר עניין ציבורי? אנחנו פה יושבים ישיבה שלישית ודנים ואתם סוגרים את התיק. אז נציג המשטרה אמר: זו כותרת כללית. הדבר לא מוגדר לגמרי.

אגב, זו באמת הגדרה איומה ונוראה וניסו לשנות אותה בשנים האחרונות.

בסוף החליטו לא לשנות.

אתה סגרת תיקים מחוסר עניין לציבור?

את חלקם הגדול.

זה כבר נעשה וזה בלתי הפיך?

זה בלתי הפיך. זכותו של אזרח להגיש ערר על החלטה כזאת.

איך האזרח יודע?

הודיעו לכל מתלונן.

אם אין מתלונן? יש נפגעים, יש ראיות, אין מתלונן.

מה נוסח המכתב ששלחתם?

לאחר בדיקת התיק, נסיבות העניין אינן מצדיקות הגשת כתב אישום.

אגב, אדוני היושב-ראש, אני הגשתי בחיים שלי בערך עשר תלונות במשטרה. לדעתי חוץ משני תיקים שהסתיימו בתוצאה שעד היום אני לא יודע מהי - אלה עבירות של אנשים שפעלו נגדי אפילו כחבר כנסת באלימות, זה הסתיים בהרשעתם, אני לא יודע מה העונש שהם קיבלו, אני לא יודע כלום, פעם אחת ביקשו ממני לבוא להעיד נגדם - כשמונה תיקים שהגשתי הסתיימו בלא כלום. אף אחד לא אמר לי שסגרו את התיק, אף אחד לא אמר לי שהתלונה נבדקה.

לגבי אחד מהם אתה פנית וביקשת לסגור את התיק. זה היה בצומת בר-אילן כשמישהו רדף אחריך.

העניין הוא האם באמת ובתמים האזרחים המתלוננים מקבלים מכתב שמודיע להם: חבר יקר, התיק הזה סגור מחוסר עניין לציבור.

חד משמעית כן. בתחתית המכתב נאמר לאזרח על זכותו להגיש ערר בתוך 45 יום שזו מגבלה, זו אות מתה. גם עררים שמוגשים אחרי שנתיים מטופלים כאילו הוגשו בזמן.

ההחלטה שלכם נובעת לא מרציונל חקירתי, ההחלטה שלכם נובעת כתוצאה מחוסר כוח אדם.

אתם כבר מוסרים לאזרח מידע שגוי. זאת אומרת, אם היה כתוב שם שמחוסר משאבים המשטרה החליטה לסגור את התיק, ואם אתה לא מרוצה מזה אנא תתלונן, לפחות הייתם הגונים עם האזרח והייתם נותנים לו הזדמנות לבחור. חלק אולי יגיד: מה איכפת לי, זה היה לפני חמש שנים, נמאס לי. ואז הייתם מורידים ממספר התלונות. אבל במקרה שאדם באמת נפגע ואולי הפגיעה נמשכת, אולי יש לו סיבה טובה לקוות שהמשטרה תגן עליו ולא תזניח אותו ולא תפקיר אותו. ברגע שאתה מוסר לו מידע שגוי, שאחרי בדיקה מצאתם לנכון לסגור את התיק, אתם בעצם מורידים עד לאפס את המוטיבציה שלו כי הוא חושב: הם פתחו תיק ואולי הם לא מצאו ראיות, מי אני הקטן מול המשטרה.

בכל זאת יש לו זכות ערעור.

נניח שיש לי תלונה נגד אדם והחלטתם אחרי חקירה קלה שאין בזה עניין לציבור, החלטתם שאתם סוגרים את התיק. לאותו אדם נשאר בעצם רישום פלילי. מצד אחד, אתה אומר: אני סוגר את התיק מחוסר עניין לציבור כי הוא לא עשה כלום. מצד שני לאיש נשאר רישום פלילי.

זה לא קשור למבצע הזה. זה דיון עקרוני.

זו בדיוק הבעיה, מכיוון שזה חלק מתוך המערך הזה. לא יכול להיות מצב שבו בגלל שיקולים של עומס מבטלים תיקים בסיטונות, ומצד שני, כל אלה שבוטלו להם התיקים, יש להם רישום פלילי במשטרה. אני חושב שזאת בעיה יותר חמורה.

אתה רוצה שגם את זה יבטלו?

בוודאי.

במידה מסוימת אתה צודק.

זה הא בהא תליא. יש לי דוגמה מהחיים. בא אלי אדם ואומר לי: בצעירותי מישהו התלונן שגנבתי לו עצים לל"ג בעומר. זימנו אותו לחקירה, הסתבר שלא דובים ולא יער. אבל לא העמידו אותו לדין. אמרו לו: עשינו חקירה, אין עניין לציבור וסגרו את התיק. אלא מה? לאיש הזה יש רישום פלילי. היום בבגרותו, האיש מנכ"ל חברה גדולה והוא רוצה לעבוד עם משרד הביטחון. הוא לא יכול. יש לו רישום פלילי. עכשיו הוא צריך לפנות ליועץ המשפטי לממשלה. מה השטות הזאת?

הדיון בנושא חוסר עניין לציבור והרישום הפלילי הוא דיון עקרוני.

אנחנו מוכנים לקיים גם את הדיון העקרוני. אבל מה שקורה פה זה חריג. אני נתקל בנושא הזה עכשיו ואני חושב שזה דבר שחייב שינוי או הגדרה אחרת. אבל כשזה תוצאה של בדיקה, אנחנו יכולים לסמוך על משטרת ישראל שברוב המקרים התיק נסגר מחוסר עניין לציבור. ברגע שאתם סוגרים את התיקים בגלל עומס עבודה, במקרה שמדובר בפשע אמיתי, אתם פוטרים את הפושע ודופקים את המתלונן. במקרה שמדובר באדם חף מפשע, אתם לא נותנים לו שום הזדמנות להתגונן, הוא לא יכול להוכיח את חפותו ויש לו רישום פלילי.

אני מסכים אתך לגמרי.

דרך אגב, אתה מסכים אתנו לאורך כל הדרך. גם בפתיחה הסכמת אתנו.

זה הנוהל של המשטרה. אני חושב שבנושא הרישום פלילי נצטרך לטפל במסגרת חקיקה בהתייעצות עם המשטרה כי יש לזה היבטים שונים. אבל ברור דבר אחד, שהעונש פה הוא כפול. אתה גם סוגר את התיק וגם משאיר את הרישום הפלילי. על זה צריך לתת את הדעת.

השאלה שלי בנושא הזה, שקצת התעמקתי בו, היא האם היו תיקים מסוימים שאמרת: בהם אנחנו מטפלים בכל מקרה? קבעתם קטגוריות מסוימות?

בהחלט. אני רוצה להבהיר. ראשית, אני הכנתי תכנית מסוימת. התכנית הזאת הוגשה לכל קציני החקירות המחוזיים, עברה אישור של מפקד המחוז ומאותו רגע היא יצאה לדרך. זה לא כאילו סגן ניצב אביחי דורון קם בבוקר, החליט משהו ואחר-כך השתנתה חצי מדינה. אבל מה שיותר חשוב הוא שהאקט של סגירת התיקים היה אקט דקלרטיבי הוא לא היה אקט קונסטיטוטיבי.

תסביר לי מה זה קונסטיטוטיבי?

האקט הזה הוא לא אקט שיצר מהות. המהות נוצרה מעצם הבעייתיות שהיתה בהצטברות של התיקים. זאת אומרת, היינו מחכים חצי שנה, היו נסגרים 5,000 תיקים מחמת התיישנות. היינו מחכים עוד שנה, עוד 5,000 תיקים היו נסגרים. התיקים האלה לא היו מגיעים להגשה לבית משפט כלל.

מה שהוא אומר, בכל מקרה זה היה נופל בגלל ההתיישנות גם בלי המחיקה שלהם.

יש פה משהו אבסורדי.

כל המערכת פשוט דפוקה.

אני רוצה להפסיק את זה.

אבל לא בצורה הזאת.

הדרך שבחרתם היא לא דרך טובה. מה שאתה אומר הוא: אני רוצה לפתוח דף חדש. זה דבר חריג ואני מפחד שהוא ייצור תקדימים כי התקדים פה מסוכן לא פחות מהמעשה עצמו.

אדוני, זו פעם חמישית שזה בוצע.

רק הפעם זה פורסם.

זה לא אומר שום דבר.

הרי מדובר פה בכ-13,000 תיקים שהחלטת לסגור.

מתוך 25,000 תיקים.

שזה בערך מחצית מהתיקים שמטפלים בהם מדי שנה. כלומר, אתם צריכים תוספת כוח אדם של 50%.

או להקטין את כוח האדם. במדינת ישראל יש משהו מאוד פלאי. אתה מקטין את כוח האדם, התפוקה עולה.

לא בטוח שפה זה המקרה. האם המערכת יכולה למצוא תגבור חד-פעמי למחוז תל-אביב במיון התיקים האלה? אני לא חושב שאפשר להגיע לבדיקה מעמיקה, אבל מיון יותר יסודי וגם ניסוח אחר של המכתב. אני חושב שזו חובה. אנשים צריכים לקבל מידע אמיתי. אתה המערכת, אתה לא יכול לשקר. השקר הוא בטופס הזה. אתה צריך להגיד לאדם את האמת: מחוסר משאבים ומעומס העבודה המשטרה החליטה לסגור את התיק. אני חושב שחלק גדול מהמתלוננים לא היו חוזרים.

והגנבים היו ממשיכים לגנוב.

היושב-ראש צודק. הרבה פעמים אדם רב עם השכן, הוא מגיש תלונה במשטרה כי השכן הרים עליו יד. עוברות שלוש או ארבע שנים ובינתיים הם חיים ביחד.

התיישנות זה לא רק מושג משפטי, זו גם תופעה אמיתית בחיים. כשאתה נותן לאדם אופציה אמיתית, לפי הקריטריון הזה אתה גם יכול להחליט למחוק את הרישום הפלילי. ההנחה היא בכל זאת סבירה, שאם המתלונן לא חוזר על התלונה, יש מקום גם לא לשמור על הרישום הפלילי. אם ב-50% מהמקרים פטרת אדם חף מפשע מהכתם הזה, לא על בסיס הנחה שרירותית שלך אלא איזושהי אינדיקציה שהמתלונן כבר לא ממשיך בתלונה, כאילו הוא משך את התלונה, אני חושב שהיועצים המשפטיים יכולים לנסח את זה יותר טוב ממני - - -

היה בג"ץ שלם בנושא הספציפי הזה של אדם בשם פישלר.

הוא רצה להיות מנהל לשכת ראש הממשלה ובאמת בוטלו כל הרישומים הפליליים שלו.

חלקם, לא כולם.

הוכח שלא היה צריך להיות לו רישום פלילי והוא גם לא הועמד לדין.

בזמנו דיברתי עם קצין בכיר במשטרה בנושא הזה והוא אמר לי במפורש: צריך לתת הוראה למשטרה. המשטרה מיוזמתה לא תעשה את זה, אבל היא רשאית לעשות את זה.

המפכ"ל קיים דיון בנושא הזה על כל היבטיו עם היועצים המשפטיים. הנושא מורכב. זה חלק מהעסק. אל תשכחו שהמשטרה עובדת בתנאים בלתי אפשריים. זאת נקודת המוצא לכל הסיפור הזה.

בוועדה שלנו ואני חושב שבכנסת בכלל יש למשטרה בקטעים האלה גיבוי מלא. לקראת הדיונים על התקציב נשתדל שלא יקצצו בתקציבי המשטרה.

כמו שסגן השר ציין, בתל-אביב לבד הוכר צורך בתוספת של עוד תשעה תובעים. למשטרה אין שום יכולת לממש מהלך כזה. בתי המשפט מנגד לא היו מאפשרים להגיש תיקים שהם בני שלוש-ארבע שנים היום לכתב אישום. הדוקטרינה שבתי המשפט פיתחו, של הגנה מן הצדק שהיא תוצר של שיהוי, היא דוקטרינה שהולכת ותופסת תאוצה כל יום שעובר.

בזמן האחרון בתי המשפט משחררים אנשים. אין מקום בבתי מעצר, משחררים. אם החזקת אדם יותר מדי זמן במעצר, משחררים. לא גמרת את המשפט הפלילי בזמן, משחררים.

מצד אחד, יש דרישה מהמשטרה, דרישה שבאה מהפן הציבורי והאזרחי שהיא מוצדקת: טפלו בכל התיקים, קטנים כגדולים, במידת הרצינות הראויה ומהר. כך צריך לנהוג. זאת אומרת, האזרחים ככלל סובלים דווקא מהעבירות הפעוטות. יש מקרי רצח ויש מעשי אלימות קשים מאוד והאזרח הפשוט דווקא אולי סובל מהעבירות הפעוטות. בצד השני של הציר הזה, כשאתה מגיע לבית המשפט, בית המשפט גוער לא פעם בתביעה אם מביאים תיקים שהם או תיקים פעוטים מדי בעיניו או שהם תיקים ישנים. זאת אומרת, שעל הציר הזה אנחנו צריכים לתפקד. הנושא של חוסר עניין לציבור אולי הוא בעיה עקרונית נכונה, אבל זו לא בעיה שדווקא צריכים לנעוץ אותה במקרה הזה אלא בעיה כללית שצריכים לדבר עליה ולדון עליה במקום אחר. מצד שני אנחנו צריכים לנווט מול בתי המשפט שהם גם עמוסים, גם מטילים ביקורת עלינו וגם אנחנו צריכים לתת זמן עבודה ראוי לתיקים שהם תיקים ראויים. זה דבר אחד.

דיברו על נושא של עומסי עבודה בכלל. אני רוצה להגיד שיש בתביעה המשטרתית בסך הכל 235 תובעים. הם מטפלים ב-93,000 תיקים בשנה. הם מגישים בערך 70,000 תיקים בשנה וחסרים בהם 100 תקנים. זאת אומרת, כל המערכת פועלת בחסר מתמיד של כ-40% מכוח האדם וזה חסר שמוכר על כל המערכת ועד ליועץ המשפטי. זה מערך שמיובש לאורך שנים. אני חושבת שאין מישהו בתחום המשפטי שלא מודע לדבר הזה. בכל דיון, כשמדובר על התביעה המשפטית, מנידים ראש ואומרים: אכן יש בעיה אבל תוצאות אין. זו החלטה של מחוז תל-אביב וזו החלטה סוברנית של מפקד מחוז תל-אביב שהחליט את ההחלטה הזאת וגיבה את סנ"צ אביחי דורון, אבל כשקורה דבר כזה אומרים: הייתם לא בסדר. כשלאורך שנים אנחנו אומרים: המצוקה היא גדולה מאוד, יש בעיה גדולה של כוח-אדם, אומרים: אתם צודקים.

אבל זה לא סותר את העובדה שאין לכם תשובות חד-משמעיות לפגיעה הדו-צדדית, גם של הנפגע וגם של הפוגע. אין צדק פה.

אני רוצה להפסיק את הפרס שניתן לעבריינים.

אבל אתה עושה את זה על גבם.

מאחר וזו היתה החלטה של מחוז תל-אביב, אני מעריכה שאם יהיו עררים הם יישקלו ברצינות. אם יהיו תיקים שצריך לבדוק אותם או לפתוח אותם או להסיק מסקנות כאלה ואחרות, הדברים ייבדקו וייעשו.

תודה. נציג הנהלת בתי המשפט, בבקשה.

אין לי יכולת להתייחס לנושאים שהועלו פה באופן פרטני ובאופן מסוים ולו מהטעם הפשוט שכל החלטה של שופט בתיק מסוים אם לשחרר חשוד, אם לקבל טענה של ההגנה בגלל הליכים שנמשכו איקס שנים, זו החלטה שמובנית בתוך שיקול הדעת של השופט ואין לנו אפשרות כמערכת לשלוט על זה.

לגבי שופט זה בסדר אבל לא לגבי תובע משטרתי.

אני מתייחס לשופטים, אני לא יכול להתייחס לתובעים. השופט גם חי בתוך עולמו ובתוך אולמו. זאת אומרת, כשמגיע אליו התיק, הוא מנותק מהסביבה המינהלית והאדמיניסטרטיבית שיש לו מסביב. יש לו תובע, יש לו נאשם, יש לו עדים ועם מערכת הנסיבות הזאת הוא צריך להתמודד. כאשר מגיע אליו תיק שהוגשה בו התלונה לפני כארבע שנים או חמש שנים, הוא לא רואה את התלאות של התביעה, הוא לא רואה את העומס המינהלי. הוא אומר: חברים, מבחינתי, מבחינתו של בית המשפט, התיק הזה היה צריך להיות פה שלשום.

את מי הוא מעניש?

הוא לא מעניש את אף אחד, הוא בין הפטיש לסדן.

בסך הכל על מי הוא כועס? הוא כועס על המשטרה, על איטיות החקירה. אבל אם הוא מקבל החלטה לקולא, יש פה גם את הצד הנפגע. תיק שהטיפול בו נמשך יותר מדי זמן, זה תיק שבו הנאשם כנראה לא ממש עבריין. ברגע שהרוח בבתי המשפט היא כל כך לטובת הנאשמים במקרים האלה, אנחנו פה עושים הנחה לקבוצה גדולה מאוד של עבריינים.

אני לא חושב שאפשר לומר בביטחון שהרוח היא לטובת הנאשם. בית המשפט שוקל את שני השיקולים. אני יכול לתת דוגמה שהיא אנקדוטית אבל היא כן משקפת איזשהו ממד. כאשר יש עבירות שיש בהן קורבנות, אני נוטה להאמין שהסובלנות של בית המשפט לדחיית התיקים מטענות כאלה היא פחות גדולה כי ברור לו מאוד שיש פה קורבן ושאי-אפשר לדחות את זה. למרות זה יש כל מיני תיקים שאין בהם קורבן אנושי, קורבן פרסונלי, כמו בעבירות תכנון ובנייה, תיקים שנמשכים הרבה שנים. אין פה קורבן אמיתי, אין פה איש או אשה שנפגעו ובאים לבית המשפט ובית המשפט צריך להסתכל להם בעיניים.

דיברת על בית המשפט שכועס במרכאות. בית המשפט כועס על התביעה המשטרתית שלא באשמתה.

אנחנו לא מחפשים אשמים, אנחנו מחפשים הליך מסודר שלא יפגע בצדק.

אנחנו פה נכנסים כבר לסוגייה אחרת שהיא חשובה כשלעצמה אבל לא לצורך הדיון הזה, מבחינה מעשית לפחות.

אנחנו מתקרבים לרגע שהציבור בארץ יפסוק לעצמו שהמשטרה ובתי המשפט, כל המערכת הזאת לא מגינה עליו.

אנחנו רוצים להפסיק את הרגע הזה.

זה מאוד מאוד קרוב. לכן, חובה עלינו לנסות בשעה מאוחרת זו לשנות את המצב. ההחלטה שקיבלת מוסיפה לניכור שהציבור חש כלפי המערכת, היא מוסיפה עוד מכה לשורת המכות שהאנשים מקבלים. לכן אני חושב שאנחנו צריכים להגיע פה לפתרון שונה.

אני מודה לך על הדיון, אדוני היושב-ראש. הדיון הזה היה חשוב לנו כי הוא בסך הכל מאשש מעל ומעבר את עצם העובדה שהתייחסתי לעניין הזה כפי שהתייחסתי לו במליאה. הכותרת הזאת בעיתון זעקה לי לשמים. הרי מזה זה נולד, שום דבר אחר לא. ראיתי פשוט צדדים נפגעים יותר ונפגעים פחות, צדדים מופלים יותר ומופלים פחות, צדדים שיקחו על עצמם את העבירות הפליליות הזעירות הללו כדבר שמובן מאליו כי בלאו הכי ויתרו על העניין אז למה שאני לא אעשה את זה שוב, בכלל איזשהו הליך באמת לא תקין שכולו נובע ממצוקה אמיתית, שאני מבין אותה. אני מבין מה זה סדרי עדיפויות, אני מבין מה זה חוסר כוח אדם אבל זה מוביל אותי לכמה וכמה המלצות, אדוני היושב-ראש, ברשותך, ואתה תסכם את אשר תסכם.

נקודה ראשונה, אם גם בתי המשפט וגם מבקר המדינה וגם בית המשפט העליון והיועץ המשפטי לממשלה מבקרים את כל העניין של הפשעים הקטנים אז אולי צריכים, באמצעות הכנסת או לא באמצעות הכנסת, לשנות את הרף הפליליות של אותן עבירות.

להקים בית משפט לעבירות קלות. הכסף זה תמיד נגזר של סדרי עדיפויות.

לשנות את רף הפליליות. יכול להיות שברף הפליליות שיכיל את העבירות כלפי מעלה, שוב יווצר מצב של חוסר בכוח אדם. אבל אז כבר לא תוכל ליצור מצב כזה שבוקר אחד אתה קם, אתה הולך למפקד המחוז ואומר לו: אדוני, 13,000 תיקים מתוך 25,000, אנחנו לא מתעסקים בהם יותר. למה? כי אני רוצה בנובמבר או בדצמבר 2003 להגיע לשוויוניות עם העשייה שלי ועם המטלות שמונחות על כתפיי. זה נראה לא טוב וזה גם פוגע. עובדה, העלו נקודות מאוד חשובות שעל חלקן לא חשבתי. זו נקודה אחת.

נקודה שנייה, צריך לקיים דיון מקיף עם המפכ"ל עם היועצים המשפטיים ולקבל את אישור השר.

בנושא הרישומים הפליליים?

בוודאי.

זה צריך לעבור חקיקה.

בעניין הזה יש דבר אחד חשוב, שאנחנו נפקח על העניין, נקבל היזון חוזר מהדיון הזה ונחליט איך מתקדמים בעניין הזה.

דבר שלישי, אני לא יודע מתוקף מה עושים את זה, אבל כל התיקים שביטלתם אותם, ראוי לבטל בהם גם את הר"פ. זה לא מבחן אמיתי של ענישה שחלק מהם היו יכולים להיות מבוטלים. זה נראה לי נורא ואיום. הרי ר"פ זה דבר שהולך עם הבן-אדם לאורך כל חייו.

זה יצטרך להיעשות בחקיקה, לדעתי. אין דרך אחרת.

אבל זו נקודה נוראית כי למעשה סגרתם תיק, אתם לא מטפלים בו, אבל הבן-אדם נשאר עם הרישום הפלילי.

דבר רביעי, אני רוצה לקבל מכתב, כמי שהגיש תלונה על השכן שלי שהיכה אותי, שהתיק נסגר לא בגלל שלא צריך לטפל בו - ואתה היית הגון ואמרת: אני רוצה לטפל בכל התיקים ואני צריך לטפל בכל התיקים - אלא בשל בעיית כוח אדם המשטרה החליטה לסגור את התיק. ואז אני אוכל להגיב בהתאם. אותה פסקה קטנה שאתה כותב בסוף: יש לך זכות לערער תוך 45 יום – אני אנצל את הזכות הזאת.

זה גם דבר שצריך לעבור בדיקה.

אחר כך אנחנו נעשה סדר מה בחקיקה ומה לא בחקיקה.

אני חושב שאסור לנו לשנות את הקריטריונים. אני חושב שפשיעה היא פשיעה. פשיעה קטנה היא למי שנפגע ממנה, פשיעה היא למי שפוגע ועל כן צריך להוסיף תקנים. תכריזו על מצב חירום, תגייסו עורכי דין, תגייסו במשך חודש ימים מילואימניקים תעשו מבצע ותגמרו את העסק הזה. במקום ליישר את הקו בהחלטה שרירותית של ביטול 13,000 תיקים, תעשו מבצע של חודשיים ימים, שלושה חודשים ותגמרו את העסק הזה.

אני מודה לך מאוד. אני רוצה קצת לחדד וגם קצת לשנות.

אני מציע שהפנייה הראשונה תהיה בהחלט למשרד לביטחון פנים יחד עם המשטרה למצוא דרך לתגבר את מחוז תל-אביב בשביל לעשות מיון מחדש של התיקים.

שידאגו גם למחוזות אחרים. יכול להיות שהעיתונאי עלה על מחוז תל-אביב אבל את מחוז הצפון הוא לא ציין וזה גם קיים שם.

לבדוק בכל המחוזות, אבל להתחיל ממחוז תל-אביב כי שם זה התגלה.

דבר שני, אנחנו מבקשים לנסח מכתב שמוסר לאזרח מידע אמיתי על סיבות סגירת התיק. אני מציע שהניסוח יאפשר לכם למחוק רישום פלילי במקרה והאדם לא חוזר על תלונתו. אני חושב שאפשר למצוא נוסח לפיו אם אדם לא מתלונן רואים בזה את הסכמתו לסגירת התיק. בצורה זאת אתה נותן לאזרח אופציה להחליט אם הוא דורש מכם בכל זאת לבדוק את התלונה או לא. אתם יכולים למצוא נוסח שמאפשר גם במסגרת הנוהלים והחוקים הקיימים לבטל את הרישום הפלילי במקרה והתלונה לא חוזרת. בכל מקרה אנחנו מבקשים מכתב שמסביר את המצב האמיתי ומתן אפשרות לאזרח להחליט אם הוא בכל זאת דורש המשך הטיפול בתיק או לא.

אני מבין שהטופס הוא סטנדרטי ויצטרכו לשנות תקנות.

הטופס הוא סטנדרטי: סגירה לאחר שיקול דעת מחוסר עניין לציבור.

לא על זה עלה הדיון הזה.

אנחנו לא מקבלים את ההגדרה הזאת של חוסר עניין לציבור כאשר מדובר בהחלטה שכולה נובעת ממחסור במשאבים, וכך זה נאמר בגלוי. יש בזה פשוט צביעות, דו-פרצופיות של המערכת. אנחנו לא מקבלים את זה. לכן תנסחו מכתב מיוחד שמתאים להחלטה הזאת. הוא לא נגד התקנות הקיימות, כי התקנות מסדירות את העניין של סגירת התיק מחוסר עניין ציבורי, ופה זו החלטה אחרת. אני מניח שיש לכם עורכי-דין ויועצים משפטיים מספיק טובים בשביל לעשות את זה, ואנחנו רוצים תוך שבועיים לדעת מה קורה עם זה.

דבר שלישי, כפי שאמר חבר הכנסת אהוד יתום, אני רק אנסח את זה אחרת. אנחנו רוצים חוות דעת גם של משטרת ישראל וגם של בתי המשפט לגבי רף הפליליות, האם אתם חושבים שבאמת יש מקום לשנות אותו, אני לא בטוח.

זו מערכת איזונים שבין משאבים לרף פליליות.

אנחנו רוצים בהירות בעניין הזה. אם אתם חושבים שלגנוב היום זה מותר, אז תגידו שזה מותר. לגנוב לחם מותר, לגנוב קופסת שימורים לא.

בסוף זה יהפוך להיות נורמה. זה עניין נורמטיבי.

זה לא ככה. אם אתה גונב לחם, אתה מקבל שלוש שנים. אם אתה גונב 10 מיליארד שקל, אתה מקבל מאסר על תנאי.

אנחנו לא מקבלים את ההקלות האלה כדבר שקורה ללא החלטה ברורה.

הגורם הנכון הוא משרד המשפטים שאחראי על החקיקה.

אנחנו מבקשים חוות דעת גם של משרד המשפטים וגם של משטרת ישראל בנושא הזה.

אנחנו בהחלט קוראים לממשלת ישראל להתייחס למצוקת כוח האדם ומצוקת המשאבים של משטרת ישראל כבעיה חמורה במיוחד שיש למצוא לה פתרון.

אני מניח שנקיים דיון מיוחד בעניין הזה. אבל אני במקום הממשלה הייתי מחליט שהפשיעה במדינת ישראל וההפקרות היום-יומית הגיעו לממדים שמחייבים פתרון. כשאתה רואה את זה כמשימה אז אתה משקיע משאבים, אתה משנה התנהגות ואתה מגיע להורדה משמעותית בפשיעה. הפשיעה הקטנה, כמו שנאמר פה, הקורבנות שלה הם האזרחים הפשוטים.

דבר אחרון והוא בגדר בקשה. אני חושב שלא במקרה התיקים לא מטופלים. התיקים האלה מייצגים בדרך כלל גם את המתלוננים היותר חלשים, אלה שאין להם כוח ללחוץ ואין להם עורכי-דין. אני מוכן להתנדב ולפנות לאוניברסיטת תל-אביב בבקשה שיתנו לכמה סטודנטים לעשות עבודה על הנושא הזה ויבדקו את ההתפלגות של המתלוננים ואז יראו לגבי התיקים שהגיעו להתיישנות מבחינת הטיפול, האם הפילוח של מעמד המתלוננים הוא שונה באופן משמעותי מהממוצע.

אני יכול לומר לך שהיית מגיע לסדר גודל של 10% עד 15% ששייכים לקבוצה של מתלוננים חלשים.

אני מציע שלא תהיינה לנו פה הערכות. תוריד את התיקים שאין בהם נפגע ספציפי, תשאיר רק את התיקים שיש בהם האזרח המתלונן ונשווה את מעמדם והחתך הסוציו-אקונומי.

לפי איזה פרמטרים?

אני מוכן להשתתף אתכם ביחד בחשיבה על זה. אתם רק תקבלו החלטה שאתם פותחים את זה לבדיקה.

ובכל זאת כדאי לחכות לדיון של המפכ"ל עם כל הגורמים המקצועיים.

תעבירו את הבקשה שלנו. אם משטרת ישראל תחליט שהיא פותחת את הנושא הזה למחקר, זה מחקר שיש בו חשיבות ציבורית רבה. אם התוצאה תהיה שזה מקרי, הלוואי. חשוב לציבור לדעת שאין פה עניין של אפליה.

תשיג לנו תקציב למחקר הזה.

אני אגייס את האוניברסיטה.

אני רוצה להרגיע אותך קצת. ביום יום אני מקבל בממוצע חודשי שני מכתבים מעורכי דין שאומרים: הלקוח שלי נפגע, אנא החש את הטיפול בו, או איך זה שהמשטרה עד היום לא טיפלה וכו'. אני מקבל יותר מכתבים מאנשים שהמעמד הסוציו-אקונומי שלהם הרבה יותר נמוך, שלא מטופלים על ידי עורכי דין. זאת אומרת, האזרח למד להביע את מצוקתו.

כל תוצאה היא תוצאה טובה מבחינה זאת שצריכים לדעת איך המהלך הזה עובד. זה חשוב.

תודה רבה, הישיבה נעולה.

הישיבה ננעלה בשעה 11:00.