פרוטוקולים/כספים/6602



2
ועדת משנה לענייני מסים –
21.5.2003


פרוטוקולים/כספים/6602
ירושלים, י"ט בסיון, תשס"ג
19 ביוני, 2003

הכנסת השש עשרה נוסח לא מתוקן
מושב ראשון

פרוטוקול מס'
מישיבת ועדת המשנה (של ועדת הכספים) לענייני מסים
שהתקיימה ביום ד', י"ט באייר התשס"ג, 21.5.2003 בשעה 19:15

ס ד ר ה י ו ם

הצעת חוק התוכנית להבראת כלכלת ישראל (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב והמדיניות הכלכלית לשנות הכספים 2003 ו- 2004), התשס"ג – 2003 :
פרק ט' סעיפים 55-64 – מס הכנסה
פרק י' סעיפים 65-67 – מסים עקיפים

חברי הועדה: היו"ר אהוד רצאבי

טל ירון אלדר – נציבת מס הכנסה
יעל ייטב – משרד האוצר, נמ"ה לשכה המשפטית
מאיר קפוטא – ממונה על הכנסות המדינה
טליה דולן גדיש – ממונה על הכנסות המדינה, היוהמ"ש
עופר שרון – משרד האוצר, אגף המכס והמע"מ
בשיר טארק – משרד המשפטים
ישראל זהבי – המוסד לביטוח לאומי
רועי קרת – המוסד לביטוח לאומי
אלדר בן-רובי
דידי לחמן-מסר – משרד המשפטים
מאיר לינזן

סמדר אלחנני

אנה שניידר
הלית מגידו

תמיר כהן

חבר המתרגמים בע"מ

אני פותח את הישיבה. אני מבין שהיום אנחנו עושים הקראות של סעיפים שעוד לא הקראנו.

אני ממליצה שהיום נעשה למעשה את אותו נוהל שאנחנו מתכוונים לעשות מחר במליאת הועדה, דהיינו: הקראת נוסחים שלא היו לפני ועדת המשנה, בישיבה הקודמת אלא שנסחנו אותם בינינו לבין עצמנו ואנחנו רוצים להביא זאת גם לפרוטוקול וגם לידיעת היו"ר. בעצם ניסוח זה הסכמות של מה שהוסכם עליהם פה, אבל שתראו שהניסוח תואם את ההסכמות.

אנחנו בפרק ט', מס הכנסה, סעיף 55 בפסקה 1, השינוי הוא שאנחנו הוספנו את הביטוי "פרסים שניתנו במסגרת אישית", זה דבר שעדיין לא הגיעו אליו להסכמה, כפי שאמרת בועדת המשנה, אבל אנחנו מתכוונים להביא אותו מחר, על פי בקשתך, למליאת הועדה.

יש את הדיון שקיימנו, ויש את הדיון הערכי מבחינתי, והדיון הערכי הוא האם בכלל צריך להטיל מס על הגרלות או לא וכו'. זה דיון שאני מביא בפני הועדה, והיה ויוחלט שיוטל מס הנושא נסגר.

ומה עם הפרסים שניתנו במסגרת אישית?

הכוונה היא, לפי הצעת היו"ר, שזה ייצא בכלל ממהות הפרסים החייבים, ללא קשר לפטור שיינתן על ידי שר האוצר.

אם למשל, אני נותן פרס למישהו שנגיד אמר X פעמים מילה מסויימת ועל זה הוא מקבל כמה מיליוני שקלים, גם אז הוא פטור? מה שאני מתכוון הוא שאמנם הרעיון מקובל עלי, אבל עצם זה שאנחנו כותבים "במסגרת אישית" אני חושב שזה ביטוי קצת רחב ולפעמים הוא כולל פרסים שאנחנו כן רוצים למסות. זה החשש שלי ואני חושב שצריכים לבדוק מהו האיזון.

האיזון לדעתי, זה מה שהאגף מנסה לעשות כבר כמה זמן ולא תמיד זה הולך לו, מבחינה הזאת: האם פרס ניתן במסגרת העסק 1.2 וכן הלאה, משלוח יד כן או לא, וכבר היו מספיק פסקי דין על זה. פה אנחנו באים ואומרים שאם זה פרס זה חייב, אלא אם כן זה פרס במישור האישי.

אבל הביטוי "במסגרת אישית", הוא ביטוי מאוד לא מוצלח.

על זה אנחנו דיברנו הבוקר, מה זה "אישי", ואז הפנו אותנו לסעיף 88.

ה"אישי" זה ברור לי, אבל "במסגרת אישית" המילה "מסגרת" מאוד לא בהירה פה.

אחרי פסקה 9 תבוא פסקה 9א "הימורים הגרלות ופרסים": "הכנסה השתכרות או רווח בשל השתתפות בהימורים בהגרלות ובפעילות נושאת פרסים, למעט פרסים שניתנו במסגרת אישית ולמעט הגרלות ופרסים שנקבעו על ידי שר האוצר באישור ועדת הכספים של הכנסת, שאינם הכנסה ממקור אחר על פי כל דין".

בעברית, "מסגרת אישית" זאת אומרת שאיש אחד נתן את הפרס. אז אפשר להגיד "שהתקבל באופן אישי" ולא "שניתן במסגרת אישית".

איך מופיע הניסוח בסעיף 88?

מדבר על "מיטלטלין לשימוש אישי". ואישי פירושו של דבר שזה לא עסקי. אני בהתחלה כתבתי "באופן אישי", אבל בסוף הגענו לנוסח "במסגרת אישית".

אבל "שניתנו במסגרת אישית", יש כאן בעיה בניסוח.

אני אשב ביחד עם נגה ענטבי וטל גיל, ואולי נמצא ניסוח
יותר טוב למה שכולנו מתכוונים אליו, שזה "אישי".

לבי הגרלות ופרסים החייבים במס, האם יכול לבוא גם הביטוח לאומי ולחייב גם בביטוח לאומי כמס בריאות?

אנחנו עכשיו רוצים להכניס לבסיס המס, בהנחה שזה עובר מחר את מליאת הועדה, הכנסה שעד היום לא היתה בכלל בבסיס המס וזה הכנסה מהגרלות הימורים ופרסים. עכשיו שואל היו"ר, אם זה ייכנס אצלנו האם זה גם ייכנס באופן אוטומטי אצלכם?

אם זה ייכנס בגדר "מקורות הכנסה" שבסעיף 2, זה חייב בביטוח לאומי.

ואז זה אומר שיעשו לנו שוב פריסה על 12 חודשים וכו', אנחנו פה בבעיה והנושא הזה דורש טיפול.

זה לא תמיד, אם הוא עצמאי זה תמיד חישוב לשנה.

איך ההתייחסות להכנסה מדיבידנד?

זה אותו הדבר.

אם ההכנסה שלו מהעבודה היא הרבה יותר גבוהה מזה, הוא ימוסה גם על ההכנסה בעבודה וגם על זה?

בשלב זה, לפי התקנות, לא.

דיברנו על "מס על עניים", אם אדם שבקושי משלם ביטוח לאומי זוכה פתאום ב- 100,000 שקל, אז הוא גם ישלם 25% מס הכנסה ועוד 10% ביטוח לאומי.

הכנסה מיום הבחירות, יבקשו מס מוגבל של 25%, האם היא חייבת גם במס בריאות וביטוח לאומי?

בוודאי, מאחר וזו הכנסה מעבודה.

אבל זו לא הכנסת עבודה.

במסגרת סעיף מקור 2, אנחנו מחייבים כל דבר. אבל בדרך כלל מה שקורה, שאם ההכנסה היא לא במסגרת 2.1 או 2.2 , אם זה מופיע בסעיפים האחרים אנחנו משווים להכנסה ואם זה נמוך אנחנו לא מחייבים.

אם אתה מגיע לשלושה סוגי מקור הכנסה לצורך ביטוח לאומי, זה גם פטור.

מאיר קפוטא, לגבי סעיף הפרסים שדיברנו יש כאן את התיקון של נושא "מסגרת אישית, פרסים".

התיקון הזה מקובל עלי, אני חושב שזה היה בתיאום גם עם טלי ירון אלדר. דידי מסר אמרה לי שהם לא מאוד מאושרים ממנו, אני הסברתי אתמול את הדילמה וזה המינימום שבמינימום.

יש לי בעיה אחרת, כרגע מוצע פה שיעור מס של 25% והעובדה שישראל זהבי נמצא פה היום העלה לי בעיה שלא חשבתי עליה קודם, שיבוא גם ביטוח לאומי וייקח את הנשך שלו.

אני חושב שאנחנו חוזרים על אותו סיפור שהיה לנו ברפורמה, כשאומרים 25% זה 25% מס סופי.

זה יהיה 25% סופי, כולל ביטוח לאומי ומס בריאות?

הרי מה זה מס סופי? זו לא הכוונה שיהיה עוד 10% מס, זה כמו ריבית.

אז איפה מכניסים את זה? הרי אנחנו לא יכולים להכניס בפקודת מס הכנסה משהו ששייך לביטוח לאומי.

אם זה מופיע בגדר הכנסה של מקורות בסעיף 2, אנחנו מחייבים. אבל אם מאיר קפוטא רוצה לעשות איזושהי הגבלה, בבקשה.

נכון לרגע זה, משפטית זה כלול.

צריך לקבל החלטה וצריך להכניס תיקון לחוק הביטוח הלאומי.

לכן, אנחנו נדבר עם נציגי הביטוח הלאומי.

מר זהבי, הסיפור שלכם הוא טעות אחת גדולה. איך אתה רוצה לגבות את מס הביטוח הלאומי מההגרלה?

על פי שומות.

אבל לא כולם מדווחים, כי הרי אין חובת דיווח כללית.

נעבור לעמוד 8 סעיף 124 (ב), שהוא הסעיף הרלבנטי שקובע את שיעור המס, ונקבע כרגע משהו שייתן ביטוי לכוונה ששיעור המס של 25% יהיה שיעור מס סופי. היה ואתם תבואו ותאמרו, נוציא את זה מכאן ונעתיק לחוק הביטוח הלאומי, תושג אותה תוצאה ואולי זו דרך נכונה יותר לפי הראייה שלכם.

זה נופל עלי עכשיו "כרעם ביום בהיר", ולכן אני צריך ללכת ולשאול מה העמדה של המוסד. הרי אני לא יכול לקבוע דבר כרגע מבלי להתייעץ.

השאלה היא האם לא עדיף לעשות את התיקון בחוק הביטוח הלאומי?

"כוונת המשורר" היא להגביל את שיעור המס למס מוגבל. כיצד תפתרו זאת בין האגפים? אני לא יודע ואני לא אכנס לזאת כרגע.

מר זהבי, אם זה בסעיף 2 א. זה מוציא את זה מכם?

אם זה יהיה בסעיף 2 א. הוא ייחשב כמקור הכנסה.

אז אם כך זה כן ייכנס אצלכם.

מה שאני רוצה הוא, שנטל המס הכולל לא יעלה על 25%.

טכנית, לעניות דעתי, כדי שלא נסתבך עם זה שאנחנו בפקודת מס הכנסה קובעים שלא יחול ביטוח בריאות ומס בריאות, הביטוח הלאומי צריכים לעשות תיקון עקיף.

ואם נעשה את זה שלא במסגרת פקודת מס ההכנסה?

לזה הכוונה על תיקון עקיף.

"השיעור האמור יהיה שיעור מס סופי, ולא יתווסף אליו מס לפי חוק הביטוח הלאומי". את הדבר הזה, לאחר מכן נעביר לחוק הביטוח הלאומי.

אם כבר, תכתוב "לפי כל דין אחר".

באופן פורמלי, אני כבר אומר שאנחנו לא מסכימים לדבר הזה.

אני עוברת לפסקה 3 בעמוד הראשון. כפי שאתם זוכרים, עלה כאן הנושא של בעלי הנכות והעיוורים, כאשר השוני הוא שאנחנו חילקנו את האוכלוסייה לשני סוגים: הסוג הראשון זה אלה שנקבעה להם נכות לתקופה שעולה על שנה, והסוג השני הוא אלה שנקבעה להם נכות לתקופה שבין חצי שנה לבין שנה מלאה.

אני אקריא: בפסקה 3, בסעיף 9 א. בפסקה 5. 1. במקום פסקת משנה (א) יבוא:

"(א) הכנסה מיגיעתם האישית של עיוור או של נכה שנקבעה לו נכות של 100% או נכות של 90% לפחות מחמה שלקה באיברים שונים, באחוז האמור תוצאה של חישוב מיוחד של הליקוי באיברים השונים שבלעדיו היה נקבע אחוז נכות של 100% לפחות, לפי אחד מאלה:
1 – נקבעה נכות כאמור, לתקופה העולה על 365 ימים, הכנסה עד לסכום של 501,500 ₪.
2 – נקבעה נכות כאמור, לתקופה של בין 185 ימים לבין 364 ימים, הכנסה עד לסכום של 60,120 ₪."

הסכומים האלה מתעדכנים לפי 120 ב?

כן.

הנושא של ה- 100% ו- 90% וכו' זה יישאר כמו שהיה ללא שינוי?

בדיוק כמו שהיה.

אם הסכום הזה יהיה רק מיגיעה אישית. האם אז הוא יוכל לקבל פעמיים תקרה של 60,000 ₪?

לא.

אם כך, זה המצב נשאר כפי שהיה גם קודם. כלומר יגיעה אישית עד תקרה של 500,000 ₪, ופסיבית עד 60,000 ₪.

לא נגענו בה וזה לא השתנה.

בנוסף לחלוקה זו, של בין חצי שנה לבין שנה, על פי בקשת הועדה אנחנו גם הוספנו את פסקת משנה (ג)2. מאחר שהועלתה השאלה מה קורה אם הנכות שנקבעה לו חלה בשתי שנות מס. ואז נשאלה השאלה "מה אנחנו עושים עם ה- 60,000, איך אנחנו מפצלים זאת ומה הוא יעשה". אני מקריאה את הפתרון שמצאנו:
"(ג)2. לגבי נכה או עיוור שנקבעה לו נכות בשיעורים כאמור בפסקת משנה (א)2., דהיינו בין חצי שנה לבין שנה, יחולו הוראות פסקה זו על חלק מהכנסתו בשנת המס שיחסו לכלל הכנסתו בשנת המס או כיחס תקופת הנכות, ואולם אם תקופת הנכות שנקבעה לו חלה בשתי שנות מס, סך הסכום הפטור בשתי שנות המס לא יעלה על הסכום הנקוב בפסקה (א)2."

ואיך את תקבעי, לפי תקופה? נגיד שנקבעה לו חצי שנה, שחלקה מ- 1 ביולי 2003 ונגמר ב- 30 בדצמבר.

אז בכלל אין לי בעיה. אבל נניח שנקבעה לו חצי שנה שתחילתה ב- 1 בדצמבר 2003 ו- 5 חודשים בשנת 2004. אני מוכנה לתת לו את הכל בשנת 2003 ובלבד שהסך הכולל שהוא יקבל, וזו היתה הפשרה שהגענו אליה פה, לא יעלה על 60,000. כאן הוא רשאי לבחור, כי קודם הוא היה צריך לקבל חמישית מה- 60,000, או שישית + חמש ששיות.

עד כאן נושא בעלי הנכות והעיוורים.

אנחנו קופצים לפסקה 8 בנוסח החדש, עניינה הוא הוספה של סעיף 93 א., שדן בהוראות מיוחדות לעניין פרוק בשנת המס. סעיף 93 א. המוצע, מתקשר לסעיף 156 להצעת החוק ב"בלו-פרינט", שנמצא בעמוד 428, מאחר שיש פה את התקרות של הבטוח הלאומי.

אנחנו הבנו שהועדה ביקשה מנציגות מס ההכנסה, בגלל בעיית החזרת התקרות, שהרי התקרות בוטלו בניגוד לעמדתנו ועכשיו מבקשים להחזיר אותן מאמצע השנה, אגב מתן איזה שהוא "צ'ופר" לחברות שיפורקו במהלך שנת 2003 וזה סעיף 93 א.

הרי אנחנו מקבלים זאת בשומה, אנחנו פורשים זאת על כל השנה, ואז על חצי מהשנה יש תקרה ועל החצי השני אין תקרה. הם מבקשים להחזיר את התקרה על כל השנה. כלומר, מי שיפרק את החברה ויקבל את הדיבידנד מהחברה באותה שנה, שאנחנו לא נחייב את זה למעלה מהתקרה, זאת אומרת להחיל רק לגבי ההכנסה הזאת את התקרה. זה הוסכם וזה התיקון שהוצע.

זה כפוף לדבר אחד שביקשתי להעביר והוא שאת זה נוכל לעשות רק אם נקבל אישור מפורש מפקיד שומה. הרי כשאנחנו מקבלים שומה, אני לא יכול לזהות מתוך זה מה זה דיבידנד שנובע כתוצאה מפירוק של חברה, או מה זה דיבידנד שניתן לו כרגיל, או מה זה כל ההכנסה הפסיבית שם.

מה שאתה אומר הוא, שלמעשה מה שרצינו שזה לא יתפרש שוב ויתחייב במס. אבל אם אני לוקח את כל הסכום הזה אצל אדם שיש לו הכנסה משכורת 100, ואתה לוקח את כל הסכום הזה ושם אותו כנגד זה כהכנסה פסיבית, ייצא שהוא יהא חייב בביטוח לאומי על הכל, עד התקרה.

התיקון המוצע קובע, שיראו את זה כשכר ולא כהכנסה פסיבית.

גם אם הדיבידנד מהפירוק הזה נובע ממימוש נכנסים כנכסי הון?

כן. זו שנת פירוק ורואים זאת כ- 1.2 או 2.2.

האם יש לכך השלכות במידה וזה יקרה בשנת 2004?

זה לא יכול לקרות בשנת 2004, אתם התניתם שהפירוק יהיה בשנת 2003, עד 31 דצמבר.

מה שאני רוצה להגיד זה שאפשר להכניס בניסוחים משהו שאומר, הכל יכול לחזור אחורה כאילו ולא היתה הקמת חברה?

אני לא יכולה להגיד כזה דבר.

היה כאן דבר שלא סוכם, עם מס ההכנסה סגרנו, אבל לגבי הנושא של ביטוח לאומי זה עדיין נשאר פתוח.

אנחנו ב"בלו-פרינט" סעיף 156 שנמצא בעמוד 428, אשר מתקן את חוק תוכנית החירום הכלכלית, מבחינת השגת יעדי התקציב והמדיניות הכלכלית לשנות הכספים 2002 – 2003, התשס"ב 2002. באותו סעיף, פסקה 2.

אני מוסיפה בנוסף למה שכתוב בפסקה 2. את המשפט הבא: "ובלבד שלגבי סכומים ששולמו כאמור בסעיף 93 א. (6) לפקודת מס הכנסה"..

אני מציע שיהיה כתוב "..בסעיף 93 א. (א) לפקודת מס הכנסה ופקיד שומה כהגדרתו בסעיף 1 לפקודת מס הכנסה, אישר כי חויבו במס לפי הוראות 93 א. (א) (6)"..

אני אקריא כעת את המשפט כולו:
"..ובלבד שלגבי סכומים ששולמו כאמור בסעיף 93 א. (א) לפקודת מס הכנסה, ופקיד שומה כהגדרתו בסעיף 1 לפקודה, אישר כי הם חויבו במס לפי הוראות סעיף 93 א. (א) (6), בתקופה שמיום 1 ביולי 2003 עד יום 31 בדצמבר 2003, לא יובא בחשבון סכום הכנסה של המבוטח, העולה על 5 פעמים השכר הממוצע".

זה לא טוב, משום שיתכן שיש לו סכום העולה על 5 פעמים השכר הממוצע לגבי הכנסות אחרות, וזה "יעביר אותו את הדלתא". לדעתי, זה צריך להיות "שכל הכנסה מהפירוק לא תעלה על 5 פעמים השכר הממוצע".

זה בדיוק הנוסח שהיה עם האופציות. כשהיתה בעיה של חלוקת אופציות לעובדים, כשנכנס הנושא של התקרה, זה הנוסח שהתנסחו בו אז.

אתמול אמרנו שנראה את ההכנסה של הביטוח הלאומי מהפירוק, כאילו שזו הכנסה שנתקבלה ב- 1 ביולי 2004 או ב- 1 בינואר 2004, ובזה למעשה נפתור את הבעיה. זה היה הסיכום, אז למה שלא נעשה זאת?

הבעיה היא הנוסח.

לפי מה שאתם אומרים עכשיו, לאנשים שיש להם גם הכנסות כאלה וגם אחרות, צריך לתת פטור לגבי כל ההכנסות.

לא. לגבי ההכנסות האחרות שהיו להם בתחילת השנה, כלומר הכנסות אחרות שלא היתה תקרה, כמו משכורת למשל, הם ישלמו כאילו ולא היתה תקרה.

לכן צריך את הנוסח הזה.

לא. כאשר אתה בודק את התקרה על הכנסות כאלה, אתה מתעלם משאר ההכנסות, וזה לא נכון.

זאת אומרת, כאשר בן אדם בא ואומר "אני לא מושך שום הכנסה במשך שנה שלמה" והוא משלם לנו לפי מינימום, אבל ביולי אוגוסט הוא החליט שהוא הופך חזרה להיות עצמאי ויש לו הכנסה שהיא 10 פעמים השכר הממוצע, הוא יהיה מבוטח באותה שנה לפי המינימום?

תהיה לו כאילו אותה תקרה, מאחר וזה מיולי ועד דצמבר זה כאילו אותה תקרה.

אם הבן אדם הזה היה מבוטח אצלי במינימום ובאוגוסט הוא החליט שהוא מחסל את העסק של החברה, כל הכסף מגיע אליו ואולי הוא גם 20 פעמים המקסימום, האם אני לא אוכל לגבות ממנו בשנת 2003 עד המקסימום?

תוכל לגבות ממנו עד התקרה. אבל אם ניקח מקרה אחר, מה יקרה אם לאותו בן אדם יש הכנסות ממשכורת שהם כבר עברו את התקרה?

על זה אנחנו לא ניקח.

טלי, אפשר להציע שהם יראו את הסכומים שעולים על התקרות של שנת 2003, כאילו ששולמו ב- 1 ביולי 2004 וזה פותר לו את הבעיה.

אני מציעה משהו אחר, ולא איכפת לי שזה יהיה כתוב בהוראות שלנו, שלעניין ההכנסה הספציפית הזאת לא תהיה פרישה של 12 חודשים אחורה, אלא פרישה של 12 חודשים קדימה, או לחצי שנה, וזאת רק להכנסה הספציפית הזאת.

אני לא יכול עתידי בשום אופן, גם מבחינה מהותית. משום שאז יצא שאם אני אפרוש את זה קדימה והאיש חלילה הלך לעולמו, אני כאילו גובה דמי ביטוח מאדם מת, וזה לא יעלה על הדעת.

אני מוכנה להציע דבר נוסף כהצעה, שלעניין ההכנסה הזאת ורק לגבי ההכנסה הספציפית הזאת, לא יחולו הממוצע החודשי לעניין הזה ביום שבו זה התקבל, אלא רק ההכנסה הזאת.

אנחנו חוזרים לסדר הרגיל של הנוסח החדש. אני רוצה להפנות לעמוד 4 פסקה 6., שעניינם סעיף 14 (ד). כאן באה לידי ביטוי החלטת ועדת המשנה לעניין האנשים שחדלו להיות תושבי ישראל, וחזרו להיות תושבי ישראל. על פי בקשת הועדה אנחנו עשינו גם הפרדה בין בגיר, שביקשנו תקופה ארוכה יותר של ניתוק ממדינת ישאל, להבדיל מקטין שאז תקופת הניתוק שנדרשה היא קצת יותר קצרה.

בנוסח שאנחנו הצענו בבלו-פרינט, דובר רק על להרחיב מהשקעות שחל עליהם חוק העידוד להשקעות בישראל.

האם את הנושא של השקעות הון, אנחנו מוציאים בכלל?

עוד לא הגענו לזה. בעקבות הדיונים בועדה, הוחלט קודם כל להחזיר גם את הנושא של תושב חוזר.

בקצרה, מהות התיקון בנוסף למה שכתוב ב"בלו-פרינט", אנחנו מוסיפים פטור ממס, גם למי שהיה תושב ישראל חדל להיות תושב ישראל וחזר להיות תושב ישראל. לפי הבלו-פרינט, הפטור ממס יינתן רק לעולה חדש, לגבי הכנסותיו הכלל עולמיות, אם הוא השקיע בישראל בתקופה שלפני היותו תושב ישראל, כלומר בתקופה שעדיין היה תושב חוץ.

אנחנו מרחיבים את זה, כך שזה יחול לא רק על עולה חדש אלא גם על תושב חוזר, בתנאי ששהה בחו"ל תקופה ארוכה, זאת אומרת: 10 שנים אם הוא יצא מישראל בהיותו קטין ו- 20 שנה אם הוא יצא מישראל בהיותו בגיר.

מדובר על כזה משקיע, שגם בתקנות אנחנו נקבע את סכום ההשקעה שלו.

לא הבנתי, האם הכוונה היא שהוא חזר להיות תושב ישראל למשך 10 שנים?

לא. חדל להיות תושב ישראל למשך 20 שנה.

אני רוצה להסביר. לכל פטור כזה יש השלכות, יכול להיות שזה מוצדק, אבל כידוע לך זה לא התיקון האחרון לפקודת מס ההכנסה. בשנת הכספים אנחנו ביחד אפילו עובדים על תיקון חדש בנושא של פטור השתתפות. העיקרון של ה- "בלו-פנסיל" של ה- "בלו-פרינט", שכל מה שהיה בבלו-פרינט הוא שיהיה. הממשלה לא יכולה לבקש להרחיב את תכולת הכחול, במקרים נוספים שלגביהם היא לא קיבלה אישור ממשלה.

אני מסכימה לכל מילה שלך, אבל לפי מה שהבנתי זו היתה המלצת ועדה.

היתה המלצה של הועדה, להרחיב במקרים נוספים, כיוון שאנחנו קוראים לתוכנית "תוכנית להבראת כלכלת ישראל".

אני מבקשת מיו"ר הועדה, הספר הזה הוא ספר מספיק גדול ויש בו הרבה מאוד נושאים, שבצדק שאלו רבים וטובים מה להם ולחוק ההסדרים? ענינו והסברנו שאכיפה מצד אחד זה להכריז על הכנסות, הטבות מצד אחד, אבל בגבולות שאותן אישרה הממשלה ולא להוסיף עוד מקרים.

לכן אני מסבירה, יש לנו פטור השתתפות בדרך ויהיו בו הרחבות ואם רוצים להרחיב זאת עפ"י הלכת זיידל, אני מבקשת מהועדה שלקחנו זאת לתשומת ליבנו והבאנו את הדברים בחשבון ואני בטוחה שהם יתקבלו בהצעת חוק ממשלתית או כמובן שאפשר בהצעת חוק פרטית, אבל לא אגב הטיפול בחוק ההסדרים.

האם הסיבה היא עקרונית, או שהסיבה היא בגלל שאת חושבת שהתיקון הזה הוא לא מוצדק.

אני מבינה שהועדה הנכבדה הביעה את משאלתה, ומבחינתי אם נציגי הממשלה רוצים להיענות לבקשת הועדה, הם צריכים לחזור לועדת השרים המיוחדת ולקבל את אישורה להרחבות הללו, כי בפועל הם לא קיבלו את האישורים הללו. לכן מבחינתנו כל נושא שהוא חורג מגדר הבלו-פרינט, יש לנו תמיד את האופציה להגיד שמדובר בנושא חדש.

להוראת זיידל, יש הרבה הסתעפויות, ואתה תראה עוד מספר דקות הסתעפות נוספת, כאשר חלקן מוצדקות וחלקן לא. אני חושבת שהסוגיה של מי שהיה משקיע חוץ והפך להיות עולה חדש ומי שהיה עולה חדש והפך להיות משקיע חוץ, חייבת להישקל בכללותה פעם נוספת לאור הערות הועדה, אבל אם אפשר לא אגב תיקון שבו גם כך פרצנו מסגרות של מה שנקרא מבחינתי "חקיקה תקינה". אם זה במובן של בלו-פרינט, במובן של דיון ציבורי, במובן של השוואה האם זה נכון בעת קיצוצים לתת הטבות מס כאלה, האם באמת הם יביאו לצמיחה, האם יש לנו הוכחות ונבדקו הדברים האלה ולמה הם מביאים אחרת. לכן, זו לא סוגיה פשוטה.

משפטית אני לא מבין, אבל אני יודע שבמסגרת התוכנית היו הרבה מאוד סעיפים, שאפרופו שינויים בבלו-פרינט שאנחנו צריכים להיות דבקים בהם, חלקם השתנה חלקם יצא חלקם שופר כי זו הפעם הראשונה.

מה שאני מציע, יש לנו יועצת משפטית לועדה, אנה שניידר, ואני אבקש לקבל את חוות דעתה מבחינה חקיקתית. במידה והועדה הזאת לא רשאית לעשות את התיקון המבוקש כאן או לא רשאית להעלות זאת בפני המליאה, יירשם.

ועדת המשנה רשאית להציע תיקונים, ולמעשה התפקיד שלה זה לעבור על הבלו-פרינט ולראות באם יש מקום להציע שינויים ו/או הוספות.

כל מה שאנחנו עושים זה תיקון סעיף 14 ד', שהתיקון המקורי שלו היה בבלו-פרינט. שמתייחס לנושאים מי הם משקיעי חוץ, איזה משקיעי חוץ, מי זכאי ומה סוג ההשקעה. זה התייחס לאספקט 1 ובדיון פה עלו הערות שצריך להוסיף. כל הזמן, לטובה ולרעה, מורידים ומוסיפים דברים בעקבות הדיונים בועדה. גם הרחבות וגם דברים אחרים, אנחנו עושים כל הזמן ונדמה לי שבשביל זה ישנה הועדה.

הועדה, על פי סעיף 119 לתקנון, רשאית להציע תיקונים בהצעת החוק ככל שייראה לה. זה אומר: גם הרחבות, גם צמצומים גם הוספות וגם מחיקות. אולם הסמכות הזאת של הועדה, לשנות דברים ככל שייראה לה, היא לא בלתי מוגבלת, קבוע "ובלבד שתיקונים כאלה לא יחרגו מגדר הנושא".

שני גורמים יכולים לטעון שתיקון כזה או אחר חורג מגדר הנושא, או נציג ממשלה או חבר כנסת. אם וברגע שתשמע טענה כזאת, אנחנו מחוייבים באופן אוטומטי לעזוב את הנושא הזה ולהביא זאת בפני ועדת הכנסת שתכריע בנושא. הטענה הזאת עדיין לא נשמעה.

באותו סעיף קיימת עוד הרחבה שהיא מאוד בעייתית, למרות שלכאורה ישנה איזושהי תמימות דעים בין גורמי המקצוע בנושא הזה. אם יועלה עוד נושא, נראה שלאט לאט נפרץ מסלול ההטבות שנקבע בחקיקה הראשית ומבחינתי הפריצה הזאת עלולה להוביל לטענה שמדובר בנושא חדש.

לכן מה שאני מעדיף לקבוע, זה ללכת כל סעיף בנפרד מאשר לקחת את הכל ביחד. כי אם אני אצטרך להגיד שהליך החקיקה נפרץ, הרי כל החוברת הזאת עברה שינויים מהותיים ביותר, לפחות בפרקים שאני מטפל בהם.

לכן מה שאני מבקש ומה שאני רוצה לקבוע כרגע, במסגרת ועדת המשנה הוא כדלקמן:

ועדת המשנה תקבל את הנוסח שכרגע הוצע ונקבע, הנושא הזה יעלה בן כה וכה לאישור מליאת ועדת הכספים ונציגי משרד המשפטים יוכלו להעלות את הטענה בפניה, והיא תקבע. ואז יכול לבוא חבר כנסת ולהעלות זאת בפני ועדת הכנסת.

להזכירכם, החלטת ועדת הכנסת לגבי טענת נושא חדש לא תמיד היא לפי מהות העניין.

ונוכחנו בזה היום, לגבי חוק עידוד השקעות הון.

היה לנו מסלול X, ועכשיו לאור הערות הועדה יש קצת הרחבה של המסלול. אם המסלול הזה יורחב רק קצת, אבל לא תהיה פריצה משמעותית גם אנחנו נביא זאת לשיקולנו. אנחנו רוצים פחות או יותר למצוא שביל ביניים בין מה שהוצע לועדה, לבין מה שהועדה חושבת ומעירה לנו ומתקנת אותנו, לבין רמת ההרחבות שהועדה מבקשת לעשות ברמת ההטבות שהציעה הממשלה.

אני מבקש להמשיך בקריאה של הסעיף כפי שהוא מוצע כרגע, ולהביא זאת בדיוק באותו נוסח שאנחנו קובעים לאישור המליאה. אני רואה בכך בהחלט חלק מרוח התוכנית וכוונת התיקון עצמו.

אני אקריא את פסקה 6, סעיף 14 (ד), במקום סייפא המתחילה ב:

"שחל עליהם חוק לעידוד השקעות הון יבוא בישראל, יהיה פטור ממס על הכנסותיו שמקורם מחוץ לישראל, למשך תקופה שקבע השר ובתנאים שקבע. וכן רשאי השר לקבוע מתן פטור ממס כאמור, ליחיד שחדל להיות תושב ישראל ושהה דרך קבע מחוץ לישראל בתקופה הקובעת, בתנאים ובטיעונים שקבע. לעניין סעיף קטן זה, התקופה הקובעת לגבי כל אחד מאלה היא: 10 שנים רצופות לגבי מי שחדל להיות תושב ישראל לפני שמלאו לו 18 שנים, ו- 20 שנים רצופות לגבי מי שחדל להיות תושב ישראל אחרי שמלאו לו 18 שנים".

אני חושבת שכדאי שהועדה תקבל רק מושג, שהעיקרון שצריך לבוא לידי ביטוי בנוסח הוא: שמי שהיה עולה חדש והפך להיות תושב ישראל וחדל להיות תושב ישראל.

לאו דווקא שחדל להיות תושב ישראל.

מי שנולד בארץ ונסע לחו"ל בגיל 4, חי שם 16 שנה וחזר לארץ בגיל 20, חל עליו BCQ. כפי שאמרתי, בעיקרון זה רעיון נכון. אם מבחינתנו זה יהיה השינוי היחידי מנוסח הכחול אז אנחנו יכולים "לבלוע את כבודנו", בהקשר הזה.

היו"ר אהוד רצאבי, נענה קודם לפניית עורכי הדין ורצה להוסיף הוראת מעבר, לגבי כאלה שעלו כבר לארץ, והם לא ידעו שיהיו הוראות חוק כאלה שיחייבו השקעות בישראל לפני העלייה לארץ או לפני שהפכו לתושב חוזר. התבקשה פה איזו שהיא הוראת מעבר, ואני אומר את העקרונות שלהם:

הוצע להרחיב את ההסמכה ולקבוע לגבי מי שהיה לתושב ישראל בחמש השנים שקדמו לשנת המס 2003, דהיינו לרפורמה במס, לאפשר את החלת הסעיף גם על השקעה שהם יבצעו בישראל מיום התקנת התקנות למשך שנה.

וזה נוסח שישבנו ביחד עם נציבת מס הכנסה, כדי לראות שזה לא פוגם לנו בשום דבר ולהיגיון הכלכלי שבזה. כי בסופו של דבר, אנחנו רוצים לעודד את ההשקעות בישראל.

תוך כמה זמן עליו להשקיע את הכסף?

שנה מיום פרסום התקנות, חמש השנים לפני הרפורמות.

אני שואלת את עצמי את השאלה, האם הוראת המעבר הזאת מחוייבת? כי אם אדם עלה לפני חמש שנים, הוא לא שונה מישראלי שרוצה להשקיע במפעל מאושר. אנחנו לקחנו את המקרה הספציפי כשאנשים השקיעו, הרי הוראת זיידל התחילה עם אדם שהיה תושב חוץ והשקיע בארץ.

עכשיו אני מאוד מבקשת, אם אפשר יהיה לשקול שלא לבצע את הוראת המעבר הזאת. אין כאן סיבה, אדם נמצא חמש שנים בישראל והוא כבר לא עולה חדש אלא תושב ישראל לכל דבר ועניין. אני מתחילה לחוש את המתח של אפליית דיני המס, בין תושבי ישראל לבין מי שהיה עולה.

באופן עקרוני, אני באותה דעה כמו דידי ברעיון הזה על המתח שייווצר, ואמרתי זאת כבר קודם.

מלבד זאת, אתה רוצה לעודד אותם לחזור ואלה בעצם כבר חזרו.

אני לא רוצה רק לעודד אותם לחזור אלא אני רוצה לעודד אותם להשקיע בישראל ולא להשאיר את הכסף שלהם שם.

אם אתה רוצה לעודד אנשים שיוציאו כסף מישראל ולהשקיע פה חזרה, זה גם חל על ישראל. פה מתחילה להיות לי בעיה של הפלייה, אני צריכה לשמר את עיקרון השוויון ודיני המס.

אני מסכימה לעיקרון, שזהו קושי גדול ואמיתי. לכן אני חשבתי שצריכה להיות איזושהי הוראת מעבר, ואני לא בטוחה שחמש שנים זה נכון.

אם הייתם אומרים על אדם שבשנה האחרונה עלה לישראל, אז אין כאן כל וויכוח. כל מי שעלה במהלך שנת המס האחרונה, הוא עולה חדש אבל לא מעבר לזה.

נכון, אבל כן צריך לחשוב על אלה שעלו מאז שהתחילו לדבר על הרפורמה, אנשים כאלה שאז לא יכלו לתכנן מה ואיך הם עושים.

מה דעתכם על זה שכל נושא הוראות המעבר ייקבע על ידי השר?

זה בעייתי מאוד.

אז אולי נמשוך את כל הסעיף החוצה ולא נדון בו כלל בועדה.

יש מקום לשקול זאת מתוך ראייה כוללת. כאשר אנחנו
באים עם החקיקה, כל ההיבטים האלה נוגעים לאותם נושאים. אם אתם רוצים עכשיו להשאיר את הסעיפים האלה עם הוראת מעבר קטנה, וכאשר נשב על החקיקה היותר גדולה נחשוב שיש מקום לתת יותר, אז נבוא ונתווכח לגבי הוראת המעבר.

מה אתם רוצים לקבוע עכשיו?

תהיה הוראת מעבר מתחילת 2002 בינתיים, ואם נראה שיש צורך אחר כך בתיקון, נעשה זאת.

בנושא הזה אני מציע שהממשלה תבחן הצעה של הוראות מעבר.

האם מה שאתה מציע זה שכל נושא הוראות המעבר ייבחן בנפרד?

אני מציע שהנושא הזה יחזור לדיון, אבל בינתיים יש הוראת מעבר שאותה אני מציע לא לבטל.

לגבי מה שאמרה דידי לחמן מסר, והיה לנו על זה ויכוח בועדת השרים לענייני חקיקה. זה נכון שהיא רואה היבט אחד, שאני מכבד אותו, של אחידות וחוסר הפלייה, אבל יש גם שכל הישר ויש את החיים ואנחנו רואים שהתוצאה של הרפורמה היא פגיעה בהשקעות חוץ, היא הוצאה של כספים לחוץ לארץ, היא הרחקה של תושבי חוץ, ואנחנו צריכים למצוא את האיזון הנכון בין העקרונות התיאורטיים הנכונים לבין החיים. לכן, אנחנו חושבים שהסעיף הזה הוא סעיף נכון.

אבל אני אומר שאנחנו לא "נסנדל" את עצמנו לגבי העתיד, אני חושב שסוכם פה הוראת מעבר סבירה ואני מציע לאמץ אותה ואם נרצה להרחיב את זה, נעשה זאת.

טארק, מלבד הבעיות המשפטיות אני מסתכל פה בעיניים קצת אחרות. הרי אנחנו רוצים פה את הכסף של האנשים, לא רק שיעלו לארץ וישבו פה בבתי אבות כשהכסף שלהם נשאר בחוץ, אני רוצה גם אותם וגם את הכסף שלהם פה.

מה שסוכם זה מה שאנחנו עושים, אם נרצה להרחיב זאת נביא הצעת חוק.

מקובל עלי, הסעיף סגור.

אנחנו עוברים לפסקה 7, גם בנוסח הכחול וגם בנוסח שלפניכם, שמתקן את סעיף 63. בנוסח הכחול היתה כאן הסמכה לשר האוצר לקבוע באישור ועדת הכספים, במטרה לעודד ישראלים להשקיע. ההסמכה של שר האוצר היתה לראות רווח מהשקעה בשותפויות מסויימות כרווח הון, ולא כהכנסה עסקית.

בועדת המשנה רצו להתיר את ההסמכה הזאת לא לשר האוצר כי אם לנציב, אבל הקביעה של הנציב תהיה טובה אך ורק לתקופה של חצי שנה, כאשר מעבר לכך יהיה זה שר האוצר שרשאי להאריך את התקופה באישור ועדת הכספים.

במקום "שר האוצר רשאי לקבוע באישור ועדת הכספים של הכנסת", אנחנו חילקנו את סעיף קטן (ה) לשני סעיפים: (ה)1. "הנציב רשאי לקבוע".. והמשך הסעיף יהיה כפי שהיה במקור שר האוצר.

פסקה קטנה חדשה והיא "שר האוצר רשאי באישור ועדת הכספים של הכנסת להאריך את הקביעה האמורה, לתקופה שיקבע בתנאים ובציונים שקבע".

פסקה 8 שמוסיפה את סעיף 93א., בסעיף קטן (א) החלפנו את המילה "הוקמה" ב- "התאגדה", כי חשבנו שזה מדוייק יותר.

לגבי הסעיפים האלה, רועי קרת שאמור להצטרף אלינו, מעלה בעיה וכפי שאמרתי קודם בעצם זו לא שאלה של נוסח אלא שאלה עקרונית, ולכן צריכים לקבל קודם את ההסכמה. הבעיה שהוא מעלה היא, עצם הקביעה שסכומים אלה המחולקים למבוטח מצד אחד הם מהווים הכנסת עבודה ומצד שני הם פטורים מביטוח לאומי, זה משפיע על גובה הגמלה שהוא מקבל בכל אירוע שהוא, אם זו תאונת עבודה או אבטלה.

כתוצאה מזה שאנחנו לוקחים את ההכנסה ועושים עליה shift רק לששה חודשים במקום לפזר אותה.

אם לא היו תקרות וזה היה מתקבל מלכתחילה כהכנסת עבודה או כשכר, אז מלכתחילה היה משולם רק על 5 פעמים השכר הממוצע במשק, וזה לא היה משפיע על הגמלה.

הגמלה תשולם לו בהתאם. כלומר, הוא לא יקבל עבור הכנסות שהן מעל התקרה.

החשש של רועי קרת הוא, כאשר יהיה מבוטח כל שהוא שעבר איזה שהוא אירוע שבגינו הוא יזוכה בדמי ביטוח כלשהם, הוא בעצם יפרק את החברה יעביר את ההכנסות אליו ויקבל גמלה בהתאם להכנסת העבודה המשופרת שלו.

למרות שמדובר על תקופה של חצי שנה, יתכן והדבר יקרה דווקא בשנת 2003 ולכן ביקשתי ממר רועי קרת להצטרף אלינו ולהעלות את הנקודה.

אני ממשיכה בפסקאות 4 ו- 5 החדשות כאמור, לסעיף קטן (א) לסעיף 93.א. החדש :

"4 – מכירת הנכסים או הפעילות היא מכירה ללא תמורה לבעלי המניות שמהם הועברו בהתאם לחלקם היחסי בזכויות החברה ולא ישונה אם זה המגע וההעברה".
"5 – החברה ובעלי המניות ביקשו שיחולו הוראות סעיף זה על הליכי הפירוק".

אני אקריא את סעיף קטן (ג):

"הנציב רשאי לאשר החלת הוראות סעיף זה על פירוק שהתקיימו לגביו התנאים הקבועים בו, אף הם הסתיים לאחר שנת המס 2003, ובלבד שהתקיימו כל אלה:
1 – לא היו לחברה הכנסות לאחר שנת 2003.
2 – עד תום שנת המס 2003 נמכרו לבעלי המניות כל הנכסים או הפעילות של החברה, וכן שולמו להם כל הסכומים כהגדרתם בסעיף א.6."

בסעיף קטן (ד), הוספנו:

"היה קבוע ששר האוצר באישור ועדת הכספים של הכנסת, רשאי לקבוע הוראות לביצוע סעיף זה וכן תנאים ותאומים, לרבות עניין מחיר מקורי יום רכישה תכנון תקציבים חישוב רווחים ראויים לחלוקה ועודפים לחישוב רווח הון"..

"וכן רשאי הוא לקבוע כי יינתן זיכוי מהמס ששולם על ידי החברה, אם היה לה הפסד להעברה לשנת המס 2004 שמקורו בסכומים כהגדרתם בסעיף קטן (א) 6. שחויבו במס כאמור באותו סעיף קטן, כנגד המס החל על הכנסה מסכומים כאמור, הכל בתנאים שקבע ובלבד שלא יינתן זיכוי גבוה מסכום המס החל".

כזכור לכם, זה היה נושא של חברה שבעצם מסיימת את כל הפעילות העסקית שלה בשנת המס 2003, ואנחנו מאפשרים לה עניינים קטנים פרוצדורליים שיימשכו לתוך שנת המס 2004.

ואיפה כתוב העניין של העניינים הפרוצדורליים לשנת המס 2004?

הרעיון הוא שבשנת 2003 תיגמר לו כל הפעילות, וזה כתוב.

אני עוברת לפסקה 9, שמתקנת את סעיף 119 א. בסעיף קטן (ה) קיימת הוספה של סעיפים קטנים ג.(1) ו- ג.(2), כאן נתבקשנו על ידי הועדה לקבוע שמדובר בפסק דין חלוט, ולכן ניתן לראות את המילים "ולא ניתן עוד לערער על הרשעתו, או ששילם כופר בשל עבירות על פי סעיפים אלה".

גם בסעיף קטן ג.(2), לא סתם "נדחה על ידי בית המשפט", כי אם "נדחה על ידי בית משפט בפסק דין שאינו ניתן עוד לערעור או שלא הוגש ערעור לבית המשפט". בסוף הסעיף "אם הוכיח פקיד השומה שהמעשה נעשה בידיעתו של בעל התפקיד, אלא אם כן הוכיח אותו בעל התפקיד שהוא נקט בכל האמצעים הסבירים להבטחת מניעת המעשה".

הנושא של פסק דין חלוט, כלומר שאי אפשר עוד לערער עליו, והנושא של היסוד הנפשי שטוען לסעיף קטן (ג) הקיים.

שינוי את הנטלים; קודם כל הנטל היה עליו ועכשיו בעקבות החלטת הועדה פקיד השומה הוא זה שצריך להוכיח שהמעשה נעשה בידיעתו של בעל התפקיד, ואם הוא מוכיח שבעל התפקיד ידע, עדיין שמורה לבעל התפקיד הזכות להוכיח שלמרות שהוא ידע הוא נקט בכל האמצעים הסבירים להבטחת מניעת המעשה. כלומר, "ידעתי אבל לא הצלחתי".

בפסקה ו' של פסקה 9, אשר מתקנת את סעיף קטן (ד), היה כבר את ההגדרה "קרוב" והיתה ההגדרה "נכסים", אנחנו בעצם שינינו וקבענו הגדרת בעל תפקיד חדשה והיא: "מנהל פעיל, שותף או בעל שליטה".

בנוסף לכך, החלפנו את סעיף קטן (ו) וקבענו כך: "על החלטה לגבות מס לפי סעיף זה, ניתן לבקש שימוע בפני הנציב בתוך 21 יום".

עכשיו זה השתנה. בעקבות הישיבה שלי עם טל גיז, ממשרד המשפטים, היא ראתה שצריך לחבור לנוסח הקיים שלפיו ניתן להשיג על החלטת פקיד השומה ולכן אנחנו משאירים את סעיף קטן ו' כמו שהוא, ואנחנו רק נותנים זכות ערעור לבית המשפט המחוזי ולא לבית משפט לעניינים מנהליים.

בפסקה 10 אין שום שינוי.

בפסקה 11, גם כאן אנחנו שבים לנושא ההימורים ההגרלות והפרסים, אנחנו הוספנו בסייפא: "למעט פטור לפי סעיף 9 (28) או הניכוי לפי סעיף 11.

כאן שוב התעוררה השאלה לגבי חיוב בהכנסה של פרט, בביטוח לאומי ומס בריאות, ואנחנו נשוב לזה בהמשך, בנוכחותם של נציגי הביטוח הלאומי.

אנחנו אכן נשוב לזה, דנו בזה כאשר נציגי הביטוח הלאומי נכחו ולא נמצא פתרון ואני מחזיר זאת למינהל הכנסות המדינה או לכל גורם שאמור לטפל בכך. אם הכוונה היא לגבות מס של 25% או נמוך יותר, הוא צריך להיות מס סופי ולא יכול להיות שעל זה יחול גם ביטוח לאומי. לכן, צריך למצוא לזה איזה שהוא נוסח.

לדעתי, ככל שאני חושבת על כך יותר, גם אם נוריד את שיעור המס זה לא יעזור לנו, כי אנחנו גם לא רוצים "לשגע" את האזרח. הרי כל הרעיון הוא ש- 25%, או כמה שיוחלט, הוא ניכוי flat כלומר שאם אתה מקבל פרס אתה לא תתחיל "להתקשקש", אלא זה כמו מיסוי יום בחירות.

יותר מזה, מכיוון שגם לא יהיה פה מנגנון גבייה. במס הכנסה יש מנגנון גבייה ובביטוח לאומי אין, ולא ניתן להכריח אנשים שלא צריכים בהגשת דו"ח, להגיש דוחות ולכן הדבר הזה לא ישים. אבל אפשר אולי לעשות איזה שהוא "עיקוף ספציפי" ולבוא ולהגיד: "הכנסות מפרסים הגרלות וכו', יהיו פטורים מדמי ביטוח לאומי למרות שהם נמצאים בסעיף 2 וכו'..".

אם הם יציעו נוסח אחר בחוק הביטוח הלאומי, אני אשמח מאוד. בינתיים אפשר יהיה להקריא תיקון, בהמשך לסעיף הזה.

האם אנחנו יכולים לקבוע פה שההכנסה תהיה פטורה מבטוח לאומי?

אח"כ אנחנו נתייעץ עם נגה, איך לעשות זאת ולהעביר את זה לחוק הביטוח הלאומי, אבל צריך שתהיה החלטה של הועדה.

ההחלטה של ועדת המשנה היא שאחוז המס שייקבע פה, בין אם הוא 25% או נמוך יותר, הוא יהיה סופי ולא יחול עליו שום מס נוסף. אני אומר זאת שוב, גם מכיוון שקיימת בעיה טכנית של איך לחייב סכום כזה בביטוח לאומי, לאדם שאין לו דיווח.

אפשר בינתיים לכתוב: "שיעור מס זה יהיה סופי ועל אף האמור בכל דין, לא יוטל מס נוסף כדמי ביטוח או דמי ביטוח בריאות על הכנסה כאמור".

אני עוברת לפסקה 12, סעיף 130, סעיף קטן (יא) החדש:

1 – נשוא הוראות על פי סעיף קטן (א), יראו את הפנקסים כבלתי קבילים, זולת אם שוכנע פקיד השומה כי היתה סיבה מספקת לרישום כאמור בסעיף זה, ההחלטה, אם נעשה אחד מאלה:
א – שימוש בחשבונית הוצאה ללא מכירה או מתן שירות, או שהסכום הנקוב בה אינו משקף את המחיר שנקבע למכירה או למתן השירות לפי העניין.
ב – בדו"ח שהוגש לפי סעיף 131, לא נרשם סכום הכנסה מהותי.
ג – בדו"ח שהוגש לפי סעיף 131, נקבעה הוצאה פרטית או הוצאה ללא רכישה, או קבלת שירות, או שהסכום שנקבע כאמור אינו משקף את המחיר שנקבע, והכל באופן שיפחית את ההכנסה החייבת או שיגדיל את ההפסד בסכום מהותי.

2 – היה אדם חולק על ההחלטה, רשאי הוא לבקש מפקיד השומה בבקשה שתוגש בתוך 30 ימים מיום קבלת ההחלטה, לחזור ולעיין בה ולשנותה. דחה פקיד השומה את הבקשה כולה או חלקה, ניתן לערער על החלטתו כאילו היתה צו לפי סעיף 152 ב ובלבד שהמועד להגשת הערעור יהיה 60 ימים מיום מתן החלטתו זו, או יחד עם הערעור על השומות שנערכו בעקבותיה.

3 – בסעיף קטן זה, חשבונית כמשמעותה בהוראות לפי סעיף זה או חשבונית מס כמשמעותה בחוק מס ערך מוסף, פקיד שומה למעט עוזר פקיד שומה וגובה ראשי.

היוהמ"ש רצה שאומר שני דברים:
דבר ראשון, מה שאנחנו הבאנו הוא הנוסח שיונח לגבי הטיפול, לדעתנו זה צריך להיות המצב גם לגבי הבעיה הזאת. אם יש איזה שהוא ספק לגבי איך היה צריך לנהוג באופציות, זה לא דבר שצריך לעשות על רגל אחת. בכל מקרה, לעשות שני נוסחים שונים כדי לפתור את אותה בעיה בדיוק, זו תהיה טעות שבודאי נצטער עליה כי או שכאן זה לא נכון או ששם זה לא נכון. אי אפשר לכתוב שני נוסחים שונים לחלוטין כדי לפתור את אותה בעיה בדיוק. לכן, לא יהיה לנו נוסח אחר להציע ואנחנו חושבים שזה מה שצריך להיות לפחות בשלב הזה.

אז אתה למעשה חוזר על מה שכבר אמרת קודם.

דבר שני, אנחנו רוצים לבקש להוסיף שהתיקון הזה מעורר אצלנו בעיה בצד הגמלאות, כי עד עכשיו חשבנו רק על צד הביטוח, ועכשיו תתעורר לנו פה בעיה של שכירים שאין להם "גמלה חוסמת" ויכולים בדיעבד לשנות ולהגדיל את ההכנסה שלהם.

גמלה חוסמת, זה כשהכנסה הפסיבית הופכת להיות הכנסה חייבת בביטוח לאומי.

הכנסת העבודה הזו, משמשת בסיס לצורך קביעת גובה הגמלה לנפגעי עבודה, שזה גמלה לכל החיים, ואז יש לבן אדם אינטרס ברור לאחר שנפגע בעבודה, להגיד שההכנסה שלו היתה למעשה יותר גבוהה. יש לנו טיפול חלקי בבעיה הזאת, בתקנון הביטוח לאומי בקרנות ויש לנו ספק אם הטיפול שם יעזור לנו עבור הסעיף 93 א. החדש הזה ואנחנו רוצים להוסיף למען הסר ספק, בסוף הנוסח שנמצא אצל הלית מגידו, פסקה נוספת שהנוסח שלה נמצא אצלי, אשר תגיד משהו כזה: אותה ההכנסה שהתקבלה לפי סעיף 93 א. לא תחשב כבסיס לחישוב גמלה, שלפי פרק 'ה' לחוק, שזה הפרק של נפגעי עבודה.

אבל זה עד תקרה.

התקרה היא 35,000 שקל. אם לאדם היתה הכנסה של 5,000 שקל ונפגע בעבודה, ויש לא כזאת חברה, זה ברור שיש לו אינטרס להגיד שההכנסה שלו היתה יותר גבוהה.

בכל מקרה אתה מחייב אותו. במקרה של חברה ובעל שליטה, במצב שהיה עד היום ויש לו משכורת של 5,000 שקל ועוד הכנסה של 10,000 שקל מדיבידנד, היית מחייב אותו על ה- 15,000.

לא אחרי שהוא נפגע בעבודה, כי אז הוא פטור מהכנסה נוספת, וזו בדיוק גמלה חוסמת. הזכות שלו לגמלה, חוסמת את ההכנסה הזאת. ברגע שהוא דיווח כמקדמה על 5,000 שקל, הזכות שנוצרה לו לגמלה לפי 5,000 שקל חוסמת את האפשרות שלו היום להגיד: "ההכנסה שלי היא 15,000 שקל ותשלמו לי את הגמלה לפי זה", כי ברור שכל מי שמכיר את החוק יעשה את זה. הרי אם יש לי זכאות לגמלה לכל החיים על סך 15,000 שקל, ובשביל זה אני צריך לשלם עוד דמי ביטוח של 10 שקלים, אני אעשה את זה כי זה בכלל לא עומד באותו יחס.

אני מבקש שתעשו את הדיון ביניכם ותעבירו אלי עד מחר את הנוסח שיסוכם ביניכם.

אני עוברת לפסקה 14, שמוסיפה את סעיף 140 א., לגבי קבלת מידע מהמוסד לביטוח לאומי. לבקשת הועדה, אנחנו הוספנו כאן בסעיף קטן (ב) את אישורה של ועדת הכספים של הכנסת אשר תידרש לקביעתו של שר האוצר בהסכמה של שר המשפטים, לגבי סוגי המידע שהנציב רשאי לקבל.

בפסקה 15, אנחנו נכנסים לעניין של ההארכה שה- 4 שנים יהיה רק באישורו.

פסקה 15 בסעיף 145 א. בפסקה 2, אחרי "נמסר לו הדו"ח", יבוא: "ובאישור הנציב תוך 4 שנים מתום שנת המס".

פסקה 16, שמתקנת את סעיף 145 ב., כאן אנחנו הוספנו תיקון לסעיף קטן (א), שלא היה בכלל ב- "בלו פרינט", וזו לשונו:
סעיף קטן (א) בפסקה 1, במקום הסיפא המתחילה ב- "על החלטתו של פקיד השומה".. יבוא:
"היה ואדם חולק על החלטת פקיד השומה רשאי הוא לבקש מפקיד השומה, בבקשה שתוגש תוך 30 ימים מיום קבלת ההחלטה, לחזור ולעיין בה ולשנותה ובלבד שהבקשה כאמור תידון בפני פקיד שומה כהגדרתו בסעיף 130 יא. דחה פקיד השומה את הבקשה כולה או חלקה, ניתן לערער על החלטתו זו כאילו היתה צו לפי סעיף 152 ב., ובלבד שהמועד להגשת הערעור יהיה 60 ימים מיום מתן ההחלטה".

לציין שבסעיף קטן (ד) החדש, הנמצא כרגע בפסקה 16ב. גם כאן הוספנו: "פקיד שומה כהגדרתו בסעיף 130 יא.".

אנחנו התבקשנו להוסיף בסופו של סעיף קטן (ד) החדש, את נושא הגדרת "תקבול":

"תקבול זה הוספה כללית שנקבע על פי ההוראות, למעט המחאה בנקאית או צ'ק שנאמר בהם שהתשלום הוא למקבל התקבול בלבד".

בפסקה 17, המתקנת את סעיף 150. גם בבלו-פרינט היה כתוב סעיף 150ב. והוברר שנפלה כאן טעות. בעצם בסעיף 150 אנחנו מחליפים את סעיף קטן (ב) והוספנו בסופו של סעיף קטן (ב) החדש את המילים:

"אלא אם כן הוכח להנחת דעתו של פקיד השומה שלא ניתן היה להגיש את הדו"ח או שהנישום לא היה חייב בהגשתו".

פסקה 18, אשר מתקנת את סעיף 152, בכחול זה בעצם פסקה 19, כאן התעורר הנושא של 3 שנים ו- 4 שנים, הוחלט ש- 4 שנים יהיו באישור הנציב ועל כן בסעיף קטן (ג) כתבנו:

"אם בתום 3 שנים מתום שנת המס שבה נמסר הדו"ח לפי 131 ובאישור הנציב בתום 4 שנים מתום שנת המס כאמור".. וממשיך הסעיף וקובע בסיפא שלו, .."ואולם הצגה שהוגשה ושנערכה לפי סעיף 145 (ב), יראו אותה כאילו התקבלה רק אם לא השתמש פקיד השומה כאמור בסעיף זה".. וקבענו שבתום 4 שנים מתום שנת המס שבה הוגשה ובאישור הנציב בתום 5 שנים מתום שנת המס כאמור.

פסקה 19, אשר מתקנת את סעיף 160, בכחול זה פסקה 20, היא מוסיפה את סעיף 160א. שעניינו "עיכוב בהחזר מס בהליך שומה", אנחנו תיקנו בסעיף קטן (ב) במקום 120 ימים שהיה בכחול, אנחנו קבענו 90 ימים בשני מקומות, גם 90 ימים למועד קבלת הדו"ח וגם 90 ימים כאמור, ובסעיף קטן (ג) הוספנו בסיפא את המילים: "אלא אם כן קבע אחרת בית המשפט שבפניו מתברר אירוע לשומה, או על פסק הדין לפי העניין". זאת מתוך כוונה לקבוע שאם יש ערעור בבית המשפט, ניתן לבית המשפט את שיקול הדעת להחליט.

פסקה 20, זו פסקה חדשה שלא מופיעה בכחול ומתקנת את סעיף 164, קבענו בה כך: בסעיף 164, אחרי "באופן ובשיעורים שייקבעו", יבוא: "וכן רשאי הוא לקבוע ניכוי מס באופן מרוכז, מבלי לנכותו מהסכום המשתלם לכל, כפי שקבע". זה בעצם מתקשר לעניין ההגרלות והפרסים, לבקשת הועדה אנחנו קבענו סעיף שיאפשר במקום לבקש מאותו זוכה להתחיל לשלם את המס, לאפשר לשר לקבוע שהמס ייגבה במרוכז מנותני הפרס.

פסקה 21, המתקנת את סעיף 167 א. בכחול, שוב מתעורר עניין 3 השנים שכבר קבועות והשנה הרביעית באישור הנציב, ולכן קבענו בסעיף 167א. בסופו יבוא: "או בתוך 3 שנים מתום שנת המס שבה הוגש דו"ח הניכויים השנתי האחרון של החייב לשנת המס, לפי הוראות סעיפים 161, 164, או 243, ובאישור הנציב בתוך 4 שנים מתום שנת המס כאמור, לפי המאוחר.

פסקה 32, מוסיפה את סעיף 240ב., שעניינו במקור היה "טפסים" ואנחנו קבענו "טפסים מידע ודיווח", והוא קובע כך:

"בכפוף להוראות לפי סעיף 243 (1) רשאי הנציב לקבוע את הטפסים הדרושים לביצוע פקודה זו ולפרסמם לציבור בדרך שקבע. קבע הנציב טפסים כאמור, לא ישתמש אדם אלא בהם, טפסים שנקבעו כאמור אין חובה לפרסמם ברשומות". זו למעשה היתה הבהרה למה שהיה סעיף קטן (ב) בכחול.

כמו כן הוספנו את סעיף קטן (ב) חדש, והוא קובע כך:

"נישום שנדרש למסור מידע ולדווח כאמור בפקודה זו, ימסור את המידע או הדיווח באמצעי מגנטי, אם דרש זאת הנציב לפי שיעוריו והכל בהתאם לתקנות שקבע שר האוצר, באישור ועדת הכספים של הכנסת".

יובהר שלא מדובר כאן באיזשהו נושא חדש שהכנסנו, כי אם בפסקה 15 בכחול שהעברנו אותה לפסקה 32 מטעמי מיקום.

סעיף 59, תיקון לחוק מיסוי מקרקעין, אנחנו החלפנו את המילים "כשהוא יודע שהן כוללות מידע לא נכון במילים "ביודעין שאינן נכונות", הדבר הזה מופיע פעמיים בפסקה 5 לסעיף 59, המוסיפה את סעיף קטן (ג). הסיבה שהחלפנו זאת, היא משום שביקשנו להתאים את היסוד הנפשי של סעיף ג.1 החדש ליסוד הנפשי שכבר קיים בסעיף קטן (ג) הקיים.

סעיף 63 בבלו-פרינט, תיקן את פקודת מס הכנסה תיקון מס' 122 וזה אכן קיים בנוסח החדש, בסעיף 63 בתחתיתו של עמוד 17. סעיף 63א., זו הוספה של הצוות הפנימי וכעת הוחלט בעצם שלא להוסיף את הסעיף כלל.

כל הפרק הזה חל בראשון לחודש, לאחר פרסומו של חוק
זה, למעט הימורים שזה מה- 1.1.2004.

זה דבר שצריך לדווח עליו לוועדה מכיוון שהוא לא נמצא בבלו-פרינט. אני מבקש להעביר אלי ריכוז של כל הדברים שצריך להודיע להם.

אנחנו בפרק י', שעניינו מיסים עקיפים.

סעיף 65, שנמצא בכחול בעמוד 341, שעניינו "תיקון חוק מס ערך מוסף":

בחוק מס ערך מוסף תשל"ה 1975 (1), בהקשר הזה נאמר שהחלטנו למחוק את פסקה 1 המופיע בכחול אשר מתקנת את סעיף 38(א) ולכן היא גם לא מופיעה אצלכם.

א – במקום "חייב לדרוש מהמוכר" יבוא: "חייב לדרוש ממוכר שהוא עוסק מורשה".

ב – במקום הסיפא החל ב- "או לשלם בשק" יבוא: "או לשלם בהעברה בנקאית, או בכרטיס אשראי או בשק, שהוא חתום עליו כמושך ונאמר בו כי התשלום הוא למוכר בלבד לערך הנכסים או השירותים. ואם ערך הנכסים או השירותים הוא 20,000 שקלים חדשים או יותר, חייב הוא לדרוש ממוכר שהוא עוסק מורשה חשבונית מס ולא ישלם בשטר כסף, אלא שאם התשלום יתבצע בשק מוסב יוסיף הקונה על גב השק את שמו, חתימתו ומספר הרישום במשרד מס ערך מוסף. הטוען שקיים תנאי סעיף זה, עליו הראייה".

א – אחרי סעיף קטן (א) יבוא (א1) "עוסק שניכה מס תשומות הכלול בחשבונית מס שהוצאה שלא כדין, רשאים להטיל עליו כפל מס המצוי על החשבונית או המשתמע ממנה, זולת אם מוכר אחרי הנחת דעתו של המנהל כי לא ידע שהחשבונית הוצאה שלא כדין".

ב – בסעיף קטן (ב), במקום "לפי סעיף קטן (א)" יבוא: "לפי סעיפים קטנים (א) או (א1)", ובמקום הסיפא המתחילה ב"הגשת הערעור" יבוא: "הגשת הערעור תעכב את תשלום כפל המס אלא אם כן הורה בית המשפט אחרת".

3 – בסעיף 52, אחרי סעיף קטן (ג), יבוא:
"(ד) המנהל רשאי לדרוש ערובות להנחת דעתו מאדם המבקש להירשם כעוסק, כמלכ"ר או מוסד כספי לפי העניין, כתנאי לרישומו כאמור, אם הורשע אותו אדם בחמש שנים שלפני המועד שבו הגיש בקשה לרישום לפי סעיף זה, בפסק דין חלוט בעבירה לפי סעיפים 117 א. (3) (5) או (6), ולא שילם חוב על מס נשוא כתב האישום שהורשע בפסק דין חלוט בעבירה לפי סעיף 117ב. שר האוצר באישור ועדת הכספים של הכנסת, רשאי לקבוע ערובות לעניין סעיף קטן זה, לרבות סוגי הערובות וגובהן".

4 – בסעיף 61, אחרי סעיף קטן (ג) יבוא:
"(ד) המנהל רשאי לדרוש מאדם הרשום לפי סעיפים 52, 55, 56, או 58, שהורשע בפסק דין חלוט בעבירה לפי סעיף 117ב., ערובות להנחת דעתו להבטחת תשלום המס שבו יחויב אותו אדם. לא המציא האדם ערובות כאמור, רשאי המנהל לבטל את רישומו. לעניין סעיף קטן זה, הורשע אדם לגבי תאגידים הורשע התאגיד או הורשע מנהל פעיל בתאגיד, בעל מניה מהותי בו או שותף בו, בעל מניה מהותי כהגדרתו בחוק החברות התשנ"ט 1999".

5 – בסעיף 62, נוספה פסקת משנה ב.: במקום "59 או 61", יבוא "59, 61 או 77 ב.(א)".

6 – בסעיף 64א. אחרי 52ב. יבוא: "עד ד".

7 – בסעיף 74ג., בסופו יבוא: "ואולם הנשוא עם הנימוקים המנויים בסעיף קטן (א) שעניינם הוצאת חשבונית מס שלא כדין, ניכוי מס תשומות הכלול בחשבונית מס שהוצאה שלא כדין, רשאי החייב במס לערער רק בפני בית המשפט המחוזי".

8 – בסעיף 74 ב. החדש, הוצאנו מסעיף קטן (א) את .."עוסק שניכה את מס התשומות הכלול בחשבונית מס שהוצאה שלא כדין".. ובעצם העברנו את זה לסעיף קטן (ב), וקבענו בסעיף קטן (ב) החדש .."עוסק שניכה מס תשומות הכלול בחשבונית מס שהוצאה שלא כדין, יראו את פנקסיו כבלתי קבילים באותה שנת מס זולת אם הוכיחו הנחת דעתו של המנהל כי לא ידע שהחשבונית הוצאה שלא כדין"..

9 – סעיף קטן (ב) הקודם הפך להיות סעיף קטן (ג), הוספנו: "על החלטת המנהל לפי סעיפים קטנים (א) או (ב)".. וזה כמובן מתחייב, שניתן לערער בפני בית המשפט המחוזי בלבד.

10 – תיקון סעיף 106, בסעיף קטן (ב) בפסקה 2, בסופה יבוא: .."או מתום השנה שבה היה החוב יחסי לפי המאוחר".
פסקת משנה (ד) המחליפה את סעיף קטן (ג) בסעיף, והוא ייקרא כך:
"לא יגבו ממי שקיבל את הנכסים או הפעילות לפי סעיפים קטנים (ב) (ב1) או (ב2), יותר משווי הנכסים או הפעילות שקיבל בלא תמורה או מההפרש שבין התמורה החלקית ששילם לבין שווי הנכסים או הפעילות, ואם שילם מס בגין שווי העברת הנכסים או הפעילות כאמור, לא יותר מהשווי או מההפרש כאמור, פחות סכום המס ששילם".

11 – נוסף סעיף 106ב., החלפנו את כותרת הסעיף במקום "גבייה מבעל תפקיד", וקבענו "גביית מס בנסיבות מיוחדות". והוא נקרא כך:

א – עשה חבר בני אדם, מעשה מהמפורטים בסעיפים קטנים 117א. (3) (6) או ב., והוצאה לו בשל כך שומה קביעת מכסות דרישה לשלם את המס והערעור עליהם חל על ידי בית המשפט המחוזי, רשאי המנהל לקבוע כי בעל תקציב בחבר בני האדם יהא גם הוא חייב בתשלום המס או כפל המס לפי העניין, ובלבד שלעניין נעשים הפרטים המפורטים בסעיפים 117 א. (3) או (6), לא יחויב בעל תפקיד, אלא אם כן הורשע בפסק דין החלוט.

ב – קבע המנהל כי על בעל התפקיד לשלם את המס או את כפל המס, לפי העניין והוראות סעיף קטן (א), ישלם אותם בעל התפקיד בתוך 30 ימים מיום המצאת ההודעה על החיוב.

ג – על פי סעיף זה בעל תפקיד, מי שבעת ביצוע מעשה כאמור בסעיף קטן (א), היה מנהל פעיל או שותף פעיל או בעל שליטה באותו חבר בני האדם, אלא אם כן הוכיח המנהל שהמעשה נעשה בידיעתו של בעל התפקיד אלא אם כן יוכיח אותו בעל תפקיד שהוא נקט בכל האמצעים הנאותים, כדי להבטיח קיום הוראות החוק ומניעת המעשה.

ברצוני לומר שאנחנו נוסיף לסעיף זה, כמו מס הכנסה, זכות שימוע או זכות והזדמנות להשמיע את הטענות בפני המנהל ולאחר מכן ערעור לבית המשפט המחוזי, על ההחלטה שיתן המנהל. דבר זה אינו קבוע כרגע, לא השגה כזאת ולא ערעור, וחייבים להוסיף זאת.

אני ממשיכה.

12 – הוספת סעיף 108א., בסעיף קטן (ב) יש את עניין סוגי המידע מהמוסד לביטוח לאומי, והוספנו שקביעת סוגי המידע תיעשה גם באישור ועדת הכספים של הכנסת.

"על אף הוראות סעיף קטן (א), רשאי המנהל להאריך את המועד לניכוי מס תשומות הקבוע בסעיף 38א. להלן "המועד המקורי", לתקופה שלא תעלה על 18 חודשים מהמועד המקורי, ואולם אם הוכח להנחת דעתו כי העוסק לא התרשל בהכנת הדו"ח התקופתי לפי סעיף 67, רשאי הוא להאריך את המועד לניכוי מס תשומות לתקופה שלא תעלה על 5 שנים מהמועד המקורי".

ברצוני להעיר שגם פה ביקשנו לעשות שינוי. במקום: .."ואולם אם הוכח להנחת דעתו כי העוסק לא התרשל בהכנת הדו"ח התקופתי".. אנחנו מציעים לומר: .."ואולם אם הוכח להנחת דעתו של המנהל כי אם ניכוי מס התשומות במועד המקורי, לא נבע מרשלנות של העוסק רשאי הוא להאריך את המועד מטעמים מיוחדים"..

פה אנחנו בעצם מדברים על אי הארכת מועד למי שלא דרש קיזוז מס תשומות במועד. כי לפי סעיף 38א., יש זכות לעוסק לדרוש ניכוי מס תשומות תוך חצי שנה מיום הוצאת החשבונית.

יש להבדיל בין רשלנות לבין "כוונה תחילה להעלים ולהערים". אם היתה לי איזושהי חשבונית שאולי לא הלכתי לקחת אותה בזמן או שלא מצאתי אותה, זו רשלנות שלי.

מה שקורה זה, שכאשר אנחנו עוסקים בביקורות ומוציאים שומת עסקאות, הם נזכרים לומר לנו "אבל היו לנו תשומות". בעצם הם העלימו את התשומות כדי להעלים את העסקאות, ואז כאשר אנחנו מגלים את העסקאות הם מבקשים לקזז את התשומות. כדי להלחם בתופעה הזאת, אנחנו אומרים: "יש לך חצי שנה, אנחנו מוכנים לתת לך עוד 18 חודש, וכך יש לך בעצם שנתיים זמן כדי להביא את התשומות". זה די והותר וצריך להספיק.

פה אנחנו הלכנו בעצם לקראת העוסקים ולא להכביד עליהם. הסיפא הזאת מתייחסת לסיטואציה הבאה, וזה אגב בעקבות דרישה של לשכת עורכי הדין שקיבלנו אותה, הם אמרו שלפעמים אי הדיווח נעשה בתום לב. ואז אמרנו, אם זה לא נובע מרשלנות, אז אנחנו נוכל להאריך.

כפי שאמרתי קודם, מה קורה אם שכחתי להשתמש בחשבונית, או שהיא היתה מוסתרת באיזה מקום ולא מצאתי אותה.

יש לך שנתיים זמן. חצי שנה בסעיף 38א, שזה המועד המקורי, ואחר-כך "רשאי מנהל להאריך את המועד בעוד 18 חודשים", סה"כ שנתיים זמן.

אני ממשיכה.

14 – (לא הקיימת אלא זו שנמחקה) וזוהי בעצם פסקה 17 המפורסמת בבלו-פרינט, אשר ביקשה בסעיף 132 אחרי "חשבונית מס", להוסיף את המילים "שהוצאה כדין", לבקשת הועדה אנחנו מחקנו.

בסעיף 66, המתקן את פקודת המכס, בפסקה 4 החליפו את סעיף 193 לגבי העשייה באוניות.

סעיף 67, מתקן את חוק מס הבולים, הועדה ביקשה שלגבי מסמכים בכירים כל שהם, כמו למשל חוזים, לא סתם הצדדים החתומים על המסמך יחד או לחוד יהיו חייבים בו, אלא שנקבע שבמקרים שבהם הוסכם במפורש אחרת במסמך, אז הטלת המס תהיה על פי מה שהוסכם במסמך.

חברי הכנסת אמרו שאי אפשר פתאום באמצע החיים לשנות את הנוהג לגבי מס בולים, כשהאנשים רגילים שהם יכולים לקבוע במסמך שזה חל על צד זה או צד אחר. לכן אמרנו שזה לא יחול עליהם ביחד או לחוד, אלא אם כן הוסכם ביניהם במסמך במפורש. זה מה שכתבנו בפסקה 5:

הצדדים החתומים על המסמך יחד או לחוד, אלא אם כן נקבע במפורש אחרת במסמך"..
לגבי כל הפסקאות שלפני זה, פשוט עשינו סדר בסעיף.

לגבי מס בולים, הי אפשר לקבוע גם צד ג', ואני הייתי מתקן זאת ל: "אלא אם כן צויין על ידי אחד הצדדים במפורש במסמך.

יש לנו נוסח העונה על הדבר הזה: .."מסמך אחר, הצדדים החתומים על המסמך ביחד או לחוד, או צד למסמך שיתחייב בו לשלם את מס הבולים"..

אנחנו חוזרים לסעיף 156 המפורסם.

סעיף 156, פסקה 2 : .."ובלבד שלעניין דמי ביטוח המשתלמים ועד סכומים שצוינו כאמור בסעיף 93א. (א) (6) לפקודת מס הכנסה, בתקופה שמיום 1 ביולי 2003 ועד ליום 31 בדצמבר 2003, ופקיד שומה כהגדרתו בסעיף 1 לפקודה אישר כי הם חויבו במס על פי הוראות סעיף 91א. (א) (6), לא יובא בחשבון סכום ההכנסה של המבוטח, סכום העולה על סכום השווה ל- 5 פעמים השכר הממוצע בעד כל אחד מהחודשים בתקופה האמורה. סכומים ששולמו כאמור בסעיף 93א. (א) (6) האמור, לא יובאו בחשבון לעניין גמלה שלפי פרק 'ה' בחוק הביטוח הלאומי, נוסח משולב תשנ"ה 1995, אם הוחל בפירוק האמור בסעיף 93א. לאחר שארעה למבוטח פגיעה בעבודה, והוא זכאי בגמלה כאמור, ולא ישתלמו בעדו דמי ביטוח לפי סעיף 335ג.

האם זה לא פגע בסכום שהוא מקבל גמלה באופן "נורמלי", שהרי הכוונה היתה למנוע ממנו לקבל תקרה גבוהה יותר ממה שהוא היה זכאי לקבל, לפי משכורת שוטפת.

נניח שמדובר בסיטואציה שבה הפגיעה בעבודה קרתה לפני שהוחל הפירוק, אני רוצה שיהיה ברור שאם לפני הפגיעה הגיע לו גמלות קצבה לפי 10,000 שקל, לאחר שהוא נפגע בעבודה הוא פתאום מפרק את החברה וכתוצאה מזה, באופן פקטיבי למעשה, מצטרפת לו הכנסה של 30,000 שקל, הקצבה שלו עדיין תשולם לפי 10,000 שקל. כי זה מה שהוא ביטח לפני הפגיעה.

אבל אתה תגבה ממנו ביטוח לאומי.

אני לא אגבה מתוך סכום ענף נפגעי עבודה.

נניח ואדם מרוויח 10,000 שקל בחודש בתקופה שלפני הפירוק. אחרי הפירוק, מכיוון שזאת הכנסה לפי 2.1, צומחת לו הכנסה של 30,000 שקל, שזה עדיין מתחת לתקרה. האם במצב הזה, והוא עוד לא נפגע, אתה מחייב את ה- 20,000 בביטוח לאומי, כי זה מתחת לתקרה?

לא. הסעיף לא יחול עליו, כי אמרנו שזאת במידה והוחל בפירוק לאחר הפגיעה.

אני מדבר כרגע על המצב הרגיל, מבלי שהיתה כל פגיעה. כפי שאמרתי קודם, אדם שהיה מרוויח 10,000 וכתוצאה מהפירוק הזה קיבל עוד 20,000, שביחד זה יוצא פחות מהתקרה.

זה יחויב בדמי ביטוח ויחשב לבסיס ההכנסה שלו, לכל דבר. אבל הבעיה העיקרית והכי גדולה שלנו היתה עם נפגעי עבודה, מפני שמדובר בגמלה לכל החיים, ולא יתכן שאדם לאחר שהוא נפגע יבוא ויגיד "בעצם ההכנסה שלי גבוהה יותר ממה ששילמתם". ברור שעכשיו שהוא יודע שהוא נפגע הוא ירצה לעשות זאת. זה מה שרצינו למנוע ויש דבר דומה אצל עצמאיים.

טארק, האם התיקון הוא על דעתך?

מקובל עלי, וזה לא מקפח זכויות.


הישיבה ננעלה בשעה 21:30