פרוטוקולים/כספים/6787



90
ועדת משנה לענייני מסים – 19.5.2003

פרוטוקולים/כספים/6787
ירושלים, ט"ו בתמוז, תשס"ג
15 ביולי, 2003

הכנסת השש עשרה נוסח לא מתוקן
מושב ראשון

פרוטוקול מס'
מישיבת ועדת המשנה (של ועדת הכספים) לענייני מסים
שהתקיימה ביום ב', י"ז באייר התשס"ג, 19.5.03 בשעה 09:30



ס ד ר ה י ו ם

הצעת חוק התכנית להבראת כלכלת ישראל (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב והמדיניות הכלכלית לשנת הכספים 2003 ו-2004), התשס"ג – 2003:
1. פרק ט': מס הכנסה – סעיפים: 55 (3), 55(6), 55(7), 61, 62, 63, 156(1), 156(2)
2. פרק י"ג: ביטוח לאומי – סעיף 88(1)
3. פרק ט': מס הכנסה – סעיפים: 55(13) – 55(32), 59, 64
4. פרק י': מסים עקיפים – סעיפים: 65, 66, 67

חברי הוועדה: היו"ר אהוד רצאבי
רוחמה אברהם
חיים אורון
אלי אפללו
אברהם הירשזון
יעקב ליצמן
ניסן סלומיאנסקי

טלי ירון אלדר – נציבת מס הכנסה
חיים דוקלר – נציבות מס הכנסה
אבי גפן – משרד האוצר
דלי דולן, עו"ד – משרד האוצר
איתן רוב – מנהל המכס ומע"מ
עידית לב זרחיה – מכס ומע"מ
זאב פורת – מכס ומע"מ
אריאל אברהם – מכס ומע"מ
משה מזרחי – מכס ומע"מ
עופר שרון – מכס ומע"מ
אברהם סגל – מכס ומע"מ
צ'רלס ברגר – מכס ומע"מ
זאב יוכלמן – מכס ומע"מ
טרק בשיר, עו"ד – משרד המשפטים
יעל ייטב, עו"ד – מס הכנסה
מייק בלבינגר – מח' גבייה – ביטוח לאומי
חיים כיטמן – מנהל תחום גבייה – ביטוח לאומי
יגאל ברזאני – סמנכ"ל גבייה – ביטוח לאומי
רועי קרת – ביטוח לאומי
רות הורן – ביטוח לאומי
מיכל פרנק – עוזרת יו"ר – רשות החברות
נירה שמיר – ראש אגף כלכלה – התאחדות התעשיינים
ניר קנטור – מנהל מח' כלכלת תעשיה ועסקים – התאחדות
התעשיינים
חזקיה ישראל – התאחדות התעשיינים
אבירם סיגל – יועצת מס – לשכת יועצי המס
דבורה אהוד – יועץ מס – לשכת י ועצי המס
שוש שחר – לשכת עורכי הדין
איתן צחור – לשכת עורכי הדין
רויטל בן ארוש – לשכת עורכי הדין
יעקב קסטל – לשכת עורכי הדין
זיו שרון – לשכת עורכי הדין
ישראל שטראוס – רואה חשבון
נדב הכהן – רואה חשבון
מוטי אילון – רואה חשבון
אלדר בן רובי – ארגון ישראלי של משקיעי הון סיכון
מאיר לינזן, עו"ד
אורנה צח (גלרט) – לשכת רואי חשבון
שי ברגר – מס הכנסה ומע"מ
זאב פורת, עו"ד – סגן מנהל אגף מכס ומע"מ
עמי סגל – סגן מנהל אגף מכס ומע"מ
מיניצקר יהושע – ל.ה.ב
ישראלה מני – אגוד לשכות המסחר
בובינצר מיכאל – המוסד לביטוח לאומי

טמיר כהן

חבר המתרגמים בע"מ

אנה שניידר
הילית מגידו

ביטוח לאומי – סעיף 88(1)

רבותי, אני פותח את הישיבה. מי מציג את נושא
הביטוח הלאומי מטעם הביטוח הלאומי?

שאלה לי ליושב ראש, יש נושא שלנו שבכלל לא
קשור למס הכנסה אלא לחוק הביטוח הלאומי ויש נושא שקשור למס הכנסה. איזה מהם קודם?

אני מדבר על סעיף 1, לאחר מכן בשיחה אתמול עם
נציבת מס הכנסה היא אמרה לי שהיא תדבר אתכם לגבי שיטת העידכון של התקרות, צמוד מדד או שכר ממוצע.

זו שיחה שאנחנו כרגע מנהלים בחוץ כדי לייעל את
הזמן.

בואו נגמור קודם כל עם סעיף 1. אנחנו מדברים על
הביטוח הלאומי.

סעיף 88(1) עוסק בסוגיה שמעסיקה אותנו, את בית
הדין לעבודה ואת אוכלוסיית המבוטחים שלנו הרבה מאוד בשנים האחרונות, והיא יצרה עיוות שקשה לחיות איתו. יש לנו שני ענפי ביטוח שאינם חלים על מי שאינו עובד שכיר, זאת אומרת אינם חלים על עובד עצמאי. המדובר בביטוח אבטלה ובביטוח פירוקים ופשיטות רגל. ביטוח פירוקים ופשיטות רגל מעניק לעובד את השכר שלא שולם לו על ידי המעביד לפני שהוא התחסל, וגם את החוב לקופת הגמל. ביטוח אבטלה כולם יודעים מהו. ביטוח אבטלה ברוב מדינות העולם המערביות לא קיים לגבי עובד עצמאי. כנראה המצב הכלכלי גרר אנשים שהיו בעלים של חברות, ובעיקר חברות קטנות, בניסיון בכל זאת לקבל דמי אבטלה כאשר העסק התחסל, כאשר היה מדובר בעסק שרשום כחברה, וגם אם המנהל פיטר את עצמו או האחים פיטרו זה את זה או השותפים פיטרו זה את זה, ופעמים רבות כאשר ערב הפסקת העבודה השכר לכאורה הרקיע שחקים ואז לעניין הזה יש השפעה על דמי אבטלה.

המצב הזה יצר בעצם חוסר שיוויון בינם לבין המקבילים להם, שהם הגדירו את עצמם כעצמאים. ואנחנו לכן הכנו, והאוצר משום מה אימץ את הרעיון והכניס את זה לחוק ההסדרים, תיקון לחוק, שמבהיר מראש ביחסים שבינינו לבין המבוטחים מיהו זה שאיננו מבוטח בשני ענפי הביטוח האלה. כאשר הרעיון לומר שהוא גם פטור מתשלום דמי ביטוח בשני הענפים, זה אחד התיקונים שמופיע כאן, ומאידך הוא גם לא יהיה זכאי לגמלאות על פי אותם סעיפי חוק.

הנוסח שמופיע בכחול עורר קשיים בדיון הקודם, ואתמול גם פנה אלי היועץ של יושב ראש ועדת הכספים בקשר להגדרה של בעל שליטה, ואני לכן חילקתי כאן תיקונים לנוסח ואנחנו מציעים כאן לחזור להגדרה המקורית שרצינו להשתמש בה, להשתמש בהגדרה שנמצאת בסעיף 32 לפקודת מס הכנסה. גם מבחינת הרעיון אנחנו סבורים שבאמת ראוי יותר להיצמד להגדרות שבפקודה כי אנחנו מדברים בעקרון כאן על מה שבפקודת מס הכנסה מוכר כחברת מעטים, ולכן גם ההגדרה של בעל שליטה ראוי שתבוא משם. אני אקריא לרגע מה אומרת הפקודה לעניין בעל שליטה: המדובר במי שמחזיק במישרין או בעקיפין, לבדו או ביחד עם קרובו באחד מאלה: עשרה אחוז לפחות מהון המניות שהוצהר, עשרה אחוז לפחות מכוח ההצבעה, באמת אותו אדם שיש לו השפעה גם על שכרו ועל סיום עבודתו, זכות להחזיק בעשרה אחוז לפחות מהון המניות שהוצהר או עשרה אחוז לפחות מכוח ההצבעה או הזכות לרוכשם. זכות לקבל עשרה אחוז לפחות מהרווחים. זכות למנות מנהל וקרוב לעניין זה הוא ההגדרה שבסעיף 76 שמדבר על חברת מעטים ושם מוגדרים קרובים מדרגה ראשונה ובני זוגם. והגדרה נוספת שאנחנו מפנים אליה היא חבר, היא ההגדרה שאחרי זה, בעל שליטה שיש לו לבדו או יחד לבן זוגו או שיש לבן זוגו, במישרין או בעקיפין, לפחות חמישה אחוז מהון המניות שהוצא מכוח ההצבעה או זכות להחזיק או לרכוש כל אחת מאלה או זכות לקבל רווחים. ובלבד שלא יובאו בחשבון לעניין זה זכויות של בן זוג שנרכשו לפני הנישואים. זה מוצא החוצה מסוגות שקשורות בחלוקת נכסים בין בני זוג. זה נושא שהוא לא מתחום המיסוי.

אז זו ההגדרה שאנחנו מציעים. יש כאן איזו שהיא טעות הדפסה, כתוב כאן תחילתו של סעיף 6 ב לעניין סעיף התחילה, וצריך לומר כמובן תחילתם של כל הסעיפים שאנחנו מדברים בהם ,זאת אומרת הפטור מדמי ביטוח, הכוונה לומר שכל ההסדר יתחיל בינואר 2004, לא מיידית. זה גם יאפשר למבוטחים להתייחס לעניין במשך התקופה הזאת. להזכיר לכם, אנשים רבים התאגדו בחברות מסיבה אחרת ,בגלל ביטול התקרה, כולל רופאים שרשמו את עצמם כחברה בע"מ ועוד אנשים מסוג זה. הואיל וגם בפקודה עכשיו ניתן איזה שהוא תמריץ לחזור למצב הרגיל של הדברים סברנו שלא ראוי להכניס את זה מייד לתוקף ולתת לאנשים זמן לשקול את מה שהם רוצים.

סליחה, רות, אני מבקשת הבהרה. אתם בנוסח
החדש עשיתם בעצם 88(1) חדש. איך זה מקבל ביטוי בסעיף 89, כי כאן אני חושבת שזה פתוח. א.1,

תחילתם של סעיפים 6ב, 335 לחוק הביטוח הלאומי
כנוסחם בסעיף 88(1), אנחנו עשינו עריכה חדשה של החוק כולו, אז תקבלו את זה. והם יחולו על גמלאות, ודמי ביטוח וכו', כפי שכתוב שם.

כלומר יש לך כאן, בטקסט שחילקת, תחילתו של
פרק זה ביום א' בסיון התשס"ג אחד ביוני 2003.

אנחנו נאלצנו לתת את הפרק של הביטוח הלאומי
בחוק, תכנית ההבראה, מועד תחילה שנוכל להתייחס אליו.

זאת אומרת שמה שציטטנו עכשיו זה יהיה 2 ולפני
כן יבוא 1 החדש.

נכון. כשנשב אתכם יכול להיות שזה לכן לא יהיה
נוח בגלל יתר סעיפי התחילה, זה נראה. קראנו לו: להלן יום התחילה של פרק י"ג.

אני מציע שנדון קודם כל על הנושא העקרוני ואז
נחליט על הנושא של תחולה. אם סיימת להציג את הנושא אני אבקש, כפי שעשינו פעם שעברה, אדם אחד מכל גוף להציג את הדברים.

אני מייצג את לשכת רואי החשבון. אני מאוד שמח שהמוסד לביטוח לאומי החליף את ההגדרות שלו, חבל שהוא לא יצר קשר איתנו, כי כמו שהידע שהיה כתוב בהצעת החוק המקורית ובדברי ההסבר היה מטעה, גם המידע הזה מטעה. היועצת המשפטית המכובדת הקריאה סעיפים, אבל היא לא אמרה מה הפרשנות של בתי המשפט אליהם. אדם שהוא בעלה של אשת בעל העסק מחר יכול להתגרש ולא להיות שום דבר, הוא ייחשב למטרות האלה כעצמאי כי הוא נכנס להגדרה של חבר בעל שליטה בחברת מעטים אם לאשתו יש חמישה אחוז. אם לאשתו יש חמישה אחוז והוא אין לו אף מניה אחת הוא נכנס להגדרה הזו. אני מוכן לקבל את הקונספט שלהם, חבל שהם לא באו איתי בדברים. להגיד במס הכנסה כשרוצים אחריות זה 119א וזה עשרים וחמישה אחוז. שם ההגדרה של בעל שליטה זה עשרים וחמישה אחוז. אז אם יבחרו את ההגדרה של 119א בפקודת מס הכנסה, אותו סעיף שכשאנחנו נגיע למס הכנסה ובמע"מ תראה כמה הרבה מדברים עליו, אז בהזדמנות חגיגית זו, אם הכל הולך 119א אז שגם פה שאתה הולך להפוך את האיש לעצמאי, רוצה ממנו אחריות כעצמאי, אז שגם הביטוח הלאומי יהיה אותו סוג של אחריות ללא סעיף אחר, שכמו שאמרתי בהתאם לפסיקה מ-2003, אין לו אף מניה, מחר הוא מתגרש, או לא יודע מה, או חי לא טוב, או בן זוג, זה יכול להיות באותה מידה חל על נקבה, במקרה של הפסק דין זה היה במקרה זכר אבל זה יכול היה להיות הפוך. זאת אומרת אני מהצד הזה מבלי להתייחס לצד הערכי מה צריך להיות המצב בין עצמאים ושכירים ומה צריך להיות ביטוח כאן ומה שם. אם זה עצמאי זה צריך להיות עצמאי על אמת. ועצמאי על אמת זה אותם המקרים שרוצים גם במע"מ וגם במס הכנסה אחריות. וזה 119א זה עשרים וחמישה אחוז.

האם זה מקובל עליך מה שישראל מציע?

אני לא בטוחה, לעניין חברת מעטים,

אני מקבל את ההגדרה של חברת מעטים. אני לא
מתווכח איך מגדירים חברת מעטים. רק אמרתי במי את מצפה שהוא ייחשב כבעל הבית. אז כמו שבמע"מ ובמס הכנסה אמרו לעניין, כשרוצים כסף זה 119א שיהיה גם פה. עשרים וחמישה אחוז.

אני רוצה להציג פה שתי בעיות. בעיה ראשונה זה
נוהל הבאה לחקיקה, שזה לא עבר את הגורמים המוסמכים של המוסד לביטוח לאומי, ויש במוסד לביטוח לאומי מועצה, ויש במועצה ועדת תקנות, שזה תפקידה לעבור כדי לעשות שימוע ציבורי כדי לבחון את ההשלכות, ולצערי המוסד לביטוח לאומי תופס פה טרמפ על תכנית הבראת הכלכלה והביא פה תיקון לחוק הביטוח לאומי שהיה צריך לעבור שימוע קודם בגוף המוסמך, שזה מועצת המוסד לביטוח לאומי. זה דבר שלא נעשה. זו הערה אחת. ואני חושב שבנושאים אחרים כשמביאים ישר לחוק הסדרים אז מתלונן המוסד לביטוח לאומי למה לא מביאים את זה קודם במוסדות. זה פועל לכל הכיוונים וצריך לדעת את זה.

הערה שניה מתייחסת לאותם אנשים שיהפכו משכירים לעצמאים, הם הרי שילמו במשך כל השנים, כשכירים, דמי ביטוח לאומי.

לא הם שילמו, המעביד שלהם שילם.

הם שילמו, כשכיר, הוא שילם את חלקו. האם
אנחנו עושים פה חקיקה, מוחקים את כל מה שהיה או שבכוונת המוסד לביטוח הלאומי להחזיר לאנשים שהפכו בבת אחת לעצמאים את הכספים שגבו מהם. האם הביטוח הלאומי יכול להגיב על הדברים האלה.

האם מה שנאמר כרגע הוא עובדתית נכון, זאת
אומרת האם יש איזה שהוא חוק שבא ואומר שזה צריך לעבור דרך הוועדה שלכם, או ועדה ציבורית או שימוע?

זה התקבל במאה אחוז דרך החקיקה הרגילה של
חוק הביטוח הלאומי. יש להם נדבך נוסף על הרגיל, חוץ מהמעבר דרך ועדת השרים, הוא צריך לעבור קודם לדיון במועצת המוסד או אחת מהוועדות שלה שהיא ועדה מקצועית. אנחנו מתנגדים תמיד, גם בעניין זה, להכנסת תיקוני חקיקה בחוקי הסדרים לתכניות כלכליות למיניהם. כאשר הממשלה מחליטה בגלל צרכי השעה להכין תכניות כלכליות ויש שהיא גם מאמצת דברים שהוכנו במוסד קודם לכן, זה קיים לא רק בסעיף הזה אגב בחוק תכנית ההבראה. אבל הדרך הלגיטימית והנכונה מתחילה במועצת המוסד.

אחת הסיבות שבגללם נקבע מועד נדחה לתיקון הייתה ההתייחסות לנושא שיכול שיש בין הציבור הזה אנשים שהמעביד, החברה שילמה בעדם דמי ביטוח לענף ביטוח אבטלה או פירוקים פשיטות רגל. עכשיו צריך לזכור, חלק מן המקרים שבית הדין הכיר באנשים כעובדים בסיטואציה הזו לא שילמו כעובדים. חברות לא שילמו. אלא ביום שבו הוא נשאר בלי עבודה והוא טען ליחסי עובד ומעביד, הוא שילם כל הזמן בעצמו כאילו איננו עובד שכיר ובסופו של דבר כשהוא קיבל דמי אבטלה אז עשו בעצם את ההתחשבנות.

הפסיקה של בית הדין לעבודה מתייחסת בין היתר למקרים של אנשים שהיו להם חברות, אבל לא בהכרח דיווחו על עצמם כשכירים. לימים כשהם נשארו בלי החברה באו ואמרו אני הייתי שכיר של החברה, נא להכיר בי כעובד שכיר.

בית הדין הכיר במעמד, משום שבית הדין בודק את המעמד, השאלה של יחסי עובד מעביד היא שאלה של מעמד, הוא בודק את העובדות ואומר לדעתי הוא עובד, בין אם שילם או לא שילם. וכידוע לך כאשר הוא עובד, חוב בדמי ביטוח אינו שולל זכות. אז בבקשה.

כאמור אחת הסיבות שאנחנו מציעים לקבוע מועד נדחה של החוק הוא זה, תקופת ההכשרה לרכישת זכויות בביטוח אבטלה היא תקופה לא כל כך ארוכה. יש שם כמה אלטרנטיבות. אנחנו גם אומרים כאן שהחוק יחול על מי שהתאריך הקובע זה התאריך שבו הופסקה העבודה, זאת אומרת שהוא הפסיק לעבוד. התיקון, השינוי, לא יחול על מי שהפסיק לעבוד עוד לפני תחילת החוק. זאת אומרת שכל אדם שיחסי עובד מעביד לכאורה נותקו עד ראשון לינואר 2004 עדיין יזכה בדמי אבטלה או בגמלה לפשיטות רגל ופירוקים. וזה באמת בהתחשב בכך שיש ביניהם כאלה שראו את עצמם כעובדים שכירים, בין אם שילמו עבורם ובין אם לא, משום שחוב כמובן לא שולל זכות ביחסי עובד מעביד, חוב בדמי ביטוח. כך שאם תמצאו לנכון לאמץ את התיקון אני חושבת שהמועד הנדחה נותן תשובה לא רעה למה שחזקי העיר לעניין התשלום.

ולעניין מה שאמר רואה חשבון שטראוס, רואה חשבון שטראוס מדבר עכשיו על ויכוח היכן צריך לשים את הרף. כי תשימו לב, בסעיף 119א אותו הוא מבקש לאמץ בעל שליטה הוא אותה הגדרה כמו בסעיף 32 שאני מתייחסת אליה, רק במקום לשים עשרה אחוז וחמישה אחוז בחבר שמים עשרים וחמישה אחוז. מי שקורא את הפסיקה שבשנים האחרונות של בית הדין בשאלה מי עובד לצורך העניין הזה של זכויות לדמי אבטלה בעצם מבין שהדוגמאות מלמדות שיכול להיות קשר יחסית רחוק אפילו, מעט מניות ועדיין מדובר באדם שהיתה לו השפעה על הדברים המהותיים שיוצרים זכות לגמלה. ואם יש לו השפעה עליהם, כמו מועד סיום העבודה, כמו השכר שלו, בין באופן ישיר או בין באמצעות קרוב המשפחה שלו, יש בזה דבר לא הגיוני בהקשר הזה של יצירת זכות. כי אלה הסיבות שבגללם בעצם עצמאי אינו מקבל. וכל עוד אנחנו משאירים את זה אנחנו יוצרים איזו שהיא אפליה בין שתי קבוצות של אנשים.

רק קשר נישואים.

אני רוצה להגיד שני דברים עקרוניים. בנושא
הראשון שחזקי העלה, אני מודע שקונדליסה רייס הלילה ביררה האם הובטחו כבר זכויות של בעל שליטה בביטוח הלאומי לקראת ביצוע התכנית הכלכלית, וכשנאמר לה שאולי זה יידחה היא לא נפלה מהכיסא. אני אומר את זה כי זה עלה גם בדיון קודם בנושא מועצת המים. זה שמביאים פה בחבילה כזאת הכל, אני מבין. אבל זה שגם תוך כדי זה בעצם פוגעים בגופים אחרים, אין שום סיבה, ובטח לא בתיקון מהסוג הזה. אגב אני מסכים לו בעקרון, אני כבר אומר. נוח לי דווקא להציג את זה בסעיף שזה לא טריק בשביל לדחות אותו. אני בעקרון מסכים אבל אני חושב שהכנסת צריכה לעמוד, כמו שאנחנו מאוד דואגים שלפחות תהיה מראית עין של דיון פה, זה גוף ציבורי, סטטוטורי, מועצת הביטוח הלאומי, שבכלל נעשים מאמצים מאוד גדולים לקעקע אותו או לחסל אותו ולהפוך אותו לשום דבר, אני מציע שהיושב ראש יודיע יפה מאוד, תכנסו את המועצה, אם אפשר עד מחר אין בעיה, אם אפשר עד מחרתיים גם אין בעיה. שמעתי שביום שני מתחילים לדון על כל החוק. עד אז לא דנים בזה פה. ואז יתכבדו, יביאו את זה בשבוע הבא. אגב, כבר יש חתימה שלי שאני תומך בחוק. והחוק יעבור.

הערה שניה, היות שאמרתי כבר שאני תומך, שטראוס אני אומר את זה לך, תומך בתיקון שמופיע פה, אבל אני חושב שהאינטרס של כולם, ואני אגיד משפט נוסף, אני בעד שמעמדם של עצמאים בביטוח לאומי יוכר יותר ויותר. אבל דבר אחד אני חושב שתהיה טעות ,לטשטש את המעמד בין שכירים ועצמאים. זה יעבוד פעם לטובת זה, מחר זה יעבוד לטובת ההוא. אף אחד מאתנו לא יודע להעריך היום לטובת מי זה עובד. אני חושב שהאינטרס של כולם שההגדרות תישארנה ברורות. נדמה לי שסחיבת העניין לעשרים וחמישה אחוז, זאת אומרת שבעשרים וארבעה ובעשרים אחוז הוא עדיין יכול להיות שכיר, אז יכול להיות שזה מקרה של ההוא שהתגרש, אבל יש המון מקרים אחרים שלא ההוא שהתגרש אלא ההוא שהוא בעצם בעל השליטה בתוך החברה, פועל בה כבעל שליטה לכל דבר ועניין. אבל אם לאשתו יש שמונה עשרה אחוז. אז אני אומר, הרצון קצת לטשטש את הגבול, אין לי תשובה איך לרשום את זה, ואם גם זאת דעתכם אז תציעו הצעה שתיצור את האבחנה הברורה בין שכיר ובין עצמאי, ושיהיה ברור בחוק שמתכוונים פה למי שהוא לא ממש עצמאי בהקשר הזה או בעל שליטה שיזכה בזכויות, וכמובן ישלם. אבל מי שהוא כן שלא יימצא באיזה מעמד ביניים, כי זה נכון לא רק לסעיף הזה, שהוא יחסית קטן, אלא לעוד שורה של נושאים. אבל אני חוזר להצעה העקרונית הראשונית.

רק הערה חוקתית, נדמה לי שכאשר הממשלה
מביאה הצעת חוק בפני הכנסת. הכנסת מצביעה עליה בקריאה ראשונה גם אם היה איזה שהוא הליך קודם לא תקין במאת האחוזים, ואני אקצין, נניח לא הייתה ועדת שרים לחקיקה ובכל זאת הכנסת הצביעה על הצעת חוק ממשלתית בקריאה ראשונה, הכנסת לא צריכה לבדוק מה היו ההליכים שקדמו להצעת החוק, והכנסת מתקדמת בהליך החקיקה ואין צורך עכשיו להפסיק ולהביא את זה למועצת הביטוח הלאומי. אני מוכרחה לומר את זה לפרוטוקול בגלל שמבחינה חוקתית אין כאן פגם.

אני רוצה לסכם את הנושא הזה. אני רוצה
להיתלות במילה של היועצת המשפטית נדמה לי ולכן אני מבקש לבדוק את הנושא הזה ,להסיר את זה מסדר היום,

נדמה לי שזה בשביל להגיד לנו בעדינות שאפשר. אבל אנחנו לא חייבים.

אני מאוד הייתי רוצה שהנושא הזה ילך בהליך
רגיל, כפי שהחוק מחייב.

אין חובה לגבי הכנסת. אתה לא יכול עכשיו לחזור
אחורה, הכנסת אמרה מה שהיא אמרה בקריאה ראשונה.

אנחנו פה, תצביע על פיצול ונגמר העניין. פיצול זה
שהחוק נשאר בקריאה ראשונה, הוא נשאר על השולחן, הוא לא יוצבע בחבילה הזאת בשבוע הבא. זה פיצול.

המליאה צריכה לאשר את זה.

אני יו"ר ועדת הקשר של להב עם הביטוח לאומי.
אני מצטרף לחברי שלגבי הנוהל הלא תקין שהנושא הזה הוזרם ואולי "מחטף", ובאמת גם אני שמעתי, אני בקשר שוטף עם המוסד לביטוח וגם אני הופתעתי ואנשים בתוך המוסד גם הופתעו. זאת אומרת, שצריך לעשות בדק איך הדבר הזה מגיע לשולחן בלי שיהיה תאום בין הגופים הפועלים בשטח, והקשר השוטף היומיומי הטוב שיש בין הגופים האלה.

לעצם העניין, אני פה מעלה את דעתה של להב בנושא של העצמאים ועצם המהות של תיקון החוק כאשר החוק הזה מדבר על בעלי שליטה של חברות מעטים, שאלה הם חברות קטנות שבצורה חוקית הבעלים שלה החליטו להתאגד כחברה. וכחברה הם מושכים משכורת, הם משלמים דמי ביטוח כדין לפי החוקים הקיימים לכל עסק. ממוסד לביטוח לאומי - בצדק אמרה היועצת משפטית - נתקלו בהרבה מקרים להגדיר מה זה בעל שליטה ,מה זה שכיר במבחנים. נקבעו מבחנים בפסיקה לכאן ולכאן. בשנים האחרונות יצא מסמך רשמי מהמוסד, שבית המשפט דן ונתן ממש מבחנים ברורים איך לבדוק שבעל שליטה הוא עובד לכל דבר ועניין ואפילו יכול להגיע למצב שיפצלו, יגידו זה השכר וזה הדיבידנד. על סמך הפסיקה הברורה, המוסד לביטוח לאומי הוציא הוראת ביצוע לכל הסניפים וככה מתנהגים וזה לדעתי פותר הרבה בעיות ואנחנו גם שמענו את זה. הניסיון היום להגיד כל בעל שליטה אם הוא באמת שכיר אמיתי ומושך משכורת ויש לו חוזה עבודה ומקבל הבראה ומקבל זכויות כמו כל עובד בחברה ולא נרשם פיקטיבי שום דבר והוא מושך את המשכורת, להגיד היום הוא יצור אחר, אני חושב שיש טעם לפגם, לגבי אנשים שהתאגדו בצורה חוקית וממלאים אחרי לשון החוק.

בקדנציה הקודמת של הכנסת נלחמנו, ועברה הצעה ראשונה שבינתיים לא המשיכה, שלעצמאים יתנו דמי אבטלה. בזה עוד לא הגענו לנחלה ולא נעשה שום דבר. חבר הכנסת אורון אמר שצריך להשוות את הזכויות של עצמאים שיהיו כולם אותו דבר. ניסינו להשוות. היום באים, דווקא אל אותם "עצמאים" שנקראים בעל שליטה, ואני מדבר על אנשים אמיתיים, מי שלא אמיתי יש אמצעים לביטוח לאומי לבדוק דברים שהם לא אמיתיים. ואותם אנשים פתאום לקרוא להם עצמאיים כשכל החיים הם באמת שכירים אני חושב שהמעט שעוד היה ניתן להשוות את האפליה במקרים הנכונים אני שוב אומר, יש בזה פגיעה מסויימת. ולכן אני הייתי מאוד שמח שאולי הנושא, היות וזאת פה הצעה ראשונה, אני שומע מהיועצת המשפטית של הכנסת שצריכים להריץ את זה הלאה, אני אומר עדיין ניתן לחשוב ולא רק להתווכח על הסעיפים שתיקנו אתמול בחפזון אחרי שקיבלו את ההערות של ישראל שטראוס אלא לבדוק את מהות התיקון הזה, מה הוא בא לעשות.

במקרה שכן החלק הזה יישאר בחוק חשוב שהוא
לפחות ישאר נכון בנוסח האחרון. לכן אם אנחנו לא יודעים מה יקרה, הייתי מעדיפה שהוועדה תתייחס לעניין הזה. אני מניחה שהיא מעדיפה אותו.

אני מבקש דבר כזה, מאחר ושוב מנסיוני במקצועי
הקודם עד לפני שלושה חודשים אני באמת מכיר סיטואציות שבעלי שליטה שאכן עבדו והיו ביניהם יחסי עובד ומעביד לכל דבר ועניין והזכות הזאת לא פעם אחת נשללה מהם על ידי המוסד לביטוח לאומי, על ידי חוקרים שבאו לבדוק וניסו לערער את העניין, למרות שאני לא סותר את הבעיה שאת מעלה שמאוד יתכן שהיו נסיונות לסובב את המציאות ולשנות אותה.

אני מציע, והייתי רוצה לא להכריע כרגע, אם יש אפשרות שתשבו היום, מחר, לחתוך את העניין הזה, נציג מטעמכם, נציג מטעם שני גופים כאן, ולבוא לאיזו שהיא החלטה הייתי שמח, עדיף היה לי מאשר להחליט בעצמי.

הדברים שנאמרו כאן הם המלמדים.
נאמר כאן "גם העצמאים", אלה היו המילים, שהצליחו לקבל דמי אבטלה בדרך של יצירת חברה, גם את זה שוללים ממני כי המטרה היא, כך אני הבנתי, נאמר כאן במפורש המטרה היא שעובדים עצמאיים יהיו מבוטחים בביטוח אבטלה. וצריך רק לדעת, יותר משלוש, אפילו ארבע הצעות לבטח עובדים עצמאים בהצעות חוק פרטיות ביטוח אבטלה הוגשו לכנסת, וכנסת אחר כנסת ההצעות הללו לא אושרו. זאת אומרת שהחוק לא מבטח עצמאים. וכל עוד הוא לא עושה את זה, ואנחנו משאירים את המצב הקיים לגבי החברות הקטנות, אנחנו פשוט יוצרים אפליה בין קבוצות שונות של עצמאים. אם הכנסת מחר תבטח עובדים עצמאים, זה עניין אחר. אבל היא לא מצאה לנכון,

האוכלוסיה התמימה, אותם העובדים שהם עובדים
בתנאים רגילים, הכל רגיל, במקרה לבן משפחה או לא במקרה לבן משפחה יש חמישה או שמונה או עשרה אחוז. אבל הכל נורמלי. אין ספק, כמו שאמר רואה חשבון מיניצקר יש פסיקה מפה עד הודעה חדשה שבמקרים כאלה בכובע התמים, כובע השכיר, הוא שכיר לכל דבר. ואגב זה קוהרנטי עם מס הכנסה, עם הלוואות בלי ריבית, עם זכויות סוציאליות, פיצויים, תגמולים. לא יתכן שניצור איזה מן אנדרוגינוס של אדם שהוא שכיר לכל דבר באמת, וכולנו מסכימים שהכל נורמלי, הוא עבד עשרים שנה, תנאים רגילים, עובד באמת, ודווקא במסלול מסוים שוללים ממנו אפריורי. ולכן אם בכלל צריך לעשות דבר שהזכויות של אותם החבר'ה הם יהיו כפופות, מה שגם היום קיים, לאיזו הוכחה נוספת.

הערה יותר כלכלית לצורך העניין. ביטוח אבטלה
הוא ענף גרעוני בביטוח הלאומי. הוא מכוסה בדרך כלל בשנים האחרונות בהעברות מענף ילדים, שהוא ענף בעודף. העצמאים לא משלמים בגין ביטוח אבטלה, אבל הם בעצם כן משלמים בגין ביטוח אבטלה כי הם משלמים בגין ענף ילדים יותר ממה שכאילו היו צריכים לשלם כי זה ענף בעודף. אם היה נעשה חישוב, אני אשתמש במילה גסה, חישוב אקטוארי נכון של כמה צריך לשלם בגין ביטוח אבטלה, אנחנו השכירים היינו צריכים לשלם, או לחלק את זה אחרת בתוך סך כל דמי הביטוח הלאומי, אבל העצמאי היה משלם הרבה פחות. ואז יש לפחות איזה שהוא יחס בין החובות והזכויות. היה קונה לעצמו את הביטוח שהוא רוצה לקנות לעצמו באופן פרטי נגיד. יכול לעשות לעצמו ביטוח סיכון בעבודה או משהו כזה. אבל כל עוד שענף ביטוח אבטלה לא מכסה את עצמו, איך אפשר להגיד שעצמאים לא משלמים ביטוח אבטלה ולא מקבלים ביטוח אבטלה.

תודה רבה. אני את הדיון הזה סיימתי. אני חוזר
למה שהצעתי קודם, מתוך מגמה שוב, את אותם אנשים שהם תמימים לא לכלול במה שלא צריך לכלול. אם אתם מוכנים לשבת היום, מבחינתי היום לגמור עם זה, באיזה שהוא סט של אנשים שלך ואנשים של לשכת רואי חשבון, לשכת עורכי דין או מי שרוצה, בישיבה מהירה ולגמור את הנושא הזה היום או מחר ולבוא עם החלטה משותפת טוב. אם לא אני אחתוך את זה בשלב מאוחר יותר. תודה רבה.

רק למען ההבהרה, למליאת ועדת הכספים אתה
תביא את ההגדרה החדשה,

למליאת ועדת הכספים אני אביא, במידה ותהיה
החלטה שונה אז אנחנו נביא את ההחלטה השונה. במידה ולא, אז אני אחליט,

: האם תהיה ההגדרה הזו או ההגדרה שהיתה
קיימת?

האם אני חייב להחליט על זה כרגע או שאני יכול
להחליט על זה יותר מאוחר? אני מעדיף להחליט על זה מאוחר יותר.

אנשי האוצר, מה אתם דוחפים את זה, להפר את
כל הכללים, סעיף כזה, מה זה מפריע לכם? יהיה לכם רוב לזה גם בעוד שבועיים. אנחנו תומכים בזה. מה אתם רצים, מה קרה?

נחליט על זה אחר כך. אני מבקש לעבור לנושא העברת מידע. הנושא מופיע בשלושה פרקים של הביטוח הלאומי, מס הכנסה ומסים עקיפים. אני מבקש שנדון בזה בקצרה ונתקדם. במס הכנסה זה סעיף 55(14),

331, 14, במכס זה מופיע ב65- (14) ו10-. 14 ו18-.
ובביטוח הלאומי זה מופיע, האם דנו בזה במליאת הוועדה כאשר היה דיון על הביטוח הלאומי?

כן, זה הוקרא. העניין הזה לא זכה לתשומת לב
מיוחדת.

גב' הורן תגיד קודם 384א איזה סוגי מידע הם
מבקשים. כי לאור זה גם לשכת רואי חשבון ואולי לשכת עורכי הדין מבחינתם זה איזה סוג מידע המוסד לביטוח לאומי רוצה בגלל הסיכון בהפצת מידע וזליגת מידע. אף אחד הוא לא בעד להגן על נוכלים, אבל שלא יהיה שהכל יהיה פרוץ.

אני רוצה להגיד קודם כל שהתיקון גם בחוק מע"מ,
גם בפקודת מס הכנסה וגם בחוק הביטוח הלאומי מביא אני מקווה לסיום סכסוך ארוך שנים בין שלושת הגופים, למרות מה שלשכת רואי החשבון חושבת כל אחד מהגופים מאוד חרד לסודיות המידע שמגיעה אליו, ואנחנו לא כל כך ממהרים, רשויות המס להעביר מידע למוסד לביטוח הלאומי, מאוד ביקשנו להגן על סודיות המידע שמגיע אלינו מהנישומים. ואני מוכרחה להגיד שהיועצת המשפטית של המוסד לביטוח הלאומי הגנה בחירוף נפש על המידע שמגיע למוסד לביטוח הלאומי. העניין הזה הגיע ליועץ המשפטי לממשלה ובעקבות המלצתו נוסחו שלושת הסעיפים בשני חוקי המס ובחוק הביטוח הלאומי, כשבעצם מה שהסעיפים אומרים זה ששר האוצר יקבע בתקנות את המידע שהוא מבקש לקבל מהמוסד לביטוח לאומי. התקנות תהיה בהסכמת שר הרווחה ובהסכמת שר המשפטים, והפוך. המידע שנדרש מהמוסד לביטוח לאומי שר הרווחה יקבע בתקנות מהו המידע שנדרש למוסד לביטוח לאומי לצורך הפעלת חוק הביטוח הלאומי שהוא מבקש לקבל מאגף המכס ומנציבות מס הכנסה. עכשיו בודאי אתם מבקשים לדעת מה המידע. התקנות ודאי צריכות להיות מאושרות פה ואנחנו נביא את התקנות עם המידע לוועדת הכספים ואתם תאשרו.

בביטוח הלאומי זה בכלל לא יהיה בוועדת כספים,

בואו נסכם, להוסיף שהדבר הזה טעון את אישור
ועדות כנסת רלוונטיות.

אדוני היושב ראש, לעניין הזה הסיבה היחידה
שאנחנו מדברים עליה היא שלא יהיה, אנחנו בעד זה שיתפסו את כל הנוכלים אבל לא שהמידע יזרום.

אני חושבת שהסיכום שלנו ראוי שיהיה בוועדת העבודה, וחששו של רואה חשבון שטראוס אני חושבת אפשר להרגיע אותו. תזכרו, יש מנגנון קודם אחד שצריך לאשר את תוכנם של התקנות, והוא למעשה היועץ המשפטי לממשלה. שר המשפטים הוא זה שהושם כאן כמאשר את העניין אבל זה הולך לדיון, אנחנו כבר הוזמנו לדיון לאחד המשנים ליועץ המשפטי לממשלה. כל אחד מהצדדים אמר מהי רשימת המידע שלדעתו דרוש לו לצורך ביצוע תפקידיו על פי חוק, זו המסגרת המותרת בכלל. ולכן כל התקנות יצאו מתוך הראיה הזו. אבל עדיין סוג המידע שדרוש לנו, הוא סעיף החוק שלנו, הוועדה המקצועית שיכולה להתייחס אליו היא ועדה אחרת ולא ועדת כספים.

אני חושב עדיין שזה צריך להיות באותה ועדה כיוון
שאותה ועדת כספים תדון גם במס הכנסה, גם במס ערך מוסף, והיא צריכה לאשר את הקורלציה עם הביטוח לאומי. תודה רבה, סעיף הבא, מכס.

רצית לשאול אותנו עוד עניין שעליו עדיין אין לי
תשובה. נציבת מס הכנסה העלתה שאלה לאור החזרת התקרה, איזה שהוא חשש שיכול לפעמים שהעניין הזה עשוי לפגוע בהם. אנחנו נלבן איתם את הסוגיה ואם יידרש לצורך זה במסגרת של תיקוני חוק הביטוח הלאומי אנחנו נביא איזה שהוא דבר שיסדיר את העניין. בגלל המעבר של אנשים שעברו להיות שכירים או עצמאים, בגלל התקרות, יכול להיות שצריך לעדן משהו שלא יפגע במבוטחים. אני אבדוק את זה.

מסים עקיפים – סעיפים 65, 66, 67.

אני ברשותך, כבוד היושב ראש, רוצה לציין שקבוצת התיקונים שאנחנו מקריאים כאן באכיפה באה להרחיב את דרכי הטיפול בטיפול בהברחות. כל הנושא של הברחות בשנים האחרונות מקבל היבט מאוד חריף וקשה, גם מבחינת הסיגריות, הלבנת ההון, אני יכול רק לתת כמה מספרים שיסבירו יותר את המצב. אנחנו מדברים בשנה האחרונה בערך על תפיסות בארבעים ושניים תיקי חקירה, כשיש לנו גידול, כשמונים ושלושה אחוז גידול בכמות תיקי החקירה וגם בכמות הסיגריות שנתפסות. מדובר פה גם בהברחות פיזיות ממש וגם בהברחות דקומנטריות. ידוע שאנחנו לא מסוגלים לבדוק את כל מערך המכולות שעוברות בנמלים, אנחנו בודקים בין שלושה לחמישה אחוז, ואז בהצהרה כוזבת מצהירים על משהו אחר, כאשר בפנים מסתבר שיש סיגריות. כשאנחנו מדברים על קונטיינר של ארבעים וחמישה C, אנחנו מדברים בערך על כמות של כארבע מאות שלושים אלף חפיסות סיגריות, שערך המס שאנחנו מפסידים על כל קונטיינר כזה הוא כארבע נקודה ארבע מיליון שקל. ולכן יש צורך לבצע מספר תיקונים כדי לאפשר לאגף לעשות מלחמה יותר טובה. יש פגיעה בנושא הזה גם בתחום של הלבנת הון וגם בתחום של המסים והתיקונים שמוצגים פה הם מספר תיקונים שמצאנו לנכון להעביר אותם כדי לשפר את המלחמה שלנו בתחום הזה של הסיגריות.

אין טכנולוגיה שמזהה טבק?

היום יש טכנולוגיה שמזהה יותר את החפיסות, לא
את הטבק. הבעיה המרכזית שלנו שמרבית הסיגריות שאנחנו מדברים עליהם הן סיגריות מזוייפות וגם הטבק הוא באיכות ירודה, מיוצרות בעיקר במזרח הרחוק, מגיעות לארץ בכמויות עצומות מסין. קשה מאוד להילחם בתופעה באמצעים הרגילים. עיקר המאמץ הוא בתחום המודיעיני והחקירתי. יהיה איזה שהוא שיפור קל אבל הוא לא שיפור משמעותי באופן טוטאלי, ברגע שאנחנו מפעילים בנמלים משקפי מכולות, כי אז ההצהרה צריכה להיות תואמת למה שאנחנו רואים בשיקוף. הם מוכרים את זה על המדף כאשר הסיגריה היא מזוייפת לגמרי, כולל אפילו התוויות של היבואן, כולל החבקים והכל. קשה מאוד לזייף. חברות הסיגריות הגדולות בעולם יש להם מכשירים כמו זיוף של כסף שהם מפזרים במספר מקומות כדי לאתר את החפיסות המזוייפות. קשה מאוד בעין רגילה לאתר את הזיופים. אנחנו נעזרים מאוד במומחים של החברות גדולות.

על מנת לתת סדרי גודל, התופעה הזאת של הברחת
סיגריות הרי הייתה תמיד. זו מכה של כל אירגוני המכס בעולם שהיא הולכת ומחריפה כל הזמן. מה שמצאנו את התופעה במהלך השנה האחרונה שאירגוני הפשע או עברייני הסמים המשמעותיים עשו הסבה מקצועית מתחום הסמים לתחום הסיגריות. למה, בתחום הסמים הענישה הרבה יותר משמעותית. בתחום הברחות סיגריות הענישה שאנחנו מנסים לתקן אותה פה, כשבנאדם נתפס ומואשם זה שישה חודשים. הקנס שהוא יכול לקבל הוא שולי. ומה שקורה שווי מס של מכולה שנע בין ארבעה וחצי לשישה מיליון שקל הפיתוי הוא מאוד מאוד גדול, ענישה מאוד קטנה, והתיחכום של המבריחים הוא פשוט מדהים. מגיעים משלוחים מסין של מזרונים ותפורים בתוך מזרונים "פקטים" של סיגריות. יש רשתות שלמות שבעבודה מודיעינית בתאום עם המשטרה אנחנו מיפינו רשתות שלמות של מבריחים, בצפון, בדרום, במרכז.

אם מישהו מוכר בקיוסק שלו מזוייף הוא בר
ענישה?

נכון להיום, התשובה היא: לא.

והמפיץ כמובן,

המפיץ כן, אבל עם בעלי הקיוסקים אנחנו עוסקים רק בהחרמות. מאוד קשה אם אתה תופס אותו עם שתי חפיסות,

כמות התיקים שאפשר להביא היא מסויימת. שיעור מיסים על סיגריות אצלנו, נטל המס הוא שבעים אחוז.

יש לי שאלה אחרת, מעבר לבעיה החוקתית של ההברחה, מי שמביא סיגריות מסין או מתאילנד, מה עם החשש של סארז' או כל הדברים האלה? מבחינת רשיונות הבריאות,

יש שתי שאלות בתחום הזה. ראשית, הייבוא
הרשמי של סיגריות למדינת ישראל הוא כמעט לא מסין. אין שום ייבוא רשמי של סיגריות מסין.

יש גם הברחות סיגריות מהרשות?

יש, ובמעברי הגבול היבשתיים זה קיים, בהיקפים
מסויימים. שם זה נעשה בין קופסאות של אבקת כביסה.

התיקונים שאנחנו מבקשים פה להעביר הם מספר תיקונים. אחד מתייחס קודם כל ליכולת גביית המסים. בהגדרה, בפקודת המכס, בסעיף 66 מדובר על מכס, והיום אנחנו כמעט מדברים על מכס אפס בסיגריות, אנחנו מדברים יותר על מס קניה ועל מס קצוב ועל מע"מ. קניה זה בערך ארבעים ושמונה אחוז. לכן אנחנו רוצים את התיקון לבצע קודם כל ביכולת גביית המס מאותם קבוצת מבריחים שאנחנו בכל זאת מצליחים לתפוס אותם ולהעמיד אותם לדין, ולא רק על תשלום המכס כי תשלום המכס הוא קטן מאוד. זה תחום אחד.

התחום השני עוסק בתחום של החרמה והשמדה. מה שקורה שכשאנחנו כבר תופסים את הקונטיינרים האלה, וצריך לזכור עוד תופעה, יש עוד תופעה שמדאיגה אותנו, ואנחנו נלחמים בשיתוף פעולה גם עם חיל הים וגם עם המשטרה, מגיעות אוניות שעומדות מחוץ לנמל, ממתינות להיכנס. יש עליהם סיגריות בהיקף מאוד אדיר. בלילה סירות מהירות מתקרבות ומורידים בהיקפים מאוד גדולים, מאות קופסאות של סיגריות בסירות. קרטונים. הסירות לא מגיעות בכלל לנמל אלא בחוף באבובים או בשקיות גדולות אטומות למים. הם מפרקים את זה בחוף, בחוף מגיעה קבוצה אחרת עם רכבים שמסוגלים לנוע שם על הדיונות, אוספים את זה וככה זה נעלם. ההיקפים הם אדירים, היקפים גדולים מאוד. עכשיו מה שקורה כשאנחנו תופסים על החוף, חיל הים יש לו בעיה מפני שכשאוניות עומדות מחוץ לנמל על עוגן וסירות דיג קטנות מתקרבות אליהם הוא לא מתעסק עם זה. כשהוא יודע הוא מעביר לנו אינפורמציה ואנחנו נערכים לנושא. אבל אנחנו לא יכולים להגיד שאנחנו מכסים באופן מוחלט את הנושא.

מה שקורה שנתפסים הסיגריות האלה או במכולות או על החוף אנחנו ממלאים את המחסנים שלנו בהיקפים אדירים, זה סתם שוכב שם, אין לנו יכולת בגלל הבעיה החוקית להשמיד את זה וזה חבל על כסף וחבל על הזמן.

למה יש בעיה חוקית להשמיד?

אני מדבר על הפרוצדורה לקצר אותה. מה שאנחנו
מבקשים פה זה ליצור מצב שבאמת בהנחיה או באישור של מנהל המכס, במידה ואין, אנחנו תופסים ואנחנו לא מוצאים מאחורי זה איזה גוף שאפשר לתת לו את הדו"ח תפיסה ולאפשר לו את התקופה שניתנה בחוק לערער על הנושא אנחנו מבקשים להשמיד כי המחסנים פשוט מלאים בסיגריות מזוייפות ואנחנו סתם משלמים כסף טוב על כסף רע. זה עולה לנו אחסנה. בממוצע אנחנו מחזיקים, אנחנו לא עושים השמדה כל יום, אנחנו עושים השמדה פעם בחצי שנה, אבל אם אנחנו נעשה את השינוי ונוכל לאפשר השמדות של סיגריות כאלה נוכל לקצר ואז זה יעלה לנו פחות כסף. אנחנו רוצים לקצר לשבעה ימים. כי מה שקורה, קונטיינר שנתפס, אינו נדרש ואנחנו מחכים עם הקונטיינר סתם. חבל על הכסף הזה.

מה קורה עם מוצרים אחרים?

מוצרים אחרים לכן ניתן שיקול דעת של מנהל, כי
יש לנו גם לפעמים הברחות בתחום של משקאות חריפים, או במערכות של מה שאנחנו קוראים עתירי מס, כמו למשל קוסמטיקה. שם אנחנו באמת מוכנים להגיע למצב שאם אנחנו תופסים, בדרך כלל את הדברים האלה, משקאות חריפים או קוסמטיקה, אנחנו לא תופסים בסוג כזה של הברחות אלא יותר בהצהרות כוזבות.

הנושא של המשקאות החריפים והקוסמטיקה אנחנו רק מאפשרים לייצא את זה, סיגריות הולך להשמדה טוטאלית כי זה מזוייף.

בדרך כלל כשיש מישהו שבא ודורש אנחנו לא
הולכים להשמדה אוטומטית. בסיגריות כשתופסים, בין אם על החופים ובין אם זה קונטיינר אז אף אחד לא בא לבקש את זה. זה סתם עולה לנו אחסנה ואנחנו לא יכולים להשמיד.

למישהו מהמוזמנים יש משהו להגיד? תודה, הסעיף
התקבל.

לגבי הברחות בלתי חוקיות של סיגריות צריך כאן לעזור לזה שהתהליך יהיה יותר מהיר מבחינת ההשמדה. אין התנגדות ללשכת עורכי הדין.

בפקודת המכס 1, בסעיף 1, אחרי ההגדרה מנהל
יבוא מסי יבוא, מכס, מס קניה על יבוא, מס ערך מוסף על יבוא וכן כל מס או היטל אחרים המוטלים על ייבוא טובין על פי כל דין.
2. בסעיף 53א1 במקום להגיש לפני בואה של אניה לנמל ועד עשרים וארבע שעות לאחר בואה ולפני שפורק השובר יבוא להגיש עד עשרים וארבע שעות לפני בואה של אניה לנמל.
3. בסעיף 190 האמור בו יסומן א' ובו המילים והמנהל היה רשאי למוכרה והסיפא החל במילים ואולם אם היו הטובין ימחקו ואחריו יבוא: ב. על אף הוראות סעיף קטן א' רשאי המנהל להורות לגבי סוגי טובין מסויימים כי אם האדם שמידו נתפסו הטובין או בעל התפוס לא ימסור הודעה בכתב עד בתוך שבעה ימים מיום התפיסה כי הוא תובע את התפוס יראו את הטובין שנתפסו כמוחרמים.
4.במקום סעיף 193 יבוא: העשיה באוניות ובטובין, 193, אוניה, דמי הובלה או טובין שהורחמו רשאית רשות המכס למכרם או להשמידם או לעשות בהם כדרך שהורה המנהל, ואולם טובין שנתפסו והם דבר האבד או בעל חיים חי רשאי גובה המכס למכרם או להשמידם מייד גם אם טרם הוחרמו.
5.בסעיף 203 ב' במקום יהיה בעל האוניה צפוי לקנס שלא יעלה על אלף לירות יבוא: רשאי המנהל להטיל על בעל האוניה קנס בשיעור שלא יעלה על פי עשרה מהקנס האמור בסעיף 61א4 לחוק העונשין התשל"ו1977- להלן חוק העונשין או פי שלושה מסכום מיסי הייבוא שנחסכו או שאמורים להחסך לפי הגבוה מביניהם.
אחרי סעיף 203 יבוא: דרישת קנס ותשלומו וערעור עליו. 203 א' רבא. א. קנס ישולם לפי דרישת המנהל בכתב תוך שלושים ימים מיום קבלת הדרישה. הדרישה תוצא לאחר שהוגדר למי שאליו נועדה, על הכוונה להוציאה וניתנה לו הזדמנות נאותה לטעון את טענותיו. ב. לא שולם קנס במועד יווספו עליו הפרשי הצמדה וריבית לפי חוק פסיקת ריבית והצמדה התשכ"א1961- להלן הפרשי הצמדה וריבית עד לתשלומו. ג. 1. על דרישה לתשלום קנס ניתן לערער בפני בית משפט שלום. 2. הערעור יוגש בתוך שלושים ימים מיום שהודע על הטלת הקנס. 3. אין בערעור כדי לעכב את תשלום הקנס אלא אם כן הורה בית המשפט אחרת. 4. התקבל הערעור יוחזר סכום הקנס ויוספו עליו הפרשי הצמדה וריבית מיום פרסומו עד יום החזרתו. 5. על החלטת בית משפט השלום בערעור ניתן לערער ברשות לפני בית המשפט המחוזי שידון בערעור בדן יחיד.
7. בסעיף 211 א, א. ברישא במקום שישה חודשים או קנס מאה לירות יבוא מאסר שלוש שנים או כפל הקנס האמור סעיף 61א4 לחוק העונשין, ובמקום המכס החל יבוא נכסי הייבוא החלים.

לפני הטלת הקנס יש אפשרות שימוע בפני המנהל,
ואז הוא שוטח את טענותיו. בית משפט השלום הוא בעצם ערכאת עירעור על החלטה המינהלית. ולכן בית המשפט המחוזי הופך להיות באיסטנסיה שלישית, זה ברשות. זה לפי חוק הלבנת הון, זה בדיוק אותו דבר. לפני הטלת הקנס יש שימוע, ואז הערעור לשלום, ועל זה ברשות. זה בסדר.

נעברה עבירה לפי סעיף קטן א' בנסיבות מחמירות
דינו מאסר חמש שנים או קנס בסכום של פי ארבעה מהקנס האמור בסעיף 61א4 לחוק העונשין ובהחזקת טובין מוברחים עד תשלום פי שלושה מסכום מסי הייבוא החלים על אותם טובין.
8. בסעיף 231א רבא אחרי 106 יבוא 106ב.
9. אחרי סעיף 231א רבא יבוא :דרכי גבייה, 231א 1. פקודת המסים גבייה תחול על גביית מס המגיע לאוצר המדינה לפי פקודה זו.
10. סעיף 236 בטל.

גמרנו את סעיף 66. עכשיו הודיעו מביטוח לאומי שהגיעו להסכמה.

ההסכמה היא שלפני ההגדרה מוסד יבוא חבר ובעל
שליטה. המלים חבר והו' ימחקו, יישאר בעל שליטה כהגדרתם לא בפקודת מס הכנסה אלא בסעיף 32.9. יש כשש הגדרות מה זה שליטה בפקודת מס הכנסה. ופה המשמעות היא עשרה אחוזים. המשמעות היא מי שמחזיק לבדו או ביחד עם קרוביו עשרה אחוזים ויותר.

יימחק חבר ויישאר בעל שליטה כפי שהוגדר,

אני משפר את מה שהם כתבו. אני אומר מה הוסכם, הוסכם על 32.9, הם לא כתבו את זה פה, אחרת אם הם כותבים סתם שליטה אז אם אתה תיקח שליטה בסעיף 25 זה מעל חמישים אחוז, זה תלוי איזה סעיף אתה בוחר.

סוכם שההגדרה תהיה בעל השליטה כהגדרתו
בסעיף 32.9 לפקודת מס הכנסה וכל הנושא של חבר יורד.

תודה רבה. מס בולים מי מציג?

בחוק מס בולים אנחנו לא הולכים לעשות תיקון
מהותי, אין לנו פה רצון לגבות יותר ממה שאנחנו גובים עכשיו, וכולנו מסכימים שזה חוק שצריך לבטל אותו מתי שהוא, כשהתקציב יאפשר את זה. מה שאנחנו רוצים לעשות היום זה בעצם להגדיר את החייב במס כדי שאפשר יהיה לגבות לפי החוק את המס על מסמך. עכשיו מה קורה היום בעצם, מכיוון שאין לנו הגדרה של מי חייב במס יוצא מצב שבעצם תשלום המס הוא וולונטרי. אם אנחנו מדברים על הסכמים שבנקים מעורבים או המדינה מעורבת אז כמובן מקפידים, וככה נושא המשכנתאות משלמים מסים. אבל בהסכמים אחרים שהמדינה לא מעורבת ואין מי שבעצם שומר על התבצעות החוק אין לנו אפשרות לגבות. למרות שהחובה במס קיימת. מה שאנחנו רוצים לעשות זה בעצם להגדיר את החייב במס, כך שנוכל בעצם להפעיל את פקודת המסים וגבייה. זו בעצם ההצעה.

מבחינה משפטית היינו רוצים להוסיף, למרות שלא כתבנו את זה בהתחלה, בסיפא, שגם אם הוסכם בין הצדדים אחרת, זאת אומרת שאנחנו נוכל לצאת ולעשות את הגבייה מכל אחד מהצדדים.

אתה מדבר פה רק על ההגדרה,

אנחנו צריכים לגבות מה שאנחנו יכולים לגבות. גם
במסך שבח זה כך, אתה יכול להטיל את המס על צד אחר, אבל הגבייה היא לפי ההוראה בחוק, אתה יודע את זה.

אתה יכול לקרוא את סעיף 15.א כפי שהוא היום,
מתוך החוק? אני לא מבינה את התיקון.

אני אסביר קודם לפני שאני אקריא. קבלה אנחנו מוחקים מהמסמכים הקיימים במס, חשבון אנחנו מוחקים,

תקרא את סעיף 15.א כמו שהוא קיים כי אני לא מבינה את התיקון וודאי שאני לא מבינה עכשיו מה אתה רוצה לתקן בתיקון.

סעיף 15 אומר: ואלה החייבים בביול המסמכים

קבלה – נותן הקבלה. חשבון – נותן החשבון. אגרת חוב – המוציא את אגרת החוב. צ'ק – הבנקאי הפורע. הסכם ביטוח – המבטח. שטר משכון – הממשכן. ודו"ח על הקצאת מניות – החברה המקצה.
עכשיו בעצם אנחנו מוחקים קבלה וחשבון כי אנחנו כבר לא ממסים את המסמכים האלה. ומה שאנחנו קובעים זה כולל צ'ק. מה שאנחנו מוסיפים זה החייב במס,

זאת אומרת אתם מוחקים את זה ומוסיפים מסמך
אחר. אז צריך לנסח את זה אחרת, אבל בסדר.

אתה בא ואומר שאם אני חתמתי איתך על חוזה, ובחוזה יש סעיף שאומר הבולים עליך, מבחינתך זה לא תופס, אתה תבוא אלי, כמו שאתה בא אל השני, ואתה תגיד אלה הם הסכומים.

זה מה שרציתי להוסיף. גם בחוק מס שבח לדוגמא,
כשיש את החבות לגבי המוכר ומסכימים הצדדים שהתשלום של המס יהיה על הצד האחר, את מס שבח זה לא מעניין. הולכים לגבי החייב במס.

אני לא יכול להגיד שאני מתמצא גדול, אבל מהמעט שאני יודע. מוסכם על כולם שזה מס ארכאי, פרובלמטי, והסיבה היחידה שהוא קיים שלאף אחד אין אומץ להגיד מאיפה להביא את השמונה מאות מיליון שקל, אני יודע מאיפה, אבל אתם לא תקבלו את ההצעות שלי, אז נרד מהעניין הזה עכשיו. מה שעכשיו אומרים, בגלל המצב המשונה הזה יש הרבה מצבים ששני בעלי דבר שברור שצריך לשלם בולים הויכוח מי ישלם מס בולים הוא חלק מהויכוח על העסקה. עכשיו אתם באים ואומרים חבר'ה ,זה לא יכול להיות. זה לא יהיה חלק מהפיקוח על העסקה. כי מבחינתי גם אם תסכים איתי שאתה תשלם את כל מס הבולים, או שני שליש ממנו אני בסוף אבוא אליך, כי הסעיף הזה בחוק לא יתפוס. במצב הזה כשמדובר על משהו די מעוות, זה לא כמו מס שבח או מסים אחרים, שהם מעוגנים בחוק, כולם אומרים שהם קיימים, חלק מהמערכת הכלכלית וברור מהם. אם אתה רוצה לוותר לי על מס שבח שלם אותו מצד אחר. רוצה לוותר לי על מס הכנסה גם תשלם לי אותו בחשבון אחר. פה זה לא המצב, כי אתם יודעים, יש כאלה שכן משלמים ויש כאלה לא משלמים. אני מציע להיזהר במן מהלך כזה כי גם חלק מהאנשים ייכשלו כי הם יודעים עד היום שזה מצב מקובל במשק מס בולים עליך.

לא יכולים לומר שהצדדים שניהם ביחד ולחוד. זה
לא נותן הגדרה ברורה. כי בדרך כלל התחייבות צריכה להיות על צד, לא על שניהם ביחד, זה לא שותפות. בשותפות כותבים על שניהם ביחד וכל אחד לחוד. פה זה לא שותפות. ישנם שני צדדים להסכם. אז צריך לבוא להגדיר מיהו החייב, האם המוכר או הקונה. האם מקבל השרות או נותן השרות.

קיבלנו את ההערה של חבר הכנסת אורון שאומרת
שזה אותו רציונל, הוא אומר בעצם הצדדים יגדירו ביניהם מי החייב במס בולים. אם הם לא יגדירו אז אנחנו הולכים לכל אחד מהם, ביחד או לחוד. זה המשמעות של ביחד או לחוד, אנחנו לא גובים יותר ממאה אחוז.

אתה תגבה מכל אחד חצי?

לא, אנחנו נגבה מאה אחוז.

הצדדים החתומים על המסמך, ביחד או לחוד, אלא
אם כן הוסכם אחרת במסמך.

אדוני היושב ראש, זה מאוד נחמד מה שהחליטו
פה, אבל החליטו פה דבר לא נכון. כמו במס רכישה. תקבע שהמוכר, תקבע שהקונה. אתה צריך לקבוע איש אחד. אחרת אתה מותנה בחוזה. אז אתה צריך לקחת את החוזה ולהתחיל לקרוא את הסעיפים שלו ולהבין את המשמעויות בסעיפים שלו כדי להחליט אם הם החליטו שאתה קונה או מוכר.

בסעיף כתוב שמס בולים יבוא על הצדדים שווה
בשווה. בחוזה שאתה עושה שצריך לבייל אותו כתוב שמס בולים יחול על הצדדים שעליהם לשלם, או על צד א' או על צד ב'.

אבל הוא לא מסכים לגבות. הוא יגבה חצי מכל
אחד? תשאל אותו. אם יהיה כתוב חצי בחצי מה תעשה, תבייל בחצי הבולים?

למה לא, איפה כתוב שלא?

אם החתמתי חוזה ולא שמתי בולים מבחינת החוק
עשיתי עבירה?

לא, זו לא עבירה. אין עונשין על חוק בולים. זה חוק
ארכאי. אין לו אכיפה.

אבל מי שרושם במסמכי החוזה הזה במסמכי
רשומות המתנהלים על פי דין אז זה עבירה.

אנחנו הוספנו, במסמך אחר יהיה כתוב: הצדדים
החתומים על המסמך, יחד או לחוד, אלא אם כן הוסכם במפורש אחרת במסמך.

זאת אומרת אם נקבע בחוזה שמס בולים הוטל על
צד א' האוצר יוכל לגבות רק מצד א'. אם לא נכתב שום דבר הוא יכול ללכת לשניהם, אבל לא לגבות פעמיים.

אם כתוב חלק כחלק מאחד מהם תגבה ומהשני לא.

אנחנו ממשיכים את המסים העקיפים. את נושא
גביה ואכיפה אני רוצה להמתין איתו כרגע ולהתקדם לפי נייר העבודה שנמצא בפנינו שערכה אותו היועצת המשפטית אנה שניידר.

אני עבדתי על הכחול. היום בבוקר הביאו נוסח
שהוא אמור להיות נוסח מוסכם.

מוטי, אני רוצה להבין, מה שישבתם אתמול מוסכם
או לא מוסכם?

זה לא מוסכם. זה הנוסח שהביאו היום. ואת זה
פיקססו לנו אתמול בתשע בלילה, עם שינויים. אמרנו שיש דברים שאנחנו מסכמים לא לסכם.

רבותי, אנחנו נלך לפי הכחול. יבוא ויציג המכס את
מה שהשתנה לפי דעתו. יהיו הסכמות הלאה. אין הסכמות, נדון. יותר נכון נשמע את מה שיש לצדדים להגיד ונדון אחר כך.

אנחנו נתחיל בסעיפים של ניקוי מס תשומות. זה סעיף 65(1), 15 ו17-.

אני רוצה ברשותך היושב ראש לציין שאנחנו
נמצאים בהמשך לדיון שהתקיים בו, והיו סעיפים שבו גובשו וסוכמו והיו סעיפים שנשארו לדיון פתוח. מה שסוכם סוכם. סעיף 1 הוסכם שאנחנו מורידים אותו.

סעיף 65(1) הוסכם שבוטל. אני מציעה לעבור
לפסקה 15, 65(15) כי היא קשורה לדעתי.

גם זה דובר שבוטל.

אדוני היושב ראש, החברים יתקנו אותי. אנחנו דנו
בסעיף הזה פה והצענו לתקן את הכחול בנוסח הזה שאנחנו במקום, אנחנו מוסיפים שמונה עשרה חודש סמכות למנהל והתעוררה שאלה אחת, ופה היינו שנויים במחלוקת וזה הנושא של המקרים החריגים שהעלו כאן שמה קורה כשמישהו עושה עסקת קומבינציה אחרי התקופה המסויימת ואנחנו כן מחייבים אותו במס בגין אותה עסקה ואז יוצא שאין לו זכות לנכות את מס התשומות בגין אותו עסק. והנושא הזה נשאר שנוי, סוכם שצוות שיבדוק יתן הצעה לפתרון לסוגיה הספציפית הזאת.

אני שיושבת פה עכשיו כמשתתפת בוועדה לא
הבנתי את ההסבר. מה שאני מציעה שכרגע אני אקרא את הנוסח המוצע ואותו המכס יסביר. ומה שהם מציעים בנייר החדש שבסעיף 116 שבסעיף קטן א' מדבר על סמכות של המנהל להאריך מועדים יתווסף סעיף קטן חדש, א.1 על אף הוראות סעיף קטן א' רשאי המנהל להאריך את המועד לניקוי מס תשומות הקבוע בסעיף 38א לתקופה שלא תעלה על שמונה עשר חודשים מהמועד הקבוע בו, שזה היום שישה חודשים עד כמה שאני מבינה, או עד שלושה חודשים מתום המועד שנקבע על פי סעיף 133 לפקודת מס הכנסה. מה זה הסעיף 133,

זה המועד להגשת דו"ח שנתי.

הכל לפי המוקדם, אתם מוחקים.

שלושה חודשים ממועד הגשת הדו"ח, לא מהמועד
שצריך היה להגיש. כל הרעיון שרואה חשבון עשה ביקורת, גילה טעויות, שלחו דו"חות מתקנים לפי זה, אז אמרו שלושה חודשים מיום הגשת הדו"ח, לא שלושה חודשים מהמועד שהוא צריך היה להגיש את הדו"ח, כי אז אף אחד עוד לא יודע שהוא צריך לתקן את זה.

ישראל, אני רוצה להבין. הולכים לשלטונות מס
הכנסה ואדם צריך להגיש בראשון לאפריל את הדו"ח השנתי. הוא מבקש ארכה ונציב מס הכנסה מאריך לו עד ראשון בינואר שנה לאחר מכן. אנחנו אומרים זה המועד.

הוא בפועל הגיש את זה במרץ. תשאיר אותו עם
מס הכנסה, אם יטילו או לא יטילו עליו קנס על זה שהוא הגיש באיחור,

סעיף 133 לפקודת מס הכנסה קובע כי פקיד השומה רשאי לדחות את הגשת הדו"ח שהוא צריך להגיש לפי 132 למועד שיקבע. עכשיו באים כאן ואומרים שמנהל מע"מ רשאי לדחות גם את כל מועד לפי חוק מס ערך מוסף ובלבד שמועד הדחייה לא יעלה על שלושה חודשים מתום המועד שנקבע בסעיף 133 וזה נראה הגיוני. כי אם נציב מס הכנסה דחה או פקיד שומה דחה לשנה אז כאן יהיה חמישה עשר חודש.

המטרה של אנשי המכס, והמטרה היא מטרה
מבורכת כשהם הציעו את הסעיף הייתה למעשה למנוע מצב של הון שחור, שלא מדווחים על קניות ולכן בדרך זו מעלימים עסקאות. כל הלשכות מסכימות לצעד הזה. רק יש בעיה בסעיף כפי שהוא מנוסח כרגע שמנהל מע"מ קושר לעצמו בחקיקה את הידיים, כאשר קיימים מקרים חריגים הוא לא יכול לטפל בהם. לנו יש הצעה לכל הלשכות, וההצעה שלנו באה ואומרת לגבי הנושא של ניכוי מס תשומות ולמעט המועד לניכוי מס תשומות הקבוע בסעיף 38 ככל שיהיה ניכוי במועד נבע מכוונה של העוסק להתחמק מתשלום מס. בדרך הזאת אנחנו עונים למטרה,

אנחנו אז חוזרים בדיוק לאותה בעיה של כוונת זדון
ולא כוונה וכל הסיפור הזה.

מצד שני כאשר המנהל קובע, ויכולה להיות
מחלוקת שומתית אמיתית, אדם חושב שמשהו שהוא עשה הוא לא במעגל העסקי ולכן הוא לא ניכה מס תשומות, ולזה אין קשר למועדים לצרכי מס הכנסה אלא לשיג ושיח עם מנהל מע"מ. מה קורה כאשר מנהל מע"מ, ולא מדובר פה על משהו פלילי, קובע שזה כן במעגל העסקי. לפי ההצעה כפי שהיא מועצת כרגע מנהל מע"מ קשר לעצמו אפילו במקרים המיוחדים האלה הוא קשר לעצמו את הידיים מלהתיר את ניכוי מס התשומות ואז הדרך היחידה עשוייה להיות ערעור כזה או אחר ואולי דרך 83ה, אולי לא. זה לא הגיוני. חוק מע"מ עובד על עקרון ההגבלה.

חוק עידוד השקעות הון כל השינויים יכולים
להתבצע אחרי שלוש, ארבע שנים, ואז עושים "רברס".

על זה דנו בישיבה הראשונה. מה באמת קורה בכזה
מקרה של חוק עידוד השקעות הון?

זה נגד גנבים, לא נגד אנשים שהדיון נמשך שלוש שנים.

אני חוזר לסיכום שהיה בפגישה הקודמת, אני מציע
שנישאר בסיכום הזה, בנקודה הקריטית הזאת אמרנו נכין היום תשובה לכך. היום נציע תשובה משותפת, נפתור את הבעיה. אבל רק למקרים האלה. רק במקרים מהסוג של העסקת קומבינציה. כל הבעיות האלה שמוצדקות להכניס תיקון,

אני רוצה להתקדם ברשותכם.

תראו רק שניה, יש דבר אחד פשוט שפותר את כל
הבעיה. נניח שהמנהל סירב להאריך למרות שיש לו זכות, אין ערכאה, למעט בג"צ לביקורת על שיקול הדעת של המנהל. עכשיו ברגע שאנחנו ניתן זכות ערעור על הארכת המועדים שיקול הדעת יעבור מהאלמנטים הקשוחים שמנסים לשיקול דעת בית משפט, מספיק לצורך העניין אפילו להשאיר את הסעיף כמו שהוא ואז בית המשפט יראה, זה מוצדק, הבנאדם העלים, ניסה להסתיר.

תודה רבה. אני מבקש, אריאל, תשב לגבי הנושא
שזיו העלה, תביא לנו תיקון לעניין הזה, נגמור ונקריא הלאה.

סעיף 65(2) זה יום גביית המס מהקונה, חובת
הקונה לדרוש,

אני אקריא את הנוסח החדש. לדעתנו הוא הוסכם.

בסעיף 47א במקום הסיפא החל במילים או לשלם
בצ'ק יבוא או לשלם בהעברה בנקאית, בכרטיס אשראי או בצ'ק שהוא חתום עליו כמושך ונאמר בו שהתשלום הוא למוכר בלבד, ואם ערך הנכסים או השרותים הוא עשרים אלף שקלים חדשים לפחות חייב הוא לדרוש מהמוכר חשבונית מס ולא ישלם בשטר כסף אלא שאם התשלום יתבצע בצ'ק מוסב יוסיף הקונה על גב הצ'ק את שמו, חתימתו ומספר הרישום במס ערך מוסף.
הטוען שקיים תנאי סעיף זה עליו הראיה.

הויכוח שנוצר בדיונים הפנימיים שקיימנו הוא גובה
הסכום. האם עשרים אלף שקל הוא ראוי, או להעלות את הסכום כפי שקיים כיום לגבי הלבנת הון שהוא חמישים אלף שקל. זה הנושא שלפי דעתנו נותר שנוי במחלוקת. הנהלת האגף חושבת שהגדלת הסכום הזה מעל לסכום של עשרים אלף שקל מאבד את האפקטיביות שבו מכיוון שיש פיצול של תשלומים ופיצול של חשבוניות וגם עשרים אלף זה לא סכום כל כך נמוך.

לפני התגובות, אני שוב מזכיר לכם כמה דברים.
ראשית, אני מבקש אדם אחד מכל גוף, מכל מוסד. שנית אני מזכיר לכם שיש לנו המון עבודה. בשבוע הבא הוועדה תתכנס כדי להצביע במליאה ולאחר מכן במליאת הכנסת. בואו נתייחס לדברים המטריאליים כיוון שהיום הזה ייגמר מתי שהוא.

במקור הסעיף הזה הוא בעצם מאפשר שתי חלופות.
או לדרוש חשבונית מס או לשלם בשיק. גם בתיקון בכחול שבוצע לא רצו, לפחות לפי מה שקיים בנוסח, לא רצו לומר אנחנו לא מאפשרים את שתי החלופות אלא אנחנו אומרים מעל עשרים אלף שקל, נניח שאנחנו מתפשרים על כל הסכום, לפי המצב של התיקון החדש המצב הוא שמעל עשרים אלף שקל חייבים לדרוש חשבונית מס. משמע אתה לא יכול לקנות מאדם אם הוא לא נותן לך חשבונית מס. אני לא יודע אם לזה התכוונו ואם זה היה הרעיון. זה מה שיוצא בחקיקה החדשה.

ומה קורה אם הבנאדם לא עוסק?

המוכר צריך להיות עוסק.

בניסוח שלו היום זה כולל שהוא חייב במס, שרכש נכסים או שירותים שערכם עולה על מאתיים ארבעים ותשעה שקלים חדשים, לצורך עסקו או לשימוש בעסקו או לצורך פעילותו, חייב לדרוש מהמוכר חשבונית מס.

אולי צריך לכתוב בעסקה חייבת במס קונה שהוא
חייב במס רשאי לדרוש מהמוכר, למה, כי יש פה עוד בעיה אחת, יכול להיות קונה שהוא מלכ"ר או מוסד כספי. אז הוא לא יכול לכתוב את מספר הרישום שלו במס ערך מוסף.

בעסקה, יש הגדרה בחוק מה זה עסקה. מהמוכר
שהוא עוסק,

אני לא רוצה לעשות את הניסוחים פה, את הניסוחים נעשה במחלקה המשפטית. סעיף הבא.

נוסח חדש לעניין כפל מס. בסעיף 50 א אחרי סעיף
קטן א יבוא א.1 עוסק שניכה מס תשומות הכלול בחשבונית מס שהוצאה שלא כדין יהיה חייב בתשלום כפל המס המצויין בחשבונית או המשתמע ממנה זולת אם הוכיח להנחת דעתו של המנהל כי לא ידע שהחשבונית הוצאה שלא כדין. ב. בסעיף קטן ב ברישא במקום לפי סעיף קטן א יבוא לפי סעיפים קטנים א או א.1, בסיפא אחרי המילים אין בהגשת הערעור ולפני המילים כדי לעכב את תשלום כפל המס יבוא הדרישה לשלם כפל מס לפי סעיף קטן א. אם אפשר לקרוא בבקשה את סעיף קטן ב הקיים כדי שאנחנו נדע מה בעצם אנחנו אומרים כאן.

הסעיף הקיים הוא על דרישה לשלם כפל מס לפי
סעיף קטן א,

אז עכשיו יהיה לפי סעיפים קטנים א או א1, בסדר,

מותר לערער לבית המשפט המחוזי, אין בהגשת
הערעור, כדי לעכב את תשלום כפל המס, אלא אם הורה בית המשפט אחרת. זה קיים.

אין בהגשת הערעור על דרישה לשלם כפל מס לפי
סעיף קטן א כדי לעכב את תשלום,

לא כתבתם את זה נכון, אבל בסדר. גמרנו את זה,
עכשיו תעברו לפיסקה 11. רק תציגו מה שיש לכם בפסקה 11 ,

ב11- יש הסכמה שהכפל מס יהיה צמוד,

היום כפל המס לא צמוד, הוא נומינלי. יש הסכמה
שכפל המס יוצמד. אבל ההתניה להסכמה הזאת היא שכפל המס הגבייה לא תהיה מיידית אלא אם הוגש ערעור לא ייגבה מייד הקנס, כפל המס, אלא אם כן יחליט בית משפט אחרת.

אנחנו מסכימים גם לגבי סעיף 50 הקיים.

אנחנו סיכמנו אתמול שסעיף 50 בנושא של הקונה לא יהיה חייב אלא יהיה רשאי. אתמול סיכמנו שהנושא של הטלת כפל מס על קונה, כתוב יוטל. כתבנו כאן שיהיה רשאי.

אפשר לכתוב רשאי, אברהם?

לא. למה כן?

כי אחרת אין שיקול דעת וזה חייב.

קודם כל אנחנו רצנו מקודם על העניין של הסעיף
של העשרים אלף שקל, והיתה פה איזו שהיא הנחה שיש פה הסכמה כללית בין כל הלשכות שיושבות פה על העשרים אלף שקל ואין הסכמה כזאת. אולי בטעות, אולי לא בטעות אבל זה הוצג פה כאילו יש הסכמה על העשרים אלף שקל, ואנחנו טוענים כזה דבר, כל הנושא הזה פה של בדיקת אמצעי התשלום היה להכניס לשר את העניין של החשבוניות הפיקטיביות. ובצדק, כולנו שיושבים פה מכל הצדדים של השולחן רוצים למנוע את העניין של החשבוניות הפיקטיביות וכמה שיותר טוב. אבל מה, הסכום שקבעו פה הוא נמוך מידי והשילוב של שני הדברים הם התערבות בשיקולי הדעת של בעל העסק והתערבות ברמה כזאת שהיא מקשה על הנישום, על העוסק לתפעל את העסק שלו. סכום הוא יחסית נמוך. אנחנו חושבים שאם נשארת האלטרנטיבה הזאת שהוא צריך גם חשבונית מס וגם את אמצעי התשלום להגביל את הסכום, להרים אותו. העניין של הלבנת הון הם מתחילים בסכום של חמישים אלף שקל. בואו נעמיד את הסכום הזה, אם זה גם וגם, נעמיד את הסכום על סכום כזה. זה גם חשבונית וגם אמצעי תשלום עד הסכום הזה. כולנו, כל הלשכות פה מסכימים שאם הגזירה הזאת נופלת עלינו אנחנו נוכל להתמודד איתה עם סכום של חמישים אלף שקל.

ההערה השניה שלי היא לגבי הסעיף של החשבונית מס שהוצאה כדין. הסנקציות שאנחנו מטילים על העוסק שמישהו אחר הוציא חשבונית מס שלא כדין. אז אנחנו כולנו ככה רצים על זה די במהירות ואנחנו שוכחים שביום יום בנאדם שמסתובבות לו בידיים חשבוניות כעוסק, שהוא קונה ורוכש ועושה כל מיני דברים מסתובבות גם חשבוניות שלא כדין שלא בידיעתו. ואנחנו פה לוקחים אדם, יכול להיות תמים, יכול להיות גם את הרמאים שאנחנו תופסים זה בצדק, ואנחנו כולנו מסכימים לתפוס את הרמאים והגנבים והכל. אבל מה עם שאר האנשים הרגילים שמשלמים ומסודרים וככה, הם צריכים לקבל עונש, סנקציות, כפל מס ועבירות על זה שאדם אחר פלוני הוציא את החשבונית שלא כדין. וכבר נגענו בזה שיש גם חשבוניות שהוצאו שלא כדין רק בגלל העיתוי, בגלל הסכום, בגלל שזה לא היה מדוייק וכן הלאה.

סיכמנו שבמקום ששלושה ידברו אחד ידבר, אבל
תיתן לנו לדבר. תראו, יש חכמה גדולה בניסוח בסעיף 50א רישא בהגדרה של החשבונית. סיגל התחילה לנגוע בזה אבל היא לא נגעה בדבר עצמו. ההגדרה של חשבונית אנחנו יודעים מה אנחנו רוצים לומר. אנחנו רוצים לומר שכשחשבונית היא פיקטיבית אז אלא אם אתה מוכיח שידעת על פיקטיביותה אתה תהיה מחוייב. אבל זה לא בא לביטוי במילול של הניסוח. אני מקריא לכם את סעיף 50א1. אדם שאינו רשאי לפי סעיף 47 הוציא חשבונית מס או הוציא מסמך הנחזה כחשבונית מס אף אם חסרים בו פרטים הנדרשים לעניין חשבונית מס. דהיינו זה מכוון להגדרה יותר מדוייקת של פיקטיבי. אחרת גם אם יהיו חסרים פריטים בחשבונית היא הוצאה שלא כדין. או כל מיני קטעים טכניים שלא התקיימו, שגם הם יכולים ואפשר לגביהם לטעון שזה הוצא שלא כדין ויצדקו מילולית.

אתה היית אתמול בישיבה, דובר על כך אתמול?

אנחנו אחראים לסיכומים של הניסוח, אז תנו לנו
להגיד את הסיכום. אני רוצה לענות על העניין של הסיכום, אין דברים שאנחנו נותנים להם גושפנקא.

יעקב, אני מבקש, אני אשמח לשמוע את הטיעונים
של הצדדים, אני לא אקיים דיון ובטח לא משא ומתן מעבר לחדר הזה. כל צד יגיד את שלו, אני אשתמש בסמכותי בסוף להחליט. אנא מכם, אנחנו לא נתקדם, יש לנו מספיק סערות בסעיפים אחרים.

יש לי פשוט הערה אחת, במקום לכתוב הוצאה
כדין, חשבונית שהוצאה בנסיבות שבסעיף קטן א, אני נצמד לסעיף קטן א, אותה חשבונית שנחזית, אף אם חסרים בה, ואז היא יותר עושה לי פוקוס על חשבוניות פיקטיביות ולא על סתם. זה הכל. לכן אני חושב שצריך את הניסוח הזה קצת לתקן ולעשות עליו פוקוס.

רשמתי לפני. בואו נמשיך הלאה.

הערה אחת לגבי רשאי, אנחנו מצטרפים לדרישה
שזה צריך להיות רשאי, לא יהיה חייב. צריך להפעיל שיקול דעת מינהלי בהטלת הקנס הזה.

פסקה 11 אני מבינה שהיא סוכמה. זה בסדר. פסקה 11 מוסכמת. סיימנו כפל מס וכל מה שעד כפל מס. עכשיו יש דרישת ערובות, גבייה ואכיפה.

בואו נתחיל עם דרישת ערובות.

בגבייה ואכיפה יש לך גם דברים יחסית קטנים
שאתה יכול אולי לגמור אותם.

בואו נתחיל קודם כל לדרישת ערובות, נגיע לגבייה
ואכיפה סעיפים קטנים ואז נעשה את הדיון עם מס הכנסה בסעיפים האלה.

אז דרישת ערובות ממי שהורשע יש לנו את סעיף 65
(4) וסעיף 65(6). יש נוסח חדש.

יש לנו נוסח חדש. לדעתנו זה תואם אתמול.

בסעיף 52 אחרי סעיף קטן ג יבוא: ד. המנהל רשאי
לדרוש מאדם שבחמש השנים שלפני המועד שבו הגיש בקשה לרישום לפי סעיף זה הורשע בפסק דין חלוט בעבירה לפי סעיפים 117א3, 5 או 6, ולא שילם את חוב המס נשוא כתב האישום, או הורשע כאמור לפי סעיף 117ב כתנאי לרישומו כעוסק, כמלכ"ר או כמוסד כספי ערובות להנחת דעתו להבטחת תשלום המס בו יחוייב האדם לאחר רישומו כאמור. לעניין זה אדם, לרבות חבר בני אדם שמנהל פעיל בו, בעל מניה מהותי בו או שותף פה לפי העניין הורשע בעבירה כאמור, בעל מניה מהותי כהגדרתו בחוק החברות התשנ"ט1999-.

בנוגע לערובות, סיכמנו שהערובות ייקבעו בתקנות על ידי שר האוצר.

אנחנו הוספנו את כל התנאים הנוספים, במקום
ששר האוצר יקבע בתקנות, כי אמרנו שאנחנו יהיה לנו קשה להגדיר בדיוק מה זה המס,

אדוני היו"ר, יש פה פתאום יש כאילו דבר, בעל
מניות מהותי כהגדרתו בחוק החברות. לא דובר מעולם. זה חמישה אחוז. מה זה חמישה אחוז, תגיד לפחות כמו שאמרו בביטוח הלאומי בעל שליטה לפי סעיף 32.9 שזה עשרה אחוזים. חמישה אחוז זה שום דבר. אתה נותן הגנה, שיוקיעו אותו,

אני רוצה להתקדם. הסעיף הבא.

יש עם זה בעיה, כולם יעקפו את זה ברגע שילמדו
את זה, לאיש לא יהיה חמישה אחוז, יהיה לו ארבע תשע, ואחרי שהם יאושרו, אחרי שיעברו את הקוד,

ממה אנחנו נתפרנס? ניתן ייעוץ שלוש מאות דולר
שעה.

אני לא רוצה שיגידו אחר כך שנתנו יד לסעיף של
"תיכמונים".

הוא צריך בסך הכל לתת ערבויות.

זה הולך ביחד עם פסקה 6 שנותנת על זה זכות
ערעור. אז גמרנו את 65(4) ו65(6). עכשיו 65(5) שזה דרישת ערובות וביטול רישום. וזה אנחנו בנוסח החדש, אני אקרא כך:
בסעיף 61 אחרי סעיף קטן ג' יבוא ד. הורשע אדם הרשום לפי סעיפים 52, 55, 56 או 58 בפסק דין חלוט בעבירה לפי סעיף 117ב והוא לא מציג ערובות להנחת דעתו של המנהל להבטחת תשלום המס בו יחוייב בתקופה שלאחר המועד בו ביקש המנהל לפעול לפי סעיף זה, רשאי המנהל לבטל את רישומו. לעניין זה הורשע אדם לגבי תאגידים, הורשע התאגיד או הורשע מנהל פעיל בתאגיד, בעל מניה מהותי בו או שותף בו. בעל מניה מהותי כהגדרתו בחוק החברות התשמ"ה.

אני מצטרף למה שאנה שניידר אמרה. לא הבנתי
עדיין מה כתוב אז תרשו לי רגע לקרוא את זה שוב.
חוזרים נציגי לשכת רואי חשבון על הבעייתיות לדעתם של בעל מניה מהותי.

מה שכתוב זה לא מה שסוכם.

כרגע זה בסדר?

לא, ואני אסביר מדוע. לפחות בשיחות שהיו אתמול
בהנהלת המכס והמע"מ דובר על כך שמטילים על כל אחד באופן אישי, מנהל שהורשע, אם הוא ירצה לפתוח הוא לא יירשם. דיברנו על ההוא עצמו הורשע, אם אתם זוכרים שדיברנו אתמול. פה המצב הוא שאדם, לרבות חבר בני אדם, שמישהו בו הורשע, דהיינו אם בנאדם שהוא היה חמישה אחוז מחברה הורשע והוא נמצא בחמישה אחוז בחברה חדשה, הוא אישית הורשע אבל הוא חמישה אחוז מחברה חדשה זה כבר בעיה לכל החברה החדשה. אמרנו שמטילים עונש וערובה על אותו אדם עצמו. אני ממקד את זה באותו אדם עצמו שדיברנו עליו אתמול בדיון, ופה הדברים נראים קצת שונה.

הטיעון שאתה מעלה זה בדיוק כמו שמוטי העלה
קודם. אדם שהורשע, בכל התהליך הזה חמש שנים ולא פרע את חובו, זה אותה הגדרה, זה אותו בנאדם, זה אותו בעל עניין מהותי, אותו חמישה אחוז, שהוא ייתן ערובה. מה ידרשו ממנו השותפים הרי, האדם פה זה חבר בני אדם. אתם דורשים את הערובה לא מאותו אדם אלא מכולם.

אתה יכול לדרוש את זה מהאדם שהורשע ולא
מחבר בני אדם?

מאותו אדם עצמו. אתה לא מעניש אחרים על פשע
שמישהו אחר עשה.

אנחנו מגיעים לסעיף 65(7), זה ייחודי למע"מ. סעיף 8 הוא לא ייחודי, הוא מופיע גם במס הכנסה, הסמכות של חילוט מחצית מהסכום. סעיף 7 בכחול מתייחס לסעיף 74ג. אז תגידו אם יש שינויים ותסבירו אותם. קודם תסבירו מה אתם רוצים פה.

הסעיף הזה מדבר על סירוב לקבל דו"ח. ויש בו
בעצם שתי עילות לסירוב לקבל דו"ח. עילה אחת זה אי ניהול פנקסים בכלל ועילה שניה זה ניהול פנקסים בסטיה מהותית. מה שאנחנו רצינו לעשות, זה עניין פרוצדורלי לגמרי, לא לשנות את מהות הסעיף אלא לקבוע שאם העילה של סטיה מהותית מהוראות ניהול פנקסים עניינה חשבונית פקטיבית הערעור הזה ילך לבית משפט מחוזי.

אתה יכול לעבור לפסקה 8. פסקה 8 בכחול בישיבה הקודמת סוכם למחוק אותה. אז אנחנו למעשה מוחקים אותה.

אנחנו מוחקים אותה תוך המלצה גם לנציבות מס
הכנסה למחוק אותה. זה בהערת אגב.

פסקה 9 בכחול שזה הוצאה של חשבונית מס שלא
כדין בניכוי מס תשומות שלא כדין, בישיבה הקודמת הוסכם למחוק את סעיף קטן ב ונשאר רק א ו-ג. אז עכשיו אני רוצה לראות מה יש לנו. פסקה 9 זה נוסח חדש שמופיע, בנוסח החדש זה פסקה 8. אני אקרא אותה.

אחרי סעיף 77א יבוא הוצאה של חשבונית מס שלא כדין וניכוי מס תשומות שלא כדין. 77 ב רבא א. עוסק שהוציא חשבונית מס שלא כדין וכן עוסק שניכה את מס התשומות הכלול בחשבונית מס שהוצאה שלא כדין יראו את פנקסיו כבלתי קבילים באותה שנת מס. ב. על החלטת המנהל לפי סעיף קטן א ניתן לערער לפי סעיף 83 כאילו הייתה החלטה בהשגה בתוך שישים ימים מיום שנמסרה ההודעה על ההחלטה.

אלא אם כן הוכח להנחת דעתו של פקיד השומה
שלא ידע, מדבר על המחזיק,

אז אפשר להוסיף את זה לדעתי. כמו ששם הוספת.

נדב, סלח לי שאני אומר לך, אתה קופץ בדקה
התשעים, זה סוכם אתמול יחד עם החבר'ה שלך. כתוצאה מזה הוספנו את התהליך של ההשגה. הוא מגיש השגה.

אתה לא מרע את מצבך. יש לו את הזכות לשבת
לפניך ולהראות שהוא בסדר, במידה ולא תסכים יגיש ערעורו. הנה, פה: "זולת אם הוכיח להנחת דעתו של המנהל כי לא ידע שהחשבונית הוצאה שלא כדין".

אתה רוצה לתת גם את שלב ההוכחה, אתה צריך
להוסיף הליך, של השימוע.

יש פה החלטה ומייד הולכים לבית משפט, כאילו
שזאת הייתה החלטה בהשגה. זאת אומרת חסר באמת אותו שלב שהוא צריך לשכנע שהוא לא ידע וכו'. אז אפשר להוסיף את זה פה בסיפא, יראו את פנקסיו כבלתי קבילים באותה שנת מס, או להוסיף פה סעיף נוסף שהוא רשאי, על החלטת המנהל לפי סעיף זה הוא רשאי להשיג תוך שלושים ימים מיום קבלת ההחלטה ולאחר מכן הוא כבר לא צריך להגיד שהוא הולך לבית משפט בגלל שזה כבר ברור, אם זאת השגה,

יותר נכון להכניס את זה ב62-. 62 אומר: ביקש
המנהל לפעול לפי סעיפים, לא משנה כרגע מה הסעיפים, שלא על פי בקשת הנוגע בדבר, יתן לו הזדמנות להביא לפניו טענותיו. זה לא בהשגה אלא בשימוע. אחרת המצב הוא, ואני לא יודע אם כנסת ישראל מעכלת במה שמדובר, שפוסלים ספרים לאדם על משהו שמישהו אחר עשה. חשבונית מס שהוצאה שלא כדין זה על ידי המוציא, מי שמכר. אם אותו אדם לא יודע בכלל על זה כבר יש לו עילה לפסילת ספרים שהוא צריך להתגונן, מה שאני אומר שהמנהל לא יהיה רשאי לפסול סתם ככה אלא שתהיה פה עניין הידיעה. לא שאדם ינהל סתם הליכים כי הוא קיבל חשבונית, יש היום פסק דין עליון בשם סלע שבא ואומר, אם מוציא החשבונית לא שילם את מס התשומות, את מס העסקאות, וזה לחלוטין לא בשליטת העוסק מקבל החשבונית החשבונית היא שלא כדין. במצב הזה ניתן לפנות למקבל החשבונית וישר לפסול לו את הספרים, למרות שזה לא בידיעתו, אז אחר כך הוא צריך להוכיח שאין לו אחות? צריך להיות שלב מקדמי בעילה, לא בדרך הדיונית אלא בעילה עצמה.

נוסיף: "זולת אם הוכיח להנחת דעתו של המנהל כי
לא ידע" וכו', ננסח את זה אחר כך.

יש פה עכשיו פסקה חדשה בנוסח החדש, פסקה 9.
בסעיף 95ב בסופו יבוא: ואולם על החלטת המנהל לפי סעיף 77ב רשאי החייב במס להגיש ערעור רק בפני בית משפט מחוזי בתוך התקופה כאמור. לא צריך אותו אבל לא נורא אם הוא נשאר.

נדמה לי ששכחנו סעיף שמוסכם על כולם שלא הוכרע, יכול להיות שאני לא שמעתי, התיקון לסעיף 64, נדמה לי שפה דילגנו בגלל שהוא לא הופיע בהצעת החוק הכחולה. יש סעיף שסיכמנו עליו, תיקון לסעיף 64 שאחריו יבוא 52ב עד 52ד. זה לא הוקרא.

סעיף 95 היה קודם בנוסח אחר, פיסקה 10, בכחול,
הוחלט למחוק אותה, ועכשיו מתקנים אותי, את סעיף 65 בכל זאת עם התוספת הזאת שאני הקראתי, לטעמי היא מיותרת אבל לא אכפת לי שהיא תישאר.

עכשיו אנחנו 65(12) ו-(13) שזה גבייה מבעל שליטה ומבעלי תפקיד.

אם אנחנו כבר מתקנים אז רצוי לעשות אחידות
בהענשה לפני משפט. ב-95 המצב היום הוא שאפשר להטיל את הקנס של אחוז אחד, שהוא קנס שעליו יש השגות מוסריות כמו שאתה יודע חבר הכנסת פורז הגיש הצעת חוק בזמנו לתקן את סעיף 95. אז לפחות עכשיו, בשלב הזה, נעשה דבר שממילא מקובל על ראש המערכת המשפטית שאנחנו לא גובים לפני שבית משפט דן בעניין. שיהיה עיכוב ביצוע. כי כיום אפשר להטיל את הקנס על פי 95, שהוא קנס דרקוני, הוא קנס איום ונורא, הוא קנס של אחוז אחד על מחזור המדווח, וגם לגבות אותו עוד לפני דיון בבית משפט. אז ברגע שמוגש ערעור צריך לעכב, אלא אם כן בית משפט יחליט אחרת לא לעכב. כלומר להפוך את היוצרות ולעשות קו אחיד. לא, אנחנו לא תולים את האנשים לפני שהוכחנו אותם.

תגידו לי, הנושא הזה לא עלה? הרי מה שאתה
אמרת כרגע כבר נדון בזמנו בדיונים בחדר הזה.

כמו שאתה יודע אולי נכניס את כל התיקון של חבר
הכנסת פורז כבר ל-95, נעשה רביזיה. הוא היה שותף לתיקון הטוטאלי של סעיף 95 שיש עליו ביקורת גם בפסיקה. זו הזדמנות לתקן את 95. אם יובטח שתצא הצעת חוק תיקון נפרדת מטעם הממשלה, מטעם הקואליציה לעניין הזה,

סעיף 77 עושה הרחבה לפסילת ספרים לעוד
מקרים. יש כאן הרחבה טוטאלית על מי אפשר להטיל היום קנס בגין פסילת ספרים. עד היום, עד לפני תיקון סעיף 77ב החדש אפשר היה בעצם להטיל את הקנס על העוסק שהוציא חשבונית שלא כדין. הטילו לעיתים נדירות. היום לפי החוק בעצם אתה מכניס את כל הקטגוריה הזאת של אותם אנשים, בעצם אתה מרחיב באופן חוקי ונותן כאן יד מאוד רחבה. ולכן כן צריך להתייחס לזה שעיכוב הביצוע זה משמעותי.

מכיוון שזה לא היה בהצעת החוק, ובמידה והדבר
הזה הוא עקרוני אפשר להציע על זה הצעת תיקון נפרדת, ולא כרגע, כי אחרת אנחנו לא נתקדם. הדבר הזה הוא שולי לעומת הדברים האחרים שחייבים עוד לסיים אותם.

זה כל כך לא שולי, זה כל כך על ימין ועל שמאל, הם פוסלים ספרים כל כך על ימין ועל שמאל.

בואו נדבר על זה בנפרד, ואם צריך לתקן בשביל זה
יש את כנסת ישראל.

פסקה 16 בעמ' 346, זה בסעיף 117ב בפסקה 8
המילים במטרה להתחמק או להשתמט ממס יימחקו.

117ב מתחיל ב: עשה אדם מעשה מן המפורטים
להלן במטרה להתחמק או להשתמט מתשלום מס, דינו מאסר חמש שנים.

אז את זה גמרנו. נשאר לנו פסקה 17. סעיף 132,

הטוען ששילם מס או שהגיש דו"ח או שמס נוכה כל
פי חשבונית מס עליו הראיה.

אתם רוצים לכתוב חשבונית שהוצאה כדין, והעברת נטל ההוכחה,

אנחנו מתנגדים נחרצות, אנחנו חושבים שזה שינוי
מהותי שיש בו פגיעה שיורדת לשורשם של זכויות קניין של האזרחים שמסוגלת להביא למצב שהאזרח, הנושא הזה הוא בפירוש אחד המהותיים ביותר. קודם כל אני רוצה לתת רקע. מתנהל היום תיק בבית המשפט העליון בדיוק בנושא הזה של נטל הראיה במסים, מי צריך להוכיח את החיוב במס וכדומה, אם הוא חייב במס או לא חייב במס. הסוגיה עלתה פעמיים לבית המשפט העליון, באמצעותי, אני אגיד במלוא הצניעות, כאשר בפעם הראשונה כבוד השופטת שטרסברג אמרה שלהכרעה בנושא הזה צריך תשעה שופטים. משום שבאמת יש כאן ירידה לשורש העניין. התיק הראשון נגמר בפשרה שהטילו עליהם את הנטל, בפעם השניה שזה עלה התיק שוכב בבית המשפט העליון ארבע שנים, הוא נכתב בימים אלה. מרוב החשיבות פשוט לא כל כך נטו להתעסק איתו.

הסעיף הזה, 132, שבעצם עליו נסוב הערעור בבית המשפט העליון, שקיבלתי אגב עליו רשות ערעור מיוחדת, כדי שלא ינסו להפוך את נטל הראיה, הסעיף הזה הוא סעיף 132. מה אומר 132 במקור שלו ומה הייתה כוונת המחוקק מלכתחילה. אומר דבר פשוט, וזה גם כתוב נדמה לי בדברי ההסבר, הוא אומר אם אתה טוען ששילמת מס או שהגשת דו"ח או שקיזזת חשבונית נא הצג את המסמך. הדרישה היא דרישה טכנית, היא לא דרישה להוכיח. המילה כדין לא מופיעה באף אחת מהחלופות של נטל הראיה. זאת אומרת אני לא חייב להוכיח ששילמתי מס כדין, כי אם לא אנחנו גמרנו בעצם את זכויות האזרח לחלוטין בנושא מסים, אם אני אצטרך להוכיח ששילמתי מס כדין, גמרנו את הסיפור. אני אצטרך להוכיח שהשומות שהוצאו נגדי הם לא כשרות.

על המשקל הזה בואו נוסיף את המילה כדין תמיד לכל אחת מהחלופות, למה דווקא הוצאה חשבונית מס כדין, כי ההוכחה של כדין היא תמיד הטלת הנטל על מי שמוציא ממני. הוצאת הרכוש ממני מחייבת את מי שרוצה להוציא ממני להוכיח את זכותו לעשות כן. אני מוכרח לומר התקפלנו, בקטע של חשבוניות המס אנחנו עשינו איזו שהיא פשרה, אבל ברמה הכי בסיסית של הדברים חברה לא יכולה להתקיים כאשר מי שטוען שמגיע לו כסף אומר לו השני תוכיח אתה שאתה לא חייב. פשוט לא יתכן.

לכן אני מציע, בנושא הקריטי הזה לא לנסות לסתום את הפה לבית המשפט העליון, כי בית המשפט עכשיו יושב על המדוכה, ישב בה לעומק ולרוחב, אני סומך על בית המשפט שהוא יקבע את אמות המידה הראויות לדיני הראיות בנושא מסים, ולכן אני מציע למחוק את התיקון הזה.

אני רוצה לענות לקסטל, הויכוח הזה בינינו כבר המון המון שנים בעניין הזה. צריך להבין, אדם שהיום מחזיק חשבונית, בא למדינה ולוקח כסף. זה כמו צ'ק. זה מן שטר שהוא הולך איתו למדינה ולוקח כסף. יש בעיה של חשבוניות פיקטיביות, בעיה רצינית מאוד, אנחנו לא יכולים אפילו לאמוד את הסכומים הגדולים האלה שמסתובבים שם. מה שאנחנו מבקשים בסך הכל זה שכשהוא יבוא עם חשבונית זה לא יהיה מספיק, אנחנו נבקש ממנו להסביר את מהות העסקה. היום לפי המצב היום מספיק שהוא מביא את החשבונית, אנחנו חייבים לשלם לו והוא בעצם יכול לשתוק בחקירה. אנחנו רוצים שכשאנחנו בודקים את החשבונית ובאים אליו ושואלים אותו שאלות שיסביר איך החשבונית הזאת הגיעה אליו, שיביא לנו את החוזים, שיסביר לנו את העסקה, שימסור לנו את המסמכים, שיוכיח שבאמת החשבונית הזאת היא כדין. זה מה שאנחנו רוצים לעשות. עכשיו מאוד קל באמת להביא לנו חשבונית, לשמור על זכות שתיקה, לא לשתף פעולה, לא לעשות כלום, ונטל הראיה באמת עלינו ואנחנו לא מסוגלים לעמוד בזה. יש לנו נחיתות ראיתית מאוד מאוד גדולה, אנחנו לא נמצאים בשטח. אנחנו בודקים בדיעבד ואם לא משתפים איתנו פעולה אין לנו אפשרות להשיג ראיות. זה הדבר הבסיסי בעיני שאדם שבא למדינה לבקש כסף יוכיח שבאמת החשבונית הזאת היא כדין.

כלל יסודי בעולם המשפט, למרות שאינני משפטן,
אתה לא יכול להטיל נטל ראיה על אדם על מעשיו של אחר. וזה מה שהולך להיות פה. הולכים להטיל פה נטל ראיה על אדם לא על המעשים שלו עצמו אלא על מעשים של מישהו אחר, שהמוציא הוציא את החשבונית שלא כדין. וזאת הבעייתיות בעניין הזה. אני חושב שצריך להשאיר לבית המשפט העליון לומר את דברו בעניין הזה, מכיוון שהסוגיה עומדת בבית המשפט העליון, אני לא חושב שהיום צריכים לבוא בחקיקה ולקבוע את הדברים האלה.

אני הגשתי עתירה לעכב את כל החקיקה הזאת כדי לתת לנו אפשרות להתייחס אליה, חברי כנסת לא יודעים מימינם ומשמאלם מה קורה, אז העתירה נדחתה. מה שאני רוצה לומר הוא כמו שבית המשפט מכבד את הכנסת שתכבד הכנסת את בית המשפט.

אני רוצה לענות למשה, תראו, מס ערך מוסף היה ונשאר לעולם ויישאר מס ערך מוסף. רק על הערך המוסף. אין פה מצב, זה לא מס מחזור שמקבלים עליו הנחות. מס הערך מוסף מתנהל מטבעו על פי מסמכים. ולכן מה שאני אומר זה ככה, הטבע של החוק הזה מיסודו מתנהל על פי מסמכים. אם נצטרך להביא על כל מסמך שאנחנו מביאים את הראיות שעומדות מאחורי המסמך הראשוני, שהוא החשבונית, חבל על הזמן. החוק הזה לא יוכל להתנהל. מי שטוען שמסמך שהובא לו, הובא לו שלא כדין יתחיל לפחות את נטל הראיה. אחרת כל עוסק יצטרך לשמור את התיעודים הלא רלוונטיים של איך הוא עשה עסקה, כמה הוא שילם ,אין לי מושג איזה ראיות יצטרכו להוכיח כדי להוכיח את עסקת היסוד שעומדת מול החשבונית. את החשבונית צריך לקחת כמובן מאליו, החשבונית הוא מסמך קשוח. בדרך כלל לא קורה מצב שמע"מ דורש סתם דברים. בדרך כלל יש לו מידע. אז שיציג את המידע הזה. אבל אי אפשר להטיל את הנטל על האזרח.

למרות שעו"ד קסטל הגיש עתירה לבג"צ שאיננה
במקומה לדעתי אני חושבת שהוא צודק. ולמה הוא צודק, כי כפי שנאמר כאן באמת סעיף 132 כפי שהוא קיים היום מדבר כמו שאמר מר אילון על מסמכים שמצד אחד הוא מדבר על הטוען ששילם מס, אז הוא יודע אם הוא שילם מס. או שהגיש דו"ח, הוא יודע שהוא הגיש דו"ח, או שהמס נוכה על פי חשבונית מס. אז הוא יודע אם יש לו ביד מס שמישהו אחר נתן לו. הוא לא יכול לדעת במהלך הרגיל של הדברים אם החשבונית הזאת, אם אותו מוציא חשבונית רשום ואם הכל בסדר, הוא לא יכול לדעת. לכן לדרוש ממנו כאן שהוא יוכיח מה טיבה של החשבונית אני חושבת שזה מעמסה גדולה מידי, ואני הייתי מציעה בהזדמנות זאת את הסעיף הזה לבטל. פיסקה 17, סעיף 132.

תראה, צודק קסטל שאת נטל הראיה הראשוני
צריך להטיל עלי.

סליחה, עוד דבר אחד, ודאי שזה לא דחוף עכשיו.

אני רוצה להגיד לכם, לאנשי המכס, אם אני הייתי
יושב ראש הישיבה, אחרי אמירה כזאת של היועצת המשפטית הייתי מפסיק את הדיון. לא שיש לה מעמד כמו ליועץ משפטי בדירקטוריון, אבל באמירה כל כך חד משמעית של היועצת המשפטית, ושמתם לב איך היא לא נתנה לי גיבוי, למרות שהיא חשבה שגם אני צודק קודם בויכוח על ביטוח לאומי. אני לא מציע שהוועדה תמשיך לחוקק חוק שהיועצת המשפטית שאומרת חברים יקרים, תעצרו פה, גם בגלל הבג"צ,

לא בגלל הבג"צ.

גם בגלל הבג"צ וגם בגלל תוכנו של החוק. אני אגיד
את זה הפוך, גם בגלל תוכנו של החוק ועל אחת כמה וכמה בגלל היותו בבג"צ.

אני בעד לקבל להוריד את העניין הזה. אם יש לכם
חילוקי דעות, בואו נמשיך הלאה לעניין בעל שליטה והסעיף האחרון שנשאר לנו.

כבוד היושב ראש, יש לי הערה בכל זאת לסדר
היום. נשאר להערכתי הסעיף המשותף, הנושא של הגבייה. לפני הסעיף הזה קיים סעיף שצריך לדון בו, הוא פשוט חסר. סעיף התחולה. מדובר פה בסנקציות, בהטלת נורמות חדשות, בהטלת סנקציות. יש כלל ברזל במשפט ישראלי, ענישה היא לא יכולה להיות רטרואקטיבית. אני למדתי בפקולטה למשפטים שלא יתכן להטיל, יש פה נורמות חדשות שנקבעו וגם הטלה של סנקציות חדשות. סנקציות שהם עונשיות ,מינהליות אבל סנקציות עונשיות. לא יתכן שיענשו אדם היום, יחייבו היום אדם בעונש על מעשה שהוא עשה לפני שהחוק קבע את הנורמה ואת הסנקציה החדשה. אנחנו מציעים שסעיף התחולה יהיה כזה שיבוא ויאמר שהחוק, כל ההוראות חוק יחולו על מעשים שנעשו לאחר תחילתו של חוק זה.

אני מודה שעד עכשיו לא הבנתי שמדובר פה
בנושאים חדשים. מדובר פה בדרכים נוספות איך לאכוף חוק על עבירות שאין ויכוח שהם עבירות. לכן אני לא מבין פה מה הרטרואקטיביות. אם יתברר שהם רוצים היום כלי לתפוס זייפן חשבוניות, עצם זיוף החשבונית היא עבירה שנעשתה והיא גם עבירה על פי החוקים הקיימים. מה שהם אומרים, הם לא הופכים דבר שעד היום היה ראוי לדבר בלתי ראוי. על הסנקציה החדשה יש הרבה פעמים רטרואקטיביות. אם הכנסת תחריף היום את עברייני מין אז יגידו זה רק על עבירות שיתחילו מהיום? מה פתאום, מי שנתפס היום, אם לא חלה התיישנות, גם אם הוא ביצע את העבירה לפני ארבע שנים.

יש הבדל בין פליליים ואזרחיים.

אבל רגע, בעקרון, בואו נגיד על מה הויכוח פה,
הלכנו לקראתכם, אל תחטפו יותר מידי כי בסוף גם נחזור אחורנית, לפחות אני. אני חושב שהנושא של עברייני מס ועברייני חשבוניות מס צריך לתת להם את כל הכלים הלגיטימיים להילחם. נקודה. עכשיו אם פה מדובר על שינוי מה זה עבירת מס, אתם תהיו צודקים. אם מדובר פה על כלי נוסף למה שעל פי החוק הקיים הוא עבירה, אין רטרואקטיביות.

אני מציע שנשמע את חוות דעתה של היועצת
המשפטית לוועדה ובהתאם לזה נחליט.

אני חושבת שיש משהו בנושא של רטרואקטיביות
אבל אני חושבת שאפשר למצוא את שביל הביניים ולומר שכל ההחמרות האלה יחולו באחד לחודש שלאחר פירסומו של החוק. זאת אומרת שזה יהיה, נגיד אם החוק יפורסם במהלך חודש יולי זה יתחיל לחול מאחד ביולי.

לגבי תפיסה שנתפסה מראשון ביולי, לא לגבי
עבירה שנעברה.

עבירה שנעברה ממילא יחול המצב החוקי הקודם
מפני שלא יכולים לבוא היום לבית המשפט, נניח על הגשת איזו שהיא עבירה לפי סעיף 117ב ולטעון שחל על זה המצב החוקי.

מה שאני מתכוון, אם נעשתה ביקורת ספרים החל
מהראשון ביולי ,ובביקורת ספרים בראשון ביולי נתגלה שבראשון במאי בוצעה העבירה, יחול החוק החדש,

בודאי שיחול החוק החדש.

האם אנחנו יכולים לפסוח על הדיון בדבר הזה?

אני רוצה לתת את ההסבר שאולי יחדד. אני ממשיך
את דבריו של חבר הכנסת אורון, פה זה לא אותו עונש. בזייפנים לא נגעו בכלל בתיקון הזה. מה שעשו פה זה העמיסו לא לצד המזייף אלא מקבלי החשבוניות שחלקם תמימים וחלקם לא תמימים וחלקם עשינו נטלים כאלה ואחרים. במקרה של המקבלים זה לא מה שהיה קודם. מדובר פה בסנקציות אזרחיות חדשות על דברים שהם לכאורה חצי בספק, כי גם כאן לא הייתם מוכנים בצד המהותי למי שביודעין ומתוך כוונה מתחמק ממס נקרא חשבונית פיקטיבית אלא עשינו איזה שהוא נטל שהוא חצי הפוך והוא קומפרומייז באמצע. בנסיבות האלה של הקומפרומייז באמצע בצד המהותי ללכת רטרואקטיבי זה בעייתי.

אני יכול לשאול אותך על מי אתה רוצה להקל, הרי
את התמימים הוצאנו, הרחקנו, נשארו הבעייתיים. את התמימים הרחקנו בשורה של הקלות פה. השארנו את העבריינים. עליהם אתה רוצה להגן?

אני רוצה להתקדם. תודה רבה. אני אשב עם היועצת המשפטית ונחליט לגבי תחולה. הלאה.

לא אכפת לי לשבת עם היועצת המשפטית לגבי
תחולה אם בראשון ליולי או בזמן אחר. בנושא שפה עולה, לי יש עמדה עקרונית. אם מדובר לא על עבירות שהם עבירות עכשיו, אני לא רוצה להוציא, כי יש להם היום כלי אכיפה יותר רציניים, עבירות שבוצעו כאשר החוק תקף, אני לא רוצה להקל עליהם.

לא מדובר פה על עבירות, אנחנו לא עוסקים פה
בסעיף העונשין. כל התיקון הזה הוא לא דן בסעיף עונשין. הוא דן בסנקציות על מעשים, לא על הרשעות.

הוא סנקציות על מעשים שיובהר, אחרי שפעם
דיברו עם המנהל, הלכו לבית משפט, שהם היו עבירה.

לא, אנחנו עוד לא בהגדרה של עבירה ממש.

יש דבר אחד, אני מסכים שאנחנו לא צריכים להקל
ויכול להיות שאם אנחנו מעבירים את הקו בין העבריינים אז אתה אומר אם העבריינים בואו נדחוף אותם גם כלפי העבר. אני מפריע לי אפילו זה, לא בגלל שאני רוצה להגן על העבריינים, בשום פנים ואופן. אלא אני חושב שצריך להיות פייר. זאת אומרת אם אדם אמר אני צפוי לאיקס, והוא מקבל איקס פלוס וואי,

אני רוצה להבין, אם מחר יחליטו שהעבירה במס
הכנסה דינה איקס ולא וואי, על העבירה שבוצעה בעבר,

זה לא יחול.

מי שנתפס היום וביצע את העבירה לפני שלוש
שנים, מה יחול עליו?

החוק הישן. מי שנתפס מחר כשהחוק ייכנס לתוקף
וביצע עבירה חמש שנים אחורה לדעתי יחול החוק החדש.

אתם אמרתם לי שזה רק בעבירות פליליות. אני
יודע בבטחון,

יש כאן דבר שהוא דבר בסיסי וצריך להבחין בין
פלילי לבין אזרחי. בפלילי הכלל הבסיסי הוא אין עונשין אלא אם מזהירין. וזה הכלל הבסיסי. כשאדם עובר עבירה ובספר החוקים בחוק העונשין כתוב שהעבירה הזאת היא מסויימת, גם אם מגלים אחרי עשר שנים שהוא עבר את העבירה הזאת אי אפשר להעמיד אותו לדין אלא לפי אותו נוסח שהיה קיים ביום ביצוע העבירה. אלא אם כן זה סעיף עונשין מיוחד שמחילים אותו ומשנים אותו רטרואקטיבית. אני עונה פה לשאלה שנשאלה ואני כנציגת לשכת עורכי הדין, מרגישה חובה לענות ולהסביר. אלא אם כן בסעיפים האלה של אונס, עבירות מין, שינו את נוסח הסעיף וכתבו שהם יחולו בנוסח החמור שלהם, בחוק עצמו ששינה את זה כתוב שזה בנוסח החמור יחול גם על עבירות שנעברו שנים קודם. אם אין הוראה כזאת, באופן עקרוני כל מעשה חל וכל עבירה וחייב להיות בתוקף באותו זמן שהעבירה נעברה. זה באופן עקרוני. זה לגבי פלילים.

פה בחקיקה הזאת אין לנו בעצם שינויים פליליים אלא יש בו שינויים פליליים שהם רק לגבי גובה הקנסות. גובה הקנסות שמדברים כאן זה שינויים פליליים וגובה הקנסות האלה יכולים להיות שונים רק מהיום הזה שהחוק מתפרסם בין מה שיגידו כאן ומה שלא יגידו כאן. לגבי אזרחי זה פתוח.

סעיף 50 כפל מס זה פלילי?

לא.

רבותי, אני מבקש לא לדון בזה עכשיו. אנחנו נשב
אחר כך ונחליט בעניין הזה. נשאר לנו עוד נושא אחד פתוח.

זה העניין של נטל הראיה, סעיף 132.

אני מציע דבר כזה, תנמקי מדוע לדעתך,

סעיף 132 אומר שאדם שטוען שהוא שילם מס או
הגיש דו"ח או נתן מס תשומות על פי חשבונית מס, ככה כתוב היום, עליו הראיה. הסעיף בעצם מדבר על שני סוגים של מסמכים. מסמכים שאדם הוציא בעצמו, כלומר שילם מס או דיווח או מסמך שיש בידו והוא מציג אותו למנהל מע"מ. הסעיף כפי שהוא היום לא מדבר על מסמכים שמישהו אחר הוציא אותם והאדם, אותו אדם שמציג אותם למנהל מע"מ צריך להיות אחראי על תיקנם. מה שאתם מנסים לעשות כאן זה להפוך את נטל הראיה ולהטיל אותו על מגיש המסמך, גם באותם מקרים שהוא לא אחראי על מי שערך את המסמך ולא תמיד הוא יודע אם המסמך הזה נכון או לא נכון. אני חשבתי שזה, השלב הזה, כשאנחנו יושבים כאן לקבוע את זה היום בחוק, מרחיק לכת מידי, והמלצתי להוציא את זה מהחוק.

התופעה שאנחנו מתמודדים איתה, בנושא של
החשבוניות, אנחנו נתקלים בתופעה שמי שמקבל את החשבונית, אנחנו לא מצליחים לקבל את השיתוף פעולה שלהם. הם באים, נותנים את החשבונית ונאלמים דום. עכשיו מה אנחנו באים ואומרים, מי שביצע עסקה וכל פרטי העסקה ידועים לו קל לו מאוד כשאנחנו באים ושואלים לשתף פעולה ולהגיד העסקה נעשתה כך, אני הוצאתי כך, הנה החשבונית, לתת את הפרטים. אנחנו מחפשים פה בקטע הזה כלי שמי שלא משתף פעולה, בעצם כתוצאה מהסעיף הזה הוא כן יתן את הפרטים. פרטים של עסקה שהוא טוען שנעשתה. אם היא לא נעשתה, זאת אומרת אם זה משהו שהוא לא בהכרח יתן חשבונית למשל, אז יש פרוצדורה, ואם אין אז אני מוכן שתהיה בקטע של הקלה להנחת דעתי, זאת אומרת אם אין לו את החשבונית, וזה מישהו שהתנהל בצורה נורמלית אז קורה כאלה דברים, אנחנו מכירים את זה. אבל אנחנו נתקלים בהרבה מאוד תופעות של כל הענף הזה שאנשים שמביאים את החשבונית על כל שאלה הם לא משתפים פעולה. לא יודע מה נעשה, מי הוצא, כלום, לא מקבל שום מידע. אין לי מה לעשות.

זו נקודה מאוד חשובה, כל הטיעונים שאמרת זה
נכון, אבל יש פה בעיה אחת. אנחנו הולכים להטיל נטל ראיה על אדם, עליך, את נטל הראיה למעשיו של אריאל. אנחנו בעצם אומרים אתה מחזיק חשבונית מס אמנם, אבל בוא תוכיח לי שאריאל הוציא אותה כדין. זו המשמעות של הדברים, וזה אנחנו חושבים, וזה מה שאנה חושבת שזה לא ראוי לעשות. מה עוד שהעניין הזה תלוי היום בדיון נוסף בבית המשפט העליון.

זה שני דברים שונים. אם זה נמצא בערכאה אחרת
זה לא רלוונטי לצרכי החיקוק. אם זה לא נכון, או יפסלו את זה, אז זה לא רלוונטי.

איתן, אני מקבל את המוטיבציה שלך, ואני חושב
שמוכרחות להיות לה גבולות. אז יכול להיות שבמקרה אחד אתה צודק, אבל יכול להיות גם מקרה אחר, זאת אומרת שכל אדם שהוא, אני נדרש לתת דין וחשבון על פעולותיך, במערכת עסקים רגילה, אני צריך לתת תשובות על שאלות שאני לא יודע אותם. אני בטוח שאני תמים, אתה בטוח שאני לא תמים, מה יקרה, על פי מה שהמצב כאן, אם לא הצלחתי להסביר אני אשם. על פעולותיך. אני מבין שיש רצון לתת לכם אבל צריך להישאר על הגבולות שכשאתה עובר אותם אתה מתחיל להיות בעולם אחר.

אתה לוקח את המקרים של האנשים התמימים,

זה תפקידנו פה. אם נצליח ליצור נוסח שיעשה
הבחנה מראש בין התמימים והלא תמימים אז אני
הולך איתך. אם תציע מושג שימיין,

רבותי, אנחנו מחליטים כך, לקבל את חוות דעתה
של היועצת המשפטית כרגע להוריד את הסעיף הזה. אם מס ערך מוסף יבואו עם ניסוח שבו אנחנו נוכל לתפוס באמת רק את הרשעים, נדון בזה מחדש.

אז לגבי התחולה הנחנו על השולחן את הסעיף
הרלוונטי מחוק העונשין שמלמד על הכלל שאין עונשין למפרע.

אני כבר סיכמתי קודם לגבי נושא התחולה שהנושא
של התחולה יידון ביני לבין היועצת המשפטית ואנחנו נחליט בנושא. אני רוצה להתקדם.

כבוד היושב ראש, רק הערה אחת בנושא של
התחולה, כדי שיהיה בתודעה שלך. זה מה שנתתי לחבר הכנסת אורון. הכלל הבסיסי היסודי, ואם יש קנס מסוג מסוים, אפשר לשנות את האחידות שלו ולעשות קנס חדש.

מס הכנסה למעשה גמרנו, מלבד סעיף 65 פסקה 12
ו13- שזה מקביל לסעיף 55(9) במס הכנסה שזה הנושא של גבייה מבעל שליטה מבעלי תפקיד ואתה יכול לעשות דיון משותף.

מה שאני אומרת מתייחס ל-119א במס הכנסה
ומתייחס ל106- בחוק מע"מ.

זה 55(9) ו65- (12) בחוק.

סעיף 119א באופן עקרוני גם 106 מדבר על גבייה
ממי שלא חייב בסיטואציות מיוחדות שבהם גובים מאנשים שלא הם החייבים. אנחנו מבקשים לטפל בכמה תופעות שהתגלו במשך השנים ואין להם למעשה פתרון בחוק הקיים. התופעה הראשונה זה מקרה של הקמת חברה חדשה והעברת כל הפעילות מחברה א' לחברה ב'. כשלמעשה החברה החדשה היא המשך של הפעילות של החברה הקודמת ובחברה הקודמת נשארו רק חובות למס הכנסה או למע"מ במקרה הזה ולא שום דבר אחר. בתופעה הזאת אנחנו רוצים לטפל. אין היום כלים בחוק בכלל לטפל בתופעה הזאת ולכן הסעיף מאפשר גבייה מהחברה החדשה, אם נשארו עד גובה מה שהם קיבלו. עד גובה חוב הנכסים או הפעילות שהם קיבלו ללא תמורה. עם זהות בין הפעילויות פחות או יותר. זאת אומרת אנחנו מדברים על זהות פחות או יותר כי אם זה אדם וקרובו מול אדם או בעל ואישה מול האישה במקרה השני זה נחשב כאותה חברה. זה החלק הראשון של הסעיף.

החלק השני של הסעיף מדבר על גבייה מבעלי השליטה במקרים שבהם נעברה עבירה, במקרים שיש עבירה או כופר והאדם הורשע בעבירה או ששילם כופר, אני מדברת על מס הכנסה וניכויים או העבירה שהורשע בעל השליטה במקרה של מע"מ, במקרים האלה אנחנו באים ואומרים שאם מדובר בבעל שליטה בחברה אפשר יהיה לגבות את החובות גם מבעל השליטה. הרעיון המרכזי שעומד מאחורי זה שאם נעברה העבירה ונעלם הכסף אנחנו לא יודעים בדיוק לאן הוא הלך ואיך הוא הלך, עברת עבירה אפשר יהיה לגבות ממך את הכסף. מדובר שוב, אני מדגישה, מבעלי השליטה. לא מכל אחד אלא מבעלי השליטה. מנהל שהוא גם בעל שליטה, רק במקרים האלה. במס הכנסה מופיע מנהל שהוא בעל שליטה, ממנו אפשר לגבות אם נעברה עבירה.

דבר שלישי זה אותם מקרים שבהם אין הרשעה פלילית אלא נעשו מעשים שהם מעשים פליליים, במס הכנסה זה 220, במע"מ זה 117(ב), נעשו מעשים פליליים במסגרת החברה. יש אישור של בית המשפט שנעשו מעשים מהסוג הזה. הוצאה שומה, לא פלילי אלא פסק דין סופי אזרחי, למשל הוצאתי חשבונית פיקטיבית ויש לי שומה על חשבונית פיקטיבית ובמסגרת הדיון בשומה ברור שנעשו מעשים שכלולים ב220- וב117-ב, נעשו מעשים שכלולים בסעיפים האלה שהם מעשים במהותם פליליים, מעלימים הכנסות, שימוש בחשבוניות פיקטיביות, סוג כזה של מעשים, נעשו המעשים במקרה הזה אחרי שהוכח בבית המשפט שנעשו המעשים אפשר לגבות, בגרסה המקורית אצלנו, עכשיו אני מדברת על מס הכנסה ועל מה שהיה הדיון בינינו, מדובר היה שאפשר היה לגבות מכל בעל תפקיד 224א שזה המקבילה של מע"מ של 119, אנחנו הסכמנו במסגרת הדיונים, וגם כדי טיפה להכהות את זה, כדי שלא נפנה לכל בעל תפקיד כמו רואה חשבון, עורך דין או בא כוח של החברה, לכלול במסגרת הזאת רק את בעלי השליטה, רק מנהלים שהם בעלי שליטה ,דומה לסעיף הראשון, ולא כל אחד. זאת אומרת אם נעשה מעשה במסגרת החברה שהוא מעשה מהסוג שדיברנו נפנה לאותם אנשים שיכלו לשלוט בפעולות של החברה ונגבה מהם את הכסף. מעין הרמת מסך, בסיטואציה כאן שבית משפט אישר. זה לא כל סיטואציה אלא סיטואציה שבית משפט אישר. זה התיקון שהסכמנו להכניס. יש לי נוסח בעקבות הדיונים שהיו ולכן זה צומצם מאוד,

במע"מ האם יש שינויים בסעיפים האלה, בנושא של 119?

אתם מוכנים לקבל את הנוסח של מס הכנסה? אני
אסביר עוד פעם, יש שני סעיפים, אם יש הרשעה או אם אין הרשעה. אם יש הרשעה מראש כללנו רק מנהל שהוא בעל שליטה, מי ששולט בחברה. במקרה השני הייתה הוראה הרבה יותר רחבה, במקרה שנעשו מעשים אנחנו הסכמנו לצמצם את זה למנהל שהוא בעל שליטה גם במקרה השני. מנהל שהוא בעל שליטה, כאלה שעשו את המעשים לפי 220. מנהל פעיל או בעל שליטה. שותף זה כמו מנהל פעיל. אז אני לא יודעת, אתם תחליטו מה שאתם רוצים.

בואו נקרא את הנוסח שסוכם עליו, בואו נקרא את
הנוסח החדש שלא נמצא בכחול ונדון עליו.

בסעיף 119 א רבא, א. … תהיה גביית מס בנסיבות
מיוחדות. אני מניחה שעל זה אין ויכוח. ב. בסעיף קטן א האמור בו יסומן 1 ואחריו יבוא: 2. היה לחבר בני אדם חוב מס סופי והוא העביר את פעילותו חבר בני אדם אחר שיש בו, במישרין או בעקיפין אותם בעלי שליטה או קרוביהם, בסעיף זה החבר האחר, בלא תמורה או בתמורה חלקית, מי שנותרו לו אמצעים בישראל לסילוק החוב האמור ניתן לגבות את חוב המס מהחבר שהחבר חייב בו מהחבר האחר. 3. בלי לגרוע מהוראות פסקאות 1 ו2- היה לחבר בני אדם חוב מס סופי והוא התפרק או הפסיק את פעילותו בלי ששילם את חוב המס האמור יראו את הנכסים שהיו לחבר כאילו הועברו לבעלי השליטה בו בלא תמורה וניתן לגבות מהם את חוב המס, אלא אם כן הוכח אחרת להנחת דעתו של פקיד השומה. ג. בסעיף קטן ב בסופו יבוא: שבה היה חוב המס לסופי או שבה הועברו הנכסים לפי המאוחר. בסעיף קטן ג בכל מקום אחרי הנכסים יבוא או הפעילות.
ה. אחרי סעיף קטן ג יבוא: ג.1 הורשע מנהל בחבר בני אדם שהוא בעל שליטה באותו חבר בשל אי העברת מס שנוכה לפי סעיפים 229 או 224א ולא ניתן עוד לערער על הרשאתו או ששילם כופר בשל עבירות לפי סעיפים אלה, ניתן לגבות ממנו את המס שנוכה כאמור ולא הועבר לפקיד השומה.

אני עוצרת פה, בעקבות הדיון הקודם שדיברנו על
הרשעה סופית, הוספנו פה את העניין של הרשעה סופית.

ג.2 נקבעה לחבר בני אדם שומה בשל אחד הדברים
המפורטים בסעיף 220, בסעיף זה המעשה, וערעור החבר על השומה נדחה על ידי בית משפט בפסק דין שאינו ניתן עוד לערעור, ניתן לגבות את חוב המס שלא שולם על ידי החבר גם ממי שהיה בעל תפקיד או באותו חבר בעת ביצוע המעשה כאמור אם הוכיח פקיד השומה שהמעשה נעשה בידיעתו של החבר, אלא אם כן הוכיח החבר שהוא נקט בכל האמצעים הסבירים להבטחת מניעת המעשה. בסעיף קטן ד במקום ההגדרה קרוב יבוא קרוב כהגדרתו בסעיף 105יא, ואחרי ההגדרה בעל שליטה יבוא בעל תפקיד, מנהל פעיל, שותף או בעל שליטה. ז. בסעיף קטן ו במקום האמור בו יבוא: על ההחלטה לגבות מס לפי סעיף זה ניתן לבקש שימוע בפני הנציב בתוך עשרים ואחד ימים מיום שנמסרה ההודעה עליה, ניתנה החלטתו של הנציב וניתן לערער עליה לבית המשפט לעניינים מינהליים בתוך שלושים ימים מיום שנמסרה.

עוד דבר אחד שאני מבקשת להוסיף פה ולא נראה לי שתהיה התנגדות, בסעיף של מעשה לפי סעיף 220 לא לקחנו בחשבון או מעשה לפי 117ב לא לקחנו בחשבון שיכולה להיות סיטואציה שאין ערעור על ההחלטה. לא נלקחה בחשבון סיטואציה שיצאה שומה ולא הגענו בכלל לדיון בבית משפט. אז זה צריך להיות במקום שנעשה מעשה ויש שומה סופית שלא ניתנת עוד לעירעור או פסק דין של בית משפט. כי לא צריך לתת חסינות במקרה שלא יהיה כשירות.

כפי שאמרתי קודם בהתאמות נוסח מתאימות גם
מקובל העניין הזה על מס ערך מוסף. אני אבקש לשמוע את המייצגים.

אנחנו מבינים היטב את המצוקה וכמובן שאנחנו
לא מציעים לבטל את הכל. זה לא בא בחשבון כי הבעיה קיימת. אנחנו גם מודים ומברכים על חסמים שנוספו על מנת שהדברים יהיו אחרי שיקול דעת, זה מצויין. אבל יש שני נושאים שאנחנו חייבים להעלות פה בפני הפורום הזה.

הנושא הראשון כמו שקודם דיברנו על תמימים ורשעים, התוצאה כאן יכולה להיות קשה מנשוא לאנשים התמימים במקרים מסויימים, ואני מייד אתן דוגמא. שמעון הייתה לו חברה עם פעילות ושמעון באמת תחמן, רוצה לעשות לא יודע מה, הוא יודע שיהיו לו חובות מס, בשקט מדומם את הפעילות וקרובים שלו, על דעתו, מקימים חברה אחרת שעושה פעילות דומה. פורמלית זה הועבר ללא תמורה. זאת אומרת אם פקיד השומה יחליט הוא יראה בזה העברת פעילות ללא תמורה נאותה. עכשיו באותה חברה, אני כבר לא מדבר על הקרובים שאולי הם תמימים, זה ניחא, אבל יכול בהחלט להיות ששישים אחוז היה קרובים של שמעון וארבעים אחוז זה שלושה חברי כנסת מוועדת הכספים. אותם בעלי מניות, אין שום אפשרות מעשית שהם ידעו שברקע בכלל יש שמעון. הם לא יודעים על זה בכלל. הם באמת לא יודעים רבותי, החברה החדשה עוסקת בפעילות שבעבר עשתה החברה של שמעון. ובעלי המניות החדשים הם לא יכלו לעולם לדעת שבעקיפין הייתה פה עבירת פעילות, כי יש קרובים לאותו שמעון. עכשיו החוק מאפשר כמובן לגבות מהחברה החדשה, והחברה החדשה זה קופת הכלל. לצערי הלואי וידעתי מה אני מציע, כי הדבר התאורטי שבמקרה כזה המדינה תחזיר את החלק היחסי לבעלי המניות התמימים. אני לא יודע איך עושים את זה. זה בעיה גדולה, אמיתית, נכונה.

קודם כל כשיש העברה בין כאלה שהם קרובים, יש העברה אמיתית בין אדם למישהו שהוא לא קרוב שלו, שהוא קרוב רחוק, והיא העברה בתמורה, אין בעיה. אתה מבין יותר טוב ממני בעניינים כאלה, קשה לי להאמין שהעברה ללא תמורה זה בין אנשים שאין ביניהם קשר אמיתי. אז זה בדרך כלל עובר עם תמורה. הסיכוי שזה יעבור בלי תמורה זה רק בדרך כלל כשיש משהו מאחורי זה או איזו שהיא סיבה מאחורי זה. אז אתה מדבר רק על מקרים מאוד מאוד קיצוניים שבשביל זה יש גם שמעון.

אתם יודעים שיש לנו סוגיות על המוניטין, סוגיות
אדירות, שכל החבר'ה שהקימו את החברות אומרים כן העברתם פעילויות ללא תמורה, לא העברתם פעילויות, זה עניין אחר. זאת אומרת בחיים האמיתיים היכולת לקבוע מתי פעילות הועברה בתמורה מלאה, היכולת הזאת היא כמעט לא קיימת. אנחנו מסכימים שבמקרים קיצוניים זה ברור לכולם, אבל יש הרבה מקרים, לא יהיה פה עוד סיבסוד, כי בעלי המניות החדשים יזרימו לחברה את התמורה. להיפך, זאת הבעיה, להם יצאו מניות בתמורה מלאה לפי שווי כלכלי. אני חושב שהסיטואציה ברורה.

אני רוצה להסביר למה אני חושבת שזו סיטואציה
מאוד רחוקה. כי אם מדובר על שני אנשים שהם לא זהים הסיכוי שזה יעבור בלי תמורה הוא קטן ביותר. הוא קלוש. אנחנו מדברים רק על מקרה של העברה ללא תמורה. אז אני אומרת אם יש העברה ללא תמורה אז המשמעות של זה שיש איזה שהם יחסים מיוחדים. זה לא סתם עובר ללא תמורה.

אנחנו מטילים על בעלי המניות החדשים,
המצטרפים, עול בלתי נסבל. מעמסה בלתי נסבלת. כי הם צריכים לדעת האם בעבר של קרובים של בעלי המניות או בעלי המניות היו פעולות שאולי יש שם משהו שעבר ללא תמורה. אין לי תשובה.

הדבר השני שהוא פחות בוטה, אבל הוא גם קשה. עכשיו אנחנו באלה שהורשעו שעליהם אנחנו לא מגינים. יש שלושה מנהלים, שאחד הורשע. אתם יודעים מה, אפילו שניים הורשעו. אבל כסף יש לאחד. לפי מה שיקרה פה יגבו מזה שיש לו כסף. עכשיו התוצאה תהיה שהמדינה בעצם לקחה משמעון גם את הדברים שראובן היה צריך לשלם. או לפחות חלק יחסי. התוצאה היא שנוצרים פה יחסים מעוותים ומוזרים בין שמעון וראובן כי אחרי שהמדינה קיבלה היא כבר לא תטפל בראובן. אם היא תגבה מראובן היא תחזיר לשמעון.

ג'קי: אבל ראובן שלך זה אחד שעשה עבירה פלילית, זה
אחד שהורשע בבית המשפט, אז הוא צריך לקחת בחשבון כשהוא עובר עבירה שיכול להיות ששקל שלקחו מראובן יקחו גם ממנו.

אני לא מצדיק אותו. נדמה לי, זה קצת מרחיק לכת
אבל נדמה לנו שלפחות במקרה הזה צריך באותה נשימה להפנות, בדוגמא שלי אם ראובן שילם הכל צריך להפנות לראובן את השיפוי היחסי. ואם מחר המדינה תחזיר כספים לראובן היא צריכה להחזיר אותם לשמעון.

נדב, אם אתה רוצה הוראה שלא נגבה יותר מסכום
החוק זה הוראה שאפשר להכניס, זה לא בעיה. זה גם נכון. אם הורשעו שלושה אנשים שלא נגבה משלושה אנשים, שלוש פעמים. החלק היחסי אני לא אומרת כי אני לא יכולה לדעת. אבל אני אומרת שלא ייגבה יותר מסכום החוק, זה עכשיו אני אומרת.

וגם להגיש כתב אישום נגד כל האנשים באותו מצב,
ולא לבחור אחד.

תלוי נגד מי יש הוכחות. אבל להגיד שלא נגבה יותר
מסכום החוק לי לא אכפת.
רציתי לתת תשובה לנדב על הקושי הראשון, אנחנו צריכים לזכור שאנחנו גובים מס בגין אותה פעילות של נכסים שהועברו שלא בתמורה או שלא בתמורה מלאה. מדובר באותו סכום, בניכוי המס ששולם עליו אם שולם.

אני רוצה להמשיך את סעיף שדנו בו. הרפורמה
ביישובים זה לא יהיה היום כי זה לא היה בסדר היום לצערי הרב.

לגבי סעיף 119, באופן עקרוני סעיף 119 בנוסח
החדש שלו מביא לזה שלשלטונות מס הכנסה וגם במקביל לשלטונות מע"מ, תהיה כאן איזו שהיא זכות לרדת לנכסיו של א' בגלל חוב של ב'. עכשיו לא בקלות כל כך זה יכול להיעשות לפי דעתנו. אני נציגת לשכת עורכי הדין. יש לנו היום בספר החוקים כבר כמה שנים את חוק יסוד כבוד האדם וחירותו. וסעיף 3 לחוק יסוד כבוד האדם וחירותו מגן על קניינו של אדם. כלומר קניינו של אדם לא בקלות ניתן לפגוע בו בשל חוב של מישהו אחר. ומה שכאן בעצם מבקשים לעשות זה לפגוע בקניינו של אדם בגלל חוב של מישהו אחר.

לגבי החלק הראשון שיש הרשעה בפלילים, שהמנהל הורשע בפלילים וההוראה זו הוראה ספציפית שמתייחסת לאותו אדם שהורשע בפלילים, ניחא. אבל לגבי החלק השני, של ג2 קטן לא מדובר בכלל על מישהו שהורשע בפלילים אלא מדובר סתם בזה שרוצים לגבות חוב מא', של חוב מב'. יש הבדל, אתמול דיברנו על זה, סעיף 119 ג(1) מדבר, הרי בסך הכל מה שאתם רוצים כאן זה לפגוע בסעיף 3 לחוק יסוד כבוד האדם וחירותו. אתם פוגעים פה בקניונו של אדם. ב-ג(1) אני לא מגנה ומה שאני אומרת עכשיו לא מתייחס לג(1) כי בג(1) הייתה הרשאה בפלילים ובית המשפט קבע שהמנהל הזה אחראי. ואם הוא אחראי מבחינה פלילית למעשיה של החברה אז אתם מבקשים פה בסעיף בתיקון שהוא יהיה אחראי גם מבחינה אזרחית לחובות של החברה. לזה אנחנו לא מתנגדים. מה שאני מדברת זה על סעיף ג(2).

אנחנו חוזרים לדיון שהיה ארבע שעות אתמול,

מה שכתוב כאן זה: נקבעה לחבר בני אדם שומה
בשל אחד הדברים המפורטים בסעיף 220. סעיף 220 זה סעיף של עבירות פליליות. צריכה להיות פה גם הרשעה. צריכה להיות הרשעה גם ב-ג(2). אחרת איך אתם מנסים לפגוע בקניינו של אדם. אם אתם מפנים לסעיף 220 תעברו את המסננת,

אבל כתוב, פסק דין ואת ההערות של עורך דין בית
משפט שאינו ניתן לערעור.

כן, אבל פסק דין אזרחי. קודם צריך ללכת לבית
משפט ולהגיש נגדו כתב אישום על סעיף 220, ושתהיה לו הרשעה, ואז אפשר לפגוע בסעיף 3 לחוק יסוד כבוד האדם וחירותו.

שוש, לא סעיף 220, לא מירמה בזדון,

אבל זה מה שאתם כותבים בג(2),

אני אמרתי מעשה שנעשה לפי סעיף 220 ונעשה
בידיעתו. אז מה את רוצה, לתת לו חסינות?

לא, להיפך, אני רוצה שתגישי נגדו כתב אישום על
סעיף 220. אי אפשר לקבל את הכסף עכשיו בלי לעבור את המשוכה הפלילית. אתם הופכים פה את נטל ההוכחה, במשפט פלילי לפי סעיף 220 אתם חייבים להוכיח בבית משפט שאותו אדם עבר את העבירה לפי סעיף 220. מה שאתם עושים פה, אתם אומרים אנחנו לא נלך למשפט פלילי כי אנחנו לא נצטרך להוכיח, שהוא יבוא ויוכיח שהוא לא עבר עבירה. מה זאת אומרת, זה לא יעלה על הדעת להפוך את היוצרות. הרי נטל ההוכחה חייב להיות עליכם ואתם לא יכולים להפוך פה את היוצרות. זו דעתנו. אתם מנסים פה להפוך את היוצרות עם נטל ההוכחה וזה מאוד חמור.

אני אסביר עוד פעם, כדי שזה יהיה ברור, כדי
שיבינו למה הנזק שנגרם פה, אנחנו לא מדברים על עבירה פלילית ולא לשבת בכלא, לא מדברים על עונש של מאסר ולא מדברים על זה ששוללים מאדם את חרותו ולא שום דבר מהדברים האלה. הדבר האחד שאנחנו אומרים זה העלמת הכנסות ,לא בכוונה, לא בכוונה פלילית, לא הוכחתי כוונה פלילית אבל הוכחתי ידיעה. העלמת הכנסות בידיעה, אני יכולה לגבות ממך את הכסף. רק בחלק האזרחי. זה מה שכתוב פה. אז זה שיתנו לי סעיף 220 זה בסדר, באותה מידה אפשר היה לרשום את הדברים שכתובים בסעיף 220, לכתוב העלים הכנסות בידיעה. אני לא הולכת לאישום פלילי. את יודעת למה, כי אין לי הוכחה שזה נעשה בכוונה לרמות. אבל יש לי הוכחה שהוא ידע ויש לי הוכחה שהוא העלים הכנסות. אז עם כל הכבוד בסיטואציה שהעלמת הכנסות וידעת תשלם את הכסף. לא לוקחת אותך לבית סוהר, אני רק רוצה שתשלם את כסף. ואני צריכה להוכיח את זה. אני צריכה להוכיח שהעלמת הכנסות ואני צריכה להוכיח שידעת. זה שני הדברים שכתובים פה שאני צריכה להוכיח. אז אין שום פגיעה בשום קניין, הוא יכול להוכיח שהוא נקט בכל האמצעים כדי למנוע. אני חושבת שאין פה שום פגיעה אמיתית בקניין.

אולי אפשר רק על מנת לסבר את האוזן לא לקשור
את זה באופן ישיר לסעיף 220 אלא לומר נקבעה לחבר בני אדם שומה, בשל מעשה שכתוצאה ממנו הועלם מס, או משהו כזה. כי כאן כתוב השמיט הכנסות, מסר דו"ח כוזב וכו'. אז אולי אפשר לומר, באופן כללי, שזה מעשה שכתוצאה ממנו הוכח שהיתה העלמת הכנסות ונקבעה שומה סופית, אני לא רואה בזה בעיה. נתנו כאן אפשרות,

מה שאנה אומרת זה לקחת את מה שכתוב בסעיף
220 ולעשות רשימה. אפשר לעשות את זה. זה רק הרבה יותר מסורבל ממה שכתוב היום.

ואם נכתוב את אשר כתוב בסעיף 220?

זה לא נותן כלום מהותית. זה עניין של טכניקה של
חקיקה. זה לא נותן שום דבר, זה רק עושה את זה יותר מסורבל. זה סתם.

אנה, יש בזה פגיעה בחוק יסוד או לא?

לא. יש כאן פגיעה בקניין בודאי, אבל יש כאן
מידתיות, כי נתנו כאן את כל האיזונים לאותו אדם לצאת מזה אם הוא מוכיח שהוא נקט את כל האמצעים הסבירים להבטחת מניעת המעשה אז אתה בעצם מוציא אותו נקי. ואז לא יחול הסעיף הזה. ולכן גם אם יש כאן פגיעה הפגיעה היא במסגרת המידתיות, וזה מותר על פי החוק.

יש לי שאלה טכנית, כשאנחנו דנים בפקודת מס
הכנסה אנחנו נדון אחר כך אותו דבר בניסוח של חוק מע"מ?

אתמול כשישבנו חמש שעות הגענו להסכמה שבגלל
שיש פה פגיעה גם בזכות הקניין שלאותו אדם שנפגע, פוגעים לו בזכות הקניין תהיה זכות להשגה, ובסופו של דבר אתם לא הסכמתם להשגה ואז הוסכם שתהיה לו זכות, אני לא רואה שזה כתוב פה. אני רואה הבדל גדול מאוד בין לפנות לבג"צ ועל ההחלטה של הנציב להגיש ערעור לבית המשפט המחוזי. ההבדל הוא שבית משפט לעניינים מינהליים יושבים שופטים שלא מבינים במיסים, זה דבר מאוד עקרוני.

זה לא נושא של מסים.

ועוד איך זה נושא של מסים. הרי גובים ממנו סכום
כסף שהוא לא מסכים לשלם אותו וזה סכום מס, בודאי שזה מסים.

אני מתייחס לסעיף 106, על מנת ליצור הרמוניה בין
מס הכנסה לבין מע"מ בנקודה הזאת. הייתה החלטה, אמרנו בהתחלה שאנחנו פוגעים במישהו אחר במקרים מסויימים, ויש להוכיח שהעיסקה הייתה לא ברורה, לא כל עיסקה בשוק מאפשרת לנו לגשת, בהתחלה במס הכנסה הייתה חזקה שכל עסקה בשוק כמעט היא לא גמורה. אחר כך סייגנו את זה מבחינת מידתיות ואיזון ואמרנו רק אם יש פירוק או הפסקת פעילות והעברת הנכסים לבעל השליטה רק אז אנחנו יוצרים מעין חזקה שהעיסקה לא ניתנה בצורה מלאה. הבעיה שבמע"מ נשארה החזקה הכללית, שכל עיסקה בשוק היא לא גמורה. זה קיים בסעיף 106ב1 במע"מ. אז לדעתי צריכים להוריד את הסעיף בכלל ב1 במע"מ.

ואנחנו יכולים לתאם את הנוסחים כפי שהוסכם
בין מס הכנסה ומע"מ כדי שיתאימו לחוקים הספציפיים.

אולי להדגים, היה פסק דין אלקה תעשיות, אני
מדבר על זה שאנחנו עכשיו הולכים לעשות דבר שהוא הפוך ממה שאמר בית המשפט המחוזי והעליון אישר אותו. אמר בית המשפט במערכת השיקולים שהוא קיבל אותה שהמדינה היא מפזר נזק טוב יותר מהאזרח, ושלרשות המדינה עומדים אמצעי אכיפה וגבייה הרבה יותר טובים מאשר לרשות האזרח. מה שאנחנו עכשיו הולכים לעשות זה בדיוק הפוך. אנחנו עושים חיים קלים, גובים ממי שיש, ושהוא ישבור את הראש.

ולא נותנים לו אפילו זכות ממי לגבות את זה חזרה.
רוקנו את החבר הקודם, הוא לא יכול לפנות לבעלים של החבר הקודם. תן לו כלים לפחות. מי שגבו ממנו מס שיהיה לו כלים לחזור, אם אתם הולכים לתת הקלה, הם הולכים למי שיש לו כסף ואומרים לו אתה תן,

אבל מה תעשה את זה, שווה בשווה?

לא, אתה יכול לפחות להגיד שזה ששילם יוכל
להיפרע. לשותפות אין לי בעיה כי בשותפות הוא יכול להיפרע. אבל אם הוא היה בעל מניות בחברה אין לו ממי להיפרע.

מה שאני מבקש, מה שטארק מקודם העלה לגבי
תאום הנוסחים, מוגבל בזמן, דהיינו האם אפשר עוד היום או מחר לגמור עם זה. אני מציע דבר אחד, בעניין של סעיף 14, היו שני דברים.

אני חושב שצריך אחרי שמדברים על מס הכנסה
לראות את הניסוח של מע"מ עוד פעם.

זה לא יהיה היום. זה ינוסח, יושבים עכשיו בחוץ.

אני רוצה להעיר על הנושא של החברות,

זה תעשה, אני אגיד לך מתי, אם אני לא טועה
לקראת ינואר מתוכננת באוצר במחלקת הנציבים תכנית להבראת המשק הישראלי. תעיר את זה שם.

אני מוכרח להגיד מה שאני רוצה להגיד כי אני
רואה את זה במס הכנסה. תראו, יש פה איזה דבר, איזה מין שאינו במינו גם בניסוח של מס ערך מוסף וגם בניסוח של מס הכנסה והוא זה, אומרים אני מסתכל על מע"מ הואיל ואני מתמצא יותר במע"מ, אבל זה גם חל על מס הכנסה. אומרים תראו, מי שעשה את העבירות שבסעיף 117א או 119 בבית המשפט המחוזי במסגרת השומה והשומה שלו אושרה אנחנו נעשה לו הרמת מסך. אבל תשימו לב, בבית המשפט המחוזי הדיון הוא אזרחי גרידא. דהיינו אין שם בכלל את היסוד של הכוונה ובית משפט מחוזי לא מחליט בכלל, אני חושב שזה ערבוב של שני דברים שלא לעניין. אם השומה אושרה בבית המשפט המחוזי, אני אקח לדוגמא את 117א 3, הוא מסר ידיעה בלא הסבר סביר. אז נניח שיש דיון על השומה על מסירת הידיעה של בנאדם והגישו לו שומה. אבל בית המשפט קודם כל לא מתייחס להאם הוא ידע, הסבר סביר או לא הסבר סביר, ואי אפשר לגזור שום דבר על בנאדם,

הנטל על מע"מ להוכיח שהוא ידע,

טלי, תראי מה כתוב, כתוב ככה: והוצאה לו בשל
כך שומה בעירעור עליה נדחה.

אבל הוספנו אחר כך שצריך להוכיח,

רבותי, סעיף 55, פרק ט', מס הכנסה, פסקה 6.

בפרק ט סעיף 55 פסקה 6 הנמצאת בעמ' 327
בכחול. אני אזכיר את הסעיף. אני רק אקריא לפני שאני מסבירה, מכיוון שזה מאוד קצר. בסעיף 14ד במקום שחל עליהם חוק לעידוד השקעות הון יבוא בישראל.

סעיף 14ד לחוק הוא סעיף הסמכה. הסעיף הזה
נכנס לחוק בזמן הרפורמה במס, כששונתה שיטת המיסוי בארץ משיטה טריטוריאלית לשיטה פרסונלית. נקבע סעיף הסמכה שהסעיף אומר שבמקרים מסויימים כשמישהו עולה לארץ והשקיע מה שכתוב בסעיף היום, השקיע לפי חוק עידוד השקעות הון בישראל יראו אותו לעוד תקופה מסויימת, לא יראו אותו כתושב ישראל. במילים אחרות לעוד תקופה מסויימת הוא יוכל להנות מזה שהוא לא חייב לדווח ולא חייב לדווח על הכנסותיו בחו"ל. הסעיף כסעיף הסמכה בינתיים עוד לא נקבעו תקנות, אבל כבר נתקלנו בקושי שכתוב בו במסגרת הסעיף שזה השקעה לפי חוק עידוד השקעות הון, וחשבנו לנכון שצריך לעודד השקעות בישראל לא רק לפי חוק עידוד השקעות הון. ולכן ההצעה שעומדת פה על הפרק זה לבטל את הסייג של חוק עידוד השקעות הון ולהגיד כל מי שהשקיע בישראל, במגבלות שיקבע שר האוצר בתקנות, יהיה זכאי לתקופה מסויימת שלא יראו בו תושב ישראל ולא יהיה חייב לדווח על ההכנסות שלו בחו"ל. המטרה העיקרית של הסעיף הזה, הרעיון העיקרי זה לעודד עולים חדשים, לעודד אנשים להביא מחו"ל כסף להשקיע בישראל ולתת להם עוד תקופה של הסתגלות לתנאים ולכללים בישראל, באמת כדי להביא עוד הון לישראל בלי מיידית להפוך אותם חייבים על כל הכנסותיהם בחו"ל מייד בארץ. ומדובר על השקעות משמעותיות בישראל.

מאז התיקון של הסעיף יש הערה של משרד המשפטים שלא כללנו אותה אבל אני בהחלט מסכימה לה שהטכניקה הזאת שלא יראו אותו כתושב ישראל מביאה לכך שיש לו גם פטורים למשל על הכנסות בישראל, שלא לזה התכוונו, לא התכוונו לתת לאדם כזה פטורים, לא התכוונו לתת לאדם כזה פטור על השקעות בבורסה, על פעילות בבורסה ולא התכוונו לראות בו תושב חוץ לדברים מהסוג הזה. ולכן את הטכניקה אנחנו הולכים לשנות, אבל זו בסך הכל טכניקה. המטרה היא שהסעיף יאפשר פטור לגבי הפעילות בחו"ל ושלא יצטרכו לדווח לגבי הפעילות בחו"ל של אותו אדם שעלה לארץ והפך להיות תושב ישראל. אז זה לגבי הטכניקה, אנחנו נשנה את הטכניקה מבחינת הניסוח של הסעיף, במהות אנחנו לא משנים כלום.

קודם כל הסעיף הזה הוא מקובל, יש פה מספר
נושאים שאני חושב שצריך להוסיף עליהם. דבר ראשון הוא חל רק על מי שהיה תושב ישראל לראשונה. יש אוכלוסיה, ואני לא מדבר על תכמוני מס אלא תושבים חוזרים ששהו תקופה ממושכת ביותר בחו"ל, אני מציע תקופה של חמש עשרה שנים ומעלה, שיזכו להטבות האלו.

דבר נוסף, אני חושב שסעיף הסמכה הוא סעיף מאוד מאוד כללי וכדאי שהכנסת תבהיר שהכללים יהיו כללים משניים והפטורים העיקריים יהיו פטורים שקבועים בחוק.

זה גם קשור, אם אנחנו נבוא ונגיד שבעצם מה
שאנחנו נותנים זה פטור על הכנסות מחו"ל ושלא צריך לדווח על הנכסים בחו"ל זה בעצם הפטורים שאתה מדבר עליהם.

דרך אגב אני מסכים להערה של משרד המשפטים
מעוד סיבה, משום שאם אדם ייחשב כתושב חוץ הוא לא יוכל להנות גם מההטבות של אמנה. זה פועל דווקא לטובה, יש יתרונות להיות תושב ישראל בנושא הזה.

נושא נוסף שלא כוסה פה זה נושא של תושב חוץ שהשקיע בישראל במפעלים מאושרים, יש הטבות לחברות שיש בהם השקעת חוץ, כאשר אותו אדם עולה למדינת ישראל הוא חדל להיות תושב חוץ וישנה פרשנות לפחות שברגע, לפחות ישנה פרשנות כאשר מפעל שינה ידיים, הוא חדל לקבל את ההטבות של תושב חוץ, אותו מפעל בהשקעת חוץ. ולכן לדעתנו גם את הנושא הזה צריך להעביר. על מנת לא למנוע מתושבי חוץ שהקימו מפעלים מאושרים בישראל לעלות לישראל. ואותו דבר גם הפרות של השקעתם צריכים להנות מאותם, לפחות לאותו סטטוס כמו שהיו לו נכסים מחוץ לישראל שהוא לא הביא אותם לישראל.

לבוא ולהגיד שעל כל הפירות מאותה השקעה הוא
יכול להנות כמעמד של תושב חוץ, בלי מגבלה של זמן?

כל זמן שאנחנו לפי הכללים רואים אדם כתושב
חוץ, כן. קל וחומר לאותם נכסים שאנחנו נותנים לו מחוץ לישראל. לגבי אותם נכסים שהבאנו לישראל, ודאי. במסגרת המפעל המאושר.

רשמתי שלושה דברים. אחד זה השינוי של
הטכניקה לבטל את הפטורים המהותיים בסוף, הדבר השני זה לגבי תושבים חוזרים. אני באופן עקרוני מבינה את ההיגיון,

בעניין הזה לא רק שאנחנו מסכימים עם מה שאמר
עו"ד לינזן, זו בכלל נקודה כאובה, עכשיו אני לא מדבר כאיש מס אלא כתושב ישראל ופטריוט ישראל, הרפורמה בעצם בהחלט גורם שבולם חזרה של תושבים חוזרים, אפילו בלי הנקודות שהעלה עו"ד לינזן, ואני חושב שצריך לתת את הדעת על כך.

באופן עקרוני אני מסכימה לקטע של התושבים
החוזרים, אני לא יודעת אם חמש עשרה שנה, זה נראה לי מעט, עם מה שהופר פה, אבל העקרון של תושבים חוזרים, או אני אגיד אחרת, העקרון של לראות חלק מאלה שעזבו את הארץ גם כעולים חדשים לצורך הסעיף הזה אני לא מתנגדת. בעיני חמש עשרה שנה זה מעט מידי. לא היה מפריע לי אפילו תקופה יותר קצרה. כאלה שעזבו כילדים לפני שהם היו בגירים וחזרו, לא מפריע לי אפילו לקצר את התקופה. לגבי כאלה שעזבו את המבוגרים חמש עשרה שנה נראה לי מעט. אני רוצה לראות אדם שלחלוטין ניתק את הקשר שלו למדינת ישראל לא מישהו שיכול להיעזר בזה כאיזה שהוא תכנון לעתיד. לגבי שינוי תושבות לפי חוק עידוד השקעות הון בעצם אתה אומר בוא ניתן פטור מהותי גם במקרה של שינוי תושבות, גם פה אני חושבת שזה נכון באופן כללי אבל צריך תקופת מינימום מאז ההשקעה ועד שינוי התושבות. זה לא הגיוני לבוא ולהגיד יומיים אחרי שהשקעתי השקעת חוץ שתהיה תקופה שמייד אני יכול לעלות לארץ ולהנות מההטבות האלה. צריך להיות איזו שהיא תקופה כדי שיראו אותך כתושב חוץ.

אני חושב שצריך להגביל את זה, אם אנחנו את
אותו אדם שעלה לארץ פותרים את הנכסים שלו מחוץ לישראל, אני לא אומר שהנכסים שלו בישראל יהיו פתורים אבל לפחות לגבי השקעת חוץ צריך לעודד את זה, לתת לו לפחות אותה הטבה מבחינת הזמנים.

אני לא מדברת מבחינת תקופת ההטבה. זה בסדר.
אני אומרת ימשיכו לראות בו תושב חוץ אבל הוא יקבל את ההטבות בין תקופת ההשקעה שלו ועד שהוא יוכל להנות מהסעיף הזה, בין מועד ההשקעה לבין שהוא יעלה לארץ צריך לעבור איזה שהוא מועד. אחרת אני נותנת הטבות לתושבי ישראל.

בקשר לקיצור תקופה של חמש עשרה שנים,
עקרונית כל הסעיף מגלה בעיה אחרת והיא האפליה בין תושבי ישראל בכלל לבין עולים חדשים שאחרי עשר שנים הם כבר תושבים ישראלים לכל דבר ועניין. בכל זאת אמרנו נכון שיש אפליה אבל יש לנו אינטרס פגיעה בכבוד ובחוקי יסוד אבל יש לנו מטרה הולמת והיא באמת עידוד משיכת הון לישראל. עכשיו להרחיב את האפליה ולהרחיב את הפגיעה אנחנו חושבים שזה מתחיל לעבור את האיזון הראוי. קודם כל אנחנו מתנגדים בכלל להרחבת ההטבה, כי באמת היא שומרת על האיזון הראוי לדעתנו. אבל בכל זאת, אם נותנים ומרחיבים לדעתי גם חמש עשרה זה מספר נמוך.

אתה מסכים לאבחנה שעשיתי?

כן. אני חושב שצריכים באמת תקופה יותר ארוכה
של עשרים ועשרים וחמש שנים. תושב חוזר הוא דומה יותר לעולה חדש שבאמת הוא כבר התנתק לחלוטין מהארץ,

ועדיין להבדיל בינו לבין ילדים,

מקובל, כן.

מי שעזב עם ההורים שלו ולא שאלו אותו האם הוא
רוצה לעזוב או לא רוצה לעזוב אז לא הייתה לו דרגת חופש אז אפשר תקופה יותר קצרה.

איך אנחנו בפרקטיקה מקדמים את הסעיף הזה, כי
זה לא כלול בתיקון,

אין בעיה, נעשה נוסח מתוקן ונגיש נוסח מתוקן. מהאתה אומר לגבי שינויי תושבות שהיו לגבי חוק עידוד השקעות הון?

אני מסכים להערה שלך שבאמת זה בעייתי
כשלעצמו, אבל זה יכול להיות מאוד מנוצל לרעה. אני מסכים שצריכים תקופה ארוכה,

תקופת הכשרה.

כן.

אפשר להתקדם רבותי,

אנחנו נכין נוסח מתוקן ונגיש עם שלושת הדברים
האלה.

אני רוצה לשאול שאלה בקשר למה שעשינו בדיון
הקודם וחבל שהחברה של מע"מ לא נמצאים פה, זה שוב מהפרקטיקה הקודמת. הרי המלחמה היא נגד חשבוניות פיקטיביות וכן הלאה. לי אישית קרה כרואה חשבון שצלצל אלי לקוח ואמר לי שמע, אני הולך לעשות עסק עם פלוני אלמוני, בוא תבדוק לי אם הבנאדם הזה אכן רשום במע"מ. מה שאני עשיתי לקחתי את החוזה עם המספר עוסק מורשה, צלצלתי לחברים במס ערך מוסף, חבר'ה, הבנאדם רשום, הוא מסובך, הוא בסדר, אם אני אשלם לו הוא יעביר לכם או להתעקש על חשבונית עצמית, מה, איך. אי אפשר להגיד לך שום דבר.

ג'קי: זה לא מדוייק. לגבי קבלנים בתחום הבנייה יש
חוזר במע"מ שבדיוק מטפל בסיטואציה הזאת איך אתה בעצם מקבל,

זה מע"מ וגם מס הכנסה, הרי זה הכל אותו דבר.

אנחנו עכשיו הולכים להכניס באינטרנט עם
אבטחות כאלה ואחרות שכל אדם יוכל לפנות דרך מנגנון של כספת, יוכל לבוא ולומר אני רוצה לדעת אם הבנאדם הזה הוא בתחום המסים כן או לא, זה יתן מענה לגבי איך מערכות המס מתייחסות לכל דבר.

איפה הבעיה במע"מ, וגם במס הכנסה, הניכוי
במקור זה צד אחד, איפה הבעיה, הבעיה היא הפרטיות שיש לאדם. אתה בעצם לא יכול להגיד, מה זה בסדר או לא בסדר, אני לא יכולה להגיד משהו אם אתה בסדר או לא בסדר. למה בניכוי במקור אנחנו יכולים לעשות את זה כי ניכוי במקור זה מסמך שמעצם טבעו אתה נותן למישהו אחר. מעצם מהותו. זה דבר שנועד כדי לתת למישהו אחר. מאחר ובעצם מהותו הוא נועד לתת למישהו אחר,

אבל דבר טריויאלי כמו האם הבנאדם הזה בכלל
רשום במע"מ,

היום כשאת מעונינת לבצע עסקה בחברת אשראי
הם מתקשרים לחברת אשראי ושואלים האם לאדם הפלוני שעומד מולי יש אפשרות לבצע את העסקה הזאת, אין שום פגיעה במסירת האשראי. הסיבה שמע"מ לא עושים את זה זה לא רק מהסיבה הזאת. יש להם סיבות אחרות. הם לא רוצים להתחייב היום שמחר אותו עוסק לא ישלם. הם לא רוצים לתת את האינפורמציה הזאת, לא בגלל שהם לא רוצים לפגוע בנו, הם לא רוצים לעמוד בפרה-רולינג הזה שהם אמרו כן לעסקה ובסוף לא יהיה על זה מע"מ. הם לא רוצים להיות שותפים אם לא יהיה מע"מ.

בואי סיגל דווקא נלך לכיוון ההפוך שאני יודעת
שמישהו לא בסדר ואני רוצה להגיד לך, אני לא יכולה.

אני שואלת האם כל הסנקציות האלה שמטילים
על אנשים שעושים עסקה עם אנשים שעשו לא בסדר, תנו איזה שהוא כלי, איזה שהוא מדד, איזה שהוא אינדיקטור, חוץ מהאישור ניכוי מס במקור שאצלכם נותנים וזה נהדר. הכלי הזה שחיים הזכיר, שיהיה באינטרנט, שיעורי ניכוי מס במקור, אנחנו צריכים להעלות ועם אפשרות שימוש לאנשים לבדוק מה הניכוי במקור שיש לבנאדם, מה שיעור הניכוי במקור שיש לבנאדם. זה כולל, זה הולך ביחד, אם יש לו פטור אז יש לו אישור ניהול ספרים. זה בנהלים הולך ביחד. זה נותן כלי מאוד חשוב כדי לוודא אם הנישום הוא בסדר או לא בסדר.

סעיף 55, אני בפסקה 7 שנמצאת בעמ' 328. בסעיף
63 אחרי סעיף קטן ד יבוא: ה. שר האוצר רשאי לקבוע באישור ועדת הכספים של הכנסת לעניין שותפויות מוגבלות מסויימות שקבע שיש להם הכנסה מעסק לפי סעיף 2.1 יראו את הכנסתו החייבת של שותף מוגבל שהתקיימו לגביו התנאים שקבע השר, כולה או חלקה, כרווח הון לפי חלקי, והכל בתנאים ובתאומים שקבע. לעניין זה שותפות מוגבלת ושותף מוגבל כמשמעותם בפקודת השותפויות נוסח חדש התשל"ה1975-.

הסעיף הזה התולדה שלו היא בקושי או בכל מה
קשור לנושא של שותפויות. בשותפות לפי הוראות פקודת מס הכנסה ההכנסה של השותפות מיוחסת לשותפים, כולל אופייה של הההכנסה. זאת אומרת אם זו הכנסה עסקית זה מיוחס כהכנסה עסקית, אם זה הכנסה פאסיבית זה מיוחס כהכנסה פאסיבית. נולד הצורך בסוגים מסויימים של שותפויות, בעקרון שותפויות מוגבלות, שהדוגמא שמתוכה נולד הסעיף הזה או מתוכה עלה הקושי הזה זה קרנות הון סיכון שמאוגדות בצורה של שותפיות מוגבלות. איך אנחנו מסתכלים על משקיע בקרן הון סיכון או בנוסח של הסעיף זה משקיע בשותפות, האם אנחנו מייחסים את ההכנסה העסקית של הקרן אליו כהכנסה מעסק או שרואים את זה כהשקעה הונית. ומה שאנחנו מאפשרים פה זה סמכות לשר האוצר במקרים של שותפויות מוגבלות לבוא ולקבוע את ההכנסה כהכנסה הונית, זאת אומרת דמוי השקעה בחברה או דמוי השקעה הונית ולא כהכנסה מעסק שמיוחסת אליו, על כל המשתמע. זה לפעמים לטוב ולפעמים לרע, זה נותן זכויות של שיעורי מס מופחתים, מצד שני ההתייחסות לקיזוז הפסדים היא אחרת. זאת אומרת זה לא תמיד, לא בהכרח לטוב, זה לפעמים לטוב ולפעמים לרע אבל זה מאפשר סיווג של ההשקעה, של ההכנסה כהכנסה הונית עם תיאומים שנדרשים, ונדרשים לזה תאומים, כהכנסה הונית ולא כהכנסה פרותית עסקית. זה הסעיף.

אנחנו כבר אמרנו את זה לנציבה בישיבה שהיתה
אתמול שאנחנו חושבים שצריכים להקים איזו שהיא ועדה שתדון בכל הנושא של מיסוי שותפויות.

ישבה ועדה והיה דיון שלם בנושא של מיסוי
שותפויות, יש כבר הצעה מוכנה, הצעה שעדיין לא באה לידי ביטוי בהצעת החוק. יש בעיה כללית בשותפויות, לא בשותפויות מהסוג הזה. מאז פסק דין שדות, התמודדות לא פשוטה. שמעו הערות של כל הנציגים, עוד לפני שאני באתי. ההצעה כבר מוכנה. יש ועדה ששמעה את ההערות וההתייחסויות של כולם ואנחנו נפיץ איזו שהיא הצעה. בינתיים מה שמוכן, לא קשור לנושא הזה, יש נוסח של חוזר שעבר בימים האחרונים להערות של כל הגורמים שמביע את ההתייחסות למצב הקיים לגבי שותפויות בעקבות פסק דין שדות. אחרי שנסיים את הטיפול בתכנית הזאת אנחנו נחזור ונטפל בתיקון חוק נדרש בשותפויות על בסיס ההצעה הקיימת . זה לא הסעיף הזה. הסעיף הזה נדרש בין שיש טיפול בשותפויות בכלל ובין שלא.

כמו שאכן אמרה הנציבה הנושא הזה נולד והתחדד בעיקר בהקשר של קרנות הון סיכון, ששם המאפיינים של הפעילות, בעיקר של השותף הכללי, בעצם מקרינים אל השותפים האחרים ויוצרים חשש שגם את ההכנסות שלהם יראו כפרותיות ולא כהוניות. על הרקע הזה סוכם שיובהר שלגבי הגורמים הפאסיביים יובהר שההכנסה שלהם היא אכן הונית. הסעיף הזה אמור להיות הסעיף שמקנה את הסמכות לממש את אותה הבנה. וההערה שלי היא שבעצם הסמכות שניתנת פה היא סמכות צרה מידי ונוקשה מידי. אנחנו העברנו איזה שהוא נוסח גם לנציבה וגם אני יכול לחלק פה עותקים נוספים, שבעצם מה שאנחנו מציעים זה שהסמכות תהיה רחבה יותר וגמישה יותר. היא צריכה לטעמנו לא להיות מוגבלת רק לשותפויות מוגבלות מכיוון שהגופים שמשקיעים, אנחנו מדברים לא רק על קרנות הון סיכון אלא על קרנות השקעה בכלל. זה יכול להיות לאו דווקא שותפויות מוגבלות אלא גם שותפויות כלליות, גם LLC, יש כל מיני סוגים של גופים שמשקיעים והשאלה פה היא שאלה של שיווק, היא לא שאלה של דיני שותפויות או מיסוי שותפויות ,ולכן צריך לקחת סמכות רחבה יותר. אנחנו חושבים שמכיוון שהשוק הזה כל כך דינמי מי שצריך לקבוע את הכללים, עם כל הכבוד לפורום, זה לא שר האוצר באישור ועדת הכספים אלא נציבות מס הכנסה שהיא הגורם שקובע את כל הסדרי המיסוי לגבי קרנות ההשקעה מכיוון שצריך להיות קשובים, זריזים ומהירים פה ולא בדרך נוקשה של כללים בוועדת הכספים. ובעצם זו הבקשה, עדיין להשאיר את היד על הברז בידי הרשויות בדמות נציבות מס הכנסה אבל לקחת סמכות רחבה יותר כדי שניתן יהיה להרחיב את זה גם לגופי השקעה אחרים ובאופן מהיר יותר.

למעשה מה שאתם מדברים זה שני דברים, הרחבה
של הסמכויות לא רק לעניין שותפויות, בעיני הבעיה קיימת רק בשותפויות, השאלה היא שאלה של שותפויות. אני לא רוצה יותר סמכות מאשר לעניין השותפויות, לא רוצה סמכות כללית בעניין הזה. הם לא ממוסים בדין הישראלי. ואני לא רוצה ואני גם לא רוצה דרך אגב להכניס סמכות למסות גופים מסויימים כשותפויות בדין הישראלי. לא זאת המטרה של הסעיף הזה.

אני מסכים, אבל יכול להיות שאפשר לומר שמרגע
שהם מופיעים כשותפות בישראל ממסים אותם כשותפויות.

אני לא רוצה להכניס עכשיו בדלת העקיפה שאלות
שהם שאלות הרבה יותר קשות ומסובכות, של מיסוי גופים, LLC, מיסוי כשותפות. לא זאת הכוונה, לא זאת המטרה. לא רוצה להרחיב את הסמכות בעניין הזה.

לגבי הנושא השני זו שאלה של החלטה, למי הסמכות, לשר האוצר בתקנות או בכללים של נציב. לקבל את האחריות לעשות כללים לעניין הזה, עשינו כללים לדברים יותר מסובכים.

אפרופו הרפורמה הקודמת של רבינוביץ שנדון הנושא הזה ההסכמה הייתה על דעת בזמנו זה היה נציבות של ועדת ההיי-טקים מר רבינוביץ ועם הנציבה, סוכם שכל הנושא של ההסדרים לגבי קרנות הון הסיכון יוסדרו במסגרת הסדרים עם הנציבות על מנת לשמר את אותה גמישות שהיתה כל כך נחוצה, אני חושב שזה נכון גם בהקשר הזה.

בקטע הזה אני מסכימה, אין לי התנגדות עקרונית
להעביר את זה בסמכות, שזה לא יהיה שר האוצר, זה יהיה סמכות נציג כללי עם סמכות נציב.

אבל את לא פותרת לו את נושא קרן השקעות,

אני חושבת שהבעיה היא לא בעיה אמיתית, אני
חושבת שמה שמבקש אלדר זה לבוא ולפתור בעיה שהיא שונה מהנושא הזה של סיווג הוני פרותי בשותפות אלא איך ממסים גופים כמו LLC בדין הישראלי, ואני חושבת שלא בעקיפין צריך לעשות את זה.

יש קרנות הון סיכון שפועלות כ-LLC ולא כשותפות
מוגבלת. בקרנות הון הסיכון האלה, למרות שכולנו רוצים שהמשקיעים הישראלים בהם יהנו מהסיווג ההוני את לא יכולה, אפילו אם מאוד תרצי, את לא תוכלי לעזור להם. כי את קושרת לעצמך את הידיים חזק מידי.

מה שאתה אומר זה המשקיע הישראלי שמשקיע ב-
LC את ה-LLC הזאת אתה רואה כשותפות. זה מה שאתה אומר,

אני מציע, שהנוסח של הסעיף יגיד אולי שמרגע שנקבע לגבי גוף מסוים,

אם אני רואה את ה-LLC הזה כשותפות חל סעיף
63, אין בעיה.

אבל את לא מפנה ל-63, את מדברת רק על סעיף
זכויות מוגבלות.

אני מדברת על סעיף 63 בכל מקרה.

לא, את אומרת לעניין של זכויות מוגבלות
מסויימות שקבעת, אני מציע להגיד שלעניין גופים שנקבע כי הם הוצאו כשותפות, ומפה להמשיך.

אז שותפויות מסויימות שקבע, מוגבלות מסויימות
שקבע זה יכול להיות מחר LLC. אני לא מבינה.

כי בעצם הזכות בשותפות מוגבלת דומה מאוד
למניה בחברה. אבל זכות בשותפות רגילה מאוד רחוקה מלהיות זכות למניה. ולכן זו המטרה כשכתבנו שותפויות מוגבלות מסויימות. אל תשכח, אנחנו מעוותים פה את דיני המס. יש לנו כללי מס מסויימים. אנחנו מעוותים. אומרים על משהו עסקי אנחנו אומרים שהוא הוני. לדעתי זה לא רווח הון. יש לנו את דיני השותפויות הרגילים. אבל בשותפויות מוגבלות באמת זה דומה יותר לרווח הון ולכן אמרנו שותפויות מוגבלות מסויימות, כי לא רוצים לעוות את דיני המס באופן כזה מובהק. זו הייתה המטרה.

אני אהיה קצת פרקליט השטן אבל אני גם אגיד מה
אני כן מציע. אנחנו יוצאים מהנחה שהעניין יש לו משמעות לאומית, קרנות הון סיכון, טרגט ויתרון יחסי וכו',

לא כתוב פה קרנות הון סיכון, מחר זה יכול להיות
שותפויות מוגבלות אחרות.

מקובל עלינו. אנחנו יוצאים מהנחה שפה הולכים
לעודד פעילויות שיכולות לתרום למשק המדינה ולכן חשוב לעודד אותם. מצד שני מבחינה מקצועית, מעבר לדברים שאמר עו"ד אלדר בן רובי יש פלונטרים מפה עד הודעה חדשה. מה יקרה אם אותה קרן הון סיכון יש לה הכנסה עסקית ובצד השני זה הפסד עסקי, מה יקרה אם זה זיכוי, מה יקרה עם סכומים שמקורם אולי בחו"ל וסניפים, מפה עד הודעה חדשה. ולכן, ואיך שלא נתחיל, אני צופה פני עתיד, כשנגיע לשם יהיו קשיים, כי אחרת האפשרויות הם בלתי נדלות. לכן נדמה לי, אולי יסכימו חברי, שהרבה יותר פשוט, מה שרצינו פה זה לתת בעצם חמישים אחוז מהמס. ולכן לתת זיכוי על חמישים אחוז, לא לשנות את כל הכללים, להשאיר את כל הנישומים כנישומים ולבוא ולהגיד שעל ההכנסה שמיוחסת מהקרנות האלה או מהשותפויות האלה אני נותן זיכוי של חמישים אחוז.

אז התשובה היא זה לא מה שרצינו לתת זיכוי של
חמישים אחוז מהמס אלא לראות את זה כהשקעה, על המשתמע מזה, כולל קיזוז הפסדים למשל.

אני רק אומר שיהיו השלכות קשות אחר כך כי
אותם גופים יש להם פעילויות עם גופים אולי בעלי עניין ואולי עם דברים בחו"ל, ההתמודדות תהיה מאוד קשה.

אני מציע שנשאיר את המצב כפי שהוא כרגע,
ולעניין הזה, מקסימום אפשר לעשות את זה במסגרת נפרדת ולא במסגרת הדיון העכשווי.

האם ההצעה תובא לעניין העברת הסמכות לכללי
נציב, האם זה מקובל?

קודם כל אנחנו מדברים פה על באמת עניין מהותי,
מהותי גם מבחינת השלכות מס, גם מאוד מהותי בעניין עיוות דיני המס. חריג בתוך דיני המס. אנחנו חושבים כי עניינים מהותיים כאלה, במיוחד בדיני המס, אנחנו רוצים את הביקורת של המחוקק שהוא בעצם ועדת הכספים. אנחנו רוצים פיקוח של המחוקק. השארת זה ביד מנהלית בלי פיקוח של המחוקק מאוד בעייתי מבחינתנו והיתה הנחיית יועץ משפטי ברוח זה. מה שאני אומר, עניין מהותי כזה אנחנו רוצים את הפיקוח של המחוקק ולכן מאוד חשוב לנו שתהיה ועדת כספים ותפקח על הכללים שהנציב רוצה בהם. זה מה שחשוב לנו.

למה אתה לא רוצה שזה יישאר בסמכות שר האוצר
או ועדת הכספים? בנושא של הקרנות צריך זהירות וגמישות יותר מאשר במקרים רגילים. אני לא חושב שמדובר כאן בדברים כל כך מהותיים. וכאן הליך החקיקה הרגיל הוא יהיה בעוכרי התעשיה הזאת. זאת אומרת עד שיהיו כללים בסוף יהיו כללים נהדרים רק לא תהיה תעשיה. עכשיו לא מדובר בדברים כל כך דרמטיים, מדובר בסך הכל בנושא שבמהותו הוא נושא שנתון לויכוח, יש ספק בנושא הזה.

מדובר בעצם בתקנות, בסך הכל תקנות, לא חקיקה
שעוברת את כל השלבים. בסך הכל תקנות באישור ועדת הכספים. זה באמת לא כל כך איטי כמו בחקיקה ראשית. זה האיזון הראוי בין המהירות הנדרשת לבין הפיקוח הנדרש,

זה לא כל כך דרמטי מכיוון שבמדינות אחרות
ההכנסה הזאת נחשבת כהכנסה הונית. בארץ יש איזה שהוא ספק בנושא הזה והמטרה של הסעיף הזה זה פשרה בין הגישה העקרונית של נציבות מס הכנסה לבין הבעיה שצריך לפתור אותה. אני לא חושב שיש כאן איזו שהיא סטיה מהותית, שנותנים שיקול דעת אדיר לנציב מס הכנסה על חשבון המחוקק.

האם אתה חושב שיכול להיות מצב שבו נציב מס
הכנסה יתנגד למשהו שוועדת הכספים כן תאשר?

הבעיה היא לא מי הגורם, זו פרוצדורה, בדברים
אחרים לנציב יש סמכויות הרבה יותר רחבות. לי אין התנגדות.

בעקרון אני לא בעד סמכויות נציב, אני חושבת
שסמכויות נציב זה לא טוב ,אבל בנושא של קרנות הון סיכון, ההגדרה של סוגי השותפויות זה הגדרה מאוד דינמית, זה דברים שגם אנחנו, אצלנו, מגדירים בצורה מאוד דינמית וזה משתנה מתקופה לתקופה.

אבל תסתכלו בכל החקיקה, יש לנו פקודת מס
הכנסה, אנחנו בודקים איפה הנציב באמת הוא הקובע. מדובר בדברים באמת מופשטים של גביית מס. פה מדובר במצב לדעתך לא חשוב, לדעתי מאוד חשוב, הסיווג בין הוני לעסקי, חריג בתוך כללי המס שלנו. שפתאום הנציב הוא המחליט אין פיקוח, אין אף אחד שיפקח עליו, יתכן זה לטוב ולרע גם. אני חושב שזה מאוד מרחיק לכת, אף פעם לא עשינו את זה ,ואני לא חושב שזה כדאי בלי פיקוח המחוקק. לא חקיקה ראשית, חקיקה משנית שבסך הכל מאריכה רק באישור ועדת הכספים, זה הכל.

אבל פרקטית זה דבר שנעשה, זה דבר שבשגרה, כי
אנשים פונים לנציבות ,מציגים לה מתווה פעילות מסוים ואומרים אנא תאשר לי שפעילות בפרופיל כזה היא הונית, והם יאשרו לו את זה. לגבי מה שאנחנו מבקשים זה במקום שיהיו פרה-רולינגים פרטניים שלא מתפרסמים, והביקורת הציבורית על הנושא הזה ידועה, יהיו כללים אחידים, מפורסמים לכולם, שכולם ידעו שאם הם עומדים באיקס פרמטרים הם נכונים.

אבל לפעמים זה חורג מהפרה-רולינג. לפעמים דבר
ברור שמדובר בעסקית והופכים את זה להונית.

יש לי הצעה, אולי זה יפתור במידה מסויימת את
העניין. יש פה כללים בסיסיים, שאפשר לקבוע ששר האוצר יקבע באישור ועדת הכספים ואפשר לעשות פה הסמכה, אבל לדעתי בשביל זה צריך הסמכה מפורשת, שתהיה הסמכה מפורשת ששר האוצר רשאי לקבוע לאפשר לנציב לקבוע הוראות מפורטות יותר או משהו מהסוג הזה. אבל אם יש הסמכה כזאת בחוק אז זה מאפשר הפעלת גמישות. אני אומרת בואו עכשיו נאפשר,

טארק רוצה פיקוח של המחוקק ,אנחנו יושבים
לפני המחוקק, בשביל מה להוסיף עוד כללים,

תקנות מיועדות להיות או חד פעמיות או דבר
שאתה מתקן אותו פעם בכמה שנים אבל לא דבר שאתה מתקן אותו מספר פעמים בשנה.

לכן אני מציעה את מה שאני מציעה עכשיו. אם
יהיה פה שר האוצר רשאי לקבוע באישור ועדת הכספים אבל כבר בהסמכה נכתוב ששר האוצר רשאי להסמיך את הנציב לאשר שותפויות מסויימות או לקבוע, נניח תרצה בתקנות לקבוע מי שמשקיע בישראל מעל עשרה מיליון שקל, ואתה רוצה לאפשר לנציב שיקול דעת שגם במקרים מסויימים זה יהיה שמונה מיליון שקל, אז כעקרון לפי ההסמכה היום אסור לך לעשות, אלא אם כן תכתוב במפורש כבר עכשיו שיש סמכות לנציב לעשות את זה. אתה מבין למה אני מתכוונת?

לא אכפת לי שלתקופה מוגבלת שהנציב יחליט, הארכה תצריך אישור ועדת הכספים.

זה גם פתרון.

מה זה לתקופה מוגבלת?

יש תקנות כאלה, שהם בתוקף שלושה חודשים.
נניח זה יהיה בתוקף חצי שנה וועדת הכספים צריכה לאשר את זה אחר כך.

אבל זה גם יהיה בהסמכה. במקום ההסמכה.

סיימנו, תודה רבה, הסעיף הבא.

הסעיף הבא יהיה פסקה 8 של סעיף 55, גם הוא
בעמ' 328, אבל כאן אני לא אקריא מתוך הנוסח הכחול כי אם מהנוסח החדש. בנוסח החדש זה נמצא בעמוד הראשון. אני מקריאה:
אחרי סעיף 93 יבוא הוראות מיוחדות לעניין פירוק לשנת המס 2003. 93א רבא. א. הוראות סעיף 93 לא יחולו בפירוק מרצון של חברה שהחל והסתיים בשנת המס 2003 ומכירת הנכסים או הפעילות לא תחוייב במס לפי פקודה זו או לפי חוק תאומים בשל אינפלציה לפי העניין בהתקיים כל אלה: 1. החברה התאגדה בתקופה אחרת בשנת המס 2002 עד יום פרסומו של חוק זה או שהתאגדה לפני התקופה האמורה אך לא היו לה נכסים, פעילות, הכנסות, הוצאות או הפסדים לפני תקופה זו. 2. החברה הוקמה על ידי יחיד שהכנסתו ממשלח יד כאמור בסעיף 2.1 או מעבודה כאמור בסעיף 2.2, בסעיף זה נותן שירותים שהוא בעל השליטה באותה חברה. 3. פעילותו של נותן השירותים הועברה לחברה ואם הועברו גם נכסים או זכויות במקרקעין כהגדרתם בחוק מיסוי מקרקעין לא שונה ייעודם אגב ההעברה.
4. מכירת הנכסים או הפעילות היא מכירה ללא תמורה לבעלי המניות שמהם הועברו בהתאם לחלקם היחסי בזכויות החברה ולא שונה ייעודם אגב ההעברה. 5. החברה ובעלי המניות ביקשו כי יחולו הוראות סעיף זה על הליכי הפירוק. 6. במהלך הליכי הפירוק שולמו לנותן השירותים כל הרווחים הראויים לחלוקה, כל העודפים וכל סכומי הכסף שנותרו בחברה, הכל כפי שקבע שר האוצר באישור ועדת הכספים של הכנסת, להלן בסעיף זה הסכומים, וחוייבו במס בידי נותן השירותים כשר לפי סעיפים 2.1 ו-2.2. הייתה לי הערה של משרד המשפטים, במקום נותן השירותים בפסקה הזאת יבוא לבעלי המניות. 7. תנאים מגבלות ותאומים אחרים שקבע שר האוצר באישור ועדת הכספים של הכנסת. ב. על אף הוראות פרק 2 בחלק ה.2 לא יובאו בפירוק שחלות לגביו הוראות סעיף זה הפרת תנאים קבועים בו.

אני אגיד את זה שוב לפרוטוקול שיהיה ברור, בפסקת משנה 6 מופיע הביטוי נותן השירותים פעמיים. גם ברישא – הליכי הפירוק שולמו לבעלי השירותים, וגם בסיפא אחרי החויבו במס בידי נותן השירותים. שני הביטויים הללו יוחלפו בביטוי בעלי המניות.

ג. הנציב רשאי לאשר החלת הוראות סעיף זה על פירוק שהתקיימו לגביו התנאים הקבועים בו אף אם הסתיים לאחר שנת המס 2002 ובלבד שהתקיימו כל אלה: 1. לא היו לחברה הכנסות לאחר שנת המס 2003. 2. עד תום שנת המס 2003 נמכרו לבעלי המניות כל הנכסים או הפעילות של החברה וכן שולמו להם כל הסכומים כהגדרתם בסעיף קטן א.6. ד. שר האוצר באישור ועדת הכספים של הכנסת רשאי לקבוע הוראות לביצוע סעיף זה וכן תנאים ותיאומים לרבות לעניין מחיר מקורי, יום הרכישה, קיזוז הפסדים, חישוב רווחים ראויים לחלוקה ועודפים וחישוב רווח ההון, וכן רשאי הוא לקבוע כי יינתן זיכוי מהמס ששולם על ידי החברה אם היה לה הפסד להעברה לשנת המס 2004 שמקורו בסכומים כהגדרתם בסעיף קטן א.6 שחויבו במס כאמור באותו סעיף קטן והכל בתנאים שקבע ובלבד שלא יינתן זיכוי גבוה מסכום המס החל.

הייתה עוד הערה שרציתי להוסיף בעקבותיה משהו, אחרי באותו סעיף קטן, כנגד המס החל על הכנסה כאמור בסעיף קטן א.6. שהזיכוי יינתן כנגד המס החל על הכנסה.

מה עם הביטוח הלאומי, כבר התקשרתם איתם עם
הנושא הזה?

היא אמרה שהיא תבדוק את זה, היא לא ידעה
להגיד תשובה, היא רוצה לבדוק, לחשוב על זה.

יש פה בעיה של טיפול מבנה. הבעיה הייתה לראות
איך זה מסתדר לנו מבחינת העתודות עם ביטוח לאומי.

אין אומץ לעמוד עם ההחלטה שצריך לבטל את זה,
זה קשור לביטול התקרה. אני הייתי בעד ביטול התקרה. אני היחידה פה. לא היה להם אומץ, ועכשיו ביטלו את ביטול התקרה. ותראה איזה פלונטר הם יצרו.

בזמנו הנציבה פנתה באופן חצי רשמי באיזה פורום
שאני לא זוכר אבל הייתי שם, שהכוונה היא גם כשמי שיעמוד בתנאים, הסכומים שהוא יקבל הם ינוטרלו לעניין ביטוח לאומי, זאת אומרת שהוא לא יצטרך לשלם ביטוח לאומי על פריסה אחורה.

קודם כל מה שכתוב פה זה שההכנסה היא באמת
הכנסה אחרי שחוזרות התקרות. מבחינת מס הכנסה אין בעיה. הבטחנו, אלדר העיר את זה בפעם הקודמת, היום בבוקר דיברתי עם ביטוח לאומי, המטרה היא להקים את זה עם ביטוח לאומי, הם הבטיחו לבדוק את זה בחוק הביטוח לאומי, הם צריכים לחזור אלינו עם תשובה לגבי חוק הביטוח הלאומי. המטרה שלנו שבאמת לא יחול על זה הביטוח לאומי.

אדוני היושב ראש, להשלמתה של פסקה 8 אני
מבקשת לקרוא את סעיף 64ב שנמצא בעמ' 340 לחוברת הכחולה. סעיף 64 עניינו כל הוראות התחילה, התחולה והוראות המעבר וסעיף קטן ב אומר: תקנות שקבע שר האוצר לפי הוראות סעיף 63א רבא לפקודה, כנוסחו בסעיף 55(8) לחוק זה, יחולו גם לגבי פירוק חברה כאמור באותו סעיף שנעשה לפני פירסומה.

אני עוברת בסעיף 55 לפסקה 3 שבכחול נמצאת בעמ' 325 ,אנחנו דנים אך רק בפסקת משנה א שלה. פסקת משנה ב מתייחסת לנושא ההימורים, אליהם נגיע בהמשך. פסקה 3 פסקת משנה א 1.

לפני שהילית מקריאה אני רוצה להגיד מילה על מה
שהיא הולכת לקרוא מהסעיפים, מאחר והיו פה שותפים לדיון אתמול, יש משהו שנכנס לסעיף ואני רוצה להגיד אותו פה כי תיכף יהיו צעקות בעניין הנכים הזמניים. לפני הצעקות, ההצעה שלנו באה ואומרת נכים זמניים בעצם עד שנה של נכות נראה את זה כנכים זמניים ולא ניתן להם הטבות במס. אם אנחנו מסתכלים על המטרה של הסעיף המטרה של הסעיף היא לעודד נכים לצאת לעבודה, נכים מאה אחוז, לעודד אותם על ידי זה שנותנים להם פטור ממסים. אז אם אנחנו רוצים לעודד נכים לצאת לעבודה המטרה היא באמת לעודד נכים שהם נכים לצמיתות ולא נכים, אנחנו הגענו לתופעות של נכויות של שבוע ונכויות של עשרה ימים, על מישהו ששבר רגל ושמו לו גבס. חודשיים זה הופך להיות יותר סטנדרטי ושלושה חודשים זה בכלל, יש חודש ויש גם עשרה ימים, אני לא סתם אומרת, לא המצאתי. נכות לעשרה ימים ונכות לחודש והמטרה באמת של הסעיף, אם אנחנו מסתכלים במטרה של הסעיף המטרה של הסעיף היא לאמר לנכים קשים כדאי לכם לצאת לעבודה, אתם תרוויחו יותר. בואו תצאו לעבודה, אנחנו נעודד אתכם.

היו אתמול דיונים ובאו ואמרו, אתם פוגעים ולא פוגעים. אנחנו הסכמנו שנכים שבין חצי שנה לשנה, תהיה להם הטבה בגובה הסכום הנמוך יותר. יש ב9.5- שני סכומים, יש סכום גבוה ארבע מאות אלף שקל והכנסה פאסיבית זה שישים אלף שקל. הטבה בגובה שישים אלף שקל. למה, ככה. כדי לא להגיד שאנחנו שוללים לכולם אז ככה. אין היגיון. מצידי שזה לא יהיה. לכן אני טורחת ואומרת את זה מראש. זו איזו שהיא הצעה שאני הייתי מוכנה לבוא ולתת כהצעת פשרה באיזו שהיא הסכמה לבוא כדי להפסיק את המחלוקות. אבל אני אומרת את זה מראש, זה לא דבר שבעיני נכון, מראש אני חושבת שבין שישה חודשים לשנה לתת שישים אלף שקל זה לא מעודד שום דבר, אין לזה שום משמעות, צריך להישאר עם ההצעה המקורית. אז זה פה, אם אנחנו רוצים איזה שהוא הסדר של פשרה, זה פה, זה נמצא פה, היא תיכף תקריא את זה, זה בדיוק בשביל הסדר של פשרה כדי לתת משהו ושלא יגידו, לכן אני אומרת את זה. אין לי בעיה שיקראו את זה רק צריך להבין שזו הצעה שאנחנו מציעים כפשרה, זה לא דבר שחשבנו מראש.

יש משהו שאני לא מבין טלי, את אומרת שהפטור
הזה ניתן כדי לעודד אנשים לצאת לעבודה,

זה גם בזכות העובדה שהנכים האלה עומדים
בהוצאות יותר גדולות ממה שעומדים אחרים.

אין לי בעיה שלא ידונו, אני רק מכינה את עצמי
לקראת דיון, אם זה הסיכום היא תקריא, אין לי שום בעיה. הסיכום הוא מה שאמרתי עכשיו. אני בכוונה אומרת את זה.

מה שאני שואל לגבי העידוד ליציאה לעבודה, נכה
שקיבל פטור רק לארבעה חודשים אתם לא רוצים לעודד אותו לצאת לעבודה?

אין שום משמעות לעידוד הזה, הוא עם זה ובלי זה
יחזור למעגל העבודה. הרעיון הוא שזה לא נותן שום דבר. אם זה היה בשביל ההוצאות אז גם נכים חמישים אחוז צריכים הוצאות כי יש להם יותר הוצאות. אני מכינה את עצמי מראש, אני לא רוצה שיקריאו את זה ונתחיל דיון מזה. זה לא נכון.

אני מבין שישבתם והגעתם להסכמות?

לא על דעת כולם. זה מה שהייתי מוכנה כדי להגיע
לאיזו שהיא הסכמה.

אני רוצה קודם כל לשמוע מה כן מוסכם, ומזה נצא
הלאה.

הוסכם גם שבנכויות קצרות, היינו פחות משנה, אם
אני לא טועה ההסכמה הייתה בין שישה חודשים לשנה, במקום לבטל את הכל, על פי ההצעה הקודמת אין כלום. ההסכמה הייתה שבנכויות קצרות, שישה חודשים ופחות משנה התקרה השנתית תהיה התקרה הקטנה ולא התקרה הגדולה, היינו התקרה של החמישים אלף של הפאסיבי. מה שנשאר ללא הסכמה זה האם יחול למבחן שתי התקרות, אנחנו חושבים שלא צריך. היום אם אתה נכה למשל שבעה חודשים לפי ההצעה אז פעם אחת יקחו לו שבע חלקי שתים עשרה מההכנסה ופעם שניה שבע חלקי שתים עשרה מהפטור, לפי הנמוך שבהם. אנחנו חושבים שצריך להסתפק, אני אגיד גם למה, בשבע חלקי שתים עשרה מהפטור, אם יש לו את ההכנסה, אם אין לו את ההכנסה הוא לא יקבל בלאו הכי, מכיוון שכאן יש נקודה שהנציבה לא התייחסה אליה, לפטור יש לפחות לפי טעמנו לא רק את הטעם של העידוד לצאת לעבודה אלא זה גם מן פיצוי חלקי על הוצאות מיוחדות שלא ניתנות לניכוי לצרכי מס. נכון שגם אנשים בריאים לא יכולים לנכות הוצאות רפואיות כמעט, אבל פה מדברים על אנשים, בדרך כלל אנשים שמאשרים להם נכות, ולו לתקופה מסויימת, זה בדרך כלל כרוך בטראומה ובהוצאות כספיות ובכל מיני הסדרים כספיים שאין עליהם החזר אמיתי. בתקרה הנמוכה, שזה בסך הכל חמישים אלף לשנה, הניצול לרעה אפשרי בפרופורציה של החמישים אלף הוא שהוא בטל בשישים.

ומילה אחרונה, בכל מקרה התחולה לא אמורה להיות אחורה. זאת אומרת אם אדם היה לו את השלושה חודשים 204 זה הנכון ביותר אבל לפחות לבוא ולהגיד שרק מי שנהיה נכה אחרי הפירסום.

אני רוצה להעיר הערה, ששכיר כאשר הוא נכה
לתקופה מסויימת מקבל שבעים וחמישה אחוז מהשכר שלו. עצמאי אין לו שום שיפוי על התקופות האלה. חוץ מאשר אם הוא עשה ביטוח לעצמו. ואם הוא לא עשה אז אנחנו בבעיה.

אם אני הבנתי נכון, עד חצי שנה שום דבר, בין חצי שנה לשנה זה התקרה הנמוכה, ואם זה עוד יום אחד אז כבר מקבלים את כל החצי מיליון, נכון?

אם זה שוב שנה ומעלה.

זה לא עוד יום אחד, זה נכה לצמיתות. זאת אומרת
יכול להיות שנכה מהרגע הראשון יקבל את התקרה הגבוהה אם הוא נכה לצמיתות. זה לא פחות משנה או יותר. זה תלוי בתקופת הנכות.

אני רוצה להסביר את מה שנדב מציע ואני אסביר למה זה נעשה ככה. ההטבה או הפטור ניתן לגבי הכנסה בתקופת הנכות. אתה לא מתקבל לתת את זה לגבי הכנסה שלא בתקופת הנכות. אתה רוצה לתת את זה לגבי הכנסה בתקופת הנכות. עכשיו אם מישהו נכה למשל חצי שנה, מתוך שנה, אז אתה לא רוצה לתת לו, אם זה שכיר זה לא בעיה, אתה יודע בדיוק מתי המשכורות אז אתה אומר לגבי ההכנסה הזאת על זה אני רוצה לתת. אם זה הכנסה של עצמאי אז מאוד קשה לדעת מה ההכנסה מתי. לכן אתה לוקח חלק יחסי מההכנסה ואומר זאת ההכנסה שלגביה אני רוצה לתת את ההטבה. חלק יחסי מההכנסה לפי תקופת הפטור. שלושה חודשים, ארבעה חודשים באותה שנת מס. זה סוג של תקרה אחת. מה שנדב קורא תקרה. זה סוג של מגבלה אחת.

זה החלק היחסי של ההכנסה כפוף למגבלת הפטור
של החצי מיליון.

נכון. עכשיו את מגבלת הפטור אני לא יכולה לקחת
באורך שנתי כי זה חצי מיליון לשנה, ואז אני באה ואומרת נניח אני נכה חצי שנה, ואני נכה חצי שנה ויש לי הכנסה של מאתיים אלף שקל, אז אני אומרת מגיע לי, קודם כל אני בודקת הכנסה של חצי שנה. מגיע לך פטור רק לגבי הכנסה של מאה אלף שקל, למה, כי המאה אלף שקל השני הוא מתקופה אחרת. וחוץ מזה זה חצי מהחצי מיליון כי אם אני אקח את כל החצי מיליון זה הכנסה של כל השנה. ולכן המגבלה צריכה להיות כפולה. גם לקחת את תקופת ההכנסה וגם לקחת את החלק היחסי שלה. זה כאילו אני הופכת את הפטור הזה, אני נותנת את הפטור הזה חודשי. זה מה שאני אומרת. אני אומרת פר הכנסה חודשית אני נותנת את הפטור.

פעם היית יכולה להרוויח חצי מיליון ביום אחד
והיית פטורה.

זה היה מאוד לא הגיוני. זה היה רע מאוד. אדם
קיבל ביום אחד ,ביום האחרון של שנת המס, והוא קיבל את כל הסכום בכפוף לתקרה השנתית. אתם מכירים את בדיחות הזוועה שלי. היה תמריץ למשפחה להקריב את אחד מבניה לעשות אותו עיוור, לשים על שמו את תחנת הדלק, לשים עליו את כל ההכנסות מתחנת הדלק, כי זה השתכרות מידיעה אישית, חמש מאות אלף ₪ פטורים.

באופן עקרוני, העמדה של לשכת עורכי הדין היא
שמתנגדים לשינוי הזה, כי זה שינוי שהוא מקדמת דנא, שינוי סוציאלי, והמטרה שלו היא באמת לגרום לזה שאנשים יצאו לעבודה מה שיותר מהר גם אחרי ארבעה חודשים, חמישה חודשים וגם אחרי שישה חודשים. ולכן זאת ההתנגדות. התנגדות היא שזה בכלל ישונה, ודווקא להיפך, נכים מהבחינה הסוציאלית גם, נכים בתקופה הזאת אם הם שכירים הם מקבלים רק חלק מהשכר, אם הם עצמאים הם לא מקבלים בכלל, ויש הוצאות של תרופות. באיזו שהיא צורה, שזה בסופו של דבר יכול לבוא מאיזה שהוא מימון בעצם מהקרן הציבורית כלומר מכסף ציבורי.

למה שזה לא יהיה פרורטה? יש בזה הרבה היגיון.

אני מדבר על מצב שבו נכה, כסא גלגלים, עובר
הקרנות, מה שלא יהיה, לא מסוגל לעבוד שלושה חודשים אחרי ההקרנות. הוא מקבל פידיון ימי חופשה ממקום העסק שלו וצריך לשלם עליהם מס. ובשעה שיש לו הוצאות של מטפלים ומטפלות והקאות ואלף דברים שם.

המדינה לא מכירה בהוצאות רפואיות.

היא מכירה בזה, כשמדובר בנכה של מאה אחוז.
הרי מס הכנסה הוא מכשיר שהחברה צריכה להשתמש בו.

כבר הסכמנו שזה לא יהיה שלושה חודשים.

לא, לא הסכמנו. אנחנו לא הסכמנו.

מצאנו פתרון, נתנו פתרון.

את נותנת את התקרה הנמוכה. כי זה חמישים אלף
שקל, תחלקי על שש, זה גם לא, זה חמישים,

חצי מהתקרה הנמוכה, יש פה טעות במספר, גם את
החצי שנה אחרונה, היית נכה מלא, על זה לא דיברנו, את נותנת לו רק חצי מהסכום,

נכון, כי זה הכנסה שנתית.

יש פה מצב שאנשים, לצערנו הרב ההקרנות חוגגות,
והאנשים האלה עומדים בהוצאות איומות ,אני יודע את זה באופן אישי, ואז אף אחד לא משפה אותם על הדבר הזה למרות שיש להם הכנסה שהיא לא נובעת מעבודה. אני לא מדבר על מצב שהוא מסוגל לצאת לעבודה. אני מדבר על מצב כמו שאמרתי לך קודם, שזה פידיון ימי חופשה שלו, או איזה שהוא הסכם מימוני אחר.

אם זה מחברת הביטוח על נזקי גוף למשל אז זה
פטור ממס. יש הרבה דברים שהם פטורים ממס מראש.

ואם זה הכנסה מידיעה אישית שהיא מוגדרת
מקופת קיצבה אז גם נותנים לו את הכסף הזה כדי שיוכל לקחת מטפלת וכדומה,

יש עוד דבר, עצמאי ושכיר, עצמאי לא מקבל דמי
מחלה, אז יש פה את התמריץ הכי גדול בשבילו ללכת ולעבוד אפילו שהוא חולה ,אפילו שהוא עם תרופות. אז למה לבטל את זה?

סליחה, אני מתנצל בפני סמדר אלחנני, הייתי צריך
להיות ער, שכחנו את הדבר הכי טבעי. בואו ניתן על כל חודש אפילו איזה שלוש נקודות ,שתי נקודות זיכוי, ונגמר העניין. ההצעה שאני מציע, מי שפחות משנה, על כל חודש, במקום תקרות וסכומים ופרורטה בואו ניתן לו נקודות זיכוי.

נראה לך שלנכה עד שלוש מאות שישים וארבעה
יום החלק היחסי דהיינו שלושים אלף שקל,

תמיד זה יקרה, אם נקבע שלושה חודשים זה אותו
דבר.

אין חכמות, יש ניצול לרעה מאוד גדול של הסעיף
הזה. המטרה של הסעיף הייתה לא לפצות על הוצאות רפואיות, אם המטרה של הסעיף הייתה לפצות על הוצאות רפואיות אז היו נותנים גם לנכים שבעים אחוז ונכים שמונים אחוז. הצעתי בין חצי שנה לשנה חלק יחסי מכל הסכום.

אבל מה שאני מבקש רק זה את הסכום לפי
הפרופורציה היותר גבוהה, כאילו כל השנה אחורה, ולא חצי שנה, ובזה נגמור וזהו. פרורטה פעם אחת על כל הסכום. לא שלושים אלף אלא שישים אלף. על החצי שנה.

אני מוכנה ללכת על זה אבל רק בתנאי אחד. אני
אסביר לכם מה. השישה חודשים האלה, התשעה חודשים יכולים להתחלק על שתי שנות מס. אם אני עושה את זה בעצם המשמעות של מה שאתם אומרים זה לקחת את זה לא שישים אלא מאה עשרים. זאת אומרת לתת שישים בשנה אחת ושישים בשנה שניה.

בכל שנה שזה יהיה החלק היחסי והחלק היחסי
בסכום. לא מתוך שנה שלמה, מתוך שישה חודשים. שישים אלף שקל לשישה חודשים. ואז זה יוצא פר חודש.

בסדר. זה כמו לתת שישים אלף שקל רק אם זה מחולק על שתי שנות מס בכל שנת מס חלק יחסי מתוך קופת הפטור.

אנחנו מדברים על הסכום במלואו. ההכנסה
במלואה.

יש הרי שתי מגבלות. חלק יחסי מההכנסה וחלק
יחסי מתקרת הפטור. חלק יחסי מההכנסה נשאר. בתקופה שבה אתה נכה זה חלק יחסי מההכנסה באותה שנה. זה נשאר. זה לא נגענו. זה תקרה אחת. עכשיו אני אומרת אני מוכנה לתת את כל השישים אלף שקל. אבל אם החלוקה היא בין שתי שנות מס אז נותנים את כל השישים אלף שקל על פני שתי שנות המס. זאת אומרת מחלקים את השישים אלף שקל בין השנה הראשונה שבה יש לך את הפטור, מה שלא ניצלת בשנה הראשונה יעבור לשנה השניה. בכל מקרה ניתן שישים אלף שקל בשנה הראשונה, ואם לא ניצלת את מלוא השישים אלף שקל בשנה הראשונה תהנה בשנה השניה מהיתרה שלא ניצלת. זה אותו דבר.

אולי נחזור לנקודות זיכוי כי יכולים להיות אנשים
שיש להם הכנסות רק בחמישה עשר אחוז ובעשרה אחוז מס, אז לפטור אין הרבה משמעות.

יש אנשים שהם נכים, קיבלו נכות לשנה, אחד עשר
חודשים, זה לא מסתדר בדיוק בתחילת שנת המס, זה חצי שנה פה, חצי שנה שם. אחד עשר חודשים זה חמש מאות אלף.

אחד עשר חודשים זה לא חמש מאות אלף. כדי
ליהנות מהתקרה של החמש מאות אלף צריך נכות לתקופה שמעל שנה. מעל שנים עשר חודש נכות.

ואז את עושה לו פרורטה בכל שנת מס,

נכון. הרוב ינצלו את זה בשנה הראשונה.

נעבור לסעיף הבא.

לפני שאנחנו עוברים לסעיף הבא אני אקריא בכל
זאת את הנוסח החדש מאחר שהוא כל כך שונה מהנוסח שנמצא בכחול, ואני אעיר לגבי השינוי שהוסכם עליו. אם כך אני מקריאה את פסקה 3:
בסעיף 9 א בפסקה 5, 1. במקום האמור בה יבוא: הכנסה מידיעתם האישית של עיוור או של נכה שנקבעה לו נכות של מאה אחוזים או נכות של תשעים אחוזים לפחות מחמת שלקה באיברים שונים והאחוז האמור הוא תוצאה של חישוב מיוחד של הליקוי באיברים השונים שבלעדיו היה נקבע אחוז נכות של מאה אחוז לפחות, לפי אחד מאלה: 1. נקבעה נכות כאמור לתקופה העולה על שלוש מאות שישים וחמישה ימים, הכנסה עד לסכום של חמש מאות ואחד אלף שש מאות שקלים חדשים. 2. נקבעה נכותו כאמור לתקופה שבין מאה שמונים וחמישה ימים לבין שלוש מאות שישים וארבעה ימים, הכנסה עד לסכום של שישים אלף מאה עשרים שקלים חדשים. 2. אחרי פסקת משנה ב יבוא: ג. לגבי נכה או עיוור שנקבעה לו נכות בשיעורים כאמור בפסקה משנה א לגבי חלק משנת המס יחולו הוראות פסקה זו על חלק מהכנסתו בשנת המס שיחסו לכלל הכנסתו בשנת המס הוא כיחס שבין מספר הימים בשנת המס לגביהם נקבעה הנכות לבין שלוש מאות שישים וחמש. בפסקת משנה זו יחס תקופת הנכות ויקראו את הסכומים הנקובים בפסקאות משנה א וב כסכומים שיחסם לסכומים הנקובים כאמור הוא כיחס תקופת הנכות.

וכאן בפסקת משנה ג אנחנו נשנה את העניין הזה של חלוקת השישים אלף על פני שתי שנות מס.

נכה שבין שישה חודשים לשנה סך הכל יוכל ליהנות משישים אלף פטור, כמובן כפוף להכנסה שלו, הוא יוכל למצות את מלוא הפטור בשנה הראשונה, לא מיצה את מלוא השישים אלף בשנה הראשונה ינצל את יתרת השישים אלף בשנה השניה.

אתמול הסכמנו על הימורים לפחות כמה דברים
עקרוניים. אז להתעלם מזה לחלוטין זה לא לעניין. היו כמה דברים בסיסיים שאמרנו. למשל שסכום הזכיה לא ימוסה מעבר לסכום הקנייה של הכרטיס.

זה עלה בדיון אתמול, אני אמרתי ואני חוזרת, לא
הסכמנו ואנחנו לא מסכימים. קבענו שיעור מס של עשרים וחמישה אחוז. שיעור המס לקח בחשבון, קיימנו דיון שלם על הנושא. זה דיון שכבר היה.

דנו בסעיף הזה בשבוע שעבר, אני לא רוצה לפתוח
אותו מחדש.

הוספנו את מה התחייבנו להוסיף, זה את הסעיף של הגבייה בניכוי במקור.

אנחנו כבר בחמישה עשר לחודש דנו בפסקאות 1, 2, 3ב ו11- שעניינן הנושא של ההימורים הגרלות ופרסים ויעל רצתה להוסיף משהו.

יעל: בעקבות הדיון אתמול אנחנו נוסיף פה: למעט
לניכוי כאמור בסעיף 17(15), בעמ' 331, בראש העמוד. פשוט הסעיף כאן אוסר ניקוי הוצאות, קיזוזים, זיכויים וכו'. ויהיה כתוב במפורש: למעט ניכוי כאמור בסעיף 17(15). אם הוא צריך להגיש דו"ח אז כל ההוצאות שכרוכות בדו"ח יוכרו לו בניכוי. זה הסיכום איתם. זה מה שהם ביקשו.

לי יש שאלה ואני שאלתי אותה גם על הכנסות ביום
הבחירות. אני מתייחסת לזה אותו דבר. זה מס מוחלט של עשרים וחמישה אחוז. אבל יש אנשים שלא מגיעים לשיעור המס של עשרים וחמישה אחוז, יש עשרה אחוז, יש עשרים אחוז, יש פטורים. אני הצעתי את זה אז, אמרתי דופקים את אלה מיום הבחירות. אמרתי בואו נציע שזה יצטרף להכנסה אך לא יותר מעשרים וחמישה אחוז.

סמדר, אין על זה נקודות זיכוי ואין על זה פטורים
ואין על זה הקלות באופן עקרוני. קבענו פורמט של עשרים וחמישה אחוז כדי לעשות את זה פשוט, חוזרים לדיון העקרוני.

אני דיברתי על רווחים מניירות ערך שכירים, עם החמישה עשר אחוז. למעשה זה עובד גם פה. אם המוטו של רק עשרים וחמישה אחוז אנחנו בכלל גובים פה מס ממחזור ולא מהכנסה, לפחות לכאורה, אני לא בטוח שבית משפט יתן את זה. ועכשיו אנחנו גם לא נותנים נקודות זיכוי ולא שום דבר. זאת אומרת שיעור המס כביכול הקטן הזה, המועדף הזה, יכול להיות שהוא מס גבוה מאוד ובלתי מתקבל על הדעת.

אתה צודק, זה מתת שמים, זה דבר שמגיע אליך
ולא התאמצת בשבילו ולא עבדת בשבילו וזה נכון וכדרך של פשטות ודרך של קביעה ואתה צודק, אין צדק מוחלט בדברים האלה.

אני חושש, אנחנו חוששים שאוכלוסיה לא קטנה
שרוצים לגבות ממנה מס לא רק שלא יגבו מס אלא ההימורים יהיו במקומות אחרים.

אני חוזרת ואומרת שגם בלי הסעיף הזה ממהמרים
אי אפשר לגבות ועם הסעיף הזה אולי יש סיכוי שאם אנחנו נכנסים לקזינו לא חוקי ומדי פעם אנחנו עושים את זה בארץ ובחו"ל אז נוכל לקחת את הכסף.

אני רוצה להזכיר לכולכם שבמליאה יהיה דיון ערכי
על הנושא הערכי האם בכלל צריך למסות הגרלות או לא צריך למסות הגרלות.

רק למען הסדר הטוב, זה להוריד מכיוון שאצל
המהמרים יש עלויות לזכיות, ולפעמים העלויות הם פי כמה וכמה יותר,

כל הסיפור שזה מקטין להם את הרווח.

בכל מקרה אנחנו כתבנו שם לגבי תקנות ששר
האוצר רשאי להתקין תקנות. לא רק לקבוע תקרה. אמרנו ששר האוצר יתקין תקנות באשר לפטורים, איזה פרסים יהיו פטורים, פרס ראש הממשלה, וכו'.

זה כבר קיים היום, למעט פרסים שנקבעו על ידי
שר האוצר.

אולי עוד משפט אחד, צריך לחשוב על מקרה רציני,
בואו נהיה רגע רציניים ונחשוב על אדם שומר חוק מכובד שלא מהמר באופן מקצועי שנוסע לחופשה של שבעה ימים ושלוש פעמים נכנס לקזינו. פעם אחת הרוויח אלפיים דולר, פעם אחת הפסיד שלושת אלפים דולר ופעם אחת הרוויח חמש מאות דולר. לפי החוק שאנחנו עכשיו נאשר הוא צריך לשלם עשרים וחמישה אחוז מס על שתי הזכיות וההפסד התפוגג.

העניין הוא שזה לא יקרה לו בארץ, כיוון שאין
קזינו בארץ. זה יקרה לו רק בחו"ל, ומחו"ל הוא יביא רק את הזכיה. הזכיה אם היא במינוס אז הוא לא יכול להביא אותה.

זה החוק שאישרנו, רבותי, על הזכויות ברוטו הוא
יצטרך לשלם עשרים וחמישה אחוז.

כבר דנו בזה. אני לא רוצה להיכנס לזה.

הצעת החוק הזאת זה מס שפתיים. בסופו של יום
לא יהיה פה מס. זה נוגד את חוק כבוד האדם וחירותו, פוגעים בממונו של אדם, אין תכלית ראויה ולא מעבר למידה. נתן לך דוגמא נדב שהאיש הפסיד חמש מאות דולר ולשיטתם יהיה מס. אני רוצה לראות את אותו בית דין, יושבים פה עורכי דין, שיגידו שהאיש הזה צריך לשלם מסים. מהי התכלית הראויה שהוא ישלם מסים. זה דבר אחד. נכנסו לקזינו ומצאו שולחן מלא כסף, איזו מן הוכחה זו שזה רווח או הפסד או אני לא יודע מה, בסך הכל אתה רואה שזה כסף. לכסף אין ריח ועל הכסף לא כתוב אם הוא רווח או הוא הפסד, לא כתוב בו כלום. אני אומר בסופו של יום, בכל ההימורים הממשלתיים, סך כל הזכיות הם פחות מההשקעה של האנשים. בפיס בסביבות שישים אחוז. במילים אחרות כלל האוכלוסיה מפסיד תמיד ארבעים אחוז. אין רווח. עכשיו יש האדם הבודד, אז בואו נגיד שבפיס יהיה ניכוי מס במקור, נקודה, ואתה מתעלם מההוצאות וכך הלאה. תגיד ברחל בתך הקטנה שאתה לוקח כל זכיה לחוד ואתה מתייחס לכל זכיה לחוד. כי אחרת מה זה השתכרות או רווח, השתכרות או רווח זה אומר שאתה צובר מספר דברים יחד. אז האיש יבוא ויגיד אני במשך השנה מילאתי איקס כרטיסים. אחרת איפה פה ההשתכרות ואיפה פה הרווח. אם אתה אומר כל זכיה לחוד, בבקשה, בניכוי מס במקור, אז תעשה את זה בחמישה אחוז או בעשרה אחוז. אז אולי יהיה מס.

כדי להשלים את נושא המיסוי על הימורים, הגרלות
ופרסים, ליעל יש תוספת שלא נמצאת בכחול לגבי תיקונו של סעיף 164 לפקודה שעניינו חובת ניקוי במקור.

יעל: הנוסח הלא סופי אבל אני אקריא בינתיים את
הנוסח שקיים בסעיף 164 לפקודה, אחרי באופן ובשיעורים שנקבעו יבוא: וכן רשאי הוא לקבוע תשלום מס באופן מרוכז מבלי לנכותו מהסכום המשתלם באופן ובשיעורים שנקבעו.

הכוונה היא שאת המס ינכה המשלם.

סגרנו את הנושא של ההימורים. אני רוצה לדון
בפסקה 12 שנמצאת בעמ' 331, זה הנושא של פסילת ספרים. יש נוסח מוסכם.

בעקבות הדיון הקודם הבטחנו שנוסיף כמה דברים,
גם להוסיף את השימוע מצד אחד והוספנו אותו גם פה וגם ב145-ב, אנחנו לקחנו ובמקום לעשות הגדרות של חשבונית כוזבת או לא חשבונית כוזבת כתבנו בתוך החוק במפורש למתי זה חל. ואתה תראה שזה בעקבות הדיון, יש לכם את הנוסח החדש.

בסעיף 55 פסקה 12 שעניינה פסילת ספרים, זה
נמצא בכחול בעמ' 331 ואולם הביאו בפנינו נוסח מתוקן, לפני שאני אקריא אותו אני רוצה לציין שהנושא הזה מתקשר או מקביל לסעיף 65 פסקה 9 בפרק המסים העקיפים ושם הוחלט להוריד אותו.

סגרנו אותו כבר פעם שעברה, סיכמנו על נוסח. אני
אגיד לכם גם מה ההבדל ,בעקרון ביקורות ניהול ספרים ואת הביקורת על ספרים עושים במס הכנסה, כמעט לא עושים במע"מ. כל הטיפול בספרים נעשה על ידי מס הכנסה. מע"מ הרבה פחות עושים פסילות ספרים ,הרבה פחות דיונים בוועדות, בכלל באופן כללי, לכן הסעיף הזה אולי יותר רלוונטי למס הכנסה. בעקבות הדיון הקודם שינינו מאוד את הנוסח מבחינת נוסח, וזה הנוסח שנמצא אצלכם.

אני אקריא את הנוסח המתוקן. סעיף 130א, בסעיף
קטן ו' אחרי המבוסס על אי קבלת פנקסים ופסילתם יבוא כאמור בסעיפים קטנים ב או ג. ב. אחרי סעיף קטן י יבוא יא. א. ניתנו הוראות לפי סעיף קטן א יראו את הפנקסים כבלתי קבילים זולת אם שוכנע פקיד השומה כי הייתה סיבה מספקת לרישום כאמור בסעיף זה החלטת פקיד השומה, אם נעשה שימוש באחד מאלה: 1. נעשה שימוש בחשבונית שהוצאה ללא מכירה או מתן שרות או שהסכום הנקוב בה אינו משקף את המחיר שנקבע למכירה או למתן שרות לפי העניין. 2. בדו"ח שהוגש לפקיד השומה לא נרשם סכום הכנסה מהותי. 3. בדו"ח שהוגש לפקיד השומה נתגלעה הוצאה פרטית או הוצאה ללא רכישה או קבלת שרות והכל או שהסכום כאמור אינו משקף את המחיר שנקבע והכל באופן שהפחית את ההכנסה החייבת או הגדיל את ההפסד בסכום אמיתי. ב. היה אדם חולק על החלטת פקיד השומה רשאי הוא לבקש מפקיד השומה בבקשה שתוגש בתוך שלושים ימים מיום קבלת ההחלטה לחזור ולעיין בה ולשנותה. דחה פקיד השומה את הבקשה כולה או חלקה ניתן לערער על החלטתו זו כאילו הייתה צו לפי סעיף 152 ב ובלבד שהמועד להגשת הערעור יהיה שישים ימים מיום מתן ההחלטה או יחד עם הערעור על השומות שנערכו בעקבות החלטתו. ג. בסעיף קטן זה חשבונית כמשמעותה בהוראות לפי סעיף זה או חשבונית מס כמשמעותה בהוראות מס ערך מוסף. פקיד שומה למעט סגן פקיד השומה וגובה ראשי.

בעצם היום נותנים בלי רישום תקבול נותנים
לנישום אפשרות או להביא שיראו רק על אי רישום תקבול או לחכות לדיון על הצוים ולנהל את כל הדיון ביחד. או בפסילה רגילה. הרעיון הוא אותו דבר, אתה יכול לערער רק על הפסילה, אתה בוחר או לערער עם הפסילה או אם בחרת לא לערער על הפסילה בשלב של הפסילה לחכות לצוים ולדון בזה עם הצוים.

יעל: זה קיים גם ב145-ב רבא בסעיף קטן ב.

העקרון הוא שזה נותן לך את האופציה.

יש את הנושא של המס השנוי במחלוקת, שהיום
אני ניגש לערעור, המס שנוי במחלוקת נשאר אצלי. פה משנים את זה לגמרי, הופכים את היוצרות וחצי מהמס יעבור למס הכנסה אם שילמתי ביתר. זה הסעיף היחידי שאני מבקש להתייחס אליו.

בסעיף הזה מספר פעמים כתוב פקיד שומה. כל
הפעמים חוץ מפעם אחת זה כולל עוזר פקיד שומה. רק פעם אחת זה לא כולל עוזר פקיד שומה. אז בואו תנסחו את זה נכון, כי אחרת, כל פעם שאומרים פה פקיד שומה זה יכול להיות גם עוזר פקיד שומה, רק פעם אחת זה במקרה בהשגה. אתם לא אומרים את זה. כתוב היה אדם חולק על החלטת פקיד השומה. החלטת פקיד השומה יכולה להיות גם עוזר פקיד שומה. אז בוא תגיד שפקיד שומה זה רק לעניין השימוע.

אנחנו בעצם נכנסים לכל הנושא של עריכת שומה,
בפסקה 20 שנמצאת בעמ' 333 נוסף סעיף גדול, חדש, שנושאו עיכוב החזר מס בהליך שומה. זה מתקשר לפסקאות נוספות וביניהם 16, 18 ו21-.

אני אציג את המצב הקיים. אני אסביר למה אני
חושבת שזה בחלקים מסויימים אפילו שינוי חיובי במצב הקיים, במצב כמו שהוא נוהג היום. יש חלק שלילי ויש חלק חיובי. בואו נדבר על הסיטואציה שבה מדובר. מדובר בסיטואציה שבה מגיש אדם דו"ח ומסתבר שמתוך הדו"ח מגיע לו החזר. כי זאת הסיטואציה הרגילה. בא פקיד השומה, בודק את הדו"ח ומחליט שבעצם הדו"ח לא משקף נכון את מה שהוא חושב, וזה לחלוטין את מה שהוא חושב. מה הוא עושה היום, היום אתם מכירים את כל ההנמקות, מעכב את ההחזרים. אם הוא מעכב, מוציא הנמקה א', מוציא הנמקה ב', ואני מכירה את הפסיקה של הארגון למימוש האמנה, עם הויכוחים שיש סביב זה, מה מותר ומה אסור לעשות בעניין הזה של עיכוב החזרים אבל מה שקורה היום זה מעוכב, ולא רק מעוכב, מעוכב כמעט בלי מגבלה של זמן בחוק.

מה נכנס לתוך החוק , מה אנחנו בעצם אומרים, אנחנו בעצם אומרים בסיטואציה כזאת, בתנאי שפקיד השומה מוציא את השומה תוך מאה עשרים יום, לא בלי מגבלה, בתנאי שהוא מוציא את השומה תוך מאה עשרים יום ולא יותר, עד המאה עשרים יום האלה מותר לעכב את כל ההחזר. אחרי המאה עשרים יום, אם ממשיך ומתנהל הדיון מותר לעכב רק חצי, לא את מלוא הסכום. אם נהיה אמיתיים וכנים, יחסית למצב שקיים היום, מה שקורה היום בדיונים, כשמתחילה התדיינות לא מחזירים את הכסף. מתי מחזירים את הכסף, לפני ההתדיינות, זה לא משנה את המצב. אני מדברת על מקרים שהוציאו את השומה תוך תשעים יום, במקרה שהוציאו שומה תוך תשעים יום, היום לא מחזירים את כסף. תוך תשעים יום מוציאים שומה, לא מחזירים את הכסף וגם לא חצי מהכסף. שלא לדבר על זה שהסעיף הזה מועתק ממע"מ, במע"מ יש סעיף דומה, זה בדיוק סעיף כמו שיש כבר במע"מ בחוק.

עוד דבר, וזה קצת על מה שקורה בהליך אזרחי רגיל ולא בהליכים מהסוג הזה של ערעורי מס הכנסה. אם אנחנו משוים את הדיונים במס הכנסה לדיונים אזרחיים רגילים בין שני אזרחים, הסעד הראשוני שיש לבנאדם כשהוא מגיש תביעה זה סעד של עיקול זמני. כשבא אדם ומגיש תביעה יש לו בקשה לעיקול זמני. נכון שזה תלוי באישור בית משפט אבל יש לו בקשה לעיקול זמני. בעצם לפקיד השומה אין שום סעד של עיקול זמני רגיל. אני לא מדברת על כזה שאני פוחדת שיש לי ראיות שהוא הולך לברוח אלא עיקול זמני, אין. אני צריכה להוכיח שהוא יברח מהארץ, הנטל מאוד כבד. אין עיקול זמני רגיל. מה אנחנו בעצם עשינו בסעיף הזה, אנחנו יוצרים איזה שהוא מאזן שמאפשר, קודם כל מחייב את פקיד השומה מצד אחד בלוח זמנים של הוצאת שומה הרבה יותר מהיר מאשר הליך רגיל כדי להגיע להתדיינות, ואומרים לו בינתיים יש לך עיקול זמני, יש לך עיכוב על הכסף שיש לך. בתנאי שתפעל בלוח הזמנים ובתנאי שבזמן שהגענו לשלב של השגה וערעור אתה חצי מהכסף מחזיר. אתה לא מעקל. זה מקור הסעיף. אני חושבת שהוא מוצא את האיזון הנכון בין זה ובין זה. הוא לא דרקוני כמו שכולם עושים ממנו, בהשוואה לחיי המעשה, ואני מאמינה במה שאני אומרת, הוא הרבה יותר טוב.

אני כמשפטן, מעבר לכל דבר אחר, אני גם חושב
שבית המשפט יפסול את הסעיף הזה, לגבי דבר אחד. נתחיל מהסוף, פסקה ג', היא מדברת על החלטה בהשגה, בתוך מאה שמונים יום ממועד ההשגה. כלומר זה לא קשור לכל מה שאמרת קודם עם התשעים יום ומאתיים ועשר. פה זה בכלל מנותק מכל האמיתות האחרות, פה את מדברת על אדם שהגיש השגה במקרה ששילם מס ביתר. עכשיו קודם כל עצם הסעיף כולו, קודם כל תחברי בין הדברים, זה לא מחובר, זה מנותק פה היום. מעבר לזה היום על פי החוק, פקודת מס הכנסה בסעיף אחר, בסעיף 184, נאמר במפורש, מס שנוי במחלוקת להחזיר לנישום. מס שנוי במחלוקת לא גובים אותו. ואין פה מה לדבר.

לא, לא ישולם מס שנוי במחלוקת, לא לא מחזירים.

לא מדובר על החזר, החזר זה לא הפקטור פה,
העובדה היא שהכסף נשאר בידי האדם הפרטי, האזרח. הסעיף הזה קיים בפקודה. הסעיף הזה קיים בכל חוקי המס בארץ ובעולם. את פוגעת בו כי מה את אומרת, מי שיצא פראייר ושילם את תופסת אותו בהשגה ועד מתי את מעכבת את זה, לא עד שתפסידי בתיק, עד חוב המס על פי פקודת המסים גבייה. כלומר אם במקרה הפסדת במחוזי ואת ערערת לעליון גם אז יצרת לעצמך פה איזה מנגנון לעיכוב הכסף. זה דבר שלא יעלה על הדעת. אז אני אומר ככה, קודם כל אם את מסירה את ג' לגבי ההשגה וכל מה שקשור בהשגה זה דבר אלמנטרי.

אני לא מבינה מה אתה אומר, כי לפני ההשגה יש
שלב של הוצאת שומה. אז אני הרחבתי עד השלב של הוצאת השומה.

תחזירו את הכסף.

אין היגיון, הרווחתי עד אז זמן משמעותי,

אז תבטלי את סעיף 183,

אבל זה מה שקורה היום איתן,

אבל יש לך פה סתירה בין סעיפים. אני לא מדבר על
זה, על ההחזר, מה את משדרת לכל עם ישראל, חבר'ה, לא להיכנס ליתרת זכות. רק בהם את פוגעת.

אין חשש אמיתי שהמדינה לא תחזיר המגיע בסופו
של דבר, ומקבלים הצמדה וריבית.

אני אומר לך סוד, כל מי שנוכח בחדר הזה כולם
במס ביתר, למה, כי אנחנו בדרך כלל לא רוצים להיות בספק בכלל, משלמים את הכל פלוס.

ואם לא בודקים לך את הדו"ח ומוציאים לך את
השומה בזמנים שנקבעו במאה עשרים יום אז אתה תקבל גם את הכסף.

טלי היום זה מאה שמונים, מחר זה יהיה מאתיים
ארבעים, ואחרי זה זה יהיה ארבע שנים. הרי אנחנו יודעים מה הולך פה. אבל חוץ מזה, למה לפגוע באנשים ששילמו ביתר, וחוץ מזה,

בוא נלך למקרה שהוא מקרה אמיתי וקיים. אדם
לא רוצה לשלם את הכסף. הולך ומגיש דו"ח מופרך לחלוטין. הוא שילם מקדמות ,עכשיו פתאום הוא צריך כסף. אסור לי לעכב את הכסף.

אבל כמה מקרים כאלה ישנם?

אז אני אומרת, אני חייבת להוציא שומה תוך מאה
עשרים יום.

אני מציע הצעה, תרדי מהסעיף הזה לפחות לגבי
בתי משפט. לגבי ערכאות שיפוטיות תרדי מהסעיף הזה.

בוא תחשוב על הסיטואציה. תחזירי לו ואחר כך
תגבי ממנו, זה מה שאתה אומר.

אז תורידי את זה לכל עם ישראל.

אני לא גובה, אבל אני אומרת שאם כבר יש אצלי
אז אני אומרת לו חכה, אני אחזיר לך. אין ערבות יותר טובה מאשר ערבות מדינה.

תגידו חבר'ה, אתם רוצים שיעלו לכם את המסים?
השנה ירדה הגביה. אם ימהרו להחזיר כסף יהיה גרעון, יגדילו את המסים. תחשוב רגע כאזרח המדינה שאתה לא רוצה שיעלו מסים. אם יהיה גרעון גדול מידי יעלו לך את המסים.

למרות שזה לא נראה לכם זה פשוט מגדיר מצב
קיים.

יש מצב קיים טלי שאת צריכה בודאי לדעת
שבדיונים במס הכנסה ברגע שיש יתרת זכות המפקח אומר קודם כל תביא את הכסף.

הדברים שנאמרו מפי הנציבה הם משקפים את
המצב העובדתי אבל גם היא בהגינותה הרבה לא הציגה אותם כדבר הנכון והחוקי אלא כמה שקורה בשטח. גם מה שאמר כמובן חברי רואה חשבון שטראוס, כשצרכי הקופה מחייבים אז בפועל לא כל כך מחזירים. מבחינה זאת אלה דברים שהיו ואולי יהיו.

נדב אני רוצה להבהיר, אני מאוד בעד להחזיר, ואני
חושבת שצריך לעמוד בתשעים יום בחוק, אבל אני מאוד בעד זה שאם יצאה שומה תוך תשעים יום ,שהכסף יישאר. זה שני דברים שונים.

בואו נדחה את העקרון לשנה יותר טובה, כשהמצב
במשק יהיה יותר טוב.

עד פה בשיקולים המעשיים. בשיקולים העקרוניים,
ואני חושב שכאן אני מצטרף לעו"ד איתן צחור במאה אחוז, אסור לנו לפי דעתי להעביר חוקים שהמוטו שלהם חבר'ה, בואו נתפוס בינתיים. כיוון שיש לזה השלכות ברורות, להערכתי אי אפשר לקבל ברצינות את האבחנה הנכונה הטכנית שאנחנו לא גובים, אנחנו רק לא מחזירים. זה בדיוק אותו דבר. ואני אגיד עוד משהו, מס הכנסה בחוק התאומים, יושבים פה אנשי מקצוע, כשיש החזר וההחזר מקוזז בצדק מס הכנסה אמר מצד אחד זה החזר, מצד שני, זה שתי פעולות. היינו אם אתה מחזיר ומקזז, אפילו אם זה רעיוני, גבית. זה לא מתקבל על הדעת, אנחנו מבינים שבשטח בשנה קשה לא יחזירו, אבל שבספר החוקים יבואו ויגידו שחצי מהמס השנוי במחלוקת לא מחזירים לנישום, ולכן מה שאמרה קודם היועצת המשפטית, בואו נגיד שלא נחזיר אף פעם אף מס לאף אחד.

נדב אבל תראה במה זה מותנה, בהוצאת שומה תוך
מאה עשרים יום. זה לא כל אחד. אז אני אומרת מה ההבדל בין מאה עשרים לתשעים, אם זה יהיה תשעים אז זה קשה, אבל אני אומרת בואו נוציא שומה.

גם כשהשומה הוצאה בזמן וגם באמת כשהאנשים
עשו את תפקידם התוצאה הסופית שאדם שיש לו יתרת זכות לא יכול לקבל אותה מכיוון שהוצאה דרישה שהוא חולק עליה והוא נלחם בה, המצב הזה הוא לא תקין. אגב אנחנו מצטרפים למה שאמרה חברתנו שבאופן מעשי אותם אנשים שעד כדי כך הם מרחיקים לכת הם לא עומדים ביתרות זכות גדולות בלאו הכי.

חיים: אני רוצה לתת אנקדוטה, הייתי בהרצאה בפקיד
שומה טבריה לפני שבוע. קם אחד מרואי החשבון אומר אני מבקש שתחדשו את האופציה שאנחנו נוכל לקבוע למי שהיה לו פטור בניכוי מס במקור, אנחנו נקבע שיעור ניכוי מס במקור. למה, כי יש סוגי נישומים שטוב שינכו מהם בזמן אמיתי. ועוד אנקדוטה, אנחנו הכנסנו בזמנו דיווח דו חודשי בניכויים ובמקדמות. ואני בזמנו וירא כי טוב אמרתי בוא נעביר את זה לשלושה חודשים. אנשים אמרו לי המהלך הוא טוב, לא שלושה חודשים. זאת אומרת אנשים היו מרוצים שהכסף יישאר אצלנו כי הם יודעים שאחר כך לא יהיה ממי לגבות. אז יש פער, אם מדברים פה על אוכלוסיות חריגות, יש לא מעט אוכלוסיות, ובטח במצב הקשה היום, שטוב שיהיה המנגנון הזה שלא הכסף יוחזר במהירות ואחר כך אנחנו נתחיל להיטפל לנישום. אז צריכים גם לראות את הפן הזה, שיש לא מעט נישומים שטוב שיש את המנגנון הזה שמשאיר את הכסף אצלנו.

אני עוד פעם אומרת, אני בעד להחזיר ולהחזיר מהר
בפחות משלושה חודשים. אבל באותם מקרים שאנחנו רואים על פני הדברים שצריך לנהל התדיינות עם הנישום, וזה המקרים, זה לא מקרים אחרים, שעל פני הדברים ברור שאנחנו צריכים להוציא שומה או צריכים להתדיין עם הנישום, במקרים האלה אנחנו רוצים שהכסף יישאר.

לפחות דבר אחד, מה שאני מציע, במקום פקודת
המסים גביה תכתבי אלא אם כן החליפו את המשפט בערעור אחרת.

איתן, מה שאתם בעצם אומר, וזה אני מוכנה
לחשוב, מה שאתה אומר זה בית משפט מחוזי מחליט לרעתנו,

אם הגעתי למחוזי והשופטת מתרשמת שיש לי
קייס, אז למה את אומרת פה עד פקודת מסים גביה, איזה מן דבר זה, תגידי אלא אם כן החליט בית המשפט אחרת.

אתה יודע כמה מקרים מגיעים לעליון?

את פה כותבת עד העליון.

מדובר על עשרה מקרים בשנה,

אני מבקש בפסקה ג' במקום בפקודת המסים גבייה,

אם יש ערעור בבית משפט אני אתן שיקול דעת
לבית המשפט לקבוע שצריך להחזיר.

רציתי להגיד משהו לטלי בעניין הסעיף הקודם,
בעניין של איזון, אני מזכירה שוב את מה שאני אומרת, לא קיים איזון כזה ממש בפועל בניהול של דרכי פעולה של הנישום. משום שהיום נישום שמגיש את הדו"ח שלו והדו"ח שלו בסדר הוא לא מייד מקבל 01.

אני שמחה שאת מעלה את זה, זה דבר שאין
בחקיקה. גם 01 זה לא בחקיקה. אבל אני אומרת עכשיו, אני התכוונתי להגיד את זה בהמשך, עוד נזכיר את זה בהמשך, אנחנו הולכים למהלך של מה שהיה פעם 01 במהלך של אישור דו"חות, אחוז מסוים של דו"חות שיאושרו לפי קריטריונים שאנחנו נקבע,

אנחנו משדרים לציבור שמאמינים למדווחים וכדאי
לדווח,

אני אומרת פה, ואנחנו נקבע, האחוז שאנחנו
מדברים עליו זה לדעתי חמישה עשר אחוז מהדו"חות יאושרו עם קבלתם, בתנאי כמובן שיעמדו בקריטריונים שאנחנו נקבע. זה לא כל דבר, נקבע קריטריונים שהם פחות או יותר סכום ההכנסה המדווחת, והמטרה שלנו חמישה עשר אחוז מהדו"חות לפחות לאשר ב01-.

זה נכון מה שאת אומרת ותבורכי על ההחלטה
הזאת אבל אני עדיין אומרת שלא קיים מצב כזה שכמו שאומרים אם אנחנו פתחנו את הספרים של הנישום ומצאנו שיש שם בעיות, פסולים וילך לו כל התהליך וגם את ההחזר שלו ולבית משפט. מצד שני אם אנחנו יושבים עם הנישום ופתחנו את הספרים שלו והם בסדר ,הוא יוצא ,הספרים שלו, לא בגלל חמישה עשר אחוז, הוא יוצא בגלל הספרים שלו עם 01. זה לא קיים.

חיים: לא נכון. עובדתית היום שולחים שומות חמישים
אחוז משנות המס שמוגדרות בשומה, חמישים ושתיים,

להגיד לנישום שמע, דיווחת, הספרים בסדר, בדקנו,
הכל מצויין,

אני אגיד עוד דבר, גם על זה יש איזו החלטה
עקרונית, כקביעה עקרונית על סכומים קטנים תהיה הוראה לא להוציא שומות בכלל. עכשיו זה לא ממש לפי החוק, לא כתוב בפקודת מס הכנסה עד חמשת אלפים שקל אל תוציאו שומות אז אנחנו עושים את זה בצורה טיפה אחרת, אנחנו אומרים עד חמשת אלפים שקל רק אישור פקיד שומה. אבל הרעיון הוא כמדיניות על שומות בסכומים קטנים, זה בדיוק קשור למה שאתה אומר, הספרים בסדר,

מה זאת אמרת לא להוציא שומה, האדם הגיש את
ה00- שלו ויש לו שם החזר של חמשת אלפים שקל,

תאום הוצאות. מי שמדווח על מיליון שקל פתאום
יבואו ויגידו לו חמשת אלפים שקל תתאם הוצאות.

אנחנו מתחילים את ההקראה של הסעיף.

פסקה 20 בעמ' 333. אחרי סעיף 160 יבוא עיכוב
החזר מס בהליך שומה 160א רבא, א. על אף הוראות סעיפים 159א רבא ו-160 רשאי פקיד השומה לעכב את החזר המס ששולם יתר על הסכום בו חייב הנישום על פי הדו"ח או השומה כאמור באותם סעיפים עד גובה מחצית מהסכום המגיע לנישום כאמור או עד גובה הסכום השנוי במחלוקת לפי הנמוך מביניהם אם הורה פקיד השומה לבדוק את הדו"ח. ב. עיכוב החזר המס כאמור בסעיף קטן א יחול על מאה עשרים ימים,

אני ביקשתי שזה יהיה תשעים יום.

סעיף קטן ב. עיכוב החזר המס כאמור בסעיף קטן א יחול עד תשעים ימים ממועד קבלת הדו"ח ואולם אם קבע פקיד השומה את השומה לפי מיטב … כאמור בפרק נישום בחלק ט' לפני שחלפו תשעים ימים כאמור רשאי הוא לעכב את ההחזר עד גובה מחצית מסכום המס שקבע בשומה כאמור למשך תשעים ימים נוספים, ואם הוגשה השגה לפי סעיף 150 למשך תקופה נוספת שלא תעלה על מאה שמונים ימים נוספים מהיום שבו הוגשה ההשגה. ג. הייתה החלטה בהשגה בתוך מאה שמונים ימים ממועד שהוגשה ההשגה רשאי פקיד השומה לעכב את ההחזר עד גובה סכום המס שנקבע בשומה כאמור עד המועד שבו ניתן לגבות לפי פקודת המסים גביה את חוב המס לפי השומה שקבע,

כאן אנחנו נוסיף שבית המשפט שבפניו מתקבל
הערעור רשאי לקבוע אחרת. אלא אם כן קבע בית המשפט שבו מתברר הערעור אחרת. המגבלה של הזמנים לא חלה על פני שנים ותמיד אתה יכול לפנות לבית המשפט להחזיר לך את הכסף. אנחנו מדברים על מגבלות של זמנים, של תשעים יום ואז עוד מאה עשרים יום מבחינת התהליך, ובכל מקרה אתה יכול לפנות, ברגע שהגעת לבית המשפט אתה יכול לבקש ממנו להחזיר את הכסף. אז יש את כל האיזונים בעניין הזה. אתה מקבל ריבית של ארבעה אחוזים, תגיד תודה. פטורה ממס. אתה יודע מה, אם אתה רוצה קנס גרעון הפוך, אני לא מסכימה לחמישים אחוז. אז היום זה חמישים אחוז כדי ליצור את האיזון הזה.

בחוק היום יש מצב שאם בסופו של דבר השומה
היא באחוזים גבוהים יותר מאשר הדו"ח שהוגש יש גרעון. אין סימטריה. עד עכשיו לא דרשנו את הסימטריה. אבל כאן מדובר במצב שבאופן תיאורטי יכול להיות שמעכבים כסף להרבה זמן. בסופו של דבר בדרישה המקורית אין זכר. זאת אומרת לא שחלקה. אין. אנחנו חושבים שבמקרה כזה זה לא דבר סביר שהנישום יקבל את כספו בחזרה עם ריבית והצמדה וזהו.

כמה זמן למעשה אפשר כאן לעכב?

אם הוא לא מבקש את ההחזר בפועל זה יכול להגיע
לכמה שנים.

אבל אם יוצאת שומה יש לך תשעים ועוד תשעים
ועוד מאה שמונים. אז זה לא שנים.

זה שנה מרגע שהגשת את הדו"ח. אם נניח יש לי
החזר השנה והדיון הוא על שנת מס קודמת אז יש לי החזר אני יכולה לעכב אותו מקסימום שנה.

גם עם הסעיף?

כן. יש לי החזר בשנת 2000, הגשתי את הדו"ח ב-
2001, יש לי בדיוק תשעים יום כדי שאני אוציא שומה. עד התהליך שמרגע שמגיע לי ההחזר, מרגע שהגשתי את הדו"ח ועד שהגעתי לבית המשפט מקסימום שנה.

אני לא מבין בניסוחים משפטיים אבל אם זה שנה
זה לא נורא.

אם כבר התחלנו לדון בנושא עיכוב החזר והליך שומה, אני רוצה לסיים את נושא עריכת השומה וההשגה, ולכן אנחנו עוברים לפסקה 16 בעמ' 332, שאחריה באותה נשימה אני אקריא גם את פסקאות 18 ו21- שגם הם באותו הקשר.

אם כך פסקה 16: בסעיף 145א בפסקה 2 במקום תוך שלוש שנים יבוא תוך ארבע שנים.

פסקה 18: בסעיף 150ב במקום סעיף קטן ב יבוא: ב. לא הגיש הנישום דו"ח לשנת מס מסויימת והוצאה לו שומה לפי סעיף 145ב לגבי אותה שנה יראו כהשגה לאותה שנה רק דו"ח שהגיש לגביה.

פסקה 21: בסעיף 167א בסופו יבוא: או בתוך ארבע שנים מתום שנת המס שבה הוגש דו"ח הניכויים השנתי האחרון של החייב בשנת המס, לפי הוראות סעיפים 161, 164, 42, 43 לפי המאוחר.

מעבר לחלק הברור, שאנחנו מאריכים את תקופת השומה משלוש שנים לארבע שנים, זה מה שמופיע בחוק, יש פה גם איחוד של תקופות שומה ויש פה עוד חלק וזה התאמה של תקופת השומה של הניכויים לתקופת השומה של מס הכנסה של השומה הרגילה, במקום שיהיה חודשי שיהיה שנתי.

בואו נראה מה קרה מאז תיקון 114 וחוץ מזה עוד כמה שינויים שאנחנו עוברים עכשיו. הרעיון של תיקון 114 היה באמת לבוא ולתת יותר ודאות לנישום כדי שהוא ידע שכעבור שלוש שנים מטפלים בדו"ח ובזה נגמר העניין, התיישנה התקופה, נותן ודאות לנישום שבזה נגמר הסיפור מתוך מטרה שכן נוכל לטפל בצורה רצינית בתיקים ולעשות בדיקה יסודית של הדו"חות. הרי לא רוצים שלא נטפל בדו"חות. אז זאת הייתה המגמה.

מה קרה מאז תיקון 114, קרו מספר דברים. קודם כל ברור שתיקון 114 הגדיל מאוד את השימוש ב147- בגלל הקיצור של התקופות, בין שרצינו ובין שלא רצינו, הגדיל אמיתית את השימוש בסעיף 147 לכאן ולכאן. דבר שני שיטת הפרמיה אצלנו עכשיו בימים האלה עוברת שינוי, כשהשינוי בשיטת הפרמיה מביא לזה שיטפלו בכל תיק יותר זמן ובצורה יותר יסודית מאשר קודם. המשמעות של זה זה טיפול בפחות תיקים במסגרת פקיד השומה, אולי טיפול יותר יסודי בכל תיק. שזה שינוי שמביא לזה שאם אנחנו נשארים עם השלוש שנים אנחנו מטפלים בפחות תיקים.

ודבר אחרון, וזה חלק ממדיניות שהזכרתי קודם, ביחד עם זה שעבר תיקון 114, באותה תקופה פחות או יותר בוטל מה שעכשיו אני הולכת להכניס ולהחזיר זה השימוש באישור דו"חות, ב-01. קצת לפני זה בוטל השימוש ב01- שניתן בעת קבלת הדו"חות. בעצם אני אומרת אנחנו אמנם מאריכים לארבע שנים את התקופה, יוצרים פחות ודאות מבחינת הארכה לארבע שנים אבל מצד שני אנחנו מחזירים את ההתחייבות לנישומים ואומרים אחוז מסוים מתוך הדו"חות שיוגשו, חמישה עשר אחוז כנראה, האחוז שעליו אנחנו מדברים, לפחות חמישה עשר אחוז, לפי קריטריונים שנקבע, זה דו"חות שיקבלו אישור מיידי. אנחנו מדברים על עצמאים כשלב ראשון, אני בודקת את האפשרות גם לחברות כי אני חושבת שאם נוכל ואם נמצא את הטכניקה נעשה את זה גם לחברות, גם לאחוז מסוים של החברות. אני רוצה לתת לאלה את הוודאות, מייד, לא לחכות גם לא שלוש שנים, ויחד עם זה להשאיר לשאר שהם לא עומדים בקריטריונים את האפשרות לבדוק לתקופה יותר ארוכה בדיקה יותר יסודית של הדו"חות בעקבות שיטת הפרמיה החדשה. ולכן זה משלים את כל הדברים. התוצאה של תיקון 114 הייתה לא טובה למערכת מבחינת האפשרות של בדיקת הדו"חות. גם נדמה לי הרבה יותר התדיינויות היו בשימוש בסעיף 147 בעקבות תיקון 114 ולפעמים צריך לשנות גם דברים שנעשו לפני חמש שנים. אין מה לעשות.

חיים: אני רוצה להזכיר שאנחנו נמצאים פה במסגרת של
תכנית חרום, של גרעון וכו'. אנחנו מאז תיקון 114 נמצאים במצב עובדתי שמספר התיקים גדל, מספר המפקחים קטן, הבעיות כתוצאה מתיקוני חקיקה, הטיפול בכל תיק דורש יותר השקעה ואני אפילו לא רוצה להגיד באיזה אחוז משנות המס אנחנו מגיעים לטפל. אז אם מדובר בתקופת חרום שצריכים באמת להעמיק את השומה ולהעמיק את הגבייה אני חושב שההעלאה משלוש לארבע שנים זה באמת דבר אלמנטרי שהמערכת זקוקה לו. והנושא של כביכול הוודאות של הציבור, הציבור לא הרגיש כל כך גרוע כשהיה ארבע שנים, והותיקים שבינינו זוכרים שזה גם היה פעם חמש שנים וגם אז הוא לא הרגיש כל כך גרוע. אז אם אנחנו עכשיו חוזרים לארבע שנים אנחנו תורמים למערכת שיהיה לה יותר זמן לטפל בתיקים, וקצת קצת להילחם בהארכת הגבייה.

אני חייב להגיד לך שהלכנו והתקדמנו מחמש
לשלוש שנים, ועכשיו חזרה לארבע, התהליך שבו קיצרנו את התקופה,

אני אומרת ארבע וחלק בעצם מקבלים אישור
מיידי.

האישור המיידי הוא כרגע כשטלי נמצאת בתור
נציבת מס הכנסה ואינני יודע מה יהיה מחר. זה תהליך מינהלי שמחר יכול להתבטל. עכשיו אנחנו התקדמנו, שיפרנו את זכויות האזרח, עכשיו אנחנו הולכים ברגרסיה. אולי צריך פחות עיצומים באגף אז תהיה עבודה.

אני רק אומרת שלא בהכרח שיפרת אפילו את
הזכויות כי התעסקנו ב-147 ופתחנו שומות ויש הרבה יותר התעסקות. נכון שזה יצר ודאות אחרי שנה פחות, אבל גם שלוש שנים זה לא תקופה מאוד קצרה. המחיר לזה, אני מוכנה, אני חושבת שזה גם נכון, אנשים שבאמת אני לא מתכוונת לבדוק ולא ייכנסו לתכנית העבודה ואני רוצה לשדר את החלק הזה שאני מאמינה, אני אתן באחוז משמעותי לאנשים, אני אומרת להם מראש אני לא בודקת אתכם. אני מתחייבת לא לבדוק אתכם מראש.

אנחנו שמענו את דברי הנציבה על עניין ההתייעלות
וטיפול בשומה ועבודה מעמיקה. עצם זה שמגדילים את שנות השומה זה לא מחייב שהעבודה בתיקים תהיה יותר מעמיקה, ואפשר להסתכל אחורה. זה שמטפלים, בלי שום קשר, זה שמטפלים בשיטת התימרוץ מפקחים והפרמיות זה מעולה וזה עונה על צרכים אחרים שדיברנו עליהם, בזה שלא יגזרו שומות ככה ולא יהיה הגדלת מס שלא רלוונטיות, זה נכון. אבל זה שעכשיו מאריכים את תקופת השומה זה באמת לא מתאים לא לתקופה הזאת משום שיש לו עסק והוא רוצה לדון בענייני העסק שלו למה לא לחכות, ובאופן טבעי דרך אגב אם יאריכו את תקופות השומה גם יאריכו את התקופות של הצהרות ההון כמו שהיה פעם, שאנשים לא הגישו הצהרות הון חמש, שבע, שמונה שנים.

חיים: אין קשר. הצהרת הון מעבר לארבע שנים היא לא
רלוונטית.

ידוע שבתקופות שהיו שומות ארוכות יותר אנשים
מגישים את ההצהרות בדרך כלל לפני הדיונים. ידוע שלפני שדנים בתיקים אין מה לעשות הצהרות לפני כן. וידוע שככל שהתקופות היו ארוכות יותר אנשים הגישו הצהרות הון בתקופות מאוחרות שהם היו לא רלוונטיות והדיונים היו קשים ושוב חזרנו לדיונים לא מקצועיים. אדם שיש לו עסק ורוצה לשבת ולדון על הפעילות שהיתה לו בעסק, ועוד אם אנחנו נמשיך הלאה, על האפשרות להגיב על ההשגה גם כן הארכתם את התקופה שמותר לכם להגיב על ההשגה. אני לא מסכימה, אני אומרת שגם לזה אנחנו לא מסכימים. אבל התשובה בקשר למה שאמר חיים דוקלר, אנחנו זוכרים שאנחנו בתכנית כלכלית, ואנחנו זוכרים, לצערנו הרב, שרק אנחנו העצמאים נישא בנטל של התכנית הכלכלית הזאת כי כל שאר החלקים של השכירים וההסתדרות כבר משכו מהתכנית וימשכו מהתכנית. ואנחנו נישא שוב בנטל הזה. מה שאתה אומר לגבי זה שיש מאז תיקון 114 גדלו מספר העסקים, למיטב ידיעתי, ויגידו פה חברי שיושבים פה שמייצגים אנשים, דווקא בשנה האחרונה נסגרו מספר עסקים. זה שהוקמו חברות עם כל מיני, במקום ביטוח לאומי וככה, זה לא רלוונטי, אבל נסגרו מספר רב של עסקים בשנה שנתיים האחרונות. דיברו על מספרים של עשרים אחוז עסקים שנסגרו, יש מגזרים אחרים שנסגרו קצת יותר מעשרים אחוז מהעסקים. הנטל הזה של הארבע שנים הוא גורם נזק נוסף לעסק מזה שהוא יצטרך לדון על הכנסותיו, על הפעילות שיש לו בעסק ארבע שנים אחורה או חמש שנים אחורה.

אני חושב שאדם יכול בהחלט להתייעל, על ידי זה
שהוא יעשה את זה במשך שלוש שנים, אני חושב שהוא יכול להתייעל על ידי זה שבאמת יטפלו בתיקים הרלוונטים ולא בתיקים קיקיוניים שחבל להשקיע בהם זמן כי יש בהם תשואת מס אפס. חבל באמת לקפח את עקרון סופיות המס וכו'.

בין שלוש לארבע שנים לא מקפחים שום זכות. אבל
להגדיל בשליש את כמות התיקים המטופלת זה מאוד משמעותי, והבדל של שנה לא מקפח שום זכות יסוד ולא פוגע בשום זכות יסוד. אנחנו יוצרים, נכון לאותו נישום, אי ודאות של עוד שנה. אנחנו כנגד זה לאחרים נותנים ודאות מיידית, אבל בסך הכל לא פגענו בשום זכות יסוד. ועוד שליש טיפול בתיקים, יש לו ערך.

האם את תוציאי גם הוראה מנהלית לגבי איזה
תיקים יטופלו ומאיזה דרגת מס בכלל יטופל?

יש לנו קריטריונים כל שנה של תיקים לתכנית
עבודה ויש לנו הוראות שיקחו את בחירת המטה ולא בחירת שדה ואנחנו נלחמים על זה, ואנחנו כל שנה מנסים לשכלל את הכלים, ושנגיע למצב שנבדוק את הדו"חות הכספיים זה בכלל יביא למהפיכה. מה, אתה חושב שהמשרדים עובדים כתכנית כבקשתך, היום ההוראה היא חמישים או ארבעים אחוז לעבוד בתכנית מטה וחמישים אחוז לעבוד בתכנית שדה ומטה. הכל לפי קריטריונים, לפי מחזורי פעילות, מספר עובדים, כל מיני קריטריונים. אני יכול לשלוח לך שתראה את זה, זה אפילו מופץ ללשכת רואי חשבון.

ברוב הארצות רוב התיקים לא נבדקים, נכון
שבחלק יש ארצות שמוציאים את שומת ה-01, כך היה באנגליה, כך היה בארץ בזמן המנדט ועברו לשיטת השומה העצמית על אמת. אבל גם באנגליה ראיתי מהפיכה, רפורמה לפני ארבע שנים, הם עברו גם לשיטת השומה העצמית כדי להפסיק להוציא תשעים אחוז 01. תשעים אחוז 01 הוציאו בתוך אותה שנה. כי זה הנורמה. אתה לא יכול להחזיק לעולם ועד כי המנגנון מעצם טיבו, הטבע האנושי, תמיד אנשים עושים ברגע האחרון או באקראי. כל פעם שמתקרבת התקופה פתאום בדצמבר מתחילים להזמין אנשים לדיונים, ותראו כמה שומות נעשות בתאריך שבין עשרים וחמישי לדצמבר לשלושים לדצמבר. תראו איזה אחוז במשך שנה של שומות יוצאות בתאריכים האלה. זה לא ישנה. אנחנו נחזור, מה שאני מציע, תזמינו פה בנוכחות טלי שדורון לוי יספר לך למה הוא עבר ל-114. כי הוא אמר שה-01 זה לא במקום. הוא אומר 01 זה לא מטרה, 01 זה לא תכלית. זה לא רק כמה זמן יש, יש דברים בכל ארץ בדרך שלה, ויש גם מה שנקרא תרבות של אותה ארץ. באנגליה לא יעלה על הדעת להוציא ברגע האחרון איזו שומה כי לא הספקנו, וכדי שנוכל לשבת. לא יעלה על הדעת. לא עושים דבר כזה. אני ישבתי עם מנכ"ל האוצר ואצלם הגשת השגה לא מעכבת תשלום אלא אם נתת ערובות להנחת דעתו. אז אני שואל את המזכיר הכללי של האוצר איך אתה עושה דבר כזה, אז הוא אומר לי מה יש, אני אומר לו אתה הולך לחברת ביטוח, עושה לה שומה של חמש מאות מיליון שטרלינג, ואז היא צריכה לשלם את זה. היא צריכה לשלם מכיוון שההשגה לא עוצרת את התשלום. ואז הם יעלו אליך לרגל ואז הם ישבו איתך. כי השגה לא מעכבת את התשלום. אז הוא הסתכל עלי, הוא הביט עלי כאילו אני באתי מפלנטה אחרת. הוא אומר סליחה, על מה אתה מדבר. אני שאלתי אותו כל מיני שאלות, אני לא רוצה להיכנס לפרטים, הוא הסתכל עלי כאילו באתי מעולם אחר. האם אתה חושב שהוא מאמין לאזרחים יותר ממה שדוקלר מאמין לאזרחים? חס וחלילה. האם באנגליה אין שוק שחור, האם אין הון שחור באנגליה, האם אין אנשים מעלימי מס, והוא יודע שיש מעלימי מס. אבל שם על אמת כל אדם הוא בחזקת זכאי עד שלא הוכח אחרת. כי זה עניין של התרבות המקומית של אותה ארץ. אסור להחזיר מצבים של אי ודאות מחמת העובדה שמספרים מה קרה מאז התיקון הזה. כי גם מקודם היו מגיעות ארבע שנים ודברים לא היו נגמרים, או שהיו עושים אותם ברגע האחרון.

העלאת התקופה בעוד שנה, למעשה בעוד שליש, מה
היא תתרום לכם מבחינת היקף גבייה?

היא למעשה תאפשר לטפל ביותר תיקים. כמו
שאמרתי קודם אנחנו הולכים לטפל בפחות תיקים ויותר לעומק. זה בא לידי ביטוי, המשמעות של הוספת הארבע שנים שאנחנו מטפלים בשליש תיקים יותר בכל שנה. עכשיו זה ממש משהו מאוד סכמטי. תוספות המס במס הכנסה במהלך שנה הם בערך ארבעה וחצי מיליון שקל, סך הכל תוספת מס. ללא 03. בגבייה זה בערך קצת פחות. הגבייה של השומות. אם אנחנו הולכים לגבייה של תוספת של שליש זה יכול להיות גם מיליון שקל. אני לא יודעת אם זה בדיוק שליש אבל זה סדרי הגודל.

אז למעשה מה שאתם טוענים שאם נוסיף עוד שנה
אחת יש לכם צ'אנס לגבות ארבעה מיליארד שקלים?

לא, עוד מיליארד.

אנשים לא יעבדו יותר. גם אם יש לך שלוש שנים
פתוחות או ארבע שני פתוחות, ממילא המפקח או מי שמטפל בתיק לא בודק יותר. כי יש פה קיבולת של יכולת עבודה. ובסופו של דבר, בסופו של יום, אתה תראה שרוב השומות של ה03- עושים את כל ההכנסה בשנה האחרונה או באחת השנים. לא בודקים על אמת את השנים האחרות.

אבל אם שכר העידוד ינותב לזה אז הוא כן יטפל
בשנה הזאת.

רק תסבירי אריתמטית איך נוסף לך עוד שליש.

מבחינת הזמן שאני אצטרך לטפל, כשאני מטפלת
באותו תיק בארבע שנים ולא בשלוש שנים יותר קל לי לטפל בשנה הרביעית יחסית למה שאני אטפל עכשיו בתיק חדש בשלוש שנים חדשות. מבחינת זמן, מבחינת ההתייעלות מבחינת הטיפול יותר קל לי לטפל בתיק הזה מאשר בתיקים אחרים. אתה צודק שאותו מפקח, יש כמות תיקים מסויימת שבו הוא יטפל ולא יותר. כמות עבודה שאותה הוא יעשה.

ככל שיותר שנות מס מבוקרות ככה ההסתברות
לתוספת מס יותר גבוהה. ופה יש הסדר שנות מס מבוקרות כי היום אנחנו מטפלים בשמונה אחוז מהתיקים, ועם השכר עידוד שאנחנו הולכים עכשיו ללכת לעומק אנחנו נרד באחוז הזה. אז לפחות שתהיה אופציה לטפל ביותר שנים כי כמו שאמרה טלי יותר יעיל לטפל בעוד שנה נוספת בתיק נבדק מאשר לקחת תיק אחר.

יש דבר שנקרא מסה קריטית. שימו לב רבותי, שרובהדברים שדנו בהם בציבור זה מתפרש כהחמרה וכמועקה נוספת. המינימום של המינימום, אני כמובן מצטרף למה שאמרו חבריי שאנחנו לא רואים בזה פתרון אמיתי, אבל המינימום של המינימום צריך ללוות את זה בדבר שגם ככה לדעתנו הוא קיים, אבל לפחות כלפי חוץ נציבות מס הכנסה לא אישרה. היום אנחנו בתקופה שיש פסקי דין לא פעם שמשנים סדרי עולם. באופן מעשי לא כל כך נותנים לתקן דו"חות. ויש גם טענה שאי אפשר לתקן. בתקופה שבה השומה לא התיישנה המינימום בואו נאפשר לנישומים לתקן דו"חות, בגלל פסיקות. הרי היום מה קורה, כשמפקח בא אחרי ארבע שנים הוא משתמש בכל התחמושת והחוזרים והפסיקות, ובצדק, שהצטברו לאותם שנים. הנישום כביכול ממוסמר לדו"ח שלו. אם בכלל אנחנו הולכים להאריך את ההתיישנות, מינימום בואו ניתן את הדבר שבלאו הכי צריך, לתקן דו"חות. זה לא יקרה הרבה.

במקרה אנחנו נמצאים בתקופה הזו בשלב הבדיקה
של הנושא הזה של הגשת דו"חות מתוקנים והשפעתם, זה נושא מורכב ובעייתי, מאוד קשה לדון בו עכשיו ברבע דקה.

אני חשבתי שהאיזון, ולכן גם דיברתי על ה01-
להוציא את ה01- ולאשר את הדו"חות. חשבתי שזה האיזון הנכון. אם אנחנו מדברים על ודאות לנישומים אז השאלה מה יותר חשוב לנישומים. אם מחזיקים אותם שלוש או ארבע שנים או שבאים אליהם בשנה שהם הגישו את הדו"ח ואומרים קיבלנו את הדו"ח. זה לא רק נחמד, זה יוצר ודאות,

ה01- יותר מאשר להיות איזון הוא סעיפי החמרה
לפסילת הספרים והחשבוניות,

כשאנחנו מדברים על ודאות לנישום זה יותר חשוב.

אם היום מפקח בדיון שמנהל היום גם דן על שנת
98', אני לא מצליחה להבין עדיין, חוץ מרק אלמנט אחד, הלא נגיד שהיום דנים, היום יש דיון, קודם כל עם התנודות שיש במשק, זה לא נותן איזה שהוא רצף כזה, לא רואים שנת 98', שנת 99', ושנת 2001 הייתה אינתיפאדה ושנת 2002 הייתה ככה, זה לא נותן בכלל איזה שהוא כיוון, על צמיחה, הייתה ירידה, זה לא נותן איזו שהיא אינדיקציה כזאת. זה לא נותן שום דבר. הדבר היחידי שזה נותן זה עדיין מעמיד את האדם הרגיל, גם ככה הוא בחוסר ודאות, עם כל התיקוני חוק, זה עדיין משאיר אותו בחוסר ודאות לגבי ארבע שנים אחורה. עדיין 98' נכון להיום יכולים לקרוא לו בעשרים וארבע לדצמבר, כי בעשרים וחמש הם כבר משתדלים שלא, בעשרים וארבע לדצמבר לבוא לדון על 98'.

אתם סותרים את עצמכם, אם אתם אומרים
שתוספת השנה לא תביא לתוספת, אם הוא במילא פועל רק על השנים האחרונות, אין ספק שזה תוספת עבודה ותוספת הוצאות. תראה את רמת הכוחות אז תראה לתת אופציה לעבוד על עוד שנה זה באמת מלחמה בהון שחור. חד וחלק. נותנים את ה01- כמו שאמרה טלי.

הנקודה היא גם, אל תשכח כשאתה נותן את הדבר
הזה, את הסמכות הזאת לפקיד שומה, הוא צריך לתת לישראל שטראוס, הוא מכיר אותו כבר שלושים וחמש שנים ,הוא לא יתן אותו למישהו אחר.

סליחה, זה לא נכון, אנחנו מתגבשים לעשות את ה-
01 קודם כל על סמך קריטריונים ממוכנים של מדידה במדד, מחזור סביר לענף, פרמטרים אחידים לכל המשרדים.

בואו נעשה דבר כזה, אני מבקש מנציבות מס
הכנסה, תעשו על זה חשיבה מחדש, על כל השלוש או ארבע שנים, מה זה באמת מהותי לעומת המצב שבו נישום יודע שהוא גומר בשלוש שנים. זה גם מהווה איזה שהוא לחץ עליכם לגמור את העבודה בזמן ראוי. נדמה לי שאפשר בקטע הזה באמת לרדת. בואו נתקדם לסעיף, תחשבו תוך כדי זה,

זה מהווה לחץ על האנשים, אם אתם מוסיפים עוד
שנה נגמר הלחץ, אתם מורידים את הלחץ.

יכול להיות שנציע ברוח הזאת שזה יהיה שלוש
שנים ושנה רביעית באישור נציב או באישור איזה שהוא גורם שהוא גורם טיפה חיצוני, ואז אנחנו על שלוש שנים ויש איזו הארכה לשנה הרביעית. זה כמו אישור נציב.

את השנה נוסיף ל- 147 ,

מה אנחנו בעצם אומרים, אנחנו בעצם אומרים
שתהיה שנה רביעית, תבוטל השומה 147/00, אין, לא קיים, לא הצענו להחזיר. בעצם אנחנו באים ואומרים את השנה הרביעית ,זאת אומרת אפשר יהיה לעשות אישור נציב על השנה הרביעית, זה כמו 147/00, זה אותו דבר. זה להגיד שנה נוספת באישור נציב.

אנחנו כפשרה מקבלים את זה. היינו שמחים אם
היו מקצרים גם את השלוש שנים. אבל גם בהשגות לא יכול להיות שיגידו ארבע שנים בהשגה. מה שהם אומרים, התחיל תהליך של השגה, כבר אמרתם שאתם רוצים עוד מאה אלף שקל, אז תגמרו את זה.

השגה זה פסקה 19 בעמ' 333, בסעיף 152 במקום
סעיף קטן 2 יבוא: ג. אם בתוך ארבע שנים בתום שנת המס בה נמסר הדו"ח לפי סעיף 131 או בתום שנה מיום שהוגשה ההשגה לפי המאוחר ביניהם לא … כאמור בסעיף קטן א ולא ישתמש … לפי סעיף קטן ב יראו את ההשגה כאילו התקבלה. ואולם השגה שהוגשה על שומה שנערכה לפי סעיף 145ב … התקבלה רק אם לא השתמש פקיד השומה בסמכויותיו כאמור בסעיף זה בתוך חמש שנים מסוף שנת המס שבה הוגשה.

אם אנחנו חוזרים לדיון ואם אנחנו מקצרים אז
במקום חזרנו לשלוש שנים ולא ארבע שנים צריך להיות פה אם בתוך שלוש שנים מתום שנת המס שבה נמסר הדו"ח ולא ארבע שנים.

אם עשו שומה למה קריטי שהתקופה תהיה, נניח
שעשו שומה תוך חצי שנה, למה להחזיק את זה שנתיים וחצי? מה זה יין, זה משתבח עם הזמן? אם האנשים עשו סתם שומה, אז שיבטלו אותה. הרי מה פה קורה, למה לא מטפלים בשומה, אם עשו כבר שומה, אם זה סתם היה כאמצעי ל"סחיטה", כאמצעי לחץ, אז זה פסול. אם זה אמיתי, למה שיסחבו את זה עוד שנתיים וחצי.

אני מציעה שנעשה אותו דבר. הסעיף המקורי מדבר
על שנה ממועד ההשגה. בואו נאפשר את ההארכה של התקופה מעבר לשנה של מועד ההשגה באישור הנציב. נעשה את זה אותו דבר.

תהיה שנה שלמה לדון. הגשנו כבר השגה וכבר יש
את כל הסיפור, למה להשאיר את זה יותר משנה?

אמורים לדעת מה הם רוצים, אחרת למה הם עשו
את השומה, אלא אם כן סתם עשו את השומה.

כל הרעיון הוא שפרק זמן של שנה זה פרק זמן נורא
קצר, ובתיקים מורכבים זה פרק זמן אפסי שממש לא מצליחים לטפל כמו שצריך.

אני לא רוצה לתת דוגמאות כי כל דוגמא היא
מקרה פרטי.

במגבלות שפה עד שלוש שנים, כמו שיש פה, רק
המגבלה מעבר לשנה באישור הנציב. במהלך השנה הוא יודע שהוא מאריך את השנה הנוספת בתנאים מיוחדים.

מאריך בשנה נוספת, דיינו. סעיף הבא.

אנחנו עוברים לפסקה 13 בעמ' 331 ו, עניינה הודעה על פתיחת עסק. בסעיף 134 במקום תוך תשעים יום יבוא לא יאוחר מ-.

קודם כל עלול להיות ויכוח מה זה היום הזה, כי לא
תמיד זה כל כך חד וחלק. שנית יש חבר'ה שעושים איזה ניסיון, לא יודעים, כן יודעים, עבר חודש,

ההודעה על פתיחת עסק לא מדברת על זה, אפשר
יהיה כעבור חודש להגיד הייתי חודש בעסק והתחרטתי. אנחנו גם אצלנו דיברנו על זה שאנחנו עושים איזו שהיא השהייה בין ההודעה על פתיחת העסק לבין הרישום. תראו, אני אגיד לכם מה התופעה, החודש הזה של הלימודים היא תופעה שמתארכת לשנים, שבאים לבנאדם ותופסים אותו ורואים שיש לו פעילות עסקית. אני לא רוצה את כל אלה בשביל שיפתחו תיקים לתשעים יום, זה ברור, זה לא משנה שום דבר, זה רק מחייב הודעה.

נדב, אל תשכח שהוא פותח את העסק אז הוא הולך
למע"מ, הוא צריך אישור על פטור, על ניהול ספרים,

בחיי היום יום הטבעיים הולך מישהו, פותח עסק,
הוא עוד לא יודע איפה הוא חי, זה לא אנשים שמתורגלים בדיווח.

הסעיף הבא הוא סעיף 55(17),

אנחנו מבקשים לתקן מיום תחילת הפעילות
העסקית, כי זה דבר מוגדר. פתיחת העסק יותר טוב מתחילת הפעילות. אם יש לי חנות נעלים אני לעת עתה קונה עד שיהיה לי מלאי, משפץ, התחילה להיות פעילות, ואני עוד לא מוכר נעליים.

אם כך פסקה 13 נשארה כפי שהיא ואני עוברת
לפסקה 17.

אני אתן פה דוגמא אמיתית, אני מוכנה לקחת על
עצמי את כל המגבלות כדי שזה יכוון לדוגמא הזאת. זאת דוגמא אמיתית, קיימת, ואנחנו רואים אותה.

אתם שיניתם את מה שכתוב בבלו-פרינט בינתיים?
בואו קודם כל נשמע את ההיגיון של הסעיף.

בפסקה 17 ישנם שני חלקים. החלק הראשון זה
החלק שאני מייד אקריא אותו והחלק השני זה החלק שנמצא בכחול. אני אתחיל מהחלק הראשון שלא נמצא בפניכם כי אם רק בנוסח החדש. אני מתחילה להקריא מהנוסח החדש מכיוון שהוא מתקן את סעיף קטן א ואני אמשיך מהנוסח הכחול שמוסיף את סעיף קטן ד.

אם כך בסעיף 145ב בסעיף קטן א פסקה 1 במקום הסיפא המתחילה בעל החלטתו של פקיד השומה יבוא: היה אדם חולק על החלטת פקיד השומה רשאי הוא לבקש מפקיד השומה בבקשה שתוגש בתוך שלושים ימים מיום קבלת ההחלטה לחזור ולעיין בה ולשנותה. דחה פקיד השומה את הבקשה כולה או חלקה ניתן לערער על החלטתו זו כאילו הייתה צו לפי סעיף 152ב ובלבד שהמועד להגשת הערעור יהיה שישים ימים מיום הטענה.

אני ממשיכה וקוראת את מה שנמצא בעמ' 332 לנוסח הכחול, פסקה 17: אחרי סעיף קטן ג יבוא ד. מצא פקיד השומה כי תקבול לא נרשם כאמור בסעיף זה בסכום העולה על סכום שקבע שר האוצר רשאי הוא לתפוס ולחלט מחצית מסכום התקבול שלא נרשם כאמור, זולת אם שוכנע פקיד השומה כי הייתה סיבה מספקת לאי הרישום. על החלטתו של פקיד השומה ניתן לערער כאילו הייתה צו לפי סעיף 152ב ובלבד שהמועד להגשת הערעור יהיה בתוך שישים ימים.

מה שקראנו קודם למעלה, מאיפה זה עכשיו נולד
לנו העניין הזה?

בעקבות הדיונים שהיו, אני אגיד לכם מה התוספת
ומה יש ומה הדיונים, דברים שחשבתי שנכון לתקן בעניין הזה. מאיפה זה נולד, הרי אנחנו מנסים באמת לתפוס את הגנבים ואת הרמאים. המטרה היא לא לטפל במישהו שנתפס באי-רישום תקבול של חמישה שקלים במכולת, אולי אני רוצה לטפל בהם אבל לא הסעיף הזה, לא לצורך זה נולד הסעיף הזה. אנחנו במסגרת הטיפול היומיומי בחוליות ניהול ספרים וגם במחסומים שאנחנו עושים מדי פעם נתקלים בתופעה של אנשים שמסתובבים עם הרבה כסף מזומן ולא רשומים לא במרשמים אצלנו, גם לא במע"מ. זה אלה של התשעים יום הקבוע. זה התשעים יום שנמשך לאורך זמן. אתם יודעים מה, ואפילו רשומים אז את העבודה של החודש האחרון שנמצא אצלם בספר הזמנות או ביומן יש תשלומים על חשבון זה, שום דבר למס הכנסה לא מדווח. ובאלה אנחנו רוצים לטפל, כולל אלה בעסקים מסודרים שרואים סכומים גדולים במזומן שנתפסים ולא רשומים ולא באים לידי ביטוי בשום מקום במסגרת העסק. זה סוג ההון השחור שאנחנו רוצים לטפל. היום הסנקציה היחידה שיש לגבי גורם כזה זה סנקציה. שומה זה לא סנקציה במקרים האלה, חיוב במס זה לא סנקציה, זה באמת לא סנקציה. הסנקציה היחידה שיש קנס מנהלי על אי רישום תקבול, אבל זה נדמה לי חמש מאות שקל, שבע מאות שקל, סכומים ממש לא גבוהים. הסנקציה היא לא סנקציה שמבטאת, גם לא מרגישים את זה מייד. אגב פסילת ספרים, בפסילת ספרים הסנקציה מתבטאת בשומה. עד שאנחנו מגיעים בכלל לשלב של מיצוי הסנקציות כנגד האנשים האלה לוקח זמן וזה לא מספיק מהותי. זה לא מספיק מהותי בחלק הזה. אני רוצה את הסעיף הזה לייחד לאוכלוסיה הזאת. ולכן קודם כל התוספת היא תוספת של זכות שימוע וערעור בפני פקיד השומה על ההחלטה, זה גם עניין אי רישום תקבול וגם לעניין הזה. זכות שימוע, אנחנו צריכים להוסיף פקיד שומה למעט עוזר פקיד שומה. זה דבר אחד.

דבר שני, כתוב פה שר האוצר יקבע את הסכום כשהכוונה היא לקבוע סכומים משמעותיים, אנחנו מדברים על סכומים של עשרות אלפי שקלים. אני לא מדברת לא על חמישה שקלים ולא על עשרה שקלים. לא ישבנו והחלטנו, אנחנו מדברים על סכומים משמעותיים. זה יכול להיות עשרים אלף שקל, חמש עשרה אלף שקל, זה הרבה כסף. ואתה הערת לי, ואני מקבלת את זה, שהסעיף הזה לא יחול אם יש צ'קים שהם צ'קים על שם. כמו שקיבלת צ'ק מחוץ לעסק, צ'קים בלתי סחירים, אין לי בעיה שהסעיף הזה לא יחול.

צ'ק בלתי סחיר לא צריך שיחול עליו. צ'ק סחיר
הוא כמו מזומן.

צ'ק עם קרוס הוא שכיר, אבל את חייבת להפקיד
אותו, את לא יכולה למשוך אותו במזומן.

אי אפשר לטפל בהסבות. צ'ק עם קרוס אפשר
לטפל. זה צריך להיות צ'ק לא שכיר, צ'ק למוטב, קרוס זה בדיוק כמו לטפל בצ'ק מחוץ לעסק, שיש לך זמן לרשום אותו, אין לי בעיה, וגם נותנים לאנשים הישרים את האפשרות שטעו, לא רשמו, כן רשמו, דברים מהסוג הזה. זה לא דבר שכיר, אין בעיה. לכן הצ'קים השכירים מזומן ומעל סכום של חמש עשרה עשרים אלף שקל זה המגבלות שאנחנו נכניס לתוך הסעיף הזה כדי לתפוס את האוכלוסיה הזאת, כדי שיהיה לי סנקציה על האוכלוסיה הזאת.

אני אסביר איך התהליך שעליו אנחנו מדברים ואחר כך אני אספר סיפור על ההסעות במזרח ירושלים. התהליך שעליו אנחנו מדברים מבחינת התהליך, יש פקיד שנמצא במחסום, אבל ההחלטה על תפיסה של הכסף צריכה להיות החלטה של פקיד שומה, זאת אומרת ההחלטה מאחר ולוקחים כסף צריכה להיות החלטה של פקיד שומה. נכון שזה צריך להיות מיידי באותו רגע, לוקחים לו את הכסף, זו תהיה החלטה מיידית של פקיד שומה שמקבלים את הכסף, לא הפקיד של השלושה שבועות אלא החלטה של פקיד שומה או סגן פקיד שומה, מישהו ברמה הרבה יותר בכירה שיקבל את ההחלטה הזאת על תפיסת הכסף. תופסים במקום, אבל מקבלים את האישור לתפיסה מפקיד השומה או סגנו. הפקיד יצטרך לקבל את האישור של פקיד השומה או סגנו, באותו מעמד יתפסו את הכסף. מעבר לזה תהיה זכות לבוא ולהגיד יש לי סיבה מספקת, מעבר לדיון הראשונה הקצר שיהיה במקום, יש לי סיבה מספקת, תחזירו לי את הכסף ועוד התדיינות סביב העניין הזה, שנמצאת במסגרת הסעיף. זאת אומרת יש עוד את האופציה גם לפנות לפקיד השומה, כמובן גם אם לא מקבלים את החלטתו לפנות לבית המשפט. ולכן זה הולך ככה, דיון ראשוני במעמד צריך לקבל אישור של פקיד שומה לתפיסה של הכסף. ההחלטה הראשונית בשטח אבל יצטרכו לקבל אישור של פקיד השומה לפעולה שנעשתה. אחר כך יש עוד זכות דיון וערעור בפני דרג של פקיד שומה, ואחר כך עוד זכות ערעור בפני בית המשפט. זה כדי לשים את כל המגבלות במחסומים.

צ'ק כזה, צ'ק עברייני כזה, כמו שאנחנו עכשיו
במע"מ מבינים שזה כבר הפך להיות ללא כסף, צ'ק כזה כשתופסים אותו ורוצים לתפוס לחלט חצי מהסכום, איך לוקחים , איך זה ייעשה בפועל?

באמת אין לי פתרון. למזומן יש לי פתרון. מצדי
לחלט את כל הכסף, אני לא יודעת.

כשאת עוצרת טנדר, איך את יודעת שזה תקבול לא
רשום?

אני לא יודעת. מסחרי, לא מסחרי, רואים את
הטנדר של החשמלאים, הוא אומר לו איפה הכסף הזה רשום, מה זה הכסף הזה. הכל יכול להיות, יהיה כסף פרטי, אבל צריך להוכיח. נטל עלינו.

אני רוצה לספר לכם על ההסעות במזרח ירושלים, זה בדיוק הדוגמא. יש במזרח ירושלים שרות של הסעות, שנוסעים במקום אוטובוסים. איך אני גיליתי שיש שרות הסעות, היה לנו דיון עם פקיד השומה ירושלים ובמסגרת הדיון אני רואה שיש להם הרבה קנסות מנהליים על אי רישום תקבול. יחסית הרבה. למזרח ירושלים. הרבה קנסות מנהליים. מה זה אמרתי לו, אמרו לי זה ההסעות של מזרח ירושלים. כל הזמן אנחנו עולים, הכל לא רשום, כל פעם לא רשום, וכל פעם זה חוזר מחדש. לא מגישים דו"חות, לא משלמים את המס, באים לשלם את הקנס המנהלי הכל בסדר, אבל הם ממשיכים לעבוד באותם קוים ולא משלמים את המס. אמרתי בסדר, אבל מה בכל זאת יכול לשמש איזה כלי אפקטיבי, פשוט כל שבוע מתנהלים, כבר החליטו לא לעשות להם כלום, כי נמאס כבר, כמה פעמים אפשר להטיל קנסות מנהליים ושלא ישלמו את המס. אז באמת תוך כדי הדיון עלה שאחת הסנקציות האפקטיביות יכולה להיות זאת, שבאמת לוקחים חלק מהכסף שמוצאים אותו באי רישום תקבול.

הנקודה שאני רק רוצה לדעת, אם אני לוקח סצנריו
לא של המחסומים אלא באמת אותו בעל משה וינטלטור שיש לו חנות ונכנס המפקח ותופס אותו עם עשרים אלף שקל, איפה, בכיס הוא לא יכול לגעת לו,

במגירה, בקופה,

במגירה, בקופה, תפס לו עשרים אלף שקל, הוא
מצלצל לפקיד השומה,

אומר לו שמע, יש לי עשרים אלף שקל מזומן,
תפסתי פה, לא רואה אותו רשום בשום מקום, מתחת לקופה הרושמת. ואז הוא יקבל אישור, ואז את הדיון, כן סיבה מספקת, לא סיבה מספקת, יש עוד הזדמנות לנהל.

בדיון הבא נדון פה בהצעות שבבאר שבע, שם רוב
התיקים זה של נשים בדואיות עם שמונה ילדים שאין להם רישיון נהיגה וכל התיקים של ההסעות זה התיקים שלהם על מנת לחסוך מס. אז בדיון הבא שנדון בו נדון בהצעות האלה ונראה מה אנחנו עושים.

סעיף 32 זה נושא של טפסים, זה דבר נורא טכני.
באותה נשימה נדון גם בנושא הדבר המגנטי שלכאורה הוא בפסקה 15 אבל הוא מוזג לתוך פסקה 32.

אחרי סעיף 240א רבא יבוא טפסים, 240ב רבא. א. בכפוף להוראות לפי סעיף 243, 1. רשאי הנציב לקבוע את הטפסים הדרושים לביצוע פקודה זו. קבע הנציב טפסים כאמור לא ישתמש אדם אלא בהם ויפרסמם לציבור בדרך שקבע.

זה גם יבואו טפסים ממוכנים שנמצאים על ידי בתי
תוכנה שעושים את זה היום.

בפועל אפילו רואי חשבון לא חתומים על ילקוט
הפרסומים. עד לפני מספר שנים מסוים זה גם לא היה מתפרסם ברשומות. היו מדפיסים וגמרנו.

רבותי, עמ' 332, סעיף 15, מסירת מדיה באמצעים
מגנטיים, זה מתחבר לנו יחד עם סעיף 64ב במע"מ.

הנושא המגנטי מוסדר כרגע בסעיף 55 בפסקה 15
שבעמ' 332. אבל מוצע כאן שלא להסדיר את זה בפסקה נפרדת אלא לחבר את זה לסעיף 240ב' שאותו זה הרגע הקראתי ויבוא במסגרת סעיף קטן ב' החדש שיעל תקריא.

אני רוצה להסביר על המדיה המגנטית, מה המטרה
ולמה העברנו את זה. הרעיון המרכזי, ואני חושבת שאנחנו כולנו צריכים להסכים על זה, זה להתקדם עם הזמן ואת הדו"חות וכל מה שקשור בדו"חות שיתחילו להגיש במדיה מגנטית ולא במדיה אחרת. זאת המטרה. המטרה היא להתחיל, ואני אומרת במפורש, לחייב להגיש במדיה מגנטית דברים מסויימים ולהפסיק להתעסק עם הניירות, זה לטובת כולם. זה היה בסעיף של הגשת דו"חות שנתיים, אנחנו העברנו את זה, אני אתן לכם דוגמא של דבר שאני חושבת שנכון להגיש במדיה מגנטית, זה ה126-. לכן אני לא רוצה לייחד את זה דווקא לדו"חות אלא אני רוצה לייחד את זה לכל הדו"חות מסוגים שונים שמגישים לרשויות המס.

למה ככל שניתן או ככל שזמין זה בעייתי, זה בעייתי כי מחר יחליט בעל עסק מאוד מאוד רציני שהוא לא מנהל את זה במדיה מגנטית או מנהל במדיה מגנטית, לצרכי מס הוא לא מנהל את זה במדיה מגנטית, אז המשמעות של זה שאני לא יכולה לאכוף עליו. ולא זאת המטרה. המטרה היא באמת מעל גודל מסוים, מעל פעילות מסויימת לאכוף הגשת דו"חות במדיה מגנטית, הראשון זה מה שלדעתי רוב האנשים כבר מנהלים במדיה מגנטית יהיה כנראה 126, היום לדעתי תשעים ותשעה אחוז, אז מראש אנחנו לא נגיד, אם עובד אחד צריך להגיש במדיה מגנטית אז נגיד,

את רוצה לחייב?

עובד אחד, שניים,

אני מכיר חברה שיש לה עשרה עובדים,

זה הכל בתקנות. כתוב הנציב כפי שהורה. בכללי,
הרעיון הוא לבוא ולחייב, מרמה מסויימת ומעלה. למשל המאה עשרים ושש, אתה יודע מה, גם זה שעושה ידנית עם העשרה עובדים, כבר הגיע עידן שצריך להתחיל להגיש במדיה מגנטית.

למה לא לקבוע שכל חברה, כמו שהיא יודעת שהיא
צריכה ללכת להגיש דו"חות וללכת לרואה חשבון היא את הדו"חות שלה למס הכנסה מגישה על מדיה מגנטית.

אני לא רוצה לקיים עכשיו דיון, זה סעיף הסמכה,
זה לא סעיף שקובע עכשיו מי צריך ומה צריך. אבל זה סעיף שחשוב לי שיהיה סעיף חובה. זאת אומרת שלא יהיה בהתאם למה שזמין, כן מי שיש לו עשרים עובדים אני רוצה לחייב אותו היום,

אני חייב להגיד לך שלגבי חוק התאומים יש שם
דברים, למשל יש לנו את התוכנה שלא ניתן לעשות שם חישובים, אז אנחנו עושים נספח ידני, בכתב יד , מצרפים, וכו'. וזה גם תלוי במתכנת שיתכנת את התוכנה.

אני לא מדברת על דברים שלא ניתן.

רק על פי תקנות באישור ועדת הכספים, כי אני
אגיד לך מה יהיה השלב הבא, השלב הראשון יהיה מי שמעסיק חמש מאות עובדים טופס 126. גם לי אין בעיה. מי שיש לו חמש מאות עובדים, בסדר. גם מאה חמישים עובדים. אל תעמדי איתי על המקח על מספר עובדים. אבל קודם כל עד שלא תהיינה הגדרות יש גם עסקים קטנים. אומרים חברה, אז מה זה חברה, בית עם שלושה דיירים, אז צריכים מדיה מגנטית בשביל זה? הדבר הבא, מה שאני חרד שאנחנו זה ימצא חן בעיני אנשים ואנחנו יום אחד, לא היום, אתה תגיע לשיטה הסובייטית שהיו להם ארבעה עשר ספרי חשבונות לכל המשק, שהיה סט אחד, גם לחווה שמגדלת תרנגולות ולמכרה פחם ולתחנת כוח חשמלית. אני לא צוחק, זו הייתה השיטה הסובייטית כדי שבכל רחבי ברית המועצות זה יהיה ממויין ומסווג עם אותם מספרי חשבונות. זה יכול למצוא חן בעיני מישהו, שהוא יגיד ענף המספרות ימיין לי ויעשה לי ככה. אם אתה לומד וחי עם זה וגדל עם זה וזה פקודה וזה הכל שייך לממשלה אז ניחא, הממשלה משלמת את זה. פה עסק יצטרך לעמוד בזה,

גם בטפסים הידניים מס הכנסה קובע לך איך
הטופס הזה ייראה ומה ייכלל בו. אז פשוט לוקחים את הדבר הזה ומעבירים אותו למדיה מגנטית.

כשזה לא יהיה מדיה מגנטית הוא לא יוכל לעשות
טפסים ידניים אלא בשיטה הסובייטית שבה הוא יצטרך לפרט דבר שיתאים לכל, הוא חותר למשהו אחר לגמרי, שהוא יגיד שכל מי, בכל ענף מסוים יהיה איך הם ימיינו את זה.

אני רוצה שמה שהיום אתה נותן על טופס יהיה על
טופס ממוכן.

זה השלב הראשון. יש כעת ועדה שיושבים שניים שלושה אנשים על שיטה אחידה למיונים והם עובדים על זה. אז אם הם יגיעו לדבר הגיוני,

קודם כל בואו לא נתחיל מהדו"חות הכספיים.
היום אנחנו לא מדברים על הדו"חות הכספיים, אנחנו מדברים על דו"חות למס הכנסה ונציג יקבע. אנחנו מדברים על סעיף ההסמכה בכלל. על דו"חות הכספיים הקמנו צוות משותף כדי שימצא את הדרך למיין את הדברים ביחד כי אין שום כוונה לאכוף מראש דברים שאי אפשר לעמוד בהם. הרי אם היינו רוצים לאכוף דברים שאי אפשר לעמוד בהם לא היינו יושבים בצוות משותף כדי לקבוע את הכללים. אבל אי אפשר לעצור את ההתקדמות הטכנולוגית. היום רוב העולם עובד במדיה מגנטית ,גמרנו, אין יותר ניירות. אנחנו רוצים ללכת עם זה.

לא אכפת לי, אבל שיהיה אותו סעיף הגנה שיש אותו ב135-א רבתי. ב-135א רבתי פקיד השומה יכול לבקש אינפורמציה מכאן ועד להודעה חדשה. זה כן נוגע להכנסה שלך, או זה לא נוגע להכנסה שלך. ולך יש את האפשרות להגיד לו חביבי זה הרבה עבודה, אני לא מסוגל לעשות את זה. ואז אתה צריך לאפשר למס הכנסה שישב ויעשה את זה מהספרים שלך. זה לא אכפת לי. אם זה הכל דברים בהסכמה. אבל הוא עושה פה הסמכה. אם יהיה סעיף הסמכה, שזה הוראת נציב, מחר הוא יכול לקבל איזה החלטה שהוא רוצה. חובה שיהיה סעיף הגנה. כמו ב135-א רבתי.

אני רוצה לקרוא את הסעיף. כתוב ככה: נישום
נדרש למסור מידע. זה לא הדו"חות רק, זה מידע כלשהו. היום למעשה באים אלינו ואומרים תן לנו את הדיסקט חשבשבת והם יכולים לעשות עם זה מה שהם רוצים. אם בא אליך היום מס הכנסה ואומר לך אדוני, תן לי בבקשה רשימת לקוחות שלך, היום אתה לא זכאי לשום שיפוי, אתה צריך לתת לו את כל האינפורמציה.

זה תלוי, אם יבוא לחברת חשמל, אני לא יודע מה
חברת חשמל עושה, אמרו אני רוצה לדעת מיון לפי כמויות צריכה, מתוך הנחה, משקי בית שיש שלושת אלפים קילו-ווט בחודש יש להניח שזה מישהו שמרוויח טוב.

נדרש מידע שהוא לא הדו"חות הכספיים. אני לא
מדברת לא על דו"חות כספיים ולא על הדו"חות שצריך להגיש, כי דו"חות זה חובה להגיש, זה לא קשור לעניין. לא קשור לעלויות. אתה התפקיד שלך להגיש דו"חות כספיים, את כל הדברים שנדרשים על פי הפקודה. אבל אם אני דורשת מידע שהוא לא דו"חות כספיים, רשימת לקוחות ממויינת לפי סדר הא-ב, לפי גודל ולפי מיקום, ונדרש מידע שהוא לא הדו"חות הכספיים, ונדרש לצורך העניין, אתה רוצה את ההגנה של 135א, נדרש לצורך הכנת המידע הזה, אבל רק לגבי מידע שהוא לא הדו"חות הכספיים. לגבי דו"חות כספיים זה חובה עליך. על פי חוק. זה קיים בתוך 135א, זה לא קשור בכלל למידע המגנטי. 135א אומר: … פקיד השומה לבוא לנישום ולדרוש ממנו מידע, והסיפא אומרת אם זה כרוך ביותר מידי עבודה לנישום אז רשאי הנישום להגיד לפקיד השומה בוא תאסוף את המידע. זה נכון גם למדיה המגנטית.

לא מפריע לי. לא כולם עובדים בדיוק, אם תלך
למשרד שומה ותסתכל בדו"חות כספיים שמוגשים על ידי מאה משרדים של רואי חשבון אתה תראה סגנונות, צורה,

הוא לא יקבל את זה, הוא אומר לך אדוני תן לי
מידע, הוא לא אומר לך תן לי דו"חות כספיים. דו"חות כספיים אתה מגיש לפי סטנדרטים של לשכת רואי חשבון.

הוא יתן לפי רשימת חשבונות בניהולי שהוא רוצה
אותם,

מה פתאום. את רוצה לקבל מאזן מבוקר במדיה
מגנטית?

למה לא?

ומי יחתום? ב126- את מלווה אותו,

היום רואי חשבון מחזיקים על מדיה מגנטית
ומעבירים לנו לניירות. אז מה שאני אומר לו זה תביא את מה שיש לך במילא בהתאמות מסויימות,

ככל שזמין זה לא יהיה זמין בידי הרבה אנשים.

מה מפריע לך לקבל מאזן על נייר קשיח?

כי זה משבש את העבודה.

אפשר למצוא פתרון שאם זה לא במדיה מגנטית זה
עבירה מנהלית אם הוא לא מעביר לך את זה במגנטית, ואז הוא פותר את הבעיה של איזה רואה חשבון קטן בבית שאן שאין לו מדיה מגנטית.

אני אומרת מראש, בואו נעשה הפרדה של כמה דברים. קודם כל היום כמעט לכולם יש מחשב אישי. אני לא מכירה הרבה כאלה שמנהלים הנהלת חשבונות לא ממוחשבת. בואו נפריד בין שלושה דברים. יש דו"חות לצרכי מס. את הדו"חות לצרכי מס שצריך למלא, דו"ח שנתי, 126, סוג אחד, שזה טופס בנוי, סטנדרטי. יש דו"חות כספיים שזה סוג שני, ויש מידע סוג שלישי. שלוש הסוגים של דברים. אפשר להתייחס לכל אחד. נדמה לי שלגבי דו"חות לצרכי מס, למס הכנסה, 126, 1301, המחלוקת היא לא, אני רוצה להכריח. אני רוצה להכריח על הגדולים להעביר.

אז בואי תקבעי תקנות, בהתאם לתקנות שייקבעו,
וגמרנו.

כתוב בהתאם לכללים.

יש נישומים שאין להם רואה חשבון, אין להם
כלום, איזה בעל מכבסה,

אנחנו דיברנו על זה שרשום פה, עד היום אפשר
להגיש השגה בשתי דרכים, או בדו"ח או במכתב. רשום פה עכשיו שהשגה תחשב השגה רק אם יוגש דו"ח. ואנחנו דיברנו, אני חייבת להגיד בכנות שלא הגענו להסכמה מוחלטת על כל הדברים אבל אנחנו מבקשים להשאיר את זה שעדיין יהיה אפשר להגיש השגה במכתב ולא רק בדו"ח. מה שכן סיכמנו שיירשמו מספר מצבים מסויימים שאפשר להגיש השגה במכתב ולא בדו"ח. כי מה בעצם הבעיה, אם אנשים לא מגישים דו"ח בגלל שהם לא רוצים להגיש דו"ח,

היה מכתב בזמנו של זאביק פלדמן שניתן במקרים
מסויימים להגיש דו"חות, זאת אומרת להגיש לכאורה דו"ח,

עכשיו אנחנו דנים בהשגה, כדי שלא יהיה מצב ש-
04 נותר סופי כי אנחנו לא מאפשרים להם להגיש השגה אם זה רק באמצעות דו"ח. אז אמרנו אם נבצר בנסיבות מסויימות אנחנו מסכימים להתגמש ולקבל השגה גם בדרך אחרת. ולא פירטנו את כל המצבים. חברה בפירוק נראה לי שהגיוני. אנחנו מציעים שלא לקבוע את המצבים. מה עם המקרה שלא צריך,

חברת הסעות שכן רושמת, לא חברת הסעות שלא
רושמת, לא בירושלים, במקום אחר, יש לה שם עשרים כלי רכב. יש אלפי עסקים שנסגרים ממצב כלכלי גרוע. נשארים, הדבר הראשון שמתחילים לחסוך בהנהלת חשבונות, מתחילים מרואה חשבון, מתחילים להצטבר ניירות, ואני בכוונה אתן מקרה פרטי, אבל זה לא משנה. אני חילצתי שני משרדים מפורסמים של עורכי דין שפסקו נגדם, המדינה שלחה כספים לאתא שאפשר יהיה להפעיל עוד ועוד והשופט הקטין את מספר עובדי הנהלת החשבונות מעשרים לארבעה. כי השופט החליט שצריך לקמץ בהוצאות. היו ארבעה אנשים בהנהלת חשבונות במקום עשרים ,הצטברו ערימות בגובה כזה. אף אחד לא יכול היה להגיש דו"חות, אז גם לא היה אישור מפקיד השומה לא לנכות מס במקור, וכל אלה שאתא מכרה להם ניכו להם מס במקור. בסופו של דבר מס הכנסה חיפה בלית ברירה זיכה במה שנוכה במקור כי המדינה הזרימה כל הזמן כסף כדי שיוכלו לבצע.

אני רוצה להקריא כמה דברים שסוכמו בדיונים
האחרונים. ראשית לגבי פסקה 18 שמתקנת את סעיף 150, בסופו של סעיף קטן ב' כפי שהקראנו נוסיף את המילים: אלא אם הוכח להנחת דעתו של פקיד השומה שלא ניתן להגיש את הדו"ח או שלא היה חייב בהגשת הדו"ח.

באותו הקשר אני רוצה להקריא מתוך סעיף 64 בעמ' 340 דבר שלא הקראתי מקודם. סעיפים קטנים ג ו-ד שמתייחסים לתחולתם של הסעיפים האלה. ולהלן ההקראה: סעיף קטן ג, תחולתם של סעיפים 145 כנוסחו בסעיף 55(16) לחוק זה, 152 כנוסחו בסעיף 55(19) לחוק זה, 167 כנוסחו בסעיף 55(21) לחוק זה, על דו"חות שהוגשו לשנת המס 2002 ואילך. ד. תחולתו של סעיף 150ב כנוסחו בסעיף 18 לחוק זה על השגה שהוגשה ביום פרסומו של החוק ואילך. זה לעניין כל הנושא של השומה.

עכשיו אני רוצה להקריא את פסקה 32 כפי שסיכמנו אותה לעניין המידע המגנטי. לא הקראנו את הנוסח של המידע המגנטי אז אני רוצה שיהיה בפרוטוקול.
אחרי סעיף 240א רבא יבוא: טפסים מידע ודיווח, סעיף 240ב, א. בכפוף להוראות הסעיפים 243, 1. רשאי הנציב לקבוע את הטפסים הדרושים לביצוע פקודה זו ולפרסמם לציבור בדרך שקבע. קבע הנציב טפסים כאמור לא ישתמש אדם אלא בהם. הטפסים שנקבעו כאמור אין חובה לפרסמם ברשומות. ב. נישום שנדרש למסור מידע או לדווח כאמור בפקודה זו ימסור את המידע או הדיווח באמצעי מגנטי אם דרש זאת הנציב כפי שהורה והכל בהתאם לתקנות שקבע שר האוצר באישור ועדת הכספים.

ואם לא הגיש אז מה קורה?

צריך לעשות את המסננת של ועדת הכספים.

אבל אם פלוני-אלמוני כתב דו"ח במקום על הטופס
שלכם של הכנסה מעסק,

אנחנו מדברים על הדיווח המגנטי. אני כעת בעמ'
333 בנוסח הכחול, אני מתחילה להקריא מפסקה 22 ואני אסיים בפסקה 31.

פסקה 22. בסעיף 215 במקום או קנס תשעה עשר אלף ושלוש מאות שקלים חדשים יבוא: או קנס כאמור בסעיף 61א2 בחוק העונשין התשל"ז1977- וכן בחוק העונשין.

פסקה 23, בסעיף 215 א רבא בכל מקום במקום או קנס ארבעים ותשעה אלף שמונה מאות שקלים חדשים יבוא קנס כאמור בסעיף 61א3 לחוק העונשין.

פסקה 24, בסעיף 216 ברישא במקום או קנס תשע עשרה אלף ושלוש מאות שקלים חדשים יבוא או קנס כאמור בסעיף 61א2 לחוק העונשין.

פסקה 25, בסעיף 216 א רבא ב בסופו יבוא או קנס כאמור בסעיף 61א3 לחוק העונשין.

פסקה 26, בסעיף 216ב רבא בכל מקום במקום או קנס ארבעים ותשעה אלף שמונה מאות שקלים חדשים יבוא או קנס כאמור בסעיף 61א3 לחוק העונשין.

פסקה 27, בסעיף 217 במקום או קנס ארבעים ותשעה אלף ושמונה מאות שקלים חדשים יבוא או קנס כאמוב בסעיף 61א3 לחוק העונשין.

פסקה 28, בסעיף 218 במקום או קנס תשע עשר אלף שלוש מאות שקלים חדשים יבוא או קנס כאמור בסעיף 61א2 לחוק העונשין.

פסקה 29, בסעיף 219 במקום או קנס ארבעים ותשעה אלף ושמונה מאות שקלים חדשים יבוא או קנס כאמור בסעיף 61א3 לחוק העונשין.

פסקה 30, בסעיף 220 1 ברישא במקום או קנס מאה חמישים אלף שקלים חדשים יבוא או קנס כאמור בסעיף 61א4 לחוק העונשין. 2. אחרי פסקה 5 יבוא: 6. הציג מסמך כוזב למשלם ההכנסה לצורך מניעת ניכוי מס במקור או הפחתתו.

פסקה 31, בסעיף 235 במקום סעיף קטן ב יבוא: ב. על אף הוראות סעיף קטן א מותר למסור למוסד לביטוח לאומי מידע לפי הוראות סעיף 384א רבא לחוק הביטוח הלאומי התשנ"א1995-.

איך הם הצליחו לשכנע אותך?

הם חייבים למסור לי הרבה מידע שעד היום הם לא
מסרו. הצענו להם עסקת ברטר.

זה היה הנושא של הענישה. אנחנו עוברים לסעיף 59
בעמ' 357.

כל הסעיפים האלו עד סעיף 29 הם סעיפים טכניים
של התאמה לחוק העונשין, אני מדלקת עליהם. בסעיף 30(2) הוספנו סעיף עונשין שלא היה קיים עד היום זה הצגת אישור ניכוי במקור כוזב שאנשים ניצלו את זה גם כשזה לא היה קיים. לגבי הביטוח הלאומי כמו שאמרתי מבחינת מידע גם היום אנחנו מוסרים את רוב המידע, זה לא שלא מוסרים, אז הוספנו, יש תוספת של מידע, אנחנו גם מקבלים, ההתחייבות היא שלהם למסור לנו את מלוא המידע, בעיקר על קצבאות ודברים מהסוג הזה שלא קיבלנו עד היום.

אנחנו נעבור לסעיף 59 שנמצא בעמ' 337, בנוסח
הכחול. תיקון חוק מיסוי מקרקעין שבח מכירה ורכישה. בחוק מיסוי מקרקעין שבח מכירה ורכישה התשכ"ג1963- בסעיף 98, 1. בסעיף קטן א במקום או קנס תשע עשר אלף ושלוש מאות שקלים חדשים יבוא: או קנס כאמור בסעיף 61א2 לחוק העונשין התשל"ז-1977 בפרק זה חוק העונשין. 2. בסעיף קטן ב במקום או קנס תשעת אלפים ושש מאות שקלים חדשים יבוא או קנס כאמור בסעיף 61א1 לחוק העונשין. 3. אחרי סעיף קטן ב יבוא ב1, מי שהשמיד או הסתיר מסמכים שיש להם ערך לעניין חישוב השומה דינו מאסר שנה או קנס כאמור בסעיף 61א1 לחוק העונשין. 4. בסעיף קטן ג במקום או קנס ארבעים ותשעה אלף ושמונה מאות שקלים חדשים יבוא או קנס כאמור בסעיף 61א3 לחוק העונשין. 5. אחרי סעיף קטן ג יבוא: ג.1 מי שסייע לאחר לערוך הצהרה לידיעה או הודעה לצורך חוק זה כשהוא יודע שהן כוללות מידע לא נכון או שהתייצב כמיופה כוח של אחר ומסר הצהרה, ידיעה או הודעה כאמור, כשהוא יודע שהן כוללות מידע לא נכון דינו כמי שמסר את ההצהרה, הידיעה או ההודעה בניגוד לסעיף קטן ג. ג.2 אדם אשר במטרה להתחמק ממס או לעזור לאחר להתחמק ממס עבר אחת מהעבירות המנויות להלן דינו מאסר שבע שנים או קנס לפי סעיף 61א4 לחוק העונשין או פי שניים מסכום המס שהעלים או שהתכוון להעלים או שעזר להעלים, שני העונשים כאחד ואלו הם: 1. מסר בהצהרה על פי חוק זה אימרה או דרישה כוזבת. 2. השיב תשובה כוזבת בעל פה או בכתב על שאלה שנשאלה או על דרישת ידיעות שנערכה על פי חוק זה. 3. אם קיים או הרשה לקיים הצהרה כוזבת או חוזה כוזב או רשומות אחרות כוזבות או שזייף או שהרשה לזייף הצהרה או חוזה או רשומות. 4. השתמש בכל מרמה ערמה או תחבולה או הרשה להשתמש בהם.
6. בסעיף קטן 2 במקום או קנס ארבעים ותשעה אלף שמונה מאות שקלים חדשים יבוא או קנס כאמור בסעיף 61א3 לחוק העונשין. עד כאן סעיף 59.

סעיף 59 כולל את החלק הראשון שתחילתו התאמה
לחוק העונשין, אחר כך תוספת של מספר עבירות שאין בחוק מיסוי מקרקעין. הראשון זה השמדת מסמכים או הסתרת מסמכים שיש בהם ערך לשומה, עבירה שלא הייתה קיימת. כל החלק השני, סעיף ג1 מתייחס לסיוע במיסוי מקרקעין, עד היום יש בעיה עם סעיפי הסיוע, אין סעיף עצמאי של סיוע נעזרים בחוק העונשין, זה עצות שנותנים מייצגים לכל מיני אנשים איך לא לשלם את המסים על ידי רמאות. והחלק השלישי שנוסף פה, אם מסתכלים היום על חוק מיסוי מקרקעין אנחנו רואים שרמת הענישה היא מאוד מאוד נמוכה, בשונה מאוד מפקודת מס הכנסה. אין למעשה בחוק מיסוי מקרקעין את מה שיש לנו בסעיף 220 לפקודת מס הכנסה, כוונה לרמות ולהעלים מסים. פה נוסף סעיף שכולו כמעט מועתק מתוך סעיף 220, הוא מאמץ את ההוראות של סעיף 220 לתוך חוק מיסוי מקרקעין ואת אותם הוראות קובע לגבי עבירות לפי חוק מיסוי מקרקעין.

יש לנו הערה, בפסקה קטנה 5, ג1, זה עמוק וזה
מרחיק לכת. כי הסיוע, כתוב למעשה מי שסייע לאחר לערוך הצהרה או הודעה לצורך חוק זה, כשהוא שזה דבר לא נכון וכו', הענישה חמורה. כאן בהחלט יכול להיות שזה נעשה בלי להבין את המשמעויות. בידיעה, אבל זה לא מספיק פה בידיעה. הצעתנו זה לכתוב בתשלום ושלא בתום לב. כי הרי זה לא יכול להיות שאדם, הוא אומר זה אמרתי שזה אחי וזה לא אחי זה בן דוד שלי. בסוף הוא הולך לבית סוהר?

יכול להיות שזה כבר נמצא, כי אם נסתכל בסעיף
קטן ג' בסעיף, בואו נלך עכשיו ל98-ג, ב98-ג כתוב דינו כמי שמסר את ההצהרה או הידיעה. נדמה לי ששם כתוב שזו הצהרה או ידיעה בכוונה. מה שיש בסעיף קטן ג' נוסיף גם פה. אותה כוונה שיש בסעיף קטן ג' נוסיף גם פה. בעצם הרעיון הוא שמי שמסייע דינו כדין מי שעושה את העבירה באותה רמה.

סעיף 63, תיקון חוק לתיקון פקודת מס הכנסה מס'
132. בחוק לתיקון פקודת מס הכנסה מס' 132 שנת 2002 להלן החוק המתקן: 1. סעיף 49 בטל. 2. בסעיף 90, א. בסעיף קטן ד.2 המילים או שהיתה לחברה משפחתית לאחר פרסומו של חוק זה יימחקו. ב. אחרי סעיף קטן ד יבוא ד.1, 1. הוראות סעיף קטן ד יחולו בשינויים המפורטים גם על חברה משפחתית כאמור בסעיף קטן ד שהיתה לחברה כאמור אחרי יום פרסומו של חוק זה עד יום כניסתו לתוקף … כנוסחו בסעיף 18 לחוק זה ובלבד שיתקיימו בה כל אלה: א. היא התאגדה בישראל ביום פרסומו של חוק זה ואילך. ב. לא חלו בה שינויים כאמור בחלק ה2 לפקודה ולא הועברו אליה נכסים כאמור באותו פרק. ג. התקיימו בה כל התנאים האמורים בסעיף 64א1 רבא לפקודת … לחוק זה. 2. חברה שהתאגדה לפני פרסומו של חוק זה והיתה לחברה משפחתית אחרי יום פרסומו כאמור בפסקה 1 או שביקשה שלא להיות חברה שקופה תחדל להיות חברה משפחתית ביום כניסתו לתוקף של סעיף 64א לפקודה.

סעיף 156 בעמ' 428 בנוסח הכחול עניינו תיקון חוק תכנית החרום הכלכלית תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב והמדיניות הכלכלית לשנת התקציב 2002 ו-2003, 156 בחוק תכנית החרום הכלכלית תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב והמדיניות הכלכלית לשנת התקציב 2002 ו2003- התשס"ב- 2002. 1. בסעיף 8 הגדרת התקופה הקובעת תימחק. 2. בסעיף 9 ברישא במקום התקופה הקובעת יבוא בתקופה שמיום … עד יולי 2002 עד ליום יא' בסיון התשס"ו שלושים ביוני 2006.

הם יודעים שהכרחתי את שולה להכניס את הסעיף
הזה לחוק אבל הסעיף הזה נותן פתרון לחברות שהם חברות משפחתיות חדשות ב2003-, לא כאלה שהפכו להיות, שיגיע יום ואני מקווה שב2004- נהפוך לחברות שקופות, זה פותר את הלקונה של אלה החדשות שהתאגדו ב-2003.

חדשה שתהיה משפחתית מה יקרה איתה ב2004-?
היא גם תהפוך לשקופה?

זה מה שזה קובע.

עד אותו יום שדנו ברפורמה בשקופה היה אפשר אם הייתה חברה משפחתית והיה שם תושב חו"ל אחד היה אפשר.

החדשים צריכים להיות שקופים.

החדשים צריכים לעמוד בתנאים, לא ההיסטוריה.
אלה של 2003 צריכים לעמוד בתנאים.

יש שני דברים, יש את האיחוד שאת מדברת עליו,
אחד זה לפי מדד המחירים לצרכן והשני לפי שכר ממוצע. זה מקרה אחד. שני היה העניין,

רות אמרה שתבדוק ותחזור אלינו.

אז שני הדברים האלה נשארים פתוחים, גם לגבי
העדכון צריך לבדוק איתם,

מסירת מידע לביטוח לאומי יש פתרון. אנחנו
הסברנו את זה בבוקר, זה סוכם, רק אמרנו שיהיה באישור ועדת כספים ואצלם באישור ועדת עבודה ורווחה.

סדר היום למעשה מסתיים. אני רוצה להשלים
בפרק י' שעניינו המסים העקיפים, בפסקה 15, שנמצאת בעמ' 346 לנוסח הכחול ומתקנת את סעיף 116, הוחלט שנביא נוסח שמוסכם על כל הגורמים ואכן הובא בפני הנוסח המוסכם, אני רוצה להקריא אותו לפרוטוקול. מתבטל התיקון כפי שהוא כרגע נמצא בכחול, דהיינו שבסעיף 116 א אחרי למעט מועד להגשת ערעור או ערר יבוא: ולמעט המועד לניכוי מס תשומות על פי האמור בסעיף 68 ויוסף סעיף קטן נוסף המתקן את סעיף 116 ב ואומר כך: על אף האמור בסעיף קטן א1 רשאי המנהל מטעמים מיוחדים שיירשמו להאריך את המועד לניכוי מס תשומות לתקופה שלא תעלה על חמש שנים מיום הוצאת החשבונית, ובלבד שהוכח להנחת דעתו של המנהל כי החייב במס לא התרשל בהכנת הדו"ח לפי סעיף 67.

יש מספר דברים שהם לא בסמכות ועדת המשנה.

אני באמת רוצה להודות לכולכם, ואני אומר את זה
בכנות מלאה, כי זאת צליחת נהר עמוק בשבילי ואני מודה לכל הנציגים שבאו, לסיגל, לשכת רואי החשבון ומי שלא נמצא פה, בייחוד לאלה שנשארו עד הסוף. לנציבות מס הכנסה ולכל החברים שלי שם וגם לאלה שלא חברים שלי עדיין ובאמת לכולם. הרבה תודה. ונקווה שנצליח.



הישיבה ננעלה בשעה 17:50