פרוטוקולים/כלכלה/6956



2
ועדה משותפת לוועדת הכלכלה ולוועדת החוקה
28.07.2003

פרוטוקולים/כלכלה/6956
ירושלים, ז' באב, תשס"ג
5 באוגוסט, 2003

הכנסת השש-עשרה נוסח לא מתוקן
מושב ראשון




פרוטוקול מס' 1
מישיבת הוועדה המשותפת לוועדת הכלכלה ולוועדת החוקה לעניין חוק נתוני אשראי
מיום שני, כ"ח תמוז התשס"ג ( 28 ביולי 2003 ), שעה: 12:30

הצעת חוק שירות נתוני אשראי (תיקון מס' 2) (דחיית תחילה), התשס"ג-2003.

חברי הוועדה: שלום שמחון - היו"ר
דוד טל
אילן ליבוביץ
מלי פולישוק -בלוך

עו"ד טנה שפניץ - משנה ליועץ המשפטי לממשלה, משרד המשפטים
שלמה שחר - אפוטרופוס כללי, משרד המשפטים
בת שבע אברך - משרד המשפטים
עו"ד תמר קלהרה - משרד המשפטים

ראומה אפק ששון - משרד התמ"ת

עו"ד טל סולומון - רשות להגבלים עסקיים
יצחק בראון - בנק הפועלים
אלי וינטראוב - בנק דיסקונט

משה וילשינסקי - קונסיומר דאטה טכנולוגי
אמנון אלטמן - יו"ר ביזנס דאטה ישראל
יורם גביש - קרדיט אינפורמישיין אסוסיאישיין

נסים מחלוף
אברהם צרפתי

אתי בנדלר

לאה ורון

אושרה עצידה



הצעת חוק שירות נתוני אשראי (תיקון מס' 2) (דחיית תחילה), התשס"ג-2003

אנחנו פותחים את ישיבת הוועדה המשותפת לוועדת הכלכלה ולוועדת החוקה לעניין הצעת חוק שירות נתוני אשראי. למעשה, ענייננו בתיקון הזה לחוק הוא מתן ארכה. לכן, אפשר לעשות מהישיבה הזו ישיבה טכנית. אבל, אפשר גם לפתוח את כל העניין מההתחלה. אני רק רוצה להזכיר שכבר נקבע מועד לדיון בתקנות השבוע ביום חמישי, ולכן אני לא מציע לאבד זמן. אני מאוד אודה לכם אם אנחנו נוכל לעשות את הישיבה הזו ישיבה טכנית לחלוטין שרק מאריכה את התאריך ומעלה את החוק לקריאה שנייה ושלישית. עם זאת, אני אאפשר לכם לומר מה שאתם רוצים. לדעתי, עדיף לשמור את האנרגיות ליום שבו יתקיים דיון בתקנות עצמן.

אנחנו נאפשר למשרד המשפטים להציג את העניין, בבקשה.

החוק היה אמור להיכנס לתוקף ב-31 ביולי. חצי שנה קודם היו צריכות להיות מאושרות תקנות לצורך היערכות של כל הגורמים ששותפים בחוק. עקב הבחירות וכניסת השר החדש לתפקיד וכל מה שהתרחש, לא הצלחנו להגיש את התקנות לוועדה משותפת שלא הייתה קיימת עד לאחרונה, לצורך אישורן. לכן, אי אפשר היה להתחיל בהיערכות.

אני מבין שהיו בחירות, כולנו יודעים שהיו בחירות. אבל, הבחירות לא שייכות לזה.

לא, היינו צריכים להגיש את זה בפברואר.

האם זה היה מוכן בחודש פברואר?

זה היה מוכן ככל שנדרש. שר המשפטים מגיש את זה. יש שר משפטים חדש והוא היה צריך להתפנות ולהיכנס לנושא ולקבל כמה החלטות מדיניות שיש פה. לאחר מכן, היה צריך להקים ועדה משותפת בכנסת שאליה נוכל להגיש את התקנות.

האם אין במדינת ישראל רצף שלטוני שבו שר משפטים אחד מעביר את המקל לשר משפטים אחר? האם הייתה פה בהצעת החוק מדיניות שהשתנתה?

כאשר שר מגיש הצעת חוק או תקנות שהן בדרך ויש שר חדש, הוא רוצה לקבוע את המדיניות שלו. הוא לא צריך אוטומטית לאשר.

האם במקרה הזה השתנתה המדיניות?

היא לא השתנתה. אבל, הוא היה צריך לבדוק ולראות שהוא מוכן לעמוד מאחורי המדיניות של השר הקודם. למשל, יש פה נושא רגיש של תשלומים, מי צריך לשלם למי וכמה.

אני מבין מבחינה נוהלית שברגע שקמה ממשלה חדשה גם אם הוגשו קודם תקנות, השולחן פה הוא נקי, מתחילים הכל מהתחלה.

כן, השר צריך להיות שלם עם מה שמתרחש, ואין טעם שהוא ימשיך באופן אוטומטי, אולי הוא רוצה לשנות מהמדיניות. במקרה הזה הוא לא שינה. אבל, צריכה להיות לו האפשרות להפעיל את שיקול הדעת שלו. אבל, כל הסיבות לא כל כך משנות.

זה מאוד משנה. אם את היית באה אליי רק בעוד שנה או שנתיים, זה היה מאוד משנה. זה לא סביר שלא יגישו תקנות בפרק זמן של חצי שנה, ואפילו כאשר יש שר חדש. עם כל הכבוד, אם שר רוצה לקבוע מדיניות חדשה עם השקפת עולם אחרת, זה לא צריך להיות בפרק זמן כל כך ארוך . הכל צריך להיות במידה סבירה ואי אפשר למשוך את זה לאורך זמן.

אנחנו האחרונים שיש להם עניין למשוך את זה. להפך, אנחנו ביקשנו ויושב ראש הוועדה נעתר בכל זאת להתחיל לדון בתקנות במושב הזה.

אז אתם ודאי תעזרו לנו לסיים את זה מהר.

אנחנו מוכנים יום ולילה, אין לנו בעיה.

חוץ מזה, חבר הכנסת טל עיכב את הקמת הוועדה בשבועיים-שלושה.

לא אדוני, אני ממש לא עיכבתי. אני פשוט ביקשתי שיכבדו את הסיכום כפי שהוא היה בין האופוזיציה והקואליציה, ואדוני לימד אותי שסיכומים יש לכבד. אפשר היה לעשות את זה בן- רגע, אבל לא רצו לעשות זאת כך. רצו לשקול את העניינים ולבדוק.

שקלו, והגענו ל-31 ביולי ועכשיו אנחנו נאלצים לבקש דחייה של כניסת החוק. ב-31 לחודש היינו צריכים להתחיל להפעיל. יש צורך בחצי שנה היערכות של כל הגורמים ששותפים בחוק הזה כדי שאפשר יהיה להפעיל אותו. לכן, נדרשת עכשיו דחייה.

אדוני היושב ראש, הם אמרו שהם מוכנים לעבוד יום ולילה, ואפשר עכשיו להתעסק עם הנושא הזה באמת בצורה אינטנסיבית.

אני מבנק הפועלים, איגוד הבנקים. אני לא רוצה להיכנס לתקנות, אני רק רוצה להעלות נושא מהותי. הקביעה הייתה שחצי שנה לאחר השלמת התקנות, כל גוף שמוגדר בתקנות פה, בחוק, שחייב למסור מידע, יהיה מוכן למסור את המידע גם אם לא יהיה מישהו שיהיה מוכן לקבל אותו, כי החובה היא על מי שצריך להעמיד את המידע. אנחנו לא גוף יש לו רשות. למשל, גוף מוסמך, בתקנות כתוב: אם הוא ירצה להעמיד. אצלנו כתוב: צריך להעמיד. גם לאור ההבנה של טיוטת התקנות, גם על מה שאנחנו מסכימים וגם מה שאנחנו לא מסכימים, חצי שנה זהו זמן שמכניס אותנו למקום שאנחנו לא נוכל לעמוד בו. יקרה כאן מה שקרה בחוק גילוי נאות שרצו לכפות סד שאי אפשר לעמוד בו.

זאת אומרת, מה שאתה מבקש הוא להאריך את התקופה מחצי שנה לשנה.

שנה, זה המינימום שאנחנו יכולים לעמוד בו, משום שאנחנו עובדים עכשיו על חוק המיסוי, אנחנו עובדים על חוק גילוי נאות, אנחנו עובדים כמעט רק בשביל הממשלה.

מר בראון, אתה נציג בנק הפועלים. הם כל הזמן היו נגד.

מר בראון, האם אתה מדבר גם בשם איגוד הבנקים?

הוא מדבר בשם בנק הפועלים.

לא, הוא אמר גם איגוד הבנקים.

אני לא משוכנע שזה בשם איגוד הבנקים.

אני מחברה מסחרית שקוראים לה BDI, ואנחנו השתדכנו עם חברה אמריקאית הגדולה ביותר בתחום ויש לנו הכבוד ללוות את החוק הזה במשך שש שנים. הטענה של ידידי המכובד מבנק הפועלים נשמעת לאורך כל השנים האלה בטענות שונות ומשונות. מלבד הפגעים שיש לשיטה הדמוקרטית שלנו של בחירות חוזרות ונשנות, ישנו ניסיון קבוע של שני הבנקים הגדולים לעכב את המהלך הזה.

יש לנו חברה שעוסקת הרבה שנים במידע עסקי, אנחנו מתמצאים בתחום ורוצים להפעיל את החוק הזה כפי שהוא קיים במרבית מדינות העולם, יש אפילו חוקים הרבה יותר ליברליים. אנחנו לא ממציאים פה את הגלגל, לא מביאים תורה מסיני. זה דבר מאוד מאוד פשוט ואין שום טעם לדחייה. הבנקים מצוידים היום במערכות מיחשוב מודרניות. גם חצי שנה היא די והותר.

אני אומר את דעתי על דעת החברה שלי, ועל דעת חברה שהיא הכי גדולה בעולם בתחום הזה. כשאנחנו מדברים איתם ומספרים להם על התהליך הזה, הם פשוט לא מאמינים. זה לא אומר שהוועדה המכובדת צריכה להתחשב, אבל מדובר באמת בחברה גדולה שעובדת ב-80 ארצות, זה לא יאומן.

אדוני היושב ראש, אני מניח שכל צד כאן תופס צד. מדובר כאן באינטרסים כבדי משקל ואולי כדאי שוועדת הכלכלה תיקח אדם חיצוני לגמרי שיחווה דעתו האם ניתן לעשות את זה בפרק זמן של חצי שנה. ישנם יועצים שכיהנו בעבר בתפקידים בכירים במשרד האוצר והם יוכלו לתת לך חוות דעת תוך שבועיים ימים. יכול להיות שאפשר לעשות זאת בפרק זמן של חצי שנה ואז נאמר שמר אלטמן צודק. אם נקבל חוות דעת שפרק הזמן הזה הוא מאוד לא סביר ואי אפשר להיערך וסתם אנחנו לא נגיע למצב שהוא לא טוב, אז אנחנו בעצם - - -

חבר הכנסת טל, אני רוצה להציע הצעה שאולי גם הממשלה לא תתנגד לה. בסך הכל, אנחנו לא רוצים לחזור פעם נוספת על הליך חקיקה. נניח שאנחנו נעשה כל מה שצריך ויגיעו למסקנה שיש קושי ליישם את החוק ועוד הפעם הממשלה תבוא עם הצעה. אני רוצה לשאול את חבריי לוועדה, והממשלה תגיד פה מה דעתה על כך שאנחנו נכניס בחוק הזה תיקון נוסף שיאפשר לשר באישור ועדת הכלכלה לתת ארכה נוספת של חצי שנה. זאת אומרת, מאריכים את החוק בחצי שנה. אבל, אם נניח יקרה מצב שבמסגרתו יהיה צורך בעוד פרק זמן נוסף, זה יהיה לפי שיקול דעתו של השר באישור ועדת הכלכלה.

מקובל עליי.

אני לא יודע להגיד אם פרק זמן של חצי שנה הוא מספיק, אבל אני מעדיף לחתוך ולשים את הסד בחצי שנה. ברגע שאני מאפשר להם את זה, כל שר וגם אם אני הייתי שר, הייתי מאריך להם את זה. הם לא היו עושים דבר כדי להתקדם כפי שצריך, כיוון שהם יודעים שזה תלוי ועומד.

בואו נאמר עד חצי שנה.

במועד שייקבע ולא יעלה על חצי שנה.

צריך להכניס אותם לעבודה. אם אנחנו מתכוונים לממש את החוק הזה ברצינות, להוציא אותו מהכוח אל הפועל, צריך לקבוע פרק זמן סביר.

אני עכשיו באה מוועדה שלי שדנה ברעידות אדמה. לפני יותר משלוש שנים הקימו ועדה ואנחנו כאן ישבנו בכמה ועדות. כאן כל הזמן דוחים דברים. אחר כך אני קוראת בעיתון שבצרפת עשו רכבת קלה ב-5 שנים ואצלנו מדברים 15 שנה. בואו פעם אחת לא נאריך, אני לא אומרת שזה צריך להיות המקרה, לא נשנה את החוק. מה דעתך על זה שפעם אחת לא נשנה ונגיד לא. לא במקרה הזה חלילה, אני לא אסתבך עם טומי לפיד.

אם גברתי סבורה שפרק זמן של חצי שנה הוא די והותר, אז זה דבר אחד. אבל אם גם את מסכימה שזה לא מספיק - - -

לא, השאלה היא, חצי שנה ממתי? אילו ידעתי שביום חמישי אנחנו מצליחים לאשר את התקנות, אז היינו יכולים לעמוד על זה שתהיה חצי שנה. לאור העובדה שאני לא יודעת אם ביום חמישי יאשרו את התקנות - - -

זה מאוד תלוי ביושב ראש.

חבר הכנסת טל, זה לא תלוי רק ביושב ראש. עד כמה שאני התרשמתי רק מעובי התקנות, וזה הנוסח המקוצר, זה לא ניתן.

חבר'ה, זה ספר.

חבר הכנסת טל, לגבי ההצעה שלך לקחת מומחה, אנחנו הרבה חודשים היינו בקשר עם מערכת הבנקאות כדי ללמוד על התהליך שלהם ועל העלויות שלהם, בעיקר. יש קרוב ל-20 בנקים רלוונטיים, חלק בקבוצות וכיוצא בזה. כל בנק ערוך בצורה שונה מבחינה מיחשובית, מאיפה הוא סוחב את המידע, איך הוא מתארגן. לעניות דעתי, יהיה קשה מאוד לצאת מסקר כזה. לבנק אחד זה ילך מאוד מהר, ולבנק אחר זה ייקח הרבה יותר זמן. בנוסף לזה, אני לא בטוחה עד כמה לגורם חיצוני יש "זכות" להיכנס לתוך מערכת הבנקאות ולבדוק להם בדיוק את כל מערכת המיחשוב.

הוא עושה עבודה בשירות ועדת הכלכלה.

גם ועדת הכלכלה אמורה לשמור על הפעילות העסקית השוטפת. כמובן שהבנקים יכולים להסכים וזה יכול להראות להם מאוד יפה. אבל, ההצעה הזו לדעתי לא תקדם אותנו בהרבה.

ההיגיון הישר הוא שכל עוד מערכות לא מוכנות, אי אפשר להטיל עליהן גזרה שהן לא יכולות לעמוד בה. יכול מאוד להיות שגם אם ניתן להם שנה הם בתום שנה יגידו שהם עדיין לא ערוכים. אני מכיר דברים דומים במשרדים אחרים שהם שוב ושוב לא ערוכים ואין לזה סוף. זאת אומרת, אנחנו דוחים את הקץ פעם אחר פעם, אחר פעם. אני מקבל את הצעתה של חברתי לעבודה, הגם שהייתי רוצה שזה יהיה בשכל. זאת אומרת, שנבדוק שחצי שנה הוא אכן פרק זמן סביר שאפשר לעמוד בו. אם יבואו ויגידו: זה לא יכול לקרות בחצי שנה, אני לא אתמוך בזה. אבל, אם פרק זמן של חצי שנה הוא בהחלט פרק זמן סביר שאפשר לעמוד בו, אני אומר שאני חותך כאן בלי לתת לשר באישור ועדת הכלכלה לעשות דבר.

הרי אנחנו לא מעונינים להגיע למצב שהכנסת מאריכה עוד פעם ועוד פעם. זה יכול לקרות בסוף גם אם אתה תקבע את החצי השנה הזו. אני רק אומר, בואו נמצא איזשהו ניסוח שגם אם הוא לא נוקב בזמן, הוא משאיר את האפשרות לא לעלות למליאה לשלוש קריאות.

למה זה צריך להיות חצי שנה או שנה, האם אין משהו באמצע? אפשר לקבוע שבעה חודשים.

אילן, בבקשה.

אם הבנתי נכון, לנציג הבנקים יש השגות על התקנות. כלומר, הם יודעים מה הן התקנות. הן לא השתנו מן הקצה לקצה. יש להן השגות פה ושם על התקנות זאת אומרת שהם מכירים את התקנות. אין סיבה ל - - -

חבר הכנסת ליבוביץ, חלק מהתקנות טעונות אישור הוועדה, וייתכן שהוועדה עצמה תדרוש להכניס בהן שינויים.

גם אם יהיו שינויים, הם לא יהיו שינויים מהקצה לקצה כי אנחנו פועלים במסגרת החוק. מכיוון שהם מכירים את התקנות, יש להם חצי שנה להיערכות במקביל.

יש פה שתי גישות. יש גישה אחת האומרת לתת את החצי שנה הזו ולסגור עניין. גישה שנייה אומרת: בואו ניקח בחשבון שיהיה פנצ'ר ואולי הוא לא יהיה, אם הוא לא יהיה, הוא לא יהיה, ונשאיר איזשהו שפיל שמאפשר לשר באישור לוועדה לתת פרק זמן נוסף. אולי זה לא יהיה חצי שנה, שלושה חודשים, לא שלושה חודשים, חודשיים, לא משנה מה יהיה הניסוח פה. אנחנו נעשה את זה כדי לא לחזור עוד הפעם למליאה. יש אנשים בממשלה שחושבים שהם משנים פה את החוקים איך שמתחשק להם, רק צריך להחליט והכנסת ישר עומדת לשירותם.

נניח שהדבר הזה חוזר לשר אחרי חצי שנה ואנחנו מאפשרים לו להאריך אחרי חצי שנה. כשבאים לשר בבקשה כזו מה הוא יעשה? בסך הכל הוא יהיה מסכן, משום שהמערכת הבנקאית לא מוכנה והוא יהיה חייב לתת להם, אחרת הוא כאילו גוזר גזירה שהם לא יכולים לעמוד בה, ואנחנו נהיה חייבים לתת לו. זו הבעיה שאנחנו כרשות מחוקקת צריכים להתמודד בה.

תאפשר לו פרק זמן נוסף שלא יעלה על חצי שנה, משהו כזה. אני עוד לא יודע מה יהיה הניסוח המדויק של זה.

הנושאים הרשומים בתקנות הם לא מזעריים. הסיבות שלנו הועלו, וההסכמה לגבי מספר נושאים בתקנות היא בהחלט מהותית לפחות עבורנו. אם רק נזכיר, מדובר שם במידע שלילי ובמידע חיובי, ומדובר בנושא של עדכנות המידע. אין לנו חילוקי דעות לגבי רמת עדכנות המידע השלילי. הוא צריך להיות ברמה גבוהה, מידע נכון לאתמול ולהיום. לגבי המידע החיובי, מצב הלוואותיו, זה עושה לנו הבדל מהותי. אם מדובר במידע לטווח ארוך, מידע נכון לסוף חודש קודם לדוגמא, אנחנו יכולים להתארגן מהר ונוכל להתחייב לחצי שנה, אני מדבר על המידע החיובי בלבד. אבל, אם מדובר במידע עדכני, מידע נכון ליום קודם, זה מטיל עלינו מעמסות.

עד עכשיו היה לך את הזמן, ועכשיו אתה כבר טוען לזמן נוסף.

הנושא הועלה, ואנחנו עדיין בחילוקי דעות בעניין הזה. לנו זה עושה הבדל מהותי. אנחנו גם נמצאים בעיצומו של פרוייקט מיחשוב גדול מאוד. אם העמדה שלנו לגבי עדכנות מידע חיובי תתקבל, אין לנו בעיה להתארגן מאוד מהר. במידה ולא, אנחנו צריכים את פרק הזמן הנוסף הזה. לגבי המידע השלילי, אין לי בעיה.

איזה פרק זמן נוסף אתה צריך בשביל המידע החיובי?

קשה להתחייב, אבל פרק זמן של עוד חצי שנה נראה לי סביר.

אני הכונס הרשמי, משרד המשפטים. אנחנו אחד הגופים שצריך לתת מידע לגוף הזה. אני רוצה להזכיר שהצעת חוק שירות נתוני שירות יצאה ב-97. החוק עצמו, חוק שירותי נתוני אשראי נרשם בספר החוקים בינואר 2002. אנחנו שמענו על זה כבר מ-97, לא מהיום. בחוק נאמר שהחוק הזה ייכנס לתוקף בפברואר 2003. זאת אומרת, הוא כבר היה צריך לצאת לדרך לפני חמישה-ששה חודשים. התקיים דיון במשרד המשפטים לפני כחודשיים בשאלה איפה החוק הזה עומד ולאן זה הולך. בין היתר, השתתף שם המפקח על הבנקים. נדונו גם המשמעויות של ההערכות של הגופים השונים ומה צריך לתת.

הדיון כרגע הוא לא על זה. הדיון כרגע הוא, האם להיענות לבקשת הממשלה לדחות את החוק בחצי שנה, והאם להשאיר שיקול דעת נוסף לשר באישור ועדת הכלכלה לתת פרק זמן נוסף שלא החלטנו עליו. אם נקבל את עמדת הממשלה כפי שהיא, תהיה הצבעה ומה שיוכרע יוכרע. אם יש הצעה נוספת שמדברת על מתן שיקול דעת לשר, נקיים גם עליה הצבעה. בכל מקרה, פרק הזמן לא יעלה על חצי שנה. יש גם אפשרות שלישית שזה לא יהיה חצי שנה, נדחה את זה ל-9 חודשים נקודה, ובזה נגמר העניין.

אם דובר על גוף אובייקטיבי שהוא ייתן את ההתייחסות שלו לשאלה איך הדברים צריכים להיות, צריך לתת את זה למשרד המשפטים שישב ובחן את האספקטים השונים. אם הוא בא ואומר שלדעתו חצי שנה זה המועד, אני חושב שזה המקום גם מבחינת המסר שהוועדה רוצה להגיד: רבותיי, החוק הזה היה צריך כבר להתחיל לפני חצי שנה, אנחנו נותנים עוד דחייה, אבל כמו שנאמר כאן, יש לקבוע מסגרת זמנים שבה כולם יתכנסו, גם התקנות, גם הגופים השונים.

תיקון לעמדת הממשלה, זה צריך להיות חצי שנה מיום אישור התקנות. זאת אומרת, אני מוכנה להבין שאנשים רוצים לדעת מה הן התקנות לפני שהם מתחילים להיערך. עמדת משרד המשפטים היא חצי שנה, כי חשבנו שהתקנות יאושרו עד סוף יולי, ואז אמרנו חצי שנה. אבל, אפשר גם ששה פלוס שלוש.

מה שאמר כאן מר וינטראוב זה אפשרות שהועלתה גם בוועדה ויכול להיות שבמסגרת הדיונים, במסגרת אותה חצי שנה, תחליט הוועדה לממש את החוק באמת לפחות בשני שלבים. כלומר, מידע שלילי שהם מוכנים וגם אחרים מוכנים, ואת אותם תיקונים שצריכים לעשות לשם המידע החיובי יידחו למועד מאוחר יותר, ועל ידי כך תשיג את הפעלת החוק בפרקי זמן קצרים. מניסיוני ממה שקרה במשך ששת השנים, כל דחייה כזו הזמינה דחייה נוספת.

בנק הפועלים כבנק התווכח לגבי החוק, אבל עברנו את השלב הזה. החוק התקבל ומרגע זה אנחנו חלק מהמדינה הזו, אנחנו צריכים לממש חוקים. אנחנו פשוט רוצים לעמוד בחוק, אנחנו לא רוצים להיות במצב שלא נוכל לעמוד בחוק. היות וכבר קרה לנו לאחרונה שאנחנו היחידים שאמרנו כל הזמן לא מסוגלים בנושא גילוי נאות, ואנחנו עובדים ואנחנו מקצים עשרות עובדים במערכות התפעול שעוסקים רק בחוק גילוי נאות, ולא מצליחים להגיע למועד. אומרים לנו: למה לא אמרתם? הפרוטוקולים מצויים. הגשנו הארכה ולא התייחסו אלינו בכלל.

יש כרגע שלוש הצעות על השולחן. הצעה אחת היא לקבל את ההצעה הממשלתית כפי שהיא, חצי שנה נקודה. ההצעה השניה כפי שהוצעה פה תוך כדי הדיון היא לאפשר שיקול דעת נוסף לשר באישור ועדת הכלכלה לדחות לתקופה נוספת שלא תעלה על ששה חודשים. הצעה שלישית היא לעשות את החצי שנה, תשעה חודשים. אני מוכן לשמוע אם יש עוד הצעה רביעית.

יש לי הצעה רביעית שתאמר שתוך פרק זמן של חצי שנה הם יהיו ערוכים לגבי המידע השלילי. אני הייתי רוצה גם לגבי החיובי והשלילי, אבל אם הם לא יהיו מוכנים ואני מניח שהם כבר לא יהיו, אני מוכן לתת פרק זמן נוסף גם לגבי המידע החיובי. בהתחלה רציתי להתלות את זה בכך שהשר יבוא לפה לבקש עוד פרק זמן בשביל המידע החיובי, אבל אני אומר לך שאם אנחנו משאירים את זה לשר לבוא לכאן, הוא יבוא לכאן. בוא אנחנו נהיה טובים ולא שהשר יהיה טוב.

אני חייבת לבדוק אם זה אפשרי מבחינת נוסח החוק.

לא שמעתי את גברתי מגיבה לגבי ההצעה, אז הבנתי שזה יכול לבוא בחשבון.

קודם כל, צריך לבדוק אם יש מספיק סמכות לזה. החוק הזה בנוי כמקשה אחת, זה לא פשוט.

עדיף להשאיר אותו כמקשה אחת. האם חצי שנה או כל מועד זה מיום אישור התקנות?

לא, הצעת החוק קובעת תאריך מוחלט. כאן מציעים שהתחילה תהיה ב-31 בינואר 2004. כשמשרד המשפטים הכין את הצעת החוק הוא יצא מהנחה שיווצר פער לפחות של ששה חודשים בין מועד אישור התקנות ועד שהחוק הזה ייכנס לתוקף.

אז אולי כדאי להתנות את זה באישור התקנות?

להתנות תחילה של חוק בתקנות זה נראה לי מרחיק לכת. אני חושבת שלהשאיר את הנוסח כפי שמציעים ב-31 בינואר, ואז לאפשר לקבוע בתקנות, כי מה שאני הצעתי זה שהשר יהיה רשאי לדחות את תחילתו של החוק לתקופה נוספת שיקבע, דהיינו בתקנות, ושלא תעלה על ששה חודשים, כמובן באישור ועדת הכלכלה של הכנסת, ואז אתה קובע את התחילה בתקנות כשהן יבואו לדיון, ולא מותנה בתקנות אחרות.

זה לא בסדר, פשוט אין לנו ברירה. זה לא מוצא חן בעיניי בכלל, אבל אין לנו ברירה.

אבל מצד שני, זה יאפשר גם לוועדה לקחת לעצמה את פרק הזמן שהיא חושבת לנכון ולדון בתקנות ולא להיות בסד של לוח זמנים שנכפה עליה בצורה לא נכונה. ייתכן שהתקנות האלה יידרשו באמת זמן לדון בהן.

מה יקרה אם נקבע את מה שהציע היושב תשעה חודשים וזהו?

לכאורה, זה אפשרי. למעשה, זה אורכה רק של חודשיים נוספים משום שכאן מוצע שתחילתו של החוק תהיה ב-31 בינואר, זה נותן לך רק את פברואר ומרץ, כי במרץ או באפריל שוב יוצאים לפגרה.

ההנחה היא שזה מחר מאושר.

ההנחה היא שביום חמישי זה יאושר, אבל אני מציעה לא לצאת מההנחה הזו.

כשמדובר על מערכות מיחשוב ותפעול, אי אפשר להתארגן על מספר האופציות. אנחנו צריכים שתתקבל החלטה לגבי התקנות, ואי אפשר לבנות - - -

האם אנחנו יכולים להתכנס על ההחלטה של חצי פלוס חצי? האם זה קריטי לכם? חצי שנה והשר יוכל לבקש עוד חצי שנה. אתי אמרה ששלושה חודשים האלה לא נותנים הרבה.

למעשה, השלושה חודשים הם חודשיים.

נניח שאני מסכים לזה, אני רק רוצה לשאול שאלה היפותטית, מה יקרה אם בעוד שנה וחצי שנה נוספת, הם יבואו והם יגידו שהם עדיין לא ערוכים, מה אתה תגיד אז?

אנחנו לא נאשר. אני מציעה לאשר אבל שזו תהיה הפעם האחרונה שאנחנו מאשרים הארכה.

אנחנו נקרא את הנוסח ואנחנו מדברים על חצי שנה פלוס עד חצי שנה באישור ועדת הכלכלה.

שיהיה רשום: ולא יותר.

אתי, תקראי בבקשה את הסעיף.

תיקון סעיף 59, אני אקרא אותו כבר בנוסח מתוקן שאני מציעה.

1. בחוק שירות נתוני אשראי התשס"ב-2002, בסעיף 59 1) בסעיף קטן א' במקום ב' באב התשס"ג (31 ביולי 2003), יבוא ח' בשבט התשס"ד (31 בינואר 2004). 2) אחרי סעיף קטן א' יבוא א1) השר באישור הוועדה רשאי לדחות את תחילתו של החוק לתקופה נוספת שיקבע ושלא תעלה על ששה חודשים.

מי בעד? מי נגד? החוק אושר לקריאה שנייה ושלישית. תודה רבה, הישיבה נעולה.


הישיבה ננעלה בשעה 13:30.