ישיבת ועדה של הכנסת ה-16 מתאריך 29/07/2003

העלייה בשימוש בסמים בקרב התרמילאים.

פרוטוקול

 
פרוטוקולים/מלחמה בסמים/6922




5
ועדה למאבק בנגע הסמים
29/07/2003


פרוטוקולים/מלחמה בסמים/6922
ירושלים, ה' באב, תשס"ג
3 באוגוסט, 2003

הכנסת השש-עשרה נוסח לא מתוקן
מושב ראשון




פרוטוקול מס' 4
מישיבת הוועדה למאבק בנגע הסמים
שהתקיימה ביום שלישי, כט' בתמוז התשס"ג, 29 ביולי 2003, בשעה 11:00
סדר היום
העלייה בשימוש בסמים בקרב התרמילאים.
נכחו
חברי הוועדה: ח"כ איוב קרא - יו"ר הוועדה
משרד החוץ
אורית שני - אחראית על התרמילאים בחו"ל - מחלקה קונסולרית
משרד הבריאות
ד"ר חורחה גלזר - מנהל המחלקה לטיפול בהתמכרויות
ד"ר אלכסנדר גרינשפון
משרד החינוך
רות לקט - מנהלת תכניות מניעת סמים, טבק, אלכוהול בשפ"י
משרד הרווחה
אתי גלוון - מפקחת מחוז ירושלים
משרד לביטחון פנים
פקד לילך מרציאנו - קצינת סמים
משרד הביטחון
כרמית נפתלי - ראש מדור השתלבות חברתית במקח"ר

הרשות למלחמה
בסמים
איתן גורני - סמנכ"ל
רות אלרועי - ראש תחום פיתוח קשרי חוץ ופיתוח משאבים
שמאי גולן - דובר הרשות למלחמה בסמים
חגית נח בוני - יועצת

כפר איזון בחזרה
למסלול
פאולה גרבר אפשטיין - עו"ס רכזת שיקום כפר איזון
עופר חן

איגוד חברות
הביטוח
שמואל מלכיס
מנהלת הוועדה
ריקי אליה
תמלול והקלטה
סימול אורקולי בע"מ


העלייה בשימוש בסמים בקרב התרמילאים
היו"ר איוב קרא
נמצא לפנינו דו"ח של הרשות למלחמה בסמים על התרמילאים ועל ההשלכות של הטיולים הללו על הנוער והפגיעה בנוער. החלטנו לקיים את הפגישה היום כדי לשמוע פרטים - מה אפשר לעורר ומה אפשר להביא לתשומת לב בקרב הציבור בכלל ואנשים שכבר נפגעו ואלה שעלולים לנסוע למסעות כאלה. חשוב מאוד, בעקבות מה שקראנו, לשמוע קודם כל מהרשות למלחמה בסמים פרטים על מה היה בסיור, מה לדעתם צריך לעשות וכיצד לדעתם אפשר למנוע או למזער את הנזקים הללו שדובר עליהם.
איתן גורני
בוקר טוב. התופעה של תרמילאים, קודם כל היא תופעה חיובית וצריך לראות אותה בעין יפה. העובדה שצעירים ישראלים, במיוחד צעירים אחרי צבא שגומרים שירות קשה וארוך, יוצאים החוצה ורואים את העולם ומטיילים בו, מתאווררים קצת, ממלאים את המצברים מחדש. זו בהחלט תופעה חיובית וראוי לברך עליה, וכולנו מברכים על התופעה כתופעה. יוצאים בשנה בערך כ-50,000 תרמילאים לכל רחבי העולם, מהם, על פי הנתונים שלנו, של משרד החוץ ומשרדים אחרים - בסביבות 30,000 איש נוסעים למזרח הרחוק, בדגש על הודו. חלק גם נוסעים לתאילנד ולארצות אחרות, אבל עיקר התופעה מתמקדת דווקא בהודו. החלק הפחות יפה בכלל היפה הזה הוא שחלק מהם, כתוצאה משימוש רב ובלתי מאובחן בסמים חוזרים ארצה כשהם "שרוטים" ופגועים. על פי הנתונים שיש בידינו מדובר בכ-2,000 תרמילאים שחוזרים בשנה עם נזקים נפשיים בדרגות כלשהן, כאשר בסביבות 600 לשנה נדרשים ממש לאשפוז מקצועי וממושך בבתי החולים לחולי נפש.

אנחנו, הרשות למלחמה בסמים, משרד הבריאות, משרד החינוך, משרד החוץ וכלל הגופים שמטפלים בתופעה, חושבים שהמחיר שהחברה הישראלית משלמת על התופעה הוא מחיר גבוה וקשה וצריך לעשות הכל כדי להנמיך אותו.

במיוחד קיבלנו בחודשים האחרונים מספר איתותים של אור אדום משני כיוונים: כיוון אחד היה מצד הקונסוליה של ישראל בניו דלהי, כאשר הקונסולית באה ארצה כדי לדבר איתנו ודיברה על עלייה גדולה בתופעה של תרמילאים שנפגעים כתוצאה משימוש יתר בסמים. אינדיקציה נוספת היתה מהכיוון של המחלצים. יש איזשהו גוף פרטי שמלחץ אנשים, תרמילאים, שצריך לחלץ אותם בבהילות מהודו או ממקומות אחרים, והוא בא ואמר לנו שהתופעה של הצורך בחילוץ גדלה וכמעט מכפילה את עצמה, שכמעט אין שבוע שלא צריך לחלץ שניים עד שלושה אנשים, בדגש על הודו.

אנחנו הרגשנו, יחד עם המשרדים האחרים, שצריך לעשות משהו, ובתמיכה של משרד ראש הממשלה והמשרדים האחרים התארגנה משלחת. רצינו להוציא משלחת שתראה אם צריך לעשות משהו מטעם המדינה, מה לעשות ואיך לעשות את הדברים. לכן התארגנה משלחת שיצאה בברכתו של משרד ראש הממשלה, שבראשה עמד המנכ"ל של הרשות למלחמה בסמים, חיים מסינג, והשתתפו בה גם נציג של משרד ראש הממשלה, אדון אורן מגנזי, ידידי ד"ר גרינשפון - ראש שירותי בריאות הנפש במשרד הבריאות, עומרי פריש - מנהל כפר איזון, הכפר שמטפל בתרמילאים נפגעים מהסוג הזה, המחלץ חיליק מגנוס, גב' אורית שני ממשרד החוץ וגב' ליאורה עופר - יו"ר אל-סם.

המשלחת יצאה והיתה בדגש על מנלי והשתתפה גם במסיבות Full moon. ואכן, חברי המשלחת נוכחו, וגם שמעו שם מפי אנשים, שבשנים האחרונות, ואפילו נקבו בשם - מ-99' והלאה - התהפכה המגמה של התרמילאות. במקום תרמילאים שבאו לטייל באזורים האלה של מנלי, שהם אזורים נפלאים ויפים מאוד, חלק מאוד גדול - מדובר כאן באחוזים שמגיעים ל-90% - במקום לטייל בנוף היפה הם קמים בבוקר, בשעות מאוחרות, ומעבירים את יומם עד שהם הולכים לישון בשימוש בסמים, בדרך כלל בג'ראס, אבל חלק גדול מהם מוסיפים "כימיקלים", זאת אומרת סמים כימיים, סמים סינתטיים, מעשנים את התערובת הזאת במשך כל היום וטוב להם ונחמד להם והם לא צריכים לעשות שום דבר. יוקר המחייה שם הוא זול מאוד, הסמים זולים מאוד, כך שבכמה עשרות בודדות של שקלים אפשר לבלות שם יום ויכול להצטבר לתקופות ארוכות מאוד. הדגש, כל חודש באירועים, זה אירועי ה-Full moon, כאשר הירח זורח במלואו עושים מסיבה עם מוסיקה וריקודים ושוב האנשים משתמשים בסמים. בתקופה שהמשלחת היתה באירועי ה-Full moon הזה מתו שני אנשים, לא ישראלים.

המשלחת חזרה ודעתה היא שצריך לעשות משהו, אי אפשר להתעלם מהתופעה ומהמחיר שלה, שמשלמת החברה הישראלית והמשפחות - ואין ביטוח על הדברים האלה, היות שמדובר בפעילות לא חוקית. אם, למשל, בנאדם שובר רגל יביאו אותו, אבל אם הוא נכנס למצב פסיכותי אז או שההורים והמשפחה ישלמו או שלא יביאו אותו. לכן, צריך לעשות משהו. ישבנו ועשינו עבודת חשיבה יחד עם המשרדים האחרים לגבי מה לעשות. אז יש חלק שצריך לעשות אותו לפני שהאנשים יוצאים, וזה שורה ארוכה של נושאים שלא ארחיב עליהם את הדיבור, עבודת מניעה שצריך לעשות בשיתוף עם כל משרדי הממשלה האחרים על מנת להכין את האנשים. פה אני רוצה לשים דגש על צה"ל - אנחנו כל הזמן עובדים עם צה"ל ויש לנו שיתוף פעולה נהדר איתם, אז גם לנושא הזה של התרמילאים גייסנו אותם, היות שבדרך כלל התרמילאים יוצאים אחרי השירות הצבאי, אז במסגרת ההכנה הכללית ישנו ממילא פרק של סמים, אנחנו נבנה איתם פרק ממוקד יותר לנושא של התרמילאים.

נושא שני שאנחנו רוצים לעשות, ואני הולך בסדר חשיבות כלפי מעלה - אנחנו חושבים שצריך להיות באיזשהו מקום בארץ חדר מצב, וזה לא במקום חדר המצב שאורית מנהלת במשרד החוץ, יכול להיות שהוא יהיה בתוכו או איתו, לא סיכמנו איפה, אבל צריך להיות איזה מקום שבו גם הורים ואנשים שנמצאים בארץ יוכלו לפנות אליו וגם אפשר יהיה לקבל הפניות מחו"ל כדי לסייע לאנשים. אנחנו כרגע באמת בשלבי מחשב על הרבה מאוד נושאים, שגם אחרים ידברו עליהם פה, איך אנחנו נערכים לטפל טוב יותר בתופעה.

גם אני הייתי בתאילנד לפני מספר חודשים וכשחזרתי עלתה השאלה מה אנחנו עושים, אם עושים משהו בחוץ לארץ. ותאילנד, על יד הודו זה כנראה די "משחק ילדים", בהודו המצב מבחינת התרמילאים הוא הרבה יותר בעייתי. לכן, הגענו למסקנה שכנראה יהיה צריך להקים איזשהו מרכז, בשלב הראשון מרכז אחד, באזור כמו מנלי, וייתכן שהמרכז יעבור חצי שנה במנלי וחצי שנה בגואה, כי אלה תקופות השנה ששם נמצאים התרמילאים. המרכז הזה לא יבוא לגרום לכך שאנשים לא ישתמשו, אני לא חושב שהוא יכול לעשות את זה, אבל הוא יכול לסייע - החל מעבודת מניעה מסויימת, דרך טיפול, חבר'ה שם צמאים לאינפורמציה - הם לוקחים המון סמים ואפילו לא יודעים מה הסמים האלה עושים להם. נתקלנו באנשים שאומרים: "אנחנו לא יודעים מה אנחנו לוקחים, אם היה פה מישהו שהיה מסביר אולי חלק מהמקרים היו נמנעים". המרכז הזה כמובן יוכל לסייע כמוקד לעזרה ראשונה לאנשים שנמצאים שם, לקישור מול חדר המצב שלנו פה ולהביא את האנשים ולעשות איתם מה שעושים, ואני אשאיר לד"ר גרינשפון את המחשבות לגבי מה אנחנו רוצים לעשות בכל הנוגע לטיפול שלהם כשהם חוזרים.

אלה שלושת המוקדים שאנחנו עובדים עליהם: מניעה בארץ, חדר מצב ומשהו בחוץ לארץ, איזושהי נציגות שאנחנו לא יודעים מי ינהל אותה ואיך יקראו לה, אם היא תהיה תחת הגג של הרשות או נתמכת על ידי הרשות, אבל בפירוש יש כבר עבודה שתצא תוך זמן לא ארוך מן הכוח אל הפועל.
ד"ר אלכסנדר גרינשפון
אני מודה ליו"ר על שמצא זמן לארגן פגישה, אני חושב שהנושא הוא חשוב, אנחנו שנים מתמודדים בארץ בנושא של אופייתיים, ומה שאנחנו לומדים בשנים האחרונות זה שהנושא של חומרים פסיכואקטיביים, מה שהוזכר קודם - זה קנאביס, L.S.D, אקסטזי - הולך וצובר תאוצה ויותר ויותר אנשים משתמשים. האנשים שנפגשנו איתם בהודו ודיברנו איתם, כולם התחילו להשתמש בסמים בארץ. נכון שבהודו, באותה מושבה ישראלית, יש אפשרות רוב הזמן.
היו"ר איוב קרא
מה זה מושבה ישראלית? הישראלים מרוכזים במקום אחד?
ד"ר אלכסנדר גרינשפון
נכון. יש לך קפה שמנהלים ישראלים, כמעט בכל חנות, בכל מכבסה יש ישראלים.
היו"ר איוב קרא
זאת אומרת, זה מקום שהכל בשליטה ישראלית?
ד"ר אלכסנדר גרינשפון
לא יודע אם הכל בשליטה.
קריאה
אזור תיירותי שהמון ישראלים מסתובבים בו.
ד"ר אלכסנדר גרינשפון
אזור שבודדים שם הם תיירים אחרים, רובם ישראלים, כל אחד דואג לשני, מכוון אותו, ולזכותם ייאמר שאותם אנשים לא משאירים אנשים בשטח - מקרה אחרון שלמדנו זה על בחור שטייל לבד ולמרות שלא היו לו חברים אנשים שלא מכירים אותו זיהו שהוא במצב לא טוב וחיפשו דרך הקונסוליה איך לעזור לו, מה שאנחנו לא רואים לגבי תיירים ממדינות אחרות. רוב האנשים במנלי הישנה הם ישראלים, למעט המקומיים.
היו"ר איוב קרא
כמה ישראלים בממוצע מסתובבים באזור הזה?
ד"ר אלכסנדר גרינשפון
אני חושב שמדובר על כמה אלפים של אנשים. התופעה שהזכירו קודם, הריקודים תחת הירח המלא, אתה רואה איך מכל האזורים אנשים באים, מכל הכפרים מסביב. אנחנו היינו במסיבה שהמשטרה לא אישרה לישראלים אז מישהו מההודים עשה, ולכן זו יצאה מסיבה קטנה, שגם שם היו מאות אנשים אבל אמרו לנו שבמסיבות שישראלים מארגנים מגיעים אלפים.

אני דיברתי לפחות עם עשרה איש, וגם אנשים שאחרים דיברו איתם, כולם אמרו חד משמעית שהתחילו שימוש בסמים בארץ. אנחנו, היום, כשבודקים אנשים שמתאשפזים בבית חולים פסיכיאטרי - 600 איש בשנה מתאשפזים בגלל בעיות סמים. רובם מתאשפזים בגלל אופייתיים, אבל יש גם קבוצה נוספת שמתאשפזים בגלל סיבות אחרות, חומרים פסיכואקטיביים. 2,000 איש שהיום מתאשפזים בבית חולים, אבחנה שניה זה שימוש בסמים. זאת אומרת, הבעיה היא לא בעיה נקודתית, זו בעיה קיימת.
היו"ר איוב קרא
2,000 איש מגיעים לבתי חולים בעקבות החזרה שלהם מהטיול הזה?
ד"ר אלכסנדר גרינשפון
לא, אני אומר ש-600 איש מתאשפזים, לא כולם הגיעו מחו"ל, יש חלק גדלו שהגיעו מטבריה או ממסיבות אחרות בארץ. אבל, מה שלא נאמר פה זה שהרבה אנשים שחוזרים, ואת זה אפשר לראות בכל טיסה שחוזרת מהודו, ברור שחלק מהם לא יחזרו למסלול. הם אולי יחזרו למשפחה, אולי הם יהיו שקטים, אולי המשפחה תחשוב שעוד חודש-חודשיים הם יחזרו לעצמם, אבל האנשים האלה פשוט ייתקעו בבית ולא יעשו שום דבר. יש גם אנשים שחוזרים במצב פסיכוטי ואז נכנסים גם למסלול, אבל אני לא רוצה להיכנס לדברים שלא באחריות שלנו. אנחנו, כמשרד הבריאות, כבר היום, בעזרת ד"ר גלזר ובשיתוף עם הרשות למלחמה בסמים, נתנו רבע תקן לכפר איזון - רופא כדי לעזור למקום לזהות את האנשים. היום אנשים שמשרד הבריאות מכיר בהם כחולי נפש והם עם התחלואה הכפולה, אנחנו גם מאפשרים לעבור שיקום במקום. הבעיה, שאני חוזר עליה כל הזמן - אני חושב שמשרד הרווחה גם צריך להצטרף - מדובר על תהליך שיקומי, אנחנו כמשרד הבריאות מוכנים לעזור לתת מענה לאלה שצריכים פתרון למצב פסיכוטי, לאותו שבוע ראשון שבנאדם צריך באמת התערבות רפואית אמיתית, אבל האנשים האלה צריכים התערבות שיקומית בגלל שמדובר על אנשים שאם הם יהיו במסגרת שיקום אחר זה יקשה על ההבראה שלהם. פה צריך התערבות מיידית, בגלל שרוב האנשים האלה, אם ילכו למסלול שיקום נכון, יכולים לחזור למסלול, הם לא יפתחו מצבים של הוספטליזציה אם הם יהיו באשפוז ממושך, הם לא יפתחו התנהגות של נכה ואז ילכו למסלול ביטוח לאומי וכו'. צריך באמת משאבים מכמה משרדים. יש לנו מפגש מחר עם שרת החינוך, שנענתה לבקשה שלנו לדון בבעיה.
היו"ר איוב קרא
מתוך ה-600 איש, כמה חוזרים לתפקד נורמלי?
ד"ר אלכסנדר גרינשפון
אנחנו לא עשינו מעקב אחרי 600 איש האלה, אנחנו נבדוק.
שמאי גולן
זה 600 בשנה, זה הרבה יותר.
ד"ר אלכסנדר גרינשפון
אני אסביר - יש 600 איש שהאשפוז שלהם הוא בגלל סמים. יש עוד 2,000 איש שמתאשפזים מסיבה אחרת - אחד בגלל חרדה, שני בגלל סכיזופרניה, אחד בגלל דיכאון - אבל בהיסטוריה שלהם, מה שנקרא "אבחנה משנית", כתוב שהוא השתמש בסמים או אלכוהול.
שמאי גולן
ויש עוד כמה מאות שאנחנו לא יודעים עליהם שמתאשפזים באופן פרטי ולא רשומים אצלנו.
היו"ר איוב קרא
יש לך נתונים על הפילוח? יש לכם מעקב של שנים כבר - איך חוזרים אנשים, כמה חוזרים תוך שנה או שנתיים או שלוש וכמה נשארים בסופו של דבר במצב כרוני.
ד"ר אלכסנדר גרינשפון
מה שאנחנו יודעים זה ש-5% מהאנשים שמגיעים לאשפוז ראשון בבית חולים פסיכיאטרי הופכים להיות חולים כרוניים.
היו"ר איוב קרא
זאת אומרת, 5% מתוכם נשארים כרוניים?
ד"ר אלכסנדר גרינשפון
אם תיקח את ה-600 איש - מתוך 600 איש 30 איש נשארים כרוניים. אנשים שנמצאים במצב פסיכותי חריף, אין ספק שנכון להיום בית החולים הוא המקום, כי מסגרת אחרת לא יכולה להתמודד. אבל, מה שחשוב שהאיש יהיה בבית החולים רק תקופה מינימלית - שבוע-שבועיים מקסימום - ואחר כך הוא צריך ללכת למסגרת שתיתן לו תקווה, מסגרת שתשקיע המון בשיקום. ואני אסביר - אם אנחנו מדברים על האופייתיים, שזה רוב הסמים, פה אנחנו מדברים על אנשים שיש להם התמכרות פיזית ונפשית. זה תהליך ממושך, ונכון להיום, נכון שזה עדיין חסר, אבל יש מסגרות - יש מסגרות יפות שמשרד הרווחה מפעיל, יש מסגרות יפות שמשרד הבריאות מפעיל, תמיד אפשר להגיד שחסר. לגבי קבוצה ספציפית - זו לא קבוצה שצריכה טיפול גמילה ממושך, הם יוצאים מהמצב הזה. זאת אומרת, החומרים האלה זה לא חומרים שנשארים הרבה זמן בגוף, הם יכולים לגרום לפריצה של מחלה מוסתרת - אדם שיש לו איזשהו בסיס להיות חולה דכאוני או סכיזופרני, זה יכול לגרום לזה, אבל חלק גדול לא צריכים גמילה, הם צריכים שיקום נכון, שיקום שנותן להם תקווה וציפייה.
היו"ר איוב קרא
תודה. נשמע את נציגת כפר איזון.
פאולה גרבר אפשטיין
אני קודם כל מברכת על הוועדה. כולנו מבינים את גודל התופעה, אנחנו קיימים שנתיים וחצי.
היו"ר איוב קרא
איפה אתם יושבים?
פאולה גרבר אפשטיין
ליד קיבוץ שדות ים, בקיסריה. אתה מוזמן לביקור. אנחנו המסגרת היחידה שקיימת כיום בארץ שמסוגלת לקלוט את האנשים שד"ר גרינשפון מדבר עליהם, שמגיעים לארץ, מתאשפזים חלקם לשבוע בבתי חולים פסיכיאטרים.
היו"ר איוב קרא
כמה מקומות יש אצלכם במוסד?
פאולה גרבר אפשטיין
יש 24 מקומות. הם לא מוגדרים כחולים, אלה אנשים צעירים, זה כפר שיקומי, אבל הוא מבדיל את עצמו ממקומות שיקומיים ממושכים. הטיפול בכפר הוא 4 חודשים, הם ישנים בכפר, ואנחנו בנינו סדר יום שמתאים לסוג הפגיעה ולחזרה שלהם למסלול נכון, בשונה ממקומות שיקום אחרים שמטפלים באנשים כרוניים. אמנם משרד הבריאות נתן רבע משרה של פסיכיאטר והרשות נותנת תמיכה יפה, אבל המשפחות עדיין חייבות לשלם מכיסן 7,000 ש"ח לחודש טיפול אצלנו.
היו"ר איוב קרא
משרד הבריאות לא משתתף?
ד"ר אלכסנדר גרינשפון
כמו שאמרתי, יש אנשים שביטוח לאומי הכיר בהם כנכים, האנשים האלה משרד הבריאות מממן חצי מעלות השהייה במקום, כשאת החצי השני מממנת המשפחה.
פאולה גרבר אפשטיין
נכון, אבל אלה אותם אנשים שעברו כבר תהליך של אבחנה והגדרה של מחלה, תהליך שלוקח לפחות 3 חודשים. כלומר, אלה לא אנשים שיכולים לנחות בארץ, להיות שבוע בבית חולים ואז להגיע לכפר איזון.
ד"ר אלכסנדר גרינשפון
אני הסברתי גם לעומרי איך אפשר לזרז את התהליך, אבל בלי תוספת ממשרדים אחרים - במקרה זה משרד הרווחה - לא נוכל לפתור את הבעיה.
פאולה גרבר אפשטיין
לגבי השאלה שלך על אחוזי הצלחה - אני חושבת שבאמת אנחנו רואים כמה טיפול מיידי מחזיר את האנשים למסלול.
היו"ר איוב קרא
מה אחוז ההצלחה?
פאולה גרבר אפשטיין
האנשים מגיעים במצבים שונים, כבר הגיעו 140 חבר'ה צעירים לכפר, עברו טיפול מלא, אני יכולה להגיד שאלה שהגיעו במיידית לכפר השתלבו בחזרה, כל אחד לפי הפרמטרים שלו, אבל השתלבו בחזרה במסלול החיים שלהם. יש כאלה שבעקבות הפגיעה התפרצה מחלה נפשית ואלה השתלבו בהמשך במסגרות שיקומיות רגילות.
עופר חן
עכשיו אנחנו עושים מחקר שייתן תוצאות יותר ברורות.
היו"ר איוב קרא
היוזמה היא של היישוב שדות ים?
פאולה גרבר אפשטיין
לא, זו עמותה שהוקמה לפני כשנתיים וחצי בתמיכה של הרשות ועם תורמים פרטיים. משכירים את המקום משדות ים, זה לא בחסות של הקיבוץ, זו עמותה.
איתן גורני
זו עמותה שהוקמה בעידוד של הרשות למלחמה בסמים, שראינו בה צורך, וגם תמכנו תמיכה כספית מאוד מסיבית גם בהקמת המקום וגם כיום, השקענו - בכסף, מעבר לייעוץ מקצועי - למעלה מ-600,000 ש"ח, שבקנה מידה של הרשות זה לא מעט כסף וגם בקנה מידה של המוסד הרבה. אני רוצה להוסיף שקיימת היום ועדה, שאתמול סיימנו את הדיונים שלה, עם ד"ר מיקי רייטר, על איך למיין את האנשים, בדגש על התרמילאים - איך למיין את אלה שבאים במהירות הכי גדולה ובאמת למיין מי לבית חולים פסיכיאטרי, מי לכפר איזון, מי יכול טיפול בבית או טיפול יומי דרך מרפאות. בעקבות הנסיעה הזאת הוקמה ועדה לאבחון תרמילאים, ואתמול כבר סיכמנו את המסקנות שלה שיובאו שוב לדיון בפורום.
פאולה גרבר אפשטיין
נורא חשוב לציין שהמשפחות כרגע עומדות די לבד עם הסיפור הזה.
היו"ר איוב קרא
זאת אומרת, בממוצע משפחה מוציאה 30,000 שקל.
פאולה גרבר אפשטיין
בלי החילוץ. החילוץ בעצמו עולה כ-5,000 דולר, והוא נעשה באופן פרטי.
עופר חן
עלות של מטופל לכפר עולה לחודש באזור 10,000 ש"ח. מתוך זה, בעזרת הרשות ותורמים אחרים שתורמים, אנחנו משלמים 2,500-3,000 ש"ח ו-7,000 ש"ח מבקשים מהמשפחה.
שמאי גולן
יש קרן מיוחדת של הרשות.
היו"ר איוב קרא
כמה עולה חילוץ בממוצע?
קריאה
בין 4,000 ל-6,000 דולר, תלוי במקום.
קריאה
זה תלוי באיזה שלב תופסים בנאדם, חלק מהם מגיעים לאשפוז בהודו. אם אני לא טועה זה 400 דולר ביום או 800 דולר.
אורית שני
כן, הבחור האחרון, המשפחה שלו שילמה 780 דולר על 72 שעות אשפוז. שזה אשפוז אכזרי, לא בתנאים של כאן.
קריאה
זה אשפוז הודי. אני לא אומר את זה בזלזול, הם עושים את הטיפול הכי טוב שנהוג שם, אבל הסטנדרטים של טיפול במדינת ישראל הם שונים.
היו"ר איוב קרא
מה קורה עם מי שאין לו משפחה ואין לו מי שיממן?
ד"ר אלכסנדר גרינשפון
זה צריך להגיד תודה לאורית זני ממשרד החוץ, שמנסה יחד עם רחל, שהיא הקונסולית בדלהי, למצוא מאיפה, והרבה פעמים אותו חלק שהזכירו עושה את זה בהתנדבות. מביאים אותם לשדה תעופה ובריאות הנפש שולחים אמבולנס שלוקח משדה תעופה לבית החולים. אני רוצה להדגיש שזה לא רק בעניין הסמים - בכלל, לא קיים במדינת ישראל, וזה נכון בכל העולם, ביטוח למצבים נפשיים. כל אחד מאיתנו שיוצא לחו"ל, לא משנה עם איזה ביטוח, אם חס וחלילה הוא נכנס לדיכאון אין ביטוח.לכל בעיה נפשית אין ביטוח.
היו"ר איוב קרא
למה חברות הביטוח לא מכסות את הנזקים פה?
שמואל מלכיס
חברות הביטוח מוציאות ביטוחים בהתאם לביקוש בשטח.
היו"ר איוב קרא
אם אני מבקש לכסות אותי, כתרמילאי, בהקשר לנסיבות הללו - מה קורה?
שמואל מלכיס
בעקרון אפשר לבטח כל דבר, ובתנאי שמקרה הביטוח לא נגרם במתכוון על ידי המבוטח ושמקרה הביטוח הוא אפשרות סטטיסטית ולא משהו ודאי. חוץ משתי המגבלות האלה, ניתן לבטח כל דבר. כלומר, במקרים שמקרה הביטוח הוא ודאות מוחלטת - כלומר, שבטוח שהוא יקרה - חברות הביטוח לא יכולות לבטח את זה. כלומר, ההסתברות למקרה הביטוח היא 100%, או במקרה בו המבוטח עצמו הוא גורם למקרה הביטוח. חברות הביטוח מוציאות פוליסות לנוסעים לחו"ל שכוללות בתוכן כל מיני מצבים, בהתאם לביקוש בשטח.
היו"ר איוב קרא
אם אני נוסע היום להודו ומחליט להיות תרמילאי שם, הביטוח שנתתם לי מכסה?
שמואל מלכיס
ביטוח רגיל למקרה של מחלה ואשפוז - לא.
היו"ר איוב קרא
כלומר, בפוליסה כתוב למעט זה וזה?
שמואל מלכיס
יש סוגים שונים של פוליסות ויש חברות שונות שמבטחות. אין אחידות בנושא הזה. הפיקוח על הביטוח מחייב היום חברת ביטוח שמבטחת נסיעות לחו"ל לכלול מספר דברים כחובה, כל השאר זה רשות. חברות הביטוח פועלות כגוף עסקי, מה שהן חייבות על פי חוק הן מכניסות לפוליסה, כל השאר בהתאם לביקוש והיצע. אין מניעה שחברת ביטוח, אם יהיה ביקוש לפוליסות שתכלולנה בתוכן, למשל, אשפוז כתוצאה מאלמנט נפשי או חילוץ מאלמנט נפשי, שלא תעשה א זה, אם היא תחשוב שזה עסק כלכלי שמשתלם לה. אם חברת ביטוח תגיע למסקנה שיש 10 תרמילאים שקונים את זה בשנה אז היא לא תקים מערך שלם של מכירת פוליסות מהסוג הזה, כי העסק לא יהיה לה משתלם.
אורית שני
אני רוצה להדגיש - נכון להיום כל פוליסות הביטוח שנמכרות בשוק הן שונות, כל דבר מכסה משהו אחר, אבל בכל פוליסה מודגש באותיות גדולות שהפוליסה אינה מכסה נזקים שנגרמים כתוצאה משימוש או סחר בסמים.
קריאה
אבל אם אצל מישהו פורצת מחלת נפש לא משימוש בסמים זה גם לא מכסה.
איתן גורני
היום אנחנו יודעים שלא קיימים ביטוחים בנושאי היפגעות או תוצאות של שימוש בסמים. אני רוצה לשאול שני דברים - האם ייתכן שאדם יפנה לחברת ביטוח וירצה לבטח את עצמו בכספו למקרה שהוא ייפגע כתוצאה משימוש בסמים, ושאלה שניה - האם חברות הביטוח לא תגנה במקרה כזה, שהרי אדם הביא את הצרה על עצמו. זאת אומרת, הוא נסע להודו והשתמש בסמים, ולא רק השתמש אלא השתמש והשתמש והשתמש עד ש"עף לו הפיוז". האם חברות הביטוח לא תאמרנה במקרה כזה שזה מקרה קלאסי של הבאת הצרה על עצמו?
שמואל מלכיס
קודם כל, השאלה למה מיועדת הפוליסה ואיך היא מנוסחת. אם תהיה פוליסה כזו, אם חברת ביטוח תגיע למסקנה שכדאי לה מבחינה כלכלית למכור פוליסות כאלה, אז החריגים שיוכנסו לפוליסה הרגילה פשוט יבוטלו. השאלה אם האדם לקח את הסמים בעצמו או לא היא שאלה שצריכה להיות מוכנסת לתוך הפוליסה עצמה. חברת ביטוח לא שוללת את הכיסוי כאשר, למשל, אדם נוהג במהירות של 150 קמ"ש ואומרת לו שהוא עבר על החוק ולכן הביא את עצמו את הצרה. ברור שאם פוליסה תכסה את הסיכון שכרוך בכך שאדם ייפגע משימוש בסמים ויגיע למצב בו הוא יזדקק לאשפוז או לחילוץ, אם זו תהיה מהותה של הפוליסה ברור שהיא תכסה גם אם האדם לקח את הסמים מרצונו הטוב ולא הזריקו לו את זה בכוח. העובדה שהוא עבר עבירה לא פוסלת את הכיסוי, כמו שהיא לא פוסלת את הכיסוי במקרה שאדם נסע במהירות של 150 קמ"ש וגרם בעצמו לתאונת דרכים, גם בביטוח רכוש ששם קיים העניין של מי אשם בתאונה חברות הביטוח לא מתנערות מהכיסוי. נראה לי שעל פני הדברים, כיום, אין ביקוש מספיק. אנחנו מכירים את הנושא של תרמילאים שנוסעים לחו"ל ונזקקים לאשפוז ממושך או לחילוץ, רק חלק קטן מהם, למרות שקיימות פוליסות כאלה ולמרות שחברות הביטוח מעוניינות למכור את הפוליסות האלה לאנשים, רק חלק קטן טורח בכלל לקנות אותן, כך שאני מטיל ספק שאפילו אם חברות הביטוח יציעו סוג כזה של פוליסות, סביר להניח שהביקוש להן יהיה קטן מאוד. דבר שיכול לעמוד בעוכרי העניין, כיוון שהזכירו פה שחלק לא קטן מהמשתמשים בחו"ל השתמש גם בארץ, סביר להניח שפוליסות מהסוג הזה, גם אם חברות הביטוח תצענה אותן לציבור, סביר להניח שיהיה חריג שמי שהשתמש בעבר הפוליסה הזאת לא תתפוס לגביו. כל פוליסה בעולם אפשר להוציא, השאלה היא רק שאלה של ביקוש, היצע ומחיר שיווי המשקל ונקודת המפגש בין עקומת ההיצע לעקומת הביקוש. לנכון לעכשיו אין ביקוש לפוליסות כאלה ואין סיבה שגוף מסחרי יציע דבר שאין לו ביקוש.
היו"ר איוב קרא
ואם יהיה ביקוש?
שמואל מלכיס
אם יהיה ביקוש, סביר להניח שחברות הביטוח, כגוף מסחרי, תשמחנה מאוד - מי שעוסק בזה. לא כל חברות הביטוח עוסקות בנושא של הוצאת פוליסות לנוסעים לחו"ל, ואת הפוליסות היותר משוכללות שכוללות גם חילוצים וכיו"ב. אשפוז חובה לתת.
היו"ר איוב קרא
את האשפוז שם הפוליסה מכסה?
שמואל מלכיס
במקרה של סמים ומחלה נפשית לא, אבל אני מניח שאם יהיה ביקוש לפוליסות כאלה, במחיר מתאים, תהיינה חברות ביטוח שתהיינה מעונינות למכור את זה. זה עניין מסחרי טהור.
שמאי גולן
אגב, לא בטוח שכדאי לנו לשדר לציבור שיש לזה ביטוח. למה? מה קרה? למה שתרמילאי שרוצה להשתמש בסמים יידע שיש לו כיסוי?
היו"ר איוב קרא
אני שואל אתכם.
שמאי גולן
אני לא בטוח שזה נכון. נכון שיש בעיה כספית אחר כך, אבל לא בטוח שהמדינה צריכה לשדר שיש לזה ביטוח.
איתן גורני
אם נניח אנחנו, ברשות למלחמה בסמים, נרכז את הנתונים בצורה מדויקת - על מספר התרמילאים, על כמה מהם ניזוקים, כמה מהם צריכים טיפול - ונביא אותם לאיגוד חברות הביטוח על מנת שיביאו את זה לחברות ונשאל אותם שאלה: האם בנתונים האלה שיש לנו אתם תהיו מוכנים? כי הרי מישהו צריך להציע. ברגע שנגיד לציבור שאפשר לעשות כזה דבר יתעורר ביקוש, אחרי זה הביקוש יכול לגבור או לא, אבל מישהו צריך להתחיל את ההנעה של התהליך. כרגע כולם יודעים שאין ביטוח.
אתי גלוון
אני לא חושבת שאנחנו מדברים פה על פוליסות מיוחדות, לא צריך לעשות פוליסה מיוחדת.
שמואל מלכיס
זה ביטול חריג לפוליסה קיימת, אבל יש לזה מחיר.
היו"ר איוב קרא
השאלה היא האם זה חכם. משרד החוץ, האם זה חכם לעשות כזה דבר?
אתי גלוון
משרד החוץ, אני לא חושבת שיש לו נגיעה לעניין. לדעתי האישית אסור לנו, כמדינה, לעשות כזה דבר.
קריאה
אני לא הייתי רוצה לחתוך בשלב הזה ולהגיד כן או לא, מכיוון שכשאתה הולך בטכניקה של מזעור נזק אז זה חלק ממזעור נזק.
היו"ר איוב קרא
השאלה אם זה לא יכול להגיד את הנזק.
רות אלרועי
בואו נגיד שמגדילים את הנזק לציבור בכלל וממזערים נזק לפרט הבודד שנפגע.
שמואל מלכיס
אני לא בטוח שזה חכם לעשות דבר כזה, למרות שתיאורטית אין מניעה, כל חברת ביטוח תשקול את השיקול שלה. אני מניח כמעט בוודאות שתהיינה חברות ביטוח שתשקולנה את הרעיון אפילו בהתלהבות מסויימת, למרות שזה לא נקי מקשיים. הקושי הראשון הוא שאין כמעט ניסיון. גם האינפורמציה שנקבל אל בהכרח תצביע על המגמה משום שעצם הוצאת הביטוח יכולה לשנות את המגמה ואולי אנשים יהיו מוכנים לקחת יותר סיכונים מעצם קיומה של הפוליסה. דבר שני - אני מניח שאף חברת ביטוח, על רקע אי הודאות בנושא הזה, לא תוכל לעשות את זה בלי ביטוח משנה. לא ידוע לי בעולם על קיומה של פוליסה כזאת, לכן אני חושש שמבטחי המשנה יראו אותה בעין מאוד סקפטית. ללא ביטוח משנה, אני מטיל ספק שגם חברות ביטוח שתרצנה לעשות פה עסק, ואני לא בטוח שיש פה עסק גדול מאוד, תוכלנה לעשות את זה על ידי לקיחת כל הסיכון על עצמה, כי יש פה אי ודאות מאוד מאוד גדולה. לגופו של עניין, אם שואלים אותי באופן אישי, אני חושב שזה רעיון לא טוב משום שיש דברים שלא צריך לעשות עליהם ביטוח משום שקיומו של הביטוח יכול להוליך להתנהגות מסויימת.
ד"ר חורחה גלזר
כשאתה עושה ביטוח והסברה - אם ניקח לדוגמה את עניין החשיפה לשמש - מאז שיש הסברה גדולה לחשיפה לשמש ויש מכירה של חומרי הגנה הדבר הזה בשליטה, ולא הפוך. זאת אומרת, ללא הודעות מוקדמות וללא הסברה זה אחרת. אני לא חושב שאם יהיה ביטוח כזה - ואולי לא כדאי ביטוח, אולי כדאי קרן - כאשר אם אתה עושה את ההסברה הנכונה ואתה עושה קרן ואתה אומר - אתה יוצא עכשיו ותיקח בחשבון שכך וכך אחוזים חוזרים ככה, הם צריכים לשלם כך וכך אלפי דולרים, אם אתה רוצה ובן משפחה שלך הולך כדאי לך אולי לשלם 200 דולר עכשיו ואז במקום לשלם 8,000 תשלם רק 2,000 בסוף. זאת אומרת, אתה יכול לעשות תשלום דיפרנציאלי על רמת הסכנה, אתה יכול גם לעשות הסברה על בדיקות לפני שאתה הולך, זה מאפשר לך לעשות הסברה יוצאת מן הכלל, לא רק מכוונת על הנוסע אלא גם על בני המשפחה שלו. אתה יכול לפנות גם להורים שייקחו בחשבון שהם עלולים להיות במצב שיצטרכו להביא את הבן בחזרה וכדאי להם לשים עכשיו כסף, ואולי לא חברת ביטוח - שתהיה קרן. אפשר לעשות א תזה שנה-שנתיים, אנחנו מדברים פה על מספרים קטנים, אם סך הכל עושים חשבון, תעשו חשבון כמה אנשים חזרו מהודו ותראה שבקרן לא גדולה אתה מכסה את כל ההוצאות אם מספר אנשים משלמים לך את ה-100-200 דולר בעת יציאה. אני חושב שקליינטים כאלו יהיו לך, ואתה יכול לקבוע את המחיר לפי זה. זה לגבי הביטוח. ביטוח צריך בוודאי לכסות את החלק של האבחון שם, את החיפוש וההעברה ואת כל הדברים שדוברו פה. אם לא ביטוח, אז קרן בהתחלה, עד שנשתכנע שקרן מכסה או שחברות הביטוח יעשו את זה.

לגבי החלק השני של הקיום בארץ, של השירותים - אני מתנגד לאפליה של אנשים שנפגעו בארץ או בחוץ לארץ. אם יש שירותים השירותים צריכים להיות לכולם. לא אכפת לי אם זה היה בטבריה שנפגעתי או בהודו, השירותים הקיימים צריכים להיות פתוחים לכולם.
קריאה
זה המצב.
ד"ר חורחה גלזר
רק להדגיש את זה שוב, שיהיה ברור שאנחנו לא מדברים רק על זה ושאין פה אפליה.

לגבי מניעה - אני חושב שלאור הנתונים שקיבלנו צריכים להיערך. בשנה הבאה, בסיום התיכון, שהסברה ראשונה יקבלו שם, בסיום צבא חייב צה"ל לעשות אותו הדבר.
קריאה
הוא עושה.
ד"ר חורחה גלזר
אני מדבר על ארבע תחנות: אחת, בשנה האחרונה בתיכון, השניה בסיום הצבא, השלישית דרך חברות הנסיעות שמארגנות את הטיול ומוכרות את הכרטיסים והרביעית - ברגע שהם מגיעים ללשכת הבריאות בשביל החיסונים. במקביל, פניה להורים דרך הסברה, וזה הרשות יכולה לעשות - שאם הבן שלך או הבת שלך יוצאים, תיקח בחשבון כך וכך ותפעל בהתאם.

לגבי העניין בהודו - אני חושב שממה ששמענו פה יש גם אפשרות לעשות מניעה שמה. אם יש את הישראלים המקומיים האלה שנמצאים שם כל הזמן, אני חושב שבמאמץ לא גדול אפשר לגייס כמה אנשים שדרכם אפשר לעשות עוד מניעה ועוד חיפוש, וזה אנשים שנמצאים במקום.
היו"ר איוב קרא
תודה. נשמע את משרד החינוך.
רות לקט
שמי רות לקט, אני ממונה על נושא הסמים במערכת החינוך, ואני רוצה קודם כל מאוד ללכת בכיוון של ד"ר גלזר - לפי מחקר שנעשה על ידי ד"ר רחל ארהרט, לא רק שהמשתמשים נוסעים להודו אלא ל-97% מהנוסעים להודו יש כוונת שימוש. זאת אומרת, גם אלה שלא משתמשים בפועל רואים בהודו הזדמנות לממש את החלום הזה שלהם. לכן, בתור הנחת יסוד, אני מוכרחה להגיד, למרות שאני גם אמא וגם מחנכת ויועצת וממונה על הנושא - אנחנו צריכים יותר לפעול להחזיר לילדים שלנו את האחריות על חייהם וגורלם. אני לא אומרת שלא צריך לטפל, חלילה, כשמישהו נפל, אני לא אומרת שלא צריך לעשות את כל המאמצים כאשר אחד מהילדים שלנו כשל, אבל - להגביר את המאמצים, שגם הילדים וגם ההורים ייקחו אחריות על מה שהם עושים, ואם הם נוסעים להודו והולכים שם להשתמש בסמים - שרוב האחריות תיפול עליהם. אני מוכרחה לומר בכאב שזאת המסקנה שהגעתי אליה, משום שאנחנו רואים בחינוך שלנו בכלל בארץ שנטילת האחריות הולכת ונחלשת, ואסור לנו לתמוך בעניין הזה.

אני רוצה לחזק את הדברים שד"ר גלזר אמר, אני הצעתי את זה כבר לרשות, וחשבנו עוד לפני שנה כבר על איזשהו כיוון. צריך במסגרת ההכנה לצה"ל שנעשית במערכת החינוך בשיתוף פעולה עם צה"ל, להכניס את הנושא הזה כחובה. אין בעיה במערכת החינוך לחייב במסגרת צה"ל להכניס גם את הנושא כי אנחנו פועלים בכיוון. לצה"ל, אם יהיה להם מספיק את הכוחות שלהם ואת ההחלטה הגורפת שכל כניסה שלהם וכל הכנה שהילדים באים אליהם לקראת השירות הצבאי, יהיו חייבים הכנה בנושא הזה. אבל, גם עם ההורים. כל הזמן דנים בכנסת בנושאים מאוד משמעותיים, אבל אנחנו לוקחים אחריות. ההורים נמצאים שם, ואני אומרת לכם - הם לא משתפים פעולה, ההורים לא מגיעים לרוב הפעולות, גם שמערכת החינוך עושה וגם שהרשות למלחמה בסמים עושה. הם פשוט לא מגיעים. אנחנו צריכים לחשוב איך להחזיר להם את האחריות ואת המודעות. זה לגבי הכנה לצה"ל.

אנחנו עושים עם הרשות ועם מצ"ח ניסיון שייכנסו להסברה בנושא של מדיניות צה"ל בנושא סמים, וזה הולך חלש ביותר. מאוד קל לי לבוא ולהגיד שזה נפלא, אבל לא - מכיוון שלמצ"ח אין מספיק כוח אדם, והצליחו להגיע אלינו סך הכל ל-20 בתי ספר תיכוניים. אם תהיה החלטה בצה"ל שלא רק מצ"ח אלא גם חינוך או משהו אחר - ואני מציעה שיהיה על זה דיון רציני עם צה"ל - אז מערכת החינוך תוכל לשתף פעולה.

נושא שני שאני חושבת שצריך לחזק הוא בתוך צה"ל, לפני השחרור. להגביר את הפעולות שתעשנה במסגרות האלה. אבל, זה לא כולל את כל הילדים. לא כל הילדים הם בצה"ל, יש לנו גם אוכלוסייה ערבית ואוכלוסייה שלא משרתים בצבא, לכן כן הייתי שמה דגש במקומות שכולם נמצאים, וזה במסגרת ההכנה לצה"ל שכוללת את כל התלמידים במערכת החינוך, גם אלה שבסוף לא מתגייסים.

אני מאוד סקפטית לגבי הסטודנטים, למרות שצריך להמשיך לעשות את הפעולות, מפני שהסטודנטים כבר מגובשים בהחלטות שלהם ומאוד קשה שם להשפיע אבל צריך להמשיך.

נקודה נוספת - אני לא יודעת אם זה אפשרי, אבל אני הייתי יוזמת חקיקה שאומרת שתהיה חובה לכל מקומות העבודה - כולל משרדי הממשלה - לעשות פעולת הסברה בנושא קרדינלי כזה כמו נושא הסמים בכלל, והתרמילאים בפרט, במסגרת ההשתלמויות שיוצאים אליהן ועדי עובדים, שתהיה חובה שהנושא הזה ייכנס וגם החומרים שהרשות מפתחת ותפתח יגיעו לכל אחד ממקומות העבודה במסגרות האלה.
רות אלרועי
שמי רות אלרועי, אני מהרשות למלחמה בסמים, עד לפני שנה הייתי ראש תחום חינוך ומניעה, היום אני אחראית על ההיבט הבינלאומי. אני ברשות מהיום הראשון, עברתי פה את כל הוועדות ואת כל הגלגולים, אני מבקשת לנסות לא להסיט את כובד המשקל של הדיון ולהביא אותו למכלול רחב של הסברה ומניעה אלא ספציפית, כמו שאיתן אמר, להיות עקבי עם זה שהנושא כאן צריך להיות למזער נזק. יש בפורום הזה מספיק דיונים על נושא של חינוך, מניעה והסברה וכו'. קודם כל, הרבה דברים נעשים, והרבה דברים נעשים ואנחנו אפילו לא אומרים אותם פה, אבל זה לא העניין. העניין הוא שאנחנו במין רגע אמת כזה שזו פריבילגיה לחזור לשאלות הפילוסופיות של כמה אנחנו צריכים להיות "האח הגדול", כמה אנחנו צריכים ללכת עם זרועות רחוק או לא - הרי כל הזמן אומרים: "התרמילאי הגרמני, מישהו מטפל בו? התרמילאי הבריטי, מישהו מטפל בו?" אני אומרת שצריך להסתכל נוכחה ולצאת מפה עם ראיה מאוד קונקרטית, כי הבעיה היא בעיה אקוטית קונקרטית.

לא מספיק הודגש פה, למרות שצויין, ואני עברתי במשפחתי את הסיפור הזה מההתחלה ועד הסוף, ועם מעט עזרה מידידי ובגלל שאני עובדת ברשות ידעתי מי זאת אורית והיתה ויזה כבר באותו יום להודו, אבל לא היה כסף לשלם לחילוץ אז האמא נסעה ושילמה את זה, ואני הייתי בחילוץ מפה. מה שאני רוצה להגיד זה שלהורים אין כתובת, ההורים הולכים לאיבוד. ולמחרת עומרי כבר חיכה לנו באיזון, והילדה התגלגלה לאן שהתגלגלה - וזה לא מסמים אלא מסדנת שתיקה. מה שאני מנסה להגיד זה שקצת הולך פה לאיבוד הנושא של ההורים בכל הדיון הזה. בגלל זה אני אומרת - בואו נחזור לקונקרטי. הורה אמור לדעת את מה שרות אלרועי יודעת, כאזרח. לא כי אני במקרה יודעת את זה כי אני מכירה את כל הפיגורות. והיה כבר פסיכיאטר בדרך למלון בניו דלהי, ואני אמרתי לאלה ששמרו על אותה בחורה לא לתת לגעת בה ולא לאשפז, כי הכל ידעתי, כי קיבלתי את כל המידע. אבל למה שרק לי תהיה הפריבילגיה הזאת? עם צוק העיתים, כפר איזון הפך גם להיות הכתובת הזאת להורים, שלדעתי יכולותיו מוגבלות ואולי אפילו לא תמיד באוריינטציה המקצועית הנכונה, כיוון שהם לא יכולים להיות הגורם הממיין.
פאולה גרבר אפשטיין
בעניין אותם ההורים שכן או לא נעזרים, אנחנו עדיין שוכחים שהביטוח לא לוקח אחריות והמדינה לא לוקחת אחריות, ועדיין המשפחות צריכות להחליט אם מכניסות את הילד או לא כי אין להן כסף. ראיינו משפחות שאומרות: "נכון, אני מרגיש שזה מה שהילד צריך, אין לי איך לממן את זה". בתוך שבוע לא נשיג סל שיקום וגם לא יסכימו הוועדות לקבל אותם.
שמואל מלכיס
אבל זה נכון להרבה דברים בחיים. יש אנשים שאין להם כסף לתת אותו.
רות אלרועי
הם לא יודעים מה לעשות, זה הרבה מעבר לכסף.
איתן גורני
תחשבו על מה שרותי אמרה, בסופו של דבר המדינה והמשרדים, עם כל הכבוד, לא צריכים לקחת את המקום של ההורים. להורים יש אחריות על הילדים ולילדים יש אחריות, ולא הכל צריכה לעשות המדינה. מדינה צריכה לעמוד ולעזור במקומות של מצוקת אמת, ולא צריך להגיד שבגלל שלהוריך אין כסף אתה תישאר שם בהודו בבית משוגעים. אבל בסופו של דבר זאת אחריות עצמית ואחריות של ההורים.
היו"ר איוב קרא
חברים, אתם מסיטים את הדיון. אני לא חושב שזו רק בעיה של ההורים, זו בעיה שצריך להתקיף אותה מזוויות אחרות, אלה לא ילדים בני 12, אלה אנשים בוגרים וזו בעיה מאוד מיוחדת, זה לא דבר פשוט.
כרמית נפתלי
שמי כרמית, אני ראש מדור השתלבות חברתית ואני אחראית בצבא על תחום החינוך וההסברה למניעת השימוש בסמים. המוטו שמוביל אותנו זה בעצם "עם בונה צבא בונה עם". אני אסביר את זה בהקשר של הסמים - הנושא הראשון זו אוכלוסיית המועמדים לשירות ביטחון, החבר'ה שמגיעים מי"א-י"ב אלינו לעבור את ההכנה לצה"ל, פרק של שבוע. האוכלוסייה שמעבירה את אותם שבועות זה חבר'ה בני 18-19, הם בעצמם איזושהי אוכלוסייה בסיכון לא פחות מאלה שמגיעים אליהם, ואנחנו לא חושבים שהם אלה הגורמים שמסוגלים לחנך לנושא הזה, ואין לנו את היכולת להכשיר אותם לנושא הזה. הדבר היחיד שאנחנו הולכים להכניס ממש מהשבועות הקרובים - הם יעבירו לכל אוכלוסייה שתגיע אליהם את מדיניות צה"ל בנושא סמים, כשהמדיניות של הצבא אוסרת שימוש בכל סם - אין בצבא הפרדה בין סמים קשים או קלים - ומסבירים להם גם למה המדיניות הזאת, שזה בעצם פוגע במטרה, במשימה שלשמה קיים הגוף הזה, שהוא צבא ההגנה לישראל, להגן ולשמור על המדינה, אזרחיה ותושביה. ואנחנו לא נעביר מעבר לזה. אם היתה לנו איזה חשיבה שיעבירו סדנאות ודרך כל מיני כלים כאלה ואחרים - אין להם את המסוגלות ואין להם את היכולת, ולכן הם יעבירו אך ורק את המדיניות. השלב הבא זה החיילים שעוברים שוב, בטירונות, בשבוע השני לשירות שלהם, את המדיניות, ולאחר מכן, לאורך כל השירות הצבאי, יש תכנית חינוך והסברה למספר לא מבוטל של נושאים שאחד מהם זה מניעת השימוש בסמים. במשך שנה אנחנו בונים תכנית שכל יחידה עוברת. זה בפן של מהלך השירות, שהוא אולי פחות רלוונטי לוועדה הזאת, אבל חשוב להבין שהחיילים עוברים גם במהלך השירות הצבאי שלהם תוכן שקשור ורלוונטי, ולקראת שחרור עד לפני שנה לא עסקנו בנושא הזה בכלל, לפני קצת יותר מחצי שנה הכנסנו הרצאות בכנסי משתחררים, בכנסי לימודים, הכנסנו שם הרצאות שהן הרצאות בחירה - המשתחררים לא היו חייבים להגיע. זה לא הוכיח את עצמו, אנחנו הפסקנו עם זה, ואנחנו עכשיו בונים איזושהי סדנא. מגיעים אלינו, במסגרת הכנה לשחרור, כאלף חיילים בשנה, כשמדובר פה על חיילים לוחמים, חיילים בודדים, אוכלוסיות מיוחדות וייחודיות, שמגיעים אלינו לסדנאות בנות שבוע, שאנחנו ניתן להם סדנא של חצי יום. בתחילת אוגוסט יש לנו פגישה עם הרשות, שאיתה אנחנו בונים את אותה סדנה, ונתחיל להריץ אותה כפיילוט. אנחנו מקווים שזה יהיה משהו שייתן פתרון לפחות טוב יותר ממה שהיה עד היום. כמו שאמר איתן, כל העבודה הזאת נעשית בשיתוף עם הרשות למלחמה בסמים, גם מבחינת משאבים אבל גם מבחינת ייעוץ מקצועי לגבי מהם הכלים הנכונים ומהם התכנים הרלוונטיים לאותה אוכלוסייה.

יש פה יותר מדי פוקוס על הצבא, וצריך להבין שהצבא זו עוד נקודה באותו רצף, באותו תהליך, אבל אי אפשר לבנות על זה שרק הצבא הוא זה שייתן את המענה והישועה, כי אין לנו את האפשרות.
עופר חן
העניין הוא שהשלב ההסברתי הכי הכי חשוב והכי יעיל זה ממש בשחרור מהצבא, לפני הטיול. כי אם את מדברת איתם לפני הצבא זה עוד לפני שהם עוברים הרבה שינויים והנושא נורא רחוק מהם ונורא לא רלוונטי.
כרמית נפתלי
בגלל זה גם אנחנו לא משקיעים בזה, זו אחת מהסיבות.
עופר חן
ואת מדברת רק ברמה החוקית, שזה לא מוסיף למודעות.
כרמית נפתלי
לא, זה לקראת שירות, במהלך השירות, חוץ מהפעם הראשונה בשבוע השני ששומעים על הבחינה החוקית, כל היתר זה הסברה.
עופר חן
השאלה איך להגיע אליהם. ברגע שמשתחררים מהצבא קשה נורא להגיע אל החבר'ה האלה. חברות הטיולים לא ממש רוצים שיעשו את זה דרכם.
איתן גורני
צה"ל מכיר בעובדה הזאת, ולכן, כמו שנאמר, אנחנו עובדים הרבה ביחד, ובצה"ל סגן ראש אכ"א הוא המטפל, ויעל ארדימון ואני גם משתתפים, ולכל הישיבות בוועדת הסמים העליונה אתם מוזמנים.
פקד לילך מרציאנו
בהיבט של המשטרה, אנחנו כמובן לא אוספים נתונים על משתמשים ולכן אין לנו כל מידע לגבי היקפים ושימוש של תרמילאים בחו"ל. מה שכן אנחנו רואים קצת ממידע מודיעיני שמגיע אלינו לפחות מתפיסות זה קודם כל העברת דפוסי שימוש בחזרה לארץ - תרמילאים שהתחילו להשתמש בסמים בחו"ל חוזרים לארץ וממשיכים עם אותם דפוסי שימוש, כשחלק מהחזרה שלהם לארץ מלווה בעצם בהברחת סמים על גופם, או לפני כן כהכנה לחזרה או כמתנות לחברים שנמצאים בארץ - שולחים מעטפות, חבילות שמכילות סמים - או שהסמים האלה מגיעים איתם על גופם. אני אומרת את זה מתוך מידע שיש לנו, לא מתוך תפיסות שנתפסו, התפיסות הן ברמה מאוד נמוכה, גם המידע הוא לא רב, אבל זה כן עולה וחשוב לציין את זה - שזה לא נגמר שם וזה לא נגמר בפגיעה הנפשית של אותם צעירים, אלא בפגיעה בחברה שלנו גם אחר כך והעתקת דפוסי שימוש לכאן.

מעבר לזה, גם ראינו וקראנו על ניצול של תרמילאים שזקוקים לכסף להמשך הטיול - עבודות בלדרות סמים. בשבילם לקבל עוד 2,000 דולר תמורת הברחה לארץ, שזה אולי איזושהי קטיעה של הטיול, לבוא לעשות ביקור קרובים, לחזור לכאן עם איזה מזוודה ושוב לחזור לחו"ל, זה גם כן ניצול התרמילאים בהיבט הזה, כך שחשוב לשים דגש גם על נושא המשך הסמים ועל נושא השימוש בתרמילאים כגורם להברחת סמים לארץ.
אתי גלוון
אני ממשרד הרווחה, שמי אתי גלוון. המדד של משרד הרווחה הוא מדד טיפולי. בראייה שלנו הנושא של תרמילאים, אין ספק שהרשות למלחמה בסמים מקומה בהסברת מניעה, ליחידות שלנו התרמילאים לא מגיעים. הפרופיל של המשתמש ביחידות לטיפול בנפגעי סמים הוא לא אנשים שסיימו 12 שנות לימוד, אנשים שלא הגיעו לצבא, ובדרך כלל יש להם היסטוריה התמכרותית מגיל מאוד צעיר. מדובר במשפחות מצוקה, זה שירות עדיין סטיגמטי, ומי שמגיע אלינו לטיפול הם לא התרמילאים. המעורבות שלנו בכל הנושא היא כרגע בנושא של פיקוח סביב בקשה לרשיון שהגיש כבר איזון, והיום המוסד מוכר כמוסד אמבולטורי, משולב, והפיקוח אמור להיות כמו כל פיקוח על מוסדות של טיפול בנפגעי סמים, שחייבים לקבל רשיון. הבעיה היא בעיקר בעיה נפשית, ולא מגיעים אלינו. בדרך כלל המטופלים האלה מגיעים לקליניקות פרטיות או לבריאות הנפש. אני יושבת בוועדות אבחון ורואה את המטופלים - הפרופיל שאתם מתארים לא קיים אצלנו. אם מגיעים אלינו בחורים צעירים זה רק כאלה שהסתבכו בעבירות. אלה שסיימו צבא מעט מאוד אני רואה, אבל כאלה שמונחת חרב על צווארם מבחינה משפטית, ורק אז הם מוכנים להתגייס לתהליך טיפולי ולא מתמידים בתהליך הטיפולי.
ד"ר חורחה גלזר
אני קצת מופתע לשמוע הגדרה של מה שהרווחה אחראית עליו כאחראים על טיפול, כי אני ציפיתי דווקא שהם אחראים על השיקום.
אתי גלוון
טיפול ושיקום, אותו הדבר. תודה על התיקון.
ד"ר חורחה גלזר
נכון שהאוכלוסיה הזו לא מגיעה כמו אוכלוסייה אחרת כפי שהגדרת, אבל פה אנחנו דיברנו על הצורך של משרד הרווחה להיכנס לתחום בחלק השיקומי, לאחר הטיפול.
אתי גלוון
אצלי זה מושג אחד - טיפול ושיקום. אצלנו טיפול זה כניסה למרכזי יום, לקהילות טיפוליות. זה שיקום, מבחינתי זה אותו מושג.
חגית נח בוני
שמי חגית בוני נח, מהרשות למלחמה בסמים, אני אחראית על פרוייקט התרמילאים בנושא של הסברה ומניעה, פרוייקט שצבר תאוצה במיוחד בשנה האחרונה, גם מבחינת שעות וגם מבחינת תשומת לב של הרשות לנושא הזה. הערה למה שלילך אמרה - את מדברת על הברחות לישראל, תרמילאים עצמם הרי עושים מסיבות שם. דיבר איתן גורני על המסיבות שם. הם מבריחים גם בין הארצות. זאת אומרת, אם בהודו מגדלים את הג'ראס, את החשיש, אז הם מנסים להבריח ליפן, למסיבות שם, או שהם נוסעים לאמסטרדם. אז יש הברחות גם שם - גם הברחות, גם סחר וגם שימוש. הם גם מביאים תרבות חדשה לארץ שאחר כך גם משפיעה על הצעירים, על בני הנוער ובכלל.

רציתי להזכיר מה הרשות עשתה עד כה בעניין הזה בתחום ההסברה והמניעה. מה שאנחנו פעלנו זה לפי מודל המניעה - מודל המניעה הוא מודל שמשלב גם הסברה על הסיכונים הבריאותיים, הפיזיולוגיים והנפשיים, וגם הרתעה חוקית. זאת אומרת, גם לומר שהחוקים שם הם כך וכך ואם יתפסו אותך, למשל, עם 10 גרם ג'ראס בהודו, אז מ-5 גרם ומעלה אתה תחת כותרת של סוחר סמים, וסוחר סמים בהודו דינו מ-10 שנים עד 20 שנה בכלא ההודי. מה שעשינו זה עלוני הסברה ששילבו גם את הנזקים הבריאותיים וגם את החוקים שם, עלוני ההסברה האלה מחולקים בכל סניפי "איסתא", שזו חברת נסיעות לצעירים, בלשכות הבריאות, איפה שרובם יגיעו לקבל חיסונים, בערבי קהילה שעושים גם להורים וגם לצעירים. כמו כן, הופק ספר חוקים, שזה אוגדן ראשוני שנעשה לגבי מה הענישה למשתמשים, מבריחים, סוחרים ובכלל. תמצית שלו כבר נמצאת באתרי אינטרנט שונים, גם באתר של הרשות למלחמה בסמים. הוקם סרט שנקרא "טריפ רע", מילגה שניתנה לסטודנט לקולנוע שצילם בהודו ובתאילנד, הסרט הזה גם נמצא בחלק מלשכות הבריאות וגם מוקרן הרבה בערבי הסברה שאנחנו עושים. אנחנו משתדלים לעשות לקהל היעד, לצעירים, באוניברסיטאות. נכון שרובם הולכים אחרי צבא, אבל גם חבר'ה שמרגישים פספוס שלא היו אחרי צבא אז אחרי שנה ראשונה או אחרי תואר ראשון נוסעים להודו, לתאילנד ובכלל. היה ניסיון לכנסי משתחררים, רוצים לשכלל את הדגם הזה. כן נעשתה השתלמות לאחיות אפידימיולוגיות בנושא, עכשיו אנחנו רוצים לעדכן את זה ולשכלל את זה. אנחנו גם מכשירים מרצים. יש מרצים, למשל, בחנויות פופולריות, שהתרמילאים מגיעים לשם עוד לפני שהם נוסעים, אז נותנים להם הרצאה על המקומות, מה צריך מבחינת ציוד וכד', אז אנחנו לאט לאט מכשירים יותר ויותר מרצים שמדברים גם על הסכנות שנוגעות בעניין של הסמים. יש לנו גם מחשבות לעתיד, כמו למשל כפר איזון - כפר טיפולי שיקומי, עכשיו הם בדיוק בונים תכנית איך להיעזר במדריכים, ואולי גם במטופלים מתוך הכפר, לעניין של המניעה וההסברה. עכשיו עובדים איתם בצמוד על העניין הזה. דבר נוסף - אנחנו רוצים ממש לנגוע בתרמילאים שנוסעים לשם ולהכשיר אותם להיות שגרירים, להפיץ את המסר שלנו. רוצים להפיק מארז בנושא סמים שנפיץ במקומות רלוונטיים. כמו כן, אנחנו עובדים על הוצאת ספר. הורים לא יודעים לאן לפנות ואין בספרות המקצועית ממש ספר שמאגד גם אנשי אקדמיה וגם אנשי שטח וטיפול, בתקווה תוך כמה חודשים יהיה לנו ממש ספר בנושא הזה. ישנם ימי עיון והשתלמות וההסברה ממשיכה. אני אשמח לכל רעיון וכל דעה, וכמו שרות לקט אמרה - שיתוף פעולה עם משרד החינוך בעניין הזה זה משהו שהיא הציעה לפני מספר חודשים ויכול להיות שזה גם יתפוס תאוצה.
היו"ר איוב קרא
נסכם את הדיון: הוועדה רואה בחומרה רבה את תופעת השימוש בסמים אצל תרמילאים וההשלכות שיש לתופעה הזאת על הנוער בישראל, ופונה לשלטונות צה"ל בכל זאת להיכנס לסוגייה הזאת עם המשתחררים. צריך לזכור שאותם אנשים, צה"ל צריך אותם למערך המילואים. חשוב מאוד לקיים פעולות הסברה בעיקר, כי הבעיה פה היא בעיה הסברתית לדעתי. חשוב מאוד לקיים פעולות הסברה לפני השחרור לחיילים, אני חושב שהצבא זה המוסד הכי חשוב והכי ראוי להטיף, בראייה שיש לו גם עניין בסופו של דבר.

הוועדה פונה למשרד העבודה והרווחה להתערב מבחינה שיקומית בעניין של הנפגעים מסמים בקרב התרמילאים.

הוועדה תערוך ביקור וסיור בכפר איזון, עם כל הגורמים הנוגעים לסוגייה החשובה הזאת.

הוועדה תפנה למפקח על הביטוח באוצר כדי שייתן את דעתו בהקשר לכדאיות, אם בכלל, של ביטוח לנפגעי סמים בקרב התרמילאים. יש לדעתנו שני צדדים למטבע ואנחנו מבקשים את חוות דעתו של המפקח על הביטוח באוצר בהקשר זה.
שמואל מלכיס
הבעיה היא שהוא לא מבטח.
היו"ר איוב קרא
לא חשוב, אני רוצה חוות דעת מקצועית מה לדעתו צריך לעשות. נפנה אליו במכתב ואולי נזמין אותו לאחד הדיונים, אולי לסיור בכפר איזון. תודה רבה לכולם.
* * *

קוד המקור של הנתונים