ישיבת ועדה של הכנסת ה-16 מתאריך 28/07/2003

התפשטות תופעת הסמים בקרב בני נוער - הצל"ס

פרוטוקול

 
פרוטוקולים/ועדת חינוך/7124




2
ישיבה משותפת של הוועדה למאבק בנגע הסמים
וועדת החינוך והתרבות, 28.7.2003

פרוטוקולים/ועדת חינוך/7124
ירושלים, כ"א באלול, תשס"ג
18 בספטמבר, 2003

הכנסת השש-עשרה נוסח לא מתוקן
מושב ראשון



פרוטוקול מס' 63
מישיבה משותפת של הוועדה למאבק בנגע הסמים וועדת החינוך והתרבות
יום שני, כ"ח בתמוז התשס"ג, 28.7.2003, שעה 10:00
סדר היום
1. התמכרויות לסמים בקרב תלמידי בתי הספר – הצעה לסדר היום לדיון מהיר - חבר הכנסת איתן כבל.
2.התפשטות תופעת השימוש בסמים בקרב בני הנוער – הצעה לסדר היום - חברת הכנסת ענבל גבריאלי.
נכחו
חברי הוועדה: איוב קרא – היו"ר
אילן שלגי
משה גפני
רשף חן
מרינה סולודקין
יוסי שריד
מוזמנים
משרד החינוך
רונית תירוש – מנכ"לית
ד"ר בלהה נוי – מנהלת אגף שפ"י
רות לקט – מנהלת תוכניות מניעה סמים, טבק, אלכוהול בשפ"י
חנה שדמי – מנהלת אגף תוכניות סיוע
ד"ר אילן שמש – מפקח ארצי בנושא סמים וקידום נוער
גליה שחם – מדריכה ארצית בנושא סמים
מרים כהן – מנהלת חט"ב "השחר" בהוד השרון
שולה ארבל – מנהלת חט"ב "עידנים" ברמלה
בת-אל לוי – תלמידת חט"ב "עידנים" ברמלה
אבי גנני – תלמיד חט"ב "עידנים" ברמלה

משרד הרווחה
גילה ברנט – מפקחת מחוז מרכז בנושא סמים

המשרד לביטחון פנים
רפ"ק סעיד אבו שקרא – קצין מדור נוער
רפ"ק יפעת שטיינברגר – ר' חוליית סמים
פקד ירון שטרית – קצין נוער

משרד הבריאות
ד"ר חורחה גלזר – מנהל המחלקה לטיפול בהתמכרויות

הרשות למלחמה בסמים
מר חיים מסינג – מנכ"ל
נעמה צוויג – עוזרת ראש תחום טיפול ושיקום
שמאי גולן – דובר הרשות למלחמה בסמים

המועצה לשלום הילד
מירה קרני – מנהלת מחלקת פניות הציבור



אחיות בריאות הציבור
מוריה אשכנזי – יו"ר חטיבת אחיות
ליאורה וסטרמן – עמותה לקידום הסיעוד בבריאות הציבור
רחל וקסמן – ועד ארצי

ארגון הורים ארצי
אתי בנימין

נציבות הדורות הבאים
יונת מרטון – ראש תחום ארגון

עיריית אשדוד
צבי צילקר – ראש העיר
חגי ברוש – מנהלת הרשות למלחמה בסמים באשדוד






התמכרויות לסמים בקרב תלמידי בתי הספר – הצעה לסדר היום לדיון מהיר –
חבר הכנסת איתן כבל
התפשטות תופעת השימוש בסמים בקרב בני הנוער – הצעה לסדר היום –
חברת הכנסת ענבל גבריאלי
היו"ר איוב קרא
תופעת השימוש בסמים בקרב בני נוער היא נושא חשוב, כואב ורציני ביותר. זה אולי אחד הדברים המרכזיים שהחברה הישראלית נגועה בהם, במיוחד שמדובר ב-70,000 בני נוער שבצורה זו או אחרת השתמשו בסמים, כאשר הגיל יורד, והיום מדברים על גילאי 11-12 שמשתמשים בסמים, דבר שצריך להדאיג את כולנו. בעקבות כל הנתונים שקיבלנו, שמראים על עלייה דרסטית בפתיחת תיקים נגד בני נוער בחמשת החודשים הראשונים של 2003: הייתה עלייה של 26.7% במספר התיקים שנפתחו נגד בני נוער, כאשר ישנה עלייה בכל המגזרים. ממוצע גילאי התחלת השימוש בסמים עומד היום על 11 שנה, כך שכל מי שעיניו בראשו מבין שזוהי תופעה שיש לעקור מהשורש, היא מאוד מדאיגה וכולנו צריכים לתת עליה את הדעת ולהביא למצב שנמצא פתרון לסוגיה הזו.
אילן שלגי
אני שייך כבר לדור של אלה שזוכרים את הימים שבהם איימו עלינו ואמרו: אם תגיע לכאן תופעת הסמים כפי שהיא קיימת באמריקה, אז יהיה פה איום ונורא. אני מדבר על לפני 25-30 שנה, כששמענו על דברים שקורים מעבר לאוקיינוס ואמרנו: איזה מזל שאצלנו אין את הדברים האלה. אז התהליך היה בהתחלה איטי ואחר כך מהיר, גם בעקבות מלחמת 67' ובכלל, העולם נעשה כפר גלובלי והפושרים של הסמים, והרווחים הקלים שבאים יחד עם זה, יש להם את המוטיבציה ואת התחכום להגיע לכל מקום שיש בו התעניינות, והנה אנחנו היום במצב קריטי וחמור.

זה נמשך כבר כמה שנים, ודומני שאווירת הסלחנות שקיימת אצלנו לא מסייעת למניעת התופעה. אפילו קמה מפלגה שהצליחה לצבור עשרות אלפי קולות. אני אינני אומר שצריך לאסור שמישהו יקים מפלגה וינסה לקדם רעיון, אבל בצד זה יש צורך להגביר את ההסברה ואת המניעה, כדי שלא חלילה מישהו יבין שבמסגרת מערכת בחירות שהמדינה מארגנת בתוך משחק הדמוקרטיה יש הטפה גלויה בטלויזיה להתיר את השימוש בסמים קלים, אז כנראה שזה דבר שהוא אינו שלילי. על בני נוער יש לזה בוודאי השפעה חמורה. המומחים פה בוודאי ידעו לתאר לנו עד כמה משקיעים מאמצים לפעולות המניעה. אני סבור, וזה מבלי להיות בעל מקצוע, שככל שנשקיע יותר במניעה, לא רק שנציל נפשות ומשפחות, אלא גם נחסוך למדינה כספים, כי נחסוך את הצורך בטיפול מאוחר יותר, שהוא קשה ויקר יותר, ונחסוך מקומות בבתי הכלא ואת הטיפול של החברה בעבריינות ובעבירות הרכוש. והרי כולנו יודעים שיחד עם הסמים גם גדלה הפשיעה, כי המכור לסמים צריך שיהיו לו האמצעים לרכוש את הסמים וכך הוא גם הופך לעבריין. הוא מזיק ופוגע לא רק בעצמו, אלא גם בחברה כולה.

קראתי במסמך שהכין המרכז שלמעשה באחוזי הסטטיסטיקה הנוגעים לבני נוער - 10.5%, שבאיזושהי צורה היה להם קשר, השתמשו או ניסו סמים - לא כלול המגזר החרדי משום שהמגזר הזה לא משתף פעולה, ואני מקווה שהדברים האלה משתנים. היינו לפני שלושה שבועות בביקור במוסד גמילה בגבעת שמש. ראינו שם בני נוער דתיים וגם חרדים, שמענו שיש בעיה גם בקרב הציבור החרדי, אני מקווה שבאחוזים נמוכים. אני קורא לציבור הזה שישתף פעולה עם הרשויות, גם אם בדיסקרטיות כדי לעצור את התופעה ולהציל נפשות.


עוד ראיתי במסמך הזה שיש איזושהי מחשבה לבצע בדיקות שתן בבתי ספר. אני סבור שזה אולי מקצועית רעיון מעניין אבל זה לא מתאים לחברה הישראלית ולא מתאים לחברה דמוקרטית, לחייב בני נוער לבדיקת שתן. בהתנדבות – כן. אגב, חיילים כן. אני חושב שצה"ל צריך לבצע בדיקות שתן לחיילים כי פה זה נוגע גם בביטחון המדינה ויש לזה השלכות הרבה יותר רחבות.
היו"ר איוב קרא
תודה ליושב-ראש ועדת החינוך. אני רוצה לציין שנפתחים מדי שנה אלפי תיקים בגין שימוש בסמים, סחר וכולי, וכמובן מי שנפתח לו תיק כזה, יש לו בעיה אחר כך במסגרת הצבאית ולהיקלט בצבא ואנחנו מפסידים כך חיילים רבים, אם מישהו לא מבין את המשמעות. אבקש את התייחסות מנכ"לית משרד החינוך לכל מה שהועלה פה, בראייה שצריך לקדם את הצעת החוק, או לתקן תקנה במשרד החינוך שתאפשר למנהלי בתי ספר, בניגוד לאלה שלא רוצים, להורות על בדיקת שתן באופן ספונטני, כי הגורם ההרתעתי, לפי הנתונים שקיבלנו הוא גורם שיכול להביא להורדת השימוש בסמים, ויש לדעת שיש את הכלי הזה. אני מאמין שמנהלים לא יגבו את החקיקה הזו בצורה מסיבית אבל לדעתי הנושא הזה חשוב לצורך הרתעה.
רונית תירוש
משרד החינוך פועל מזה שנים במסגרת תוכניות מיוחדות בבתי הספר, שעם הזמן הלכו וירדו בגילאים שלהם, כדי לחנך את הנוער. ראשית, להעביר לו מידע אינפורמטיבי מאוד ברור מה הנזקים שבשימוש בסמים על הרבדים השונים שבהם, ומעבר לכך קצת אולי לנסות ולהטמיע ערכים בבחינת עוגני חיזוק בקרב קבוצת הרוב של האוכלוסייה, שהרי למעלה מ-90% מאוכלוסיית בני הנוער אינה צורכת סמים. התוכניות שלנו עובדות על הרובד הזה: על אותן קבוצות רוב שישמשו את הכוח המונע מקרב חבריהם או לחילופין הכוח המיידע את הגורמים המוסמכים באשר לאלה שכן צורכים סמים.

עם השנים עברנו לגילאים נמוכים יותר, בעקבות מידע שהגיע, שכבר בכיתות ד' אפילו ילדים מעשנים, לאו דווקא סמים, אבל מעשנים טבק, או נרגילה שנעשה בילוי חברתי היום במחוזותינו ואנחנו מנסים להתמודד עם זה. מה שניסיתי, ואני מנסה לומר בכל מקום, ואני לא בורחת מאחריות במובן הזה שיש למוסד חינוכי אחריות בלחנך, בלהעביר מידע אינפורמטיבי ולחנך ברמה הערכית- אנחנו צריכים להבין שבעיית הסמים היא בעיה חברתית-לאומית. אני מדגישה את זה לא כדי להסיר אחריות אלא כדי לומר: רבותיי, חייבים להירתם. יש לנו פרוייקט אחד במשרד שהוא מאוד מוצלח בעיני, פרויקט אס"א – אלימות, סמים ואלכוהול. הייחודיות של הפרויקט הזה היא שהוא חל על כל הרשות, כאשר הרעיון המרכזי הוא שראש הרשות עומד בראש הוועדה והוא רותם את כל הגורמים בתוך הרשות לטובת טיפול במניעת שימוש באלימות ושימוש בסמים ואלכוהול, כאשר אחד כרוך בשני.

כאשר לוקחים את כל הגורמים, יש סיכוי, על פי המחקרים, להצליח. והכוונה בכל הגורמים היא החל מכל מוסדות החינוך בעיר, דרך מוסדות התרבות, כולל מתנ"סים, מוסדות הרווחה בעיר, הגורמים המשטריים, המשמר האזרחי, ועוד הרבה גורמים. אם הם לא יפעלו יחד, אין סיכוי בכלל להצליח. הלגיטימציה לשימוש בסמים, וההבחנה המטופשת שבין סמים קלים לסמים קשים זה בעוכרנו. כפי שחבר הכנסת שלגי ציין, אני חוזרת על הקלות הבלתי נסבלת של מפלגה שרצה לבחירות, הלגיטימציה שיש לה, הלגיטימציה שמוצאים בני נוער בכל הפיצוציות למיניהן, בכל המרכולים למיניהם, שמוכרים אלכוהול, שאמנם שמנו אותו בצד, אבל הוא יוצר נזק בלתי הפיך ואף הרבה יותר בעייתי מסמים, כי הוא רווח בקהלים הרבה יותר רחבים מאשר צורכי הסמים והנזק ממש מיידי.

כשילד יכול לקחת את הבאנגים, שזה כל אותם כלים שבעזרתם הם שואפים את הסמים ואין פוצה פה כי זה בסדר, מערכת החינוך תתקשה להיות רלוונטית לתלמידים. היא נתפסת כבלתי רלוונטית, כמגוחכת ומצחיקה בעיני התלמידים. שהרי מה אנחנו מבינים? אנחנו המבוגרים, אלה שלא מבינים שגראס זה בכלל לא סם. גראס זה בשביל הפאן, זה בשביל לעשות אווירה יותר נינוחה כי המדינה שלנו היא מדינה לוחצת, והיא מדינה מלחיצה, ופותחים רדיו ושומעים את הצרות שלנו, ופותחים טלויזיה ורואים את הצרות, בין אם זה פיגועים ובין אם זה מצב כלכלי ועוני והפגנות וכולי. זה נורא קשה לנו, וזה עושה לנו קצת שקט בנשמה וזה כאילו מותר.

אפילו הורים נמצאו ככאלה שביחד עם הילדים לוקחים את הגראס, שהוא כלום, הוא לא סם לכאורה. באווירה שכזו מערכת החינוך לא רלוונטית, אבל אנחנו לא נרים ידיים. אנחנו עדיין עושים את מה שצריך לעשות. אני חושבת שצריך לפעול מעבר לכל מה שאמרתי לתוכנית לימודים בגיל הרך. זה נשמע מאוד מוזר, אבל כל מה שנצליח לחנך בגיל הרך, שזה קו אדום ודבר שהוא אסור בתכלית, יש סיכוי שנתחיל לגדל דור אחר שחושב קצת אחרת. אבל, זה לא מייתר את הצורך לטפל בדור המתבגר שהוא כבר נמצא בתוך האווירה הכללית הזאת שכן הדברים מותרים.

המחקרים שאנחנו עשינו מצביעים על כך שבכל קבוצת גיל שהתמקדנו בה, ראינו ירידה בשימוש בסמים או בהתייחסות מתירנית לנושא הזה, וזה מצביע על כך שיש מקום לעשות פעולות, מה שמצריך תקציב. אם על פי מחקרים נראה שיש מקומות שבהם טיפלנו בצורה כזו או אחרת וזה מצריך השקעה כספית, אז אנחנו נצטרך השקעת תקציב, למרות הקיצוצים.

בשנת הלימודים תשס"ד הנושא שאנו מתמקדים בו הוא מניעת שימוש בסמים. אנחנו שמנו את זה ואנחנו מקווים לעשות עוד דברים. אין לי ספק שנצטרך תגבור רציני וסיוע תקציבי בעניין הזה, כולל גם הרחבה של פרויקט אס"א, שזה פרויקט בראשותי, שאני חושבת שהוא כבר הוכיח את עצמו כפרויקט נכון וטוב.

עלתה מהרשות למלחמה בסמים הצעה של הרתעה ממשית, שנראית בעין ונתפסת היטב, זו בדיקות השתן. אני חייבת לומר שאני אישית נגד הנושא הזה. יש לי מאבק בלהפוך את בתי הספר לבתי חינוך על כל המשתמע. בעיני בית חינוך זה האווירה שבו. זו לא אווירה מתירנית, או ליברלית, או אווירה שמקלה על התלמיד ולא מציבה לו מסגרות וגבולות. אבל באווירה שכזו, שתחילה, על פי דו"ח וילנאי נדרשנו לשים גלאי מתכת בכניסה לבתי הספר כדי לגלות מתכות וסכינים, ונמנענו מזה. כעת, כשתתווספנה לזה בדיקות השתן, כל המסר הוא בלתי חינוכי בעליל. אני לא חושבת שגורם הרתעה זה מה שיעשה את השינוי. אנחנו צריכים למצוא את אותו פטנט אולטימטיבי שבגינו מבחינה ערכית מצליחים לגרום לילד להפנים מהם אותם מחסומים או חסמים שאתם צריך להתמודד בהתנהגות היומיומית שלו.
הילד תמיד ימצא את הפרצות, איך הוא עוקף את כל הפטנטים שלנו לזהות אצלו שימוש כזה ואחר. לכן אני נגד זה, אני לא חושבת שזה נכון, וצריך להשקיע בצורה חכמה איך עוד ניתן לשפר, שהרי לא ניתן להקל ראש בעניין הזה ש-90% מהילדים לא צורכים סמים. בכל זאת יש בזה איזשהו ממד של הצלחה, דווקא אל מול אווירה ותרבות שהיא מאוד מתירנית. לכן אולי צריך לעבות את הצד הזה.
היו"ר איוב קרא
את לא חושבת שהגורם המרתיע הוא גורם חינוכי?
רונית תירוש
אני לא חושבת שהוא ירתיע אותם. אני מדברת על הצד החיובי. הרי בתוכנית לימודים, בתוכנית ערכית יש הרבה יותר ממדים שיתנו מענים גם לרעות חולות שעוד עומדות לנו בפתח ואנחנו בכלל עוד לא צופים אותן היום. זה משהו נקודתי שאני חושבת שהנזק רב על התועלת שיכולה, אם בכלל, לצמוח.
רות לקט
העבודה של היום, כפי שהמנכ"לית אמרה - גם בקדם-יסודי עשינו ניסוי עם הרשות למלחמה בסמים השנה, באשקלון, ונמצאו נתונים מאוד מעניינים, שאומרים שאם נמשיך רק ונדביר את המאמצים ברמות השונות יש לנו סיכוי, וזה מהניתוח של המדענית הראשית של הרשות למלחמה בסמים. זו תוכנית שלא מדברת על הרואין, כמובן, אבל היא נותנת את הבסיס לילד להבחין בין טוב לרע מבחינת חומרים ובסביבה שלו, כשהרעיון הוא להמשיך את זה גם בכיתות יסוד והלאה. המנכ"לית המשיכה ואמרה שאם הניסוי הזה מצליח אז מאוד חשוב שנמשיך אותו.
יוסי שריד
על מה זה מבוסס מבחינת הגיבוי המתודולוגי? מי אמר שלדבר עם ילדים בגיל 4 זה טוב? על מה זה מבוסס?
רות לקט
זה מבוסס קודם כל על ניסיונות שנעשו בעולם, בקשר עם הקדם יסודי אצלנו. כשלא מדברים על סמים, אנחנו מניחים את התשתית להבחנה בין חומר מועיל ומזיק וכולי. לא מדברים שם על סמים, אלא אנחנו מניחים שמגיל מאוד צעיר, ואנחנו מדברים גם על הבית, מינקות, אם ההורים יחד עם מערכת החינוך ויחד עם גורמים בקהילה יעזרו לילדים לעשות הבחנות בין מה שמכניסים לגוף לבין מה שלא מכניסים לגוף, לבחור בצורה נכונה. אנחנו הפעלנו תוכנית עם הרשות למלחמה בסמים, עם הקדם-יסודי, שהופעלה ב-16 גני ילדים בעיר אשקלון, והמחקר לגביה נעשה כיום, וכשיהיו תוצאות אנחנו נראה איך אפשר להמשיך בכיתות א' ואילך, שממילא במסגרת "כישורי חיים" הם פועלים גם בנושא הזה.

מתוך ניתוח של המדענים של הרשות למלחמה בסמים נמצאו נתונים מאוד משמחים, אבל הם גם אומרים לנו שאנחנו צריכים לעשות הרבה יותר. נעשה ניתוח משנות ה-90 לשנת 2001, והוא הראה שכאשר מערכת החינוך מתמקדת בקבוצת גיל, זאת אומרת שולחת את המדריכים שהם מומחים בתחום, מכשירה מורים, מכשירה מנהלים, זה גיל שבו יש ירידה באחוזי השימוש. המדענית של הרשות למלחמה בסמים מראה שם שכשהתחלנו לעסוק בנושא לפני 10-11 שנה הרי לא ידעו איך להתמודד אתו וחיפשו דרכים.

התחילו לעבוד בכיתות הגבוהות, התחילו אז בי"א-י"ב. אחר כך ירדו לגילאי 15-16, ובשנים האחרונות ירדנו לחטיבות הביניים. מערכת החינוך הייתה חייבת, על פי חוזרי המנכ"ל, לעסוק בנושא בכל שנה בכל שכבות הגיל. אבל מה שקרה, שכנראה מתוך מיעוט משאבים ולא מספיק כוח אדם יכולנו להתמקד בתוכניות בשכבת גיל מסוימת, ולומר למנהלים: המשיכו לפתח התאמה בגילאים האחרים. התוצאות הראו שראשית מ-98 עד 2001 הגילאים היחידים שבהם יש ירידה בשימוש בסמים זה גילאי חטיבות הביניים, מ-9.5% ל-8.2%. פיתחנו תוכנית שנקראת "למוח אין חלקי חילוף". התוכנית הזאת היא מיוחדת לגילאים ולוקחת בחשבון את ההשפעות על הנוער, על תרבות הנוער, את הערכים שנפגעים. אנחנו הכשרנו בצורה מאוד מסודרת ומובנית עשרות חטיבות ביניים מתוך 586 חטיבות ביניים, ואחרות קיבלו מאתנו הדרכה בדרכים כאלה ואחרות, יותר מסיביות ופחות מסיביות. אנחנו רואים את התוצאות בנתונים. אנחנו רואים באותה טבלה, שכאשר מערכת החינוך בין השנים 95-98 התמקדה בגילאי 15-16 שם הייתה ירידה. אבל התוצאות המדאיגות הן שיש ירידה בשכבה שאנחנו מתמקדים אבל יש עלייה בשכבות אחרות.
אילן שלגי
האם אחרי שנתיים עשיתם ניסוי לגבי אלה שהיו בחטיבה וכעת הם בתיכון האם הירידה נשארת, או שהתוכנית שנעשתה בשלב חטיבת הביניים השפיעה רק באותו זמן?
רות לקט
אנחנו לא עשינו את זה, זה הרבה מאוד עניין של משאבים. אבל אנחנו יודעים מהספרות המקצועית, מ-Meta-Analysis של אלפי מחקרים שנעשו בעולם בנושא שההשפעות לא מפסיקות. הרי האינטרנט, הטלויזיה וההשפעות מסביב לא מפסיקים, זאת אומרת שהילדים חשופים להשפעות נון-סטופ, מ"עלה ירוק" וכולי. אם מערכת החינוך, ואם החינוך בקהילה ובמדינה לא ממשיך, בוודאי שיש פיחות בהשפעה של התוכניות, כי כמו שאמרה המנכ"לית, מערכת החינוך היא לא לבד. ההשפעות של מערכת החינוך הן חשובות, אבל הן לא בלעדיות, ולכן המסקנות שאנחנו מגיעים אליהן, שאנחנו צריכים להמשיך ולהעמיד את הסייג גם בגילאים הגדולים יותר והנה פיתחנו תוכנית חדשה לכיתות י'-י"א, שתיקרא "משמעות", והיא כבר בהדפסה. התוכנית הזו ממוקדת. עד עכשיו התוכניות היו עם עקרונות וקיבלו הדרכה ופעלו כפי שפעלו וכפי שידעו.

לא היתה אף פעם, כמו השנה, אמירה כל כך ברורה של המשרד שאנחנו הולכים על הנושא הזה בצורה רצינית. גם חבר הכנסת יוסי שריד היה שר החינוך והנושא היה חשוב לו, אבל האמירה, כפי שהיא נאמרת היום: אנחנו רוצים לתת לנושא הזה יותר בולטות, לקרוא לזה דגל - זה חדש.

במשך שנים התקציב היה 800,000 שקל לכל מערכת החינוך. הוא הוקפץ ל-2.5 מליון שקל בשלוש השנים האחרונות. זה תקציב הפעולה שלנו, כשאנחנו לא לוקחים בחשבון עלות הדרכת כוח אדם, שזה כמובן חלק מהמערכת. אני מדברת על תקציב פעולה שמאפשר לנו לעשות כנסים, הכשרות, כל הדברים האלה. בנוסף, יש לנו סיוע מהרשות למלחמה בסמים, שגם הוא מאוד קטן.
חיים מסינג
2 מיליון שקל.
רות לקט
אנחנו בשלוש השנים האחרונות יותר מהכפלנו את התקציב. אני מאחלת ומקווה שהתקציב יוכפל גם מכל המקורות המסייעים לנושא הזה. אני לא בכדי אמרתי - אנחנו נאה דורש ונאה מקיים. שמנו את זה על סדר היום לשנה הבאה משום שלנו כחברה, כל משתמש כזה הוא נזק בלתי הפיך לעצמו למשפחתו ולחברה. אנחנו נתקשה מאוד לשמור על התקציב הזה, למרות ההצהרות שלנו, והבעיה תהיה בעיה של המדינה. אני אומרת שיש לנצל את ההזדמנות כאן לעבות את התקציב הזה במשרד החינוך. אני לא יודעת מה קורה ברשות, הרשות גם צריכה לעשות חשבון נפש עם מה שקורה שם. אני מבקשת יותר תקציבים המיועדים אך ורק לנושא הזה.

נתון נוסף שצריך לתת לנו תקווה אבל גם להדאיג אותנו - אלה עדיין נתונים מהמדענית הראשית של הרשות למלחמה בסמים, זה הגוף הממלכתי, והיא מראה שמשנות ה-90, עד 95', הייתה עלייה דרסטית בשימוש בסמים. אלו אותן שנים שבהן מערכת החינוך וגם המדינה כולה גיששו וחיפשו את הדרכים, והייתה עלייה מ-23,700 תלמידים ל-52,000 תלמידים משתמשים בסמים בצורה זו או אחרת.
שלמה שהם
שדיווחו. אני לא יודע כמה ילדים בכלל מעיזים לדווח. מדובר על אלה שדיווחו, כלומר שיש הרבה יותר מזה.
רות לקט
מה שמראה המחקר, שמ-95' ואילך יש עלייה, אבל עלייה מתונה ביותר. זה אומר שמ-95' הגענו ל-65,000 תלמידים. זה אומר לנו, שבכל זאת העשייה, גם כשהיא לא ממוקדת עדיין היא משפיעה שלפחות המעגל בקרב תלמידי בתי הספר פחות גדל.
משה גפני
אבל מ-90' עד 95' האוכלוסייה גדלה, הייתה עלייה גדולה. אז אולי העלייה הזו היא רק יחסית לגודל האוכלוסייה?
רות לקט
יכול להיות. אין לי את הניתוח הזה כאן.
היו"ר איוב קרא
תודה רבה. אני מברך את ראש עיריית אשדוד שיש לו מה לומר מהשטח.
צבי צילקר
השיטה של "ביחד" היא השיטה היחידה שצריכה לפעול פה. זה לא רק משרד החינוך, יש לנו משטרה, יש לנו משרד משפטים, יש לנו חינוך, עבודה ורווחה, בריאות, לדעתי גם ביטחון ואוצר ונדמה לי שמשרד הביטחון הוא המשרד הראשון שהתחיל להבין שיש לו בעיה רצינית. הוא בודק את אלה שכבר צורכים סמים שנתיים.

כשהוא עושה בדיקת שתן, הוא מקבל כאלה שכבר שנתיים צורכים. אני בהחלט בעד כל טיפול וכל תוכנית. ישנם מומחים, ואני סומך עליהם, עדיין לומדים מהעולם הגדול. אני חושב שאנחנו מבינים שיש לנו בעיה, אנחנו לא תפסנו שיש לנו מלחמה. ואני באתי, אני מגדיר מראש את עצמי, אני בא, מתחנן, מבקש, תובע לערוך בדיקות שתן בבתי ספר. התקציב של עיריית אשדוד מהרשות למלחמה בסמים הוא 4.5 מיליון שקל. עיריית אשדוד תורמת לנושא הזה 2.3 מיליון שקל. אם הבינותי נכון, התקציב שלנו הוא כמעט פי 3 מתקציב משרד החינוך, אבוי לכולנו.
אילן שלגי
לא, תקציב משרד החינוך 2.5 מיליון כעת.
צבי צילקר
התקציב שלנו הוא כזה בעירייה עם מצב סוציו-אקונומי מקום שלישי אחרי בני ברק וירושלים. אז אם אנחנו תורמים, כנראה שאנחנו מודאגים יותר וחוששים יותר. לכן, כל הקריאות לתוספת תקציב וכדומה מקובלות עלי לחלוטין.

אנחנו מדברים על כבוד הילד, ואני חושב שכבודו של הילד הוא הכבוד של כולנו, אבל מה עם כל החברה? מה קורה בכיתה? אנחנו ראינו עולם שלם מסכן את הכלכלה שלו, הולכים עם כל מיני סמרטוטים על הפנים, לא נכנסים ולא יוצאים, עוברים בדיקות, ואם ילד חס וחלילה בא עם חום גבוה, הוא מיד מבודד. הוא לא יכול להסתובב, הוא נכלא. עולם שלם סגר את שעריו. מאות מיליונים נכלאו, השביתו לימודים באלפי אוניברסיטאות. מה קרה? בסך הכול מספר הנפגעים שם הוא אולי כמספר הנפגעים בכלי הרכב בישראל בשנה אחת. אבל מה, התרגלנו לאיידס, התרגלנו לתאונות הדרכים. איימה מלחמה חדשה עלינו – עולם שלם קם על רגליו. בתדריך שקיבלנו במלחמה האחרונה שלא הייתה לשמחתנו בישראל, אמרו שאם יהיה נפגע אחד באבעבועות שחורות כל המדינה תחוסן.

אני רוצה לומר לכם: בפעולות מניעה בלבד, לא נגיע רחוק. כי גם העולם, הטלויזיה, כל מה שאמרתם זה נכון מאוד, אבל לא תהיה פחות טלויזיה, היא תהיה יותר פורנוגרפיה ויהיו יותר סרטי מתח ואימה וכולי; החרדות בישראל; האבטלה; הניכור בין הקבוצות השונות, אנחנו מדינה של עלייה; כל הדברים האלו אינם תורמים לאווירה יותר נוחה למאבק באס"א. וכשאנחנו רואים את הגידול במספר השודים וגניבות מרכב וכדומה, אנחנו מגלים לאחר מכן מהמשטרה שמי שגונב סט של רדיו כדי למכור אותו ב-50 שקל, זה בשביל מנה אחת או שתיים של סמים. לכן אני אומר שכבוד הכיתה הוא חשוב, אך כבוד החברה הוא הרבה יותר רציני. אנחנו באים הנה בשביל להניף את הדגל.

אנחנו ידענו שיש תופעה של סמים כבר לפני הרבה שנים באשדוד. קראנו לכל מנהלי בתי הספר, ובשום בית ספר לא היו סמים. אמרנו: אנחנו יודעים שם של משפחה וכיתה, מה אתם מבלבלים את הראש. הם אמרו: אלינו זה לא הגיע, זה לא תפקידנו, זה לא באחריותנו, יש משטרה, יש בית משפט... אנשים התנערו וטאטאו את זה מתחת לשולחן. אנחנו הנפנו את הדגל ואמרנו: יש סמים באשדוד. אמרו לי: השתגעת? המשטרה אמרה לי לדבר בשקט. אנחנו מתייחסים לסמים כמו לסרטן, אם יש גילוי מוקדם, אנחנו יכולים לטפל בזה ולהציל הרבה נפשות. אנחנו כמובן לא רוצים לחנך דור להלשנות, וצדקה המנכ"לית שזה חסר טעם אם נבדוק אם יש להם סכינים ונבדוק להם את השתן.
משה גפני
כשמנהלים אמרו לך שאין אצלם בבית הספר סמים, הם לא ידעו או שהם הסתירו?
צבי צילקר
הם לא התייחסו לנושא: זו לא בעיה שלנו, זו בעיה של מישהו אחר. באשדוד הבינו שיש בעיה, והנתונים שלנו, לפחות לגבי חשיפה, מראים על ירידה. אז אני אומר: הייתה פחות חשיפה. אני לא מאמין שהייתה ירידה. יש לי נתונים מלפני ארבעה ימים, יש ירידה. יש ירידה בסחר סמים.
שלמה שהם
יש נתונים על הכמויות. מי צורך את הכמויות האלה? הרי הכמויות הן אדירות.
צבי צילקר
קודם כל, הנפנו דגל ואמרנו שיש מלחמה. עשינו בית ספר להורים ואמרנו שצריך שההורים ידעו שיש בעיה ושכבר בגן הילדים צריך להתמקד בכל: עישון, כל מה שאתם לא רוצים. יש אצלנו מגמה לקרימינולוגיה. זה גם מכשיר אותם לאוניברסיטה, והם גם שומרי הסף. הם אלה שמתנדבים, ועושים דברים כנגד הדברים הלא טובים. ראש העיר אצלנו הוא עוזר היושב ראש, לא היושב ראש. לא מעניין אותנו מי יהיה היושב ראש. באשדוד, אין מחלוקות מהסוג הזה, בשום ועדה. יש מחלוקות אולי פוליטיות, אבל לגבי שיתוף פעולה עם כל הגורמים, אין דבר כזה. כולנו יודעים מה התוצאות של מניעה מול גמילה. נכון שבמניעה אנחנו לא יודעים הרבה.

אני רוצה להדגים איך דיברתי עם תלמידים ורובם קיבלו את זה. קודם כל, צריך שיהיו אנשים מוסמכים. קודם כל שידעו שהגורם ההרתעתי הזה קיים. שנית, בארצות הברית כבר בית המשפט העליון פסק שאם ילד חשוד אפשר לשלוח אותו לבדיקה. ובבתי הספר יש פסיכולוגים, וסוציולוגים וכולי. והמורה מוצאת שתלמיד יורד ברמת הלימודים למרות שהוא תלמיד טוב, היא רואה שעיניו אדומות, והיא שמעה שחבריו אמרו שהוא משתמש בסמים. אפשר לעשות את זה בצורה הכי מכובדת והכי דיסקרטית. אם הוא עושה בעיות, אפשר לקרוא להורים מחוץ לשעות הלימודים ולהגיד להם שהחשד קיים, ולבקש מהם להשגיח על בנם. כשאני עובר בין הכיתות ואני עושה הצבעה מי בעד ומי נגד, רוב הילדים הם נגד. אחרי שאני משוחח אתם שעה, מסתבר שמחצית התלמידים מכירים בכך שישמר כבוד הילד. בעיני, אחד שלא רוצה להיבדק הוא לא חשוד מראש.

טיפלתי בעניין עוד במסגרת היותי מנכ"ל משרד העבודה והרווחה. העסק נשבר בגלל עניינים מנהליים. אני אומר לכם: אני חרד לנושא וצריך לנקוט בצעדים דרסטיים, כולל הגדלת תקציבים משמעותיים למי שצריך: משטרה, חוקים, שיפוט. לא לחכות חצי שנה לבית משפט, אלה דברים שצריכים לקבל טיפול בעדיפות עליונה.
מרים כהן
מה זה נקרא אצלך צעדים דרסטיים?
צבי צילקר
צעדים דרסטיים זה קודם כל גילוי מהיר וטיפול בשקט ובשלווה באותו ילד.
היו"ר איוב קרא
תודה רבה. אולי נשמע את אחת ממנהלות בתי הספר.
שולה ארבל
אנחנו מפעילים כבר שנה שנייה את התוכנית "למוח אין חלקי חילוף" בכיתות ח', כשתלמידי כיתות ט' משתלבים גם לגבי הדרכה בכיתות ז'. אנחנו רואים את העניין של המעורבות של כל הקהילה הלומדת בבית הספר, מורים תלמידים והורים, כחלק מאיזושהי בקרה שמביאה את הילדים להבנה בגובה העיניים, לא הרצון מבחוץ, אלא התלמידים בתוך בית הספר, בשיתוף המורים, המדריכים והיועצות. הבנה של הנושא, וגם יצירת כוח פנימי בתוך בית הספר שאליו באים תלמידים עם שאלות, ושגם יכול להיות זה שיגיד לתלמיד שאולי בא ושואל למה אסור, ולא בנושא של הלשנה, אלא בנושא של להסביר.

מתוך שאלוני העמדות שאנחנו עשינו, הרבה מאוד ילדים פנו לחברים, אבל גם להורים. אני חושבת שאותו כוח שאנחנו מעצימים בתוך בית הספר, זה נותן הרבה מאוד גם לתלמידים וגם לקהילה בכלל כשאנחנו משתפים פעולה עם הרשות, עם העירייה, עם המשטרה וכולי. אבל קהילה בתוך בית הספר שמעורבת, בקרה משותפת, בהחלט עושה את השינוי בתוך בית הספר.
יוסי שריד
אני רוצה לשאול לגבי הנתונים והמספרים – איך מרכיבים אותם. ישנה בעיה מובנית בסטטיסטיקה. כדי למנוע אי הבנות, אני רוצה להעיר שלדעתי המצב הוא בכי רע, ויכול מאוד להיות שחרף הבעייתיות של הסטטיסטיקה, המצב הוא עוד יותר גרוע מכפי שאנחנו משערים. אני גם רוצה להדגיש שאני נגד שימוש בסמים קלים.

במספרים הכוללים אין הפרדה בין סמים קלים לסמים קשים. למרות גישתנו, יש הבדל של שמים וארץ בין סמים קלים לסמים קשים, whether we like it or not. דבר שני, אינני בטוח עד כמה יש הבחנה והפרדה בין נגיעה חד-פעמית או מוגבלת לבין שימוש קבוע. אולי היה שינוי במדיניות, היה מאוד כדאי לברר אצל הצבא איפה אנחנו עומדים מבחינה זו. אם הצבא באמת לא לוקח לשירות, או לפחות לשירות מסוים, אנשים שהם בעצמם הודיעו שהם נגעו בסם, אני חושב שזו טעות איומה ונוראה.
חיים מסינג
היום, כששואלים אותך בלשכת גיוס מתי השתמשת בסמים ואתה עונה "לפני שנתיים", אין שום בעיה.
יוסי שריד
בסטטיסטיקה יש דברים מעודדים מאין כמותם. ככל שהגילאים עולים, יש ירידה דרסטית. אני אומר שזה בא ללמד שבמקרה הזה זה לא סרטן, אלא דבר שכאשר אדם עומד על דעתו, וכל אדם עומד על דעתו ברגע הנכון מבחינתו, אז זה הולך ופוחת. המשל במקרה הזה לא בהכרח דומה לנמשל. מבחינת החברה זה הדבר הכי משמח שיש בכל הסטטיסטיקה.



לעניין התקציב, אני מתסכל במינהל הכלכלה והתקציבים במשרד החינוך, ורואה שיש קיצוץ בלמעלה מ-50% בהשתלמויות של דגלי המשרד: קריאה וחשבון, מורשת, דמוקרטיה, מדע ומחשבים, מניעת אלימות ושימוש בסמים ואלכוהול.
רונית תירוש
זה נכון, זה בברכת האוצר.
יוסי שריד
והערה אחרונה - בית ספר זה לא בית כלא. אנחנו כולנו פדגוגים לעת מצוא, ואני אומר שבית ספר זה לא מקום לאמצעים דרסטיים. אני אתן דוגמה: בדיקות שתן זה כמו מכונת אמת, זה אינו ודאי. צריכה להיות גישה עקרונית. זה נראה נורא קל ונורא נוח. גם ילדים לפעמים צורכים תרופות והבדיקה מזייפת, והילד הזה מעתה ואילך הוא ה"מסומם" של בית הספר. הרגנו את הילד. אולי הוא בכלל לא משתמש בסמים, אולי הוא משתמש פעם אחת, אולי הוא חוזר בתשובה. אנחנו אומרים: אולי הצבא צריך לשנות את המדיניות. אבל את המדיניות הזאת אנחנו מכניסים לא לצבא אלא לבית הספר. הצבא לא השתנה, אבל בית הספר יהפוך עכשיו להיות צבא. אני לא הייתי רוצה להיות מנהל בית ספר כזה.
חיים מסינג
אני רוצה לתקן משהו מדברי חבר הכנסת יוסי שריד. במחקר, כפי שהוצג בחוברת, השימוש לא הולך ויורד. מי שמסתכל בראי ורואה את האמת, לא אמר אותה פה על השולחן. האמת היא קשה מהדברים האלה. האמת היא קשה, והסיפורים על התרכזות משרד החינוך, הם סיפורי אמת, אבל הם לא מדויקים. ואנחנו, בתור רשות שהתפקיד שלה זה להתוות מדיניות, חיפשנו אלטרנטיבה. התפרסם דו"ח שושני, בשנת95', שבו יש את רוב הפתרונות כפי שהרשות רואה. מי שבסוף מבצע את זה, זה משרד החינוך, אבל אנחנו צריכים לומר את הדברים והם יאמרו.

דבר ראשון, אני מציע לעיין בדו"ח שושני. דבר שני, אני רוצה לבסס כמה דברים על מחקרים. חשוב לדעת שהתלמידים מתחלקים ל-3 קבוצות עיקריות: 60% שיש להם התנגדות מוחלטת, ו-30% שמתחלקים בין כאלה שפתוחים לשינוי ולא מעוצבים מספיק. אז ראשית, אנחנו צריכים להתייחס בעדיפות ראשונה ל-30% האלה, וכמובן לחזק את ה-60% הנותרים. מכלל התלמידים שעברו תוכניות מניעה בשנים האחרונות, רק 40% העידו שהם עברו תוכניות מניעה. אי אפשר להתעלם מהמחקר הזה. השאלה הייתה: האם בתקופה האחרונה השתתפת במסגרת בית הספר בפעילות הסברה או מניעה כלשהי נגד השימוש בסמים? אם כן, כמה שעות? 40% ענו: לא הייתה. 5%: לא זוכר. 20,7%: עד שעתיים. 18%: 3-5 שעות וכולי. הנתונים הללו נוגעים לכל בני הנוער, 12-18.

אנחנו ביצענו סקר מאוד מקיף על ידי שני מכונים, ומשרד החינוך מודע לסקר הזה: מה מרתיע ביותר את בני הנוער, והדברים הם כדלהלן: 77% - תיק פלילי. הדבר השני הוא פגיעה במוח. הדבר השלישי זה ההורים. אז אני שואל איך אני אמנע ממנו להיכנס לנושא הזה. בשוודיה ובארצות הברית עובד עניין ההרתעה מצוין: לא איום ותוכחה אלא יצירת אקלים בית ספרי, שניתן באופן אקראי. מכשירים יועצים ובתי ספר לאתר תלמידים שיש סיכוי שהם תחת שימוש בסמים. קוראים לילד בצורה מאוד דיסקרטית, הילד עושה בדיקה, והיה והסתבר שבאמת הוא משתמש כל העונש הוא לקרוא להורים ולחייב אותם לקחת בטיפול. יש קו חם ברשות, וחלק גדול מהפניות זה הורים לילדים. ההורים מודים שלו נאמר להם בבית הספר שהילד משתמש, הם מיד היו לוקחים אותו לטיפול.
כל הגורמים שעוסקים בנושא החינוך למניעת סמים לכל היותר הצליחו לעשות איזו בלימה מינימלית כמו במשיכת חבל. אבל המצב הוא קשה. זוהי נקודת מפנה שבה צריך לקחת החלטה. אם רוצים להמשיך באותן תוכניות פוזיטיביות ולחשוף רק 40% מבני הנוער ולא לקחת את זה בצורה רצינית מעבר למה שנלקח, ולא להינעל רק על תקציבים, בלי להסתכל לצדדים לא יזוז כלום.
היו"ר איוב קרא
אני מבקש מנציגת ארגון ההורים הארצי להתייחס.
אתי בנימין
אני יושבת פה ואני מזועזעת מהקריאה לעשות לתלמידים בדיקות שתן במסגרת בתי הספר. האם אנחנו רוצים להפוך את בתי הספר שלנו למוסדות לעבריינים צעירים? מי יעשה את בדיקות השתן? יושבות לידי האחיות שנאבקות על קיומן בבתי הספר. האם אתם יודעים שבשנת הלימודים הקרובה תהיה אחות לכל 3000 ילדים? מה הן יספיקו לעשות? בדיקות שתן, בדיקות ראייה, בדיקות התפתחות, חיסונים... מה אנחנו דורשים? מי יעשה את בדיקות השתן? המנהלים? אנחנו כארגון הורים ארצי מתנגדים בכל תוקף ומצטרפים לקריאתה של המנכ"לית: לא יהיו בדיקות שתן בשטח בתי הספר, בשום פנים ואופן.

אנחנו כארגון הורים הרבה פעמים מנסים לסייע למשטרה, למחלק הנוער של המשטרה להיכנס לתוך בתי הספר על מנת לתת הרצאות על הסמים, כמה שזה מזיק. לעשות הרצאות להרתיע את הילדים. מנהלי בתי הספר טומנים את ראשם בחול ולא מוכנים לשתף פעולה. לדעתנו, פעילות ההסברה צריכה להתחיל קודם כל מהמנהל. צריך להסביר למנהל שזה לא משהו שלילי.
היו"ר איוב קרא
אני מבקש את נציגי המשטרה שיתייחסו.
אילן שלגי
אני רוצה לשאול את נציגי המשטרה וגם את מנכ"לית משרד החינוך מה המצב לגבי בדיקות, כולל כניסה של המשטרה לפנימיות שבאחריות משרד החינוך ולמעונות סטודנטים.
רפ"ק יפעת שטיינברגר
אני ראש חוליית מחקר סמים באגף המודיעין במשטרת ישראל.

המשטרה נכנסת לפעילות בנושא חשיפה של עבירות סמים בקרב בני נוער. מכיוון שאנחנו מדברים על פעילות חשיפה לגבי הנתונים המשטרתיים שאתם מציגים – העלייה בתיקי סמים וכו' – זה בעצם תיקים שמעידים על פעילות המשטרה, ולא על התופעה. זאת אומרת, אם המשטרה מנהלת יותר פרשיות באותה שנה או באותה תקופה, יש עלייה בתיקים. זה לא נתון שלפיו אנחנו יכולים להגיד אם התופעה מחריפה או לא. המשטרה לא מתעסקת במשתמשים. כלומר, מי שאוסף נתונים על משתמשים בסמים, גם בקרב תלמידים, זה הרשות למלחמה בסמים ומכוני מחקר, לא משטרת ישראל. זה צריך להסביר לגבי הנתונים. אין ספק שהבעיה היא חמורה. אני בטוחה שאסור להסתכל לתיקים כמעידים על כך שהתופעה מחריפה.

לדוגמה, הנתונים של שנת 2002 לעומת 2001, אם לוקחים את כלל תיקי הסמים, וכל עבירות הסמים, כלומר שימוש, סחר וכו' – תיקי פ.א. וא.ת. (אי תביעה) סמים – באופן עקרוני, המשטרה פתחה בסך הכל 2.4% יותר תיקים בשנת 2002 יחסית לשנת 2001. לעומת זאת, במחצית הראשונה של שנת 2003 המשטרה פתחה 23.4% יותר תיקים מאשר בתקופה המקבילה אשתקד, וזה נובע מזה שכנראה היו יותר פרשיות. לגבי הפעילות שאני מייצגת כנציגת אמ"ן בנושא הזה. בגלל שעבירת סמים זו עבירה שאין עליה מתלונן, למודיעין במשטרה יש תפקיד מאוד חשוב בנושא של החשיפה של עבירות הסמים. כאשר הגישה המשטרתית הכוללת היא גישה מאוד סלחנית כלפי בני הנוער, כלומר המשטרה תעדיף שלא לפתוח לבן נוער תיק פ"א אלא תיק א"ת כדי לא לתייג אותו, כדי לא להרוס לו את העתיד, אבל היה והנער/ה חוזרים על העבירות האלה, אז התיק הבא יהיה כבר תיק פ"א.
היו"ר איוב קרא
יש לך נתונים בנוגע להרשעות ב-2003 לעומת 2002? יכול להיות שנסגרו כל התיקים גם.
רפ"ק יפעת שטיינברגר
לגבי הרשעות, נתונים על הרשעות הם בעייתיים כי הליך הטיפול לוקח זמן, והנתונים לא מעידים. יש להסתכל על נתונים לכמה שנים קודמות.
יוסי שריד
בין התיקים שנפתחים לבין הליך שיפוטי פעיל יש קשר, או אין קשר? את כל התיקים אתם מובילים לבית משפט?
רפ"ק יפעת שטיינברגר
התיק בסופו של דבר יגיע לבית המשפט. בנוגע למוסדות ופנימיות, אם יש למשטרה מידע, היא יכולה להפעיל את הכלים שברשותה כדי לפעול בתוך המוסדות האלה, על ידי הפעלת סוכנים, כשהמטרה היא להרחיק את הילדים ממעגל הסמים.
יוסי שריד
אמנם אין לי את הנתונים, אבל אני מרשה לעצמי להניח, ש-5% מהתיקים עוברים לערכאה שיפוטית, ולזה אני קורא הרשעה באמצעות המשטרה.
נעמה צוויג
אני באה ממערכת החינוך וגם ממערכת הטיפול, אני עובדת סוציאלית, וגם ניהלתי בית ספר. אני מצרה על הצורה שבה העלו את נושא בדיקות השתן. בדיקות שתן זה לא תוכנית מניעה, זה החלק ההרתעתי בתוכנית המניעה. ראינו לאורך השנים שהילדים הם ילדים טובים, ואכפת להם. אם ניקח לדוגמה ילדים בכיתה י"א, בתקופה שבה הם הולכים ללשכת הגיוס, נגלה שבתקופה הזו הם לא מחששים. כשהם יודעים שהם הולכים ללשכת גיוס, וכשהם חושבים שיש לזה מחיר, הם מפסיקים, כי אפשר להפסיק. אני מסכימה בהחלט עם מר מסינג ועם מר צינקר בגישה, וחלילה לומר שבית ספר זה מוסד לעבריינים. מה פתאום?



אני הייתי הרבה שנים המתאמת העירונית של הרשות למלחמה בסמים באשקלון, והיו באים הורים או יועצים עם התלמידים ובהסכמה, ומתוך רצון טוב במטרה להגן על הילדים. צריך לבנות את זה בצורה נבונה, כי אם התוצאות חיוביות, מה עושים עם זה?

התוכניות החינוכיות הן עקרוניות וחשובות, והן בתשתית מגן הילדים. אני חושבת שזה הדבר הכי נכון להתחיל את החינוך בחוגי ההורים ומגן הילדים ולגדל דור אחר. אבל צריך להתמודד עם המציאות. לילד שהשתן שלו לא נקי אין בשום אופן להתייחס כעבריין, בייחוד שזה נורמה.
שלמה שהם
בנוגע למשפט האחרון שאמרת, זה לא כל כך פשוט. כי אם תהיה בדיקת שתן, ואדם נתפס כמי שעובר עבירה פלילית, נשאלת השאלה אם מותר בכלל להסתיר. הנושא של המריחואנה תופס מקום שהוא בעייתי מאוד והוא שורש הדברים. אנחנו מטפלים בסימפטום.אם אני לוקח ילד לשירותים ועושה לו בדיקת שתן אקראית אני יוצר התנגדות מאוד גדולה אצלו, ובעצם אני מערב אותו בנושא שכנראה לא היה מעורב בו קודם. לדבר הזה יש משמעות רחבה מאוד. יש לזה אספקט מאוד קשה בעיני. בנוגע להרתעה, המחקרים מדברים על כישלון גדול מאוד בנושא ההרתעתי. אני מכיר אותם, מאז שהייתי שופט באשדוד. אני האמנתי אז בהרתעה בצורה מאוד גדולה, והיום המחקרים מדברים אחרת. תמיד העניין של "לי זה לא יקרה" עובד, ואצל בני נוער הוא עובד לא פחות.

ברור לי שנושא בדיקות השתן יטפל בסימפטום. אין לי כמעט ספק שהנושא לא יביא למניעה משמעותית. שינוי ערכי לא יהיה. אותן כיתות קרימינולוגיה מייצגות היטב את התלמידים שבקרבם הנגע לא יתפרץ, משום שאימנו אותם יפה.
מוריה אשכנזי
לפני בדיקת השתן, הושמט פקטור אחד שנמצא בבית הספר, וכנראה לא יהיה מצוי יותר בעקבות הקיצוצים, מדובר באחיות בתי הספר, שלמעשה חשופות לקיצוץ של 40% במספרן ובפעילותן בבתי הספר. לפני בדיקת השתן אני חושבת שישנה האחות, וישנו המורה שחולקים ונושאים ביחד לאיתור ילדים שכבר לוקחים סמים, את הסימנים, עוד לפני בדיקת השתן שאני שוללת אותה לחלוטין, כי אני לא חושבת שהיא בעלת משמעות כלשהי. יש סימנים נוספים שאחות יודעת לזהות. חדר האחות הוא חדר מאוד ניטרלי.הוא יוצר אמון אצל ילד שמפחד לפנות למחנכת או ליועצת, ומגיע קודם כל אל האחות.
שלמה שוהם
איפה האיתור של כל שאר הילדים?
מוריה אשכנזי
כיום, זה שאחות במשרה מלאה ממונה על 1,500 תלמידים, זו הבעיה. לכן המצוקה הזו של האחיות שתהיה עכשיו, תבוא לידי ביטוי גם באיתור אותם ילדים מסכנים.
היו"ר איוב קרא
לפני חברי הכנסת, תלמיד אחד שידבר.
אבי נחמני
אני תלמיד כיתה י"ב, נציג המועצה הארצית. בקשר לבדיקות שתן, דיברנו על אנשים שמפסיקים לעשן לפני הצו הראשון. קודם כל, אצל מעשנים בגיל הזה, ואני יודע את זה כי יצא לי להכיר המון, יש פה אקט של מרדנות. לפני הצו הראשון, אנשים עומדים בפני שתי ברירות: אחת, להפסיק באמת לעשן לשבועיים-שלושה, או לבקש מאחד החברים שלא מעשן לתת לו בקבוק של טיפות עיניים מלא בשתן שלו ופשוט לזייף בדיקת שתן. אין אף אחד שעושה על זה ביקורת. כל הנושא של בדיקות שתן הוא לא אמין. כשמבקשים מתלמיד לעשות בדיקת שתן אתה רק מעורר את הדחייה שלו מהמוסד.

תוכניות ההרתעה בנוגע לעתידו של הילד לא יועילו, כי הרי את התלמיד זה לא מעניין, והוא מודע לזה שהוא יפסיק מתי שהוא ירצה.

דבר אחרון, בנוגע למה שהאחות אמרה: לא צריך מומחה או בן אדם מוסמך בשביל לזהות את מי שמעשן.
היו"ר איוב קרא
אני מבקש את חבר הכנסת איתן כבל, שביקש לקיים את הדיון הזה, לשאת דבריו.
איתן כבל
זה נראה לצופה מהצד כאילו הפורום הזה התכנס לראשונה. אני בין אלה שלא בהכרח מתנגד לסמים קלים. אני מודע לעמדה הקשוחה, ואני אומר שכל הגישה צריכה לקבל זוית אחרת של מחשבה.

נקודה נוספת, כולם התפעלו מהגילוי שתלמידים מעבירים מאחד לאחד שתן. זה מראה על השבר במערכת החינוך באמון ובמערכת היחסים בין מורים לתלמידים - כשיושבים בכיתה, וכשמורה נכנס לכיתה ומלמד תלמידים, והוא לא יודע להבחין מה שתלמידים מדברים עליו כעניין של מה בכך. אם קורה, והתלמיד משתמש באופן חד פעמי מתוך לחץ חברתי, אני אומר שאסור לנו לייצר מצב שיותר ממה שהוא.

אני יודע שהיום הנגע פשט בכל. אני שואל האם לרקע הסוציו-אקונומי יש משקל כלשהו, האם יש מחקר בנושא?
שלמה שהם
אני בהחלט יכול לומר לך שיש קשר בין הידרדרות לסמים קשים לבין רקע סוציו-אקונומי.
רשף חן
שמתי לב שנושא האלכוהול לא עלה לסדר היום. תהיתי אם זה בגלל שאלכוהול לא ממסטל, או לא ממכר, או לא מזיק לבריאות. איך זה שהרשות למלחמה בסמים לא נלחמת באלכוהול? איך זה שאף אחד לא חושב שאם נער בן 16 ישתה 3 פחיות בירה הוא יתדרדר לטקילה, ומהטקילה חלילה הוא יתחיל להזריק? למה אנחנו לא חושבים ככה? רק בגלל שזה חוקי וזה לא?


אנחנו כולנו יודעים שאחד חוקי והשני לא, לא בגלל שום הבדל כימי או ביולוגי או הבדל בהשפעות, אלא מתוך היסטוריה מסוימת, שכן אלכוהול היה חלק מהחברה שלנו זמן יותר ארוך, אז זה חוקי וזה לא. אני תוהה אם מה שקורה פה זו תמימות או היתממות. אני מבטיח לכם שהרבה יותר מ-10% מבני הנוער מנסים חשיש ומריחואנה. אני מבטיח לכם שזה שמישהו ניסה חשיש או מריחואנה לא אומר שהוא הולך להגיע להיות נרקומן. למעשה אין קשר יותר גדול בין חשיש-מריחואנה-נרקומניות לאלכוהול ונרקומניות.

יש בהחלט תופעות סוציו-אקונומיות ותופעות אישיות שיכולות להביא בן אדם להיות נרקומן. בהחלט עשויה להיות בעיה חמורה של בני נוער שמשתמשים שימוש מופרז בכמויות או בסוגים של חומרים ממכרים ונרקוטיים. זה נכון לגבי אלכוהול וזה נכון לגבי סמים. אין שום בעיה לזהות נער מהסוג הזה בבית הספר. אין בעיה עם אותם נערים שעישנו ביום שישי בערב, ועליהם לא תראו שום דבר בבית הספר, ולא צריך ללכת ולחפש אותם בבדיקת השתן. יש בעיה חמורה של ילדים שמגיעים לבית הספר עם עיניים אדומות ומשקפי שמש ומתנדנדים, בין אם הוא שותה מבקבוק שמכוסה בשקית, והוא עושה את זה כך כדי שכולם יראו וידעו, ואז הוא מגיע לבית הספר וגם המורה הפחות מוצלח בזיהוי דברים כאלה לא יכול לפספס שמישהו יושב לו מסטול בכיתה, ובדרך כלל הילד הזה גם רוצה שיזהו אותו, כי בעצם בני הנוער שעושים את זה רוצים תשומת לב.

אני חושב שזו תהיה טעות גדולה אם מתוך שמרנות וטיפשות אנחנו נבוא ונפרוס רשת רחבה ונתפוס בתוכה את אותם תלמידים די רבים שמחליטים בגיל מסוים קצת להיות פורצי גדר, ואני מספיק קרוב לדור הזה כדי להגיד שיש לי חברים שאני יודע שחטאו בחטא הזה, וחלקם קצינים בכירים, וחלקם שופטים במערכת המשפט של מדינת ישראל, ולא מעשנים היום חשיש וגם לא מזריקים סמים יותר כבדים. הם ניסו חשיש כשהם היו בבית ספר, לא קרה להם שום דבר. ומה המחיר הנוראי שאנחנו משלמים בגישה הקונסרבטיבית שלנו? שבמקום להיות מסוגלים במערכת החינוך לבוא אל הילדים ולהגיד להם: אל תגזימו, אנחנו יוצרים אצלם אפקט מרדני.
גב' כהן
אני רוצה להפנות את תשומת לבכם למסרים המבולבלים שעולם המבוגרים מעביר לילדים. אנחנו יוצאים למאבק כדי למנוע את הנרקומנים הקשים בקרב בני הנוער, ואנחנו מעבירים כל כך הרבה מסרים מבולבלים.

אנחנו יוצאים פה לפיצוציה מעבר לרחוב, ואנחנו יכולים לקנות באנגים. היה סיפור של זוג הורים שתבעו לדין בעל פיצוציה שמכר לבנם באנגים. אז אותו בעל פיצוציה טען שהוא מכר לילד את הכלי בלבד, שמבחינתו אפשר לשים בו פרחים. אומר הנער: אם זה היה כל כך מסוכן, אז עולם המבוגרים היה דואג שבפיצוציה לא יקנו את הבאנגים. זה כמו לקנות אקדח בלי כדורים, שבחנות השנייה אפשר היה לקנות כדורים. המסר השלילי מופיע גם בכל האתרים הפרוצים שאומרים: סמים זה כלום. המסר השלילי מופיע גם אצל זמרים רבים, שברפרטואר שלהם יש מין, סמים, אלימות, אלכוהול.

בהסתדרות המורים יצאה עכשיו חוברת שבה הם ממליצים על גלאי הרדאר, שמלמד את הילדים שזה לגיטימי לרמות.

גם, אם כל כך הרבה צעירים מצביעים ל"עלה ירוק", אז סימן שהם לא מבינים עד כמה זה מסוכן. אלה המסרים השליליים שאנחנו חייבים להתחיל לנתב את עצמנו, בעזרת משרד החינוך שעושה עבודה נהדרת.
מרינה סולודקין
אני רציתי לומר שתופעת ההתמכרות לסמים בקרב נוער עולה היא תופעה מאוד מסוכנת, ואני מבקשת מהנוכחים כאן לעשות סמינרים להורים, בגלל שלהורים יש ניסיון עם אלכוהול, איך מתמודדים עם זה, אבל עם סמים לא, ואני חושבת שזה התפקיד של בית הספר לדבר עם הורים של עולים על הסכנה של ההתמכרות לסמים.

אני גם חושבת שחילוקי הדעות בנושאים של החוק זה מאוד לא בסדר.
היו"ר איוב קרא
המנכ"לית, בבקשה, לסיכום.
רונית תירוש
אני שמחה שקיימנו את הדיון כי כך אנו מטילים את האחריות על כל אחד ואחד מהנוכחים. חברי הכנסת, אנא בטובכם, תבינו שתפקידכם, בין היתר, לשים את נושא הסמים כיעד חברתי שצריך לטפל בו ברמה של ראש ממשלה. הנגזרת של זה זה להביא תקציבים ולדרוש תוכניות עבודה ופתרונות מהאחראים.

האחראי הראשי הוא הרשות. הרשות תערוך מחקרים, בנושא בדיקות השתן לדוגמה, ותוצאות המחקרים יעלו לדיון מקצועי, וזה לגיטימי. התפקיד שלנו הוא באמת להמציא תוכניות מניעה ולהירתם לכל תוכנית שתיראה כבת יישום. מבחינת בדיקות השתן, אני לא רואה איך מבחינת ההפעלה יכולנו לעשות את זה. מעבר לזה, יש פה פן ערכי. זה לא מייתר אותנו מלפתח תוכניות ולהילחם על תקציבים כדי שהשתלמויות לא תתקצצנה ושנוכל להעביר את המסר לבתי הספר השונים.

אני חושבת שיש פה שני רבדים של פעולה: מניעה וענישה. המשטרה בהחלט צריכה לעשות הכול להכין אמצעי ענישה כלפי הפיצוציות, כלפי ספקים של הסמים למיניהם, ולתת את הכלים למשטרה לבצע את המוטל עליה.

אני רואה את חבר הכנסת חן שהזכיר את חבריו בעמדות נכבדות שעישנו, אז אני שואלת, איך אני יכולה להישאר רלוונטית כשהתלמידים מתעמתים עם עובדות כאלה? אני מנסה למזער את הנזק. אז לכן אני רוצה שתשימו בפרופורציות את הדברים, ושנדע כל אחד מה תפקידו, ונפסיק להיות ציניים, ונעבוד ביחד. אם לא נעבוד ביחד המדינה תתפרק לנו ביום מן הימים.
אילן שלגי
אין ספק שהבעיה היא לא של מערכת החינוך. בכל זאת, יש לה שליטה על פרק זמן משמעותי בכל יממה בתוך חייהם של בני הנוער. אנחנו צריכים להפסיק להיות נחמדים וסובלניים לנוער, גם בתחומים אחרים אבל גם בתחום הזה, כי בזה אנחנו מצילים אותם. צריך להשקיע כסף וחשיבה, ופוליטיקאים, בכל פעם שהם פוגשים אנשים צעירים, לדבר על הבעיה. צריך שבטלויזיה, בתוכניות הילדים, יהיו תשדירים שמזהירים מפני הדבר המסוכן הזה. לזה אפשר להגיע לאו דווקא בתשלום. יש לממשלה סמכות, ואם לא בגדר סמכות קיימת אז בחקיקה. אנחנו יכולים להגיע לכך שבשידורי הטלויזיה, בעיקר בשעות של הצפייה של הנוער ושל תוכניות הילדים יהיו תשדירים נגד השימוש בסמים.


אני בהחלט מברך את חברי איוב קרא, שהציע את החוק של איסור מכירת טבק מתחת לגיל 18, כמו אלכוהול. היות והצריכה והמכירה של הסמים הקלים אסורה כבר היום, אז המשטרה צריכה לתת את מירב המאמצים וגם לתת לזה יחסי ציבור.

בנושא בדיקות שתן בבתי ספר, הסירו דאגה מליבכם, אנחנו לא נאפשר את זה.
פקד ירון שטרית
אין דבר כזה "סמים קלים" בהגדרת החוק. צריכים להבין שבפקודת הסמים, סמים הם סמים. וכשהמשטרה אוספת את הנתונים שלה הם לא מפולגים.
היו"ר איוב קרא
כמה מילות סיכום לישיבה זו, שלדעתי היא בעלת חשיבות מכרעת לשנת הלימודים הקרובה. ראשית כל, אני מצטער על הדברים שנאמרו מפיו של חבר הכנסת רשף חן, ובעצם כמחוקק קרא תגר על החוק ועל הסדר במדינת ישראל, ואני חושב שכל חברי הכנסת פה תמימי דעים בנוגע לשמירת החוק והסדר.

אני רוצה לאמץ את המשפט של המנכ"לית: אם לא נעבוד ביחד, המדינה תתפרק. אני חושב שכל מי שבא לדיון היום מבין את המשמעות. אנחנו נמצאים בסיטואציה קשה מבחינה חברתית וכלכלית, וכל אחד צריך לעשות כל שביכולתו על מנת להציל נפשות בישראל.

הייתי קורא למשרד החינוך לקיים דיון ולהזמין אליו את כל מי שיש לו נגיעה לעניין הזה כדי לצאת בהחלטה ברורה כיצד ניתן לסייע למערכת בדבר הזה. מה שחשוב לנו זה למזער את הנזק.

אני אגיש הצעת חוק לפתח את התשדירים לגבי השימוש בסמים, לחייב את המערכת להקצות מינימום זמן לתשדירים בנושא.

אני רוצה לחזק את ידיכם בנוגע לפעולות ההסברה בגיל הרך.

קוד המקור של הנתונים